קינות לתשעה באב (אשכנז)

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.10/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.10/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.10.xsd" version="0.10" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.39.0-wmf.23</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="2300" case="first-letter">גאדג'ט</namespace>
      <namespace key="2301" case="first-letter">שיחת גאדג'ט</namespace>
      <namespace key="2302" case="case-sensitive">הגדרת גאדג'ט</namespace>
      <namespace key="2303" case="case-sensitive">שיחת הגדרת גאדג'ט</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>קינות לתשעה באב (אשכנז)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>2567</id>
    <revision>
      <id>1416915</id>
      <parentid>1177894</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T18:06:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>2A02:6680:1101:D1F5:9AC3:DDCD:575C:D545</ip>
      </contributor>
      <comment>/* א */תיקנתי שגיאות</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2709" xml:space="preserve">{{תוכן עניינים שטוח}}

==קינות לליל תשעה באב==

{{טקסט מנוקד}}
===א===
{{:קינות/אוי מ היה לנו}}

===ב===
{{:קינות/במוצאי שבת}}
===ג===
{{:קינות/בליל זה}}
===ד===
{{:קינות/שומרון קול תתן}} 
===ה===
{{:קינות לתשעה באב (אשכנז)/עד אנה}}

{{סוף}}

==קינות ליום תשעה באב==
{{:קינות/שבת סורו מני}}

{{:קינות/איכה אצת באפך}}

{{:קינות/אאדה עד חוג שמים}}

{{:קינות/איכה תפארתי מראשותי}}

{{:קינות/איכה ישבה חבצלת השרון}}

===יא===

{{:קינות/איכה אלי קוננו}}

===יב===
{{:קינות/אהלי אשר תאבת}}

===יג===
{{:קינות/אי כה אמר}}

===יד===
{{:קינות/איכה את אשר כבר עשוהו}}

===טו===
{{:קינות/איכה אשפתו פתוח}}

===טז===
{{:קינות/זכור את אשר עשה}}

===יז===
{{:קינות/אם תאכלנה נשים}}

===יח===
{{:קינות/ואתה אמרת}}

===יט===
{{:קינות/לך ה' הצדקה}}

===כ===
{{:קינות/הטה אלהי אזנך}}

===כא===
{{:קינות/ארזי הלבנון}}

===כב===
{{:קינות/החרישו ממני}}

===כג===
{{:קינות/ואת נוי חטאתי}}

===כד===
{{:קינות/תסתר לאלם}}

{{:קינות/מי יתן ראשי}}

===כו===
{{:קינות/אז בהלוך ירמיהו}}

===כז===
{{:קינות/אז במלאת ספק}}

===כח===
{{:קינות/איך תנחמוני הבל}}

===כט===
{{:קינות/אמרתי שעו מני}}

===ל===
{{:קינות/מעוני שמים}}

===לא===
{{:קינות/אש תוקד בקרבי}}

===לב===
{{:קינות/אצבעותי שפלו}}

===לג===
{{:קינות/אבל אעורר}}

===לד===
{{:קינות/יום אכפי הכבדתי}}

===לה===
{{:קינות/שכרת ולא מיין}}

===לו===
{{:קינות/ציון הלא תשאלי}}

===לז===
{{:קינות/ציון קחי כל צרי}}

===לח===
{{:קינות/ציון עטרת צבי}}

===לט===
{{:קינות/ציון תקונני עלי ביתך}}

===מ===
{{:קינות/ציון ידידות ידיד}}

{{:קינות/שאלי שרופה באש}}

===מב===
{{:קינות/ציון צפירת פאר}}

===מג===
{{:קינות/ציון במשפט לכי לך}}

===מד===
{{:קינות/ציון גברת לממלכות}}

{{:קינות/אלי ציון ועריה}}

{{סוף}}

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=קינות לתשעה באב}}

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]
[[קטגוריה:מנהג אשכנז המזרחי]]</text>
      <sha1>h5ujjiis3u74b2mrflr9kx14evd44rr</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416916</id>
      <parentid>1416915</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T18:08:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>2A02:6680:1101:D1F5:9AC3:DDCD:575C:D545</ip>
      </contributor>
      <comment>/* קינות לליל תשעה באב */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2711" xml:space="preserve">{{תוכן עניינים שטוח}}

==קינות לליל תשעה באב==

{{טקסט מנוקד}}
===א===
{{:קינות/אוי מה היה לנו}}

===ב===
{{:קינות/במוצאי שבת}}
===ג===
{{:קינות/בליל זה}}
===ד===
{{:קינות/שומרון קול תתן}} 
===ה===
{{:קינות לתשעה באב (אשכנז)/עד אנה}}

{{סוף}}

==קינות ליום תשעה באב==
{{:קינות/שבת סורו מני}}

{{:קינות/איכה אצת באפך}}

{{:קינות/אאדה עד חוג שמים}}

{{:קינות/איכה תפארתי מראשותי}}

{{:קינות/איכה ישבה חבצלת השרון}}

===יא===

{{:קינות/איכה אלי קוננו}}

===יב===
{{:קינות/אהלי אשר תאבת}}

===יג===
{{:קינות/אי כה אמר}}

===יד===
{{:קינות/איכה את אשר כבר עשוהו}}

===טו===
{{:קינות/איכה אשפתו פתוח}}

===טז===
{{:קינות/זכור את אשר עשה}}

===יז===
{{:קינות/אם תאכלנה נשים}}

===יח===
{{:קינות/ואתה אמרת}}

===יט===
{{:קינות/לך ה' הצדקה}}

===כ===
{{:קינות/הטה אלהי אזנך}}

===כא===
{{:קינות/ארזי הלבנון}}

===כב===
{{:קינות/החרישו ממני}}

===כג===
{{:קינות/ואת נוי חטאתי}}

===כד===
{{:קינות/תסתר לאלם}}

{{:קינות/מי יתן ראשי}}

===כו===
{{:קינות/אז בהלוך ירמיהו}}

===כז===
{{:קינות/אז במלאת ספק}}

===כח===
{{:קינות/איך תנחמוני הבל}}

===כט===
{{:קינות/אמרתי שעו מני}}

===ל===
{{:קינות/מעוני שמים}}

===לא===
{{:קינות/אש תוקד בקרבי}}

===לב===
{{:קינות/אצבעותי שפלו}}

===לג===
{{:קינות/אבל אעורר}}

===לד===
{{:קינות/יום אכפי הכבדתי}}

===לה===
{{:קינות/שכרת ולא מיין}}

===לו===
{{:קינות/ציון הלא תשאלי}}

===לז===
{{:קינות/ציון קחי כל צרי}}

===לח===
{{:קינות/ציון עטרת צבי}}

===לט===
{{:קינות/ציון תקונני עלי ביתך}}

===מ===
{{:קינות/ציון ידידות ידיד}}

{{:קינות/שאלי שרופה באש}}

===מב===
{{:קינות/ציון צפירת פאר}}

===מג===
{{:קינות/ציון במשפט לכי לך}}

===מד===
{{:קינות/ציון גברת לממלכות}}

{{:קינות/אלי ציון ועריה}}

{{סוף}}

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=קינות לתשעה באב}}

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]
[[קטגוריה:מנהג אשכנז המזרחי]]</text>
      <sha1>gdr488nduh2sndbrz9xiwgp1atviopb</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416955</id>
      <parentid>1416916</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T06:26:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>5.28.176.130</ip>
      </contributor>
      <comment>מחקתי את כז שהיה כתוב פעמיים בטעות</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2700" xml:space="preserve">{{תוכן עניינים שטוח}}

==קינות לליל תשעה באב==

{{טקסט מנוקד}}
===א===
{{:קינות/אוי מה היה לנו}}

===ב===
{{:קינות/במוצאי שבת}}
===ג===
{{:קינות/בליל זה}}
===ד===
{{:קינות/שומרון קול תתן}} 
===ה===
{{:קינות לתשעה באב (אשכנז)/עד אנה}}

{{סוף}}

==קינות ליום תשעה באב==
{{:קינות/שבת סורו מני}}

{{:קינות/איכה אצת באפך}}

{{:קינות/אאדה עד חוג שמים}}

{{:קינות/איכה תפארתי מראשותי}}

{{:קינות/איכה ישבה חבצלת השרון}}

===יא===

{{:קינות/איכה אלי קוננו}}

===יב===
{{:קינות/אהלי אשר תאבת}}

===יג===
{{:קינות/אי כה אמר}}

===יד===
{{:קינות/איכה את אשר כבר עשוהו}}

===טו===
{{:קינות/איכה אשפתו פתוח}}

===טז===
{{:קינות/זכור את אשר עשה}}

===יז===
{{:קינות/אם תאכלנה נשים}}

===יח===
{{:קינות/ואתה אמרת}}

===יט===
{{:קינות/לך ה' הצדקה}}

===כ===
{{:קינות/הטה אלהי אזנך}}

===כא===
{{:קינות/ארזי הלבנון}}

===כב===
{{:קינות/החרישו ממני}}

===כג===
{{:קינות/ואת נוי חטאתי}}

===כד===
{{:קינות/תסתר לאלם}}

{{:קינות/מי יתן ראשי}}

===כו===
{{:קינות/אז בהלוך ירמיהו}}

{{:קינות/אז במלאת ספק}}

===כח===
{{:קינות/איך תנחמוני הבל}}

===כט===
{{:קינות/אמרתי שעו מני}}

===ל===
{{:קינות/מעוני שמים}}

===לא===
{{:קינות/אש תוקד בקרבי}}

===לב===
{{:קינות/אצבעותי שפלו}}

===לג===
{{:קינות/אבל אעורר}}

===לד===
{{:קינות/יום אכפי הכבדתי}}

===לה===
{{:קינות/שכרת ולא מיין}}

===לו===
{{:קינות/ציון הלא תשאלי}}

===לז===
{{:קינות/ציון קחי כל צרי}}

===לח===
{{:קינות/ציון עטרת צבי}}

===לט===
{{:קינות/ציון תקונני עלי ביתך}}

===מ===
{{:קינות/ציון ידידות ידיד}}

{{:קינות/שאלי שרופה באש}}

===מב===
{{:קינות/ציון צפירת פאר}}

===מג===
{{:קינות/ציון במשפט לכי לך}}

===מד===
{{:קינות/ציון גברת לממלכות}}

{{:קינות/אלי ציון ועריה}}

{{סוף}}

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=קינות לתשעה באב}}

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]
[[קטגוריה:מנהג אשכנז המזרחי]]</text>
      <sha1>a25kshu23su5qblashic2oer8y76291</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סיפורי מעשיות משנים קדמוניות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>7368</id>
    <revision>
      <id>1417195</id>
      <parentid>1416895</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T11:49:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>I'm the cookie monster</username>
        <id>27885</id>
      </contributor>
      <minor />
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5933" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מושלם}}&lt;/noinclude&gt;

{{כו|ספר=ספר|סיפורי מעשיות משנים קדמוניות|מרבנו הגדול והקדוש צדיק האמת אור ישראל וקדושו '''נ'''חל '''נ'''ובע '''מ'''קור '''ח'''כמה {{קישור למחבר|רבי נחמן מברסלב|רבי נחמן}} זצוק&quot;ל בעל מחבר ספרי [[ליקוטי מוהר&quot;ן]] ועוד שאר חיבורים {{ש}} פוק חזי גבורתא דמרך דאנהיר לן אורייתא מן שמיא לחיותנו כהיום הזה לעולם שכולו ארוך ובעבדותנו לא עזב אותנו אלהינו ויט אלינו חסד בכל דור ודור וישלך אלינו מושיעים רבנים צדיקי יסודי עולם להורות לנו הדרך הראשונות הנה באו ועדיין לא כלו רחמיו בכל עת ובכל שעה וצדקה עשה עמנו לשאוב מים ממעיני הישועה דברים עתיקים דברים שהם כבשונו של עולם תחת לבושים גדולים ונפלאים ונוראים ראה והבן והבט דרכו נפלאה ונוראה ירושה היא לנו מאבותנו הקדושים אשר היו לפנים בישראל שכן דרך קדושי  עליון מחצדי חקלא אשר נשאו ידם ולבם לאל להלביש ולהסתיר גינזיא דמלכא בספורי מעשיות כפי הדור וכפי הזמן יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל עד יקום ויושיע ציון וישוב לבנות חרבות אריאל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל|מקור=נוסח שער סיפורי מעשיות}}


'''סיפורי מעשיות משנים קדמוניות''', הנקרא גם בקיצור '''סיפורי מעשיות''', הוא ספר של {{קישור למחבר|רבי נתן מברסלב}} בו הוא מביא שלוש עשרה מעשיות מאת [[מחבר:רבי נחמן מברסלב|רבי נחמן מברסלב]]. על פי רבי נחמן סיפורים אלו הם משלים עמוקים לעבודת ה' ולסודות הקבלה, ולכן בחסידות ברסלב נהגו ללמוד את הסיפורים האלו בעיון ולדקדק מאוד בפרטיהם. הסיפורים סופרו בסגנון של אגדות עם של אותם ימים, ובמקור נאמרו ביידיש. במהדורה הראשונה יצא הספר בעברית, בתרגומו של רבי נתן; אך לאחר מכן ביקש רבי נחמן להדפיס את הספר בנוסח משולב - התרגום העברי למעלה והמקור ביידיש למטה, וכך נוהגים עד היום בחלק מהמהדורות.

==ספר סיפורי מעשיות==
*[[/הקדמות/]]
#מעשה א' - [[/מאבידת בת מלך/]]
#מעשה ב' - [[/ממלך וקיסר/]]
#מעשה ג' - [[/מחגר/]]
#מעשה ד' - [[/ממלך שגזר שמד/]]
#מעשה ה' - [[/בן מלך שהיה מאבנים טובות/]]
#מעשה ו' - [[/ממלך עניו/]]
#מעשה ז' - [[/מזבוב ועכביש/]]
#מעשה ח' - [[/מרב ובן יחיד/]]
#מעשה ט' - [[/מחכם ותם/]]
#מעשה י' - [[/מבערגיר ועני/]]
#מעשה י&quot;א - [[/מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו/]]
#מעשה י&quot;ב - [[/מבעל תפילה/]]
#מעשה י&quot;ג - [[/משבעה בעטלירס/]]
*[[/שיחות שאחר המעשיות/]]


[[סיפורי מעשיות (ברסלב)/כל הספר|כל הספר בדף אחד]] -- מנוקד

==ראו גם==
*[[רמזי המעשיות על סיפורי מעשיות]] (וה[[רמזי המעשיות על סיפורי מעשיות השמטות|השמטות]])
*[[זמרת הארץ]] - באור בשבח ארץ ישראל מרבי נחמן מטשערין על ליקוטי מוהר&quot;ן וסיפורי מעשיות
* [[כוכבי אור/סיפורים נפלאים]] - חלק מהספר [[כוכבי אור]] המכיל סיפורים ומשלים נוספים שסופרו על ידי רבי נחמן מברסלב.

'''עוד סיפורים  (שאינם נדפסים בספר ספורי מעשיות אלא נמסרו והבוא בשאר ספרי ברסלב המאוחרים יותר, בספר כוכבי אור וכו')'''
*[[סיפורי מעשיות (ברסלב)/מעשה מביטחון|מעשה מביטחון]]
*[[סיפורי מעשיות (ברסלב)/מעשה מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה|מעשה מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה]]
*[[סיפורי מעשיות (ברסלב)/מעשה ממלך אחד שהלך לצוד חיות|מעשה ממלך אחד שהלך לצוד חיות]]
*[[סיפורי מעשיות (ברסלב)/מעשה עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם|מעשה עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם]]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=סיפורי מעשיות משנים קדמוניות}}
*[https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH001124825/NLI דפוס ראשון, שנת תקע&quot;ה - אוסטרהא, בספרייה הלאומית]
* [http://breslev.eip.co.il/books/stories.asp סיפורי מעשיות השלם], באתר ברסלב
* [http://xn--9dbakba3armo5boo.co.il/ סיפורי מעשיות - טקסט מלא - מותאם לטלפונים ניידים] 
*[http://www.evenshtia.com מכון אב&quot;ן שתיה], עיון בספרי רבי נחמן, מאמרים ועוד.
* [http://www.bmkedem.com/#!why_choose_us/cfvg/ שיעורים על סיפורי המעשיות הקצרים], מפי הרב יעקב נוקד - בית מדרש קדם {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20140323105057/http://www.bmkedem.com/#!why_choose_us/cfvg/ |date=2014-03-23 }} 

[[קטגוריה:רבי נחמן מברסלב]] [[קטגוריה:סיפורי מעשיות (ברסלב)|*]] [[קטגוריה:ספרי ברסלב]]
{{ברסלב}}</text>
      <sha1>e3aoxobx921719bz3qaiput2wdzv98n</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>92545</id>
    <revision>
      <id>1417130</id>
      <parentid>1400628</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18161" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|ב|ג|ד}}

(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א - ג) מ&quot;ש והנער שמואל משרת וכו' כבר נאמר (ב, יא ושם יח), שם אמר לפני ה' ופה אמר לפני עלי. ודבר ה' היה יקר וכו', לא נודע מה ענינו פה. מהו ויהי ביום
ההוא באיזה יום? ומה צורך להודיע שעיני עלי החלו כהות? איך יתכן ששכב שמואל בהיכל ה' אשר אין זר נכנס שם ואף כי לשכב ולישן? ולאיזה צורך אמר ונר אלהים טרם יכבה?:
{{צ|והנער}}. שלשה פסוקים אלה הם כדמות הוצעה להודיע מדוע בחר ה' אז לנבאות את שמואל ולא את זולתו, ומדוע נגלה אליו דבר ה' בלילה ההוא. וספר בזה שש סבות, א] מצד
זכות שמואל שהיה {{צ|משרת את ה'}}, מתמיד בעבודת הקדש, והיה {{צ|לפני עלי}}, ר&quot;ל שהיה לפניו וקודם לו במדרגה אל הקדש פנימה (ולכן לא אמר פה כמ&quot;ש למעלה (ב, יא) את פני
עלי). ב] מצד מיעוט מציאות הנבואה והנביאים בדור ההוא, כי {{צ|דבר ה' היה יקר בימים ההם}}, מפני מיעוט מציאותו שזה מורה שלא היו אנשי הדור ההוא מוכנים אל שתחול
עליהם רוח ה'. ומוסיף {{צ|אין חזון נפרץ}}, כי השפע האלהית תחשוק בטבעה לרדת על המוכנים, כמ&quot;ש (ישעיה מד, ג) כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצק רוחי וכו', כמו
שבארתי בפירושי שם, ובעת לא תמצא איש מוכן לקבל השפע הזאת, תדמה כנחל מלא על כל גדותיו אשר אין לו מקום להגיר מימיו, שאז עת ימצא פרץ קטן, יפרוץ נחל מעם גר
בשטף כביר ובכח חזק וימלא כל אפיקיו סביב סביב וימלא בקעות ושדות, וכן אחר שאין חזון נפרץ, ר&quot;ל שהשפע מהמחזה האלהית לא מצאה פרץ לשטוף ולהגיר שפע מימי הקדש,
עת מצאה פרץ קטן שהוא שמואל שהיה מוכן אל השפע אז באתהו פתאום בשפע רב עד נזלה גם סביביו, כמ&quot;ש (פסוק כא) ויוסף ה' להראה בשילה כי נגלה דבר ה' אל שמואל,
וכמ&quot;ש שם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;ג] {{צ|ויהי ביום ההוא}}. שבו ביום בא איש אלהים אל עלי, ורצה ה' לתכוף החזון הזה אל החזון הראשון להורות כי נכון הדבר מעם אלהים, כי כל גזרה והודעה שמימיית הנשנית
מורה שהיא חרוצה ונחוצה ושישקוד ה' על דברו לעשותו, כמ&quot;ש (בראשית מב, לא) ועל השנות החלום פעמים וכו'. ד] מצד עלי, שירד אז אחורנית בין במעלותיו הנפשיות, שעז&quot;א&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{צ|ועלי שכב במקומו}}, ר&quot;ל שלא שכב בהיכל ה', היינו מתבודד בעיונו ומחשבותיו בעניני הקדש ההיכל והארון, כמ&quot;ש בשמואל (פסוק ג) 
ושמואל שוכב בהיכל ה' כמו שנבאר, רק
שכב במקומו הגשמי ממש שכיבה של שינה. ועבודת הכהן היה לשמור את המקדש (כמ&quot;ש (ריש תמיד) בשלשה מקומות הכהנים שומרים), וגם בלילה לא ישכב לבו במקום, רק
ישכיל לחשוב מחשבות בקדש. בין בתכונותיו הגופניות, {{צ|שעיניו החלו}} להיות {{צ|כהות}} משיבה וזקנה, ופתאום עבר עליהם החולשה עד {{צ|שלא יוכל לראות}} לגמרי. וכפי שירד עלי
ושמשו היתה קרובה להשתקע אל המערב, כן היה מוכרח כי כאור בקר יזרח שמשו של שמואל יפיץ קדים עלי ארץ, וכמ&quot;ש חז&quot;ל (קדושין עב ב) עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה
שמשו של שמואל הרמתי שנאמר (להלן פסוק ג) ונר אלהים טרם יכבה וכו':

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;ה] {{צ|ונר}}. והנה מצא אז את שמואל מוכן אל שיתגלה עליו האור הגדול הזה, אם מצד הזמן שהיה בסוף הלילה {{צ|טרם יכבה נר אלהים}}, שהיה דולק מערב עד בקר שקרוב אל
היום אז הנפש נקיה מרעיונות היום, והמוח וכל כלי המחשבה הטהרו מן האדים אשר יאפיל זהרם בתחלת הלילה כנודע. ו] וגם היה מוכן מצד עצמו, שאז {{צ|שמואל שכב בהיכל}}
{{צ|ה'}}. וא&quot;א לפרש ששכב בהיכל ממש כי אסור לשכב שם, וגם הלא מקום בן לוי היה מבחוץ, וחז&quot;ל פי' שמ&quot;ש ושמואל שוכב הוא מאמר מוסגר, ושיעור הכתוב, ונר אלהים טרם יכבה
בהיכל ה' ושמואל שוכב (והאתנח שבמלת שוכב מורה כן, שהוא מופסק בין בהיכל). ובכ&quot;ז כפי סדר המלות רצוף ג&quot;כ הכוונה הפשוטה ששכב בהיכל ה' ממש, ור&quot;ל שכיבה מחשביית
(כמו גם בלילה לא שכב לבו (קהלת ב, כג), על משכבי בלילות (שה&quot;ש ג, א), וכ&quot;פ מהרי&quot;א), ר&quot;ל רעיוניו היו שוכבים ומעיינים בהיכל ה' {{צ|אשר שם ארון אלהים}}, מחשב בעניני
ההיכל והארון ורוחניותם אשר ה' בם בקדש, הפך מעלי שאמר עליו ששכב במקומו אשר הוא שם כנ&quot;ל (פסוק ב). ומסבת שש הכנות אלה בקע אור ה' ויאר אל שמואל:&lt;קטע סוף=ג/&gt;
(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד - ח) למה השיב הנני בפעם הראשון ולא בשני? ולמה בפעם השני הוסיף עלי מלת בני? למה אומר ושמואל טרם ידע וכו' וטרם נגלה וכו'? מדוע באתהו הנבואה
בדרך ז(ה)ו שיטעה שעלי קורא אותו?:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

{{צ|ויקרא}} 
וכו'. בתחלה שחשב שעלי קורא אליו השיב הנני כדי שידע עלי שאינו ישן, וגם:
(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|וירץ}}. במרוצה, לעשות דברו. ועלי חשב בראשונה שהיה זה מפעולת הדמיון שיפעל לפעמים על החוש להטעותו עד שידמה קול קורא באזניו לכן אמר שוב שכב:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויוסף}} וכו'. בפעם הזה לא השיב הנני באשר כבר הודיע שהוא ער, וגם לא רץ כי נכלם בפעם הראשון. והנה בפעם הזה כבר נפל ספק מה בלב עלי, לכן אמר {{צ|לא קראתי בני}},
הוסיף מלת בני דרך אהבה בל יתעצב, שזה מזיק אל הנבואה, ורצה לנסות אם יקראהו עוד הפעם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ושמואל}}. בא להשיב מדוע לא הבין שמואל בשלש פעמים כי ה' קורא, שזה יען היה זה {{צ|טרם ידע את ה'}}, שלא היה לו ידיעה מבית רבו בעניני האלהות ובאיזה דרך יטיף
חזיונו לנביאיו, וגם {{צ|טרם יגלה אליו דבר ה'}} עד שידע זה מעצמו ע&quot;י הנסיון, ולכן לא הבין זאת:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויבן עלי}}. אז הבין בבירור שה' קורא אותו, כי התגברות הדמיון באיש הבריא לא יהיה רק על המעט, וכבר בארו החוקרים האחרונים שהנבואה תבוא לפעמים מושכלת במה
שיושפע ידיעה ברורה על שכל הנביא, ופעמים תבא מדומה ע&quot;י צורות שיראה הכח המדמה, ופעמים תבא מוחשת ע&quot;י קול שיגיע לאזן הנביא, או צורות נוראות אשר יראום
בעיניהם בפועל (ולא כהמורה נבוכים בח&quot;ב מספרו), ומזה המין האחרון היה הקריאה שקרא לשמואל. וכבר באר מהרי&quot;א כי לכן באתהו הנבואה ע&quot;ז האופן, כדי שיטעה וירוץ אל
עלי וירגיש עלי בדבר ויכריחהו בבקר להגיד לו המראה, כי זולת זה היה שמואל מעלים הדבר ממנו, כמ&quot;ש (פסוק טו) ושמואל ירא מהגיד את המראה אל עלי. ודעתי בזה שנבואה זו
לא באה אל שמואל בתורת שליחות רק בתורת הודעה לבד, שאם היה בא אליו בתורת שליחות הלא היה מוכרח להגידה אל עלי, כי נביא הכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים,
ולמה הוצרך עלי להשביעו עדי הגיד לו, רק האמת הוא שה' לא שלחו אליו. והטעם בזה כי כל נביא שליח יהיה לאיזה צורך ותכלית, והוא שהעם או האיש שעליו ינבא ישים על לבו
וישוב בתשובה ועי&quot;ז תבוטל הגזירה, לא כן פה שהיה גז&quot;ד שיש עמו שבועה כמ&quot;ש (פסוק יד) לכן נשבעתי לבית עלי, שאין תשובה מועלת בו כלל, לא היה צורך בשליחות, והיה רק
הודעה לשמואל לבד והיה רשות בידו להגיד או שלא להגיד, וה' סבב הדבר ששמואל היה מוכרח להגיד לו ע&quot;י שהשביעו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

{{צ|וישכב במקומו}} 
- רוצה לומר, במקום הרעיוני ששכב תחילה, כמו שנאמר {{צמ|ושמואל שוכב בהיכל ה'|שמואל א ג ג}}, [[מלבי&quot;ם על שמואל א ג ג|כמו שפירשתי למעלה]], כי היה מכין את עצמו עתה לנבואה, משא&quot;כ בפסוק ה, אמר {{צמ|וילך וישכב|שמואל א ג ה}}.

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויבא ה' ויתיצב}}. העמידה וההתיצבות הושאל מן בעלי גשם אל חול הרוח העליון על מקומו, ר&quot;ל על הענין המתדמה עליו בצלמו, שהוא רוח הנביא אשר הוכן לזה, שבא עליו
ג&quot;כ ותנח עליהם הרוח, וכמו (בראשית כח, יג) והנה ה' נצב עליו, ואמר במ&quot;ר (ב&quot;ר סט, ג) הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם, כי יתדבק הכל בהחלק וינוח עליו חול מעלה ודבקות.
וכבר ידעת ההבדל בין עומד ובין נצב, שההתיצבות הוא בדבר שצריך להתחזק על שישאר במקום ההוא, ואחר שחומר האדם הוא מסך מבדיל בין האור הרוחני השופע על נפש
הנביא, צריך חיזוק והתיצבות להשאר דבוק בו. וכבר בארנו במק&quot;א הטעם שיקרא להנביאים שתי פעמים אברהם אברהם (בראשית כב, יא), משה משה (שמות ג, ד), שמואל
שמואל, שהוא לעורר שני חלקיו הרוחני והגשמי שיהיו מוכנים אל הדיבור, ואין המקום פה להאריך. והנה שמואל לא אמר דבר ה', כי היה עדיין מסתפק פן הוא קול אחר:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|הנה אנכי עשה דבר}}. הוא מה שנתן לשבי עוזו ויסגר לחרב עמו ומיתת עלי ובניו: {{צ|(תצלינה}}. הפעיל משורש צלל, שישמע באזניו כקול צלצלי שמע):&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ביום ההוא אקים}} וכו'. הוא מ&quot;ש (למעלה ב, יד) וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך, שנתן זאת אות אל קיום דבריו: {{צ|החל}}. שבזה תתקיים קללה הא' וכל מרבית ביתך
ימותו אנשים: {{צ|וכלה}}. ואח&quot;כ יתקיימו שתי הקללות האחרות בימי דוד כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג - טו) מ&quot;ש והגדתי לו מלבד שכפי הדקדוק היל&quot;ל ואגיד לו בעתיד, יפלא הלא לא צוה לשמואל להגיד, שאל&quot;כ למה לא הגיד לו שמואל עד שהשביעו עלי הלא נביא
הכובש נבואתו חייב מיתה? גם צריך לבאר באמת מדוע היה בדעת שמואל להעלים נבואה זו והלא אסור לנביא להעלים נבואתו:

{{צ|והגדתי}}. הגיד לו הטעם מדוע כופל נבואה זאת שנית אחר שבו ביום בא איש אלהים אל עלי ונבא זאת, אומר כי בעת נבא איש אלהים ביום היה עדיין גז&quot;ד שאין עמו שבועה והיה
לו עוד רפואה ע&quot;י תשובה ומע&quot;ט, לא כן עתה, אחר שכבר {{צ|הגדתי לו}} ע&quot;י הנביא שבא ביום {{צ|כי שפט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו}}
(ר&quot;ל שהם מקללים להם לעצמם במה שכבודם נהפך לקלון והכל מקללים אותם בעבור מעשיהם), הנה הגדתי לו והתריתי בו כי בעון שידע שבניו מקללים אשפוט את ביתו עד
עולם, כמו שנבא ע&quot;ז איש האלהים בארך, ובכל זה {{צ|לא כהה בם}}, שהלא היה ראוי שתיכף ששמע דבר איש אלהים יכהה בם ויזעק עליהם בקול מר צורח, והוא לא שת לבו לדברי
הנביא:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ולכן}}. זה גרם שהוא עתה גז&quot;ד שיש עמו שבועה: {{צ|לכן נשבעתי לבית עלי}}. שבזה אין להם תקנה כלל, והשבועה היא {{צ|אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד}}&lt;קטע סוף=יד/&gt;
{{צ|עולם}}, ר&quot;ל העון שהעוו בענין הזבחים ומנחות כמ&quot;ש (לעיל ב, כט) 
למה תבעטו בזבחי ובמנחתי, לא יתכפר להם עד {{צ|עולם}} (משא&quot;כ יתר חטאתם יתכפרו בתשובה, כי עליהם לא
התרה הנביא בו):

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וישכב}}. הנה שמואל לא הגיד זאת לעלי, (לבא) [לא] תיכף בלילה, כי שכב {{צ|עד הבקר}}. ולא בעת קומו, כי הלך למשמרתו {{צ|ויפתח את דלתות בית ה'}}. ובאר הטעם שלא
הגיד לו, כי {{צ|ושמואל ירא מהגיד את המראה}}. וכבר בארתי שלא היה בזה כובש נבואתו כי לא נשלח אל עלי, ולא היה רק מראה והודעה לא שליחות, וז&quot;ש מהגיד את המראה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויקרא עלי}}. הבין שהיה איזה חזיון על ביתו, באשר כבר בא אליו נביא באותו יום ולב יודע מרת נפשו:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויאמר}}. א] שיגיד לו מה הדבר, ב] השביעו שיגיד לו כל הפרטים ואל יעלים דבר:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויגד}}. הגיד לו כל הפרטים. והנה הגם ששמע שעקר הקצף עליו עתה היה על שלא שת לבו לדברי הנביא, בכ&quot;ז השיב, {{צ|ה' הוא הטוב בעיניו יעשה}}, שחוץ מכוונתו הפשוטה
כמצדיק דין שמים, אמר ג&quot;כ הלא יש הבדל בין גז&quot;ד שאין עמו שבועה שירצה ה' שלא יתקיים הגזר רק יתבטל ע&quot;י תשובה, ואינו טוב בעיניו, לא כן גז&quot;ד זה שיש עמו שבועה שהוא
טוב בעיניו שיתקיים ולא יבטלהו, בודאי יעשה, ואין מזור ותעלה:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויגדל שמואל}}. ספר במעלת נבואת שמואל ג' מדרגות. א] מצד עצמו, שגדל {{צ|וה' היה עמו}}, שהיה רוה&quot;ק שוכן עליו בתמידות: {{צ|ולא הפיל מכל דבריו ארצה}}. שזה העד
שהוא נביא אמת, וכמ&quot;ש (דברים יח, כא - כב) וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וכו' הדבר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר וכו':&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;ב] {{צ|וידע}}. ר&quot;ל שלא היה נביא לצורך עצמו לבד כרוב בני הנביאים שחל עליהם הרוח להשכילם ולהודיעם אמיתות באלהות ובהנהגה, כי היה נביא שליח לכל ישראל עד שידעו
{{צ|כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'}}, שהוא נאמן ביתו ושליח מאתו, אמצעי בין ה' ובינם:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;השאלות (כא) מ&quot;ש ויוסף ה' להראה, כי נגלה דבר ה' וכו', הוא כפל לשון:
ג] {{צ|ויסף}}. שהיה שפע נבואתו רבה כ&quot;כ עד שמרוב השפע שעברה עליו נאצלה גם על בני הנביאים הקטנים ממנו, כמ&quot;ש (במדבר יא, יז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם,
רק שהיתה נבואתם קטנה ממנו במדרגה, שאצלם היה רק מראה כברק המתראה וחוזר ומתעלם כמ&quot;ש {{צ|ויסף ה' להראה בשלה}}, משא&quot;כ על שמואל נגלה בגילוי גמור ובדבר ה'
השולח. ושיעור הכתוב שע&quot;י {{צ|שנגלה דבר ה' אל שמואל בשלה}} בשפע רב, עבר השפע גם על תלמידיו ויסף ה' להראה בשילה:&lt;קטע סוף=כא/&gt;</text>
      <sha1>cg6xbx38in7u3fhqoapnopmnfigoasu</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א טו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>92546</id>
    <revision>
      <id>1417137</id>
      <parentid>1400583</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25477" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|יד|טו|טז}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) מה נשתנה עמלק מכל אויבי ישראל אשר הרעו והצירו להם ורק עליו צוה למחות את שמו? ובמה היה חטא שאול גדול כ&quot;כ והוא נלחם בעמלק והכריתו?:
{{צ|אתי שלח ה'}}. בספור הכתובים יבואו ג&quot;כ אחת לאחת הטעמים שלא קבל ה' תשובת שאול ולקח המלכות ממנו, ולא כן דוד שחטא ג&quot;כ ונמחל לו. וטעם א' כתב העקרים (פכ&quot;ד
מאמר ד) כי חטא שאול היה בעניני המלוכה, וחטא דוד לא היה בענין המלוכה. ונסביר ע&quot;י משל, שני סופרים שחטאו, א' זייף שטרות והשני גלה ערות בשר, שהדין הוא שזה השני
ילקה וחוזר לאומנתו, והראשון שחטא באומנתו יפסל מלהיות סופר. וכן דוד חטא באשר הוא אדם, לא באשר הוא מלך, ושאול חטא במצוה שנצטוה בה מצד מלכותו, לכן היה הדין
שתלקח המלכות ממנו, כמו ששלמה שחטא ברבוי נשים שהיא מצות המלך נקרע מלכותו, ויהוא ששמר מה שנצטוה בעניני המלכות להשמיד בית ירבעם, בני רבעים ישבו לו על
כסא ישראל אע&quot;פ שחטא בשאר עבירות. וז&quot;ש אותי שלח ה' {{צ|למשחך למלך}}, כאומר דע כי מצוה זו היא משתלשלת ממה שנמשחת למלך, וכמו שנשלחתי למשחך כן נשלחתי
אליך בשליחות הזאת, שזה יהיה בחינה אל קיום המלכות בידך, ולכן {{צ|עתה שמע לקול דברי ה'}}:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|כה אמר ה' צבאות}}. הנה התורה בארה בטעם מצות מיחוי זכר עמלק כמה טעמים, כמ&quot;ש (דברים כה, יז - יח) {{צ|זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם}}
{{צ|ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים}}. ר&quot;ל כי כל עורכי מלחמות יהיו באחד מחמשה פנים, א] או שילחם על
ארץ לכבשה להגדיל את ארצו, וזה היה {{צ|בדרך}}, כי לא היית אז בארץ נושבת. ב] אם יקרב עם אל גבול ארצו ילחם עמו מיראתו פן יעבור בגבולו, כמו מלחמת סיחון ועוג, וזה היה
{{צ|בצאתכם ממצרים}}, שהייתם רחוקים מארצו. ג] מחמת איזה מריבה ומשטמה שיש בין שני העמים הלוחמים, אבל הוא {{צ|קרך בדרך}}, דרך מקרה, ולא היה לו דבר עמך. ד]
להראות גבורתו ותקפו להיות לו לשם, אבל הוא {{צ|זנב כל הנחשלים ואתה עיף ויגע}}, בענין שלא כיון להראות כח בקרב. ה] בעבור הדת, שחושב שה' ירצה מעשיו שיכחיד
אומה הבלתי מאמנת בדתו ואלהיו, והוא {{צ|לא ירא אלהים}}. בענין שמלחמתו לא היה לה שום סבה מן הסבות שבעבורם יתגרו מלחמות, רק הסבה העצמיית היתה כמ&quot;ש
המפרשים, א] מחמת הכפירה באלהים, ויען שאז שמעו עמים ירגזון מהאותות והמופתים שעשה אז בים ובמצרים, רצה ללחום בם ולהראות שאין ביכולת ה' להושיעם, עד שעקר
מלחמתו היתה נגד ה'. ב] נגעה שנאתו על ישראל מצד אבותיהם ומשטמת עשו (שהיה עמלק מזרעו) אל יעקב. ולכן צוה ה' למחות זכרו. ופה לא תפס u1512 רק שני טעמים, {{צ|אשר שם}}
{{צ|לו בדרך בעלותו במצרים}}, כי רוב המלחמות יהיו בעבור הארצות, והוא או לכבוש ארץ, שנגד זה אמר בדרך, או שלא יכבשו ארצו, שנגד זה אמר בעלותו ממצרים. ור&quot;ל שלא
היה דרך מלחמה כנהוג, רק דרך כפירה נגד ה', ומשטמת נצח נגד צור מחצבתם הנשמר בלבם דור דור, כמ&quot;ש (שמות יז, טז) מלחמה לה' בעמלק מדר דר:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|עתה לך והכיתה}}. ומפרש איך יכה אותם, א] הממון והקנינים {{צ|והחרמתם}} כו', בל תהנו מהם. ב] הנפשות, {{צ|ולא תחמל עליו}}, רק {{צ|והמתה מאיש}} וכו', מוסיף והולך,
שהאשה חלושה מהאיש, ואחריהם גם {{צ|העולל}} הקטן, ואף {{צ|היונק}} שדים שחלוש יותר. ואחריהם הבעלי חיים {{צ|משור ועד שה}}, ואף הבהמות טמאות {{צ|מגמל ועד חמור}}, והחמור
פחות בשווי מן הגמל. והנה מ&quot;ש ולא תחמול עליו ולא אמר ולא תחוס או ולא תרחם עליו, [[מלבי&quot;ם על שמואל א טו ט|יבואר בפסוק ט']]:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) מה רצה במ&quot;ש וישמע את העם?:

{{צ|וישמע}}. גם זה הוצעה להגדיל חטא שאול, בל תאמר שהיה ירא את העם כמו שהתנצל אח&quot;כ, כי הוא השמיע את העם, ר&quot;ל שצוה להכריז מאמר הנביא וכל פקודתו, ובודאי לא היו
עומדים נגדו אם היה מוכיחם בל יעברו על דברי נביא. וכן בל תאמר שחס על השלל מפני עניו שהתאוה אל השלל הרב, כי {{צ|פקדם בטלאים}}, שכ&quot;א לקח טלה מצאן המלך ועי&quot;כ
ידע מנינם, וזה ראיה על רוב עשרו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה) מה פירוש וירב בנחל?:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

{{צ|ויבא}} 
וכו' {{צ|וירב בנחל}}. באשר אין מחוקי המלכים לתגר מלחמה בלא איזה עלה, כענין (שופטים יא, יב) מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי, בקש שם מריבה בנחל שלפני ערי
עמלק, ששאול אמר שהנחל והבקעה שייך אליו ועמלק רב עמו ע&quot;ז עד שזה היה עלת המלחמה. וגם זה מורה שלא קיים המצוה כראוי, שלא היה לו לבקש רק סבה מפני שה' צוהו,
וכמ&quot;ש דוד (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט, לא ריב אחר אשר לא לה' הוא:

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויאמר שאול אל הקיני}}. בנחל הזה היה הקיני רועה צאנו, כי הם היו שוכני אהלים, א&quot;ל שיסור ממקום המלחמה: {{צ|פן אוסיפך עמו ועתה עשיתה חסד}}. וזה הפך
מעשה עמלק שנלחם בם, ולא יהיה מקרה אחד לצדיק ולרשע: {{צ|(פן אוסיפך}}. הפעיל מנחי פ&quot;א, כמו (ירמיה מו, ח) אובידה עיר):&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויחמל שאול}}. פה באר הטעם השני מדוע לא נתקבלה תשובתו של שאול, כי יש הבדל בין הפעלים הנרדפים, חמל, חוס, רחם, כמו שכתבתי במקומות אחרים, שהרחמים לא יהיו רק מאדם לאדם בעבור שקצרה נפשו לראות באבדן איזה אדם או בצרתו, והחמלה והחוסה תמצא על כל דבר. וההבדל ביניהם, שהחוסה תהיה מצד צרכו אל הדבר, כמו שחס אדם על ממונו וכליו באשר הם קנינו, והחמלה תהיה גם על דבר שאין לו תועלת ממנו, רק ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר ההוא וקיומו טוב יותר. 

והנה לא הזהירו ה' בל יחוס או בל ירחם על עמלק, כי אלה מתכונות נפשיות, שהגם שיקיים מצות ה' בכ&quot;ז יצוייר שיעורר רחמיו ויכאיב לבו במיתת ילדים רכים, או יחוס וידאב לבו בהשחיתו השלל שהיה יכול להנות ממנו. אבל החמלה הוא ענין מחשביי, שחושב שאין מן הראוי והיושר להשחיתם ושלא בצדק צוהו הנביא דבר זה, זה עון פלילי, כי רוצה להתחכם נגד ה', וע&quot;כ צוהו בל תחמול עליו, ר&quot;ל אל תחשוב מחשבה שראוי לקיימו ושלא להשחיתו. 

ובאמת בזה נכשל שאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן, ובזה הראה כי האמונה מתרופפת בידו, שאל&quot;כ לא היה חושב שראוי לחמול על אויבי ה', וע&quot;י מחשבתו זאת חטאו גם בפועל {{צ|ולא אבו החרימם}}. וספר שחמל {{צ|על מיטב הבקר והמשנים}} שהם הבינונים, שהם שניים במדרגה להמיטב, וכן על {{צ|מיטב הצאן והכרים}}, שהם צאן השמנים שהם ג&quot;כ אחרי המיטב, באופן שהשאירו עדית ובינונית, ורק הזבורית החרימו:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|נחמתי}}. כ&quot;מ שבא התנחמות אצל ה' שמתנחם על פעולה שעשה, הוא ביטול הפעולה לגמרי, כי קיום כל דבר תלוי בחפץ ה' ורצונו, וכשמתנחם על הדבר הרי הוא כאילו לא
היה, כמ&quot;ש (בראשית ו, ז) כי נחמתי כי עשיתם, וזה יבא בגז&quot;ד שאינו מקוה עוד על התשובה. ובאר הטעם {{צ|כי שב מאחרי}}, הוא מה שחטא במחשבה, שהיה מיעוט אמונה בדברי
ה' ע&quot;י נביאו, שחטא הכפירה גרוע מחטא הבא ע&quot;י תאוה או תכונה נפשיית. וגם בפועל, {{צ|ואת דברי לא הקים}} וכו':&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|והנה מציב לו יד}}. הציב ציון לאות על נצחון זה ועליו צורת יד, ציון ידו החזקה אשר הראה במלחמה זו: {{צ|ויסב}}. ושמן הכרמל סבב דרכו אל הגלגל לזבוח שם לה':&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|אשר חמל העם}}. התנצל בשני דברים, א] מצד הפועל, שהעם חמל ולהם יתיחס מעשה זאת. ב] מצד התכלית, שלא כוונו לשלול שלל, רק {{צ|למען זבח}} זבח. והראיה כי&lt;קטע סוף=טו/&gt;
{{צ|היותר}} 
שאין ראוי לזבח {{צ|החרמנו}}. ובלשונו גלה גם פרי מחשבותיו שחשב שדבר זה להחריב את הכל אינו ראוי וישר, וע&quot;כ אמר כי חמל העם (כנ&quot;ל ט), רק שייחס זה אל העם.

והנה בזה יש טעם ג' שלא נתקבלה תשובתו, כי מתנאי התשובה היא החרטה והווידוי, והוא לא התחרט, כי לא הכיר חטאו כלל ולא התודה, כי הכחיש והתנצל בדברי שקר:

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|הרף}}. אחר שזה עצמו מה שמכחיש חטאו הוא עון גדול כמ&quot;ש (ירמיה ב, לה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, לכן א&quot;ל {{צ|הרף}}, שים יד לפה {{צ|ואגידה לך}} וכו':&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|הלוא}}. נגד מ&quot;ש כי חמל העם, כאילו לא עצר כח נגד העם, א&quot;ל הלא כו' {{צ|ראש שבטי ישראל אתה}}, ועקר המעשה תתיחס אליך. וגם אין לומר שהיית ירא מהם, כי&lt;קטע סוף=יז/&gt;
{{צ|וימשחך {{צ|ה'}} 
למלך}}, אינך כמלך הנבחר מהעם אשר ימשך אחר דעתם, כי {{צ|ה'}} משחך: {{צ|וישלחך}}. ונגד מ&quot;ש שרצה להקריבם לקרבן, הלא היה לך לחשב בחינת השולח שהוא {{צ|ה'}},
ובחינת השליחות שא&quot;ל {{צ|לך והחרמתה את החטאים}} וכו', ולא היה ראוי לך לשנות בו דבר, כי התנה שתלחם {{צ|בו עד כלותם אתם}}, ור&quot;ל שכל שתהיה הפעולה גדולה יותר
כן יותר ראוי לדקדק בכל פרטי עשייתה, והפעולה תגדל אם מצד עצמה, אם מצד המצוה, או מצד הפועל, ושלש אלה נקבצו באו בפעולה הזאת, נגד הפועל אמר הלא ראש שבטי
ישראל אתה, ונגד המצוה אמר וישלחך ה', ונגד הפעולה אמר ויאמר לך וכו'. ובפרט שפעולה זו תנאי אל מלכותך, וז&quot;ש וימשחך ה' למלך כמ&quot;ש בפסוק א'. ומ&quot;ם כלותם, על הפעול.
וכפל כלותם אותם, היינו שיכלו לגמרי:

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ולמה}}. ונגד זה חטאך משולש, א] {{צ|למה לא שמעת בקול ה'}}, המצוה, כי מצות ה' יבדלו ממצות בני אדם שדי אם ימלא תכלית העקרי המכוון, הגם שלא ידקדק בפרטי
המעשים ובאמצעיים, כל שהשלים התכלית די, באשר תכלית מצות בני אדם ידוע. לא כן במצות ה', אשר גם הפרטיים והאמצעיים המה תכליות מכוונות לעצמם, שהוא שישמע
בקול ה' כפי מה שצוה בכל פרט ופרט, לא יוסיף ולא יגרע דבר, ולא יתחכם כי עמד על תכליתם ויוכל לעשותם באופנים אחרים, כי אז לא שמע בקול ה' כפי מה שצוהו. והנה לפי
מחשבתך שהתכלית הוא לנקום בעמלק ולהשחיתו, כבר מלאת המצוה כפי דעתך. אבל באמת מי עמד בסוד ה', ואם חסרת אף שמץ מנהו מפרטי המצוה לא עשית מצוה כלל, ועז&quot;א
למה לא שמעת בקול ה'. ב] מצד הסבה שהניעה אותך לשנות דבריו, שהוא {{צ|ותעט אל השלל}}, למען בצוע בצע, וזה גרעון גדול בהפועל, כי יצר חמדת הרכוש הטה לבך ממצות ה'.
ג] {{צ|ותעש הרע בעיני ה'}}, שבזה הפעולה בכללה פגול היא לא תרצה, כי המגרע ממצות ה' לא יחשב שעשה עכ&quot;פ חלק מן המצוה, רק גם הקצת שעשה הוא רע בעיני ה' ועון
בעיניו, כמו מי שילבש ג' ציציות וג' פרשיות בתפילין, שהיא עבירה שעבר על לא תגרע, ולא קיים מצוה כלל:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויאמר שאול}}. שאול עמד על דעתו ויתוכח על דבר שמואל, אם במ&quot;ש שלא קיים מצות ה' כלל ע&quot;ז השיב כי הלא קיים עקר המצוה לפי תכליתה שהיה להשחית את עמלק,
ובזה לא שינה דבר, בין באמצעיים ועז&quot;א {{צ|אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה'}}. בין תכלית המבוקש, כי {{צ|ואביא את אגג}}, שזה סימן הנצחון הכללי שתפשו
את מלכם חי להמיתו בארץ ישראל: {{צ|ואת עמלק החרמתי}}. שזה היה תכלית המבוקש:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויקח}}. ואם על מה שאמר לו כי עט אל השלל, השיב שזה לא יתיחס אליו רק אל העם, וז&quot;ש {{צ|ויקח}} העם מהשלל, וגם זה לא היה על כוונת הבצע רק {{צ|לזבוח לה'}} ולעשות בו מצוה, ובאשר הוא {{צ|ראשית החרם}} שראוי שאוצר ה' יובא:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויאמר שמואל החפץ לה'}} וכו'. מבואר אצלי (בפירוש הספרא (ויקרא א, ג) בפסוק לרצונו לפני ה') כי יש הבדל בין חפץ ובין רצון, שהחפץ היא תכונה נפשיית, שיתאוה אל
דבר ויחשוק בו מצד תאות נפשו או חשקו אל הדבר, והרצון הוא תכונה מחשביית, שהגם שאין נפשו חפצה בדבר ירצה בו מצד טוב הדבר ושלמותו מצד היושר והראוי. והנה
הבאת הזבחים אינם נרצים מצד עצמם, רק מצד שבם מקיים גזרת ה' ופקודתו, כמ&quot;ש (ספרי פינחס, קמג) נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ולפ&quot;ז לא נמצא בם חפץ, כי
היה חפץ שלא יצטרך אל הקרבן, רק רצון, שכן רצה במחשבתו שיעשה רצונו. אמנם הדבר שהוא תכלית הזבח שהוא השמיעה בקול ה', בו חפץ ה' ויחשוק בו מצד עצמו (ועמ&quot;ש
בפירוש תהלות בפסוק (תהלים נא, יח) כי לא תחפץ זבח ואתנה). וז&quot;ש החפץ לה' {{צ|בעלות וזבחים כשמע בקול ה'}}, ר&quot;ל אחר שהשמיעה בקול ה' שהוא תכליתו של הזבח בו
יחפץ ה' מצד חשקו אליו והוא נחת רוח לפניו, אולם הזבח הוא רק רצונו, שבו גלה רצונו וע&quot;י יראה האדם כי יעשה רצון בוראו, וא&quot;כ עקר החפץ הוא השמיעה בקול ה' שהוא
התכלית, וממילא {{צ|הנה}} מבואר כי {{צ|שמע מזבח טוב}}, שהשמיעה שהוא תכלית הזבח וה' חפץ בו מצד עצמו, טוב יותר מן הזבח שהוא רצון סתמי בלא חפץ, ויותר מזה כי גם&lt;קטע סוף=כב/&gt;
{{צ|להקשיב}} 
(שההקשבה פחותה מן השמיעה) הוא טוב {{צ|מחלב אילים}} שהוא המקטר מן הזבח, וא&quot;כ איך החלפת הדבר שלא לשמוע בקול ה' ומצותיו שבו חפץ ה' כדי להקריב
זבחים שתכליתם רק שישמע בקול ה', לא שבו ימרה פי ה' ובלתי שמוע בקולו. ובזה הראה טעותו מ&quot;ש שלקחו הצאן והבקר להקריב זבחים בגלגל:

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|כי חטאת}}. עתה הודיע לו כי במה שהתוכח עם הנביא ויאמר לא פעלתי און בזה הוסיף פשע רבה נוסף על חטאו הקודם, א&quot;ל דע {{צ|כי חטאת}} קסם מרי, חטאת המרי דומה
כחטאת קסם, המרי והסירוב נגד ה' חטאתו שוה עם חטאת הקסם, שעיקר חטאו מצד היותו בלתי תמים עם ה' ועם דברי נביאיו לשאול בקוסמים, כמ&quot;ש (דברים יח, יד - טו) כי&lt;קטע סוף=כג/&gt;
(העמים) 
[הגוים] וכו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך וכו' אליו תשמעון, ולפ&quot;ז במה שמרית נגד דברי הנביא חטאת חטאת קסם. אבל
{{צ|ואון ותרפים הפצר}}, שעורו, ואון קסם ותרפים (מלת קסם נמשך לשתים) כן הוא און הפצר, שאם מפציר ומתחזק בדעתו ואינו מודה על פשעו, דומה כאילו הוסיף על חטאת
הקסם און תרפים, שהוא עובד ע&quot;ז. וכן במה שאתה מפציר להחזיק בדעתך, חטאך גדול מנשוא, ולכן {{צ|יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך}}, ותוסר מלכותך בעונך:

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויאמר}} וכו' {{צ|חטאתי}}. עתה הכיר והתודה חטאו, אבל עדיין התנצל במ&quot;ש {{צ|כי יראתי את העם}}, שסבת החטא היתה יראתו את העם ופחדו לעשות נגד רצונם:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ועתה}}. אחר שיש לי התנצלות שהייתי אנוס בדבר: {{צ|שא נא}}. ר&quot;ל נגד מ&quot;ש כי עברתי את פי ה' ואת דבריך, על שעברתי דבריך {{צ|שא נא}} {{צ|חטאתי}}, ועל שעברתי פי ה' {{צ|שוב עמי}}

{{צ|ואשתחוה לה'}}, ואבקש סליחה וכפרה:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו) למה בפסוק כ&quot;ג אמר וימאסך ממלך, ובפסוק כ&quot;ו אמר מהיות מלך על ישראל?:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

{{צ|ויאמר}} 
וכו' {{צ|לא אשוב עמך}}. כי אין התנצלות הזה מועיל מאומה, ולא תועיל אצל מלך ישראל שמלכותו מן השמים ואין ראוי שיגור ויפחד מן העם, וז&quot;ש {{צ|וימאסך ה' מהיות}}
{{צ|מלך על ישראל}}, נגד מה שאמר תחלה {{צ|וימאסך ממלך}}, שבעבור שמאס דבר ה' אינו ראוי למלוכה כלל, וע&quot;ז היה לו התנצלות שהיה אנוס מיראתו את העם, השיב שעכ&quot;פ
וימאסך מהיות מלך על ישראל, אינך ראוי למלכות ישראל בפרטות, שהוא אין לו לירא מאדם ולבטוח בעמו ומן ה' יסור לבו:

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|קרע ה'}}. מבואר אצלנו (כפי דברי הרמב&quot;ן) כי הגם שדבר ה' אשר ידבר ע&quot;י נביא לרעה, תוכל להשתנות ע&quot;י תשובה ומע&quot;ט, בכ&quot;ז אם בא איזה פעולה עם דברי הנבואה לא
תשתנה, כי הפעולה תורה על קיום הדבר תיכף. וכן הדבר שינבא לטוב ג&quot;כ לא ישתנה בשום אופן. וז&quot;ש, א] קרע ה' {{צ|את ממלכות ישראל מעליך}}, קריעת המעיל שהיא פעולה
שנעשית עם הנבואה מורה שאינה גזרה עתידית, רק שכבר נעשית הגזרה {{צ|היום}} הזה, באופן שא&quot;א שישתנה הדבר, שכבר יצא אל הפועל ויהי. וז&quot;ש קרע {{צ|היום}}, שכבר קרע {{צ|היום}}
ונעשה הגזרה. ב] {{צ|ונתנה לרעך}}, ובזה א&quot;א שישנה ה' את הטוב שיעד לרעך {{צ|הטוב ממך}}, בעבור טובו וצדקתו. והנה מלכות שאול סרה ממנו תיכף, ר&quot;ל שסר ממנו רוח ה' והוד
מלכות, שע&quot;ז אמר קרע היום. ונתינת המלכות לדוד, הגם שלא היה תיכף הלא היעוד הטוב א&quot;א לחזור:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|וגם נצח}}. אומר אל תדמה כי היעוד האלהי דומה כיעוד בני אדם, שלפעמים הוא שקר תיכף שמגזם בפיו להרע ובלבבו לא כן ידמה, ופעמים הגם שחושב כן לעשות יתנחם
אחר כך ולא יעשה, כי ה' הנצחי שמתנאי נצחיותו שלא ימצא בו שום שינוי לא בהוה ולא בעתיד, {{צ|נצח ישראל לא ישקר}}, באופן שתחשב כי הרע שגזר עליך וקרע מלכותך היום
הוא רק גוזמא לא אמת. וכן {{צ|ולא ינחם}}, בעתיד, על הטוב שיעד לדוד, כי כ&quot;ז מורה שינוי, אם בין במחשבתו לדבורו, אם בין הזמן העתה והעתיד, שלא יצוייר אצל הנצחי הבלתי
משתנה. ועז&quot;א {{צ|כי לא אדם הוא להנחם}}, שההתנחמות לא תצוייר רק אצל האדם המשתנה, לא אצל השם יתברך: &lt;קטע סוף=כט/&gt;


(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ויאמר חטאתי}}. הכיר שנית כי אין תרופה לחטאו, אולם בקש הגם שלא תשתחוה עמי על האופן הנ&quot;ל לבקש סליחה וביטול הגזרה, עכ&quot;פ {{צ|עתה כבדני נא}} וכו' {{צ|ושוב עמי}}&lt;קטע סוף=ל/&gt;
{{צ|והשתחויתי}} 
מפני הכבוד:

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|מעדנת}} - שהלך בשמחה ובתענוג, ויאמר {{צ|אכן סר מר המות}} (מר מלשון {{צמ|לא יחליפנו ולא ימיר|ויקרא כז}}, וכן {{צמ|הנה לשלום מר לי מר|ישעיהו לח}}, שמר האחד מענין תמורה, כמו שכתבתי בפירושי שם)

רוצה לומר, הנה סר ממנו תמורת המות, כי עד עתה נתנו לו חיי הבוז והעבדות חליפות המות, וזה קשה מאד בעיני השרים יותר מן המות, ועתה סר החליפין הזה, ולכן בחר שם מר שמורה גם על מרירות, כי חליפים האלה מרים מן המות, ולכן שמח על מיתתו.&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|כאשר שכלה}}. השיב לו, הגם שאתה רוצה יותר במות, והיה ראוי שלא אמיתך למען תשאר בחיים המרים ממות, אעשה זאת בעבור אמך שיהיה לה מדה כנגד מדה, כמו&lt;קטע סוף=לג/&gt;
{{צ|שחרבך שכלה נשים}} 
בהרגך בניהם השבויים אצלך, והיו אמותיהם שכולות, כן {{צ|אמך}} תהיה עתה {{צ|שכולה}} יותר {{צ|מנשים}} האלה, במה שאמית את בנה, שהיא היתה רוצה
שתשאר בחיים:</text>
      <sha1>hic8c57cw4p5dlthp9y9hjc7v85t5wb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קינות/אלי ציון ועריה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>162953</id>
    <revision>
      <id>1416952</id>
      <parentid>915155</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T05:29:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>2A02:14F:1:DB06:CF85:8843:7348:58A</ip>
      </contributor>
      <comment>/* מה */תיקנתי עויליה לעולליה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3984" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;small&gt;קינה המרחיבה את הפסוק {{צמ|אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ|יואל א ח|קינות/אלי ציון ועריה}}. 

אֱלִי - בכי, קונני. הקינה קוראת לציון לקונן על כל מה שאיבדה עם החורבן.&lt;/small&gt;&lt;/noinclude&gt;
===מה===
'''אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ'''&lt;br /&gt;
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|אַ}}רְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ, בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|בִּ}}יאַת מְחָרְפֵי אֵל, בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|גָ}}לוּת מְשָׁרְתֵי אֵל, נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|דָּ}}מָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ  כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ. 
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|הֶ}}גְיוֹן מְחוֹלֶיהָ, אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ,
: וְעַל {{אקרוסטיכון|וַ}}עַד אֲשֶׁר שָׁמַם וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|זִ}}בְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ,
: וְעַל {{אקרוסטיכון|חִ}}לּוּל כְּלֵי הֵיכָל וּמִזְבַּח קְטוֹרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|טַ}}פֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|יָ}}פְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|כָ}}בוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|ל}}וֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ:
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|מַ}}חַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|נִ}}פּוּץ אֱלֵי סֶלַע עוללֶיהָ נְעָרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|שִׂ}}מְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ,
: וְעַל {{אקרוסטיכון|עִ}}נּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|פֶ}}שַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|צִ}}בְאוֹת קְהָלֶיהָ שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|ק}}וֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|רִ}}גְשַׁת מְגַדְפֶיהָ בְּתוֹךְ מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|שִׁ}}מְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל  בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|תַּ}}חַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ.
'''אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ'''

&lt;noinclude&gt;
== קישורים ==
{{ויקיפדיה|אלי ציון ועריה}}
* [http://www.piyut.org.il/tradition/416.html &quot;אלי ציון ועריה&quot; - הסברים וביצועים באתר &quot;הזמנה לפיוט&quot;]


[[קטגוריה:קינות לתשעה באב|אלי ציון ועריה]]
[[קטגוריה:קינות אלפביתיים|אלי ציון ועריה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>6b784z2af780wj2h6s5fosx9bpdmgmm</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416959</id>
      <parentid>1416952</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T07:22:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>ע&quot;פ הגהת [[User:141.226.217.66|141.226.217.66]]</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4034" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;small&gt;קינה המרחיבה את הפסוק {{צמ|אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ|יואל א ח|קינות/אלי ציון ועריה}}. 

אֱלִי - בכי, קונני. הקינה קוראת לציון לקונן על כל מה שאיבדה עם החורבן.&lt;/small&gt;&lt;/noinclude&gt;
===מה===
'''אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ'''&lt;br /&gt;
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|אַ}}רְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ, בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|בִּ}}יאַת מְחָרְפֵי אֵל, בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|גָ}}לוּת מְשָׁרְתֵי אֵל, נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|דָּ}}מָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ  כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ. 
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|הֶ}}גְיוֹן מְחוֹלֶיהָ, אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ,
: וְעַל {{אקרוסטיכון|וַ}}עַד אֲשֶׁר שָׁמַם וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|זִ}}בְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ,
: וְעַל {{אקרוסטיכון|חִ}}לּוּל כְּלֵי הֵיכָל וּמִזְבַּח קְטוֹרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|טַ}}פֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|יָ}}פְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|כָ}}בוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|ל}}וֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ:
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|מַ}}חַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|נִ}}פּוּץ אֱלֵי סֶלַע עֲוִילֶיהָ{{הערה|נ&quot;א: '''עוֹלָלֶיהָ'''}} נְעָרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|שִׂ}}מְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ,
: וְעַל {{אקרוסטיכון|עִ}}נּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|פֶ}}שַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|צִ}}בְאוֹת קְהָלֶיהָ שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|ק}}וֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|רִ}}גְשַׁת מְגַדְפֶיהָ בְּתוֹךְ מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ.
'''עֲלֵי''' {{אקרוסטיכון|שִׁ}}מְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל  בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ,
:וְעַל {{אקרוסטיכון|תַּ}}חַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ.
'''אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ'''

&lt;noinclude&gt;
== קישורים ==
{{ויקיפדיה|אלי ציון ועריה}}
* [http://www.piyut.org.il/tradition/416.html &quot;אלי ציון ועריה&quot; - הסברים וביצועים באתר &quot;הזמנה לפיוט&quot;]


[[קטגוריה:קינות לתשעה באב|אלי ציון ועריה]]
[[קטגוריה:קינות אלפביתיים|אלי ציון ועריה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>57657vmic1dsexvp5g9n72yd7pqi9ik</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:משנה ערכין פרק ד</title>
    <ns>106</ns>
    <id>172293</id>
    <revision>
      <id>1417193</id>
      <parentid>1393480</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T11:25:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ahituvrs</username>
        <id>4152</id>
      </contributor>
      <comment>/* חטיבה I: השג יד */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7293" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{הבהרת מרחב ביאור}}&lt;/noinclude&gt;
{{ביאור:תוכן למשנה ערכין|ד}}
==הפרמטרים של הערכים ושל התשלומים==
===חטיבה I: השג יד===
{{עוגן|משנה א}}&lt;קטע התחלה=א/&gt;
(א) הֶשֵּׂג יָד - בַּנּוֹדֵר, וְהַשָּׁנִים - בַּנִּדָּר, וַעֲרָכִים - בַּנֶּעֱרָךְ, וְהָעֵרֶךְ - בִּזְמַן הָעֶרֶךְ.  
{{הע-שמאל|הביטוי &quot;נודר&quot; (ובעקבותיו &quot;נידר&quot;) הוא לשון מקרא, ראו [[ויקרא כז ח]].

השג יד הוא ההנחה שעושים לעניים שהעריכו. ההנחה היא לפי מצבו של הנודר, אבל ראו הסתייגות בסוף משנה ב.}}
&quot;הֶשֵּׂג יָד - בַּנּוֹדֵר&quot;, כֵּיצַד? 

:עָנִי שֶׁהֱעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר - נוֹתֵן עֶרֶךְ עָנִי, 

:וְעָשִׁיר שֶׁהֱעֱרִיךְ אֶת הֶעָנִי - נוֹתֵן עֶרֶךְ עָשִׁיר. 
&lt;קטע סוף=א/&gt; 
 
{{עוגן|משנה ב}}&lt;קטע התחלה=ב/&gt;
(ב) אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת אֵינוּ כֵן:
{{הע-שמאל|גם בקרבנות יש הבדל בין עני לעשיר, כגון בקרבן עולה ויורד או בקרבן המצורע. אבל שם הקרבן תלוי באדם החייב בקרבן ולא בנודר.

רבי מסכים עם הדין הזה, אבל מצביע על כך שבמקרים מסוימים, כשהסכום מוגדר ומחייב את הנערך - גם הערכים נדונים לפי מצבו של הנערך.

למעשה לא מדובר בדוגמא הזו בערכים אלא בנדר הנספח אליהם.}} 
:הֲרֵי שֶׁאָמַר: &quot;קָרְבָּנוֹ שֶׁלִּמְצֹרָע זֶה עָלַי!&quot; 

:אִם הָיָה מְצֹרָע עָנִי - מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי; עָשִׁיר - מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר.  

רְבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי, אַף בָּעֲרָכִים כֵּן!
  
:וְכִי מִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֱעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר נוֹתֵן עֶרֶךְ עָנִי? 

::שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּב כְּלוּם.  

:אֲבָל עָשִׁיר שֶׁאָמַר: &quot;עֶרְכִּי עָלַי!&quot; וְשָׁמַע עָנִי וְאָמַר: &quot;מַה שֶּׁאָמַר זֶה - עָלַי!&quot; 

::נוֹתֵן עֶרֶךְ עָשִׁיר.
{{הע-שמאל|הכלל &quot;השג יד בנודר&quot; אינו נקבע רק לפי זמן הערך, אלא גם לפי זמן הנתינה: אם היה עשיר כאן או כאן - חייב בערך מלא. אבל ראו [[ביאור:תוספתא/ערכין/ב#ז|תוספתא ב, ז,]] שמתחשבת רק בזמן הנתינה; וראו שם, שר' יהודה הוא הטוען גם שאם היה עשיר והעני נותן ערך עשיר, הואיל והיה עשיר שעה אחת.

אבל בקרבנות הזמן הקובע הוא זמן הבאת הקרבן בלבד, וראו [[ביאור:משנה כריתות פרק ו#משנה ח|כריתות ו, ח.]]

לפיכך גם בדוגמא של עני שהעשיר אין הבדל בין ערכים לקרבנות, וראו [[ביאור:ספרא/חובה#פרק יט|ספרא חובה פרק יט.]] ההבדל הוא רק בעשיר שהעני (לפי התוספתא - בשיטת ר' יהודה.)}}  
אִם הָיָה עָנִי וְהֶעְשִׁיר, אוֹ עָשִׁיר וְהֶעְנִי - נוֹתֵן עֶרֶךְ עָשִׁיר.  

:רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ עָנִי וְהֶעְשִׁיר, וְחָזַר וְהֶעְנִי - נוֹתֵן עֶרֶךְ עָשִׁיר. 
&lt;קטע סוף=ב/&gt; 
 
{{עוגן|משנה ג}}&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
(ג) אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת אֵינוּ כֵן:  

:אֲפִלּוּ {{ב|אָבִיו מֵת, וְהִנִּיחַ לוֹ רִבּוֹא|שעומד לקבל ירושה גדולה, או שכר מעסקים רבים}}

:סְפִינוֹת בַּיָּם וּבָאוּ לוֹ בָרִבּוֹאוֹת - אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהֶם כְּלוּם. 
&lt;קטע סוף=ג/&gt;

===חטיבה II: גיל ומגדר===
{{עוגן|משנה ד}}&lt;קטע התחלה=ד/&gt;
(ד) &quot;וְהַשָּׁנִים - בַּנִּדָּר&quot;, כֵּיצַד? 

:יֶלֶד שֶׁהֱעֱרִיךְ אֶת הַזָּקֵן - נוֹתֵן עֶרֶךְ זָקֵן, 

:וְזָקֵן שֶׁהֱעֱרִיךְ אֶת הַיֶּלֶד - נוֹתֵן עֶרֶךְ יֶלֶד.  

&quot;וַעֲרָכִים - בַּנֶּעֱרָךְ&quot;, כֵּיצַד? 

:אִישׁ שֶׁהֱעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה - נוֹתֵן עֶרֶךְ אִשָּׁה, 

:וְאִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִיכָה אֶת הָאִישׁ - נוֹתֶנֶת עֶרֶךְ אִישׁ.  
{{הע-שמאל|השג יד אינו דווקא כשעת הערך, אבל הערך עצמו - כן.}}

&quot;וְהָעֵרֶךְ - בִּזְמַן הָעֶרֶךְ&quot;, כֵּיצַד? 

:הֶעֱרִיכוֹ פָחוּת מִבֶּן חָמֵשׁ - וְנֶעֱשָׂה יָתֵר עַל בֶּן חָמֵשׁ; 

:פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים - וְנֶעֱשָׂה יָתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים, 

::נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֶרֶךְ.
{{הע-שמאל|התאריך הקובע הוא סוף היום השלושים, השנה החמישית, העשרים או הששים.

ללשון &quot;הן&quot; בתמיהה על מדרש ראו גם [[ביאור:ספרא/צו#פרשה ח|ספרא צו ח.]]}}

===חטיבה III: דרך חישוב הגיל===
יוֹם שְׁלֹשִׁים - כִּלְמַטָּה הֵמֶנּוּ. שְׁנַת חָמֵשׁ, וּשְׁנַת עֶשְׂרִים - כִּלְמַטָּה הֵמֶנָּה, 

:שֶׁנֶּאֱמַר: ([[ויקרא כז ז]]) &quot;וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה - אִם זָכָר...&quot;, 

::הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכֻלָּן מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים: 

::מַה שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה הֵמֶנָּה - אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה הֵמֶנָּה.  

הִן? אִם עָשָׂת שְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה הֵמֶנָּה - לְהַחְמִיר, 

:נֶעֱשָׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה הֵמֶנָּה - לְהָקֵל? 

:תַּלְמוּד לוֹמַר: &quot;שָׁנָה&quot;, &quot;שָׁנָה&quot; לִגְזֵרָה שָׁוָה: 

::מַה &quot;שָּׁנָה&quot; הָאֲמוּרָה מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים - כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, 

::אַף &quot;שָׁנָה&quot; הָאֲמוּרָה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים - כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר!  

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהוּ יְתֵרוֹת עַל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד. 
&lt;קטע סוף=ד/&gt;
{{כותרת תחתונה משנה מבוארת|ערכין|ד}}</text>
      <sha1>npkno8ucnfcmdvr3xe8mqafibswfiak</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:תמ</title>
    <ns>10</ns>
    <id>183438</id>
    <revision>
      <id>1416970</id>
      <parentid>411602</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:12:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shalomori123</username>
        <id>9336</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="496" xml:space="preserve">[[:קטגוריה:{{{2}}}|{{{1}}}]] {{#תנאי:{{{ק|{{{3|}}}}}}|{{#שווה:{{שם הדף}}|{{{ק|{{{3|}}}}}}|[[קטגוריה:{{{2}}}]]|}}|[[קטגוריה:{{{2}}}]]}}{{#תנאי:{{{שנה|}}}|{{#שווה:{{שם הדף}}|{{{ק|}}}|[[קטגוריה:{{{שנה|}}}]]|}}|}}&lt;noinclude&gt;
תבנית זו נועדה לקשר לתאריך. 

פרמטרים:
# מה שיוצג בטקסט
# שם הקטגוריה
# (או ק) שם הדף
[[קטגוריה:תבניות לוח שנה עברי]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>g1zyq99eh14o9klr5vwp588kj6vc6ze</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:המרה למרכאות</title>
    <ns>10</ns>
    <id>184877</id>
    <revision>
      <id>1416973</id>
      <parentid>357204</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:17:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shalomori123</username>
        <id>9336</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="27161" xml:space="preserve">{{#בחר:{{{1}}}|
1|א= א'|
2|ב= ב'|
3|ג= ג'|
4|ד= ד'|
5|ה= ה'|
6|ו= ו'|
7|ז= ז'|
8|ח= ח'|
9|ט= ט'|
10|י= י'|
11|יא= י&amp;quot;א|
12|יב= י&amp;quot;ב|
13|יג= י&amp;quot;ג|
14|יד= י&amp;quot;ד|
15|טו= ט&amp;quot;ו|
16|טז= ט&amp;quot;ז|
17|יז= י&amp;quot;ז|
18|יח= י&amp;quot;ח|
19|יט= י&amp;quot;ט|
20|כ= כ'|
21|כא= כ&amp;quot;א|
22|כב= כ&amp;quot;ב|
23|כג= כ&amp;quot;ג|
24|כד= כ&amp;quot;ד|
25|כה= כ&amp;quot;ה|
26|כו= כ&amp;quot;ו|
27|כז= כ&amp;quot;ז|
28|כח= כ&amp;quot;ח|
29|כט= כ&amp;quot;ט|
30|ל= ל'|
31|לא= ל&amp;quot;א|
32|לב= ל&amp;quot;ב|
33|לג= ל&amp;quot;ג|
34|לד= ל&amp;quot;ד|
35|לה= ל&amp;quot;ה|
36|לו= ל&amp;quot;ו|
37|לז= ל&amp;quot;ז|
38|לח= ל&amp;quot;ח|
39|לט= ל&amp;quot;ט|
40|מ= מ'|
41|מא= מ&amp;quot;א|
42|מב= מ&amp;quot;ב|
43|מג= מ&amp;quot;ג|
44|מד= מ&amp;quot;ד|
45|מה= מ&amp;quot;ה|
46|מו= מ&amp;quot;ו|
47|מז= מ&amp;quot;ז|
48|מח= מ&amp;quot;ח|
49|מט= מ&amp;quot;ט|
50|נ= נ'|
51|נא= נ&amp;quot;א|
52|נב= נ&amp;quot;ב|
53|נג= נ&amp;quot;ג|
54|נד= נ&amp;quot;ד|
55|נה= נ&amp;quot;ה|
56|נו= נ&amp;quot;ו|
57|נז= נ&amp;quot;ז|
58|נח= נ&amp;quot;ח|
59|נט= נ&amp;quot;ט|
60|ס= ס'|
61|סא= ס&amp;quot;א|
62|סב= ס&amp;quot;ב|
63|סג= ס&amp;quot;ג|
64|סד= ס&amp;quot;ד|
65|סה= ס&amp;quot;ה|
66|סו= ס&amp;quot;ו|
67|סז= ס&amp;quot;ז|
68|סח= ס&amp;quot;ח|
69|סט= ס&amp;quot;ט|
70|ע= ע'|
71|עא= ע&amp;quot;א|
72|עב= ע&amp;quot;ב|
73|עג= ע&amp;quot;ג|
74|עד= ע&amp;quot;ד|
75|עה= ע&amp;quot;ה|
76|עו= ע&amp;quot;ו|
77|עז= ע&amp;quot;ז|
78|עח= ע&amp;quot;ח|
79|עט= ע&amp;quot;ט|
80|פ= פ'|
81|פא= פ&amp;quot;א|
82|פב= פ&amp;quot;ב|
83|פג= פ&amp;quot;ג|
84|פד= פ&amp;quot;ד|
85|פה= פ&amp;quot;ה|
86|פו= פ&amp;quot;ו|
87|פז= פ&amp;quot;ז|
88|פח= פ&amp;quot;ח|
89|פט= פ&amp;quot;ט|
90|צ= צ'|
91|צא= צ&amp;quot;א|
92|צב= צ&amp;quot;ב|
93|צג= צ&amp;quot;ג|
94|צד= צ&amp;quot;ד|
95|צה= צ&amp;quot;ה|
96|צו= צ&amp;quot;ו|
97|צז= צ&amp;quot;ז|
98|צח= צ&amp;quot;ח|
99|צט= צ&amp;quot;ט|
100|ק= ק'|
101|קא= ק&amp;quot;א|
102|קב= ק&amp;quot;ב|
103|קג= ק&amp;quot;ג|
104|קד= ק&amp;quot;ד|
105|קה= ק&amp;quot;ה|
106|קו= ק&amp;quot;ו|
107|קז= ק&amp;quot;ז|
108|קח= ק&amp;quot;ח|
109|קט= ק&amp;quot;ט|
110|קי= ק&amp;quot;י|
111|קיא= קי&amp;quot;א|
112|קיב= קי&amp;quot;ב|
113|קיג= קי&amp;quot;ג|
114|קיד= קי&amp;quot;ד|
115|קטו= קט&amp;quot;ו|
116|קטז= קט&amp;quot;ז|
117|קיז= קי&amp;quot;ז|
118|קיח= קי&amp;quot;ח|
119|קיט= קי&amp;quot;ט|
120|קכ= ק&amp;quot;כ|
121|קכא= קכ&amp;quot;א|
122|קכב= קכ&amp;quot;ב|
123|קכג= קכ&amp;quot;ג|
124|קכד= קכ&amp;quot;ד|
125|קכה= קכ&amp;quot;ה|
126|קכו= קכ&amp;quot;ו|
127|קכז= קכ&amp;quot;ז|
128|קכח= קכ&amp;quot;ח|
129|קכט= קכ&amp;quot;ט|
130|קל= ק&amp;quot;ל|
131|קלא= קל&amp;quot;א|
132|קלב= קל&amp;quot;ב|
133|קלג= קל&amp;quot;ג|
134|קלד= קל&amp;quot;ד|
135|קלה= קל&amp;quot;ה|
136|קלו= קל&amp;quot;ו|
137|קלז= קל&amp;quot;ז|
138|קלח= קל&amp;quot;ח|
139|קלט= קל&amp;quot;ט|
140|קמ= ק&amp;quot;מ|
141|קמא= קמ&amp;quot;א|
142|קמב= קמ&amp;quot;ב|
143|קמג= קמ&amp;quot;ג|
144|קמד= קמ&amp;quot;ד|
145|קמה= קמ&amp;quot;ה|
146|קמו= קמ&amp;quot;ו|
147|קמז= קמ&amp;quot;ז|
148|קמח= קמ&amp;quot;ח|
149|קמט= קמ&amp;quot;ט|
150|קנ= ק&amp;quot;נ|
151|קנא= קנ&amp;quot;א|
152|קנב= קנ&amp;quot;ב|
153|קנג= קנ&amp;quot;ג|
154|קנד= קנ&amp;quot;ד|
155|קנה= קנ&amp;quot;ה|
156|קנו= קנ&amp;quot;ו|
157|קנז= קנ&amp;quot;ז|
158|קנח= קנ&amp;quot;ח|
159|קנט= קנ&amp;quot;ט|
160|קס= ק&amp;quot;ס|
161|קסא= קס&amp;quot;א|
162|קסב= קס&amp;quot;ב|
163|קסג= קס&amp;quot;ג|
164|קסד= קס&amp;quot;ד|
165|קסה= קס&amp;quot;ה|
166|קסו= קס&amp;quot;ו|
167|קסז= קס&amp;quot;ז|
168|קסח= קס&amp;quot;ח|
169|קסט= קס&amp;quot;ט|
170|קע= ק&amp;quot;ע|
171|קעא= קע&amp;quot;א|
172|קעב= קע&amp;quot;ב|
173|קעג= קע&amp;quot;ג|
174|קעד= קע&amp;quot;ד|
175|קעה= קע&amp;quot;ה|
176|קעו= קע&amp;quot;ו|
177|קעז= קע&amp;quot;ז|
178|קעח= קע&amp;quot;ח|
179|קעט= קע&amp;quot;ט|
180|קפ= ק&amp;quot;פ|
181|קפא= קפ&amp;quot;א|
182|קפב= קפ&amp;quot;ב|
183|קפג= קפ&amp;quot;ג|
184|קפד= קפ&amp;quot;ד|
185|קפה= קפ&amp;quot;ה|
186|קפו= קפ&amp;quot;ו|
187|קפז= קפ&amp;quot;ז|
188|קפח= קפ&amp;quot;ח|
189|קפט= קפ&amp;quot;ט|
190|קצ= ק&amp;quot;צ|
191|קצא= קצ&amp;quot;א|
192|קצב= קצ&amp;quot;ב|
193|קצג= קצ&amp;quot;ג|
194|קצד= קצ&amp;quot;ד|
195|קצה= קצ&amp;quot;ה|
196|קצו= קצ&amp;quot;ו|
197|קצז= קצ&amp;quot;ז|
198|קצח= קצ&amp;quot;ח|
199|קצט= קצ&amp;quot;ט|
200|ר= ר'|
201|רא= ר&amp;quot;א|
202|רב= ר&amp;quot;ב|
203|רג= ר&amp;quot;ג|
204|רד= ר&amp;quot;ד|
205|רה= ר&amp;quot;ה|
206|רו= ר&amp;quot;ו|
207|רז= ר&amp;quot;ז|
208|רח= ר&amp;quot;ח|
209|רט= ר&amp;quot;ט|
210|רי= ר&amp;quot;י|
211|ריא= רי&amp;quot;א|
212|ריב= רי&amp;quot;ב|
213|ריג= רי&amp;quot;ג|
214|ריד= רי&amp;quot;ד|
215|רטו= רט&amp;quot;ו|
216|רטז= רט&amp;quot;ז|
217|ריז= רי&amp;quot;ז|
218|ריח= רי&amp;quot;ח|
219|ריט= רי&amp;quot;ט|
220|רכ= ר&amp;quot;כ|
221|רכא= רכ&amp;quot;א|
222|רכב= רכ&amp;quot;ב|
223|רכג= רכ&amp;quot;ג|
224|רכד= רכ&amp;quot;ד|
225|רכה= רכ&amp;quot;ה|
226|רכו= רכ&amp;quot;ו|
227|רכז= רכ&amp;quot;ז|
228|רכח= רכ&amp;quot;ח|
229|רכט= רכ&amp;quot;ט|
230|רל= ר&amp;quot;ל|
231|רלא= רל&amp;quot;א|
232|רלב= רל&amp;quot;ב|
233|רלג= רל&amp;quot;ג|
234|רלד= רל&amp;quot;ד|
235|רלה= רל&amp;quot;ה|
236|רלו= רל&amp;quot;ו|
237|רלז= רל&amp;quot;ז|
238|רלח= רל&amp;quot;ח|
239|רלט= רל&amp;quot;ט|
240|רמ= ר&amp;quot;מ|
241|רמא= רמ&amp;quot;א|
242|רמב= רמ&amp;quot;ב|
243|רמג= רמ&amp;quot;ג|
244|רמד= רמ&amp;quot;ד|
245|רמה= רמ&amp;quot;ה|
246|רמו= רמ&amp;quot;ו|
247|רמז= רמ&amp;quot;ז|
248|רמח= רמ&amp;quot;ח|
249|רמט= רמ&amp;quot;ט|
250|רנ= ר&amp;quot;נ|
251|רנא= רנ&amp;quot;א|
252|רנב= רנ&amp;quot;ב|
253|רנג= רנ&amp;quot;ג|
254|רנד= רנ&amp;quot;ד|
255|רנה= רנ&amp;quot;ה|
256|רנו= רנ&amp;quot;ו|
257|רנז= רנ&amp;quot;ז|
258|רנח= רנ&amp;quot;ח|
259|רנט= רנ&amp;quot;ט|
260|רס= ר&amp;quot;ס|
261|רסא= רס&amp;quot;א|
262|רסב= רס&amp;quot;ב|
263|רסג= רס&amp;quot;ג|
264|רסד= רס&amp;quot;ד|
265|רסה= רס&amp;quot;ה|
266|רסו= רס&amp;quot;ו|
267|רסז= רס&amp;quot;ז|
268|רסח= רס&amp;quot;ח|
269|רסט= רס&amp;quot;ט|
270|רע= ר&amp;quot;ע|
271|רעא= רע&amp;quot;א|
272|רעב= רע&amp;quot;ב|
273|רעג= רע&amp;quot;ג|
274|רעד= רע&amp;quot;ד|
275|רעה= רע&amp;quot;ה|
276|רעו= רע&amp;quot;ו|
277|רעז= רע&amp;quot;ז|
278|רעח= רע&amp;quot;ח|
279|רעט= רע&amp;quot;ט|
280|רפ= ר&amp;quot;פ|
281|רפא= רפ&amp;quot;א|
282|רפב= רפ&amp;quot;ב|
283|רפג= רפ&amp;quot;ג|
284|רפד= רפ&amp;quot;ד|
285|רפה= רפ&amp;quot;ה|
286|רפו= רפ&amp;quot;ו|
287|רפז= רפ&amp;quot;ז|
288|רפח= רפ&amp;quot;ח|
289|רפט= רפ&amp;quot;ט|
290|רצ= ר&amp;quot;צ|
291|רצא= רצ&amp;quot;א|
292|רצב= רצ&amp;quot;ב|
293|רצג= רצ&amp;quot;ג|
294|רצד= רצ&amp;quot;ד|
295|רצה= רצ&amp;quot;ה|
296|רצו= רצ&amp;quot;ו|
297|רצז= רצ&amp;quot;ז|
298|רצח= רצ&amp;quot;ח|
299|רצט= רצ&amp;quot;ט|
300|ש= ש'|
301|שא= ש&amp;quot;א|
302|שב= ש&amp;quot;ב|
303|שג= ש&amp;quot;ג|
304|שד= ש&amp;quot;ד|
305|שה= ש&amp;quot;ה|
306|שו= ש&amp;quot;ו|
307|שז= ש&amp;quot;ז|
308|שח= ש&amp;quot;ח|
309|שט= ש&amp;quot;ט|
310|שי= ש&amp;quot;י|
311|שיא= שי&amp;quot;א|
312|שיב= שי&amp;quot;ב|
313|שיג= שי&amp;quot;ג|
314|שיד= שי&amp;quot;ד|
315|שטו= שט&amp;quot;ו|
316|שטז= שט&amp;quot;ז|
317|שיז= שי&amp;quot;ז|
318|שיח= שי&amp;quot;ח|
319|שיט= שי&amp;quot;ט|
320|שכ= ש&amp;quot;כ|
321|שכא= שכ&amp;quot;א|
322|שכב= שכ&amp;quot;ב|
323|שכג= שכ&amp;quot;ג|
324|שכד= שכ&amp;quot;ד|
325|שכה= שכ&amp;quot;ה|
326|שכו= שכ&amp;quot;ו|
327|שכז= שכ&amp;quot;ז|
328|שכח= שכ&amp;quot;ח|
329|שכט= שכ&amp;quot;ט|
330|של= ש&amp;quot;ל|
331|שלא= של&amp;quot;א|
332|שלב= של&amp;quot;ב|
333|שלג= של&amp;quot;ג|
334|שלד= של&amp;quot;ד|
335|שלה= של&amp;quot;ה|
336|שלו= של&amp;quot;ו|
337|שלז= של&amp;quot;ז|
338|שלח= של&amp;quot;ח|
339|שלט= של&amp;quot;ט|
340|שמ= ש&amp;quot;מ|
341|שמא= שמ&amp;quot;א|
342|שמב= שמ&amp;quot;ב|
343|שמג= שמ&amp;quot;ג|
344|שמד= שמ&amp;quot;ד|
345|שמה= שמ&amp;quot;ה|
346|שמו= שמ&amp;quot;ו|
347|שמז= שמ&amp;quot;ז|
348|שמח= שמ&amp;quot;ח|
349|שמט= שמ&amp;quot;ט|
350|שנ= ש&amp;quot;נ|
351|שנא= שנ&amp;quot;א|
352|שנב= שנ&amp;quot;ב|
353|שנג= שנ&amp;quot;ג|
354|שנד= שנ&amp;quot;ד|
355|שנה= שנ&amp;quot;ה|
356|שנו= שנ&amp;quot;ו|
357|שנז= שנ&amp;quot;ז|
358|שנח= שנ&amp;quot;ח|
359|שנט= שנ&amp;quot;ט|
360|שס= ש&amp;quot;ס|
361|שסא= שס&amp;quot;א|
362|שסב= שס&amp;quot;ב|
363|שסג= שס&amp;quot;ג|
364|שסד= שס&amp;quot;ד|
365|שסה= שס&amp;quot;ה|
366|שסו= שס&amp;quot;ו|
367|שסז= שס&amp;quot;ז|
368|שסח= שס&amp;quot;ח|
369|שסט= שס&amp;quot;ט|
370|שע= ש&amp;quot;ע|
371|שעא= שע&amp;quot;א|
372|שעב= שע&amp;quot;ב|
373|שעג= שע&amp;quot;ג|
374|שעד= שע&amp;quot;ד|
375|שעה= שע&amp;quot;ה|
376|שעו= שע&amp;quot;ו|
377|שעז= שע&amp;quot;ז|
378|שעח= שע&amp;quot;ח|
379|שעט= שע&amp;quot;ט|
380|שפ= ש&amp;quot;פ|
381|שפא= שפ&amp;quot;א|
382|שפב= שפ&amp;quot;ב|
383|שפג= שפ&amp;quot;ג|
384|שפד= שפ&amp;quot;ד|
385|שפה= שפ&amp;quot;ה|
386|שפו= שפ&amp;quot;ו|
387|שפז= שפ&amp;quot;ז|
388|שפח= שפ&amp;quot;ח|
389|שפט= שפ&amp;quot;ט|
390|שצ= ש&amp;quot;צ|
391|שצא= שצ&amp;quot;א|
392|שצב= שצ&amp;quot;ב|
393|שצג= שצ&amp;quot;ג|
394|שצד= שצ&amp;quot;ד|
395|שצה= שצ&amp;quot;ה|
396|שצו= שצ&amp;quot;ו|
397|שצז= שצ&amp;quot;ז|
398|שצח= שצ&amp;quot;ח|
399|שצט= שצ&amp;quot;ט|
400|ת= ת'|
401|תא= ת&amp;quot;א|
402|תב= ת&amp;quot;ב|
403|תג= ת&amp;quot;ג|
404|תד= ת&amp;quot;ד|
405|תה= ת&amp;quot;ה|
406|תו= ת&amp;quot;ו|
407|תז= ת&amp;quot;ז|
408|תח= ת&amp;quot;ח|
409|תט= ת&amp;quot;ט|
410|תי= ת&amp;quot;י|
411|תיא= תי&amp;quot;א|
412|תיב= תי&amp;quot;ב|
413|תיג= תי&amp;quot;ג|
414|תיד= תי&amp;quot;ד|
415|תטו= תט&amp;quot;ו|
416|תטז= תט&amp;quot;ז|
417|תיז= תי&amp;quot;ז|
418|תיח= תי&amp;quot;ח|
419|תיט= תי&amp;quot;ט|
420|תכ= ת&amp;quot;כ|
421|תכא= תכ&amp;quot;א|
422|תכב= תכ&amp;quot;ב|
423|תכג= תכ&amp;quot;ג|
424|תכד= תכ&amp;quot;ד|
425|תכה= תכ&amp;quot;ה|
426|תכו= תכ&amp;quot;ו|
427|תכז= תכ&amp;quot;ז|
428|תכח= תכ&amp;quot;ח|
429|תכט= תכ&amp;quot;ט|
430|תל= ת&amp;quot;ל|
431|תלא= תל&amp;quot;א|
432|תלב= תל&amp;quot;ב|
433|תלג= תל&amp;quot;ג|
434|תלד= תל&amp;quot;ד|
435|תלה= תל&amp;quot;ה|
436|תלו= תל&amp;quot;ו|
437|תלז= תל&amp;quot;ז|
438|תלח= תל&amp;quot;ח|
439|תלט= תל&amp;quot;ט|
440|תמ= ת&amp;quot;מ|
441|תמא= תמ&amp;quot;א|
442|תמב= תמ&amp;quot;ב|
443|תמג= תמ&amp;quot;ג|
444|תמד= תמ&amp;quot;ד|
445|תמה= תמ&amp;quot;ה|
446|תמו= תמ&amp;quot;ו|
447|תמז= תמ&amp;quot;ז|
448|תמח= תמ&amp;quot;ח|
449|תמט= תמ&amp;quot;ט|
450|תנ= ת&amp;quot;נ|
451|תנא= תנ&amp;quot;א|
452|תנב= תנ&amp;quot;ב|
453|תנג= תנ&amp;quot;ג|
454|תנד= תנ&amp;quot;ד|
455|תנה= תנ&amp;quot;ה|
456|תנו= תנ&amp;quot;ו|
457|תנז= תנ&amp;quot;ז|
458|תנח= תנ&amp;quot;ח|
459|תנט= תנ&amp;quot;ט|
460|תס= ת&amp;quot;ס|
461|תסא= תס&amp;quot;א|
462|תסב= תס&amp;quot;ב|
463|תסג= תס&amp;quot;ג|
464|תסד= תס&amp;quot;ד|
465|תסה= תס&amp;quot;ה|
466|תסו= תס&amp;quot;ו|
467|תסז= תס&amp;quot;ז|
468|תסח= תס&amp;quot;ח|
469|תסט= תס&amp;quot;ט|
470|תע= ת&amp;quot;ע|
471|תעא= תע&amp;quot;א|
472|תעב= תע&amp;quot;ב|
473|תעג= תע&amp;quot;ג|
474|תעד= תע&amp;quot;ד|
475|תעה= תע&amp;quot;ה|
476|תעו= תע&amp;quot;ו|
477|תעז= תע&amp;quot;ז|
478|תעח= תע&amp;quot;ח|
479|תעט= תע&amp;quot;ט|
480|תפ= ת&amp;quot;פ|
481|תפא= תפ&amp;quot;א|
482|תפב= תפ&amp;quot;ב|
483|תפג= תפ&amp;quot;ג|
484|תפד= תפ&amp;quot;ד|
485|תפה= תפ&amp;quot;ה|
486|תפו= תפ&amp;quot;ו|
487|תפז= תפ&amp;quot;ז|
488|תפח= תפ&amp;quot;ח|
489|תפט= תפ&amp;quot;ט|
490|תצ= ת&amp;quot;צ|
491|תצא= תצ&amp;quot;א|
492|תצב= תצ&amp;quot;ב|
493|תצג= תצ&amp;quot;ג|
494|תצד= תצ&amp;quot;ד|
495|תצה= תצ&amp;quot;ה|
496|תצו= תצ&amp;quot;ו|
497|תצז= תצ&amp;quot;ז|
498|תצח= תצ&amp;quot;ח|
499|תצט= תצ&amp;quot;ט|
500|תק= ת&amp;quot;ק|
501|תקא= תק&amp;quot;א|
502|תקב= תק&amp;quot;ב|
503|תקג= תק&amp;quot;ג|
504|תקד= תק&amp;quot;ד|
505|תקה= תק&amp;quot;ה|
506|תקו= תק&amp;quot;ו|
507|תקז= תק&amp;quot;ז|
508|תקח= תק&amp;quot;ח|
509|תקט= תק&amp;quot;ט|
510|תקי= תק&amp;quot;י|
511|תקיא= תקי&amp;quot;א|
512|תקיב= תקי&amp;quot;ב|
513|תקיג= תקי&amp;quot;ג|
514|תקיד= תקי&amp;quot;ד|
515|תקטו= תקט&amp;quot;ו|
516|תקטז= תקט&amp;quot;ז|
517|תקיז= תקי&amp;quot;ז|
518|תקיח= תקי&amp;quot;ח|
519|תקיט= תקי&amp;quot;ט|
520|תקכ= תק&amp;quot;כ|
521|תקכא= תקכ&amp;quot;א|
522|תקכב= תקכ&amp;quot;ב|
523|תקכג= תקכ&amp;quot;ג|
524|תקכד= תקכ&amp;quot;ד|
525|תקכה= תקכ&amp;quot;ה|
526|תקכו= תקכ&amp;quot;ו|
527|תקכז= תקכ&amp;quot;ז|
528|תקכח= תקכ&amp;quot;ח|
529|תקכט= תקכ&amp;quot;ט|
530|תקל= תק&amp;quot;ל|
531|תקלא= תקל&amp;quot;א|
532|תקלב= תקל&amp;quot;ב|
533|תקלג= תקל&amp;quot;ג|
534|תקלד= תקל&amp;quot;ד|
535|תקלה= תקל&amp;quot;ה|
536|תקלו= תקל&amp;quot;ו|
537|תקלז= תקל&amp;quot;ז|
538|תקלח= תקל&amp;quot;ח|
539|תקלט= תקל&amp;quot;ט|
540|תקמ= תק&amp;quot;מ|
541|תקמא= תקמ&amp;quot;א|
542|תקמב= תקמ&amp;quot;ב|
543|תקמג= תקמ&amp;quot;ג|
544|תקמד= תקמ&amp;quot;ד|
545|תקמה= תקמ&amp;quot;ה|
546|תקמו= תקמ&amp;quot;ו|
547|תקמז= תקמ&amp;quot;ז|
548|תקמח= תקמ&amp;quot;ח|
549|תקמט= תקמ&amp;quot;ט|
550|תקנ= תק&amp;quot;נ|
551|תקנא= תקנ&amp;quot;א|
552|תקנב= תקנ&amp;quot;ב|
553|תקנג= תקנ&amp;quot;ג|
554|תקנד= תקנ&amp;quot;ד|
555|תקנה= תקנ&amp;quot;ה|
556|תקנו= תקנ&amp;quot;ו|
557|תקנז= תקנ&amp;quot;ז|
558|תקנח= תקנ&amp;quot;ח|
559|תקנט= תקנ&amp;quot;ט|
560|תקס= תק&amp;quot;ס|
561|תקסא= תקס&amp;quot;א|
562|תקסב= תקס&amp;quot;ב|
563|תקסג= תקס&amp;quot;ג|
564|תקסד= תקס&amp;quot;ד|
565|תקסה= תקס&amp;quot;ה|
566|תקסו= תקס&amp;quot;ו|
567|תקסז= תקס&amp;quot;ז|
568|תקסח= תקס&amp;quot;ח|
569|תקסט= תקס&amp;quot;ט|
570|תקע= תק&amp;quot;ע|
571|תקעא= תקע&amp;quot;א|
572|תקעב= תקע&amp;quot;ב|
573|תקעג= תקע&amp;quot;ג|
574|תקעד= תקע&amp;quot;ד|
575|תקעה= תקע&amp;quot;ה|
576|תקעו= תקע&amp;quot;ו|
577|תקעז= תקע&amp;quot;ז|
578|תקעח= תקע&amp;quot;ח|
579|תקעט= תקע&amp;quot;ט|
580|תקפ= תק&amp;quot;פ|
581|תקפא= תקפ&amp;quot;א|
582|תקפב= תקפ&amp;quot;ב|
583|תקפג= תקפ&amp;quot;ג|
584|תקפד= תקפ&amp;quot;ד|
585|תקפה= תקפ&amp;quot;ה|
586|תקפו= תקפ&amp;quot;ו|
587|תקפז= תקפ&amp;quot;ז|
588|תקפח= תקפ&amp;quot;ח|
589|תקפט= תקפ&amp;quot;ט|
590|תקצ= תק&amp;quot;צ|
591|תקצא= תקצ&amp;quot;א|
592|תקצב= תקצ&amp;quot;ב|
593|תקצג= תקצ&amp;quot;ג|
594|תקצד= תקצ&amp;quot;ד|
595|תקצה= תקצ&amp;quot;ה|
596|תקצו= תקצ&amp;quot;ו|
597|תקצז= תקצ&amp;quot;ז|
598|תקצח= תקצ&amp;quot;ח|
599|תקצט= תקצ&amp;quot;ט|
600|תר= ת&amp;quot;ר|
601|תרא= תר&amp;quot;א|
602|תרב= תר&amp;quot;ב|
603|תרג= תר&amp;quot;ג|
604|תרד= תר&amp;quot;ד|
605|תרה= תר&amp;quot;ה|
606|תרו= תר&amp;quot;ו|
607|תרז= תר&amp;quot;ז|
608|תרח= תר&amp;quot;ח|
609|תרט= תר&amp;quot;ט|
610|תרי= תר&amp;quot;י|
611|תריא= תרי&amp;quot;א|
612|תריב= תרי&amp;quot;ב|
613|תריג= תרי&amp;quot;ג|
614|תריד= תרי&amp;quot;ד|
615|תרטו= תרט&amp;quot;ו|
616|תרטז= תרט&amp;quot;ז|
617|תריז= תרי&amp;quot;ז|
618|תריח= תרי&amp;quot;ח|
619|תריט= תרי&amp;quot;ט|
620|תרכ= תר&amp;quot;כ|
621|תרכא= תרכ&amp;quot;א|
622|תרכב= תרכ&amp;quot;ב|
623|תרכג= תרכ&amp;quot;ג|
624|תרכד= תרכ&amp;quot;ד|
625|תרכה= תרכ&amp;quot;ה|
626|תרכו= תרכ&amp;quot;ו|
627|תרכז= תרכ&amp;quot;ז|
628|תרכח= תרכ&amp;quot;ח|
629|תרכט= תרכ&amp;quot;ט|
630|תרל= תר&amp;quot;ל|
631|תרלא= תרל&amp;quot;א|
632|תרלב= תרל&amp;quot;ב|
633|תרלג= תרל&amp;quot;ג|
634|תרלד= תרל&amp;quot;ד|
635|תרלה= תרל&amp;quot;ה|
636|תרלו= תרל&amp;quot;ו|
637|תרלז= תרל&amp;quot;ז|
638|תרלח= תרל&amp;quot;ח|
639|תרלט= תרל&amp;quot;ט|
640|תרמ= תר&amp;quot;מ|
641|תרמא= תרמ&amp;quot;א|
642|תרמב= תרמ&amp;quot;ב|
643|תרמג= תרמ&amp;quot;ג|
644|תרמד= תרמ&amp;quot;ד|
645|תרמה= תרמ&amp;quot;ה|
646|תרמו= תרמ&amp;quot;ו|
647|תרמז= תרמ&amp;quot;ז|
648|תרמח= תרמ&amp;quot;ח|
649|תרמט= תרמ&amp;quot;ט|
650|תרנ= תר&amp;quot;נ|
651|תרנא= תרנ&amp;quot;א|
652|תרנב= תרנ&amp;quot;ב|
653|תרנג= תרנ&amp;quot;ג|
654|תרנד= תרנ&amp;quot;ד|
655|תרנה= תרנ&amp;quot;ה|
656|תרנו= תרנ&amp;quot;ו|
657|תרנז= תרנ&amp;quot;ז|
658|תרנח= תרנ&amp;quot;ח|
659|תרנט= תרנ&amp;quot;ט|
660|תרס= תר&amp;quot;ס|
661|תרסא= תרס&amp;quot;א|
662|תרסב= תרס&amp;quot;ב|
663|תרסג= תרס&amp;quot;ג|
664|תרסד= תרס&amp;quot;ד|
665|תרסה= תרס&amp;quot;ה|
666|תרסו= תרס&amp;quot;ו|
667|תרסז= תרס&amp;quot;ז|
668|תרסח= תרס&amp;quot;ח|
669|תרסט= תרס&amp;quot;ט|
670|תרע= תר&amp;quot;ע|
671|תרעא= תרע&amp;quot;א|
672|תרעב= תרע&amp;quot;ב|
673|תרעג= תרע&amp;quot;ג|
674|תרעד= תרע&amp;quot;ד|
675|תרעה= תרע&amp;quot;ה|
676|תרעו= תרע&amp;quot;ו|
677|תרעז= תרע&amp;quot;ז|
678|תרעח= תרע&amp;quot;ח|
679|תרעט= תרע&amp;quot;ט|
680|תרפ= תר&amp;quot;פ|
681|תרפא= תרפ&amp;quot;א|
682|תרפב= תרפ&amp;quot;ב|
683|תרפג= תרפ&amp;quot;ג|
684|תרפד= תרפ&amp;quot;ד|
685|תרפה= תרפ&amp;quot;ה|
686|תרפו= תרפ&amp;quot;ו|
687|תרפז= תרפ&amp;quot;ז|
688|תרפח= תרפ&amp;quot;ח|
689|תרפט= תרפ&amp;quot;ט|
690|תרצ= תר&amp;quot;צ|
691|תרצא= תרצ&amp;quot;א|
692|תרצב= תרצ&amp;quot;ב|
693|תרצג= תרצ&amp;quot;ג|
694|תרצד= תרצ&amp;quot;ד|
695|תרצה= תרצ&amp;quot;ה|
696|תרצו= תרצ&amp;quot;ו|
697|תרצז= תרצ&amp;quot;ז|
698|תרצח= תרצ&amp;quot;ח|
699|תרצט= תרצ&amp;quot;ט|
700|תש= ת&amp;quot;ש|
701|תשא= תש&amp;quot;א|
702|תשב= תש&amp;quot;ב|
703|תשג= תש&amp;quot;ג|
704|תשד= תש&amp;quot;ד|
705|תשה= תש&amp;quot;ה|
706|תשו= תש&amp;quot;ו|
707|תשז= תש&amp;quot;ז|
708|תשח= תש&amp;quot;ח|
709|תשט= תש&amp;quot;ט|
710|תשי= תש&amp;quot;י|
711|תשיא= תשי&amp;quot;א|
712|תשיב= תשי&amp;quot;ב|
713|תשיג= תשי&amp;quot;ג|
714|תשיד= תשי&amp;quot;ד|
715|תשטו= תשט&amp;quot;ו|
716|תשטז= תשט&amp;quot;ז|
717|תשיז= תשי&amp;quot;ז|
718|תשיח= תשי&amp;quot;ח|
719|תשיט= תשי&amp;quot;ט|
720|תשכ= תש&amp;quot;כ|
721|תשכא= תשכ&amp;quot;א|
722|תשכב= תשכ&amp;quot;ב|
723|תשכג= תשכ&amp;quot;ג|
724|תשכד= תשכ&amp;quot;ד|
725|תשכה= תשכ&amp;quot;ה|
726|תשכו= תשכ&amp;quot;ו|
727|תשכז= תשכ&amp;quot;ז|
728|תשכח= תשכ&amp;quot;ח|
729|תשכט= תשכ&amp;quot;ט|
730|תשל= תש&amp;quot;ל|
731|תשלא= תשל&amp;quot;א|
732|תשלב= תשל&amp;quot;ב|
733|תשלג= תשל&amp;quot;ג|
734|תשלד= תשל&amp;quot;ד|
735|תשלה= תשל&amp;quot;ה|
736|תשלו= תשל&amp;quot;ו|
737|תשלז= תשל&amp;quot;ז|
738|תשלח= תשל&amp;quot;ח|
739|תשלט= תשל&amp;quot;ט|
740|תשמ= תש&amp;quot;מ|
741|תשמא= תשמ&amp;quot;א|
742|תשמב= תשמ&amp;quot;ב|
743|תשמג= תשמ&amp;quot;ג|
744|תשמד= תשמ&amp;quot;ד|
745|תשמה= תשמ&amp;quot;ה|
746|תשמו= תשמ&amp;quot;ו|
747|תשמז= תשמ&amp;quot;ז|
748|תשמח= תשמ&amp;quot;ח|
749|תשמט= תשמ&amp;quot;ט|
750|תשנ= תש&amp;quot;נ|
751|תשנא= תשנ&amp;quot;א|
752|תשנב= תשנ&amp;quot;ב|
753|תשנג= תשנ&amp;quot;ג|
754|תשנד= תשנ&amp;quot;ד|
755|תשנה= תשנ&amp;quot;ה|
756|תשנו= תשנ&amp;quot;ו|
757|תשנז= תשנ&amp;quot;ז|
758|תשנח= תשנ&amp;quot;ח|
759|תשנט= תשנ&amp;quot;ט|
760|תשס= תש&amp;quot;ס|
761|תשסא= תשס&amp;quot;א|
762|תשסב= תשס&amp;quot;ב|
763|תשסג= תשס&amp;quot;ג|
764|תשסד= תשס&amp;quot;ד|
765|תשסה= תשס&amp;quot;ה|
766|תשסו= תשס&amp;quot;ו|
767|תשסז= תשס&amp;quot;ז|
768|תשסח= תשס&amp;quot;ח|
769|תשסט= תשס&amp;quot;ט|
770|תשע= תש&amp;quot;ע|
771|תשעא= תשע&amp;quot;א|
772|תשעב= תשע&amp;quot;ב|
773|תשעג= תשע&amp;quot;ג|
774|תשעד= תשע&amp;quot;ד|
775|תשעה= תשע&amp;quot;ה|
776|תשעו= תשע&amp;quot;ו|
777|תשעז= תשע&amp;quot;ז|
778|תשעח= תשע&amp;quot;ח|
779|תשעט= תשע&amp;quot;ט|
780|תשפ= תש&amp;quot;פ|
781|תשפא= תשפ&amp;quot;א|
782|תשפב= תשפ&amp;quot;ב|
783|תשפג= תשפ&amp;quot;ג|
784|תשפד= תשפ&amp;quot;ד|
785|תשפה= תשפ&amp;quot;ה|
786|תשפו= תשפ&amp;quot;ו|
787|תשפז= תשפ&amp;quot;ז|
788|תשפח= תשפ&amp;quot;ח|
789|תשפט= תשפ&amp;quot;ט|
790|תשצ= תש&amp;quot;צ|
791|תשצא= תשצ&amp;quot;א|
792|תשצב= תשצ&amp;quot;ב|
793|תשצג= תשצ&amp;quot;ג|
794|תשצד= תשצ&amp;quot;ד|
795|תשצה= תשצ&amp;quot;ה|
796|תשצו= תשצ&amp;quot;ו|
797|תשצז= תשצ&amp;quot;ז|
798|תשצח= תשצ&amp;quot;ח|
799|תשצט= תשצ&amp;quot;ט|
800|תת= ת&amp;quot;ת|
801|תתא= תת&amp;quot;א|
802|תתב= תת&amp;quot;ב|
803|תתג= תת&amp;quot;ג|
804|תתד= תת&amp;quot;ד|
805|תתה= תת&amp;quot;ה|
806|תתו= תת&amp;quot;ו|
807|תתז= תת&amp;quot;ז|
808|תתח= תת&amp;quot;ח|
809|תתט= תת&amp;quot;ט|
810|תתי= תת&amp;quot;י|
811|תתיא= תתי&amp;quot;א|
812|תתיב= תתי&amp;quot;ב|
813|תתיג= תתי&amp;quot;ג|
814|תתיד= תתי&amp;quot;ד|
815|תתטו= תתט&amp;quot;ו|
816|תתטז= תתט&amp;quot;ז|
817|תתיז= תתי&amp;quot;ז|
818|תתיח= תתי&amp;quot;ח|
819|תתיט= תתי&amp;quot;ט|
820|תתכ= תת&amp;quot;כ|
821|תתכא= תתכ&amp;quot;א|
822|תתכב= תתכ&amp;quot;ב|
823|תתכג= תתכ&amp;quot;ג|
824|תתכד= תתכ&amp;quot;ד|
825|תתכה= תתכ&amp;quot;ה|
826|תתכו= תתכ&amp;quot;ו|
827|תתכז= תתכ&amp;quot;ז|
828|תתכח= תתכ&amp;quot;ח|
829|תתכט= תתכ&amp;quot;ט|
830|תתל= תת&amp;quot;ל|
831|תתלא= תתל&amp;quot;א|
832|תתלב= תתל&amp;quot;ב|
833|תתלג= תתל&amp;quot;ג|
834|תתלד= תתל&amp;quot;ד|
835|תתלה= תתל&amp;quot;ה|
836|תתלו= תתל&amp;quot;ו|
837|תתלז= תתל&amp;quot;ז|
838|תתלח= תתל&amp;quot;ח|
839|תתלט= תתל&amp;quot;ט|
840|תתמ= תת&amp;quot;מ|
841|תתמא= תתמ&amp;quot;א|
842|תתמב= תתמ&amp;quot;ב|
843|תתמג= תתמ&amp;quot;ג|
844|תתמד= תתמ&amp;quot;ד|
845|תתמה= תתמ&amp;quot;ה|
846|תתמו= תתמ&amp;quot;ו|
847|תתמז= תתמ&amp;quot;ז|
848|תתמח= תתמ&amp;quot;ח|
849|תתמט= תתמ&amp;quot;ט|
850|תתנ= תת&amp;quot;נ|
851|תתנא= תתנ&amp;quot;א|
852|תתנב= תתנ&amp;quot;ב|
853|תתנג= תתנ&amp;quot;ג|
854|תתנד= תתנ&amp;quot;ד|
855|תתנה= תתנ&amp;quot;ה|
856|תתנו= תתנ&amp;quot;ו|
857|תתנז= תתנ&amp;quot;ז|
858|תתנח= תתנ&amp;quot;ח|
859|תתנט= תתנ&amp;quot;ט|
860|תתס= תת&amp;quot;ס|
861|תתסא= תתס&amp;quot;א|
862|תתסב= תתס&amp;quot;ב|
863|תתסג= תתס&amp;quot;ג|
864|תתסד= תתס&amp;quot;ד|
865|תתסה= תתס&amp;quot;ה|
866|תתסו= תתס&amp;quot;ו|
867|תתסז= תתס&amp;quot;ז|
868|תתסח= תתס&amp;quot;ח|
869|תתסט= תתס&amp;quot;ט|
870|תתע= תת&amp;quot;ע|
871|תתעא= תתע&amp;quot;א|
872|תתעב= תתע&amp;quot;ב|
873|תתעג= תתע&amp;quot;ג|
874|תתעד= תתע&amp;quot;ד|
875|תתעה= תתע&amp;quot;ה|
876|תתעו= תתע&amp;quot;ו|
877|תתעז= תתע&amp;quot;ז|
878|תתעח= תתע&amp;quot;ח|
879|תתעט= תתע&amp;quot;ט|
880|תתפ= תת&amp;quot;פ|
881|תתפא= תתפ&amp;quot;א|
882|תתפב= תתפ&amp;quot;ב|
883|תתפג= תתפ&amp;quot;ג|
884|תתפד= תתפ&amp;quot;ד|
885|תתפה= תתפ&amp;quot;ה|
886|תתפו= תתפ&amp;quot;ו|
887|תתפז= תתפ&amp;quot;ז|
888|תתפח= תתפ&amp;quot;ח|
889|תתפט= תתפ&amp;quot;ט|
890|תתצ= תת&amp;quot;צ|
891|תתצא= תתצ&amp;quot;א|
892|תתצב= תתצ&amp;quot;ב|
893|תתצג= תתצ&amp;quot;ג|
894|תתצד= תתצ&amp;quot;ד|
895|תתצה= תתצ&amp;quot;ה|
896|תתצו= תתצ&amp;quot;ו|
897|תתצז= תתצ&amp;quot;ז|
898|תתצח= תתצ&amp;quot;ח|
899|תתצט= תתצ&amp;quot;ט|
900|תתק= תת&amp;quot;ק|
901|תתקא= תתק&amp;quot;א|
902|תתקב= תתק&amp;quot;ב|
903|תתקג= תתק&amp;quot;ג|
904|תתקד= תתק&amp;quot;ד|
905|תתקה= תתק&amp;quot;ה|
906|תתקו= תתק&amp;quot;ו|
907|תתקז= תתק&amp;quot;ז|
908|תתקח= תתק&amp;quot;ח|
909|תתקט= תתק&amp;quot;ט|
910|תתקי= תתק&amp;quot;י|
911|תתקיא= תתקי&amp;quot;א|
912|תתקיב= תתקי&amp;quot;ב|
913|תתקיג= תתקי&amp;quot;ג|
914|תתקיד= תתקי&amp;quot;ד|
915|תתקטו= תתקט&amp;quot;ו|
916|תתקטז= תתקט&amp;quot;ז|
917|תתקיז= תתקי&amp;quot;ז|
918|תתקיח= תתקי&amp;quot;ח|
919|תתקיט= תתקי&amp;quot;ט|
920|תתקכ= תתק&amp;quot;כ|
921|תתקכא= תתקכ&amp;quot;א|
922|תתקכב= תתקכ&amp;quot;ב|
923|תתקכג= תתקכ&amp;quot;ג|
924|תתקכד= תתקכ&amp;quot;ד|
925|תתקכה= תתקכ&amp;quot;ה|
926|תתקכו= תתקכ&amp;quot;ו|
927|תתקכז= תתקכ&amp;quot;ז|
928|תתקכח= תתקכ&amp;quot;ח|
929|תתקכט= תתקכ&amp;quot;ט|
930|תתקל= תתק&amp;quot;ל|
931|תתקלא= תתקל&amp;quot;א|
932|תתקלב= תתקל&amp;quot;ב|
933|תתקלג= תתקל&amp;quot;ג|
934|תתקלד= תתקל&amp;quot;ד|
935|תתקלה= תתקל&amp;quot;ה|
936|תתקלו= תתקל&amp;quot;ו|
937|תתקלז= תתקל&amp;quot;ז|
938|תתקלח= תתקל&amp;quot;ח|
939|תתקלט= תתקל&amp;quot;ט|
940|תתקמ= תתק&amp;quot;מ|
941|תתקמא= תתקמ&amp;quot;א|
942|תתקמב= תתקמ&amp;quot;ב|
943|תתקמג= תתקמ&amp;quot;ג|
944|תתקמד= תתקמ&amp;quot;ד|
945|תתקמה= תתקמ&amp;quot;ה|
946|תתקמו= תתקמ&amp;quot;ו|
947|תתקמז= תתקמ&amp;quot;ז|
948|תתקמח= תתקמ&amp;quot;ח|
949|תתקמט= תתקמ&amp;quot;ט|
950|תתקנ= תתק&amp;quot;נ|
951|תתקנא= תתקנ&amp;quot;א|
952|תתקנב= תתקנ&amp;quot;ב|
953|תתקנג= תתקנ&amp;quot;ג|
954|תתקנד= תתקנ&amp;quot;ד|
955|תתקנה= תתקנ&amp;quot;ה|
956|תתקנו= תתקנ&amp;quot;ו|
957|תתקנז= תתקנ&amp;quot;ז|
958|תתקנח= תתקנ&amp;quot;ח|
959|תתקנט= תתקנ&amp;quot;ט|
960|תתקס= תתק&amp;quot;ס|
961|תתקסא= תתקס&amp;quot;א|
962|תתקסב= תתקס&amp;quot;ב|
963|תתקסג= תתקס&amp;quot;ג|
964|תתקסד= תתקס&amp;quot;ד|
965|תתקסה= תתקס&amp;quot;ה|
966|תתקסו= תתקס&amp;quot;ו|
967|תתקסז= תתקס&amp;quot;ז|
968|תתקסח= תתקס&amp;quot;ח|
969|תתקסט= תתקס&amp;quot;ט|
970|תתקע= תתק&amp;quot;ע|
971|תתקעא= תתקע&amp;quot;א|
972|תתקעב= תתקע&amp;quot;ב|
973|תתקעג= תתקע&amp;quot;ג|
974|תתקעד= תתקע&amp;quot;ד|
975|תתקעה= תתקע&amp;quot;ה|
976|תתקעו= תתקע&amp;quot;ו|
977|תתקעז= תתקע&amp;quot;ז|
978|תתקעח= תתקע&amp;quot;ח|
979|תתקעט= תתקע&amp;quot;ט|
980|תתקפ= תתק&amp;quot;פ|
981|תתקפא= תתקפ&amp;quot;א|
982|תתקפב= תתקפ&amp;quot;ב|
983|תתקפג= תתקפ&amp;quot;ג|
984|תתקפד= תתקפ&amp;quot;ד|
985|תתקפה= תתקפ&amp;quot;ה|
986|תתקפו= תתקפ&amp;quot;ו|
987|תתקפז= תתקפ&amp;quot;ז|
988|תתקפח= תתקפ&amp;quot;ח|
989|תתקפט= תתקפ&amp;quot;ט|
990|תתקצ= תתק&amp;quot;צ|
991|תתקצא= תתקצ&amp;quot;א|
992|תתקצב= תתקצ&amp;quot;ב|
993|תתקצג= תתקצ&amp;quot;ג|
994|תתקצד= תתקצ&amp;quot;ד|
995|תתקצה= תתקצ&amp;quot;ה|
996|תתקצו= תתקצ&amp;quot;ו|
997|תתקצז= תתקצ&amp;quot;ז|
998|תתקצח= תתקצ&amp;quot;ח|
999|תתקצט= תתקצ&amp;quot;ט
}}&lt;noinclude&gt;מומלץ להשתמש ב[[תב:מרכאות]] שפועלת בצורה חכמה יותר.
[[קטגוריה:תבניות לעיבוד מחרוזות]]&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>s6g470yjp5yxs4rrqkpenv980v63qgl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>נתיבות עולם</title>
    <ns>0</ns>
    <id>185175</id>
    <revision>
      <id>1417179</id>
      <parentid>1390001</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:31:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shalomori123</username>
        <id>9336</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11345" xml:space="preserve">{{יצירה
 |שם=
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=מהר&quot;ל מפראג
 |מיוחס ל=
 |שפת המקור=
 |סוגה=
 |נושא=
 |מהדורות בויקיטקסט=
 |ספריא=Netivot_Olam
 |VIAF=
 |לאומית=
 |ביבליוגרפיה=
 |שרי האלף=
 |ויקיפדיה=
 |אנצ דעת=
}}

{{נתיבות עולם}}
ספר [[נתיבות עולם|נתיבות עולם]] מאת {{מח|מהר&quot;ל מפראג}}.

----
[[נתיבות עולם/נתיב התורה|נתיב התורה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב התורה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ו|ו]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ז|ז]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ח|ח]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ט|ט]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/י|י]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יא|יא]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יב|יב]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יג|יג]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יד|יד]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/טו|טו]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/טז|טז]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יז|יז]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יח|יח]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב העבודה|נתיב העבודה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ו|ו]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ז|ז]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ח|ח]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ט|ט]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/י|י]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יא|יא]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יב|יב]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יג|יג]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יד|יד]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/טו|טו]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/טז|טז]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יז|יז]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יח|יח]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יט|יט]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים|נתיב גמילות חסדים]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/ה|ה]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הצדקה|נתיב הצדקה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ו|ו]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הדין|נתיב הדין]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הדין/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הדין/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב האמת|נתיב האמת]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב האמת/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב האמת/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב האמת/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב האמונה|נתיב האמונה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב האמונה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב האמונה/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב השלום|נתיב השלום]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב השלום/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב השלום/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב השלום/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הענוה|נתיב הענוה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ו|ו]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ז|ז]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ח|ח]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'|נתיב יראת ה']]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/ו|ו]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב אהבת ה'|נתיב אהבת ה']]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב אהבת ה'/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב אהבת ה'/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב אהבת ריעו|נתיב אהבת ריעו]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב אהבת ריעו/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב אהבת ריעו/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב אהבת ריעו/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הלשון|נתיב הלשון]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ו|ו]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ז|ז]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ח|ח]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ט|ט]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/י|י]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/יא|יא]] |

[[נתיבות עולם/נתיב השתיקה|נתיב השתיקה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב השתיקה/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הצניעות|נתיב הצניעות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הצניעות/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצניעות/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצניעות/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצניעות/ד|ד]] |

[[נתיבות עולם/נתיב הפרישות|נתיב הפרישות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הפרישות/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הפרישות/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הפרישות/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב כח היצר|נתיב כח היצר]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב כח היצר/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב כח היצר/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב כח היצר/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב כח היצר/ד|ד]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב התאוה|נתיב התאוה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב התאוה/א|א]] | ?

[[נתיבות עולם/נתיב הצדק|נתיב הצדק]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הצדק/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדק/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדק/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב התשובה|נתיב התשובה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ו|ו]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ז|ז]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ח|ח]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הייסורין|נתיב הייסורין]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הייסורין/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הייסורין/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הייסורין/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הזריזות|נתיב הזריזות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הזריזות/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הזריזות/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב התוכחה|נתיב התוכחה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב התוכחה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב התוכחה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב התוכחה/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הבושה|נתיב הבושה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הבושה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הבושה/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב התמימות|נתיב התמימות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב התמימות/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב התמימות/ב|ב]] |

[[נתיבות עולם/נתיב לב טוב|נתיב לב טוב]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב לב טוב/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב עין טוב|נתיב עין טוב]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב עין טוב/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הליצנות|נתיב הליצנות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הליצנות/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הליצנות/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב העושר|נתיב העושר]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב העושר/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב העושר/ב|ב]] |

[[נתיבות עולם/נתיב הבטחון|נתיב הבטחון]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הבטחון/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הכעס|נתיב הכעס]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הכעס/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הכעס/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הנדיבות|נתיב הנדיבות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הנדיבות/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב שם טוב|נתיב שם טוב]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב שם טוב/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב דרך ארץ|נתיב דרך ארץ]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב דרך ארץ/א|א]] |


==קישורים חיצוניים==
* [http://www.hebrewbooks.org/14202 מהדורת ירושלים, חלק א]
* [http://www.hebrewbooks.org/11804 מהדורת פראג]

&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]
[[קטגוריה:מהר&quot;ל מפראג]]
[[קטגוריה:נתיבות עולם|*]]
[[קטגוריה:ספרי מוסר ומידות]]
[[קטגוריה:ספרי מחשבה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>i6cfs3fkz4srg90k565eq5h33oenr4w</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417180</id>
      <parentid>1417179</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:31:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shalomori123</username>
        <id>9336</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11347" xml:space="preserve">{{יצירה
 |שם=
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=מהר&quot;ל מפראג
 |מיוחס ל=
 |שפת המקור=
 |סוגה=
 |נושא=
 |מהדורות בויקיטקסט=
 |ספריא=Netivot_Olam
 |VIAF=
 |לאומית=
 |ביבליוגרפיה=
 |שרי האלף=
 |ויקיפדיה=
 |אנצ דעת=
}}

{{נתיבות עולם}}
ספר [[נתיבות עולם|נתיבות עולם]] מאת {{מח|מהר&quot;ל מפראג}}.

----


[[נתיבות עולם/נתיב התורה|נתיב התורה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב התורה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ו|ו]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ז|ז]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ח|ח]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/ט|ט]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/י|י]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יא|יא]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יב|יב]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יג|יג]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יד|יד]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/טו|טו]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/טז|טז]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יז|יז]] | [[נתיבות עולם/נתיב התורה/יח|יח]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב העבודה|נתיב העבודה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ו|ו]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ז|ז]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ח|ח]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/ט|ט]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/י|י]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יא|יא]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יב|יב]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יג|יג]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יד|יד]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/טו|טו]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/טז|טז]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יז|יז]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יח|יח]] | [[נתיבות עולם/נתיב העבודה/יט|יט]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים|נתיב גמילות חסדים]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/ה|ה]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הצדקה|נתיב הצדקה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ו|ו]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הדין|נתיב הדין]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הדין/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הדין/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב האמת|נתיב האמת]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב האמת/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב האמת/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב האמת/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב האמונה|נתיב האמונה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב האמונה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב האמונה/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב השלום|נתיב השלום]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב השלום/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב השלום/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב השלום/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הענוה|נתיב הענוה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ו|ו]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ז|ז]] | [[נתיבות עולם/נתיב הענוה/ח|ח]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'|נתיב יראת ה']]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב יראת ה'/ו|ו]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב אהבת ה'|נתיב אהבת ה']]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב אהבת ה'/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב אהבת ה'/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב אהבת ריעו|נתיב אהבת ריעו]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב אהבת ריעו/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב אהבת ריעו/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב אהבת ריעו/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הלשון|נתיב הלשון]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ו|ו]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ז|ז]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ח|ח]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/ט|ט]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/י|י]] | [[נתיבות עולם/נתיב הלשון/יא|יא]] |

[[נתיבות עולם/נתיב השתיקה|נתיב השתיקה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב השתיקה/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הצניעות|נתיב הצניעות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הצניעות/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצניעות/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצניעות/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצניעות/ד|ד]] |

[[נתיבות עולם/נתיב הפרישות|נתיב הפרישות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הפרישות/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הפרישות/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הפרישות/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב כח היצר|נתיב כח היצר]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב כח היצר/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב כח היצר/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב כח היצר/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב כח היצר/ד|ד]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב התאוה|נתיב התאוה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב התאוה/א|א]] | ?

[[נתיבות עולם/נתיב הצדק|נתיב הצדק]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הצדק/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדק/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הצדק/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב התשובה|נתיב התשובה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ג|ג]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ד|ד]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ה|ה]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ו|ו]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ז|ז]] | [[נתיבות עולם/נתיב התשובה/ח|ח]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הייסורין|נתיב הייסורין]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הייסורין/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הייסורין/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב הייסורין/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הזריזות|נתיב הזריזות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הזריזות/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הזריזות/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב התוכחה|נתיב התוכחה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב התוכחה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב התוכחה/ב|ב]] | [[נתיבות עולם/נתיב התוכחה/ג|ג]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הבושה|נתיב הבושה]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הבושה/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הבושה/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב התמימות|נתיב התמימות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב התמימות/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב התמימות/ב|ב]] |

[[נתיבות עולם/נתיב לב טוב|נתיב לב טוב]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב לב טוב/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב עין טוב|נתיב עין טוב]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב עין טוב/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הליצנות|נתיב הליצנות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הליצנות/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הליצנות/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב העושר|נתיב העושר]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב העושר/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב העושר/ב|ב]] |

[[נתיבות עולם/נתיב הבטחון|נתיב הבטחון]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הבטחון/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הכעס|נתיב הכעס]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הכעס/א|א]] | [[נתיבות עולם/נתיב הכעס/ב|ב]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב הנדיבות|נתיב הנדיבות]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב הנדיבות/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב שם טוב|נתיב שם טוב]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב שם טוב/א|א]] | 

[[נתיבות עולם/נתיב דרך ארץ|נתיב דרך ארץ]]:{{ררר}} [[נתיבות עולם/נתיב דרך ארץ/א|א]] |


==קישורים חיצוניים==
* [http://www.hebrewbooks.org/14202 מהדורת ירושלים, חלק א]
* [http://www.hebrewbooks.org/11804 מהדורת פראג]

&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]
[[קטגוריה:מהר&quot;ל מפראג]]
[[קטגוריה:נתיבות עולם|*]]
[[קטגוריה:ספרי מוסר ומידות]]
[[קטגוריה:ספרי מחשבה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>dxelc1is5tl48l4nouo39g6ytbam8zq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח עדות המזרח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>212631</id>
    <revision>
      <id>1417194</id>
      <parentid>1170352</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T11:29:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>45.80.90.79</ip>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8874" xml:space="preserve">''דף זה מציג סידור כללי (וחלקי בינתיים) שחלקיו הוקלדו ממקורות שונים. לשני סידורים בנוסח עדות המזרח שהם '''סידורים מלאים שעברו תהליך של הגהה''', ראו את '''[[סידור מהדורת שליח ציבור]]''' (לפי הבן איש חי) ו'''[[סידור ספרדים קורפו]]''' (סידור שיצא לאור ביוון מלווה בתרגום ליוונית).''
{| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center
|- align=center bgcolor=&quot;brown&quot;
|= colspan=11|{{גודל|200|סידור, מחזורים וסדרים - נוסח עדות המזרח}}
|-
|[[W:חצות הלילה (הלכה)|חצות הלילה]]
| colspan=10 rowspan=&quot;1&quot;|[[תיקון חצות]]
|-
|השכמה
| colspan=10 rowspan=&quot;1&quot;|[[/ברכה על נטילת ידיים/]] • [[/ברכות השחר/]] • [[ברכות התורה]]• [[/מודעה וגילוי דעת/]]
|-
|rowspan=&quot;4&quot; colspan=2|ימי החול
| colspan=1 rowspan=&quot;1&quot;| [[/חול/שחרית|תפילת שחרית]]
| colspan=1 rowspan=&quot;1&quot;|[[/שחרית עד פסוקי דזמרה/]] • [[פתיחת אליהו]] • [[/בקשות/]] • [[ידיד נפש]] • [[סדר עטיפת טלית]] • [[ברכה לאחר יציאה מהבית]] • [[ברכה כניסה לבית הכנסת]] • [[/תפילת חנה/]] • [[/קודם פרשת העקידה/]] • [[פרשת העקידה]] • [[/פסוקי דזמרה/]] • [[/שמונה עשרה - חול/]] • [[פרשת קרבנות הנשיאים|סדר לימוד לחודש ניסן]]• [[סדר תחנון]]
|-
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;| [[/חול/מנחה|תפילת מנחה]]  
|-
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;| [[/חול/ערבית/מזמורים לערבית|מזמורים לערבית חול]] • [[/חול/ערבית|תפילת ערבית]]
|-
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[/קריאת שמע על המטה/]]
|-
|rowspan=&quot;1&quot;|
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|  [[/הפרשת חלה/]] • [[/ברכה על נטילת ידיים/]] • [[/ברכת המוציא לחם מן הארץ|המוציא לחם מן הארץ]] • [[/ברכת המזון/]] 
ברכות הנהנין : [[/ברכת בורא מיני מזונות|בורא מיני מזונות]] • בורא פרי הגפן • בורא פרי העץ • [[/ברכת מעין שלוש|מעין שלוש]]
• בורא פרי האדמה • שהכל נהיה בדברו 
• [[/בורא נפשות/]] 
|-
|colspan=11|[[/הפרשת תרומות ומעשרות/]] • [[סדר הפרשת חלה]]  • [[/ברכות הריח/]] • [[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר הברכות#סדר אירוסין ונישואין|סדר ברכות אירוסין ונישואין]] • [[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר הברכות#סדר ברית מילה|ברית מילה]] • [[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר הברכות#סדר פדיון הבן|פדיון הבן]] • [[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר הברכות#תפילת הדרך|תפילת הדרך]] • [[/ברכת הלבנה/]] • [[/מים אחרונים/]] • [[/ברכה על קשת/]] • [[/ברכת הזמן/]] • [[/ברכות הראיה/]] • [[/ברכות השמיעה/]] • [[/ברכות המצוות/]]
|-
|- align=center bgcolor=&quot;purple&quot;
|= colspan=12|&lt;center&gt;{{גודל|200|מועדים}}&lt;/center&gt;
|-
|rowspan=&quot;1&quot;| כללי
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[הלל]]  • [[מקראי מועד]] • [[תפילת עמידה - אמצעית שלש רגלים]]
|-
| colspan=2 rowspan=&quot;3&quot;|שבת
| colspan=1 rowspan=&quot;1&quot;|ערב
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[הדלקת נרות שבת]] • [[שיר השירים]] • [[/שבת/ערבית|ערבית של שבת]] • [[/שבת/קידוש|קידוש]] {{ש}}
חלקי התפילה: [[קבלת שבת]] • [[סידור/לכה דודי|לכה דודי]] • [[מזמור שיר ליום השבת]] • [[ה' מלך גאות לבש]] • [[במה מדליקין]] • [[תפילת עמידה לליל שבת]]
|-
| colspan=1 rowspan=&quot;1&quot;|יום
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;| [[/שבת/שחרית|שחרית של שבת]] • [[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר יום השבת#ברכות ההפטרה|ברכות ההפטרה]] • [[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר יום השבת#ברכת הגומל|ברכת הגומל]] • [[/שבת/מוסף|מוסף של שבת]] • [[/שבת/קידוש|קידוש]] • [[זמירות שבת]] • [[/שבת/מנחה|מנחה של שבת]] • [[מסכת שבת]] {{ש}}
חלקי התפילות: [[/פסוקי דזמרה/]] • [[תפילת עמידה לבוקר שבת]] • [[תפילת עמידה למוסף שבת]] • [[תפילת עמידה למנחת שבת]]
|-
| colspan=1 rowspan=&quot;1&quot;|מוצאי שבת
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[אלפא ביתא|אלפא ביתא - מזמורים לפני ערבית]] • [[ערבית למוצ&quot;ש]] • [[/סדר הבדלה/]]
|-
|rowspan=&quot;1&quot;| ראש חודש
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר המועדים#עמידה למוסף של ראש חודש|מוסף לראש חודש]] • סדר יום כפור קטן • [[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר המועדים#הלל לראש חודש ולמועדים|סדר הלל]] 
|-
|rowspan=&quot;3&quot;| מחזורי תפילות שלש הרגלים - יום טוב לישראל
| colspan=2 rowspan=&quot;1&quot;|[[/סוכות|סוכות]]
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|
{{/סוכות}} 
|-
| colspan=2 rowspan=&quot;1&quot;|[[/פסח/]]
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|
{{/פסח}}
|-
| colspan=2 rowspan=&quot;1&quot;|[[/שבועות/]]
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|
{{/שבועות}}
|-
|rowspan=&quot;3&quot;| ימים נוראים
| colspan=2 rowspan=&quot;1&quot;|חודש אלול
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[/סליחות לימי התשובה|סליחות לחודש אלול]] • [[סדר התרת נדרים]] • [[סדר התרת קללות]]
|-
| colspan=2 rowspan=&quot;1&quot;|[[/ראש השנה/]]
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;| [[/הדלקת נרות ליום טוב/]] • [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/מנחה|מנחה לערב ראש השנה]] • [[/ראש השנה/ערבית|ערבית לראש השנה]] • [[/ראש השנה/קידוש|קידוש]] • [[/ראש השנה/שחרית א|שחרית ליום ראשון]] • [[/ראש השנה/תקיעת שופר|תקיעת שופר]] • [[/ראש השנה/מוסף|מוסף]] • סדר הוצאת ספר תורה • [[מקראי מועד/ראש השנה|קריאת התורה]] • שחרית ליום שני 
|-
| colspan=2 rowspan=&quot;1&quot;|[[/יום כיפור/]]
|-
|rowspan=&quot;1&quot; colspan=3| פורים 
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|ערבית לפורים • שחרית לפורים • [[מקראי מועד/פורים|קריאה לפורים]] • [[מגילת אסתר]] • [[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר המועדים#קריאת המגילה|ברכות המגילה]] • [[על הניסים]]
|-
|rowspan=&quot;1&quot; colspan=3| חנוכה
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[סדר הדלקת נרות חנוכה]] • [[מקראי מועד/חנוכה|קריאה לימי חנוכה]] • [[הלל שלם]] • [[על הניסים]]
|-
|rowspan=&quot;5&quot;| תעניות
|rowspan=&quot;1&quot; colspan=2| תשעה באב
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאה לתשעה באב]] • [[/קינות לתשעה באב|קינות לתשעה באב - ערבית]] • [[/ערבית לתשעה באב/]] • [[/שחרית לתשעה באב/]] • [[/מנחה לתשעה באב/]]  
• [[מדרש אלה אזכרה]]
• [[מגילת איכה]]
• [[/חוק לישראל לתשעה באב/]]
|-
|rowspan=&quot;1&quot; colspan=2| י&quot;ז בתמוז
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר חמש תעניות#סליחות לשבעה עשר בתמוז|סליחות לשבעה עשר בתמוז]]
|-
|rowspan=&quot;1&quot; colspan=2| צום גדליה
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר חמש תעניות#סליחות לצום גדליה|סליחות לצום גדליה]]
|-
|rowspan=&quot;1&quot; colspan=2| עשרה בטבת
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר חמש תעניות#סליחות לשרה בטבת|סליחות לעשרה בטבת]]
|-
|rowspan=&quot;1&quot; colspan=2|תענית אסתר
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;|[[סידור מהדורת שליח ציבור/סדר חמש תעניות#סליחות לתענית אסתר|סליחות לתענית אסתר]]
|-
|rowspan=&quot;1&quot;| 
| colspan=8 rowspan=&quot;1&quot;| [[/יש מעלין לעילוי נשמה/]]
|}

==ראה גם ==
* [http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח המזרח] באתר דעת
* [https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח המזרח] באתר ספריא

[[קטגוריה:סידור כללי - מזרח]]</text>
      <sha1>j80bk5q1piowrxcmknm1ngkj0lrhv0v</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:תאריך בספר</title>
    <ns>10</ns>
    <id>213502</id>
    <revision>
      <id>1416968</id>
      <parentid>351262</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:05:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shalomori123</username>
        <id>9336</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="503" xml:space="preserve">&lt;includeonly&gt;{{!}}-
{{!}}{{{מאורע}}}
{{!}}{{הק|{{המרת מספר לשנה עברית|{{{שנה}}}}}|כלול=כן}} ({{{שנה}}})
{{!}}{{#תנאי:{{{חודש|}}}|{{הק|{{המרה למרכאות|{{{יום|}}}}} {{{חודש|}}}|כלול=כן}}|}}{{#תנאי:{{{מקור|}}}
{{!}}{{{מקור|}}}}}&lt;/includeonly&gt;&lt;noinclude&gt;
תבנית זו נועדה ליצור רשימה בטבלאות תאריכים במרחב הביאור.
[[קטגוריה:תבניות לוח שנה עברי]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>tkum860f9xl9pn7l4w3mfso9vdkumk4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>התורה והמצוה ויקרא יד כא-לב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>250283</id>
    <revision>
      <id>1417183</id>
      <parentid>825393</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:49:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ahituvrs</username>
        <id>4152</id>
      </contributor>
      <comment>/* סימן סה */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16584" xml:space="preserve">{{מלבי&quot;ם ספרא נווט|מצורע}}
{{תוכן עניינים שטוח|2}}
==סימן סג==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סג}}

ואם דל הוא ואין ידו משגת: שם דל מורה על המעטת איזה דבר ממה שהיה בין בגוף על ידי חולי ורזון-- &quot;מדוע אתה ככה דל בן המלך (ש&quot;ב יג) &quot;דלות ורעות תואר&quot; (בראשית מא), על המעטת הכמות &quot;דללו וחרבו יאורי מצור&quot; (ישעיה' יט), על המעטת הכבוד-- &quot;ודל כבוד יעקב&quot; (שם יז), וגם על עם או משפחה שנתמעטה-- &quot;הנה אלפי הדל במנשה&quot; (שופטים ו). והואשם מצטרף שיצויר שהוא עשיר בערך איש אחר ודל לפי ערכו הקודם כמו &quot;ובית שאול הולכים ודלים&quot; (שמואל ב ג). ולכן במ&quot;ש &quot;אם דל הוא&quot; לא נדע שהוא דל בהחלט. והוסיף &quot;ואין ידו משגת&quot;.

ואם יאמר &quot;אין ידו משגת&quot; נוכל לבאר שאינו משיג לקנות. לכן אמר שסבת חסרון ההשגה הוא מפני דלותו. ומה שלא באר כן בעולה ויורד וביולדת סמך עמ&quot;ש כאן.

==סימן סד==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סד}}

ואם דל הוא: מבואר אצלינו שמלת &quot;הוא&quot; הנלוה אל השם יש בו דרוש תמיד, ולרוב בא למעט אחר. וכן אמר פה-- אם המצורע '''הוא דל''' ובא להוציא אם הנודר דל והמצורע עשיר שיביא קרבן עשיר.

וב[[ערכין יז א|ערכין (דף יז)]] מפרש דעשיר שהדיר את העני פשיטא לרבנן שמביא קרבן עשרי כמו שבערכין אזלינן בתר הנודר, וכן עני המדיר את העני מביא קרבן עני. ועיקר קרא לעני שהדיר את העשיר שהוה אמינא שדינו כערכין דאזלינן בתר הנודר, מיעט &quot;הוא&quot; ולא נודריו.

ורבי ס&quot;ל דגם בערכין כן דאזלינן בתר חיובא דגברא ולא צריך קרא לעני שהדיר את העשיר, שגם בערכין מביא כעשיר, ועיקר המיעוט לעשיר שהדיר את העני-- שבערכין אזלינן בתר חיובא דגברא ודינו כעני, ופה דינו כעשיר.

ומ&quot;ש היה עשיר והעני יתבאר (בסימן ע)

==סימן סה==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סה}}

ולקח כבש אחד אשם: כבר בארנו שכל מקום שכתב שם היחיד אין צורך לכתוב המספר &quot;אחד&quot;, ובכל מקום שכתב &quot;כבש אחד&quot; &quot;איל אחד&quot; וכדומה דרשוהו חז&quot;ל כמ&quot;ש (למעלה סי' יז בתורה אור באורך). והשיב ר' נחמיה שמקום הטעות היה מהשג יד דמטמא מקדש, דהוה אמינא כמו ששם מביא שני תורים תחת חטאת, כן פה השני תורים הם תחת חטאת. וצריך הביא עוד כבש לעולה. ורבי עקיבא השיב דמשם אין לטעות כי נאמר בהפך-- כמו ששם מביא השתי תורים תחת כל כפרתו, כן כאן מביא השתי תורים תחת החטאת והעולה שבא לכפרתו (כי האשם הא להכשיר לבד כמ&quot;ש בערכין). רק מקום הטעות היה מערכין שמביא כפי שתשיג יד הנודר והייתי טועה שהוא הדין כאן אם משיג שני כבשים יביא שתים ותחת המותר יביא תור, לכן אמר &quot;אחד&quot; ולא שתים.

==סימן סו==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סו}}

לתנופה לכפר: כבר התבאר (ויקרא סי' לב) שלא מצאנו כפרה בשום מקום רק בזריקת הדם כמ&quot;ש &quot;כי הדם הוא בנפש יכפר&quot; ואם כן בהכרח שגם מ&quot;ש פה &quot;לתנופה לכפר&quot; הם שני ענינים. ופירושו-- ''להניף ואח&quot;כ לכפר על ידי זריקת דם האשם''. ואם כן למה הזכיר התנופה? והיה לו לומר &quot;כבש אחד לכפר&quot; או &quot;לאשם&quot;.

ואמרו שבא ללמד שהתנופה היא מצוה עיקרית באשם מצורע ולכן החטאת והעולה יש להם חלופין, לא האשם, מפני שיקיים בו מצות תנופה וזה המצוה שייכת אל הכפרה שיעשה אחר כן. ומכל מקום אי אפשר לפרשו שהתנופה מעכבת, שדברים שאינם מעיקרי העבודות אין מעכבים כמו סמיכה והפשט וניתוח בעולה ובלולה והגשה ותנופה בכל המנחות, רק שהכתוב מעלה עליו כאילו לא כפר. וכן דריש (ויקרא סימן הנ&quot;ל) עמ&quot;ש &quot;וסמך&quot;-- יכול לכפר וכולי והובא בגמ' (יומא ה, מנחות צג).

==סימן סז==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סז}}

ועשרון סולת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן: כבר התבאר (סי' יז ובתורה אור) שכל מקום שבא שם היחדי אין צורך לומר מספר &quot;אחד&quot; כמו שאמר כמה פעמים &quot;עשרון סולת&quot; בלא מספר &quot;אחד&quot;. גם לפי חוקי הלשון היה לו לומר &quot;עשרון אחד סולת&quot; כמו &quot;ולוג אחד שמן&quot; כי מלת &quot;סולת&quot; היא נשוא ו&quot;עשרון אחד&quot; נושא-- העשרון יהיה סולת בלול בשמן, ובזה דרך להקדים שם המספר כמ&quot;ש במק&quot;א.

וע&quot;כ פירשו חז&quot;ל שמלת &quot;אחד&quot; מוסב למטה-- &quot;אחד בלול בשמן&quot; שמלמדינו שכל אחד יהיה בלול בלוג שמן (כי סתם &quot;שמן&quot; האמור אצל מנחה הוא לוג כמו שכתבנו בכמה מקומות), וכן דעת בעל הטעמים שחבר מלת &quot;אחד&quot; עם &quot;בלול בשמן&quot; וכיוון לדרוש הזה.

ור&quot;נ ור' אליעזר בן יעקב דייקו דיוק אחר שמ&quot;ש &quot;בלול בשמן למנחה&quot; הוא זרות בלשון שתמיד יאמר &quot;מנחה בלולה בשמן&quot;, וכן היה לו לומר &quot;סולת מנחה בלולה בשמן&quot;-- כי &quot;בלולה&quot; הוא תואר &quot;המנחה&quot;, שיש מנחה בלולה ומנחה חרבה, ועל כרחנו שבא לאמר &quot;בשמן למנחה&quot; היינו ''בשמן המיוחד למנחה'', וקמ&quot;ל שיש שיעור א' מיוחד לכל מנחה שהוא לוג, בין מנחה של עשרון, בין של ששים עשרון. וכך צריך לומר בספרא &quot;ועשרון סולת אחד מלמד וכולי&quot;. ומ&quot;ש בסוף &quot;שנאמר למנחה ולוג שמן&quot; עיקר הדרוש הוא מן &quot;למנחה, לא מן &quot;לוג שמן&quot; שבא משום הבהונות ואין לו ענין כלל לזה. וכן בגמ' [[מנחות פט א|מנחות (דף פט)]] כצ&quot;ל ''ת&quot;ל במצורע עני כתוב &quot;ועשרון (סולת אחד) בלול (ולוג)-- למד על עשרון שטעון לוג.'' וכן אחר כך: ''&quot;ור' נחמיה וראב&quot;י היא עשרון (סולת אחד) בלול (ולוג) מאי עבדי ליה?&quot;'' ומה שתפיס לראב&quot;י &quot;למנחה ולוג שמן&quot; עיקר הדורש מן &quot;למנחה&quot; ודברי הגמ' מובן במה שכתבנו.

והמפרשים פירשו הדרוש של ראב&quot;י מן &quot;ולוג שמן&quot; והוא רחוק מגבול הפשוט כי זה לבהונות. ולישנא רהיט-- &quot;למנחה ולוג שמן&quot; לציין מלת &quot;למנחה&quot; הנדרש שהוא מלת &quot;למנחה&quot; הכתובה אצל &quot;ולוג שמן&quot;, לא שהדרוש הוא מן &quot;ולוג שמן&quot;.

==סימן סח==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סח}}

ולוג שמן: לא היה צריך לומר רק דברים שנשתנה העני מן העשיר שמביא רק כבש אחד ועשרון אחד אבל הלוג שמביא בשוה עם העשיר נדע ממילא. והשיבו שגם בזה נטעה שיביא שליש לוג כמו שמביא הכל שליש.

==סימן סט==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כב}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סט}}

ושתי תורים או שני בני יונה: כבר התבאר (ויקרא סימן שכח ובפר' אחרי סימן יז) שכל מקום שבא שם הרבים אין צורך לזכור מספר &quot;שנים&quot; דסתם רבים שתים בכל מקום בציווי. ותמיד דרשוהו חז&quot;ל והראו מקום הטעות שהייתי טועה על ידי קל וחמר או סברה שהוא יותר משנים.

וכן כאן יהיה לנו ספק בזה אם יכתב &quot;תורים ובני יונה&quot; הגם שבצד אחד יש לדמות ליולדת שמביאה בדלות תור אחד וכבש אחד עולה, וזה דומה לה, שגם מצורע היא מחוסר כפורים. אבל בצד אחר יש לדמותו להשג יד דמטמא מקדש שמביא שנים תחת אחד, וכאן יביא ארבעה, והוא דומה לו ששניהם נוהגים באיש כבאשה (וקרבן יולדת היא רק קרבן נשים) לכן הוצרך לבאר שהם רק &quot;שתי תורים&quot;.

==סימן ע==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כב}}{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|ל}}{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|לא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן ע}}

ועשה את האחד מן התורים מאשר תשיג ידו. את אשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עולה. ובפסוק כב' אמר ושתי תורים או שני בני יונה אשר תשיג ידו: למה הזכיר השגת יד ג' פעמים?

פירשו חז&quot;ל שבפסוק כב' רצה ללמד שאף שבעת שנתרפא היה עשיר ולא נעשה עני עד עת לקיחת קרבנותיו, מכל מקום יביא כעני. וז&quot;ש '''ולקח''' כבש אחד וכולי ושתי תורים '''אשר תשיג ידו''' ר&quot;ל ''בעת הלקיחה'' כי ממה שכתוב &quot;אם דל הוא&quot; יש לומר שהוא דל בעת שנתחייב ולכן אמר &quot;ולקח.. אשר תשיג ידו&quot;

ופה קמ&quot;ל דינים אחרים במ&quot;ש &quot;מאשר תשיג ידו&quot; קמ&quot;ל שגם אם בעת הבאת האשם היה עדיין עשיר ונעשרה עני אחר הבאת האשם-- יביא כעני. ולכן אחר שבאר הקרבת האשם אמר &quot;'''ועשה''' את האחד מן התורים '''מאשר תשיג ידו'''&quot; ר&quot;ל ''מאשר תשיג ידו עתה בעת עשיית התורים'' אף שכבר הביא אשמו.

ומ&quot;ש &quot;את אשר תשיג ידו&quot; קמ&quot;ל שגם בהפך, אם היה עני בעת הבאת האשם ונתעשר אחר כך יביא חטאת ועולה כעשיר. וז&quot;ש שגם יביא את אשר תשיג ידו עתה את האחד חטאת וכולי שאם ישיג כבשים לחטאת ועולה יביאם. וקמ&quot;ל דבין לקולא ובין לחומרא אזלינן אחר מעמדו עתה.

ומ&quot;ש יכול אפילו הביאא קרבנו עני והעשיר יגמר כעשיר (כן הוא גירסת הקרבן אהרן) ר&quot;ל אם הביא החטאת עוף ונתעשר, יכול יביא העולה כבש? ת&quot;ל &quot;את האחד חטאת ואת האחד עולה&quot;-- וכבר בארנו (&lt;small&gt;[[התורה והמצוה ויקרא ה ז-י#סימן שכט|ויקרא סימן שכט]]&lt;/small&gt;) שבמ&quot;ש גבי זבה &quot;את האחד חטאת ואת האחד עולה&quot; דרשו שממין חטאת תביא עולה, ששני המספרים &quot;האחד..האחד&quot; כששניהם בה&quot;א הידיעה מורה ששניהם זוג אחד מן המספר השלם עיי&quot;ש. וסתמא זו כר&quot;ש דסבירא ליה (בפרק יד דנגעים) וב[[ערכין יז א|ערכין (דף יז)]] דהכל הולך אחר חטאת ודלא כר' יהודה.

==סימן עא==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|לא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן עא}}

על המנחה: פירושו ''מלבד המנחה''. וכבר בארתי (צו סימן קד) שיש הבדל בין מלת '''על''' למלת '''מלבד''' שהשם הנרמז במלת &quot;על&quot; מורה לרוב שהוא קדום בזמן כמ&quot;ש &quot;על עולת התמיד&quot; וכדומה, וממ&quot;ש &quot;על המנחה&quot; מבואר שמנחה קודמת.

==סימן עב==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|לב}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן עב}}

זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו: הנה במ&quot;ש &quot;בטהרתו&quot; פליגי ר&quot;י ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב (כמ&quot;ש בכריתות דף ט ובערכין דף יז), כבר התבאר בסימן ע' שהספרא סתם פה כר' שמעון דהכל הולך אחר חטאת דטהרתו הוא המטהרו מן העון. ולמה כפל זאת?

אך בא לאמר &quot;זאת תורת אשר בו נגע צרעת&quot;-- רק המצורע יש לו תורה זאת-- &quot;אשר לא תשיג ידו בטהרתו&quot; שאזלינן בהשג יד בתר עת הטהרה שהיא החטאת אף שהעשיר אחר הבאת החטאת יגמר כעני, אבל היולדת אין לה תורה זאת, ואם העשירה אחר הבאת החטאת-- תגמר כעשיר, כי שם לא כתוב &quot;האחד חטאת והאחד עולה&quot; בה&quot;א הידיעה שנדרש ממין חטאת תביא עולה, רק &quot;אחד לחטאת&quot;, וכמו שנתבאר בסימן ע'.

==סימן עג==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|לב}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן עג}}

זאת תורת אשר בו נגע צרעת: כבר אמר בראש הפרשה &quot;זאת תורת המצורע&quot; ולמה אמר זה שנית? וכבר בארנו (צו סימן כד) שכל מקום שאומר &quot;זאת תורת&quot; בא לאמר שהוא תורה כוללת לכל. וכן במ&quot;ש &quot;זאת תורת המצורע&quot; היינו שכל המצורעים שוים בתורה זאת.

אמנם על זה הייתי אומר שרק בתורה הנזכר בתחלת הפרשה מהבאת הצפרים והתגלחת אבל מה שנזכר אחריו מהבאת הקרבנות אינם שוים בתורה אחת, כי יש הבדל בין קרבן עשיר לקרבן עני. לכן אמר שנית &quot;זאת תורת&quot; בסוף הפרשה להראות שגם הנאמר בסוף הפרשה מדיני הקרבנות שוים בו העני אל העשיר, כי אם רצה העני יוכל להביא קרבן עשיר.

ובכל זאת דייק במלת &quot;זאת&quot;-- רק זאת הנאמר בפ', שאם דל הוא יוכל להביא קרבן עני, לא אם הוא עשיר. ובכל זאת אמר שפיר זאת תורת&quot; שכולל שכולם שוים ומשמע שכמו שהעני שוה אל העשיר (שאם ירצה יוכל להביא קרבן עשיר) כן העשיר שוה אל העני שגם הוא יוכל להביא קרבן עני על בנו ובתו ועבדו ושפחתו.{{ססס}} ובכל זאת אינו מביא קרבן עני על אשתו דהא כתוב &quot;ואם דל הוא ואין ידו משגת&quot; ואשת עשיר ידה משגת מפני שהתחייב לה בתנאי כתובה כמו שפירש ר' יהודה. וכבר דייק במלת &quot;זאת&quot; רק הנאמר בכתוב שאם דל הוא יביא קרבן עני, לא העשיר וזה כוונת הספרא (ומובא כריתות כח, עירובין יז, ונדרים לה)</text>
      <sha1>jud4uwohizit8suejlyjud312ucz2mz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417187</id>
      <parentid>1417183</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:59:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* סימן סז */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16584" xml:space="preserve">{{מלבי&quot;ם ספרא נווט|מצורע}}
{{תוכן עניינים שטוח|2}}
==סימן סג==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סג}}

ואם דל הוא ואין ידו משגת: שם דל מורה על המעטת איזה דבר ממה שהיה בין בגוף על ידי חולי ורזון-- &quot;מדוע אתה ככה דל בן המלך (ש&quot;ב יג) &quot;דלות ורעות תואר&quot; (בראשית מא), על המעטת הכמות &quot;דללו וחרבו יאורי מצור&quot; (ישעיה' יט), על המעטת הכבוד-- &quot;ודל כבוד יעקב&quot; (שם יז), וגם על עם או משפחה שנתמעטה-- &quot;הנה אלפי הדל במנשה&quot; (שופטים ו). והואשם מצטרף שיצויר שהוא עשיר בערך איש אחר ודל לפי ערכו הקודם כמו &quot;ובית שאול הולכים ודלים&quot; (שמואל ב ג). ולכן במ&quot;ש &quot;אם דל הוא&quot; לא נדע שהוא דל בהחלט. והוסיף &quot;ואין ידו משגת&quot;.

ואם יאמר &quot;אין ידו משגת&quot; נוכל לבאר שאינו משיג לקנות. לכן אמר שסבת חסרון ההשגה הוא מפני דלותו. ומה שלא באר כן בעולה ויורד וביולדת סמך עמ&quot;ש כאן.

==סימן סד==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סד}}

ואם דל הוא: מבואר אצלינו שמלת &quot;הוא&quot; הנלוה אל השם יש בו דרוש תמיד, ולרוב בא למעט אחר. וכן אמר פה-- אם המצורע '''הוא דל''' ובא להוציא אם הנודר דל והמצורע עשיר שיביא קרבן עשיר.

וב[[ערכין יז א|ערכין (דף יז)]] מפרש דעשיר שהדיר את העני פשיטא לרבנן שמביא קרבן עשרי כמו שבערכין אזלינן בתר הנודר, וכן עני המדיר את העני מביא קרבן עני. ועיקר קרא לעני שהדיר את העשיר שהוה אמינא שדינו כערכין דאזלינן בתר הנודר, מיעט &quot;הוא&quot; ולא נודריו.

ורבי ס&quot;ל דגם בערכין כן דאזלינן בתר חיובא דגברא ולא צריך קרא לעני שהדיר את העשיר, שגם בערכין מביא כעשיר, ועיקר המיעוט לעשיר שהדיר את העני-- שבערכין אזלינן בתר חיובא דגברא ודינו כעני, ופה דינו כעשיר.

ומ&quot;ש היה עשיר והעני יתבאר (בסימן ע)

==סימן סה==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סה}}

ולקח כבש אחד אשם: כבר בארנו שכל מקום שכתב שם היחיד אין צורך לכתוב המספר &quot;אחד&quot;, ובכל מקום שכתב &quot;כבש אחד&quot; &quot;איל אחד&quot; וכדומה דרשוהו חז&quot;ל כמ&quot;ש (למעלה סי' יז בתורה אור באורך). והשיב ר' נחמיה שמקום הטעות היה מהשג יד דמטמא מקדש, דהוה אמינא כמו ששם מביא שני תורים תחת חטאת, כן פה השני תורים הם תחת חטאת. וצריך הביא עוד כבש לעולה. ורבי עקיבא השיב דמשם אין לטעות כי נאמר בהפך-- כמו ששם מביא השתי תורים תחת כל כפרתו, כן כאן מביא השתי תורים תחת החטאת והעולה שבא לכפרתו (כי האשם הא להכשיר לבד כמ&quot;ש בערכין). רק מקום הטעות היה מערכין שמביא כפי שתשיג יד הנודר והייתי טועה שהוא הדין כאן אם משיג שני כבשים יביא שתים ותחת המותר יביא תור, לכן אמר &quot;אחד&quot; ולא שתים.

==סימן סו==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סו}}

לתנופה לכפר: כבר התבאר (ויקרא סי' לב) שלא מצאנו כפרה בשום מקום רק בזריקת הדם כמ&quot;ש &quot;כי הדם הוא בנפש יכפר&quot; ואם כן בהכרח שגם מ&quot;ש פה &quot;לתנופה לכפר&quot; הם שני ענינים. ופירושו-- ''להניף ואח&quot;כ לכפר על ידי זריקת דם האשם''. ואם כן למה הזכיר התנופה? והיה לו לומר &quot;כבש אחד לכפר&quot; או &quot;לאשם&quot;.

ואמרו שבא ללמד שהתנופה היא מצוה עיקרית באשם מצורע ולכן החטאת והעולה יש להם חלופין, לא האשם, מפני שיקיים בו מצות תנופה וזה המצוה שייכת אל הכפרה שיעשה אחר כן. ומכל מקום אי אפשר לפרשו שהתנופה מעכבת, שדברים שאינם מעיקרי העבודות אין מעכבים כמו סמיכה והפשט וניתוח בעולה ובלולה והגשה ותנופה בכל המנחות, רק שהכתוב מעלה עליו כאילו לא כפר. וכן דריש (ויקרא סימן הנ&quot;ל) עמ&quot;ש &quot;וסמך&quot;-- יכול לכפר וכולי והובא בגמ' (יומא ה, מנחות צג).

==סימן סז==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סז}}

ועשרון סולת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן: כבר התבאר (סי' יז ובתורה אור) שכל מקום שבא שם היחיד אין צורך לומר מספר &quot;אחד&quot; כמו שאמר כמה פעמים &quot;עשרון סולת&quot; בלא מספר &quot;אחד&quot;. גם לפי חוקי הלשון היה לו לומר &quot;עשרון אחד סולת&quot; כמו &quot;ולוג אחד שמן&quot; כי מלת &quot;סולת&quot; היא נשוא ו&quot;עשרון אחד&quot; נושא-- העשרון יהיה סולת בלול בשמן, ובזה דרך להקדים שם המספר כמ&quot;ש במק&quot;א.

וע&quot;כ פירשו חז&quot;ל שמלת &quot;אחד&quot; מוסב למטה-- &quot;אחד בלול בשמן&quot; שמלמדינו שכל אחד יהיה בלול בלוג שמן (כי סתם &quot;שמן&quot; האמור אצל מנחה הוא לוג כמו שכתבנו בכמה מקומות), וכן דעת בעל הטעמים שחבר מלת &quot;אחד&quot; עם &quot;בלול בשמן&quot; וכיוון לדרוש הזה.

ור&quot;נ ור' אליעזר בן יעקב דייקו דיוק אחר שמ&quot;ש &quot;בלול בשמן למנחה&quot; הוא זרות בלשון שתמיד יאמר &quot;מנחה בלולה בשמן&quot;, וכן היה לו לומר &quot;סולת מנחה בלולה בשמן&quot;-- כי &quot;בלולה&quot; הוא תואר &quot;המנחה&quot;, שיש מנחה בלולה ומנחה חרבה, ועל כרחנו שבא לאמר &quot;בשמן למנחה&quot; היינו ''בשמן המיוחד למנחה'', וקמ&quot;ל שיש שיעור א' מיוחד לכל מנחה שהוא לוג, בין מנחה של עשרון, בין של ששים עשרון. וכך צריך לומר בספרא &quot;ועשרון סולת אחד מלמד וכולי&quot;. ומ&quot;ש בסוף &quot;שנאמר למנחה ולוג שמן&quot; עיקר הדרוש הוא מן &quot;למנחה, לא מן &quot;לוג שמן&quot; שבא משום הבהונות ואין לו ענין כלל לזה. וכן בגמ' [[מנחות פט א|מנחות (דף פט)]] כצ&quot;ל ''ת&quot;ל במצורע עני כתוב &quot;ועשרון (סולת אחד) בלול (ולוג)-- למד על עשרון שטעון לוג.'' וכן אחר כך: ''&quot;ור' נחמיה וראב&quot;י היא עשרון (סולת אחד) בלול (ולוג) מאי עבדי ליה?&quot;'' ומה שתפיס לראב&quot;י &quot;למנחה ולוג שמן&quot; עיקר הדורש מן &quot;למנחה&quot; ודברי הגמ' מובן במה שכתבנו.

והמפרשים פירשו הדרוש של ראב&quot;י מן &quot;ולוג שמן&quot; והוא רחוק מגבול הפשוט כי זה לבהונות. ולישנא רהיט-- &quot;למנחה ולוג שמן&quot; לציין מלת &quot;למנחה&quot; הנדרש שהוא מלת &quot;למנחה&quot; הכתובה אצל &quot;ולוג שמן&quot;, לא שהדרוש הוא מן &quot;ולוג שמן&quot;.

==סימן סח==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סח}}

ולוג שמן: לא היה צריך לומר רק דברים שנשתנה העני מן העשיר שמביא רק כבש אחד ועשרון אחד אבל הלוג שמביא בשוה עם העשיר נדע ממילא. והשיבו שגם בזה נטעה שיביא שליש לוג כמו שמביא הכל שליש.

==סימן סט==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כב}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן סט}}

ושתי תורים או שני בני יונה: כבר התבאר (ויקרא סימן שכח ובפר' אחרי סימן יז) שכל מקום שבא שם הרבים אין צורך לזכור מספר &quot;שנים&quot; דסתם רבים שתים בכל מקום בציווי. ותמיד דרשוהו חז&quot;ל והראו מקום הטעות שהייתי טועה על ידי קל וחמר או סברה שהוא יותר משנים.

וכן כאן יהיה לנו ספק בזה אם יכתב &quot;תורים ובני יונה&quot; הגם שבצד אחד יש לדמות ליולדת שמביאה בדלות תור אחד וכבש אחד עולה, וזה דומה לה, שגם מצורע היא מחוסר כפורים. אבל בצד אחר יש לדמותו להשג יד דמטמא מקדש שמביא שנים תחת אחד, וכאן יביא ארבעה, והוא דומה לו ששניהם נוהגים באיש כבאשה (וקרבן יולדת היא רק קרבן נשים) לכן הוצרך לבאר שהם רק &quot;שתי תורים&quot;.

==סימן ע==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|כב}}{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|ל}}{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|לא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן ע}}

ועשה את האחד מן התורים מאשר תשיג ידו. את אשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עולה. ובפסוק כב' אמר ושתי תורים או שני בני יונה אשר תשיג ידו: למה הזכיר השגת יד ג' פעמים?

פירשו חז&quot;ל שבפסוק כב' רצה ללמד שאף שבעת שנתרפא היה עשיר ולא נעשה עני עד עת לקיחת קרבנותיו, מכל מקום יביא כעני. וז&quot;ש '''ולקח''' כבש אחד וכולי ושתי תורים '''אשר תשיג ידו''' ר&quot;ל ''בעת הלקיחה'' כי ממה שכתוב &quot;אם דל הוא&quot; יש לומר שהוא דל בעת שנתחייב ולכן אמר &quot;ולקח.. אשר תשיג ידו&quot;

ופה קמ&quot;ל דינים אחרים במ&quot;ש &quot;מאשר תשיג ידו&quot; קמ&quot;ל שגם אם בעת הבאת האשם היה עדיין עשיר ונעשרה עני אחר הבאת האשם-- יביא כעני. ולכן אחר שבאר הקרבת האשם אמר &quot;'''ועשה''' את האחד מן התורים '''מאשר תשיג ידו'''&quot; ר&quot;ל ''מאשר תשיג ידו עתה בעת עשיית התורים'' אף שכבר הביא אשמו.

ומ&quot;ש &quot;את אשר תשיג ידו&quot; קמ&quot;ל שגם בהפך, אם היה עני בעת הבאת האשם ונתעשר אחר כך יביא חטאת ועולה כעשיר. וז&quot;ש שגם יביא את אשר תשיג ידו עתה את האחד חטאת וכולי שאם ישיג כבשים לחטאת ועולה יביאם. וקמ&quot;ל דבין לקולא ובין לחומרא אזלינן אחר מעמדו עתה.

ומ&quot;ש יכול אפילו הביאא קרבנו עני והעשיר יגמר כעשיר (כן הוא גירסת הקרבן אהרן) ר&quot;ל אם הביא החטאת עוף ונתעשר, יכול יביא העולה כבש? ת&quot;ל &quot;את האחד חטאת ואת האחד עולה&quot;-- וכבר בארנו (&lt;small&gt;[[התורה והמצוה ויקרא ה ז-י#סימן שכט|ויקרא סימן שכט]]&lt;/small&gt;) שבמ&quot;ש גבי זבה &quot;את האחד חטאת ואת האחד עולה&quot; דרשו שממין חטאת תביא עולה, ששני המספרים &quot;האחד..האחד&quot; כששניהם בה&quot;א הידיעה מורה ששניהם זוג אחד מן המספר השלם עיי&quot;ש. וסתמא זו כר&quot;ש דסבירא ליה (בפרק יד דנגעים) וב[[ערכין יז א|ערכין (דף יז)]] דהכל הולך אחר חטאת ודלא כר' יהודה.

==סימן עא==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|לא}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן עא}}

על המנחה: פירושו ''מלבד המנחה''. וכבר בארתי (צו סימן קד) שיש הבדל בין מלת '''על''' למלת '''מלבד''' שהשם הנרמז במלת &quot;על&quot; מורה לרוב שהוא קדום בזמן כמ&quot;ש &quot;על עולת התמיד&quot; וכדומה, וממ&quot;ש &quot;על המנחה&quot; מבואר שמנחה קודמת.

==סימן עב==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|לב}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן עב}}

זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו: הנה במ&quot;ש &quot;בטהרתו&quot; פליגי ר&quot;י ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב (כמ&quot;ש בכריתות דף ט ובערכין דף יז), כבר התבאר בסימן ע' שהספרא סתם פה כר' שמעון דהכל הולך אחר חטאת דטהרתו הוא המטהרו מן העון. ולמה כפל זאת?

אך בא לאמר &quot;זאת תורת אשר בו נגע צרעת&quot;-- רק המצורע יש לו תורה זאת-- &quot;אשר לא תשיג ידו בטהרתו&quot; שאזלינן בהשג יד בתר עת הטהרה שהיא החטאת אף שהעשיר אחר הבאת החטאת יגמר כעני, אבל היולדת אין לה תורה זאת, ואם העשירה אחר הבאת החטאת-- תגמר כעשיר, כי שם לא כתוב &quot;האחד חטאת והאחד עולה&quot; בה&quot;א הידיעה שנדרש ממין חטאת תביא עולה, רק &quot;אחד לחטאת&quot;, וכמו שנתבאר בסימן ע'.

==סימן עג==
{{ציטוט פסוק במלבי&quot;ם|ויקרא|יד|לב}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד|סימן עג}}

זאת תורת אשר בו נגע צרעת: כבר אמר בראש הפרשה &quot;זאת תורת המצורע&quot; ולמה אמר זה שנית? וכבר בארנו (צו סימן כד) שכל מקום שאומר &quot;זאת תורת&quot; בא לאמר שהוא תורה כוללת לכל. וכן במ&quot;ש &quot;זאת תורת המצורע&quot; היינו שכל המצורעים שוים בתורה זאת.

אמנם על זה הייתי אומר שרק בתורה הנזכר בתחלת הפרשה מהבאת הצפרים והתגלחת אבל מה שנזכר אחריו מהבאת הקרבנות אינם שוים בתורה אחת, כי יש הבדל בין קרבן עשיר לקרבן עני. לכן אמר שנית &quot;זאת תורת&quot; בסוף הפרשה להראות שגם הנאמר בסוף הפרשה מדיני הקרבנות שוים בו העני אל העשיר, כי אם רצה העני יוכל להביא קרבן עשיר.

ובכל זאת דייק במלת &quot;זאת&quot;-- רק זאת הנאמר בפ', שאם דל הוא יוכל להביא קרבן עני, לא אם הוא עשיר. ובכל זאת אמר שפיר זאת תורת&quot; שכולל שכולם שוים ומשמע שכמו שהעני שוה אל העשיר (שאם ירצה יוכל להביא קרבן עשיר) כן העשיר שוה אל העני שגם הוא יוכל להביא קרבן עני על בנו ובתו ועבדו ושפחתו.{{ססס}} ובכל זאת אינו מביא קרבן עני על אשתו דהא כתוב &quot;ואם דל הוא ואין ידו משגת&quot; ואשת עשיר ידה משגת מפני שהתחייב לה בתנאי כתובה כמו שפירש ר' יהודה. וכבר דייק במלת &quot;זאת&quot; רק הנאמר בכתוב שאם דל הוא יביא קרבן עני, לא העשיר וזה כוונת הספרא (ומובא כריתות כח, עירובין יז, ונדרים לה)</text>
      <sha1>dc6bbh9s1atz6nheauxdw00vmsh7y6f</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:שמות ב יב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>252150</id>
    <revision>
      <id>1416948</id>
      <parentid>700753</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T02:09:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>/* וַיַּךְ */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2914" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{הבהרת מרחב ביאור}}&lt;/noinclude&gt;
{{סיכום על פסוק|שמות|ב|ב יא|יב|ב יג|הבהרה=כן
|ציטוט=וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.}}


== וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה ==
=== משה ידע שהוא פועל בניגוד לחוק ===
*  משה הסתכל סביב לראות שאין אדם שיראה אותו.
*  לאחר המעשה משה הסתיר את מעשיו.

משה ידע שמעשיהו היה בניגוד לחוק המצרי, ואולי גם ללא הצדקה. ואכן המשך הסיפור הוא שאחד משני העברים הנצים שואל אותו &quot;מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ, הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי&quot; ([[שמות ב יד]]).

=== האם משה היה חייב להציל את העברי? ===
נאמר &quot;וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי&quot; ([[שמות ב יא]]), ולא נאמר &quot;מכה למוות&quot;. לא היה כאן הצלה מרצח או הריגה, אלא מאבק בין אנשים מעמים עוינים. גם לא בטוח שמשה רצה להרוג את המצרי במכתו, אולם לאחר המעשה למשה לא היתה ברירה כי המצרי ראה אותו. משה היה בטוח שהעברי ישמור את סודו של הנסיך המצרי, אולם העברי הדליף (אולי בשמחה) את מה שקרה לו.

=== וַיַּךְ === 
משה הכה את המצרי המכה - מידה כנגד מידה, אולם המצרי לא הרג את העברי. המצב הסתבך כי משה ידע שהוא חוטא וידע שהוא חייב להסתיר את מעשיו, כפי שרואים שהוא &quot;וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ&quot;.&lt;br&gt;
'''הִכָּה''' - הָלַם, הִלְקָה, דָּפַק, דָּפַק מַכּוֹת, דָּשׁ, הִכְנִיס מַכּוֹת, הִרְבִיץ, חָבַט, טָח (מילוג). המילים: הרג, רצח, המית אינן כלולות ברשימה, למרות שאפשרי שאדם ימות ממכות חזקות. בפסוק: &quot;וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת&quot; ([[שמות כא טו]]), אין צורך שההורים ימותו מהמכות.

אנו מניחים שהמצרי היה מת בזמן הטמנו בחול, אולם הכתוב, בכבוד למשה, נמנע להאשים את משה שהרג את המצרי במכות, ואנו נשארים אם האפשרות שהמצרי מת בחול, לאחר שמשה הכהו בחוזקה.


{{סיכום על פסוק|שמות|ב|ב יא|יב|ב יג|קטגוריה=1}}</text>
      <sha1>etr1wb3z53df8eizuxygwxazp3o1ki9</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416949</id>
      <parentid>1416948</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T02:09:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>תיקון</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2856" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|שמות|ב|ב יא|יב|ב יג|הבהרה=כן
|ציטוט=וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.}}


== וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה ==
=== משה ידע שהוא פועל בניגוד לחוק ===
*  משה הסתכל סביב לראות שאין אדם שיראה אותו.
*  לאחר המעשה משה הסתיר את מעשיו.

משה ידע שמעשיהו היה בניגוד לחוק המצרי, ואולי גם ללא הצדקה. ואכן המשך הסיפור הוא שאחד משני העברים הנצים שואל אותו &quot;מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ, הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי&quot; ([[שמות ב יד]]).

=== האם משה היה חייב להציל את העברי? ===
נאמר &quot;וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי&quot; ([[שמות ב יא]]), ולא נאמר &quot;מכה למוות&quot;. לא היה כאן הצלה מרצח או הריגה, אלא מאבק בין אנשים מעמים עוינים. גם לא בטוח שמשה רצה להרוג את המצרי במכתו, אולם לאחר המעשה למשה לא היתה ברירה כי המצרי ראה אותו. משה היה בטוח שהעברי ישמור את סודו של הנסיך המצרי, אולם העברי הדליף (אולי בשמחה) את מה שקרה לו.

=== וַיַּךְ === 
משה הכה את המצרי המכה - מידה כנגד מידה, אולם המצרי לא הרג את העברי. המצב הסתבך כי משה ידע שהוא חוטא וידע שהוא חייב להסתיר את מעשיו, כפי שרואים שהוא &quot;וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ&quot;.&lt;br&gt;
'''הִכָּה''' - הָלַם, הִלְקָה, דָּפַק, דָּפַק מַכּוֹת, דָּשׁ, הִכְנִיס מַכּוֹת, הִרְבִיץ, חָבַט, טָח (מילוג). המילים: הרג, רצח, המית אינן כלולות ברשימה, למרות שאפשרי שאדם ימות ממכות חזקות. בפסוק: &quot;וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת&quot; ([[שמות כא טו]]), אין צורך שההורים ימותו מהמכות.

אנו מניחים שהמצרי היה מת בזמן הטמנו בחול, אולם הכתוב, בכבוד למשה, נמנע להאשים את משה שהרג את המצרי במכות, ואנו נשארים אם האפשרות שהמצרי מת בחול, לאחר שמשה הכהו בחוזקה.


{{סיכום על פסוק|שמות|ב|ב יא|יב|ב יג|קטגוריה=1}}</text>
      <sha1>oz26mnve31j7h2ahx1er0saxl4kcj6x</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מושי ותדי וצעצועיהם</title>
    <ns>0</ns>
    <id>255606</id>
    <revision>
      <id>1416950</id>
      <parentid>495952</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T03:54:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Kwamikagami</username>
        <id>33919</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="442" xml:space="preserve">
{{שיר מנוקד|

– אֲנִי שְׁמִי מוּשִׁי
וּבְיָדִי רְכוּשִׁי:
כַּנְפֵי הָרוּחַ
וּוַיְזָתָא הַכּוּשִׁי.
 
–  וַאֲנִי שְׁמִי תָּדִי
וְכָל טוּבִי עִמָּדִי:
כַּדּוּר פּוֹרֵחַ
וּפְתִילוֹ בְּיָדִי.

}}
[[קטגוריה:שירים ופזמונות לילדים]]

{{פרויקט בן-יהודה}}</text>
      <sha1>2bzzolkd7w3zdbzwr8h4b4nw4y1q6ox</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416951</id>
      <parentid>1416950</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T04:41:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:שירי חיים נחמן ביאליק]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="501" xml:space="preserve">
{{שיר מנוקד|

– אֲנִי שְׁמִי מוּשִׁי
וּבְיָדִי רְכוּשִׁי:
כַּנְפֵי הָרוּחַ
וּוַיְזָתָא הַכּוּשִׁי.
 
–  וַאֲנִי שְׁמִי תָּדִי
וְכָל טוּבִי עִמָּדִי:
כַּדּוּר פּוֹרֵחַ
וּפְתִילוֹ בְּיָדִי.

}}
[[קטגוריה:שירים ופזמונות לילדים]]
[[קטגוריה:שירי חיים נחמן ביאליק]]

{{פרויקט בן-יהודה}}</text>
      <sha1>kzpb1i49ssc22myezjpjy68cgatcrsm</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קינות/איכה אשפתו פתוח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>274973</id>
    <revision>
      <id>1417196</id>
      <parentid>1169963</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T11:49:56Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>2601:14D:4C80:A940:8007:ED9E:1672:AA80</ip>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17421" xml:space="preserve">{{רן|
:'''אֵיכָה''' אַשְׁפָּתוֹ פָּתוּחַ כְּקֶבֶר, 
:וּלרוֹדִי בְּאַף הוֹסִיף אֶבֶר, 
:'''אֲנִי הַגֶּבֶר''': 
::'''אֵיכָה''' אֶשָׂא עָוֺן הָג, 
::וְחוּסַם פִּי מִפֶּלֶל לַהַג, 
::'''אוֹתִי נָהַג''':
:::'''אֵיכָה''' אָץ זַעְמוֹ לִשְׁפּוֹךְ, 
:::הָכִיל נִלְאֵיתִי וְנָם שְׁפֺךְ, 
:::'''אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֺךְ''':
::::'''זְכוֹר''' אֲפִיפָתִי בַּשֶּׁרֶב, 
::::וְנָם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב, 
::::וְהֵבֵאתִי עַלֵיכֶם חָרֶב: 
:{{ס}}
:'''בָּכוֹ תִבְכֶּה''' בְּעֵת כֺּל חָסְרִי, 
:וּכְעָזְבִי אֺרַח יִסְּרִי, 
:'''בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי''':
::'''בִּלַּע''' בַּיִת לָרוֹם מֻזְקָף, 
::וְכַבַּרְזֶל סִבְכִי נִקַּף, 
::'''בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף''':
:::'''בְּנֵי''' בִטְנִי לֶאֱכוֹל הִקְשִׁיבַנִי, 
:::מִנִּי צָר אָחוֹר הֱשִׁיבַנִי, 
:::'''בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי''':
::::'''נַחֲלָתֵנוּ''' כְּנֻטְּשׁוּ בְּיַד לוֹחֵם, 
::::נָם לֹא אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם, 
::::בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם:
:{{ס}}
:'''גָּלְתָה''' גְהוּצָה לְשַׁנּוֹת עֶדִי, 
:מֵחֻפָּה לְגָלוּת בְּהִתְעַתְּדִי, 
:'''גָּדַר בַּעֲדִי''':
::'''גָּדַע''' גְּאוֹן נָדִיב וָשׁוֹעַ, 
::וְהֵשִׁיב יָמִין אָחוֹר מִלְּהוֹשִׁיעַ, 
::'''גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ''':
:::'''גַּם''' גָּבַר עָלַי פּוֹרְכַי, 
:::וּבְנַאֲקִי סָתַם חֲרַכַּי, 
:::'''גָּדַר דְּרָכַי''':
::::'''יְתוֹמִים''' גְּרוּשִׁים מֵאֲחֻזּוֹת, 
::::וְלֹא שָׁב אַפּוֹ בְּכָל זֺאת, 
::::וְאָמַר אִם בְּזֺאת:
:{{ס}}
:'''דַּרְכֵי''' דִיץ סָךְ לְהַאֲבִילִי, 
:וּלְגָלוּת שֵׁשַׁךְ הוֹבִילִי, 
:'''דֺב אֺרֵב הוּא לִי''':
::'''דָּרַךְ''' דּוֹחֵק עַל בָּמוֹתַי לְהִשְׂתָּרֵר, 
::שְׁעוּ מִנִּי בִּבְכִי אֲמָרֵר, '''דְּרָכַי סוֹרֵר''':
:::'''דָּבַק''' דּוֹלֵק וְצָדַנִי בְּרִשְׁתּוֹ, 
:::עָלַי לִלְטוֹשׁ מַחֲרַשְׁתּוֹ, 
:::'''דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ''':
::::'''מֵימֵינוּ''' דָלַח וְנָם אֲשִׁמְּכֶם, 
::::גֵּיא גָּלוּת אֲטִילְכֶם לְהַכְלִימְכֶם, 
::::וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם:
:{{ס}}
:'''הוֹי''' הָהּ לְיוֹם בְּכִיּוֹתָי, 
:וְצָרֶבֶת אֵשׁ כְּוִיּוֹתָי, 
:'''הֵבִיא בְּכִליֹתָי''':
::'''הָיָה''' הוֹלֵךְ לְפָנַי מַזְעִימִי, 
::וְכֶעָסִיס דָּמִי הִטְעִימִי, 
::'''הָיִיתִי שְׂחֹק לְכָל עַמִּי''':
:::'''הָאֺכְלִים''' הֶקְדֵּשׁ פֶּסַח בְּלֵיל שִׁמֻּרִים, 
:::הֶאֱכִילָם בְּכָפָן רָאשֵׁי חֲמוֹרִים, 
:::'''הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים''':
::::'''עַל צֶוָּארֵנוּ''' הִשְׂרִיג וְחִלֵּל שֶׁכֶם, 
::::וְנָם אֶפְקוֹד עַל עֲוֹנוֹתֵיכֶם, 
::::וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם:
:{{ס}}
:'''וַיֵּצֵא''' וְקָדְקֺד שִׂפַּח וְרִצָּץ, 
:וְחִזֵּק מוּסָרִי כִּי אֶתְלוֹצָץ, 
:'''וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ''':
::'''וַיַּחְמֺס''' וַיְנַצֵל מֵעֶדְיִי לְהַכְפִּישִׁי, 
::וּמִגֺּבַהּ לִתְהוֹם הִרפִּישִׁי, 
::'''וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי''':
:::'''וַיִּגְדַּל''' וְכָבֵד נַאַק רִצְחִי, 
:::וּבְקָדְקֳדִי עָלָה צְוָחִי, 
:::'''וָאֺמַר אָבַד נִצְחִי''':
::::'''מִצְרַיִם''' וְכוּשׁ שָׂח אֲשִׁיבְכֶם, 
::::וְאֶשְׁפָּטְכֶם כְּזִמּוֹתְכֶם, 
::::וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֺתֵיכֶם:
:{{ס}}
:'''זָכְרָה''' זֺאת כִּי נִבְאַשׁ נִרְדִּי, 
:וּלְכַלָּה פָּץ מִכָּבוֹד רְדִי, 
:'''זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי''':
::'''זָנַח''' זְבוּל וְלֵב הִקְשִׁיחַ, 
::וּבְהִתְעַבְּרוֹ עִם מָשִׁיחַ, 
::'''זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ''':
:::'''זַכּוּ''' זְקֵנַי וּפָעֳלָם אָבִיא, 
:::כִּי בְּכֵן פָּרַץ נְתִיבִי, 
:::'''זֺאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי''':
::::'''אֲבוֹתֵינוּ''' זָעֲקוּ וְכָלוּ מִדִּבָּה, 
::::וְשָׂח עַל רָעָתֵנוּ כִּי רַבָּה, 
::::וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה:
:{{ס}}
:'''חֵטְא''' חָז כִּי בְּעָוֺן נִכְתָּמְנוּ, 
:תְּמוּר כִּי בְצִחְיוֹן נִזְהָמְנוּ, 
:'''חַסְדֵי יהוה כִּי לֹא תָמְנוּ''':
::'''חָשַׁב''' חוֹרְשִׁי לְקַרְקֵר קִיר יְקָרִים, 
::וּמַר יִבְכָּיוּן מַכָּתִי סוֹקְרִים, 
::'''חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים''':
:::'''חָשַׁךְ''' חָזוֹן מַגִּישֵׁי אִשִּׁי, 
:::קִיר כְּעִוֵּר לְגַשְּׁשִׁי, 
:::'''חֶלְקִי יהוה אָמְרָה נַפְשִׁי''':
::::'''עֲבָדִים''' חִסְּמוּנִי מִלִּגְדֺּר פֶּרֶץ, 
::::וְתוֹכָחוֹת קָשׁוֹת פָּץ בְּחֶרֶץ, 
::::וַהֲשִׁמֺּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ:
:{{ס}}
:'''טֻמְאָתָהּ''' טָפְלָה וְנָטָה קָו, 
:וְלֹא נָסוֹג אָחוֹר מִקֺּוָיו, 
:'''טוֹב יהוה לְקֺוָיו''':
::'''טָָבְעוּ''' טִירוֹתַי וּפִי צַר דָּמָם, 
::וְכֺל עֺבֵר עָלַי שָׁרַק וְשָׁמָם, 
::'''טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם''':
:::'''טוֹבִים''' טַפִּים נִכְּלוּ בְּהוֹסִיפִי לִמְעוֹל, 
:::וּכְמַעֲלָלִי חָרָה בִי לִפְעוֹל, 
:::'''טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָֺּא עֺל''':
::::'''בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא''' טֶרֶף נִכְרֶה, 
::::כִּי כְּמוֹ בָּרַחַת וּבַמִּזְרֶה, 
::::נָם וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה:
:{{ס}}
:'''יָדוֹ''' יָרָה בִי אוּר כִּסְדוֹם, 
:וְעַל כָּל אֵלֶּה הוֹנָאַתְנִי בַּת אֱדוֹם, 
:'''יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֺּם''':
::'''יָשְׁבוּ''' יְגוֹנִים בָּנַי עֲלֵי חוֹפֵהוּ, 
::כִּי כָבֵד עָלַי אַכְפֵּהוּ, 
::'''יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ''':
:::'''יְדֵי''' יוֹסְרִי שָׁתוּ בִי מְחִי, 
:::וְקָשַׁבְתִּי מִפִּי צָר שְׁחִי, 
:::'''יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי''':
::::'''עוֹרֵנוּ''' יוּעַם כְּחֶרֶשׂ בְּקֶרֶץ, 
::::וּגְוִיּוֹתֵינוּ שַׂמְנוּ בָאָרֶץ, 
::::אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ:
:{{ס}}
:'''כָּל''' כְּבוֹד תָּאֳרֵנוּ הָכְלָם, 
:וְצוּר אֺרְחוֹתָיו חֶסֶד כֻּלָּם, 
:'''כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם''':
::'''כָּלוּ''' כִמְעַט כִּי בִי נִלְחַם, 
::וְעַל הָרָעָה הוּא נִחַם, 
::'''כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם''':
:::'''כִּלָּה''' כַעְסּוֹ וְהִצִית לֶהָבוֹ, 
:::וּבְתַכְלִת שִׁשָּׁה מְאוֹרִי כִּבּוֹ, 
:::'''כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ''':
::::'''נָשִׁים''' כִּפְרוּעוֹת יוֹשְׁבוֹת שַׁמָּה, 
::::בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מַזְכִּירוֹת אַשְׁמָה, 
::::כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה:
:{{ס}}
:'''לֹא אַלֵיכֶם''' לוֹחֲצֵי גִילָיו, 
:וְעַל בָּנָיו הֶעֱבִיר גַּלָּיו, 
:'''לְדַכֶּא תַּחַת רַגְלָיו''':
::'''לְאִמֺּתָם''' עֵת כָּמָהוּ מִשֶּׁבֶר, 
::יַעַן כִּי גָרוֹן פָּתְחוּ כַּקֶּבֶר, 
::'''לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר''':
:::'''לֹא''' לִמְחוֹת פָּץ לְעַם קְרוֹבוֹ, 
:::וְאֵיךְ מִתַּעַר הוֹצִיא חַרְבּוֹ, 
:::'''לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ''':
::::'''שָׂרִים''' לְכוּדִים הוֹצִיא מִשְּׁעָרִים, 
::::תֵּת כַּתְּאֵנִים הַשֺּׁעָרִים, 
::::לְעוֹלֵל אֶת הַנִּשְׁאָרִים:
:{{ס}}
:'''מִמָּרוֹם''' מְגִלָּה כָּתַב וָנֶהִי, 
:קִינִים וָהֶגֶה וָהִי, 
:'''מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי''':
::'''מָה אֲעִידֵךְ''' מְאוּמָה מִלְּהֵרָצֵה, 
::נְתוּנָה בְּיַד מֵרִיב וּמִתְנַצֶּה, 
::'''מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא''':
:::'''מֵחַטֺּאת''' מַדִּיחֵי שָׁוְא אֲקוֹנֵן, 
:::מְנַחֲמִי כְּמִיַּיִן מִתְרוֹנֵן, 
:::'''מַה יִּתְאוֹנֵן''':
::::'''בַּחוּרִים''' מוֹטָטוּ כּוֹשֵׁל בִּי לְהָרֵב, 
::::וּשְׁכִינָה הֺעֲלָה מִקֶּרֶב, 
::::וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב:
:{{ס}}
:'''נִשְׂקַד''' נֵטֶל עֺל פּוֹרכֵינוּ, 
:וַיְתָעֵב שַׁי עוֹרְכֵינוּ, 
:'''נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ''':
::'''נְבִיאַיִךְ''' נִאֲצוּ לִקְרוֹץ עַפְעַפַּיִם, 
::וְאִכְזְרוּ עָלֵינוּ אַרֶךְ אַפַּיִם, 
::'''נִשָֺּא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם''':
:::'''נָעוּ''' וְנָדוּ רֺאשׁ בְּמַהֲמוֹרֵינוּ, 
:::רְשָׁעִים מַפִּילִים בְּמַכְמוֹרֵינוּ, 
:::'''נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ''':
::::'''זְקֵנִים''' וְנִינָם לָרֺב שְׂגוּיִם, 
::::אֲכָלוּם וֶהֱשִׁיתוּם מָשָׁל בַּגּוֹיִם, 
::::כְּנָם וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם:
:{{ס}}
:'''סִלָּה''' שָׂמֵי קְטוֹרָה בְּאַף, 
:וָאֶפְעַר פִּי וָאֶשְׁאַף, 
:'''סַכֺּתָה בָאַף''':
::'''סָפְקוּ''' שׂוֹטְנַי כַּף וָאֶשְׁתּוֹנָן, 
::וָאֶזְעַק חָמָס וָאֶתְאוֹנָן, 
::'''סַכֺּתָ בֶעָנָן''':
:::'''סוּרוּ טָמֵא''' שָׂחוּ מַאֲשִׁימֵינוּ, 
:::בְּהִנָּתֵן כַּבַּרְזֶל שָׁמֵינוּ, 
:::'''סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ''':
::::'''שָׁבַת מְשׂוֹשׂ''' שִׂמְחַת מְשׁוֹרְרִים, 
::::וְרוֹדְפַי קַלּוּ מִנְּשָׁרִים, 
::::לְאַבֵּד הַנִּשְׁאָרִים:
:{{ס}}
:'''עַל אֵלֶּה''' עֲשָׁקוּנוּ בְּחֵרוּפֵיהֶם, 
:וְהִגְדִּילוּ שְׁאוֹן גִּדּוּפֵיהֶם, 
:'''פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם''':
::'''פָּצוּ''' פָּעֲרוּ פֶה מִבְּאֵר שַׁחַת, 
::וְאִטְּרוּ עָלַי בְּתוֹכַחַת, 
::'''פַּחַד וָפַחַת''':
:::'''פְּנֵי''' פְאֵר חֻפַּת מְעוֹנִי, 
:::הִקְמִיל וְהֵקִים מְעַנִּי, 
:::'''פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי''':
::::'''נָפְלָה''' עֲטֶרֶת עֺז מַשְׁעֵנָם, 
::::וְצָר בְּשִׁבְעָה דְרָכִים עִנָּם, 
::::וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֺנָם:
:{{ס}}
:'''פֵּרְשָׂה''' פָּצְתָה אוֹי כִּי סֻגָּרָה, 
:תְּמוּר עֺז בְּמָתְנֶיהָ שַׂק חָגָרָה, 
:'''עֵינִי נִגְּרָה''':
::'''עָשָׂה''' עֶבְרָתוֹ וַיֶּחֶרֶה, 
::וְעָרַף אֶת מָדוֹן מְגָרֶה, 
::'''עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא''':
:::'''עוֹדֵינוּ''' עָף כָּבוֹד וְעָלָה, 
:::וְעֶשֶׂר מַסָּעוֹת נַעֲלָה, 
:::'''עֵינִי עוֹלְלָה''':
::::'''עַל זֶה''' פָּסַק נוֹי נָעֳמָם, 
::::וְשָׂח לֹא אֶעֶזְבֵם בְּכַף זוְֹעֲמָם, 
::::אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם:
:{{ס}}
:'''צַדִּיק''' צָר צְעָדַי לִסְפּוֹר, 
:וּכְעִקַּלְתִּי יֺשֶׁר וָאֶכְפּוֹר, 
:'''צוֹד צָדוּנִי כַּצִפֺּר''':
::'''צָעַק''' צוּרִי וְסִכֵּךְ מֵעֲבוֹר, 
::וּבְחַלְלִי עָרַךְ לִשְׁבֺּר, 
::'''צָמְתוּ בַבּוֹר''':
:::'''צָדוּ''' צְעָדַי וְסָע דוֹרְשִׁי, 
:::וְכַעֲלוֹתָם עָלַי כַּיָּם לְגָרְשִׁי, 
:::'''צָפוּ מַיִם עַל רֺאשִׁי''':
::::'''עַל הַר צִיּוֹן''' צָבְאוּ לְהַכְרִיתִי, 
::::וצוּר שָׂח אֶחְמוֹל עַל שְׁאֵרִיתִי, 
::::וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי:
:{{ס}}
:'''קָרָאתִי''' קְשׁוֹב חֶרְפַּת מוֹנַי, 
:עַל הַלֶּחִי מַכִּים בָּנַי, 
:'''קָרָאתִי שִׁמְךָ יהוה''':
::'''קוּמִי''' קִרְאִי כִּי לֹא יַכָּלֵם, 
::עַל יֶתֶר לְמַקְנִיאַי יְשַׁלֵּם, 
::'''קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵּם''':
:::'''קַלִּים''' קְדָחוּנִי וְעִלַּמְתָּ מַרְאֶךָ, 
:::הָשֵׁת בַּגּוֹיִם מוֹרָאֶךָ, 
:::'''קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקרָאֶךָּ''':
::::'''אַתָּה יהוה''' קֵץ אַל תְּכַזֵּב, 
::::עַד מָתַי כַּחֺרֶשׁ אֵעָזֵב, 
::::וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב: 
:{{ס}}
:'''רְאֵה''' רֺגֶז מַכּת אֲנוּשִׁי, 
:וְאוֹמַר בְּהִנָּטְשִׁי בַנֶּשִׁי, 
:'''רַבְתָּ אֲדֺנָי רִיבֵי נַפְשִׁי''':
::'''רְאֵה''' רֺב בִּעֲתוּתִי, 
::הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי, 
::'''רָאִיתָה יהוה עַוָּתָתִי''':
:::'''רוּחַ''' רָפְתָה בִּי מֵאֵימָתָם, 
:::לְבַלְּעִי הֶעֱלוּ חֲמָתָם, 
:::'''רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם''':
::::'''לָמָּה''' רָחוֹק תַּעֲמוֹד בְּדַבְּרָם עַזּוֹת, 
::::נַמְתָּ הַנְּשַׁמָּה אוֹשִׁיב פְּרָזוֹת, 
::::וְאַף גַּם זֺאת:
:{{ס}}
:'''שָׁמְעוּ''' שֶׁנּוֹקַשְׁתִּי בִּדְחִיפָתָם, 
:וּכְיֶלֶק עָלָה עֵיפָתָם, 
:'''שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם''':
::'''שָׁכְבוּ''' שׁוֹחֲחִים בָּנַי מִיגוֹנָם, 
::וְשׁוֹבֶיהֶם גָּאָה מְאֺד גְּאוֹנָם, 
::'''שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם''':
:::'''שִׂישִׂי''' שׁוֹסֵיתִי כִּי בִי יַד מָטָה, 
:::מֻשְׁפֶּלֶת עַד שְׁאוֹל מָטָּה, 
:::'''שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה''':
::::'''הֲשִׁיבֵנוּ''' שָׁלֵם שִׁלּוּם שָׁנִים, 
::::וְתֺאמַר אֶפְדֵּם מִשְּׁאוֹנִים, 
::::וְזָּכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשׁוֹנִים:
:{{ס}}
:'''תָּבֺא''' תָשׁוּר מְעַנַּי לָמוּל, 
:הֵם שָׂגְבוּ חַיִל וְאִוּוּיָךְ אָמוּל, 
:'''תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל''':
::'''תִּקְרָא''' תְגַלֶּה יוֹם כָּמוּס בְּלֵב, 
::וּמְחַפְּשֵׂי עוֹלֹת לִפְעוֹל מִלֵּב, 
::'''תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב''':
:::'''תַּם''' תֶּכְלִית תָּקְפָּם לְלָכְדֵם, 
:::יִפְּלוּ בְּלִי לְהַעֲמִידֵם, 
:::'''תִּרְדֺּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם''':
::::'''כִּי''' תָמִיד דּוֹקְרִים וְשׂוֹחֲקִים, 
::::וּמִתּוֹרָתְךָ אָנוּ לֹא רְחוֹקִים, 
::::'''הֲשִׁיבֵנוּ''' וְהוֹרֵנוּ אֵלֶּה הַחֻקִּים:
}}</text>
      <sha1>ebb0q98ir1nivtwav213ttm82poj9ti</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417197</id>
      <parentid>1417196</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T11:53:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>2601:14D:4C80:A940:8007:ED9E:1672:AA80</ip>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17419" xml:space="preserve">{{רן|
:'''אֵיכָה''' אַשְׁפָּתוֹ פָּתוּחַ כְּקֶבֶר, 
:וּלרוֹדִי בְּאַף הוֹסִיף אֶבֶר, 
:'''אֲנִי הַגֶּבֶר''': 
::'''אֵיכָה''' אֶשָׂא עָוֺן הָג, 
::וְחוּסַם פִּי מִפֶּלֶל לַהַג, 
::'''אוֹתִי נָהַג''':
:::'''אֵיכָה''' אָץ זַעְמוֹ לִשְׁפּוֹךְ, 
:::הָכִיל נִלְאֵיתִי וְנָם שְׁפֺךְ, 
:::'''אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֺךְ''':
::::'''זְכוֹר''' אֲפִיפָתִי בַּשֶּׁרֶב, 
::::וְנָם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב, 
::::וְהֵבֵאתִי עַלֵיכֶם חָרֶב: 
:{{ס}}
:'''בָּכוֹ תִבְכֶּה''' בְּעֵת כֺּל חָסְרִי, 
:וּכְעָזְבִי אֺרַח יִסְּרִי, 
:'''בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי''':
::'''בִּלַּע''' בַּיִת לָרוֹם מֻזְקָף, 
::וְכַבַּרְזֶל סִבְכִי נִקַּף, 
::'''בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף''':
:::'''בְּנֵי''' בִטְנִי לֶאֱכוֹל הִקְשִׁיבַנִי, 
:::מִנִּי צָר אָחוֹר הֱשִׁיבַנִי, 
:::'''בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי''':
::::'''נַחֲלָתֵנוּ''' כְּנֻטְּשׁוּ בְּיַד לוֹחֵם, 
::::נָם לֹא אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם, 
::::בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם:
:{{ס}}
:'''גָּלְתָה''' גְהוּצָה לְשַׁנּוֹת עֶדִי, 
:מֵחֻפָּה לְגָלוּת בְּהִתְעַתְּדִי, 
:'''גָּדַר בַּעֲדִי''':
::'''גָּדַע''' גְּאוֹן נָדִיב וָשׁוֹעַ, 
::וְהֵשִׁיב יָמִין אָחוֹר מִלְּהוֹשִׁיעַ, 
::'''גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ''':
:::'''גַּם''' גָּבַר עָלַי פּוֹרְכַי, 
:::וּבְנַאֲקִי סָתַם חֲרַכַּי, 
:::'''גָּדַר דְּרָכַי''':
::::'''יְתוֹמִים''' גְּרוּשִׁים מֵאֲחֻזּוֹת, 
::::וְלֹא שָׁב אַפּוֹ בְּכָל זֺאת, 
::::וְאָמַר אִם בְּזֺאת:
:{{ס}}
:'''דַּרְכֵי''' דִיץ סָךְ לְהַאֲבִילִי, 
:וּלְגָלוּת שֵׁשַׁךְ הוֹבִילִי, 
:'''דֺב אֺרֵב הוּא לִי''':
::'''דָּרַךְ''' דּוֹחֵק עַל בָּמוֹתַי לְהִשְׂתָּרֵר, 
::שְׁעוּ מִנִּי בִּבְכִי אֲמָרֵר, '''דְּרָכַי סוֹרֵר''':
:::'''דָּבַק''' דּוֹלֵק וְצָדַנִי בְּרִשְׁתּוֹ, 
:::עָלַי לִלְטוֹשׁ מַחֲרַשְׁתּוֹ, 
:::'''דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ''':
::::'''מֵימֵינוּ''' דָלַח וְנָם אֲשִׁמְּכֶם, 
::::גֵּיא גָּלוּת אֲטִילְכֶם לְהַכְלִימְכֶם, 
::::וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם:
:{{ס}}
:'''הוֹי''' הָהּ לְיוֹם בְּכִיּוֹתָי, 
:וְצָרֶבֶת אֵשׁ כְּוִיּוֹתָי, 
:'''הֵבִיא בְּכִליֹתָי''':
::'''הָיָה''' הוֹלֵךְ לְפָנַי מַזְעִימִי, 
::וְכֶעָסִיס דָּמִי הִטְעִימִי, 
::'''הָיִיתִי שְׂחֹק לְכָל עַמִּי''':
:::'''הָאֺכְלִים''' הֶקְדֵּשׁ פֶּסַח בְּלֵיל שִׁמֻּרִים, 
:::הֶאֱכִילָם בְּכָפָן רָאשֵׁי חֲמוֹרִים, 
:::'''הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים''':
::::'''עַל צֶוָּארֵנוּ''' הִשְׂרִיג וְחִלֵּל שֶׁכֶם, 
::::וְנָם אֶפְקוֹד עַל עֲוֹנוֹתֵיכֶם, 
::::וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם:
:{{ס}}
:'''וַיֵּצֵא''' וְקָדְקֺד שִׂפַּח וְרִצָּץ, 
:וְחִזֵּק מוּסָרִי כִּי אֶתְלוֹצָץ, 
:'''וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ''':
::'''וַיַּחְמֺס''' וַיְנַצֵל מֵעֶדְיִי לְהַכְפִּישִׁי, 
::וּמִגֺּבַהּ לִתְהוֹם הִרפִּישִׁי, 
::'''וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי''':
:::'''וַיִּגְדַּל''' וְכָבֵד נַאַק רִצְחִי, 
:::וּבְקָדְקֳדִי עָלָה צְוָחִי, 
:::'''וָאֺמַר אָבַד נִצְחִי''':
::::'''מִצְרַיִם''' וְכוּשׁ שָׂח אֲשִׁיבְכֶם, 
::::וְאֶשְׁפָּטְכֶם כְּזִמּוֹתְכֶם, 
::::וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֺתֵיכֶם:
:{{ס}}
:'''זָכְרָה''' זֺאת כִּי נִבְאַשׁ נִרְדִּי, 
:וּלְכַלָּה פָּץ מִכָּבוֹד רְדִי, 
:'''זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי''':
::'''זָנַח''' זְבוּל וְלֵב הִקְשִׁיחַ, 
::וּבְהִתְעַבְּרוֹ עִם מָשִׁיחַ, 
::'''זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ''':
:::'''זַכּוּ''' זְקֵנַי וּפָעֳלָם אָבִיא, 
:::כִּי בְּכֵן פָּרַץ נְתִיבִי, 
:::'''זֺאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי''':
::::'''אֲבוֹתֵינוּ''' זָעֲקוּ וְכָלוּ מִדִּבָּה, 
::::וְשָׂח עַל רָעָתֵנוּ כִּי רַבָּה, 
::::וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה:
:{{ס}}
:'''חֵטְא''' חָז כִּי בְּעָוֺן נִכְתָּמְנוּ, 
:תְּמוּר כִּי בְצִחְיוֹן נִזְהָמְנוּ, 
:'''חַסְדֵי יהוה כִּי לֹא תָמְנוּ''':
::'''חָשַׁב''' חוֹרְשִׁי לְקַרְקֵר קִיר יְקָרִים, 
::וּמַר יִבְכָּיוּן מַכָּתִי סוֹקְרִים, 
::'''חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים''':
:::'''חָשַׁךְ''' חָזוֹן מַגִּישֵׁי אִשִּׁי, 
:::קִיר כְּעִוֵּר לְגַשְּׁשִׁי, 
:::'''חֶלְקִי יהוה אָמְרָה נַפְשִׁי''':
::::'''עֲבָדִים''' חִסְּמוּנִי מִלִּגְדֺּר פֶּרֶץ, 
::::וְתוֹכָחוֹת קָשׁוֹת פָּץ בְּחֶרֶץ, 
::::וַהֲשִׁמֺּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ:
:{{ס}}
:'''טֻמְאָתָהּ''' טָפְלָה וְנָטָה קָו, 
:וְלֹא נָסוֹג אָחוֹר מִקֺּוָיו, 
:'''טוֹב יהוה לְקֺוָיו''':
::'''טָָבְעוּ''' טִירוֹתַי וּפִי צַר דָּמָם, 
::וְכֺל עֺבֵר עָלַי שָׁרַק וְשָׁמָם, 
::'''טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם''':
:::'''טוֹבִים''' טַפִּים נִכְּלוּ בְּהוֹסִיפִי לִמְעוֹל, 
:::וּכְמַעֲלָלִי חָרָה בִי לִפְעוֹל, 
:::'''טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָֺּא עֺל''':
::::'''בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא''' טֶרֶף נִכְרֶה, 
::::כִּי כְּמוֹ בָּרַחַת וּבַמִּזְרֶה, 
::::נָם וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה:
:{{ס}}
:'''יָדוֹ''' יָרָה בִי אוּר כִּסְדוֹם, 
:וְעַל כָּל אֵלֶּה הוֹנָאַתְנִי בַּת אֱדוֹם, 
:'''יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֺּם''':
::'''יָשְׁבוּ''' יְגוֹנִים בָּנַי עֲלֵי חוֹפֵהוּ, 
::כִּי כָבֵד עָלַי אַכְפֵּהוּ, 
::'''יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ''':
:::'''יְדֵי''' יוֹסְרִי שָׁתוּ בִי מְחִי, 
:::וְקָשַׁבְתִּי מִפִּי צָר שְׁחִי, 
:::'''יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי''':
::::'''עוֹרֵנוּ''' יוּעַם כְּחֶרֶשׂ בְּקֶרֶץ, 
::::וּגְוִיּוֹתֵינוּ שַׂמְנוּ בָאָרֶץ, 
::::אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ:
:{{ס}}
:'''כָּל''' כְּבוֹד תָּאֳרֵנוּ הָכְלָם, 
:וְצוּר אֺרְחוֹתָיו חֶסֶד כֻּלָּם, 
:'''כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם''':
::'''כָּלוּ''' כִמְעַט כִּי בִי נִלְחַם, 
::וְעַל הָרָעָה הוּא נִחַם, 
::'''כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם''':
:::'''כִּלָּה''' כַעְסּוֹ וְהִצִית לֶהָבוֹ, 
:::וּבְתַכְלִת שִׁשָּׁה מְאוֹרִי כִּבּוֹ, 
:::'''כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ''':
::::'''נָשִׁים''' כִּפְרוּעוֹת יוֹשְׁבוֹת שַׁמָּה, 
::::בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מַזְכִּירוֹת אַשְׁמָה, 
::::כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה:
:{{ס}}
:'''לֹא אַלֵיכֶם''' לוֹחֲצֵי גִילָיו, 
:וְעַל בָּנָיו הֶעֱבִיר גַּלָּיו, 
:'''לְדַכֶּא תַּחַת רַגְלָיו''':
::'''לְאִמֺּתָם''' עֵת כָּמָהוּ מִשֶּׁבֶר, 
::יַעַן כִּי גָרוֹן פָּתְחוּ כַּקֶּבֶר, 
::'''לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר''':
:::'''לֹא''' לִמְחוֹת פָּץ לְעַם קְרוֹבוֹ, 
:::וְאֵיךְ מִתַּעַר הוֹצִיא חַרְבּוֹ, 
:::'''לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ''':
::::'''שָׂרִים''' לְכוּדִים הוֹצִיא מִשְּׁעָרִים, 
::::תֵּת כַּתְּאֵנִים הַשֺּׁעָרִים, 
::::לְעוֹלֵל אֶת הַנִּשְׁאָרִים:
:{{ס}}
:'''מִמָּרוֹם''' מְגִלָּה כָּתַב וָנֶהִי, 
:קִינִים וָהֶגֶה וָהִי, 
:'''מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי''':
::'''מָה אֲעִידֵךְ''' מְאוּמָה מִלְּהֵרָצֵה, 
::נְתוּנָה בְּיַד מֵרִיב וּמִתְנַצֶּה, 
::'''מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא''':
:::'''מֵחַטֺּאת''' מַדִּיחֵי שָׁוְא אֲקוֹנֵן, 
:::מְנַחֲמִי כְּמִיַּיִן מִתְרוֹנֵן, 
:::'''מַה יִּתְאוֹנֵן''':
::::'''בַּחוּרִים''' מוֹטָטוּ כּוֹשֵׁל בִּי לְהָרֵב, 
::::וּשְׁכִינָה הֺעֲלָה מִקֶּרֶב, 
::::וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב:
:{{ס}}
:'''נִשְׂקַד''' נֵטֶל עֺל פּוֹרכֵינוּ, 
:וַיְתָעֵב שַׁי עוֹרְכֵינוּ, 
:'''נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ''':
::'''נְבִיאַיִךְ''' נִאֲצוּ לִקְרוֹץ עַפְעַפַּיִם, 
::וְאִכְזְרוּ עָלֵינוּ אַרֶךְ אַפַּיִם, 
::'''נִשָֺּא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם''':
:::'''נָעוּ''' וְנָדוּ רֺאשׁ בְּמַהֲמוֹרֵינוּ, 
:::רְשָׁעִים מַפִּילִים בְּמַכְמוֹרֵינוּ, 
:::'''נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ''':
::::'''זְקֵנִים''' וְנִינָם לָרֺב שְׂגוּיִם, 
::::אֲכָלוּם וֶהֱשִׁיתוּם מָשָׁל בַּגּוֹיִם, 
::::כְּנָם וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם:
:{{ס}}
:'''סִלָּה''' שָׂמֵי קְטוֹרָה בְּאַף, 
:וָאֶפְעַר פִּי וָאֶשְׁאַף, 
:'''סַכֺּתָה בָאַף''':
::'''סָפְקוּ''' שׂוֹטְנַי כַּף וָאֶשְׁתּוֹנָן, 
::וָאֶזְעַק חָמָס וָאֶתְאוֹנָן, 
::'''סַכֺּתָ בֶעָנָן''':
:::'''סוּרוּ טָמֵא''' שָׂחוּ מַאֲשִׁימֵינוּ, 
:::בְּהִנָּתֵן כַּבַּרְזֶל שָׁמֵינוּ, 
:::'''סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ''':
::::'''שָׁבַת מְשׂוֹשׂ''' שִׂמְחַת מְשׁוֹרְרִים, 
::::וְרוֹדְפַי קַלּוּ מִנְּשָׁרִים, 
::::לְאַבֵּד הַנִּשְׁאָרִים:
:{{ס}}
:'''עַל אֵלֶּה''' עֲשָׁקוּנוּ בְּחֵרוּפֵיהֶם, 
:וְהִגְדִּילוּ שְׁאוֹן גִּדּוּפֵיהֶם, 
:'''פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם''':
::'''פָּצוּ''' פָּעֲרוּ פֶה מִבְּאֵר שַׁחַת, 
::וְאִטְּרוּ עָלַי בְּתוֹכַחַת, 
::'''פַּחַד וָפַחַת''':
:::'''פְּנֵי''' פְאֵר חֻפַּת מְעוֹנִי, 
:::הִקְמִיל וְהֵקִים מְעַנִּי, 
:::'''פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי''':
::::'''נָפְלָה''' עֲטֶרֶת עֺז מַשְׁעֵנָם, 
::::וְצָר בְּשִׁבְעָה דְרָכִים עִנָּם, 
::::וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֺנָם:
:{{ס}}
:'''פֵּרְשָׂה''' פָּצְתָה אוֹי כִּי סֻגָּרָה, 
:תְּמוּר עֺז בְּמָתְנֶיהָ שַׂק חָגָרָה, 
:'''עֵינִי נִגְּרָה''':
::'''עָשָׂה''' עֶבְרָתוֹ וַיֶּחֶרֶה, 
::וְעָרַף אֶת מָדוֹן מְגָרֶה, 
::'''עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא''':
:::'''עוֹדֵינוּ''' עָף כָּבוֹד וְעָלָה, 
:::וְעֶשֶׂר מַסָּעוֹת נַעֲלָה, 
:::'''עֵינִי עוֹלְלָה''':
::::'''עַל זֶה''' פָּסַק נוֹי נָעֳמָם, 
::::וְשָׂח לֹא אֶעֶזְבֵם בְּכַף זוְֹעֲמָם, 
::::אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם:
:{{ס}}
:'''צַדִּיק''' צָר צְעָדַי לִסְפּוֹר, 
:וּכְעִקַּלְתִּי יֺשֶׁר וָאֶכְפּוֹר, 
:'''צוֹד צָדוּנִי כַּצִפֺּר''':
::'''צָעַק''' צוּרִי וְסִכֵּךְ מֵעֲבוֹר, 
::וּבְחַלְלִי עָרַךְ לִשְׁבֺּר, 
::'''צָמְתוּ בַבּוֹר''':
:::'''צָדוּ''' צְעָדַי וְסָע דוֹרְשִׁי, 
:::וְכַעֲלוֹתָם עָלַי כַּיָּם לְגָרְשִׁי, 
:::'''צָפוּ מַיִם עַל רֺאשִׁי''':
::::'''עַל הַר צִיּוֹן''' צָבְאוּ לְהַכְרִיתִי, 
::::וצוּר שָׂח אֶחְמוֹל עַל שְׁאֵרִיתִי, 
::::וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי:
:{{ס}}
:'''קָרָאתִי''' קְשׁוֹב חֶרְפַּת מוֹנַי, 
:עַל הַלֶּחִי מַכִּים בָּנַי, 
:'''קָרָאתִי שִׁמְךָ יהוה''':
::'''קוּמִי''' קִרְאִי כִּי לֹא יַכָּלֵם, 
::עַל יֶתֶר לְמַקְנִיאַי יְשַׁלֵּם, 
::'''קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵּם''':
:::'''קַלִּים''' קְדָחוּנִי וְעִלַּמְתָּ מַרְאֶךָ, 
:::הָשֵׁת בַּגּוֹיִם מוֹרָאֶךָ, 
:::'''קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקרָאֶךָּ''':
::::'''אַתָּה יהוה''' קֵץ אַל תְּכַזֵּב, 
::::עַד מָתַי כַּחֺרֶשׁ אֵעָזֵב, 
::::וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב: 
:{{ס}}
:'''רְאֵה''' רֺגֶז מַכּת אֲנוּשִׁי, 
:וְאוֹמַר בְּהִנָּטְשִׁי בַנֶּשִׁי, 
:'''רַבְתָּ אֲדֺנָי רִיבֵי נַפְשִׁי''':
::'''רְאֵה''' רֺב בִּעֲתוּתִי, 
::הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי, 
::'''רָאִיתָה יהוה עַוָּתָתִי''':
:::'''רוּחַ''' רָפְתָה בִּי מֵאֵימָתָם, 
:::לְבַלְּעִי הֶעֱלוּ חֲמָתָם, 
:::'''רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם''':
::::'''לָמָּה''' רָחוֹק תַּעֲמוֹד בְּדַבְּרָם עַזּוֹת, 
::::נַמְתָּ הַנְּשַׁמָּה אוֹשִׁיב פְּרָזוֹת, 
::::וְאַף גַּם זֺאת:
:{{ס}}
:'''שָׁמְעוּ''' שֶׁנּוֹקַשְׁתִּי בִּדְחִיפָתָם, 
:וּכְיֶלֶק עָלָה עֵיפָתָם, 
:'''שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם''':
::'''שָׁכְבוּ''' שׁוֹחֲחִים בָּנַי מִיגוֹנָם, 
::וְשׁוֹבֵיהֶם גָּאָה מְאֺד גְּאוֹנָם, 
::'''שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם''':
:::'''שִׂישִׂי''' שׁוֹסֵיתִי כִּי בִי יַד מָטָה, 
:::מֻשְׁפֶּלֶת עַד שְׁאוֹל מָטָּה, 
:::'''שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה''':
::::'''הֲשִׁיבֵנוּ''' שָׁלֵם שִׁלּוּם שָׁנִים, 
::::וְתֺאמַר אֶפְדֵּם מִשְּׁאוֹנִים, 
::::וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשׁוֹנִים:
:{{ס}}
:'''תָּבֺא''' תָשׁוּר מְעַנַּי לָמוּל, 
:הֵם שָׂגְבוּ חַיִל וְאִוּוּיָךְ אָמוּל, 
:'''תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל''':
::'''תִּקְרָא''' תְגַלֶּה יוֹם כָּמוּס בְּלֵב, 
::וּמְחַפְּשֵׂי עוֹלֹת לִפְעוֹל מִלֵּב, 
::'''תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב''':
:::'''תַּם''' תַּכְלִית תָּקְפָּם לְלָכְדֵם, 
:::יִפְּלוּ בְּלִי לְהַעֲמִידֵם, 
:::'''תִּרְדֺּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם''':
::::'''כִּי''' תָמִיד דּוֹקְרִים וְשׂוֹחֲקִים, 
::::וּמִתּוֹרָתְךָ אָנוּ לֹא רְחוֹקִים, 
::::'''הֲשִׁיבֵנוּ''' וְהוֹרֵנוּ אֵלֶּה הַחֻקִּים:
}}</text>
      <sha1>4p5jv0l8ujruomgwmmea8ussa8lp0i0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד ראשי/טקסטים חדשים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>276338</id>
    <revision>
      <id>1416912</id>
      <parentid>1416906</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T16:01:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>טקסטים חדשים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1756" xml:space="preserve">{{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}
[[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום)|תקנות נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום]] {{*}}
[[חוק איסור פרסום מידע לגבי נפגעים]] {{*}}
[[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)]] &lt;!-- בוט שורה ראשונה --&gt; {{*}}
[[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)]] &lt;!-- בוט שורה שנייה --&gt; {{*}}
[[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי)]] &lt;!-- בוט שורה שלישית --&gt; {{*}}
[[תשובות ריב&quot;ש]] {{*}}
[[דורות הראשונים/כרך א|דורות הראשונים כרך א]] {{*}}
[[משנה תמורה עם ניקוד]] {{*}}
[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר דברים/פרשת וילך|רש&quot;י מנוקד על פרשת וילך]] [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר דברים/פרשת האזינו|ועל פרשת האזינו]] {{*}}
[[משנה מסכת פאה מנוקדת ומעוצבת|משנה פאה]] [[משנה מסכת דמאי מנוקדת ומעוצבת|ודמאי]] מנוקדת, מעוצבת ומוגהת {{*}}
[[קבא דקשייתא]] {{*}}
[[שפוני טמוני חול]] {{*}}
[[משיבת נפש]] {{*}}
[[יוסיפון/קינת יוסף/טעמים|קינת יוסף]]

[[קטגוריה:טקסטים חדשים]]</text>
      <sha1>n42cc609cn698wzkewnit7buzfus0lf</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416944</id>
      <parentid>1416912</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T00:01:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>טקסטים חדשים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1767" xml:space="preserve">{{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}
[[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום)|תקנות נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום]] {{*}}
[[חוק איסור פרסום מידע לגבי נפגעים]] {{*}}
[[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)]] &lt;!-- בוט שורה ראשונה --&gt; {{*}}
[[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)]] &lt;!-- בוט שורה שנייה --&gt; {{*}}
[[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)]] &lt;!-- בוט שורה שלישית --&gt; {{*}}
[[תשובות ריב&quot;ש]] {{*}}
[[דורות הראשונים/כרך א|דורות הראשונים כרך א]] {{*}}
[[משנה תמורה עם ניקוד]] {{*}}
[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר דברים/פרשת וילך|רש&quot;י מנוקד על פרשת וילך]] [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר דברים/פרשת האזינו|ועל פרשת האזינו]] {{*}}
[[משנה מסכת פאה מנוקדת ומעוצבת|משנה פאה]] [[משנה מסכת דמאי מנוקדת ומעוצבת|ודמאי]] מנוקדת, מעוצבת ומוגהת {{*}}
[[קבא דקשייתא]] {{*}}
[[שפוני טמוני חול]] {{*}}
[[משיבת נפש]] {{*}}
[[יוסיפון/קינת יוסף/טעמים|קינת יוסף]]

[[קטגוריה:טקסטים חדשים]]</text>
      <sha1>37l64de8cui24i8sr51i867ey2vyy8c</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416966</id>
      <parentid>1416944</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:01:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>טקסטים חדשים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1770" xml:space="preserve">{{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}
[[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום)|תקנות נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום]] {{*}}
[[חוק איסור פרסום מידע לגבי נפגעים]] {{*}}
[[תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)]] &lt;!-- בוט שורה ראשונה --&gt; {{*}}
[[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)]] &lt;!-- בוט שורה שנייה --&gt; {{*}}
[[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)]] &lt;!-- בוט שורה שלישית --&gt; {{*}}
[[תשובות ריב&quot;ש]] {{*}}
[[דורות הראשונים/כרך א|דורות הראשונים כרך א]] {{*}}
[[משנה תמורה עם ניקוד]] {{*}}
[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר דברים/פרשת וילך|רש&quot;י מנוקד על פרשת וילך]] [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר דברים/פרשת האזינו|ועל פרשת האזינו]] {{*}}
[[משנה מסכת פאה מנוקדת ומעוצבת|משנה פאה]] [[משנה מסכת דמאי מנוקדת ומעוצבת|ודמאי]] מנוקדת, מעוצבת ומוגהת {{*}}
[[קבא דקשייתא]] {{*}}
[[שפוני טמוני חול]] {{*}}
[[משיבת נפש]] {{*}}
[[יוסיפון/קינת יוסף/טעמים|קינת יוסף]]

[[קטגוריה:טקסטים חדשים]]</text>
      <sha1>m00v93evl9zraglc2bb4wvz5y3962k4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:ניווט תאריכים</title>
    <ns>10</ns>
    <id>276522</id>
    <revision>
      <id>1416969</id>
      <parentid>541845</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:09:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shalomori123</username>
        <id>9336</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>קטגוריה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="23012" xml:space="preserve">{{#תנאי:{{{לפני|}}}|
&lt;table class=&quot;wikitable collapsible collapsed&quot; border=&quot;0&quot; cellspacing=&quot;0&quot; cellpadding=&quot;8&quot; align=&quot;center&quot; style=&quot;clear:both; width:100%; border-collapse:collapse; margin:0.5em auto; text-align:center;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;td width=&quot;30%&quot;&gt; '''[[{{{הקודם|►►}}}|►►]]'''
&lt;th width=&quot;40%&quot;&gt; '''{{{פרויקט|}}} {{#תנאי:{{{הפניה|}}}|/ [[{{{הפניה}}}]]}} {{#תנאי:{{{הפניה2|}}}|, [[{{{הפניה2}}}]]}}'''&lt;br/&gt;&lt;small&gt;[http://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&amp;action=purge רענון עמוד ראשי]&lt;/small&gt;
&lt;td width=&quot;30%&quot;&gt; '''[[{{{הבא|◄◄}}}|◄◄]]'''
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;td colspan=&quot;3&quot;&gt;
&lt;table width=&quot;90%&quot; class=&quot;wikitable&quot; align=&quot;center&quot; style=&quot;text-align: right;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; ינואר
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 בינואר {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 בינואר {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 בינואר {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 בינואר {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 בינואר {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 בינואר {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 בינואר {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 בינואר {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 בינואר {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 בינואר {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 בינואר {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 בינואר {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 בינואר {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 בינואר {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 בינואר {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 בינואר {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 בינואר {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 בינואר {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 בינואר {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 בינואר {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 בינואר {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 בינואר {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 בינואר {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 בינואר {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 בינואר {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 בינואר {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 בינואר {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 בינואר {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 בינואר {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 בינואר {{{אחרי|}}}|30]] - [[{{{לפני|}}} 31 בינואר {{{אחרי|}}}|31]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; פברואר
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 בפברואר {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 בפברואר {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 בפברואר {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 בפברואר {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 בפברואר {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 בפברואר {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 בפברואר {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 בפברואר {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 בפברואר {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 בפברואר {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 בפברואר {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 בפברואר {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 בפברואר {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 בפברואר {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 בפברואר {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 בפברואר {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 בפברואר {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 בפברואר {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 בפברואר {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 בפברואר {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 בפברואר {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 בפברואר {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 בפברואר {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 בפברואר {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 בפברואר {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 בפברואר {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 בפברואר {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 בפברואר {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 בפברואר {{{אחרי|}}}|29]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; מרץ
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 במרץ {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 במרץ {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 במרץ {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 במרץ {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 במרץ {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 במרץ {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 במרץ {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 במרץ {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 במרץ {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 במרץ {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 במרץ {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 במרץ {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 במרץ {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 במרץ {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 במרץ {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 במרץ {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 במרץ {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 במרץ {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 במרץ {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 במרץ {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 במרץ {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 במרץ {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 במרץ {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 במרץ {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 במרץ {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 במרץ {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 במרץ {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 במרץ {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 במרץ {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 במרץ {{{אחרי|}}}|30]] - [[{{{לפני|}}} 31 במרץ {{{אחרי|}}}|31]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; אפריל
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 באפריל {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 באפריל {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 באפריל {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 באפריל {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 באפריל {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 באפריל {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 באפריל {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 באפריל {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 באפריל {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 באפריל {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 באפריל {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 באפריל {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 באפריל {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 באפריל {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 באפריל {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 באפריל {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 באפריל {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 באפריל {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 באפריל {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 באפריל {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 באפריל {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 באפריל {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 באפריל {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 באפריל {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 באפריל {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 באפריל {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 באפריל {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 באפריל {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 באפריל {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 באפריל {{{אחרי|}}}|30]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; מאי
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 במאי {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 במאי {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 במאי {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 במאי {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 במאי {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 במאי {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 במאי {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 במאי {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 במאי {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 במאי {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 במאי {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 במאי {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 במאי {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 במאי {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 במאי {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 במאי {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 במאי {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 במאי {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 במאי {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 במאי {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 במאי {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 במאי {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 במאי {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 במאי {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 במאי {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 במאי {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 במאי {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 במאי {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 במאי {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 במאי {{{אחרי|}}}|30]] - [[{{{לפני|}}} 31 במאי {{{אחרי|}}}|31]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; יוני
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 ביוני {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 ביוני {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 ביוני {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 ביוני {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 ביוני {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 ביוני {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 ביוני {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 ביוני {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 ביוני {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 ביוני {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 ביוני {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 ביוני {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 ביוני {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 ביוני {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 ביוני {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 ביוני {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 ביוני {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 ביוני {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 ביוני {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 ביוני {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 ביוני {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 ביוני {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 ביוני {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 ביוני {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 ביוני {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 ביוני {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 ביוני {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 ביוני {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 ביוני {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 ביוני {{{אחרי|}}}|30]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; יולי
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 ביולי {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 ביולי {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 ביולי {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 ביולי {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 ביולי {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 ביולי {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 ביולי {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 ביולי {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 ביולי {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 ביולי {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 ביולי {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 ביולי {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 ביולי {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 ביולי {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 ביולי {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 ביולי {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 ביולי {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 ביולי {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 ביולי {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 ביולי {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 ביולי {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 ביולי {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 ביולי {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 ביולי {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 ביולי {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 ביולי {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 ביולי {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 ביולי {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 ביולי {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 ביולי {{{אחרי|}}}|30]] - [[{{{לפני|}}} 31 ביולי {{{אחרי|}}}|31]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; אוגוסט
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 באוגוסט {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 באוגוסט {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 באוגוסט {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 באוגוסט {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 באוגוסט {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 באוגוסט {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 באוגוסט {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 באוגוסט {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 באוגוסט {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 באוגוסט {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 באוגוסט {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 באוגוסט {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 באוגוסט {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 באוגוסט {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 באוגוסט {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 באוגוסט {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 באוגוסט {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 באוגוסט {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 באוגוסט {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 באוגוסט {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 באוגוסט {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 באוגוסט {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 באוגוסט {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 באוגוסט {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 באוגוסט {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 באוגוסט {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 באוגוסט {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 באוגוסט {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 באוגוסט {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 באוגוסט {{{אחרי|}}}|30]] - [[{{{לפני|}}} 31 באוגוסט {{{אחרי|}}}|31]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; ספטמבר
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 בספטמבר {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 בספטמבר {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 בספטמבר {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 בספטמבר {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 בספטמבר {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 בספטמבר {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 בספטמבר {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 בספטמבר {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 בספטמבר {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 בספטמבר {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 בספטמבר {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 בספטמבר {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 בספטמבר {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 בספטמבר {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 בספטמבר {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 בספטמבר {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 בספטמבר {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 בספטמבר {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 בספטמבר {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 בספטמבר {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 בספטמבר {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 בספטמבר {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 בספטמבר {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 בספטמבר {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 בספטמבר {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 בספטמבר {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 בספטמבר {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 בספטמבר {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 בספטמבר {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 בספטמבר {{{אחרי|}}}|30]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; אוקטובר
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 באוקטובר {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 באוקטובר {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 באוקטובר {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 באוקטובר {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 באוקטובר {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 באוקטובר {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 באוקטובר {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 באוקטובר {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 באוקטובר {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 באוקטובר {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 באוקטובר {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 באוקטובר {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 באוקטובר {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 באוקטובר {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 באוקטובר {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 באוקטובר {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 באוקטובר {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 באוקטובר {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 באוקטובר {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 באוקטובר {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 באוקטובר {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 באוקטובר {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 באוקטובר {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 באוקטובר {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 באוקטובר {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 באוקטובר {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 באוקטובר {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 באוקטובר {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 באוקטובר {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 באוקטובר {{{אחרי|}}}|30]] - [[{{{לפני|}}} 31 באוקטובר {{{אחרי|}}}|31]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; נובמבר
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 בנובמבר {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 בנובמבר {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 בנובמבר {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 בנובמבר {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 בנובמבר {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 בנובמבר {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 בנובמבר {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 בנובמבר {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 בנובמבר {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 בנובמבר {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 בנובמבר {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 בנובמבר {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 בנובמבר {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 בנובמבר {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 בנובמבר {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 בנובמבר {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 בנובמבר {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 בנובמבר {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 בנובמבר {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 בנובמבר {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 בנובמבר {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 בנובמבר {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 בנובמבר {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 בנובמבר {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 בנובמבר {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 בנובמבר {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 בנובמבר {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 בנובמבר {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 בנובמבר {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 בנובמבר {{{אחרי|}}}|30]]
&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;th&gt; דצמבר
&lt;td&gt; [[{{{לפני|}}} 1 בדצמבר {{{אחרי|}}}|1]] - [[{{{לפני|}}} 2 בדצמבר {{{אחרי|}}}|2]] - [[{{{לפני|}}} 3 בדצמבר {{{אחרי|}}}|3]] - [[{{{לפני|}}} 4 בדצמבר {{{אחרי|}}}|4]] - [[{{{לפני|}}} 5 בדצמבר {{{אחרי|}}}|5]] - [[{{{לפני|}}} 6 בדצמבר {{{אחרי|}}}|6]] - [[{{{לפני|}}} 7 בדצמבר {{{אחרי|}}}|7]] - [[{{{לפני|}}} 8 בדצמבר {{{אחרי|}}}|8]] - [[{{{לפני|}}} 9 בדצמבר {{{אחרי|}}}|9]] - [[{{{לפני|}}} 10 בדצמבר {{{אחרי|}}}|10]] - [[{{{לפני|}}} 11 בדצמבר {{{אחרי|}}}|11]] - [[{{{לפני|}}} 12 בדצמבר {{{אחרי|}}}|12]] - [[{{{לפני|}}} 13 בדצמבר {{{אחרי|}}}|13]] - [[{{{לפני|}}} 14 בדצמבר {{{אחרי|}}}|14]] - [[{{{לפני|}}} 15 בדצמבר {{{אחרי|}}}|15]] - [[{{{לפני|}}} 16 בדצמבר {{{אחרי|}}}|16]] - [[{{{לפני|}}} 17 בדצמבר {{{אחרי|}}}|17]] - [[{{{לפני|}}} 18 בדצמבר {{{אחרי|}}}|18]] - [[{{{לפני|}}} 19 בדצמבר {{{אחרי|}}}|19]] - [[{{{לפני|}}} 20 בדצמבר {{{אחרי|}}}|20]] - [[{{{לפני|}}} 21 בדצמבר {{{אחרי|}}}|21]] - [[{{{לפני|}}} 22 בדצמבר {{{אחרי|}}}|22]] - [[{{{לפני|}}} 23 בדצמבר {{{אחרי|}}}|23]] - [[{{{לפני|}}} 24 בדצמבר {{{אחרי|}}}|24]] - [[{{{לפני|}}} 25 בדצמבר {{{אחרי|}}}|25]] - [[{{{לפני|}}} 26 בדצמבר {{{אחרי|}}}|26]] - [[{{{לפני|}}} 27 בדצמבר {{{אחרי|}}}|27]] - [[{{{לפני|}}} 28 בדצמבר {{{אחרי|}}}|28]] - [[{{{לפני|}}} 29 בדצמבר {{{אחרי|}}}|29]] - [[{{{לפני|}}} 30 בדצמבר {{{אחרי|}}}|30]] - [[{{{לפני|}}} 31 בדצמבר {{{אחרי|}}}|31]]
&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;
&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt; |
&lt;table class=&quot;wikitable&quot; border=&quot;0&quot; cellspacing=&quot;0&quot; cellpadding=&quot;8&quot; align=&quot;center&quot; style=&quot;clear:both; width:90%; border-collapse:collapse; margin:0.5em auto; text-align:center;&quot;&gt;
&lt;tr&gt;
&lt;td width=&quot;30%&quot;&gt; '''[[{{{הקודם|►►}}}|►►]]'''
&lt;th width=&quot;40%&quot;&gt; '''{{{פרויקט|}}} {{#תנאי:{{{הפניה|}}}|/ [[{{{הפניה}}}]]}} {{#תנאי:{{{הפניה2|}}}|, [[{{{הפניה2}}}]]}}'''&lt;br/&gt;&lt;small&gt;[http://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&amp;action=purge רענון עמוד ראשי]&lt;/small&gt;
&lt;td width=&quot;30%&quot;&gt; '''[[{{{הבא|◄◄}}}|◄◄]]'''
&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;
}}
&lt;noinclude&gt;
==שימוש==
'''תבנית ניווט תאריכים''' משמשת לניווט בתבניות היומיות של המיזמים המוצגים בעמוד הראשי:

==אופן שימוש==
&lt;pre&gt;
{{ניווט תאריכים
|פרויקט=
|הפניה=
|הקודם=
|הבא=
|לפני=
|אחרי=
}}
&lt;/pre&gt;

יש ללחוץ על &lt;small&gt;[{{כתובת מלאה:עמוד ראשי|action=purge}} רענון עמוד ראשי]&lt;/small&gt; רק לאחר שמוודאים שהעריכה נשמרה בצורה תקינה.

[[קטגוריה:תבניות לוח שנה עברי]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>72uhj7kxwkohz5b9cmukq3srzbbvkbo</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ראשית חכמה/שער היראה/א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>276637</id>
    <revision>
      <id>1416922</id>
      <parentid>935340</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T20:23:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Simon.montagu</username>
        <id>11751</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרק א */ תיקון מספר פסוק</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="46369" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|ראשית חכמה|שער היראה||א|ב|}}

==פרק א==
ראשונה צריכין אנו לבאר מהות היראה, ואחר כך הדברים שעל ידם יקנה האדם היראה בלבו. היראה שעליה נצטוינו בתורה כמה פעמים: &quot;ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך&quot; ([[דברים י יב]]), וכן: &quot;את ה' אלהיך תירא&quot; ([[דברים ו יג|שם ו, יג]]), וכמוהו רבים, הוא, כי אחר שידע האדם שיש לעולם בורא אחד, והוא ברא כל הנמצאים והוא מנהיגם כרצונו, ומבלעדי שפעו וחיותו אין להם קיום, כמו שכתוב: &quot;ואתה מחיה את כלם&quot; ([[נחמיה ט ו]]), ואילו חס ושלום יצוייר העדר שפעו מכל העולמות אפילו רגע אחד, יתבטלו כלם והיו כלא היו, כי כלם צריכין אליו והוא אינו צריך להם — חייב ליראה ממנו ולקבל עליו עול תורה ועול מצוות, כעבד היודע שיש לו אדון ופטרון למי הוא עובד, שאם לא ידע למי הוא עובד, לא תכון בלבו העבודה, כמו שכתוב: &quot;דע את אלהי אביך ועבדהו&quot; ([[דברי הימים א כ ח]]-ט). ויראה זו ביאר הרשב&quot;י ע&quot;ה בפרשת בראשית (זוהר בראשית יא) זה לשונו: יראה דאיהי עיקרא למדחל בר נש למריה בגין דאיהו רב ושליט, עקרא ושרשא דכל עלמין וכלא קמיה כלא חשיב, כמא דאתמר: &quot;וכל דיירי ארעא כלא חשיבין&quot; ([[דניאל ה ו]]), ולשוואה רעותיה בההוא אתר דאקרי יראה, עד כאן לשונו לענייננו. ודבריו אלו קטני הכמות ורבי האכות, צריכים ביאור רחב. ויתבארו בעזרת השם כפי שכלנו הדל לפי הפשט ממש היוצא מכללות דבריו אל כוונתינו, שעיקר היראה לירא מעילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, שהוא עיקר ושורש לכל העולמות, ירצה שהוא המקיימם בחיותו יתברך השופע בהם:

וזו היא המצוה הראשונה שנצטוינו בתורה, וזו הוא לידע שיש אלוה, שנאמר: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot; ([[שמות כ ב]]). והמצוה הזאת היא '''י'''סוד '''ה'''יסודות '''ו'''עיקר '''ה'''כל, לידע שיש מצוי ראשון שהמציא כל נמצא והוא המקיימם בשפעו העליון. וכן משה רבינו ע&quot;ה, כשבא לדבר עם ישראל במצרים להמשיכם לעבודה האלהית, אמר: &quot;ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם&quot; וגו' ([[שמות ו ז]]). וכתב הרשב&quot;י ע&quot;ה בפקודין, נדפס בפרשת וארא (כח), שזו היא המצוה הראשונה שנצטוו ישראל: להכיר את הקב&quot;ה בכלל, זה לשונו: ראשיתא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקודשא בריך הוא בכללא, למנדע דאית שליטא עילאה דאיהו רבון עלמא וברא עלמין כלהו, שמיא וארעא וכל חיליהון, ודא הוא בכללא, עכ&quot;ל. ופירש שם לקמיה, שזו היא יראה בכלל. ויש יראה בפרט שעליה נאמר: &quot;יראת ה' ראשית דעת&quot; וגו' ([[משלי א ז]]), והכוונה השגת פעולותיו והנהגתו על ידי מידותיו העליונות. ובקבלת התורה נתאוו ישראל לדעת ולראות למי עובדים, ואמרו למשה רבינו ע&quot;ה: רצוננו לראות את מלכנו, כדפירשו רבותינו ז&quot;ל (מכילתא בחדש ב), והקב&quot;ה הסכים לשאלתם ופתח להם כל העולמות, והיו שומעין ורואין את הקול אומר: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot;. וכן פירשו בתיקונים (תיקוני הזוהר סב), זה לשונם בקיצור: לא אשתכח אתר לעילא ותתא דלא מליל מניה, אפילו במלאכין, דלא אשתכח דאלה אחרא אית בעלמא מליל בכורסייא, הדא הוא דכתיב &quot;אנכי&quot;, והכי סליק {{גמט|אנכ&quot;י}} לחשבון {{גמט|כס&quot;א}}. ולבתר מליל במלאכין, הדא הוא דכתיב: &quot;וכל העם רואים את הקולות&quot; ([[שמות כ יד]]), דעלייהו אתמר: &quot;כי עוף השמים יוליך את הקול&quot; וגו' ([[קהלת י ב]]). בגין דכד קוב&quot;ה בעא למללא במלאכיא, נחת שמיה עלייהו כגוונא דא, ידו&quot;ד וכו', ודא איהו &quot;וכל העם רואים את הקולות&quot;, ואינון הוו מלאכין דכל חד הוה אתעביד קול ופרח באווירא, וכל חד מישראל דהוה אמר &quot;נעשה ונשמע&quot; הוה שריא בפומיה והוה אוליף ליה אורייתא כולה, ולבתר מליל עמהון משמיא וארעא, הדא הוא דכתיב: &quot;מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה&quot; וגו' ([[דברים ד לו]]). לבתר הוה מליל עמהון מד' סטרין, והוו מסתכלין כלפי מזרח והוו שמעין ית קלא, ולגבי מערב וצפון ודרום הוו שמעין ית קלא, לאחזאה דמכל אתר מליל עמהון, ולא הוה אתר לעילא ותתא דלא מליל עמהון, לאחזאה דמלא כל הארץ כבודו, דאיהו סביל עילאין ותתאין, ואיהו סמיך עילא ותתא, וכרסייא יקרא ומלאכין ונשמתין איהו סביל כלא וקשיר כלא ומייחד כלא, ולית מאן דסמיך ליה, עכ&quot;ל לענייננו. ודילגנו מהמאמר הבלתי מצטרך אל כוונתנו:


ובזה נבין פסוק: &quot;אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו&quot; ([[דברים ד לה]]), ירצה &quot;הראת&quot;, כי בעינינו ראינו מציאות הנבואה וידענו כי ה' הוא האלהים, ירצה: האלוה התקיף אדון ופטרון לעולם ואין עוד מלבדו, והוא מה שפירש המתרגם: &quot;ארי ה' הוא אלהא&quot;, כי &quot;אלהא&quot; מורה על אלהות אין סוף מלך מלכי המלכים. וכן פירש ברעיא מהימנא פרשת פינחס (רנח): אלהים סהיד על אלהות דיליה, דאית אלהים ואלהי האלהים, ואיהו אלוה על כלא ולית אלוה עליה, עכ&quot;ל. זהו פשט הכתוב:


ונבוא לבאר המאמר שבפרשת בראשית שהתחלנו בו, שאמר שעיקר היראה למדחל למאריה בגין דאיהו רב ושליט וכו'. צריכין אנו לדעת מהו רב ומהו שליט, מפני שדברים אלו נוגעים לענין היראה. 

מצינו בתורתנו הקדושה, כשבאה לייחס היראה ייחסה היראה לידו&quot;ד, כאמרו: &quot;מה ידו&quot;ד אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ידו&quot;ד אלהיך&quot; ([[דברים י יב]]); וכן: &quot;את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד&quot; וגו' ([[דברים יא יט]]); וכן: &quot;אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וגו' ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך&quot; ([[דברים כח כט]]). ונודע כי הוא ושמו אחד, וכמו שנודע יותר בבירור ליודעים ד&quot;ה. ומאחר שהוא כן, כל מה שנמצא שיתכנה לה' גדול ומושל, יתכנה לו יתברך. מצינו שידו&quot;ד נקרא גדול, שנאמר: &quot;גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר ([[תהלים קמה ג]]). 

ומאחר שהוא נקרא גדול, ראוי שנחקור באי זה בחינות יקרא גדול. מצינו &quot;גדול&quot; בפסוק בבחינות שונות. האחת בבחינת ההארה הגדולה והמעלה והרוחניות, כעניין &quot;שני המאורות הגדולים&quot; ([[בראשית א טז]]), שגדולתם היתה בהארה. והראיה, שמה שנקראו אחר כך &quot;מאור גדול&quot; ו&quot;מאור קטן&quot; הוא גדלות ההארה וקטנותה, שהירח נתמעט אורה. 

גדולת המעלה, &quot;והכהן הגדול מאחיו&quot; ([[ויקרא כא י]]), וכמוהו: &quot;גדולת מרדכי אשר גדלו המלך&quot; ([[אסתר י ב]]).

גדולת הרוחניות והחשיבות, הוא מאמר דוד לשאול: &quot;כאשר גדלה נפשך וגו' כן תגדל נפש בעיני ה'&quot; ([[שמואל א כו כג]]), ואין שייכות גדולה בנפש אלא גדולת הרוחניות והחשיבות. 

הב', גדול בבחינת ההשגה, כעניין &quot;זה הים גדול&quot; ([[תהלים קד כה]]), שאם הכוונה על גדולת הכמות, הרי נאמר &quot;ורחב ידים&quot;, אלא ודאי גדול בבחינת עומקו, שיש מקומות בים שאין להם סוף. וכן כיוצא בזה אמר דוד המלך ע&quot;ה: &quot;מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך&quot; ([[תהלים צב ו]]), ופירושו, שבעשיה הגשמית מעניין שמים וארץ והים ושאר הבריות הגדולות אנו תמהים ואומרים &quot;מה גדלו&quot;, כמה נעלה לפי ערך זה מה שאינו מושג בגדלו ורוחניותו בתוך המחשבה, שוודאי אין לו שיעור. ולזה אמר: &quot;מאד עמקו מחשבותיך&quot;, וכל מקום שנאמר &quot;מאד&quot;, הוא בלי שיעור. וכן פירשו בזוהר בפרשת וארא (כז). והנה מגדולת בריותיו אשר ברא, נעלה במעלת כמה וכמה בגדולת יוצרנו יוצר הכל, שאין להשגתנו בו סוף ותכלית. 

הג', בבחינת התפשטות כחו ואורו בנמצאים, כענין &quot;ועתה יגדל נא כח ה'&quot; ([[במדבר יד י]]), וכן: &quot;בכח גדול וביד חזקה&quot; ([[שמות לב יא]]). וכן פירשו בפרשת שלח לך. ומזה נגזר: &quot;וירא ישראל את היד הגדולה&quot; ([[שמות יד לא]]), והיינו גדולת הכח והיכולת. 

הד', גדולת החסד והרחמים, כעניין &quot;סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך&quot; ([[במדבר יד יט]]); וכן &quot;וברחמים גדולים אקבצך&quot; ([[ירמיהו לב יט]]). 

הה', גדולת העצה, שנאמר: &quot;גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם&quot; וגו' ([[ירמיהו לב יט]]):

וחמש בחינות אלו שבמלת '''גדול''' יתייחסו לעילת כל העילות לרוממותו. הראשון שהוא גדול בבחינת הארה, היא הארה שאין לה קץ ותכלית, עד שכל המאורות שבכל העולם העליון, וכל שכן מה שממנו ולמטה, כולם הם חשך כנגדו, כדפירשו בתקונים (תיקוני הזוהר קלד): כתר עלאה, אף על גב דאיהו אור קדמון, אור צח, אור מצוחצח, אוכם איהו קדם עילת העילות. ואחר כך עוד: ועילת העילות לית נהורא קיימא קמיה, כל נהורין מצוחצחין מתחשכאן קמיה, עכ&quot;ל. 

אם בבחינת עומק ההשגה, על זה נקרא הוא יתברך אין סוף, שאין להשגתו סוף, מה שאין כן כל הנבראים, שכל עלול ישיג בעילתו בהתמדת הזמן, אבל עילת על כל יתברך, מיום שנברא העולם ולא קודם לא היה מי שעמד על עומק השגתו:

וכן פירש בפרשת וירא (זוהר קג) בפסוק &quot;נודע בשערים בעלה&quot; ([[משלי לא כג), אמר זה לשונו: תא חזי, קוב&quot;ה אסתלק ביקריה, דאיהו גניז וסתים בעלוייא סגיא, לא איתי בעלמא ולא הוה מן יומא דאתברי עלמא דיכיל לקיימא על חכמתא דיליה, ולא יכיל לקיימא ביה בגין דאיהו גניז וסתים ואסתלק לעילא לעילא, וכולהו עלאי ותתאי לא יכלין לאתדבקא, עד דכולהו אמרי &quot;ברוך כבוד ה' ממקומו&quot;, עכ&quot;ל. ומפשטי דבריו יש ראיה אל כוונתינו, עם היות שהמאמר הזה דבריו עמוקים. 

וכן התפשטות אורו בנמצאים זה פשוט, דעילת על כלא נהיר בי' ספירן דאצילות וכו' כדפירשו בתיקונים (תקוני הזהר שם). 

וכן גדולת הרחמים, הוא מקור הרחמים, כי באור פני מלך חיים, ואם אפילו בנאצל הראשון אנו שוללים הדין ממנו, כל שכן בעילת על כל העילות:

ועניין גדול העצה, יובן במה שאמר בפרשת בראשית (זוהר בראשית כב) בעניין &quot;נעשה אדם&quot;, זה לשונו בקיצור: מאי ניהו דאמר &quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot; ([[דברים לב לט]])? אלא דא איהו עילת העילות, עילה על כל עילאין, דההוא דאתקרי עילת העילות עילת מאלין עילות, דלא יעביד חד מאלין עילות שום עובדא עד דנטיל רשו מההוא דעליה, כמה דאוקימנא לעילא ב&quot;נעשה אדם&quot;, &quot;נעשה&quot; ודאי, על תרין אתמר דאמר דא לההוא דלעילא מיניה &quot;נעשה&quot;, וההוא דלעילא מיניה לא עביד מדעם עד דנטיל עצה מחבריה, אבל ההוא דאתקרי עילת כל העילות דלית לעילא מיניה ולית לתתא שוה ליה, כמה דאת אמר &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה&quot; ([[ישעיהו מ כה]]), אמר: &quot;ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי&quot; דנטיל עצה מניה, עד כאן לשונו לענייננו:


וטעם התייחס כל הדברים האלו לידו&quot;ד יותר משאר השמות, מפני היות שם ידו&quot;ד מקור ושורש לכל השמות, כמו שנתבאר בסבא פרשת משפטים (דף סו), ועוד בתיקונים תיקון נ&quot;ז בסופו נתבאר עניין זה בבירור יותר. ועוד נתבאר שם במעלת שם הידו&quot;ד, והוא מוכרח להעתיקו לדרוש שלנו, זה לשונו: ולית מלאכא דלא אשתכח ביה שם ידו&quot;ד, דאשתכח בכל אתר, כגוונא דנשמתא דאשתכחת בכל אבר ואבר, ובגין דא אית לבר נש לאמלכא ידו&quot;ד בכל ספירן ובכל כרסיין ובכל מלאכין ובכל אבר ואבר דבר נש, דלית אתר פנוי מניה לא בעילאין ולא בתתאין. ידו&quot;ד לא אתקרי ביחודא דארבע אתוון אלא בעילת העילות דמייחד לון, ובגין דאיהו מייחד ד' אתוון, ביה אתקריאו ידו&quot;ד ביחודדא חדא, &quot;ידו&quot;ד אחד ושמו אחד&quot;. ובגין דא שוי מהימנותא דישראל בארבע אתוון אלין, וכל שמהן שוי כנויין לשמא דא, לית שמא עד אין סוף ועד אין תכלית רברבא ושלטנא מן דא, ולעילא עד אין סוף ולתתאה עד אין תכלית, וכל חיילין ומשריין מניה דחלין ומזדעזעין, עד כאן לשונו. הרי בפירוש שכל השמות, אפילו שם אהי&quot;ה שהוא בכתר, הוא כינוי לשם ידו&quot;ד, כמו שאמר: &quot;וכל שמהן שוי כנויין לשמא דא&quot;, ואמר אחר כך: &quot;לית שמא וכו' רברבא ושלטנא מן דא&quot;, הרי בפירוש שיתייחס הגדולה והממשלה לידו&quot;ד יותר מכל השמות.

ובזה יתבאר פסוק &quot;גדול ה' ומהולל מאד&quot; שהתחלנו בו, ירצה, &quot;גדול ה'&quot;, גדולתו היא בבחינות האמורות שהם מצד חסדו, &quot;ומהולל מאד&quot; הוא כפי מה שנתבאר במאמר הזה. ועוד יתבאר לקמן, כי בשם ידו&quot;ד נמצאו ונבראו כל העולמות עליונים ותחתונים, ולכן כל אחד ואחד יהלל לה' ברוך הוא כפי השגתו בכח ידו&quot;ד שנתפשט בו; בני העולם הזה התחתונים יהללו כפי קוצר השגתם, מפני שהם בעשיה הגשמית, ועולם הגלגלים שהם דקים יותר יהללו יותר, וכן מעולם לעולם, כי כל הקרב הקרב אל המלך מכיר גדלו ועוצם יכלתו. והכלל הוא, כי כל אחד כפי עכירות החומר שבו נחתם חותם ידו&quot;ד, כן יתמעט ההשגה, וכפי הזדככות החומר כן תתרבה ההשגה. והיינו &quot;ומהולל מאד&quot;, כי ריבוי העולמות אין להם מספר, והוא מהולל מהם כל אחד כפי השגתו. &quot;ולגדולתו&quot;, גדולת השם בבחינת עצמו קודם שתתפשט גדולתו אל התחתונים, &quot;אין&quot; לה &quot;חקר&quot;, וכאשר יתפשט כל אחד, יהלל כפי השגתו בחקירת גדולתו יתברך במה שנתפשט בו. ויש עוד בה ביאור, ולא נאריך, שלא לצאת מהדרוש.

וכן מצינו בכתובים, שנתייחס לשם הזה הממשלה, בדברי המשורר עליו השלום ([[תהלים כב כט]]): &quot;כי לה' המלוכה ומושל בגוים&quot;, וכן [[דברי הימים א כט יא|בדברי הימים]]: &quot;לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל&quot;. ומה שיתייחס לו הממשלה אחר שהזכיר כל המידות הנזכרות, הוא במה שביאר הרשב&quot;י ע&quot;ה במאמר שהעתקנו, כי ידו&quot;ד הוא חיות פנימי המתפשט בכל העולמות, כעניין הנשמה המתפשטת בגוף שאין מקום פנוי ממנה, כן ידו&quot;ד הוא שקיו דאילנא כמו שנתבאר בתיקונים (דף יג) במאמר אליהו. והיינו עניין הממשלה המתייחס לו, שכמו שהנשמה היא הנותנת לאדם החכמה והבינה והמדע והכח ושאר המידות שבאדם, שהם עיקר הממשלה באדם, שכולם נפעלות על ידי הנשמה, כן שם ידו&quot;ד הוא המושל לפעול כל הפעולות, וממנו הכל על ידי עילת העילות המייחד הכל הנקשר בו:


עוד נתייחס הממשלה לידו&quot;ד בבחינה אחרת בדברי המשורר ע&quot;ה, באמרו ([[תהלים קג כ]]): &quot;ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו' ברכו ה' כל צבאיו משרתיו וגו' ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו&quot;. וכדי לבאר עניין אומרו &quot;בכל מקומות ממשלתו&quot;, צריכים אנו לבאר שלושה פסוקים אלו בקצרה. והעניין יובן במה שנתבאר במאמר הקודם בראשו, שאמר שאין לך מלאך שאין נמצא בו שם ידו&quot;ד, ששם ידו&quot;ד נמצא בכל מקום, ואמר: &quot;ועל דא אית ליה לבר נש לאמלכא ידו&quot;ד בכל ספירן ובכל כרסיין ובכל מלאכין&quot;. נמצא שבעולם הכסא הוא ידו&quot;ד כמו שהוא באצילות, וכן בעולם המלאכים וכן בעשיה בכל אבר ואבר דבר נש. ואופן שימצא ידו&quot;ד בכל אבר ואבר, אפשר כמה שפירשו בתיקונים (דף קלח), שכל אבר יש בו ד' יסודות. ועוד כמה שפירשו שם, שכל אבר יש בו עור ובשר וגידים ועצמות, ופירשו שם כי עצם ובשר וגידים עלייהו שריא ברכה וקדושה וייחוד, ואלו הג' נודע שהם סוד יד&quot;ו. ועוד פירש שם, משכא איהו דמות אדם מלכות, כל דיוקנין אתחזיין ביה וכו', הרי ה' אחרונה. והעניין שימצא ידו&quot;ד בכל הבריות נתבאר באופן אחר ברעיא מהימנא פרשת &quot;בא אל פרעה&quot; (דף מב עמוד א), זה לשונו: כל חיות דאינון חיות הקדש באתוון דשמא קדישא אתקריאו, הדא הוא דכתיב ([[ישעיה מג ז]]): &quot;כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו&quot;. ואפילו כל בריין איתבריאו בהון, ולית בריאה דלא רשים בהאי שמא, בגין לאשתמודעא למאן דברא ליה. והאי איהו י' דיוקנא דרישא דכל בריין, ה' ה' דיוקנא דה' אצבען דימינא וה' דשמאלא, ו' דיוקנא דגופא. ובגין דא, &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש&quot;, לית כל בריה דאשווה כוותי, ואף על גב דבראתי לה כדמות אתוון דילי, דאנא יכיל למחאה ההיא צורה ולמעבד לה כמה זמנין וכו', עד כאן לשונו לענייננו. הרי בפירוש מבואר במאמר הזה היות כל בריותיו חתומים בחותם שמו יתברך, להורות שבורא אחד להם והוא מושל בהם למחות צורתם כרצונו, כחומר ביד היוצר:


'''ועם''' הקדמה זו נבאר הפסוקים &quot;ברכו ה' מלאכיו&quot; ([[תהלים קג כ]]). [[זהר חלק א צ א|בזוהר פרשת לך לך]] פירש שמלאכיו הם הצדיקים, וזה לשונו: 
:דבר אחר: &quot;ברכו ה' מלאכיו&quot;, אלין אינון צדיקייא בארעא, דאינון חשובין קמי קב&quot;ה כמלאכי עילאי ברקיעא, בגין דאינון גבורי כח, דמתגברי על יצריהון כגבר טב דמתגבר על שנאיה. &quot;לשמוע בקול דברו&quot;, דזכאן בכל יומא למשמע קלא מלעילא בשעתא דאצטריכו, עד כאן לשונו לענייננו. 

והנה נודע שנשמות הצדיקים הם חצובות מתחת כסא הכבוד, ולכך כנגד עולם הכסא שמשם הנשמות אמר: &quot;ברכו ה' מלאכיו&quot;, ירצה שימשיכו ממנו שפע וברכה, שהוא מקור הברכה [כדפירשו בתיקונים ([[תיקוני זהר ל ב]]) כי ידו&quot;ד נקרא ברוך], מלאכיו שהם נשמות הצדיקים שנבראו על ידי ידו&quot;ד, שהוא חותם הנחתם בכסא, כאומרו: &quot;כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו&quot;. וכנגד החותם הג' הנחתם במלאכים אמר: &quot;ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו&quot;, שהם המלאכים, שהם רוחניים למעלה בלי יצר הרע ולכך הם לעולם עושים רצונו. ואמר: &quot;ברכו ה'&quot;, שימשיכו שפע מידו&quot;ד, שעל ידו נבראו כדפירשו במאמרים הקודמים. &quot;ברכו ידו&quot;ד כל מעשיו&quot; הוא כנגד חותם הד', נחתם בעולם הגלגלים, בי&quot;ב מזלות ובז' כוכבי לכת ובכל הכוכבים ובכל הבריות שבתחתונים, שכלם נחתמו בחותם ידו&quot;ד, כדפירש ברעיא מהימנא במאמר שהעתקנו, דלית בריה דלא רשים בהאי שמא. 

ואמר: &quot;בכל מקומות ממשלתו&quot;, שלא תאמר: תינח ברוחניים העליונים שימצא בהם ידו&quot;ד, אבל בגשמיים התחתונים, כיצד יברכו את ידו&quot;ד? ולזה אמר: &quot;בכל מקומות ממשלתו&quot;, ירצה שממשלתו יתברך שוה בכולם, בתחתונים כמו בעליונים, ולזה אמר: &quot;ברכי נפשי את ה'&quot;, אף על פי שאת למטה מלובשת בעשיה.

ועוד ירצה &quot;בכל מקומות ממשלתו&quot;, שלכאורה הוא מיותר, אחר שנזכר כל מציאות העולמות פשיטא שבכל מקומות ממשלתו. אלא העניין הוא לרבות מה שבין עולם לעולם, כדפירשו בגמרא, שמן הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה וכן בין רקיע לרקיע, ועל דרך זה בין עשיה ליצירה ובין היצירה לבריאה וכו', &quot;בכל מקומות ממשלתו&quot;. והיינו מה שפירשו בתיקונים ([[תיקוני זהר צא ב]]) דלית אתר פנוי מיניה לא בעלאין ולא בתתאין. הרי זו בחינה שנית בממשלה המיוחסת לידו&quot;ד שתתפשט ממשלתו יתברך בכל העולמות ובכל הבריות שבתחתונים, שכלם חתומים בחותמו. והוא מה שאמר משה רבינו עליו השלום: &quot;וידעת היום והשבות אל לבבך כי ידו&quot;ד הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד&quot; ([[דברים ד לט]]). הכוונה לפי הפשט באמרו &quot;הוא האלהים&quot;, רוצה לומר שהוא האלוה התקיף ושולט על הכל, כי כל &quot;אלהים&quot; לשון חוזק, כעניין &quot;ואת אלי הארץ&quot; ([[יחזקאל יז יג]]). &quot;בשמים ממעל&quot;, ריבה כל מציאות העולמות העליונים עד מעלה מעלה, והיינו &quot;ממעל&quot;, דלימא &quot;בשמים&quot; לבד. &quot;ועל הארץ&quot; היינו מה שבין השמים לארץ ומה שבין ארץ לארץ, והיינו &quot;ועל הארץ&quot; סתם. &quot;מתחת&quot;, לרבות ו' ארצות וכל בריות התחתונים שבה. &quot;אין עוד&quot;, שכולם נמצאו על ידו, עליונים ותחתונים:


'''ואחר''' שידענו עניין הממשלה הזאת המיוחסת לידו&quot;ד, זו הממשלה עצמה תתייחס לעילת כל העילות המייחדת אותיות ידו&quot;ד, כמו שייחס בעל המאמר בעניין היראה הממשלה לו יתברך, כמו שאמר: &quot;יראה דאיהי עקרא למדחל למאריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא&quot; וכו', והיינו שיתפשט אורו בכל העולמות, כאמרו בתיקונים ([[תיקוני זהר ג ב]]): ועלת על כלא הוא נהיר בעשר ספירות דאצילות ובעשר דבריאה, ונהיר בעשר כתות דמלאכיא ובעשר גלגלי רקיעא, ולא אשתני בכל אתר; ונמצא כי הארתו יתברך בכל עולם ועולם הוא על ידי התלבשו באותיות ידו&quot;ד, כמו שנתבאר לעיל. ואמרו &quot;ולא אשתני בכל אתר&quot;, דלימא &quot;ולא אשתני&quot; לבד, כי &quot;בכל אתר&quot; לכאורה היינו המקומות האמורים, וכבר נזכרו במאמר, שהם עשר דאצילות וכו'? אלא נראה שהוא על דרך &quot;בכל מקומות ממשלתו&quot; בפירוש הב'. ונמצינו למדים, שאפילו באויר העולם ימצא עילת כל העילות מתלבש באותיות ידו&quot;ד, שהוא ושמו אחד. והיינו עיקר היראה שאמר משה רבינו עליו השלום: &quot;ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ידו&quot;ד אלהיך&quot;, ולא ייאמר &quot;הזה&quot; אלא כמורה באצבע שהוא לפנינו.

ועתה בזה ידענו סוד &quot;מלא כל הארץ כבודו&quot; ([[ישעיהו ו ג]]), שפירשו ברעיא מהימנא פרשת &quot;בא אל פרעה&quot; ([[זהר חלק ב מב ב|דף מב ע&quot;ב]]) וזה לשונו: דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין, איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים &quot;מלא כל הארץ כבודו&quot;? עד כאן לשונו. ומפני זה אמר דוד המלך עליו השלום: &quot;שויתי ידו&quot;ד לנגדי תמיד&quot;, כי בחשבו שידו&quot;ד לפניו, שם הוא עילת העילות המייחד הכל, ומזה ימשך לאדם המורא והבושת והצניעות שלא לחטוא לפני המלך העליון הנכבד והנורא שלפניו, כמו שיתבארו עוד מלות אלו בעזר האל:


'''ואחר''' שבארנו עניין רב ושליט, צריך לבאר מה היא היראה שימשך מזה לאדם. העניין, כי מצד היותו גדול על דרך שבארנו, ימשך יראה, שיתבושש האדם מחמת גדולתו שאין לו תכלית, אם בבחינת ההארה הגדולה וכמו שיתבאר בפרק הבא, אם בבחינת היותו גדול העצה ורב העליליה וכו'. ומצד היותו מושל, יורה על ההשגחה כדפירשתי, ועוד היותו מושל על רמ&quot;ח איבריו החתומים בשמו, ואם יחטא בהם נמצא פוגם בידו&quot;ד עקרא ושרשא דכל עלמין, ירצה שבחינתו ושפעו הוא מקיימם, כאומרו: &quot;ואתה מחיה את כלם&quot; ([[נחמיה ט ו]]), וכמו שנתבאר במאמר שהעתקנו בסמוך: &quot;ועלת על כלא נהיר&quot; וכו'. 

וזו היא עיקר האמונה, לדעת שאם חס ושלום יצוייר שאין אלוה בעולם, אין מציאות עולם ולא נברא כלל. ומאחר שיש עולם ונבראים בתוכו, יש להם בורא אחד שבראם ומנהיגם כרצונו, וכל הנבראים הם כדמות האילן שאינו חי אלא משרשיו, כך כל הנבראים, אינם חיים אלא על ידי עילת כל העילות שהוא השורש המקיים הכל. ויש עוד בזה עניין, ואין כאן מקום להאריך. וגם לבחינה זו נתגלה על ידי שם ידו&quot;ד, כי שם זה הוא חיות פנימי המתפשט בכל העולמות, וכמו שביאר הרשב&quot;י עליו השלום במאמר התיקונים שהעתקנו לעיל, שאמר: &quot;לית מלאכא דלא אשתכח ביה שם ידו&quot;ד&quot; וכו'. ואפילו בשמש מתלבש שם ידו&quot;ד כדפירשו בתיקונים ([[תיקוני זהר קמג ב]]). 

&quot;וְכֹלָּא קמיה כְּלֹא&quot;, זה נוגע לעיקר האמונה, שאם יצוייר העדר מציאות כל הנבראים, לא מפני זה יגיע לו חסרון במעלתו יתברך, כי הוא היה נקרא מלך קודם שנברא העולם, כאומרו: &quot;עד לא עשה ארץ וחוצות, ה' מלך&quot; (סליחות לחודש אלול ועשי&quot;ת כמנהג עדות מזרח, ע&quot;פ [[משלי ח כו]]). וכל מה שברא הקב&quot;ה לא בראו אלא לכבודו, ושיכירו גדלו, כדפירש ברעיא מהימנא. וגם באחרית הכל, &quot;ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול&quot; ([[ישעיהו לד ד]]) &quot;ונשגב ידו&quot;ד לבדו ביום ההוא&quot; (ישעיהו ב יא]]). ובעת בריאת האדם אמרו ז&quot;ל, שהמלאכים שקטרגו על בריאת האדם, נתן אצבעו ביניהם ושרפן, נמצא דרך משל שכולם אינם חשובים לפניו יתברך לבטלם כאילו לא היו. 

וימשך מזה ב' בחינות ביראה, מלבד האמור ב&quot;רב ושליט&quot;: הא', כי אחר שחיי האדם הם ממנו יתברך כדפירשנו, צריך להכלם ממנו יתברך שלא לחטוא בחיים שהוא משפיע בתוך קרבו, ויירא כי רוחו ונשמתו אליו יאסוף יגוע כל בשר יחד, וכן אמר [[דניאל ה כג|דניאל]]: &quot;ולאלהא די נשמתך בידיה וכל ארחתך ליה לא הדרת&quot;. והרבה יטהר האדם מחשבותיו בחושבו בדבר זה. והב', כי אף על פי שאינו צריך אל הנבראים, מכל מקום השגחתו עליהם להיטיבם, כאמרו: &quot;ורחמיו על כל מעשיו&quot; ([[תהלים קמה יז]]). ויאמר האדם בליבו: מה גמול אשלם לבוראי יתברך על כל טובותיו העודפות עלי בכל יום, אם אעבור על רצונו? אלא ראוי שאעשה מצוותיו לעשות נחת רוח לו. דבר זה פירש מורי ע&quot;ה בפירוש המאמר בעניין &quot;וְכֹלָּא קמיה כְּלֹא&quot;:


'''והנה''' כל בחינות אלו האמורות בגדולת יוצרנו יוצר הכל, שהוא רב ושליט וכו', כיוצא בזה נתבאר ברעיא מהימנא פרשת פנחס ([[זהר חלק ג רכה א]]) ושם הרחיב הביאור יותר, זה לשונו: 
:אבל עילת על כלא דאתקרי ידו&quot;ד, אתמר ביה &quot;אל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש&quot; ([[ישעיהו מ כה]]), &quot;ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו&quot; ([[ישעיהו מ יח]]), &quot;אני ידו&quot;ד לא שניתי&quot; ([[מלאכי ג ו]]), לא מטי ביה חובין לאפרשא אתווי י' מה' ו' מה' דלית פרודא, ועליה אתמר &quot;לא יגורך רע&quot; ([[תהלים ה ה]]), איהו שליט על כלא ולית מאן דשליט ביה, איהו תפיס בכלא ולית מאן דתפיס ביה, ואיהו לא אתקרי ידו&quot;ד ובכל שמהן אלא באתפשטות נהוריה עלייהו, וכד אסתליק מינייהו לית ליה מגרמיה שם כלל מנהון, עמוק עמוק מי ימצאנו, לית נהורא יכיל לאסתכלא ביה דלא אתחשכת, אפילו כתר עליון דאיהו נהוריה תקיף על כל חילי שמיא עילאין ותתאין ועל כל דרגין – אתמר ביה &quot;ישת חשך סתרו&quot; ([[תהלים יח יב]]), ועל חכמה ובינה – &quot;וערפל סביביו&quot; ([[תהלים צז ב]]), כל שכן שאר ספירן, כל שכן חיון, כל שכן יסודין דאינון גופין מתים. איהו סובב כל עלמין, ולית (אלוה) סובב לון לכל סטרא עילא ותתא ולארבע סטרין בר מיניה, ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר. איהו ממלא כל עלמין ולית אחרא ממלא לון בר מיניה, ולית עליה אלהא אחרא למיהב ליה חיים, הדא הוא דכתיב: &quot;ואתה מחיה את כלם&quot; ([[נחמיה ט ו]]), ובגינה אמר [[דניאל ה ו|דניאל]]: וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, וכמצבייה עביד בחיל שמיא. איהו מקשר ומייחד זינא לזיניה עילא ותתא, ולית קורבא להו בד' יסודין אלא בקוב&quot;ה כד איהו בינייהו, עכ&quot;ל. 

וכאשר ידקדק המעיין במאמר הזה, יבין המאמר הראשון מהרשב&quot;י ע&quot;ה, עניין &quot;רב ושליט עקרא&quot; וכו'. 

ומה שאמר: &quot;ולשוואה רעותיה בההוא אתר דאתקרי יראה&quot;, הכוונה שכל הבחינות האמורות מתגלות על ידו, שהרי שם ידו&quot;ד יקרא גדול ומושל. אמנם היכן גדולתו מתגדלת בה? כדכתיב: &quot;גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו&quot; ([[תהלים מח ב]]), כדפירשו בפרשת ויקרא ([[זהר חלק ג ה א]]) על פסוק זה, זה לשונם: &quot;אשתמע דמלכא בלא מטרוניתא לא הוא מלכא, ולאו הוא גדול ולאו הוא מהולל&quot;. ועוד מבואר זה העניין בתיקונים בהרבה מקומות, בפרט מקום אחד (תיקוני זהר חדש ג א) נמצא אצלינו בכתיבת יד, זה לשונו: 
:'''והמשכילים יזהירו.''' מאן משכילים? אלין דאית בהון שכל למנדע למארי עלמין דאיהו עילא על כל עילאין בשכינתא, דאתמר בה: &quot;זה השער לה' צדיקים יבאו בו&quot; ([[תהלים קיח ו]]), שע&quot;ר בהיפוך אתוון עש&quot;ר, כלילא מי' ספירן וכו'. ואמר בסוף הדרוש: ובגין דאיהו מלגאו, שוי אמונה דישראל בההיא, דהיא קשורא בכולהו פנימיים וחיצונים, דאיהו כלילא מעילאין ותתאין עד דלית סוף ותכלית. ובגין דא קרא לה אמונה דישראל, ובה אשתמודעא עילאין ותתאין ועילת על כל עילאין, ומאן דמייחד ליה בה כאילו מייחד ליה ואמליך על כל עילאין ותתאין, עכ&quot;ל. וכן בפרשת תרומה ([[זהר חלק ב קנח ב]]) עיין שם.

עוד ברעיא מהימנא פרשת פנחס ([[זהר חלק ג רל א]]) מפורש יותר, זה לשונו: 
:דא מלכות קדישא דאיהו תמונת כל, דבה אסתכל קוב&quot;ה וברא עלמא וכל בריין דברא בעלמא, וכליל בה עילאין ותתאין בלא פרודא כלל, וכלל בה עשר ספירן וכל שמהן וכנויין והויין. ועילת על כלא דאיהו אדון על כלא ולית אלהא בר מניה – לא אשתכח בעילאין ותתאין פחות מנה, בגין דאיהו קשר דכולהו שלימא דכולהו, לקיימא ביה &quot;ומלכותו בכל משלה&quot; ([[תהלים קג יט]]), בגין דלא אשתכח עילת על כלא בעילאין ותתאין פחות מנה אפילו בחד מינייהו, אתקריאת אמונת ישראל, עכ&quot;ל לענייננו. 
:עוד בתיקונים בכתיבת יד (תיקוני זהר חדש י א): ומסטרא דתלת אבהן דאתקריאו אל אלדים ידו&quot;ד, דאינון האל הגדול הגבור והנורא, אתקריאת גדולה גבורה תפארת, ובאלין תלת שמהן איהי סהידת על הוייתיה ואלהותיה ויכולתיה על כל עלמין. ומסטרא דאימא עלאה אתקריאת עם תשובה ידו&quot;ד, דאחזי על כנוי והוי&quot;ה דמארי עלמין, מארי דכל כנויין וכל הויין, דאינון כנויין ליה ואיהו לאו איהו כינוי. ואתקריאת מ&quot;ה מסטרא דחכמה, דאתמר בה: &quot;מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה&quot; ([[דברים יא יא]]), דאם לית חכמה לית דחילו ואם לית דחילו לית חכמה, ובהאי מ&quot;ה מעיד על עילת כל עילאין, &quot;כי לא ידעו מה הוא&quot; ([[שמות טז טו]]), עכ&quot;ל. 

הרי שגילוי אלהותו ויכלתו של מלך מלכי המלכים הוא על ידו, אם כן ראוי שיתייחס אליה &quot;רב ושליט עקרא ושרשא&quot;, שעל ידו מתגלה הכל:


וכן בכתובים נמצא מייחס גם כן אל המידה הזאת הגדולה והממשלה, &quot;גדול אדונינו ורב כח&quot; וגו' ([[תהלים קמז ה]]). וכן מה שפירש [[זהר חלק א יט ב|בזהר פרשת בראשית]] בפסוק &quot;חדשים לבקרים רבה אמונתך&quot; ([[איכה ג ח]]), עיין שם; וכן: &quot;מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור&quot; ([[תהלים קמה ג]]). ובחינת עיקרא ושרשא דכל עלמין גם כן נאמר באומרו: &quot;מלכותך מלכות כל עולמים&quot;, ויובן עניינו בסוד סוף המעשה תחלת המחשבה, עיין בתיקונים ([[תיקוני זהר יא ב]]) בעניין &quot;ה' קנני ראשית דרכו&quot; וגו' ([[משלי ח כב]]). 

ואין צריך להאריך בבחינה זו, שמאחר שידו&quot;ד הוא עיקרא ושרשא דכל עלמין כדפירשתי לעיל, וגילוי פעולתו על ידם הוא כדפירשתי לעיל, שהיא נקראת &quot;גדולה גבורה תפארת&quot; דסהידת על אלהותיה וכו' וכולא קמיה כלֹא, גם בחינה זו יש בה. וביאר אותה הרשב&quot;י ע&quot;ה בפסוק &quot;ותרב חכמת שלמה&quot; וגו' ([[מלכים א ה י]]), אמר שם בפרשת ויחי ([[זהר חלק א רכג א]]): הסיהרא אלף טורין רברבין קמה, וכלהו נשיבא חדא הוו לקמה, אלף נהרין סגיאין לה ובגמיעא חדא גמיעא לון, עכ&quot;ל. וכן בפרשת פינחס ([[זהר חלק ג רמ ב]]) זה לשונו: אלא רזא הוא, בגין דאית בהמה רביעא על אלף טורין ואלף טורין אכלת בכל יומא, וכולהו אקרון בהמות, ועל דא תנינא דאית בעירא אכיל בעירי, וממה הוו? מאשא, וכלהו לחיך לון ההיא בהמה בלחיכא חדא, הדא הוא דכתיב: &quot;כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא&quot; ([[דברים ד ב]]). וכל מיא דירדן מלא בשית שנין היא עבדת ליה גמיעא חדא, הדא הוא דכתיב: &quot;יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו&quot; ([[איוב מ יא]]), עכ&quot;ל. ובסוד בהמה זו תלוי התעוררות התחתונים, שעיקרו הוא בסוד ב&quot;ן מ&quot;בנימן&quot;, והוא סוד &quot;ושמן על ראשך אל יחסר&quot; ([[קהלת ט ח]]) כדפירשתי [[ראשית חכמה/שער האהבה/ה|בשער האהבה ריש פרק ה]]. 

ואפשר לומר כי ד' בחינות אלו האמורות, &quot;רב, ושליט, עקרא וכו', וכולא קמיה כלא&quot;, הם כנגד ד' אותיות ידו&quot;ד, ומתגלות על ידי שם אדנות, ואין מקום להאריך יותר:


וכל בחינות היראה שפירשנו הנמשכות מהיותו &quot;רב ושליט עקרא&quot; וכו', כולם ישנם בשכינה בערך אל התחתונים, כי מצידה הנשמות של ישראל, וכן חיות כל התחתונים. וכאשר האדם מת, הנשמה חוזרת אליה, כדפירש בפרשת ויחי ([[זהר חלק א ריז ב]]) זה לשונו: 
:אמר רבי יהודה: בשעתא דמתלכדן רגלוי דבני נשא ויומוי אתקריבו, ההוא יומא אתקרי יום ה' לאתבא רוחיה ליה. תנא: בההיא שעתא פקדא ההוא כתרא קדישא על רוחיה, ומאן איהו דכתיב: &quot;ימי שנותינו בהם שבעים שנה&quot; ([[תהלים צ י]]), והיא כתרא שביעאה דכלא, עכ&quot;ל. 
לכן צריך לירא ממנה, כי בידה לסלק הנשמה כרגע, והיינו &quot;ולאלהא די נשמתך בידיה וכל ארחתך ליה&quot; וגו' ([[דניאל ה כב]]), והיינו גם כן &quot;אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש&quot; ([[איוב יב י]]), כי השכינה נקרא יד. ופירוש פסוק זה יתבאר בפרק הבא בעזרת ה'. 

גם הבחינה שפירשנו שאין ראוי שיחטא ויהיה כפוי טובה על כל הטובות שהיטיב הקב&quot;ה עמו, גם בחינה זו מצידה, שהיא האם המגדלת אותנו, צריך לירא מדיניה ולאהבה אותה מצד רחמיה, וזו היא היראה המביאה לידי אהבה. ופירש בחינה זו הרשב&quot;י עליו השלום בפקודין, נדפס פרשת ואתחנן ([[זהר חלק ג רסג ב]]) זה לשונו: 
:פקודא ליראה באורח כלל ובאורח פרט, והא אוקימנא, בגין דאית עליה דבר נש לדחלא מקמיה קוב&quot;ה תדיר, ובגין יראה יסתמר באורחוי. ויראה אתר הוא דאקרי יראה, כמה דאת אמר: &quot;ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך&quot; ([[דברים כח נח]]), בגין דתמן שריא דחלא דקוב&quot;ה, ואיהו יראה ממש לדחלא מניה, ודא הוא רזא דכתיב: &quot;וממקדשי תיראו&quot;. בהאי יראה שריא פולסא דנורא לאלקאה לון לחייביא דלא נטרין פקודי אורייתא, ועל דא באורח כלל אית לדחלא, ובתר באורח פרט כד ידע בר נש מאן איהי יראת ה'. ודא איהו דחילא דחביבותא, דאיהו עיקרא ויסודא למרחם ליה לקוב&quot;ה, בתר האי יראה עביד לנטרא כל פקודוי דאורייתא למהוי בר נש עבד נאמן לגבי קוב&quot;ה כדקא יאות יראה, עכ&quot;ל:

ומורי ע&quot;ה כתב, במה שאמר: &quot;כד ידע מאן איהי יראת ה'&quot; וכו', שהכוונה היא שיירא שלא יגרום בעוונותיו להפריד השכינה משם ידו&quot;ד שהוא התפארת, ויאמר בליבו: כיצד אגרום בעוונותי להפריד אהבת דודים ורעים, ונמצאתי נרגן מפריד אלוף? ונמצא בחינת יראה זו היא יראה המביאה לידי אהבה, כי לא די שלא יחטא, אלא ישתדל לעשות מצוה כדי לייחד ולקרב את האהבה. אמנם ביראה הקודמת, שהיא יראה מהעונש, וכן הירא עושה מצוה בעבור שיירא מכרת, כגון שלא לבטל מצות מילה שחייבים עליה כרת, וכן שלא לאכול חלב שחייבין עליו כרת, ודאי שזה אחר שיירא מהעונש בלבד, לא ישתדל בקיום המצוות, עד כאן כלל דבריו. 

והנה מטעם שאמרנו לעיל, שבשכינה נתגלה היותו רב ושליט וכו', אמר הרשב&quot;י ע&quot;ה שם בפרשת בראשית ([[זהר חלק א יא ב]]) זה לשונו: 
:ובגין כך, אתר דאקרי &quot;יראת ה'&quot; – &quot;ראשית&quot; אקרי, ועל דא אתכליל הכא פקודא דא, ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא, מאן דנטיר יראה נטיר כולא, לא נטיר יראה – לא נטיר פקודי אורייתא, דהא דא תרעא דכלא, ובגין כך כתוב: &quot;בראשית&quot; דאיהי יראה &quot;ברא אלהים את השמים ואת הארץ&quot;, עכ&quot;ל.

ובזה נכלל הפרק הזה:</text>
      <sha1>0ksoiayy8dkvywkj6bkm2u6w38tbo8g</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:בראשית מא ל</title>
    <ns>106</ns>
    <id>284268</id>
    <revision>
      <id>1416936</id>
      <parentid>960949</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T23:19:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>כתמי שמש במחזוריות של 13 שנים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2812" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא כט|ל|מא לא|הבהרה=כן|
ציטוט=וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ.}}
ראו: [[ביאור:בראשית מא כט|'''&lt;big&gt;האסון הבא על מצרים&lt;/big&gt;''']]

== וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ ==
אנשים ישכחו את שנות השפע, ושבע שנות הרעב יהרסו את מלכותו של פרעה, אם לא ינקטו צעדים למנוע את האסון.

=== רָעָב ===
מצרים, החמה והיבשה, לא מגדלת תבואה בעזרת גשם. מצרים משתמשת במי הנילוס שבאים מאפריקה.

לאלוהים יש שליטה על מזג האוויר והוא יכול להשפיע כרצונו ולצרכיו. אחת הדרכים להשפיע על מזג האוויר על כדור הארץ זה לגרום למספר רב או נמוך של [[W:כתם שמש|'''כתמי שמש''']]. מתברר שלכתמי שמש יש מחזוריות של 13 שנים, בין מספר מרבי של כתמים דבר שגורם לחום גבוה על כדור הארץ, למספר נמוך של כתמים שגורם לחום נמוך. נראה שכתמי השמש נגרמים על ידי פגיעות של קבוצת מטאורים (מתכתיים?) הנעים במסלול אליפטי ענקי, שעוברים דרך השמש ויוצרים כתמים כֵּהִים בכניסה, ובצד השני של השמש, ביציאה, הם מתפרצים החוצה עם להבות ענקיות, כל זה במחזוריות של 13 שנים. כאשר המטאורים האלה עוברים דרך השמש הם יוצרים שדות חשמלים שמשפיעים על פני השמש לשחרר יותר או פחות אנרגיה. (&lt;small&gt;&lt;small&gt;לא יכול להיות שהשדות החשמליים הם הגורם הראשוני לכתמים, כי השדות החשמליים האלה הם תופעה אקרעית, כמו רעידת אדמה על כדור הארץ, ולא יתכן שזה יקרה במחזוריות של כל 13 שנים.&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;)

נראה שאלוהים יכול להוסיף עוד פגיעות בשמש, או להטות מטאורים בדרכם לשמש, וכך לשלוט על תנאי מזג האוויר על כדור הארץ, ולכן, בחלום של פרעה כפי שיוסף פרש, עומדות לבוא שבע שנות ברכה, ואחריהן שבע שנות רעב, ביחד 14 שנים, שזה קרוב למחזוריות של 13 שנים של כתמי השמש.


{{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא כט|ל|מא לא|קטגוריה=1}}</text>
      <sha1>hdpz34oy1hy58hshfjj6h8wylo93bxa</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416937</id>
      <parentid>1416936</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T23:25:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>תיקון 11</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2812" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא כט|ל|מא לא|הבהרה=כן|
ציטוט=וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ.}}
ראו: [[ביאור:בראשית מא כט|'''&lt;big&gt;האסון הבא על מצרים&lt;/big&gt;''']]

== וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ ==
אנשים ישכחו את שנות השפע, ושבע שנות הרעב יהרסו את מלכותו של פרעה, אם לא ינקטו צעדים למנוע את האסון.

=== רָעָב ===
מצרים, החמה והיבשה, לא מגדלת תבואה בעזרת גשם. מצרים משתמשת במי הנילוס שבאים מאפריקה.

לאלוהים יש שליטה על מזג האוויר והוא יכול להשפיע כרצונו ולצרכיו. אחת הדרכים להשפיע על מזג האוויר על כדור הארץ זה לגרום למספר רב או נמוך של [[W:כתם שמש|'''כתמי שמש''']]. מתברר שלכתמי שמש יש מחזוריות של 11 שנים, בין מספר מרבי של כתמים דבר שגורם לחום גבוה על כדור הארץ, למספר נמוך של כתמים שגורם לחום נמוך. נראה שכתמי השמש נגרמים על ידי פגיעות של קבוצת מטאורים (מתכתיים?) הנעים במסלול אליפטי ענקי, שעוברים דרך השמש ויוצרים כתמים כֵּהִים בכניסה, ובצד השני של השמש, ביציאה, הם מתפרצים החוצה עם להבות ענקיות, כל זה במחזוריות של 11 שנים. כאשר המטאורים האלה עוברים דרך השמש הם יוצרים שדות חשמלים שמשפיעים על פני השמש לשחרר יותר או פחות אנרגיה. (&lt;small&gt;&lt;small&gt;לא יכול להיות שהשדות החשמליים הם הגורם הראשוני לכתמים, כי השדות החשמליים האלה הם תופעה אקרעית, כמו רעידת אדמה על כדור הארץ, ולא יתכן שזה יקרה במחזוריות של כל 11 שנים.&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;)

נראה שאלוהים יכול להוסיף עוד פגיעות בשמש, או להטות מטאורים בדרכם לשמש, וכך לשלוט על תנאי מזג האוויר על כדור הארץ, ולכן, בחלום של פרעה כפי שיוסף פרש, עומדות לבוא שבע שנות ברכה, ואחריהן שבע שנות רעב, ביחד 14 שנים, שזה קרוב למחזוריות של 11 שנים של כתמי השמש.


{{סיכום על פסוק|בראשית|מא|מא כט|ל|מא לא|קטגוריה=1}}</text>
      <sha1>nc1c660pri0gh837eutn2txoz49f6ti</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/משימות</title>
    <ns>4</ns>
    <id>290854</id>
    <revision>
      <id>1417054</id>
      <parentid>1414975</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shahar9261</username>
        <id>22508</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1014" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;height: 300px; overflow: auto;&quot;&gt;
; משימות תרגול: [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 1|תרגיל ראשון]], [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 2|שני]], [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 3|שלישי]], [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 4|רביעי]].
; משימות קלות למתנדבים חדשים: {{מוקטן|אין}}
; [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/חוקים חסרים|משימות עריכה]] למתנדבים מנוסים
; משימות רגילות:
* [[שיחה::היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים|:היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים]] {{מוקטן|2}}

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>qh1s4hetibq3bl102v2p127yq96hp4t</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417070</id>
      <parentid>1417054</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shahar9261</username>
        <id>22508</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1013" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;height: 300px; overflow: auto;&quot;&gt;
; משימות תרגול: [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 1|תרגיל ראשון]], [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 2|שני]], [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 3|שלישי]], [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 4|רביעי]].
; משימות קלות למתנדבים חדשים: {{מוקטן|אין}}
; [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/חוקים חסרים|משימות עריכה]] למתנדבים מנוסים
; משימות רגילות:
* [[שיחה::היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים|היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים]] {{מוקטן|2}}

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>9heqyrazr9k7telbyf1eh6fa0w8do6r</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417074</id>
      <parentid>1417070</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shahar9261</username>
        <id>22508</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1012" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;height: 300px; overflow: auto;&quot;&gt;
; משימות תרגול: [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 1|תרגיל ראשון]], [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 2|שני]], [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 3|שלישי]], [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/תרגיל 4|רביעי]].
; משימות קלות למתנדבים חדשים: {{מוקטן|אין}}
; [[ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/חוקים חסרים|משימות עריכה]] למתנדבים מנוסים
; משימות רגילות:
* [[שיחה:היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים|היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים]] {{מוקטן|2}}

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>ll9eij8u3jpqqqinchs06lvwh7316pa</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח/עדכונים אחרונים</title>
    <ns>4</ns>
    <id>290855</id>
    <revision>
      <id>1416913</id>
      <parentid>1416907</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T16:01:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>עדכונים אחרונים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3322" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;height: 250px; overflow: auto;&quot;&gt;
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(רישום במרשם היצוא הביטחוני)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(הפחתה של העיצום הכספי)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(רישיונות)}}]]
* [[תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)|תקנות הנכים {{מוקטן|(כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)}}]]
* [[כללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו)|כללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו {{מוקטן|(שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו)}}]]
* [[תקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים)|תקנות הביטוח הלאומי {{מוקטן|(תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים)}}]]
* [[תקנות המים (השמעת טענות והצעות על תעריפים למים מוחדרים)|תקנות המים {{מוקטן|(השמעת טענות והצעות על תעריפים למים מוחדרים)}}]]
* [[תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות)|תקנות הרופאים {{מוקטן|(אישור תואר מומחה ובחינות)}}]]
* [[תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(רשיונות לעובדי טיס)}}]]
* [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון) (ניתוק אספקת מים)|כללי המים {{מוקטן|(קביעת תנאים ברישיון) (ניתוק אספקת מים)}}]]
* [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון)|כללי המים {{מוקטן|(קביעת תנאים ברישיון)}}]]
* [[כללי משק החשמל (אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני)|כללי משק החשמל {{מוקטן|(אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני)}}]]
* [[כללי המים (תעריפים למתן שירותי תשתית)|כללי המים {{מוקטן|(תעריפים למתן שירותי תשתית)}}]]
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>2vefyr3j8ava4nz0xu2dyp852i3kcgy</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416945</id>
      <parentid>1416913</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T00:01:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>עדכונים אחרונים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3398" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;height: 250px; overflow: auto;&quot;&gt;
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(השגה על החלטת הרשות המוסמכת)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(רישום במרשם היצוא הביטחוני)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(הפחתה של העיצום הכספי)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(רישיונות)}}]]
* [[תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)|תקנות הנכים {{מוקטן|(כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)}}]]
* [[כללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו)|כללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו {{מוקטן|(שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו)}}]]
* [[תקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים)|תקנות הביטוח הלאומי {{מוקטן|(תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים)}}]]
* [[תקנות המים (השמעת טענות והצעות על תעריפים למים מוחדרים)|תקנות המים {{מוקטן|(השמעת טענות והצעות על תעריפים למים מוחדרים)}}]]
* [[תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות)|תקנות הרופאים {{מוקטן|(אישור תואר מומחה ובחינות)}}]]
* [[תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(רשיונות לעובדי טיס)}}]]
* [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון) (ניתוק אספקת מים)|כללי המים {{מוקטן|(קביעת תנאים ברישיון) (ניתוק אספקת מים)}}]]
* [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון)|כללי המים {{מוקטן|(קביעת תנאים ברישיון)}}]]
* [[כללי משק החשמל (אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני)|כללי משק החשמל {{מוקטן|(אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני)}}]]
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>r59qlw8kz6w2yvgz2m4arsj9jktxyha</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416967</id>
      <parentid>1416945</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:01:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>עדכונים אחרונים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3344" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;height: 250px; overflow: auto;&quot;&gt;
* [[תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)|תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני {{מוקטן|(פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(השגה על החלטת הרשות המוסמכת)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(רישום במרשם היצוא הביטחוני)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(הפחתה של העיצום הכספי)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)}}]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(רישיונות)}}]]
* [[תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)|תקנות הנכים {{מוקטן|(כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)}}]]
* [[כללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו)|כללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו {{מוקטן|(שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו)}}]]
* [[תקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים)|תקנות הביטוח הלאומי {{מוקטן|(תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים)}}]]
* [[תקנות המים (השמעת טענות והצעות על תעריפים למים מוחדרים)|תקנות המים {{מוקטן|(השמעת טענות והצעות על תעריפים למים מוחדרים)}}]]
* [[תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות)|תקנות הרופאים {{מוקטן|(אישור תואר מומחה ובחינות)}}]]
* [[תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס)|תקנות הטיס {{מוקטן|(רשיונות לעובדי טיס)}}]]
* [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון) (ניתוק אספקת מים)|כללי המים {{מוקטן|(קביעת תנאים ברישיון) (ניתוק אספקת מים)}}]]
* [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון)|כללי המים {{מוקטן|(קביעת תנאים ברישיון)}}]]
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>pya6rh5hd8incuh3y0cx0uptv6fl122</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:בראשית יב י</title>
    <ns>106</ns>
    <id>291081</id>
    <revision>
      <id>1416934</id>
      <parentid>956059</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T23:11:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>רעב וכתמי שמש</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8610" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|בראשית|יב|יב ט|י|יב יא|קטגוריה=1|הבהרה=כן|
ציטוט=וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.}}

== וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם ==
=== וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ ===
אין פלא שיש רעב למי שגר בנגב. בצורת קלה, ובנגב יש רעב. מכאן אפשר ללמוד שאברם לא היה חזק ועשיר, והיה חייב להתרחק מצרות ולחפש מקום פנוי, והמקום היחיד שהיה בנמצא הוא הנגב.

=== וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם ===
האפשרויות שעמדו בפני אברם הן:
* '''לחזור לחרן'''. אברם לא רצה להגיד: &quot;אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה&quot; ([[רות א כא]]) כי כולם היו צוחקים עליו ועל אלוהיו. ייתכן שהיו אפילו רואים בו משוגע השוגה בהזיות ושומע קולות. 
* '''לעלות צפונה בכנען'''. גם שם היה מחסור בעשב לצאן, ולבטח אברם היה נאלץ להילחם כדי להאכיל את צאנו.
* '''להשאר'''. הוא לא היה יכול להישאר כי &quot;כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ&quot;.
אברם לא רצה ללכת מערבה לפלשתים שבגרר או מזרחה למדבר, לכן כל שנותר לו זה רק להדרים מצרימה. מצרים מקבלת אספקת מים סדירה מהנילוס, אשר מקבל את מימיו מהגשמים באפריקה. התבואה במצרים עלולה לסבול מרוחות עזות וחום קיצוני, אבל לא מחוסר מים, שכן כפי שידוע יוסף אגר אוכל, אך לא בנה בריכות ובורות מים. 

בתקופת בצורת התבואה לא מבשילה לחיטה, אבל לצאן עדיין יש מספיק עשב וקש למאכל. כאשר יעקב ירד למצרים צאנו נותר בחיים למרות הרעב הכבד בכנען.

=== וַיֵּרֶד ===
המילה ''''לעלות'''' מסתמנת בכתוב כמילה חיובית יותר מאשר המילה ''''לרדת''''. לדוגמא, יורדים מהשמים לארץ, ככתוב: &quot;ויֵַּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנו,ּ בְּנֵי הָאָדָם&quot; ([[בראשית יא ה]]). כאן אנו נתקלים לראשונה שתיאור שמציג את המעבר מכנען למצרים כירידה, התדרדרות.

=== רָעָב ===
כאשר הגשם לא יורד בְּעִתּוֹ הצמחים לא גדלים כרגיל. מספיק שהגשם יתחיל מאוחר מדי, או חלש מדי, או חזק מדי, או עם הפסקות ארוכות, והנבטים או השיבולים יפגעו ויהיה רעב.

לאלוהים יש שליטה על מזג האוויר והוא יכול להשפיע כרצונו ולצרכיו. אחת הדרכים להשפיע על מזג האוויר על כדור הארץ זה לגרום למספר רב או נמוך של [[W:כתם שמש|'''כתמי שמש''']]. מתברר שלכתמי שמש יש מחזוריות של 13 שנים, בין מספר מרבי של כתמים דבר שגורם לחום גבוה על כדור הארץ, למספר נמוך של כתמים שגורם לחום נמוך. נראה שכתמי השמש נגרמים על ידי פגיעות של קבוצת מטאורים (מתכתיים?) הנעים במסלול אליפטי ענקי, שעוברים דרך השמש ויוצרים כתמים כֵּהִים בכניסה, ובצד השני של השמש, ביציאה, הם מתפרצים החוצה עם להבות ענקיות, כל זה במחזוריות של 13 שנים. כאשר המטאורים האלה עוברים דרך השמש הם יוצרים שדות חשמלים שמשפיעים על פני השמש לשחרר יותר או פחות אנרגיה. (&lt;small&gt;&lt;small&gt;לא יכול להיות שהשדות החשמליים הם הגורם הראשוני לכתמים, כי השדות החשמליים האלה הם תופעה אקרעית, כמו רעידת אדמה על כדור הארץ, ולא יתכן שזה יקרה במחזוריות של כל 13 שנים.&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;)

נראה שאלוהים יכול להוסיף עוד פגיעות בשמש, או להטות מטאורים בדרכם לשמש וכל לשלוט על תנאי מזג האוויר על כדור הארץ.

== מטרת הרעב ==
לאלוהים היו הרבה סיבות לעשות נסיונות, והרעב הפעיל את הנסיון שאיפשר לאלוהים ללמוד על הבחירה שבני האדם עושים.
: אלוהים רצה:
# לוודא '''האם אברם מאמין באלוהים ובהבטחתו''', או ישוב לחרן, כי ארץ כנען היא אזור שסובל מרעב. אברם התבייש לשוב למשפחתו ללא יורש ולספר שכנען סבלה רעב. לכן לאברם לא היתה ברירה אלא לרדת למצרים, ששם הנילוס מביא מים כל שנה ויש יבולים גם ללא גשם במצרים.
# אלוהים ראה שאברם נדחף לבאר שבע ולא היה לו כוח להשאר במרכז הארץ המובטחת ([[ביאור:בראשית יב ט]]). אלוהים איפשר לו למצוא בארות, אבל זה לא היה מספיק. אלוהים רצה '''לעשות את אברם עשיר''' וכך הוא ישוב עם צבא ויוכל להתישב באלוני ממרא ולהיות נשיא בארץ.
# אלוהים רצה '''שלוט יפרד מאברם'''. אברם חשב שלוט יהיה יורשו, אבל אלוהים לא רצה שהוא ישפיע על אברם וילדיו. לכן אברם התעשר במצרים ולא התחלק עם לוט. כך נוצר סיכסוך בין הרועים ואברם דרש שלוט יפרד מעליו ([[ביאור:בראשית יג ט]]).
# אלוהים יצר את '''התקדים שבשנת רעב יורדים למצרים''', והמצרים יתיחסו יפה ויקבלו את בני ישראל לארצם. יצחק גם הוא רצה לרדת למצרים אבל זה היה יוצר סיבוך ([[ביאור:בראשית כו ב]]), ואולי יצחק היה רוצה להשאר שם, כשם שהוא רצה להשאר בגרר.
# אלוהים רצה לוודא '''האם פרעה יהרוג את בני ישראל''' כאשר הוא יוריד על פרעה עשר מכות. כך אלוהים הביא מחלה למצרים, ופרעה גרש את שרי ואברם, אבל לא דרש את המתנות חזרה ([[ביאור:בראשית יב כ]]). סביר שפרעה הבין שהכל נגוע ומסוכן לבני עמו. כך פרעה הזה הראה מה יעשה פרעה אחר בעתיד, וישלח את בני ישראל עם רכוש גדול.
# אלוהים רצה לוודא '''האם הקוסמים של מצרים מסוגלים לרפא מחלות''' ([[ביאור:בראשית יב יז]]). כאשר הם לא הצליחו לרפא את המחלה שהוא הביא עליהם, אלוהים ראה את יכולתם הרפואית.
# אלוהים רצה לנסות את שרי האם היא תאמין בו גם כאשר אבדו כל הסיכוים. זאת היתה '''עקדת שרי''', והיא עברה את זה בהצלחה ([[ביאור:בראשית יב יח]]). 
# אלוהים רצה לספק לשרי '''שפחה מצריה יפה''', הגר, כדי ששרי תתן אותה לאברם והיא תלד לאברם ילד לתרגול ([[ביאור:בראשית טז ב]]). הילד הזה יהיה קשור למצרים ולא לכנען ובני ישראל.
# אלוהים ידע שארץ '''מצרים היא מרכז הקוסמים''', והוא ידע שיוסף יזרק לבור כקוסם שמנבא את העתיד, ואחיו ימכרו אותו לשיירה שיורדת למצרים, כי שם מקומו עם כל הקוסמים. לכן יוסף צוחק על אחיו ואומר להם: &quot;הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי&quot; ([[ביאור:בראשית מד טו]]). 


{{סיכום על פסוק|בראשית|יב|יב ט|י|יב יא|קטגוריה=1}}</text>
      <sha1>kqd6oz29bwzttbd1srwpybx2h8bjv0p</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416935</id>
      <parentid>1416934</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T23:14:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>חלום פרעה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8856" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|בראשית|יב|יב ט|י|יב יא|קטגוריה=1|הבהרה=כן|
ציטוט=וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.}}

== וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם ==
=== וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ ===
אין פלא שיש רעב למי שגר בנגב. בצורת קלה, ובנגב יש רעב. מכאן אפשר ללמוד שאברם לא היה חזק ועשיר, והיה חייב להתרחק מצרות ולחפש מקום פנוי, והמקום היחיד שהיה בנמצא הוא הנגב.

=== וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם ===
האפשרויות שעמדו בפני אברם הן:
* '''לחזור לחרן'''. אברם לא רצה להגיד: &quot;אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה&quot; ([[רות א כא]]) כי כולם היו צוחקים עליו ועל אלוהיו. ייתכן שהיו אפילו רואים בו משוגע השוגה בהזיות ושומע קולות. 
* '''לעלות צפונה בכנען'''. גם שם היה מחסור בעשב לצאן, ולבטח אברם היה נאלץ להילחם כדי להאכיל את צאנו.
* '''להשאר'''. הוא לא היה יכול להישאר כי &quot;כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ&quot;.
אברם לא רצה ללכת מערבה לפלשתים שבגרר או מזרחה למדבר, לכן כל שנותר לו זה רק להדרים מצרימה. מצרים מקבלת אספקת מים סדירה מהנילוס, אשר מקבל את מימיו מהגשמים באפריקה. התבואה במצרים עלולה לסבול מרוחות עזות וחום קיצוני, אבל לא מחוסר מים, שכן כפי שידוע יוסף אגר אוכל, אך לא בנה בריכות ובורות מים. 

בתקופת בצורת התבואה לא מבשילה לחיטה, אבל לצאן עדיין יש מספיק עשב וקש למאכל. כאשר יעקב ירד למצרים צאנו נותר בחיים למרות הרעב הכבד בכנען.

=== וַיֵּרֶד ===
המילה ''''לעלות'''' מסתמנת בכתוב כמילה חיובית יותר מאשר המילה ''''לרדת''''. לדוגמא, יורדים מהשמים לארץ, ככתוב: &quot;ויֵַּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנו,ּ בְּנֵי הָאָדָם&quot; ([[בראשית יא ה]]). כאן אנו נתקלים לראשונה שתיאור שמציג את המעבר מכנען למצרים כירידה, התדרדרות.

=== רָעָב ===
כאשר הגשם לא יורד בְּעִתּוֹ הצמחים לא גדלים כרגיל. מספיק שהגשם יתחיל מאוחר מדי, או חלש מדי, או חזק מדי, או עם הפסקות ארוכות, והנבטים או השיבולים יפגעו ויהיה רעב.

לאלוהים יש שליטה על מזג האוויר והוא יכול להשפיע כרצונו ולצרכיו. אחת הדרכים להשפיע על מזג האוויר על כדור הארץ זה לגרום למספר רב או נמוך של [[W:כתם שמש|'''כתמי שמש''']]. מתברר שלכתמי שמש יש מחזוריות של 13 שנים, בין מספר מרבי של כתמים דבר שגורם לחום גבוה על כדור הארץ, למספר נמוך של כתמים שגורם לחום נמוך. נראה שכתמי השמש נגרמים על ידי פגיעות של קבוצת מטאורים (מתכתיים?) הנעים במסלול אליפטי ענקי, שעוברים דרך השמש ויוצרים כתמים כֵּהִים בכניסה, ובצד השני של השמש, ביציאה, הם מתפרצים החוצה עם להבות ענקיות, כל זה במחזוריות של 13 שנים. כאשר המטאורים האלה עוברים דרך השמש הם יוצרים שדות חשמלים שמשפיעים על פני השמש לשחרר יותר או פחות אנרגיה. (&lt;small&gt;&lt;small&gt;לא יכול להיות שהשדות החשמליים הם הגורם הראשוני לכתמים, כי השדות החשמליים האלה הם תופעה אקרעית, כמו רעידת אדמה על כדור הארץ, ולא יתכן שזה יקרה במחזוריות של כל 13 שנים.&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;)

נראה שאלוהים יכול להוסיף עוד פגיעות בשמש, או להטות מטאורים בדרכם לשמש וכך לשלוט על תנאי מזג האוויר על כדור הארץ, ולכן, בחלום של פרעה כפי שיוסף פרש, עומדות לבוא שבע שנות ברכה, ואחריהן שבע שנות רעב, ביחד 14 שנים, שזה קרוב למחזוריות של 13 שנים של כתמי השמש.

== מטרת הרעב ==
לאלוהים היו הרבה סיבות לעשות נסיונות, והרעב הפעיל את הנסיון שאיפשר לאלוהים ללמוד על הבחירה שבני האדם עושים.
: אלוהים רצה:
# לוודא '''האם אברם מאמין באלוהים ובהבטחתו''', או ישוב לחרן, כי ארץ כנען היא אזור שסובל מרעב. אברם התבייש לשוב למשפחתו ללא יורש ולספר שכנען סבלה רעב. לכן לאברם לא היתה ברירה אלא לרדת למצרים, ששם הנילוס מביא מים כל שנה ויש יבולים גם ללא גשם במצרים.
# אלוהים ראה שאברם נדחף לבאר שבע ולא היה לו כוח להשאר במרכז הארץ המובטחת ([[ביאור:בראשית יב ט]]). אלוהים איפשר לו למצוא בארות, אבל זה לא היה מספיק. אלוהים רצה '''לעשות את אברם עשיר''' וכך הוא ישוב עם צבא ויוכל להתישב באלוני ממרא ולהיות נשיא בארץ.
# אלוהים רצה '''שלוט יפרד מאברם'''. אברם חשב שלוט יהיה יורשו, אבל אלוהים לא רצה שהוא ישפיע על אברם וילדיו. לכן אברם התעשר במצרים ולא התחלק עם לוט. כך נוצר סיכסוך בין הרועים ואברם דרש שלוט יפרד מעליו ([[ביאור:בראשית יג ט]]).
# אלוהים יצר את '''התקדים שבשנת רעב יורדים למצרים''', והמצרים יתיחסו יפה ויקבלו את בני ישראל לארצם. יצחק גם הוא רצה לרדת למצרים אבל זה היה יוצר סיבוך ([[ביאור:בראשית כו ב]]), ואולי יצחק היה רוצה להשאר שם, כשם שהוא רצה להשאר בגרר.
# אלוהים רצה לוודא '''האם פרעה יהרוג את בני ישראל''' כאשר הוא יוריד על פרעה עשר מכות. כך אלוהים הביא מחלה למצרים, ופרעה גרש את שרי ואברם, אבל לא דרש את המתנות חזרה ([[ביאור:בראשית יב כ]]). סביר שפרעה הבין שהכל נגוע ומסוכן לבני עמו. כך פרעה הזה הראה מה יעשה פרעה אחר בעתיד, וישלח את בני ישראל עם רכוש גדול.
# אלוהים רצה לוודא '''האם הקוסמים של מצרים מסוגלים לרפא מחלות''' ([[ביאור:בראשית יב יז]]). כאשר הם לא הצליחו לרפא את המחלה שהוא הביא עליהם, אלוהים ראה את יכולתם הרפואית.
# אלוהים רצה לנסות את שרי האם היא תאמין בו גם כאשר אבדו כל הסיכוים. זאת היתה '''עקדת שרי''', והיא עברה את זה בהצלחה ([[ביאור:בראשית יב יח]]). 
# אלוהים רצה לספק לשרי '''שפחה מצריה יפה''', הגר, כדי ששרי תתן אותה לאברם והיא תלד לאברם ילד לתרגול ([[ביאור:בראשית טז ב]]). הילד הזה יהיה קשור למצרים ולא לכנען ובני ישראל.
# אלוהים ידע שארץ '''מצרים היא מרכז הקוסמים''', והוא ידע שיוסף יזרק לבור כקוסם שמנבא את העתיד, ואחיו ימכרו אותו לשיירה שיורדת למצרים, כי שם מקומו עם כל הקוסמים. לכן יוסף צוחק על אחיו ואומר להם: &quot;הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי&quot; ([[ביאור:בראשית מד טו]]). 


{{סיכום על פסוק|בראשית|יב|יב ט|י|יב יא|קטגוריה=1}}</text>
      <sha1>gz0uy6qkxnxh0l41sky17urugvwvtyu</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416938</id>
      <parentid>1416935</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T23:25:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>תיקון 13 ל 11</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8856" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|בראשית|יב|יב ט|י|יב יא|קטגוריה=1|הבהרה=כן|
ציטוט=וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.}}

== וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם ==
=== וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ ===
אין פלא שיש רעב למי שגר בנגב. בצורת קלה, ובנגב יש רעב. מכאן אפשר ללמוד שאברם לא היה חזק ועשיר, והיה חייב להתרחק מצרות ולחפש מקום פנוי, והמקום היחיד שהיה בנמצא הוא הנגב.

=== וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם ===
האפשרויות שעמדו בפני אברם הן:
* '''לחזור לחרן'''. אברם לא רצה להגיד: &quot;אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה&quot; ([[רות א כא]]) כי כולם היו צוחקים עליו ועל אלוהיו. ייתכן שהיו אפילו רואים בו משוגע השוגה בהזיות ושומע קולות. 
* '''לעלות צפונה בכנען'''. גם שם היה מחסור בעשב לצאן, ולבטח אברם היה נאלץ להילחם כדי להאכיל את צאנו.
* '''להשאר'''. הוא לא היה יכול להישאר כי &quot;כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ&quot;.
אברם לא רצה ללכת מערבה לפלשתים שבגרר או מזרחה למדבר, לכן כל שנותר לו זה רק להדרים מצרימה. מצרים מקבלת אספקת מים סדירה מהנילוס, אשר מקבל את מימיו מהגשמים באפריקה. התבואה במצרים עלולה לסבול מרוחות עזות וחום קיצוני, אבל לא מחוסר מים, שכן כפי שידוע יוסף אגר אוכל, אך לא בנה בריכות ובורות מים. 

בתקופת בצורת התבואה לא מבשילה לחיטה, אבל לצאן עדיין יש מספיק עשב וקש למאכל. כאשר יעקב ירד למצרים צאנו נותר בחיים למרות הרעב הכבד בכנען.

=== וַיֵּרֶד ===
המילה ''''לעלות'''' מסתמנת בכתוב כמילה חיובית יותר מאשר המילה ''''לרדת''''. לדוגמא, יורדים מהשמים לארץ, ככתוב: &quot;ויֵַּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנו,ּ בְּנֵי הָאָדָם&quot; ([[בראשית יא ה]]). כאן אנו נתקלים לראשונה שתיאור שמציג את המעבר מכנען למצרים כירידה, התדרדרות.

=== רָעָב ===
כאשר הגשם לא יורד בְּעִתּוֹ הצמחים לא גדלים כרגיל. מספיק שהגשם יתחיל מאוחר מדי, או חלש מדי, או חזק מדי, או עם הפסקות ארוכות, והנבטים או השיבולים יפגעו ויהיה רעב.

לאלוהים יש שליטה על מזג האוויר והוא יכול להשפיע כרצונו ולצרכיו. אחת הדרכים להשפיע על מזג האוויר על כדור הארץ זה לגרום למספר רב או נמוך של [[W:כתם שמש|'''כתמי שמש''']]. מתברר שלכתמי שמש יש מחזוריות של 11 שנים, בין מספר מרבי של כתמים דבר שגורם לחום גבוה על כדור הארץ, למספר נמוך של כתמים שגורם לחום נמוך. נראה שכתמי השמש נגרמים על ידי פגיעות של קבוצת מטאורים (מתכתיים?) הנעים במסלול אליפטי ענקי, שעוברים דרך השמש ויוצרים כתמים כֵּהִים בכניסה, ובצד השני של השמש, ביציאה, הם מתפרצים החוצה עם להבות ענקיות, כל זה במחזוריות של 11 שנים. כאשר המטאורים האלה עוברים דרך השמש הם יוצרים שדות חשמלים שמשפיעים על פני השמש לשחרר יותר או פחות אנרגיה. (&lt;small&gt;&lt;small&gt;לא יכול להיות שהשדות החשמליים הם הגורם הראשוני לכתמים, כי השדות החשמליים האלה הם תופעה אקרעית, כמו רעידת אדמה על כדור הארץ, ולא יתכן שזה יקרה במחזוריות של כל 11 שנים.&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;)

נראה שאלוהים יכול להוסיף עוד פגיעות בשמש, או להטות מטאורים בדרכם לשמש וכך לשלוט על תנאי מזג האוויר על כדור הארץ, ולכן, בחלום של פרעה כפי שיוסף פרש, עומדות לבוא שבע שנות ברכה, ואחריהן שבע שנות רעב, ביחד 14 שנים, שזה קרוב למחזוריות של 11 שנים של כתמי השמש.

== מטרת הרעב ==
לאלוהים היו הרבה סיבות לעשות נסיונות, והרעב הפעיל את הנסיון שאיפשר לאלוהים ללמוד על הבחירה שבני האדם עושים.
: אלוהים רצה:
# לוודא '''האם אברם מאמין באלוהים ובהבטחתו''', או ישוב לחרן, כי ארץ כנען היא אזור שסובל מרעב. אברם התבייש לשוב למשפחתו ללא יורש ולספר שכנען סבלה רעב. לכן לאברם לא היתה ברירה אלא לרדת למצרים, ששם הנילוס מביא מים כל שנה ויש יבולים גם ללא גשם במצרים.
# אלוהים ראה שאברם נדחף לבאר שבע ולא היה לו כוח להשאר במרכז הארץ המובטחת ([[ביאור:בראשית יב ט]]). אלוהים איפשר לו למצוא בארות, אבל זה לא היה מספיק. אלוהים רצה '''לעשות את אברם עשיר''' וכך הוא ישוב עם צבא ויוכל להתישב באלוני ממרא ולהיות נשיא בארץ.
# אלוהים רצה '''שלוט יפרד מאברם'''. אברם חשב שלוט יהיה יורשו, אבל אלוהים לא רצה שהוא ישפיע על אברם וילדיו. לכן אברם התעשר במצרים ולא התחלק עם לוט. כך נוצר סיכסוך בין הרועים ואברם דרש שלוט יפרד מעליו ([[ביאור:בראשית יג ט]]).
# אלוהים יצר את '''התקדים שבשנת רעב יורדים למצרים''', והמצרים יתיחסו יפה ויקבלו את בני ישראל לארצם. יצחק גם הוא רצה לרדת למצרים אבל זה היה יוצר סיבוך ([[ביאור:בראשית כו ב]]), ואולי יצחק היה רוצה להשאר שם, כשם שהוא רצה להשאר בגרר.
# אלוהים רצה לוודא '''האם פרעה יהרוג את בני ישראל''' כאשר הוא יוריד על פרעה עשר מכות. כך אלוהים הביא מחלה למצרים, ופרעה גרש את שרי ואברם, אבל לא דרש את המתנות חזרה ([[ביאור:בראשית יב כ]]). סביר שפרעה הבין שהכל נגוע ומסוכן לבני עמו. כך פרעה הזה הראה מה יעשה פרעה אחר בעתיד, וישלח את בני ישראל עם רכוש גדול.
# אלוהים רצה לוודא '''האם הקוסמים של מצרים מסוגלים לרפא מחלות''' ([[ביאור:בראשית יב יז]]). כאשר הם לא הצליחו לרפא את המחלה שהוא הביא עליהם, אלוהים ראה את יכולתם הרפואית.
# אלוהים רצה לנסות את שרי האם היא תאמין בו גם כאשר אבדו כל הסיכוים. זאת היתה '''עקדת שרי''', והיא עברה את זה בהצלחה ([[ביאור:בראשית יב יח]]). 
# אלוהים רצה לספק לשרי '''שפחה מצריה יפה''', הגר, כדי ששרי תתן אותה לאברם והיא תלד לאברם ילד לתרגול ([[ביאור:בראשית טז ב]]). הילד הזה יהיה קשור למצרים ולא לכנען ובני ישראל.
# אלוהים ידע שארץ '''מצרים היא מרכז הקוסמים''', והוא ידע שיוסף יזרק לבור כקוסם שמנבא את העתיד, ואחיו ימכרו אותו לשיירה שיורדת למצרים, כי שם מקומו עם כל הקוסמים. לכן יוסף צוחק על אחיו ואומר להם: &quot;הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי&quot; ([[ביאור:בראשית מד טו]]). 


{{סיכום על פסוק|בראשית|יב|יב ט|י|יב יא|קטגוריה=1}}</text>
      <sha1>rgxh3khr8o4pmeewdw9t3xjz7f0hmo7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:OpenLawBot/הוספה</title>
    <ns>2</ns>
    <id>293285</id>
    <revision>
      <id>1416911</id>
      <parentid>1416905</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T16:00:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>תודה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="28985" xml:space="preserve">רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו ראו [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}}
* {{v}} נוצר [[תקנות רואי חשבון]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המקרקעין (אגרות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שירות המדינה (גימלאות) (המשך העסקתו של עובד מעבר לגיל 67)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הסכמים קיבוציים (רישום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הסכמים קיבוציים (הודעה על הסדר בכתב שאינו מסמך בר-רישום)‏]]
* {{v}} נוצר [[צו למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (מוצר דמוי אסבסט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (הודעה למחזיק במקרקעין)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הפסקה, עיכוב או הגבלה של פעולות בזק ושירותי בזק)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (ריבית פיגורים והוצאות גביה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (כהונתם של חברי המועצה לשידורי כבלים וסדרי עבודתה של המועצה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (מכרזים)]]
* {{v}} נוצר [[צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל אילת בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההוצאה לפועל (הוראות לתשלום חובות פסוקים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראת הבזק (פרסום כללים)]]
* {{v}} נוצר [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההוצאה לפועל (נקיטת הליכים במסלול מזונות)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבזק (שירותי החברה)]]
* {{v}} נוצר [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בתעש מערכות בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (יחידת פיקוח)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבזק (כניסה למקרקעין לשם מתן שירותי בזק למקרקעין אחרים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (מתן שירותי בזק למדינה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנכים (סמל הנכים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות האגודות השיתופיות (שעבודים)‏]]
* {{v}} נוצר [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (מוסכים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תנאים לרישוי מוסכים ומנהלים מקצועיים של מוסכים ולהסמכת בוחנים בבחינות לרישוי והוראות שונות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות האגודות השיתופיות (פירוק)‏]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המבחן (שירותי המבחן)‏]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנת הצומח (הסדר יבוא ומכירה של תכשירים כימיים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הדואר (דרכי השירות הבולאי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הדואר (תשלומים בעד שירותי השירות הבולאי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות כינויי מקור (סדרי רישום של כינויי מקור שארץ מקורם היא ישראל)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנת הצרכן (מאגר להגבלת פניות שיווקיות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות כינויי מקור (סדרי רישום של כינויי מקור שארץ מקורם היא ארץ-חוץ)]]
* {{v}} נוצר [[צו בדבר נכסים נטושים (רכוש הפרט) (הוראות נוספות) (מס' 1) (אזור הגדה המערבית)]]
* {{v}} נוצר [[מנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה והשומרון) (מס' 7)]]
* {{v}} נוצר [[צו הטיס (הגבלות על הטיסה ואכרזת אזור אסור) (אזור הגדה המערבית)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על מכונים פסיכומטריים (בקשה לאישור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (פטור מרישיון ומהיתר לעבודת אסבסט ומניעת ניגוד עניינים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (הפחתה של העיצום הכספי בידי הממונה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (הפחתה של העיצום הכספי לתאגיד בנקאי)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (רישוי) (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)]]
* {{v}} נוצר [[צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[צו בנק ישראל (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[חוק החכרת מקרקעין (הוראות שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (מדגריות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (סימון צאן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי-חיים (רישום, סימון והובלה של בקר)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי-חיים (יבוא בעלי חיים)]]
* {{v}} נוצר [[צו סדר הדין הפלילי (הסמכת בתי משפט קהילתיים) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא ויצוא של מוצרים מבעלי חיים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (סימון גמלים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי (כללים לתשלום גמול ליושב ראש המועצה והחזר הוצאות לחברי המועצה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התעבורה (תנאים להפחתה של האגרה בעד רישיון להפעלת מונית)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (חישוב עלויות ותעריפים להפקה ולהולכה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההתייעלות הכלכלית (תעריפי שירותי מים וביוב ברשויות מקומיות שאינן רשויות מקומיות בלא תאגיד ואשר טרם העבירו את שירותי המים והביוב לחברה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (תעריפים למתן שירותי תשתית)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון) (ניתוק אספקת מים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המים (השמעת טענות והצעות על תעריפים למים מוחדרים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)]]
* [[תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (פטור מרישיון שיווק ביטחוני)]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (היקף יצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת שיובא לאישור ועדת השרים לביטחון לאומי)]]
* [[תקנות למניעת אלימות במוסדות רפואיים (אזהרה)]]
* [[תקנות הרוקחים (גז דו-חנקן חמצני)]]
* [[תקנות התקנים (אופן פרסום בדבר הטלת עיצום כספי)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מועצת המוסד לבטיחות וגיהות)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ועדות בטיחות ונאמני בטיחות)]]
* [[כללי הפיקוח על עסקי ביטוח (אי-תחולת הוראות החוק)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים למתן רישיון למשדר חדשות בין-לאומי, ולאישור התקשרויותיו עם בעלי רישיון לשידור תוכני חוזי-שמע)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (הגבלת עוצמת הקול בתשדירי פרסומת, בקדימונים ובשידורים אחרים)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (תשדירי פרסומת, תשדירי שירות והודעות חסות בשידורי ערוץ ייעודי)]]
* [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (ייעוץ להשקעות)]]
* [[תקנות הנמלים (רישוי נתבים)]]
* [[תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף)]]
* [[תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה)]]
* [[צו היבוא והיצוא (פיקוח על ייצוא בתחום הכימי, הביולוגי והגרעיני)]]
* [[תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי)]]
* [[צו העונשין (קביעת גופים אחרים וסוגי גופים לעניין עבודת שירות)]]
* [[צו העונשין (הכרזה על עניין סודי)]]
* [[צו העונשין (הכרזה על עניין סודי) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות החברות (סכומים אחרים הכלולים בהון עצמי שיראו אותם כעודפים)]]
* [[תקנות פנקס האימוצים]]
* [[תקנות שירותי הסעד (טיפול בנזקקים)]]
* [[תקנות שירותי הסעד (מבחני נזקקות)]]
* [[צו התגמולים לנפגעי פעולות איבה (החלת תקנות בדבר השתלמות מקצועית, ערבויות וביטוח מפני מחלה)]]
* [[תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (נכנסים לישראל)]]
* [[תקנות העונשין (מאסר על תנאי)]]
* [[תקנות ההגבלים העסקיים (הסדר שכל כבילותיו נוגעות לתובלה בין-לאומית)]]
* [[אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן)]]
* [[תקנות המקרקעין (תנאים להינתקות ממערכת מרכזית בבית משותף)]]
* [[כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים)]]
* [[כללי בתי הדין הדתיים הדרוזיים (סדרי הדיון של הוועדה למינוי קאדים מד'הב)]]
* [[תקנות המיילדות (החזקת פטידין והשימוש בו)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (בחירת חברי בתי דין מחוזיים)]]
* [[כללי לשכת עורכי-הדין (קבלת חברים ללשכה וחידוש החברות)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (מינוי פרקליטים ליד ועדות האתיקה והפסקת כהונתם)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (העסקת טוען)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (מתן סעד משפטי למעוטי אמצעים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (דירקטורים בחברה ציבורית)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות בדירות)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים)]]
* [[תקנות לשכת עורכי הדין (קביעת סוגי שירותים ברישום דירות שבעדם ייקבע תעריף מקסימלי)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי בפעולות לרישום דירות מגורים)]]
* [[כללי לשכת עורכי-הדין (חברי גופים נבחרים או ממונים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (נוהל התקנת כללים)]]
* [[תקנות אומנה לילדים (מנגנון תלונה לילדים במסגרת השמה חוץ-ביתית)]]
* [[תקנות הנוער (טיפול והשגחה) (הוראות שונות)]]
* [[תקנות הסעד (טיפול במפגרים)]]
* [[תקנות בריאות העם (אשפוז בבית חולים)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רשיונות)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רישום מתאמנים ופיקוח על התאמנות)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (ערעור לבית המשפט המחוזי)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים (סדר הדין של ועדת המשמעת)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (בחינות בדיני ישראל ובאתיקה מקצועית)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (ערבות בנקאית ערובה אחרת או ביטוח)]]
* [[תקנות הבטיחות בעבודה (מכירת טרקטורים ומסגרות בטיחות)]]
* [[תקנות המכס (סדרי הדין בערעור)‏]]
* [[תקנות הכניסה לישראל (פטור מקבלת היתר למתן אשרה ורישיון ישיבה לעובד זר למשתתף תכנית זהות)]]
* [[צו הביטוח הלאומי (אזורי ניסוי לעניין סעיף 224א לחוק) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול)]]
* [[תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (התנאים למתן הטבות לרווחה כלכלית)]]
* [[תקנות טיפול בחולי נפש]]
* [[תקנות טיפול בחולי נפש (ייצוג משפטי בטיפול כפוי)]]
* [[צו הראיות (פסיכולוג מומחה)]]
* [[תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה)]]
* [[תקנות עבודת נשים (עבודות בקרינה מייננת)]]
* [[תקנות העסקת נכי מלחמה]]
* [[תקנות העסקת בני משפחות חיילים שנספו במערכה]]
* [[תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (ערבויות למילוות לנכים)]]
* [[תקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות)]]
* [[תקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) (עובדי הכנסת)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (קבלת פרטי רישום של נרשם)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (סדרי רישום)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (רישום מען)]]
* [[כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)]]
* [[תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה של עגלי חלב)]]
* [[תקנות החולה הנוטה למות (ועדות, מסמכים, מאגר מידע ודיווח)]]
* [[תקנות לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים) (סדרי דין)]]
* [[הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים)]]
* [[הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (דרכי חישוב ריבית)]]
* [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (פרסומת המכוונת לקטינים)]]
* [[תקנות לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים) (סדרי דין)]]
* [[תקנות העיריות (רובע עירוני - מכבים–רעות)]]
* [[תקנות העיריות (רובע עירוני - נווה מונוסון)]]
* [[תקנות רישוי עסקים (תנאים תברואיים לקייטנות ומחנות נופש)]]
* [[תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (סדרנים)]]
* [[תקנות התחרות הכלכלית (סדרי דין בבית הדין ובערעור)]]
* [[תקנות שירות בטחון (שירות מילואים)‏]]
* [[תקנות שירות בטחון (הכשרה חקלאית)]]
* [[צו סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (חקירת חשודים לפי חוק השיפוט הצבאי)]]
* [[תקנות בריאות העם (תיקון פנקסי לידות ומיתות)]]
* [[תקנות בריאות העם (תנאי שחובה לקיימו במרפאה)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים ונהלי מעבר)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תשלומים לחברת הדואר)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תשלום דמי ביטוח בריאות לגבי עובד במשק בית)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תכנית לשירותים נוספים ושינויים בה)]]
* [[תקנות האנטומיה והפתולוגיה (ניתוחים במקרים מיוחדים)]]
* [[תקנות הנהיגה הספורטיבית (כללים בדבר כשירות רפואית)]]
* [[תקנות הסמים המסוכנים (בתי חולים)]]
* [[צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (ניפוק דלק במכלית)]]
* [[צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (הפעלת רכב מנועי בבנזין)]]
* [[תקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (דבורים)]]
* [[תקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (סוסים טהורי גזע)]]
* [[תקנות המים (כללים לרחיצת רכב ולשטיפת משטחים מרוצפים במים)]]
* [[צו ביטוח בריאות ממלכתי (העברת סכום כספי למד&quot;א)]]
* [[צו ביטוח בריאות ממלכתי (מימון מועצת הבריאות)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (החזר תשלום בעד ביטוח רפואי)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (העלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (העלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים) (מס' 2)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירות רפואי למבוטחי קופת חולים ביישובים קטנים)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הודעה על סגירת מרפאה או על הפסקת התקשרות למתן שירות רפואי)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הסדרי בחירה בין נותני שירותים)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (החזר בעד שירותי בריאות)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הגשת דוח)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (עבירות ועונשין)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פסיכולוגיה רפואית)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פרטי רישום)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פרסומת)]]
* [[כללי הפסיכולוגים (אתיקה מקצועית)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (ייחוד פעולות לפסיכולוג חינוכי)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (סדרי בחינות לרישום בפנקס)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (מומחיות מוכרת - פסיכולוגיה התפתחותית)]]
* [[תקנות לפיצוי נפגעי גזזת (תשלום פיצוי חד פעמי, קיצבה ומענק)]]
* [[תקנות הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים (סימון אזהרה)]]
* [[תקנות דם טבורי (בנק דם טבורי ציבורי)]]
* [[תקנות דם טבורי (בנק דם טבורי פרטי)]]
* [[תקנות בריאות העם (שמירת רשומות)]]
* [[תקנות מעונות יום שיקומיים (השתתפות בהוצאות של מי שחייב במזונותיו של פעוט עם מוגבלות)]]
* [[תקנות הרופאים (בחינה לקראת סטאז')]]
* [[תקנות הרופאים (בחינות רישוי)]]
* [[צו הרופאים (שימוש בהגדר &quot;אורתופד&quot;)]]
* [[צו הרופאים (שימוש בהגדר &quot;מנתח&quot;)]]
* [[תקנות הסמים המסוכנים (תעודה לזיהוי סם שמבקשים לחלטו או להשמידו וסדרי דין בדבר בקשה לחילוט סם או להשמדתו)]]
* [[תקנות הרופאים (פרסומת אסורה)]]
* [[כללי בנק ישראל (שירותים בתחום המטבע)]]
* [[תקנות דיני העונשין (דרכי ענישה) (גמילה מדחף לסמים מסוכנים)]]
* [[צו הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (הארכת תקופת תוקף של תעודה זמנית)]]
* [[צו הגנת הצרכן (סימון טובין) (סימון טובין במחיריהם הממוצע במדינות מחוץ לישראל) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות בריאות הציבור (מזון) (יבוא מזון רגיל בהליך מקוון) (הוראת שעה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (הליכים ותנאים לקבלת רישיון לשידורי טלוויזיה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (המועד להגשת בקשה לקבלת רישיון לשידורי טלוויזיה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (ועדה מייעצת לבחינת תחום שידורי הטלוויזיה בישראל)]]
* [[כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (נטילת זמני שידור)]]
* [[תקנות רישוי שירותי התעופה (פטור מהיתר הפעלה)]]
* [[כללי החברות הממשלתיות (מינוי רואי חשבון ושכרם)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (סדרי דין בועדות)]]
* [[תקנות מעונות יום שיקומיים (כללים להכרה במכון להתפתחות הילד)]]
* [[תקנות רישוי שירותי התעופה (פטור מרישיון הפעלה מסחרית)]]
* [[צו שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הארכת מועד תחולת חובת הנגישות למוסדות בריאות קיימים)]]
* [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור רכב והרכבתו)]]
* [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (החלת החוק על שירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מרבי לשירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין)]]
* [[צו הגז (בטיחות ורישוי) (מיתקנים להולכת גז טבעי)]]
* [[צו הגז (בטיחות ורישוי) (מיתקנים לחלוקת גז טבעי)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (ועד דיירים)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (תנאים לעניין ניסיון, הכשרה מקצועית וותק של מנהל בית דיור מוגן)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (טופס של מפרט דירה)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (טופס מסמך גילוי)]]
* [[תקנות שוויון הזדמנויות בעבודה (חובת מסירת הודעה למעביד)]]
* [[תקנות עבודת נשים (חובת מסירת הודעות למעביד)]]
* [[תקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד)]]
* [[תקנות הטיס (יחידות מידה)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר בחירת נציגי המגדלים)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2021)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2020)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2018)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2017)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2016)]]
* [[תקנות שימור הקרקע]]
* [[תקנות שימור השפוע של טבריה]]
* [[תקנות שמור חיפה (אגף הכרמל)]]
* [[תקנות שימור חולות יפו–ראשון-לציון–נחל רובין]]
* [[כללי שימור הכפר חבלה]]
* [[כללי שימור קרקע של ח'אן יונס]]
* [[תקנות שימור ירושלים (מבואות מערביים)]]
* [[תקנות שימור דיר עמר]]
* [[תקנות שימור א-ראמה]]
* [[כללי שימור-קרקע של ג'בל א-דאהי (גבעת המורה)]]
* [[כללי שימור-קרקע של א-טורייבה-כרנוב]]
* [[תקנות שימור הקרקע (אזור עמק חפר)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (בעלי מקצוע בעמותה מוכרת)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (בדיקת כשירות מבקש)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (כללי פרסום)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (הוראות בדבר שמירה נפרדת וחסויה של פרטי הורה שני והשימוש בהם)]]
* [[תקנות מינהל מקרקעי ישראל (אגרות)]]
* [[תקנות מינהל מקרקעי ישראל (מאגר המידע)]]
* [[תקנות האחריות לפיצוי נזקי זיהום בשמן (היטל השתתפות בקרן הבין-לאומית)]]
* [[תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (כללים בדבר הכשרת סדרנים ממונים)]]
* [[תקנות סדר הדין הפלילי (הודעה לנאשם בדבר האפשרות לניהול דיון מקדמי)]]
* [[תקנות התכנון והבניה (הקמת מיתקן גז בלחץ נמוך מאוד)]]
* [[תקנות החכרת מקרקעין (הוראות שעה) (סדרי הגשת ערר וסדרי הדין בועדת ערר)]]
* [[צו לשכת עורכי הדין (בטוחות לעניין עורך דין זר)]]</text>
      <sha1>bdbycvnlpuc8odd45qz8g5fu5u17230</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416943</id>
      <parentid>1416911</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T00:00:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>תודה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29000" xml:space="preserve">רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו ראו [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}}
* {{v}} נוצר [[תקנות רואי חשבון]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המקרקעין (אגרות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שירות המדינה (גימלאות) (המשך העסקתו של עובד מעבר לגיל 67)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הסכמים קיבוציים (רישום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הסכמים קיבוציים (הודעה על הסדר בכתב שאינו מסמך בר-רישום)‏]]
* {{v}} נוצר [[צו למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (מוצר דמוי אסבסט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (הודעה למחזיק במקרקעין)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הפסקה, עיכוב או הגבלה של פעולות בזק ושירותי בזק)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (ריבית פיגורים והוצאות גביה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (כהונתם של חברי המועצה לשידורי כבלים וסדרי עבודתה של המועצה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (מכרזים)]]
* {{v}} נוצר [[צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל אילת בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההוצאה לפועל (הוראות לתשלום חובות פסוקים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראת הבזק (פרסום כללים)]]
* {{v}} נוצר [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההוצאה לפועל (נקיטת הליכים במסלול מזונות)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבזק (שירותי החברה)]]
* {{v}} נוצר [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בתעש מערכות בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (יחידת פיקוח)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבזק (כניסה למקרקעין לשם מתן שירותי בזק למקרקעין אחרים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (מתן שירותי בזק למדינה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנכים (סמל הנכים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות האגודות השיתופיות (שעבודים)‏]]
* {{v}} נוצר [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (מוסכים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תנאים לרישוי מוסכים ומנהלים מקצועיים של מוסכים ולהסמכת בוחנים בבחינות לרישוי והוראות שונות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות האגודות השיתופיות (פירוק)‏]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המבחן (שירותי המבחן)‏]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנת הצומח (הסדר יבוא ומכירה של תכשירים כימיים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הדואר (דרכי השירות הבולאי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הדואר (תשלומים בעד שירותי השירות הבולאי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות כינויי מקור (סדרי רישום של כינויי מקור שארץ מקורם היא ישראל)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנת הצרכן (מאגר להגבלת פניות שיווקיות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות כינויי מקור (סדרי רישום של כינויי מקור שארץ מקורם היא ארץ-חוץ)]]
* {{v}} נוצר [[צו בדבר נכסים נטושים (רכוש הפרט) (הוראות נוספות) (מס' 1) (אזור הגדה המערבית)]]
* {{v}} נוצר [[מנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה והשומרון) (מס' 7)]]
* {{v}} נוצר [[צו הטיס (הגבלות על הטיסה ואכרזת אזור אסור) (אזור הגדה המערבית)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על מכונים פסיכומטריים (בקשה לאישור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (פטור מרישיון ומהיתר לעבודת אסבסט ומניעת ניגוד עניינים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (הפחתה של העיצום הכספי בידי הממונה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (הפחתה של העיצום הכספי לתאגיד בנקאי)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (רישוי) (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)]]
* {{v}} נוצר [[צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[צו בנק ישראל (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[חוק החכרת מקרקעין (הוראות שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (מדגריות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (סימון צאן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי-חיים (רישום, סימון והובלה של בקר)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי-חיים (יבוא בעלי חיים)]]
* {{v}} נוצר [[צו סדר הדין הפלילי (הסמכת בתי משפט קהילתיים) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא ויצוא של מוצרים מבעלי חיים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (סימון גמלים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי (כללים לתשלום גמול ליושב ראש המועצה והחזר הוצאות לחברי המועצה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התעבורה (תנאים להפחתה של האגרה בעד רישיון להפעלת מונית)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (חישוב עלויות ותעריפים להפקה ולהולכה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההתייעלות הכלכלית (תעריפי שירותי מים וביוב ברשויות מקומיות שאינן רשויות מקומיות בלא תאגיד ואשר טרם העבירו את שירותי המים והביוב לחברה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (תעריפים למתן שירותי תשתית)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון) (ניתוק אספקת מים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המים (השמעת טענות והצעות על תעריפים למים מוחדרים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)]]
* [[תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (פטור מרישיון שיווק ביטחוני)]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (היקף יצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת שיובא לאישור ועדת השרים לביטחון לאומי)]]
* [[תקנות למניעת אלימות במוסדות רפואיים (אזהרה)]]
* [[תקנות הרוקחים (גז דו-חנקן חמצני)]]
* [[תקנות התקנים (אופן פרסום בדבר הטלת עיצום כספי)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מועצת המוסד לבטיחות וגיהות)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ועדות בטיחות ונאמני בטיחות)]]
* [[כללי הפיקוח על עסקי ביטוח (אי-תחולת הוראות החוק)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים למתן רישיון למשדר חדשות בין-לאומי, ולאישור התקשרויותיו עם בעלי רישיון לשידור תוכני חוזי-שמע)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (הגבלת עוצמת הקול בתשדירי פרסומת, בקדימונים ובשידורים אחרים)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (תשדירי פרסומת, תשדירי שירות והודעות חסות בשידורי ערוץ ייעודי)]]
* [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (ייעוץ להשקעות)]]
* [[תקנות הנמלים (רישוי נתבים)]]
* [[תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף)]]
* [[תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה)]]
* [[צו היבוא והיצוא (פיקוח על ייצוא בתחום הכימי, הביולוגי והגרעיני)]]
* [[תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי)]]
* [[צו העונשין (קביעת גופים אחרים וסוגי גופים לעניין עבודת שירות)]]
* [[צו העונשין (הכרזה על עניין סודי)]]
* [[צו העונשין (הכרזה על עניין סודי) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות החברות (סכומים אחרים הכלולים בהון עצמי שיראו אותם כעודפים)]]
* [[תקנות פנקס האימוצים]]
* [[תקנות שירותי הסעד (טיפול בנזקקים)]]
* [[תקנות שירותי הסעד (מבחני נזקקות)]]
* [[צו התגמולים לנפגעי פעולות איבה (החלת תקנות בדבר השתלמות מקצועית, ערבויות וביטוח מפני מחלה)]]
* [[תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (נכנסים לישראל)]]
* [[תקנות העונשין (מאסר על תנאי)]]
* [[תקנות ההגבלים העסקיים (הסדר שכל כבילותיו נוגעות לתובלה בין-לאומית)]]
* [[אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן)]]
* [[תקנות המקרקעין (תנאים להינתקות ממערכת מרכזית בבית משותף)]]
* [[כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים)]]
* [[כללי בתי הדין הדתיים הדרוזיים (סדרי הדיון של הוועדה למינוי קאדים מד'הב)]]
* [[תקנות המיילדות (החזקת פטידין והשימוש בו)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (בחירת חברי בתי דין מחוזיים)]]
* [[כללי לשכת עורכי-הדין (קבלת חברים ללשכה וחידוש החברות)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (מינוי פרקליטים ליד ועדות האתיקה והפסקת כהונתם)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (העסקת טוען)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (מתן סעד משפטי למעוטי אמצעים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (דירקטורים בחברה ציבורית)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות בדירות)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים)]]
* [[תקנות לשכת עורכי הדין (קביעת סוגי שירותים ברישום דירות שבעדם ייקבע תעריף מקסימלי)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי בפעולות לרישום דירות מגורים)]]
* [[כללי לשכת עורכי-הדין (חברי גופים נבחרים או ממונים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (נוהל התקנת כללים)]]
* [[תקנות אומנה לילדים (מנגנון תלונה לילדים במסגרת השמה חוץ-ביתית)]]
* [[תקנות הנוער (טיפול והשגחה) (הוראות שונות)]]
* [[תקנות הסעד (טיפול במפגרים)]]
* [[תקנות בריאות העם (אשפוז בבית חולים)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רשיונות)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רישום מתאמנים ופיקוח על התאמנות)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (ערעור לבית המשפט המחוזי)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים (סדר הדין של ועדת המשמעת)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (בחינות בדיני ישראל ובאתיקה מקצועית)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (ערבות בנקאית ערובה אחרת או ביטוח)]]
* [[תקנות הבטיחות בעבודה (מכירת טרקטורים ומסגרות בטיחות)]]
* [[תקנות המכס (סדרי הדין בערעור)‏]]
* [[תקנות הכניסה לישראל (פטור מקבלת היתר למתן אשרה ורישיון ישיבה לעובד זר למשתתף תכנית זהות)]]
* [[צו הביטוח הלאומי (אזורי ניסוי לעניין סעיף 224א לחוק) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול)]]
* [[תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (התנאים למתן הטבות לרווחה כלכלית)]]
* [[תקנות טיפול בחולי נפש]]
* [[תקנות טיפול בחולי נפש (ייצוג משפטי בטיפול כפוי)]]
* [[צו הראיות (פסיכולוג מומחה)]]
* [[תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה)]]
* [[תקנות עבודת נשים (עבודות בקרינה מייננת)]]
* [[תקנות העסקת נכי מלחמה]]
* [[תקנות העסקת בני משפחות חיילים שנספו במערכה]]
* [[תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (ערבויות למילוות לנכים)]]
* [[תקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות)]]
* [[תקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) (עובדי הכנסת)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (קבלת פרטי רישום של נרשם)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (סדרי רישום)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (רישום מען)]]
* [[כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)]]
* [[תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה של עגלי חלב)]]
* [[תקנות החולה הנוטה למות (ועדות, מסמכים, מאגר מידע ודיווח)]]
* [[תקנות לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים) (סדרי דין)]]
* [[הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים)]]
* [[הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (דרכי חישוב ריבית)]]
* [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (פרסומת המכוונת לקטינים)]]
* [[תקנות לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים) (סדרי דין)]]
* [[תקנות העיריות (רובע עירוני - מכבים–רעות)]]
* [[תקנות העיריות (רובע עירוני - נווה מונוסון)]]
* [[תקנות רישוי עסקים (תנאים תברואיים לקייטנות ומחנות נופש)]]
* [[תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (סדרנים)]]
* [[תקנות התחרות הכלכלית (סדרי דין בבית הדין ובערעור)]]
* [[תקנות שירות בטחון (שירות מילואים)‏]]
* [[תקנות שירות בטחון (הכשרה חקלאית)]]
* [[צו סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (חקירת חשודים לפי חוק השיפוט הצבאי)]]
* [[תקנות בריאות העם (תיקון פנקסי לידות ומיתות)]]
* [[תקנות בריאות העם (תנאי שחובה לקיימו במרפאה)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים ונהלי מעבר)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תשלומים לחברת הדואר)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תשלום דמי ביטוח בריאות לגבי עובד במשק בית)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תכנית לשירותים נוספים ושינויים בה)]]
* [[תקנות האנטומיה והפתולוגיה (ניתוחים במקרים מיוחדים)]]
* [[תקנות הנהיגה הספורטיבית (כללים בדבר כשירות רפואית)]]
* [[תקנות הסמים המסוכנים (בתי חולים)]]
* [[צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (ניפוק דלק במכלית)]]
* [[צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (הפעלת רכב מנועי בבנזין)]]
* [[תקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (דבורים)]]
* [[תקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (סוסים טהורי גזע)]]
* [[תקנות המים (כללים לרחיצת רכב ולשטיפת משטחים מרוצפים במים)]]
* [[צו ביטוח בריאות ממלכתי (העברת סכום כספי למד&quot;א)]]
* [[צו ביטוח בריאות ממלכתי (מימון מועצת הבריאות)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (החזר תשלום בעד ביטוח רפואי)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (העלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (העלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים) (מס' 2)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירות רפואי למבוטחי קופת חולים ביישובים קטנים)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הודעה על סגירת מרפאה או על הפסקת התקשרות למתן שירות רפואי)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הסדרי בחירה בין נותני שירותים)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (החזר בעד שירותי בריאות)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הגשת דוח)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (עבירות ועונשין)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פסיכולוגיה רפואית)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פרטי רישום)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פרסומת)]]
* [[כללי הפסיכולוגים (אתיקה מקצועית)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (ייחוד פעולות לפסיכולוג חינוכי)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (סדרי בחינות לרישום בפנקס)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (מומחיות מוכרת - פסיכולוגיה התפתחותית)]]
* [[תקנות לפיצוי נפגעי גזזת (תשלום פיצוי חד פעמי, קיצבה ומענק)]]
* [[תקנות הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים (סימון אזהרה)]]
* [[תקנות דם טבורי (בנק דם טבורי ציבורי)]]
* [[תקנות דם טבורי (בנק דם טבורי פרטי)]]
* [[תקנות בריאות העם (שמירת רשומות)]]
* [[תקנות מעונות יום שיקומיים (השתתפות בהוצאות של מי שחייב במזונותיו של פעוט עם מוגבלות)]]
* [[תקנות הרופאים (בחינה לקראת סטאז')]]
* [[תקנות הרופאים (בחינות רישוי)]]
* [[צו הרופאים (שימוש בהגדר &quot;אורתופד&quot;)]]
* [[צו הרופאים (שימוש בהגדר &quot;מנתח&quot;)]]
* [[תקנות הסמים המסוכנים (תעודה לזיהוי סם שמבקשים לחלטו או להשמידו וסדרי דין בדבר בקשה לחילוט סם או להשמדתו)]]
* [[תקנות הרופאים (פרסומת אסורה)]]
* [[כללי בנק ישראל (שירותים בתחום המטבע)]]
* [[תקנות דיני העונשין (דרכי ענישה) (גמילה מדחף לסמים מסוכנים)]]
* [[צו הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (הארכת תקופת תוקף של תעודה זמנית)]]
* [[צו הגנת הצרכן (סימון טובין) (סימון טובין במחיריהם הממוצע במדינות מחוץ לישראל) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות בריאות הציבור (מזון) (יבוא מזון רגיל בהליך מקוון) (הוראת שעה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (הליכים ותנאים לקבלת רישיון לשידורי טלוויזיה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (המועד להגשת בקשה לקבלת רישיון לשידורי טלוויזיה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (ועדה מייעצת לבחינת תחום שידורי הטלוויזיה בישראל)]]
* [[כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (נטילת זמני שידור)]]
* [[תקנות רישוי שירותי התעופה (פטור מהיתר הפעלה)]]
* [[כללי החברות הממשלתיות (מינוי רואי חשבון ושכרם)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (סדרי דין בועדות)]]
* [[תקנות מעונות יום שיקומיים (כללים להכרה במכון להתפתחות הילד)]]
* [[תקנות רישוי שירותי התעופה (פטור מרישיון הפעלה מסחרית)]]
* [[צו שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הארכת מועד תחולת חובת הנגישות למוסדות בריאות קיימים)]]
* [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור רכב והרכבתו)]]
* [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (החלת החוק על שירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מרבי לשירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין)]]
* [[צו הגז (בטיחות ורישוי) (מיתקנים להולכת גז טבעי)]]
* [[צו הגז (בטיחות ורישוי) (מיתקנים לחלוקת גז טבעי)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (ועד דיירים)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (תנאים לעניין ניסיון, הכשרה מקצועית וותק של מנהל בית דיור מוגן)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (טופס של מפרט דירה)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (טופס מסמך גילוי)]]
* [[תקנות שוויון הזדמנויות בעבודה (חובת מסירת הודעה למעביד)]]
* [[תקנות עבודת נשים (חובת מסירת הודעות למעביד)]]
* [[תקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד)]]
* [[תקנות הטיס (יחידות מידה)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר בחירת נציגי המגדלים)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2021)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2020)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2018)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2017)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2016)]]
* [[תקנות שימור הקרקע]]
* [[תקנות שימור השפוע של טבריה]]
* [[תקנות שמור חיפה (אגף הכרמל)]]
* [[תקנות שימור חולות יפו–ראשון-לציון–נחל רובין]]
* [[כללי שימור הכפר חבלה]]
* [[כללי שימור קרקע של ח'אן יונס]]
* [[תקנות שימור ירושלים (מבואות מערביים)]]
* [[תקנות שימור דיר עמר]]
* [[תקנות שימור א-ראמה]]
* [[כללי שימור-קרקע של ג'בל א-דאהי (גבעת המורה)]]
* [[כללי שימור-קרקע של א-טורייבה-כרנוב]]
* [[תקנות שימור הקרקע (אזור עמק חפר)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (בעלי מקצוע בעמותה מוכרת)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (בדיקת כשירות מבקש)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (כללי פרסום)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (הוראות בדבר שמירה נפרדת וחסויה של פרטי הורה שני והשימוש בהם)]]
* [[תקנות מינהל מקרקעי ישראל (אגרות)]]
* [[תקנות מינהל מקרקעי ישראל (מאגר המידע)]]
* [[תקנות האחריות לפיצוי נזקי זיהום בשמן (היטל השתתפות בקרן הבין-לאומית)]]
* [[תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (כללים בדבר הכשרת סדרנים ממונים)]]
* [[תקנות סדר הדין הפלילי (הודעה לנאשם בדבר האפשרות לניהול דיון מקדמי)]]
* [[תקנות התכנון והבניה (הקמת מיתקן גז בלחץ נמוך מאוד)]]
* [[תקנות החכרת מקרקעין (הוראות שעה) (סדרי הגשת ערר וסדרי הדין בועדת ערר)]]
* [[צו לשכת עורכי הדין (בטוחות לעניין עורך דין זר)]]</text>
      <sha1>m5dyit3va1bajb9w0sy0pgrmwvrj2u7</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416965</id>
      <parentid>1416943</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>תודה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29015" xml:space="preserve">רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו ראו [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}}
* {{v}} נוצר [[תקנות רואי חשבון]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המקרקעין (אגרות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שירות המדינה (גימלאות) (המשך העסקתו של עובד מעבר לגיל 67)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הסכמים קיבוציים (רישום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הסכמים קיבוציים (הודעה על הסדר בכתב שאינו מסמך בר-רישום)‏]]
* {{v}} נוצר [[צו למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (מוצר דמוי אסבסט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (הודעה למחזיק במקרקעין)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הפסקה, עיכוב או הגבלה של פעולות בזק ושירותי בזק)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (ריבית פיגורים והוצאות גביה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (כהונתם של חברי המועצה לשידורי כבלים וסדרי עבודתה של המועצה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (מכרזים)]]
* {{v}} נוצר [[צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל אילת בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההוצאה לפועל (הוראות לתשלום חובות פסוקים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראת הבזק (פרסום כללים)]]
* {{v}} נוצר [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההוצאה לפועל (נקיטת הליכים במסלול מזונות)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבזק (שירותי החברה)]]
* {{v}} נוצר [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בתעש מערכות בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (יחידת פיקוח)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבזק (כניסה למקרקעין לשם מתן שירותי בזק למקרקעין אחרים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (מתן שירותי בזק למדינה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנכים (סמל הנכים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות האגודות השיתופיות (שעבודים)‏]]
* {{v}} נוצר [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (מוסכים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תנאים לרישוי מוסכים ומנהלים מקצועיים של מוסכים ולהסמכת בוחנים בבחינות לרישוי והוראות שונות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות האגודות השיתופיות (פירוק)‏]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המבחן (שירותי המבחן)‏]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנת הצומח (הסדר יבוא ומכירה של תכשירים כימיים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הדואר (דרכי השירות הבולאי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הדואר (תשלומים בעד שירותי השירות הבולאי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות כינויי מקור (סדרי רישום של כינויי מקור שארץ מקורם היא ישראל)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנת הצרכן (מאגר להגבלת פניות שיווקיות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות כינויי מקור (סדרי רישום של כינויי מקור שארץ מקורם היא ארץ-חוץ)]]
* {{v}} נוצר [[צו בדבר נכסים נטושים (רכוש הפרט) (הוראות נוספות) (מס' 1) (אזור הגדה המערבית)]]
* {{v}} נוצר [[מנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה והשומרון) (מס' 7)]]
* {{v}} נוצר [[צו הטיס (הגבלות על הטיסה ואכרזת אזור אסור) (אזור הגדה המערבית)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על מכונים פסיכומטריים (בקשה לאישור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (פטור מרישיון ומהיתר לעבודת אסבסט ומניעת ניגוד עניינים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (הפחתה של העיצום הכספי בידי הממונה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (הפחתה של העיצום הכספי לתאגיד בנקאי)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (רישוי) (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)]]
* {{v}} נוצר [[צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[צו בנק ישראל (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[חוק החכרת מקרקעין (הוראות שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (מדגריות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (סימון צאן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי-חיים (רישום, סימון והובלה של בקר)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי-חיים (יבוא בעלי חיים)]]
* {{v}} נוצר [[צו סדר הדין הפלילי (הסמכת בתי משפט קהילתיים) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא ויצוא של מוצרים מבעלי חיים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (סימון גמלים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי (כללים לתשלום גמול ליושב ראש המועצה והחזר הוצאות לחברי המועצה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התעבורה (תנאים להפחתה של האגרה בעד רישיון להפעלת מונית)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (חישוב עלויות ותעריפים להפקה ולהולכה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההתייעלות הכלכלית (תעריפי שירותי מים וביוב ברשויות מקומיות שאינן רשויות מקומיות בלא תאגיד ואשר טרם העבירו את שירותי המים והביוב לחברה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (תעריפים למתן שירותי תשתית)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון) (ניתוק אספקת מים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המים (השמעת טענות והצעות על תעריפים למים מוחדרים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (פטור מרישיון שיווק ביטחוני)]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (היקף יצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת שיובא לאישור ועדת השרים לביטחון לאומי)]]
* [[תקנות למניעת אלימות במוסדות רפואיים (אזהרה)]]
* [[תקנות הרוקחים (גז דו-חנקן חמצני)]]
* [[תקנות התקנים (אופן פרסום בדבר הטלת עיצום כספי)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מועצת המוסד לבטיחות וגיהות)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ועדות בטיחות ונאמני בטיחות)]]
* [[כללי הפיקוח על עסקי ביטוח (אי-תחולת הוראות החוק)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים למתן רישיון למשדר חדשות בין-לאומי, ולאישור התקשרויותיו עם בעלי רישיון לשידור תוכני חוזי-שמע)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (הגבלת עוצמת הקול בתשדירי פרסומת, בקדימונים ובשידורים אחרים)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (תשדירי פרסומת, תשדירי שירות והודעות חסות בשידורי ערוץ ייעודי)]]
* [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (ייעוץ להשקעות)]]
* [[תקנות הנמלים (רישוי נתבים)]]
* [[תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף)]]
* [[תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה)]]
* [[צו היבוא והיצוא (פיקוח על ייצוא בתחום הכימי, הביולוגי והגרעיני)]]
* [[תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי)]]
* [[צו העונשין (קביעת גופים אחרים וסוגי גופים לעניין עבודת שירות)]]
* [[צו העונשין (הכרזה על עניין סודי)]]
* [[צו העונשין (הכרזה על עניין סודי) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות החברות (סכומים אחרים הכלולים בהון עצמי שיראו אותם כעודפים)]]
* [[תקנות פנקס האימוצים]]
* [[תקנות שירותי הסעד (טיפול בנזקקים)]]
* [[תקנות שירותי הסעד (מבחני נזקקות)]]
* [[צו התגמולים לנפגעי פעולות איבה (החלת תקנות בדבר השתלמות מקצועית, ערבויות וביטוח מפני מחלה)]]
* [[תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (נכנסים לישראל)]]
* [[תקנות העונשין (מאסר על תנאי)]]
* [[תקנות ההגבלים העסקיים (הסדר שכל כבילותיו נוגעות לתובלה בין-לאומית)]]
* [[אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן)]]
* [[תקנות המקרקעין (תנאים להינתקות ממערכת מרכזית בבית משותף)]]
* [[כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים)]]
* [[כללי בתי הדין הדתיים הדרוזיים (סדרי הדיון של הוועדה למינוי קאדים מד'הב)]]
* [[תקנות המיילדות (החזקת פטידין והשימוש בו)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (בחירת חברי בתי דין מחוזיים)]]
* [[כללי לשכת עורכי-הדין (קבלת חברים ללשכה וחידוש החברות)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (מינוי פרקליטים ליד ועדות האתיקה והפסקת כהונתם)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (העסקת טוען)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (מתן סעד משפטי למעוטי אמצעים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (דירקטורים בחברה ציבורית)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות בדירות)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים)]]
* [[תקנות לשכת עורכי הדין (קביעת סוגי שירותים ברישום דירות שבעדם ייקבע תעריף מקסימלי)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי בפעולות לרישום דירות מגורים)]]
* [[כללי לשכת עורכי-הדין (חברי גופים נבחרים או ממונים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (נוהל התקנת כללים)]]
* [[תקנות אומנה לילדים (מנגנון תלונה לילדים במסגרת השמה חוץ-ביתית)]]
* [[תקנות הנוער (טיפול והשגחה) (הוראות שונות)]]
* [[תקנות הסעד (טיפול במפגרים)]]
* [[תקנות בריאות העם (אשפוז בבית חולים)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רשיונות)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רישום מתאמנים ופיקוח על התאמנות)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (ערעור לבית המשפט המחוזי)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים (סדר הדין של ועדת המשמעת)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (בחינות בדיני ישראל ובאתיקה מקצועית)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (ערבות בנקאית ערובה אחרת או ביטוח)]]
* [[תקנות הבטיחות בעבודה (מכירת טרקטורים ומסגרות בטיחות)]]
* [[תקנות המכס (סדרי הדין בערעור)‏]]
* [[תקנות הכניסה לישראל (פטור מקבלת היתר למתן אשרה ורישיון ישיבה לעובד זר למשתתף תכנית זהות)]]
* [[צו הביטוח הלאומי (אזורי ניסוי לעניין סעיף 224א לחוק) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול)]]
* [[תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (התנאים למתן הטבות לרווחה כלכלית)]]
* [[תקנות טיפול בחולי נפש]]
* [[תקנות טיפול בחולי נפש (ייצוג משפטי בטיפול כפוי)]]
* [[צו הראיות (פסיכולוג מומחה)]]
* [[תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה)]]
* [[תקנות עבודת נשים (עבודות בקרינה מייננת)]]
* [[תקנות העסקת נכי מלחמה]]
* [[תקנות העסקת בני משפחות חיילים שנספו במערכה]]
* [[תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (ערבויות למילוות לנכים)]]
* [[תקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות)]]
* [[תקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) (עובדי הכנסת)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (קבלת פרטי רישום של נרשם)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (סדרי רישום)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (רישום מען)]]
* [[כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)]]
* [[תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה של עגלי חלב)]]
* [[תקנות החולה הנוטה למות (ועדות, מסמכים, מאגר מידע ודיווח)]]
* [[תקנות לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים) (סדרי דין)]]
* [[הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים)]]
* [[הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (דרכי חישוב ריבית)]]
* [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (פרסומת המכוונת לקטינים)]]
* [[תקנות לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים) (סדרי דין)]]
* [[תקנות העיריות (רובע עירוני - מכבים–רעות)]]
* [[תקנות העיריות (רובע עירוני - נווה מונוסון)]]
* [[תקנות רישוי עסקים (תנאים תברואיים לקייטנות ומחנות נופש)]]
* [[תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (סדרנים)]]
* [[תקנות התחרות הכלכלית (סדרי דין בבית הדין ובערעור)]]
* [[תקנות שירות בטחון (שירות מילואים)‏]]
* [[תקנות שירות בטחון (הכשרה חקלאית)]]
* [[צו סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (חקירת חשודים לפי חוק השיפוט הצבאי)]]
* [[תקנות בריאות העם (תיקון פנקסי לידות ומיתות)]]
* [[תקנות בריאות העם (תנאי שחובה לקיימו במרפאה)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים ונהלי מעבר)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תשלומים לחברת הדואר)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תשלום דמי ביטוח בריאות לגבי עובד במשק בית)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תכנית לשירותים נוספים ושינויים בה)]]
* [[תקנות האנטומיה והפתולוגיה (ניתוחים במקרים מיוחדים)]]
* [[תקנות הנהיגה הספורטיבית (כללים בדבר כשירות רפואית)]]
* [[תקנות הסמים המסוכנים (בתי חולים)]]
* [[צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (ניפוק דלק במכלית)]]
* [[צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (הפעלת רכב מנועי בבנזין)]]
* [[תקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (דבורים)]]
* [[תקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (סוסים טהורי גזע)]]
* [[תקנות המים (כללים לרחיצת רכב ולשטיפת משטחים מרוצפים במים)]]
* [[צו ביטוח בריאות ממלכתי (העברת סכום כספי למד&quot;א)]]
* [[צו ביטוח בריאות ממלכתי (מימון מועצת הבריאות)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (החזר תשלום בעד ביטוח רפואי)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (העלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (העלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים) (מס' 2)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירות רפואי למבוטחי קופת חולים ביישובים קטנים)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הודעה על סגירת מרפאה או על הפסקת התקשרות למתן שירות רפואי)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הסדרי בחירה בין נותני שירותים)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (החזר בעד שירותי בריאות)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הגשת דוח)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (עבירות ועונשין)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פסיכולוגיה רפואית)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פרטי רישום)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פרסומת)]]
* [[כללי הפסיכולוגים (אתיקה מקצועית)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (ייחוד פעולות לפסיכולוג חינוכי)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (סדרי בחינות לרישום בפנקס)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (מומחיות מוכרת - פסיכולוגיה התפתחותית)]]
* [[תקנות לפיצוי נפגעי גזזת (תשלום פיצוי חד פעמי, קיצבה ומענק)]]
* [[תקנות הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים (סימון אזהרה)]]
* [[תקנות דם טבורי (בנק דם טבורי ציבורי)]]
* [[תקנות דם טבורי (בנק דם טבורי פרטי)]]
* [[תקנות בריאות העם (שמירת רשומות)]]
* [[תקנות מעונות יום שיקומיים (השתתפות בהוצאות של מי שחייב במזונותיו של פעוט עם מוגבלות)]]
* [[תקנות הרופאים (בחינה לקראת סטאז')]]
* [[תקנות הרופאים (בחינות רישוי)]]
* [[צו הרופאים (שימוש בהגדר &quot;אורתופד&quot;)]]
* [[צו הרופאים (שימוש בהגדר &quot;מנתח&quot;)]]
* [[תקנות הסמים המסוכנים (תעודה לזיהוי סם שמבקשים לחלטו או להשמידו וסדרי דין בדבר בקשה לחילוט סם או להשמדתו)]]
* [[תקנות הרופאים (פרסומת אסורה)]]
* [[כללי בנק ישראל (שירותים בתחום המטבע)]]
* [[תקנות דיני העונשין (דרכי ענישה) (גמילה מדחף לסמים מסוכנים)]]
* [[צו הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (הארכת תקופת תוקף של תעודה זמנית)]]
* [[צו הגנת הצרכן (סימון טובין) (סימון טובין במחיריהם הממוצע במדינות מחוץ לישראל) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות בריאות הציבור (מזון) (יבוא מזון רגיל בהליך מקוון) (הוראת שעה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (הליכים ותנאים לקבלת רישיון לשידורי טלוויזיה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (המועד להגשת בקשה לקבלת רישיון לשידורי טלוויזיה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (ועדה מייעצת לבחינת תחום שידורי הטלוויזיה בישראל)]]
* [[כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (נטילת זמני שידור)]]
* [[תקנות רישוי שירותי התעופה (פטור מהיתר הפעלה)]]
* [[כללי החברות הממשלתיות (מינוי רואי חשבון ושכרם)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (סדרי דין בועדות)]]
* [[תקנות מעונות יום שיקומיים (כללים להכרה במכון להתפתחות הילד)]]
* [[תקנות רישוי שירותי התעופה (פטור מרישיון הפעלה מסחרית)]]
* [[צו שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הארכת מועד תחולת חובת הנגישות למוסדות בריאות קיימים)]]
* [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור רכב והרכבתו)]]
* [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (החלת החוק על שירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מרבי לשירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין)]]
* [[צו הגז (בטיחות ורישוי) (מיתקנים להולכת גז טבעי)]]
* [[צו הגז (בטיחות ורישוי) (מיתקנים לחלוקת גז טבעי)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (ועד דיירים)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (תנאים לעניין ניסיון, הכשרה מקצועית וותק של מנהל בית דיור מוגן)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (טופס של מפרט דירה)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (טופס מסמך גילוי)]]
* [[תקנות שוויון הזדמנויות בעבודה (חובת מסירת הודעה למעביד)]]
* [[תקנות עבודת נשים (חובת מסירת הודעות למעביד)]]
* [[תקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד)]]
* [[תקנות הטיס (יחידות מידה)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר בחירת נציגי המגדלים)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2021)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2020)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2018)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2017)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2016)]]
* [[תקנות שימור הקרקע]]
* [[תקנות שימור השפוע של טבריה]]
* [[תקנות שמור חיפה (אגף הכרמל)]]
* [[תקנות שימור חולות יפו–ראשון-לציון–נחל רובין]]
* [[כללי שימור הכפר חבלה]]
* [[כללי שימור קרקע של ח'אן יונס]]
* [[תקנות שימור ירושלים (מבואות מערביים)]]
* [[תקנות שימור דיר עמר]]
* [[תקנות שימור א-ראמה]]
* [[כללי שימור-קרקע של ג'בל א-דאהי (גבעת המורה)]]
* [[כללי שימור-קרקע של א-טורייבה-כרנוב]]
* [[תקנות שימור הקרקע (אזור עמק חפר)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (בעלי מקצוע בעמותה מוכרת)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (בדיקת כשירות מבקש)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (כללי פרסום)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (הוראות בדבר שמירה נפרדת וחסויה של פרטי הורה שני והשימוש בהם)]]
* [[תקנות מינהל מקרקעי ישראל (אגרות)]]
* [[תקנות מינהל מקרקעי ישראל (מאגר המידע)]]
* [[תקנות האחריות לפיצוי נזקי זיהום בשמן (היטל השתתפות בקרן הבין-לאומית)]]
* [[תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (כללים בדבר הכשרת סדרנים ממונים)]]
* [[תקנות סדר הדין הפלילי (הודעה לנאשם בדבר האפשרות לניהול דיון מקדמי)]]
* [[תקנות התכנון והבניה (הקמת מיתקן גז בלחץ נמוך מאוד)]]
* [[תקנות החכרת מקרקעין (הוראות שעה) (סדרי הגשת ערר וסדרי הדין בועדת ערר)]]
* [[צו לשכת עורכי הדין (בטוחות לעניין עורך דין זר)]]</text>
      <sha1>noa9pxik2y6dfu5r49chvgyqa4k3qly</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416984</id>
      <parentid>1416965</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:33:56Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Fuzzy</username>
        <id>29</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29165" xml:space="preserve">רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו ראו [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}}
* {{v}} נוצר [[תקנות רואי חשבון]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המקרקעין (אגרות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שירות המדינה (גימלאות) (המשך העסקתו של עובד מעבר לגיל 67)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הסכמים קיבוציים (רישום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הסכמים קיבוציים (הודעה על הסדר בכתב שאינו מסמך בר-רישום)‏]]
* {{v}} נוצר [[צו למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (מוצר דמוי אסבסט)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (הודעה למחזיק במקרקעין)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הפסקה, עיכוב או הגבלה של פעולות בזק ושירותי בזק)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (ריבית פיגורים והוצאות גביה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (כהונתם של חברי המועצה לשידורי כבלים וסדרי עבודתה של המועצה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (מכרזים)]]
* {{v}} נוצר [[צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל אילת בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההוצאה לפועל (הוראות לתשלום חובות פסוקים)]]
* {{v}} נוצר [[הוראת הבזק (פרסום כללים)]]
* {{v}} נוצר [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההוצאה לפועל (נקיטת הליכים במסלול מזונות)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבזק (שירותי החברה)]]
* {{v}} נוצר [[צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בתעש מערכות בע&quot;מ)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (יחידת פיקוח)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבזק (כניסה למקרקעין לשם מתן שירותי בזק למקרקעין אחרים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הבזק (מתן שירותי בזק למדינה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנכים (סמל הנכים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות האגודות השיתופיות (שעבודים)‏]]
* {{v}} נוצר [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (מוסכים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תנאים לרישוי מוסכים ומנהלים מקצועיים של מוסכים ולהסמכת בוחנים בבחינות לרישוי והוראות שונות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות האגודות השיתופיות (פירוק)‏]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המבחן (שירותי המבחן)‏]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנת הצומח (הסדר יבוא ומכירה של תכשירים כימיים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הדואר (דרכי השירות הבולאי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הדואר (תשלומים בעד שירותי השירות הבולאי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות כינויי מקור (סדרי רישום של כינויי מקור שארץ מקורם היא ישראל)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הגנת הצרכן (מאגר להגבלת פניות שיווקיות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות כינויי מקור (סדרי רישום של כינויי מקור שארץ מקורם היא ארץ-חוץ)]]
* {{v}} נוצר [[צו בדבר נכסים נטושים (רכוש הפרט) (הוראות נוספות) (מס' 1) (אזור הגדה המערבית)]]
* {{v}} נוצר [[מנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה והשומרון) (מס' 7)]]
* {{v}} נוצר [[צו הטיס (הגבלות על הטיסה ואכרזת אזור אסור) (אזור הגדה המערבית)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על מכונים פסיכומטריים (בקשה לאישור)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (פטור מרישיון ומהיתר לעבודת אסבסט ומניעת ניגוד עניינים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (הפחתה של העיצום הכספי בידי הממונה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (הפחתה של העיצום הכספי לתאגיד בנקאי)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (רישוי) (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)]]
* {{v}} נוצר [[צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[צו בנק ישראל (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[חוק החכרת מקרקעין (הוראות שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (מדגריות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (סימון צאן)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי-חיים (רישום, סימון והובלה של בקר)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי-חיים (יבוא בעלי חיים)]]
* {{v}} נוצר [[צו סדר הדין הפלילי (הסמכת בתי משפט קהילתיים) (הוראת שעה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא ויצוא של מוצרים מבעלי חיים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות מחלות בעלי חיים (סימון גמלים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי (כללים לתשלום גמול ליושב ראש המועצה והחזר הוצאות לחברי המועצה)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות התעבורה (תנאים להפחתה של האגרה בעד רישיון להפעלת מונית)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (חישוב עלויות ותעריפים להפקה ולהולכה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי ההתייעלות הכלכלית (תעריפי שירותי מים וביוב ברשויות מקומיות שאינן רשויות מקומיות בלא תאגיד ואשר טרם העבירו את שירותי המים והביוב לחברה)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (תעריפים למתן שירותי תשתית)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון)]]
* {{v}} נוצר [[כללי המים (קביעת תנאים ברישיון) (ניתוק אספקת מים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות המים (השמעת טענות והצעות על תעריפים למים מוחדרים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)]]
* {{v}} נוצר [[תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (פטור מרישיון שיווק ביטחוני)]]
* [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (היקף יצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת שיובא לאישור ועדת השרים לביטחון לאומי)]]
* [[תקנות למניעת אלימות במוסדות רפואיים (אזהרה)]]
* [[תקנות הרוקחים (גז דו-חנקן חמצני)]]
* [[תקנות התקנים (אופן פרסום בדבר הטלת עיצום כספי)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מועצת המוסד לבטיחות וגיהות)]]
* [[תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ועדות בטיחות ונאמני בטיחות)]]
* [[כללי הפיקוח על עסקי ביטוח (אי-תחולת הוראות החוק)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים למתן רישיון למשדר חדשות בין-לאומי, ולאישור התקשרויותיו עם בעלי רישיון לשידור תוכני חוזי-שמע)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (הגבלת עוצמת הקול בתשדירי פרסומת, בקדימונים ובשידורים אחרים)]]
* [[כללי התקשורת (בזק ושידורים) (תשדירי פרסומת, תשדירי שירות והודעות חסות בשידורי ערוץ ייעודי)]]
* [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (ייעוץ להשקעות)]]
* [[תקנות הנמלים (רישוי נתבים)]]
* [[תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף)]]
* [[תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה)]]
* [[צו היבוא והיצוא (פיקוח על ייצוא בתחום הכימי, הביולוגי והגרעיני)]]
* [[תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי)]]
* [[צו העונשין (קביעת גופים אחרים וסוגי גופים לעניין עבודת שירות)]]
* [[צו העונשין (הכרזה על עניין סודי)]]
* [[צו העונשין (הכרזה על עניין סודי) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות החברות (סכומים אחרים הכלולים בהון עצמי שיראו אותם כעודפים)]]
* [[תקנות פנקס האימוצים]]
* [[תקנות שירותי הסעד (טיפול בנזקקים)]]
* [[תקנות שירותי הסעד (מבחני נזקקות)]]
* [[צו התגמולים לנפגעי פעולות איבה (החלת תקנות בדבר השתלמות מקצועית, ערבויות וביטוח מפני מחלה)]]
* [[תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (נכנסים לישראל)]]
* [[תקנות העונשין (מאסר על תנאי)]]
* [[תקנות ההגבלים העסקיים (הסדר שכל כבילותיו נוגעות לתובלה בין-לאומית)]]
* [[אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן)]]
* [[תקנות המקרקעין (תנאים להינתקות ממערכת מרכזית בבית משותף)]]
* [[כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים)]]
* [[כללי בתי הדין הדתיים הדרוזיים (סדרי הדיון של הוועדה למינוי קאדים מד'הב)]]
* [[תקנות המיילדות (החזקת פטידין והשימוש בו)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (בחירת חברי בתי דין מחוזיים)]]
* [[כללי לשכת עורכי-הדין (קבלת חברים ללשכה וחידוש החברות)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (מינוי פרקליטים ליד ועדות האתיקה והפסקת כהונתם)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (העסקת טוען)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (מתן סעד משפטי למעוטי אמצעים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (דירקטורים בחברה ציבורית)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות בדירות)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים)]]
* [[תקנות לשכת עורכי הדין (קביעת סוגי שירותים ברישום דירות שבעדם ייקבע תעריף מקסימלי)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי בפעולות לרישום דירות מגורים)]]
* [[כללי לשכת עורכי-הדין (חברי גופים נבחרים או ממונים)]]
* [[כללי לשכת עורכי הדין (נוהל התקנת כללים)]]
* [[תקנות אומנה לילדים (מנגנון תלונה לילדים במסגרת השמה חוץ-ביתית)]]
* [[תקנות הנוער (טיפול והשגחה) (הוראות שונות)]]
* [[תקנות הסעד (טיפול במפגרים)]]
* [[תקנות בריאות העם (אשפוז בבית חולים)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רשיונות)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רישום מתאמנים ופיקוח על התאמנות)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (ערעור לבית המשפט המחוזי)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים (סדר הדין של ועדת המשמעת)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (בחינות בדיני ישראל ובאתיקה מקצועית)]]
* [[תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (ערבות בנקאית ערובה אחרת או ביטוח)]]
* [[תקנות הבטיחות בעבודה (מכירת טרקטורים ומסגרות בטיחות)]]
* [[תקנות המכס (סדרי הדין בערעור)‏]]
* [[תקנות הכניסה לישראל (פטור מקבלת היתר למתן אשרה ורישיון ישיבה לעובד זר למשתתף תכנית זהות)]]
* [[צו הביטוח הלאומי (אזורי ניסוי לעניין סעיף 224א לחוק) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול)]]
* [[תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (התנאים למתן הטבות לרווחה כלכלית)]]
* [[תקנות טיפול בחולי נפש]]
* [[תקנות טיפול בחולי נפש (ייצוג משפטי בטיפול כפוי)]]
* [[צו הראיות (פסיכולוג מומחה)]]
* [[תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה)]]
* [[תקנות עבודת נשים (עבודות בקרינה מייננת)]]
* [[תקנות העסקת נכי מלחמה]]
* [[תקנות העסקת בני משפחות חיילים שנספו במערכה]]
* [[תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (ערבויות למילוות לנכים)]]
* [[תקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות)]]
* [[תקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) (עובדי הכנסת)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (קבלת פרטי רישום של נרשם)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (סדרי רישום)]]
* [[תקנות מרשם האוכלוסין (רישום מען)]]
* [[כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)]]
* [[תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה של עגלי חלב)]]
* [[תקנות החולה הנוטה למות (ועדות, מסמכים, מאגר מידע ודיווח)]]
* [[תקנות לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים) (סדרי דין)]]
* [[הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים)]]
* [[הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (דרכי חישוב ריבית)]]
* [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (פרסומת המכוונת לקטינים)]]
* [[תקנות לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים) (סדרי דין)]]
* [[תקנות העיריות (רובע עירוני - מכבים–רעות)]]
* [[תקנות העיריות (רובע עירוני - נווה מונוסון)]]
* [[תקנות רישוי עסקים (תנאים תברואיים לקייטנות ומחנות נופש)]]
* [[תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (סדרנים)]]
* [[תקנות התחרות הכלכלית (סדרי דין בבית הדין ובערעור)]]
* [[תקנות שירות בטחון (שירות מילואים)‏]]
* [[תקנות שירות בטחון (הכשרה חקלאית)]]
* [[צו סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (חקירת חשודים לפי חוק השיפוט הצבאי)]]
* [[תקנות בריאות העם (תיקון פנקסי לידות ומיתות)]]
* [[תקנות בריאות העם (תנאי שחובה לקיימו במרפאה)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים ונהלי מעבר)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תשלומים לחברת הדואר)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תשלום דמי ביטוח בריאות לגבי עובד במשק בית)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תכנית לשירותים נוספים ושינויים בה)]]
* [[תקנות האנטומיה והפתולוגיה (ניתוחים במקרים מיוחדים)]]
* [[תקנות הנהיגה הספורטיבית (כללים בדבר כשירות רפואית)]]
* [[תקנות הסמים המסוכנים (בתי חולים)]]
* [[צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (ניפוק דלק במכלית)]]
* [[צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (הפעלת רכב מנועי בבנזין)]]
* [[תקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (דבורים)]]
* [[תקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (סוסים טהורי גזע)]]
* [[תקנות המים (כללים לרחיצת רכב ולשטיפת משטחים מרוצפים במים)]]
* [[צו ביטוח בריאות ממלכתי (העברת סכום כספי למד&quot;א)]]
* [[צו ביטוח בריאות ממלכתי (מימון מועצת הבריאות)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (החזר תשלום בעד ביטוח רפואי)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (העלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (העלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים) (מס' 2)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירות רפואי למבוטחי קופת חולים ביישובים קטנים)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הודעה על סגירת מרפאה או על הפסקת התקשרות למתן שירות רפואי)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הסדרי בחירה בין נותני שירותים)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (החזר בעד שירותי בריאות)]]
* [[תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הגשת דוח)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (עבירות ועונשין)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פסיכולוגיה רפואית)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פרטי רישום)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (פרסומת)]]
* [[כללי הפסיכולוגים (אתיקה מקצועית)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (ייחוד פעולות לפסיכולוג חינוכי)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (סדרי בחינות לרישום בפנקס)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (מומחיות מוכרת - פסיכולוגיה התפתחותית)]]
* [[תקנות לפיצוי נפגעי גזזת (תשלום פיצוי חד פעמי, קיצבה ומענק)]]
* [[תקנות הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים (סימון אזהרה)]]
* [[תקנות דם טבורי (בנק דם טבורי ציבורי)]]
* [[תקנות דם טבורי (בנק דם טבורי פרטי)]]
* [[תקנות בריאות העם (שמירת רשומות)]]
* [[תקנות מעונות יום שיקומיים (השתתפות בהוצאות של מי שחייב במזונותיו של פעוט עם מוגבלות)]]
* [[תקנות הרופאים (בחינה לקראת סטאז')]]
* [[תקנות הרופאים (בחינות רישוי)]]
* [[צו הרופאים (שימוש בהגדר &quot;אורתופד&quot;)]]
* [[צו הרופאים (שימוש בהגדר &quot;מנתח&quot;)]]
* [[תקנות הסמים המסוכנים (תעודה לזיהוי סם שמבקשים לחלטו או להשמידו וסדרי דין בדבר בקשה לחילוט סם או להשמדתו)]]
* [[תקנות הרופאים (פרסומת אסורה)]]
* [[כללי בנק ישראל (שירותים בתחום המטבע)]]
* [[תקנות דיני העונשין (דרכי ענישה) (גמילה מדחף לסמים מסוכנים)]]
* [[צו הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (הארכת תקופת תוקף של תעודה זמנית)]]
* [[צו הגנת הצרכן (סימון טובין) (סימון טובין במחיריהם הממוצע במדינות מחוץ לישראל) (הוראת שעה)]]
* [[תקנות בריאות הציבור (מזון) (יבוא מזון רגיל בהליך מקוון) (הוראת שעה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (הליכים ותנאים לקבלת רישיון לשידורי טלוויזיה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (המועד להגשת בקשה לקבלת רישיון לשידורי טלוויזיה)]]
* [[כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (ועדה מייעצת לבחינת תחום שידורי הטלוויזיה בישראל)]]
* [[כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (נטילת זמני שידור)]]
* [[תקנות רישוי שירותי התעופה (פטור מהיתר הפעלה)]]
* [[כללי החברות הממשלתיות (מינוי רואי חשבון ושכרם)]]
* [[תקנות הפסיכולוגים (סדרי דין בועדות)]]
* [[תקנות מעונות יום שיקומיים (כללים להכרה במכון להתפתחות הילד)]]
* [[תקנות רישוי שירותי התעופה (פטור מרישיון הפעלה מסחרית)]]
* [[צו שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הארכת מועד תחולת חובת הנגישות למוסדות בריאות קיימים)]]
* [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור רכב והרכבתו)]]
* [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (החלת החוק על שירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין)]]
* [[צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מרבי לשירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין)]]
* [[צו הגז (בטיחות ורישוי) (מיתקנים להולכת גז טבעי)]]
* [[צו הגז (בטיחות ורישוי) (מיתקנים לחלוקת גז טבעי)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (ועד דיירים)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (תנאים לעניין ניסיון, הכשרה מקצועית וותק של מנהל בית דיור מוגן)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (טופס של מפרט דירה)]]
* [[תקנות הדיור המוגן (טופס מסמך גילוי)]]
* [[תקנות שוויון הזדמנויות בעבודה (חובת מסירת הודעה למעביד)]]
* [[תקנות עבודת נשים (חובת מסירת הודעות למעביד)]]
* [[תקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד)]]
* [[תקנות הטיס (יחידות מידה)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר בחירת נציגי המגדלים)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2021)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2020)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2018)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2017)]]
* [[תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2016)]]
* [[תקנות שימור הקרקע]]
* [[תקנות שימור השפוע של טבריה]]
* [[תקנות שמור חיפה (אגף הכרמל)]]
* [[תקנות שימור חולות יפו–ראשון-לציון–נחל רובין]]
* [[כללי שימור הכפר חבלה]]
* [[כללי שימור קרקע של ח'אן יונס]]
* [[תקנות שימור ירושלים (מבואות מערביים)]]
* [[תקנות שימור דיר עמר]]
* [[תקנות שימור א-ראמה]]
* [[כללי שימור-קרקע של ג'בל א-דאהי (גבעת המורה)]]
* [[כללי שימור-קרקע של א-טורייבה-כרנוב]]
* [[תקנות שימור הקרקע (אזור עמק חפר)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (בעלי מקצוע בעמותה מוכרת)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (בדיקת כשירות מבקש)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (כללי פרסום)]]
* [[תקנות אימוץ ילדים (הוראות בדבר שמירה נפרדת וחסויה של פרטי הורה שני והשימוש בהם)]]
* [[תקנות מינהל מקרקעי ישראל (אגרות)]]
* [[תקנות מינהל מקרקעי ישראל (מאגר המידע)]]
* [[תקנות האחריות לפיצוי נזקי זיהום בשמן (היטל השתתפות בקרן הבין-לאומית)]]
* [[תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (כללים בדבר הכשרת סדרנים ממונים)]]
* [[תקנות סדר הדין הפלילי (הודעה לנאשם בדבר האפשרות לניהול דיון מקדמי)]]
* [[תקנות התכנון והבניה (הקמת מיתקן גז בלחץ נמוך מאוד)]]
* [[תקנות החכרת מקרקעין (הוראות שעה) (סדרי הגשת ערר וסדרי הדין בועדת ערר)]]
* [[צו לשכת עורכי הדין (בטוחות לעניין עורך דין זר)]]
* [[תקנות החברות (תחולה על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית)]]</text>
      <sha1>mu69vkp0neamh11mjcywfmz4v0fy7dn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:חוק הנכים (תגמולים ושיקום)</title>
    <ns>116</ns>
    <id>314950</id>
    <revision>
      <id>1416921</id>
      <parentid>1414223</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T20:17:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Fuzzy</username>
        <id>29</id>
      </contributor>
      <minor />
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="99408" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי&quot;ט-1959 [נוסח משולב]

&lt;מאגר 2000439 תיקון 2166064&gt;

&lt;מקור&gt;
'''נוסח ישן:''' ((ס&quot;ח תש&quot;ט, 278|חוק הנכים (תגמולים ושיקום)|1:210316)); ((תש&quot;י, 180|תיקון|1:210315)); ((תשי&quot;ב, 282|תיקון|2:210314)), ((VIII|ת&quot;ט|ec:3:517968)); ((תשי&quot;ד, 88|תיקון|2:211797)); ((תשט&quot;ו, 130|תיקון|2:210313)); ((תשי&quot;ט, 146|הוראות שונות|3:210312)).
'''נוסח משולב:''' ((ס&quot;ח תשי&quot;ט, 276|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב]|3:311003)), ((X|ת&quot;ט|ec:3:517973)); ((תשכ&quot;א, 156|תיקון|4:210311)), ((216|ת&quot;ט|ec:4:317346)); ((תשכ&quot;ד, 140|תיקון מס' 2 לחוק השופטים|5:209664)); ((תשכ&quot;ה, 6|תיקון מס' 2|5:210310)), ((292|תיקון מס' 3|5:210309)); ((תשכ&quot;ז, 8|תיקון מס' 3 (תיקון)|6:210308)), ((139|תיקון מס' 4|6:210307)); ((תשכ&quot;ח, 168|תיקון מס' 5|6:210306)); ((תשל&quot;א, 125|תיקון מס' 6|7:210305)); ((תשל&quot;ב, 139|תיקון מס' 7|7:210304)); ((תשל&quot;ג, 254|תיקון מס' 8|7:210303)); ((תשל&quot;ו, 91|תיקון מס' 9|8:210302)); ((תשל&quot;ט, 68|תיקון מס' 10|9:210301)); ((תשמ&quot;א, 10|תיקון מס' 11|9:210300)); ((תשמ&quot;ב, 272|תיקון מס' 7 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה|10:209756)); ((תשמ&quot;ד, 140|תיקון מס' 13|10:210211)); ((תש&quot;ן, 20|תיקון מס' 14|12:210689)), ((151|תיקון מס' 18 לחוק בית הדין לעבודה|12:210695)); ((תשנ&quot;ב, 18|תיקון מס' 16|12:210893)); ((תשנ&quot;ו, 18|תיקון מס' 17|13:211321)); ((תשנ&quot;ז, 90|תיקון מס' 18|14:211390)); ((תשנ&quot;ט, 20|תיקון מס' 19|14:211576)), ((118|תיקון מס' 20|14:211620)); ((תשס&quot;א, 54|תיקון מס' 21|15:300288)); ((תשס&quot;ד, 49|חוק גיל פרישה|16:300990)), ((317|תיקון מס' 23|16:299839)); ((תשס&quot;ח, 82|תיקון מס' 24|17:300040)); ((תשע&quot;א, 13|חוק דיווח על פעילות אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה)|18:301124)); ((תשע&quot;ב, 158|חוק איסור עיקול דמי ליווי לעיוור ותגמולים אחרים (תיקוני חקיקה)|18:301315)); ((תשע&quot;ד, 66|תיקון מס' 27|19:301586)), ((66|תיקון מס' 28|19:301609)); ((תשע&quot;ז, 238|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018)|20:366872)); ((תשפ&quot;ב, 696|תיקון מס' 30 והוראת שעה|24:616716)).

''עדכון שיעורי תגמולים:'' ((ק&quot;ת תשמ&quot;א, 1349|צו)); ((תשמ&quot;ב, 247|צו)); ((תשמ&quot;ד, 1642|העלאת שיעורי תגמולים)); ((תשמ&quot;ו, 603|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)); ((תשמ&quot;ז, 329|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)), ((1073|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (מס' 2))); ((תשמ&quot;ח, 208|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)); ((תשמ&quot;ט, 608|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון))), ((1240|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון מס' 2))); ((תשנ&quot;א, 763|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון))), ((929|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון מס' 2))); ((תשנ&quot;ב, 688|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון))); ((תשנ&quot;ה, 403|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)), ((1563|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (מס' 2))); ((תשנ&quot;ז, 603|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)), ((1094|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (מס' 2))); ((תשנ&quot;ט, 492|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)); ((תש&quot;ס, 863|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)); ((תשס&quot;א, 785|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)); ((תשס&quot;ג, 100|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)); ((תשס&quot;ח, 1006|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה))), ((1006|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)); ((תשס&quot;ט, 46|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)), ((46|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה))), ((1024|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (מס' 2))), ((1228|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך [צ&quot;ל: (מס' 3)])); ((תש&quot;ע, 1564|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)), ((1564|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה))); ((תשע&quot;ב, 780|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)), ((780|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה))), ((1536|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (מס' 2))); ((תשע&quot;ג, 1606|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)), ((1606|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה))); ((תשע&quot;ד, 1660|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)); ((תשע&quot;ו, 108|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)), ((108|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה))); ((תשע&quot;ז, 768|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)), ((768|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה))); ((תשע&quot;ט, 2960|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך)), ((2960|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה))); ((תשפ&quot;א, 602|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה))), ((602|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה מס' 2))), ((603|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה מס' 2))), ((604, 605|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון))); ((תשפ&quot;ב, 100, 101|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך|9639)), ((102|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)|9639)).

&lt;מבוא&gt; הנוסח המשולב בא במקום חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש&quot;ט-1949. המספרים שבכותרות השוליים המוקפים סוגריים מרובעים מציינים את מספר הסעיף בנוסח המקורי.

__TOC__

== פרק ראשון: פרשנות ==

@ 1. הגדרות [1] (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ה-2, תשכ&quot;ח, תשל&quot;א, תשל&quot;ב, תשל&quot;ג, תשל&quot;ו, תשל&quot;ט, תשמ&quot;א, [ק&quot;ת צווים], תשנ&quot;ז, תשע&quot;ז)
: בחוק זה -
:- &quot;שירות צבאי&quot; ו&quot;שירות&quot; -
:: (1) שירות בצבא-הגנה לישראל;
:: (2) לגבי התקופה שמיום י&quot;ז בכסלו תש&quot;ח (30 בנובמבר 1947) עד יום כ&quot;ט בכסלו תש&quot;ט (31 בדצמבר 1948) - כל שירות אחר ששר הבטחון הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, כשירות צבאי לצורך חוק זה;
:: (3) לגבי התקופה שעד יום י&quot;ז בכסלו תש&quot;ח (30 בנובמבר 1947) - שירות פעיל ביחידה לוחמת של ארגון ההגנה בארץ ישראל וכל שירות אחר בארץ ישראל ששר הבטחון הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, כשירות צבאי לצורך חוק זה;
:- &quot;שירות קבע&quot; - שירות צבאי על פי התחייבות לשירות קבע;
:- &quot;חייל משוחרר&quot; - אדם ששירת בשירות צבאי ושוחרר מהשירות; לענין זה - מי ששירת בשירות צבאי שאינו שירות קבע ועבר ברציפות לשרת בשירות קבע, רואים את היום שלפני תחילת שירות הקבע שלו כיום שחרורו מהשירות שאינו שירות קבע;
:- &quot;חייל בשירות קבע&quot; - אדם המשרת בשירות קבע;
:- &quot;נכות&quot; - איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, או פחיתתו של כושר זה, שנגרמו לחייל או לחייל משוחרר כתוצאה של אחת מאלה:
:: (1) חבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע - חבלה כאמור שהיא חבלת שירות;
:: (2) מחלה או החמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע - מחלת שירות או החמרת מחלת שירות שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו;
:- &quot;חבלה&quot; - נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים, לרבות מכת חום, מכת קור, או מוות פתאומי שנמנע על רקע אירוע לבבי תוך כדי האירוע (Aborted Sudden Cardiac Death), וכן הפרעות בתר חבלתיות (Post-Traumatic Stress Disorder);
:- &quot;חבלת שירות&quot; - חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי;
:- &quot;מחלה&quot; - כל מחלה, ליקוי, מוגבלות, תסמונת או הפרעה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, והכול למעט חבלה;
:- &quot;מחלת שירות&quot; - כל אחת מאלה, ובלבד שנגרמה עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי, או עקב תנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי:
:: (1) מחלה כתוצאה מחשיפה לחומר מסוכן שקבע שר הביטחון בצו, לקרינה מייננת או לקרינה אינפרא-אדומה;
:: (2) הידבקות במחלה כתוצאה מחשיפה למוצרי דם ונוזלי גוף במסגרת טיפול רפואי בתנאי שדה;
:: (3) פגיעה באיברי השמיעה כתוצאה מאירועי רעש או מחשיפה לרעש, ובלבד שמקור הרעש הוא באמצעי לחימה;
:: (4) מחלה אחרת שקבע שר הביטחון, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, בצו, בתנאים ובנסיבות שקבע כאמור;
:- &quot;מיועד לשירות ביטחון&quot; - כהגדרתו [[בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ&quot;ו-1986]];
:- &quot;נכה&quot; - חייל משוחרר או חייל בשירות קבע, שלקה בנכות;
:- &quot;בן משפחה&quot; של נכה -
:: (1) אשה, ובכלל זה אשה הגרה יחד עם הנכה והידועה בציבור כאשתו;
:: (2) ילד - ובכלל זה ילד חורג וילד מאומץ - שטרם מלאו לו 21 שנה, או שבהגיעו לגיל 21 לא עמד ברשות עצמו מחמת מום גופני או שכלי, וכל עוד אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה, אך למעט ילד חורג שאינו סמוך על שולחן הנכה ושמוחזק על ידי קרובו מלידה שאינו בן-זוגו של הנכה;
:: (3) הורה, ובכלל זה הורה חורג והורה מאמץ, שאין לו זולת הנכה יותר משני ילדים העומדים ברשות עצמם והוא אחד מאלה:
::: (א) אב נצרך שטרם מלאו לו חמישים שנה;
::: (ב) אב שמלאו לו חמישים שנה, ואין לו הכנסה מספקת למחייתו;
::: (ג) אם שאין לה הכנסה מספקת למחייתה;
:: (4) אח יתום משני הוריו אשר אין לו זולת הנכה אח העומד ברשות עצמו, ומחסורו היה על הנכה ערב התגייסותו של הנכה לשירות והוא אחד מאלה:
::: (א) טרם מלאו לו 18 שנה ואינו משתכר למחייתו;
::: (ב) בהגיעו לגיל 18 שנה לא עמד ברשות עצמו מחמת מום גופני או שכלי וכל עוד אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה;
:- &quot;אח&quot; כולל אחות;
:- &quot;נצרך&quot; - אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין לו הכנסה מספקת למחייתו;
:- &quot;עומד ברשות עצמו&quot; - אדם שמלאו לו שמונה-עשרה שנה ואיננו נצרך;
:- &quot;אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו&quot; -
:: (1) כשהוא &quot;בן-משפחה&quot; - אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו מחמת גילו או מחלתו או ליקויו הגופני או השכלי, וכן אדם שהוכר, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כבלתי מסוגל להשתכר למחייתו;
:: (2) כשהוא &quot;נכה&quot; - אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו בגלל מום גופני או שכלי ואין סיכוי נראה לעין שאפשר יהיה לשקמו אי-פעם;
:- &quot;הכנסה מספקת למחיית אדם&quot; - הכנסה שהוכרה כמספקת למחייתו של אדם והתלויים בו, לפי כללים שייקבעו בתקנות;
:- &quot;הענקה&quot; - (((נמחקה);))
:- &quot;השכר הקובע&quot; - 179.3% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המינהלי ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה (((מעודכן לאפריל 2021))).

@ 1א. חבלה בדרך למחנה או ממנו (תיקון: תשכ&quot;ח)
: (א) רואים חבלה שאירעה לחייל או לחייל משוחרר כחבלה שאירעה בתקופת שירותו עקב שירותו גם אם היא נגרמה בדרך אל המחנה או ממנו ובלבד ששהותו מחוץ למחנה היתה כדין ולא חלו בדרך הפסקות או סטיות של ממש שאין להן קשר עם השירות או עם הדרך אל המחנה או ממנו. לגבי חייל השוהה בחופשה, רואים חבלה כאמור רק אם נגרמה בדרכו מן המחנה אל יעד חופשתו או בדרכו אל המחנה מיעד חופשתו.
: (ב) לענין סעיף זה -
::- &quot;מחנה&quot; - המקום בו שוהה החייל תוך שירותו הצבאי ולגבי איש מילואים - לרבות מקום התייצבותו;
::- &quot;חייל השוהה בחופשה&quot; - חייל השוהה כדין מחוץ למחנה שלא במילוי תפקיד בשירות, ולרבות חייל משוחרר בדרכו בחזרה מן השירות.
: (ג) לענין סעיף זה, הטוען שהחייל שהה מחוץ למחנה שלא כדין - עליו הראיה.

@ 2. נכים ממתנדבי הישוב [28א]
: (א) &quot;נכה ממתנדבי הישוב&quot; בסעיף זה - מי ששירת ביחידה של צבאות הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית על פי קריאת המוסדות הלאומיים בארץ ישראל, והוכיח כי הרשות המוסמכת לכך באותה ממלכה קבעה שהוא לקה בנכות בתקופת שירות זה ועקב שירות זה.
: (ב) שירותו של נכה ממתנדבי הישוב רואים אותו לענין חוק זה כשירות צבאי, ולענין חוק זה יהיה דינו, פרט לתגמולים ולהענקה, כדין נכה כמשמעותו [[בסעיף 1]].
: (ג) נכה ממתנדבי הישוב יהיה דינו לענין כל חיקוק אחר כדין נכה כמשמעותו [[בסעיף 1]] ואת התגמולים שהוא מקבל מהממלכה האמורה יראו כאילו הם תגמולים המשתלמים לפי חוק זה.
: (ד) לענין סעיף זה, תהיה דרגת נכותו של נכה ממתנדבי הישוב כפי שתיקבע לו מדי פעם בפעם על ידי הרשות האמורה בסעיף קטן (א).

@ 2א. מיועדים לשירות ביטחון בהכשרה קדם-צבאית או בעת מבחנים ליחידת התנדבות (תיקון: תשע&quot;ז)
: (א) לעניין חוק זה, רואים מיועד לשירות ביטחון שהתנדב להשתתף בהכשרה קדם-צבאית או שנקרא למבחנים ליחידת התנדבות, כחייל שאינו חייל בשירות קבע, ורואים את ההכשרה הקדם-צבאית או המבחנים ליחידת ההתנדבות, לפי העניין, כשירות צבאי.
: (ב) בסעיף זה -
::- &quot;הכשרה קדם-צבאית&quot; - הכשרה שמקיים צבא הגנה לישראל למיועד לשירות ביטחון, לפני תחילת שירותו בצבא הגנה לישראל, ולמעט הכשרה לנהיגה;
::- &quot;מבחנים ליחידת התנדבות&quot; - מבחנים שנערכים למיועדים לשירות ביטחון לבחינת כושרם לשירות ביחידת התנדבות של צבא הגנה לישראל.

@ 2ב. משרת בשירות קבע ברציפות (תיקון: תשע&quot;ז)
: לשירות החובה לעניין חוק זה, חייל בשירות קבע המשרת בשירות קבע ברציפות לשירות החובה כהגדרתו [[בחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), התשמ&quot;ה-1985]], רואים אותו, בששת החודשים הראשונים של שירות הקבע כאמור, כחייל שאינו חייל בשירות קבע.

@ 3. סמכות להעלות שיעורים (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ה-2, תשכ&quot;ח, תשמ&quot;א)
: שר הבטחון רשאי בצו, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, להעלות את שיעור השכר הקובע, את שיעור הדרגה הקובעת ואת שיעורי התגמולים המשתלמים על פי חוק זה.

== פרק שני: תגמול (תיקון: תשכ&quot;ח) ==

@ 4. תגמולים בדרך של מענק לנכים שדרגת נכותם 10 עד 19 אחוזים (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ה-2, תשכ&quot;ח, תשנ&quot;ו)
: על אף הוראות [[סעיף 5]], נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-10%, ואינה עולה על 19%, ישולמו לו תגמולים בדרך של מענק חד פעמי, שסכומו ייקבע כלהלן (להלן - מענק):
: (1) לנכה שדרגת נכותו 10%, 10% מהשכר הקובע, כפול 108;
: (2) לנכה שדרגת נכותו 11%, 11% מהשכר הקובע, כפול 125;
: (3) לנכה שדרגת נכותו 12%, 12% מהשכר הקובע, כפול 142;
: (4) לנכה שדרגת נכותו 13%, 13% מהשכר הקובע, כפול 155;
: (5) לנכה שדרגת נכותו 14%, 14% מהשכר הקובע, כפול 166;
: (6) לנכה שדרגת נכותו 15%, 15% מהשכר הקובע, כפול 175;
: (7) לנכה שדרגת נכותו 16%, 16% מהשכר הקובע, כפול 185;
: (8) לנכה שדרגת נכותו 17%, 17% מהשכר הקובע, כפול 193;
: (9) לנכה שדרגת נכותו 18%, 18% מהשכר הקובע, כפול 201;
: (10) לנכה שדרגת נכותו 19%, 19% מהשכר הקובע, כפול 215.

@ 4א. תגמולים לנכה שקיבל מענק ולאחר מכן נקבעה לו דרגת נכות גבוהה מ-19 אחוזים (תיקון: תשנ&quot;ו)
: (א) נכה שנקבעה לו דרגת נכות שאינה עולה על 19% ושולם לו מענק כאמור [[בסעיף 4]], ולאחר מכן נקבעה לו דרגת נכות העולה על 19%, יהיה זכאי לתגמולים ולהטבות על פי דרגת הנכות האחרונה שנקבעה לו.
: (ב)(1) נקבעה לנכה דרגת נכות העולה על 19% כאמור בסעיף קטן (א), ומועד תחילת תשלום התגמולים, לפי קביעה כאמור, חל לפני שחלפו, מאז היום הקובע, חודשים שמספרם כמספר הקובע ינוכה מהתגמולים שישולמו לו סכום שייקבע לפי פסקה (2).
:: (2) הסכום שינוכה כאמור בפסקה (1) יחושב כך: סכום המענק ששולם, בהפחתת סכום שהוא המכפלה של התגמול החודשי שהיה משתלם לנכה לפי [[סעיף 5]], לו היה חל עליו [[הסעיף האמור]], במספר החודשים שחלפו מהיום הקובע ועד למועד תחילת תשלום התגמול לפי דרגת הנכות האחרונה שנקבעה לו.
:: (3) בסעיף זה -
:::- &quot;היום הקובע&quot; - היום שבו קמה זכאותו של הנכה לתגמולים לפי דרגת הנכות שעל-פיה קיבל את המענק;
:::- &quot;המספר הקובע&quot; - המספר הנקוב [[בסעיף 4]] ששימש בסיס לקביעת סכום המענק שקיבל הנכה לפי [[אותו סעיף]] בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לו;
:::- &quot;התגמול החודשי&quot; - התגמול ששימש בסיס לקביעת סכום המענק שקיבל הנכה.
: (ג) שר הבטחון, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, יקבע את שיעור ניכוי המענק מהתגמולים שיקבל הנכה, לפי הוראות סעיף קטן (ב).
: (ד) נקבעה לנכה דרגת נכות העולה על 19% כאמור בסעיף קטן (א), ומועד תחילת תשלום התגמולים, לפי קביעה כאמור חל אחרי שחלפו מאז היום הקובע, חודשים שמספרם כמספר הקובע, לא ינוכה מהתגמולים שישולמו לו סכום המענק ששולם.

@ 4ב. מועד תשלום המענק (תיקון: תשנ&quot;ו)
: מענק או תגמול לפי [[סעיפים 4]] [[ו-4א]] ישולמו לאחר שחלף המועד להגשת ערר על החלטה של הועדה הרפואית בדבר דרגת הנכות או אם הוגש ערר כאמור, לאחר החלטת הועדה הרפואית העליונה בערר.

@ 4ג. תשלום מקדמה לנכה שדרגת נכותו 10 עד 19 אחוזים (תיקון: תשנ&quot;ו)
: (א) נכה שדרגת נכותו מ-10% עד 19% ולא נקבע שדרגת נכותו קבועה, רשאי קצין התגמולים להורות כי תשולם לו מקדמה על חשבון המענק לפי [[סעיף 4]]; סכום המקדמה לא יעלה על סכום השווה למכפלת התגמול החודשי שהיה משתלם לנכה לפי [[סעיף 5]], לו היה חל עליו [[הסעיף האמור]], במספר החודשים שיחלפו עד למועד שנקבע לבדיקת הנכה לשם קביעת דרגת נכותו מחדש.
: (ב) שר הבטחון, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, יקבע את שיעור המקדמה שיקבל הנכה על חשבון המענק.
: (ג) נכה שקיבל מקדמה כאמור בסעיף קטן (א), ובבדיקה שנערכה לשם קביעת נכותו מחדש נקבעה לו אותה דרגת נכות, יקבל מענק לפי [[סעיף 4]], בניכוי המקדמה שקיבל.
: (ד) נכה שקיבל מקדמה כאמור בסעיף קטן (א) ובבדיקה שנערכה לשם קביעת דרגת נכותו מחדש נקבעה לו דרגת נכות העולה על 19%, יקבל תגמולים לפי דרגת הנכות החדשה שנקבעה, בניכוי המקדמה שקיבל; הוראות [[סעיף 4א(ב)]] יחולו על חישוב ניכוי המקדמה.
: (ה) שר הביטחון יקבע באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, את שיעור ניכוי המקדמה לפי הוראות סעיף קטן (ד).

@ 4ד. אי תשלום תגמולים נוספים (תיקון: תשנ&quot;ו)
: נכה הזכאי לתגמולים בדרך של מענק, לפי [[סעיפים 4 עד 4ג]], לא ישולם לו כל תגמול אחר לפי חוק זה.

@ 4ה. תחילה ותחולה (תיקון: תשנ&quot;ו)
: [[סעיפים 4]] [[ו-4א עד 4ד]], יחולו לגבי נכה שדרגת נכותו 10% עד 19%, שהגיש לראשונה תביעה לקצין התגמולים ביום ט' בטבת התשנ&quot;ו (1 בינואר 1996) ואילך, ואינו מקבל תגמולים עובר למועד זה.

@ 4ו. ברירת מענק (תיקון: תשנ&quot;ו)
: נכה הזכאי לתגמול חודשי ושדרגת נכותו 10% עד 19%, יהיה רשאי לבחור לקבל מענק במקום תגמול חודשי, על פי כללים, שיעורים ותנאים שיקבע שר הבטחון בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

@ 5. תגמולים לנכים של 10%–100% (תיקון: תשכ&quot;ח, תשל&quot;ג)
: נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-10% ישולמו לו, כל עוד הוא נכה כאמור, תגמולים בשיעור של אחוז אחד משכרו הקובע לכל אחוז שבדרגת נכותו.

@ 6. תגמול למחוסר פרנסה [6א] (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ה-2, תשכ&quot;ז-2, תשכ&quot;ח, תשל&quot;ג, תשל&quot;ו, תשל&quot;ט, תשמ&quot;א, [ק&quot;ת צווים])
: (((ראו [[סעיף 7ה1]], לעניין הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):))
: (א) נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-10% והוא מחוסר פרנסה, ישולם לו, כל עוד הוא מחוסר פרנסה, תגמול חוסר פרנסה בשיעור המפורט בסעיף קטן (ג), במקום התגמולים לפי [[סעיף 5]].
: (ב) &quot;נכה מחוסר פרנסה&quot; - נכה שנתמלאו בו שני אלה:
:: (1) אין לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה או שהכנסתו אחרי ניכוי תגמולים אלה, פחותה ממחצית שכרו הקובע;
:: (2) הוכיח לקצין תגמולים, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כי עשה את כל אשר ביכלתו, כדי לקבל הכנסה או להגדילה עד למחצית השכר הקובע.
: (ג) &quot;תגמול חוסר פרנסה&quot; -
:: (1) לנכה שדרגת נכותו מ-10% עד 18% - 70.9% מהדרגה הקובעת, ואם יש לנכה ילד - 103.6% מהדרגה הקובעת (((מעודכן לאפריל 2021)));
:: (2) לנכה שדרגת נכותו מ-19% עד 39% - 103.6% מהדרגה הקובעת, ואם יש לנכה ילד - 147.7% מהדרגה הקובעת (((מעודכן לאפריל 2021)));
:: (3) לנכה שדרגת נכותו מ-40% עד 100% - 147.7% מהדרגה הקובעת, ואם יש לנכה ילד - 191.5% מהדרגה הקובעת (((מעודכן לאפריל 2021)));
::- &quot;הדרגה הקובעת&quot; - סך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 22 של הדירוג המינהלי ושאין משתלמת לו תוספת שכר בזכות בן משפחה (((מעודכן לאפריל 2021))). 
: (ד) בנוסף על האמור בסעיף קטן (ג), לנכה מחוסר פרנסה שאין לו בן משפחה שהוא ילד תשולם תוספת של 10% מתגמוליו, ולנכה מחוסר פרנסה שיש לו בן משפחה שהוא ילד תשולם תוספת של 20% מתגמוליו.

@ 7. תגמולים מיוחדים [7] (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ה-2, תשכ&quot;ז-2, תשל&quot;ב, תשל&quot;ג, תשל&quot;ו, תשל&quot;ט, תשמ&quot;א, תשמ&quot;ג, תש&quot;ן, תשפ&quot;ב, [ק&quot;ת צווים])
: (((ראו [[סעיף 7ה1]], לעניין הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):))
: (א) נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% והוא נצרך, ישולמו לו - במקום התגמולים האמורים [[בסעיפים 5]] [[ו-6]] - 218.6% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 22 של הדירוג המינהלי ואם יש לנכה ילד - 242.7% מהדרגה הקובעת (((מעודכן לאפריל 2021))).
: (א1) בנוסף על האמור בסעיף קטן (א), נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-60% והוא נצרך תשולם לו תוספת לתגמוליו כמפורט להלן:
:: (1) לנכה שדרגת נכותו מ-60% עד 69% - תשולם תוספת של 5% מן התגמולים שהיו משתלמים לפי [[סעיף 5]] אילו לא היה נצרך (להלן - התגמולים הרגילים);
:: (2) לנכה שדרגת נכותו מ-70% עד 79% - תשולם תוספת של 10% מן התגמולים הרגילים;
:: (3) לנכה שדרגת נכותו מ-80% עד 89% - תשולם תוספת של 15% מן התגמולים הרגילים;
:: (4) לנכה שדרגת נכותו היא מ-90% עד 100% - תשולם תוספת של 20% מן התגמולים הרגילים;
:: (5) לנכה שדרגת נכותו היא 100% מיוחדת שנקבעה לפי כללים שפורטו בתקנות - תשולם תוספת של 40% מן התגמולים הרגילים.
: (ב) (((אינו חל כהוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):)) נכה הזכאי לתגמולים לפי סעיף קטן (א) ויש לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה, ינוכה מתגמוליו חלק מהכנסתו העולה על מחצית הסכום שנקבע כהכנסתו כדי מחיה.
: (ג) (((אינו חל כהוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):)) על אף האמור בסעיף קטן (א), נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% ושאינו מסוגל להשתכר למחייתו, והוא זכאי לקיצבה או תשלום כיוצא בזה לפי חוק אחר או לפי הסכם או הסדר כל שהוא (להלן - הקצבה), אף אם הקצבה עולה על הסכום שנקבע כהכנסה כדי מחיה, ישולם לו התגמול לפי סעיפים קטנים (א) ו-(א1) בניכוי סכום הקיצבה ובלבד שלא יפחת מהתגמול לפי [[סעיף 5]].
: (ד) נכה בעל דרגת נכות מיוחדת שנקבעה לפי כללים שפורטו בתקנות, תשולם לו, כל עוד הוא בעל דרגת נכות כאמור, תוספת של 40% לתגמולו.
:: ((פורסמו [[תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת), תשכ״ו–1965]].))

@ 7א. נכים שהגיעו לגיל פרישה (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ה-2, תשכ&quot;ח, תשל&quot;ט, תשס&quot;ד)
: (א) לנכה המקבל תגמולים לפי [[סעיף 5]] ואינו זכאי לתגמולים לפי [[סעיף 7]] תשולם מיום הגיעו לגיל הפרישה, כמשמעותו [[בחוק גיל פרישה, התשס&quot;ד-2004]] (בסעיף זה - גיל הפרישה), תוספת של 10% מתגמוליו ולא יחול עליו [[סעיף 6]].
: (ב) לנכה ששולמו לו לפני הגיעו לגיל הפרישה, תגמולים לפי [[סעיף 6]], ישולמו, מיום הגיעו לגיל כאמור, 80% מתגמולים אלה.

@ 7ב. תוספת למימון צרכים מיוחדים (תיקון: תשל&quot;ו, תשמ&quot;א)
: לנכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-40% ישולם, בנוסף לתגמולו, סכום חודשי למימון צרכים מיוחדים הנובעים מנכותו, כפי שייקבע בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת.

@ 7ג. תוספת לנכה בגיל 55 ויותר (תיקון: תשמ&quot;ד, תש&quot;ן, תשנ&quot;ב, תשנ&quot;ז, תשנ&quot;ט-2)
: (א) נכה בן 55 שנים או יותר, שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50%, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.
: (ב) נכה בן 55 שנים או יותר שדרגת נכותו היא 100% מיוחדת שנקבעה על פי כללים שפורטו בתקנות, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.
: (ב1) נכה בן 57 שנים או יותר, שדרגת נכותו היא מ-40% עד 49%, תשולם לו תוספת לתגמוליו, בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.
: (ג) תקנות לפי סעיף זה טעונות אישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

@ 7ד. תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת (תיקון: תשמ&quot;ד, [ק&quot;ת צווים])
: (((ראו [[סעיף 7ה1]], לעניין הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):))
: נכה בן 50 שנים או יותר, שנתקיימו בו הוראות [[סעיף 7ג]] ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו, ורופא שמינה שר הבטחון קבע באישור קצין תגמולים, שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי או לעסוק במשלח יד כלשהו, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, שלא תעלה על 135.3% מן המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המינהלי (((מעודכן לאפריל 2021))), והכל בשיעורים ובאופן שייקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

@ 7ה. סייג (תיקון: תשמ&quot;ד, תשע&quot;ד-2, תשפ&quot;ב)
: (א) [[סעיפים 7ג]] [[ו-7ד]] לא יחולו על נכה המקבל תגמולים לפי [[סעיף 6]] או לפי [[סעיף 7(א) עד (ג)]], וכן על נכה המקבל תגמול לפי [[סעיף 43(ב)(1)]] והתקנות על פיו.
:: (((הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):)) [[סעיפים 7ג]] [[ו-7ד]] לא יחולו על נכה המקבל תגמולים לפי [[סעיף 6]] או לפי [[סעיף 7ה1(ד)]], וכן על נכה המקבל תגמול לפי [[סעיף 43(ב)(1)]] והתקנות על פיו.
: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), [[סעיף 7ג]] יחול על נכה שאינו מסוגל לעבוד במשך תקופה שאינה עולה על 90 ימים רצופים או שמסוגל לעבוד בהיקף משרה חלקי, ואשר בשל כך משולם לו תגמול לפי [[סעיף 43(ב)(1)]].

@ 7ה1. מבחן הכנסה לעניין תגמולי מחיה - הוראת שעה (תיקון: תשפ&quot;ב)
: (א) בסעיף זה -
::- &quot;הכנסה חודשית&quot; - סך ההכנסה מעבודה או ממשלח יד של הנכה בשנת המס חלקי 12;
::- &quot;הכנסה מעבודה או ממשלח יד&quot; - הכנסה כאמור [[+#2.1|בסעיף 2(1)]] [[#2.2|ו-(2) לפקודת מס הכנסה]];
::- &quot;חוק הביטוח הלאומי&quot; - [[חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ&quot;ה-1995]];
::- &quot;נוהלי האגף&quot; - נהלים של אגף שיקום נכים במשרד הביטחון;
::- &quot;שכר מינימום&quot;, לחודש - כהגדרתו [[בחוק שכר מינימום, התשמ&quot;ז-1987]];
::- &quot;השכר הממוצע&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי]];
::- &quot;תקופת הוראת השעה&quot; - התקופה שמיום ל' בשבט התשפ&quot;ב (1 בפברואר 2022) ועד יום י&quot;ד באב התשפ&quot;ג (1 באוגוסט 2023).
: (ב) בתקופת הוראת השעה יחולו [[סעיפים 6]], [[7]], [[7ד]], [[7ה]] [[ו-20א]] בשינויים האמורים בסעיפים קטנים (ג) עד (יא).
: (ג) על אף האמור [[בסעיף 6(ב)]], &quot;נכה מחוסר פרנסה&quot; הוא נכה שנתמלאו בו שני אלה:
:: (1) אין לו הכנסה חודשית, העולה על מחצית השכר הקובע, ולא משולמים לו דמי אבטלה לפי [[פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי]];
:: (2) הוא הוכיח לקצין תגמולים, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כי עשה את כל אשר ביכולתו, כדי לקבל הכנסה מעבודה או ממשלח יד.
: (ד) על אף האמור [[בסעיף 7(א) עד (ג)]] -
:: (1) נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% והוא אינו מסוגל להשתכר למחייתו והכנסתו החודשית אינה עולה על השכר הממוצע, ישולמו לו - במקום התגמולים האמורים [[בסעיפים 5]] [[ו-6]] - תגמולים בשיעורים האמורים [[בסעיף 7(א)]], לפי העניין;
:: (2) נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-60% וזכאי לתגמולים לפי פסקה (1), תשולם לו, נוסף על התגמולים כאמור, תוספת כמפורט [[בפסקאות (1) עד (5) שבסעיף 7(א1)]];
:: (3) נכה הזכאי לתגמולים לפי פסקאות (1) או (2), ויש לו הכנסה חודשית העולה על שכר המינימום לחודש, תנוכה מתגמוליו לפי אותן פסקאות מחצית החלק מהכנסתו החודשית העולה על שכר המינימום לחודש; ואולם, פחת התגמול המשולם לנכה לפי פסקה זו מהתגמול לפי [[סעיף 5]], ישולם לנכה תגמול לפי [[סעיף 5]];
:: (4) הוראות [[סעיף 7(ב) ו-(ג)]] - לא יחולו.
: (ה) על אף האמור [[בסעיף 7ד]], נכה בן 50 שנים או יותר, שדרגת נכותו היא 50% לפחות ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו, ורופא שמינה שר הביטחון קבע, באישור קצין תגמולים, שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי או לעסוק במשלח יד כלשהו, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, שלא תעלה על השיעור לפי האמור [[באותו סעיף]]; נכה שמתקיים לגביו האמור זכאי לתוספת לתגמוליו כאמור אף אם יש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד, ובלבד שההכנסה החודשית שלו אינה עולה על שכר המינימום לחודש.
: (ו) לעניין תגמולים לפי [[סעיפים 6]], [[7]] [[ו-7ד]] לא תובא בחשבון הכנסה שאינה הכנסה מעבודה או ממשלח יד.
: (ז) לעניין [[סעיף 7ה(א)]], במקום &quot;לפי [[סעיף 7(א) עד (ג)]]&quot; יקראו &quot;לפי סעיף 7ה1(ד)&quot;.
: (ח) לעניין [[סעיף 20א(ב) ו-(ג)]], בכל מקום, במקום &quot;נצרך&quot; יקראו &quot;זכאי לתגמולים לפי סעיף 7ה1(ד)&quot;.
: (ט) הוראות סעיפים קטנים (ג), (ד) ו-(ו) יחולו גם על נכה שערב תקופת הוראת השעה שולם לו תגמול לפי [[סעיפים 6]] [[ו-7]] או שאושרה זכאותו לתגמול כאמור; הוראות לעניין הכנסה מעבודה או ממשלח יד כאמור בסעיפים קטנים (ג) ו-(ד) וכן לעניין הכנסה שאינה מעבודה או ממשלח יד כאמור בסעיף קטן (ו), יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין תשלום מחיה מיוחד, המשולם בהתאם לנוהלי האגף.
: (י) הוראות סעיפים קטנים (ה) ו-(ו) יחולו גם על נכה שערב תקופת הוראת השעה שולם לו תגמול לפי [[סעיף 7ד]]; הוראות לעניין הכנסה מעבודה או ממשלח יד כאמור בסעיף קטן (ה) וכן לעניין הכנסה שאינה הכנסה מעבודה או ממשלח יד כאמור בסעיף קטן (ו), יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין תשלום מחיה מיוחד עקב פרישה מוקדמת, המשולם בהתאם לנוהלי האגף.
: (יא) הוראות סעיף קטן (ד) יחולו גם על נכה שערב תקופת הוראת השעה שולם לו תגמול לפי [[סעיף 7ד]] או תשלום מחיה מיוחד עקב פרישה מוקדמת המשולם בהתאם לנוהלי האגף, והגיש בקשה לקבלת תגמול לפי [[סעיף 7]] או לקבלת תשלום מחיה מיוחד המשולם בהתאם לנוהלי האגף, בתקופת הוראת השעה בטרם הגיע לגיל פרישה, כמשמעותו [[בחוק גיל פרישה, התשס&quot;ד-2004]].
: (יב) שר הביטחון ידווח לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לא יאוחר מיום ח' בטבת התשפ&quot;ג (1 בינואר 2023), על החלופות שנבחנו במשרד הביטחון לגבי תגמולים לפי חוק זה למי שאיבד את כושרו להשתכר, ועל ההשפעה הצפויה של כל חלופה על שיקום הנכים, רווחתם ותעסוקתם.

@ 8. שני הורים ממין אחד והורים זקנים [8]
: (א) היה לנכה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני-מין אחד, לא ייחשב כבן משפחה לעניין חוק זה, אלא אחד מהם.
: (ב) קצין תגמולים רשאי להורות, כי סב או סבה של נכה שמחסורם על הנכה יוכרו כהורים לעניין סעיף זה, ובלבד שלא יוכרו יותר משני הורים זקנים.

@ 9. התנהגות רעה חמורה [9] (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;א-2)
: נכה שהתנהגות רעה חמורה מצדו גרמה לנכותו לא יחולו עליו הוראות חוק זה המקנות טובות הנאה כל שהן, אך אם הנכה הוא נצרך, רשאי קצין תגמולים להעניק לו מטובות ההנאה הניתנות לנכים לפי חוק זה כפי שייראו בעיניו, ובלבד שלא יעלו על טובות הנאה שהנכה הזה זכאי להם, אלמלא הוראות סעיף זה.

== פרק שלישי: קביעת נכות ==

@ 10. קביעת דרגת נכות [10] (תיקון: תשכ&quot;א, תשס&quot;א)
: (א) ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה.
: (ב) דרגות נכות ותקופות תחולתן ייקבעו לפי מבחנים וכללים שיתקין שר הבטחון; במבחנים ובכללים כאמור יבחין שר הביטחון לענין הגדרת סוג הנכות וקביעת דרגת הנכות בין הפרעות נפשיות מכל סוג שהוא לבין הפרעות בתר חבלתיות (Posttraumatic Stress Disorders), לרבות תגובות קרב.

@ 10א. תגמולים לנכה לפי חוק זה ולפי [[+|חוק נפגעי איבה]] (תיקון: תשמ&quot;ב)
: (א) נפגע אדם בפגיעת איבה והוא הוכר, לפני הפגיעה או לאחריה, כנכה הזכאי לתגמולים לפי חוק זה, יראו את הפגימות מפגיעת האיבה כאילו הן תוצאה של חבלה שאירעה בתקופת השירות הצבאי ועקב השירות, ודרגת נכותו תיקבע מחדש; בסעיף קטן זה, &quot;פגיעת איבה&quot; כמשמעותה [[בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש&quot;ל-1970]].
: (ב) מי שאילולא הוראות סעיף קטן (א) היתה פוקעת זכותו לקבל תגמולים לפי חוק זה, יחדלו ההוראות האמורות לחול לגביו מהיום שבו היתה זכותו פוקעת כאמור.

@ 11. סירוב לקבל טיפול רפואי [11]
: היתה ועדה רפואית סבורה שאילו קיבל נכה טיפול חירורגי או טיפול רפואי אחר, היתה פוחתת דרגת נכותו, והוא סירב, ללא צידוק מספיק, לקבל את הטיפול, רשאי קצין תגמולים להורות שכל תגמול שהנכה זכאי לו יופחת עד כדי מחציתו.

@ 12. ועדה רפואית עליונה [12] (תיקון: תשל&quot;ט)
: (א) חייל משוחרר או חייל בשירות קבע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ועדה רפואית רשאי, בתנאים שייקבעו בתקנות, לערור עליה בפני ועדה רפואית עליונה.
: (ב) קצין תגמולים רשאי, בתנאים שייקבעו בתקנות, לערור לפני ועדה רפואית עליונה על כל החלטה של ועדה רפואית.

@ 12א. ערעור לפני בית המשפט המחוזי (תיקון: תשל&quot;ט)
: (א) חייל משוחרר או חייל בשירות קבע וכן קצין תגמולים רשאים לערער על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד.
: (ב) בית המשפט הדן בערעור רשאי לאשר את החלטת הועדה הרפואית העליונה, לבטלה, לשנותה או להחזירה לועדה.
: (ג) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את המועד להגשת הערעור לפי סעיף קטן (א), את אופן הגשתו ואת סדרי הדין בו.

== פרק רביעי: תשלומים ==

@ 13. הזמן לתשלום תגמולים [13(א)]
: תגמול ישולם מדי חודש בחדשו, בסופו של כל חודש.

@ 14. איסור העברת תגמול [13(ב)] (תיקון: תשכ&quot;ה, תשכ&quot;ה-2, תשס&quot;ד-2)
: (א) אסור לנכה להעביר לאחר את זכותו לתגמול, או לתתו בערבות, או לשעבדו כל שיעבוד שהוא.
: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי קצין תגמולים לנכות מן התגמול של נכה דמי חברות לטובת ארגון, שהוכרז על ידי שר הבטחון כארגון יציג של נכים, ותשלומים לקרן לעזרה הדדית של אותו ארגון וכן דמי השתתפות בביטוח חיים הדדי ובביטוח סיעודי הדדי, שסידר הארגון.
: (ג) שר הבטחון, באישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את הסכום המקסימלי שמותר לנכות כל חודש מתגמוליו של הנכה לפי סעיף קטן (ב).
:: ((פורסמו [[תקנות הנכים (הסכום המקסימלי שמותר לנכות מתגמוליו של נכה), התשמ״א–1981]].))
: (ד) הודיע הנכה לקצין התגמולים בכתב על התנגדותו לניכוי, יופסק הניכוי בתום חודש מיום קבלת ההודעה.

@ 15. איסור עיקול על תגמול [13(ג)] (תיקון: תשע&quot;ב)
: אין להטיל עיקול על תגמול; הוראת סעיף זה תחול גם על כספים ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או באמצעות החברה כהגדרתה [[בחוק הדואר, התשמ&quot;ו-1986]], בנותנה שירותים לפי [[סעיף 88א לאותו חוק]], במשך שלושים ימים מיום ששולמו.

@ 16. עיכוב תגמול [13(ד)]
: שולמו לנכה כספים למעלה מן התגמול המגיע לו, רשאי קצין תגמולים לעכב את תשלומו של תגמול המגיע לנכה, עד אשר הסכום שעוכב יהיה שווה לאותם הכספים; ובלבד שבשום חודש לא יעוכב סכום העולה על שליש התגמולים המגיעים לנכה באותו חודש.

@ 17. פקיעת הזכות לגימלה [13(ה)] (תיקון: תשכ&quot;א)
: נכה שלא גבה תגמול או הענקה תוך שנתיים מיום התשלום או תוך שמונה עשר חודש מיום תחילת תקפו של [[2:210314|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון), תשי&quot;ב-1952]], הכל לפי התאריך המאוחר יותר - תפקע זכותו לקבלם, אלא אם הורה קצין תגמולים הוראה אחרת.

@ 18. מאימתי משלמים תגמולים [14] (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ח, תשל&quot;ו, תשל&quot;ט)
: (א) תגמולים המגיעים לנכה ישולמו מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי, שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו - אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שחרורו; בכל מקרה אחר - מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר.
: (ב) מי שהגיש תביעה בהיותו בשירות קבע, ישולמו התגמולים המגיעים לו -
:: (1) אם העילה לתביעה היתה חבלה - מיום שבו אירעה החבלה, ובלבד שאם הגיש תביעתו אחרי שעברה שנה מאותו יום ישולמו התגמולים משנה אחת לפני יום ההגשה;
:: (2) בכל מקרה אחר - מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר.
: (ג) תגמולים המגיעים לזכאי לפי [[סעיף 20א(ב) או (ג)]] ישולמו מהיום שבו נולדה העילה לתשלומם, אם הגיש תביעה תוך שנה מאותו יום, ובכל מקרה אחר - מיום הגשת התביעה.
: (ד) חל בהרכב משפחתו של נכה שינוי המזכהו בהגדלת תגמוליו, חייב הוא להודיע על כך לקצין התגמולים תוך שנתיים מיום השינוי; הודיע לאחר שנתיים מיום השינוי, יהא זכאי להגדלת תגמוליו רק מתאריך מסירת ההודעה.
: (ה) קצין תגמולים רשאי לדרוש מנכה להגיש לו אחת לשנה הצהרה על הרכב משפחתו ועל פרטים אחרים העשויים להשפיע על התגמולים שהוא זכאי להם לפי חוק זה; לא נענה הנכה לדרישה תוך ששים יום מיום מסירתה, רשאי קצין התגמולים להורות כי ישולמו לנכה עד למסירת ההצהרה על פרט פלוני תגמולים המחושבים כאילו אותו פרט אינו משפיע על שיעור תגמוליו.
: (ו) לנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעה לתגמולים אלא כעבור הזמן הקבוע בסעיף קטן (א) ולאחר שנתמנה לו אפוטרופוס - ישולמו התגמולים החל מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי אם הגיש האפוטרופוס את התביעה תוך שנה מיום שנתמנה; בכל מקרה אחר ישולמו התגמולים מיום שהגיש האפוטרופוס את התביעה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא קדם למועד השחרור.

@ 19. תחילת תגמול לנכה מכוח [[סעיף 1(3)]] [תשי&quot;ד, 3(3)]
: לא ייקבע לנכה מכוח שירות כמשמעותו [[בסעיף 1(3)]] כתאריך להתחלת תשלום תגמולים מועד מוקדם מתחילתו של [[2:211797|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון), תשי&quot;ד-1954]].

@ 20. למי משלמים תגמולים [15]
: תגמול ישולם לנכה שלו הוא מגיע; אך קצין תגמולים רשאי להורות שתגמול בעד בן-משפחה ישולם לאותו בן-משפחה, או לאדם שאותו בן-משפחה נמצא בהשגחתו.

@ 20א. תגמולים אחרי פטירתו של נכה (תיקון: תשל&quot;א, תשל&quot;ג, תשל&quot;ט, תשפ&quot;ב)
: (א) נפטר נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, ולפי [[חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש&quot;י-1950]], אין משלמים אחריו תגמולים, יוסיפו לשלם את התגמול בשיעור שהיה משתלם אותה שעה, עד תום שלושים וששה חדשים מסוף החודש שבו אירעה הפטירה, לידי בן המשפחה שהורה עליו הנכה לפי [[סעיף 39א]], ובאין הוראה - לידי בן זוגו, ובאין בן זוג, לידי בן המשפחה שהורה עליו קצין התגמולים.
: (ב) היתה בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) דרגת נכותו של הנכה ערב פטירתו 50% או יותר והיה אותה שעה נצרך, ישולמו לבן זוגו, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם לאלמנה לפי [[=חוק משפחות החיילים|סעיף 7(ב)(1) או (2) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש&quot;י-1950]] (להלן - חוק משפחות החיילים), לפי הענין, כל עוד אין לבן הזוג הכנסה כדי מחיה כאמור [[באותו חוק]] וכל עוד היה ממשיך להיות זכאי לתגמולים לפי [[החוק האמור]] אילו היה בן זוג של חייל שנספה במערכה כאמור [[באותו חוק]]; לא היה לנכה ערב פטירתו בן זוג אך היה לו יתום כמשמעותו [[בחוק משפחות החיילים]], או נפטר בן זוגו של הנכה שנפטר והותיר אחריו יתום כאמור של הנכה, ישולמו ליתום, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם ליתום לפי [[סעיף 9 לחוק משפחות החיילים]], כל עוד הוא יתום כמשמעותו [[באותו חוק]].
:: (((הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):)) היתה בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) דרגת נכותו של הנכה ערב פטירתו 50% או יותר והיה אותה שעה זכאי לתגמולים לפי [[סעיף 7ה1(ד)]], ישולמו לבן זוגו, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם לאלמנה לפי [[=חוק משפחות החיילים|סעיף 7(ב)(1) או (2) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש&quot;י-1950]] (להלן - חוק משפחות החיילים), לפי הענין, כל עוד אין לבן הזוג הכנסה כדי מחיה כאמור [[באותו חוק]] וכל עוד היה ממשיך להיות זכאי לתגמולים לפי [[החוק האמור]] אילו היה בן זוג של חייל שנספה במערכה כאמור [[באותו חוק]]; לא היה לנכה ערב פטירתו בן זוג אך היה לו יתום כמשמעותו [[בחוק משפחות החיילים]], או נפטר בן זוגו של הנכה שנפטר והותיר אחריו יתום כאמור של הנכה, ישולמו ליתום, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם ליתום לפי [[סעיף 9 לחוק משפחות החיילים]], כל עוד הוא יתום כמשמעותו [[באותו חוק]].
: (ג) נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, וערב פטירתו היה בעל דרגת נכות מיוחדת כאמור [[בסעיף 7(ד)]] אף אם לא היה נצרך, או שדרגת נכותו היתה 90% או יותר עקב פגיעה בראשו מסוג שנקבע לענין זה בתקנות והיה אותה שעה נצרך, רואים אותו כחייל שנספה במערכה כאמור [[בחוק משפחות החיילים]].
:: (((הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):)) נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, וערב פטירתו היה בעל דרגת נכות מיוחדת כאמור [[בסעיף 7(ד)]] אף אם לא היה זכאי לתגמולים לפי [[סעיף 7ה1(ד)]], או שדרגת נכותו היתה 90% או יותר עקב פגיעה בראשו מסוג שנקבע לענין זה בתקנות והיה אותה שעה זכאי לתגמולים לפי [[סעיף 7ה1(ד)]], רואים אותו כחייל שנספה במערכה כאמור [[בחוק משפחות החיילים]].
: (ד) סעיף קטן (ב) יחול על בן זוג של נכה שנפטר אחרי כ&quot;ט באדר ב' תשל&quot;ו (31 במרס 1976).

@ 21. התשלום - מאוצר המדינה [23]
: ההענקות והתגמולים לפי חוק זה ישולמו מאוצר המדינה.

@ 22. סילוק מילוות שיקום [24] (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ח)
: (א) קיבל נכה, בין לפני תחילת תקפו של [[2:210314|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון), תשי&quot;ב-1952]], ובין לאחר מכן, מילווה שיקום מאוצר המדינה או בערבות המדינה או מקרן שהמדינה ערבה להפסדיה, רשאי קצין תגמולים -
:: לגבי נכה הזכאי לתגמולים - להורות שיעכבו מתגמוליו החדשיים חלק שאינו עולה על שליש מהם עד שהמילווה יסולק במלואו.
: (ב) &quot;מילווה שיקום&quot;, בסעיף זה - מילווה שקצין תגמולים משוכנע בו שניתן למטרות שיקום, שיכון או דיור.
: (ג) פרעה המדינה ערבות שנתנה לנכה בתוקף תקנות לפי [[הפסקאות (3) או (4) לסעיף 45(א)]], יהיה לענין סעיף זה דין הסכום שנפרע כדין מילווה שיקום.

@ 23. זקיפת תשלומים קודמים [25] (תיקון: תשי&quot;ט, תשכ&quot;ט)
: קיבל נכה מן המדינה בתקופה שמיום שחרורו ועד יום היכנס חוק זה לתקפו, תשלומים למחייתו ולמחיית בני משפחתו, והוא זכאי לתגמולים לפי חוק זה, רשאי קצין תגמולים לזקוף תשלומים אלה על חשבון תגמוליו של הנכה בעד אותה תקופה.

@ 24. (תיקון: תשכ&quot;ח) : (((בוטל).))

== פרק חמישי: ארגון ==

@ 25. קציני תגמולים [2]
: (א) שר הבטחון ימנה קצין תגמולים או קציני תגמולים לענין חוק זה.
: (ב) הודעה על מינוי קצין תגמולים ועל מענו תפורסם ברשומות.

@ 26. ועדות ערעור [3] (תיקון: תשכ&quot;ד, תש&quot;ן-2)
: (א) שר המשפטים ימנה ועדת ערעור או ועדות ערעור לענין חוק זה.
: (ב) ועדת ערעור תהיה של שלושה חברים. ליושב ראש הועדה ימונה שופט בית משפט מחוזי, שופט בית משפט שלום או שופט בית דין לעבודה. לפחות אחד מחברי הועדה האחרים יהיה רופא מוסמך.
: (ג) הודעה על מינוי ועדת ערעור ועל מענה תפורסם ברשומות.

@ 27. סמכויות עזר [21(א)]
: לקצין תגמולים ולועדות ערעור סמכויות כסמכויותיה של ועדת חקירה, שנתמנתה לפי [[חוק ועדות חקירה|פקודת ועדות החקירה]], ושהוענקו לה כל הסמכויות שאפשר להעניק לועדת חקירה כזאת לפי [[#9|סעיף 5 לפקודה האמורה]].

@ 27א. קבלת מידע מרשות המסים בישראל (תיקון: תשפ&quot;ב)
: (((החל מיום 31.12.2022):))
: (א) בלי לגרוע מהוראות [[סעיף 27]] ועל אף האמור בכל דין, קצין תגמולים רשאי לקבל מאת מנהל רשות המסים בישראל או מי שהוא הסמיך לעניין זה מידע כמפורט להלן:
:: (1) מידע על אודות הכנסה לפי [[+#2.1|סעיף 2(1)]] [[#2.2|ו-(2) לפקודת מס הכנסה]], בשנת המס הקודמת למועד דרישת המידע, של מי שהגיש לקצין תגמולים בקשה לקבלת תגמול לפי [[סעיפים 6]], [[7]], [[7ד]], [[7ה1]] - בתקופת הוראת השעה כהגדרתה [[בסעיף האמור]], [[או 43]] לשם קביעת זכאותו לתגמולים לפי אותם סעיפים, קצין התגמולים יבקש את המידע רק אם הוא נדרש למטרה האמורה ובמידה שנדרש, ובלבד שהודיע בכתב למבקש על זכותו לסרב בכל עת להעברת המידע כאמור והמבקש לא הודיע על סירוב כאמור;
:: (2) חיווי בדבר תשלום מס בשל הכנסה לפי [[#2.2|סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה]] על ידי נכה בשנת המס הקודמת למועד דרישת החיווי, לשם בחינת זכאותו למענק שמשתלם לפי נוהלי אגף שיקום נכים במשרד הביטחון למי ששילם מס הכנסה; קצין התגמולים יבקש את המידע רק אם הוא נדרש למטרה האמורה ובמידה שנדרש, ובלבד שהנכה הסכים בכתב להעברת החיווי ולא חזר בו מהסכמתו.
: (ב) מידע כאמור בסעיף קטן (א) יימסר לקצין התגמולים כמסר אלקטרוני, אולם מנהל רשות המסים בישראל רשאי להורות כי פרטי מידע מסוימים יימסרו לקצין התגמולים בדרך אחרת, אם מצא כי יש מניעה להעבירם כאמור; בסעיף קטן זה, &quot;מסר אלקטרוני&quot; - כהגדרתו [[בחוק חתימה אלקטרונית, התשס&quot;א-2001]].

@ 28. סדרי הדין [21(ב)]
: קציני תגמולים וועדות ערעור לא יהיו קשורים בדקדוקי דיון ובדיני ראיה, אלא יפעלו בדרך שתיראה להם כמועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון, לרבות הסתמכות, בשאלה רפואית, על חוות דעת של ועדה רפואית או ועדה רפואית עליונה, שתינתן לפי דרישת קצין תגמולים או ועדת ערעור.

@ 28א. קביעת דרגת נכות יחד עם חוות דעת על הקשר הסיבתי (תיקון: תשכ&quot;א, תשל&quot;ט)
: (א) ביקש קצין תגמולים מועדה רפואית חוות דעת בדבר הקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי של החייל המשוחרר או החייל בשירות קבע לבין החבלה, מחלה או החמרת המחלה שגרמו, לפי טענתו, לנכות, רשאי הוא להורות לועדה הרפואית, כי תקבע גם דרגת נכותו של אותו חייל משוחרר או חייל בשירות קבע בצירוף חוות דעת על הקשר הסיבתי.
: (ב) הכיר קצין תגמולים בנכותו של החייל המשוחרר או החייל בשירות קבע על סמך חוות דעתה של ועדה רפואית כאמור בסעיף קטן (א), יודיע לו על החלטתו זו ועל דרגת הנכות שקבעה לו הועדה הרפואית כאמור; הכרה זו אינה גורעת מזכות הערר של קצין התגמולים בדבר דרגת הנכות, כאמור [[בסעיף 12]].
: (ג) ערער החייל המשוחרר או החייל בשירות קבע על החלטת קצין התגמולים לפי סעיף קטן (ב), לא תתחיל תקופת הערר על החלטת הועדה הרפואית, לפי [[סעיף 12(א)]], אלא לאחר שהחלטת קצין התגמולים נעשתה סופית, על אף האמור בכל תקנה לפי [[סעיף 12(א)]].
: (ד) בוטלה או שונתה החלטתו של קצין התגמולים לפי סעיף קטן (ב), על ידי ועדת הערעורים או על ידי בית המשפט העליון - בטלה קביעת דרגת הנכות לפי סעיף זה.

@ 29. הרכבן של ועדות רפואיות [10(ב), 12(ב)]
: (א) אופן הרכבת ועדות רפואיות, סמכויותיהן וסדרי עבודתן ייקבעו בתקנות.
: (ב) אופן הרכבת ועדה רפואית עליונה, סמכויותיה וסדרי עבודתה ייקבעו בתקנות.

== פרק ששי: הבקשות וההחלטה בהן ==

@ 30. בקשות [16(א),(ב)] (תיקון: תשכ&quot;ח)
: (א) התובע תגמול לפי חוק זה יגיש בקשה לקצין תגמולים.
: (ב) מי שלא הגיש בקשה כאמור בסעיף קטן (א) והוא תובע זכות אחרת לפי חוק זה חייב להגיש לקצין התגמולים בקשה להכירו כנכה.

@ 31. ההחלטה בבקשות [16(ג)-(ה)] (תיקון: תשי&quot;ט, תשכ&quot;ח, תשע&quot;ז)
: (א) קצין התגמולים ידון ויפסוק בכל בקשה בהקדם ככל האפשר, ולא יאוחר מהמועדים שקבע השר.
: (ב) החליט קצין התגמולים שהתובע זכאי לתגמול או להכרה כנכה כמבוקש, יודיע לו על כך מיד בדואר רשום.
: (ג) החליט קצין התגמולים שהתובע אינו זכאי לתגמול או להכרה כנכה כמבוקש, יודיע לו על כך מיד בדואר רשום ויציין את נימוקי החלטתו.

@ 31א. מילווה עד למתן החלטה (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ח, תשל&quot;ט)
: (א) הכיר קצין תגמולים בחייל משוחרר או בחייל בשירות קבע כנכה, אך טרם נקבעה לו דרגת נכות, רשאי הוא, מדי חודש בחדשו עד שתיקבע לנכה דרגת נכותו, להורות כי יינתן לנכה מאוצר המדינה מילווה בסכום שיקבע לפי כללים שבתקנות; נקבעה דרגת נכותו יראו את המילווה ככספים ששולמו לו על חשבון תגמולים.
: (ב) עלה סכום המילווה על סכום התגמולים המגיעים לנכה עד לתאריך קביעת דרגת נכותו, יחולו על העודף הוראות [[סעיף 16]].

@ 32. התיישנות תביעות [16א] (תיקון: תשי&quot;ט, תשל&quot;ט)
: (א) הזכות להגיש בקשה לפי [[סעיף 30(א) או (ב)]] מתיישנת כתום שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו, אולם אם הנכות נובעת ממחלה ששר הבטחון קבע לגביה בתקנות תקופת התיישנות ארוכה יותר - תתיישן הזכות כתום אותה תקופה.
: (ב) הזכות להגיש בקשה לקצין תגמולים כדי להוכיח, שנתמלאו התנאים האמורים [[בסעיף 2]] תתיישן תוך ששה חדשים מיום הקביעה האמורה [[באותו סעיף]], או תוך שנה מיום תחילתו של [[2:211797|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון), תשי&quot;ד-1954]], הכל לפי התאריך המאוחר יותר.
: (ג) זכותו של נכה מכוח שירות כמשמעותו [[בסעיף 1(3)]] להגיש בקשה לתגמול, לא תתיישן אלא כתום שנה מיום תחילתו של [[2:211797|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון), תשי&quot;ד-1954]].
: (ד) זכותו של נכה מכוח שירות כמשמעותו [[בסעיף 1(3)]] להגיש לקצין תגמולים בקשת הענקה, תתיישן כתום שלושים יום מיום תחילתו של [[3:210312|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (הוראות שונות), תשי&quot;ט-1959]].

@ 32א. הארכת מועד התיישנות בחבלה רשומה (תיקון: תשכ&quot;ה)
: קצין תגמולים רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לפי [[סעיף 30]], על אף האמור [[בסעיף 32(א)]], אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות זאת וכי נתמלאו תנאים אלה:
: (1) הבקשה מתייחסת לנכות שנגרמה על ידי חבלה רשומה;
: (2) ההשהיה בהגשת הבקשה אינה עשויה להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות לבירור הבקשה;
: (3) ההשהיה לא הביאה, ולא היתה עשויה להביא, במישרין או בעקיפין להחמרת הנכות שלגביה מוגשת הבקשה, או להגדלה ניכרת של הנטל שעל אוצר המדינה בתשלום התגמולים או במתן טובת הנאה אחרת עקב החמרת הנכות;
: (4) ההשהיה לא תקשה על המדינה לממש את זכויותיה לגבי כל צד שלישי האחראי או עשוי להיות אחראי, במישרין או בעקיפין, לחבלה נושא הבקשה.
: בסעיף זה &quot;חבלה רשומה&quot; - חבלה שנרשמה, סמוך ליום האירוע שגרם לה, ברשומות של צבא-הגנה לישראל או ברשומות אחרות המתנהלות על ידי המדינה או על ידי מוסד ציבורי שאושר לענין זה על ידי שר הבטחון.

@ 33. ערעור לפני ועדת ערעור [17(א)-(ז)] (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ח, תשנ&quot;ט-2)
: (א) תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין תגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור תוך שלושים יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין התגמולים, אולם רשאית הועדה להאריך לו את מועד הערעור לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים יום.
: (ב) הערעור יוגש לועדת הערעור בכתב בארבעה עותקים, הועדה תשלח העתק אחד לקצין התגמולים שעל החלטתו מערערים.
: (ג) ועדת הערעור רשאית לאשר את החלטת קצין התגמולים או לשנותה.
: (ד) תובע שהגיש ערעור לועדת ערעור רשאי להופיע בפניה, הוא או בא כוחו, ולטעון את טענותיו.
: (ה) (((בוטל).))
: (ו) ועדת ערעור תתן נימוקים להחלטתה.
: (ז) יושב ראש ועדת הערעור ישלח מיד העתק החלטת הועדה לתובע ולקצין התגמולים בדואר רשום.

@ 34. ערעור לבית המשפט [17(ח),(ט)] (תיקון: תשל&quot;ט)
: (א) התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד.
: (ב) בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשלושה, והוא רשאי לאשר את החלטת הועדה, לבטלה, לשנותה או להחזירה לועדה.
: (ג) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את המועד להגשת ערעור לפי סעיף קטן (א), את אופן הגשתו ואת סדרי הדין בו.
: (ד) פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט העליון.

@ 35. החלטות חדשות [17(ח),(ט)] (תיקון: תשל&quot;א)
: (א) קצין תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי [[סעיף 33]], [[34]], אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה.
: (ב) ניתנה החלטה חדשה המזכה נכה בתשלום תגמולים או תגמולים מוגדלים, ישולמו התגמולים או התגמולים המוגדלים החל מהמועד של הגשת הראיות החדשות שעל פיהן ניתנה ההחלטה החדשה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שישולמו החל ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם יותר משנה אחת להגשת הראיות החדשות.

@ 35א. החזרת תגמולים ששולמו שלא כדין (תיקון: תשכ&quot;א)
: (א) ביטל או שינה קצין תגמולים החלטה מכוח [[סעיף 35]], רשאי הוא לחייב בהחלטת הביטול או השינוי את הנכה בהחזרת כל סכום המגיע ממנו עקב אותה החלטה.
: (ב) לא ערער הנכה על החיוב כאמור או ערער וערעורו נדחה - יהא דינו של החיוב, לענין ההוצאה לפועל, כפסק דין סופי של בית משפט.

@ 35ב. עיכוב זמני של התגמולים (תיקון: תשכ&quot;א)
: היה לקצין תגמולים יסוד סביר להניח שיש מקום לבטל או לשנות החלטה מכוח [[סעיף 35]], ולחייב נכה בהחזרת כספים ששולמו לו, רשאי הוא לעכב את תשלום התגמולים לנכה, כולם או מקצתם, לתקופה שלא תעלה על 6 חדשים.

@ 35ג. החלטה על גמר נכות (תיקון: תשכ&quot;א)
: סבור קצין תגמולים שנכותו של נכה הגיעה לקיצה, משום שנתרפא ריפוי מוחלט מהחבלה או מהמחלה ששימשה עילה לנכות או משום שהחמרת המחלה ששימשה עילה לנכות עברה לבלי שוב, רשאי הוא להחליט על גמר הנכות ולהודיע על כך לנכה.

== פרק שביעי: הוראות כלליות ==

@ 36. תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי חוק אחר (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ח, תשל&quot;ט)
: (א) חייל משוחרר או נכה הזכאי, בשל נכות שלקה בה, לתשלומים, לפי חוק זה והוא זכאי בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה:
:: (1) הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא יגבה פיצויים לפי החוק האחר ותשלומים לפי חוק זה כאחד;
:: (2) שולמו לו הענקה או תשלומים לפי חוק זה, זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה ובעד כל תשלום אחר שהיא עלולה להתחייב בו מכוח חוק זה, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לו פיצויים לפי החוק האחר, עד לסכום אותם הפיצויים;
:: (3) שולמו לו פיצויים לפי החוק האחר, לא יחולו עליו שאר הסעיפים של חוק זה, פרט לזכותו לקבל את סמל הנכים;
:: (4) הוא חייב להושיט כל עזרה שביקש קצין תגמולים ולנקוט כל פעולה סבירה על מנת לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו לפי סעיף זה, ולא יעשה כל פעולה העלולה לפגוע בזכויות אוצר המדינה לפי סעיף זה או למנוע בעד מימושן;
:: (5) כל עוד לא גבתה המדינה בכל דרך שהיא, את המגיע לה לפי פסקה (2), רשאי הנכה, בהסכמת קצין התגמולים להחזיר לה את ההענקה, התשלומים או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין תגמולים תמורת כל יתר טובות הנאה שקיבל מכוח חוק זה, בשל הנכות המשמשת עילה לתביעתו לפי החוק האחר, ומששולמו הסכומים האמורים תפקע זכותה של המדינה לתבוע לפי פסקה (2), והנכה יהא זכאי לתבוע לפי החוק האחר;
:: (6) הגיעה המדינה לידי הסכם בכתב בדבר הפיצויים עם האדם החייב בהם לפי החוק האחר ונקבע בהסכם, שיעור הפיצויים ותנאי תשלומם, לא יהא הנכה זכאי לשיעור ולתנאים שונים מאלה שנקבעו בהסכם, אפילו אם עדיין לא נגבו הפיצויים על ידי המדינה;
:: (7) נכה כאמור בסעיף קטן זה שעבר על איסור לפי סעיף קטן זה או לא עשה את המוטל עליו לפיו, רשאי קצין התגמולים לשלול ממנו כל זכות כאמור בסעיף קטן זה, כולה או מקצתה.
: (ב) בסעיף זה -
::- &quot;תשלומים לפי חוק זה&quot; - תגמולים, הענקות, תשלומים או כל טובת הנאה, המשתלמים או ניתנים לפי חוק זה;
::- &quot;פיצויים לפי חוק אחר&quot; - פיצויים על נזקים אזרחיים או פיצויים לפי [[פקודת הפיצויים לעובדים, 1947]].

@ 36א. זכויות לפי חוק זה ולפי [[חוק הביטוח הלאומי]] (תיקון: תשכ&quot;א, תשל&quot;ו, תשנ&quot;ט-2, תשס&quot;ח)
: נכה שבידו הברירה לפי [[סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ&quot;ה-1995]] (להלן - חוק הביטוח הלאומי), יחולו עליו הוראות אלה:
: (1) בחר בזכויות לפי [[חוק הביטוח הלאומי]], לא יחולו עליו הוראות חוק זה; בלי לגרוע מהוראות [[סעיפים 32]] [[ו-32א]], יראו נכה כמי שבחר בזכויות לפי [[‏‏‏‏‏חוק הביטוח הלאומי]]‎‎‎ לעניין פסקה זו, אם לא הגיש תביעה לפי חוק זה בתוך שלוש שנים מיום שהגיש תביעה לפי [[חוק הביטוח הלאומי]]; הגיש אדם תביעה לפי חוק זה בתוך התקופה האמורה והוכר כנכה, ישולמו לו, בהתאם להוראות [[סעיף 18]], תגמול לפי [[סעיפים 4]], [[4א]] [[או 5]] וכן תוספת לתגמול לפי [[סעיפים 7א]], [[7ב]] [[או 7ג]], הכל לפי העניין, בניכוי תשלומים ששולמו לו לפי [[חוק הביטוח הלאומי]] מיום שהגיש תביעה לפי חוק זה ועד ליום שהוכר כנכה; בפסקה זו, &quot;תביעה&quot; - לרבות בקשה לפי [[סעיף 35]];
: (2) בחר בזכויות לפי חוק זה - רשאי אוצר המדינה לתבוע מהמוסד לביטוח לאומי פיצוי על כל הוצאה שהוציא או שעתיד להוציא מכוח חוק זה, עד לשיעור הגימלאות שהיה חייב בהם המוסד לביטוח לאומי אילו בחר בזכויות לפי [[חוק הביטוח הלאומי]];
: (3) פיצה המוסד לביטוח לאומי את המדינה כאמור בפסקה (2), והמקרה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לנכה לפי [[פקודת הנזיקין [נוסח חדש]]] או לפי [[חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל&quot;ה-1975]], רשאי המוסד לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי לפי [[סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי]], על הסכומים ששילם או שעתיד לשלם למדינה, כאילו היה חייב לשלם סכומים אלה לנכה, והוראות [[-|סעיף 328 האמור]] יחולו על הנכה, בשינויים המחוייבים לפי הענין, כאילו היה זכאי לגימלה לפי [[חוק הביטוח הלאומי]];
: (4) פסקה (3) תחול על חיובים של המוסד לביטוח לאומי לפי [[#|סעיף 9 לחוק המשטרה (נכים ונספים), תשט&quot;ו-1955]], ולפי [[#|סעיף 14 לחוק שירות בתי סוהר (נכים ונספים), תש&quot;ך-1960]];
: (5) הבוחר בזכויות לפי חוק זה חייב להושיט כל עזרה ולנקוט כל פעולה סבירה כדי לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו של אוצר המדינה לפי פסקה (2).

@ 36ב. זכויות לפי חוק זה ולפי [[חוק שירות המדינה (גימלאות), תשט&quot;ו-1955]] (תיקון: תשכ&quot;א)
: נכה שבידו הברירה לפי [[#34|סעיף 27 לחוק שירות המדינה (גימלאות), תשט&quot;ו-1955]], והוא בחר בזכויות לפי חוק זה, רשאי בהסכמת קצין תגמולים, לבטל בחירתו ולתבוע את זכויותיו לפי [[חוק שירות המדינה (גימלאות), תשט&quot;ו-1955]], אם החזיר למדינה את ההענקה או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין תגמולים תמורת כל יתר טובות הנאה שקיבל מכוח חוק זה.

@ 37. בדיקות חדשות [19] (תיקון: תשכ&quot;ח)
: (א) קצין תגמולים רשאי להורות אחת לשנה על בדיקת הנכה שנית אם לא הורתה הועדה הרפואית הוראה אחרת; אולם אם היה לקצין התגמולים יסוד להניח כי חל שינוי בדרגת נכותו של נכה, רשאי הוא להורות על בדיקתו מחדש של הנכה בכל עת לאחר שחלפה חצי שנה מיום הבדיקה האחרונה.
: (ב) קצין תגמולים חייב, לפי דרישת נכה, להורות על בדיקתו מחדש, אם עברו לפחות ששה חדשים מיום קביעת דרגת נכותו לאחרונה. אולם רשאי קצין התגמולים להתנות את ביצוע הבדיקה בתנאי שהנכה יפקיד סכום הוצאותיה המשוערות, הכל לפי כללים שנקבעו בתקנות.
: (ג) הורה קצין תגמולים על בדיקתו מחדש של נכה, יהיה הנכה חייב להתייצב, בזמן ובמקום שנקבעו לפי ההוראה, בפני ועדה רפואית ולהיבדק כל בדיקה שתידרש לשם קביעת דרגת נכותו מחדש.
: (ד) הורה קצין תגמולים על בדיקתו מחדש של נכה, והנכה לא מילא חובה מן החובות המוטלות עליו לפי סעיף קטן (ג), ומיום קביעת דרגת נכותו לאחרונה ועד מועד בדיקתו החדשה עברו לפחות ששה חדשים - רשאי קצין תגמולים להורות על הפחתת תגמוליו עד אשר ימלא אותה חובה.
: (ה) הוצאות של בדיקה שקצין תגמולים הורה עליה לפי סעיף קטן (ב) יהיו על הנכה, אלא אם הורה קצין התגמולים הוראה אחרת או אם קבעה הבדיקה כי חל שינוי בדרגת נכותו; היו ההוצאות על הנכה, רשאי קצין תגמולים לראותם ככספים [[שסעיף 16]] חל עליהם.

@ 38. (תיקון: תשכ&quot;א, תשכ&quot;ה-2, תשכ&quot;ח) : (((בוטל).))

@ 39. נטילת תגמול במקרים מסויימים [20]
: נכה המקבל תגמול ולא פרנס את בני האדם שהוא חייב במזונותיהם, רשאי קצין תגמולים ליטול לידיו את התגמול ולהשתמש בו לטובת הנכה ובני האדם האמורים או להורות שאדם שמונה על ידי קצין התגמולים יעשה זאת.

@ 39א. דין יתרות התגמולים המגיעים לנכה שנפטר (תיקון: תשכ&quot;א)
: נפטר נכה ובשעת מותו הגיעו לו תשלומים מכוח החוק, ישולמו הסכומים על אף האמור בדיני הירושה, לידי מי שהנכה הורה בכתב לקצין התגמולים; לא הורה - ישולמו לבן-זוגו, ובאין בן-זוג - ליורשיו.

@ 40. דין נכה במאסר
: נכה המרצה עונש מאסר - לא ישולם לו תגמול בעד תקופת מאסר; אך קצין תגמולים רשאי להורות שהתגמול, או מקצתו, ישולם לאדם שהנכה חייב במזונותיו.

@ 41. סמל הנכים [25א] (תיקון: תשכ&quot;א)
: (א) ועדה, שאופן הרכבתה וסמכויותיה ייקבעו בתקנות, תעניק לכל נכה, שדרגת נכותו היא 25% או יותר, סמל מיוחד (להלן - סמל הנכים), וכן רשאית הועדה להעניק את הסמל לנכה שדרגת נכותו פחותה מ-25% אך אינה פחותה מ-10%, אם היא סבורה כי הוא זכאי לסמל מחמת סוג נכותו. מקבל הסמל רשאי לענדו כל עוד הוא נכה כאמור.
: (ב) צורת סמל הנכים, ממדיו ודרכי הענקתו, ההוראות בדבר ייצורו, בדבר המסחר וכל שימוש אחר בו ובדבר האופן שבו יחזיר את הסמל מי שפקעה זכותו לענדו - ייקבעו בתקנות.
: ((פורסמו [[תקנות הנכים (סמל הנכים), תשי״ג–1953]].))

@ 42. עבירות [26]
: (א) אדם שמסר במזיד לועדה רפואית, לועדה רפואית עליונה, לקצין תגמולים או לועדת ערעור ידיעה כוזבת בענין הקשור בזכויותיו לפי חוק זה, דינו - מאסר עד ששה חדשים או קנס עד מאה וחמישים לירות או שני הענשים כאחד.
: (ב) אדם שבמרמה השיג הענקה או תגמול, לעצמו או לאדם אחר, דינו - מאסר עד שתי שנים.
: (ג) אדם שענד את סמל הנכים, או סמל הדומה לו עד כדי להטעות, ולא היה רשאי לענדו, או שעשה בהם כל דבר אחר שלא הותר לעשותו, דינו - מאסר עד ששה חדשים או קנס עד מאה וחמישים לירות או שני הענשים כאחד.
: (ד) אין סעיף זה גורע מאחריותו הפלילית של אדם לפי כל חוק אחר.

@ 43. טיפול בנכים [27] (תיקון: תשנ&quot;ו, תשנ&quot;ז, תשנ&quot;ט, תשע&quot;ד)
: (א) כל נכה יקבל על חשבון המדינה, בתנאים שייקבעו בתקנות, טיפול במחלה שחלה בה או בחבלה שנחבל או במחלה שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו בכל עת שיתגלה צורך בטיפול כאמור.
:: ((פורסמו [[תקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי״ד–1954]].))
: (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), על נכה שדרגת נכותו פחותה מ-10% וכן על נכה שזכאי למענק לפי חוק זה יחול [[חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ&quot;ד-1994]] (בסעיף זה - חוק ביטוח בריאות ממלכתי), והטיפול הרפואי יינתן לו באמצעות קופות חולים.
: (א2) תקנות לפי סעיף קטן (א) יכול שיתייחסו לנכים בעלי דרגות נכות שונות, כפי שיקבע השר.
: (א3) נכה בעל דרגת נכות מיוחדת כאמור [[בסעיף 7(ד)]] זכאי לקבל לפי בחירתו, נוסף על טיפול כאמור בסעיף קטן (א), טיפול על חשבון המדינה, אף אם הטיפול האמור אינו במחלה שחלה בה, בחבלה שנחבל בה או במחלה שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו, בכל עת שיתגלה צורך בטיפול כאמור ולפי כללים שיקבע שר הביטחון באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת; ואולם נכה כאמור לא יהיה זכאי לפי סעיף קטן זה לטיפול קוסמטי שמטרתו יופי וטיפוח מראה הגוף.
: (א4) לא יראו בבחירה של נכה לקבל טיפול כאמור בסעיף קטן (א3) כזכאות לטיפול מכוח חיקוק אחר לעניין [[סעיף 3(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי]], ולא יהיה בה כדי לשלול זכאות לטיפול לפי כל דין או הסכם, לרבות חוזה ביטוח; בחר הנכה לקבל את הטיפול לפי [[חוק ביטוח בריאות ממלכתי]] או לפי כל דין או הסכם כאמור, וחלה עליו חובת השתתפות עצמית במימון הטיפול, יקבל מהמדינה החזר, לפי כללים שיקבע שר הביטחון, ועד לגובה השתתפותו העצמית.
: (ב) שר הבטחון יקבע בתקנות ענינים אלה:
:: (1) תגמולים, או תגמולים נוספים, שישולמו לנכים המקבלים טיפול לפי סעיף קטן (א), ועקב הטיפול אינם מסוגלים לעבוד;
:: (2) הפחתות מתגמוליהם של נכים המקבלים טיפול כאמור וכלכלתם אגב הטיפול היא על חשבון המדינה.
: (ב1) בתקנות לפי סעיף קטן (ב) יכול שייקבעו הוראות שונות לגבי נכים בעלי דרגות נכות שונות, כפי שיקבע השר.
: (ג) &quot;טיפול&quot;, בסעיף זה - טיפול רפואי, ובכלל זה טיפול חירורגי, בדיקות רפואיות, אשפוז, טיפול בית, הבראה, ואספקת רפואות, מכשירים רפואיים, תותבות, מכשירים אורטופדיים, מכשירי תנועה לקיטעים ולמשותקים וכלבי נחיה לעיוורים והשתתפות בהוצאות החזקתם של כל אלה.

@ 43א. ביטוח למקרה מוות (תיקון: תשל&quot;א)
: נכה הזכאי לתגמולים ושנערך לזכותו ביטוח למקרה מותו בדרך האמורה [[בסעיף 14(ב)]], זכאי להשתתפות בדמי הביטוח מאוצר המדינה בשיעור שנקבע בתקנות.
: ((פורסמו [[תקנות הנכים (השתתפות המדינה בהוצאות ביטוח חיים ובהוצאות ביטוח סיעודי), התשס״ד–2004]].))

@ 43ב. טיפול רפואי ותגמולים לחייל משוחרר (תיקון: תשל&quot;ו, תשל&quot;ט)
: (א) חייל משוחרר יקבל, במשך התקופה שבין הגשת תביעתו לבין הכרתו כנכה, טיפול רפואי על חשבון המדינה.
: (ב) היה לקצין התגמולים יסוד סביר להניח שחייל משוחרר יוכר כנכה, יורה שיקבל במשך התקופה שבין הגשת בקשתו לפי [[הפרק הששי]] לבין ההחלטה בה, תגמולים המשתלמים לנכה לפי [[סעיף 43]]; שולמו התגמולים, יחולו הוראות אלה:
:: (1) הוכר החייל המשוחרר כנכה, רואים את התגמולים כתשלום על חשבון התגמולים המגיעים לו מכוח [[סעיף 43]];
:: (2) לא הוכר החייל המשוחרר כנכה, חייב הוא להחזיר את התגמולים ששולמו לו כאמור, בזמן ובתנאים שיקבע קצין התגמולים.

@ 44. תיאום דרגת משכורת [27א] (תיקון: תשכ&quot;ה-2)
: היה סולם דרגות המשכורת של עובדי המדינה בזמן פלוני שונה מסולם הדרגות הנהוג בשעת תחילתו של [[5:210309|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 3), תשכ&quot;ה-1965]], יחושבו השכר הקובע והתגמולים המיוחדים לפי סולם דרגות המשכורת המחייב בזמן פלוני לפי הקבלה שקבעה הממשלה.

@ 44א. נכה שנפגע בשתי מלחמות (תיקון: תשכ&quot;א)
: היה נכה לפי חוק זה מוכר גם כנכה לפי [[חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי&quot;ד-1954]], רשאי קצין תגמולים, לפי בקשתו של הנכה לנהוג בנכותו לפי [[חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי&quot;ד-1954]], כאילו היתה נכות לפי חוק זה; נענה קצין התגמולים לבקשת הנכה לא יחול עוד על הנכות [[חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי&quot;ד-1954]].

== פרק שמיני: ביצוע והוראות מעבר ==

@ 45. תקנות בענין שיקום נכים [28] (תיקון: תשל&quot;ט)
: (א) שר הבטחון רשאי להתקין תקנות בענינים אלה:
:: (1) הקניית מקצוע לנכים והכשרתם לעבודה על חשבון המדינה;
::: ((פורסמו [[תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (לימודים לרכישת מקצוע), התשפ״ב–2022]].))
:: (2) הענקת תשלומים ומתן מילוות לנכים לשם הקניית מקצוע להם והכשרתם לעבודה, ואופן סילוק המילוות האלה;
::: ((פורסמו [[תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (לימודים לרכישת מקצוע), התשפ״ב–2022]].))
:: (3) המצאת מקומות-עסק לנכים;
:: (4) מתן מילוות וערבויות לנכים לשם יצירת מקורות פרנסה, או ביסוסם, ואופן סילוק המילוות האלה;
:: (5) מתן מילוות וערבויות לנכים לצרכי דיור ושיכון, ואופן סילוק המילוות האלה;
:: (6) כל ענין אחר אשר, לדעת שר הבטחון, עשוי להקל על נכים את קליטתם במערכת חייה הכלכליים של המדינה ואת היאחזותם בה;
:: (7) קביעת נוהל בכל ענין הנידון בתקנות;
:: (8) מינוי קציני שיקום ורשויות אחרות לביצוע התקנות, קביעת סמכויותיהם, תחומי פעולתם וסדרי עבודתם;
:: (9) שיטת ההיוון לצורך [[סעיף 36]], של תשלומים לפי חוק זה כמוגדר [[בסעיף 36(ב)]].
: (ב) הוראות סעיף קטן (א) אינן גורעות מן הסמכויות הנתונות בידי שר הבטחון על פי הוראות אחרות של חוק זה או על פי [[חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש&quot;ט-1949]].
: (ג) על נכים מכוח שירות כמשמעותו [[בסעיף 1(3)]] יחולו הוראות נוספות ששר הבטחון יקבע בתקנות כנחוצות לשם התאמת החוק לענין נכים אלה.

@ 45א. תקנות בדבר הכנסה (תיקון: תשכ&quot;א)
: (א) שר הבטחון, באישור שר האוצר, רשאי לקבוע בתקנות מה היא הכנסה, לענין חוק זה, כולו או חלק ממנו, ורשאי הוא לקבוע זאת לכלל הנכים או בני-המשפחה של נכים או לסוגים מסויימים שבהם.
: (ב) שר הבטחון, באישור שר האוצר, רשאי לקבוע את דרכי ההוכחה של ההכנסה לענין חוק זה.

@ 45ב. דיווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת (תיקון: תשע&quot;א)
: (א) שר הביטחון וראש אגף שיקום נכים במשרד הביטחון ידווחו לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בתחילת כל שנה, על כל אלה:
:: (1) תכנית העבודה של האגף לשנה הבאה ויעדיו;
:: (2) אופן חלוקת תקציב האגף;
:: (3) פעילות האגף והמדדים שעל פיהם היא נבחנת;
:: (4) לגבי ששת החודשים האחרונים בשנה שקדמה לדיווח - עמידה ביעדי האגף, יישום תכנית העבודה שלו ומימוש תקציבו;
:: (5) כל עניין אחר הקשור לפעילות האגף, לפי דרישת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
: (ב) ראש אגף שיקום נכים במשרד הביטחון ידווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שישה חודשים לאחר כל דיווח כאמור בסעיף קטן (א) על העמידה ביעדי האגף, יישום תכנית העבודה שלו ומימוש תקציבו בתקופה שחלפה מאז הדיווח האחרון לפי סעיף קטן (א), וכן על כל עניין אחר הקשור לפעילות האגף, לפי דרישת הוועדה.

@ 46. (תיקון: תשכ&quot;ח) : (((בוטל).))

@ 47. אישור פעולות [תשי&quot;ט, 6]
: פעולה שנעשתה אחרי יום י' בניסן תשי&quot;ד (13 באפריל 1954) ולפני תחילתו של [[2:210313|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (הוראות שונות), תשי&quot;ט-1959]], ושהיתה נעשית כדין אילו היה [[2:210313|החוק האמור]] בר-תוקף אותה שעה, רואים אותה כאילו נעשתה כדין.

@ 48. ביצוע ותקנות [29]
: שר הבטחון ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

&lt;פרסום&gt; ט&quot;ו באלול תשי&quot;ט (18 בספטמבר 1959)
&lt;חתימות&gt; פנחס רוזן, שר המשפטים</text>
      <sha1>igwsu7sgabfy9dmwhieckuawyedle7g</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>חוק הנכים (תגמולים ושיקום)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>314977</id>
    <revision>
      <id>1416923</id>
      <parentid>1414227</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T20:30:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>[1416921]</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="118175" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי״ט–1959 [נוסח משולב]}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:מאגר|2000439}} '''נוסח ישן:''' {{ח:תיבה|ס״ח תש״ט, 278|חוק הנכים (תגמולים ושיקום)|https://fs.knesset.gov.il/1/law/1_lsr_210316.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״י, 180|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/1/law/1_lsr_210315.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי״ב, 282|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_210314.pdf}}, {{ח:תיבה|VIII|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_ec_517968.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי״ד, 88|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_211797.pdf}}; {{ח:תיבה|תשט״ו, 130|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_210313.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי״ט, 146|הוראות שונות|https://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_210312.pdf}}.

'''נוסח משולב:''' {{ח:תיבה|ס״ח תשי״ט, 276|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב]|https://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_311003.pdf}}, {{ח:תיבה|X|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_ec_517973.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״א, 156|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/4/law/4_lsr_210311.pdf}}, {{ח:תיבה|216|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/4/law/4_lsr_ec_317346.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ד, 140|תיקון מס׳ 2 לחוק השופטים|https://fs.knesset.gov.il/5/law/5_lsr_209664.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ה, 6|תיקון מס׳ 2|https://fs.knesset.gov.il/5/law/5_lsr_210310.pdf}}, {{ח:תיבה|292|תיקון מס׳ 3|https://fs.knesset.gov.il/5/law/5_lsr_210309.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ז, 8|תיקון מס׳ 3 (תיקון)|https://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_210308.pdf}}, {{ח:תיבה|139|תיקון מס׳ 4|https://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_210307.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ח, 168|תיקון מס׳ 5|https://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_210306.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״א, 125|תיקון מס׳ 6|https://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_210305.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ב, 139|תיקון מס׳ 7|https://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_210304.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ג, 254|תיקון מס׳ 8|https://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_210303.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ו, 91|תיקון מס׳ 9|https://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_210302.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ט, 68|תיקון מס׳ 10|https://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_210301.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 10|תיקון מס׳ 11|https://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_210300.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ב, 272|תיקון מס׳ 7 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה|https://fs.knesset.gov.il/10/law/10_lsr_209756.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 140|תיקון מס׳ 13|https://fs.knesset.gov.il/10/law/10_lsr_210211.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ן, 20|תיקון מס׳ 14|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210689.pdf}}, {{ח:תיבה|151|תיקון מס׳ 18 לחוק בית הדין לעבודה|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210695.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 18|תיקון מס׳ 16|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210893.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 18|תיקון מס׳ 17|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211321.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 90|תיקון מס׳ 18|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211390.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 20|תיקון מס׳ 19|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211576.pdf}}, {{ח:תיבה|118|תיקון מס׳ 20|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211620.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 54|תיקון מס׳ 21|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300288.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 49|חוק גיל פרישה|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_300990.pdf}}, {{ח:תיבה|317|תיקון מס׳ 23|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299839.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 82|תיקון מס׳ 24|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300040.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 13|חוק דיווח על פעילות אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301124.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 158|חוק איסור עיקול דמי ליווי לעיוור ותגמולים אחרים (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301315.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 66|תיקון מס׳ 27|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301586.pdf}}, {{ח:תיבה|66|תיקון מס׳ 28|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301609.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 238|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו־2018)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_366872.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 696|תיקון מס׳ 30 והוראת שעה|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_616716.pdf}}.

''עדכון שיעורי תגמולים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשמ״א, 1349|צו}}; {{ח:תיבה|תשמ״ב, 247|צו}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 1642|העלאת שיעורי תגמולים}}; {{ח:תיבה|תשמ״ו, 603|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}; {{ח:תיבה|תשמ״ז, 329|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|1073|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (מס׳ 2)}}; {{ח:תיבה|תשמ״ח, 208|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 608|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון)}}, {{ח:תיבה|1240|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון מס׳ 2)}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 763|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון)}}, {{ח:תיבה|929|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון מס׳ 2)}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 688|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון)}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 403|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|1563|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (מס׳ 2)}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 603|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|1094|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (מס׳ 2)}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 492|העלאת שיעור השכר הקובע, הדרגה הקובעת והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 863|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 785|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 100|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 1006|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)}}, {{ח:תיבה|1006|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 46|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|46|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)}}, {{ח:תיבה|1024|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (מס׳ 2)}}, {{ח:תיבה|1228|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך [צ״ל: (מס׳ 3)]}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 1564|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|1564|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 780|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|780|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)}}, {{ח:תיבה|1536|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (מס׳ 2)}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 1606|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|1606|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 1660|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 108|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|108|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 768|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|768|העלאת שיעור השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 2960|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|2960|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 602|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)}}, {{ח:תיבה|602|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה מס׳ 2)}}, {{ח:תיבה|603|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה מס׳ 2)}}, {{ח:תיבה|604, 605|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (תיקון)}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 100, 101|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך}}, {{ח:תיבה|102|העלאת שיעורי השכר הקובע והתגמול לנכה מחוסר פרנסה ונצרך (הוראת שעה)}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
הנוסח המשולב בא במקום חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש״ט–1949. המספרים שבכותרות השוליים המוקפים סוגריים מרובעים מציינים את מספר הסעיף בנוסח המקורי.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:קטע2||תוכן עניינים}}

{{ח:סעיף*}}
&lt;div class=&quot;law-toc&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 1|פרק ראשון: פרשנות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 2|פרק שני: תגמול}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 3|פרק שלישי: קביעת נכות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 4|פרק רביעי: תשלומים}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 5|פרק חמישי: ארגון}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 6|פרק ששי: הבקשות וההחלטה בהן}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 7|פרק שביעי: הוראות כלליות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 8|פרק שמיני: ביצוע והוראות מעבר}}&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

{{ח:קטע2|פרק 1|פרק ראשון: פרשנות}}

{{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשכ״א, תשכ״ה־2, תשכ״ח, תשל״א, תשל״ב, תשל״ג, תשל״ו, תשל״ט, תשמ״א, [ק״ת צווים], תשנ״ז, תשע״ז|אחר=[1]}}
{{ח:ת}} בחוק זה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות צבאי“ ו”שירות“ –
{{ח:תתת|(1)}} שירות בצבא־הגנה לישראל;
{{ח:תתת|(2)}} לגבי התקופה שמיום י״ז בכסלו תש״ח (30 בנובמבר 1947) עד יום כ״ט בכסלו תש״ט (31 בדצמבר 1948) – כל שירות אחר ששר הבטחון הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, כשירות צבאי לצורך חוק זה;
{{ח:תתת|(3)}} לגבי התקופה שעד יום י״ז בכסלו תש״ח (30 בנובמבר 1947) – שירות פעיל ביחידה לוחמת של ארגון ההגנה בארץ ישראל וכל שירות אחר בארץ ישראל ששר הבטחון הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, כשירות צבאי לצורך חוק זה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות קבע“ – שירות צבאי על פי התחייבות לשירות קבע;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חייל משוחרר“ – אדם ששירת בשירות צבאי ושוחרר מהשירות; לענין זה – מי ששירת בשירות צבאי שאינו שירות קבע ועבר ברציפות לשרת בשירות קבע, רואים את היום שלפני תחילת שירות הקבע שלו כיום שחרורו מהשירות שאינו שירות קבע;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חייל בשירות קבע“ – אדם המשרת בשירות קבע;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נכות“ – איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, או פחיתתו של כושר זה, שנגרמו לחייל או לחייל משוחרר כתוצאה של אחת מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} חבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – חבלה כאמור שהיא חבלת שירות;
{{ח:תתת|(2)}} מחלה או החמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – מחלת שירות או החמרת מחלת שירות שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חבלה“ – נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים, לרבות מכת חום, מכת קור, או מוות פתאומי שנמנע על רקע אירוע לבבי תוך כדי האירוע (Aborted Sudden Cardiac Death), וכן הפרעות בתר חבלתיות (Post-Traumatic Stress Disorder);
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חבלת שירות“ – חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מחלה“ – כל מחלה, ליקוי, מוגבלות, תסמונת או הפרעה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, והכול למעט חבלה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מחלת שירות“ – כל אחת מאלה, ובלבד שנגרמה עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי, או עקב תנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי:
{{ח:תתת|(1)}} מחלה כתוצאה מחשיפה לחומר מסוכן שקבע שר הביטחון בצו, לקרינה מייננת או לקרינה אינפרא־אדומה;
{{ח:תתת|(2)}} הידבקות במחלה כתוצאה מחשיפה למוצרי דם ונוזלי גוף במסגרת טיפול רפואי בתנאי שדה;
{{ח:תתת|(3)}} פגיעה באיברי השמיעה כתוצאה מאירועי רעש או מחשיפה לרעש, ובלבד שמקור הרעש הוא באמצעי לחימה;
{{ח:תתת|(4)}} מחלה אחרת שקבע שר הביטחון, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, בצו, בתנאים ובנסיבות שקבע כאמור;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מיועד לשירות ביטחון“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק שירות ביטחון|בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נכה“ – חייל משוחרר או חייל בשירות קבע, שלקה בנכות;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בן משפחה“ של נכה –
{{ח:תתת|(1)}} אשה, ובכלל זה אשה הגרה יחד עם הנכה והידועה בציבור כאשתו;
{{ח:תתת|(2)}} ילד – ובכלל זה ילד חורג וילד מאומץ – שטרם מלאו לו 21 שנה, או שבהגיעו לגיל 21 לא עמד ברשות עצמו מחמת מום גופני או שכלי, וכל עוד אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה, אך למעט ילד חורג שאינו סמוך על שולחן הנכה ושמוחזק על ידי קרובו מלידה שאינו בן־זוגו של הנכה;
{{ח:תתת|(3)}} הורה, ובכלל זה הורה חורג והורה מאמץ, שאין לו זולת הנכה יותר משני ילדים העומדים ברשות עצמם והוא אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(א)}} אב נצרך שטרם מלאו לו חמישים שנה;
{{ח:תתתת|(ב)}} אב שמלאו לו חמישים שנה, ואין לו הכנסה מספקת למחייתו;
{{ח:תתתת|(ג)}} אם שאין לה הכנסה מספקת למחייתה;
{{ח:תתת|(4)}} אח יתום משני הוריו אשר אין לו זולת הנכה אח העומד ברשות עצמו, ומחסורו היה על הנכה ערב התגייסותו של הנכה לשירות והוא אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(א)}} טרם מלאו לו 18 שנה ואינו משתכר למחייתו;
{{ח:תתתת|(ב)}} בהגיעו לגיל 18 שנה לא עמד ברשות עצמו מחמת מום גופני או שכלי וכל עוד אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אח“ כולל אחות;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נצרך“ – אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין לו הכנסה מספקת למחייתו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עומד ברשות עצמו“ – אדם שמלאו לו שמונה־עשרה שנה ואיננו נצרך;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו“ –
{{ח:תתת|(1)}} כשהוא ”בן־משפחה“ – אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו מחמת גילו או מחלתו או ליקויו הגופני או השכלי, וכן אדם שהוכר, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כבלתי מסוגל להשתכר למחייתו;
{{ח:תתת|(2)}} כשהוא ”נכה“ – אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו בגלל מום גופני או שכלי ואין סיכוי נראה לעין שאפשר יהיה לשקמו אי־פעם;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הכנסה מספקת למחיית אדם“ – הכנסה שהוכרה כמספקת למחייתו של אדם והתלויים בו, לפי כללים שייקבעו בתקנות;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הענקה“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השכר הקובע“ – 179.3% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המינהלי ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה {{ח:הערה|(מעודכן לאפריל 2021)}}.

{{ח:סעיף|1א|חבלה בדרך למחנה או ממנו|תיקון: תשכ״ח}}
{{ח:תת|(א)}} רואים חבלה שאירעה לחייל או לחייל משוחרר כחבלה שאירעה בתקופת שירותו עקב שירותו גם אם היא נגרמה בדרך אל המחנה או ממנו ובלבד ששהותו מחוץ למחנה היתה כדין ולא חלו בדרך הפסקות או סטיות של ממש שאין להן קשר עם השירות או עם הדרך אל המחנה או ממנו. לגבי חייל השוהה בחופשה, רואים חבלה כאמור רק אם נגרמה בדרכו מן המחנה אל יעד חופשתו או בדרכו אל המחנה מיעד חופשתו.
{{ח:תת|(ב)}} לענין סעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מחנה“ – המקום בו שוהה החייל תוך שירותו הצבאי ולגבי איש מילואים – לרבות מקום התייצבותו;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חייל השוהה בחופשה“ – חייל השוהה כדין מחוץ למחנה שלא במילוי תפקיד בשירות, ולרבות חייל משוחרר בדרכו בחזרה מן השירות.
{{ח:תת|(ג)}} לענין סעיף זה, הטוען שהחייל שהה מחוץ למחנה שלא כדין – עליו הראיה.

{{ח:סעיף|2|נכים ממתנדבי הישוב|אחר=[28א]}}
{{ח:תת|(א)}} ”נכה ממתנדבי הישוב“ בסעיף זה – מי ששירת ביחידה של צבאות הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית על פי קריאת המוסדות הלאומיים בארץ ישראל, והוכיח כי הרשות המוסמכת לכך באותה ממלכה קבעה שהוא לקה בנכות בתקופת שירות זה ועקב שירות זה.
{{ח:תת|(ב)}} שירותו של נכה ממתנדבי הישוב רואים אותו לענין חוק זה כשירות צבאי, ולענין חוק זה יהיה דינו, פרט לתגמולים ולהענקה, כדין נכה כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1}}.
{{ח:תת|(ג)}} נכה ממתנדבי הישוב יהיה דינו לענין כל חיקוק אחר כדין נכה כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1}} ואת התגמולים שהוא מקבל מהממלכה האמורה יראו כאילו הם תגמולים המשתלמים לפי חוק זה.
{{ח:תת|(ד)}} לענין סעיף זה, תהיה דרגת נכותו של נכה ממתנדבי הישוב כפי שתיקבע לו מדי פעם בפעם על ידי הרשות האמורה בסעיף קטן (א).

{{ח:סעיף|2א|מיועדים לשירות ביטחון בהכשרה קדם־&lt;wbr&gt;צבאית או בעת מבחנים ליחידת התנדבות|תיקון: תשע״ז}}
{{ח:תת|(א)}} לעניין חוק זה, רואים מיועד לשירות ביטחון שהתנדב להשתתף בהכשרה קדם־צבאית או שנקרא למבחנים ליחידת התנדבות, כחייל שאינו חייל בשירות קבע, ורואים את ההכשרה הקדם־צבאית או המבחנים ליחידת ההתנדבות, לפי העניין, כשירות צבאי.
{{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הכשרה קדם־צבאית“ – הכשרה שמקיים צבא הגנה לישראל למיועד לשירות ביטחון, לפני תחילת שירותו בצבא הגנה לישראל, ולמעט הכשרה לנהיגה;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מבחנים ליחידת התנדבות“ – מבחנים שנערכים למיועדים לשירות ביטחון לבחינת כושרם לשירות ביחידת התנדבות של צבא הגנה לישראל.

{{ח:סעיף|2ב|משרת בשירות קבע ברציפות|תיקון: תשע״ז}}
{{ח:ת}} לשירות החובה לעניין חוק זה, חייל בשירות קבע המשרת בשירות קבע ברציפות לשירות החובה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות)|בחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), התשמ״ה–1985}}, רואים אותו, בששת החודשים הראשונים של שירות הקבע כאמור, כחייל שאינו חייל בשירות קבע.

{{ח:סעיף|3|סמכות להעלות שיעורים|תיקון: תשכ״א, תשכ״ה־2, תשכ״ח, תשמ״א}}
{{ח:ת}} שר הבטחון רשאי בצו, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, להעלות את שיעור השכר הקובע, את שיעור הדרגה הקובעת ואת שיעורי התגמולים המשתלמים על פי חוק זה.

{{ח:קטע2|פרק 2|פרק שני: תגמול|תיקון: תשכ״ח}}

{{ח:סעיף|4|תגמולים בדרך של מענק לנכים שדרגת נכותם 10 עד 19 אחוזים|תיקון: תשכ״א, תשכ״ה־2, תשכ״ח, תשנ״ו}}
{{ח:ת}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}, נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־10%, ואינה עולה על 19%, ישולמו לו תגמולים בדרך של מענק חד פעמי, שסכומו ייקבע כלהלן (להלן – מענק):
{{ח:תת|(1)}} לנכה שדרגת נכותו 10%, 10% מהשכר הקובע, כפול 108;
{{ח:תת|(2)}} לנכה שדרגת נכותו 11%, 11% מהשכר הקובע, כפול 125;
{{ח:תת|(3)}} לנכה שדרגת נכותו 12%, 12% מהשכר הקובע, כפול 142;
{{ח:תת|(4)}} לנכה שדרגת נכותו 13%, 13% מהשכר הקובע, כפול 155;
{{ח:תת|(5)}} לנכה שדרגת נכותו 14%, 14% מהשכר הקובע, כפול 166;
{{ח:תת|(6)}} לנכה שדרגת נכותו 15%, 15% מהשכר הקובע, כפול 175;
{{ח:תת|(7)}} לנכה שדרגת נכותו 16%, 16% מהשכר הקובע, כפול 185;
{{ח:תת|(8)}} לנכה שדרגת נכותו 17%, 17% מהשכר הקובע, כפול 193;
{{ח:תת|(9)}} לנכה שדרגת נכותו 18%, 18% מהשכר הקובע, כפול 201;
{{ח:תת|(10)}} לנכה שדרגת נכותו 19%, 19% מהשכר הקובע, כפול 215.

{{ח:סעיף|4א|תגמולים לנכה שקיבל מענק ולאחר מכן נקבעה לו דרגת נכות גבוהה מ־&lt;wbr&gt;19 אחוזים|תיקון: תשנ״ו}}
{{ח:תת|(א)}} נכה שנקבעה לו דרגת נכות שאינה עולה על 19% ושולם לו מענק כאמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4}}, ולאחר מכן נקבעה לו דרגת נכות העולה על 19%, יהיה זכאי לתגמולים ולהטבות על פי דרגת הנכות האחרונה שנקבעה לו.
{{ח:תת|(ב)|(1)}} נקבעה לנכה דרגת נכות העולה על 19% כאמור בסעיף קטן (א), ומועד תחילת תשלום התגמולים, לפי קביעה כאמור, חל לפני שחלפו, מאז היום הקובע, חודשים שמספרם כמספר הקובע ינוכה מהתגמולים שישולמו לו סכום שייקבע לפי פסקה (2).
{{ח:תתת|(2)}} הסכום שינוכה כאמור בפסקה (1) יחושב כך: סכום המענק ששולם, בהפחתת סכום שהוא המכפלה של התגמול החודשי שהיה משתלם לנכה לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}, לו היה חל עליו {{ח:פנימי|סעיף 5|הסעיף האמור}}, במספר החודשים שחלפו מהיום הקובע ועד למועד תחילת תשלום התגמול לפי דרגת הנכות האחרונה שנקבעה לו.
{{ח:תתת|(3)}} בסעיף זה –
{{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”היום הקובע“ – היום שבו קמה זכאותו של הנכה לתגמולים לפי דרגת הנכות שעל־פיה קיבל את המענק;
{{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”המספר הקובע“ – המספר הנקוב {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4}} ששימש בסיס לקביעת סכום המענק שקיבל הנכה לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|אותו סעיף}} בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לו;
{{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”התגמול החודשי“ – התגמול ששימש בסיס לקביעת סכום המענק שקיבל הנכה.
{{ח:תת|(ג)}} שר הבטחון, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, יקבע את שיעור ניכוי המענק מהתגמולים שיקבל הנכה, לפי הוראות סעיף קטן (ב).
{{ח:תת|(ד)}} נקבעה לנכה דרגת נכות העולה על 19% כאמור בסעיף קטן (א), ומועד תחילת תשלום התגמולים, לפי קביעה כאמור חל אחרי שחלפו מאז היום הקובע, חודשים שמספרם כמספר הקובע, לא ינוכה מהתגמולים שישולמו לו סכום המענק ששולם.

{{ח:סעיף|4ב|מועד תשלום המענק|תיקון: תשנ״ו}}
{{ח:ת}} מענק או תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיפים 4}} {{ח:פנימי|סעיף 4א|ו־4א}} ישולמו לאחר שחלף המועד להגשת ערר על החלטה של הועדה הרפואית בדבר דרגת הנכות או אם הוגש ערר כאמור, לאחר החלטת הועדה הרפואית העליונה בערר.

{{ח:סעיף|4ג|תשלום מקדמה לנכה שדרגת נכותו 10 עד 19 אחוזים|תיקון: תשנ״ו}}
{{ח:תת|(א)}} נכה שדרגת נכותו מ־10% עד 19% ולא נקבע שדרגת נכותו קבועה, רשאי קצין התגמולים להורות כי תשולם לו מקדמה על חשבון המענק לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}}; סכום המקדמה לא יעלה על סכום השווה למכפלת התגמול החודשי שהיה משתלם לנכה לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}, לו היה חל עליו {{ח:פנימי|סעיף 5|הסעיף האמור}}, במספר החודשים שיחלפו עד למועד שנקבע לבדיקת הנכה לשם קביעת דרגת נכותו מחדש.
{{ח:תת|(ב)}} שר הבטחון, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, יקבע את שיעור המקדמה שיקבל הנכה על חשבון המענק.
{{ח:תת|(ג)}} נכה שקיבל מקדמה כאמור בסעיף קטן (א), ובבדיקה שנערכה לשם קביעת נכותו מחדש נקבעה לו אותה דרגת נכות, יקבל מענק לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}}, בניכוי המקדמה שקיבל.
{{ח:תת|(ד)}} נכה שקיבל מקדמה כאמור בסעיף קטן (א) ובבדיקה שנערכה לשם קביעת דרגת נכותו מחדש נקבעה לו דרגת נכות העולה על 19%, יקבל תגמולים לפי דרגת הנכות החדשה שנקבעה, בניכוי המקדמה שקיבל; הוראות {{ח:פנימי|סעיף 4א|סעיף 4א(ב)}} יחולו על חישוב ניכוי המקדמה.
{{ח:תת|(ה)}} שר הביטחון יקבע באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, את שיעור ניכוי המקדמה לפי הוראות סעיף קטן (ד).

{{ח:סעיף|4ד|אי תשלום תגמולים נוספים|תיקון: תשנ״ו}}
{{ח:ת}} נכה הזכאי לתגמולים בדרך של מענק, לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיפים 4 עד 4ג}}, לא ישולם לו כל תגמול אחר לפי חוק זה.

{{ח:סעיף|4ה|תחילה ותחולה|תיקון: תשנ״ו}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיפים 4}} {{ח:פנימי|סעיף 4א|ו־4א עד 4ד}}, יחולו לגבי נכה שדרגת נכותו 10% עד 19%, שהגיש לראשונה תביעה לקצין התגמולים ביום ט׳ בטבת התשנ״ו (1 בינואר 1996) ואילך, ואינו מקבל תגמולים עובר למועד זה.

{{ח:סעיף|4ו|ברירת מענק|תיקון: תשנ״ו}}
{{ח:ת}} נכה הזכאי לתגמול חודשי ושדרגת נכותו 10% עד 19%, יהיה רשאי לבחור לקבל מענק במקום תגמול חודשי, על פי כללים, שיעורים ותנאים שיקבע שר הבטחון בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

{{ח:סעיף|5|תגמולים לנכים של 10%-100%|תיקון: תשכ״ח, תשל״ג}}
{{ח:ת}} נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־10% ישולמו לו, כל עוד הוא נכה כאמור, תגמולים בשיעור של אחוז אחד משכרו הקובע לכל אחוז שבדרגת נכותו.

{{ח:סעיף|6|תגמול למחוסר פרנסה|תיקון: תשכ״א, תשכ״ה־2, תשכ״ז־2, תשכ״ח, תשל״ג, תשל״ו, תשל״ט, תשמ״א, [ק״ת צווים]|אחר=[6א]}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(ראו {{ח:פנימי|סעיף 7ה1|סעיף 7ה1}}, לעניין הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):}}
{{ח:תת|(א)}} נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־10% והוא מחוסר פרנסה, ישולם לו, כל עוד הוא מחוסר פרנסה, תגמול חוסר פרנסה בשיעור המפורט בסעיף קטן (ג), במקום התגמולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}.
{{ח:תת|(ב)}} ”נכה מחוסר פרנסה“ – נכה שנתמלאו בו שני אלה:
{{ח:תתת|(1)}} אין לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה או שהכנסתו אחרי ניכוי תגמולים אלה, פחותה ממחצית שכרו הקובע;
{{ח:תתת|(2)}} הוכיח לקצין תגמולים, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כי עשה את כל אשר ביכלתו, כדי לקבל הכנסה או להגדילה עד למחצית השכר הקובע.
{{ח:תת|(ג)}} ”תגמול חוסר פרנסה“ –
{{ח:תתת|(1)}} לנכה שדרגת נכותו מ־10% עד 18% – 70.9% מהדרגה הקובעת, ואם יש לנכה ילד – 103.6% מהדרגה הקובעת {{ח:הערה|(מעודכן לאפריל 2021)}};
{{ח:תתת|(2)}} לנכה שדרגת נכותו מ־19% עד 39% – 103.6% מהדרגה הקובעת, ואם יש לנכה ילד – 147.7% מהדרגה הקובעת {{ח:הערה|(מעודכן לאפריל 2021)}};
{{ח:תתת|(3)}} לנכה שדרגת נכותו מ־40% עד 100% – 147.7% מהדרגה הקובעת, ואם יש לנכה ילד – 191.5% מהדרגה הקובעת {{ח:הערה|(מעודכן לאפריל 2021)}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הדרגה הקובעת“ – סך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 22 של הדירוג המינהלי ושאין משתלמת לו תוספת שכר בזכות בן משפחה {{ח:הערה|(מעודכן לאפריל 2021)}}.
{{ח:תת|(ד)}} בנוסף על האמור בסעיף קטן (ג), לנכה מחוסר פרנסה שאין לו בן משפחה שהוא ילד תשולם תוספת של 10% מתגמוליו, ולנכה מחוסר פרנסה שיש לו בן משפחה שהוא ילד תשולם תוספת של 20% מתגמוליו.

{{ח:סעיף|7|תגמולים מיוחדים|תיקון: תשכ״א, תשכ״ה־2, תשכ״ז־2, תשל״ב, תשל״ג, תשל״ו, תשל״ט, תשמ״א, תשמ״ג, תש״ן, תשפ״ב, [ק״ת צווים]|אחר=[7]}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(ראו {{ח:פנימי|סעיף 7ה1|סעיף 7ה1}}, לעניין הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):}}
{{ח:תת|(א)}} נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־50% והוא נצרך, ישולמו לו – במקום התגמולים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיפים 5}} {{ח:פנימי|סעיף 6|ו־6}} – 218.6% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 22 של הדירוג המינהלי ואם יש לנכה ילד – 242.7% מהדרגה הקובעת {{ח:הערה|(מעודכן לאפריל 2021)}}.
{{ח:תת|(א1)}} בנוסף על האמור בסעיף קטן (א), נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־60% והוא נצרך תשולם לו תוספת לתגמוליו כמפורט להלן:
{{ח:תתת|(1)}} לנכה שדרגת נכותו מ־60% עד 69% – תשולם תוספת של 5% מן התגמולים שהיו משתלמים לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}} אילו לא היה נצרך (להלן – התגמולים הרגילים);
{{ח:תתת|(2)}} לנכה שדרגת נכותו מ־70% עד 79% – תשולם תוספת של 10% מן התגמולים הרגילים;
{{ח:תתת|(3)}} לנכה שדרגת נכותו מ־80% עד 89% – תשולם תוספת של 15% מן התגמולים הרגילים;
{{ח:תתת|(4)}} לנכה שדרגת נכותו היא מ־90% עד 100% – תשולם תוספת של 20% מן התגמולים הרגילים;
{{ח:תתת|(5)}} לנכה שדרגת נכותו היא 100% מיוחדת שנקבעה לפי כללים שפורטו בתקנות – תשולם תוספת של 40% מן התגמולים הרגילים.
{{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(אינו חל כהוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):}} נכה הזכאי לתגמולים לפי סעיף קטן (א) ויש לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה, ינוכה מתגמוליו חלק מהכנסתו העולה על מחצית הסכום שנקבע כהכנסתו כדי מחיה.
{{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(אינו חל כהוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):}} על אף האמור בסעיף קטן (א), נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־50% ושאינו מסוגל להשתכר למחייתו, והוא זכאי לקיצבה או תשלום כיוצא בזה לפי חוק אחר או לפי הסכם או הסדר כל שהוא (להלן – הקצבה), אף אם הקצבה עולה על הסכום שנקבע כהכנסה כדי מחיה, ישולם לו התגמול לפי סעיפים קטנים (א) ו־(א1) בניכוי סכום הקיצבה ובלבד שלא יפחת מהתגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}.
{{ח:תת|(ד)}} נכה בעל דרגת נכות מיוחדת שנקבעה לפי כללים שפורטו בתקנות, תשולם לו, כל עוד הוא בעל דרגת נכות כאמור, תוספת של 40% לתגמולו.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת)|תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת), תשכ״ו–1965}}.}}

{{ח:סעיף|7א|נכים שהגיעו לגיל פרישה|תיקון: תשכ״א, תשכ״ה־2, תשכ״ח, תשל״ט, תשס״ד}}
{{ח:תת|(א)}} לנכה המקבל תגמולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}} ואינו זכאי לתגמולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}} תשולם מיום הגיעו לגיל הפרישה, כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק גיל פרישה|בחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004}} (בסעיף זה – גיל הפרישה), תוספת של 10% מתגמוליו ולא יחול עליו {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}.
{{ח:תת|(ב)}} לנכה ששולמו לו לפני הגיעו לגיל הפרישה, תגמולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, ישולמו, מיום הגיעו לגיל כאמור, 80% מתגמולים אלה.

{{ח:סעיף|7ב|תוספת למימון צרכים מיוחדים|תיקון: תשל״ו, תשמ״א}}
{{ח:ת}} לנכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־40% ישולם, בנוסף לתגמולו, סכום חודשי למימון צרכים מיוחדים הנובעים מנכותו, כפי שייקבע בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת.

{{ח:סעיף|7ג|תוספת לנכה בגיל 55 ויותר|תיקון: תשמ״ד, תש״ן, תשנ״ב, תשנ״ז, תשנ״ט־2}}
{{ח:תת|(א)}} נכה בן 55 שנים או יותר, שדרגת נכותו אינה פחותה מ־50%, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.
{{ח:תת|(ב)}} נכה בן 55 שנים או יותר שדרגת נכותו היא 100% מיוחדת שנקבעה על פי כללים שפורטו בתקנות, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.
{{ח:תת|(ב1)}} נכה בן 57 שנים או יותר, שדרגת נכותו היא מ־40% עד 49%, תשולם לו תוספת לתגמוליו, בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.
{{ח:תת|(ג)}} תקנות לפי סעיף זה טעונות אישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

{{ח:סעיף|7ד|תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת|תיקון: תשמ״ד, [ק״ת צווים]}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(ראו {{ח:פנימי|סעיף 7ה1|סעיף 7ה1}}, לעניין הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):}}
{{ח:ת}} נכה בן 50 שנים או יותר, שנתקיימו בו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 7ג|סעיף 7ג}} ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו, ורופא שמינה שר הבטחון קבע באישור קצין תגמולים, שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי או לעסוק במשלח יד כלשהו, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, שלא תעלה על 135.3% מן המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המינהלי {{ח:הערה|(מעודכן לאפריל 2021)}}, והכל בשיעורים ובאופן שייקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

{{ח:סעיף|7ה|סייג|תיקון: תשמ״ד, תשע״ד־2, תשפ״ב}}
{{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 7ג|סעיפים 7ג}} {{ח:פנימי|סעיף 7ד|ו־7ד}} לא יחולו על נכה המקבל תגמולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}} או לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7(א) עד (ג)}}, וכן על נכה המקבל תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 43|סעיף 43(ב)(1)}} והתקנות על פיו.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):}} {{ח:פנימי|סעיף 7ג|סעיפים 7ג}} {{ח:פנימי|סעיף 7ד|ו־7ד}} לא יחולו על נכה המקבל תגמולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}} או לפי {{ח:פנימי|סעיף 7ה1|סעיף 7ה1(ד)}}, וכן על נכה המקבל תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 43|סעיף 43(ב)(1)}} והתקנות על פיו.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), {{ח:פנימי|סעיף 7ג|סעיף 7ג}} יחול על נכה שאינו מסוגל לעבוד במשך תקופה שאינה עולה על 90 ימים רצופים או שמסוגל לעבוד בהיקף משרה חלקי, ואשר בשל כך משולם לו תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 43|סעיף 43(ב)(1)}}.

{{ח:סעיף|7ה1|מבחן הכנסה לעניין תגמולי מחיה – הוראת שעה|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הכנסה חודשית“ – סך ההכנסה מעבודה או ממשלח יד של הנכה בשנת המס חלקי 12;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הכנסה מעבודה או ממשלח יד“ – הכנסה כאמור {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 2.1|בסעיף 2(1)}} {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 2.2|ו־(2) לפקודת מס הכנסה}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק הביטוח הלאומי“ – {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”נוהלי האגף“ – נהלים של אגף שיקום נכים במשרד הביטחון;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”שכר מינימום“, לחודש – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק שכר מינימום|בחוק שכר מינימום, התשמ״ז–1987}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”השכר הממוצע“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 2|בסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תקופת הוראת השעה“ – התקופה שמיום ל׳ בשבט התשפ״ב (1 בפברואר 2022) ועד יום י״ד באב התשפ״ג (1 באוגוסט 2023).
{{ח:תת|(ב)}} בתקופת הוראת השעה יחולו {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיפים 6}}, {{ח:פנימי|סעיף 7|7}}, {{ח:פנימי|סעיף 7ד|7ד}}, {{ח:פנימי|סעיף 7ה|7ה}} {{ח:פנימי|סעיף 20א|ו־20א}} בשינויים האמורים בסעיפים קטנים (ג) עד (יא).
{{ח:תת|(ג)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 6|בסעיף 6(ב)}}, ”נכה מחוסר פרנסה“ הוא נכה שנתמלאו בו שני אלה:
{{ח:תתת|(1)}} אין לו הכנסה חודשית, העולה על מחצית השכר הקובע, ולא משולמים לו דמי אבטלה לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ז|פרק ז׳ לחוק הביטוח הלאומי}};
{{ח:תתת|(2)}} הוא הוכיח לקצין תגמולים, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כי עשה את כל אשר ביכולתו, כדי לקבל הכנסה מעבודה או ממשלח יד.
{{ח:תת|(ד)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיף 7(א) עד (ג)}} –
{{ח:תתת|(1)}} נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־50% והוא אינו מסוגל להשתכר למחייתו והכנסתו החודשית אינה עולה על השכר הממוצע, ישולמו לו – במקום התגמולים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיפים 5}} {{ח:פנימי|סעיף 6|ו־6}} – תגמולים בשיעורים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיף 7(א)}}, לפי העניין;
{{ח:תתת|(2)}} נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־60% וזכאי לתגמולים לפי פסקה (1), תשולם לו, נוסף על התגמולים כאמור, תוספת כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 7|בפסקאות (1) עד (5) שבסעיף 7(א1)}};
{{ח:תתת|(3)}} נכה הזכאי לתגמולים לפי פסקאות (1) או (2), ויש לו הכנסה חודשית העולה על שכר המינימום לחודש, תנוכה מתגמוליו לפי אותן פסקאות מחצית החלק מהכנסתו החודשית העולה על שכר המינימום לחודש; ואולם, פחת התגמול המשולם לנכה לפי פסקה זו מהתגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}, ישולם לנכה תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}};
{{ח:תתת|(4)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7(ב) ו־(ג)}} – לא יחולו.
{{ח:תת|(ה)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 7ד|בסעיף 7ד}}, נכה בן 50 שנים או יותר, שדרגת נכותו היא 50% לפחות ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו, ורופא שמינה שר הביטחון קבע, באישור קצין תגמולים, שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי או לעסוק במשלח יד כלשהו, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, שלא תעלה על השיעור לפי האמור {{ח:פנימי|סעיף 7ד|באותו סעיף}}; נכה שמתקיים לגביו האמור זכאי לתוספת לתגמוליו כאמור אף אם יש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד, ובלבד שההכנסה החודשית שלו אינה עולה על שכר המינימום לחודש.
{{ח:תת|(ו)}} לעניין תגמולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיפים 6}}, {{ח:פנימי|סעיף 7|7}} {{ח:פנימי|סעיף 7ד|ו־7ד}} לא תובא בחשבון הכנסה שאינה הכנסה מעבודה או ממשלח יד.
{{ח:תת|(ז)}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 7ה|סעיף 7ה(א)}}, במקום ”לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7(א) עד (ג)}}“ יקראו ”לפי סעיף 7ה1(ד)“.
{{ח:תת|(ח)}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 20א|סעיף 20א(ב) ו־(ג)}}, בכל מקום, במקום ”נצרך“ יקראו ”זכאי לתגמולים לפי סעיף 7ה1(ד)“.
{{ח:תת|(ט)}} הוראות סעיפים קטנים (ג), (ד) ו־(ו) יחולו גם על נכה שערב תקופת הוראת השעה שולם לו תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיפים 6}} {{ח:פנימי|סעיף 7|ו־7}} או שאושרה זכאותו לתגמול כאמור; הוראות לעניין הכנסה מעבודה או ממשלח יד כאמור בסעיפים קטנים (ג) ו־(ד) וכן לעניין הכנסה שאינה מעבודה או ממשלח יד כאמור בסעיף קטן (ו), יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין תשלום מחיה מיוחד, המשולם בהתאם לנוהלי האגף.
{{ח:תת|(י)}} הוראות סעיפים קטנים (ה) ו־(ו) יחולו גם על נכה שערב תקופת הוראת השעה שולם לו תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 7ד|סעיף 7ד}}; הוראות לעניין הכנסה מעבודה או ממשלח יד כאמור בסעיף קטן (ה) וכן לעניין הכנסה שאינה הכנסה מעבודה או ממשלח יד כאמור בסעיף קטן (ו), יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין תשלום מחיה מיוחד עקב פרישה מוקדמת, המשולם בהתאם לנוהלי האגף.
{{ח:תת|(יא)}} הוראות סעיף קטן (ד) יחולו גם על נכה שערב תקופת הוראת השעה שולם לו תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 7ד|סעיף 7ד}} או תשלום מחיה מיוחד עקב פרישה מוקדמת המשולם בהתאם לנוהלי האגף, והגיש בקשה לקבלת תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}} או לקבלת תשלום מחיה מיוחד המשולם בהתאם לנוהלי האגף, בתקופת הוראת השעה בטרם הגיע לגיל פרישה, כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק גיל פרישה|בחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004}}.
{{ח:תת|(יב)}} שר הביטחון ידווח לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לא יאוחר מיום ח׳ בטבת התשפ״ג (1 בינואר 2023), על החלופות שנבחנו במשרד הביטחון לגבי תגמולים לפי חוק זה למי שאיבד את כושרו להשתכר, ועל ההשפעה הצפויה של כל חלופה על שיקום הנכים, רווחתם ותעסוקתם.

{{ח:סעיף|8|שני הורים ממין אחד והורים זקנים|אחר=[8]}}
{{ח:תת|(א)}} היה לנכה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני־מין אחד, לא ייחשב כבן משפחה לעניין חוק זה, אלא אחד מהם.
{{ח:תת|(ב)}} קצין תגמולים רשאי להורות, כי סב או סבה של נכה שמחסורם על הנכה יוכרו כהורים לעניין סעיף זה, ובלבד שלא יוכרו יותר משני הורים זקנים.

{{ח:סעיף|9|התנהגות רעה חמורה|תיקון: תשכ״א, תשכ״א־2|אחר=[9]}}
{{ח:ת}} נכה שהתנהגות רעה חמורה מצדו גרמה לנכותו לא יחולו עליו הוראות חוק זה המקנות טובות הנאה כל שהן, אך אם הנכה הוא נצרך, רשאי קצין תגמולים להעניק לו מטובות ההנאה הניתנות לנכים לפי חוק זה כפי שייראו בעיניו, ובלבד שלא יעלו על טובות הנאה שהנכה הזה זכאי להם, אלמלא הוראות סעיף זה.

{{ח:קטע2|פרק 3|פרק שלישי: קביעת נכות}}

{{ח:סעיף|10|קביעת דרגת נכות|תיקון: תשכ״א, תשס״א|אחר=[10]}}
{{ח:תת|(א)}} ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה.
{{ח:תת|(ב)}} דרגות נכות ותקופות תחולתן ייקבעו לפי מבחנים וכללים שיתקין שר הבטחון; במבחנים ובכללים כאמור יבחין שר הביטחון לענין הגדרת סוג הנכות וקביעת דרגת הנכות בין הפרעות נפשיות מכל סוג שהוא לבין הפרעות בתר חבלתיות (Posttraumatic Stress Disorders), לרבות תגובות קרב.

{{ח:סעיף|10א|תגמולים לנכה לפי חוק זה ולפי {{ח:חיצוני|חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה|חוק נפגעי איבה}}|תיקון: תשמ״ב}}
{{ח:תת|(א)}} נפגע אדם בפגיעת איבה והוא הוכר, לפני הפגיעה או לאחריה, כנכה הזכאי לתגמולים לפי חוק זה, יראו את הפגימות מפגיעת האיבה כאילו הן תוצאה של חבלה שאירעה בתקופת השירות הצבאי ועקב השירות, ודרגת נכותו תיקבע מחדש; בסעיף קטן זה, ”פגיעת איבה“ כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה|בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש״ל–1970}}.
{{ח:תת|(ב)}} מי שאילולא הוראות סעיף קטן (א) היתה פוקעת זכותו לקבל תגמולים לפי חוק זה, יחדלו ההוראות האמורות לחול לגביו מהיום שבו היתה זכותו פוקעת כאמור.

{{ח:סעיף|11|סירוב לקבל טיפול רפואי|אחר=[11]}}
{{ח:ת}} היתה ועדה רפואית סבורה שאילו קיבל נכה טיפול חירורגי או טיפול רפואי אחר, היתה פוחתת דרגת נכותו, והוא סירב, ללא צידוק מספיק, לקבל את הטיפול, רשאי קצין תגמולים להורות שכל תגמול שהנכה זכאי לו יופחת עד כדי מחציתו.

{{ח:סעיף|12|ועדה רפואית עליונה|תיקון: תשל״ט|אחר=[12]}}
{{ח:תת|(א)}} חייל משוחרר או חייל בשירות קבע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ועדה רפואית רשאי, בתנאים שייקבעו בתקנות, לערור עליה בפני ועדה רפואית עליונה.
{{ח:תת|(ב)}} קצין תגמולים רשאי, בתנאים שייקבעו בתקנות, לערור לפני ועדה רפואית עליונה על כל החלטה של ועדה רפואית.

{{ח:סעיף|12א|ערעור לפני בית המשפט המחוזי|תיקון: תשל״ט}}
{{ח:תת|(א)}} חייל משוחרר או חייל בשירות קבע וכן קצין תגמולים רשאים לערער על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד.
{{ח:תת|(ב)}} בית המשפט הדן בערעור רשאי לאשר את החלטת הועדה הרפואית העליונה, לבטלה, לשנותה או להחזירה לועדה.
{{ח:תת|(ג)}} שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את המועד להגשת הערעור לפי סעיף קטן (א), את אופן הגשתו ואת סדרי הדין בו.

{{ח:קטע2|פרק 4|פרק רביעי: תשלומים}}

{{ח:סעיף|13|הזמן לתשלום תגמולים|אחר=[13&lt;wbr&gt;(א)]}}
{{ח:ת}} תגמול ישולם מדי חודש בחדשו, בסופו של כל חודש.

{{ח:סעיף|14|איסור העברת תגמול|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ה־2, תשס״ד־2|אחר=[13&lt;wbr&gt;(ב)]}}
{{ח:תת|(א)}} אסור לנכה להעביר לאחר את זכותו לתגמול, או לתתו בערבות, או לשעבדו כל שיעבוד שהוא.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי קצין תגמולים לנכות מן התגמול של נכה דמי חברות לטובת ארגון, שהוכרז על ידי שר הבטחון כארגון יציג של נכים, ותשלומים לקרן לעזרה הדדית של אותו ארגון וכן דמי השתתפות בביטוח חיים הדדי ובביטוח סיעודי הדדי, שסידר הארגון.
{{ח:תת|(ג)}} שר הבטחון, באישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את הסכום המקסימלי שמותר לנכות כל חודש מתגמוליו של הנכה לפי סעיף קטן (ב).
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הנכים (הסכום המקסימלי שמותר לנכות מתגמוליו של נכה)|תקנות הנכים (הסכום המקסימלי שמותר לנכות מתגמוליו של נכה), התשמ״א–1981}}.}}
{{ח:תת|(ד)}} הודיע הנכה לקצין התגמולים בכתב על התנגדותו לניכוי, יופסק הניכוי בתום חודש מיום קבלת ההודעה.

{{ח:סעיף|15|איסור עיקול על תגמול|תיקון: תשע״ב|אחר=[13&lt;wbr&gt;(ג)]}}
{{ח:ת}} אין להטיל עיקול על תגמול; הוראת סעיף זה תחול גם על כספים ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או באמצעות החברה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הדואר|בחוק הדואר, התשמ״ו–1986}}, בנותנה שירותים לפי {{ח:חיצוני|חוק הדואר#סעיף 88א|סעיף 88א לאותו חוק}}, במשך שלושים ימים מיום ששולמו.

{{ח:סעיף|16|עיכוב תגמול|אחר=[13&lt;wbr&gt;(ד)]}}
{{ח:ת}} שולמו לנכה כספים למעלה מן התגמול המגיע לו, רשאי קצין תגמולים לעכב את תשלומו של תגמול המגיע לנכה, עד אשר הסכום שעוכב יהיה שווה לאותם הכספים; ובלבד שבשום חודש לא יעוכב סכום העולה על שליש התגמולים המגיעים לנכה באותו חודש.

{{ח:סעיף|17|פקיעת הזכות לגימלה|תיקון: תשכ״א|אחר=[13&lt;wbr&gt;(ה)]}}
{{ח:ת}} נכה שלא גבה תגמול או הענקה תוך שנתיים מיום התשלום או תוך שמונה עשר חודש מיום תחילת תקפו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_210314.pdf|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון), תשי״ב–1952}}, הכל לפי התאריך המאוחר יותר – תפקע זכותו לקבלם, אלא אם הורה קצין תגמולים הוראה אחרת.

{{ח:סעיף|18|מאימתי משלמים תגמולים|תיקון: תשכ״א, תשכ״ח, תשל״ו, תשל״ט|אחר=[14]}}
{{ח:תת|(א)}} תגמולים המגיעים לנכה ישולמו מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי, שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו – אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שחרורו; בכל מקרה אחר – מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר.
{{ח:תת|(ב)}} מי שהגיש תביעה בהיותו בשירות קבע, ישולמו התגמולים המגיעים לו –
{{ח:תתת|(1)}} אם העילה לתביעה היתה חבלה – מיום שבו אירעה החבלה, ובלבד שאם הגיש תביעתו אחרי שעברה שנה מאותו יום ישולמו התגמולים משנה אחת לפני יום ההגשה;
{{ח:תתת|(2)}} בכל מקרה אחר – מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר.
{{ח:תת|(ג)}} תגמולים המגיעים לזכאי לפי {{ח:פנימי|סעיף 20א|סעיף 20א(ב) או (ג)}} ישולמו מהיום שבו נולדה העילה לתשלומם, אם הגיש תביעה תוך שנה מאותו יום, ובכל מקרה אחר – מיום הגשת התביעה.
{{ח:תת|(ד)}} חל בהרכב משפחתו של נכה שינוי המזכהו בהגדלת תגמוליו, חייב הוא להודיע על כך לקצין התגמולים תוך שנתיים מיום השינוי; הודיע לאחר שנתיים מיום השינוי, יהא זכאי להגדלת תגמוליו רק מתאריך מסירת ההודעה.
{{ח:תת|(ה)}} קצין תגמולים רשאי לדרוש מנכה להגיש לו אחת לשנה הצהרה על הרכב משפחתו ועל פרטים אחרים העשויים להשפיע על התגמולים שהוא זכאי להם לפי חוק זה; לא נענה הנכה לדרישה תוך ששים יום מיום מסירתה, רשאי קצין התגמולים להורות כי ישולמו לנכה עד למסירת ההצהרה על פרט פלוני תגמולים המחושבים כאילו אותו פרט אינו משפיע על שיעור תגמוליו.
{{ח:תת|(ו)}} לנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעה לתגמולים אלא כעבור הזמן הקבוע בסעיף קטן (א) ולאחר שנתמנה לו אפוטרופוס – ישולמו התגמולים החל מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי אם הגיש האפוטרופוס את התביעה תוך שנה מיום שנתמנה; בכל מקרה אחר ישולמו התגמולים מיום שהגיש האפוטרופוס את התביעה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא קדם למועד השחרור.

{{ח:סעיף|19|תחילת תגמול לנכה מכוח {{ח:פנימי|סעיף 1|סעיף 1(3)}}|אחר=[תשי״ד, 3&lt;wbr&gt;(3)]}}
{{ח:ת}} לא ייקבע לנכה מכוח שירות כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1(3)}} כתאריך להתחלת תשלום תגמולים מועד מוקדם מתחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_211797.pdf|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון), תשי״ד–1954}}.

{{ח:סעיף|20|למי משלמים תגמולים|אחר=[15]}}
{{ח:ת}} תגמול ישולם לנכה שלו הוא מגיע; אך קצין תגמולים רשאי להורות שתגמול בעד בן־משפחה ישולם לאותו בן־משפחה, או לאדם שאותו בן־משפחה נמצא בהשגחתו.

{{ח:סעיף|20א|תגמולים אחרי פטירתו של נכה|תיקון: תשל״א, תשל״ג, תשל״ט, תשפ״ב}}
{{ח:תת|(א)}} נפטר נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, ולפי {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש״י–1950}}, אין משלמים אחריו תגמולים, יוסיפו לשלם את התגמול בשיעור שהיה משתלם אותה שעה, עד תום שלושים וששה חדשים מסוף החודש שבו אירעה הפטירה, לידי בן המשפחה שהורה עליו הנכה לפי {{ח:פנימי|סעיף 39א|סעיף 39א}}, ובאין הוראה – לידי בן זוגו, ובאין בן זוג, לידי בן המשפחה שהורה עליו קצין התגמולים.
{{ח:תת|(ב)}} היתה בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) דרגת נכותו של הנכה ערב פטירתו 50% או יותר והיה אותה שעה נצרך, ישולמו לבן זוגו, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם לאלמנה לפי {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)#סעיף 7|סעיף 7(ב)(1) או (2) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש״י–1950}} (להלן – חוק משפחות החיילים), לפי הענין, כל עוד אין לבן הזוג הכנסה כדי מחיה כאמור {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|באותו חוק}} וכל עוד היה ממשיך להיות זכאי לתגמולים לפי {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|החוק האמור}} אילו היה בן זוג של חייל שנספה במערכה כאמור {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|באותו חוק}}; לא היה לנכה ערב פטירתו בן זוג אך היה לו יתום כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|בחוק משפחות החיילים}}, או נפטר בן זוגו של הנכה שנפטר והותיר אחריו יתום כאמור של הנכה, ישולמו ליתום, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם ליתום לפי {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)#סעיף 9|סעיף 9 לחוק משפחות החיילים}}, כל עוד הוא יתום כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|באותו חוק}}.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):}} היתה בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) דרגת נכותו של הנכה ערב פטירתו 50% או יותר והיה אותה שעה זכאי לתגמולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 7ה1|סעיף 7ה1(ד)}}, ישולמו לבן זוגו, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם לאלמנה לפי {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)#סעיף 7|סעיף 7(ב)(1) או (2) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש״י–1950}} (להלן – חוק משפחות החיילים), לפי הענין, כל עוד אין לבן הזוג הכנסה כדי מחיה כאמור {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|באותו חוק}} וכל עוד היה ממשיך להיות זכאי לתגמולים לפי {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|החוק האמור}} אילו היה בן זוג של חייל שנספה במערכה כאמור {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|באותו חוק}}; לא היה לנכה ערב פטירתו בן זוג אך היה לו יתום כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|בחוק משפחות החיילים}}, או נפטר בן זוגו של הנכה שנפטר והותיר אחריו יתום כאמור של הנכה, ישולמו ליתום, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם ליתום לפי {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)#סעיף 9|סעיף 9 לחוק משפחות החיילים}}, כל עוד הוא יתום כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|באותו חוק}}.
{{ח:תת|(ג)}} נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, וערב פטירתו היה בעל דרגת נכות מיוחדת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיף 7(ד)}} אף אם לא היה נצרך, או שדרגת נכותו היתה 90% או יותר עקב פגיעה בראשו מסוג שנקבע לענין זה בתקנות והיה אותה שעה נצרך, רואים אותו כחייל שנספה במערכה כאמור {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|בחוק משפחות החיילים}}.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה מיום 1.2.2022 עד יום 1.8.2023):}} נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, וערב פטירתו היה בעל דרגת נכות מיוחדת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיף 7(ד)}} אף אם לא היה זכאי לתגמולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 7ה1|סעיף 7ה1(ד)}}, או שדרגת נכותו היתה 90% או יותר עקב פגיעה בראשו מסוג שנקבע לענין זה בתקנות והיה אותה שעה זכאי לתגמולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 7ה1|סעיף 7ה1(ד)}}, רואים אותו כחייל שנספה במערכה כאמור {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|בחוק משפחות החיילים}}.
{{ח:תת|(ד)}} סעיף קטן (ב) יחול על בן זוג של נכה שנפטר אחרי כ״ט באדר ב׳ תשל״ו (31 במרס 1976).

{{ח:סעיף|21|התשלום – מאוצר המדינה|אחר=[23]}}
{{ח:ת}} ההענקות והתגמולים לפי חוק זה ישולמו מאוצר המדינה.

{{ח:סעיף|22|סילוק מילוות שיקום|תיקון: תשכ״א, תשכ״ח|אחר=[24]}}
{{ח:תת|(א)}} קיבל נכה, בין לפני תחילת תקפו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_210314.pdf|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון), תשי״ב–1952}}, ובין לאחר מכן, מילווה שיקום מאוצר המדינה או בערבות המדינה או מקרן שהמדינה ערבה להפסדיה, רשאי קצין תגמולים –
{{ח:תת}} לגבי נכה הזכאי לתגמולים – להורות שיעכבו מתגמוליו החדשיים חלק שאינו עולה על שליש מהם עד שהמילווה יסולק במלואו.
{{ח:תת|(ב)}} ”מילווה שיקום“, בסעיף זה – מילווה שקצין תגמולים משוכנע בו שניתן למטרות שיקום, שיכון או דיור.
{{ח:תת|(ג)}} פרעה המדינה ערבות שנתנה לנכה בתוקף תקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 45|הפסקאות (3) או (4) לסעיף 45(א)}}, יהיה לענין סעיף זה דין הסכום שנפרע כדין מילווה שיקום.

{{ח:סעיף|23|זקיפת תשלומים קודמים|תיקון: תשי״ט, תשכ״ט|אחר=[25]}}
{{ח:ת}} קיבל נכה מן המדינה בתקופה שמיום שחרורו ועד יום היכנס חוק זה לתקפו, תשלומים למחייתו ולמחיית בני משפחתו, והוא זכאי לתגמולים לפי חוק זה, רשאי קצין תגמולים לזקוף תשלומים אלה על חשבון תגמוליו של הנכה בעד אותה תקופה.

{{ח:סעיף|24||תיקון: תשכ״ח}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:קטע2|פרק 5|פרק חמישי: ארגון}}

{{ח:סעיף|25|קציני תגמולים|אחר=[2]}}
{{ח:תת|(א)}} שר הבטחון ימנה קצין תגמולים או קציני תגמולים לענין חוק זה.
{{ח:תת|(ב)}} הודעה על מינוי קצין תגמולים ועל מענו תפורסם ברשומות.

{{ח:סעיף|26|ועדות ערעור|תיקון: תשכ״ד, תש״ן־2|אחר=[3]}}
{{ח:תת|(א)}} שר המשפטים ימנה ועדת ערעור או ועדות ערעור לענין חוק זה.
{{ח:תת|(ב)}} ועדת ערעור תהיה של שלושה חברים. ליושב ראש הועדה ימונה שופט בית משפט מחוזי, שופט בית משפט שלום או שופט בית דין לעבודה. לפחות אחד מחברי הועדה האחרים יהיה רופא מוסמך.
{{ח:תת|(ג)}} הודעה על מינוי ועדת ערעור ועל מענה תפורסם ברשומות.

{{ח:סעיף|27|סמכויות עזר|אחר=[21&lt;wbr&gt;(א)]}}
{{ח:ת}} לקצין תגמולים ולועדות ערעור סמכויות כסמכויותיה של ועדת חקירה, שנתמנתה לפי {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה|פקודת ועדות החקירה}}, ושהוענקו לה כל הסמכויות שאפשר להעניק לועדת חקירה כזאת לפי {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה#סעיף 9|סעיף 5 לפקודה האמורה}}.

{{ח:סעיף|27א|קבלת מידע מרשות המסים בישראל|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 31.12.2022):}}
{{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 27|סעיף 27}} ועל אף האמור בכל דין, קצין תגמולים רשאי לקבל מאת מנהל רשות המסים בישראל או מי שהוא הסמיך לעניין זה מידע כמפורט להלן:
{{ח:תתת|(1)}} מידע על אודות הכנסה לפי {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 2.1|סעיף 2(1)}} {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 2.2|ו־(2) לפקודת מס הכנסה}}, בשנת המס הקודמת למועד דרישת המידע, של מי שהגיש לקצין תגמולים בקשה לקבלת תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיפים 6}}, {{ח:פנימי|סעיף 7|7}}, {{ח:פנימי|סעיף 7ד|7ד}}, {{ח:פנימי|סעיף 7ה1|7ה1}} – בתקופת הוראת השעה כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 7ה1|בסעיף האמור}}, {{ח:פנימי|סעיף 43|או 43}} לשם קביעת זכאותו לתגמולים לפי אותם סעיפים, קצין התגמולים יבקש את המידע רק אם הוא נדרש למטרה האמורה ובמידה שנדרש, ובלבד שהודיע בכתב למבקש על זכותו לסרב בכל עת להעברת המידע כאמור והמבקש לא הודיע על סירוב כאמור;
{{ח:תתת|(2)}} חיווי בדבר תשלום מס בשל הכנסה לפי {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 2.2|סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה}} על ידי נכה בשנת המס הקודמת למועד דרישת החיווי, לשם בחינת זכאותו למענק שמשתלם לפי נוהלי אגף שיקום נכים במשרד הביטחון למי ששילם מס הכנסה; קצין התגמולים יבקש את המידע רק אם הוא נדרש למטרה האמורה ובמידה שנדרש, ובלבד שהנכה הסכים בכתב להעברת החיווי ולא חזר בו מהסכמתו.
{{ח:תת|(ב)}} מידע כאמור בסעיף קטן (א) יימסר לקצין התגמולים כמסר אלקטרוני, אולם מנהל רשות המסים בישראל רשאי להורות כי פרטי מידע מסוימים יימסרו לקצין התגמולים בדרך אחרת, אם מצא כי יש מניעה להעבירם כאמור; בסעיף קטן זה, ”מסר אלקטרוני“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק חתימה אלקטרונית|בחוק חתימה אלקטרונית, התשס״א–2001}}.

{{ח:סעיף|28|סדרי הדין|אחר=[21&lt;wbr&gt;(ב)]}}
{{ח:ת}} קציני תגמולים וועדות ערעור לא יהיו קשורים בדקדוקי דיון ובדיני ראיה, אלא יפעלו בדרך שתיראה להם כמועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון, לרבות הסתמכות, בשאלה רפואית, על חוות דעת של ועדה רפואית או ועדה רפואית עליונה, שתינתן לפי דרישת קצין תגמולים או ועדת ערעור.

{{ח:סעיף|28א|קביעת דרגת נכות יחד עם חוות דעת על הקשר הסיבתי|תיקון: תשכ״א, תשל״ט}}
{{ח:תת|(א)}} ביקש קצין תגמולים מועדה רפואית חוות דעת בדבר הקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי של החייל המשוחרר או החייל בשירות קבע לבין החבלה, מחלה או החמרת המחלה שגרמו, לפי טענתו, לנכות, רשאי הוא להורות לועדה הרפואית, כי תקבע גם דרגת נכותו של אותו חייל משוחרר או חייל בשירות קבע בצירוף חוות דעת על הקשר הסיבתי.
{{ח:תת|(ב)}} הכיר קצין תגמולים בנכותו של החייל המשוחרר או החייל בשירות קבע על סמך חוות דעתה של ועדה רפואית כאמור בסעיף קטן (א), יודיע לו על החלטתו זו ועל דרגת הנכות שקבעה לו הועדה הרפואית כאמור; הכרה זו אינה גורעת מזכות הערר של קצין התגמולים בדבר דרגת הנכות, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12}}.
{{ח:תת|(ג)}} ערער החייל המשוחרר או החייל בשירות קבע על החלטת קצין התגמולים לפי סעיף קטן (ב), לא תתחיל תקופת הערר על החלטת הועדה הרפואית, לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א)}}, אלא לאחר שהחלטת קצין התגמולים נעשתה סופית, על אף האמור בכל תקנה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א)}}.
{{ח:תת|(ד)}} בוטלה או שונתה החלטתו של קצין התגמולים לפי סעיף קטן (ב), על ידי ועדת הערעורים או על ידי בית המשפט העליון – בטלה קביעת דרגת הנכות לפי סעיף זה.

{{ח:סעיף|29|הרכבן של ועדות רפואיות|אחר=[10&lt;wbr&gt;(ב), 12&lt;wbr&gt;(ב)]}}
{{ח:תת|(א)}} אופן הרכבת ועדות רפואיות, סמכויותיהן וסדרי עבודתן ייקבעו בתקנות.
{{ח:תת|(ב)}} אופן הרכבת ועדה רפואית עליונה, סמכויותיה וסדרי עבודתה ייקבעו בתקנות.

{{ח:קטע2|פרק 6|פרק ששי: הבקשות וההחלטה בהן}}

{{ח:סעיף|30|בקשות|תיקון: תשכ״ח|אחר=[16&lt;wbr&gt;(א),&lt;wbr&gt;(ב)]}}
{{ח:תת|(א)}} התובע תגמול לפי חוק זה יגיש בקשה לקצין תגמולים.
{{ח:תת|(ב)}} מי שלא הגיש בקשה כאמור בסעיף קטן (א) והוא תובע זכות אחרת לפי חוק זה חייב להגיש לקצין התגמולים בקשה להכירו כנכה.

{{ח:סעיף|31|ההחלטה בבקשות|תיקון: תשי״ט, תשכ״ח, תשע״ז|אחר=[16&lt;wbr&gt;(ג)–&lt;wbr&gt;(ה)]}}
{{ח:תת|(א)}} קצין התגמולים ידון ויפסוק בכל בקשה בהקדם ככל האפשר, ולא יאוחר מהמועדים שקבע השר.
{{ח:תת|(ב)}} החליט קצין התגמולים שהתובע זכאי לתגמול או להכרה כנכה כמבוקש, יודיע לו על כך מיד בדואר רשום.
{{ח:תת|(ג)}} החליט קצין התגמולים שהתובע אינו זכאי לתגמול או להכרה כנכה כמבוקש, יודיע לו על כך מיד בדואר רשום ויציין את נימוקי החלטתו.

{{ח:סעיף|31א|מילווה עד למתן החלטה|תיקון: תשכ״א, תשכ״ח, תשל״ט}}
{{ח:תת|(א)}} הכיר קצין תגמולים בחייל משוחרר או בחייל בשירות קבע כנכה, אך טרם נקבעה לו דרגת נכות, רשאי הוא, מדי חודש בחדשו עד שתיקבע לנכה דרגת נכותו, להורות כי יינתן לנכה מאוצר המדינה מילווה בסכום שיקבע לפי כללים שבתקנות; נקבעה דרגת נכותו יראו את המילווה ככספים ששולמו לו על חשבון תגמולים.
{{ח:תת|(ב)}} עלה סכום המילווה על סכום התגמולים המגיעים לנכה עד לתאריך קביעת דרגת נכותו, יחולו על העודף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16|סעיף 16}}.

{{ח:סעיף|32|התיישנות תביעות|תיקון: תשי״ט, תשל״ט|אחר=[16א]}}
{{ח:תת|(א)}} הזכות להגיש בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 30|סעיף 30(א) או (ב)}} מתיישנת כתום שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו, אולם אם הנכות נובעת ממחלה ששר הבטחון קבע לגביה בתקנות תקופת התיישנות ארוכה יותר – תתיישן הזכות כתום אותה תקופה.
{{ח:תת|(ב)}} הזכות להגיש בקשה לקצין תגמולים כדי להוכיח, שנתמלאו התנאים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2}} תתיישן תוך ששה חדשים מיום הקביעה האמורה {{ח:פנימי|סעיף 2|באותו סעיף}}, או תוך שנה מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_211797.pdf|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון), תשי״ד–1954}}, הכל לפי התאריך המאוחר יותר.
{{ח:תת|(ג)}} זכותו של נכה מכוח שירות כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1(3)}} להגיש בקשה לתגמול, לא תתיישן אלא כתום שנה מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_211797.pdf|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון), תשי״ד–1954}}.
{{ח:תת|(ד)}} זכותו של נכה מכוח שירות כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1(3)}} להגיש לקצין תגמולים בקשת הענקה, תתיישן כתום שלושים יום מיום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_210312.pdf|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (הוראות שונות), תשי״ט–1959}}.

{{ח:סעיף|32א|הארכת מועד התיישנות בחבלה רשומה|תיקון: תשכ״ה}}
{{ח:ת}} קצין תגמולים רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 30|סעיף 30}}, על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 32|בסעיף 32(א)}}, אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות זאת וכי נתמלאו תנאים אלה:
{{ח:תת|(1)}} הבקשה מתייחסת לנכות שנגרמה על ידי חבלה רשומה;
{{ח:תת|(2)}} ההשהיה בהגשת הבקשה אינה עשויה להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות לבירור הבקשה;
{{ח:תת|(3)}} ההשהיה לא הביאה, ולא היתה עשויה להביא, במישרין או בעקיפין להחמרת הנכות שלגביה מוגשת הבקשה, או להגדלה ניכרת של הנטל שעל אוצר המדינה בתשלום התגמולים או במתן טובת הנאה אחרת עקב החמרת הנכות;
{{ח:תת|(4)}} ההשהיה לא תקשה על המדינה לממש את זכויותיה לגבי כל צד שלישי האחראי או עשוי להיות אחראי, במישרין או בעקיפין, לחבלה נושא הבקשה.
{{ח:ת}} בסעיף זה ”חבלה רשומה“ – חבלה שנרשמה, סמוך ליום האירוע שגרם לה, ברשומות של צבא־הגנה לישראל או ברשומות אחרות המתנהלות על ידי המדינה או על ידי מוסד ציבורי שאושר לענין זה על ידי שר הבטחון.

{{ח:סעיף|33|ערעור לפני ועדת ערעור|תיקון: תשכ״א, תשכ״ח, תשנ״ט־2|אחר=[17&lt;wbr&gt;(א)–&lt;wbr&gt;(ז)]}}
{{ח:תת|(א)}} תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין תגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור תוך שלושים יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין התגמולים, אולם רשאית הועדה להאריך לו את מועד הערעור לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים יום.
{{ח:תת|(ב)}} הערעור יוגש לועדת הערעור בכתב בארבעה עותקים, הועדה תשלח העתק אחד לקצין התגמולים שעל החלטתו מערערים.
{{ח:תת|(ג)}} ועדת הערעור רשאית לאשר את החלטת קצין התגמולים או לשנותה.
{{ח:תת|(ד)}} תובע שהגיש ערעור לועדת ערעור רשאי להופיע בפניה, הוא או בא כוחו, ולטעון את טענותיו.
{{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}
{{ח:תת|(ו)}} ועדת ערעור תתן נימוקים להחלטתה.
{{ח:תת|(ז)}} יושב ראש ועדת הערעור ישלח מיד העתק החלטת הועדה לתובע ולקצין התגמולים בדואר רשום.

{{ח:סעיף|34|ערעור לבית המשפט|תיקון: תשל״ט|אחר=[17&lt;wbr&gt;(ח),&lt;wbr&gt;(ט)]}}
{{ח:תת|(א)}} התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד.
{{ח:תת|(ב)}} בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשלושה, והוא רשאי לאשר את החלטת הועדה, לבטלה, לשנותה או להחזירה לועדה.
{{ח:תת|(ג)}} שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את המועד להגשת ערעור לפי סעיף קטן (א), את אופן הגשתו ואת סדרי הדין בו.
{{ח:תת|(ד)}} פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט העליון.

{{ח:סעיף|35|החלטות חדשות|תיקון: תשל״א|אחר=[17&lt;wbr&gt;(ח),&lt;wbr&gt;(ט)]}}
{{ח:תת|(א)}} קצין תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33}}, {{ח:פנימי|סעיף 34|34}}, אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה.
{{ח:תת|(ב)}} ניתנה החלטה חדשה המזכה נכה בתשלום תגמולים או תגמולים מוגדלים, ישולמו התגמולים או התגמולים המוגדלים החל מהמועד של הגשת הראיות החדשות שעל פיהן ניתנה ההחלטה החדשה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שישולמו החל ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם יותר משנה אחת להגשת הראיות החדשות.

{{ח:סעיף|35א|החזרת תגמולים ששולמו שלא כדין|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:תת|(א)}} ביטל או שינה קצין תגמולים החלטה מכוח {{ח:פנימי|סעיף 35|סעיף 35}}, רשאי הוא לחייב בהחלטת הביטול או השינוי את הנכה בהחזרת כל סכום המגיע ממנו עקב אותה החלטה.
{{ח:תת|(ב)}} לא ערער הנכה על החיוב כאמור או ערער וערעורו נדחה – יהא דינו של החיוב, לענין ההוצאה לפועל, כפסק דין סופי של בית משפט.

{{ח:סעיף|35ב|עיכוב זמני של התגמולים|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:ת}} היה לקצין תגמולים יסוד סביר להניח שיש מקום לבטל או לשנות החלטה מכוח {{ח:פנימי|סעיף 35|סעיף 35}}, ולחייב נכה בהחזרת כספים ששולמו לו, רשאי הוא לעכב את תשלום התגמולים לנכה, כולם או מקצתם, לתקופה שלא תעלה על 6 חדשים.

{{ח:סעיף|35ג|החלטה על גמר נכות|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:ת}} סבור קצין תגמולים שנכותו של נכה הגיעה לקיצה, משום שנתרפא ריפוי מוחלט מהחבלה או מהמחלה ששימשה עילה לנכות או משום שהחמרת המחלה ששימשה עילה לנכות עברה לבלי שוב, רשאי הוא להחליט על גמר הנכות ולהודיע על כך לנכה.

{{ח:קטע2|פרק 7|פרק שביעי: הוראות כלליות}}

{{ח:סעיף|36|תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי חוק אחר|תיקון: תשכ״א, תשכ״ח, תשל״ט}}
{{ח:תת|(א)}} חייל משוחרר או נכה הזכאי, בשל נכות שלקה בה, לתשלומים, לפי חוק זה והוא זכאי בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה:
{{ח:תתת|(1)}} הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא יגבה פיצויים לפי החוק האחר ותשלומים לפי חוק זה כאחד;
{{ח:תתת|(2)}} שולמו לו הענקה או תשלומים לפי חוק זה, זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה ובעד כל תשלום אחר שהיא עלולה להתחייב בו מכוח חוק זה, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לו פיצויים לפי החוק האחר, עד לסכום אותם הפיצויים;
{{ח:תתת|(3)}} שולמו לו פיצויים לפי החוק האחר, לא יחולו עליו שאר הסעיפים של חוק זה, פרט לזכותו לקבל את סמל הנכים;
{{ח:תתת|(4)}} הוא חייב להושיט כל עזרה שביקש קצין תגמולים ולנקוט כל פעולה סבירה על מנת לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו לפי סעיף זה, ולא יעשה כל פעולה העלולה לפגוע בזכויות אוצר המדינה לפי סעיף זה או למנוע בעד מימושן;
{{ח:תתת|(5)}} כל עוד לא גבתה המדינה בכל דרך שהיא, את המגיע לה לפי פסקה (2), רשאי הנכה, בהסכמת קצין התגמולים להחזיר לה את ההענקה, התשלומים או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין תגמולים תמורת כל יתר טובות הנאה שקיבל מכוח חוק זה, בשל הנכות המשמשת עילה לתביעתו לפי החוק האחר, ומששולמו הסכומים האמורים תפקע זכותה של המדינה לתבוע לפי פסקה (2), והנכה יהא זכאי לתבוע לפי החוק האחר;
{{ח:תתת|(6)}} הגיעה המדינה לידי הסכם בכתב בדבר הפיצויים עם האדם החייב בהם לפי החוק האחר ונקבע בהסכם, שיעור הפיצויים ותנאי תשלומם, לא יהא הנכה זכאי לשיעור ולתנאים שונים מאלה שנקבעו בהסכם, אפילו אם עדיין לא נגבו הפיצויים על ידי המדינה;
{{ח:תתת|(7)}} נכה כאמור בסעיף קטן זה שעבר על איסור לפי סעיף קטן זה או לא עשה את המוטל עליו לפיו, רשאי קצין התגמולים לשלול ממנו כל זכות כאמור בסעיף קטן זה, כולה או מקצתה.
{{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תשלומים לפי חוק זה“ – תגמולים, הענקות, תשלומים או כל טובת הנאה, המשתלמים או ניתנים לפי חוק זה;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פיצויים לפי חוק אחר“ – פיצויים על נזקים אזרחיים או פיצויים לפי {{ח:חיצוני|פקודת הפיצויים לעובדים|פקודת הפיצויים לעובדים, 1947}}.

{{ח:סעיף|36א|זכויות לפי חוק זה ולפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|חוק הביטוח הלאומי}}|תיקון: תשכ״א, תשל״ו, תשנ״ט־2, תשס״ח}}
{{ח:ת}} נכה שבידו הברירה לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 323|סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995}} (להלן – חוק הביטוח הלאומי), יחולו עליו הוראות אלה:
{{ח:תת|(1)}} בחר בזכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|חוק הביטוח הלאומי}}, לא יחולו עליו הוראות חוק זה; בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיפים 32}} {{ח:פנימי|סעיף 32א|ו־32א}}, יראו נכה כמי שבחר בזכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|‏‏‏‏‏חוק הביטוח הלאומי}}‎‎‎ לעניין פסקה זו, אם לא הגיש תביעה לפי חוק זה בתוך שלוש שנים מיום שהגיש תביעה לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|חוק הביטוח הלאומי}}; הגיש אדם תביעה לפי חוק זה בתוך התקופה האמורה והוכר כנכה, ישולמו לו, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיף 18}}, תגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיפים 4}}, {{ח:פנימי|סעיף 4א|4א}} {{ח:פנימי|סעיף 5|או 5}} וכן תוספת לתגמול לפי {{ח:פנימי|סעיף 7א|סעיפים 7א}}, {{ח:פנימי|סעיף 7ב|7ב}} {{ח:פנימי|סעיף 7ג|או 7ג}}, הכל לפי העניין, בניכוי תשלומים ששולמו לו לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|חוק הביטוח הלאומי}} מיום שהגיש תביעה לפי חוק זה ועד ליום שהוכר כנכה; בפסקה זו, ”תביעה“ – לרבות בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 35|סעיף 35}};
{{ח:תת|(2)}} בחר בזכויות לפי חוק זה – רשאי אוצר המדינה לתבוע מהמוסד לביטוח לאומי פיצוי על כל הוצאה שהוציא או שעתיד להוציא מכוח חוק זה, עד לשיעור הגימלאות שהיה חייב בהם המוסד לביטוח לאומי אילו בחר בזכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|חוק הביטוח הלאומי}};
{{ח:תת|(3)}} פיצה המוסד לביטוח לאומי את המדינה כאמור בפסקה (2), והמקרה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לנכה לפי {{ח:חיצוני|פקודת הנזיקין|פקודת הנזיקין [נוסח חדש]}} או לפי {{ח:חיצוני|חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים|חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל״ה–1975}}, רשאי המוסד לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 328|סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי}}, על הסכומים ששילם או שעתיד לשלם למדינה, כאילו היה חייב לשלם סכומים אלה לנכה, והוראות {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 328|סעיף 328 האמור}} יחולו על הנכה, בשינויים המחוייבים לפי הענין, כאילו היה זכאי לגימלה לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|חוק הביטוח הלאומי}};
{{ח:תת|(4)}} פסקה (3) תחול על חיובים של המוסד לביטוח לאומי לפי {{ח:חיצוני|חוק המשטרה (נכים ונספים)|סעיף 9 לחוק המשטרה (נכים ונספים), תשט״ו–1955}}, ולפי {{ח:חיצוני|חוק שירות בתי סוהר (נכים ונספים)|סעיף 14 לחוק שירות בתי סוהר (נכים ונספים), תש״ך–1960}};
{{ח:תת|(5)}} הבוחר בזכויות לפי חוק זה חייב להושיט כל עזרה ולנקוט כל פעולה סבירה כדי לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו של אוצר המדינה לפי פסקה (2).

{{ח:סעיף|36ב|זכויות לפי חוק זה ולפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גימלאות)|חוק שירות המדינה (גימלאות), תשט״ו–&lt;wbr&gt;1955}}|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:ת}} נכה שבידו הברירה לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גימלאות)#סעיף 34|סעיף 27 לחוק שירות המדינה (גימלאות), תשט״ו–1955}}, והוא בחר בזכויות לפי חוק זה, רשאי בהסכמת קצין תגמולים, לבטל בחירתו ולתבוע את זכויותיו לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (גימלאות)|חוק שירות המדינה (גימלאות), תשט״ו–1955}}, אם החזיר למדינה את ההענקה או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין תגמולים תמורת כל יתר טובות הנאה שקיבל מכוח חוק זה.

{{ח:סעיף|37|בדיקות חדשות|תיקון: תשכ״ח|אחר=[19]}}
{{ח:תת|(א)}} קצין תגמולים רשאי להורות אחת לשנה על בדיקת הנכה שנית אם לא הורתה הועדה הרפואית הוראה אחרת; אולם אם היה לקצין התגמולים יסוד להניח כי חל שינוי בדרגת נכותו של נכה, רשאי הוא להורות על בדיקתו מחדש של הנכה בכל עת לאחר שחלפה חצי שנה מיום הבדיקה האחרונה.
{{ח:תת|(ב)}} קצין תגמולים חייב, לפי דרישת נכה, להורות על בדיקתו מחדש, אם עברו לפחות ששה חדשים מיום קביעת דרגת נכותו לאחרונה. אולם רשאי קצין התגמולים להתנות את ביצוע הבדיקה בתנאי שהנכה יפקיד סכום הוצאותיה המשוערות, הכל לפי כללים שנקבעו בתקנות.
{{ח:תת|(ג)}} הורה קצין תגמולים על בדיקתו מחדש של נכה, יהיה הנכה חייב להתייצב, בזמן ובמקום שנקבעו לפי ההוראה, בפני ועדה רפואית ולהיבדק כל בדיקה שתידרש לשם קביעת דרגת נכותו מחדש.
{{ח:תת|(ד)}} הורה קצין תגמולים על בדיקתו מחדש של נכה, והנכה לא מילא חובה מן החובות המוטלות עליו לפי סעיף קטן (ג), ומיום קביעת דרגת נכותו לאחרונה ועד מועד בדיקתו החדשה עברו לפחות ששה חדשים – רשאי קצין תגמולים להורות על הפחתת תגמוליו עד אשר ימלא אותה חובה.
{{ח:תת|(ה)}} הוצאות של בדיקה שקצין תגמולים הורה עליה לפי סעיף קטן (ב) יהיו על הנכה, אלא אם הורה קצין התגמולים הוראה אחרת או אם קבעה הבדיקה כי חל שינוי בדרגת נכותו; היו ההוצאות על הנכה, רשאי קצין תגמולים לראותם ככספים {{ח:פנימי|סעיף 16|שסעיף 16}} חל עליהם.

{{ח:סעיף|38||תיקון: תשכ״א, תשכ״ה־2, תשכ״ח}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:סעיף|39|נטילת תגמול במקרים מסויימים|אחר=[20]}}
{{ח:ת}} נכה המקבל תגמול ולא פרנס את בני האדם שהוא חייב במזונותיהם, רשאי קצין תגמולים ליטול לידיו את התגמול ולהשתמש בו לטובת הנכה ובני האדם האמורים או להורות שאדם שמונה על ידי קצין התגמולים יעשה זאת.

{{ח:סעיף|39א|דין יתרות התגמולים המגיעים לנכה שנפטר|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:ת}} נפטר נכה ובשעת מותו הגיעו לו תשלומים מכוח החוק, ישולמו הסכומים על אף האמור בדיני הירושה, לידי מי שהנכה הורה בכתב לקצין התגמולים; לא הורה – ישולמו לבן־זוגו, ובאין בן־זוג – ליורשיו.

{{ח:סעיף|40|דין נכה במאסר}}
{{ח:ת}} נכה המרצה עונש מאסר – לא ישולם לו תגמול בעד תקופת מאסר; אך קצין תגמולים רשאי להורות שהתגמול, או מקצתו, ישולם לאדם שהנכה חייב במזונותיו.

{{ח:סעיף|41|סמל הנכים|תיקון: תשכ״א|אחר=[25א]}}
{{ח:תת|(א)}} ועדה, שאופן הרכבתה וסמכויותיה ייקבעו בתקנות, תעניק לכל נכה, שדרגת נכותו היא 25% או יותר, סמל מיוחד (להלן – סמל הנכים), וכן רשאית הועדה להעניק את הסמל לנכה שדרגת נכותו פחותה מ־25% אך אינה פחותה מ־10%, אם היא סבורה כי הוא זכאי לסמל מחמת סוג נכותו. מקבל הסמל רשאי לענדו כל עוד הוא נכה כאמור.
{{ח:תת|(ב)}} צורת סמל הנכים, ממדיו ודרכי הענקתו, ההוראות בדבר ייצורו, בדבר המסחר וכל שימוש אחר בו ובדבר האופן שבו יחזיר את הסמל מי שפקעה זכותו לענדו – ייקבעו בתקנות.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הנכים (סמל הנכים)|תקנות הנכים (סמל הנכים), תשי״ג–1953}}.}}

{{ח:סעיף|42|עבירות|אחר=[26]}}
{{ח:תת|(א)}} אדם שמסר במזיד לועדה רפואית, לועדה רפואית עליונה, לקצין תגמולים או לועדת ערעור ידיעה כוזבת בענין הקשור בזכויותיו לפי חוק זה, דינו – מאסר עד ששה חדשים או קנס עד מאה וחמישים לירות או שני הענשים כאחד.
{{ח:תת|(ב)}} אדם שבמרמה השיג הענקה או תגמול, לעצמו או לאדם אחר, דינו – מאסר עד שתי שנים.
{{ח:תת|(ג)}} אדם שענד את סמל הנכים, או סמל הדומה לו עד כדי להטעות, ולא היה רשאי לענדו, או שעשה בהם כל דבר אחר שלא הותר לעשותו, דינו – מאסר עד ששה חדשים או קנס עד מאה וחמישים לירות או שני הענשים כאחד.
{{ח:תת|(ד)}} אין סעיף זה גורע מאחריותו הפלילית של אדם לפי כל חוק אחר.

{{ח:סעיף|43|טיפול בנכים|תיקון: תשנ״ו, תשנ״ז, תשנ״ט, תשע״ד|אחר=[27]}}
{{ח:תת|(א)}} כל נכה יקבל על חשבון המדינה, בתנאים שייקבעו בתקנות, טיפול במחלה שחלה בה או בחבלה שנחבל או במחלה שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו בכל עת שיתגלה צורך בטיפול כאמור.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הנכים (טיפול רפואי)|תקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי״ד–1954}}.}}
{{ח:תת|(א1)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), על נכה שדרגת נכותו פחותה מ־10% וכן על נכה שזכאי למענק לפי חוק זה יחול {{ח:חיצוני|חוק ביטוח בריאות ממלכתי|חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994}} (בסעיף זה – חוק ביטוח בריאות ממלכתי), והטיפול הרפואי יינתן לו באמצעות קופות חולים.
{{ח:תת|(א2)}} תקנות לפי סעיף קטן (א) יכול שיתייחסו לנכים בעלי דרגות נכות שונות, כפי שיקבע השר.
{{ח:תת|(א3)}} נכה בעל דרגת נכות מיוחדת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיף 7(ד)}} זכאי לקבל לפי בחירתו, נוסף על טיפול כאמור בסעיף קטן (א), טיפול על חשבון המדינה, אף אם הטיפול האמור אינו במחלה שחלה בה, בחבלה שנחבל בה או במחלה שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו, בכל עת שיתגלה צורך בטיפול כאמור ולפי כללים שיקבע שר הביטחון באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת; ואולם נכה כאמור לא יהיה זכאי לפי סעיף קטן זה לטיפול קוסמטי שמטרתו יופי וטיפוח מראה הגוף.
{{ח:תת|(א4)}} לא יראו בבחירה של נכה לקבל טיפול כאמור בסעיף קטן (א3) כזכאות לטיפול מכוח חיקוק אחר לעניין {{ח:חיצוני|חוק ביטוח בריאות ממלכתי#סעיף 3|סעיף 3(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי}}, ולא יהיה בה כדי לשלול זכאות לטיפול לפי כל דין או הסכם, לרבות חוזה ביטוח; בחר הנכה לקבל את הטיפול לפי {{ח:חיצוני|חוק ביטוח בריאות ממלכתי|חוק ביטוח בריאות ממלכתי}} או לפי כל דין או הסכם כאמור, וחלה עליו חובת השתתפות עצמית במימון הטיפול, יקבל מהמדינה החזר, לפי כללים שיקבע שר הביטחון, ועד לגובה השתתפותו העצמית.
{{ח:תת|(ב)}} שר הבטחון יקבע בתקנות ענינים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} תגמולים, או תגמולים נוספים, שישולמו לנכים המקבלים טיפול לפי סעיף קטן (א), ועקב הטיפול אינם מסוגלים לעבוד;
{{ח:תתת|(2)}} הפחתות מתגמוליהם של נכים המקבלים טיפול כאמור וכלכלתם אגב הטיפול היא על חשבון המדינה.
{{ח:תת|(ב1)}} בתקנות לפי סעיף קטן (ב) יכול שייקבעו הוראות שונות לגבי נכים בעלי דרגות נכות שונות, כפי שיקבע השר.
{{ח:תת|(ג)}} ”טיפול“, בסעיף זה – טיפול רפואי, ובכלל זה טיפול חירורגי, בדיקות רפואיות, אשפוז, טיפול בית, הבראה, ואספקת רפואות, מכשירים רפואיים, תותבות, מכשירים אורטופדיים, מכשירי תנועה לקיטעים ולמשותקים וכלבי נחיה לעיוורים והשתתפות בהוצאות החזקתם של כל אלה.

{{ח:סעיף|43א|ביטוח למקרה מוות|תיקון: תשל״א}}
{{ח:ת}} נכה הזכאי לתגמולים ושנערך לזכותו ביטוח למקרה מותו בדרך האמורה {{ח:פנימי|סעיף 14|בסעיף 14(ב)}}, זכאי להשתתפות בדמי הביטוח מאוצר המדינה בשיעור שנקבע בתקנות.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הנכים (השתתפות המדינה בהוצאות ביטוח חיים ובהוצאות ביטוח סיעודי)|תקנות הנכים (השתתפות המדינה בהוצאות ביטוח חיים ובהוצאות ביטוח סיעודי), התשס״ד–2004}}.}}

{{ח:סעיף|43ב|טיפול רפואי ותגמולים לחייל משוחרר|תיקון: תשל״ו, תשל״ט}}
{{ח:תת|(א)}} חייל משוחרר יקבל, במשך התקופה שבין הגשת תביעתו לבין הכרתו כנכה, טיפול רפואי על חשבון המדינה.
{{ח:תת|(ב)}} היה לקצין התגמולים יסוד סביר להניח שחייל משוחרר יוכר כנכה, יורה שיקבל במשך התקופה שבין הגשת בקשתו לפי {{ח:פנימי|פרק 6|הפרק הששי}} לבין ההחלטה בה, תגמולים המשתלמים לנכה לפי {{ח:פנימי|סעיף 43|סעיף 43}}; שולמו התגמולים, יחולו הוראות אלה:
{{ח:תתת|(1)}} הוכר החייל המשוחרר כנכה, רואים את התגמולים כתשלום על חשבון התגמולים המגיעים לו מכוח {{ח:פנימי|סעיף 43|סעיף 43}};
{{ח:תתת|(2)}} לא הוכר החייל המשוחרר כנכה, חייב הוא להחזיר את התגמולים ששולמו לו כאמור, בזמן ובתנאים שיקבע קצין התגמולים.

{{ח:סעיף|44|תיאום דרגת משכורת|תיקון: תשכ״ה־2|אחר=[27א]}}
{{ח:ת}} היה סולם דרגות המשכורת של עובדי המדינה בזמן פלוני שונה מסולם הדרגות הנהוג בשעת תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/5/law/5_lsr_210309.pdf|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס׳ 3), תשכ״ה–1965}}, יחושבו השכר הקובע והתגמולים המיוחדים לפי סולם דרגות המשכורת המחייב בזמן פלוני לפי הקבלה שקבעה הממשלה.

{{ח:סעיף|44א|נכה שנפגע בשתי מלחמות|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:ת}} היה נכה לפי חוק זה מוכר גם כנכה לפי {{ח:חיצוני|חוק נכי המלחמה בנאצים|חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי״ד–1954}}, רשאי קצין תגמולים, לפי בקשתו של הנכה לנהוג בנכותו לפי {{ח:חיצוני|חוק נכי המלחמה בנאצים|חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי״ד–1954}}, כאילו היתה נכות לפי חוק זה; נענה קצין התגמולים לבקשת הנכה לא יחול עוד על הנכות {{ח:חיצוני|חוק נכי המלחמה בנאצים|חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי״ד–1954}}.

{{ח:קטע2|פרק 8|פרק שמיני: ביצוע והוראות מעבר}}

{{ח:סעיף|45|תקנות בענין שיקום נכים|תיקון: תשל״ט|אחר=[28]}}
{{ח:תת|(א)}} שר הבטחון רשאי להתקין תקנות בענינים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} הקניית מקצוע לנכים והכשרתם לעבודה על חשבון המדינה;
{{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (לימודים לרכישת מקצוע)|תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (לימודים לרכישת מקצוע), התשפ״ב–2022}}.}}
{{ח:תתת|(2)}} הענקת תשלומים ומתן מילוות לנכים לשם הקניית מקצוע להם והכשרתם לעבודה, ואופן סילוק המילוות האלה;
{{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (לימודים לרכישת מקצוע)|תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (לימודים לרכישת מקצוע), התשפ״ב–2022}}.}}
{{ח:תתת|(3)}} המצאת מקומות־עסק לנכים;
{{ח:תתת|(4)}} מתן מילוות וערבויות לנכים לשם יצירת מקורות פרנסה, או ביסוסם, ואופן סילוק המילוות האלה;
{{ח:תתת|(5)}} מתן מילוות וערבויות לנכים לצרכי דיור ושיכון, ואופן סילוק המילוות האלה;
{{ח:תתת|(6)}} כל ענין אחר אשר, לדעת שר הבטחון, עשוי להקל על נכים את קליטתם במערכת חייה הכלכליים של המדינה ואת היאחזותם בה;
{{ח:תתת|(7)}} קביעת נוהל בכל ענין הנידון בתקנות;
{{ח:תתת|(8)}} מינוי קציני שיקום ורשויות אחרות לביצוע התקנות, קביעת סמכויותיהם, תחומי פעולתם וסדרי עבודתם;
{{ח:תתת|(9)}} שיטת ההיוון לצורך {{ח:פנימי|סעיף 36|סעיף 36}}, של תשלומים לפי חוק זה כמוגדר {{ח:פנימי|סעיף 36|בסעיף 36(ב)}}.
{{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) אינן גורעות מן הסמכויות הנתונות בידי שר הבטחון על פי הוראות אחרות של חוק זה או על פי {{ח:חיצוני|חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה)|חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש״ט–1949}}.
{{ח:תת|(ג)}} על נכים מכוח שירות כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1(3)}} יחולו הוראות נוספות ששר הבטחון יקבע בתקנות כנחוצות לשם התאמת החוק לענין נכים אלה.

{{ח:סעיף|45א|תקנות בדבר הכנסה|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:תת|(א)}} שר הבטחון, באישור שר האוצר, רשאי לקבוע בתקנות מה היא הכנסה, לענין חוק זה, כולו או חלק ממנו, ורשאי הוא לקבוע זאת לכלל הנכים או בני־המשפחה של נכים או לסוגים מסויימים שבהם.
{{ח:תת|(ב)}} שר הבטחון, באישור שר האוצר, רשאי לקבוע את דרכי ההוכחה של ההכנסה לענין חוק זה.

{{ח:סעיף|45ב|דיווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת|תיקון: תשע״א}}
{{ח:תת|(א)}} שר הביטחון וראש אגף שיקום נכים במשרד הביטחון ידווחו לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בתחילת כל שנה, על כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} תכנית העבודה של האגף לשנה הבאה ויעדיו;
{{ח:תתת|(2)}} אופן חלוקת תקציב האגף;
{{ח:תתת|(3)}} פעילות האגף והמדדים שעל פיהם היא נבחנת;
{{ח:תתת|(4)}} לגבי ששת החודשים האחרונים בשנה שקדמה לדיווח – עמידה ביעדי האגף, יישום תכנית העבודה שלו ומימוש תקציבו;
{{ח:תתת|(5)}} כל עניין אחר הקשור לפעילות האגף, לפי דרישת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
{{ח:תת|(ב)}} ראש אגף שיקום נכים במשרד הביטחון ידווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שישה חודשים לאחר כל דיווח כאמור בסעיף קטן (א) על העמידה ביעדי האגף, יישום תכנית העבודה שלו ומימוש תקציבו בתקופה שחלפה מאז הדיווח האחרון לפי סעיף קטן (א), וכן על כל עניין אחר הקשור לפעילות האגף, לפי דרישת הוועדה.

{{ח:סעיף|46||תיקון: תשכ״ח}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:סעיף|47|אישור פעולות|אחר=[תשי״ט, 6]}}
{{ח:ת}} פעולה שנעשתה אחרי יום י׳ בניסן תשי״ד (13 באפריל 1954) ולפני תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_210313.pdf|חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (הוראות שונות), תשי״ט–1959}}, ושהיתה נעשית כדין אילו היה {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_210313.pdf|החוק האמור}} בר־תוקף אותה שעה, רואים אותה כאילו נעשתה כדין.

{{ח:סעיף|48|ביצוע ותקנות|אחר=[29]}}
{{ח:ת}} שר הבטחון ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

{{ח:חתימות|ט״ו באלול תשי״ט (18 בספטמבר 1959)}}
* '''פנחס רוזן'''&lt;br&gt;שר המשפטים
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>izt6f1zagitawwe3cxejhueylp7sqi7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים</title>
    <ns>116</ns>
    <id>322778</id>
    <revision>
      <id>1417038</id>
      <parentid>1416773</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shahar9261</username>
        <id>22508</id>
      </contributor>
      <minor />
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11471" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; הודעה על מתן היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים
&lt;שם אחר&gt; הודעה על מתן היתר כללי להעסקה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים

&lt;מקור&gt; ((י&quot;פ תשי״א, 1386|היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים|191)); ((תשע״ג, 1682|הוראת שעה|6518)); ((תשע״ו, 2444|הוראת שעה [תשע״ג] (תיקון)|7178)); ((תש״ף, 6628|הוראת שעה [תשע״ג] (תיקון)|8922)); ((תשפ״א, 2170|הוראת שעה [תשע״ג] (תיקון)|9299)), ((7424|הוראת שעה [תשע״ג] (תיקון)|9733)); ((תשפ״ב, 320|הוראת שעה [תשע״ג] (תיקון)|9903)).

&lt;מבוא&gt; אני מודיע בזה כי בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 12]] [[=החוק|לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי&quot;א-1951]] (להלן - החוק) ובהתאם להחלטת ועדת השרים כאמור [[באותו סעיף]] ובתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 11]] [[ו־14 לחוק]], נתתי היתר כללי, לפיו מותר להעביד עובדים במקום שמטפלים בחולים, בבתי מרקחת תורניים, במוסדות החלמה ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים -

@ 1.
: (א) במנוחה השבועית, ובלבד שמקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבדו יתן להם המעביד, לכל המאוחר תוך ארבעה שבועות, שעות מנוחה שמספרן כמספר השעות בהן עבדו כאמור (להלן - מנוחת פיצוי).
: (ב) מנוחת הפיצוי תכלול, ככל האפשר, לפחות אחת לארבעה שבועות, את היום שבו חלה המנוחה השבועית הרגילה של העובד.
: (ג) מנוחת הפיצוי תהיה רצופה, אך אם מגיעה מנוחת פיצוי של יותר מעשרים וחמש שעות, אפשר לחלקה לפרקים ובלבד שכל פרק ממנה לא יפחת מעשרים וחמש שעות או מיתרת מנוחת הפיצוי המגיעה.

@ 2.
: שלוש שעות נוספות בכל יום מימי השבוע וארבע שעות נוספות ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג כאמור [[בסעיף 2(ב) לחוק]] ושלושים שעות נוספות לשבוע ובלבד שהשעות הנוספות לא יעלו על שבעים וחמש בשנים עשר שבועות רצופים.

@ 3. (תיקון: תשע״ג, תשע״ו, תש״ף, תשפ״א, תשפ״א–2, תשפ״ב)
: (((תוקפו של סעיף זה עד יום 31 בדצמבר 2026).))
: (א) על אף האמור [[בסעיף 2]], מותר להעסיק בתורנות רופא המועסק בבית חולים ובלבד שהעסקה כאמור תהיה לפי הוראות בדבר סדרי תורנות הקבועים בהסכמים הקיבוציים אשר נחתמו בין המעבידים ובין ההתסדרות הרפואית בישראל, בין אם מעסיקו של הרופא חתום עליהם ובין אם לאו, ובכפוף לכל אלה:
:: (1)(א) אורך יום העבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות תורנות לא יעלה על 24 שעות, ואם צורכי העבודה מחייבים זאת - לא יעלה אורך יום העבודה כאמור על 26 שעות;
::: (ב) על אף האמור בפסקת משנה (א), לגבי רופאים המועסקים בבית חולים בפריפריה, יחולו הוראות אלה:
:::: (1) לא יאוחר מיום כ״ח באדר ב׳ התשפ״ב (31 במרס 2022), אורך יום העבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות תורנות, לא יעלה על 16 שעות, ואם צורכי עבודה מחייבים זאת – לא יעלה אורך יום עבודה כאמור על 18 שעות;
:::: (2) על אף האמור בפסקת משנה (1), לגבי רופאי טיפול נמרץ כללי ורופאים מרדימים, אורך יום העבודה כאמור בה יחול לא יאוחר מיום ט׳ בניסן התשפ״ג (31 במרס 2023);
:::: (3) פסקת משנה (1) לא תחול על רופאים המועסקים במקצועות הכירורגיה, ואולם אין בה כדי לגרוע מהחלתה על רופאים במקצועות אלה בהתאם לתוכנית החומש;
::: (ג)(1) המנהל הכללי של משרד הבריאות יודיע, בהתייעצות עם הממונה על התקציבים במשרד האוצר, לממונה על זרוע עבודה במשרד הכלכלה והתעשייה (להלן – הממונה על זרוע עבודה), על אלה:
::::: (א) גיבוש תוכנית החומש בסמוך לאחר גיבושה;
::::: (ב) בכל שנה עד ליום 6 באוקטובר, יודיע על אופן קידום יישום תוכנית החומש לקיצור אורך יום העבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות תורנות של רופאים המועסקים לפי סעיף זה ועל הרחבת תחולת פסקת משנה (ב) על רופאים נוספים, המקצועות, היחידות או בתי החולים ונימוקי ההחלה לגביהם;
:::: (2) קודמה תוכנית החומש לפני המועד שבפסקת משנה (1)(ב), יודיע על כך המנהל הכללי של משרד הבריאות לממונה על זרוע עבודה בסמוך למועד הקידום האמור;
:::: (3) הממונה על זרוע עבודה יפרסם לציבור הודעה בדבר ההודעות שקיבל כאמור בפסקת משנה (1) או (2), לפי העניין, באתר האינטרנט של זרוע העבודה;
:::: (4) הודיע המנהל הכללי של משרד הבריאות על קידום יישום תוכנית החומש כאמור בפסקת משנה (1)(ב) או (2), לפי העניין, תשקול שרת הכלכלה והתעשייה את תיקון הוראת השעה בשים לב לקידום התוכנית האמורה;
:: (2) רופא לא יבצע, ככל האפשר, יותר משתי תורנויות בשבוע עבודה ולגבי רופאים המועסקים לפי פסקה (1)(ב), לא יותר משש תורנויות בחודש עבודה; הועסק רופא ביותר משתי תורנויות בשבוע עבודה או ביותר משש תורנויות בחודש לפי פסקה (1)(ב), לפי העניין, יתעד מנהל בית החולים, בכתב ובאופן סדיר את הנסיבות, השיקולים וצורכי העבודה שבגינן הועסק הרופא כאמור, ומננהל בית החולים יבצע מעקב אחר הנסיבות והצורכים האמורים;
:: (3) בכפוף לאמור בפסקה (6), ביום עבודה שאין הרופא מועסק בשעות תורנות, ניתן להעסיקו בשעות נוספות ליום כאמור [[בסעיף 2]];
:: (4) בין יום עבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות תורנות למשנהו תחול הפסקה של עשרים שעות לפחות;
:: (5) לא יועסק רופא בשעות נוספות שהן שעות תורנות אלא אם כן העמיד המעסיק לטובת הרופאים חדר נפרד עם מיטות למנוחה;
:: (6)(א) לא יועסק רופא מעל 71.5 שעות בשבוע עבודה בממוצע לשנת עבודה ולגבי עובד המועסק כאמור בפסקה (1)(ב) – 63 שעות עבודה בשבוע בממוצע לשנת עבודה; במניין אלה ייכללו שעות נוספות לרבות תורנויות;
::: (ב) הועסק רופא בחלק משנת העבודה יהיה מספר שעות העבודה הממוצע לשבוע עבודה יחסי לתקופת העבודה שהוא עבד בה;
::: (ג) מנהל מחלקה, רשאי, באישור מנהל בית החולים, לאשר מראש העסקת רופא באופן החורג מ־71.5 שעות עבודה או מ־63 שעות עבודה, לפי העניין, בשבוע כאמור בפסקת משנה (א), אם הדבר דרוש למניעת פגיעה ממשית ביכולת בית החולים ליתן מענה נאות לצורכים הרפואיים של המטופלים במחלקה; ראה מנהל בית החולים כי נדרשת העסקה חורגת משבוע עבודה של 71.5 שעות או 63 שעות, לפי העניין, לפרק זמן של שלושה חודשים, יביא את הדבר לאישור המנהל הכללי של משרד הבריאות המוסמך לאשר העסקה חורגת כאמור אם השתכנע כי היא נחוצה כדי למנוע פגיעה ממשית כאמור;
:: (7) המנהל הכללי של משרד הבריאות או ראש מינהל הרפואה במשרד האמור, יודיעו לאגף ההסדרה פעם בשישה חודשים, על מספר התורנויות בממוצע שביצעו רופאים, בהשוואה למספר תורנויות שביצעו בממוצע בתקופות קודמות ועל עמידה במספר שעות העבודה כאמור בפסקה (6)(א).
: (ב) בסעיף זה –
::- ”אגף ההסדרה” – אגף ההסדרה במינהל ההסדרה ואכיפת חוקי עבודה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה;
::- ”בית חולים בפריפריה” – בית החולים העמק בעפולה, בית החולים סורוקה בבאר שבע, בית החולים לגליל המערבי בנהריה, בית החולים זיו בצפת, בית החולים פדה פוריה בטבריה, בית החולים ברזילי באשקלון, בית החולים יוספטל באילת, בית החולים הסקוטי בנצרת, בית החולים הצרפתי בנצרת, בית החולים המשפחה הקדושה בנצרת;
::- ”מעבידים” – ממשלת ישראל, שירותי בריאות כללית וההסתדרות מדיצינית הדסה;
::- ”שנת עבודה” – כהגדרתה [[בחוק חופשה שנתית, התשי״א–1951]];
::- ”תוכנית חומש” – תוכנית רב־שנתית לשנים 2022 עד 2026 שתגובש על ידי משרד הבריאות ומשרד האוצר, לקיצור אורך יום העבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות התורנות, ל־16 שעות בתוספת שעתייים אם צורכי העבודה מחייבים זאת, וכי אורך שבוע עבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות תורנות הוא 63 בממוצע שנתי, שיחול על רופאים, מחלקות או מקצועות, יחידות או בתי חולים, בהיקף נרחב נוסף על הקבוע בסעיף קטן (א)(1)(ב)(1);
::- ”תורנות” – כמשמעותה בהסכם הקיבוצי מיום 29.11.1976 שבין המעבידים ובין ההסתדרות הרפואית בישראל.

&lt;פרסום&gt; כ״ב באלול תשי״א (23 בספטמבר 1951)
&lt;חתימות&gt; גולדה מאירסון, שרת העבודה</text>
      <sha1>ct1ont3kws6noys5uwpwo9yyep4tjt0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>322779</id>
    <revision>
      <id>1417173</id>
      <parentid>1342774</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:00:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>[1417038]</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12490" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|הודעה על מתן היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|י״פ תשי״א, 1386|היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 1682|הוראת שעה}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 2444|הוראת שעה [תשע״ג] (תיקון)}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 6628|הוראת שעה [תשע״ג] (תיקון)}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 2170|הוראת שעה [תשע״ג] (תיקון)}}, {{ח:תיבה|7424|הוראת שעה [תשע״ג] (תיקון)}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 320|הוראת שעה [תשע״ג] (תיקון)}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
אני מודיע בזה כי בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק שעות עבודה ומנוחה#סעיף 12|סעיף 12}} {{ח:חיצוני|חוק שעות עבודה ומנוחה|לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי״א–1951}} (להלן – החוק) ובהתאם להחלטת ועדת השרים כאמור {{ח:חיצוני|חוק שעות עבודה ומנוחה#סעיף 12|באותו סעיף}} ובתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק שעות עבודה ומנוחה#סעיף 11|סעיפים 11}} {{ח:חיצוני|חוק שעות עבודה ומנוחה#סעיף 14|ו־14 לחוק}}, נתתי היתר כללי, לפיו מותר להעביד עובדים במקום שמטפלים בחולים, בבתי מרקחת תורניים, במוסדות החלמה ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים –
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:סעיף|1|}}
{{ח:תת|(א)}} במנוחה השבועית, ובלבד שמקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבדו יתן להם המעביד, לכל המאוחר תוך ארבעה שבועות, שעות מנוחה שמספרן כמספר השעות בהן עבדו כאמור (להלן – מנוחת פיצוי).
{{ח:תת|(ב)}} מנוחת הפיצוי תכלול, ככל האפשר, לפחות אחת לארבעה שבועות, את היום שבו חלה המנוחה השבועית הרגילה של העובד.
{{ח:תת|(ג)}} מנוחת הפיצוי תהיה רצופה, אך אם מגיעה מנוחת פיצוי של יותר מעשרים וחמש שעות, אפשר לחלקה לפרקים ובלבד שכל פרק ממנה לא יפחת מעשרים וחמש שעות או מיתרת מנוחת הפיצוי המגיעה.

{{ח:סעיף|2|}}
{{ח:ת}} שלוש שעות נוספות בכל יום מימי השבוע וארבע שעות נוספות ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג כאמור {{ח:חיצוני|חוק שעות עבודה ומנוחה#סעיף 2|בסעיף 2(ב) לחוק}} ושלושים שעות נוספות לשבוע ובלבד שהשעות הנוספות לא יעלו על שבעים וחמש בשנים עשר שבועות רצופים.

{{ח:סעיף|3||תיקון: תשע״ג, תשע״ו, תש״ף, תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(תוקפו של סעיף זה עד יום 31 בדצמבר 2026).}}
{{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2}}, מותר להעסיק בתורנות רופא המועסק בבית חולים ובלבד שהעסקה כאמור תהיה לפי הוראות בדבר סדרי תורנות הקבועים בהסכמים הקיבוציים אשר נחתמו בין המעבידים ובין ההתסדרות הרפואית בישראל, בין אם מעסיקו של הרופא חתום עליהם ובין אם לאו, ובכפוף לכל אלה:
{{ח:תתת|(1)|(א)}} אורך יום העבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות תורנות לא יעלה על 24 שעות, ואם צורכי העבודה מחייבים זאת – לא יעלה אורך יום העבודה כאמור על 26 שעות;
{{ח:תתתת|(ב)}} על אף האמור בפסקת משנה (א), לגבי רופאים המועסקים בבית חולים בפריפריה, יחולו הוראות אלה:
{{ח:תתתתת|(1)}} לא יאוחר מיום כ״ח באדר ב׳ התשפ״ב (31 במרס 2022), אורך יום העבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות תורנות, לא יעלה על 16 שעות, ואם צורכי עבודה מחייבים זאת – לא יעלה אורך יום עבודה כאמור על 18 שעות;
{{ח:תתתתת|(2)}} על אף האמור בפסקת משנה (1), לגבי רופאי טיפול נמרץ כללי ורופאים מרדימים, אורך יום העבודה כאמור בה יחול לא יאוחר מיום ט׳ בניסן התשפ״ג (31 במרס 2023);
{{ח:תתתתת|(3)}} פסקת משנה (1) לא תחול על רופאים המועסקים במקצועות הכירורגיה, ואולם אין בה כדי לגרוע מהחלתה על רופאים במקצועות אלה בהתאם לתוכנית החומש;
{{ח:תתתת|(ג)|(1)}} המנהל הכללי של משרד הבריאות יודיע, בהתייעצות עם הממונה על התקציבים במשרד האוצר, לממונה על זרוע עבודה במשרד הכלכלה והתעשייה (להלן – הממונה על זרוע עבודה), על אלה:
{{ח:תתתתתת|(א)}} גיבוש תוכנית החומש בסמוך לאחר גיבושה;
{{ח:תתתתתת|(ב)}} בכל שנה עד ליום 6 באוקטובר, יודיע על אופן קידום יישום תוכנית החומש לקיצור אורך יום העבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות תורנות של רופאים המועסקים לפי סעיף זה ועל הרחבת תחולת פסקת משנה (ב) על רופאים נוספים, המקצועות, היחידות או בתי החולים ונימוקי ההחלה לגביהם;
{{ח:תתתתת|(2)}} קודמה תוכנית החומש לפני המועד שבפסקת משנה (1)(ב), יודיע על כך המנהל הכללי של משרד הבריאות לממונה על זרוע עבודה בסמוך למועד הקידום האמור;
{{ח:תתתתת|(3)}} הממונה על זרוע עבודה יפרסם לציבור הודעה בדבר ההודעות שקיבל כאמור בפסקת משנה (1) או (2), לפי העניין, באתר האינטרנט של זרוע העבודה;
{{ח:תתתתת|(4)}} הודיע המנהל הכללי של משרד הבריאות על קידום יישום תוכנית החומש כאמור בפסקת משנה (1)(ב) או (2), לפי העניין, תשקול שרת הכלכלה והתעשייה את תיקון הוראת השעה בשים לב לקידום התוכנית האמורה;
{{ח:תתת|(2)}} רופא לא יבצע, ככל האפשר, יותר משתי תורנויות בשבוע עבודה ולגבי רופאים המועסקים לפי פסקה (1)(ב), לא יותר משש תורנויות בחודש עבודה; הועסק רופא ביותר משתי תורנויות בשבוע עבודה או ביותר משש תורנויות בחודש לפי פסקה (1)(ב), לפי העניין, יתעד מנהל בית החולים, בכתב ובאופן סדיר את הנסיבות, השיקולים וצורכי העבודה שבגינן הועסק הרופא כאמור, ומננהל בית החולים יבצע מעקב אחר הנסיבות והצורכים האמורים;
{{ח:תתת|(3)}} בכפוף לאמור בפסקה (6), ביום עבודה שאין הרופא מועסק בשעות תורנות, ניתן להעסיקו בשעות נוספות ליום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2}};
{{ח:תתת|(4)}} בין יום עבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות תורנות למשנהו תחול הפסקה של עשרים שעות לפחות;
{{ח:תתת|(5)}} לא יועסק רופא בשעות נוספות שהן שעות תורנות אלא אם כן העמיד המעסיק לטובת הרופאים חדר נפרד עם מיטות למנוחה;
{{ח:תתת|(6)|(א)}} לא יועסק רופא מעל 71.5 שעות בשבוע עבודה בממוצע לשנת עבודה ולגבי עובד המועסק כאמור בפסקה (1)(ב) – 63 שעות עבודה בשבוע בממוצע לשנת עבודה; במניין אלה ייכללו שעות נוספות לרבות תורנויות;
{{ח:תתתת|(ב)}} הועסק רופא בחלק משנת העבודה יהיה מספר שעות העבודה הממוצע לשבוע עבודה יחסי לתקופת העבודה שהוא עבד בה;
{{ח:תתתת|(ג)}} מנהל מחלקה, רשאי, באישור מנהל בית החולים, לאשר מראש העסקת רופא באופן החורג מ־71.5 שעות עבודה או מ־63 שעות עבודה, לפי העניין, בשבוע כאמור בפסקת משנה (א), אם הדבר דרוש למניעת פגיעה ממשית ביכולת בית החולים ליתן מענה נאות לצורכים הרפואיים של המטופלים במחלקה; ראה מנהל בית החולים כי נדרשת העסקה חורגת משבוע עבודה של 71.5 שעות או 63 שעות, לפי העניין, לפרק זמן של שלושה חודשים, יביא את הדבר לאישור המנהל הכללי של משרד הבריאות המוסמך לאשר העסקה חורגת כאמור אם השתכנע כי היא נחוצה כדי למנוע פגיעה ממשית כאמור;
{{ח:תתת|(7)}} המנהל הכללי של משרד הבריאות או ראש מינהל הרפואה במשרד האמור, יודיעו לאגף ההסדרה פעם בשישה חודשים, על מספר התורנויות בממוצע שביצעו רופאים, בהשוואה למספר תורנויות שביצעו בממוצע בתקופות קודמות ועל עמידה במספר שעות העבודה כאמור בפסקה (6)(א).
{{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אגף ההסדרה“ – אגף ההסדרה במינהל ההסדרה ואכיפת חוקי עבודה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בית חולים בפריפריה“ – בית החולים העמק בעפולה, בית החולים סורוקה בבאר שבע, בית החולים לגליל המערבי בנהריה, בית החולים זיו בצפת, בית החולים פדה פוריה בטבריה, בית החולים ברזילי באשקלון, בית החולים יוספטל באילת, בית החולים הסקוטי בנצרת, בית החולים הצרפתי בנצרת, בית החולים המשפחה הקדושה בנצרת;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מעבידים“ – ממשלת ישראל, שירותי בריאות כללית וההסתדרות מדיצינית הדסה;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”שנת עבודה“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק חופשה שנתית|בחוק חופשה שנתית, התשי״א–1951}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תוכנית חומש“ – תוכנית רב־שנתית לשנים 2022 עד 2026 שתגובש על ידי משרד הבריאות ומשרד האוצר, לקיצור אורך יום העבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות התורנות, ל־16 שעות בתוספת שעתייים אם צורכי העבודה מחייבים זאת, וכי אורך שבוע עבודה הכולל שעות נוספות שהן שעות תורנות הוא 63 בממוצע שנתי, שיחול על רופאים, מחלקות או מקצועות, יחידות או בתי חולים, בהיקף נרחב נוסף על הקבוע בסעיף קטן (א)(1)(ב)(1);
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תורנות“ – כמשמעותה בהסכם הקיבוצי מיום 29.11.1976 שבין המעבידים ובין ההסתדרות הרפואית בישראל.

{{ח:חתימות|כ״ב באלול תשי״א (23 בספטמבר 1951)}}
* '''גולדה מאירסון'''&lt;br&gt;שרת העבודה
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>bo672m7yw05aphv59v9ti58i37xjrur</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>חפץ חיים על ספרא/מצורע מצורע/פרק ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>325129</id>
    <revision>
      <id>1416918</id>
      <parentid>975822</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T19:12:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ahituvrs</username>
        <id>4152</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10645" xml:space="preserve">{{מפרשים על ספרא|חפץ חיים|מצורע מצורע|פרק ג|}}

==ביאור - פרק ג==
{{דה מפרש|( א ) מה חטאת מן החולין}} דכתיב בפר יום הכפורים &quot;והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו&quot; ודרשינן אשר לו ולא משל מעשר שני.{{ש}}
{{דה מפרש|וביום}} דכתיב שם &quot;כי ביום הזה יכפר עליכם&quot;.{{ש}}
{{דה מפרש|ובידו הימנית}} דכתיב &quot;והזה באצבעו אל פני וגו'&quot; וידוע דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין.{{ש}}
{{דה מפרש|מה חטאת טעונה כלי}} דכתיב &quot;ולקח הכהן מדם החטאת&quot; ולקיחה הוא בכלי דכתיב &quot;ויקח משה חצי הדם וישם באגנות&quot;.{{ש}}
{{דה מפרש|מה חטאת דם מזבח}} היינו דם הנזרק על המזבח מתיר הבשר לאכילה להכהן דכתיב &quot;לכהן המחטא וגו'&quot; אף האשם דם הנזרק ממנו על המזבח מתירו להכהנים לאכילה דלא תימא דסגי בדם הניתן על הבהונות להתירו להכהנים.{{ש}}
{{דה מפרש|דמה ניתן למעלה}} מחוט הסקרא דכתיב ביה קרנות.{{ש}}
{{דה מפרש|אף אשם}} ר&quot;ל אשם זה ישתנה משאר אשם בזה אחרי דהקישו הכתוב לחטאת ונימא דדמו יהיה נזרק על המזבח למעלה מחוט הסקרא.{{ש}}
{{דה מפרש|תלמוד לומר קודש קדשים ואת דמו יזרוק לרבות וכו'}} פי' בפרשת צו את אהרן כתיב &quot;וזאת תורת האשם קודש קדשים הוא&quot; וכתיב התם &quot;ואת דמו יזרוק על המזבח סביב&quot; שירצה שתורה אחת לכל האשמות שבכולם יזרוק דמו על המזבח סביב שהוא למטה מחוט הסקרא.


{{דה מפרש|( ב ) איזה יקדום}} אם צריך לזרוק על המזבח קודם או מתן בהונות קודם.{{ש}}
{{דה מפרש|הכהן יקדום}} פי' דבר המכשירו לכהן הוא יקדום. ומאי ניהו? דם הניתן על גבי המזבח, שבכל מקום הוא מכשיר הבשר לכהנים.{{ש}}
{{דה מפרש|הוא פרט לששחטו שלא לשמו}} דלא עלו לבעלים לשם חובה ד{{צ|הוא}} משמע שיהיה בהוייתו ולא ישנהו.{{ש}}
{{דה מפרש|קדש קדשים לרבות לוג שמן של מצורע}} שגם הוא שייך לכהן לאחר מתנות הראש כחטאת ואשם.{{ש}}
{{דה מפרש|הוא פרט לשחסר וכו'}} ד{{צ|הוא}} משמע כשהוא בהוייתו.


{{דה מפרש|( ד ) נמצאת אומר שני כהנים וכו'}} דבשני ידים בכהן אחד א&quot;א דכל קבלה צריך להיות דוקא בימין.{{ש}}
{{דה מפרש|ומצורע טובל וכו'}} אף דכבר טבל בשביעי והעריב שמשו אפילו הכי צריך ביום השמיני לחזור ולטבול משום דמצורע דייש בטומאה ואימור דנגע בטומאה אחר שטבל בשביעי.


{{דה מפרש|( ה ) יכול על תוך ודאי}} האוזן יש בו ג' חלקים: א) מחוץ לה יש לה בשר רך מקיף בסביב האוזן כולו, ב) והפנימי הוא אשר הוא תוך האוזן, ג) ובאמצע אלו השנים ימצא שטח שכאשר יגע בו האדם ימצאהו חזק דומה לעצם ולזה אמר דאילו אמר קרא על תוך אוזן היה משמע שיהיה במקום הפנימי מהאוזן.{{ש}}
{{דה מפרש|תלמוד לומר נוך}} לא ידעתי פי' מלת נוך האיך מורה על החצון (קרבן אהרן).{{ש}}
{{דה מפרש|אי על נוך}} פי' אילו היה כתוב נוך בלי תי&quot;ו הייתי אומר שהוא בגובה האוזן והוא הבשר החצון הרך שהוא מקיף.{{ש}}
{{דה מפרש|זה גדר האמצעי}} שהוא למעלה מן הפנימי ותוך של החצון.


{{דה מפרש|( ו ) חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו}} פי' כיון דדרשינן לעיל הוא פרט לשחסר כל שהוא לא סגי דלא ממלא ליה אכן אימתי הוא ממלא עליו עד שלא יצק ממנו על כפו השמאלית אבל משיצק על כפו לצורך הזאה הוא כהתחלת עבודה ואם נשפך קצת ממנו נדחה לגמרי ויביא לוג אחר מחדש.{{ש}}
{{דה מפרש|חסר הלוג עד שלא נתן וכו'}} קסבר יציקה לא הוי התחלה עד דיהיב מניה הזאות.{{ש}}
{{דה מפרש|משנתן}} היינו מה דכתיב &quot;וטבל הכהן את אצבעו והזה וגו'&quot;.


{{דה מפרש|( ז ) מצוה שיצוק לתוך כפו של חבירו}} מדכתיב על כף הכהן משמע דהוא כהן אחר.{{ש}}
{{דה מפרש|יצא}} דהרי הדר אמר &quot;מן השמן אשר על כפו השמאלית&quot;.{{ש}}
{{דה מפרש|ולא מספג}} מקנח מן הכף אלא צריך מעט יותר שיוכל לטבול אצבעו שם.


{{דה מפרש|( ח ) על כל הזייה טבילה}} שבכל פעם שיזה צריך לטבול אצבעו בשמן ויליף לה מדכתיב &quot;והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים&quot; דהאי &quot;מן השמן&quot; יתר הוא שהרי אמר &quot;וטבל הכהן את אצבעו מן השמן&quot; והוה ליה לומר &quot;והזה באצבעו ז' פעמים&quot;, אלא ה&quot;ק מן השמן האמור בענין מקודם בענין טבילה יזה דהיינו שצריך לחזור ולטבול אבל לא יזה מן השמן שנשאר באצבעו.{{ש}}
{{דה מפרש|ונאמר להלן אצבעו}} בפר כהן משיח &quot;וטבל הכהן את אצבעו&quot;.{{ש}}
{{דה מפרש|המיומנת שבימין}} המיומנת שביד ימין דהיינו אצבע הסמוכה לגודל דהויא מיומנת מכל שאר אצבעות דאי לאו הכי הימנית יתירא הוא דהא בלאו הכי מוכח בקרא דאיד ימין קאי.


{{דה מפרש|( ט ) שבע פעמים לפני ה' מלמד וכו'}} היינו שעומד בעזרה והופך פניו כנגד בית קדשי הקדשים ומזה על קרקע העזרה.


{{דה מפרש|( י ) על דם האשם שיקדום הדם לשמן}} שמתחלה נתן הדם והשמן אחריו ולאו דוקא על הדם ממש דאפילו נתקנח הדם נותן השמן.{{ש}}
{{דה מפרש|או אינו}} שהתורה משמיענו דין קדימה לחוד אלא לעיכובא קאמר שיתן דוקא על הדם.{{ש}}
{{דה מפרש|אין שם דם}} כגון שנתקנח הדם לא יתן השמן.{{ש}}
{{דה מפרש|תלמוד לומר}} אצל עני מצורע &quot;אל מקום דם האשם&quot; ומשמע דאינו חושש לדם אלא למקום אשר היתה בו קודם.


{{דה מפרש|( יא ) אין לו טהרה עולמית}} דסבר בעינן קרא כדכתיב.{{ש}}
{{דה מפרש|נותן הוא על מקומו}} דסבר לא בעינן קרא כדכתיב לעיכובא אלא למצוה.{{ש}}
{{דה מפרש|אם נתן על שמאל יצא}} הוא סבר גם כן כר' אליעזר דלא בעינן קרא כדכתיב, אלא בהא פליגי -- ר&quot;א סבר על מקומו עדיף דהא ידו הימנית הוא ואף על גב דליכא בהן, ור&quot;ש סבר שמאל עדיף דהיא נעשה עכשיו אצלו ימין ומקיים בה מצות בהן (ראב&quot;ד).


{{דה מפרש|( יב ) אם לא נתן לא כיפר}} דכפרה אמתנת הראש כתיבא.{{ש}}
{{דה מפרש|בין שלא נתן כיפר}} דשירי מצוה הם דכתיב &quot;ומיתר השמן&quot;, הלכך הו&quot;ל כשפיכת שירי הדם דחטאת דלא מעכבי.{{ש}}
{{דה מפרש|ומעלים עליו כאלו לא כיפר}} שלא קיים מצות קונו מן המובחר.


{{דה מפרש|( יג ) שיהא כל מעשיה}} היינו כל ארבע עבודות לשם חטאת ואם אינו ענין למצוה, דהא נפקא לן משאר חטאות, תניהו ענין לעיכובא {{ממ|זבחים|ח|א}}.{{ש}}
{{דה מפרש|מה תלמוד לומר}} פי' דהא כתיב בסוף הענין וכפר וטהר.{{ש}}
{{דה מפרש|יכול יהיו כולם מעכבים אותו}} מלאכול בקדשים עד שיקריב כולם.{{ש}}
{{דה מפרש|תלמוד לומר ועשה הכהן את החטאת וכפר}} חלקו לענין כפרה בפני עצמו לומר דכיון שהקריב חטאת נתכפר ונטהר לאכול בקדשים.{{ש}}
{{דה מפרש|מטומאתו ולא מזובו}} פי' שאם היה זב ומנוגע והיום גם כן יום ח' לטהרת זיבתו, אין קרבן זה עולה לו לטהרו גם כן מזובו (קרבן אהרן). וכתב הזית רענן וצ&quot;ע דהא כאן מיירי במצורע עשיר שמביא בהמות וזב מביא עופות? וי&quot;ל שבא ללמוד על מצורע עני אף על פי שמביא עופות אין עולה לו לזיבו.{{ש}}
{{דה מפרש|אחר המעשה הזה}} של זריקת דם חטאת.


{{דה מפרש|( יד ) והעלה הכהן את העולה אף על פי שקדמה לחטאת}} היינו דהו&quot;ל למכתב &quot;ואת העולה יעלה&quot; וכתיב &quot;והעלה&quot;, משמע אפילו הביא העולה קודם לחטאת יכפר, והיינו לענין דיעבד דהא כתיב מתחלה &quot;ואחר ישחט את העולה&quot;.{{ש}}
{{דה מפרש|והעלה הכהן את העולה מלמד שאברי עולה וכו'}} פי' אף דלענין זריקה בודאי החטאת קודם אבל לענין הקטרה אברי עולה קודמין מפני שכולה כליל ונפקא לן זה מדכתיב בה כפרה בהעלאה דכתיב &quot;והעלה את העולה  ואת המנחה וכפר&quot;, משמע כי היכי דכתיב כפרה בחטאת ה&quot;נ כתיב כפרה בעולה והיינו לענין לומר שאינו גומר מעשה חטאת עד שיגמור מתחלה מעשה עולה (ראב&quot;ד).{{ש}}
{{דה מפרש|אמר ר&quot;ש למה חטאת דומה וכו'}} הלכך הדורון הגדול יכנס ראשון אחר הריצוי מיד ומאי ניהו אברי עולה והריצוי כבר נעשה קודם בחטאת שהוא מכפר.

[[קטגוריה:חפץ חיים על ספרא]]</text>
      <sha1>ei4vfqgqm12k72qoz5a27b8ln8t73r8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>חפץ חיים על ספרא/מצורע מצורע/פרשה ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>325136</id>
    <revision>
      <id>1417191</id>
      <parentid>975823</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T11:02:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ahituvrs</username>
        <id>4152</id>
      </contributor>
      <comment>/* ביאור - פרשתא ד */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11022" xml:space="preserve">{{מפרשים על ספרא|חפץ חיים|מצורע מצורע|פרשה ד|}}

==ביאור - פרשתא ד==
{{דה מפרש|( א ) ואם דל הוא וכו'}} הוקשה לו למה כתב דל וגם אין ידו משגת? לכתוב אחד מהם. לזה השיב דאם כתב &quot;אם דל הוא&quot; לחוד הו&quot;א שנתדלדל מעט ממה שהיה קודם מביא קרבן עני, תלמוד לומר &quot;ואין ידו משגת&quot; - משמע שנתדלדל לגמרי דאין לו במה לקנות.{{ש}}
הכי גרסינן {{צ|אי ואין ידו משגת שומע אני יש לו וכו'}}{{ש}}
{{דה מפרש|ואינו מוצא ליקח}} הכבשים הצריכים לו דגם בזה יכול להביא קרבן עני.


{{דה מפרש|( ב ) הוא ולא נודריו}} שהנודר להביא קרבן מצורע שהוא עשיר והנודר הוא עני מחויב להביא קרבן עשיר.


{{דה מפרש|( ג ) שאין העשיר חייב כלום}} אלא החיוב בא עליו ע&quot;י אמירתו והרי הוא עני.{{ש}}
{{דה מפרש|ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי}} הרי נדר להביא קרבן עשיר ורבנן סברי אפילו הכי כי האי גונא נמי נותן ערך עני דכתיב &quot;על פי אשר תשיג יד הנודר&quot; והאי נמי נודר הוא.{{ש}}
{{דה מפרש|אף זה הואיל וכו'}} ר&quot;ל שדין הערכין ודינינו שוין הם ושלא כדברי ת&quot;ק שמחלק ביניהם.{{ש}}
{{דה מפרש|היה עשיר והעני או עני והעשיר}} דין זה לגבי ערכין שנינו בפרק השג יד ולא שייכא לגבי מצורע כלל אלא הביא כל לשון המשנה שם ויש דלא גרסי אותה כלל.


{{דה מפרש|( ד ) זה מביא מהשג יד}} פי' בדלות ומטמא מקדש מביא בדלות.{{ש}}
{{דה מפרש|מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחת}} שתי תורים חטאת ועולה תחת חטאת כבשה אחת, אף זה שהוא עני יביא שתי תורים תחת חטאת של כבשה ויהיה אחד חטאת ואחד עולה.{{ש}}
{{דה מפרש|והעולה תעלה חובה}} פי' העולה שהעשיר מביא ע&quot;ז כבש לעולה יהיה חוב גם להעני להביאו ויהיה אם כן צריך להביא שני כבשים אחד לאשם ואחד לעולה לפיכך צריך הכתוב לומר כבש אחד לאשם ולא יותר.{{ש}}
{{דה מפרש|ממקום שבאת}} כלומר ממקום שאתה מביא שיביא שנים אביא אני שאינו מביא אלא אחד.{{ש}}
{{דה מפרש|תחת כפרתו}} תחת חטאת שהוא כפרתו ויותר אינו צריך להביא כלל אף מצורע עני לא יצטרך להביא כ&quot;א אלו השתי תורים לכפרתו ולא יותר.{{ש}}
{{דה מפרש|הכי גרסינן ואם לאו מה אתה מקיימו}} פי' אם לא כמה שאני אומר לך מה תתרץ להפסוק הזה.{{ש}}
{{דה מפרש|ובערכין מביא מהשג יד}} דגם שם כתיב &quot;על פי אשר תשיג יד הנודר וגו'&quot;.{{ש}}
{{דה מפרש|מה שם מביא כל השג ידו}} דכך משמע מאומרו &quot;על פי אשר תשיג&quot; שהוא כפי מה שישיג, אף מצורע יביא כל השג ידו, דאי משיג להביא ב' עופות ושני כבשים, יביא. תלמוד לומר &quot;אחד&quot;, דאף על גב דמשיג ידו להביא שני כבשים לא יביא אלא כבש אחד לאשם ושתי עופות אחד לעולה ואחד לחטאת.


{{דה מפרש|( ה ) לתנופה לכפר וכי וכו'}} והלא אין כפרה אלא בדם.{{ש}}
{{דה מפרש|שירי מצוה}} דהיינו שלא הניף.{{ש}}
{{דה מפרש|כאילו לא כיפר}} אף דנתכפר ע&quot;י זריקה על החטא שבידו מכל מקום לא קיים מצות קונו כראוי.{{ש}}
{{דה מפרש|הכי גרסינן ועשרון ולוג שמן. מלמד וכו'}} דלגופיה לא צריך מדגלי רחמנא גבי מצורע עשיר ג' קרבנות וג' עשרונות, הכא דחד קרבן חד עשרון, וכי איצטריך קרא ללמד על כל עשרון שיהא טעון לוג.{{ש}}
{{דה מפרש|שנאמר למנחה וכו'}} והאי למנחה יתירא היא ללמד כמה שתהא המנחה גדולה א&quot;צ אלא לוג שמן והאי דנקט ששים דבהכי יוכל לקיים בהן מצות בלילה ולא יותר.


{{דה מפרש|( ו ) ולוג מה תלמוד לומר}} כיון דאמר בעשיר דמביא לוג נלמוד מניה גם לעני כ&quot;ז דלא פטריה בהדיא. ואף דדרשו אותו מקודם הת&quot;ק וראב&quot;י מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו ללמד שצריך להביא לוג שלם כמו שמסיים ולעיל דרשו מדסמכיה להעשרון והמנחה  להלוג שמן.


{{דה מפרש|( ז ) ושתי תורים וכו' ואינו מביא ארבעה}} דאי לאו הכי לכתוב &quot;ותורים או בני יונה&quot; ומיעוט &quot;תורים&quot; שנים, אלא דאי לאו דפרט בהדיא &quot;שנים&quot; הוי אתי למטעי דיביא ארבעה כדלקמיה.


{{דה מפרש|( ח ) הלא דין הוא}} דיביא רק שנים ולמה צריך קרא לזה.{{ש}}
{{דה מפרש|מה יולדת מביאה אחד תחת אחד}} דבעשירה מביאה כבש לעולה ובעניה מביאה תור או בן יונה תחת הכבש.{{ש}}
{{דה מפרש|אף זה יביא אחד תחת אחד}} היינו תחת שני כבשים יביא שתי תורים או שני בני יונה.


{{דה מפרש|( ט ) מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחת כצ&quot;ל}} שתי תורים, חטאת ועולה, תחת חטאת כבשה שהוא בעשירות.{{ש}}
{{דה מפרש|אף זה יביא שנים תחת א'}} היינו שתי תורים תחת חטאת ושתי תורים תחת עולה.


{{דה מפרש|( י ) מן מחוסר כפורים}} שהיא יולדת.{{ש}}
{{דה מפרש|שאינו מחוסר כפורים}} שאין הקרבן בא לטהר אותו אלא כיון שנטהר מטומאתו אוכל בקדשים ואפילו לא הביא הקרבן.{{ש}}
{{דה מפרש|דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה}} מצורע שהוא נוהג בשתיהם וכן מטמא מקדש נוהג בשתיהם.


{{דה מפרש|( יא ) אשר תשיג ידו, מאשר תשיג ידו, את אשר תשיג ידו}} ר&quot;ל כי יש ג' פסוקים נכתב בתורה בזה בשינוי לשון ומבארם אחת לאחת.


{{דה מפרש|( יב ) בזמן שהוא עני מתחילתו}} דלשון &quot;ואם דל הוא&quot; משמע שתמיד הוא דל.{{ש}}
{{דה מפרש|תלמוד לומר אשר תשיג ידו}} דזה הלשון מורה שאיננו דל (דעל דל כתיב בסוף הפרשה &quot;אשר לא תשיג ידו&quot;) והיינו כשהיה עשיר מתחלתו והעני דיכול להביא קרבן עני.


{{דה מפרש|( יג ) הביא את אשמו עשיר והעני}} עד שלא גמר להביא שאר הקרבנות מנין שיוכל לגמור שאר הקרבנות בעני. תלמוד לומר &quot;ועשה את האחד מן התורים וגו' מאשר תשיג ידו&quot; דמשמע דרק למקצת השיגה ידו דהיינו שהתחיל להביא האשם כשעדיין היה עשיר ואחר כך העני שיכול לגמור קרבנו בתורים.{{ש}}
{{דה מפרש|בזמן שהתחיל בעשיר}} פי' בזמן שהתחיל כמו כן בעשיר כלומר שיהא עשיר מתחלתו ועד סופו אבל הביא אשמו עני ואחר כך העשיר מנין שיביא בעשיר. תלמוד לומר &quot;את אשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עולה&quot;, כלומר כל מה שתשיג ידו חייב להביא החטאת והעולה כדין והאי סתמא כולה ר&quot;ש היא דאמר אשם לא קבע אלא חטאת קבעה בעשירות ודלות ופלוגתייהו בכריתות {{הפניה-גמ|כריתות|ט|א}}.


{{דה מפרש|( יד ) יכול אפילו הביא קרבנו וכו'}} פי' עיקר קרבנו דהיינו חטאת הביא כשהוא עני והעשיר.{{ש}}
{{דה מפרש|יגמור בעשיר כצ&quot;ל}} דהיינו שיביא עולת עשיר.{{ש}}
{{דה מפרש|תלמוד לומר וכו'}} כיון שהחטאת עוף עולה נמי הויא עוף.{{ש}}
{{דה מפרש|שתקדים מנחה לחטאת העוף}} האי קרא בסוף פרשת דלות הוא דכתיב &quot;ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה על המנחה&quot;, שמע מינה שכבר קדמה.


{{דה מפרש|( טו ) תלמוד לומר זאת}} לא תשיג ידו מיעט ליולדת שאף על פי שהביאה חטאתה בשעת עניה כיון שהעשירה בשעת הבאת עולתה תביא אותה בעשירות.


{{דה מפרש|( טז ) מלמד שעני שהביא קרבן עשיר יצא}} האי דבעינן ריבוי לזה משום דכתיב מיעוט &quot;זאת&quot; להכי איצטריך &quot;תורת&quot; לרבות והשתא דכיב ריבוי ומיעוט מסתברא דהריבוי אתי לעני שהביא קרבן עשיר ומיעוט לעשיר שהביא קרבן עני דמעלין בקודש ואין מורידין.{{ש}}
{{דה מפרש|תלמוד לומר זאת תורת}} פי' דמסיים קרא &quot;אשר לא תשיג ידו&quot; משמע הא אם משיג ידו אינו יכול להביא קרבן של דל.{{ש}}
{{דה מפרש|אשר בו נגע צרעת מלמד וכו'}} מדכתיב &quot;אשר בו נגע צרעת&quot; משמע דדוקא באופן זה שבעצמו יש נגע צרעת אינו יכול להביא קרבן עני כשהוא עשיר אבל אם הצרעת הוא בבנו ובתו וכו' שהם עניים יכול להביא קרבן עני שבשבילם אף על פי שהם ברשותו.{{ש}}
{{דה מפרש|תלמוד לומר זאת}} ומסתברא דלא מיעט אלא אשתו מפני שהיא כגופו.{{ש}}
{{דה מפרש|אם פטרה}} פי' אם פטרה בגט קודם הבאת קרבנותיה  אינו חייב להביא עליה אף שכבר נתחייב בהן קודם שגירשה שכך כותבת לו בשובר כתובתה {{צ|ואחראין דאית לי עלך מקדמת דנא יהא תביר וחליף מינך}}. ומאי דקאמר &quot;לפיכך&quot; -- אפשר דהכי קאמר, אם פרטה אינו חייב וע&quot;כ אם ירצה אח&quot;כ להביא בשבילה יכול להביא קרבן עני אם היא ענייה. ויש דלא גרסי האי &quot;לפיכך&quot;.

[[קטגוריה:חפץ חיים על ספרא]]</text>
      <sha1>5s4mr255kee2j2hwfj5vonm09aggit0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דניאל יא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334023</id>
    <revision>
      <id>1417065</id>
      <parentid>1400570</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29358" xml:space="preserve">{{פרשן על ספר|מלבי&amp;quot;ם|דניאל יא}}
{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דניאל||יא|א}}
{{עריכה}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(א) {{צ|ואני}}, פי' רי&quot;א שבשנת אחת לדריוש, {{צ|עמדתי למחזיק ולמעוז לדריוש}}, שהוא היה לבו טוב על ישראל, וכמ&quot;ש ביוסיפון שנודע לדריוש מענין המכתב של המלאך ופתר של דניאל שנענש על ששלח יד בכלי המקדש, ונדר ליתן רשות לבנות הבית, ובזה היה המלאך למעוז לו להוציא הדבר מכח אל הפועל ע&quot;י כורש חתנו:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ב) {{צ|ועתה אמת אגיד לך}}, את אשר נגזר עוד על ישראל, {{צ|הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס}}, חוץ מכורש, {{צ|והרביעי}} עם כורש, {{צ|וכחזקתו}} על ידי {{צ|עשרו יעיר הכל}}, שיעיר כל חיילותיו להלחם {{צ|את מלכות יון,}} כי אז לא היה מלך מיוחד ביון, רק שופטי ארץ:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ג) {{צ|ועמד מלך גבור}}, הוא אלכסנדר המוקדוני. {{צ|ומשל ממשל רב}}, קצר בדבר מפני שכבר נודעו לו הפרטים במראה השניה:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ד) {{צ|וכעמדו תשבר מלכותו}}, שמת בקוצר ימים, {{צ|ותחץ לארבע רוחות השמים}}, התבאר למעלה (ח' ח'), {{צ|ולא לאחריתו}}, לא תשאר המלכות לבניו אחריו, {{צ|ולא כמשלו}}, שלא מלכו בכפה כמוהו, ומפרש מ&quot;ש לא לאחריתו {{צ|כי תנתש מלכותו,}} שהמלכות תעקר מביתו (עמ&quot;ש ירמיה א' י'), ועמ&quot;ש ולא כמשלו מפרש {{צ|ולאחרים מלבד אלה}}, שחוץ מד' המלכים יהיו מושלים קטנים:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ה) {{צ|ויחזק מלך הנגב}}, הנה בפירוש המראה הזאת נבוכו המפרשים, ולדעתי המראה הזאת באה לפרש את המראות הראשונות ועד פסוק ל&quot;א הראה לו הפרטים שיתהוו במלכות יון עד אנטיוכיוס צורר היהודים, שראה ענינו במראה השניה (סי' ח') במ&quot;ש ומן האחת יצא קרן אחת מצעירה וספר כל מה שיעבור במלכות יון עד בוא הקרן הצעירה, ושם עמד בספורו, כי כבר הודיע סופו שם במ&quot;ש ועד שר הצבא הגדול, ומן פסוק ל&quot;א התחיל לספר ממלכות רומי ולפרש מה שראה באותה מראה, במ&quot;ש והושלך מכון מקדשו וצבא תנתן על התמיד בפשע, ויתר הדברים שכבר בא מחיה הרביעית במראות הקודמות וזה נמשך עד פסוק ל&quot;ו, ומן פסוק ל&quot;ו התחיל לספר מן המחזה שראה במראה הראשונה סי' ז' (פסוק ח' ופסוק כ'), וכן במראה השניה סי' ח' (פסוק כ&quot;ג - כ&quot;ו), ובספור הראשון יצאתי בעקבות הרי&quot;א שפי' זה היטב ע&quot;פ ספורי ד&quot;ה, ובדרך הזה הלכו המפרשים האחרונים, לבד מן פסוק ל&quot;א ואילך נטיתי לדרך אחר, מבואר בספורי דברי הימים הקדמונים שמן הארבע מלכים שמלכו אחר אלכסנדר, התחזקו אח&quot;כ שנים לבד, מלך הנגב שהוא מלך מצרים הדרומי לא&quot;י, ומלך הצפון הוא מלך אשור ובבל הצפוני לא&quot;י, שפילקוס שמלך באשור ובבל ובנה אנטוכיא הוא ובניו כבשו פרס ורוב אסיאה ויון וכולם נקראים בשם אנטיכיוס, וממנו יצא אנטיכיוס הרשע שהצר לישראל, ומלכי הנגב נקראים בשם תלמי (פטאלעמיאוס) ע&quot;ש תלמי הראשון שמלך אחר אלכסנדר והוא הרע לישראל, ובנו הנקרא תלמי פולידיפוי, הוא אשר צוה להעתיק התורה ע&quot;י שבעים זקנים והיה אוהב ישראל ושלח רצוצים חפשים, ועל תלמי הראשון אמר {{צ|ויחזק מלך הנגב, ומן שריו}}, פי' ויחזק (מלך מן שריו) הוא סילייקוס ניקאטער, שהיה תחלה שר הצבא תחת תלמי והחזיק אח&quot;כ במלוכה, {{צ|ויחזק עליו}} ואח&quot;כ החזיק על מלך הנגב, ומפרש נגד מ&quot;ש ומלך מן שריו {{צ|ומשל}}, שמשל על הצפון, ונגד מ&quot;ש ויחזק עליו, כי {{צ|ממשל רב ממשלתו,}} שממשלת מלך הצפון היה רב ממלך הנגב:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ו) {{צ|ולקץ שנים יתחברו}}, מבואר בדה&quot;י שעמדו אח&quot;ז מלחמות שלחם מלך הצפון על מלך הנגב, ובאשר ראה מלך הצפון שעמדה עליו מרידה במדינתו, התחבר עם מלך הנגב לעשות שלום באופן זה, שתלמי פילידעלפיס נתן את בתו (ברעניצא) לאנטיכיוס טעהוס, על תנאי שיגרש את אשתו הראשונה (לאדיצע) (שהיתה אחותו מאביו והי&quot;ל שני בנים ממנה), ושהבן שיולד מבת מלך הנגב יהיה יורש המלוכה, וז&quot;ש {{צ|ובת מלך הנגב תבא אל מלך הצפון לעשות מישרים}}, שבזה יתפשרו בדברי ריבות שביניהם, אבל אחר שילדה לו בת מלך הנגב בן, מת תלמי אביה, ואז החזיק טעהוס את אשתו הראשונה, ובאשר לא בטחה אז באמונתו וגם כי ידעה שע&quot;פ דברי הברית שביניהם תגיע המלוכה לבן ברעניצא השקתה לבעלה סם המות, ואת בת מלך הנגב ובנה וכל אנשיה שבאו אתה ממצרים הרגה, ובנה סלייקוס צערווינוס ישב על כסא המלוכה, וז&quot;ש {{צ|ולא תעצר כח הזרוע}}, ר&quot;ל שבת מלך הנגב לא תוכל לעצור את הכח של האיש זרוע, מה שבעלה הכריחה בכח הזרוע (היינו שלא ע&quot;פ יושר רק בזרוע) להפרד מאתו,{{צ|ולא יעמד}}, ואח&quot;כ לא יעמוד מלך הצפון {{צ|וזרועו}} כי יומת בסם המות, {{צ|ותנתן}}, ובת מלך הנגב תמסר למיתה, {{צ|היא ומביאיה}} השרים שהביאו אותה, {{צ|והיולדה}} היינו האומן והמגדל אותה, (שהיה לה כאב, כמ&quot;ש אשר ילדה לעדריאל), {{צ|ומחזיקה בעתים}} היועץ שלה שהחזיק אותה בעצתו לעתות בצרה, {{צ|ועמד מנצר שרשיה}}, אז מלך במצרים תלמי אייערגעטוס אחי ברעניצא, שהוא נצר של בית אביה, {{צ|ועמד בנו}}, היינו על כן מלכות אביו, {{צ|ויבא אל החיל}}, מבואר בדה&quot;י כי כאשר הרגיש ברעניצא שחושבים להרגה ברחה מפני אויביה והם צרו עליה, ואז התעוררו עמי ארם לעזרתה, וגם אחיה אייערגעטוס בא בחיל לעזרתה, ובתוך כך נהרגה כבר ואז התהפכו כל עמי הצפון לעזר למלך הנגב לנקום נקמת דמה, וז&quot;ש שבא אל החיל, היינו אל חיל עמי הצפון שבאו לעזרתה והרג את לאדיצע ואת בנה, {{צ|ויבא}}, וגם בא במעוז מלך הצפון שלקח מיד סלייקוס צערווינוס בן אנטיכיוס טעהוס את כל ארץ צעליציאן עד הנהר חדקל ובארץ הנגב כל ערי המבצר עד בבל:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ח) {{צ|וגם אלהיהם עם נסכיהם}} היינו מושליהם {{צ|יביאו ממצרים והוא שנים יעמוד}}, שתי שנים עמד והיה לו מנוחה ממלך הצפון:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ט) {{צ|ובא}}, אח&quot;כ חזר מלך הצפון סלייקוס קאלליניקוס והשיב ארצות סוריא תחת ממשלתו, ובא בצי אדיר לכבוש האיים שתחת מלכות הנגב, וז&quot;ש ובא (ר&quot;ל מלך הצפון יבא) במלכות הנגב, אבל רוח סערה שברה את האניות והמלך נמלט לבדו {{צ|וישב אל אדמתו}} בחרפה:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(י){{צ| ובניו}} של מלך הצפון, {{צ|יתגרו, ואספו המון חיילים רבים}}, ואחד מהם מת במלחמה ואנטיכיוס הגדול (שהוא האח הקטן הנשאר) הוא לחם עם תלמי {{צ|פילפאטור}} ועז&quot;א {{צ|ובא בוא}} שאחד מהם בא, {{צ|ושטף ועבר}}, וכאשר ראה תלמי כי חזק הוא ממנו שלח מלאכים להשלים עמו ועשו שלום על ד' חדשים, ואח&quot;כ ראה אנטיכיוס שתלמי מתנכל עליו והשלום היה במרמה רק להרויח זמן ולהכין עצה וגבורה למלחמה, בא עליו שנית, ועז&quot;א {{צ|וישב}}, ששב שנית, ואז הצליח ובא עד מבצר של גבול מצרים (הנקרא ראפהיא), ועז&quot;א {{צ|ויתגרה עד מעוזו,}} (ר&quot;ל של מלך הנגב כי שם נחתה גבורתו כמו שיתבאר):}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(יא) {{צ|ויתמרמר,}} מלך הנגב היה רע מעללים ואוהב תענוגים רק כאשר ראה שבא בגבולו התעורר במרירות {{צ|ויצא ונלחם עמו עם מלך הצפון והעמיד המון רב}} נגד מלך הצפון, {{צ|ונתן ההמון}} של מלך הצפון {{צ|בידו:}}}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(יב) {{צ|ונשא ההמון}} של מלך הנגב {{צ|ורם לבבו}}, וחשבו שכבר נצחוהו לגמרי ועי&quot;כ לא רדפו אחריו עד החרמה. כי המלך שב אל תענוגיו, ולכן הגם שהמון של מלך הנגב {{צ|הפיל רבואות}} מחיל מלך הצפון, בכל זה {{צ|לא יעוז}}, כי מלך הצפון התגבר שנית, כמו שיבואר:}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(יג) {{צ|ושב,}} מלך הצפון שהוא אנטיכיוס הגדול, {{צ|והעמיד המון רב מן הראשון}} ונצח מלחמות רבות, {{צ|ולקץ העתים}} שכבר עברו כמה{{צ| שנים}} מעת המלחמות הקודמות,{{צ| יבוא בוא}} שנית לסוריא וארץ מצרים שהיא תחת יד תלמי להלחם עם תלמי עפיפאנוס בן תלמי פיליפטור הנ&quot;ל, שהיה עדיין צעיר לימים והמלכות היה ביד אפוטרופסים, {{צ|ובא בחיל גדול, וברכוש רב}} לצורך המלחמה:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(יד) {{צ|ובעתים האלה רבים יעמדו על מלך הנגב,}} שגם מלך מקדוניא ואחרים לחמו אז על מצרים ורבים מרדו בו, {{צ|ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון}}, שהיהודים היו שונאים לתלמי ע&quot;י אביו שעשה להם רעות ואמרו שלפי החזון והנבואה צריך שיגבר מלך הצפון ונתחברו עם אנטיכיוס וקבלוהו בכבוד ועזרו לו במלחמתו, ונכשלו לבסוף שאח&quot;כ נהרגו מהם רבים עי&quot;ז:}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(טו) {{צ|ויבא}}, (סיום של פסוק י&quot;ג) {{צ|שמלך הצפון}} תגבר ידו, ו{{צ|ילכד ערי מבצרות}} ממלך הנגב, {{צ|וזרועות הנגב}} ר&quot;ל צבאותיו, {{צ|לא יעמדו}} במלחמה, והגם שישלח נגדו אח&quot;ז {{צ|עם מבחריו,}} והכרתי והפלתי, בכ&quot;ז {{צ|אין כח לעמד}}, כי לכד את מבצר צידון וגת שהיו למלך מצרים, ושריו ששלח לא יכלו להצילם מדיו:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(טז) {{צ|ויעש הבא אליו}}. מלך הצפון שבא בארצות מלך הנגב עשה {{צ|כרצונו}}, שכבש מידו כל מחוזות סוריא שהיו למלך מצרים {{צ|ואין עומד לפניו, ויעמד בארץ הצבי}} שם עמד עם מחנהו, {{צ|וכלה בידו}}, ואז גמר הכיבוש הזה מארץ סוריא וכל הארץ היתה כולה בידו וברשותו:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(יז) {{צ|וישם פניו,}} אחר שכבש כל הארצות חוץ ממצרים אשר היו בידי סילייקוס נקאטור, שם פניו ללכת {{צ|בתוקף כל מלכותו}}, ר&quot;ל לכבוש את ארץ מצרים עצמה ששם תוקף מלכות מלך הנגב, וספרו בדה&quot;י, שאז התירא שלא יבואו הרומיים לעזרת מצרים, לכן בחר לקחת את המלכות בערמה, ועשה א&quot;ע כאלו רוצה להתפשר עם מלך מצרים, ויעד את בתו קעלאפטרא למלך מצרים וחשב שהיא תחזיק בידו לקחת מיד בעלה את מצרים, וז&quot;ש {{צ|וישרים עמו}}, שעשה פשר במה {{צ|שנתן לו בת הנשים}} בת א' שהיה לו מנשיו, {{צ|להשחיתה}} וחשב שעי&quot;כ ישחית את מלכותו, בעזרת בתו, אבל בתו נשארה נאמנה לבעלה ולא הלכה בעצת אביה בזה, ועז&quot;א {{צ|ולא תעמוד ולא לו תהיה}}, כי היתה נאמנת לבעלה:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(יח) {{צ|וישם,}} אח&quot;כ שם אנטיכיוס {{צ|את פניו לאיים}} ולכד עוד הרבה איים שהיו בעלי ברית הרומיים, וגם נכנס באיי ארץ יון והתגרה בזה מלחמה עם הרומיים בעצת אניבאל שהסיתו לזה, {{צ|והשבית קצין}}, ואז הקצין שמינו הרומיים על הארץ שם, נצח אותו במלחמותיו, ועז&quot;א שהקצין (לוציאוס ספיציא) שר הרומיים, {{צ|השבית חרפתו}}, ע&quot;י שהכה אותו במלחמה, {{צ|בלתי חרפתו ישיב}} לו, שכאשר שלח לבקש שלום מאת הרומיים, השיב שר הרומיים שהרומיים לא ירך לבבם עת יתנצחו ולא ירום לבבם עת ינצחו, ושגם עתה לא יבקשו ממנו רק מה שבקשו קודם שנצחו, והוא שיסתלק ממשלתו בחלק גדול מסוריען ושישיב הוצאות המלחמה י&quot;ב אלף טאלענטע בי&quot;ב שנים, וז&quot;ש שלא בקשו לקחת כל מלכותו רק להשיב לו חרפתו ולא יותר:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(יט) {{צ|וישם פניו}}, אנטיכיוס הלך בחזרה למעוזי ארצו, לגוש את המס אשר התחייב לתת לרומיים, ושמע כי נמצא אוצר גדול בבית עכו&quot;ם אחת, ושלל אותה, ועז&quot;א חרה מאד אף העם והרגוהו בסתר ולא נודע מקומו איה, ועל זה אמר ונכשל {{צ|ונפל ולא ימצא:}}}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כ) {{צ|ועמד על כנו,}} אחר אנטיכיוס הגדול מלך בנו סעליקוס פהלאפאטער, וספרו הכותבים שכל ימי מלכותו משך י&quot;ב שנים לא עשה שום מלחמה וכל דבר רשום, רק מה שעבר בערים לנגוש המס שהיה צריך לתת להרומיים בכל שנה, וע&quot;ז קראו {{צ|מעביר נוגש הדר מלכות}}, שכל הדר מלכותו היה מה שהיה עובר לנגוש המס, (ובדרך הלצה אמר שזה היה כבוד הדר מלכותו),{{צ| ובימים אחדים ישבר}} שמת ע&quot;י קשר של עבדיו, {{צ|ולא באפים ולא במלחמה}} לא היה לו אף ע&quot;י מרד בפנים ולא מלחמה עם אויב מחוץ, רק שמת בסם המות:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כא) {{צ|ועמד על כנו נבזה,}} הוא אנטיכיוס הרשע שהיה בזוי במדותיו ובמעשיו, {{צ|ולא נתנו עליו הוד מלכות,}} כי אחיו הגדול השאיר אחריו בן יורש עצר וכמ&quot;ש למעלה (ח' ט') יצא קרן אחת מצעירה, {{צ|ובא בשלוה}}, כי במות אחיו היה ברומי ובא משם, {{צ|והחזיק מלכות בחלקלקות}}, כמבואר בדה&quot;י שע&quot;י חנופה ודברי חלק פעל מאת שרים ואילי הארץ לעזור לי על המלוכה:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כב) {{צ|וזרועות השטף ישטפו לפניו}}, הם חיילי העמים נשברו לפניו,{{צ| וגם נגיד ברית}} מלך מצרים שהיה עמו בברית:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כג) {{צ|מן התחברות}}, באר איך היה, שהלך למצרים לבקר את אחותו קלעאפטרא המלכה אמו של מלך מצרים, וע&quot;י ההתחברות שהיה לו עם מלך מצרים שהיה דודו יעשה מרמה, ובא {{צ|במעט גוי}} כדרך אנשי ברית,{{צ| ועצם}} שם והתגבר כי לא נשמרו ממנו אנשי הארץ:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כד) {{צ|בשלוה}}, עי&quot;כ נכנס לשם בשלוה, {{צ|ובא במשמני מדינה,}} ושלל מהם שלל רב ורכוש, וגם יחשוב מחשבותיו איך לכבוש מבצריהם, {{צ|ועד עת,}} כי שב לנוח בימות החורף ולחזור לשנה הבאה, כי ג' פעמים בא לארץ מצרים:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כה - כו) {{צ|ויער כחו,}} בפעם השנית בא תיכף בכח גדול, ומלך הנגב (תלמי פאלימעטר) יתגרה למלחמה נגדו, אבל הוא שחד את שרי צבאותיו, וז&quot;ש {{צ|ואוכלי פת בגו}} של מלך הנגב {{צ|ישברוהו}}, ועי&quot;כ ישטוף את חילו ונפלו חללים רבים:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כז) {{צ|ושניהם}}, אז בא בידו המלך פאלימעטא, ולא היה בידו בשבי, רק בקורבה, וכאשר המליכו בני המדינה את אחיו הקטן עווערגעטעס תחתיו, אמר כי לא בא רק לטובת אחותו וילך לו ממצרים אם ישיבו את מלכם הקודם על כסאו, והוא והמלך פאלימעטר אכלו על שלחן אחד באהבה, ובלבם היה להרע זה לזה, {{צ|ועל שלחן אחד כזב ידברו,}} שאנטיכיוס הבטיח לו לחזק בידו את המלוכה וזה היה בשקר כי מחשבתו היה לקחת את ארץ מצרים תחת ממשלתו, ומלך הנגב הבטיח לו להיות סר למשמעתו וגם זה היה בשקר, {{צ|ולא תצלח,}} כי במחשבתו היה שעי&quot;כ תבער אש המריבה בין שני האחים ע&quot;ד המלוכה, ובזה תבא מצרים תח&quot;י, אבל עצה זאת לא תצלח, כי בלכתו עשו שני האחים שלום ביניהם והתקשרו ביחד, {{צ|כי עוד קץ למועד}}, כי זה היה הכנה למפלתו:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כח) {{צ|וישבו ארצו}}, אז שב שנית לארצו ברכוש גדול, ובעת ההיא יצא קול בירושלים שמת אנטיכיוס, ובא לשם הכ&quot;ג הקודם אשר העביר אותו אנטיכיוס מפקודתו והושיב אחר במקומו, ורצה לגרש את הכהן השני ועי&quot;כ חשבם כמורדים,{{צ| ולבבו על ברית קדש}} להרע לישראל, {{צ|ועשה}} וכן עשה שהרג מהם רבים {{צ|ושב לארצו.}}}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כט){{צ| למועד,}} אחרי ששמע ששני האחים עשו שלום ביניהם, אז הסיר המסוה מעל פניו, ובא שלישית למצרים, ועז&quot;א {{צ|ולא כראשונה וכאחרונה}}, כי עתה לא בא בלב ולב רק בא לקחת חלק ממדינת מצרים לעצמו ביד רמה, ומבואר בדה&quot;י שאז שלחו אנשי מצרים לבקש עזר מן הסענאט ברומא והם שלחו אליו שליח שישוב תיכף לארצו, ואם יקשה עורף יש לו עמהם מלחמה, וז&quot;ש.}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ל){{צ| ובאו בו ציים כתים}}. שבאו הרומיים באניות, ועי&quot;ז {{צ|ושב}}, הוכרח לשוב ממצרים, {{צ|וזעם}}, ואז רצה לכלות חמתו בישראל, וז&quot;ש {{צ|וזעם על ברית קדש,}} שרצה להעבירם מברית תורתם שהוא ברית קדש, {{צ|ושב,}} וכן שב שנית, כי בא עליהם כמה פעמים להעבירם מדתם, והכחיד כל אשר ישמור דת ישראל,{{צ| ויבן על עוזבי ברית קדש,}} שהתחברו עמו רבים מישראל אשר עזבו ברית קדש ונכנסו בדתו והיטיב עמהם, עד כאן ספר מעשה אנטיכיוס הרשע, ולא גמר סוף הענין איך אח&quot;כ גברה יד החשמונאים, שזה כבר נאמר במראה השניה שנבא ג&quot;כ עליו שהפיל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים וירמסם, ושם באר שזה יארך עד {{צ|ששר הצבא הגדיל}} שהוא מתתיהו ובניו, {{צ|וממנו הורם התמיד}} והושב עבודת המקדש על מכונו, וזה סיום מעשה אנטיכיוס וקיצו, כי במראה זו לא בא רק להגיד לו הצרות שיבואו על ישראל, ולא בא להגיד לו תשועתם ע&quot;י מתתיהו, שהיה ג&quot;כ רק לזמן קצר שאח&quot;כ באו הרומיים, ומעתה יתחיל לספר תוקף הצרות והחורבן שיהיה ע&quot;י הרומיים:

}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (לא) {{צ|וזרועים,}} עתה באר סוף מה שהראהו במראה השנית מש&quot;ש {{צ|והושלך מכון מקדשו,}} וכן מ&quot;ש במראה הג' והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא, עוד יעמדו זרועים וגבורים יותר ממנו היינו מאנטיכיוס, (מל' איש זרוע שהוא עריץ וגבור) שהם טיטוס וחיילותיו שהיו גבורים יותר, {{צ|וחללו המקדש המעוז}}, מפני שהמקדש שהיה בימי הרומיים היה עז ומבצר נגד המקדש שעמד בימי אנטיכיוס שהיה מימי כורש והיה קטן ודל, אבל בנין הורדוס היה מבצר משגב ונלחמו משם ושגבו שם. ומטעם זה החריבוהו גדודי רומי, לכן אמר {{צ|המקדש המעוז}}, וכן אמר למעלה והושלך מכון מקדשו שרומז על מקדש הורדוס, {{צ|והסירו התמיד}} כמ&quot;ש למעלה וצבא תנתן על התמיד בפשע, {{צ|ונתנו השקוץ משומם}} זה היה אח&quot;כ בימי אדריאנוס, שהעמידו פסל על מקום המקדש, וכמ&quot;ש למעלה ועל כנף שקוצים משומם:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(לב) {{צ|ומרשיעי ברית יחניף בחלקות,}} עתה פירש לו מ&quot;ש במראה הקודמת והגביר ברית לרבים שבוע אחד, שיחניף את הפריצים מרשיעי ברית וידבר אתם בשפתי חלקות למען יכרתו ברית עם הרומיים כמ&quot;ש למעלה שם {{צ|ועם יודעי אלהיו יחזיקו ועשו}} למלט את העם כמו ריב&quot;ז וחבריו:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(לג){{צ| ומשכילי עם יבינו לרבים}}, הם חכמי הדור שהבינו לרבים לעמוד באמונתם {{צ|ונכשלו בחרב}} שנהרגו רבים אחר החורבן:}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(לד - לה) {{צ|ובהכשלם יעזרו עזר מעט}}. בימי בן כוזיבא, ואז נלוו עליהם רבים לפרוק עול הרומיים וגם מן המשכילים יכשלו כמו ר&quot;ע שנשא כליו של בן כוזיבא, וזה היה {{צ|לצרף}} בהם שעל ידם נצרפו חטאת ישראל {{צ|ולברר וללבן}} עונותיהם, וכן יהיה {{צ|עד עת קץ}}, שנהרגו חסידי עליון וכפרו על עונות הדורות, כי {{צ|עוד למועד}} עוד יהיה כן פעמים רבות עד שיבא מועד הגאולה, שבכל גזרת השמד נהרגו קדושי עליון ותמיד נעזרו עזר מעט בל יכלו ישראל לגמרי:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(לו) {{צ|ועשה,}} עתה בא לבאר לו מ&quot;ש לו במראה השניה ובאחרית מלכותם יעמוד מלך עז פנים שהוא המלכות והממשלה של הקרן זעירא, ועז&quot;א {{צ|המלך}} הידוע שראהו כבר במחזה הראשונה והשניה, הוא {{צ|יעשה כרצונו}} כמש&quot;ש ויסבור להשניה זמנין ודת, {{צ|ויתגדל על כל אל}}, שיבטל עבודת האלילים שעבדו קודם לכן:

{{צ|ועל אל אלים ידבר נפלאות}}, שהשריש שרשים באמונת האל, שהם נפלאים מן השכל, ויאמר שהם פלאות, והצליח באמונה זו, {{צ|עד כלה זעם}} 
עד יכלה זעם ה' מעל עמו, {{צ|כי נחרצה}}, הרעה שנחרצה על ישראל נעשתה מכבר בגזרת עליון:
}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(לז){{צ| ועל אלהי אבתיו לא יבין}}, שאבותיו היו עובדים לצדק ונוגה,{{צ| ועל כל אלוה לא יבין,}} שלא יעבדו רק להסבה הראשונה,{{צ| כי על כל אלוה יתגדל}}, שיאמר שהוא נביא האל בארץ ומושפע ממנו ומכחו:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(לח) {{צ|ולאלוה}}, בכ&quot;ז יכבד לאלהי מעוזים, שיאמר שי&quot;ל עוז מאביו שבשמים, {{צ|על כנו}} שיהיה עומד על כנו ובמקומו שיאמר שהוא שלוחו בארץ ועומד בשמו ובמקומו במלכות שמים {{צ|ולאלוה}}, מפרש מי אלהי מעוזים, שהוא {{צ|אלוה אשר לא ידעוהו אבתיו,}} כי אבותיו לא האמינו בו, ולא היה מעמם ומשבטם, יכבדוהו {{צ|בזהב ובכסף:}}}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(לט) {{צ|ועשה}}, שיעשה {{צ|מבצרי מעזים}} גבוהים ורמים מאד, וירבה כבוד להמבצרים בזהב ובכסף, {{צ|והמשילם ברבים}} שכולם יתנו מס אל המבצרים האלה:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(מ) {{צ|ובעת קץ,}} עתה נבא מה שיהיה באחרית הימים, אז מלך הנגב יתנגח וילחם עמו,{{צ| וישתער }}עליו מלך הצפון אמנם מלך הצפון יריב ריבו ויסער להצילו. וכבר התבאר שמלך הנגב יהיה להם אז מלחמה עם גוג ומגוג הבא מצפון, לכבוש ירושלים, ומלך הנגב יהיה כנגדו, {{צ|ובא בארצות,}} אח&quot;כ יבא בארצות של ארץ ישמעאל {{צ|ושטף ועבר}} שם בחיילותיו:

}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (מא) {{צ|ובא}}, עד שיבא לארץ הצבי לכבשה, {{צ|ורבות יכשלו}}, ארצות רבות מארץ המזרח יהיו נכשלים וחלשים מלעמוד לפניו, רק אדום ומואב ימלטו מידו:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(מב - מג){{צ| וישלח ידו}}, לשלול שלל ולבוז בז. {{צ|וארץ מצרים}}, שיכבוש גם ארץ מצרים כמו שנבא ע&quot;ז ביחזקאל סי' ל&quot;ב כמש&quot;פ שם, {{צ|ולבים וכשים במצעדיו}}, שאנשי כוש הוא אביסיאניאן יעזרו לבני אדום, ולפי הנראה מיחזקאל סי' ל&quot;ח נראה שמלת במצעדיו מוסב על כולם ומשל במצעדיו בכל חמודות מצרים ולובים וכושים שישלול את כולם, והם יהיו בעזרת בני המזרח:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(מד){{צ| ושמעות יבהלהו,}} שאח&quot;כ יתעוררו חיילות לנקום נקמת אחיהם, כמ&quot;ש ביחזקאל והוא יצא בחמה להשמיד וילחם כנגדן:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(מה){{צ| ויטע אהלי אפדנו בין ימים,}} כמו שהתבאר זה ביחזקאל (סי' ל&quot;ט) גיא העוברים קדמת הים וחוסמת היא את העוברים, ושם {{צ|יבא עד קצו}} כי שם יפלו המון גוג כמש&quot;ש וקרבו שם את גוג ואת כל המונו וכו':
 
}}</text>
      <sha1>tutmbwwnluj6370a5ct7uakrjetbhj2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334041</id>
    <revision>
      <id>1416998</id>
      <parentid>1400453</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13388" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א||א|א}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=
(א - ג){{צ| אדם שת אנוש}}. ר&quot;ל בן אדם שת ובן שת אנוש. באשר עקר כונת הספר לחשוב היחוס של אנשי הלב והסגולה, שהם בני ישראל שהם סגולה מן העמים, וע&quot;כ קצר ביחוס האומות ולא הזכיר רק הלב והסגולה מהם. וכבר כתב הכוזרי שתחלה היה נמצא הלב והסגולה רק ביחידים והמותר היו כקליפות, וזה היה מאדם ועד נח ומנח עד אברהם, ויש מהם שגם היחידים לא היו סגולה רק היה טמון בו סגולה לדור בניו או בני בניו. ולכן חלק מאמרו זה לג' פסוקים, כי אדם ושת ואנוש היו בעצמם סגולה, לא כן קינן מהללאל ירד שלא היו סגולה רק שבניהם היו לב וסגולה, שהם חנוך מתושלח למך שהיו צדיקים כמ&quot;ש חז&quot;ל. וכן אמרו במדרש ב&quot;ר (כג, ו) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק (ר&quot;ל למה חלקם בפסוק מיוחד), א&quot;ל עד כאן בצלם ובדמות, כי לא חזר הצלם והדמות עד חנוך מתושלח למך שהם היו בעצמם סגולה, וכאשר הגיע אל נח שמבניו נבנה העולם, חשב:

}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (ד) {{צ|נח שם חם ויפת}}. כי מבניו יצאו השבעים אומות הקדמונים, כי כן חלק בחכמתו את ישוב העולם לשבעים, ומינה עליהם שבעים שרים למעלה. וכבר כתבנו במק&quot;א כי כמו שבהאילן הפרי היא הסגולה והעלים הם השומרים לפרי, והמותר הם קליפות, כן בני אדם יתחלקו לאנשים אלהיים אשר את האלהים יתהלכו שהם הפרי, ובעבורם נטע ה' עץ החיים על תבל וכל בני אדם כולם, ויש אנשים בהמיים שנמשכים רק אחר חומרם, ויש ממוצעים בין שניהם שעוסקים במדיניות וישלימו שכלם ומדותיהם בדתות נימוסיים, והם האמצעיים בין האלהיים ובין הבהמיים, ושלשת אלה נמצאו תיכף בשלשה הבנים בני נח שהיו השורש לכל בני אדם העתידים להולד, כמ&quot;ש (בראשית ט, יח - יט) ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם חם ויפת שלשה אלה בני נח, ר&quot;ל ששלשה אלה היו מוכרחים להולד מנח כי מהם נפצה כל הארץ, שיהיה בהם שלש כתות אלה, והיו מוכרחים להתראות תיכף בשרשם, שמבני שם יצאו האנשים האלהיים, ומבני חם יצאו עם הארץ ועבד עבדים יהיה לאחיו, ויפת היה האמצעי, שישכון לפעמים באהלי שם, ואז יהי כנען עבד גם לו:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ה - ו) {{צ|בני יפת}}. כתב יחוסו של שם באחרונה מפני שבו יאריך, כי בו מצא את המרגלית שהם אברהם וזרעו כמ&quot;ש חז&quot;ל והביאם רש&quot;י, שעקר כונת הספר לחשוב את הסגולה, והתחיל תמיד בהטפל כמו שכן דרכו בכל הספר, והקדים יפת שהיה גדול בשנים ובמעלה מחם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|בני יפת, ובני גומר.}} 
לא חשב בכאן רק ראשי השבעים אומות, שגומר היה לו כמה בנים חוץ מארבעה הנחשבים פה וכולם היו לאומה מיוחדת בשם גומר, וע&quot;כ לא הזכירם כי לא היו אומות בפ&quot;ע, רק אשכנז ודיפת ותוגרמה היו לאומות בפ&quot;ע, עד שגומר וג' בניו היו לד' אומות, וכן יון היה לו כמה בנים ונכללו בשם יון, חוץ מארבעה בנים שחשב שהיו ראשי אומות בפ&quot;ע, אבל בני מגוג ומדי לא היו לאומות מפורדים רק כולם היו לאומה אחת תחת שם אביהם מגוג ומדי, והיו מבני יפת י&quot;ד אומות. ובטעם החלופים מריפת לדיפת, מדודנים לרודנים, שבעת כותב ספר דה&quot;י נשתנה שמם וכתבם כמו שהם נקראים בימיו, ויש בזה דרש לחז&quot;ל ב&quot;ר פל&quot;ז (א):
}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ח - ט){{צ| בני חם}}. היו שלשים אומות וכוש היה לו כמה בנים חוץ מהנחשבים בפסוק ט' והיו כולם אומה אחת נקראה בשם כוש, ובניו סבא וחוילה היו לאומות מיוחדות, וכן מצרים:

}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(י){{צ| הוא החל להיות גבור}}. שעשה גבורות ומלחמות ומשל ממשל רב מה שלא היה עד עתה, וכ&quot;ה בפי' המיוחס לרש&quot;י. ובפי' התורה (בראשית י, ח) כתב רש&quot;י כפי הדרש שהמריד את העולם על השי&quot;ת:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (יב){{צ| אשר יצאו משם}}. מכסלוחים, וגם ילד את כפתורים:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(יז) {{צ|בני שם.}} היו כ&quot;ו אומות, כי גם שלח ועבר היו לאומות מפורדות חוץ מבניו, וע&quot;כ חשבם כאן מצד שהיו אומות, ובפסוק (כד, כה) הזכירם להזכיר שלשלת היחוס עד אברהם:{{צ| ועוץ.}} ר&quot;ל ובני ארם עוץ וחול: {{צ|ומשך}}. ובתורה {{צ|ומש,}} שם קצר השם להבדילו בין משך שנזכר בין בני יפת:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (יט) {{צ|כי בימיו נפלגה.}} שהיה דור הפלגה בימיו, וי&quot;ל כי תחלה היו כולם מדברים שפת עבר ואחר פילוג הלשונות לא נשארה שפה הקודמת רק לבני פלג, דהא אברהם שיצא מפלג דבר שפת עבר, ולכן נקרא הוא פלג, שכולם נפלגו ממנו בלשונם:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=  (כג) {{צ|כל אלה בני יקטן.}} כי במ&quot;ש ומצרים ילד את לודים ואת ענמים היינו שאומות אלה יצאו מחלציו ומבני בניו, אבל במ&quot;ש ויקטן ילד היינו שהיו בניו ממש לא בני בניו:}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כד - כו) {{צ|שם ארפכשד}}. עתה חוזר לחשוב הסגולה שהיתה תחלה באנשים יחידים וחושב מנח עד אברהם, ויש שהיו בעצמם סגולה כמו שם ועבר, ויש שהיו מוכנים שיצא מהם סגולה כמו תרח, וכמ&quot;ש הכוזרי כנ&quot;ל:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כז) {{צ|אברם הוא אברהם}}. כמ&quot;ש (נחמיה ט, ז) אשר בחרת באברם ושמת שמו אברהם, להורות שיהיה אב המון גוים, וכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה (ברכות יג א), לכן אמר הוא אברהם:}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כח) {{צ|יצחק וישמעאל}}. הקדים יצחק שהיה בן הגבירה וישמעאל עשה תשובה והקדימו תחלה, לא כן עשו, בפסוק ל&quot;ד, וכן בתורה (בראשית כה, ט; לה, כט):}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כט) {{צ|אלה תולדותם}}. היו י&quot;ג עם ישמעאל, וכן בני קטורה הם י&quot;ג, וע&quot;ז אמרו במדרש שהיו ראויים י&quot;ב שבטים לצאת מאברהם כי הי&quot;ב שבטים הם י&quot;ג עם לוי, וכמו שהוליד מיתר נשיו היה ראוי שיצאו גם משרה לצד הקדושה:}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(לב) {{צ|ובני קטורה}}. יען היתה פילגש כמ&quot;ש (בראשית כה, ו) ולבני הפילגשים אשר לאברהם, קורא הבנים על שמה, משא&quot;כ בהגר כתיב (שם טז, ג) ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה: שבא ודדן. ממה שלא חשב אשורים ולטושים ולאומים מבואר שאינם שמות אומות כדעת רש&quot;י בפי' התורה (שם כה, ג), רק שם אומנתם קא חשיב כדעת התרגום:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (לד) {{צ|ויולד אברהם.}} כמ&quot;ש (שם כא, יב) כי ביצחק יקרא לך זרע:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (לו) {{צ|ותמנע}}. בתורה כתב (שם לו, יב) ותמנע היתה פילגש לאליפז ותלד לו את עמלק, והרשב&quot;ם פי' שתמנע הנאמר שם בראש הכתוב נמשך גם למעלה וגעתם וקנז ותמנע, ותמנע היתה פילגש, והראשון זכר והשני נקבה, ובפי' הגר&quot;א ווילנער כמה דוגמאות לזה. אבל יפלא מאד מדוע לא חשב את תמנע בין אלופי אליפז, וזאת שנית שבין אלופי אליפז נחשב אלוף קרח והוא לא נזכר בין בניו, רק בין בני אהליבמה. וע&quot;כ נראה כי אלוף קרח שנחשב בין אלופי אליפז הוא בנו תמנע, ואליפז בא על אהליבמה אשת עשו והוליד את קרח, וע&quot;כ נחשב קרח בין בני אהליבמה ובין אלופי אליפז, וקרח זה נקרא בשני שמות, שאמו קראתו בשם קרח, ואליפז קרא שמו תמנע כשם פילגשו, וע&quot;כ בתחלה כשחשב בני אליפז לא נזכר תמנע בנו בבאור, כי היה ממזר ובעת שנולד היו חושבים שהוא בן עשו, רק נרמז במלת תמנע שנקרא למעלה ולמטה כפי' רשב&quot;ם, ובעת שחשב אלופי אליפז חשבו בין אלופי אליפז, ובשמו קרח, כי אז כבר נודע שהוא בן אליפז, ועזרא למדנו זאת במה שחשב בין בני אליפז את תמנע, שהוא קרח שנחשב בין בני עשו. ודעת רש&quot;י ז&quot;ל שתמנע הנחשבת פה היא פילגש עשו&lt;ref&gt;ט&quot;ס, ברש&quot;י שם כתב שהיא פילגש '''אליפז'''&lt;/ref&gt; והיתה ג&quot;כ בתו, שבא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם, ולקחה לפילגש, ואין זה זרות שיחשב הבת בין הבנים:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (לח){{צ| ובני שעיר}}. מפני שבני עשו השמידו את בני שעיר וישבו תחתם, ותחת אלופי שעיר נעשו אלופים מבניו של עשו, חשב אלופי שעיר כדי שנדע כמה אלופים היו תחתם מבניו של עשו, וכשתמנה תראה שישמעאל ובניו הם י&quot;ג ובני קטורה ג&quot;כ י&quot;ג ועשו ובניו הם ט&quot;ז (שתמנע אינה מן החשבון לשני הפירושים) ובני שעיר הם כ&quot;ו, שנכנסו כ&quot;ו בני עשו תחתם, סה&quot;כ הם ס&quot;ח ועם עמון ומואב שהיו ג&quot;כ ממשפחת אברהם הם שבעים, ובא להודיע שכמו שעמדו שבעים אומות בעולם הכללי עמדו שבעים נפש נשיאים ואלופים וראשים מזרע אברהם, וכנגדם שבעים נפש מבני יעקב שהיו שורש לכלל ישראל כמ&quot;ש האריז&quot;ל בספר הגלגולים, את זה לעומת זה:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(מג) {{צ|ואלה המלכים}}. בתורה לא כתיב וימת הדר רק וימלך תחתיו הדר וכו' ואלה שמות אלופי עשו (בראשית לו, לט - מ), שהיה באדום מלך שבחרו תמיד מארץ אחרת ולא היה בהם מלך מעמם ולא מלך בן מלך, גם היו ביניהם תמיד י&quot;א אלופים מבני עשו שהנהיגו את המדינה עם המלך אשר בראשם, ובעת שכתב משה את התורה היה המלך האחרון הדר עודהו בחיים, וגם הי&quot;א אלופים הנקובים בשמותם היו אז כמ&quot;ש (שמות טו, טו) אז נבהלו אלופי אדום, ומרע&quot;ה נבא שעת ימלוך מלך לבני ישראל תופסק המלוכה מאדום, כי כשזה קם זה נופל כמ&quot;ש (בראשית כה, כג) ולאום מלאום יאמץ, וע&quot;כ אמר שמלכים אלה יתקיימו לפני מלך מלך לבני ישראל ואחר יחדלו, ועזרא ספר לנו שאחר שמת הדר המלך האחרון שהיה בימי משה שאז כבשו ישראל את הארץ וישראל עושה חיל ויהושע היה המלך עליהם, לא קבלו אדום עוד מלך עליהם רק האלופים הנהיגו את המדינה, שעז&quot;א ויהיו אלופי אדום, ר&quot;ל הם נשארו לבדם בהנהגת המדינה, ולא מלך מלך עליהם כל זמן שהיה לישראל מלך, כמ&quot;ש (ש&quot;ב ח, יד) (מלכים א' מב, כג) עד ימי יורם (שם ב' ח, כ):
 
}}

==הערות==
&lt;references /&gt;

[[קטגוריה:מלבי&quot;ם על דברי הימים א]]</text>
      <sha1>git42wic73wlqnpcl7mxbn4y41k4b6d</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334043</id>
    <revision>
      <id>1416999</id>
      <parentid>1399972</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8943" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|ב|ג|ד}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(א) {{צ|ואלה היו בני דויד}}. חוזר למה שהפסיק (למעלה ב) ביחוס רם אצל דוד, וחושב בני דוד ויחוסם: {{צ|שני דניאל}}, ובש&quot;ב (ג, ג) ומשנהו כלאב, ושם הבאתי בשם המדרש שמפני שלצני הדור היו אומרים שהוא מנבל, היה קלסתר פניו כאביו ונקרא {{צ|כלו אב,}} ומזה מבואר שחדשי הבחנה הוא גזרה דרבנן, ואז לא נגזרה הגזרה, ודוד נשאה תיכף אחר עבור ימי האבל וספירת ז' נקיים וילדה, והיו קוראים לו כלב, כי נבל היה כלבי ממשפחת כלב (ש&quot;א כה, ג), נגד זה קראו כלאב בא', ושמו העצמי היה דניאל. וי&quot;ל שלכן התנשא אדוניה למלוך אף שדניאל נולד קודם לו, כי היו מליזים על דניאל שהוא ספק אם הוא בנו של דוד או של נבל. ולדעת חז&quot;ל ברכות (ד ב), י&quot;ל שהיה עוסק בתורה תמיד ולא רצה למלוך:

}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ב) {{צ|השלישי לאבשלום}}. הרד&quot;ק פי' כמו את אבשלום, שמצאנו למ&quot;ד במקום את, הרגו לאבנר (ש&quot;ב ג, ל). ולי נראה מפני ששם אבשלום מורה אבי השלום, שינה שמו לגנאי ע&quot;י תוספת הלמ&quot;ד שנקרא {{צ|לא - אב - שלום}}. ואמר בן מעכה, שמעכה גרמה לו שהיתה יפ&quot;ת כמ&quot;ש חז&quot;ל (סנהדרין קז א). ואדוניה בן חגית, אמו גרמה לו שגדלה אותו לרוע, כמ&quot;ש (מ&quot;א א, ו) ואותו ילדה אחרי אבשלום לפרש&quot;י שם:

}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ג) {{צ|לעגלה אשתו}}. עמ&quot;ש בש&quot;ב (שם):}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ד){{צ| שבע שנים וששה חדשים.}} ובכלל לא מנה רק ארבעים שנה, ופי' חז&quot;ל שחשבון המרובה בולע את המועט. ועוד טעם להם, שששה חדשים נצטרע ולא מלך אז ואינם בחשבון:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ה) {{צ|ושלמה}}. נולד קודם לג' אחיו כמבואר בשמואל, וחשבו לבסוף כדרך הספר להשליך הצרורות תחלה, כי רוצה להתחיל אח&quot;כ ביחוס שלמה ובניו: {{צ|בת שוע בת עמיאל.}} היא בת שבע בת אליעם, והאותיות דומות ומתחלפות:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(ו - ז) {{צ|ואליפלט ונגה}}. לא נחשבו שם (ש&quot;ב ה), ופי' הרד&quot;ק שמתו אח&quot;כ. ונראה שעזרא בא לפרש לנו איך נתקיים בדוד ואת הכבשה ישלם ארבעתים, שמ&quot;ש רש&quot;י ז&quot;ל שהוא הילד ותמר ואמנון ואבשלום, הוא דרוש, כי הילד מת ע&quot;י שא&quot;ל גם הבן הילוד לך מות יומת, א&quot;כ הוא חוץ מהמנין, ותמר לא מתה, ולמדנו שהיה לו עוד שני בנים שמתו והם שלמו החשבון: {{צ|ואלישמע}}. ובשמואל (ה) ולקמן (יד, ז) ואלישוע, שינו שמו לאלישוע אחר שקראו שם אחיו אלישמע, ופה הזכיר עקר השם:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (טו){{צ| ובני יאשיה}}. בסדר הבנים האלה יש דעות שונות, ודעת מהרי&quot;א שצדקיה המלך לא היה בן יאשיה רק בן יהויקים, ושלום הנאמר פה הוא יהואחז, עמ&quot;ש בשמו בפי' מלכים (ב' כד, יז). ואני גליתי דעתי בארך שם, שצדקיהו המלך הוא בן השלישי של יאשיה, ויוחנן הוא יהואחז שמלך תחלה, ונקרא בכור אף שהיה קטן שתי שנים מן יהויקים, מפני שהיה בכור למלוכה, כמ&quot;ש חז&quot;ל, וחשבם כסדר שמלכו, יוחנן הוא יהואחז תחלה, ואחריו יהויקים, ואחריו צדקיהו, ושלום בן יאשיה הגלו אותו לבבל בעת שהוליך את יהויקים בבלה כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיהו, ועליו נבא ירמיה (כב, יא) כמש&quot;ש, (פי') [עי'] בכל אלה המקומות כי שם בארתי הדברים:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (יז - יח){{צ| ובני יכניה}}. חז&quot;ל פי' שנגזר עליו להיות ערירי (ירמיה כב, ל), ועל ידי תשובה נתבטלה הגזרה. ולמה שפירשתי שם, היה הגזרה שלא ימלוך איש מבניו, לא שיהיה ערירי ממש, וגזרה זו נתבטלה, כי זרובבל עלה לגדולה אח&quot;כ מצד אבותיו, והיה מושל ביהודה, הפך ממה שכתבו עליו שלא יצלח מזרעו איש מושל עוד ביהודה, עי&quot;ש:

{{צ|ובני יכניה אסיר.}} 
י&quot;מ שאסיר תואר ליכניה שהיה אסור בבית האסירים, ושם הוליד הבנים האלה. ודעת חז&quot;ל שפירשו אסיר ושאלתיאל בנו, והי&quot;ל שני בנים, ומלכירם ופדיה הם בני שאלתיאל. וגם יל&quot;פ שכל הנחשבים הם בני יכניה, ועי' בסמוך:
}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (יט) {{צ|ובני פדיה זרובבל.}} ובעזרא וחגי ומלאכי נקרא זרובבל בן שאלתיאל, ויאמר הרד&quot;ק שהיה בן בנו של שאלתיאל, ודעת הראב&quot;ע (עזרא ג) כמ&quot;ש שפדיה הוא אחי שאלתיאל, ושאלתיאל מת בלא בנים ופדיה יבם את אשתו ולכן נקרא זרובבל בן שאלתיאל ע&quot;ש המת, להקים זרע לאחיו: {{צ|ושלומית אחותם.}} כל אלה נולדו מאשה אחת:}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כ) {{צ|וחשובה}} וכו' {{צ|חמש}}. מאשה אחרת:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כא){{צ| בני רפיה.}} בס' היחוס נכתבו בארך, ושם היה כתוב רפיה ובני רפיה, פלוני ופלוני, ארנן ובני ארנן וכו', ופה תפס בקצור התחלת כל הענין כמ&quot;ש כ&quot;פ:}}


{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=(כב) {{צ|ובני שכניה שמעיה ובני שמעיה}}. בני שמעיה נתגדלו אצל שכניה אבי אביהם ונחשבו לו כבניו, וחשבם עם שמעיה אביהם לששה בנים, ועז&quot;א ששה וחשב רק חמשה:}}

{{מלבים
|שאלות= 
|עניין= (כד) {{צ|ובני אליועוני.}} הנה האחרונים המבקרים הלכו בזה צלמות ולא סדרים ויוכיחו מזה כי יד סופר מאוחר שלטה בספר הזה, שאיך יצויר שעזרא יזכיר מזרובבל ז' דורות זרובבל חנניה שכניה שמעיה נעריה אליועיני וענני, וסתם דור הוא שלשים שנה, א&quot;כ יצטרך ר&quot;י שנה מזרובבל עד ענני, וכבר הראיתי בפי' נחמיה (סי' יב) שגם שם הקשו כזאת על יחוס הכ&quot;ג שחושב, והראיתי טעותם, כי לנו לחשוב לכמה יוליד איש, ואם הוליד יכניה ובניו ובני בניו כ&quot;א לי&quot;ג שנה, שזה אינו יוצא מדרך הרגיל, א&quot;כ מגלות יכניה שהיה ח&quot;י שנה לפני חורבן הבית עד הזמן שבא עזרא כותב דה&quot;י ונחמיה אחריו שהשלימו (כפי קבלת חז&quot;ל בב&quot;ב יד ב) ונחמיה שב שנית לירושלים בשנת ל&quot;ב לארתחששתא, וגם אם נאמר שדריוש הוא ארתחששתא היה נחמיה שלשים שנה אחרי בנין הבית, שהוא מאה שנה אחרי חורבן הבית, וקי&quot;ח שנה אחר גלות יהיוכין, א&quot;כ אם הוליד יכניה תכף אחר גלותו, ובניו הולידו דור דור לי&quot;ג שנה, בשנים קי&quot;ח נולד כבר הדור העשירי אחר יכניה. ועתה גם אם נפרש שזרובבל היה בן פדיה בן שאלתיאל, ענני הוא הדור התשיעי אחר יכניה, ויצויר שראה נחמיה את ענני, גם אם הולידו כולם כ&quot;א לי&quot;ד שנה. וכ&quot;ש אם נאמר כמו שפירשתי לפי' אחד שאסיר ושאלתיאל ופדיה אחים כולם בני יכניה, והיה ענני הדור השמיני אחר יכניה, יצויר שראה את ענני גם אם ששה מהם הולידו לט&quot;ו שנים, ומה הרעש אשר הרעישו וקורי עכביש אשר ארגו על השאלה הזאת על קו תהו ואבני בהו?:
 
}}

[[קטגוריה:מלבי&quot;ם על דברי הימים א]]</text>
      <sha1>lgqnslcdguhjpv0io90nwjthqq5p1uq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א יב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334072</id>
    <revision>
      <id>1417002</id>
      <parentid>1399924</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7286" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|יא|יב|יג}}


  {{מלבים|שאלות= |עניין=(א) עוד עצור מפני שאול. ר&quot;ל שלא באו בעת שבאו בני מנשה לציקלג (פסוק יט), שאז מת שאול בימים ההם, רק הם באו לפני זה בעת שישב בצקלג ימים וארבעה חדשים (ש&quot;א כז), שאז היה עצור שלא לשוב לארץ יהודה: בגבורים. היה בין גבורי דוד עוזרים לו במלחמותיו:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
נושקי. הכלי נשק שלהם היה בקשת: מימינים ומשמאלים. כי רוב בני בנימין היו אטר יד ימין (שופטים כ): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג - ד) 
הראש אחיעזר ויואש. כי באו מהם כ&quot;ג, והיה עליהם שני שרי עשרות אחיעזר ויואש: וישמעיה גבור בשלשים. כי גם מן גד הגיעו י&quot;א גבורים (פסוק ט - יג), וא' היה הראש, נשארו בין כולם שלשים גבורים (חוץ מראשיהם, וישמעיה), והיה ישמעיה גבור בין השלשים גבורים ושר השלשים: }}

  {{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) ומן הגדי. הם באו קודם בני בנימין הקודמים: נבדלו. כי היו שרי צבא כמ&quot;ש (פי&quot;ד) ועזבו צבאותיהם לצאת אל דוד: למצד מדברה. בעת שישב במצודות כמ&quot;ש בשמואל (א' כג, יד): }}

  {{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) ראשי הצבא. בהיותם בביתם היו ראשי הצבא: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) אשר עברו. בהיותם שרי הצבא, ואז בימי שאול היה לבני גד מלחמה עם ההגריאים כמ&quot;ש (למעלה ה, י) עברו את הירדן והירדן היה מלא על כל גדותיו: ויברחו. כל ההגריים שהיו בעמק: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) ויבואו. בהיותו במצד באו גם מבני בנימין, והיו עמהם מבני יהודה ועמשי היה בראשם, כמו שפרש&quot;י שהתיראו שיחשוד דוד אותם אחר שהם משבטו של שאול, שבאו לתפשו ולמסרו ביד שאול, לקחו עמהם את עמשי שארו של דוד: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) אם לשלום. אמר זה בדרך תפלה, באשר לא ידע אם באו לטובתו או לרעתו, בקש מה' היודע תעלומות לב שהוא יברר לו האמת, ואם באו לשלום ולעזרו יתן ה' בלבב דוד אהבה עליהם, ויהיה לבבו מוכן להתאחד עמהם, ואם באו לרמאות אותו (אחר שהוא בלא חמס בכפו, יראה ה') יוכיח ה' ויברר לו האמת שיתן בלבבו להשמר מפניהם [ויוכח היינו יברר הדבר, כמו (בראשית לא, מב) מאת עניי ראה אליהם ויוכח אמש]: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט) ורוח לבשה. וכה אמר עמשא, הלא ראש השלישים לך דויד, ר&quot;ל הלא אני העומד בראש השלישים והגבורים האלה הלא אני לך, כי אני שארך ובשרך: ועמך אני בן ישי. כי עמשא היה בן אביגיל, וכבר בארתי (למעלה ב, טז) שאביגיל היתה אחות דוד מן האם ולא מן האב, כי אמה נשאת תחלה לנחש והולידה את אביגיל, ואח&quot;כ נשאת לישי והולידה את דוד, ולא היה עמשי מבני ישי, רק שאם אמו היתה אשת ישי ואם דוד, ונתגדל בביתו, ובהיותו עם דוד שהוא אחי אמו נחשב כאלו הוא בן ישי, ואחר שאני מבית אביך ושארך, שלום, ואל תירא, כי שלום לך ושלום לעוזרך, שהאנשים האלה הבאים שלמים הם בין עמך בין עם עוזרך: כי עזרך ה'. י&quot;ל שזה היה אחר שכרת כנף המעיל לשאול שראו שעזר ה' נלוה אל דוד (ולמ&quot;ש מ&quot;ש ראש השלישים מוסב למעלה ולמטה, עמשא ראש השלישים אמר ראש השלישים לך דוד): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ - כא) וממנשה נפלו. התחברו אל דוד, וזה היה בעת שהלך עם פלשתים עד אפק למלחמה נגד שאול עפ&quot;י בקשת אכיש מלך גת (ש&quot;א כח) ולא עזרו אנשיו לפלשתים אחר ששלחוהו סרני פלשתים לשוב לציקלג כי אמרו במה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם, ובעת שובו פגע בבני מנשה שהלכו לעזור לשאול נגד פלשתים, והתחברו עמו: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) והמה עזרו על הגדוד. של עמלק, ששבו את מחנה דוד: ויהיו שרים בצבא. שאחר כך כששב דוד בעת ההיא ליהודה עשאם לשרי הצבא לבני מנשה שבאו אליו לחברון, ומפרש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג) כי לעת יום ביום יבואו. שמעת ההיא שאז שב דוד לארץ יהודה המליכו אותו באו גם מיתר שבטים ונוספו על מחנותיו בכל עת, כמ&quot;ש ש&quot;ב (ג, א) ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים, וכמש&quot;פ שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כד) ואלה. מעתה יספר בעת שבאו כל ישראל להמליכו: מספרי ראשי החלוץ. המספרים שנתנו לו ראשי החלוץ, שכל ראש הודיע מספר אנשיו: באו. אשר באו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה) בני יהודה. הם המליכו אותו מכבר ולא באו רק לכבודו, ולכן באו מעט, כפרש&quot;י: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כח) ויהוידע. אביו של בניהו: הנגיד. שר ומנהיג: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ל) מרביתם. רובם היו אצל מלכות שאול משומרי ראש המלך ושומרי ביתו ונאמנים לו: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(לב) אשר נקבו בשמות. שבאו ראשיהם והביאו שמותם חתום שמסכימים על המלוכה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לג) יודעי בינה לעתים. היו יודעים לתת עצות על מעשה בני ישראל לפי הזמן. וחז&quot;ל פי' שהיו בקיאים בחשבון תקופות ומזלות: ראשיהם מאתים. כבר בארתי למעלה (ז, יב) שבני יששכר היו להם מאתים שרי אלפים, והם באו בשם כל השבט להמליך את דוד: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לד) ולעדר. הוא מין תכסיס מלחמה שיתיצבו המחנות עדרים עדרים איש מול חברו, ובכ&quot;ז יהיה לב כולם שלם זה עם זה להתגבר נגד האויב: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לט) וגם כל שארית. אף אותם שלא באו: }}</text>
      <sha1>qjvd192g4wa15xgafxorg96btqt2rqb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א יג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334073</id>
    <revision>
      <id>1417003</id>
      <parentid>1399956</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2323" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|יב|יג|יד}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ויועץ דויד. בש&quot;ב (ו, א) נכתב בקיצור ויוסף עוד דוד את כל בחור מישראל שלשים אלף, ועזרא באר שתחלה התיעץ עם השרים ע&quot;ז, וזה לא היה תיכף אחר המלכתו, כי בעת מעשה זו כבר כבש את ירושלים, וציון היתה עיר דוד, כמבואר לקמן: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
ויאמר לכל קהל ישראל. שהם שריהם שעומדים במקומם: ואם מן ה' אלהינו. יצא הדבר: נפרצה. מלשון התחזקות יותר על הגבול, כמו (בראשית כח, יד) ופרצת ימה וקדמה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) ויקהל. ובשמואל מבואר שנתקבצו כל בחור מישראל, דהיינו ששלחו בחיריהם ושופטיהם מכל עיר ועיר כמש&quot;ש: מן שיחור. ר&quot;ל מגבול נגב עד גבול צפון, וכן מלבא חמת עד נחל מצרים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) בעלתה. כמ&quot;ש בעלה היא קרית יערים (יהושע טו, ט): יושב הכרובים אשר נקרא שם. ר&quot;ל אחר שה' נקרא בשם יושב הכרובים, ששוכן בין בדי הארון, אם כן ראוי לחלק לו כבוד כי ה' שוכן עליו, וזה פי' למ&quot;ש בשמואל (שם, ב) אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים (נקרא) עליו, ר&quot;ל בעבורו נקרא ה' בשם יושב הכרובים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז - ח) וירכיבו וכו' ודוד וכו'. בשמואל מאריך יותר, ושם בארתי פרטי החטאים שחטאו בזה נגד קדושת הארון: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט - י) לאחז. באר שמ&quot;ש בשמואל (שם, ו) ויאחז, ר&quot;ל שרצה לאחוז, ומת על אשר שלח ידו על הארון הגם שלא אחז בו עדיין: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) עם בית עובד אדום. שישב אצלו ביחד עם כל בני ביתו ולא הוזק א' מהם, ויתר הדברים בארתי בשמואל שם (סי' ו): }}</text>
      <sha1>l1pf7n97eqv1ldzphqf6y6jsikr2stb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א יד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334074</id>
    <revision>
      <id>1417004</id>
      <parentid>1400009</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3889" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|יג|יד|טו}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
וישלח. בשמואל (סי' ה) נאמרו מעשים אלה שבפ' זו קודם להעלאת הארון, באשר שם רצה לספר מהבאת הארון בשני הפעמים בספור אחד, אבל עזרא גלה לנו שהעלאת הארון בפעם ראשונה זה היה תחלה ותיכף אחר שכבש את מצודת ציון ויחד לנו עיר דוד לשבתו, וכאשר ישב הארון בבית עובד, בג' חדשים אלה, היו הדברים הנאמרים בפ' זו, שחירם שלח מלאכים לכרות עמו ברית שלום, ועצי ארזים וחרשים לבנות לו בית, וע&quot;כ אמר: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
וידע דוד. ר&quot;ל מזה שנתאספו כל ישראל משיחור מצרים עד לבא חמת ע&quot;פ פקודתו, ידע שהכינו ה' למלך על ישראל (כי תחלה לא באו עדיין כולם להמליכו). וממה ששלח חירם אליו מלאכים, ידע כי נשאת למעלה מלכותו, עד שמלכי גוים יאשרוהו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג - ד) ויקח. אז התחיל להוסיף לקחת עוד נשים להרבות בנים ובנות, ועמ&quot;ש בשמואל שם, ולמעלה סי' ג': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח - ט) וישמעו. באשר עד עתה היה בעל בריתם ולוחם מלחמת אכיש, רצו לראות אם יכנע להם, בשגם שהם היו עד עתה מושלים בישראל, עז&quot;א שהלכו לבקש ולדרוש איך יתנהג כנגדם. ובשמואל (ה, יז) כתיב וישמע דוד וירד אל המצודה, ופי' עזרא שר&quot;ל שיצא לפניהם, היינו שרצה להקדים אותם וליפול בארצם לבל יניחם להתפשט בא&quot;י, ולכן הלך אל המצודה היא המצודה שבמדבר מעון, שהיתה קרובה לארץ פלשתים. אבל הם הקדימו א&quot;ע בתוך כך וינטשו בעמק רפאים שהוא סמוך לירושלים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) וישאל האעלה. כי ההולך מן המדבר לצד ירושלים הוא עולה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) ויעלו בבעל פרצים. בשמואל (שם, כ) כתיב ויבא דוד בבעל פרצים, שנוכל לפרש שבבוא דוד בבעל פרצים הלכו פלשתים לקראתו ויתגרו בו מלחמה, ופירש עזרא שהפלשתים עלו בבעל פרצים, שעלו מן העמק אל ההר להתקרב אל ירושלים, ודוד בא שם מאחריהם ויכה אותם: ע&quot;כ קרא. בשמואל אמר ע&quot;כ קראו, פירש עזרא שקראו השם ע&quot;פ דוד שנתן שם זה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) ויעזבו. בשמואל (שם, כא) כתיב את עצביהם, ופירש עזרא שעצבים אלה לא היו אצלם כעין טלמסאות, רק אלהות ממש. ועל מ&quot;ש בשמואל וישאם דוד, שמשמע שנשא אותם לירושלים, פירש עזרא ששרף אותם, אחר שהיו עבודת גלולים, ופי' וישאם מענין משאת עשן, ששרפם, ועמ&quot;ש עוד בשמואל שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) ויאמר לו האלהים. בשמואל (שם, כג) כתיב לא תעלה הסב אל אחריהם, ופירש עזרא, שר&quot;ל לא תעלה אחריהם כמו בפעם ראשונה שנפל מאחריהם רק הסב אל הצד (ר&quot;ל שמלת הסב בשמואל הוא מאמר מוסגר לא תעלה (רק הסב מעליהם) (לא תעלה) אל אחריהם). ויתר הדברים התבארו בפי' שמואל שם: }}</text>
      <sha1>r2r0gxynphpama33f51ydxgp42qwnhl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א טו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334075</id>
    <revision>
      <id>1417000</id>
      <parentid>1399925</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7672" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|יד|טו|טז}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ויעש, ויכן מקום. של בנין אבנים: ויט לו אהל. של יריעות מלמעלה, שעד עתה היה מתהלך באהל ובמשכן, כמ&quot;ש (יהושע יח, א; ש&quot;ב ז, ו): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
לא לשאת. כי כבר בארתי (ש&quot;ב ו, ב - ד) שחטאו אז, א] במה שעוזא ואחיו נשאוהו בכתף מבית אבינדב אל העגלה, שהם לא היו לוים, וגם שנשאוהו בידיהם בלא מוטות. ב] מה שנתנוהו על העגלה. ע&quot;כ אמר לא לשאת כי אם הלוים, לא ישראלים. והנה במדבר נשאוהו רק בני קהת, ולמד דוד שזה אינו מצוה מוכרחת, דהא בפ' עקב (י, ח) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמוד לפני ה' וכו' עד היום הזה ע&quot;כ לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו, מזה מבואר שמצות נשיאת הארון הוא על כל בני לוי, ושנשיאה בכתף היא מצוה נהוגה לדורות, דהא אמר עד היום הזה, וע&quot;כ אמר כי בם בחר ה' לשאת את ארון האלהים ולשרתו עד עולם, שהם דברי הכתוב שבפ' עקב, שממנו הוציא שהיא מצוה לדורות, שבזה טעה תחלה וחשב שהיה רק במדבר: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג - ד) ויקהל, ויאסף. התבאר אצלי שהמקהיל הוא ע&quot;י קול וכרוז וזה לכל ישראל, אבל הלוים באו מעצמם והוא אספם אליו לדבר עמהם: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) לבני קהת. עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, היו עמרם ויצהר למשפחה אחת, וחברון לבד, ומעוזיאל יצאו שתי משפחות עוזיאל ואליצפן בנו, וגרשון ומררי כ&quot;א משפחה אחת: }}

  {{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) ויקרא לצדוק. כי הכהנים היו צריכים לכסות את הארון בפרוכת וכסוי עור תחש ובגד כליל תכלת, כמבואר (במדבר ה, ד), ואח&quot;כ נשאו הלוים: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) לא אתם. מלת והעליתם נמשך לשתים, לא העליתם אתם: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) בכתפם במוטות. כי גם בזה לא עשו בראשונה כמשפט, שנשאו מבית אבינדב שלא במוטות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) להרים בקול. כמו להרים קול, או יהיה פעל להרים הלבבות ע&quot;י קול וע&quot;י שמחה:
}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) הימן. מבני קהת: ואסף. מבני גרשון: ואיתן. מבני מררי (כנ&quot;ל ו'): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) אחיהם המשנים. שניים להם במעלה: זכריה בן. שעורו זכריה בן יעזיאל ויעזיאל, ר&quot;ל ויעזיאל אביו, כי כן הוא מונה בפסוק כ': השוערים. שעד עתה היו שוערים במשכן: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט - כא) והמשוררים. מפרש מה עשו עתה, שהמשוררים (הנזכר בפסוק יז) היו במצלתים, ומן השוערים (הנחשבים בפסוק יח), נגנו חצים בנבלים על עלמות וחצים בכנורות על השמינית, והם מיני נגונים, או כלי שיר (ועזזיא לא נחשב תחלה, שהוא לא היה מן השוערים). והנה כפי הדין אין לשוערים לסייע למשוררים (רמב&quot;ם ה' כה&quot;מ פ&quot;ג), רק בכאן לא היה שיר לעבודה בבהמ&quot;ק, דהא כפי הדין אין מוסיפים על ששה נבלים ולא פוחתין מתשעה כנורות (רמב&quot;ם שם), וכאן היו שמונה נבלים וששה כנורות, והצלצל אחד לבד וכאן היו המצלתים שלשה, כי היו רק לכבוד הארון: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) וכנניהו שר הלוים במשא. שהיה השר על הלוים המשוררים בפה, ששיר זה נקרא משא, שהיו נושאים בו דברי תהלות במשל ומליצה: יסור במשא. הוא היה אוסר קשר המשוררים, על פיו ערכו את השיר, על פיו התחילו וסיימו, כי מבין הוא בחכמה זו (כמו (מ&quot;א כ, יד) מי יאסור את המלחמה, שהוא העורך המערכה וקושרה יחד): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג - כד) וברכיה וכו'. הנה הלוים היו הולכים אחרי הארון, ושבעה הכהנים בחצוצרות הלכו לפני הארון (כמו בעת כיבוש ירחו שהלכו ז' כהנים בשופרות היובלים לפני הארון), והיו שני שוערים מן הלוים אחרי הארון, שהם ברכיה ואלקנה שהיו מפסיקים בין הארון ובין הלוים בל יקרבו אליו, וע&quot;ז קראם שוערים לארון, ושני כהנים עובד אדום ויחיה היו שוערים לארון לפניו, מפסיקים בין הארון ובין הכהנים שלא יקרבו אליו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה) ויהי. כל הנאמר עד עתה הוא הוספה עמש&quot;ש (ש&quot;ב ז, יב) וילך דוד ויעל את ארון האלהים מבית עובד אדום עיר דוד בשמחה, ושם קצר, ופירש עזרא באורך, וסיים שדוד והזקנים והשרים היו בשמחה, שהיו מלאים שמחה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כו) ויהי בעזר. בשמואל (פסוק יג) ויהי כי צעדו נושאי ארון ברית ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא, והוסיף עזרא שבכל סדר שהלכו ששה פעמים ששה צעדים הקריב ז' פרים וז' אלים, כמו שפי' חז&quot;ל, ועמש&quot;ש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כז - כח) ודוד. שם, יד - טו) ספר שדוד התיחד בג' ענינים, א] בגופו, שרץ בכל עוז לפני ארון. ב] במלבושיו, שהיה חגור אפוד כלבוש הכהנים, לא כלבוש מלכות. ג] מה שהשתתף עם כלל ישראל שהעלו את הארון בתרועה ובקול שופר. וכ&quot;ז לא הוצרך עזרא לכתבו שנית כי נודע משם, רק הוסיף לפרש שדוד הלך מכורבל ומעוטף (כמו כרבלתהון, דניאל ג') במעיל בוץ, וכן היו מעוטפים הלוים הנושאים הארון הלוים והמשוררים, המשוררים, ר&quot;ל המשוררים שהיו משוררים בפה, וכנניהו השר שלהם היו מעוטפים כן, וביחוד היה על דוד אפוד בד על המעיל כלבוש הכהנים. והוסיף עוד שחוץ ממש&quot;ש שכל ישראל היו מעלים בתרועה ובקול שופר, היו להם ג&quot;כ חצוצרות ומצלתים נבלים וכנורות, וגם ישראל יודעי נגן היו מנגנים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כט) ויהי. זה נאמר גם בשמואל, ושם (טז) כתיב בא עיר דוד, ועזרא פי' עד עיר דוד, שראתה מרחוק ותבז בלבה. ושם כתיב מפזז ומכרכר, ופירש עזרא מרקד ומשחק: }}</text>
      <sha1>kn5j911s24zgvvbr3ymnct3ik838e4p</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א טז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334076</id>
    <revision>
      <id>1417001</id>
      <parentid>1400043</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6443" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|טו|טז|יז}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א - ג) 
ויביאו. ג' פסוקים אלה נזכרו בשמואל, ושם סיים וילך כל העם איש לביתו וישב דוד לברך את ביתו, ועזרא מצא בדה&quot;י אשר למלכי בית דוד כי בטרם שהלכו העם סדר דוד תחלה את משמרת הארון ועבודת המשכן ככל המסופר בספר זה, והעתיקו, לבאר שרק אחר המעשים האלה הלכו העם לביתם ודוד לביתו:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד - ה) 
משרתים. לכבד ולרבץ לפניו, וגם נתן לוים להזכיר, ר&quot;ל מעשה ה' בימי קדם: ולהודות. על טובותיו: ולהלל. בספור שבחיו. וע&quot;ז היה אסף הראש:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) ובניהו. כפי הדין שהכהנים תוקעים בחצוצרות, וצריך שני כהנים כמבואר בערכין, וכנראה הם עצמם אמרו שיר גם בפה, והיו י&quot;ב, כדין דאין פוחתין מי&quot;ב על הדוכן, ובאשר לא היו רק לזכר היו י&quot;ב בין הכל:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) אז נתן דוד בראש. כי היו מהללים בכמה מזמורים, רק שני מזמורים אלה נתן לאמרם בראש:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) הודו. הנה מבואר בסדר עולם שמזמור הראשון עד פסוק כ&quot;ג היו אומרים בבקר, והמזמור השני מפסוק כ&quot;ג ואילך היו אומרים בין הערבים, ומזמור הראשון יסדו דוד בספר תהלותיו סי' ק&quot;ה, ושם פירשנו הדברים כפי דרכנו והקורא ידרוש פירושו משם, לבד שבא פה בקצת שנוים, כי במזמור זה בא להזכיר שה' הבטיח את הארץ לאברהם, ושצוה להאומות בל יגעו בם ודבר צוה קיים לאלף דור, כי כן הראה נפלאותיו בשדה פלשתים, בל יגעו בארון קדשו ובישראל עמו. ושם (תהלים קה, ו) אמר זרע אברהם עבדו, כי ראשית ההבטחה היתה לאברהם, ופה אמר זרע ישראל, כי נפלאותיו בארון היה מצד ישראל אבי האומה ביחוד. ושם (ח) אמר זכר לעולם בריתו, ופה אמר זכרו, מצוה עתה שישראל יזכרו בריתו וישמרוהו. וכן יש להבין יתר השנויים:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג) שירו. מזמור זה נמצא בספר תהלות סי' צ&quot;ו, וכבר פירשתי המזמור וענינו בפי' ס' תהלות, ויש גם בזה איזה שנויים כפי הצורך לענין הארון, שכונת ההודאה על הנס והפלא שעשה ה' ע&quot;י הארון בעת שבו אותו פלשתים, ועי&quot;כ הכירו העמים נפלאותיו ושכל אלהי העמים אלילים, כי דגון אלהיהם נפל לפני ארון ה'. ושם (ו) אמר עוז ותפארת במקדשו, ופה אמר עז וחדוה במקומו, כי הגם שישב הארון בשדה פלשתים הראה את עוזו ושמח על מפלת אויביו. שם אמר (ח) שאו מנחה ובאו לחצרותיו, ובכאן אמר שאו מנחה ובאו לפניו, כי פה ידבר שה' שוכן אצל הארון, והבאים באים לפניו. וכן תמצא ידך לפרש עד&quot;ז יתר השנויים, כשתעיין על פירושי שם ותשכיל על דבר:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לד - לו) הודו. פסוק זה הוא ציון של התחלת מזמור ק&quot;ו, ופסוק שאחריו הוא סוף המזמור, עד שכפי השערתי אמרו בבוקר כל סימן ק&quot;ה ובערב כל סימן ק&quot;ו. או שאמרו תחלת הסימן וסופו לרמז על מזמור זה וענינו, שבמזמור ק&quot;ה ספר מהחסדים שעשה ה' עם ישראל בצאתם ממצרים ובמדבר, ובסי' ק&quot;ו ספר איך מרו את דבריו ומשלו בם שונאיהם ועי&quot;כ הלכו שבי לפני צר, וסיים בבקשה שיקבצם מן הגוים שהלכו שבי תחתם, וכל העם ענו ברוך ה' אלהי ישראל, לברך על הטובה ועל הרעה. ובתהלים לא נמצא מלת ואמרו, רק הושיענו, ומשמע שזה צווי אל העם שיאמרו שני פסוקים אלה האחרונים, ועיין ברש&quot;י מ&quot;ש בזה:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לז) ויעזב לאסף. עזב סדר העבודה לאסף שהוא יסדר השיר הצריך לאמר תמיד מעניני דיומא:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לח) ועובד אדום ואחיהם. פי' הרד&quot;ק בניו ואחיהם ששים ושמונה (ולקמן כו, ח) חשבם ששים ושנים, וצ&quot;ל שששה מהם נחסרו בימי הדבר שהיה אז, או שפי' עובד אדום וחוסה ואחיהם היו ששים ושמונה, ומפרש שעובד אדום וחוסה היו מיוחדים לשוערים. והגם שחושב לקמן (שם י) בנים שלשה עשר לחוסה, בעת ההיא נתרבו:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לט) ואת צדוק. מ&quot;ש רש&quot;י ולא עזב שום כהן עם הארון, הוא שלא בדוקא, כמ&quot;ש בפסוק ו':}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(מא - מב) ועמהם הימן. ר&quot;ל שהימן וידותון היו בין עם המשוררים בפה, שעז&quot;א שהיו עמהם היינו עם הכהנים: עם שאר הברורים. היינו הנבחרים שנקבו אז בשמותם להודות ה' בפה, וגם היו עמהם הימן וידותון לנגן ע&quot;י חצוצרות ומצלתים ויתר כלי שיר, כי היו בקיאים בין לשורר בפה בין בכלי: ובני ידותון. היו מיוחדים לשער:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(מג) וילכו. ואחר שסדר דוד עבודת הארון והמשכן ומשמרות הכהנים והלוים בכ&quot;א, אז הלכו העם לבתיהם ודוד נסב לברך את ביתו. ולא הזכיר פה ממיכל בת שאול, שכבר נאמר בשמואל שם:}}</text>
      <sha1>nh305j2uokhdohge343zw9q65mzcoib</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א יז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334077</id>
    <revision>
      <id>1417005</id>
      <parentid>1399971</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11286" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|טז|יז|יח}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ויהי. כל הספור והחזיון הנמצא בסימן זה הועתק מס' שמואל ב' סימן ז', ובאשר בו נמצא הבטחה עתידה על מלכות דוד היה ספור זה יקר בעיני עזרא להעתיקו שנית עם איזה שנויים אשר בא לבאר ולפרש הדברים או לקצר, ובאשר כבר פירשנו הדברים באורך בדרך המושכל בפי' שמואל, לא אכפיל הדברים, רק אעיר על השנוים הבאים בספר זה: בביתו. ושם (ז, א) וה' הניח לו מסביב מכל אויביו: בבית הארזים. שם בבית ארזים, פי' שר&quot;ל הארזים הידועים ששלח חירם, שהיה בנין גדול ובית מלכות: תחת יריעות. זה פירוש מש&quot;ש (ב) בתוך היריעה:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
עשה. ר&quot;ל תוכל לעשות, וזה פי' מש&quot;ש (ג) לך עשה, שאינו ציווי:}}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) לא אתה. שם =(ה) האתה תבנה לי בית, ופי' שר&quot;ל כי לא אתה תבנה הבית רק בנך:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) מן היום. זה פי' מש&quot;ש (ו) למיום העלותי: מאהל אל אהל. זה פי' מש&quot;ש ואהיה מתהלך באהל ובמשכן, כי משכן שילה היה אהל מלמעלה ומשכן של בנין מלמטה, והתהלך מאהל שבמדבר אל משכן שילה ששם ישב באהל ובמשכן ביחד:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) אחד שופטי ישראל. זה פי' מש&quot;ש (ז) את אחד שבטי ישראל, מלשון שבט מושלים (ישעיה יד, ה):}}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) ואכרית. ושם (ט) ואכריתה, ובאשר עד ועשיתי דבר בעתיד המהופך לעבר, שעל זה בא הוי&quot;ו בקמץ, ומן ועשיתי מדבר מן העתיד והוא&quot;ו הוא וא&quot;ו החבור כמש&quot;פ שם, יצדק יותר ואכרית בלא ה&quot;א, שהה&quot;א הבא נוסף על הפעל מורה על גלות רצון, לא על עבר מוחלט, כמ&quot;ש בכ&quot;מ:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) לבלותו. ושם (י) לענותו, ופי' חז&quot;ל ברכות דף ה' (ע&quot;ב), מתחלה לענותו ולבסוף לבלותו, שאחר שחטאו נשתנה ההבטחה, והיו מעונים מבני עולה, רק שנשאר ההבטחה שלא יבלו אותם להומם ולאבדם:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) ולמימים. זה פי' מש&quot;ש (יא) ולמן היום: והכנעתי. ושם והניחותי, ואחר החטא לא מצא מנוחה לגמרי רק שנכנעו תחתיו, כמ&quot;ש בפסוק י' מדברי חז&quot;ל: ואגיד לך. (שם) והגיד לך ה' כי בית יעשה לך ה', ופירשתי שם שר&quot;ל שהגיד לו זאת בנבואה אחרת הטעם שלא יבנה הבית מפני ששפך דמים הרבה כמו שהזכיר נבואה זאת לקמן (כח, ג), ופירש עזרא שאז לא נאמר לו עדיין נבואה זו, כי אז לא שפך עדיין דם לרוב, שהמלחמות הגדולות עשה אחרי זה הדבור, ואחרי זאת א&quot;ל ה' דמים הרבה שפכת, (ועזרא) [ועז&quot;א] ואגיד לך, ר&quot;ל שבעתיד אגיד לך טעם הדבר: ובית יעשה. הוא הבטחה שיבנה לו ה' בית נאמן כמו שמפרש:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא - יב) ללכת עם אבותיך. ושם (יב) ושכבת את אבותיך, ועזרא יודיע כי הצדיקים אין להם מנוחה לא בעוה&quot;ז ולא בעוה&quot;ב שנאמר (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל כמ&quot;ש חז&quot;ל בסוף ברכות, ע&quot;ד (זכריה ז, ג) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה: אשר יהיה מבניך. ושם אשר יצא ממעיך, ועזרא פירש שלא יהיה זרע מבנותיו, רק מבניו הזכרים: והכינותי את מלכותו. ושם את ממלכתו, וכן במ&quot;ש וכוננתי את כסאו אומר שם (יג) כסא ממלכתו, וכבר בארתי ששם ממלכה מציין את העם בכלל שעליהם מולך, וזה לא נתקיים כי הממלכה נחלקה לשתים, רק המלכות נשארה והכסא שנשאר במלכות על שבט יהודה:}}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) לבן. שם (יד) הוסיף אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים, ועזרא השמיט זה אחר שאח&quot;כ גרמו העונות ששבתה המלוכה ואת עיני צדקיהו עור כמו שקונן ע&quot;ז המשורר (תהלות סי' פט): כאשר הסירותי. ושם (טו) כאשר הסירותי מעם שאול אשר הסירותי מלפניך, שמשמע שהסיר החסד משאול באשר מצא את דוד יותר ראוי לחסד זה, ועזרא שהיה מגמתו לומר ששאול לא היה ראוי עוד למלוכה (כמ&quot;ש למעלה י, יג), תקן הדבר שהוסר החסד משאול בעבור חטאיו:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) והעמדתיהו. שם (טז) אומר ונאמן בית וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם, ועזרא הוסיף שהיה הבטחה גם לשלמה, שתהיה המלוכה שמורה לזרעו תמיד לא ליתר זרע בית דוד:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) וראיתני כתור האדם המעלה. ושם (יט) וזאת תורת האדם, מבואר שפי' מלת תורת ששרשו תור, והוא לדעת הרד&quot;ק לשון תכונה, וקרוב לו נאוו לחייך בתורים (שה&quot;ש א, י), הפנינים המסודרים על סדר ותכונה. ומ&quot;ש האדם, היינו האדם המעלה והחשוב. אולם למה שפירשתי שם שר&quot;ל שהוכיח מזה שהחסד הזה שניתן לו אינו מצד שהוא אדם פרטי, רק מצד שהוא אדם כללי, והוא הולך מהלך השלמות אל הכלל, וכל בני אדם יחד, והאדם הכללי הסוגיי הוא למעלה מן האדם האישיי הפרטי, כי אין איש בשכל ולא מין חוץ לשכל, והאדם המעלה המצויר בשכל העליון ית' הוא האדם הכללי, ועז&quot;א שראיתני כתור האדם העליון העומד למעלה, שהוא האדם הכללי, וזה פי' וזאת תורת האדם, ר&quot;ל האדם הכלליי הסוגיי:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) מה יוסיף. ושם (כ) ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך, ועזרא פי' שר&quot;ל על הכבוד הזה הנעשה את עבדך לחשבו כאדם המעלה, היינו אדם הכללי הסוגיי, מה יוסיף ע&quot;ז דוד מצד שהוא איש פרטי, ומדבר אליך מצד אישיותו שזה בטל במעלתו שהוא הולך מהלך השלימות אל האדם הכללי וכוללם יחד שידעת אותו מצד זה ככל הסוגיים הנקשרים בידיעת השכל הכולל הבב&quot;ת:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט - כ) ה' בעבור עבדך. ושם (כא) בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך ע&quot;כ גדלת ה' אלהים כי אין כמוך וכו', ושם פירשתי שר&quot;ל שההודעה הזאת היה ככל הודעות שיודיע ה' ע&quot;י נביאיו ענינים הכוללים שהם לתכלית מין האנושי בכלל, שה' יגלה מה שבלבו ורצונו הנעלם להשלמת כל הדורות, ומזה מבואר שגדלת ה' ע&quot;י שאתה קושר הסבות והמסובבים מראש ועד סוף, עי' בפירושי שם. ועזרא הוסיף ופי' שעשית את כל הגדולה הזאת להודיע את כל הגדולות בעבור עבדך וכלבך, ר&quot;ל שההודעות האלה הוא למען גלות מה שבלבך להשלמת הכלל באחרית הימים, ובעבור עבדך שידע עי&quot;כ כי ה' מי כמוך. ושיעור הכתוב שם בשמואל ה' בעבור דברך (וכלבך עשית הוא מאמר מוסגר) את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך על כן גדלת ה' אלהים, ר&quot;ל ע&quot;י דברך שדברת את כל הגדולה הזאת והודעת ההודעה הזאת ע&quot;י נביא, עי&quot;כ הודעת את עבדך שעל כן גדלת וכו'. ומ&quot;ש וכלבך עשית הוא מאמר מוסגר, שעשית זאת כפי לבך ורצונך הנעלם וכמש&quot;פ שם:}}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) אשר הלך האלהים. ושם (כג) אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם, ופי' רש&quot;י שהלכו שלוחיו שהם משה ואהרן, ועזרא פירש שם זה קדש, ובא בלשון רבים לכבוד כנודע, ושכבר היו לו לעם טרם שפדאם, כמו שקראם בשם עמי גם לפני יצ&quot;מ: לשום לך שם. ושם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, והכתוב שם מוקשה מאד, ופירש עזרא שהוא בא במאמרים מקבילים, וכך סדרו, לעשות לו שם הגדולה ונוראות ולעשות לכם לארצך. (לעשות) מפני עמך אשר פדית ממצרים לגוים ואלהיו. בענין שמ&quot;ש הגדולה ונוראות, עונה על לשום לו שם, ומלת לארצך עונה על לעשות לכם, ומלת לעשות נמשך לשתים (ופי' לעשות נקמה), וכן הלמ&quot;ד של לארצך נמשך על גוים, וע&quot;כ שינה הלשון לגרש מפני עמך:}}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(כג - כד) יאמן. ושם (כה) הקם, ופי' עזרא שא&quot;צ להתפלל שיקים ה' דברו רק שיאמן דהיינו בל יטעו העולם שההבטחה לא תתקיים, כמו בזמן הגלות שהגם שבאמת יקים ה' את דברו באחרית הימים יש הבלתי מאמינים בזה, וכן הוסיף ויאמן ויגדל שמך (ושם לא נמצא מלת ויאמן), ר&quot;ל שע&quot;י שיאמן עי&quot;כ יגדל שמך, כי בזמן הגלות יש חילול השם, ורק בזה יגדל שמך ע&quot;י שבית דוד נכון לפניך תמיד, וע&quot;כ השמיט מלת יהיה הכתוב שם:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כט) ועתה הואלת. ושם (כט) ועתה הואל וברך, ופירש עזרא שמלת הואל הוא כעין מקור עם מה שאתה מתחיל ברך, שיהיה כן לעולם: כי אתה ה' ברכת. ושם אומר כי אתה ה' דברת ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם, ופירש עזרא שר&quot;ל הלא דברת, ודבורך היא הברכה, וממילא הוא מבורך לעולם:}}</text>
      <sha1>lgrziwfio419vnncrdfxewmwiqg35zb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א יח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334078</id>
    <revision>
      <id>1417006</id>
      <parentid>1399987</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3291" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|יז |יח|יט}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ויהי. כל סימן זה מועתק משמואל סי' ח' עם הוספות ותקונים: את גת. שם (ח, א) את מתג האמה, ופירש עזרא שכן קרא את עיר גת, וכמו שדרשו חז&quot;ל טעם שם זה:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
ויך. קיצר בכאן כי יראה הקורא יתר הדברים בס' שמואל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) ויך. בזה גלה חדשות במה שהוסיף מלת חמתה, מזה מבואר שמלך צובה הלך אז למלחמה על חמת ללחום על תועי מלך חמת, שלכן שלח תועי מלך חמת מתנות לדוד בעבור זה, ושלכן אמר (בפסוק י) כי איש מלחמות תועי היה הדרעזר, כי יצא אז ללחום עם תועי, והטעם שהכה דוד אותו מפרש מפני שהלך להציב ידו בנהר פרת, שאם היה כובש את חמת היה לו יד וכח בנהר פרת שהוא מגבול א&quot;י. ושם (ג) כתיב להשיב ידו, היינו שמן חמת היה משיב פניו לנהר פרת להתקרב אל א&quot;י, ופירש עזרא להציב ידו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) אלף רכב. ובשמואל (שם, ד) אלף ושבע מאות פרשים, ופירש עזרא שהיו אלף רכב, והפרשים הנזכר שם הם ראשי הפרשים, שכל פרש (רוכב סוס) היה מעשר סוסים, ואחד פרש ממונה עליהם, והיו א&quot;כ שבעת אלפים פרשים: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) וישם. פי' שם (ו) ששם נציבים, ועזרא לא כתב כן כי יבואר בסימן י&quot;ט שלחמו ארם עם ב&quot;י, וע&quot;כ פירש שרצה לשום ולא עלתה בידו: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) ומטבחת. ושם (ח) ומבטח ומברותי, בימי עזרא נשתנה שמם: בה עשה שלמה. לא נזכר בשמואל, רק שם הוסיף במ&quot;ש בפסוק י&quot;א ומעמלק ומשלל הדרעזר מלך צובא: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב - יג) ואבשי. עמ&quot;ש בשמואל (פסוק יג), ששם אמר שהכה את ארם, וכן במ&quot;ש בפסוק הקודם מאדום וממואב כתוב שם מארם וממואב, ועי' בפירושי שמה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) ואבימלך. ושם (יז) ואחימלך, כי אביתר אביו היה הכ&quot;ג וצדוק ואחימלך היו כהנים תחתיו כמו שמבואר לקמן סימן כ&quot;ד, ועמ&quot;ש בשמואל (כ, כה): ושושא. בשמואל שם ושריה סופר, ושם סימן כ' ושוא סופר, שאז מת שריה ונעשה שושא שהוא שוא סופר תחתיו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) ובניהו. בכאן העתיק כמו בשמואל סימן כ', שאז היה בניהו ממונה על הכרתי, משא&quot;כ בתחלה לא היה ממונה עליהם כמו שנראה בסימן ח', ואז לא היו בני דוד כהנים רק הראשונים ליד המלך כמ&quot;ש שם סימן כ': }}</text>
      <sha1>c3j80e0xsjyhyzq1xhqzlacjqqbzr53</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334079</id>
    <revision>
      <id>1417007</id>
      <parentid>1400008</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1257" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|יח|יט|כ}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ויהי. הועתק משמואל סימן י', ועמ&quot;ש בפי' שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) 
המפשעה. מקום התחלת הפשיעה בין ירכיו, כמ&quot;ש ישעיה (כז, ד): }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) ארם נהרים. הוא ארם בית רחוב המוזכר שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) שנים ושלשים אלף רכב. ושם החשבון ל&quot;ב אלף רגלי, וצ&quot;ל שתחלה שכרו רגלים, ואח&quot;כ שלחו אלף ככר כסף (שזה לא נזכר בשמואל) ושכרו רוכבים כמספר הזה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י - טו) וירא יואב. בארתי כ&quot;ז בשמואל שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) שבעת אלפים רכב. ובשמואל (י, יח) שבע מאות, עזרא באר שכל רכב היה מעשרה סוסים והיה ס&quot;ה ז' אלפים: וארבעים אלף איש רגלי. ושם ארבעים אלף פרשים, פירש עזרא שבא פרש על שם הגבורה והלימוד לרכוב על סוסים, ואז היו רגלי: }}</text>
      <sha1>aqd84fbxrd4wfjx5tyi825qf1iss2ci</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א כ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334080</id>
    <revision>
      <id>1417008</id>
      <parentid>1399990</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1844" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|יט|כ|כא}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ויהי. ר&quot;ל בשנה הבאה לעת צאת המלכים בימי הקציר, ופסוק זה נעתק משמואל י&quot;א א', ומ&quot;ש ויך יואב הוא סוף הספור שם (יב, כו - לא), שהגם שדוד בא שם לבסוף עקר הכובש היה יואב כמבואר: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) וישר. שרשו נשר, כמו (ישעיה י, טו) אם יתגדל המשור על מניפו, ובא הנח תמורת הדגש: ובמגרות. כלי אחר מורכב מכמה מגרות, ושם ובמגזרות, כמו (תהלים קלו, יג) לגוזר ים סוף: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) 
ויהי אחרי כן. הועתק מש&quot;ב (כא, יח) ואלה היו מלחמותיו האחרונים כמש&quot;ש, ואז לא היה דוד יוצא למלחמה בעצמו כנזכר שם: בגזר. ושם חושב ג' מלחמות בנוב, מפני שהרפאים היו בנוב והמלחמה היתה בגזר: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) ויך אלחנן. ושם ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי את גלית הגתי, ופירש עזרא ששם הגבור המכה היה אלחנן בן יערי ממשפחות אורגים היינו ממשפחת בצלאל, ושלא היה גלית רק לחמי אחי גלית, ועל שאחי גלית היה גבור כגלית אחיו וההורג אותו היה ג&quot;כ אפרתי כדוד, ממשפחת בצלאל, משלו המושלים שבית הלחמי (ר&quot;ל ממשפחת דוד מבית לחם) הרג את גלית: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) איש מדה. פי' על איש מדון הנאמר שם, ששרשו מדד: }}</text>
      <sha1>lt6lt7o8mkpn4z3i5fw7bg973bm7y7r</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א כא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334081</id>
    <revision>
      <id>1417009</id>
      <parentid>1399968</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5244" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|כ|כא|כב}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ויעמוד שטן. כל פרשה זו נזכרה בשמואל סימן כ&quot;ד, ושם בארתי באורך, מפני שראה שעזבוהו וילכו אחרי שבע בן בכרי לא בטח בהם עוד שיתאספו לפקודתו בעת מלחמה, ורצה למנותם ולכתוב שמות הגברים בספרי הזכרונות, שיהיה כל איש מחויב לצאת לצבא בעת מלחמה, וזה היה הסתה וגירוי, כי באמת היו ישראל שלמים אתו, ושם כתיב למנות את ישראל ואת יהודה, ועזרא באר שעקר הכונה היה בשביל ישראל כי יהודה היו נאמנים אצלו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
לכו ספרו. בארתי שם שעקר כונתו היה הספירה שהוא על חשבון הפרטי, לדעת כל איש ואיש, לא על הפקידה, שהוא החשבון הכולל, כמש&quot;ש באורך, וזה היה החטא, עי&quot;ש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) ויאמר הלא כולם לאדוני לעבדים. א&quot;ל שהם נאמנים למלכם וא&quot;צ לכ&quot;ז, וגם שיהיה לאשמה שהמספר מביא הנגף: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) מספר מפקד. בארתי שם, וכן הסתירה שיש בענין המספר בין כאן לשם התבאר שם פסוק ט', עי&quot;ש: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) ויך. שכבר התחיל איזה חולי בין העם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י - יא) שלש אני נוטה. א&quot;ל דע שנתחייבת להענש בשלש עונשים רעב וחרב ודבר, רק ע&quot;י שתבחר אחת ברצון אעשה לך, בל אענישך רק באחת אשר תבחר, ועז&quot;א גד קבל לך, ור&quot;ל קבל הדין ברצון: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) אם שלש שנים רעב. ובשמואל אמר שבע שנים רעב, ואחר שזה היה בסוף ימי דוד באר עזרא שלא היה אפשר שיהיה רק ג' שנים, כי בתוך כך מת ושלמה היתה לו הבטחה שיהיה שלום ושקט בימיו: נספה. כי שם אמר נוסך לפני צריך והוא רודפך, באר שפי' שישיג אותך בחרבו, לא רדיפה לבד. ומ&quot;ש שם שלשה ימים דבר, פי' שלא יהיה כדבר הרגיל, רק חרב ה' ומלאך משחית חוץ מדרך הטבע: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) וישלח. הוא פי' מש&quot;ש וישלח ידו המלאך ירושלים, שר&quot;ל שה' שלח ידו והוא המלאך שהוא יד ה' המשחית בעת הדבר: וכהשחית ראה ה'. שצוה לו שירף ידיו שלא ישחית את דוד, כי המשחית לא יבחין בין טוב לרע: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) עומד בין הארץ. כי נסתלק מן הארץ אחר שלא נתן לו רשות לנגוף, ולא עלה לשמים שגם ע&quot;ז לא ניתן לו רשות. ויען שתחלה היתה חרבו שלופה נגד הר ציון, כשא&quot;ל ה' הרף ידך הפכה לצד ירושלים שהיה שם תחלה, ועל זה אמר נטויה על ירושלים: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) ומלאך ה'. מבאר שמש&quot;ש שאמר גד לדוד להקים מזבח, קבל נבואה זו על ידי מלאך המשחית בעצמו, שאחר שלא עשה שליחותו הקודם היה הוא המגיע הנבואה אל גד, שהנבואה תהיה באמצעות המלאכים, והוא עצמו הכין הרפואה אל הנגף, ע&quot;ד מחצתי ואני ארפא (דברים לב, לט): }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(כ - כא) וישב. המלאך התראה עתה במקום הגורן ששם מקום הרפואה, וארנן התחבא מפניו, רק שדוד בא עדיו ואז יצא ממחבואו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה) שקלי זהב משקל שש מאות. ובשמואל א' שקנה את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ופי' חז&quot;ל שכאשר ראה שירדה האש ורצה ליחד מקום זה לבית המקדש קנה כל המקום סביב, ונתן שקלי זהב. ועוד פי' שגבה חמשים שקלים מכל שבט, עי&quot;ש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כח - ל) בעת ההיא. זה נמשך אל מה שיאמר בסימן כ&quot;ב (א) שאמר זה הוא בית ה', שזה נודע לו, א] ממה שראה כי ענהו ה', הוא מה שירדה אש מן השמים ונעצרה המגפה. ב] ממה שזבח שם, שזה היה עפ&quot;י ה', הגם שמשכן ה' ומזבח העולה היה בעת ההיא בגבעון, ולא יכול דוד ללכת כי הבטיחו המלאך והוכרח להעלות דוקא שם, ושם לא נבעת מן המלאך, הגם שהתראה שם כנ&quot;ל פסוק כ', מכל זה ידע שהוא מקום המיועד לבית הבחירה, וע&quot;כ ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וכו': }}</text>
      <sha1>q15s948uhndv2l3jms0ft70due3fk7t</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א כב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334082</id>
    <revision>
      <id>1417010</id>
      <parentid>1399964</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5257" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|כא|כב|כג}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב - ג) 
ויעמוד. אותם שיהיו חוצבים, וגם לחצוב ברזל לרוב, כמ&quot;ש (דברים ח, ט) אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחשת: ולמחברות. פי' למסמרים למחברות הם העצים שמחברים את הבנין, כמ&quot;ש (לקמן ב' לד, יא) ועצים למחברות, ומחזקים אותם במסמרים של ברזל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) 
נער. בשנים: ורך. בטבעו: והבית. מצד שהוא לבנות לה', צריך להגדיל למעלה, כפי גדולת ה' השוכן בו כי ה' עליון נורא, וכן צריך שיהיה לשם ולתפארת לכל הארצות, גם בפני כל העמים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) ויהי דבר ה'. זה דבר אחרי נבואת נתן (הנ&quot;ל סי' יז) כמש&quot;ש פסוק י', וטרם שנולד שלמה כמ&quot;ש בפסוק ט': דם לרוב. א] ששפך דם שלא לצורך, במלחמות הרשות שעשה. ב] מלחמות גדולות עשית. מה שהיה מוכרח לעשות מלחמות מצוה או עם אויבים שהתגרו בו מלחמה, ומ&quot;מ לא תבנה בית כי דמים הרבה שפכת, ותנאי בנין הבית הוא בעת מנוחה, וע&quot;י איש מנוחה כמ&quot;ש (ש&quot;ב ז): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) הוא יהיה איש מנוחה. בטבעו, ולא יתגרה מלחמה: והניחותי לו. ולא יהיה מוכרח למלחמת חובה, ומפרש שיהיה איש מנוחה כי שלמה יהיה שמו, ועמ&quot;ש והניחותי לו אמר ושלום ושקט אתן: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) הוא יהיה לי לבן. הוא מ&quot;ש לו (ש&quot;ב ז, יד - טו) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וכו' וחסדי לא אפיר מעמו, שבארתי שם שהבטיח לו שישגיח עליו בל יתמוטט מצדקתו עד שיופסק החסד מעמו, כי יוכיחהו תכף בהעותו וישיבהו אל הטוב, וז&quot;ש ע&quot;י שאהיה לו לאב עי&quot;כ והכינותי את כסא מלכותו עד עולם, וגם ר&quot;ל שע&quot;י שיבנה הבית עי&quot;כ אכין מלכותו עד עולם, וכמו שבארתי (תהלות סי' קלב) שע&quot;י שבחר ה' בציון עי&quot;כ תתקיים גם מלכות דוד לעולם, כמ&quot;ש (יב - יג) גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, עמש&quot;ש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) עתה בני. אחרי ההבטחה הזאת בודאי יהי ה' אלהיך עמך, בשני דברים אלה, א] והצלחת, כמ&quot;ש והניחותי לו מכל אויביו מסביב. ב] ובנית, כמ&quot;ש הוא יבנה בית לשמי: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) אך. זה תלוי בדבר אחר אם יתן לך אלהים שכל ובינה, אם להנהגת העם בצדק ובמשפט שעז&quot;א ויצוך על ישראל, ואם לשמור את תורת ה' אלהיך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) אז תצליח. כי עקר ההצלחה תלויה בזה. ונגד מ&quot;ש ולשמור את תורת ה' אלהיך, אמר אם תשמור לעשות כל החוקים, שתהיה השמירה ע&quot;מ לעשות בפועל, ולא לבד המצות השכליות כי גם החקים שהם המצות השמעיות שאין להם טעם. ונגד מ&quot;ש ויצוך על ישראל, אמר שתעשה את המשפטים אשר צוה ה' את משה על ישראל, שיהיו המשפטים כפי משפטי התורה, וצוהו שיתחזק ויאמץ בזה ואז לא תירא ולא תחת (וכבר התבאר לשון זה ביהושע סי' א'): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) והנה בעניי הכינותי לה'. ר&quot;ל שהקדשתי כל עשרי לה', עד שאני עני ואביון כי כל נכסיי מוקדשים לשמים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) ועמך. ר&quot;ל הנה הכינותי החומרים הצריכים למלאכה וגם הפועלים, ור&quot;ל עמך עושי מלאכה לרוב. בין חוצבים, האבנים מן ההרים, ובין החרשים, לסתת ולפסול האבנים, ובין כל חכם בכל מלאכה, הם האומנים הגדולים בכל מלאכת חרש וחושב: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) לזהב. חוץ מזה לזהב אין מספר, רמז לו כי יש עוד סגולה  (המוזכר לקמן כט, ד) עד שאין מספר גם לזהב ולכסף, ואתה אין חסר לך דבר רק שתקום ותעשה, ושיהיה ה' עמך, כי אם לא ה' יבנה בית שוא עמלו בוניו בו: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) הלא ה'. כי המנוחה מהאויבים הוא תנאי אל בנין המקדש, כמ&quot;ש (דברים יב, י - יא) והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה': }}</text>
      <sha1>0rcc3vq2seezmduf3ido3jyrjipmelg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א כג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334083</id>
    <revision>
      <id>1417011</id>
      <parentid>1399864</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6780" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|כב|כג|כד}} 

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ודוד וכו' וימלך. שכבר המליך את שלמה כנזכר במלכים, ופה בא לספר מה שעשה דוד לפני מותו אחר שהמליך את שלמה והכין א&quot;ע ללכת בדרך כל הארץ, שאז סדר משמרות כהונה ולויה, ואח&quot;כ צוה את שלמה ונאסף על עמיו: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) מבן שלשים שנה. שמאז יתחיל זמן עבודת הלוי כמ&quot;ש בתורה (במדבר ד, ג): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) 
מאלה. זה דברי דוד, כמו שסיים (בפסוק ה) אשר עשיתי, צוה איך יתחלקו לעבודתם: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) ויחלקם. כמו ויחלקם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז - י) לעדן. לדעת הרד&quot;ק הוא לבני (הנזכר בתורה ולמעלה ו' ב'), ולפי דבריו פי' המפ' שיחיאל וזתם ויואל הם יחת זימה ויואח שהם למעלה (שם ה) בני לבני. וכל זה טעות, כי למעלה חושב מאב לבן, כמו שמוכח (שם כז - כח), והעקר שלעדן אינו לבני, רק א' מבני לבני שמשם התחיל הבית אב, ושמעי (הנזכר בפסוק ט) הוא שמעי בן יחת בן לבני, הנזכר למעלה (שם פסוק כז - כח), כמ&quot;ש בפי' שם שיחת היה בן לבני. ובזה נבין איך נתפרדו מלבני שני בתי אבות לעדן בן לבני, ובני לעדן היו יחיאל, וזתם ויואל היו בני יחיאל כמו שמבואר לקמן (כו, כב), ובאמת נראה שם שיחיאל וזתם היו רחוקים כמה דורות מלבני, דהא היו בימי דוד ובני שמעי בן יחת היו שלומית וכו' והיה לו עוד בן ששמו זמה הנזכר למעלה שם, ולא היה לבית אב מיוחד, ובני שמעי שבפסוק י' הם בני שמעי בן גרשון: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) ויהיו לבית אב. וא&quot;כ היה מגרשון תשעה בתי אבות (ומה שכתב בפי' הגר&quot;א ווילנער שלא נהיה לבית אב א' עד ימי עזרא, אינו נכון, כי פה מדבר מימי דוד): }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(יג - יד) בני עמרם. ר&quot;ל ואין לחשב מבניו אל שבט הלוי רק משה לבדו, כי אהרן נבדל מן הלוים להיות קדש קדשים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) ולא היה לאליעזר. ומ&quot;ש לקמן (כו, כה) לאליעזר רחביה בנו וישעיה בנו, פי' בנו של רחביה: רבו. בא כמשפט נחי ל&quot;ה, ויל&quot;פ שהוא מענין גדולה והתנשאות, כי מבואר לקמן ששלומית מבני רחביה ואחיו היו ממונים על כל אוצרות הקדשים שהקדישו לבהמ&quot;ק, שהיו מטמונים גדולים והון עתק ולא ימסרו רק לאנשים גדולי המעלה מאד: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(יט) אמריה השני. השלשה האחרונים הם בני יריהו כמפורש לקמן {{מלבים|שאלות= |עניין=(כד, כג): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) וימת אלעזר. ולפ&quot;ז לא נמצא רק כ&quot;ב משמרות, אבל דברי תורה עשירים במק&quot;א, שלקמן (כד, כז) אמר בני מררי מחלי ומושי בני יעזיהו בנו, בני מררי ליעזיהו בנו ושוהם וזכור ועברי, ופי' שממחלי יצאו בני יעזיהו בנו, היינו בן בנו, והוא הנזכר למעלה (ו, י) בני מררי מחלי לבני בנו שמעי בנו עזה בנו שמעה בנו, ועוזה הוא יעזיהו המוזכר פה, ובני יעזיהו היו שוהם הוא שמעה הנזכר למעלה, ולשוהם היו שני בנים זכור ועברי, והם היו ראשי אבות אחר שמת אלעזר בלא בנים, והם השלימו הכ&quot;ד משמרות, שהיו ט' משמרות מגרשון וט' מקהת וששה ממררי: }} 

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(כד - כו) עושה המלאכה מבן עשרים. דוד הקדים להם זמן החנוך מבן עשרים, ובאר הטעם כי אמר דויד, שדוד פירש שמה שאמרה תורה שיהיה בן שלשים הוא רק במדבר, שהיה שם משא בכתף שצריך שיהיה בעל כח, ובן שלשים לכח, אבל אחר שהניח ה' לעמו וא&quot;כ אין ללוים לשאת את המשכן, וא&quot;צ שיהיה בן שלשים. וזה כפי תירוץ האחרון שכתב הכ&quot;מ (פ&quot;ג מה' כה&quot;מ ה&quot;ז) לישב דברי הרמב&quot;ם שם, שמה שצריך שיהיה בן שלשים הוא רק בזמן שהיו נושאים בכתף, ולתירוץ הא' שכתב שהוא רק לעבודת השיר י&quot;ל שהלוים הצעירים היה משתמש בהם לענינים אחרים כמו שית': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כז) כי. בל תשאל הא למעלה (פסוק ג) אמר ויספרו הלוים מבן שלשים, ע&quot;ז משיב שאח&quot;ז צוה דוד לספרם מבן עשרים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כח) כי מעמדם. וע&quot;י שהיה צריך עבודות רבות והלוים הגדולים מבן שלשים לא היו מספיקים, נתנו עבודות שאינם עקרים להפחותים מבן שלשים, והשיר והשוער וכדומה להלוים שהם מבן שלשים: ועל טהרת. לטהר את הטומאה שנמצאה בקדש, כמ&quot;ש (לקמן דה&quot;י ב' כט, טז) ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון, ופי' על החצרות וטהרת כלי קדש של החצרות והלשכות, כי טומאה הנמצא במקדש מצוה בכהנים להוציאה, כמבואר בסוף עירובין: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כט) וללחם המערכת. כמ&quot;ש למעלה (ט, לב): ולסלת למנחה. (שם כט): ולמחבת ולמורבכת. (שם לא): ולכל משורה ומדה. מדת הלח והיבש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ל) ולעמד בבקר. הוא השירה, וע&quot;ז היה צריך לוים מבן שלשים ומעלה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לא) ולכל העלות. כי השיר היו אומרים בעת העלאת עולת צבור. וגם יל&quot;פ שהיו משגיחים לבקר את הטלאים ועל ההפשט והנתוח: }}</text>
      <sha1>p7t0qroteb2bt65d32garfnz9v5p3vl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א כד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334084</id>
    <revision>
      <id>1417012</id>
      <parentid>1399953</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2422" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|כג|כד|כה}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ולבני אהרן. יחשוב סידור משמרות של הכהנים: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) ואחימלך. הוא אחימלך בן אביתר, כי אביתר אביו נגרש אז ממשרתו, כמ&quot;ש מ&quot;א (ב, כז): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) 
רבים. שתחלה היו רק ט&quot;ז משמרות ח' מאלעזר וח' מאיתמר, וכשראה שבני אלעזר רבים עשה מהם ט&quot;ז משמרות, ואיתמר נשאר כבראשונה כמ&quot;ש במס' תענית: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) ויחלקום בגורלות. מי שיהיה ראשונה או שני: כי היו. והיו שוים במעלה, ולא יכלו לסדרם כפי מעלתם רק כפי הגורל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) אחד אחז. שהוציאו א' מבני אלעזר וא' מבני איתמר, עד המשמר הי&quot;ז ולמעלה שהיה כולו מאלעזר, ובאשר באלעזר היו משמרות חדשות אמר אחד אחוז, ובאיתמר היו הקדומים אמר ואחז אחז, ר&quot;ל שהוא נאחז בין המשמורים מתחלה, כן פי' חז&quot;ל במס' תענית: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט) אלה פקודתם לבא. ר&quot;ל שיבא כ&quot;א בשבוע שחל בו המשמר שלו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ) ולבני לוי. כבר חשבם בסימן כ&quot;ג, רק בא לחזר בני קהת ומררי לפרש עוד דברים שלא פירש שם, ובני גרשון נדע משם, וחדש שם הראש של בני שובאל (כג, טז) ורחביה (יז) בני שלומית (יח), ושמ&quot;ש (יט) יריהו הראש, היינו שהוא היה אב של אמריה וכו', וכן לבני מיכה וישיה שם הראש שלהם, וכן בפסוק כ&quot;ו כ&quot;ז למדנו דברים חדשים מי השלים חשבון הכ&quot;ד משמורות, כמ&quot;ש למעלה סימן כ&quot;ג פ' כ&quot;ב: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לא) ויפילו לעומת אחיהם. כל משמרת לויה עם איזה משמרות כהונה ישמש ביחד לשרתו: אבות הראש. ר&quot;ל שבגורל היה שוה הגדול והקטן, ולא היה שום ראשיית לאחד על חברו: }}</text>
      <sha1>1cq7ehklbzqbto025d5fs8lmce95j2d</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א כה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334085</id>
    <revision>
      <id>1417013</id>
      <parentid>1400011</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2479" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|כד|כה|כו}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ויבדל. הבדיל לוים לצורך השיר: ושרי הצבא לעבודה. השרים של הצבא המיוחדים לעבודה, כמו (במדבר ד, כג) כל הבא לצבא לעבוד עבודה בא&quot;מ: הנבאים. קורא את השיר בשם נבואה, שמדברים דבורים רמים אלהיים: ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבודתם. שהיו מספרם כפי האנשים הצריכים למלאכת עבודתם, שלצורך השיר בפה צריך שיעמדו י&quot;ב לוים על הדוכן, ולצורך השיר בכלי הדין הוא שלא יפחות משני נבלים ותשעה כנורות וצלצל א' שהם ג&quot;כ י&quot;ב, כמבואר במס' ערכין וברמב&quot;ם ה' כה&quot;מ: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
על יד אסף. שאסף היה המורה אותם בשיר, והוא נבא ודבר השירים על ידי המלך, מזמורי נעים זמירות שחבר המלך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) ששה. עם שמעי המובא בפסוק י&quot;ז. ולא חשבו בכאן, שלא הגיע עדיין לבן שלשים, ושמש אביו והגריל תחתיו עד ימלאו ימיו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) ורוממתי עזר. שם אחד, כמבואר בפסוק ל&quot;א: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) חוזה המלך. שראה חזון להמלך שירים ה' את קרנו ויצליח, והיה זה באיזה מלחמה שהיה לדוד שרמה קרנו בה': }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) מאתים שמונים ושמונה. כ&quot;ד משמרות כל אחד י&quot;ב לוים, עולה כמספר הזה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) משמרת לעומת. ר&quot;ל משמרת לעומת מבין עם תלמיד כקטן כגדול, שכיונו שבכל משמר ימצאו מבינים לשיר בעצמם ותלמידים הבלתי מבינים כ&quot;כ רק מתלמדים מהמבינים, והיו המשמרות שוות כקטן כגדול (כנ&quot;ל כד, לא): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) ליוסף גדליהו. יוסף מבני אסף, וגדליהו מבני ידותון, ושוב זכור מבני אסף, ויצרי מידותון, וכן כולם: הוא ואחיו. החבורה של כל אחד מהם: }}</text>
      <sha1>d86x5hszcn4wmnoujaa5drc8f9zchww</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א כו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334086</id>
    <revision>
      <id>1417014</id>
      <parentid>1399883</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8896" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|כה|כו|כז}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א - ב) 
למחלקות. יספר איך היה חלוקת השוערים: לקרחים. למשפחת הקרחים, וכבר התבאר למעלה כי שלום בן קורא על שומרי הספים, ושם פכ&quot;א זכריה בן משלמיה שוער פתח לא&quot;מ, ויתבאר (בפסוק יז - יח) שהיו שומרים בכ&quot;ד מקומות, וכן חשב כאן כ&quot;ד ראשים, כ&quot;א היה ראש לשער מיוחד, והיו כ&quot;ד הנקובים בשמות, בני משלמיה שבעה, מבני עובד אדום שמונה הרי ט&quot;ו, בני שמעיה ששה ונגרע מהם שמעיה כי בניו היו ראשים תחתיו, ובני חוסה ארבעה, וכבר בארתי למעלה (ט, כה) כי לכ&quot;ד משמרות היה צריך ארבעה אלפים ל&quot;ב שוערים, והנחשבים פה היו הממונים עליהם כ&quot;ד לכ&quot;ד מקומות שצריכים שימור, ולכן לא חשב למעלה רק ארבעת אלפים שוערים, כי הם היו חוץ מכ&quot;ד הנזכר פה שהיו הראשים, ומשלמיה ועובד אדום ושמעיה וחוסה, שהיו בראש הראשים ואינם מן החשבון כנ&quot;ל, הם כ&quot;ח מן הל&quot;ב החסרים, ובארבעה לא דק לפרטם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) 
כי ברכו אלהים. כמ&quot;ש חז&quot;ל בסוף ברכות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) הממשלים. פרש&quot;י שהיו מושלים וממונים, כנ&quot;ל: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) ששים ושנים. עמ&quot;ש למעלה ט&quot;ז ל&quot;ח: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) ולמשלמיה. זה היה ראוי להאמר אחר פסוק ג', רק שבא לבאר איך ברך ה' את עובד אדום שמן שמונה בנים היו לו ששים ושנים, ומשלמיה שהי&quot;ל שבעה בנים לא היו לו רק שמונה עשר, ולחוסה רק י&quot;ג: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) לאלה מחלקות השוערים. ר&quot;ל שמחלקות השוערים כולם שהיו ד' אלפים היו עומדים תחת פקודת אלה ראשי הגברים, שהם הכ&quot;ד אנשים הנזכרים: משמרות לעומת אחיהם. והמשמרות היו לעומת אחיהם, כ&quot;ד בתי משמרות לכ&quot;ד שבועות, כמו יתר הלוים שנחלקו לכ&quot;ד משמרות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) ויפילו. והכ&quot;ד אנשים הנ&quot;ל שהם ראשי המשמרות הפילו גורלות מי יפקד על כל שער ושער: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) ויפול הגורל מזרחה. הנה יבואר (בפסוק יז) שבמזרח היו עומדים ששה שומרים, ובצפון ודרום ארבעה בכ&quot;א, ונפל על משלמיה צד המזרח, והוא היה שבעה ראשים, ונותר אחד: והתיעץ זכריה בנו בשכל. וקבל עליו לדחות ממקומו, שאם ידחה אחר יהיה לו בושה, אבל הוא באשר הוא הבכור לא יאמרו שנדחה מפני איזה פחיתות, ואז הפילו גורלות לאיזה צד ישמור, ויצא גורלו צפונה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו - טז) לעובד אדום. הנה הגורל השני נפל לעובד אדום, וממילא היה לו שלשה משמרים הנותרים בצד צפון, שצפון כבר יצא מן הגורל, רק שעובד אדום הי&quot;ל שבעה בנים (חוץ משמעיה שבניו היו ראשים בפ&quot;ע), ונשארו לו עוד ד' בנים, ויצא הגורל נגבה, ואח&quot;כ יצא הגורל על בניו, שהיו בפ&quot;ע, שהם בני שמעיה שהיו ראשים בפ&quot;ע (כמ&quot;ש בפסוק ז), והם היו ששה ויצא להם הגורל על בית האסופים, ששם עמדו ד' שומרים (כמ&quot;ש בפי&quot;ז), ועוד נשארו שנים מבניו (שהיו ששה), ויצא להם הגורל לשפים, שהוא השער שלכת שהיו משליכים שם את האשפות, כמו שער האשפות, ונקרא שפים מל' אשפה, והוא עצמו המקום שקורא בפי&quot;ח פרבר: אפר בר. ששם היו משליכים את האפר לחוץ (ובחז&quot;ל (תמיד כז א) פרבר כלפי בר), והוא היה במערב, וכן ולחוסה למערב, לחוסה הגיע ג&quot;כ למערב, ומפרש עם שער שלכת, שלבני עובד אדום הגיע המשמר קרוב לשער שלכת שמשליכין שם את האשפה והאפר, ולחוסה הגיע הגורל במסלה העולה שהוא במערב, כמו שיפורש בפסוק י&quot;ח, והיה משמר לעומת משמר, במזרח ובמערב היו ששה כנגד ששה, ובדרום ובצפון היו ארבע כנגד ארבע, וכן האספים היו ג&quot;כ מגבילים זה כנגד זה. עתה פירש הדבר איך היו המשמרות: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) למזרח. היו הלוים השומרים ששה (ליום): לצפונה. היו ליום (פי' לכל יום), ארבעה שומרים, וכן לנגבה בכל יום ארבעה, ולאספים (שם מקום או לשכות) היו בשני אסופים שנים בכל אחד מן האסופים, והיו בשניהם ארבעה שומרים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) לפרבר. ועוד עמדו שומרים לפרבר, הוא מקום שמשליכין שם את האפר לבר (שהוא השפים מקום האשפות ושער שלכת הנזכר לעיל בפט&quot;ז), וכן עמדו שומרים למערב, ביתר מערב (שהוא במסלה העולה הנזכר שם), ומפרש ארבעה שומרים עמדו למסלה, ושנים שומרים עמדו לפרבר (ואע&quot;ג שבגמרא זבחים (נה ב) מפרש לפרבר בענין אחר, הלא תראה להראב&quot;ד בפי' מס' תמיד פירש לפרבר כלפי בר, ר&quot;ל מקום מובדל שאין בני אדם הולכים שם, וזה יתכן לפי פירושי). ודע שמה שכתבתי שהלוים שמרו בכ&quot;ד מקומות הוא כדעת הסמ&quot;ג מ&quot;ע סימן קס&quot;ה והרע&quot;ב שגם במקומות ששמרו הכהנים שמרו הלוים ג&quot;כ, והמפרש במס' תמיד לו שטה אחרת, וכ&quot;נ מדעת הרמב&quot;ם, וכמו שהאריך במ&quot;ל הלכות בהב&quot;ח, ואנכי בחרתי את הקרוב בפשט הכתוב כדרכנו: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(כ) והלוים. ר&quot;ל הלוים השוערים, מהם היו ג&quot;כ ממונים על אוצרות בית האלהים, וכמ&quot;ש למעלה (ט, כו) כי באמונה המה, ארבעת גבורי השוערים הם הלוים, והיו על הלשכות ועל האוצרות בית האלהים, והממונה עליהם היה אחיה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) בני לעדן. וכן מבני לעדן המוזכר למעלה (כג, ז - ח) היו בני יחיאל על אוצרות בית ה', שהוא מ&quot;ש (למעלה ט, כט) ומהם ממונים על הכלים וכו' ועל הסולת והיין וכו', אולם לקמן כ&quot;ט ח' משמע על אוצרות של כסף וזהב ונדבות למקדש: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(כג - כד) לעמרמי. וכן היו פקידים מבני עמרם ומבני יצהר וכו', ומפרש לעמרמי שמבני גרשון היה שבואל הראש (כנ&quot;ל כג, טז) והיה נגיד על האוצרות: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(כה - כח) ואחיו לאליעזר. ממנו היה בן בנו שלומית (שהוא דור חמישי לרחביה) ממונה על ההקדשות שהקדיש דוד ושרי הצבא מן שלל המלחמות וכל מה שהקדיש שמואל וכו' הכל היה על ידי שלומית בן בנו של רחביה בן אליעזר:

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כט) ליצהרי. היה כנניה שהיה מבניו ממונה על המלאכה החיצונה בשדות וביערים של הקדש וכדומה, כמו שפרש&quot;י, וכן היו מהם שוטרים ושופטים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ל) לחברוני. היו על פקודת ישראל ממונים בעבר הירדן המזרחי, וגם אחרי שמצאו עוד ממשפחת החברוני מבני יריה (כנ&quot;ל כד, כג) שהוא הראש לבניו, ונמצאו ביעזר אשר בארץ הגלעד בעבר הירדן המזרחי, מינה אותם המלך על השבטים שבעבר המזרחי. ומן עוזיאל השמיט ולא הזכיר פקודתם: }}</text>
      <sha1>7bweqdt71f5d2vcxc87fft4ri15csb6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א כז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334087</id>
    <revision>
      <id>1417015</id>
      <parentid>1399954</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3777" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|כו|כז|כח}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
ובני ישראל למספרם. המלך חלק את ישראל לי&quot;ב חלקים, שכל חלק מהם יכלכלו אותו וישרתו אותו חדש בשנה, ויודיע כאן כמה שרתו אותו בכל חדש ומי היו הממונים עליהם. ומ&quot;ש למספרם ראשי האבות, ירמוז ג&quot;כ עמ&quot;ש חז&quot;ל בל&quot;ב מדות של ר&quot;א בנו של ריה&quot;ג לישב סתירת הכתובים, שבשמואל כתיב שהיו ישראל שמנה מאות אלף, ובדה&quot;י כתיב שהיו אלף אלפים ומאה אלף, שלש מאות אלף אלו מה טיבן, והשיבו שבשמואל לא מנה את המשרתים את המלך שהיו י&quot;ב פעמים כ&quot;ד אלף הם רפ&quot;ח אלף וי&quot;ב אלף נשיאי ישראל, וז&quot;ש שצריך להוסיף על בני ישראל למספר הנאמר בשמואל שרי האלפים והמאות והמשרתים את המלך, שהם לא נמנו שם, שכל מחלוקה בכל חדש היתה של כ&quot;ד אלף: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) 
הראש לכל. שהיה ממונה על כל השנים עשר: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) ומחלקתו ומקלות. הוא סייע לו בהנהגה, ווא&quot;ו ומקלות הוא מן השם, כמ&quot;ש למעלה ב' י&quot;ח: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה - ו) ראש. שהיה ראש על הכרתי והפלתי כנזכר לעיל (יח, יז): גבור השלושים כנ&quot;ל י&quot;א כ&quot;ד: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) אחריו. אחר שנהרג עשהאל (ש&quot;ב ב):}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) היזרח. הזרחי: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג - כד) ולא נשא. כבר בארתי בש&quot;ב (סי' כד) שדעת דוד בצותו למנות את ישראל היה למנות גם הפחותים מבן עשרים ולכתוב שמותם בספר דה&quot;י אשר למלך לדעת כמה יולדו וכמה יפקדו, כדי שבאם תקראנה מלחמה יהיו כולם מחויבים ללכת לצבא ובשם יקראון, וע&quot;ז היה הקצף, ולכן נתבטל הדבר ולא נשא דוד עוד מספרם מבן עשרים ולמטה כי עי&quot;ז חל הנגף, שעי&quot;כ נודע כל פרטי מנינם, משא&quot;כ אם מונה היה רק מבן עשרים, כמש&quot;ש בארך. ועז&quot;א שיואב החל למנות (גם הפחותים מבן עשרים), ולא כלה, כי בזה היה קצף וחל הנגף, וע&quot;כ לא עלה המספר (של פחות מבן עשרים) כמספר דה&quot;י למלך דויד, כמו שהיה ברצונו לעשות. וגם יכוין עמ&quot;ש חז&quot;ל שבמספר שמנה בס' שמואל חסרים לוי ובנימין, שיואב לא נתן לו כל המנוים מפני קצף שהיה על ישראל בעבור זאת: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה) ועל אוצרות. כסף וזהב: ועל האוצרות בשדה. תבואה ופירות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כז) ועל הכרמים. מלאכת הכרמים: ועל שבכרמים. לאסוף תבואת הכרם, וכן בפסוק שאחר זה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ל - לא) הישמעלי, המרנתי, ההגרי. בני נכר היו, וע&quot;ד (ישעיה סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם, הם היו בקיאים במלאכה זו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לב) עם בני המלך. מגדלם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לד) ואחרי אחיתופל. אחרי שמת היו יהוידע ואביתר במקומו: }}</text>
      <sha1>07ywct72puogf605o0l817wnp6e5nmg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א כח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334088</id>
    <revision>
      <id>1417016</id>
      <parentid>1399875</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:56Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9162" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|כז|כח|כט}}


{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
כל שרי ישראל. כלל, ואחריו פרט שרי השבטים המנוים (כז, טז - כב): שרי המחלקות. (שם א - טו): שרי כל רכוש. (שם כה - כח): ומקנה. (שם כט - לא): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב - ג) 
עם לבבי והכינותי. ר&quot;ל לא חסר אל הבנין, לא הרצון, שעדיין עם לבבי לבנות, ולא הכנות החומריים אל הבנין, כי הכנותי לבנות, שהכל מוכן ואין חסר רק לבנות, רק שה' אמר לי שלא אבנה: לארון ולהדום. כמ&quot;ש (תהלים קלב, ז) נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגליו, ששם סוף מסובביו והנהגתו לעולם השפל, כמ&quot;ש בפי' ישעיה על ושוליו מלאים את ההיכל: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(ד - ה) כי ביהודה. ר&quot;ל שאצלו היו ג' בחירות, ע&quot;י שבטו, וע&quot;י ביתו, ועל ידו, ובשלמה נוסף בחירה שלישית שבחר בו מכל בני דוד, הגם שלא היה הבכור: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) אם יחזק. כי מלכות בנו של דוד היה בלי תנאי, אבל מלכות זרע זרעו היה בתנאי כמו שבראתי בפי' תהלות קל&quot;ב ובכ&quot;מ: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח - ט) ועתה. ר&quot;ל כי כפי שיוסיף ה' להטיב עם האדם כן חייב לו בתוספת עבודה והכנעה יתירה, והכ&quot;ג כורע בסוף כל ברכה וברכה והמלך כיון שכרע שוב אינו זוקף, וע&quot;כ ממצות המלך שתהיה עמו ספר משנה תורה וקרא בו כל ימי חייו, ויתר מצות המלך נוסף על כלל המצות, ועפ&quot;ז א&quot;ל שכל ישראל שקבלו מה' טובת ירושת הארץ מחוייבים לשמור מצותיו שבזה יתקיימו בארץ הם ובניהם עד עולם. אבל אתה שלמה בני, שהפליא ה' עמך בחסדים גדולים אין די לך בזה לבד, רק דע, אם באמונות ודעות לא די שתסמך על הקבלה בלבד רק דע את אלהי אביך, ע&quot;פ הידיעה, שתשכיל בדרכיו ואמתיותיו ע&quot;פ ידיעת השכל. ואם במעשים, עבדהו, כעבד העובד תמיד בלי הפסק, ושתהיה העבודה בלב שלם ובנפש חפצה, שלא תהיה בעבור שום פניה חיצונית רק בלב שלם, ולא מתוך הכרח ויראת העונש, רק מאהבה עד שנפשך תחפוץ בעבודתו: כי כל לבבות דורש ה'. הלב מציין כח הממשלה אשר בנפש: ויצרי המחשבות. הם קודמים לבחירת הלב, שהאדם יחשוב מחשבות, והנפש תעלה ממעמקיה ציורים רבים ורובם נוטים לרעה, כמו ציורי התאוה והגאוה והכעס וכדומה, ואז צריך להלחם עם היצר, והלב שהוא כח המושל ימשול על יצרי המחשבות, וה' דורש את הלב באיזה דרך יבחר, וגם את ציורי המחשבות המצטיירים ועולים על הלב. ומ&quot;ש כל לבבות דורש, הוא עונה על עבדהו בלבב שלם. ומ&quot;ש וכל יצר מחשבות מבין, הוא עונה עמ&quot;ש בנפש חפצה, שמי שהגיע למדרגה עד שנפשו תחפוץ ותחשוק בעבודת ה', לא יצטייר בלבו ציור אחר שהוא נגד עבודת ה' ולא יחפוץ ברע כלל, עד שלא תתקומם בנפשו מלחמה כלל ולא יצטרך לכבוש את יצרו כי לבבו מלא מיראת ה' ושמח בעבודתו, ולא תאמר שדבר זה קשה והוא נגד טבע האדם, כי אם תדרשנו ימצא לך, בין בענין הידיעה שאמר דע אלהי אביך שישכילך האמתיית וענינים אלהיים, בין בענין העבודה הבא לטהר מסייעין לו: ואם תעזבנו יזניחך לעד. וכבר התבאר אצלי שפעל זנח מורה שעושה רושם בדבר המרוחק מאתו (עמ&quot;ש ישעיה יט), וכ&quot;כ בפי' רש&quot;י פה שזנח קשה מן עזב: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(י) ראה עתה. שהפליא ה' טובותיו עמך עוד ביתר שאת, ובחר לך לבנות בית למקדש, וא&quot;כ חזק ועשה. וגם ירמוז כי מתנאי שיבנה המקדש הוא שיבנה תחלה מקדש ה' בקרב לבבו עד שישכון ה' עליו ברוחו ונפשו, כמו שכתבתי בארצות השלום דרוש ג', וא&quot;כ חזק ועשה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) את תבנית האולם. החצר החיצונה שעל פני ההיכל: ואת בתיו. היציעים סביב: וגנזכיו. הלשכות שנעשו לגנוז שם אוצרות הקדשים: וחדריו הפנימים. הוא ההיכל והחדרים סביב לו: ובית הכפורת. הוא קה&quot;ק: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) ותבנית. מלבד הפשוט רומז ג&quot;כ כי כל המקדש וחדריו מרמזים לענינים גדולים ונפלאים, הן בעולם הגדול, והן בעולם הקטן שהוא הנפש, ששניהם ערוכים ומסודרים כפי סדר המקדש ליודעי דעת, עד שברוח דוד היה תבנית המקדש וכל חצרותיו ולשכותיו, וכמש&quot;פ בדרוש הנ&quot;ל מ&quot;ש כי בית יעשה לך ה', שדוד עצמו היה כציור הבית למעלה בקדש, וז&quot;ש אשר היה ברוח עמו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) ולמחלקות. שמסר לו סדר חלוקת משמרות כהונה ולויה הנזכר למעלה: ולכל מלאכת. איך יהיה סדר העבודה והשיר ומעמד משרתי העבודה: ולכל כלי. וכן עניני כלי המקדש ועניניהם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) לזהב. לכלים של זהב היה המשקל כפי הראוי לזהב, וכלי הכסף במשקל הראוי לכסף שהיו נהוגים במשקל אחר, וזה לכל כלי כפי ענינה. וגם יכוין על ההבדל בין זהב וכסף שאזכור בפסוק הבא: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) ומשקל למנורות. כי עשה עשר מנורות. ומ&quot;ש ונרותיהם זהב, עי' מ&quot;ש בפי' מלכים (ז, מט): ולמנורות הכסף. שלמה לא עשה מנורות כסף, כי אין כסף נחשב בימי שלמה, ודוד לא ידע שיתעשר כ&quot;כ: כעבודת מנורה. כי מנורות הזהב היו כולם שוים משקלם ככר כמפורש בתורה, אבל מנורת כסף א&quot;ל להיות מככר וכמ&quot;ש במנחות דף כ&quot;ז, ועז&quot;א כעבודת מנורה ומנורה, כי לא היו משקלם שוה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) לשלחנות הכסף. לא עשה שולחנות כסף מטעם הנ&quot;ל, או שי&quot;ל השולחן שמניח עליו לחם הפנים מבחוץ שהיה של כסף, כמ&quot;ש חז&quot;ל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) והמזלגות. והמזרקות היו שני מינים, א] מנחושת מרוק (לקמן ב' ד, טז), ואחד מזהב (שם כב), ואף שלא זכר מזלגות, הלא במלכים לא הזכיר מזלגות כלל, ועזרא כתב במקום מזרקות מזלגות, עי' שם: ולכפורי. מין מזרק נזכר בעזרא (א): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) ולתבנית. שהכרובים היו ציור למרכבת ה' ושכינת עזו כמו שראה יחזקאל: לפורשים. כמ&quot;ש (שמות כה, כ) והיו הכרובים פורשי כנפים סוככים בכנפיהם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט) הכל. נמשך עמ&quot;ש בפי&quot;א ויתן דוד לשלמה הכל בכתב, ואמר לו דע כי מיד ה' עלי השכיל, שכ&quot;ז השגתי בנבואה (שיד ה' בא על השגת הנבואה, כי שמואל מסר כ&quot;ז בנבואה): ועלי השכיל. (שהשכל הטוב בא על רוה&quot;ק), שהשיג ברוה&quot;ק וישכיל כל מלאכת התבנית וכל סודותיו וצפונותיו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ) חזק ואמץ וכו'. עי' באורו יהושע א': עד לכלות. ר&quot;ל ועשה עד לכלות, ולא תעמוד באמצע המלאכה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) והנה. אל תירא שאחר שתבנה לא תשיג התכלית מהעבודה ראויה, כי הנה מחלקות הכהנים וכו'. ולא שלא תמצא חרשים ואומנים כפי הצריך, כי ועמך בכל מלאכה. ולא שלא תמצא דברים הצריכים אל הבנין, כי השרים והעם לכל דבריך: }}</text>
      <sha1>qe6kplyuqhbd4evkg13y334qncnulj4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים א כט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334089</id>
    <revision>
      <id>1417017</id>
      <parentid>1399872</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15130" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|כח|כט|}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
שלמה בני אחד. מלבד פשוטו שאמר להם שבאשר שלמה הוא יחיד ורך למלאכה גדולה, שהיא גדולה כפי גדולת האל שיעשהו לכבודו, צריך שיעזרו לו בדבר זה, רצוף בו עוד כונה שניה, כי לבל יאמרו שמלאכה כזאת היא למעלה מכח העם, וא&quot;א להם לבנות מקדש מלך כזה, הוכיח להם שעקר הבנין יעשה ע&quot;י ה' ובעזרתו, וכמו שהמליצו עמ&quot;ש (מ&quot;א ו, ז) והבית בהבנותו שמאליו היה נבנה, וברר להם זאת, כי בענינים הטבעיים יבחר ה' תמיד באמצעיים נכונים ומספיקים אל התכלית הנרצה, ואם היה רצון ה' שיבנה בכח האדם לבד לא היה לו לבחור על זה את שלמה שהוא נער ורך, או עכ&quot;פ היה לו לבחור עמו עוד עוזרים במלאכתו כמו במלאכת המשכן שהכין לזה את בצלאל ואחיסמך. אבל שלמה בני אחד ואין עוזר לו, והוא נער ורך, והמלאכה גדולה מכחו, ובכל זאת בחר בו אלהים שהוא יבנה בנין הזה. ומזה מבואר כי לא לאדם הבירה. ר&quot;ל שמלאכת הבירה לא תתיחס לאדם: כי לה' אלהים. שהוא ישלח עזרו מקדש אל הבנין למעלה מדרך הטבע, ובמעשה המיוחס אל האלהים יבחר תמיד אמצעיים חלושי החומר ושלמי הצורה שתחול עליהם עזרתו לפי מעלת נפשם בקדש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב - ג) 
וככל כחי. הגם שהכינותי לבית אלהי ככל כחי מכל מיני החומריים הצריכים ומוכרחים למלאכה, בכל זאת ועוד ברצותי בבית אלהי, ע&quot;י שרציתי לפארו ולהדרו ביתר שאת ויתר עז מצד שהוא בית אלהים שאין גבול להדרו ותפארתו, יש לי עוד סגולה, שעי&quot;ז אפאר אותו עוד יותר ממה שעלה במחשבתי תחלה. וסגולה זאת נתתי לבית אלהי למעלה מכל הכינותי לביהמ&quot;ק, הוא למעלה מן ההכנה שהכינותי תחלה שתספיק לבנות בית הקדש, שע&quot;י הסגולה הזאת שבזהב הזה יטיחו קירות הבית בזהב ובכסף מזוקק, יתעלה הבית למעלה ביתר שאת ממה שהכינותי תחלה. וכאלו תחלה הכינותי לבית הקדש ועתה נתתי לבית אלהי, שמצד שהוא בית הקדש צריך גם כן להבנות בפאר וכבוד, והיה די בבית הבנוי לתלפיות מאבני גזית, אבל ע&quot;י שהוא בית אלהי צריך לטוחו בזהב וכסף: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) לזהב לזהב. ר&quot;ל אמנם הגם שהכינותי כל הצורך בחיצוניות הבנין, הן בענין החומריים הצריכים, מה שצריך לזהב הוא לזהב, ומה שצריך בענין הפועלים לכל מלאכה הוא ביד חרשים, וזה מוכן הכל, אבל הלא לתנאי המקדש שתחול בו קדושה צריך עוד דבר אחד והוא נדבת לב העם והכנתם, שע&quot;ז תחול הקדושה, כמ&quot;ש (שמות כה, ב) מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, שעקר תרומת ה' היא נדבת הלב, וע&quot;ז תחול הקדושה והרצון מאת ה', וא&quot;כ מי מתנדב למלאות ידו היום לה', שבנדבת לבו ימלא ידו לה' כי זה הוא הנרצה בעיניו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) וישמחו על התנדבם. כי עקר הכונה היה שיתנדבו בלב שלם, ועז&quot;א כי בלב שלם התנדבו, וע&quot;ז שמח דוד כי זה העוזר להפיק רצון מה', כמ&quot;ש בארצות השלום דרוש ב': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) ברוך אלהי ישראל אבינו. באשר יעקב ראה בהר המוריה מראה הסולם ואמר (בראשית כח, יז) אין זה כי אם בית אלהים, לכן ברך את ה' מצד שהוא אלהי ישראל סבא, ושם נגלה אליו והראהו הבית הזה ושער השמים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) לך ה' הגדולה. כבר התבאר אצלי כי בשם גדול יקרא ה' על שהוא ראשית כל הסבות ואחרית כל המסובבים והוא המנהיג כל מסובבי הטבע מראש ועד סוף, ובשם גבור יקרא בעת ישדד סבות הטבע ויעשה מעשים נגד הטבע, ובשם נורא יקרא בעת ינהיג הנהגה השגחיית פרטיית כפי רצונו מסכים עם השכר והעונש, עד שכלל ההנהגה היא בענין אלהי ואז יתפאר בעולמו, כמ&quot;ש (ישעיה סג, יד) כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. עפ&quot;ז יאמר ששלש הנהגות האלה, הנהגת הטבע, ושידוד הטבע ל{{פרשן על ספר|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א}}{{פרשן על פרק|מלבי&amp;quot;ם|דברי הימים א|ג|ד|ה}}{{עריכה}}ים, והנהגת התפארת שיתנהג הכל כפי ההשגחה הפרטיית, הכל הוא לך, וכ&quot;ז בהנהגת העולם המוחשי והגשמי. וגם לך הנצח וההוד, שהוא הנהגת העולם הרוחני, שהוא למעלה מן הזמן והמקום, שכבר מבואר אצלנו (ישעיה סי' נז ובכ&quot;מ) ששם נצח מובדל משם עולם במה שמורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו, וכן ההוד מובדל מן הדר שמורה על ענין הרוחני הפנימי (כמ&quot;ש בס' התו&quot;ה קדושים): כי כל בשמים. ר&quot;ל לך כל הגדולה וכו' והנצח הנמצא בשמים והנמצא בארץ, שכל כח וגבורה הנמצא בארץ בעולם הגופים וכל נצח והוד הנמצא בשמים בעולם הרוחנים (כי שמים שם כולל גם לעולם הרוחנים כמ&quot;ש בכ&quot;מ), הכל מיוחס לך, כי הכל מושפע מאתך ואתה שורש ומקור לכולם: לך ה' הממלכה. (שם ממלכה מובדל משם מלוכה, שמציין את העם בכלל שעליהם מלך מלך), ר&quot;ל כל המציאות הרוחני והגשמיי, כל העולמות שהם הממלכה הכללית, הוא לך ה', כי אתה מולך בהם ומנהיג אותם כנפש המנהגת את הגויה, שמצד זה יקרא ה' חי העולם ומלך העולם, ואנו מציירים אותו יתברך בצד זה כנפש אשר היא תוך הגויה כן שפעו ואורו מלא כל העולמות ומחיה את כולם, ובצד אחר אנו מציירים אותו שהוא מתנשא מן העולמות ונבדל מהם והוא לראש לכולם ומקיף את כולם, כענין שאמרו האלהיים ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. על הצד שהוא ממלא את כולם אמר לך ה' הממלכה, ועל הצד שהוא סובב את כולם ועומד בראש הסולם נבדל מן העולם אמר והמתנשא לכל, הוא מנושא מכל והוא לראש על כולם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) והעושר. כל העושר והכבוד אשר בעולם בא מלפניך, שתתנהו למי שימצא חן בעיניך. ואינך כשאר נותן שאחר הנתינה אין הדבר עוד ברשותו, כי אתה מושל בכל, כי לא יתקיים ביד הניתן לו רק בעוד שתרצה ותשפיע עליו, והכח והגבורה נשאר תמיד בידך, עד שבידך לגדל ולחזק לכל, בכל עת שתרצה, כמ&quot;ש (שקלים סוף פ&quot;ג) הקב&quot;ה עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) ועתה. אחר שכל העושר הזה שנדבנו הוא מידך ובידך, א&quot;כ מודים אנחנו לך, על הטובה שנתת לנו עושר כזה: ומהללים לשם תפארתך. כי העושר הזה אינו שלנו רק שלך, ואנו מקבלים קיומו כל רגע מאתך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) וכי מי אני. באר הדבר כי הלא א&quot;א שאנו מצד כחנו נתגבר כ&quot;כ בעושר מופלג כזה עד שנוכל להתנדב כזאת, אין זה לא בכחי ולא בכח עמי, רק כי ממך הכל, כל העושר הזה קבלנו ממך. וגם עתה אינו שלנו עד שנאמר שנתנו לך מידנו, רק מידך נתנו לך, כי עדיין הוא בידך וברשותך והוא שלך עד שנתנו לך את שלך, ואת אשר בידך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) כי גרים. כי א&quot;א שיהיה לנו איזה קנין פה בארץ, אחר שאנחנו גרים פה, שכמו שהגר בא מארץ אחרת ואינו מאזרחי הארץ כן אנחנו באים לפה ואיננו מתושבי קדם רק נולדנו בזמן קרוב והנפש שבנו שרשה מעולם אחר, וגם בעת שאנחנו תושבים פה אנחנו תושבים ככל אבותינו, שישבו בארץ רק לזמן מוגבל ואח&quot;כ נסעו מפה, כן כצל ימינו על הארץ, כמו שהצל כל שיגדל ויתארך יותר הוא סימן שקרוב לכלות ולהיות אפס, כן כל עוד שנרבה ימים אנו קרובים יותר אל המיתה: ואין מקוה. שנאריך ימים פה. וא&quot;כ הקנינים שיש לנו הם רק לפי שעה ואינם שלנו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) ה' אלהינו. עפ&quot;ז סיים דבריו שכל ההמון מכסף ומזהב שהכינונו מידך הוא, אינו מידנו רק מידך: כי לך הכל. ולא נתנו את כספנו רק את כספך, ולא מידנו רק מידך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) וידעתי אלהי. אמנם בכל זאת, הגם שהזהב והכסף שנתננו אינו שלנו, הלא אתה לא תביט על הכסף והזהב, רק אתה בוחן לבב, ועקר הוא אצלך מחשבת הלב, ואינך רוצה בכסף וזהב רק במישרים, ואתה יודע כי אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה, וא&quot;כ תקבל נדבת לבי וזה יהיה לך לרצון, אחר שבחנת וידעת שהתנדבתי בלי שום פניה רק ביושר לבב: ועתה עמך (אשר) נמצאו פה. הגם שאין אני יודע מצפוני לבם, עכ&quot;פ ראיתי בשמחה להתנדב לך, ע&quot;י השמחה ששמחו בעת הנדבה ראיתי והבנתי שהיה לבבם להתנדב לך, וגם הם נדבו ביושר לב שלא לשום פניה חיצונית, וזה הוא העקר בעיניך, אחר שאינך צריך אל הכסף רק אל הלב הטהור והנדיבות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) ה' אלהי אברהם, שמרה זאת לעולם. וא&quot;כ הנדיבות הזה ויושר לבבם זאת תשמור לעולם, ותזכור זכות זה ליצר מחשבות לבב עמך, שכן יהיה תמיד ציורי מחשבות לבבם, שהציורים שיעלה הרוח על הלב יהיו תמיד ציורים טובים לצדקה וליראת ה'. וכן תכין לבבם אליך, שגם אם יעלה על רוחם איזה ציור רע, יתגבר הלב בכח המושל אשר בו להכניע את הציור הרע ולהתגבר עליו ולמשול בעז ביראת ה' (וזה מתאחד עמ&quot;ש למעלה (כח, ט) שבא ג&quot;כ כפל זה, לב ויצר מחשבות, עיי&quot;ש): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט) ולשלמה בני תן לבב שלם. שלא ימצא בלבו שום נטיה לרע ושום פניה חיצונית, רק לשמור מצותיך, שישמור בין המצות בין העדות בין החוקים ולא יעבור על מצות ל&quot;ת: ולעשות הכל. שיקיים מצות עשה שבהם (כי השמירה הוא בשוא&quot;ת והעשיה בקום עשה, וההבדל בין מצות עדות וחקים התבאר בכמה מקומות וביחוד בתהלות מזמור קי&quot;ט): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ) ברכו את ה' אלהיכם. דוד אמר להם שכ&quot;ז הוא בזכותם וה' שוכן עליהם, והם אמרו שהוא בזכות אבותיהם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) פרים. מפרש תחלה ויעלו עולות, ואח&quot;כ מפרש ויזבחו זבחים שהיה לרוב, וכמו שפירש&quot;י: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) וימליכו שנית. שכבר המליכוהו ומשחוהו פעם א' ע&quot;י ציווי דוד כנזכר במ&quot;א א', ועתה נעשה זה ע&quot;י כל ישראל: וימשחו [אותו] לנגיד לה', ולצדוק [משחו] לכהן. שיהיה כ&quot;ג במקום אביתר שהיה בקושרים עם אדוניה: }}

 {{מלבים|שאלות= |עניין=(כד) וגם כל בני המלך. הגם שהיו במשתה שעשה אדוניה להמליכו כנזכר מ&quot;א א': נתנו יד. להכנע תחתיו (כמו (איכה ה, ו) מצרים נתנו יד): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה) ויגדל. יש הוד מלכות, והדר מלכות, ההדר הוא החיצוני שבו יתהדר לפני העם בעושר וברוב חיל, ועז&quot;א שהגדיל ה' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל, דהיינו בהדרו שיראוהו הכל בעינים, וההוד הוא ענין פנימי נפשיי, אם הוא מלא רוח משפט וענוה צדק רחמים וחמלה וחכמה ובינה (כמ&quot;ש בחבורי התו&quot;ה קדושים), ועז&quot;א ויתן עליו הוד מלכות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כו - כח) ודויד. ר&quot;ל שבכ&quot;ז עדיין מלך דוד ונחשב עדיין למלכות דוד עד שחשבו לו שמלך ארבעים שנה, רק אחר שמת דוד התחילו למנות למלכות שלמה, כמ&quot;ש וימת וימלוך שלמה בנו תחתיו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כט - ל) הנם כתובים. ר&quot;ל שדבריו הראשונים כתב שמואל בעודו חי טרם שהמלך דוד, ודבריו האחרונים כתב נתן וגד בספריהם, והם כתבו ספורי מלכותו וספורי גבורתו, וגם ספרו את העתים אשר עברו עתי הטובה והרעה בין על ישראל בין על יתר ממלכות}}</text>
      <sha1>9cgahoy5eygakh2ute0du8s38a1hkib</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334093</id>
    <revision>
      <id>1417018</id>
      <parentid>1399865</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12061" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב||א|ב}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|ויתחזק}}. עד עתה היה נשען על כחו ועצתו של אביו ועתה התחזק בעצמו, כמ&quot;ש (מ&quot;א ב) הנני הולך בדרך כל הארץ והתחזקת וכו': ויגדלהו. מ&quot;ש למעלה (כט, כה) ויגדל ה' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל, היא גדולה והתנשאות בעניני המלוכה, שלכן אמר לעיני כל ישראל, ופה מודיע שגדלו למעלה בעניני נפשו הרוחנית, שזה ע&quot;י שה' אלהיו עמו:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|ויאמר, לשרי האלפים}}. הנה בכ&quot;מ יקדים הנשיאים וראשי האבות לפני שרי האלפים והמאות, כמו שתראה למעלה (דה&quot;א סי' כז, וסי' כח), כי פקודת המלך תצא אל ראשי השבט וראשי האבות, והם יפקדו לשרי האלפים אשר תחתיהם. אולם בזה שהיה לכבוד ה' שלח פקודתו לשרי האלפים בעצמם לא ע&quot;י אמצעי, ואח&quot;כ שלח להגבוהים מהם שיתאספו גם המה:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) {{צ|וילכו שלמה.}} במ&quot;א (ג, ג) אמר ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר וילך המלך גבעונה לזבח שם, וכבר גליתי שם דעתי שאחר שהעלה שם העולות בגבעון ולן שם, לקח את מזבח הנחשת וכלי אוהל מועד מגבעון והביאם ירושלים, וכמו שנ&quot;ל מלשון הכתוב (פסוק יג), שכן תראה שבמלכים (א' ח, יד) ויעלו את ארון ה' ואת אהל מועד ואת כל כלי הקדש אשר באהל, שמשמע שכולם היו נמצאים בירושלים ששם הארון, ומשם העלה אותם ביחד, שאל&quot;כ היל&quot;ל שהעלו אותם מגבעון, וכן אמר לקמן (ה, ה), וא&quot;כ יפלא מתי העלו את האהל וכליו מגבעון, וע&quot;כ שזה היה תכף אחר שהקריב את העולות, באשר ראה שהוא חטא להקריב בבמות כ&quot;ז שאהל מועד עומד על מכונו, והיה טורח לו לעלות בכל פעם לגבעון, העלה אותו לירושלים, ואז או שהקריב בירושלים על מזבח הנחשת, או שהותרו הבמות אחר שלקחו כלי האהל והמזבח מגבעון. ולתכלית זה אסף את כל הראשים לכבוד אהל מועד וכליו בעת פרוקו, והעלה שם אלף עולות בעת סלוקו, כמו שהרבה בעולות בעת חנוכו, ועז&quot;א {{צ|אבל ארון האלהים העלה דוד}}, ר&quot;ל שאותו העלה כבר, ועתה לא הוצרכו להעלות רק כלי א&quot;מ לבדם, שמזבח הנחשת נשאר שם לפני משכן ה', וע&quot;כ דרש אותו בעולות לפני סלוקו משם:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|בלילה.}} סיפור זה נזכר במלכים (א' ג), וכבר הודעתי פעמים רבות, כי הספר הזה כשחוזר סיפור שכבר נמצא בספרים הקודמים, כונתו להשלים או לפרש איזה דבר, וכל מה שאין לו בו חידוש יקצר כי יתר הדברים יראה הקורא בספרים הקודמים, ולכן מכל מה שהאריך שם (פסוק ז - ח) בדברי שלמה אל ה', כתב הבקשה בקצור, כי הקורא בס' מלכים ימצא יתר הדברים, לבד הוסיף מ&quot;ש {{צ|עתה ה' אלהים יאמן דברך עם דויד אבי}}, שלא נמצא שם, ללמד כי אם לא יתן לו ה' לב חכם לשמוע משפט לא נתקיים דברו והבטחתו לדוד שבנו ימלך תחתיו, כי תכלית המלוכה הוא לעשות משפט ולהנהיג את העם בחכמה והוא פרי המלוכה, ואם לא יהיה זה אינו מלך על העם ולא נתקיימו דברי ה'. גם תחת מש&quot;ש ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע, כתב עזרא {{צ|חכמה ומדע תן לי ואצאה לפני העם הזה ואבואה}}. באר כי לשיהיה לו לב שומע לשפוט צריך חכמה ומדע. שכבר בארנו בפי' ס' משלי, שהחכמה הוא לדעת דרכי ההנהגה בכל הדברים שיפול עליהם שם טוב ורע, והמדע הוא לדעת ידיעה ברורה מכל דבר שיוכל להשיג ע&quot;י החושים או מושכלות ראשונות וכדומה. והנה אל המשפט צריך שידע חקי המשפט, מה צדק ומה עול, מה טוב ומה רע, וא&quot;א שידע זאת מעצמו רק ע&quot;י הקבלה מה' כמו שבארתי בכ&quot;מ, וע&quot;ז בקש חכמה. זאת שנית, צריך שיכיר את האמת ואת השקר בין האנשים הנגשים לריב, כמו במשפט של שתים נשים זונות, שהשיג האמת ע&quot;י המדע בחוש ובמושכל ראשון, וע&quot;ז צריך מדע. וכן לצאת ולבא לפני העם בכל הנהגתם צריך חכמה ומדע:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|יען אשר היתה זאת עם לבבך}}. ושם כתוב יען אשר שאלת את הדבר הזה, וכבר בארתי בפי' שה&quot;ש סימן א' פ' ז' כי אא&quot;ל שעל מה ששאל שלמה את החכמה בחלום לילה מצא חן בעיני ה', כי הרעיונים העולים על רוח איש בחלום אינם בהשכל ובבחירה רק מכח המדמה, רק שממה ששאל זה בחלום מבואר שכבר היה לבבו מלא מרעיונות אלה בהקיץ וחשב תמיד ע&quot;ז שיתן לו ה' חכמה ומדע, וע&quot;כ באה תשובתו בחלום לפי מה שקדם לחשוב ע&quot;ז בהקיץ, ועז&quot;א יען היתה זאת עם לבבך. ויתר הדברים בארתי בפי' מלכים עיי&quot;ש:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) {{צ|ויבא שלמה לבמה.}} הלמ&quot;ד מורה תמיד הגבול שאליו בא, וזה כמ&quot;ש למעלה שאז לקח את מזבח הנחושת מגבעון ופרק את א&quot;מ והביאו לירושלים. ושיעור הכתוב, {{צ|ויבא מלפני אהל מועד ירושלים לבמה אשר בגבעון}}, שבבואו ירושלים היתה שם הבמה אשר בגבעון, וזה פירוש עמ&quot;ש במלכים (שם טו) ויקץ שלמה והנה חלום ויבא ירושלים וכו' ויעל עולות ויעש שלמים, שיפלא מאד אחר שהלך לגבעון להעלות עולות על מזבח הנחשת שם, ושם ראה את המראה, היה לו להקריב את קרבנותיו שם, ולא לשוב ירושלים להקריב בבמת יחיד נגד מצות התורה. לכן פירש עזרא שאז פרק את אהל מועד, שעז&quot;א ויבא מלפני אוהל מועד, והביא את הבמה אשר בגבעון לירושלים, ושם הקריב על מזבח הנחושת או על במת יחיד (שהיה מותר אחר שנתפרק המשכן). והנה עזרא דלג הספור של נשים זונות, שלא היה לו בו דבר חדש, רק רשם וימלוך על ישראל שהוא התחלת סימן ד' שם, ושם בארתי מה רצה בזה, ודלג כל הנאמר שם בסימן ד' ובסימן ה' עד פסוק י', שבו גלה לנו דבר חדש כמו שיתבאר:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) {{צ|ויאסף}}. במלכים אמר (במקום הזה) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים למרכבו, ושם (י, כג) (אחרי ספור ביאת מלכת שבא ועשיית הכסא) אמר, ויאסף שלמה רכב ופרשים ויהי לו אלף וארבע מאות רכב וכו' וכל הנאמר פה מן פסוק י&quot;ד עד פסוק י&quot;ז, ותחת זה אחרי שספר עזרא מביאת מלכת שבא ועשיית הכסא סיים (לקמן ט, כה) ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות, ושם יתבאר כי החשבון ארבעת אלף מתאחד עם חשבון של ארבעים אלף עיי&quot;ש. ואחרי העיון ראיתי שעזרא בא לישב הסתירה הנמצא במלכים, שאמר תחלה שהי&quot;ל ארבעים אלף אוריות סוסים, ואח&quot;כ אמר שהיה לו אלף וארבע מאות רכב, ופירש עזרא ששם לא באו הדברים כסדר הזמני, שתחלה היה לשלמה רק אלף וארבע מאות רכב לצורך מרכבו ביחוד לתשמישו, ואח&quot;ז הוסיף תמיד לקנות סוסים עד שלבסוף היה לו ארבעים אלף אוריות סוסים לצורך החיל שיהיו רוכבי סוסים, ולכך הפך עזרא וספר תחלה מן המספר של אלף וד' מאות ואח&quot;כ מן המספר הגדול:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|ויתן המלך}}. פסוק זה נכפל בספרנו לקמן (ט, כז) ובא ללמד לנו הדרש שדרשו חז&quot;ל שהקשו ע&quot;ז והכתיב (מ&quot;א י, כא) אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה, ופירשו שמ&quot;ש שנתן את הכסף כאבנים היה אחר שנשא את בת פרעה. ומן הכתוב במלכים שכתב זה בסימן י' אחר מ&quot;ש שהיה לו אלף וד' מאות רכב לא מוכח דרש זה, כי שם מדבר מתחלת מלכותו (כמ&quot;ש בפסוק הקודם), ואז לא היה לו עדיין כסף הרבה, וכן מ&quot;ש עזרא כאן מדבר מתחלת מלכותו, וע&quot;כ כתבו שנית בסימן ט' אחר מ&quot;ש שהיה לו ארבעת אלף אוריות סוסים שזה היה אח&quot;כ, ובכ&quot;ז חזר הכסף להיות לו שיווי וזה מפני החטא:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז - יח){{צ| ומוצא הסוסים}}. גם זה נאמר במלכים שלא במקומו, כי זה היה בתחלה בעת שלא היה לו רק אלף וד' מאות רכב, אבל אח&quot;כ לא הספיקו לו סוסי מצרים, וע&quot;כ כתבו עזרא כאן שמדבר בתחלת מלכותו, ולקמן כשכתב שהיה לו ארבעת אלפים אוריות סוסים כתב ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה ומכל הארצות: ומקוה. הוא מקום שמגדלים שם הסוסים המובחרים, ונקוים לשם סוסים רבים. ומפרש{{צ| כי סוחרי המלך יקחו מקוה במחיר}}, שלא קנו סוסים לאחדים רק קנו כל המקוה והאוסף של הסוסים, וכל הנולדים שם היו של סוחרי שלמה, ועי&quot;כ היה בידם להעלות את המקח, ועי&quot;כ ויעלו, ר&quot;ל שהעלו את המחיר. ושם כתיב ותעלה, ופי' שהסוחרים העלו את המקח:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) {{צ|ויאמר שלמה}}. פסוק זה הוסיף עזרא ללמד שעל בנין בית ה' כבר הכין דוד ארזים לרוב, ולא היה צריך לשלוח לחירם שישלח לו ארזים מן הלבנון שבצד צידון, כי היו מספיקים לזה הארזים שבלבנון אשר בגבול א&quot;י, וכן לא היה צריך להוסיף נושאי סבל וחוצב בהר יותר על מנת שהכין דוד, כמו שמבואר בדה&quot;א (כב, א - ג יג), רק מה שהוסיף פועלים ומה ששלח אל חירם (נוסף על השליחות המוזכר במלכים כמו שיתבאר בסימן שאח&quot;ז) היה מפני שרצה לבנות גם בית למלכותו, וע&quot;ז לא הספיקו הארזים שבא&quot;י והאומנים שהכין דוד:}}</text>
      <sha1>ci810gn611k6u7pd2xnze0fv1ygdsy0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334094</id>
    <revision>
      <id>1417019</id>
      <parentid>1399869</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8732" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|א|ב|ג}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|ויספר}}. ולכן הוסיף לספור הגרים שנוספו על מספר הגרים שספר דוד (כמו שיתבאר בפסוק טז). ובמ&quot;ש כאן שש מאות, כתוב במלכים (ה, ל) שלש מאות, ושם בארתי הדברים עיי&quot;ש, שגם בזה בא עזרא לפרש ספר מלכים הקודם לו:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|וישלח שלמה}}. השליחות ששלח שלמה אל חירם וחירם אל שלמה נזכר גם במלכים (ה, טו - כה), ודברי השליחות שם וכן בקשת שלמה ותשובת חירם, משונה מן השליחות והשאלה דפה, כמו שבארתי שם באורך, וכבר כתבתי שם שעזרא לא כתב כאן שום דבר מן הנאמר בספר מלכים, רק סיפר דברים אחרים חדשים, שבמלכים נזכר שחירם שלח אל שלמה לנחמו ולחזק עמו הברית והאהבה, ואז שלח שלמה אל חירם ובקש שחירם ישלח לו את עבדיו שיעשו לו מלאכה לכרות ארזים מן יער הלבנון שבגבול א&quot;י (כי הם אומנים בכריתת ארזים) ושהוא ישלם שכרם, ושחירם הבין מדברי שלמה שמבקש בלבו יותר מזה, והשיב לו כי יוסיף עמו יותר מאשר שאל וישלח לו ארזים מן הלבנון שבגבול צור, זה הספור הנזכר במלכים. ועזרא הודיע לנו שאחר שקבל שלמה התשובה מחירם שמתנדב לתת לו ארזים מחלק הלבנון אשר בגבול חירם, אז עלה על לבו לבנות בית גם למלכותו כמ&quot;ש בסוף סימן הקודם (כי הארזים שנמצאו בא&quot;י לא היו מספיקים לשני הבנינים, וכן אז ספר הגרים, כי האומנים שהכין דוד לא היו מספיקים רק לבנין בית ה' לבד), ואז שלח שלמה אל חירם הכתב הנזכר פה שהוא לא נזכר במלכים: {{צ|כאשר עשית עם דויד אבי (חסד)}}. כי גם לדוד שלח ארזים מגבול צור (ורמז לו ג&quot;כ שגם הוא יבנה בית מארזים):}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) {{צ|הנה אני בונה}}. ר&quot;ל אם שלחת ארזים לכבוד מלך ב&quot;ו כ&quot;ש שתשלח לכבוד השם, ובאר שאינו בנין עראי אם מצד התמדת העבודה בו {{צ|להקדיש ולהקטיר ומערכת}}, כל זה יהיה {{צ|תמיד}}, ר&quot;ל בכל יום ויום, ומלת תמיד מוסב גם על להקדיש ולהקטיר, וכן {{צ|עולות לבקר}} וכו'. ואם מצד נצחיותו שעל זה אמר {{צ|לעולם זאת על ישראל}}, שנצטוו על זה לעולם:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) {{צ|והבית}}. ומצד זה הבית הזה צריך להיות גדול, כפי גדולת ה' שהוא גדול מכל האלהים:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|ומי יעצר}}. שאם היה צריך בית לשבת בו היה די שיהיה הבית כבית דירה הראויה למלכות, אבל אחר שאי אפשר לבנות לו בית לשבתו, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, והבית הוא רק לכבודו להקטיר שם לפניו, א&quot;כ צריך שיגדל כבוד הבית כפי גדולת מי שלכבודו נבנה:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו - ז) {{צ|ועתה}}. עפ&quot;ז הוסיף עוד לשאול, א] {{צ|שישלח לו איש חכם לעשות בזהב ובכסף}}, שזה לא שאל בשאלה הראשונה הנזכר במלכים. ב] {{צ|שישלח לו עצי ארזים}} ממדינת צור, שתחלה בקש רק אומנים לכרות ארזים בא&quot;י. ג] בקש {{צ|עצי אלגומים}}, שזה לא שאל תחלה:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח){{צ| ולהכין}}. עוד הוסיף {{צ|שיכינו לו עצים לרוב}} יותר מן הצריך לבית ה', שיהיה לו גם לבנין ביתו: {{צ|כי הבית אשר אני בונה.}} (שהוא בית מלכות שיבנה לעצמו): {{צ|גדול והפלא}}. יותר על הבית שבנה חירם לדוד, וזה מוכרח שכיון בזה על בית מלכותו דהא כבר אמר בפסוק ד' והבית אשר אני בונה גדול, ולמה כפל דבריו, וכן מבואר מתשובת חירם בפסוק י&quot;א:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) {{צ|והנה לחוטבים}}. במלכים נזכר ששלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חטים מכולת לביתו ועשרים כור שמן כתית, וזה היה תמיד, וזאת לא העתיק עזרא כי ידענוהו משם, רק עזרא הוסיף מה שנתן לחוטבים בשכרם שנתן להם עשרים אלף כורים חטים: מכות. היינו חטים נדוכים במדוך לעשות מהם קמח, וגם להאומנים נתן שעורים ויין מה שלא נתן לחירם, אבל מה שנזכר במלכים זה נתן לחירם עצמו והיה נותן לו זה מדי שנה בשנה כמבואר שם, ולו נתן רק חטים ושמן לא יין ושעורים:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י - יא) {{צ|ויאמר}}. א&quot;ל, א] שמה שנתן אותו ה' למלך הוא באהבתו את עמו, ועפ&quot;ז ברך את ה' שנתן לדוד בן חכם, כי שלמה לא הזכיר בפירוש שיבנה לו בית למלכותו רק רמזו ע&quot;י מה שהאריך בלשונו וכפל כי הבית אשר אני בונה גדול, כנ&quot;ל פסוק ח', כי לא רצה לומר בפירוש מבנין ביתו, באשר תחלת שאלתו היה על בית ה', וחירם באר לו שהבין מה שבלבו שרוצה לבנות גם בית למלכותו:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב - יג){{צ| ועתה שלחתי לך בן אשה מן בנות דן.}} כבר בארתי בפי' מלכים (ז, יג) שזה הנזכר בכאן אינו הנזכר במלכים שם ששלח שלמה אחריו אחר שגמר כל בנין הבית, כי הנזכר בכאן היתה אמו מבנות דן ואביו איש צורי (ר&quot;ל מבני צור), ונשלח מן המלך בתחלת הבנין והוא היה יודע לעשות בזהב ובכסף ועשה כל מלאכת טיח הבתים ואחר שבע שנים מת (ולא זכר ממנו במלכים כי שם לא זכר מן האגרת השני ששלח שלמה שבקש זאת מחירם שישלח לו איש חכם לעשות בזהב ובכסף), ואחר שמת שלח שלמה ולקח את בנו של חירם הראשון (שבא ע&quot;י שליחות שלמה אחריו, לא ע&quot;י פקודת מלך צור), והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, כמ&quot;ש במלכים כי חירם אביו שמת היה לו אשה ממטה נפתלי שממנה הוליד את חירם השני, והוא לא היה יודע לעשות רק בנחושת כנזכר במלכים שם:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) {{צ|ועתה החטים והשעורים.}} הוא מה שהבטיח באגרת האחרון הנזכר פה לתת לכורתי העצים, כי מה שהבטיח לחירם עצמו כבר נזכר באגרת הראשון של חירם במלכים שם (פסוק כג) ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי, וששלמה נתן לו (כמש&quot;ש פכ&quot;ה):}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|רפסודות}}. כשמקשרים עצים הרבה יחד להוליכם על הים נקרא אסדא, כמ&quot;ש במס' ברכות (כח ב) היה יושב בקרון או באסדא, ובלשון הכתוב (מ&quot;א ה, כג) דוברות, על שמנהיגים אותם בים, גם נקראו {{צ|רפסודות}}, ובירושלמי פ&quot;ד דברכות (הלכה ה) הוא אסדא הוא רפסודות:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|ויספור}}. עתה בא לפרש מ&quot;ש בתחלת הענין (שהעתיק מס' מלכים) שספר שבעים אלף סבל וכו', באר פה שזה היה אחרי הספר שספר דוד, ר&quot;ל חוץ מן הגרים שספר דוד ויחדם אל בנין המקדש, וכבר בארתי (מ&quot;א ט, כג) שבימי דוד היו כ&quot;ה אלף, וזה היה חוץ משל שלמה, ויתר הדברים התבארו במלכים (ה, כט; ט, כג):}}</text>
      <sha1>866tn3i23oglk2uv8x0gm7ohtzil1dp</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334095</id>
    <revision>
      <id>1417020</id>
      <parentid>1399979</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13457" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|ב|ג|ד}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|ויחל}} וגו' {{צ|אשר נראה}}. ה' שמה {{צ|לדוד}}, ע&quot;י שירדה שם אש מן השמים, ויתכן כי באשר נאמר (בראשית כב, יד){{צ| בהר ה' יראה}}, ששם יראה ה' בעתיד ותתגלה שכינתו בבהמ&quot;ק ששם היה המקום שנעקד יצחק, עז&quot;א אשר נראה לדוד: {{צ|אשר הכין}}. שדוד הכין שם המקום, כי דוד חפר היסודות וכרה שיתין ועשה הכנות בעמקי האדמה כמ&quot;ש חז&quot;ל, ונקרא המקום ההוא מאז מקום דוד, ע&quot;ש מ&quot;ש ע&quot;פ עד אמצא מקום לה', וכשמצא המקום קראו על שמו, המקום שמצא דוד בגורן ארנן:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|בחדש השני בשני}}. הוא פי' למ&quot;ש במלכים בשנה הרביעית הוא החדש השני למלוך שלמה, שר&quot;ל מפני שלמלכי ישראל מניסן מנינן הוא בשנה הרביעית וחדש השני למלכותו, כמו שפי' חז&quot;ל בר&quot;ה, ושלא נפרש שמ&quot;ש למלוך שלמה מוסב על השנה לבד כפי' המפ', באר בחדש השני (למנין החדשים) בשני בשנת ארבע למלכותו למנין שנות וחדשי המלוכה:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) האורך. שיעורו, האורך אמות ששים, והמלות &quot;אמות במדה הראשונה&quot; מוסגר, ופי' המפ' שר&quot;ל באמת בת ששה, שחשבו אמות בנין בימי משה (כי סתם אמות היו קטנות, כמו שנראה ממ&quot;ש ביחזקאל (מ&quot;ם, ה&quot;א) באמות אמה וטפח), ויש לומר ג&quot;כ שדוד מדד מספר האמות בעת שחפר היסודות ומשמיענו ששלמה לא שינה המדה הראשונה שמדד אביו:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) {{צ|והאולם אשר על פני האורך}}. מלמדנו בזה פי' חדש עמ&quot;ש במלכים והאולם על פני היכל הבית עשרים אמה ארכו, על פני רוחב הבית, שקורא בשם היכל את הדביר שהוא פנימי לבית ובשם בית את הבית הגדול שלפני הדביר, כי בדביר חשבו האורך מדרום לצפון, כמ&quot;ש בפסוק ח' ויעש את בית קה&quot;ק ארכו על פני רוחב הבית, ובבית חשבו האורך ממערב למזרח, נמצא שאורך האולם שהיה מדרום לצפון היה מגביל נגד האורך של היכל הבית, לא נגד האורך של הבית, ועל מ&quot;ש במלכים והאולם על פני היכל, הוסיף עזרא {{צ|על פני האורך של היכל הבית על פני רוחב הבית: והגובה מאה ועשרים.}} במלכים אמר שלשים אמה קומתו, והודיע עזרא שזה רק עד התקרה בפנים, אבל עד הגג היה גבוה מאה ועשרים, ומפני שהאולם היה בלא תקרה העומד באולם בפנים ראה שהיה גבהו עד תקרת הגג מאה ועשרים, וע&quot;כ יחס הגובה של מאה ועשרים אל האולם. וכבר בארתי בכל הספר שעזרא לא בא להעתיק כל הדברים הנאמרים בספרי קדש הקודמים, שהם היו ידועים בימיו והיו ביד כל אדם, רק בא לפרש דברים הסתומים שם, או להוסיף דברים שלא נזכרו שם והוא מצאם בספרים אחרים. וכן בספור בנין הבית, לא כתב רק דברים שנתחדשו לו, וע&quot;כ דלג כל הנאמר במלכים שם מן פסוק ד' עד פסוק ט&quot;ז מבנין הבית והיציעים ומן המראה שראה, כי לא היה לו בזה דברים חדשים. ואמר {{צ|ויצפהו מפנימה זהב טהור, ר&quot;ל שגם את האולם חפה בזהב, וזה לא נזכר במלכים}}:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|ואת הבית הגדול}}. זה פי' למ&quot;ש במלכים שם פסוק ט&quot;ו ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים, שרק את הבית הגדול חפה עצי ברושים לא את הדביר, שרצפת הדביר לא היה מחופה בעץ רק בזהב לבד:{{צ| ויחפהו זהב טוב.}} ר&quot;ל את הרצפה, וזה לא נזכר במלכים בפירוש שצפה זהב על עצי ברושים של רצפת ההיכל, ולמדנו עזרא: {{צ|ויעל עליו תמורים ושרשרות}}. היינו על הרצפה של ההיכל, וגם בזה למדנו חדשות, כי במלכים שם (פסוק יח) אמר וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי ציצים, ושם (פסוק כט) ואת כל קירות הבית מסב קלע פתוחי מקלעות כרובים ותמורות ופטורי ציצים מלפנים ולחיצון, שמלבד שפסוק י&quot;ח כפול עם פסוק כ&quot;ט, יש סתירה, שבפסוק י&quot;ח לא הזכיר שהיו שם כרובים, ופירש עזרא שבפסוק י&quot;ח מדבר מן ציפוי הרצפה והיו שם רק מקלעת פקעים ופטורי ציצים שהוא תמורים ושרשרות הנזכר שם, ולא היו כרובים רק על הקירות שמזה מדבר בפסוק כ&quot;ט:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) {{צ|ויצף את הבית אבן יקרה}}. בזה גלה לנו דבר נפלא מאד, להבין הכתובים במלכים, ששם פסוק ט&quot;ז אמר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות, ושם פסוק כ&quot;ף ולפני הדביר עשרים וכו' ועשרים אמה קומתו ויצפהו זהב סגור, שכבר התפלאו הקדמונים הלא קומת הדביר היה שוה עם קומת ההיכל והיה גבהו שלשים אמה, ופירשנו שם שר&quot;ל שהבנין הפנימי של עץ וחיפוי הזהב אשר עליו לא היה רק עד עשרים אמה בגובה (שלכן לא אמר בדביר עד קירות הספון, כמש&quot;ש (פסוק טו) בהיכל עיי&quot;ש), ולא ידענו במה היו מחופים העשר אמות שנשתיירו בגובה עד קירות הספון, ולמדנו עזרא שהיה מצופה באבן יקרה לתפארת (שמ&quot;ש פה ויצף את הבית היינו הבית הקטן, שאת ההיכל קרא בפסוק הקודם בשם הבית הגדול), וכבר בארנו שם שלכן אמר שם (פסוק יח) וארז אל הבית פנימה אין אבן נראה, שבא להוציא הדביר ששם היו אבנים טובות על החפוי בשליש העליון:{{צ| והזהב.}} גם בזה מלמדנו הבדל חדש, שהזהב שהיה הבית הקטן (ר&quot;ל הדביר) מצופה בו, היה זהב פרוים שיקר מאד, שזה לא נאמר במלכים:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|ויחף}}. בזה מפרש מ&quot;ש שם (פסוק כא) ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור, ושם (פסוק כג) ואת כל הבית צפה זהב עד תום כל הבית, שהם דברים מיותרים, ופי' שבפסוק כ&quot;ג מדבר מציפוי התקרות והספים והדלתות: {{צ|ופתח כרובים על הקירות}}. כמ&quot;ש בפסוק ה', שרק על הקירות היו כרובים לא על הרצפה, וזאת למדנו עזרא בפירוש הכתובים במלכים:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח){{צ| ארכו}}. מפני שהכרובים היו עומדין מצפון לדרום מקיר אל קיר חשב זה לאורך, והארון עמד בצד מערב באמצע האורך לכן קרא צד זה בשם אורך, וכמ&quot;ש כן גם למעלה פ&quot;ד כנ&quot;ל: {{צ|ויחפהו.}} למעלה (פסוק וא&quot;ו) דבר מחפוי הקירות ופה מדבר מחפוי הרצפה שלא היה מחופה בעץ, וא&quot;א לחפות זהב על אבנים רק זהב עב שיעמוד בפ&quot;ע, ועז&quot;א שהיו משש מאות ככרים, והיה צריך על חיפוי אמה על אמה של הרצפה ככר זהב וחצי, עד שהניח טסין עבים של זהב ובהם רצף את הרצפה:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) {{צ|ומשקל}}. מוסב למעלה, שאחר שהרצפה לא יכול לחפות זהב על אבנים רק להניח טסין עבים של זהב, חבר אותם שיהיו מחוברים להרצפה ע&quot;י מסמרות, וכל מסמר היה משקלו חמשים שקלים:{{צ| והעליות}}. עליות בית קה&quot;ק או כל העליות, וגם זה לא נזכר במלכים, עד שכל הנאמר עד כאן הם דברים חדשים שחדש עזרא ולא ידענו אותם מספר מלכים:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|ויעש}}. במלכים (ו, כג) כתיב שני כרובים, שהיו שוים, ועזרא למדנו שהיו שנים בלתי שוים מצד שזה זכר וזה נקבה, זה משפיע וזה נשפע כמ&quot;ש חז&quot;ל, שכן גם בתורה כתיב בציווי (שמות כה, יח) שנים כרובים ובעשיה (שם לז, ז) שני כרובים מטעם זה, כמ&quot;ש בחבורי התו&quot;ה פ' אחרי. עוד למדנו שהיו מעשה צעצועים, נראה פירושו שהיו נראים כפורחים, כי הכנפים היו עשוים ככנפי העוף העשוים להתפשט ולהתקמץ (ושרשו צעה שפי' מענין תנועה פנימית, כמ&quot;ש ישעיה נ&quot;א על מהר צועה להפתח, שהוא קרוב עם זועה וסועה עיי&quot;ש, וכפל פ' ועי&quot;ן הפעל כמו שעשועים תעתועים): {{צ|ויצפו אותם זהב}}. מפני שבמלכים נזכר שהיה מדה זו קודם הצפוי (ששם נזכר הציפוי לבסוף), למדנו עזרא שעקר המדה היה אחרי הצפוי:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא - יג){{צ|ארכם אמות עשרים}}. מפני ששם לא כתיב רק שעשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו, וי&quot;ל שעמדו זה אחרי זה, וכמ&quot;ש בב&quot;ב (צט א), דא&quot;כ הכרובים לא בנס היו עומדים, לכן באר עזרא שעמדו זה אצל זה והיה ארכם עשרים אמה, ומזה מוכח שבנס היו עומדים כדברי חז&quot;ל, או שהיו שתי הכנפים דבוקים מאחריהם זה אצל זה כפי' המפרשים. ולבל תאמר שעמדו פניהם איש אל אחיו, ובזה משכחת שיהיו עשרים חוץ מגוף הכרובים, עז&quot;א שפניהם לבית. ולבל תאמר שא' עמד על רגליו וא' רבוץ תחתיו ובזה משכחת שיגעו כנפיהם זה בזה אחד למעלה מחברו, ושיעמדו באורך עשרים עם גוף הכרובים, עז&quot;א שהם עומדים על רגליהם. ולפי הפשט ג&quot;כ ופניהם איש אל אחיו היו בכרובים שעל הארון, אבל הכרובים שעשה שלמה עמדו פניהם לבית, ולחז&quot;ל ע&quot;ז דרש שכשאין עושין רצונו של מקום פניהם לבית, ר&quot;ל כרובי משה שעמדו על הארון רמזו לזמן שישראל עושים רצונו של מקום וההשפעה יורדת מארון הברית ששם פניהם איש אל אחיו מקבלים ומושפעים מאת ה' בלא אמצעי, וכרובים שהוסיף שלמה באו לרמז שגם בעת שלא יעשו רצונו של מקום ויעמדו לפני הארון, יקבלו השפע על ידי אמצעי, ובזה היה פניהם לבית בלתי מקבלין דין מן דין:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד){{צ| ויעש את הפרכת}}. זה לא נזכר במלכים והוסיפו עזרא, והפרוכת היה לפני פתח בית קה&quot;ק:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|שלשים וחמש}}. שבמלכים (ז, טו) שכל עמוד היה גבוה י&quot;ח אמה, ולמד עזרא שבעת יצק שניהם כאחד היו ל&quot;ה אמה ואח&quot;כ הקיש בקורנס על כ&quot;א ונתארך חצי אמה, כמ&quot;ש בפי' שם: {{צ|והצפת}}. היא הכותרת (מלשון צניף, או על שעומד כצופה מלמעלה), ומפני שהיו בו ב' חלקים קרא לשניהם בשם צפת:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|ויעש שרשרות}}. לא הזכיר מן השבכה שיזכרנה לקמן (ד, יב), רק למדנו שהשרשרות היו מצופים בראשם בשבכה ובסופם היו הרמונים תלוים, וקרא תחתית השבכה בשם דביר, שהוא החדר הפנימי המכוסה, שהיו דומים כמונחים בדביר וחדר לפנים מחדר: {{צ|ויעש רמונים מאה}}. היינו בכל שרשר היו תלוים מאה רמונים, וזה מ&quot;ש במלכים (פסוק כ) והרמונים מאתים, ר&quot;ל שני טורים, כל טור של מאה רמונים, וכמ&quot;ש בסוף ירמיה, וכבר בארתי דבר זה היטב בפי' מלכים שם, עיי&quot;ש:}}</text>
      <sha1>ir67emtgz2i1y05kuc5ie162f6t0yd3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334155</id>
    <revision>
      <id>1417021</id>
      <parentid>1399868</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4402" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|ג|ד|ה}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|ויעש}}. זה לא נזכר במלכים, ולדעת ר' יוסי בזבחים (נט א) לא עשה את מזבח הנחושת עד בעת החינוך שמזבח הנחושת של משה היה קטן מהכיל, ומפשטות דברי הכתוב נראה שלמדנו עזרא כדעת ר' יהודה בזבחים (שם), שמ&quot;ש במלכים (ח, סד) ביום ההוא קדש המלך תוך החצר, דברים ככתבן, ומזבח של שלמה כבר היה מתחלה, וכן מורה לשון הכתוב (ז, ז), ולר' יוסי צריך לדחוק בפי' הכתובים כמ&quot;ש בפי' מלכים שם. ומ&quot;ש שעשה מזבח נחושת, היינו מזבח אבנים תחת מזבח נחשת של משה. ומ&quot;ש כ' אמה ארכו, היינו מקום המערכה היה עשרים על עשרים:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב - ה) 
{{צ|ויעש הים}}. זה העתיק כמו שהוא בס' מלכים (ז, כג - כו), רק תחת שנאמר שם פקעים כתוב פה בקרים, תחת אלפים בת כתוב פה ג' אלפים בת, ושם כתבתי להשוות הכתובים עיי&quot;ש:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז - ח) {{צ|ויעש את מנורות עשר ויעש שלחנות עשרה.}} בא לפרש שמ&quot;ש במלכים (ז, מח - מט) ואת השולחן וכו' ואת המנורות חמש מימין וחמש משמאל, מוסב גם על השולחן, שגם הוא היה חמש מימין, ופי' מימין לשולחן ומנורה של משה ומשמאל לה, והיו השולחנות בצפון והמנורות בדרום כמשפטם. ויש פלוגתא בירושלמי דשקלים (פ&quot;ו ה&quot;ד) אם בער על כל המנורות וערך על כולם או לא, וכן בגמ' מנחות צ&quot;ט (ע&quot;א):}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט){{צ| חצר הכהנים}}. עזרת כהנים: {{צ|והעזרה גדולה}}. עזרת ישראל:}}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י){{צ| ואת הים נתן}}. כמ&quot;ש בתורת כהנים ויקרא (פרשתא דנדבה ד משנה יד) ובזבחים (נט ב): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|את הסירות}}. הוא פי' כירות (מלכים שם פסוק מ&quot;ם) כמש&quot;ש, ועמש&quot;ש שמ&quot;ש ויעש חירום&lt;ref&gt;בדה&quot;י: חורם&lt;/ref&gt; הוא חירם הראשון, ומ&quot;ש ויכל חירם&lt;ref&gt;בדה&quot;י הקרי חורם&lt;/ref&gt; הוא חירם השני שהוא עשה גם העמודים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב - יג) {{צ|והגולות והכותרות}}. הוא פי' למש&quot;ש הגולות הכותרות כמ&quot;ש בפי' שם, ויתר הדברים התבאר במלכים שם פסוק מ&quot;א מ&quot;ב: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) {{צ|ואת המכונות עשה.}} ושם המכונות עשר, ועזרא מודיענו שכל זה עשה חירם השני, אבל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|ואת הסירות}} וכו' {{צ|עשה חירם אביו}}. היינו חירם הראשון, כי הם היו מנחושת ממורט, ומלאכה זו לא ידע חירם השני: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) {{צ|בככר}}. עמ&quot;ש מלכים שם פסוק מ&quot;ו, ושם בין סוכות ובין צרתן, ובימי עזרא נשתנה השם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח){{צ| ויעש}}. ושם וינח, עמש&quot;ש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט - כ) {{צ|ואת השלחנות}}. ובמלכים לא הזכיר רק שלחן א', ומ&quot;ש ועליהם לחם הפנים למ&quot;ד שלא סדרו רק על של משה פי' שהיו ראוים להניח עליהם, וכן מ&quot;ש לבערם למ&quot;ד שלא היו מדליקין רק את של משה פי' לבער את הנרות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא){{צ| הוא מכלות זהב}}. שהיה מזהב מזוקק כמו זהב המנורה, ועמש&quot;ש (פ' מט): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב){{צ| והמזמרות}}. כלי זמר: {{צ|ופתח}}. הוא פי' למש&quot;ש {{צ|ופותות}}, שהם המפתחות, ופי' מפתחות הבית לדלתותיו הפנימים ולדלתי הבית היו זהב: }}</text>
      <sha1>3n5smmfr9q5z0wca1o481akiuvhmdfn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334156</id>
    <revision>
      <id>1417022</id>
      <parentid>1399870</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2189" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|ד|ה|ו}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|ויבא}}. לפי' דברי חז&quot;ל עשה שלמה הכל משלו, וקדשי דוד נתן באוצרות, ונתנו טעמים לדבר. ולפי פשוטו הנותר מן הקדשים הביא באוצרות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|אז יקהל.}} לקדש הבית עפ&quot;י סנהדרין ולכבוד הארון: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) {{צ|וישאו הלוים}}. ובמלכים (ח, ג) וישאו הכהנים, וכן פי' חז&quot;ל בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון וחשבו כשהכניסוהו לבית קה&quot;ק, וי&quot;ל שרק בהכניסה נשאו הכהנים ומזה מדבר שם, ובדרך נשאו הלוים ומזה מדבר פה, ובפסוק ז' באר שהכהנים הביאוהו אל מקומו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו - י) {{צ|והמלך}}. הפסוקים האלה הועתקו ממלכים שם ושם פירשתי, ושם אומר כי הכרובים פורשים כנפים וכאן אומר ויהיו הכרובים, וזה ראיה למש&quot;ש בפירושי, עי&quot;ש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|אין לשמור}}. שלא שמרו אז משמרת העבודה לפי חלוקות המשמרות רק כולם התקדשו לעבודה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|לכולם}}. ר&quot;ל גם הם באו כולם (והלמ&quot;ד מציין הלוים השייכים לכולם) לכל משמר מהכ&quot;ד משמרות, בין לאסף וכו' שהתבאר למעלה (א, כה) שהיו רפ&quot;ח ראשי משמרות: {{צ|עומדים מזרח}}. שהדוכן היה במזרח כנודע: {{צ|ועמהם כהנים}}. שהחצוצרות היו ע&quot;י כהנים, ואין להוסיף על מאה ועשרים כמבואר ברמב&quot;ם פ&quot;ג מה' כה&quot;מ: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) {{צ|ויהי כאחד}}. לא נהגו כמשוררים במקהלות א' פותח ואחרים עונים, רק היו כאיש אחד, ומפרש להשמיע קול אחד: }}</text>
      <sha1>5itxbbkdmlp73v4ny0i765iogwflmb9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב ו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334157</id>
    <revision>
      <id>1417023</id>
      <parentid>1400133</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2022" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|ה|ו|ז}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|אז אמר שלמה}}. כל הנאמר בסימן זה הועתק ממלכים, ושם פירשתי הכל באורך ואין לכפול הדברים, רק בפסוק ה' הוסיף לפרש מה שקצר שם לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד וכמש&quot;ש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) 
{{צ|כי עשה.}} זה לא נמצא במלכים, ועזרא פירש על איזה מקום עמד שלמה אז. ומ&quot;ש חמש אמות ארכו היינו מן האמצע, כי היה למעלה עגול ולמטה מרובע, והיה המרובע נחלק לשתים, ממקום שבא העגול עד קצהו, והיו חמש אמות לכל צד. ומ&quot;ש ויברך על ברכיו לא נזכר ג&quot;כ במלכים, רק כן מבואר ממש&quot;ש בסוף הענין (ח, נד) קם וכו' מכרוע על ברכיו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|ללכת בתורתי}}. ושם ללכת לפני: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) {{צ|ישב}}. שם כתיב ישב אלהים על הארץ, ועזרא תקן שר&quot;ל שישב את האדם ושוכן בין בני ישראל, ביתר הדברים לא נמצא מכאן עד סוף פסוק מ&quot;ם רק שינוים קטנים לתיקון הלשון, וכבר בארתי כל התפלה הזאת בפירוש ס' מלכים די באר, והקורא ידרוש פירושו משם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(מ - מב){{צ| עתה ה' אלהי.}} בכאן קצר את תפלת שלמה ולא העתיק שלשה הפסוקים האחרונים שם, ולנגדם העתיק מה שמצא בספרים אחרים שסיים משני פסוקים מן שיר המעלות (סימן קלב) שנאמר על הכנסת הארון כמו שפירשתי שם, ובאו בכאן בשינוי קצת, וכבר בארתי זה בפירוש תהלות דרשהו משם: }}</text>
      <sha1>7mxyw3kfalvq8f05jv906lcqgvqnutv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב ז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334158</id>
    <revision>
      <id>1417024</id>
      <parentid>1400613</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7141" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|ו|ז|ח}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|והאש}}. במלכים לא נזכר מירידת האש, וחז&quot;ל בס&quot;ע ובספרא ויקרא (סי' מט) אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית העולמים, א&quot;כ בא האש ממזבח הנחושת של משה וע&quot;כ לא הזכירו ירמיה בס' מלכים, ועזרא הזכירו כי העם ראו איך אש השמים נעתקה ממזבח זה אל מזבח זה. אולם יפלא לי הלא לר' יוסי בזבחים (נט א) מ&quot;ש בפסוק ז' שקדש תוך החצר הוא שבנה מזבח אחר חוץ ממזבח הנחושת, ותחלה עמד מזבח של משה, ואיך יאמר ר' יוסי בסדר עולם שלא נעתקה האש ממזבח הנחושת? וצ&quot;ל לדידיה שבאו הכתובים שלא כסדר, ומ&quot;ש בפסוק ז' שקדש תוך החצר (שהוא לשטתו מזבח שבנה) היה קודם ירידת האש. ובל&quot;ז כתבתי בפירוש מלכים שפשטות הכתוב בד&quot;ה שאמר כי מזבח הנחושת אשר עשה שלמה מורה כדעת ר' יהודה בזבחים שם שמ&quot;ש שקדש תוך החצר דברים כפשטן, וגם מ&quot;ש למעלה (א' כא, כו) ויענהו באש מן השמים, לא נזכר בספרים הקודמים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) 
{{צ|וכל ב&quot;י }}וכו' {{צ|ויכרעו על הרצפה}}. כי אסור להשתחוות על רצפת אבנים רק במקדש, כמו שלמד בספרא סוף בהר ובמס' מגלה (כב ב), ואחר שראו שזה הוא המקום הנבחר מה' השתחוו על הרצפה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד - ו) {{צ|והמלך.}} פסוק ד' ה' הועתק ממלכים, ופסוק ו' הוסיף עזרא שכולם עמדו על משמרותם, והלוים בכלי שיר והכהנים בחצוצרות כמו במועדים, כמ&quot;ש (במדבר י, י) ביום שמחתכם וכו' ותקעתם בחצוצרות, ושהיו הכהנים נגד הלוים, שהלוים עמדו על הדוכן במזרח והכהנים בצד מערב: }} 

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|ויקדש.}} שם פסוק ס&quot;ד כתוב כי מזבח הנחושת אשר לפני ה', ועיין מה שכתבתי שם בפירושי: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח - ט) {{צ|שבעת ימים.}} שם כתיב שבעת ימים ושבעת ימים, ועזרא באר ששבעה ימים הראשונים לא היה חג רק חנוכת המזבח והיה מותר בעבודה, ולפ&quot;ז י&quot;ל שהתענו ביוהכ&quot;פ אחרי שלא היה כחג, וחז&quot;ל אמרו שאכלו ביוהכ&quot;פ וזה ממה שכתוב במלכים עליו שם חג: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) ו{{צ|ביום עשרים ושלשה}}. במלכים כתיב ביום השמיני שלח את העם, ובאר עזרא שביום זה לא שלחם לאהליהם, כי שמיני עצרת טעון לינה, רק שלחם חפשי מהחינוך, ושם לא כתיב שלח לאהליהם. וביום כ&quot;ג אז שלחם לאהליהם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|ואת כל הבא}}. (שם ט, א) כתיב ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות, ועזרא תקן זה דהא בנה בנינים רבים אחר דבור זה כמו שיתבאר, רק שהצליח במה שרצה לעשות בשני בנינים האלה שהיו עיקרים בעיניו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|וירא ה'}}. מראה זו וכל המדובר בה נזכר במלכים (ט), רק מ&quot;ש פה פסוק י&quot;ג י&quot;ד ט&quot;ו, הוא נוספות ולא נזכר שם, ויתר הדברים באו שם בקצת שנויים: {{צ|שמעתי את תפלתך}}. כי שלמה התפלל על ב' דברים, א] שישכין ה' שכינתו שם וישמע תפלת המתפללים לפניו, ב] על התמדת מלכות בית דוד. וא&quot;ל ששמע וקבל את תפלתו, אם על השראת השכינה, בחרתי במקום הזה לי לבית זבח. ואם על קבלת התפלות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג - יד) {{צ|הן אעצור}}. חזר מ&quot;ש בתפלתו (ו, כו - כט) שאם יגזור עצירת גשמים או חגב או דבר יקבל תפלתם ותשובתם, וע&quot;י שיסלח לחטאתם ירפא את ארצם, כי החטא הוא המכה והתשובה היא הרפואה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|עתה עיני}}. ר&quot;ל שיהיה שם השראת השכינה בתמידות, ויקבל שם את התפלות באזנים קשובות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|ועתה בחרתי}} וכו' {{צ|להיות שמי שם}}. עיין פי' במלכים שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז - יח) {{צ|ואתה}}. שם כתוב כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר וכו', והקימותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם כאשר דברתי על דוד אביך לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל. נראה שעזרא הוסיף ענין אחר, שבמלכים נזכר אם ילך בתום וביושר, שהוא המעשה השלמה בלא שום פניה חיצונית, אז תקום כסא הממלכה (שיש הבדל בין כסא מלוכה שמציין רק שימלוך, ובין כסא ממלכה שמציין העם שמולך עליהם), היינו שימלוך על כל ישראל ושיהיה לעולם, וע&quot;ז לא כרת ברית לדוד, רק דבר אליו. ועזרא הוסיף שגם אם לא תהיה המעשה בתום וביושר, וישמור מצות ה' שלא לשמה, בכ&quot;ז עכ&quot;פ יקים כסא המלוכה על קצת ישראל (וע&quot;ז לא אמר לעולם), וע&quot;ז היה כריתת ברית שיהיה מבניו עכ&quot;פ איש מושל בישראל גם אם לא תהיה ממשלה כללית על כל העם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט - כ){{צ| ואם תשובון אתם.}} ושם אם שוב תשובון אתם ובניכם וכו' והכרתי את ישראל וכו' ואת הבית אשלח וכו', שם מדבר אם הוא ובניו ישובו מה' שהוא בתמידות, שעז&quot;א שוב תשובון, שהמקור הבא לפני הפעל מורה על תמידות הפעולה, שאז יכרית ישראל לגמרי ואת הבית ישלח בהחלט. ופה מדבר אם רק הוא לבדו ישוב מה' עכ&quot;פ ינתש את ישראל, שהוא עקירת הנטוע ממקומו, הגם שלא יכריתם לגמרי: {{צ|והבית ישליך}}. שלא ישגיח עליו בהשראת שכינתו הגם שלא ישלחהו רק יושלך משמים ארץ: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) {{צ|אשר היה עליון}}. הוא פי' למש&quot;ש והבית הזה יהיה עליון: }}</text>
      <sha1>7rcjvk2404ynq1100wst4uginug18kj</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב ח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334159</id>
    <revision>
      <id>1417025</id>
      <parentid>1399892</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4400" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|ז|ח|ט}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|והערים.}} במלכים אמר ששלמה נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל וחירם יצא לראות את הערים ולא ישר בעיניו, ובארתי שם שנתנן לו להוציא מהם העשרים אלף כור חטין ועשרים אלף כור שמן שנתן לו מדי שנה בשנה, ולא ישרו בעיני חירם כי א&quot;ל שהוא ארץ כבול ולא יוציאו די תבואה כשיעור הזה, וספר עזרא שנתן חירם לשלמה את הערים בחזרה, ושלמה בנה אותם ויושב שם ב&quot;י שהם יעבדו את אדמתם ויוציאו את העשרים אלף כורים לתת לחירם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג - ו) 
{{צ|וילך.}} על מה שנאמר במלכים (שם טו - יט) הוסיף עזרא דברים שלא נזכר שם, א] שכבש חמת ובנה שם ערי מסכנות, ושם נזכר שבנה בית חורון התחתון, ועזרא ספר שאח&quot;כ בנה אותה שנית להיות עיר מבצר, וגם בנה עמה בית חורון העליון לעיר מבצר, ולא ספר מבנין גזר שכבר נזכר במלכים באורך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט - י){{צ| ומן בני ישראל}} וכו' {{צ|אלה שרי הנצבים}} וכו'. במלכים אומר ששרי הנצבים אשר על המלאכה לשלמה היו חמשים וחמש מאות, ושם כתבתי לישב הסתירות שיש בין הכתוב שם ובין הכתוב (שם ה, למ&quot;ד), ועל הסתירה שיש בין מספר דפה ומספר דשם פירשתי ששם מדבר על שרי הנצבים של הגרים שספר דוד (כמו שנזכר בדה&quot;א כב), שהיו כ&quot;ה אלף והיו עליהם חמש מאות שרי חמשים וחמשים שרי חמש מאות, ופה מדבר משרי הנצבים שהיו ממונים על ישראל שהיו תמיד בלבנון עשרת אלפים, עיי&quot;ש. ולכן אמר מן בני ישראל אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו (הוסיף מלת אשר), ר&quot;ל שלא היו עבדים רק היה מהם עשרת אלפים בלבנון להשגיח על עושי המלאכה, עליהם היו שרי הנצבים חמשים ומאתים הרודים בעם. ולא כתב בעם העושים במלאכה כמ&quot;ש במלכים, כי הם לא עשו מלאכה רק השגיחו על כריתת העצים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|ואת בת פרעה העלה}}. במלכים כתיב אך בת פרעה עלתה, ופי' עזרא שזה היה ע&quot;י שהעלה אותה משם מפני שהמקום קדש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב - יג) {{צ|אז העלה}}. שם כתיב והעלה שלמה שלש פעמים בשנה, ופרשתי שם שהקרבנות של שלש רגלים העלה על הוצאותיו, וספר עזרא שאח&quot;ז קבל על הוצאותיו כל הקרבנות בין עולת תמיד העשויים בכל יום בין מוספי שבת ור&quot;ח ורגלים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד){{צ| מחלקות הכהנים}}. כנ&quot;ל (דה&quot;א כד):{{צ| והלוים להלל}}. (שם כ&quot;ה): {{צ|והשוערים}}. (שם כו): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|ולא סרו}}. מלשון סורר ומורה, לא מרו מצותו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|עד היום}}. ר&quot;ל המלאכה שעשה עד שהניח היסוד, שאז הכין הצריך למלאכה והמלאכה שעשה עד כלותו, ועתה {{צ|שלם בית ה',}} שנשלם גם מלאכת העבודה, וכמ&quot;ש מלכים (שם) ושלם את הבית: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) אז הלך שלמה. הוא פי' למ&quot;ש במלכים ואני עשה בעציון גבר, מפני שאז הלך וכבש מקומות אלה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) אניות. הוא פי' מש&quot;ש {{צ|וישלח חירם באני}}, רצה לומר ששלח גם אניות: {{צ|ארבע מאות וחמשים}}. שם כתוב ועשרים, ופירש עזרא שהיו עוד שלשים שנתן לעבדיו בשכרם: }}</text>
      <sha1>k9nk4rpsfx4xbsaynqekww9n8g7lk2c</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334160</id>
    <revision>
      <id>1417026</id>
      <parentid>1400053</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4122" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|ח|ט|י}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|ומלכת.}} כל ספור זה הועתק ממלכים י', ושם פירשתי הדברים, דרוש משם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) 
{{צ|חצי מרבית חכמתך}}. שם והנה לא הוגד לי החצי הוספת חכמה וטוב, ופירש עזרא שר&quot;ל לא הוגד לי חצי חכמה וטוב (אשר) הוספת על השמועה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח){{צ| לתתך}}. מש&quot;ש לתתך על כסא ישראל, פירש עזרא מפני שכסא ישראל הוא כסא ה', ומלכם הוא מלך המיוחס לה'. ושם אמר באהבת ה' את ישראל לעולם, פי' שע&quot;י אהבתו רצה אותם שיעמדו לעולם ע&quot;י שתעשה משפט וצדקה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט){{צ| ולא היה}}. שם אמר לא בא כבושם ההוא עוד לרוב, ועזרא הוסיף שהיו ביניהם מינים שלא היה עוד אצל שלמה כלל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י - יא) {{צ|וגם.}} פרשתי במלכים שם: {{צ|מסלות}}. ושם מסעד, ר&quot;ל שיסעד בדרכו על המסלות, וז&quot;פ מ&quot;ש (בפ&quot;ד) ועליתו אשר יעלה בית ה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|מלבד אשר הביאה}}. זה פי' למש&quot;ש מלבד אשר נתן לה, שפי' שנתן לה כנגד מה שהביאה מנחה כנגד מנחה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג - טז){{צ| ויהי.}} הנעתק ממלכים (שם, יד - יז), ושם פרשתי: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז - יט) {{צ|ויעש}}. גם זה שם, לבד במקום שכתוב שם וראש עגול לכסא מאחריו כתוב פה וכבש בזהב לכסא מאחזים, פה הוסיף שהיה הדום הרגל ג&quot;כ מזהב, וכבש בא על מדרך הרגל, כמו דרך שכבשוהו לסטים: {{צ|ומאחזים}}. היינו מצופים היטב, כמו (מ&quot;א ו, י) ויאחז הבית בעצי ארזים. ויתר הדברים בארתי בפי' מלכים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) {{צ|כי אניות.}} עמ&quot;ש בפי' מלכים בזה על דברי מהרי&quot;א שדבר קשות על סופרנו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג) {{צ|וכל מלכי הארץ}}. זה פי' עמש&quot;ש וכל הארץ: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה) {{צ|ויהי לשלמה}}. במלכים (ה, ו) ארבעים אלף ארות סוסים, בכל אוריה היו עשרה חדרים, נמצא היו ארבעה אלפים אוריות גדולות וארבעים אלף חדרים, והסתירה מפה למ&quot;ש למעלה (א, יד) התבאר שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כו) {{צ|ויהי מושל}}. מלכים (א' ה, א), ושם כתיב מן הנהר ארץ פלשתים, ופירש עזרא מן הנהר נהר פרת עד ארץ פלשתים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כז) {{צ|ויתן}}. עמ&quot;ש למעלה (א, טו): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כח) {{צ|ומוציאים}}. עמ&quot;ש למעלה (שם יד): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כט) {{צ|ושאר דברי שלמה}}. במלכים (יא, מא) ויתר דברי שלמה כתובים על ס' דברי שלמה, והוא עפמ&quot;ש בהבדל בין נשאר ובין נותר, שהנותר הוא הנותר מעצמו והנשאר הוא בכונה, ושם מדבר מדברים שאין בם צורך להכתב בספרי הקדש, עז&quot;א ויתר, והם כתובים בדברי שלמה, ר&quot;ל בספר דה&quot;י שלו, ופה מדבר מדבריו שהם קדושים ולא כתבם בכאן מפני שהנביאים עשו מהם ספורים מיוחדים, עז&quot;א ושאר. וכן תמצא שתמיד אומר ויתר, כמו ויתר דברי רחבעם ודומיהם, כי מדבר מדברי חול, רק פה מדבר מדברי קדש אמר ושאר: }}</text>
      <sha1>idm4kf8xqunevrl8f0s58v3lnxhdxv3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב יא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334161</id>
    <revision>
      <id>1417030</id>
      <parentid>1399866</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5666" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|י|יא|יב}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|ויבא}}. דלג מש&quot;ש פסוק כ' ויהי כשמוע כל העדה כי שב ירבעם וישלחו ויקראו אותו, כי זה נכלל במ&quot;ש בפסוק ב' כמש&quot;ש. ואמר להשיב את הממלכה, ושם המלוכה, כי המלוכה היה לו גם עתה רק לא הממלכה, כמ&quot;ש כ&quot;פ בהבדל שם מלוכה וממלכה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) 
{{צ|לא תעלו}}. להלחם עמם בעריהם: {{צ|ולא תלחמו.}} שתזמינו אותם למלחמה: {{צ|שובו איש לביתו}}. וא&quot;צ שתעמדו חלוצים מיראה שיבואו למלחמה עליכם: {{צ|וישובו מלכת}}. וזה נגד אל תעלו. ובמלכים אומר וישובו ללכת, וזה נגד שובו איש לביתו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|וישב רחבעם}}. כמו שספר במלכים איך חשב ירבעם תחבולות לחזק מלכותו, כן ספר כאן איך עשה רחבעם שהיו עמו מעט נגד עם ירבעם, לעומת שירבעם הוצרך לבנות שכם לעיר מלכות ישב רחבעם בירושלים הבנויה מכבר, ומיראתו מפני ירבעם בנה ערי מבצר: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|ויחזוק.}} זאת שנית, שחזק את המצורות בל יוכל לכבשם. ג] שנתן נגידים ומנהיגים עליהם. ד] שנתן שם אוצרות מאכל ושמן לימי המצור: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|ובכל}}. ה] שגם בערים הבלתי בצורות נתן שם כלי נשק ויחזקם. עתה יספר איך התחזק גם מצד העם, א] {{צ|ויהי לו יהודה ובנימין}}, שהם היו כולם לו, משא&quot;כ ירבעם שעזבוהו מקצת עמו והלכו לחזק מלכות רחבעם. זאת שנית: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג - טו){{צ| שהכהנים והלוים התיצבו עליו}}. ע&quot;י שירבעם הפריע עבודת ה' והעמיד כהני הבמות מישראל, הוכרחו לעזוב את עריהם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז - יז) ג]{{צ| שאחריהם}}. נמשכו רבים מישראל שרצו לבקש את ה' ויבואו ירושלים לזבוח לה', וכל אלה {{צ|חזקו את מלכות יהודה}} הקטנה, עד שנעשית ממלכה חזקה ברב עם, ובזה {{צ|אמצו גם את רחבעם}} נגד ירבעם (והאימוץ מורה על אימוץ הלב), באופן שמה שהתנכל ירבעם להחזיק מלכותו ע&quot;י העגלים אשר עשה וע&quot;י שהעביר כהני ה' מפקודתם כמבואר במלכים, זה היה לו למוקש, שעי&quot;כ נתחזקה מלכות ב&quot;ד. וזה נמשך {{צ|שנים שלש}}, שבשלש שנים הראשונות הלכו בדרך דוד, כי אח&quot;כ מעלו גם המה ונחלש מלכותו, כמו שיתבאר אח&quot;ז: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח - יט) {{צ|ויקח.}} אח&quot;ז חשב רחבעם מחשבות להשאיר יורש עצר בל יתעורר מלחמה בין בניו ע&quot;ד המלוכה, כי לקח אשה מזרע דוד כדי שהבכור אשר ימלוך יהיה מזרע דוד גם מצד אמו, והיא לא ילדה לו, ואחריה לקח בת אליאב בן ישי והיא ילדה לו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ) {{צ|ואחריה לקח את מעכה}}. והיא היתה בת הדיוט (כמו שיתבאר יג, ב), ולא היה ראוי שהיא תהיה הגבירה, ולא שבנה אביה שנולד אחרי בני אביחיל בת אליאב יהיה המולך תחתיו, אבל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא){{צ|ויאהב}}. ע&quot;י שאהב את מעכה מכל נשיו ופלגשיו (כי היה לו נשים ופלגשים ובנים ובנות רבים), ולכן מאהבת אשתו שרצה שהיא תהיה הגבירה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) {{צ|העמיד לראש רחבעם את אביה}}. ר&quot;ל שנתן לאביה משפט הבכורה שהוא יהיה לראש רחבעם, ר&quot;ל ראש הבית, ומצד זה היה {{צ|לנגיד באחיו}}, כי זה עשה כדי {{צ|להמליכו}}, להעביר המלכות מבני אביחיל אל בן מעכה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג){{צ| ויבן}}. ובאשר ירא שיתר בניו יעמדו נגד אביה בפרט אחר מותו, {{צ|הבין}} לתקן זאת, במה {{צ|שהפריץ מכל בניו לכל ארצות יהודה ובנימין}}, שנתן לכל אחד איזה שררות על ארץ מיוחדת, וכן הפקידם {{צ|על ערי המצורות ויתן להם רוב מזון, וישאל}} לצרכם {{צ|המון נשים}}, באופן שכ&quot;א היה מתעסק בתפקודתו ושמח בחלקו וטרוד בהנהגת נשיו וביתו ולא יתעוררו על המלוכה. וגם יל&quot;פ שמ&quot;ש {{צ|ויבן}} מוסב על אביה, שאביה הבין תיכף ויפרוץ מכל בני רחבעם לכל ארצות יהודה (הלמ&quot;ד במקום ב'), שהתגבר בכל ארצות יהודה ובכל ערי המצורות והכין מזון לרוב בערי המצורות, באופן שהחזיק תיכף בהנהגת המדינה עד שראו שהוא יהיה המולך, וישאל תיכף המון נשים בידעו כי הוא ימלוך: }}</text>
      <sha1>ffgq5kgqzorxmrwoa8f7numa0nk6muf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב יב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334162</id>
    <revision>
      <id>1417031</id>
      <parentid>1399958</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7190" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|יא|יב|יג}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|ויהי}}. העובד את ה' מאהבה בלי פניה חיצונית רק לשם ה' בלבד, הוא לא ימוש מעבודתו בשום אופן. אבל העובד את ה' לתכליתים חיצוניים וכונות אחרות, יעזוב את ה' בעת יפסקו הענינים שבעבורם עבדו. וכן רחבעם עבד את ה' רק בעבור שידע שבזה תתחזק המלכות בידו נגד ירבעם עובד עגלים, לכן בעוד שהיה ירא מירבעם עבד את ה', אבל {{צ|כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו}}, ע&quot;י שבנה ערים בצורות ונפלו עליו רבים מישראל, ולא ירא עוד מירבעם, {{צ|עזב את תורת ה'}}. וכל ישראל ששמרו התורה ג&quot;כ רק מפני פקודת המלך עזבוה עמו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|ויהי}}. הודיע שנתקיים מה שהבטיח ה' לדוד (ש&quot;ב ז) הוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וחסדי לא יסור ממנו, שיתנהג עם בני דוד כאב עם בנו, שעת יסור מדרך הטוב לא יניחנו עד יושחת עד לכלה, רק יענישם תיכף כדי להחזירו למוטב, ולכן לא התנהג עמו כעם ירבעם שלא הענישו עד נתמלא סאתו שנחרץ עליו גז&quot;ד של כליון, רק אחר שעזב תורת ה' בשנה הרביעית למלכו (כנ&quot;ל יא, יז) תיכף אחרי {{צ|עלה שישק}}. וסיבת עלייתו היה {{צ|כי מעלו בה'}}, לא אמר כי חטאו, שלא המתין עד שירבו חטאים, רק תיכף שמעלו הוכיחם, ואז ראה שלא הועיל מה שקבץ עם רב מישראל כי הוא עלה עליו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג - ד) {{צ|באלף ומאתים רכב וכו'.}} ולא הועילו ערי המצורות אשר חזק, כי לכד את ערי המצורות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|ושמעיה}}. וגם בזה נהג ה' עמהם כאב עם בנו, שמודיעו כי הוא המיסרו ושמיסרו בעבור חטאיו, כן בא הנביא להודיעם שלא באה הרעה במקרה רק ע&quot;י שעזבו את ה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|וכראות ה' כי נכנעו}}. והודו שנענשו בצדק על חטאתם: {{צ|היה דבר ה' נכנעו}}. ר&quot;ל שיש הבדל בין אם ה' מעניש דרך השחתה להנקם, ובין אם מכה דרך רפואה להשיבם עי&quot;כ אל דרך הטוב, ויש הבדל בין אף ובין חמה, שהאף הוא הקצף החיצוני המתראה, והחמה היא שמירת השנאה בלב, והעונש הבא דרך השחתה בא ע&quot;י חמה ושנאה בלב, אבל העונש הבא דרך רפואה, הגם שהוא אף חיצוני למראית עין, ידמה כבן שאביו מכהו ומראה לו פנים של זעם, ובלבו אהבתו עליו וחושב לטובתו ולרפאותו. וז&quot;ש אחר {{צ|שנכנעו לא אשחיתם}}, דרך השחתה, ובזה ישתנה העונש הזה בשני ענינים, א] {{צ|ונתתי להם כמעט לפליטה, }}שאם היה דרך השחתה לא היה נשאר להם שום פליטה. ב] {{צ|שלא תתך חמתי ביד שישק}}, שלא יהיה העונש מצד החמה רק לרפואתם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) {{צ|כי.}} במה {{צ|שיהיו לו לעבדים,}} עי&quot;כ ישימו לב וידעו ההבדל בין {{צ|עבודתי ובין עבודת ממלכות הארצות}} וישובו אל עבודתי שהיא טובה וקלה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|ויעש}}. אחר שראה רחבעם שע&quot;י הכנעתו שב חרון אף ה' ממנו, עשה לו זכר בל ישוב לכסלה כשיסור האויב ממנו: {{צ|שעשה לו מגני נחשת}}. תחת מגני הזהב, שיזכור תמיד שבחטאיו נלקחו ממנו מגני הזהב שהיו תפארת לו מאבותיו: {{צ|והפקיד אותם על יד הרצים.}} ולא עשה את המגנים לאיזה צורך, כי לא השתמש בהם בצאתו אל המדינה או למלחמה, רק: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|מדי בוא המלך בית ה'}}. להתפלל, שאז לא היה צריך שמירה והגנה: {{צ|באו הרצים ונשאום לפניו.}} למען יכנע לבבו בלכתו בית ה', שנזכר כי תחת הזהב הביא נחושת בחטאתו, ונכנע לבו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|ובהכנעו}}. וע&quot;י הכנעה זו שהראה תמיד: {{צ|שב אף ה' ממנו}}. ר&quot;ל כי ההכנעה הראשונה שנכנע בעוד הצר במדינתו לא הועילה שישוב אף ה' לגמרי ושלא להענישו כלל, רק החמה שבה ממנו, אבל האף נשאר, כי נשארו עבדים לשישק, אבל ע&quot;י שנכנע באמת גם אח&quot;כ שזה היה ע&quot;י פעולה מתמדת מזכרון המגנים שנשאו לפניו לתכלית זה, שב גם אף ה', עד שנפדו מעבודת שישק: {{צ|ולא להשחית.}} ר&quot;ל כי לפעמים תשוב חרון אף ה' כדי להשחית, שמי שהרבה לחטוא והקשה ערפו, יסיר ה' אפו המענישו (כי האף מציין העונש), כדי שיוסיף בחטא ויתמלא סאתו ויושחת עד לכלה. אבל פה שב האף לגמרי ע&quot;י הכנעת המלך, וגם מצד העם כי {{צ|נמצא בם דברים טובים}}, שבעבורם נושעו, ומצד זה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג){{צ| ויתחזק המלך}}. שנית: וימלך. ולא היה עבד לשישק, רק מלך בפ&quot;ע, שהגם שעברו כבר חמש שנים ממלכותו, הלא שבע עשרה שנה מלך ונתקיים במלכותו, וגם זכות ירושלים עמדה לו כי היא העיר אשר בחר ה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) {{צ|ויעש הרע}}. והגם שע&quot;י הכנעתו נתחזק במלכותו, בכ&quot;ז לא נוכל לומר שהיה כדוד, כי עשה הרע מצד {{צ|שלא הכין לבו לדרוש ה'}}, באופן שהיה נדון כשוגג ומתרשל, שלא חטא מצד המזיד או הכפירה רק שלא הכין לבבו אל הטוב ולא חקר ודרש, ומצד זה לא נדון ככופר וכמזיד, ולכן חס ה' על ירושלים והשאירו במלכותו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|הראשונים}}. קודם שחטא: {{צ|והאחרונים}}. אחר שחטא: {{צ|להתיחס}}. ר&quot;ל עדו כתב ס' היחוס של בית דוד וגם הוא כתב מלחמות שהיו בין רחבעם וירבעם כל הימים, ויתר הדברים כתב שמעיה הנביא: }}</text>
      <sha1>ese3bv6daek5osovu5mov8xdckbh65o</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב יג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334163</id>
    <revision>
      <id>1417032</id>
      <parentid>1399992</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5058" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|יב|יג|יד}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|ושם אמו מיכיהו.}} ולמעלה (יא, יט) וכן במלכים (טו, ב) מעכה בת אבשלום, וצ&quot;ל ששם מיכיהו נתנו לה אחר שנעשית גבירה, וכן שנו שם אביה אוריאל לשבח:{{צ| ומלחמה היתה.}} מלחמת אביה וירבעם נזכר במלכים (שם, ז) בקיצור, ופה יספר באורך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה){{צ| כי ה'}}. ר&quot;ל מלכות ב&quot;ד יש לה שורש חזק בתחלתה, א] כי היא לו מה', ב] שנתנה לו ולבניו, ג] שנתנה לו {{צ|בברית מלח}}. שכמו שהמלח לא יפסד לעולם כן לא תופסק המלכות אף אם בניו חוטאים, כמ&quot;ש אם יעזבו בניו תורתי וכו' וחסדי לא אפיר מעמו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו - ז) 
{{צ|אולם.}} התחלת מלכות ירבעם היא כשורש מארץ ציה, א] הוא היה עבד מורד, ב] אנשיו שהתקבצו עליו היו בני בליעל, ג] {{צ|ויתאמצו}}. שיש הבדל בין חיזוק ובין אימוץ, החיזוק בפועל והאימוץ בלב, שלא התחזקו עליו במלחמה רק התאמצו בלבם שהעיזו פנים נגדו, ואם היה נלחם אתם היה מתחזק עליהם, רק שהיה {{צ|נער ורך לב ולא התחזק לפניהם,}} וא&quot;כ לא בחנתם שלא יתחזקו בני דוד עליכם בעת מלחמה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) {{צ|ועתה אתם אומרים להתחזק}}. בפועל ע&quot;י מלחמה: לפני ממלכת ה'. וה' עמהם לעזרם, ואתם מה כחכם, אם ברוב עם, אתם רק המון רב בלתי מסודר, לא ממלכה ואנשי חיל. ואם ע&quot;י עזרת האל אשר לו המלחמה, הלא עמכם עגלי הזהב, ולא תאמרו שאינכם עובדי ע&quot;ז רק הוא מין עבודה לה' והוא ירצה בזה, לא כן כי אשר עשה לכם ירבעם לאלהים, לשם אלהות. ובאר זה בראיות, א] מצד העובדים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) {{צ|הלא הדחתם את כהני ה'}}. ב] מצד העבודה עצמה, {{צ|כל הבא למלא ידו בפר,}} לא כפי העבודה הסדורה מה'. ג] מצד הנעבד, והיה כהן ללא אלהים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י){{צ| ואנחנו.}} אם מצד הנעבד,{{צ| ה'}} הוא{{צ| אלהינו}}. ואם מצד העובדים,{{צ| וכהנים משרתים}} וכו' {{צ|והלוים במלאכת,}} ר&quot;ל שוערים ומשוררים. ואם מצד העבודה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא){{צ| ומקטירים לה' עולות וכו'.}} הכל כפי מצות התורה, וזה לראיה {{צ|כי שומרים את משמרת ה'}}, כפי דיני הקרבנות שבתורה, ומזה ג&quot;כ האות כי אתם עזבתם אותו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|והנה.}} לפ&quot;ז השלשה דברים אלה הם הולכים עמנו בראש, א] {{צ|האלהים}}, ב] {{צ|וכהניו}} העובדים, ג] {{צ|וחצוצרות}} שבם אנו מריעים בעת העבודה, ובשלשת אלה נריע עליכם תרועת נצחון, ומלחמתכם היא נגד ה' ולא תצליחו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד - טו){{צ| ויצעקו.}} הוא הג' דברים שחשב בפי&quot;ב, א] {{צ|לה'}}, ב] {{צ|הכהנים}}, ג]{{צ| חצוצרות התרועה}}, ובזה ויריעו איש יהודה וינצחו בכח ה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז - יז){{צ| ויתנם}}. אחר הניסה נתנם ה' שנית בידם עד שהכו מהם ה' מאות אלף: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח){{צ| ויכנעו, ויאמצו}}. באר שלא בחיל ולא בכח נצחו, רק שישראל נכנעו, ויהודה אמצו לבם ע&quot;י המשענת החזק שנשענו בה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ - כא){{צ| ויגפהו}}. פי' חז&quot;ל שנגף לאביה מפני שלא בטל העגל שבבית אל, ועוד טעמים. אבל לפי הפשט מורה שמוסב על ירבעם, שלא עצר כח עוד ונעשה חולה מאז. הגם שחי עוד שנה אחרי אביה, היה מנוגף במחלה רעה. ואביה התחזק ונשא עוד נשים עד שכל נשיו היו ארבע עשרה, ועז&quot;א תחלה (יא, כג) וישאל המון נשים, לפי' השני שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) {{צ|דברי אביה}}. במלכים אמר שדברי אביה וכל אשר עשה כתובים בספר דברי הימים, ר&quot;ל מלחמותיו, ועזרא יאמר שדרכיו ודבריו כתובים במדרש עדו, שהוא ספר אחר: }}</text>
      <sha1>4es555e0yh1oh74eyx0tbp45j8nrpfu</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב יד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334164</id>
    <revision>
      <id>1417033</id>
      <parentid>1399871</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5969" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|יג|יד|טו}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|הטוב.}} בדברים שבין אדם למקום: {{צ|והישר}}. בדברים שבין אדם לחברו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|מזבחות}}. מקריבים עליהם רבים ובקביעות: {{צ|והבמות}}. הם ליחידים ולפי שעה. מזבחות ובמות הם מאבנים הרבה ומקריבים עליהם, ומצבות הם מאבן אחת ואין מקריבים עליה, ונוסכים שמן על ראשה. המצבות ואילני האשרה היו מעמידים לפני המזבח, כמ&quot;ש (דברים טז, כא - כב) לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה' ולא תקים לך מצבה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) {{צ|ויאמר}}. אחר זה צוה לכל השבט:{{צ| לדרוש}}. הוא חלק העיון: {{צ|ולעשות}}. חלק המעשה: {{צ|התורה}}. שבכתב: {{צ|והמצוה}}. שבעל פה, ועי&quot;כ: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) {{צ|ויסר מכל ערי יהודה החמנים}}. צורת חמה: {{צ|ותשקט.}} המלך בתחלת מלכותו יחרידוהו ג' ענינים, א] המתנגדים לו בדבר המלוכה, כמו רחבעם שהיה ירבעם לשטן לו, ואביה היה ירא מאחיו שהעביר המלוכה מהם, אבל אסא שקטה הממלכה לפניו, ר&quot;ל לפני מלכו מאז, ירבעם לא עצר כח, ובית אביו הסכימו על מלכותו כי הוא הבכור: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|ויבן.}} ב] יחרידוהו לפעמים מורדים בתוך מלכותו, ואז לא יוכל לבנות ערי מצורות ולהכביד עול על העם, עז&quot;א שבנה ערי מצורה כי שקטה הארץ מבפנים. ג] יחרידוהו מלחמות מבחוץ, ועל זה אמר {{צ|ואין עמו מלחמה}}, ולא היה זה מצד הזמן, שרמז במ&quot;ש {{צ|בשנים האלה}}, שבאמת היה אז שעת חירום כמ&quot;ש לקמן (טו, ו) רק {{צ|כי הניח ה' לו:}} }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) {{צ|ויאמר}}. אמר להם, מי יודע מה יולד יום, כי המנוחה של עתה אינה מחויבת מצד הזמן, רק היא נסיית מצד השגחת ה', ולא בכל יומא מתרחיש ניסא, וטוב שנשתדל בעת הזאת על אמצעיים טבעיים שנחזק אח&quot;כ גם בדרך הטבע, וז&quot;ש {{צ|נבנה}} בעוד ע{{צ|ודנו הארץ לפנינו}}, כי המנוחה הזאת היא נסיית ע&quot;י {{צ|שדרשנו את ה' אלקינו דרשנו}} ר&quot;ל הדרישה את ה' אין לה תכלית ועבודת ה' יש בה מדרגות רבות, וכפי שהוספנו לדרוש כן הוסיף לנו מנוחה. וז&quot;ש {{צ|דרשנו, דרשנו וינח,}} שתוספת הדרישה גרם תוספת המנוחה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז){{צ| צנה}}. מגין בפני חרב ורומח: {{צ|ומגן.}} מגין בפני קשת: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|אין עמך לעזר.}} ר&quot;ל העזר של בשר ודם הוא כח מוגבל, ולכן יקל לו לעזור את מי שיש לו רב, שזה אינו צריך רק עזר מעט ויצטרף כח העוזר אל כח הנעזר להקימו, ויקשה לו לעזור למי שאין לו כח, כי אז יצטרך לעשות הכל בעצמו. לא כן אתה שכחך בלתי בעל תכלית ואינך צריך אל הנעזר שיסייע לך בכחו, כי אתה הוא העוזר לבדך {{צ|ואין עמך לעזור}}, ר&quot;ל אין מי משתתף עמך לסייע לך עד שיהיה אצלך הבדל בענין העזר בין אם הנעזר עם רב ובין אם הוא אין כח, וסומך רק על כחך, ואם כן {{צ|עזרני}} מצד שני דברים, א] מצדנו, {{צ|כי עליך נשענו.}} ב] מצד שמך הגדול, אחר כי {{צ|בשמך באנו על ההמון הזה}}, וצריך אתה להראות נפלאות שיתגדל ויתקדש שמך, ולכן {{צ|ה' אלהינו אתה.}} אתה לבדך תעשה: {{צ|ואל יעצר עמך אנוש}}. לעשות לך איזה סיוע שישתתף כחו עם כחך. בקש שיהיה הנצחון באופן שיראו הכל כי לא ידי אדם עצרו בפני האויב, רק ה' לבדו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא){{צ| ויגוף.}} כאשר בקש כן היה, ה' נגף את הכושים לפני אסא בלא מלחמה כלל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב){{צ| ויפול.}} גם אחר שנסו נפלו מהם רבים: {{צ|לאין להם מחיה}}. מצד שלא היה להם חיות ללכת, כי נטל החיות מהם יען שנשברו כבר לפני ה' ולא היה בהם מחיה וכח, ועי&quot;כ {{צ|נשאו שלל הרבה מאד,}} כי לא היה להם עסק להרוג את האויב שנפל מעצמו, רק לקחת השלל של המלחמה שהפיל ה' לפניהם. ויש הבדל בין בזה ובין שלל (כמ&quot;ש ישעיה סי' ח), שהשלל הוא הנשאר מעצמו בנפול בעליו במלחמה, ומספר שלא הוצרכו לבוז כי הכל היה שלל, שנעשה מעצמו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) {{צ|ויכו.}} רק הערים שסביבות גרר (שהיו מפלשתים) והם לא נפלו ע&quot;י יד ה', הכום המה, כי כבר היה פחד ה' עליהם, ושם בזזו, כי לא היה לשלל מעצמו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד){{צ| וגם אהלי מקנה הכו}}. מאת הערביים הרועים שם: {{צ|וישבו}}. שהשבי הוא בדברים שיש בהם רוח חיים: }}</text>
      <sha1>qwcyo9r6hmc6s7uj6fifjfihg53hy6q</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב טו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334165</id>
    <revision>
      <id>1417027</id>
      <parentid>1399874</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7691" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|יד|טו|טז}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|ה' עמכם}}. ההשגחה העליונה נמשכת אחר מעשה התחתונים וכמדתם, אם אתם עם ה', הוא עמכם להשגיח עליכם: {{צ|ואם תדרשוהו}}. יותר, להוסיף הדרישה והעיון בו והשקידה בעבודתו, אז {{צ|ימצא לכם}} יותר, ותרבה השפע והטוב. ובהפך {{צ|אם תעזבוהו}}, אז {{צ|יעזוב אתכם}}, כי הכל תלוי במעשיכם. והביא להם מופת ע&quot;ז, כי הלא: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג){{צ| ימים רבים}}. חלפו לישראל: {{צ|ללא אלהי אמת}}. ר&quot;ל כי ההשגה תהיה, א] ע&quot;י הערת השכל, שיכירו את אלהי אמת מצד דרשם האמתיות והשיגם אותם, ואז יכירו את ה' וידבקו בעבודתו מצד עיון השכל. ב] ע&quot;י הערת התורה, שתלמד דעת איך יעבדו את ה' ותיעד בגמול ועונש לעובד ולממרה, כמ&quot;ש בחוה&quot;ל (שער העבודה) 
בהבדל שני ההערות האלה. והערה התוריית תהיה או ע&quot;י המורים, או ע&quot;י הלימוד בספר התורה. והנה בימים הרבים שחלפו, היו אצלם {{צ|ללא}}, ר&quot;ל לאין ואפס, {{צ|אלהי אמת}}. וכן היה אצלם {{צ|כהן מורה ללא}} ואין, וכן התורה היתה אצלם {{צ|ללא}}, עד שלא דרשו את ה' לא מצד הערת השכל ולא מצד ההערה התוריית. והגם שזה נמשך ימים רבים, מ&quot;מ: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד){{צ| וישב}}. אחר ששבו לה' אלהי ישראל, הגם שלא שבו מאהבה רק {{צ|בצר לו}}, ע&quot;י צרתם, שזו מדרגה קטנה מאד, בכל זה עת {{צ|שבקשוהו נמצא להם}}, והאיר פניו אליהם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|ובעתים}}. ר&quot;ל עתה ראו ההבדל בין הזמן הקודם ובין עתה, כי {{צ|בעתים ההם}} שסר מהם השגחת ה' נעזבו אל המקרה:{{צ|ולא היה שלום}}. לא {{צ|ליוצא}} חוץ מהמדינה, ולא {{צ|לבא}} לביתו. ומבאר, שלא היה שלום לבא {{צ|כי}} היו {{צ|מהומות רבות על כל יושבי הארצות}}, שבכל ארץ היה מהומה ליושביה, כמו דבר ורעב וחיה רעה. ולא היה שלום ליוצא למדינה אחרת, כי: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) {{צ|וכתתו גוי בגוי}}. ע&quot;י מלחמות, ואף {{צ|עיר בעיר}}. ולפ&quot;ז נודע בין מריבוי הצרות ובין ממה שהיו ממינים שונים ובין ממה שנתפשטו בכל הארצות, שלא היה מצד הטבע, רק {{צ|כי האלהים הממם בכל הצרות}} האלה, והיו עונשים השגחיים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|ואתם}}. ששבתם אל ה' ושב השגחת ה' עליכם להניח לכם ע&quot;י שדרשתם אותו: {{צ|חזקו}}. בעבודת ה': {{צ|ואל ירפו ידיכם}}. להוסיף אומץ, כי המלאכה רבה והשכר הרבה: {{צ|כי יש שכר לפעולתכם}}. הפעולה הוא העסק בדבר, אף שלא גמר הדבר שזה נקרא מעשה (כמ&quot;ש בהבדל שבין מעשה ובין פעולה בכ&quot;מ), אף שלא תקראו עושים רק פועלים, כי המלאכה אין לה קצבה, בכ&quot;ז תקבלו שכר בעד העסק, כי לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) {{צ|וכשמוע}}. מזה הבין אסא שעוד מוטל עליו לעשות ושהוא צריך להתחזק עדיין להשלים מה שלא עשה עד הנה: {{צ|והנבואה עודד הנביא.}} יש בזה כוונה כפולה, א] הנבואה של בן עודד, ב] שראה שנבא זאת ברוח אלהים חזק מאד עד שהנביא התעודד והתחזק ברוח נבואתו (מלשון (תהלים כ, ט) ואנחנו קמנו ונתעודד), ועודד פעל יוצא, הנבואה עודדה וחזקה את הנביא, וזה סימן על שלימות הנבואה הזאת. לכן {{צ|התחזק}}, כמ&quot;ש לו חזקו ואל ירפו ידיכם: {{צ|ויעבר השקוצים}}. שעוד לא בער אותם: {{צ|ומן הערים}}. ששם לא בער כלל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|מן השלל הביאו}}. אשר הביאו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב - יג) {{צ|ויבואו בברית}}. ע&quot;י עגל שכרתו לשנים שכל העובר כן יעשה לו, כמ&quot;ש ירמיה (לד, יח), וז&quot;ש וכל אשר לא ידרוש יומת: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) {{צ|וישבעו}}. הברית היה לקיים העונש להעובר, והשבועה היה כדי שיירא כל איש מפני השבועה אף לעבור בסתר: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|וישמחו}}. שלא היה ע&quot;י כפיה רק בשמחה, כי, א] {{צ|בכל לבבם נשבעו}}, לא כשבועת אונס שאין פיו ולבו שוים. ב] {{צ|ובכל רצונם בקשוהו}}, שגדר הרצון והבדלו מן חפץ שעושה זה מצד שמשיג טוב הדבר בעצמותו, לא ע&quot;י פניות אחרות מתקות גמול ויראת עונש שזה בכלל חפץ (כמ&quot;ש בחבורי התו&quot;ה על ונרצה לו לכפר עליו), ולכן {{צ|וימצא להם וינח להם}}: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|וגם מעכה אם אסא}}. יל&quot;פ אם אביו וקראה אמו על שגדלתו, או שגם אביה הי&quot;ל אשה שמה מעכה, ובמלכים כתב וישרוף, והוסיף פה וידק וישרוף: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז - יח) {{צ|והבמות.}} כי לבב העם לא היה שלם כראוי, אבל לבב אסא היה שלם. והוא לא הקריב בבמה, בהפך כי הביא קדשי אביו וקדשיו לבית ה' לחזק את ביתו, וזה הפך ממקריבים בבמות שהיו מניחים קדשיהם בבתי הבמות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט) ו{{צ|מלחמה, עד שנת שלשים וחמש}}. כבר פי' חז&quot;ל שמ&quot;ש אח&quot;ז שבשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא על יהודה א&quot;א לפרש כפשוטו, שבעת ההיא כבר מת בעשא כמבואר במלכים, רק שר&quot;ל למלכות של עתה שהתחיל החשבון מיום שנחלקה מלכות ב&quot;ד שהיה מלכות משונה מהקודם, שהיה מלך על יהודה לבדו, ונשלמו ל&quot;ו שנים בשנת ט&quot;ז לאסא (והם י&quot;ז של ירבעם ושלש של אביה בנו וט&quot;ז של אסא). וממ&quot;ש למעלה פסוק י' ויקבצו ירושלים בשנת חמש עשרה למלכות אסא שזה היה בעת שלחם עם זרח הכושי, כמש&quot;ש ויזבחו מן השלל הביאו, מבואר שמלחמתו עם הכושים היה בשנת ל&quot;ה למלכות הכולל מימי רחבעם, ועז&quot;א כאן שעד עת ההיא לא היתה מלחמה, ור&quot;ל מלחמה גדולה, כי מלחמות קטנות היו שם קודם, כמ&quot;ש (יג, כג) בימיו שקטה הארץ עשר שנים, משמע שאחר כך לא שקטה ממלחמות קטנות: }}</text>
      <sha1>lky1lxfmj4txnmeozw10we0gouaa7g6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב טז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334166</id>
    <revision>
      <id>1417028</id>
      <parentid>1400012</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5284" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|טו|טז|יז}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א){{צ| בשנת שלשים ושש.}} 
הוא ט&quot;ז לאסא, שנה אחר מלחמת הכושים: {{צ|ויבן את הרמה}}. כפי הנראה היה זה ע&quot;י שראה שרבים מעמו נפלו אל אסא (כנ&quot;ל טו, ט), רצה לעכב על עמו שלא יצאו לארץ יהודה ובנה את הרמה לסגור גבול ארצו, לבלתי תת יוצא ובא לארץ יהודה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|וישלח אל בן הדד.}} כפי הנראה התקשר בעשא עם בן הדד להלחם עם אסא, ועשו כריתת ברית ביניהם (כמו שאבאר בפסוק ד'), וכמו שהיה בימי אחז שהתחברו ארם ואפרים נגד יהודה, ומזה נתירא ושלח אליו לאמר: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג){{צ| ברית.}} ר&quot;ל אם סבת התחברך אל בעשא הוא מפני הברית שכרת עמו, הלא גם ביני ובינך יש כריתת ברית, וברית זו חזקה יותר כי היה גם בין אבי ואביך מה שלא היה עם אבי בעשא שהיה הדיוט. ואם מפני שהבטיח לך כסף וזהב, {{צ|הנה שלחתי לך}} גם אנכי{{צ| כסף וזהב}}, וא&quot;כ {{צ|לך הפר בריתך את בעשא}}, בשגם כי אני איני מבקש ממך עזר רק שלא תעזור לצרי, וממילא יעלה מעלי, כי הוא לבדו לא יערב לבו להלחם אתי: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) {{צ|וישמע וישלח את שרי החילים}}. מזה מבואר שלא היה צריך לשלוח חילים, שכבר היו שם חיל מלך ארם לעזור לבעשא, רק שלח שרי החילים שהם ציוו אל החילים שהיו שם להכות את בעשא: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|וישבת}}. כי גם מלאכות אחרות עשה נגד מלך יהודה וכולם השבית, ובמלכים אמר וישב בתרצה, ר&quot;ל שלא עשה עוד שום דבר: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו){{צ| ואסא.}} בנה מבצרות במקומות ההם לעצור בעד האויב, ורמה היתה סמוכה לשם, כמ&quot;ש (שופטים יט, יג), וכן מצפה, שלכן אמר (הושע ה, א) כי פח הייתם למצפה, ששם רצה לעכב בל יהיה יוצא ובא ליהודה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|בהשענך.}} א&quot;ל מה שבאו חיל ארם עליך עם בעשא היה מאת ה' כדי שיתנם בידך, ואם היית נשען על ה' היית כובש גם את חיל ארם, וע&quot;י שנשענת על עזרת מצר נמלט מידך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) {{צ|הלא.}} ר&quot;ל למה יראת? אם מפני שהיו שני מלכים, הלא גם במלחמת זרח מלך הכושי היו הכושים והלובים שני עמים גדולים. ואם מפני שיש לו חיל רב, הלא גם הם {{צ|היו לחיל לרוב,}} ר&quot;ל מה שנוגע לענין החיל היו לרוב, וכן {{צ|לרכב ולפרשים}}, ובכ&quot;ז ע&quot;י שנשענת על ה' נתנם בידך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) {{צ|כי ה'}}. ר&quot;ל ואם תאמר מפני מה הביא ה' שני המלכים עליך, משיב שזה היה בהשגחה, א] לנסותך אם לבבך שלם, ב] כדי שאם יהיה לבבך שלם אליו יחזק אותך להפיל לפניך גוים גדולים, וז&quot;ש {{צ|להתחזק עם לבבם שלם,}} ולכן {{צ|נסכלת}} שלא הבנת זאת. באופן שעד עתה לא היה לך מלחמה, כי הם לא הביאם ה' למלחמה עליך רק להפילם תחתיך, רק {{צ|מעתה}} שעזבך ה' בידי הטבע: {{צ|יש עמך מלחמות}}. ותצטרך לזרוע בשר: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|ויכעס}}. הרואה הזה לא אמר לו הדברים בדרך נבואה ובשם ה', רק בדרך תוכחה מצד השכל והאמונה, ולכן קראו בשם רואה. שיש הבדל בין רואה ובין חוזה, החוזה צופה בחזון ענינים אלהיים, והרואה יביט כפי השכל וראות החושים (כמ&quot;ש פי' ישעיה סי' ל). ואם היה אומר לו זאת בנחת ובדרך כבוד לא היה כועס עליו, ומה שכעס היה מפני {{צ|כי בזעף עמו על זאת}}, שהרואה אמר לו זה בזעף וכמרים יד במלך, וכן קבץ אליו מן העם שעמדו לצדו נגד המלך, לכן {{צ|וירצץ אסא גם מן העם}}, בעבור זאת: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) הראשונים. קודם זה המעשה: {{צ|והאחרונים}}. אח&quot;ז שמעדו אשוריו קצת: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) עד למעלה. החולי עלתה מן הרגלים אל חלקי הגוף העליונים: {{צ|וגם}}. ר&quot;ל גם בזה חטא שסמך עצמו על אמצעיים טבעיים שזה מורה שלא היה בטחונו שלם: }}</text>
      <sha1>qwvf3ducv000x2mbt4n84i0gjexlvkw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב יז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334167</id>
    <revision>
      <id>1417034</id>
      <parentid>1399885</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3311" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|טז|יז|יח}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|ויתחזק}}. כי אסא היה ירא מבעשא ולא היה יכול לאחוז במקומות שכבש ממלכות אפרים, והוא התחזק גם על ישראל. ומפרש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|ויתן}}. שנתן חיל בכל ערי יהודה הבצורות לשמרם ולחזקם, וביתר ערי יהודה ובערי אפרים. נתן נציבים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג - ד) {{צ|בדרכי דויד הראשונים}}. ר&quot;ל כי הצדקות ישוער לפי ערך הדור, עד שבעת ההיא מי שלא עבד ע&quot;ז כמלכי ישראל היו אומרים שהולך בדרכי דוד, והכונה שלפי ערך הדור האחרון הוא הולך בדרכי דוד. אבל הוא הלך בדרכי דוד שבדור הראשון, דהיינו כדוד ממש: {{צ|ולא דרש.}} שלא תאמר שהיה פוסח על שתי הסעיפים, ודרש תחלה בבעלים וכשראה שאין בם ממש דרש בה', כי לא דרש וחקר אחריהם כלל: {{צ|רק לאלהי אביו דרש ולא כמלכי ישראל.}} שהיו דורשים בשיתוף: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|ויכן}}. ועי&quot;כ {{צ|הכין ה' את הממלכה בידו}}, שהוא העם שהוא מולך עליהם שהיו כולם עשירים ומוצלחים (שזה ההבדל בין מלוכה ובין ממלכה כמ&quot;ש בכ&quot;מ), ועי&quot;ז נתנו כולם מנחה ליהושפט מרוב עשרם, ועי&quot;כ היה לו עושר וכבוד לרוב: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) {{צ|ויגבה}}. בל תאמר שגבה לבו בעשרו, כי מה שגבה לבו היה בדרכי ה', וכל שהוסיף להצליח הוסיף ביראת ה' ובער יתר הבמות והאשרים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז - ח) {{צ|ובשנת שלש שלח שריו ועמהם לוים וכהנים ללמד ביהודה.}} ולא מצות שכליות, רק {{צ|עמהם תורת ה'}}, ויסובו בכל הערים וילמדו לכל העם קטן וגדול: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י - יא) {{צ|ויהי.}} עי&quot;כ נתן ה' פחד על כל הממלכות והתיראו מללחום אתו, והפלשתים והערביים הביאו לו מנחה (וי&quot;ל שר&quot;ל שהפחד שפחדו הם מה' התפשט על הארצות, שעי&quot;ז פחדו מהם): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב - יג){{צ| ויהי.}} ועי&quot;כ היה הולך וגדל עד קצה המעלה, עד שבנה בירניות שהם ערים גדולות וערים לאוצרות, ותחת שמלך החלוש יבנה הבנינים וערי מסכנות קרוב לעיר מלכותו ואנשי חיל יעמיד בערי הגבול, עשה הוא בהפך, הבנינים בנה בערי יהודה וכן הי&quot;ל שם מלאכה רבה, ואנשי חילו עמדו בירושלים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד){{צ| לבית אבותיהם}}. שהיו ביהודה שלשה בתי אבות, פרץ וזרח ושלה, ונגדם היה להם שלשה ראשים: }}</text>
      <sha1>hrxzqbs33eenc76p3f55xcyuycr0nak</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב יח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334168</id>
    <revision>
      <id>1417035</id>
      <parentid>1400024</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2569" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|יז|יח|יט}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א){{צ| ויהי ליהושפט}}. כתוב כבר (יז, ה), ונכפל שנית להודיע שאף אחר שבנה בנינים הרבה ואסף חיל לרוב לא נתמסכן עי&quot;כ: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב){{צ| לקץ שנים}}. כי בעת ההיא כבר עברו רוב ימי מלכותו, שמלך כ&quot;ה שנה וזה היה בשנת י&quot;ז למלכותו: {{צ|ויסיתהו.}} 
מבואר אצלי כי גדר פעל הסית והבדלו מן, פתה, השיא, שהמסית מראה להמוסת איזה תועלת בדבר, ולפ&quot;ז צ&quot;ל שהבטיח לו איזה משכורת מזה, אבל זה לא נראה מפשטות הכתובים פה ובמלכים, וע&quot;כ אמרו חז&quot;ל בריש חולין (ד ב) שהסיתו בזביחה, שיצוייר התועלת לא מן הפעולה רק ע&quot;י שמהנהו אכילה ושתיה, עד שימשך אל רצונו, ועז&quot;א ודלמא בדברים, אין הסתה בדברים (ר&quot;ל שזה נקרא מפתה לא מסית), ומקשה והכתיב (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך (ר&quot;ל ושם אומר נעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת, א&quot;כ לא ידע תועלתם וקוראהו מסית), ומתרץ התם נמי באכילה ושתיה, והכתיב (איוב ב, ג) ותסיתני בו לבלעו חנם, למעלה שאני, ר&quot;ל שלמעלה לא יוצדק לשון פיתוי, ולא שיהיה לו הנאה מדבר, ובכל מה שיעשה יש לו תכלית וע&quot;ז יצדק הסתה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) 
{{צ|ויאמר אחאב}}. כל סימן זה במלכים (א' כ&quot;ג): {{צ|ועמך למלחמה.}} הוא פי' מש&quot;ש כסוסי כסוסיך, ר&quot;ל ללכת עמך למלחמה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה){{צ| ארבע}}. ושם כארבע, ופי' פה שהיו ארבע מאות בכיוון נביאי האשרה (מ&quot;א יח, יט): {{צ|הנלך}}. תחת מש&quot;ש האלך, כי על שניהם שאל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|כי איננו}}. שם כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע, ופי' פה שאמר טעם לזה מפני שכל ימיו מתנבא עליו לרעה ומסתמא גם עתה יתנבא רע. וביתר הדברים יש שנוים קטנים שתקן עזרא את הלשון, וכבר פרשתי שם את כל הענין בפירושי דרשהו משם: }}</text>
      <sha1>gnadc3bgp6wbn5bm39s7b080e1uaqhm</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334169</id>
    <revision>
      <id>1417036</id>
      <parentid>1399876</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4899" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|יח|יט|כ}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|הלרשע.}} א&quot;ל הנה חטאת בין בפעל ובין במחשבה, בפעל {{צ|הלרשע לעזר}}, הלא בזה אתה מסייע ידי עוברי עבירה, ובמחשבה {{צ|הלשנאי ה' תאהב}}. כי העזר יצויר גם שלא מתוך אהבה אם יעזור לו בעבור שכר או תועלת, אבל לא יאות לעזור לרשע, והאהבה הוא דבר שבלב ולא יאות שיאהב לשונאי ה', כמ&quot;ש (תהלים קלט, כא) הלא משנאך ה' אשנא, וא&quot;כ היה ראוי שישנא את אחאב וגם שלא יעזרהו: {{צ|ובזאת עליך קצף}}. והיה קטרוג עליך שתפול בחרב: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) 
{{צ|אבל}}. רק שנמצא עליך מלאך מליץ: {{צ|הדברים הטובים שנמצאו בך}}. נגד החטא בפעל, {{צ|בערת האשרות}}. ונגד חטא המחשבה, {{צ|הכינות לבבך לדרוש האלהים}}: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד){{צ| וישיבם}}. במצות שבין אדם למקום, באמונות ודעות ומעשים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה){{צ| ויעמד שופטים}}. לדון בדברים שבין אדם לחבירו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) {{צ|כי לא}}. עפמ&quot;ש (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל שהם הבע&quot;ד, בקרב אלהים ישפוט הם השופטים, כי הוא בין השופטים ודן עמהם, ועז&quot;א ועמכם בדבר המשפט, והוא ג&quot;כ בין הבעלי דינים, כאלו הוא הנידון, והעול הנעשה לבעל דין כאלו נעשה אליו, ועז&quot;א כי לא לאדם תשפטו כי לה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז){{צ| ועתה יהי פחד ה' עליכם}}. אחר שהוא הדיין והנידון: {{צ|שמרו}}. במצות ל&quot;ת, כמו (דברים טז, יט) לא תקח שוחד לא תכיר פנים: {{צ|ועשו}}. במ&quot;ע, כמו (ויקרא יט, טו) בצדק תשפוט וכדומה. ומבאר אחר שאתם דנים ונדונים עם ה' והוא עמכם בדבר משפט, {{צ|אין עמו לא עולה}} וכו', כי הטיית המשפט יהיה או ע&quot;י עולה, או ע&quot;י שנושאים פנים לאחד מן הבע&quot;ד, או שיקחו שוחד והוא לטובת הדיין ובצעו, וכ&quot;ז לא יתכן עם ה' אחרי שהוא כנידון לא יתכן משוא פנים, והוא הדיין ולא יתכן מקח שוחד. והנשיאת פנים יגרום לרוב שוא&quot;ת שלא יזדקקו לדין אלם, נגד זה אמר {{צ|עשו}}, ומקח שוחד יגרום קום ועשה להטות הדין, נגד זה אמר {{צ|שמרו}}: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח){{צ| וגם.}} כמו שהעמיד סנהדרי קטנה בכל עיר ועיר כן העמיד סנהדרי גדולה בירושלים, והיו בם לוים וכהנים (כפי הדין שימצאו כהנים בסנהדרין): {{צ|ומראשי האבות}}. המופלאים, כמ&quot;ש (דברים יז, ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט, והם היו {{צ|למשפט ה'}}, בדברים שבין אדם למקום: {{צ|ולריב}}. בין אדם לחבירו (או ר&quot;ל משפט ה' המשפט בענין גדול, ששם ה' בא לפעמים להגדיל, כמו רוח ה', שלהבת יה. וריב, ספיקות שיסתפקו חכמי ישראל): {{צ|וישובו}}. כי בחר את אלה מכלל יהודה ושבו עמו ירושלים לשבת בלשכת הגזית: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) {{צ|כה תעשון ביראת ה'}}. שלא לעבור על ל&quot;ת: {{צ|באמונה}}. בדברים העיונים: {{צ|ובלבב שלם}}. שלא לשם פניה חיצונית ושלא לשמה בעשיית המצות עשה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|וכל ריב}}. כמ&quot;ש (שם, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט, ונגד בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע, אמר בין דם לדם {{צ|לחקים}}, בדיני נגעים, {{צ|ומשפטים}}. שהם דינים: {{צ|ותורה}}. הוא החלק העיוני: {{צ|ומצות}}. הוא החלק המעשיי, וכולל גם כן תורה שבעל פה כמ&quot;ש חז&quot;ל התורה זו מקרא והמצוה זו משנה: {{צ|כה תעשון}}. ר&quot;ל וגם אתם תעשו כן, כמ&quot;ש (יבמות סג ב) יש נאה דורש ואין נאה מקיים וכו': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|אמריהו}}. לענינים הנוגעים לדבר ה': {{צ|וזבדיהו הנגיד}}. להנוגע בדבר מלכות: }}</text>
      <sha1>2zo43iav1h0qyiu1drn6krcfnmbie2p</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב כ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334170</id>
    <revision>
      <id>1417037</id>
      <parentid>1399867</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13443" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|יט|כ|כא}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|מהעמונים.}} מבואר לקמן שהיו מיושבי הר שעיר, וצ&quot;ל ששם ישבו עמונים בעת ההיא: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|מעבר לים מארם.}} ארם הוא בצפון, והם היו מצד דרום ארץ ישראל, רק שהמגיד לא ידע איזה אומות הם וחשב שהם מארם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) {{צ|גם מכל ערי יהודה.}} כולל הערים מאפרים שהיו עתה תחת מלכות יהודה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) {{צ|הלא אתה.}} ר&quot;ל שא&quot;א שתעזוב אותנו לא ע&quot;י חסרון היכולת ולא ע&quot;י שינוי רצון ולא ע&quot;י חסרון ידיעה. ואמר נגד חסרון היכולת, שא&quot;א שנאמר שמזל האומות האלה וכח השר שלהם בשמים חזק ולא תוכל לנצחו, כי {{צ|אתה הוא האלהים בשמים}}. ולא שיתגברו מצד חזקם בארץ, כי {{צ|אתה מושל בכל ממלכות הגוים}}. ולא מצד גבורתם {{צ|כי בידך כח וגבורה}}, שלא נמצא כח ביד שום נמצא רק בידך, עד שכל גבורה וכח היא אצילות ושפע מכחך, כמ&quot;ש (דהי&quot;א כט, יב) ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל, וא&quot;כ {{צ|אין עמך להתיצב}}, א&quot;א שיתיצב מי עמך, כי אינך צריך להתגבר עליו רק שלא תשפיע עליו כח וגבורה רגע והיה כאין: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|הלא.}} ולא מצד שינוי רצון, שהלא אתה הורשת את יושבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל, ואם היית רוצה שישבו בה או&quot;ה הלא כבר היו שם ולמה הורשת אותם, ואתה הלא בלתי משתנה ואם הורשת גוים מפני ישראל (כמ&quot;ש) [כ&quot;ש] שלא תטעם שם אחר שגרשתמו. ולא תאמר שאז היו ישראל זוכים לזה ע&quot;פ מעשיהם ועתה נשתנה מעשיהם ונשתנה הרצון, כי הלא {{צ|ותתנה לזרע אברהם אוהבך}}, שלא היה הנתינה מצד מעשי ישראל בעת ההיא כי הנתינה הובטחה לאברהם לתת לזרעו מבלי השקף על מעשה, וא&quot;כ היתה הנתינה {{צ|לעולם}}, וא&quot;א שישתנה רצון זה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) {{צ|וישובו}}. וא&quot;א שיתגברו מצד חסרון ההשגחה, כי בעת {{צ|ישבו בה בנו לך מקדש}} ששם תשכון בתוכם, והיה {{צ|לשמך}} הגדול שיתקדש על ידו בראותם כי אתה משגיח ומושיע, {{צ|לאמר:}} }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט){{צ| אם תבא עלינו רעה נעמדה לפני הבית הזה}}. ובזה נעמוד {{צ|לפניך}}, אחר {{צ|כי שמך בבית הזה}}, וממילא שכינתך והשגחתך עלינו ע&quot;י המקדש, וכן אתה מוכן להושיע ע&quot;י התפלה במקדש (כמ&quot;ש שלמה בתפלתו), וז&quot;ש {{צ|ונצעק אליך ותשמע ותושיע}}: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|ועתה.}} ר&quot;ל ולא תאמר שהעמים האלה באים עלינו בדין ובמשפט, עז&quot;א הלא הם {{צ|בני עמון ומואב ושעיר}}, שסרו ישראל מגבולם בעת שנכנסו לארץ, יען שאמר ה' שארצם (שכבשוהו מן הענקים שהוריש ה' מפניהם) ניתן להם ואין לישראל שם ירושה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|והנה}}. ואיך יהיה זה הגמול לעשות לנו תחת זה לגרשנו מירושתנו, וא&quot;כ אנו מבקשים משפט על העול הזה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|אלהינו הלא תשפט בם}}. ולא תאמר שאנחנו בעצמנו נכין עצה וגבורה למלחמה, שאין לנו גבורה, כי {{צ|אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה}}. ולא עצה, כי {{צ|אנחנו לא נדע מה נעשה}}, רק {{צ|עליך עינינו}}: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|אל תיראו ואל תחתו}}. החתת הוא השפלת הרוח מצד שרואה א&quot;ע חלוש נגד חברו הגם שאין ירא מרעתו, ור&quot;ל אל תיראו שיעשו עמכם רעה ואל תחתו מצד שתחשבו שאתם חלשים נגדם ולא תוכלו לעשות להם רעה: {{צ|כי}} המלחמה הזאת היא לא לכם, {{צ|רק האלהים ילחם עמם}}. וגם רצו לומר שהם אינם לוחמים עמכם רק עם האל (כמ&quot;ש בתהלות סי' פ&quot;ג שנוסד ע&quot;ז (כמש&quot;ש) כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו), וא&quot;כ גם ה' ילחם עמהם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|הנם עולים}}. עתה: {{צ|ומצאתם אותם}}. בעת שתפגשו אותם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) {{צ|לא לכם}}. ר&quot;ל מה שאמרתי מחר רדו עליהם, אל תחשבו כי תרדו כדי להלחם, לא כן, רק תחלה {{צ|התיצבו}} בחוזק, ואח&quot;כ {{צ|עמדו}}, שא&quot;צ להתחזק רק לעמוד ולראות  (כמ&quot;ש כ&quot;פ בהבדל שבין נצב ובין עומד){{צ| את ישועת ה'}}. ומה שאמרתי מחר רדו עליהם, היינו {{צ|שמחר צאו לפניהם}} מבלי לעשות כל מאומה, כי {{צ|ה' עמכם}}, והוא יעשה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ) {{צ|האמינו בה'}}. לעומת שצריך עצה וגבורה למלחמה, על הגבורה שהוא לחזק לב העם, אמר אינכם צריכים גבורה וחיזוק רק האמינו בה', ובזה {{צ|תאמנו,}} יאמין לכם ולא ישנה מה שהבטיח לכם. וכן {{צ|האמינו בנביאיו}}, שאמר שלא תעשו מאומה, כי בזה {{צ|תצליחו}}, בזכות האמונה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא){{צ| ויועץ}}. נגד העצה: {{צ|והעמיד משוררים לה'}}. מצד עצמו, שהוא בורא העולם: {{צ|ומהללים}}. מצד פעולותיו והשגחתו על ישראל בפרטות:{{צ| להדרת קדש}}. שמתראה לפניהם בהדרו: {{צ|בצאת}}. במה שהוא יוצא {{צ|לפני החלוץ,}} להלחם עם אויביהם: {{צ|ואומרים הודו לה' כי טוב.}} שאינו יוצא כדי להרע לאו&quot;ה, רק כדי להטיב עי&quot;כ לישראל, כי לעולם חסדו קיים עליהם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) {{צ|ובעת החלו ברנה}}. כמ&quot;ש משוררים לה': {{צ|ותהלה}}. כמ&quot;ש ומהללים: {{צ|נתן ה' מארבים}}. הענין היה כך, כי באשר היו שם ג' אומות מפורדות, מואב ועמון ושעיר, שהם היו שונאים זל&quot;ז רק שהתאחדו נגד ישראל, ונתן ה' בלב מואב שיחשב מחשבות להשמיד את עמון ושעיר שכניו, והתחבר בלאט עם בני שעיר להשחית את עמון, וז&quot;ש {{צ|שנתן ה' מארבים על בני עמון}}, שארב לו בערמה, ומי היו המארבים {{צ|מואב והר שעיר: וינגפו.}} בני עמון, ואז אחר שראה מואב שנחלשו בני עמון, רצה להחליש גם את בני שעיר והשלים עם בני עמון הנותרים בתנאי שיעזרוהו נגד הר שעיר, ואז: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג) {{צ|ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר}}. והרגו בהם {{צ|להחרים ולהשמיד}}. כי מבני עמון לא הרגו רק מקצתם, כי רצה מואב שישאר מהם פליטה שהם יעזרו לו נגד בני שעיר, אבל את בני שעיר השמיד לגמרי, ועז&quot;א {{צ|וככלותם ביושבי שעיר}}, שהם כלו לגמרי, ואז לא נשארו רק הפליטה מבני עמון, ולנגדם היה יכול מואב לעמוד: {{צ|עזרו איש ברעהו למשחית}}. ר&quot;ל שאז נודע שמה שעזרו איש ברעהו היה להם למשחית, שע&quot;י שעזרו בני שעיר תחלה על בני עמון ובני עמון אח&quot;ז על בני שעיר עי&quot;כ נשחתו מיד מואב. וגם ר&quot;ל שאז היה מהומה ביניהם וחרב איש ברעהו והשחית כל איש לרעהו, כ&quot;ז נראה מפשטות הכתובים. אולם בהשקפה הנכונה יפלא מאד איך היו אדום ומואב ובני עמון למחנה כבדה כ&quot;כ עד שהתירא יהושפט מהם, והלא מואב היה תחת יד ישראל כל הזמן הזה ולא פשעו עד אחרי מות אחאב, כנזכר (מלכים ב' א, א; ג, ו), ואדום היה תח&quot;י יהושפט ומלך אין באדום נצב מלך (מ&quot;א כב, מח), ויהושפט ויהורם ומלך אדום הכו את מואב (מ&quot;ב ג), ואיך התירא יהושפט מהם, ואם אסא שלא היה לו רק תק&quot;פ אלף אנשי חיל נצח את הכושים שהיו אלף אלפים, איך התירא יהושפט שהיו לו חיל אלף אלפים וק&quot;ס אלף? גם מ&quot;ש בפסוק ג' ויגידו ליהושפט בא עליך המון רב מעבר לים מארם, פליאה מאד, שמואב ואדום ובני עמון היו בנגב יהודה, וארם בצפון, והים במערב? ומ&quot;ש שהמגיד טעה הוא דוחק מאד. וע&quot;כ כי מואב ואדום רצו לפרק אז עול שעבוד ישראל מעליהם והם שכרו גדודים רבים מעבר לים, והם האומות הנחשבים בתהלות סי' פ&quot;ג שנוסדה על מלחמה זאת, פלשת עם יושבי צור באו מצד הים, וישמעאלים ובני אשור באו דרך ארם, והם התחברו ע&quot;פ מואב ואדום ועמון להשחית את יהודה, ובאו מעבר לים מארם ומשם סבבו אל צד נגב א&quot;י להתחבר עם בני עמון אדום ומואב, ובעברם דרך גבול מזרח א&quot;י התחברו עמהם ההגריים שהיו שם (כמ&quot;ש דה&quot;א ה, י), ובחצצון תמר התחברו העמלקים עמהם (כמ&quot;ש בראשית יד, ז), ועז&quot;א שם אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים, מזכיר מ&quot;ש בפסוק י&quot;א לגרשנו מירושתך, ובעת המהומה עזרו לכל א' החיל שהיו מבעלי בריתו, ועי&quot;כ היה מהומה ביניהם וחרב איש ברעהו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כד) {{צ|על המצפה למדבר}}. זה היה מדבר ירואל (בפסוק טז): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה) {{צ|רכוש.}} כסף וזהב: {{צ|ופגרים.}} הלבושים {{צ|בכלי חמודות: וינצלו}}. לא יכלו לקחת כל השלל, ונצלו והפרישו {{צ|לאין משא}}, היינו דברים שאינם משא כבדה, ובכ&quot;ז בזזו ימים שלשה יען שהיה השלל רב: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כז){{צ| לשוב}}. גמרו בדעתם לשוב בשמחה, כמ&quot;ש ויבואו בנבלים וכו': {{צ|כי שמחם ה' מאויביהם}}. ראו שמה שבאו עליהם אויבים היה מאת ה' כדי לשמחם בישועתו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ל) {{צ|ותשקט}}. תוך המדינה: {{צ|וינח מסביב}}. מאומות שסביב א&quot;י: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לג) {{צ|הבמות לא סרו}}. וזה לא היה מאשמת יהושפט שהוא לא הקריב בבמה כמו אסא אביו, רק מצד {{צ|העם שלא הכינו לבבם,}} ואם היה מסיר הבמות היו מורדים נגדו, כי היה זה מצוה בעיניהם שיהיה מוקטר מוגש לשמו בכל מקום, וכמ&quot;ש הלא הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו, ולא הכינו לבבם לדעת שהעבודה לאל המיוחד הוא רק במקום מיוחד: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לד) {{צ|בדברי יהוא}}. שהוא כתב דברי הימים למלכי יהודה בעת ההיא: {{צ|אשר}}. כמו {{צ|ואשר העלה}}, ר&quot;ל הספור שנזכר במלכים ב' סימן ג': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לה) {{צ|הוא הרשיע.}} כי אחאב הסתה אותו איזבל אשתו, והוא הרשיע מעצמו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לו - לז){{צ| ויחברהו}}. תחלה עשו האניות בשותפות ונשברו, וזה פו' למ&quot;ש במ&quot;א (כב, מט) שיהושפט עשה אניות ונשברו, היינו בשותפות עם אחזיה. ומש&quot;ש {{צ|אניות תרשיש}}, פי' עזרא דהיינו ללכת תרשיש, להוציא מדברי הרי&quot;א (שהבאתי בפי' מ&quot;א י, כב): בעציון גבר. שם היה החוף, וישברו אניות {{צ|בעציון גבר}} כמ&quot;ש במלכים שם, ועיי&quot;ש פסוק נ': }}</text>
      <sha1>e70a78icudrr4t3vs48sd1o3y4bhppk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב כא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334171</id>
    <revision>
      <id>1417039</id>
      <parentid>1399955</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4693" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|כ|כא|כב}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) 
{{צ|ויתן להם אביהם}}. זה היה בשובו מרמות גלעד, כמו שנראה במ&quot;ב  (א, יז) שחשב מלכות יורם בן אחאב בשנת שתים למלכות יורם בן יהושפט, ושם (סי' ג) אמר שהיה בשנת י&quot;ח ליהושפט, הרי שהמליכו בשנת י&quot;ז למלכותו, וכמ&quot;ש בפי' מ&quot;ב (ח, טז): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) 
{{צ|ויקם יהורם}}. זה היה אחרי מות יהושפט שהתחזק במלכותו לבדו, ואז ראה ביניהם איזה מרידה, וי&quot;ל שרצו למחות בידו על שהולך בדרך בית אחאב, והרגם עם שרי ישראל שהיו עמהם בקושרים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה - י) {{צ|בן שלשים.}} כל הנאמר פה עד פסוק י&quot;א נעתק ממלכים ב' ח', ותחת שכתוב שם ולא אבה ה' להשחית את יהודה למען דוד, פירש עזרא שר&quot;ל שלא אבה להשחית את בית דוד (שהוא המלכות מיהודה), למען הברית שכרת לדוד, וכונתו עמש&quot;ש בפירושי עיי&quot;ש. ובמש&quot;ש אז תפשע לבנה, פירש עזרא שזה היה מפני שעזב את ה' והם רצו במלך שילך בתורת ה', ולכן מרדו בו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|ויזן.}} כ&quot;מ שבא זנות על הכנסיה יכוין על ע&quot;ז: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|מכתב מאליהו.}} זה היה אחר הלקחו, ומבואר שהוא חי וקיים ונגלה בזה העולם לפעמים כקבלת חז&quot;ל, ויען שאליהו נבא על כליון בית אחאב והוא היה חתן אחאב, כלה נבואתו בו שיהיה נכלל באבדן בית אחאב, כמו שאחזיה שהיה נכד אחאב מת עם יורם: {{צ|תחת}}. ר&quot;ל בל תתמה שהאריך ה' לבית עמרי ומלכי ישראל הרשעים ואותך יעניש תכף, כי אתה היה לך ממי ללמוד ולא הלכת בדרכי אסא ויהושפט: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג){{צ| ותלך בדרך מלכי ישראל}}. זאת שנית, {{צ|ותזנה את יהודה}} שהיו צדיקים עד עתה. ג] {{צ|שהרגת את אחיך}}, על שמחו בך על רוע דרכך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד - טו) {{צ|הנה}}. נבא עליו שתי פורעניות, א] מכת חרב על ב&quot;ב, ב] חלאים עליו: {{צ|חליים רבים}}. שונים זה מזה, והמחלה האחרונה תהיה מחלת מעים, ולא כצדיקים שמתים בחולי מעים רק מיתה מנוולת שיצאו מעיך מזמן לזמן: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז - יז) {{צ|ויער}}. נתקיים מכת חרב, שהעיר ה' רוח הפלשתים והערביים שהיו מגישים מנחה ליהושפט (כנ&quot;ל יז, יא). ונגד בעמך, {{צ|ויעלו ביהודה}}. ונגד בכל רכושך, {{צ|וישבו את כל הרכוש}}. ונגד בניך ונשיך, {{צ|וגם בניו ונשיו}}: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח - יט) {{צ|ואחרי זאת}}. נתקיים העונש השני. ומ&quot;ש {{צ|ויהי מימים לימים}}, ר&quot;ל שהיה וסת וזמן קבוע ליציאת מעיו, והוסת נתקצר תמיד, למשל תחלה היה הוסת משלשים יום לשלשים יום, ואחר כך מכ&quot;ט לכ&quot;ט, וכן תמיד יום פחות, עד שלבסוף יצאו מעיו בכל שני ימים, ואז {{צ|לעת צאת הקץ לימים שנים}}, אז {{צ|יצאו מעיו עם חליו וימת,}} ר&quot;ל בבא הקץ והוסת לבסוף שיצאו המעים לשני ימים, יצאו לגמרי: {{צ|וימת בתחלואים רבים}}. שהתעוררו אז כל החלאים וימת מיתה מנוולת: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ) {{צ|בן שלשים ושתים.}} כבר אמר זה בפסוק ה', רק שבא לדייק, בראשון בא לדייק מפני שיהושפט המליך את יורם בנו שבע שנים לפני מותו כמ&quot;ש רש&quot;י מ&quot;ב (א, יז), והיה יורם אז בן כ&quot;ה שנים, ובא להשמיע שלא נחשב למלכותו רק מעת שהיה בן שלשים ושתים שהוא אחרי מות יהושפט, ופה בא להודיע שכלה מלכותו בשנת הארבעים שאז מלך אחזיה כמו שית' בסימן שאח&quot;ז פ&quot;ב: }}</text>
      <sha1>f7j6iw0okzdwx0pjcd13e1tklp7exsn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב כב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334172</id>
    <revision>
      <id>1417040</id>
      <parentid>1399880</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5965" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|כא|כב|כג}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|בן ארבעים ושתים}}. זה דבר שא&quot;א כלל, דהא כל ימי יהורם אביו לא היה רק ארבעים שנה ואיך היה בנו במותו בן ארבעים ושתים? ובמלכים כתוב בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו, וחז&quot;ל בס&quot;ע ובתוספתא אמרו שר&quot;ל ארבעים ושתים ממלכות אחאב, שנגזר עליו שיכלה עם זרע עמרי. וזה דרש, והקרוב אצלי, במה שיש עוד סתירה, שבמלכים (ב' ח, כה) בשנת י&quot;ב ליורם בן אחאב מלך אחזיהו, ושם (ט, כט) ובשנת אחת עשרה שנה ליורם מלך אחזיה, ופרשתי שם כי תכף כשחלה יורם המחלה החזקה המלך אחזיה תחת אביו, וזה היה בשנת י&quot;א ליורם בן אחאב, ושנה שאח&quot;ז שמת יורם אביו, המלך שנית להנהיג מלכות בפ&quot;ע, וזה היה בשנת י&quot;ב ליורם בן אחאב. ולפ&quot;ז נראה ששני הפסוקים פה, פסוק א' ופסוק ב' מדובקים, {{צ|וימלוך אחזיה בן יהורם מלך יהודה בן ארבעים,}} שאחזיה מלך בעת שיהורם אביו היה בן ארבעים, שהוא מה שמלך בחיי אביו בעת תכפו החולי שאז היה יורם בן ארבעים וימלך אחזיה תחתיו, ועפ&quot;ז יאמר {{צ|ושתים שנה אחזיהו במלכו (מלך בירושלים), ושנה אחת מלך בירושלים,}} שבצד אחד בעת מלכו שהיה בחיי אביו מלך שתי שנים, ובצד אחד מלך רק שנה אחת שהוא מה שמלך שנית אחרי מות אביו, ויותר יתכן זה במ&quot;ש למעלה (א' ח, לב), להראות שדרך סופרנו שהמלה האחרונה מן פסוק האחרון תמשך על פסוק הראשון, כמ&quot;ש ואחיו וזכר ומקלות הוליד, ששעורו וזכר ומקלות, ומקלות הוליד, עיי&quot;ש בארך בכמה ראיות, ושכ&quot;כ הרשב&quot;ם על ואחות לוטן תמנע. וכן כאן שיעורו {{צ|וימלוך אחזיה בן יהורם מלך יהודה, יהורם מלך יהודה בן ארבעים}}, ר&quot;ל שאז היה אביו בן ארבעים, ומ&quot;ש מלך בירושלים נמשך גם למעלה ושתים שנה במלכו מלך בירושלים, ר&quot;ל מצד התחלת מלכותו בחיי אביו, ושנה אחת מלך מצד מלכותו בעצמו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג - ד){{צ| גם הוא הלך.}} 
ר&quot;ל שהוא בהנהגת עצמו הלך בדרכי בית אחאב, וזה היה בעצת אמו, וגם אחר שמלך עשה הרע בעיני ה' בהנהגת הכלל וזה היה בעצת יועציו שהיו מבית אחאב, והם יעצוהו למשחית: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה - ו){{צ| גם.}} מה שהלך למלחמה על חזאל היה ג&quot;כ בעצתם, כי היה לו ללמוד מזקנו שנתחרט על מה שהלך עם אחאב למלחמה על ארם, וגם אחרי שהכו הארמים את יורם והי&quot;ל למהר לשוב לביתו, לא חש ע&quot;ז וירד לראותו ולבקרו ביזרעאל. ומ&quot;ש {{צ|כי המכים}}, במ&quot;ב (ח, כח) מן המכים, ופירש עזרא שר&quot;ל שלכן לא נשאר ברמה להתרפא שם כי הארמים המכים נשארו ברמה, שהגם ששרי המלך היו ברמה כמש&quot;ש ט' א', גם ארם היה קרוב לשם, כמו שנראה שם פי&quot;ד:
}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|ומהאלהים.}} שזה היה בהשגחה שיאבד עם בית אחאב כי אמו היתה מביתו:
}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) {{צ|וימצא.}} הוא פי' למש&quot;ש שמצא בדרך את אחי אחזיהו, דהיינו בני אחיו, כי אחיו נהרגו כולם כנ&quot;ל פסוק א':
}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט){{צ| וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון.}} זה פי' למש&quot;ש שרדף אחריו יהוא, שאז נס לשומרון והתחבא שם, ואחר שהלך יהוא לשומרון והרג בני אחי אחזיה בדרך, נס משומרון, והכוהו במרכבתו במעלה גור אשר את יבלעם שהיה סמוך למגידו, ונס משם למגדו, ויבלעם ומגדו סמוכים זל&quot;ז בחלק מנשה, ושם לכדוהו ויהוא המית אותו ונתן רשות לקברו, ובזה אין סתירה בין הכתובים: ואין לבית אחזיה לעצור כח לממלכה. ר&quot;ל שלא נשאר לו יורש עצר שיהיה לו כח לעצור בעם ולמלוך, כי בני אחי אחזיה שהם בני יורם ועתליה הומתו ע&quot;י יהוא, ובפרט למ&quot;ש במלכים שבני יהודה לא הסכימו על מלכות אחזיה ולא המלך רק מיושבי ירושלים לבד, ולכן לא בא חילו לעזרו מיד יהוא, וע&quot;כ קמה עתליה לתפוש המלכות לעצמה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|ועתליה.}} כל הספור הבא הועתק מס' מלכים סימן י&quot;א בשנוים רבים, כמו שנבאר:{{צ| ותדבר}}. הוא פי' למ&quot;ש ותאבד, שאבדה אותם ע&quot;י דבר וסם המות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|ותתן.}} שם כתוב {{צ|מתוך בני המלך המומתים אותו ואת מניקתו בחדר המטות}}, ופרשתי שם שהמקום ששכבו שם המומתים בסם קורא חדר המטות, ששם שכבו על מטותיהם, ועזרא ספר שגם המקום שהחביאה אותו שם בבהמ&quot;ק נקרא ג&quot;כ חדר המטות ע&quot;ש המאורע: }}</text>
      <sha1>bjmwxytcnxw1h9c0v7u6zd0q2m7l04m</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב כג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334173</id>
    <revision>
      <id>1417041</id>
      <parentid>1399952</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3911" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|כב|כג|כד}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א - ג) 
{{צ|ויקח}}. שם כתוב ויקח את שרי המאות לכרי ולרצים וכו', ופירש עזרא מי היו שרי המאות, ושמ&quot;ש {{צ|לכרי ולרצים}}, היינו שעשאם שלוחים לסבב ביהודה ולקבץ את הלוים (ופי' כרי שליח רץ, כמ&quot;ש על שלחו כר מושל ארץ, ישעיה ט&quot;ו) ושכרת הברית עם הלוים וראשי האבות שהתקבצו, שכ&quot;ז לא נזכר במלכים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד - ה) 
{{צ|זה הדבר אשר תעשו}}. במלכים כתיב השלישית מכם באי השבת ושומרי משמרת בית המלך, והשלישית בשער סור, והשלישית בשער אחר הרצים, ושמרתם את משמרת הבית מסח, ושתי הידות בכם כל יוצאי השבת ושמרו את משמרת בית ה' אל המלך. ופירשתי שם שחלקם לג' חלקים, שליש אחד הם באי השבת ישמרו מבפנים, וז&quot;ש באי השבת ושומרי משמרת בית המלך. ושתי שלישים יוצאי השבת יעמוד א' בשער סור וא' בשער אחר הרצים, ומפרש על באי השבת ושמרתם את משמרת הבית מסח, ר&quot;ל שלא יסיחו דעתם, ושתי ידות שהם יוצאי השבת ישמרו משמרת בית ה' מבחוץ, ומכ&quot;ז לא הוצרך עזרא לכתוב פה שכבר ידענו זאת מספר מלכים, רק בא לפרש איך יתחלקו באי השבת שהם שמרו מבפנים, והודיע שהם נתחלקו לשלשה חלקים, א] {{צ|השלישית מכם מבאי השבת, מן הכהנים והלוים,}} יהיו {{צ|שוערי הספים, והשלישית}} מבאי השבת יעמדו {{צ|בבית המלך}} מבפנים, והשלישית מבאי השבת יעמדו {{צ|בשער היסוד}}, וכ&quot;ז מבאי השבת ששמרו מבפנים: {{צ|וכל העם}}. שהם השני שלישים יוצאי השבת יעמדו {{צ|בחצרות בית ה'}} מבחוץ, כמ&quot;ש במלכים שחצי מהם עמדו בשער סור וחצי מהם בשער אחר הרצים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו){{צ| ואל יבא.}} גם זה לא נזכר במלכים שאל הבית יבואו רק כהנים ולוים משרתים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז){{צ| והקיפו.}} במלכים אמר ג&quot;כ והקפתם וכו', והבא אל השדרות ימות, ששם יזכיר מה שצוה על השומרים המקיפים מבחוץ, וכאן ממה שצוה על השומרים המקיפים מבפנים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח){{צ| ויעשו הלוים.}} שם ויעשו שרי המאות, כי שם עקר הדבור מן השומרים מבחוץ, וכאן עקר הדבור מן השומרים בפנים שהיו הלוים. ומ&quot;ש {{צ|כי לא פטר}}, לא נזכר שם, והוא פי' למ&quot;ש שנשארו יוצאי השבת שדרכם ללכת לביתם, כי לא פטר אותם ולא נתן להם רשות ללכת: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט - יז){{צ| ויתן.}} כ&quot;ז מועתק ממלכים שם, והשנוים שבין כאן ושם בארתי רובן בפי' שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח - יט) {{צ|וישם}} וכו'. מפרש מש&quot;ש ששם פקודות, היינו להעלות עולות, כי בימי עתליה בטלו עבודת התמיד ובית ה' ולא שמרו קדושת המקדש כראוי: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ - כא) {{צ|ואת האדירים.}} מוסיף עמש&quot;ש את הכרי ואת הרצים, ומ&quot;ש בתוך שער העליון הוא שער הרצים שנזכר שם: }}</text>
      <sha1>pwtpt6nqczrfwo26kni2kecims68cly</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב כד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334174</id>
    <revision>
      <id>1417042</id>
      <parentid>1401518</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7898" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|כג|כד|כה}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א - ב) 
{{צ|בן שבע.}} מלכים שם כ&quot;ד, ושם כתוב {{צ|כל ימיו}}, ופי' עזרא שרק כל ימי חיי יהוידע שאח&quot;כ חטא כמ&quot;ש בפי&quot;ח: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג){{צ| וישא.}} 
כבר הק' איך נשא ב' נשים והוא כ&quot;ג, ויל&quot;פ שנשא זו אח&quot;ז, ומודיע שאע&quot;פ שהיה בן תשעים שנה נשא שתי נערות בתולות (דכ&quot;ג אסור לקחת בוגרת), והם מתו בחייו והוא הוליד עוד בנים ובנות, כמ&quot;ש (תהלים צב, טו) עוד ינובון בשיבה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) {{צ|ויהי.}}ספור זה נזכר במלכים בפנים אחרות, וכבר בארתי שם שהם שני ספורים מחולקים, שם יספר שתקן שכהנים יקחו לעצמם כל הנדרים והנדבות ועליהם יוטל לתקן את בדק הבית הרגיל, והם לא תקנו את בדק הבית, ופה יספר ענין אחר שיואש רצה {{צ|לחדש את בית ה'}}, היינו להעמידו ביופיו כמו שהיה בעת הבנין, ועל זה לא יספיקו הנדרים ונדבות, ולתכלית זה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה){{צ| ויקבץ}}. צוה שהכהנים והלוים יצאו לערי יהודה ויקבצו כסף לזה, ושכן יעשו שנה בשנה, והלוים לא מהרו לעשות פקודתו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו - ז) {{צ|ויקרא}}. וע&quot;ז קרא ליהוידע מדוע לא דרש על הלוים ע&quot;ז, וגם רצה שיביאו מחצית השקל של שנים העוברות שמלכה עתליה, באשר עתליה ובניה לקחו כסף זה לבעלים, והקהל מחוייבים לתת מעות אחרים תמורתם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח - ט){{צ| ויאמר המלך}}. שם נזכר שעשו ארון ויקב חור בדלתו ונתנו אותו אצל המזבח, כי שם מדבר מן הארון שנתנו לשם נדרים ונדבות החדשים, שאחר שהכהנים לא חזקו בדק הבית צוה שיתנום בארון ומזה יקנו עולות והמותר יהיה לבדק הבית, ופה מדבר מתקלין עתיקין, כמ&quot;ש שנתנו קול להביא משאת משה משנים שעברו, שזה הולך כולו לבדק הבית וארון זה נתנו מבחוץ: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|ויהי}}. גם זה ענין אחר ממ&quot;ש במלכים, ששם מדבר מתקלין חדתין ואמר שבראותם כי רב הכסף בארון מנו הכסף ונתנוהו ע&quot;י עושי המלאכה, וזה היה רק ג' פעמים בשנה בעת שראו שנותר מתרומת הלשכות, ופה מדבר מתקלין עתיקין וזה לקחו מן הארון יום ביום, כי היה כולו לבדק הבית, והיה זמנו יום יום כדין: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב - יג) {{צ|ויתנהו.}} במלכים שם נזכר שנתנו הכסף לחזק בדק הבית, ופה נזכר שנתנו {{צ|לחדש בית ה',}} שהוא להעמידו בחדושו ותפארתו, כנ&quot;ל פסוק ד', ועז&quot;א שהעמידו בית האלהים על מתכונתו, היינו שחדשוהו ביופיו ותפארתו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד){{צ| וככלותם.}} לפמ&quot;ש אין סתירה בין הכתובים, ששם אומר שלא עשו כלי שרת מן הכסף המובא בית ה' וכאן אמר שעשו כלי שרת, כי שם מדבר מתרומת הלשכה שאין לעשות ממנו כלי שרת כמ&quot;ש הרמב&quot;ם, וכאן מדבר מכסף שהביאו משנים שעברו שהיו מיוחדים מראש לבדק הבית: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|כי עשה טובה בישראל.}} שפדה אותם מיד עתליה המרשעת והקים מלכות ב&quot;ד: {{צ|ועם אלהים וביתו}}. שהעמיד בית ה' על מכונו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) {{צ|וישתחוו למלך.}} פי' חז&quot;ל שהשתחוו לו לשם אלהות, שא&quot;ל שאחר שעמד בבית קדש הקדשים ימים רבים יש בו אלהות, ובעוד יהוידע חי לא שמע אליהם ואז שמע אליהם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח){{צ| ויעזבו.}} אחר שעשו אותו לאלהות עשו לו עצבים דמות דיוקנו ואשרים שנטעו לשמו ועזבו בית ה': {{צ|ויהי קצף}} וכו' {{צ|באשמתם זאת}}. הגם שלא עבדו ע&quot;ז אחרת, זה היה עבודה זרה ממש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ){{צ| ורוח.}} הציע דברים להגדיל חטאם בהריגת זכריה שהיה גדול מאד, א] שהיה אז מלובש ברוח אלהים ובנבואה והיה שליח ה'. ב] {{צ|שעמד מעל לעם}}, במדריגה העליונה, כי היה כהן גדול, וכמ&quot;ש אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא. ג] שלא נבא עליהם רע, רק אזהרה ותוכחת מוסר אמר להם למה אתם עוברים, רצה לומר לאיזה תכלית, אם תחשבו שעי&quot;כ תצליחו הלא בהפך לא תצליחו כי ה' יעזוב אתכם עי&quot;ז: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) ד] {{צ|ויקשרו עליו}}. שלא הרגוהו דרך משפט על ידי הזקנים, רק דרך קשר. ולא ממשפטי המלוכה, כי רגמוהו אבן במצות המלך, והמלך לא היה לו רשות להרוג רק בסייף. ה] שהיה בחצר בית ה' ומקום קדוש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב){{צ| ולא}}. ו] שלא זכר החסד, ושלם רעה תחת טובה. ז] שבמותו מסר דין לשמים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג) {{צ|ויהי}}. ולא נתאחר ענשם, כי תכף {{צ|לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם}}, ומבואר במלכים (שם) כי קודם לזה רצה חזאל מלך ארם לעלות עליו ונתן כל אוצרותיו שיעלה מעליו, וע&quot;ז הוכיחו זכריה שע&quot;י עזבם את ה' לא יצליחו, ועזרא סיפר שלתקופת השנה עלה חיל ארם מעצמם בלא מלכם וישחיתו את כל שרי העם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כד) {{צ|כי.}} ר&quot;ל שהיה גלוי ומבואר שהיה עונש השגחיי, כי {{צ|באו במצער אנשים}} רק ה' נתן בידם חיל לרוב מאוד על כי עזבוהו, ע&quot;ד (דברים לב, ל) כי צורם מכרם: {{צ|ואת יואש עשו שפטים}}. ענוים קשים, וחז&quot;ל פירשו שענוהו, שמלת שפטים בא על התועבה הזאת, וזה עונש על שעשה א&quot;ע אלוה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה) {{צ|ובלכתם,}} במלכים אומר שהרגוהו בית מלוא, היינו ששם שכב על מטתו חולה ושם הרגוהו, והיה לעונש בדמי בני יהוידע: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כו) {{צ|ובניו.}} לפי הכתוב פירוש {{צ|ובניו}}, וכן {{צ|ורב המשא}} שנאמר {{צ|עליו}}, היינו נבואת הנביאים: {{צ|ויסוד בית האלהים}}. איך חדש תחלה את בית האלהים, כ&quot;ז כתוב על ס' מדרש המלכים. ולפי הקרי, כן היה שם בניו, א' נקרא בשם ירב המשא עליו, ואחד נקרא בשם יסוד בית האלהים, והספור של בניו, כתובים במדרש המלכים: }}</text>
      <sha1>slc93yic1txno9i2xgg9g45erwnvgez</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב כה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334175</id>
    <revision>
      <id>1417043</id>
      <parentid>1399873</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5029" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|כד|כה|כו}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א - ד){{צ| בן עשרים.}} 
עד פסוק ד' הועתק ממלכים (ב' יד, ב - ו), ועיין בפי' שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה - ו){{צ| וימצאם.}} 
תראה כי בימי יהושפט היו ארבעה פעמים ממספר הזה וגם בימי אסא היו כפלים, וע&quot;כ שכר מאה אלף מישראל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|כי אין ה'.}} ר&quot;ל אם תסמוך על ישועת ה', אין ה' עם בני אפרים, וכבר הכריזו במלחמה שהאיש הירא מעבירות שבידו ילך וישוב לביתו, וא&quot;ת שאינך סומך על הצלחה ע&quot;י ה' רק על כח וגבורה בדרך הטבע ולכן תצטרך רוב עם, ע&quot;ז אני אומר לך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח){{צ| כי אם בא אתה.}} ר&quot;ל אם תרצה לבא בכחך: {{צ|עשה חזק למלחמה.}} תעשה תחבולות ותתחזק ברוב עם, אבל לא לעזר ולא להועיל כי {{צ|יכשילך האלהים לפני אויב}}, כי ענין ישראל לא יצלח בדרך הטבע רק ע&quot;י ה', והוא או יעזור הבוטחים בו, או יכשיל הסומכים על זרוע בשר:{{צ| ויש כח באלהים}} וכו': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט){{צ| ומה לעשות למאת הככר.}} כי השוכר את הפועל וחוזר בו אחר שהלך הפועל, אם בפשיעת הבעה&quot;ב צריך לתת לו שכר כפועל בטל, ואם היה באונס נפטר (ח&quot;מ סי' שלג), והוא אונס הוא כי לא עלה על דעתו שהנביא יזהיר אותו, ואם כן הם צריכים להחזיר לו המאה ככר. והשיב{{צ| יש לה' לתת לך הרבה מזה, }}ויהיה הכסף אצלם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י){{צ| ויבדילם.}} שילכו למקומם, והם חשבו שבני יהודה מיחו במלכם בל ילכו עמהם משנאתם אותם, וע&quot;כ חרה אפם על בני יהודה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא - יג) {{צ|ואמציה התחזק.}} על ידי ששמע לדברי ה', וכבר אמרו חז&quot;ל שמה שהשליך השבוים מראש הסלע היה שלא כפי הדין, ועי&quot;ז נענשו שהכו בם גדודי אפרים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|הליועץ.}} באשר לא אמר לו זה בשם ה' רק בדרך עצה, כעס עליו: {{צ|ויאמר}}. אני לא אמרתי זאת מלבי, רק ידעתי בנבואה {{צ|שיעץ אלהים להשחיתך}}, בעבור חטא זה {{צ|שעשית זאת}}, לכן אמרתי לך דרך עצה שתעשה תשובה: {{צ|ולא שמעת לעצתי}}. להסיר ממך חרון אף ה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) {{צ|ויועץ אמציה}}. עתה ספר איך יעץ אלהים להשחיתו, שנתן בלבו עצה להלחם עם יואש על ההרג שעשו גדוד אפרים באנשי יהודה. מכאן עד סוף הסימן מועתק ממלכים (סי' כה): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט) {{צ|להכביד}}. שם ונשאך לבך הכבד ושב בביתך, ופירשו עזרא שרצה לומר הכבד אתה רוצה כבוד, ועי&quot;ז נשאך לבך להלחם כדי להכביד להשיג כבוד, שיגדל כבוד בית יהודה, ע&quot;ז איעצך שם בביתך והיתה מנוחתך כבוד: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ){{צ| ולא שמע אמציה}}. כ&quot;ה שם, ועזרא פירש שהיה זה מה' להענישו על שדרש לאלהי אדום: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) {{צ|ויביאהו}}. שם ויבא, ופירש עזרא שגם את אמציה הביא אתו שבי אל עיר מלכותו לקלון ולחרפה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כו) {{צ|ויתר}}. במלכים אמר שדבריו כתובים על ס' מלכי יהודה, ועזרא הוסיף שדבריו האחרונים כתובים על ספר מלכי ישראל, כי מאז היה נכנע תחת מלכי ישראל (כמ&quot;ש בתחלת הושע) וכתבו שם קורותיו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כז) {{צ|ומעת}}. כהני ה' קשרו עליו קשר תיכף כשסר מעל ה', ואחר שפרץ הקשר נס ללכיש, ושם מצא עוזרים כל הימים האלה עד שגבר יד הקושרים וימיתוהו שם, וכבר בארתי (שם) ששלש שנים אחר מלחמת אמציה עם יואש נפרץ הקשר והמליכו את עוזיה בחייו, והוא היה בלכיש ומלך שם, ואחר י&quot;ב שנים גברו הקושרים וימיתוהו, ועז&quot;א מיכה רתום המרכבה לרכש יושבת בת לכיש, כמו שפירשתי שם: }}</text>
      <sha1>nisf5nnjzhl5i7ez4fw594oessg6luz</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב כו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334176</id>
    <revision>
      <id>1417044</id>
      <parentid>1405530</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7366" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|כה|כו|כז}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א - ד) 
{{צ|ויקחו}}. הועתק מס' מלכים עד פסוק ד', ועזרא הוסיף שעם הארץ המליכו אותו, כי המליכוהו בחיי אביו כמש&quot;ש, ושבנה את אילת שהוא מאדום, וזה לא היה בעוד מלך בחיי אביו רק אחר מות אמציה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) 
{{צ|ויהי לדרוש אלהים}}. שר&quot;ל שהיה אז העת המוכן לדרוש אלהים, כי היה {{צ|בימי זכריה המבין בראות אלהים,}} שהנביאים ובעלי רוה&quot;ק היו צופים במראות אלהים כמו יחזקאל שראה המרכבה, ויתר מחזות שראו הנביאים. והיה ביניהם מדרגות, שיש מהם שלא הבינו כל המראה על אמתתה, כי המראות הם ציונים מושכלים שעל ידם יציינו להם ההשגות הנוראות, כמו העולמות וההיכלות והפרצופים והספירות שרואים הנכנסים בפרדס, שיש מהם שהציץ ונפגע, ומעשה בתינוק שיצא אש מחשמל, כי צריך בינה יתירה להבין דבר מתוך דבר כר&quot;ע שנכנס בשלום ויצא בשלום, וזכריה היה מבין המראות, ובדור שנמצא איש כזה היה העת לדרוש אלהים ממנו, ובימים שדרשו את ה' הצליחו. עתה יתחיל לספר הצלחותיו, א] נגד האויב החיצון: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) {{צ|ויצא וילחם בפלשתים}}. וכבש ערים בצורות, וגם החזיק במדינה ובנה שם ערים כאדם העושה בשלו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|ויעזרהו.}} שאח&quot;ז נתחברו הפלשתים עם הערביים והמעונים והם נצחו את יהודה בימי יהורם (כנ&quot;ל כא, טז), ובדרך הטבע היה קשה לנצחם רק שה' עזרו למעלה מדרך הטבע: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח){{צ| ויתנו.}} עד שנפל פחדו על כל הארצות והעמונים נתנו לו מנחה, ושמו הלך עד למצרים, כי החזיק בכל הארצות עד למעלה מגבולו, עד שיצא לו שם לתהלה ולתפארת: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט){{צ| ויבן.}} ב] ספר איך התבצר בארצו, שבנה מגדלי עוז מפני אויב ויחזק אותם בכלי נשק: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|ויבן.}} ג] ספר רוב עשרו, שע&quot;י שהיה לו מקנה רב במדבר רועות שם, בנה מגדלים להיות למבצר מפני שודדים, וחצב בורות רבים להשקות הצאן, והיה לו מקנה גם בשפלה ובמישור בא&quot;י, וגם היה לו אכרים וכורמים והיה עוסק בעבודת אדמה שיהיה בר ומזון בא&quot;י ולא ישאו חרפת רעב: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא){{צ| ויהי}}. ד] שהיה לו חיל עושה מלחמה, כי גם לאמציה היה חיל, רק שלא היו קבועים למלחמה תמיד כי אם מזומנים לעת צר, ובעת שלום הלכו לבתיהם, אבל חילו היו {{צ|יוצאי צבא לגדוד}}, שלא היה להם עסק אחר, רק שנפלו גדודים כפעם בפעם על העמים סביבותיהם. והיה {{צ|פקודתם במספר}} תמיד ביד {{צ|יעיאל}} הסופר וע&quot;י השוטר, שהיו משגיחים שלא יחסר מנינם בשום פעם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|כל מספר ראשי האבות}}. כשתדקדק תמצא שהיו שרי מאתים ושרי חמש מאות ושרי אלף ושרי עשרות אלפים ושבעה שרים על גביהם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) {{צ|ויכן להם}}. הכין להם כלי נשק מאוצר המלך, כי החיל ההולך למלחמה לפרקים בעת הצורך יהיה להם כלי נשק שלהם, אבל אלה שהיו מזומנים למלחמה תמיד על הוצאת הממלכה גם כלי נשקם היה מוכן מאוצר הממלכה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|ויעש בירושלים}}. חוץ מזה היה חכם גדול בחכמת החשבון והמעכאניק שע&quot;י מלאכת מחשבת יניעו משאות כבדות ויורו אותם בכח קל במרחק רב, וע&quot;י זה יזרקו אבני בליסטראות מעל החומה, וזה העוזר מאד במלחמה כנודע, וערך מערכות כאלה על המגדלות לירות משם על האויב, ובזה יצא שמו עד למרחוק כי בזה הפליא להעזר ע&quot;י תחבולות מלחמה חדשים לא ידעום מלפנים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|וכחזקתו גבה לבו}}. כי לפעמים יהיה גבהות הלב לטובה כמ&quot;ש ביהושפט ויגבה לבו בדרכי ה', אבל הוא גבה לבו יותר מן המדה {{צ|עד להשחית}}, שחשב בגבהו שהוא ראוי לכהונה גדולה, כי הנהגת העם היה תח&quot;י המלך והנהגת הדת תח&quot;י הכהן, ולא היה המלך יכול לחדש דבר בלי הסכמת הכהן, וע&quot;כ רצה בכהונה שיהיה גם הדת תחת רשותו, וזה מצד שרצה להשחית את הדת, {{צ|וימעל בה' ורצה להקטיר}}: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) {{צ|לא לך}}. ר&quot;ל אתה נוגע בגבול שאינו שלך, כי הכהונה נתנה לבני אהרן שהם מקודשים, וא&quot;כ {{צ|צא מן המקדש,}} כי אין זר רשאי ליכנס להיכל שלא לצורך, ואתה מעלת בקדש: {{צ|ולא לך לכבוד.}} שמי שראוי לכהונה היא לו לכבוד מאלהים, ומי שאינו ראוי לה ולוקחה בע&quot;כ היא לו לבוז, כי בוזיו יקלו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט) {{צ|ויזעף}}. גדר הזעף שמתעצב ורוחו כהה על שלא עלה הדבר כרצונו, ובתוך זעפו זרחה הצרעת במצחו לסימן על רוע מחשבותיו, שבקעה הטומאה דרך המצח: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ) {{צ|ויבהילוהו}}. כי מצורע מטמא בביאה, רק שעדן לא החליטו על הנגע שם טומאה, אבל היו מחויבים שלא לעכב, ולכן הבהילוהו שימהר לצאת, וגם הוא נדחף שהרגיש שה' נגעו בהשגחה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) {{צ|וישב בבית החפשית.}} כי מצורע משתלח חוץ לג' מחנות, ובבתי ערי חומה משתלח חוץ מן החומה, וחז&quot;ל אמרו שעשה לו בית בבית הקברות, שגם בית הקברות היה חוץ מן החומה. ולפי הפשט שנעשה חפשי מעבודת המלכות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג) {{צ|בשדה הקבורה}}. בשדה שאצל קבורת המלכים ולא במערה, כי אמרו מצורע הוא: }}</text>
      <sha1>so5gaseqn6tur131p58zxxxdka0mvg2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב כז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334177</id>
    <revision>
      <id>1417045</id>
      <parentid>1400178</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1689" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|כו|כז|כח}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|רק לא בא.}} שלא נכנס להיכל פנימה לפנים מעזרת ישראל כאביו: {{צ|ועוד העם משחיתים}}. פירשתי במלכים שהיו מקריבים בבמות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) 
{{צ|שער העליון.}} נזכר למעלה (כג, כ), שמשם הלכו אל בית המלך, ובצר אותו: {{צ|ובחומת העופל}}. נזכר בנחמיה (ג, כו) עי&quot;ש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) {{צ|בחרשים.}} ביערות העבים בנה מבצרים, עיין מה שכתבתי ישעיה י&quot;ז על כעזובת החורש והאמיר, וספר כי נהג כאביו לבנות ערים בצורות, רק אביו בנה באשדוד ובפלשתים והוא בנה ביהודה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|והוא נלחם.}} שאחר שנתנו מנחה לאביו, מרדו בו, ונלחם עמהם ויחזק עליהם:{{צ| זאת השיבו לו.}} ר&quot;ל בפעם הראשון השיבו לו את החוב שהיו חייבים מן השנים שעברו שמרדו ולא נתנו המס המוטל עליהם, ואח&quot;כ גזר עליהם קנס שיתנו כן עוד שתי שנים, לעונש על מרידתם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|בן עשרים וחמש.}} אמר זה שנית, מפני שמלכי ישראל חשבו למלכותו השנים ששפט בחיי אביו כמ&quot;ש בפי' מלכים, לכן דייק שפה חושב מה שמלך בעצמו אחרי מות אביו: }}</text>
      <sha1>c9sjc9x9bdgdt366ej9882e2tf3z6kr</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב כח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334178</id>
    <revision>
      <id>1417046</id>
      <parentid>1399878</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7544" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|כז|כח|כט}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א - ד) 
{{צ|בן עשרים.}} התבאר במלכים סי' ט&quot;ז, עי&quot;ש בפירושי: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה){{צ| ויתנהו ה'}}. לפי המבואר במלכים ובישעיה סימן ז' צרו תחלה כ&quot;א בפ&quot;ע על ירושלים ולא יכלו לכבשה, וז&quot;ש במלכים (ב' יט) 
אז יעלו רצין ופקח ירושלים למלחמה ולא יכלו להלחם, היינו כ&quot;א בפ&quot;ע, וכן אמר בישעיה (ז), ושם אמר ולא יכול להלחם, בלשון יחיד, ר&quot;ל כ&quot;א בפ&quot;ע, ובכ&quot;ז הגם שלא יכלו לכבוש את ירושלים עשו הרג ואבדון בשאר ערי יהודה, וזה הנזכר פה. ומ&quot;ש בישעיה ויוגד לבית דוד לאמר נחה על ארם אפרים, היינו שאח&quot;כ התחברו ארם ואפרים יחד להלחם עליו, ואז שלח אל מלך אשור כמו שיתבאר, וז&quot;ש ויתנהו ה' ביד מלך ארם, היינו במלחמה שלחם עמו בערי יהודה, וכן ניתן באופן זה ביד מלך ישראל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו - ח){{צ| ויתנהו.}} סיפר מפלתם בג' ענינים, א] שהרג מהם ק&quot;ך אלף גבורים, על שעזבו ה'. ב] שגבור אפרים הרג את בן המלך וכו'. ג] ששבו מאתים אלף לעבדים ושפחות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט){{צ| הנה בחמת ה'}}. ר&quot;ל מה שנתנם בידכם הוא עונש השגחיי ע&quot;י חמת ה'. ויש הבדל בין איכות העונשים, שבעת תגדל החמה להשמיד, מוסר אותם ביד זדים ואכזרים. ובעת שהקצף מעורב ברחמים, מסר אותם ביד אחיהם, שמטבעם לרחם עליהם. וז&quot;ש שמצד {{צ|שהוא אלהי אבותיכם נתנם בידכם}}, שאב אחד ואל אחד לכולם:{{צ| ותהרגו בם בזעף}}. לא הרגתם באופן שאתם שלוחי ההשגחה, רק בזעף שיש לכם עליהם, לא ע&quot;י חמת ה'. ולא בחמלה על אחיכם, רק בזעף, ולא במדת העונש שרצה ה' להעניש אותם, רק בענין {{צ|שעד לשמים הגיע}} צעקתם כי לא חמלתם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|ועתה בני יהודה וכו' לכבוש לעבדים}}. מה שע&quot;ז לא שלח ה' אתכם ולא חשב מחשבות שתחזיקו בם לעבדים שהוא נגד דת התורה, שגם הקונה עבד עברי שש שנים יעבוד, והגוזל עבד ענשו מבואר: {{צ|הלא רק אתם עמכם אשמות.}} הלא חטא יהודה כבר נתכפר וכבר קבלו ענשם, רק אתם עמכם נשארו אשמות לה' שעדן לא נתכפרו, ועתה אתם החייבים אצל ה' לא המה, ואיך אתם תכבשו אותם לעבדים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) {{צ|כי לאשמת ה' עלינו.}} ר&quot;ל הלא כבר שמעתם מהנביא שיש עלינו אשמת ה', היינו עונות שאנחנו אשמים וראוים עליהם לעונש (שזה גדר האשם), ואיך {{צ|אתם אומרים להוסיף}}, בין {{צ|על חטאתינו}} שזה יגדל מספר החטאים, בין {{צ|על אשמתנו}} שבזה יגדל עלינו חיוב העונש, בשגם שהבינו שמה שעשאם לשלוחים להכות באחיהם זה מרוב אשמותיהם אינה לידם שהם יהיו המכים ויענשו אח&quot;כ על הרצח, וז&quot;ש כי רבה אשמה לנו ועי&quot;כ יש חרון אף ה' על ישראל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) {{צ|השביה}}. מבני אדם: {{צ|ואת הבזה}}. מן הרכוש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|ויחזיקו.}} כי הראשונים עזבו אותם מרשותם, והם החזיקו להטיב עמהם להאכילם ולהלבישם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז){{צ| בעת ההיא שלח}}. כבר בארתי שזה היה בעת שהתחברו ארם ואפרים ללחום עליו ביחד, ומבואר בישעיה סימן ז' שישעיה נבא לו אז שלא יירא מפניהם, והוא לא האמין ושלח אל מלך אשור: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז - יח) {{צ|ועוד אדומים באו.}} ארם היה ממזרח א&quot;י, ופלשתים ממערב כמ&quot;ש (ישעיה ט) ארם מקדם ופלשתים מאחור, ואדום היה מנגב ליהודה ואפרים בצפונה, נמצא שבאו עליו אויבים מד' רוחות, וכאשר שלח אל מלך אשור הגם שהגלה את ארם (כמ&quot;ש במלכים טז) וגם הגלה מעשרת השבטים, וסלק את האויבים מרוח צפון ומזרח, נתעוררו אויבים אחרים מרוח דרום ומערב, וז&quot;ש ועוד אדומים באו ופלשתים פשטו, זה היה אחר ששלח אל מלך אשור, ועל אויבים האלה לא התנה עמו, והפלשתים היו נכנעים בימי עוזיה והאדומים בימי אמציהו ועתה הרימו ראש, וזה היה כי הכניע ה' את בני יהודה וכו': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ - כא){{צ| ויצר לו ולא חזקו}}. ומפרש מ&quot;ש ויצר לו, {{צ|כי חלק אחז}} וכו', שאחר שכבר שלח את הכסף הנמצא בבית ה' ובאוצרות בית המלך כנזכר במלכים, א&quot;כ בבואו לארצו הוצרך לחלק את בית ה' בעצמו לקחת הזהב של ציפוי ההיכל וציפוי בית המלך ולתת למלך אשור, ובזה הציר לו (ויצר הוא מבנין הפעיל). ומ&quot;ש ולא חזקו, אמר {{צ|ולא לעזרה לו}}, שלא עזר לו נגד האויבים החדשים שפרצו במדינתו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) {{צ|ובעת הצר לו}}. הנה תכלית מה שיכה ה' את העם הוא כדי שישובו עי&quot;כ בתשובה, אבל אחז שהיה כופר בה' היה בהפך שהוסיף למעול בה' עד {{צ|שהוא המלך אחז}}, ר&quot;ל נשאר ברשעו ובהוייתו מתחלה ועד סוף: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג){{צ| ויזבח.}} מפרש איך היה זה, שאחר שהכהו ה' ע&quot;י ארם תלה שהסבה הוא מפני שאלהי ארם עוזרים לעובדיהם, ובמלכים נזכר שכאשר הלך לקראת תגלת פלסר לדמשק צוה לעשות בהיכל ה' את תבנית המזבח אשר בדמשק ובטל את מזבח הנחושת וקצץ כל כלי ה', וזה מפני שתחלה התחיל לזבח לאלהי ארם, ואחר שהגלה אשור את ארם קירה חשב שאלהי ארם עזר לו על שעבדו, ולכן בטל את מזבח ה' מפני מזבח המיוחד לאלהי ארם: {{צ|והם היו לו להכשילו ולכל ישראל}}. שכאשר התחיל לבטל את מזבח הנחושת גמר אח&quot;כ בכל הכלים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כד) {{צ|ויאסף את כלי בית אלהים}}. ולקחם לעצמו, והוציאם לחול, כי סגר דלתות ה' אח&quot;ז ובטל העבודה, והוסיף לעשות במות להכעיס: }}</text>
      <sha1>nt0964o1e9hguh14kbl1po8vg2dgq1v</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב כט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334179</id>
    <revision>
      <id>1417047</id>
      <parentid>1399881</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6178" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|כח|כט|ל}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) 
{{צ|בשנה הראשונה בחדש הראשון}}. למ&quot;ש חז&quot;ל שעבר אז את השנה קוראהו חדש הראשון למלכו (כי לפי סברתו היה זה חדש אדר): {{צ|פתח דלתות}}. שהיו סגורים בימי אחז: {{צ|ויחזקם}}. כי נהרסו בעת שהפכו פניהם ממקדש ה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) 
{{צ|ויאמר להם}}. א] {{צ|התקדשו}}. בעצמכם: {{צ|וקדשו}}. מטומאת ע&quot;ז, את {{צ|הבית}}, מן הצורות שחקק אחז, והכלים לגנזם ולעשות אחרים, כמ&quot;ש בפי&quot;ט. ג] {{צ|שיוציאו הנדה}}, שהיא ע&quot;ז שמטמאה במשא כנדה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) {{צ|כי מעלו}}. תחלה מעלו ועשו הרע שעברו על התורה, ואח&quot;כ הפכו ממשכן ה' הוא עבודת הבעל והשמש שהיו משתחוים לו למזרח, כמו שכתוב אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|גם}}. ואח&quot;כ סגרו דלתות האולם ובטלו עבודת בית ה' לגמרי, שזה היה סוף מעשה אחז ורשעתו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח - ט) {{צ|ויהי קצף, והנה נפלו.}} חושב בענשם ג&quot;כ ג' מדרגות, זעוה, ואח&quot;כ שמה ושרקה, אח&quot;כ נפלו בחרב, שכן יעד בתוכחה על חטא ע&quot;ז: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|עתה עם לבבי לכרות ברית.}} ובזה יחדש גם ה' בריתו הקודם, כמ&quot;ש (דברים ד, ל) בצר לך ומצאוך וכו' ושבת וכו': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|אל תשלו}}. מענין שגגה או שכחה: {{צ|לשרתו.}} הם הלוים: {{צ|משרתים ומקטירים}}. הם הכהנים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|ויבואו הכהנים לפנימה.}} כפי הדין בסוף עירובין שיכנסו כהנים לפנים, ולא לוים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) {{צ|וביום שמונה}}. תחלה קדשו הכלים והיה צריך הזיית ג' וז' ונשלם בשמונה לחדש, ואח&quot;כ הטהרו הכהנים עצמם שנגעו בטומאה ונמשך עוד שמנה ימים, ובירושלמי אומר שמצאו גולגלתו של ארונה תחת המזבח שהיו טמאי מתים שצריך הזיה ג' וז': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט){{צ| הכנו.}} שהכנו אחרים תחתיהם מפני שהשתמש בם לע&quot;ז, והקדשנו אותם לגבוה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) {{צ|ויביאו פרים}}. הוא כעין חטאת ועולה שמביאים על העלם דבר של ע&quot;ז כמ&quot;ש בפ' שלח, שמביאים פר לעולה ושעיר לחטאת, וכבר גלו ראובן וגד וחצי מנשה וזבולון ונפתלי, וחשב גלות חצי מנשה כאלו נבטל השבט ונשארו ז' שבטים, וס&quot;ל דמה דפסקינן שגוררים אחריהם יתר השבטים הוא דוקא אם ישנם בא&quot;י, וע&quot;כ לא הביא רק ז' פרים, ע&quot;כ אמר {{צ|על הממלכה ועל המקדש ועל יהודה}}. וחשב עונם כשגגת הוראת הסנהדרין, שהיו עם אחז בעצה אחת אחר שלא מיחו בידו, והאילים והכבשים היו נדבה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב){{צ| וישחטו הבקר}}. אף שדם חטאת קודם לדם עולה, בהעלם דבר הדין הוא דעולה קודם לחטאת, ואגב הקדים גם האילים שהיו נדבה לבד:
}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג) {{צ|ויסמכו}}. כמ&quot;ש (ויקרא ד, טו) וסמכו זקני העדה, ויסמך המלך וב' מן הסנהדרין. ולדעת ר' שמעון חמשה סומכין, ולמ&quot;ש התרגום יונתן וכן בירושלמי הוריות נשיאי השבטים סומכים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כד) {{צ|ויחטאו}}. כי חטאת טעון חיטוי על ד' קרנות, ולמ&quot;ש שהיו כעין קרבן העלם דבר היה צריך חיטוי על מזבח הזהב, ועז&quot;א לכפר על כל ישראל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה - לא) {{צ|ויעמד.}} היה זה אצלם כעין חינוך, כי כבר היתה העבודה בטלה ימים רבים, וע&quot;כ העמיד הכהנים בחצוצרות כמו בעת חינוך שלמה ובית שני, ועז&quot;א {{צ|מלאתם ידכם לה'}}, שהחינוך קרוי מילוי יד: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לד) {{צ|ויחזקום הלוים}}. זה היה משני טעמים, א] מפני שהיה המלאכה רבה ביום ההוא, ועז&quot;א {{צ|הכהנים היו למעט וכו' עד כלות המלאכה.}} ב] מפני שרבים מן הכהנים לא נתקדשו, ועז&quot;א {{צ|ועד יתקדשו הכהנים}}. ומה שהקדימו הלוים להתקדש, {{צ|כי הלוים ישרי לבב,}} שלענין הקידוש היו זריזים יותר שהם ישרי לבב נפרשים מן התאוות ולבם מושל ביראת אלהים ע&quot;פ היושר הנטוע בלבם:
}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(לה) {{צ|וגם}}. טעם ג', שהכהנים היו עסוקים בהעלאת האיברים והקרבתם שהיו רבים, א] שהעולות שכולם כליל, ולכל עולה צריך כמה כהנים, היו רבים ב] שהיו צריכים להעלות חלבי השלמים ונסכי העולות שזה א&quot;א בלוים:
}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(לו) {{צ|וישמחו על ההכין.}} אחר שהיה פתאום ובלי הכנה באתערותא דלתתא, הרגישו שהוא ע&quot;י אתערותא דלעילא שהכין לבם לטהרת הקדש והכין להם ריבוי הזבחים כפי שמחת היום:
}}</text>
      <sha1>9jn6j8b1a7bdt1s4s1wp38jc6ywdo6l</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב לא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334180</id>
    <revision>
      <id>1417049</id>
      <parentid>1412228</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10331" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|ל|לא|לב}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|ובאפרים}}. מזה מבואר כמ&quot;ש בפי' (סי' ח, ד; סי' י, א - ה; עמוס ט, א) שהושע בן אלה בטל את עבודת העגלים, וע&quot;כ יכלו בני עמו לעשות כזאת בערי ישראל, וע&quot;כ ערב לב חזקיה לשלוח אגרות שיבואו לירושלים, שכ&quot;ז לא יצוייר בעוד שהמלך החזיק בעבודת העגלים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|לכהנים וללוים}}. ומפרש, לכהנים {{צ|לעולה ולשלמים}}, וללוים לשרת. כמו שחיטה והפשטה: {{צ|להודות ולהלל}}. הוא השיר: {{צ|בשערי מחנות}}. הם השוערים שחנו בשערים לשמור: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) {{צ|ומנת המלך.}} מנה היא מנתו המגיע לו מן העם, כמו מנת הכהנים  (בפסוק שאח&quot;ז), כי התמידים צריכים לבא מקופת הצבור, ונתן המלך המנה והפרס שקבל מן הצבור  (שזה היה רכושו), להקריב מהם תמידים, ובזה היה דינו כקופת הצבור, וכמו שכן יהיה לע&quot;ל שהנשיא יתן קרבנות הצבור מן מנתו מן הצבור, כמבואר ביחזקאל (מה, יג - טז): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) {{צ|ויאמר.}} צוה שהמעשר והתרומה שהוא מנת הכהנים והלוים לא יתנו לכהנים ההולכים בטלים, רק להעוסקים בתורה, שהנתינה יהיה שעי&quot;כ יחזקו בתורת ה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|וכפרץ.}} וכאשר רבו כהנים ולוים עוסקים בתורה שהוטל על ישראל לפרנסם, הוסיפו ב&quot;י שלא לבד שנתנו להם ראשית דגן תירוש ויצהר שחייב מן התורה, כי הביאו גם מן יתר תבואת שדה כמו קטניות, וגם מעשר הכל, שעשרו כל אשר היה להם, כמו מעשר כספים והריוח שלהם, והכל {{צ|הביאו לרוב}}, עד שהיה מספיק לפרנסתם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) {{צ|ובני יהודה}}. הוסיפו עוד שגם מעשר בקר וצאן שדינו שיוקרב האימורים על המזבח והבשר נאכל לבעלים, נתנו אותם ללוים וכהנים. וגם מעשר קדשים שהדין הוא שהקדשים פטורים מן המעשר, והם הפרישו ממנו מעשר קודם ההקדש ואחר כך הקדישו, עד שעי&quot;כ {{צ|הביאו ויתנו ערמות ערמות}}, כי היה המעשר רב מאד יותר מכדי צורך הלוים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|בחדש השלישי.}} שאז התחיל הקציר, נתנו יסוד אל הערמות מן הבכורים שהביאו, ובחדש השביעי שנגמר האסיף, כלו ע&quot;י תרומות ומעשרות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט){{צ| וידרוש}}. על ידי הערמות דרש על הכהנים והלוים, אחר שראה שרבו ערמות התבואה היה נראה לו שלא באו הכהנים והלוים לקחת מתנותיהם כי אין עוסקים בתורה ובעבודה, ועי&quot;כ נשאר המעשר ולא נתחלק, או מפני שלא נתנו להם די ספוקם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|ויאמר אליו עזריה הכהן הראש}}. (אינו הכ&quot;ג, שהכ&quot;ג בימי חזקיה היה שמו נריה כמבואר בס&quot;ע, רק כהן הממונה על הבית, כמ&quot;ש למעלה שיש הבדל בין כהן הגדול ובין כהן הראש): {{צ|מהחל התרומה}}. השיב לו שמה שנותר הרבה ערמות אינו מפני מיעוט הכהנים והלוים או שלא נתנו להם כדי ספוק, כי באמת {{צ|אכל ושבוע והותר}}, רק שמעת החלו {{צ|להביא התרומה לבית ה'}} בא ברכה, אם בתבואת העם {{צ|כי ברך ה' את עמו}}, בין בתבואת הערמות, ושעורו {{צ|וכי ברך ה' את הנותר את ההמון הזה}}, שבהמון הערמות האלה שנותרו בא בם ברכת ה' ולכן הם רבים ע&quot;י ברכת ה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) {{צ|לתת}}. הראשונים היו ממונים לקבל הקדשים ותרומות ומעשרות בירושלים, וקורא בן ימנה היה ממונה לחלק את התרומה וק&quot;ק בערי הכהנים והלוים, ועז&quot;א לתת את תרומת ה' היינו לחלק: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|ועל ידו}}. ר&quot;ל ותחתיו היו עדן ומנימן, והם היו ממונים בערי הכהנים לתת לאחיהם, ר&quot;ל לחלק להכהנים והלוים שלא באו לעבודה והם בעריהם, והם קבלו החלוקה ע&quot;י קורא והממונים תחתיו עדן ומנימן, והיתה החלוקה שוה כגדול כקטן: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז){{צ| מלבד}}. שני פסוקים האלה הוא מאמר מוסגר, שקורא והממונים אתו היו ממונים רק על ערי הכהנים לחלק לכהנים ולוים שיושבים בעריהם, אבל הכהנים שבאו לעבודה הם היו מקבלים החלוקה ע&quot;י כנניהו הלוי ושמעי והממונים תחתיהם שחשב בפסוק י&quot;ב י&quot;ג, ושיעור הכתוב {{צ|מלבד הבא לבית ה' לדבר יום ביומו לעבודתם,}} ר&quot;ל שהבאים לבית לעבודה לא היו תחת קורא בן ימנה, כי הם לקחו {{צ|במשמרותם כמחלקותם,}} שכל משמר העובד לקחו חלקם ע&quot;י כנניהו שהיה ממונה בירושלים, והם לקחו החלוקה בענין אחר, אחר שעסקו בעבודה. וספר כי היו בכלל זה גם בניהם הבאים עמהם, שכהן או לוי שבא למשמרו והביא אתו בניו הזכרים מבן שלש ומעלה ללמוד אצל אביו, היו נותנים לו חלוקה גם בעד בניו אע&quot;פ שאין ראוים לעבודה. והנה שם יחוש יאמר בין על היחוש למטה, שמזה מדבר פה מ&quot;ש התחישם לזכרים, שהזכרים שלהם התיחשו אליהם והיו נותנים לאביהם מזון לפרנסם בירושלים. ובין על היחוס למעלה, ועז&quot;א: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) {{צ|ואת התיחש הכהנים (וכן הלוים) לבית אבותיהם.}} ויחוש זה היה מבן עשרים שנה, שכל מי שהיה בן עשרים היה בפני עצמו, והתיחס על בית אבותיו מאיזה בית אב הוא והיה לוקח חלוקה בפ&quot;ע, ואם היה אתו בנים זכרים מבן שלש ומעלה היו מיחשים את בניו אליו ונתנו לו חלק גם כפי מספר נפשות בניו שעמו, וזה היה במשמרותם, כ&quot;א לפי משמרו: {{צ|ובמחלקותיהם.}} לפי חלוקתו, כי אנשי משמר זכו כל אחד בזכיות מיוחדות ביום שעבד בו, בבשר ובעורות קדשים וכדומה שהיו מגיעים לאנשי המשמר, וכ&quot;ז היה בכהנים ולוים שעבדו בבהמ&quot;ק שקבלו חלקם ע&quot;י הממונים הראשונים שחשב בפסוק י&quot;ב י&quot;ג, ומלבד כל אלה נתנו חלוקה להכהנים והלוים שלא באו לעבודה וישבו בעריהם, שע&quot;ז היה ממונה קורא בן ימנה ואשר אתו שחשב בפסוק י&quot;ד ט&quot;ו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) {{צ|ולהתיחש.}} זה שב לפסוק ט&quot;ו, מ&quot;ש לתת לאחיהם במחלקות כקטן כגדול, שאלה שחלקו התו&quot;מ בערי הכהנים והלוים שם היו כולם שוים בחלוקה, ושם {{צ|היו מתיחשים בכל טפם נשיהם ובניהם לכל קהל,}} שכל קהל מן כהנים או לוים שישבו בעריהם היו נותנים להם חלוקה כפי מספר הנפשות הגדולים והקטנים הזכרים והנקבות, והיו מיחשים כמה בנים ובנות ונשים יש לכ&quot;א וכמספרם קבל את החלוקה, חוץ מן העובדים, שחוץ מה שקבלו נשיהם ובנותיהם בעריהם קבלו הם ובניהם הזכרים חלוקה אחרת בירושלים: {{צ|כי באמונתם}}. הגם שלא עבדו במקדש התקדשו להיות קדושים לאלהיהם ע&quot;י אמונתם וצדקתם, שהיו מאמינים בתורה ובה' והיו אנשי אמונה, והיו קדושים, ולכן לקחו מעשר ותרומה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יט){{צ| ולבני אהרן}}. וחוץ מן הממונים הכוללים שהזכיר בפסוק י&quot;ד וט&quot;ו, היו לבני אהרן היושבים בערים ואין עובדים בביהמ&quot;ק בכל עיר ועיר אנשים מצוינים הנקובים בשמות שהם היו מחלקים מנות הכהנים, והיו נותנים לכל זכר בכהנים, ר&quot;ל שהכהנים לא היו צריכים להתיחס כי אין בודקים מן המזבח ולמעלה, וכל זכר בכהנים היה לוקח מנות, כי כל זכר עבד במקדש וזה היה יחוסו, אבל הלוים היו צריכים להראות כתב יחוסן, ועז&quot;א {{צ|ולכל התיחש בלוים:}} }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ) {{צ|ויעש הטוב}}. במצות שבין אדם למקום: {{צ|והישר}}. בדברים שבין אדם לחברו: {{צ|והאמת.}} באמונות ודעות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) {{צ|ובכל מעשה.}} ובכל אשר החל באיזה מצוה, בין בעבודה בין בתורה בין במצוה, היה בכל לבו בלי שום פניה, ועי&quot;כ הצליח ועלה בידו כי היה לו סייעתא דשמיא על כל מעשיו: }}</text>
      <sha1>1ssn2kvf4n64q0w2i65qlxmtz0ce7x5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב ל</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334181</id>
    <revision>
      <id>1417048</id>
      <parentid>1399882</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10219" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|כט|ל|לא}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|ויועץ לעשות הפסח בחדש השני.}} בסנהדרין יש פלוגתא בזה, שדעת ר&quot;י וחכמים שעבר אז את השנה (שלא מדעת חכמים), ופי' בחדש השני למלכותו, כי הוא עשה ממנו חדש ניסן שהוא חדש ראשון לחדשי השנה, ודעת ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון שפירש בחדש אייר, שהשיאם לעשות פסח שני. ויש לתמוה לפי זה שא&quot;כ הקרבנות שהביאו בששה עשר לחודש הראשון (כנ&quot;ל כט, יז) היה בפסח, א&quot;כ איך אמר (שם פסוק לא) גשו והביאו זבחים ותודות, הא אין מקריבים תודה בפסח מפני החמץ, ואין לומר שקרא השלמים בשם תודה, דהא בזבחים דף ז' אמר תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרוים תודה, וגם שלפי דעתו עשו רוב הצבור פסח ראשון כמ&quot;ש בגמרא שם שהיו רוב עם הנשים עי&quot;ש, והא שם משמע שלא כלו לטהר את המקדש עד יום ששה עשר ואיך הקריבו פסח, וע&quot;כ תאמר שבא הפסח בטומאה ואיך אמר פה שלא יכלו לעשותו כי הכהנים לא התקדשו למדי. ובאמת הרמב&quot;ם תפס להלכה שעבר אז את השנה, ושהיה שלא ע&quot;פ הסנהדרין מפני שעבר ביום שראוי לקבעו ניסן, או שעבר מפני הטומאה ואין מעברין מפני הטומאה, וע&quot;כ כתיב ויועץ המלך ושריו (לא החכמים), וכל הקהל, לא העדה, שכבר בארתי בספר התו&quot;ה ויקרא שבעת שזקני העדה בראשיהם קרוים בשם עדה, ובלא הזקנים קרוים בשם קהל, ופי' שנתיעץ מכבר ביום שלשים של אדר, וע&quot;כ כתוב ויישר הדבר ולא כתיב וייטב, כי לא היה טוב, כי לא הסכימו הסנהדרין לזה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) 
{{צ|ויעמידו}}. להסיר חששת רבא בסנהדרין שם, שיזלזלו בחמץ בפסח, שלחו שלוחים תיכף. ולשון {{צ|ויעמידו דבר,}} מפני שחכמים חלקו עליו בזה, העמידוהו בפקודת מלך ושרים:{{צ| כי לא לרוב עשו.}} ר&quot;ל שאם לא היו מעברים והיו עושים בראשון בטומאה, היו מתאספים ישראל מועטים, וחשב שיהיה מועט מישראל, והמיעוט אין עושים פסח בטומאה. וחכמים חלקו עליו בזה, כי הדין הוא שמשערים ברוב הנכנסים בעזרה אף שהם מיעוט ישראל, וא&quot;כ לא היה לו לעבר מפני הטומאה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו) {{צ|באגרות.}} שהיו ביד הרצים אגרות כתובים בם הדברים האלה, וגם היה מצות המלך שיאמרו זאת בפיהם: {{צ|שובו}} וכו' {{צ|וישוב}}. א] שובו בתשובה כדי שלא ישחית ה' את יתר הפלטה בעונש השגחיי, שעז&quot;א: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|ואל תהיו כאבותיכם אשר מעלו ויתנם לשמה.}} ע&quot;י העונש ההשגחיי, כמו שנאמר (דברים לב, ל) כי צורם מכרם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) {{צ|עתה אל תקשו ערפכם.}} ותיראו מיראת העונש: {{צ|תנו יד לה'.}} והגם שיהיה מיראת העונש, יספיק {{צ|כי ישיב מכם חרון אפו}}, שמעניש אתכם בעונש השגחיי: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) {{צ|כי בשובכם.}} הוסיף לאמר שאם תשובו בתשובה מאהבה, ועז&quot;א {{צ|על ה'}}, ר&quot;ל בסבתו מכבוד שמו ורוממותו, אז יוסיף עמכם שלא לבד שלא יענש הפלטה הנשארת בעונש השגחיי, {{צ|כי אחיכם ובניכם}}, שהם כבר בשבי ירחם עליהם בשתי פנים, א] שיהיו {{צ|לרחמים לפני שוביהם,}} ב] שעוד יעזרם {{צ|לשוב לארץ הזאת,}} כי חנון ורחום ה' ויעורר חנינה ורחמים: {{צ|ולא יסיר פנים.}} לעזוב אתכם אל הטבע והמקרה, רק ישגיח עליכם לטוב: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|משחיקים.}} כבר בארתי בפי' הושע בכ&quot;מ, שבימי הושע היה להם רשות ללכת לעבוד את ה' בירושלים בענין שלא היו אנוסים ע&quot;י המלך, רק הם עצמם שחקו ולעגו כי היו רעים וחטאים, וע&quot;כ נתחתם אז גז&quot;ד של השבטים לגלות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|אך אנשים.}} יחידים: {{צ|נכנעו.}} מיראת העונש, לא מיראת הרוממות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|גם ביהודה.}} שכבר סרו מה' בימי אחז, היה עזר אלוה בזכות חזקיה שלא מרו פי מלך בזה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) {{צ|ואת כל המקטרות.}} כי המאכיל פסח למומר לע&quot;ז לוקה, ובן נכר לא יאכל בו, ע&quot;כ הקדימו לבער כל מיני ע&quot;ז: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טו) {{צ|נכלמו}}. על שלא התקדשו תחלה, כמ&quot;ש בפסוק ג': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז) {{צ|כי רבת.}} מבאר הטעם שהכהנים זרקו הדם מיד הלוים, שהיינו שהלוים שחטו והכהנים קבלו את הדם וזרקו. ולמה לא שחטו הבעלים, מפני שרובם לא היו טהורים, ולכל איש שלא היה טהור היו הלוים במקומו לשחוט פסחו כדי להקדיש לה' שתהיה זריקת הדם בטהרה, הגם שהבעלים אכלו בטומאה. ומפרש איך הביאו ואכלו הפסח בטומאה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח - כ) {{צ|כי מרבית העם רבת.}} ר&quot;ל שרובם היו טמאים, וכשרוב הקהל טמאים הפסח בא בטומאה: {{צ|ואכלו את הפסח בלא ככתוב.}} ר&quot;ל בטומאה: {{צ|כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד כל איש אשר הכין לבבו}}. הגם שהביא הקרבן{{צ| שלא כטהרת הקדש,}} כי היה טמא, ישקוף ה' על לבבו המוכן הגם שגופו אינו מוכן בטהרה, ויכפר בעדו על שאוכל הפסח בטומאה, וה' שמע אל חזקיה וירפא את העם ויסלח להם על זה. ומשמע מפשטות הכתוב שהתפלה היה על העם שחטאו במה שלא התקדשו למדי, והוא נגד דברי חז&quot;ל שהתפלל על עצמו על שעבר את השנה שלא כהלכה או על שהשיאן לפסח שני, אך באמת הדברים אחדים, שאם היו מתטהרים כולם, לא היה מתפלל על עצמו על שעבר מפני הטומאה או על שעבר ניסן בניסן, אחר שבדיעבד אם עברוה מפני הטומאה מעוברת, ואם עבר יום למ&quot;ד של אדר מעובר ומקודש כרב נחמן שם, לא היה מקום לתפלה זו, וכמו שמשמע מדברי הברייתא רש&quot;א אם מפני הטומאה עברוה מעוברת, אלא מכל מקום בקש רחמים ע&quot;ע מפני שעבר ניסן בניסן (והרמב&quot;ם פ&quot;ד מה' ביאת מקדש כתב שני הטעמים, שבקש רחמים על שעבר מפני הטומאה ועל שעבר ביום למ&quot;ד של אדר, וכמ&quot;ש הכ&quot;מ שם, כי הגם שבדיעבד מעובר, אחר שבאמת לא היו טהורים גם אח&quot;כ נגלה למפרע שעבר שלא כדין, ולא הרויח בעבור זה, וממילא הוצרך להתפלל גם בעד עצמו. וי&quot;ל אריכות בסוגיית הגמ' שם ואכ&quot;מ): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא){{צ| והכהנים בכלי עז.}} פרש&quot;י בחצוצרות, וכמו שהדין לתקוע בחצוצרות על הקרבן במועדות, והלוים יאמרו שירה (רמב&quot;ם פ&quot;ג מה' כה&quot;מ): }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב){{צ| וידבר.}} הוא כמ&quot;ש הרמב&quot;ם (פ&quot;ב מה' חגיגה הי&quot;ד) שמצוה לשמח את הלוי בשלמי שמחה יותר מן הכל, לפי שאין לו חלק ונחלה ואין לו מתנות בבשר, ועז&quot;א ויאכלו את המועד. ומ&quot;ש ומתודים, פרש&quot;י על זבח תודה וכו', שזבח תודה על נס הוא בא, וזה תמוה איך הקריבו תודה בפסח, וצ&quot;ל שתופס כשטת מ&quot;ד שהיה פסח שני, ובזה יוצדק מ&quot;ש (בפי&quot;ח) שלא ככתוב שאכלוהו בטומאה, כי פסח שני אינו נאכל בטומאה, וצ&quot;ע: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כג) {{צ|ויועצו}}. כי ז' הראשונים היו שמחת החג, ואין מערבים שמחה בשמחה, רצו ליחד לשמחה זו ימים מיוחדים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כו) {{צ|כי מימי שלמה}}. ר&quot;ל שרק בימי שלמה היו כל ישראל מתאחדים בירושלים, ואח&quot;כ לא עלו עשרת השבטים לרגל עד עתה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כז) {{צ|וישמע בקולם}}. הוא מאמר מגביל, וישמע בקולם למען קדשו, ותבא תפלתם לשמים, ע&quot;ד (במדבר ו, כז) ושמו את שמי על ב&quot;י, שהכהנים ע&quot;י ברכותיהם ישכינו שם ה' על ישראל שתהיה השכינה קבועה במעון קדשו, ר&quot;ל במקדש, ונשמע בקולם בענין הנוגע למעון קדשו שישכין שכינתו שם וישים שמו על ב&quot;י, ותבא תפלתם לשמים שעי&quot;ז ברך ה' את עמו, כמ&quot;ש ואני אברכם: }}</text>
      <sha1>rx8piw1ky2aedw3je45zbr0btbc131k</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב לג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334182</id>
    <revision>
      <id>1417051</id>
      <parentid>1399887</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1755" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|לב|לג|לד}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א - י) 
{{צ|בן שתים עשרה}}. מכאן עד פסוק י' הועתק ממלכים סימן כ&quot;א, ושם בארתי השנוים שבאו בשני הספרים עיי&quot;ש. ומ&quot;ש וידבר ה' אל מנשה, במלכים שם פי' מה היה הדבור שדבר ע&quot;י נביאיו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) 
{{צ|ויבא ה'}}. כל הספור עד סוף הסימן הוסיף עזרא על ס' מלכים: {{צ|וחוחים}}. הם זיקים שמושכים בם את החיות הרעות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב - יג){{צ| חלה ויתפלל}}. חלות פנים הוא להסיר קצפו, והתפלה להפיק רצון: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד) {{צ|מערבה לגיחון}}. הוא בצד מערב ירושלים: {{צ|ולבא בשער הדגים.}} היה מצד מזרח, ושם היה העופל, כנזכר בנחמיה ג': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח - יט) {{צ|ותפלתו}} וכו' {{צ|ותפלתו והעתר לו.}} תפלה הראשונה שהתפלל בעודו במאסר כתובה על דברי מלכי ישראל ונמצאת בספרי אפאקריפען, והיא חול. תפלה שהתפלל אח&quot;כ היא קדושה ונמצאת בדברי חוזי, והוא בתהלות (סי' סו) כמש&quot;פ שם, והחוזים כתבו גם חטאתיו בפרטות. {{צ|וחוזי}}, כמו חוזים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ){{צ| ביתו}}. בביתו, ושם ויקבר בגן ביתו. ויתר הדברים עד סוף הסימן הועתק ממלכים בתוספת קצת: }}</text>
      <sha1>kvg335lkedl7ctghf0duhzde00bkr72</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב לב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334183</id>
    <revision>
      <id>1417050</id>
      <parentid>1412332</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6840" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|לא|לב|לג}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א) 
{{צ|אחרי הדברים}}, בא להוציא בל נאמר שבא סנחריב עליו ע&quot;י איזה חטא שרצה ה' להענישו, כי בהפך שבא {{צ|אחרי הדברים והאמת האלה,}} שהיה כל עבודתו באמת ובלב [שלם] בלא זיוף, ולא נטה מדרכו הטוב, שגם זה נכלל בשם אמת שמורה על קיום הדבר, רק זה היה בהשגחה שיעשה נס על ידו ושיפול סנחריב על הרי ציון, כמ&quot;ש בישעיה סימן ט' ובכ&quot;מ. וחז&quot;ל אמרו שבקש לעשות לחזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, לפ&quot;ז ביאת סנחריב היה להגדיל שם ישראל ושם מלכם, והיה מסובב מן הדברים והאמת האלה: {{צ|בא סנחריב}}. במלכים ב' י&quot;ח נזכר שעלה על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ושלח לו חזקיה שלש מאות ככר כסף וכו', ואח&quot;כ שלח מלך אשור את רבשקה, ופירש עזרא מה שהיה הסבה ששלח לו שלש מאות ככר, ואחר שקבלם ממנו למה שלח עליו שנית את רבשקה, ופי' שמה שהכניע חזקיה א&quot;ע לפניו היה מפני שראה שכבר בא סנחריב ופניו למלחמה על ירושלים והוא לא הכין א&quot;ע למלחמה נוראה כזו, ורצה להרויח זמן להכין עצה וגבורה למלחמה, ולכן כפר פניו במנחה למען יעלה מעליו. עוד ספר פה שאחר שחדל סנחריב להלחם עליו הכין א&quot;ע למלחמה ככל הנזכר פה, וזאת נודע למלך אשור כי מכין א&quot;ע למרוד בו ולכן שב עליו שנית. וכבר בארתי הדבר היטב בפי' ישעיה סימן ל&quot;ו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) 
{{צ|ויועץ.}} אחר שנתן שוחד למלך אשור למען ירף ממנו, התיעץ עם שריו לפרוק עולו מעליו שלא יצטרך להיות לו למס, והיה העצה לסתום מי המעינות שהם חוץ לחומה לבל ימצא האויב הצר על העיר מים לשתות: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד) {{צ|ואת הנחל}}. הוא גיחון, כמבואר בפסוק ל' וכמ&quot;ש חז&quot;ל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה) {{צ|החומה הפרוצה}}. הוא בצפון ירושלים ששם פרץ יואש משער אפרים עד שער הפינה, ושם בנה חומה כפולה ובתוכם מגדלות, וז&quot;ש ויעל על המגדלות ולחוצה העלה החומה אחרת, והוא הנקרא בנחמיה ג' החומה הרחבה, וכן חזק את המלוא שכבר בארנו ענינה למעלה דה&quot;א י&quot;א ח', וגם הכין שלח ומגנים, והתבאר אצלי ששלח מובדל מן חרב שהוא החרב החדה בראשה הדוקרת ועשויה בתבנית חרב ורומח יחד: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז - ח) {{צ|החזקו ואמצו}}. התבאר גדרם יהושע א': {{צ|עמנו.}} ר&quot;ל הזרוע אשר עמנו רב מהזרוע אשר עמו, כי עמנו ה' אלהינו לעזרנו, שנלחם אנחנו. וגם להלחם מלחמותינו, עד שלא נצטרך ללחום כלל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) {{צ|אחר זה}}. שנודע לסנחריב שעושה הכנות למרוד, שלח את רבשקה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י - טז) {{צ|כה אמר סנחריב.}} דברים אלה כתובים במלכים ובישעיה באורך, ולא העתיק עזרא כל הדברים כי ימצאם הקורא בספרים ההם. ושם נזכר ששלח אליו עוד הפעם עת יצא להלחם עם מלך כוש, ועזרא עשה קיצור מתוכן כל הדברים מה שגדף את ה' שלא יוכל להושיעו, שעי&quot;ז נפל בחרב כמ&quot;ש בפי' ישעיה, וכלל יתר הדברים במ&quot;ש ועוד דברו עבדיו על ה' וכו': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יז){{צ| וספרים כתב}}. זה נזכר שם, ולא נזכר מה היה כתוב בספרים, ופירש עזרא שהיה כתוב בם גדופים על ה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כ){{צ| ויתפלל.}} ונוסח תפלת חזקיהו כתובה בספרים הקודמים, ועזרא הודיע שגם ישעיה התפלל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) {{צ|וינהלם}}. מורה על הנהגה בנחת, את מי שאין לו כח בעצמו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כד) {{צ|ומופת נתן לו.}} שם קוראהו בשם אות, והתפלספו קצת לאמר שרק הצל נטה לא השמש כמ&quot;ש הרלב&quot;ג, וע&quot;כ הודיע עזרא שהיה מופת, שגדר המופת הוא דבר זר היוצא מן הטבע, כי השמש בעצמו עמדה אז, וכמ&quot;ש בפי' ישעיה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה) {{צ|ולא כגמול.}} כבר בארתי שם שתכלית המופת הזה היה להגדיל מעלת ישראל כדי שאויביהם ייראו מפניהם, וחזקיהו יחס מופת זה שהיה לכבודו, עיי&quot;ש באורך. וגם י&quot;ל שמ&quot;ש כי גבה לבו הוא עמ&quot;ש בסמוך שעשה לו אוצרות לזהב ולכסף, שזה אסור למלך כמ&quot;ש (דברים יז, יז - כ) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד לבלתי רום לבבו מאחיו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כח) {{צ|ועדרים לאורות}}. כבר בארתי (חבקוק ג, יז) ששם אורות בא על שמניחים שם אויר רב, ושרשו ארה, ואם הבהמות עומדות באויר בלתי מכלאות תוך מחיצות, קורא המקום אורה, ר&quot;ל מקום אויר, ור&quot;ל שהיו לו עדרים עומדים באויר שלא במכלאות צאן: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ל) {{צ|והוא יחזקיה}}. ר&quot;ל זה עשה הוא מדעת עצמו, כי חכמים לא הסכימו עמו בזה, כמ&quot;ש חז&quot;ל: {{צ|מערבה}}. כי ברכת השלח היה בצד מערב כמבואר בנחמיה ג': {{צ|ויצלח}}. הגם שהיה זה שלא מדעת חכמים, הצליח במעשיו, כי רצה ה' לנסותו אם יסמוך על ה' לבדו ולא יעשה תחבולות אנושיות:
}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(לא) {{צ|וכן במליצי}}. גם זה היה נסיון שלא עמד בו, מה שהתפאר לפני שרי בבל, וכמ&quot;ש זה באורך בפי' (ישעיה לט): }}</text>
      <sha1>i0ek84o3u6fdz6sjkh4on9ux650f12z</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב לד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334184</id>
    <revision>
      <id>1417052</id>
      <parentid>1399923</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6043" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|לג|לד|לה}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג) 
{{צ|והוא עודנו}}. ר&quot;ל הגם שהיה אז נער בן ט&quot;ז שנה, החל לדרוש: {{צ|ובשתים עשרה.}} במלכים נזכר שבטל את האלילים בשמנה עשרה למלכו אחר שמצאו הס&quot;ת וכרתו הברית הנזכר בסימן זה עד פסוק ל&quot;ג, ועזרא הודיענו שכבר החל לבטל הגלולים מן הארץ בשתים עשרה שנה למלכו, ולכן חשב פה ביחד מה שעשה בענין זה הגם שמקצת מעשים נעשו בי&quot;ח שנה למלכו. ובפ' ל&quot;ג אומר שאחר כריתת הברית הסיר יתר התועבות שנשארו, וי&quot;ל שגם המסופר במלכים (סי' כג) לא נעשה הכל בשנת י&quot;ח, כי התחיל בזה בשנת י&quot;ב, רק שם סדר הכל בעת הגמר, ופה סדר הכל בעת ההתחלה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ד - ז) 
{{צ|וינתצו}}. תחלה עשה כן בערי יהודה, ובפסוק ז' ספר שנית שעשה כן בערי מנשה ואפרים. ומ&quot;ש {{צ|על פני הקברים הזובחים,}} פירוש של הזובחים, והוא מה שכתוב מלכים  (שם פ&quot;ז) וישלך את עפרה על קבר בני העם, ועצמות כהנים שרף, כמש&quot;ש פט&quot;ז: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח - ט) {{צ|ואת מעשיהו}}. במלכים שם לא נזכר רק שפן לבדו, וכבר כתבתי שם, שהשליחות שבמלכים היה שיתן את הכסף של נדרים ונדבות שאספו בבהמ&quot;ק, כמש&quot;ש אשר אספו שומרי הסף מאת העם, וזה שלח ע&quot;י שפן הסופר, ופה מספר ששלח אל חלקיהו לתת לידו את הכסף שאספו הלוים בערי ישראל ויהודה, שסבבו שם לקבץ נדבות, {{צ|וישובו}} אז {{צ|לירושלים,}} וזה שלח ע&quot;י מעשיהו שר העיר ויואח המזכיר: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|ויתנו על יד עושה המלאכה}}. היינו להגבאי הכולל של הגבאים המופקדים, ושם כתוב על ידי עושי המלאכה:{{צ| ויתנו אותו}}. והמופקדים יתנוהו {{צ|[על יד] עושי המלאכה,}} הם האומנים, ושם כתוב {{צ|אשר בבית ה',}} ותקן עזרא {{צ|אשר עושים בבית ה',}} כי הם אינם בבית רק עושים בבית: {{צ|לבדוק}}. ושם כתוב לחזק את בדק הבית, פירוש אחר שיבדקו הבית, ואם ימצאו שם קלקול יחזקוהו, ועז&quot;א פה {{צ|לבדוק}} ואח&quot;כ {{צ|לחזק}}: {{צ|ועצים למחברות}}. ושם כתוב ולקנות עצים ואבני מחצב, ופירש פה שהעצים צריכים במקום שנפרד הבנין הקודם יחברוהו על ידי עצים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|והלוים}}. ר&quot;ל הלוים הנזכרים שהיו ממונים היו {{צ|כל מבין בכלי שיר}}, שהם היו שרי המשוררים המבינים חכמת המוזיקא, והם היו הנכבדים ביניהם כמ&quot;ש למעלה (א' טו, כב) וכנניה שר הלוים במשא כי מבין הוא, ואמר (שם כו, יט) כונניה ובניו למלאכה החיצונה על ישראל, שנתנו בידו פקודה גדולה לחשיבותו, וכן אלה הלוים שהיו מבינים בכלי שיר נתנו בידם פקודת בית ה' לחשיבותם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג) {{צ|ועל}}. שהם היו פקידים ג&quot;כ על נושאי סבל, וחוץ מזה היו מנצחים על כל עושי מלאכה, על כל מיני עבודה היה מנצח אחר, וכן היו {{צ|מהלוים סופרים ושוטרים:}} }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד - טו){{צ| ובהוציאם}}. בעת שעסקו בזה מצא חלקיהו {{צ|ספר תורת ה' ביד משה}}, שמצא את הספר תורה שכתבו משה בעצמו, ועז&quot;א {{צ|ספר התורה}} בה' הידיעה, ספר הנודע שהיה יקר מאד והסתירו אותו בימי מנשה ואמון בנו, והיו מחפשים אחריו ולא נודע מקומו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז - יז) {{צ|כל אשר ניתן}}. כי היו שני מיני כספים, הכסף של הנדרים ונדבות שהיה ביד חלקיה מכבר, והכסף שקבצו מערי יהודה שנתן בידם עתה, והשיב שמה שנתן ביד עבדך עתה מן הכסף המקובץ, {{צ|הם עושים,}} ר&quot;ל יעשו עתה להתיכו וליתנו לעושי המלאכה, אבל {{צ|הכסף הנמצא בבית ה'}} מכבר, שהוא הכסף שהיה ביד הכ&quot;ג מן הנדרים ונדבות שנתנו בבית המקדש, זה התיכו כבר ויתנוהו כבר לעושי המלאכה, עוד טרם שבאה ע&quot;ז הפקודה מן המלך עשו זה מעצמם. ויתר הדברים התבארו בפירוש מלכים שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כד) {{צ|את כל האלות}}. הוא פירוש עמ&quot;ש במלכים את כל דברי הספר שקראו לפניו אז את התוכחה שבמשנה תורה, ואמרו חז&quot;ל שמצאוהו נגלל בפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך, וקראו לפניו במקום שמצאו נגלל. ויתר הדברים התבאר במלכים שם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לא) {{צ|בכל לבבו}}. שם כתוב בכל לבב, ועזרא הוסיף שגם הוא נכנס בברית הזה על עצמו לעשות ככל התורה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(לב - לג){{צ| ויעמד}}. שהעמידם לעשות כברית, ובזה העביד אותם לעבוד עבודת ה' כל ימיו: }}</text>
      <sha1>bc0ygckz95dc12bzecfnvtry77ap5jq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב לה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334185</id>
    <revision>
      <id>1417053</id>
      <parentid>1400010</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4764" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|לד|לה|לו}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(ג){{צ| תנו}}. שהארון לא היה במקומו בימי מלכי ישראל הרשעים כפרש&quot;י, וחז&quot;ל פי' שראה שעתידים לגלות (כפי שאמרה לו חולדה הנביאה) 
וצוה לגנזו, ושלמה עשה מקום גנוז במחילת בית קה&quot;ק שיהיה בית לארון לגנזו שם בעת הצורך, וי&quot;ל שהיה מכוון נגד מקומו למעלה בקה&quot;ק וצוה שיתנו אותו שם: {{צ|אין לכם משא}}. כמו במדבר, וכל עבודתכם הוא עתה לעבוד את ה' ואת עמו בעבודת המקדש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ה - ו) 
{{צ|לפלגות}}. שכל בית אב מישראל הי&quot;ל כנגדו בית אב מן הלוים לעשות עבודתו, ועז&quot;א והכינו לאחיכם, שכל בית אב מן הלוים יכין לבית אב מישראל אשר כנגדו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז - ט){{צ| וירם יאשיהו}}. הרים פסחים הצריכים לעם ישראל, והשרים הרימו פסחים הצריכים לכהנים, ושרי הלוים הרימו פסחים הצריכים ללוים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יא) {{צ|וישחטו}}. השחיטה וההפשטה היה ע&quot;י הלוים, והזריקה וה&quot;ה הקבלה היה על ידי הכהנים, ועז&quot;א מידם שקבלו בכלי אחר ששחטו בידם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב) {{צ|ויסירו העולה.}} החלבים והאימורים העולים לגבוה הסירו כדי {{צ|לתת}} בשר הפסח {{צ|למפלגות לבתי אבות של העם,}} ולתת האימורים לכהנים להקריב לה': }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יג){{צ| ויבשלו}}. כי היה צאן לפסח ובקר לחגיגה כנ&quot;ל ז' ח' ט', ואת הפסח צלו באש והחגיגה בשלו במים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יד - טו){{צ| ואחר}}. שהכינו פסחי העם, הכינו פסחיהם ופסחי הכהנים, כי הכהנים לא יכלו להכין להם כי היו טרודים בהעלות העולה והחלבים, וע&quot;כ הלוים הכינו להם ולכהנים, וגם הכינו למשוררים ושוערים שאין להם לסור מעל עבודתם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(טז) {{צ|לעשות הפסח}}. הנאכל לישראל: {{צ|והעלות עולות}}. החלבים והאימורים לגבוה: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יח) {{צ|ולא נעשה.}} פי' הרי&quot;א שתמיד היו מקריבים בבמות, ולא נעשה כמו בעת ההיא שבערו כל ע&quot;ז ובטלו הבמות קודם, וגם שהתאספו אליו כל ישראל הנמצאים אז בארץ ישראל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) {{צ|לא עליך}}. איני הולך להלחם עליך {{צ|אתה }}מלך יהודה! {{צ|היום}}. כי אני הולך {{צ|אל בית מלחמתי}} (שהלך להלחם עם מלך אשור כמ&quot;ש במלכים): {{צ|ואלהים אמר לבהלני.}} צוה לי שאמהר למלחמה זו, [כמו ויבהילו להביא את המן] ואין לך להתירא שאתעכב בתוך כך לכבוש גם את ארצך, כי אני מצווה למהר דרכי, ואחר שאין מלחמה זו נחוצה לך כי לא באתי עליך: {{צ|חדל לך מאלהים אשר עמי}}. שאני הולך למלחמה זו על ידי דבר אלהים: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כב) {{צ|ולא הסב.}} שהוא {{צ|מתחפש להלחם בו,}} שמה שאומר שהולך דרך ארצו לכרכמיש הוא ערמה מאתו שבזה מתחפש להסתיר מעשיו שלא ישמר ממנו ועי&quot;כ יכבשוהו בקל, וע&quot;כ {{צ|לא הסב פניו ממנו}}, ולא שמע מ&quot;ש לא נכו מפי אלהים שהוא ממהר למלחמה זו, וגם שכלל במ&quot;ש ואלהים אמר לבהלני שצוה לו שימהר דרכו וע&quot;כ הולך דרך ארצו שהיא דרך קצרה כדי שיבא מהר, ויאשיה לא שמע לתירוץ הזה וחשב שהוא ערמה מאתו: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כד) {{צ|ויאמרו.}} שהקינה שאמר ירמיהו על יאשיהו, אמרו כל השרים והשרות אז, וכן עד היום נשארה קינה זו בין הקינות במגלות איכה, שקינת איכה יועם זהב נאמרה ע&quot;ז, וישראל מקוננים אותה עם יתר הקינות שעל החורבן: }}</text>
      <sha1>max8gce12lnwwh7h7lduvoszs7c2x39</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב לו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334186</id>
    <revision>
      <id>1417055</id>
      <parentid>1399886</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2519" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|לה|לו|}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א - ה) 
{{צ|ויקחו}}. כ&quot;ז מועתק ממלכים כ&quot;ג למ&quot;ד, ועמ&quot;ש: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ו - ז) 
{{צ|עליו עלה}}. עמ&quot;ש במלכים שם ובתחלת ספר דניאל, ומ&quot;ש {{צ|ויתנם בהיכלו}} היינו בהיכל ע&quot;ז שלו כנזכר בדניאל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ח) {{צ|והנמצא עליו.}} פרש&quot;י כתובת קעקע, ויל&quot;פ כל מה שמצאו בספרים מספוריו כתבו על ספר מלכי ישראל: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ט) {{צ|בן שמונה}} במלכים כתוב בן שמונה עשרה, וכבר בארתי שם שפרעה השליכו בעת שהמליך את יהויקים. עיי&quot;ש טעמו, וזה השמיענו עזרא: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(י) {{צ|שלח}}. תחלה שלח חיילותיו ואח&quot;כ בא בעצמו ויביאהו כנזכר שם, {{צ|צדקיהו אחיו,}} שם כתוב דודו, ועמ&quot;ש באורך: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(יב - טז) {{צ|ויעש הרע.}} עמ&quot;ש במלכים שם פסוק כ', ור&quot;ל חטאי צדקיהו היה שלא שמע לדברי ירמיה ועבר על השבועה, ועם זה נלוה חטא דורו שהיו רשעים, ועם זה שלח ה' נביאיו יום ויום ולא שמעו {{צ|עד עלות חמת ה' עד לאין מרפא}} יען ראה שאין להם שום רפואה כי אינם רוצים לשוב בכל אופן: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כא) {{צ|למלאות}}. שהיה א' למלאת דבר ה' מפי ירמיה שלחשבון זה כלה השבעים שנה בימי כורש שאז שלמו שבעים שנה מגלות הראשון, וכן היו צריכים להיות עוד בגלות עד רצתה הארץ את שבתותיה וזה לא נשלם עד ימי דריוש האחרון, שנשלמו שבעים שנה מן חורבן הבית, לכן היתה פקידה בשנה אחת לכורש ובזה נתמלאו דברי ירמיה, ואח&quot;ס בטל הבנין עד שתים לדריוש, ובזה נתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה, וכבר כתבתי ברשי ס' עזרא שספר עזרא נמשך לס' ד&quot;ה, וסוף דה&quot;י הוא תחלת עזרא ושם השלים הענין איך נתקיימו שני חשבונות אלו, עיי&quot;ש: }}</text>
      <sha1>5ti1bc1br4ws3kf0hfq4nongd7y7s8a</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברי הימים ב י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>334188</id>
    <revision>
      <id>1417029</id>
      <parentid>1400015</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="817" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|דברי הימים ב|ט|י|יא}}
{{מלבים|שאלות= |עניין=(א){{צ| וילך.}} 
כל סימן זה הועתק ממלכים סימן י&quot;ב: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ב) 
{{צ|וישב ירבעם.}} שם כתוב וישב ירבעם במצרים, ר&quot;ל תחלה נשאר יושב שם, ולא שב מעצמו עד שקראו לו ושב ממצרים, זה ספר במלכים, ועזרא הוסיף ששב ממצרים (אחרי שקראוהו לשוב) ואז קראו לו ללכת בראשם אל רחבעם: }}

{{מלבים|שאלות= |עניין=(ז) {{צ|אם תהיה לטוב.}} זה פי' מש&quot;ש אם היום תהיה עבד לעם הזה, עי' בפי' שם. ויתר דברי הסימן הזה התבאר בפי' מלכים בארך: }}</text>
      <sha1>4cep5zcjl1h2rbmucie5cgl345lusr6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>336021</id>
    <revision>
      <id>1417190</id>
      <parentid>1053753</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T11:02:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה כוכבי</username>
        <id>27116</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* דף ו עמוד ב */ הגהה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13531" xml:space="preserve">
{{תוכן עניינים שטוח}}
==דף ב עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ב א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|א}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ט}} , [[סמ&quot;ג עשה יח|סמ&quot;ג עשין י&quot;ח]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלה|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|ב}} {{ד&quot;מ|ב}} {{ד&quot;מ|ג}} מיי' וסמ&quot;ג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלה|ג}}:

{{נר מצוה פתיחה|ג}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ד|מעשה הקרבנות|ב}} , [[סמ&quot;ג עשה קפג|סמ&quot;ג עשין (קכ&quot;ג) [קפ&quot;ג] ]]:

{{נר מצוה פתיחה|ד}} {{ד&quot;מ|ה}} {{עין משפט רמב&quot;ם|י|מעשה הקרבנות|ח}} , [סמ&quot;ג שם]:

{{נר מצוה פתיחה|ה}} {{ד&quot;מ|ו}}  {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ה}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נח|}} , וב{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלו|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|ו}} {{ד&quot;מ|ז}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תרומות|ב}} , [[סמ&quot;ג לאו רנז|סמ&quot;ג לאוין רנ&quot;ז]]:&lt;קטע סוף=ב א/&gt;

==דף ג עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ג א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|ז}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|א|ב}} וסעיף ג:

{{נר מצוה פתיחה|ח}} {{ד&quot;מ|ב}} [[טור אורח חיים נו|טור או&quot;ח סי' נ&quot;ו]]:

{{נר מצוה פתיחה|ט}} {{ד&quot;מ|ג}}  {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפילה|ו}} , ו{{עין משפט רמב&quot;ם|יב|רוצח ושמירת נפש|ו}} , ([[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין י&quot;ט]] [[סמ&quot;ג עשה עט|ועשין ע&quot;ט]]) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|ו}}:&lt;קטע סוף=ג א/&gt;

==דף ג עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ג ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|י}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|יג|אבילות|ט}} , [[סמ&quot;ג עשה הלכות אבילות|סמ&quot;ג עשין דרבנן ב']] , {{עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|שדמ|טז}}:&lt;קטע סוף=ג ב/&gt;


==דף ד עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ד ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|יא}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תפילה|ז}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלה|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|יב}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפילה|יח}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , [[טור אורח חיים רלה|טור או&quot;ח סימן רלה]] ו{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלו|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|יג}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ב|תפילה|ט}} , (סמג שם) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קיא|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|יד}} {{ד&quot;מ|ד}} מיי' (וסמג) שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קכב|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|טו}} {{ד&quot;מ|ה}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפילה|יב}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נא|ז}} [ [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/פרק ה|ורב אלפס פ' אין עומדין דף כו א]] ]:

{{נר מצוה פתיחה|טז}} {{ד&quot;מ|ו}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפילה|ב}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלט|א}}:&lt;קטע סוף=ד ב/&gt;


==דף ה עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ה ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|יז}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|בית הבחירה|ט}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|ג|ו}} וב{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רמ|יז}}:

{{נר מצוה פתיחה|יח}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפילה|ו}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|כא}}:

{{נר מצוה פתיחה|יט}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תפילה|ד}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|פט|ו}}:

{{נר מצוה פתיחה|כ}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ט|תפילה|יא}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|טו}}:&lt;קטע סוף=ה ב/&gt;

==דף ו עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ו א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|כא}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|תפילה|א}} , ([[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]]) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|ט}}:&lt;קטע סוף=ו א/&gt;

==דף ו עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ו ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|כב}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפילה|ו}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|יט}}:

{{נר מצוה פתיחה|כג}} {{ד&quot;מ|ב}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|תפילה|ב}} , ו{{עין משפט רמב&quot;ם|כד|שבת|ה}} , [[סמ&quot;ג עשה יב|סמג עשין יב]] [[סמ&quot;ג עשה יט|יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|יב}} וב{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|שא|א}} [ [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/פרק א|רב אלפס כאן]] [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/שבת/פרק טו|ובשבת פרק טו]] ]:

{{נר מצוה פתיחה|כד}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|שדמ|א}} , [[[סמ&quot;ג עשה יב|סמ&quot;ג עשין יב]]]:

{{נר מצוה פתיחה|כה}} {{ד&quot;מ|ה}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפילה|ו}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|ז}}:

{{נר מצוה פתיחה|כו}} {{ד&quot;מ|ו}} [[טור אורח חיים רלב|טור או&quot;ח סי' רלב]]:&lt;קטע סוף=ו ב/&gt;

==דף ז עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ז א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|כז}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|דעות|ז}}:

{{נר מצוה פתיחה|כח}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|י|יסודי התורה|ד}}:&lt;קטע סוף=ז א/&gt;


==דף ח עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ח א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|כט}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|תפילה|א}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|ט}}:

{{נר מצוה פתיחה|ל}} {{ד&quot;מ|ב}} מיי' שם וסמ&quot;ג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|יא}}:

{{נר מצוה פתיחה|לא}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|תפילה|ב}} , וסמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|כ}}:

{{נר מצוה פתיחה|לב}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|תפילה|ג}} , וסמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|יח}}:

{{נר מצוה פתיחה|לג}} {{ד&quot;מ|ה}} {{ד&quot;מ|ו}} {{עין משפט רמב&quot;ם|יב|תפילה|ט}} , סמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קמו|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|לד}} {{ד&quot;מ|ז}} [טור שם] 

{{ד&quot;מ|ח}} מיי' שם סמ&quot;ג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קמו|ב}} [ [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/פרק א|רב אלפס כאן]] [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/מגילה/פרק ב|ובפרק הקורא את המגילה]] דף רע&quot;ג ]:

{{נר מצוה פתיחה|לה}} {{ד&quot;מ|ט}} {{עין משפט רמב&quot;ם|יג|תפילה|כה}} , סמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רפה|א}}:&lt;קטע סוף=ח א/&gt;

==דף ח עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ח ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|לו}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תפילה|א}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|ח}}:

{{נר מצוה פתיחה|לז}} {{ד&quot;מ|ב}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|י}} והלכה יב , [[סמ&quot;ג עשה יח|סמג עשין יח]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נח|}} סעיף ג ד ה , ו{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלה|ד}}:&lt;קטע סוף=ח ב/&gt;

==דף ט עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ט א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|לח}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|י}} , ([[סמ&quot;ג עשה יח|סמ&quot;ג עשין יח]]) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלה|ד}}:

{{נר מצוה פתיחה|לט}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|קרבן פסח|יד}}:&lt;קטע סוף=ט א/&gt;

==דף ט עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ט ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|מ}} {{ד&quot;מ|א}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|יא}} , ו{{עין משפט רמב&quot;ם|ד|תפילין|י}} , [[סמ&quot;ג עשה יח|סמג עשין יח]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נח|א}} וב{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|פט|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|מא}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפלה|יז}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|סו|ח}} ו{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קיא|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|מב}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ג|אבל|יד}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רכד|ט}} [ [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/פרק ט|רב אלפס לקמן פרק הרואה]] דף מז ]:

{{נר מצוה פתיחה|מג}} {{ד&quot;מ|ה}} [ {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפלה|יח}} ] , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלו|ב}}:&lt;קטע סוף=ט ב/&gt;


==דף י עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=י ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|מד}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפלה|ז}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|מה}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפלה|ד}} , וסמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צה|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|מו}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תפלה|ד}} , סמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|פט|ג}}:

{{נר מצוה פתיחה|מז}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|יא}} , [[סמ&quot;ג עשה יח|סמג עשין יח]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נח|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|מח}} {{ד&quot;מ|ה}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|יג}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נח|ו}}:

{{נר מצוה פתיחה|מט}} {{ד&quot;מ|ו}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ב|ק&quot;ש|ב}} , וסמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|סג|א}}:&lt;קטע סוף=י ב/&gt;

==דף יא עמוד א==
&lt;קטע התחלה=יא א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|נ}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ד|ק&quot;ש|א}} , [[סמ&quot;ג עשה יח|סמג עשין יח]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|ע|ג}}:

{{נר מצוה פתיחה|נא}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ד|תפילין|יג}}, ו{{עין משפט רמב&quot;ם|ד|אבילות|ט}} , [[סמ&quot;ג עשה הלכות אבילות|סמג עשין [דרבנן] ב]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|לח|ה}} , ו{{עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|שפח|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|נב}} {{ד&quot;מ|ג}} ({{עין משפט רמב&quot;ם|ב|ק&quot;ש|ב}}) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|סג|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|נג}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ה}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נט|}} , ו{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלו|א}}:&lt;קטע סוף=יא א/&gt;

==דף יא עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=יא ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|נד}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ו}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נט|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|נה}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ו}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|ס|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|נו}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפלה|י}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|מז|ז}}:

{{נר מצוה פתיחה|נז}} {{ד&quot;מ|ד}} מיי' שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|מז|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|נח}} {{ד&quot;מ|ה}} מיי' שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|מז|ה}}:

{{נר מצוה פתיחה|נט}} {{ד&quot;מ|ו}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תמידין|ד}}:&lt;קטע סוף=יא ב/&gt;

==דף יב עמוד א==
&lt;קטע התחלה=יב א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|ס}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ח}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|ס|ג}}:

{{נר מצוה פתיחה|סא}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תמידין|ד}}:

{{נר מצוה פתיחה|סב}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|ברכות|יא}} , ([[סמ&quot;ג עשה כז|סמג עשין כז]]) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רט|א}} וסעיף ב:

{{נר מצוה פתיחה|סג}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ח}} , ([[סמ&quot;ג עשה יח|סמג עשין יח]]) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נט|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|סד}} {{ד&quot;מ|ה}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ז}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|סו|י}}:

{{נר מצוה פתיחה|סה}} {{ד&quot;מ|ו}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפלה|י}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קיג|ז}}:&lt;קטע סוף=יב א/&gt;

==דף יב עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=יב ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|סו}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפלה|יב}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קיג|ו}}:

{{נר מצוה פתיחה|סז}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ב|תפלה|יח}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קיח|}} , ו{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|תקפב|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|סח}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ג}}:&lt;קטע סוף=יב ב/&gt;</text>
      <sha1>nfdvmgutceq303q99a5v1toe7rwr7nv</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417192</id>
      <parentid>1417190</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T11:02:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה כוכבי</username>
        <id>27116</id>
      </contributor>
      <comment>/* דף ו עמוד ב */ תיקון</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13533" xml:space="preserve">
{{תוכן עניינים שטוח}}
==דף ב עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ב א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|א}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ט}} , [[סמ&quot;ג עשה יח|סמ&quot;ג עשין י&quot;ח]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלה|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|ב}} {{ד&quot;מ|ב}} {{ד&quot;מ|ג}} מיי' וסמ&quot;ג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלה|ג}}:

{{נר מצוה פתיחה|ג}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ד|מעשה הקרבנות|ב}} , [[סמ&quot;ג עשה קפג|סמ&quot;ג עשין (קכ&quot;ג) [קפ&quot;ג] ]]:

{{נר מצוה פתיחה|ד}} {{ד&quot;מ|ה}} {{עין משפט רמב&quot;ם|י|מעשה הקרבנות|ח}} , [סמ&quot;ג שם]:

{{נר מצוה פתיחה|ה}} {{ד&quot;מ|ו}}  {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ה}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נח|}} , וב{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלו|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|ו}} {{ד&quot;מ|ז}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תרומות|ב}} , [[סמ&quot;ג לאו רנז|סמ&quot;ג לאוין רנ&quot;ז]]:&lt;קטע סוף=ב א/&gt;

==דף ג עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ג א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|ז}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|א|ב}} וסעיף ג:

{{נר מצוה פתיחה|ח}} {{ד&quot;מ|ב}} [[טור אורח חיים נו|טור או&quot;ח סי' נ&quot;ו]]:

{{נר מצוה פתיחה|ט}} {{ד&quot;מ|ג}}  {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפילה|ו}} , ו{{עין משפט רמב&quot;ם|יב|רוצח ושמירת נפש|ו}} , ([[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין י&quot;ט]] [[סמ&quot;ג עשה עט|ועשין ע&quot;ט]]) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|ו}}:&lt;קטע סוף=ג א/&gt;

==דף ג עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ג ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|י}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|יג|אבילות|ט}} , [[סמ&quot;ג עשה הלכות אבילות|סמ&quot;ג עשין דרבנן ב']] , {{עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|שדמ|טז}}:&lt;קטע סוף=ג ב/&gt;


==דף ד עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ד ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|יא}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תפילה|ז}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלה|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|יב}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפילה|יח}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , [[טור אורח חיים רלה|טור או&quot;ח סימן רלה]] ו{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלו|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|יג}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ב|תפילה|ט}} , (סמג שם) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קיא|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|יד}} {{ד&quot;מ|ד}} מיי' (וסמג) שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קכב|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|טו}} {{ד&quot;מ|ה}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפילה|יב}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נא|ז}} [ [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/פרק ה|ורב אלפס פ' אין עומדין דף כו א]] ]:

{{נר מצוה פתיחה|טז}} {{ד&quot;מ|ו}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפילה|ב}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלט|א}}:&lt;קטע סוף=ד ב/&gt;


==דף ה עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ה ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|יז}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|בית הבחירה|ט}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|ג|ו}} וב{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רמ|יז}}:

{{נר מצוה פתיחה|יח}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפילה|ו}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|כא}}:

{{נר מצוה פתיחה|יט}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תפילה|ד}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|פט|ו}}:

{{נר מצוה פתיחה|כ}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ט|תפילה|יא}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|טו}}:&lt;קטע סוף=ה ב/&gt;

==דף ו עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ו א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|כא}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|תפילה|א}} , ([[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]]) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|ט}}:&lt;קטע סוף=ו א/&gt;

==דף ו עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ו ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|כב}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפילה|ו}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|יט}}:

{{נר מצוה פתיחה|כג}} {{ד&quot;מ|ב}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|תפילה|ב}} , ו{{עין משפט רמב&quot;ם|כד|שבת|ה}} , [[סמ&quot;ג עשה יב|סמג עשין יב]] [[סמ&quot;ג עשה יט|יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|יב}} וב{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|שא|א}} [ [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/פרק א|רב אלפס כאן]] [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/שבת/פרק טו|ובשבת פרק טו]] ]:

{{נר מצוה פתיחה|כד}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|שדמ|א}} , [ [[סמ&quot;ג עשה יב|סמ&quot;ג עשין יב]] ]:

{{נר מצוה פתיחה|כה}} {{ד&quot;מ|ה}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפילה|ו}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|ז}}:

{{נר מצוה פתיחה|כו}} {{ד&quot;מ|ו}} [[טור אורח חיים רלב|טור או&quot;ח סי' רלב]]:&lt;קטע סוף=ו ב/&gt;

==דף ז עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ז א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|כז}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|דעות|ז}}:

{{נר מצוה פתיחה|כח}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|י|יסודי התורה|ד}}:&lt;קטע סוף=ז א/&gt;


==דף ח עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ח א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|כט}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|תפילה|א}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|ט}}:

{{נר מצוה פתיחה|ל}} {{ד&quot;מ|ב}} מיי' שם וסמ&quot;ג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|יא}}:

{{נר מצוה פתיחה|לא}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|תפילה|ב}} , וסמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|כ}}:

{{נר מצוה פתיחה|לב}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|תפילה|ג}} , וסמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|יח}}:

{{נר מצוה פתיחה|לג}} {{ד&quot;מ|ה}} {{ד&quot;מ|ו}} {{עין משפט רמב&quot;ם|יב|תפילה|ט}} , סמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קמו|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|לד}} {{ד&quot;מ|ז}} [טור שם] 

{{ד&quot;מ|ח}} מיי' שם סמ&quot;ג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קמו|ב}} [ [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/פרק א|רב אלפס כאן]] [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/מגילה/פרק ב|ובפרק הקורא את המגילה]] דף רע&quot;ג ]:

{{נר מצוה פתיחה|לה}} {{ד&quot;מ|ט}} {{עין משפט רמב&quot;ם|יג|תפילה|כה}} , סמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רפה|א}}:&lt;קטע סוף=ח א/&gt;

==דף ח עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ח ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|לו}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תפילה|א}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|ח}}:

{{נר מצוה פתיחה|לז}} {{ד&quot;מ|ב}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|י}} והלכה יב , [[סמ&quot;ג עשה יח|סמג עשין יח]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נח|}} סעיף ג ד ה , ו{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלה|ד}}:&lt;קטע סוף=ח ב/&gt;

==דף ט עמוד א==
&lt;קטע התחלה=ט א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|לח}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|י}} , ([[סמ&quot;ג עשה יח|סמ&quot;ג עשין יח]]) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלה|ד}}:

{{נר מצוה פתיחה|לט}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|קרבן פסח|יד}}:&lt;קטע סוף=ט א/&gt;

==דף ט עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=ט ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|מ}} {{ד&quot;מ|א}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|יא}} , ו{{עין משפט רמב&quot;ם|ד|תפילין|י}} , [[סמ&quot;ג עשה יח|סמג עשין יח]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נח|א}} וב{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|פט|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|מא}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפלה|יז}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|סו|ח}} ו{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קיא|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|מב}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ג|אבל|יד}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רכד|ט}} [ [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/פרק ט|רב אלפס לקמן פרק הרואה]] דף מז ]:

{{נר מצוה פתיחה|מג}} {{ד&quot;מ|ה}} [ {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפלה|יח}} ] , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלו|ב}}:&lt;קטע סוף=ט ב/&gt;


==דף י עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=י ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|מד}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפלה|ז}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין יט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צ|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|מה}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפלה|ד}} , וסמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|צה|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|מו}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תפלה|ד}} , סמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|פט|ג}}:

{{נר מצוה פתיחה|מז}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|יא}} , [[סמ&quot;ג עשה יח|סמג עשין יח]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נח|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|מח}} {{ד&quot;מ|ה}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|יג}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נח|ו}}:

{{נר מצוה פתיחה|מט}} {{ד&quot;מ|ו}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ב|ק&quot;ש|ב}} , וסמג שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|סג|א}}:&lt;קטע סוף=י ב/&gt;

==דף יא עמוד א==
&lt;קטע התחלה=יא א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|נ}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ד|ק&quot;ש|א}} , [[סמ&quot;ג עשה יח|סמג עשין יח]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|ע|ג}}:

{{נר מצוה פתיחה|נא}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ד|תפילין|יג}}, ו{{עין משפט רמב&quot;ם|ד|אבילות|ט}} , [[סמ&quot;ג עשה הלכות אבילות|סמג עשין [דרבנן] ב]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|לח|ה}} , ו{{עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|שפח|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|נב}} {{ד&quot;מ|ג}} ({{עין משפט רמב&quot;ם|ב|ק&quot;ש|ב}}) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|סג|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|נג}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ה}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נט|}} , ו{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רלו|א}}:&lt;קטע סוף=יא א/&gt;

==דף יא עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=יא ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|נד}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ו}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נט|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|נה}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ו}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|ס|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|נו}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ז|תפלה|י}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|מז|ז}}:

{{נר מצוה פתיחה|נז}} {{ד&quot;מ|ד}} מיי' שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|מז|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|נח}} {{ד&quot;מ|ה}} מיי' שם , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|מז|ה}}:

{{נר מצוה פתיחה|נט}} {{ד&quot;מ|ו}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תמידין|ד}}:&lt;קטע סוף=יא ב/&gt;

==דף יב עמוד א==
&lt;קטע התחלה=יב א/&gt;{{נר מצוה פתיחה|ס}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ח}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|ס|ג}}:

{{נר מצוה פתיחה|סא}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ו|תמידין|ד}}:

{{נר מצוה פתיחה|סב}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ח|ברכות|יא}} , ([[סמ&quot;ג עשה כז|סמג עשין כז]]) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|רט|א}} וסעיף ב:

{{נר מצוה פתיחה|סג}} {{ד&quot;מ|ד}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ח}} , ([[סמ&quot;ג עשה יח|סמג עשין יח]]) , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|נט|ב}}:

{{נר מצוה פתיחה|סד}} {{ד&quot;מ|ה}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ז}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|סו|י}}:

{{נר מצוה פתיחה|סה}} {{ד&quot;מ|ו}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפלה|י}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קיג|ז}}:&lt;קטע סוף=יב א/&gt;

==דף יב עמוד ב==
&lt;קטע התחלה=יב ב/&gt;{{נר מצוה פתיחה|סו}} {{ד&quot;מ|א}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ה|תפלה|יב}} , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קיג|ו}}:

{{נר מצוה פתיחה|סז}} {{ד&quot;מ|ב}} {{עין משפט רמב&quot;ם|ב|תפלה|יח}} , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמג עשין י&quot;ט]] , {{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|קיח|}} , ו{{עין משפט טוש&quot;ע|או&quot;ח|תקפב|א}}:

{{נר מצוה פתיחה|סח}} {{ד&quot;מ|ג}} {{עין משפט רמב&quot;ם|א|ק&quot;ש|ג}}:&lt;קטע סוף=יב ב/&gt;</text>
      <sha1>grjruko18dxwpablfbt6lx4m3eyhs4k</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור בית יעקב (עמדין)/שער שלכת</title>
    <ns>0</ns>
    <id>336717</id>
    <revision>
      <id>1416961</id>
      <parentid>1416819</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T07:54:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* חלון ו. לעשות זכר לחורבן */ נשלם החלון בס&quot;ד</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="56044" xml:space="preserve">==שער סור - עד ט' באב==
{{מרכז|{{גדול|{{גדול|נסגר שער החרסית. נפתח שער שלכת. לחודש אב. בו השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ומתחלק לשלשה. א׳ שער סור (ע״ש סורו טמא קראו למו) נמשך עד ט״ב. ונשקף על פני ג׳ אשנבים:}}}}}}

===אשנב א. לעניין איסור מלאכה===
{{רן|
'''(א)''' אב. שבטו יששכר. מזלו אריה: 
'''(ב)''' דיני ומנהגי ר״ח שחל בשבת. (עיין פשפש ג דשער החדש): 
'''(ג)''' בא׳ בו. נראו ראשי ההרים לרש״י אליבא דר״א: 
'''(ד)''' בו מת אהרן הכהן: 
'''(ה)''' בו ניבא יחזקאל על צור: 
'''(ו)''' בו בא עזרא לירושלים: 
'''(ז)''' משנכנס אב ממעטין (לגמרי) בשמחה. במו״מ. בבניין. ובנטיעה של שמחה. כל אלו עד ט״ב:
'''(ח)''' ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו&quot;ם. לשתמיט מניה. דריע מזליה. יש אומרים עד סוף החודש:
'''(ט)''' מילה שהיא מר״ח עד ת״ב. נוהגין שהמוהל וסנדק ואבי הבן לובשים בגדי שבת:
'''(י)''' לפי זה קל וחומר לשבת. שאין להחמיר באבלות ישנה. אטו מי גרע מי״ט זה של בעל ברית הקל (ואפילו מי שיש לו נשואין בשבת נחמו. לובש בגדי שבת בשבת של חזון) לכן יש לפקפק הרבה על מנהג אשכנזים. שאין מחליפין בגדי חול בשבת חזון. אבל מנהגו של אמה״ג החסיד זצ״ל. שלא לשנות בו מאומה אפילו כשחל בו ט״ב. וכן אנו נוהגין אחריו. והרי אמרו שמעלה בו על שולחנו אפילו כסעודת שלמה. ואם לשולחנו כך. לכבוד קונו במקום כבודו (ר״ל בבית הכנסת. ששכינתו שרויה בו) על אחת כמה וכמה. ולמדנו לשינוי בגדים מן התורה: 
'''(יא)''' שבוע שחל בו ט״ב. אסור לספר. ולכבס אפילו אינו רוצה ללבשו עתה. אלא לאחר ט״ב. ואפילו אין לו אלא חלוק א׳: 
'''(יב)''' וכן המכובסין מקודם אסורין. בין ללבוש בין להציע. אפילו מטפחות השולחן והידים אסור: 
'''(יג)''' והאידנא נהוג להחמיר בכל זה מר״ח. אם לא לצורך מצוה. כגון אשה הלובשת לבנים. מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה: 
'''(יד)''' אבל בט״ב עצמו לא תלבש לבנים. רק לובשת חלוק בדוק יפה. וכן לכבוד שבת לובשין כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות: 
'''(טו)''' ואם אין לו חלוק לבן לשבת. מותר לכבסו ביום ה׳: 
'''(טז)''' אבל אם הוא ט״ב{{הערה|היינו כשחל תשעה באב ביום חמישי, ואין לו בגד לשבת נחמו.}} אסור. אלא יכבסנו בערב שבת. ואם אי אפשר לו. נראה לי להתיר על ידי כובסת עכו״ם: 
'''(יז)''' אסור לעברית לכבס בגדי עכו״ם בשבוע זו: 
'''(יח)''' וכן אין נותנין כלים לכובסת עכו״ם לכבסן. ואף מר״ח לדידן. אפילו אי פשרא לכבס אחר ט״ב. אם לא לכבוד שבת כנ״ל:
'''(יט)''' כלים חדשים (שלא נשתמש בהם אדם עדיין) מאיזה מין שהוא. בכל אופן אסורים ללבוש. ומחמיאין שלא לעשותן על ידי אומן ישראל. אפילו רק שיהיו מוכנים לאחר התענית. אבל על ידי אומן עכו״ם. מקילין כה״ג: 
'''(כ)''' ואין חילוק בין כלי לבישה. אפילו מנעלים חדשים. וה״ה לשאר כלי בית ותשמיש החביב: 
'''(כא)''' ואף לקנות כלים גמורים בלבד. אסור. וחומר בקניין. שאפילו ישנים החדשים אצלו. אסורים אם הם חביבים עליו. וגם מטעם ברכת שהחיינו לא שפיר דמי: 
'''(כב)''' אבל אם נתנו לו במתנה. כיון שברכתו הטוב והמטיב . נ״ל שמברך מיד: 
'''(כג)''' במה דברים אמורים? שלא במקום מצוה. אבל לצרכי נישואין של מי שלא קיים פ״ו. מותר לעשות כל צרכי חופה אפילו על ידי ישראל. אם אי אפשר על ידי עכו״ם כדי שיהא הכל מוכן ומתוקן לסעודה אחר ט״ב:
'''(כד)''' נשי דנהיגי דלא למשתי (מלשון שתי וערב) עמרא מדעייל אב. מנהגא. בכלל זה, מלאכת טויה ואריגה. ונראה לי להחמיר גם במלאכת סתימת נקבי בגדים מעשה מחט: 
'''(כה)''' אסור לגדולים לספר לקטנים [ו]לכבס כסותן: 
'''(כו)''' אבל בגדים שמלפפין בהם העוללים ויונקין. שמוציאין רעי ומשתינין בהם. הני ודאי משרי שרו. רק שלא יכבסו הרבה בפעם אחת: 
'''(כז)''' מי שתכפוהו אבלות של מת ושל שבת זו. מיקל בתער. אבל לא במספרים. עמו״ק. ועש״י סימן ע״ו: 
'''(כח)''' נהגו שלא לרחוץ מר״ח עד אחר התענית. ומחמירין אפילו בצונן, כל גופו: 
'''(כט)''' ומי שטובל בכל ערב שבת לא יבטלנה. ואין צריך לומר טבילת מצוה דשריא לאשה המיטהרת. כשבעלה בעיר: 
'''(ל)''' ואפילו אם טובלת ליל י׳ באב. מותר לה לרחוץ ולחוף כדרכה בערב ט״ב. אם אי אפשר לה לעשות בליל טבילתה: 
'''(לא)''' והוא הדין אשה הלובשת לבנים. יכולה לרחוץ מעט לנקיון: 
'''(לב)''' וכן מותר כל אדם לחוף ראשו ולרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו בחמין. אף בערב שבת חזון אם רגיל בכך כל ערב שבת. אבל לא יחוף בבורית או מי אפר (שקורין לו״ג בל׳׳א):
}}

===אשנב ב. לאיסור אכילת בשר===
{{רן|
'''(א)''' אשכנזים קבלו עליהם. שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר&quot;ח ואילך:
'''(ב)''' ומצניעין סכין של שחיטה עד אחר התענית. שאין שוחטין כי אם לצורך מצוה. כגון לשבת. או לסעודת ברית. או לחולה: 
'''(ג)''' ואם חל ט״ב ביום ה׳. מותר לשחוט אחר חצות לכבוד שבת. ובמקום שיש לחוש שלא ימצאו לשחוט אלא אם כן יקדימו. מותרין אף ביום ד׳. וממנו ולמעלה. אם הסבה מכרחת. כדי להכין בשר לשבת:  
'''(ד)''' ומי שיש לו בהמות ורוצה לנחרן משום הנאת עורן. מותר אם רוצה להשליך בשרן לכלבים (אבל כדי למכור הבשר, אסור בכל השנה. אם לא היכא דעור נחירה ביוקר. אולי יש להתיר. עי׳ ט״ז. ולמעשה צריך עיון) שאין עושין סחורה בנבלות: 
'''(ה)''' נוהגין עכשיו להחמיר אף בתבשיל של בשר. והיינו שנתבשל עם הבשר. או אפילו רק המרק או שומן בשר: 
'''(ו)''' אבל הנתבשל בקדרה של בשר רחוצה ואפילו היא בת יומא. נראה לי פשוט שמותר לאכלו כך. דלבליעה ודאי לא חיישינן: 
'''(ז)''' ואסור בבשר מלוח. ובעוף. וביין תוסס. ומותר בחומץ יין. כל שבני אדם נמנעין לשתותו מפני חמיצותו: 
'''(ח)''' ומותר לשתות יין דכוס של הבדלה. כיון דלא סגי ליה בלא כוס: 
'''(ט)''' וכן לזמן על הכוס היה מותר מן הדין. ולא היה כח במנהג להפקיעו ולאסור יין דמצוה (אף על גב דבנדר נאסר, מנהג שאני. עמו״ק{{הערה|1=עמו&quot;ק=עיין מור וקציעה}}). מכל מקום כיון דאיכא מאן דאמר דברכת המזון אינה טעונה כוס. אף על גב שכבר הכרענו דבג׳ צריך כוס. מכל מקום לא הרשינו עצמנו לזוז מן מנהג בזה. וכמדומנו שגם אמה״ג ז״ל כך היה נוהג. וכנראה שנשאה פנים למנהג זה. שלא ליתן פתחון פה לעמי הארץ שיאמרו שאנו מקילין לעצמנו חס ושלום. מכל מקום מי שמזמן עליו. אין לתפסו על כך. אבל לא כל הרוצה ליטול השם יטול. אלא אם כן הוא מוחזק לחסיד בכל מעשיו: 
'''(י)''' ובסעודת מצוה, כגון מילה. פדיון הבן. סיום מסכת. וסעודת אירוסין בבית ארוסתו למי שלא קיים מצות פריה ורביה. אוכלין בשר ושותין יין כל השייכין לסעודה. ודבר זה צריך באור: 
'''(יא)''' אמנם כן הוא העיקר. בב׳ הסעודות הראשונות הנ״ל. אין להוסיף על מניין מצומצם: 
'''(יב)''' ונ״ל דבסעודת מילה גם הנשים (הקרובות בלבד) מותרות:
'''(יג)''' אבל בפדיון הבן. לא יאכלו רק י׳ אנשים לבדם: 
'''(יד)''' ובסיום ספר. אין רשאין לאכול כי אם אותן שלמדו עמהם. וגם המחזיקים בידי הלומדים בממונם. וכן הגבאים המשגיחים עליהם ומשרתיהם. כל אלו מותרין אפילו יהיו רבים. אך לזמן אחרים מלבד אלה מפני האהבה והכבוד. או לאיזה תועלת שיהיה. ודאי איסור גמור. ואף הממהר לסיים למוד ספר יותר בלמודו בשאר ימות השנה. לית לן בה. כי מכל מקום הוא זריז ונשכר בהקדים עצמו למצוה. בתנאי שלא יגרע מעסק הלימוד היטב כראוי להבין ולהשכיל. מה שאין כן בדלא ידע מאי קאמר. רטין ולא ידע מאי רטין: 
'''(טו)''' ובסעודת אירוסין. לא יוסיפו על מניין עשרה. ויקחו הקרוב קרוב קודם. וגם נשותיהן מותרות לכבוד הארוסה: 
'''(טז)''' ודווקא סעודה ראשונה של אירוסין בבית חמיו. דלא כמ״א דאזיל בתר איפכא במחילת כבודו. דהא ודאי שלא בשעת אירוסין לא הויא סעודת מצוה. ולא דמי כלל לההוא דאין מערבין שמחה בשמחה דמסמכינן לה אקרא. והקפידא היא על סעודת שמחה. אבל הכא טעמא דשריותא משום מצוה היא. ואפילו אית בה שמחה לית לן בה. אלא מיחוורתא כדאמרן. מה שאין כן סעודה שניה של אירוסין, או שלא בבית חמיו. לא סעודת מצוה היא ודאי. ואסירא הכא. אע״ג דלית בה שמחה. מכל מקום שמחת אכילת בשר מי התיר? זה ברור: 
'''(יז)''' עוד י״ל. דסעודת אירוסין אפילו ראשונה לא הותרה, אלא בבת תלמיד חכם לתלמיד חכם. אבל לעם הארץ. או בת עם הארץ לתלמיד חכם. וכל שכן בת כהן ת״ח לע״ה. אפילו במי שלא קיים פ״ו. אינן מותרין בבשר ויין. ובזה מתיישבין דברי השולחן ערוך. דהא דשרי סעודת אירוסין. היינו דווקא בת״ח שלא קיים פ״ו. אלא דאם כן יש להקשות מאי אריא אירוסין. אפילו נשואין כהאי גוונא שרי. כיון דסעודת מצוה היא. מיהו י״ל דנישואין לא שכיחא דעבדי. מטעם הנ״ל בכף ב׳ דשער החרסית. ונקטי אירוסין מילתא פסיקתא. דאפילו בט״ב עצמו ליכא דחש משום סימנא. דלאו מילתא היא באירוסין לחוד: 
'''(יח)''' ונראה לי שהמקבל אורח תלמיד חכם בתוך ביתו. יומי טבא לגו. ואין לך סעודת מצוה גדולה מזו. שהנהנה בסעודה שת״ח מיסב בה. כנהנה מזיו השכינה. וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה. על כן אם החכם האורח הבא צריך לאכול בשר משום חולשא דאורחא. או שהוא מזרחי שאינו נוהג בחומרת מנהג זה. נ״ל להתיר לבעל הבית לאכול עמו בשר ולשתות יין. וקרוב בעיני להתיר לזמן אפילו כל הלומדים והחכמים שבעיר להסב עמו לכבודו. ולא ימלט משמיעות חדושי תורה (ובלבד שלא יהו פשטים מילי דמולייתא ממהדורי כלמ״י מסמרטוטים. כי הללו אסורין לאכול בשר כל ימיהם אע״פ שמאכלם בריאה ושתיתם לסבאה. כל שכן שלא יאכילו לאחרים בימים האסורים). והרי זו סעודת מצוה כפולה. אף על גב דבלאו הכי לא שרי משום דברי תורה לחוד. מכל מקום כהאי גוונא כדאי להקרא סעודת מצוה. והוא שיהיה חכם גדול מובהק ומומחה לכל. ולא אזלינן בתר שמא. אלא בתר טעמא טעם זקנים. אפילו בחור בשנים. ולא מבעלי שמות בארץ תלאובות. נוטעי אשרות ומקיימי מצבות רמות. בשעת איסור הבמות: 
'''(יט)''' דין המסובין בסעודת מצוה. וקצתם אוכלים בשר. והשאר מאכלם חלב. אם מצטרפין לזימון. עיין בכסא שן יד ח׳ בדיני המזמן: 
'''(כ)''' כל האוכל בשר ושותה יין במקום שנהגו איסור. פורץ גדר הוא: 
'''(כא)''' ה׳ באב זמן עצי כהנים (פרעוש):
'''(כב)''' אף אותן שאינן נוהגין לאסור בשר ויין מר״ח, ראוי להם לפרוש מהן מז׳ ואילך. שבו נכנסו גוים להיכל (בראשונה ובשניה) וקלקלו בו:
'''(כג)''' ז׳ בו. זמן עצי כהנים. בני יונדב בן רכב: 
'''(כד)''' לעולם קורין פ׳ דברים קודם ט״ב. מפטירין חזון, והגדול שבצבור עולה למפטיר. אע״פ שכבר עלה וקרא פעם א׳ בשלישי או בששי אין בכך כלום: 
'''(כה)''' דין קדוש הלבנה קודם ט״ב. עיין פשפש ג׳ דשער החדש:
}}

===אשנב ג. לערב ט' באב===

'''(א)''' מנהג ישראל. לאכול בחצות היום או קודם מנחה סעודה קבועה. ולהרבות בה קצת מאכלים. שלא יזיק להם התענית. דוגמת ערב יום כיפור. גם הוא זכר ליום טוב שהיה בזמן בית שני. כי על כן אז היו אוכלין ושותין ומשתכרין בט׳ באב עצמו (לפי שבזמן שלום, כל הד׳ תעניות הם יום טוב). ויש בזה גם כן בטחון ואמונה בנחמה. וציפוי לישועה. שאנו מקווים שיהפוך אותו הקב״ה לששון ולשמחה במהרה בימינו. על כן אין לבטלו. מכל מקום יזהרו שלא יאכלו וישבעו יותר מדאי. ולא ישתכרו. שלא יבואו לידי קלות ראש. ביום שיש לנו להתאונן. ולא לשמוח כל עיקר. לכן צדיק אוכל בו לשובע נפשו בלבד. בדאגה ובתוגה. וברוח נמוגה. ואף בסעודת מילה לא ירבו בו. ויש לעשותה קודם חצות: 

'''(ב)''' אבל בסעודה המפסקת שאוכלה אחר חצות. ואין דעתו לאכול אחריה. אסור לאכול בשר ולשתות יין בכל מקום. מגזרת חז״ל. ולא יאכל שני תבשילין אפילו ממין א׳ בב׳ קדרות. ולא שני מינין בקדרה אחת: 

'''(ג)''' אבל תבלין וביצים וכדומה מה שנותנין במאכל לתקנו מותר. וכן פירות חיין מותר לאכול אפילו כמה מינין: 

'''(ד)''' נוהגין לאכול עדשים, או ביצים מבושלים קשים קרים. שהם מאכלי אבלים: 

'''(ה)''' והפרושים יושבין בין תנור לכירים. ואינן אוכלין אלא פת חרבה במלח וקיתון של מים. ומטבילין פת באפר ואוכלין אותו בסיום סעודה המפסקת. על שם ויגרס בחצץ שני וגו׳. ואומרין זוהי סעודת תשעה באב:

'''(ו)''' נהגו לישב על גבי קרקע. כאונן שאינו מיסב ואוכל. ואין צריך לחלוץ מנעלים עד הלילה. גם מותר לחזור ולישב על הספסל אחר סעודה מפסקת אם עדיין יום: 

'''(ז)''' צריך ליזהר שלא ישבו שלשה (עיין מו״ק) לאכול על שולחן אחד. כדי שלא יתחייבו בכוס לזימון. אבל ישב כל אחד לבדו אפילו בחדר א׳ (דלא חשיב קביעות כהאי גוונא) ויברך כל אחד לעצמו: 

'''(ח)''' מי שקיבל עליו תענית ב׳ וה׳ כל השנה. ואירע ערב ט״ב בשני (וקשה עליו לישב בתענית ב׳ ימים רצופים). ישאל על נדרו . או ילוה תעניתו: 

'''(ט)''' ומאן דאפשר ליה בהכי. יתענה עד המנחה. ואוכל סעודה המפסקת כדינה. קודם שקיעת החמה (ונראה לי מכל מקום טוב לישאל על תעניתו. אף ישלם). והוא הדין למי שמתענה בו תענית חלום: 

'''(י)''' ומאן דמצי לצעורי נפשיה טפי. מתענה ב׳ ימים ולילה: 

'''(יא)''' אין נפילת אפים במנחה. ובשבת אין אומרים צו״ץ: 

'''(יב)''' נהגו במדינות הללו שאין אומרים גם פרקי אבות. בין כשחל ט״ב בשבת. בין כשחל בא׳ בשבת. והוא דבר תמוה ודאי. כמ״ש הט״ז: 

'''(יג)''' גם לעסוק בדברים הרעים בשבת ערב ט״ב. לא שרי לדעתי כלל. דלא כמ״א: 

'''(יד)''' ובט״ב שחל בשבת. הוא דשרי לסיים מגלת קנות. אם התחילו בה מאתמול דייקא. עיין דבר נפלא שכתבתי בפירוש הרבות בס״ד. באותו מעשה שהביאו במגן אברהם להסתייע ממנו. והוא כנגדו: 

'''(טו)''' אכן בחול ערב ט״ב מחצות ואילך. ודאי אין ללמוד כי אם בדברים המותרים בט״ב: 

'''(טז)''' אם חל ט״ב בשבת או באחד בשבת. אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת. ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו. אלא שצריך להפסיק מבעוד יום. ולא ירבה בה שמחה: 

'''(יז)''' אע״פ שאכל סעודה המפסקת. מותר לחזור ולאכול. אלא אם כן קיבל עליו בפירוש שלא לאכול עוד היום: 

'''(יח)''' ובין השמשות אסור באכילה ובכל דבר האסור בו. לכן בחול צריך לחלוץ מנעלים קודם שהולכין לבית הכנסת: 

'''(יט)''' אבל בשבת אין חולצין אלא לאחר שהתחיל ש״ץ ברכו. מפני כבוד השבת. וצריך ליזהר שלא ליגע בידים במנעלים תוך התפילה:

==שער הדלק - לט' באב==
{{מרכז|{{גדול|{{גדול|סליק שער סור. שני לו. שער הדלק. לט״ב. בו נפתחים ב׳ דלתות. אחת לדברים האסורים בט״ב. בה שבעה ארובות:}}}}}}

===ארובה א. איסור אכילה ושתיה===
'''(א)''' ט״ב אסור באכילה ושתיה: 

'''(ב)''' עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו. כמו ביום הכיפורים. יע״ש: 

'''(ג)''' חיה כל שלשים יום. וכן חולה שצריך לאכול. אין צריך אומד. אלא מאכילין אותו מיד: 

'''(ד)''' מיהו אחר ז׳ ליולדת. אם אינה מרגשת צער גדול. יכולה להחמיר על עצמה. זולת זה אינה רשאה: 

'''(ה)''' התינוקות מחנכין אותן כדרך שאמרו ביוה״כ. יע״ש במקומו: 

'''(ו)''' אף טעימה אסורה בט״ב ואין לרחוץ הפה בבוקר. גם ללעוס קנמון ולפלוט יש להחמיר. אף על גב דמדינא שרי. עמו״ק: 

'''(ז)''' כל האוכל ושותה בט״ב שאינו מתאבל על ירושלים. אינו רואה בשמחתה. לפיכך אפילו המותר לאכול בו. אל יתענג. ואל יראה עידונין בעצמו. אלא לקיום נפשו בלבד. ויזכה לשוש אתה. ולראות בנחמתה:

===ארובה ב. איסור רחיצה וסיכה=== 
'''(א)''' רחיצה שאמרו. בין בחמין בין בצונן. אפילו להושיט אצבעו במים אסור: 

'''(ב)''' אבל נוטל ידיו שחרית עד סוף קשרי אצבעותיו: 

'''(ג)''' ואחר שנגב ידיו ועדיין לחות קצת. מעבירן על גבי עיניו: 

'''(ד)''' ואם היה לפלוף בעיניו. רוחץ ומעביר ואינו חושש: 

'''(ה)''' וגם כל פעם שעושה צרכיו. מותר ליטול עד סוף קשרי אצבעותיו: 

'''(ו)''' והוא הדין למי שידיו מלוכלכות מותר לרחוץ להעביר הלכלוך בלבד. ולא יכוין להנאה. וכהאי גוונא נשים המבשלות. מותרות להדיח הבשר: 

'''(ז)''' לדבר מצוה. עובר במים אפילו עד צוארו. וכן בחזרה: 

'''(ח)''' ולדבר הרשות. משום הפסד מרובה. עובר. אבל אינו חוזר: 

'''(ט)''' שורה אדם מפה בערב ט״ב במים. ומוציאה מהמים והיא מתנגבת. ומותר לקנח בה פניו ידיו ורגליו בט״ב. אפילו להנאה בעלמא: 

'''(י)''' טבילה של מצוה. אף על פי שמותרת בו כבר בטלוה בדורות אחרונים. הילכך תרחוץ ותחוף ערב ט״ב. ולמוצאי ט״ב חופפת מעט וטובלת: 

'''(יא)''' סיכה אינה אסורה אלא של תענוג. אבל מי שיש לו חטטין בראשו. סך כדרכו. ואסור לסוך שערות ראשו:

===ארובה ג. איסור נעילת הסנדל וטיול===
'''(א)''' סנדל שאמרו. של עור. אבל של בגד. או של שעם וגמי. מותר: 

'''(ב)''' אבל של עץ מחופה עור. אסור: 

'''(ג)''' בדרך מותר לנעול סנדל. וכן כשעובר ברחוב העכו״ם. וכשיגיע לעיר ולרחוב היהודים, יחלוץ: 

'''(ד)''' אסור לטייל כל היום. ואצ״ל שאסור לשחוק. או לעשות דבר שמביא לידי גיחוך וחוכא. אלא ישב דום כמי שמתו מוטל לפניו:

===ארובה ד. איסור מלאכה (כדי שלא להסיח דעתו מן האבילות):===
'''(א)''' עכשיו קבלו עליהם בכל מקום. עד חצות על כל פנים לאסור מלאכה שיש בה שיהוי קצת. אפילו אינו מעשה אומן: 

'''(ב)''' אבל דבר שאין בו עכוב כלל. כגון קשירה והתרה והדלקת נר וכדומה. אין קפידא: 

'''(ג)''' ושתיית טיטון{{הערה|עישון טבק.}}. אסר בעל כנסת הגדולה. ונדה על זה. והדין עמו. דלא גרע מתענוג וטיול. ומסיח דעת מהאבילות. וכן נהג אמה״ג ז״ל למחות. ולענוש העובר במזיד: 

'''(ד)''' מכל מקום לצורך קצת כשאינו מתכוין לתענוג. רק לעזור בעשיית צרכים. כידוע מטבעו ופעולתו הטובה בזה. כהאי גוונא פשיטא לי דשרי. מיהא במקום שאין רואין (כדי שלא ילמדו להקל) וכל שכן בלילה דקילא קצת בלאו הכי לעניין מלאכה לדעתי. עמו״ק. ועל זה סמכתי ועבידנא עובדא בדידי פעם אחת בלילה כשהוצרכתי לכך לצורך הבריאות למהר צועה להפתח. עם היותי מחמיר בו מהתענג בשתיית הטאבק. ולמנעו בכל כח. כאשר ראיתי לא״מ זצ״ל שהיה מקפיד מאד. ולכן ביום ירא אנכי אותו לעשות מעשה להקל אפילו לצורך הלז. אף על פי שיש להקל לאחרים כהאי גוונא. ולא יהא חמיר מסיכה ורחיצה דשרו כשאינו מתכוין בהם להתענג: 

'''(ה)''' מלאכת דבר האבד. מותרת בכל מקום: 

'''(ו)''' ופרקמטיא להרויח אסור. אין צריך לומר במקום שנהגו איסור במלאכה. אלא אפילו במקום שנהגו היתר. כי הלא מכל מקום צריכין למעט במשא ומתן גם משנכנס אב. על אחת כמה וכמה בט״ב עצמו, שראוי למנוע ממנו לגמרי בכל מקום: 

'''(ז)''' ואף העושה מעט. יעשה בצנעא. אבל בפרהסיא כלל וכלל לא: 

'''(ח)''' וכן כשהוא יום השוק ויריד. דהוי כדבר האבד. מכל מקום לא יעשה אלא על ידי עכו״ם. אע״ג דשאר מלאכת דבר האבד בבית. שריא על ידי עצמו נמי. הא שאני. כיון דמלאכת פומבי היא. אסירא על ידי ישראל: 

'''(ט)''' ת״ח בטלים ממלאכה בכל מקום. וכל הרוצה עושה עצמו ת״ח לעניין זה: 

'''(י)''' כל העושה מלאכה בט״ב להשתכר בלבד. אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. והנזהר יתברך מאלהי המערכה:

===ארובה ה. איסור תלמוד תורה ושאילת שלום===
'''(א)''' אסור לקרות בתנ״ך. ולשנות במשנה. במדרש הלכות ואגדות (ותינוקות של בית רבן. בטלים לגמרי): 

'''(ב)''' ונראה דחמיר בהא מאבל. דאפילו רבים צריכין לו. אסור: 

'''(ג)''' ודין. היינו תורה. ונראה לי דאסור לישב בדין. ואפילו נחוצים הבעלי דינין. מי ינחץ הדיין על כך. וימתינו. או ילכו לדרכם. דלא כמ״א: 

'''(ד)''' הוראה הצריכה לשעתה. ודאי מותרת: 

'''(ה)''' אבל קורא באיוב. ובדברים הרעים שבירמיה. ומדרש איכה. ופרק אלו מגלחין:

'''(ו)''' ונראה שדברים הללו מותר ללמדם גם לתלמידים (אף על גב דבאבל כהאי גוונא נמי אסור לדעתי. עמו״ק). ומצוה נמי איכא: 

'''(ז)''' חוץ בואלו מגלחין. חוכך אני להחמיר. משום שבאין לידי עיון וחקירה בדינין. אף על פי שהם מהלכות אבילות. מכל מקום משא ומתן ופלפול בהלכה. לא הותר. ומשום הכי אסור ללמוד בקבע עם תלמידים. אף בהלכות תשעה באב. על דעתי: 

'''(ח)''' אפילו על ידי הרהור אסור ללמוד בדברים המשמחים: 

'''(ט)''' ומותר לקרות כל סדר היום. פרשת קרבנות. ועבודה. איזהו מקומן. ופרק ר׳ ישמעאל: 

'''(י)''' אין שאלת שלום בין אדם לחברו בט״ב: 

'''(יא)''' והדיוטות שאינן יודעין ונותנין שלום. משיבין להם בשפה רפה וכובד ראש. כדי שיבינו מעצמן שיש איסור בדבר. ומכל מקום לא אסרו להשיב כלל ולהודיעם הטעם. משום דרכי שלום. מאחר שכבר שאל זה לפי תומו. אינו מהראוי לביישו. וגדולה מזו התירו אפילו בקריאת שמע להשיב במקום שאסור לשאול. נמי מהאי טעמא. כי כל דרכיה דרכי נזעם ונתיבותיה שלום:

===ארובה ו. איסור בתשמיש המטה===
'''(א)''' אפילו ליגע באשתו אסור. וכל שכן עמה במטה: 

'''(ב)''' ונהגו להצטער בשכיבה על גבי קרקע: 

'''(ג)''' גם אין יושבין על כסא וספסל עד אחר חצות. כמש״ל: 

'''(ד)''' אבל שאר דברים הנ״ל אסורין כל היום: 

'''(ה)''' ואם חל בשבת מותר בכולן. ויש אוסרין בתשמיש המטה. וכן נהגו במדינות אלו. ומכריז השמש בבית הכנסת אחר תפילת ערבית דברים שבצנעה נוהג: 

'''(ו)''' ואם נזדמנה ליל טבילה בליל שבת זו. טובלת ומשמשת:

===ארובה ז. ציצית ותפילין===
'''(א)''' נוהגין שלא להניחן שחרית. רק טלית קטן בלבד לובשין בבוקר. ונראה לי שצריך לברך עליו אם פשטו בלילה: 

'''(ב)''' ובמנחה מתעטפין בציצית ומניחין תפילין בברכה:

== שער הדלק - דלת ב ==
{{מרכז|{{גדול|{{גדול|דלת ב. למנהגי ט באב, סדר תפילותיו והנמשך. גם יש בה שבעה חלונות}}}}}}

===חלון א. סדר לילו ותפילת ערבית===
{{רן|
'''(א)''' הולכין לבית הכנסת בבגד גרוע ובלוי, וכובען בעיניהן. ליל ט״ב ויומו, יושבין בבית הכנסת לארץ:
'''(ב)''' מסירין הפרוכת. אין מדליקין רק נר א׳ לפני התיבה, ועוד נר א׳, שאם יכבה, ידליקוהו ממנו. ועכשיו נפסדו ונתקלקלו כל המנהגים הראויים, מרבין בנרות לפני כל א׳,כאילו הוא י״ט: 
'''(ג)''' מתפללין בקול דממה ודרך בכי כאבלים. ואין אומרים נחם ולא עננו בתפילת ערבית, כפי המנהג ולא מן הדין. אם חל במוצאי שבת, אומר הבדלה בחונן הדעת, כמוצאי שבת דעלמא: 
'''(ד)''' אחר תפילת לחש, אומר ש״ץ קדיש שלם: 
'''(ה)''' וקורא מגילת קינות בלי ברכה. ובכל &quot;איכה&quot; מגביה קולו יותר בבכיה ויללה. והיא בכיה קבועה לדורות, מאז שבכו בכיה של חנם בזה הלילה (וכן לעת ערב הציתו האויבים האש בהיכל ה׳). וזו א׳ מחמשה דברים שאירעו בט״ב. הב׳, נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. בו חרב הבית בראשונה ובשניה. ונלכדה ביתר, עיר גדולה לאלהים. בה נגדע כל קרן ישראל בבית שני. ובו נחרשה העיר ירושלם (ע״י טורנוסרופוס הרשע). לכן ראוי לנו למרר הבכי ביחוד בלילה זה. והקהל יושבים דוממים ושומעים. או קורין עמו בחשאי, וקולם לא ישמע: 
'''(ו)''' וכשמגיע לפסוק &quot;השיבנו&quot; אומרים אותו הקהל בקול רם. אחר כך מסיים החזן. וחוזרין הם לאמרו בקול פעם ב׳. וכן הש״ץ אחריהם: 
'''(ז)''' אחרי זה אומרים איזה פיוטי קינות. ראוי לומר גם כן הקינה שסדרנו במלון בית אל. מי יתן ראשי מים (אחר קריאת שמע שעל המטה): 
'''(ח)''' אחר כן אומרים ואתה קדוש. קדיש שלם בלי תתקבל. עלינו. קדיש יתום. והולכין כמנודין לשמים. ואין נותנין שלום זה לזה: 
'''(ט)''' כשחל במוצאי שבת. אין אומרים למנצח. ולא ויהי נועם. ולא ויתן לך. ואין מברכין הבנים. [ו]הש״ץ אחר שסיים התפילה ואמר קדיש, פושט ידו לאור הנר ומברך בורא מאורי האש. ואינו מברך על הבשמים: 
'''(י)''' ובמוצאי ט״ב מבדיל על הכוס. ואינו מברך על הנר ולא על הבשמים: 
'''(יא)''' כבר נתבאר לעיל, שדין ליל ט״ב כיומו לכל דבר (חוץ ממלאכה. לדעת רש״י. ולא קיי״ל הכי) ואפילו בין השמשות שלו אסור:
}}

===חלון ב. סדר יומו===
(א) כבר נתבאר לעיל מנהג הנטילה בבוקר. ולכן מברך גס על נטילת ידיים כדרכו בכל יום. וכן ברכה על טלית קטן נתבאר לעיל:{{ש}}
(ב) אבל ברכת &quot;שעשה לי כל צרכי&quot; אינו אזמר (אם לא שיש לו מנעל של שער), כמו שנתבאר בס״ד במבוא בית אל, ובאורח ב׳ דשער המזרח:{{ש}}
(ג) גם ברכת &quot;עוטר ישראל&quot; לא יאמר בשחרית, אבל אומרו במנחה:{{ש}}
(ד) מעתה תרע לכוין חשבון ק׳ ברכות. כי חסרת היום ט׳ או י׳ ברכות מן המניין (אם לא הוצרכת לנקביך) כשתתנהג בדרך חכמה כאשר הוריתיך בבית אל, הדרכתיך במעגלי יושר בהיותנו שם במלון. ותדע למלאות החסרון לפחות על ידי שמיעת ברכות, ועניית אמן אחריהם:{{ש}} 
(ה) משכימין קצת לבית הכנסת. ובאין מעצמן בלי קריאת השמש:{{ש}} 
(ו) ומסדרין ברכות השחר ופרשת קרבנות וסדר עבודה כסדרן בכל יום. ואומרים פסוקי דזמרה בעצבון כאבלים. יושבין לארץ וקורין קריאת שמע בברכותיה וקולם בל ישמע, אלא כאוב מארץ קול נמוך, ועומדים להתפלל י״ח בלחש. ואין אומרים עננו ולא נחם (מחמת המנהג, אבל מן הדין לומר שניהם):{{ש}} 
(ז) מחזיר ש״ץ התפלה. אומר עננו בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה. אם לא אמרו שם, אומרו בשומע תפילה: {{ש}}
(ח) וחומר נחם מן הדין וההלכה. אלא {{קיצור|שבק״ק|שבקהל קדוש}} אשכנזים נהגו להמתין בו עד תפילת המנחה: {{ש}}
(ט) אין אומרים תחנון, ולא נופלין על פניהם. ואומר חצי קדיש. כשחל בה׳, אין אומרים אל ארך אפים: {{ש}}
(י) מוציאין ספר תורה (קודם שמברך העולה לתורה אומר: &quot;ברוך דיין האמת&quot; בלחש, בלי שם ומלכות). קורין בפרשת ואתחנן (כי תוליד), (כהן) עד ובכל נפשך, (לוי) מלבדו, (ישראל) כל הימים. (אין אומרים מי שבירך לעולים). חצי קדיש: {{ש}}
(יא) ומשונה קדיש זה, שאומר אותו אחר שקרא הג׳ המפטיר, מפני שהוא ממנין הקרואים, ואי אפשר להפסיק ביניהם. ולא ראוי לקרות בו רביעי למפטיר, שאינו בדין שיעלה למעלת ראש חודש וחול המועד, כיון דלא טפי ביה מילתא מחבריה למעליותא. וכשמצניעין ספר תורה, מיד יושבין ומקוננין. ואין שם קדיש לפני התיבה כמו במנחה דתענית. על כן צריך לומר קדיש אחר קריאת התורה מיד על הבימה: {{ש}}
(יב) גולל ספר תורה, ומפטירין &quot;אסף אסיפם&quot; בניגון בכיה, ומברך לאחריה ג׳ ברכות עד &quot;מגן דוד&quot; (תמצא בקרית ספר דמוסך השבת). אומר ש״ץ &quot;יהללו&quot;, ומכניסין ספר תורה למקומו: {{ש}}
(יג) ישבו לארץ, מתפלשים באפר, ידומו כל העם. וש״ץ פותח לומר קינות בקול מר. אבל יחידו של עולם יעשה, מספד תמרורים, לעורר בבכי כמי שמתו מוטל לפניו, ועיניים זולגות מאין הפוגות. והוא  והשומעים צריכים להרבות בבכיה. ולצעוק ווי בכל לשון של קינה וזעקה ואנחה, השוברת כל גופו של אדם, עצמותיו פצחה. על העדר טוב הצלחה. ציון דורש אין לה, היינו עזובה היינו שכוחה. יגענו ולא מצאנו מנוחה. ערבה כל שמחה: {{ש}}
(יד) אסור לספר שיחה קלה בשעת אמירת הקינות, ולא לצאת החוצה (אם לא לצורך נקבים), שלא להסיח דעתו מהם. ולא לפרוש מאבילי ציון וירושלם. ולא אטריח קולמסי לדבר מקלי עולם השמחים לאיד. הגרועים מבני נכר. שאפילו אויבינו השומעים אותנו מתאבלים ובוכים, ליבם נשבר ונעכר. והלָלו לשחוק עושים לחם שערים. גוליירין הקטנים מתגרים. הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים. והגדולים כסומים וכעורים מושכים ידיהם את לוצצים. מלעיגים ומלעיבים ומתעתעים בתוכחות. הלא טוב מותם מחייהם. אטו ברשיעי כהאי גוונא ובגברי קטילי עסקינן. ולא נחרבה ביתר אלא על שלא התאבלו על ירושלם כראוי. אף על פי שהיו בה חסידים גדולים ותנאים הראשונים. והקולר תלוי בצואר מי שיש בידו למחות. והמוחה יזכה לנחמות ולשמחות: {{ש}} 
(טו) אם יש אבל בעיר. הולך בלילה לבית הכנסת. אפילו הוא בתוך ג׳ ימים לאבלו. עמו״ק: {{ש}} 
(טז) מסיימין הקינות בססוקי נחמה. שלא יתייאשו מן הגאולה (ועוד, שבו נולד המשיח, כדאיתא במדרש איכה. לפי שמיד היה ראוי לבוא, ולחזור ולהבנות בית המקדש, אם היו ראויים). מנהגו של {{קיצור|אמה״ג|אבי מורי הגאון}} ז״ל. לקרות פרשת קרבו גוים לשמוע אחר חצות. ובכתבי אר״י, שיש לומר &quot;נחמו&quot; במנחה: {{ש}} 
(יז) אחר הקינות אומרים אשרי, ובא לציון. ומדלגין &quot;ואני זאת בריתי&quot;. אומרין &quot;ואחה קדוש&quot;. קדיש שלם בלי תתקבל. אומדים עלינו. ואין אומרים שירים ומזמוריס. והילכין כבני אדם הנזופין למקום. ואין נותנין שלום זה לזה:{{ש}}
(יח) יש שהולכין לבית הקברות אחר יציאה מבית הכנסת. והאר״י ז״ל מנע מזה. בפרט אם לא תיקן עוון קרי:

===חלון ג. כשיש תינוק למול===
(א) מלין אותו אחר שגמרו הקינות. שכבר אמרו פסוקי נחמה. וכתיב שש אנכי על אמרתך:{{ש}}
(ב) ואם היולדת במקום המילה בקרוב. כדי שתוכל לכוין שמיעת הברכה. תשתה היא מהכוס. והוא שלא תפסיק בדבור בין שמיעת הברכה לשתייה. ואם לאו. יטעים לתינוקות:{{ש}}
(ג) אבי הבן ומוהל וסנדק. מותרין ללבוש בגדי שבת (אבל לא חדשים. ולא בגדי פשתן מכובסים. ואינן רשאין להסתפר. אפילו על ברית שמראש חודש ואילך) כשמביאין הילד למולו. ואחר המילה פושטין אוהן. ומשלימין התענית: {{ש}}
(ד) אבל ט׳ באב שנדחה ליום א׳. בעל ברית (לעניות דעתי בזו יש להקל באבי הבן בלבד) מתפלל מנחה קטנה, ואינו משלים תעניתו. שיום טוב שלו הוא. ועכשיו לא נהגו כך אפילו בד׳ צומות שנדחו. לעולם משלימין. פוק חזי מה עמא דבר:{{ש}} 
(ה) ולעולם עושין הסעודה בלילה שאחר התענית:{{ש}}
(ו) נוהגין שלא לשחוט ולהכין אפילו צרכי סעודת מצוה. עד אחר חצות. אם אפשר. ואם לאו. מקדימין כמה דבעו. כמש״ל:{{ש}}
(ז) חולים, וקטנים שהגיעו לחינוך, שאכלו בט׳ באב, אומרים נחם בבונה ירושלים:{{ש}}
(ח) אחר חצות, יושבין על הספסל:

===חלון ד. למנחה===
'''(א)''' מתעטפין בציצית ומניחין תפילין ומברכין עליהם. ואז יש לומר גם כן ברכת עוטר ישראל. ונוהגין להשלים אז מה שחסרו לומר בשחר. כגון תהלים, שירים ומזמורים: 

'''(ב)''' אומרים פרשת הקרבנות. וסדר עבודה. אשרי. חצי קדיש. מוציאין ס״ת. קורין ויחל [ביוכ״ק] לאותן ג׳ שעלו לתורה בשחר. כדי לעשות להם מי שברך:

'''(ג)''' וגולל ספר תורה. ומפטיר השלישי דרשו [יוכ״ק] ומברך כבשחר. מצניעין ס״ת. ואומר ש״ץ חצי קדיש: 

'''(ד)''' ועומדין להתפלל י״ח בלחש. ואומרים נחם בבונה ירושלים. ועננו בשומע תפילה. אם לא אמר לא זה ולא זה. אינו חוזרה:

'''(ה)''' ואם נזכר{{הערה|שלא אמר נחם. דאילו עננו מקומו לכתחילה בשומע תפילה.}} בשומע תפילה. נראין דברי ט״ז. שכוללין אותו בשומע תפילה:

'''(ו)''' ועננו אומר תחילה. ובו מסיים: ועננו כי אתה שומע כו׳. וחותם בשומע תפילה:

'''(ז)''' ואם לא נזכר עד שהגיע לעבודה. אומרו קודם ותחזינה (כן הוא העיקר). אחר סיום התפלה, אומרים רבון של תענית (אחר שמונה עשרה של חול): 

'''(ח)''' מחזיר ש״ץ התפילה. ואומר עננו ברכה בפני עצמו כבשחר. ונחם בבונה. ודין שכחתו. כדין היחיד: 

'''(ט)''' אחר התפילה אומר קדיש תתקבל. ואין שם נפילת אפים. עלינו. קדיש יתום ונפטרין והולכין: 

'''(י)''' ועדיין כל דיני ט״ב נוהגין עד הלילה כמש״ל. ואפילו ספק חשכה. כדרך שבין השמשות שלו אסור בכניסתו: 

'''(יא)''' אמנם ספק יציאה חמור לעולם. לפי שאינו יוצא מידי חזקתו. אלא בדבר ברור. שהוא ודאי לילה:

===חלון ה. למוצאי ט' באב===
{{רן|
(א) כבר {{קיצור|נ״ל|נתבאר לעיל}}. שאם חל ט׳ באב בא׳ בשבת. מבדיל על הכוס במוצאי ט׳ באב. ואם מתענה גם עשירי. ישמע בליל עשירי הבדלה מאחר: 
(ב) ואם לא אפשר. {{קיצור|נ״ל|נראה לי}} דטפי עדיף להמתין עד ליל ג׳, דאכחי זמניה הוא, מלברך על הכוס ולהטעים לתינוקות. קידוש הלבנה, עיין לעיל במקומו: 
(ג) נהגו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין ולא לספר ולא לכבס ולא לרחוץ, בליל עשירי, ולא ביומו עד חצות. לפי שבט׳ לעת ערב הציתו האש בהיכל. ובעשירי נשרף רובו: 
(ד) ואם ט׳ באב נדחה. מכל מקום אסור בבשר ויין בליל התענית{{הערה|היינו במוצאי התענית. והוא משום האבילות של התענית שנמשך קצת בלילה שלאחריו.}}. אבל ביום של אחריו מותר מיד: 
(ה) ואז אין צריך להתענות ב׳ ימים, אף על פי שמתענה בשאר שנים תשיעי ועשירי: 
(ו) וכשחל עשירי בערב שבת. מותר לכבס ולספר ולרחוץ מיד. ועש״י סימן ק״ו: 
(ז) י׳ בו נולד יששכר (בו באו מזקני ישראל לדרוש את ה׳. בו היה גרוש בני ישראל מצרפת בשנת ס״ו לאלף הששי. בחודש ה׳ נבא חנניא בן עזור בשקר להשיב גלות בבל. וכן אחר חורבן בית שני קמו נביאי שקר שיבנה מיד. גם בביתר) בחדשו (שהוא לחלקו, כמש״ל. והוא{{הערה|יששכר}} בעל תורה, שכמעט שקע אורה{{הערה|של התורה}} ביום זה) ומת בן קכ״ב: 
(ח) מכל מקום יש בו תקוה טובה. ועוד שהוא יום טוב של זמן עצי הכהנים, סנאה בן בנימן:
}}

===חלון ו. לעשות זכר לחורבן===
{{רן|
(א) משחרב בית המקדש. תקנו שלא לבנות בניין מסויד ומכוייר. הוא מלאכת ציור ופיתוח בגפסית (שקורין שטיקטאר): 
(ב) ואפילו בסיד בלבד אסרו, אלא צריך לשייר לפחות אמה על אמה נגד הפתח בלא סיד: 
(ג) ואף הבונה חדר אחד בלבד בכלל זה (עש״י סימן קס״ט). והלוקח בית ויודע שנעשה באיסור. צריך לקלוף בכותל כשיעור זה: 
(ד) וכן התקינו שהעורך שולחן לאורחים (אע״פ שמצוה גדולה היא כדלעיל בשער סור. והוא הדין לשאר סעודת מצוה, כגון מילה וחתונה), מחסר ממנו מעט, ומניח מקום פנוי בלי קערה מן הקערות הראויות לתת שם. אהה מימי לא שמעתי ולא ראיתי מי ששם לב לזה. ממיעוט השגחה על דברי חז״ל. עם היות כל דבריהם כגחלי אש: 
(ה) אמנם בסעודת שבת וי״ט, כתבתי בחיבורי דשרי לדעתי. ואיסורא נמי איכא, אם מקומו ניכר שפנוי משום כך. עמו״ק: 
(ו) וכשאשה עושה תכשיטיה, בחתונה וכדומה (ונ״ל להחמיר בזו גם בשבת ויום טוב), משיירת מין תכשיט א׳ מהתכשיטין שנוהגת בהם, כדי שלא תתקשט בכל התכשיטין בפעם א׳ במלואותם: 
(ז) וכשחתן הולך לחופתו, נותן אפר מקלה בראשו במקום הנחת תפלין. גם בזו אינן נזהרין. מי יודע שמא כמה לא הצליח זווגם בעון זה שאינם שמים על לב אבילות ירושלם בעת שמחתם: 
(ח) וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר, וכל משמיעי קול של שיר לשמחה במשתה (אם לא לשמח חתן וכלה. מכל מקום לא יפליגו בשחוק). ואסור לשמעו. אודנא דשמעא קל זמרא תעקר. זמרא בביתא חורבא בסיפה. {{קיצור|בעו״ה|בעוונותינו הרבים}} נתקיים בבעלי בתיס רבים וגדולים כפלטין של מלכים, שהיו כל ימיהם כחגים, והיה תוף וחליל משתיהם, ונסבו לנכרים בתיהם, אף על פי שהיו בידם מעשים טובים, כי גדלה קנאת ה׳ על הדבר הזה. אל ישמח ישראל אל גיל כעמים, ישישו כי ימצאו קבר פתוח גרונם, ומרמה תכין בטנם, רומו מעט ואינם: 
(ט) אפילו שיר בפה על היין אסור, משום בשיר לא ישתו. ולא דבר הכתוב אלא בהוה, כי היין ישמח חיים. ואין אומרים שירה אלא על היין: 
(י) אבל אף בלא יין, אסור כל שיר שהוא לשמחה בעלמא, אם לא הרמת קול עב בלי ערך ויחס, כגון להזדרז במלאכה, כדרך שעושין מושכי הספינות או מנהיגי הבקר, מותר: 
(יא) אך הנשים המשוררות, אפילו בעת מלאכתן, כמו שרגילות לעשות בעת טויה ואריגה, איסור כפול הוא. אם משום שהוא זמר נערך מסודר לשמחה בלבד. ועוד קול באשה ערוה, במקום שיש אנשים שומעים. ולפיכך גם לשתק התינוק תזהר מלהשמיע קולה במקום אנשים, אם תוכל להשתיקו בדבר אחר: 
(יב) גם בשיר ושבח להשי״ת על היין, אך על פי שיש אומרים שמותר, אינו דבר ברור, ויש לאסור. {{קיצור|עמו״ק|עיין מור וקציעה}}. והגאון מוה׳ ליוואי מפראג בספר נצח ישראל, הפריז על המדה, לומר שאפילו בזמן בנין הבית היה אסור לעשות כן: 
(יג) מכאן אתם דן קל וחומר, לאותן קלי דעת שמפזרין מעות לחזן לנגן על סעודת ברית כשעושין מי שבירך, כי הוא עון פלילי. ולא ידעתי מהיכן בא המנהג הרע הזה במדינה זו המשובשת בגסו״ת, להקל ראש באיסור חמור כזה, לא לכבוד שמים כי אם לכבוד עצמן. ואף שאמרו ז״ל: כל מצוה שקבלו עליהן ישראל בשמחה, עדיין עושין אותה בשמחה, לא אמרו לעשות בה איסור חס ושלום. ולא נתכוונו אלא ללב שמח מעצמו בקיום המצוה, פקודי ה' משמחי לב, לא שניגון המזמר יעורר השמחה. כל שכן אחר שכבר נתקיימה המצוה בשמחה ובטוב לבב, לשמחה מה זו עושה עתה ככה, הלא די בשמחת הסעודה ברכה. ואפילו ברכת השמחה במעונו אין לה מקום בכאן, משום צערא דינוקא. על אחת כמה וכמה שלא לזמר להנאת גופנית בלבד, לאחר שחלף עבר מעשה המצוה:
(יד) אמנם בחתונה אין בי כח לאסור, משום שמחת חתן וכלה (שהיא מצוה רבה. בפרט שהיא מצוה שקיבלו בקטטה. וצריך לשיר בשירים על לב רע להסיר מתוכו מוטה), דניחא להו בהכי ודאי. ולא גרע זימרא דפומא מדמנא. ואפילו הכי לא שפיר דמי לבדוחי טובא בכל גוונא, משום &quot;בכל עצב יהיה מותר&quot;:
(טו) אסור למלא פיו שחוק בעולם הזה, אפילו לדבר מצוה (ואין צריך לומר בסעודת פורים מתוך מאכל ומשתה) משום ב׳ טעמים. א. לפי ששחוק וקלית ראש מרגילין את האדם לערוה. והב׳ משום חורבן בית קדשנו ותפארתנו: 
(טז) וכאן מקום שראוי להרחיב בו הדיבור. אלמלא לא היה אלא עוון זה בידינו, שאין מתאבלין על ירושלים כראוי, די להאריך גלותנו. והיא בעיני הסיבה קרובה היותר גלויה עצומה וחזקה לכל השמדות המופלגות הגדולות הנוראות המבהילות הרעיונים אשר מצאונו בגלות בכל מקומות פזורנו על צווארנו נרדפנו. לא הונח לנו להרגיע בגוים עם שפלותינו ענינו ומרודנו. לפי שיצא האבל הלז מליבנו. בהיותנו שוקטים בארץ לא לנו. שכחנו את ירושלים ולא עלתה על לבבנו. על כן כמת מלב נשכחנו. מדור לדור נוסף יגון על יגוננו ומכאובנו. וכל אוהב אמת יודה לדברינו. וכאשר יוכיח הנסיון ביחוד ביום ט׳ באב המר, מי ומי המתאבל ונאנח על חורבן הבית ושממות חרצנו כראוי ממעמקי הלב? כמה דמעות נשפכות על זאת? ואין צריך לומר בשאר ימי השנה, אין זוכר ואין פוקד ואין דובר דבר ממנה, אפילו במחשבה לא נא זכרונה, כאילו מקרה הוא היה לנו. על כן שבנו לחטאה אבותינו ללמוד דרכי העכו״ם, שממנה נמשכו כל הרעות בכלל, כאשר נאמר להלן בס״ד. ונייחד חלון התיבה. להשקיף ממנו לארכה ולרחבה:
}}

===חלון ז חלון המצרי===

==דיני חמשה עשר באב==
{{רן|
(א) ט״ו באב. לא היה י״ט לישראל כמוהו (וכיום כיפור). בו כלו מתי מדבר: 
(ב) יום שהותרו שבטים זה בוה: 
(ג) יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים:
(ד) יום שביטל הושע פרדסאות שהושיב ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל: 
(ה) יום תבר מגל. שעד אותו יום כורתין עצים למערכה. ומכאן ואילך פוסקין. שתשש כוחה של חמה: 
(ו) ובו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה: 
(ז) והוא זמן עצי כהנים (זתוא): 
(ח) לפיכך אין אומרים בו אפילו למנצח. ולא אל ארך אפים. קל וחומר לתחנון וצידוק הדין וצדקתך צדק: 
(ט) ויפה מנהג ק״ק פולין. שאין נופלין על פניהם גם במנחה שלפניו. שצריך לעשות לפחות זכר לי״ט גדול כזה להשלימו כלילי שבת ויומו: 
(י) מהיום הזה והלאה. צריך להוסיף על הימים. ולעסוק בתורה גם בלילות. והמוסיף מוסיפין לו על שנותיו: 
(יא) אחר ט״ב קורין לעולם פ׳ ואתחנן. ומפטירין נחמו (שנה זו, ט״ז בו). הסימן קומו{{הערה|ט&quot;ס וצ&quot;ל צומו. עיינו [[שולחן ערוך אורח חיים תכח ד]].}} וצלו. ומכאן ואילך מפטירין עד תשלום ז׳ דנחמתא: 
(יב) בי״ח בו תענית. שכבה נר מערבי בימי אחז: 
(יג) ך׳ בו. זמן עצי כהנים . בני פחת מואב: 
(יד) כ״ב בו. כלו מ׳ יום של שכיבת הנביא על שמאלו לעוון בית יהודה: 
(טו) (שנה זו. היא שבת. קורין עקב. ומפטירין ותאמר ציון): 
(טז) כ״ד. י״ט מגילת תענית. תבנא לדיננא שלא תירש הבת עם הבן:
(יז) כ״ח. ירד משה לפסול לוחות שניות: 
(יח) כ״ט. עלה ונשנית לו התורה: 
(יט) בו תורמין הלשכה. והוא גורן למעשר בהמה אליבא דבן עזאי: 
(כ) הוא ערב ראש חודש. אין נפילת אפים במנחה: [ונהגו רבים בכ״מ להתענות ולומר יו״כ קטן להכין הלב לתשובה. וכשחל בערב שבת, יש מקדימין ביום ה׳]: 
(כא) (שנה זו שבת. קורין ראה. ומפטירין עניה סוערה. מברכין החודש. אין אומרים אב הרחמים ולא צו״ץ): 
(כב) אב לעולם מלא, יום שלשים שלו הוא א׳ דראש חודש אלול:
}}

==הערות==
&lt;references /&gt;

[[קטגוריה:סידור בית יעקב (עמדין)]]</text>
      <sha1>cuae2g4ad1dhw3ujyo68yqm8hyl6lsg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שופטים ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>346535</id>
    <revision>
      <id>1417119</id>
      <parentid>1400370</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12690" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|שופטים|א|ב|ג}}
{{תוכן עניינים שטוח}}
==פסוק א==
'''(ב) למה בא אעלה אתכם עתיד במקום עבר?:'''
'''(יא) למה חזר פה הספור ממיתת יהושע והזקנים שכבר נזכר בסוף יהודע?-מן פסוק יא עד סוף הקאפטיל באו דברים מכופלים ומיותרים ורובם אין להם שייכות לכאן כלל:'''

{{דה מפרש|ויעל}}
אחר שכרתו ברית עם יושבי הארץ עלה מלאך ה' שהוא נביא במלאכות ה' להוכיחם ע&quot;ז.

{{דה מפרש|ויאמר אעלה אתכם}}
תוכחה זו סובבת על ב' דברים:
א) מצד הרע שיש בהמעשה עצמה ע&quot;ד תיסרך רעתך,
ב) מצד הנזק הנמשך ממנה, (על הא') אומר, הלא חשבתי אעלה וכו' רצה לומר,
א) ההרמה מן השפלות היותר גדול מעני מצרים,
ב) ההגעה אל המעלה היותר גבוה שהיא ואביא אתכם אל הארץ ואומר עי&quot;כ אמרתי כי תכירו טובה זו עולמית מה שחויבתם לי בעבורה הודאה ועבודה, ועי&quot;כ לא אפר בריתי אתכם לעולם רק בתנאי.

==פסוק ב==
{{דה מפרש|ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת}}
אחר שברית הזה עם אויבי ה' מתנגד אל הברית אשר ביני וביניכם כי א&quot;א שתתקיים אהבת האל עם אהבת אויביו ומחרפיו, ועתה כי לא שמעתם בקולי, ושכחתם כל תגמולי עליכם מה זאת עשיתם הלא מעשה כזו רעה מצד עצמה, כמו שאמר ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך.

==פסוק ג==
{{דה מפרש|וגם}}
(מבאר ענין הב') 
&lt;קטע התחלה=מב/&gt;הלא ימשך לכם נזק ממעשיכם כי עי&quot;כ אמרתי לא אגרש אותם מפניכם, ויזיקו אתכם בין במדיניות כי יהיו לכם לצדים, בין באמונה כי אלהיהם יהיו לכם למוקש, ברר להם כי חטאו,
א) נגד הטוב מצד עצמו,
ב) נגד המועיל.

==פסוק ד==
{{דה מפרש|ויהי}}
אז התעוררו לבכות כי ראו שהסכילו עשו.

==פסוק ו==&lt;קטע סוף=מב/&gt;
{{דה מפרש|וישלח}} 
כל הספור הקודם היה בעוד היו הזקנים שאריכו ימים אחרי יהושע, שבימיהם עדיין עבדו את ה', רק שהתרשלו בכבוש הארץ ובא מלאך והוכיחם ע&quot;ז והם התחרטו ובכו וזבחו לה', עתה מתחיל לספר מה שהיה אחרי מות הזקנים, והקדים שתחלה שלח יהושע את העם לרשת הארץ כפי פקודת התורה והם החזיקו בעבודות ה'.

==פסוק ז==
{{דה מפרש|ויעבדו}}
וכן החזיקו בשלמותם ויעבדו את ה' כל ימי יהושע והזקנים אחריו, יען אשר הזקנים ראו את מעשה ה' בעיניהם היו מורים את העם ומדריכים אותם במעגלי צדק.

==פסוק ח-י==
{{דה מפרש|וימת}}
אבל יהושע מת וגם כל הדור ההוא נאספו, ויקם דור אחר אשר לא ידעו את ה' ע&quot;י העיון והלימוד וגם לא ידעו את המעשה עפ&quot;י ראות עיניהם ומאז התחילו לעזוב ארחות יושר ללכת בדרכי חשך.

==פסוק יא==
'''(מן פסוק יא עד פסוק כ' הוא מאמר מוסגר והוא כעין הצעה והקדמה לכל הספר ולכל ספורי ימי השופטים):'''
 
{{דה מפרש|ויעשו}}
חושב כי התמוטטו בשלשה מדרגות זה אחר זה:
א) תחלה עשו את הרע בעיני ה' שחטאו נגד מצות התורה,
ב) אחר כך הגיעו לקצה המרי עד שעבדו את הבעלים. ועתה ביאר כי במרי זה שעבדו ע&quot;ז היה ג&quot;כ שתי מדרגות, כי יש העובד ע&quot;ז בשיתוף, ויש ששוכח אלהים עשהו בהחלט. ותחלה עבדו בשיתוף. וזה שאמר –

==פסוק יב==
{{דה מפרש|ויעזבו את ה' אלהי אבותם}}
(יש הבדל אצלי בכ&quot;מ בין כשמזכיר שם ה' סתם שאז ידבר עליו מצד היותו בורא העולם ומחדשו ובין כשיזכיר שם אלהים בכינוי (כמו אלהי ישראל אלהי אבותם) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;שאז ידבר עליו מצד הקשר שיש לו עם ישראל ועם אבותיהם שבחרם לחלקו והשגיח עליהם בהשגחה מופלאת) ומצד זה אסור להם לעבוד בשיתוף כי אינם נתונים תחת שום שר וכוכב רק תחת השגחת ה', כמו שאמר אשר חלק ה' לכל העמים ואתכם לקח ה', ובעת יעבדו בשיתוף הגם שאינם עוזבים את ה' מצד עצמו, כי עדיין מאמינים שהוא בורא העולם ומחדשו, בכ&quot;ז עוזבים את ה' אלהי ישראל או את ה' אלהי אבותם, רצה לומר שעוזבים אותו מצד שהוא אלהי ישראל ואלהי אבותם שעי&quot;כ הם תחת פקודת השגחתו ואין אתו אל נכר, וזה שאמר ויעזבו תחלה עזבו את ה' אלהי אבותם רצה לומר שהתחילו לעבוד בשיתוף ועזבו אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים שמאז השלם בהשגחה מיוחדת ויחדם לחלקו, וילכו אחרי אלהים אחרים ובזה הכעיסו את ה' במה ששתפו שם שמים ודבר אחר. ואחר כך התמוטטו יותר וירדו פלאים.

==פסוק יג==
{{דה מפרש|ויעזבו את ה'}}
גם מצד שהוא ה' בורא המציאות כי כחשו בה' ויאמרו לא הוא ויעבדו לבעל ולעשתרות.

==פסוק יד==
{{דה מפרש|ויחר}}
כמו שחטאו בג' מדרגות, כן העלה עונשם בג' מדרגות:
א) תחלה ויתנם ביד שסים, שבאו לשוסס ממונם ורכושם.

ב) אח&quot;כ וימכרם ביד אויביהם מסביב, שהיו אויבים להם עצמם באשר הם שכניהם הרעים, ופירוש וימכרם שמסרם בידם שע&quot;י שסלק השגחתו מאתם סר צלם מעליהם ונעזבו ביד הטבע והמקרה, ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם שהיו חזקים מהם בטבע.

ג) ואח&quot;כ הוסיף להענישם בפועל לא ע&quot;י סילוק השגחתו לבד, עד כי –

==פסוק טו==
{{דה מפרש|בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה}}
רצה לומר כי תחלה שהיה רק הסתרת פנים לא היתה הרעה ע&quot;י יד ה', רק באה בטבע מעצמה ועתה הענישם בפועל ובמכת ידו, ותחלה שהיה רק הסתרת פנים יצויר שלפעמים יצליחו גם הם בדרך הטבע נגד אויב שחלש בטבע, ועתה שהענישם בפועל כפיו, הנה בכל אשר יצאו הגם שהיה ראוי שיצלחו בדרך הטבע יד ה' היתה בם לבל יצלחו כאשר דבר כו' להם שבעת יעבדו ע&quot;ז יענישם בפועל, וכן התמיד להרע להם עד שהצר להם מאד והכירו את אשר הרעו והתחילו לשוב.

==פסוק טז==
{{דה מפרש|ויקם}}
כבר כתבתי שמאמר זה בכללו מן פסוק יו&quot;ד עד סוף הסימן היא כעין הוצעה כוללת לכל הספר, שספר ענין ישראל כל ימות השופטים עד שמואל הנביא כותב הספר, שבמשך הזמן ההוא נמשך חטאם בא' מג' מדרגות הנ&quot;ל, ועונשם באחד מג' מיני עונשים הנ&quot;ל, ועתה יספר איך היה ענין השופטים שקמו בכל דור להושיע לישראל, תחלה אמר דרך כלל ויקם ה' שפטים ויושיעום שתמיד עת צר להם הקים להם שופטים וכן השופטים שהיו להם הושיעום מיד שוסיהם, בזה הושוו כל השופטים שהגיע לישראל תשועה על ידם. אבל היה הבדל במשך זמן התשועה שמצאנו שופטים שהיה להם תשועה כל ימי חיי השופט, כמו עתניאל ודבורה ודומיהם, ומצאנו שופטים שעוד בחיי השופט חזרו האויבים לשלוט בהם, כמו אהוד ושמשון ודומיהם, ומבאר שזה היה תלוי לפי הדור שאם שמעו לקול השופט כל ימי חייו, ואז נושעו כל ימי חיי השופט עד מותו שחזרו לרשעתם, ולפעמים מרו וסרו מהר בעוד השופט חי, ושלט עליהם אויב בחיי השופט. וזה שאמר –

==פסוק יז==
{{דה מפרש|וגם}}
רצה לומר לפעמים גם אל שופטיהם לא שמעו כי זנו וכו' סרו מהר בחיי השופט ובזה סרו מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצות ה', שאבותם היה דרכם לשמוע מצות נביאיהם ושופטיהם, כמו שאמר (בפסוק ז') ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים והם לא עשו כן, ובעת הזאת גבר אויב בעוד השופט חי.

==פסוק יח==
{{דה מפרש|וכי}}
רצה לומר ולפעמים הקים כו' שופטים והיה ה' כו' והושיעם כו' כל ימי חיי השופט, וגם זה היה לפי מעשה הדור כי ינחם ה' מנאקתם מפני לוחציהם. כי עמדו בצדקם כל ימי השופט וצעקו אל ה' ונחם אל הרעה כל ימי השופט, ומ&quot;ש לוחציהם ודוחקיהם, הלוחץ נגשו במס ועבדות, והדוחק בא במקומו וצר לו המקום כמו שאמר ואיש אחיו לא ידחקון (יואל ב'), אבל בכ&quot;ז.

==פסוק יט==
{{דה מפרש|והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם}}
וזה היה הסבה שאחר מות השופט נתנו לבז ולמשסה.

==פסוק כ==
{{דה מפרש|ויחר}}
אחר שהקדים ההקדמה הזאת מן פסוק יא עד הנה שב למה שסיים בפסוק י' ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה' וכו', ולכן ויחר אף ה' בישראל, שאחר שראה ה' שהתמוטטו מאמונתם חרה אפו על הדורות ההם ויאמר יען אשר עברו את בריתי (ולא שמעו לקולי, ולמעלה (ב) ולא שמעתם בקולי, שמיעה בקול הוא קבלת הפקודה או הדברים מצד עצמם, ושמיעה לקול הוא שישמע הטענה והראיה מצד השכל, כמו ושמע לקול יריבי (ירמיה יח) הקשיבו לקול שופר (שם ו') רצה לומר טענות שלהם, ועדות השופר, שמורה פורעניות, ומוסיף שלא שמו הלב לשמוע מצד הטענה והמופת).

==פסוק כא==
{{דה מפרש|גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם}}
רק ישארו הגוים בא&quot;י להיות לצנינים. &lt;קטע סוף=י/&gt;

{{דה מפרש|אשר עזב יהושע}} 
הוא מאמר מוסגר רצה לומר מה שיהושע עזבם ולא הורישם בחייו כבר היה סבה מאת ה', והוא –

==פסוק כב==
{{דה מפרש|למען נסות}}
שרצה לנסות הדור שאחרי יהושע אם ישמרו דרך ה' להוריש את הגוים ושלא יכרתו ברית עמהם. ומטעם זה –

==פסוק כג==
{{דה מפרש|וינח ה' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר}}
ונמשכו ימי הכיבוש עד אחרי מות יהושע, למען יראה אם הדור שאחריו ישמרו תורת ה' להורישם ושלא יכרתו ברית עמם, וכ&quot;ז מאמר מוסגר, שמזה יוציא מ&quot;ש שאחר שלא עמדו בנסיון ולא הורישו אותם, וכמו שאמר באורך בקאפיטאל א', לכן כשחרה אף ה' גזר שלא יוסיף להוריש איש מפניהם, ולא יכלו עוד להתגבר עליהם, וכמו שיעד להם יהושע (כג יב יג) אם שוב תשובון וכו' ידוע תדעו כי לא יוסיף ה' להוריש אותם והיו לכם לפח עד אבדכם וכו' וזה מתקיים אחרי מותו.</text>
      <sha1>t57rt47l3y8jerueh7avzlyn9nxr2jy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שופטים ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>346538</id>
    <revision>
      <id>1417120</id>
      <parentid>1400563</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="20349" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|שופטים|ד|ה|ו}}
{{תוכן עניינים שטוח}}
==פסוק ב==
{{דה מפרש|בפרוע}}
אמרה בעת שישראל פרוע, אם מצד שפרעו מוסר, אם מצד חולשתם (כמו שאמר כי פרוע העם) עד שהוא פרוע פרעות הרבה, אז בהתנדב עם. אם ימצא עם מתנדבים לעשות חיל, אין זה ענין טבעי רק אלהי, ולכן ברכו ה' כי מידו היתה זאת.

==פסוק ג==
{{דה מפרש|שמעו מלכים}}
עם רוזניהם שהם שרי העצה, (ומבואר אצלנו שאל הנושא החשוב יאמר לשון שמיעה ואל הנושא הפחות לשון האזנה, כמו שאמר בפירוש ישעיה א) אתם מלכים, אל תחשבו שהיה זה דבר טבעי, כי אנכי לה' אנכי אשירה. אנכי איחס נצחון זה לה' ולו אשירה. 

והנה יש הבדל בין שיר וזמר. שהזמר הוא מדרגה יותר גדולה מן השיר, והסדר תמיד שירו לו זמרו לו, אשירה ואזמרה. שהזמר מוסיף על השיר, והתבאר אצלי שהזמר מיוחד רק מה שמשבח את ה' על ענינים השגחיים או נסים וכדומה. 

ויש הבדל בין ה' ובין אלהי ישראל – 
שציון אלהי ישראל מציין תמיד ההשגחה המיוחדת בישראל שע&quot;י ינוסס עמם נס להתנוסס, ובזה אמרה כי תשיר מצד שהוא ה' בורא העולם ומנהיג ההנהגה הכללית, וגם תזמר מצד שהוא אלהי ישראל ומנהיג אותם בהשגחה נסיית בדרך פלא.
 
ושני פסוקים האלה הם כעין הקדמה אל דברי השירה, מעתה תתחיל שירתה.

==פסוק ד==
{{דה מפרש|ה' בצאתך משעיר}}
שני פסוקים אלה הם נמשכים ע&quot;מ שיאמר בימי שמגר וכו', המשורר מראה הבדל גדול בין ימי קדם, שישראל עשה חיל, ובין ימי שמגר שירדו פלאים), יאמר בעת נכנסו ישראל לארץ, שסבבו אז ארץ אדום, אז כאשר יצא ה' מלכם בראשם משעיר אל ארץ מואב, (וארצות שסביב שעיר קורא במליצתו שדה אדום, היא השדה שסביב אדום) ואח&quot;כ צעד משדה אדום אל ארץ סיחון ועוג וכנען, אז ארץ רעשה מצייר כאילו אז רעש כל המציאות, הארץ והשמים, כי גם צבא השמים נמוגו מפניהם וגם עבים נטפו מים למעלה.

==פסוק ה==
{{דה מפרש|והרים נזלו}}
למטה, עד שנמס הכל והיה למים. מפני ה' זה סיני, רצה לומר שנמוגו מפני ה' שבא מהר סיני, אשר נתן עוז לעמו, מפני ה' שהוא אלהי ישראל ע&quot;י השגחתו הדבוקה בם, והמופתים שעשה להם.

==פסוק ו==
{{דה מפרש|בימי שמגר}}
אבל ראה איך הי' ההיפך בימי שמגר ואחריו בימי יעל, שאז חדלו ארחות רצה לומר שיירות עוברי אורח, (כמו והנה ארחת ישמעאלים באה, שיירות ההולכות ממקום למקום), וגם הולכי נתיבות שהם יחידים ההולכים בנתיב היחיד, (שזה ההבדל בין דרך ובין נתיב), ילכו ארחות עקלקלות, התייראו ללכת בנתיבות הישרים רק בארחות עקלקלות (גדר הארח הוא היוצא מן הדרך הגדול אל הכפרים מן הצד) וכן ילכו בארחות הנוטים מן הדרך ולא בארחות ישרים רק עקלקלות.

==פסוק ז==
וגם '''חדלו פרזון''' כי ישבו כולם בערי מבצר מפני צר, בישראל חדלו, רצה לומר כי גם אז בהכנסם לארץ חדלו פרזון, וחדלו ארחות, רק אז היה זה בכנעני יושב הארץ שנסגרו במבצרים מפני יראת ישראל, ועתה היה בהפך שחדלו פרזון ולא בכנעני רק בישראל מפני הכנעני שגבר עליהם. 

{{דה מפרש|עד שקמתי דבורה}}
כל זה נמשך בימי שמגר עד שקמה היא. 

{{דה מפרש|שקמתי אם בישראל}}
ימליץ כאילו כבר נשבת ישראל מהיות עם ועתה נולדו מחדש והיא האם היולדת את הגוי כולו.

==פסוק ח==
{{דה מפרש|יבחר}}
בעת נכנסו ישראל לארץ אז עבר החלוץ לפניהם שהם בני ראובן ובני גד שהיו ארבעים אלף חלוצי צבא שעברו לפניהם (יהושע ד') ועתה לא בא אחד מן החלוץ למלחמה, כי הלוחמים עתה היו בני זבולון ובני נפתלי, על פי זה דבר המליץ נשגבות, יאמר כי ארבעים אלף חלוצי צבא שבחר ה' בימי קדם שלחמו אז בשדה במערכה לא לחמו עתה בשערים, עתה שיש לישראל שערי מבצר והוצרכו ללחום על שעריהם, הוצרך אלהים לבחר לוחמים חדשים, ושיעור הכתוב אלהים הוצרך לבחר לוחמים חדשים אז בהצטרכו ללחום שערים, כי מן הלוחמים הישנים לא באו למלחמה זו. ומארבעים אלף של החלוץ מגן אם יראה ורומח כאילו לא נבחרו ללחום על ערי ישראל ומבצריהם רק בשדה, (ומלת לחם נדחקו בו המפרשים שהפעל ראוי לבא בציר&quot;י ולפירושי הוא שם, למלחמה של שערים).

==פסוק ט==
{{דה מפרש|לבי}}
על פי זה נשאתי לבי לחוקקי ישראל אשר הם היו המתנדבים בעם שהם עשרת אלפים שהלכו עם ברק שיברכו ה' כי נושע במעט עם ובאפס יד ומלחמה.

==פסוק י==
{{דה מפרש|רכבי}}
ידבר על ג' מדרגות שהיו אז בין העם:
א) עשירים הרוכבים על אתונות לבנות למסחר,
ב) יושבי על מדין, הם השופטים והעוסקים בתורה,
ג) העניים ההולכים על דרך לבקש מחייתם אתם הכתות כולכם שיחו וספרו נפלאות ה'.

==פסוק יא==
{{דה מפרש|מקול}}
מפני שבין משאבי המים בנחל קישון השמיע ה' קול מחצצים שנדמה לסיסרא קול חצץ (כמו ויצא חוצץ כולו) רצה לומר קול מחנות רבות, על כן יתנו צדקות ה' אשר עשה עם ישראל. צדקות פרזונו, ימליץ כי בעת ירדו לשערים עם ה', פי' שישראל ירדו אל שערי מבצריהם להסתתר מאויב, אז בעת ירדו לשערים בעת ההיא ישב ה' בערי הפרזות בלא חומה דלתים ובריח, רצה לומר אז חשף זרוע קדשו.

==פסוק יב==
{{דה מפרש|עורי עורי}}
בזכר גודל הנס הזה. 

{{דה מפרש|קום ברק ושבה}}
כי לא הוצרך להלחם רק לשלול שלל האויב, רצה לומר דבורה וברק לא עשו מאומה, רק דבורה בשיר וברק לשבי ולשלל.

==פסוק יג==
{{דה מפרש|אז}}
מבארת כי יש הבדל גדול בין התשועה הקודמת שהיתה ע&quot;י אהוד שהיתה בדרך טבעיי, לבין התשועה הזאת שהיתה ע&quot;י ה'. על זה אמר אז בימי אהוד. 

{{דה מפרש|ירד שריד לאדירים עם}}
(שריד הוא אהוד שנמלט ממואב אחר שהרג את עגלון, ולמ&quot;ד לאדירים הוא למ&quot;ד בשביל רצה לומר בשביל אדירים) 
אהוד השריד רד את עם מואב בעזר אדירים שהלכו לעזרתו, כמו שאמר ויתקע בשופר בהר אפרים וירדו עמו ב&quot;י מן ההר, וא&quot;כ היו אתו אדירים ועל ידי עזרתם רדה עם, רצה לומר עם חלש ופליטי מואב, לא כן אנכי ה' ירד לי ולא ידי ויד אדירים שהיו עמי רדו באויב רק ה' ירד לי, ולא על עם חלוש רק בגבורים שהם מחנה סיסרא, (ומלת ירד שרשו רדה מבנין הכבד כמו ירדה).

==פסוק יד==
{{דה מפרש|מני}}
מפרש מ&quot;ש אז ירד שריד לאדירים עם, מי היו האדירים? הם מני אפרים שהלכו עם אהוד, שרשם בעמלק והם שרשו את עמלק שהיה עם מואב (כמש&quot;ש ג' יד ויאסוף אליו בני עמון ועמלק) אחריך, אתה אהוד אחריך הלך בנימין בעממיך שהוא היה עמך ושבטך כי אהוד היה משבט בנימין, והם היו אדירים וגבורים, לא כן במלחמה הזאת לא הלכו גבורים, רק מני מכיר ירדו מחוקקים. אלה שירדו עמי מבני מכיר היו מחוקקים חכמים בדת ודין לא אנשי חיל למלחמה. ואלה שהלכו עמי מזבולון היו מושכים בשבט סופר לא אוחזי מגן וחרב.

==פסוק טו==
וכן '''ושרי ביששכר''' שהלכו עם דבורה היו רק חכמים בתורה, וכן יששכר שהלך עם ברק, בעמק שולח ברגליו כי לא היה לו רכב וסוס ולא אנשי חיל למלחמה. 

{{דה מפרש|בפלגות}}
המשורר ישים לבו ורע בעיניו על שני שבטים ראובן ודן שלא באו למלחמה, כי בימי יהושע היה ראובן הולך בראש המחנות, ודן מאסף לכל המחנות ועתה לא באו, וכשתעיין בגבולי הארץ תמצא שכל השבטים היו קרובים לשדה המערכה, כי הר תבור היה בגבול יששכר. ומדרומו היה חלק יהודה ושמעון ובני יוסף ובנימין, ואחר שסיסרא התפשט על בני יששכר וזבולון ונפתלי שעמם נלחם, היה יכול ליפול על כל שבט מבלי אמצעי, כי חלק גד וחצי מנשה היה מגביל בעבר הירדן נגד יששכר, ובצד דרום היה מגביל עם יוסף בנימין ויהודה, ובמערבית צפונית אשר זבולון ונפתלי שנחלתם פגעו זה בזה כמו שאמר בנחלת אשר (יהושע יט כז) ופגע בזבולון, ובנחלת נפתלי (שם לד) ופגע בזבולון מנגב ובאשר פגע מים וביהודה הירדן מזרח שמש, רק נחלת ראובן ודן היו נפרדים, כי אם היה האויב רוצה ליפול בנחלת ראובן היה צריך לעבור תחלה את הירדן אל גלעד, ולעבור דרך הגלעד גד וחצי מנשה, וכן אם היה רוצה ליפול על דן שהיה נחלתו במקצוע דרומית מערבית היה צריך לעבור דרך אשר, על פי זה אמרה, בפלגות ראובן, מה שנפלג ראובן ולא בא לצבא (הגם שלא היה ירא שיפול עליו האויב), גדולים חקקי לב, זה עושה חקוקות גדולות ורושמים נוראים בלב, רצה לומר שברון לב.

==פסוק טז==
{{דה מפרש|למה ישבת}}
הלא אתה יושב על הגבול כדרך הגבור שהיושב על הגבול עליו מוטל לכלא רגל אויב מבא בארץ, ולהיות מוכן תמיד ליום קרב, ואתה כי התרפית ביום צרה למה ישבת בין המשפתים, הכי לשמוע שרקות עדרים אשר אספת כמו שאמר: ומקנה רב היה לבני ראובן הבעבור זה ישבת על הגבול, אולם תשיב לאמר, לפלגות ראובן גדולים חקרי לב, רצה לומר אך למותר לחקור ע&quot;ז, והחקרי לב גדולים מן הנידון, כי הטעם מבואר שהוא יען שראובן אומר למה לי להתירא, הלא –

==פסוק יז==
{{דה מפרש|גלעד בעבר הירדן שכן}}
הלא גלעד הוא שכן אצלי ושומר את ארצי ומפסיק ביני לבין האויב, לכן לא בא ולא נשתתף בצרת אחיו, וכן ודן למה יגור אניות, למה עסק דן במסחרו ויקבץ אניות ולא בא לעזר, גם ע&quot;ז יש טעם מבואר, כי הוא אמר בלבו אשר ישב לחוף ימים הלא אשר מפסיק בינו לבין האויב ועל מפרציו ישכון, שאשר שומר פרצות ארצו מרגל אויב ולכן לא בא.

==פסוק יח==
{{דה מפרש|זבלון}}
אלה עמדו מנגד, רק זבולון לבדו חרף נפשו למות ונפתלי (חרף נפשו למות) על מרומי שדה המערכה, בזה השלימה דבריה שנצחו במעט עם ואפס יד.

==פסוק יט==
{{דה מפרש|באו}}
בימי יהושע קבץ יבין מלך חצור את כל המלכים מלכי כנען על מי מרום להלחם עם יהושע (כנזכר יהושע יא) ועתה קבץ יבין מלכים שנית, וחנה על מי מגידו, על פי זה מרכיב המשורר את העבר עם ההוה, ויצייר כי מה שקרה עתה כבר היה אז, המלכים באו עם סיסרא ונלחמו, (אז בימי קדם כבר נלחמו מלכי כנען, בעזר מלך חצור), ומפרש עתה באו בתענך על מי מגדו, (תחת מה שבאו אז על מי מרום), בצע כסף לא לקחו, עוזרי יבין לא קבלו משכורת במלחמה זו, כמו שגם אז באו בחנם.

==פסוק כ==
וכן '''מן שמים נלחמו הככבים ממסלותם''', רצה לומר גם הככבים שיצאו אז לעזרת ישראל במלחמת יהושע שהיה להם מסלה כבושה מאז (כי זה גדר שם מסלה על דרך כבושה שהולכים עליה תמיד) ומן מסלה הזאת שסוללו אז נלחמו עם סיסרא, ימליץ כמו שסיסרא הביא מלכים עוזרים אותו מימי קדם, כן באו לישראל עוזרים מקדם קדמתה.

==פסוק כא==
וכן '''נחל קישון אשר גרפם''', הוא נחל קדומים נחל קישון, שכבר גרף מחנות אלה בימי קדם, כי המשורר יאחד מי מרום עם נחל קישון במליצתו. 

{{דה מפרש|תדרכי נפשי עז}}
את נפשי תדרכי את העז רצה לומר מים עזים האלה תדרכי ברגל ותעברי אותו.

==פסוק כב==
אז שעורו את נפשי תדרכי עז הנחל בעת אשר הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו, יצייר גלי הנחל כאבירים דוהרים לקראת רכב סיסרא וסוסיו ואבירים האלה הלמו עקבי סוסי סיסרא, ובעת ההיא דרכת נחל זה ברגל, רצה לומר בעת שטף הנחל מחנה סיסרא, ושמע שם קול מחצצים, עברוהו ברק ומחנהו ברגל.

==פסוק כג-כה==
{{דה מפרש|אורו מרוז, תברך מנשים}}
מצייר כאילו מלאך ה' יוצא לאור ולקלל את עיר מרוז (היתה עיר מפורסמת שאנשיה גבורים) והמלאך מקלל אותם, ארור יושביה שיהיו ארורים על שישבו בביתם. ומפרש כי לא באו בגבורים (פי' עם גבוריהם) לעזרת ה'. להפך הנשים מברכות את יעל, וטעם הברכה באהל תברך על שישבה באהל, כי שם עשתה חיל, ימליץ את מרוז יאורו על שבתם בית ואת יעל יברכו על שישבה באהל, ומפרש כי מים שאל חלב נתנה.

==פסוק כו==
{{דה מפרש|ידה}}
כבר בארתי (ד' כא) כי לקחה היתד ביד אחת והמקבת ביד השני להלמות, רק שלא יכלה להלום עליו מחולשתה. ועפ&quot;י נס צנח היתד מעצמו ברקתו, וזה שאמר ידה (אשר) ליתד תשלחנה וימינה (שבה אחזה המקבת) להלמות שני ידיה היו עמלים ועיפים, (מצאנו יד בלשון זכר, הנה יד שלוחה אלי ובו מגלת ספר) והלמה סיסרא במה שהלמתו רק מחקה ראשו חקק קטן לבד, ובכ&quot;ז במה שמחצה מחץ קטן כבר חלפה רקתו מעבר אל עבר, (לדעת המפרשים בא עמלים תחת עמל בלשון יחיד על סיסרא שהיה עמל והוא שלא כמשפט הלשון).

==פסוק כז==
'''בין'''
תחלה כרע בין רגליה ושכב, רצה לומר שבעל אותה, כמו שאמר חז&quot;ל, ואח&quot;כ בין רגליה כרע נפל ונהרג, ומפרש באשר כרע במקום שכרע לבעילה שם נפל שדוד ושם נהרג.

==פסוק כח==
{{דה מפרש|בעד החלון}}
יש הבדל בין חלון לאשנב, שהאשנב הוא מין חלון עשוי בחכמה, ובא פה על חלון הקסם שבו השקיפה אם סיסרא לקסום קסמים לדעת מה נעשה בו, רצה לומר תחלה נשקפה בעד החלון, ואח&quot;כ ראתה באשנב ואז ותיבב בקול יבבא ויללה, והוא כמו שפי' העקרים, כי ראתה בחלון הקסם סיסרא שוכב ארצה, ואשה עומדת עליו הולמת ראשו ודם יורד מראשו, וכן ראתה הרוגים צואריהם מאדמים, ומפרש תחלה בעד החלון נשקפה מדוע בושש רכבו לבא, ואח&quot;כ ותיבב בעד האשנב מדוע אחרו פעמי מרכבותיו.

כי יש הבדל בין אחר ובין בושש. בושש הוא המתמהמה יותר מן הרגיל, 
והמאחר מאחר זמן קבוע שהיה מעותד לחזור, 
וע&quot;כ אח&quot;כ שעבר הזמן שהיה מוכרח לבא אמרה מדוע אחרו את הזמן, וגם הוסיפה פעמי מרכבותיו שאם תפסו את רכבו עכ&quot;פ היה ראוי שיבאו פעמי מרכבותיו, רצה לומר רץ ומגיד מה היה אחריתם, וזה דברה בעת שהסתכלה בחלון הקסם.

==פסוק כט==
{{דה מפרש|חכמות שרותיה תעננה}}
אמנם החכמות רצו לפתור הקסם לטובה, וכן אף היא תשיב אמריה הקודמים לפתור הדבר לטוב.

==פסוק ל==
{{דה מפרש|הלא}}
אמרו שמה שנראה בקסם איש שוכב ארצה צבוע בדם האיש הזה הוא איש מליציי, שהקסם יצייר את השלל כאילו הוא איש והשלל מצויר בדמות גבר מליציי, חזיוני, וזה שאמר הלא ימצאו יחלקו שלל, השלל הוא האיש השוכב ארצה, ומה שראית על ראש הגבר שאשה עומדת עליו, פתרונו כי רחם רחמתים לראש גבר הנשים אשר ישללו הוא ראש הגבר הלז שהוא השלל, כי הוא ראש השלל והמובחר שבו, ומה שראית שראשו צבוע בדם, פתרונו על שלל צבעים המיוחד לסיסרא, שגם זה מובחר וראש השלל והוא מצוייר בראש הגבר החזיוני שהוא השלל יען שהוא שלל צבעים רקמה, ומה שראית צוארים מאדמים, הוא צבע רקמתים שהוא צוארי שלל, הוא צואר הגבר החזיוני שהוא השלל, באופן שהקסם הגשים את השלל המליציי ויעשהו כתבנית איש בחזיון הקסם.

==פסוק לא==
{{דה מפרש|כן}}
משיב אבל כן יאבדו כל אויביך ה' אבל אוהביו יהיו דומים כשמש בצאתו מתחת האופק שהולך ואור עד נכון היום, וכשמש אשר לא יכסוהו עננים ועבים לא יאפילוהו. 

{{דה מפרש|ותשקט הארץ}}
כי היו צדיקים כל ימי דבורה.</text>
      <sha1>bn29dzmj0u2rs5du5bmpfleyl0znaw2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שופטים ו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>346539</id>
    <revision>
      <id>1417121</id>
      <parentid>1400575</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25598" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|שופטים|ה|ו|ז}}
{{תוכן עניינים שטוח}}

==פסוק א==
{{דה מפרש|ויעשו}}
בשני פעמים הראשונים כתוב ויוסיפו לעשות הרע, ועתה שבימי דבורה שבו בתשובה גמורה והתחילו לחטא מחדש כתוב ויעשו, 
וקרוב לזה אמרו חז&quot;ל שע&quot;י השירה נמחל עונותיהם:

==פסוק ב==
{{דה מפרש|ותעז יד מדין}}
בכל פעם יותר עד שהוכרחו לעשות את המנהרות וכו' מערות שהאור בוקע דרך נקב קטן, 
ויש מפרשים אבוקות שעשו על ההרים להדליק כשבא האויב למען יצילו את אשר להם וכמו שאמר (ר&quot;ה פב): בראשונה היו משיאין משואות.

==פסוק ג==
'''(ג-ה) למה כפל, ועלה מדין, ועלו עליו, ויחנו עליהם, וכן כל הדברים כפולים:'''

{{דה מפרש|ועלו עליו}}
היינו על הזריעה, וכן...

==פסוק ד==
{{דה מפרש|ויחנו עליהם}}
על העם עצמם, ומפרש ע&quot;י שעלו על הזריעה וישחיתו את יבול הארץ. וע&quot;י שחנו עליהם ולא ישאירו מחיה וכו'.

==פסוק ה==
{{דה מפרש|כי הם ומקניהם יעלו}}
על הזריעה, ואהליהם יבאו על העם עצמם, ולשניהם בין להם בין לגמליהם אין מספר, כי עקר ביאתם היה לשחתה.

==פסוק ז==
{{דה מפרש|ויהי כי זעקו על אודות מדין}}
לא זעקו על חטאתיהם, רק מתרעמים על הרעה ולא הכירו כי בא העונש בסבת החטא, לכן שלח נביא להוכיחם.

==פסוק ח==
{{דה מפרש|איש נביא}}
יען שאח&quot;כ שלח מלאך קרא לזה איש, כה אמר ה', ידיכם עשו לכם את הרע, ומפרש -
* א) אנכי העליתי אתכם ממצרים באותות ומופתים ששעל ידי זה היה לכם להכיר גדלי ויכלתי ולירא יראת הרוממות.
* ב) ואוציא אתכם מבית עבדים. והיה לכם להכיר טובה, וגם לדעת כי עבדי אתם.

==פסוק ט==
* ג) ואצל אתכם והיה לכם לדעת כי עדיין אתם צריכים לי,
* ד) ואגרש אותם מפניכם. וא&quot;כ לא היה לכם לעשות כמעשיהם, אחר שבעבור זה נגרשו מפניכם, ובכ&quot;ז ולא שמעתם בקולי.

==פסוק יא==
{{דה מפרש|ויבא מלאך ה'}}
אחר שהוכיחם הנביא בא מלאך ה' להושיעם, כמו שאמר בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם. 

{{דה מפרש|אשר ליואש}}
רצה לומר האלה שהיתה ליואש, ויש לומר עפרה אשר ליואש כי היה עוד עפרה בגבול בנימין (יהושע יח כג), וגדעון בנו השפע האלהית לא תחול רק על המזומנים לה, והמזומן לה במקצת תחול עליו ברכת ה' בשיעור רב. והנה היה צריך פה,
א) זכות קצת, שע&quot;י יסייעו לו לזכותו הרבה כענין הבא לטהר,
ב) גבורה, בענין שתחול עליו רוח ה' כח וגבורה למלחמה, וגדעון נמצא לו זכות כבוד אב, שעל זה אמר וגדעון בנו חבט, גם גבורה בשהיה מכין א&quot;ע להניס מפני מדין שלפ&quot;ז הרגיש בעצמו גבורה למלחמה.

==פסוק יב==
{{דה מפרש|וירא אליו}}
בכח הזה התראה המלאך אליו והודיעו כי ה' עמו ושהוא גבור החיל כי ישפיע עליו זכות וקדושה וגם גבורה בשפע רב.

==פסוק יג==
{{דה מפרש|ויש ה' עמנו}}
גדעון חשב שסבת הרעה שבא עליהם היא הסתרת פנים, שעזבם תחת המקרה, כמו שאמר ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, וזה שאמר אם יש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת שזה מורה כאילו הכל במקרה. 

{{דה מפרש|ואיה כל נפלאותיו}} 

הלא בעת השגיח עלינו עשה נפלאות למעלה מדרך הטבע. 

{{דה מפרש|אשר ספרו לנו אבותינו}}
כי עתה אותותינו לא ראינו, ואיה נפלאות אלה זה מורה שעזב אותנו, ואם תאמר שזה מפני רוע מעשינו הלא ממצרים העלנו ה' שאז ג&quot;כ היינו משוקעים בטומאת מצרים, ואם אז העלנו אף שעדיין לא היינו עמו ואיך עתה שכבר בחר אותנו לעם נטשנו ה' ויתננו בכף מדין, וזה מורה שאינו משגיח עלינו.


==פסוק יד==
'''(יד) מדוע אמר ויפן אליו ה', ולא אמר שפנה אליו המלאך שדבר עמו עד הנה:'''

{{דה מפרש|ויפן אליו ה'}}
עד עתה דבר עמו המלאך, ועתה פנה ה' אליו בדבור נבואיי (שהמלאך הוא אמצעי אליו ויקדים להתראות טרם יגלה דבר ה' כמו שהיה בהיות יהושע ביריחו), ויאמר לך בכחך זה כיון, אם על הכח הנמצא בו לגבורה, כמו שאמר במ&quot;ש להניס מפני מדין, שהוריק על כח זה שפע רב עד יספיק להושיע את ישראל. ואם על כח הטענה כי אחרי ראה שטוען בעד סור ההשגחה מישראל זה אות שדבר זה סוער בלבבו, והוא מוכן לתשועתם.

==פסוק טו==
{{דה מפרש|במה אושיע את ישראל}}
הנה חשב תחלה כי תהיה התשועה ע&quot;י אמצעיים טבעיים אחר שהיה הצווי ע&quot;י המלאך שזה מורה על מלחמה באמצעות הטבע, כמו שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכמש&quot;ש, ואמר מה יהיו האמצעיים לזה, אם רוב עם הנה אלפי הדל במנשה. ואם שישמעו ישראל לקולי, אנכי הצעיר בבית אבי?!

==פסוק טז==
{{דה מפרש|ויאמר אליו ה' כי אהיה עמך}}
ותהיה התשועה נסיית לא ברוב חיל רק תכה את מדין כאילו הוא איש אחד.


==פסוק יז-יח==
'''(יז) האות היה צריך על שיקיים הבטחתו להושיעם לא על שהוא מדבר עמו, שע&quot;ז אין צריךאות, ואיך היה לו אות ע&quot;י שהביא מנחה:'''

{{דה מפרש|ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי}}
יש לומר בזה שני ענינים:
א) אחר שנסתפק אם היה הדבור מה' בעצמו בלא אמצעי שזה מורה על תשועה נסיית שאין צריךעמה עם רב וחיל, כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט.
או אם היה הדבר באמצעות המלאך, שאז גם התשועה תהיה באמצעותו, שזה מורה על תשועה ע&quot;י אמצעים טבעיים ע&quot;י רב עם ומלחמה, וזה שאמר אם נא מצאתי חן בעיניך, שזה שילך ה' בעצמו בקרבם בלא אמצעי מורה על מציאות חן, כמו שאמר אם מצאתי חן בעיניך ילך נא ה' בקרבנו, ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך הלא בלכתך עמנו. א&quot;כ אבקש אות ע&quot;ז שאדע שאתה מדבר עמי בלא אמצעי, (כי יש מלאך שהוא רק אמצעי שליח מאת ה', ויש שבו תתלבש ההופעה העליונה בעצמה) והאות הזה יהיה ע&quot;י המנחה, שאם הוא רק שליח במלאכות ה' ואין אדוניו אתו, לא יקח עולה ומנחה, כי זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, וכמו שאמר מלאך ה' אל מנוח ואם תעשה עולה לה' תעלנה, ואז או ימנע לקחתה, או יאכלנה כמו שעשו מלאכי אברהם, אבל לא יניח אותו להקריב לו קרבן, ואם יקח מידו קרבן זה האות והמופת שה' שוכן בקרבו. 
ומענין השני שאף שידע גדעון שה' בעצמו מדבר עמו, בקש אות מצד אחר, כי יש הבדל בין דבור הבא מאת ה' אל הנביא בתורת שליחות, ובין דבור הבא מאת ה' אל היחידים, שהיעודים שבאו ע&quot;י נביא לטובה לא יחזור בהם ה' בשום אופן, אף אם ישתנה ענין העם וירעו מעשיהם, כמו שאמר הנביא אשר ידבר בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה', אולם היעודים הטובים שבאו אל היחידים שלא בתורת שליחות יצוייר שישתנו לרעה אם ירע המקבל הטוב מעשהו. 

וכמו שאמר הרמב&quot;ם אולם גם בדבר ה' אל היחידים אם בא עם הדבור איזה אות או מופת לא ישתנה בשום אופן, וזה היה ענין האות שבא בברית בין הבתרים וכדומה שלא ישונה הדבר עוד. 

וכמו שאמר הרמב&quot;ן בכ&quot;מ וזה שאמר ועשית לי אות שאתה מדבר עמי. רצה לומר אחר שאתה מדבר עמי לבדי, ואינני שליח אל העם, ובזה יצוייר שישתנה הדבר מפני רוע המעשים, וכמו שאמר שירא יעקב שמא יגרום החטא ([[ברכות ד א|ברכות דף ד]]). 
ולכן אני מבקש אות שבזה יוכרח הדבר לבא בכל אופן, והאות היה ע&quot;י שקבל מאתו המנחה בדרך פלא ובאש, וזה שאמר אל נא תמוש מזה וכו'.

==פסוק יט==
{{דה מפרש|וגדעון בא ויעש גדי עזים וכו'}}
אחר שבארנו לפי' הראשון שגדעון הסתפק אם יקבלנה בדרך עולה לה', או יאכלנה כמו שעשו מלאכי אברהם. לכן הכין גדי עזים שראוי בין להעלאה בין לאכילה וכן הכין מרק בפרור ובשר בסל שראוי להעלאה ולאכילה, ויוצא אליו אל תחת האלה לראות מה יעשה בו.

==פסוק כ-כא==
'''(כ-כא) למה תחלה קורא אותו בשם מלאך אלהים ואח&quot;כ בשם מלאך ה':'''

{{דה מפרש|ויאמר אליו מלאך האלהים וכו' וישלח מלאך ה' את קצה המשענת}}
כבר בארנו שהמלאך לא אפשר שיקח קרבן, כי זובח לאלהים יחרם, רק אם ה' שוכן בו והקרבן לה' לבדו. ולכן באמירה והצווי היה ע&quot;י מלאך אמצעי, אבל עת שלח קצה המשענת לקבל הקרבן, היה בהכרח ה' בעצמו שוכן בו ומקבל הקרבן, ולכן בזה לא קראו מלאך אלהים כי זובח לאלהים יחרם, רק מלאך ה'.

==פסוק כב==
{{דה מפרש|וירא גדעון כי מלאך ה' הוא}}
אז ידע שאינו מלאך אלהים שזה מורה על מלאך שליח שאין ה' אתו, כי שם אלהים יבא גם על המלאך, רק שהוא מלאך ה' שזה מורה שה' שוכן בו. 

{{דה מפרש|ויאמר גדעון אהה ה' אלהים כי על כן ראיתי וכו'}}
רצה לומר כי לא יראני האדם וחי, שא&quot;א שישיג האדם לראות ה' בעודו כלוא בגויה רק לפני מותו.

וכמו שאמר ([[ספרא (מלבי&quot;ם)/פרשת ויקרא נדבה/פרק ב|בספרא ויקרא פרק ב]]) 
בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים את השכינה, שנאמר כי לי תכרע כל ברך, ובזה חשב שימות.
וגם לפי פירוש המפרשים שהיה מסופק אם הוא נביא או מלאך, עלה במחשבתו שא&quot;א שהאדם יראה מלאך שעצמותו הוא רוחני מובדל מחמר ואיך יראהו האדם מוגשם בחומר, רק לפני מותו, שאז יש לו דמיון אל המלאך שהנפש הרוחנית מוכנת אז להתפשט מן הגולם כמו שהמלאך המתראה בגולם מוכן להפשיטו תיכף ואז הדומה יראה את הדומה.

וזה שאמר אהה כי על כן ראיתי רצה לומר על השוי הזה שביני ובין המלאך עתה שגם נפשי מוכנת לצאת ממכלא הגשם על כן ראיתי אלהים פנים אל פנים, כי הפנים דומים במקריהם מצד זה, ולכן חשב שמעותד למות.

(וביחוד יש לומר שגדעון וכן מנוח התיראו מצד שראוהו ברגע שנעלם מעיניהם שברגע זו שפושט גולמו א&quot;א להחי לראותו, שעל זה אמר אליהו: אם תראה אותי לוקח מאתך, וזה שאמר וירא גדעון כי מלאך ה' הוא כי ראהו בעצמותו כמו שהוא מלאך, כי עד עתה נראה לפניו כתבנית איש) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;ולכן התירא.

==פסוק כג==
{{דה מפרש|ויאמר לו ה' שלום לך}}
השלום הוא הפך המות שסבתו הוא פירוד והתנגדות היסודות, וכשיש שלום במוסדי הגויה ובין הגוף והנפש אין אסון, כמו שאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, והשלום הזה היה ג&quot;כ סבת ראייתו המלאך שלא עצר החומר בעד הנפש להשיג, ולכן אל תירא, לא תמות לא מיתת הגוף ולא מיתת הנפש כי נמחלו עונותיך, כמו שאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.

==פסוק כד==
{{דה מפרש|ויבן שם מזבח}}
אחרי ראה שנעשה מופת במקום הזה. ויקרא לו ה' שלום, לפי הפשט פי' שה' קרא לו שלום, (וכן דעת בעל הטעמים בשם הטפחא על השם) ורצה לומר שאחר שבני עירו היו עובדי ע&quot;ז, והיה מתירא שיפריעו מעשיו כמו שהרסו את המזבח השני שנבנה אח&quot;ז על המזבח הזה כמו שאמר אח&quot;ז, מזבח הזה קרא ה' לו שלום שלא הרסוהו בני העיר והוא עוד עד היום בעפרת קיים לזכר הנס.

והמפרש פירש שגדעון קרא למזבח ה' שלום רצה לומר ה' ישפות שלום לנו, ורצה לומר שהכיר שה' הוא שלום העולמות כולנה, הוא החוט החורז כל חלקי המציאות ומחברן ומעמידם, וכמו שאמר בפי' ישעי' (מה ז') בפ' עושה שלום, ונקרא מטעם זה מלך שהשלום שלו. 

וחז&quot;ל אמרו בזה ([[שבת יב א|שבת ד' יב]]) הכא שם גופיה אקרי שלום, ויש בו אצלי ענין מושכל בארתיו במק&quot;א.


==פסוק כה==
'''(כה-כו) לא באר מה יעשה בפר הראשון שהלא לא צוהו להקריב רק את פר השני, ומ&quot;ש ובנית על ראש המעוז במערכה אין לו פי' כלל, וכי בונה על המערכה והלא עורך המערכה על מזבח הבנוי לא בהפך:'''

{{דה מפרש|ויהי בלילה ההוא}}
הנה ביום בנה את המזבח, ולא נזכר שהקריב עליו קרבן כי היה ירא להקריב ביום מפני אנשי העיר ובלילה רצה להקריב כמו שאמר (פסוק כז) ויהי כאשר ירא וכו' ויעש לילה וכאשר פנה במחשבתו, מה יקריב איל או כבש או גדי, א&quot;ל ה' קח את פר השור אשר לאביך, רצה לומר אותו תקריב ולכך לא באר לו שיקריבנו, כי הוא מענה על ספיקו מה יקריב, השיב את השור אשר לאביך תקריב, עוד הוסיף וצוהו דבר חדש, שיקח פר השני שבע שנים, הפר השני היה של בני העיר לא של אביו והיה מתפטם שבע שנים, שבעת החלו מדין למשול על ישראל נדרו להקריב פר הזה לע&quot;ז עת יושעו ממדין, ופטמוהו משך זמן ממשלת מדין שהיה שבע שנים, ובאר לו מה יעשה בפר השני, צוהו שאחר שיקריב הפר הראשון על המזבח, יהרס את מזבח הבעל ויכרות את האשרה שעליו.

==פסוק כו==
{{דה מפרש|ובנית מזבח}}
שמן האבנים של מזבח הבעל שנהרס יבנה מזבח לה', על ראש המעוז הזה במערכה, צוהו שיבנה המזבח השני על המזבח הראשון שבנה על הצור, בענין שיבנה מזבח על גבי מזבח, ועל זה אמר על ראש המעוז, שרצה לומר שמזבח הראשון עז וחזק לבנות עליו, ושיהיה המזבח השני על המערכה ששם העלה הפר הראשון, ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה, בענין שאבני מזבח של ע&quot;ז היו לה' ועצי האשרה לעצים והפר לעולה, להורות כי ה' הוא יפדם ממדין וגם שימסור נפשו לקדש ש&quot;ש ולהראות שאין ממש בע&quot;ז. 

ואמרו חז&quot;ל ז' דברים הותרו באותו לילה.

==פסוק כז==
{{דה מפרש|ויקח גדעון עשרה אנשים}}
כי היה צריך להקריב הפר הא' ואח&quot;כ לבנות מזבח על המערכה ואם היה עושה לבדו היה מתארך עד היום לקח אנשים לעזרו, ומפרש כי היה מתירא מעשות יומם.

==פסוק כח==
{{דה מפרש|והנה נתץ}}
יש הבדל בין הריסה לנתיצה, 
ההורס יפרק הבנין, 
והנותץ שובר כל אבן לשברים, 
ובאמת לא נתץ רק ההרס, כמו שאמר: והרסת את מזבח הבעל כי לקח האבנים בשלמות ובנאם לה', רק הם שלא ידעו שבנה מזבח מן האבנים האלה חשבו שנתץ ושבר.

{{דה מפרש|ואת הפר הועלה}}
מלת את כמו עם, רצה לומר האשרה עם הפר הועלה על המזבח הבנוי, (ובלי ספק הרסו אנשי העיר את מזבח הבנוי רק שהמזבח התחתון לא יכלו להרסו ולכן קראו מעוז. והיה בהשגחת ה' שקרא לו שלום כנ&quot;ל).

==פסוק לא==
'''(לא) מה הכפל האתם תריבון, אם אתה תושיעון, ואיך אמר אשר יריב לו יומת עד הבקר, מי ימיתהו, והלא העם כולם מקנאים קנאת הבעל ומוכנים לריב בעדו.'''

{{דה מפרש|ויאמר יואש}}
אמר להם ממה נפשך, אם תחשבו שיש יכולת ביד הבעל לנקום על כבודו רק שאינו רוצה לריב, א&quot;כ האתם תריבון לבעל כיון שאינו רב ריבו בעצמו, ואם תחשבו כי רוצה לריב רק שאין לו יכולת, ע&quot;ז א&quot;כ האתם תושיעון אותו אחר שאין לו תשועה בעצמו, כי אז הלא איש אשר יריב לו יומת עד הבקר. 

למה המתין כל הלילה והחריש לו ואם היה יכולת בידו היה ראוי שימית את גדעון עד הבקר והרי גדעון חי, הרי אין לו יכולת. 
ואם תשיבו שאינו רוצה לריב, גם זה שקר, כי אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו, בודאי היה רב ריבו ולא היה מחריש ע&quot;ז, רק שאינו אלהים ואין לו כח, ואין בו ממש.

==פסוק לב==
{{דה מפרש|ויקרא לו}}
למען ידעו מזה שהבעל הבל קרא לו בשם זה שיש לומר מריבה עם הבעל והוא כופר בו ועובד את ה', ובזה נתקיים הכוונה העליונה להרחיקם ע&quot;י מעשה הזאת מע&quot;ז וזה היה הכנה אל התשועה אשר הבטיח, שא&quot;א שיושעו בעודם מאמינים בבעל.

==פסוק לד==
{{דה מפרש|ורוח ה'}}
הוא רוח גבורה, 
כמו שאמר המורה &quot;המדרגה הראשונה מהנבואה שיחול רוח האלהים על איש אחד להציל גוי כולו&quot;, &lt;קטע סוף=ו/&gt;

{{דה מפרש|ויתקע בשופר}} 

לסימן שיתקבצו למלחמה, ויזעק אביעזר משפחתו ועירו:

==פסוק לו==
'''(לו-מ) למה שאל אות אחר שכבר נתן לו אות באש ולמה שאל עתה שתי אותיות, ולפי טבע הלשון היל&quot;ל אם על כל הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל ובפעם הראשון אמר ויהי כן:'''

{{דה מפרש|ויאמר גדעון}}
לא בקש את האות למען דעת אם יש ביכולת אלהים להושיע, שנסיון כזה אסור שמורה מיעוט אמונה. 
וכמו שאמר רבינו סעדיה  רק באשר ראה כי הדור ההוא בלתי ראוי לתשועה. 
שהגם שבני עירו עזבו את הבעל, עדן היו יתר השבטים משתחוים אליו כמו שהיו בהכורעים על ברכיהם, ומצד זה בקש אות אם יספיק זכותו הקטן לתשועה זו, והנה בקש שתי אותות, כי המופת לא יושלם רק בשיבחן בשני צדדים, שתחלה חשב שיתקיים הטל יותר על הארץ שלפי טבע קרירותה תתקיים בה הליחות זמן יותר ארוך, ואח&quot;כ חשב להפך שיש לומר שהגזה מצד רפיונה וספגיותה תמשך אליה את הטל יותר, כמו שאמר בעל העקדה, ולזה במופת הראשון אמר: ויזר את הגזה כי עקר המופת שהתקיים בה הטל אח&quot;כ, כי המשכת הטל בתחלתו הוא בטבע הגזה, ובמופת השני אמר: ויהי חורב אל הגזה, שהיה עקר המופת מה שהיה חורב בתחלתו ולא משכה אליה את הטל כלל עם ספגיותה, וכן היה צריך שני המופתים האלה לפי הנמשל, כי תחלה נסתפק אם יספיק זכותו הקטן שיושעו ישראל אף שהם עובדי ע&quot;ז, וע&quot;כ אמר אם ישך מושיע בידי, רצה לומר בזכותי את ישראל, והנה זכותו התחיל בגורן ששם התראה אליו המלאך.

==פסוק לז==
{{דה מפרש|ואמר}}
שיציג גזת הצמר בגורן וינסה בטל שהטל היא מליצה על שפע האלהית היורדת מלמעלה (כמו שאמר אהיה כטל לישראל, שראשי נמלא טל) ואם טל יהיה על הגזה לבדה הגם שעל כל הארץ יהיה חרב, רצה לומר הגם שכל הארץ שהוא כל ישראל בלתי ראוים אל הטל העליון ויהיה שם חורב, בכ&quot;ז אמשיך הטל בזכותי, אז וידעתי כי תושיע בידי ובזכותי את ישראל.

==פסוק לח-לט==
{{דה מפרש|ויהי כן וישכם כו' את הגזה}}
פי' חז&quot;ל שלא הזכיר שהיה על כל הארץ חורב, כי ברית כרותה לטל בל יעצר, והיה המופת רק רבוי הטל בגזה, והנה מופת זה היה קרוב אל הטבע, שהיה רבוי הטל ותוספתו, והנה ה' הבטיח לו שני דברים:
א) שיושיע את העם בידו,
ב) שיושיעם בידו לבדו בלא עם רב בדרך נס, ועל פרט זה רצה מופת אחר נסיי, שיבטח שזכותו הקטן יספיק לנס, ולכן אמר: אנסה נא עוד הפעם, שכבר בארתי במקום אחר שיש הבדל בין נסיון לבחינה שגדר הנסיון הוא בשרוצה לדעת אם יוכל המנוסה לעמוד על מדרגה יותר גדולה ממה שהוא, וכן רצה לנסות אם יעלה ממדרגה הקרובה אל הטבע אל מדרגת הנס, והוא שיהיה חורב אל הגזה לבדה, שזה לגמרי נגד הטבע, ומבואר בכללי הלשון, שבעל הלשון יקדים תמיד את מה שהוא עיקר במאמר, ולפי זה היה לו לומר בהפך, אם על כל הארץ יהיה חורב ואל הגזה יהיה טל, אך למ&quot;ש שני הבחינות היו בגזה, כי גם בפעם הראשון ידע שא&quot;א שיעצר הטל, רק בחן אם יהיה כ&quot;כ טל בשפע על הגזה עד שלפי ערכו יהיה על הארץ חורב, ועל זה אמר.

==פסוק מ==
{{דה מפרש|ויעש אלהים כן בלילה ההוא}}
כי במופת השני לא היה לטבע מבוא כלל והיה אצבע אלהים לבדו, אולם היה צריך לשני מופתים גם לפי הנמשל, כי תחלה נצח את מחנה מדין לבדו, וע&quot;ז היה המשל הראשון, ואח&quot;כ ויצעק כל איש ישראל וירדפו, והם נצחו לבסוף בלעדו, כמו שאמר (ח' ב') ומה יכלתי עשות ככם, וע&quot;ז הורה המשל השני שהגם שהיה חורב על הגזה רצה לומר שכח גדעון לא הספיק לגמור הנצחון, היה טל על הארץ.</text>
      <sha1>ater3dcn6kytpxmi96ozbu5qodeifn9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שופטים ח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>346566</id>
    <revision>
      <id>1417122</id>
      <parentid>1400358</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9814" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|שופטים|ז|ח|ט}}
{{תוכן עניינים שטוח}}
==פסוק א==
'''(א) הלא מלאכים שלח בכל הר אפרים?:'''

{{דה מפרש|מה הדבר אשר עשית לנו}}
כי תחלה שלח מלאכים במנשה אשר זבולון נפתלי ולא באפרים (ו' לה) רק עתה שלח מלאכים בהר אפרים וזה חרפה גדולה להם, וזה שאמר לבלתי קראות לנו כי הלכת, רק אחר כך בעת גמר המלחמה (ומלת קראות מקור מורכב ממשקל פעלי ל&quot;א ופעלי ל&quot;ה, גלות ירושלים, קרוא מקרא).

==פסוק ב==
'''(ב-ג) למה כפל מה עשיתי עתה ככם ומה יכלתי עשות ככם?:'''

{{דה מפרש|ויאמר}}
השיב למה תריבו אלי, אם באשר לקחתי הכבוד לעצמי להיות אני המתחיל, הלא אתם הגומרים ומה עשיתי עתה ככם, הלא עתה בגמר לא עשיתי נגדכם מאומה (ואמר עתה כי עוד קוה ללכד זבח וצלמונע רק עתה עדיין לא עשיתי) והגם שאני הייתי הבוצר שהוא המתחיל, הלא העוללות שעוללתם לבסוף טוב מן הבציר, וא&quot;כ מצד הפעולה מעשיכם גדולים הגם שהיו לבסוף.

==פסוק ג==
זאת שנית מצד הגבורה הלא בידכם נתן אלהים את שרי מדין, שבזה הראיתם גבורה עצומה עד שהתיחס לה' שהוא נתן בידכם, ומה יכלתי עשות ככם הלא זה דבר שלא יכלתי לעשות, ובזה רפה כעסם.

==פסוק ה==
'''(ה-יז) הוא דבר לאנשי סכות ומדוע ענו אותו שרי סכות? הם אמרו כי ניתן לצבאך לחם, בפסוק טו הזכיר שאמרו כי נתן לאנשיך היעפים לחם, בפסוק טו טז אמר שבא אל אנשי סכות ושלקח זקני העיר ויודע את אנשי סוכות, משמע שלא יסר את הזקנים דא&quot;כ היל&quot;ל ויודע אותם, ולמה עשה כן שלא הכה להזקנים? ולמה הרג אנשי פנואל ולא אנשי סכות?:'''

{{דה מפרש|ויאמר לאנשי סכות}}
הנה היו מחויבים לתת להם לחם מצד שני ענינים:
א) מצד מצות צדקה אחר שהם עיפים ורעבים ומצוה זו מוטלת על כלל העם,
ב) מצד החיוב באשר הם צבא מלחמה ורודפים אחר האויב, ודבר זה מוטל על השרים לתת להם מן המס אחר שהוא טובת הכלל, ובאשר היו עיפים ורודפים פנה גדעון תחלה אל העם וזה שאמר ויאמר לאנשי סכות, ואמר הטעם שיתנו להם לחם כי עיפים הם שלכן יתנו להם מצד מצות צדקה, והוסיף שהם שלוחי מצוה לרדוף אחר זבח וצלמנע.

==פסוק ו==
{{דה מפרש|ויאמר שרי סכות}}
המובן שהעם לא רצו לתת לו מצד הצדקה מצד שאנשיו יעפים, ואז פנה אל השרים שיתנו לו מצד החיוב, כמו שאמר בסוף דבריו שהוא רודף אחר זבח וצלמונע, והשיבו לו השרים: הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לצבאך לחם, אתה רוצה שאנחנו נתן לך מצד שהם צבאך רצה לומר צבא מלחמה שהחיוב מוטל על השרים, אבל עדיין לא נצחת את האויב, ומובן שהתיראו שאם יתנו לו מצד זה יענשו אם תגבר יד האויב. (ומלת ויאמר שא' מן הרים ענה בשביל כולם):

==פסוק ט==
{{דה מפרש|בשובי בשלום אתץ את המגדל}}
רצה לומר כי הם אין להם תירוץ שיראים מפני אויב אחר שבוטחים במגדל עוז ולכן יתוץ את המגדל מדה כנגד מדה.

==פסוק יג==
{{דה מפרש|מלמעלה החרס}}
פי' שנפל על המחנה בלילה כמו שבפעם הראשון החרידם בלילה ובעת שעלה החרס על הארץ שב, ורצה לומר ששב מסבה שעלה החרס כי אנשיו היו מועטים, ולא יכלו להלחם רק בלילה.

==פסוק יד-טו==
{{דה מפרש|ויכתב אליו את שרי סכות וכו' ויבא אל אנשי סכות}}
הנה ראה כי שרי סכות אינם ראוים לעונש כי טענו כדין שעדיין לא היו מחויבים לתת לו מס, וגם כי היו יראים לעשות זאת. אבל אנשי סכות שמהם שאל בתורת יעפים הם ראוים לעונש, לכן בא אל אנשי סוכות לא אל השרים. ובאר טעם העונש מצד שחרפו אותו הכף זבח וצלמונע עתה בידך כי נתן לאנשיך היעפים לחם, לא תפס לשון השרים כי נתן לצבאך לחם, שזה לא היה חירוף שעדיין לא הוחזקו בצבא מלחמה לכלכלם בתורת מס, אבל אנשי סכות שאמרו כי נתן לאנשיך היעפים לחם שמהם שאל צדקה לאנשים עיפים לא מס לצבא מלחמה זה היה חירוף.

==פסוק טז==
{{דה מפרש|ויקח את זקני העיר ואת קוצי כו' ויודע בהם}}
רצה לומר על ידם, שצוה שהזקנים ייסרו את אנשי סכות בקוצים על שמרעב מנעו לחם.

==פסוק יז==
{{דה מפרש|ואת מגדל פנואל נתץ}}
כנ&quot;ל, ויהרג את אנשי העיר שלא היה להם תירוץ כאנשי סכות כנ&quot;ל.

==פסוק יח==
'''(יח) מה שהשיבו כמוך כמוהם אין בזה התנצלות:'''

{{דה מפרש|איפה האנשים אשר הרגתם בתבור}}
עת ברחו זבח וצלמונע לעבור הירדן עברו דרך תבור ושם הרגו את אחי גדעון. והנה מחוקי המדינה שלא להרוג את המלכים הנכבשים במלחמה רק אם יש עליהם טענה, כמו מלכים שהיו נכנעים ומרדו. וא&quot;כ לא היה ראוי להרג את זבח וצלמונע (שהיו אדוני הארץ) בלא משפט, לכן דן אותם על שהרגו את אחיו, והם השיבו כמוך כמוהם אחד רצה לומר שהם היו חייבים מיתה כמוך, כי היו מורדים בנו כמוך, כי ראינום כתאר בני המלך רצה לומר מתנהגים בטכסיסי מלכות ולכן חשבנום למורדים בנו ונתחייבו מיתה אצלנו, כמו שאם היינו כובשים אותך היית חייב מיתה על המרד, והם חשבו שהם בניו בני המלך והם חייבים מיתה על מרד אביהם לפי נמוסי מדין.

==פסוק יט==
{{דה מפרש|ויאמר אחי בני אמי הם}}
רצה לומר אינם בני רק אחי, והם לא מרדו ובחנם הרגתם אותם ואם החייתם אותם, לא הייתי הורג אתכם בלא משפט.

==פסוק כ==
{{דה מפרש|ויאמר ליתר}}
כי הוא גואל הדם על הריגת אחי אביו.

==פסוק כא==
{{דה מפרש|כי כאיש גבורתו}}
הגבורה צריכה להיות נערכת עם האיש פועל הגבורה, והגבורה הזאת להרוג מלכי ארץ יאתה לך.

==פסוק כב==
{{דה מפרש|משל בנו}}
א&quot;ל
א) שהוא ימשול מצד שראוי לזה וישיגו תועלת ממנו,
ב) שגם בניו ימשלו מצד כי הושעתנו כו':

==פסוק כג==
{{דה מפרש|ויאמר וכו' לא אמשל וכו'}}
רצה לומר בין התועלת ממני בין התשועה הכל מתיחסת לה' והוא ימשול בכם.

==פסוק כד==
{{דה מפרש|אשאלה כו'}}
אחרי ספר שלא רדף אחר השררה, ספר שהיה שונא בצע, כי מן הדין מגיע אליו חצי השלל והוא לא לקח רק דבר מועט ורק דרך מתנה. 

{{דה מפרש|כי ישמעאלים הם}} 

שהמדינים מנהגם כישמעאלים, ומתערבים עמהם, כמו שאמר ויעברו אנשים מדינים וימכרו את יוסף לישמעאלים (בראשית לו) רד&quot;ק.

==פסוק כו==
{{דה מפרש|לבד מן השהרונים}}
שזה שלל בעצמו ויהי לו.

==פסוק כז==
{{דה מפרש|ויעש}}
מן הנזמים עשה אפוד תכשיט לזכר הנס, ואחרי מותו זנו אחיו, ויהי לגדעון ולביתו למוקש אחר שנכשלו בסבתו נענש במה שנהרגו בניו.

==פסוק כח==
{{דה מפרש|ארבעים שנה}}
עם ז' שני השעבוד.

==פסוק כט==
{{דה מפרש|וישב בביתו}}
כי לא הוצרך ללחום כי אין שטן.

==פסוק לג==
{{דה מפרש|כאשר מת וישובו}}
כמו שאמר והיה במות השופט וכו' (למעלה ב' יט):

==פסוק לד-לה==
{{דה מפרש|ולא זכרו כו' את ה' ולא עשו חסד עם בית ירובעל וכו'}}
רצה לומר כי בתשועה זו היה ענין נסיי אלהי והיה ראוי לזכור את ה', והם לא זכרו את ה' כי יחסוהו לענין טבעי ולגבורת גדעון וא&quot;כ היה להם לזכור את גדעון ככל הטובה וכו' והם שלמו רעה תחת טובה כמו שיבא בסמוך, וכפל בית ירובעל גדעון, שלא עשו חסד עם גדעון מצד שהוא בית ירובעל שיש לומר מריבה עם הבעל והם החלו לזבוח אל הבעל אחרי מותו.</text>
      <sha1>d8hmdkpof6etedjn23y3fiw5zpek79q</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שופטים ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>346567</id>
    <revision>
      <id>1417123</id>
      <parentid>1400371</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="19563" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|שופטים|ח|ט|י}}
{{תוכן עניינים שטוח}}

==פסוק ב==

{{דה מפרש|מה טוב לכם}}
אמר שידברו אל העם שזה לטובת הכלל, שאם ימשלו בני ירובעל בהכרח ימשלו כולם אחר שכולם שוים. וכולם בני ירובעל וזכותם שוה בממשלה וזה לא טוב לפני הכלל, זאת שנית מצד טובת עצמם בשהוא ממשפחתם.

==פסוק ג==
{{דה מפרש|ויט לבם}}
לא מפני טובת הכלל ולא מצד שזכרו מה שנדרו לירובעל משל בנו גם אתה גם בנך רק מצד כי אמרו אחינו הוא.

==פסוק ד==
{{דה מפרש|ויתנו לו}}
ובזה נשתתפו בעלי שכם בפעל הרצח כי עזרוהו בכסף.

==פסוק ז==
{{דה מפרש|וישמע אליכם אלהים}}
הוא השופט וישפוט בינינו.

==פסוק ח==
'''(ח-טו) מה רצה במשל הזה? למה תפס הגפן והזית והתאנה מכל עצי פרי? למה בתאנה וגפן אמר לכי מלכי ובזית אמר מלכה בלא מלת לכה, למה בכולם אמר ויאמרו העצים ואצל האטד אמר ויאמרו כל העצים?:'''

{{דה מפרש|הלוך הלכו העצים}}
העצים הלכו הליכות הרבה למשוח עליהם מלך, והנמשל שבני אדם (כי האדם עץ השדה) הלכו להקים להם שוטר ומושל, והנה מדרך המבקשים מלך, לבקש איש היותר ראוי והיותר מעולה למהלך שלמות הכלל. וכן לא יבחרוהו ההמונים, רק ראשיהם וחכמיהם להם משפט הבחירה, ולכן לא אמר בתחלה כל העצים. רק הלכו העצים, רצה לומר העצים המובחרים עושי פרי שהם המובחרים בעם.

והנה התכליתיות יתחלקו לשלשה, טוב, ערב, מועיל.
* יש ישים תכליתו לבקש אך הטוב בעבור שהוא טוב לאושר הנפש, 
* ויש יבקש אך הערב לגוף בלבד, 
* ויש יבקש הממוצע בין הטוב והערב שהוא המועיל, 
שבקשת הערב הוא פועל החוש הבהמי, ובקשת המועיל הוא מפועל השכל, והנה תחלה יהיו הבוחרים הזקנים והחכמים והם ידרשו אחר הטוב המוחלט. וממליץ שאמרו לזית מלכה עלינו, שהזית יצייר את הטוב כי הוא המוציא שמן למאור שזה משל על אור החכמה והתורה, והאור נקרא טוב, והסכימו כי לאיש כזה האלהי ראוי המלוכה, וע&quot;כ לא אמרו לכה מלכה, כי הוא אינו צריך ללכת ולהתנועע לזה כי המלכות מחויב אליו מצד עצמו.

==פסוק ט==
{{דה מפרש|ויאמר להם הזית}}
אבל האיש המאושר הזה לא יאבה בשררות כי היא השביתנו משלמותו הנפשיי להיות עבד לעם לפקח על ענינם. כמו שאמר כלום שררות אני נותן לכם וכו' לכן השיב וכי אחדיל את דשני שהוא השגת החכמה ושפע הנבואה אשר בו יכבדו אלהים ואנשים כי הופעת הרוח האלהי נקרא בשם כבוד בכתבי הקדש, והלכתי לנוע על העצים לעסוק בצרכיהם?!

==פסוק י==
{{דה מפרש|ויאמרו העצים לתאנה}}
אחר שכת החכמים והטובים לא מצאו איש הטוב בעיניהם, חדלו מלבקש, ואז התעוררו כת אחרת, שהם העשירים מבקשים את הערב לחיי הגוף, ורצו להקים איש מועיל לפי התכלית הנרצה אצלם, וזה במשל התאנה שפריה מתוק וערב לחוש הטעם, ויאמרו לכי את רצה לומר הגם שיודעים המה שהמלוכה מגיע לאיש הרוח. בכ&quot;ז לכי והשתדל בזה עד שתמלוך, וזה במשל שיבקשו איש עשיר גבור חיל אשר יוכל לכלכלם בתפנוקים וחיים הערבים.

==פסוק יא==
{{דה מפרש|ותאמר להם התאנה}}
אבל גם איש כזה אחר שיש לומר איזה שלימות מדומה ערב לעצמו, לא ירצה לעזבו בעבור העם, כמו שאמר ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה, וזה שאמר: החדלתי את מתקי, ובזה לא אמר שיש בו תועלת לאלהים ולאנשים, כי באמת מחלק הערב אין בו תועלת אמתי כלל.

==פסוק יב==
{{דה מפרש|ויאמרו העצים לגפן}}
אז התעוררו כת שלישית ממוצע בין שניהם, לבחור איש ממוצע בין הטוב והערב והוא המועיל הנרמז בגפן, שיין ישמח לבב אנוש וחמרי וריחני פקחין.

ואמרו בריש כל אסוון אנא חמר, 
רצה לומר כי יבחרו איש החכם במדיניות ובטוב המדות אשר ינהיגם בדרכי צדק ושפוט משפטיהם לטוב החיים המדיניים.

==פסוק יג==
{{דה מפרש|ותאמר להם הגפן}}
אבל גם הגפן שהוא החכם המדיני לא ירצה לעזוב שלימותו שנמצא בו דבר משמח אלהים ואנשים, שהוא טוב המדות שפרים צדקה וחסד ורחמים, ישמח בם אלהים, וטיב ההנהגה ישמחו בה אנשים, ואיך ינוע על העצים?!

==פסוק יד==
{{דה מפרש|ויאמרו כל העצים אל האטד}}
אז חדלו ראשי העם שהם החכמים והעשירים והשרים לבקש מלך, עד שהעצים נושאי פרי לא יבקשו מלך, כי לא מצאו, רק אז עמדו כל העצים, רצה לומר אילני סרק שהם רוב העצים, ויבקשו מלך, והם אחר שאין בם תכלית ופרי, יבחרו את האטד שהוא הגרוע שבכולם וחסר כל תועלת, והמעלה שלו נגד יתר אילני סרק, מה שא&quot;א לקרב אליו כי מלא חנית וחצים וקוצים מכאיבים, כמו שאמר ובליעל כקוץ מונד כולהם, והנמשל שאחר שחדלו המעולים בעם לבקש מלך, התאספו ההמון כולו להקים עליהם איש נעדר כל שלמות והגרוע שבכולם, ומעלתו הוא רק כי מלא רצח ורומח וחנית.

==פסוק טו==
{{דה מפרש|ויאמר האטד}}
הוא מקבל את המלוכה ודורש אחריה, בשלא יגרע לו על ידה שום שלימות, רק באשר יתחמץ לבבו אם לבם נכון עמו, לכן מתנה עמהם אם באמת ובתמים אתם משחים אתי כו' באו חסו בצלי, וידוע שהאטד אין לו צל כלל והוא השפל מכולם, רצה לומר עזבו מעלתכם אתם ארזי לבנון הרמים והנשאים ותשפילו שבת תחתי במקום שפל ומורד, והקוצים שלי המכאיבים יהיו לכם צל ומחסה, ואם אין כי תמרדו בי, אז אל תחשבו כי לא אוכל להרע לכם משפל מקומי, לא כן כי אחר שהאטד מוכן לשריפת אש, האש הזה תאכל את ארזי הלבנון.

==פסוק טז==
'''(טז-יט) למה כפל אם טובה עשיתם ואם כגמול ידיו עשיתם, וחזר וכפל הדברים בפסוק יט?:'''

{{דה מפרש|ועתה}}
מתחיל לבאר הנמשל, כי במות גדעון נמצאו בין בניו: 
חכמים דורשים הטוב כשתילי זיתים. 
ועשירים דורשים הערב כתאנה חנטה פגיה, 
וחכמים במדיניות אל המועיל, כרם חמד ענו להם, ואלה לא אבו במלוכה ולא שחרוה, 
ואתם המוני עם הפחותים, הלכתם אל האטד שלא נמצא בו לא טוב ולא ערב ולא מועיל רק מה שהיה כקוץ ודרדר להשחית את אחיו. מתנה עמהם:
* א) אם באמת ובתמים עשיתם ותמליכו את אבימלך, רצה לומר אם הבחירה בעצמה היה באמת שחשבתם לקנות בצלו איזה שלימות (מה שהוא הפך האמת),
* ב) ואם טובה עשיתם עם ירובעל ועם ביתו שחויבתם לו טובה בעבור שמסר נפשו עליכם, אם בעבור זה המלכתם אותו (מה שהוא ג&quot;כ בהפך),
* ג) ואם כגמול ידיו עשיתם לו, שחוץ מזה התחייבתם לו גמול בעבור שהציל אתכם מני צר, ומפרש נגד מ&quot;ש אם טובה עשיתם.

==פסוק יז==
{{דה מפרש|אשר נלחם אבי עליכם}}
שגם אם לא היה מצליח במלחמה הייתם חייבים לו טובה בעבור שהשליך נפשו מנגד, ונגד מ&quot;ש ואם כגמול ידיו עשיתם, מפרש ויצל אתכם מיד מדין ומצד זה התחייבתם לו גמול ידיו טובה תחת טובה, ואיה הגמול? הלא...

==פסוק יח==
{{דה מפרש|ואתם קמתם על בית אבי ותהרגו את בניו}}
שזה לא טובה ולא גמול, ותמליכו כו' בן אמתו, וגם זה לא בעבור טובה וגמול רק מצד כי אחיכם הוא.

==פסוק יט==
{{דה מפרש|ואם}}
אחר שבאר ההפך של מ&quot;ש ואם טובה עשיתם, ואם כגמול ידיו, באר ההפך של מ&quot;ש ואם באמת ובתמים עשיתם, והוסיף אם היה זה באמת ובתמים, היום הזה אחר שנהרגו בניו אין לכם שום זכות.

==פסוק כ==
{{דה מפרש|ואם אין}}
כמו שהוא האמת שלא היה ראוי שהרוצח בית אביו יירש כבודו, יהיה סופכם כסוף העצים מן האטד תצא אש וכו'.

==פסוק כב==
{{דה מפרש|וישר}}
לא כתיב וישפט, כי לא שפט רק שר בחזקה (ומלת וישר מבנין הקל מנע&quot;ו כמו ויסר אליה):

==פסוק כג-כד==
{{דה מפרש|וישלח אלהים רוח רעה}}
והיה זה עונש השגחיי לבוא חמס שבעים וכו':

==פסוק כה==
'''(כה) למה שמו מארבים לגזול עוברי דרך:'''

{{דה מפרש|וישימו}}
תחלה שמו מארבים להרגו בדרך אשר יעבור רק המארבים לא פנו אל המטרה לארב על אבימלך עצמו וגזלו עוברי דרך ועי&quot;כ נתודע הקשר ונודע לאבימלך ונשמר מלעבור שם וישב בתרמה (וזה היה מאת ה' שטרם ישרף האטד יאכל את ארזי לבנון תחלה).

==פסוק כו-כז==
{{דה מפרש|ויבא געל בן עבד}}
סבב ה' סבה שניה שגעל בא לשכם, ובני שכם בטחו על גבורתו שילחם באבימלך, ושעל ידי זה יצאו לבצור כרמיהם כי תחלה פחדו לצאת והיה דרכם לעשות הלולים ומשתה בעת הבציר ושם קללו את אבימלך בפרהסיא.

==פסוק כח==
'''(כח) בכוונת הכתוב הזה נלחצו המפרשים:'''

{{דה מפרש|ויאמר געל בן עבד}}
הוא עמד בראשי המדברים ויאמר, מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו רצה לומר מה קשר יש לאבימלך עם שכם שהם מחויבים לעבדו, הלא הוא בן ירובעל מצד אביו, ועקר היחוס יהיה מצד האב, ואביו לא משכם הוא, והוסיף וזבול פקידו, ואם תעבדו את אבימלך הכי תעבדו עוד את פקידו, ושעורו כי נעבדנו ואת זבול פקידו. הוסיף לאמר עבדו את אנשי חמור אבי שכם, אמר אתם הסכלים כחמורים עבדו אתם את אנשי חמור אבי שכם, כן קרא את אבימלך על שם חמור שהיה אבי שכם בימים קדמונים, והוא עתה הנשיא תחתיו, ורצוף בו גם הלצה על שהוא החמור הסכל מכל בעלי חיים, רצה לומר אם רצונכם עבדו את אנשי חמור שהם זבול ואנשי אבימלך. אבל מדוע נעבדנו אנחנו אני ואחי, אנו לא נולדנו בשכם ואין אנו משועבדים אל חמור נשיא שכם. 

גם יש לפרש שקרא לאבימלך לגנאי בשם שכם, רצה לומר שהוא רוצה לזכות במשרה על שהוא בן נשיא הארץ כשכם שהיה בן חמור החוי נשיא הארץ בימים קדומים, ואמר מי אבימלך ומי שכם נשיא הארץ כי נעבדנו. הלא בן ירובעל וזבול פקידו רצה לומר אינו בן ירובעל בבירור אחר שהוא בן פילגשו שדרך הפילגש לזנות ואמו זנתה עם זבול פקידו באופן שהוא בן ירובעל ובן זבול, רצה לומר ספק מי משניהם הוא אביו האמתי, ומתיחס לירובעל ולזבול בשוה, הוסיף אם תרצו לעבדו מצד שאביו היה נשיא הארץ עבדו את אנשי חמור אבי שכם שהם קודמים בנשיאות ומדוע נעבדנו אנחנו הלא מצד זה בני חמור קודמים בנחלה.

==פסוק כט==
{{דה מפרש|ומי יתן}}
שאהיה מושל פה אסירה אותו ממלוכה, ויאמר לאבימלך צוה שכל השומע יגיד לאבימלך שירבה צבאיו ויצא למלחמה כי התקשרו העם נגדו.

==פסוק לא==
'''(לא) מ&quot;ש צרים את העיר עליך נדחקו בו המפרשים:'''

{{דה מפרש|בתרמה}}
היא עיר ארומה ששם אבימלך.

{{דה מפרש|הנה געל כו' ואחיו באים שכמה}} 

רצה לומר שרוצים להתישב שם. 

{{דה מפרש|והנם צרים את העיר עליך}} 

הודיעהו כי הסכימו ביניהם לצאת למחר בבקר לצור על עיר ארומה, שע&quot;ז כיון במ&quot;ש רבה צבאך וצאה רצה לומר מן העיר שאתה בה ששם תבוא במצור.

==פסוק לב==
'''(לב-מ) עצת זבול שיארב בשדה בלילה אין בה טעם ודעת למה המארב, הלא ביום יבוא והם יצאו אליו, ומ&quot;ש ופשטת על העיר, אבימלך לא עשה כן בפעם הזאת, מאין ידע שגעל והעם יצאו אליו אולי יסוגרו בעיר:'''

{{דה מפרש|ועתה יעץ בחכמה}}
שיקום בלילה ויארב עליהם בשדה.

==פסוק לג==
{{דה מפרש|ובבקר}}
השכם יפשוט על עיר שכם, כי געל ואנשי החיל יוצאים אליך לתרמה, ולא יהיו בעיר ובקל תכבוש את העיר, ובזה ועשית לו כאשר תמצא ידך, הוא מה שחצה העם לארבעה ראשים שמקצתם יעמדו בשער העיר בל יניחום לשוב העירה ומקצתם ילחמו בשדה, רק שנשבתה עצתו כמו שיבואר.

==פסוק לד==
{{דה מפרש|ויקם אבימלך}}
שמע לעצתו, ויארבו כו' ארבעה ראשים כי חשב ששני ראשים יעמדו בפתח שער העיר ושני ראשים יכו כל אשר בשדה.

==פסוק לה==
{{דה מפרש|ויצא געל}}
וכן היה שגעל יצא עם אנשי שכם בעלות השחר ללכת לתרמה, אבל לא הלך תיכף רק עמד עם אנשיו בפתח שער העיר לסדר מחנהו, ובתוך כך קם אבימלך מן המארב כי חשב שגעל כבר יצא לדרכו, והוא בשדה.

==פסוק לו==
{{דה מפרש|וירא געל ויאמר הנה עם יורד}}
ועי&quot;כ לא התרחק מן השער, וזבול רצה להטעותו שהוא צל ההרים.

==פסוק לז==
אבל געל הוסיף שרואה שהוא עם, ושהם חלוקים לראשים, וציין מקומם, והיה דעתו לשוב העירה.

==פסוק לח-מ==
{{דה מפרש|ויאמר אליו זבל}}
אז נסה זבול להעתיקו מן העיר ע&quot;י שיצית בלבו אש הנצוח, א&quot;ל
* א) אם תשוב לעיר תהיה לבוז כי איה אפוא פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו ואיך תתן אמון לדבריך אם לא בשתלחם בו ותנצחהו, ואדם המעלה צריך לשמור מוצא שפתיו.
* ב) הלא זה העם אשר מאסתה בו וכאין נחשב אצלך ולמה תירא עתה להלחם בו, וזה פעל על לב געל, ויצא וירדפהו אבימלך וינס אל עיר שכם, ובזה הוקמה עצת עליון שיפלו בעלי שכם ושלא יכבוש עדיין את העיר למען תרבה המשטמה עד שהחריב את העיר לבסוף, ואבימלך ישב בארומה כי לא יוכל להלחם עתה על העיר אחר שגעל וחיילותיו בעיר.

==פסוק מא==
{{דה מפרש|ויגרש}}
בתוך כך גברה יד שר העיר שהיו לו ג&quot;כ עוזרים, ובשגם אחר שנפלו אנשי שכם חללים והסכימו לגרש את געל מן העיר.

==פסוק מב==
{{דה מפרש|ויצא העם השדה}}
לעסקיהם כי היה אז עת הבציר וכבר התיאשו מן המלחמה.

==פסוק מג==
'''(מג-מד) למה ויכום ויכום כפול:'''

{{דה מפרש|ויחצם}}
עתה הצליח כעצת זבול בפעל הראשון, שחצה את עמו לג' ראשים ובעת שראה שהעם יוצא מן העיר שניתקו מן העיר התחיל להכותם, ובתוך כך שהכה בהם –

==פסוק מד-מה==
{{דה מפרש|פשטו}}
אבימלך והעם אשר אתו ויעמדו מקצתם פתח שער העיר לעכב המוכים בל ישובו העירה, ושני הראשים הכו כל אשר בשדה שהיו נפוצים בשדות רבות, ואח&quot;כ החריב אבימלך את העיר.

==פסוק מו==
{{דה מפרש|וישמעו}}
אחרי נעשתה עצת ה' בשכם, סבב שאש האטד תאכל גם בית מלוא שכני שכם שאצל שכם היה מגדל עוז שלא היה אפשר לכבשו, סבב ה' שלא הלכו להשגב במגדל רק התקבצו אל צריח בית אל שהיה של עצים להתיעץ שם ולכרות שם ברית אל קשר המרד.

==פסוק מז==
{{דה מפרש|ויגד לאבימלך}}
שיצאו מן המגדל, ואז כרת עצים ויצת את הצריח שהיה מעצים, והיה מה' שיצאו מן המגדל של אבנים לחסות תחת לוח ארז, ונתקיים מ&quot;ש תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם בית מלוא.

==פסוק נג==
עתה יספר איך נתקיים ג&quot;כ מ&quot;ש ותצא אש מבעלי שכם ותאכל את אבימלך במה שאשה הרגתהו. פלח רכב היא חתיכת אבן מהעליונה של הריחים והיה מדה במדה כמו שהרג את אחיו על אבן אחת.

==פסוק נו==
{{דה מפרש|וישב}}
זה סיום הספור איך נתקיימה קללת יותם בכל פרטיה.</text>
      <sha1>007gogglzu7bpovclui0z2x9ohwedyc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שופטים י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>346568</id>
    <revision>
      <id>1417125</id>
      <parentid>1400361</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5305" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|שופטים|ט|י|יא}}
{{תוכן עניינים שטוח}}
==פסוק א==
{{דה מפרש|להושיע את ישראל}}
כי אבימלך לא הושיע אותם רק השתרר עליהם. 

{{דה מפרש|בן דודו}} 

כך שמו. ורד&quot;ק כתב שיש מפרשים בן דודו של אבימלך בן אחי אביו עיי&quot;ש. 
ואיך היה איש יששכר?!

==פסוק ה==
{{דה מפרש|להם יקראו חות יעיר}} 
פי' כי יאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהן [חות הגלעד], ויקרא אתהן חות יאיר, ועל דוגמת גבורת יאיר זה אל יאיר הקודם, קראו ג&quot;כ לעריו הכוללים בשם הכינוי חות יאיר, ויש הבדל בין קרא (המורה על קריאת השם) שבא אחריו מלת את ובין אם בא אחריו למ&quot;ד, שקרא שאחריו את, היא קריאת שם העצם, וקרא שאחריו למ&quot;ד הוא הכינוי הנטפל על שמו הקודם, ואצל יאיר הראשון היה שמם העצמי חות יאיר, לכן כתיב ויקרא אתהן, ואצל יאיר זה היה רק כינוי השם, ולכן אמר להם יקראו כי לא היה זה שמם העצמי.

==פסוק ו==
{{דה מפרש|ויוסיפו}}
כי עד עתה בחיי השופטים עבדו את ה' וכמו שאמר והיה במות השופט (למעלה ב'). 

{{דה מפרש|ולא עבדוהו}}
אפילו בשותפות.

==פסוק ח==
'''(ח) מ&quot;ש בשנה ההיא באורו קשה:'''

{{דה מפרש|וירעצו וירצצו כו' בשנה ההיא}}
רצה לומר א) שתיכף נענשו,
ב) שתיכף בשנה הראשונה היה קושי השיעבוד, ונמשך י&quot;ח שנה.

==פסוק י==
'''(י) הוי&quot;ו של וכי עזבנו מיותרת:'''

{{דה מפרש|וכי עזבנו}}
פי' הם חשבו שהגם שעבדו את הבעלים לא עזבו את ה' כי שמו את הבעל כממוצע בינם ובין ה', ואמרו הגם שחטאנו בכ&quot;ז וכי עזבנו את אלהינו ונעבד את הבעלים?! בתמיהה, הלא חשבנו את הבעל כסרסור בינינו ובין ה'.

==פסוק יא==
'''(יא) הלא מן בני עמון ופלשתים לא הצילם עדיין:'''

{{דה מפרש|ויאמר ה'}}
הודיעם ע&quot;י נביא שלא יאמרו שלא חטאו, אמר להם הלא ממצרים ומן האמורי רצה לומר כמו שהצלתיכם בימי קדם ממצרים ומן האמורי, הלא כן מן בני עמון ומן פלשתים הלוחצים אתכם עתה יכול אני להושיעכם, (ולכן אמר מן בני עמון בלא וא&quot;ו החיבור, שרצה לומר כמו ממצרים כן מן בני עמון).

==פסוק יב==
{{דה מפרש|וצידונים}}
רצה לומר ובל תאמרו כי חשבתם שרק בימי קדם עשיתי נפלאות לא בדורות אלה, הלא צידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, וזה היה בדורות אחרונים ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם.

==פסוק יג==
ומה שאמרתם וכי עזבנו את ה', התשובה לזה ואתם עזבתם אותי באמת ותעבדו אלהים אחרים, לא כדבריכם, לכן לא אוסיף להושיע אתכם.

==פסוק יד==
{{דה מפרש|לכו וזעקו אל האלהים}}
אחר אשר בחרתם בם הלא ראוי שהמה יושיעו לכם בעת צרתכם לא אנכי.

==פסוק טו==
'''(טו-יז) מ&quot;ש עשה לנו כטוב בעיניך והלא לא חפץ להושיעם, ומ&quot;ש ותקצר נפשו נלאו בו המפרשים, מ&quot;ש שבני עמון חנו בגלעד סותר למ&quot;ש למעלה שעברו את הירדן, וגם יקשה שבסי' יא פכ&quot;ט אמר שיפתח עבר את הירדן ומשמע שבני עמון שבו לביתם ונלחם עמהם בעריהם:'''

{{דה מפרש|ויאמרו חטאנו}}
התוודו חטאם, רק אמרו למה תעניש אותנו בידי אדם, עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך, כענין נפלה נא ביד ה' וביד אדם אל אפולה, ועל זה אמר אך הצילנו מידי אדם.

==פסוק טז==
{{דה מפרש|ותקצר נפשו בעמל ישראל}}
ע&quot;י תשובתם, נפשו ורצונו קצר את עמל ישראל בל יארך עוד, ובל יוסיף האויב לעבור את הירדן ולהאריך ולהוסיף את עמלם. 

[[מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק מח|ובמורה נבוכים ח&quot;א פמ&quot;ח]] פירש &quot;רצה לומר רצון האל לא יכול לסבול ולראות עוד את עמל ישראל וצרתם&quot;.

==פסוק יז==
{{דה מפרש|ויצעקו}}
זה היה מאת ה' שבני עמון שכבר עברו את הירדן להלחם ביהודה ובנימין (כנ&quot;ל ט') שבו לחזרה ויחנו בגלעד, שם לחצום זה י&quot;ח שנה, ובזה קצר עמלם בל יתפשט על כל השבטים. 

ויאספו ב&quot;י --  אבל ב&quot;י כבר התאספו ג&quot;כ בעת עברו את הירדן, וגלעד שעבד אליו גם הוא בקש לו ראש.</text>
      <sha1>jshcv6lqyrcxan75g4zh3f5mf5e1l5g</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שופטים טז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>346606</id>
    <revision>
      <id>1417124</id>
      <parentid>1400636</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8203" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|שופטים|טו|טז|יז}}
{{תוכן עניינים שטוח}}
==פסוק א==
{{דה מפרש|וילך שמשון עזתה}}
לא פחד לבא בעיר גדולה מוקפת חומה דלתים ובריח ולשכב בבית זונה בלא פחד, ולא עוד אלא...

==פסוק ב==
{{דה מפרש|לעזתים לאמר}}
שצוה שיאמרו לעזתים שבא שמשון הנה הוא עצמו הוציא קול ששמשון הוא בעיר, רק לא הגיד שהוא הוא שמשון בעצמו: 

{{דה מפרש|ויסבו}}
אחר שלא הכירו את המגיד וחשבו שאינו שמשון, סבו לדרוש ולחקור עליו ולתפשו בעת ירצה לצאת ויסבו בעיר וגם ארבו בשער ע&quot;י שסגרו השער במנעול בל יוכל לצאת.  ומלת אור, פעל עבר, עד יאור הבקר.

==פסוק ג==
{{דה מפרש|ויאחז בדלתות}}
וזה גבורה יותר משאם אוחז בבריח ושוברו,
ב) ששם המשא הזאת על כתפיו,
ג) ויעלם דרך יום נשא אותם, כמו שאמר חז&quot;ל, ומלת ויסעם שהוא יוצא מן הקל מורה שע&quot;י נסיעתו בעצמו הסיע גם אותם וכן ויסע את היתד הארג מורה על קלות הפעולה כי היה לו לומר ויסיעם.

==פסוק ד==
{{דה מפרש|ויהי אחרי כן}}
עבירה גוררת עבירה. 

{{דה מפרש|ושמה דלילה}} 

הראשונה גייר ושינה שמה לשם יהדות, אבל זו לא נתגיירה ונשאר שמה דלילה.  
וכן אמר בירושלמי ([[ירושלמי סוטה א ח|פרק ראשון דסוטה הלכה ח]])  שבתמנתה דרך נשואין היה ולא בעזה.
וחז&quot;ל דרשו דלדלה כחו ומעשיו ולבו.


==פסוק ה==
'''(ה-יח) הם דרשו שני דברים במה כחו גדול, ובמה יוכלו לאסרו, וכן שאלה בפעם הראשון והוא לא השיב רק במה יוכלו לאסרו, ולא על במה כחו גדול, ובפעם הב' והג' לא שאלה ממנו רק במה כחו גדול, במה הכירה בפעם האחרון שהגיד לה את כל לבו, ולמה בפעמים הראשונים אמר והייתי כאחד האדם, ובפעם האחרון אמר והייתי ככל האדם:'''

{{דה מפרש|וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו}}
בקשו שני דברים:
* א) שתראה מה הסבה שבעבורה כחו גדול, כי חשבו שאינו כטבע רק ע&quot;י איזה סגולה, ואז יוכלו להתחכם כנגדו להסיר הסבה.
* ב) שגם אם הוא בטבע תדרוש באיזה אופן יאסר, כי יש מי שכחו בידיו ולא ברגליו, ויאסר ברגליו או במקום אחר מן הגוף שאינו חזק שם, ואמרו וראי רצה לומר שתבחון את דבריו אם כנים הם, ואמרו ואסרנוהו לענותו, הוא הבטחה שלא ימיתו אותו וכן קיימו הבטחתם שלא ימיתו אותו ולא המיתוהו רק נקרו את עיניו.

==פסוק ו==
{{דה מפרש|ותאמר}}
וכן שאלה אותו על שני דברים הנזכרים.

==פסוק ז==
{{דה מפרש|ויאמר אליה}}
והוא לא השיב לה רק במה יאסר ולא על במה כחו גדול, כאילו אינו יודע סבה לזה כי הוא בטבע, רק שבחן שבזה יאסר.

==פסוק י==
{{דה מפרש|ותאמר דלילה כו' הנה התלת בי}}
רצה לומר היא האמינה לו במ&quot;ש שאנו יודע במה כחו גדול, אבל אחר שהודה שיודע במה יאסר, א&quot;כ למה דברת כזבים, ועתה הגידה נא לי האמת במה תאסר.

==פסוק יא==
{{דה מפרש|ויאמר אליה}}
השיב שלא דבר כזבים כלל, רק ששכח תנאי בדבריו:
* א) שהיתרים צריכים להיות עבותים, רצה לומר קלועים משלשה,
* ב) שצריך שלא נעשה בם מלאכה.

==פסוק יב==
{{דה מפרש|וינתקם כו' כחוט}}
רצה לומר לא בקלות גדול כראשונים רק כחוט, שהאדם הנותקו ינתקנו במעט כח.

==פסוק יג==
{{דה מפרש|עד הנה התלת בי}}
רצה לומר בראשונה תרצת דבריך, אבל עתה נודע שהתלת בי בשתי הפעמים:

==פסוק יד==
{{דה מפרש|ותתקע}}
פה לא כתוב והאורב יושב בחדר, כי אחר שכזבה שתי פעמים לא שמו לב לדבריה.

==פסוק טו==
{{דה מפרש|ולא הגדת לי במה כחך גדול}}
אחר שכבר כזב לה ג' פעמים שבה לבקש השאלה הראשונה במה כחו גדול, אחר שלא יכלה עוד לבקש במה יאסר, שכבר כחש לה ג' פעמים, ואם תוסיף בזה לשאול יבין כי שרי פלשתים עמה בקושרים, לכן בקשה רק במה כחו גדול, כאילו תרצה לדעת טבעו ותכונתו לא לדעת במה יאסר.

==פסוק יז==
{{דה מפרש|ויגד}}
נפתה כיונה פותה ויגד לה שתי השאלות:
א) במה כחו גדול, שהוא ע&quot;י הנזירות,
ב) במה יאסר שהוא אם יגולח, 

והנה בפעמים הראשונים אמר והייתי כאחד האדם, ועתה אמר והייתי ככל האדם, כי נשמר מלדבר שקר ואמר כאחד האדם, היינו כאדם המיוחד בגבורה (שמבואר אצלי שמלת אחד הנסמך לה&quot;א הידיעה מורה על הדבר המיוחד כמו אחד ההרים וכדומה) ועתה אמר ככל האדם, החלשים.

==פסוק יח==
{{דה מפרש|ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו}}
זה ראתה במה שהגיד לה עתה שתי השאלות במה כחו גדול ובמה יאסר, שאם היה רוצה לשקר היה מגיד רק במה כחו גדול, שבזה אף אם תגלח אותו ויהיה כחו גדול גם אחר הגלוח, לא היה שקרן כי יצוייר שכחו גדול ע&quot;י הנזירות, ולא יוסר הכח ע&quot;י הגלוח, אחר שלא התגלח מדעתו ולא חלל נזירותו ברצון, והוא אמר אם גולחתי בפעל שמשמע אף ע&quot;י אחרים, וע&quot;כ ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם וכו' כי בפעם הקודם לא עלו כנ&quot;ל.

==פסוק כב==
{{דה מפרש|ויחל שער ראשו לצמח}}
אמר בפעל הכבד על שצמחו במהירות שלא כדרך הרגיל, שאם לא כן יקשה איך לא נזהרו פלשתים לגלחו מפקידה לפקידה בידעם שכחו תלוי בשערותיו, ועל זה אמר כאשר גולח רצה לומר תיכף אחר הגלוח התחילו לצמח.

==פסוק כג-כד==
{{דה מפרש|וסרני פלשתים וכו' ויראו אותו העם וכו'}}
רצה לומר הסרנים עשו זבח מצד שהוא אויבם, והעם הללו על ג' דברים:
* א) שהוא אויבם,
* ב) מחריב ארצם ששרף שדותיהם,
* ג) שהרבה בם חללים, משא&quot;כ אל הסרנים לא עשה הרעות האלה. (ולשמחה מקור במשקל ליראה את ה'):

==פסוק כה==
{{דה מפרש|וישחק לנו וכו' ויצחק לפניהם}}
השחוק הנרדף עם צחוק, נבדל ממנו במה שהשחוק מורה שהשוחק בעצמו יש לומר שמחה, לא כן המצחק, ולכן לפ&quot;ז אמרו וישחק אבל באמת שמשון רק צחק לא שחק.

==פסוק כט==
{{דה מפרש|ויסמך}}
מבואר אצלי בחבורי התורה והמצוה (ע&quot;ס תורת כהנים) שיש הבדל בין '''שען''' ובין '''סמך'''. שהסמיכה הוא בכל כחו כמו שאמר חז&quot;ל סמיכה בכל כחו בעינן,  והשעינה הוא קצת גופו ולכן להנער אמר ואשען עליהם, ובאמת ויסמך בכל כחו.</text>
      <sha1>cwz4omwc9u7xy590v1vikfgj25da2x9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שופטים יז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>346607</id>
    <revision>
      <id>1417126</id>
      <parentid>1400630</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6559" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|שופטים|טז|יז|יח}}
{{תוכן עניינים שטוח}}
{{צ|ושמו מיכיהו}}. בתחלה היה צדיק וקראו מיכיהו, ואחר שעבד ע&quot;ז קראו מיכה (ולכן אמר {{צ|ושמו מיכיהו}} 
שהרשעים הם קודמים לשמם, כמ&quot;ש חז&quot;ל (רות רבה ד, ג) נבל שמו כו'):

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב) למה כפל הנה הכסף אתי אני לקחתיו?:

{{צ|ואת אלית}}. קללת באלה את הגנב. {{צ|וגם אמרת באזני הנה הכסף אתי}}, שר&quot;ל שאמרת כי את חושדת אותי שהכסף אתי, וממילא כוונת באלה הזאת עלי, אני מודה לך
{{צ|שאני לקחתיו}}, ובזה אתקן עון הגניבה והאלה (ומבואר בח&quot;מ סי' ע&quot;א סעיף ז' שהמטיל אלה לא לימא כל מאן דגזליה אלא כל מאן דאיתא לגזילה בידיה ולא מהדר, לכן בהאלה
שהטילה לא אמרה בלשון שלקח הכסף רק שהכסף אתו ואינו מחזיר, כי אין הכוונה לקלל על מה שעבר רק לקלל כדי להחזיר את שלו כמ&quot;ש הש&quot;ך שם): {{צ|ותאמר אמו ברוך בני}}
{{צ|לה'}}. יצאת מכלל ארור לכלל ברוך:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג - ד) למה אמר ב&quot;פ וישב את אלף ומאה הכסף לאמו, וישב את הכסף לאמו? והלא היא הקדישה כל הכסף ולבסוף לא נתנה לצורף רק מאתים כסף? היא אמרה מידי
לבני לעשות פסל ואח&quot;כ נתנה היא לצורף, לא מיכה?:

{{צ|וישב}}. ותיכף השיב את הגניבה, וזה מורה שהיה ירא ה': {{צ|ותאמר אמו הקדש הקדשתי את הכסף לה'}}. והתניתי שני תנאים בהקדש הזה, א] {{צ|מידי לבני}}, ר&quot;ל שאמסרהו
לבני שיהיה הוא הגזבר עליו. ב] {{צ|לעשות פסל ומסכה. ועתה אשיבנו לך}}, כיון שאתה הגזבר לעשות הפסל:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|וישב את הכסף לאמו}}. ספר שמיכה לא רצה להיות גזבר ע&quot;ז כי לא הסכים לעשות פסל ומסכה, ובודאי דבר על לבה שלא תעשה זאת, בפרט שעפ&quot;י הדין לא חל ההקדש
כיון שלא היה ברשותה (כמ&quot;ש בב&quot;ק דף ע א), ועי&quot;כ שמעה קצת שלא לעשות הפסל מכל הכסף רק מן מאתים כסף לבד, והצורף עשה הפסל מהם: {{צ|ויהי בבית מיכיהו}}, שהגם
שלא עבדו עדיין כבר עבר על דבר ה' במה שהיה הפסל בביתו, ועבר על לאו דלא יהיה לך אלהים אחרים, שלדעת רש&quot;י (שמות כ, ג) הוא אזהרה על המשהה אליל בביתו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|והאיש מיכה}}. מאז עבירה גוררת עבירה ויצא מדחי אל דחי (לכן כינה שמו מיכה לרוע), עד שעשה {{צ|לו בית אלהים}} בית מיוחד לעבודת הפסל, ואחר כך עשה {{צ|גם אפוד}}&lt;קטע סוף=ה/&gt;
{{צ|ותרפים}} 
מכיסו, ואח&quot;כ {{צ|וימלא את יד אחד מבניו}} כו' {{צ|לכהן}}, לעבודת נכר:

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|בימים ההם}}. ר&quot;ל אל תתפלא שישראל החרישו לזאת, כי לא היה אז שר ושופט בארץ:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז) למה כפל מבית לחם יהודה והוא גר שם?:

{{צ|ויהי נער}}. הנער הלז היה מבית לחם יהודה, וזה יען שהיה מצד אמו ממשפחת יהודה ומצד אביו {{צ|היה לוי}}, ואחר שהלוים לא היה להם חלק בארץ {{צ|גר במקום אמו}}, כי לא היה
לו נחלה מצד אביו. וגם למ&quot;ש (ב&quot;ב קט ב) דמשפחת האם אינה קרויה משפחה הוא היה יורש נחלת אמו שהיתה בת יורשת נחלה, ומצד זה נחשב למשפחת יהודה, שהיה הנחלה
בחלק יהודה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח) למה כפל וילך מהעיר מבית לחם?:

{{צ|וילך האיש מהעיר מבית לחם יהודה}}. יען לא מצא שם פרנסתו הלך משם, ובאר שלא הלך אל מה שאליו, רק יצא ממה שממנו, הלך מעיר לעיר לבקש מקום מחיה, וז&quot;ש&lt;קטע סוף=ח/&gt;
{{צ|לגור באשר ימצא}}, ובזה סבב {{צ|הר אפרים עד בית מיכה}}, לא באשר חשב ימצא שם מקום לפרנסתו, רק {{צ|לעשות דרכו}} 
כאורח נטה ללון:

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|מאין תבוא}}. כי חשב שיש לו מקום קבוע, והשיב אין לי מקום, רק {{צ|אנכי הולך לגור באשר אמצא}}:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י) מ&quot;ש וילך הלוי משמע שהלך מאתו ואיך אמר ויואל הלוי לשבת?:

{{צ|ויאמר לו מיכה}}. א&quot;ל אחר שבל&quot;ז אתה נע ונד ואין לך עסק ומחיה, פה תרויח בשלש, א] {{צ|שבה עמדי}}, פה תשב ולא תנוד. ב] שהעסק הוא עסק נכבד מתיחס לכבודך שאתה לוי,
{{צ|ותהיה לי לאב ולכהן}}. ג] מצד השכר, {{צ|אתן לך עשרת כסף לימים}}, ר&quot;ל לשנה: {{צ|וערך בגדים}}. פי' בגדים לפי ערך כבודך, וגם {{צ|מחיתך}}, מזונות: {{צ|וילך הלוי}}. ספר שתחלה
לא רצה להשכיר א&quot;ע לע&quot;א והלך ממנו:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;ואח&quot;כ, {{צ|ויואל הלוי}}. נתרצה: {{צ|לשבת את האיש}}. ר&quot;ל לא להיות לאב ולכהן רק לשבת בביתו איזה ימים: {{צ|ויהי הנער כאחד מבניו}}. אוכל על שולחנו, ואח&quot;כ ע&quot;י שישב
בבית רשע נגרר אחריו:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב - יג) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|וימלא מיכה}} כו' {{צ|ויהי לו}} כו' {{צ|לכהן ויהי בבית מיכה}}. ר&quot;ל ואז נעשה תושב בביתו להיות שם תמיד, כי עד עתה היה שם רק לפי שעה. ומיכה נתן ע&quot;ז שבח להפסל:&lt;קטע סוף=יב/&gt;</text>
      <sha1>ha09fogw4i1a8ry6gckzkottw6j0254</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שופטים יח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>346608</id>
    <revision>
      <id>1417127</id>
      <parentid>1400366</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14304" xml:space="preserve">{{פרשן על פרק|מלבי&quot;ם|שופטים|יז|יח|יט}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) הלא בספר יהושע נזכר שניתן נחלה לדן צרעה ואשתאל ועיר שמש, וגם בכאן אמר ששלחו המרגלים מן צרעה ואשתאל, ואיך אמר שלא נפלה לו נחלה לשבת?:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|בימים ההם אין מלך}}. גם הסיפור שיבא פה היה סבתו מצד שאין מלך עוצר בעם, שאם היה להם מלך לא היה שבט מישראל עובדים ע&quot;ז: {{צ|ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת}}. כי נחלת דן היה לו שני חסרונות, א] שהיה חוץ לגבול ישראל מצד שהיה הגורל האחרון, כמ&quot;ש (יהושע יט, מז) 
ויצא גבול בני דן מהם. ב] שמטעם זה לא יכלו
להוריש את הכנעני, והכנעני חזרו ולקחו מהם את נחלתם (כמ&quot;ש למעלה א, לה - לו), ולכן בקשו נחלה לשבת, כי נחלתם הקדומה לא היה לשבת כי הכנעני ישב בה, ומבאר הטעם
{{צ|כי לא נפלה לו}} 
כו' {{צ|בתוך שבטי ישראל}}, רק חוץ מגבולם, ועז&quot;א {{צ|בנחלה}}, ר&quot;ל הנחלה שנפלה לו לא היה {{צ|בתוך שבטי ישראל}} רק חוצה להם:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב) למה כפל ממשפחתם, מקצותם? וכפל לרגל, לחקרה? וסיים לכך חקרו, ולא אמר חקרו ורגלו?:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|וישלחו בני דן ממשפחתם}}. מבואר אצלי בפי' התורה (פ' מקץ ופ' שלח) 
שיש שני מיני מרגלים, א] ההולכים בתחלה לראות אם טובה הארץ או לא, למען דעת אם ראוי
שילחמו עליו, והם הנקראים בעצם בשם תרים, {{צ|כי התר מחפש את הטוב}}. ב] אחר שהסכימו ללחום בארץ שולחים מרגלים לראות את ערות הארץ מאיזה צד קל לכבשה,
ואלה נקראים מרגלים, כי המרגל מחפש את הרע והחסרון. ויש הבדל ביניהם, שבתחלה כששולחים תרים, ישלחו א' מכל שבט או מכל משפחה, כי לא יסמכו שבט זה על שלוחים
של שבט אחר, כי יש ארץ שטובה לפני שבט זה ורעה לשבט אחר, כמו בני ראובן בקשו ארץ מקנה, ובני זבולון בקשו חוף אניות וכדומה. ב] שאז ישלחו את נשיאיהם וגדוליהם
שעליהם יסמך לבם, שיודעים צרכי העם ומגמתם. לא כן כששולחים מרגלים, שולחים איש אחד או שנים ואף הפחותים שבעם, אחר שהם אין ענינם רק לראות מקום שקל לכבש
את הארץ משם. ויש עוד הבדל אחר שאם שולחים מרגלים בוחרים אנשי חיל וגבורים, כי הם הולכים לרגל מקום המבצרים והגדודים שבקל יכירו בם שהם מרגלים, וצריך שיהיו
גבורים להציל נפשם, וגם שידעו טכסיסי מלחמה שעי&quot;ז יביטו איך ילחמו ומאיזה מקום, לא כן התרים הולכים כסוחרים באמצע המדינה ואינם במקום סכנה א&quot;צ שיהיו אנשי חיל.
אולם פה שלחו שלוחיהם לשני הענינים, א] לתור אם טובה הארץ. ב] לרגל מקום הקל לכבוש. ולכן מצד ששלחו לחקור את הארץ הטובה היא אם רעה, שלחו {{צ|ממשפחתם}}
{{צ|חמשה אנשים}}, ר&quot;ל א' מכל משפחה, וגם שלחו {{צ|מקצותם}}, ר&quot;ל הקצינים והנשיאים שבהם. ומצד ששלחו לרגל ג&quot;כ, בחרו שיהיה {{צ|אנשים בני חיל}}. ומפרש שזה מפני ששלחום
לב' ענינים, א] {{צ|לרגל את הארץ}}, ב] {{צ|ולחקרה}} שהוא לתור הטובה היא אם רעה. ובכ&quot;ז אחר שהיה זה השליחות הראשון אמרו להם {{צ|לכו חקרו את הארץ}}, היה עיקר הצווי על
החקירה שהוא לראות הטובה היא אם רעה, כי הריגול הוא אחרי החקירה: {{צ|ויבאו}} כו' {{צ|עד בית מיכה}}. ר&quot;ל שלנו באכסניא סמוך לבית מיכה:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|המה עם בית מיכה}}. ר&quot;ל יען התארחו סמוך לבית מיכה לכן שמעו קול הלוי והכירוהו, ונראה כי אחר שהלוי הזה היה מבני קהת מבני משה כקבלת חז&quot;ל (ב&quot;ב קט ב), וערי
בני קהת הלוים היו ממטה אפרים ודן וחצי מנשה (כמבואר יהושע כא, ה), היה הלוי הזה מילידי עיר הלוים בדן, לכן הכירוהו: {{צ|ויאמרו לו}}. שאלוהו ג' שאלות, א] {{צ|מי הביאך}},
מביתך {{צ|הלום}}, ב] {{צ|ומה}} וכו', ר&quot;ל מה העסק שיש לך פה, ג] {{צ|ומה}} לך פה, ר&quot;ל מה שכרך:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויאמר}}. השיב על מי הביאך הלום: {{צ|כזה וכזה עשה לי מיכה}}. ספר מהלכו עד שבא לבית מיכה ובאיזה אופן הסיתו שישאר אצלו. ונגד מה לך, {{צ|וישכרני}}. ונגד מה אתה
עושה בזה, {{צ|ואהי לו לכהן}}:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|שאל נא}}. כי חשבו שהתרפים ע&quot;י כישוף או הורדת הרוחניות יגידו עתידות:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויאמר}} (אחרי ששאל) {{צ|לכו לשלום}}. הוא הצלחת הדרך. {{צ|נכח ה' דרככם}}. ר&quot;ל תכלית ההילוך הוא נכח ה' והשגחתו לטובה כי תגיעו למטרת חפצכם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז) כולו כפול ומלת יורש עצר אין לו פירוש. ומז&quot;ש ואין מכלים דבר בארץ?:
{{צ|ויראו את העם אשר בקרבה}}. רצה לומר שלא היה להם להתירא מפני העם עצמם שלא היו בעלי מלחמה, וכן לא מפני שכניהם ועוזריהם. ומפרש לא מפני העם, כי העם
ילמדו מלחמה מפני ארבעה דברים, א] אם דרכם לכבוש ארצות ופרנסתם מן המלחמה לשלול שלל ולבוז בז, ועז&quot;א {{צ|יושבת לבטח כמשפט צידונים}}, ר&quot;ל הממלכה כולה יושבת
לבטח כמשפט צידונים שהם סוחרים או בעלי מקנה, ואין פרנסתם מבז ושלל. ב] אם מתיראים מאויב חיצוני, עז&quot;א עם {{צ|שקט ובוטח}}, כי רגל אויב לא תבא בגבולם. ג] אם יש
תגרא בין אנשי המדינה עיר בעיר משפחה במשפחה, עז&quot;א {{צ|ואין מכלים דבר בארץ}}, כי כולם בשלום יחדיו. ד] אם יש שם מלך ובניו יורשים מלכותו, שאז יכינו חיל וצבא
מלחמה להחזיק מלכותם, עז&quot;א {{צ|יורש עצר}} (מלת אין נמשך לשתים אין מכלים דבר ואין יורש עצר), ר&quot;ל ואין יורש המלוכה העוצרת בעם. ועתה באר שאין להתירא מפני בעלי בריתם שיבואו לעזרה, כי {{צ|הצידונים}} שהם מעמק {{צ|רחוקים הם}} מהם, ואין להם ברית עם שכניהם, כי {{צ|דבר אין להם עם אדם}}, אין להם כריתות ברית עם שום אדם:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|מה אתם}}. אומרים:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויאמרו קומה ונעלה}}. ר&quot;ל א&quot;צ לשלוח עוד מרגלים שנית, רק ללכת תיכף, כי בל תיראו שהארץ אינה טובה, עז&quot;א {{צ|ראינו את הארץ והנה טובה מאד ואתם}}
{{צ|מחשים?}}. ואל תתיראו מפני כובד מלחמה, עז&quot;א {{צ|אל תעצלו ללכת לבא לרשת את הארץ}}, לא תצטרכו ללחום רק לרשת. ובאר הטעם, כי:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|{{צ|כבואכם}} תבואו אל עם בטח}}. שלא ילחמו אתכם כנ&quot;ל. ואמרו {{צ|כבואכם}}, ר&quot;ל תיכף, כי אם תתאחרו פן יודע להם הדבר ויכינו עצמם לקראת נשק. גם אל תחשבו שיש לה
חסרונות אחרים, אם מצד כמותה שאינה גדולה כ&quot;כ, עז&quot;א {{צ|והארץ רחבת ידים}}. ואם מצד איכותה שיחסרו שם דברים, עז&quot;א {{צ|מקום אשר אין שם מחסור כל דבר אשר}}
{{צ|בארץ}}, ר&quot;ל שתמצאו שם כל הדברים הנמצאים בא&quot;י:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויסעו משם}}. ר&quot;ל תיכף עקרו דירתם לשם כי בטחו על דברי השלוחים:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויחנו בקרית יערים}}. שם הכינו צידה לדרך הרב הזה, והמחנה לא נכנסה לעיר, רק {{צ|הנה אחרי קרית יערים}}:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ההולכים לרגל}}. שמצד שהלכו לרגל נודע להם זאת כי עי&quot;כ שאלו בתרפים:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו - טז) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו - כ) למה כפל ויבואו בית הנער ויעלו חמשת האנשים וכו' ואלה באו בית מיכה? וכפל לקחו את הפסל, ויקחו את הפסל, ובפסוק כ' ויקח את האפוד וכ&quot;ז
דברים מיותרים, וגם הדברים בלתי מסודרים כנראה לכל מעיין?:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

{{צ|וישאלו לו לשלום ושש מאות איש}} 
וכו'. שיעורו, שחמשה האנשים ושש מאות האיש שאלו לו לשלום. וענינו, שבבואם לביתו אמרו לו כי הם שואלים בשלומו בשמם ובשם
השש מאות איש שהם כולם מבני דן ומכירים אותו, ועי&quot;כ יצא אליהם אל פתח השער, ובעוד שדבר הכהן עם השש מאות איש:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויעלו חמשת האנשים}}. חזרו לביתו ועלו לבית הע&quot;ז ולקחו את הפסל ואת האפוד וכו', והכהן היה נצב בעת ההיא פתח השער עם השש מאות, ובתוך כך הרגיש הכהן ושב
לביתו, ובשעה ששב הכהן כבר יצאו הם מבית הלוי ששם היה הפסל דרך בית מיכה, כי דרך בית מיכה היו נכנסים לבית הלוי, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ואלה באו בית מיכה}}. ברגע ששב הכהן לא היו בבית הכהן, רק בבית מיכה שהיה לפני בית הכהן: {{צ|ויקחו את פסל האפוד}}. ר&quot;ל הכהן ראה שהם לוקחים להוציאם מן
הבית: {{צ|ויאמר להם מה אתם עושים}}. ואם היה הכהן צועק אז היו אנשי מיכה מוחים בידם, כי שם לא היו רק חמשה האנשים:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויאמרו לו החרש}}. אל תצעק במה שנוגע למיכה. וגם בענין מה שנוגע לך, {{צ|שים ידך אל פיך ולך עמנו}}, כי תרויח בזה, כי {{צ|הטוב היותך כהן לבית איש אחד}} וכו':&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;ואז {{צ|ויקח את האפוד}}. ביד, {{צ|ויבא בקרב העם}}:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ואת הכהן}}. שאם לא לקחתם את הכהן הייתי עושה פסל אחר: {{צ|ומה זה תאמרו אלי מה לך}}. הלא אין לי לחוש להפסד יותר גדול מזה:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;השיבו לו {{צ|שיחרש פן יאסוף נפשו ונפשות ביתו}}:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|והמה לקחו}}. בזה נדמה להם שלא עשקו וגנבו, רק לקחו בדרך מלחמה אחר שרדף אחריהם ולא יכול להם: {{צ|ויבואו על ליש}}. ובמדרש (תנחומא תשא, יד) זש&quot;ה (דניאל ט, ז)
לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, הגם שלקחו הפסל הצליחו במלחמתם:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ואין מציל}}. לא מצידונים, {{צ|כי רחוקה היא מצידון}}. ולא משכניהם, כי {{צ|דבר אין להם עם אדם}}. ולא היה קשה לכבשה מצד המקום, כי {{צ|היא בעמק}}, שנוח לכבוש:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(ל - לא) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ויקימו להם את הפסל}}. תחלה הקימו רק את הפסל להורדת הרוחניות, ואח&quot;כ {{צ|וישימו להם את פסל מיכה}} כפי שעשאו מיכה, עם האפוד והתרפים. ועמד {{צ|כל}}
{{צ|ימי היות בית האלהים בשלה}}, זה לעומת זה. ומ&quot;ש שיהונתן ובניו היו כהנים עד גלות הארץ, פירש&quot;י על גלות סנחריב, וכן דעת חכמינו ז&quot;ל בירושלמי פרק ט' דברכות (ה&quot;ג)
שמקשה לרשב&quot;נ דאמר שבואל ששב לאל בכל לבו, והכתיב עד גלות הארץ, ומתרץ שאחרי מות דוד העבירו שלמה וחזר לסורו והוא היה הנביא הזקן בבית אל. ומה שמקשה הרד&quot;ק
איך אפשר ששמואל ודוד ושלמה לא בערו פסל זה, י&quot;ל דבאמת בימי שמואל בטל, ועז&quot;א כל ימי היות בית אלהים בשילה, ואז חזר בתשובה ודוד מינה אותו על האוצרות, ובימי
ירבעם שהעמידו העגל בדן היו בניו כהנים עד גלות סנחריב:&lt;קטע סוף=ל/&gt;</text>
      <sha1>3218gw43d98y5obknpvnens994dzgju</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני</title>
    <ns>116</ns>
    <id>355906</id>
    <revision>
      <id>1416981</id>
      <parentid>1131378</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:22:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Fuzzy</username>
        <id>29</id>
      </contributor>
      <minor />
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="61616" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס&quot;ז-2007

&lt;מאגר 2000495 תיקון 566318&gt;

&lt;מקור&gt; ((ס&quot;ח תשס&quot;ז, 398|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני|17:300679)); ((תשס&quot;ח, 4|ת&quot;ט)), ((448|ת&quot;ט)); ((תשע&quot;ו, 694|תיקון|20:338723)).

__TOC__

== פרק א': מטרה ==

@ 1. מטרה
: מטרתו של חוק זה היא להסדיר את הפיקוח של המדינה על יצוא של ציוד ביטחוני, על העברת ידע ביטחוני ועל מתן שירות ביטחוני, וזאת מטעמים של ביטחון לאומי, יחסי החוץ של המדינה והתחייבויותיה הבין-לאומיות ולשם שמירה על אינטרסים חיוניים אחרים של המדינה.

== פרק ב': הגדרות ==

@ 2. הגדרות (תיקון: תשע&quot;ו)
: בחוק זה -
:- &quot;אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני&quot; - אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון;
:- &quot;אזרח ישראלי&quot; - כמשמעותו [[בחוק האזרחות, התשי&quot;ב-1952]];
:- &quot;אמצעי שליטה&quot;, בתאגיד - כל אחד מאלה:
:: (1) זכות ההצבעה באסיפה הכללית של חברה או בגוף מקביל של תאגיד אחר;
:: (2) הזכות או היכולת למנות, לבד או עם אחר, דירקטור או מנהל כללי, ובתאגיד שאינו חברה - בעלי תפקידים דומים;
:: (3) הזכות למניה המקנה זכות מהזכויות המפורטות בפסקאות (1) או (2) או זכות דומה אחרת בתאגיד שאינו חברה;
:- &quot;גורם חוץ&quot; - מדינת חוץ, לרבות אדם הנמצא במדינת חוץ;
:- &quot;המנהל הכללי&quot; - המנהל הכללי של משרד הביטחון;
:- &quot;הסדר ואסנאר&quot; - הסדר בדבר פיקוח על יצוא של אמצעי לחימה קונבנציונליים וטובין וטכנולוגיות דו-שימושיים (Wassenaar Arrangement on Export Controls for Conventional Arms and Dual-use Goods and Technologies);
:- &quot;העברת ידע ביטחוני&quot; - כמשמעותה [[בסעיף 15(א)(2)]];
:- &quot;הרשות המוסמכת&quot; - כל אחד מאלה:
:: (1) המנהל הכללי או ראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני שהמנהל הכללי הסמיכו לעניין חוק זה, כולו או חלקו;
:: (2) עובד בכיר של אגף הפיקוח על יצוא ביטחוני, שהוא לפחות ראש חטיבה או יחידה מקבילה לה, שהמנהל הכללי הסמיכו לעניין חוק זה, כולו או חלקו, למען (([צ&quot;ל: למעט])) לעניין [[פרק ט']];
::: ((סגן ראש אגף הפיקוח על יצוא ביטחוני במשרד הביטחון הוסמך לשמש רשות מוסמכת, למעט לעניין [[פרק ט' לחוק]] (י&quot;פ תשע&quot;ו, 7790; תשע&quot;ז, 6201);))
:: (3) לעניין רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר ורישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית - המנהל הכללי או ראש האגף לפיקוח על יצוא ביטחוני או מי שהוסמך בידי אחד מהם;
::: ((בעלי תפקידים המנויים בהודעה הוסמכו לשמש רשות מוסמכת לעניין רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ביחס לאזורים המפורטים בהודעה (י&quot;פ תשע&quot;ז, 7116);))
:- &quot;חוק העונשין&quot; - [[חוק העונשין, התשל&quot;ז-1977]];
:- &quot;ידע ביטחוני&quot; - כל אחד מאלה:
:: (1) מידע הדרוש לפיתוח או לייצור של ציוד ביטחוני או לשימוש בו, ובכלל זה מידע המתייחס לתכנון, להרכבה, לבחינה, לשיפור, לשינוי, להדרכה, לאחזקה, להפעלה או לתיקון של ציוד ביטחוני או לטיפול בו בכל דרך אחרת וכן טכנולוגיה הכלולה בצו לפי פסקה (1) להגדרה &quot;ציוד דו-שימושי מפוקח&quot; ובצווים לפי ההגדרות &quot;ציוד טילים&quot; ו&quot;ציוד לחימה;&quot; לעניין זה, מידע - לרבות נתונים טכניים או סיוע טכני;
:: (2) ידע המתייחס לכוחות ביטחון, לרבות ידע הנוגע לארגונם, לבנייתם, להפעלתם, לתורת הלחימה או לשיטות הדרכה ואימון או שיטות פעולה שלהם, וכן ידע בנוגע למדיניות ביטחון, לוחמה בטרור ושיטות אבטחה;
:- &quot;יצוא של ציוד ביטחוני&quot; - העברה אל מחוץ לישראל, לרבות העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, וכן העברה בישראל לנציגות דיפלומטית או קונסולרית של מדינת חוץ;
:- &quot;יצוא ביטחוני&quot; - כל אחד מאלה:
:: (1) יצוא של ציוד ביטחוני;
:: (2) העברת ידע ביטחוני;
:: (3) מתן שירות ביטחוני;
:- &quot;ייצור&quot; - לרבות הנדסת ייצור, שילוב (אינטגרציה), הרכבה, ביקורת, ניסויים ואבטחת איכות;
:- &quot;כוחות ביטחון&quot; - כוחות מזוינים או כוחות משטרה, של מדינה, וכן גופים אחרים של מדינה העוסקים בביטחון, בביטחון פנים או במודיעין;
:- &quot;מחקר מדעי בסיסי&quot; - עבודה ניסיונית או תיאורטית שמטרתה העיקרית רכישת ידע חדש בנוגע לעקרונות היסוד של תופעות ועובדות הניתנות לצפייה, ואשר אינה מכוונת בעיקרה אל עבר מטרה או יעד מסוימים;
:- &quot;מידע שהוא נחלת הכלל&quot; - מידע הנמצא ברשות הרבים ואשר הגיע כדין לרשות הרבים, בלי מגבלות על המשך הפצתו; מגבלות על זכויות יוצרים אינן מוציאות מידע מכלל היותו מידע שהוא נחלת הכלל;
:- &quot;מרשם היצוא הביטחוני&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 3]];
:- &quot;משתמש ביניים&quot; - כל מי שציוד ביטחוני או ידע ביטחוני נמצאים בחזקתו, במהלך התקופה מהמועד שבו יצאו מחזקתו של בעל רישיון יצוא ביטחוני עד המועד שבו הועברו למשתמש הסופי;
:- &quot;משתמש סופי&quot; - הגורם האחרון שאליו מיועדים ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני או שירות ביטחוני, שלגביהם מתבקש רישיון לפי [[פרק ד']] או שלגביהם ניתן רישיון כאמור;
:- &quot;נתונים טכניים&quot; - תכניות אב, תכניות, שרטוטים, דגמים, נוסחאות, טבלאות, תכנים ומפרטים הנדסיים וכן ספרי הוראות הפעלה, כתובים או מתועדים, על גבי מדיה מגנטית, אופטית או כל מדיה אחרת;
:- &quot;סיוע טכני&quot; - הוראה, הכשרה, הדרכה, ייעוץ, או העברה של בקיאות או של נתונים טכניים;
:- &quot;עסקת יצוא ביטחוני&quot; - עסקה שעניינה יצוא ביטחוני;
:- &quot;פיתוח&quot; - לרבות השלבים טרם ייצור, הכוללים תכנון, חקר תכנון וניתוחו, תפיסת תכנון, הרכבה וניסוי של אבות-טיפוס, סדרות ייצור ניסיוניות ונתוני תכנון, תהליך הפיכת נתוני התכנון למוצר, תכנון תצורה, שילוב (אינטגרציה) ושרטוטי פריסה;
:- &quot;פעולת שיווק ביטחוני&quot; - כמשמעותה [[בסעיף 14]];
:- &quot;ציוד ביטחוני&quot; - ציוד טילים, ציוד לחימה וציוד דו-שימושי מפוקח;
:- &quot;ציוד ביטחוני במעבר&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 19]];
:- &quot;ציוד דו-שימושי&quot; - חומרים וציוד שנועדו מעיקרם לשימוש אזרחי והמתאימים גם לשימוש ביטחוני;
:- &quot;ציוד דו-שימושי מפוקח&quot; - כל אחד מאלה:
:: (1) ציוד דו-שימושי הכלול ברשימת טובין וטכנולוגיות דו-שימושיים שנקבעה בידי הסדר ואסנאר, כעדכונה מזמן לזמן, ואשר נועד לשימוש ביטחוני, או ציוד דו-שימושי אחר, הכל כפי שקבע השר בצו;
:: (2) לעניין [[סעיף 20]] - ציוד דו-שימושי כפי שקבע השר בצו;
:- &quot;ציוד טילים&quot; - ציוד ותוכנה בתחום הטילים, הכלולים בנספח ציוד, תוכנה וטכנולוגיה של המשטר בדבר פיקוח על טכנולוגיית טילים (MTCR - Missile Technology Control Regime), כעדכונו מזמן לזמן, כפי שקבע השר בצו;
:- &quot;ציוד לחימה&quot; - ציוד הכלול ברשימת אמצעי הלחימה (Munitions List) שנקבעה בידי הסדר ואסנאר, כעדכונה מזמן לזמן, או ציוד אחר שנועד בעיקרו לשימוש ביטחוני, הכל כפי שקבע השר בצו;
:- &quot;רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 20]];
:- &quot;רישיון העברת המשך&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 17]];
:- &quot;רישיון יצוא ביטחוני&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 15]];
:- &quot;רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 19]];
:- &quot;רישיון שיווק ביטחוני&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 14]];
:- &quot;רישיון שינוי שימוש סופי&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 18]];
:- &quot;רישיון תיווך בין גורמי חוץ&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 21]];
:- &quot;שטחי האחריות האזרחית הפלסטינית&quot; - יהודה והשומרון, למעט היישובים והאתרים הצבאיים כמשמעותם בהסכם, וכן כל שטח רצועת עזה; לעניין זה, &quot;הסכם&quot; - הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, ביום ד' בתשרי התשנ&quot;ו (28 בספטמבר 1995), לרבות נספחיו והמסמכים שנלוו אליו;
:- &quot;שימוש&quot; - לרבות הפעלה, התקנה, תחזוקה, תיקון ושיפוץ;
:- &quot;שימוש ביטחוני&quot; - שימוש בידי כוחות ביטחון או בעבורם;
:- &quot;שימוש סופי&quot; - שימוש בציוד ביטחוני או בידע ביטחוני או קבלה של שירות ביטחוני, בידי משתמש סופי;
:- &quot;שירות ביטחוני&quot; - כמשמעותו [[בסעיף 15(א)(3)]];
:- &quot;שליטה&quot;, לעניין תאגיד - היכולת, בין לבד ובין יחד עם אחרים, לכוון את פעילותו של תאגיד, למעט יכולת הנובעת רק ממילוי תפקיד של דירקטור או נושא משרה אחר בתאגיד; בלי לגרוע מכלליות האמור -
:: (1) יראו אדם כשולט בתאגיד, אם הוא מחזיק מחצית או יותר מסוג מסוים של אמצעי השליטה בתאגיד;
:: (2) חזקה שאדם שולט בתאגיד, אם מתקיים בו אחד מאלה:
::: (א) הוא מחזיק בשיעור הגדול ביותר של אמצעי שליטה מסוג כלשהו בתאגיד בכל עת, או שלא קיים גורם אחר המחזיק, לבדו או יחד עם אחרים, אמצעי שליטה מסוג כלשהו בשיעור העולה על אחזקותיו באותו סוג של אמצעי שליטה;
::: (ב) בידו היכולת למנוע קבלת החלטות עסקיות בתאגיד מכוח הוראה בתקנון התאגיד או בהסכם, למעט הכוח למנוע קבלת החלטות שענינן הנפקה של אמצעי שליטה בתאגיד או הכוח למנוע קבלת החלטות שענינן מכירה או חיסול של רוב עסקי התאגיד או שינוי מהותי בהם;
:- &quot;תושב ישראל&quot; - [[כהגדרת &quot;תושב&quot; בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ&quot;ה-1965]];
:- &quot;תאגיד חוץ&quot; - תאגיד שאינו תאגיד ישראלי;
:- &quot;תאגיד ישראלי&quot; - כל אחד מאלה:
:: (1) תאגיד שהתאגד בישראל;
:: (2) תאגיד שמרכז עסקיו בישראל והשליטה בו, במישרין או בעקיפין, היא בידי אזרח ישראלי, או בידי תושב ישראל;
:- &quot;השר&quot; - שר הביטחון.

== פרק ג': מרשם היצוא הביטחוני ==

@ 3. חובת רישום במרשם היצוא הביטחוני
: (א) (1) לא יהיה אדם זכאי לקבל רישיון שיווק ביטחוני או רישיון יצוא ביטחוני, אלא אם כן הוא רשום במרשם שתנהל הרשות המוסמכת (בחוק זה - מרשם היצוא הביטחוני).
:: (2) לא יהיה אדם זכאי לקבל רישיון תיווך בין גורמי חוץ, אלא אם כן הוא רשום במרשם היצוא הביטחוני כמתווך בין גורמי חוץ.
: (ב) הרשות המוסמכת רשאית לדרוש ממי שמבקש להירשם במרשם היצוא הביטחוני כל ידיעה או מסמך הנוגעים לעניין והדרושים לה לצורך החלטה בדבר רישום במרשם כאמור.
: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני), התשס״ח–2008]].))

@ 4. סירוב לרישום במרשם היצוא הביטחוני, רישום בתנאים או הסרת רישום קיים
: (א) הרשות המוסמכת רשאית לסרב לרשום אדם במרשם היצוא הביטחוני או לאשר רישומו בכפוף לתנאים, וכן להסיר רישומו של אדם ממרשם היצוא הביטחוני, או להשעות את רישומו במרשם, ורשאית היא להתחשב לעניין זה, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן:
:: (1) עברו הפלילי של המבקש;
:: (2) הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה או תנאי מתנאי רישיון שניתן לפי [[פרק ד']], או הפרת הוראה שבדין או תנאי שבהיתר לפני תחילתו של חוק זה הנוגעים לפעולה המוסדרת לפי חוק זה, על ידי המבקש;
:: (3) אי-עמידה בכללים שקבע השר בתקנות;
:: (4) לעניין מבקש שהוא תאגיד - שיקול מהשיקולים המפורטים בפסקאות (1) עד (3) לגבי בעל שליטה, בעל עניין או נושא משרה בתאגיד; לעניין זה, &quot;בעל עניין&quot;, &quot;נושא משרה&quot; - כהגדרתם [[בחוק החברות, התשנ&quot;ט-1999]].
: (ב) לא תיתן הרשות המוסמכת החלטה לפי סעיף זה, אלא לאחר שניתנה לאדם שלגביו ניתנה ההחלטה הזדמנות לטעון את טענותיו.

@ 5. השגה על החלטת הרשות המוסמכת בדבר רישום במרשם היצוא הביטחוני
: על החלטת הרשות המוסמכת לפי [[סעיף 4]] שניתנה בידי המנהל הכללי, רשאי האדם שלגביו ניתנה ההחלטה להשיג בדרך של עיון מחדש לפני המנהל הכללי, ולעניין החלטה כאמור שניתנה בידי ראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני - לפני המנהל הכללי, והכל בדרך שקבע השר בתקנות.
: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת), התשס״ח–2008]].))

== פרק ד': רישוי ==

=== סימן א': הוראות כלליות לענין רישיונות ===

@ 6. בקשה לרישיון
: (א) המבקש לקבל רישיון לפי [[פרק זה]], יגיש בקשה לרשות המוסמכת ויכלול בה פרטים, הצהרות ומסמכים כפי שקבע השר בתקנות.
:: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות), התשס״ח–2008]].))
: (ב) הרשות המוסמכת רשאית לדרוש ממבקש, נוסף על הפרטים והמסמכים כאמור בסעיף קטן (א), כל ידיעה, מסמך או ציוד ביטחוני הדרושים לה לצורך החלטה בבקשה לקבלת רישיון, ובין השאר -
:: (1) הצהרה של המבקש בנוגע לזהות המשתמש הסופי ומשתמשי הביניים, ולשימוש הסופי שייעשה בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני שלגביהם מתבקש הרישיון;
:: (2) הצהרה של המשתמש הסופי בנוגע לשימוש הסופי שייעשה בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני שלגביהם מתבקש הרישיון;
:: (3) אישור מאת ממשלת המדינה שבה נמצא המשתמש הסופי, לענין זהות המשתמש הסופי ועל השימוש הסופי שייעשה בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני שלגביהם מתבקש הרישיון;
:: (4) אישור מאת ממשלת המדינה שבה נמצא המשתמש הסופי המתיר יבוא של הציוד הביטחוני, הידע הביטחוני או השירות הביטחוני שלגביהם מתבקש הרישיון, לאותה מדינה.

@ 7. תנאים ברישיון
: (א) הרשות המוסמכת רשאית לקבוע ברישיון לפי [[פרק זה]] תנאים, לרבות תנאים שיש לקיימם לפני תחילת הפעילות נושא הרישיון ולרבות תנאים שנועדו להגביר את הפיקוח על בעל הרישיון, וכן רשאית היא, בכל עת, להוסיף תנאים ברישיון, לגרוע מהם או לשנותם, והכל לשם הבטחת מטרותיו של חוק זה וקיום ההוראות לפיו.
: (ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), ניתן לקבוע ברישיון לפי [[פרק זה]] תנאים בעניינים אלה:
:: (1) המאפיינים הטכניים וההיקף של הציוד הביטחוני, הידע הביטחוני או השירות הביטחוני שלגביהם ניתן הרישיון, והיקף העסקה נושא הרישיון;
:: (2) השימוש הסופי שייעשה בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני שלגביהם ניתן הרישיון וזהות המשתמש הסופי או משתמשי הביניים בציוד, בידע או בשירות כאמור.

@ 8. סירוב לתת רישיון
: הרשות המוסמכת רשאית לסרב לתת רישיון לפי [[פרק זה]] או להתנות את מתן הרישיון בתנאים, בהתחשב, בין השאר, בשיקולים אלה:
: (1) עברו הפלילי של המבקש;
: (2) הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה או תנאי מתנאי רישיון שניתן לפי [[פרק זה]] או הפרת הוראה שבדין או תנאי שבהיתר לפני תחילתו של חוק זה הנוגעים לפעולה המוסדרת לפי חוק זה, על ידי המבקש;
: (3) אי-עמידה בכללים שקבע השר בתקנות;
: (4) לעניין מבקש שהוא תאגיד - שיקול מהשיקולים המפורטים בפסקאות (1) עד (3) לגבי בעל שליטה, בעל עניין או נושא משרה בתאגיד; לעניין זה, &quot;בעל עניין&quot;, &quot;נושא משרה&quot; - כהגדרתם [[בחוק החברות, התשנ&quot;ט-1999]];
: (5) עמידתו של המשתמש הסופי בהתחייבויות שניתנו לפי [[סעיף 6(ב)]];
: (6) שיקולים הנוגעים לסוג הציוד הביטחוני, הידע הביטחוני או השירות הביטחוני שלגביהם מתבקש הרישיון;
: (7) שיקולים הנוגעים למשתמש הסופי או לשימוש הסופי;
: הודעה על החלטת הרשות המוסמכת לפי סעיף זה תימסר למבקש בדרך ובמועדים שיקבע השר בתקנות.
: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות), התשס״ח–2008]].))

@ 9. ביטול רישיון והתליה או הגבלה של רישיון
: (א) הרשות המוסמכת רשאית לבטל רישיון שניתן לפי [[פרק זה]] או להתלותו, לרבות על תנאי או בתנאים כפי שתורה, וכן להגבילו, בהתחשב, בין השאר, בשיקול מהשיקולים של רישיון המפורטים [[בסעיף 8]].
: (ב) הרשות המוסמכת לא תבטל, תתלה או תגביל רישיון, אלא לאחר שניתנה לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו.
: (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), בנסיבות מיוחדות, בשל דחיפות העניין, רשאית הרשות המוסמכת להתלות או להגביל רישיון בטרם ניתנה הזדמנות לבעל הרישיון לטעון את טענותיו.
: (ד) טעמים שעניינם ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה והתחייבויותיה הבין-לאומיות של המדינה, לא יהוו עילה לטענה נגד החלטת הרשות המוסמכת לפי סעיף זה.
: (ה) הודעה על החלטת הרשות המוסמכת לפי סעיף זה תימסר למבקש בדרך ובמועדים שיקבע השר בתקנות.
:: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות), התשס״ח–2008]].))

@ 10. השגה על סירוב לתת רישיון או על ביטול רישיון, התלייתו או הגבלתו
: (א) היה הסירוב לתת רישיון לפי [[סעיף 8]] או היו הביטול, ההתליה או ההגבלה של רישיון לפי [[סעיף 9]], משיקול מהשיקולים המפורטים [[בסעיף 8]], רשאי מבקש או בעל רישיון להשיג על החלטת הרשות המוסמכת כאמור בסעיף קטן (ב).
: (ב) החלטה בהשגה תינתן, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, על ידי אחד מהמפורטים להלן, לפי העניין, בדרך ובמועדים שקבע השר בתקנות:
:: (1) לעניין החלטה שניתנה בידי המנהל הכללי - בדרך של עיון מחדש בפני המנהל הכללי;
:: (2) לעניין החלטה שניתנה בידי ראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני - המנהל הכללי;
:: (3) לעניין החלטה בנוגע לרישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר, או בנוגע לרישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, שניתנה בידי מי שהמנהל הכללי או ראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני הסמיכו - מי שהמנהל הכללי הסמיכו לכך.
::: ((מתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש המחלקה האזרחית ביחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים הוסמכו להחליט בהשגות על סירוב, התליה או הגבלה של רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, כמשמעותו [[בסעיף 20 לחוק]] (י&quot;פ תשע&quot;ג, 2465; תשע&quot;ז, 7634).))
:: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת), התשס״ח–2008]].))
: (ג) טעמים שעניינם ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה והתחייבויותיה הבין-לאומיות של המדינה, לא יהוו עילה להשגה נגד החלטת הרשות המוסמכת לפי סעיף זה.

@ 11. רישיונות כלליים או מסוימים (תיקון: תשס&quot;ח)
: רישיונות לפי [[פרק זה]] יכול שיהיו כלליים, ויכול שיהיו לסוגים של פעולות או עסקאות או לסוגים של ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני או שירות ביטחוני, או לפעולות, עסקאות, ציוד, ידע או שירותים מסוימים.

@ 12. איסור העברה, שעבור או עיקול של רישיון
: רישיון שניתן לפי [[פרק זה]], לרבות זכות מהזכויות המוקנות בו, אינו ניתן להעברה, לשעבוד או לעיקול.

=== סימן ב': רישיונות ===

@ 13. פעולות הטעונות רישוי
: ביצוע פעולה מהפעולות המנויות [[בסימן זה]] טעון רישיון מהרשות המוסמכת וכל פעולה כאמור תתבצע בהתאם לתנאי הרישיון, והכל אם לא נקבע אחרת לפי חוק זה.

@ 14. רישיון שיווק ביטחוני (תיקון: תשע&quot;ו)
: (א) לא יבצע אזרח ישראלי, תושב ישראל או תאגיד ישראלי פעולת שיווק ביטחוני, אלא אם כן קיבל רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת (בחוק זה - רישיון שיווק ביטחוני), ובהתאם לתנאי הרישיון; בחוק זה -
::- &quot;פעולת שיווק ביטחוני&quot; - פעולה שמטרתה קידום עסקת יצוא ביטחוני, לרבות פעולת תיווך לעסקת יצוא ביטחוני, המתבצעת בישראל או מחוץ לישראל, בכתב, בעל פה או בכל אמצעי אחר, במישרין או בעקיפין, בתמורה או שלא בתמורה, בין אם מתבצעת אגב הפעולה העברת ידע ביטחוני ובין אם לאו, או ניהול משא ומתן לשם קידום עסקה כאמור; אין נפקא מינה אם הפעולה מכוונת כלפי אדם מסוים או כלפי ציבור ואם עסקת היצוא הביטחוני יצאה אל הפועל אם לאו;
::- &quot;פעולת תיווך לעסקת יצוא ביטחוני&quot; - פעולה מהפעולות כמפורט להלן:
::: (1) יצירת קשר בין צדדים לשם התקשרות בעסקת יצוא ביטחוני;
::: (2) השתתפות במשא ומתן לקראת התקשרות של צדדים בעסקת יצוא ביטחוני;
::: (3) ייצוג של צד לעסקת יצוא ביטחוני.
: (ב) השר רשאי לקבוע פטור מהחובה לקבל רישיון שיווק ביטחוני לפי סעיף זה, בין השאר, לגבי סוגים של ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני או שירותים ביטחוניים או לגבי פעולות שיווק ביטחוני מסוימות.
:: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (פטור מרישיון שיווק ביטחוני), התשס&quot;ח-2008]].))
: (ג) ניתן רישיון שיווק ביטחוני לתאגיד הנכלל בצו שהוציא השר לפי [[פרט 3 לתוספת הראשונה בחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ&quot;ח-1998]], לא יידרש רישיון נפרד לעובד של אותו תאגיד, לגבי פעולת שיווק ביטחוני נושא הרישיון.

@ 15. רישיון יצוא ביטחוני (תיקון: תשע&quot;ו)
: (א) לא יבצע אדם מהמנויים להלן את הפעולות המפורטות להלן, לפי הענין, אלא אם כן קיבל רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת (בחוק זה - רישיון יצוא ביטחוני), ובהתאם לתנאי הרישיון:
:: (1) יצוא של ציוד ביטחוני;
:: (2) העברת ידע ביטחוני בכל דרך שהיא, לרבות בעל פה - מישראל אל מחוץ לישראל, או בישראל לידי מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל או לידי תאגיד חוץ; ואולם העברת ידע ביטחוני הנוגע לציוד שבפסקה (1) להגדרה &quot;ציוד דו-שימושי מפוקח&quot; המהווה מידע שהוא נחלת הכלל וכן מחקר מדעי בסיסי, אינה מחייבת ברישיון יצוא ביטחוני אלא אם כן חייבה הרשות המוסמכת העברת ידע ביטחוני או העברת סוג של ידע ביטחוני כאמור או מחקר מדעי בסיסי כאמור, ברישיון יצוא ביטחוני, כפי שייקבע בתקנות;
:: (3) מתן שירות ביטחוני - אם נותן השירות הוא תושב ישראל או תאגיד ישראלי - מחוץ לישראל, או בישראל לידי מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, או לידי תאגיד חוץ; בחוק זה, &quot;שירות ביטחוני&quot; - שירות בנוגע לציוד ביטחוני לרבות בנוגע לתכנונו, לפיתוחו, לייצורו, להרכבתו, לבחינתו, לשיפורו, לשינויו, לתיקונו, לאחזקתו, להפעלתו ולאריזתו, וכן הדרכה בנוגע לציוד כאמור וכן שירות בנוגע לידע ביטחוני, לרבות הדרכה, אימון או ייעוץ בנוגע אליו.
: (ב) השר רשאי לקבוע פטור מהחובה לקבל רישיון יצוא ביטחוני לפי סעיף זה, בין השאר, לגבי סוגים של ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני או שירותים ביטחוניים או לגבי פעולות יצוא ביטחוני מסוימות.
:: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני), התשע״ז–2017]].))

@ 16. רישיון שיווק ביטחוני כתנאי לקבלת רישיון יצוא ביטחוני
: הרשות המוסמכת לא תיתן רישיון יצוא ביטחוני לעסקת יצוא ביטחוני אלא למי שניתן רישיון שיווק ביטחוני לגביה, אלא אם כן נקבע פטור מהחובה לקבלת רישיון שיווק ביטחוני לפי [[סעיף 14(ב)]]; אין במתן רישיון שיווק כדי לחייב את הרשות המוסמכת במתן רישיון יצוא לגבי אותה עסקה.

@ 17. רישיון העברת המשך
: בעל רישיון יצוא ביטחוני שנקבע ברישיונו תנאי בנוגע לזהות המשתמש הסופי, לא יתיר למשתמש הסופי לבצע העברה לאדם אחר של הציוד הביטחוני או של הידע הביטחוני שלגביו ניתן הרישיון, לאחר שהגיע לידיו, אלא אם כן קיבל בעל רישיון היצוא הביטחוני רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת (בחוק זה - רישיון העברת המשך) ובהתאם לתנאי הרישיון.

@ 18. רישיון שינוי שימוש סופי
: בעל רישיון יצוא ביטחוני שנקבע ברישיונו תנאי בנוגע לשימוש הסופי, לא יתיר למשתמש הסופי לשנות את השימוש הסופי בציוד הביטחוני או בידע הביטחוני, לאחר שהגיע לידיו, אלא אם כן קיבל בעל רישיון היצוא הביטחוני רישיון לכך מאת הרשות המסומכת (בחוק זה - רישיון שינוי שימוש סופי), ובהתאם לתנאי הרישיון.

@ 19. רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר (תיקון: תשע&quot;ו)
: (א) לא יבצע אדם יצוא של ציוד ביטחוני במעבר אלא אם כן קיבל רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת (בחוק זה - רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר), ובהתאם לתנאי הרישיון; בחוק זה, &quot;ציוד ביטחוני במעבר&quot; - ציוד ביטחוני שמקורו מחוץ לישראל, שנכנס לישראל או שנועד להיכנס לישראל דרך אחת מתחנות הגבול כמשמעותן [[בסעיף 7 לחוק הכניסה לישראל, התשי&quot;ב-1952]], בדרכו אל מחוץ לישראל, וכן ציוד ביטחוני כאמור שנכנס לישראל או שנועד להיכנס לישראל בדרך אחרת, בדרכו אל מחוץ לישראל, ובלבד שנפרד מכלי ההובלה טרם הוצאתו מישראל.
: (ב) השר רשאי לקבוע פטור מהחובה לקבל רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר לפי סעיף זה, בין השאר, לגבי סוגים של ציוד ביטחוני במעבר או לגבי פעולות מסוימות של יצוא ציוד ביטחוני במעבר.
: (ג) הוראות [[סעיף 15]] לא יחולו לעניין יצוא של ציוד כאמור בסעיף זה.

@ 20. רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית
: (א) לא יעביר אדם לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ציוד דו-שימושי מפוקח הכלול בצו לפי פסקה (2) להגדרה &quot;ציוד דו-שימושי מפוקח&quot;, אלא אם כן קיבל רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת או מאת מי שהיא הסמיכה לעניין זה (בחוק זה - רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית), ובהתאם לתנאי הרישיון.
: (ב) הוראות [[סעיפים 14]] [[ו-15]] לא יחולו לעניין פעולת שיווק ביטחוני, ולעניין יצוא ביטחוני, בנוגע לעסקה שעניינה העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית של ציוד כאמור בסעיף זה.

@ 21. רישיון תיווך בין גורמי חוץ (תיקון: תשע&quot;ו)
: (א) לא יבצע תושב ישראל או תאגיד ישראלי פעולת תיווך בין גורמי חוץ, אלא אם כן קיבל רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת (בחוק זה - רישיון תיווך בין גורמי חוץ), ובהתאם לתנאי הרישיון; ואולם אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות [[סעיף 15 לחוק העונשין]]; לענין זה -
::- &quot;פעולת תיווך בין גורמי חוץ&quot; - פעולה מהפעולות כמפורט להלן, המתבצעת בישראל או מחוץ לישראל, והכל בין אם ציוד הלחימה או ציוד הטילים שלגביהם מתבצעת הפעולה כאמור יוצא מישראל לפני ביצוע הפעולה ובין אם לאו:
::: (1) יצירת קשר בין צדדים לשם התקשרות בעסקה שעניינה העברה של ציוד לחימה או של ציוד טילים, ממדינת חוץ אחת למדינת חוץ אחרת;
::: (2) השתתפות במשא ומתן לקראת התקשרות של צדדים בעסקה כאמור בפסקה (1);
::: (3) ייצוג של צד לעסקה כאמור בפסקה (1);
::: (4) רכישה של ציוד ביטחוני או של ידע ביטחוני לשם התקשרות בעסקה כאמור בפסקה (1);
::: (5) פעולות סיוע למימוש עסקה כאמור בפסקה (1), כפי שקבע השר בתקנות;
::- &quot;ציוד לחימה או ציוד טילים&quot; - לרבות ידע ביטחוני או שירות ביטחוני בנוגע לציוד כאמור.
: (ב) השר רשאי לקבוע פטור מהחובה לקבל רישיון תיווך בין גורמי חוץ לפי סעיף זה, בין השאר, לגבי סוגים של ציוד ביטחוני או לגבי פעולות מסוימות של תיווך בין גורמי חוץ.

@ 22. תיווך בין גורמי חוץ שלגביהם נתקבלה החלטה של מועצת הביטחון
: (א) בלי לגרוע מהוראות [[סעיף 21]], לא יבצע תושב ישראל, אזרח ישראלי או תאגיד ישראלי פעולת תיווך בין גורמי חוץ שלא בהתאם להחלטה של מועצת הביטחון של ארגון האומות המאוחדות (בחוק זה - מועצת הביטחון) האוסרת או המגבילה העברה של ציוד לחימה או ציוד טילים המתייחסת לאותם גורמים.
: (ב) החלטת מועצת הביטחון כאמור בסעיף קטן (א) יפורסמו באתר האינטרנט של הרשות המוסמכת והודעה עליהן תפורסם ברשומות.
:: ((פורסמה הודעה על החלטות מועצת הביטחון של ארגון האומות המאוחדות האוסרות או מגבילות העברה של ציוד לחימה או ציוד טילים (י&quot;פ תשס&quot;ח, 2172, 3985). רשימת החלטות מועצת הביטחון בנושא אמברגו מפורסמת [[http://www.exportctrl.mod.gov.il/International/Pages/Embargo.aspx|באתר אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני]]; רשימה של סנקציות של מועצת הבטחון של האו&quot;ם מפורסמת [[http://mfa.gov.il/MFAHEB/ForeignRelations/UNSanctionsCommitteenew/Pages/default.aspx|באתר משרד החוץ]].))

== פרק ה': הרשות המוסמכת וועדות מייעצות ==

@ 23. תפקידי הרשות המוסמכת
: הרשות המוסמכת תפקח על יצוא ביטחוני, בהתאם להוראות חוק זה, ובכלל זה תנהל את מרשם היצוא הביטחוני בהתאם להוראות [[פרק ג']], תחליט בבקשות למתן רישיונות שהוגשו לפי [[פרק ד']], ותבצע פעולות אחרות שהיא נדרשת לבצען לפי חוק זה.

@ 24. ועדות מייעצות
: (א) השר ימנה ועדות מייעצות לצורך מתן המלצה לרשות המוסמכת בדבר מתן רישיונות שיווק ביטחוני, רישיונות העברת המשך, רישיונות שינוי שימוש סופי, רישיונות יצוא ציוד ביטחוני במעבר ורישיונות תיווך בין גורמי חוץ (בחוק זה - ועדות מייעצות).
: (ב) ואלה חברי ועדה מייעצת:
:: (1) עובדי משרד הביטחון שימנה השר, ואחד מהם יהיה היושב ראש;
:: (2) שני עובדי משרד החוץ שימנה שר החוץ;
:: (3) בוועדות המייעצות לענין ציוד דו-שימושי מפוקח - עובד משרד התעשיה המסחר והתעסוקה שימנה שר התעשיה המסחר והתעסוקה;
:: (4) עובדי כוחות הביטחון, לפי דרישת השר, שהוסמכו לעניין סעיף זה בידי העומד בראש כוח הביטחון שבו הם עובדים; לעניין זה, &quot;כוחות הביטחון&quot; - כל אחד מאלה: צבא הגנה לישראל, שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעים ולתפקידים מיוחדים, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר.
: (ג) לא ימונה לחבר ועד מייעצת אלא מי שאושר כבעל התאמה ביטחונית לתפקיד האמור בידי הגורמים המוסמכים על פי [[חוק שירות הביטחון הכללי, התשס&quot;ב-2002]].

== פרק ו': תיאום עם משרד החוץ ==

@ 25. השתתפות משרד החוץ בוועדות המייעצות
: בכל אחת מהוועדות המייעצות יהיו חברים עובדי משרד החוץ, כאמור [[בסעיף 24]].

@ 26. תיאום עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיונות
: (א) הסתייג נציג משרד החוץ מהמלצתה של ועדה מייעצת ושקלה הרשות המוסמכת שלא לקבל את ההסתייגות האמורה, או המליצה ועדה מייעצת על מתן רישיון שיווק ביטחוני, רישיון העברת המשך, רישיון שינוי שימוש סופי, רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר או רישיון תיווך בין גורמי חוץ, או על סירוב למתן רישיון כאמור, ושקלה הרשות המוסמכת שלא לקבל את המלצת הוועדה, תובא ההסתייגות או המלצת הוועדה, לפי העניין, לדיון משותף של ראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני יחד עם ראש האגף לעניינים אסטרטגיים במשרד החוץ.
: (ב) לא התקבלה החלטה בדיון המשותף כאמור בסעיף קטן (א), יכריעו בעניין המנהל הכללי יחד עם המנהל הכללי של משרד החוץ; באין הסמכה בין המנהל הכללי לבין המנהל הכללי של משרד החוץ, תכריע בעניין ועדת המשנה של ועדת השרים לביטחון לאומי כמשמעותה [[בסעיף 47(ג)]].

@ 27. התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני
: הרשות המוסמכת תתייעץ עם נציג משרד החוץ, באופן שייקבע בתקנות, טרם מתן רישיון יצוא ביטחוני.
: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני), התשס״ח–2008]].))

== פרק ז': חובות דיווח וסמכויות פיקוח ==

@ 28. חובות דיווח
: (א) מי שקיבל רישיון לפי [[פרק ד']] ימסור לרשות המוסמכת דיווחים בכתב, אחת לשנה, בנוגע לפעילות שביצע הטעונה רישיון לפי [[פרק ד']], ובהתאם לטופס שייקבע בתקנות.
: (ב) הרשות המוסמכת רשאית לחייב מי שקיבל פטור מחובת קבלת רישיון שיווק ביטחוני לפי [[פרק ד']], במסירת דיווחים כאמור בסעיף קטן (א) בנוגע לפעולות שיווק ביטחוני שהוא מבצע.
: (ג) דיווחים כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) יכללו, בין השאר, פירוט בנוגע לפעולות יצוא ביטחוני או שיווק ביטחוני, לפי העניין, לרבות יעדי השיווק הביטחוני ופרטים בנוגע לזהות משתמשי ביניים והמשתמש הסופי ובנוגע לשימוש הסופי, בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני, לפי העניין.
: (ד) תאגיד הרשות במרשם היצוא הביטחוני, ימסור דיווח לרשות המוסמכת על כל שינוי שחל בבעלי השליטה בתאגיד לאחר המועד שבו נרשם במרשם כאמור.

@ 29. סמכויות פיקוח
: לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה, רשאים הרשות המוסמכת או מי שהיא הסמיכה לעניין זה מקרב עובדי משרד הביטחון -
: (1) לדרוש מכל אדם הכלול במרשם והנוגע בדבר למסור להם מידע ומסמכים המתייחסים לפעולותיו של מי שמבצע פעולה הטעונה רישיון לפי [[פרק ד']], לעניין מילוי חובותיו לפי חוק זה; לעניין זה, &quot;מסמכים&quot; - לרבות תעודה, דין וחשבון, או פנקס, וכן חומר מחשב או פלט כהגדרתם [[בחוק המחשבים, התשנ&quot;ה-1995]];
: (2) להיכנס לכל מקום שבו יש להם יסוד סביר להניח כי מי שכלול במרשם או מי מטעמו מחזיק ציוד ביטחוני או ידע ביטחוני או נותן שירות ביטחוני, כדי לבדוק את קיום הוראות חוק זה, ובלבד שלא ייכנסו למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו של בית משפט; כניסה למקום לפי סעיף זה תיעשה בליווי המחזיק במקום או נציגו, ואולם סירוב לבקשתו של נציג הרשות המוסמכת להתלוות אליו, אין בו כדי למנוע את פעולות הרשות המוסמכת לפי סעיף זה.

@ 30. בדיקת ציוד ביטחוני
: (א) הרשות המוסמכת או מי שהיא הסמיכה לענין זה מקרב עובדי משרד הביטחון, רשאים לדרוש מבעלים או ממחזיק של ציוד ביטחוני, למסרו להם לצורך בדיקת עמידתו בתנאי רישיון שניתן לפי [[פרק ד']].
: (ב) בדיקת ציוד ביטחוני שנמסר לרשות המוסמכת או למי שהיא הסמיכה לענין זה, לפי סעיף קטן (א), תיעשה ככל שניתן במשרדי המחזיק בציוד הביטחוני, או במשרדי הרשות המוסמכת, ובלבד שאם הבדיקה נעשתה במשרדי הרשות המוסמכת, יוחזר הציוד הביטחוני לרשות המחזיק בו לא יאוחר מ-15 ימים מיום מסירתו.

@ 31. חובת ניהול רישום ושמירת מסמכים בנוגע לעסקאות יצוא ביטחוני
: (א) בעל רישיון יצוא ביטחוני ינהל רישום של מידע בכל הנוגע לעסקאות יצוא ביטחוני שביצע; רישום כאמור יכלול פירוט בנוגע לציוד הביטחוני, לידע הביטחוני או לשירות הביטחוני נושא הרישיון, וכן פרטים בנוגע למשתמשי ביניים והמשתמש הסופי ובנוגע לשימוש הסופי, בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני נושא הרישיון ומועדי ביצוע היצוא הביטחוני, ופרטים נוספים, כפי שייקבע בתקנות.
: (ב) בעל רישיון יצוא ביטחוני ישמור רישום כאמור בסעיף קטן (א) וכן כל מסמך הנוגע לעסקת יצוא ביטחוני שביצע, במשך עשר שנים ממועד סיום ביצוע היצוא הביטחוני; דרכי שמירת הרישום ייקבעו בתקנות.

== פרק ח': עונשין ==

@ 32. עונשין
: (א) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי שלושים מהקנס הקבוע [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]:
:: (1) מבצע פעולת שיווק ביטחוני בלי שיש בידו רישיון שיווק ביטחוני או שלא בהתאם לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות [[סעיף 14]];
:: (2) מבצע יצוא ביטחוני בלי שיש בידו רישיון יצוא ביטחוני או שלא בהתאם לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות [[סעיף 15]];
:: (3) מבצע יצוא של ציוד ביטחוני במעבר בלי שיש בידו רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר או שלא בהתאם לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות [[סעיף 19]];
:: (4) מעביר לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ציוד דו-שימושי מפוקח הכלול בצו לפי פסקה (2) להגדרה &quot;ציוד דו-שימושי מפוקח&quot; בלי שיש בידו רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או שלא בהתאם לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות [[סעיף 20]];
:: (5) מבצע פעולת תיווך בין גורמי חוץ בלי שיש בידו רישיון תיווך בין גורמי חוץ או שלא בהתאם לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות [[סעיף 21]].
: (ב) המבצע פעולת תיווך בין גורמי חוץ שלא בהתאם להחלטה של מועצת הביטחון כאמור [[בסעיף 22]], דינו - מאסר 5 שנים או קנס פי חמישים מהקנס הקבוע [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]].

@ 33. נסיבות מחמירות
: נעברה עבירה לפי [[סעיף 32(א)]] בנסיבות מחמירות, דינה - מאסר חמש שנים או קנס פי חמישים מהקנס הקבוע [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]; בסעיף זה, &quot;נסיבות מחמירות&quot; - כל אחת מאלה:
: (1) פעולת השיווק הביטחוני נושא העבירה נועדה לקדם עסקת יצוא ביטחוני לאויב, או שהגורם שאליו מיועדים הציוד הביטחוני, הידע הביטחוני או השירות הביטחוני שלגביהם בוצעה עסקת היצוא הביטחוני נושא העבירה הוא אויב; בסעיף זה, &quot;אויב&quot; - כמשמעותו [[בפקודת המסחר עם האויב, 1939]];
: (2) הציוד הביטחוני, הידע הביטחוני או השירות הביטחוני נושא העבירה סווגו בסיווג ביטחוני בידי גורם הביטחון המוסמך לעניין זה;
: (3) פעולת השיווק הביטחוני נושא העבירה נועדה לקדם עסקת יצוא ביטחוני לגורם חוץ שלגביו נתקבלה החלטה של מועצת הביטחון כאמור [[בסעיף 22]] או שהיצוא הביטחוני נושא העבירה הוא לגורם חוץ כאמור;
: (4) פעולת השיווק הביטחוני או היצוא הביטחוני נושא העבירה נעשו בניגוד לתנאי מתנאי רישיון השיווק הביטחוני או רישיון היצוא הביטחוני, לפי העניין, הנוגע למגבלת שיווק או יצוא למדינות מסוימות;
: (5) פעולת התיווך בין גורמי חוץ נושא העבירה נועדה לקדם עסקה עם אויב.

@ 34. אחריות נושא משרה בתאגיד
: (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי [[סעיף 32]] בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - קנס כאמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]; לעניין זה, &quot;נושא משרה&quot; - מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר בתאגיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו נעברה העבירה.
: (ב) נעברה עבירה לפי [[סעיף 32]] בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

== פרק ט': קנסות אזרחיים ועיצומים כספיים ==

@ 35. קנס אזרחי
: היה לרשות המוסמכת יסוד סביר להניח כי עשה אדם מעשה או מחדל שקבועה בשלו עבירה לפי [[סעיף 32]], רשאית היא להטיל עליו קנס אזרחי בשיעור 15% מהקנס הקבוע לפי [[הסעיף האמור]].

@ 36. עיצום כספי
: (א) היה לרשות המוסמכת יסוד סביר להניח כי אדם שחלה עליו חובת דיווח לפי [[סעיף 28(א) ו-(ב)]], לא מסר דיווח לפי הוראות [[אותו סעיף]], רשאית היא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור 3% מסכום הקנס הקבוע [[בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין]] בעד כל יום שבו נמשכת ההפרה.
: (ב) היה לרשות המוסמכת יסוד סביר להניח כי אדם שחלה עליו חובת דיווח לפי [[סעיף 28(ד)]] לא מסר דיווח לפי הוראות [[אותו סעיף]], או כי אדם שחלה עליו חובת ניהול רישום לפי [[סעיף 31]] לא ניהל רישום או לא שמר את הרישום ואת המידע הכלול בו בניגוד להוראות [[הסעיף האמור]], רשאית היא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור הקנס הקבוע [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]].

@ 37. הפרה נמשכת והפרה חוזרת
: (א) בהפרה נמשכת, למעט הפרה כאמור [[בסעיף 36(א)]], ייווסף על הקנס האזרחי או על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
: (ב) בהפרה חוזרת ייווסף על הקנס האזרחי או העיצום הכספי שהיה ניתן להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה למחצית הקנס האזרחי או העיצום הכספי כאמור; לעניין זה, &quot;הפרה חוזרת&quot; - הפרת הוראה מהוראות חוק זה, שנעשתה בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר קנס אזרחי או עיצום כספי או שבשלה הורשע.

@ 38. סכומים מופחתים
: (א) הרשות המוסמכת אינה רשאית להטיל קנס אזרחי או עיצום כספי הנמוך מהקנס האזרחי או העיצום הכספי הקבוע [[בפרק זה]], אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב).
: (ב) השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע בתקנות מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל קנס אזרחי או עיצום כספי בסכום הנמוך מהקבוע [[בפרק זה]], ובשיעורים שיקבע.
: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי), התשס״ח–2008]].))
: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי), התשס״ח–2008]].))

@ 39. דרישת הקנס האזרחי או העיצום הכספי
: (א) קנס אזרחי או עיצום כספי לפי [[פרק זה]] ישולמו, לפי דרישת הרשות המוסמכת בכתב, בתוך שלושים ימים מיום מסירתה; הדרישה תוצא לאחר שנמסרה הודעה למי שאליו נועדה הדרישה על הכוונה להוציאה, וניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו; בהודעה כאמור יצוין כי בשל הפרה נמשכת יחויב המפר בקנס אזרחי או בעיצום כספי נוסף לפי הוראות [[סעיף 37]].
: (ב) אין בהגשת עתירה לבית משפט לענינים מינהליים על דרישה לתשלום קנס אזרחי או עיצום כספי לפי [[פרק זה]], בהתאם [[+#תוספת ראשונה פרט 21|לפרט 21(23)]] [[או 32(4) בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש&quot;ס-2000]], כדי לעכב את תשלום הקנס האזרחי או העיצום הכספי, אלא בהסכמת הרשות המוסמכת או אם בית המשפט הורה על כך.
: (ג) התקבלה עתירה כאמור בסעיף קטן (ב) לאחר ששולם קנס אזרחי או עיצום כספי, יוחזר הקנס האזרחי או העיצום הכספי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי [[חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ&quot;א-1961]] (בחוק זה - הפרשי הצמדה וריבית), מיום תשלומו עד ויום החזרתו.

@ 40. סכומי קנס אזרחי ועיצום כספי מעודכנים
: הקנס האזרחי והעיצום הכספי יהיו לפי הסכום המעודכן ביום הדרישה לתשלום, ואם הוגשה עתירה ובית המשפט הדן בעתירה הורה על עיכוב תשלומו - לפי הסכום המעודכן ביום ההחלטה בעתירה.

@ 41. הפרשי הצמדה וריבית
: לא שולם קנס אזרחי או עיצום כספי במועד, ייווספו עליו, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלומו.

@ 42. גביה
: קנס אזרחי ועיצום כספי ייגבו לאוצר המדינה, ועל גבייתם תחול [[פקודת המסים (גביה)]].

@ 43. שמירת אחריות פלילית
: (א) תשלום קנס אזרחי לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל עבירה לפי חוק זה.
: (ב) הוגש נגד אדם כתב אישום על עבירה לפי [[פרק זה]], לא יחויב בשלה בתשלום קנס אזרחי ואם שילם - יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו ועד יום החזרתו.

== פרק י': הוראות שונות ==

@ 44. שמירת דינים
: הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן.

@ 45. ביצוע ותקנות
: השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו ולהוציא צווים; תקנות לענין [[סעיפים 14(ב)]], [[15(ב)]], [[19(ב)]] [[ו-21(ב)]] יותקנו בהתייעצות עם שר החוץ ותקנות לענין [[סעיפים 27]] [[ו-47(ג)]] יותקנו בהסכמת שר החוץ.

@ 46. אגרות
: השר רשאי, באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לקבוע בתקנות אגרות בעד בקשות לרישיונות והגשת השגות לפי חוק זה, שישולמו לאגף הפיקוח על היצוא הביטחוני.

@ 47. תחולה על המדינה
: (א) הוראות חוק זה לא יחולו על המדינה; ואולם הן יחולו על פעולת שיווק ביטחוני או יצוא ביטחוני, לגבי ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני או שירות ביטחוני, הנעשים מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת בידי מי שבפועל פיתח או ייצר את הציוד או הידע כאמור או נתן את השירות כאמור.
: (ב) נוהל בנוגע ליצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת שסעיף קטן (א) סיפה אינו חל עליו, ייקבע בהחלטת הממשלה; שר הביטחון יביא נוהל כאמור לידיעת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
: (ג) יצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת, בהיקף שייקבע בתקנות, יובא בידי שר הביטחון לאישור ועדת משנה של ועדת השרים לביטחון לאומי, שבראשה יעמוד ראש הממשלה וחבריה יהיו שר הביטחון, שר החוץ, שר המשפטים ושר האוצר.
:: ((פורסמו [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (היקף יצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת שיובא לאישור ועדת השרים לביטחון לאומי), התשס&quot;ח-2008]].))

@ 48. : ((הנוסח שולב [[בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש&quot;ס-2000]].))

@ 49. תחילה והוראות מעבר (תיקון: תשס&quot;ח-2)
: (א) תחילתו של חוק זה ביום כ&quot;ב בטבת התשס&quot;ח (31 בדצמבר 2007) (בסעיף זה - יום התחילה), למעט סעיפים אלה שתחילתם במועד מאוחר יותר כמפורט להלן -
:: (1) [[סעיף 19]] וכן סעיפי החוק האחרים בכל הנוגע לרישיונות יצוא ציוד ביטחוני במעבר - שלושים ימים מהיום שבו יפרסם השר הודעה על כך ברשומות;
:: (2) [[סעיפים 3(א)(2)]], [[21]] [[ו-32(א)(5)]] - שלושים ימים מהיום שבו יפרסם השר הודעה עלכך ברשומות, לאחר התייעצות עם שר החוץ ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
: (ב) תקנות ראשונות לפי חוק זה יובאו לאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לא יאוחר מיום י&quot;ט בחשון התשס&quot;ז (31 באוקטובר 2007).
: (ג) על אף הוראות חוק זה, היתר לניהול משא ומתן, היתר ליצוא והיתר להעברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, שניתנו לפני יום התחילה לפי [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצוא ציוד ביטחוני וידע ביטחוני), התשנ&quot;ב-1991]], יראו אותם כרישיונות שניתנו לפי חוק זה והם יעמדו בתוקפם עד תום התקופה שנקבעה בהם, אלא אם כן בוטלו קודם לכן לפי הוראות חוק זה.

&lt;פרסום&gt; התקבל בכנסת ביום ב' באב התשס&quot;ז (17 ביולי 2007).

&lt;חתימות&gt;
* אהוד אולמרט ראש הממשלה
* אהוד ברק שר הביטחון
* שמעון פרס נשיא המדינה
* דליה איציק יושבת ראש הכנסת</text>
      <sha1>jdcbgd4csbuzrql2lsfxmir7han11uq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני</title>
    <ns>0</ns>
    <id>355907</id>
    <revision>
      <id>1416982</id>
      <parentid>1132144</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:30:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>[1416981]</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="72909" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס״ז–2007}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:מאגר|2000495}} {{ח:תיבה|ס״ח תשס״ז, 398|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300679.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 4|ת״ט}}, {{ח:תיבה|448|ת״ט}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 694|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_338723.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:קטע2||תוכן עניינים}}

{{ח:סעיף*}}
&lt;div class=&quot;law-toc&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: מטרה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: הגדרות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: מרשם היצוא הביטחוני}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: רישוי}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ד סימן א|סימן א׳: הוראות כלליות לענין רישיונות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ד סימן ב|סימן ב׳: רישיונות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳: הרשות המוסמכת וועדות מייעצות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ו|פרק ו׳: תיאום עם משרד החוץ}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ז|פרק ז׳: חובות דיווח וסמכויות פיקוח}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ח|פרק ח׳: עונשין}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ט|פרק ט׳: קנסות אזרחיים ועיצומים כספיים}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק י|פרק י׳: הוראות שונות}}&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

{{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: מטרה}}

{{ח:סעיף|1|מטרה}}
{{ח:ת}} מטרתו של חוק זה היא להסדיר את הפיקוח של המדינה על יצוא של ציוד ביטחוני, על העברת ידע ביטחוני ועל מתן שירות ביטחוני, וזאת מטעמים של ביטחון לאומי, יחסי החוץ של המדינה והתחייבויותיה הבין־לאומיות ולשם שמירה על אינטרסים חיוניים אחרים של המדינה.

{{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: הגדרות}}

{{ח:סעיף|2|הגדרות|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:ת}} בחוק זה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני“ – אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אזרח ישראלי“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק האזרחות|בחוק האזרחות, התשי״ב–1952}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אמצעי שליטה“, בתאגיד – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} זכות ההצבעה באסיפה הכללית של חברה או בגוף מקביל של תאגיד אחר;
{{ח:תתת|(2)}} הזכות או היכולת למנות, לבד או עם אחר, דירקטור או מנהל כללי, ובתאגיד שאינו חברה – בעלי תפקידים דומים;
{{ח:תתת|(3)}} הזכות למניה המקנה זכות מהזכויות המפורטות בפסקאות (1) או (2) או זכות דומה אחרת בתאגיד שאינו חברה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גורם חוץ“ – מדינת חוץ, לרבות אדם הנמצא במדינת חוץ;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל הכללי“ – המנהל הכללי של משרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הסדר ואסנאר“ – הסדר בדבר פיקוח על יצוא של אמצעי לחימה קונבנציונליים וטובין וטכנולוגיות דו־שימושיים (Wassenaar Arrangement on Export Controls for Conventional Arms and Dual-use Goods and Technologies);
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”העברת ידע ביטחוני“ – כמשמעותה {{ח:פנימי|סעיף 15|בסעיף 15(א)(2)}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הרשות המוסמכת“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} המנהל הכללי או ראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני שהמנהל הכללי הסמיכו לעניין חוק זה, כולו או חלקו;
{{ח:תתת|(2)}} עובד בכיר של אגף הפיקוח על יצוא ביטחוני, שהוא לפחות ראש חטיבה או יחידה מקבילה לה, שהמנהל הכללי הסמיכו לעניין חוק זה, כולו או חלקו, למען {{ח:הערה|[צ״ל: למעט]}} לעניין {{ח:פנימי|פרק ט|פרק ט׳}};
{{ח:תתת}} {{ח:הערה|סגן ראש אגף הפיקוח על יצוא ביטחוני במשרד הביטחון הוסמך לשמש רשות מוסמכת, למעט לעניין {{ח:פנימי|פרק ט|פרק ט׳ לחוק}} (י״פ תשע״ו, 7790; תשע״ז, 6201);}}
{{ח:תתת|(3)}} לעניין רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר ורישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית – המנהל הכללי או ראש האגף לפיקוח על יצוא ביטחוני או מי שהוסמך בידי אחד מהם;
{{ח:תתת}} {{ח:הערה|בעלי תפקידים המנויים בהודעה הוסמכו לשמש רשות מוסמכת לעניין רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ביחס לאזורים המפורטים בהודעה (י״פ תשע״ז, 7116);}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק העונשין“ – {{ח:חיצוני|חוק העונשין|חוק העונשין, התשל״ז–1977}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ידע ביטחוני“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} מידע הדרוש לפיתוח או לייצור של ציוד ביטחוני או לשימוש בו, ובכלל זה מידע המתייחס לתכנון, להרכבה, לבחינה, לשיפור, לשינוי, להדרכה, לאחזקה, להפעלה או לתיקון של ציוד ביטחוני או לטיפול בו בכל דרך אחרת וכן טכנולוגיה הכלולה בצו לפי פסקה (1) להגדרה ”ציוד דו־שימושי מפוקח“ ובצווים לפי ההגדרות ”ציוד טילים“ ו”ציוד לחימה;“ לעניין זה, מידע – לרבות נתונים טכניים או סיוע טכני;
{{ח:תתת|(2)}} ידע המתייחס לכוחות ביטחון, לרבות ידע הנוגע לארגונם, לבנייתם, להפעלתם, לתורת הלחימה או לשיטות הדרכה ואימון או שיטות פעולה שלהם, וכן ידע בנוגע למדיניות ביטחון, לוחמה בטרור ושיטות אבטחה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יצוא של ציוד ביטחוני“ – העברה אל מחוץ לישראל, לרבות העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, וכן העברה בישראל לנציגות דיפלומטית או קונסולרית של מדינת חוץ;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יצוא ביטחוני“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} יצוא של ציוד ביטחוני;
{{ח:תתת|(2)}} העברת ידע ביטחוני;
{{ח:תתת|(3)}} מתן שירות ביטחוני;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ייצור“ – לרבות הנדסת ייצור, שילוב (אינטגרציה), הרכבה, ביקורת, ניסויים ואבטחת איכות;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כוחות ביטחון“ – כוחות מזוינים או כוחות משטרה, של מדינה, וכן גופים אחרים של מדינה העוסקים בביטחון, בביטחון פנים או במודיעין;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מחקר מדעי בסיסי“ – עבודה ניסיונית או תיאורטית שמטרתה העיקרית רכישת ידע חדש בנוגע לעקרונות היסוד של תופעות ועובדות הניתנות לצפייה, ואשר אינה מכוונת בעיקרה אל עבר מטרה או יעד מסוימים;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מידע שהוא נחלת הכלל“ – מידע הנמצא ברשות הרבים ואשר הגיע כדין לרשות הרבים, בלי מגבלות על המשך הפצתו; מגבלות על זכויות יוצרים אינן מוציאות מידע מכלל היותו מידע שהוא נחלת הכלל;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מרשם היצוא הביטחוני“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”משתמש ביניים“ – כל מי שציוד ביטחוני או ידע ביטחוני נמצאים בחזקתו, במהלך התקופה מהמועד שבו יצאו מחזקתו של בעל רישיון יצוא ביטחוני עד המועד שבו הועברו למשתמש הסופי;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”משתמש סופי“ – הגורם האחרון שאליו מיועדים ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני או שירות ביטחוני, שלגביהם מתבקש רישיון לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}} או שלגביהם ניתן רישיון כאמור;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נתונים טכניים“ – תכניות אב, תכניות, שרטוטים, דגמים, נוסחאות, טבלאות, תכנים ומפרטים הנדסיים וכן ספרי הוראות הפעלה, כתובים או מתועדים, על גבי מדיה מגנטית, אופטית או כל מדיה אחרת;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”סיוע טכני“ – הוראה, הכשרה, הדרכה, ייעוץ, או העברה של בקיאות או של נתונים טכניים;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עסקת יצוא ביטחוני“ – עסקה שעניינה יצוא ביטחוני;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פיתוח“ – לרבות השלבים טרם ייצור, הכוללים תכנון, חקר תכנון וניתוחו, תפיסת תכנון, הרכבה וניסוי של אבות־טיפוס, סדרות ייצור ניסיוניות ונתוני תכנון, תהליך הפיכת נתוני התכנון למוצר, תכנון תצורה, שילוב (אינטגרציה) ושרטוטי פריסה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פעולת שיווק ביטחוני“ – כמשמעותה {{ח:פנימי|סעיף 14|בסעיף 14}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ציוד ביטחוני“ – ציוד טילים, ציוד לחימה וציוד דו־שימושי מפוקח;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ציוד ביטחוני במעבר“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 19|בסעיף 19}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ציוד דו־שימושי“ – חומרים וציוד שנועדו מעיקרם לשימוש אזרחי והמתאימים גם לשימוש ביטחוני;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ציוד דו־שימושי מפוקח“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} ציוד דו־שימושי הכלול ברשימת טובין וטכנולוגיות דו־שימושיים שנקבעה בידי הסדר ואסנאר, כעדכונה מזמן לזמן, ואשר נועד לשימוש ביטחוני, או ציוד דו־שימושי אחר, הכל כפי שקבע השר בצו;
{{ח:תתת|(2)}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}} – ציוד דו־שימושי כפי שקבע השר בצו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ציוד טילים“ – ציוד ותוכנה בתחום הטילים, הכלולים בנספח ציוד, תוכנה וטכנולוגיה של המשטר בדבר פיקוח על טכנולוגיית טילים (MTCR – Missile Technology Control Regime), כעדכונו מזמן לזמן, כפי שקבע השר בצו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ציוד לחימה“ – ציוד הכלול ברשימת אמצעי הלחימה (Munitions List) שנקבעה בידי הסדר ואסנאר, כעדכונה מזמן לזמן, או ציוד אחר שנועד בעיקרו לשימוש ביטחוני, הכל כפי שקבע השר בצו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 20|בסעיף 20}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון העברת המשך“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 17|בסעיף 17}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון יצוא ביטחוני“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 15|בסעיף 15}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 19|בסעיף 19}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון שיווק ביטחוני“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 14|בסעיף 14}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון שינוי שימוש סופי“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 18|בסעיף 18}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון תיווך בין גורמי חוץ“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 21|בסעיף 21}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שטחי האחריות האזרחית הפלסטינית“ – יהודה והשומרון, למעט היישובים והאתרים הצבאיים כמשמעותם בהסכם, וכן כל שטח רצועת עזה; לעניין זה, ”הסכם“ – הסכם הביניים הישראלי־פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, ביום ד׳ בתשרי התשנ״ו (28 בספטמבר 1995), לרבות נספחיו והמסמכים שנלוו אליו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שימוש“ – לרבות הפעלה, התקנה, תחזוקה, תיקון ושיפוץ;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שימוש ביטחוני“ – שימוש בידי כוחות ביטחון או בעבורם;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שימוש סופי“ – שימוש בציוד ביטחוני או בידע ביטחוני או קבלה של שירות ביטחוני, בידי משתמש סופי;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות ביטחוני“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 15|בסעיף 15(א)(3)}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שליטה“, לעניין תאגיד – היכולת, בין לבד ובין יחד עם אחרים, לכוון את פעילותו של תאגיד, למעט יכולת הנובעת רק ממילוי תפקיד של דירקטור או נושא משרה אחר בתאגיד; בלי לגרוע מכלליות האמור –
{{ח:תתת|(1)}} יראו אדם כשולט בתאגיד, אם הוא מחזיק מחצית או יותר מסוג מסוים של אמצעי השליטה בתאגיד;
{{ח:תתת|(2)}} חזקה שאדם שולט בתאגיד, אם מתקיים בו אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(א)}} הוא מחזיק בשיעור הגדול ביותר של אמצעי שליטה מסוג כלשהו בתאגיד בכל עת, או שלא קיים גורם אחר המחזיק, לבדו או יחד עם אחרים, אמצעי שליטה מסוג כלשהו בשיעור העולה על אחזקותיו באותו סוג של אמצעי שליטה;
{{ח:תתתת|(ב)}} בידו היכולת למנוע קבלת החלטות עסקיות בתאגיד מכוח הוראה בתקנון התאגיד או בהסכם, למעט הכוח למנוע קבלת החלטות שענינן הנפקה של אמצעי שליטה בתאגיד או הכוח למנוע קבלת החלטות שענינן מכירה או חיסול של רוב עסקי התאגיד או שינוי מהותי בהם;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תושב ישראל“ – {{ח:חיצוני|חוק מרשם האוכלוסין|כהגדרת ”תושב“ בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תאגיד חוץ“ – תאגיד שאינו תאגיד ישראלי;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תאגיד ישראלי“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} תאגיד שהתאגד בישראל;
{{ח:תתת|(2)}} תאגיד שמרכז עסקיו בישראל והשליטה בו, במישרין או בעקיפין, היא בידי אזרח ישראלי, או בידי תושב ישראל;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – שר הביטחון.

{{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: מרשם היצוא הביטחוני}}

{{ח:סעיף|3|חובת רישום במרשם היצוא הביטחוני}}
{{ח:תת|(א)|(1)}} לא יהיה אדם זכאי לקבל רישיון שיווק ביטחוני או רישיון יצוא ביטחוני, אלא אם כן הוא רשום במרשם שתנהל הרשות המוסמכת (בחוק זה – מרשם היצוא הביטחוני).
{{ח:תתת|(2)}} לא יהיה אדם זכאי לקבל רישיון תיווך בין גורמי חוץ, אלא אם כן הוא רשום במרשם היצוא הביטחוני כמתווך בין גורמי חוץ.
{{ח:תת|(ב)}} הרשות המוסמכת רשאית לדרוש ממי שמבקש להירשם במרשם היצוא הביטחוני כל ידיעה או מסמך הנוגעים לעניין והדרושים לה לצורך החלטה בדבר רישום במרשם כאמור.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני), התשס״ח–2008}}.}}

{{ח:סעיף|4|סירוב לרישום במרשם היצוא הביטחוני, רישום בתנאים או הסרת רישום קיים}}
{{ח:תת|(א)}} הרשות המוסמכת רשאית לסרב לרשום אדם במרשם היצוא הביטחוני או לאשר רישומו בכפוף לתנאים, וכן להסיר רישומו של אדם ממרשם היצוא הביטחוני, או להשעות את רישומו במרשם, ורשאית היא להתחשב לעניין זה, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן:
{{ח:תתת|(1)}} עברו הפלילי של המבקש;
{{ח:תתת|(2)}} הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה או תנאי מתנאי רישיון שניתן לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}, או הפרת הוראה שבדין או תנאי שבהיתר לפני תחילתו של חוק זה הנוגעים לפעולה המוסדרת לפי חוק זה, על ידי המבקש;
{{ח:תתת|(3)}} אי־עמידה בכללים שקבע השר בתקנות;
{{ח:תתת|(4)}} לעניין מבקש שהוא תאגיד – שיקול מהשיקולים המפורטים בפסקאות (1) עד (3) לגבי בעל שליטה, בעל עניין או נושא משרה בתאגיד; לעניין זה, ”בעל עניין“, ”נושא משרה“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות, התשנ״ט–1999}}.
{{ח:תת|(ב)}} לא תיתן הרשות המוסמכת החלטה לפי סעיף זה, אלא לאחר שניתנה לאדם שלגביו ניתנה ההחלטה הזדמנות לטעון את טענותיו.

{{ח:סעיף|5|השגה על החלטת הרשות המוסמכת בדבר רישום במרשם היצוא הביטחוני}}
{{ח:ת}} על החלטת הרשות המוסמכת לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} שניתנה בידי המנהל הכללי, רשאי האדם שלגביו ניתנה ההחלטה להשיג בדרך של עיון מחדש לפני המנהל הכללי, ולעניין החלטה כאמור שניתנה בידי ראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני – לפני המנהל הכללי, והכל בדרך שקבע השר בתקנות.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת), התשס״ח–2008}}.}}

{{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: רישוי}}

{{ח:קטע3|פרק ד סימן א|סימן א׳: הוראות כלליות לענין רישיונות}}

{{ח:סעיף|6|בקשה לרישיון}}
{{ח:תת|(א)}} המבקש לקבל רישיון לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}}, יגיש בקשה לרשות המוסמכת ויכלול בה פרטים, הצהרות ומסמכים כפי שקבע השר בתקנות.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות), התשס״ח–2008}}.}}
{{ח:תת|(ב)}} הרשות המוסמכת רשאית לדרוש ממבקש, נוסף על הפרטים והמסמכים כאמור בסעיף קטן (א), כל ידיעה, מסמך או ציוד ביטחוני הדרושים לה לצורך החלטה בבקשה לקבלת רישיון, ובין השאר –
{{ח:תתת|(1)}} הצהרה של המבקש בנוגע לזהות המשתמש הסופי ומשתמשי הביניים, ולשימוש הסופי שייעשה בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני שלגביהם מתבקש הרישיון;
{{ח:תתת|(2)}} הצהרה של המשתמש הסופי בנוגע לשימוש הסופי שייעשה בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני שלגביהם מתבקש הרישיון;
{{ח:תתת|(3)}} אישור מאת ממשלת המדינה שבה נמצא המשתמש הסופי, לענין זהות המשתמש הסופי ועל השימוש הסופי שייעשה בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני שלגביהם מתבקש הרישיון;
{{ח:תתת|(4)}} אישור מאת ממשלת המדינה שבה נמצא המשתמש הסופי המתיר יבוא של הציוד הביטחוני, הידע הביטחוני או השירות הביטחוני שלגביהם מתבקש הרישיון, לאותה מדינה.

{{ח:סעיף|7|תנאים ברישיון}}
{{ח:תת|(א)}} הרשות המוסמכת רשאית לקבוע ברישיון לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}} תנאים, לרבות תנאים שיש לקיימם לפני תחילת הפעילות נושא הרישיון ולרבות תנאים שנועדו להגביר את הפיקוח על בעל הרישיון, וכן רשאית היא, בכל עת, להוסיף תנאים ברישיון, לגרוע מהם או לשנותם, והכל לשם הבטחת מטרותיו של חוק זה וקיום ההוראות לפיו.
{{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), ניתן לקבוע ברישיון לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}} תנאים בעניינים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} המאפיינים הטכניים וההיקף של הציוד הביטחוני, הידע הביטחוני או השירות הביטחוני שלגביהם ניתן הרישיון, והיקף העסקה נושא הרישיון;
{{ח:תתת|(2)}} השימוש הסופי שייעשה בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני שלגביהם ניתן הרישיון וזהות המשתמש הסופי או משתמשי הביניים בציוד, בידע או בשירות כאמור.

{{ח:סעיף|8|סירוב לתת רישיון}}
{{ח:ת}} הרשות המוסמכת רשאית לסרב לתת רישיון לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}} או להתנות את מתן הרישיון בתנאים, בהתחשב, בין השאר, בשיקולים אלה:
{{ח:תת|(1)}} עברו הפלילי של המבקש;
{{ח:תת|(2)}} הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה או תנאי מתנאי רישיון שניתן לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}} או הפרת הוראה שבדין או תנאי שבהיתר לפני תחילתו של חוק זה הנוגעים לפעולה המוסדרת לפי חוק זה, על ידי המבקש;
{{ח:תת|(3)}} אי־עמידה בכללים שקבע השר בתקנות;
{{ח:תת|(4)}} לעניין מבקש שהוא תאגיד – שיקול מהשיקולים המפורטים בפסקאות (1) עד (3) לגבי בעל שליטה, בעל עניין או נושא משרה בתאגיד; לעניין זה, ”בעל עניין“, ”נושא משרה“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות, התשנ״ט–1999}};
{{ח:תת|(5)}} עמידתו של המשתמש הסופי בהתחייבויות שניתנו לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6(ב)}};
{{ח:תת|(6)}} שיקולים הנוגעים לסוג הציוד הביטחוני, הידע הביטחוני או השירות הביטחוני שלגביהם מתבקש הרישיון;
{{ח:תת|(7)}} שיקולים הנוגעים למשתמש הסופי או לשימוש הסופי;
{{ח:ת}} הודעה על החלטת הרשות המוסמכת לפי סעיף זה תימסר למבקש בדרך ובמועדים שיקבע השר בתקנות.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות), התשס״ח–2008}}.}}

{{ח:סעיף|9|ביטול רישיון והתליה או הגבלה של רישיון}}
{{ח:תת|(א)}} הרשות המוסמכת רשאית לבטל רישיון שניתן לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}} או להתלותו, לרבות על תנאי או בתנאים כפי שתורה, וכן להגבילו, בהתחשב, בין השאר, בשיקול מהשיקולים של רישיון המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 8|בסעיף 8}}.
{{ח:תת|(ב)}} הרשות המוסמכת לא תבטל, תתלה או תגביל רישיון, אלא לאחר שניתנה לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו.
{{ח:תת|(ג)}} על אף הוראות סעיף קטן (ב), בנסיבות מיוחדות, בשל דחיפות העניין, רשאית הרשות המוסמכת להתלות או להגביל רישיון בטרם ניתנה הזדמנות לבעל הרישיון לטעון את טענותיו.
{{ח:תת|(ד)}} טעמים שעניינם ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה והתחייבויותיה הבין־לאומיות של המדינה, לא יהוו עילה לטענה נגד החלטת הרשות המוסמכת לפי סעיף זה.
{{ח:תת|(ה)}} הודעה על החלטת הרשות המוסמכת לפי סעיף זה תימסר למבקש בדרך ובמועדים שיקבע השר בתקנות.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות), התשס״ח–2008}}.}}

{{ח:סעיף|10|השגה על סירוב לתת רישיון או על ביטול רישיון, התלייתו או הגבלתו}}
{{ח:תת|(א)}} היה הסירוב לתת רישיון לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} או היו הביטול, ההתליה או ההגבלה של רישיון לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9}}, משיקול מהשיקולים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 8|בסעיף 8}}, רשאי מבקש או בעל רישיון להשיג על החלטת הרשות המוסמכת כאמור בסעיף קטן (ב).
{{ח:תת|(ב)}} החלטה בהשגה תינתן, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, על ידי אחד מהמפורטים להלן, לפי העניין, בדרך ובמועדים שקבע השר בתקנות:
{{ח:תתת|(1)}} לעניין החלטה שניתנה בידי המנהל הכללי – בדרך של עיון מחדש בפני המנהל הכללי;
{{ח:תתת|(2)}} לעניין החלטה שניתנה בידי ראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני – המנהל הכללי;
{{ח:תתת|(3)}} לעניין החלטה בנוגע לרישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר, או בנוגע לרישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, שניתנה בידי מי שהמנהל הכללי או ראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני הסמיכו – מי שהמנהל הכללי הסמיכו לכך.
{{ח:תתת}} {{ח:הערה|מתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש המחלקה האזרחית ביחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים הוסמכו להחליט בהשגות על סירוב, התליה או הגבלה של רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 20|בסעיף 20 לחוק}} (י״פ תשע״ג, 2465; תשע״ז, 7634).}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת), התשס״ח–2008}}.}}
{{ח:תת|(ג)}} טעמים שעניינם ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה והתחייבויותיה הבין־לאומיות של המדינה, לא יהוו עילה להשגה נגד החלטת הרשות המוסמכת לפי סעיף זה.

{{ח:סעיף|11|רישיונות כלליים או מסוימים|תיקון: תשס״ח}}
{{ח:ת}} רישיונות לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}} יכול שיהיו כלליים, ויכול שיהיו לסוגים של פעולות או עסקאות או לסוגים של ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני או שירות ביטחוני, או לפעולות, עסקאות, ציוד, ידע או שירותים מסוימים.

{{ח:סעיף|12|איסור העברה, שעבור או עיקול של רישיון}}
{{ח:ת}} רישיון שניתן לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}}, לרבות זכות מהזכויות המוקנות בו, אינו ניתן להעברה, לשעבוד או לעיקול.

{{ח:קטע3|פרק ד סימן ב|סימן ב׳: רישיונות}}

{{ח:סעיף|13|פעולות הטעונות רישוי}}
{{ח:ת}} ביצוע פעולה מהפעולות המנויות {{ח:פנימי|פרק ד סימן ב|בסימן זה}} טעון רישיון מהרשות המוסמכת וכל פעולה כאמור תתבצע בהתאם לתנאי הרישיון, והכל אם לא נקבע אחרת לפי חוק זה.

{{ח:סעיף|14|רישיון שיווק ביטחוני|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} לא יבצע אזרח ישראלי, תושב ישראל או תאגיד ישראלי פעולת שיווק ביטחוני, אלא אם כן קיבל רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת (בחוק זה – רישיון שיווק ביטחוני), ובהתאם לתנאי הרישיון; בחוק זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פעולת שיווק ביטחוני“ – פעולה שמטרתה קידום עסקת יצוא ביטחוני, לרבות פעולת תיווך לעסקת יצוא ביטחוני, המתבצעת בישראל או מחוץ לישראל, בכתב, בעל פה או בכל אמצעי אחר, במישרין או בעקיפין, בתמורה או שלא בתמורה, בין אם מתבצעת אגב הפעולה העברת ידע ביטחוני ובין אם לאו, או ניהול משא ומתן לשם קידום עסקה כאמור; אין נפקא מינה אם הפעולה מכוונת כלפי אדם מסוים או כלפי ציבור ואם עסקת היצוא הביטחוני יצאה אל הפועל אם לאו;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פעולת תיווך לעסקת יצוא ביטחוני“ – פעולה מהפעולות כמפורט להלן:
{{ח:תתתת|(1)}} יצירת קשר בין צדדים לשם התקשרות בעסקת יצוא ביטחוני;
{{ח:תתתת|(2)}} השתתפות במשא ומתן לקראת התקשרות של צדדים בעסקת יצוא ביטחוני;
{{ח:תתתת|(3)}} ייצוג של צד לעסקת יצוא ביטחוני.
{{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע פטור מהחובה לקבל רישיון שיווק ביטחוני לפי סעיף זה, בין השאר, לגבי סוגים של ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני או שירותים ביטחוניים או לגבי פעולות שיווק ביטחוני מסוימות.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (פטור מרישיון שיווק ביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (פטור מרישיון שיווק ביטחוני), התשס״ח–2008}}.}}
{{ח:תת|(ג)}} ניתן רישיון שיווק ביטחוני לתאגיד הנכלל בצו שהוציא השר לפי {{ח:חיצוני|חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים#תוספת 1 פרט 3|פרט 3 לתוספת הראשונה בחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ״ח–1998}}, לא יידרש רישיון נפרד לעובד של אותו תאגיד, לגבי פעולת שיווק ביטחוני נושא הרישיון.

{{ח:סעיף|15|רישיון יצוא ביטחוני|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} לא יבצע אדם מהמנויים להלן את הפעולות המפורטות להלן, לפי הענין, אלא אם כן קיבל רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת (בחוק זה – רישיון יצוא ביטחוני), ובהתאם לתנאי הרישיון:
{{ח:תתת|(1)}} יצוא של ציוד ביטחוני;
{{ח:תתת|(2)}} העברת ידע ביטחוני בכל דרך שהיא, לרבות בעל פה – מישראל אל מחוץ לישראל, או בישראל לידי מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל או לידי תאגיד חוץ; ואולם העברת ידע ביטחוני הנוגע לציוד שבפסקה (1) להגדרה ”ציוד דו־שימושי מפוקח“ המהווה מידע שהוא נחלת הכלל וכן מחקר מדעי בסיסי, אינה מחייבת ברישיון יצוא ביטחוני אלא אם כן חייבה הרשות המוסמכת העברת ידע ביטחוני או העברת סוג של ידע ביטחוני כאמור או מחקר מדעי בסיסי כאמור, ברישיון יצוא ביטחוני, כפי שייקבע בתקנות;
{{ח:תתת|(3)}} מתן שירות ביטחוני – אם נותן השירות הוא תושב ישראל או תאגיד ישראלי – מחוץ לישראל, או בישראל לידי מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, או לידי תאגיד חוץ; בחוק זה, ”שירות ביטחוני“ – שירות בנוגע לציוד ביטחוני לרבות בנוגע לתכנונו, לפיתוחו, לייצורו, להרכבתו, לבחינתו, לשיפורו, לשינויו, לתיקונו, לאחזקתו, להפעלתו ולאריזתו, וכן הדרכה בנוגע לציוד כאמור וכן שירות בנוגע לידע ביטחוני, לרבות הדרכה, אימון או ייעוץ בנוגע אליו.
{{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע פטור מהחובה לקבל רישיון יצוא ביטחוני לפי סעיף זה, בין השאר, לגבי סוגים של ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני או שירותים ביטחוניים או לגבי פעולות יצוא ביטחוני מסוימות.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)|תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני), התשע״ז–2017}}.}}

{{ח:סעיף|16|רישיון שיווק ביטחוני כתנאי לקבלת רישיון יצוא ביטחוני}}
{{ח:ת}} הרשות המוסמכת לא תיתן רישיון יצוא ביטחוני לעסקת יצוא ביטחוני אלא למי שניתן רישיון שיווק ביטחוני לגביה, אלא אם כן נקבע פטור מהחובה לקבלת רישיון שיווק ביטחוני לפי {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיף 14(ב)}}; אין במתן רישיון שיווק כדי לחייב את הרשות המוסמכת במתן רישיון יצוא לגבי אותה עסקה.

{{ח:סעיף|17|רישיון העברת המשך}}
{{ח:ת}} בעל רישיון יצוא ביטחוני שנקבע ברישיונו תנאי בנוגע לזהות המשתמש הסופי, לא יתיר למשתמש הסופי לבצע העברה לאדם אחר של הציוד הביטחוני או של הידע הביטחוני שלגביו ניתן הרישיון, לאחר שהגיע לידיו, אלא אם כן קיבל בעל רישיון היצוא הביטחוני רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת (בחוק זה – רישיון העברת המשך) ובהתאם לתנאי הרישיון.

{{ח:סעיף|18|רישיון שינוי שימוש סופי}}
{{ח:ת}} בעל רישיון יצוא ביטחוני שנקבע ברישיונו תנאי בנוגע לשימוש הסופי, לא יתיר למשתמש הסופי לשנות את השימוש הסופי בציוד הביטחוני או בידע הביטחוני, לאחר שהגיע לידיו, אלא אם כן קיבל בעל רישיון היצוא הביטחוני רישיון לכך מאת הרשות המסומכת (בחוק זה – רישיון שינוי שימוש סופי), ובהתאם לתנאי הרישיון.

{{ח:סעיף|19|רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} לא יבצע אדם יצוא של ציוד ביטחוני במעבר אלא אם כן קיבל רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת (בחוק זה – רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר), ובהתאם לתנאי הרישיון; בחוק זה, ”ציוד ביטחוני במעבר“ – ציוד ביטחוני שמקורו מחוץ לישראל, שנכנס לישראל או שנועד להיכנס לישראל דרך אחת מתחנות הגבול כמשמעותן {{ח:חיצוני|חוק הכניסה לישראל#סעיף 7|בסעיף 7 לחוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952}}, בדרכו אל מחוץ לישראל, וכן ציוד ביטחוני כאמור שנכנס לישראל או שנועד להיכנס לישראל בדרך אחרת, בדרכו אל מחוץ לישראל, ובלבד שנפרד מכלי ההובלה טרם הוצאתו מישראל.
{{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע פטור מהחובה לקבל רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר לפי סעיף זה, בין השאר, לגבי סוגים של ציוד ביטחוני במעבר או לגבי פעולות מסוימות של יצוא ציוד ביטחוני במעבר.
{{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15}} לא יחולו לעניין יצוא של ציוד כאמור בסעיף זה.

{{ח:סעיף|20|רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית}}
{{ח:תת|(א)}} לא יעביר אדם לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ציוד דו־שימושי מפוקח הכלול בצו לפי פסקה (2) להגדרה ”ציוד דו־שימושי מפוקח“, אלא אם כן קיבל רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת או מאת מי שהיא הסמיכה לעניין זה (בחוק זה – רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית), ובהתאם לתנאי הרישיון.
{{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיפים 14}} {{ח:פנימי|סעיף 15|ו־15}} לא יחולו לעניין פעולת שיווק ביטחוני, ולעניין יצוא ביטחוני, בנוגע לעסקה שעניינה העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית של ציוד כאמור בסעיף זה.

{{ח:סעיף|21|רישיון תיווך בין גורמי חוץ|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} לא יבצע תושב ישראל או תאגיד ישראלי פעולת תיווך בין גורמי חוץ, אלא אם כן קיבל רישיון לכך מאת הרשות המוסמכת (בחוק זה – רישיון תיווך בין גורמי חוץ), ובהתאם לתנאי הרישיון; ואולם אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 15|סעיף 15 לחוק העונשין}}; לענין זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פעולת תיווך בין גורמי חוץ“ – פעולה מהפעולות כמפורט להלן, המתבצעת בישראל או מחוץ לישראל, והכל בין אם ציוד הלחימה או ציוד הטילים שלגביהם מתבצעת הפעולה כאמור יוצא מישראל לפני ביצוע הפעולה ובין אם לאו:
{{ח:תתתת|(1)}} יצירת קשר בין צדדים לשם התקשרות בעסקה שעניינה העברה של ציוד לחימה או של ציוד טילים, ממדינת חוץ אחת למדינת חוץ אחרת;
{{ח:תתתת|(2)}} השתתפות במשא ומתן לקראת התקשרות של צדדים בעסקה כאמור בפסקה (1);
{{ח:תתתת|(3)}} ייצוג של צד לעסקה כאמור בפסקה (1);
{{ח:תתתת|(4)}} רכישה של ציוד ביטחוני או של ידע ביטחוני לשם התקשרות בעסקה כאמור בפסקה (1);
{{ח:תתתת|(5)}} פעולות סיוע למימוש עסקה כאמור בפסקה (1), כפי שקבע השר בתקנות;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ציוד לחימה או ציוד טילים“ – לרבות ידע ביטחוני או שירות ביטחוני בנוגע לציוד כאמור.
{{ח:תת|(ב)}} השר רשאי לקבוע פטור מהחובה לקבל רישיון תיווך בין גורמי חוץ לפי סעיף זה, בין השאר, לגבי סוגים של ציוד ביטחוני או לגבי פעולות מסוימות של תיווך בין גורמי חוץ.

{{ח:סעיף|22|תיווך בין גורמי חוץ שלגביהם נתקבלה החלטה של מועצת הביטחון}}
{{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 21|סעיף 21}}, לא יבצע תושב ישראל, אזרח ישראלי או תאגיד ישראלי פעולת תיווך בין גורמי חוץ שלא בהתאם להחלטה של מועצת הביטחון של ארגון האומות המאוחדות (בחוק זה – מועצת הביטחון) האוסרת או המגבילה העברה של ציוד לחימה או ציוד טילים המתייחסת לאותם גורמים.
{{ח:תת|(ב)}} החלטת מועצת הביטחון כאמור בסעיף קטן (א) יפורסמו באתר האינטרנט של הרשות המוסמכת והודעה עליהן תפורסם ברשומות.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמה הודעה על החלטות מועצת הביטחון של ארגון האומות המאוחדות האוסרות או מגבילות העברה של ציוד לחימה או ציוד טילים (י״פ תשס״ח, 2172, 3985). רשימת החלטות מועצת הביטחון בנושא אמברגו מפורסמת {{ח:חיצוני|http://www.exportctrl.mod.gov.il/International/Pages/Embargo.aspx|באתר אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני}}; רשימה של סנקציות של מועצת הבטחון של האו״ם מפורסמת {{ח:חיצוני|http://mfa.gov.il/MFAHEB/ForeignRelations/UNSanctionsCommitteenew/Pages/default.aspx|באתר משרד החוץ}}.}}

{{ח:קטע2|פרק ה|פרק ה׳: הרשות המוסמכת וועדות מייעצות}}

{{ח:סעיף|23|תפקידי הרשות המוסמכת}}
{{ח:ת}} הרשות המוסמכת תפקח על יצוא ביטחוני, בהתאם להוראות חוק זה, ובכלל זה תנהל את מרשם היצוא הביטחוני בהתאם להוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}, תחליט בבקשות למתן רישיונות שהוגשו לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}, ותבצע פעולות אחרות שהיא נדרשת לבצען לפי חוק זה.

{{ח:סעיף|24|ועדות מייעצות}}
{{ח:תת|(א)}} השר ימנה ועדות מייעצות לצורך מתן המלצה לרשות המוסמכת בדבר מתן רישיונות שיווק ביטחוני, רישיונות העברת המשך, רישיונות שינוי שימוש סופי, רישיונות יצוא ציוד ביטחוני במעבר ורישיונות תיווך בין גורמי חוץ (בחוק זה – ועדות מייעצות).
{{ח:תת|(ב)}} ואלה חברי ועדה מייעצת:
{{ח:תתת|(1)}} עובדי משרד הביטחון שימנה השר, ואחד מהם יהיה היושב ראש;
{{ח:תתת|(2)}} שני עובדי משרד החוץ שימנה שר החוץ;
{{ח:תתת|(3)}} בוועדות המייעצות לענין ציוד דו־שימושי מפוקח – עובד משרד התעשיה המסחר והתעסוקה שימנה שר התעשיה המסחר והתעסוקה;
{{ח:תתת|(4)}} עובדי כוחות הביטחון, לפי דרישת השר, שהוסמכו לעניין סעיף זה בידי העומד בראש כוח הביטחון שבו הם עובדים; לעניין זה, ”כוחות הביטחון“ – כל אחד מאלה: צבא הגנה לישראל, שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעים ולתפקידים מיוחדים, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר.
{{ח:תת|(ג)}} לא ימונה לחבר ועד מייעצת אלא מי שאושר כבעל התאמה ביטחונית לתפקיד האמור בידי הגורמים המוסמכים על פי {{ח:חיצוני|חוק שירות הביטחון הכללי|חוק שירות הביטחון הכללי, התשס״ב–2002}}.

{{ח:קטע2|פרק ו|פרק ו׳: תיאום עם משרד החוץ}}

{{ח:סעיף|25|השתתפות משרד החוץ בוועדות המייעצות}}
{{ח:ת}} בכל אחת מהוועדות המייעצות יהיו חברים עובדי משרד החוץ, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24|בסעיף 24}}.

{{ח:סעיף|26|תיאום עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיונות}}
{{ח:תת|(א)}} הסתייג נציג משרד החוץ מהמלצתה של ועדה מייעצת ושקלה הרשות המוסמכת שלא לקבל את ההסתייגות האמורה, או המליצה ועדה מייעצת על מתן רישיון שיווק ביטחוני, רישיון העברת המשך, רישיון שינוי שימוש סופי, רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר או רישיון תיווך בין גורמי חוץ, או על סירוב למתן רישיון כאמור, ושקלה הרשות המוסמכת שלא לקבל את המלצת הוועדה, תובא ההסתייגות או המלצת הוועדה, לפי העניין, לדיון משותף של ראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני יחד עם ראש האגף לעניינים אסטרטגיים במשרד החוץ.
{{ח:תת|(ב)}} לא התקבלה החלטה בדיון המשותף כאמור בסעיף קטן (א), יכריעו בעניין המנהל הכללי יחד עם המנהל הכללי של משרד החוץ; באין הסמכה בין המנהל הכללי לבין המנהל הכללי של משרד החוץ, תכריע בעניין ועדת המשנה של ועדת השרים לביטחון לאומי כמשמעותה {{ח:פנימי|סעיף 47|בסעיף 47(ג)}}.

{{ח:סעיף|27|התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני}}
{{ח:ת}} הרשות המוסמכת תתייעץ עם נציג משרד החוץ, באופן שייקבע בתקנות, טרם מתן רישיון יצוא ביטחוני.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (התייעצות עם משרד החוץ בנוגע למתן רישיון יצוא ביטחוני), התשס״ח–2008}}.}}

{{ח:קטע2|פרק ז|פרק ז׳: חובות דיווח וסמכויות פיקוח}}

{{ח:סעיף|28|חובות דיווח}}
{{ח:תת|(א)}} מי שקיבל רישיון לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}} ימסור לרשות המוסמכת דיווחים בכתב, אחת לשנה, בנוגע לפעילות שביצע הטעונה רישיון לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}, ובהתאם לטופס שייקבע בתקנות.
{{ח:תת|(ב)}} הרשות המוסמכת רשאית לחייב מי שקיבל פטור מחובת קבלת רישיון שיווק ביטחוני לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}, במסירת דיווחים כאמור בסעיף קטן (א) בנוגע לפעולות שיווק ביטחוני שהוא מבצע.
{{ח:תת|(ג)}} דיווחים כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב) יכללו, בין השאר, פירוט בנוגע לפעולות יצוא ביטחוני או שיווק ביטחוני, לפי העניין, לרבות יעדי השיווק הביטחוני ופרטים בנוגע לזהות משתמשי ביניים והמשתמש הסופי ובנוגע לשימוש הסופי, בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני, לפי העניין.
{{ח:תת|(ד)}} תאגיד הרשות במרשם היצוא הביטחוני, ימסור דיווח לרשות המוסמכת על כל שינוי שחל בבעלי השליטה בתאגיד לאחר המועד שבו נרשם במרשם כאמור.

{{ח:סעיף|29|סמכויות פיקוח}}
{{ח:ת}} לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה, רשאים הרשות המוסמכת או מי שהיא הסמיכה לעניין זה מקרב עובדי משרד הביטחון –
{{ח:תת|(1)}} לדרוש מכל אדם הכלול במרשם והנוגע בדבר למסור להם מידע ומסמכים המתייחסים לפעולותיו של מי שמבצע פעולה הטעונה רישיון לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}, לעניין מילוי חובותיו לפי חוק זה; לעניין זה, ”מסמכים“ – לרבות תעודה, דין וחשבון, או פנקס, וכן חומר מחשב או פלט כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק המחשבים|בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995}};
{{ח:תת|(2)}} להיכנס לכל מקום שבו יש להם יסוד סביר להניח כי מי שכלול במרשם או מי מטעמו מחזיק ציוד ביטחוני או ידע ביטחוני או נותן שירות ביטחוני, כדי לבדוק את קיום הוראות חוק זה, ובלבד שלא ייכנסו למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו של בית משפט; כניסה למקום לפי סעיף זה תיעשה בליווי המחזיק במקום או נציגו, ואולם סירוב לבקשתו של נציג הרשות המוסמכת להתלוות אליו, אין בו כדי למנוע את פעולות הרשות המוסמכת לפי סעיף זה.

{{ח:סעיף|30|בדיקת ציוד ביטחוני}}
{{ח:תת|(א)}} הרשות המוסמכת או מי שהיא הסמיכה לענין זה מקרב עובדי משרד הביטחון, רשאים לדרוש מבעלים או ממחזיק של ציוד ביטחוני, למסרו להם לצורך בדיקת עמידתו בתנאי רישיון שניתן לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}.
{{ח:תת|(ב)}} בדיקת ציוד ביטחוני שנמסר לרשות המוסמכת או למי שהיא הסמיכה לענין זה, לפי סעיף קטן (א), תיעשה ככל שניתן במשרדי המחזיק בציוד הביטחוני, או במשרדי הרשות המוסמכת, ובלבד שאם הבדיקה נעשתה במשרדי הרשות המוסמכת, יוחזר הציוד הביטחוני לרשות המחזיק בו לא יאוחר מ־15 ימים מיום מסירתו.

{{ח:סעיף|31|חובת ניהול רישום ושמירת מסמכים בנוגע לעסקאות יצוא ביטחוני}}
{{ח:תת|(א)}} בעל רישיון יצוא ביטחוני ינהל רישום של מידע בכל הנוגע לעסקאות יצוא ביטחוני שביצע; רישום כאמור יכלול פירוט בנוגע לציוד הביטחוני, לידע הביטחוני או לשירות הביטחוני נושא הרישיון, וכן פרטים בנוגע למשתמשי ביניים והמשתמש הסופי ובנוגע לשימוש הסופי, בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני נושא הרישיון ומועדי ביצוע היצוא הביטחוני, ופרטים נוספים, כפי שייקבע בתקנות.
{{ח:תת|(ב)}} בעל רישיון יצוא ביטחוני ישמור רישום כאמור בסעיף קטן (א) וכן כל מסמך הנוגע לעסקת יצוא ביטחוני שביצע, במשך עשר שנים ממועד סיום ביצוע היצוא הביטחוני; דרכי שמירת הרישום ייקבעו בתקנות.

{{ח:קטע2|פרק ח|פרק ח׳: עונשין}}

{{ח:סעיף|32|עונשין}}
{{ח:תת|(א)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס פי שלושים מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתת|(1)}} מבצע פעולת שיווק ביטחוני בלי שיש בידו רישיון שיווק ביטחוני או שלא בהתאם לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיף 14}};
{{ח:תתת|(2)}} מבצע יצוא ביטחוני בלי שיש בידו רישיון יצוא ביטחוני או שלא בהתאם לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15}};
{{ח:תתת|(3)}} מבצע יצוא של ציוד ביטחוני במעבר בלי שיש בידו רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר או שלא בהתאם לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 19|סעיף 19}};
{{ח:תתת|(4)}} מעביר לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ציוד דו־שימושי מפוקח הכלול בצו לפי פסקה (2) להגדרה ”ציוד דו־שימושי מפוקח“ בלי שיש בידו רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או שלא בהתאם לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}};
{{ח:תתת|(5)}} מבצע פעולת תיווך בין גורמי חוץ בלי שיש בידו רישיון תיווך בין גורמי חוץ או שלא בהתאם לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 21|סעיף 21}}.
{{ח:תת|(ב)}} המבצע פעולת תיווך בין גורמי חוץ שלא בהתאם להחלטה של מועצת הביטחון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 22|בסעיף 22}}, דינו – מאסר 5 שנים או קנס פי חמישים מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}.

{{ח:סעיף|33|נסיבות מחמירות}}
{{ח:ת}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32(א)}} בנסיבות מחמירות, דינה – מאסר חמש שנים או קנס פי חמישים מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}; בסעיף זה, ”נסיבות מחמירות“ – כל אחת מאלה:
{{ח:תת|(1)}} פעולת השיווק הביטחוני נושא העבירה נועדה לקדם עסקת יצוא ביטחוני לאויב, או שהגורם שאליו מיועדים הציוד הביטחוני, הידע הביטחוני או השירות הביטחוני שלגביהם בוצעה עסקת היצוא הביטחוני נושא העבירה הוא אויב; בסעיף זה, ”אויב“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת המסחר עם האויב|בפקודת המסחר עם האויב, 1939}};
{{ח:תת|(2)}} הציוד הביטחוני, הידע הביטחוני או השירות הביטחוני נושא העבירה סווגו בסיווג ביטחוני בידי גורם הביטחון המוסמך לעניין זה;
{{ח:תת|(3)}} פעולת השיווק הביטחוני נושא העבירה נועדה לקדם עסקת יצוא ביטחוני לגורם חוץ שלגביו נתקבלה החלטה של מועצת הביטחון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 22|בסעיף 22}} או שהיצוא הביטחוני נושא העבירה הוא לגורם חוץ כאמור;
{{ח:תת|(4)}} פעולת השיווק הביטחוני או היצוא הביטחוני נושא העבירה נעשו בניגוד לתנאי מתנאי רישיון השיווק הביטחוני או רישיון היצוא הביטחוני, לפי העניין, הנוגע למגבלת שיווק או יצוא למדינות מסוימות;
{{ח:תת|(5)}} פעולת התיווך בין גורמי חוץ נושא העבירה נועדה לקדם עסקה עם אויב.

{{ח:סעיף|34|אחריות נושא משרה בתאגיד}}
{{ח:תת|(א)}} נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32}} בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}; לעניין זה, ”נושא משרה“ – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר בתאגיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו נעברה העבירה.
{{ח:תת|(ב)}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32}} בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

{{ח:קטע2|פרק ט|פרק ט׳: קנסות אזרחיים ועיצומים כספיים}}

{{ח:סעיף|35|קנס אזרחי}}
{{ח:ת}} היה לרשות המוסמכת יסוד סביר להניח כי עשה אדם מעשה או מחדל שקבועה בשלו עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32}}, רשאית היא להטיל עליו קנס אזרחי בשיעור 15% מהקנס הקבוע לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|הסעיף האמור}}.

{{ח:סעיף|36|עיצום כספי}}
{{ח:תת|(א)}} היה לרשות המוסמכת יסוד סביר להניח כי אדם שחלה עליו חובת דיווח לפי {{ח:פנימי|סעיף 28|סעיף 28(א) ו־(ב)}}, לא מסר דיווח לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 28|אותו סעיף}}, רשאית היא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור 3% מסכום הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}} בעד כל יום שבו נמשכת ההפרה.
{{ח:תת|(ב)}} היה לרשות המוסמכת יסוד סביר להניח כי אדם שחלה עליו חובת דיווח לפי {{ח:פנימי|סעיף 28|סעיף 28(ד)}} לא מסר דיווח לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 28|אותו סעיף}}, או כי אדם שחלה עליו חובת ניהול רישום לפי {{ח:פנימי|סעיף 31|סעיף 31}} לא ניהל רישום או לא שמר את הרישום ואת המידע הכלול בו בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 31|הסעיף האמור}}, רשאית היא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}.

{{ח:סעיף|37|הפרה נמשכת והפרה חוזרת}}
{{ח:תת|(א)}} בהפרה נמשכת, למעט הפרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 36|בסעיף 36(א)}}, ייווסף על הקנס האזרחי או על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
{{ח:תת|(ב)}} בהפרה חוזרת ייווסף על הקנס האזרחי או העיצום הכספי שהיה ניתן להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה למחצית הקנס האזרחי או העיצום הכספי כאמור; לעניין זה, ”הפרה חוזרת“ – הפרת הוראה מהוראות חוק זה, שנעשתה בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר קנס אזרחי או עיצום כספי או שבשלה הורשע.

{{ח:סעיף|38|סכומים מופחתים}}
{{ח:תת|(א)}} הרשות המוסמכת אינה רשאית להטיל קנס אזרחי או עיצום כספי הנמוך מהקנס האזרחי או העיצום הכספי הקבוע {{ח:פנימי|פרק ט|בפרק זה}}, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב).
{{ח:תת|(ב)}} השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע בתקנות מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל קנס אזרחי או עיצום כספי בסכום הנמוך מהקבוע {{ח:פנימי|פרק ט|בפרק זה}}, ובשיעורים שיקבע.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של העיצום הכספי), התשס״ח–2008}}.}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (הפחתה של סכומי הקנס האזרחי), התשס״ח–2008}}.}}

{{ח:סעיף|39|דרישת הקנס האזרחי או העיצום הכספי}}
{{ח:תת|(א)}} קנס אזרחי או עיצום כספי לפי {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}} ישולמו, לפי דרישת הרשות המוסמכת בכתב, בתוך שלושים ימים מיום מסירתה; הדרישה תוצא לאחר שנמסרה הודעה למי שאליו נועדה הדרישה על הכוונה להוציאה, וניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו; בהודעה כאמור יצוין כי בשל הפרה נמשכת יחויב המפר בקנס אזרחי או בעיצום כספי נוסף לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 37|סעיף 37}}.
{{ח:תת|(ב)}} אין בהגשת עתירה לבית משפט לענינים מינהליים על דרישה לתשלום קנס אזרחי או עיצום כספי לפי {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}}, בהתאם {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לענינים מינהליים#תוספת 1 פרט 21|לפרט 21(23)}} {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לענינים מינהליים#תוספת 1 פרט 32|או 32(4) בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש״ס–2000}}, כדי לעכב את תשלום הקנס האזרחי או העיצום הכספי, אלא בהסכמת הרשות המוסמכת או אם בית המשפט הורה על כך.
{{ח:תת|(ג)}} התקבלה עתירה כאמור בסעיף קטן (ב) לאחר ששולם קנס אזרחי או עיצום כספי, יוחזר הקנס האזרחי או העיצום הכספי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961}} (בחוק זה – הפרשי הצמדה וריבית), מיום תשלומו עד ויום החזרתו.

{{ח:סעיף|40|סכומי קנס אזרחי ועיצום כספי מעודכנים}}
{{ח:ת}} הקנס האזרחי והעיצום הכספי יהיו לפי הסכום המעודכן ביום הדרישה לתשלום, ואם הוגשה עתירה ובית המשפט הדן בעתירה הורה על עיכוב תשלומו – לפי הסכום המעודכן ביום ההחלטה בעתירה.

{{ח:סעיף|41|הפרשי הצמדה וריבית}}
{{ח:ת}} לא שולם קנס אזרחי או עיצום כספי במועד, ייווספו עליו, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלומו.

{{ח:סעיף|42|גביה}}
{{ח:ת}} קנס אזרחי ועיצום כספי ייגבו לאוצר המדינה, ועל גבייתם תחול {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גביה)|פקודת המסים (גביה)}}.

{{ח:סעיף|43|שמירת אחריות פלילית}}
{{ח:תת|(א)}} תשלום קנס אזרחי לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל עבירה לפי חוק זה.
{{ח:תת|(ב)}} הוגש נגד אדם כתב אישום על עבירה לפי {{ח:פנימי|פרק ט|פרק זה}}, לא יחויב בשלה בתשלום קנס אזרחי ואם שילם – יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו ועד יום החזרתו.

{{ח:קטע2|פרק י|פרק י׳: הוראות שונות}}

{{ח:סעיף|44|שמירת דינים}}
{{ח:ת}} הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן.

{{ח:סעיף|45|ביצוע ותקנות}}
{{ח:ת}} השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו ולהוציא צווים; תקנות לענין {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיפים 14(ב)}}, {{ח:פנימי|סעיף 15|15(ב)}}, {{ח:פנימי|סעיף 19|19(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 21|ו־21(ב)}} יותקנו בהתייעצות עם שר החוץ ותקנות לענין {{ח:פנימי|סעיף 27|סעיפים 27}} {{ח:פנימי|סעיף 47|ו־47(ג)}} יותקנו בהסכמת שר החוץ.

{{ח:סעיף|46|אגרות}}
{{ח:ת}} השר רשאי, באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לקבוע בתקנות אגרות בעד בקשות לרישיונות והגשת השגות לפי חוק זה, שישולמו לאגף הפיקוח על היצוא הביטחוני.

{{ח:סעיף|47|תחולה על המדינה}}
{{ח:תת|(א)}} הוראות חוק זה לא יחולו על המדינה; ואולם הן יחולו על פעולת שיווק ביטחוני או יצוא ביטחוני, לגבי ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני או שירות ביטחוני, הנעשים מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת בידי מי שבפועל פיתח או ייצר את הציוד או הידע כאמור או נתן את השירות כאמור.
{{ח:תת|(ב)}} נוהל בנוגע ליצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת שסעיף קטן (א) סיפה אינו חל עליו, ייקבע בהחלטת הממשלה; שר הביטחון יביא נוהל כאמור לידיעת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
{{ח:תת|(ג)}} יצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת, בהיקף שייקבע בתקנות, יובא בידי שר הביטחון לאישור ועדת משנה של ועדת השרים לביטחון לאומי, שבראשה יעמוד ראש הממשלה וחבריה יהיו שר הביטחון, שר החוץ, שר המשפטים ושר האוצר.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (היקף יצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת שיובא לאישור ועדת השרים לביטחון לאומי)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (היקף יצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת שיובא לאישור ועדת השרים לביטחון לאומי), התשס״ח–2008}}.}}

{{ח:סעיף|48|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים|בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס–2000}}.}}

{{ח:סעיף|49|תחילה והוראות מעבר|תיקון: תשס״ח־2}}
{{ח:תת|(א)}} תחילתו של חוק זה ביום כ״ב בטבת התשס״ח (31 בדצמבר 2007) (בסעיף זה – יום התחילה), למעט סעיפים אלה שתחילתם במועד מאוחר יותר כמפורט להלן –
{{ח:תתת|(1)}} {{ח:פנימי|סעיף 19|סעיף 19}} וכן סעיפי החוק האחרים בכל הנוגע לרישיונות יצוא ציוד ביטחוני במעבר – שלושים ימים מהיום שבו יפרסם השר הודעה על כך ברשומות;
{{ח:תתת|(2)}} {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיפים 3(א)(2)}}, {{ח:פנימי|סעיף 21|21}} {{ח:פנימי|סעיף 32|ו־32(א)(5)}} – שלושים ימים מהיום שבו יפרסם השר הודעה עלכך ברשומות, לאחר התייעצות עם שר החוץ ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
{{ח:תת|(ב)}} תקנות ראשונות לפי חוק זה יובאו לאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לא יאוחר מיום י״ט בחשון התשס״ז (31 באוקטובר 2007).
{{ח:תת|(ג)}} על אף הוראות חוק זה, היתר לניהול משא ומתן, היתר ליצוא והיתר להעברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, שניתנו לפני יום התחילה לפי {{ח:חיצוני|צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצוא ציוד ביטחוני וידע ביטחוני)|צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצוא ציוד ביטחוני וידע ביטחוני), התשנ״ב–1991}}, יראו אותם כרישיונות שניתנו לפי חוק זה והם יעמדו בתוקפם עד תום התקופה שנקבעה בהם, אלא אם כן בוטלו קודם לכן לפי הוראות חוק זה.

{{ח:חתימות|התקבל בכנסת ביום ב׳ באב התשס״ז (17 ביולי 2007).}}
* '''אהוד אולמרט'''&lt;br&gt;ראש הממשלה
* '''אהוד ברק'''&lt;br&gt;שר הביטחון
* '''שמעון פרס'''&lt;br&gt;נשיא המדינה
* '''דליה איציק'''&lt;br&gt;יושבת ראש הכנסת
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>9nh9lzorlzfr17783aso9wzkpirzada</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על בראשית מט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>356104</id>
    <revision>
      <id>1416997</id>
      <parentid>1400581</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29908" xml:space="preserve">{{להשלים}}(א-ב) {{צ|האספו}}. הקבוץ מורה קבוץ הנפזרות, והאסיפה תהיה אחר הקבוץ, כמ&quot;ש בפירוש ישעיה סימן י&quot;א, ומזה דרשו חז&quot;ל שבקש לגלות הקץ ונסתלקה הימנו שכינה, ובמדרש
שצוה אותם על המחלוקת, א&quot;ל תהיו כלכם אסיפה אחת, ואז התקינו א&quot;ע לגאולה כמ&quot;ש ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכו'. כי חורבן הבית היה בעון שנאת חנם וכ&quot;ש שא&quot;א
שתהיה הגאולה עד יתקבצו והיו לגוי אחד. וע&quot;ז כשאמר {{צ|האספו }}שהוא אחר הקבוץ, שבזה יצויר {{צ|שאגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים}}, וכשראה
שנסתלקה הימנו שכינה כי עתיד להיות ביניהם מחלוקת, ואז א&quot;א לגלות קץ הימים אמר {{צ|הקבצו}}, ובמדרש האספו מעשרת השבטים ו{{צ|הקבצו}} לשבט יהודה ובנימין, דרוש זה נסמך
עמ&quot;ש ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ. ופרשתי שם שעשרת השבטים אינם מפוזרים רק נדחים שלא נודע מקומם וצריכים אסיפה, שאסיפה מורה מן החוץ אל הפנים,
ושבט יהודה ובנימין הם נפוצים בארבע כנפות הארץ ואינם נדחים כי נודע מקומם, ועז&quot;א ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ, והתבאר אצלי בפי' הנ&quot;ך שכ&quot;מ שידבר מעשרת
השבטים נגד שבט יהודה, יקרא שבט יהודה בשם ישראל נגד העשרת השבטים שנקראו לערכם בשם יעקב. ועז&quot;א {{צ|האספו הקבצו}}, ומפרש נגד האספו {{צ|ושמעו בני יעקב}},
ועז&quot;א האספו מעשרת השבטים, ונגד הקבצו אמר {{צ|ושמעו אל ישראל אביכם}}, ועז&quot;א והקבצו לשבט יהודה ובנימין שהם נקראים ע&quot;ש ישראל שהם במדרגה יתירה נגד י'
השבטים:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ראובן בכרי אתה}}. ר&quot;ל יש לך שתי מעלות. א] מצד שאתה בכור אף אם לא היית מן הטפה הראשונה הבכור י&quot;ל התנשאות נגד אחיו בממשלה ובכבוד וליטול פי שנים. ב] מצד
שאתה {{צ|כחי וראשית אוני}}, שנוצרת מן הטפה הראשונה, ויש הבדל בין {{צ|כח }}ובין {{צ|און}}, ש{{צ|כח }}מציין ה{{צ|כח }}הפנימי, ו{{צ|און}} מציין התגלות ה{{צ|כח }}לחוץ, כמ&quot;ש בפי' ישעיה סימן מ' בפסוק
נותן ליעף כח, ר&quot;ל שכח הפנימי נתגלה בך, והיה ראשית התגלות אוני מכח אל הפועל על ידך, ומפרש מצד שבכורי אתה יש לך {{צ|יתר שאת }}התנשאות וגדולה, ומצד שאתה ראשית
אוני יש לך {{צ|יתר עז }}וכח הגוף כי נוצרת בכח גדול ואון אמיץ, ופי' חז&quot;ל שהיה ראוי לך הבכורה והכהונה שהם יתר שאת והמלכות שהוא יתר עז:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|פחז כמים}}. אבל ע&quot;י שחפזת כמים השוטפים בחפזון באין מעצור, לכן {{צ|אל תותר}}, לא יהיו לך יתרונות אלה, {{צ|כי עלית }}וסלקת את {{צ|משכבי אביך }}[מלשון סלוק כמו השחר
{{צ|עלה }}או כעלות גדיש בעתו]. {{צ|אז חללת }}את {{צ|יצועי }}אשר {{צ|עלה }}ונסתלק על ידך, וכבר בארנו בפ' וישלח שהיה ראוי שיעקב יוליד עוד בן ואז היה י&quot;ג שבטים, וע&quot;י בלבול יצוע
נשארו רק י&quot;ב שבטים, והגם שיעקב לקח את מנשה ואפרים וחלקם לב' שבטים, נשארו תמיד רק י&quot;ב שבטים, שכ&quot;מ שיחשב מנשה ואפרים לשנים לא נחשב לוי בפ&quot;ע לשבט, כמו
בדגלים ובנשיאים ובנחלה וכדומה, עד לעתיד שאז יהיה ללוי חלק בארץ כמ&quot;ש ביחזקאל ואז יהיו י&quot;ג שבטים כמספר אחד, שהוא מעלה עליונה נגד מספר י&quot;ב שהוא למטה במרכבה
ומספר י&quot;ג עומד למעלה במלכות שמים:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|שמעון ולוי}}. שאחר שאמר שלא יכול לתת העוז והמשרה דהיינו המלכות לראובן, הנה ראוי לתתו לשמעון או ללוי שהם האחים שאחריו בתולדה, אומר שגם להם לא יאות
המשרה כי הם אחים במדת הכעס והנקמה, שזה לא יאות לאשר לו המשרה שבזה ישחית רבים ועצומים, כי {{צ|כלי חמס מכרתיהם}}, כלי מענין נכלי, ויתנכלו אותו להמיתו,
{{צ|ומכרתיהם}}, היינו מגורותיהם וגדרו מקום שדר שם בקביעות כמ&quot;ש ביחזקאל סימן ט&quot;ז, שבתוכם יגורו נכלי חמס במדור קבוע, ובלבם כלי חמס מצאו בית ומושב תמידי, וזה ממה
שהרגו את עיר שכם וממה שעשו ליוסף שהיה ע&quot;י אף וכעס ונקמה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|בסודם}}. מפני שהיה נראה שמה שעשו לשכם היה עפ&quot;י עצת יעקב, עז&quot;א בין תחלה כשהיה הדבר סוד אצלם, וכמ&quot;ש ויענו את שכם במרמה וידברו, לא היה על פי עצתי ואני לא
ידעתי מזה, ואחר כך בקהלם כשנקהלו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר, שאמרו שעשו זה להציל כבודי כמ&quot;ש הכזונה יעשה את אחותנו. {{צ|אל תחד כבדי}}, לא היה זה לי לכבוד,
{{צ|כי באפם הרגו איש}}, מה שהרגו אנשי שכם היה מתוך אף וכעס לא לשם ה' או להציל כבודי, ואחר שכבר עשו חרון אפם ע&quot;י הריגת האנשים, {{צ|ברצונם עקרו שור }}לקחו
בשלל מקניהם ועקרו את השורים ע&quot;ד את סוסיהם תעקר זה היה אחר שנחה חמתם רק ברצונם, וזה סימן על אכזריותם, ויש לפרש גם על יוסף באפם רצו להרגו, וכשנתרצו ע&quot;י
יהודה עקרוהו ממקומו ומכרוהו לעבד וקראו שור ע&quot;ש בכור שורו הדר לו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ארור}}. שלפעמים יצטרך ה{{צ|אף }}וה{{צ|עברה}} לקנא קנאת ה' ולעשות משפט ברשעים, אבל אפם {{צ|ארור}} הוא ואין בו ברכה, {{צ|כי }}הוא {{צ|עז }}יותר מן המדה. ויש הבדל בין {{צ|אף }}ובין {{צ|עברה}},
שאף הוא מה שקוצף על מי שחטא כנגדו, ועברה הוא אם עי&quot;ז ישולח חרונו גם על מי שלא חטא עד שעובר הגבול (כמ&quot;ש בפי' הנ&quot;ך בכ&quot;מ) ונגד שכם בן חמור היה אף ונגד יתר
אנשי שכם היה עברה, ושניהם היה בעז ובקשוי יותר מן הראוי אחר שגיירו א&quot;ע. {{צ|אחלקם }}ר&quot;ל את האף והעברה שלהם {{צ|אחלק ביעקב}}, שהגם שצריך גם להם אף ועברה לעת
הצורך, די שכל שבט יקח חלק אחד מי&quot;ב ר&quot;ל קצת, וישראל גדול מיעקב שהם גדולי האומה ביניהם אפיץ את האף והעברה ע&quot;ד כל ת&quot;ח שאינו נוקם ונוטר כנחש, לכלות אף נגד
הרשעים ולעשות משפט במנאצי ה' שזה מוטל על ישראל שהם הגדולים:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|יהודה}}. אולם {{צ|יהודה}} שהוא אחריהם בתולדה לך ראוי המלוכה, וע&quot;כ {{צ|אתה יודוך אחיך}}, יתנו עליך הוד מלכות כמו על כן עמים יהודוך (תהלים מה), כי מתנאי המלך שני
דברים, כמ&quot;ש ושפטנו מלכנו ונלחם את מלחמתנו, נגד המלחמה אמר {{צ|ידך בערף איביך}}, ונגד המשפט שזה תלוי אם העם מקבלים אותו לשופט ומקבלים משפטיו, אמר
{{צ|ישתחוו לך בני אביך}}:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|גור}}. מפרש מעלת יהודה שהוא גבור {{צ|כאריה הזקן}}, והוא זריז וקל בעניניו כ{{צ|גור}} הקטן, ובכ&quot;ז אין משלו כאריה שהוא טורף טרף אדם אכל, כי אתה {{צ|בני עלית מטרף}}, סלקת
א&quot;ע מטרוף טרף, רק מה שהמשלתי אותך לאריה הוא שכלם ייראו מגבורתך עד שיפחדו ממך, כי {{צ|כרע רבץ}}, הכריעה הוא כהארי' שיכרע על ברכיו והרביצה הוא בהלביאה שי&quot;ל
גורים, כמ&quot;ש יחדיו ירבצו ילדיהן, ור&quot;ל {{צ|כרע כארי ורבץ כלביא}}, [הלביא הוא בעת שי&quot;ל גורים], {{צ|מי יקימנו }}לא יש מי שיערב לבו להקים אותו כי בנפשו הוא, כן לא יקרב אליך
איש למלחמה. על כן,&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|לא יסור שבט מיהודה}}. תמיד יצא ממנו שבט מושלים, ומחוקק הוא מניח הנמוסים והחוקים שכ&quot;ז שייך אל הנשיא שהוא ג&quot;כ המחוקק, ר&quot;ל בעת הגליות שלא יהיה מלך
מזרעו יהיה מזרעו שבט מושלים ומניחי החוקים שהיו תמיד מזרע ב&quot;ד, {{צ|עד כי יבא שילה }}מענין ובשליתה היוצת מבין רגליה, ר&quot;ל מבין רגליו, היינו מזרעו יהיו תמיד מחוקקים
עד שיבא מבין רגליו כשליא דהיינו הנולד אשר {{צ|לו יקהת עמים}}, שהוא המלך המשיח שלו ובעבורו יקהלו עמים למלחמת גוג ומגוג כמ&quot;ש קצות הארץ יחרדו קרבו ויאתיון:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|אסרי }}מצייר בנבואתו את המלך המשיח כמו שראהו זכריה בנבואתו עני ורוכב על החמור ועל עיר בן אתונות, שלא ירכב על סוס המוכן למלחמה רק על החמור, ומצייר מה
שינגפו הבאים למלחמה כמו שצייר אותם הנביא בדריכת ענבים להוציא דם ענב, כמ&quot;ש מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת פורה דרכתי לבדי ואדרכם באפי ויז נצחם על בגדי
וכו' ואמר (יואל ד) יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט וכו' שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם, שמצייר דריכת חיל גוג ומגוג בג' מדרגות.
א] שקוצרים הענבים מן הגפנים. ב] שמשימין אותם בגת. ג] שנדרכו והוציאו היין, שהוא דם החללים, ואבינו הזקן חזה כל זאת ברוחו באופן נשגב, שבעוד הענבים על הגפן כבר
נדרכו בגת והמלבושים נתאדמו מן הדם, ר&quot;ל שאך בבוא הרוכב על החמור ויאסור את חמורו אל הגפנים כבר יתכבסו מלבושיו מן היין, ר&quot;ל שאז החיילות הלוחמים שהיו דומים
בעודם מחוברים אל הגפן, נדרכו בגת והמשיח כבס מלבושיו מדמם. וז&quot;ש שיבא שילה אשר בעודנו {{צ|אוסר את עירו אל הגפן}}, ואת {{צ|בני אתונו אל השרקה}}, [שהוא הגפן
המובחר והוא משל אל העמים הגבורים והאדירים] כבר {{צ|יכבס את לבושו ביין ואת כסותו בדם ענבים}}, ר&quot;ל שע&quot;י החמור שירכב עליו יפלו כלם חללים [{{צ|ועיר }}מציין גם
צעירי מינים אחרים כמ&quot;ש ישאו על כתף עירים חיליהם שהוא צעירי הגמלים כמ&quot;ש בפירוש שם, ובן אתונות מציין רק צעירי החמורים, ועז&quot;א ועל עיר בן אתונות, שזה נושא משא
יותר יאסרוהו לשורקה, {{צ|ולבוש }}הוא הלבוש המיוחד לאיזה דבר, {{צ|וכסות }}כולל כל מה שמכסה בו, וממליץ שלבוש המיוחד למלחמה יכבס ביין, שמציין שכבר נעשה יין מן דם
הענב, והכסות שהם יתר בגדיו יכבס בדם ענבים שזה פחות מן היין, כמש&quot;פ על מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת עיי&quot;ש בפירוש]:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|חכלילי}}. מן כחול שצובע העינים [כחלת עיניך יחזקאל כ&quot;ג מ'] והמליצה תאמר שתיתי ייני עם חלבי, כי אחרי שתיית היין המרתיח את הגוף ישתו חלב המשקיט רתיחת היין,
והיין מציין רתיחת המלחמה שיצבע עיניו מדם, אחריו ישתה החלב המשקיט רתיחת המלחמה, שהוא מליצה על השלום כמ&quot;ש ודבר שלום לגוים והיתה מנוחתו כבוד, ושני האריה
הגבור הזה לא יהיו אדומים מדם, כמ&quot;ש אשר שניו שני אריה, רק לבנים מחלב, כי יהי לו שלום מכל עבריו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|זבולן}}. נבא על זבולון שיפול גורלו סמוך אל הים, ואדמתו לא תהיה ראויה לשדה תבואה, אבל {{צ|והוא }}מטבעו מוכן {{צ|לחוף אניות}}, כי טבע אנשי זבולון נולד למסחור ולעבור
באניות סוחר ארחות ימים וממרחק יביא לחמו, כמ&quot;ש בסנהדרין, שמי ששבח חיי המסחר והמדור אצל הים מזבולון הוא, ע&quot;כ יבנה חוף שישכנו שם אניות, וסוף מעשהו בים
ומסחרו יגיע {{צ|עד צידן }}שהם כוננו המסחר בים בימי קדם:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|יששכר}}. וטבע {{צ|יששכר}} יהיה בהפך שהוא איש אוהב מנוחה ולשבת בארצו, ע&quot;כ המשילו לחמור בעל עצמות, שאין טבעו ללכת למרחקים רק לרבוץ בין המשפתים, וכן יבחר
לשכון בארצו, וירבץ בין המשפתים, ר&quot;ל בגבול ארצו שגבל עם זבולון שהיה שכן לו וזבולון הוביל פירות יששכר שהיו גסים וטובים למרחקים לסחורה וחלקו ביניהם עוה&quot;ז
והעוה&quot;ב כמ&quot;ש חז&quot;ל. וז&quot;ש,&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וירא מנחה כי טוב}}. שבחר יותר לנוח במקומו ולא לסחור למרחוק, כי עסק בחכמה ובתורה שלזה צריך מנוחה, ועי&quot;כ {{צ|ראה את הארץ כי נעמה }}ובחר בעבודת קרקע,
{{צ|ויט שכמו לסבל }}עבודת הארץ, {{צ|ויהי למס עבד }}מן התבואה נתן מס המלך, וחז&quot;ל המליצו שסבל עול עמל התורה, והמס היה שסבל עול ההוראה והלמוד לכל ישראל:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|דן}}. {{צ|דן}} היה המאסף לכל המחנות, ובני גד הלכו בראש המחנות, {{צ|דן}} היה צריך לשמור מהאויבים הנופלים מאחורי המחנה ומזנבים את כל הנחשלים, ואמר ש{{צ|דן}} ידין ויריב ריב
עמו ככל השבטים הגם שהולך לבסוף:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז - יח) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|יהי דן}}. מפני שהנופלים על המחנה מאחוריהם הם רוכבי סוסים שהם מגיעים ברדיפה בראשונה, יצייר שמלומד ללחום את רוכבי סוסים, הגם שהם ילכו רגלי, וידמו
{{צ|כנחש }}ערום, {{צ|בדרך }}הגדול ידמו כנחשים גדולים, {{צ|ובארח }}שהוא ההולך אל הצד, ילכו כשפיפון קטן ההולך בהסתר, ושניהם הגם שהם זוחלים על הארץ ינצחו רוכבי סוסים במה
{{צ|שנושך עקבי סוס ויפל רכבו אחור}}, כן יהיו מלומדים לקצץ בחרבם רגלי הסוסים ויפלו הרוכבים בידיהם, ובאשר ציור זה שיבא האויב מאחורי המחנה הוא בעת שירדוף
האויב אחריהם, שזה בעת שהם חלשים נגד האויב, אמר {{צ|לישועתך קויתי ה'}}:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|גד}}. אולם {{צ|גד}} ילכו {{צ|גד}}ודים בראש המחנה, ובזה היו שני מיני {{צ|גד}}ודים, ה{{צ|גד}}וד שהולך ללחום, וה{{צ|גד}}וד שהולך בצד המחנה לסבב את האויב שזה נקרא עקבו של המחנה ע&quot;ש
שמעקב וסובב את האויב, כמ&quot;ש וישימו העם את כל המחנה אשר מצפון לעיר ואת עקבו מים לעיר (יהושע ח יג) כמש&quot;פ שם, אומר שגד יהיה הגדוד שיגוד נוכח האויב, ועז&quot;א גדוד
יגודנו פי' את האויב וגם הוא יגד וישם גדוד של {{צ|העקב }}והמארב לסבב את האויב משני צדדים:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|מאשר}}. פי' חז&quot;ל שבנחלת אשר היה שמן זית הרבה כמ&quot;ש וטובל בשמן רגלו, ולחם כל השבטים היה שמן {{צ|מאשר}}, שמשם הביאו שמן הטוב שנתנו בלחמם היינו במאכליהם, וגם
{{צ|הוא יתן מעדני מלך}}, כי היה שם כל פרי מגדים למעדנים:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|נפתלי}}. כבר התבאר בגבולי הארץ שנחלת {{צ|נפתלי}} התפשטה בכל עבר המזרחי אצל הירדן וכן ממזרח למערב, עד שפגע עם כל השבטים, עז&quot;א {{צ|נפתלי}} אילה שלחה, אילה
הוא מין אילן, שנמצא ע&quot;מ אלה תחת האלה (יהושע כד) וע&quot;מ אלה תחת אלון ולבנה ואלה, ופה בא ע&quot;מ אילה שהשמות ישתנו במשקלם כנודע, {{צ|ושלוחה }}מורה על התפשטות
הענפים ברוחב, כמו {{צ|שלחותיה }}נטשו (ישעיה טז), {{צ|ואמרי }}הם ענפים מובחרים אשר בראש האילן, כמו בראש אמיר (שם יז ו) אומר נפתלי דומה כאלה שמתפשטת ברוב ענפיה
ברוחב עד למרחוק [כמו שמבואר ממעשה דאבשלום שנתלה בענפי האלה] שנותן ענפים יפים שזה אמרי שפר:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|בן פרת יוסף}}. לפי שאמר שנפתלי אילן יפה בענפיו וסעיפיו, אמר נגד זה שיוסף יש לו מעלה בפריו, {{צ|ובן }}הוא ענף, כמו ועל בן אמצת לך, הוא ענף נושא פירות, יבאר מעלתו
משלשה צדדים, שהוא מעצמו גפן שורק נושא פרי. ב] הוא {{צ|בן פרת }}מצד שהוא נטוע {{צ|עלי עין }}המים, שהוא לח ורטוב תמיד. ג] מצד {{צ|שבנותיו }}שהם ענפי הגפן עולים {{צ|וצועדים}}
למעלה {{צ|עלי שור }}וחומה, שענפי השורקה שמעלים אותה עלי החומה יפרו וירבו מאד ויחפו את כל החומה סביב. והמליצה א] שהוא יפה פרי תואר מצד עצמו. ב] מצד שנטוע על
מקור החכמה והיראה שהוא מקור מים חיים. ג] מצד שנשאהו ה' וירוממהו למעלה בגדולה וכבוד:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|וימררהו}}. אולם בעלי חצים שהוא כנוי לבעלי לה&quot;ר מררו את חייו ורבו בו חציהם [מלשון רובה קשת] וגם שטמוהו, ורמז בזה על אנשי בית פוטיפר שדברו עליו לה&quot;ר וכן על
אחיו:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ותשב}}. אולם {{צ|קשתו נשארה באיתן}}, ר&quot;ל הוא לא רבה בקשת כנגדם, רק {{צ|זרעי ידיו }}[שהם המורים בקשת וחצים] נמלאו {{צ|בפז}}, ר&quot;ל שתחת שיורה עליהם חציו מדה כנגד
מדה ירה עליהם זהב ופז ונתן להם עושר ומתנות. {{צ|מידי}}, אמר זה היה לו {{צ|מידי}} אביר יעקב בזכותו של יעקב והאלהים השורה על יעקב, וגם שמשם הזמינו ה' שיהיה {{צ|רעה אבן}}
{{צ|ישראל}}, כמ&quot;ש כי למחיה שלחני אלהים לפניכם:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|מאל}}. מפרש מ&quot;ש מידי אביר יעקב, היינו {{צ|מאל}} אביך, וע&quot;ז בקש {{צ|ויעזרך }}שכן יעזור אותך תמיד, ועמ&quot;ש משם רועה אבן ישראל אמר {{צ|ואת שדי}}, מצד שהוא עושה נסים
נסתרים בהשגחתו הפרטיית, {{צ|ויברכך}}, הוא תפלה שיברך אותך גם להבא. א] {{צ|ברכת שמים מעל}}, הוא מטר וטל השמים וגם כולל ההצלחה שמצד המזל. ב] {{צ|ברכת תהום}}
{{צ|רבצת תחת}}. שגם בעת יעצר השמים יעלה התהום וישקה את האדמה, וגם יתן לך {{צ|ברכת שדים ורחם}}, היינו פרי בטן ושדים מניקים חלב, וזה כולל בין זרע אדם בין זרע
בהמה, שלא יהיה משכלה ועקרה רחם משכיל ושדים צומקים באדם ובבהמה:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ברכת}}. מוסב על ויברכך, {{צ|ברכת}} אביך שהם גברו על {{צ|ברכת}} הורי, ר&quot;ל על {{צ|ברכת}} אברהם ויצחק, כי יעקב ניתן לו נחלה בלי מצרים כמ&quot;ש ופרצת ימה וקדמה, וז&quot;ש {{צ|עד}} {{צ|תאות גבעת עולם }}[מלשון תתאו לבא חמת] שגבול ברכה זו הם גבעות עולם, ר&quot;ל {{צ|עד}} סוף הארץ, ששם הגבעות שהעולם נשתכלל עליהם, ברכות אלה {{צ|תבואתה לראש}}&lt;קטע סוף=כו/&gt;
{{צ|יוסף}}, אם מצדו שהוא {{צ|יוסף}} 
הצדיק, ואם מצד שהוא {{צ|נזיר אחיו}}, שנכתר בנזר אלהים, ועז&quot;א {{צ|ולקדקד }}שהוא למעלה מן הראש כמ&quot;ש במק&quot;א:

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|בנימין }}דומה {{צ|כזאב יטרף}}. רק שתחת שהזאב יטרף בערב ויניח המותר לבקר, הוא {{צ|בבקר יאכל עד }}[הוא הטרף] {{צ|ולערב יחלק שלל}}, הוא הנשאר אחרי המלחמה, ורמז
על שהיו גבורים מנצחים אויביהם, וגם על מלכות שאול כמ&quot;ש המפרש:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|כל אלה שבטי ישראל שנים עשר}}. מספר השנים עשר בשבטי יעקב היה הכרחי, כי כן גם בעולם הגדול י&quot;ב גבולות ואלכסונים וי&quot;ב מזלות וי&quot;ב צרופי הויה וי&quot;ב שערי
רקיע, שכל שבט מושך ברכתו מן הים העומד על שנים עשר בקר, ותמיד נשאר מספר זה, שמה שחלק מנשה ואפרים לשנים הוא רק במקום שלא נמנה שבט לוי, אבל במקום
שנמנה לוי לא נמנה יוסף רק לשבט אחד, כמו באפוד ובהר גרזים, ונגדם הקים משה י&quot;ב מצבה ויהושע שנים עשר אבנים ואליהו שתים עשרה אבני מזבח, {{צ|וזאת }}עצמו {{צ|דבר להם}}
{{צ|אביהם ויברך אותם}}, איש איש כפי שרשו למעלה, ועד עתה היה הלב והסגולה אצורה באדם אחד בכל דור והוא היה מקדש לשכינת ה' ולכל הטובות הרוחניות, ומעתה נתפרד
השורש לענפים ונתחלק תחלה לשנים עשר שבטים, ר&quot;ל י&quot;ב ענפים שהשבט והענף הם שמות נרדפים, ועם יעקב שרשם היו י&quot;ג כמנין אחד וכמ&quot;ש במדרש שא&quot;ל כשם שאין בלבך
אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, שהיו באחדותם כמו שהיו ביעקב שהוא השורש לענפים אלה, ולכן הגם שנתן לכל שבט ברכה בפ&quot;ע בכ&quot;ז כלם משתתפים בכל הברכות, ועז&quot;א
{{צ|כל אלה שבטי ישראל שנים עשר}}, שכל אחד מהם היה כלול מכל השנים עשר, כמו שכל כח הנמצא בענף מיוחד מן האילן הוא כלול בכל האילן, {{צ|וזאת }}עצמו {{צ|דבר להם}}
{{צ|אביהם}}, וז&quot;ש {{צ|איש אשר כברכתו ברך אתם}}, שברכת כ&quot;א הוצרך לצורך הכלל. וז&quot;ש במדרש לפי שנתן ליהודה גבורת ארי, וליוסף גבורת שור וכו' לא תאמר שזה גדול מזה
כללן כלן בברכה אחת, שעז&quot;א ברך אותם, ועז&quot;א להם אני נאסף אל עמי, כי תחלה היו הברכות האלה נקוים ועומדים בהמקור שהוא יעקב ולא היו צריכים להתחלק לי&quot;ב צינורות,
ועתה שנאסף המקור צריך לחבר את הי&quot;ב ברכות ושקתות המים להיות אחד. וז&quot;ש במדרש אני נאסף אל עמי אם זכיתם לכם זכיתם בעצמי ואם לאו משאני מסתלק מן העולם
לעצמי אני הולך, שנאמר אני נאסף על עמי, ר&quot;ל שבמה שברכם השפיע כל הברכות להם עד שנכנסו תחתיו להיות מעונה אלהי קדם, ואז זכו בעצמו של יעקב כי עצמותו וקדושתו
נשתל בזרעו, ואם לא זכו נפרד קדושת יעקב מהם ולא יהיה מרכבה לשכינת ה':&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ויצו אותם}}. צוואת ש&quot;מ בכל עניני הנהגתם, כמ&quot;ש אח&quot;כ ויעשו בניו לו כן כאשר צום, שלא נזכר פה כי נכלל במ&quot;ש {{צ|ויצו אותם}}, ובתוך דבריו אמר להם {{צ|אני נאסף אל}}
{{צ|עמי}}, הוא מיתת הצדיקים שהנפש תאסף ותכנס למחיצת הצדיקים אשר נפשם צרורה בצרור החיים, שעד עתה היה חוץ למחיצתם בהיות נפשו כלואה בחומר, לכן אבקש {{צ|קברו}}
{{צ|אתי אל אבתי}}, שגם הגוף יהיה עמהם משום שגם הגוף מוכן לעמוד בתחיה ומוכן לקבל שכרו, ורשם להם מקום קבורת אבותיו, {{צ|אל המערה אשר בשדה עפרון}}, ובאשר
יוכל להיות שעתה נשכח שם עפרון בעליו הראשונים ולא ידעו מקומה סיים מצריה:&lt;קטע סוף=כט/&gt;
(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|במערה אשר בשדה המכפלה }}סימן המקום, {{צ|אשר על פני ממרא }}סימן המחוז והעיר, {{צ|בארץ כנען }}סימן המדינה, {{צ|אשר קנה }}ולא תאמר שלא קנה רק את המערה
לקבור בה לפי שעה, כי לא היו יכולים למכור אחוזת קבר לאיש נכרי, עז&quot;א {{צ|אשר קנה אברהם את השדה}}, שלכן קנה את השדה כדי שיהיה לאחוזת קבר, וכן לכן קנהו {{צ|מאת}}
{{צ|עפרון החתי}}, שכ&quot;ז הוצרך כדי שיהיה לאחוזת קבר כמ&quot;ש בזה במקומו בפ' חיי שרה:&lt;קטע סוף=ל/&gt;
(לא - לב) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|שמה}}. ועוד דהא {{צ|שם קברו את אברהם ואת שרה}}. הרי שהיה הקנין לאחוזת קבר לא למת אחד בלבד, ולבל יערערו בני ישמעאל אמר {{צ|שמה}} קברו את יצחק,
ולבל יערער עשו ובניו אמר {{צ|ושמה קברתי את לאה}}, ולבל יערערו בני חת שעפרון עבר על התקנה שלא למכור אחוזת קבר לזרים, וכן בל יערערו בני משפחת עפרון, כי הדין
הוא שמי שמכר קברו באים בני משפחתו וקוברים אותו בע&quot;כ, לז&quot;א שהיה {{צ|מקנה השדה והמערה מאת בני חת }}שכלם הסכימו בדבר:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ויכל יעקב}}. נדמה כמי שהולך ממדינה למדינה ע&quot;מ להשאר שם במחוז חפצו שמסדר צרכי הצדה ועניני דרכו, ומפקד הנהגת בני ביתו איך יתנהגו בעת שלא יהיה בתוכם, ואז
{{צ|יאסוף רגליו }}אל הספינה או המרכבה אשר תוליכהו למשוש דרכו, ומאז נשבתו רגליו ממדינה זו החומריית, {{צ|ויגוע }}הוא הפרדת הרוח מן הלבוש, {{צ|ויאסף אל עמיו}}, ולא נאמר
מיתה ביעקב, עז&quot;א חז&quot;ל יעקב אבינו לא מת:&lt;קטע סוף=לג/&gt;</text>
      <sha1>8pb9op49co66m0xhj5ftt6pqkytkb0m</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמות ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>356112</id>
    <revision>
      <id>1417170</id>
      <parentid>1400255</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25969" xml:space="preserve">(א)השאלות (א - ד) מ&quot;ש וילך איש לאיזה מקום הלך, ועוד הלא כבר לקחה ימים רבים שכבר הולידה את מרים ואת אהרן, ומ&quot;ש ותרא אותו כי טוב הוא וכל הילדים טובים לאמם,
ולמה צפנה אותו ג' ירחים לא יותר, שאיך הכירו המצרים בבטן המלאה זמן הלידה שלא יבקשו קודם לט' חדשים:
{{צ|וילך איש מבית לוי}}. לא הודיע פה מי היה האיש ומה שם אשתו, שזה הודיע במקומו (לקמן ו' כ') 
ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה, ואמר שנית (במדבר כו נ') ושם אשת
עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים, שבזה הודיע שיוכבד לא היתה דודתו מן האם שאסורה לב&quot;נ, כי שם אמה היה אותה, שהיא אשה אחרת שלקח לוי, וכן א&quot;א
לומר שעתה לקחה בפעם הראשון, דהא כבר ילדה את אהרן ואת מרים, וכן אין לומר כפירוש הראב&quot;ע שפי' וכבר הלך קודם לכן, שבזה היה צ&quot;ל ואיש מבית לוי לקח את בת לוי
בקדימת השם אל הפעל, וכמ&quot;ש באילת השחר (כלל קי&quot;ז), ומוכרחים אנו לבא לקבלת חז&quot;ל שאחר שגזר פרעה על השלכת הבנים עמדו כלם וגרשו את נשותיהם, וא&quot;ל בתו גזרתך
קשה משל פרעה ועמד והחזיר את אשתו וכן עשו כולם, ופירושו כי אחר שיצאה גזרת מלך היו כל ישראל בסכנה גדולה, כי היתה הפקודה לכל העם וישראל בכללם, וכל מי שמצאו
אצלו ילד מוטמן היה חייב מיתה כי עבר על מצות המלך, והמצריים היו מחפשים בבתיהם ומעלילים עליהם והיו בסכנה, ע&quot;כ התייעצו וגרשו כולם את נשותיהם והפרישו אותם
מבתיהם לעיר אחרת שתהיינה הנשים לבד, וזה נודע להמצריים וחדלו לחפש בבתיהם כי ידעו שאשה עצורה להם מתמול שלשום, וזה נמשך כמה חדשים עד שעמרם שהיה נביא
וגדול הדור הלך לעיר שאשתו שם ויקח את אשתו בחזרה, וכן עשו כל ישראל כי עמרם היה קדוש ה' מכובד בתוכם:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ותהר}}. הנה גם אחר שנודע להמצריים שחזרו ולקחו את נשותיהם לא הלכו לחפש בבתיהם אם יולד זכר כי ידעו שקודם ט' חדשים א&quot;א שיולד למו כי הנשים היו גלמודות
מבעליהם, ולא התחילו לחפש בבתיהם עד אחר תשעה חדשים, והיה בהשגחת ה' שיוכבד הרתה תיכף וילדה לז' מקוטעים, ולכן ותצפנהו שלשה ירחים כי עד שלשה ירחים לא
חפשו בבתי ישראל כי לא מלאו ימיהם ללדת, וספר שהגם שנולד למקוטעים ראתה אותו כי טוב הוא ונשלם יצירתו כאילו נולד בזמנו, ונכלל בזה גם כן שראתה שהוא טוב בצורתו
וכמ&quot;ש חז&quot;ל בכמה דרשות:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ולא יכלה עוד הצפינו}}. כי אחר עבור תשעה חדשים מעת שהחזירו נשותיהם התחילו לחפש בבתיהם אם יש נולד. ותקח לו תבת גמא, ע&quot;ד הרמז, אחר ששלשה חדשים
מיום לדת משה בז' באדר נשלמו בז' סיון, יום שבו עתיד לעלות אל האלהים במתן תורה, נרמז בתיבה זו ענין כולל עצמותו של משה וענינו, כי האדם מרכב מגוף ונפש, והנפש
סגורה בבית כלא במאסר הגויה, ואחר חטא אדה&quot;ר נתמזגו כוחות הגוף עם הנפש ולא תוכל להפרד ממנו עד יום המות, אולם משה היה מדרגתו כמו אדם קודם החטא שהיתה
נפשו נפרדת מגופו ויכולה להפשיט שמלת החומר מעליה בכל עת, והיתה כבת מלך שוכנת בהיכל ורשות בידה לצאת מן ההיכל לפי רצונה, ומורגל בפי חכמי חידות להמשיל את
הגויה כאניה שבה תעבור הנפש האלהית את ים החיים הזועף כל ימי חייה, שכמו שא&quot;א לבעל חי לעבור בים אם לא ע&quot;י אניה כי הוא יסוד אחר, כן א&quot;א להנשמה הרוחניית לשוטט
בעולם הגשמי, אם לא ע&quot;י התלבשה בגויה שהיא האניה הנבנית מעולם הזה החומריי, אשר יעבירנה ארחות ימים, אמנם אנית משה שהוא גופו גבר בו יסוד האוירי ככלי גומא
שהוא קל על פני מים. ותחמרה בחמר ובזפת כמ&quot;ש המליץ בבחינת עולם ותכסיה בחלאה וקדרות מצופים על חרס ותחמרה בחמר ובזפת, שהוא משל על לבושה הגשמי, אולם
התיבה היתה מגומא שיסוד האוירי גבר על העפרורי הכבד, ולא הושם בתוך היאור ומצולת משבריו רק על שפת היאור ובסוף, להזכיר כי האיש האלהי הלז נפשו לא תעבור בהמון
ים החיים וגלי תאוותיו כי מן המים משיתהו ותעמוד תמיד בחוף ובסוף מופרדת מן המים הרעים והמרים, ועז&quot;א:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ותתצב אחותו מרחוק}}. ודרשו חז&quot;ל בסוטה שכולו מרמז על השכינה, שהנפש שהיא חלק אלוה ממעל יש לה אחות במרום שהיא השכינה ומדה זו המשגחת על הנפשות
היקרות היא עמהם אחיות תאומות לא יתפרדו, והגם שעומדת מרחוק בעולם העליון היא מתייצבת על נפשות חסידיו כענין ויתיצב ה' וכמ&quot;ש בפי' שם, ומרחוק ה' נראה ועומד
לדעה מה יעשה לו, והיתה שכינה עמו ומשגחת על הצלתו וכמו שיספר:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה - כב) למה ספר שנערותיו הולכות על יד היאור. ומ&quot;ש את הילד והנה נער. ולמה א&quot;ל שתקרא מינקת מן העבריות דוקא:
למה ספר כל המעשים האלה ללא צורך. ומה שדייק ויצא אל אחיו, מכה וכו' מאחיו למה התערב בריב הרועים שהיה להם תקנה שלא ישקו הצאן עד אם יאספו כל העדרים כמו
רועי חרן:
{{צ|ותרד}}. עתה יספר הסיבות שהזמין ה' שינצל, ושיהיה אמון אלי תולע בבית המלך ושבכ&quot;ז יכירהו עמו ובית אביו. א] הזמין ה' שבת פרעה אשר כל כבודה בת מלך פנימה תרד
ממעלתה לרחוץ על היאור במקום גלוי ומעבר לרבים שלולא זה לא היתה אחותו מגיע אליה, ב] שנערותיה לא היו אתה רק היו הולכות על יד היאור, שאם היו אתה היתה יראה
מפניהם לעבור על מצות אביה הצל לקוחים למות, ג] ותרא את התבה הגם שהיה בתוך הסוף טמון ומכוסה ע&quot;י הסוף. ד] שלקחה אותו ע&quot;י אמתה הפחותה, שלא בושה מלפניה
לעשות כל חפצה. ויש הבדל בין נערות ובין אמהות, שהנערות הם הנתונות לה לצוותא והם נכבדות ובנות שרים, והאמהות הם הפחותים העומדים לשרתה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ותפתח ותראהו את הילד}}. כפילת הכינוי עם הפעל מורה שני דברים, א] שראתה את עצמותו ופנימותו, ב] שראתה את הילד בחיצוניותו, כי הראיה תהיה בשני ענינים, א]
ראית החומר שהוא יפה תואר ובריא וחזק, ב] ראית הצורה שראתה בשכלה כי יש בו צורה נשגבה אלהית, ועז&quot;א חז&quot;ל שראתה שכינה עמו, את הילד והנה נער בוכה, הראיה בחמרו ראתה שהוא ילד שנולד מחדש, ובכ&quot;ז ראתה כי בענין בכיתו נדמה כנער שהתעוררו כוחותיו ויש לו רגש פנימי ער ומתעורר, שזה גדר שם נער, ולכן ותחמול עליו, והתבאר אצלי
בכ&quot;מ כי יש הבדל בין פעל חמל ובין חוסה ורחמים, שהחמלה תהיה מצד טיב הדבר בעצמותו שאינו רוצה להשחית דבר יקר וטוב, משא&quot;כ חוסה ורחמים הם התפעליות נפשיים
יוצאות מרוך לבב לראות בצרת הנדכא שזה גדר הרחמים, או מתועלות שישיג מן הדבר שזה גדר החוסה, ושניהם לא היו פה, רק שהתעוררה שלא יושחת דבר יקר כזה, וכאשר היה
חשש שהוא אסופי אמרה מילדי העברים זה שהוא בן כשר נעזב מאבותיו מפני גזרת המלך:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ותאמר אחותו}}. היה מהשגחת ה' שאחותו תערב לבה לדבר כזאת אל בת מלך בלא פחד שתענש, ב] שהיה מטיב עצתה במ&quot;ש האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ר&quot;ל
שאם תתניהו לאשה מצרית פן תשלח בו יד להמיתו בסתר משנאתם ילדי העברים, וצריך מינקת עברית, ובזה יש חשש שיקחוהו המצריים מידה וישליכוהו ליאור, עז&quot;א ותינק לך
את הילד בענין שיקרא ההנקה על שמך ואז לא יערב איש לפגוע בו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ותלך העלמה}}. שם עלמה מציין הזריזות וחזוק כח הגוף יותר מנערה, כי היתה בזה כמי שנשלם שכלה וכוחותיה והלכה בזריזות ותקרא את אם הילד ובזה היה ההשגחה
שימצא משה בבית אביו ויכיר עמו ומולדתו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויגדל הילד}}. והיה מהשגחת ה' שגם אחר שגדל שכבר עברה החמלה שעורר לבה עליו בעת שמצאה אותו עזוב ומושלך בכ&quot;ז לקחה אותו לבן, וזה היה מהשגחת ה' שיגדל בבית
מלך ושם למד כל חכמת מצרים והיה לו לב אמיץ בגבורים כי היה מבני פלטין, ובכ&quot;ז השגיח ה' שלא ישכח עמו ומולדתו במה שקראה שמו משה, שמזכיר שמשתה אותו מן המים,
וכבר כתב פילון היהודי [שהיה באלכסנדריא בימי בית שני] בספר חיי משה ששם משה מורכב מן מו שהוא מים בלשון מצרי כמו מוי בלשון ארמי ומן שה שהוא לשון הוצאה
והמלטה בלשון מצרי, ושם זה מעיד על מקרה זה בין בלשון מצרי ובין בלשון עברי, וכן כתב היוסיפון בקדמוניות שלו ספר ב' פרק ט'. ועי&quot;ז נחקק בלבו תמיד שהוא מזרע בני
תמותה, וכן ידעו כל ישראל כי הוא יהודי:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויגדל משה ויצא אל אחיו}}. יספר מצדקת משה ואיך מנעוריו היו בו כל המעלות שבעבורם זכה לכל הכבוד הזה, שהגם שגדל בבית מלך וישראל היו אז בתכלית השפלות
לא הסתיר פניו מהם ויצא אליהם מצד שהם אחיו, הפך מטבע האנשים שבעלותם לגדולה יתרחקו מאחיהם העניים והאביונים, זאת שנית שראה בסבלותם היינו שהביט ע&quot;ז בעין
חמלה ולבו עליו דוי, זאת שלישית שראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, שהגם שגדל בין המצריים ומתערב עמהם היו כזרים בעיניו, והאיש העברי המוכה הרגיש בצרתו מצד
שהוא אחיו עצמו ובשרו, ועל המכה חרה אפו מצד שהוא מצרי נבזה ושפל בעיניו. ובזה עטה כמעיל קנאה על הכותו את אחיו החשוב בעיניו:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויפן}}. יספר כי נוססה בו רוח אלהי לשבור זרוע רשע ולפתח בני תמותה, ולבל תאמר כי עשה זה שלא בעצת שכלו רק מתוך כעס פתאום וזה לא ישובח, עז&quot;א שפנה כה וכה
לראות אם יש איש, כי עשה במתון ובעצת שכלו, וידע שיש סכנה בדבר אם יודע לאיש, ואז הכהו להציל נפש אחיו, ודעת חז&quot;ל בסנהדרין שהיה המצרי חייב מיתה דמצרי שהכה
לישראל חייב, והרמב&quot;ם בהלכות מלכים דעתו שא&quot;ח רק בידי שמים, ועז&quot;א במדרש דנמלך בפמליא של מעלה וירא כי אין איש אבל מלאכים ראה ונמלך עמהם, ובדרך הרמז שראה
א&quot;ע כי אינו איש רק מצורף אל המלאכים והכהו בכח הרוחני שבו ועז&quot;א חז&quot;ל שהכהו בשם המפורש:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויצא}}. ואף שראה צרת אחיו ושעי&quot;כ קרוב הוא לבוא לידי סכנה בכ&quot;ז לא נמנע לצאת ביום השני, וירא והנה שני אנשים עברים נצים המצה הוא ע&quot;י הכאה וזה ההבדל בינו ובין
ריב, ויאמר לרשע למה תכה רעך כי שני רעים שהם במצור ובמצוק יאהבו זל&quot;ז בטבע ויעזרו זל&quot;ז לא שיהיה ריב ומדון ביניהם, ובזה נודע שנטוע בנפשו אהבת משפט וצדק בין איש
ובין אחיו, שכ&quot;ז צריך למי שמוכן להנהיג הנהגת העם, כמ&quot;ש צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויאמר מי שמך}}. ר&quot;ל מי שיתייצב להוכיח ולשפוט בדברי ריבות יהיה באחד משלשה פנים, או שהוא איש, ר&quot;ל גדול ונכבד בעיני העם שישמעו אליו מצד מעלתו, או שהוא
שר, הממונה להשתרר בחזקה, או שהוא שופט, שקבלוהו עליהם לשפוט בדברי ריבותם, ואתה מי שמך לאיש נכבד או שר או שופט עלינו, ואחר שאינך ממונה ע&quot;ז ואתה מתעבר על
ריב לא לך מבואר שאתה רוצה להרגני ברצח כאשר הרגת את המצרי, וע&quot;ז אתה אומר ומוכיח לבקש עלילה להרגני, אכן נודע הדבר, כי תחלה חשב שאין רואה, וחז&quot;ל אמרו שנודע
הדבר שהיה פליאה בעיניו מה חטאו ישראל מכל ע' אומות, ר&quot;ל שמשה לא היה מתירא אחר שעשה זאת כפי הדין להציל את המוכה, ובודאי יושיעהו ה' בל תאונה אליו רעה, אבל
אחר שנודע אליו שישראל מוכים כדין מפני חטאם, דאג כי לא יופיע עזרת ה' להצילו ולכן ויירא משה:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויבקש}}. ממה שלא אמר {{צ|ויבקש}} פרעה את משה להרגו למדו חז&quot;ל שכבר היה בידו ומסרו לקוסטינר להרגו ולא שלטה בו החרב, וישב על הבאר גם זה היה מהשגחת ה' להמציא
לו בת זוגו והמציאו לו על הבאר כמו ליצחק וליעקב, וכן בת זוגו בעולם העליון היא באר חפרוה שרים ומשה איש האלהים בעלה דמטרוניתא כנודע:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ולכהן}}. הרועים עשו התקשרות ביניהם כמו שעשו רועי חרן שלא ישקו הצאן עד אשר אם יתאספו כל העדרים כי היו המים ביוקר ומצד זה הקפידו על בנות מדין שהקדימו לדלות ולהשקות לפני הרועים, אמנם משה ראה שהדין עמהם מפני ארבעה טעמים, א] שההתקשרות שעשו הרועים ביניהם אינו חל על יתרו שהיה כהן מדין שמצד כהונתו נוטל
חלק בראש ויש לו משפט הקדימה, ב] שהיו שבע בנות ומצד שהם נקבות אין ראוי שימתינו על הרועים מפני הצניעות, ג] מצד עצם הענין שכבר באו ודלו ותמלאנה את הרהטים
והיו המים שלהם, ד] שההתקשרות אינו חל רק על רועים שרועים צאן של אחרים, אבל הם באו להשקות צאן אביהן ואינם בכלל הרועים, ובכ&quot;ז:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויבאו הרעים ויגרשום}}. ומסתמא שפכו גם המים כמ&quot;ש וגם דלה דלה לנו, לכן ויקם משה ויושיען בל יעשו עמהם רעה וגם וישק את צאנם כי שפכו המים:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|מדוע מהרתן}}. ויצחק אמר ליעקב מה זה מהרת למצוא, מדוע הוא שאלת הסבה, ומה הוא כמו למה שהוא שאלת התכלית, יצחק לא שאל על הסבה שמבואר שמצא ציד
תיכף, רק על התכלית כי היה הצווי שיצא למקום רחוק כדי לטרוח הרבה במצות כבוד כמש&quot;פ שם ורעואל לא שאל על התכלית רק על הסבה מה יום מיומים שלא עכבו הרועים
אותם:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ותאמרן}}. ספרו שבחו מג' טעמים, א] שהוא איש מצרי שאין לומר שכבוד הכהן נגע בלבו כי הוא מאומה אחרת, ב] שהצילנו, ג] שחוץ מזה דלה דלה לנו שההצלה בא מצד
אהבת משפט, ומה שדלה להם הוא מצד אהבת חסד וצדקה, ובזה ספר ממעלת אדונינו שמלבד שהיה מגן לבני עמו, עשה משפט לעשוקים לכל בני האדם בכלל:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ואיו}}. ר&quot;ל שאם היה בא עמכם הייתי יכול לחשוב כי עשה זאת בעבור תקות גמול או למצוא חן בעיני הכהן, אבל אחר שלא בא עמכם מבואר שעשה זה מטוב לבבו ומדותיו
הטובות לבד וא&quot;כ מדוע עזבתן איש כמוהו קראן לו ויאכל לחם:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויואל}}. כבר בארתי (הושע ה) שפעל יאל מורה שנתרצה אחר שמאן תחלה בדבר, מבואר שמשה לא נתרצה תיכף, וכן אחר שנתרצה לא נתרצה מצד שהוא כהן מדין רק לשבת
את האיש מצד מעלתו וחכמתו, כי כהונתו לע&quot;ז היה נגד רצון משה:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|גר הייתי}}. יודיע שהגם שנתישב במדין ונשא שם אשה והגם שברח ממצרים מפני מלשינות איש ישראל בכ&quot;ז לא שכח אהבת עמו, והיה עינו ולבו שם כל הימים לשוב אליהם
ולהושיעם, ומדין היתה ארץ נכריה בעיניו, וישיבתו שם כגרות וטלטול:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;השאלות (כג - כה) מ&quot;ש בימים רבים וימת, והמיתה אינה נמשכת ימים רבים, ולמה נאנחו וזעקו עתה במות המלך הרשע ולא קודם. והכפל וישמע וירא וידע אלהים:
{{צ|ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים}}. לדעת חז&quot;ל פירושו שנצטרע, ומפני שהם ימים של צער קורא אותן ימים רבים, וכן פי' מ&quot;ש בשנת מות המלך עוזיהו שנצטרע,
ובהשקפה ראשונה חשבתי שדבריהם בנויים על הכלל שבכ&quot;מ שמדבר ממיתת מלך מזכיר שמו בלא תואר מלך וישכב שלמה עם אבותיו וישכב רחבעם וישכב אביה וכן כולם, וע&quot;כ
במה שהזכיר תואר, מלך מצרים, מלך עוזיה, דרשו שהיו בחיים רק שנצטרע (ושוב שמעתי כן בשם הגר&quot;א), אולם שבתי וראיתי שהגם שכלל זה הוא בדוק בכ&quot;מ שכתוב וישכב עם
אבותיו שאז כבר חדלה המלוכה ולא יזכיר בו עוד תואר מלך, אבל במקום שכתב וימת מצאנו שני מקומות יוצאים מן הכלל, וימת מלך בני עמון (ש&quot;ב יו&quot;ד) ויכה את מלך ישראל
וימת המלך (מ&quot;א כ&quot;ב). והנה כ&quot;מ שכתוב בימים ההם, יציין לפעמים דבר שנעשה כל משך זמן ההוא, כמו בימים ההם אין מלך בישראל (שופטים יט), ולפעמים יציין דבר שנעשה
בנקודה מיוחדת ביום מן הימים כמו ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו, אבל הציון בימים הרבים שמורה דבר שנעשה במשך זמן רב לא יצדק על מיתת המלך, וע&quot;כ פי'
שנצטרע והצרעת נמשך ימים רבים, שלפי ערך הצער היו רבים, כמו ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ששלשה ימים הם רבים בערך זוב הדם, ועשרה ימים יחשבו לרבים לערך מה
ששחטו ג' מאות ילדי ישראל בכל יום. אולם לדעת המפרשים שמת ממש מ&quot;ש ויהי בימים הרבים חוזר לספור הקודם שהחל קושי השעבוד משנולדה מרים, ואחר שנולד משה
והושם ביאור בטלה הגזרה של השלכת הילדים והשעבוד נשאר כמו שהיה, ובימים הרבים ההם מיום לדת משה עד היום שהיו שמונים שנה לא נעשה שום התחדשות לא לטוב ולא
לרע, רק דבר אחד רשום שמת מלך מצרים אשר שם עליהם שרי מסים למען ענותם, וכל הימים היו מקוים כי כשימות מלך הזה הצורר אותם יוקל מעליהם עול השעבוד ועתה
שמת המלך ונשארו בשעבודם כשהיו התחילו להרגיש בצרתם ולצעוק אל ה', וידוע בדה&quot;י הקדמונים שכל מלך שעמד במצרים היה בונה לעצמו בנינים רמים ונשאים, ובתי קברות
ועמודים (פיראמידען) גבוהים ורמים, ובמותו נשבתה העבודה הזאת, רק שהמלך החדש אשר עמד התחיל בעבודות חדשות לבנות טירות ועמודים לפאר מלכותו ומקום קבורתו,
ולכן הרגישו בצרתם ויאנחו מן העבודה החדשה, והיה המנהג במצרים שכל שרי המלך ועבדיו ועמו היו עוסקים ימים רבים בבכי וזעקה ומספד מר כמ&quot;ש ויבכו אותו מצרים שבעים
יום, וע&quot;כ העבדים האלה המעונים ומרודים שעד עתה לא היו יכולים לצעוק ולבכות על ענים כי הנוגשים היו מענישים אותם על צעקתם, עתה שהשתתפו עם המצריים לצעוק
ולבכות על מות המלך והם במר לבבם בכו וצעקו לה' מן העבודה, ועז&quot;א ויאנחו ב&quot;י מן העבודה והאנחה היא מעומק הלב והזעקה הוא בקול, שחשבו מצרים שהם נאנחים וזועקים
על מות מלכם והם עשו זה מן העבודה, ומזה התעוררו אל השועה שגדר שם שועה שצועק לישועה ששועו אל ה' שיושיעם, ותעל שועתם אל האלהים הגם שהיה מן העבודה
ומסבתה כי עדן לא שבו בתשובה שלמה, בכ&quot;ז:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|וישמע אלהים את נאקתם}}. נאק ואנק בא על אנקת חלל, ובכל ארצה יאנק חלל (ירמיה נא), ונאק נאקת חלל (יחזקאל ל) וזה נכון מאד לפי' חז&quot;ל ששחטו ילדי ישראל ונפש חללים תשוע, ולמפרשים שמת ממש בא נאקתם על אנקת עני וגוע, כי הפילו מהם חללים ורבים נתמעכו בבנין, ואז זכר ה' את בריתו שהגם שגזר עליהם ענוי לא גזר עליהם
כליון להומם ולאבדם, כי הברית קיים להחיותם ולהקימם להיות גוי לפניו:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|וירא}}. שע&quot;י ששמע נאקתם עי&quot;כ ראה אותם להשגיח על עניניהם כענין מ&quot;ש הטה אלהי אזנך ושמע פקח עיניך וראה, והראיה תפול על רושמים החיצונים שהם נראים לעין,
והידיעה תפול על מכאובי הנפש הפנימים, כמ&quot;ש אשר ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי:&lt;קטע סוף=כה/&gt;</text>
      <sha1>2t66dkhck7yw8f814fud8u9d9spixby</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמות ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>356124</id>
    <revision>
      <id>1417171</id>
      <parentid>1400233</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="23463" xml:space="preserve">(א)השאלות (א - ז) למה אמר פה ודברת אליו שלא אמר כן בשום התראה, מ&quot;ש וישם ה' מועד א&quot;ל פי', ולמה מכות ערוב ודבר באו ע&quot;י ה' לא ע&quot;י משה ואהרן:
{{צ|ודברת אליו}}. בכל התראות כתיב ואמרת אליו, ויש הבדל בין דבור לאמירה שהדבור מורה על הדבור הארוך והוכוח [כמ&quot;ש ויקרא סי' ג'], כי בכל המכות היה לו ברירה גם אחר
שבאה המכה לשלח את העם ותסור המכה, לכן בא אמירה פשוטה, אבל במכת דבר שברגע אחד מתו כל המקנה, היה צריך להתוכח עמו בארך בעת ההתראה ולהשיבו מדרכו, כי
אח&quot;כ לא יועיל מה שיתחרט וירצה לשלח:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|כי אם מאן אתה}}. המאון הוא בפה שמשיב לא ואין, ויצויר שלא ימאן ויבטיח לשלחם, ובכ&quot;ז יחזיק בם ולא ישלחם כמו שהיה בצפרדעים שהבטיח לשלחם ולא מאן ובכ&quot;ז
עודו מחזיק בם, ולכן במכת הערוב אמר כי אם אינך משלח:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|והפלה ה'}}. כבר בארתי (ז יד) שסדר השני של המכות בא לברר ההשגחה הפרטית, ותחלה באר ההשגחה הפרטית על ישראל בעצמם כמ&quot;ש ושמתי פדות בין עמי ובין עמך,
ועתה הוסיף לברר שההשגחה מתפשטת גם על מקניהם וקנינם עד שיפלה בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל, ולא ימות מכל לבני ישראל דבר פי' במדרש אפילו בהמה שהיתה ביד
מצרי והיה לישראל טענה עליה שי&quot;ל חלק בה היתה נצלת, ר&quot;ל שיש הבדל בין מקנה ישראל ובין לשון מכל לבני ישראל, מקנה הוא רק מה שהוא ברשותו והוא קנינו לא מה שהוא
ברשות המצרי, אבל הלשון מכל לבני ישראל כולל אף שאינו ברשותו ולא כולה שלו רק שי&quot;ל איזה טענה על חלק שבה:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|וישם ה' מועד}}. מפני שבכל המכות שיעד שיבואו מחר כמו הערוב והברד והארבה יצאה הגזרה תיכף, ובמקצתם התחיל ההכנה לזה תיכף, כמ&quot;ש בערוב ובארבה, וזה לא
אפשר במכת דבר, שאם היה דובר הגזרה תיכף, היה המשחית משחית תיכף, וכן בכל המכות היה לו עת לשוב גם אחר שחלה המכה, לא כן בדבר שאם תחול המכה יכלו כולם ברגע
אחד [כנ&quot;ל פסוק א] לכן שם מועד שעד מחר יש לו עת לשוב ותחדל המכה מלבא, וע&quot;כ אמר מחר יעשה ה' שעד מחר לא יעשה את הגזרה, כי תיכף שיעשה, הגזרה הוא העשיה,
וכמש&quot;פ ביחזקאל (סי' יב) במ&quot;ש כי אני ה' אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה, ר&quot;ל שכאשר ייעד גזרה על ימים העתידים יאמר אל הנביא שבזמן העתיד אז ידבר את הגזרה, כי אם
ידבר את הגזרה עתה, דבורו של ה' הוא העשיה, ויש לרמז שעז&quot;א וישם ה' מועד לאמר, שמחר יאמר ויגזור הגזרה, ובזה יעשה את הדבר בארץ שהאמירה היא העשיה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויעש ה'}}. באר ששתי מכות שבאו בסדר זה עשה ה' בעצמו לא ע&quot;י משה ואהרן, אחר שסדר זה בא לברר ההשגחה הפרטיית, ברר להם שא&quot;צ לאמצעיים, כי הוא עצמו המשגיח
והעושה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|והנה לא מת ממקנה}}{{צ| u1497 }}{{צ|ישראל עד אחד}}. במ&quot;ש לקמן (יד כח) לא נשאר בהם עד אחד פי' חז&quot;ל שפרעה נשאר, ר&quot;ל שפי' עד ולא עד בכלל שאחד נשאר, וכן במ&quot;ש שופטים&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ד טז) 
לא נשאר עד אחד נשאר סיסרא, ומשמע שגם פה מת אחד, וי&quot;ל שהיה בהמת בן האשה הישראלית והוא בן איש מצרי, שבדיני ישראל היה כמצרי, כמש&quot;ש במקומו, ופרעה
חשב שהוא מישראל וכיון שבהמתו מתה לא נתקיים דבר משה ועי&quot;כ ויכבד לב פרעה:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח - לה) תחלה אמר לשחין פורח אבעבועות ואח&quot;כ שחין אבעבועות פורח, למה ספר שלא יכלו החרטומים לעמד. והלא מן מכת כנים והלאה לא זכר דבר מן
החרטומים:
מ&quot;ש כי בפעם הזאת אני שולח וכו' אין לו באור מה רצה בזה דוקא במכה זו, מ&quot;ש וה' נתן קולות וברד וימטר ה' ברד הוא כפל לשון, ומ&quot;ש שנית ויהי ברד ואש מתלקחת הוא דברי
מותר שכבר אמר ותהלך אש ארצה, ומ&quot;ש ויך הברד הכה הברד, כפל שם ברד שלא לצורך. מ&quot;ש והפשתה והשעורה נכתה אין מקומו פה רק למעלה היל&quot;ל זאת. משה אמר הקולות
יחדלון והברד לא יהיה עוד וכן אמר וחדלו הקולות והברד, ואצל פרעה כתיב בהפך כי חדל המטר והברד והקולות, ואיך אמר וירא פרעה כי חדל המטר וכו' ויוסף לחטא שמשמע
שזה היה סבה שיוסיף לחטוא:&lt;קטע סוף=ח/&gt;
{{צ|קחו לכם}}. היה בזה כמה נסים: א] שידו האחת של משה החזיק פיח הכבשן שלקחו משה ואהרן במלא חפנים כמ&quot;ש בב&quot;ר (פ&quot;ה) 
שחפנו של משה החזיקה שמונה קמצין דהא משה
לבדו זרקו, והיה נס שמועט החזיק את המרובה, ב] שזרקו משה השמימה שדבר קל כפיח כבשן א&quot;א לזרוק בגובה ומשה זרקו עד לשמים:

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;ג] {{צ|והיה לאבק על כל א&quot;מ}}. שכל הארץ נתמלאה מן האבק הזה, ד] והיה על האדם לשחין פורח אבעבועות ואח&quot;כ אמר ויהי שחין אבעבועות פורח, כי שחין של מצרים היה
לח מבחוץ ויבש מבפנים כמו שאמרו ב&quot;ק דף פ' ע&quot;ב ובבכורות דף מ&quot;א, ובמ&quot;ש והיה מציין הוית השחין בעת שיתהוה שזה מציין במלת על שבא עליהם שנתהוה תחלה שחין פורח
הוא היבש מבפנים ועליו נתהוו אבעבועות שהוא הלח שמבחוץ, ובמ&quot;ש ויהי שחין מציין התמדתו איך שנמצא אח&quot;כ בתמידות שהי' באדם שמציין המציאות באדם ובבהמה היה
אבעבועות מבחוץ ותחתם פורח באדם שהוא היבש בפנים:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ולא יכלו החרטמים}}. בג' מכות הראשונות שנעשו ע&quot;י אהרן נסו גם החרטומים להראות כחם, אבל במכות ערוב ודבר שנעשו ע&quot;י ה' החרישו, עד מכת שחין שנעשה ע&quot;י
משה ואהרן רצו גם הם לעשות דבר רק שלא יכלו לעמוד לפני משה משני טעמים: א] כי היה השחין בחרטומים עצמם, ב] שלא יכלו לנסות שגם הם יעשו שחין על איש אחד כי
היה השחין בכל מצרים ועל מי ינסו לעשות בו שחין, וגם מודיע שהשחין לא נתרפא גם אחר הזמן כמ&quot;ש בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא, וז&quot;ש כי היה השחין בחרטומים, ר&quot;ל
שנשאר בהויתו לעולם, עד ששתי המכות כנים ושחין שבאו דרך עונש כמ&quot;ש (ז יד) לא סרו מהם לעולם:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויחזק ה'}}. כי לבו של פרעה נתרכך אז בפרט שהחרטומים שחזקו אל לבו עד הנה לא באו אליו, רק שה' חזק לבבו וכמ&quot;ש חז&quot;ל שיען שהיה המכה הששית שלא עשה תשובה
חזק ה' את לבבו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|השכם בבקר}}. בכאן מתחיל סדר השלישי של המכות שסימנו באח&quot;ב וכבר כתבתי בהקדמה (ז יד) שבמכה ראשונה של כל סדר צוה שישכם בבקר כמש&quot;ש הטעם:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|כי בפעם הזאת}}. הודיע לו שזה הסדר השלישי של המכות שיביא עליו, תכליתו הוא לברר לו פנה השלישית שה' לו היכולת המוחלט מאין כמוהו, שהגם שכבר ברר מציאות
ה' ושה' משגיח בקרב הארץ, היה פרעה חושב שנמצאו עוד אלהים זולתו השולטים בארץ ושלפעמים ינצחו אותו, וז&quot;ש כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי, כדי לברר לך הפנה
הזאת בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|כי עתה}}. ר&quot;ל במכת דבר ששלחתי בסדר השני לברר פנת ההשגחה הייתי יכול להביא הדבר הזה שיהיה כולל גם את האדם והיית נכחד מן הארץ ולא היה מתברר הפנה הזאת
שיש לו היכולת המוחלט מאין כמוהו:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ואולם בעבור זאת העמדתיך}}. ולא היה הדבר רק על הבהמות לבד לברר פנה זאת, אם למענך שעז&quot;א בעבור הראותך את כחי שאתה בעצמך תכיר שי&quot;ל כח ויכולת
מוחלט, אם בעבור כלל בני אדם שידעו זאת שעז&quot;א ולמען ספר שמי בכל הארץ שידעו כולם גודל יכלתי:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|עודך}}. ועי&quot;כ {{צ|עודך}} מסתולל בעמי ותתפאר בלבך לבלתי שלחם כדי שיחולו בך יתר המכות:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|הנני ממטיר כעת מחר}}. הודיע לו שזמן הברד יתחיל מחר ברגע זו שעז&quot;א כעת, כמ&quot;ש במדרש, זבדי בן לוי אמר שרט לו שריטה על הכותל וא&quot;ל כשתגיע השמש לכאן מחר
ירד הברד, אשר לא היה כמוהו במצרים, אמר במדרש לומר לך שלא היה כמוהו בעולם ולא במצרים, ר&quot;ל שהיל&quot;ל אשר לא היה במצרים כמוהו ונדע שבעולם היה כמוהו, אבל
כשאמר כמוהו במצרים פירושו שאף במצרים שקרה כן עתה לא היה כמוהו וכ&quot;ש שלא היה כמוהו בעולם שלא קרה כן בשום פעם:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ועתה שלח העז}}. מכת הדבר לא המית רק את המקנה אשר בשדה כמ&quot;ש הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה, והמקנה שבבית לא מתו כי ראה ה' להשאיר להם פליטה, וע&quot;כ
הזהירם שיכניסו המקנה למקום עז [שזה גדר פעל העז] כי האדם והבהמה אשר ימצאו בשדה יוכו מן הברד, ומכת הברד לא נשלח רק על הצמחים:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|נטה את ידך על השמים}}. אחר שהזהירם שיכניסו את מקניהם אל הבתים ולא שמו את לבם אל דבר ה', יצאה הגזרה שירד הברד גם על האדם ועל הבהמה אשר יהיה
בשדה, והיה בשבילם ברד מיוחד ועל עשב השדה היה ברד מיוחד כמו שיתבאר, לכן אמר שני פעמים בארץ מצרים:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|וה' נתן קולות וברד}}. הנה משה אמר הנני ממטיר כעת מחר ושרט שריטה על הכותל והודיע שברגע זו שיגיע הצל לשריטה זו יתחיל הברד, והמצריים היו מדקדקים אחריו
שלא יאחר רגע שאז יאמרו בדאי הוא, וידוע שמעת שיתחיל הברד לרדת ממקום העבים עד שיגיע לארץ שוהה איזה רגעים, וכן קול הרעם היוצא מן העבים עד שיגיע למטה שוהה
ג&quot;כ משך זמן, אבל הברק נראה תיכף באותו רגע שיוצא ממקומו, כי חוש הראות א&quot;צ משך זמן, וע&quot;כ נראה תמיד הברק לפני הרעם הגם שהרעם יוצא קודם, מפני שחוש הראות
יקדים מוחשיו לפני חוש השמע, וא&quot;כ כשהגיע הרגע ששרט שריטה בכותל שאז יצא הרעם למעלה ואחריו הברק, בכל זה לא נשמע הרעם למטה עד אחר איזה רגעים, וכן הברד
שירד ברגע זו ממש ממקום העבים לא בא למטה עד אחר איזה רגעים, רק הברק יתראה תיכף לא הברד והקולות ויאמרו משה בדאי הוא כי אחר המועד, ולכן היה בזה נס גדול
שבאותו רגע שיצא הברד והרעם ממקומו למעלה ברגע זו ממש כבר היה למטה, ורק במהירות כמו הברק שיורד בלא משך זמן, ובזה היה פה שנוי בברד ורעם טבעי שהברק מתראה
לפני הרעם, אבל פה שהברד והרעם הלכו במהירות כמו הברק, התראו הם לפני הברק, כי הרעם יוצא תמיד קודם הברק, רק שבלתי נשמע תיכף מפני התאחרות הקול, ופה שהקול
וכן נפילת הברד לא נתמהמה רגע קדמו הם אל הברק, ועז&quot;א וה' נתן ולא אמר וה' המטיר ברד, כי לא היה בדרך המטר הטבעי, רק ענין נסיי שנתן ה' שיקדמו הקולות וברד ואח&quot;כ
ותהלך אש ארצה שהוא אש הברק. והנה הנס הגדול הזה לא היה צריך אלא ברגעים הראשונים, שלא היה אפשר שיגיע הקול והברד למטה בדרך הטבע, הי' צריך שירד במהירות
בנס לאמת נבואת משה, אבל אחר שעברו הרגעים הראשונים שכבר יגיעו הקולות והברד למטה בדרך הטבע, נפסק הנס הזה וירדו כדרך הטבע, ועז&quot;א וימטר ה' ברד על ארץ מצרים, שאח&quot;כ המטיר ברד כדרך המטר הטבעי, שיורד כדרכו ושוהה בהליכתו כפי חוקי הכובד והתנועה:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויהי ברד}}. ור&quot;ל והגם שמעת התחיל המטר והברד לרדת כדרך הטבע ששוהה משך זמן היה ראוי שיקדים האש העלעקטרי קודם הברד כי הוא ממהר בהליכתו מן הברד, בכ&quot;ז
בכאן היה אש מתלקחת בתוך הברד נאחז האש בתוך הברד וירד עמו בשוה מבלי קדימת זמן, והיה ענין פלאי שהאש והקרח היו מעורבים וצמודים יחד:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויך הברד וגו' הכה הברד}}. כבר התבאר שהיו ב' מיני ברד:
א] הברד שיצא ברגעים הראשונים שירד במהירות ובעפיפה כמהירות נציצת הברק, ב] הברד שירד אח&quot;ז כדרך הטבע במשך זמן. והנה אם לא היה רק הברד הטבעי היו הרבה בני
אדם נצולים, כי תיכף כשראו הברק הראשון שהוא סימן להרעם והמטר והברד שיבא אחריו היו מסתתרים במערות וצחיחים ובאהליהם בשדה, והברד היורד כדרכו אינו מסוכן כ&quot;כ
להמית אדם רב, אבל הברד הראשון שעף במהירות כמהירות הברק, הוא הושלך בכח גדול ונדמה ככדור היוצא מקנה רובה שגם כדור היותר קטן הורג את האיש שהושלך אליו, כי
כחו גדול ע&quot;י מהירות מרוצתו, וכל כדורי הברד שנפלו על האדם והבהמה הרגו אותם תיכף, ועליו אומר ויך הברד בכל ארץ מצרים מאדם ועד בהמה, זאת הכה תיכף הברד הראשון,
ואח&quot;כ ואת כל עשב השדה הכה הברד הוא הברד השני הטבעי, שהוא לא היה מוכן להמית בע&quot;ח רק להכות את הצמחים, [וכבר בארתי באילת השחר (כלל קל&quot;ח) ששם הנכפל שלא
לצורך השם השני אינו השם הראשון כי היו שני מיני ברד]:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|חטאתי הפעם}}. מה שלא שלח את ב&quot;י עד הנה לא נחשב אצלו לחטא באשר הם עבדיו ואין רוצה שיהיו בטלים ממלאכה, אבל מה שלא שמע לאזהרת ה' שיאסוף את האדם
והבהמה אל הבתים וה' חס עליהם שלא יהרגו אנשים חנם והוא ועמו פשעו בדבר וגרמו שנהרגו אדם רב, ע&quot;ז התודה שמה שהזהירו ה' שלא יהיו בשדה היה מצד שה' הצדיק וחמל
על בריותיו והוא ועמו הרשעים בשפיכת דם נקיים:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|העתירו}}. הוא חשב שהקולות הם קולות ה' קול שמשמיע ע&quot;י קצפו וזעמו, [שכן היו חושבים העמים הקדמונים שהרעם הוא קול קצף ורוגז היוצא מאלהים], אמר שכבר די
בקולות אלהים שמורה על קצפו, וברד שהוא מכת ענשו, אחר שאני מוכן לשלח אתכם, א&quot;צ שיקצוף עוד:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ויאמר משה כצאתי את העיר}}. היינו בתוך תחומה של עיר שמלת את מורה שהוא עדיין בתוך תחומה, וכן אמר הם יצאו את העיר לא הרחיקו, אפרש את כפי להתפלל
ואז הקולות יחדלון. והנה משה יעד להם שתחלה יחדלו הקולות שהם מורים על הקצף ואח&quot;כ הברד לא יהיה עוד, וזאת אעשה למען תדע כי לה' הארץ, ר&quot;ל שאיני מקוה שתקיים
דברך שאמרת שתשלח את העם, כי לא תשלחם גם עתה, רק שתכיר יכולת ה':&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל - לב) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ואתה}}. באר את דבריו כי ידעתי שאתה ועבדיך לא תיראו עדיין מפני ה' אלהים ולא תשלחו את העם, ובאר הטעם מה שלא ייראו מה' יראת העונש, כי והפשתה והשערה
נכתה, שמי שמתירא מפני ה' יראת עונש, לא יירא רק בעוד שיש לו איזה דבר שיירא ממנו, כמו מי שי&quot;ל עשירות או בנים יירא מה' פן יורש או פן ימותו בניו, אבל מי שהוא דל ורש
וחסר בנים וידוע חולי הוא לא יירא עוד מה', כי מה יעשה לו אחר שהוא בלא זה חסר כל טוב וא&quot;כ אתה ועבדיך לא תיראון מפני ה' אחר שהפשתה והשעורה כבר נכתה ותאמר
בלבך מה יעשה אלהים לי אחר שכבר לקח את כל אשר היה לי, אמר אליו אבל דע כי החטה והכסמת לא נכו וצריך אתה לירא עוד מפני ה', כי יוכל להכותך עוד את החטה
והכוסמת, ורמז לו שי&quot;ל עוד לירא ממכה שתבא אחריה שהיא מכת הארבה שיאכל את כל אשר הותיר הברד. ובמדרש כי אפילות הנה ר&quot;פ אומר פלאות נעשה להם ר' יהודה אומר
לקושות הנה, לר&quot;י לא נלקו עפ&quot;י הטבע כי היה גבעול לח, ולר' פנחס היו ראוים ללקות רק שה' השאירם עפ&quot;י פלא כדי שיאכלם הארבה, ולר' פנחס הפירוש אני ידעתי כי טרם
תיראון מפני ה' אלהים שמטעם זה החטה והכוסמת לא נכו עפ&quot;י פלא כדי שימצא במה להכותכם שנית:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לג - לד) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ויצא משה מעם פרעה את העיר}}. תיכף בצאתו היה חוץ לעיר בקפיצת הדרך, ויחדלו הקולות והברד וגו' וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות. הנה משה יעד
לפרעה הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד היינו שתחלה יפסקו הקולות ואח&quot;כ הברד והמטר, וחכמי מצרים בודאי דקדקו בדברים שיהיה כסדר מה שהבטיח, וה' רצה להטעות את
מצרים שיטעו שחדל המטר והברד קודם מניעת הקולות ויאמרו שלא היה כדבר משה, ומכ&quot;מ היה צריך שבאמת לא יפול מדברי משה ארצה. והנה הקול והרעם היוצא מן העב לא
יגיע למטה עד אחר איזה רגעים, וכן המטר והברד הנופל מן העבים לא יגיע למטה עד אחר איזה רגעים, וכשחדלו הקולות תחלה ואח&quot;כ המטר והברד, הגם שהקול האחרון שיצא
מלמעלה לא בא לאזני השומע עד כמה רגעים אח&quot;ז, הלא גם המטר והברד שהו בלכתם, והגיעו למטה אחרי הקול, והיה ראוי שיראו גם למטה שחדלו הקולות תחלה ואח&quot;כ חדל
המטר והברד, אבל ה' שרצה שיטעה פרעה שלא נתקיים כדברי משה עשה נס שהברד והמטר האחרון שירד מן העבים נשאר תלוי באויר ולא הגיע למטה, כמ&quot;ש ומטר לא נתך ארצה
והקול ירד למטה, וא&quot;כ נשמע למטה הקול האחרון אחרי שכבר חדל הברד והמטר שהם לא הגיעו למטה, וז&quot;ש ויצא משה ויפרוש כפיו ויחדלו הקולות תחלה, רק שהברד והמטר
הגם שהם חדלו אחרי הקולות לא נתך ארצה ונשארו באויר, ועי&quot;כ וירא פרעה כי חדל המטר והברד תחלה ואח&quot;כ חדלו הקולות כי הקול הגיע למטה באחרונה, ועי&quot;כ ויוסף לחטא,
בפרט שלדעת פרעה שהקולות מורים על קצף אלהים, ישאל אחרי שחדל הברד שהוא העונש למה השמיע עוד קול זעמו, עי&quot;כ הכביד לבו שהברד אינו מאת ה' רק ענין טבעי,
ותחלה הכביד לבו והיה מפחד קצת, ואח&quot;כ ויחזק לבו כי כפר בכל ולא שלח את ב&quot;י:&lt;קטע סוף=לג/&gt;</text>
      <sha1>76mxeun0veyn0qm6itsls0lg9yrwmpc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמות יד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>356128</id>
    <revision>
      <id>1417172</id>
      <parentid>1400579</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29529" xml:space="preserve">(ב) השאלות (ב - יד) למה כפל הסימנים לפני פי החירות, בין מגדל, לפני בעל צפון, מ&quot;ש ויגד למלך מצרים כי ברח העם הלא תחלה שלח אותם מרצונם, ולמה כפל וירדוף, וירדפו מצרים, ומ&quot;ש ובני ישראל יוצאים ביד רמה אין מקומו פה, וסדר הראוי היה וישיגו אותם כל סוס רכב פרעה חונים על הים על פי החירות, וגם הלא לא חנו על הים רק בין מגדול
ובין הים. מ&quot;ש כי אשר ראיתם את מצרים וכו' הלא יותר טוב היה שלא יראום לא היום ולא עד עולם:
{{צ|דבר}}. [זאת שנית] שצוה שישובו ממ{{צ|דבר}} 
איתם לצד מצרים ויחנו לפני פי החירות שהוא קרוב למצרים, ומצד אחד היה שם מגדל עוז של מצרים ומצד השני היה הים, ופי החירות
ששם שכנו ישראל היה באמצע, ובזה בטח לבו כי ינצחום במלחמה אחר שקרוב לו מגדל עוז ששם יבצר להפילם משם חללים, והם אין להם דרך לנטות ימין ושמאל, כי הים מצד
אחד והמגדל מצד השני ומחנה פרעה אחריהם, ג] שיחנו נוכח בעל צפון שהוא אליל מצרים הממונה לפעול רע וכליון והוא נשאר מכל אלילי מצרים, וחשבו שהוא התגבר על אלהי
ישראל, ובאשר הוא מושל על המדבר לא הניחם ללכת המדברה:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ואמר פרעה}}. וא&quot;כ ע&quot;י שיראה שחזרו לצד מצרים וחנו במקום סכנה לפני מגדל עז ובמקום צר, א&quot;כ נבוכים הם בארץ ואינם יודעים הדרך והמקום, וממה שחזרו מן המדבר
שהלכו לשם בחפזון יומם ולילה יוכיח כי בעל צפון סגר עליהם את המדבר ולא הניחם לכנוס לתוכו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|וחזקתי}}. ובזה אחזק את לב פרעה שירדוף אחריהם כדי שאכבד בפרעה ובכל חילו שהנסים הגדולים שיעשו על הים יתפרסמו לכל יושבי תבל ומצרים הנשארים ידעו כי אני ה'.
ויעשו כן, ספר צדקת ישראל שחזרו לאחריהם ושמעו לדברי ה':&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויגד}}. הנה ממה שחנו עתה סמוך למצרים לא היה מחזק את לבו כי בהפך היה חושב שלבם בוטח באל מעוזם ואין יראים מן המצריים וא&quot;צ לברוח, אבל הוגד לו שתחלה ברח
העם, כי על כן הלכו ביום ובלילה כבורחים, ומזה הוכיח שמה שחזרו לאחריהם היה מפני שהם נבוכים ושבעל צפון הכריח אותם לחזור, ועי&quot;כ ויהפך לבב פרעה ועבדיו, תחת
שתחלה שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם התחילו להתחרט בחשבם שאם היו מקריבים קרבנות אל בעל צפון היה מצילם מן המכות:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו - ז) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויאסר}}. ובאשר חשבו שישראל בורחים ונבוכים ויראים וחושבים לשוב למצרים לא לקח עמו עם רב רק אסר את רכבו המיוחד לו, ולקח עמו את עמו שהם החיל שהם
שומרי ראשו, ולקח עמו שש מאות רכב ורכב מצרים, שגם הם לא היו הרבה, כי כל הסוסים מתו בדבר ולא נשארו רק סוסי הירא את דבר ה':&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויחזק ה'}}. וה' חזק את לבו שירדוף אחרי בני ישראל במחנה הזאת הקטנה, כי היה חושב שלא יעמדו נגדו באשר אבדה מהם עצה והם יראים ונבוכים, אבל אח&quot;כ נודע להם כי
טעו בזה, כי בני ישראל יוצאים ביד רמה שאינם כבורחים ופוחדים ודעתם לשוב, רק הם אבירי לב והם יוצאים מרשות מצרים, ומה שעמדו קרוב למצרים הוא מפני שהם יוצאים
ביד רמה ואינם יראים כלל כי נכונים למלחמה, ולכן:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|וירדפו מצרים אחריהם}}. נקהלו כל מצרים לרדוף אחריהם שאחר שנסע פרעה עם חילו הקטן ונשמע במצרים כי יוצאים ביד רמה ויעמדו הכן למלחמה, רדפו מחנה גדול
וכבד של כל עם מצרים, וישיגו אותם, פי' שבעת בא פרעה לשם עם רכבו ופרשיו כבר נעתקו ישראל מפי החירות והתקרבו אל הים, ובבא פרעה ורכבו חנה הוא על פי החירות
מקום ששם עמדו ישראל תחלה, וישראל חנו אז על הים, ובעת שהגיע לשם מחנה מצרים הגדול אז השיגו אותם היינו לישראל שהם חונים על הים, לא על פי החירות, וכל סוס
רכב פרעה היו חונים על פי החירות:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ופרעה הקריב}}. תחלה התקרב פרעה ורכבו אל מחנה ישראל ומפניו לא נתיראו שראו שבא במעט אנשים כאלו לא בא במלחמה, אבל אח&quot;כ נשאו ישראל את עיניהם למרחוק
ויראו והנה מצרים נוסע אחריהם שכל מצרים נוסעים אחרי חיל פרעה בעם כבד ויד חזקה נכונים למלחמה, ואז וייראו מאד ויצעקו תחלה בטחו בה' וצעקו בתפלה שיתן בלב פרעה
שיסוג אחור, אבל כשראו שפרעה מתקרב והולך ולא מצאו חזון מה', אז חשבו רע על משה שה' לא צוהו שיוציאם ממצרים, רק שיקל מעליהם עול השעבוד, לא שיוליך אותם
המדברה:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמרו}}. יש עם אוהבים החפשיות שיבחרו יותר את המות משיהיו עבדים עובדים בפרך, ויש עם שטוב בעיניהם יותר חיי הבוז והעבדות מן המות, {{צ|ויאמרו}} אל משה אם
חשבת שטוב בעינינו יותר המות מן העבדות, למה הוצרכת להוציא אותנו שילחם עמנו במדבר ונמות שם במלחמה, הלא היינו יכולים למרוד בו ולהלחם אתו במצרים והיה הורג
אותנו שם, וכי מפני שבמצרים אין קברים לכן הוצאת אותנו שנמות פה ונמצא מקום קבר, הלא גם במצרים יש קברים, ולשון המבלי אין ר&quot;ל שדבר זה שיאמרו שאין קברים
במצרים הוא בלי, ודבר שאי אפשר לומר, וא&quot;כ מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, וכ&quot;ז על הצד שאנו רוצים יותר במות מן העבדות, אבל זה אינו אמת, כי&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|הלא זה הדבר}}. הלא אנחנו אמרנו לך שטוב לנו עבוד את מצרים מן המות ואין אנחנו אוהבי החפשיות עד מות, וא&quot;כ הרעות לנו שבחרת בעדנו המות מן העוני והעבדות:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויאמר משה}}. א&quot;ל שדבר זה נצרך אם מפני קדוש ה', שעז&quot;א התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי ישועה זו גדולה בערכה ובנפלאותיה מכל הישועות והנסים
שהיו עד הנה, ובזה יתקדש שם ה' לעיני גוים רבים, ואם מפני צרכיכם כי אשר ראיתם את מצרים היום הוא מאת ה' כדי שלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, שאם לא היה נס של
קריעת ים סוף היו מצרים רודפים אחריהם בכל עת, וגם ישראל היה דעתם כ&quot;פ לשוב למצרים, וע&quot;י מפלתם ואבדם בים לא העיזו עוד לבא עליהם וישראל נפרדו מאתם עד עולם:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ה' ילחם לכם}}. ומה שתחשבו שתצטרכו למלחמה, ה' ילחם בשבילכם, כי הם באים להלחם עמו והוא מלחמת ה' לא מלחמתכם ואתם תחרישון:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|מה תצעק}}. אינך צריך לתפלה כי הנס והתשועה ערוכה ושמורה רק שצריך לישראל זכות כי מדה&quot;ד מקטרג הללו עע&quot;ז וכו', דבר אל ב&quot;י ויסעו שיסעו אל תוך הים שבזה יראו
אמונתם ובטחונם בה' ובזכות זה אנוסס נס להתנוסס:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז - לא) בפסוק ט&quot;ז וכ&quot;ב אמר בתוך הים ביבשה, ובפסוק כ&quot;ט אמר ביבשה בתוך הים, מי היה המלאך, במלאך אמר וילך ובעמוד הענן ויעמד, אם היה הענן והחשך
איך האיר את הלילה, מהו הכפל וישם לחרבה ויבקעו המים, איך נואלו מצרים לרדוף בשראו מעשה נסים שהמים עומדים כחומה. ומה היה ההשקף בעמוד אש וענן, ואיך ירדו בים
וידוע שהתהום עמוק מאד ועכ&quot;פ היל&quot;ל וירדו בתוך הים לא ויבואו, ומהו הכפל וישב הים וינער את מצרים וישובו המים ויכסו שכ&quot;ז ענין א' בכפל דברים, ולמה אמר שנית ובני
ישראל הלכו ביבשה:

{{צ|ואתה הרם את מטך}}. לדעת חז&quot;ל ר&quot;ל שיסלק את המטה שכבר פרשתי למעלה שע&quot;י שלא רצה ללכת בשליחות עד ששלח עמו את אהרן אמר ואת המטה הזה תקח בידך, ועי&quot;ז
היו אומרים שצריך לכלי ואמצעי שבכחו יפעל, אבל בקי&quot;ס כתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו שנתלבשה זרוע ה' בזרועו של משה וא&quot;צ מטה, רק נטה את ידך על הים ובקעהו.
והנה בענין הנס הזה חשבו חז&quot;ל באבות דר&quot;נ עשרה נסים שנעשו על הים, והם: א] שנבקעו המים כפשט הכתוב ויבקעו המים, ב] מה שעמדו המים כשתי חומות והדרך באמצע
כמ&quot;ש והמים להם חומה, ג] שנתקשה קרקע הים כגריד ונעשה יבשה כמ&quot;ש ביבשה, ד] שדרך שהלכו עליו המצרים היה לח כטיט כמ&quot;ש טבעו בים סוף, כמו טבעתי ביון מצולה, ה]
שנקפאו המים ונעשו כאבנים שנאמר ירדו במצולות כמו אבן ושברו ראשי המצרים כמ&quot;ש שברת ראשי תנינים על המים ו] שנקפאו לחתיכות רבות כענין אבנים רבות מסודרות
כמ&quot;ש אתה פוררת בעזך ים, ז] שנעשו י&quot;ב גזרים לי&quot;ב שבטים כמ&quot;ש לגוזר ים סוף לגזרים, ח] שהגזרים היו בהירים ומאירים כזכוכית שיהיו רואים אלו את אלו, ט] שהוציא להם
מים מתוקים מתוך מלוחים כמ&quot;ש נצבו כמו נד נוזלים, י] שאחר הזלת המתוק חזרו ונתקשו, עוד אומר שם ראב&quot;י אומר קפא להם התהום למעלה ועברו בו ישראל כדי שלא
יצטערו, ר&quot;א ור&quot;ש אומרים מים העליונים ומים התחתונים היו מנערים את מצרים מאלו לאלו שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים, עפ&quot;ז נסדר את הנסים לפי פשט הכתובים.
בעת שנטה משה את ידו היה הנס הראשון שנבקעו המים, ואז התעורר רוח קדים עזה אשר החריב את מי הים כמ&quot;ש הלא את המחרבת מי תהום רבה, שלשון חרב אינו מורה על
היובש לבד רק משתתף עם חורב שמורה על החורבן וההשחתה שנשבת סדר הים ומרוצת מימיו ע&quot;י הרוח העז, כמ&quot;ש חורב על מימיה ויבשו (ירמי' נ), ונהר יחרב ויבש, (ישעי' יט)
בגערתי אחריב ים (שם נ), ר&quot;ל אקלקל סדרו ואמעיט מימיו, ועז&quot;א וישם את הים לחרבה ובכח נטית יד משה נחצו המים לשנים והיה דרך באמצע וזה נס אחד, ובאשר לפי הטבע
יחזרו המים שבשני הצדדים אל הדרך שביניהם, היה פעולת הרוח הקר הנושב שנקפאו המים שמכאן ומכאן ונעשה חומה של קרח מכאן וחומה של קרח מכאן ושתי החומות האלה
סגרו בעד המים שלא ישובון אל האמצע וזה נס ב', ובאשר הים עמוק מאד והגם שנחרבו מי הים א&quot;א לרדת מן שפת הים אל התהום כי התהום עמוק עמוק מאד, היה הנס שאמר
ראב&quot;י שהוגבה קרקע התהום למעלה שוה לשפת הים עד שנעשה דרך ישר ושוה, וכבר בארתי זה בפי' ישעיה (סי' סג) ועז&quot;א ויבואו בני ישראל בתוך הים שהיל&quot;ל וירדו לתוך הים,
מבואר שלא ירדו לעומק תהום רק באו במישור שוה. והנה בעת שהוגבה קרקע התהום למעלה לא הוגבה הדרך שבאמצע לבד רק עמו הוגבהו גם שני החומות שנעשו משני
הצדדים מן מי הים הנקפאים, נמצא היה דרך ישר רחב מאד ומשני צדדיו היו חומות ממים נקפאים מזהירים כזכוכית כמ&quot;ש באדר&quot;נ בנס ח' ט' י', ובאשר קרקע התהום שקפא וצף
למעלה היה חרבה לא יבשה, ר&quot;ל שהיה לח ומלא טיט היון וגומות מלאים מים, היה הנס שנעשה יבשה כגריד, כי הרוח העז הקפא גם את קרקע התהום שעלה למעלה רק שלא
נקפא לחתיכה אחת של קרח רק לחתיכות חתיכות דבוקים זה בזה וזה על גב זה כמ&quot;ש באדר&quot;נ בנס ג' ה' ו', ועז&quot;א שיבאו ביבשה. והנה לא נבקע כל הים בפעם אחת רק המקום
שנכנסו בו ישראל נקפא וכל שנכנסו יותר בים כן נקפא חלק גדול במקום מהלכם והמותר היה עדיין ים, ועז&quot;א בתוך הים ביבשה, שהיה ים טרם שנכנסו במקום הזה ותיכף שרצו
לכנוס בשטח ההוא נעשה יבשה, וכ&quot;ז נעשה לצורך ישראל, ואח&quot;ז יבוארו יתר הנסים שנעשו לצורך טביעת המצריים:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ואני הנני מחזק}}. ה' הוסיף עוד נסים לבל ירגישו המצרים כלל שמקום זה הוא מקום ים ומי תהום רבה, כמו שיתבאר אחר זה כי חשבו שהולכים ביבשה, וירדפו אחריהם,
ועי&quot;כ ואכבדה בפרעה שיראו איך נפרע ה' ממנו מדה כנגד מדה בדבר אשר זדו עליהם וזה כבוד השי&quot;ת:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|וידעו מצרים}}. כי אחר שיצאו ישראל חזרו ופקרו ויאמרו לא ה' פעל כל זאת:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויסע}}. הנה היה צריך שלא יקרבו מחנה מצרים אל מחנה ישראל טרם נקרע הים ונכנסו ישראל לתוכו, ב] היה צריך שלא יראו המצרים שנקרע הים בנס וישראל נכנסים לתוכו והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שאז לא היו נבערים מדעת לכנוס למקום הנורא ההוא, ג] היה צריך שגם בעת שיבאו מצרים בתוך הים לא ירגישו שהם בתוך הים רק יחשבו שהוא יבשה, וזה לא היה אפשר בעוד שעמדו שני החומות מימינם ומשמאלם שאז היו רואים שיש כאן מעשה נסים, וע&quot;כ היה צריך שבעת שנכנסו מצרים נסתלקו החומות ולא ראו רק כר נרחב וארץ מישור ולא עלה על דעתם כלל שהיה בכאן ים ומים, וזה הציע פה, כי בעת ההיא שנכנס הלילה היה עמוד האש שלוח מאת ה' להאיר להם ובא כדרכו לילך לפניהם, ועמוד הענן היה מוכן להסתלק, ויסע מלאך האלהים, שהוא עמוד האש שהולך עתה לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם והיה מצבו אחורי מחנה ישראל, ויסע עמוד הענן שהיה מוכן להסתלק בעת ההיא, עתה לא נסתלק רק ויעמוד מאחריהם ר&quot;ל שעמד ולא הלך כדרכו להסתלק וללכת מאתם, וממילא עמד אחורי עמוד האש שהוא אצל מחנה
מצרים:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויבא}}. עמוד הענן בא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל והאפיל על המצריים שלא יראו את עמוד האש ואת מחנה ישראל, שאם היו רואים עמוד האש עומד לפניהם היו
יראים לצעד הלאה, רק שעמוד הענן החשיך להם כמ&quot;ש (יהושע כד) וישם מאפל ביניכם ובין המצרים, ויהי הענן והחשך למצרים ע&quot;י חשכת הלילה בצרוף חשכת הענן שכסה נוגה
של עמוד האש, ויאר את הלילה, לישראל האיר עמוד האש ביתר שאת, ממה שהאיר תמיד כדי שיהיה אור בכל המחנה, ועי&quot;כ לא קרב זה אל זה כל הלילה, ומה שבא עמוד האש
מאחריהם ולא לפניהם, היה צריך כדי שע&quot;י ימסו שני החומות שעמדו משני הצדדים כמו שיתבאר:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויט משה את ידו}}. היה בכאן שני ענינים, א' נעשה ע&quot;י משה שהטה ידו, וא' נעשה ע&quot;י ה' שהוליך את הים ברוח קדים עזה, ומפרש שע&quot;י שהוליך ה' את הים ברוח קדים שם
את הים לחרבה, וע&quot;י נטית ידו של משה נבקעו המים, ר&quot;ל שהמים נתבקעו ונחצו לשנים, אבל הלא ישובו ויתאחדו, וע&quot;ז היה הרוח מאת ה' שהחריב את הים וקלקל סדרו שהרוח
לא הניח המים להתאחד רק נצבו כשתי חומות, וגם ע&quot;י שהיה רוח קר מאד נקפאו המים שבשני הצדדים של הבקיעה ועמדו כשתי חומות של קרח עד שהיו כקיר וכחומה חוצצת
בין הים שמשני הצדדים ובין הבקיעה שבאמצע, ובמ&quot;ש ששם לחרבה, כלל ג&quot;כ מה שנקפאו המים שבצדדים ושבתהום להיות חרבה ויבשה:&lt;קטע סוף=כא/&gt;
(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויבאו}}. במ&quot;ש {{צ|ויבאו}} ולא אמר וירדו, באר הנס הנזכר למעלה (פ' טז) שאחר שנבקע הים ושני הצדדים נקפאו כשתי חומות של קרח וקפאון, הוגבה התהום שבמקום הבקיעה
עם שתי החומות של קרח שמשני הצדדים ועלה למעלה עד שלא הוצרכו לרדת לעומק מצולה רק לבא בדרך ישר כי היה שוה עם היבשה שאצלו על שפת הים, ובאר שבאו בתוך
הים ביבשה, א' שבאו ביבשה, כי התהום שהוגבה למעלה נעשה יבשה כי הטיט הלח והביצה נקפא ונעשה כגריד, ב] שלא נבקע כל הים בפעם א' רק במקום שעברו בו ישראל נעשה
יבשה וביתר מקומות היה עדיין ים, עד שבבואם באו בתוך הים וכרגע בואם נעשה יבשה, והמים להם חומה, כמו שבארתי שהתהום שהוגבה למעלה הוגבה עם שתי החומות
שנעשו משני צדדיו, אמנם באר שהיתה החומה רק מימינם ומשמאלם לא מאחריהם, כי תיכף שעבר האחרון בישראל ממקום ההוא בא לשם עמוד האש שהלך אחרי מחנה ישראל
וע&quot;י חום אשו נמסו חומות הקרח שבשני הצדדים, ומטעם זה הלך עמוד האש לאחריהם ולא לפניהם, כדי לסלק שתי החומות טרם שיגיעו מצרים שמה ויראו שתי החומות וימנעו
מלעבור במקום הזה:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|וירדפו מצרים}}. כי חשבו שהוא יבשה, כי הדרך היה רחב מאד ולא ראו את הים כלל, ובא תחלה כל סוס רכב פרעה ואח&quot;כ רכבו ופרשיו עד שכולם נכנסו אל תוך הים, כי
באמת היה זה מצולת ים:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויהי באשמרת הבקר}}. שאז הגיעה העת שילך עמוד הענן אצל ישראל ושיסתלק עמוד האש, החליף עמוד האש את מקומו שהיה מאחרי מחנה ישראל ונכנס לתוך מחנה
מצרים רק שהי' בלול עם עמוד הענן והשקיף אל המחנה כמשקיף מן החלונות. ויהם את מחנה מצרים נעשה מהומה ומבוכה ביניהם. כי אז הרגישו כי בא ה' אל המחנה ללחום
עמהם:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויסר}}. והעמוד באשו שרף את אופני המרכבות שהיה מעץ, וגם על ידו נמס הגליד שבקרקע שהיה קרח וקפאון ונעשה לח וטיט היון, ועי&quot;ז וינהגהו בכבדות, כי תחלה בלכתו
אחרי ישראל לא המיס רק את החומות של קרח שבשני הצדדים ולא שלט על הקרקע ועתה המיס גם את הקרקע שתחת רגליהם, ועי&quot;כ הרגישו כי ה' נלחם בשביל ישראל ורצו
לנוס בחזרה:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויאמר ה' נטה ידך}}. כמו שבדבר ה' הוחק חק טבעי למים שירדו במורד, כן בעת קריעת ים סוף חק בם חוק אחר שיתיצבו כמו נד ושהתהום יצוף למעלה, ובשעה ההיא היה
כן הטבע שלהם, וע&quot;כ אמרו חז&quot;ל שכל מימי בראשית נבקעו, כי בעת ההיא הוחק חק טבעי לכל מימי בראשית להבקע, וכשהיה צריך שישובו המים היה צריך לבטל חק זה החדש
ולתת לים חוקו שיהיו מימיו מוגרים במורד, והיה זה נס שני שוה אל הנס הראשון, והיה צריך שנית נטית יד משה אשר הוליך ה' לימינו זרוע תפארתו:&lt;קטע סוף=כו/&gt;
(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|וישב הים}}. ים סוף היה מזרחי אל ארץ מצרים כמ&quot;ש בפ' בא שרוח הקדים נשא את הארבה אל מצרים ורוח ים נשא אותו ויתקעהו ים סוף, נמצא שישראל והמצרים נכנסו
בים סוף בצד המזרחי והלכו בו ממזרח למערב, וכיון שנכנסו כל מצרים לתוך הים, והתרחקו משפת הים המזרחי לצד מערב, שב הים לפנות בקר היינו בצד המזרחי [שהוא צד הבוקר והזריחה] לאיתנו, וגם כולל בזה שהיה בעת הבקר, נמצא שבצד המזרח ששם נכנסו שב הים למקומו, וכאשר נסו מצרים לחזור למקומם לצד מזרח, פגעו במי הים שסגר
לפניהם הדרך בצד השפה, וז&quot;ש ומצרים נסים לקראתו, שנסו לקראת השפה ששם כבר שבו מי הים, ועמדו במקומם כעומד על אי המוקף מן הים סביב סביב, ואז וינער ה', ר&quot;ל שאז
נשבר התהום שהוא הקרקע שעמדו עליו שהיה רצוף מאבני קרח דבוקים איש אל אחיו כנ&quot;ל, וכאשר נמס הקרח נרפו האבנים מחבורם ומצרים העומדים עליהם נפלו אל המצולה
והאבנים נפלו עליהם ושברו ראשיהם, ועז&quot;א וינער ה' את מצרים, שפעל נער בא על המנער ושופך דבר המונח תוך דבר על דבר, כמו התנערי מעפר (ישעי' נב), גם חצני נערתי
(נחמיה), והוא מציין נפילתם מן הקרקע אל הים שהתהום נער אותם מעליו כמנער את הבגד מן האבק, ועז&quot;א באבות דר&quot;נ שהמים העליונים ומים התחתונים היו מנערים את
המצריים מאלו לאלו, כי תחת התהום שהוגבה למעלה היה מי הים ששבו למקומם, והמים העליונים הם המים שנמסו מן קרח התהום שהוגבה למעלה נערו אותם אל מים
התחתונים שתחת קרקע התהום המוגבה:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|וישובו המים}}. אחר שנער אותם ונפלו מן המסלה לעומק תהום רבה ואבני התהום רצצו ראשיהם, שבו המים של כלל הים ויכסו את הרכב וגם כל חיל פרעה:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ובני ישראל}}. בעת ששבו מי הים בצד המזרחי שהלכו בו המצריים, היו ישראל הולכים עדיין בים בצד השני, ולא נשתנה אצלם דבר רק נגד מה שאמר תחלה שהלכו בתוך
הים ביבשה, שבעת שהתחילו לכנוס היה ים וברגע שנכנסו נעשה יבשה, היה עתה בהפך, שבצד שהלכו אליו נעשה יבשה ובצד שאחוריהם ששם היו המצריים כבר שב והיה ים,
ועז&quot;א ביבשה בתוך הים, ובכ&quot;ז היו המים להם חומה בכ&quot;מ שהלכו, ועתה לא נמס החומה כי לא הלך אחריהם עמוד האש, ולא היה צריך לרמאות את המצריים:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ויושע ה'}}. העיד הכתוב כי עד עתה לא נושעו מיד מצרים תשועת עולמים, כי המכות לא פעלו עליהם רק לפי שעה, וכמו שמבואר ממה ששבו וירדפו אחריהם, וע&quot;י נסי הים
ומפלתם לא הרימו ראש להלחם עם ישראל עד ימי שישק שמסרם ה' לידו בחטאם, ועז&quot;א ויושע ה' ביום ההוא. וירא ישראל, שישראל לא ידעו כלל שמצרים רודפים אחריהם בים,
כי עמוד הענן שמאחריהם הפסיק שלא יכלו לראות מה שאחריהם, וחשבו שהמצריים שראו בקיעת מי הים שבו לארצם, רק כשיצאו ועמדו על שפת הים אז ראו את מצרים, אבל
לא ראום חי רק מת כמ&quot;ש לא תוסיפו לראותם, וממה שלא אמר וירא ישראל על שפת הים את מצרים מת אמרו חז&quot;ל שהים פלט אותם ליבשה וראו שהם שוכבים מתים על שפת
הים:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|וירא ישראל}}. עד עתה ראו יד ה' שקרע הים לפניהם להצילם, ועתה ראו הנסים שעשה ה' להטביע את המצריים ולסמא את עיניהם שלא ידעו כלל שנכנסים למקום הים,
וייראו העם את ה' עד עתה יראו מה' יראת הגמול והעונש, שבזה בא פעל ירא מקושר עם מ&quot;ם, ועתה יראו יראת הרוממות שזה מקושר עם מלת את כמ&quot;ש בכ&quot;מ, ויאמינו בה'
ובמשה עבדו, אמונה שאחריו למ&quot;ד מציין שמאמין אל מה שאומר לו לפי שעה, ואמונה שאחריו ב' מציין שמאמין בהעצם עצמו ובכחו, שהוא האמונה לעולם, כמ&quot;ש וגם בך יאמינו
לעולם, ועד עתה נמצא בין העם ההמונים שלא הכירו גדולת ה' וחשבו שעקרי הדברים נעשו ע&quot;י משה וחכמתו והאמינו במשה ולא בה', גם נמצא ביניהם מי שהאמין בה' ולא
במשה, שחשבו שדברים רבים מוסיף משה מדעתו, כמ&quot;ש מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, ועתה גם העם ההמונים כלם יראו יראת הרוממות והאמינו בה' ושמשה הוא עבדו
נאמן ביתו:&lt;קטע סוף=לא/&gt;</text>
      <sha1>sho397bk734q9sb2m95bbftzcl54215</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>356165</id>
    <revision>
      <id>1416985</id>
      <parentid>1399854</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:35:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="23600" xml:space="preserve">(א) השאלות (א - ד)
למה ספר שהי' במדבר סיני באהל מועד והלא ידענו זאת שעד עשרים באייר חנו במדבר סיני ושמעת שהוקם א&quot;מ לא נדבר עמו רק מאהל מועד. למה מנה אותם עתה שנית והלא
זה מקרוב מנה אותם ולדעת רש&quot;י היו שני המנינים בשנה אחת והיו מנינם שוה. ולמה כפל במספר שמות לגולגלותם וכפל שנית כל יוצא צבא תפקדו לצבאותם. ולמה במנין
הקודם לא נזכרו כל התנאים האלה. ולמה במנין הקודם מנה אותם משה לבדו ובמנין הזה צרף אליו את אהרן והנשיאים:

{{צ|וידבר ה' אל משה}}, הנה במנין זה נבוכו המפרשים שבשנה ראשונה לצאתם מא&quot;מ אחר יוה&quot;כ נמנו ע&quot;י שקלים שנתנו לתרומת המשכן והיה מספרם שש מאות אלף וג' אלפים
וחמש מאות וחמשים. ובמנין הזה שנמנו בשנה שני' באחד באייר היו ג&quot;כ כמספר הזה, ואיך אפשר שהיה מספרם שוה וא&quot;א שלא היו בשעת מנין הראשון בני י&quot;ט שנה שלא נמנו
ובשנה שני' נעשו בני כ&quot;ף, ורש&quot;י ז&quot;ל השיב ע&quot;ז בפ' תשא שלענין שנות האנשים נחשב השנה מתשרי שהוא שנת עולם והיו שני המנינים בשנה אחת אף שהיתה שנה שני' למנין
יצ&quot;מ שהוא מניסן, וכבר הבאתי בפ' פקודי שלפ&quot;ז צ&quot;ל שגם במנין הראשון לא מנה משה את הלוים, שמעת העגל נדחו הבכורים ונבררו הלוים כמו שפרש&quot;י על מלאו ידכם היום לה'
וע&quot;כ היו שני המנינים שוה, ודעת הרמב&quot;ן שבמנין הראשון נמנה גם שבט לוי ולא במנין השני ומה שחסר במנין השני ע&quot;י שהוציא את שבט לוי מן המנין נשלם באלה שהגיעו במנין
השני לשנת העשרים שלדעתו נחשב השנה לכ&quot;א מיום לדתו, ואירע הדבר שנתרבו בני עשרים על המנין הראשון כמספר שחסר ע&quot;י הלוים, ודעת הרלב&quot;ג שבשני המנינים לא נמנו
שבט לוי רק שהאנשים שהיו קרובים לעשרים שנה היו שוי המספר להאנשים שהיו קרובים לס' שנה והיה זה בהשגחת ה' שכולם האריכו ימים וראיתי במד' רבה (פ&quot;א) באר בפי'
כדעת רש&quot;י שלא מנו להם השנה מניסן או מיום לדתן רק מתשרי כדעת רש&quot;י, והרמב&quot;ן הקשה על רש&quot;י, איך אפשר שלא מת אחד מהם בשנה זו והא כתיב ויהי אנשים אשר היו
טמאים לנפש אדם, ואין זה פלא דהא כבר הבטיחם ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם שלפי פירושי שם היה זה הבטחה שע&quot;י הפקידה ותרומת השקלים לא יהיה בהם נגף ונתקיים
שלא מת שום אחד מהם במשך זמן שבין מנין הראשון למנין השני, ומ&quot;ש ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם כבר אמרו ע&quot;ז בסוכה (דף כ&quot;ה) מי היו נושאי ארונו של יוסף היו
רע&quot;א מישאל ואלצפן היו, ששאלה זו מי היו נפלאת מאד הלא יצויר שמת אחד מן העם, ומזה ראי' שהיתה דעת חז&quot;ל כדעת רש&quot;י ששני המנינים היו בשנה אחת, ומבואר בכתוב
שלא מת אחד מן העם אחר שהיו המנינים שוה וע&quot;כ שואל מי היו, וגם ר' יצחק שאומר שם טמאי מת מצוה היו סובר שלא מת אחד מבני ישראל ופי' שמת אחד מן הגרים שלכן
הי' מת מצוה כי לא היו לו קרובים שיטמאו לו. ובמנינים האלה לא נמנו הגרים ויצויר שמתו אנשים מהם, שההבטחה שלא יהיה בהם נגף לא נאמר רק לבני ישראל לבד לא לגרים.
ומה שהק' הרמב&quot;ן עוד ממ&quot;ש בערכין (דף יח) דשנה שבבן ובבת בעינן מע&quot;ל למאי הלכתא לעירכין משם דכתיב ומעלה וגם כאן כתיב ומעלה, למ&quot;ש התוס' שם (דף י&quot;ט ד&quot;ה לעירכין)
לק&quot;מ עיי&quot;ש, ואדרבה לדעת הרמב&quot;ן קשה הלא במנין שהותחל בא' לחדש לא נגמר ביום א' ונמשך כמה ימים כמו שיתבאר וא&quot;כ בימים שבינתים נתוספו בכל יום אנשים שהגיעו
ביום ההוא לשנת העשרים ונתבלבל מנין הראשון בכל יום, אולם אחר שהחזקנו כדעת רש&quot;י יקשה הלא כלל המנין היה ללא צורך אחר שנמנו בשנה זו וכולם ידעו שלא מת א' מן
המנוים ולא נמצאו טמאים לנפש אדם רק נושאי ארונו של יוסף או טמאי מ&quot;מ, א&quot;כ למה נצטוה למנותם שנית, לכן בא הכתוב להודיע צורך המנין הזה שבו התעלו ישראל על מנין
הקודם בכמה ענינים כמו שית', והקדים לאמר שהיה הדבור {{צ|במדבר סיני באהל מועד }}להודיע שהדיבור הזה אף שהיה במדבר סיני כמו דבור של כי תשא התעלה מצד שהיה
באהל מועד והראשון הי' בהר סיני, ומעת שהוקם האהל מועד נתעלו ישראל במדרגתם והוצרך מנין אחר כדי ליחסם על משפחותם לבית אבותם שאין השכינה שורה אלא על
משפחות מיוחסות מישראל, ולעשותם דגלים כעין דגלי מלאכיו במרכבה העליונה כי מעתה דגלו עליהם אהבה בד' מחנות הסובבים משכן כבודו למטה כעין ד' מחנות הסובבים את
כבודו למעלה, והיה באחד לחדש השני כי בחדש הראשון הוקם המשכן וי&quot;ב ימים היו טרודים בחנוכת המזבח ואח&quot;כ היו ימי הפסח, ובאחד לחדש השני שהיו עתידים לנסוע משם
אל ארץ ז' עממין בעשרים לחדש, שיער כי המנין וההתילדות על משפחותם וסדור הדגלים ימשך עשרים יום וע&quot;כ התחיל למנותם, ובמד' רבה אמר ע&quot;ז כשהקב&quot;ה בא לגדל את
ישראל מודיע באיזה יום באיזה חדש באיזה שנה באיזה אופטיאה כי הזמן והמקום היו עוזרים לזה ובמנין זה בא לגדל את ישראל כמו שית':

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|שאו את ראש כל עדת בני ישראל}}, באשר המנין הקודם לא היה תכליתו רק לדעת מספרם, ולא נתיחסו אז על משפחותם ושבטיהם, כי כולם עברו ע&quot;י מונה ונתנו
שקליהם בערבוביא ולא שאלו אותם לא על שמותם ולא מאיזה משפחה ושבט הוא, ולא אם הוא ראוי לצאת בצבא או לא וכ&quot;ש שלא הקפידו על סדר דגלים ולא היו זקניהם
בראשיהם, שכבר בארתי (ויקרא ס' רמ&quot;א) שיש הבדל בין שם בני ישראל ובין שם עדת ב&quot;י, שבשם עדה לא נקראו רק כשזקניהם בראשיהם, ופה הקפיד שיהיו זקניהם בראשיהם
ועז&quot;א: {{צ|שאו את ראש כל עדת ב&quot;י}}, זאת שנית שבמנין הקודם לא נתיחסו על משפחותיהם ובמנין הזה צוה שיהיו {{צ|למשפחותם לבית אבותם }}שהיה צריך ליחס כל אחד,
והתיחסו מלמטה למעלה תחלה באו כל אנשי המשפחה והתיחסו על משפחותם ואח&quot;כ התיחסו המשפחות התחתונות אל משפחות עליונות ואח&quot;כ אל בתי האבות ואח&quot;כ אל
השבט, וכמו שבארתי זה בפרטות בהתו&quot;ה (בא סי' י&quot;ז) וכמ&quot;ש חז&quot;ל שאין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות, ומפני שעתה רצה להשרות שכינתו עליהם בקביעות הוצרכו
להתיחס וכמ&quot;ש במ&quot;ד שהשיב השי&quot;ת לעו&quot;ג שרצו להעשות דגלים הביאו ספרי יוחסין שלכם: [ג] {{צ|במספר שמות }}שכל א' הגיד את שמו וכתבו על ספר ואח&quot;כ מנו את השמות
וידעו כמה אנשים יש: [ד] {{צ|כל זכר לגלגלותם }}שחוץ מזה עברו האנשים בעצמם לפני משה ומנו אותם לגלגלותם [ומסתמא נתנו שקלים כמ&quot;ש בסדר כי תשא], והטעם שהיה
ספירה כפולה מספר שמות וגלגולת התבאר במד' (הובא בילקוט תהלים) מונה מספר לככבים אלו השבטים, הככבים הללו כשהם יוצאים אין יוצאים אלא בשמות שנא' לכולם
שמות יקרא ובכניסתם נכנסים במנין שנאמר מונה מספר לכוכבים כך השבטים כשנכנסו למצרים נכנסו במנין בשבעים נפש וכשיצאו שש מאות אלף רגלי, ועד שלא ירדו נתפרשו שמותם ואלה שמות ב&quot;י, ר&quot;ל שהככבים לפי מה שנשקיף עליהם שכולם בכלל מתאחדים להיות כאיברים וגידים של האיש הכולל דהיינו של העולם הגדול בכללו שנחשב כאיש אחד
ונקרא האדם הגדול. כמו שגוף אדם פרטי צריך שיהיו בו רמ&quot;ח איברים ושס&quot;ה גידים. כן האדם הגדול שהוא העולם צריך שיהיו בו ככבים כמספר שהם נמצאים ואם יחסר א' מהם
הרי חסרון ומום כולל בכלל האדם הגדול שהוא העולם כחסרון אבר או גיד באדם הקטן, וזה קורא בהככבים בכניסתן היינו לפי ההשקף שהם נכנסים בכלל בנין העולם להיות חלק
מחלקיו ואבר מאיבריו, וכמו שהרמ&quot;ח איברים שבאדם יש לכל אחד פעולה מיוחדת משונה מפעולת זולתו כך יש לכל ככב פעולה מיוחדת ומשונה מזולתו שלפיהו יש לכ&quot;א שם
מיוחד לפי פעולתו, למשל מאדם לשפוך דם צדק לפעול צדקות, ועז&quot;א כשיוצאים יוצאים בשמות היינו כשיוצאים לפעול פעולות יוצאים בשמות, ועל כללותם אמר מונה מספר
לככבים ועל פעולתם כ&quot;א ביחוד אמר לכולם שמות יקרא, וכן ישראל בכללותם שיהיו אומה אחת מוכנת להיות מרכבה לשכינת ה' נכנסו במנין, ר&quot;ל שע&quot;ז צריך מנין הכולל שהמנין
הפחות הם שבעים נפש והמנין הגדול הוא ששים רבוא כמ&quot;ש האר&quot;י ז&quot;ל בס' הגלגולים, אמנם בפרטותם כל איש ואיש י&quot;ל תכונה מיוחדת וסגולה פרטית שעפ&quot;י בשמות נקראו,
וע&quot;כ נמנו במספר שמות שכ&quot;א יש לו ענין אחר וקדושה מיוחדת וגם נמנו לגלגולת שמורה על המנין הכולל:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|מבן}}, [ענין ה'] שבאשר בעת ההוא היו מוכנים לכנס לארץ והיה צריך לדעת מספר צבא המלחמה ולסדרם בדגלים כמחנה ההולכת למלחמה שמסודרים במערכה איש על דגלו
ותחת שרי אלפים ושרי מאות היה צריך מנין אחר לדעת מי הראוי לצאת בצבא ולתכלית זה מנו {{צ|מבן עשרים שנה כל יוצא צבא}}, היינו שראו אם הוא גבור חיל ראוי לצאת
לצבא ואם אינו בע&quot;מ וחלש, והגם שאז היו כולם אנשי חיל שלמים וגבורים שכל ב&quot;מ נתרפאו בעת מ&quot;ת כמ&quot;ש חז&quot;ל זה היה ענין נסיי, והעברת המנין היה כפי הטבע שנצטוו
להשגיח ע&quot;ז אם כ&quot;א ראוי לצאת לצבא, והתנה שיהיו רק {{צ|בישראל }}לא מן הגרים, ולפי השקף זה לא מנה את השבטים כסדר תולדותם רק כפי סדר הדגלים כמו שית' ועז&quot;א
{{צ|תפקדו אותם לצבאותם}}. שצבא המלחמה היה איש על דגלו, וי&quot;ל שבסדר זה סדר ג&quot;כ את כולם לפי סדר יוצאי צבא שהיו ממונים עליהם שרי אלפים ושרי מאות ותחת כל שר
חנו אנשיו המופקדים תחתיו, ועז&quot;א תפקדו אותם לצבאותם שע&quot;כ תפס לשון פקידה שמציין ג&quot;כ המינוי שכ&quot;א חנה תחת השר הממונה עליו, ועתה באר עוד הבדל בין המנין הקודם
שהיה ע&quot;י משה לבדו ומנין זה היה על ידי {{צ|משה ואהרן}}:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ואתכם יהיו איש איש למטה}}, באשר היו מוכנים לכנס אל הארץ והארץ תתחלק לפי האנשים שיש בכל שבט כמ&quot;ש לרב תרבו נחלתו, היה צריך שכל הנשיאים יהיו
מקובצים וישגיחו על המנין שלא יתערב שבט בשבט אחר. וכן באשר הם היו ג&quot;כ שרי האלפים היו מסדרים אותם לצבאותם ועז&quot;א הטעם {{צ|איש ראש לבית אבותיו הוא}}:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|אלה קריאי העדה}}, באר הטעם מה שבחר באנשים האלה שזה: [א] מפני שהיו קריאי העדה ר&quot;ל ראשי סנהדראות, שבדברים גדולים היה צריך שיהיו עפ&quot;י מלך ונביא וכ&quot;ג
וסנהדרין והיה משה המלך והנביא ואהרן הכ&quot;ג והנשיאים היו ראשי סנהדרין כי סתם עדה הוא כשהסנהדרין בראשם: [ב] מצד שהם {{צ|נשיאי מטות אבותם }}והם היו מזומנים
לחלק את הארץ לפי מספר אנשי השבט [כנ&quot;ל פסוק ד']: [ג] מצד שהם {{צ|ראשי אלפי ישראל }}והיו צריכים לסדר צבא המלחמה כא' תחת שר האלף שלו [כנ&quot;ל פסוק ג']:&lt;קטע סוף=טז/&gt;
(יז - יח) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויקח משה}}, ספר שמשה נזדרז לקיים מצות ה' תכף ביום הציווי, אם במה שלקח י&quot;ב הנשיאים אם במה שהקהילו את כל העדה וכ&quot;ז היו באחד לחדש השני ביום הציוי,&lt;קטע סוף=יז/&gt;
{{צ|ויתילדו }}שכ&quot;א ברר את יחוסו והתחילו מן משפחות התחתונות ועלו למעלה עד בית אבותם ולכן אמר {{צ|למשפחותם לבית אבותם }}כמ&quot;ש בפ' בא (ס' י&quot;ז) 
וכן קיים שני
התנאים שיהיו במספר שמות וגם לגלגלותם כנ&quot;ל, וכ&quot;ז התחילו באותו יום ומובן מעצמו שכ&quot;ז לא נגמר ביום אחד, ולכן אמר:

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויפקדם במדבר סיני}}, ר&quot;ל שבעשרים יום שחנו עדיין במדבר סיני נגמר המנין, והנה בתחילה התעסקו במנין ואחר שגמרו המנין התחילו שנית לסדרם לפי הדגלים ולסדר
הצבא תחת שרי האלפים והמאות כמ&quot;ש תפקדו אותם לצבאותם ועז&quot;א ויפקדם שזה נקרא פקידה כנ&quot;ל, וכ&quot;ז נגמר במדבר סיני קודם שנסעו משם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;
(כ - מב) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;השאלות (כ - נד)
למה הוסיף אצל שמעון מלת פקודיו ולמה אמר בכולם לבני ואצל נפתלי אמר בני:
למה כפל ויהיו כל פקודי בני ישראל ויהיו כל הפקודים:
למה כפל את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא. ולמה כפל ב&quot;פ שיחנו סביב למשכן ועוד כפל ענינים במאמר זה:
{{צ|ויהיו בני ראובן}}, מבואר שמנאם לפי סדר הדגלים וא&quot;כ היו ראוי להקדים דגל מחנה יהודה שנסע ראשונה רק מפני שראובן הוא הבכור חלקו לו כבוד להקדים את דגלו במנין
הזה וז&quot;ש {{צ|ויהיו בני ראובן בכור ישראל}}, ואמר אצל ראובן ושמעון כל זכר לגלגלותם ולא אמר כן ביתר השבטים שסמך ע&quot;מ שאמר זה בשנים הראשונים, ומה שהוסיף גבי
שמעון מלת {{צ|פקודיו }}י&quot;ל מפני שפעם ראשונה נמנו במצרים ושם היה לכל שבט מנין אחר, אבל שבט שמעון לא נתוסף מנינו על מנין מצרים, כי מתו מהם בחטא העגל כמנין
שנתוספו בשנה שני' מן אלה שנעשו בני עשרים, לז&quot;א פקודיו, ר&quot;ל שהיו כפי מנין הראשון, ואמר בכולם לבני שמעון לבני גד, רק אצל נפתלי אמר בני נפתלי בלא למ&quot;ד, כי אחר
שנמנו י&quot;א שבטים ידעו ממילא מספר בני נפתלי ע&quot;י המנין הקודם שנמנו ממחרת יוהכ&quot;פ בשנה זו, אחר שלא מת אחד מהם כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(מד) 
&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{צ|אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל}}. מודיע ששנים עשר הנשיאים עסקו בכל הפקודים שלא תאמר שלא עסק כל אחד רק במנין שבטו לבד, כי
כולם השגיחו על מנין כל השבטים שלא ירבו מנין אישי שבט אחד יותר ממה שהוא ועי&quot;כ יגרע נחלת שבט האחר בחלוקת הארץ, ועז&quot;א {{צ|ונשיאי ישראל שנים עשר איש}}:&lt;קטע סוף=מד/&gt;

(מה - מו) 
&lt;קטע התחלה=מה/&gt;{{צ|ויהיו כל פקודי ב&quot;י. ויהיו כל הפקודים}}, תחלה משמיע החדוש שכל הנמנים לגלגולת היו כולם ראוים לצבא שלא היו בהם חלשים ובע&quot;מ עד שכל פקודי ב&quot;י היו
כל יוצאי צבא ר&quot;ל ראוים לצבא, ולא היה צריך שני חשבונות מנין הגלגולת לבד ומנין יוצאי צבא לבד, ועי&quot;כ היו כל הפקודים שש מאות אלף וכו' והיה רק מנין אחד:&lt;קטע סוף=מה/&gt;

(מז) 
&lt;קטע התחלה=מז/&gt;{{צ|והלוים למטה אבותם}}, ר&quot;ל הלוים בסבת מטה אבותם דהיינו נשיא המטה ממה שראו שלא נבחר נשיא מן הלוים שיעמוד אתם כשיפקוד את הלוים מזה הבינו שהם לא
יבואו במנין ב&quot;י, ולכן {{צ|לא התפקדו בתוכם}}, וכבר פי' ר&quot;ע ספורנו שמלת התפקדו בא מורכב מן הפעל והתפעל שר&quot;ל שלא הפקדו ע&quot;י משה ונשיאי המטות ולא התפקדו מעצמם
שימסרו מעצמם חשבון מנינם כי הבינו מעצמם שהם לא יבואו במנין זה:&lt;קטע סוף=מז/&gt;

(מח) 
&lt;קטע התחלה=מח/&gt;{{צ|וידבר ה'}}, אבל באשר היה משה מסופק אם ימנם בפ&quot;ע או לא א&quot;ל ה':&lt;קטע סוף=מח/&gt;

(מט) 
&lt;קטע התחלה=מט/&gt;{{צ|אך את מטה לוי לא תפקד}}, כבר בארנו שישראל נמנו בשתי השקפות, [א] שמנו אותם במספר שמות לגלגלותם, [ב] שעיינו שנית מי הראוי לצאת לצבא, וכן בני לוי נמנו
בב' השקפות אלה, [א] מה שמנו את כללותם מבן חדש ומעלה שעז&quot;א לקמן [ג טו] פקוד את בני לוי [ב] מה שמנה אותם מבן שלשים ומעלה שעז&quot;א [ד ב] נשא את ראש בני קהת,
ואמר לו ה' שבין הפקידה מבן חודש ובין נשיאת ראש מבן שלשים לא יהיו {{צ|בתוך בני ישראל }}רק בפ&quot;ע, ולכן אמר מלת {{צ|אך }}לא מלת רק, שמבואר אצלי תמיד שמלת {{צ|אך }}ממעט
במשפט הזה עצמו שבא בו מלת אך (אילת השחר כלל תקצ&quot;א), ר&quot;ל אך בתוך ב&quot;י לא תפקוד ולא תשא, כי תפקדם בפ&quot;ע:&lt;קטע סוף=מט/&gt;

(נ) 
&lt;קטע התחלה=נ/&gt;{{צ|ואתה הפקד את הלוים}}, באר הטעם שלא ימנו בתוך ב&quot;י כי הם מובדלים מישראל אם במנין לגלגולת כי הם הם נתונים לעבודת הקדש [ולבן בוכרי דפליג במתניתין
דשקלים וס&quot;ל דכהנים פטורים ממחצית השקל ה&quot;ה לוים כמ&quot;ש התוס' במנחות (דף כא) ובערכין (דף ד') ומפרש בירושלמי דשקלים שסובר שמ&quot;ש כל העובר על הפקודים היינו
הנמנים מבן עשרים והלוים לא נמנו], ואם במנין לצבא מלחמה הם יהיו מופקדים לצבא המשכן, וכן א&quot;צ למנאם לענין חלוקת הארץ שלא נטלו חלק בארץ וע&quot;כ א&quot;צ שישגיחו
ראשי המטות {{צ|על}} מנינם, לכן אמר {{צ|ואתה הפקד }}אתה לבדך, וחשב בזה ה' ענינים [א] שיהיו מופקדים {{צ|{{צ|על}} משכן העדות }}בעת עמדו במק&quot;א היו הם השוערים והשומרים, {{צ|על כל כליו ועל כל אשר לו }}על היין והסולת והבשמים והחביתין ולחם המערכת ועוד כמה דברים שחשב בדה&quot;א (סי' ט' כג), והראב&quot;ע פי' על כל כליו הארון והשלחן והמנורה ועל
כל אשר לו כלי הכלים ר&quot;ל המלקחים והמחתות והסירות ודומיהם. [ב] {{צ|המה ישאו את המשכן }}בעת הנסיעה וזה מצוה גם לדורות, {{צ|וסביב למשכן יחנו }}יל&quot;פ שר&quot;ל שבעת
הנסיעה יקיפו את המשכן, ואף למ&quot;ד כקורה היו מהלכים הלכו בני גרשון ובני מררי סביב העגלות:&lt;קטע סוף=נ/&gt;

(נא) 
&lt;קטע התחלה=נא/&gt;{{צ|ובנסוע}}, [ג] בעת הנסיעה והחניה יתעסקו בהקמתו ובפרוקו וזה נהג כל ימי המדבר:&lt;קטע סוף=נא/&gt;

(נב - נג) 
&lt;קטע התחלה=נב/&gt;{{צ|וחנו}}, [ד] שב&quot;י {{צ|יחנו איש על מחנהו}}, שכל שבט יחנה בפ&quot;ע וכל דגל בפ&quot;ע כ&quot;א במקומו והלוים יחנו סביב למשכן היינו בעת החניה שלמעלה דבר מעת הנסיעה ובזה
{{צ|לא יהיה קצף על ב&quot;י }}כי הלוים יהיו כמחיצה בין מחנה ישראל ובין המקדש, שהמקדש הוא כלב בבעל חי שממנו תוצאות חיים וסביב לו הריאה המגינה עליו וסביב לו האברים
החיצונים, [ה] {{צ|ושמרו הלוים }}כמ&quot;ש שהלוים שומרים בכ&quot;א מקומות:&lt;קטע סוף=נב/&gt;

(נד) 
&lt;קטע התחלה=נד/&gt;{{צ|ויעשו ב&quot;י}}, שחנו רחוק מן המשכן וכ&quot;א על מחנהו ונזהרו בכל הנז':&lt;קטע סוף=נד/&gt;</text>
      <sha1>c7ue0nylmssc24hmxwua9j2de7hwfvc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>356166</id>
    <revision>
      <id>1416986</id>
      <parentid>1399846</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:35:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6563" xml:space="preserve">(ב) השאלות (ב - לד, א - ד)

למה חזר המנין שנית והאריך במנינם והלא כבר באר מנין כל שבט ושבט, ולמה בכולם אמר ופקודיהם ובג' שבטים אמר ופקודיו. ולמה כפל אלה פקודי ב&quot;י כל פקודי המחנות ולמה
אמר שנית והלוים לא התפקדו שכבר אמר זה למעלה:
התחיל בתולדות אהרן ומשה ולא הזכיר רק את בני אהרן. ומז&quot;ש ביום דבר ה' אל משה, ומה שהאריך במ&quot;ש אלה שמות וכו' שכ&quot;ז אין לו צורך בכאן:

{{צ|איש על דגלו}}, אחר שגמר המנין התחיל לסדר את הדגלים, ואז נמנו שנית כמה יעלה לכל דגל, כי כבר עברו ימים מאחד לחדש השני שהתחיל המנין ובדרך הטבע ימותו מהם
אנשים בימים שבינתים, ונמנו שנית להראות נסי ה' ונפלאותיו שגם עתה אחר המנין לא נפקד מהם איש במשך ימים אלה ונתקיים שנית מ&quot;ש ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, כמו
שפרשתי שם במקומו, ובמנין הזה שהיה לצורך הדגלים לא צרף כל ראשי המטות רק משה ואהרן התעסקו בזה וכל נשיא עסק במנין בני שבטו, ואמר {{צ|איש על דגלו באותו}}
{{צ|לבית אבותם}}, ר&quot;ל שכל אחד היה לו דגל מיוחד וכל דגל היה לו אות מיוחד מתיחס {{צ|לבית אבותם}} 
כמו שפי' המפ' שיהודה הי&quot;ל על דגלו צורת אריה ועל דגל ראובן צורת אדם
ולאפרים שור ולדן נשר והיה דוגמת ארבע חיות שבמרכבה, והיה בכל דגל שלשה שבטים וכל שבט היה לו דגל מיוחד מתיחס אל אבני החשן כמ&quot;ש בתרגום יונתן, ומתיחס אל י&quot;ב
מזלות בעולם הגלגלים וי&quot;ב מחנות מלאכים בעולם המלאכים וכן למעלה למעלה, וכ&quot;ז מתיחס לבית אבותם שכל שבט י&quot;ל מעון מיוחד בעליונים, עוד צוה {{צ|שיחנו מנגד לאהל}}
{{צ|מועד }}רחוק מיל ושיהיו {{צ|סביב לא&quot;מ }}עד שאהל {{צ|מועד }}ששם יעידת השכינה היה כדוגמת הלב והשבטים כדוגמת הגוף המקיף רוח חיים השוכן באמצע:

(ג - לא) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|והחונים }}ודגל יהודה היה במזרח ועמו יששכר וזבולן. ודגל ראובן בדרום ועמו שמעון וגד, כי מבני לאה לא היו רק חמשה צרפו את גד שהיה בכור שפחת לאה, ולא צרפו
את ראובן ושמעון לדגל יהודה שהם היו גדולי האחים ולא יתכן שיהיו טפלים, וכתב הרי&quot;א שנבחר דגל יהודה ליסע ראשונה מפני שאנשיו היו רבי המספר מכולם. ואחריו היו אנשי
דגל דן רבי המספר מכולם, ויען שהסכנה מרחפת בעת מלחמה על ההולכים ראשונה ועל המאסף, לכן נבחרו יששכר וזבולון שהיו רבי המספר לדגל יהודה. ואחריו היה דן המאסף
שעליו יפול האויב מאחרי המחנה לזנב את כל הנחשלים כמ&quot;ש בפי' ירמיה (סי' ט') עמ&quot;ש מדן נשמע נחרת סוסיו, ומחנה שבדרום ושבצפון אינה בסכנה כל כך, ונבחר ראובן
למעלתו בצד ימין ואפרים מצד שמאל ודגל ראובן היה מרובה מדגל אפרים ולכן נשוה מספר להודיע הטעם שנסדרו הדגלים באופן זה שהיה לפי רובי האנשים בכל דגל, ומ&quot;ש
ביששכר וזבולון וראובן פקודיו, נראה שמודיע ששלשה נשיאים אלה מנו בעצמם את אנשיהם. ועז&quot;א {{צ|וצבאו }}של הנשיא {{צ|ופקודיו }}של הנשיא ויתר השבטים לא ספרם הנשיא
בעצמו רק הם מנו א&quot;ע:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ונסע אהל מועד}}, למ&quot;ד בירושלמי כקורה היו מהלכים נסעו דגל מחנה יהודה ואחריהם בני גרשון ומררי ואחריהם דגל ראובן ואחריהם הקהתים ואחריהם שני הדגלים וע&quot;כ
פי' הראב&quot;ע שמ&quot;ש בתוך המחנות היינו בין מחנה ראובן ומחנה יהודה, ורש&quot;י שפי' לאחר שני דגלים ע&quot;כ מפרש שמ&quot;ש ונסע א&quot;מ הוא הארון, ולמ&quot;ד בירושלמי כתבה היו מהלכים
הוא כפשוטו שר&quot;ל שבעת הנסיעה היו בתוך כמו בעת החניה, ולמ&quot;ד כקורה היו מהלכים צ&quot;ל שמ&quot;ש כאשר יחנו כן יסעו מוסב על מחנה ישראל כי הלוים לא נסעו כאשר חנו כמ&quot;ש
הראב&quot;ע ולמ&quot;ד כתבה היו מהלכים הוא כפשוטו שמוסב על כולם:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|אלה פקודי ב&quot;י}}, בא להראות תוקף הנס שלא מת אחד מכל ההמון הרב, זאת שנית שכל הפקודים לגלגולת היו ג&quot;כ פקודי המחנות לצבאותם שכולם היו ראוים לצבא ולא
נעשה אחד מהם בעל מום:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|והלוים}}, אמר זה שנית ללמד שאע&quot;ג שבמנין זה לסדר הדגלים לא היה להם הוכחה שלא יתפקדו ממה שלא יחד להם נשיא כי במנין זה לא היו נשיאי המטות בכ&quot;ז לא
התפקדו במנין זה מצד {{צ|שצוה ה' את משה }}שכבר נודע להם מ&quot;ש ה' למשה אך את מטה לוי לא תפקוד, ומזה ידענו ג&quot;כ שמ&quot;ש אח&quot;ז פקוד את בני לוי זה נאמר אחר שנסדרו
הדגלים בסוף העשרים יום:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ויעשו ב&quot;י}}, אמר זה להודיע שעשו גם בענין הדגלים כדבר ה' בין בעת החניה בין בעת הנסיעה, וממ&quot;ש {{צ|איש למשפחותיו }}מבואר שחוץ ממה שכל שבט חנה בפ&quot;ע כן כל
משפחה ומשפחה חנו בפ&quot;ע וכן כל בית אבותיו שכנו ביחד כ&quot;א ביחוד:&lt;קטע סוף=לד/&gt;</text>
      <sha1>0x9l674a9wjyavyfpiioryhgr7b4ho3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר יג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357036</id>
    <revision>
      <id>1416987</id>
      <parentid>1399857</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:35:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="28899" xml:space="preserve">(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - כא)

לאיזה צורך שלח משה מרגלים [אם כפי המבואר משטחות הכתובים] לראות העם היושב בה החזק הוא הרפה, והלא הוא עצמו אמר לישראל אתה עובר את הירדן לבא לרשת גוים
גדולים ועצומים ממך וכו', ובמ&quot;ת באר שישראל אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה, וא&quot;כ למה נכנסו אל תוך הארץ לא
היה להם ללכת רק על הגבולים לבד לראות באיזה מקום נוח לכבשה, ולמה נשלחו י&quot;ב אנשים וראשי אלפי ישראל הלא טוב יותר שילכו כל אנשים לבד שלא ירגישו בם יושבי
הארץ, בכאן משמע שה' צוה בשליחות המרגלים ובמשנה תורה אמר שישראל בקשו זאת, למה אמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר שנודע ששם היה המקום היותר קשה
לכבוש והי&quot;ל לכנס במקום הקל לכבוש משם, ומ&quot;ש וראיתם את הארץ אשר הוא יושב בה, ומה הארץ אין לו באור:&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{צ|שלח לך אנשים}}, כבר בארתי (בפ' מקץ) 
כי יש שני מיני מרגלים, [א] העם המבקשים להם מקום לשבת שולחים תחלה תרים לתור את הארץ הטובה היא אם רעה, [ב] אחר
ששבו התרים והודיעו להם שמושב הארץ טוב לפניהם והסכימו לרשת אותה ולכבשה אז שולחים מרגלים לראות את ערות הארץ, היינו שירגלו את המקומות שאין הארץ מבוצרת
שם כ&quot;כ לכבשה משם, הראשון נקרא תר והשני נקרא מרגל, כי התר מבקש את הטוב והמרגל מחפש את הרע ואת ערות הארץ, ויש הבדל בשליחותם, [א] את התרים ישלחו כל
העם כי להם נוגע הדבר, ואת המרגלים ישלח שר הצבא כי הדבר נוגע לו לדעת מאיזה מקום ילחם על הארץ ויכבשנה, ולרוב יעלימו תשובת מרגלים אלה מן העם לבל יגלה סתרי
המלחמה וסדריה שהם דברים המשומרים בסוד בין ראשי הצבא, [ב] אם כמה שבטים ישלחו תרים לראות את הארץ הטובה היא אם רעה אז כ&quot;א מן השבטים שולח איש מיוחד
מבני שבטו ואין שבט אחד סומך על שליח משבט אחר כי יצויר תהיה הארץ טובה לפני שבט אחד ורעה לשבט אחר, למשל ארץ מקנה היתה טובה לפני בני ראובן ובני גד, וארץ
ששם חוף אניות טובה לפני שבט זבולון אשר על חוף ימים ישכון. וכדומה, משא&quot;כ אם שולחים מרגלים לראות את ערות הארץ, ישלח שר הצבא מרגל אחד בעד כל השבטים, [ג]
שאם שולחים ע&quot;ד לתור את הארץ אם טובה היא או רעה שולחים נשיא השבט והחשוב שבהם שעליו יסמך לבם ויאמינו בדבריו ובמדעו לדעת הטוב לפניהם, לא כן אם שולחים
מרגלים לראות את ערות הארץ שולחים אנשים פחותים, שלכן מרגלים ששלח יהושע שהיה שליחותם לראות את ערות הארץ שלחם יהושע לא העם, ושלחם בשתיקה כמ&quot;ש
מרגלים חרש, כי זה נוגע לשר הצבא לבדו, ושלח רק שנים אנשים, לא איש אחד לשבט ולא הודיע שמותם כי אין נ&quot;מ מי היו. והנה מבואר במשנה תורה (דברים א') כאשר אמר
להם משה ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת
הערים אשר נבוא אליהן, שמזה מבואר שהיה דעתם לשלוח מרגלים לראות את ערות הארץ מהיכן קל לכבשה, לא תרים לראות הטובה היא אם רעה, כי כאשר אמר להם עלה רש
חשבו שיכבשוה ע&quot;י כבוש ותכסיסי מלחמה ובזה צריך לשלוח מרגלים לראות מקומות שאינם מבוצרים ושקל לכבוש משם, ובעיני משה הוטב הדבר באשר חשב ג&quot;כ שיהיה הכבוש
בדרך הטבע כי לא ירבה ה' נסים בחנם, אבל ה' גלה לו שא&quot;צ לשלוח מרגלים על דרך זה, כי לא יכבשוה בדרך הטבע שבדרך הטבע עז העם היושב בארץ וא&quot;א לכבשם, רק שיהיה
הכבוש נסיי ע&quot;י ה' וכמ&quot;ש להם אח&quot;ז אתה עובר את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים וכו', ר&quot;ל ומכל זה תדע
שא&quot;א לכבשם בדרך מלחמה טבעיית, רק וידעת היום כי ה' אלהיך הוא העובר לפניך אש אוכלה הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך, ולפ&quot;ז א&quot;צ לשלוח מרגלים לראות את ערות הארץ
כי אין מעצור לה' להושיע בכל מקום שיכנסו שמה, רק באשר ידע ה' שישראל בלתי מאמינים בלבם שהיא ארץ זבת חלב ודבש וכמ&quot;ש וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו, וע&quot;ז
התיר למשה לשלוח תרים לראות את טובת הארץ, לא מרגלים לראות את ערותה, ועז&quot;א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, שהתר הוא המבקש לראות טיב הארץ לא
חסרונותיה, ובאר הטעם כי אשר אני נותן לבני ישראל, שהכבוש יהיה על ידי בדרך נס לא בדרך מלחמה וא&quot;כ א&quot;צ מרגלים רק תרים, ואחר שהשליחות יהיה לתור את הארץ הטובה
היא אם רעה, א&quot;כ צריך שכל שבט ישלח תר מיוחד מצדו לראות אם טובה היא לפני בני שבטו ועז&quot;א איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו, וכן צריך שהשליח יהיה איש גדול
במעלה שבני שבטו יסמכו עליו ועז&quot;א כל נשיא בהם ר&quot;ל כל אחד מהם יהיה נשיא ונכבד שבשבטו, וגם אמר תשלחו בל&quot;ר כי השליחות לראות טיב הארץ הוא נוגע לכלם לא לשר
הצבא, והגם שמשה שלחם היה השליחות לצורך הכלל:

(ג - ד) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וישלח אותם}}, ספר כי משה שלח אותם על פי ה', שהבטיחו שיהיה הכבוש בדרך נס ע&quot;י ה' ולא היה צריך למרגלים רק תרים, ומצד זה היה בזה שני דברים, [א] כלם
אנשים ראשי ב&quot;י לא אנשים פחותים, [ב] ואלה שמותם למטה ראובן וכו' שכל שבט שלח שליח מיוחד כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|אלה שמות}}, מבאר כי שמותם אלה שהיו לכבוד ולתפארת בשהיו נשיאי העם, זה היה מצד ששלח משה, כי כבוש נסיי כזה יצוייר רק אצל משה שאם היה הוא נכנס לארץ
היה הכבוש ע&quot;י ה' ולא ע&quot;י מלחמה, שלא יצויר זה אצל יהושע שהוא נצרך לתכסיסי מלחמה וכמ&quot;ש חז&quot;ל שאם היה משה נכנס לארץ לא היו צריכים למלחמה, וגם ר&quot;ל שזה היה
מצד ששלח משה לפי דעתו שהיה השליחות לתור את הארץ לא לרגל אותה כמו שרצו ישראל, ויקרא משה, ספר כי אחר ששליחות הזה היה לתור את הארץ שהוא שליחות של
מעלה שבחרו לזה נשיאי העם קרא את יהושע בשם המעלה יהושע לא בשם התולדה הושע כי שם יהושע יחד לו משה מצד שעלה לגדולה להיות משרתו ותלמידו והיה קורא אותו
בשם זה בכל עת שהשתמש בו לענין מעלה וחשיבות, וגם כי אחר שהבטיח ה' שיהיה כבוש נסיי ויכנסו בדרך ישר שהוא דרך הנגב כמ&quot;ש עלו זה בנגב, ושם ישב עמלק כמ&quot;ש עמלק
יושב בארץ הנגב, ואם היו נכנסים אז היה העת למחות את זכר עמלק שע&quot;ז נצטוה יהושע כמ&quot;ש ושים באזני יהושע והיה אז השם שלם והכסא שלם כמ&quot;ש חז&quot;ל, היה צריך שיעשה
זה ע&quot;י יהושע שבא משבט אפרים כמ&quot;ש חז&quot;ל, לכן קורא אותו בשם יהושע שנמצא בו ג' אותיות משם הוי&quot;ה ב&quot;ה:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|וישלח}}, אחר שספר שמענין שמות האנשים שהיו נשיאי השבטים נודע שהיה השליחות לתור לא לרגל, ספר עתה שכן פרט להם בפירוש בעת ששלח אותם שמשלחם לתור
את הארץ לא לרגל, וזה שאמר וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען לא לרגל, וברר זה מפרטי הדברים שצוה אותם בעת השליחות [א] שאמר אליהם עלו זה בנגב, הגם שנודע
ששם המקום היותר קשה לכבוש כי עמלק יושב בארץ הנגב ואם היו הולכים לרגל את ערות הארץ היה להם לכנס במקום אחר ולבקש איזה מקום שקל יותר לכנס משם אל הארץ
וכן אמר להם ועליתם את ההר וההר היה ג&quot;כ המקום היותר קשה לכבוש כמ&quot;ש בספר יהושע:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|וראיתם}}, [ב] שצוה להם לראות את הארץ ואם היו הולכים לרגל מקום הנוח לכבוש משם לא היה צריך שיכנסו אל תוך הארץ, רק לרגל גבולי הארץ סביב לידע מאיזה מקום
נוח לכבוש, ולמה להם לעבור אל תוך הארץ, [ג] הדברים שצוה אותם לעיין עליהם כלם היו רק לתור את טיב הארץ לא לרגלה, והנה צוה להם לתור ג' דברים וכולם היו רק לראות
הטובה היא אם רעה, [א] וראיתם את הארץ ואת העם, שהוא לראות טבע האקלים ואוירו לענין החיים והבריאות, וזה ישוער בהשקף על הארץ בצירוף יושביה כי ידוע שיש ארץ
שאוירה טוב לפני אנשים גבורים ולא לפני אנשים חלושי המזג, למשל מדינת אפריקא יתקיימו בה הכושים שמזגם חם וינזקו בה הלבנים שמזגם רך ואין יכולים לסבול החום הגדול
וכן יש מדינה שאוירה חזק ופירותיה שמנים מרוב החום והלחות ולא יתקיימו בה רק אנשים חזקים לא אנשים חלשים אשר לא יוכלו לסבול חריפות האויר והחום ושמנות
המזונות ופירותיה, ובפרט כשבאים לשם מאקלים אחר, וזה לא יודע רק בשיעריכו יחוס הארץ טבעה ומזגה ואוירה בערך יחוס העם חזקם וחולשתם רבוים או מעוטם וז&quot;ש
וראיתם את הארץ ואת העם ר&quot;ל תעריכו יחוס שניהם זל&quot;ז, ואמר את הארץ מה היא ר&quot;ל טבעה ומזגה חם או קר יבש או לח, ואת העם היושב עליה מלת עליה מורה אוירה החיצוני
וטבע האקלים הפועל על חיי האנשים ובריאותם החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ומה הארץ אשר הוא יושב בה}}, היא בחינה שניה לראות איכות הארץ לישיבת בני אדם שיש ארץ שבריאה בטבעה ואינה טובה לישוב מחסרון המים והמעינות כמ&quot;ש כי
ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים או אם מלאה צורים וסלעים בלתי נעבדת ונחרשת, וכ&quot;ז שייך לישוב הארץ כמ&quot;ש אשר הוא יושב בה, ועם זה יראו אם טובה לבנות
בה בנינים וזה יודע מבנין הערים ואיכותם אם יש בה ערים גדולות ומבצרים או פרזים ישבו. בשאין להם אבני גזית או שהם עניים מלבנות להם כרכים מוקפים חומה וזה ג&quot;כ עדות
שלא נמצאו ביניהם דברים יקרים שייראו בעבורו שיבוא רגל זרים לארצם, וע&quot;כ יושבים פרזים לבטח כי לא יחרידם אויב:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ומה הארץ}}, בחינה ג' לראות הארץ עצמה לענין התבואה והפירות ומרעה המקנה השמנה היא אם רזה, וגם אם יש בה עצים עצי פירות ואילני סרק לשרפה ולבנין שזה מתנאי
טוב הארץ [ומהרי&quot;א כתב מפני שבמצרים היו חסרים עצים שא&quot;מ לרוב לחותה לא תגדל עצים], ועכ&quot;פ מבואר שכל הבחינות שצוה להם לעיין עליהם הם רק לתור את טיב הארץ
לא לרגל, כי כ&quot;ז לדעת אם טובה הארץ לשבת בה, ולדעת כ&quot;ז צריכים ללכת בתוך הארץ לא אצל הגבולים לבד, וע&quot;כ צוה ג&quot;כ שיתחזקו ויקחו מפרי הארץ להראות פריה לשולחיהם,
ואמר שיתחזקו ולא ייראו פן ירגישו בם יושבי הארץ כי ה' אתם, ובפרט שהימים ימי בכורי ענבים ודרך כל הנוסעים לשאת אתם ענבים ולא יתראו עי&quot;כ כמרגלים:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויעלו}}, ספר כי בעליתם שמרו פקודת משלחם ויתורו את הארץ כדרך תרים לא כדרך מרגלים, והראיה כי הלכו ממדבר צין נגבה שהיא במקצוע דרומית מזרחית עד רחוב לבא
חמת שהיה במצר הצפוני ר&quot;ל במקצוע צפונית מערבית נמצא שלא הלכו אצל הגבולים לבד כדרך המרגלים רק עברו את כל הארץ מדרום לצפון וכמו שפרש&quot;י כדרך התרים:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויעלו}}, ובחזרתם שחזרו מצפון לדרום באו בחזרה לנגב, ויבא עד חברון, שבחברון לא הלכו כלם ביחד רק בא כל אחד לבדו והטעם שבכ&quot;מ שהלכו לא מצאו לא ענקים ולא
ערים בצורות ולכן הלכו כלם ביחד ולא חשו פן ירגישו בהם שהם מרגלים כי בערי הפרזות לא יקפידו על אורחים הבאים לחשדם כמרגלים, שמרגלים לא ילכו לרגל רק את ערי
המבצר לרגל שם את המבצרים וכלי הנשק ומספר אנשי החיל והגבורים, ולכן הלכו ביחד, אבל כאשר רצו לכנס לחברון ששם היו ענקים וערים בצורות כמ&quot;ש (יהושע י&quot;ד) ועתה
תנה לי את ההר הזה וכו' כי ענקים שם וערים גדולות ובצורות, פחדו שיחשדו אותם למרגלים וע&quot;כ לא נכנסו לשם ביחד, ועז&quot;א ויבא עד חברון בלשון יחיד שבא כ&quot;א בפ&quot;ע, ובאר
הטעם כי שם אחימן ששי ותלמי וגם שחברון שבע שנים נבנתה וכו' והיתה עיר בצורה ושם יש פחד שיתנם למרגלים. עכ&quot;פ מבואר שמה שאמרו המרגלים שראו ענקים וערים
בצורות לא היה כולו אמת כי רק בחברון נמצאו ענקים, וע&quot;ז דייק ואמר ושם אחימן ששי ותלמי, אבל במק&quot;א לא ראו ענקים, וגם מ&quot;ש שראו ערים בצורות לא היה זאת רק בחברון,
ולא תאמר כשם שחברון היתה עיר בצורה כך בצרו עריהם בכ&quot;מ, עז&quot;א וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים, ואז ישבו שם זרעו של שם והם כוננו שם עיר מבצר, וזה היה
בימי קדם, אבל הכנעני שכבשו את הארץ מבני שם לא היה דרכם לשבת במבצרים:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויבאו עד נחל אשכל}}, אחר שיצאו מחברון שוב התחברו יחד והלכו ביחד כי לא היה פחד עוד כי היו ערי פרזות, ובאו בחזרתם עד נחל אשכול ושם היה סוף מהלכם, ולכן
כרתו משם זמורה למלאות מ&quot;ש להם ולקחתם מפרי הארץ ופירושו שכרתו זמורה שלא נמצא עליו רק אשכול אחד ובכ&quot;ז הוצרך לנשאו במוט בשנים, ומבואר כי עד עתה הלכו כפי
שליחות משה לתור את הארץ לא לרגל, כמ&quot;ש אח&quot;כ וישובו מתור הארץ וכן אמר כמספר הימים אשר תרתם את הארץ, כי עד עתה לא מצאו שום טענה להוציא דבה, וגם בהיותם
בחברון ששם ראו ענקים וערים בצורות, מ&quot;מ אחר ששם הלכו אחד אחד לבדו לא נתאספו עדיין להשלים עצתם אל הרגול והוצאת דבה, עד שהתקבצו יחד בנחל אשכל ושם דברו
ביחד מן הענקים וערים בצורות שראו בחברון אז פרח הזדון וגמרו ביניהם להוציא דבה, כמ&quot;ש במשנה תורה ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכול וירגלו אותה, שמ&quot;ש ויפנו,
היינו בעת שפנו מדרכם לשוב לביתם ואז ויבואו ההרה הוא חברון. כמ&quot;ש תנה לי את ההר הזה (יהושע י&quot;ד) ומשם באו עד נחל אשכול ואז וירגלו אותה, ר&quot;ל אז הסכימה דעתם על הרגול והוצאת דבה, וכן אמר (במדבר לב) כה עשו אבותיכם בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ [ר&quot;ל לראות הטובה היא אם רעה לא לרגל] ויעלו עד נחל אשכל ויראו את
הארץ [ר&quot;ל שעד שם ראו את הארץ ולא הסכימו לרגל] ויניאו את לב בני ישראל ר&quot;ל ואח&quot;כ הסכימו אל הרע ויניאו את לב ב&quot;י ומזה מבואר שלא היה זה מצד טעותם שנדמה להם
באמת שכן הוא רק מפני רשעתם שהסכימו לאמר על טוב רע:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|למקום ההוא}}, באר לבל תטעה שלכן נקרא מקום ההוא בשם נחל אשכל מפני ששם גדלו אשכולות גדולות, וא&quot;כ אין ראיה מגודל האשכל במקום הזה שכן הוא בכל הארץ,
לז&quot;א כי נהפוך הוא ששמו נחל אשכל ניתן לו עתה מצד שב&quot;י כרתו האשכל משם, כי באמת האשכולות שם לא היו משונים מאשכולות של כלל הארץ:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|וישובו מתור הארץ}}, הוא כמ&quot;ש (בפסוק כג) שכל הארבעים יום שמרו פקודת משה והיו תרים לא מרגלים, ורק מקץ ארבעים יום שהגיעו לנחל אשכל שבו מתור הארץ,
וגמרו במחשבתם להיות מרגלים ולהוציא דבה:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו עד פ' י&quot;ד ט')

במה חטאו המרגלים והלא אמרו האמת שעז העם והערים בצורות שכן אמר להם משה ג&quot;כ במשנה תורה ומה הי' הוכוח של כלב עם המרגלים, ומ&quot;ש ויוציאו דבת הארץ אשר תרו
אותה הם דברים מיותרים הלא עד עתה מדבר בארץ אשר תרו, ומה הוסיפו יהושע וכלב בדבריהם האחרונים:
{{צ|וילכו ויבואו}}, ספר כי תחלת דבריהם היו טובים והיה תשובה על מה שנשלחו ועז&quot;א וישיבו אותם דבר, שהתשובה הוא על דבר שנשלחו שהיה כדי לתור את הארץ הטובה היא
אם רעה, ובאשר שליחות זה יצא מכלל העדה לא משר הצבא לבד כנ&quot;ל לכן אמר וישיבו אותם דבר ואת כל העדה, שזה יצדק על מה ששלחם לתור את הארץ, כי על הריגול לראות
ערות הארץ אין התשובה שייך אל העדה רק אל שר הצבא, ויראום את פרי הארץ כדי שכלם יראו בעיניהם שהארץ טובה:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויספרו לו}}, אמנם הוסיפו גם דברים אחרים דרך ספור [ולא דרך תשובה כי ע&quot;ז לא נשלחו] והיה הספור לו, ר&quot;ל למשה לבדו שזה נוגע רק לשר הצבא. ויאמרו באנו אל הארץ,
עתה מפרש, נגד מ&quot;ש וישיבו אותם דבר אמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו ר&quot;ל מצד הענין ששלחתנו שהיה לתור את טיב הארץ, נשיב לך כי ארץ זבת חלב ודבש היא:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|אפס}}, עתה מפרש מ&quot;ש ויספרו לו, שהוסיפו ספור לומר אולם אליה וקוץ בה, ויש לנו לספר מענין שלא נשלחנו ע&quot;ז אבל זה שולל כל הטוב שראינו, כי עז העם, מלת עז מורה
שקשה לכבשם בין מצד העם בין מצד הערים שהם בצורות, בין מצד גבוריהם היוצאים בראשיהם שהם ילידי הענק, ולא זאת לבד כי גם אי אפשר שנעבור את הגבול, כי אם נרצה
לכנס אליה מצד דרום, הנה&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}, ואם נרצה לכנס בצד צפון שם ההר שיושב החתי והיבוסי והאמורי, ואם נרצה לכנס מצד מזרח או מצד מערב הכנעני יושב על הים במערב ועל
יד הירדן במזרח. והנה דבר זה אמרו רק דרך ספור ורק למשה, ובכ&quot;ז ממה שאמרוה במעמד כל העם והודיעו מחשבתם הרעה במלת אפס ששולל הטוב שדברו קודם, נודע מחשבתם
שהיה כונתם להפחיד את העם:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ויהס}}, כלב ראה שעי&quot;ז יתהוה צעקה בין העם ורצה להשתיק אותם, וייחד ג&quot;כ דבורו אל משה כמו רעיו שדברו זאת משה, אבל כוונתו היתה להשתיק את העם, ואמר כגומר את
דברי חבריו שבכ&quot;ז הגם שעז העם עלה נעלה ונעבור את הגבולים וגם וירשנו אותה את הארץ עצמה, כי הגם שהם גבורים יכול נוכל לה כי כחנו עז מכחם:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|והאנשים }}מצד שעלו עמו ויודעים הדבר כמוהו השיבו שלא לבד שלא נוכל לרשת את הארץ כי גם לא נוכל לעלות אל העם אף לעבור את הגבולים. והנה דבור המרגלים
ותשובת כלב הכל היה אל משה לא אל ב&quot;י כי מה שנוגע מענין הכבוש שייך לשר הצבא כנ&quot;ל, והם ידעו שמשה לא שלח אותם ע&quot;ז לרגל את הארץ, וידעו שמשה ישיב להם שהכבוש
לא יהיה באמת בדרך מלחמה רק יהיה נסיי ע&quot;י ה' וכמו שנזכר במשנה תורה שמשה השיב להם כן באמת כמ&quot;ש (דברים א' כט) ואומר אליכם לא תערצן ולא תיראון מהם ה'
אלהיכם הוא ילחם לכם ובזה לא יוכלו לכפור שיש יכולת ביד ה' להוריש לפניהם גוים גדולים ועצומים מהם, ובפרט שיהושע וכלב הכחישו גם הנחה זו מ&quot;ש שכח יושבי הארץ רב
מכחם, והם העידו שכח ישראל גדול יותר גם בדרך מלחמה, ותרי כמאה, והרי הדבר שקול, וחשו שישראל יאמינו למשה וליהושע וכלב, לכן התחכמו להוציא דבה על הארץ בדבר
שנשלחו עליו והוא בטובת הארץ עצמה וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה}}, הוציאו דבה לא מצד הרגול שע&quot;ז לא נשלחו רק מצד מה שתרו לבקש טובת הארץ שע&quot;ז נשלחו, ולכן אמר אל בני ישראל כי לשון
הרע שספרו תחלה מצד הרגול דברו אל משה שזה שייך אל שר הצבא, אבל דבר זו שהי' מצד מה שתרו זה שייך אל כלל ישראל לא אל שר הצבא, ועז&quot;א הארץ אשר עברנו בה לתור
אותה ר&quot;ל שהודעה זו שנאמר עתה הוא מצד שעברנו כדי לתור אם היא טובה לישוב. והנה בעת ששלחם משה לתור נתן להם ג' בחינות, והבחינה הראשונה היתה וראיתם את
הארץ מה היא ואת העם היושב עליה, שפרשתי שצוה שיבחנו מזג האקלים ואוירו אם טוב לבריאות הגוף וזה יבחנו בצירוף הבחינה על הארץ עם העם היושב עליה, שיש ארץ
שמזג שלה היא חריף וחד ולא יתקיימו רק אנשים גבורים חזקי הגוף לא אנשים חלשים, וע&quot;ז השיבו שבבחינה זו מצאו שהיא אוכלת יושביה היינו שמרוב החום וחריפות המזג לא יתקיימו בה אנשים פשוטים רק אנשים עצומים וחזקי הגוף, וכל האנשים הפשוטים תאכל אותם הארץ היינו חריפות אוירה ומזגה, שלכן כל העם אשר ראינו בתוכה הם רק אנשי
מדות גבהי קומה וחזקי הגוף שרק הם מתקיימים שם ואנשים הפשוטים לא נמצאו שמה כי אכלה הארץ אותם, וא&quot;א שיתקיימו בני ישראל שם, וזה כוונו ג&quot;כ במ&quot;ש וזה פריה ופי'
חז&quot;ל כשם שפירותיה משונים כך אנשיה משונים שמן גודל הפירות ודשנותם בררו חריפות המזג שלא יצמחו בה רק פירות משונים ולא יתקיימו בה רק אנשים משונים:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ושם ראינו את הנפילים}}, הנפילים הם קטנים מענקים, הם היו מזווג ענקים עם בנות האדם שהעוברים נופלים מן הרחם קודם זמנם כמ&quot;ש חז&quot;ל והם קטנים מענקים
שנולדו מזווג ענק עם בנות הענקים. והנה בכל מדינה ימצאו ענקים ונפילים לפי ערך אנשי המדינה, מדינה שאנשיה ננסים יהיו אנשים הבינונים כנפילים וגדולי הקומה כענקים,
אבל בארץ ההיא שאמרו שכל העם הם אנשי מדות וגבהי הקומה א&quot;כ הנפילים שבארץ ההיא הם ענקים במדינה אחרת, וז&quot;ש שהנפילים שם הם בני ענקים של נפילים סתמיים,
ועפ&quot;ז ירדנו בעינינו כמה מדרגות, כי גם נגד גדולי הקומה אנחנו ננסים וכ&quot;ש נגד נפילים וכ&quot;ש נגד הנפילים אשר שם שהם כענקים, ובערך זה ונהי בעינינו כחגבים, אבל בעיניהם לא
היינו אף כחגבים רק כן, [כן הוא הנפרד מן כנים, כמ&quot;ש בישעיה במ&quot;ש ויושביה כמו כן ימותון], כמו כנה, היינו בעינים ככנימה וכנה שהיא פחותה מחגב וע&quot;כ לא שמו עלינו לב:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

[[קטגוריה:פרשת שלח]]</text>
      <sha1>dng9muup04052r9ghzjd4x3yoz9dybw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר יד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357037</id>
    <revision>
      <id>1416988</id>
      <parentid>1399856</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:35:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="42247" xml:space="preserve">{{מלבים|עניין= (א) {{צ|ותשא כל העדה}}, מבואר שעל הדבה אשר הוציאו שהיא ארץ אוכלת יושביה לא שמו לב כי ההוכחה שנתנו ע&quot;ז משנוי פירותיה ומגודל אנשי הארץ אינה ראיה שלא יתקיימו בה גם אנשים קצרי קומה בפרט אלה שנתגדלו בעבודת פרך ובנסיעות קשות במדבריות הם לא יפעל עליהם שנוי האקלים כנודע, רק עקר מה ששמו לב היה מפחדם להלחם עם אנשי הארץ הגבורים ולא האמינו כי ביד ה' להלחם עם יושבי הארץ ולהכניעם לפניהם כמ&quot;ש בסוף משפטים ובסוף תשא, וכמ&quot;ש במשנה תורה אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו וכו' מבואר שזה היה עיקר תלונתם וזה חטא יותר גדול משאם היה תלונתם על שהיא ארץ אוכלת יושביה שבזה לא היו מראים חסרון אמונה וכפירה ביכולת ה', ומצד מחשבתם זאת הגיעו לכפירה אחרת שאומר שם ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו, שחשבו שהוציאם כדי לאבדם ביד האמורי, שכבר התבאר אצלנו בכ&quot;מ שלפעמים כשירצה ה' לענוש את הרשע בעונש היותר מופלג מגביהו למעלה ראש ונותן לו גדולה וכבוד כדי שתהיה מפלתו יותר גדולה וניכרת, כמ&quot;ש אם יעלה לשמים שיאו כגללו לנצח יאבד (איוב כ), אם בין כוכבים שים קנך משם אורידך (עובדיה) כמש&quot;פ שם. אולם תחלה רגנו באהליהם כי בושו לאמר כפירה ומינות כזה בפרהסיא, כמ&quot;ש ותרגנו באהליכם:
|הערות=
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;והנה חז&quot;ל אמרו שמאז נגזר עליהם גליות וחורבן בהמ&quot;ק כמ&quot;ש על ויבכו העם בלילה ההוא שקבעו בכיה לדורות, והמשורר באר זה (תהלים ק&quot;ו) וימאסו בארץ חמדה וישא ידו להם להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות וכן אמר ביחזקאל (כ כג) ויפלא מאד אנה נזכר זה בתורה שאז גזר על בניהם גליות ושעבוד, אך המה השכילו ברוח קדשם כי במ&quot;ש וימלא כבוד ה' את כל הארץ ובמ&quot;ש וכל מנאצי לא יראוה גלה סוד גדול מסודות ההנהגה וכל המעשה אשר יעשה ה' בעולמו מראש ועד סוף עד אחרית הימים:

כי קודם חטא המרגלים היה משה נכנס לארץ והיה בונה המקדש והיתה אז גאולה שלמה ותקון הכללי שלא היה המקדש נחרב לעולם ולא היה עוד שום גלות כמ&quot;ש חז&quot;ל במדרשיהם, אמנם תקון הזה לא היה אז רק לישראל לבד לא לכל העולם, אולם אחר חטא המרגלים שנגזר אז על משה שלא יכנס לארץ כמ&quot;ש חז&quot;ל שנקבר משה בח&quot;ל כדי שיביא עמו דור המדבר לעת&quot;ל, ויהושע הכניסם לארץ והכבוש לא היה נסיי ע&quot;י ה' רק ע&quot;י מלחמות כמ&quot;ש גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם יהושע בן נון וכו' אותו חזק כי הוא ינחילנה, ר&quot;ל בדרך טבעי לא בדרך נסיי וע&quot;כ לא הגיע אז עת התקון הכללי המקווה שיהיה לעתיד ונשארו הרבה עממין שלא כבשו והניחם ה' לנסות את ישראל כמ&quot;ש שופטים ב', והם חטאו כפעם בפעם ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וגלו ונתפזרו ביניהם כפעם בפעם, עד העתים שחרבו המקדשות וישראל נתפזרו לארבע רוחות השמים, וכ&quot;ז היה הכנה לצורך התקון הכללי שיהיה באחרית הימים שאז יהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד וזה נעשה ע&quot;י גליות ישראל ופזורם בין העמים, שעל ידם נודע לכל העמים האמונה האמתיית, וכמ&quot;ש שלא הגלה הקב&quot;ה את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כמ&quot;ש וזרעתיה לי בארץ שגלות ישראל נמשל לזריעה, ר&quot;ל שכמו שע&quot;י הזריעה שע&quot;י ההעדר שתעדר הגרעין הנזרע ישוב ויוציא אלומות ופרי תבואה, כן כל העדר כללי יגלגל תקון כללי, כמו שההעדר שהיה בדור המבול תקן הדורות שאחרי נח, וההעדר של החירות שהיה להם במצרים תקן להם הגאולה ושנהיו העם בחר לו ה' לחלקו, וכן ע&quot;י ההעדר והזריעה שנזרעו בין העמים עי&quot;ז תתפשט אמונת ה' בכל העולם, וז&quot;ש ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ, ר&quot;ל שאם היו באים אז לא&quot;י ומשה ע&quot;ה בראשם הגם שהי' אז עת התקון לא הי' כבוד ה' מתגלה רק לישראל לבד אבל כל העו&quot;ג החשך היה מכסה אותם ולא היו מכירים כבוד ה' לעולם, אבל ע&quot;י גלגול חטא המרגלים יצמח מזה שיבא עת שימלא כבוד ה' את כל הארץ, כי עי&quot;ז נשא ידו להם לזרותם בארצות כמ&quot;ש כי כל האנשים וכו' וכל מנאצי לא יראוה, שאז נשא ידו בשבועה שכל מנאציו בעתיד יגלו מן הארץ ויתפזרו בין העמים וזה יהיה כזריעה שעי&quot;כ ימלא כבוד ה' את כל הארץ, וכמ&quot;ש כדברים האלה במ&quot;ש (ישעיה מ&quot;ט) ואני אמרתי לריק יגעתי, ויאמר נקל מהיותך לי עבד וכו' ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ, לפ&quot;ז לא היה זה דרך נקמה על העבר דהא אמר סלחתי כדברך, רק הכנה לתקן עולם במלכות שדי באחרית הימים, ועז&quot;א חז&quot;ל שמשה מת במדבר כדי שיביא עמו דור המדבר לע&quot;ל, כי אחרי שע&quot;י חטא דור המדבר נצמח תקון כל העולם לע&quot;ל שעי&quot;כ ימלא כבוד ה' את כל הארץ, ממילא בזה יהיה להם זכות לע&quot;ל, אולם כ&quot;ז נעשה ע&quot;י שמשה מת במדבר שאם היה משה נכנס לארץ לא היה עוד שום גלות, ולא היה נצמח התקון הזה הגדול שימלא כבוד ה' את כל הארץ שבזכות זה יבואו דור המדבר לע&quot;ל. ויש לי עוד דברים בזה כי מה שחטא דור המדבר היה גדול כ&quot;כ עד שיש פלוגתא בסנהדרין אם יש להם חלק לעה&quot;ב, הוא מטעם שהיו גרועים משאר כופרים, יען שהם ראו מעשי ה' ונפלאותיו כעיניהם, ואעפ&quot;כ כחשו בו כמ&quot;ש כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו', אולם הלא עקר חטאם היה לפי מה שהבטיח להם משה שכבוש ארץ כנען לא יהיה כדרך טבעי ע&quot;י מלחמה רק בדרך נסיי ע&quot;י ה' והם אמרו אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וכו' ובזה כפרו ביכולת ה' להוריש גוים האלה העצומים מהם אשר לפני ה' כאין נחשבו והיה דינם ככופרים, אכן אחר שנתגלגל הדבר שמשה לא נכנס לארץ רק יהושע הכניסם ועי&quot;כ היה הכבוש טבעי בדרך מלחמה ויהושע עשה מלחמה ימים רבים ורבים מגויי הארץ שלא יכול להורישם כי חזקו מהם, א&quot;כ לא חטאו כלל במה שהתיראו מלבא אל הארץ מפני חוזק העמים ותקפם שבאמת במלחמה טבעיית צריך לשער כח הלוחם נגד כח הנלחם אתו ואין לצאת למלחמה נגד עם החזק ממנו, אולם מה שהוצרכו לתכסיסי מלחמה זה נולד אח&quot;כ ע&quot;י שהיה הכבוש ע&quot;י יהושע, אבל בעת ששלחו מרגלים שהיה משה מוכן לכנס לארץ והיה הכבוש על ידו לא היו צריכים למלחמה [כמ&quot;ש המלאך ליהושע כי אני שר צבא ה' עתה באתי ופי' חז&quot;ל אבל בימי משה רבך באתי ולא חפץ בי כי אז לא היה הכבוש ע&quot;י מלאך שמציין כבוש טבעי רק ע&quot;י ה' לבדו] אך זה עצמו היה מחסדי ה' שלא השקיף על הסבה רק על המסובב, שאחר שנתגלגל לבסוף שהיה המלחמה טבעיית ועפ&quot;ז לא חטאו במה שהתיראו מפני חוזק העמים ותקפם הגם שהם עצמם היו הסבה לזה בחטאם, העביר ה' זאת מעיניו ודן אותם לפי מה שהיה אח&quot;כ שהיה מלחמה טבעיית, ובזה תבין מ&quot;ש בס&quot;ת ויקצף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה וגו' את הארץ וכו' גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם יהושע בן נון העומד לפניך וגו' אותו חזק וכו' וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אותם וכו', ויפלא מאד מ&quot;ש שע&quot;י חטא המרגלים התאנף ה' על משה וגזר שלא יכנס לארץ והיכן נזכר זה והכתוב צווח שזה היה ע&quot;י חטא מי מריבה, אולם הוא הדבר אשר דברתי שאם היה משה נכנס לארץ היה הכבוש בדרך נסיי והיה דור המדבר נחשבים ככופרים גמורים ביכולת ה' והיה ענשם קשה עד שגם בניהם היו מתים במדבר והם לא היה להם חלק לעוה&quot;ב, ולכן התאנף ה' במשה בגללם וגזר שלא יכנס לארץ והיה הכבוש ע&quot;י יהושע שהיה ע&quot;י מלחמה ועי&quot;כ נודע למפרע שלא היה חטאם גדול מה שהתיראו מפני יושבי הארץ, וז&quot;ש חז&quot;ל מפני מה מת משה במדבר כדי שיביא עמו דור המדבר לעתיד לבא, וכן עי&quot;כ נצולו הטף ונכנסו לארץ, וז&quot;ש ויקצף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה וגו' את הארץ, אולם התרופה לזה היה מה שגם בי התאנף ה' בגללכם ר&quot;ל לטובתכם גזר עלי לאמר גם אתה לא תבא שם, והיה כונת ה' בזה שעי&quot;כ אמר יהושע בן נון העומד לפניך אותו חזק כי אצלו יהיה הכבוש ע&quot;י מלחמה טבעיית ולכן צריך חזוק כי הוא ינחילנה בדרך מלחמה, וזה יסובב כי וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה המה יבואו שמה ולא יענשו בעון אבותם כי עתה הקל חטאם וענשם, וזה כונת חז&quot;ל במד' אמר הקב&quot;ה למשה שני בקשות בקשת סלח נא אעברה נא, לבטל שניהם אי אפשר אם אקיים אעברה נא יבוטל סלח נא ואם אקיים סלח נא יבוטל אעברה נא, ודבריהם מובנים במ&quot;ש שע&quot;י שבקש סלח נא לעון דור המדבר היה מן ההכרח שלא יעבור אל הארץ שבזה היה להם צד זכות, אבל אם היה מקיים אעברה נא והיה הכבוש נסיי לא היה אפשר לקיים סלח נא:

}}&lt;קטע סוף=א/&gt;
(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|וילונו}}, ואח&quot;כ שבו להתלונן על משה ואהרן שהוציאו אותם מארץ מצרים ואמרו אחר שראינו שכונת ה' בהוציאם ממצרים היה להמיתם, לו מתנו בארץ מצרים ולא היינו
סובלים רעת המדבר, ואם רצה להרע לנו גם בזה שקודם המות נהיה נעים ונדים במדבר עכ&quot;פ במדבר הזה לו מתנו:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ולמה מביא אותנו אל הארץ הזאת}}, ששם יגיע לנו רעות כפולות ומכופלות, [א] שהמיתה תהיה ע&quot;י חרב, [ב] שגם נשינו וטפנו יהיו לבז, וא&quot;כ אחר שאנו רואים שאנו
מעותדים למות טוב לבחר הרע במעוטו ולשוב למצרים שהם יחזיקו אותנו לעבדים ולא ימיתו אותנו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויאמרו}}, ובזה רצו להוציא מחשבה זו אל הפועל {{צ|ויאמרו}} איש אל אחיו אחר שכל הרעות באים אלינו מאת ה' וע&quot;י משה שהוא הראש עלינו, נתנה ראש אחר שלא נהיה תחת ה'
ומשה ונשובה מצרימה, ולכן אמרו חז&quot;ל נתנה ראש עבודת כוכבים:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויפל משה ואהרן על פניהם}}, פה לא נזכר מה שאמרו להם ונזכר זה במ&quot;ת ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה
אתכם במצרים, הודיע להם שהכבוש הזה לא יהיה בכחם ע&quot;י מלחמה רק בדרך נס ופלא ע&quot;י ה' ונגד ה' לא יועיל להעמים חזקם וגבורתם. אולם מדוע לא שמעו ישראל לדבריו אחר
שכבר ראו מעשי ה' ונפלאותיו אשר עשה נגדם עד הנה, הוא מפני כי היה פלא בעיניהם מדוע לא הנחילם את ארץ מצרים שהיתה ג&quot;כ ארץ טובה והם ענו אותם ועבדום והיה ראוי
שתחת זה יירשו את ארצם, וע&quot;כ חשבו עתה שהכבוש יהיה הטבעי בדרך מלחמה ושהי' בלתי אפשר שיכבשו את מצרים בדרך מלחמה כי היו גבורים ועצומים וממלכה עצומה
וגדולה, משא&quot;כ ארץ כנען יוכלו לכבוש בדרך מלחמה כי חלשים הם מהם, אבל עתה ששמעו שגם ארץ כנען לא יוכלו לכבוש בדרך מלחמה רק ע&quot;ד הפלא והנס, אמרו נתנה ראש
ונשובה מצרימה, שאם ירצה ה' לכבוש הארץ לפנינו בדרך נס יוכל לכבוש גם ארץ מצרים, ואם לא, נהיה עבדים לפרעה ולא נמות, ובשגם שאמרו להם שהיא ארץ אוכלת יושביה
וטוב שינחילם את ארץ מצרים.&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו - ז) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויהושע בן נון וכו' ויאמרו וכו'}}, ע&quot;ז באו יהושע וכלב למלא דברי משה ולהתיר להם כל הספקות, והוא עפמ&quot;ש בפ' עקב (יא יוד) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה
לא כארץ מצרים היא וכו' והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וכו' ובארתי שם שבא להשיב להם על השאלה הזאת שהיה קשה בעיניהם מדוע לא נתן להם את ארץ מצרים תחת
ארץ כנען, ובאר התשובה מפני שארץ מצרים אינה עומדת תחת ההשגחה רק תחת הטבע והמערכת, וא&quot;י היא ארץ המיוחדת להשגחת ה' הפרטית והמופת לזה הוא ממה שארץ
מצרים אינה צריכה למטר השמים שהמטר הוא השגחיי, רק הנילוס עולה ומשקה אותה, וכיון שעלה הנילוס והשקה אותה א&quot;צ עוד להשגחת ה', כי אז י&quot;ל מים כל השנה כמ&quot;ש לא
כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגליך כגן הירק, אבל א&quot;י שהיא צריכה למטר והמטר היא השגחיי כמ&quot;ש והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים
ובקעות למטר השמים תשתה מים, ועי&quot;כ כל הנהגתה תלויה בהשגחת ה' המיוחדת, וז&quot;ש ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה,
ר&quot;ל שטובתה ורעתה תלויה כל יום ויום בידי ההשגחה, וממילא אתם נתונים שם בכל רגע תחת השגחת ה' להתנהג עמכם תמיד לפי מעשיכם בין לגמול בין לעונש, ועז&quot;א והיה אם
שמוע תשמעו את מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו' ואבדתם מהרה, ותשובה זו השיבו יהושע וכלב שלכן
מביאם לארץ כנען יען שהיא ארץ שנתונה תחת ההשגחה וממילא עובדי ע&quot;ז השוכנים בה א&quot;א שיתקיימו עליה ולכן היא עתה ארץ אוכלת יושביה העובדים ע&quot;ז, כמ&quot;ש ולא תקיא
הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם וכו' כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניהם ואקוץ בם, וז&quot;ש הארץ אשר עברנו בה לתור אותה
טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו ה', שרק אם חפץ בנו והוא יביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו אז היא טובה מאד מאד ואינה ארץ אוכלת יושביה המוכנים להשגחת ה' עפ&quot;י
טוב מעשיהם, כי הוא מצד עצמה וטבעה ארץ זבת חלב ודבש שזה הודו גם המרגלים, רק שזה תלוי אם חפץ ה' ביושביה שיתמידו עיני ההשגחה עליהם לטובה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|אך בה' אל תמרודו}}, מזה המשיך תולדה אחרת שלהכניע יושבי הארץ א&quot;צ להם עצה וגבורה למלחמה רק שלא ימרדו בה' ואז אתם אל תיראו את עם הארץ, כי אז יהיה
הכבוש ע&quot;י ה', ועז&quot;א כי לחמנו הם שהם הוכנו שנאכל אותם בקל בלי שום מלחמה כמ&quot;ש ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך (דברים ט&quot;ז), וגם ר&quot;ל כמו שלחם הצומח הוא הדומם ולחם החי הוא הצומח ולחם המדבר הוא הבעל חי כן לחם העם שהם סגולת ה' ועלו במעלת הנפשות למעלה מן המדבר הוא המדבר, סר צלם ר&quot;ל שראוי שהרשעה
תכנע לפני הקדושה כמ&quot;ש כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים. אולם יצויר שלא ימס הדונג מפני האש בב' אופנים, [א] בשירחק האש מן הדונג, [ב] אם יתנו מסך
מבדיל וחוצץ ביניהם, וכן שלא ישרפו רשעים מפני אלהים יצויר בצד אחד אם יש מסך המגין ביניהם והיינו אם השר שלהם שהוא כחם ממעל מגין עליהם וכח המערכה יתן להם
קיום, לעומת זה אמר סר צלם מעליהם ר&quot;ל שכבר נפל השר שלהם והכח העליון המגין עליהם ובצד השני יצויר אם שמש האלהות ואור ה' רחוק מן העולם ואינו שוכן למטה,
לעמת זה אמר וה' אתנו וא&quot;כ אל תיראום כי ה' אלהיך אש אכלה הוא הוא ישמידם לפניך:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|עד אנה ינאצוני}}, ר&quot;ל אם הם מאמינים בה' ובכחו הגדול, וחטאם אינו מצד חסרון אמונה רק מצד הנאוץ יודעים רבונם ומתכונים למרוד בו, {{צ|עד אנה ינאצוני}}, ואם סבת
חטאם הוא חסרון אמונה שאין מאמינים בה' ובכחו הגדול להוריש גוים מפניהם, עד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו אחרי שראו אותות הרבים שעשיתי בקרבו
הלא היה ראוי שיאמינו בי אמונה שלמה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|אכנו}}, ואם כ&quot;ז לא הועיל לקבוע בלבם אמונה ויראת ה' א&quot;כ אין כל תקוה מהם להשיבם אל הטוב וטוב יותר ש{{צ|אכנו}} בדבר וכו', כבעל הגן שרואה שנשחת הגן כולו ויעש
באושים ואין תקוה לתקנו עוד ומצא בו נטע אחד טוב שאז ישחית את כל הגן כדי להצמיח הגן שנית מן הנטע ההוא שיש ממנו תקוה:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג - כג)

מדוע פה טען משה שיאמרו מבלתי יכולת ובמעשה העגל טען שיאמרו משנאתו אותם הוציאם ומהו ושמעו מצרים כי העלית שהיל&quot;ל אשר העלית ומהו הכפל ושמעו שמעו ואמרו
ואמרו ומ&quot;ש סלחתי כדברך ובאמת לא סלח כי המיתם במדבר, ומ&quot;ש חי אני וימלא כבוד ה' וכו' שאין לו באור:&lt;קטע סוף=יג/&gt;
{{צ|ויאמר משה ושמעו מצרים}}, הנה משה טען עתה שמצרים יאמרו שמבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ שחטם במדבר, ובמעשה העגל טען (שמות לב י&quot;ב) 
למה יאמרו מצרים
לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, והדבר נכון, כי במעשה העגל לא יכול לטעון שיאמרו מבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ שאז היו עדיין רחוקים מן הארץ ואם ידע
מרחוק שאין לו יכולת להביאם אל הארץ יקשה למה הוציאם ממצרים אחר שכבר ידע מרחוק שלא יוכל להביאם אל הארץ וע&quot;כ טען שיאמרו מצרים שהוציאם אל המדבר משנאתו
אותם, כי אז שהיה זמן קרוב ליציאתם לא נודע עדיין אהבתו וחמלתו עליהם, והמצרים שהיה דעתם שיש פועל טוב ופועל רע כי חשבו שמן הנמנע שמכח אחד מיוחד יצאו
הטובות והרעות, א&quot;כ אחר שראו שהכה אותם אז עשר מכות חשבו שכל אלה המעשים יוצאים מפועל הרע, והאמינו שגם מה שהוציא את ישראל אל המדבר היה מצד פועל הרע
כי לדעתם א&quot;א שפועל הרעות יפעל גם טוב, וכמ&quot;ש ראו כי רעה נגד פניכם וכמו שפרשתי שם, וא&quot;כ כשיראו שיהרגם במדבר יאמרו שמה שהוציאם אל המדבר היה משנאתו אותם,
שע&quot;י שהוא פועל הרע הכה את מצרים והרג את ישראל אולם עתה במרגלים שהיה אחר שנה שיצאו ממצרים וראו כי נהג עמהם שנה תמימה כפועל טוב וחסד ושמרם כבבת עינו
לא יוכלו לאמר ברעה הוציאם, שהלא עשה אתם רק טוב, וידוע כי כח הכוכב המורה רעה [שהכוכבים הם היו האלהות הפועלים בארץ לפי דעת עכו&quot;ם] בהכרח יוציא מעשהו בשנה
ההיא שהחל לצמוח, ותכלית צמיחת המזל הוא לכל היותר חצי שנה ועכ&quot;פ לא יותר משנה, ואם לא פעל רעתו בשנה הזאת נתבטלה הוראתו וכחו וא&quot;כ לא יוכלו לאמר ברעה
הוציאם, ולכן אמר טענה אחרת שיאמרו מאין יכולת, שיאמרו שתחלה שהיה רחוק מא&quot;י חשב שיוכל לנצח את ז' עממין, ועתה שקרב אל ארצם ראה שאין ביכלתו לנצח את ז'
עממין ולכן שחטם במדבר, וז&quot;ש ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו, ר&quot;ל כי עע&quot;ז הקדמונים היו מיחסים אלהות לכחות הטבע, שכל כח וכח מכחות הטבע היה
אצלם אלהות, והאלוה שראו ממנו מעשים מפליאים יותר היו אומרים שהוא כח טבעי יותר נשגב מכחות אחרים שהם למטה ממנו במדרגה, וידוע שכל כח טבעי י&quot;ל גבול ואם כבר
פעל בכחו עד כדי גבול טבעו אז יופסק כחו, כמו שנודע בכימיא שכל כח טבעי הפועל על גשם אחר אם כבר פעל עד כדי כח פעולתו, יאמרו שכבר שבע ויחדל מלפעול, וכן חשבו
בכח אלהות שאם כבר פעל מה שבכחו לפעול יפסוק כחו מלפעול עוד, וכמ&quot;ש חז&quot;ל במ&quot;ש הפלשתים אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה, שזה אמרו הרשעים שבהם,
שכיון שהוציא את כל כחו להכות את מצרים בכל מכה, כבר הוציא את כל כחו ואין לו כח עוד, כי נפסק כחו. וז&quot;ש ושמעו מצרים ר&quot;ל מצרים יבינו מזה כי העלית בכחך את העם
הזה מקרבו, שכל הכח שהיה לך כבר הוצאת אותו להכות את מצרים ובהוצאה זו הוצאת את כל כחך, ונפסק כחך ולא תוכל לפעול עוד ככל כח טבעי שי&quot;ל גבול, ואם פעל בכחו עד
כדי גבולו, נפסק כחו מלפעול עוד:

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ואמרו}}, שעור הכתוב {{צ|ואמרו}} אל יושב הארץ הזאת מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה וכו', [ומ&quot;ש שמעו כי אתה ה' הוא מאמר מוסגר] ר&quot;ל שעי&quot;ז יאמרו ששחט במדבר
מבלי יכולת להביאם אל הארץ כי נפסק כחו ע&quot;י שפעל בכחו במה שהוציא אותם ממצרים ואין לו כח ויכולת לעשות פעולות חדשות, ובאר המופת לזה כי אם לא נתלה דבר זה
בחסרון יכולת, ע&quot;כ יצטרך לתלות דבר זה או בחסרון הידיעה וההשגחה עליהם שעי&quot;כ נעזבו אל המקרה וכלו מעצמם, או בהשתנות הרצון שנשתנה מאהבה לשנאה שעתה שב
לשנוא אותם וכלה אותם משנאתו, עז&quot;א ששני צדדים אלה אי אפשר לא שנתלה זה בחסרון הידיעה וההשגחה כי הלא שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה לא לבד משגיח עליהם
מרחוק רק שוכן ביניהם וזה לא השיגו ע&quot;י דמיון שהדמיון יכזב לפעמים רק אשר עין בעין נראה ר&quot;ל שעין השכל יראה זאת בעין הגשמי והמוחשי, אתה ה' [עומד עליהם] ועננך
עומד עליהם, שמזה נראה לכל שאתה שוכן בתוך מחניהם, כי ע&quot;י הענן הנראה בעין הגשמי תראה העין השכלי את כבוד ה' השוכן בענן, וכן לא יוכלו לתלותו בשנאה שאתה תשנא
אותם כי הלא בעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם וזה בתכלית האהבה כאב ההולך לפני בנו לנחותו הדרך ולהאיר לו:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|והמתה}}, וגם לא יוכלו לתלות כי חטאו לפניו וע&quot;כ כלה אותם בחמתו, שהלא לפי מה שהראית אהבתך להם גם אם חטאו אין ראוי שתכלה כלם כרגע רק ליסר אותם ביסורים עד ישובו אליו, וכבר אמרו בקדושין, מלך שמחל על כבדו אין כבודו מחול ומקשה והכתיב וה' הולך לפניהם יומם שאני הקב&quot;ה דכ&quot;ע דיליה ויכול למחול על כבודו, וא&quot;כ ממה שאתה
הולך לפניהם יומם מבואר שאתה מוחל על כבודך וא&quot;כ גם אם חטאו ראוי שתמחול על כבודך ולא תכלם כלם, ומזה יכריחו שמה שכלית אותם הוא מבלתי יכולת, וז&quot;ש ואז יאמרו
גם הגוים אשר שמעו את שמעך והאמינו עד עתה ביכלתך, יאמרו עתה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|מבלתי יכולת ה'}}, ר&quot;ל יען שאפס כחו ולא יכול להביאם אל הארץ לכן בחמלתו עליהם המיתם במדבר בפעם אחד לבל יראה בצרתם ימים רבים, ואחר שכל הנסים
והנפלאות שעשית עד עתה היה כדי שכל העמים יכירו גודל כחך, איך תעשה עתה דבר שעי&quot;ז יבוטל כל מה שפעלת עד הנה:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ועתה יגדל נא}}, ר&quot;ל כי הגבורה תתראה בשני אופנים, אם במה שינצח את זולתו אם במה שינצח א&quot;ע, וזה הגבורה היותר מופלגת ע&quot;ד טוב ארך אפים מגבור, ואחר שהתכלית
היה להראות את גבורתך, הנה בזה שתנצח מדת הנקמה והכעס יגדל כחך בעיני כל כאשר דברת לאמר שאתה מנצח מדת האף באופן זה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח - יט) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ה' ארך אפים}}, הנה לא הזכיר מן הי&quot;ג מדות אל רחום וחנון ואמת נוצר חסד לאלפים ונושא חטאה, כי אחר שגלה לו שרוצה לכלותם יען שראה שלא ישובו לעולם ואין
להם שום תקנה, ושמה שרוצה לכלותם אינו מצד הנקמה על העבר רק כדי לתקן הקלקול בעתיד, כמשל בעל הכרם שנשחת כרמו שעוקר את הגפנים הנשחתים כדי להציל את
הגפנים שעדיין לא נשחת (כנ&quot;ל פסוק י&quot;ב), א&quot;כ השחתה זו אינו מצד מדת הדין רק מצד מדה&quot;ר שירח' על הכרם בל ישחת לגמרי (ע&quot;ד שאמרו שהרשעים מהפכים מדה&quot;ר למה&quot;ד)
א&quot;כ אין מקום להזכיר פה מדת רחום וחנון, וכן לא מדת אמת כי העונש הזה הוא מצד מדת אמת וכן לא מדת נוצר חסד ולא מדת נושא חטאת שהם היו מזידים והזכיר רק המדות
שמצדם יבקש עליהם שהוא מדת ארך אפים שמבקש שיאריך אפו ולא יכלם תיכף רק יפקוד עון אבות על בנים בזמנים מתחלפי', והזכיר מדת נושא עון ופשע, שכבר התבאר אצלי
שיש הבדל בין סליחת עון ובין נשיאת עון, הסולח מעביר את העון מן המציאות כאלו לא היה במציאות כלל, וע&quot;כ לא תמצא סליחת עון רק אצל ה' לבד לא מאדם לאדם, כי האדם
הגם שעובר על פשע ונושא פשע לא יוכל לסלוח והוא שישוב דבר שהיה במציאות כאילו לא היה כלל, וכבר בארתי זאת בארך בהתו&quot;ה (ויקרא סי' רע&quot;ב). והנה מצד כל אלה המדות
שחשב א&quot;א שיסלח את העון היינו שישוב העון כאלו לא היה במציאות כלל, רק יצויר שנושא את העון וסובלו ויאריך אפו לדורות הבאים, אבל שיסלח את העון זה לא יצויר רק
ע&quot;י מדת רב חסד, כי החסד אין לו גבול והוא בלתי משקיף על מקבל החסד, וע&quot;ז הוסיף לבקש סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך שע&quot;י מדת חסד יוסיף לסלוח העון שיהיה כאלו
לא היה במציאות כלל וכמו שכבר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה ותרגלת עמם במדה זו:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויאמר ה' סלחתי כדברך}}, ר&quot;ל סלחתי לא כפי שהתפללת שיהיה כאלו לא חטאו כלל ואכניסם אל הארץ רק יהיה כדברך שאמרת שלא תמית אותם כאיש אחד לבל יאמרו
הגוים מבלתי יכולת:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא - כג) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ואולם בכל זאת חי אני}}, ר&quot;ל אני נשבע שכבודי ימלא את כל הארץ ולא יאמרו מבלתי יכולת כי אביא את בניהם אל הארץ, אבל האנשים הרואים כבודי וכו' לא יראו
את הארץ, וזה לא יהיה מצד הנקמה על החטא שע&quot;ז אמר סלחתי רק מצד שאחר שהם כופרים ביכלתי ויודעים רבונם ומתכונים למרוד א&quot;א שיתקיימו בארץ, וי&quot;ל שלזה אמר
וימלא כבודי את כל הארץ ר&quot;ל אחר שהארץ הזאת מלאה מכבודי ושכינתי א&quot;א שימצאו בה אנשים מנאצי ה' ובוזי כבודו:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו}}, ר&quot;ל עפמ&quot;ש חז&quot;ל וכי כלב בן יפונה היה והלא בן קנז היה ולמה נקרא שמו בן יפונה שפנה א&quot;ע מעצת מרגלים ר&quot;ל שהמקשן
ידע שנקרא בן יפונה על שפנה מעצת מרגלים רק שקשה לו שא&quot;כ היה לו לקרא גם ליהושע בן יפונה, וז&quot;ש ולמה נקרא שמו בן יפונה ר&quot;ל ולא קראו כן ליהושע, ומשיב שהיה הבדל
שעל יהושע התפלל משה יה יושיעך מעצת מרגלים אבל כלב פנה א&quot;ע מעצת מרגלים לא ע&quot;י תפלת משה ואמרו חז&quot;ל שתחלה הטו אותו המרגלים לעצתם ויבא עד חברון להתפלל
על קברי אבות ונצול מעצתם, וז&quot;ש עקב היתה רוח אחרת עמו ר&quot;ל שתחלה היתה עמו רוח אחרת נוטה לעצת מרגלים וכבש את יצרו וימלא אחרי ולכן והביאותיו וזרעו יורישנה
וניתן לו חברון בירושה:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כח - כט) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;השאלות (כח - לו)
מה רצה בכלל הדבור הארוך הזה, שבא בכפל ענין כפול ומכופל:
{{צ|אמר אליהם חי אני נאם ה'}}, הודיעם כי העונש הזה שיעד להם שיהיו נעים ונדים במדבר ארבעים שנה הוא לטובתם, כי לפי גודל חטאם שהיה חטא של כפירה היה ראוי
שימותו כולם במדבר בין הם בין בניהם ולא ישאר מהם איש רק כלב ויהושע, והיה מהחסד האלהי שיהיו נעים ונדים ארבעים שנה במדבר, שבזה סבלו ענשם בשתים בגלות
ארבעים שנה ולבסוף במר המות, ובעונש הראשון של הנע ונד השתתפו גם בניהם שגם הם נדו ונעו ונשאו עונות אבותיהם ארבעים שנה ובזה הזכו הבנים ונקה אותם מעונש עון
אביהם וזכו לכנס לארץ, וז&quot;ש אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם ר&quot;ל אם לא אעשה לכם את העונש הזה אשר אני רוצה לעשות לכם והוא שבמדבר הזה יפלו פגריכם וכו'
מבן עשרים שנה ומעלה, [ויפרש אח&quot;כ באיזה אופן יפלו במדבר] ר&quot;ל אם לא אעשה לכם עונש הזה:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|אם}}, ר&quot;ל אז אני נשבע לכם {{צ|אם}} אתם תבואו אל הארץ כי {{צ|אם}} כלב בן יפונה ר&quot;ל אז לא יכנס שום איש חוץ מכלב ויהושע ויכלו גם הפחותים מבן עשרים:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא - לב) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|וטפכם}}, על כן יעצתי לטובתכם להניעכם במדבר ארבעים שנה ועי&quot;כ {{צ|וטפכם}} אשר אמרתם לבז יהיה והביאותי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה, כי בזה
שתתעכבו במדבר כבר יקובל העונש בכללו בשתים, [א] ופגריכם אתם ר&quot;ל אתם שכבר נחשבתם כפגרים מתים במה שנתחייבת למות תיכף, יפלו במדבר הזה אחרי שתשבעו נדודים
רבים:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ובניכם [ב] שבניכם יהיו רועים }}ר&quot;ל שהם ירעו אתכם, כי אחר שאתם ראוים למות א&quot;א שירד המן בזכותכם כי אין השם עושה פלא למתים כמ&quot;ש הלמתים תעשה פלא
רק בניכם יהיו רועים אתכם כי בזכותם ירד המן, ונשאו את זנותיכם שבזה יסבלו גם הם עונש גדול, עד תם ארבעים שנה, ובזה יקל העונש מעל בניכם ויזכו לכנס לארץ:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|במספר}}, עתה יאמר דעו כי העונש הזה הוא לטובתכם להשאיר לכם שארית ופליטה ואינו מצד מדת הדין רק מצד מדת הרחמים כי בכ&quot;מ מדה טובה מרובה ממדת פורענות,
ומצאנו שבעת שאמר ה' ליחזקאל שישכב על צדו הימנית והשמאלית לכפר על עון ישראל ויהודה הקל לו שישכב יום לשנה, ר&quot;ל שבעד כל שנה שחטאו ישראל שכב על צדו יום
אחד, ונכפר להם חטא כל השנה, ואיך היה בכאן בהפך שבעד כל יום שחטאו הוצרכו להניע שנה שלמה, וע&quot;כ שזה שנעו במדבר לטובה יחשב ולרחמים גדולים שע&quot;י הגלות כפר
להם עונש המות והכליון וע&quot;כ סבלו שנה ליום, וז&quot;ש במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה, ודבר זה הוא
לכאורה כאלו אני יוצא מגדר היושר ומתעולל אתכם עלילות, שזה קרוי תנואות [כמו הן תנואות עלי ימצא (איוב לג) שמציין שה' מעליל עליו עלילות נגד הדין והיושר], עז&quot;א
וידעתם את תנואתי אני מודיע לכם שתדעו את תנואתי שאינו תנואות ועלילות, רק:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|אני ה' דברתי}}, שזה לא דברתי וגזרתי ע&quot;י מה&quot;ד ושם אלהים המורה דין רק ע&quot;י שם הוי&quot;ה המורה רחמים שאני עושה זאת ברחמים גדולים והוא מדה טובה מאתי שלכן אני
חושב יום לשנה כדין מדה טובה, כי אם לא זאת אעשה היינו אם לא אעשה זאת לכל העדה הרעה הנועדים עלי לחשב להם יום לשנה, אז במדבר הזה יתמו ושם ימותו אז מגיע
להם כפי הדין עונש כפול [א] שבמדבר הזה יתמו כלם אף הפחותים מבן עשרים, [ב] שגם שם ימותו כמו שפי' חז&quot;ל ושם ימותו לעוה&quot;ב שימותו גם בעולם הנפשות שלא יהיה להם
חלק לעוה&quot;ב, וא&quot;כ מה שאני חושב להם יום לשנה אינה תנועה ועלילת מה&quot;ד רק חסד ורחמים שעי&quot;כ לא יתמו במדבר, כי הפחותים מבן עשרים יכנסו לארץ ולא ימותו לעוה&quot;ב כי
יקומו בתחיה:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו - לז) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|והאנשים וגו' וימותו וגו' במגפה לפני ה'}}, אמנם המרגלים לא לבד שמתו, מתו ג&quot;כ לפני ה' הוא מיתת הנפש שאין להם חלק לעוה&quot;ב לפני ה':&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|ויהושע וכלב}}, פי' חז&quot;ל שנטלו חלק המרגלים שיש להם לעוה&quot;ב ע&quot;ד זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג&quot;ע עד שחיו חיי הנפש מן האנשים ההם, שקבלו חלקם בחיים המעותד
לעוה&quot;ב:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(מ) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;{{צ|וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר}}, כי למעלה אמר להם והעמלקי והכנעני יושב בעמק שהיה ראוי שילכו דרך העמק וא&quot;ל ששם העמלקי והכנעני ולכן לא הלכו דרך
העמק רק דרך ההר הוא הר שעיר כמ&quot;ש אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר אבל בתוך כך עלו העמלקי והכנעני והתישבו בראש ההר:&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מא - מב) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|ויאמר משה}}, מפורש בפ' דברים [א] שה' אמר למשה שיאמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם שהוא אזהרה שלא יעלו אל ההר, וז&quot;ש למה זה אתם עוברים
את פי ה' וכו' אל תעלו שמ&quot;ש אל תעלו הוא פי' מ&quot;ש את פי ה' שה' אמר אל תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו והוסיף כי העמלקי והכנעני שם לפניכם היינו שהקדימו
לעלות אל ראש ההר, ומ&quot;ש כי על כן שבתם ר&quot;ל הלא מפני זה שבתם מאחרי ה' כי יראתם מפני החרב ולא בטחתם בה' ועל כן לא יהיה עמכם:&lt;קטע סוף=מא/&gt;
(מה) 
&lt;קטע התחלה=מה/&gt;{{צ|וירד העמלקי ובמ&quot;ת כתוב ויצא האמורי}}, שעמלקי והכנעני היו בראש ההר וירדו למטה ואמורי היה בצד ההר, ולכן כתוב ויצא:&lt;קטע סוף=מה/&gt;

[[קטגוריה:פרשת שלח]]</text>
      <sha1>odo00l2wz9v7r38vft1lurr9s2wbxey</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר יז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357039</id>
    <revision>
      <id>1416989</id>
      <parentid>1399884</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:35:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17005" xml:space="preserve">(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|וירם את המחתות וכו' ואת האש}}, היינו הגחלים שישנם בתוך המחתות זרה הלאה לכבותם. והנה הגחלים בודאי נלקחו מן המערכה כמו שלמד בספרא (צו לסימן וא&quot;ו)
וביומא (דף מ&quot;ה) שאש מחתה ומנורה תנטל ממזבח החיצון והדין הוא דאם כבה אש המזבח אפי' גחלת אחת ואפי' הורידה מעל המזבח וכבה לוקה, כמ&quot;ש בזבחים (דף צא ע&quot;ב)
אמנם בכבה אש מחתה ומנורה אפי' בראש המזבח פטור שהרי נתקה למצוה אחרת ואין אני קורא בה אש המזבח, וכמ&quot;ש הרמב&quot;ם (פ&quot;ב מה' תו&quot;מ ה&quot;ו) אולם בגחלים שבמחתות
האלה שהי' הקטרה שלא כדין י&quot;ל שלא נתקה למצוה אחרת ואסור לכבות הגחלים, לכן אמר לו ה' את האש זרה הלאה ואל תחוש שאתה עובר על לא תכבה, כי קדשו, ר&quot;ל
שהמחתות קדשו והם כלי שרת והיו הקטורת ראוים להקטיר אותם כהן, א&quot;כ אנתיק למצוה אחרת ויכול לכבות את האש:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|את מחתות}}, מפרש מ&quot;ש וירם את המחתות היינו {{צ|את מחתות}} החטאים האלה [אשר חטאו] בנפשותם שאבדו א&quot;ע לדעת כי ידעו שסם המות נתון בקטורת ויומת המקטיר
שלא כהלכה, וחטאו במה שאבדו את נפשם כמ&quot;ש את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ומפרש לאיזה צוריך ירים אותם ועשו אותם רקועי פחים, עתה מפרש דבריו מ&quot;ש שירים את
מחתות החטאים שכבר תמה הרמב&quot;ן עמ&quot;ש רש&quot;י ז&quot;ל שהם אסורים בהנאה שהרי עשאום כלי שרת, ותמה הרי קטורת זרה הקריבו וזר שעשה כלי שרת להקטיר בחוץ באיסור אינו
מקודש, עז&quot;א כי הקריבום לפני ה' ר&quot;ל שבעלי המחתות הקדישו אותם לכלי שרת, שמ&quot;ש למעלה (טז יז) והקרבתם לפני ה' איש מחתתו פי' והקרבתם והקדשתם שמצאנו לשון
הקרבה על ההקדש כמ&quot;ש באילת השחר [כלל שע&quot;א] וא&quot;כ הקדישו אותם לכלי שרת תחילה עי&quot;כ הוקדשו, עתה מפרש מה שיעשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח שזה כדי שיהיו
לאות לבני ישראל שזר שירצה לקרב אל המזבח יזכר באות הזה של צפוי המזבח שזר הקרב יומת, ואחר שהם הקדש מעלין בקדש ואין מורידין ותחת שהיו תחלה תשמישי מזבח
יהיו מן המזבח עצמו כמ&quot;ש במנחות (דף צ&quot;ט):&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד - ה) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויקח וכו' אשר הקריבו השרופים}}, פי' הקדישו כנ&quot;ל. זכרון לבני ישראל, ה' אמר ויהיו לאות לב&quot;י, והאות הוא רק לדור הזה וי&quot;ל שאינו אות רק כ&quot;ז שאהרן קיים לא
יחלוק איש על כהונתו כמו שעשו עדת קרח, אבל אחרי מות אהרן תופסק הכהונה מבניו אך במה שצוה צווי ע&quot;י אלעזר שהוא מזרע אהרן מבואר שהוא זכרון לבני ישראל גם
לדורות הבאים אחרי מיתת אהרן [שזה ההבדל בין אות ובין זכרון כמ&quot;ש בס' יהושע סי' ד'] שגם לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא שגם נגד זרע אהרן לא יקרב איש זר כי
הכהונה נתנה גם לזרעו ולא יהיה וגם שיהיה זכרון שלא ימצא עוד חולק על שליחות משה ועל תורתו כקרח וכעדתו, כי ע&quot;י צפוי הזה יזכרו הסבה שעל ידו בא לידי כך שזה הי' ע&quot;י
שחלקו על משה ושליחותו ותורתו וע&quot;כ נעשה בהם משפט חרוץ, כאשר דבר ה' זה מוסב עמ&quot;ש ויקח אלעזר הכהן כאשר דבר ה' ביד משה לו לאלעזר כמ&quot;ש אמור אל אלעזר, ור&quot;ל
שע&quot;י שדבר ביד משה לו דוקא שהוא ירים את המחתות ידע שהוא לזכרון לדורות גם לבני אהרן לא אות לאהרן לבד:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|וילונו כל עדת ב&quot;י}}, פי' הראב&quot;ע שאמרו שמשה פעל זאת בתפלתו או בחכמתו שישרפו, והרמב&quot;ן פי' שהגם שהאמינו בכהונת אהרן לא האמינו עדיין שנבחרו הלוים ורצו
שכל ישראל יהי' להם חלק בעבודת הלויה, וגם שחרה להם על שיעצם להקטיר קטורת שידע שעי&quot;ז יהיו לשרפה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(יא - יב) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא - יד)

הצווי היה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת היינו שישים הקטרת בפנים וכתיב ויעש אהרן כאשר דבר משה ואיך אמר אח&quot;ז ויתן את הקטרת שמשמע שעתה נתן. משה אמר
החל הנגף ואיך אמר וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף שמשמע שלא החל עד עתה, ולמה אמר תחלה לשון עדה ואח&quot;כ וירץ אל תוך הקהל ויש הבדל בין עדה ובין קהל, ולמה חזר
שנית והמגפה נעצרה שכבר אמר ותעצר המגפה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;
{{צ|קח את המחתה והולך מהרה אל העדה וירץ אל תוך הקהל}}, כבר בארתי בהתו&quot;ה ויקרא (סי' רמ&quot;א) 
שיש הבדל בין עדה ובין קהל, שבשם עדה נקראו כשבאו בסדר
נכון וזקניהם בראשיהם, ובשם קהל נקראו כשנקהלו שלא בסדר הנכון, ולפעמים יקרא את המון העם בשם קהל ואת הזקנים בפ&quot;ע בשם עדה עיי&quot;ש באורך. והנה פה נקהלו עם
זקניהם בראשיהם כמ&quot;ש וילונו כל עדת ב&quot;י, ויהי בהקהל העדה, והעדה שהם הסנהדרין וזקני העם עמדו קרוב אל אהל מועד בראש העם והעם והקהל שהם המון העם עמדו
אחריהם רחוק מאהל מועד, וכאשר יצא הקצף מלפני ה' שהוא המשחית שיצא מאהל מועד חשב משה שיתחיל להכות בהעדה שהם הזקנים שבהם יפגע ראשונה וצוה שאהרן ישים
הקטורת באהל מועד ויולך אל העדה שהם הזקנים שבהם יחל הנגף, ויקח אהרן כאשר דבר משה ששם הקטרת בפנים וכוון לכפר בו על העדה שהם הזקנים, אבל המשחית לא
התחיל להכות בצד שבו עומדים העדה רק בצד האחר שבו עמדו הקהל שהם העם ההמונים, שעז&quot;א והנה החל הנגף בעם, ר&quot;ל שלא היה כפי שחשב משה שהנגף יחל בהעדה שהם
הזקנים שקרובים אל אהל מועד כי הנגף החל בעם שהם ההמון שעמדו אחורי העדה, וע&quot;כ הוצרך לרוץ אל תוך הקהל שהם ההמון, ורץ אל תוכם כי הנגף היה בצד האחר שלא יכול
להגיע לשם אלא דרך הקהל שבצד של אהל מועד שלא הגיע המשחית אליהם, ובאשר הקטרת ששם על האש באהל מועד הושם ע&quot;ד לכפר על הזקנים, ועתה נודע לו שצריך לכפר
על העם ההמון, והכפרה צריך שיהי' לשם המתכפר, הוצרך ליתן קטורת מחדש שבו יתכפרו ההמון ולכן ויתן את הקטרת נתן קטורת פעם שנית לכפר על העם ההמונים:

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויעמד בין המתים ובין החיים}}, שאם הי' הנגף מתחיל בצד הקרוב אל אהל מועד כמו שחשב משה היה אהרן פוגע תחלה בצד שבו המתים והי' הולך משם אל צד שבו
עומדים החיים, ר&quot;ל אלה שלא הגיע המשחית אליהם, והי' עומד בין החיים והמתים, כי פגע בהחיים ושם עצר את המגפה, אבל אחר שהנגף התחיל בצד האחר עבר אהרן תחלה את הצד שבו החיים עד שהגיע אל המתים ששם פגע את המשחית ועצר בעדו ועמד בין המתים ובין החיים:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד - טו) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויהיו המתים}}, בעת שעמד אהרן בין המתים והחיים היו המתים י&quot;ד אלף ושבע מאות, והגם שכבר אמר ותעצר המגפה דהיינו שהמשחית לא הכה יותר אבל הלא באין
ספק היו הרבה שנגף אותם המשחית והיו חולים וגוססים ולא מתו עדיין, וע&quot;ז לא היה די בקטורת שהקטיר אהרן וכמבואר בזהר פ' וירא בדבר שהי' בכפר טורשא, שבטל ר' אחא
את הדבר ע&quot;י אמירת פ' קטורת בארבע רוחות העיר, ואח&quot;כ היה צריך ללכת ביחוד לרפאות את החולים שהוכו מן הדבר, ובזה לא הספיק זכות אהרן לבד רק אחר ששב אהרן אל
משה והשתתף משה עמו בתפלה אז המגפה נעצרה, ר&quot;ל שגם אלה שהיו נגפים נרפאו וחיו עד שלא העדיף על מספר המתים שהי' בעת שבא אהרן אל תוך הקהל אף אחד, אמנם
מ&quot;ש מלבד המתים על דבר קרח, כי במד' אומר שמ&quot;ש הרומו מתוך העדה הוא מלשון תרומה שה' הודיע למשה שלא נמצא ביניהם צדיקים רק א' מארבעים שהוא שעור תרומה של
עין יפה, והמותר ראוים לכליה, וע&quot;י הקטורת מתו א' מארבעים והמותר נשארו, וזה בחסדי ה' שנחשבו אל החשבון גם המתים על דבר קרח שהיו ס&quot;ה ארבעה עשר אלף ותשע
מאות וחמשים, שהוא קרוב מחלק ארבעים משש מאות אלף ועז&quot;א מלבד המתים על דבר קרח, וכ&quot;כ המקובל אזולאי בעל חסד לאברהם. הנה אלה היו ראוים לכליה בפעם הראשון
וע&quot;י תפלת משה שאמר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף לא מתו רק ר&quot;ן אנשים שהם חלק ששים מט&quot;ו אלף, כתרו' של עין רעה, ורמז כ&quot;ז במ&quot;ש מלבד המתים על דבר קרח:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|דבר אל בני ישראל וקח מאתם}}, הנה היה צריך לברר ע&quot;י אות ומופת מי הנבחר לכ&quot;ג ומי השבט הנבחר לעבודת לויה וכ&quot;ז ברר ע&quot;י המטות, שכל שבט היה לו מטה מיוחד
שע&quot;ש המטה נקרא כלל השבט בשם מטה, והמטה הזה שהיה אות השבט היה נמצא ביד הנשיא, יצוה שיקח מטה מאת כל שבט שבו מציין כלל השבט, ושיכתוב על המטה את שם
הנשיא, שבזה יציין את הנשיא בעצמו מצד ששמו כתוב על המטה, ומשה הגיד להם שמי שיבחר בו ה' להיות כ&quot;ג גם שבטו הוא הנבחר ללויה כמו ששבט לוי נבחר ללויה מצד
שאהרן נבחר לכהונה, ולא יצויר שאיש הנבחר לכהונה יהי' משבט שלא נבחר ללויה, וצוהו לקחת י&quot;ב מטות ובזה נחלקו המפ' י&quot;א שהיו י&quot;ב מטות חוץ משבט לוי, וי&quot;א שהיו עם
שבט לוי, ולפ&quot;ז צ&quot;ל שבית יוסף היו למטה אחד, ולא לקחו מטה רק מאפרים כי ידעו מברכת יעקב שלא יבחר במנשה נגד אפרים:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ואת שם אהרן}}, ר&quot;ל הגם ששבט לוי הי&quot;ל ג' נשיאים אלעזר ואיתמר ואליצפן בן עזיאל כנז' בפ' במדבר לא יכתב שמם על המטה כי מטה אחד לראש בית אבותם, ולכן יכתב
שם אהרן שהוא הנבחר מן השבט:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|והנחתם באהל מועד}}, לרמוז כי השבט שיבחר ה' ללויה והנשיא שלו שיבחר לכהונה יהי' כזית רענן בבית אלהים וישב בבית ה' כל ימי חייו:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח}}, שזה סימן שמטהו שמציין את הנשיא עם שבטו יתעורר בו רוח אלהים ויוציא פרי קדש הלולים וכמו שתעורר במטה פעולה
נפשיית שהיא הפריחה שבא ע&quot;י התעוררות נפש הצומחת:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|והנה פרח מטה אהרן}}, מצד שהיה שם אהרן כתוב עליו ברר כהונת אהרן ומצד שהי' מטה לוי ברר שהלויה מגיע לבית לוי ועז&quot;א מטה אהרן לבית לוי, ויצץ ציץ, כתב
הרשב&quot;ם כשהוציאו משה מצאו שפרח ולא יותר כדכתיב והנה פרח מטה אהרן אבל אח&quot;כ ויצץ ציץ לעיני כל ישראל ואח&quot;כ ויגמל שקדים, שאלו היה זה תחלה לא היה נראה לא
הפריחה ולא הניצה וגם לא היה לו לכתוב והנה פרח אלא והנה גמל שקדים מטה אהרן לבית לוי, ולדעתי כ&quot;ז היה באהל העדות כמו שמשמע ממ&quot;ש ויוצא משה את כל המטות,
שמשמע שגם מטה אהרן הוציאו אח&quot;ז וכן בת&quot;י ואנץ נצין ביה בליליא גמר ועבד לוזין, רק שהיה בזה נס אחר, שדרך האילנות שבעת הנצה כבר נפל הפרח, ובעת שגמל הפרי לא
נמצא הנץ עוד, ובמטה זה היה הנס שלא נפל הפרח ולא הנץ והיה נמצא עליו הפרח כמו שהתחיל לפרוח שעז&quot;א והנה פרח, ועוד פרחים שנגמרה פריחתם שעז&quot;א ויוצא פרח וגם
נמצא עליו הנץ וגם הפרי שנגמרה, ונס זה היה מוכרח להעשות. שאם היה פריחה לבד היה אומר שמשה כרת בד של אילן שקדים בעת שהפרח עליו, ובד זה היה דומה עם מטה
אהרן וכתב עליו שם אהרן, אבל דבר זה שימצא הפרח והציץ והפרי לא נמצא במציאות:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויוצא}}, ולבל יאמרו שפרח עוד מטה אחד ומשה העלימו או החליפו הוציא את כל המטות, ויראו ר&quot;ל שכל אחד הכיר כתב ידו שכתב שמו על המטה:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|השב את מטה אהרן לפני העדות}}, וזה משני טעמים: [א] למשמרת להיות ציון אל אהרן עצמו שהוא ושבטו שהמטה מורה עליו יהי' תמיד לפני העדות שומרי משמרת
ה' ועבודתו, [ב] שיהיה לאות לבני מרי שלא יחלקו עוד על הכהונה כי בא האות והמופת על הכהונה והלויה, ותכל פעל יוצא המשמרת והאות תכלה את תלונותם ותמנע אותם
מלהתלונן בעתיד:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויעש משה}}, שהניח את המטה לפני העדות, וגם כן עשה הוא בעצמו קיים מה שהנחה זו מורה עליו שיהי' למשמרת היינו שהלוי יהיה תמיד לפני העדות ומתבודד עם ה'
השוכן שם וזה עשה משה כל ימי חייו:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|הן גוענו}}, עתה שראו הפלא הזה נכנס בלבם האימה והפחד ממשכן ה' והשוכן בו ונתנו אל לבם הלא הם בסכנה תמיד אם יתקרבו אל המקדש יותר מדאי ימותו, ועז&quot;א הן
גוענו אבדנו במות קרח ועדתו, וכן כלנו אבדנו בעת יצא הנגף שהיתה הגזרה על כלם:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|כל הקרב }}ר&quot;ל האם תמנו לגוע, ר&quot;ל האם שלמה ותמה הגויעה שנהיה בטוחים מלגוע עוד, לא כן, שעדן לא תמנו לגוע כי {{צ|כל הקרב }}אל משכן ה' ימות גם להבא והננו בסכנת
מות בתמידות:&lt;קטע סוף=כח/&gt;</text>
      <sha1>pnngulv2mtdm9b46c7wc6dowabo8di4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357040</id>
    <revision>
      <id>1416990</id>
      <parentid>1400595</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:35:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="125256" xml:space="preserve">{{מלבים|עניין= (ב) 
{{צ|א }} {{צ|זאת חקת התורה}}, הוא ציון על כלל המאמר שמצינו במלת זה זאת אלה כמו זאת תורת העולה, זאת תורת המנחה, זאת תורת החטאת, ולפעמים יבא הציון בסוף המאמר כמו זאת תורת הנזיר, זאת תורת היולדת זאת התורה לעולה למנחה שבא בסוף המאמר, וכן אלה הדברים אשר תדבר, בא מאמר זה במכלתא בא (סי' פ&quot;ז), ובספרי קרח (סי' מ&quot;ג) חשב גם מה שבא ציון הכלל כפול בתחלת ובסוף המאמר [ומשם נשתרבב הלשון לכאן בטעות מ&quot;ש וזו כללה בתחלה וכללה בסוף ומחקו הגר&quot;א] ודעת המכלתא והספרי שציון הכלל אינו מוסיף שום דבר על הפרט כי אין בכלל אלא מה שבפרט, [ועי' מ&quot;ש בזה בפי' הספרא צו סי' כג] וה&quot;ה אם בא ציון הכלל בסוף או באמצע ובסוף, וזה קרוב יותר לדברי ר' יונתן שכתבתי בפ' בא (סי' פז), שהלשון שתפס כלל ופרט ר&quot;ל שציון של כלל המאמר ופרטי המאמר ואין לו ענין עם הכלל ופרט של הי&quot;ג מדות שיש שם הבדל בין כלל ופרט ופרט וכלל, ובזה נשברו רשפי קשת והפלפולים שהעריכו המפ' ע&quot;ז מן י&quot;ג מדות דר&quot;י:

{{צ|ב }}זאת חקת התורה. הנה מלת חוקה בא לעכובא כמ&quot;ש במנחות (דף כז) 
ז' הזאות שבפרה מעכבים חוקה אולם הלא נזכר עוד בפ' חקה (בפי' י' ובפ' כ&quot;א) ופי' ר&quot;א שמ&quot;ש זאת חוקת מיותר לגז&quot;ש להקיש למ&quot;ש בפ' אחרי (טז לד) והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר אחת בשנה, שגם שם חוקה מיותר שכבר נז' חוקה שם (בפ' כט) ובא להקיש שכמו שמ&quot;ש שם חוקה מדבר בבגדי לבן שנעשית פעם א' בשנה (כמ&quot;ש ביומא דף ס' בין לר&quot;י ובין לר&quot;נ שעז&quot;א אחת בשנה), כן חוקה דפה מדבר מבגדי לבן. והנה מזה משמע שצריך דוקא בגדי לבן של כ&quot;ג ביוהכ&quot;פ שהי' האבנט של בוץ שמזה מדבר בחוקה של יוהכ&quot;פ. אולם לפ&quot;ז למה דקיי&quot;ל דכשרה בכהן הדיוט והאבנט של כ&quot;ה הוא של כלאים ואיך ילבש אבנט של בוץ. וע&quot;כ פסק הרמב&quot;ם (פ&quot;א ה' י&quot;ב) שלובש בגדי לבן של כ&quot;ה, וכ&quot;ה בתוספתא (פ&quot;ג דפרה) עי' במ&quot;ל שם, ומ&quot;ש ריב&quot;ז מה שעשו ידי שכחתי פרש&quot;י בשבת (דף לד) שריב&quot;ז היה כהן, אמנם בתוס' מנחות (דף כא ע&quot;ב) כתבו שריב&quot;ז לא היה כהן ומ&quot;ש ששרתו ידי ר&quot;ל שנעשה פרה בימיו עפ&quot;י הוראתו ובימי הלל לא נעשית פרה, וענין זה דריב&quot;ז מובא בתוספתא (פ&quot;ג דפרה ופי&quot;ז דאהלות):

{{צ|ג }}ויקחו אליך, כבר אמר ביומא (דף ג') שכ&quot;מ דכתיב ויקחו אליך הוא משל צבור והוא מתרומת הלשכה (כמ&quot;ש בפ&quot;ד דשקלים) ורק מ&quot;ש שיקחו אליך ומ&quot;ש ונתתם אותה שאמר בל&quot;ר למשה ואהרן. מפני ששניהם היו גזברים על הקופה, אמנם מ&quot;ש וכן בשמן המשחה משמע שאתיא כר' יונתן (שם) שאמר קח לך משל צבור לא כר' יאשיה שס&quot;ל דקח לך משלך, ובספרי בהעלותך (על עשה לד שתי חצוצרות) מביא גם דברי ר' יאשיה. ונראה שבשמן המשחה יודה גם ר' יאשיה שהי' משל צבור, דהא בין נדבת המשכן חשב בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים הרי הביאוהו הצבור. וא&quot;כ הגם שבקטורת שאמר קח לך יצויר בקטורת שנעשה אחר שכלתה הקטורת של נדבת צבור שמאז עשה משה משלו, אבל שמן המשחה לא נעשתה רק פעם א' וכולו קיים לעת&quot;ל ומבואר שנעשה משל צבור רק משה היה הגזבר:

{{צ|ד }}פרה שם עגל פר נקראו ע&quot;ש שנותם, ופליגי באיזה זמן יוגבל שם כל אח{{צ|ד }}מאלו השמות, (ומובא בפ&quot;א דפרה ובר&quot;ה דף יו&quot;ד) ואנכי כבר הארכתי בזה בהתוה&quot;מ ויקרא (סי' ר&quot;ח) עמ&quot;ש ועי' במ&quot;ל (פ&quot;א דפרה):

{{צ|ה }}פר{{צ|ה }}אדומ{{צ|ה }}תמימה. ר&quot;ל תמימ{{צ|ה }}באדמימות ששתי שערות שחורות פוסלים ב{{צ|ה }}כמ&quot;ש בסוף פ&quot;ב ותמימ{{צ|ה }}אינו תואר לפר{{צ|ה }}רק תואר לאדומ{{צ|ה }}דא&quot;ל תמימ{{צ|ה }}ממום דהא אמר אשר אין בה מום:

{{צ|ו }}אשר אין בה מום, ת&quot;ק סבר דצריך קרא לגופיה שאין ללמוד שמום פוסל בפרה מק&quot;{{צ|ו }}מקדשים שאין מלאכה פוסלת בהם דשאני קדשים שעשייתם בטהרה. ואף שנמצא קדשים שעשייתם בטומאה שהם ק&quot;צ וכן פסח. שם שאני די&quot;ל זמן קבוע ונדחית טומאה כדי שלא יעבור הזמן, אבל פרה נעשית בטומאה לכתחלה, ואיסי בן עקביא ס&quot;ל כמ&quot;ד דטומאה הותרה בצבור וא&quot;כ א&quot;א לדחות דמה למוקדשים שעשייתם בטהרה, ובכ&quot;ז לא רצה ללמוד הק&quot;ו ממה שפרה מלאכה פוסלת בה, כי ע&quot;ז יש להשיב עגלה ערופה יוכיח שמלאכה פוסל בה ואין מום פוסל בה, ע&quot;כ עשה הק&quot;ו משחור ולבן שע&quot;ז א&quot;ל ע&quot;ע תוכיח ולא דחה הק&quot;ו ממה שמוקדשים עשייתם בטהרה, כי ת&quot;ק ס&quot;ל שטומאה דחוי' בצבור ואיסי ס&quot;ל שטומאה הותרה בצבור וא&quot;כ גם קדשים עשייתם בטומאה לכתחלה, והוא ס&quot;ל שמ&quot;ש אשר אין בה מום בא למעט ע&quot;ע שיש ללמוד מק&quot;ו מקדשים שמום פוסל בה, ולשטתו אין לדחות הק&quot;ו דמה לקדשים שעשייתם בטהרה דס&quot;ל טומאה הותרה בצבור ובסוטה (דף מז) אמר שיהא מום פוסל בעגלה מק&quot;ו מפרה שאין השנים פוסלים בה וי&quot;ל למ&quot;ש הר&quot;ש ריש פרה לחד תירוצא דלר&quot;א גם פרה פסולה בשנים, י&quot;ל דכן ס&quot;ל לאיסי (ועי' במ&quot;ל פ&quot;א מה' פרה) והגמ' לא תפס הק&quot;ו ממוקדשין דס&quot;ל כת&quot;ק דפה ויש לדחות לא א&quot;א במוקדשין שעשייתם בטהרה וריב&quot;ב ס&quot;ל שצריך אשר אין בה מום לגופי' דנוכל ללמוד מחטאת העוף שמום אין פוסל, וממ&quot;ש אשר אין בה מום מבואר שאם העביר את המום כשרה כמ&quot;ש בספרא אמור (סי' נה) מום בו פרט לשעבר מומו. ובגי' הגר&quot;א לא א&quot;א בחטאת העוף שכן כשר בה זכר ונקבה משא&quot;כ בפרה א&quot;כ מה ת&quot;ל אשר אין בה מום כשהמום בה הא אם העביר כשרה וכו' וכפי הנוסחא שהעתקתי כי נוסחא הישנה אין לה טעם:

{{צ|ז }}אשר לא עלה עליה עול. אף עול שלא לעבודה כי עול של עבודה אצ&quot;ל שידעינן מק&quot;ו מעגלה. ושאר עבודות למד מק&quot;ו ועי' בסוטה שם שטה אחרת כמש&quot;ש דפליגי תנאי בזה:
|הערות=
(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;במדרש תנחומא, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב&quot;ה עוסק בפרשת פרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים עגלה בת שנתה, אמר לפניו רבש&quot;ע העליונים והתחתונים ברשותך ואתה אומר הלכה בשם ב&quot;ו, [נ&quot;א בשם יחיד] א&quot;ל עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה ואמר לפניו יה&quot;ר שיצא מחלצי א&quot;ל חייך שהוא מחלציך הה&quot;ד ושם האחד אליעזר באשר הענין של פרה והחוקים והפליאות הנמצאים במצוה זו הם עומדים ברום עולם, עד שאמרו ז&quot;ל ששלמה ע&quot;ה אמר ע&quot;ז אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, המליצו במליצתם בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב&quot;ה עוסק בפ' זו, כי הדבר הקשה והפליאה הוא העסק האחרון אצלנו שכל ההשגות שלנו הולכים מלמטה למעלה עד שפ' פרה הוא אצלנו הלמוד האחרון, ואצל ה' הוא הלמוד הראשון כי אצלו ילך הלמוד מהקודם אל המאוחר מלמעלה למטה, אמנם מה רצו במליצתם שאמר הלכה שפרה בת שתים, ומ&quot;ש עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפ' פרה תחלה, הלא ר' אליעזר עתיד לפתוח במשנה ראשונה שבששה סדרי משנה תחלה, מאימתי קורין וכו' עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר&quot;א (למ&quot;ד שרישא ר&quot;א הוא) ומה ענין לזה הפסוק ושם האחד אליעזר שמדבר מן אליעזר בן משה. מזה ראינו כי רז&quot;ל דברו בזה במשל וחידה תפוחי זהב במשכיות כסף למען נבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם:

וכבר באר בעל העקדה כי אחר שכל דבר אשר יופסד יופסד אל הפכו יחויב מזה שהדבר שהוא יותר טוב ושלם יופסד אל דבר היותר רע ויותר נמאס, ומן השרש הזה נמשכו דיני הטומאה כי המיתה הוא הפסד הבע&quot;ח או הצומח, הנה כשימות האילן שאין בו רק נפש הצומחת יתהוה ממנו רקב ועפר ואין בו שום טומאה אבל כשיופסד הבע&quot;ח שיש בו נפש חיונית יקרא נבלה ויש בה טומאת מגע ומשא, אולם כשיופסד האדם השומר תורה ומצות שיש בו נפש אלהית נבלתו פחותה ומאוסה יותר מפגרי בע&quot;ח ויש בו טומאת אהל וטומאת שבעה, כי הנפש הזאת כשתופסד לא תעדר לבד אבל ישאר ממנה מציאת רע ורוח טומאה כפי מעלת הנפש שנפסדה, ולכן הכותים אין מטמאין טומאת אהל כי אין להם שלמות הנפש הזאת, וכבר התבאר אצלי שהנשמה האלהית הבאה אל האדם ממרומים שעליו אמר ויפח באפיו נשמת חיים היא אין לה שום הרכבה עם הגוף, ובמות האדם לא תופסד רק תתפרד ממנו ותשוב אל שרשה אל צרור החיים, אמנם נפשו ההיולאנית הנקראת בשם רוח, שהיא נולדת עם הגוף והאדם בימי חייו יעשה בה מלאכת האלכימיא להפכה לעצם רוחני נבדל היא דבוקה עם הגוף דבוק חזק ונקשרה עמו בקשר אמיץ כי מולדת בית מכח החומר, והגם שקודם חטא אה&quot;ר היה יכול להפשיטה מן הגוף בעודו בחיים, אחר חטא אה&quot;ר נתמזגה עמו ולא תפרד ממנו עד יום מותו. והנה המלאכה אשר האדם עושה בה בימי חייו להפכה אל עצם רוחני נבדל ע&quot;י העיון המעשה שעל ידם יפרדו מהם החומריות ויהיו לעצם נבדל רוחני, מלאכה זו לא יצליחו בה רוב בני אדם לעשותה בשלמות, והנפש הזאת לא תתפרד מחברת החומר תיכף אחר המות לגמרי, באשר גם המעשה והעיון שהם האמצעים האלכימיים העוסקים במלאכה זאת כל ימי חייו אינם נקיים מתערובות פניות זרות וכונות חוץ פונים להנאת חומריים ואהבת עצמו, ועי&quot;ז תתקלקל המלאכה הזאת ולא תגיע לשלמותה, וע&quot;כ גם אחר המות נשארו חלקים אלה הרוחנים מעורבים עם הבשר המת ונפסדים עמו ובהם שורה רוח טומאה גדולה אשר מטמא באהל טומאת שבעה, עד שיתבלה הגוף בעפר שאז יתפרדו החלקים האלה וכמ&quot;ש בפי' שה&quot;ש בפסוק אחות לנו קטנה, וכבר אמרו ב[[שבת קנב א|שבת (דף קנ&quot;ב)]] כל מה שאומרים בפני המת וכו' וחד אמר עד שיתעכל הבשר דכתיב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, כי כ&quot;ז שלא נתעכל הבשר עדיין חלקי נפש סבוכים בבשר ומתערבים עמו, וכבר פי' בצל&quot;ח ב[[ברכות יט א|ברכות (דף י&quot;ט)]] במעשה של החסיד שלן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זל&quot;ז ואמרה לחברתה בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות באה לעולם ואמרה לה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, שר&quot;ל שמפני שנקברה במחצלת של קנים לא נתעכל הבשר ולא יכלה להתפשט מן הבשר ולעלות למעלה, וחלקי הנפש הזאת הנפסדת אשר רוח טומאה שורה בם כשיגעו באדם החי או אם יהי' עם האדם החי באהל יטמאו אותו טומאה חמורה, והיה התקנה לזה לקחת פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום ולשרוף אותה לאפר, שהפרה תציין גוף החזק והעצום, ושכח החיים ממלאה אותו שע&quot;ז מורה מראה האדומה, וישרף אותו לאפר עד שיפרד ממנו כל כח נפשי כי האפר אין בו טומאה, וכשיזה ממנו על מי שטמא ע&quot;י חלקי הרוח הנפסד, יוציא את הטומאה, שסגולתו יהיה לשאוב כח הטומאה אל האפר הטהור, וכמ&quot;ש במד' במשל מי שנכנסה בו רוח תזזית מביאים עקרים ומעשנים תחתיו והיא בורחת, וכן יהיה סגולה זאת באפר פרה, ומזה נתן ג&quot;כ רמז למעשה פרה שיעשה האדם בעצמו להטהר מטומאתו אם יוכל לבטל כל כחות הנתלים בחומר ולהפשיט הנפש מן הגויה ע&quot;י שיעשה את מלאכת האלכימיא בחייו, שהנפש ההיולאנית תשוב עצם רוחני נבדל טהורה ונקיה מתערובות החומר, שמלאכה זו עשה משה בחייו שלחם לא אכל ומים לא שתה וקרן עור פניו, כי נתבטלו כל כוחות החומר ויהיו כאפר משרפת הפרה וצדיקים כמוהו אין מטמאים וכמ&quot;ש במד' ויקחו אליך פרה רמז רמז לו שכל הפרות כלות ושלך עומדת, ר&quot;ל מדוע אמר ויקחו אליך ולא אמר קח לך רמז שפרת משה עומדת ר&quot;ל מה שהוא בטל את חמרו והיה כאין וכאפר זה נשאר בקביעות, אבל יתר בני אדם שהשתדלו לעשות פרה ר&quot;ל לבטל החומריות שלהם לא נשארה קיימת. והנה מרע&quot;ה נפרד מן חשכת החומר לגמרי ויהי שם עם ה' כאחד מצבא המרום הרוחנים כמ&quot;ש בסוף פ' משפטים, ואמרו במליצתם שפירש מן האשה, שחוץ מפשוטו פי' ג&quot;כ מן האשה הראשונה שהיא החומר שהיא הזווג הראשון של האדם כמ&quot;ש בפי' מעשה בראשית, אולם אם יש בכח אדם אחר חוץ ממשה להגיע למדרגה זו שיהיה מופשט מן החומר לגמרי עד שיהיה הגוף אל הנפש רק כלבוש שיכול לפשטו וללבשו בכל פעם ושהנפש הפנימית לא תרגיש כלל במכאוב הגוף ובצערו או בענגו וטובו, בזאת נחלקו החכמים בדור ודור ורבים היו שפרשו את עצמם מן הישוב למדבריות והמיתו את חומרם לגמרי כמ&quot;ש שאם ימות יחיה ועזבו את העולם ומאסו בו והם הנקראים במליצת חז&quot;ל מתי מדבר כמו שית' אח&quot;ז, ויש שהיה דעתם שאחר שנתערבו כחות הנפשיות בהחומר אחר חטא אדם הראשון א&quot;א שיתפשט מן החומר לגמרי כל עודו בחיים, וכבר בארתי במקום אחר שהיה בזה חלוקי דעות בין ב&quot;ש לב&quot;ה, ששמאי היה אומר על כל בהמה נאה זו לשבת והלל היה אומר ברוך ה' יום יום, ששמאי היה פורש א&quot;ע מעניני העולם לגמרי ועסק רק בצרכי השבת שמורה על השבת הגדול שהוא עוה&quot;ב כמ&quot;ש מי שטרח בע&quot;ש יאכל בשבת, ולא נהנה מהעולם רק מה שהוא הנאה רוחניית שהיא ענין השבת, והלל היה דעתו שאין לעזוב את העולם לגמרי והיה אומר ברוך ה' יום יום, ומי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב&quot;ש פוסלים וב&quot;ה מכשירים. שהסוכה מציין עזיבת העולם ועניניו שיוצא מדירת קבע לדירת עראי, ולשטת ב&quot;ה די אם ראשו ורובו בסוכה הגם ששלחנו בתוך הבית, ר&quot;ל הגם שאוכל ושותה ושלחן ערוך לו בתוך הבית שהוא בחיי העוה&quot;ז ואינו פורש מן העולם לגמרי לענות נפשו ולצער עצמו באכילה ושתיה, וב&quot;ש פוסלים כי הם ס&quot;ל שצריך לפרוש מעניני העולם מכל וכל ושלא ליהנות שום הנאה גשמיית רק לומר זו לשבת:

ואמרו בחידותם בפ' המוכר את הספינה (דף ע&quot;ג ע&quot;ב) אמר רבב&quot;ח א&quot;ל ההוא טעיא תא אחוי לך מתי מדבר אזלי חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי וגנו אפרקיד, והוה זקיפא ברכא דחד מינייהו ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא ולא נגע ביה פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו ולא הוה מסתגי לן, אמר לי דלמא שקלית מידי מינייהו אהדרינן, דגמירי דמאן דשקיל מידי מנייהו לא מסתגי ליה כו', אתי לקמי' דרבנן א&quot;ל כל אבא חמרא, למאי הלכתא עבדית הכי למידע אי כב&quot;ש אי כב&quot;ה איבעיא לך למימני חוטין ולמימני חוליות, ר&quot;ל שהאי טעיא הראה לו כת האנשים שברחו מן הישוב והתבודדו במדבריות והמיתו את חומרם ע&quot;י חיי העוני והצער בשכנם חררים במדבר הקוטפים מלוח עלי שיח ודכאו חייתם ברעב ובצמא ובחוסר כל. וע&quot;כ קראם בחידתו בשם מתי מדבר, כי שכנו במדבר באשמנים כמתים מן עוה&quot;ז, וצייר אותם שנדמו כשכורים מיין, שההתלהבות הנפשי בבטול כחות הגוף יכונה במליצה כשכורי יין, שעל מליצה זו אמרו בנו&quot;א שתויי יין נכנסו (וכמ&quot;ש בס' שירי הנפש על פסוק כי טובים דודיך מיין, נזכירה דודיך מיין, הביאני אל בית היין), וגנו אפרקיד, שהיו פניהם פונים למעלה אל הרוחנים, ומצייר ששכבו ולא עשו מעשים בפועל, כי היה ענינם רק העיון במושכלות שזה ציור היין ופניות פנים למעלה, וראה שבעת יע - במעשה המצות ויגביהו רגליהם לרוץ בדרך המצות אז רצו במהירות כ&quot;כ עד שטעיא רכיב גמלי לא נגע ביה, וזה כמליצת שאמרו חז&quot;ל על פסוק את רגלים רצת וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים, צדיקים שרצים לפני כסוסים על אחת כו&quot;כ, ר&quot;ל שאז גם צדיק הרץ במהירות לעבודת ה' שדומה כרוכב גמל ורומח בידו ללחום מלחמת ה' לא הגיע למדרגתם ולזריזותם, עפ&quot;ז אמר שפסיק קרנא דתכלתא דחד מינייהו, כי ידוע שמצות תכלת היה ענינו שילמד האדם לצמצם תאותיו להנהגת הפרישות, כי מראה התכלת הוא המצמצם את ראות העין, אולם הצמצום התוריי הוא שיתנהג בדרך האמצעי, שהתכלת הוא הממוצע בין מראה הלבן שמפזר את הראות לגמרי ובין מראה השחור שמצמצם אותו לגמרי, כי הפרישות התוריי היא מוגבלת שישמור התרי&quot;ג מצות שהציצית רומזות עליהם, כמ&quot;ש וזכרתם את כל מצות ה' וכו' ולא תתורו וכו', לא הפרישות היוצא מגבול התוריי שיקוץ בחיים לגמרי, וע&quot;כ כשרצה לקחת קרנא דתכלתא דחד מינייהו, ר&quot;ל להתנהג בפרישות כפי דרך מתי מדבר האלה לא יכול ללכת בו, כי הוא תהו לא דרך כי זה יוצא מדרך האמצעי שהוא הדרך הסלול לפנינו ללכת בו בחיים, וע&quot;כ הי' מוכרח לעזוב דרך הזה שא&quot;א ללכת בו, וע&quot;ז אמרו לו חכמים למאי הלכתא עבדית הכי, ר&quot;ל למה נסית ללכת בדרך מתי מדבר אלה, למידע אי כב&quot;ש אי כב&quot;ה, באשר נסתפקתי אם יש להתנהג בהנהגה כב&quot;ש שהיה דעתם שטוב לפרוש מן העולם לגמרי או כב&quot;ה שדעתם שאין לעזוב את החיים והעולם יותר מגבול התורה, היה לך למימני חוטין ולמימני חוליות, הלא ממנין החוטין והחוליות נרמז מנין תרי&quot;ג כמ&quot;ש הפוסקים, הרי מבואר שלא צותה להגביל את הפרישות יותר מתרי&quot;ג מצות אשר נצטוינו ללכת בם ולא הוסיף עליהם דבר אשר לא צוה ה' אותם:

והנה נמצא לחז&quot;ל על ענין זה אגדה נפלאה סתומה וחתומה בב&quot;מ פרק השוכר את הפועלים (דף פ&quot;ו), שספר שם ממיתתו של רבה בר נחמני שהיה נרדף מן המלכות, וז&quot;ל. ערק ואזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדקולא (פרש&quot;י על גזע דקל קצוץ) וקא גריס, קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא, אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק הקב&quot;ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע' אמרי טמא, אמרי מאן נוכח נוכח רבה ב&quot;נ דאמר רבב&quot;נ אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות, שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה פסק פומיה מגירסא, אדהכי נשב זיקא ואווש ביני קני סבר גונדא דפרשא הוא אמר תינח נפשי' דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא, כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור, יצתה בת קול ואמרה אשריך רבב&quot;נ שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה. נפל פתקא מרקיע רבב&quot;נ נתבקש בישיבה של מעלה, נפקי אביי ורבא וכולהו רבנן לאעסוקי ביה לא הוו ידעי דוכתיה, אזלי לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי אמרי ש&quot;מ התם הוא ספדוהו תלתא יומין ותלתא לילותא נפל פתקא כל הפורש יהא בנדוי ספדוהו שבעא יומי נפל פתקא לכו לבתיכם לשלום, המאמר הזה אשר היה לצחוק וללעג בפי כל הדוברים עתק על אגדות חז&quot;ל הוא כולו חידה נפלאה אוצר בתוכו משל ומליצה והון יקר ונעים, ספר כי רבב&quot;נ אחר שנרדף מן המלכות ולא יכול עוד ללמוד עם המון תלמידים ערק ואזל לאגמא, המליצה שפירש א&quot;ע מכל עניני החומר והעולם עד שהיתה נפשו מופרדת מגופו בלתי מרגשת בעניניו כלל, ובזה אזיל לאגמא, אם כפשוטו על הפרישות מן הישוב אל המדבר כמתי מדבר הנ&quot;ל שהם הפורשים א&quot;ע מן הישוב, ואם לפי המליצה שנפשו יצאה מן העיר אל המדבר ר&quot;ל שפרשה א&quot;ע מן הגוף שהוא העיר הקטנה שבספר קהלת שאנשים בה מעט, שהיא הגויה וכחותיה, אל האגם שהוא חוץ לעיר, כמו שתמצא מליצה זו בכל ספר שיר השירים שבכל עת שנפרדה הנפש מן החומר והוכנה אל הנבואה ימליץ שיצאה הרעיה הקדושה מן העיר אל המדבר כמו שכתבתי בפירושי לשיר הזה בספר שירי הנפש:
 
יתיב אגירדא דדקולא וקא גריס, עתה מתחיל לספר ענין נפלא אשר ראו ברבה בר נחמני בעת מיתתו. הנה כשהגיע זמנו לפטור מן העולם וחכמי ישראל התאספו ועמדו סביב מטתו, ראו בו דבר חדש ונפלא מאד, שמצד אחד ראו שכל חלקי הגויה כבר מתו ופסק כח חיותם ולא נשאר חיות הגוף רק בלב ובאברים הקרובים אליו, ורבה בר נחמני העקרי שהוא נפשו [שהוא עקר אשר נקרא בשם רבה ב&quot;נ כי הגויה אינו האדם העצמי רק הלבוש אליו או המקום או הכסא שעליו תעמוד או תשב הנפש הפנימית שהיא נקראת בשם רבה ב&quot;נ], ע&quot;ז יספר שרבה ב&quot;נ הפנימי ר&quot;ל נפשו האלהית יתיב אגירדא דדקולא, ר&quot;ל שהגוף לפי כח הצומח שבו שמצדו נמשל לדקל ולעץ השדה, כבר מת, והדקל שלו, ר&quot;ל גופו, כבר נקצצו סעיפיו וענפיו, וכל הדקל היינו שכל גופו כבר מת ונקצץ, ולא נשאר בו רק הגזע והשרש שהוא הלב הריאה והכבד שהיה בם עוד חיות ויתר כחות הצומח שלו כמו כח הזן והמגדל ודומיהם כבר חדלו מלחיות, ועל הגזע של הדקל הקצוץ הזה יתיב רבב&quot;נ, ר&quot;ל שעל מעט חיות שהיה בו עוד בשרש גופו שהוא הלב ישבה נפשו והיתה עוד בגוי', ובכ&quot;ז קא גריס היה עוסק עדיין בתורה ולא הפסיק מלמודו, עד שמזה ראו שנפש הפנימית איננה מרגשת כלל במיתת הגויה, כי כבר היא מופשטת ונפרדת מחברתו עד שאינה מרגשת בחליו וצרתו ואבדונו כלל, ואחרי שראו בו זה החדוש איך הגיע למדרגה כזאת שהנפש תהיה מופרדת מן הגוף לגמרי עד שלא תתפעל ולא תרגיש כלל במיתתו, הלבישו דבריהם במשל ומליצה, וישאו משלם שיש פלוגתא במתיבתא דרקיע בספק אם בהרת קודמת לשער לבן או שער לבן קודם לבהרת וכוונת המליצה הזאת כי הטעם מה שבהרת קודמת לשער לבן טמא ובהפך טהור, כי הנגעים הם באים על ידי חטא כמ&quot;ש ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם שרושם החטא בוקע ועולה דרך העור ועושה רושם בגוף החוטא, וכמ&quot;ש בספרא תזריע (סי' מ&quot;א) והיה בעור בשרו נגע מלמד שהוא מצטער ממנו, וע&quot;י הנגעים והיסורים יתעורר לשוב בתשובה וישוב אל ה' וירחמהו, ואם אחרי ההסגר ביסוריו לא פשה הנגע ולא צמח בו שער לבן זה סימן שהיטיב מעשיו ועשה תשובה, שאל&quot;כ הרי הוא עומד במרדו אחרי היסורים וזה מגדיל חטאו שלא נכנע גם אחרי נגעים ויסורים וראוי שיפשה הנגע כפי שהגדיל את פשעיו, ואם לא פשה הרי שב בתשובה וטהר, אבל אם פשה הנגע טמא, כי זה סימן שלא עשה תשובה שלכן פשה הנגע, וכן אם צמח בה שער לבן שזה מורה שנשתרש בו הנגע עד שהזקינה וגם שיבה זרקה בו ג&quot;כ טמא, אבל אם שער לבן קודם לבהרת אין ראיה שעמד ברשעו, אחר שלא נתחדש סימן טומאה אחר ההסגר, עפ&quot;ז אמרו במליצתם שעתה לפי מה שראו ברבה ב&quot;נ ימצא מציאות שיהיה ספק אם בהרת קודמת לשער לבן או שער לבן קודם לבהרת, והוא אם ימצא איש כרבב&quot;נ אשר הפשיט את נפשו מגופו עד שנפשו לא תרגיש ולא תדע כלל מיסורי הגוף, ובכ&quot;ז באו עליו נגעים בעבור חטא קל, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והקב&quot;ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ולדעת חז&quot;ל ב[[ברכות ה א|ברכות (דף ה)]] ימצאו נגעים שהם יסורים של אהבה כמש&quot;ש הא לן והא להו ואבע&quot;א הא בצנעא הא בפרהסיא, ובכ&quot;ז הוא אינו משים על לבו לשוב בעבור הנגעים אחר שאינו מרגיש בנגעי הגוף כלל, ובזה יפול ספק אם שער לבן קודם לבהרת או אח&quot;כ, כי יוכל להיות שלא הרגיש ביסוריו כלל ולא ידעינן אם נתחדש השער לבן אחרי הרגישו בנגעים שיהי' טמא מצד שלא נכנע מן הנגעים, כי הלא לא הרגיש אותם ולא ידע בהם, אולם כלל מציאות זה שיוכל להפשיט את נפשו מגופו באופן זה עד שיהי' ספק אם קדמו השער לבן או קדמה הבהרת דהיינו שנפשו לא תרגיש כלל בנגעי גופו, יש בזה חילוק בין הקב&quot;ה ובין מתיבתא דרקיע, ר&quot;ל מצד הנהגת הטבע ומערכת השמים הפועלים בעולם השפל שזה נקרא מתיבתא דרקיע הוא דבר שאי אפשר, כי כפי הטבע הרכבו החמריים והצורות בקשר אמיץ וע&quot;י תנועות המתיבתא דרקיע והמערכת שע&quot;י יתמזגו החומרים עם צורותיהם יחויב שהנפש תרגיש בנגעי הגוף ויסוריו, ובודאי הרגיש בנגעיו ובהרת קודמת לשער לבן, אבל מצד עצם בריאת ה' שברא את האדם הראשון באופן שתפרד נפשו מגופו כמו שהי' באדם קודם החטא, יצויר זה שהנפש תתפשט מן הגוף עד שלא תרגיש ביסורין, ועז&quot;א שהקב&quot;ה אמר טהור, ר&quot;ל שלפי ההנהגה הנסיית שזה מיוחס להנהגת ה' לבדו למעלה מהטבע יצויר ספק זה שהוא אומר טהור, ומתיבתא דרקיעא אמרי טמא, ר&quot;ל אכל לפי תהלוכות הטבע והמערכת לא יצויר זה, ור&quot;ל שזה יצויר כפי הנס ולא יצויר כפי הטבע, ובזה אמרו מאן נוכח נוכח רבב&quot;נ, ר&quot;ל שע&quot;י רבב&quot;נ נמצא הוכחה שיצויר מציאות כזה שיפשיט את נפשו מגופו באופן זה עד שלא ירגיש בנגעיו כלל, דאמר אני יחיד בנגעים, שרבב&quot;נ הוא יאמר שאינו דומה לשאר בני אדם שאם יבואו עליו נגעים ירגישו בהם שני חלקיו שהם הגוף והנפש, אבל אני כשיבואו עלי נגעים אין מרגיש בהם רק הגוף לבד ולא הנפש, ורק יחיד, ר&quot;ל חלק אחד מרגיש אותם, ויותר מזה כי גם אני יחיד באהלות, שגם בעת המות שחלקי הגוף גועים ומתים לא תרגיש הנפש במיתת הגוף ולא ירגיש רק יחיד שהוא הגוף לבד, שדרי שליחא בתרי', אח&quot;כ הגיע רבב&quot;נ עד שערי מות והתחיל להיות גוסס שזה סימן המות, ועז&quot;א ששלחו את מלאך המות שימיתהו היינו שכבר התחיל למות, בכ&quot;ז לא מצי מלאך המות למקרב ליה, הגם שהמלאך קרב אל גופו לא יכול לקרב אליו בעצמו, ר&quot;ל אל נפשו הפנימית (כי הגוף ששלט בו המוח הוא רק לבושו של רבב&quot;נ לא הוא עצמו ר&quot;ל נפשו שהיא היא העקר), כי נפשו הפנימית לא הרגישה בו כלל, ומאין ידעו זאת שלא קרב אל נפשו? אומר, מדלא הוה פסק פומיה מגרסא, שזה הכירו ממה שראו שגם בהיותו גוסס לא הפסיק מלמודו הרי שנפשו לא הרגישה כלל מיתת גופו. אדהכי נשב זיקא, ידוע שהלב הוא המת לבסוף, שכל עוד חייתו בו הלב חי והריאה מרחפת עליו ברוח חיים, וברגע האחרונה של הגויעה יצא הרוח מן הריאה ונשמע מן קני הריאה קול חצוצרה ברוח יוצא ומוציא קול מקני הריאה, על מליצה זו אמרו אדהכי נשב זיקא ואווש ביני קני, ר&quot;ל ברגע הגויעה אז הרגישה נפשו את המות, אבל לא הרגיש כי הרוח נושב ומוציא קול בחדרי לבו רק נדמה לו כי הקול הזה בא מבחוץ. סבר גונדא דפרשי הוא ואמר תינח נפשי' דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא, מזה ראו איך היתה נפשו מופשטת מגופו באופן שגם בעת מות הגויה היתה הגויה בעיני נפשו כדבר חוצה לו, ולא ידע כלל שנעשה איזה שנוי בגופו, כי ניחא נפשיה אמר טהור טהור, ר&quot;ל שאצלו לא יצויר מציאת הטומאה אחרי מותו, כי שני חלקיו היו טהורים במותו, אחר שנפשו היתה נפרדת מגופו בעודו בחיים חייתו, לא נשאר שום טומאה לא בגופו כי לא נשארו בו חלקים רוחנים מחלקי הנפש סבוכים בבשרו שהם הגורמים טומאת המת, אחר שנתפרדו מגופו לגמרי, ועל זה אמר אשריך רבב&quot;נ שגופך טהור, ולא יצויר בו טומאה מצד הנפש כי היתה טהורה מופשטת מכל טומאת הגויה בעודה בחיים כמ&quot;ש ויצאה נשמתך בטהרה, וע&quot;ז כפל ואמר טהור טהור, נפל פתקא מרקיעא רבב&quot;נ נתבקש בישיבה של מעלה, מספר כי לפי מדרגת רבב&quot;נ שהיתה נפשו מופשטה מן הגוף לגמרי לא היה ראוי שימות כי המיתה נגזרה על אדה&quot;ר אחר החטא שהתמזגה הנפש עם הגוף עד שלא תוכל להפרד ממנו עד ימות ולזה המיתה מוכרחת, אבל רבב&quot;נ שהפשיט את נפשו מגופו בעודו בחיים, שב אל מדרגת אדה&quot;ר קודם החטא שהיתה נפשו נפרדת מן גופו ואכל מעץ החיים וחי לעולם, א&quot;כ לא היה צריך שימות, מזה ראו שמיתתו לא היה כדי שיעזוב את הגוף המעכב ומשבית את הנפש משלמותה, רק שהיה גזרת עירין מצד הגזרה הכוללת שגזר על מין האנושי בכלל, וכמ&quot;ש חז&quot;ל ב[[שבת נה א|שבת (דף נה)]] והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו? ומשיב מקרה אחד לצדיק ולרשע, והמליצו זה כאלו נפל פתקא מרקיעא ר&quot;ל שמיתתו לא היה מחויב מצד עצמו וטבעו רק מצד גזרת שמים, שנתבקש בישיבה של מעלה ר&quot;ל שקוראים אותו לעלות מישיבת עולם השפל אל ישיבה העליונה, כאדם הנוסע ממקום זה לשבת במקום אחר (וגם רמז שאינו כשאר מתים שהנפש שתעמוד תחלה בג&quot;ע התחתון עד שתפרד לגמרי מן הגוף אחר י&quot;ב חדש ואז תעלה למעלה כמ&quot;ש במק&quot;א כי נפשו ההיולאנית נפרדה כבר מגופה ותעלה תיכף לישיבה של מעלה). נפקי אביי ורבא וכולהו רבנן לאעסוקי ביה לא הוו ידעי דוכתיה, ר&quot;ל שאז התאספו החכמים להתעסק בדבר הזה, ר&quot;ל לעסוק בדרך הזה שהלך בו רבב&quot;נ שפירש א&quot;ע מן החיים והחומר לגמרי ולעסוק אם ראוי שיתנהגו גם הם כמוהו, ולא ידעו דוכתי' ומקומו, ר&quot;ל את מדרגתו, שכבר כתב הרמב&quot;ם במו&quot;נ ששם מקום הונח על המעלה והמדרגה, שלא יכלו לדעת ענין זה ומדרגתו, כי נפל אצלם ספיקות בענין הזה ולא היה להם ציור נכון לדעת מהותו. נפקי לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי אמרי ש&quot;מ התם הוא, ר&quot;ל אז נפקי לאגמא היינו שנסו א&quot;ע לצאת מן העיר שהוא הגויה ולפרוש א&quot;ע מכל עניני העולם והחיים, כמ&quot;ש למעלה על ערק ואזיל לאגמא, ואז חזו צפרי דמטללי וקיימי. החכמים בחידותיהם יכנו את הנפשות בשם עוף השמים וצפרים, כי כמו שהצפור מתנשא לעוף בין ארץ ושמים כן הנפש הוא מגבהי מרומים, כמ&quot;ש בסנהדרין הנשמה אומרת מיום שנפרדתי וכו' הריני כצפור, ובמדרש קהלת על עוף השמים יוליך את הקול, וגם המלאכים מכונים בשם זה כמ&quot;ש בב&quot;ר (פ&quot;ג) בחמישי נבראו מלאכים שנאמר ועוף יעופף, ויש הבדל בין הצפרים האלה, שהשכלים הנפרדים שהם המלאכים הם קיימים בהשכלתם, כי הם תמיד שכל משכיל בפועל, לא כן השכלים המורכבים בגויות שהשכלתם יוצאת תמיד מכח אל הפועל אינם קיימים בהשכלתם, כי עוסקים תמיד להוציא שכלם אל הפועל, וזה מעלה להמלאכים, לעומת זה יש מעלה לשכל הנקשר בגויה שיש לו צל שהם משיגים השכלות התלוים בזמן ובמקום, ועי&quot;ז משיגים מעניני העוה&quot;ז, משא&quot;כ המלאכים שאין משיגים השכלות כאלה, או אמור שהמלאכים לא ישיגו רק דברים הכוללים אבל אין משיגים דברים המיוחדים המושגים על ידי החושים, וכמו שהמליץ ע&quot;ז בע&quot;י (שער יו&quot;ד) מ&quot;ש במד' אתה מוצא מי שהוא בחשך רואה מה שבאור ומי שהוא באור אינו רואה מה שהוא בחשך אבל הקב&quot;ה הוא אור ויושב באור ורואה מה שהוא בחשך שהאדם מצד שהוא בחשכת החומר הוא משיג דברים החומרים בחוש שהם דברים שבחשך ומפשיט מענינים המיוחדים השגות הכוללים, ובזה משיג גם מה שבאור, אבל המלאך שהוא באור בהיר ואין צל בינו ובין האור אינו משיג רק דברים הכוללים לא דברים המיוחדים, שעז&quot;א שאינו משיג מה שבחשך, וכמ&quot;ש בב&quot;ר (פט&quot;ז) שהקב&quot;ה שאל לאדם על שמות בע&quot;ח ואמר לזה נאה לקרותו שור ולזה נשר וכו', ואמר הקב&quot;ה למלאכי השרת חכמתו של אדם מרובה משלכם, שהכרת הפרטים בשמותיהם אין זה בחק המלאכים רק בחק האדם ששכלו מורכב בחומר, וזה מעלה להאדם שי&quot;ל צל ומציל, וראו כי רבב&quot;נ היו לו שתי המעלות שאמר ע&quot;ז שחזו צפרי דמטללי וקיימי, היינו שכליים שיש להם צל, ר&quot;ל שהם נתונים בחומר ועי&quot;כ הם משיגים גם דברים חומריים ופרטים כהשגת בני אדם, גם וקיימי ר&quot;ל שהם ג&quot;כ שכל בפועל שעומדים על מצב אחד, כי ע&quot;י שמפשיט נפשו מן החומר ישיג השגה פתאומית ברוה&quot;ק כהשגת השכלים הנפרדים. ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא, הנה אמרו ג' ימים לבכי וז' להספד, ר&quot;ל שג' ימים הראשונים בוכים על הפרד הנפש מעה&quot;ז וד' ימים האחרונים מספידים את הגוף הבלה בעפר, והם חשבו שעל רבב&quot;נ א&quot;צ הספד על הגוף כי נפרדה ממנו נפשו בחיים ונפל פתקא כל הפורש יהא בנדוי, כי צריך שיספידו גם על הגוף ככל המתים, והם אחר שנפקו לאגמא שפרשו א&quot;ע מכל עניני החומר ורצו להתנהג כרבה ולהגיע למדרגתו אבל הנהגה זאת לא יגיע אליה רק אחד בדור והרבה עשו כרשב&quot;י ולא עלתה בידם, ולכן נפל פתקא לכו לבתיכם לשלום שיחזרו לעסוק בעניני עולם ובעניני בתיהם:

וכבר אמרנו שבענין זה היו מחולקים בית שמאי וב&quot;ה ששמאי והנמשכים אחריו היה דרכם למאס בעה&quot;ז ולעזוב כל עניני החומר, והלל והנמשכים אחריו היו אומרים שאין לעזוב את העולם, וכבר אמרו שב&quot;ש וב&quot;ה נחלקו אם טוב לו לאדם שנברא משלא נברא כי ב&quot;ש קצו בעה&quot;ז ורעותיו ומאסו בו, והשתדלו תמיד להפשיט הנפש מן הגוף, והיו אומרים שטוב היה לו לאדם אם לא היה נברא לחיות עם הגויה שהושמה הנפש במאסרו לרעתה, וכבר כתב האריז&quot;ל שמה שאין הלכה כב&quot;ש וכרשב&quot;י הוא מפני גודל מעלתם שלא עסקו בתורת העה&quot;ז כלל רק בתורת עולם האצילות כי התורה מתפשטת בכל עולם ועולם והם נפרדו מן העה&quot;ז ועסקו בתורת השכליים הנפרדים, והתורה כפי סודותיה בעולמות העליונים הלכותיה משונים מכפי ענינה בעולם הגופים, ואמרו שבשמים פוסקים כב&quot;ש וכרשב&quot;י, ושכן יפסקו ההלכה לעת&quot;ל כשיתפשטו הנפשות מן הגופים שאז תהיה ההלכה למטה כמו שהוא בעולם העליון, ועז&quot;א כי תורה חדשה מאתי תצא, שתהיה התורה למטה כמו שהיא אתי למעלה עכ&quot;ד, ובזה יל&quot;פ מ&quot;ש אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום, ר&quot;ל שאם תראה ב&quot;ש ור&quot;ש שאין הלכה כמותם על תבזם, ואל תהי מפליג לדברים שנאמרו בשמם, כי אין לך אדם שאין לו שעה שלעתיד יהיה הלכה כמותם ואל תאמר שא&quot;כ יהי' שנוי בהלכות התורה, ע&quot;ז משיב ואין לך דבר שאין לו מקום, שבעולם העליון יש מקום להלכות אלה שנאמרו לפי הסוד והרוחני וע&quot;כ כן יהיה לעתיד כשיהיה העולם ברוחניותו:

ובזה נעמוד על המאמר תמוה לרבותינו בפ' הזהב (דף נ&quot;ט) תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים, וזה תנורו של עכנאי וכו'. אמר ר&quot;א אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו וכו' א&quot;ל אין מביאים ראיה מן החרוב, חזר ואמר אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו המים לאחוריהם א&quot;ל אין מביאים ראיה מאמת המים, חזר ואמר אם הלכה כמותי כותלי בהמ&quot;ד יוכיחו הטו כותלי בהמ&quot;ד ליפול וכו' חזר ואמר אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצתה בת קול ואמרה שהלכה כר&quot;א, אמר ר' יהושע לא בשמים היא שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחים בב&quot;ק. שידוע שר' אליעזר שמותי היינו מתלמידי ב&quot;ש כמו שפי' התוס' והוא היה נמשך אחר שטת שמאי שיכול האדם להפשיט את נפשו מגופו עד שיהיה כאחד מן השכליים הנפרדים מחומר כנ&quot;ל, והחכמים נמשכו אחר שטת ב&quot;ה שזה דבר שא&quot;א אחר זוהמת הנחש הקדמוני שנתערבו כוחות הנפשיים עם החומר ונרכבו עמו, ועפ&quot;ז עמדה המחלוקת בתנורו של עכנאי שידוע שהאדם נמשל לכלי חרס שאינו מתטהר מטומאתו כ&quot;ז שהוא שלם עד שישבר ויתבטל מתורת כלי, וכן האדם לא יטהר עד שימות ויבלה בעפר, אמנם מי שהמית את עצמו בחייו וגופו נשבר ונדכה והיה כעפר ועודו חי, זה דומה כתנורו של עכנאי שהגם שהתנור נחתך ונחלק לחוליות, בכל זה הוא מחובר ע&quot;י החול שבין החוליות, וכן הגוף הנדכה ונשבר בכ&quot;ז אחר שעדן הוא חי יש שאלה אם דומה ככלי שנשבר או לא, ור' אליעזר שסובר שהתנור הזה הגם שהוא עומד שלם ע&quot;י חבור החול בכ&quot;ז אחר שהוא מחותך לחוליות הוא טהור, וכן האדם הזה שנדכה ונשבר ע&quot;י שבטל אותו בחייו הרי הוא כעפר ואפר ואין בו טומאה וכמ&quot;ש רבב&quot;נ טהור טהור, וחכמים לשטתם כשטת ב&quot;ה שא&quot;א שיבטל הגוף בחייו לגמרי כי כל עודו חי נחשב ככלי שלם ועודו מקבל טומאה, כי כן ס&quot;ל בתנורו של עכנאי, ר&quot;ל התנור של הנחש הקדמוני כי היה עיקר המחלוקת בענין הנחש הקדמוני והזוהמא והטומאה שהטיל באדם, אם יוכל לטהר אותה בעודו חי אם לא, ואמר ר' אליעזר אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח ואמת המים וכותלי בהמ&quot;ד יוכיחו, הנה גוף האדם נמצאים בו שלש נפשות, שהם נפש הצומחת ונפש החיונית ונפש המשכלת, ומי שירצה לדכא ולבטל כחות גופו שיהיו כאין וכאפס והרוחניות תתגבר על החומריות צריך שיבטל כחות נפש הצומחת, כמו שהיה במשה שלכם לא אכל ומים לא שתה ופרש מן האשה שבזה בטל כח הזן והמוליד שהם מפעולות נפש הצומחת, וצריך לבטל כל התכונות והמדות הרעות שהם מפעולות נפש החיונית, כמו שהיה במשה שהיה עניו מכל האדם, וצריך לבטל הצמצום של הנפש המשכלת כי מצד שהשכל נתן בחומר כנפיו קצוצים ולא יכול להגביה עוף להשכיל השגות גבוהות באמתת האלהות ובענינים מופשטי החומר ולא להיות משכיל בפועל, אבל כשיפשיט מלבושי החומר מעליו תצא נפש השכליית ממאסרה ותשיג השגות פתאומיות גם בדברים מופשטי החומר, כהשגת השכליים הנפרדים מחומר, וכבר בארתי בפ' בראשית (סי' אל&quot;ף פסוק כו) בתורה אור שם, שרז&quot;ל במשליהם מליצה חידות להם ע&quot;ז, שבבריאת האדם ברא ה' שלש כתות של מלאכי השרת ונתן אצבעו ביניהם ושרפן שהוא האפשריות שנתן לאדם לבטל שלש כחות הגופנים של נפש הצומחת והחיונית והמשכלת ולדכא אותם בכח בחירתו שיהיו כאין וכאפס עיי&quot;ש, ויסוד מוסד אצל חכמי חרשים שהקב&quot;ה ערך את האדם כעולם קטן, אשר מצויר בו כל כחות מעשה בראשית אשר בעולם הגדול שהעולם הגדול כולו נערך כדמות אדם שכל חלקי העולמות הם אברים פרטים של האדם הגדול הזה ורוח אלהים המתפשט בכל העולמות להנהיגם ולהחיותם הוא הרוח והנפש של האדם הגדול הזה, ונגדו ברא את האדם שהוא עולם קטן כי נמצאו בו כל הכחות שנמצאו בעולם הגדול ונפש אלהות המחיה את גופו נדמה כאלהות המתפשט בעולם הגדול ומחיה כל פרטיו, וה' ערך שני עולמות האלה על אופן שהנהגת רוח אלהים חיים את העולם הגדול ימשך לפי מה שינהיגו הנפשות את עולמיהם הקטנים ר&quot;ל את גויתיהם, שאם הם מושלים על גויותיהם ומנהיגות אותם בבחירה החפשיית לדכא כל כחות הגויה תחת ממשלת הנפש כן גם בעולם הגדול יתבטלו הטבעיים לפני האלהות ואז תבוטל הטבע גם בעולם הגדול. ויתנהגו העולמות בהנהגה אלהית נטיית למעלה מן הטבע, אבל אם לא יכניעו את הגויות תחת ממשלת הנפש, והעבדים שהם כחות החומריים יתפרצו מתחת אדוניהם שהם הנפשות כן גם בעולם הגדול תגבר הטבע והנהגה הנסיית האלהית תתעלם ותסתתר ובזה יש כח להצדיקים למשול בכל מעשה בראשית, שלפי מה שתמשול נפשם האלהית על גויתם כן ימשלו על החומריים שבעולם הגדול כמ&quot;ש ר' פנחס בן יאיר לגינאי נהרא פלוג לי מימך דלדבר מצוה קא אזלינא, לפ&quot;ז נאמר בפרטות שמי שימשול על נפשו הצומחת בעולמו הקטן לדכא כחות נפש הצומחת תחת ממשלת הנפש, כן ימשול על כל עץ וצמח אשר בעולם הגדול, וכן אם יכניע כחות נפש החיונית שבגופו יכנעו לפניו כל בע&quot;ח אשר בעולם הגדול, ובזה רצה ר' אליעזר לברר כי הוא הגיע למדרגה זו לבטל כל כחות גופו תחת ממשלת נפשו האלהית וכולם היו לפניה כאין וכאפס, ולברר שבטל כל כחות נפש הצומחת אשר בגויתו אמר חרוב זה יוכיח, שע&quot;י שהחרוב ישמע פקודתו ויבטל טבעו אשר הטבע בו שיהיה מושרש במקום הזה יבורר שכבר בטל את כח הצומח אשר בגויתו והיה כאין לפני נפשו, ולברר שבטל כל כחות הנפש החיונית אשר בגויתו אמר אמת המים יוכיחו, שכבר התבאר כי שרש נפש החיונית הוא מיסוד המים, שלכן התחלת בריאת בע&quot;ח היה ביסוד המים כמ&quot;ש ישרצו המים שרץ נפש חיה, וממה שיסוד המים אשר בעולם הגדול ישמע פקודתו יתברר כי בטל את כחות החיים ששרשו מיסוד המים אשר בגויתו, ולברר כי בטל את כח השכל ההיולאני ושלחו חפשי ממאסריו שלא יהיה עוד כשכל כלוא בחומר מוגבל תחת גבולות החומר ותנאיו רק כשכל מופשט מן החומר ומשכיל בבלי גבול אמר כותלי בהמ&quot;ד יוכיחו, כי כותלי המוח המקיפים את השכל הנתון בקרבם, דומים כבית המדרש המקיף על המשכילים בתוכו שכל טוב, וכמו שהוא פרץ את כותלי בהמ&quot;ד הקטן שהם כותלי המוח המגבילים את השכל להיות בעל גבול, והוא הרס את הגבול ונעשה שכל נפרד מן הגויה, כן שמעו כותלי בהמ&quot;ד אשר בעולם הגדול לפקודתו ליפול ולהרוס את הגבול, ראה כי סדר את המופתים שהביא ממטה למעלה כי קל יותר שימשול האדם על נפשו הצומחת לעצור א&quot;ע מאכילה ולהתענות משימשול על נפש החיונית ולעצור רגשותיהם במתג ורסן כמו הגאוה והכעס ויתר המדות, וכן קל יותר שימשול בשתי אלה משימשול על כחות החומר העוצרים בעד שכלו שישוב משכיל בפועל בהשגה נקיה כחק השכליים המופשטים מחומר, וכן במה שימשול על העולם הגדול קל יותר שימשול על הצמחים משימשול על בעלי הרצון ובעלי חי וקל יותר שימשול על בעלי הרצון מעל בעלי הבחירה, וכאשר ראה ר' אליעזר שלא קבלו ראיותיו. כי הם אמרו שזה דבר שא&quot;א בטבע שיבטל את חמרו לגמרי בעודו חי, ותנורו של עכנאי טמא, אמר אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, ר&quot;ל גם לפי דבריכם שאתם אומרים שזה א&quot;א בטבע שיתבטל חמרו לגמרי עד שיהא כשכל נבדל הלא יצויר זה מצד הנס ועזר ממרום, וכמ&quot;ש במעשה דרבב&quot;נ שאף שמתיבתא דרקיע אמרו טמא הקב&quot;ה אמר טהור, וע&quot;ז יצאה ב&quot;ק שהלכה כר&quot;א. כי הקב&quot;ה אומר טהור, והשיב ר' יהושע שכבר נתנה תורה בהר סיני שהגם שבהר סיני הופיעו נסי ה' ונפלאותיו כמו אלה שכל ישראל התפשטה נפשם מגופם וידבקו בשכל הנפלא אחר הר סיני יתנהגו בזה כפי הטבע שהם בעלי חומר וא&quot;א שיפשיטו את חמרם בעודם חיים ותנורו של עכנאי טמא:
ועתה נשוב אל הענין אשר החלנו בו באשר כל מצות פרה סובבת על הציר הזה, שא&quot;א לסלק הטומאה מן האדם עד יבטל כל גופו להיות כעפר שרפת החטאת על כן פליגי ר' אליעזר וחכמים שר&quot;א אומר פרה בת שתים וחכ&quot;א פרה בת שלש, וכ&quot;א הולך לשטתו שלדעת חכמים שהוא כשטת ב&quot;ה, שא&quot;א ואין מן הראוי שיעזוב האדם את עולמו ויפרוש מעניני העולם לגמרי, ס&quot;ל דגם מי שירצה לעשות הפרה היינו להמית את גופו ולפרוש מן העולם אין לעשות זה בנעוריו קודם שקיים פו&quot;ר ועשה את המוטל עליו לישוב העולם כי לא תהו בראה, וע&quot;כ אמרו שהפרה בת שלש שכבר אמרו בבכורות שהלוקח פרה בת שלש וילדה ודאי לכהן שא&quot;א שתלד קודם שלש, וע&quot;כ א&quot;א שתהיה בת שתים קודם שהיתה ראויה ללדת, ובנמשל שלא יפרוש האדם מעולמו עד שקיים פו&quot;ר, ור' אליעזר בשטת בית שמאי שיכול לפרוש מן העולם בנעוריו גם קודם שקיים פו&quot;ר, וע&quot;כ אמר שה&quot;ה פרה שמורה על ענין זה יכולה להיות בת שתים, והשי&quot;ת אמר למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי שצוה למשה לפרוש מן האשה ומכל עניני העולם ולעלות למרום לעמוד בעולם הנצחיים, וזה היה קודם שקיים פו&quot;ר לדעת ב&quot;ה שס&quot;ל שמצות פו&quot;ר זכר ונקבה, כי היה לו שני זכרים וכדעת ב&quot;ש כמ&quot;ש ב[[יבמות סב א|יבמות (דף ס&quot;ב)]] א&quot;כ פסק הקב&quot;ה כשטת ב&quot;ש. והודיע למשה שיעשה הפרה ר&quot;ל הפרישות מן העולם קודם שקיים פו&quot;ר דהיינו כב&quot;ש וכר&quot;א שפרה בת שתים, על מליצה זו אמרו שבשעה שעלה משה למרום מצא להקב&quot;ה אומר פרה בת שתים, ר&quot;ל שכן פסק ממה שא&quot;ל שיעמוד במרום פרוש מן העולם קודם שקיים פו&quot;ר, וע&quot;ז המליצו שמשה שאל ע&quot;ז והלא העליונים והתחתונים ברשותך. ר&quot;ל הלא תכלית בריאת האדם היה לחבר בו העולם העליון עם העולם התחתון, ע&quot;י קשור הנפש שהיא מהעולם העליון עם הגוף מהעולם התחתון כמ&quot;ש במד' שבראו חציו מן העליונים וחציו מן התחתונים, ואתה אומר הלכה בשם יחיד, ר&quot;ל ואיך תצוה שיפשיט האדם מעליו את לבושו החמרי עד שיבוטל החבור הזה של עליונים ותחתונים וישאר יחיד, ר&quot;ל הנפש לבדו מופרדת מן הגוף וכן לגי' ואתה אומר הלכה בשם ב&quot;ו ר&quot;ל שישאר ב&quot;ו יחידי מופרש מן הנפש, והשיב לו עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי. שיהיה צדיק א' שיעלה מעולם החומריי אל העולם הרוחני שהוא עולמי, ויהיה דומה כמלאכים העומדים ברום עולם ועתיד לפתוח בפ' פרה תחלה. ר&quot;ל שהוא יבטל את גופו ויתטהר מטומאת הגויה בעודו בימי נעוריו, גם קודם שיקיים השארת המין, שתחלת ענינו יהיה לפתוח בפ' פרה שמצא בטול החומר ועזיבת העולם, ומשה בקש שצדיק כזה יצא מחלציו כי נדמה לו בפרישות ובקדושה, עתה בארו חז&quot;ל פתרון חדתם ומליצתם במ&quot;ש הה&quot;ד ושם האחד אליעזר ר&quot;ל שספור הזה המליציי יסדוהו המושלים על מ&quot;ש ושם האחד אליעזר, שמבואר שמשה לא היה לו זכר ונקבה שני זכרים שעדיין לא קיים פו&quot;ר ועלה למרום לפרוש מן האשה והגויה והעולם שהוא המליצה בפרה בת שתים וע&quot;ז יסדו הספור הזה המליציי:
}}&lt;קטע סוף=ב/&gt;
(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ח }}{{צ|ונתתם אותה אל אלעזר הכהן}}. כבר התבאר באילת השחר (כלל קנא) ששני פעלים הבאים זאח&quot;ז באופן שהפעל השני משלים וגומר פעולת הפעל הראשון יבא הפעל השני סתם בלא כנוי, כמו ולקח הכהן מדם החטאת ונתן ובכאן שפעל ונתתם גומר פעולת פעל ויקחו אצ&quot;ל מלת אותה, ופי' שבא למעט פרה אחרת ר&quot;ל פרה אחרת בכ&quot;ג ולאידך תנאי גם בכהן הדיוט, כמו שמפ' ביומא (דף מב ע&quot;ב) וכ&quot;ה בתוספתא (פ&quot;ג דפרה) כפי מה שהגיה הגר&quot;א ז&quot;ל:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

{{צ|ט }}והוציא אותה. מלת אותה מיותר (כנ&quot;ל סימן הקודם) 
ובא ללמד שיוציא אותה לבדה, ולפ&quot;ז אסור להוציא חמור ות&quot;ק ר&quot;ש הוא דדריש טעמא דקרא ומותר להוציא חמור (יומא דף מ&quot;ב), ומ&quot;ש מחוץ למחנה היינו חוץ לג' מחנות כמו שלמד ביומא (דף סח):

{{צ|י }}ושחט אותה לפניו. ממ&quot;ש ושחט ידעינן שאם נתנבלה פסולה כמ&quot;ש בחולין (דף כט ע&quot;ב) וממ&quot;ש ושחט אותה ולא אמר ושחטה שבא תמיד למעט (כמ&quot;ש באה&quot;ש כלל קנ) ממעט שלא יעשה עם השחיטה מלאכה אחרת כגון חתיכת דלעת ושלא ישחט אחרת עמה כן מצאתי ברש&quot;י חולין שם (ולא כהגר&quot;א שהגיה זה בסוף המאמר אחר ואלעזר רואה), ומ&quot;ש ושחט לפניו מפרש כשמואל ביומא (דף מ&quot;ב) שישחט אחר:

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|יא }}{{צ|ולקח אלעזר הכהן}}. תואר הכהן מיותר שכבר אמר אלעזר הכהן וידעינן שאינו אלעזר אחר ובא לדייק שיהיה בבגדי כהונה, כשם הבא כפול שבא בדיוק עי' בז&quot;א:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

{{צ|יב }}ולקח הכהן מדמה באצבעו והזה. הנה בפר כהן משיח כת{{צ|יב }}ולקח הכהן המשיח מדם הפר באצבעו ולמד שם בספרא דלקיחה הוא בכלי. וכן בכל חטאת דכת{{צ|יב }}בהו מדמה באצבעו ובכאן למד מלשון זה שמצותו מצות יד, וכבר התפלא בזה הראב&quot;ד (בפ&quot;ג מה' פרה) 
רק שיש הבדל בין דם הבא לכפר על מזבח שבזה למד דבעינן קבלה בכלי, אבל דם פרה שבא להכשיר יש לדמותו לשמן של מצורע שבא ג&quot;כ להכשיר שמקבלו בידו, ואין לדמותו לדם האשם שמקבלו בכלי ובידו, דשם מה שמקבל בכלי הוא דם המזבח שבא לכפר אבל הדם הבא להכשיר מקבל בידו, (וז&quot;ש לוג שמן כשר ומוכשר להכשיר והגר&quot;א גורס לוג שמן טעון ז' הזיות ופרה טעון ז' הזיות) וא&quot;כ מ&quot;ש ולקח מדמה באצבעו ע&quot;כ פי' שגם הלקיחה תהיה בידו, עי' בגמ' זבחים (דף כד) ומנחות (דף יט) אמר אביי במקרא נדרש לפניו ולאחריו קא מיפלגי ועמ&quot;ש בהתו&quot;ה (ויקרא סי' רע&quot;ב). אך יקשה א&quot;כ למה כתב כלל ולקח באצבעו לכתוב רק והזה מדמה באצבעו ונדע משמן של מצורע שלוקח בידו, ע&quot;ז משיב שאז נדמה לשמן שנתן מכלי ליד, ויותר נראה לפרש שמ&quot;ש ולקח אלעזר הכהן בכהונו מדמה באצבעו מצותה מצות יד, הכל מאמר א' ולמד שהוא מצות יד ממ&quot;ש הכהן היינו שיקח בגוף הכהן לא בכלי, ופי' בכהונו בגוף הכהן וכמו שלמד בספרא ויקרא (סי' ע&quot;ח) ממ&quot;ש הכהן ומלק שתהיה מליקה בעצמו של כהן:

{{צ|יג }}את אצבעו. בכ&quot;מ נאמר אצבעו סתם רק במצורע אמר וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן באצבעו ומשם למדו שאצבע הנאמר בכ&quot;מ היא המיומנת שבימין, ודרך הלמוד הזה התבאר בס' התו&quot;ה ויקרא (סי' ריח) בפרטות עיי&quot;ש:

{{צ|יד }}והזה וגו' אל נוכח פני א&quot;מ. הפנים הוא הצד שבו הפתח שצד המזרחי קרוי פנים על שהפתח שם (כמ&quot;ש רש&quot;י בזבחים דף סב), וכן מבואר מלשון זה שרק אם הוקם המשכן ומכוסה ביריעות וכמ&quot;ש בספרא ויקרא (סי' מד):

{{צ|טו }}והזה מדמה, כבר בארתי זה באורך בהתו&quot;ה ויקרא (סי' ריז) שכ&quot;מ שכפל לכתוב בהזיה שנית והזה מן הדם בא ללמד שצריך לטבול אצבעו על כל הזיה עיי&quot;ש באורך:

{{צ|טז }}שבע פעמים לפני ה'. מ&quot;ש לפני ה' בא כדי לדמותו למ&quot;ש בפר כהן משיח שבע פעמים לפני ה' דשם מעכב, ובמנחות (דף כ&quot;ז) אמר דבפרה מעכב דכתיב חוקה:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|יז }}{{צ|ושרף את הפרה}}, היה לו לומר ושרפה, רק שבא ללמד שישרוף את הפרה לבדה ולא יעשה עמה מלאכה אחרת, והיה יכול ללמוד זה בדין משחיטתה רק שמלמד שמן השחיטה עד השרפה מלאכה פוסלת, אך היה די שיאמר ושרף אותה והיינו דורשים אותה לבדה, כמו שדרשינן מ&quot;ש ושחט אותה, ולמה חזר שנית שם הפרה, אמרו חז&quot;ל שבא למעט פרים הנשרפים, שהייתי טועה ללמוד מק&quot;ו מפרה שמלאכה פוסלת בהם והיתי לומד שפוסל בהם בין בשחיטה בין בשרפה, וע&quot;כ אמר ושרף את הפרה לא פרים וממילא ידעינן ג&quot;כ שאין מלאכה פוסלת גם בשחיטתם דאין ללמוד ק&quot;ו מפרה דיש לדחות מה לפרה שמלאכה פוסלת בשרפתה וז&quot;ש ת&quot;ל ושרף את הפרה ושחט אותה (כן גירסת הגר&quot;א) ר&quot;ל שע&quot;י המעוט בשרפתה ידעינן שגם מ&quot;ש ושחט אותה הוא רק פרה לא פרים הנשרפים דאין ללמוד עוד שחיטתן ק&quot;ו מפרה, דמה לפרה שמלאכה פוסלת בשרפתה ודוק היטב כי קצרתי, ומ&quot;ש שיהיה אחר שוחט ואלעזר רואה, בהכרח שמזה ידעינן ג&quot;כ היסח הדעת כמ&quot;ש ביומא (דף מב) לשטת שמואל שהספרי כוותיה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

{{צ|יח }}ואת בשרה ואת דמה על פרשה. בכל השרפות לא נזכר רק עור ובשר ופרש לא את הדם (כמו שמות כט יד, ויקרא ד' יא, ח' יז, ט' יא, טז כז) 
בכל אלה לא הוזכר הדם כי זרק אותו על המזבח ופה הזכיר שישרף הדם, וממ&quot;ש את דמה על פרשה, מלמד שיהא הדם במקומו כמו הפרש, וא&quot;כ הדם הנשאר מן ההזיה צריך שיחזירנו למקומו אל הצואר לדעת הת&quot;ק, ור&quot;נ ס&quot;ל שא&quot;צ לזה רק יקנחנו בגופה של פרה, כ&quot;ה גירסת הר&quot;ש והגר&quot;א מחזיק הגי' הישנה הדם כ&quot;ש לא יחזיר ואם החזיר פסול כיצד עושה מקנח ידו בגופה של פרה ולא גרס ר' נתן אומר, ובמ&quot;ש שמקנח ידו בגופה של פרה ולא אמר כמ&quot;ש במשנה (יו&quot;ד פ&quot;ג) גמר מלהזות מקנח ידו, משמע כמ&quot;ש הרמב&quot;ם (פ&quot;ג ה&quot;ב) שעל כל הזיה מקנח בגופה של פרה, שלא כמ&quot;ש בזבחים (דף צ&quot;ג) ומנחות (דף ז' ע&quot;ב) שמקנח בשפת מזרק, ונראה שהרמב&quot;ם מפרש מ&quot;ש בגמרא אלא אצבעו במה מקנח בשפת מזרק לא קאי על הזיות פרה שכבר אמר לא גמר מקנח אצבעו שפי' ג&quot;כ בגופה של פרה, רק שקאי על הזיות חטאת כמו שמשמע בזבחים (דף כה), כי אאל&quot;פ על הזית פרה שהלא מקבלו בידו ואיך יקנחנו בשפת מזרק:

{{צ|יט }}ושרף את הפרה את עורה ואת בשרה. היה די שיכתוב ושרף את הפרה לבד והכל בכלל, רק שאז הייתי אומר שדי אם נתנה כולה על המערכה ואם פקעו חלקים מעל המערכה א&quot;צ להחזירם שכן גם גבי עולה צריך למוד לאהדורי פוקעים בזבחים (דף פג ודף פו) לכן פרט פרטיו להורות שצריך שישרפו כלם, אבל עצם לא פסול מדלא חשיב גם עצמות. ומ&quot;ש בכזית יחזיר נדחקו המפרשים ואנכי הגהתי ראב&quot;ש אומר עפ&quot;י התוספתא (פ&quot;ב) פקע מעורה מבשרה ומשערה חוץ לגתה יחזיר ואם לא החזיר פסול, ראב&quot;ש אומר כזית מעכבת פחות מכזית אינה מעכבת, פקע מקרניה ומטלפיה ומפרשה א&quot;צ להחזיר שכל דבר שאין מעכב בחייה אין מעכב בשרפתה והרמב&quot;ם פסק כראב&quot;ש:

{{צ|כ }}ושרף וגו' ישרוף. מה שכפל פעל ושרף וס&quot;ל לת&quot;ק שבא להורות ישרף מ&quot;מ אף שלא נשרף כולו רק רובו, וכמ&quot;ש באילת השחר (כלל קו) בדיני כפילת הפעל שלפעמים יכפול את הפעל ללמד שדי בכל אופן שיעשה הפעל וזה קורא רבוי אחר רבוי ותבין זה עפ&quot;י הכלל שהתבאר באילת השחר כלל רל&quot;ז ור&quot;י ס&quot;ל שבא להוסיף שיעסוק בשרפה ויוסיף עצים וגירסתי הוא כגי' הגר&quot;א שמחק מ&quot;ש [דברי ר&quot;י רע&quot;א] כי זה סותר למ&quot;ש בסי' כג עמש&quot;ש:

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|כא }}{{צ|ולקח הכהן עץ ארז ואזוב}}. מ&quot;ש נאמר כאן לקיחה נשנה בספרי לקמן (בס' ס&quot;ב) על (ולי&quot;א) [ולקח] אזוב ר&quot;ל שלמד מפסח מצרים דכתיב אגודת אזוב ואין אגודה פחות משלשה קלחים (כמ&quot;ש בפי&quot;א דפרה משנה ט') וכמ&quot;ש התוס' בסוכה (דף י&quot;ג) וי&quot;ל שלמד שיכרוך הג' מינים זב&quot;ז כמ&quot;ש במשנה י&quot;א פ&quot;ג דפרה כרכן בשירי הלשון ונראה שלמד מלקיחה דגבי מצורע ששם יש למוד ע&quot;ז כמ&quot;ש בפ' מצורע (סי' כ&quot;א):&lt;קטע סוף=ו/&gt;

{{צ|כב }}עץ ארז ואזוב ושני תולעת. מ&quot;ש עץ שומע אני כל עץ נשנה ונתבאר היטב בספרא מצורע (סי' יב), ומ&quot;ש אזוב ולא אזוב יון (שם סי' י&quot;ד), ומ&quot;ש ושני תולעת ששינתו תולעת (שינתו פעל משם שני) 
שנעשה שני ע&quot;י התולעת בארתי שם (סי' יג):

{{צ|כג }}והשליך אל תוך שרפת הפרה. ת&quot;ק ס&quot;ל כת&quot;ק הנזכר (בסי' כ') משיצית האור ברובה שאז נקרא עדיין בשם פרה ונקרא ג&quot;כ שרפת כי נשרף רובו, ור&quot;ע ס&quot;ל שהשעור הוא משתבקע שיוכל להשליך לתוך בטנה, ובזה מבואר שלמעלה צריך לגרוס כגי' הגר&quot;א שמחק רע&quot;א שא&quot;כ ר&quot;ע סותר א&quot;ע שמ&quot;ש התוי&quot;ט ודייק מן לשון הרמב&quot;ם שגם ר&quot;ע ס&quot;ל משיצית האור ברובה, הנה ממ&quot;ש הרמב&quot;ם בפ&quot;ב סוף ה&quot;ב שאפילו קרעה בידו כשרה משמע יותר שס&quot;ל דפליגי ופסק כהת&quot;ק רק שס&quot;ל שלכתחלה צריך שיבקע עיי&quot;ש היטב:

(ז - ח) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|כד }}{{צ|וכבס בגדיו הכהן}}. מדבר במשליך את האזוב שהוא כהן ופה אמר ואחר יבא אל המחנה ולא אמר זה בשורף ובאוסף שלמדינן מפה, ותבין זה עפ&quot;י מה שבארתי בפ' אחרי (סי' סו) שלא הזכיר בכל הטומאות שאח&quot;כ יבואו אל המחנה כי הוא דבר שאצ&quot;ל דהא כתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכו' לבד במשלח את השעיר ובשורף פרים ושעירים הנשרפין ובפרה מפני שיש לטעות שכל אלה אינם משום טומאה רק גזרת מלך עיי&quot;ש, וא&quot;כ אחר שגילה באחד מעסקי פרה שאסור לבא אל המחנה ידעינן שה&quot;ה בכלם וז&quot;ש אף להלן אסור לבא אל המחנה ר&quot;ל בשורף ובאוסף, ומ&quot;ש וטמא הכהן עד הערב נכתב שלא במקומו שצ&quot;ל וטמא עד הערב ואחר יבא אל המחנה, ופי' בספרי מפני שבמשלח את השעיר ושורף פרים ושעירי יוהכ&quot;פ שכתוב ואחר יבא אל המחנה לא כתוב שם שטמא עד הערב, ולכן כתב פה וטמא עד הערב לבסוף ללמד שהוא למוד כולל לכ&quot;מ שכתוב ואחר יבא אל המחנה היינו שקודם לזה יטמא עד הערב (וז&quot;ש אף להלן עד הערב), ומ&quot;ש והשורף אותה יכבס בגדיו הוא מיותר כי שרפת כל הפרה הוא ק&quot;ו משרפת עץ ארז ואזוב שהוא רק חלק ממנה, וע&quot;כ פי' שמלמד שכל מה שעוסק עד השרפה מטמא בגדים:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

{{צ|כה }}והשורף אותה. כבר התבאר באה&quot;ש (כלל קנ) 
שכ&quot;מ שבא הכנוי דבוק אל מלת את יש בו דרוש ומעוט שהי&quot;ל והשורפה וממעט השורף בגד מנוגע שמצותו בשרפה:

{{צ|כו }}יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים. נכתב כפול להקיש מים שטובל בהם בגדיו למים שטובל בהם גופו, וכבר העיר בז&quot;א דמחטין וצנורות א&quot;צ מ' סאה וי&quot;ל לדעת הרשב&quot;א גם באדם מעין מטהר בכ&quot;ש (עמ&quot;ש בפ' שמיני סי' קמ&quot;ד) ויל&quot;פ בהפך שאדם טובל בראוי לו היינו במ' סאה שגופו עולה בהם וכלים בראוי להם היינו בכ&quot;ש והוא עפ&quot;י הכלל באילת השחר (כלל קל&quot;ח) שהשם הנשנה אינו השם הראשון:


(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|כז }}{{צ|ואסף איש טהור}}, ר&quot;ל שלאסיפת אפרה א&quot;צ כהן. והנה התבאר אצלי בכללים שכ&quot;מ שכתוב שם איש י&quot;ל שהוא שם המין וממעט אשה, וכן גם קטן אינו בכלל איש ששם
איש מציין הגדלות, עוד בארתי בכללים שבמקום שבא שם איש לחבר התואר אל המתואר אינו ממעט אשה כמו איש דמים איש מרמה, איש עני, איש צדיק, וכמ&quot;ש מצורע (סי'
מ&quot;ג) ובאילת השחר (כלל רנ&quot;ז) עוד בארתי שם (כלל ס&quot;ג) שהתארים שהם קנין האדם יבואו בלא מלת איש כמו צדיק חסיד עור פסח טהור טמא, וכשבא מלת איש מורה איזה כוונה&lt;קטע סוף=ט/&gt;
(ועמ&quot;ש בפ' תזריע סי' ק&quot;נ ע&quot;פ איש צרוע) 
וס&quot;ל לר' ישמעאל שמ&quot;ש פה איש טהור אינו ממעט אשה כי אינו שם המין כי בא לחבר התואר אל המתואר וז&quot;ש טהור להביא את
האשה, ר&quot;ל שתואר טהור הנלוה לשם איש מגלה שלא בא להוראת המין, ומה שאמר איש טהור ולא אמר טהור בא להוציא את הקטן, ור&quot;ע ס&quot;ל שידעינן להוציא קטן ממ&quot;ש והניח
מחוץ למחנה שמציין איש שיש בו דעת להניח במקום משומר, וא&quot;כ היל&quot;ל ואסף טהור, ע&quot;כ יש למעט אשה ממלת איש שהוא למותר, אולם הגר&quot;א הגיה כשטת הגמ' (יומא דף מ&quot;ג)
רע&quot;א ואסף איש להכשיר את הזר טהור להכשיר האשה משמע מביא את האשה ומביא את הקטן ת&quot;ל והניח וכו', ולפ&quot;ז ר&quot;ע כר&quot;י בעקר הדין רק ס&quot;ל שצריך שם איש שאם יאמר
טהור לבד נפרש כהן טהור, וגי' זו עיקר:

{{צ|כח }}ואסף איש טהור. כבר בארתי באילת השחר (כלל שט&quot;ו וכלל ש&quot;ך) שהשמות הבאים ביחוס כמו קדש חול טמא טהור יש בהם מדרגות, יש טהור לחולין ויש טהור למעשר ויש
טהור לתרומה ויש טהור לקדש ונלמד בכ&quot;מ מענינו, וס&quot;ל לר' ישמעאל, שעל שיהיה טהור לא טמא א&quot;צ קרא דיש ק&quot;ו ממזה, דס&quot;ל הסברא שיותר יש לדקדק באוסף מבמזה, וע&quot;כ
מ&quot;ש פה שיהיה טהור ר&quot;ל טהרה מכל טומאה, ר&quot;ל טבול יום שנטהר קצת למעשר ואינו טמא לכל כי טהור למעשר, ור' נתן ס&quot;ל כר&quot;ע לקמן (סי' ס&quot;ג) על וטבל במים איש טהור
שס&quot;ל שמזה חמור מאוסף, ואין ללמוד ק&quot;ו אוסף ממזה רק מזה מאוסף, לכן ס&quot;ל שטהור שבכאן צריך לגופיה שלא יהיה טמא וטהור הנאמר גבי מזה מיותר ומלמד שיהיה טב&quot;י ופה
מלמד שטב&quot;י כשר מן טהור שנאמר גבי מזה, והגר&quot;א גריס טהור טהור למעשר וטמא לתרומה ולהלן הוא אומר וטבל במים איש טהור אמר ר&quot;ע למה נאמר עד שלא יאמר י&quot;ל בדין
אם האוסף טהור המזה לא יהא טהור הא מת&quot;ל טהור טהור מכלל טומאה ואיזה זה טב&quot;י נאמר כאן טהור ונאמר להלן טהור מה טהור האמור להלן טמא לתרומה וטהור למעשר אף
טהור האמור כאן טמא לתרומה וטהור למעשר והשאר נמחק:

{{צ|כט }}את אפר. כן נקרא כשנעשה אבק, ותחלה נקרא אוד או גחלת וכדומה, והגר&quot;א גריס מכאן אמרו שחור שיש בו אפר כותשין אותו ושאין בו עפר מניחין אותו עצם בין כך ובין כך
היה נכתש, והוא בפ&quot;ג דפרה מי&quot;א עיין מפרשים שם:

{{צ|ל }}והניח מחוץ למחנה. הוא החלק שניתן בהר המשחה, ומ&quot;ש והיתה לעדת בני ישרא{{צ|ל }}למשמרת הוא החלק שמסר לסנהדרין שהם נקראים עדה כמ&quot;ש ויקרא (סי' רמ&quot;א) לקדש ממנו
פרות אחרות וזה ניתן בחיל, וגם אמר למשמרת למי נדה הוא החלק שנמסר לכל משמרות להזות ממנו על הטמאים ומובא בפ&quot;ג דפרה מי&quot;א ועי' בתוי&quot;ט שם פירושים שונים:

{{צ|לא }}במקום טהור. המקום מציין ההיקף שבו יעמוד המתקומם, ש{{צ|לא }}ימצא שם טומאה אעפ&quot;י שהוא נתון בכ&quot;ח המוקף צמיד פתיל כמ&quot;ש בפרה (פ&quot;י) וברמב&quot;ם (פי&quot;ד) ועמ&quot;ש ויקרא
(סי' רל&quot;ה):

{{צ|לב }}והיתה לעדת ב&quot;י למשמרת למי נדה. כבר למד (בסי' י&quot;ז) שהמלאכה פוסלת בפרה משעת שחיטה עד שתעשה עפר ואחר שתעשה עפר אין מלאכה פוסלת בה (כמ&quot;ש בסוף פ&quot;ד
דפרה), וא&quot;כ מ&quot;ש והיתה לעדת ב&quot;י למשמרת א&quot;א לפרש על האפר, ועוד שאם ר&quot;ל על האפר היל&quot;ל והיה, שהאפר לשון זכר, וממ&quot;ש והיתה שמוסב על הפרה מורה שר&quot;ל ששמירת
הפרה יחול עתה על מי נדה, שמצד שיתהוה מהם מי נדה דהיינו מי הזיה צריך משמרת לשמור את המים שלא יעשה בהם מלאכה שאז ראוי לתת בהם האפר לקדש, והדין הוא
שאחר שנתן לתוכם את האפר אין מלאכה פוסלת כמ&quot;ש הרמב&quot;ם (ריש פרק ז') שהוא מדברי קבלה, כי היל&quot;ל משמרת מי נדה בלא למ&quot;ד, והלמ&quot;ד מורה שמוכן למי נדה ועדיין אינו
מי נדה, שאחר שהם מי נדה אין צריכים משמרת וע&quot;ז סיים ת&quot;ל למי נדה כבר הם מי נדה, כ&quot;ה בילקוט ובר&quot;ש ורמב&quot;ם ועי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם תמצא מפורש כמ&quot;ש:

{{צ|לג }}והיתה למשמרת, ס&quot;ל לר' יהודה וריה&quot;ג שאם הם במעי פרה בטלו מדין מי חטאת דאינם משומרים עוד וכמ&quot;ש בפרה (פ&quot;ט מ&quot;ה) ועי' בפסחים (דף י&quot;ז), ומאמר זה מובא בתוספתא (פ&quot;ב דמקואות) ושם איתא שר&quot;ש בן ננס היה דעתו כר&quot;ע ור' טרפון כריה&quot;ג עיי&quot;ש והגר&quot;א העתיק כגי' התוספתא:

{{צ|לד }}חטאת היא. למד שיש בה חומרות של חטאת שמועלים בה, וששלא לשמה פסולה, ושאין לשרפה בלילה, ונמצא עוד דברים שיוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה (כמ&quot;ש פ&quot;ב מ&quot;ב)
ומפ' בע&quot;ג (דף כ&quot;ג ע&quot;ב) דחטאת קריא רחמנא, ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולה (פ&quot;ד מ&quot;א), ובמ&quot;ש שמועלין בה עי' בתוי&quot;ט (פ&quot;ד מ&quot;ד):

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|לה }}{{צ|וכבס האוסף}}. בארו שיכול ללמדה מדין משליך את האזוב רק שאין עונשין מה&quot;ד, ד&quot;א שמלמד שאף שלא נגע באפר פרה מטמאה מדין משא, וי&quot;ל שנ&quot;מ אם נתערב אפר
פרה באפר מקלה ובטיל ברוב שאז אף שאין מטמא מדין מגע מטמא מדין משא כמ&quot;ש בבכורות (דף כג):&lt;קטע סוף=י/&gt;
{{צ|לו }}והיתה לבני ישראל, כבר בארתי ויקרא (סי' קצ&quot;א) 
בארך כ&quot;מ דכתיב ב&quot;י צריך ריבוי על גרים, ומ&quot;ש לחקת עולם שינהג לדורות התבאר באורך בפ' אמור (סי' סו) עיי&quot;ש:

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|לז }}{{צ|הנוגע במת}}. פי' חז&quot;ל שנוכל ללמוד בק&quot;ו רק שאין עונשין מה&quot;ד, ועי' מ&quot;ש הרמב&quot;ם בפ&quot;א מה' טומאת מת ובכ&quot;מ שם, והגר&quot;א בכאן ובכל המקומות שנמצא כזאת במכלתא
ובספרי שאין עונשין מה&quot;ד מחק אותו, כמ&quot;ש בפ' משפטים סי' קט&quot;ז וסי' קכ&quot;ח ובפ' נשא על וענבים לחים ולקמן על וכל אשר באהל ובפ' מטות על וכל אשה וכו' הרוגו, ובפ' מסעי
על ואם בכלי ברזל הכהו, וקשה למחוק בכל מקומות האלה, ובכ&quot;ז יפלא ג&quot;כ שבמקומות אין חקר מקשה והלא דין ואינו משיב שבא ללמד שאין עונשין מה&quot;ד, וצ&quot;ע:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

{{צ|לח }}לכל נפש אדם, זה מבואר עפמ&quot;ש בחולין (דף ע&quot;ב) 
ור&quot;ע עובר במעי אשה טמא מדאו' מנ&quot;ל, א&quot;ר אושעיא אמר קרא הנוגע במת בנפש אי זה מת שבנפש של אדם הוי אומר זה
עובר שבמעי אשה, ור' ישמעאל האי מבע&quot;ל לרביעית דם הבא מן המת שמטמאה, שנאמר הנוגע במת בנפש אי זה נפש של אדם שמטמא הוי אומר זו רביעית דם, ור&quot;ע לטעמיה
דאמר רביעית דם הבא משני מתים מטמא, ובמ&quot;ש לכל נפש אדם מרבה בן שמונה ממלת כל, וס&quot;ל לר' ישמעאל שמרבה רק גוף הנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין לא דמו דהא כתיב
הנוגע בנפש שלדעתו הוא רביעית דם ונפל שלא נתקשרו אבריו אין בו רביעית, ור&quot;ע לשטתו שס&quot;ל שמ&quot;ש הנוגע במת בנפש היינו נפל, ס&quot;ל שמטמא גם בדמו אף שאין בו רביעית,
דלדידיה גם גדול א&quot;צ רביעית ממת אחד, וא&quot;כ בכלל נפש אין נכלל רביעית, וז&quot;ש באהלות (פ&quot;ב מ&quot;ב) דם קטן שיצא כולו רע&quot;א כל שהוא וחכמים אומרים רביעית:

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|לט }}{{צ|הוא יתחטא בו}}, היל&quot;ל יתחטא בה, ר&quot;ל בהפרה כמ&quot;ש והיתה למשמרת, חטאת היא, שתפס לשון נקבה על הפרה, רק שר&quot;ל שיתחטא בהאפר, שזה מציין אחר שנעשה
כתקונו להיות מי הזיה שאז לא נקראו המים על שם הפרה רק על שם האפר שניתן בם:
{{צ|מ }}הוא {{צ|יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי, יטהר, מלת יטהר הוא תולדות התנאי שע&quot;י החטוי ג' וז', יטהר, אבל הלא יל&quot;פ שתולדות התנאי הוא ביום השביעי יטהר שע&quot;י חטוי}}
{{צ|ביום ג' יטהר ביום השביעי בלא חטוי, וגם ממשמעות מ&quot;ש ואם לא יתחטא לא נוכל לברר זאת היטיב שיל&quot;פ אם לא יתחטא ביום השלישי, אז ביום השביעי לא יטהר א&quot;ע ע&quot;י הזיה}}
{{צ|כי אין מועיל הזית שביעי, אבל הזית שלישי די לטהרו בשביעי בלא הזיה לכן אמר אח&quot;ז והזה עליו ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי להורות שצריך דוקא הזית ג'}}
{{צ|וז':}}&lt;קטע סוף=יב/&gt;

{{צ|מא }}ואם לא יתחטא, בא פה אריכות לשון שלא לצורך דזה ידענו מעצמנו שמכלל הן אתה שומע לאו וכמ&quot;ש בקדושין (דף סב) 
והיה לו לומר ואם לא יתחטא את משכן ה' טמא
ונכרתה, ופירשו חז&quot;ל שאז היינו אומרים שאם לא יתחטא ונכרתה על הזיה בלבד, אף שלא נכנס למקדש כלל מעלים עליו כאלו טמא משכן ה' ע&quot;י שלא הזה מאפר פרה וחייב כרת,
לכן פירש שאם לא יתחטא אין עליו עונש כרת רק שלא יטהר וזה ענשו, ואם לא יתחטא וטמא את משכן ה' אז ענשו כרת:

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|מב }}{{צ|כל הנוגע במת בנפש}}, לר&quot;ע הנ&quot;ל (סי' לח) מרבה מת הנמצא בנפש זה עובר וה&quot;ה בן שמונה כנ&quot;ל:
{{צ|מג }}כל הנוגע במת וגו' אשר ימות, בא להוציא המת שלא מת עדיין, כגון הגוסס שחשוב כמת ובכ&quot;ז הוא כחי לענין טומאה דכתיב אשר ימות, שאין לומר שימות הוא עתיד ומשמע
שעדיין לא מת, כי בלה&quot;ק בא לשון עתיד על ההוה כמו שור או כשב או עז כי יולד וכדומה:

{{צ|מד }}ולא יתחטא, החטוי כולל כל דבר שיתחטא בו, אם בדמים אם במים, כמו ויתחטאו הלוים, ולקח לחטא את הבית, ויחטא את המזבח, ולמה לא אמר מי נדה לא זורק עליו
ונכרתה, וע&quot;כ דורש לרבי שכולל באמת כל מיני חטוי עד חטוי דמים למח&quot;כ, שבכלם חייב כרת, וע&quot;ז פירש כי מי נדה לא זורק וכן טמא יהיה שהוא טב&quot;י עוד טומאתו בו שהוא
מח&quot;כ (כמ&quot;ש בנזיר דף מ&quot;ה מכות דף י&quot;ד) וס&quot;ל לרבי דמח&quot;כ שנכנס למקדש חייב כרת עי' בפ&quot;י מה' באהמ&quot;ק פלוגתת הרמב&quot;ם והראב&quot;ד בזה ומ&quot;ש הכ&quot;מ שם שיש בזה פלוגתא
דתנאי, ועי' בשו&quot;ת ח&quot;צ (סי' קס&quot;ב) ואכ&quot;מ להאריך בזה:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

{{צ|מה }}את משכן ה' טמא, ולהלן הוא אומר כי את מקדש ה' טמא, ועוד אמר (בסוף פ' מצורע) 
ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם, ופי' ר' יאשיה שמ&quot;ש את משכן ה'
טמא את מקדש ה' טמא, מפני שהיה עולה על הדעת לתת הבדל בין משכן ובין מקדש, וכמ&quot;ש בשבועות (דף טז ע&quot;ב) שהמשכן נמשח והמקדש קדושתו קדושת עולם, ומ&quot;ש ולא
ימותו בטומאתם בטמאם את משכני בא ללמד שכרת היא ג&quot;כ מיתה שלא תאמר שהכרת הוא רק לנפש, כי יש בה ג&quot;כ מיתה בידי שמים חוץ מעונש הנפש (עי' בתוס' ריש יבמות
ובשבת דף כה מה שהאריכו בזה) וזה נלמוד ממה שהוציא שם הכרת בלשון מיתה שמציין מיתת הגוף, וידעינן שעם כריתת הנפש יש ג&quot;כ מיתת הגוף, ומ&quot;ש טמא יהיה בא לרבות שגם שאר טמאים חייבים כרת על ביאת המקדש, ור' יונתן ס&quot;ל שא&quot;צ טמא יהיה לרבות שאר טמאים, שכבר אמר והזרתם את ב&quot;י מטומאתם ולא ימותו בטומאתם שכולל כל הטמאים דשם מדבר מטומאת זיבה, וא&quot;ל שמשם נטעה שחייבים מיתה בידי שמים לא כרת, שזה נלמד מטומאת מת שהיה בכלל כל הטמאים שאמר עליהם ולא ימותו בטומאתם, ודינו כדין דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד שחייב כרת וקרבן שלא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כלו שכל הטמאים חייבים עליהם כרת במזיד וקרבן בשוגג, וא&quot;כ לשטתו טמא יהיה מיותר ומפרש שבא ללמד שישאר בטומאתו אף שהתחיל לזרוק מי נדה טמא כל שלא זרק גם ההזיה השניה, וגם אחר זריקה השניה עוד טומאתו בו עד שיטבול ויעריב שמשו, ומלמד שגם טבול יום חייב כרת על ביאת המקדש, וזה כדעת הרמב&quot;ם (פ&quot;ג מה' ביאת מקדש), שמחוסר כפורים אין בו כרת, וחולק על רבי (בסי' מ&quot;ד) שמח&quot;כ יש בו כרת וכנ&quot;ל שהוא פלוגתא דתנאי:

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|מו }}{{צ|זאת התורה אדם כי ימות באהל}}, מ&quot;ש זאת התורה מפני שחדש בזה תורה חדשה שלא נמצא בשום טומאה שהיא טומאת אהל שהוא רק במת לבד, וכבר בארנו
בהתו&quot;ה (צו סי' כ&quot;ג) שכ&quot;מ שאומר זאת התורה בא לומר שהיא תורה כוללת לא פרטית, מזה מבואר שהיא תורה כוללת לכל מת, שלא נטעה שרק אם ימות באהל מטמא כל אשר
באהל לא אם מת בחוץ והכניסוהו לאהל, שא&quot;כ אינה תורה כוללת, ור' ישמעאל סובר שזה נדע מן הסברא שאם הובא תחת האהל מבחוץ כ&quot;ש שיטמא אחר שכבר נזקק לטומאה,
ומפרש ר' יצחק שר&quot;ל שהיא תורה כוללת לכל מיני אהלים אף אהל שאינו של פשתן או אהלים שהם טהורים שחושב הרמב&quot;ם (פ&quot;ה הי&quot;ב) מכל מקום שוים בזה שכל אשר באהל
יטמא, שכבר ראינו במצורע שאומר מחוץ למחנה מושבו שמושבו טמא ומטמא כל הבא שם אף שיושב תחת האילן, כמ&quot;ש מצורע (סי' קנ&quot;ה):

{{צ|מז }}כל הבא אל האהל וכל אשר באהל, הבא הוא גם הבא מקצתו, וא&quot;כ לא היה צ&quot;ל כל אשר באהל שהוא ביאת כולו רק שאין עונשין מה&quot;ד, ור' אחי בר' יאשיה מדייק דיוק אחר,
שכבר התבאר באילת השחר (כלל קצ&quot;ט) שכל שנזכר בכתוב שני דברים שהאחד יש בו חדוש יותר כתב תמיד הדבר שיש בו חדוש יותר באחרונה כדי שידבר כדרך לא זו אף זו, וא&quot;כ
עכ&quot;פ היה לו לכתוב כל אשר באהל וכל הבא אל האהל אחר שמ&quot;ש כל הבא הוא חדוש יותר, ומזה הוכיח שיש חדוש ורבותא במ&quot;ש כל אשר באהל, שמלמד שכל הנמצא טמון
בקרקע הבית עד התהום טמא אף שהם מכוסים בעפר, וכמ&quot;ש התוי&quot;ט (פ&quot;ג דאהלות מ&quot;ז):&lt;קטע סוף=יד/&gt;

{{צ|מח }}כל הבא אל האהל, לשון ביאה אל הבית הוא רק כשנכנס דרך הפתח כמ&quot;ש בשבועות (דף י&quot;ז ע&quot;ב) 
טמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור שנאמר ואל המקדש לא תבא דרך ביאה
אסרה תורה, ועי' בתוס' זבחים (דף פ&quot;ב ע&quot;ב ד&quot;ה לא נצרכה) ומנחות (דף כז ע&quot;ב ד&quot;ה למעוטי) וע&quot;כ בבית פתוח אינו מטמא כל סביביו רק כנגד הפתח, שדרך שם נקרא ביאה ורק
אם הוא סתום מכל סביביו ופרץ את פצימיו שהוא כקבר סתום וכמ&quot;ש בב&quot;ב (דף י&quot;ב) וכמו שלמד לקמן (סי' ס') שמ&quot;ש או בקבר מיירי בקבר סתום כי קבר פתוח למד בק&quot;ו שאינו
מטמא כל סביביו דכתיב כל הבא אל האהל דרך ביאה (כן הגיה הגר&quot;א וכ&quot;ה בז&quot;א בנוסחא כה&quot;ק) ומבואר באהלות (פ&quot;ז מ&quot;ב) שבאהל שמטמא טומאת אהלים (כגון אהל של בגד ושק
ופשתן) צד הפנימי שבו וצד החיצון חשיבי כשני כלים, וצד הפנימי דינו ככלים שנגעו במת וצד החיצון דינו ככלים שנגעו בכלים שנגעו במת שהאדם הנוגע בם טמא טומאת ערב,
כמ&quot;ש באהלות (פ&quot;א מ&quot;ב) כיצד שלשה, כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאים טומאת שבעה השלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב וכ&quot;ש צד החיצון של האהל שנראה
כשני, כיון שהוא אחד עם האהל, שמטמא טומאת ערב, וז&quot;ש אמרת ק&quot;ו אם שלישי במת טמא השני דין הוא שיהיה טמא:

{{צ|מט }}וכל אשר באהל, ר&quot;ל כל כלים אשר באהל, כמ&quot;ש אח&quot;כ והזה על האהל ועל כל הכלים, לא קש וחריות שאינם כלים, וגם הכלים אין כלם מטמאים רק אותם שפרש במלחמת מדין
בגד ועור ומעשה עזים וכלי עץ וכלי מתכות, וכלי חרס התפרש פה במ&quot;ש וכל כלי פתוח, ואין לומר שגם כלי גללים וכלי אבנים מקבלים טומאה ולא נתפרשו במלחמת מדין מפני
שאין מתטהרים בהזיה כמו שלא פירש שם כלי חרס מטעם זה דהא אמר וטמא שבעת ימים הוא יתחטא בו, מבואר שלכל שבא לכלל טומאה מועיל לו חטוי וכל שאין מועיל לו
חטוי אינו טמא (חוץ מכלי חרס שבאר בפירוש שמקבל טומאה אעפ&quot;י שאין לו טהרה), ומזה מבואר שמ&quot;ש וכל אשר באהל יטמא, הם רק כלים המפורשים שמועיל בם חטוי:

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|נ }}{{צ|וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו}}, אא&quot;ל שמדבר בכל הכלים, דהא כלם מטמאין מגבם ומה מועיל צמיד פתיל, וע&quot;כ מדבר בכ&quot;ח, שמצאנו בטומאת שרצים
שיצא מכל הכלים להקל שאין מטמא מגבו ולהחמיר שמטמא מאוירו, וכן בטומאת מת צוה לטהר כלי מדין ולא נזכר כ&quot;ח כי אין לו טהרה גם בטומאת מת כמו שאין לו טהרה
בטומאת שרץ דכתיב ואותו תשברו, וה&quot;ה מ&quot;ש להקל אם יש בו צמיד פתיל מדבר בכ&quot;ח, ור' יונתן מוכיח שמדבר מכ&quot;ח ממ&quot;ש וכל כלי פתוח שמיותר שכבר אמר אשר אין צמיד
פתיל עליו רק מרמז שמדבר בכלי שמקבל טומאה דרך פתחו וכמ&quot;ש בחולין (דף כ&quot;ה) ור' אלעזר מוכיח זה ממ&quot;ש טמא הוא ולא אמר יטמא בדרך הפעל, וכבר בארתי (תזריע סי' ו')
הבדל בין אם מדבר בדרך השם או דרך הפעל, ומפרש טמא שנשאר טמא לעולם כי אין לו טהרה, שלעמת מה שיאמר על כל הטמאים ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת והזה על
האהל ועל כל הכלים בא כאן כמאמר מוסגר שכלי פתוח וכו' דהיינו כ&quot;ח טמא הוא ר&quot;ל ישאר בטומאתו ואינו בכלל מ&quot;ש והזה על כל הכלים, ולפ&quot;ז מיותר מ&quot;ש כלי פתוח ודרש
שר&quot;ל אפי' פתוח כל שהוא, ואבא חנן דרש שמלמד שאין הצמיד פתיל מועיל רק בפתחו לא על כל הכלי אם נפחת רובו והקיפו בצמיד פתיל אינו מציל דבטיל מתורת כלי:

{{צ|נא }}צמיד פתיל, רש&quot;י ז&quot;ל פי' אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור, פתיל לשון מחובר וכן בת&quot;א דלית מגופת שייע מקף עלוהי, ובת&quot;י דלית מגופתא מחברא ביה מקף על
פומיה, מפרש צמיד היינו המגופה ועז&quot;א זה הפקק, כמו פקק החלון (שבת קכ&quot;ה), שהמגופה נעשית להיות נצמד ומתחבר עם הכלי, ופתיל הוא חתיכת בגד או חוטין הקושרים את
המגופה אל הכלי בהיקף סביב והוא פעל בינוני, ר&quot;ל מגופה הנקשרת סביב, ובהגהות הגר&quot;א צמיד זה המוקף פתיל זה הפקק וצריך להגיה כמו שכתבתי:

{{צ|נב }}וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל, רק בכלי צריך צמיד פתיל, לא באהלים שדי בכסוי, כמ&quot;ש הרמב&quot;ם בפ&quot;ה דאהלות:

{{צ|נג }}אשר אין צמיד פתיל עליו, מדייק שצריך שיהיה הצמיד פתיל על הכלי לא בשהצמיד פתיל מוטל על גביו, ר&quot;ל על גב עצמו לא על הכלי, כן פי' התוי&quot;ט בפ&quot;י דכלים מ&quot;א, ומיירי
בכלי חרס שבהם כ&quot;ע מודים, כי בשאר כלים מציל מדין אהל (עי' ברמב&quot;ם פכ&quot;א מה' טומאת מת ה&quot;ג), והגר&quot;א גורס שנאמר צמיד פתיל עליו ולא כלי על צמיד פתיל דברי ר&quot;א, ועי'
בהשגת הראב&quot;ד שם ותבין כונתו ויש להאריך בזה ואכ&quot;מ:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

{{צ|נד }}וכל כלי פתוח, ומדין ק&quot;ו ידעינן שכ&quot;ש שכלים שאין עלולים לקבל טומאה מצילין כמ&quot;ש הרמב&quot;ם (פכ&quot;א מה' ט&quot;מ) 
ועיי&quot;ש (ה&quot;א וה&quot;ג), וכן בהגהת הגר&quot;א מוחק מ&quot;ש ת&quot;ל וכל כלי
פתוח:

{{צ|נה }}טמא הוא, כבר התבאר באילת השחר (כלל קל&quot;ה) שמלת הוא מיותר ונדרש תמיד שדי לומר טמא, בלא מלת הוא, ומפרש שר&quot;ל שזה נוהג בכל טומאות שגם באהל שרץ מציל
צמיד פתיל משיכנס הטומאה לתוכו ובספרא שמיני (סי' קל&quot;ד) למד לה ממ&quot;ש מכל האוכל:

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|נו }}{{צ|וכל אשר יגע על פני השדה}}, לפי הפשט נגד מ&quot;ש שהמת הנמצא באהל מטמא באהל אמר שהמת הנמצא על פני השדה שאין שם אהל מטמא בנגיעה, אולם הלא כבר
אמר הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא, מפרש ר' ישמעאל מפני שממ&quot;ש לכל נפש אדם מרבה בן שמונה (כנ&quot;ל סי' ל&quot;ח) באר שזה רק אם הנפל נמצא על פני השדה ר&quot;ל בגלוי, להוציא אם הוא במעי אשה, ור&quot;ע שלמד מן מ&quot;ש במת בנפש שעובר במעי אמו מטמא, ס&quot;ל שמרמז בדרך הדרוש על גולל ודופק שהוא הנוגע תמיד בחלל חרב או במת, ויש בו טומאה ואין
הנזיר מגלח עליו עי' ברמב&quot;ן, ולר&quot;י הוא הלכה כמ&quot;ש כ&quot;ז בחולין (דף ע&quot;ב) ובת&quot;י וכל מאן דמקריב על אפי ברא ולא במיתא דבכריתא דאימי' וזה כר' ישמעאל. ובפסוק י&quot;א ת' דמקרב
בשכיבא לכל בר נשא ואפי' לולדא בר ירחין בגושמי' ובדמי', וזה כר&quot;ע שדם נפל ג&quot;כ מטמא דס&quot;ל שמ&quot;ש הנוגע במת בנפש בא לרבות העובר גם לדמו (כנ&quot;ל סי' ל&quot;ח) והם דברים
סותרים, וראה שצריך להגיה לולדא בר [תשעה] ירחין כמ&quot;ש בפ' י&quot;ג, ומיירי שיש בו רביעית:

{{צ|נז }}בחלל חרב או במת, מאי נ&quot;מ בין חלל חרב ובין אם הרגו בעץ או בחץ? וע&quot;כ פירשו חז&quot;ל שפי' הנוגע בחלל חרב, שנוגע בו בעת שהורג אותו בחרב שאז נוגע בו ע&quot;י החרב, ולמדנו
מזה שהחרב טמאה טומאת שבעה והאדם הנוגע בהחרב טמא טומאת שבעה, וז&quot;ש בש&quot;ס בכ&quot;מ בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל, ר&quot;ל נגיעתו בחרב דומה כאילו נוגע בחלל עצמו, ובפ'
מטות אמר כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי וכבסתם בגדיכם ביום השביעי, שמ&quot;ש כל הורג נפש בודאי פירושו שהרג ע&quot;י חרב ונגע ע&quot;י החרב,
שאם פי' שנגע בהמת עצמו א&quot;כ היינו נוגע בחלל [עי' לקמן (סי' נח) מ&quot;ש מקיש הורג לנוגע] א&quot;כ מ&quot;ש כל הורג נפש היינו כלים באדם, ואמר וכבסתם בגדיכם הא למדנו לכלים ואדם
וכלים, ולא למד ממ&quot;ש פה וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו די&quot;ל שזה קאי עמ&quot;ש ועל הנוגע בעצם או בחלל או במת וי&quot;ל שמדבר בנוגע בחלל עצמו, (ועי' במ&quot;ל פ&quot;ה מה' טומאת מת
באורך), וכמ&quot;ש בפ&quot;א דאהלות משנה א' ב' ג':

{{צ|נח }}בחלל חרב או במת, הנה גם החלל חרב מת הוא ולמה הוסיף או במת, ע&quot;כ מפרש ר' יאשיה שמ&quot;ש בחלל חרב היינו אבר אחד שנחלל ע&quot;י החרב שגם זה נקרא חלל וכמ&quot;ש בנזיר&lt;קטע סוף=טז/&gt;
(דף נ&quot;ג) 
ודגמתו מ&quot;ש או במת היינו אבר שנחלל מן המת, שזה לא נשמע אחד מחברו, דהא גבי נבלה וגבי שרץ צריך לכ&quot;א פסוק מיוחד כמ&quot;ש בפ' שמיני (סי' צ&quot;ו וסי' קט&quot;ו). ור'
יונתן ס&quot;ל שמ&quot;ש או בחלל חרב או במת אינו מדבר מן האברים רק מן המת עצמו, ומ&quot;ש בחלל חרב בא ללמד אף שלא נגע במת עצמו רק בהחרב שבו המית וחלל אותו, ללמד
שהחרב הרי הוא כחלל, ובכ&quot;ז הוצרך או במת שהיינו שנגע במת עצמו, שאם יכתב בחלל חרב לבד נפרש שנגע בהחלל עצמו, וע&quot;י שכתב או במת ידעינן שמ&quot;ש בחלל חרב פי' שנגע
בהחרב שחלל אותו, וז&quot;ש אין המת בכלל (חרב) [חלל], וס&quot;ל לר' יונתן שטומאת אבר מן החי ואבר מן המת ידעינן בק&quot;ו מנבלה, וי&quot;ל בזה שר' יאשיה ור' יונתן אזלי לשטתם עפמ&quot;ש
בפ' בא (סי' נ&quot;ט) ובפ' נשא (על פסוק וישלחו מן המחנה) שר' יונתן ס&quot;ל דהיכא דאיכא ק&quot;ו ולאו הבא מכלל עשה עונשין מן הדין כדעת הרב המגיד, ור' יאשיה ס&quot;ל כדעת מ&quot;ד דאף
דאיכא לאו הבא מכלל עשה אין עונשין מן הדין [שכבר בארתי בסוף פ' שמיני] שיש פלוגתא דתנאי בסברא זו עיי&quot;ש. והנה מ&quot;ש והזה על האהל וכו' ועל הנוגע בעצם או בחלל או
במת ס&quot;ל גם לר&quot;י שקאי על אבר מן החי ואבר מן המת וכמ&quot;ש בנזיר (דף נ&quot;ד), וז&quot;ש לפי שמצאנו שלומד על המת בפ&quot;ע ועל החלל בפ&quot;ע, רק ששם לא יש רק עשה והזה על האהל,
ולא ל&quot;ת ועונש על טומאות אלה, ולמד ר' יונתן העונש מק&quot;ו וכשטתו דהיכא שיש ק&quot;ו ואיסור עשה עונשין מן הדין ור' יאשיה לשטתו שס&quot;ל שגם כה&quot;ג אין עונשין מן הדין, לכן צריך
למוד מיוחד גם אצל העונש, ולא סמך א&quot;ע על הק&quot;ו: והנה מ&quot;ש מנין שמטמא בהיסט ולמד טומאת משא במת מק&quot;ו מנבלה זה הביא הרמב&quot;ם (בפ&quot;א מה' טומאת מת), והכ&quot;מ תמה
עליו דהא אין עונשין מן הדין, וכמ&quot;ש בספרי למעלה (סימן ל&quot;ה) על פסוק הנוגע במת, והגם שהרמב&quot;ם הוציא דבריו מהספרי פה י&quot;ל שהספרי פה לשטת ר' יונתן שס&quot;ל דהיכא שיש
ק&quot;ו ואיסור עשה לוקין מן הדין, ובנזיר (דף נ&quot;ד) מקשה עמ&quot;ש וכל הנוגע בעצם זה עצם כשעורה או בחלל זה אבר הנחלל מן החי ואין בו כדי להעלות ארוכה או במת זה אבר הנחלל
מן המת, האי אבר מן המת היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה היינו הנוגע בעצם וכו', אמר לך ר' יוחנן לעולם דאית ביה ואם אינו ענין למגעו תנהו ענין למשאו, א&quot;כ יש על
טומאת משא קרא בעשה דהזיה, ועל העונש יש ק&quot;ו, ולשטת ר' יונתן כה&quot;ג עונשין מן הדין. אולם בדברי הרמב&quot;ם בשרשיו למנין המצות (שרש יו&quot;ד) ובמנין המצות (מצוה קע&quot;ב)
מבואר שס&quot;ל סברה זו של ההמ&quot;ג ולכן אמר שם שאף שבכתוב אין מבואר לאסור בהמות רק גמל וארנבת ושפן וחזיר כיון שיש על שאר בהמות טמאות ק&quot;ו ולאו הבא מכלל עשה
עונשין עליהם, וה&quot;ה שבטומאת משא דבריו עולים כהלכה שעונשין עליה מן הדין. ובספרא (סוף שמיני) להבדיל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל בין טרפה כשרה
לטרפה פסולה אחרים אומרים בא הכתוב ליתן אזהרה לחיה, ובארתי שם, דת&quot;ק ס&quot;ל אזהרה לחיה כמו שלמד בספרא (שם סי' ס&quot;ט) מק&quot;ו ומלאו הבא מכלל עשה וכסברת הרב
המגיד דהיכא שיש ק&quot;ו ולאו הבא מכלל עשה עונשין מן הדין ואחרים לא ס&quot;ל סברת הרב המגיד וס&quot;ל דגם כה&quot;ג אין עונשין מן הדין ולא נמצא אזהרה לחיות שאינם מפריס פרסה
ומעלה גרה ולמד לה ממ&quot;ש ובין החיה אשר לא תאכל, וידוע דאחרים היינו ר&quot;מ, וא&quot;כ ר&quot;מ ס&quot;ל דהיכא שיש ק&quot;ו ועשה אין עונשין מן הדין ולשטתו לא יכול ללמוד טומאת משא
מק&quot;ו ומן העשה דכתיב גבי הזיה במ&quot;ש הנוגע במת שבא על משא, ולכן למד טומאת משא ממ&quot;ש כל הורג נפש וכל נוגע בחלל שאאל&quot;פ כל הורג נפש ונגע בהחלל עצמו שעז&quot;א וכל
נוגע בחלל, ואאל&quot;פ שהרג בחץ מרחוק דמקיש הורג לנוגע שהוא ע&quot;י חיבור, ואאל&quot;פ שהרגו בחרב המקבל טומאה ונגע בו ע&quot;י חרב, שזה כבר ידעינן ממ&quot;ש בחלל חרב שמיירי שנגע
בו ע&quot;י החרב כנ&quot;ל, וע&quot;כ פירושו שהרגו בדבר שאין מקבל טומאה והסיט אותו בעת הריגתו ומלמד שנטמא ע&quot;י הסיטו שהוא טומאת משא:

{{צ|נט }}או בעצם אדם, הרמב&quot;ם בפי' המשנה (פ&quot;ק דאהלות) וז&quot;ל וזה מאמר השם או בעצם אדם ייחס העצם לאדם עד שיהיה בו עצם ובשר כמו כלל גשם האדם ואז יהיה דינו כדין המת
בכללו [ר&quot;ל לטמא באהל] אולם אם לא יהיה עליו בשר או היה עצם כשעורה הנה יטמא במגע לאמרו ועל הנוגע בעצם או במשא, ולא יטמא באהל, לפי שטומאת אהל מיוחד באדם
לבד או באבר מן האדם דומה לאדם לאמרו בעצם אדם, ואמרו מה המת בשר ועצמות וגידים אף אבר מן החי בשר גידים ועצמות ואמרו שני עצמות נאמרו בענין או בעצם אדם זה
אבר מן החי ועל הנוגע בעצם זה עצם כשעורה, [ומלת ד&quot;א מחקה הגר&quot;א], והנה בגמ' נזיר (דף נ&quot;ג ע&quot;ב) או בעצם אדם זה רובע עצמות, ועל הנוגע בעצם זו עצם כשעורה וזה דלא
כהספרי, ונראה שמ&quot;ש בספרי או בעצם אדם זה אבר מן החי הוא סיום דברי ר' מאיר, דהא לר' יאשיה למד אבר מן החי מן בחלל חרב, ולר' יונתן למדו מק&quot;ו מנבלה וממ&quot;ש גבי
הזיה או בחלל (כנ&quot;ל סימן הקודם), ולדידהו מ&quot;ש בעצם אדם היינו רובע עצמות שהם עצמות של אדם שלם, רק ר' מאיר שהוא אינו דורש כר' יאשיה ללמוד אבר מן החי מן בחלל
חרב דס&quot;ל כר' יונתן שמדבר בנוגע במת עצמו, וגם לא יכול ללמוד אבר מן החי מק&quot;ו ומלאו מכלל עשה כר' יונתן שס&quot;ל דבכה&quot;ג אין עונשין מה&quot;ד (כנ&quot;ל סימן הקודם) הוא למד אבר
מן החי מן בעצם אדם וכ&quot;ש שנלמד מזה אבר מן המת:

{{צ|ס }}או בקבר, כבר התבאר למעלה (סימן מ&quot;ח) שאהל פתוח אינו מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח וממנו למד ק&quot;ו לקבר פתוח שאינו מטמא בכל צדדיו, ולפ&quot;ז מ&quot;ש או בקבר מיירי בקבר
סתום שבזה גם באהל מטמא בכל צדדיו, אמנם גבי אהל שמטמא טומאת אהלים כגון אהל של בגד ושק ופשתן אמרו באהלות (פ&quot;ז מ&quot;ב) שצד הפנימי וצד החיצון נחשבו כשני כלים,
ודינם ככלים שנגעו במת שצד הפנימי טמא באהל וצד החיצון טמא טומאת ערב כדין כלים הנוגעים בכלים הנוגעים במת שהשלישי טמא טומאת ערב, והוא ק&quot;ו משם שבאהל
נדמה למראה עין שהוא שני למת, שלמראה העין הוא כלי אחד עם הפנימי [כן אמר שם בספרי] עפ&quot;ז אמר כאן שאי אפשר ללמוד גם לקבר שצד החיצון יטמא טומאת ערב גם בקבר פתוח כי בלמוד הזה אין לך להביט על אהל שממנו תלמוד, רק על דיני כלים הנוגעים במת שהוא המלמד לטומאת אהל ועליך ללמוד מן המלמד שהם דיני כלים, לא מן הלמד שהוא
האהל, כי הטעם שהאהל בצד החיצון טמא טומאת ערב הוא מדין טומאת כלים שדינו ככלים הנוגעים בכלים שנטמאו במת, וזה לא שייך בקבר שאינו כלי וגם הפנימי אינו מקבל
טומאה מדין כלי שנאמר שיטמא את החיצון, והמפ' הגיהו בכאן אתה בא ללמוד ממנו הלמד מן הלמד והתפלאו הלא רק בקדשים אין למדין למד מן הלמד ועוד פלפולים שונים ואין
זה כונת הספרי כלל:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|סא }}{{צ|ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת}}, היה לו לומר מאפר שרפת החטאת ופי' שבא לגז&quot;ש אל סוטה שכתוב ומן העפר יתן את המים, ודעת ר&quot;ש [כן פירש בסוטה דף
ט&quot;ז ובתמורה דף י&quot;ב אמר ר&quot;ש] שבמ&quot;ש כאן ונתן עליו מים חיים אל כלי, שממ&quot;ש ונתן עליו משמע שיתן המים על האפר, אך שא&quot;כ ראוי שיאמר ולקח מעפר שרפת החטאת אל כלי
ונתן עליו מים חיים, ומזה משמע שיתן המים אל הכלי לא אל האפר, וס&quot;ל לר&quot;ש דכאן יכול ליתן כמו שירצה ולמד בגז&quot;ש דגם בסוטה יתן כמו שירצה, ואמר בסוטה שם דרבנן פליגי
עליה וס&quot;ל שצריך דוקא מים אל כלי לא מים אל העפר, ומ&quot;ש ונתן עליו כדי לערב האפר במים, וכן פסק הרמב&quot;ם (פ&quot;ט מהל' פרה ה&quot;א), ופי' בז&quot;א שמ&quot;ש ד&quot;א שאם נשתנו מראיו
כשר היינו אליבא דרבנן דלדידהו ס&quot;ל דלכן כתיב עפר במקום אפר, ופי' שנשתנו מראיהם מחמת עצמם, כי נשתנו מחמת ד&quot;א פסולים כמ&quot;ש הרמב&quot;ם (שם הי&quot;א והי&quot;ד):&lt;קטע סוף=יז/&gt;

{{צ|סב }}ונתן עליו מים חיים, היינו מי מעין, וכמ&quot;ש בספרא מצורע (סי' י&quot;ט) 
ולא מים מכזבים וכו' ושם אמר גם ולא מים מלוחים ולא מים פושרים עמש&quot;ש, ולא כהר&quot;ש (פ&quot;ח דפרה מ&quot;ט)
שכתב מפני שיש להם שם לווי, וממ&quot;ש אל כלי מבואר שכשר בכל הכלים, לא כמו בסוטה ששם כתוב כלי חרש, ומ&quot;ש (פ' יח) ולקח התבאר למעלה (סי' כ&quot;א), ומ&quot;ש ולא אזוב יון
התבאר בספרא מצורע (סי' י&quot;ד), ומ&quot;ש וטבל כ&quot;ה בספרא (ויקרא סי' רט&quot;ז ומצורע פ&quot;ג מ&quot;ז) וטבל ולא המספג, וכן פי&quot;ב דפרה מ&quot;ב ובלבד שלא יספג ע' ברע&quot;ב שם:

{{צ|סג }}וטבל איש טהור, מ&quot;ש איש להוציא את הקטן וכו' התבאר למעלה (סי' כ&quot;ז) ומ&quot;ש רע&quot;א טהור למה נאמר וכו' התבאר למעלה (סי' כ&quot;ח) שר' ישמעאל ס&quot;ל שאוסף חמור ממזה
וטהור שגבי אוסף מיותר דכ&quot;ש ממזה ובא ללמד שיהיה טב&quot;י, ולמד שטב&quot;י כשר במזה מן האוסף, ור&quot;ע ס&quot;ל שמזה חמור מאוסף וטהור שגבי מזה א&quot;צ לגופי' ובא להכשיר טב&quot;י, ולמד
דטב&quot;י כשר באוסף מן מזה ובהגהות הגר&quot;א גרס טהור להביא את האשה דברי ר' יהודה, והוא הגהת איזה תלמיד טועה בשמו, שהוא נגד הגמרא (יומא דף מ&quot;ג):
{{צ|סד }}והזה על האהל, למד שגם האהל טמא, ועי' ברמב&quot;ם (פ&quot;ה מה' ט&quot;מ הי&quot;ב) ובמ&quot;ש על הנפשות אשר היו שם ר&quot;ל דוקא אשר היו שם בשעה שהיה המת שם לא אשר באו לשם
אח&quot;כ, ומ&quot;ש ועל הנוגע בעצם היינו עצם כשעורה (כנ&quot;ל) וכן מ&quot;ש או בחלל או במת היינו אבר מן המת שאין עליו בשר כראוי וכן בקבר היינו קבר שלפני הדבור שכל אלה אין בם
טומאת אהל וקמ&quot;ל שמ&quot;מ צריכים הזיה:

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|סה }}{{צ|והזה הטהור על הטמא}}, היה לו לומר והזה הטהור עליהם שכבר התבאר באילת השחר (כלל קל&quot;ו) שאין להחזיר את השם שנית, וע&quot;כ ס&quot;ל לר&quot;ע שבא לדייק רק על
הטמא:
{{צ|סו }}והזה ביום השלישי וביום השביעי, כבר אמר למעלה הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר, ולמה חזר פה שנית, ולמה הוסיף וחטאו ביום השביעי, הלא יכול לומר
והזה ביום השלישי וביום השביעי וכבס בגדיו וכו' רק שאז נפרש שמ&quot;ש למעלה הוא יתחטא פי' שיתחטא ביום השלישי ואז ביום השביעי יטהר מעצמו בלא הזיה, וכן נפרש פה
והזה ביום השלישי לבד וביום השביעי וכבס בגדיו וא&quot;צ הזיה שנית, לכן הוסיף וחטאו ביום השביעי, וכבר מובא זה למעלה (סי' מ'). ובמ&quot;ש אין לי אלא ז' פי' הרמב&quot;ם (פי&quot;א מה'
פרה ה&quot;ב) שר&quot;ל שיכול להזות הזיה שניה גם אחר יום הז', והראב&quot;ד השיגו שהוא נגד הסוגיא דקדושין (דף סב), וגם איך יוכיח זה ממ&quot;ש וחטאו ביום השביעי, וע&quot;כ העקר שזה קאי
על וכבס בגדיו ר&quot;ל אין לי אלא שיעשה הטבילה ביום הז' מנין שיכול לטבול אחר יום ז', ומוכיח ממ&quot;ש וחטאו ביום השביעי דוקא אבל וכבס בגדיו הוא אחר יום השביעי, ובהגהת
הגר&quot;א גורס כן וכבס בגדיו ורחץ במים אין לי אלא ז' ח' ט' מנין:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|סז }}{{צ|ואיש אשר יטמא ולא יתחטא}}. פי' אם נכנס למקדש כי על מה שלא הזה אינו חייב כרת וכבר בא מאמר זה למעלה (סי' מ&quot;א), ומ&quot;ש והיתה לכם לחקת שינהג לדורות
נתבאר בארך בהתו&quot;ה אמור (סי' ס&quot;ו):&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|סח }}{{צ|ומזה מי הנדה יכבס בגדיו}}. הנה זה סותר למ&quot;ש תחלה וטבל במים איש טהור והזה על האהל ועל כל הכלים וכו', מבואר שיש תנאי שהמזה יהיה איש טהור והיאך
יצויר זה הלא כשהזה הזיה ראשונה נטמא כמ&quot;ש ומזה מי הנדה יכבס בגדיו, ואיך יזה על כל הכלים, מזה מבואר שמ&quot;ש ומזה מי הנדה יכבס בגדיו היינו אם מזה הזיה שלא לצורך,
וביומא (דף י&quot;ד) ומזה טהור והכתיב ומזה מי הנדה יכבס בגדיו ומסיק אלא מאי מזה נושא ולכתוב רחמנא נושא הא קמ&quot;ל דבעינן שעור הזיה ר&quot;ל שמ&quot;ש ומזה מי הנדה היינו שמזה
על מי שא&quot;צ הזיה, אולם הלא זה לא נקרא מזה וכמש&quot;ש לרבנן שבדברים שאין מקבלים טומאה אין הזיה שעליהם קרויה הזיה וכן במ&quot;ש צו (ו' כ') ואשר יזה מדמה על הבגד פי'
שדוקא בדם הראוי להזיה וכמ&quot;ש בספרא (סי' ס&quot;א וסי' ס&quot;ד), וה&quot;ה כאן לא נקרא בשם מזה רק בהזיה הראויה ואם הזה על הבהמה אין שמה הזיה ועז&quot;א אלא מאי מזה נושא ר&quot;ל
שאינו טמא משום מזה רק משום נושא, ותפס לשון מזה להורות שדוקא אם נושא כשעור שראוי להזות, ומבואר מדברי הספרי דפה שעקר ההבדל הוא בין מים למים, שמ&quot;ש ומזה
מי הנדה יכבס בגדיו מיירי בין בנושא בין בנוגע אם יש בהם כשעור הזיה יכבס בגדיו, וכשאין בהם שעור הזיה אז מטמא במגע ולא במשא ואין מטמא אלא אוכלין ומשקים. וכן פי'
הר&quot;א מזרחי דברי הספרי הלז, וכן הוא ברמב&quot;ם (פט&quot;ו מה' פרה) וז&quot;ל שנאמר והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב הא למדת שמי הנדה אב מאבות הטומאה של תורה וטומאת מגען
בכל שהן ואם היה בהם כדי הזיה מטמאין במגע ובמשא והנוגע בהם או הנושאן שלא לצורך מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת משאו, וכ&quot;מ בערוך (ערך רכב) שכתב וכדומה לו מי
חטאת שחלק נמי מגעו ממשאו שמי חטאת שאין בו כדי הזיה מטמאין במגע ולא במשא, ולא כתב שגם ביש בה כדי הזיה חלק מגעו ממשאו שמגעו אין מטמא בגדים, מבואר שס&quot;ל
שביש בו כדי הזיה אין הבדל בין מגע למשא, והכ&quot;מ שם תמה שהוא נגד משנה מפרשת (פ&quot;א דכלים) למעלה מהם נבלה ומי חטאת שיש בהם כדי הזיה שהם מטמאים את האדם במשא לטמא בגדים במגע וחשוכי בגדים במגע ופי' שלדעת הרמב&quot;ם קאי על נבלה לא על מי חטאת ואני שואל שעדיין מה נעשה עם ברייתא מפורשת בספרא ויקרא (סי' ש&quot;א) וז&quot;ל
או דבר שאתה למדו בדרך אחד אתה למדו בכל דרכים שיש בו מה בהמה טמאה מיוחדת שחילק מגעה ממשאה ומשאה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים אף איני מרבה אלא
את כיוצא בזה ואת מה אני מרבה את רוב מי חטאת והמרכב שחלק מגען ממשאן ומשאן אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים, הרי דברים ברורים ומפורשים, שברוב מי חטאת&lt;קטע סוף=כא/&gt;
(דהיינו מי חטאת שיש בהם כדי הזיה) 
חלק מגען ממשאן ורק משאן מטמא אדם לטמא בגדים, אמנם דברי הרמב&quot;ם הם סתומים במקומם ומפורשים במק&quot;א שכתב (פ&quot;ו מה' אבה&quot;ט
הי&quot;ג) מי חטאת שיש בהם כדי הזיה אע&quot;פ שהם כנבלה וכמרכב שאין מטמאים בגדים אלא הנושאן הרי הנוגע בהם מטמא בגדים בשעת משאו משום נושא שא&quot;א שיגע במים שלא
יסיט אותם, ודבריו לקוחים מהתוספתא (פ&quot;ו דזבחים), ובזה נבין דברי הספרי שהם תמוהים מאד במ&quot;ש או לא בא אלא לחלק בין מזה לנוגע שהמזה שלא נגע מטמא אדם לטמא
בגדים והמזה הנוגע וכו' והרי דברים ק&quot;ו והלא י&quot;ל שבא לחלק בין מזה (דהיינו נושא) לנוגע שהמזה ר&quot;ל הנושא שלא נגע מטמא בגדים והנוגע ואינו מזה ר&quot;ל שאינו נושא אינו
מטמא בגדים כמו שהוא בנבלה וע&quot;ז לא יוכל להשיב והלא הדברים ק&quot;ו רק שזה לא יצויר שיהיה נוגע שאינו מזה ר&quot;ל נושא ומזיז הדבר ממקומו, כי כל נוגע הוא ג&quot;כ מזה ונושא,
וא&quot;כ כשאומר ומזה מי הנדה יכבס בגדיו כ&quot;ש נוגע כי כל נוגע הוא מזה ונושא, ולפ&quot;ז יקשה איך אמר והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב הלא כל נוגע נושא ג&quot;כ, וע&quot;כ שההבדל הוא
בין מים למים, שמזה מי הנדה היינו מים שיש בהם כדי הזיה מטמא בגדים בין בנשא בין בנגע כי כל נוגע מזה ומזיז ונושא, והנוגע במי הנדה היינו מים שאין בהם כדי הזיה שהם
אין מטמאים במשא רק בנגיעה יטמא עד הערב (ומ&quot;ש בספרא שרוב מי חטאת חלק מגען ממשאן, היינו שאם יצויר מגע שאינו מזיז כגון מים הנקרשים אינו מטמא במגע, וכן מ&quot;ש
וחשוכי בגדים במגע פי' הגר&quot;א שר&quot;ל שהוא דבר נמנע שיטמא בגדים במגע כי כל נוגע הוא נושא, וי&quot;ל עוד שאף שיצויר במים נקרשים כמ&quot;ש הר&quot;י קורקוס, זה דינו במי חטאת שאין
בהם כדי הזיה כי מים נקרשים אין ראוים להזיה וא&quot;כ לא יצויר כלל טומאת בגדים במגע שאם אינם נקרשים הוא נושא ואם נקרשים דינם כמי חטאת שאין בהם כדי הזיה, ואמר
עוד בספרי שהלא י&quot;ל שההבדל בין מים למים הוא שמ&quot;ש ומזה מי הנדה היינו מים כשרים או טהורים, ומ&quot;ש והנוגע במי הנדה היינו מים שאין ראוים להזיה ר&quot;ל טמאים או פסולים,
עז&quot;א אמרת ק&quot;ו וכו':&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|סט }}{{צ|וכל אשר יגע בו הטמא}}. למד שכל מי שיגע בו הטמא מן המת יטמא, ומזה למדנו שהמת הוא אבי אבות הטומאה והנוגע בו נעשה אב הטומאה לטמא אדם וכלים,
ולבל נטעה שגם מי שנגע בו הטמא מת הוא טמא טומאת ז' לכן אמר שהנפש הנוגעת בו בטמא מת יטמא עד הערב, ודייק הנפש הנוגעת כי הכלים הנוגעים בטמא מת טמאים
טומאת ז', וזה נודע בק&quot;ו ממ&quot;ש וכבסתם בגדיכם שמדבר בכלים הנוגעים באדם שנטמא בכלים הנוגעים במת (כנ&quot;ל סי' נ&quot;ז) וכ&quot;ש כלים הנוגעים באדם שנטמא במת עצמו. ומ&quot;ש
ומה כלים שאינם טמאים ע&quot;ג משכב התבאר בספרא מצורע (סי' קל&quot;ב) אדם הנוגע במשכב מטמא בגדים ואין משכב הנוגע במשכב מטמא בגדים, וממ&quot;ש אשר יגע בו הטמא יטמא
מבואר שטמא מת רק בנגיעה מטמא לא במשא, ויתר מ&quot;ש הלמוד לכלים ואדם, ולכלים ואדם וכלים, התבאר למעלה (סי' נ&quot;ז):&lt;קטע סוף=כב/&gt;

[[קטגוריה:פרשת חוקת]]</text>
      <sha1>hc54b5rdtuq7ggbmx1kxnwtadrviba9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר כב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357043</id>
    <revision>
      <id>1416991</id>
      <parentid>1399948</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:35:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="31272" xml:space="preserve">(ב) השאלות (א - ד)

היל&quot;ל וירא בלק ויגר בלק לא וירא בלק ויגר מואב, ולמה לא אמר תיכף וירא בלק מלך מואב, ולא היה מצטרך לומר לבסוף שבלק מלך למואב בעת ההיא. מהו הכפל ויגר מואב ויקץ
מואב, ומה הכונה במ&quot;ש מואב אל זקני מדין. {{צ|וירא בלק בן צפור}}, הקדים להודיע מה ראה בלק לשלוח מלאכים לבלעם שיקללם, ואם היה דעתו להלחם בם היה לו להכין עצה
וגבורה למלחמה, ואם היה ירא מפניהם היה לו לעשות שלום עמהם בפרט שראה שסבבו את ארצו ולא נגעו בו לרעה, ע&quot;ז הודיע שלא היה יכול לצאת עליהם למלחמה מצד שני
טעמים, א' מצד שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי, הגם שהיה מלך גדול ועצום ובזה ראה גבורת ישראל, [ואמר וירא בלק ולא אמר מלך מואב כי בעת שכבשו את סיחון לא
היה עדיין מלך מואב כמ&quot;ש ובלק מלך למואב בעת ההיא שלא המלך עד עתה]:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויגר}}, זאת שנית שראה שמואב פחד מאד מפני העם, וא&quot;א שיצאו למלחמה עם יראים ופוחדים, וגם לא היה אפשר לו לשבת מריב ושלא להלחם, כי ראה בלק כי ויקץ מואב ר&quot;ל
שהגם שהיו גרים מפניהם לא יכלו להיות בשלום עמם כי קצו בהם מצד שהם בני ישראל, ששם זה מציין מעלתם והיותם מובדלים בדת מיוחדת ובגוים לא יתחשב ואין שנאה
כשנאת הדת:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויאמר}}, גם ראה בלק ששנאה זו הכבושה בלבם כבר עשתה פרי שמואב התחבר עם זקני מדין והתיעץ מהם שישתתפו עמו במלחמה על ישראל, (הגם שתחלה היו שונאים
זל&quot;ז), ואמרו להם שהגם שהם בוטחים ואינם מתיראים כי כבר ראו שסבבו את ארצם ולא נלחמו בם, יש יראה שילחכו את שכני מואב ועוזריו ובעלי בריתו וגם מדין בכלל. כלחך
השור, שכורת כל ירק עשב בלשונו וכן יכריתו כל אוכל הערים שבסביבות ולא ישאירו מחיה. ובלק מלך למואב בעת ההוא, וגם זה הכריחו להלחם עם ישראל כי מטעם זה בחרוהו
למלך וחז&quot;ל אמרו שבלק הי' מנסיכי מדין ומואב קבלוהו אז למלך כי היה גבור חיל ורצו שילחם עם ישראל, וגם שע&quot;י שקבלו עליהם מלך מנסיכי מדין עי&quot;ז התחברו עם מדין, וכפי
המבואר בספר יהושע (סי' יג) ואת נשיאי מדין את אוי וכו' נסיכי סיחון. מבואר שנשיאי מדין היו עובדים לסחון, וכן מואב היה תחת ממשלת סיחון מעת שכבשם במלחמה, ועתה
שנפל סיחון לפני ב&quot;י, התחברו מואב ומדין להלחם בישראל, וכמ&quot;ש (יהושע כד) ויקם בלק בן צפור וילחם בישראל:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה - יב)

מז&quot;ש ארץ בני עמו, ולמה באו כמה שנוים בין מה ששלח בלק ובין מה שספר בלעם לה', בלק אמר עם יצא ממצרים ובלעם אמר העם היוצא, בלק אמר ארה לי ובלעם אמר קבה לי
בלק אמר אולי אוכל נכה בו ובלעם אמר להלחם בו בלק אמר ואגרשנו מן הארץ ובלעם אמר ואגרשנו. למה כתיב וישבו שרי מואב וזקני מדין היכן הלכו. למה אמר ה' לא תלך
עמהם ולא אמר סתם לא תלך, ולמה אמר לא תאר והוא אמר קבה.
{{צ|וישלח}}, לכן שלח מלאכים אל בלעם, והיה זה אם כדי להסיר הפחד מלב העם ואם כדי להחליש כח ישראל וגבורתם ע&quot;י קללת בלעם וכמו שיתבאר, ומ&quot;ש ארץ בני עמו ר&quot;ל בני
עמו של בלק, שבלק נולד בארם והיה מכיר את בלעם, וזה טעם להשיב שהלא בלעם היה שונא למואב והוא קללם בעת מלחמת סיחון ואיך שלח אליו, משיב שבלק היה מבני עמו,
וגם הקדים לזה מ&quot;ש ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא ר&quot;ל שאינו המלך שנלחם עם סיחון שקללו בלעם רק הוא מלך אחריו ולא חלה עליו הקללה. לאמר הנה עם יצא ממצרים,
הנה היה שנוי בין שליחות בלק ובין מה שהשיב בלעם לה' בכמה דברים, שבלעם אמר לה' הנה העם היוצא ממצרים, שר&quot;ל העם הידוע כי בעת יצ&quot;מ נודע זה בכל אפסי ארץ,
והנסים שנעשו עמהם היו מפורסמים, ועל כן לא שלח בלק לאמר הנה העם היוצא ממצרים פן ימאן בלעם ללכת כי כבר שמע גדולת העם וכי ה' עמהם להצילם בדרך פלא, ע&quot;כ
אמר עם יצא ממצרים ר&quot;ל עם בלתי נודע שיצא עתה ממצרים וכסה עתה את עין הארץ כי הם כארבה לרוב ובאשר הוא יושב ממולי ומוכן להלחם בי, לכן:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ועתה לכה נא ארה לי}}, ובלעם אמר לכה נא קבה לי, ולהבין זה צריך אני להודיעך ההבדל בין ג' לשונות שבא על הקללה, מקלל, אורר, נוקב או קבה, אורר מציין הרושם
שעושה ע&quot;י הקללה שפועל מארה וגרעון וחסרון בכח גופו או בקנינו, אבל קלל או נקב אינו מציין את הרושם שיעשה במקולל, רק את דבור הקללה בלבד אעפ&quot;י שאינו עושה שום
רושם בקללתו, וע&quot;כ הקללות היוצאים מאת ה' יבואו תמיד בלשון ארור כי הם עושים רושם ומארה במקולל, ולא נמצא לשון קללה מה' רק פעם א' לא אוסיף לקלל עוד את
האדמה, אבל אשר יהי' מאדם אל האלהים לא בא לשון ארור בשום פעם, רק בא כי יקלל אלהיו, ויקוב את השם ויקלל, כי א&quot;א שהאדם יפעל איזה רושם בקללתו למעלה. וההבדל
שבין מקלל ובין נוקב, שמקלל מציין דבור הקללה והבזיון הנקשר עמה כמו והוא קללני קללה נמרצת (מ&quot;א ב), והנוקב מציין שמפרש את הקללה בפרהסיא ומזכיר את שם המקולל,
כי פעל נקב מציין שמפרש דבורו בין לטוב בין לרע, כמו נקבה שכרך עלי, אשר נקבו בשמות, וכשבא על הקללה מציין שמפרש את קללתו בכל פרטיו ובפרהסיא. והנה בענין בלעם
יש אומרים שהיה בכוחו להרע לאיש או לאומה שלמה בכח נחושים וכשפים או עין הרע שיכול להזיק ולהשחית באמצעות כחות של העולם השפל, או באשר היה קוסם ובקי
במשפטי הכוכבים היה יודע לעשות טלסמאות להוריד השפע מעליונים לטוב או לרעה על התחתונים, וז&quot;ש שהיה יודע לכוון השעה שהקב&quot;ה כועס בה וכמ&quot;ש הרי&quot;א, ודעת הראב&quot;ע
שלא היה יכול לפעול מאומה רק שהיה יודע מזלות ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת רעתו היה מקלל אתו ובבא הרעה אל המקולל יחשבו הרואים והשומעים שבעבור
קללתו באה הרעה, ומבואר שבלק וכל האומות האמינו אז כי יש בכחו להרע בקללתו, שזה נקרא אירור כי מחסר ומגרע את המקולל, וכבר באר שבלק לא יכול לצאת למלחמה על ישראל מפני שני דברים: [א] מפני שראה גבורת ישראל בכבשם את האמורי, [ב] מפני שנפל על עם מואב פחד ורעד כמ&quot;ש ויגר מואב ולא היה אפשר להוציאם למלחמה כלל באשר
נמס לבבם ולא קמה עוד רוח באיש מפניהם והיה צריך: [א] שבלעם יפעל בקללתו שיהיה מארה וחסרון בכח ישראל, וזה נקרא אירור, [ב] שיחזק את ידי מואב ויוציא מלבם את
הפחד שנפל עליהם כדי שימצאו אומץ בלבבם לצאת להלחם, וזה יהיה ע&quot;י קבה שהוא פרישת הקללה ופרסומה אם יקלל אותם במעמד כל שרי מואב ואנשי המלחמה שכלם
האמינו שקללתו עושה רושם ומארה ומחליש כח המקולל, יסיר הפחד מלבם ויתעוררו לצאת להלחם, ואז אף אם באמת לא יעשה רושם בקללתו ירויח עכ&quot;פ שיתחזקו ידי גבורי
מואב, אולם בלק העלים מבלעם פרט זה שנפל פחד על עם מואב עד שיראים לצאת למלחמה כלל, כי הוא העלים מבלעם שהם העם הנודע למשגב שיצאו ממצרים לפני ארבעים
שנה ושמם נודע בכל העולם עד שכל העמים נפל עליהם אימתה ופחד וגם לא הזכיר לו מה שכבשו את סיחון רק אמר הנה עם יצא ממצרים שיצא עתה עם בלתי נודע, ושמואב
מוכן לצאת למלחמה נגדו בלי פחד כלל, ולכן לא אמר אולי אוכל להלחם בו, כי זאת לא הודיע שאינו יכול להלחם כלל כי באשר אילי מואב יאחזמו רעד, רק אמר אולי אוכל נכה בו
שההכאה הוא אחרי המלחמה שאחר כי עצום הוא ממני רוצה שבלעם יארר ויגרע כח גבורתם עד שהוא ועמו יכו בו עד שיגרש אותו מכלל הארץ ההיא, ולכן אמר לכה ארה לי ולא
אמר קבה, כי העקר הוא מה שיפעול בקללתו להחליש כח ישראל שיוכל להכות בם, ועז&quot;א כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר תאור יואר וע&quot;כ אני רוצה שתאור אותם דוקא
להחליש כחם העצום ממני:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וילכו וגו' וקסמים בידם}}, באשר בלעם נודע לקוסם לא לנביא, שכן עד עתה לא היה נביא שזה התחדש לו עתה בשביל ישראל, וכן אח&quot;ז שב להיות קוסם לבד כמ&quot;ש ואת
בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב (יהושע יג), לקחו בידם קסמים היינו כלים הנצרכים למלאכה זו כדי שימצאו בידו לעת הצורך:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויאמר אליהם}}, והוא הודיע להם שהוא עתה נביא וכל מה שיעשה עתה תלוי ברצון ה' וצריך שתלינו פה הלילה שישמע מה שידבר ה' אליו בחלום הלילה, וישבו שרי מואב
עם בלעם, ושרי מדין הלכו לדרכם באשר לא החזיקו אותו רק לקוסם חשבו שמדחה אותם בקש כי לא האמינו שה' ידבר אליו, וגם י&quot;ל כי שרי מדין לא היו צריכים רק ללכת אל
בלעם לכבודו שבאו אליו שרים משתי אומות, אבל לא היו צריכים להביא תשובה בחזרה אל בלק כי הם חזרו למדין תכף אחר שעשו שליחותם לדבר אליו דברי בלק, רק שרי מואב
שהם היו צריכים להביא תשובה אל שולחם הוצרכו להשאר עד שישיב להם תשובה:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|הנה העם}}, הנה בלעם ידע האמת שהם אינם עם בלתי מפורסם שיצא עתה ממצרים, רק שהוא העם הידוע היוצא ממצרים זה ארבעים שנה ויכס את עין הארץ מאז, ואחר
שהוא הזכיר האמת שהוא העם בחר לו יה אשר עשה להם אותות ומופתים, לא יכול לומר לכה ארה לי את העם הזה, שכבר ידע שקללתו לא תעשה בם שום רושם שיהיה בם
מארה וחסרון לא מצד הנחוש כי לא נחש ביעקב ולא מצד הכוכבים כי לא קסם בישראל, וע&quot;כ אמר לכה קבה לי אותו שהגם שקללתו לא יזיק להם כל מאומה, יהיה למואב תועלת
ע&quot;י הקבוי שהוא פרסום הקללה, שהגם שזה לא יזיק לישראל להחליש גבורתם עד שיוכל להכות בם, יהיה זה תועלת למואב שיאמינו לדברי בלעם ויוסר הפחד מלבם ועי&quot;ז אולי
אוכל להלחם בו, שעי&quot;כ יצאו גבורי מואב למלחמה, והגם שלא נכה בו עד שאגרשנו מן הארץ בכ&quot;ז ע&quot;י שיצאו למלחמה נגדו וגרשתיו מגבולי ולא יקרב אל ארצי בראותו מלחמה.
והנה מה ששינה בלעם ואמר שבלק אמר לכה קבה, הגם שבלק אמר לכה ארה, זאת הבין מדברי בלק, שאם בלק אינו רוצה רק שיארר אותם לבד למה שולח שיבוא אצלו הלא
המארה תחול על המאורר גם מרחוק, ולמה יטריח אותו בחנם שיבא אליו, וע&quot;כ שחוץ מן המארה צריך הוא גם אל הקבוי שהוא פרישת הקללה ופרסומה כדי לחזק ידי אנשי
המלחמה שנפל עליהם אימתה ופחד וע&quot;ז צריך שיבא לארץ מואב דוקא ויפרש הקללה במעמד כלם שבזה יוסר מהם הפחד שנפל עליהם ויצאו להלחם, ואחר שהבין שה' לא יסכים
שיאור את העם כי ברוך הוא לה', חשב שעכ&quot;פ יסכים על הקבוי שבזה לא יחליש כח ישראל רק יחזק לב אנשי מואב להסיר המורך מלבם:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויאמר אלהים לא תלך עמהם}}, בלעם הבין מדברי ה' מ&quot;ש לא תלך עמהם ולא אמר סתם לא תלך, שאינו מזהיר אותו רק שלא ללכת עם שרים אלה אבל אינו מזהירו
מלכת עם שרים אחרים, וכן הבין ממ&quot;ש לא תאור את העם והוא לא שאל רק לקבותם, משמע שלא הזהירו רק מלאור אותם היינו שיחסר ויזיק אותם ע&quot;י קללתו. אבל על הקבוי
שהוא פרישת הקללה לבד לעיני שומעים שיחשבו שקלל אותם ובאמת לא יזיק להם מאומה ע&quot;ז לא הזהירו, וע&quot;כ:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויאמר אל שרי בלק וגו' מאן ה' לתתי להלך עמכם}}, ר&quot;ל שלא הזהיר אותי רק שלא להלוך עמכם שמשמע שעם שרים אחרים יש לי רשות ללכת, ואחר שבודאי ספר
להם בלעם גם מה שלא הזהירו רק שלא יאור את העם הוציא מזה ג&quot;כ שיוכל ללכת עם שרים אחרים לקבות ולא לארר כי לא יזיק להם שום קללה:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו}}, הנה הם לא החזיקו אותו לנביא ה' רק לקוסם וחשבו שמ&quot;ש שה' דבר בו והזהירו הוא שקר, ועז&quot;א שהוא עצמו ממאן מלכת עמהם כי רודף
אחר הכבוד, ומסתמא הגידו לו ג&quot;כ מ&quot;ש שלא יוכל לאור את העם שלא תחול בו מארה כי ברוך הוא, רק שיוכל ללכת לקבות את העם רק שאינו רוצה ללכת עמהם רק עם שרים
יותר גדולים:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו - טז) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויוסף}}, עפ&quot;ז בא למלאות רצונו ושלח רבים ונכבדים מאלה, ויאמרו לו כה אמר בלק אל נא תמנע מהלך אלי, אחר שעל הקבוי לבד העקר הוא מה שילך אליו לפרסם את
הקללה בקש שלא ימנע א&quot;ע מזה, כי גם הוא לא האמין לו שה' מנעו מזה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;השאלות (יז - כ)

למה שלח שנית וכבר אמר שלא ילך ומדוע אמר עתה לכה קבה וכן בכל הענין הזכיר לשון קבה ולא לשון ארה כמ&quot;ש בפעם הא', ולמה אמר ואדעה מה יוסף ה' היל&quot;ל ואשמע, ואיך
חזר ה' וצוהו עתה ללכת:&lt;קטע סוף=יז/&gt;
{{צ|כי}}, אם המניעה הוא {{צ|כי}} 
תרצה בכבוד יותר כבד אכבדך ואם המניעה הוא שאתה רוצה מתנות רבות בשכרך כל אשר תאמר אלי אעשה, ואם המניעה הוא מצד שלא תחול בם מארה
כי ברוך הוא, איני רוצה שתאור אותם רק ולכה נא קבה לי את העם הזה, כדי שאנשי החיל יחשבו שחל עליהם ארירה וימצאו אומץ לב למלחמה:

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויען בלעם}}, אמר להם שנית שהוא נביא לה' שעל פי ה' נמנע מלכת, וע&quot;ז לא יועיל כל הון לעבור את פי ה' לעשות קטנה או גדולה, מה שיאור אותם קורא קטנה מצד שזה
יוכל לעשות בביתו בלי טורח, ומה שיקבה אותם קורא גדולה כי ע&quot;ז צריך להטריח א&quot;ע ללכת אל ארץ מואב לפרסם את הקללה והיא גדולה מצד הטורח (הגם שהוא קטן מהראשון
מצד עצמו כי הקבוי אינו עושה רושם בהמקולל, ומצד פעולתו הוא דבר קטן מן הראשון) והוא לא זו אף זו אף גדולה שהוא הקבוי לא אוכל לעשות בלא ה':&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ועתה שבו נא}}, שהגם שדקדקתי ממ&quot;ש ה' לא תלך עמהם שלא הזהיר שלא אלך עם שרים אחרים, בכ&quot;ז איני יודע זאת בבירור וצריך אני לשאול שנית אם אלך עמכם, ובזה
אדעה בידיעה ברורה מה יוסף ה' דבר עמי כי הדבור הראשון אין לי בו דעת ברור:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|אם לקרא לך באו}}, ר&quot;ל אחר שעתה לא באו לבקש שתאור את העם שזה תוכל לעשות גם במקומך, רק שאלתם הוא שתקבה את העם ומצד זה באו לקרא לך דוקא שתלך
לארץ מואב, כי תכלית הקבוי שהוא רק לחזק יד מואב לא תושג רק אם תפרש הקללה בארץ מואב, ובאמת לא יזיק זה לישראל מאומה כי הוא רק קללה לפנים לא קללה אמתית
שיהי' לישראל ארירה ונזק, א&quot;כ קום לך אתם ובכ&quot;ז אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ר&quot;ל שגם לא תקוב מבלעדי רשותי כי ה' רצה בהפך שתחת שיפרש קללה יברך את
העם:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויקם בלעם בבקר}}, בלעם היה לו להבין שה' לא יתן לו רשות אף לקבות את ישראל, והיה לו להבין שיצוה עליו בהפך שיברך אותם והיה ראוי לו למנוע מלכת אחר שזממו
אל יפק וישוב בחרפה לביתו, וה' אמר לו קום לך אתם, וכבר בארנו בפ' קדושים (סי' לב) שיש הבדל בין אתו ובין עמו, שעמו מציין השווי, ואתו מורה שאחד הוא העקר, וה' הודיע
שלא ילך עמם בשווי רק אתם, שיהי' דעתו נפרד מדעתם שהוא לא ילך על הכונה להרע לישראל, והוא לא כן עשה כי הלך עמם, ואמר במדרש שמח בפורעניות של ישראל כמוהם,
ולכן השכים בבקר וחבש בעצמו את אתונו מרוב חשקו אל ההליכה וא&quot;כ היה בדעתו שאם יצוה ה' לברכם לא ישמע לו שאל כ הי' לו לחדול מלכת אתם:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;השאלות (כב - לה)

למה חרה אף אלהים הלא הרשהו ללכת, למה התיצב מלאך ה' ג&quot;פ, מה אמרה האתון מה עשיתי לך והלא נהגה עמו מנהג רע, למה שאל המלאך ע&quot;מ הכית את אתונך, והלשון אולי
נטתה מפני נבוכו בו המפ', ומ&quot;ש חטאתי כי לא ידעתי, ואם לא ידע לא חטא:
{{צ|ויחר אף אלהים}}, לכן חרה אף ה' על הליכתו שהי' לו למנוע מלכת, לכן התיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו. והנה הראב&quot;ע כתב שכל ענין זה היה בחלום, ומוסב למעלה שבא אלהים
אליו לילה ויאמר לו וכו' ונדמה לו בחלום שקם בבקר וחבש אתונו ושהתיצב מלאך ה' לשטן לו ושהכה את אתונו וכל הענין עד מ&quot;ש לו מלאך ה' לך עם האנשים, אז וילך בלעם עם
שרי בלק שהלך בפועל ממש ונדחק לזה באשר רחוק בעיניו שהאתון תרא את המלאך ושתדבר, אולם חז&quot;ל לא כן דעתם רק שהיה בפועל ממש, ושהאתון חרדה חרדה מפני מלאך ה'
כענין והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם (דניאל י), ומה שפתח ה' את פי האתון, השם פה לאדם יכול לתת כח הדבור גם לעצים ואבנים,
ואם תרצה אמור שנתלבש בה רוח או שד והוא דבר מתוך פיה כי הם מדברים כבני אדם, ושעז&quot;א שפי האתון נברא בע&quot;ש בין השמשות כי השדים נבראו בע&quot;ש בין השמשות, ומ&quot;ש
והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו, הוא טעם למה שלא ראה הוא את המלאך שבא להזיקו, כי לשלשה לא נראה ולא מזיק:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג - כז) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ותט האתון מן הדרך}}, מה שעכב את האתון ג' פעמים דוקא היה בזה משל מתיחס לענין בלעם, שטבע אתון זו ומנהגה הי' שתהי' מונהגת מהרוכב עליה ושלא תמרה
בו, ועתה בטלה טבע זו ג' פעמים בג' מדרגות, בפעם הא' רכב עדיין עליה רק שלא הלכה אל הצד שהוא מכוין אליו, ובפעם הב' הוסיפה להזיק את הרוכב וללחצו אל הקיר, ובפעם
הג' רבצה תחתיו עד שלא יכול לרכב עליה כלל, וזה תוכחה אל בלעם שגופו החמרי הוא האתון שלו, ויצרו הרע הוא הרוכב על חמרו ומנהיגו תמיד כפי רצונו, ועתה בטל חמרו
בפעם הא' עצת רוכבו, ר&quot;ל עצת היצה&quot;ר שלו, מפני ה' ומלאכיו, במה שלא הלך בעצת יצרו לאור אותם, רק רצה ללכת לקוב לבד שהוא נטיה מדרכו, ובפעם הב' הוסיף לבטל רצון
רוכבו במה שרצה ללכת כפי רצון ה' אף שיצטרך לברכם שבזה ילחץ רגל הרוכב, כי תחת שימלא רצון יצרו להשיג מתנות וכבוד ישיג בוז וקלון, והראו לו כי אתונו הוסיפה להכנע
מפני מלאך ה' בפעם השלישית יותר ממנו כי רבצה תחת בלעם וחדלה מלכת וכן הי' ראוי שהוא יחדל מלכת לגמרי:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כח - ל) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ותאמר לבלעם מה עשיתי לך}}, אמרה וכי עשיתי לך דבר כזה מעודך עד שהיית חושב שאני חמור שעסקיו רעים והכיתני, וזה עצמו מה שאמרה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, רק שבלעם לא הבין את דברי האתון וחשב שמ&quot;ש מה עשיתי לך ר&quot;ל מה עשיתי לך עתה, וע&quot;ז השיב כי התעללת בי, ופרשה לו שכונתה מה עשיתי לך מעודך עד היום הזה, ור&quot;ל הלא כשראית שנוי כזה שלא קרה לך מימיך היה לך לשום על לב שאינו מקרה רק שיש לו סבה, ולדרוש על הסבה, בפרט שדרך הקוסמים לשום לב על כל עכוב שיקרה להם בדרך, כמ&quot;ש ולא נפתח אזור חלציו, ואמרו פתי נפלה מפי מקלי נפל מידי וכדומה:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|על מה הכית את אתונך}}, המלאך פירש לו תוכחת האתון שלא היה ראוי לך להכות האתון רק להבין שמה שנטתה מדרכה היה מפני איזו סיבה, והסבה הי' כי הנה אנכי
יצאתי לשטן, כי ירט, אמר לו אתה האיש המתפאר בנבואה אתה סכל יותר מן החמור ובע&quot;ח הפחותים ממנו, כי ירט הדרך לנגדי ר&quot;ל כל הנמצא בדרך הזה אחזה אותם רטט וחרדה
כשבאו לנגדי עד שימליץ שכל הדרך חרד ופחד לנגדי:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ותראני}}, וכן האתון מכללם ראתה אותי ותט לפני, הנה גם בע&quot;ח שפלים הרגישו ורטט וחרדה אחזתם, ואתה שוטה בלתי מרגיש מאומה ותט לפני אולי נטתה מפני, לפני
מציין הנטיה מפני הכבוד, ומפני מציין הנטיה מפני המורא, ר&quot;ל האתון נטתה מפני כבודי ורוממותי וזה ותט לפני, ויוכל להיות שנטת מפני המורא ועז&quot;א אולי שנטתה מפני, ר&quot;ל
שיש ספק בדבר, ובאר צדדי הספק כי עתה גם אותך הרגתי ואותה החייתי, שי&quot;ל שנטתה מפני דהיינו מיראה מפני שהייתי הורג אותך ויראה שיהרג אדוניה וזה טעם היראה, וי&quot;ל
שנטתה לפני היינו רק מפני הכבוד לא מפני היראה כי אותה החייתי ולא הי' לה לירא אחר שהיא לא היתה בסכנה:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|חטאתי כי לא ידעתי}}, ר&quot;ל חטאתי בזה במה שלא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך, שאם הייתי משים לב בדבר היה לי להרגיש שיש איזו סבה שעכבה את האתון מדרכה
והייתי מתבודד עד שהייתי יודע שמלאך נצב בדרך:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|לך עם האנשים}}, תחלה אמר לך אתם, ועתה אמר לך עם, שכבר בארתי שמלת עם מורה השווי, ותחלה אמר אשר אדבר אליך אותו תעשה ופה אמר אותו תדבר, כי דבור
הקללה או הברכה לא נקרא מעשה רק דבור, רק כשפועל שנוי בגוף המתברך או המקולל ע&quot;י ברכתו או קללתו נקרא מעשה, כמ&quot;ש בתמורה (דף ד') לא תתני ממיר דבדבורו עביד
מעשה, ותחלה רצה שבלעם יברכם ושברכתו תעשה רושם שיתקיימו ברכותיו ולכן אמר אותו תעשה שבודאי כוון על הברכה כי הקבוי לא נקרא מעשה אחר שאינו עושה רושם
והוא רק דבור, רק כונתו הי' שיברכם ויתקיימו ברכותיו וזה נקרא מעשה, ולכן אמר לך אתם, כי אינם הולכים בשווי, שהם רוצים להרע להם והוא ילך להטיב להם ולברכם, אולם
אחר שהלך עם שרי מואב בשווי כי גם הוא היה חפץ ברעתם לא רצה ה' שיברכם ברכה מתקיימת אחר שכונתו לרעה, וכמ&quot;ש חז&quot;ל שהכניס עין הרע בברכותיו א&quot;ל שהגם שיצוה
לברכם לא יהיה ג&quot;כ רק דבור לא מעשה ועז&quot;א אותו תדבר, וע&quot;כ אמר לך עם האנשים כי הוא שונא להם כמוהם:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|למה לא הלכת אלי}}, ר&quot;ל אם היה הטעם שלא הלכת מפני שרצית שאשלח שרים נכבדים יותר מהראשונים הלא היה לך להבין שאחר שאני שלחתי לקרא לך אשים לך כבוד
יותר גדול, במה שאני בעצמי יצאתי לקראתך עד קצה הגבול, שזה כבוד היותר גדול שאפשר כי מי גדול מהמלך וז&quot;ש האמנם לא אוכל כבדך, הלא היה בדעתי לכבדך בעצמי לא ע&quot;י
שרים רק ע&quot;י כבוד מלכות:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|ויאמר}}, השיב לו שלא מפני הכבוד נמנעתי מלכת רק מפני שאיני ברשותי, וגם עתה שבאתי לא אוכל לעשות מאומה ויראתי שלא לבד שלא אוכל לקלל עוד אצטרך לברך:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(מ) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;{{צ|ויזבח בלק בקר וצאן}}, פרש&quot;י דבר מועט בקר אחד וצאן א' בלבד, והוא ממד' רבה, כי בכ&quot;מ כתוב צאן ובקר, ופי' צאן ובקר הרבה והוא שם הקבוץ ובקר רבותא יותר מצאן.
ובא דרך לא זו אף זו, כפי הכלל באילת השחר (כלל קצט), אבל פה שכתוב בקר וצאן ע&quot;כ פי' שזבח בקר א' ושלא הספיק לכלם הוסיף וזבח צאן א':&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|ויהי בבקר}}, הנה חז&quot;ל אמרו בברכות (דף ז') שהיה בלעם יודע לכוין אותה שעה שהקב&quot;ה כועס בה ואז היה מקלל, ושם אמר אימת רתח בתלת שעי קמייתא לכן העלהו
בבקר, עוד אומר שם תנא משמיה דר&quot;מ בשעה שכל מלכי מזרח ומערב מניחין כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב&quot;ה, לכן העלהו במות בעל, שידוע שהבעל הי'
עבודת החמה, ורצה שיקלל אותם ברגע שהקב&quot;ה כועס בה:&lt;קטע סוף=מא/&gt;</text>
      <sha1>aehik2alcv5p22fkhoi1iwfgtdej5ig</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר כג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357044</id>
    <revision>
      <id>1416992</id>
      <parentid>1399894</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:35:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="22856" xml:space="preserve">(א) השאלות (א - עד גמירא)

למה העלהו לג' מקומות ואם כבר ראה בפעם הא' שלא יאבה ה' שיקללם מה הוסיף בפעם הב'. מדוע בפעם הא' אמר אולי יקרה ה' לקראתי ובפעם הב' אמר ואנכי אקרה כה
ובפעם הג' אמר בלק אולי יישר בעיני האלהים, בפעם הא' אמר את שבעת המזבחות ערכתי ובפעם הב' לא אמר זה, בפעם הא' אמר וישב אליו ובפעם הב' ויבא אליו, ולהבין
הנבואות שנבא שיש דברים כפולים ודברים בלתי מובנים:
{{צ|ויאמר בלעם}}, הנה העלהו לג' מקומות, וכבר בארתי בפ' חוקת (כא יט כ) 
שג' מקומות אלה היו שייכים למואב ולא טהרו בסיחון וע&quot;כ היה יכול להעלותו שם, והקב&quot;ה נתנם
מתנה לישראל מנחלת מואב, והיה לבלק טענה שאינו מקללם קללת חנם כי נגעו בנחלתו, עיי&quot;ש, אולם מה שבנה מזבחות שלש פעמים, ונסה א&quot;ע ג' פעמים לקללם, כבר באר
הרי&quot;א, מפני שהקללה שתבא מבלעם לישראל יצויר בא' משלשה אופנים: [א] בסבה ארצית, כמו בנחוש וכשוף שירע להם ע&quot;י הרעות המצויות בארץ דבר וחרב וחיה ומגפה וכדומה
או ע&quot;י עין הרע של בלעם, [ב] ע&quot;י רעה שמיימית שופעת מן הכוכבים, שבהיות בלעם קוסם הי' בקי לעשות טלסמאות ולהוריד רעות נוזלות ממשטרי הכוכבים המחייבים פעלים
בשפלים כפי מצבם ונגודיהם, [ג] רעה השגחיית בשיעורר עליהם קטרוג וקצף מאת ההשגחה ע&quot;י שיזכיר עונותיהם, שבהיותו ג&quot;כ נביא לה' ויודע דעת עליון היה יכול לעורר עליהם
דין ורוגז למעלה, וע&quot;ז העלהו בג' מקומות ונסה א&quot;ע ג' פעמים להרע להם באחד מג' אופנים אלה, והעלאה הראשונה שהעלהו במות בעל היה להרע להם ע&quot;י רעות ארציות כי שם
היו עובדים הבעל שהיו מעבירים בניהם באש במת התופת לשכך חמת הפועל רע בקרב הארץ ע&quot;י זבחי דמים, ורצה להרע ע&quot;י הפועל רע וחייליו המשוטטים בארץ להשחית ולבלע,
וספר כי ראה משם קצה העם, כי א&quot;א שתחול בהם קללה על כלם, שבהיותם מתאחדים הגוי כלו כל רע לא יקרב אליהם, ע&quot;כ שם עינו על קצה העם להפרידם מן הכלל ובזה יחול
בהם נגף או יתר רעות, ובהיות כל כח, בין כחות הקדושה בין של הסט&quot;א, נכללות מז' כחות, שע&quot;ז היה מספר השבעה גדול אצלם בין בקדושה בין בהפוכה כמ&quot;ש הראב&quot;ע, לכן צוה
לו שיבנה שבעה מזבחות ולהכין שבעה פרים לעורר כל כח וכח מולדת השבעה, ואמר בנה לי בזה, והכן לי בזה, ר&quot;ל בכונה זו לעורר הכחות המוכנים להרע בעולם השפל:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ואלכה אולי יקרה ה' לקראתי}}, באשר לא בא אליו מעולם דבור ביום הי' מסופק בזה, ואמר ואלכה, היינו שיתרחק מפה להתבודד, ואמר אולי יקרה, כי הי' לו ספק אם
יבא אליו במקרה בהקיץ. וילך שפי, שהלך בהתבודדות על הרי נשף:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי}}, באשר היה רחוק ממקום המזבחות אמר שערך את שבעת המזבחות היודעים להמשיך השפע משם לצורך המבוקש שלו,
ורוצה להשיג על ידם מענה לשולחיו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|מן ארם ינחני}}, שמקום בלעם היה בארם נהרים ששם היו עוסקים בכשוף שענינם עם עזא ועזאל השוכנים בהרי נשף וחשך, ועז&quot;א מהררי קדם, כי משם היו ממשיכים הנחוש
והכשופים כמ&quot;ש כי מלאו מקדם פרש&quot;י ממעשה ארם שהוא במזרחה של א&quot;י, לכה ארה לי יעקב, כי בקשת מלך מואב בפעם הראשון היה לכה ארה לי את העם הזה, ויש הבדל בין
יעקב ובין ישראל, שההמון נקראים בשם יעקב וגדולי העם נקראים בשם ישראל, אמר שעל ההדיוטות שלהם תחול הארור להומם ולאבדם, ועל ישראל שהם גדולי העם או כלל
העם כשהם במעלתם ע&quot;י צדקתם שעליהם לא תחול הארור תעורר עליהם זעם וקצף ע&quot;י קטרוג שיזעום ה' עליהם ועז&quot;א ולכה זעמה ישראל:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|מה אקב}}, ר&quot;ל לא לבד שאי אפשר שאאור אותם שהוא שתחול עליהם הקללה להמעיטם, כי גם אי אפשר שאקוב אותם שהוא רק פרישת הקללה בפה מבלי שתחול בהם שזה
גדר קבה, גם זה אי אפשר אחר שלא קבה אל, ולא אוכל לפרוש עליהם קללה מבלי רצון ה', ונגד לכה זועמה ישראל, אמר ומה אזעום איך אעורר עליהם זעם אם לא זעם ה' ואינו
קוצף עליהם:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|כי מראש}}, באר לו שא&quot;א שתחול עליהם קללה מצד רעות העולם השפל ומקריו [שזה בקש ממנו עתה], כי אינם נתונים תחת מקרי העולם השפל ורעותיו מצד ארבעה
טעמים: [א] מצד יחוסם מראש מצד האבות ודמה אותם להררי עד גבוהים ורמים ונשאים מכל כדור העולם השפל הלז והם צור ויסוד הכדור הארצי, וישראל נמשכו ביחוס ישר מן
הצורים האלה כמ&quot;ש הביטו אל צור חוצבתם, וההרים נשענים תמיד על הגבעות שהם קטנים מההרים והוא במשל האמהות, ויש הבדל בין ראה ובין שור, ששור הוא הראיה
מרחוק, ועז&quot;א כי מראש צרים אראנו, וגם מגבעות אשורנו, מרחוק כמי שרואה דבר מרחוק שאינו נראה כ&quot;כ כדבר הנראה מקרוב, וכן זכות האמהות אינו גלוי כ&quot;כ כמו זכות האבות,&lt;קטע סוף=ט/&gt;
(שנית) 
הן עם לבדד ישכן, שאינם כשאר אומות הקדומות שיתערבו בם אומות אחרות ובטל יחוסם, וגם אם לא נתערבו זרים בתוכם הם דומים במנהגיהם ובאים עמהם בחשבון
אחד כי אין הבדל ביניהם, כי הם עם לבדד ישכן שלא נתערבו זרים בתוכם, וגם בגוים לא יתחשב בחשבון אחד כי הם נבדלים בכל דבר ולא באו בחשבון של גויי הארץ הקדומים:

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|מי מנה}}, [ג] מצד כמותם ואיכותם, והנה אברהם נתברך בעפר כמ&quot;ש והיה זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וכו', ונתברך בכוכבים כמ&quot;ש הבט נא
השמימה וספור הכוכבים וכו', ויש הבדל בין ספר ובין מנה, שפעל ספר שייך על דברים שיש להם מספר כמו הכוכבים, ופעל מנה אינו מציין ידיעת המספר רק כשמעיין לדעת אם
לא חסר משעורם כמ&quot;ש באורך בפי' ש&quot;ב (סי' כד) ועל חלקים הדקים לא שייך לשון מספר כלל כי מי יספור את האבק הדק, רק לשון מנה היינו לדעת אם חסר משעורם, אמנם בעפר הארץ לא שייך גם המינוי לדעת אם חסר משעורו, וכמ&quot;ש במד' שהעפר אם יהיה בו חסרון יתמלא תכף כן ישראל כשחסרו על ידי דבר נתמלאו תכף, ועז&quot;א אשר אם יוכל איש
למנות את עפר הארץ, אמנם הכוכבים הגם שנוכל לספרם באמת אין להם מספר כי כל כוכב בפ&quot;ע הוא עולם מלא בפ&quot;ע ומצד זה אין להם מספר, וכן כל איש מישראל הוא עולם
מלא בפ&quot;ע ואין לו מספר מצד האיכות, וכבר בארתי זאת בארך בפ' לך (טו ה') עז&quot;א מי מנה עפר יעקב, שיעקב הם ההמונים הם נמשלו כעפר מצד רבוים שלא יצדק ע&quot;ז מספר רק
מנה ובכ&quot;ז מי מנה אותם, שאם יחסר משעורם יתמלא תכף ולא שייך גם מנין, ומספר את רבע ישראל, וישראל שהם הגדולים שבאומה שמצד זה הם נחלקים לארבעה דגלים
כדוגמת כוכבי השמים שנחלקים לארבעה רבעי הגלגל, הנה מספרם נדמה למספר הכוכבים שכל כוכב הוא עולם בפ&quot;ע ואם יחסר כוכב אחד מן המציאות יהיה חסרון בכלל הבריאה,
ומצד זה הם נבדלים ממקרי העולם השפל והם עומדים ככוכבים לעולם ועד, וא&quot;א שישיג אותם רעה ע&quot;י כשוף ונחוש מדברים השפלים שהם גבוהים עליהם ורמים מהם: [ד] הם
נבדלים מעניני העולם השפל ורעותיו מצד נפשם האלהית שהיא נצחיית וקיימת לעד ואינה נתונה תחת מקרי העולם השפל הכלה ונפסד ועז&quot;א תמות נפשי מות ישרים, שנפשם
צרורה בצרור החיים לנצח, ותהי אחריתי כמוהו שגם הגוף עתיד לקום בתחיה באחרית:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא - יב) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמר בלק}}, שאל אותו שעכ&quot;פ היה לו לשתוק ושלא לברך, והשיב שהוא מצווה מאת ה' דוקא לדבר וצריך לשמור פקודת ה', ועז&quot;א אותו אשמור לדבר:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|אשר תראנו משם}}, ר&quot;ל משם תוכל לראות את כולו (לא כמו במות בעל שלא יכול לראות רק מקצתו) ובכ&quot;ז אני מצוך שרק אפס קצהו תראה ולא תראה את כולו וכמ&quot;ש
למעלה (פסוק א') שכדי שתחול בם הקללה היה צריך שישים עינו רק על מקצתם ולקלל קצה העם ע&quot;י שיפריד בין כללותם, כי כשהקבוץ מחובר לפניו א&quot;א שתחול בם קללה ועין
הרע:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויקחהו שדה צופים}}, כבר התבאר שאחר שראה שלא תחול בם קללה מצד הכשוף ורעת העולם השפל, רצה לנסות להוריד עליהם מארה ע&quot;י הוראת הכוכבים ומשטרי
הגלגלים והמזלות, ויקחהו שדה צופים שמשם היו עומדים האצטגנינים וצופים על מצפה הכוכבים והוראותיהם, ויבן שם שבעת מזבחות אחרות, להמשיך מארה מאת שבעת
הכוכבים:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויאמר אל בלק}}, עתה לא אמר אולי יקרה ה' לקראתי כי לא נסתפק בזה כלל, שאחר שנקרא אליו בפעם הראשון יגלה לו גם עתה, וא&quot;צ הכנה רק מאתו שיהיה מוכן אל
הדבור, ועז&quot;א ואנכי אקרה, היינו אזמין א&quot;ע לכך, ובפעם הראשון הוצרך להתרחק כדי להתבודד כמ&quot;ש ואלכה וילך שפי, ועתה היה בוטח שיבא אליו הדבור בכאן אצל המזבחות
ועז&quot;א ואנכי אקרה כה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז - יז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויקר}}, בכאן לא הוצרך לומר את שבעת המזבחות ערכתי כי היה עומד אצל המזבחות. ועז&quot;א ויבא אליו ולא אמר כמו בפעם הא' וישב אליו כי לא התרחק ממנו:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|קום בלק ושמע}}, מבואר אצלי ההבדל בין שמיעה להאזנה, שנושא שצריך לתת לב להבין בא עליו לשון שמיעה, ועל הנושא שא&quot;צ כ&quot;כ הבנה בא לשון האזנה, ובאשר קראו
את בלק בשם בן צפור, מבואר שגם אביו היה איש גדול ומסוים עפ&quot;ז אמר מצד שאתה בלק שמע והבין דברי, ומצד שאתה בן צפור וקבלת חכמה ודעת גם מאביך די בשתאזין עדי
ג&quot;כ תדע כי צדקתי:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|לא איש}}, התוכח עמו על שחשב שה' יתנחם ויסכים שיקללם אחר שא&quot;ל בפעם הראשון שיברך אותם, מבאר לו שזה א&quot;א בחק האל ית', ויש הבדל בין שם איש ובין שם אדם,
ששם איש מציין כל יש ונמצא ונופל גם על המלאכים גם על יתר נמצאים, אבל שם אדם מציין את האדם לבדו כמ&quot;ש בתורה אור (ויקרא סי' י') באורך, ויש הבדל בין מכזב ובין
מתנחם, שהכזב הוא שהדבר אין בו ממש תכף, והנחום הוא מה שמתחרט אח&quot;כ. והנה אצל כל הנמצאים הגם שלא יצדק עליהם הנחום והחרטה, למשל על המלאך לא יצדק לומר
שמתחרט כי אינו בעל בחירה, בכ&quot;ז יצדק לומר שמכזב, כי אחר שכל נמצא זולת האל ית' כחו מוגבל ובעל תכלית אם מבטיח לעשות דבר שלמעלה מכחו הוא מכזב תכף, אבל אם
יאמר לעשות דבר שהוא בכחו לא יתנחם ויתחרט, אבל אצל האדם שהוא בעל בחירה ורצונו אינו רצון בלתי משתנה יצויר ג&quot;כ החרטה והנחום, וכמ&quot;ש (ש&quot;א ט&quot;ו) וגם נצח ישראל
לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, ר&quot;ל שלא ישקר שהדבר שאמר יהיה כזב תכף, וגם לא ינחם שיתחרט אח&quot;כ על הבטחתו שזה יצויר רק אצל האדם וה' לא אדם הוא
להנחם, ועז&quot;א מה שאתה חושב שיסכים לקללם, אם אתה חושב שמה שאמר תחלה לברכם הי' דבר כזב תכף, לא איש אל ויכזב, ואם אתה חושב שאח&quot;כ יתחרט על דבורו הקודם
אינו בן אדם שיתנחם, ומפרש נגד מ&quot;ש לא איש אל ויכזב ההוא אמר ולא יעשה, וכי כחו מוגבל עד שיצויר שיכזב תכף בשעה שאמר לעשות הדבר, שלא יהיה בכחו לעשותו, הלא
אינו איש כשאר יש ונמצא שכחו מוגבל, וגם ר&quot;ל שתכף כשאומר לעשות דבר כבר הדבר עשוי כי אין עכוב לפניו והאמירה הוא העשיה, ונגד ולא בן אדם ויתנחם אומר הכי יצויר
שדבר ולא יקימנה בעתיד ע&quot;י שינחם מדבורו ולא יקים את דברו אשר דבר:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|הנה ברך לקחתי}}, ר&quot;ל א&quot;כ אחר שלא איש ויכזב {{צ|הנה ברך לקחתי}}, לקחתי מאתו ברכה באמת, כי הברכה שיאמר איש מהנמצאים יצויר שאינה ברכה כי יכזב, אבל הברכה
שאמר האל אינו אמירה לבד רק עשיה וכבר נגמר המעשה ואני לקחתי ברכה עשויה בפועל לא באמירה לבד, ואחר שאינו בן אדם שיתנחם ולא ישיב את דבריו גם בעתיד, א&quot;כ וברך, ר&quot;ל תהיה הברכה מתמדת גם בעתיד, ולא אשיבנה אחר שלא יתנחם:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|לא הביט}}, ולא תאמר שהגם שלא יצויר שנוי וחרטה אצל האל יצויר שתשתנה הברכה לקללה מצד המקבלים, שהרעו מעשיהם ואינם ראוים לברכה, ע&quot;ז משיב {{צ|לא הביט}} און
ביעקב, ויש הבדל בין ראה ובין הביט, שראה מציין ראות עין. והבטה מציין שימת לב על הדבר ועיון השכל, כמ&quot;ש בישעי' (סי' ה'), ויש הבדל בין און ובין עמל, שאון מציין מעשה
רע שנעשה בפועל, ועמל מציין תכונת הנפש בעת עשותו הרע, ולפ&quot;ז היה ראוי שיאמר לא ראה און ולא הביט עמל כי האון שבפעל נראה בעין החושי והעמל הנפשי מושג רק ע&quot;י
העיון ושימת לב על הדבר, וכמ&quot;ש (חבקוק א') למה תראני און ועמל תביט, אולם המליץ פה יש לו כונה אחרת, שיאמר שה' מרוב אהבתו אותם לא ישים לב לחטאתם והוא סולח
לעונם, ועפ&quot;ז יאמר שביעקב שהם ההמונים שבהם הגם שיראה בם און שהוא מעשה הנעשה שלא ביושר וזה נראה לעינים, בכ&quot;ז לא הביט און היינו שלא ישים לב עליו, כי עמי
הארץ זדונות נעשו להם כשגגות ואינו משים לב לענשם בעבור זה, ובישראל שהם גדולי האומה שהם לא יעשו און שהוא מעשה רע בפועל, אבל יצויר אצלם עמל שהוא שיחטאו
בהרהור הלב ובמחשבה שזה נקרא עמל, ובכ&quot;ז אחר שהרהור זה נשאר רק הרהור בלבד ואינו יוצא מכח אל הפועל שיעשו רע במעשה עד שהעמל יתראה בחוש הראות, א&quot;כ לא
ראה עמל בישראל, ואינו מעניש על המחשבה הנעלמה בקרב איש ולב עמוק, ה' אלהיו הוא מאמר מקביל ע&quot;י שלא הביט און ביעקב לכן ה' אלהיו עמו אף שיחטאו לפעמים לא יסיר
מהם השגחתו והשכינה בקרבם, וע&quot;י שלא ראה עמל בישראל תרועת מלך בו, כי ההשגחה דבוקה עם ישראל שהם הגדולים שבהם, ומציין שה' הוא מלכם והם עמו, כמו שהמלך
יתכבד ע&quot;י העם שהוא מולך עליהם וכשבא בקרבם יריעו תרועת שמחה על שמלכם בקרבם, כן יתקדש ה' ותנשא מלכותו ונקדש בכבודו על ידי הצדיקים והוא בקרבם כמלך השוכן
בתוך עמו ומתכבד בכבודם:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|אל מוציאם}}, אחר שהתוכח עמו על מה שחשב שה' ישנה דבריו ויסכים לקללם, משיב לו על מה שחשב להרע ע&quot;י נחש או קסם, ואומר האל אשר הוציא אותם מארץ מצרים
האל הזה הוא לו לישראל כתועפת ראם, כי מצרים היו עובדים למזל שור, אומר שהאל דומה כראם שהוא גבור יותר משור ומנגח בקרניו, כן התגבר על מזל שור בתועפת ראם
ובגבורתו:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|כי לא נחש}}, וע&quot;י השגחת האל שהוציאם ממצרים, הפלה אותם שיהיו למעלה מן הטבע ושלא ישלט בם נחש וקסם, ונחש מציין שיפעול לו רעה ע&quot;י כשוף ורעת עולם השפל,
וקסם מציין שיפעול לו רעה ע&quot;י הכוכבים שבהם יפעלו הקוסמים, ואמר שגם יעקב שהם ההמון שלהם הגם שיהיו תחת המזל לא ישלט בהם נחש ורעות העולם התחתון, וישראל
שהם הגדולים שבהם, או כלל העם כשהם צדיקים שאז נקראו ישראל ואז הם גם למעלה מן המזל ולא ישלט בם קסם שיגיע להם רעות ע&quot;י הכוכבים, ובזה השיב נגד בלק שרצה
להרע להם בפעם הא' ע&quot;י נחש, ובפעם הב' ע&quot;י קסם. כעת, אומר כ&quot;ז אני מדבר נגד ההנהגה שהנהיג ה' את ישראל עד הנה, אבל כעת, ר&quot;ל עתה ישראל מוכנים להנהגה נעלה
ונשאה מזה, כי עתה ישראל מוכנים לכנס לארץ ולהוריש את יושבי הארץ ולהפיל את כלם חללים, וכ&quot;ז יהיה ע&quot;י ה' ההולך בראשם לכבוש את הארץ לפניהם, א&quot;כ כעת ומעתה
יאמר ליעקב ולישראל, היינו שבשביל יעקב וישראל יאמר ויתפרסם, מה פעל אל, היינו הפעולה הנוראה שיפעל אל, והוא מה שיספר בפסוק שאח&quot;ז, או פי' שיאמר מה שפעל אל
ליעקב ולישראל:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|הן עם}}, ר&quot;ל שהאל יפעל שהעם הזה יקום כלביא הטורף טרף אדם אכל, כן יקום במלחמת ז' עממין להשמיד גוים ולהכריתם והלביא היא הנקבה של הארי כשיש לה גורים
שהיא תמהר לקום בכעסה והארי הוא גבור יותר והוא יתנשא, לא ישכב, ר&quot;ל לא ינוח, עד יאכל טרף וישמיד ז' עממין, ור&quot;ל וכ&quot;ש שעתה אי אפשר שתחול בם שום קללה אחר
שהאל עוסק לפעול להם כל הנוראות האלה:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה - כו) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויאמר בלק}}, א&quot;ל הלא עכ&quot;פ היה לך להיות שב ואל תעשה ושלא לברך והשיב שזה א&quot;א כי ה' דבר לו, שיעשה ויברך והיה מוכרח לזה:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|לכה נא אקחך אל מקום אחר}}, עתה רצה לעורר עליהם קללה מצד ההשגחה האלהית ע&quot;י שימצא להם עון אשר חטאו נגד האלהים לעורר עליהם קצף מאת השגחה,
ועז&quot;א אולי יישר בעיני האלהים:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ויקח בלק את בלעם ראש הפעור}}. שצפו ששם עתידים לחטוא ויחר בם אף ה':&lt;קטע סוף=כח/&gt;</text>
      <sha1>a1wspy2x9yu3309vh78q0artlam4i52</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר כח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357048</id>
    <revision>
      <id>1416993</id>
      <parentid>1399933</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:35:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25827" xml:space="preserve">(א - ב) {{צ|כד }}{{צ|צו את בני ישראל}}, חז&quot;ל פי' ענין סמיכות פ' התמיד להנאמר למעלה מפני שהתמיד היה בא לבטל עבודת השמש, שהיו משתחוים ועובדים את השמש פעמים ביום,
בזרוח השמש ובין הערבים בעת השקיעה, עבודת הבקר היה פונה למזרח ועבודת בין הערבים היה פונה למערב, וצוה ה' להקריב לפניו שני התמידים ותהיה שחיטת תמיד של שחר
על קרן צפונית מערבית ושל בין הערבים על קרן צפונית מזרחית הפך עבודת השמש. וידוע מ&quot;ש חז&quot;ל שאם היה משה נכנס לארץ היה מבטל יצרא דע&quot;ז ולא היה צריך לעבודת
התמיד, וכיון שבקש שיפקוד ה' איש על העדה ונתמנה יהושע שהיה ענינו להנהיג ענינים במלחמות ובצרכיהם ולא היה בכחו לבטל יצרא דע&quot;ז אמר שיפקוד את בניו שלא ימירו את
כבודו באלהי הנכר, ולצורך זה צוה פרשת התמיד, ועז&quot;א וכן הוא אומר כי אביאנו אל האדמה וגו' ופנה אל אלהים אחרים, שאמר שם, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה
אחרי אלהי נכר הארץ כי אם היה משה חי לא היה בא לידי כך. ומ&quot;ש שצו הוא מיד ולדורות התבאר בריש פ' צו ובפ' נשא:

{{צ|כה }}את קרבני לחמי, כבר בארתי בפ' אמור (סי' מ&quot;ג) 
שעקר שם לחם אצל קרבנות בא על הקרבת אברי התמיד שהוא כעין סעודה קבועה. ובהרחבה בא גם על שאר קרבנות
הקבועים בזמנם שהוא כעין סעודה בלתי קבועה, וכמש&quot;ש בספרא אין לי אלא תמידים שהם קרוים לחם שנאמר את קרבני לחמי שאר כל הקרבנות מנין ת&quot;ל שוב לחם עיי&quot;ש,
ואמר בספרא ויקרא (סי' קפ&quot;ד) לחם מלמד על החלבים שהם קרוים לחם, ושם בפ' אמור בארתי שממ&quot;ש כל איש אשר בו מום לא יקרב למד זריקת הדם שלא יצדק עליו לא לשון
לחם ולא לשון אשים רק שם קרבן, עוד אומר שם שמ&quot;ש לא יגש להקריב את אשי ה' מרבה הקומץ והלבונה והקטורת שאינם לחם רק קרבים לאשים, ומ&quot;ש ריח ניחוח אלו בזיכי
לבונה מפני שהם באים בשביל הלחם ומן לה&quot;פ אין ניתן לאשים והם רק לריח ניחוח, והגר&quot;א גריס ריח ניחוחי אלו נסכים:

{{צ|כו }}תשמרו להקריב לי, מבואר שחיוב הקרבתם על הצבור והוא בא מתרומת הלשכה ואין היחיד מתנדב אותו כמ&quot;ש במנחות (דף ס&quot;ה), ואמרו בתענית (דף כ&quot;ו) 
וכי האיך קרבנו של
אדם קרב והוא אינו עומד ע&quot;ג התקינו כ&quot;ד משמרות של כהנים ושל לוים ושל ישראלים, וממה שתפס לשון שמירה למדינן מפסח שצריך בקור ד' ימים כמ&quot;ש (במכלתא בא סי' כ&quot;ח
ובפסחים צ&quot;ו מנחות מ&quot;ט ערכין י&quot;ג). ומ&quot;ש תשמרו להקריב לי במועדו למה נאמר, מאמר זה מובא במכלתא בא (סי' למ&quot;ד) ובספרי בהעלותך ופרשתי בפי' המכלתא שם:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|כז }}{{צ|ואמרת להם}}, כבר אמר ואמרת אליהם פי' שתחלה הזהיר את כולם שהחיוב על כולם וע&quot;כ אמר אליהם שהדבור מיוחד אליהם בעצמם, ומכאן ואילך שמזהיר פרטי המצוה
עקר הצווי להב&quot;ד וע&quot;כ אמר ואמרת להם, שכבר בארנו שמיני (סי' כ&quot;ח) בשם הרש&quot;ף שאמירה שאחריו למ&quot;ד אינה מכוונת כ&quot;כ אל המדובר בו כמו אמירה שאחריו אל, כי זה מוטל
על הב&quot;ד:

{{צ|כח }}שנים ליום, זה מיותר, דהא אמר את הכבש האחד תעשה וכו', ופי' חז&quot;ל מפני שהתמיד בא לבטל מהם עבודת החמה שהיו עובדים אל היום שהוא השמש, ובאשר היו פונים
בעבודתו בבקר לצד מזרח שמשם זורח ובין הערבים לצד מערב שלשם שוקע, צוה שהם יפנו כנגד היום ואחורם אל השמש שתהיה השחיטה בבקר על קרן מערבית ובין הערבים על
קרן מזרחית שהוא התנגדות אל היום ועבודת השמש, ומובא בתמיד (דף ל&quot;א):&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|כט }}{{צ|את הכבש אחד}}. כבר בארנו (מצורע סי' י&quot;ז) שכ&quot;מ שבא שם יחיד אצ&quot;ל בו מספר אחד וכשבא מספר אחד בודאי יש איזה מקום טעות שהיינו טועים שיהיה יותר מאחד,
ופי' חז&quot;ל שבכאן יש מקום טעות מפני שנכפל צווי זה בפ' תצוה בעת החנוך ונוכל לטעות שצוה להקריב בין הכבשים הנאמרים שם ובין הנאמר פה לכן אמר שרק אחד תעשה לא
שנים:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ל }}{{צ|עשירית האיפה}}, הוא א' מעשירי לשלשה סאים ספרא ויקרא (סי' של&quot;ט) ושם התבאר, וסלת הוא מן החטין כמ&quot;ש בספרא (ויקרא סי' צ&quot;ו וסי' קט&quot;ו וסי' של&quot;ט וצו סי' מ&quot;ב)
וספרי (נשא) וכמ&quot;ש במלואים סלת חטים תעשה אותם, והדבר מבואר בקבלה (מ&quot;ב ז א טז יח) סאה סלת וסאה שעורים:
{{צ|לא }}בלולה בשמן כתית, פי' שכתית היינו שיצא השמן ע&quot;י כתיתה [או טחינה] {{צ|לא }}ע&quot;י שליקה או בשול וכבוש, כמ&quot;ש במנחות (דף פה ע&quot;ב), ובמנורה ממעט זה מן זית מזיתו, ובארתי
זה היטב בפי' בספרא אמור (סי' ר&quot;י) עיי&quot;ש:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|לב }}{{צ|עלת תמיד העשויה בהר סיני}}, ת&quot;ק הוא ר&quot;ע (כמ&quot;ש בספרי זוטא) לשטתו שס&quot;ל בקדושין (דף לז) שקרבו נסכים במדבר וע&quot;כ ס&quot;ל שעולת הר סיני [שהיתה ג&quot;כ עולת
תמיד לדידיה כמ&quot;ש בחגיגה דף ו'] טעונה נסכים, וריה&quot;ג סובר כר' ישמעאל שלא קרבו נסכים במדבר לכן ס&quot;ל שעולת הר סיני [אע&quot;ג שגם לדידיה היתה עולת תמיד כמ&quot;ש בחגיגה
שם] א&quot;צ נסכים שעדיין לא היה במת צבור עד שנעשה המשכן ועמ&quot;ש בפי' הספרי שלח (סי' א'):&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|לג }}{{צ|הסך נסך שכר}}, כבר בארנו (נשא סי' פ&quot;ו) ששם שכר מובדל מן יין שמציין בפרטות יין הבלתי מזוג ולמד ממ&quot;ש {{צ|הסך נסך שכר}} שלא ינסך מזוג, כי יין מגתו כשר לנסכים
(כמ&quot;ש בב&quot;ב דף צ&quot;ו), ואינו מדייק בשם שכר להוציא יין מגתו שא&quot;כ למה תפס בכ&quot;מ על הנסכים שם יין שמבואר שגם יין מגתו כשר וע&quot;כ אינו שולל במ&quot;ש שכר רק המזוג שגם שם
יין מציין יין כמו שהוא בלא מים רק מפני שגם אחר שנותנים בו מים קוראים אותו יין שרובו יין באר פה במ&quot;ש שכר שיהיה יין בדיוק בלא מזיגת מים:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

{{צ|לד }}בקדש הסך, כבר למד מזה בסוכה (דף מ&quot;ט) 
שר&quot;ל שע&quot;י שנסוכו בקדושה ממילא צריך לשרפו בקדש כמ&quot;ש רבינא אתיא קדש קדש עיי&quot;ש, וגי' ישרפו היא גי' הגר&quot;א ומאן דגריס
יבלעו ס&quot;ל כמ&quot;ד דשיתין מחוללים עד התהום:

{{צ|לה }}הסך נסך שכר, הסך הוא הפעל, ונסך שכר פירושו נסך של שכר, ומשמע שיש עוד נסך אחר עד שלכן מוסיף שם ההבדל שכר ר&quot;ל לא נסך של מים רק נסך של שכר, ומבואר שיש
מציאות גם לנסך של מים, שלכן מזכיר שם ההבדל נסך של שכר שאם אין במציאות רק נסך שכר לא היה צריך לציינו בשם נסך שכר, ובזה תבין מ&quot;ש בתענית (דף ג') ואימא
תרווייהו דחמרא א&quot;כ לכתוב קרא או הסך הסך או נסך נסך מאי הסך נסך ש&quot;מ חד דמיא וחד דחמרא, והבן:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|לו }}{{צ|ואת הכבש השני תעשה בין הערבים}}, במנחות (דף נ') ת&quot;ר {{צ|ואת הכבש השני תעשה בין הערבים}} שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים בד&quot;א שלא נתחנך המזבח
אבל נתחנך המזבח אפי' ראשון בין הערבים, אמר ר&quot;ש אימת בזמן שהב&quot;ד וכו' וכן הגיה הגר&quot;א ברייתא דפה, ורש&quot;י ז&quot;ל פי' שהלמוד שלמד שאם לא נתחנך המזבח צריך דוקא שני
בין הערבים הוא מפ' תצוה דשם מיירי בחנוך והלמוד שבנתחנך המזבח יקריב ראשון בין הערבים הוא מפ' פינחס והוא תמוה שגם בפ' פינחס כתוב את הכבש האחד ואת הכבש
השני כמו בפ' תצוה, ואני בפ' תצוה בארתי שלמד הכל מפ' תצוה, שתחלה אמר את הכבש האחד ואת הכבש השני הוא תנאי אם את הכבש האחד תעשה בבקר אז תעשה את
הכבש השני בין הערבים ואם לא הקריב בבקר לא יקריב בין הערבים כי שם מדבר בחנוך ואח&quot;כ אמר שם ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכה תעשה לה וגו'
עולת תמיד לדורותיכם, זה קאי על עולת דורות, ופי' תעשה לה לעולת תמיד לדורותיכם שבעולת דורות תקריב כבש של בין הערבים אף שלא הקריב כבש הבקר כיון שכבר נתחנך
המזבח, וע&quot;כ אמר שם כנסכה תעשה לה לשון נקבה והיל&quot;ל כנסכו בלשון זכר רק שפי' תעשה לה לעולת תמיד שהוא לשון נקבה וכבר בארתי זה בפ' תצוה, ולפ&quot;ז מ&quot;ש בראשית
הברייתא אם נגיה כגי' הגר&quot;א או גם לגי' הספרים שמלמד שאחר שנתחנך המזבח יכול להקריב בין הערבים בלא תמיד השחר הכל למד מפ' תצוה, ומ&quot;ש ת&quot;ל השני בין הערבים,
מכוין עמ&quot;ש בפ' תצוה תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכה תעשה לה וכו' עולת תמיד. אולם לפ&quot;ז יקשה למה כתוב פה את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה
בין הערבים שמשמע ולא ראשון בין הערבים והלא פה אינו מדבר מעת החנוך, עז&quot;א אמר ר' שמעון אימתי בזמן שהב&quot;ד שוגגים ר&quot;ל שפה בא ללמד שמה שכתוב בפרשת תצוה פעם
שנית ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ללמד שגם אם לא נעשה כבש בבקר יעשה בין הערבים היינו דוקא אם היה זה בשוגג או באונס אבל לכתחלה דוקא את הכבש האחד
תעשה בבקר ואת השני בין הערבים, ואם לא עשו כבש בבקר במזיד לא יעשה בין הערבים, אמנם לחכמים שחולקים בזה על ר&quot;ש ולא מחלקים בין שוגג למזיד אאל&quot;כ, והם פירשו
שמ&quot;ש פה את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים בא להורות שצריך ששל בין הערבים יהיה הכבש השני לכבש התמיד של בקר לא כבש השני לפסח,
שהפסח יוקרב אחר התמיד של בין הערבים כמ&quot;ש בפסחים (דף נט). ומ&quot;ש לא הקטירו קטורת וכו' מבואר במנחות (שם). ומ&quot;ש ומה ברכה ברכם כ&quot;ה גם בספרא שמיני (סי' ט&quot;ו) ושם
מבואר שהיה בגמר המלאכה, כמ&quot;ש בפ' פקודי ויברך אותם משה ואז נצטוה על החנוך:
לז כמנחת הבקר וכנסכו תעשה, כבר אמר ועשירית האיפה וכו' אך שיש לטעות שמ&quot;ש ועשירית האיפה היינו שזה יביא בין הערבים ויעלה לשני התמידין או שנאמר שמנחת הבקר
ומנחת של בין הערבים יביא כאחד אחר תמיד של בין הערבים ועז&quot;א כמנחת הבקר וכנסכו וידענו שמחויב להביא נסכים מיוחדים בבקר אחר תמיד הבקר ונסכים מיוחדים בין
הערבים אחר תמיד של בין הערבים:&lt;קטע סוף=ח/&gt;
{{צ|לח }}אשה ריח ניחוח, כבר אמר לריח ניחוח אשה, רק כי י&quot;ל שדי אם נתן ריח על האשים לכן חזר שנית שצריך להיות אשה ר&quot;ל נשרף באש, (ובמ&quot;ש) 
[וכמ&quot;ש] בזבחים (דף מ&quot;ו ע&quot;ב)
אשה לשם אשה לאפוקי כבבא דלא, וכפל ריח ניחוח הא' בא לאפוקי אברים שצלאן ואח&quot;כ העלן כמ&quot;ש בזבחים שם עז&quot;א לריח ניחוח ואח&quot;כ אשה, והשני ר&quot;ל לנחת רוח שאמרתי
ונעשה רצוני כי אין אכילה לפניו, רק מה שממלאים רצונו זה הנחת רוח, ומ&quot;ש שמעון בן עזאי אומר הוא במנחות (דף ק&quot;י) ועי' מ&quot;ש בספרא (ויקרא סי' טו). ומ&quot;ש וכשם שנאמר ריח
ניחוח בשור מובא בספרא (ויקרא סי' צ&quot;א ושבועות דף ט&quot;ו ומנחות דף ק&quot;י):

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|לט }}{{צ|וביום השבת שני כבשים וגו' עולת שבת בשבתו}}, פי' חז&quot;ל שהוצרך לומר עולת שבת לבל נטעה שהשני כבשים היינו שני כבשי התמיד ר&quot;ל גם בשבת יקריב שני
כבשי תמיד שמקריב בכל יום בחול. לכן באר שהוא עולת שבת ר&quot;ל עולה מיוחדת לשבת חוץ מכבשי התמיד, ועדיין מיותר מ&quot;ש בשבתו, פי' חז&quot;ל מפני שיש לטעות שמ&quot;ש את
שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו שר&quot;ל שהגם שמקדשי תיראו בכ&quot;ז את שבתותי תשמרו כי שבת דוחה את העבודה, ונאמר לפ&quot;ז שמ&quot;ש וביום השבת שני כבשים היינו שיקריב בע&quot;ש
קרבן שבת, לכן אמר שעולת שבת יקריב בשבת לא בע&quot;ש. ומזה ידעינן שהפי' הוא שאף על פי ששבתותי תשמרו מ&quot;מ מקדשי תיראו ועבודת מקדש דוחה שבת, ודוקא בקרבנות
צבור כי הענין מדבר בק&quot;צ:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|מ }}{{צ|עלת שבת בשבתו}}, היל&quot;ל עולת שבת בשבת ונדע שדוחה את השבת, רק שקמ&quot;ל שלא יקריבהו בשבת אחר, שכ&quot;{{צ|מ }}שאומר ביומו בשבתו בחדשו היינו באותו יום ובאותו
שבת ואם עבר יומו בטל קרבנו כמ&quot;ש בתמורה (דף י&quot;ד). ומ&quot;ש על עולת התמיד היינו שיקריב אחר תמיד של שחר ונסכיו וכמ&quot;ש בזבחים (דף פ&quot;ט) דהא אמר עולת בלשון יחיד שקאי
על עולת השחר:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|מא }}{{צ|ובראשי חדשיכם תקריבו עלה לה'}}. מה שהוסיף תקריבו עולה לה', שלא אמר כן בשבת, ואמר זאת עולת חדש, מפני שיש לטעות שמנין הז' כבשים יהיו עם שני
כבשי התמיד ויוסיף עליהם (בשבת) חמשה, [נראה דמילת בשבת היא טעות ול&quot;ג לה] לכן אמר תקריבו עולה שהוא הקרבה בפ&quot;ע, ועוד יש לטעות שאם חל ר&quot;ח בשבת יחשבו שני
כבשי מוסף השבת ממנין ז' כבשים, אחר שגם הם למוספים, לכן אמר זאת עולת חדש, ואין עולת שבת מכללם:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|מב }}{{צ|ונסכיהם חצי ההין}}, לראב&quot;צ היו שנתות בהין ולר' ישמעאל היו ז' מדות וכ&quot;ז מועתק ממשנה מנחות (דף פ&quot;ז ע&quot;ב) ור' ישמעאל מפרש חצי ההין יהיה שיהיה לזה מדה
מיוחדת, וכתב הרמב&quot;ן הזכיר הכתוב בתמיד ובר&quot;ח שעור הסלת במנחה ושעור היין בנסכים אבל בשבת ובחג המצות ובשבועות ור&quot;ה ויוהכ&quot;פ וראשון של סוכות הזכיר שעור
המנחה ולא הזכיר שעור הנסכים, והטעם בזה כי אעפ&quot;י שהזכיר בפ' הנסכים בשעורי המנחה והנסכים לפר ולאיל ולכבשים בנדרים ונדבות ובמועדים, מצינו מנחה כפולה לכבש
העומר וביום העצרת שתים שני עשרונים חמץ וכן בקרבן התודה והם מנחה ולכך הוצרך הכתוב לפרש בכל המועדות שלא תשתנה בהם המנחה כאשר נשתנה באלו אבל הנסכים
לא נשתנו לעולם לפיכך הזכיר אותם בתחלה בתמיד ולא הזכירם אח&quot;כ בשבת והזכירם בר&quot;ח להזכיר גם נסכי הפר והאילים ואח&quot;כ לא הוצרך להזכירם כלל, והזכיר ביום הראשון
של סוכות שעור המנחה ולא הוצרך עוד להזכיר באותו החג אלא מנחתם ונסכיהם במספרם כמשפטם כלומר כמשפט ביום הראשון הנזכר:
{{צ|מג }}זאת עולת חדש בחדשו, היינו שלא יביאנה בחדש אחר אף שלא הקריב בחדש זה (כנ&quot;ל סי' מ' על בשבתו). ומ&quot;ש לחדשי השנה שלא נטעה שמ&quot;ש בראשי חדשיכם הם בניסן
ותשרי לבד, שניסן ראש חדשים ובתשרי מבואר ממ&quot;ש מלבד עולת החדש, לכן אמר שיביאו זה בכל חדשי השנה:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|מד }}{{צ|ושעיר עזים אחד לחטאת לה'}}, לשון חטאת לה' לא נמצא בשום מקום כמו שנמצא תמיד עולה לה' כי העולה מכפרת על הרהור הלב שא&quot;י בה זולת ה', לא כן
החטאת, [ובפר כהן משיח אמר לה' לחטאת ולא אמר לחטאת לה'] וע&quot;ז פי' חז&quot;ל שגם חטאת זה מכפר על טומאה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שא&quot;י זולת ה', ומן שעיר
ר&quot;ח למדנו לשעירי מועדות וכמ&quot;ש בשבועות (דף ט') כי אמר זה בר&quot;ח מפני עוד דרוש הביאו עלי כפרה. ומ&quot;ש על עולת התמיד יעשה מלמד שקרב בין עולת תמיד של שחר לשל בין
הערבים, ואמר זה בשבת ור&quot;ח ובפסח, כי משבת לא נדע של ר&quot;ח שנאמר ששבת תדיר יותר מר&quot;ח וע&quot;כ קודם לתמיד של בין הערבים אבל של ר&quot;ח תתאחר, ואם יאמר גם בר&quot;ח לא
נדע של מועדות כי ר&quot;ח תדיר יותר ממועד, אבל אחר שאמר זה בפסח ידעינן ממילא בכל המועדות וגם ירמז בזה הדין דעולת שבת קודם לעולת ר&quot;ח ועולת ר&quot;ח למוסף המועד
כמ&quot;ש הרמב&quot;ם (פ&quot;ט מה' תו&quot;מ ה&quot;ב):&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|מה }}{{צ|ובחדש הראשון בארבעה עשר יום}}, כי במדבר לא עשו רק פסח אחד וי&quot;א שלא נתחייבו בפסח עד שבאו לארץ וע&quot;כ בצווי זה שהיו קרובים לכנס לארץ הזהיר
שמעתה יהיה הפסח חובה:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|מו }}{{צ|מקרא קדש}}, הקדושה הוא ההבדלה שיבדיל יום זה משאר הימים ומלאכה נזכר ביחוד וע&quot;כ בא על שיבדיל אותו במאכל ובמשתה וכסות נקיה וכ&quot;ה בספרא אמור (סי'
קפ&quot;ו). ומ&quot;ש כל מלאכת עבודה לא תעשו אינו כולל אוכל נפש שבפ' בא ששם אמר מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אמר בפירוש אך אשר יאכל לכל נפש יעשה לכם
ופה מציין זה במ&quot;ש כל מלאכת עבודה לא תעשו:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|מז }}{{צ|והקרבתם אשה עולה לה'}}, בפ' אמור גבי פסח ור&quot;ה ויוהכ&quot;פ אמר והקרבתם אשה לה' וגבי סוכות אמר שבעת ימים תקריבו אשה לה' ושם לא נזכר מה יקריב, מבואר
שדי אם מקריב אשה מה שימצא וכן אמר בספרא שם (סי' קנ&quot;ב) מנין אם אין לך פרים הבא אילים וכו' ת&quot;ל והקרבתם אשה לה' שבעת ימים תקריבו אשה לה' מ&quot;מ, וכן נדרש
בספרי גבי חג המצות וחג השבועות וגבי סכות וגבי עצרת, וצ&quot;ל דשבועות למד מסכות כי בשבועות לא כתיב והקרבתם אשה, ועי' במנחות (דף מ&quot;ד) וה&quot;ה בר&quot;ח נלמד מאינך,
והספרא והספרי יחלקו על שטת הש&quot;ס שס&quot;ל דבחג מעכבין זא&quot;ז וכוותייהו פסק הרמב&quot;ם (בפ&quot;ח מה' תו&quot;מ):&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|מח }}{{צ|כאלה תעשו ליום}}, שלא נדמהו לפרי החג שפוחת והולך וכל יום משונה מחבירו. ומ&quot;ש על עולת התמיד, כבר התבאר (בסי' מ&quot;ד):&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|מט }}{{צ|וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם}}, האריך בלשונו, מפני שבמ&quot;ש בפ' אמור וספרתם וכו' שבע שבתות וכו' עד ממחרת השבת השביעית
תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה יש לטעות שיספרו חמשים וביום שאחר החמשים יקריבו מנחה חדשה, וא&quot;כ מ&quot;ש כאן בהקריבכם מנחה חדשה הוא ביום נ&quot;א, וכן אף
שאמר וביום הבכורים בהקריבכם, נאמר שגם יום הבכורים שהוא היו&quot;ט יהי' ביום נ&quot;א, ונפרש מ&quot;ש בפ' אמור והקרבתם מנחה חדשה וכו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש הכל
ביום נ&quot;א וכבר הבאתי שם בהת&quot;ה (סי' קסד) שהמפרשי' נלחצו מאד במ&quot;ש תספרו חמשים יום, ואם נפרש והקרבתם היינו ביום חמשים ואחד יבואר הכתוב כפשוטו, ע&quot;כ הוסיף פה
בשבעותיכם מקרא קדש שהיו&quot;ט יהיה בשבעותיכם ר&quot;ל כשיתמלאו השבעה שבועות שהוא ביום החמשים, וידעינן שהקרבת המנחה ויו&quot;ט שהוא יום הבכורים הכל הוא ביום
החמשים, ומ&quot;ש תספרו חמשים יום הוא כפי קבלת חז&quot;ל שבארנו שם בארך:&lt;קטע סוף=כו/&gt;
{{צ|נ }}בהקריבכם מנחה חדשה לה', כבר באר בספרא (ויקרא סי' קל&quot;ז אמור סי' קס&quot;ח) 
שקראה מנחה חדשה שלא תהיה מנחה קודם לה (דאל&quot;פ מתבואה חדשה דהיל&quot;ל מנחת חדש)
וכפל שם זה פה ובפ' אמור, ללמד דאין להביא אף מנחת קנאות קודם לשתי הלחם אף שמנחת קנאות היא מן השעורים והצבור הביאו עומר מן השעורים קודם לשתי הלחם, ומ&quot;ש
אמר ר' טרפון, מובא במנחות (דף ס&quot;ב ע&quot;ב) עיי&quot;ש:

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|נא }}{{צ|והקרבתם עולה}}, סתמא דספרי פה כר&quot;ע במנחות (דף מה ע&quot;ב) שס&quot;ל שהפרים ואילים וכבשים דפ' פינחס אינם אלה דפ' אמור, כי אינם שווים דשם פר א' ואילים שנים
וכאן שני פרים ואיל אחד. והראב&quot;ע כתב שבמ&quot;ש בהקריבכם מנחה חדשה שהוא שתי הלחם נכלל הז' כבשים ופר בן בקר ואילים שנים ושני כבשי שלמים שכולם הם טפלים אל
המנחה החדשה, ודבריו יצדקו מאד לשטת ר&quot;ע שס&quot;ל בספרא (סי' קע&quot;ד) לחם אעפ&quot;י שאין כבשים שהלחם הוא העקר עמש&quot;ש, ובספרא אמור (סי' קע&quot;א) סתם כר' טרפון שחולק על
ר&quot;ע ושם בארתי פלוגתתן. ומ&quot;ש הרי שמצא פרים התבאר למעלה (סי' מז). ומ&quot;ש פסוק שבעת ימים תקריבו אשה ר&quot;ל ולמדינין מחג הסוכות:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|נב }}{{צ|תמימם יהיו לכם ונסכיהם}}, למדו במנחות (דף פ&quot;ז) שגם הנסכים יהיו תמימים, וממ&quot;ש כמה פעמים תמימים יהיו ומנחתם, למד שהמנחות יהיו תמימים ולא יהי' בהם
מום וחסרון:&lt;קטע סוף=לא/&gt;</text>
      <sha1>q5f9tt058wgoa26jcei1qjwvq139146</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר כט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357049</id>
    <revision>
      <id>1416994</id>
      <parentid>1399844</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5493" xml:space="preserve">(יב) {{צ|נג }}{{צ|וחגתם חג לה' שבעת ימים}}, זה כבר אמור בפ' אמור (עי' מש&quot;ש סי' ר&quot;ב ובפ' בא סי' נא) וחזר פה לקבעו חובה. ומ&quot;ש הרי שמצא פרים וכו', התבאר למעלה (סי' מ&quot;ז):
{{צ|נד }}ומנחתה ונסכיהם, תמיד אמר ונסכה ר&quot;ל נסכים של עולת התמיד ובסוכות יש עוד נסוך המים שמנסכים עם תמיד של שחר אמר ונסכיהם ונסכיה בל&quot;ר ובשביעי אמר כמשפטם
בל&quot;ר ותמיד אמר כמשפט ובתענית (דף ג') אמר דר&quot;ע סובר רמיזי מיא ואמר בר&quot;ה (דף ט&quot;ז) מפני שבחג נדונים על המים ור' נתן מצא רמז ממ&quot;ש הסך נסך ופרשתיו למעלה ואמר
בתענית שם דעקרו הוא הלכה למשה מסיני:

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|נה }}{{צ|ביום השמיני עצרת תהיה לכם}}. שם עצרת נאמר (בפ' ראה) על יו&quot;ט האחרון של פסח ועל שמיני של חג נאמר ב&quot;פ, בפ' אמור ופה, וכבר בארתי בהתו&quot;ה (אמור סי'
קפ&quot;ז) הטעם, כי באשר יש חוש&quot;מ לפניהם שאסור ג&quot;כ בקצת מלאכות קרא יו&quot;ט האחרון בשם עצרת שצריך להעצר אף ממלאכות שמותרים בחוש&quot;מ עיי&quot;ש. אולם למה נאמר זה שני
פעמים בשמיני של חג. וע&quot;כ פי' חז&quot;ל שפעם א' בא ללמד שטעון לינה בפ&quot;ע, ובא שם עצרת כפשוטו שמורה על ההעכבה מלצאת כמו שהוא בירמי' ולבל נאמר שפי' עצרת ממלאכה
אמר כל מלאכת עבודה לא תעשו. והנה על שטעון לינה בשאר יו&quot;ט יש למודים אחרים ובכאן למד על שמיני של חג שהוא רגל לענין לינה, והתוס' האריכו בזה בר&quot;ה (דף ה) ד&quot;ה מה
ובסוכה (דף מז) ד&quot;ה לינה ובחגיגה (דף יז) ולפענ&quot;ד הלמוד דכאן הוא רק על שמיני של חג. ומ&quot;ש הרי שמצא פרים התבאר למעלה (סי' מ&quot;ז):&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לט - א) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;{{צ|נו }}{{צ|אלה תעשו לה' במועדיכם}}, הנה בסוף פרשת המועדות דפ' אמור סיים אלה מועדי ה' וכו' להקריב אשה לה' מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם
וכו' ולמד שם שרשות בידו להקריב מוספי שבת ונו&quot;נ שנדר ברגל וקודם הרגל, וכן למד עופות ומנחות ונסכים, ושם אמר שמ&quot;ש שנית בפ' פנחס אלה תעשו לה' במועדיכם בא
לקבעה חובה שמחויב להביא נו&quot;נ שלו ברגל ובאר בספרי פה, שפה מדבר בנדרים ונדבות שנדר ברגל כי בנו&quot;נ שנדר קודם הרגל ידעינן ממ&quot;ש לא תאחר לשלמו [והגר&quot;א גורס כשהוא
אומר ובאת שמה והבאתם שמה הרי נו&quot;נ של קודם הרגל אמור וכ&quot;ה בספרא שם והיא גירסה נכונה שלדעת ר' שמעון סתמא דספרי אינו עובר בבל תאחר אלא בשלשה רגלים
כסדרן] ומ&quot;ש לעולותיכם אלו קני זבים וזבות, ועי' בפי' התו&quot;ה אמור (סי' קפ&quot;ז) ישבתי בזה מה ששם כתוב מלבד שבתות ה' ופה כתוב מלת לבד מן עיי&quot;ש:&lt;קטע סוף=לט/&gt;

{{צ|נז }}{{צ|לבד מנדריכם וגו' ויאמר משה אל ב&quot;י}}, כבר פרשתי מאמר זה בפי' הספרא אמור (סי' ר&quot;ח) 
ששם עמדו חז&quot;ל על מה שבסוף פ' המועדים בפ' אמור סיים וידבר משה את
מועדי ה' אל ב&quot;י ובסוף פ' המועדים דפה סיים ויאמר משה, ושם הבאתי שנתקשו בזה חז&quot;ל ומובא בגמ' (נדרים דף ע&quot;ח ב&quot;ב דף קכ&quot;א), והשיבו שמ&quot;ש פה ויאמר משה אל ב&quot;י מלמד
שמועדי ה' צריכים מומחים ואין פרשת נדרים צריכה מומחים ומקש' והא ראשי המטות כתיב א&quot;ר יוחנן ביחיד מומחה ר&quot;ל שלכן אמר ויאמר משה אל ב&quot;י מפני שנאמר בסמוך
וידבר משה אל ראשי המטות איש כי ידור נדר ואם לא היה אומר ויאמר משה אל ב&quot;י נפרש שהכל דבר אל ראשי המטות בין פרשת המועדות בין פרשת נדרים וכשסיים לבד
מנדריכם אמר ע&quot;ז שדבר משה אל ראשי המטות ופירש להם מ&quot;ש לבד מנדריכם שהוא איש כי ידור נדר וכו' וא&quot;כ בהכרח שראשי המטות היו ג' מומחים כמו שמועדות צריכים
מומחים כיון שהכל נאמר בענין אחד לכן אמר ויאמר משה אל ב&quot;י להפסיק הענין ונדע שפרשת מועדות דבר אל כל ב&quot;י שהם צריכים ב&quot;ד מומחים ופרשת נדרים דבר אל ראשי
המטות שיפורש בהכרח כמ&quot;ש ר' יוחנן ראש אחד לכל מטה היינו יחיד מומחה. וז&quot;ש בגמרא שמועדי ה' צריכים ג' מומחים ואין נדרים צריכים מומחים, וז&quot;ש בספרי שבא ויאמר
משה להפסיק הענין שאל&quot;כ לא נדע במה מדבר אם במועדות אם בפ' נדרים:</text>
      <sha1>2szqa4c7dvmqanv5nujuir31mtnuekh</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר ל</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357050</id>
    <revision>
      <id>1416995</id>
      <parentid>1399949</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="33286" xml:space="preserve">(ב) {{צ|ב }}{{צ|וידבר משה אל ראשי המטות}}, באמת פרשה זו נאמרה לכל ישראל, רק שבא ללמד שראשי המטות היו קודמים אל הדבור תמיד כמ&quot;ש בעירובין (דף נד) כיצד סדר משנה
מבואר שלמד תחלה אל הזקנים, כן דעת ר' יאשיה, ור' יונתן ס&quot;ל שסדר משנה אל הנשיאים תחלה ידעינן ממ&quot;ש (שמות לד) שקרבו הנשיאים תחלה, ומ&quot;ש וידבר משה אל ראשי
המטות בא ללמד שהתרת נדרים דוקא עפ&quot;י מומחים, וכבר בא מאמר זה בהעלותך (סי' לג), וי&quot;ל שר' יאשיה ור' יונתן יחלקו בשתי דעות שבירו' (פ&quot;ק דחגיגה ה&quot;ח) אם מתירין ע&quot;י הדיוטות במקום שיש זקן, ור' יאשיה יסבור דמתירין, ולר' יונתן שסובר שראשי המטות מורה שאין מתירים אלא עפ&quot;י מומחין סובר דאין מתירין:{{צ|ב }}זה הדבר אשר צוה ה', אצל כל הנביאים בא הלשון כה אמר ה', ולשון זה נמצא בפ' גם בנבואת משה, ועוד נמצא אצל משה לשון זה הדבר אשר צוה ה', וכבר בארתי שמשה היה
פי שנים ברוחו, שהיה מוכן לנבואה בטבע ובזה היה דומה ככל הנביאים שהם שלוחי ה' ונבואתם הוא באספקלריא שאינה מאירה ולשון נבואתם כה אמר ה' ר&quot;ל שה' שלחו לומר
דבר בשם אומרו ומשה היה רואה גם באספקלריא המאירה שאז לא בא בתורת שליח רק שכינה מדברת מתוך גרונו וציין זה בלשון זה הדבר, ר&quot;ל הוא דבור ה' בעצמו המדבר
אליכם מתוך גרוני, וכבר בארתי, שמשה נבא בנבואת כה אמר בתחלת נבואתו שעוד לא ראה באספקלריא המאירה וכן בעת שהיו ישראל נזופין ממעשה העגל שלא שרתה שכינה
על משה ר&quot;ל באופן שינבא בזה הדבר, ולכן אמר כה אמר ה' עברו ושובו משער לשער, ובעת שהיו במעלת שלמותם הי' נבואתו בזה הדבר, ולפי הד&quot;א מציין במ&quot;ש זה הדבר, שלא
ישונה דבר מכפי הלשון הזה שדבר ה', אף שע&quot;י ק&quot;ו וסברא הייתי אומר שהחכם יפר והבעל יתיר, וזה מובא בנדרים (דף ע&quot;ז) ועמ&quot;ש בפ' אחרי (סי' פח):

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ג }}{{צ|איש כי ידור}}, מבואר שיש הבדל בין איש ובין אדם, ששם איש מציין הגדלות, ואמרו תמיד שהוא בן י&quot;{{צ|ג }}שנים ויום א' שאז נקרא איש גדול, ובכ&quot;ז אינו כלל כולל ששם איש
המוזכר גבי ביאה הוא בן ט' שנים ויום א', שלענין ביאה הוא בעת ההיא ראוי לביאה ונקרא איש לענין זה כמ&quot;ש זה בפ' סוטה, וכן לענין נדר שכתוב גבי נזיר וגבי עירובין איש כי
יפליא, שצריך שיהיה איש היודע להפלות ולהבין לשם מי נדר שערו חכמים שבן י&quot;ב יוכל להפלות ומקרי איש לענין זה, ועי' בספרי נשא (סי' ג') ובספרא בחקתי (סי' נה):&lt;קטע סוף=ג/&gt;

{{צ|ד }}כי ידור נדר לה', אין לפרש נדר לה' כפי' הראב&quot;ע שצריך להזכיר את השם בעת נדרו, דהא מצינו שאמר כי יפליא לנדר נדר ולא אמר לנדר נדר לה' (כן גרס הגר&quot;א) 
רק פי' שידור
בדבר הנדור לה' שיתפיס דבר המותר בדבר האסור ע&quot;י נדר, שיאמר פירות אלו עלי כקרבן, וכתב הרמב&quot;ם מפני שאפשר שיעשה אדם בהמת חולין קרבן אבל האומר פירות אלו עלי
כבשר חזיר וכו' הרי אלו מותרים ואין כאן נדר שא&quot;א שיעשה דבר שאינו בשר חזיר כבשר חזיר, וז&quot;ש בספרי לדבר שאפשר לו [ובגמרא נדרים (דף יד) עד שידור בדבר הנדור וכן
הגיה הגר&quot;א בספרי] וזה דוקא בנדרים לא בשבועות, שבשבועה אמר לאסר אסר על נפשו, שאינו אוסר את החפץ, רק מקבל אסר על נפשו, ולשון לאסר הוא שאוסר וקושר את
נפשו במוסרות ועבותות בל יעשה דבר זה, והוא איסור גברא, שאסר א&quot;ע מן החפץ, משא&quot;כ בנדר הטיל איסור על החפץ, לא על עצמו, וזה לא יוכל לעשות רק אם מתפיסו בדבר
הנדור שבידו לעשות מחולין קדשים, ובכל הפרשה אמר נדריה ואסריה, שעל השבועה בא לשון מאסר על אסר גברא, ומצאנו שבועה לה' בקישור הב', ובשמו תשבע. ואשביעך בה'.
ולא בא זה בנדר כי בא רק בקשור הלמ&quot;ד כי ידור לה', כי השבועה שהוא קבלת דבר ע&quot;ע יהיה לפעמים בה' כנשבע במלך עצמו, אבל הנדר אינו מקבל ע&quot;ע רק מתפיס החפץ באיסור
נדר לשם ה' שבא רק בקשור הלמ&quot;ד. וז&quot;ש בנדרים כנודר בחיי המלך בשבועה כנשבע במלך עצמו:

{{צ|ה }}לאסר אסר על נפשו, ואינו אוסר על אחרים לדעת ר&quot;א שס&quot;ל שמפר נדרי אשתו להבא כמ&quot;ש בנדרים (דף עה) 
נוכל לומר שיקיים ג&quot;כ דכתיב איש{{צ|ה }}יקימנו ואיש{{צ|ה }}יפרנו, לכן למד
שא&quot;י לאסור על אחרים, והעתקתי גי' הגר&quot;א:

{{צ|ו }}לאסר אסר על נפשו, לשון זה מציין אף שקבל השבועה במחשבת הלב לבד שהגיון הלב הוא ענין נפשי, ומלשון ככל היוצא מפי{{צ|ו }}משמע דוקא אם הוציא מפיו, וזה כמ&quot;ש בספרא
(ויקרא סי' שי&quot;ב) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;יכול המהרהר בלב יהא חייב ת&quot;ל בשפתים ולא בלב או יכול שאני מוציא את הגומר בלב ת&quot;ל לבטא, ופי' רב ששת בשבועות (דף כו) אליבא דשמואל דהלכתא
כותיה, בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורים, גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם מנין ת&quot;ל לבטא, וכן מ&quot;ש פה קבל עליו וכו' היינו שהוציא פת
סתם שאז אזלינן בתר מחשבת הלב שאסר ע&quot;ע פת חטין:

{{צ|ז }}לאסר אסר על נפשו, ולא אם נשבע על דבר שהוא אסור בל&quot;ז, ומשמעות שזה רק בשבועה דהא במ&quot;ש לאסר אסר מציין השבועה שהוא איסור גברא לא הנדר שהוא איסור חפצא
כנ&quot;ל, וכן דייק בספרי נשבע לאכול, משמע רק בשבועה לא בנדר שהוא איסור חפצא וחל גם על אסורים, וכן דעת הרמב&quot;ן בפירושו כאן וכן דעת הרא&quot;ש כמובא בש&quot;ע ה' נדרים (סי'
רט&quot;ו סעיף ו') ודעת רש&quot;י בפי' כאן כדעת הרשב&quot;א שהוא דעה ראשונה בש&quot;ע שם דגם נדרים אינם חלים על ל&quot;ת:

{{צ|ח }}לא יחל דברו, אם היה פירושו שלא יעבור על נדרו היל&quot;ל לא יעבור על דברו או לא יחליף דברו, ולשון יחל מציין שמוציא דברו מקדושתו לחולין וזה ע&quot;י הפרה ואא&quot;ל שלא
יוציאם לחולין גם ע&quot;י התרת חכם שא&quot;כ הול&quot;ל לא יחל דברו היו&quot;ד בצירי מבנין נפעל, אבל יחל מבנין הפעיל מורה שהוא לא יפר לעצמו, וכבר נודע דעת המבי&quot;ט (ח&quot;א סי' צח)
והמהרי&quot;ט (חלק יו&quot;ד סי' כו) שע&quot;י פתח יכול להתיר לעצמו, וכ&quot;מ דעת רש&quot;י נדרים (דף ס&quot;ה ד&quot;ה במדין), אך גם לדעתם אינו מפני שמוציא דבריו לחולין רק שס&quot;ל שאם יש לו פתח
הוא כנדרי טעות ונעקר ממילא:

{{צ|ט }}לא יחל דברו, וה&quot;ה שעובר על בל תאחר, ולשון לא יחל דברו ולא אמר לא יחל שבועתו היינו שגם מבטא שהוא הדבור הנפל{{צ|ט }}מתוך רגשות נפשו הוא שבועה (כמ&quot;ש בשבועות דף
כ') ור&quot;ע מדייק זה ממ&quot;ש כל היוצא מפיו, והרשב&quot;ם פי' לא יחל דברו שלא יאחר נדרו ושרש יחל מענין המתנה כמו וייחל עוד שבעת ימים, יחל ישראל אל ה', ימתין ויחכה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|י }}{{צ|ואשה}}, דינה לענין איסור נדרים כאיש, זולת אם האב או הבעל מפירים נדריה, ולשון אשה משמע גדולה ולשון בנעוריה משמע בקטנותה ותפסינן כשהיא בת י&quot;ב ויום א' שאז לענין הפלאה נקראת אשה והיא ג&quot;כ נערה כ{{צ|י }}לא בגרה עדיין כ{{צ|י }}אם בגרה יוצאת מרשות אביה:&lt;קטע סוף=ד/&gt;
{{צ|יא }}כי תדור נדר לה', פי' שתדור בדבר הנדור לא בדבר האסור כנ&quot;ל (סי' ד'). ובכל הפרשה כתב נדרה ואסרה, שאסר היינו שבועה (כנ&quot;ל סי' ד') 
וכן פי' (בפסוק יא) ואסרה אסר על
נפשה בשבועה:

{{צ|יב }}בבית אביה בנעוריה, ואח&quot;כ אמר בין אב לבתו בנעוריה בית אביה, כי מ&quot;ש פה בבית אביה הוא חלוקה מקבלת נגד מ&quot;ש (בפסוק יו&quot;ד) ואם בית אישה נדרה שהיא הנשואה שיצאה
מבית אביה לבית בעלה, ולכן הקדים בבית אביה שהוא כולל כל ההלכות שיאמר עד פסוק יו&quot;ד, ומפרש שני חלוקות [א] כשהיא פנויה [ב] ואם היו תהיה לאיש היינו ארוסה שהיא
ג&quot;כ בבית אביה, ולפ&quot;ז נכלל בזה ג&quot;כ אם נתאלמנה או נתגרשה שהיא ג&quot;כ בבית אביה, ואינה עוד ארוסה שאמר עליה ואם היו תהיה לאיש, ודינה כקודם אירוסין שאביה מפר
בעצמו, אבל הלא גם אלמנה מן הנשואין היא בבית אביה ולא בית אישה ונאמר שגם היא דינה כקודם נשואין. ומ&quot;ש ונדר אלמנה וגרושה היינו כשהיא בוגרת לכן אמר אח&quot;כ בין אב
לבתו בנעוריה בית אביה הקדים מלת נעוריה שהוא תנאי ר&quot;ל שמה שהוא בין אב לבתו שהוא לבדו יפר הוא רק אם כל נעוריה לא יצאה מבית אביה, שזה הפנויה ואלמנה מן
הארוסין, לא אלמנה מן הנשואין שכבר היתה בבית אישה:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|יג }}{{צ|ושמע אביה והחריש לה}}, אין לדייק דוקא שישמע ממנה בעצמה כמ&quot;ש והחריש לה, דהא אח&quot;כ תפס הלשון ביום שמעו, כל שישמע, ובכ&quot;ז צריך שיהיה ראוי לשמיעה,
שאז אף שנודע לו ע&quot;י אחרים כדר' זירא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו (וכמ&quot;ש בדף ע&quot;ג):&lt;קטע סוף=ה/&gt;

{{צ|יד }}והחריש לה, דייק במלת לה שידע שהיא בתו וקיים לבתו וה&quot;ה לענין הפרה, ובגמ' (דף פו) 
למד ממ&quot;ש גבי הפרה יניא אותה ולא אמר יניאה, שמלת אותה מדייק תמ{{צ|יד }}כמ&quot;ש בא&quot;ה
(כלל ק&quot;ן):

{{צ|טו }}וקמו כל נדריה וכו' יקום, למה כפל שנית פעל יקום, מפני שיש לטעות שמ&quot;ש ואם הניא אביה הוא גם אחר שקיים כל שהוא ביום שמעו יוכל לחזור ולהפר, לכן כפל פעל יקום,
שפעל הנכפל מורה שישאר כן בלי שנוי וכל שקמו פעם אחד [ע&quot;י שקיימו בלבו שגלה דעתו שרוצה בו כמו שהסביר הר&quot;ן בדף ע&quot;ט], יקום לעולם ולא יכול עוד להפר:

(ו) {{צ|טז }}{{צ|ואם הניא אביה אותה}}, אצל האב תפס לשון הנאה ואצל הארוס באו ב' לשונות הנאה והפרה, יניא אותה והפר, וכן אצל הבעל באו ב' לשונות לא הניא אותה ואם הפר
יפר, ויש הבדל בלשון בין הניא ובין הפר, שהניא מונע הדבר על ידי הכרח, והמפר אינו מכריח את הבחירה רק מבטל את הדבר, ועל זה אמר ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים
שהמחשבה קודם לעצה, ומוסיף שלא לבד שמפר עצתם היעוצה, כי גם מונע מחשבתם שהיא קודמת לעצתם שלא יעלה על לבם מחשבה כלל, וכן מוסיף שלא לבד שמפר דהיינו
שהם ישארו חפשים בבחירתם רק שמפר העצה שלא תצליח, כי גם מניא שהוא שמכריח בחירתם שלא יחשבו מחשבה כלל, וכ&quot;ש שלא יבואו לידי עצה, והרמב&quot;ם (בפי&quot;ג מה'
נדרים) כתב שיש הפרה ובטול, הפרה שאומר לה מופר לך והבטול הוא שיכוף אותה לעשות דבר שאסרה אותו, אבל ההפרה אינו כופה אותה אלא מפר לה ומניחה אם רצתה עושה
ואם לא רצתה אינו עושה, המפר צריך להוציא בשפתיו והמבטל א&quot;צ להוציא בשפתיו, ולפ&quot;ז הם שני לשונות שתפסה תורה הפרה והנאה שהנאה הוא הבטול. והנה בבעל שכתוב ב'
הלשונות ידעינן שהנאה זו הפרה ר&quot;ל ששניהם מועילים, אבל באב שכתוב רק הנאה י&quot;ל שהפרה אינו מועיל, ולמד לה ממ&quot;ש בין איש לאשתו בין אב לבתו ששניהם דינם שוה, וי&quot;ל
שהרמב&quot;ם הוציא דבריו מן הספרי דפה, אולם הפוסקים החולקים על הרמב&quot;ם בזה יפרשו, שכונת הספרי שנוכל לטעות שיש הבדל בין הנאה להפרה, וגלתה התורה בבעל שהנאה
היא הפרה ומשם למדינן לאב וכ&quot;מ מלשון רש&quot;י ז&quot;ל בפי' כאן. והנה בארוס ובבעל כתוב ביום שמעו בין בהקמה בין בהפרה, ובאב לא כ' ביום שמעו רק בהפרה לא בהקמה, ואין
ללמוד הקמה מן הפרה שהפר חלק מכלל שלא מהני הפרה בלב אבל בהקם מהני הקמה בלב, וכן אין ללמוד מק&quot;ו אב מבעל שהבעל מפר בבגר, וע&quot;כ כתבה תורה בין איש לאשתו בין
אב לבתו להקיש שניהם זל&quot;ז, כנ&quot;ל:

{{צ|יז }}וה' יסלח לה, אם לא ידעה שהפר לה ועברה על הנדר במזיד, כ&quot;ה בנזיר (דף כ&quot;ג) וקדושין (דף פא), ולשון ביטל בלבו לא דוקא דלא מהני בטול בלב, רק ר&quot;ל שהיא לא הבינה דקיי&quot;ל
שמפר אף בלשון שאינה מכרת, ולדעת הרמב&quot;ם הנ&quot;ל (סי' הקודם) רק הפרה לא מהני בלב אבל בטול מועיל בלב:

{{צ|יח }}כי הניא אביה אותה, דוקא שידענו בברור שהניא לא אם אומרת כן עפ&quot;י אומדנא מפני שרגיל בכך, ומה שחזר שם אביה שלא לצורך דייק ר' יאשיה שאין הפרה ע&quot;י שליח, וכן
דייק במכלתא משפטים ממ&quot;ש ורצע אדוניו את אזנו ולא ע&quot;י שלוחו, ור' יונתן ס&quot;ל שאחר ששלוחו כמותו נקרא אביה לענין זה כי בא מכחו, ותפס בשאמר לשליח שיתיר נדרים
דלהבא כי אזלי בשטת ר' אליעזר שמפר נדרים דלהבא, ולדידן יצויר האי דינא אם מנה שליח להפר נדרים שכבר נדרה, עי' בנזיר (דף י&quot;ב), ועי' לקמן:

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|יט }}{{צ|ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה}}, שטחות הלשון ידמה שהוא מאמר שוה עם מה שיאמר ואם בית אישה נדרה, שבשניהם יאמר שאישה יקים ויפר את נדרה, אמנם
חז&quot;ל קבלו שפה מדבר בארוסה ואח&quot;כ מדבר בנשואה ושיש הבדל בדינם שנדרי הארוסה יקיים ויפר הבעל בשותפות האב, ונדרי הנשואה יקיים ויפר הבעל לבדו, ולברר הכרחית
הקבלה באו ר' יאשיה ור' יונתן, ר' יאשיה מכריח זה כי אם נאמר שהכל מדבר בנשואה א&quot;כ בא כלל מאמר זה למותר שכבר באר דין הנשואה בפרטות במ&quot;ש ואם בית אישה נדרה,
ור' יונתן הכריח זה ממה שראינו שכונת החלוקה הזאת הוא רק לחלק בין בית אביה ובית אישה, שחלוקה אחת היא כי תדור נדר בבית אביה וחלוקה המגבלת לה הוא ואם בית
אישה נדרה, א&quot;כ עד פסוק י&quot;א מדבר מנדרים שנדרה בבית אביה כי גם ארוסה היא עדיין ברשות אביה, ומן פסוק י&quot;א מתחיל חלוקה המגבלת לה ואם בית אישה נדרה שהיא
הנשואה, וא&quot;כ מבואר שכ&quot;ז שהיא ברשות אביה בין פנויה בין ארוסה יש לאביה זכות בהפרת נדריה, רק ההבדל שאם היא פנויה אביה לבדו יקם ויפר נדריה ואם היו תהיה לאיש
היינו שנתארסה שהיא ג&quot;כ בבית אביה וברשותו, ונדריה עליה היינו הנדרים שנדרה קודם שנתארסה ואביה לא הקים ולא הפר אותם, אז צריך האב לשתף עמו את הארוס, ובאופן
זה, אם שמע אישה והחריש לה אז וקמו נדריה הגם שיפר אותם אביה עתה, כי לא יוכל להפר בלא שותפות הארוס, אבל אם ביום שמוע אישה יניא אותה, אז והפר את נדרה ר&quot;ל
אז יוכל האב [כי הכל מדבר מרשות האב] להפר את נדרה כיון שהסכים עמו הארוס, לכן כפל יניא והפר כי פי' והפר האב, לכן לא אמר בכאן ואם יניא וכו' נדרה לא יקום כמ&quot;ש באב
ובבעל, כי זה רצוף במ&quot;ש והפר פי' שהאב יפר וכבר אמר אצל האב לא יקום, וז&quot;ש בספרי ר' יונתן אומר וכו' לא בא הכתוב לחלק אלא רשותו, ר&quot;ל שהחלוקה הוא רק בין כי תדור נדר בבית אביה ובין ואם בית אישה נדרה, אבל החלוקה ואם היו תהיה לאיש שייכה לחלוקה הראשונה, ועדיין יש לאביה זכות בהפרת נדריה, ודעת הרמב&quot;ם (פי&quot;ב מנדרים ה&quot;ז)
שצריך שישמעו שניהם ביום אחד ופי' הט&quot;ז משום דכתיב ושמע אישה ביום שמעו והאי ביום שמעו אין לו פי', והיה צ&quot;ל והחריש לה ביום שמעו, ולא שישמע ביום שמעו, וע&quot;כ
פירושו שישמע אישה ביום שמעו של האב, ולהחולקים על הרמב&quot;ם בזה יפרשו שאמר זה לרבותא שאף שישמע ביום שמעו של האב שיכול האב להפר בכ&quot;ז כשהחריש לה הארוס
וקמו כל נדריה ואין מועיל הפרת האב, רק אם ביום שמוע אישה יניא אותה אז והפר האב והפרתו מועיל:

{{צ|כ }}ונדריה עליה. ר&quot;ל שיש עליה נדרים שנדרה כבר קודם האירוסין ואביה לא קיים ולא הפר אותם. שאא&quot;ל אף נדרים שקיים האב או הפר יש כח בארוס לשנותם, כמו שי&quot;ל כח יותר
מן האב שמפר בבגר (עי' פירושו בנדרים דף ע' ע&quot;ב) דעז&quot;א בין איש לאשתו בין אב לבתו להקישם זל&quot;ז:

{{צ|כא }}או מבטא שפתיה, פעל בטא מציין הדבור הקשה שתפליט הנפש בעת התרגשותה להרע או להיטיב שבעת ההיא נודרת ונשבעת לאסור אסר על נפשה. ובטוי שפתים מציין
השבועה ביחוד כמ&quot;ש בהתו&quot;ה ויקרא (סי' שי) ופה מציין בכל הפרשה נדר ושבועה וציין השבועה במלות לאסר אסר שהוא איסור גברא (כנ&quot;ל סי' ד') וכן אמר בפסוק י&quot;א או אסרה
אסר על נפשה בשבועה, ומ&quot;ש (ח) ושמע אישה להוציא החרש התבאר (בסי' י&quot;ג), ומ&quot;ש והחריש לה וכו' התבאר (בסי' י&quot;ד) ומ&quot;ש וקמו כל נדריה שאם נדרה וקיים התבאר בסי' ט&quot;ו.
ומ&quot;ש (ט) ואם ביום שמוע אישה יניא אותה לימד בבעל וכו' התבאר בסי' ט&quot;ז:

{{צ|כב }}והפר את נדרה אשר עליה, חכמים דייקו רק נדרים שעליה לא נדרים שעתידה לידור. ור&quot;א מפרש שאמר אשר עליה להוראה שמפר בקודמים שממ&quot;ש ונדריה עליה הייתי אומר
שזה רק לענין קיום אבל לא יפר בקודמים, וחכמים השיבו דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו מבואר שכל שמקים מפר וכל שאינו מקים אינו מפר וכ&quot;ז מובא בנדרים (דף ע&quot;ה), ומ&quot;ש
וה' יסלח לה התבאר בסי' י&quot;ז:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|כג }}{{צ|ונדר אלמנה וגרושה}}. היינו אלמנה מן הנשואין שכבר יצאת מרשות אביה כמו בוגרת, אבל אלמנה מן האירוסין לא יצאת מרשות אביה שהיה מפר עם הארוס וכשמת
הארוס נתרוקן רשות (לבעל) [צ&quot;ל לאב], וזה מוכרח דאם מדבר באלמנה מן האירוסין איך אמר כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה הלא יכול למסרה לקדושין ויפר הנדר עם הארוס
ביחד ולא יקום הנדר כמ&quot;ש ואם היו תהיה שפי' בנדרים (דף ע') מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה מבואר שמדבר גם מהויה שניה שיפר הארוס עם האב ביחד נדרים
הקודמים ואיך אמר יקום עליה וע&quot;כ שמדבר באלמנה מן הנשואין שיצאה מרשות האב לגמרי, ונדריה יקימו בכל אופן שאם תתארס אין הארוס מפר כשאין אב עמו, ואם תנשא אין
הבעל מפר בקודמים:

{{צ|כד }}ונדר אלמנה וגרושה, כבר בארנו שמדבר באלמנה מן הנשואין אך יפלא שא&quot;כ אין מקומו פה שעד עתה דבר באירוסין והיה לו לכתוב זה בסוף הפרשה שמדבר מן הנשואה, ופי'
שהקדים זה מה שיאמר ואם בית אישה נדרה להשמיענו שגם האלמנה וגרושה אם ניסת ונדרה בית אישה יוכל להפר נדריה, אך למה נטעה בזה לומר שמ&quot;ש ואם בית אישה נדרה
דוקא בתולה שנשאת לא אלמנה אמרו שבא ללמד שהאלמנה והגרושה שניסת אפי' נשאת באיסור לאו כגון אלמנה לכ&quot;ג גרושה וחלוצה לכ&quot;ה אחר שהקדושין תופסין וקרינן ביה
בית אישה יוכל להפר נדריה [והגר&quot;א גורס ת&quot;ל ואם בית אישה נדרה אין לי אלא לישראל אלמנה לכ&quot;ג וכו' מנין ת&quot;ל ואם בית אישה מ&quot;מ], ומן הספרי הלז לקח הרמב&quot;ם דין זה
שכתב (בפי&quot;א מה' נדרים ה&quot;ח) היתה מחייבי לאוין הרי אלו מופרים:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|כה }}{{צ|ואם בית אישה נדרה}}, מדבר בנשואה שהיא שוכנת בבית אישה משא&quot;כ מ&quot;ש תחלה ואם היו תהיה לאיש מציין רק ההויה והאירוסין לא הנשואים שהיא בבית אישה וזה
כמ&quot;ש למעלה (סי' י&quot;ט) לדעת ר' יאשיה. ומ&quot;ש רע&quot;א וכו' מחק הגר&quot;א שמקומו למעלה, ומ&quot;ש (יב) ושמע אישה להוציא את החרש התבאר למעלה (סימן י&quot;ג):&lt;קטע סוף=יא/&gt;

{{צ|כו }}והחריש לה, כבר התבאר בנדרים (דף ע&quot;ט) 
שיש ג' מיני חרישות, שותק סתם, ושותק ע&quot;מ למיקט, ושותק ע&quot;מ לקיים, ונגדם נאמר גבי הבעל ג' פעמים לשון חרישה, שמ&quot;ש
והחריש לה לא הניא אותה היינו שהחריש ע&quot;מ לקיים שגילה בחרישה שלא הניא אותה רק רוצה בקיום הנדר, לכן לא אמר פה והחריש ביום שמעו, כי אם מחריש ע&quot;מ לקיים
מקוים תיכף דקיים בלבו קיים. ומ&quot;ש ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום מדבר בשותק ע&quot;מ למיקט, שנגד מ&quot;ש כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש (אסר) [אמר] שאם יחריש
לה כדי לענות נפשה ולמקט, וזה מיום אל יום ולאפוקי ממ&quot;ש ר' חנינא (דף ע&quot;ח ע&quot;ב) שהשותק ע&quot;מ למקט מפר אפי' מכאן ועד יו&quot;ד ימים, ומ&quot;ש הקים אותם כי החריש מוסיף
שמקים אפי' אם החריש סתם, ובגמ' כשהוא אומר כי החריש לה בשותק ע&quot;מ לקיים צ&quot;ל והחריש לה. ומ&quot;ש וקמו כל נדריה שאם נדרה וכו' התבאר למעלה (סי' ט&quot;ו) שזה למד מכפל
וקמו יקום. ומ&quot;ש אישה הפרם פסקא זו מובא ונתפרש למעלה (סי' י&quot;ח):

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|כז }}{{צ|כל נדר וגו' לענות נפש}}, באר שהבעל מפר רק נדרי ענוי נפש שבזה הוא נוגע בדבר שבצרתה לו צר. וכן מפר נדרים שבינו לבינה שהיא משועבדת לו, ולמד לה מלשון בין
איש לאשתו ר&quot;ל דברים הנוגעים ביניהם. ומ&quot;ש ומה זה נדר שאינו מתחלל פי' בהגהת הספרי שר' יאשיה ור' יונתן פליגי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן דתנן ואלו דברים שהוא מפר דברים
שיש בהם ענוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אמר ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש, דת&quot;ק סבר דבין ענוי מרובה בין ענוי מועט יכול להפר, ור' יוסי סבר שרק ענוי מרובה יכול להפר
לא ענוי מועט וכדקתני התם אמרה קונם פירות העולם עלי ה&quot;ז יכול להפר, פירות מדינה זו עלי יביא ממדינה אחרת, ור' יאשיה אית ליה סברא דרבנן ופי' דבריו מה זה נדר שאינו
מתחלל ע&quot;י אחרים ר&quot;ל אם אמר יאסרו פירות העולם עלי שיכול הבעל להפר כי האחרים שנדרה מהם אין יכולים לתת לה מפירותיהם ולחלל נדרה, כך כל נדר שאין לה היתר בו
ע&quot;י אחרים שנדרה מהם, כגון באמרה פירות מדינה זו עלי שאין לה היתר מאותם האחרים שנדרה מהם, ואף שהוא ענוי מועט יכול להפר, ור' יונתן ס&quot;ל כר' יוסי ומחלק בין אמרה
פירות כל העולם עלי בין אמרה פירות מדינה זו עלי, שדוקא באמרה פירות כל העולם עלי שהוא נדר שאינו מתחלל ע&quot;י אחרים כלל אלא בו, ר&quot;ל בבעל שיפר, אבל אם אמרה פירות
מדינה זו עלי הרי יש לה היתר בלא הפרה שיביא לה פירות ממק&quot;א, וכן באמרה קונם פירות חנוני זה, בזה אין הבעל יכול להפר, ועוד למד בספרי שגם האב אין מפר אלא נדרים
שיש בהם ענוי ונדרים שבינו לבינה. והנה למסקנא שלמד מקרא בין איש לאשתו בין אב לבתו, לא צריך היקש רק לענין נדרי ענוי נפש, אבל על דברים שבינו לבינה א&quot;צ היקש כמו
שמפרשינן בין איש לאשתו היינו בינו לבינה כן כתוב בין אב לבתו, ולכן תראה שבסוף דברי הספרי אמר מקיש את האב לבעל על נדרי ענוי נפש ולא אמר זה על בינו לבינה, והגר&quot;א הגיה דברים שבינו לבינה וא&quot;צ כי זה ידעינן בלא היקש:

{{צ|כח }}אישה יקימנו ואישה יפרנו, דעת ר' ישמעאל שהקיום די אם קיים המקצת ובהפרה צריך שיפר כולו, כי הקיום וההפרה הוא על נדר לענות נפש, וא&quot;כ אם נדרה מתאנים וענבים
וקיים בתאנים כבר קיים הענוי נפש, שהלא תענה נפשה מתאנים וקרינן ביה אישה יקימנו, אבל אם הפר רק מתאנים לא הפר הענוי נפש דהא תתענה מענבים ואין זה הפרה, וז&quot;ש
מ&quot;ש בגמ' (דף פ&quot;ז ע&quot;ב) יקימנו ממנו, ר&quot;ל שבלשון הקמה רצוף גם אם הקים מקצתו ולא בלשון הפרה שאם הפר מקצתו לא הפר ענוי נפשה, ור&quot;ע בא ע&quot;ז מדין היקש מה הקמה
ממנו אף הפרה ממנו, וממ&quot;ש ככל היוצא מפיו יעשה למדינן שנדר שהותר מקצתו הותר כולו, וע&quot;כ אם החכם התיר מקצתו הותר כולו, אבל אם אמרה תאנים שאני טועם ענבים
שאני טועם כל אחד נדר מיוחד וסתם ספרי ר&quot;ש שאמר (שבועות דף לח) עד שיאמר שבועה לכל א' וא':&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|כט }}{{צ|ואם החרש יחריש לה אישה}}, זו חרישה למקט (כנ&quot;ל סי' כ&quot;ו): מיום אל יום. פירושו מעת לעת אבל פה באר בכל הפרשה שתלוי ביום שמעו, שהוא רק באותו יום,
וע&quot;כ שמ&quot;ש מיום אל יום ר&quot;ל שלפעמים הוא מעת לעת אם שמע בתחלת הלילה שאז זמנו עד תחלת לילה הבאה וקמ&quot;ל שלא נאמר יום ממעט לילה, ורשב&quot;י סובר שמיום אל יום
הוא דוקא, ומ&quot;ש ביום שמעו היינו תוך מע&quot;ל שמע&quot;ל נקרא יום אחד לפעמים, ובא לפרש שלא נאמר מיום אל יום היינו מחד בשבתא לחד בשבתא, ר&quot;ל אל יום שכמוהו כן פירש
בנדרים (דף עו):&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ל }}{{צ|ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו}}, פי' אחרי קבלתו את הדברים, ר&quot;{{צ|ל }}אחרי שקיים את הנדר, כי מצאנו לשון שמיעה ע{{צ|ל }}קיום דברי חברו, וישמע אברם לקו{{צ|ל }}שרי, ואז
נכנס תחתיו לשאת עונה אחרי שגרם לה תקלה:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|לא }}{{צ|בין איש לאשתו בין אב לבתו}}. כבר בארתי באילת השחר (כלל ק&quot;ס) ששני דברים שחבר הכתוב במאמר א' י&quot;ל דמוי זה לזה, והבלתי דומה {{צ|לא }}יחבר הכתוב כאחד, וזה
א' מיסודות ההיקש, ולפי&quot;ז האב והבעל יש להם דמוי זל&quot;ז ומקיש האב לבעל שהנאה זו הפרה, ושגם בהקמה הוא ביום שמעו (כמ&quot;ש בסי' ט&quot;ז) ושאינו מפר רק נדרי ענוי נפש (כמ&quot;ש
בסי' כ&quot;ז) ואת הבעל לאב שאינו מפר אלא נדרים שלא הוקמו ולא הופרו (כמ&quot;ש בסי' כ') ומ&quot;ש בנעוריה בית אביה ממעט נתאלמנה או נתגרשה מן הנשואין שאין כל נעוריה בבית
אביה (כנ&quot;ל י&quot;ב), וגם ללמד שבנשואה אין הבדל בין נערה לבוגרת (כמ&quot;ש בסי' כ&quot;ז), ור' ישמעאל למד (בסי' כ&quot;ה) שמ&quot;ש ואם היו תהיה לאיש מדבר בנשואה ואם בית אשה נדרה
מדבר בארוסה כדעת ר' יאשיה (בסי' י&quot;ט) ולדידי' לא נמצא מקרא מפורש שנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ולמד מפה שמפ' שפה מדבר בנערה שהיא עדיין בבית אביה
ר&quot;ל ברשותו, ובה ימצאו שניהם בין איש לאשתו ובין אב לבתו כי שניהם זכאים בהפרת נדריה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;</text>
      <sha1>6ikave5lctqt183xjc3bl2g5x9ig45h</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על במדבר לה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357055</id>
    <revision>
      <id>1416996</id>
      <parentid>1399928</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:36:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25450" xml:space="preserve">(ה) {{צ|ומדותם}}, כבר פי' חז&quot;ל שהיו שני מגרשים, שמגרש בכלל נקרא מקום הפנוי סביב העיר, והיה מגרש של אלף אמה סביב העיר לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם היינו כל צרכיהם
לצורך חיותם כמו לכביסה וכדומה כמ&quot;ש בנדרים (דף פא) ולא לבית הקברות כמ&quot;ש במכות (דף יב), ומגרש השני היה סביב המגרש הראשון, שעז&quot;א ומדותם וגו' אלפים באמה,
ולפרש&quot;י סך הכל אלפים, ולפי' הרמב&quot;ם (פי&quot;ג מה' שמטה ויובל) המגרש השני היה אלפים חוץ ממגרש הראשון, וממ&quot;ש בפ' בהר ושדה מגרש עריהם לא ימכר מבואר שהמגרש
הראשון נקרא ביחוד בשם שדה שהיה מיוחד לשדות וכרמים כמ&quot;ש בסוטה (דף כח), וממ&quot;ש שלא ימכר היינו שלא ישונה כמ&quot;ש בפ' בהר (סי' פט) מבואר שבין השדה בין המגרש בין
העיר לא ישונה כמ&quot;ש בערכין (דף לג ע&quot;ב) אין עושין שדה מגרש מגרש שדה עיר מגרש וכו', ואמרו שם בב&quot;ב (דף כד ע&quot;ב) דהנ&quot;מ בזרעים אבל באילנות עבדינן מגרש שדה. והוא
עפמ&quot;ש בהתו&quot;ה קדושים (סי' י&quot;ג) ששם שדה בדיוק בא רק על שדה זרע רק בצד ההרחבה יכלול לפעמים גם מקום אילנות, וע&quot;כ במ&quot;ש ושדה מגרש לא ימכר אמרינן שבא בדיוק
ואינו כולל אילנות:

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ואת הערים אשר תתנו}}, באר עוד שגם שש ערי מקלט היו ערי הלוים והם היו עיקר ועליהם הוסיפו ארבעים ושתים עיר שהיו קולטות ג&quot;כ כמו ערי המקלט:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|מאת הרב תרבו}}, זה התבאר בפרטות בפי' יהושע (סי' כ&quot;א):&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט - י) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|א }}{{צ|דבר אל בני ישראל וגו'}}, והל{{צ|א }}צוה על זה בפ' שופטים, ולמה צוהו ביחוד פה, וא&quot;ל שצוהו פה מפני שחלה עליהם המצוה תכף כשעברו את הירדן שהל{{צ|א }}שם מבואר כי
יכרית ה' את הגוים וירשתם וישבת בעריהם, הרי שלא נתחייבו עד אחר ירושה וישיבה, רק הטעם הוא כמו שכתבנו למעלה בשם הרי&quot;א שמשה היה חפץ מאד לקיים מצוה זו וכמו
שהקדים א&quot;ע להפריש שלש ערים בעבר הירדן הגם שלא קלטו עד שהופרשו השלשה השניים שבא&quot;י ומלא הקב&quot;ה רצונו במה שהוא צוה זאת ביחוד ליהושע והיה כאלו הפרישן
בעצמו, וז&quot;ש אין לי אלא שהפריש בעבר הירדן מנין שצוה וכו' ר&quot;ל והיה זה ג&quot;כ כאלו הפריש בעצמו:&lt;קטע סוף=ט/&gt;
{{צ|ב }}כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, משמע שהירדן בעצמו שייך לגבול המזרחי, ורשב&quot;י דייק ממ&quot;ש ירדן ירחו משמע שהירדן שייך לירחו ועי' בגיטין (דף ח') 
אמר רנב&quot;י בנהרות
דא&quot;י כ&quot;ע לא פליגי דכא&quot;י דמי, וצ&quot;ע:

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ג }}{{צ|והקריתם לכם ערים}}, הראב&quot;ע מפרש שהוא פעל משם קריה ומשמע שצריך שיהיו ערים בצורות שזה המבדיל בין עיר ובין קריה, אך לפ&quot;ז לא יצדק הלשון מ&quot;ש ערי
מקלט, שכלל הוא ששם הנאמר בסמיכות לציין מהות השם יציינהו במה שהוא עיקר ענינו, וערים שי&quot;ל חומה יכונו תמיד בשם ערי מבצר ערים בצורות, כי זה עיקר תוכן בנינם
שנעשו להשגב בו מפני אויב, והגם שהם קולטות ג&quot;כ לא יקראו בשם ערי מקלט רק בשם ערי מבצר, ומזה מבואר שמ&quot;ש והקריתם לכם ערים אין הפי' שימצא שם קירוי וחומה
בפועל, רק שיהיו מזומנים לכך דהיינו שלא יהיו ערים קטנות וכפרים שאין ראוים לקירוי וחומה, רק והקריתם לכם ערים שיהיו ערים המזומנים לקירוי וחומה, עז&quot;א אין הקריה
אלא הזמנה, ר&quot;ל שיהיו מזומנים להיות קריה בצורה אם ירצו, ובכ&quot;ז צריך שלא יבנו חומותיהם רק יהיו מזומנים לבנין חומה, וכמ&quot;ש במכות (דף יו&quot;ד):

{{צ|ד }}ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה, הנה מ&quot;ש מכה נפש בשגגה מוציא המזיד, אף במקום שאין ב&quot;{{צ|ד }}ממיתין אותו כגון שלא היו שם עדים והתראה אינו גולה אמנם מ&quot;ש רוצח הוא
מיותר, ופי' שממעט מכה אביו ואמו, ומפרש במכות (דף ח' ע&quot;ב) שלר&quot;ש דס&quot;ל חנק חמור מסייף ממעט הורג אביו ואמו, ר&quot;ל רק רוצח מכה נפש היינו מי שדינו כרוצח בסייף לא מי
שדינו בחנק, ולרבנן דסייף חמור והורג אביו ואמו דינו בסייף וגולה, ממעט בעשה חבורה באביו ואמו ר&quot;ל רק מכה נפש שהוא רוצח, לא מכה שאינו רוצח:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ה }}ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העד{{צ|ה }}למשפט, ר&quot;ל אף ביד גואל הדם שיכול להרגו גם בשוגג כשמצאו חוץ לעיר מקלטו וכן בשוגג קרוב לזדון (כמ&quot;ש הרמב&quot;ם פ&quot;ו
מה' רוצח ה&quot;ד), אינו יכול להרגו קודם שעמד לפני הב&quot;ד:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ו }}והערים אשר תתנ{{צ|ו }}שש ערי מקלט, ולבל נטעה שיפריש{{צ|ו }}בעבר הירדן שש ערים, מפרש ששלשה יהי{{צ|ו }}בעבר הירדן ושלש בארץ כנען, והטעם שלקח{{צ|ו }}משני שבטים
ומחצה שבעבר הירדן בשוה עם ט' שבטים משום שרוב שופכי דמים בארץ גלעד, והרבה שופכי דמים בלא עדים והתראה שנתחייבו מיתה וה' מזמין שם שיהרגו בשוגג ע&quot;י איש
שנתחייב גלות כמ&quot;ש על והאלהים אנה לידו, כי יש שנתחייבו גלות מחמת עבירות אחרות שמ&quot;ש על והאלהים אנה לידו שאחד הרג שוגג ואחד מזיד זה לדוגמא כי יש מחויבי גלות
לשמים על כמה אופנים וכ&quot;ז מובא במכות (דף ט' יו&quot;ד):

{{צ|ז }}ערי מקלט תהיינה לכם וכו' ערי מקלט תהיינה, מפני שממ&quot;ש תהיינה לכם י&quot;ל רק לאלה שבא&quot;י שמהם מדבר כמ&quot;ש כי אתם עוברים את הירדן, לכן אמר שנית תהיינה בסתם אף
לישראל שבח&quot;ל:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

{{צ|ז }}לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם ר&quot;ל לישראל שהרג ישראל ולגר תושב שהרג גר תושב, ועי' במכות (דף ח' ע&quot;ב) 
וברמב&quot;ם (פ&quot;ה מה' רוצח הלכה ג' ד'):

{{צ|ח }}תהיינה שש הערים האלה למקלט, כבר אמר ערי מקלט תהיינה, רק שמלמד שאין אחת מהם קולטת עד שהופרשו כולן וכמ&quot;ש במשנה דמכות (דף ע&quot;ב):
(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ט }}{{צ|ואם בכלי ברזל הכהו}}, זה לא קשה שא&quot;צ לכתוב כלי ברזל שהוא כ&quot;ש מאבן ועץ דאין עונשין מן הדין, אבל מדוע בכלי אבן ובכלי עץ אמר באבן יד אשר ימות בה, ולא
הזכיר כן גבי ברזל, אמרו חז&quot;ל (מובא בסנהדרין דף עו) מפני שהברזל ממית בכ&quot;ש כגון מחט הנוקב, ומ&quot;ש רוצח הוא מות יומת הרוצח מרבה אם השליך עליו גולמים וחתיכות של
ברזל, בל תדייק דוקא כלי ברזל לא גולמים, ודוקא הכהו לא השליך, דהא גם באופן זה הלא רוצח הוא ויומת:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|י }}{{צ|ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו}}, כבר אמר בפ' משפטים וכ{{צ|י }}יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף ולמד פה שמ&quot;ש באבן הוא דוקא אם יש בו כדי
להמית, וכן התבאר ממ&quot;ש (דברים יט) וקם עליו והכהו נפש היינו שהכהו במקום שיש בו כדי להמית ועז&quot;א שם או באגרוף כמ&quot;ש במכלתא משפטים (סי' ע&quot;א), וכבר באר הרמב&quot;ם
(פ&quot;ג מה' רוצח), שאומדין דבר שהכהו בו ומקום ההכאה וכח ההכאה ומשערין המכה עצמה וכח ההורג וכח הנהרג, ועז&quot;א ואם באבן יד שמשערין כח היד, ולמען נדע שגם אם גלגל
עליו אבנים חייב אמר רוצח הוא וכו' כנ&quot;ל בסי' הקודם:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|יא }}{{צ|או בכלי עץ}}, כבר באר במכלתא משפטים (סי' פ') שאמר זה לבל נטעה ממש&quot;ש וכי יכה איש את עין עבדו בשבט שבעץ חייב אף בשבט שאין בו כדי להמית לכן אמר שגם
בכלי עץ צריך דוקא אשר ימות בה, וכן צריך במקום שיש בו כדי להמית, ולבל נאמר דוקא כלי עץ לא קורות שאינם כלים, ודוקא הכהו לא אם השליך עליו, לכן אמר רוצח הוא
שבכל אופן שהוא רוצח מות יומת:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|יב }}{{צ|גואל הדם הוא ימית את הרוצח}}, למה חזר עוד הפעם שם הרוצח שכבר אמר כ&quot;פ, הי&quot;ל גואל הדם הוא ימיתנו ופי' חז&quot;ל שבא לומר שבכל אופן שרצח אותו ויש בו
כדי להמיתו, כי העץ והאבן והברזל כל אחד י&quot;ל ענין מיוחד הברזל בחדודו והאבן בכבדו והעץ בגודל כמותו, ויצויר שהכהו בגוש של מלח או בפלח של דבלה או הפיל עליו סל מלא
עפר או צרורות כמ&quot;ש בספרי זוטא:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|יג }}{{צ|ואם בשנאה יהדפנו}}, מוסיף שגם אם מת ע&quot;י שדחפו ממקומו ויש הבדל בין הדף ובין דחה, שהדוחה יהיה לפעמים ע&quot;י דבורו כמו בחלק שפתיה תדיחנו (משלי ז), ופה חלק
יעשה מדחה (שם בו), אבל הדף הוא בגופו, ומציין שדחפו ממקומו שלא ישוב עוד אל מקום זה, ר&quot;ל שדחפו מן הגג או דחפו לתוך האש או המים עד שלא יוכל לצאת משם, אבל
אם יוכל לצאת משם זה נקרא דוחה לא הודף כמו דחה דחיתני לנפול וה' עזרני, ובזה האופן מדבר בספרי וכן פי' בסנהדרין (דף עז) וברמב&quot;ם (פ&quot;ג מה' רוצח הל' ט' י' י&quot;א):

{{צ|יד }}או השליך עליו בצדיה, מענין מארב כתרגומו, ומ&quot;ש או באיבה הכהו בידו לראות בכל אופן שיכהו בידו, כגון אם חנקו או בעטו, וזה גלוי יותר מן הדוחפו מן הגג ששם אמר
בשנאה ופה אמר באיבה, שהאיבה גלויה יותר מן השנאה:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

{{צ|טו }}גואל הדם ימית את הרוצח בפגעו בו, כבר אמר זה בפסוק י&quot;ט, ומבואר אצלי באילת השחר (פרק טו) 
שדבר הבא כפול בא להוסיף על הראשון שתחלה כוון בשם גואל הדם על
הקרוב שהוא הגואל בעצם ועז&quot;א שם הוא ימיתנו, הוא ולא זולתו, כי בו עיקר המצוה, ושם גואל הדם דפה בא בהרחבה שכל מי שנוקם בו הוא גואל הדם, שכל מי שב&quot;ד ממנים
אותו לפגוע בו הוא גואל הדם וכמ&quot;ש בסנהדרין (דף נה ע&quot;ב):

{{צ|טז }}ואם בפתע בלא איבה הדפו, לאפוקי אם יש לו איבה עליו, וכמ&quot;ש במכות (דף ט' ע&quot;ב), (כן גריס בכת&quot;י מובא בז&quot;א להוציא את השונא), ובלא צדיה פי' בלא מארב וכונה, ובמ&quot;ש
בלא ראות ס&quot;ל לת&quot;ק שהוא ר' מאיר שכבר נכלל במ&quot;ש בבלי דעת, וע&quot;כ שמלמד אף שאינו יכול לראות ולדעת כלל כגון סומא או בלילה, ור&quot;י ס&quot;ל שהם ענינים מפורדים בלי דעת
הוא שלילת הכוונה, ובלי ראות הוא שלילת הראיה, וא&quot;כ מדבר במי שיכול לראות ולא ראה, לא בסומא שא&quot;י לראות, ועז&quot;א איסי שחומרו קולו וקולו חומרו, ובמ&quot;ש תבין דברי
הגמ' במכות (שם):

{{צ|יז }}והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו, חזר זאת שנית [שכבר אמר ואם בפתע בלא איבה דהיינו לא אויב לו, ואמר בלא צדיה דהיינו לא מבקש רעתו] לדייק היטב שכל שהוא אויב לו
הוא חשוד שהיה מזיד, וללמד שהאויב חשוד להרע לאויבו עד נפש, ומזה נלמד שהאויב פסול לדון אחר שלמדה תורה כי לבבו יחרוש און להפילו בפח יקוש, וזכר לדבר שסמך זה
אל ושפטו העדה, שכן גם השופטים לא יהיו אויבים להנדון ולא זל&quot;ז שאל&quot;כ אין דעתם נכונה וכ&quot;ש שהעדים לא יהיו אויבים, וממ&quot;ש שישפטו בין המכה ובין גואל הדם מבואר
שהגואל הדם הוא בעל דינו של המכה ומוכן לעשות נגדו שלא כמשפט וצריך שהסנהדרין יעשו משפטם, מזה מבואר שהקרוב הוא נוגע וחשוד ג&quot;כ לעשות עול וצריכים השופטים
להשגיח ע&quot;ז, ומזה ידעינן שה&quot;ה שהשופטים לא יהיו קרובים וכ&quot;ש העדים, כי הקרובים הם כהבעל דבר עצמו, ובפרט שאמר ושפטו והצילו והקרובים אינם שופטים לחייב
והשונאים אינם מצילים. וזה שסמך מ&quot;ש והוא לא אויב לו אל מ&quot;ש ושפטו העדה ועי' בסנהדרין (דף כ&quot;ט), וממ&quot;ש בסוף פ' אמור משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה. למד שם
שמשפט אחד לדיני ממונות ודיני נפשות, ושהגר שוה במשפטיו לאזרח (וכמש&quot;ש סימן רנ&quot;א):

{{צ|יח }}ושפטו העדה בין המכה וגו' והצילו העדה, כבר בארתי באילת השחר (כלל קל&quot;ח) שאין דרך הלשון לכפול שם הנושא, וא' מדרכי דרושיהם הוא שבמקום שהזכיר את השם שנית
מורה שהוא שם אחר זולת השם הראשון, וע&quot;כ למדו שצריך שימצא בסנהדרין עדה שופטת (ר&quot;ל מחייבת) ועדה אחרת מצלת, ומזה למדו שסנהדרי קטנה כ&quot;ג, כי ממ&quot;ש לא תהיה
אחרי רבים לרעות למדו (במכלתא משפטי סי' קצ&quot;ח ובריש סנהדרין) שהטיה לרעה צריך שיהיו שנים יותר על המזכים בענין שיצא החיוב על ידי שנים כמו שבעדים יוצא החיוב על
ידי שנים ולכן צריך עשרים ושלש כי אין ב&quot;ד שקול וכמ&quot;ש בסנהדרין (דף ב) ופרטי הלמוד הזה בארתי בפי' המכלתא שם עיי&quot;ש, ודורשי רשומות חושבים גם מ&quot;ש והשיבו אותו
העדה:

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|יט }}{{צ|והשיבו אותו העדה}}, מבואר שכבר היה בעיר מקלט ומשם לקחוהו לשפטו, כי כל רוצח צריך לברוח לערי המקלט ואח&quot;כ נידון בב&quot;ד, ויש לפרש שרמז ג' חלוקות הנז' בספרי במ&quot;ש ושפטו העדה למי שנתחייב מיתה, והצילו העדה למי שלא נתחייב, {{צ|והשיבו אותו העדה}} למי שנתחייב גלות, וברייתא זו מובא במכות (דף יו&quot;ד ע&quot;ב):
{{צ|כ }}עד מות הכהן הגדול, שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם והרוצח בא לסלק את השכינה ולקצר ימי החיים אינו כדאי שיהא לפני כ&quot;ג, רש&quot;י בפירושו:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|כא }}{{צ|ואם יצא יצא הרוצח את גבול}}, יש הבדל בין יצא מן ובין יצא את, כשאומר יצא את העיר היינו קרוב לעיר, כמו הם יצאו את העיר לא הרחיקו (בראשית מ&quot;ד) כצאתי
את העיר אפרוש את כפי (שמות ט) וכן יצא את גבול, הוא אפי' פסיעה אחת וכ&quot;ש במדת הטובה שמרובה:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|כב }}{{צ|ורצח גואל הדם}}, למה חזר שנית שם גואל הדם וכבר בארנו (סי' י&quot;ח) שכ&quot;מ שכפל השם שנית מורה שהוא שם אחר זולת השם הראשון, כי שם גואל הדם בדיוק בא על
הקרוב והוא עושה מצוה ולא שייך בו לשון רציחה, ושם גואל הדם הנשנה בה בהרחבה שמי שהורג אותו הוא רוצה לגאול דמו של הנרצח, ונקרא מצד זה בשם גואל הדם (כנ&quot;ל סי'
ט&quot;ו) רק הוא אינו עושה מצוה והוא רשות [ואתיא כריה&quot;ג מכות דף י&quot;א ע&quot;ב] לכן אמר ורצח:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|כג }}{{צ|כי בעיר מקלטו ישב}}. כבר אמר זה רק שמלמד שבכל אופן ישב שם אף שהרג נפש בשגגה גם שם אינו יוצא רק גולה לשכונה אחרת, ותחלה אמר והשיבו אותו אל עיר
מקלטו בא הכנוי מקלטו על שכבר נס לשם וקלטתו עד שעמד בב&quot;ד, ופה אמר מקלטו עיר שקלטתו כבר כמ&quot;ש במכות (דף י&quot;ב) שקלטתו להיות שם תמיד עד מות הכ&quot;ג, ובן לוי גולה
לעיר אחרת כי עיר שיושב בה לא נקראת עיר מקלטו רק עירו, או עיר מגורו, עיר מושבו:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

{{צ|כד }}ישוב אל ארץ אחוזתו, פלוגתא זו הוא גם בספרא בהר על ושבתם איש אל אחוזתו ועל ושב אל משפחתו ומובא במכות (דף י&quot;ג) 
ובפי' התו&quot;ה בהר (סי' כ&quot;ב) בארתי טעם פלוגתתן עיי&quot;ש:

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|כה }}{{צ|לדורותיכם שינהג לדורות}}, ובארתי זה בפ' אמור (סי' ס&quot;ו), ובכל מושבותיכם היינו גם בח&quot;ל, ורש&quot;י פי' שהוא רק בזמן שהיו סמוכים בא&quot;י, ועי' רמב&quot;ן מ&quot;ש ע&quot;ז:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|כו }}{{צ|כל מכה נפש לפי עדים}}. זה א&quot;צ להשמיענו שצריך עדים שכבר אמר זה בכ&quot;מ, ופי' שבא ללמד עוד דבר, כי ביתר מיתות ב&quot;ד צריך שיהרג ע&quot;י העדים ונקטעה יד העדים
פטור כמ&quot;ש בסנהדרין (דף מ&quot;ד), אולם ברוצח גלתה תורה מות יומת שיומת ע&quot;י כל אדם כמ&quot;ש הרמב&quot;ם (פי&quot;ג מה' סנהדרין) ובכ&quot;ז זה דוקא בדיעבד אם אי אפשר להמיתו עפ&quot;י עדים
אבל לכתחלה לפי עדים ירצח את הרוצח ישתתפו העדים במיתתו ובזה השוו ר' יאשיה ור' יונתן, רק שר' יאשיה ס&quot;ל שבא נגד גואל הדם שהגם שכתוב גואל הדם הוא ימיתנו לא
יהרגנו בינו לבין עצמו רק במעמד העדים, ור' יונתן ס&quot;ל שבא נגד הב&quot;ד, נגד מ&quot;ש ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט צריך שהעדים ישתתפו שם במיתתו ועז&quot;א מגיד
שאין הורגו אלא בב&quot;ד ובעדים:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

{{צ|כז }}ועד אחד לא יענה בנפש למות. שהעד לא ילמד חובה אבל מלמד זכות כר' יוסי בר' יהודה בסנהדרין (דף ל&quot;ד) 
וממ&quot;ש לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת למדו שקם הוא
לשבועה, וממ&quot;ש מספר אחד למדו (בסוטה דף ב' ודף ל&quot;א וסנהדרין ל') דסתם עד הוא שנים, ר&quot;ל עדות, עד שיפרוט הכתוב אחד:

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|כח }}{{צ|ולא תקחו כפר לנפש רוצח}}. ר&quot;ל שלא נלמד ממ&quot;ש אם כפר יושת עליו כמו שנותנים כפר למומתין בידי שמים כן למומתים בידי אדם, ועפ&quot;ז משנגמר דינו דינו כמת,
ופי' ר' יאשיה שפטורים על חבלתו, ור' יונתן פי' שפטורים על הריגתו, רק באר שזה רק אם הוא רשע למות שהוא משנגמר דינו לא קודם לכן, ואם חבלו בו או הרגוהו קודם לכן אף
שאח&quot;כ נגמר דינו חייבים, ועמ&quot;ש בפ' משפטים (סי' ק&quot;ט):&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|כט }}{{צ|ולא תקחו כפר לנוס}}, פרש&quot;י למי שנס אל עיר מקלט שהרג בשוגג אינו נפטר מגלות בממון, לפי זה היה גרסתו כפי שהגיה הגר&quot;א ומה שנתקשה רש&quot;י במ&quot;ש לשוב
לשבת תקן הרמב&quot;ן שלא היה מן הצורך לאמר שלא יקחו ממנו שוחד שלא ינוס שם כלל, כי כל הורג נפש יפחד מן גואל הדם ובודאי ינוס לעיר מקלט, אך יתן כפר שינוס אל עיר
מקלט לפי שעה עד תשוב חמת גואל הדם ואח&quot;כ ישוב לשבת בארץ, וכן מבואר בכתובות (דף ל&quot;ז ע&quot;ב):&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ל }}{{צ|ולא תחניפו את הארץ}}, החנף הוא מי שאין תוכו כברו, נגלהו כצדיק והוא רשע באמת, והונח ע{{צ|ל }}הארץ, כשאין תוכה כברה. נראית ארץ טובה ופירותיה זרים ורעים, וזה
בא ע&quot;י חנופה מדה כנגד מדה ועז&quot;א והארץ חנפה תחת יושביה (ישעיה כ&quot;ד), וגם בא לעונש על ש&quot;ד כמ&quot;ש ותחנף הארץ בדמים, וז&quot;ש אל תגרמו אל הארץ שתהיה מחנפת לכם,
ולפ&quot;ז הוא שלילה וגם ר&quot;ל שע&quot;י שתהיו חנפים תחניפו את הארץ, וא&quot;כ הוא אזהרה על החנופה, ור' יאשיה דריש שרש חנף חן אף חנה אף, ובארתי דבר זה בארך בפי' התו&quot;ה ויקרא&lt;קטע סוף=לג/&gt;
(סי' קנ&quot;ב) 
&lt;קטע התחלה=ס/&gt;עיי&quot;ש:

{{צ|לא }}ולארץ {{צ|לא }}יכופר, ר&quot;ל הגם שיש כפרה ע&quot;י עגלה ערופה, זה מכפר על העם כ&quot;ז ש{{צ|לא }}נמצא ההורג אבל אינו מכפר על הארץ רק בדם שופכו, כן פי' חז&quot;ל (כתובות דף ל&quot;ז סוטה דף
מ&quot;ב):&lt;קטע סוף=ס/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|לב }}{{צ|ולא תטמא את הארץ}}, הם ג' טעמים: [א] שתטמא את הארץ, [ב] מצד שאתם יושבים בה, וע&quot;י ש&quot;ד תגלו ממנו ויחרב המקדש, [ג] מצד שאני שוכן בתוכה, וע&quot;י ש&quot;ד שכינה מסתלקת מן הארץ, וע&quot;ז מביא המעשה של שני כהנים איך היה ש&quot;ד דבר קל בעיניהם שטומאת הסכין היה קשה בעיניהם יותר מש&quot;ד, ועי&quot;כ חרב מקדש ראשון ע&quot;י חטאת
מנשה, ומקדש שני ג&quot;כ, ובכ&quot;ז אומר כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל שאף שתסתלק שכינה מן הארץ לא תסתלק מן בני ישראל שה' ישכון ביניהם תמיד, וע&quot;ז מביא מ&quot;ש השוכן
אתם בתוך טומאותם, וע&quot;ז אמר ר' נתן שחביבים ישראל יותר מן הארץ כי מן הארץ תסתלק השכינה לפעמים לא כן מב&quot;י, ומוסיף עוד שלא לבד שלא תסתלק השכינה מישראל
בעודם בארץ שאף כשגלו אעפ&quot;י שהיו בארץ העמים שבלתי ראוי להשראת השכינה בכ&quot;ז היתה שכינה עמהם ועתיד לחזור עמהם מן הגליות, עד שיאמר לעבדיו משרתיו עושי רצונו
שאם יבקשוהו ידעו שהוא אצל בניו להשגיח עליהם בהשגחתו המיוחדת ועז&quot;א כי ה' שוכן בתוך בני ישראל&lt;קטע סוף=לד/&gt;</text>
      <sha1>ba5rgy4jsmbrwpklth3s3wu7bzixri1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברים ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359465</id>
    <revision>
      <id>1417056</id>
      <parentid>1399946</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18749" xml:space="preserve">(א) {{צ|ונפן}}, עד אחר שכלו הי&quot;ט שנה שהונח להם לשבת במק&quot;א אז {{צ|ונפן}} ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר ה' אלי שאמר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף, ומאז ונסב את הר שעיר ימים רבים שהוא י&quot;ט שנה הנותרות:

(ב - ג) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויאמר ה' אלי}}, זה היה קרוב לסוף הארבעים שנה שצוה שיפנו צפונה ליכנס לא&quot;י:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד - כג)

לאיזה ענין ספר כאן ענינים אלה שאינם דברי תוכחה וכבר נזכר בתורה ודברים רבים מהנ&quot;ל בתורה לא זכר ודברים רבים זכר ולא מהצורך לדעת אותם כמו מ&quot;ש האמים לפנים ישבו בה ובשעיר ישבו החורים, והעוים היושבים בחצרים:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

{{צ|ואת העם צו לאמר}}, הנה באשר הודיע בפ' חוקת ששלח מלאכים אל מלך אדום שיניח אותם לעבור בארצם ולא נתן אותם עבור בגבולו ויט ישראל מעליו, וכן שלחו למלך מואב ולא אבה כמ&quot;ש (שופטים יא) 
וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה, ויפלא בעיני הדורות הבאים מדוע לא נכנסו ביד חזקה, זאת שנית הלא בתחלת הארבעים שנה אמר ובואו הר האמורי ואל כל שכניו שפי' בספרי שהם ארץ אדום ועמון ומואב, שרצה שיכבשו אז את הארצות האלה ואיך נשתנה הדבר עד שלא לבד שלא כבשו ארצות האלה לא נתנום אף לעבור דרך ארצם, לכן הודיע שעתה ע&quot;י חטאם לא רצה ה' לתת להם ג' ארצות אלה שהם קיני וקנזי וקדמוני שלא ינתן להם עד ימות המשיח ולעת עתה נתנם לבני עשו שהיו מזרע אברהם ולבני לוט שהיו ממשפחתו שהם ישבו בם עד יזכו ישראל ויירשום מידם כמ&quot;ש אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם. והענין כי אף שהובטח לא&quot;א עשרה עממין, לא החליט שיתן לישראל את כלם תיכף, שתחלה היה די להם בארץ ז' עממין כי לא היו עם רב, וכמ&quot;ש בסוף משפטים שיגרשם מעט מעט פן תהיה הארץ שממה וכמש&quot;ש עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים, אולם קודם שלוח מרגלים שא&quot;ל ובואו הר האמורי ואל כל שכניו שהם ארץ אדום ועמון ומואב היה ברצון ה' להפרותם בדרך נס עד שיצטרכו לכל הארצות האל וכמ&quot;ש משה ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וכמש&quot;פ שם שאמר כן בדרך החלטה ממה שראה שרוצה לתת להם ג' ארצות אלה, אולם אחר חטא המרגלים לא היו ראוים לנסים אלה לא יכול לתת להם ג' ארצות אלה שיהיו שממה ורבה עליהם חית השדה והניחום ביד אדום ועמון ומואב שהיו מזרע אברהם וממשפחתו לקיים מה שהבטיח לאברהם, וע&quot;כ הזהיר אותם עתה ואמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו והגם שייראו מכם ובנקל תוכלו לכבוש אותם בכ&quot;ז ונשמרתם מאד:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|שאל תתגרו בם}}, כי בזה&quot;ז לא אתן לכם מארצם באשר עתה נתתי ירושה לעשו שיורש אותה ממתנת אברהם:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|אכל}}, ובאשר צוה שלא יתגרו בם שום גרוי אף לשלול שלל וכדומה הוסיף שגם אם תרצו {{צ|אכל}} ואף מים שהם בזול יהיה במחיר כסף, ובזה באר מה ששלחו למלך אדום ואם מימיך נשתה ונתתי מכרם שלא היה מפני יראתם ממנו רק מפני שהוזהרו ע&quot;ז מאת ה':&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|כי ה' אלהיך,}}, ר&quot;ל ואל ירע לבבך כי תורש עי&quot;כ, כי ברכת ה' אתך גם בהיותך במדבר שמם לא חסרת דבר וכ&quot;ש עתה שקרבת אל ערי מושב ברכת ה' היא תעשיר:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ונעבור}}, ר&quot;ל וע&quot;י אזהרה זו עברנו מאת אחינו בני עשו, ולא ספר כאן ששלחו מלאכים אל מלך אדום שזה כבר כתב בספר התורה ונודע משם, כי לא בא במשנה תורה רק להגיד דברים שלא נתבארו שם, והודיעם שע&quot;י צווי ה' שלא לתגר בם עברו ונטו מגבולו, ולא נכנסו בחזקה דרך ארצו רק ונפן ונעבר דרך מדבר מואב, והנה היה בדעתם לעבור דרך ארץ מואב בחזקה:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויאמר ה}}{{צ|' }}{{צ|אלי}}, וגם מזה הזהיר ה' ואמר אל תצר את מואב היינו שיצורו לכבוש מבצריו, ואל תתגר בם מלחמה גם בשדה במערכה, וחז&quot;ל דייקו מזה שעל מואב לא הוזהרו רק מלתגר מלחמה לא מלתגר לשלול ולבוז בז מאתם, כי לא אתן לך מארצו ירושה ולא אמר פה עד מדרך כף רגל כי כבר לקחו מארצו מה שטהרו בסיחון וכן לקחו איזה ערים שבגבול מואב כמ&quot;ש בפ' חוקת בפסוק את והב בסופה, ואמר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה, פי' שהוא להם ירושה מאברהם, ותפס ער שהיתה מטרפולין של מואב ובני עמון שהגם שאמר כי אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב, בכ&quot;ז לא לקחה סיחון מידם וחזרה לידם כמ&quot;ש הראב&quot;ע:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|האמים}}, אחר שספר שאמר להם ה' שארץ אדום וארץ מואב הם להם ירושה מאברהם אבינו, בא לספר איך שבעת שרצה ה' להבטיח לאברהם נחלת עשרה עממין הכין תכף האמצעים שיגיעו לידי יורשי אברהם בעתיד, כי ארץ ז' עממין היתה בעת ההיא ביד בני שם והכין ה' שהכנעני הלך בעת ההיא וכבשה מיד בני שם שעי&quot;כ יוכלו ישראל לכבשה מידם כמ&quot;ש רש&quot;י בפ' לך על והכנעני אז בארץ, וארץ אדום ומואב ובני עמון היתה אז תחת יד גבורים רפאים וענקים וסבב ה' שכדרלעומר והמלכים אשר אתו נצחו אז את יושבי הארץ והכריתו את הרפאים משם, כמ&quot;ש בא כדרלעומר וגו' ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, שהוא ארץ עוג שאז ישבו בה רפאים, ואת הזוזים בהם, הם זמזומים שישבו שם אח&quot;כ בני עמון, ואת האימים בשוה קריתים, שהיתה אח&quot;כ ארץ מואב, ואת החורי בהררם שעיר וכמש&quot;פ שם, וע&quot;כ אמר על ארץ מואב האמים לפנים ישבו בה שהם האמים אשר בשוה קריתים והם היו עם גדול ורם כענקים:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|רפאים}}, ומחמת זה היו נחשבים ל{{צ|רפאים}} מצד שהיו כענקים ולכן קראום המואבים אמים שכל הרואה אותם נפל עליו אימה ופחד:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ובשעיר}}, וכן בשעיר ישבו החורים לפנים קודם מלחמת כדרלעומר וירשום אח&quot;כ בני עשו, וישמידום מפניהם, ר&quot;ל וזה נהיה ע&quot;י שכדרלעומר והמלכים אשר אתו השמידו אותם מפניהם בין את האמים בין את החורים [וזה דומה עם מ&quot;ש בפכ&quot;א וישמידם ה' מפניהם שר&quot;ל כדרלעומר בהשגחת ה'] וישבו תחתם אשר נתן ה' להם כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו, כן סדר הכתוב, שלכן ישבו מואב ושעיר תחתם אח&quot;כ באשר נתן ה' להם והכין שיכבשום בקל, ואמר שזה דומה כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו שהיו ג&quot;כ ע&quot;י השגחת ה' שהפיל עליהם אימתה ופחד ונתנם ביד ישראל:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|עתה}}, הוא סיום הדברים אחר שא&quot;ל אל תצר את מואב ולא יכלו לעבור דרך ארץ מואב צוה שיעברו את נחל זרד שהוא הדרך אל מול בני עמון:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|והימים}}, ר&quot;ל ואז כלו מתי מדבר, וכבר בארו חז&quot;ל (תענית דף למ&quot;ד) שישראל לא ידעו שכלו מתי מדבר כי באמת כלו שנה קודם הזמן, ועז&quot;א:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו - יז) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וגם יד ה}}{{צ|' }}{{צ|היתה בם}}, ומשה נודע לו זה ע&quot;י שדבר עמו בשנה הזאת בלשון דבור שכ&quot;ז שהיו נזופים דבר עמו בלשון אמירה וכמו שבארתי זה היטב בפי{{צ|' }}הספרא (ויקרא סי' ד' וסי' וא&quot;ו).&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יח - יט) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|אתה}}, ר&quot;ל אחר שבעברך מגבול מואב שלא רצו להניחם לכנס דרך ארצם תקרב מול בני עמון וגם הם לא יניחו אותך לעבור דרך ארצם אני מזהיר אותך שאל תצורם כי גם ארצם היא להם ירושה מאברהם:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ - כב) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ארץ רפאים}}, גם שם ישבו גבורים וישמידם ה' בימי אמרפל שהשמיד את הזוזים בהם שהיו כענקים ונקראו זמזומים, וזה היה כמו שנעשה בבני עשו שגם את החורי השמיד בעת ההיא כמ&quot;ש ואת החורי בהררם שעיר:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|והעוים}}, העקר כפי' הרמב&quot;ן שהעוים היו מן הכנענים, רק יש להוסיף דברים בזה שכבר פרשתי בפי' בראשית (יו&quot;ד יח) במ&quot;ש ואחר נפוצו משפחות הכנעני ויהי גבול הכנעני מצידון שר&quot;ל שרבים ממשפחות הכנעני נפוצו וגלו ממקומם, כמ&quot;ש והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם והם היו כנענים וכן הפלשתים הורישו את הכנעני כמ&quot;ש מן השיחור אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים והעוים, והפלשתים וכן הכפתורים היו מבני מצרים כמש&quot;ש (פסוק יד) אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים רק ע&quot;י שלקחו מדינת הכנעני שארצו הוא ממתנת אברהם נתן ה' ארץ פלשתים לישראל כי היתה באמת ארץ הכנעני, וספר פה שהעוים שישבו בחצרים ר&quot;ל בערי הפרזות כי מתוך שהיו גבורים גדולים וענקים ישבו בערי פרזות, והזמין ה' שהכפתורים וכן הפלשתים [שהיו עם א' עמהם] השמידו אותם כדי שיהיה נקל לבני ישראל לכבשם, וזה שספר פה שכמו שעשה ה' ביושבי הארצות של ארץ אדום ועמון ומואב שהקדים להשמידם כדי שתתקיים ירושת אברהם כן עשה בהעוים שרובם נכבשו ע&quot;י פלשתים, ומה שחשב חמשת סרני פלשתים והעוים ר&quot;ל העוים המעט שנשתיירו [שהיה כמותם מעט עד שלא היה להם סרנים בפ&quot;ע והיו טפלים לפלשתים, ועיי&quot;ש בפי' בראשית], ושעור הכתובים כאשר עשה לבני עשו וכו' וכאשר עשה במה שהעוים וכו' כפתורים השמידום וכו':&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|קומו סעו ועברו את נחל ארנון}}, כבר בארתי (בפ' חוקת בפסוק ואת הנחלים ארנון), שנחל ארנון בעצמו ניתן לישראל במתנה מה', והוא היה בין ארץ סיחון וארץ מואב וכ&quot;א חשב שהוא מחלקו כי היה מערי הגבול וה' נתנו במתנה לישראל כמ&quot;ש (לקמן ג טז) ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול, ובמה שעברו את נחל ארנון כבר ירשו קצת מחלק מואב שטהר בסיחון ובזה כבר היו אתו במלחמה כי נגעו בגבולו, ועז&quot;א קומו ועברו את נחל ארנון החל רש שבזה החלו לירש מארצו וזה היה הגרוי למלחמה:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|היום הזה}}, ר&quot;ל והגם שארץ סיחון אינו מן הארץ שנתנה להאבות צריך לכבוש את סיחון כדי להפיל פחד על כל העמים שאחר שראו שמלך אדום ומואב ובני עמון לא הניחום לעבור בארצם והם נטו מעליו חשבו שאין להם לירא מישראל כי הם רכי לבב ופוחדים וע&quot;י הגבורה בסיחון ירגזו וחלו מפניך ובזה יקל לך לכבוש ז' עממים:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו - כז) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו)

פה אמר שמשה שלח מלאכים וששלחם ממדבר קדמות ובפ' חוקת אמר שישראל שלח מלאכים ושהי' השליחות בעת שהיו בגבול סיחון, ומ&quot;ש כאשר עשו לי בני עשו והלא בני עשו לא הניחום לעבור:

{{צ|ואשלח מלאכים}}, בפ' חוקת נזכר שישראל שלח מלאכים, ופה אמר שמשה שלח מלאכים, שם מבואר שבעת ששלחו מלאכים עברו כבר את נחל ארנון, ופה הזכיר ששלח מלאכים ממדבר קדמות, וגם אם הם עצמם המלאכים שנז' בפ' חוקת למה כתב זה שנית הלא ידענו זאת משם, ומזה מבואר שהיו בזה שני שליחות, פה הזכיר שמשה שלח מלאכים והיו דברי שלום כי אף שא&quot;ל ה' החל רש מחויב לקרא בשלום תחלה ואם היה עונה שלום לא היה נלחם אתו, ומלאכים אלה שלח ממדבר קדמות טרם בא בנחלי ארנון שהוא בגבול סיחון והיה הבקשה שיתנהו לעבור דרך ארצו:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|אכל}}, ר&quot;ל וגם תרויח שאשברה {{צ|אכל}} ומים בכסף, ואני רוצה ממך רק שאעברה ברגלי:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|כאשר עשו לי בני עשו}}, זה עונה על מ&quot;ש אכל בכסף תשבירני {{צ|כאשר עשו לי בני עשו}}, ומ&quot;ש עד אשר אעבר את הירדן זה עונה עמ&quot;ש רק אעברה ברגלי עד אשר אעבור את הירדן:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ולא אבה}}, שסיחון לא אבה להעבירנו וזה היה מה' שהקשה את רוחו, כי רצה בזה שילחמו ישראל אתו ויפול פחדם ומוראם על כל העמים, ומשליחות זה לא נזכר בפ' חוקת, רק שם הזכיר שאחר שעברו נחלי ארנון שלח ישראל מלאכים, וזה לא היה שליחות של שלום, רק היה מתכסיסי מלחמה ומתחבולותיה, שאחר שסיחון ישב בחשבון ובנותיה שהיו ערים בצורות אם היה נסגר בערי חומה לא היה אפשר לכבשו וגם לא היה אפשר שיעברו בגבולו ביד חזקה כי א&quot;א לעבור במדינת האויב ולהניח ערים בצורות וצבא מלחמה מאחריו פן יפלו עליהם ממבצריהם ותהי להם המלחמה פנים ואחור, וע&quot;כ היה מתחבולות מלחמה שאחר שעברו נחלי ארנון שאז כבר נכנסו בגבול סיחון והרי כאלו התחילו במלחמה שלחו ישראל מלאכים, כמתרים בו לאמר שבכל אופן יעברו בארצו ומתרים בו שיניח אותם בטוב ואז ילכו בדרך המלך, ומכלל הן אתה שומע ההפך, ולא הזכירו עוד שיקנו אכל בכסף כי היתה כונתם להכעיסו כדי שיצא לקראתם למלחמה ויכוהו בשדה טרם יסגר בערי המבצר שאז יהיה קשה לכבשו וכן היה שלא המתין עד שיבואו אל ערי מבצריו רק יצא לקראתם המדברה, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא - לב) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ויאמר ה' אלי,}}, בשר ה' למשה שכבר החל לתת אותו בידם ומפרש שזה היה ע&quot;י שיצא לקראתנו הוא וכל עמו, והניח עריו ומבצריו בלא חיל מלחמה:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ| ויתנהו ה' לפנינו}},  וע&quot;י שנתן ה' אותו בידנו בשדה המערכה ונך אותו ואת בניו ואת כל עמו עי&quot;כ:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ונלכד את כל עריו בעת ההוא}}, ר&quot;ל שע&quot;י זה לכדנו הערים תכף בעת ההיא, ולא הוצרכנו לצור על הערים ימים רבים עד שנכבשם כי היו כלם עזובות מאין איש, ונחרם את כל עיר מתם ר&quot;ל שבעיר נשארו מתים שהם אנשים חלשים לא גבורי חיל למלחמה לכן החרמנו אותם בקל: &lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|רק אל ארץ בני עמון לא קרבת}}, וזה לא מאשר היו חזקים מאתנו כמ&quot;ש כי עז גבול בני עמון, רק אשר צוה ה' אלהינו, מפני שהוזהרנו ע&quot;ז מאת ה':&lt;קטע סוף=לז/&gt;</text>
      <sha1>8mier5jxhukll475of33mmjjatqqhng</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברים ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359466</id>
    <revision>
      <id>1417057</id>
      <parentid>1400117</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="24271" xml:space="preserve">(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויאמר ה' אלי אל תירא אותו}}, כי אצל סיחון הקדים ה' לאמר להם שיתגרו בו מלחמה ושינצחוהו, ומה שיצא לקראתם היה ע&quot;י ששלחו מלאכים שנית כנ&quot;ל, אבל בעוג לא בא תחלה שום דבור שילחמו אתו והוא בא לקראתם למלחמה פתאום, לכן א&quot;ל ה' אל תירא אותו שזה נעשה מאתי שאמצתי את לבבו שעל ידי כן בידך נתתי אותו וכו' ועשית לו כאשר עשית לסיחון שע&quot;י שיצא מעריו הבצורות תכבוש את הערים בנקל כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג - ו) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויתן}}, ר&quot;ל וכן היה שע&quot;י שנתן ה' אותו בידנו ונפלו גבוריו בשדה עי&quot;כ ונלכד את כל עריו בעת ההוא ר&quot;ל תיכף, ולא הוצרכנו לצור על מבצריו ימים רבים כנ&quot;ל אצל סיחון, והגם שהיו ערים מרובים ששים עיר והגם שהיו ערים בצורות:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ח - י) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ונקח בעת ההוא}}, ר&quot;ל שהגם שישראל הוזהרו שלא לכבוש ח&quot;ל קודם לא&quot;י, ואמר בספרי (פ' עקב) שלכן אין לארצות סוריא שכבש דוד דין א&quot;י מפני שכבשם קודם שנכבשה כל א&quot;י, וכמ&quot;ש הרמב&quot;ם (בפ&quot;א מה' תרומות), בכ&quot;ז לקחנו בעת ההיא דוקא הגם שהיה קודם כבוש א&quot;י את הארץ מיד שני מלכי האמורי להיות לה קדושת א&quot;י כי היה עפ&quot;י הדבור, ובאר שהיה מנחל ארנון עד הר חרמון שנכלל בזה כל ערי המישור וכל הגלעד וזה היה משל סיחון, וכל הבשן עד סלכה היו ערי ממלכת עוג, ומ&quot;ש צידנים יקראו לחרמון שרין, ר&quot;ל שהר חרמון נחלק לשני חלקים א' נקרא שריון וא' נקרא שניר וצידונים היו חושבים ששריון הוא העקר והאמורי היו חושבים ששניר הוא העיקר וכן תראה שאמר מראש שניר וחרמון שזה למי שסובר שסתם חרמון הוא שריון, ועז&quot;א על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים שהיו שני חרמון ומשמיענו שמ&quot;ש עד הר חרמון היינו שני חלקי ההר בין הנקרא שריון בין חלק הנקרא שניר:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|כי רק}}, ר&quot;ל שגם ארץ עוג היה מוכן מראשית לפני ב&quot;י, שהארץ הזאת ישבו בה רפאים ובא כדרלעומר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, ולא נשאר מן הרפאים רק עוג לבדו, ובעת הכריתו את הרפאים ברחו אבותיו של עוג לרבת בני עמון ושם נולד עוג, ובהיותו קטן מוטל בעריסה לא יכלו להניחו בעריסה של עץ שהיה שובר אותה בכוחו ועשו לו ערש ברזל, ובקטנותו היה גדול כ&quot;כ עד שהערש היה תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה, ולא תאמר שהיה אמה לפי מידת הטפחים של קטן כי היה באמת איש גדול, עד שכשהיה קטן מוטל בעריסה היה גדלו ט' אמות ומזה תשער גדלו כשהגדיל:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ואת הארץ}}. אחר שאמר ונקח את הארץ היינו שלקחוהו שיהיה בקדושת א&quot;י יספר איך שירשו את הארץ היינו שחלקו אותה לשני המטות וחצי, כי ירושת ארץ ישראל וחלוקתה היה צריך להיות על ידי אבות המטות ואו&quot;ת אבל חלוקה זו נעשה ע&quot;י משה לבדו ונעשה תיכף ולא המתינו עד עת שיחלקו כל השבטים שעז&quot;א ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא ר&quot;ל תיכף, ואמר כי מערוער וגו' נתתי לראובני ולגדי ר&quot;ל משה בעצמו נתן בלא צירוף אבות המטות:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויתר הגלעד וגו' }}נתתי ג&quot;כ אני בעצמי, עתה באר הטעם למה עשה החלוקה באופן זה, אומר הטעם שנתן ליאיר בן מנשה חלק גדול שהוא כל חבל ארגוב הוא מפני שכל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים ששם ישבו גבורים גדולים:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב }}וכבשו בעצמו ויקרא אותם על שמו ולכן זכה בהם מצד שכבשם בגבורתו:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ולמכיר}}, וכן מטעם זה נתתי למכיר את הגלעד שבניו כבשוה כמ&quot;ש בסוף פ' מטות וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז - יז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ולראובני ולגדי}}, אולם לשבט ראובן וגד נתתי מן הגלעד וכו' ג&quot;כ שלא עפ&quot;י או&quot;ת וגורל אף שהם לא כבשו ביחוד, וזה מפני הטעם שכבר נכתב בפ' מטות שהם בקשו את הארץ הזאת ע&quot;י שהיא ארץ מקנה, ובדברים האלה נתבאר מה שתמהו המפ' למה נתן לחצי שבט המנשה בעבר הירדן, והם לא בקשו ארץ מקנה, רק ראובן וגד בקשו ולמה צרף אליהם חצי שבט מנשה? על כן באר פה מפני שהם כבשו שם וע&quot;כ נשאר בידם לנחלה:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח - כ) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (כ - כב)

פה צוה שילכו חלוצים עד אחר החלוקה ובפ' מטות לא התנה רק שילכו עד אחר הכבוש ואחר ישובו:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

{{צ|ואצו אתכם בעת ההוא}}, הנה בפרשת מטות אמרו בני ראובן ובני גד ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם לא נשוב אל בתינו עד התנחל ב&quot;י איש נחלתו, דהיינו עד אחר כבוש וחלוק, ומשה אמר להם אם תחלצו לפני ה' למלחמה וכו' ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו דהיינו עד אחר כבוש לבד וא&quot;צ להמתין על החלוק, וכן אמר שם (פכ&quot;ט) 
אם יעברו כל חלוץ למלחמה לפני ה', ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את ארץ הגלעד דהיינו תיכף אחר כבוש, ופה התנה עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ ושבתם איש לירושתו שהוא עד אחר חלוק, ותבין זה עפ&quot;י מה שבארתי שם באורך שזה היה תלוי אם יעברו לפני ה' או יעברו לפני ב&quot;י, שלפני ה' מציין מלחמה נסיית שה' יהיה הכובש, ולפני בני ישראל מציין מלחמה טבעית שבני ישראל הם הלוחמים בכחם, שאם תהיה המלחמה לפני ה' בדרך נסיי אז יוכלו לשוב תכף אחר הכבוש אחר שה' הלוחם והכובש כ&quot;ש שלא ייראו מאויב אחר הכבוש, אבל אם תהיה המלחמה לפני ב&quot;י מלחמה טבעיית יש סכנה גם אחר הכבוש בעוד לא חלקו והחזיקו כ&quot;א בנחלתו יהיו צריכים להיות שם עד אחר החלוק, וע&quot;כ בני ראובן וגד שתפסו הלשון נחלץ חושים לפני ב&quot;י אמרו שישארו שם עד אחר החלוק, ומשה שתפס שיחלצו למלחמה לפני ה' דהיינו מלחמה נסיית, אמר להם שא&quot;צ להתעכב רק אחר כבוש לא עד אחר חלוק, אמנם לבסוף ראה משה והבין שהמלחמה תהיה בדרך טבעיי, שכן היה מלחמת יהושע שהיה מעורב עם תכסיסי מלחמה ולא נכבשו כל הז' אומות כי היה המלחמה קרוב לטבע שלכן אמר פה חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל [ולא אמר לפני ה'] ע&quot;כ צוה להם שישארו עד אחר חלוק, [וכן א&quot;ל יהושע כמש&quot;פ יהושע א' פסוק יג עיי&quot;ש]:

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ואת יהושוע צויתי}}, הנה מה ששלחו מלאכים אל מלך אדום ומואב שבודאי עשו זה עפ&quot;י הדבור אף שידע ה' שלא יניחום לעבור דרך ארצם זה היה כדי שעי&quot;כ יקשה סיחון את לבבו ויחשב שאם לא עמדו נגד מלך אדום ומואב שהיו חלשים ממנו כ&quot;ש שלא יעמדו נגדו ועי&quot;כ יצא להלחם אתם וז&quot;ש (ב' למ&quot;ד) כי הקשה ה' את רוחו, אכן מה שסבב ה' שסיחון ועוג ילחמו בישראל, הגם שארצם לא היה מוכן לישראל ממתנת אבותיהם, זה היה כדי שעי&quot;כ תפול אימה ופחד על הכנענים ועי&quot;כ גרגשי פנה והלך לו מא&quot;י וכמ&quot;ש יהושע&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;ותבואו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו וגו' ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם ב' מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך, שפי' מה שכבשת שני מלכי האמורי זה היה הצרעה שגרשה אותם מלפניך, כמ&quot;ש בפי' שם, וז&quot;ש עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות ר&quot;ל שזה עשה מטעם זה להודיע שכן יעשה לכלם ועי&quot;כ תפול עליהם אימתה ופחד:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|לא}}, וע&quot;כ לא תיראום כי באשר מלחמת יהושע היתה קרובה אל הטבע א&quot;ל שבכ&quot;ז לא יירא כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם כמו שעזר לכם במלחמת סיחון ועוג הגם שהיה בדרך מלחמה, וצווי זה שצוהו בעת ההיא דוקא הוא הקדמה למה שיאמר ואתחנן אל ה' בעת ההוא, כמו שיתבאר:&lt;קטע סוף=כב/&gt;


(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;השאלות (כג - כט)

למה התעורר עתה דוקא להתפלל ודייק בעת ההיא ולמה כפל את גדלך ואת ידך החזקה, ומה שייך כ&quot;ז לענין כניסתו לארץ. ומז&quot;ש ויתעבר ה' בי למענכם והלא היה בחטא מי מריבה, ומ&quot;ש רב לך מהו פירושו, ומה רצה באמרו ונשב בגיא מול בית פעור שנלחצו בו המפרשים:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

{{צ|ואתחנן אל ה' בעת ההוא,}} 
כבר פי' הרי&quot;א שמפני שבגזרת מי מריבה אמר לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, ולא אמר לכן לא תבא אל הארץ, חשב משה שלא נגזר עליו שלא יבא שמה הוא בעצמו רק שלא יביא את הקהל היינו שהוא לא יהיה השר והמנהיג אותם רק ינהיגם איש אחר, וע&quot;כ אחר מלחמת סיחון מסר מינוי ההנהגה ליהושע כמ&quot;ש ואת יהושע צויתי עיניך הרואות וכו' כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר, ואחר זה התחנן אל ה' לאמר אעברה נא ר&quot;ל שלא אעביר את העם כשר ומנהיג רק אעברה כהדיוט לראות את הארץ שע&quot;ז לא נגזר עליו, ולכן אמר בעת ההוא ר&quot;ל בעת שמסרתי ההנהגה ליהושע:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ה' אלהים אתה החלות, }} כי א' מן הטעמים שסלק ההנהגה ממשה שלא יביא את העם הוא מפני שאם היה משה מכניס לארץ היה הנהגתם וכבושם את הארץ הכל בנסים גלוים למעלה מן הטבע לגמרי, וע&quot;י חטא מי מריבה שלא האמינו בה' לא היו העם ראוים להנהגה מעולה כזו רק להנהגת נסים נסתרים וכבוש טבעי שזה היה ע&quot;י יהושע, ולבל ישיב לו ה' שאם יכנס הוא עמם אל הארץ אף שיכנס כהדיוט א&quot;א להנהגה טבעיית בעוד משה חי, ועז&quot;א שגם בחייו נהג ה' עמהם בשני מיני הנהגות שלפעמים נהג בנסים גלוים שאין להם קשר כלל עם מסבות הטבע, כמו קריעת י&quot;ס והורדת המן וכדומה, ולפעמים נהג בענין קרוב אל הטבע כמו מלחמת עמלק ומלחמת סיחון שהיה בדרך מלחמה, וא&quot;כ יצויר הנהגה כזאת גם בעוד משה חי בפרט כשתהיה ההנהגה ע&quot;י יהושע, וז&quot;ש אתה החלות להראות את עבדך את גדלך היינו ההנהגה שאתה מנהיג עפ&quot;י דרכי הטבע שמצד זה נקרא גדול, מפני שהוא המנהיג כל הסבות המסובבים ושלשלת הטבע מראש ועד סוף, ואת ידך החזקה הוא הוא ההנהגה הנסיית שבו משדד את הטבע בידו החזקה כמ&quot;ש תעוז ידך תרום ימינך כמש&quot;ש, ונגד ההנהגה הטבעיית אמר אשר יעשה כמעשיך שהם מעשה ה' בעולמו בדרכי הטבע, ונגד ההנהגה הנסיית אמר כגבורותיך, וכבר בארתי בכ&quot;מ שההנהגה הטבעיית מיחס פעולת ה' לשמים שההנהגה הטבעיית תרד דרך מערכת השמים, וההנהגה הנסיית מיחס שפועל ישועות בקרב הארץ ר&quot;ל לא באמצעות השמים והמערכת רק משנה חוקי הטבע בארץ, ועז&quot;א אשר מי אל בשמים אשר יעשה כמעשיך ומי אל בארץ אשר יעשה כגבורותיך, וא&quot;כ מה שאעבור אל הארץ לא יעכב על ידך מלהנהיג גם כפי דרכי הטבע בנסים נסתרים, וא&quot;כ אבקש:&lt;קטע סוף=כד/&gt;
(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|אעברה נא כהדיוט}}, לא להנהיג את העם רק כדי שאראה את הארץ הטובה, והנה משה לא נתאוה לכנס לארץ כדי לאכול מפריה, רק מפני שהארץ מוכנת לקדושה עליונה יותר ושם יתעלה יותר בשלמותו וגם יקיים מצות התלויות בארץ וז&quot;ש ואראה את הארץ הטובה, ר&quot;ל הטובה לשלמות הנפש שהוא הטוב האמתי, וגם שאם היה משה נכנס לארץ היה נודע לו תיכף מקום הר המוריה שהיה נעלם עד ימי דוד, והיה המקדש נבנה תיכף ע&quot;י משה וז&quot;ש ההר הטוב הזה והלבנון.&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ| ויתעבר ה' בי למענכם,}}, כבר בארתי (בתורה אור פ' שלח ובהתו&quot;ה פ' חוקת אצל מי מריבה) שתחלת הגזרה שלא יכנס משה לארץ היה בחטא מרגלים, כמ&quot;ש בפ' דברים גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם, שמבואר שבעת שגזר בחטא המרגלים שלא יכנסו לארץ גזר גם על משה, ובארתי שם בארך שאחרי חטא המרגלים לא היו ישראל ראוים עוד אל המדרגה הזאת שמשה יכניס אותם לארץ, שאם היה משה מביא את ישראל לארץ היה הכבוש שלא ע&quot;י מלחמה רק ע&quot;י ה' שהיה מפיל אויביהם לפניהם חללים כמ&quot;ש רש&quot;י ע&quot;פ חז&quot;ל למעלה (דברים א' ח') על פסוק בואו ורשו את הארץ, ועוד אמרו חז&quot;ל שאם היה משה נכנס לארץ היה בונה המקדש ולא היה נחרב לעולם, ועוד אמרו שאז היה כובש את כל העשרה עממין שנתן ה' לאברהם והיה אז הגאולה המקווה שהוא ימות המשיח וכ&quot;ז היה תלוי על תנאי שיהיו ישראל שלמים באמונתם וצדקתם והיו כלם ממלכת כהנים וגוי קדוש, אבל אחר שחטאו במרגלים שנתברר שאינם שלמים באמונתם לא היה אפשר שמשה יביא אותם לארץ ישראל אחר שמאז היו עתידים להיות בשעבוד גלויות ושהמקדשות יחרבו מה שהיה בלתי אפשר אם היה משה נכנס לארץ (וכמ&quot;ש בהתו&quot;ה פ' שלח בארך), ומאז חשב ה' שגם משה לא יכנס לארץ וכשגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ לא הוציא מהגזרה כי אם יהושע וכלב לא את משה ואהרן, ועז&quot;א שם גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם, ובכ&quot;ז לא הי' אז גז&quot;ד שיש עמו שבועה ואם לא היה ענין של מי מריבה שאז היה מקדש את ה' בנס המים והיו ישראל שלמים באמונתם היה אפשריית שיוחזר הדבר לתקונו ותהיה ההבאה אל הארץ ע&quot;י משה, אבל ע&quot;י מי מריבה שרבו את ה' והראו שאינם שלמים באמונתם (כמו שבארתי שם במקומו) נשבע ה' שלא יביאו את הקהל, ובאר שלא היה הגז&quot;ד בעבור משה כי משה לא חטא כלל במי מריבה רק בעבור הקהל שאין ראוים שמשה יביא אותם לא&quot;י, אולם אחר שלא יכול לכנס בתורת מנהיג ומביא את הקהל, לא היה אפשר ג&quot;כ שיבא אל הארץ כהדיוט, וזה מכמה טעמים: [א] שאחר שלא היה יכול עוד להנהיג את ישראל והיה רוצה לעבור אל הארץ רק לצורך עצמו להשיג שם שלמות יותר ע&quot;י קדושת א&quot;י וע&quot;י קיום מצותיה אמר לו ה' רב לך, ר&quot;ל כבר יש לך שלמות וקדושה די והותר ולא תוסיף לעצמך שום מעלה יתירה ע&quot;י כניסתך לא&quot;י, [ב] שזה פחיתות והורדה למעלתו שיהיה בא&quot;י וההנהגה תהיה ע&quot;י תלמידו וגם זה נכלל במ&quot;ש רב לך, [ג] באר הענין במ&quot;ש ויתעבר ה' בי למענכם, ולמעלה אמר גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם, ויש הבדל בין התאנף ובין התעבר שפעל אנף מורה שמכלה בו אפו וחרונו וזה משמע שהיה חרון על משה עצמו כאלו יאמר שחרה בו אף ה' על ששלח את המרגלים ועי&quot;כ גרם כל זאת, אולם באר זה במ&quot;ש בגללכם שמלת בגלל מציין הסבה הגורמת ר&quot;ל שבשליחות המרגלים לא אני הייתי הגורם לזה רק אתם כמ&quot;ש ותקרבון אלי כלכם, וא&quot;כ האף הזה הייתם אתם סבה הגורמת לזה, אולם פה גלה לו ה' שאינו מונע ממנו העברתו אל הארץ בעבור שקוצף על משה רק שעושה זאת לטובת ישראל שאם היה משה נכנס לארץ אף שלא בתורת מנהיג רק כהדיוט בכ&quot;ז היה המקדש נבנה תיכף ע&quot;י באופן שלא יחרב לעולם, וזה היה רעה גדולה לישראל, כי אז כשנתחייבו על חטאתם היה מכלה חמתו על ישראל עצמם משא&quot;כ כשנבנה המקדש שלא ע&quot;י משה כשחטאו החריב המקדש וכלה חמתו על העצים והאבנים, ועוד אמרו חז&quot;ל שמת משה במדבר כדי שיביא עמו דור המדבר לעת&quot;ל וכמ&quot;ש זה בתורה אור פ' שלח, וא&quot;כ מת במדבר לטובת ישראל לא בעבור שקצף ה' עליו ועז&quot;א פה ויתעבר ה' בי למענכם שפעל התעבר מציין שלא קצף על משה בעצמו, כי עברה מציין שע&quot;י שקצף על החוטא יצא העברה הכללית גם על הבלתי חוטא ששם עברה מציין שעובר הגבול בקצף כללי על החוטא ועל הבלתי חוטא כמ&quot;ש בכ&quot;מ, ועז&quot;א למענכם שמלת למענכם מציין הסבה המאוחרת ר&quot;ל שזה עשה לטובתכם ובאשר ידע ה' שמשה חפץ בטובת ישראל גלה לו שבמה שלא יעבור לא&quot;י יהיה טובה לישראל בעתיד ולכן א&quot;ל רב לך אל תוסף ר&quot;ל שבמה שא&quot;ל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה יהיה לך רב יותר משאם יהיה לך בהעברתך אל הארץ כי בזה תיטיב לישראל:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|עלה ראש הפסגה}}, ובכל זאת ימלא גם שאלתך במה שת{{צ|עלה ראש הפסגה}} ושא עיניך וראה בעיניך ר&quot;ל ועפ&quot;י נס אתן בכח ראותך שמן ראש הפסגה תראה בעיניך עד מרחק ד' מאות פרסה כאיש הרואה דבר שעומד אצלו, עד שתראה כל פרט ופרט מא&quot;י שבזה ידמה כאילו אתה עומד שם אחר שאין מרחק המקום מפסיק ביניך ובין כל מקום ומקום, ומצד השקפה זאת יחשב כאלו גם גופך בתוך הארץ, ודייק לומר וראה בעיניך כי ראיה כזאת יצויר שיראה בעין המחזה כעומד כאן ורואה חלום בעין המחזה באספמיא לכן אמר שיהיה ראיה חושית ממש שתראה בעיניך הגשמיים לא בעיניך הרוחניים, ולא עוד אלא שתראה ימה וצפונה ותימנה ומזרחה כי באשר הפסגה היתה במזרחית דרומית לא&quot;י ראוי שיראה תחלה תימנה ומזרחה הקרוב אליו ואח&quot;כ צפונה וימה הרחוק, א&quot;ל שיהיה בהפך שתראה הרחוק תחלה ואח&quot;כ הקרוב. וכ&quot;ז תראה בעיניך ממש בפועל, וא&quot;כ ראה והבן כי לא תעבור את הירדן הזה ר&quot;ל אינך צריך כלל לעברו שכבר הוא כאלו היית שם אחר שראית הכל בקרוב כעומד שם:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|וצו את יהושע}}, עפ&quot;ז צוה לו שנית שיצוה את יהושע, וכולל בזה שיצוה אותו תורה שבע&quot;פ כמ&quot;ש משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכמ&quot;ש חז&quot;ל שמשה א&quot;ל ליהושע כל ספיקות שיש לך לשאל שאל, ואח&quot;כ נשתכחו מיהושע כמה הלכות ושאל מה' וא&quot;ל לא בשמים היא, ואם היה משה נכנס לארץ לא היה צריך לזה כי היה יכול לשאל מרבו, וחזקהו ואמצהו התבאר אצלי ההבדל בין חזק ואמץ שהאמוץ הוא התמדת החוזק לאורך ימים, ואם היה משה נכנס לארץ היה די החזוק לשעתו כי היה יכול לחזקו בכל עת לא כן עתה צריך אתה לאמצו שיאמץ לבבו בתמידות כי הוא יעבר הוא לבדו:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ונשב בגיא}}, ר&quot;ל שאחרי ששמע התשובה הזאת לא התפלל עוד שיכנס לארץ רק נתישבו בגי ששם היתה קבורת משה, כמ&quot;ש ויקבר אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור, כי תחלה ישבו בשטים מקום חטא פעור ועתה ישבו בגיא ושם היה משה עד יום מותו ונקבר שם להכניע שרו של בית פעור כמ&quot;ש חז&quot;ל:&lt;קטע סוף=כט/&gt;</text>
      <sha1>oxlnwfhjo8cxha84p3mmmdyc7syih3z</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברים ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359483</id>
    <revision>
      <id>1417058</id>
      <parentid>1399942</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10982" xml:space="preserve">(א) {{צ|שמע ישראל}}, אחר שהזהיר אותם שבעת הצלחתם בארץ לא יתלו זה בכחם ועצם ידם ולא בהשפעת המזלות והכוכבים, יזהיר אותם על עת שיכנסו אל הארץ ויכבשו ז'
עמים [שזה בודאי לא יתלו לא בכחם ולא בכחות טבעיות] שלא יתלו זה בצדקתם, וז&quot;ש אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים וכו' ר&quot;ל שעתה בודאי לא תתלה זה בכח
ידך ובגבורתך כי ידעת שבדרך הטבע א&quot;א שתכבשם, אם מצד עצמם שהם גדולים ועצומים, אם מצד ערי מבצריהם ערים גדולות ובצורות בשמים.

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|עם}}, אם מצד ראשי הצבא שלהם שהם {{צ|עם}} גדול ורם וכו', שאתה ידעת שא&quot;א לכבשם בדרך הטבע:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וידעת}}, הוא פעל עבר בוי&quot;ו החבור ור&quot;ל וא&quot;כ בודאי ידעת היום שכבוש זה אינו בכח ידך או בכח המערכה רק שה' אלהיך הוא העובר לפניך, וא&quot;כ איני צריך להזהירך שלא
תאמר כחי ועצם ידי עשה רק אני מזהיר אותך שלא תאמר בצדקתי הביאני:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|אל תאמר בלבבך}}, ר&quot;ל אחר שיהדוף ה' את העמים, ואתה תירש את הארץ תחתם, תאמר שמה שהדף אותם הוא ע&quot;י רשעתם ומה שאתה היורש את הארץ ולא אחר, הסבה
לזה הוא צדקתך:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|לא}}, תדע כי אם צדקת בצד אחד שמה שהדף אותם הוא ע&quot;י רשעתם {{צ|לא}} צדקת בצד האחר, כי מה שמביא אותך לרשת, אינו ע&quot;י צדקתך רק למען הקים את השבועה שנשבע
להאבות:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|וידעת}}, ותדע שביאתך לרשת אינו ע&quot;י צדקתך, כי עם קשה ערף אתה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|זכור}}, ולראיה שאתה עם קשה ערף ת{{צ|זכור}} שתמיד הקצפת את ה' בין בצאתך מא&quot;מ בין במשך הזמן עד היום הזה, ותחלה מביא ראיה מה שהקציפו ביום צאתם מא&quot;מ, שעז&quot;א:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ובחורב}}, הוא מעשה העגל שהיה החטא היותר גדול, א] כי בחורב ששם קבלתם התורה ושמעתם דברי ה' לא יהיה לך אלהים אחרים, במקום הזה עצמו הקצפתם את ה', והיה
קצף גדול עד שהתאנף להשמיד אתכם:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט - כה)

למה כפל בעלותי לקחת וכו' ויתן ה' אלי את שני לוחות וכו' נתן ה' אלי את שני לוחות:
מ&quot;ש ואת חטאתכם כו'. לקחתי ואשרוף אותו באש היה צ&quot;ל תחלה שזה הי' קודם שעלה להר:
מ&quot;ש ואתנפל הוא כפול עם מ&quot;ש בפסוק י&quot;ח ולמה הפסיק בינתים במ&quot;ש ובתבערה ובמסה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

{{צ|בעלותי}}, ר&quot;ל והיה הפשע גדול מאד מצד הזמן שהיה {{צ|בעלותי}} 
ההרה לקחת לוחות האבנים ועלובה כלה שזנתה בתוך חופתה בעת שהשושבין עוסק לקבל מאת החתן כתובתה
ומהר ומתן לצרכה, ב] שאני ישבתי ארבעים יום לחם לא אכלתי עוסק בהתבודדות ובתפלה והיה לכם לעזרני בזכותכם ותפלתכם ואתם עשיתם ההפך:

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויתן}}, עתה מפרש נגד מ&quot;ש בעלותי לקחת לוחות האבנים מפרש שהלוחות האלה היו מתנה גדולה מאד, אם מצד חמרם שהאבנים היו מעשה ידי יוצר בראשית לא כלוחות
השניים שמשה פסל אותם ועז&quot;א ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים, אם מצד הכתוב עליהם שהיו כתובים באצבע אלהים, ואם מצד שהיה כתוב עליהם ככל הדברים אשר דבר ה'
עמכם שתיכף בעת הדבור נחרתו הדברים על לוחות כמ&quot;ש בפרשת כי תשא (לא יח):&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויהי}}, ונגד מ&quot;ש ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה מפרש {{צ|ויהי}} מקץ ארבעים יום וכו' נתן ה' אלי, שלכן ישבתי ארבעים יום כי לא נתן אלי את הלוחות עד סוף הארבעים
יום שנעשיתי בריה חדשה ע&quot;י מ' יום האלה וזכיתי לקבל אותם:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב - יד) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויאמר ה' אלי}}, ואז הגיעני מה' שתי אמירות, א] שצוה שארד מן ההר אחר שלא הושג התכלית שבעבורו עליתי למרום המעלה שהיה בעבור ישראל והם סרו מהר מן
הדרך, אמירה שניה שבכ&quot;ז רוצה לקיים שבועת האבות ע&quot;י שיעשה אותי לגוי גדול וכמש&quot;פ בפ' תשא (לב ז' ט')&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ואפן}}, וע&quot;ב כשירדתי מן ההר היה ההר בוער עדיין באש ושני לוחות היו על שתי ידי, ולא נכבה האש, ולא פרח הכתב מן הלוחות כי חשב לקיים את בריתו עמי ועם זרעי:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז - יז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|וארא }}כבר פרשתי בפ' תשא (לב יט) שמה שלא שבר משה את הלוחות עד שקרב אל המחנה, כי תחלה דנם לכף זכות שלא עשו את העגל, רק שיעמוד לאמצעי ולהנהיג
אותם תחת משה שחשבו שמת וכשיראו שמשה חי יבטלו בעצמם את העגל רק כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות שראה שהגם שקרב אל המחנה וראו כי משה חי
ובכ&quot;ז התמידו בעבודת העגל מזה ראה שעשו אותו לשם ע&quot;ז ואז שיבר את הלוחות, וז&quot;ש וארא והנה חטאתם אחר שראיתי ר&quot;ל בעת שבאתי ביניכם אז ראיתי כי הנה חטאתם כי
עשיתם לכם עגל מסכה לשם אלהות, ולכן ואתפש בשני הלוחות ואשליכם:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח - יט) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ואתנפל}}, והראיה על גודל החטא והקצף שהצרכתי להתנפל ארבעים יום וארבעים לילה וזה היה, אם מפני גודל החטא וז&quot;ש על כל חטאתכם אם מפני גודל הקצף, ועז&quot;א
כי יגרתי מפני האף והחמה, וישמע ה' אלי כי גם בפעם הא' שא&quot;ל ה' הרף ממני ואשמידם ומשה התפלל למה ה' יחרה אפך בעמך כתיב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו,
רק אז היה עדיין האף והקצף קיימים והיה בדעתו עוד לענשם בדרך אחר שלא יהיה חלול ה' כמו שהעניש על חטא המרגלים לכלותם מעט מעט, אבל ע&quot;י תפלת הארבעים יום
השניים שמע ה' אליו ונתרצה אליהם כמו שיבאר זה בסי' י' שאז א&quot;ל פסל לך שני לוחות שזה סימן ששמע לתפלתו כמו שיבואר:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ - כא) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ובאהרן}}, כבר בארתי (תשא לב כ כא) שאהרן עשה את העגל מפני שירא שיהרגו אותו ואז לא היו מצווים על קדוש השם, ורק כאשר לקח משה את העגל וישרף באש ולא
מיחו בו אז נאשם אהרן, שכמו שלא מיחו במשה כן לא היו מוחים בו, ואז אמר משה לאהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה ר&quot;ל מדוע לא מחית בם, וז&quot;ש פה
שבאהרן התאנף ה' להשמידו וזה היה ע&quot;י מה שאת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרף אותו באש, וישראל לא מיחו בי ועי&quot;כ יצא הקצף על אהרן שלא היה לו טענת
אונס, ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההוא כבר באר בספרא (צו סי' קסה) שבאהרן לא כתיב וישמע ה' אלי כמ&quot;ש בישראל כי תפלתו על אהרן לא נשמע לגמרי כי מתו שני בניו והוא
ג&quot;כ נענש שלא נכנס לארץ שהיה עקרו בעבור חטא העגל כמו שיתבאר לקמן (י' פסוק וי&quot;ו):&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב - כד) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ובתבערה}}, אחר שבאר מ&quot;ש בפסוק ז' זכר אל תשכח את אשר הקצפת למן היום אשר יצאת מארץ מצרים, באר מש&quot;ש עד בואכם עד המקום הזה ממרים הייתם עם ה'
כי גם אח&quot;כ הקצפתם בתבערה ובמסה ובקברות התאוה ובמרגלים וא&quot;כ מבואר כי ממרים הייתם מיום דעתי אתכם:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ואתנפל}}, עתה חוזר לפרש בפרטות מ&quot;ש בפסוק י&quot;ח {{צ|ואתנפל}} לפני ה' כראשונה ארבעים יום, כי התפלה שהתפלל בארבעים יום השניים לא נזכר בפ' תשא, ובאר זה פה:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ואתפלל אל ה' ואומר}}, תפס בתפלתו ד' טענות, ג' טענות כמ&quot;ש המשורר כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך, שהם א] מצד מדת החסד שאינו משקיף על המעשה שעז&quot;א אשר פדית בגדלך שהגדולה מציין מדת החסד כמ&quot;ש בכ&quot;מ, ב] מצד כבוד שמו שעז&quot;א אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה, שיד חזקה מציין מה ששדד את הטבע שזה עשה למען כבוד שמו:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|זכור}}, ג] מצד מדת האמת שהוא ההבטחה שהבטיח להאבות שעז&quot;א {{צ|זכור}} לעבדיך לאברהם וכו':&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח - כט) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|פן יאמרו}}, ובאר מ&quot;ש שיהיה חלול השם שהארץ שהוצאתנו משם יאמרו שהיה זה מבלתי יכולת או משנאה מה שזה שקר, שא&quot;א שהיה זה מחמת שנאה כי הם עמך ונחלתך, וא&quot;א שהיה זה מבלתי יכולת כי הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטויה:&lt;קטע סוף=כח/&gt;</text>
      <sha1>714f1c1kz570cjiowxr62dlbzztnh7h</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברים י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359484</id>
    <revision>
      <id>1417059</id>
      <parentid>1399932</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14161" xml:space="preserve">(א) {{צ|בעת ההוא}}, אחר שפי' מ&quot;ש בפסוק י&quot;ח ואתנפל לפני ה' כראשונה פי' מש&quot;ש פסוק י&quot;ט וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא שהוא מ&quot;ש לו שיפסול שני לוחות ויעל אל ההר, וכבר פי' הדבר בפ' תשא (סי' ל&quot;ד) שאז היה עת רצון ונתרצה לישראל לגמרי כמ&quot;ש ילך נא ה' בקרבנו וכו' ויאמר הנה אנכי כורת ברית וכו' ובכאן ספר מ&quot;ש שיפסול שני לוחות אבנים ועשה לך ארון עץ:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ואכתב}}, פי' מ&quot;ש פסל לך שני לוחות אבנים ועלה ההרה הוא כדי שאכתוב על הלוחות את הדברים וכו', ומ&quot;ש ועשית לך ארון עץ הוא כדי ושמתם בארון. והנה בעלותו לקבל
לוחות הראשונים לא צוה לו לעשות ארון מזה הוציא משה שגם השברי לוחות ישים בארון כמ&quot;ש בברכות (דף ט') וע&quot;כ היה צריך להקדים עשיית הארון, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג - ה) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ואעש ארון עצי שטים וכו' ואפן וארד מן ההר ואשים את הלוחות}}, שאז הניח לשם גם לוחות השניים, ומ&quot;ש ויהיו שם בארתי בפ' תרומה כי זה הארון נשאר
לדורות כי עשהו משה כמדה שא&quot;ל ה' לעשות במשכן רק אח&quot;כ תקנהו בצלאל במה שהוסיף עליו שני ארונות זהב והכפרת והכרובים עי&quot;ש:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו - יא)

מ&quot;ש ובני ישראל נסעו וכו' אין לו שום קשר לכאן שזה היה בסוף הארבעים. ומ&quot;ש משם נסעו הגדגדה וכו' אין מובן פירושו. ומ&quot;ש בעת ההיא הבדיל את שבט הלוי הוא פלאי. ומה
שחוזר ואנכי עמדתי בהר נלאו בו המפרשים:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

{{צ|ובני ישראל}}, אחר שפי' מ&quot;ש וישמע ה' אלי פי' מ&quot;ש ואתפלל גם בעד אהרן ולא נאמר וישמע ה' אלי כמ&quot;ש בספרא (פ' צו) 
שתפלתו בעד אהרן לא נתקבלה לגמרי, כי כבר התבאר
אצלי בפ' שלח ובפ' חוקת, שמה שנגזר על משה ואהרן בחטא מי מריבה שלא יכנסו לארץ, לא היה בעבור חטא מי מריבה לבד, כי מה שמשה לא נכנס לארץ התפרש שהיה בעבור
ענין המרגלים כמ&quot;ש (דברים ה) גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם וכן הוכפל בפרשת ואתחנן ויתעבר ה' בי למענכם, וכמש&quot;פ שם במקומו, אולם מה שלא נכנס
אהרן לא&quot;י והוא לא שלח את המרגלים, ג&quot;כ לא היה בעבור חטא מי מריבה רק שהיה שמור לו עונש זה בעבור חטא העגל וכמ&quot;ש הרי&quot;א והמפ', רק מפני כבוד מצוקי ארץ הצדיקים
האלה שלא יאמרו כי בחטאם מתו תלו הדבר במי מריבה, ופה גלה הטעם האמתי מה שהזכיר מיתת אהרן אצל התוכחה שהוכיחם על העגל, כאומר הגם ששמע ה' אל תפלתי בעד
ישראל לא שמע אלי במה שהתפללתי בעד אהרן, כי בעבור זה לא נכנס לארץ ובעת שנסעו ישראל מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם [וכבר בארתי בפ' חוקת ליישב
הכתוב דפה עם הכתוב שם שאהרן מת בהר ההר ע&quot;ש]:

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|משם נסעו}}, ומביא ראיה שלא בעבור חטא מי מריבה מת אהרן כי עיקר הענין של מי מריבה היה רק עלילה כי הארץ ההיא עד יטבתה שהיה סמוך לקדש היה ארץ נחלי מים
ולא היה צריך כלל להוציא מים מן הסלע כי היו קרובים לנחלי מים, וא&quot;כ כל ענין הכאת הסלע היה רק עלילה כדי לתלות מיתת משה ואהרן בענין קל לכבודם שלא לאמר שמתו
בעבור חטאים קודמים:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|בעת ההוא}}, אגב הודיע להם שכמו שחטא העגל היה שמור לאהרן קדוש ה' שלא יכנס לארץ כן לשבט לוי שעשו משפט בעובדי העגל שלם להם שכרם שמאז נבחרו להיות
משרתי אלהינו, והגם שהצווי להקדיש את הלוים לא בא עד שנעשה המשכן, זה היה מפני שלא נצרך לעבודתם עד שהיה הארון לשאת אותו והמשכן לשמור משמרתו, אבל הבחירה
בשבט לוי היה בעת ההיא שהיה ענין העגל שאז הבדיל ה' את שבט הלוי:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|על כן}}, ולא תאמר שהפסידו עי&quot;כ שאין להם חלק בארץ עז&quot;א ש{{צ|על כן}} לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו מפני שה' הוא נחלתו, והם הובדלו להיות עובדי ה' ומקבלים פרס
מבית מלכו של עולם, ואין להם לעסוק בעבודת האדמה רק בעבודת ה' ועל שלחן המלך הם אוכלים למען יחזקו בתורת ה' ובעבודתו:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ואנכי}}, עתה סיים את דבריו, כי אז שאמר ה' אליו שיעלה ההרה בפעם השלישית אז עמדתי בהר כימים הראשונים שהיו ימי רצון לא כימים השניים שהיו ימי כעס, וישמע ה'
אלי גם בפעם ההיא שאז ירד ה' בענן ויקרא לפניו הי&quot;ג מדות של רחמים ואז בקש ילך נא ה' בקרבנו, ואז נתרצה לו שיעשו את המשכן ואז כרת עמו ברית וז&quot;ש וישמע ה' אלי גם
בפעם ההוא, ועז&quot;א לא אבה ה' השחיתך שלא אבה מציין רצון הלב שהיה לבו עליך לטוב:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמר ה' אלי קום לך למסע לפני העם}}, שאז בטל את הגזרה שאמר ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך, שאז לא היה אפשר שמשה ילך בראשם כי משה לא
רצה לקבל הנהגה ע&quot;י מלאך כמ&quot;ש חז&quot;ל עמ&quot;ש המלאך ליהושע כי אני שר צבא ה' עתה באתי אבל בימי משה רבך באתי ולא חפץ בי, ויבואו ויירשו שאז היו באים ויורשים תיכף
בלי שום מלחמה שאם היה משה נכנס לארץ לא היו צריכים למלחמה כמ&quot;ש בפ' דברים על פסוק בואו ורשו את הארץ:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב - יג) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה}}, הרי&quot;א האריך בכאן, לחקור אם מדבר מיראת העונש או מיראת הרוממות, וכתב שאם כוונתו על יראת
העונש ה&quot;ז מדרגה קטנה ואם על יראת הרוממות לא יזכה לזה רק א' בדור עיין על דבריו, ולדעתי יראה זו פי' חז&quot;ל במ&quot;ש בעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה, שמי שמאמין
בהשגחה פרטית שה' עומד עליו תמיד ורואה במעשיו, יבוש מעשות דבר נגד רצונו כמו שיבוש אדם לעשות דבר נגד רצון המלך כשהמלך עומד עליו וצופה במעשיו ולא מפני יראת
העונש רק מפני הבושה מרוממותו, וכמ&quot;ש במו&quot;נ (פנ&quot;א משלישי) העתיקו הרמ&quot;א בא&quot;ח ריש סימן אל&quot;ף, שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים
לפני האלהים, כי אינו דומה ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו והוא לפני מלך גדול וכ&quot;ש כשישים על לבו שממ&quot;ה הקב&quot;ה עומד עליו ורואה
במעשיו, ויראה זו ישיג כ&quot;א אם מאמין שהקב&quot;ה מלא כל הארץ כבודו וצופה את כל מעשיו, בפרט בדורו של משה שהיתה השכינה שרויה ביניהם, וע&quot;ז אמרו חז&quot;ל אטו יראה מלתא
זוטרתא היא אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא, ר&quot;ל בעת שהיה משה ביניהם שאז ראו כלם שהמלך הגדול נמצא ביניהם וצופה על כל מעשיהם היתה מלתא זוטרתא, ומן יראה זו
תבא ללכת בכל דרכיו, כמי שהמלך הגדול עומד עליו תמיד לעיין על מעשיו אז ישים לבו על דרכי המלך להתנהג כמוהו באשר יודע כי בזה ימצא חן בעיניו, ואם יראה כי דרכי המלך
כלם חסד ורחמים ענוה ונדיבות מושיע דלים אב ליתומים וגם הוא מתקיים על טובו וחסדו יתלהב בלבו אהבה עזה למלך, ועי&quot;כ יתנדב לעבוד אותו בכל לבבו ובכל נפשו ולשמור
מצותיו, ועז&quot;א הן לה' אלהיך השמים וכו' ומי מלך גדול ממנו, ויחויב שתירא ותאהב אותו, אולם ממ&quot;ש לטוב לך מבואר שר&quot;ל מה ה' אלהיך שואל מעמך, ר&quot;ל וכי הוא מבקש ממך
דבר לצרכו, [כי לשון שאלה שנרדף עם בקשה בא בכ&quot;מ על מי שמבקש דבר לצרכו] ר&quot;ל כי המלך המבקש עבודה מן עבדיו לצורך המלך תקוץ נפשם בעבודתו והוא עליהם לטורח,
אבל ה' אינו שואל ממך דבר לצרכו אם צדקת מה תתן לו או מה מידו יקח ומה שמבקש ממך ליראה את ה' אלהיך וכו' אינו לטובת עצמו רק לטוב לך, כאב המצוה את בנו וכרופא
שמצוה את החולה שהוא לטובת מי שנצטוה וכן פי' הרמב&quot;ן, ועז&quot;א:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יד - טו) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|הן לה' אלהיך השמים וכו'}}, ואיך תחשוב כי יצטרך לשאל ממך דבר החסר לו, רק באבותיך חשק ה' רק מה שמבקש לטוב לך הוא מפני שחשק באבותיך לאהבה
אותם, והחשק הוא דבר שאין לו טעם רק שכן חשק, ומצד אהבת אבותיך בחר בכם מצד שאתם זרעם אחריהם ובעבור כן רצה להטיב לך ובעבור תכלית זה צוה אותך לעשות חוקיו
ומצותיו לטובתך לא לצרכו אל זה:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ומלתם}}, הנה עד הנה היה לבבכם ערל מהשקיף אל אור האמת והאמונה וגם בעת שהבנתם האמת הייתם מקשים ערף מלשוב אל ה' ומעתה תמולו את ערלת לבבכם:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים}}, המושל בעולם המלאכים ושרי מעלה, ואדוני האדונים המושל במערכת הכוכבים והמזלות שהעכו&quot;ם קוראים אותם אדונים, האל
הגדול הוא ראשית הסבות ואחרית המסובבים בעולם הטבע, והגבור שי&quot;ל יכולת לשדד את הטבע, והנורא שהוא המשגיח על כל פרט ופרט כמ&quot;ש בגדר ג' שבחים אלה בכ&quot;מ, אשר
לא ישא פנים לשום נמצא מפני איזה מעלה שי&quot;ל, ולא יקח שחד כדרך שופטי הארץ שמעותים את הדין ע&quot;י נשיאת פנים או ע&quot;י לקיחת שוחד:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|עושה}}, בהפך דרכי להשגיח ולהושיע דכאי ארץ לעשות משפט יתום שאין מי שיריב ריבם ולתת לחם ושמלה לגר שאין לו מכיר לתת לו צרכיו:&lt;קטע סוף=יח/&gt;
(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ואהבתם}}, וע&quot;כ אני מצוה אתכם לאהוב הגר כדי שתדבקו במדותי, כי כן נהגתי עמכם בהיותכם גרים בא&quot;מ:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|את ה' אלהיך תירא}}, באשר צוה תחלה ליראה את ה' אלהיך ולאהבה אותו, ובכ&quot;מ היראה והאהבה הם נפרדים ומתנגדים זל&quot;ז לבד בעבודת השם כמ&quot;ש חז&quot;ל אין לך יראה
במקום אהבה ואהבה במקום יראה רק אצל ה' לבד, לכן הזכיר פה שני המקורות אשר מהם יזלון מים חיים האלה, שהיראה באה אם יראו שהעצם שמתיראים ממנו עושה דין
ומשפט ומעניש לעוברי רצונו וע&quot;ז אחר שאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וכו' עושה משפט יתום ואלמנה ולא ישא פנים אמר שהנסבב מזה שאת ה' אלהיך תירא ואותו
תעבוד הוא העבודה מיראה, ובכ&quot;ז לא יהיה כמו בעצם אחר שמתיראים ממנו שנשמרים מגשת אליו ומהזכיר שמו כי בו תדבק ובשמו תשבע:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא - כב) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|הוא}}, אבל בצד אחר יחויב לך האהבה בשתזכור כי עמך נהג במדת החסד עד שהיא תהלתך שאתה מתהלל בכל הטוב שעשה לך ו{{צ|הוא}} אלהיך אשר עשה אתך את הגדולות שהגדולה מציין מדת החסד כי בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ככוכבי השמים לרוב שזה מרוב טובו וחסדיו ומזה נמשך כי:&lt;קטע סוף=כא/&gt;</text>
      <sha1>ouei6vbavtho9wysr20v0d26phnxqd6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברים כט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359505</id>
    <revision>
      <id>1417060</id>
      <parentid>1400593</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="69330" xml:space="preserve">(א) {{צ|ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם}}. קרא אותם להסביר להם הדברים שבארתי בהקדמת כל המאמר הזה: אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ
מצרים. שה' משגיח על כל דרכי איש לתת לו כדרכיו וכפרי מעלליו: את אשר עשה ה' לפרעה איך העניש את פרעה כפי משפט להעניש מי שהוא עומד ברשות עצמו כפרעה: ולכל
עבדיו את כל אחד מעבדיו ענש לפי אשר היה בכחו להשיב את לב פרעה לטוב לישראל: ולכל ארצו את כל המצריים ענש בעונש לפי אשר הצרו את ישראל להוסיף על דבר פרעה.
ובהתבוננות הזאת היה לכם להשיג יראת ה'. ולא עוד:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|המסות הגדלת אשר ראו עיניך}}. שראית בעיניך איך נסה ה' את פרעה בחמש מכות הראשונות שהתרה אותו בין מכה ומכה אולי ישוב, ובחמש מכות האחרונות היה ריוח
בין מכה ומכה. למען הכבד לבו ויבא עליו עונש ה', ולא למדת ליראה גם מזה, ויותר מזה: האותות והמופתים הגדולים. ע&quot;ד הכתוב ונתתי מופתים בשמים ובארץ ששדד ה' את
מערכת השמים והפיר חקות הטבע והלא היה לכם לחשוב אם במערכת השמים ובמצוקי ארץ כן אף כי באנוש רמה:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ולא נתן ה' לכם לב לדעת}}, פירושו כמו אם אמר ולא היה לכם לב לדעת רק שדבר בלשון כבוד ובאמת כן הדבר כי ה' הוא החונן לאדם דעת יהב חכמתא לחכימין ומנדעא
לידעי בינה (דניאל ב כא) אבל לא יתן ה' רק למי שישתדל למצוא החכמה ואחרי שלא נתן לכם לב לדעת מובן שלא בקשתם להבין, והנה האדם ישיג החכמה על שלשה פנים. א)
כשיתעורר מלבו להשגת החכמה. ב) שיתעורר ע&quot;י שראה בעיניו דברים שלא הורגל בהם אז משים לבו להבין. ג) שלא יבין מדעת עצמו רק סומך על קבלתו מאבותיו, וזה שאמר: לב
לדעת להתעורר מעצמכם: ועינים לראות שיתעוררו ע&quot;י ראית העינים, שהוא מדרגה למטה מראשונה. ואף גם: ואזנים לשמוע ולא סמכתם אף על קבלת אבותיכם: עד היום הזה
הוא כמאמר המוסגר שרק עד היום הזה לא השכילו בנפלאותיו אשר עשה אבל היום קבלו עליהם עבודת ה' מאהבה כנ&quot;ל, והלא תבינו איך גברה בכם חולי הנפש:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר}}, אמר משה בשם ה' כי רפא אותם מחולי הנפש ע&quot;י שהוליכם למדבר. ולא על דרך כשיש לאב בן שאינו הולך בדרך הישר מענה כחו
בדרך למען ידע כי טוב לשבת בבית האב ולשמוע בקולו מלסבול כל תלאה בדרך, אבל ה' התנהג עמכם בהפך הדבר. שלא חסרתם במדבר שום דבר. וזה שאמר לא בלו שלמותיכם
מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך שלא רק שלא היה לכם ענוי הגוף כי אף השמלות והמנעלים לא בלו מעליכם:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם}}, אלא הולכתי אתכם אל המדבר לכונה הזאת שלא תתעסקו בדברים גשמים ולא תאכלו לחם גשמי ולא תשתו יין ושכר שכל
אלה מפריעים את הנפש מלהשיג השלמות אלא האכלתי אתכם לחם רוחני את המן שלא ידעו בנ&quot;י מה הוא ואיך יחיה בו האדם כי אין בו גשם רק שהוא מוצא פי ה' ושתו מי באר
שנאמר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק ע&quot;י עסק התורה, וזה שאמר: למען תדעו כי אני ה' אלהיכם. שעי&quot;ז תבואו להאמין במצות ה' ושהוא משגיח על בני אדם ובפרט
לישראל עם קרובו. וכן נתקיים הדבר והראיה שעתה קבלתם עבודת ה' מאהבה כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ותבאו אל המקום הזה}}. יסיר מהם הטענה אם יאמרו הן הליכתנו במדבר ארבעים שנה הועילה לנו להשיג שלמות הנפש אבל הרי נתרחקנו מעניני התבל ולא ידענו תכסיסי
מלחמה וגם כחות הגוף חלש אצלנו אחרי שלא אכלנו לחם גשמי ומה נעשה כי נבוא אל הארץ ללחום עם האומות שישבו שם ואיך נוכל לעבוד האדמה. לזה הראה להם כי גם
כחות גופם נתחזק, הן בצאתם ממצרים לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים פן יראו מלחמה ושבו מצרימה. ועתה ותבאו אל המקום הזה בלא הכנה וטכסיסי מלחמה. רק שבאתם
אל המקום הזה כעוברי דרך. ויצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה שיצאו הם לקראתנו והכינו א&quot;ע למלחמה. ואנחנו לא ידענו כלל מהמלחמה. ועכ&quot;ז ונכם.
ועתה הלא תראו כי לכתנו במדבר הועיל גם לענין הגוף ואיככה נוכל לחפוץ לבקש מה' שיתן לנו מתנה על היותנו אצלו כבנים במדבר ארבעים שנה כענין החולה עם הרופא הנ&quot;ל.
ואף שלא נכון שתחפצו מה' מתנה. עכ&quot;ז באמת נתן לנו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ונקח את ארצם}}. עתה יאמר להם איך שנתן לנו ה' מתנה טובה את הארץ אשר תבואו בה ואם אף שלא באתם לשם אבל הלא ברור אצלנו כי עלה נעלה וירשנו אותה. שהרי
ונקח את ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי. אחרי שהארץ אשר לקחנו משני המלכים ע&quot;י המלחמה היא בעינינו חביבה למאד. עכ&quot;ז נתן לשני שבטים ומחצה
בכדי שלא יטלו חלק בארץ. נוכל להבין שאנחנו בטוחים בירושת הארץ וכי יקרה היא מאד וחביבה כדרך הארץ שמי אשר נותן עתה דבר שבידו בכדי שיקבל אחרי כן לעמתו דבר
אחר בטח הדבר ההוא יקר הרבה מהדבר אשר נותן עתה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ושמרתם את דברי הברית}}, עתה בא להסיר השאלה שנתחדשה ע&quot;י דבריו בעצמם. שאמר כי בצאתם ממצרים שהיו חולים בעניני הנפש הוליך אותם אל המדבר והשפיע
להם כל טוב. ועי&quot;ז הגיעו להשגת אלהות וא&quot;כ למה באו הקללות? הלא אם יסורו מדרכי ה' יביאם עוד למדבר וירפאם כעת צאתם ממצרים, ובאמת הרפואות שהביא עליהם במדבר
לא היה בשביל שלא יחסר להם כל טוב רק בשביל שיקבלו התורה וההכרח היה להתנהג עם מקבלי התורה כבנים ורק ע&quot;י קבלת התורה נרפאו מחולי הנפש, ולכן עתה שכבר קבלו
את התורה אם יעברו עליה מה לעשות להם עוד, אם ללמד אותם תורה אחרת הלא התורה היא נצחית שלא יחליפנה ולא ימיר דתו לעולמים, לכן ושמרתם את דברי הברית.
הברית תקרא פרשת והיה אם שמוע תשמע עם פ' והיה אם לא תשמע שכל ענין כריתת ברית ידובר בדבר והפכו, ודברי הברית הוא על ענין וקוטב שבשבילו נעשה הברית. ושמרתם
פי' שתזכרו כמו ואביו שמר את הדבר, זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, והזהיר אותם שיזכרו כל דברי הברית, הברכות שיחולו עליהם, כי כל ענין הברית נעשה רק בשביל ועשיתם
אותם ותחול הברכות עליכם ולא בהפך: למען תשכילו. השכלה יש לה שתי הוראות: א) השכלת השכל בעניני הנפש. ב) הצלחת המעשה בעניני הגוף. וז&quot;ש שאם יקיימו כל דברי
התורה, אז תשכילו את כל אשר תעשון. הן השגה בענין הנפש והן הצלחה במעשה בענין הגוף:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

{{מלבים|עניין=(ט) 
{{צ|אתם נצבים היום כלכם}}. הודיעם שכשם שנתאספו יחד לקיים עליהם ועל זרעם את כל דברי התורה, כן ה' יצא לקראתם, וז&quot;ש לפני ה' אלהיכם, ראשיכם המה הנשיאים,
שבטיכם המה כל השבטים ואף שהיה נכון להנשיאים שיעמדו ביחד עם כל אנשי המעלה, שעמדו בפ&quot;ע, כמו שיתבאר, אבל מפני כבוד השבטים, התיצבו כל אחד בראש שבטו:
זקניכם, שבעים הזקנים, שהם סנהדרי גדולה: ושוטריכם. הממונים שע&quot;י יתקיימו דברי הזקנים: כל איש ישראל (איש הוא לשון מעלה וחשיבות) הם המיועדים למלאות מקום
הזקנים והם הסנהדרי קטנה שהיו בכל שבט ושבט, ואנשי המעלה שהיו במדרגת נביאים כאלדד ומידד ודומיהם, וכל אלו עמדו בפ&quot;ע:|הערות=(ט) {{צ|אתם נצבים היום}}, זש&quot;ה הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד וגו' כל זמן שהקב&quot;ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה, הפך במעשיהם של דור המבול לא היתה להם תקומה שנאמר וימח את כל היקום, הפך במעשיהם של אנשי סדום ולא היתה להם תקומה שנאמר ויהפך את הערים האל, הפך במעשיהם של מצרים ולא היתה להם תקומה שנאמר ולא נשאר בהם עד אחד. הפך במעשה של בבל ולא היתה לה תקומה שנאמר והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד. ועל כלם אמר דוד שם נפלו פועלי און וגו' אבל ישראל נופלים ועומדין וכן הוא אומר אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו'. כי אני ה' לא שניתי וגו' אמר רבי חנינא בר פפא אמר הקב&quot;ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. וכך אמרה כנסת ישראל דרך קשתו ויציבני וגו' משל למה&quot;ד לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בה את החצים. חציו כלים והקורה במקומה עומדת, אף ישראל כל זמן שהיסורין באין עליהם היסורין כלין והם במקומן עומדין ואינם כלין. לכך נאמר הפוך רשעים ואינם. ע&quot;כ תנחומא. הפך במעשיהם של דור המבול ולא היתה להם תקומה שכל ימי המבול לא שמשו המזלות ומאז נשבר כחם ואינם גדלים לארך ימים וגבורה כמו מקודם. וע&quot;ז כתיב וימח את כל היקום כי גם בחטאם היתה להם תקומה. ע&quot;י משטרי שמים שעמדו בעזרם, אע&quot;ג שסרה ההשגחה מהם. וע&quot;ז היה צריך להפכם משרש. וכן באנשי סדום הפך משרש הרים והפך גם שרשם למעלה וכן במצרים תחלה נלקה שר של מצרים בים ועי&quot;כ לא נשאר בהם עד אחד וגם כל אלילי מצרים שהיו עשוים עפ&quot;י טלמסאות וכח השבעת הכוכבים, נשברו כשבר נבל יוצרים כתות. וכן בבבל כתיב בישעיה איך נפלת משמים הילל בן שחר. ומ&quot;ש הפך במעשיהם כי שריהם ומזליהם הם הם מעשיהם הרעים שעובדים להם והמה נפתים אחריהם ומשפיעים להם כל טוב. כיון ששריהם הם מצד הס&quot;א שאוהבים מעשיהם זר מעשיהם. וכן כל ענין הזנות שהיה בדור המבול היה לערבב הכחות וכן במצרים ובבבל שהיו ג&quot;כ מלא כשופים חרטום ואשף וכשדי ושרי הטומאה הם מעשיהם בעצמם והענין ארוך ואכ&quot;מ. ועל כולם אמר דוד שם נפלו פועלי און וכו' ר&quot;ל כי ידוע תבת שמים הוא מלשון שם. שמורה על תכלית ההרחק כמו שמרמז על מקום רחוק אומר מלת שם. וזה שמים, וז&quot;ש שם נפלו ר&quot;ל שאינם מהנופלין אשר יפלו רק למטה במקומם אבל יפלו בשרשם למעלה תחלה. ושם מרמז על מקום השרש. ועי&quot;ז דוחו ולא יכלו קום. כיון שאין להם שרש ותקוה. אבל ישרא&quot;ל נופלי&quot;ם ועומדי&quot;ם ר&quot;ל שלא כאלה חלק יעקב. שיפלו ח&quot;ו משרשם. רק ישראל בעצמם נופלים ושרשם חי וקים, לזה ועומדים, וכן הוא אומר &quot;אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי&quot; ר&quot;ל שישראל אומרים לאומות השמחים על צרותיהם ונפילתן. ואומרים להם שאין זו שמחה כי אינה נפילה כלל כמו שלא יקרה מי שיושב בבית אפל והאור לו מנגד לא יתכן שיאמרו כי הוא נלקה בחשך. כי אין צריך רק התקרבות אל האור כי ישראל ששרשם עומד א&quot;כ גם כי נפלתי ר&quot;ל הנפילה אם קם מתיצב על נכון כמ&quot;ש אתם נצבים לפני ה' ואינה נפילה כי ה' אור לי כנ&quot;ל. כי אני ה' לא שניתי א&quot;ר חנינא בר פפא אמר הקב&quot;ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה אבל אתם בני יעקב לא כליתם יבואר בהנ&quot;ל רק בהמתיק הענין שכתבנו למעלה ממשל האילן שידוע בחכמת הטבע שהעץ הוא מלא קנוקנות וגידים. אשר ישלח בו מים ספוגי ולחלוחית האדמה שיונק השרש וישלחם אל הגזע ומשם לענפים הגדולים והקטנים, איש לפי אכלו. והנה השרש עושה פעולת השלוח תמיד לא ישקוט רק לפעמים יולד חולי בהענפים. שיצמקו הקנוקנות ואינם מוכנים לקבל יניקת השרש אזי בבוא המזון אל המקום הזה ואין מי שיקבלהו הוא שב אל שרשו. וממילא הענף מחוסר מזון וחיות ועי&quot;כ גם חום השמש ושנוי האור יפעול בו ליבשו והיה כערער בערבה עד אשר ינקה ויבריא ומוח עצמותיו ישוקה, אז יקבל השפע כבתחלה, ובאופן זה, אבל לפעמים שהענפים יונקים מן שרשם בטוב בריאים ומוצקים רק שבעל האילן רואה שהאילן הוא סם המות והפירות אשר יגדלו על הענפים ימיתו בני אדם. אזי בודאי עוקרו עם השרש לבל ישוב ויפרה ראש פתנים. וכן המשל בישראל שמקבלים השפע ע&quot;י הקב&quot;ה שהוא השרש עץ החיים הנטוע בתוך הגן והם הענפים נצר מטעיו. הנה שרש השרשים תמיד ידו פתוחה להשפיע שפע שבע רצון רק לפעמים הענפים המקבלים מתקלקלים ע&quot;י העונות ונסתמו צנורי נשמותיהם הרוחנים המקבלים החיות מהשרש וא&quot;כ החסרון הוא בענפים ואז כשבא השפע אליהם והם בלתי ראוים לקבל חוזר השפע אל מקומו עד אשר ישובו ויזככו הצנורות וקנוקנות הנפש עוד ישוב לשוש עליהם לטוב כבתחלה. אבל באו&quot;ה שמקבלים שפעם ע&quot;י השרים. ולפעמים יראה האדון שהכל שלו רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן בשרשו שלמעלה ומזלו עומד לו. אך הוא גדל סם המות חמת תנינים למו ונחש הנחשת בעקבו. אזי צריך לעקרו עם השרש. וז&quot;ש אני ה' לא שניתי ר&quot;ל שהחילוק בין עונש אומות לישראל שזה ע&quot;י ישראל בעצמם וכליון האומות בא ע&quot;י כונה מהקב&quot;ה וז&quot;ש אני ה' בעונש שאני הגורם לזה שאני רואה שצריך לעקור האילן של סם המות, לא שניתי לא הכיתי אומה ושניתי לה, כי אני עוקרה עם השרש, אבל ואתם בני יעקב ר&quot;ל יסורין שבאים עליכם אתם הגורמים שיש קלקול בכם ואינכם יכולים לקבל מהשרש א&quot;כ לא כליתם כיון שהשרש קיים. אמר &quot;אני ה'&quot; כי עונש ישראל שהוא רק מניעת השפע הוא הגורם של מדה&quot;ד שדרכו לצמצם כידוע. אבל עונש או&quot;ה שהוא בפועל לעקרם ולשרשם, הוא ע&quot;י מדת הרחמים שנהפך למדה&quot;ד שאם היה במדת הדין אין דרכו להסיר רק ההשגחה אבל שישגיח לרעה א&quot;א כי דרכו רק לסלק ההשגחה למרומים והדבר ידוע בכתבי האר&quot;י ז&quot;ל. ובזה י&quot;ל מ&quot;ש בשעה שהקב&quot;ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם. שמהפך ע&quot;י מדת הרחמים לדין. ואז הוא מסתכל בהם משגיח לרעה דאם היה במה&quot;ד לא היה מסתכל. וא&quot;כ לא היה מחויב כליה כיון שאינם נתונים תחת ההשגחה כנ&quot;ל. שנאמר חצי אכלה בם רישא דקרא אספה עלימו רעות חצי אכלה בם. ויובן במ&quot;ש למעלה כי רבוי הקללות הוא לטובה כי כל שהקללות מתרבים הוא בא מעלולים התחתונים. שהם מתרבים בדרך עלה ועלול. וישראל הם למעלה מעלולים התחתונים אף בעת חטאם מצד נפשם שהיא חלק אלוה. וז&quot;ש ע&quot;י שאספה וארבה עלימו רעות שהוא מהנהגות השפלות ממילא חצי כלים והם אינם כלים. כי הם יותר חזקים מהחצים. והביא משל מהגבור שזורק החצים אל המטרה שהקורה חזקה יותר מהחצים. וגם רמז שמה שהקב&quot;ה שולח יסורין על ישראל אינם להרע להם רק להכין הדרך שיוכלו לשוב ולקבל שפעת ה' ולא תלך השפע בדרך עקלקלות כמו הגבור שאין כונתו לשבור את הקורה רק לכוין שילכו החצים אל המטרה וע&quot;ז מביא ג&quot;כ קרא דרך קשתו שתחלה אומר דרכי סורר ויפשחני. ר&quot;ל שנתקלקלו דרכי צנורות השפע ולזה דרך קשתו ויציבני רק למטרה לחץ לכוין השפעת אלהי בדרך ישר לישראל חבל נחלתו:

אתם נצבים יל&quot;פ כי האדם נקרא הולך ממדרגה למדרגה ואינו עומד רגע על ענין אחד רק במעלות הסולם רצוא ושוב (אף) [אך] מי שכבר הגיע אל שלמותו לדבק בעלת העלות באופן שאין השגה למעלה הימנה אין לו מקום לילך ונקרא עומד ועז&quot;א ואתה פה עמוד עמדי. דכיון שעלה אל מדרגה העליונה מאשר ביכלת מין האנושי להשיג הוא שיהיה אצל כסא כבוד ופרשו עליו עננו א&quot;ל עמוד שתקרא עומד ע&quot;י שאתה עמדי וכן אמר ואנכי עמדתי בהר ששם היה עומד על מדרגה אחת ועז&quot;א אתם נצבים היום כלכם שכלכם במדרגת עומדים והטעם כי אתם לפני ה' אלהיכם ואין עליה גדולה מזו. בזה יל&quot;פ מ&quot;ש בתנחומא פ' בראשית ובחז&quot;ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם שחדא תליא באידך, כי הטעם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא כי השכר הוא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה וא&quot;כ כשהם באופן זה שעומדים לפני המלך ונהנים מזיו כבודו יתברך שוב א&quot;א שילכו ממדרגה למדרגה כי אין מדרגה גדולה למעלה מזו לזה אין מקבלים שכרם בזה העולם כדי שיוסיפו תורה ומצות, משא&quot;כ בעה&quot;ב בעמדם תרפינה כנפיהם ושם עולם הגמול שוה א&quot;א שיהיה שם עולם המעשה וז&quot;ש כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם וזה ממילא היום לעשותם וא&quot;א לקבל שכר היום שא&quot;כ מהנמנע שיהא עולם המעשה. ולמחר לקבל שכרם ולא אפשר לעשותם:

ד&quot;א חושב בכאן עשר מדרגות כמ&quot;ש בזוה&quot;ק פ' יתרו (דף ל&quot;ז) והענין ע&quot;פ מ&quot;ש המהרש&quot;א פרק י' יוחסין דכמו שהמרכבה העליונה נכללת מעשר מדרגות ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה כן למטה קדושת ישראל זיו הדרם הוא בעשר מדרגות והם עשרה יוחסין שעלו מבבל ואע&quot;ג שבתוכם יש פסולים ממזירי נתיני שתוקי ואסופי כן גם למעלה יש צד הימין והמשמאילים וזה שחושב מרע&quot;ה כאן עשר מדרגות יוחסין של ישראל ה' מימינים וה' משמאילים והכל שלמות המרכבה העליונה לראש פנה ועז&quot;א שהגעתם למדרגת היותכם בעצמכם לפני ה' אלהיכם ואתם חיות הקדש הנושאים כסא כבודו ועז&quot;א ה' אלהיכם שחמשה הראשונים הם לעומת שם הויה רחמים וחמשה האחרונים לעמת ה' אלהיכם דין ועז&quot;א היום כלכם ודרשו חז&quot;ל כיום שהוא מאפיל ומאיר כי שלמות היום להקרא יום שלם הוא היום ולילה. והנה ידוע כי יום ולילה לא ישבותו רצוני שבכל רגע ורגע ימצא בכדור העולם יום ולילה כי בעת שהשוכנים על הכדור יום יהיה לאנשי עולם החדש השוכנים תחת כפות רגלינו לילה ובעת שאצלינו לילה אזי אצלם יום, והנה היום תמיד מאפיל ומאיר ברגע אחד כן הנהגת המרכבה דין ורחמים ממוסכים וממוזגים זה בזה כולם ברורים להנהגה השלמה, וכן בעם ישראל שהם מרכבה התחתונה שלמות היוחסין שלהם בעשר מדרגות הנ&quot;ל אור וחשך ביום וזה היו כלכם שכלכם דומים ליום שהוא מאפיל ומאיר ברגע אחד כן שלמות המרכבה התחתונה יום רחמים ולילה דין ממוזגים וממוסכים ועי&quot;כ לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו הברכה והקללה דין ורחמים:

ובזה יובן מ&quot;ש במדרש הובא בילקוט ראה נקראו מלאכים עומדים שנאמר שרפים עומדים ממעל לו ונקראו ישראל עומדים שנאמר אתם נצבים, ומי חביב יותר מי שהקב&quot;ה משבח עמידתו שנאמר כן יעמוד זרעכם ושמכם וכתיב זאת קומתך דמתה לתמר, ר&quot;ל כי המלאכים נקראים עומדים כיון שכל מעשיהם בהכרח לא בבחירה, משא&quot;כ ישראל שמעשיהם בבחירה נקראים הולכים. וכאשר יגיעו למדרגה העליונה בעולם הגמול נקראים עומדים ג&quot;כ כמו שנאמר אתם נצבים. אך לא ידענו איזה מהם חשוב יותר, לז&quot;א מי שהקב&quot;ה משבח עמידתו כי במלאכים כתיב בשתים יכסה פניו שלא יהנו מזיו השכינה כי מאן דאכיל דלא דיליה בעית לאסתכולי באפיה משא&quot;כ ישראל עם קרובו נהנים מזיו השכינה, וידוע מ&quot;ש המחקרים שלא יתכן שישתבח אדם פועל פעולה בטבע. כמו שלא תשתבח הדבורה ביופי מלאכתה בעוגות השעוה והשממית בקורי עכביש שלה כיון שפעולתה מוכרחת בטבע רק בזאת יתהלל המתהלל אם מלאכתו ברצון ובבחירה. בהנ&quot;ל יבואר אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין חכם יהיה או עשיר וגבור רק צדיק ורשע לא קאמר כי זה ניתן לבחירת האדם וא&quot;כ אין להתהלל בחכמה גבורה עשירות כי הוא גזרה קודם יצירה ואין תהלה בזה כנ&quot;ל רק בזאת יתהלל אם ישתמש בחכמה להשכיל וידוע אותי כי אני ה' להשכיל מציאותו ואחדותו ית' ובגבורה ועושר ישתמש לעשות חסד משפט בארץ. ונותן הטעם כי באלה חפצתי עפ&quot;י הידוע אצל הקב&quot;ה לא שייך רצון כי רצונו הוא העשיה וכל לא נעלם ממנו ואיך שייך רצון אבל בענין זה שייך רצון שהקב&quot;ה רוצה בצדקת האדם כי זה אינו בידו רק נתן הבחירה ליד האדם ועז&quot;א רוצה ה' את יראיו רק בזה שייך רצון וז&quot;ש כי באלה חפצתי רק בזה שייך אצלי חפץ ורצון אבל בזולת זה הכל בידי ועפ&quot;י גזרתי ואינו ביד האדם (ואין) [וא&quot;כ] מהנמנע שיתהלל בזה. ובזה י&quot;ל מ&quot;ש זמרו כבוד שמו שימו כבוד תהלתו ר&quot;ל לאפוקי מדעת הפוקרים הפורים ראש ולענה לאמר כי מעשה בריאת העולם היה בהכרח בהאצלת המושכל מהמשכיל והצל מהשמש שבמעשה כזה אין התהלה בבריאת עולם המופלאת והנוראת [ואין] ראוי שיכבדו אותו ויתנו לו כבוד והוא יתכבד בפעולה זאת אחר שהוא בהכרח לז&quot;א שלא כן ופיהם דבר שוא רק שימו כבוד תהלתו וע&quot;ז אמר לאלהים מה נורא מעשיך כי העושה בטבע אין להתירא ממנו אחר שאין הפעולה בידו אבל משאתו יגורו כל חי כיון שמעשהו ברצון, וז&quot;ש מי שהקב&quot;ה משבח עמידתו כי המלאכים אין להם שבח במה שנקראים עומדים אדרבה הוא פחיתות לעמת בעל הבחירה אבל ישראל כאשר יבצעו את מעשיהם ויזכו לטוב הצפון לעמוד בהיכל המלך הוא שבח ותהלה פאר וכבוד להם וע&quot;ז מביא ראיה מפסוק כן יעמוד זרעכם ושמכם ורישא דקרא כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד וגו' ואומר בזוה&quot;ק השמים החדשים הם הנבראים ע&quot;י סתרי תורה והארץ החדשה נבראת ע&quot;י פשט התורה וזה כוונת הכתוב בל תחשבו כי תהיה העמידה לכם בלי שבח כמו עמידת מלאכי השרת אחר שאז תעמודו מלעבוד עבודת המלך דבר יום ביומו לז&quot;א שאתם תעמודו כמו עמידת השמים והארץ הנבראים ע&quot;י תורתם והם עומדים לפני תמיד להשתעשע בהם וא&quot;כ לא תאכלו נהמא דכסופא. וזה שאמר עוד וכתיב זאת קומתך דמתה לתמר ע&quot;פ מ&quot;ש בילקוט תהלים בפסוק צדיק כתמר יפרח למה נמשל הצדיק לתמר מה תמר צלו הולך למרחוק כך מתן שכר של צדיקים לע&quot;ל וזה הכוונה שקומתך דמתך לתמר שצלך ומתן שכרך לע&quot;ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם:
}}

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|טפכם}}. הטף לא עמדו בתוך השבטים, אלא כלם בפ&quot;ע: נשיכם בפ&quot;ע ולא יתערבו עם האנשים: וגרך אשר בקרבך גרי הצדק, ואף שתמיד היה מקומם בקרב השבטים, אבל
במעמד הזה עמדו בפ&quot;ע: מחוטב עציך עד שואב מימיך. הם כמו הגבעונים, שהיו בימי יהושע, ואסורים לבא בקהל, לכן עמדו בפ&quot;ע, ולא עם הגרים הנ&quot;ל, והאריך בסדר מעמדם,
ללמוד דרך ארץ שכן נכון גם לדורות ביום שיתקבצו כל הלאום:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|לעברך בברית}}. מבאר תכלית אסיפתם, שהוא לעבור בברית ה' ובאלתו, לשמור את התורה, והרמב&quot;ן כתב שיתכן שכרת עוד עמהם ברית כברית הראשון אשר כרת אתם בהר
סיני שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם וזרק על המזבח, וחצי הדם זרק על העם: אשר ה' אלהיך כורת עמך היום. אל תחשבו שמנדבת לבבכם תעשו זאת ולכן אם תעברו על
הברית יהיה לכם אמתלא, לכן הודיעם, אשר ה' אלהיך כורת עמך היום, שהוא המצוה לבא בבריתו:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

{{מלבים|עניין = (יב) 
{{צ|למען הקים אותך היום לו לעם}}. התועלת שתהיה ע&quot;י הברית שהמעמד הזה יעשה רושם חזק בכם שעי&quot;ז יהיה דבר קיים, שתהיו לעם לה', ועי&quot;ז שתקבלו לשמור את התורה, יבטיח ה' לכם והוא יהיה לכם לאלהים: כאשר דבר לך. לפני מעמד הר סיני, כמ&quot;ש שם. וכאשר נשבע לאבותיך וגו' ורק ע&quot;י המעמד הזה יתקיים מה שהבטיח ה' להאבות, ולא יגרום החטא לעכב מלחול עליכם ההבטחות:
|הערות=(יב) {{צ|למען הקים אותך היום לו לעם וגו'}}. יל&quot;פ כי הלא שאול ישאלו לאמר הלא כבר נכרת ברית על התורה בהר סיני כמ&quot;ש בפ' משפטים ומדוע חוזר עתה פעם שנית על אלה דברי הברית להשביעם באלה ובשבועה. אך כבר יישבו המפרשים מחמת שבשבועה ראשונה כפה עליהם הר כגיגית ומכאן מודעה רבה לאורייתא כמ&quot;ש בשבת ורצה שישבעו פעם שנית מעצמם וברצונם הטוב וז&quot;ש כוונת השבועה הזאת השנית למען הקים אותך היום לו לעם תחלה ואח&quot;כ הוא יהיה לך לאלהים ואתם תהיו המתחילים כי בשבועת הר סיני היה להפך שהוא הקדים באלהותו עליך קודם ואח&quot;כ קבלת מלכותו עליך. ובזה יל&quot;פ מ&quot;ש בשמואל ולא תסורו כי אחרי התהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם עפמ&quot;ש בע&quot;ז שא&quot;ה יטענו לעתיד למה לא נתת גם לנו את התורה ויאמר הלא לא רצו לקבל כמ&quot;ש אלוה מתימן יבא וכו' ויטענו למה לא כפית עלינו הר כגיגית כמו שכפית על ישראל וא&quot;כ בזה יש טענה שא&quot;ה יאמרו שגם הם רוצים לקבל התורה כי היה לו לכוף עליהם הר כגיגית לז&quot;א כי לא יטוש ה' את עמו מפני טענה זו כי אעפ&quot;כ אח&quot;כ בערבות מואב הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם בתחלה שהתחיל תחלה למען הקים אותך לו לעם ואח&quot;כ הוא יהיה לך לאלהים ולזה ממילא תזהרו שלא תסורו אחרי ע&quot;ז כיון שאין לכם טענת מודעה:
}}

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ולא אתכם לבדכם}}. מבאר איך שע&quot;י מעמד הזה יתקיים לנצח שיהיו לעם לה' וה' יהיה להם לאלהים, שהוא נצחיי:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

{{מלבים|עניין =(יד) 
{{צ|כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום}}. עפ&quot;י הפשט קאי על פסוק דלעיל והוה כאלו אמר בסוף פסוק הזה
אנכי כורת את הברית וגו', ומובן שלא יתכן כריתת ברית עם אשר איננו פה. לכן בהכרח שאשר איננו פה המה שיבואו מיוצאי חלציהם של אלו אשר ישנו פה ועמהם כרת הברית.
והמה קבלו גם על זרעם ועל כל הנלוים, עד&quot;ה (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם. ומה שאמר ולא אתכם לבדכם וגו' דמשמע שגם עם
אחרים הוא כורת את הברית, פי' לא אתכם לבדכם בשביל עצמכם, רק אתכם גם בעד אשר איננו פה שהם דורות הבאים. והמפרשים האריכו בהבנת הדבר איככה יוכלו האבות
לקבל חוב על זרעם, הלא עיקר האדם הוא הנפש ואין שום התקשרות בין נפש האב עם נפשות יוצאי חלציו, לכן הוכרחנו להאריך מעט להסביר קבלת התורה שקבלו האבות גם
בעד דורות הבאים עפ&quot;י כמה טעמים: א) מעקרי אמונתו שהנפשות המה הנשמות חיים וקימים בגנזי מרומים קודם שיבואו לגוף האדם, וגם אחרי מות האדם ישארו לנצח אם לא
עשו בהיותם בגוף דבר שע&quot;י תכרת מארץ החיים, וכל הנשמות העתידות להיות בגופי בנ&quot;י היו במעמד ברית הר חורב ובברית ערבות מואב, וקבלו להיות שומרים התורה, ואף שאין
הנשמה יכולה לקיים התורה מבלעדי הגוף אבל הלא אבות הגופים שהיו אז קבלו והתחייבו עליהם, וידוע שאף גם בעץ השדה ובזרע האדמה יש בכחו כל מה שיצמח ויתגדל מהם עד סוף כל העולם. ומכ&quot;ש שיש בכח האדם כל תולדותיו העתידים לצאת ממנו, והאבות יכלו לקבל חיוב על הכח הזה העצור בהם, מפני שאין התקשרות לנפש האב עם נפשות יוצאי חלציו, ואין לו שייכות רק בהגופים, ואחרי שהנפשות קבלו עליהם לקיים, לזה יצורף גם קבלת האבות על הגופים, שיש לו שייכות בהם ע&quot;י כחות הנעצרים בהם עד סוף כל הדורות. ב) החקירה אם יכולים לקבל גם לבניהם אחריהם הוא רק על דבר שהוא חוב להם, אבל על דבר שהוא לו לזכות וטובה בודאי יכולים לקבל עליהם ולזכותם, ולכן יכלו לקבל על הדורות הבאים לקיים כל התורה מפני שהתורה היא רק ליישר את המדות ולהדריך בדרך ישרה שלא ישתקע בתאות הגשמיות, ושיבא להשלים תכלית כונת מה שברא ה' את האדם כמ&quot;ש (סימן ל טו) ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב (כ) ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, ונאמר (סימן ו כד) ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה לטוב לנו כל הימים וכמ&quot;ש (שם כה) וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל החקים האלה והרבה מקראות כאלה, האם יש לספק שהאבות עליהם לחוש לטובת הבנים להביאם לחיי הנפש והגוף. ג) כי השי&quot;ת בורא כל המציאות וממציא כל הנפשות ובידו נפש כל חי ואם יסלק השגחתו רגע אחד תהיה כל הבריאה אפס ואין, אם הוא יצוה דבר, היתכן שיוצרך לזה הסכמת המצווה? כמ&quot;ש (יחזקאל כ לג) חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם, ואולם ענין הברית וקבלת ישראל התורה לא מפני שהיו יכולים לעכב אלא מפני שחפץ
ה' לזכותם שיהיה דברו חזק וקיים להם, לכן השתדל שהם בעצמם יתחייבו וישתעבדו לעשותם, ויקבעו הדברים בלבם קבלה חזקה ואמתית, ממילא עי&quot;ז יהיו הדברים נשרשים גם בנפשות דורות הבאים, כי ציור החזק אשר בנפשם פועל גם על יו&quot;ח, כמו שטבע האם וכח המדמה שבה יפעול על העובר אף שהוא נפש חי בפ&quot;ע וכ&quot;ש מה שנשרש בציור אמתי
בכח הנפש שיהיה שמור לדורותיו, גם בנפשות יו&quot;ח. תועלת הב' כי בכל עת שיתעורר האדם לקבל עליו עול עבדותו ככה יעורר ה' לנגדו מדת טובו, להיות לו לאל ולהעלותו לגרם
המעלות ויבטיח להשפיע לו כל טוב על לעתיד אף כי יודע ה' שיעשה אח&quot;כ שלא כמצוה, ולכן הברית שכרת ה' עמהם הוא לתועלת לענין החטא, בד' דברים. א) כי לולא הברית היה
נכון שעוברי רצונו יענישם מהר. ב) להענישם כפי שראוי להעניש ממרה רצונו, ואז לא היה ספק ביד החוטא להגיע אל התשובה מפני שהעונש החמור והבא עליו במהרה לא היה
נותן להשיב אל לבו ולעשות תשובה ובלא תשובה א&quot;א להנפש להטהר, וא&quot;כ גם נפשו תאבד בענין רע באופן שלא ישאר ממנו אף שם ושארית ולא יהיה לו גם הזכות הזה אשר
יוכלו ע&quot;י לקחת מוסר כי תיכף ישכח שמו מעשיו וגמולו עד&quot;ה (איוב ז י) ולא יכירנו עוד מקומו, אבל ע&quot;י זכות שקבלו עליהם ובאו בברית וה' הבטיחם בכל הטובות המבוארים. ואף
שאם יעברו על רצונו לא יוותר להם, אבל יאריך לו אפו ויסלח לו שלא להענישו מהר ויוכל להתעורר מעצמו לידי תשובה, וגם אם לא עשה תשובה ויגיע אליו העונשין לא יעשה בו
ה' כליה להענישו בפעם אחת רק שיענישהו מעט מעט כדי שיוכל לסבול גם יהיה לו פנאי להתבונן בינתים ולתת אל לבו לשוב ממילא ישאר בקיומו ולא יכרת גם נפשו, וגם מתוך
שמגיע עליו העונש בהמשכת זמן לא יתכן שלא יצדיק הדין וגם אחרים יקחו ממנו מוסר ויהיה מופת לרבים. הוא שנאמר בפ' פינחס הוא דתן ואבירם קריאי העדה וגו' ותבלע
אותם וגו' ויהיו לנס, שמפני שהיו קריאי העדה וגדולי המעלה, לכן אף שבהגיע עליהם העונש נתקדש שם שמים ע&quot;י, וע&quot;ד שאמרו חז&quot;ל על הפר השני שהקריבו נביאי הבעל בימי
אליהו, כשם שנתקדש ש&quot;ש ע&quot;י פר של אליהו כן נתקדש ש&quot;ש על ידי פר השני, ולכן אם יבא אחד מדורות הבאים לאמר איך יכלו אבותינו לקבל עלינו את הברית בכל כרחנו כה
יהיה משפטו, שאם יעבור על מצות ה' אין זה אמתלא לפטור מן העונשין באשר ממאן בקבלת הברית, כי אין הקב&quot;ה צריך לקבלתו ולהסכמתו, ומי יבא אחרי המלך אשר כבר עשהו,
וע&quot;י שאינו מסכים אל קבלת הברית הפסיד רק לעצמו כל התועלת הנ&quot;ל שבא ע&quot;י הברית כיון שאינו נכנס עם כ&quot;י בגדר הברית ויהיה עונשו במהרה ובחרון אף ותכרת נפשו, וימחה שמו כנ&quot;ל שגם אחרים לא ילמדו ממנו לקחת מוסר:
|הערות=(יד) {{צ|כי את אשר ישנו פה וגו'}}. ידוע מדברי האר&quot;י ז&quot;ל בספר הגלגולים כי כל נשמות ישראל קשורים זה בזה מטע ה' להתפאר מעץ החיים תפארת ישראל אשר בתוך הגן ויש להם שרשים וענפים ויש נשמה הכוללת כמה אלפים נשמות אשר הם ענפים או עלים לנשמה זו. ודור המדבר היה שרש כל הנשמות ההיו והעתידים להיות ומשם רועה אבן ישראל דור ודור וחכמיו סופריו ודורשיו כלם תלמידי משה רבנו ע&quot;ה וכלם עמדו בהר סיני אשר שרשם כ&quot;א אצל שרשו של דור המדבר וכל דור המדבר היו ענפים אל שרש נשמת משה עליו השלום שהוא העץ החיים בעצמו ובעלה דמטרוניתא איש האלהים ועז&quot;א אשר ישנו פה ר&quot;ל הנשמות של דור המדבר הנצבים פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו על ידינו עומד לפני ה' וזהו כלם לשלשלת חבל הקדושה והנבואה ע&quot;י נשמת משה שהיתה כוללת את כלם, ואת אשר איננו פה הנשמות העתידים להיות עמנו היום הם עמנו בשרש נשמתנו. וזה בעצמו כוונת ענין הקבוץ שקבצם כאן שהיה כדי שכל ישראל יהיו ערבים זה בזה איש באחיו וברעהו והוא מצד שיש להם קשר ודבוק עצמי ע&quot;י הנשמות הסבוכים בסבך עץ החיים איש את רעהו יעזורו להשלים קומה שלמה וא&quot;א שיתוקן האחד זולת השני כי האהל אחד לז&quot;א אח&quot;כ כי אתם ידעתם ע&quot;פ מ&quot;ש ששאל מין א' לר' פלוני הלא כתיב בתורה אחרי רבים להטות ורוב העולם עובדים ע&quot;ז מדוע אינכם עובדים והשיב לו בישראל כתיב שבעים נפש ובעכו&quot;ם כתיב שש נפשות והכוונה כי ישראל כולם נפש אחד אחד מעץ החיים אשר בתוך הגן ונפשות א&quot;ה המה ממקום הפרוד לרשות הרבים לזה קרוים נפשות לזה אין קבוצם קבוץ ואין חבורם חבור כלל וכלם בטלים מפני הקדושה כקוף בפני אדם ואין שייך אחרי רבים להטות וזמ&quot;ש בזה שהראם היחוד והחבור נשמת ישראל זה בזה וכלם ברועה אחד יוצר כל בא כמתרץ מה שידעתם שכל האומות בכתף ובשכם אחד עובדים עכו&quot;ם אל תחושו לקבוצם:

עוד יבואר עפמ&quot;ש שבאותו מעמד היו כל הנשמות שעתידים להבראות עד סוף העולם אך ידוע כי יש הרבה נשמות העשוקים ביד הקליפות ועדיין לא נתבררו השלמות וזה כל עיקר הגלות להוציא יקר מזולל ולא היה באפשר שיהיו בשעת הברית והנה כל גלות מצרים היה להוציא הנצוצות הקדושות אשר היו מובלעים בקליפת מצרים עד שבליל מכת בכורות האירה הלילה כבתקופת תמוז מאור השכינה כי החשך נתבטל ונגה כאור תהיה וע&quot;י נתבטלו כל אלילי מצרים ועשאוה כמצולה שאין בה דגים כי עיקר חיותם הוא ע&quot;י הניצוץ הקדוש המעושק ביניהם וע&quot;י החיות ששולחים לו יחיו גם הם יטרפו טרף אדם אכלו וז&quot;ש את אשר ישנו פה עמנו שכבר הוציאוה והציגוה לצד הקדושה ואת אשר איננו עמנו כלל רק ביד הס&quot;א ומספר איך ימצאו נשמות קדושות שלא יהיו ביד הקדושה לז&quot;א כי אתם ידעתם (בסוד הדעת שהוא היה הגלות מצרים להוציא הנשמות העשוקות באחורי הערף כידוע) אשר ישבנו בארץ מצרים מפני טעם זה (ואומר ישבנו ששם כוננו עיר מושב כי בטלו את הקליפה מקום מדבר וצמאון) אבל עדיין נשארו הרבה נשמות עשוקות בקרב יתר הגוים ואם היו ישראל זוכים במדבר היו מוציאין את הכל והיה שעת התקון אבל את אשר עברנו בקרב הגוים בהעברה בעלמא מפני אשר עברתם את פי ה' ולא גמרתם הברור הראוי והראיה כי ותראו את שקוציהם ולא נתבטלו כמו במצרים. והבן היטב:}}

{{מלבים|עניין=(טו) {{צ|כי אתם ידעתם וגו'}}. מבאר למה הוצרך הברית אחרי שהיו דבוקים בה' כמ&quot;ש (ד ד) ואתם הדבקים והגיעו למדרגת וה' האמרת (כז יז) כנ&quot;ל, וישתוקקו מעצמם לדברי ה' עז&quot;א כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים, שהיה לנו ישיבה וקביעות במצרים ונדבקו בתועבותם: {{צ|ואשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם}}. שע&quot;י חטא המרגלים גרם לסוב במדבר, ולעבור בקרב הגוים שוכני המדבר:
|הערות = (טו) {{צ|כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים}}, ותראו את שקוציהם וגו'. לבאר זה נראה ע&quot;ד הפלפול. הנה אמרו מכאן מודעה רבה לאורייתא והנה הק' הא דינא דמלכותא דינא ותירצו דזה דוקא בגזרה הכוללת כל בני המדינה אבל התורה רק לישראל נתנה, ובזה מיושב מה שהקשו התוס' עמ&quot;ש בע&quot;ז שיטענו א&quot;ה כלום כפית עלינו הר כגיגית וקשה הא זה אינה קבלה שלמה ולפ&quot;ז לק&quot;מ דאם היה כופה גם על א&quot;ה ממילא היתה גזרה כוללת ואינה בהמודעה והוה קבלה שלמה, והנה זה התירוץ לא שייך רק על שאר מצות משא&quot;כ ע&quot;ז ושבע מצות שנצטוו גם בני נח הוה גזרה כוללת ולא שייך בזה טענת מודעה, אך י&quot;ל עפמ&quot;ש ראה ויתר גוים שראה הקב&quot;ה שא&quot;ה אינם מקיימים שבע מצות עמד והתירן להם לענין שאין מקבלים עליו שכר כמצווים ועושים רק כאינם מצווים ועושים וא&quot;כ לפ&quot;ז כיון שהם נקראים אינם מצווים ועושים י&quot;ל ששייך טענת מודעה על ז' מצות אך יש מדרש ראה ויתר גוים שהתיר ממונם לישראל. וז&quot;ש שאתם ידעתם שעברנו בקרב הגוים אשר עברתם הוא מ&quot;ש אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו אל תצורם וגו' והן עמון ומואב שלא הותר ממונם לישראל רק שעברו דרך שם וז&quot;ש ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם אע&quot;פ שעובדים ע&quot;ז ואעפ&quot;כ ראיתם כסף וזהב אשר עמהם שכספם וזהבם אתם ולא ניתן לישראל עד מדרך כף רגל וע&quot;כ ראה ויתר גוים הוא שהתיר להם שבע מצות להיות אינם מצווים ועושים וא&quot;כ יש לכם טענת מודעה גם על ע&quot;ז כיון שאינם גזרה כוללת. והנה ענין הב' על השבועה אשר השביעם הקב&quot;ה ובא עמהם באלה ובברית כבר אמרו נודרין להורגין ולאונסין כגון שאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי ומקשה א&quot;כ יאסרו כל פירות שבעולם עליו ותרצו דאמר בלבו היום וא&quot;כ גם בשבועה זו יכולים לבטל בלבם ועז&quot;א פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום יש לפרש שבשעת השבועה מבטלה בלבו, ויל&quot;ד זה בתיבת היום שחושב בלבו היום שזה מועיל להורגין ולמוכסין. והנה הקשו המפרשים הא תינח שיש טענת מודעה לקבלת הר סיני שכפה עליהם הר כגיגית משא&quot;כ בערבות לא היה להם שום כפיה ויש מתרצים כיון שראו הקללות אשר סדר להם אז על העובר על כל דברי התורה ובפרט למ&quot;ש בזוה&quot;ק שהיו רואים בעיניהם הברכות והקללות ואמרו שהקללות בעצמם דברו להם ליראם ולבהלם ואין לך כפיה גדולה מזו וז&quot;ש והיה בשמעו את דברי האלה הזאת איך האלה בעצמה מדברת אליו וא&quot;כ גם שבועה זו ע&quot;י כפיה ועי&quot;כ יתברך בלבו כי יהיה לו שלום אם לא יקבל כיון שיש לו טענת מודעה:

דרך ב' יבואר, ידוע ענין המינים שהיו אומרים שיש פועל טוב ופועל רע והענין כי לא יצויר אצלם שמאחד פשוט יצאו דברים מתנגדים טוב ורע ומזה שפטו שיש ממונה על הטוב ויש אשר דרכו לפניו רע, והנה מצינו בנשים האומרות לירמיה ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל כי חשבו שעבודת הכוכבים הם הפועלים טוב לעובדיהם ועבודת הקדוש ברוך הוא הוא ארץ הנגב וזה שכתוב ותראו את שקוציהם עץ אבן ואף על פי כן ראיתם כסף וזהב אשר עם עובדיהם ואתם ישבתם בארץ מצרים במצור ובמצוק וגם עברתם בקרב הגוים נעים ונדים וכולם עובדי הפסל והחמנים יושבים לבטח ואם כן פן יש בכם משפחה או שבט אשר לבבו פונה מעם ה' אלהינו רצה לומר שפונה מעבודת ה' על ידי ה' אלהינו ר&quot;ל ע&quot;י שרואה בה' מדות דין ורחמים ולא יצויר אצלו שיצאו שניהם מאחד הפשוט ועי&quot;כ כאשר ישמע דבר האלה יאמר שהוא מפועל הרע ועבודת ה' רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה בטוב מתן שכר לשומריה והתברך בלבבו כי שלום יהיה לו אם ילך אחר עבודת העצבים ויחשוב לספות הרוה השובע והשפע אתי הצמאה ר&quot;ל מע&quot;ז שהיא צמאה באמת בורות נשברים לזה אז יעשן אף ה' דייקא שמדת הרחמים הפועל טוב דורש מדה כנגד מדה:

עוד יש לפרש ע&quot;פ מ&quot;ש גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב ואמרו חז&quot;ל זו מיתת צדיקים. ונרא הטעם מה שמכה זו לא כתובה היא כי בתוכחה לא כתוב רק מכה גמורה אך מיתת צדיקים היא מכפרת על עון הדור כמ&quot;ש במדרש (פ' פקודי) שא&quot;ל משה להקב&quot;ה עמ&quot;ש משכן העדות שנתמשכן בעונותיהם של ישראל א&quot;ל התינח בזמן שבהמ&quot;ק קיים בזמן שאין בהמ&quot;ק קיים מה תהא עליהם א&quot;ל אני נוטל צדיק א' מביניהם ומכפר על עון הדור, וא&quot;כ אע&quot;פ שהוא מכה כי קשה מיתת צדיקים לפני הקב&quot;ה כשרפת בית אלהינו מ&quot;מ לא כתובה שלישראל היא מכפרת על עון הדור. לז&quot;נ והיה כשמעו את דברי האלה הזאת ר&quot;ל האלה שבמשנה תורה שבה כתוב גם כל מכה אשר לא כתובה שתופסים הצדיקים בעון הדור. והענין מבואר בב&quot;ק כי תצא אש ומצאה קוצים שהפורענות מתחיל בצדיקים יל&quot;פ כיון שניתן רשות למקטרג עיקר מקטרג על הצדיקים כי מדת הדין תופס בצדיקים תחלה שמתנהגים ע&quot;פ מה&quot;ד כי בצדיקים שגגות נעשה להם כזדונות משא&quot;כ ברשעים. וזה שיאמר שלום יהיה לי שהצדיקים יכפרו על עון הדור למען ספות הרוה וגו' כי השגגות נעשה להם כזדונות כפרש&quot;י וע&quot;ז לא יאבה ה' סלוח לו אע&quot;פ שהצדיקים מכפרים על עון הדור הוא לא יתכפר בכפרתם כי יעשן בו אף ה' מדת הרחמים יפרע ממנו שעי&quot;כ לא תצא האש בצדיקים ורבצה בו כל האלה הכתובה דייקא לא שיתכפר במכה אשר לא כתובה וצדיקים יהיו שלוים ושקטים במכון הצדק והבן היטב:

בדרך ד' יבואר דהנה קללות שבתו&quot;כ הם מ&quot;ט ושבמ&quot;ת צ&quot;ח שהם כפל מ&quot;ט, והטעם י&quot;ל עפמ&quot;ש המפרשים לפרש שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ר&quot;ל שהשכר שמקבלים על המצוה הוא בעצמו נחשב כי ה' חפץ למען צדקו וכל בריאת העולם היה כדי להיטיב לבריותיו רק שא&quot;א שייטיב להם בחנם נתן להם תורה ומצות וא&quot;כ כשמקיים התורה ומקבל עליה שכר הוא ממלא רצון הבורא שיכול להיטיב לבריותיו וא&quot;כ זה בעצמו מצוה וגם בהפך העונש שמקבל על מעשה העבירה נחשב ג&quot;כ לעברה כי אין רצון הקב&quot;ה בזה. ולזה כפל משה הקללות להורות שכל קללה שהוא מקבל ע&quot;י עונותיו בזה בעצמו עובר על פי ה' ומקבל ע&quot;ז עוד קללה בענין שכר עבירה כנ&quot;ל. ובזה יל&quot;פ מ&quot;ש והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם וגו' ר&quot;ל כמו שבזה שמטיב לכם הוא שמחה לפניו וא&quot;כ כשאתם מונעים אותו מהיטיב לכם גם ע&quot;ז צריך שתקבלו עונש ולזה ישיש את אחרים להאביד ולהשמיד שהוא קללה כפולה. וז&quot;ש כאשר תבוא עליך הקללה אשר נתתי לפניך ותראה שהיא כפולה שתי פעמים מקללות של הקב&quot;ה ועי&quot;כ תדע שהקללה שאתה מקבל הוא ג&quot;כ עבירה בידך ולזה והשבת אל לבבך צריך שתשוב בתשובה גם ע&quot;ז בכל הגוים אשר הדיחך ה' שתשוב בתשובה גם על מה שגרמת שתלך בגולה והוא בעצמו העברת פי המלך החפץ להיטיב:
}}

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ותראו את שקוציהם וגו'}}. מלשון ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א טז) הוא ענין השגה, ולכן יש לחוש:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|פן יש בכם איש וגו'}}. ואף אם אין עתה {{צ|פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה }}הם מיני עשבים מרים, אשר ברבות הימים יצמח מזה עובדי ע&quot;ז:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך}}. הוא מלשון שררה וממשלה עד&quot;ה (אסתר א) להיות כל איש שורר בביתו. ויכוין
על הע&quot;ז המושלת בסתר לבו, ויאמר שלא לבד שאין לירא מהאלות מפני כי הע&quot;ז הולכת עמדי והיא תגין עלי מפורעניות אלא שעוד תשפות לו כל טוב ושלום וברכה יהיה לו (כי
שלום כולל לכל הברכות כמשחז&quot;ל לא מצא הקב&quot;ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום) ע&quot;ד שאמרו הנשים שעבדו ע&quot;ז לירמיה (ירמיה מד יז) כי עשה נעשה וגו' לקטר למלכת השמים
וגו' ונשבע לחם ונהיה טובים, (שם יח) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסך חדלנו כל וגו'. וז&quot;ש {{צ|למען ספות הרוה }}היא הע&quot;ז שלפי דעתו היא רויה ומלאה
השפעות {{צ|את הצמאה }}נפשי הצמאה להשפעות: (ויתכן שאיש ואשה וגו' ירמז על פסל מיכה האיש הוא מיכה ואשה היא אמו משפחה: שנאמר שם (שופטים יז ה) ולו בית אלהים,
שהוא בית ע&quot;ג וכשיחד בית לזה בודאי היו מתקבצים שם משפחתו. או שבט הוא שבט הדני שלקחו את הפסל ממיכה כדכתיב (שם יח) ויקימו בתוכם את הפסל וגו', שרש פרה
ראש ולענה ירמז על ימי אנטיוכוס שמנעו את ישראל מלקיים את התורה, וענו אותם לעבוד גלולים, והיו אנשים מישראל שנספחו לאנטיוכוס ועבדו ע&quot;ג, ובכדי להתרצות אליהם
היו מתערבים בבני ישראל ולהסיתם ולהדיחם וגם הלשינום לפני אנטיוכוס ולזה נתכנו בשם שרש פרה ראש ולענה כי השרשים האלה יהפכו גם את המתוק למר, ועז&quot;א והיה
בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות וגו' כי הזה הוא מלשון אם ובלשון תימא, ויאמרו האנשים ההם האם בשרירות לבי אלך, לעבוד ע&quot;ג
מפאת שרירות הלב (והוא מלשון סורר) הלא רק {{צ|למען ספות הרוה }}המה העובדי גלולים, שהמה רוים ושבעים בכל טוב, {{צ|את הצמאה }}נפשי הצמאה ורעבה ומעונה, ומפני
ההכרח עשיתי זאת:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|לא יאבה ה' סלוח לו}}. כפי שכתבנו שהמבעט בהברית לא תגין עליו הברית, וזה שאמר {{צ|לא יאבה ה' סלוח לו}}, שלא יאריך אפו אליו (כי הסליחה תבא על הארכת אף כמ&quot;ש&lt;קטע סוף=יט/&gt;
(במדבר יד כ) 
ויאמר ה' סלחתי כדבריך ואולם חי אני וגו') רק כי אז יעשן אף ה' שיבא עליו העונש במהרה עוד זאת {{צ|ורבצה בו כל האלה }}וגו' שלא ישתלם מעט מעט רק בב&quot;א,
ויהיה רובץ תחת משא האלות ועי&quot;ז לא יבא לתשובה: {{צ|ומחה ה' את שמו מתחת השמים }}שיהיה לו גם כריתת הנפש וגם שלא יקחו ממנו מוסר. ועפ&quot;י פירושנו שמרמז על
המסיתים לעבוד ע&quot;ג והמלשינים בשקר מפני השגת הגשמיות, יאמר שלא יאבה ה' סלוח לו (לא כמו שעולה על הדעת שיסלח לו כנ&quot;ל) ורק כי אז יעשן אף ה' וקנאתו ורבצה בו כל
האלה הכתובה בספר שיענש כשאר ישראל העובר, וגם ומחה ה' את שמו מתחת השמים שגם בין העכו&quot;ם לא יהיה לו שם ושארית כי יבינו שלא נספח להם רק להנות מהם:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל}}. הכתוב מדבר משבט אשר יהיה לבבו פונה וגו' (ולכן כתיב מכל שבטי ישראל ולא מכל ישראל) והשבט לא יענש בכריתת הנפש
כיחיד כמ&quot;ש חז&quot;ל גמירי דלא כלה שבטא רק שיבדילו ה' לרעה. ואף ששאר השבטים יהיו צדיקים לא יגינו על השבט הזה, רק יבדל מהם לרעה: {{צ|ככל אלות הברית }}שיענש כפי
חקת הברית כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ואמר הדור האחרון }}וגו'. יבאר אחרי שיתקיימו הברכות והקללות, לא יעלה בלבם שמעתה נתבטלו דברי הברית. לזה מודיעם במופת מהעונש שהגיע בעונם, שלא כן הוא,
רק הברית עומדת בתקפה וקיימת לעד. שמן הראוי היה להעניש אותם בעצמן בעונש חמור כאשר ענש ז' האומות שעשו התועבות בארץ וקאה אותם הארץ המה הלכו לאבוד,
והארץ נשארה פוריה זבת חלב ודבש ועתה היה בהפך ששמם את הארץ כמהפכת סדום (והארץ מה חטאה ונהפוך הוא ששבח הוא להארץ במה שתקיא ממנה עושי התועבות) ואת
בני ישראל בעצמן אף שהשליכם בארץ אחרת באף וחמה עכ&quot;ז לא עשה בהם כליה, וגם לא ירדו ממדרגתם ולא נתערבו בין הגוים ברבות הימים, והמה עוד בחשיבותם כמו שהיה
הגלות ביום הזה, והוא כנגד הטבע אם לא מפני שהשגחת ה' עליהם, והוא שוכן אתם גם בתוך הגולה, ומצפה לתשובתם ואז יחזירם למקומם, ולזה נתן את הארץ שממה, בכדי
שלא יתישבו שם אחרים, והארץ יושבת גלמודה, כאשה שהלך בעלה למדה&quot;י ומצפה לעת שובו, ואף אם יתמהמה תחכה לו: {{צ|בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי }}וגו' לא
שיאמרו בניכם עם הנכרי ביחד כל הנאמר להלן דא&quot;כ למה יאמר אחרי כן ואמרו כל הגוים ואח&quot;כ ואמרו סתם ולא באר מי האומר, וההכרח לפרש כן שהבנים והנכרי שיבא מארץ
רחוקה וראו וגו' ידברו ויתוכחו בענין הזה ויאמרו כל הגוים בשאלתם, על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת וגו', ותשובת הבנים תהיה באופן הזה, שמתחלה יכפלו ויגדילו הפליאה
ואח&quot;כ יאמרו תשובת הדבר. ושעור הכתובים כך, {{צ|ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם }}ידברו מצד אחד: {{צ|והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו }}וגו'
עד {{צ|באפו ובחמתו }}הוא המדבר מצד השני (ולפני שהבנים מתחלה מגדילים הפליאה יחשבו לשואלים ומשיבים, לזה הקדימם):&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת}}. מה פשע הארץ וחטאתה, ולו יצויר שחטאה, {{צ|מה חרי האף הגדול הזה }}למה בא העונש בחרי אף:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ואמרו}}. הוא מאמר הבנים, להגדיל הפליאה לאמר {{צ|על }}זה {{צ|אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים}}. ולא נהיה
הברית בארץ הזאת שיהיה איזה עלה לקללת הארץ:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|וילכו ויעבדו אלהים אחרים }}וגו' {{צ|אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם}}. (כתרגומו דלא אוטיבא להון) וא&quot;כ גדול עונם מנשוא:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויחר אף ה' בארץ ההוא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה }}שהיה ראוי לבא עליהם והביא על הארץ, ואף שענש אותם ג&quot;כ בחרי אף, אבל רק כל
זמן שהיו בארץ שם הענישם בחמה:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול}}. אבל אחר שהגלם שהוא וישליכם אל ארץ אחרת אף ברבות הימים המה עוד בחשיבותם. ונראים {{צ|כיום הזה}}
כאלו התחיל הגלות ביום הזה:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|הנסתרות}}. עתה ישיבו על השאלה לאמר שבענין גלות ישראל ושממת הארץ יש בזה טעמים נסתרים אשר רק {{צ|לה' אלהינו }}לגלותם ליראיו: {{צ|והנגלות}}. מה שנתן לגלות
הוא {{צ|לנו ולבנינו עד עולם}}. בשביל שאף אחר שגלינו מארצנו וקיים בנו כל דברי הברית, עודינו מחויבים עד עולם {{צ|לעשות את כל דברי התורה הזאת}}. ואף בגלותנו
אנחנו עמו והוא אלהינו ששומר אותנו מכליון ומצפה לעת שנשוב אליו באמת ויחזיר אותנו, ובזה תתרפא הארץ מתחלואיה אשר חלה ה' בה לבל יתישבו שם אחרים כנ&quot;ל:
הפרשה הזאת תצוה מה שיעשו בנ&quot;י אחרי שיבא עליהם הברכות והקללות וגם יודיעם שכמו שבצאתם ממצרים שהיו חולים בחולי הנפש היתה רפואתם להלוך במדבר ולקבל
התורה, ובהתם הדברים האלה באה רפואתם. ועתה שכבר ניתנה התורה שלא תוכל להיות הרפואה הזאת תהיה רפואתם הברכות והקללות ובהתם כל הברכות והקללות אז ירפאו
מחולי הנפש וישיבו אל לבם לראות איך שה' שוכן אתם בתוך גלותם, ועי&quot;ז ישיגו חשק להבין דבר ה' ולקיים כל מצותיו ויהיה להם צער על שרובי התורה כמו הקרבנות וכל מצות
התלויות בארץ אי אפשר להם לקיים עתה, וכאשר יראה ה' את התעוררותם לשוב אל ה', לעמתם ישוב גם ה' להראותו השגחתו עליהם וירחמם אח&quot;כ יקבצם מכל העמים ויביאם
לאדמתן וייטיב עמהם. ולפי שאם עי&quot;ז שהיו בגלות בבל שבעים שנה אף שנתרפאו מחולי הנפש שהיה להם מקודם שגלו שהם ע&quot;ז ג&quot;ע ש&quot;ד אבל השיגו מחלות אחרות הרבה. מכ&quot;ש
עתה שהיו כמה מאות שנים בגלות בכל קצוי ארץ, כשיתישבו בארץ וטוב להם תשוב ותראה בהם כל המחלות הנפשיות, לזה יבטיחם שאז יבטל מהם היצה&quot;ר, וכשם שע&quot;י שסבלו
תלאות ויסורין בשבעים שנה בגלות בבל ועמדו בנסיון נתבטל מהם ע&quot;י תפלת אנשי כנה&quot;ג יצרא דע&quot;ג, ככה ע&quot;י התלאות הרבות, יבטל מהם כל ענין היצר, מפני שכל ענין היצר הוא
נסיונות להאדם. אם יפן אל היוצר או אל היצר, והם כבר עמדו בנסיון ואז יהיה קץ ימי הנסיון ויחלו ימי הגמול, וינבא להם שכאשר יתקבצו לארץ ישראל ויהיו בשלוה יתקבצו
עליהם אויביהם למלחמה שהיא מלחמת גוג ומגוג שדברו הנביאים הרבה מזה, שהם המה אשר רדפו את היהודים בעת גלותם, וה' יביאם לארץ ישראל כדי להענישם לעיניהם, ולפי הקבלה יהיה אז דין ה' על פושעי ישראל, ויותרו מבני ישראל רק מעט, וזה המשפט יכונה בשם יום הדין הגדול, וע&quot;י שיראו משפט ה' יתוספו בתשובה ויקיימו מצות ה' אחרי שיהיו כבר בארץ וה' יברכם בברכה כפולה ומכופלת וישיש בהם כאשר שש עם האבות הקדושים עד&quot;ה (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו:&lt;קטע סוף=כח/&gt;</text>
      <sha1>718ecmx57xgy27y0insq84lagul82lk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דברים לב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359508</id>
    <revision>
      <id>1417061</id>
      <parentid>1400594</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:37:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="70979" xml:space="preserve">{{מלבים
|הערות=(ב){{צ| יערף}} וגו'. יאמר אל השמים לבל ישיבו איך אנו יכולים להתבטל ממלאכת ה' אשר נטל עלינו ולשמוע אל דבריך: לזה יאמר כי דבריו המה ג&quot;כ מעין מלאכתם שהם במדרגת מטר וטל עד&quot;ה (ישעיה נה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' והולידה והצמיחה וגו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו' כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו, ואל גדולי ישראל אמר, אם שדברי רק דברי מוסר (ולא כדברי הפלוסופים בחקירות נשגבות) אבל יערף (מלשון עריפה) כמטר היורד בשפע ויבער מן הארץ כל מין אבק רע ותולעים, ככה לקחי שהם דברי המוסר תבער מלבבכם כל דעות כוזבות ותשריש בכם דעות נאמנות וקימות: תזל כטל. כשם שהטל היורד על כל הנשרש בארץ יגדיל ויפריח, ככה אמרתי יפעל בלבכם כשיהיה נשרש דעות נאמנות להפריח שתעשו מצות ומעשים טובים: עתה יחזור אל הארץ (כי דבריו אל השמים שלקחו כמטר ואמרתי כטל אינה תשובה אל הארץ, כי פעולת הלקח שהוא כהמטר והאמרים שהם כטל הוא רק לאנשי המעלה המבינים היטב דברי התורה והמה יתיחסו ביותר אל השמים. ואל הארץ לא יתיחסו רק קטני ערך שעליהם נאמר (ישעיה מ ז) אכן חציר העם) ויאמר שאף שלבני אדם הדומים לעשב הארץ לא יועיל לקחי כמטר היורד בשפע רב, וכטל המסוגל להפריח, אבל יועיל כשעירים שהוא מטר דק היורד עלי דשא הצמחים הנמוכים וכרביבים שהוא מטר היורד מפוזר עלי עשב עשבים הגדולים: ויכוון שאף שעקרי האמונה מוטל על הגדולים להשריש בלב הקטנים, והקטנים לא יפרחו במעשיהם כשושנה, אבל דברי יועילו להם שיהיו במדרגת שעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב. וזו תשובה מספקת גם להארץ כי כאשר מלאכתה להצמיח הזרעים כן תשתדל לתקנת בני אדם הדומים לעשבי השדה:}}

{{מלבים
|הערות=(ג) {{צ|כי שם}}. יבאר שלא יקרא אותם להיות תומכי התורה כי התורה קודמת במעלה ובזמן מכללות הבריאה כמ&quot;ש (משלי ה) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז וגו' עד לא עשה ארץ וחוצות וגו' בהכינו שמים שם אני וגו' וכל הענין שם באריכות. והתורה היא שמותיו של השי&quot;ת וכמו שהשם הניתן לדבר (אם איננו שם הסכמי) יגדור בו תוכן הדבר כן התורה תתן להבין מציאות ה' ומדותיו, ורק שיבקש מהשמים וארץ ומבני ישראל הגדולים והקטנים שיתפרסם על ידם, שהשי&quot;ת הוא מנהיג העולם בפרטיות, ואף שחק נתן אל הטבע ולא יעבור, אבל הוא עלת כל העלות וסבת כל הסבות, ומנהיג גם בחקות הטבע לשלם לאיש איש כדרכיו וכמעלליו. וז&quot;ש כי שם ה' אקרא (הקריאה יורה תמיד על הפרסום) כי באמת הוא בא לפרסם את התורה שהיא שם ה' כנ&quot;ל. ובזה אינם יכולים להיות לעזר ולמסעד כי זה נראה רק מעצמות התורה ולא ע&quot;י מקיימי התורה, אבל הבו גדל לאלהינו שם אלהים מורה על השגחתו וממשלתו בכל הכחות הטבעים וזה הענין הוא בידכם לגדל ולפרסם כי אם ישמרו ישראל התורה אז ה' ישכון בתוכם, ועין בעין יראה השגחתו עליהם ויתפרסם בכל הארץ שה' הוא האלהים. כמ&quot;ש (שמות לג טו) ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, וכמ&quot;ש (דברים ד) מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ולהפך אם לא יקיימו התורה אז לא ישכון ביניהם, ויסתיר פניו מהם ולא תראה השגחתו ויאמרו כי יתנהג הכל עפ&quot;י הטבע, ואל השמים והארץ יאמר בשם ה' כשישמרו ישראל התורה אז ישפיעו להם כל טוב בהפלגה רבה עד שיראו כל עמי הארץ כי הנהגת הטבע היא ביד ה', ואם יעזבו ישראל את התורה וה' יסתיר פניו מהם, ויתראה כאלו לא ישגיח ה' עליהם, וגם ישראל בעצמם יאמרו כן כמ&quot;ש על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות עכ&quot;ז יהיו חקות הטבע להם בענין נפלא שכל שהוא נוגע ליסרם ולהביאם לתשובה יהיה בענין נפלא עד שיבין כל מבין כי ה' פעל כל אלה ולא יד הטבע עשתה זאת, ולהפך ישמרו חקות הטבע אותם בענין נפלא הרחק מאד מטבע הנהוג מכליון ואבדון, כדי שיבינו בני ישראל שה' שוכן בתוכם רק שהסתיר פנים מהם ועי&quot;ז ישובו בתשובה שלמה ואז יתגדל שמו הגדול:}}

{{מלבים|עניין= (ד) 
{{צ|הצור}}. נותן הקדמה לכל דברי השירה הזאת כי משפטי ה' אמת. כללות השירה יבאר, עת יחטא האדם ואשם, ויעזוב את ה', הנה לגדולת חטאתם, מצד עזבם צור מושיעם,
בוראם יוצרם, ובחרם אלילים אלמים אין בם מועיל, ראוים לכליה גמורה, לבד מיראתו שיתלו האומות הדבר במקרה ובכחם, ובחולשת ישראל, ע&quot;כ לא הענישם בכליה רק הסתר פנים, ומצאוהו ממילא רעות רבות וצרות:
|הערות=(ד) {{צ|הצור תמים פעלו}}. יסיר בזה שאלה אחת למה לו להרעיש השמים והארץ שיהיו עדים בדברי השירה הזאת המדברת מאשר יקרה לבני ישראל כשלא יקיימו התורה, הלא אין הדבר תלוי רק בהם, כמ&quot;ש (לעיל ל יד) בפיך ובלבבך לעשותו, וכאשר אמר עתה שהתורה כמטר וכטל לישראל, הלא עליהם להשתדל לקיים ככל בעלי החיים שישתדלו להשיג הדבר שהוא סבת חייהם, ולהשמר ממה שמסבב להם המות, ובהכרח שיש בלבם נטיה לבחור ברע ולמאוס בטוב (וזה יכונה בשם ערלת הלב) ולמה ברא ה' אותו במום כזה ושעי&quot;ז ירעיש השמים והארץ, וע&quot;ז יאמר: הצור תמים פעלו. כי השי&quot;ת ברא האדם תמים בלא מום ר&quot;ל כשנברא לא היה בלבבו הנטיה הזאת, וגם הזהיר אותו מאכילת עץ הדעת טוב ורע, והודיעו שאם יאכל ממנו, אז יולד בו המום הזה שלפעמים תהיה לו נטיה לדבר טוב ולפעמים לדבר רע, (כי ע&quot;י העץ הבין דבר טוב שהוא ערום ונצרך ללבוש אבל נהיה בו גם נטיה לרע, להתאות לדברים המסבבים המות, והסבות המביאים המות הם רבות, ולכן אמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות מיתות הרבה ע&quot;י שתתאוה לדברים שהם המות בעצמו כמ&quot;ש לעיל ואת המות שהוא ביטול התורה) ואכילת עץ הדעת לא היה ע&quot;י נטיה מלבו רק ע&quot;י הנחש שמחוץ להאדם, וכשעמדו ישראל על הר סיני נתרפאו מהמום הזה והוסר מהם ערלת הלב ולזה נאמר (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים. ובזה יובן מ&quot;ש חרות על הלוחות חירות ממלאך המות שע&quot;י שלא היה להם עוד נטיה לרע לעבור על התורה שהוא בעצמו המות נעשו בני חורין ממלאך המות, והעגל עשו רק ע&quot;י הסתת הערב רב, ואחרי שעשו העגל חזר להם המום לכמו שהיה, ושלא ישאלו למה ברא גם המסית שמחוץ להאדם, אחרי שע&quot;י נהיה המום בהאדם עצמו, לזה יאמר כי כל דרכיו הם מדותיו משפט שיזכו ע&quot;י משפט להצלחת הנפש ולא שיהיה רק ע&quot;י חסד (ע&quot;ד שאמרו שהוריד הנשמות מגנזי מרומים שלא יאכלו נהמא דכסופא) לכן ברא את המסית שאם יעמדו בנסיון ולא ישמעו אליו יגיע להם השכר עפ&quot;י משפט:

אל אמונה. יאמר אף שיש להשיב ע&quot;ז כי זה היה אם ע&quot;י המסית לא יבואו לידי אבדן הנפש, אבל אחרי שעינינו רואות שע&quot;י יבואו הנפשות לידי אבדה וכליון, הלא טוב היה להם לאכול אף נהמא דכסופא ולא לבא גם לידי ספק אבדת הנפש, ולא רצה להשיב ע&quot;ז תשובה גלויה (שהוא מסוד ה' ליראיו) רק אמר שאנו מחוייבים להאמין שהוא אל אמונה ואין עול ושה' לא יעשה עול להנפשות, ונהפוך כי צדיק שעשה עם הנפשות צדקות כמ&quot;ש (ש&quot;ב יד יד) וחשב מחשבות לבלתי ידח מנו נדח ולא שיוותר להם רק וישר הוא שהצדקות שיעשה עם הנפשות יהיה ביושר:
}}

{{מלבים|עניין= (ה) 
{{צ|ה }}{{צ|שחת}}. עת י{{צ|שחת}} לו לעצמו עד שיהי{{צ|ה }}{{צ|מומם }}וחסרונם מ{{צ|ה }}שהם {{צ|לא בניו }}של השם רק: {{צ|דור עקש ופתלתל}}:
|הערות=(ה){{צ| שחת}}. עתה יחזור על פעולת ה' שהזכיר לעיל שדבר מבריאת האדם ויאמר, הן אמת שנשחת פעלו (הוא האדם) וירמז על שעשו העגל כמ&quot;ש (שמות לב ז) כי שחת עמך וגו' עשו להם עגל מסכה אבל לו לא. ההשחתה לא תתיחס אל הצור, רק בניו מומם. שבנים הם המה הסבו להם המום, עד שעי&quot;ז נעשה דור עקש שנהיה בו הנטיה לרעה, ויותר מזה ופתלתל כי נעשה בהם טבע ההפך למאוס בטוב ולבחור ברע כמו פתיל שע&quot;י סבוב החוטין יתהפך העליון לתחתון ותחתון לעליון ככה חשקו לעבוד להעגל ומאסו לבא לארץ חמדה, ואחרי שזכר מעשה העגל אמר:}}

{{מלבים|עניין= 
(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ו }}אשאלכם וכי ראוי הוא כי: לה' תגמל{{צ|ו }}זאת הלא בזה אתם {{צ|עם נבל }}רע ופושע. גם {{צ|ולא חכם }}בתבונה. כי הבלתי מכיר טובה העברה הוא נבל והבלתי שומר לעבוד למי שהוא עוד מטיב עמו עתה הוא לא חכם, וע&quot;ז מפרש, נבל, כי {{צ|הלוא הוא אביך קנך }}ואתם כפויי טובה מן העבר, לא חכם, הלא {{צ|הוא עשך ויכננך}}. במה שמטיב עמך בכל עת ובכל רגע ולא תתכונן בלעדו:
|הערות= (ו) {{צ|הלה' תגמלו זאת}}. הן מקרוב שמעתם מפיו אנכי ה' אלהיך ועתה עשיתם עגל מסכה ואמרתם אלה אלהיך ישראל. ושלא יתנצלו הן גם אבינו הראשון כשברא אותו השי&quot;ת ושם אותו בגן עדן עבר תיכף על צווי ה', אמנם אם כי עשה נבלה הלא עשה עפ&quot;י הסתת הנחש שהבטיחו שעי&quot;ז יפקחו עיניהם ויהיו כאלהים יודעי טוב ורע. אבל אתם עם נבל שעשיתם נבלה כזאת:

וגם ולא חכם שלא היה שום הסתת חכמה בדבר הזה שתשיגו ע&quot;י העגל ואם שכוונתכם היתה שיהיה לכם למנהיג באשר שבדעתכם היה כי לא אבא עוד אליכם אבל האם אין גם זה סכלות גדולה שכל העם יהיו נמהרי לב, ולא ירצו לחכות אף שעות אחדות, וגם להתאסף יחד לשאול עצה בגדוליהם, ונהפוך הוא כמ&quot;ש חז&quot;ל שהרגו את חור ואהרן ג&quot;כ היה ירא שלא יהרגוהו, ולא רצה לסיים במעשה העגל, הפך הדבר לדבר בשבחו של מקום, הלא הוא אביך. שכשבא לגאול אתכם שלח לומר לפרעה בני בכורי ישראל: קנך. שהוציאך מבית עבדים ע&quot;י אותות ומופתים, הוא עשך. לשון תקון ועשיה שהייתם עבדים לפרעה במלאכת חומר ולבנים והוא עשך לגוי מצוין: ויכוננך. שהעמידך על כן ובסיס (עד&quot;ש ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונם) שנצלתם את מצרים וגם נתן לכם ביזת הים:
}}

{{מלבים|עניין= &lt;קטע סוף=ו/&gt;
(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ז }}{{צ|זכר ימות עולם}}. הטובות שעברו לך ממנו בהתחלת מציאותך להיות לגוי: {{צ|בינו שנות דור ודור}}. מה שמתמיד עוד בהשתלשלות הדורות (זה נגד הוא עשך ויכוננך): {{צ|שאל אביך ויגדך }}מצד הקבלה והספור, {{צ|זקניך }}שראו כ&quot;ז בעיניהם {{צ|ויאמרו לך}}:
|הערות= (ז) {{צ|זכור ימות עולם}}. עד כאן הקדמה אל דברי השירה, ועתה יתחיל בדברי השירה ויוכיח במופת מסדר הבריאה ומסדר השתלשלות הדורות שישראל המה עם סגולתו: זכור ימות עולם. המה ששת ימי הבריאה, ותראה שכל מה שחומרו חזק וצורתו חלש, נברא ראשון ראשון, וכל מה שצורתו חזק וחומרו חלש נברא אחרון אחרון עד שהאדם שהוא בעולם השפל הסגולה והלב והתכלית נברא אחרון וכן בינו שנות דור ודור. התבוננו גם בהשתלשלות הדורות, ותראו ג&quot;כ כי העשרה דורות שמאדם עד נח היו חזקי החומר (שחיה כל אחד קרוב לאלף שנים) וחולשי הצורה עד שמחה ה' אותם עם כל היקום ולא השאיר רק נח ובניו שהיו הלב והסגולה מהדורות האלו, ומנח עד אברהם היה ג&quot;כ עשרה דורות, והיו בערך הראשונים חולשי החומר (כאשר נראה שנתמעטו ימי חייהם) אבל חזקי הצורה מהראשונים עד שהיו גדורים באיזה ענינים, והלב והסגולה מהם, היה אברהם. הלא להבין מזה, כי התכלית יבא לעולם באחרונה, וא&quot;כ שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך שנתאחרו ישראל מלהיות לעם (וא&quot;כ ע&quot;כ שהם הסגולה והתכלית) כי:}}

{{מלבים|עניין= &lt;קטע סוף=ז/&gt;
(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ח }}{{צ|כי בהנחל עליון גוים }}אז מן האומות לא השגי{{צ|ח }}רק על כללותם להציב גבולות אבל על ישראל הוא משגי{{צ|ח }}על כל איש פרטי {{צ|יצב }}רק גבולות של {{צ|עמים }}לבד לא פרטי אישיהם. אבל (יצב) {{צ|למספר בני ישראל }}סופר כל איש פרטי עד&quot;ש ולציון יאמר איש ואיש יולד בה עי' בס' ארצות השלום דרוש ד':
|הערות= (ח) {{צ|בהנחל עליון גוים}}. בעת שהיו העמים בגדר שנקראו בשם גוי וה' הנחיל לכל אחד נחלה מיוחדת, בהפרידו בני אדם כשנתחזק הישוב בנחלתם עד שהפריד כל עם מחברו ע&quot;י כתב ולשון ונמוסים: יצב גבלת עמים וגם שנתרבו ובאו להשגת גבול וה' הציב להם גבולות (פי' שהיו מלחמות בדבר הגבולים וה' נתן הנצחון לכל אחד שיעמוד על גבולו שגזר ה'): ובעת הזאת היו למספר בני ישראל. שהיו כל כך מעטים עד שהיו עומדים להספר בכל רגע: וזה ירמז לעת שבא יעקב ובניו למצרים שהיה בן ק&quot;ל שנה ועם כל יוצאי ירכו לא היו רק שבעים נפש, ובעת ההיא מלבד השבעים אומות שהיו בימי אברהם היו כבר נשיאים מבני ישמעאל ואלופים מבני עשו, ומזה ראיה:}}

{{מלבים|עניין= &lt;קטע סוף=ח/&gt;
(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ט }}והטעם לזה {{צ|כי חלק ה' עמו }}ומשגיח על פרטותם לא האומות שחלקם תחת המערכות:
|הערות= (ט) {{צ|כי חלק ה' עמו}}. שהם הסגולה ונטלם ה' לחלקו, הכוונה שייחד השגחתו עליהם בהשגחה פרטית מעל לגבול הטבע שבשנים מעטות יהיו לגוי גדול, ואף שהבטיח לאברהם וליצחק לברך זרעם שלא בדרך הטבע, אבל רק יעקב חבל נחלתו עד&quot;ש כי ביצחק ולא כל יצחק: ימצאהו. מה שקרה להם מעת ביאת יעקב למצרים עד עת גאולתם משם, לא בא בהשירה, מפני שגלות מצרים לא היה ע&quot;ד העונש בחטאם, רק גזרת ה' בברית בין הבתרים, ואין למוד מוסר יוצא מענין הגלות, והתחיל מעת צאתם ממצרים, שגם מזה ראיה שגאלם ה' על דעת שיתנהג עמהם ממעל להטבע:
}}

{{מלבים|עניין= &lt;קטע סוף=ט/&gt;
(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|י }}ראה עוד המעמד שהיית בעת שלקח אותך שדומה לאיש שמצא ילד תועה נעזב במדבר ולקחו האכילו השקהו למדהו העשירהו טרח בו והביאו לישוב, ונתן לו בתים וארמוניות ואח&quot;כ מרד בו ובחר באוהבים אחרים היש נאצה גדולה מזאת? עז&quot;א {{צ|ימצאהו בארץ מדבר}}. ולא במעמד הטיב רק {{צ|ובתהו ילל ישמן יסובבנהו יבוננהו }}בלמדו דעת:
|הערות=(י) {{צ|ימצאהו בארץ מדבר}}. הוא לשון מקור וגלוי ע&quot;ד מוצאי מים (תהלים קז לה) שתחלת התגלות ישראל לעם היה במדבר (שכשבאו למצרים היו מתי מספר ובמצרים היו עבדים) ולא במדבר שיש בו עינות מים ומרעה צאן ובקר, רק:

ובתהו ילל ישמן מקום אין מים ואין צמח ולכן ישלוט שם הרוח עד שנשמע כאלו ייליל: יסבבנהו. שאף במדבר לא הוליכם דרך ישרה כמ&quot;ש (שמות טז יח) ויסב אלהים את העם דרך המדבר: יבוננהו. כדי שיבינו מזה: יצרנהו כאישון עינו. שיתנהג עמהם מעל לגבולות הטבע כי עפ&quot;י דרך הטבע לא יוכלו להתקיים במקום זה כלל:}}

{{מלבים|עניין= &lt;קטע סוף=י/&gt;
(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|יא }}והוליכו לישוב {{צ|כנשר}}. שברחמיו בל יתבהלו גוזליו שעוף אחר בא לקנם: {{צ|יעיר קנו}}. תחלה ואח&quot;כ {{צ|ירחף }}באברתו ואח&quot;כ יקחם על הנוצה וישאם על האבר. עי' ש&quot;נ:
|הערות=(יא) {{צ|כנשר יעיר קנו}}. הנשר ישמור קנו מאד ואף בלילה יעיר ולא יישן, כן בצאת ישראל ממצרים כתיב (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם וגו' ולילה בעמוד אש (שם כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה: על גוזליו ירחף. כשיראה אויב מתקרב לקנו הוא מרחף על גוזליו להסתירם וכן כשפרעה הקריב כתיב (שם יד יט) ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם, ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל: יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו. כשהאויב קרב ובא לשלוח ידו בהם, אז יושיט קצות כנפיו ויקח גוזליו על אברתו וישאם אל מקום אחר, כן כשפרעה השיגם אז בקע ה' ים ויעבירם:

}}

{{מלבים|עניין= &lt;קטע סוף=יא/&gt;
(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|יב }}גם לא רצה למסור הנהגתם לטוב כח מלאך ומערכה, רק {{צ|ה' בדד }}הוא לבדו {{צ|ינחנו ואין עמו אל נכר }}להתעסק בהנהגתם, כמו בשאר העמים שנוהג אותם ע&quot;י כחות אחרים:
|הערות= (יב) {{צ|ה' בדד ינחנו}}. יאמר כי כאשר מעת צאתם ממצרים ועד הנה התבודד ה' לשמרם ולנחותם לבדו, ככה גם בעתיד ינחם לבדו, אבל בתנאי ואין עמו אל נכר. עמו מוסב על ינחנו, ר&quot;ל ישראל אשר ינחם ה' לא יהיה בהם ע&quot;ז, ורמז לזה שאחר חטא העגל אמר ה' למשה (שמות לג לד) לך נחה את העם וגו' הנה מלאכי ילך לפניך (שם) ויאמר משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, וע&quot;י תפלתו ותשובתם שעשו חזר ה' לנחותם לבדו. והזהיר להם שלא יוסיפו לחטוא:}}

{{מלבים|עניין= &lt;קטע סוף=יב/&gt;
(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|יג }}ואיה המקום אשר הניחם? הנשר הנושא אותם? {{צ|על במתי ארץ}}. ונתן להם שם כל טוב: {{צ|ויאכל }}וגו':
|הערות= (יג){{צ|ירכבהו על במתי ארץ}}. הערים שישבו בהם רובם היו על ההרים ששם האויר זך, ומותרות האדם והבהמה יורד אל העמקים, וגם ההר הוא חוזק נגד האויב: ויאכל תנובת שדי. שרוב אדמת הארץ היה מקום זרע ותבואות השדה:

וינקהו דבש מסלע. במקום שהאדמה היתה קשה כסלע, צמחו שם דקלים וגדלו תמרים שהוא הדבש: ושמן מחלמיש צור. במקום הצורים שאינם מגדלים אילנות גדולים, צמחו שם עצי זית, עץ לא גבוה שממנו השמן:}}&lt;קטע סוף=יג/&gt;

{{מלבים|הערות= (יד) 
{{צ|חמאת בקר וחלב צאן}}. המקומות שאינם מסוגלים לזרע, היה מקום מרעה בקר וצאן: עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים. ארץ הבשן (שהיתה מלפנים ממלכת עוג) היתה מגדלת כרים ואילים ועתודים מהוללים: עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר. ארץ ישראל בכלל מהוללת בהסלת המובחר והיין האדום:

בהבנת המאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל פירשו רוב המפרשים על שבעים העמים שהם כנגד שבעים נפש שבאו עם יעקב למצרים, ויש שפירשו שבא&quot;י ישבו עשר אומות שאמר ה' לאברהם (בראשית טו יט כ כא) ושני מלכי האמורי בעבר הירדן הם שנים עשר שהוא כמספר בנ&quot;י י&quot;ב שבטים, ולשני הפירושים קשה להבין, מפני שכל דברי השירה הם רק דברים נמרצים למוסר להם ומה המופת הנמרץ מזה, אשר חלק ה' עמו, הלא השבעים אומות נתפשטו בדור הפלגה וסמוך לזמן ההוא, ושבעים נפש יוצאי ירך יעקב היו יותר משתי מאות שנים אחרי כן, וגם לפי הפירוש על הי&quot;ב עמים יקשה ג&quot;כ הלא עשרה נתישבו עוד בימי אברהם, וגם שפירשנו לעיל שלמספר בני ישראל הכוונה, שבעת שנתישבו כל העמים אז היו בנ&quot;י רק מתי מספר ג&quot;כ דחוק, לכן נראה לפרש קרוב אל הפשט, וזה, שהשירה נתיסדה לתוכחת מוסר אל הדור שיהיה באחרית הימים כמ&quot;ש לעיל, והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד עד&quot;ש ונושנתם בארץ וגו' שאז יתבוננו בדברי השירה ותהיה להם למוסר, ולכן בהתחלת המוסר ידבר עמהם מתחלת התישבם בארץ, והודיעם כי לא בחרבם ירשו ארץ רק ה' הושיבם בארץ, ואח&quot;כ יחזור ויספר מאין לקחם ה' להביאם ולהושיבם בארץ ויספר גם מעלת הארץ והשפעת הטובות להם, וכי מרוב טובה סרו מן הדרך בהדרגה עד שחטאם היה גדול מנשוא, וכה יתפרש: זכור ימות עולם. בכלל כל הימים שעברו מעת ברא ה' אדם על הארץ: בינו שנות דור ודור. התבונן בפרטות בכל דור ודור כמו דור המבול ודור הפלגה ובאנשי סדום וכדומה, ויש בזה די להבין שה' ברא כל הנמצאים ועיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם להעניש החוטאים, ולשלם גמול לעושי רצונו, ואם לא יספיקו לך הדברים האלה: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. דרוש מאבותיך ומחכמי אומתך ויאמרו לך, איככה התיסדה הלאם הישראלי בהנחל עליון לאבותיך גוים, בהפרידו מאבותיכם בני אדם שהפריד מהם האומות שישבו שם מלפנים. עד&quot;ש חז&quot;ל שהגרגשי פנה מעצמו מהארץ וילך לארץ אחרת, וכן הרבה מהעמים עזבו הארץ: יצב גבלות עמים. שהציב והשאיר גבולות העמים, ונתנם למספר בני ישראל לשנים עשר שבטי ישראל, ומאשר יספרו לך האבות והחכמים תבין כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. כי ישמיעוך הנסים שעשה בעברם הירדן ואח&quot;כ אצל יריחו שנשקע החומה, ואשר השליך ה' אבני האלגביש ואשר העמיד יהושע את השמש בחצי השמים, וכן כשנתאספו ל&quot;א המלכים למלחמה והפילם ה' ביד יהושע, וכן אח&quot;כ חלוקת הארץ שהיו עפ&quot;י ה' ועל פי אורים ותמים. ועתה יספר מאין הביאם אל הארץ: ימצאהו בארץ מדבר שעשה אותות ומופתים בפרעה ובמצרים ושבקע להם הים עד שנמצאו בארץ מדבר: ובתהו ילל ישמון שהמדבר הזה היה בתכלית הישימון כמ&quot;ש (לעיל ח ט) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים:
יסבבנהו שסבבם ארבעים שנה במדבר וספק צרכיהם במן ובאר: יבוננהו. שלמדם בינה הוא התורה: יצרנהו כאישון עינו כמ&quot;ש (שמות יג כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם: כנשר יעיר קנו. שהוא ער לשמור קנו: על גוזליו ירחף. ישתעשע לשבת על אפרוחיו, כן השכין ה' את שכינתו באהל מועד: יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו. כשמשנה קנו ממקום למקום ישאם על כנפיו, ולא שיטריחו בעצמם לפרוח עד&quot;ה (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים: ה' בדד ינחנו. שבמדבר הזה נחה אותם לבדד הרחק מן העמים, בכדי ואין עמו אל נכר. שלא יהיה בשכונתם ע&quot;ג שלא ילכו אחרי התהו, כמו שהיה בעון פעור: ועתה יספר איך הנחיל להם הארץ:

ירכבהו על במתי ארץ. שנתישבו במקומות הגבוהים כנ&quot;ל עד ודם ענב תשתה חמר, הכל כנ&quot;ל: וכל הכתובים האלה באור על כי חלק ה' עמו, שמהנהגתו עמהם במדבר והתישבם בארץ נראה בעליל כי הם עמו ונחלתו: עתה יספר סדר שסרו מאחרי ה':
}}

{{מלבים|עניין= 
(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|טו }}עם כל הטובות האלה {{צ|וישמן ישרון ויבעט}}. דרך השוכח טובה בעת טוב לו, תחלה מכיר טובה ובועט במזיד, ואח&quot;כ שוכח העבר לגמרי: ועז&quot;א תחלה {{צ|ויבעט }}בזדון, ואח&quot;כ {{צ|שמנת }}עד כי {{צ|עבית }}בעב הענן והחשך, {{צ|כשית }}ושכחת לגמרי אל מוציאך ממצרים. {{צ|ויטוש }}נגד שני הדברים (פסוק ו) נגד העבר שכח {{צ|אלוה עשהו }}שבראו, ונגד הטובות שעודו מקבל עתה. {{צ|וינבל צור ישעתו }}שמושיע גם עתה:
|הערות= (טו) {{צ|וישמן ישרון ויבעט}}. כשהתחיל להיות שמן ע&quot;י התענוגים הנזכרים התחילו להתרשל בעבודת ה' כדרך הבהמה שמרוב אכל שיתנו לה יקרה שמבעטת בהמושיט לה אכל, כאלו איננה רוצה בו ובטובתו. שמנת עבית כשית. וכשהגיעו לתכלית השמנות והבריאות אז: ויטש אלוה עשהו. שעזבו לגמרי לעבוד את ה' ועסקו כל הימים בתענוגות בני אדם, ואחרי שחדלו לעבוד את ה' ונתדבקו בתענוגים, אז: וינבל צור ישעתו. שעשו מעשה נבלה ועשו כל אשר צוה ה' שלא לעשות, והגיעו לחלול שמו הגדול כי היה מפורסם כי ה' הוא צור ישועתם ובעשותם מעשים מנובלים יתחלל שמו הגדול, שעמו ונחלתו יעשו כאלה, ואחרי שעזבו את ה' ובטלו כל מצות עשה ועברו על ל&quot;ת אז:}}

{{מלבים|עניין= &lt;קטע סוף=טו/&gt;
(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|טז }}{{צ|יקנאהו }}כי כעס ה' עליהם בעובדים זרים בשתים: א) על עזיבתם אלוף נעוריהם לעבוד זרים. ב) על המעשים המכוערים בעצמם. עז&quot;א {{צ|בתועבת יכעיסהו}}:
|הערות=  (טז){{צ| יקנאהו בזרים}}. התחילו גם לעבוד לע&quot;ג, ואחרי כן בתועבת יכעיסהו. שעבדו ע&quot;ג בעבודות מתועבות לתת מזרעם למלך ולשרוף בניהם באש:
}}

{{מלבים|עניין= &lt;קטע סוף=טז/&gt;
(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|יז }}{{צ|יזבחו}}. יאמר הנה בזבחם לשדים. ג' רעות עשו א) כי אינם אלהות. ב) גם אם הוא אלהים כמוני, הלא אין האלהות האלה מכירים אותם שיבחרו אותם להם לעם, כמו שבחרתי אנכי. ג) גם אם יאהבו אותם עתה הלא הם חדשים, ולמה יעזבו אלהי אבותם. על הא' אמר הלא {{צ|לא אלוה }}המה? על הב' אלהים לא ידעום לישראל, על הג' הלא אחר שהם {{צ|חדשים מקרוב באו ולא שערום אבותיכם}}. א&quot;כ אשאלך. מדוע?
|הערות=  (יז) {{צ|יזבחו לשדים לא אלוה}}, שהקריבו לשדים אשר גם הם לא חשבום לאלהות:

אלהים לא ידעום. שעבדו לע&quot;ג שלא באו אנשים להסיתם ולהודיעם מעשה הע&quot;ז, ולא לבד לע&quot;ג המפורסמים, אלא חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם. גם להם עבדו, ועם שהיו כל כך קלי הדעת להאמין בכל דבר עכ&quot;ז:
}}

{{מלבים|עניין= &lt;קטע סוף=יז/&gt;
(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|יח }}{{צ|צור ילדך }}בנעורותיך {{צ|תשי }}כו':
|הערות= (יח) {{צ|צור ילדך תשי}}. בורא האמת שכחו לגמרי, ולא לבד שלא התבוננו בה' שהוא בורא כל גם ותשכח אל מחללך. שלא שמו אל לבם להבין חסדי ה' והנהגתו עמהם שאף בעת שעזבו אותו לא עזב חסדו לחדול השפעתו מהם, אחר שבאו לקץ המרי אז:
}}&lt;קטע סוף=יח/&gt;

{{מלבים|עניין=(יט) 
{{צ|יט }}{{צ|וירא ה' וינאץ}}. כי ראוי לכעוס על {{צ|כעס בניו ובנותיו}}. הם ישראל שהיו בניו והכעיסוהו יגדל הכעס יותר משאם היה עושה זה איש זר אשר לא מזרעו הוא:
|הערות=(יט) {{צ|וירא ה'}}. ראה עוד אולי ימצא להם זכות עד&quot;ה (בראשית יח כא) ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו שענינו שיחפש עליהם זכות: וינאץ מכעס בניו ובנותיו. שהבנים עוד הוסיפו לעשות להכעיס את ה':
}}

{{מלבים|עניין=(כ) {{צ|כ }}{{צ|ויאמר}}. אמר כי לא רצה להענישם בפועל באף ובחמה נתכת שאז היו כלים. והיו הגוים מכחישים גבורותיו רק {{צ|אסתירה פני מהם }}ואעזבם אל המקרים. {{צ|ואראה מה אחריתם}}. כי ידעתי שיכלו מעצמם גם מצד המקרה יען {{צ|דור תהפכת המה }}ואין ל{{צ|הם }}קיום בעצמותם, עז&quot;א {{צ|בנים לא אמון }}וקיום {{צ|בם }}בעצמם. {{צ|הם }}נגד ב' הרעות שהזכיר (פסוק טז). על הא' אמר:
|הערות=(כ){{צ| ויאמר אסתירה פני מהם}}. ידע ה' שכשתבא עליהם רעה יצעקו אליו וישובו לשעה. לכן קודם שהביא העונש גזר משפטו שיסתיר פניו מהם ושלא ישמע צעקתם: אראה מה אחריתם. מפני שרואה אני אחרית התשובה: כי דור תהפכות המה שיתהפכו מטובה לרעה: בנים לא אמן בם. שאין להאמין בהם שתהיה תשובתם באמת, ועתה יאמר משפטם שידונם מדה כנגד מדה:
}}

{{מלבים|עניין=(כא) {{צ|כא }}{{צ|הם קנאוני בלא אל}}. שבחרו זרים. על הב' אמר {{צ|כעסוני בהבליהם }}ותועבותיהם. נגד הא' {{צ|ואני אקניאם בלא עם }}שאבחר עם אחר, נגד הב' {{צ|בגוי נבל אכעיסם}}. שיכעסו ממעשים המכוערים שיעשו הנבלים עמהם:
|הערות=(כא){{צ| הם קנאוני בלא אל. שאין הקנאה קשה כל כך לכן ואני אקניאם בלא עם. וזה יהיה לטובתם, שהגוים אשר יבואו שמה בראותם היתרון שיש להם עליהם יכבדו אותם: כעסוני בהבליהם. ועל אשר כעסוני בהבליהם לכן בגוי נבל אכעיסם, וזה לרעה, ועתה אמר למה לא יבא עליהם העונש בארצם:
}}}}

{{מלבים|עניין=(כב) {{צ|כב }}{{צ|כי אש}}. מבאר הטעם מה שלא יענישם בפועל כפיו רק בהסתרת פנים לבד. (האי {{צ|כי }}הוא מלשון אם כמו {{צ|כי }}תראה חמור שונאך) {{צ|כי }}אם {{צ|אש }}אשר {{צ|קדחה באפי }}עליהם {{צ|תיקד עד שאול תחתית}}. ואורידנו למטה לעונשם עד {{צ|שתאכל ארץ ויבלה }}וכו':
|הערות=(כב){{צ| כי אש קדחה באפי}} וגו'. ותלהט מוסדי הרים שגזר ה' לכלות חרון אפו בהארץ, ועליהם גזר:}}

{{מלבים|עניין=(כג) {{צ|כג }}הנה אז {{צ|אספה עלימו רעות }}עד {{צ|שחצי אכלה בם }}בפעם אחד:
|הערות=  (כג) {{צ|אספה עלימו רעות חצי אכלה בם}}. ומה המה החצים:}}

{{מלבים|עניין=(כד) {{צ|כד }}נגד טבעית רצונית בחירית. נגד טבעית: {{צ|מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי}}. נגד רצונית {{צ|ושן בהמת }}וכו':
|הערות=(כד){{צ| מזי רעב וגו'}}. עד יונק עם איש שיבה:}}

{{מלבים|עניין=(כה) {{צ|כה }}נגד בחיריית: {{צ|מחוץ תשכל חרב ומחדרים }}(תשכל) {{צ|אימה. גם בחור גם בתולה }}וכו':}}

{{מלבים|עניין=(כו) {{צ|כו }}ובאופן זה {{צ|אמרתי אפאיהם}}. עד שישכחו בדורות הבאים מלב אנוש:
|הערות=(כו) {{צ|אמרתי אפאיהם}}. שאכלה אפי בהם, והוא: אשביתה מאנוש זכרם. לשפוט אותם כמדתם כשם ששכחו שם ה' ככה ישכיח שמם מבין העמים, ואם כי הבטיח ה' שלא יכלם ושיחזור ויביאם אל הארץ, אבל היו ראוים שידיחם בקצוי ארץ עד קץ הימין, כמו שעשה לעשרת השבטים, שאין יודע מקומם, ולא כן עשה ה' רק הפיצם בין העמים ושם ישראל מלאה פני תבל:}}

{{מלבים|עניין=(כז) {{צ|כז }}{{צ|לולי}}. אך אם אענשם באופן זה: {{צ|כעס אויב אגור}}. שאם אשכך כעסי על ישראל יהיה לי כעס אחר של האויב: {{צ|פן ינכרו צרימו }}שינכרו את הכח הזה מבעליו ליחסו להם לעצמם ויתלו הדבר או בכחם הגדול שעז&quot;א {{צ|פן יאמרו ידנו רמה ולא ה' }}וגו':
|הערות= (כז) {{צ|לולי כעס אויב אגור}}. באמת היה ה' עושה כן, אם לא שהיה ירא (ר&quot;ל שחש על כבודו) פן ינכרו צרימו שינכרו הכח הזה מה' וייחסוהו למי שאין בו הכח הזה ונכרי הוא לו, וזה שאמר: פן יאמרו ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת. ולכן הפיצם בין העמים, ומזה מוכח שה' שלחם מארצו ביד פשעם, ובהגלותם מארצם קבלו משפטם מה', ולכן כשהם בארץ אויביהם ישגיח עליהם ולא יוכלו האויבים לעשות בהם כרצונם, אבל אם היה הגלות בכח האויבים אף כשישבו יחד על אדמתם מכ&quot;ש שהיו יכולים לעשות בהם כרצונם כשהם מפוזרים ביניהם:}}

{{מלבים|עניין=(כח) {{צ|כח }}או בחלישת {{צ|כח }}ישראל וחסרון עצתם ותבונתם. שיאמרו {{צ|כי }}ישראל {{צ|גוי אבד עצות המה}}:
|הערות=(כח) {{צ|כי גוי אבד עצות.}} ההבדל בין עצה בינה חכמה, עצה הוא הדבר שיש בו להימין ולהשמאיל, ורק בכח הדעת יכריע לצד אחד לכן עצה ודעת אחד הוא, ובינה הוא להבין דבר מתוך דבר, חכמה הוא מושכל ראשון, ויבא לבאר איך יוכלו האויבים לומר שידם רמה: כי גוי אבד עצות המה. כי לא די שאין להם מעצמן עצה ודעת, אלא אף כשישאלו עצה מאחרים יאבדו העצה, וגם: ואין בהם תבונה. מעצמן:}}

{{מלבים|עניין=(כט) {{צ|כט }}ובאמת {{צ|לו חכמו }}האומות {{צ|ישכילו זאת }}שאינו במקרה. {{צ|יבינו לאחריתם }}של ישראל (מ&quot;ש אראה מה אחריתם) שאינו במקרה:
|הערות=(כט) {{צ|לו חכמו}}. יחזור לשאמר בגוי נבל אכעיסם שיורה שיתנהג עמהם בנבלה, לכן יאמר: לו חכמו. לו רצו להשיג בחכמה (אף שאמר ואין בהם תבונה אבל חכמה אם רצו היו משיגים): ישכילו זאת איכה ירדוף אחד אלף וגו' הנאמר להלן שהוא רק מושכל ראשון, ואז יבינו לאחריתם. מה תהיה אחרית שלהם (ואף שאין בהם תבונה, אבל מחשבת האדם לאחריתו אינו בגדר בינה) ר&quot;ל להתבונן מה שיגיע להם על התנהגותם עם ישראל בנבלה, ויפרש הדבר שיש להם להשיג בחכמה, שהוא:}}

{{מלבים|עניין=(ל) {{צ|ל }}והיה להם לאמר: {{צ|איכה }}אפשר שירדוף אחד אלף מישראל: {{צ|אם לא כי צורם מכרם }}וגם {{צ|הסגירם }}(יל&quot;פ ותחלה ושנים מישרא{{צ|ל }}יניסו רבבה מן האומות):
|הערות=(ל) {{צ|איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה}}. שאינו בגדר הטבע: אם לא כי צורם מכרם. צור יורה על חוזק הדבר כמ&quot;ש (תהלים לא ג) היה לי לצור מעוז (שם סב ח) צור עוזי מחסי באלהים, ומכירה ענינו שנותן דבר ומקבל מחירו דבר אחר ואז ביד כל אחד לעשות במה שבידו כרצונו, והנה מה שבאו ישראל לידי הגוים, מצד ישראל היו בגדר מכירה שע&quot;י הגלות יתכפר עונם, אבל מצד ה' שנתנם בגולה ולא קבל עבורם מאומה כמ&quot;ש (ישעיה נ) או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו אינו בגדר מכירה וכן מצד הגוים אחרי שלא נתנו בעדם מאומה ג&quot;כ אינו בגדר קניה רק בדרך פקדון, וכה יתפרש כי צורם. מצד שהוא מעוז ישראל ורוצה בטובתם: מכרם. בעד תועלת כפרת עונם, אבל זה היה רק כל עוד שלא גלו מאדמתם שלא נתכפר עונם, אבל אחרי שבאו לארץ הגוים אז וה' הסגירם. (הוא עד&quot;ה (בראשית ז טז) ויסגור ה' בעדו שתרגם ואגן במימריה עלוהי) שאף שמסרם ביד הגוים, אבל הסגירם כאדם המוסר דבר לחברו ויסגירנו שלא ישלח בו יד, ואחרי שמסר ה' לידם בתורת פקדון ורואים שעוד יגן עליהם. יש להם להבין שידרוש ה' מעמהם על שהתנהגו עמהם לרעה:
}}

{{מלבים|עניין=(לא) {{צ|לא }}כי {{צ|לא }}כן היה ראוי שיאמרו האומות: {{צ|כי צורם }}של ישראל הוא {{צ|לא }}כצורנו של האומות שישתוק על חטא רק מעניש לחוטא בו: {{צ|ואיבינו }}הם ישראל. {{צ|פלילים}} וחוטאים (לשון והוא עון פלילי):|
הערות=(לא) ושלא נמליץ בעדם שתולים הדבר בצורם ולכן יחשבו שאינם עתידים לתן עליהם דין וחשבון, לזה יאמר כי לא כצורנו שאנו מאמינים בו שמשדד המערכה והטבע. צורם כי הם לא ייחסו אל צורם רק דבר שהוא תחת המערכה והטבע, אבל לא דבר שהוא רחוק מהמערכה והטבע:

ואויבינו פלילים. כי לא הנאמר בראש הכתוב יסוב גם על ואויבינו פלילים. וכאלו נאמר וכי לא אויבינו פלילים, וירצה בזה שלא יטעו לומר שמסר ה' אותם בידם מפני שמנה אותם לשופטים שישפטום על שחטאו נגד ה' ולכן יש בידם לעשות כהעולה על רוחם, ויאמר כי לא יתכן זאת:}}

{{מלבים|עניין=(לב) {{צ|לב }}{{צ|כי מגפן}}. כ&quot;ז היו אומרים האומות גפן ישראל הוא מגפן של סדום והפירות שנשא הם הם לישראל {{צ|אשכלות מרורות }}והיין הוא {{צ|חמת תנינים}}. ע&quot;כ מה שראוי לאמר לאומות אם חכמו ישכילו זאת
|הערות=(לב) {{צ|כי מגפן}} וגו'. יחזור לשאמר לעיל ואני אקניאם בלא עם, שהם הכשדים מחריבי הבית ואשר הגלו אבותינו כמ&quot;ש (ישעיה כג יב) הן כשדים זה העם לא היה והיו להם נימוסים ומנהגים רעים וכבר נאבדו מן העולם ואין זכר למו. ועתה נבוא לפי' הכתובים כי מיסדי הנימוסים יכנה בשם גפן והנימוסים בעצמם בשם ענבים. והמשפט הנעשה עפ&quot;י הנימוס בשם יין, ויאמר כי איככה יוכלו לחשוב שה' נתן בני ישראל לידם אל המשפט, הלא כי מגפן סדום גפנם מיסדי נימוסיהם: ומשדמת עמורה. הם מנהגיהם (ומפאת נחיצת המנהגים למרבית העם יתיחסו לערך הנימוסים כהתיחסות התבואות נגד הענבים) ויאמר שהם כמנהגי עם עמורה: ענבמו. הנימוסים בעצמם: ענבי רוש מלאים ארס: אשכלות. הצטרפות הנימוסים יחד יכנה בשם אשכלות ובהצטרפותם מרורות למו יתגלה ביותר המרירות שבהם (כי הנימוסים האמתים בהצטרפותם יחד, אז יתראה ביותר הצדק שבהם מאשר יתראה בפרטיותם. והמפרשים פי' בזה הכתוב (תהלים יט) משפטי ה' אמת צדקו יחדו וככה החקים לא טובים יתגלה רעתם בהצטרפותם יותר מכאשר בפרטותיהם) והכל מבינים טעם המר ולא כהארס שלא ירגישו בו עד שיזיק:
}}

{{מלבים|הערות= (לג) {{צ|חמת תנינם יינם}}. המשפט שיוציאו עפ&quot;י הנימוסים ההם הוא קשה כחמת תנינים: וראש פתנים אכזר. ירמז שאלה אשר על ידם יקוים המשפט יתנהגו בהנשפטים באכזריות כפתן אכזר שבנחשים:}}

{{מלבים|עניין=(לד) {{צ|לד }}אבל אחר שהאומות לא יאמרו כן רק יאמרו ידנו רמה לכן לא יכלתי להעיר חמתי, רק {{צ|הלא הוא }}מוסב על אש קדחה באפי, הכעס שלי {{צ|כמוס עמדי חתום}}. ולא אורידנו עד שאול תחתית:
|הערות=(לד){{צ| הלא הוא}}. יסיר השאלה אם הגוי ההוא כאנשי סדום ועמורה למה לא יענישם ה'? ויאמר הלא הוא כמוס עמדי. שחטאם אינו בפרסום רק צפון אתי:
חתום באוצרותי. אף שאינם בפרסום. אבל רבים הם למאד עד שחתומים ומונחים באוצרותי (והוא ע&quot;ד המליצה אוצרותי מלאים מהם): לי נקם ושלם. יסיר בזה שתי שאלות. א) האם על חטא שבסתר לא יעניש ה'. ב) אם רבו פשעיהם הלא ראוי להם כל העונשים בעד פשעם. ובמה יענישם על התנהגותם עם ישראל בנבלה, והתשובה:
}}

{{מלבים|עניין=(לה) {{צ|לה }}ומ&quot;מ אף שלא אענישנו בפועל: {{צ|לי נקם }}ותשלומין להם ע&quot;י הסתרת פנים לבד: {{צ|לעת תמוט רגלם}}. מעצמם כשאין משגיח עליהם: {{צ|כי קרוב יום אידם}}:
|הערות=(לה) {{צ|לי נקם ושלם}}. שיש בידי להענישם על שניהם על הא' יאמר לעת תמוט רגלם. שיבא העונש כשיתמוטט מזלם, שבאשר שחטאם לא היה מפורסם כחטא סדום ועמורה, לכן לא הענישם ה' שלא כדרך הטבע והאריך אפו להם עד שיתחיל מזלם להתמוטט, ועל הב' יאמר: וחש עתידות למו. העונש והנקמה על שליחות ידם יהיה ע&quot;י שיחיש וימהר העונש שעתיד לבא עליהם, שלולא עונש הנקם היו נענשים בהדרגה. ואך בעבור הנקם יחיש הפורעניות, וכן היה כי בשנים מעטות אחר החרבן נאבדו הכשדים ונשכח שמם וזכרם:}}

{{מלבים|עניין=(לו) {{צ|לו }}{{צ|כי ידין ה' עמו}}. לעשות בהם משפט: {{צ|ועל עבדיו }}שחטאו בו. {{צ|יתנחם }}(לשון הוי אנחם מצרי) ע&quot;י שיראה {{צ|כי אזלת יד}}. חזקתם מעצמו: {{צ|ואפס עצור ועזוב}}. העצורים בגלות והעזובים מהשגחה יהיו אפס מעצמם:|הערות= (לו) {{צ|כי ידין עתה יאמר אשר יעשה לעמו ישראל}}: כי ידין ה' עמו. אחרי שיבא עליהם דין ה', אז: ועל עבדיו יתנחם. מלשון נחמה כי הנשארים בעת הגאולה יהיו עובדי ה', ובהם יתנחם ה'. והדבר שיקרב הגאולה: כי יראה. כאשר יראה: כי אזלת יד. שהם עניים ודלים. ואפס ואך עצור. שהמה עצורים ולחוצים: ועזוב. שאין להם עוזר ותומך וביותר:}}

{{מלבים|עניין=(לז) {{צ|לז }}{{צ|ואמר}}. אז יאמר ישראל איה האלילים שעבדו וחסו בהם:|הערות=(לז) {{צ|ואמר אי אלהימו}}. עד&quot;ה (תהלים מב) חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלהיך (שם קטו ב) למה יאמרו הגוים איה אלהיהם שיתנהג אתם לכל הפחות בדרכי הטבע, צור חסיו בו שבטחו בו אף שישדד עבורם דרכי הטבע, ומזה ישפטו שמאז עבדו ישראל לע&quot;ג עזבם ה' לעולם, עד&quot;ה (תהלים עא) לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל:}}

{{מלבים|עניין=(לח) {{צ|לח }}אחר שהאלילים האלה {{צ|חלב זבחימו }}של ישראל {{צ|יאכלו }}לפי דעתם, א&quot;כ יקומו ויעזרוכם:|הערות=(לח) {{צ|אשר}} (ואמר אי) שנאמר בפסוק הקודם יסוב גם על זה, וכאילו כתוב, ואמר אי אשר חלב זבחימו יאכלו שיהתלו בישראל לומר, כאשר אלהיכם עזב אתכם, אבל אי האלוהות אשר בחרתם לכם: אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם. יוכל היות שמרוב אכילת חלב הזבחים שהקרבתם להם ומשתית יין הנסכים ישנים הם, אבל קראו אליהם בקול גדול (עד&quot;ה (מ&quot;א כז) ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול וגו' אולי ישן הוא) אולי יקומו משנתם ויעזרכם עזר מעט, ולכל הפחות: יהי עליכם סתרה. ההבדל בין מחסה למסתר, שמחסה הוא דבר המגין באמת מאיזה דבר, ומסתר הוא רק שמסתיר מעיני מי שירא ממנו. ויאמרו כי אם אינם יכולים להיות לכם למחסה, אבל לפחות יעשו אחיזת עינים שיתהוה עליכם סתרה כן דברי המתלוצצים:}}

{{מלבים|עניין=(לט) {{צ|לט }}{{צ|ראו עתה }}והכירו {{צ|כי }}רק {{צ|אני אני הוא}}. הגם שהיה העונש בהסתרת פנים, אני הוא העושה כל אלה:
|הערות=(לט){{צ| ראו עתה}}. כאשר תבא עת הגאולה ויעשה ה' לישראל נסים ונפלאות כמ&quot;ש (מיכה ז טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אז כאלו יאמר ה' אל אשר אמרו אי אלהימו, עתה ראו כי אני שהוצאתי מארץ מצרים כמ&quot;ש (ויקרא יא מה) כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים אני הוא המעלה אותם עתה כמ&quot;ש (ירמיה טז טו) כי אם חי ה' אשר העלה וגו' (שם כג) כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא וגו': ואין אלהים עמדי. ואשר לא נראה השגחתי עליהם מעת חטאם עד עתה לא שמסרתי אותם לאל אחר, כי אין אלהים עמדי שאמסרם לידו, וגם אז היו תחת השגחתי רק שהיו בהסתר פנים. ואל תתפלאו היתכן? שהנהגתי עמהם תשתנה משפע רב, ושובו אל תמצית המשפט: התבוננו כי ברגע אחד. אני אמית את החייבים: ואחיה ואני חותך חיים לכל חי, ואם תאמרו שאינו בנושא אחד (ר&quot;ל המות לאחד והחיים להשני) יאמר מחצתי שזה בעצמו שמחצתיו, וכשיקבל משפט ואני ארפא. כמ&quot;ש (תהלים קז כ) ישלח דברו וירפאם. ואם תאמר שהרפואה באה ע&quot;י הרופא והסמים, לא כן: ואין מידי מציל. כי אם לא היה ברצוני שיתרפא אז הרופא והסמים לא היו מועילים. ככה היו עם ישראל כאשר בחקותי הלכו השפעתי להם ברכתי, וכאשר בחקותי מאסו אז הסתרתי פני מהם. ואל תאמרו שזה רק באישים פרטים כהחיים וחמות או המכה והרפואה, אבל לא בכללות אומה שלמה, היתכן שיתהפך מהקצה אל הקצה, לזה יאמר:}}

{{מלבים|עניין=(מ) {{צ|מ }}מבאר אף שלא אענישם בפועל רק ע&quot;י סילוק השגחה מ&quot;{{צ|מ }}ג&quot;כ: {{צ|כי אשא אל שמים ידי}}. שאסלק יד העונש מן הארץ בל אכם בידי בעצמי, רק אסתיר פנים לבד: {{צ|ואמרתי}} הלא {{צ|חי אנכי לעולם }}ואיני צריך למהר להעניש תכף. כי יש חזון למועד:
|הערות=(מ){{צ| כי אשא אל שמים ידי}}. ר&quot;ל כאלו אני מראה להם בידי להביט אל השמים, עד&quot;ה (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה: ואמרתי כאלו אומר לכם בזה: חי אנכי לעולם. שאני המחיה את כלם, כמ&quot;ש (נחמיה טו) אתה הוא ה' לבדך, אתה עשית את השמים ושמי השמים וכל צבאם וגו' ואתה מחיה את כלם:
}}

{{מלבים|עניין=(מא) {{צ|מא }}תדעו כי גם {{צ|אם שנותי }}ואכפיל {{צ|ברק חרבי }}לבל תבריק ובל תהיה חדודה ושנונה: {{צ|ותאחז במשפט ידי}}. לאחוז את המשפט בל ירד למטה ובל אעניש בידים, מ&quot;מ אשיב נקם לצרי וכו' וכו':
|הערות=(מא) {{צ|אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי}}. כשאשנן חרבי ואני פוקד לעשות משפט בעולם השפל, אז אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם:}}

{{מלבים|הערות= (מב) {{צ|אשכיר חצי מדם וגו'}}. עד מראש פרעות אויב. ונעשה הריסה בעולם השפל, והתבוננו שברגע שאני מקיים את עולם העליון אז אני עושה הפסד וכליון בעולם השפל. ומזה תבינו כי התהפכות המדות אינם מצדי רק מצד המקבלים, לכן אל תתפלאו מדבר ישראל כי אתנהג עמהם לפי מעשיהם: ובאופן אחר יש לפרש מן כי אשא אל שמים ידי וגו' עד מראש פרעות אויב עפ&quot;י הקדמה. שיש הבדל בין עונש ישראל בחטאם, ובין העונש שיעשה ה' לשונאי ישראל בזה. א) בעונש ישראל לא הזכיר משפט. ב) שלא בא שבועה על גזר דינם. ג) שלא נזכר חרבו של הקב&quot;ה רק מחוץ תשכל חרב שהוא חרב האויב. ד) שהעונשים היו ע&quot;י אחרים, ולא מידו של השי&quot;ת זולת החצים. ולפי המליצה המה רק מכחו ולא מידו. ה) שבכלם נרמז שהקל בהם, ועונש שונאי ישראל הוא להפך. א) שיזכר בו משפט. ב) שנשבע ה' בחייו לקיים דבריו. ג) שהזכיר חרב של הקב&quot;ה. ד) שה' יעשה בעצמו משפטם. ה) שלא זכר צד הקל, וכה יתפרשו הכתובים: וירא ה' וינאץ וגו' ויאמר אסתירה פני מהם. ולא הזכיר שיביאם במשפט: כי אש קדחה באפי וגו' ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים. שכלה חמתו בהארץ כמ&quot;ש (לעיל כט כו) ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה: אספה עלימו רעות. כאלו מאתו לא תצא הרעות רק יאסף מאחרים. להקל בעונשם: חצי אף שהם עונשים ע&quot;ד המליצה שיביא בעצמו, אבל לא בעצם ידו וגם אכלה בם. ר&quot;ל שיבלעו בהם וחץ הנבלע לפעמים לא יזיק וגם הנבלעים לא יזרוק בהם עוד. והכוונה שהעונשים שהביא ה' בעצמו לא יביאם פעמים רבות, ויפרש הרעות שיאסף: מזי רעב, מחוסר לחם: ולחמי רשף מיני חליים וקדחת בגוף: וקטב מרירי. קלקול האויר: ושן בהמות וגו' עם חמת זוחלי עפר עונשים על ידי בעלי חיים שאינם בעלי בחירה שבנקל להנצל מהם: מחוץ תשכל חרב. אף שהוא עונש ע&quot;י בעלי בחירה שקשה מאשר ע&quot;י אינם בעלי בחירה אבל רק מבחוץ, וינצל בהחבא. ומחדרים רק אימה אבל לא מות. גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה הוא כאילו כתיב גם יונק גם איש שיבה. שלפי הפשט יורה שעל הרוב חסו עליהם. רק במקרה לא חסו גם על אלה. ועתה יפרש עונש שיביא על שונאי ישראל. כי אשא אל שמים ידי לשון שבועה. ואמרתי חי אנכי לעולם שנשבע ה' בחייו. אם שנותי ברק חרבי כשאשנן חרבי שיהיה לו ברק. והמליצה בזה כי כל עת שהיה מתוח דין ה' על ישראל לא השתמש בחרבו. וכאילו העלתה חלודה, ועתה כשירצה ה' לקיים משפטו ע&quot;י החרב ישנן אותה. ומדרך השופטים שטרם ישבו למשפט יכינו האמצעים שע&quot;י יקוים מעשה המשפט. וכן אמר כאן שישנן חרבו ואחרי כן ותאחז במשפט ידי. הרי שיש בגזר דינם שבועה ומשפט. ולכן יתקיים באין חסד ורחמים: אשיב נקם לצרי שהמשפט על עלבון ישראל יהיה על דרך נקמה ובעצמו: ולמשנאי אשלם אשר עשו נגד ה' ישפטם בדרך תשלומין כגמול ידם לא בדרך נקמה אבל בעצמו ישלם להם: אשכיר חצי מדם כשאענישם ע&quot;י חצים. עונשם הבא מכחי. לא כבעונש ישראל שכלה בהם החצים. אלא ילכו בגופם מעבר אל עבר ויבלע בהם הדם. עד שלא יהיה ניכר ויהיו ראוים לזרוק בהם הרבה פעמים. והוא ע&quot;ד המליצה שישתו החצים את דמם הרבה פעמים כאדם שמרוב שתיתו נעשה שכור: וחרבי תאכל בשר שע&quot;י ההכאה יתחדד עוד יותר ע&quot;ד המליצה כאדם שנתחזק ע&quot;י אכילה: מדם חלל ושביה יסוב על אשכיר חצי מדם שהחצים יעשו בהם הרג או פצע שיתמסרו עי&quot;ז בשביה: מראש פרעות אויב. יסוב על וחרבי תאכל בשר שהבשר יהיה מראשי הגבורים שעי&quot;ז יעשה פרעות בהאויב:}}

{{מלבים|עניין=(מג) {{צ|מג }}סיים מ&quot;מ אחר שלא העניש בידים. והגוים נהגו בהם מנהג, הנה גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי: {{צ|הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום}}. ולא יתנהג עמהם שיענישםvבהסתרת פנים כישראל רק ונקם ישיב בעצמו לצריו. ובזה {{צ|וכפר }}בין אדמתו מה שעשו האומות לאדמת הקדש ובין {{צ|עמו }}מה שעשו לעמו:
|הערות=(מג) {{צ|הרנינו}} כתרגומו שבחו. לכשיעשה ה' דין עמו יהללו הגוים עמו עם ה'. והשבח יהיה כי דם עבדיו יקום שה' בעצמו יעשה נקמת דמם. ונקם הנקם שעשה לפנים בישראל ישיב עתה לצריו עד&quot;ה (לעיל ל ז) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. וכפר לשון פיוס והנחת הדעת עד&quot;ה (בראשית לב כא) כי אמר אכפרה פניו: אדמתו וגם יכפר אל עמו כי אחר שיתישבו בא&quot;י יביא שונאיהם עליהם למלחמה והיא מלחמת גוג ומגוג. ושם על הרי ישראל יפלו. ואז יתפייסו יחד אדמתו ועמו:

ויש להמתיק יותר אחרי שנפרש הפסוקים האלה באופן זה. כי יראה כי אזלת יד. שיתרוששו בנ&quot;י ומטה ידם ואפס אך עצור שיחיו בדחקות ועזוב שיהיו כהפקר ע&quot;ד לעני ולגר תעזוב. ואמר הגוי שזכר לעיל: אי אלהימו שישפיע להם ההכרחיות. שלא יחיו בעניות. צור חסיו בו שיגן עליהם מאויביהם: אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם. אף שחטאו לפניו. אבל הלא הביאו כפרתם זבחים ונסכים (ויחשבו תועה שהמשפיע אינו המגין והמגין אינו המשפיע) יקומו המשפיע והמגין ויעזרכם ואם לא יוכלו לעזור אבל יהי עליכם סתרה לפחות יעשו שיתהוה עליכם סתרה כנ&quot;ל. ועתה כשעל עבדיו יתנחם אז הרנינו גוים עמו שיהללם בזה. כי דם עבדיו יקום ולא יהיו כהפקר. ונקם ישיב לצריו הצרות שסבלו ישראל על חטאם ישיב ה' לצריו, והמה יחיו בטוב:

וכפר אדמתו עמו שקודם הכפרה היו מתיסרים על חטאם וקללת אלהים רבצה על אדמתם כאלו חטאתיהם על אדמתם. אבל כשיכפר להם יסיר חטאתם גם מן האדמה עד&quot;ה (מיכה ז יט) ישוב ירחמנו פי' לעת ירחם עלינו אז יכבוש עונותינו שיכניסם למקום אחד ואח&quot;כ ותשליך במצולות ים כל חטאתם שלא ישאר מעונותיהם מאומה לא עליהם ולא על אדמתם: ויתכן לפרש שיצוה לישראל להתפלל בשלום מלכי החסד שאינם עצורים ועזובים בארצם וניתן להם הרשיום לאחוז ידם בכל מלאכה וקנין ואם יעוז אחד לשפוך דמם או להצר להם. ישפט כאילו עשה לאחד מאזרחי הארץ. ויעשו עוד יותר כאשר ישמעו שבארצות הפראים נעשה לישראל דבר רע ישתדלו להוציא לאור צדקת ישראל. גם ישתדלו בישוב ארץ ישראל. וז&quot;ש הרנינו מלשון תפלה עד&quot;ה (מ&quot;א ה כט) לשמוע אל הרנה ואל התפלה. גוים בשלום הגוים מלכי החסד. עמו עם ה'. וכאלו כתוב הרנינו עמו גוים: כי דם עבדיו יקום. בעד אלה שינקום דם עבדיו של ה'. ונקם הידוע שהוא חוק הנימוס ישיב המלכות לצריו של ישראל. וכפר מלשון הנחת הדעת כמו אכפרה פניו (בראשית לב כא). אדמתו שמשתדלים בישוב הארץ. עמו ובטובת עמו ישראל:}}

{{מלבים|הערות=(מד){{צ| ויבא משה}} וגו' כבר נאמר לעיל וידבר משה וגו' את דברי השירה הזאת עד תמם. ויובן עפי&quot;ז שהשירה בכללותה אחת היא ספר תולדות ישראל מאברהם עד שישובו לאדמתם, ובפרטיותה נחלקת לששה פרקים שסימנם האזי&quot;ו ל&quot;ך שכל אחד כולל ענין אחד. א) עדות השמים והארץ עם המאמר המצורף לזה ומתחיל האזינו עד זכור. ב) חסדי ה' שעשה לישראל עד העת ההיא. ויתחיל מן זכור עד ירכיבהו. ג) הטובות שיעשה להם ה' בעתיד. ומתחיל מן ירכיבהו עד וישמן ישרון. ד) שמרוב טובה יסורו מדרכי ה'. והעונש שיבא עליהם. ויתחיל מן וישמן ישרון עד לולי כעס אויב. או עד לו חכמו. ה) ידבר מהגוי שיגלו בנ&quot;י שמה. מן לולי כעס אויב או מן לו חכמו עד כי ידין ה' עמו. ו) מה שיהיה באחרית הימים עם ישראל ועם אלה שעשו רעה לישראל. וטבע האדם שדבר חדש יוקבע בלבו ביותר. לכן אמר תחלה השירה כלה בלא הפסק ונקבעה בלבם בכללה ואחר כן שנה להם והפסיק בין הפרקים. ובאר כל הענינים והסודות שבכל פרק ופרק. ולכן נאמר לעיל את דברי השירה הזאת עד תמם שיורה שלא הפסיק בה וכאן אמר כל דברי השירה. שיורה כל מה שנכלל ונרמז בה. ואחר ששנה להם כנ&quot;ל. אמר להם עוד פעם שלישית וז&quot;ש הוא שמלבד הנ&quot;ל אמר עוד הוא בעצמו, ואח&quot;כ יהושע בן נון ובכולל שמעו בפרסום ארבעה פעמים. כדאיתא (במס' עירובין נ&quot;ד) שכך היה סדר משנה ארבעה פעמים, מלבד מה שנאמר ויכתוב משה את השירה וילמדה את בנ&quot;י שהוראתה שצוה שילמדו בינם לבין עצמם עד שיהיה שגור בפיהם. ומה שאמר כאן ויבא משה וגו' וידבר. ולעיל אמר הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואח&quot;כ וידבר משה באזני כל קהל ישראל. יובן עפ&quot;י מ&quot;ש לעיל שמה שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא, הכוונה שאם יצא עוד ממחנה לויה לא ישוב שמה אלא ילך למקום הנועד. ולכן כל עת שלא אמר לו ה' עלה אל הר העברים לא היה יכול לבא למחנה ישראל, וחז&quot;ל אמרו שבאותו היום נגנזו החצוצרות והיה צריך להקהילם ע&quot;י שליחים ולא רצה לקחת לו הגדולה לאסוף אליו כל ישראל ע&quot;י שלוחים. לכן קרא רק להזקנים והשוטרים. ובראות העם הדבר החדש נקהלו כלם ואמר להם השירה וכנ&quot;ל, וכשאמר ה' אליו עלה אל הר העברים בא אל מחנה ישראל ואמר להם השירה כנ&quot;ל והמוסר שאחר השירה, וזאת הברכה ועלה אל הר העברים:
}}

{{מלבים|הערות=(מו) {{צ|ויאמר אלהם שימו לבבכם}} וגו' כתבנו לעיל שלשון שימה הוראתו שיהיה מסודר בלבם. ואף שנאמר ואכל ושבע ודשן אז ופנה וגו' וכמבואר (בשופטים ב) שרק בני דור הבאים לארץ התחילו לסור מדרך ה' וא&quot;כ בהשקפה לא היתה השירה נחוצה לדור באי הארץ, אבל אשר תצום שתזהרו ותזרזו את בניכם לשמור מלעבור על מצות ל&quot;ת ולעשות לקיים מ&quot;ע את כל דברי התורה הזאת דברי המוסר והמדות שבה:
}}

{{מלבים|הערות= (מז) כי לא דבר רק הוא מכם לא תאמרו כי אין נוגע לנו רק לבנינו, לא כן שנוגע לכם בעצמכם, כי הוא חייכם כבר כתבנו שקיום התורה הוא החיים. וללמד ולזרז את הבנים הוא אחד מחלקי התורה וכבר שבח הכתוב (בראשית יח יט) את אברהם, כי ידעתיו וגו' למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' ושמרו דרך ה' וגו'. ובזה שתזרזו את בניכם תקיימו חלק מהתורה ותהיו קיימים באיש כנ&quot;ל. וגם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה וגו' שתועלת השירה היא שלא יסורו הבנים מאחרי ה' וכשיסורו יחזרו בתשובה וישובו לאדמתן. וזה נוגע לכם שעי&quot;ז תהיו אתם קיימים במין שקיום במין לבני ישראל הוא רק שישבו בארץ ויקיימו שם את התורה:
}}

{{מלבים|הערות=(מח - מט) וידבר ה' אל משה וגו' עלה. צוה שיעלה אל הר העברים ויתקן ג' דברים. א) שיראה את הארץ. ב) שימות שם. ג) שמשם יגנז ולא יתעסקו ישראל בקבורתו:
}}

{{מלבים|הערות=(נ) {{צ|ומת בהר}} וגו' שתמות שם. והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך וגו' ויאסף אל עמיו שלא עסקו בני ישראל בקבורתו:
}}

{{מלבים|הערות=(נא) {{צ|על אשר מעלתם בי}} שמעלתם בשליחות. שלא עשיתם כאשר אמרתי לכם. והוא ענין חלול השם שאינו מתכפר רק ע&quot;י מיתה (כדאיתא ביומא פ&quot;ו) על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל שאלו עשיתם כאשר צויתי אתכם היה מתקדש שם שמים על ידכם. ובטלתם קדוש שמי ברבים. לכן לא יתקדש שמי על ידכם בהתעסקות ישראל בקבורתכם שהעסק בקבורת הצדיקים הוא קדוש השם כדאיתא (כתובות קד) שיצאה בת קול ואמרה מאן דהוי באשכבתיה דרבי הוא מזומן לחיי העולם הבא:
}}

[[קטגוריה:פרשת האזינו]]</text>
      <sha1>otrvziyxb626zdv4hpmc7dzeinxjwb8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359533</id>
    <revision>
      <id>1417067</id>
      <parentid>1400089</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="21561" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|א|ב|ג}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) כפי סדר הכתובים משמע שעתה שלח מרגלים אחר שאמר הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים, וע&quot;ז יפלו שאלות רבות, איך אמר בעוד שלשת ימים
אתם עוברים ואח&quot;ז שלח מרגלים והם נסעו מהלך יום ליריחו ושם לנו, ואח&quot;ז ישבו ג' ימים בהר ואח&quot;ז שבו אל יהושע ואח&quot;ז נסע העם מן השטים אל הידרן ולא עברו עד יום הבא
וא&quot;כ לא עברו עד יום החמישי:

{{צ|וישלח}}. זה היה בעת שאמר ולראובני ולגדי, קודם שדבר ה' אליו וקודם שהכריז הכינו לכם צדה, כמו שהוכחתי (ס' הקודם פסוק יב). ובזה נמלטנו ממה שנבוכו המפ' בחשבון
שלשת ימים שלא יעלה עם זמן לכת המרגלים ושובם, שבאמת הלכו המרגלים איזה ימים קודם לזה: {{צ|וישלח יהושע}}. בא להשיב על השאלה שתפול בזה איך שלח יהושע מרגלים
אחרי שראה הרע שנמשך משליחות המרגלים בימי משה, משיב כי היו חמשה הבדלים בין מרגלים של יהושע ובין מרגלים של משה. א] המרגלים ששלח משה היו עפ&quot;י שאלת העם
כמ&quot;ש (דברים א, כב) ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו, ולכן כששבו והוציאו דבה סמכו העם עליהם, אבל פה שלח יהושע מדעת עצמו ולא מדעת העם. ב] משה
שלחם ממדבר פארן שהיה רחוק מן הארץ והיו מסתפקים במהות הארץ ועל יכולתם לכבשה, אבל יהושע שלח {{צ|מן השטים}} שהיה בגבול הארץ, בלתי מסתפק אם יכנס אם לאו,
רק לדרוש המקום הנוח לכבוש. ג] משה שלח שנים עשר תרים ויהושע שלח {{צ|שנים אנשים מרגלים}}. רצוני, כי כבר בארתי בפי' התורה (פ' מקץ ופ' שלח) שיש הבדל בין התר
והמרגל, התר מבקש את הטוב אם טובה הארץ ואם אנשיה גבורים וכדומה, והמרגל יבקש את ערות הארץ, המקום הנוח לכבשה משם. ובארתי כי יש בזה שני מיני שליחות, אם
העם שולחים תרים לראות הטובה אם רעה [שהכונה בזה אם ראוי שילחמו עליה אם לאו], ישלחו נשיא מכל שבט, כי לא יסמכו בזה על אנשים פחותים ולא יסמכו שבט על שליח
שבט אחר, כי כ&quot;א ישלח איש אשר יסמך לבו עליו כי יתור אם תהיה הארץ מוכשרת לפני שבטו ועסקיו כפי מה שהוא עובד אדמה או רועה צאן או עוסק במסחר או לחוף אניות,
ועל כוונה זאת שלח משה לתור הארץ לא לרגל, ולכן שלח נשיא מכל שבט, ולכן יצא המכשול הגדול הזה משליחותם. לא כן אם שולחים מרגל, והוא אם הסכימו לכבשה ושולחים
לראות את ערות הארץ מאיזה מקום יכבשוה בקל, ישלחו איש אחד או שנים מהמון עם, כי זה ישלח רק שר הצבא הרוצה לדעת מאיזה מקום ילחם, וע&quot;ז האופן שלח יהושע רק
שנים ולא י&quot;ב, ורק אנשים מההמון לא נשיאים, ורק מרגלים ולא תרים, ולכן לא היה מקום פה להוצאת דבה. ד] שלחם {{צ|חרש}}. ר&quot;ל בשתיקה, שאיש לא ידע בדבר רק הוא לבדו. ה]
{{צ|לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו}}, עקר השליחות היה על יריחו והארץ אשר סביבותיה, שדרך שם באו ורצו לדעת איך יכבשוה: {{צ|וילכו}}. ועל הכוונה הזאת הלכו: {{צ|ויבאו}}
{{צ|בית אשה זונה ושמה רחב}}. והיה בזה תחבולה כפולה. א] שלא יכירום כי מבני ישראל המה, באו בית אשה זונה, ונודע לתושבי כנען כי ישראל עם שונא זמה המה ולא יעלה
על לבם כי שלוחי ישראל בית זונה יתגודדו. ב] ע&quot;י שהיה שמה רחב, מפורסמת בשמה אצל גדולי הארץ, כמ&quot;ש (מגילה טו א) רחב בשמה זנתה, נגלו לה סתרי גדולי הארץ
וסודותיהם ואצלה יחקורו כל הנעשה בארץ, ולכן לא הלכו לשום מקום רק וישכבו שמה:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב) איך א&quot;ל שיעברו בעוד ג' ימים אולי יתאחרו המרגלים ימים רבים ואיך ידע שישובו מתור הארץ תיכף? ושנאמר ששלח המרגלים קודם וכדעת הרלב&quot;ג יקשה סדר
הכתובים, שאחר שהכריזו השוטרים אמר לבני ראובן ובני גד, ואח&quot;ז שלח מרגלים - גם על גוף הדבר התפלאו כל המפ' איך שלח יהושע מרגלים, ושכח כי המרגלים גרמו בכיה
לדורות בימי רבו, ואם משה לא עשה זאת עד הפצירו בו העם ועד שאל בה', איך אחר הקלקול שיצא מזה עשה זאת יהושע מדעת עצמו? - איך עזבו המלאכים מה שנשתלחו
לחקור את הארץ ולחפשה ויבואו בית אשה זונה וישכבו שמה? ואיך לא השכילו עד שבלילה הא' תיכף הרגיש בם מלך יריחו?:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|הנה אנשים}}. הבינו כי מרגלים המה, מג' טעמים. א] מצד בואם העיר שהיתה סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא, וז&quot;ש {{צ|הנה אנשים}} 
באו. ב] שידעו שמגמת מהלכם רק ליריחו
לבד, כי הם סוחרים עוברים ממקום למקום היה להם ללון לפני השער למען יוכלו ללכת כאור הבקר לדרכם, כי שערי העיר לא יפתחו בעת המצור עד נכון היום, וז&quot;ש {{צ|באו הנה}}.
ג] ממה שבאו {{צ|בלילה}}, שלא כדרך עוברי דרך הנכנסים בכי טוב בפרט בעת הסכנה, ומזה הוכיחו כי הם {{צ|מבני ישראל}} וכי תכלית ביאתם {{צ|לחפר את הארץ}} לדעת סתריה ע&quot;י
האשה הזונה. ויש הבדל בין החופר את הארץ ובין התר והמרגל, שהחופר הוא בעומק במקום אחד לדעת מחשבות אנשים וסתריהם, והם לא הלכו רק לחפור במקום אחד:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) (ג) מהו הכפל הבאים אליך, אשר באו לביתך?:
{{צ|הבאים אליך}}. ר&quot;ל הגם שיאמרו לך כי באו אליך לזנות, דע שתכלית {{צ|אשר באו, לביתך באו}}, והוא יען {{צ|כי לחפר את כל הארץ באו}}, שרוצים לחפור בביתך תעלומות כל
הארץ ועניניה, שזה גדר החופר כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד - ו) למה ספר הכתוב הטמנתם ב&quot;פ? ותחלה אמר ותצפנו בלשון יחיד ואח&quot;כ ותטמנם בלשון רבים?:&lt;קטע סוף=ד/&gt;
{{צ|ותקח ותצפנו}}. יש הבדל בין {{צ|צפן}} 
ובין {{צ|טמן, הצפון}} הוא העומד במקום שאין העין רואהו (והוא ההיפוך מפעל צפה, כדרך השרשים המשמשים u1491 דבר והפוכו) הגם שאינו מכוסה
באיזה מכסה או בעפר רק שעומד מן הצד, {{צ|והטמון}} הוא המכוסה מלמעלה בכסוי או בעפר. והנה בבוא שלוחי המלך פתאום לא היה לה פנאי להטמינם ולכסותם בפשתי העץ, רק
להצפינם, ר&quot;ל להעמידם בקרן זוית מן הצד לבל יראום תיכף, וגם לא יכלה להעמיד שניהם במקום אחד שאם יראום שמה יכירו כי הם השנים מרגלים, לכן העמידה כ&quot;א בקרן זוית
לבדו שגם אם יראו את האחד לא יחשבו כי הוא הוא, באשר ידעו שהיו המרגלים שנים, וגם שאז עכ&quot;פ ימלט השני. ובאשר יראה שבאם יחפשו הלא ימצאו אותם, לכן הערימה גם היא ותספוק כפיה לאמר כי באמת היו בזה מרגלים וכי זה רגע יצאו וברחו, למען ימהרו לצאת מביתה ולרדוף אחריהם, וז&quot;ש {{צ|כן באו אלי האנשים}}, ר&quot;ל כדבריכם כן הוא וכן
באופן זה שאמרתם באו האנשים, כי תיכף בבואם חקרו ודרשו כדרך המרגלים. (ראיה ב') {{צ|ולא ידעתי מאין המה}}, כי אם לפעמים יבואו אנשים נודעים ויחקרו על עניני הארץ
יש לתלות שהיה זה אצלם במקרה, לא כן אנשים נכרים שלא נודעו מאין המה ומה להם לדרוש עניני הארץ הזאת, וגם ממה שהעלימו שם מקומם ולא הגידו מאין המה מבואר כי
מרגלים הם:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;(ראיה ג') {{צ|ויהי השער לסגור}}. שיצאו ונעלמו בעת שרצו לסגור השער, כבורחים. (ראיה ד') שיצאו {{צ|בחשך}} ואפלה {{צ|ולא}} הוליכו אבוקה בידיהם, כי נסו וימלטו. (ראיה ה') {{צ|ולא}}
{{צ|ידעתי אנה הלכו}}, כמו שהעלימו המקום שמשם באו כן העלימו המקום שאליו הלכו, וכ&quot;ז סימנים מובהקים שהם מרגלים, לכן {{צ|רדפו מהר אחריהם}}, כי, א] ראוי לרדוף
אחריהם אחר שהם בודאי מרגלים. ב] אחר שבודאי {{צ|תשיגום}}, וא&quot;כ אין להתעצל מלרדוף ולהשיג:&lt;קטע סוף=ה/&gt;
(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|והיא}}. אחר שע&quot;י חכמתה פטרה השלוחים מביתה אז מחשש פן ישובו לבקשם שנית, {{צ|העלתם אל הגג ותטמנם}} (שהטמנה הוא ע&quot;י כסוי), שכסתה אותם {{צ|בפשתי העץ}}
{{צ|הערוכות}}, שהיו מסודרות שם מכבר עד שלא ירגיש איש כי איש טמון תחתיהם. ופשתי העץ פי' המפ' בעצי פשתן, כמו תולעת שני ושני תולעת. וי&quot;ל שכבר נחבטו הקנים רק לא
נופצו והיו מעורבים עם העץ, ולכן אמר הערוכות בלשון נקבה כי הפשתה הוא שם נקבה. וי&quot;מ שהוא מין פשתה הגדלה על העצים הנקרא צמר גפן בלשון המשנה (בוים וואללע),
ופשתים סתם שיש בם משום שעטנז גדלים על האדמה, והצמר גפן קרוי פשתי עץ:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז) מלת אחריהם האחרון מיותר, שכבר אמר רדפו אחריהם? וגם לא באר מי סגר השער כי אם רחב סגרה מדוע הורידה אותם בחבל היה לה לפתוח להם השער:&lt;קטע סוף=ז/&gt;
{{צ|והאנשים רדפו}}. בתוך כך, אחריהם, לפי דעתם בדרך הירדן: {{צ|והשער סגרו}}. שיעור הכתוב, {{צ|והשער סגרו}} 
אחריהם אחרי כאשר יצאו הרודפים, ומלת אחריהם כמו
(בראשית יט, ו) והדלת סגר אחריו, הרודפים אחרי אשר יצאו סגרו את הדלת אחריהם מצד האחר כדי שאם עדן לא יצאו מן העיר לא יוכלו לצאת משם:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|והיא עלתה עליהם}}. כי היו טמונים תחת הפשתים ועלתה עליהם להסיר המכסה ולדבר עמם:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט - יא) כפל הדברים וכי נפלה אימתכם, וכי נמוגו ונשמע וימס לבבנו?:&lt;קטע סוף=ט/&gt;
{{צ|ידעתי}}. תחלה אמרה דרך כלל, {{צ|ידעתי}} 
כי נתן ה' לכם את הארץ. ועתה בארה דבריה מאין ידעה זאת, שזה משני טעמים. א] {{צ|כי נפלה אימתכם עלינו}} (גדר האימה
והבדלה מיתר לשונות המורים על המגור u1493 והפחד, כי האימה תהיה תמיד מפני ציור רוממות העצם המאוים ועזוזו, לא מפני אפשריות הרע אשר יוכל להשיג ממנו), ר&quot;ל שנפלה עלינו
אימה מפני גדולתכם ורוממותם. ב] {{צ|וגם נמוגו כל יושבי הארץ}}, מפני יראת הרע שיגיע להם על ידם. ומפרש מ&quot;ש כי נפלה אימתכם עלינו שהיא יראת הרוממות, היא:
(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם}}. ומ&quot;ש כי נמוגו כל יושבי הארץ היא כי שמענו {{צ|אשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר החרמתם}}
{{צ|אותם}}, ולא החייתם כל נשמה:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ונשמע}}. ר&quot;ל כי הדרך הוא בעת יעלה גוי מירכתי ארץ להחריב ארצות, תחלה לשמע שמעו יפחדו וייראו מפניו, אבל בעת יקרב הגוי אל גבול ארצם יתעוררו יושבי הארץ ואיש
את רעהו יחזקו להלחם נגדו. אבל פה לא כן הוא, כי בין בעת אשר {{צ|ונשמע}} אז {{צ|וימס לבבנו}} מפני השמועה, ובין גם עתה שקרבתם אל גבול ארצכם {{צ|לא קמה עוד רוח}} גבורה&lt;קטע סוף=יא/&gt;
{{צ|באיש}} 
לעורר את העם לקראת נשק, כי נואשו כולם מלהלחם, יען יודעים {{צ|כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת}}, ומי ילחם וינצח את האלהים
האדירים האלה:

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב - יד) מה שכפלה עם בית אבי חסד ולי אות אמת, והם אמרו ועשינו עמך חסד ואמת, ומה הבדלם? ומה שאמרו אם לא תגידו את דברנו אם כמפ' שהוא האות של
חוט השני, הלא עדיין לא נתנו לה האות הזה?:
{{צ|ועתה}}. אמרה הגם כי אחר שתעברו את הירדן לא תחיו כל נשמה, עתה השבעו טרם עברתם את הירדן, שהיה להם רשות לקבל גרים המשלימים עמם, כמ&quot;ש חז&quot;ל (ירושלמי
שביעית פ&quot;ו ה&quot;א) שלש פרוזדוגמאות שלח יהושע וכו' הרוצה להשלים ישלים, ובשגם שהתגיירה וקבלה מלכות שמים כמ&quot;ש כי ה' אלהיכם הוא אלהים וכו'. ופרטה בתנאי השבועה
ג' דברים. א] {{צ|השבעו לי}}, שהנשבע על דעת חברו אין לו התרה. ב] {{צ|השבעו בה'}}, שהיא שבועה חמורה יותר בהיותה בשם המפורש. ג] {{צ|כי עשיתי עמכם חסד}}, והנשבע על
דעת חברו בשביל טובה שעשה לו אין לו התרה: {{צ|ועשיתם}}. ר&quot;ל עקר השבועה אני מבקש בעבור בית אבי, כי עמהם תעשו חסד, כי להם לא חויבתם תשלומי גמול, אבל להחיות
את נפשי זאת חויבתם ולא יקרא חסד רק אמת, ואיני מבקש מכם רק שתתנו אות אמת, שיהיה אות ביני וביניכם שתכירו ביתי בעת הכיבוש. עתה פרשה מהו החסד שיעשו עם בית אבי אביה?:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|והחייתם את אבי}}. א] שיחיו אותם ולא יהרגום. ב] {{צ|והצלתם את נפשותינו ממות}}, שמוטל עליכם להציל אותנו לבל נהרג ע&quot;י אחרים, וגם רמזה שיצילו נפשותיהם
ממש ממות הרוחני במה שיגיירו אותם:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|נפשנו}}. אמרו לה שגם זה חויבו מצד הדין למסור את נפשם למות תחתם: {{צ|אם לא תגידו את דברנו זה}}. ר&quot;ל שבעבור זאת שלא תגידו דברנו, שהודענו לכם כי מרגלים
אנחנו ואתם לא הגדתם בית המלך, וא&quot;כ הצלת נפשכם הוא בכלל אמת, אבל והיה בתת ה' לנו את הארץ ועשינו עמך חסד ואמת, אמת במה שנחיה אתכם, וחסד במה שניתן לכם
מתנות רבות וכבוד:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|כי ביתה בקיר החומה}}. ר&quot;ל חוץ מהחומה וקיר החומה הוא קיר ביתה, ועז&quot;א כי ביתה בקיר בחומה, וגם היה כנוס בהחומה עד שהיתה החומה מקיפה משלש רוחות ובזה
היה לה חלון פתוח לרווחה אל החוץ, ועז&quot;א ובחומה היא יושבת. ובזה יובן מדוע לא נפל ביתה עם נפילת החומה כמו שיתבאר (לקמן ה, כ), כי אז דרו בבית אשר בקיר החומה חוץ
לחומה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;
(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ואחר תלכו לדרככם}}. ר&quot;ל לא תצטרכו לעקם הדרך, רק תרדו מן ההר אל הדרך הישר ובו תלכו:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז - כ) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;השאלות (יז - כ) המאמר הזה כולו היה להם לדבר עמה על הגג בצנעה ובעת השבועה, לא אחר שהורידה אותם בעד החלון שהיה חשש פן ישמעו הדברים ואזנים לכותל?
גם מה זה שאמרו נקיים אנחנו משבועתך, שמורה שאין השבועה חלה עליהם, ואיך יהיה זה והלא נשבעו תחלה בלא תנאי ואיך יכלו להטיל אח&quot;כ תנאי בשבועתם? בשגם שאם
כפי' המפ' הול&quot;ל אנחנו רוצים להיות נקיים, לא מאמר מוחלט שהם נקיים שמורה שהשבועה לא חלה כלל?:

{{צ|נקים אנחנו}}. יען ששבועתם היתה בלי שום תנאי ובזה האופן אם יתערבו משפחתה בין אנשי העיר יצילו את כל בני העיר, אמרו לה דעי כי משבועתך הקודמת אנו נקיים יען&lt;קטע סוף=יז/&gt;
{{צ|אשר השבעתנו}}, ר&quot;ל ששבועה זו היתה בהכרח כי היינו בידך, ושבועה שנשבעים לאונסין אינה שבועה, ובכ&quot;ז אנו נשבעים לך עתה (שאין אנו אנוסים) 
שנית על תנאי, שלא תחול
רק על בני ביתך אשר ימצאו בביתך ולא יצא החוצה, כי בצאתו החוצה אנו נקיים, ורק אם תקשרי תקות חוט השני שנכיר את הבית ע&quot;י הסימן. וכן רק באופן שלא תגידי את
הסימן, שאז כ&quot;א יקשור חוט השני ואז נקיים אנחנו משבועה הראשונה שהיתה בלי תנאי, יען אשר השבעתנו והיינו אנוסים, כנ&quot;ל. והנה בראשונה אמרו אם לא תגידו את דברנו
בלשון רבים, שכללו גם את בני ביתה שידעו שהם מרגלים ולא הגידו בית המלך, ופה שכוונו על הגדת האות שלא ידעה בו רק היא לבדה אמרו אם לא תגידי בלשון יחיד, ומבואר
אצלנו שמדרך המליצה לציין עצמים חזקים בסימן הזכרות, ולכן u1488 אמר משבועתך הזה תחת הזאת, והשבעתנו בקמץ תחת החיר&quot;ק, להראות שהשבועה עצמה והמשביע היו עליהם
בתוקף ובאונס ובהכרח, שזה ציון לשון זכר, שלכן נקיים המה ממנה כדין שבועת אונסין:

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ותקשור}}. תיכף, לבל ירגישו אח&quot;כ בדבר:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|המצאות}}. יש הבדל בין קורות ובין מוצאות, הדבר שסבתו בלתי ידועה או בלתי רגילה הוא מקרה, והדבר שסבתו קרובה קרוי מוצאות, ולכן אצל יעקב אמר (בראשית מב,
כט) ויגידו לו את כל הקורות אותם, כי שם לא היה ראוי שיתן אותם כמרגלים, ופה קראם מוצאות כי מן הרגיל שירגישו במרגלים החופרים את הארץ וסבתו קרובה וראויה:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויאמרו}}. ותכלית ספורם היה {{צ|כי נתן ה' להם את הארץ}}. ממה שראוי שהצילם בדרך נס: {{צ|וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם}}. ממה שראו איך התירא מלך יריחו
ודרש אחריהם וממה שנודע להם מפי רחב:&lt;קטע סוף=כד/&gt;</text>
      <sha1>rumv8iinukcae9tiztekqda3kb1nk3n</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359534</id>
    <revision>
      <id>1417068</id>
      <parentid>1400026</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18043" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|ב|ג|ד}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|וישכם}}. כבר בארתי (למעלה א, יב; ב, א) כי שלח את המרגלים בתוך ימי אבלו של משה חמשה ימים לפני בא דבר ה' אליו, ובז' ניסן שאז שלמו ימי אבלו דבר ה' אליו והכריז
בעוד שלושת ימים אתם עוברים את הירדן, וביום שאחריו שבו המרגלים שהוא בח' ניסן, וישכם בבוקר יום ט' ניסן. {{צ|וילינו}}, כדי לעבור ביום, שיהיה הנס בגלוי ויתקדש לעיני כל:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|מקצה}}. בט' ניסן כנ&quot;ל, כי מ&quot;ש בעוד שלשת ימים פי' בסוף שלשה:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|כראותכם}}. כי תמיד נסע הארון אחר שני דגלים ותמיד נשאוהו הלוים, ועתה {{צ|כראותכם}} ב' שנוים, א] {{צ|את ארון}} וכו', ר&quot;ל שנוסע תחלה, ב] {{צ|והכהנים נושאים אותו}}, אז
לא תתנהגו כמו תמיד שתחלה התחילו שני דגלים לנסוע, רק {{צ|ואתם תסעו}} לבסוף:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) מ&quot;ש למען אשר תדעו את הדרך כי לא עברתם בדרך וכו', אינו מובן, שזה היה נכון אם היה אומר כי לא עברתם בדרך הזה, אבל לא יצדק לומר שלכן צריכים מורה
דרך מפני שלא עברו בשום דרך מתמול שלשום? ועוד שהיל&quot;ל כי לא עברתם בדרך ימים רבים?:
{{צ|אך רחוק}}. פי' הרלב&quot;ג מפני שהיה מראה הדרך היה צריך להיות מרחוק כדי שיראוהו כולם וידעו ללכת אחריו, משא&quot;כ בשיהיה קרוב אליהם לא יראוהו כולם, וז&quot;ש {{צ|למען אשר}}
{{צ|תדעו את הדרך וכו'}}. וכן מבואר מדעת בעל הטעמים שהניח האתנחתא על מלת במדה, שלפי' רש&quot;י שמ&quot;ש למען אשר תדעו מוסב על והלכתם אחריו, היה צריך להניח האתנח
על מלת אליו. ומ&quot;ש {{צ|כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום}}, נראה פי' כי בעת רצו ליכנס בימי משה כתיב (במדבר י, לג) וארון ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם
מנוחה, ולפרש&quot;י שהיה זה הארון שבו שברי לוחות, היה כן תמיד. ולפי' הרמב&quot;ן שארון אחד היה, היתה נסיעה זו רק אז שרצו ליכנס לארץ, והלך הארון דרך שלשה ימים לפניהם
כגבור היוצא לפני המחנה להחריד את האויבים, והיה א&quot;כ תכלית נסיעתו לא להראות הדרך (כי היה להם אז עמוד הענן), רק לכבוש הארץ, לכן הלך דרך ג' ימים. לכן באר שתכלית
הליכתו עתה הוא להראותכם הדרך, לא לכבוש כבימי משה, והמופת לזה {{צ|כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום}}, שאם היה הולך לכבוש היה צריך להקדים ללכת בדרך (עם
הלוים שעמו) {{צ|מתמול שלשום}}, ר&quot;ל דרך שלשת ימים. ואחר שמהלכו עתה להראות הדרך, צריך בל תקרבו ובל תתקרבו כאלפים אמה במדה:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה - ו) מאין ידע יהושע שיעשה ה' נפלאות וה' לא גלה זה עד אח&quot;כ? ואם ידע מזה למה א&quot;ל אח&quot;כ היום הזה אחל גדלך וכבר ידע זאת מכבר?:&lt;קטע סוף=ה/&gt;
{{צ|ויאמר יהושע}} 
וכו' {{צ|התקדשו}}. ממה שראה יהושע כי היום ישאו הכהנים את הארון, ידע כי יעשה להם נפלאות, וכמ&quot;ש חז&quot;ל (סוטה לג ב) בשלשה מקומות נשאו הכהנים את
הארון, כשעברו את הירדן, וכשסבבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו (לבית קה&quot;ק בימי שלמה). ובכל אלה היו נסים גלויים, מנפילת חומת יריחו, ומהורדת האש בימי שלמה, וחשב
יהושע כי הנסים האלה יעשו באמצעות ישראל, וז&quot;ש {{צ|יעש ה' בקרבכם נפלאות}}, ולכן צוה להם להתקדש למען יוכלו להעשות הנפלאות בזכותם ובכחם. וה' הודיע לו (פסוק ז)
כי הנפלאות יתהוו בכחו ובאמצעות ארון הברית:

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויאמר}}. זה היה בעשרה בניסן: {{צ|שאו}}. ציוה, א] שהכהנים י{{צ|שאו}} לא הלוים, ב] שיעברו לפני העם כנ&quot;ל (פסוק ג):&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|היום הזה אחל גדלך}}. ה' הודיע לו {{צ|כי}} הנפלאות לא יעשו באמצעות ישראל, רק עוד טרם יתקרבו אל הירדן, יסוב לאחור מפני ארון הברית ויהושע, ומזה ידעו גודל זכותו: {{צ|כי}}&lt;קטע סוף=ז/&gt;
{{צ|כאשר הייתי עם משה}} 
וכו'. כמו שקריעת ים סוף היה באמצעות משה ובכחו. כי לא הוצרך להעשות נס לצורך העברתם, כי הירדן אינו נהר גדול כ&quot;כ לשלא יוכלו לעבור בו בלא
נס, ויעקב אמר (בראשית לב, י) כי במקלי עברתי את הירדן, והמרגלים עברו בו בלא נס:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ואתה}}. לכן תצוה את הכהנים נושאי ארון, שבבואם לקצה מי הירדן יעמדו שמה ולא יעברו את הירדן, כי המים לא ישובו אחור רק מפני הארון ובצאתו מן הירדן ישובו המים
למקומם. ופי' שיעמדו בקצה המזרחי כמו שיתבאר (ד, יא):&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט - יא) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (י - יג) מ&quot;ש בזאת תדעון, אם מוסב עמ&quot;ש הנה ארון הברית עובר לפניהם בירדן, יקשה איך ידעו מזה כי יוריש לפניהם את הכנעני, והלא גם עד עתה עבר ארון ה'
בראשם? ואם נמשך עמ&quot;ש והיה כנוח כפות רגלי הכהנים, והיינו שמן הנס הזה תדעו כי יעשה לכם נסים אחרים בירושת הארץ, א&quot;כ מדוע הפסיק באמצע במ&quot;ש ועתה קחו לכם
שנים עשר איש, שחותך את המאמר לגזרים? - והנה המפ' פי' שמ&quot;ש ועתה קחו לכם שנים עשר איש, הוא עצמו מה שצוה לו ה' (לקמן ד, א - ב), וזה קשה מאד, א] שא&quot;כ מ&quot;ש
לקמן (שם) ויאמר ה' אל יהושע, מקומו פה, ולמה בא שלא במקומו? ומה שנדחקו לפרש וכבר אמר ה', אינו כפי חוקי הלשון, שבזה היל&quot;ל וה' אמר אל יהושע כמ&quot;ש למעלה (א, יב),
ועוד שמ&quot;ש ועתה קחו לכם היה לו לכתוב בסוף המאמר, כי הוא ענין מופרד בפ&quot;ע:&lt;קטע סוף=ט/&gt;
{{צ|{{צ|ויאמר}} 
}}כו' {{צ|גשו הנה}} וכו' {{צ|{{צ|ויאמר}} }}וכו' {{צ|בזאת תדעון}}. אמר להם בשם ה' כי בזאת, ר&quot;ל במה {{צ|שארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן}}, תדעון כו', משני
טעמים, א] ממה {{צ|שארון הברית עובר לפניכם}} תדעו, {{צ|כי אל חי בקרבכם והוריש יוריש}} וכו', כי דומה כמלך ההולך לפני עמו לכבוש הארץ לפניהם. ב] ממה {{צ|שאדון כל}}
{{צ|הארץ עובר בירדן}}, שזה סימן שהוא אדון הארץ, וכמו שהשוערים יפתחו דלתים ושערים לא יסגרו לפני אדוני המדינה כן יפתח הירדן שערי הארץ ויבא בם מלך הכבוד, מזה
תדעו ג&quot;כ {{צ|כי הוריש יוריש}}, אחר שהארץ שלו (וחז&quot;ל (ויק&quot;ר י, ט) אמרו שצמצם את כולם בין שני בדי הארון, וא&quot;ל בזאת, ר&quot;ל ממה שאתם רואים שכולכם מצומצמים כאן, תדעו
כי אל חי בקרבכם. ויש בזה ענין מושכל. כי חול השכינה בישראל יהיה בשני מדרגות, א] שיהיה ה' בתוכם במדרגת הלב שהוא בתוך הגוף, מוקף מכל האיברים. ב] שיהיה במדרגת
המוח הנתון בראש הגוף ומקיף את כולו הקפה שכליית. וכבר באר המורה (ח&quot;א פע&quot;ג) בדמותו את העולם הגדול עם העולם הקטן, כי בעולם הגדול כל החשוב מחברו מקיף על
הפחות ממנו, והארץ השפלה מכולם מוקפת מכולם. ובאדם יהיה בהפך, שהחשוב יותר נתון באמצע ומוקף מכולם. והנה עת יהיה ה' במדרגת הלב מוקף בתוכם, ינהיג בהנהגה
נסתרת עפ&quot;י אמצעים טבעיים, והשגחתו מוקפת מן העולם וטבעיה הסוככים עליה. ועת יהיה במדרגת המוח מקיף על הטבע ומנהיג אותה, אז ינהיג הנהגה שכליית בחירית לא
טבעית, רק הנהגה נסיית נפלאה. וזה ההבדל בין ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין שזכרו המשכילים. ואז תבוטל הטבע והחומריות ותנאיה לגמרי. לכן פה שהלך מלכם בראשם לא
מוקף בתוכם, צמצם את כולם בין שני בדי הארון והיו כולם מוקפים ממנו, והמקום שהוא מתנאי הגשם לא חצץ בעדם, וא&quot;ל בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם המחיה את הכל
בשפעו הרוחני, והוא יוריש הכנעני בדרך נס ומופת. והראיה, כי עובר לפניכם, בהיותו אדון כל הארץ המנהיג הכל לבדו):

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ועתה}}. אחר שהנס יהיה באמצעות הארון: {{צ|קחו לכם שני עשר אנשים}}. למען יהיו עדים על הנס: {{צ|איש אחד לשבט}}. ר&quot;ל כל אחד יהיה תחת שבטו, שיהיה מנשיאי
השבט עד שמעמדו שם ידמה כמעמד כל השבט:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|והיה כנוח}} וכו' {{צ|נושאי ארון ה'}}. ור&quot;ל בכח הארון וקדושתו {{צ|מי הירדן יכרתון}}, ר&quot;ל שיהיה כריתה והבדלה בין המים, כי יכרתון, רק {{צ|המים היורדים מלמעלה}} שהם
ישובו אחור נצבו כמו נד, וזה הפך טבע המים, לא כן המים היורדים משם במורד שהם ילכו כפי טבעם למטה, וז&quot;ש {{צ|ויעמדו נד אחד}}, כי בקריעת ים סוף היה הנס בשני הצדדים
והמים עמדו כשתי חומות, כי u1502 מי הים הלכו בשוה, משא&quot;כ מי הירדן שהלכו מלמעלה למטה לא הוצרך שינוי טבע המים רק בצד הגובה, ועז&quot;א (תהלים קיד, ג) הירדן יסוב לאחור:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויהי בנסוע}}. ספר כי בהגיעו הכהנים אל הירדן כבר נסעו אז כל העם מאהליהם עד שנושאי הארון היו לפני כל העם בעת שנסעו העם מאהליהם: {{צ|הארון הברית}}. לפעמים
נקרא ארון הברית, על שבו מונחים הלוחות שהם הברית. ולפעמים יקרא הארון ברית ה' (לקמן יז), על שהוא עצמו ברית ה', וכן מ&quot;ש הארון הברית ר&quot;ל שהוא עצמו הברית והיה נס
להתנוסס:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וכבא נשאי הארון}} וכו' {{צ|נטבלו בקצה מים}}. (הגם שדרך {{צ|הירדן}} שהוא {{צ|מלא על כל גדותיו כל ימי קציר}}, בכל זאת:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויעמדו}}. ר&quot;ל שהיה הנס כפול. א] {{צ|שהמים היורדים מלמעלה}} פסקו מלירד ועמדו {{צ|נד אחד}} (כנ&quot;ל יג). ב] {{צ|הרחק מאד}}. ר&quot;ל שלא התפשטו אל הצד שנגד הרוחב שהיה
שם עיר ששמה צרתן, ואם היו המים מתפשטים כפי טבעם אל הרוחב היו שוטפים אדם של העיר הזאת. והיה הנס גם בצד רוחב הירדן, שהיה הנד {{צ|רחוק מן בני אדם של}}&lt;קטע סוף=טז/&gt;
{{צ|העיר היושבת בצד צרתן}}, ולא הוזקו בני העיר: {{צ|והמים היורדים תמו}}. ממילא, ע&quot;י {{צ|שנכרתו}} 
ונבדלו מן המים שבגובה לכן תמו ממילא כטבעם:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויעמדו}}. ספר כל פרטי הנס. {{צ|שהכהנים עמדו בחרבה הכן}}, ר&quot;ל שהגם שלפי הטבע גם אם חרבו תהומות לא ימלט ישארו מים בגומות ובמחילות ותהיה הקרקע מרופשת,
ופה היה הנס שנחרבו לגמרי עד שעמדו הכן ועמדו בחרבה. ב] שגם ישראל עמדו בחרבה. ג] שנמשך הנס עד שתמו כל הגוי וכו'. (ואל תטה אזניך לדברי הרלב&quot;ג שכתב פה וז&quot;ל,
וראוי שנחקור בכאן בהיתר ספק אינו מעט יקרה בזה המופת, והוא שכבר השרישו ז&quot;ל שלא יתחדש במופתים דבר חדש, ולזה הוקשה לרבא (נדרים לט ב) מ&quot;ש (במדבר טז, ל) ואם
בריאה יברא ה', והא אין כל חדש תחת השמש (קהלת א, ט), והתיר הספק במה שאמר שזה המופת היה למהר פתיחת הארץ פיה, ובאור זה, כי זה יהיה לארץ בארך הזמנים כשיעצר
בבטנה אד מה עשני כמו שנתבאר בספר האותות, והמופת היה לעשות בזולת זמן מורגש מה שיעשה הטבע בזמן ארוך. וכן הענין בהתהפך המטה נחש. אבל לא יחדש ה' דבר חדש
אצל הנמצאות כולם, ולזה לא יתכן שיעשה שיהיה מטה ונחש גם יחד, או יעשה דבר מה שיהיה מציאותו סותר עצמו כאילו תאמר עשיית מרובע הקוטר שוה לצלעו, או עשיית
משולש מקוים ישרים שיהיו זויותיו פחות או יותר משתי זויות נצבות, או עשיית אש קר וכדומה. ובהיות הענין כן, והיה מטבע המים כשיהיו מים בפועל, שיהיו מבקשים הדבר
השפל, הנה ידמה שהיה המופת בדברים אשר לא ייוחס לה' לעשות זה המופת בכמו זה האופן? והשיב שכבר ידמה שנאמר שאין הנחת המים בלתי נגרים דבר חדש, כי כבר יקרה כן
למים כשיהיה להם דבר מונע מהתנועה, ואפשר שחדש השם במופת באויר סמוך למים ההם גשם ספיריי עב מונע המים מהירידה, או אפשר שחדש הש&quot;י רוח חזק ידחה המים
למקום ההוא ולא יניחם לרדת, עכ&quot;ד. והנה השוה דברים הבלתי שוים, כי זה אמת שלא נתאר את השם שיעשה דבר הסותר א&quot;ע כמו מרובע עגול, ושיהיה דבר אחד שחור גם לבן
בפעם אחד, וכן הסכימו שאין כל חדש, ופי' דבריהם שאחר הבריאה הראשונה המוחלטת שברא יש מאין לא יברא עוד יש מאין רק יוציא יש מיש ע&quot;י המרת הצורות, כמו שבארנו
זאת בכ&quot;מ. ולכן שאל רבא עמ&quot;ש אם בריאה יברא ה', כי לשון בריאה גדרו על הוצאת הדבר יש מאין, כמבואר אצלנו בפי' בראשית, אולם שינוי טבע העצם הנמצא זה אינו הוצאה יש מאין, רק שינוי הטבע היש ומקריו, וזה יעשה ה' תמיד בעת הצורך, ונקרא נס על שישנה בו טבע העצם המורגל, בנפלאותיו יקרר האש, יעמיד השמש, יעמדו כמו נד נוזלים, וכ&quot;ז
רק שינוי טבע העצם באיכות או בתנועה שהם מקרי העצם, לא עצמו. וחוץ מזה לא השכיל בזה המקום גם לפי שטתו, כי ירידת המים במורד אינו טבע מתעצם במים עצמם כמו
שהחום והשריפה טבע מתעצם ביסוד האש עצמו, כי סבתו היא דחיקת האויר שמכביד על המים ומורידם למטה, והלא המים יעלו באדים וישימו עבים רכובם, ויהיו תלוים
ועומדים בכלי שפיה סתום למעלה שאין האויר דוחק מלמעלה, והרי שזה שהמים יורדים יבא מסבה חיצונית לא מטבעם, ואם הורק האויר המרחף על פני המים במקום שנכרתו
המים יחוייב שיתיצבו כמו נד נוזלים כמו שיעלו אל הקנה שהורק האויר ממנה ע&quot;י הלופט פומפי, ואיך לא יעמדו מפני אדון כל הארץ, והכתוב באר כי לא ברוח עצר בעד המים
שא&quot;כ היו מתפשטים לצד הרוחב אל אדם העיר אשר בצד צרתן, ולא בגשם עב ספיריי, כי היה סמוך לרגלי הכהנים והיו מרגישים בו, והכתוב אומר (קהלת ז, טז) אל תתחכם יותר
למה תשומם):&lt;קטע סוף=יז/&gt;</text>
      <sha1>8g6jvgbt3ohi6ecm9in6ynjt91fydxw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359535</id>
    <revision>
      <id>1417069</id>
      <parentid>1399977</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15978" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|ג|ד|ה}}
(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (א - ב) כבר בארתי שפשטות המאמר ויאמר ה' משמע שעתה א&quot;ל, ויקשה איך לקח יהושע תחלה י&quot;ב אנשים מדעת עצמו? - תחלה (ג, יב) אמר לשבט בלמ&quot;ד, ופה אמר
משבט במ&quot;ם?:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|קחו לכם}}. מלבד הי&quot;ב אנשים שלקח יהושע (למעלה ב, יב) 
להיות עדים על הנס, צוה לו ה' לקח י&quot;ב אנשים. והנה יהושע לקח איש אחד לשבט, ששימוש הלמ&quot;ד מורה שכ&quot;א יהיה
במקום שבטו והיה מוכרח לבחור נשיא השבט כנ&quot;ל, וה' אמר {{צ|קחו לכם מן העם}}, שא&quot;צ שיהיו נשיאים כי צריך {{צ|איש אחד משבט}}, שימוש המ&quot;ם יורה שכ&quot;א יהיה משבט
מיוחד, ולא שיהיה כמורשה במקום שבטו בכלל (ולכן למעלה אמר איש ופה אמר אנשים, כי שם היחיד מורה על השתוותם בנשיאות וגדולה, כמ&quot;ש בפי' התורה בכ&quot;מ):

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וצוו אותם לאמר שאו לכם מזה}}. ר&quot;ל שיראום באצבע המקום שמשם יקחום שיהיו בו ב' תנאים, א] {{צ|מתוך הירדן}}, לא מן הצד שאצל השפה. ב] {{צ|ממצב רגלי}}
{{צ|הכהנים}}, ר&quot;ל מתחת רגליהם, וצוה שיעבירום עמהם את הירדן ושיניחו אותם במלון:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויקרא}}. ואחר שכבר הכין יהושע י&quot;ב אנשים מדעת עצמו, קרא אליהם שיעסקו גם במצוה זאת, אחר שהיה כ&quot;א משבט, ר&quot;ל משבט מיוחד כדבר ה':&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|עברו}}. כי עמדו בשפת הירדן א&quot;ל שי{{צ|עברו}} אל צד הארון השני אל תוך הירדן (ובודאי הראה להם שיקחו מתחת מצב הכהנים): {{צ|והרימו לכם}}. בדברי ה' שאמר שאו לכם שתים
עשרה אבנים נוכל לפרש שיקחו כולם את הי&quot;ב אבנים ביחד וישאום במוטות, שבזה יוכלו לשאת אבנים כבדות יותר (כמ&quot;ש בסוטה (לד א) גמירי כל טונא דמדלי איניש על כתפוי
וכו'). ויהושע באר הדברים שכ&quot;א ירים אבן מיוחד וישאהו על כתפו (עי' באורי על תו&quot;כ בפסוק (ויקרא א, ב) תקריבו את קרבנכם). ובאר הטעם, שיהיו י&quot;ב במספר השבטים, שכל
שבט הוא ענין בפ&quot;ע:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו - ז) מדוע כפל למען תהיה זאת אות בקרבכם, והיו האבנים האלה לזכרון לב&quot;י עד עולם? גם משמע שהאות יהיה בקרבכם והיינו בדור הזה, והזכרון יהיה עד עולם?
ולמה כפל יהושע את הדברים האלה שנית (פסוק כא - כג)? פה אמר כי ישאלון בניכם מחר, משמע שישאלו אתכם בדור הזה, וכן אמר מה האבנים האלה לכם, ובפסוק כ&quot;א אשר
ישאלון את אבותם, משמע לדורות הבאים ולא אמר מלת לכם - פה אמר ואמרתם להם ובפסוק כ&quot;ב והודעתם? פה אמר אשר נכרתו המים מפני ארון ה' ושם אמר אשר הוביש וכו'
מפניכם, ולא אמר שהיה מפני הארון. - שם ספר המעשה באורך ביבשה עבר ישראל וכו' ופה קצר בדבריו?:

{{צ|למען}}. גם הוסיף לבאר תכלית לקיחת האבנים כדי שיהיו לאות. והנה מאמר זה כפול (בפסוק כא - כב), ושם אמר {{צ|אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר מה}}
{{צ|האבנים האלה והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה}}, והם שני מאמרים מפורדים, כי פה אמר {{צ|אשר ישאלון בניכם מחר}}, משמע
שבני הדור הזה ישאלו אתכם, וכמ&quot;ש {{צ|מה האבנים האלה לכם}}, מבואר שפה מדבר על שאלת הדור הזה. ולקמן מדבר על שאלת הדורות הבאים, ע&quot;כ לא אמר מלת לכם. והוא,
כי האבנים האלה היו מורים אות וזכרון, {{צ|האות}} הוא שיהיה לסימן אל דור הזה, {{צ|והזכרון}} הוא שיזכרוהו לדור אחרון, כי בדור הזה שראו הנס בעיניהם לא היו צריכים זכרון רק
אות, ר&quot;ל בל יחשבו שהיה קריעת הירדן בכחם ובזכותם, באו האבנים שלוקחו מתחת מצב רגלי הכהנים נושאי הארון, לאות שנקרע הירדן בכח הארון וקדושת לוחות הברית אשר
בו. וז&quot;ש {{צ|אשר ישאלו בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם}}, כי אתכם ישאלו למה לכם זכרון הלא ראיתם זאת בעיניכם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ואמרתם להם}}. (פה לא אמר והודעתם (כמ&quot;ש לקמן כב) כי הם והבנים ידעו הענין, רק) תאמרו להם שצריכים לאות שנדע כי {{צ|אשר נכרתו מי הירדן}}, לא היה מפנינו, רק&lt;קטע סוף=ז/&gt;
{{צ|מפני ארון ברית ה'}} 
ובכחו. והראיה, כי {{צ|בעברו בירדן נכרתו מי הירדן}}, וזה אות כי מפניו היה זה. וחוץ ממה שיהיה בדור הזה לאות {{צ|והיו האבנים לזכרון לבני}}
{{צ|ישראל עד עולם}}, חוץ מזה יהיה עד עולם, ר&quot;ל בדורות הבאים שלא ראו הנס יהיה לזכר אל הנס עצמו (ודבר זה השני שהוא שיהיה לזכרון בדורות האחרונים באר יהושע (לקמן
כא, עד סוף הסימן) כמו שית' שמה):

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח) מדוע כפל כאשר צוה יהושע, כאשר דבר ה' אל יהושע?:

{{צ|ויעשו כן}}. יען היה שינוי בין הלשון שצוה ה' אל יהושע ובין מה שצוה יהושע אל העם, כי בדברי ה' לא נזכר בבירור שישא כל איש אבן אחת ביחוד, ובדברי יהושע לא נזכר
שיעבירום עמם אל המלון, לכן אמר {{צ|שעשו {{צ|כאשר}} צוה יהושע וישאו שתי עשרה אבנים}}, ר&quot;ל שנשאום באופן שצוה יהושע איש אבן אחת על שכמו, וכן עשו {{צ|כאשר}}&lt;קטע סוף=ח/&gt;
{{צ|דבר ה' אל יהושע}} 
וכו' {{צ|ויעבירום עמם אל המלון}}:

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ושתים עשרה אבנים}}. אחר ששמטו האבנים מתחת רגלי הכהנים הקים אחרים תחתם וגם הם נשארו לזכרון במקום שהיה בו הנס:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|והכהנים עומדים}}. ר&quot;ל שנשארו עומדים בשפת הירדן המזרחי עד תום כל הדבר, נראה שהוא מה שנ' (דברים לא, יד ולהלן) קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד וכו' ויאמר
ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך, וכל הפרשה, וצוה ה' אל יהושע לדבר זאת אל העם:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא - יח) - אחר שאמר ויעבור ארון ה' והכהנים וגמר הענין איך שב שנית ואמר צוה את הכהנים ויעלו מן הירדן והלא כבר עברוהו? ועוד אחר שמשמעות הכתובים
שהכהנים עמדו בשפת הירדן המזרחי כמ&quot;ש כבואכם עד קצה הירדן בירדן תעמודו, וכן אמר (ג, טו) בפירוש, א&quot;כ היל&quot;ל ויעברו את הירדן, שגדר העליה אם עולה מן המקום ששם
עומד אל השפה שאצלו, וגדר ההעברה שעובר מקצה לקצה [ומפני זה אמרו חז&quot;ל (סוטה לה א) שבאמת צוה להם לעלות לשפת המזרח, ומ&quot;ש תחלה ויעבר ארון ה', זה היה אח&quot;כ
בנס שפרחו באויר, ולפ&quot;ז יש בזה מוקדם ומאוחר, ואנחנו רצוננו לשום העקוב למישור ע&quot;פ הפשט]. אחר שהזכיר שעברו כל העם עם הארון איך שב לספר שעברו בני ראובן ובני גד
שהלכו לפני העם? - כפי הלשון מורה שמ&quot;ש (פי&quot;ח) נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה הוא נשוא המאמר, ר&quot;ל שאז נתקו (שאל&quot;כ היל&quot;ל ויהי בעלות וכו' וינתקו וכו' שבו מי
הירדן) ואיך יתפרש הכתוב?:

{{צ|ויעבר ארון ה'}}. אז עבר הארון מצד השפה המזרחית שעמד שם עד הנה אל השפה המערבית (כי לשון העברה יפול על העובר מקצה לקצה, הגם שלא יצאו משם עד אח&quot;כ כמ&quot;ש
בפסוק ט&quot;ז ויעלו מן הירדן, שזה היה אח&quot;כ שעלו מן השפה המערבית). ומ&quot;ש לפני העם, פי' לעיני העם:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויעברו}}. עד עתה היו בני ראובן ובני גד נוסעים כסדר הדגלים, ומעתה התחילו לעבור לפני העם בראשם, כמו שאמר חלוצים תעברו לפני אחיכם (דברים ג, יח). ושם חמושים,
מצד שהיה דרכם להתחלק לגדודים של חמשים חמשים איש ושר חמשים בראשם, ושם חלוצים על שנחלצו מן יתר אחיהם ללכת למלחמה, כי לא הלכו כולם, שבני ראובן וגד
לבדם היו מספרם יותר מן פ&quot;ג אלף:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|לפני ה' למלחמה}}. כי גם זה היה מן התנאי (שהתנה בפ' מטות) שיעברו לפני ה', ר&quot;ל לשמו, ולא כבוטחים על גבורתם, כמ&quot;ש בפי':&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|גדל ה'}}. כי ראו שעקר הנס היה בשביל יהושע (כנ&quot;ל ג, ז):&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויעלו}}. ר&quot;ל שעלו מן שפת הירדן המערבי אל היבשה, לכן אמר {{צ|ויעלו}} לא ויעברו. והטעם, כי אחר שא&quot;ל בירדן תעמדו לא היה להם רשות לצאת מעצמם בלא רשות:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויהי כעלות}}. ספר ג' נסים שנעשו בזה, א] כי יש הבדל בין חרבה ובין יבשה, שחרבה יאמר או בבחינת שהיו שם מים תחלה הגם שעתה נתיבשו לגמרי, כי מ&quot;ש וכל ישראל
עוברים בחרבה (הגם שהירדן נתיבש לגמרי, וכמ&quot;ש (פכ&quot;ב) ביבשה עבר ישראל את הירדן) הוא בבחינת חורב המים שהיו בו תחלה. או גם מקום שלא היה בו מים נקרא חרבה, אם
אינו יבש לגמרי רק לח ומרופש. והנה הירדן שבו נעשה הנס נתיבש בהחלט, אבל שפת הירדן שהוא ג&quot;כ לח תמיד ובו לא נעשה נס היה שם חרבה, ר&quot;ל מקום לח, וז&quot;ש {{צ|ויהי}}
{{צ|כעלות הכהנים וכו' נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה}}, ר&quot;ל בעלותם נתקו מן היבשה שהוא אמצע הירדן שהיה יבשה, אל שפתו שהיתה חרבה ולחה קצת. ב] שתיכף
בעלותם שבו מי הירדן למקומם. ג] {{צ|וילכו כתמול שלשום}}. ר&quot;ל כי אחר שנערמו המים כפין על כפין יחויב שבעת פסק הנס ישטופו בפעם אחד ויתפשטו גם ברוחב חוץ מגדותיו,
והיה נס שירדו בהדרגה עד שהלכו כתמול שלשום:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|והעם}}. ספר ג&quot;כ כי נס זה היה ביו&quot;ד ניסן. והנה הכתובים האריכו לשון בבאור מקום וזמן הנס וכל פרטיו, להוציא מלב המכחישים אשר יאמרו שהיה עת חורב המים, או שידע
יהושע לכוין עת עליית המים ונפילתן, הנקרא (עבבע אונד פלוהט), לכן מודיע הזמן שהיה הנס בעשרה בחדש שאז דרך הירדן להיות מלא, והמקום הניכר עוד היום ע&quot;י האבנים,
ששם לא יוחרבו המים לעולם ולא יעלו ולא יפלו עם עליית וירידת הירח. גם הוכיח זאת מצד המשך הנס שהיה ברגע מצומצם כנוח כפות רגלי הכהנים, ונפסק ברגע זה ממש, ולא
נוכל לאמר שכיון עת ששהו הכהנים בירדן דהא אמר וימהרו העם ויעבורו, הרי הקדימו העם לעבור ובכ&quot;ז נתכוין הכל ברגע מצומצם, מזה ידעו כי יד ה' עשתה זאת: {{צ|ויחנו}}&lt;קטע סוף=יט/&gt;
{{צ|בגלגל}}. לדעת חז&quot;ל (סוטה לו א) 
הלכו בו ביום מהלך ששים מיל:

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;השאלות (כ - כד) מ&quot;ש הקים יהושע בגלגל בלתי מובן, שכבר אמר (פסוק ח) ויניחום שם? ויתר השנוים בין פה ובין מ&quot;ש יהושע למעלה (פסוק ה - ז) הזכרנו למעלה שם:
{{צ|הקים יהושע בגלגל}}. בפסוק ח' ספר כי נושאי האבנים הניחו אותם במלון הנחה בלי סדר, ופה ספר כי יהושע הקים אותם זע&quot;ז בגובה וירם אותם מצבה. וכבר בארנו כי היה
באבנים האלה אות וזכרון, אות לדור זה שידעו הנס, וזכרון לדורות הבאים שיזכרו הנס, כמ&quot;ש (פסוק ו - ז), והנושאים הניחום לצורך האות, ויהושע הקים אותם לזכרון לדורות&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויאמר}}. ר&quot;ל מלבד שיהיה לאות בדור הזה, הוא לזכרון {{צ|אם ישאלון בניכם מחר}}, לדורות הבאים:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|והודעתם}}. ע&quot;י הזכרון תודיעום כי עבר ישראל את הירדן (ופה לא בא לדקדק על סבת המופת (כמו בפסוק ו - ז) רק לזכר הנס בעצמו, שהגם שהיה בזכות הארון בכ&quot;ז היה
בעבור ישראל):&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|אשר הוביש}}. שכמו שהוביש מי ים סוף מפנינו (ור&quot;ל מפני יהושע שהיה מיציאת מצרים), כן הוביש מי הירדן מפניכם אתם באי הארץ, ששניהם היו בדרך פלא ושניהם היו
לבעבור שני תכליות. א]:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|למען דעת}}. שיכירו העמים יד ה' וייראו מפניו יראת העונש. ב] שיכירו ישראל נפלאותיו וייראו יראת הרוממות. וגם ר&quot;ל לכן הוכפל הנס בירדן, הנס שכבר היה בים, א] שגם
גויי הארץ הזאת שלא ראו קריעת ים סוף ידעו יד ה'. ב] למען יראתם כל הימים, ולכן יוסף ידו ועזוזו בכל דור ודור. ומלת יראתם בקמץ הרי&quot;ש שלא כמנהג. ולהרד&quot;ק במכלול בא
לגזרת פעל והוא עבר במקום עתיד:&lt;קטע סוף=כד/&gt;</text>
      <sha1>6edhyeiw88ajrp7ndixiizoy0bnzh4d</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359536</id>
    <revision>
      <id>1417071</id>
      <parentid>1399978</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16183" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|ד|ה|ו}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי כשמוע}} וכו' {{צ|וימס לבבם}}. יודיענו. א] שנתקיים מ&quot;ש (ד, כד) למען דעת כל עמי הארץ את יד ה' כי חזקה היא. ב] שלכן לא התירא מלמול אותם בעת ההיא, ולא ירא פן יכו אותם יושבי הארץ בהיותם כואבים:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|עשה לך חרבות צורים}}. תרגם יהונתן אזמלין חריפין, ונסמך התואר על המתואר כמו מי המרים (במדבר ה, יח), בני שלשים (בראשית נ, כג). ובב&quot;ר (לא, ח) פי' גלבין דטינרא, ופי' צורים כמו ותקח צפורה צור (שמות ד, כה), ור&quot;ל דאחר שאז הזה עליהם ג&quot;כ לטהרם מטומאת מת כמ&quot;ש חז&quot;ל (יבמות עא ב), לכן לא יכול למולם בחרב ברזל שהוא כלי וחרב הרי הוא כחלל ויחזור ויטמא, כמבואר ברמב&quot;ם (פ&quot;ה מה' ט&quot;מ), לכן מלם בצור שאינו כלי: {{צ|ושוב מול}} כו' {{צ|שנית}}. שכבר מלו אותם ביציאת מצרים קהל גדול יחד, ועתה שנית. ולמה שנבאר ששבט לוי לא בטלו את המילה לא במצרים ולא במדבר, אמר שנית כי רק אלה שמלת בראשונה תמול שנית, לא לשבט לוי:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד - ז) איך יצויר שהיו כל ישראל ערלים כמשמעות הכתובים פה, והלא שבט לוי וכן אותם שהיו פחות מבן עשרים בעת חטאו המרגלים, הם נכנסו לארץ והם היו
מולים? והלא במדרש אמר ששבט לוי שמרו ברית מילה גם במדבר? - מדוע לא כפו אותם ב&quot;ד של משה להמול, ואם מפני שלא נשבה להם רוח צפונית, הלא אמרו דהאידנא דדשו
בה רבים שומר פתאים ה'. ואם מפני שלא ידעו מתי יסעו, מדוע לא הודיע להם משה בזמן שישבו ימים רבים במקום אחד, כי עתה עת להמול? ועוד דא&quot;כ איך מלו שבט לוי כל
אותם הימים? וכן הכתובים בעצמם מכופלים ומיותרים ולא יתפרשו בלא כובד ודוחק?:
{{צ|וזה הדבר}}. ר&quot;ל זה היה הסבה שמל יהושע, ורק לאלה שנולדה בם סבה זאת מל, ר&quot;ל כי א&quot;א לומר שהיו כולם ערלים, דהא אותם שהיו פחותים מבן כ' בעת שלוח המרגלים שהיו
מולים נכנסו לארץ, וכן על שבט לוי לא נגזרה הגזרה, וגם מבואר במדרש (במ&quot;ר ג, ו) ששבט לוי לא בטל את המילה במדבר, כמ&quot;ש (דברים לג, ט) ובריתך ינצורו, וא&quot;כ לא הוצרך
למול רק הבנים שהוקמו תחת אבותם, ר&quot;ל שאבותם מתו במדבר בחטא המרגלים. והטעם, כי האמתלא שהיה לדור הזה לבטל את המילה כתבו המפ' מפני שהיה נעים ונדים בדרך
ולא ידעו יום נסיעתם התיראו מלמול מפני סכנת הולד, כמ&quot;ש (נדרים לא ב) אמול ואצא סכנה היא לולד, וחז&quot;ל (יבמות עב א) אמרו מפני שלא נשבה להם רוח צפונית, ושבט לוי
וכן הצדיקים שביניהם לא שמו לב על חששות אלה ומלו את בניהם, דאי משום רוח צפונית אמרו בגמ' (שם) דהאידנא דרשו ביה רבים שומר פתאים ה', ואי משום חולשא דאורחא
היו נשארים חוץ לענן עד חיותם, וסמכו על השגחת ה'. ומשה ע&quot;ה נענש על שלא מל בנו כמ&quot;ש (שמות ד, כד) ויהי בדרך במלון, וצפורה מלה אותו בדרך, רק אלה שלבם לא היה
שלם עם ה' חפשו עלילות ולא מלו בניהם, וב&quot;ד של משה לא יכלו לכוף אותם ע&quot;ז באשר היה להם אמתלא. וזה שבאר פה את מי מל ולמה מל, כי {{צ|כל העם היוצא ממצרים}}&lt;קטע סוף=ד/&gt;
{{צ|כל אנשי המלחמה}} 
(ר&quot;ל אלה שהיו יותר מבן עשרים) {{צ|מתו בדרך}}, וסבת מיתתם היתה {{צ|בצאתם ממצרים}}, כי עוד לא הטהרו מטומאת מצרים ודעותם הנפסדות:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|כי מלים}}. כל היוצאים היו מולים (ומהם לא מל מי שנכנס מהם לארץ שהם שבט לוי ופחות מבן עשרים): {{צ|וכל העם הילודים}} כו' {{צ|לא מלו}}. ר&quot;ל אבותם {{צ|לא מלו}} אותם (כי
פעל מל בקל הוא תמיד פעל יוצא):&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|כי}}. למה לא מלו את בניהם ולמה לא כפו בית דינו של משה אותם על המילה, אומר הב&quot;ד לא יכלו לכופם, {{צ|כי}} ארבעים שנה הלכו וכו', והיו נעים ונדים תמיד במדבר והיה
להם אמתלא לבטל המילה משום חולשא דאורחא. והגם שאם היו ישרים בלבותם לא היו שמים לב לזאת כמו ששבט לוי מלו, הלא סבת הנעתם במדבר היה {{צ|עד תום כל הגוי}}
וכו' {{צ|אשר לא שמעו בקול ה'}}, ולא היו צדיקים. והראיה, {{צ|אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ}}, כי ידע שאין זכאים לכך:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ואת בניהם}}. שנולדו להם במדבר, אשר אותם {{צ|הקים תחתם}}, כמ&quot;ש (במדבר יד, לא) וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וכו', {{צ|אתם מל יהושע כי ערלים}}&lt;קטע סוף=ז/&gt;
{{צ|היו, כי}} 
אבותם {{צ|לא מלו אותם בדרך}}, ר&quot;ל כי היה להם אמתלא בסבת הדרך שנעים ונדים בו. אבל את שבט לוי ובנים אשר נולדו לאלה שהיו בזמן הגזרה פחותים מבן עשרים
שהיו צדיקים לא הוצרך יהושע למול:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|וישבו תחתם}}. באשר הם חשו עד עתה לסכנת הדרך לא זזו עד שנתרפאו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|היום גלותי}}. כי מה שנתרשלו במצות מילה היה מצד כי עוד לא הטהרו מגלולי מצרים, ששם היו ערלים, כמ&quot;ש (לעיל ה) בדרך בצאתם ממצרים, ו{{צ|היום גלותי}} חרפה זו
מעליכם, והערלה היתה חרפה כמ&quot;ש (בראשית לד, יד) לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו, ור&quot;ל שנחלתם חרפה זו ממצרים:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויעשו את הפסח}}. כי בעוד היו ערלים לא יכלו לעשותו:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא - יב) מה שפירש&quot;י ע&quot;פ דברי חז&quot;ל (קידושין לח א) שאכלו מעבור הארץ היינו מן החדש, ממחרת הפסח שהוא ששה עשר בניסן אחר הקרבת העומר, לא יסכים עם
הפשט, שמחרת הפסח בכ&quot;מ בתורה הוא ממחרת שחיטת הפסח שהוא יום ט&quot;ו? ועוד מדוע אמר תחלה מעבור הארץ ואח&quot;כ אמר מתבואת ארץ? ועוד דא&quot;כ הול&quot;ל וישבות המן
באכלם מעבור הארץ ומלת ממחרת מיותר? וגם יהיה אריכת הלשון, כי לפ&quot;ז הול&quot;ל וישבת המן ממחרת הפסח ויאכלו מצות וקלוי מתבואת ארץ כנען? וגם מ&quot;ש בשנה ההיא אינו
מדויק כי הלא כן אכלו מעתה ועד עולם?:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

{{צ|ויאכלו מ{{צ|עבור}} 
הארץ}}. לפי הפשט יש הבדל בין {{צ|עבור}} ובין {{צ|תבואה}}, {{צ|עבור}} הוא יבול הארץ משנה העברה (ונקרא {{צ|עבור}} על שעברה הארץ עליה פריה עוד הפעם), ו{{צ|תבואה}} היא
תבואת השנה ההיא שהביאה הארץ בשנה הזאת. ומחרת הפסח בכל התורה הוא יום ט&quot;ו בניסן שהוא מחרת שחיטת הפסח, כמו (במדבר לג, ג) ממחרת הפסח יצאו ב&quot;י, ופי' שביום
ט&quot;ו בניסן אכלו {{צ|מצות}} לצאת ידי {{צ|מצות}} היום, {{צ|וקלוי}} לפרפראות, {{צ|מעבור הארץ}}, שהוא מתבואה הישנה, כי לא יכלו לאכול מתבואה החדשה מפני שלא נקרב העומר (ואגב יודיע
שכ&quot;ז שהיה בידם מן לא אכלו תבואה, רק באותו יום לצורך מצות מצוה ומעט קלוי לפרפרת, וז&quot;ש {{צ|בעצם היום הזה}}:

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|וישבת המן ממחרת}}. וע&quot;י שהתחילו לאכל מעבור הארץ נשבת המן ממחרת אותו היום, ר&quot;ל ביום ששה עשר בניסן, ואחר שלא היה להם מן וגם שנקרב העומר {{צ|ויאכלו}}&lt;קטע סוף=יב/&gt;
{{צ|מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא}} 
(מלת בשנה ההיא תואר אל התבואה), ר&quot;ל שאכלו מן התבואה שגדלה בשנה ההיא ר&quot;ל תבואה החדשה (וזה כפיר&quot;ת שהביאו התוס' קדושין
(לז ע&quot;ב) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;ר&quot;ה (יג ע&quot;א), וכן פי' הגמ' שם בשלמא למ&quot;ד מושב כ&quot;מ שאתם יושבים משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח, ממחרת הפסח אכיל מעיקרא לא אכיל,
אלמא אקריב עומר והדר אכיל, אלא למ&quot;ד מושב לאחר ירושה וישיבה, ניכול לאלתר, לא הוי צריכי דהוי מסתפקי ממן שבכליהם. וקושית הגמ' אינו ממ&quot;ש ויאכלו מעבור הארץ
ממחרת הפסח, רק ממ&quot;ש וישבות המן ממחרת (שהוא בט&quot;ז ניסן) ויאכלו מתבואת ארץ כנען, וז&quot;ש ממחרת הפסח אכיל מעיקרא לא אכיל, כי מחרת הפסח שבלשון הגמ' הוא ששה
עשר, ור&quot;ל בששה עשר אכלו לא מעיקרא, דהא בקרא כתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח שביום מחרת הפסח (שבלשון תורה הוא יום ט&quot;ו) אכלו מעבור מן הישן, רק
למחרתו, בששה עשר שהוא מחרת הפסח בלשון הגמ' אכלו מתבואת ארץ כנען (ומפרשי הש&quot;ס הבינו שמ&quot;ש ממחרת הפסח אכיל מוסב על מחרת הפסח דכתיב בכתוב, ובאמת הוא
לשון חכמים דקרי לששה עשר בשם מחרת הפסח. ומיושב ק' התוס' שם על פי' ר&quot;ת). וכן יתפרש מ&quot;ש בירושלמי (חלה פ&quot;ב ה&quot;א) עמ&quot;ש ר&quot;י דחדש אינו נוהג רק לאחר ירושה וישיבה
התיב ר' בון בר כהנא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לא בששה עשר, התיב ראב&quot;י והכתיב ממחרת הפסח יצאו ב&quot;י מארץ מצרים לא בט&quot;ו יצאו, עכ&quot;ל. ור&quot;ל שניהם מקשין על
דברי ר' ישמעאל, ר' בון מקשה הכתיב ויאכלו מעבור הארץ (מהישינה) ממחרת הפסח (בט&quot;ו) ולא בששה עשר (שאז אכלו מהחדש, כמ&quot;ש וישבת המן ממחרת (בט&quot;ז) ויאכלו
מתבואת ארץ כנען). וראב&quot;י מותיב לחזק קושיית ר' בון בל תאמר דמחרת הפסח דקרא הוא ט&quot;ז ניסן כמו שהוא בלשון חכמים, וא&quot;כ לא משתמע מידי מכתוב זה, לכן מביא ראיה
דמחרת הפסח שבלשון הכתוב הוא הוא יום ט&quot;ו:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג - טו) יפלא מאד אם נתגלה האיש אליו בדרך הנבואיי עד שידע שזה התגלות מלאך ה', איך הסתפק שיהיה עוזר לצרי ישראל והלא ה' הבטיח לו שיהיה עמו ולא
ירפהו ולא יעזבהו? ואם נתגלה אליו שלא בדרך הנבואיי ולא הכיר בו שהוא מלאך ה', א&quot;כ איך הלך אליו יהושע לבדו ולא שלח אחד מאנשיו לשאול אותו על צורך ביאתו? ואיך
יאמר לאיש יחידי הלנו אתה וכו' מה יושיעהו זה? ואיך השתחוה לו תיכף שאמר אליו כי מלאך הוא אולי מרמה ומצחק בו? גם מה היה תכלית המראה הזאת בכללה?:&lt;קטע סוף=יג/&gt;
{{צ|ויהי בהיות יהושע ביריחו}}. כשהלך לכבוש את יריחו והיה סביב ליריחו (וחז&quot;ל אמרו (נדרים נו ב) 
מכאן לעבורה של עיר שהיא כעיר, טרם התגלה אליו דבר ה' (כמ&quot;ש ו, ב)
ויאמר ה' אל יהושע) ראה את המלאך שהוא אמצעי תמיד בהגעת הנבואה אל הנביא, א] בדמות איש, ב] שראה שאוחז חרב שלופה בידו, ג] ראה שעומד לנגדו. והנה יהושע הכיר
שהוא מלאך, שכן היו מכירים המלאך הנראה אליהם בחזון, וגם ידע מדוע התגלה בחרב שלופה, שזה מורה שהנבואה הבאה תהיה מעניני מלחמת יריחו שיכבשוה בחרב, אולם לא
ידע מדוע עמד לנגדו, כי אם בא ללכת בראשם להלחם עם האויב צריך להיות פניו נגד האויב לא נגד ישראל. והנה העזר האלהי שיגיע אל ישראל במלחמתם יהיה בשני פנים, א]
עזר מעט, בענין שהם יצטרכו להלחם בחרבם ובקשתם והשם יחזקם ויאמצם בל ירך לבבם ויתן להם כח לעשות חיל. ב] עזר גדול, בענין שהם לא יצטרכו להלחם כלל רק ה' ילחם
להם והם ירדפו לפשט את החללים. ואם היה יהושע רואה פני המלאך נגד האויב היה יודע כי יעשה להם תשועה רבה שהוא בעצמו ילחם בעבורם נגד האויב, אבל ע&quot;י שראה פניו
נגד יהושע חשב כי לא בא להלחם עם האויב רק לחזק ידי ישראל הלוחמים, וזה משענה קטנה, וזה ששאל לו {{צ|הלנו אתה}}, ר&quot;ל אם באת רק לנו בעבורנו לחזקנו שנלחם אנחנו,
{{צ|אם לצרינו}}, או אם באת להלחם עם צרינו:

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויאמר לא}}. השיב אל תסתפק בזה, כי באמת {{צ|אני שר צבא ה'}}, ר&quot;ל לא באתי יחידי רק יש ויש אתי רבבות מחנות צבא עליונים היוצאים להלחם עם האויב ואני שר הצבא
ההולך בראשם, ומה שראיתני עומד ופני נגדך הוא מצד כי {{צ|עתה באתי}} בפעם הראשון, כי עוד לא נשקה המלחמה רק באתי להודיעך איזה ענין נבואיי, ולכן נפל על פניו בשראה
כי דבר לו אליו ושאל מה אדוני מדבר אל עבדו:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויאמר}} וגו' {{צ|של נעלך}}. ר&quot;ל מהר יגלה דבר ה' אליך, וצריך שתפשוט בגדי החומר מעליך, להיות מוכן אל הנבואה אשר באתי להגיעה אליך ולהכינך אל קבלת השפע הנבואיית.
וחז&quot;ל אמרו (ב&quot;ר צז, ג) עתה באתי אבל בימי משה רבך באתי ולא חפץ בי, כי בין נבואת משה ובין נפלאותיו היו שלא ע&quot;י אמצעי מלאך או שליח כנודע:&lt;קטע סוף=טו/&gt;</text>
      <sha1>qx8if4amx0n3zew3ap3k7re0w9kp3ev</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע ו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359537</id>
    <revision>
      <id>1417072</id>
      <parentid>1400046</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15572" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|ה|ו|ז}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויריחו}}. עתה בא לפרש מה היתה הנבואה שבאה אליו ע&quot;י הופעת המלאך, כי יריחו (ששם היה יהושע וחושב מחשבות לכבשה) היתה {{צ|סוגרת}}מכבר, ועתה מ{{צ|סוגרת}}ומחוזקת יותר {{צ|מפני בני ישראל}}בחומה דלתים ובריח, גם לא מצאו איש יראם את מבוא העיר, כמו שהיה בלוז (שופטים א, כד) {{צ|כי אין יוצא ואין בא}}:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויאמר}}. ואז אמר ה' אליו שבכ&quot;ז יתן יריחו בידו וגם את מלכה וצבאיו הגם שהם גבורי חיל, ולא בכח תגבר רק בדרך נס:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) מדוע כפל והסבותם הקף?:

{{צ|וסבתם}}. ולא שיסב הארון עם יהושע לבד רק {{צ|כל אנשי המלחמה}}יסובו: {{צ|הקף}}(יש הבדל בין סבוב ובין הקף, שסבוב יאמר גם על הסבוב הבלתי שלם, ו{{צ|הקף}}לא יבא רק על
הסבוב השלם מכל הד' רוחות, כמ&quot;ש בפי' התורה (ויקרא א' פסוק ה על המזבח סביב). מוסיף שיקיפו אותה מארבע רוחותיה:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ושבעה}}. החלוץ הלך לפני הכהנים והכהנים בשופרות אחרי החלוץ לפני הארון, כמ&quot;ש בפסוק ט': {{צ|והכהנים יתקעו}}. ר&quot;ל בכל ז' ימים. והנה ביום שמחה היה דרכם לתקוע
וביום מלחמה על הצר היה דרכם להריע, כמ&quot;ש (במדבר י, ט - י) וכי תבואו מלחמה וכו' והרעותם וכו' וביום שמחתכם וכו' ותקעתם וכו', הודיעם שעתה יתקעו הכהנים לאות
שמחה ונצחון:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|במשוך, בשמעכם}}. ר&quot;ל תיכף עם התקיעה הגדולה יריעו העם עד ששני הקולות יתערבו ויהיו תכופים, ובזה תבין הפסוק לקמן (טז):&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויקרא}}. כבר כתבתי כי בעת בא דבור זה אליו היה עם הארון והעם לפני יריחו כי רצה להתחיל במלחמה, ועד עתה נשאוהו הלוים וצוה שהכהנים ישאוהו, כי אחר שיעשה
נפלאות על ידו ראוי שישאוהו הכהנים (כמ&quot;ש למעלה ג, ה):&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז) מהו עברו וסובו אנה יעבורו?:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

{{צ|עברו}}. כי תמיד הלך הארון בראש העם (כנ&quot;ל ג, ב), ועתה נצטוו שילכו העם לפני הארון (כנ&quot;ל ד), לכן (אמור) 
[אמר] {{צ|עברו}} לפני הארון. והנה עד עתה הלך החלוץ שהם בני ראובן
ובני גד לפני ב&quot;י (כנ&quot;ל ד, ב), ועתה נתהפך הסדר שהחשוב יהיה באחרונה, הלך הארון ולפניו החלוץ, ולפניהם העם כולו, וז&quot;ש והחלוץ יעבור לפני ארון ה', ויהיה ממוצע בין העם
והארון. ובאשר היה אפשר שהעם יעמדו על עמדו והחלוץ ישוב לאחריו לילך אחר העם ואח&quot;כ ישוב הארון לאחרי החלוץ, אך אין זה כבוד להארון וצוה שהארון והחלוץ שאחריו
יעמדו ותחלה עברו העם, עד שבאו בראש ואח&quot;כ עברו החלוץ ויעמדו בין העם ובין הארון והארון היה באחרונה. וטעם הסדר הזה להראות כי הנצוח יהיה ע&quot;י הארון, וצריך שיהיה
החלוץ קרוב אליו, כאשר יחנו הכרתי והפלתי סביב שר הצבא, וגם כי היה התנאי כן כמ&quot;ש (במדבר לב, כא) ועבר לכם כל חלוץ לפני ה' למלחמה. וזה מבואר יותר במ&quot;ש למעלה
סימן א' פסוק י&quot;ג, שתחלת התנאי שהתנה עמהם משה היה שילכו חלוצים לפני ה', כי חשב שתהיה המלחמה כולה בדרך נס, ואז לא היו הולכים לפני בני ישראל רק לפני הארון
שהוא הלוחם והכובש, ואח&quot;ז ראה שתהיה המלחמה קרובה אל הטבע ובדרך כבוש והיה צריך שילכו לפני ב&quot;י שהם הלוחמים והכובשים. אבל במלחמת יריחו שהיה הכבוש ניסיי
נתקיים מ&quot;ש ועבר(ו) לכם כל חלוץ לפני ה', ולא הלכו לפני ב&quot;י רק לפני הארון:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח) מ&quot;ש ויהי כאמור יהושע חסר הבנה, כי חסר נשוא המאמר מה היה אז? ופי' המפ' דחוק למה כפל עברו ותקעו הלוך ותקוע?:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

{{צ|ויהי כאמר יהושע}}, וכו' {{צ|עברו ותקעו}}. ר&quot;ל בל תחשוב שבעת עמדו הכהנים והארון והמתינו עד עברו כל העם והחלוץ לפני הארון (כנ&quot;ל ז) 
לא תקעו, כי לא נצטוו לתקוע רק
בעת יסבבו את העיר, לכן באר {{צ|כי בעת שאמר יהושע אל העם}}, (בעת שאמר להם הציווי שבפסוק ז' עברו וסבו את העיר) ואז כבר עמדו שבעה הכהנים הנושאים שבעה
שופרות לפני ה', בעת ההיא {{צ|עברו ותקעו}}, ר&quot;ל העם עברו אז לפני הארון והכהנים תקעו כל הזמן שעברו העם עד שבעבור העם בא הסדר שארון ברית ה' הלך אחריהם, ר&quot;ל אחרי
העם:

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|והחלוץ הולך לפני הכהנים}}. ממוצע בין העם והארון (כנ&quot;ל ז). ולא תאמר שכל הכהנים היו סמוכים אל הארון, רק ז' הכהנים {{צ|תקעי השופרות}}, כי יתר הכהנים הלכו עם
שבט לוי בין העם: {{צ|והמאסף}}. שהוא שבט דן היה אחרי הארון, כי יתר השבטים כולם היו לפניו לפני החלוץ: {{צ|הלוך ותקוע}}. וגם בעת הליכתם לא הפסיקו מלתקוע (כי בפסוק
הקודם דבר ממה שתקעו בעת עמדו עד עברו העם):&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|לא תריעו}}. תרועת שמחה. ואף {{צ|לא תשמיעו את קולכם}}, בצעקה. ואף {{צ|לא יצא מפיכם דבר}}, בלחש: {{צ|עד יום}}. ביום השביעי:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויבואו המחנה}}. שבו לגלגל ששם היה המחנה (כמ&quot;ש לקמן ט, וא&quot;ו. יו&quot;ד, וא&quot;ו. ובכ&quot;מ):&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב - יג) מדוע השכים היום ולא ביום הראשון? ומדוע ספר שנית שנשאו הכהנים ושבעה כהנים נושאים ז' שופרות הול&quot;ל בקיצור שנעשה כמו ביום הראשון, וכן כפל
הלוך ותקעו הלך ותקוע?:

{{צ|וישכם}}. ביום הראשון לא הוצרכו להשכים כי היו בתחום יריחו (כנ&quot;ל ה, יג; וא&quot;ו, א): {{צ|וישאו הכהנים}}. עתה נשאוהו הכהנים תיכף מגלגל עד יריחו מה שלא היה כן ביום
הראשון, שעד יריחו נשאוהו הלוים כי הדבור בא בהיות יהושע ביריחו (כנ&quot;ל וא&quot;ו):&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ושבעה הכהנים}}. גם בזה נשתנה היום מיום הראשון, שמגלגל עד יריחו לא נשאוהו הכהנים ולא הלך בסדר הזה שילך החלוץ לפני הכהנים, ועתה התחיל סדר זה תיכף
מצאתם מן המחנה. וכן היה שינוי מה שהיו {{צ|הולכים הלוך ותקעו בשופרות}}, ר&quot;ל תיכף בלכתם מגלגל התחילו לתקוע, וכן כל משך מהלכם לא הפסיקו מלתקוע, ועז&quot;א שנית
{{צ|הלוך ותקוע בשופרות}}:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו) בפסוק זה יש כפל מבואר?:

{{צ|כמשפט הזה}}וכו'. ר&quot;ל כי מה שקצב אל כל המעשים שנעשו בענין ההוא מספר השביעיות, שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות, היה בכונה אל מספר
השביעי, שהוא קדש בימים ובחדשים בשנים ובשמיטות וכל דבר כידוע. ופה היו בהקפות שני שביעיות, א] בימים, שהקיפו ז' ימים בכל יום הקף אחד, וזה נשלם בהקפה ראשונה
של יום השביעי, ועז&quot;א ויסבו את העיר כמשפט הזה, ר&quot;ל הקפה אחת, ואז היו שבע פעמים עם הקפות הקודמות בימות החול. ועתה צרפו הקפה זאת אל חשבון הקפות שלאחריו
למספר שבעה שהיו רק ביום ההוא, מצד שהוא יום השביעי שהוא קדש, ועז&quot;א {{צ|רק ביום ההוא סבבו שבע פעמים}}:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז - כ) מ&quot;ש תקעו הכהנים ויאמר יהושע הריעו משמע שתקעו תקיעה גדולה, ולמה אמר אח&quot;כ (פסוק כ) שנית וירע העם ויתקעו, ואמר שלישית, ויהי כשמוע העם
את קול השופר ויריעו?:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

{{צ|ויהי, תקעו הכהנים בשופרות}}. (אין פי' שתקעו התקיעה גדולה, דא&quot;כ היו מחויבים להריע תיכף (כנ&quot;ל ה), רק פי') 
הכהנים תקעו עדיין כמו עד עתה, ולא משכו עוד בקרן
היובל, ויהושע שהיה רוצה לרמוז לכהנים לתקוע תקיעה גדולה שהוא סימן לגמר התקיעות והנצחון ובזה היה צריך שיריעו העם, והיה צריך להקדים להודיע להם איך יתנהגו עם
העיר ועם שללה (כי אחר שתפול החומה יעלו איש נגדו ולא יהיה אז עת לצוות ולהזהיר), הקדים לאמר להם {{צ|הריעו}}, ר&quot;ל בא עת שתריעו לסימן כי נתן ה' לכם את העיר:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|והיתה}}. ויען שהכבוש יהיה בנס ע&quot;י ה', ראוי ששללה יהיה הקדש לה' הכובש: {{צ|רק רחב הזונה}}. אינה בכלל העם והשלל ע&quot;י שהחביאה המלאכים (והנה פה לא אמר מפני
שנשבעו לה, כי העם לא נשבעו, ושבועת המרגלים לא תחייב העם כולו, רק להמרגלים עצמם אמר (כב) כאשר נשבעתם לה, כי הם מחויבים מפני השבועה). והנה רחב בעצמה
היתה ראויה להנצל גם מצד עצמה אחר שנתגיירה בפני המרגלים וקבלה אמונת ה', כמ&quot;ש למעלה, וזה היה קודם שעברו את הירדן שלכ&quot;ע היו מחויבים לקבלה (כנ&quot;ל ב, יב), רק
שבכ&quot;ז היה צריך להחרים רכושה שהיה בכלל חרם יריחו, וכן להחרים את משפחתה, ולכן אמר שע&quot;י שהחביאה את המלאכים תחיה היא וכל אשר אתה, וזה כולל גם רכושה שורה
וחמורה וכל אשר לה. ולכן אמר ורק אתם שמרו מן החרם, הגם שלא חל החרם על רכוש רחב, חל על יתר הדברים ואתם אינכם בכלל ההיתר:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ורק אתם שמרו}}. א&quot;ע ואת אחרים (שלכן לא אמר השמרו בנפעל). ובאר שתשמרו א&quot;ע פן תחרימו אתם, ושישמרו את אחרים כי ימשך נזק להכלל כולו, וז&quot;ש {{צ|ושמתם את}}
{{צ|מחנה ישראל לחרם}}:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|וכל כסף}}. ר&quot;ל החפצים הבלתי ראוים לאוצר ה' יוחרמו, {{צ|וכל כסף}} וזהב שהם ראוים להקדש יבא לאוצר ה':&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|וירע ויתקעו}}. בדבר יהושע זאת הריע העם ותקעו הכהנים התקיעה הגדולה, כי שניהם היו תכופים זל&quot;ז (כנ&quot;ל ה). ובאר איך היו, כי תיכף כשמוע העם את קול השופר תקיעה
הגדולה תיכף ויריעו, עד שהתערבו הקולות יחד: {{צ|ויעלו העם, איש נגדו}}. כי נפלה החומה סביב סביב, ובכ&quot;ז לא נפל בית רחב, שהיה חלק ממנה חוץ מן החומה (כנ&quot;ל ב, טו) ולא
היה בכלל החומה:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויחרימו}}. תחלה ספר מה שעשו עם כל אשר רוח חיים באפיו, אדם ובהמה החרימו חוץ מרחב:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;השאלות (כב - כה) למרגלים אמר שיחיו את רחב מטעם השבועה ויהושע (פסוק יז) אמר כי החבאתה את המלאכים ואמר שלישית (פסוק כה) החיה יהושע כי החביאה את
המלאכים וכבר אמר זה?:

{{צ|באו בית האשה הזונה}}. כי עליכם החיוב כי נשבעתם, וגם תעשו כפי פרטי השבועה ותנאיה:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|הנערים}}. באו כנערים בזריזות וקיימו כפי שבועתם:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|והעיר}}. עתה ספר מה שעשו עם יתר הדרים, העיר וכל החפצים שרפו, והמתכיות נתנו לאוצר בית ה':&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ואת רחב}}. יען יהושע לא היה מחוייב לקיים שבועת המרגלים ספר כי החיה אותה ויותר מזה, שישבה {{צ|בקרב ישראל}}שנתנו לה מעון ומחיה וקבלוה בדת ישראל יען
שהחביאה את המלאכים:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|אשר יקום ובנה}}. פי' הרמב&quot;ם שהיה לזכרון הנס שכל הרואה חומת העיר החרבה יזכור {{צ|את}} הנס, וכמ&quot;ש (ברכות נד א) הרואה חומת יריחו שנבלעה במקומה חייב לברך: {{צ|את}}&lt;קטע סוף=כו/&gt;
{{צ|העיר הזאת}}. פי' חז&quot;ל (סנהדרין קיג א) 
לא יריחו ע&quot;ש עיר אחרת ולא עיר אחרת ע&quot;ש יריחו, כי הקפידה חלה בין מצד שהיא עיר הזאת, ובין מצד שמה יריחו: {{צ|בבכורו}}. שתחת כי
יבנה חרבות לו לזכר שמו כמ&quot;ש (תהלים מט, יב) קרבם בתימו לעולם וכו' קראו בשמותם, לא ישארו לו שם ושאר נין ונכד:

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויהי ה'}}. שהסכימו בב&quot;ד של מעלה לחרמו, כמו שהיה בחיאל [בית] האלי (מ&quot;א טז, לד):&lt;קטע סוף=כז/&gt;</text>
      <sha1>4hh1de8xfp8rcnfxqg3wbyaovxetnzt</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע ז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359539</id>
    <revision>
      <id>1417073</id>
      <parentid>1399947</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14360" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|ו|ז|ח}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) עכן לקח מן החרם ואיך מעלו בני ישראל מעל? האיש אחד יחטא ועל כל עדת ישראל יקצוף?:

{{צ|וימעלו}}. מודיע, א] כי כל ישראל קשורים כגוף אחד, עד שכל איש ואיש מהם יחוסו אל הכלל כיחוס אבר אחד מן הגויה אל הגויה, וכמו שע&quot;י חולי או הפסד אבר אחד יתהוה חולי
או מום בגוף כולו, כן במה שלקח עכן מן החרם נחשב כאילו מעל העם כולו, וז&quot;ש וימעלו בני ישראל ויקח עכן. ב] שיש הבדל בין העונש הבא בפועל ובין העונש הבא ע&quot;י סילוק
השגחה, שעת יעניש ה' בפועל לא יעניש את הבלתי חוטא בעבור החוטא, כמו שהיה אח&quot;כ שנסקל עכן לבדו, לא כן העונש המסובב במקרה ע&quot;י שיסלק ה' את השגחתו, זה יחול על
הכלל כולו, שבהיות ביניהם חוטאים יסתיר ה' פניו מהם כולם, כמ&quot;ש (לקמן כב, כ) הלא עכן מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף, וכולם עלולים למקרה ופגע עד שלפעמים
יוכה הבלתי חוטא כשהיה במקום סכנה והחוטא שלא נמצא שם לא נפגע, כמ&quot;ש (שם) והוא איש אחד לא גוע בעוונו. וז&quot;ש {{צ|ויחר אף ה' בבני ישראל}}, ר&quot;ל שסלק השגחתו מהם,
וכן פי' מהרי&quot;א:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ג) למה האריך להודיע מקומות הסמוכים לעי? מ&quot;ש ויאמר אליהם עלו ורגלו מיותר, כי הלא ידענו זה ששולחים את המרגלים לרגל - הוא אמר לרגל את הארץ,
והם רגלו רק העי. מלת האנשים מיותר. למה כפל אל יעל כל העם ואל תיגע שמה כל העם?:&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{צ|וישלח}}. ספר איך שלטה בם יד המקרה תיכף (ותשליכם) 
[ותכשילם] עצתם, כי יהושע שלח מרגלים {{צ|מיריחו העי אשר עם בית און}}, ספר סימני העיר להוכיח כי באמת היה
ראוי שילכו שמה כל ישראל, כי הגם שהיתה עיר קטנה הלא היתה סמוכה לבית און ולבית אל, ונקל הדבר שיצאו אנשי בית אל ובית און לעזרתם כמו שהיה באמת בפעם הב'
שכתוב (לקמן ח, יז) ולא נשאר איש בעי ובית אל אשר לא יצאו אחרי בני ישראל, ויהושע הלא אמר להם {{צ|עלו ורגלו את הארץ}}, כי לא שלחם לרגל עי לבדה רק את הארץ שהיא
המדינה כולה, עי ומקומות אשר סביבה, ואם היו מרגלים כפי פקודתו היו רואים כי ערים רבים שכנים לשם, ולא היו אומרים אל יעל שם כל העם. אבל הם שינו פקודתו {{צ|ויעלו}}
{{צ|האנשים}}, ר&quot;ל מדעת עצמם, {{צ|וירגלו את העי}}, לבד לא את הארץ כולה, ולכן:
(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וישובו, ויאמרו אל יעל כל העם}}. וכפלו דבריהם, א] דרך תשובה על שליחותם לאמר שא&quot;צ שיעלו כל העם, ב] דרך עצה, אחר שא&quot;צ א&quot;כ אין ראוי ליגע העם בחנם:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויעלו, וינסו}}. לא ערכו מלחמה, רק תיכף התחילו לנוס, הגם שבפעם הזאת לא עזרו אנשי בית בית אל, נסו מפני אנשי העי לבד:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|כשלשים}}. הכ&quot;ף כ&quot;ף האמיתית, וחז&quot;ל דרשו (ב&quot;ב קכא ב) זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין, ר&quot;ל שהכו ל&quot;ו איש וא' היה ביניהם ששקול {{צ|כשלשים}} וששה איש
הנופלים: {{צ|וירדפום}}. וגם ערבו לבם לרדפם עד השברים, וגם נמס לב העם:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו - ז) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ז - ט) תפלה זאת בלתי מסודרת, ומה זה שאמר ולו הואלנו? מהו בי אדוני מה אומר אחרי? שנלחצו המפ' בבאורו?:

{{צ|ויקרע}}. על אלה שנהרגו: {{צ|ויפל על פניו}}. להתפלל: {{צ|ויעלו עפר}}. לאמר הרי אנו חשובים כעפר: {{צ|אהה ה' אלהים}}. אחר שראה כי לא יצא אלהים בצבאותם, ועזבם שילחמו כפי
הטבע והמקרה, טען ע&quot;ז משתי פנים, א] על העבר, כי העם אשר ילך לרשת משכנות לא לו, יהיה בשני פנים, אם בשיודעים בבירור כי ינצחו כי חזקים הם ואז ילכו לכבוש (הגם כי
יש להם ארץ מושב), להגדיל מלכותם ולהרחיב גבול ארצם. או בשאין להם ארץ לשבת בה שאז יסתכנו להלחם לנצוח או להנצח. עפ&quot;ז שאל {{צ|למה העברת העביר את העם}}&lt;קטע סוף=ו/&gt;
{{צ|הזה}} 
כו' {{צ|לתת אותנו ביד האמורי}}, אחר שחשבת {{צ|לתת אותנו ביד האמורי}}, ר&quot;ל לעזבנו אל המקרה כפי שתעלה המערכה, שיש צד ג&quot;כ שינצח האמורי ונהיה בידו להאבידנו,
למה העברת אותנו לפה להסתכן במלחמה, וכי לא היה לנו ארץ נושבת, {{צ|הלא לו הואלנו}}, ר&quot;ל הלא היינו מרוצים לשבת בעבר הירדן ולא היה לנו דבר מכריח להשליך נפשנו
להלחם אחר ששם היה לנו מקום מושב:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|בי אדוני}}. עתה טוען, ב] על העתיד, שגם אם חשבת כי נוכל לנצח בדרך הטבע כי חזקים אנחנו מגויי הארץ (ומה שנפלנו בעי היה מפני שלא יצאו רק ג' אלפים איש, וכזה
וכזה תאכל החרב ומה בכך שנפלו ל&quot;ו איש, כן דרך המלחמה), זה היה נכון עד עתה שנפל פחדנו על תושבי הארץ ולא קם עוד רוח באיש לערוך נגדנו מלחמה, היינו נוצחים בקל גם
במלחמה טבעית. לא כן עתה, מה אומר עתה {{צ|אחרי אשר הפך ישראל עורף}}, שעתה סר פחדם ויתחזק לבם להתקשר נגדנו, וא&quot;כ מעתה הלא:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ישמעו הכנעני}} כו' {{צ|ונסבו עלינו}}. כולם באגודה אחת: {{צ|והכריתו את שמנו}}. שיצא לנו עד עתה בגבורה, ובמה שיכרת שמנו הלא יתחלל שמך הגדול, (שע&quot;כ) [שע&quot;י] שיצא
לנו שם נודע שמך למשגב:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|קום לך}}. למה תטעון, אחר שיש סבה שגרמה סילוק ההשגחה צריך שתסיר הסבה הזאת, והוא מי:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|חטא ישראל}}. פי' שהיה החטא כפול, א] מהות החטא, כי {{צ|גם עברו את בריתי}}, שהוא חילול שבת, כי הוציאו והביאו מר&quot;ה לרה&quot;י, ויום כבוש יריחו היה בשבת, ועל
השבת נכרת ברית כמ&quot;ש (שמות לא, טז) לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: {{צ|וגם לקחו מן החרם}}. עברו על שבת ועל חרמי שמים. ב] ענין החטא, {{צ|וגם גנבו}}, שלא לקחו
בפרהסיא רק בגניבה והסתר, ובזה {{צ|וגם כחשו}}, מכחישים בהשגחה ועשו עין שלמעלה כאילו אינה רואה. ג] בתכלית החטא, כי לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אבל
הוא לא נצרך לגניבה, {{צ|כי גם שמו בכליהם}}, שהטמינו בארץ, כי אין לו צורך בה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב - יג) למה כפל ולא יוכל לקום וכו' כי היו לחרם, לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם? ומדוע אמר יהושע לא תוכל לקום עד הסירכם החרם, ולא אמר
ג&quot;כ שלא יהיה ה' בקרבכם עד ישמידו החרם?:

{{צ|ולא}}. ולכן {{צ|לא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם}}. ובאר שזה יהיה משני צדדים, כי לא יקומו לא מצד הטבע כי {{צ|ערף יפנו}}, יען {{צ|כי היו לחרם}}, שסגולת החרם להטיל
מארה בכחם ולהחלישם גם בטבע. וכן לא יקומו ע&quot;י ההשגחה, כי {{צ|לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם}}, גם התנה כי לשיקומו לפני אויביהם דהיינו שתחזור
גבורתם הטבעיית די אם לא יהיה החרם בקרבם ר&quot;ל שישרפו מה שנגנב מן החרם, וכמ&quot;ש (פסוק שאח&quot;ז) לא תוכל לקום לפני אויביך עד הסירכם החרם. אבל לשיהיה ה' עמכם צריך
שישמידו החרם מקרבם, והוא להשמיד האיש שעבר על החרם, ולא די במה שלא יהיה החרם במציאות כי צריך להשמיד את העובר על החרם מעל פני האדמה:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|לא תוכל לקום, עד הסירכם החרם}}. לא הזכיר להם התנאי השני שלא יהיה ה' בקרבם עד שישמידו החרם, שהוא להשמיד המועל בחרם כנ&quot;ל פסוק הקודם, כי לא (רצו)
[רצה] שידעו שיתחייב העובר מיתה, כי אז לא ירצה החוטא להודות, לכן הודיע (לכם) [להם] רק תנאי הא' הנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ישרף באש}}. שמצד העברת החרם שהיה עומד לשרוף דינו בשריפה: {{צ|כי עבר}}. ר&quot;ל שחטא נגד המקום שעבר בריתו, ונגד ישראל שעשה נבלה בישראל כי נענשו ע&quot;י. ופירש
שמצד העברת החרם ראוים לשרפה, ובכ&quot;ז הוא נסקל מצד שחלל שבת וחייב סקילה, כדין מי שחייב שתי מיתות שנדון בחמורה, ועי&quot;כ סקלו גם שורו וחמורו בל יוקל מיתתם
מבעליהן:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;השאלות (יז) הול&quot;ל ויקרב את שבט יהודה למשפחותיו כמ&quot;ש בכולם? מדוע אמר וילכוד את משפחת הזרחי ובכולם אמר וילכד בנפעל?:

{{צ|ויקרב את משפחת יהודה}}. לא אמר פה ויקרב את שבט יהודה למשפחות כמ&quot;ש בכולם, וכן בכולם אמר וילכד בנפעל ופה אמר וילכוד. כי אלה כולם לכדם הארון, ר&quot;ל שהקריב
ראובן שמעון ולוי, ויהודה נלכד מן הארון, ואז לא הקריב יתר השבטים שאחריו, לז&quot;א ויקרב את ישראל לשבטיו ר&quot;ל שבט אחר שבט, כי לא גמר להקריב כולם. לא כן במשפחות
שמשפחת הזרחי היתה באחרונה, והקריב כל משפחות יהודה ולא קלטם הארון, ומשפחת הזרחי שנשארה באחרונה לא הצריך להקריב לפני הארון כי עליו נפל הגורל וילכוד יהושע
אותו:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|שים נא כבוד לה'}}. בל תכחיש הגורל שהיה עפ&quot;י ה', שזה חלול כבודו ית': {{צ|ותן לו תודה}}. התודה על יתר עבירות. ומפרש נגד שים כבוד: {{צ|הגד לי מה עשית}}. ונגד ותן לו
תודה, אמר {{צ|אל תכחד ממני}} יתר עבירות שעשית:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|אמנה אנכי חטאתי}}. בחרם זה: {{צ|וכזאת וכזאת עשיתי}}. בחרמות אחרים בימי משה. והנה בא להצדיק א&quot;ע מכמה טעמים, א] שכבר היה רגיל בעבירה זו ונעשה לו כהיתר,
ועז&quot;א וכזאת וכזאת עשיתי:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;ב] {{צ|וארא בשלל}}. יען חשבתי אחר שהוא שלל מותר לקחתו, וכן אמרו חז&quot;ל (תנחומא מסעי, ה) ראיתי מ&quot;ש בתורה (דברים כ, יד) ואכלת שלל אויביך. ג] שהיתה {{צ|אדרת}}
{{צ|שנער}}, של מלך בבל, שהוא ממדינה אחרת, וחשב שלא החרים יהושע רק ממון יריחו לא של בן מדינה אחרת. ד] {{צ|טובה}}, ויצרו השיאו לחמוד אותה. ה] {{צ|ומאתים שקלים כסף}}
{{צ|ולשון זהב}}. וחשב כי המתכיות אינם בכלל, אחר שבלתי עומדים להשרף רק אוצר ה' יבוא, ועבר רק על לאו דמעילה. ו] {{צ|והנה טמונים באהלי}}, ולא השתמש ולא נהנה מהם,
ובזה לא מעל ג&quot;כ כי בזהב שאינו נפגם אינו מועל עד שיהנה בש&quot;פ (כמבואר ברמב&quot;ם ה' מעילה פ&quot;ו) ופה לא נהנה ולא פגם, וז&quot;ש והכסף תחתיה, תחת האדרת מכוסה ולא נפגם.
ובמאמר זה ראינו ג&quot;כ איך הצטדק יהושע שהענישו בלא עדים, כי היו כל הסימנים, א] ממהות הדבר שנגנב, שהיו בו ג' מינים. ב] ממשקלם, משקל הזהב והכסף. ג] ממקומם,
טמונים בהאהלי. ד] מהנחתם, והכסף תחתיה. ובא במילת בהאהלי, כינוי עם ה' הידיעה, שהיה לו אהל מיוחד חלוק מבני ביתו, והיו בו שני חדרים א' גדול ועקר, וציין בכינוי אהל
שלו לא של ב&quot;ב, ובהה&quot;א ציין אהל הגדול שלו הידוע:&lt;קטע סוף=כא/&gt;</text>
      <sha1>ayq5loiyuuwki5od340elcx4n3fbdvg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע ח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359540</id>
    <revision>
      <id>1417075</id>
      <parentid>1400051</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="21796" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|ז|ח|ט}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|אל תירא ואל תחת}}. עי' הבדלם (למעלה א, ט): {{צ|קח עמך את כל עם המלחמה}}. לא מקצתם כבראשונה, וקום ועלה אתה בראשם: {{צ|נתתי בידך את מלך העי ואת עמו}}. תחלה, כי הם יצאו מן העיר, ואח&quot;כ תכבוש {{צ|את עירו ואת ארצו}} ע&quot;י האורב:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ועשית}}. לשרוף העיר ולהרוג כולם: {{צ|רק שללה}}. שביריחו נתנו לאוצר ה': {{צ|ובהמתה}}. ששם החרים אותם, עתה {{צ|תבוזו לכם}}, כי פה לא יהיה הכבוש כולו נסיי כמו שהיתה
נפילת חומת יריחו שלכן הקדישו השלל, רק יהיה ע&quot;י תחבולת מלחמה, ולכן {{צ|שים לך ארב לעיר}}:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) למה שלח אורב זה שני ימים קודם לאורב השני?:
{{צ|ויקם}}. כמו שצוהו ה', א] הוא בראשם, ב] {{צ|וכל עם המלחמה: ויבחר}}. לקיים מ&quot;ש שים לך ארב: {{צ|וישלחם לילה}}. זה היה שני ימים לפני הכבוש כמו שיתבאר הטעם בפסוק ט':&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ראו אתם ארבים לעיר}}. ר&quot;ל כי נמצא כמה מיני אורבים, כאשר תראה במעשה דאבימלך (שופטים ט). א] אורב על אנשי העיר ליפול עליהם פתאום כשיצאו משער העיר,
והאורב הזה צריך לעמוד לפני העיר לא מאחריה, היינו בצד שבו השער, להיות מוכן על העם היוצאים מן השער. ב] האורב בשדה, כמו (שם, כה) וישימו לו בעלי שכם מארבים על
ראשי ההרים ויגזלו כל אשר יעבר עליהם בדרך, וזה צריך להתרחק מן העיר מאד, שלא ישובו הנעשקים ויודיעו בעיר וישמרו מפניהם. ג] האורב על שניהם יחדיו, כמו (שם, מג -
מד) שהחצה אבימלך את עמו לג' ראשים, ושני ראשים ארבו על העם היוצא בשדה, וראש אחד עמד פתח שער העיר בל ישובו העירה, ובזה יעמדו האורבים לפעמים גם אחרי העיר
אם השדה ששמה יתאספו העם הוא מאחרי העיר, וכן אם מקום האסיפה רחוק מן העיר יארבו שם, אבל בזה לא יהיו כולם נכונים, כי רק האורבים בשדה נכונים לארוב, אבל
הקרובים הם יעמדו על הפרק להסגיר הפלטים לבד. והנה בכל ג' אופנים אלה אינם אורבים על העיר עצמה רק על אנשי העיר, לכן אמר {{צ|ראו אתם אורבים לעיר}}, ר&quot;ל לעיר
עצמה לא על אנשי העיר ככל ג' האופנים הנזכרים, ולכן תארבו, א] {{צ|מאחרי העיר}}, לא כהאורב על אופן הראשון. ב] {{צ|אל תרחיקו מן העיר מאד}}, לא כהאורב על אופן הב'. ג]
{{צ|והייתם כולכם נכונים}}, לא כהאורב על אופן הג':&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ואני}}. אהיה נגד היוצאים אל שדה המערכה: {{צ|כאשר בראשונה}}. ר&quot;ל אחר שבראשונה יצאו כל שכן שיצאו עתה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו - ח) מה טעם כי יאמרו כי נסים הם, וכפל ונסנו לפניהם? ומה טעם ראו צויתי אתכם?:

{{צ|כי יאמרו}}. ר&quot;ל בוודאי כי לא ירגישו כי בערמה אנו נסים, כי יתלו אחר שנסנו בראשונה נמוג לבבנו מפניהם ולכן אנו נסים עתה שנית. וסדר דבריו בצלעות מקבילות, שמ&quot;ש עד
התיקנו אותם מן העיר, עונה עמ&quot;ש {{צ|ונסנו}} לפניהם, ומ&quot;ש כי יאמרו נסים לפנינו הוא עונה עמ&quot;ש ויצאו אחרינו: {{צ|ונסנו}}. ואנחנו נהיה נסים והולכים גם כשיהיו מועתקים מן העיר עד
נעתיקם אל המדבר, כדי שיהיה להאורב עת להצית העיר ולהסגיר לפניהם הצד הדרומי כמו שיתבאר:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ואתם תקומו}}. בעוד שאנו נסים, ע&quot;י שתראו סימן הכידון: {{צ|מהאורב}}. ר&quot;ל ממקום המארב:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ראו צויתי אתכם}}. ר&quot;ל בל תאמרו אחר שהתיר ה' לבוז שללה, כמ&quot;ש רק שללה ובהמתה תבוזו לכם, תקדימו להציל השלל טרם תשרפו העיר, לכן אמר ראו כי צויתי אתכם,
ומלמדכם כונת דבר ה':&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט) איך אפשר שישבו מים לעיר ולא פגעו בם אנשי בית אל שבאו לעזרת עי מן המערב? ועוד הלא אמר (פסוק יד) שארבו מאחרי העיר והוא בדרום, כי פני העיר היה
בצפון כמ&quot;ש (פסוק י&quot;א)?:

{{צ|וישלחם}}. הטעם ששלח את האורב הזה שני ימים קודם יום המלחמה, כי עם המלחמה חנו מצפון לעי, והאורב עמד מרחוק מעי בצד דרומית כמו שיתבאר, ולהגיע לשם מבלי
שירגיש אדם בלכתם היו צריכים להקיף דרך רחוק כמה פרסאות מן העיר בשדות ומדבריות בל יתראו: 
{{צ|וישבו}}. לא הלכו שם הנה והנה, רק ישבו נסתרים בהחבא: {{צ|בין בית אל}}
{{צ|ובין העי}}. א&quot;א לאמר שישבו בצד מערב העיר בשטח שבין בית אל {{צ|ובין העי}}, דא&quot;כ איך לא ראום אנשי בית אל שבאו לעזרת עי, כמ&quot;ש (פסוק יז). ועוד, הא האורב הזה ישב מאחרי
העיר כמ&quot;ש (פסוק ד ופי&quot;ד), שהוא בצד הדרומי, דאחרי ששער עי היה בצד צפון כי שם חנו המחנה כמ&quot;ש (פי&quot;א), ממילא אחרי העיר הוא בדרום, וע&quot;כ כי האורב ישב במקצוע
דרומית מערבית שמצד שנמשך לצד דרום היה אחרי העיר ומצד שנמשך למערב ג&quot;כ היה לים העיר, ולכן לא פגעו בם אנשי בית אל שהלכו ביושר, כי האורב היה להם מן הצד:

{{צ|וילן}}. להיות מוכן ליום מחר:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויפקד}}. {{צ|הוא}} היה שר צבא הפוקד ומצביא את העם בפעם ההיא: {{צ|ויעל}}, כפי שני התנאים שא&quot;ל ה', א] {{צ|הוא}} בראשם:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא - יב) מה היה האורב השני אשר שם, ופשטות הכתוב מורה שהיה ג&quot;כ מים לעיר ושם הלא עמד האורב הראשון ולא ידענו מה היה עבודת השני? - מ&quot;ש וישימו
העם וכו' אין לו באור? ולמה קרא לאורב הזה בשם עקבו, וכן כינוי עקבו משמע של המחנה? למה הלך יהושע תוך העמק?:

ב] {{צ|וכל העם עלו: ויבאו נגד העיר}}. פתח שער העיר היה בצפון, ולכן חנו מצפון לעי: {{צ|והגי}}. עמק היה מפסיק ביניהם ובין המדינה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויקח כחמשת אלפים איש}}. היה הבדל גדול בין אורב זה ובין האורב הראשון, כי האורב הראשון עמד במקצוע דרומית מערבית רחוק מן העיר (הגם שלא היה רחוק מאד
כמ&quot;ש אל תרחיקו מאד), והיה נחבא מבני העיר (כנ&quot;ל פסוק ט). לא כן אורב זה עמד אצל המחנה שעמדה מצפון לעיר, רק שנמשך לצד מערבי, עד שעמדה המחנה בצד צפון עם
האורב שיצא מצדה לצד מערב כמין דל&quot;ת הפוכה, לכן קרא לאורב הזה בפסוק שאח&quot;ז בשם עקבו, המעקב הוא המסבב, שתכלית המעקב הזה היה לסבב את האויב משתי צדדיו,
כדרך המלחמה, ואורב זה לא נחבא כלל כי אנשי העיר ראוהו כי היה אצל המחנה קרוב לעיר, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|וישימו העם}}. ר&quot;ל שהכינו לתפוש את העיר את המחנה אשר מצפון, ואת עקבו שהם החמשת אלפים שהעמידו לסבב את האויב, שעמדו אצל המחנה מים לעיר במקצוע
צפונית מערבית, נמצא עמדה המחנה שתי שורות, שורה בצפון ושורה יוצאת אצלה מה' אלפים איש בצד מערב ח כזה /במקור יש שרטוט/, וזה היה בגלוי לפני אנשי העי. ותראה
אח&quot;כ התחבולה הגדולה שעשה בסדר הזה: {{צ|וילך יהושע}}. ר&quot;ל הגם שביום חנו לפני העמק, בלילה התחיל יהושע ואנשיו ללכת בתוך העמק שהיה בין המחנה ובין העי כדי שיראו
אנשי העי שמתקרבים אל העיר, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד) למה לא ראם מלך העי עד יום שלאחריו? ומהו למועד? ולמה הלך לפני הערבה ולא לפני שער העיר או העמק?:

{{צ|ויהי כראות}}. כאשר ראה מלך העי שהתקרבו והלכו בעמק: {{צ|וימהרו וישכימו ויצאו לקראת ישראל}}. ולא המתינו עד שיעלו מן העמק ויתקרבו עד לפני השער כמו בפעם
הראשון, אחר שגם בפעם הראשון הכום במורד היינו בהעמק הזה חשבו שגם עתה יכום שמה: {{צ|למועד}}. יהושע קבע זמן מוגבל עם האורב ששלח לפני שני ימים כי ביום השלישי
בשעה פלונית ישים על העיר, למען יהיו מוכנים אז, ובמועד הזה נשקה המלחמה: {{צ|לפני הערבה}}. היא ערבות יריחו שהיתה במזרח, כי אחר שמחנה ישראל עמדו כמין ג&quot;ם בצד
צפון ומערב, לא היה אפשר להם להתקרב לצד ההוא לבל יהיו מוקפים משתי רוחות, והוכרחו לנטות אל הקרן המגביל כנגדו לצד המזרח, ויהושע הבין כי בהכרח יתיצבו שם, ושם
ילכדם בחכמתו כמו שית': {{צ|והוא לא ידע כי אורב לו מאחרי העיר}}. שהגם שראה את האורב שהיה לפני העיר ונשמר מפניו לנטות לצד מזרח, לא ידע מן האורב הראשון של שלשים אלף שעמד מאחרי העיר:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וינגעו}}. עשו א&quot;ע כאילו המה מנוגעים, וי&quot;ל שהוא מבנין התפעל כמו (ויקרא יח, כד) אל תטמאו בכל אלה, להראב&quot;ע, ומורה על הפעולה המדומה, כמו מתעשר, מתרושש:
{{צ|וינוסו דרך המדבר}}. הוא מדברה בית און הנזכר (לקמן יח, יב), שהיה בין יריחו ובין בית אל נגד העי בצד הצפוני (כי עי היה אצל בית און, למעלה ז, ב), נמצא חזרו מחנה ישראל
לאחוריהם לצד צפון ביושר ג&quot;כ כמין ד' הפוכה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז - יז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויזעקו}}. ואז גם העם שנשארו בעיר לשמרה רדפו אחריהם, וגם אנשי בית אל, והעיר עזבו פתוחה:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח - יט) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|בכידון}}. לסימן אל האורב שעמדו במקצוע דרומית מערבית ומשם לכדו העיר:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;השאלות (כ - כב) אחר שאמר והעם הנס נהפך אל הרודף למה כפל שנית ויהושע וכו' וכל ישראל וכו' וישובו וכו', ויפלא איך היו לישראל בתוך הלא לא היו מוקפים רק מצד
צפון ומצד דרום ועדיין היו יכולים לברוח לצד מזרח או לצד מערב?:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

{{צ|ויפנו}} 
וכו' {{צ|ולא היה בהם ידים}} וכו'. תחלה בעת נטה יהושע ידו בכידון עמדו הבורחים ופנו פניהם נגד האויב, והאויב נבהל כי ראה עשן העיר מאחריו והמחנה לפניו, ועמדו
נבהלים מבלי יודעים מה לעשות, ואחר זמן מה כששער יהושע כי יוכל האורב לצאת מן העיר להסגיר את האויב בל יפלט לו פליט, {{צ|וישובו}}, והתחיל להכות את אנשי העיר:

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ואלה}}. ואז יצאו האורב לקראתם, כי הם רצו לנוס אל העיר: {{צ|ויהיו לישראל בתוך}}, נמצא עתה היו מוקפים מכל ארבע רוחותם, כי מחנה יהושע הקיפה אותם מצד צפון ומצד מערב כמין ג&quot;ם, והאורב בא כנגדם מצד דרום, וצד מזרח הפתוח היה נגד יריחו שכבר היה תחת ממשלת ישראל. ובזה תראה חכמת יהושע, כי זה היסוד בתכסיסי מלחמה להקיף את האויב מכל עבריו:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;השאלות (ל - לב) במצוה הזאת יש שלש שטות לחז&quot;ל, וכולם קשים להסכימם עם פשט הכתובים, כי באשר צותה התורה (פ' תבא) שביום עברם את הירדן יקימו אבנים וישידו
אותם בשיד ויבנו מהם מזבח ויכתבו עליהם את דברי התורה, ובספר יהושע נזכר בסימן ד' שהקים האבנים בגלגל, ופה נזכר שבנה המזבח בהר עיבל, לכן יש דעה אחת (משנה
סתמית בסוטה לב א) כי בו ביום שעבר את הירדן באו להר עיבל ובנו מזבח, וכתבו התורה על האבנים וקפלו את הסיד, וחזרו בו ביום ולנו בגלגל. ועל זאת הרבה הרי&quot;א שאלות.
א] שא&quot;כ היה מעשה נסים ללכת ולשוב ששים מיל ביום א' ולכתוב ביום ההוא כל דברי התורה ולבנות המזבח, ולמה לא הזכירו הכתובים נסים האלה? ב] מדוע לא נזכר ספור זה
במקומו?. הדעת השנית הוא בירושלמי (שם פ&quot;ז ה&quot;ג) דעת ר&quot;א ששני גבשושית היו אצל גלגל, שקראו לאחד בשם הר גריזים ולשני בשם הר עיבל, וגם ע&quot;ז יפלא מדוע לא כתב
מעשה זו במקומו בפרט במקום שנוכל לטעות שעשה שלא כתורה שצותה שבנין המזבח וכתיבת התורה יהיה תיכף ביום עברם?. הדעה הג', בסנהדרין (דף מד) אמר רב שילא א&quot;ל
ה' ליהושע קום לך, אתה גרמת לך, אני אמרתי והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות ואתם רחקתם ששים מיל, בתר דנפק אוקי רב אמורא עליה ודריש
כאשר צוה ה' את משה כן עשה יהושע, לפ&quot;ז לדעת רב שילא היה מעשה זו ימים אחרי העברת הירדן ומיושבים כל הקושיות רק שיקשה איך עבר יהושע על דברי משה, ויפלא איך
שם רב העקוב למישור במה שדרש כאשר צוה וכו' כן עשה יהושע והלא לא כן עשה, והו&quot;ל לבאר דבריו שהיה נס כדעה א' או גבשושית כדעה ב'?:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

{{צ|אז יבנה}}. כפי הפשט עשה מעשה זאת אחר מלחמת העי, וכפי סדר הכתובים. והנה בתורה אמר (דברים כז, ב - ח) 
והיה ביום אשר תעברו את הירדן כו' והקמות לך אבנים גדולות
ושדת אותם בשיד, וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וכו', והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם
בשיד, ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים וכו', והעלית עליו עולות וכו', וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת. ויש להבין מדוע כפל הציווי מהקמת האבנים ושוד
אותם בשיד ומכתיבת דברי התורה שני פעמים; ובתחלה אמר ביום אשר תעברו ואח&quot;כ אמר והיה בעברכם; תחלת אמר והקמות לך, ולא באר שיקימום בהר עיבל, ואחר כך אמר
שיהיו בהר עיבל; ומדוע אמר וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, שמלת בעברך מיותר. וכפי זה מבואר שהם שני צוויים בשני (זמנינו) [זמנים] מחולפים, תחלה אמר
והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות, הוא ציווי א' שנצטוו לעשות באותו יום שיעברו את הירדן ולא יאחרו, וכן עשה יהושע שהקים אבנים גדולות בגלגל
באותו יום כנזכר (למעלה ד, ח ושם כ) והיו לאות ולזכרון אל הנס שנעשה להם בירדן. ואמר להם ושדת וכו' וכתבת וכו' בעברך, ר&quot;ל ואח&quot;כ בעברך (לא ביום עברך רק בעברך), ימים
אחר שתעבור תעשה מצוה אחרת באבנים האלה שתשוד אותם בשיד ותכתוב עליהם את דברי התורה. ויען שזה בא דרך אגב, קצר, ואח&quot;כ באר המצוה השנית איך יעשוה, וז&quot;ש
שמה שאמרתי וכתבת וכו' בעברך, כן תנהוג, והיה בעברכם את הירדן (ר&quot;ל איזה ימים אח&quot;ז, כי פה לא אמר ביום עברכם) אז תקימו את האבנים בהר עיבל, שתקחום מן המקום
שהקמותם במלון ותקים אותם בהר עיבל ושם תקיים המצוה השנית ופרטיה לשוד אותם בשיד ולבנות מהם מזבח ולכתוב עליהם את דברי התורה ושיהיה (הכתובה) [הכתיבה]
באר היטב. ולפ&quot;ז לא הפיל יהושע דבר ממצות רבו, כי מ&quot;ש תחלה ביום אשר תעברו אינו מוסב רק על הקמת האבנים, ומ&quot;ש ושדת וכתבת, ר&quot;ל שיהיו האבנים ראוים אל שתוכל
לכתוב עליהם את התורה בעברך שהוא אח&quot;כ, ופירושנו עולה עם דעת ר' שילא בסנהדרין (מד א) שספור זה היה אחר מלחמת עי, וכדעת רב (שם) שדרש שיהושע לא שינה מדברי
משה, וכיון למה שכתבנו (ולא כדברי תוס' (ד&quot;ה ואתם) שם):

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|כאשר צוה משה}}. ר&quot;ל ששד אותם בשיד ושהיה המזבח מן האבנים שהקים במלון כמו שצוה משה, ור&quot;ל שצוה בספר דברים שנתיחס למשה: {{צ|ככתוב בספר תורת}}
{{צ|משה}}. מוסב למטה שהיו אבנים שלמות, שזה נזכר גם בספר תורת {{צ|משה}}, ר&quot;ל בסדר ואלה שמות סוף פ' יתרו (כ, כב):&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|לברך את העם}}. כפי דעת הראב&quot;ע בפי' התורה, היו ששה שבטים שבהר גריזים אומרים הברכות וששה שבהר עיבל אומרים הקללות, והלוים שעמדו למטה אמרו רק
הארורים הכתובים שמה, וכן אמר (דברים כז, יב - יד) אלה יעמדו לברך וכו' ואלה יעמדו על הקללה וכו' וענו הלווים, לכן אמר שישראל עמדו נגד הכהנים הלוים (שהלוים פתחו
בארור, ולא הוצרך להודיע זה פה, כי נודע כי כתורה עשו). ושעור הכתוב {{צ|ישראל לברך את העם בראשונה}}, ישראל הם הקדימו הברכה בראשונה, שלא כלוים שפתחו
בקללה, ומלת ישראל קאי על המברך, ושעורו לברך את העם היו ישראל בראשונה (דלפי' המפרשים זרה פה ה&quot;א הידיעה של העם, וגם מוזר לאמר עם ישראל). ומ&quot;ש והחציו עם
הכינוי, שהיה החצי הידועים בתורה שהיו מיוחדים לאמר הקללות, כי חציו סתם יפול על מחצית סתם, מה שיהיה:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ואחרי כן קרא}}. הברכות והארורים שבפרשה (שם כו) והיה אם שמוע תשמע וכו' והיה אם לא תשמע, זה קרא יהושע בעצמו:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|לא היה דבר}}. כל המצות עשה ול&quot;ת:&lt;קטע סוף=לה/&gt;</text>
      <sha1>5v3qac6oidngh3ye4od8u0wez19az8j</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359541</id>
    <revision>
      <id>1417076</id>
      <parentid>1400464</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17365" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|ח|ט|י}}
(א - ב) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי כשמוע}}. א] ששמעו שלא פתחו ביריחו ועי בשלום וחשבו כי לא יקבלו האומות הבאים להשלים עמהם (ע' פ&quot;ג). ב] שמעו כי הוצרכו למלחמת עי תכסיסי מלחמה וזה
חזק לבם שמלחמת ישראל היא מלחמה אנושית וע&quot;כ התקבצו יחד להלחם:&lt;קטע סוף=א/&gt;
(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג - ט) אחר שלדעת הרמב&quot;ם בה' מלכים, מחויבים היו לפתוח בשלום גם לז' עממין ואם מקבלים עליהם ז' מצות בני נח ומס עבדות מחוייבים המה להשלים עמהם,
א&quot;כ מדוע הוצרכו הגבעונים לערמות האלה? ומה היה הויכוח אולי בקרבי אתה יושב ותרעומת ישראל על הנשיאים שקבלום והלא מחוייבים היו לקבלם? ויפלא שתחלה (פ&quot;ה)
התחילו לדבר אל יהושע ואל כל איש ישראל, ויהושע לא השיב להם רק ויאמר איש ישראל ואז תחת שהיה להם להשיב אל איש ישראל אמרו אל יהושע? - כשאמר להם יהושע
מאין אתם לא הודיעו שם מדינתם רק אמרו מארץ רחוקה מאוד באנו וכו', וזה כבר אמרו שבאו מארץ רחוקה? ואז התחילו לאמר תכלית בואם לשם ה' אלהיך כי שמענו וכו' וזה
היה ראוי שיאמרו תיכף בבואם?:

{{צ|ויושבי גבעון}}. הם שמעו ג&quot;כ מה שעשה (ל)יהושע ליריחו ולעי שלא פתח להם בשלום ולא החיה כל נשמה וחשבו ג&quot;כ שלא יקבלום ישראל. והנה לפי דעת הרמב&quot;ם (פ' ששי מה'
מלכים ה&quot;ד) נצטוו ישראל גם במלחמת מצוה שהיא מלחמת ז' עממים לקרא אליהם לשלום, וקבלת השלום תלוי אם יקבלו שלשה דברים, מס ועבדות ושבע מצות ב&quot;נ, ואז
מחויבים להשלים עמהם, כמ&quot;ש (דברים כ, יא) והיה אם שלום תענך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ובכ&quot;ז אסור להם לכרות להם ברית דרך אהבה, כמ&quot;ש (שם ז, ב)
לא תכרות להם ברית. ולכן התלוננו על הנשיאים שקבלו את יושבי גבעון, מפני שכרתו להם ברית. ומה שלא פתח יהושע בשלום ביריחו ועי, מפני שקודם שעבר את הירדן שלח
שלשה פרוזדיגמאות, הרוצה להשלים ישלים (ר&quot;ל לקבל מס ועבדות וז' מצות), ובזה פתח בשלום כללי לכל בני המדינה, וראייתו ממ&quot;ש (לקמן יא, יט) לא היתה עיר אשר השלימה
את ב&quot;י בלתי החוי כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה, מבואר שאם היו רוצים להשלים היו מוכרחים לקבלם (והגם שרש&quot;י בפי' התורה והראב&quot;ד בהשגות חולקים
ע&quot;ז, הכתובים פה מתפרשים יפה כפי דעתו, וכ&quot;ד הרד&quot;ק כהרמב&quot;ם). ולפ&quot;ז הוצרך לבאר פה מדוע הוצרכו יושבי גבעון להערים הוא מפני ששמעו מה שעשה ליריחו ולעי וטעו שאין
מקבלים בשלום:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויעשו גם המה}}. כמו שכל המלכים עשו מעשה להנצל, עשו הם ערמה: {{צ|ויצטירו}}. (יש הבדל בין ציר ובין שליח או מלאך, שהציר הוא ההולך בשליחות להביא מענה בחזרה
כמ&quot;ש בפי' ישעיה סי' יח). הראו עצמם כאילו הם שלוחי מדינתם הצריכים להשיב שולחם דבר: {{צ|ויקחו שקים בלים}}. שידמה שבאו מארץ רחוקה:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויאמרו אליו ואל איש ישראל}} וכו'. הנה כריתת ברית בין עם לעם יתהוה בג' פנים. א] עמים השכנים זל&quot;ז, יכרתו ברית בל יעבר איש גבול רעהו להזיק לו בנזקי שכנים,
והברית הזה יתהוה בין העמים עצמם בל ירע איש לרעו שכן לשכנו. ב] בין עם לעם הבלתי שכנים, יתהוה כריתת ברית שיעזרו זל&quot;ז נגד הצר הצורר בצבא וגדוד ורכב וסוס, או
שיהיה להם חירות לסחור א' בגבול חברו, כברית שבין חירם ושלמה, וברית כזה לא יכרתו העמים עצמם רק המלכים זה עם זה, כי הם דברים נוגעים אל הכלל, וכן ברית כזה לא
יהיה בין שתי מדינות הרחוקות זה מזה מקצה הארץ עד קצה הארץ שא&quot;א שיעזרו בעת צר ויסחרו את הארץ. ג] יתהוה כריתת ברית בענין הדת והאמונה, שעם אחד יקבל דת
ואמונת עם השני ויכרתו עמם ברית להביאם במסורת ברית דתם ואמונתם, וברית כזה יהיה ג&quot;כ עם העמים עצמם לא בין המלכים, וכן יצוייר גם בין מדינות הרחוקות מאד כי הוא
ענין נפשיי לא יפרידהו רב הדרך ואיים רחוקים. והנה הצירים האלה באו תחלה אל כלל העם כמ&quot;ש ויאמרו אליו ואל כל איש ישראל, ואמרו {{צ|מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו לנו ברית}} (שהוא האופן הא'), ולכן לא האמינו להם, כי ברית בין העמים לא יצוייר בארץ רחוקה שאין בם נזקי שכנים, רק בין המלכים, וע&quot;כ:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ויאמר איש ישראל}}. היה תשובת העם בטוב טעם אולי בקרבי אתה יושב (מבואר אצלי שגדר מלת אולי הוא במקום שהדבר קרוב שהוא כן ויותר נוטה אל החיוב מאל
השלילה), ר&quot;ל הלא הסברה נותנת כי בקרבי אתה יושב שאל&quot;כ למה תכרות ברית עם הגוי כולו, וא&quot;כ {{צ|איך אכרת לך ברית}}, והלא אנו מוזהרים בלאו לא תכרות להם ברית:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויאמרו אל יהושע}}. כאשר ראו שנוקשו בדבריהם, פנו אל יהושע לבדו ויאמרו {{צ|עבדיך אנחנו}}, ר&quot;ל אליך לבד באנו לכרות ברית בינך ובין מלך ארצנו (שהוא האופן השני),
וברית כזה בין המלכים יצויר גם בארץ רחוקה, שיעזרו זל&quot;ז בעת צר: {{צ|ויאמר אליהם יהושע}}. אחר שגם בצד זה ע&quot;כ אינם רחוקים מאד מגבול ארצו שא&quot;כ א&quot;א שיבואו לעזרתם,
לכן שאל אותם {{צ|מי אתם ומאין תבואו}}, כי לפעמים העם נודעים בשהם עם מפורסם ע&quot;ז שאל מי אתם ולפעמים שם העם בלתי מפורסם אבל שם מדינתם נודעת וע&quot;ז שאל
מאין תבואו, וכוונתו אחר שאתם שלוחי מלככם, בהכרח שאדע שם העם או המדינה שאכרות ברית עם מלכם, שאדע שכרתי ברית עם מלך של עם או מדינה פלונית. והנה בזה
נלכדו שנית, כי לא היה אפשר שיבדו לעצמם שם בדוי שאז לא יחול הברית ע&quot;ש מלך גבעון:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט - י) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויאמרו אליו}}. לכן מצאו ערמה חדשה, לאמר שבאו u1506 על אופן השלישי מכריתת ברית, אמרו לא נוכל לאמר אליך שם העם והמדינה כי {{צ|מארץ רחוקה מאד באו}}
{{צ|עבדיך}}, שהיא רחוקה מאד במרחק רב עד שלא תדע מי הם, ואם תשאל למה לנו לברית מארץ הרחוקה מאד, דע כי הכריתות ברית ומה שבאנו הוא {{צ|לשם ה' אלהיך}}, שאנו
רוצים להקים ברית הדת והאמונה לקבל אלהותו ותורתו, כי שמענו שהוא בורא העולם ומחדשו ומנהיגו ואת אשר עשה במצרים ששדד הטבע כרצונו, וכן במלחמת סיחון ועוג.
וקריעת הירדן לא הזכירו, אחר שאמרו שבאו מארץ רחוקה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמרו אלינו זקנינו וכל ישבי ארצנו}}. ואל התכלית הזה אנו שלוחים בין מן כלל העם בין מן הזקנים המנהיגים, והם אמרו אלינו {{צ|לכו לקראתם ואמרתם}}
{{צ|אליהם}}, ר&quot;ל אל כלל העם, אחר שהוא ברית דתיי, ובענין זה {{צ|עבדיכם אנחנו}}, ע&quot;י שתקבלונו בדת אמונתכם ותורתכם, ובזה כרתו לנו ברית:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב - יג) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|זה}}. אחר שהצליח בידם להסיר החשד ולהוציא הספק שהיה בלב ישראל עליהם, הוסיפו להביא ראיה מחייבת על היותם מארץ מרחק, אמרו {{צ|זה}} לחמנו, מעיד על הדבר.
ואל תחשבו שכבר היה יבש בעת צאתנו, כי {{צ|חם הצטידנו אותו}}, וזה היה {{צ|ביום צאתנו ללכת}}. וכן יעידו נאדת היין ושלמותינו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויקחו האנשים}}. לקחו הראיה שהאמת עמם {{צ|מצידם}} היבש, ובראיה זאת האמינו להם. והגם שהיו יכולים לברר האמת ע&quot;י האורים ותומים, {{צ|את פי ה' לא שאלו}}:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויעש}}. הנה הגם שהיו מחויבים לקבלם גם אם היו יודעים שהם מז' עממין אחר שקבלו עליהם ז' מצות, ובכ&quot;ז לא עשו כדין, א] כי היו צריכים לקבל עליהם מס ועבדות (כנ&quot;ל
ג) וזאת לא קבלו בפירוש, ויהושע עשה להם שלום בלי תנאי. ב] שכרת להם ברית, שזה אסור בל&quot;ת, ובכ&quot;ז נשמר יהושע שלא כרת להם ברית רק {{צ|לחיותם}}, שלא להרגם, ועל
הברית הזה נשבעו להם נשיאי העדה, ולא קבלו עליהם ענינים אחרים שלא להשתעבד בהם וכדומה רק להחיותם:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז) כפל קרובים אליו ובקרבו הם יושבים:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

{{צ|ויהי}} 
וכו' {{צ|אחרי אשר כרתו}}. ולא היה אפשר לחזור בהם: {{צ|ובקרבו הם ישבים}}. לא כגרגשי שהיה קרוב תחלה ופנה והלך לו לאפריקי, ר&quot;ל מצד שהם קרובים היה אסור לכרות
להם ברית, ומצד שהם יושבים בקרבו היו צריכים לקבל מס ועבדות:

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח - כב) אחר שהיתה תלונת העדה על שבועת הנשיאים מה השיבו הנשיאים אנחנו נשבענו להם וכו' והלא ע&quot;ז היה התלונה? מ&quot;ש זאת נעשה להם והחיה אותם,
כפל מבואר? וכן מ&quot;ש שני פעמים ויאמרו הנשיאים, וכן מה שכפלו שלישית יחיו. ומ&quot;ש כאשר דברו להם הנשיאים אין לו טעם ואיך שינו שבועתם ויתנום לחוטבי עצים?:
{{צ|ולא הכום}}. ר&quot;ל ישראל באו אל עריהם ורצו להרגם, שאחר שלא קבלו עליהם מס ועבדות בפירוש הם מוזהרים עליהם בלאו דלא תחיה כל נשמה, ושבועת הנשיאים אינה חלה על
כלל ישראל בשגם שהיתה בטעות והיתה לבטל מצות התורה, ובכ&quot;ז לא הכום מצד {{צ|כי נשבעו נשיאי העדה בה' אלהי ישראל}}, ולא הניחום הנשיאים מפני שיהיה חילול
השם, ולכן {{צ|וילנו כל העדה על הנשיאים}}:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויאמרו כל הנשיאים}}. אמרו א&quot;א שתהרג אותם אחר {{צ|כי אנחנו נשבענו להם}}, והשבועה היתה בה', ויהיה חילול השם בדבר, בשגם כי העם צריכים לשמור מה
שהתקשרו נשיאי העדה:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|זאת נעשה להם}}. בכ&quot;ז אחר שהשבועה היתה רק להחיותם ולא שלא נטיל עליהם מס ועבדות, א&quot;כ נוכל לקיים את השבועה ובכ&quot;ז נעשה כמצות התורה, כי נקיים השבועה,
{{צ|והחיה אותם}}, שרק ע&quot;ז נשבענו, ובכ&quot;ז {{צ|לא יהיה עלינו עלינו קצף על השבועה אשר נשבענו להם}}, ר&quot;ל לא יקצוף ה' על זאת, ופירוש דבריהם בפסוק הבא:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויאמרו אליהם הנשיאים}}. עתה בארו דבריהם איך יקיימו את השבועה, ואת מצות התורה: {{צ|יחיו}}. ובזה נקיים השבועה: {{צ|ויהיו חוטבי עצים}}. ובזה נקיים מצות התורה,
כי במה שנשבעו להחיותם לא נכלל רק שלא ימיתום, לא שלא יטילו עליהם מס ועבדות. וגם לא תחשבו שעכ&quot;פ נהיה בזה כעוברי ברית, שהרי כרתנו ברית אהבה עמם ואיך נכבשם
לעבדים, עז&quot;א {{צ|כאשר דברו להם הנשיאים}}, הלא הנשיאים אמרו להם תחלה אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרת לך ברית (שמש&quot;ש ויאמר איש ישראל, בודאי נשיאיהם היו
המדברים), וא&quot;כ בארו להם אז שעם הכנעני היושב בקרבם אין כורתים ברית, והם כזבו ובריתם כוזב, והשבועה לא היתה רק להחיותם. ומ&quot;ש ויהיו חוטבי עצים בלשון עבר, ר&quot;ל
שמעצמם נהיו חוטבי עצים, וזה נכלל במ&quot;ש שדברו להם הנשיאים שא&quot;ל אולי בקרבי אתה יושב, מבואר שעל צד זה מחויב לקבל מס ועבדות:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויקרא להם יהושע}}. כי רצה להודיעם שהם הפרו ברית תיכף בתחלתו במה שכחשו להם, באשר הודיעו אותם שאינם כורתים ברית עם הקרובים, וז&quot;ש {{צ|למה רמיתם}}&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ועתה ארורים אתם}}. ואין ארור כורת ברית עם ברוך והשבועה היה רק להחיותם, אבל אני מתנה תנאי שתקבל מס ועבדות: {{צ|ולא יכרת מכם עבד}}. הוא העבדות:&lt;קטע סוף=כג/&gt;
{{צ|וחטבי עצים}} 
וכו' {{צ|לבית אלהי}}. הוא המס. והנה הנשיאים אמרו שיהיו חוטבי עצים לעדה לכלול בזה עבדות ומס, אבל יהושע שהתנה עבדות ביחוד לכן לא הצריכם שיהיו
חוטבי עצים לכל העדה רק לבית אלהים לבד, וזה יהיה המס:

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויענו את יהושע}}. שלא עשו כלל הערמה הזאת כדי להפטר מחיוב מס ועבדות, רק להציל את נפשותם, כמ&quot;ש {{צ|ונירא}} וכו' {{צ|ונעשה את הדבר הזה}}, כי חשבו שהיה הציווי
להשמיד את כל יושבי הארץ ושלא לקבלם בשום אופן:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ועתה}} וכו'. הננו מוכנים לעשות כאשר ישר בעיניך:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו) מ&quot;ש שהציל אותם מיד ב&quot;י והלא אמר (פי&quot;ח) שישראל לא הכום בעבור שבועת הנשיאים? ומ&quot;ש (פכ&quot;ד) שנתנם חוטבי עצים לעדה ולמזבח, סותר מ&quot;ש (פכ&quot;ג)
שנתנם רק לחוטבי עצים למזבח לבד?:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

{{צ|ויצל אותם מיד}} 
כו'. כי אם לא היו מקבלים עליהם מס ועבדות היו העם הורגים אותם, כי חשבו ששבועת הנשיאים לא חלה עליהם בזה הענין (כנ&quot;ל יז יח):

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויתנם}}. ויען עתה לא היה בית ה' במקומו נתנם ביום ההוא טרם יתכונן המקדש יהיו חוטבי עצים להעדה העוסקים במלחמה בשבע שכבשו ושחלקו, ואח&quot;כ יהיו חוטבי עצים
למזבח ה' (וזה נמשך עד היום הזה שנכתב בו הספר): {{צ|אל המקום אשר יבחר}}. בעת יבחר מקום לשבתו:&lt;קטע סוף=כז/&gt;</text>
      <sha1>1ql73ofr69vz1wvazzqb73n5q3sltb9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359542</id>
    <revision>
      <id>1417079</id>
      <parentid>1400479</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="23140" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|ט|י|יא}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) הלא כבר אמר (למעלה ט) כי נתקבצו כל המלכים להלחם, וא&quot;כ היו חמשה אלה מכללם ולמה עתה באו רק חמשה אלה. ולמעלה (שם) אמר ויתקבצו ופה אמר
ויאספו, ובפסוק וא&quot;ו כי נקבצו אלינו:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|ויהי כשמוע}}. הנה למעלה (ריש סי' ט) 
ספר שנתקבצו כל המלכים להלחם עם ישראל, וה' הניא מחשבותם והטיל מהומה ביניהם באופן שלא באו כולם כאחת, כי יושבי גבעון
שגם מלכם היה עם הועד של המלכים הנזכר (כי שם נזכר החוי) הם התיעצו להשלים עם ישראל, ועי&quot;כ עלה חמת חמשה המלכים הנזכרים פה ויעלו להלחם עם גבעון, ונפלו בידי
יהושע בהיותם נפרדים מן הקבוץ הנ&quot;ל בסימן הקודם: {{צ|כי לכד}}. א] שמע {{צ|כי לכד}}ה ע&quot;י ערמה ותחבולות מלחמה, וזה חזק לבבו לקבץ את רעיו ולהלחם אחר שכחם תלוי רק בערמה
ותחבולה. ב] שמע כי {{צ|כאשר עשה ליריחו כו' כן עשה לעי}}. ר&quot;ל שאם היה מחרים יריחו לבד, זה מנהג כל כובשי ארצות להחרים העיר הראשונה להטיל מוראו. אבל אחר
שהחרים גם עי, מבואר שדעתו להחרים את כולם, וזה עורר לבבם לבל יחרישו. ג] {{צ|וכי השלימו יושבי גבעון}}. ובזה הביאו מורך בלב כולם, כי יאמרו אם גבעון יראה מהלחם
איך נעמוד אנחנו. ד] {{צ|ויהיו בקרבם}}. ואחר שישראל קבלו אותם ימצאו רבים שישלימו אתם ויהיו למס כדי (שיהיו) [שיחיו] אותם. וגם שבמה שישבו בקרבם מצאו ערי מושב
אשר יספיקו להם צדה ומזון ומחסה ומסתור:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|וייראו מאד}}. כי כולם יקחו ראיה מגבעון: {{צ|כי עיר גדולה גבעון}}. ר&quot;ל, א] שהיא גדולה באיכות, שהיא בחשיבות והנהגה {{צ|כאחת ערי הממלכה}}. ב] היא גדולה בכמות
יותר מן העי. ג] בגבורה, כי כל אנשיה גבורים:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ונכה}}. כי אחר שכל המלכים התקבצו ויסכימו להלחם הנה פרעו חק המדינה ומזיקים אל הכלל שיתנו עזר לאויביהם:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|והושיעה לנו ועזרנו}}. מבואר ההבדל בין עזר ותשועה, המושיע יעשה את הכל, והעוזר עוזר קצת עד שהנעזר יהיה הפועל העקרי. ועז&quot;א הושיעה, או עכ&quot;פ עזרנו עזר קצת
ואנו נלחם: ({{צ|כי נקבצו}}. ובפסוק ה' אמר ויאספו, כי האסיפה הוא אחר הקבוץ (כמ&quot;ש בפי' ישעיה סי' יא), והמלכים כבר נתקבצו למעלה סימן ט', ופה היה צריך רק אסיפה נגד
ישראל. אבל הגבעונים שדברו בבחינת שבאו עליהם שזה תחלת ההסכמה נגדם, אמרו כי נקבצו):&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|כי בידך נתתים}}. מכבר, כי עקר בואם היא נסבה מאתי למסרם בידך: ({{צ|לא יעמד איש}}. יש הבדל בין לא יתיצב איש בפניך, שבא תמיד על תחלת מצבו להלחם, ובין לא עמד
שפי' הגם שהתיצב, כי פה התיצבו לקראת המלחמה אבל לא עמדו, ר&quot;ל לא נשארו עומדים כי כרעו ונפלו):&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|כל הלילה עלה מן הגלגל}}. ועי&quot;כ בא עליהם פתאום:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י - יא) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וה' השליך וכו' עד עזקה}}. הנה שיפלו אבני אלגביש על מקום אחד ויהרגו אדם ובהמה, זה דבר טבעי. אבל פה היה דבר נסיי, שהם ברחו עד עזקה וישראל רדפו
אחריהם, ואבני האלגביש לא פגעו בישראל הרודפים, שבאו תמיד אל מקום שעמדו האויבים, רק רדפו מלמעלה על האויבים וסרו מן המקום שהגיעו ישראל שמה:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב - יד) מ&quot;ש ביום תת ה' וכו' מיותר שכבר אמר אז ידבר שהוא אז בעת ההיא? מ&quot;ש בכפל וידום השמש ויעמד השמש, ואמר באמצע עד יקום גוי אויביו, והול&quot;ל
ויעמד השמש והירח בחצי השמים עד יקום גוי אויביו? מה הוא הספר הנקרא ספר הישר? למה עמד השמש כ&quot;ד שעות בצמצום? מ&quot;ש ולא היה כיום ההוא וכו' הלא חז&quot;ל אמרו (ע&quot;ז
כה א) שעמדה חמה למשה, וכבר שמע ה' תפלת הנביאים ועשה אותות ומופתים על ידיהם בכל דור ודור? ומה שסיים כי ה' נלחם שמשמעותו שלכן נשתנה יום ההוא מימים
הקודמים והבאים, והלא גם לפנים וגם אח&quot;כ נלחם ה' לישראל בעת שהיו ראוים? והנה יפלא מה היה צורך הנס הזה ולאיזה תכלית והלא כבר כבשו את האמורי והכוהו ולמה בקש
יהושע הנס הזה בחנם?:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

{{צ|אז ידבר}}. הנה בפרשה תשא (שמות לד, ט) 
התפלל משה אם נא מצאתי חן בעיניך ה' ילך נא ה' בקרבנו וכו' (ר&quot;ל שבקש שתתגלה השגחת ה' עליהם ותהיה השגחתו דבוקה עמהם
בלי אמצעי, עד שלא תהיה מלחמתם טבעיית ע&quot;י מלאך רק נסיית). והשיב לו ה' (שם, י), ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל
הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא, הודיעו כי ימלא שאלתו, והודיעו כי יפלה אותם בג' דברים. א] שהנפלאות שיעשה עמם יהיו גלוים ונודעים לכל
העם, וז&quot;ש נגד כל עמך אעשה נפלאות. ב] שיהיו נפלאות שלא היו דוגמתם עד הנה, וז&quot;ש נפלאות אשר לא נבראו. ג] שלא לבד שיתהוו נגד כל עם ישראל ר&quot;ל במעמד כולם, כי
יתפרסמו אח&quot;כ בכל הארץ ובכל הגוים עד שכולם ידעו את מעשה ה'. ושם אמר (שם, יא - יב) שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גורש מפניך את האמורי וכו' השמר לך פן
תכרת ברית וכו' (למדנו שהנפלאות האלה יעשו בעת כבוש הז' אומות שהראשון מהם הוא האמורי), ושם אומר (שם, כז) ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה כי ע&quot;פ
הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, ופירושו שהשם צוהו שיכתוב פרשה זאת, כי עפ&quot;י הדברים האלה כרת אתו ברית, ור&quot;ל מ&quot;ש לו הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה
נפלאות, הוא עפ&quot;י הדברים האלה, שאם לא יקיימו הדברים האלה לא יעשה להם נפלאות האמורים, ומשה כתב זאת בספר, וספר זה קרא פה בשם ספר הישר, כי בו הישירם ללכת
באור ה'. ועפ&quot;ז שים שכל והבין במקראות האלה, עת ראה יהושע כי ה' נלחם להם באמורי, רצה שימלא ה' את הברית שכרת עם משה אשר נכתב בספר הישר, לעשות להם נס גלוי
ומפורסם, וז&quot;ש {{צ|אז ידבר יהושע לה'}}, דבר והזכיר את הברית שכרת: {{צ|ביום תת ה' את האמרי לפני ב&quot;י}}. שהוא הראשון מן העמים שחשב שם בספר הישר. ונגד התנאי
הראשון שא&quot;ל נגד כל עמך אעשה נפלאות, {{צ|ויאמר לעיני ישראל}}, אמר יהושע זאת בקול רם שישמעו כל ישראל. ונגד שני תנאים האחרים, אמר {{צ|שמש בגבעון דום}}, שבזה
יתקיים נפלאות אשר לא נבראו, כי נס כזה בנמצאים העליונים לא נעשה עדיין, וכן יתקיים בכל הארץ ובכל הגוים, כי נס זה יודע ממזרח שמש עד מבואו. והנה לא שאל רק העמדת
השמש והירח לבד, לא העמדת הגלגל היומי בכלל, שזה לא היה פלא גדול כ&quot;כ, ויותר יהיה פלא אם הגלגל המניע את הכל לא סר ממשטרו וכל הכוכבים סבבו על מעגלותיהם, רק
שני המאורות דממו ויעמודו. שהראשון היה דומה כמעמיד גלגל הריחים ע&quot;י שסותם את המים הנוזלים ומניעים את האופנים, שזה מלאכה קטנה. אבל זה השני דומה כגבור הבא
ואוחז בידו את גלגלי הריחים בעוד שהמים מניעים אותם ויתעצם בתקפו נגד כח המניע ויעצור בעד תנועתם, שזה גבורה גדולה ועוצם רב. וזאת עשה יהושע שעצר בעד תנועת
השמש והירח, הגם שהאופן היומי הניע ומשך אבירים בכחו וגבורתו, והשמש עמדה אז נגד גבעון והירח נגד עמק אילון וצוה שידומו מתנועתם. וחז&quot;ל במליצתם אמרו (תנחומא
אחרי, ט; ראה שוחר טוב תהלים יט) דום מלאמר שירה, ואמרו אז ידבר יהושע לה' שאמר שירה תחת שני המאורות. כי פעולת הנבראים כפי טבעם היא השיר שלהם, בפעולתם
הטבעיית יספרו כבוד אל אשר כנן טבע זאת בקרבם ויעמידה לחק בל תמוש, ושביתת פעולתם הטבעיית הוא הדממה מן השירה הזאת. אבל אחר כי השביתה הזאת לא היתה
מקריית רק בחיריית ע&quot;י יהושע וישראל משרתיו עושי רצונו להראות כי על ידם ישדד המערכת בהשגחתו, א&quot;כ היה זה שירה נפלאה יותר משיר הטבעי, ושיר זה שר יהושע:

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|[וידם השמש וירח עמד]}}. מאמר זה מוסגר (ולכן בא מלת עמד בקמץ שמורה על ההפסק, ללמד שהוא מאמר מוסגר, כנודע בכללי הלשון). שיעור הכתוב {{צ|ויאמר יהושע שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון עד יקום גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר}}, כ&quot;ז אמר יהושע, ומ&quot;ש וידום השמש וירח עמד, הוא דברי כותב הספר, שנעשה כדבר יהושע, ושלא נתעכב הנס עד שגמר כל u1491 דבריו, רק בעת שאמר שמש בגבעון דום, ברגע זו דמם השמש, ובעת שאמר וירח בעמק אילון ברגע זאת דממה הירח. וזה באור דבריו, יהושע אמר שמש בגבעון דום עד יקום גוי מאויביו, שידומו השמש והירח עד גמר הנקמה, ונתן טעם לשאלתו הלא היא כתובה על ספר הישר, ר&quot;ל הלא כן כתוב בספר הישר ששם כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, שהבטיח לעשות נס גלוי כזה בעת מלחמת האמורי, ולכן אבקש שמש בגבעון דום: {{צ|ויעמד השמש}}. תחלה אמר {{צ|וידום השמש}}, שהדממה הוא הפסק התנועה, שבא לספר שעם רגע שיצא זאת מפי יהושע בעוד לא כלה יהושע לדבר הפסיק {{צ|השמש}} תנועתו, עתה בא להגיד באיזה מקום עמדה {{צ|השמש}}
אז וכמה נתארך זמן עמידתה, אומר {{צ|ויעמד השמש}}, ר&quot;ל שנשאר עומד {{צ|בחצי השמים}}, ר&quot;ל בנקודת נכח הראש אשר באופק ההוא, ונמשך {{צ|כיום תמים}}, כ&quot;ד שעות. ור&quot;ל דאף
שלענין זמן הנקמה לא היה צריך זמן רב כ&quot;כ, בכ&quot;ז לא אץ מעצמו לבא, כי אחר שרק השמש והירח קמו עמדו וכל צבא השמים סבבו כדרכן, אם היה השמש עומד פחות מכ&quot;ד שעות
היה מתהוה מבוכה גדולה במערכת השמים ושינוי סדר, כי כל הככבים יש להם מצב מיוחד לכ&quot;א בנקודה אחרת נגד השמש, ולא ישנו מצבו זה ומרחקו מן השמש לעולם, ואם היה
השמש אץ לבא אחר י&quot;ב שעות למשל, היה מתקרב נגד הככבים שעומדים רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, ומתרחק בשיעור הזה נגד הככבים שעמדו סמוך לו, והיה נשאר שינוי
זאת לעולם שהוא שינוי מתמיד בסדר הנמצאים, שזה א&quot;א. ובהכרח עמדה השמש עד ששבו הככבים אל הנקודה שעמדו בה יום אתמול בעת דממה השמש, ואז התחילה ללכת כפי
הסדר הקבוע במשמרותם. ולפ&quot;ז מוכרח ג&quot;כ כי השמש והירח לא דממו רק ממהלכם היומי, שמתנועעים ממזרח למערב, אבל מהלכם השנתיי שמתנועעים ממערב למזרח לא נשבת
אז, שאם היה כן היתה מוכרחת לעמוד שנה תמימה עד תשוב המערכת שהלך ביום ההוא ושינה סדרו ומצבו נגד השמש והירח אל מקומו הראשון, ואחר שהשמש עם עמדה אז
מתנועה המזרחיית בכ&quot;ז הלכה מהלך מעלה א' למערב, הוכרחה לעמוד מעט יותר מכ&quot;ד שעות עד באו הככבים אל מקום שנטתה למערב כנודע למעיין בתכונה, ועל כן אמר כיום
תמים, בכ&quot;ף הדמיון:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ולא היה}}. ר&quot;ל שהיה דבר חדש בנס הזה, אשר לא היה כמוהו. א] במי שסבב את הנס, כי כל הנסים נעשו או ע&quot;י רצון ה', או אם נעשו ע&quot;י נביא הוצרך לתפלה ובקשה, לא
שיעשה הנביא הנס דרך גזרה כמו שעשה יהושע שגזר על השמש והירח וידומו. וז&quot;ש שלא היה {{צ|כיום ההוא}} כו' {{צ|לשמוע ה' בקול איש}}, שלא היה פה תפלה וחנינה, רק קול,
שנתן יהושע בקולו, צוה על השמש וה' שמע. ב] בתכלית שבעבורו נעשה הנס, שבכ&quot;מ שנעשה הנס ע&quot;י רצון ה' היה לפעמים להגדיל שמו הגדול, ולפעמים להגדיל מעלת ישראל,
אבל בכ&quot;מ שבא הנס ע&quot;י תפלת הנביא היה או לכבוד השם, או להציל את ישראל מני צר, אבל לא שאל הנביא אות ופלא מעולם שיהיה תכליתו רק להודיע שה' נלחם לישראל, כי
בכ&quot;מ שהיתה ההצלה קרובה עפ&quot;י טבע לא היה מבקש נס, ופה שכבר נצולו עפ&quot;י טבע או נס קרוב אל הטבע, ומה שגזר יהושע על העמדת השמש היה רק להודיע כי ה' נלחם
לישראל, נס כזה ע&quot;י נביא לא היה לפניו ואחריו. ושיעור הכתוב, שלא היה כיום ההוא שישמע ה' בקול איש, מה שאיש נתן בקולו וגזר שרוצה להודיע ולפרסם כי ה' נלחם לישראל,
וה' ישמע קולו וגזרתו שהוא על התכלית הזה, דבר כזה לא היה מעולם:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו - כא) פה אמר ששב לגלגל ובפסוק כ&quot;א מבואר שנשארה המחנה במקדה ומשם לחמו עם אויביהם מסביב ולא שבו תיכף לגלגל?:

{{צ|וישב}}. אז לא מצאו המלכים תוך ההרוגים, וחשבו שנמלטו אל עריהם ושם יאספו חיל שנית ויצטרכו ללכת אל עריהם ולכן חשב יהושע לשוב לגלגל ולחדש המלחמה שנית אחר
שינוחו מעט. וכבר בארתי באילת השחר (כלל יו&quot;ד) שיש פעלים שמורים על שחשב הפועל לעשות הפעולה אע&quot;פ שלא עשאה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|וינוסו}}. אבל היה בהשגחת ה' כי המלכים שנסו לא שבו אל עריהם רק התחבאו במערה במקדה אצל מחנה יהושע ונודע הדבר ליהושע:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|נמצאו}}. כי עד עתה בקשו אותם ולא מצאום (כנ&quot;ל טו):&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח - יט) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויאמר}}. מזה ראה יהושע כי הוא בהשגחת האל ית' שיגמרו המלחמה עתה אחר שמלכיהם נפלו, טרם יקימו להם מלכים אחרים כמו שעשו אנשי חברון (לקמן פסוק לז),
ולכן חזר מדעתו (למעלה טו) שרצה לשוב לגלגל וצוה שיגולו אבנים ושלא יעמדו רק ירדפו: {{צ|וזנבתם}}. ר&quot;ל קצצו גם זנב המחנה שהיא הפלטה הנשארת, כי כבר נראה שנתנם ה' בידכם:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ - כא) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויהי}}. אחרי שהכו את כולם (ורק שרידים מעטים נמלטו אל ערי המבצר) אז שבו כל העם מקדה בשלום: {{צ|לא חרץ}} כו' {{צ|לאיש}}. גם {{צ|לאיש}} אחד מב&quot;י {{צ|לא חרץ}} את לשונו:&lt;קטע סוף=כ/&gt;
(כד - כה) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|שימו את רגליכם}}. היה זה לסימן שכן יפלו כולם תחת רגלם ולחזקם בזה כמ&quot;ש חזקו ואמצו (וה&quot;א ההלכוא במקום אשר, כמו ההקדיש שמואל (דהי&quot;א כו, כח), והא' שבסוף תוספת, כמו (ישעיה כח, יב) ולא אבוא שמוע):&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;השאלות (כח) מדוע לא לחמו במקדה תיכף עד שמצאו את המלכים?:

{{צ|ואת מקדה}}. תחלה שחשב שהמלכים חיים התירא להלחם במקדה בל תהי לו המלחמה פנים ואחור (כי המערה שבה נחבאו המלכים היתה חוץ למקדה), ועתה לכד את מקדה:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;השאלות (כט - לו) מדוע כתוב וילחם עם לבנה ובלכיש כתוב וילחם בה ואח&quot;כ כתוב וילחמו עליה?:

{{צ|וילחם עם לבנה}}. יש הבדל בפעל לחם בין כשבא אחריו מלת עם, [א]ו מלת על, או מלת בו. לחם שאחריו מלת עם, מורה ששני הצדדים מתגרים מלחמה זה בזה, וזה היה
בלבנה, כי עתה רדף יהושע אחר חמשת המלכים ולא היה דעתו להלחם בלבנה. רק אנשי לבנה יצאו לקראתו בעברם שמה כמ&quot;ש ויעבר יהושע לבנה, ויתגרו בם מלחמה, ונלחמו זה
עם זה. בלכיש כתיב וילחם בה, גדרו שעובר עד תוך העיר ולוחם בתוכה, ובכולהו כתוב וילחם עליה, כי היו ערי חומה, וילחם עליה לתפוש את המבצר:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;השאלות (לז - לט) והלא לקמן (סימן י&quot;ד) אמר שכלב לכד את חברון? ובשופטים שעתניאל לכד את דביר שהוא קרית ספר?:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

{{צ|וילכדוה}}. הנה לקמן (פרק יד) 
מבואר שכלב לכד את חברון בחמישי' לכניסתם לארץ. וכן מ&quot;ש אח&quot;כ שיהושע לכד את דבירה סותר מ&quot;ש (שופטים א, יג) שעתניאל בן קנז לכדה.
וצ&quot;ל שיהושע לכד את עיר חברון, וכלב כבש מגרשי העיר וחצריה, כי מבואר שם שרק שדה העיר וחצריה נתנו לכלב, וחברון עצמה היתה עיר הלוים כמבואר לקמן (סי' כא), וכן
צ&quot;ל בדביר. וגם י&quot;ל שהסיפור שנזכר לקמן סימן י&quot;ד מקומו כאן, שבעת שבא יהושע לפני חברון הזכיר אותו כלב הבטחת משה ונתן לו יהושע את חברון וילחם על העיר ויכרות את
הענקים, ונתיחס ליהושע כי נעשה תחת ידו ופקודתו, וכן אז הכה עתניאל בן קנז את דביר, ויחסה ג&quot;כ ליהושע מטעם זה. וסמך על מה שיבואר אח&quot;ז בענין u1492 הנחלות תוכן הכבוש
איך היה. ומ&quot;ש פה שהרג את מלכה הגם שכבר נזכר שנהרג במלחמת גבעון, פי' הרד&quot;ק שבתוך כך המליכו מלך אחר. או י&quot;ל ששני מלכים היו שמה:

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;{{צ|וכאשר עשה ללבנה}}. כי במ&quot;ש כאשר עשה לחברון יש לטעות שתפס מלכה חי ותלה אותו כמו שעשה לחברון, לכן אמר כן עשה לדבירה (בענין החורבן דמתה לחברון),&lt;קטע סוף=לט/&gt;
{{צ|ולמלכה}} 
כאשר עשה ללבנה ששם נהרג מלכה בין ההרוגים, כמ&quot;ש (פסוק ל) כאשר עשה למלך יריחו, פירוש שלא נתפס חי:

(מ) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;{{צ|את כל הארץ}}. כולה בגבול הדרומי: {{צ|ההר והנגב}}. ר&quot;ל הארץ הנגובה והיבשה, והפך ההר {{צ|השפלה}}, והפך הנגב {{צ|האשדות}}, ר&quot;ל אשד הנחלים:&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|ויכם}}. במלחמה זאת: {{צ|מקדש ברנע ועד עזה}}. הוא השטח הדרומי ממזרח למערב שהוא מצר ארץ יהודה: {{צ|ואת כל ארץ גשן}}. בהר הכה מארץ גושן שהיה בחלק יהודה
בהר (לקמן טו, נא): {{צ|עד גבעון}}. שבחלק בנימין:&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מב) 
&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{צ|ואת כל המלכים}}. שבשטח הזה הדרומי: {{צ|לכד יהושע פעם אחת}}. לאפוקי המלכים שביתר חלקי הארץ לא כבש בפעם א' כמ&quot;ש בסימן שאח&quot;ז:&lt;קטע סוף=מב/&gt;</text>
      <sha1>fo4nvl6v2kppvn1gi82lmgtzoccf4hi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע יד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359546</id>
    <revision>
      <id>1417080</id>
      <parentid>1400438</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11037" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|יג|יד|טו}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) כבר חקר מהרי&quot;א באיזה אופן התחלק הארץ, אם היה לחלקים שוים שכל שבט בין רב בין מעט האוכלסין נטלו חלק שוה, והיה זה נגד מ&quot;ש הכתוב לרב תרבו
נחלתו (וכן) [וכו'] א&quot;כ מה התרעמו בני יוסף ואני עם רב (לקמן יז, יד) והלא כן צוה ה' ואם היו לגלגלותם איך היה הגורל משמש? ואם כבר נפל על השבט שיקח ערים קצובים כפי
הגורל וחלקו בין השבט לפי הגלגולת הפסיד השבט שעמו רב, והשבט שעמו מעט הרויחו. ואם נפל הגורל כפי אנשי השבט מה התרעמו בני יוסף? ואיך היה אפשר שיפלו גורל לבני
יהודה לבד, והלא הגורל ראוי שיפול על כל החלקים בפעם אחת? ועוד קושיות רבות יתבארו בהמשך הכתובים:

{{צ|ואלה אשר נחלו}}. הדעת היותר צודקת באיכות החלוקה, היא דעת הראב&quot;ד (הובא בשטה מקובצת בב&quot;ב דף קי&quot;ז), וז&quot;ל, דע והבן כי א&quot;י נתחלקה לי&quot;ב שבטים בגורל ואורים
ותומים וזו היא השאלה ששאלו (שם דף קכ&quot;ב א) לשבטים אתפליג או לקרקפתא דגברי אתפליג, על חלוקת גורל שאלו, וקפשיט ליה בין רב למעט (במדבר כו, נו), בין שבט מרובה
לשבט מועט יהיה עפ&quot;י הגורל, אבל למשפחות לא הוזקקו להם לגורל וכו'. עוד נשאר לנו טענה, אם החלקים לא היו שוים איך חלקו בגורל, ולפני הגורל איך ידוע למי ירבו ולמי
ימעיטו, ואם יצא הגורל חלק מרובה לשבט המועט איך יהיה, ולא יתכן לחלוק בגורל אלא לחלקים שוים, או שוים במדה או שוים בהשואת דמים או בהשואת קרקע, נשיב ונאמר
כי לא כתבו בגורלות כי אם תחומי המחוזות, כמו שנשער מתחום פלוני ולהלן מחוז קטלוניא ומתחום פלוני ולהלן מחוז פרובינצא, כך כתבו המחוזות ונתנו אותם בקלפי והמחוז
שעלה בידו שם היה חלקו, ולפי מה שהיה מרובה או מועט נותנים לו שם. תדע שכן הוא, שהרי נפלו תחלה גורלות ליהודה ובני יוסף קודם שחלקו שאר שבטים, והיו משאר
שבטים שנפלו ביניהם, הא למדת שלא הפילו הגורלות כי אם לתחומי המחוזות, עכ&quot;ד. הנה תראה דעתו כדעת מהרי&quot;א שהגורל לא היה רק על התחומין, ואחר שידע באיזה תחום
יקח השבט, חלק יהושע וראשי אבות המטות לפי מספר הגלגולת, ושבט שהיו אנשיו מרובים לקחו חלק מרובה וזה לא היה עפ&quot;י גורל רק מדעת המנחילים, עי&quot;ש בדבריו שהאריך
בזה, (ומה שהביא בשטה מקובצת דף קכ&quot;א בשם הראב&quot;ד שהקשה על שטתו ממ&quot;ש (פ' מסעי לג, נד) והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם, ונטה לחלק שהחלוקה לפי אנשי
השבט היו גורל אחר שלא עפ&quot;י אורים ותומים, אינו מוכרח, שיל&quot;פ למשפחותיכם מוסב למטה על לרב תרבו, ר&quot;ל תחלה והתנחלתם בגורל לדעת תחומי השבטים ואח&quot;כ והתנחלתם
למשפחותיכם לרב תרבו עפ&quot;י החלוקה). ולדעתי גם רש&quot;י עומד בשטה זו, שעמ&quot;ש (פ' פנחס כו, נג) לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות לרב תרבו וכו', פי' לשבט שהיה מרובה
באוכלסין נתנו חלק רב, ואעפ&quot;י שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי ריבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא ע&quot;י גורל, והגורל היה ברוח הקודש וכו', אומר ברוח הקודש אם
שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו וכו' (ולמדו הרא&quot;ם ומהרי&quot;א וכל מפרשי דבריו כי דעתו שהגורל היה קובע חלק מרובה לשבט המרובה באוכלסין, וזה אינו כי) כוונתו מ&quot;ש
לשבט שהיה מרובה נתנו חלק רב ר&quot;ל יהושע נתן לא עפ&quot;י גורל, ועז&quot;א ואעפ&quot;י שלא היו החלקים שוים וכו' (ר&quot;ל וא&quot;כ החילוק לפי ריבוי השבט לא היה יכול להיות עפ&quot;י גורל, כמ&quot;ש
לרב תרבה ר&quot;ל אתה המחלק, בכ&quot;ז) לא עשו אלא ע&quot;י גורל (שורש החלוקה היה ע&quot;י גורל, וזה פי' אך בגורל יחלק (שם, נה)), ומפרש שהגורל אומר אם שבט פלוני עולה תחום פלוני
עולה עמו, ר&quot;ל הגורל היה קובע התחומים, ואח&quot;כ היה יהושע מחלק בתחום ההוא לשבט ההוא חלקים לפי ריבוי השבט או מעוטו. וכן מ&quot;ש רש&quot;י (פ' ויחי מח, ו) עמ&quot;ש אפרים
ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר הולדת אחריהם וכו', ז&quot;ל, ואע&quot;פ שנחלקה הארץ למנין גלגלותם כדכתיב לרב תרבו, וכל איש ואיש נטל בשוה, מ&quot;מ לא נקראו שבטים
אלא אלו, עכ&quot;ל. אין הפי' שנחלק בגורל לפי גלגלותם (כמו שהבין הרא&quot;ם, שלפ&quot;ז לא יהיו דבריו כפסק ההלכה בב&quot;ב דלשבטים אפליג), וכן אין פירושו שהיה הגורל על השבטים
והשבט קבל חלק רב בגורל לפי רוב גלגלותיו (כמו שהבינו יתר מפ'), רק ר&quot;ל אע&quot;פ שיהושע וראשי המטות חלקו לפי הגלגולת, וא&quot;כ מאי נ&quot;מ במה שיהיה כראובן ושמעון שני
שבטים, ותירץ מ&quot;מ לא אקרי שבטים לענין שיעלה לכ&quot;א גורל מיוחד בתחום מיוחד. הנה הראיתי לדעה זו עמודים ומכונות ופשטי הכתובים יובנו על ידי זה בקל, כמו שיתבאר כ&quot;א
במקומו, ורק הרמב&quot;ן לו שטה אחרת, אשר שטמוהו בעלי חצים סבו עליו רביהם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|בגורל}}. פה יחשב איך היה הגורל, ולא ידבר מן החלוקה לגלגלותם: {{צ|כאשר צוה ה'}}. אך {{צ|בגורל}} יחלק את הארץ: {{צ|כי נתן משה}}. זה טעם למה רק לתשעת המטות: {{צ|וללוים}}.
בל תטעה שהיה חשבון י&quot;ב עם הלוים:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|כי היו בני יוסף}}. והם השלימו מנין י&quot;ב: {{צ|ולא נתנו}}. ואף בארץ לא נתנו חלק להם, רק ערים לשבת, וע&quot;כ אינם מהמנין:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|כאשר צוה}}. וגם ביתר הפרטים חלקו כמצות התורה לרב תרבו את נחלתו וכדומה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|על אדותי ועל אדותיך}}. ר&quot;ל שתחלה אמר (פ' שלח יד, כב - כד) כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' אם יראו את הארץ וכו' ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וכו'
והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה (וזה יש לפרש שר&quot;ל שלא ימות במדבר ושזרעו ירשו חלקם עם יתר שבטים), ואח&quot;כ אמר (שם, ל) אם אתם תבואו אל הארץ וכו'
כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. לפ&quot;ז אחר שהזכיר אח&quot;כ ביחוד שכלב ויהושע יבואו אל הארץ, למה הבטיח לכלב תחלה ב&quot;פ והביאותיו אל הארץ, וע&quot;כ פירושו שיביאהו אל
הארץ אשר בא שמה היא חברון וזרעו ירשו את חברון, ולכן הזכירו מה שדבר ה' על אודות כלב ויהושע שמזה יוכיח שמה שדבר תחלה על כלב הוא לתת לו את חברון:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ואשב}}. הביא ארבעה טעמים שראוי לשכר זה. א] באשר הייתי ציר נאמן ולא השבתי דבר כפי ראות העין, רק כפי ראות הלב המשכיל ומבחין ועפ&quot;י הבחירה לבחור בטוב, וז&quot;ש
{{צ|כאשר עם לבבי}}. ב] באשר היו לי מסיתים לדבר עבירה, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ואחי, המסיו}}. ועמד כנגד הסתותיהם ולא ירא את העם, וז&quot;ש {{צ|ואנכי מלאתי}}. (ומלת {{צ|המסיו}} בא על משקל הארמי {{צ|אתיו}} חמרא, כי ע&quot;ד לשון העברי היה ראוי {{צ|המסיו}} כמו&lt;קטע סוף=ח/&gt;
{{צ|נטיו}} 
רגלי (תהלים עג, ב), ושרשו מסה). ג] מצד השבועה שנשבע משה, וז&quot;ש:

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|וישבע משה}}. ד] ממה שראינו השגחת ה' מסכמת לזה, א] כי הנה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ועתה הנה החיה ה' אותי}}. הגם שעברו מ&quot;ה שנה ואנכי היום בן פ&quot;ה שנה. ב] ממה:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;ש {{צ|עודני היום חזק}}. בלב אביר לא יחת מפני כל, וגם בכח הגוף {{צ|ככחי אז וככחי עתה}}. ומ&quot;ש ככחי אז ככחי עתה כמו כמוך כפרעה (בראשית מד, יח). אבל כפי משפט
הלשון היה ראוי להיות בהיפך ככחי עתה ככחי אז, כי תמיד ידמה הראשון אל השני, רק ר&quot;ל אז לא נודע כחו עד עתה שלחם בצבא ונודע גבורתו ואמר שהוא משער שכן היה כחו
אז לא פחות ולא יותר, ולכן:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ועתה תנה לי את ההר}}. כי לכן החיה אותי וחזק כחי כדי שאנכי אורישם, כאשר דבר ה' וזרעו יורישנה: {{צ|אולי ה' אותי}}. היו ראוי אתי, ויל&quot;פ כמו וה' אותי כגבור עריץ
(ירמיה כ, יא), שפרשתי ה' אות שלי, או מענין איתן וחוזק: {{צ|על כן היתה}}. ר&quot;ל שלא הגיע כ&quot;כ בחלקו לפי חלק הגלגולת, רק היה לו בשכר:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ושם חברון}}. יאמר ובאמת היו ענקים שם, כי לכן היה שמה קרית ארבע:&lt;קטע סוף=טו/&gt;</text>
      <sha1>n9uatak0df6is0pfgzvlf2vxs86chii</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע טו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359547</id>
    <revision>
      <id>1417077</id>
      <parentid>1400075</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14567" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|יד|טו|טז}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|אל גבול אדום}}. אדום היה בדרומית א&quot;י לצד מזרח, ומדבר צין גם כן בדרומה, אבל לא נגד המיצר רק במקום שכלה מדבר צין מתחיל המיצר הדרומי, לכן אמר {{צ|מקצה תימן}}:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויצא}}. (כמ&quot;ש) [כל מקום] שנאמר {{צ|ויצא}}, יצא חוט המודד ונלוז מקו הישר אל הצד, לפנים או לחוץ. וכל מקום שנאמר ונסב, הסיב שתי רוחות כמין דל&quot;ת. וכל מקום שנאמר
ותאר, הסיב איזה מקום סביב בג' רוחות ושב אל הקו הישר כבתחלה. והנה כתיב {{צ|ויצא אל מנגב למעלה עקרבים}}, ובפרשת מסעי (במדבר לד, ד) כתיב ונסב לכם הגבול מנגב
למעלה עקרבים, כי מעלה עקרבים לא היה נגד לשון הים רק משוך לדרום, ויצא החוט ממזרח למערב באלכסון לצד דרום, ומצד זה אמר פה ויצא. ומצד ששם היה הפנה והזוית,
הוקף משתי רוחות, ויצדק ונסב: {{צ|ועלה מנגב לקדש ברנע}}. ובפ' מסעי (שם) אומר והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע, וכלל שכל מקום שאומר והיו תוצאותיו הוא או שכלה שם
המיצר, או שכלה שם הנליזה, שעד המקום הזה היה החוט נלוז מקו הישר ועתה שב אל ישרו, ואחר שאמר ויצא אל מנגב למעלה עקרבים היה החוט נלוז, שזה גדר ויצא, ובנליזה
זו עבר צנה עד קדש ברנע ושם פסקה הנליזה, ועז&quot;א והיו תוצאותיו, ולכן אמר בתורה (שם) {{צ|ויצא חצר אדר}}, כי מקדש יצא החוט לפנים, ובחצר אדר הגיע עד הקו הישר. ופה
קצר וסמך עמ&quot;ש בתורה:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויצא נחל מצרים}}. ובפ' מסעי (שם, ה) כתיב ונסב, וזה כמ&quot;ש למעלה, כי באשר נלוז ממהלכו לפנים וכן הקיף הנחל עד הים שהיה פנימה אמר פה ויצא בבחינת נקודת
הפגישה, ושם אמר ונסב בבחינת ששב בעוגל והיה בקרן זוית:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|בית חגלה}}. היתה חוץ מן החוט ושייך לבנימין (לקמן יח, כא), וכתף {{צ|בית חגלה}} היה ליהודה (לקמן יח, יט), לכן אמר שם ועבר אל כתף {{צ|בית חגלה}}: {{צ|מצפון לבית הערבה}}.
והיתה ליהודה, והיא בית הערבה שנחשב לקמן פסוק ס&quot;א, והיה עוד בית הערבה לבנימין (לקמן יח, כב) והנזכר פה הוא מ&quot;ש (שם, יח) ועבר אל כתף מול הערבה צפונה וירד
הערבתה ושניהם כלל פה בשם בית הערבה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ועלה הגבול דברה}}. ר&quot;ל מאבן בהן ירד לעמק עכור ומשם עלה דבירה, ודביר היה מיהודה (לקמן פסוק מט), לכן לא נזכר סימן זה בגבול בנימין (יח, יט): {{צ|וצפונה פנה אל}}&lt;קטע סוף=ז/&gt;
{{צ|הגלגל}}. פי' פה נטה החוט ממהלכו לצד צפון, ומ&quot;ש אל {{צ|הגלגל}} 
פי' אל הגליל, כי גלגל היה לפני עמק עכור בין הירדן ובין יריחו (כנ&quot;ל ה, י; ז, כו), כי בגבול בנימין אמר (לקמן יח, יז)
ויצא אל גלילות אשר נכח מעלה אדומים, ושם לא הזכיר אשר מנגב לנחל, כפ&quot;ז נוכח מעלה אדומים ר&quot;ל מגבול לה היו גלילות הרבה והיו לבנימין, וגליל א' מהם שהוא אשר מנגב
לנחל היה ליהודה, ועליו כיון פה {{צ|אל הגלגל אשר נכח למעלה אדמים}}, אותו שהוא מנגב לנחל שזה היה מיהודה. ושם כיון על יתר הגלילות שהיו לבנימין, ולשם יצא חוט
גבול בנימין. ונליזה זו שנלוז החוט צפונה נמשך עד עין רוגל, כמ&quot;ש {{צ|והיו תוצאותיו אל עין רגל}}, ששם התחיל החוט לחזור אל קו הישר עד שעין רוגל היה תכלית הנליזה,
וכשבא לגיא בן הנום היה החוט בקו הישר המגביל נגד דביר ואבן בהן. ובזה תבין מ&quot;ש בגבול בנימין (שם, טז - יז) וירד עין רוגל ותאר מצפון ויצא עין שמש ויצא אל גלילות אשר
נכח מעלה אדומים וירד אבן בהן, כי החוט שהלך מעין רוגל לעין שמש יצא לחוץ, ובבואו בעין שמש שם תאר עין שמש משלש רוחות, שזה גדר תאר, ומשם יצא אל גלילות מעלה
אדומים כי חזר ונלוז לפנים, שגם ע&quot;ז בא לשון יציאה, וירד אבן בהן ושם היה בקו הישר הקודם נגד גיא בן הנום:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ועלה הגבול}}. עליה זו נמשכה עד מעין מי נפתוח ומשם התחיל לירד, כמ&quot;ש חז&quot;ל סבר למבניה בעין עיטם דמדלי טפי (זבחים נד ב): {{צ|היא ירושלם}}. נקרא כתף היבוסי על
שישבו בו יבוס, וכשאמר {{צ|מנגב}} מבואר שירושלים היה לבנימין ונחשב בנחלתו (יח, כח): {{צ|ועלה הגבול אל ראש ההר}}. פי' התחלת ההר בקצה שפועו, ובנחלת בנימין (שם, טז)
קרא זה קצה ההר: {{צ|גיא הנום ימה}}. ר&quot;ל ההר היה במערב של גיא בן הנום ובצפון של עמק רפאים:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ותאר הגבול}}. כבר גדרתי שכל מקום שאומר ותאר, נסב בעוגל של שלש רוחות, ופה הקיף החוט בעוגל ולקח רצועה עגולית מחלקו של בנימין לחלקו של יהודה, כמ&quot;ש חז&quot;ל&lt;קטע סוף=ט/&gt;
(יומא יב א) 
&lt;קטע התחלה=יו/&gt;רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ועליו מזבח בנוי, עד שבמעין מי נפתוח נשלם ההיקף הזה. ולכן אצל בנימין (יח, טז) לא נזכר ותאר, כי
שם היה החוט בגבנונית העיגול לא בקערוריתו: {{צ|ותאר הגבול בעלה}}. קרית יערים היה ליהודה (פסוק ס), והיה מגביל כל רוחב גבול בנימין (יח, יד - טו), ומ&quot;ש היא קרית יערים
כי בעלה אחרת היה בנגב (פסוק כט), והיא בלה שנתנה לשמעון (יט, ג), וע&quot;כ קרא לקרית יערים (ש&quot;א ו, ב) בשם בעלי יהודה. ולפ&quot;ז יצא החוט לצפון אל ערי הר עפרון, ושם הקיף
את קרית יערים משלש רוחות ונכנסה בגבול יהודה, אבל כולה היתה בולטת מן קו המצר לצד חוץ נגד נחלת בנימין, ואצל קרית יערים בצד דרומו היה ים אחד או מקום שנקרא כן,
וכאשר יצא החוט והקיף קרית יערים שב במסבתו שהקיף את קרית יערים פאת מערבו וצפונו, וחזר בפאת מזרח של קרית יערים ונסב אל דרומו והגיע ימה, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=יו/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ונסב מבעלה ימה}}. כי לשם סבב כמין דל&quot;ת. ובזה תבין איך יצויר שבנחלת בני בנימין (יח, טו) אמר שיצא הגבול מבעלה ימה ושם יצא ממערב למזרח, ואיך פגע בים הזה? רק
ים זה היה בדרום בעלה בפאת מזרחו, ומן הים סבב אל הר שעיר, כי שלשלת הר יהודה נוגע בצד דרומו בהר שעיר, וחלק ממנו נקרא בשם {{צ|הר שעיר, ועבר}} אל המערב והגיע
מצפון לכסלון ואינו כסיל הנזכר בפסוק למ&quot;ד שהיה בנגב וניתן לשמעון: {{צ|וירד בית שמש}}. משל יהודה (כי היה עוד בית שמש בנחלת יששכר (לקמן יט, כב) ובנחלת נפתלי (שם
לד), וכן תמצא (ש&quot;א ה, י; וא&quot;ו, יב) שארון ה' הוחזר מעקרון לבית שמש ומשם לקרית יערים): {{צ|ועבר תמנה}}. שהיתה ליהודה (פסוק נז):&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויצא}}. נלוז שנית לצד צפון אל כתף עקרון מפלשתים, והיתה ליהודה (פסוק מה): {{צ|ותאר}} וכו' {{צ|שכרונה}}. היה חוץ למצר והקיפו מג' רוחות וחזר החוט למקום שהיה בו נגד
כתף עקרון, ועבר ביושר אל הר הבעלה, ומשם יצא ונלז מישרו ליבנאל. ואינו יבנאל של נפתלי (יט, לג):&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|אל פי ה'}}. בכל מקום כתוב על פי ה' לבד פה ולקמן (יז, ד) בחלק בנות צלפחד, ולקמן (כא ג) בערי הלוים כתוב {{צ|אל פי ה'}}, באשר בכל אלה כבר היה הצווי מקודם ע&quot;י משה
ואינה צווי חדשה, משא&quot;כ בצווי חדשה כתיב תמיד על פי ה':&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|וירש}}. זה היה בחיי יהושע. ומה שמשמע בס' שופטים שהיה אחרי מותו בארתי שם (א, יא), וכן הספור שבא פה מן פסוק ט&quot;ו עד פסוק כ' הוכפל שם, ושם בארתי:&lt;קטע סוף=יד/&gt;
(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|כל ערים עשרים ותשע}}. ובפרטן אתה מוצא ל&quot;ח. וכתבו המפרשים כי אלה תשעה היתירות נטלו בני שמעון מחלקו של יהודה, ונזכר בנחלת שמעון, באר שבע מולדה חצר
שועל ועצם ואלתולד וחרמה וצקלג ועין ורמון. ולא נחה דעתי בזה, א] שלא תמצא ל&quot;ח רק אם תפרש מ&quot;ש וחצור חדתה וקריות חצרון הוא חצור הם ד' ערים, ובאמת מ&quot;ש (פסוק
כה) חצרון היא חצור, א&quot;כ עיר אחת היא כמו מ&quot;ש (פסוק מט) וקרית סנה הוא דביר, (ופ' מט) קרית בעל היא קרית יערים. ועוד לא אבין מ&quot;ש חצרון היא חצור והלא כבר חשב חצור&lt;קטע סוף=לב/&gt;
(בפ' כג). ועוד שמה שחשב בנחלת שמעון (יט ג) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;בלה היא בעלה. ובתול (שם, ד), היא כסיל. וכן מ&quot;ש (שם, ו) בית לבאות ושרוחן, הוא לבאות ושלחים הנזכר פה, כי בשמות הערים
ואנשים יתחלף המבטא כנודע למעיין בחלופים הנמצאים בס' דברי הימים. וכפי שהבנתי מדברי חז&quot;ל נראה שקינה ודמונה ועדעדה היא עיר אחת, שהעיר הראשיית היה שמה קינה,
ומגרשי העיר היו שמם דמונה ועדעדה. וכן צקלג ומדמנה וסנסנה ג&quot;כ עיר אחת, הראשיית היה שמה צקלג, ומגרשיה היו שמם מדמנה וסנסנה. וכן מ&quot;ש וחצור חדתה וקריות חצרון
הוא חצור, אינו בחשבון כי זה פירוש על חצור, ר&quot;ל שכל אלה שהם חצור חדתה ר&quot;ל חצר החדשה וקריות חצור והם בכלל חצור, ונתן סימן זה מפני שהיה עוד חצור בנפתלי (לקמן
יט, לו. והוא הנזכר למעלה סי' יא), וכן לבאות ושלחים שחשבו המפרשים לשנים הם אחת, כמו שהוכחתי זאת בנחלת בני שמעון שלבאות ושרוחן שנזכר שם הם אחת, עיי&quot;ש.
ולפ&quot;ז הם רק כ&quot;ט ערים לא יותר. ובזה תבין דברי הגמרא המופלאים (גיטין ז ב) א&quot;ל רב הונא בר נתן לרב אשי מאי דכתיב קינה ודמונה ועדעדה, א&quot;ל מתוותא דא&quot;י קא חשיב, א&quot;ל
אטו אנא לא ידענא דמתמוותא דא&quot;י קא חשיב, אלא רב גביהה מארגוזא אמר בה טעמא כל מי שי&quot;ל קנאה על חברו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין. א&quot;ל אלא צקלג ומדמנה
וסנסנה ה&quot;נ, א&quot;ל אי הוה רב גביהה מארגוזא הכא הוה אמר בה טעמא. רב אחא מבי חלזאה אמר בה הכי כל מי שי&quot;ל צעקת לגימא על חברו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין, ע&quot;כ.
ואם תחרוש בעגלתי תמצא חדתם. כי הם ידעו כי קינה ודמונה ועדעדה הם עיר אחת ואפרכותיה, ורצו לבקש טעם מדוע חשב פה מחוזות ומגרשי עיר קינה שאינם בחשבון הערים
מה שלא עשה כן בשום מקום, וזה שהשיב רב הונא בר נתן לרב אשי שאמר ליה מתוותא דא&quot;י קא חשיב (ר&quot;ל שחשיב הערים הקטנים גם כן) אטו אנא לא ידענא וכו', ר&quot;ל הלא בכ&quot;ז
צריך טעם מדוע יחשב פה הערים הקטנים שאינם במספר. רק רב גביהה אמר ביה טעם, כי הדור ההוא היה שגור בפיהם שם עיר קינה עם מחוזותיה לסימן ואסמכתא אל דברי
מוסר, ולכן הזכיר עיר קינה כפי שהיו רגילים להזכירה עם מחוזותיה לזכר המוסר שציינו בה לזכרון. וע&quot;ז שאל הלא גם צקלג ומדמנה וסנסנה חשיב ג&quot;כ עיר ומחוזותיה, וצריך ג&quot;כ
טעם מדוע הזכיר המחוזות, עד שבא רב אחא ואמר הציון של דברי מוסר שהיה להם גם בזכר עיר צקלג ומחוזותיה:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(סג) 
&lt;קטע התחלה=סג/&gt;{{צ|ואת היבוסי}}. הסתירה שיש מפה לספר שופטים (סי' א) כתבתי ובארתי על נכון (שם פסוק ט):&lt;קטע סוף=סג/&gt;</text>
      <sha1>l9v455skibjepbdkf8vnd4bo3c9f20z</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע טז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359548</id>
    <revision>
      <id>1417078</id>
      <parentid>1400063</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8995" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|טו|טז|יז}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|לבני יוסף}}. הם לקחו בצד הצפוני של הארץ שנכבשה לפני יהושע, ובין יוסף ויהודה היה בנימין באמצע, כמ&quot;ש (יח, ה) יהודה יעמד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם
מצפון. ופה חשוב הקו שיצא ממזרח למערב במצר דרומי של בני יוסף שהוא ג&quot;כ מצר הצפוני של בנימין (לקמן יח) לבד שנחלת בנימין לא נמשך עד כל המערב רק עד קרית יערים,
ונחלת יוסף נמשך על פני כל אורך א&quot;י: {{צ|מירדן}}. מן הירדן שנגד יריחו התחיל והלך למערב ופגע במי יריחו, כי יריחו עצמה היה לבנימין ולכן ציין בו (יח, יב) חוט של גבול בנימין:&lt;קטע סוף=א/&gt;
{{צ|מזרחה}}. כי מוצא מי יריחו היה במערב יריחו כמו שמשמע (מ&quot;ב ב, כג) 
שאלישע הלך משם בדרך בית אל שהוא במערב, לכן אמר שפגע בהמים שהם במזרח יריחו: {{צ|המדבר עלה}}.
ר&quot;ל כי אצל בנימין ציין ועלה (מכתף יריחו) בהר ימה (ר&quot;ל בהר בית אל) והיה תוצאותיו מדברה בית און. כי הר בית אל היה מנחלת בנימין ושם עבר חוט המצר שלו, אבל חוט מצר
של יוסף עבר מן הצד שבצפון הר בית אל היה מדבר, וז&quot;ש שיצא אל המדבר (אשר המדבר הוא) {{צ|עלה מיריחו בהר בית אל}}, ולכן לא הזכיר פה מדבר בית און כי הוא נשתלשל
שם ונתחבר עם המדבר הזה:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויצא}}. לוז לא עמד כנגד הר בית אל, רק נכנס לצד דרום, שכן אמר (יח, יב) והיו תוצאותיו מדברה בית און (מבואר ששם כלה חוט הרוחב), ועבר משם הגבול לוזה, א&quot;כ היה
כנוס לפנים לצד דרום, לכן אמר {{צ|ויצא מבית אל לוזה}}. ולוז היה ליוסף: {{צ|ועבר}}. ביושר: {{צ|אל גבול הארכי}}. ר&quot;ל על גבול האורך הוא עצמו הגבול שהיה לבנימין בצפונו,&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{צ|עטרות}} 
אדר (שם יג). ואמר גבול הארכי, כי היה עוד {{צ|עטרות}} בגבול הרוחב שהיא במזרחו של נחלת יוסף כמ&quot;ש בפסוק ז' וירד מינוחה עטרות:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וירד ימה}}. משם ירד הגבול למערב עד הים הגדול:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|וינחלו}}. והנה היה לבני אפרים גורל מיוחד ולחצי מנשה גורל מיוחד, רק ע&quot;י שיצאו סמוכים בתחום אחד קראם גורל א'. ופה מפרש כי נחלו {{צ|מנשה ואפרים}}, כ&quot;א עפ&quot;י גורל
מיוחד:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויהי}}. הנה מן התחום הכללי הזה שמלא כל אורך א&quot;י מן המזרח למערב, לקחו בני אפרים חצי אורך שבצד מזרח, ומנשה לקח חצי האורך שבצד מערב, רק מן חצי האורך של
מנשה היו עוד ערים המבדלות לבני אפרים כמו שחשב פה: {{צ|{{צ|ויהי גבול}} בני אפרים}} כו' {{צ|ויהי גבול}}. יען שחשב פה שני מיני גבולים, אמר תחלה {{צ|ויהי גבול}} בני אפרים, ר&quot;ל
כל מה ששייך להם, ונכלל בזה גם הערים המבדלות. ועתה התחיל לפרש {{צ|גבול}} נחלתם העקרי שהיה בצד מזרח מה שהי' רק לאפרים, ובפסוק ח' יבאר הערים המבדלות: {{צ|גבול נחלתם מזרחה}}. ר&quot;ל גבולם היו בחצי הארך המזרחי, כי החצי המערבי היה למנשה: {{צ|עטרות אדר עד בית חרון}}. זה היה רוחב נחלתם מן הדרום לצפון, ובית חורון התחתון
והעליון שניהם היו לאפרים כנזכר בדברי הימים א' (ז, כד):&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויצא}}. בצד צפון של המצר, ר&quot;ל במקצוע צפונית שהיא מבית חורון עליון יצא {{צ|הגבול}} ונתרחב והלך למערב עד המכמתת: {{צ|ונסב הגבול}}. עתה מציין קו הצפוני מבית חורון עד
סוף כל המזרח. הגבול סבב {{צ|מזרחה}}, ר&quot;ל אל צד המזרח (כי פה חושב ממערב למזרח) והיה מהלך הקו בסיבוב שתי רוחות (שזה גדר ונסב, שהלך כמין ד). ומפרש איך היה, כי הלך
באלכסון מבית חורון, עד {{צ|תאנת שלה}}, (שהיה מגבול נגד בית אל מצפונה כמ&quot;ש שופטים כא, יט) וקו זה היה ממערב למזרח, ומשם {{צ|עבר אותו}} ובא {{צ|למזרח ינוחה}}, הלך הקו
מצפון לדרום עד שעבר בפאת ינוחה במזרחו. ובזה תבין משחז&quot;ל (זבחים קיח ב) בשלשה מקומות שרתה שכינה וכולם בחלקו של בנימין, ואיך יצויר שילה בחלק בנימין, והלא
שילה מצפונה לבית אל, נמצא היה חלק יוסף מפסיק בינתים. אך למ&quot;ש למעלה מתאנת שילה ומיריחו לצד המזרח לא היה שייך ליוסף, ומשם יצא רצועה על פני כל מזרחה של
נחלת יוסף עד שילה שהיה לבנימין, וברצועה זו נבנה המשכן. ובזה תבין מ&quot;ש (שופטים כא, יט) הנה חג ה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרח השמש למסלה העולה
מבית אל שכמה, כי החג הזה עשו במזרח שילה במסלה זו שהיה לבנימין, ולכן היה להם רשות לחטוף שם מן המחוללות אחר שנכנסו לגבול נחלתם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וירד}} וכו'. ובזה הלך הכל באלכסון, שפגש קו הצפוני את הדרומי שיצא ממי יריחו. וז&quot;ש {{צ|ופגע ביריחו}}, כי שם פגע את הקו הראשון ושם היה לו רק רצועה קצרה עד הירדן.
והנה בזה ידענו גבול אפרים מארבע רוחותיה, מעטרות אדר עד הירדן בדרום ומבית חורון עד הירדן בצפון, ובצד מערב מדרום לצפון היה מעטרות אדר עד בית חורון, ובצד מזרח
פגשו שני המצרים זה את זה באלכסון והיה לו רק רצועה קטנה, חוץ ממה שהיה לו עוד מבית חורון עד מכמתת לצפון:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|מתפוח}}. עתה חושב הערים המבדלות לבני אפרים תוך גבול מנשה בצד דרום. כי מעטרות אדר ולמטה למערב היה למנשה, ונפסק גבול אפרים, שכל חצי אורך מבית חורון&lt;קטע סוף=ח/&gt;
(זולת הרצועה עד מכמתת) 
ולמערב ומעטרות אדר ולמערב עד הים היה למנשה, רק בתפוח שהיה בצד דרומי של מנשה התחילו ערים המבדלות לבני אפרים (וקראם מבדלות, מפני שכבר נפסק גבול אפרים, ומן עטרות עד תפוח היה למנשה). והנה ארץ תפוח ר&quot;ל המדינה בצד צפון של תפוח היה למנשה כמש&quot;ל (יז), רק תפוח עצמה היה לאפרים: ומשם {{צ|הלך גבול}} של ערים המבדלות, {{צ|לצד הים אל נחל קנה}} (ר&quot;ל מדרום לנחל, כי צפונה של הנחל היה למנשה כמש&quot;ל (לקמן יז, י) והשתרע עד הים, שכל צד הדרומי שמה היה לאפרים
ולכן גם גזר היה לאפרים:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|והערים}}. שיעור הכתוב {{צ|זאת נחלת מטה בני אפרים}} כו' {{צ|והערים}} המבדלות, ר&quot;ל פה באר בין נחלת מטה אפרים שהיה מדובק בחלק מזרחי של נחלת יוסף, שחשב
גבולם (פסוק ה' ו' ז') בין הערים המבדלות שהפסיק נחלת מנשה ביניהם, והם היו בחלק מערבי של נחלת יוסף בדרום: {{צ|כל הערים}}. שבחלק הזה והחצרות השייכים להם. ומלת
מבדלות כמו מובדלות בשורק:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ולא הורישו}}. כי גזר היה מחלק אפרים תוך הערים המבדלות:&lt;קטע סוף=י/&gt;</text>
      <sha1>i6xswfjkunq5n0ugan2oil39uild4wk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע יח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359549</id>
    <revision>
      <id>1417081</id>
      <parentid>1400042</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12779" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|יז|יח|יט}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|וישכינו}}. כי עד עתה היה תחת האהל, ועתה עשו משכן, שהוא בית מאבנים מלמטה ואהל יריעות מלמעלה שהוא ממוצע בין המקדש (שהוא בית קבוע) ובין האהל מועד,
ועז&quot;א (ש&quot;ב ז, ו) ואהיה מתהלך באהל ובמשכן, ר&quot;ל תחלה באהל ואח&quot;כ במשכן. כן אמרו חז&quot;ל (זבחים קיב ב), ולמדו (שם קיח א) שכתוב אחד אומר (ש&quot;א א, כד) ותביאהו בית ה'
שילה וכתוב אחד אומר (תהלים עח, ס) ויטוש משכן שילה אהל שכן, הרי היה ממוצע בין בית ובין אהל, לכן אמר וישכינו: {{צ|והארץ}}. חלק הארץ הדרומי ששם היה משכן שילה כבר
נכבשה:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויותרו}}. כי {{צ|ליהודה ויוסף}}, יען שעתיד לצמוח מהם חוטר מלוכה ושני משיחים הקדימו לקחת חלקם, ויתר השבטים לא נפל חלקם בגורל:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת}}. כי ה' אמר אליו (למעלה יג, א - ו) אתה זקנת וכו' אנכי אורישם רק הפילה בנחלה, וא&quot;כ תלה ה' הורשתם במה שיפילוה בנחלה שידע
כל שבט חלקו, א&quot;כ במה שלא יחלקו גורל השבטים הם מתרפים לבא לרשת. ומהרי&quot;א פי' לפי שלא רצו לחלק עד הנה מיראתם שאז לא יעזור כ&quot;א לחברו להוריש חלקו, ורצו
שכולם יכבשו ביחד ואח&quot;כ יחלקו, רק יהודה ויוסף שאלו חלקם ראשונה כי אמיץ לבם בגבורים, לכן אמר עד אנה אתם מתרפים:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|הבו לכם}}. דע שיש הבדל בין {{צ|המפיל גורל}} ובין {{צ|המורה}} או {{צ|המשליך}}, כי היריה או ההשלכה יבא בבחינת מה שממנו, ר&quot;ל שמשליך או מורה הדבר מידו, ולא ישקיף בבחינת
מה שאליו, שע&quot;ז בא לשון מפיל, ר&quot;ל שמפילו על אחד מן הנגרלים. ובכל גורל יצדקו שני הלשונות, שבבחינת שמשליך הגורל מידו יצדק שהשליך גורל, ובבחינת מה שע&quot;י שהשליכו
יפול בהכרח על א' מן הנגרלים, יצדק שהאיש הפיל הגורל, ר&quot;ל שגרם וסבב שיפול, ובזה אמר הפילו פור הוא הגורל (אסתר ג, ז), הפילו גורלות (דהי&quot;א כו, יג; נחמיה יא, א). וזה
בגורל הנופל במקרה, אבל בגורל השגחיי כמו גורלות של יהושע אשר בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו, האדם הוא המשליך וה' הוא המפיל את הגורל על המקום הראוי, לכן
בגורלות אלה אמר זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה, (במדבר לד, ב), ויפלו חבלי מנשה (לעיל יז, ה), מיחס הנפילה אל הגורל עצמו, לא אל האדם, כי הוא רק משליך מידו לא
המפיל בעצם על המקום הראוי. ודע שיש עוד הבדל בין {{צ|המשליך גורל}} ובין {{צ|המורה גורל. המשליך}}, לא יכוין אל נקודה ידועה, רק אל כל מקום שיפול שם יהיה. {{צ|והמורה}},
יכוין למטרה אל נקודה ידועה, כמו המורה בחצים שקולע למטרה תמיד. וא&quot;כ בכל הגורלות לא יצדק לשון יריה, כי א&quot;א שיכוין אל מקום שיפול הגורל, כי נפילתו היא מקרית בלתי
ידועה אל המפיל הגורלות. לבד פה (פסוק ו) נזכר u1500 לשון {{צ|ויריתי לכם גורל}}, כי באמת היה נודע ליהושע בקבלה חלק כל שבט ותחומו איך ואן יפול, שכן יעקב ומשה בברכתם ברכו
את כל שבט לפי נחלת ארצו, זבולון לחוף ימים ישכון (בראשית מט, יג), כי שפע ימים יינקו (דברים לג, יט), וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו (שם, יג), וכן כולם, וא&quot;כ היה באמת מורה
לא משליך, ר&quot;ל שהגם שלפי ראות העין היה נראה שמגריל כמסתפק אן יפול הגורל, באמת היה מכוון ברוח קדשו שיפול הגורל למטרה אל התחום שהיה ידוע אצלו בקבלה. וזה
כוונת הכתובים פה, יהושע גילה דבר זה לבני ישראל, אמר {{צ|שיכינו שלשה אנשים}} מכל שבט, הם {{צ|יקומו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם}}, ר&quot;ל ידעתי כי
יופיע רוה&quot;ק במעשה השלוחים האלה עד שיתכוונו לכתוב כפי הנחלה המיועדת אצל ה', ולכן אמר:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|והתחלקו אותה}}. (בנין התפעל מורה על הפעולה המדומה, כמו (משלי יג, ז) יש מתעשר, מתרושש) ר&quot;ל שלמראית העין ידמה שהם המחלקים אותה לשבעה חלקים, כי באמת
תעשה החלוקה מעצמה ברצון ה'. (ומפרש למה רק לשבעה חלקים, כי יהודה יעמד וכו', שגבול יהודה שלקח בנגב וגבול יוסף שלקח בצפון של מצר הדרומי לא ישתנה, רק כ&quot;א
יעמוד על גבולו, ולא נשארו רק ז' שבטים שיקחו ע&quot;י גורל):&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ואתם}}. ר&quot;ל ובכ&quot;ז לא תסמכו על הנס רק תכתבו בפועל עד שיתראה שאתם הכותבים: {{צ|ויריתי לכם גורל פה}}. וגם אנכי אורה הגורל (שכבר בארתי שגדר יריה הוא שקולע
אל נקודה מכוונת) ר&quot;ל שיפול הגורל אל המקום שראוי ליפול באמת כפי שנודע לי מכבר בקבלה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|כי אין ללוים}}. באר הטעם למה רק לז' חלקים, כי לוי אין לו חלק, וג' שבטים נחלו בעבר הירדן, חוץ מיהודה ויוסף שהזכיר בפסוק ה':&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויצו את יהושע את ההלכים}}. הגם שלבני ישראל הודיע כי פרטי הפעולות הם מזומנים מאת ה' ומה' כל משפט הגורל והנחלה, בכ&quot;ז אל השלוחים ההולכים צוה שילכו
כבני אדם ההולכים ועושים ומחלקים בבחירתם: {{צ|לכו}} כו' {{צ|וכתבו אותה ושובו אלי}}. וכן לא אמר להם שיורה גורל, רק {{צ|ופה אשליך לכם גורל}}, כי למראית העין ישליך כדרך
בני אדם המשליכים גורל שאין יודעים ומתכוונים איך יפול הגורל. והנה השאלה שתפול בכאן איך חלקו לז' חלקים והלא נחלת שמעון לוקח מנחלת יהודה, יתבאר לקמן (סימן יט):&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וישלך}}. הגורל הראה מקום התחומין: {{צ|ויחלק}}. ואח&quot;כ חלק יהושע לפי מספר הגלגולת (כמו שבארתי למעלה יד):&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|לפאת צפונה}}. אצל מצר בני יוסף (הנ&quot;ל טז, א ב ג): {{צ|מן הירדן}}. ממזרח למערב הוא מונה: {{צ|מצפון}}. נמצא יריחו לבנימין, אולם אמר {{צ|אל תיכף יריחו}}, כי דושנה של יריחו
שהיה במזרחה של יריחו לא ניתן להם אז, כמו שנבאר לקמן: {{צ|ועלה בהר}}. הוא הר בית אל שהיה לבנימין ימה לצד המערב: {{צ|והיה תוצאותיו}}. שם כלה קו הישר ונכנס החוט
לפנים, לצד הדרום (כמ&quot;ש למעלה טז, ב ולקמן פ&quot;ב). (והנה למעלה (ז, ב) אמר {{צ|העי אשר עם בית און מקדם לבית אל}}, נמצא בית און שאצל עי היה ג&quot;כ מקדם לבית אל,
וצ&quot;ל שהר בית אל היה למזרח בית אל, ומדבר בית אל נמשך במערב בית און עד שהר בית אל היה במזרח של מדבר בית און הגם שבית אל היה במערב של בית און עצמו, כי בל&quot;ז
משמע שם שבית אל היה סמוך לעי וה&quot;ה לבית און):&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ועבר משם}}. נכנס לצד דרום: {{צ|אל כתף לוזה נגבה}}. נמצא היה לוז חוץ לחוט ושייך ליוסף: {{צ|היא בית אל}}. שקראו יעקב בית אל, ולא בית אל שאצל העי שהיה מחלק
בנימין. ומ&quot;ש (דהי&quot;א ז, כח) שבית אל היה לאפרים, כיון על בית אל לוזה: {{צ|על הר אשר מנגב}}. נמצא שבית חורון תחתון לבני יוסף, לכן אמר למעלה (טז, ג) עד גבול בית חורון
תחתון:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ותאר הגבול}}. הגבול הקיף את ההר משלש רוחותיו (שזה גדר ותאר): {{צ|ונסב}} וכו' {{צ|מן ההר}}. ובשפולי ההר סבב כמין דל&quot;ת לצד הדרומי והלך הקו מן הצפון לדרום וכלה
בקרית בעל שהיה ליהודה, ובזה נסמן גם גבול המערב של בנימין מצפון לדרום, שהיה מהר בית חורון שהיה במקצוע צפונית מערבית אל קרית יערים במקצוע דרומית מערבית:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ופאת נגבה}}. חשיב צד הדרומי מן המערב למזרח: {{צ|מקצה}} הדרומי של קרית יערים (כנ&quot;ל טו, ט), כמו שבארתי (למעלה שם י): {{צ|ויצא אל מעין}}. נמשך לצד דרום ונתרחב שם
החוט, כי במצר יהודה אמר ויצא (ממעין מי נפתוח) אל ערי עפרון ושם יצא לצפון:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|אל קצה}} כו'. המזרחי: {{צ|נגבה}}. נמצא כתף היבוסי שהיא ירושלים לבנימין:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ותאר מצפון ויצא עין שמש}}. החוט שיצא מעין רוגל לעין שמש יצא מן הקו הישר לדרום, ועז&quot;א ויצא, וכשבא לעין שמש הקיף את עין שמש מג' רוחותיו ועז&quot;א ותאר
מצפון, ויצא שנית לדרום וכמו שבארתי זה (למעלה טו, ז):&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח - יט) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ועבר}}. וכמו שבארתי למעלה בנחלת בני יהודה:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|זאת נחלת בני בנימין לגבולתיה}}. הנה בנחלת כל השבטים (סימן יט) אמר זאת נחלת בני שמעון למשפחותם, וכן אמר בזבולון יששכר אשר נפתלי דן (שם). ואצל יהודה
אמר (טו, יב) זה גבול בני יהודה סביב, ושם (כ) זאת נחלת מטה בני יהודה. כי אצל יהודה שתחלה לא ציין רק הגבול לא הנחלה, ור&quot;ל כי בני שמעון לקחו אח&quot;כ מנחלתם, וא&quot;כ מה
שחשב (טו, א - יב) הוא רק הגבול והמצר, אמר זה גבול יהודה, ומן פסוק כ' חושב הערים בפרטות אמר זאת נחלת, ואצל בנימין חושב המצר וגם הנחלה כי לא עבר זר בתוכם אמר&lt;קטע סוף=כ/&gt;
{{צ|זאת נחלת}} 
(על פרטות הערים), {{צ|לגבולותיה}}, על המצר. ובשאר השבטים שלא ציין המצר בכל פרטיו רק הערים אמר זאת נחלת:

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ערים ארבע עשרה}}. ובפרטן אתה מוצא י&quot;ב, ופי' כי צלע האלף הם ב' ערים, וכן גבעת קרית. ולדעתי השמיט מן הפרטים {{צ|ענתות ועלמון}} שחשב בין ערי הלוים לבנימין
(כא, יח), וכן משמע שצלע האלף עיר אחת ממה שבא צלע בפתח, שמורה שהוא סמוך, וכן גבעת סמוך:&lt;קטע סוף=כח/&gt;</text>
      <sha1>33kku84f33p44a3xs8z49ha2e02nivf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359550</id>
    <revision>
      <id>1417082</id>
      <parentid>1400145</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="19600" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|יח|יט|כ}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי נחלתם}}. כבר שאלנו איך חלקו את הארץ לז' חלקים והלא שמעון לא לקח תחום בפ&quot;ע, אך מכאן ראיה למ&quot;ש למעלה (יד) שהגורל לא קבע רק תחום כל שבט, לא כמות
החלק לפי מספר הגלגולת, שזה קבע יהושע אח&quot;כ לפי שעור ריבוי השבט או מעוטו. והנה הגורל שהיה בגלגל הפיל תחום יהודה בדרומה של א&quot;י ממזרח למערב, וכאשר חלק יהושע
הערים לפי מספר האנשים מצא שהיו הערים הנמצאים בתחום ההוא רב מהאנשים וראוים שיקח בה עוד שבט את חלקו (כמו שבאורך שמן המזרח למערב של יוסף לקחו מנשה
ואפרים, וכן גם בנימין לא היה לו רק חצי הארך עד גבעת יערים) והפריש זה לשבט אחר, אבל עוד לא ידע מי יהיה השבט עד יבורר עפ&quot;י הגורל, ועם הנשאר מיהודה שעליו הוסיפו
ששה חלקים כתבו לערים לז' חלקים שוים כ&quot;א בתחום ומצר מיוחד, ועלה הגורל וקבע בתחום יהודה נחלת שמעון, לקיים אחלקם ביעקב (בראשית מט, ז):&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|באר שבע}}. (למעלה טז, כח). והיה עוד {{צ|באר שבע}} אשר ליהודה (מ&quot;א יט, ג) ולא נזכר בגבולי הארץ: {{צ|ושבע}}. לא נזכר שם ולא בדהי&quot;א (ד, כח). {{צ|ומולדה}}. (למעלה טז, כו):&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וחצר שועל}}. (שם כח): {{צ|ובלה}}. היא בעלה הנזכר (שם כט), ובד&quot;ה (שם) בלהה: {{צ|ועצם}}. (שם):&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ואלתולד}}. (שם ל), ובד&quot;ה תולד: {{צ|ובתול}}. הוא כסיל הנזכר (שם שם), ובד&quot;ה בתואל: {{צ|וחרמה}} (שם ושם):&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|צקלג}}. (שם ושם), ועמ&quot;ש למעלה בזה: {{צ|ובית המרכבות וחצר סוסים}}. לא נזכר בנחלת יהודה, ובד&quot;ה בית מרכבות וחצר סוסים:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ובית לבאות ושרוחן}}. הוא לבאות ושלחים (שם לב), ובד&quot;ה אומר תחת זה בית בראי ושערים, שאז נשתנה הלשון יותר: {{צ|ערים שלש עשרה}}. ובפרטן אתה מוצא י&quot;ד,
ודוחק לומר דבאר שבע ושבע עיר אחת כי תראה שדרכו למנות בכל פסוק שלש ערים, והמותר יחשב בפסוק האחרון, וא&quot;כ היל&quot;ל באר שבע ושבע ומולדה וחצר שועל בפסוק א'
כמו שכן הוא בד&quot;ה. ולמה שהוכחתי למעלה (טו, לב) בית לבאות ושרוחן היה עיר אחת, ור&quot;ל בית לבאות ואשר לפני העיר, ועז&quot;א למעלה ושלחים, לשון שלחיך פרדס רמונים
(שה&quot;ש ד, יג), בית השלחים שלפני העיר. ופה אמר ושרוחן, כי אח&quot;כ לא היו שם שדות והיה שרח העודף להעיר, ובעת שנכתב ספר ד&quot;ה נעשו שם שערים לפני העיר אמר ושערים.
והנה מה שחשב צקלג בין ערי שמעון לא היו רק עד ימי דוד, שאח&quot;כ נתן צקלג למלכי יהודה, ככתוב ש&quot;א ((כו, ו), ובזה תבין מ&quot;ש בד&quot;ה (שם לא) אלה עריהם עד מלך דוד:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|עין רימון}}. (למעלה שם לב): {{צ|עתר ועשן}}. (שם מב), ובד&quot;ה חשיב {{צ|עיטם ועין ורמון ותבן ועשן}}. עיטם הוא עתר, ותבן היא עיר נוספת שבנו אח&quot;כ:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|עד בעלת}}. ר&quot;ל סביבות הערים שנמשכו עד בעלה היו חצרים שקרוים באר רמת נגב, ולכן בד&quot;ה לא אמר רק עד בעלה לבד:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויהי}}. גבול זבולן היה בקצה צפונית מערבית לא&quot;י, והתחיל מנקודה אשר במערבית צפונית לא&quot;י, ששם היה עיר שריד:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ועלה}}. חשב צד המערבי מצפון לדרום: {{צ|עלה לימה}}. אל הים, ובצד זה {{צ|פגע בדבשת ופגע אל הנחל אשר על פני יקנעם}}, כי יקנעם היה לזבולן (לקמן כא, לד), והנחל
היה במערבו של יקנעם ונחל זה היה סוף גבול זה בקרן מערבית דרומית של זבולן. (וי&quot;מ שהוא נחל קישון):&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ושב}}. עתה ח{{צ|ושב}} גבול הצפוני ממערב למזרח: {{צ|על גבול כסלת תבור}}. שם כלה קו הזה. ומשם יצא לצד דרום על פני המזרח מצפון לדרום {{צ|אל הדברת}}, שהיה מיששכר, כי
שם גבל עם יששכר שהיה בצד מזרחו שתבור היה מיששכר, וכן דברת, ומשם {{צ|עלה יפיע}}, ג&quot;כ מצפון לדרום:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ומשם עבר קדמה}}. ר&quot;ל בצד המזרחי עבר הגבול עיר ששמה {{צ|גתה חפר}} (שם העיר של יונה הנביא){{צ|,}} ועיר {{צ|עתה קצין: ויצא}}. משם יצא לצד מזרח{{צ|,}} {{צ|אל עיר רמון}}{{צ|,}}&lt;קטע סוף=יג/&gt;
{{צ|ותאר}} 
אותו משלש רוחותיו ושב ממזרח למערב אל עיר {{צ|נעה}}. (וקראו {{צ|רמון המתואר}} שהיה מוקף מגבול זבולן סביב, כי הוא היה בולט מן הגבול כקרן למזרח):

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ונסב}}. את עיר נעה סבב משתי רוחות כמין ד', ונעה היה חוץ מן החוט. והלך {{צ|מצפון}} של {{צ|חנתון}}, (ו{{צ|חנתון}} חוץ מן הגבול), ופה חשיב צד הדרומי ממזרח למערב: {{צ|והיו}}
{{צ|תוצאותיו, בגיא יפתח אל}}. כלה הרוחב הזה:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;ושם נכנס לפנים והלך דרך {{צ|קטת}} (היא קטרון הנזכר שופטים א, ל) עד בית לחם, ומשם נמשך נגד הגבול הראשון שהוא הנחל אשר על פני יקנעם, הנה באו גבולי זבולן מארבע
רוחותיו: {{צ|שתים עשרה}}. הם שריד, מרעלה, יקנעם, יפיע, גתה חפר, עתה קצין, רמון, וחמשה שבפט&quot;ו. ובדבשת כתיב ופגע, שלא נכנס לשם, והדברת כבר בארתי שהיה מחלק
יששכר, וכן גיא יפתח אל, גיא היה, לא עיר:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ליששכר}}. נחלת יששכר היה בצפונה של אפרים ומזרח למנשה, שבליטה שנמשך לאפרים במערבו צפונו עד המכמתת היה דרומית מערבית {{צ|ליששכר}} (כנ&quot;ל), והמכמתת היה על
פני שכם שבהר אפרים (יז, ז), ונגד הר אפרים בעמק היה עמק יזרעאל כמו שמוכח למעלה (שם טז), וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח - כא) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויהי גבולם יזרעאלה}}. הוא גבול הדרומי של יששכר בצד מערבו, שערים יזרעאלה וכסילות עמדו בקרן מערבית דרומית של גבולו, ושם סבב החוט מדרום לצפון
במערבו את המקומות שבפסוק (יט כ כא), ובבואו בצד הצפוני ממערב למזרח, אז:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|פגע הגבול בתבור}}. (נגד כסלות תבור שבחלק זבולן, הנ&quot;ל יב). וגם י&quot;ל שם עיר כמ&quot;ש דהי&quot;א (ו, סב) את תבור ואת מגרשיה: {{צ|והיו תוצאות גבולם}}. ר&quot;ל שני הגבולים
שמשני הרוחות צפון ודרום כלו בירדן, ולקמן נבאר שלא היה ליששכר עד הירדן ממש, רק הגבול שמשני הצדדים פגעו שם זה את זה כמו ביוסף, ומה שאצל הירדן ממש היה
לנפתלי כמו שית':&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויהי גבולם}}. גבול אשר היה אצל גבול מנשה (כנ&quot;ל יז, יא) ומערב לגבול יששכר, תחלה חשב צד הדרומי ממזרח למערב (במצר מנשה) היו {{צ|חלקת וחלי}}, והיה התחלת גבול
הדרומי מחלקת שעמד בקרן מזרחית דרומית של אשר: {{צ|ובטן ואכשף}}. כל הערים האלה עד {{צ|משאל}} עמדו במצר הדרומי כסדר שכתובים כאן ממזרח למערב:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ופגע בכרמל הימה}}. וכשכלה הגבול בים הגדול כלה אצל כרמל בצד הדרומי, ושיחור לבנת שאצל הים היה בצד הצפוני של אשר, נמצא מצר הדרומי של אשר היה מחלקת
עד הים שאצל כרמל ומצד המערבי היה אצל הים מכרמל עד שיחור לבנת. והמבארים כתבו ששיחור לבנת הוא שם נהר, ולהבדילו מנהר מצרים שנקרא שיחור סתם נקרא זה
שיחור לבנת, וידוע עתה בשם (בעלוס), ושם מצאו לפנים לעשות הזכוכית כמו שסופר בד&quot;ה למלכות צור, ואפשר שנקרא לבנת על שם זכוכית לבנה:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ושב}}. מן שיחור לבנת שעמדה בקרן מערבית צפונית שב הגבול ממערב למזרח, והוא ציון מצר הצפוני של אשר שב משיחור לבית דגון, ואח&quot;כ פגע בזבולן שהיו בצפונו של
אשר, וז&quot;ש ובגיא יפתח אל צפונה, ר&quot;ל שעמדה מצפון למצר אשר, וכבר באר (פסוק יד) כי גיא יפתח אל היה במצר הדרומי של זבולון והיה שם שכן לאשר. ואח&quot;כ {{צ|בית העמק}}
{{צ|ונעיאל}}, שהיו ג&quot;כ בקו ההוא ממערב למזרח: {{צ|ויצא}}. אחר נעיאל יצא הקו מדרום לצפון עד סוף צפון א&quot;י ששם היה כבול, וז&quot;ש משמאל, ר&quot;ל של ארץ ישראל (ולפ&quot;ז עבר הקו נגד
כל מזרח גבולו של זבולון). וי&quot;מ שכבול היא עיר אחת שנתן שלמה לחירם ויקרא להם ארץ כבול, על שם כבול עיר הבירה (מ&quot;א ט, יב):&lt;קטע סוף=כז/&gt;
(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ועברן}}. ושם בצפונית א&quot;י עבר {{צ|עברן ורחוב}} עד {{צ|צדון רבה}}, שהיו ג&quot;כ מאשר, כמ&quot;ש אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון (שופטים א, לא), ועכו בצפון של א&quot;י
כמבואר בריש גיטין, ואינו צידון הסמוכה לצור רק צידון אחר:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ושב הגבול}}. בצידון כלה סוף המצר עד שצידון בקרן מזרחית צפונית לאשר, והגבול שב מצפון לדרום ומגביל פאת מזרחי שלאשר עד {{צ|הרמה}} ועד {{צ|עיר מבצר צור}}, שהיא
בקרן מזרחית דרומית של אשר (עיר מבצר צור היה לנפתלי). ועיר מבצר צור אינה צור הגדולה שעל חוף הים, שלא היתה עדיין בנויה בעת ההיא כנודע. וי&quot;מ מבצר שהיה בנוי בצור
וסלע גבוה: {{צ|ושב הגבול חסה}}. משם התחיל הגבול לשוב ממזרח למערב והלך חוסה שהיה לצד מערב, ומשם לחבל אכזיב: {{צ|ומן חבל אכזיב היו תוצאותיו הימה}}. ר&quot;ל הלך
אל חלקת ומשם אל הכרמל הימה. הרי באר גבולי אשר מארבע רוחותיו: {{צ|ועמה}}. מן אכזיב ולמטה היו עוד ערים אלה: {{צ|ערים עשרים ושתים}}. והם ד' בפסוק כ&quot;ה ואלמלך
ועמעד ומשאל, בית דגון, בית העמק, נעיאל, כבול, וה' בפסוק כ&quot;ח, ורמה, חוסה, אכזיב (כי עיר מבצר צור היה לנפתלי), ושלשה שבפסוק ל':&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ויהי גבולם}}. הנה כ&quot;מ שנשאר עדיין מא&quot;י אחרי החלוקה הנזכר היו לבני נפתלי (חוץ מדן, שנטל במערב). והנה אצל הירדן נשאר כל רוחב א&quot;י שכנגד הירדן, כי כבר בארנו&lt;קטע סוף=לג/&gt;
(טז, ז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;שגבול יוסף המזרחי פגע זא&quot;ז באלכסון אצל מי יריחו ולא הגיע עד הירדן, וכן גבול מזרח של בנימין הגם שעלה מן הירדן אל כתף יריחו מצפון בכ&quot;ז לא היה לו רק מיריחו
ואילך, וכמ&quot;ש רז&quot;ל (ספרי במדבר, פ&quot;א) שדושנה של יריחו לא נתחלק לשבטים, ולא לקחה בנימין עד בימי דוד או שלמה שנבנה המקדש בחלקו. וכן יששכר שלקח אחרי בנימין והיו
תוצאות גבולם הירדן, לא היה עד הירדן ממש, ונשאר כל רוחב א&quot;י במצד מזרח אצל הירדן לנפתלי (ועיין מ&quot;ש למעלה טז, ו). ובזה תבין מ&quot;ש פה שנפתלי פגע עם יהודה הירדן מזרח
השמש, לפ&quot;ז ארך ארץ נפתלי בצד המזרח היה כל ארך הירדן, ונגדו בצד מערבו היה גבולם מחלף מאלון בצעננים עד לקום, כ&quot;ז היה בשטח צד המערב, ומצד המזרח והיו תוצאותיו   הירדן, שהירדן הגביל שטח המזרחי:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ושב}}. בצד הצפוני יצא גבולו ממזרח למערב ובא עד {{צ|אזנות תבור: ויצא}}. ויצא עוד יותר לצד צפון עד שהגיע בצפון של א&quot;י ששם היה {{צ|חקקה}}. והנה זבולון עלה בצד צפונו
משריד על גבול כסלות תבור ויצא משם לדרום על הדברת שמחלק יששכר (כנ&quot;ל פסוק יב), וא&quot;כ נשאר החלק של שמאל הקו שהלך מישרים לכסלות תבור עד צפון א&quot;י ממש פנוי,
וכן החלק שמן הדברת עד צפונה של א&quot;י ואל החלק הזה ירד גבול יששכר ולקח כל מה שנשאר מצפונה של זבולון עד צפון א&quot;י. ובזה תבין מ&quot;ש פה שפגע בזבולון מנגב. והנה בארנו&lt;קטע סוף=לד/&gt;
(פסוק כז - כח) 
&lt;קטע התחלה=פ/&gt;כי בנחלת אשר היה לו רצועה במזרח של זבולון עד צפון א&quot;י, וגבול הזה שב הרמה ועד עיר מבצר צור מצפון לדרום, ושניהם רמה ומבצר צור היו לנפתלי (פסוק לה
- לו) וא&quot;כ הלך גבול נפתלי ברדתו למערב דרך הרמה ומבצר צור מדרום לצפון והיה אשר במערב של נפתלי, וז&quot;ש שפגע באשר מים. ולפ&quot;ז צ&quot;ל שהערים שזכר בגבול צפונו של אשר
בצפון א&quot;י לא היו בצפון ממש, רק היה אחריהם עוד רצועה השייכת לנפתלי שדרך שם ירד גבולם וסבב את זבולון בצפונו, דאל&quot;כ לא משכחת שילך הגבול לצפון זבולון בלא
הפסקה:&lt;קטע סוף=פ/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|ערים תשע עשרה}}. ט&quot;ו החשובים בין ערי מבצר, ואדמי הנקב, יבנאל, לקום, חקוקה, הם י&quot;ט. כי חלף ואלון שמות מקומות, לא ערים:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|ויהי גבול נחלתם}}. דן לקח החלק המערבי של נחלת בנימין, שבנימין לא לקח רק חלק המזרחי מהאורך שממזרח למערב והחלק המערבי עם מה שנכנס חלק יהודה בצפונו
ונתקצר גבולו בפאת מערב:&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מז) 
&lt;קטע התחלה=מז/&gt;{{צ|ויצא}}. ר&quot;ל יען ששבט הדני נחלו בסוף א&quot;י אצל הספר, לא יכלו להוריש את האמורי (כמ&quot;ש שופטים א, לד). וז&quot;ש {{צ|ויצא}} גבול בני דן מהם. ר&quot;ל שלא נחלו את גבולם כי
האמורי לא נתנו לרדת לעמק, וזה באר בשופטים י&quot;ח כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה, כוונתו שנחלתו לא נפלה בתוך השבטים רק בקצה המערב על
הספר, ולכן {{צ|ויעלו בני דן וילחמו עם לשם}}, שהוא במזרח א&quot;י, וזה היה בימי שפוט השופטים, והוא ליש הנזכר שם:&lt;קטע סוף=מז/&gt;

(מט) 
&lt;קטע התחלה=מט/&gt;{{צ|ויכלו לנחול}}. הוא החילוק הראשון שהיה עפ&quot;י הגורל, שכבר בארנו (למעלה יד) שהיו שם שתי חלוקות, א] עפ&quot;י הגורל שהגביל תחום כל שבט וע&quot;ז אמר פה {{צ|ויכלו לנחול}}. ב]
עפ&quot;י החלוקה לגלגולת שזה עשה יהושע לפי ריבוי השבט או מעוטו, ועל זה אמר בפסוק נ&quot;א ויכלו מחלק את הארץ, ותכף אחר הגורלות קודם החילוק לפי מספר הגלגולת נתנו
נחלה ליהושע. ומפרש כי:&lt;קטע סוף=מט/&gt;

(נ) 
&lt;קטע התחלה=נ/&gt;{{צ|על פי ה' נתנו לו}}. לכן היה זה מצורף עם הגורל שהיה ג&quot;כ עפ&quot;י ה', ולא המתינו עד החלוקה השנית שעפ&quot;י יהושע, שאז היה בכח יהושע לתת לו בעצמו. וז&quot;ש בב&quot;ב דף קכ&quot;א
אך בגורל יחלק את הארץ יצאו יהושע וכלב, כי הגם שהחלוקה הפרטית לפי הגלגולת לא היה עפ&quot;י הגורל (ומתוך כך הקשה הראב&quot;ד בשטה מקובצת בב&quot;ב דף קכ&quot;א על שטתו דרק
תחומי השבט נקבעו עפ&quot;י הגורל לא חלוקות הפרטיים א&quot;כ למה הוצרך למעט יהושע וכלב שהיו אנשים פרטיים) בכ&quot;ז הלא קודם שנחלקה החלוקה השנית לדעת כמה יגיע לגלגולת
לא היה אפשר להקדים לתת ליהושע וכלב בלא חלוקה, ולכן הוצרך להיות עפ&quot;י ה', וא&quot;כ היה עולה על הדעת שזה יהיה עפ&quot;י גורל, ומפרש כי נתנו לו {{צ|את העיר אשר שאל}}, וזה
לא יצוייר בגורל, רק עפ&quot;י נביא, וכן כלב לקח את חברון על פי שאלתו וקודם החלוקה הפרטיית:&lt;קטע סוף=נ/&gt;

(נא) 
&lt;קטע התחלה=נא/&gt;{{צ|ויכלו מחלק}}. התבאר בפסוק נ':&lt;קטע סוף=נא/&gt;</text>
      <sha1>544siqvbewtqfh582uscfimqspmz8mn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע כב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359553</id>
    <revision>
      <id>1417083</id>
      <parentid>1400052</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17546" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|כא|כב|כג}}
(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|אתם שמרתם}}. ר&quot;ל כי התנאי שהתנה משה עם בני ראובן ובני גד לא היה רק שילכו חלוצים עד אחר הכיבוש, רק משה ע&quot;ה הוסיף וצוה אותם שיעמדו שמה גם עד אחר
חלוק (כמ&quot;ש למעלה א, יג). וז&quot;ש {{צ|אתם שמרתם את כל אשר צוה אתכם משה}}, (ב) {{צ|ותשמעו בקולי}}. ומפרש מ&quot;ש {{צ|אתם שמרתם את כל אשר צוה אתכם משה}}, הוא כי:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|לא עזבתם את אחיכם זה ימים רבים}}. ר&quot;ל עד שבע שכבשו ושבע שחלקו. ומ&quot;ש ותשמעו בקולי הוא {{צ|ושמרתם את משמרת מצות ה'}}, כי יהושע לא היה בכחו
לצוות להם מצות חדשות נוספות על תורת משה, רק לצוות צוויים שיהיו משמרת אל מצות התורה, ר&quot;ל גדרים וסיגים, וז&quot;ש ושמרתם את משמרת מצות ה': (ד) {{צ|ועתה הניח}}.
כמ&quot;ש (דברים ג, כ) עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם: (ה) {{צ|רק}}. אחר שהיא מובדלת מא&quot;י צריך שם שמירה יתירה:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז - ט) למה כפל וישלחם יהושע ויברכם וגם כי שלחם ויברכם? ומה שייך פה מה שלחצי המנשה נתן בבשן וכו' שכבר ידענו זה? למה אמר ששבו משילה וכו' זה היל&quot;ל
תחלה שיהושע קראם לשילה?:

{{צ|וגם כי שלחם}}. ר&quot;ל אחר שמנשה נחלק שבטו לשנים לכן הוצרכו ברכה יתירה בפ&quot;ע:&lt;קטע סוף=ז/&gt;
(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|בנכסים רבים}}. כי מקנה רב היה לבני ראובן וגד ולא לחצי מנשה: {{צ|חלקו}}. פי' עם אחיהם שנשארו לשמור את עריהם, כי רק ארבעים אלף מהם עברו את הירדן (למעלה סי'
ד), שהם פחות משליש ממספרם (בפרשה) [בפרשת] פנחס. והרי&quot;א פי' שר&quot;ל שהשלל ששללו ב&quot;י בודאי נתחלק לשבטים, ולכן בני ראובן ובני גד יכלו לשאת עמהם את השלל אשר
קנו, אבל חצי המנשה שבא חלקו מעורב בחלק חצי השבט האחר, הוצרך לאמר להם שיחלקו השלל עם אחיהם. וז&quot;ש ע&quot;י כי לחצי שבט המנשה נתן משה בבשן וכו', ולכן הגם כי
שלחם יהושע וכו' בכ&quot;ז הוכרח לאמר אליהם בנכסים רבים וכו' חלקו שלל אויביכם עם אחיכם, ר&quot;ל עם החצי האחר מאותו שבט, עכ&quot;ד. ובזה יל&quot;פ שעז&quot;א וישובו וילכו, ר&quot;ל ע&quot;י
שהוצרך חצי השבט להתעכב על חילוק השלל בשילה המתינו גם בני ראובן ובני גד עליהם ומשם שבו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|וישובו}}. יהושע קראם אל עירו תמנת סרח אשר בהר אפרים ומשם שלחם, והם לא הלכו משם למזרח לעבור את הירדן רק הלכו לשילה שהיה בקצה צפונית לנחלת יוסף
להתפלל במקדש ה' שמה ולקחת רשות מישראל שנאספו שמה, וזה היה אות כי לא נסוג אחור לבם מקדושת משכן ה' ומאחדות אבן ישראל (הפך מה שחשדו אותם אח&quot;כ על
אודות המזבח), וזה שדייק {{צ|מאת ב&quot;י משלה}}:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י - יב) למה כפל גלילות הירדן אשר בארץ כנען? וכן מ&quot;ש מול ארץ כנען גלילות הירדן אל עבר בני ישראל? ואמר ב&quot;פ וישמעו בני ישראל?:
{{צ|אשר בארץ כנען}}. ספר כי בנו את המזבח בצד של כנען שהיא בצד הירדן המערבי, וזה מעיד עליהם שלא היה דעתם להפרד מישראל שא&quot;כ היו בונים בצד המזרחי, זאת שנית
שתבניתו היה מעיד עליו שנבנה רק {{צ|למראה}} לא לעולה וזבח, כי היה גבוה מאד בלא מעלות עד שנראה שלא היה רצון הבונים להקריב עליו רק לעשות אות וזכר וציון:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|וישמעו}}. ובני ישראל שמעו ודנו שבנו את המזבח הידוע בשילה, ר&quot;ל שבנו כתבניתו ושבנו אותו אל מול ארץ כנען להטות גם לב ב&quot;י מעבר מזה אל המזבח הלז:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|וישמעו}}. ר&quot;ל ומצד זה לא דנו אותם לזכות רק שמעו לקול הדן לכף חובה. {{צ|ויקהלו לצבא}}. ר&quot;ל להקהיל צבא אם יצטרך ללחום, לכן לא אמר בב':&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג - יד) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|וישלחו}}. להזהירם תחלה אולי ישובו. {{צ|את פינחס}}. יען היה בזה, א] מעילה נגד ה', ב] בגידה נגד ישראל, שלחו את פנחס להוכיחם על דבר ה': {{צ|ועשרה נשאים}}.
להתוכח עמם במה שנוגע לישראל:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז - כ) מה היה החטא במזבח הלז שהתעוררו ללחום עמהם? הכתובים כפולים ותחלה הביאו ראיה מעון פעור ואח&quot;כ מעכן, ומה רצו באריכות לשון שהרבו בזה
דברים אין קץ?:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

{{צ|מה המעל}}. יען לא ידעו אם בנו המזבח לע&quot;ז או אם בנוהו להקריב עליו קרבנות לה', טענו על שני הצדדים. א] על הצד האחד שהיה לע&quot;ז, {{צ|מה המעל}} 
הזה, הלא הוא מעל גדול
{{צ|לשוב היום מאחרי ה'}}, ר&quot;ל היום בעוד נגד עיניכם כל האותות והנפלאות שעשה לכם, ולא לבד שתשובו מאחריו בשב ואל תעשה, עוד עשיתם מעשה בפועל {{צ|בבנותכם לכם}}
{{צ|מזבח}} 
לע&quot;ז, שזה בא {{צ|למרדכם היום בה'}}, מרידה גלויה פשוע וכחש בה':

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|המעט}}. אמרו וא&quot;ת מה לכם תריבו ריב ה', דעו כי מזה ימשך נזק אל הגוי כולו, כמו שהיה בעון פעור שהיה בו שני נזקים, א] לדורות, {{צ|אשר לא הטהרנו ממנו עד היום}}
{{צ|הזה}}. ב] בשעת מעשה, שהיה {{צ|הנגף בעדת ה'}}, שנלקו הבלתי חוטאים בעון החוטאים:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ואתם}}. וא&quot;כ אם אתם {{צ|תשובו היום מאחרי ה'}}, ותשנו באולת, ימשכו ג&quot;כ שני הנזקים האלה, א] {{צ|והיה אתם תמרדו היום בה'}}, שזה דבר רע מאד תיכף. ב] {{צ|ומחר}}
{{צ|אל כל עדת ישראל יקצוף}}, שלא עליכם לבד יקצוף רק על כל עדת ישראל, ולא היום לבד יקצוף רק גם מחר שהוא לאחר זמן שימשך הקצף ימים רבים:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ואך}}. ב] עתה טענו על הצד הב' אם יאמרו שעשו המזבח לה', אך אם תאמרו כי טמאה ארץ אחוזתכם ואינה ראויה להקריב שם קרבנות ולכן בניתם המזבח מעבר הלז כדי
להקריב עליו לה', הנה גם בצד הזה הוא מרד, בין נגד ה' שצוה שלא להקריב בבמה רק במשכן ה', בין נגד ישראל שזה מפריד בין הקיבוץ והאחדות אשר ביניהם, שמצדו ראוי
שיעבדו כולם שכם אחד לאל אחד בבית אחד, ולא יחצו לשני כתות בשני מזבחות. וז&quot;ש {{צ|עברו לכם אל ארץ אחזת ה' אשר שכן שם משכן ה'}}, באופן שתתאחדו עמנו
בין באחוזת הארץ הקדושה בין בעבודת ה' במשכנו וביתו: {{צ|ובה' אל תמרדו ואותנו אל תמרדו}}. כי זה מרד נגד ה' ונגד ישראל. וכדברים האלה פי' הרי&quot;א. ולא נמצא בשום
מקום פעל מרד נקשר עם מלת את רק פה, כי המורד הוא רק עבד באדוניו, לא חצי העם בחציו השני. שמרידה זאת היא רק שיעשה פירוד משני הצדדים עד שגם אנחנו נמרוד
באחדות ישראל, שיתחלק, ואתם תגרמו הפירוד והמרד גם מצדנו, וע&quot;ז בא מלת אותנו:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|הלוא}}. וא&quot;ת ולמה תריבו אתם ריב ה', הנה גם בזה ימשך נזק כולל אל כלל האומה, כמו שהורה הנסיון {{צ|בעכן, שמעל בחרם}} נגד קדשי מקדש, כי הכסף והזהב שגנב היו
קדשי מקדש, וזה כדוגמת שחטאתם אתם שהוא ג&quot;כ נגד המקדש, וראו מה היה לנו {{צ|שעל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו}}, שזה היה מצד
שחטא איש אחד מכלל העם ממשיך קצף והסתרת פנים אל הגוי כולו וסרה מהם השגחת ה', ולכן הוא לא גוע כי לא היה עונש בפועל שאז לא יענש רק החוטא לבד, כי היה רק
הסתרת פנים מן הכלל, כמ&quot;ש (למעלה ז, יב - יג). ועתה אם הוא {{צ|איש אחד}} פעל הסתרת פנים מכלל הקיבוץ כ&quot;ש עתה שהחוטאים שני שבטים ומחצה, שיסיר ה' השגחתו מהעדה
כולה:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;השאלות (כא) מדוע לא ענו אל פנחס?:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

{{צ|וידברו את ראשי}} 
כו'. אל פנחס שבא להוכיחם על הצד שמעלו נגד ה' לא השיבו דבר, כי אם ינקו א&quot;ע מדבר הבגידה הקטנה נגד ישראל יוסר השמצה הראשונה ממילא:

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;השאלות (כב - כט) איך יועיל לפי דעתם המזבח הזה לבל יאמרו מחר לבניהם אין לכם חלק בה' והלא בהפך המזבח הזה כמו שהביא אותם לידי חשד עתה כן יביא אותם לידי
חשד בדורות הבאים ויביאו ראיה מן המזבח הזה שאין להם חלק במזבח שבשילה? למה כפלו אל אלהים ה' אל אלהים ה'? וכפל אם במרד ואם במעל, וכל ארך הלשון שחזרו את
הענין כמה פעמים צריך ביאור:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

{{צ|אל}}. נגד מה שחשדום שהיה המזבח לע&quot;ז אמרו {{צ|אל}} 
{{צ|אל}}הים ה', ואין אחר זולתו. ונגד הצד שחשדום שהיה להקריב עליו קרבנות לה', אמרו {{צ|אל}} {{צ|אל}}הים ה' הוא יודע האמת
מכבר, {{צ|וישראל הוא ידע}} האמת בעת שיראו כי לא נקריב עליו. ועתה קיימו דבריהם בשבועה ואלה: {{צ|אם במרד}}. ר&quot;ל נגד אחדות ישראל כפי צד הב': {{צ|ואם במעל בה'}}. כפי
הצד הא': {{צ|אל תושיענו}} כו'. ישליך אותנו מעל פניו:

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|לבנות}}. מפרש נגד מ&quot;ש {{צ|אם במעל בה'}}, היינו שהיה {{צ|לבנות}} לנו מזבח לשוב מאחרי ה', שהוא לעבוד ע&quot;ז. ונגד {{צ|אם במרד}} מפרש {{צ|אם להעלות עליו עולה}}&lt;קטע סוף=כג/&gt;
{{צ|ומנחה}} 
כו', להפרד ממשכן שילה, על שני הצדדים האלה {{צ|ה' הוא יבקש}} להעניש העושה זאת:

(כד - כה) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ואם לא}}. כי עקר הבנין היה {{צ|מדאגה מדבר}}, מפני שהיינו דואגים מדבר שיוכל למצוא אותנו בעתיד, וגם ר&quot;ל שהיינו דואגים מדבר הזה עצמו שאתם חושדים אותנו
עתה שאנו רוצים להבדל מעדת ישראל וממשכן ה', ותהי להפך, שעשינו זאת מפני דאגה שיבא דבר זה עצמו בעתיד ע&quot;י שמחר יאמרו וכו', ר&quot;ל אחר שהירדן מפסיק בינינו, ושם
חו&quot;ל, והרבה מצות שאין נוהגות שם, {{צ|יאמרו בניכם לבנינו}} כו' {{צ|אין לכם חלק בה'}}, ודברים כאלה יפעלו בלב בנינו לבל ייראו את ה':&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ונאמר}}. לתקן זאת: {{צ|נעשה נא לנו}}. רושם ואות נאמן כי כמונו כמוכם בני אל חי, במה שנבנה {{צ|את המזבח לא לעולה ולא לזבח}}, ר&quot;ל מזבח שתבניתו עשוי רק למראה
ולא לעולה וזבח כמ&quot;ש (פסוק י) מזבח גדול למראה: {{צ|כי עד הוא}}. וזה יהיה עד {{צ|בינינו וביניכם}} לדור ודור: {{צ|לעבד את עבודת ה' לפניו בעולותינו}} וכו'. שזה יעיד שהמזבח
העומד חוץ למשכן ה' הוא פסול מלהקריב עליו כי לא יאות לעבוד את עבודת ה' רק לפניו במשכנו, וממילא {{צ|לא יאמרו בניכם מחר לבנינו אין לכם חלק בה'}} כמו שיבאר:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ונאמר}}. ר&quot;ל ותיכף אמרנו בעת הבנין: {{צ|והיה כי יאמרו}} וכו' {{צ|ואמרנו ראו את תבנית מזבח ה' אשר עשו אבותינו}}. ר&quot;ל מתבניתו שעשוי באופן שהוא רק למראה
לא להקריב עליו, וזאת הלא {{צ|עשו אבותינו}}, פי' כל ישראל, כי אחר שלא מיחו בדבר, הנה הסכימו על עשייתו, שיהיה לעד בינינו וביניכם:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|חלילה}}. אחרי שבארו כוונתם בעשיית המזבח שהוא למען יהיה לעד בדורות הבאים, אמרו עתה כ&quot;ש שאין לחשוד אותנו בזה כי {{צ|חלילה}} לנו ממנו, ר&quot;ל ממנו בעצמו שהוא
מן תבנית המזבח שנעשה למראה לא לזבח, ממנו בעצמו {{צ|חלילה לנו למרוד בה'}}, כי הוא יוכיח על פנינו שאין להקריב בשום מקום מלבד מזבח ה' אלהינו אשר לפני משכנו:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;השאלות (לא) התכת הכתוב קשה מאד, והלא תחלה טרם שעשו המזבח לא הסתפקו שה' בקרבם?:

{{צ|היום ידענו}}. פנחס התחיל לפייסם ואמר כי הוא לא נסתפק בזה כלל, כי אחר שראו שה' שוכן בתוך ישראל ולא הסתיר פניו מהם ידעו שלא מעלו שבטיהם בו מעל. ושיעור
הכתוב, היום (כי בתוכנו ה') ידענו כי לא מעלתם בה' המעל הזה. (מלות {{צ|כי בתוכנו ה'}} הוא מאמר מוסגר, מבאר יען שבתוכנו ה' מזה ידענו כי לא מעלתם): {{צ|אז הצלתם}}. ר&quot;ל כי
אם הייתם מועלים במעל גדול כזה, הלא {{צ|אז הצלתם}} והפרשתם (מלשון (בראשית לא, ט) ויצל אלהים את מקנה אביכם) {{צ|את ב&quot;י מיד ה'}} והשגחתו, וא&quot;כ ממה שיד ה' בתוכנו
עושה פלא ידענו היום כי לא מעלתם. וכוונת דבריו שעד היום לא נסתפק כלל, ומה שבאו אליהם היה לדעת טעמם וכדי להסיר מכשול מדורות הבאים:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;השאלות (לג) מה רבותא שלא אמרו לעלות עליהם לצבא, אחר שהתנצלו ויצא כאור משפטם?:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

{{צ|וייטב הדבר}} 
וכו'. הכתוב מודיע כי סבת התעוררם לצאת עליהם לצבא לא היה מפני איזה איבה קנאה ומשטמה שהיה בלב שבטי יה איש על אחיו, רק מפני רוב אהבתם אליהם
שרצו להשיבם מעון, ולכן שמחו על הדבר ויברכו אלהים, מה שלא היה כן אם היה בואם עליהם מפני משטמה לא היו שמחים בשלא מצאו עתה סיבה להלחם עמהם. ובאר {{צ|ולא}}
{{צ|אמרו}} כו' {{צ|לשחת}} וכו', כי גם בתחלת יציאתם לא {{צ|אמרו}} וחשבו {{צ|לשחת}} הארץ, רק להשיבם מעון, ולכן שמחו וברכו על כי יצא כנוגה צדקתם:

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ויקראו}}. ובני ראובן וגד קראו למזבח בשם המורה על התכלית שבעבורו נבנה, והוא שיהיה לעד {{צ|כי ה'}} הוא {{צ|האלהים}} אל אחד ולא זולתו, ולא יחלפו עבודת מזבחו במקום
אחר ובאל אחר:&lt;קטע סוף=לד/&gt;</text>
      <sha1>5akui00egoffg2qmefgub1ndtpq1xhw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע כג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359554</id>
    <revision>
      <id>1417084</id>
      <parentid>1400019</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9258" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|כב|כג|כד}}
(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|לזקניו}}. הם הסנהדרין: {{צ|ולראשיו}}. ראשי המטות: {{צ|ולשפטיו ולשטריו}}. אשר בכל עיר ועיר: {{צ|ויאמר אליהם}}. תוכן המאמר היה, שאחרי ראה יהושע כי נשארו הרבה עמים
יושבים בארץ אשר לא הורישם, ויש שני אופנים, או שיכרתו ישראל עמהם ברית ויתחתנו עמהם עד יעשו כגוי אחד ובזה תוסר האיבה, או שילחמו עמהם עד שיורישו אותם, כי
בל&quot;ז א&quot;א שישבו בארץ במנוחה. והתירא פן אחרי מותו יפחדו ישראל מלהתגרות בם מלחמה ויבחרו האופן הראשון, לכן בא להזהירם ע&quot;ז בטוב טעם ודעת. וז&quot;ש {{צ|אני זקנתי}}, ולא
אוכל עוד לצאת למלחמה, בכל זאת הלא לא אני הייתי הכובש בכחי, כי:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ואתם ראיתם את כל אשר עשה ה' אלהיכם לכל הגוים}}. אותות ומופתים גדולים, ובזה בחנתם היטב כי לא ידי עשו לכם את החיל, רק {{צ|כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם}}, והוא הנצחי אשר לא ימות, וא&quot;כ:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) בפרשה זו באו כמה ענינים מכופלים ובלתי מסודרים לפי פירוש המפרשים, והדקדוקים יודעו מן הבאור:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

{{צ|ראו הפלתי לכם}}. מה שהיה תלוי בי והוא הפלת הנחלה שיכיר כ&quot;א את חלקו (כמ&quot;ש ואתה תנחיל (למעלה א), ואמר (למעלה יג, ו) 
אנכי אורישם מפני ב&quot;י רק הפילה בנחלה),
כבר עשיתי, ומפרש שהפלתי בנחלה, א] {{צ|מן הירדן וכל הגוים אשר הכרתי}}, שהם היושבים בדרומית מזרחית אצל הירדן שאלה כבש בחייו. ב] {{צ|והים הגדול}} וכו', שאלה לא
כבש (כנ&quot;ל יג):

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|וה' אלהיכם}} וכו'. ר&quot;ל אחר שהפלתיה בנחלה לא חסר רק הכיבוש, הלא גם אחרי מותי אלהיכם חי ו{{צ|הוא יהדפם}} וכו' כאשר דבר לכם. ואמר {{צ|הוא יהדפם}}, נגד הגוים שכבר
כבש שמקצתם פנו מארצם, כמו גרגשי, ויהדפם שלא ישובו עוד. ואמר {{צ|והוריש אותם}}, נגד אלה שלא כבש עדיין. רק שצריך לזה תנאי שתשמרו התורה, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|וחזקתם מאד לשמור}}. ממצות לא תעשה: {{צ|ולעשות}}. מצות עשה וכו', והוא עצמו הציוי שצוה ה' ליהושע (למעלה א) בתנאי הכיבוש, ועתה שאתם תלחמו ציווי זה מוטל
עליכם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|לבלתי}}. ובמה שתשמרו את דברי התורה בהכרח תשמרו {{צ|לבלתי}} בוא והתחתן {{צ|בגוים {{צ|האלה}} הנשארים}}, שהזהירה התורה עליו. וכפל מלת {{צ|האלה}}, שנכבשו והנשארים
שלא נכבשו כנ&quot;ל (פסוק ד - ה), ולכן אמר (פסוק יב) {{צ|ביתר הגוים האלה הנשארים האלה}}, שמבואר אצלנו ההבדל בין יתר ובין שאר, היתר הוא במקרה והוא בגוים שנכבשו
שמה שהנותר מהם היה במקרה, והנשאר הוא בכוונה, וזה באלה שלא נכבשו שהניח ה' בכוונה לנסות בם את ישראל (כמ&quot;ש שופטים ג): {{צ|ובשם}}. ר&quot;ל ע&quot;י שלא תתחתנו בם לא
תבואו לאיסורים חמורים יותר להזכיר בשם אלהיהם, ויותר חמור מזה להשביע בשמם, ויותר חמור מזה לעבדם, ויותר u1495 חמור להשתחוות שהוא מד' עבודות שחייבים עליהם מיתה.
ועקר דבריו שמכלל לאו אתה שומע הן, שבאם יתחתנו עמהם יזכירו בשם אלהיהם ואחר כך ישבעו ואח&quot;כ יעבודו ואח&quot;ז ישתחוו למו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח - י) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח - י) לפירוש המפ' מלת כי אם כמו רק, יקשה מ&quot;ש ויורש ה' וכו', שאין לו חבור עם הקודם, וכן מ&quot;ש איש אחד ירדף אלף שאין לו קשר עם המאמר? וכן לדעת
המפ' פעל ירדף הוא עתיד במקום עבר?:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

{{צ|כי}}. עתה מתחיל לבאר התועלת והנזק שיגיע להם משני האופנים הנ&quot;ל, בל יאמרו ללבבם למה לנו לגור מלחמות כל היום הלא טוב יותר שנכרות ברית עמהם, אומר דעו {{צ|כי}} 
אם
{{צ|בה' אלהיכם תדבקו}} (מלת אם הוא תנאי), אם תדבקון בה' {{צ|כאשר עשיתם עד היום הזה}}, שדבקתם בו (והלא ראיתם בעיניכם התועלת {{צ|שהוריש מפניכם גוים}}
{{צ|גדולים ועצומים}} וכו'), א&quot;כ אם בו תדבקון כן יהיה גם בעתיד {{צ|שאחד מכם ירדוף אלף יען כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם}}, וזאת התועלת שיגיע לכם אם תדבקון
בה' (שבכללו בל תתחתנו עם העמים אשר צוה ה'):

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ונשמרתם}}. עתה מבאר הנזק, אתם צריכים להשמר מאד מן הסכנה שתגיע לכם באופן הב', ועי&quot;כ {{צ|תשמרו לאהבה את ה'}}, שגדר האהבה השלימה לשנוא את שונאי
אוהבו כמ&quot;ש (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך ה' אשנא:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|כי אם שוב תשובו}}. מאהבתו: {{צ|ודבקתם ביתר הגוים}}. שזה א&quot;א כל עוד יאהבו את ה' (יגיע לכם רעה כפולה, א] מצד הטבע, ב] מצד ההשגחה. ומבאר תחלה הרעה
הטבעיית):&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ידוע תדעו}}. ר&quot;ל הלא זאת תדעו בעצמכם {{צ|כי לא יוסיף ה' להוריש אותם}}. ובזה דעו {{צ|כי יהיו לכם לפח ולמוקש}}, בעניני הדת והאמונה: {{צ|ולשוטט בצדיכם}}. עת
יבוא עליכם אויב מן הצד יהיו אז נגדכם: {{צ|ולצננים בעיניכם}}. גם בעת שקט ינקרו את עיניכם בקנאה ושנאה ומשטמה: {{צ|עד אבדכם}}. בדרך הטבע, כי מן הנמנע שיהיה ביניכם
אהבה שלמה וברית אמת:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|והנה}}. עתה מבאר הרעה ההשגחיית שיגיע להם, כי יעניש ה' אותם על זאת, והקדים להם ראיה מיעודים הטובים שנתקיימו, וז&quot;ש {{צ|הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ}}, ובכ&quot;ז
תהיו מושגחים מה' בין לטובה בין לרעה, כי יעודי ה' לא יתבטלו עם מיתתי, ועתה קחו ראיה מן היעודים הטובים שכבר נתקיימו, אל הרעים, וז&quot;ש {{צ|הלא ידעתם היום בכל}}
{{צ|לבבכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים}}, (וכפל לאמר, א] {{צ|הכל באו לכם}}, לא חסר דבר אחד. ב] {{צ|לא נפל ממנו דבר אחד}}, ר&quot;ל שכל דבר טוב בא בכל
פרטיו, לא מקצתו, ר&quot;ל שבאו כולם במספרם, ובא כ&quot;א באיכותו):&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו - טז) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|והיה}}. וא&quot;כ תשכילו מזה כי כמו {{צ|שבא עליכם כל הדבר הטוב כן יביא עליכם את כל הדבר הרע בעברכם את ברית ה'}}, כי אז הגם שלפי הטבע היה
ראוי שתתקיימו, הלא אז {{צ|יחרה אף ה' בכם}} להענישכם בדרך השגחיי: {{צ|ואבדתם מהרה}}. ע&quot;י יד ה' וענשו הבלתי נקשר עם הזמן והטבע ומסובביהם. ולכן נגד מה שתחלה אמר
עד אבדכם, ר&quot;ל מצד הטבע בהמשך הזמן, הוסיף פה, א] עד השמידו אותכם, בשמד וכליון השגחיי. ב] ואבדתם מהרה, וגם הודיע עוד הבדל בין הבאת הטוב ובין הבאת הרע, כי
הטוב שיעיד ה' ידברנו בהחלטה באופן שדבורו הוא גמר הדבר, והטוב בא מעצמו כי ה' אמר ויהי, לא כן גזרתו על הרע הוא אינו בדרך החלטה, רק דרך תנאי תלוי אם לא ישובו
ממעשיהם ואז צריך להביאו בפועל, כי אינו בא מעצמו, ועז&quot;א כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב (מעצמו) כן יביא ה' עליכם כל הדבר הרע, כי לא יבוא מעצמו:&lt;קטע סוף=טו/&gt;</text>
      <sha1>ah6rkq2srpn3175jlyh04i8oonyjlwd</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על יהושע כד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359555</id>
    <revision>
      <id>1417085</id>
      <parentid>1400099</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="19893" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על יהושע|כג|כד|}}
(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ד) מה רצה בפתיחה הזאת, ובמה שתרח היה אבי נחור, ובמה שהרבה את זרעו של אברהם שהוא שהוליד את ישמעאל אין זה מעלה, וכן לא במה שיצחק הוליד את עשו?:

{{צ|כה אמר ה'}}. מאדם עד אברהם היה הסגולה והענין האלקי רק ביחידים והיו הם כלב ופרי ויתר בני אדם כקליפות, ומעת זרח שמש צדקו של אברהם רצה ה' שיחול הענין האלקי
על רבים, שהם השבטים ואחריהם שבעים נפש ואחריהם אומה שלמה אשר פנים בפנים דבר ה' עמהם, ועי&quot;כ הוצרכו האבות ובניהם לכמה צרופים ונסיונות שיזדככו השמרים
ויסירו הקליפות ויהיה הכל לב ופרי ושמן מובחר, וכמו שכתב הכוזרי באורך. וזה מבאר פה, אמר להם, הנה אבותיכם לא היו ראוים אל הענין האלקי, לא מצד מקומם, כי {{צ|בעבר}}
{{צ|הנהר ישבו אבותיכם}}, והמקום המוצלח אל שיעשו ענבים ופרי קדש הלולים הוא רק הארץ הקדושה. לא מצד יחוסם ומחצבם, כי {{צ|תרח היה אבי אברהם ואבי נחור}},
והיה אברהם מוקף בחוחים בין מצדו מנחור ובין מראשו מתרח. ולא מצד הכנתם, כי {{צ|עבדו אלהים אחרים}}:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ואקח}}. מבאר ראשונה ההשתדלות שעשה להכינם אל הענין האלקי מצד מקומם (נגד מ&quot;ש בעבר הנהר ישבו), שכמו שבעל הגן כאשר יראה נטע נעמן נטוע במקום רזה ובית
אבנים יחזה, אז יקחהו ממקומו וישתלהו בקרן בן שמן, כן לקחתי {{צ|את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען}}, מקום הראוי להשגחה ונבואה, וגם בהליכתו בכל
הארץ נתנסה ונצרף בכור הנסיונות ונבחן. ועל הענין השני שהוא שיזדכך מצד שרשו ויחוסו (נגד מ&quot;ש תרח אבי אברהם), זאת עשיתי {{צ|וארבה את זרעו}}, שעי&quot;כ נזדקקו השמרים
והפסולת בישמעאל ויצא יצחק זהב נקי. וז&quot;ש {{צ|ואתן לו את יצחק}}, שיצחק היה מיוחד לו פרי קדש הלולים. והנה גם ביצחק היו קצת סיגים ונזדקקו ע&quot;י עשו, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו}}. ובזה שאב עשו כל הזוהמא. ולכן {{צ|ואתן לעשו את הר שעיר}}, המיוחס לחלקו: {{צ|ויעקב ובניו}}. שהם היו מוכנים מעתה אל הענין
הגדול, רק שהיה צריך צירוף בענין השלישי הנ&quot;ל והוא שיהיו ראוים לזה ע&quot;י הכנתם (נגד מ&quot;ש ויעבדו אלהים אחרים), הם {{צ|ירדו מצרים}}, שהיא היתה כור הברזל לזכך חומרם ע&quot;י
קושי השעבוד, ובזה הוכנו שיהיו עם ה' שמעתה לא תשרה השכינה על יחידים רק על המונים רבים, ולא לפרקים רק בתמידות:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ואשלח}}. עתה ספר ענין היציאה בהגיע תור אלקי אל שיחול הענין הנורא הזה, בחר, א] בשלוחים הראוים שיעשה הענין הגדול הזה, ע&quot;י שהם {{צ|משה ואהרן}}. ב] באמצעיים
מתיחסים אל התכלית הזה, שהוא {{צ|ואגף את מצרים}} בנפלאות ואותות ומופתים, שעז&quot;א {{צ|כאשר עשיתי בקרבו: ואחר}}. ר&quot;ל אחר כל הנפלאות שע&quot;י הכירו כח ה' ועזוזו,
{{צ|הוצאתי אתכם}}:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ואוציא}}. ורציתי להוסיף עוד נסים עד שלא תסתפקו ביכלתי והשגחתי כלל, ולכן {{צ|גם אחר שהוצאתי את אבותיכם ממצרים ותבואו הימה כדי שירדפו מצרים}},
כ&quot;ז היה סבה מאתי כדי שתאמינו בי, כמ&quot;ש (שמות יד, לא) וירא ישראל וכו' ויאמינו בה':&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וישם מאפל}}. עד שירדו אל הים, ובזה היו שני הפכים, א] אתם נצלתם והם נטבעו. ב] הם כסה אותם מאפל ואתם {{צ|ותראינה עיניכם}} (ושם מאפל נבדל משם אופל, שבא על
דבר המאפיל ומכסה את האור, שהוא הענן והחשך שהיה מאפיל בפני המצרים ויאר את הלילה לישראל). אמנם הגם כי {{צ|ותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים}}, בכל
זאת עדן לא האמנתם בי אמונה שלמה, ועי&quot;כ {{צ|ותשבו במדבר ימים רבים}}, והוצרכתי להניעכם ארבעים שנה במדבר כדי לנקותכם מטומאת מצרים, כמ&quot;ש (דברים כט, ג - ד)
ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה וכו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ואביא אתכם אל ארץ האמורי}}. ואז התעוררו עליכם שני מיני מלחמות, א] מלחמה בכח אנושי שהוא {{צ|וילחמו אתכם ואתן אותם בידכם}}. ב] מלחמה בדברים שהם
למעלה מן הטבע, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויקם בלק, וילחם בישראל}}. ומפרש שמלחמתו לא היה בחרב וחנית, רק במה {{צ|ששלח ויקרא לבלעם לקלל אתכם}}:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ולא אביתי לשמוע לבלעם}}. ובזה {{צ|ואצל אתכם}} גם ממלחמה הזאת:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא) הלא אנשי יריחו לא נלחמו כלל כמבואר בכתוב?:

{{צ|ותעברו}}. בנס: {{צ|ותבואו}}. בנס: {{צ|וילחמו}}. ואח&quot;כ לחמו {{צ|בעלי יריחו}}, כן קורא המלכים שנתאספו אח&quot;כ לנקום נקמת יריחו כנזכר (למעלה ט). והנה שם לא חשיב גרגשי ופה חשיב
גרגשי, כי גרגשי נתאסף תחלה ואח&quot;כ התירא ופנה והלך לו לאפריקי וכמו שיבאר: {{צ|ואתן}}. ר&quot;ל מקצתם נתתי בידכם שהם כל אלה שחשב חוץ מגרגשי, ומקצתם שהוא גרגשי:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) פסוק זה בא שלא כסדר והלא עתה מדבר מכניסתן לארץ, ומן מלחמת סיחון כבר דבר בפסוק ח'?:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

{{צ|ואשלח את הצרעה ותגרש אותם מפניכם}}. הוא מה שפנה לאפריקא. ומפרש מה הוא הצרעה הזאת, {{צ|שני מלכי האמורי לא בחרבך}} 
כו', ר&quot;ל השמועה ששמע שכבשת
שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך רק ע&quot;י ישועת ה' זאת היה כצרעה, שהתיראו מפני השמועה הזאת וברחו מארצם לאפריקא:

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד) מדוע אמר ועבדו את ה' שתי פעמים?:

{{צ|ועתה יראו את ה'}}. אחר כל החסדים האלה יראו את ה' וכו'. והנה בא לצוות להם שייראו את ה' יראת הרוממות, לא יראת עונש, {{צ|ושיעבדו אותו באמת ובתמים}}, לא
עבודה מזויפת שזה הפך האמת, ולא עבודה בעבור תקות גמול, כענין אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע&quot;מ לקבל פרס (אבות פ&quot;א מ&quot;ג), שזה הפך התמימות. והתנה עמם
{{צ|והסירו את אלהים}}, כי א&quot;א לעבוד את ה' בשיתוף, רק אותו לבדו, ועז&quot;א {{צ|ועבדו את ה'}}, ר&quot;ל אותו לבד מבלי שיתוף, כי המשתף עמו זולתו אינו עובד את ה':&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ואם רע בעיניכם לעבד את ה'}}. כי לבכם פורה ראש ולענה שיש דברים מתנהגים כפי הטבע והמערכה ותרצו להשתדל בעבודות אחרות יעזרו לכם כפי דעתכם אל
הצלחה הטבעיית או המערכיית: {{צ|בחרו לכם היום}}. ר&quot;ל א&quot;כ צריכים אתם לעזוב את ה' מכל וכל, כי א&quot;א שתעבדוהו עם זולתו, ואז או שתחשבו שהמערכה תתנהג עמכם כפי
מחצב תולדתכם שהוא מעבר הנהר, וא&quot;כ עבדו את {{צ|אלהים}} מצד {{צ|אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר}}, או תחשבו שתתנהג המערכה עמכם כפי שפעה בארץ שאתם
יושבים בה, וא&quot;כ {{צ|עבדו את אלהי האמורי}} מצד {{צ|אשר אתם יושבים בארצם: ואנכי וביתי נעבוד את ה'}}. כי מאמינים אנחנו כי אין אנו מושפעים משום שר מזל
כוכב וטבע, רק מה' לבדו:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז - יז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויען העם}}. ענו לאמר כי לא יעזבו את ה', ונתנו ע&quot;ז ארבעה טעמים. א] מצד החיוב המוטל עליהם, {{צ|כי ה' אלהינו הוא המעלה אותנו ואת אבותינו}} כו', ובזה
קנה אותנו קנין הגוף להיות לו לעבדים, כי עבדים היינו במצרים והפודה עבד מבית רבו קנה אותו לעצמו (וזה טעם שנז' בטעמי רוב המצות, יציאת מצרים, כי עי&quot;כ נשתעבדו אל
האדון אשר הוציאם מבית עבדים). ב] מצד יראת הרוממות, {{צ|ואשר עשה לעינינו את האותות הגדולות האלה}}, שבזה הכרנו יכלתו וכחו לשדד המערכות. ג] מצד התועלת
ועז&quot;א {{צ|וישמרנו מכל הדרך אשר הלכנו בה}}, ששמר אותנו בין בספוק צרכנו במדבר, בין במלחמת העמים כאשר ישמור איש את בנו, ולמה נעזוב מקור מים חיים. ד] מצד
יראת הנזק, ועז&quot;א:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויגרש ה' את כל העמים}} וכו' {{צ|יושבי הארץ מפנינו}}. ובזה אם נעשה כמעשה העמים האלה תקיא הארץ גם אותנו, כמ&quot;ש (ויקרא יח, כח) ולא תקיא הארץ בטמאכם
אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (גם כוונו תשובתם נגד מ&quot;ש שיעבדו אלהים אשר בעבר הנהר ובמצרים, הלא הוציאנו ממצרים ואלהיהם לא הושיעה למו, ונגד מ&quot;ש
שיעבדו את אלהי האמורי הלא גרש גם עם אמורי):&lt;קטע סוף=יח/&gt;&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(יט) 

&lt;קטע התחלה=יט/&gt;השאלות (יט) מה היה כוונת יהושע שאמר להם שלא יוכלו לעבוד את ה' ומה היה הויכוח ביניהם שכפי חיצוניות אינו בו טעם ודעת? ומה הוסיפו בפעם השני על הראשון שאז
קבל דבריהם ואמר עדים אתם בכם כי בחרתם את ה' והלא זאת בחרו בפעם הראשון?:&lt;קטע סוף=יח/&gt;&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(יט) 

&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויאמר יהושע}}. ראה שתכלית מה שבוחרים בעבודת ה' הוא מצד הטוב והתועלת שהשיגו מאתו ומיראת הנזק בעזבם אותו, ועבודה כזאת לא תתקיים בכל הבחינות, כי אחר
שאינו עובד את ה' רק א&quot;ע להשיג תועלת או להסיר נזק, אם יחשוב כי ימצא תועלת זולת עבודתו יעזבהו, כמ&quot;ש (איוב א, ט) החנם ירא איוב אלהים וכמ&quot;ש בפי' שם, וז&quot;ש {{צ|לא תוכלו לעבד את ה'}}, ר&quot;ל עם המטרה שאליה תכוונו בעבודתכם, מתקות גמול ויראת העונש לא תוכלו לעבדו עבודה קיימת, כי עבודתו קשה משני צדדים, א] מצד המעשה אשר
יעשון {{צ|כי אלהים קדשים הוא}}, וע&quot;ז באו כל המ&quot;ע להתקדש בקדושתו (ש)[כ]מ&quot;ש (ויקרא יא, מד) והייתם קדושים כי קדוש אני. וגדר הקדושה הוא שיתנשא על כל עניני החומר
והבשר אל ענינים אלקיים רוחנים וזה נמנע עם כוונתכם אל הגמול שהוא טובת עצמכם. ב] מצד הל&quot;ת הנה {{צ|אל קנוא הוא}} לעובר עליהם, {{צ|ולא ישא לפשעכם}} בעברכם על
מצותו, עד שתחת תקותכם להשיג גמול ישיגכם עונש, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|כי תעזבו}} וכו' {{צ|ושב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר הטיב לכם}}. ובקל יצמח מן הטוב אשר אליו יחלתם בעבודתכם, חלי ומכה. וגם אמר כי אחרי אשר הטיב
לכם בהשגחתו הדבקה עמכם זה עצמו יחייב כי ישוב והרע לכם ע&quot;י השגחתו בעזבכם אותו, מה שלא היה כן אם לא היה מטיב לכם והייתם תחת הטבע, וכמ&quot;ש (עמוס ג, ב) רק
אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע&quot;כ אפקד עליכם את כל עונותיכם, כי ידיעתו והשגחתו הפרטיית הדבקה בעם ה' יחייב ג&quot;כ העונש ההשגחיי:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויאמר, לא}}. ר&quot;ל אין כוונתנו לעבוד את ה' בעבור שכר ועונש, רק {{צ|כי את ה' נעבד}} מצד עצמו, וע&quot;ז לא אמרו עתה את ה' אלהינו נעבוד כמ&quot;ש תחלה, כי שם אלהינו הבא
בכינוי מורה על הקשר שיש לו עם בריותיו להטיב או להרע להם לפי מעשיהם, כמ&quot;ש בכ&quot;מ, ועתה בארו שיעבדוהו מצד עצמו שלא ע&quot;מ לקבל פרס:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויאמר יהושע עדים אתם בכם כי אתם בחרתם לכם את ה'}}. ר&quot;ל שבחרתם אותו מצד הבחירה השכליית לא מצד החפץ המשולח (כי העובד בעבור שכר ועונש
אינו בגדר הבחירה השכליית, כמבואר אצלי בכ&quot;מ). והבחירה היה {{צ|את ה' לעבד אותו}}, לא לעבוד את עצמכם, ר&quot;ל כי העובד בעבור שכר ועונש לא את ה' הוא עובד רק א&quot;ע,
ואתם עקר בחירתכם לעבוד אותו לא בעבור תועלת עצמכם:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ועתה}}. אחר שקבלתם לעבדו מצד רוממותו: {{צ|הסירו את {{צ|אלהי}} הנכר אשר בקרבכם}}. ר&quot;ל כל מחשבת ע&quot;ז אשר בלבכם: {{צ|והטו את לבבכם אל ה'}}. מצד שהוא {{צ|אלהי}}&lt;קטע סוף=כג/&gt;
{{צ|ישראל}}, ר&quot;ל מצד שהוא משגיח ב{{צ|ישראל}}, שלכן הם חבל נחלתו ואין נתונים תחת שום שר וכוכב (שזה כלל אצלנו שבכ&quot;מ שבא שם אלקים בכינוי אל {{צ|ישראל}} 
מורה על הקשר
והדיבוק שיש לו עם ישראל להשגיח עליהם השגחה פרטית), ומטעם זה אסור להם לעבוד בשיתוף (הגם שלבני נח לא הזהיר ע&quot;ז) כי הם מיוחדים לחלקו, ור&quot;ל שהגם שא&quot;ל תחלה
שלא יעבדו על התכלית מצד שהוא אלהי ישראל ר&quot;ל גומל ומעניש, בכ&quot;ז הם צריכים לעבדו עבודה מסבת הצד הזה, ר&quot;ל שמצד שהוא משגיח עליהם אין להם לשתף עמו עבודת
זולתו:

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויאמרו העם}}. ועז&quot;א {{צ|את ה' אלהינו נעבד}}. בלא שיתוף: {{צ|ובקולו נשמע}}. בלא תקות שכר ועונש, רק לשמוע כל אשר יצוה מצד שהוא מצות האל:&lt;קטע סוף=כד/&gt;
(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויכרות}}. כרת ברית מצד שקבלו ע&quot;ע ברצון לעבוד עבודה שלימה בלי פניה: {{צ|וישם לו חק ומשפט}}. סדר להם תקנות וחקים לפי צורך הארץ כמ&quot;ש חז&quot;ל (ברכות מח:;
עירובין יז א) תקנות שתקן יהושע:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויכתב}}. כתב דברים האלה עם כלל ספרו (כמ&quot;ש (ב&quot;ב יד ב) יהושע כתב ספרו) וחברו עם ספר תורת אלהים להיות מכלל כתבי הקדש: {{צ|ויקח אבן גדולה}}. יען שהס&quot;ת היה
מונח בארון (מבפנים או מבחוץ לר&quot;מ כדאית ליה ולר&quot;י כדאית ליה כמ&quot;ש בב&quot;ב יד ב) רצה ליחד מקום במקדש אל ספרו, והקים אבן גדולה חלולה שתהיה ארגז וארון לספרו,&lt;קטע סוף=כו/&gt;
{{צ|ויקימה תחת האלה אשר במקדש}} 
בשילה:

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;השאלות (כז) מדוע הזמין את האבן לעדה?:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

{{צ|ויאמר יהושע}} 
כו' {{צ|הנה האבן הזאת}}. ר&quot;ל עם הספר אשר בתוכו: {{צ|תהיה בנו לעדה}}. כמ&quot;ש מרע&quot;ה (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית
ה' והיה בך לעד, וכן הזמין ספרו המונח באבן לעד על שני דברים, א] {{צ|בנו}}, כולל גם עצמו עמהם: {{צ|כי היא שמעה את כל אמרי ה'}}. ר&quot;ל ששם נמצא כל אשר דבר ה' עמנו, הם
דברי ה' הנמצאים בכל הספר הזה, וכן מה שא&quot;ל יהושע עתה, שמתחיל כה אמר ה'. ב] {{צ|והיתה בכם לעדה פן תכחשון}}, כמי שמזמין עד בל יוכל לכחש בפניו, והגם שהיו אז
בשכם, שם עשה את האבן החלול והניח שם ספרו, ומשם הובילהו אל המקדש בשילה והקים אותו. והנה האלה היה בודאי חוץ למקדש, כי אסור ליטע כל עץ במקדש, והראה
שמדרגת ספרו אינו כספר התורה לכל דבר, או שהאלון הזה נעשה מאבן בצורת אלון כמו אליו שבס' יחזקאל והיה במקדש ממש, ולכן נשתנה משקל השם מציר&quot;י לפת&quot;ח, כמו כי
תהיו כאלה (ישעיה א, ל):

(לב - לג) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|ואת עצמות יוסף}}  וכו' {{צ|ויהיו לבני יוסף לנחלה}}. בני יוסף החזיקו בעצמות הצדיק, והיו אצלם לנחלה, חשוב בעיניהם כנחלה יקרה שזכו שיקבר הצדיק בחלקם, וכן
השתדלו שגם אלעזר יקבר בחלקם, וכשמת אלעזר החרימו את גבעת פנחס לשדה החרם שדינו ששייך לכהן שבאותו משמר ונפל בחלק פנחס כדי שיקבור שם את אלעזר, והיה קבר
יוסף וקבר אלעזר בחלק בני יוסף בהר אפרים:&lt;קטע סוף=לב/&gt;</text>
      <sha1>1n8bp27drt0k0epthspnk6y0n57zqbb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שופטים יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359556</id>
    <revision>
      <id>1417128</id>
      <parentid>1400364</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11637" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שופטים|יח|יט|כ}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל}}. וגם מעשה זו היה סבתה מה שאין מלך לבער החוטאים ולעשות משפט, שאז לא היה העם כמאכולת אש וחרב איש באחיו:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ותזנה עליו פילגשו}}. היה לומר ותזנה מאחריו, כי מלת עליו שבא אצל זנות מוסב על הנואף עמה, (ותזן על) [ותזני אל בני] מצרים (יחזקאל טז, כו), וזה מורה כדעת חז&quot;ל&lt;קטע סוף=ב/&gt;
(גיטין ו ב) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;שלא זנתה ורק עשתה נגדו דבר שלא לרצונו: {{צ|ותלך מאתו}}. לא לחוץ אל הזונים, רק {{צ|אל בית אביה}}:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ג - ד) 
{{צ|ויקם אישה}}. גם זה מעיד שלא זנתה, כי קוראהו אישה, שאם זנתה היתה אסורה עליו לדעת האומר דפילגש היא בקדושין: {{צ|ויראהו אבי הנערה}} כו' {{צ|ויחזק בו חותנו}}.
השמות באו לפי הענין, שמח בו מצד שהוא אביה ורוצה שלא תהיה צרורה עגונה, והחזיק בו מצד שהוא חותנו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ה - ח) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|וישכימו בבקר}} וכו' {{צ|וישתו}} וכו'. ר&quot;ל ביום הראשון היה עדיין בקר, רק ששתו ואמר שילין מצד ששתה והדרך מבלבל שותי יין. וביום שאח&quot;ז נזהר מלשתות רק שהאכילה
נמשכה עד נטות היום:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|הנה נא רפה היום}}. פי' מהרי&quot;א שא&quot;ל, א] {{צ|הנה רפה היום}}, ועת ללון. ב] אחר שבלא זה לא תגיע עד ביתך ותצטרך לחנות בדרך, {{צ|חנות היום לין פה}}, עשה החניה פה
ומחר תשכימו ותגיע ביום אחד עד אהלך ולא תצטרך ללון בדרך:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י) מ&quot;ש שעמו צמד חמורים ופילגשו הוא למותר שכבר אמר בפסוק ג' ונערו עמו וצמד חמורים, ולמה לא הזכיר פה את נערו?:&lt;קטע סוף=י/&gt;
{{צ|ועמו}}. היא הוצעה למה שלא לן בשדה, כי היה עמו {{צ|צמד חמורים חבושים}} 
כל טוב, וירא מלסטים. ב] {{צ|מפני פילגשו}}, שהאשה היא רפת המזג ללון בשדה. וכן מפני שני
טעמים אלה לא סר אל עיר נכרי, מפני הלסטים, ומפני אונס פילגשו:

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) כפל עיר נכרי אשר לא מב&quot;י:

{{צ|אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה}}. ר&quot;ל כי היו ערי כנענים שהיו שייכים לישראל ומשועבדים להם למס, והיה יראת ישראל עליהם, לא כן יבוס היא עיר נכרי אשר לא
מבני ישראל, ר&quot;ל שאין משועבדים לישראל כי לא הושמו למס (כנז' למעלה א, כא):&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ולנו בגבעה או ברמה}}. כי לא ידע איזה עיר קרובה יותר (ומלת לך היא א' מג' מקומות שנכתב לשון הליכה בלא ה&quot;א על פי המסורה):&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|והנה איש זקן}}. כמו שספר גנות בני הגבעה שסגרו דלתם לאורח הגם שהיו מתושבי העיר ולא צר להם המקום, ספר שבח הזקן הזה, א] עם היותו זקן, ב] {{צ|שבא}} עתה ברגע
זו, ג] שבא {{צ|מן מעשהו}} הקשה {{צ|בשדה}}, ד] שהיה {{צ|גר בגבעה}}, ולא הוטלה עליו המצוה יותר מתושבי העיר, בכ&quot;ז:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|וישא}} כו'. ותיכף שראה אותו שאלו {{צ|אנה תלך}}, כי הסתפק אולי רוצה ללכת לדרכו וע&quot;כ ברחוב יעמוד:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח) למה שנה שנית ואלך עד בית לחם? ולמה אמר ואת בית ה' אני הולך?:
{{צ|ויאמר אליו עברים אנחנו}}. ר&quot;ל הנה מעברינו הוא {{צ|מבית לחם יהודה עד ירכתי הר אפרים}}, אשר א&quot;א להגיע לשם בעוד יומם, כי {{צ|משם אנכי}}, ושם מחוז חפצי. ולבל
ידמה שהוא רוכל המחזר בעיירות, אמר {{צ|ואלך}} רק {{צ|עד בית לחם}}. ולבל יחשוב שהוא מאנשי מיכה עובדי הפסל (שמיכה היה בהר אפרים), אמר {{צ|ואת בית ה' אני הולך}}, ובכ&quot;ז
{{צ|ואין איש מאסף אותי הביתה}}, ולכן ישבתי בחוץ:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;ובל תחשוב שתצטרך לתת יבול לחמורים, לז&quot;א {{צ|גם תבן גם מספוא יש לחמורינו}}. וכן לא תצטרך ליתן לי לאכול ולא לנער, כי {{צ|גם לחם ויין יש}}, וגם יש יותר מן
הצורך עד שהנער יאכל עם עבדיך מן הלחם ויין שאתן לחלקו, וכן גם שאר דברים תבלין וכדומה, כי {{צ|אין מחסור כל דבר}}:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויאמר}}. שבהפך מתנה עמו שכל מחסורו עליו כי בזה יקיים המצוה כראוי:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;השאלות (כב) מה ההבדלים בין מעשה הגבעה ובין מעשה סדום? שכפי הנראה שני המעשים דומים מכל צד:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

{{צ|המה מיטיבים את לבם והנה אנשי העיר}} 
וכו'. כבר דברו בזה חקרי לב מה נשתנה ענין הגבעה מחטאת סדום אשר המטיר עליהם גפרית ואש ויהפך משורש ערים, ואלה
עשו כמעשה סדום ולא חלו בם ידי שמים להענישם. ויאמרו כי יש הבדל בין הרשע ובין החוטא, ר&quot;ל כי אנשי סדום היה חטאם מצד השכל, כי חקקו להם חוקים לא טובים
ומשפטים בל יחיו בהם חיי המדיניות, וקבלו עליהם החוקים האלה למשפטים צדיקים, בל יעבר אורח דרך ארצם, והעובר ענוש יענש כפי נימוסיהם, ולא עשו מה שעשו מפני
תאותם רק מפני נימוסיהם הנשחתות, לא כן אנשי הגבעה לא שכלם היה במעל הזה, ולא מפני חק ונימוס עשו זאת, רק מפני תאוותם, שמה שלא האריחו את האיש היה מפני כי
היו כילים וצרי עין, ומה שרצו לבעול אותו היה מפני תאותם לבד. והבחינה לזה, א] לוט הכניס המלאכים בסתר (כמ&quot;ש בפי' התורה במ&quot;ש (בראשית יט, ב) סורו אל בית עבדכם),
והמלאכים רצו ללון ברחוב כי יראו מפני הנימוס, והזקן בגבע הכניס אותו לביתו בפרהסיא. ב] שם כתוב (שם, ד) ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן, שהיה זה
כולל לכל אנשי העיר מצד שהיו אנשי סדום והיה הכנסת האורחים נגד חוקיהם, ופה כתיב {{צ|ואנשי העיר אנשי בליעל}}, ר&quot;ל בני בליעל אשר בעיר והאספסוף אשר בקרבה
התאוו תאוה, לא כולם, ולא מצד הנימוס רק מצד שהם אנשי בליעל ועושים נגד החק והמשפט. ג] שם כתיב נסבו על הבית, שרצו ללחום על בעל הבית שעבר על חוקיהם, ופה
כתיב {{צ|נסבו את הבית}}, לשמור בל יברח האורח, לא שנסבו על הבית ללחום, ולכן לא רצו בבתו כי לא רצו לעשות רע להזקן. ולכן כתיב מתדפקים על הדלת בבנין התפעל,
שמורה על הפעולה המדומה, כמו מתעשר מתרושש, שהיו נראים כדופקים, לא דופקים ממש כי לא באו דרך מלחמה, משא&quot;כ בסדום כתיב (שם, ט) ויגשו לשבור הדלת. וכן שם סגר
לוט את הדלת אחריו כי ירא מפניהם, לא כן פה, אמר {{צ|ויצא אליהם}}, כי ידע שלא יעיזו ליכנס בביתו. ד] שא&quot;ל שהיא נבלה, הרי היה שכלם שלם להכיר שהיא נבלה, לא כן לוט לא
הזכיר רק הטענה הראשונה בל ירעו על שבאו לביתו, ולא אמר להם שהיא נבלה, כי היה אצלם דבר טוב וראוי לפי משפטיהם:

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|הנה בתי}}. ר&quot;ל למלאות תאותכם הנה נא בתי ופילגשהו, והגם שהוא ג&quot;כ נבלה, אין בשתן מרובה כבושת האיש, וז&quot;ש שנית {{צ|ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת}}:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ולא אבו}}. פי' המפ' שלא רצו בקלון בת הזקן: {{צ|ויחזק האיש בפילגשו}}. וגם זה ראיה שהיה זה רק למלאת תאותם, וע&quot;כ כשמצאו את פילגשו נאותה לתאותם, הסתפקו
בזה: {{צ|וידעו אותה}}. כדרכה: {{צ|ויתעללו בה}}. שלא כדרכה:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;השאלות (כט) למה נתחה לעצמיה ושלח הנתחים בכל גבול ישראל, הכי לא היה די אם היה שולח סיפור המעשה לבד?:

{{צ|וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים}}. הראה להם בזה כי שבטי יה מתאחדים כגוף אחד, וכמו שלא יצויר יחול רוח החיים והשכל בגויה אם תנותח לנתחיה כי אז האיברים
פגרים מתים, כן לא יצויר יחול רוח החיים והשכינה על כלל האומה אם חלקיה יתפרדו ושבטיה לא יתאחדו כאשר יתאחדו כל האיברים להעמדת החי בכלל. וכמו שאם יתעפש
אבר אחד ויעלה בו רקבון, היא רעה חולה לכל הגויה וישתדלו לרפאותו או לחתכו בל יפסיד את הגויה בכללה, כן הדבר הזה אם יופסדו אישים קצתיים מכלל האומה, שבהכרח
ישתדלו להשיבם בתשובה או לאבדם מקרבם, וכששלח הנתחים בודאי שלח ספור המעשה ג&quot;כ להודיע כי שערוריה נהיתה בארץ:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;השאלות (ל) למה כפל לא נהיתה, ולא נראתה? וכפל שימו, עוצו, דברו:&lt;קטע סוף=ל/&gt;
{{צ|והיה כל הראה ואמר לא נהיתה}}. ועכ&quot;פ אם נהיתה {{צ|לא נראתה}}, כי היה בסתר. לכן {{צ|שימו לכם עליה}}, לחקור ולדרוש אם אמת נכון הדבר, ואח&quot;כ {{צ|עוצו}} 
איך לתקן
המעוות, כי המיעץ יחשב על כל חלקי הסותר והאפשריות, ואח&quot;כ {{צ|ודברו}}, דבר מוחלט, שהיא ההסכמה שאחרי העצה:</text>
      <sha1>mxsihkb1873b24bcxxlvpvhadrny25c</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359759</id>
    <revision>
      <id>1417129</id>
      <parentid>1400578</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25329" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א||א|ב}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) אם פירוש שתי רמות צופות זו לזו היל&quot;ל צופות, ואם פירוש ממשפחת צופים ונביאים היל&quot;ל בן איש אפרתי ממשפחת צופים לא הרמתים צופים:
{{צ|ויהי איש אחד}}. יש הבדל בין כשכתוב ויהי איש [כמו ויהי איש מהר אפרים (שופטים יז, א), ויהי איש לוי (שם יט, א)] ובין כשכתוב {{צ|ויהי איש אחד}}, שמורה שהיה מיוחד לאיזה
דבר גדול, וכמ&quot;ש ברבה במדרש (במ&quot;ר י, ה) כל מקום שנאמר ויהי איש אחד, גדול היה, ויהי איש אחד מצרעה (שופטים יג, ב), היה מיוחד להולדת שמשון, ופה היה מיוחד להולדת
שמואל: {{צ|מן הרמתים צופים}}. צופים הוא שם משפחת צוף, שאבותיו של צוף זקנו של שמואל היו מהר אפרים ששם היו ערי הלוים לבני קהת (יהושע כא), וצוף ובניו הלכו מהר
אפרים ונתישבו בשני הרמות, שהיו שני מקומות נקראים בשם {{צ|רמה}} סמוכים זה לזה, ועל שמם קראו למקומות האלה {{צ|הרמתים צופים}}, ר&quot;ל הרמות ששם ישבו הצופים, וגם היו
מבני לוי האלה אשר היו צופים במראות אלהים, כדברי חז&quot;ל שעמדו מישראל מאתים צופים, ונכלל בזה שהאיש היה מן הרמתים ומן צופים, ר&quot;ל משפחת צוף: {{צ|ושמו אלקנה}} וכו'
{{צ|בן צוף}}. כי נתיחסו עד צוף ראש המשפחה במקום ההוא, כי הראש שקודם צוף לא נודע במקומות ההם, כי צוף היה הראשון שנטע אהלו שמה. וקרא את צוף {{צ|אפרתי}}, יען בא
מהר אפרים, ובד&quot;ה (א' ו, יא) מיחסו עד מקור מחצבתו מלוי:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|שם אחת חנה}}. במה שלא אמר שניהם בה&quot;א הידוע שם האחת כמשפט הלשון, מורה שנשא את חנה קודם והיתה תחלה אחת בנשואיה, ואח&quot;כ נשא את פנינה עליה (וכמו
שבארתי כלל זה בפי' התורה בכ&quot;מ), ויצדקו דברי רז&quot;ל שכאשר ראתה חנה כי עקרה היא, יעצה אותו ויקח את פנינה עליה אולי תבנה ממנה, כמו שעשתה שרה עם הגר: {{צ|ויהי}}. ר&quot;ל
ובכ&quot;ז היה {{צ|לפננה ילדים}} הגם שהיתה מאוחרת בנשואיה: {{צ|ולחנה אין ילדים}}. גם אחר נשואי פנינה:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) למה לא אמר ששם היה עלי הכהן וזכר את בניו? וגם מה מקומו פה?:&lt;קטע סוף=ג/&gt;
{{צ|ועלה האיש ההוא מעירו}}. ספר שמעיר הזאת לא עלה שום איש לשילה, רק האיש ההוא היה עולה {{צ|מימים ימימה}} 
עם כל ב&quot;ב: {{צ|להשתחות ולזבח}}. ולהלן (פסוק כא וסימן
ב, יט) אמר לזבוח לבדו, כי תחלה היה עלייתו להשתחוות היינו להתפלל על חנה (כי היה דרכם להתפלל בהשתחויה), ועז&quot;א לזבח {{צ|לה' צבאות}}, שאל שם צבאות היו מתכוונים
כשהיו מתפללים על הבנים, כמ&quot;ש חז&quot;ל (ברכות לא ב) אמרה חנה מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד: {{צ|ושם שני בני עלי}}. הוא טעם למה רק הוא
לבדו עלה מעירו לרגל, משיב כי העם היו נמנעים אז מעלות לרגל מפני בני עלי שהיו לשמצה בעיני העם, ובזה u1505 ספר גם בשבחו שאע&quot;פ כן לא נמנע הוא מעלות מימים ימימה,
(ונטול) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;[ונוטל] שכר כנגד כולם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויהי היום}}. רצה לומר כשבא היום שהוא יום המועד היה אלקנה זובח שלמים, דבעינן זביחה בשעת שמחה, והיה נותן {{צ|לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות}}, דאין
שמחה אלא בבשר (פסחים קט א), ואשה בעלה משמחה (ר&quot;ה ו ב):&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה - ח) מה פירוש אפים, שלרד&quot;ק שפירש מענין כעס למה תפש הכעס בלשון רבים? ומדוע אמר שתי פעמים סגר ה' בעד רחמה, וה' סגר רחמה? וכפל הלשון וכעסתה,
גם כעס, הרעימה, שכולו ענין כעס. ומדוע לא הכעיסה אותה פנינה ולא בכתה רק בעלותם לבית ה' לא בשאר ימים? ואם תמיד היה אלקנה אומר לה למה תבכי והיא לא השיבה לו
מאומה למה ספר זאת?:

{{צ|ולחנה יתן מנה אחת אפים}}. פי' הרד&quot;ק בשם אביו, שר&quot;ל שמנה זו היה נותן בעצב וחרון אף, שהראה א&quot;ע מתעצב ופניו זועפים על שאינו יכול לתת לה יותר. ונראה שר&quot;ל
מנה זו מעוררת אפים, חרונות וכעסים הרבה, אם מצד אלקנה שהיה מתעצב בכפלים, א] על שה' סגר רחמה, ב] נוסף לזה שהיה מצטער בזה יען {{צ|את חנה אהב}}:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
וכן היה כעס כפול מצד חנה. א] {{צ|וכעסתה צרתה}}, שצרתה עוררה את כעסה, ב] {{צ|גם כעס}}, מצד עצמה היה לה ג&quot;כ כעס {{צ|בעבור הרעמה}}, ר&quot;ל מצד שהיתה מרעמת תמיד
ומתלוננת על {{צ|כי סגר ה' בעד רחמה}} (ומלת הרעמה הוא מקור מההפעיל, הרעם שלה). וכבר בארנו כי מדי בואם לבית ה' היה כוונתם להשתחוות ולהתפלל על שיפקוד ה' את
חנה, ולכן בעת בואם לבית ה' נזכרו בצרתם תמיד, שאחר התפלה נזכרה כי עדן לא נפקדה, וצרתה כוונה להכעיסה אז:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וכן יעשה}}. ר&quot;ל שבכל שנה ושנה בבואם לבית ה' היה כענין הזה שאלקנה היה עושה כמנהגו לתת לה מנה אחת אפים, וצרתה כמנהגה כי {{צ|כן תכעיסנה}}, וחנה כמנהגה
{{צ|ותבכה ולא תאכל}}:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויאמר לה}}. ספר שפעם אחד רצה אלקנה לנחמה, ויען ראה ממנה שלשה דברים, א] {{צ|שבכתה}}, לכן אמר {{צ|למה תבכי}}, ב] ולא תאכל, לז&quot;א {{צ|ולמה לא תאכלי}}, ג] גם כעס, לזה אמר {{צ|ולמה ירע לבבך}}. אמר אליה הלא סיבת הרעם הזה הוא מצד התוחלת הממושכה שע&quot;י שתקוי לבנים ולא באה תקותך לכן תזכרי בצערך, מה בכך, הלא גם אם תתיאשי
מהוליד (כי גם הוא כבר נואש אז מזה) {{צ|הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים}}, כי האשה אינה מצווה על פריה ורביה, ואי דבעית חוטרא לידא ומרא לקבורה הלא אנכי טוב לעזר
ולמגן:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט) מדוע לא קמה עד הנה להתפלל רק זה עתה הפעם הראשון? ולמה אחרי אכלה ולא קודם האכילה?:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

{{צ|ותקם}}. הנה עד עתה סמכה א&quot;ע על תפלת בעלה שהיה צדיק, ועתה שראתה שהוא מתיאש מן הרחמים התעוררה להתפלל בעצמה. {{צ|ותקם}} 
{{צ|אחרי אכלה}}, כי היו רגילים להתפלל
בעת הקרבת הזבחים בבקר ובמנחה, ואז לא היה הכהן יושב על הכסא רק עובד עבודה, ובפרט בשבתות ויו&quot;ט שהיה עובד בעצמו כמ&quot;ש בירושלמי (פ&quot;ק דביצה ופ&quot;ק דחגיגה), אבל
עתה שקמה אחרי האוכל, ואז עלי כבר {{צ|ישב על הכסא}}, כי כל העם הלכו לביתם ולא הקריבו זבחים בעת ההיא, והיתה יכולה להתבודד בבית ה' לשפוך לפניו שיחה (ומילת אכלה
הוא מקור בתוספת ה&quot;א, ואינה ה&quot;א הנקבה כי אין בה מפיק, {{צ|וכן שתה}} הוא מקור, כי היא לא אכלה):

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|והיא}}. ואז התקבצו ארבעה דברים עוזרים אל שיהיה תפלתה לרצון, א] שהיא עצמה היתה מרת נפש, וה' שומע תפלת נשברי לב. ב] {{צ|ותתפלל על ה'}}, שהתפללה בכוונה
שלימה על ה' לבדו. ג] {{צ|ובכה תבכה}}, ושערי דמעה לא ננעלו לעולם (ברכות לב ב):&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ותדר נדר}}. שקבלה על עצמה נדר, שזה מועיל בעת צרה כמ&quot;ש חז&quot;ל (ב&quot;ר ע, א): {{צ|ותאמר}}. בקשה ג' דברים, א] שיראה בעניה וצרתה, ועז&quot;א {{צ|אם ראה תראה בעני}}
{{צ|אמתך}}. ב] שיזכור זכיותיה וצדקתה, ועז&quot;א {{צ|וזכרתני}}. והזכירה, הוא שיזכרנה עתה לתת לה בן, {{צ|ולא תשכח}}, הוא בל ישכחנה גם אחר זה, שתלד עוד בנים ובנות ושיחיו, ויפה
אמרו חז&quot;ל (שוחר טוב שמואל ב) וזכרתני בזכרים ואל תשכח בנקבות. ג] {{צ|ונתת לאמתך זרע אנשים}}, שיהיה זרע חשוב לעמוד לשרת לפני ה', לא בעל מום וכדומה הבלתי ראוי
לעמוד בהיכל מלך, ואמרו חז&quot;ל (ברכוות לא ב) זרע אנשים גבר בגוברין, זרע שמובלע בין אנשים, לא ארוך ולא גוץ, ועוד כמה דרשות (שוחר טוב שם). אז מקבלת ע&quot;ע בנדר
{{צ|ונתתיו לה' כל ימי חייו}}, שהגם שכל הלוים היו מוכנים לשרת, יהיה בו שני הבדלים, א] שהלוים היו פונים לפעמים גם לעסקיהם והוא יהיה רק לה', ודבר אין לו עם עסקי
העולם. ב] שהלוי לא עבד רק מבן חמש ועשרים שנה, והוא יהיה לה' כל ימי חייו. ג] {{צ|ומורה לא יעלה על ראשו}}, אם כמ&quot;ד (נזיר סו א) שנדרתו בנזירות, שהיא קדושה נוספת
על קדושת הלוי, אם כמ&quot;ד זו מורא ב&quot;ו, שיתמיד ביראת ה' כל היום עד לא יצוייר בלבו יראה מדבר זולתו, כמ&quot;ש החסיד (חובת הלבבות שער אהבת ה' פ&quot;ו) בושתי מיראת אלהי
שאירא זולתו, כי הירא מדבר גדול לא יפנה לבבו בעת ההוא ליראה קטנה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב - טז) מדוע חשבה עלי לשכורה מה בכך שהרבתה להתפלל, ומה בכך שקולה לא ישמע והלא כן דרך להתפלל בלחש כי ה' יודע תעלומות לב? ואם שהיה אז הדרך
להתפלל בקול רם והיה התלונה ששנתה המנהג, מדוע המתין עד שהרבתה להתפלל, הי&quot;ל לאמר תיכף שתתפלל בקול והיא היה לה להשיב למה מתפללת בלחש? ומדוע כפלה
דבריה שאחר שאמרה כי אשה קשת רוח אנכי וכו' חזרה לאמר אל תתן את אמתך לפני בת בליעל וכו'? שהם דברי מותר:

{{צ|והיה}}. מבואר אצלי במק&quot;א שיש בענין התפלה שתי מדרגות, יש המתפלל ע&quot;י אמצעי, והוא שמבקש שתעשה בקשתו ע&quot;י המלאכים ומליצים מזכירים זכיותיו וע&quot;י הזכיות אשר
בהם יצטדק, וכן יבקש העזר והתשועה ג&quot;כ ע&quot;י אמצעי. ויש המתפלל בלי אמצעי, כמ&quot;ש חז&quot;ל אל תהי צווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו. ויש שני
הבדלים ביניהם בסידור תפלתם, א] המתפלל לה' בלי אמצעי א&quot;צ להאריך בתפלתו, כי אחר שאינו מבקש להצטדק ע&quot;י זכיותיו וטענותיו בדרך משפט רק בתורת חסד וחנינה&lt;קטע סוף=יב/&gt;
(וכמ&quot;ש חז&quot;ל (ספרי ואתחנן, ו) 
שצדיקים אעפ&quot;י שיש להם לתלות במע&quot;ט אינם מבקשים אלא מתנת חנם), א&quot;צ להאריך ולהציע זכיותיו. לא כן השואל על ידי מליצים מספרים
זכיותיו שבהם יברר כי ראוי שתעשה בקשתו עפ&quot;י הדין, צריך לסדר טענותיו ולברר זכיותיו, וכמו שהוא במלכותא דארעא, השואל דבר מן המלך בעצמו ישאל דרך חסד, ולא ירבה
בדברים רק יאמר בי אדוני עשה עמי חסד, לא כן המבקש באמצעות השרים היושבים על מדין צריך לברר זכיותיו שבם יצטדק כפי חקות המשפט, כי אין בידם לעשות חסד חנם,
רק אמת ומשפט. ב] המתפלל אל ה' לבדו אין לו להשמיע קולו בתפלתו, כי כל יצר מחשבות לב הוא מבין, והמשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה (ברכות כד ב), לא כן
השואל על ידי אמצעים יכול להשמיע קולו, כי המלאכים אין יודעים מחשבות. והנה בימי עלי היו רגילים לשאול תפלתם על ידי אמצעיים, כי הדור ההוא לא היו ראוים לנסים
ולהשגחה מיוחדת, ולכן היה דרכם להרבות בתפלה, וכן להתפלל בקול רם, וכאשר ראה את חנה שהרבתה להתפלל חשב שהיא ג&quot;כ מתפללת עד&quot;ז, שאל&quot;כ לא היה לה להרבות
בתפלה (ובאמת אמרו חז&quot;ל שחנה ע&quot;י שהרבתה בתפלה קצרה ימיו של שמואל), ולכן היה {{צ|שמר את פיה}}, ר&quot;ל היה רוצה לשמוע תפלתה, כי חשב שבהכרח תתפלל בקול רם, אחר
שמתפללת ע&quot;י אמצעיים. אבל לא כן היה, רק:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|וחנה היא מדברת על לבה}}. שזה לא יתכן עם מה שהרבתה להתפלל, כי u1492 הדבור בלחש מורה שמתפללת לה' לבדו בלי אמצעי, ובזה לא יתכן להרבות בדברים כנ&quot;ל, ולכן
{{צ|ויחשבה עלי לשכרה}}:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויאמר}} כו' {{צ|עד מתי}}. כי מלבד שהשכור אסור להתפלל, אסור לשהות במקדש בשכרות, וא&quot;כ {{צ|הסירי את יינך}} ואחר כך תבואי אל מקדשי אל:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ותאמר לא אדוני}}. באשר לא ידעה הסבה שבעבורה יחשבה לשכורה, השיבה לו, אם חושב כן מחמת שראה אותה מרבה בבכי ומרירות לב, זה היה יען {{צ|כי אשה קשת}}
{{צ|רוח אנכי}}. ואם מפני שהתפללה בלחש, השיבה כי {{צ|ואשפך את נפשה לפני ה'}}, לבדו בלי אמצעי, ולכן לא הרימותי קולי ואקרא:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|אל}}. ר&quot;ל ובכ&quot;ז {{צ|אל}} תתן את אמתך לפני בת בליעל, כי תש{{צ|אל}} אחר שהתפללתי לה' לבדו בלי אמצעי למה הארכתי בתפלה, השיבה שזה היה מסבה אחרת, {{צ|כי מרב}}&lt;קטע סוף=טז/&gt;
{{צ|שיחי וכעסי דברתי עד הנה}}, מה שדברתי עד הנה והעתרתי דברים יותר מהראוי להעומד לפני ה' לבדו היה מרוב שיחי וכעסי. (ואל תתן פי' אל תעזוב, כמו (בראשית כ, ו) 
לא
נתתיך לנגוע אליה, אל תעזבני ביד צרתי שהיא בת בליעל, רק תסמכני בתפלתך):

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויען עלי}}. אחר שראה שצדקו דבריה פייסה וא&quot;ל {{צ|לכי לשלום}}, ולענין מה שהתפללת לה' לבדו בלי אמצעי, הנה מצד שהוא אלהי ישראל המשגיח עליהם בהשגחה פרטיית
נפלאה (שזה גדר שם אלהי ישראל בכ&quot;מ), הוא {{צ|יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו}}, לבדו, בלא מלמד זכות מלאך ומליץ יושר:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ותאמר תמצא שפחתך חן}}. כי היו דבריו אצלה כעין הבטחה שימלא ה' בקשתה. {{צ|ותלך לדרכה}}. פי' חז&quot;ל (שוחר טוב שמואל סוף ב) שחזר להיות לה ארח כנשים ובזה
ידעה כי נתרפאה ולכן {{צ|ותאכל}} (נגד שתחלה לא אכלה). ונגד למה תבכי ולמה ירע לבבך, ששני אלה יוכרו על הפנים (כמ&quot;ש איוב טז, טז) פני חמרמרו מני בכי, ופנים נזעמים (משלי
כה, כג), אמר שפניה הקודם לא היו לה עוד. וחז&quot;ל (שם) במליצתם אמרו, מלמד שהיו פניה כקוף ונתרפאו:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|וישכמו בבקר וישתחוו}}. אם כדברי חז&quot;ל שהלן צריך להפטר שנית, ואם מצד שבטחו בדבר ה' ובאו להשתחוות על שנשמע תפלתם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ותקרא את שמו שמואל}}. שיש בו שני מלות, שאול מאל. וז&quot;ש {{צ|כי מה' שאלתיו}}, וכמ&quot;ש (פסוק יב) שלא בקשה ע&quot;י אמצעיים רק מה' לבדו:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויעל האיש}}. גם עתה הגם שראו הנס שנעשה לאלקנה ע&quot;י תפלתו במשכן ה' לא עלה איש מן העיר רק אלקנה וב&quot;ב (כנ&quot;ל ג): {{צ|לזבח}}. ופה לא נזכר להשתחוות כמ&quot;ש למעלה
(שם), שעקר השתחוויה היה בעבור התפלה על חנה ולא הוצרך עתה לזה (והשתחויה שהיה בעת ראית פנים לא הוצרך להזכיר): {{צ|ואת נדרו}}. מה שנדר הוא ביחוד בעבור שנפקדה
אשתו:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|וחנה לא עלתה}}. הגם שהיה דרך היולדות לעלות בעצמן ולהביא קניהן, שכל הקרבנות היה המצוה שיביאם בעל הקרבן ליד הכהן כמבואר בתו&quot;כ (עיין בפירושי לתו&quot;כ על פ'&lt;קטע סוף=כב/&gt;
(ויקרא א, ג) 
אל פתח אהל מועד יקריב), בכ&quot;ז לא עלתה, באשר חשבה שבכלל נדרה היא שבפעם הראשון שתביאהו ויראה פני ה' לא ימוש משם ולא ישוב עוד לביתו, ולכן אמרה
{{צ|עד יגמל הנער והביאתיו}}, והוא מטעם כי מעת אשר {{צ|ונראה את פני ה'}} בפעם הראשון, {{צ|וישב שם עד עולם}}, ולא ישוב עוד לביתו:

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויאמר לה}}. הנה הנדר הזה עשתה היא בלא דעת בעלה, והיה לו רשות להפר אותו עתה ביום שמעו, בפרט בנדר כזה שלא היה לה כח על זה בלא בעלה, אבל הוא כשמוע
עתה את נדרה הקים אותו, ואמר לה {{צ|עשי הטוב בעיניך}}, ר&quot;ל שיהיה נתון לה' כל ימי חייו, ושבפעם הראשון שיבא שמה ישב עולם לפני אלהים, ומטעם זה {{צ|שבי עד גמלך}}&lt;קטע סוף=כג/&gt;
{{צ|אתו}} 
כנזכר בפסוק הקודם: {{צ|אך יקם ה' את דברו}}. ר&quot;ל כי לקמן בתפלת חנה יתבאר כי חנה השיגה בנבואה ששמואל יהיה שופט את ישראל ושהוא יושיעם מיד שוסיהם וכל
עניניו אשר עברו עליו, ובודאי גלתה זאת לבעלה, ולכן אמר אך יקם ה' את דברו, ר&quot;ל אני מסכים אל נדרך אך גם ה' יסכים אל נבואתך ויקיים הדבר אשר דבר לך:

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;השאלות (כד - כח) מ&quot;ש והנער נער אין לו טעם, ומהו וישחטו את הפר ויביאו את הנער וכו'? ומה רצתה באריכות דבריה אל עלי בדברי מותר?:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

{{צ|והנער נער}}. שם נער נגזר מן פעל נער, כמו (לד&quot;ק) 
כי נעור ממעון קדשו (זכריה ב, יז), יקרא נער אל שאז יתחילו כחותיו הטבעיים והמוסריים להתעורר ולנעור ולצאת מן הכח אל
הפעל, ועז&quot;א שהנער הזה נער, כוונתו שנעורו אז כבר כחות שכלו ומדותיו והתחיל להשכיל הגם שהיה גמול מחלב (ומאד תסכים לזה קבלת חז&quot;ל (ברכות לא ב) שהורה אז הלכה
בשחיטת הפר):

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|וישחטו את הפר}}. וקודם זריקת הדם {{צ|ויבאו את הנער אל עלי}}, לרמז כמו שהביאו את הפר קרבן לה' כן יהיה הנער כליל לה' לעבוד ולשרת:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ותאמר}}. באשר חששה פן לא יאבה עלי לקבלו ולישא טורח גדולו ואמונו עד יגדל, לכן בקשה {{צ|בי אדוני}}, מלא שאלתי זאת וקח את הילד הזה ושים עיניך עליו, מכמה טעמים,&lt;קטע סוף=כו/&gt;
{{צ|א]}} 
כי הנער הזה נולד ע&quot;י התפלה שהתפללתי בבית הזה, ונתנה לו ע&quot;ז ג' סימנים, {{צ|א]}} {{צ|אני האשה הנצבת עמכה}}, שגם אתה נצבת לי אז ועזרתני בתפלתך. ב] מצד המקום, עז&quot;א
עמך {{צ|בזה}}, הזכירה הזויות שבו התפללה. ג] {{צ|להתפלל אל ה'}}, שהיתה תפלה משונה מיתר תפלות הנהוגים בימים ההם כי היתה אל ה' לבדו בלא אמצעי (כנ&quot;ל פסוק יב), וא&quot;כ כיון
שנולד באמצעות התפלה של הכהן ובמקום הנבחר, ראוי לעמוד לפני הכהן בבית הזה. {{צ|ב]}} שלידתו לא היה בענין טבעי רק ע&quot;י נס גמור, כי לפעמים תפקד העקרה בענין קרוב אל
הטבע, והוא שישתנה טבע מזגה עד שתהיה ראויה ללידה, לא כן אנכי, כי {{צ|אני האשה הנצבת}}, ר&quot;ל אני היא בלא השתנות שלא נעשה בגופי שום שינוי כלל עד שיאמר שהוקבעה
בי תכונה חדשה ומזג אחר, וזה אות כי בהשגחת ה' ועזוזו היה הדבר יען שהנולד מוכן להיות איש אלהים מן הבטן:

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;[ג] {{צ|אל הנער הזה}}. ר&quot;ל ועוד ראיה שנולד בענין נסיי ובכח התפלה, כי אני התפללתי {{צ|אל הנער הזה}}, והוא שיהיה זכר ושיהיה זרע אנשים, גבר בגוברין וזרע שמובלע בין אנשים&lt;קטע סוף=כז/&gt;
(כנ&quot;ל יא) 
עד שיהיה ראוי לעמוד בהיכל מלך, ואם היה זה מקרה איך התכונן הדבר שיולד כפי השאלה בכל פרטיה. {{צ|ד] ויתן ה' לי}}, שתיכף נתן ה' שאלתי, ולא עבר זמן מן התפלה
עד שנפקדתי, שזה אות שהתפלה גרמה זאת. {{צ|ה]}} שנתן לי {{צ|את שאלתי אשר שאלתי מעמו}}, בלא אמצעי, רק בחסד עליון כנ&quot;ל. {{צ|ו] וגם אנכי השאלתיהו לה'}} (מלת
השאלתיהו הוא הפעיל מענין שאלה ובקשה), ר&quot;ל ששאלתי ובקשתי עליו לבעבור התכלית שיהיה לה', וע&quot;ז התנאי התפללתי, כי כן נדרה בעת התפלה. {{צ|ז]}} ובל תאמין שאמתין עד
יגדל ואז אתנהו לה', כי {{צ|כל הימים אשר היה}}, ר&quot;ל כל הימים שיהיה במציאות החיים {{צ|הוא שאול לה'}}. ומכל אלה הטעמים ראוי שתקבלו תיכף. וגם יל&quot;פ שר&quot;ל שלא לבד
בעתיד כי גם כל הימים אשר היה בעבר הוא שאול לה', כי הקדשתיו מלדה ומבטן ומהריון, בשגם למ&quot;ש (נזיר סו א) שנזיר היה שמואל, היה נזיר מבטן, וא&quot;כ הרי הוא כבר ברשותך:</text>
      <sha1>6913mqa6b6btlhqy1jgxm1sqkdfuzjh</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359761</id>
    <revision>
      <id>1417131</id>
      <parentid>1400567</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18351" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|ג|ד|ה}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) מ&quot;ש ויהי דבר שמואל לכל ישראל לא באר מה דבר להם, ואם כמפרשים שצוה להם לצאת למלחמה כדי שינגפו לפני פלשתים יפלא מאד שא&quot;כ היו מחזיקים אותו לנביא שקר, וזה א&quot;א:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|ויהי}}. אחר שספר (בסימן הקודם) 
ששמואל לא הפיל מכל דבריו ארצה מן הנבואות שנבא ליחידים, ספר פה, כי היה ונתקיים גם {{צ|דבר שמואל לכל ישראל}}, ר&quot;ל דבר הנבואה
שנבא על כלל ישראל, כמ&quot;ש (למעלה ג, יא) הנני עושה דבר בישראל אשר כל שומעו תצלינה שתי אזניו, וזה נתקיים עתה, כי {{צ|ויצא ישראל לקראת פלשתים}} וכו':

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויערכו}}. מקום המערכה אינו מקום המחנה, רק מקום ממוצע בין שתי המחנות אשר יגבילו הלוחמים ביניהם ללחום שם, ושם ערכו פלשתים לקראת ישראל: {{צ|ותטש}}
{{צ|המלחמה}}. שנתפשטה בשדה המערכה: {{צ|וינגף ישראל}}. ונפל ממנו בשדה המערכה {{צ|כארבעת אלפים איש}}, ובכ&quot;ז לא היה מפלה לגמרי, כי לא נסו איש לאהליו רק שבו אל
המחנה. וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) שאל מהרי&quot;א מדוע לקחו עתה את הארון מה שלא עשו כן בשום פעם? מה היה הקצף שבעבורו נתן לשבי עוזו ונשבה ארון הקדש?:
{{צ|ויבא העם אל המחנה}}. על דעת להלחם שנית: {{צ|ויאמרו זקני ישראל}}. מהרי&quot;א נתן כמה טעמים למה נלקח ארון האלהים ויתן לשבי עוזו, ולדעתי כולם מבוארים בכתובים.
א] בהיות ישראל אז רעים וחטאים עובדי ע&quot;ז ופסל מיכה היה ביניהם, כמ&quot;ש (שופטים יח, לא) שהתמיד כל ימי היות בית האלהים בשילה, ולקמן (ז, ג) אמר להם שמואל הסירו את
אלהי הנכר. ובכ&quot;ז חשבו את עצמם לצדיקים עד ששאלו {{צ|למה נגפנו ה'}}, וזה העלה חמת ה' בם, כמ&quot;ש (ירמיה ב, לה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. ב] נמשך מהקודם,
שע&quot;י שנדמו כחולה אנוש הבלתי מרגיש מכאוב כלל וחשבו שהם צדיקים ולא חשבו להיטיב מעשיהם ולבקש תשועה מה', רק אמרו {{צ|נקחה אלינו משלה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו וישענו מכף אויבינו}}, חשבו באשר בהכרח יציל את ארון עוזו וישמרהו מיד פלשתים ועי&quot;ז ינצלו וישמרו גם הם, וזה מחשבת דופי, כי ברית הארון אינו תכלית
לעצמו רק בעבור ישמרו את הכתוב בו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;ג] חטאו במה שהוציאו את הארון מקדש הקדשים בלא רשות גבוה ולא שאלו לא לשמואל ולא לאורים ותומים אם יעשו זאת. וז&quot;ש {{צ|וישלח העם שלה}}, ששלחו העם מעצמם
בלא דעת נביא: {{צ|וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרבים}}. שמקום הארון הוא תחת הכרובים לא על שדה המערכה, והם הניעוהו ממקומו ואת פי ה' לא
שאלו (וכבר בארנו בפי' התורה ודברנו בזה אם היה הארון שבו הלוחות או של שברי לוחות, ואין פה מקומו). ד] נשבה הארון בחטא בני עלי כמו שהתנבא ע&quot;ז שמואל, הנני עושה
דבר בישראל וכו', וז&quot;ש {{צ|ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים}} כו', שעליהם היה מה&quot;ד מתוחה והיה עם הארון שמשם בא הדבור עליהם כי ימותו שניהם ביום אחד,
והגיע העת להתקיים דבר שמואל, ועם מיתתם נשבה הארון אשר נשאוהו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויהי}}. כאשר בא הארון אל המחנה הריעו תרועת נצחון, באשר חשבו כי כמו שנצח את האויבים בעת נכנסו לארץ וצרו על יריחו כן ינצח גם עתה. וגם בזה חטאו, כמו שהעיר
הרי&quot;א כי במלחמת יריחו צוה ה' בל יריעו ובל ישמיעו את קולם עד עת נפילת החומה שהוא עת הנצחון, אבל קודם לכן לא יריעו רק ישאו עיניהם אל ה' לבקש תשועתו מני צר,
והם לא כן עשו:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|וישמעו}}. ספר כי הגם ששני המחנות היו רחוקים זה מזה, שמעו {{צ|פלשתים את קול התרועה}} למרחוק, ובאשר חקרו על סבת התרועה נודע להם כי בא הארון אל המחנה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וייראו}} כו' {{צ|כי אמרו}}. שעם הארון {{צ|בא אלהים}} השוכן עליו {{צ|אל המחנה}}, והוא ילחם בם: {{צ|ויאמרו אוי לנו}}. ר&quot;ל שנתנו שתי סבות ליראתם, א] שהגם שעד עתה היו הם
הנוצחים תמיד את ישראל, הלא {{צ|לא היתה כזאת אתמול שלשום}}, שעד עתה לחמנו עם אנשים ועתה עם אל מושיעם:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;ב] {{צ|אוי לנו}}. ר&quot;ל ולא לבד שאין תקוה שאנחנו ננצח, עוד יש פחד כי נאבד בידו, כי {{צ|מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה: אלה הם}}. ר&quot;ל הלא גבורתו נודעת מכבר
מימי קדם, וא&quot;א לאמר שהוא כח מוגבל רק על דבר אחד (למשל להכות בדבר, או במים, לא לנצח במלחמה), שהלא הכה {{צ|בכל}} מיני {{צ|מכה}}. וכן א&quot;א לאמר שמושל רק בארץ מיוחדת&lt;קטע סוף=ח/&gt;
(רק בארץ מצרים לא בפלשתים), שהלא הכה {{צ|את מצרים}} 
וגם {{צ|במדבר}}, הרי מושל על הישוב ועל המדבר שהם מקומות שונים:

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט) אחרי התיראו מאלהים המכים את מצרים איך אמרו התחזקו והיו לאנשים, וכי ילחם איש עם אלהים ויוכל? ומהו הכפל והיו לאנשים והייתם לאנשים?:

{{צ|התחזקו}}. הנה ממ&quot;ש {{צ|האלהים האלה, אלה הם האלהים}}, בלשון רבים, מבואר כי חשבו שאלהי יעקב אינו הסבה הראשונה (שידוע שהאומות הקדמונים כולם החליטו שמן
הנמנע בכלל שהסבה הראשונה יהיה לו איזה קשר עם שוכני בתי חומר), רק חשבו שהוא קיבוץ כחות נשגבים רבים, עצומים יותר מכח אלהיהם אשר הם עובדים אותם. והיו
חושבים כי לפעמים יתעצמו אדירי עמים, או אנשים רפאים להלחם עם בני אלים ולנצחם, כידוע בשירי היונים והבליהם, ולכן אמרו {{צ|התחזקו והיו לאנשים פלשתים}}, כאומר
אל תהיו בהמות אשר לא יתגברו על בני אלים לעולם, רק היו אנשים שהם בכח אנושותם יתגברו לפעמים על האלים וכחות הנשגבות (ע&quot;ד (בראשית לב, כח) כי שרית עם אלהים
ועם אנשים ותוכל). וגם אם לא תנצחו אתם למו, עכ&quot;פ התחזקו {{צ|פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם}}, תרויחו בל ינצחו הם לכם עד שתהיו אתם עבדים למו. ומוסיף לאמר
שאף אם לא תוכלו גם לזאת ובני אלים ינצחו אתכם, עכ&quot;פ {{צ|והייתם לאנשים ונלחמתם}}, ר&quot;ל אינו דומה המנוצח במלחמה שעכ&quot;פ היה לאיש ולחם כדרך אנשים, ממי שימסר
אל אויבו ולא ילחם, שזה יצא מכלל אנשים ודומה כבהמה שינהיגוה שולל בלי דעת. ובמה שנלחמתם תראו שאתם אנשים לא בהמות:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וילחמו פלשתים וינגף ישראל}}. ועתה לא שבו אל המחנה כמו בפעם הראשון ששבו אחור בסדר, כי עתה {{צ|נסו}} ונתפזרו בלי סדר, ועי&quot;ז היתה {{צ|המכה גדולה מאד}}:&lt;קטע סוף=י/&gt;
(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;ואח&quot;כ נלקח גם {{צ|ארון אלהים}} כו' {{צ|ומתו חפני ופינחס}} נושאיו, ובזה נתקיים נבואת שמואל כמ&quot;ש ויהי דבר שמואל לכל ישראל:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|וירץ}}. הגם שרבים מבני שילה היו שם ונסו, הנה הם בנוסם התפזרו בכל פנה, התחבאו במערות וצחיחים, ורק {{צ|איש אחד רץ ובא ביום ההוא מן המערכה}} בדרך ישר&lt;קטע סוף=יב/&gt;
{{צ|לשילה}} 
לבשר הדבר כי ראה הכל בעיניו: {{צ|ומדיו קרעים}}. על שבר בת עמו:

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג - יז) מ&quot;ש ויבא שילה, ויבא והנה עלי, והאיש בא להגיד, כפל לשון - למה הקדים שעלי יושב יד דרך מצפה? ואחרי זה הקדים כי עלי עיניו קמה ולא יכול לראות,
ולמה קראו בפי&quot;ב בשם מבשר? ולמה לא הלך האיש תיכף אל עלי שהיה הכהן ואליו ראוי שיגיד ראשונה מה שקרה לבניו ולארון, ואם לא רצה לבשר בשורה למה לא נשמר מזה
אח&quot;כ ויגד לו פתאום עד שסבב מיתתו:

{{צ|ויבא והנה עלי}}. מקדים דברו בל יפלא בעינינו, א] מדוע לא בא המבשר אל עלי בראשונה בשהוא נשיא עמו וראוי להגיד לו ראשונה?. ב] איך לא נשמר מהגיד אל הזקן פתאום
מיתת בניו ולקיחת הארון שזה גרם מיתתו, ומוציא דבה הוא כסיל, וכמ&quot;ש חז&quot;ל (פסחים ג ב). ע&quot;ז מספר כי {{צ|עלי}} היה אז {{צ|ישב על הכסא יד דרך מצפה}}, ר&quot;ל שלא היה בעיר u1512 רק
בשער העיר מהעבר השני הקרוב אל הדרך, ושם היה יושב מצפה על מבשר שיבא מהמערכה להגיד לו מה נעשה עם הארון, {{צ|כי היה לבו חרד על ארון האלהים: והאיש}}
{{צ|בא להגיד בעיר}}. האיש המבשר אחר שנס מהמלחמה סבב דרכו ובא מהעבר השני, ועי&quot;ז היה ראשית הגדתו בעיר, שהם ראוהו תחלה, ועי&quot;ז {{צ|ותזעק כל העיר}}:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|וישמע}}. וכיון ששמע {{צ|עלי את קול הצעקה}} ושאל על סבתו, קראו להאיש שיבא להגיד לעלי, כי לא רצה שום איש להגיד בשורה רעה כזאת להזקן. ובהיות שהאיש נקרא
במהירות אל עלי אחר שכבר היתה צעקה ברחובות, חשב שכבר ידע עלי כלל הדברים ואינו דורש מאתו רק לדעת פרטי הדברים, וגם שע&quot;י המהירות לא הגיד בישוב הדעת והגיד לו
הכל פתאום, וז&quot;ש {{צ|והאיש מהר ויבא}}, ועי&quot;ז {{צ|ויגד לעלי}} את הכל פתאום:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ועלי}} וכו' {{צ|ועיניו קמה}}. שאם היה יכול לראות והיה רואה את האיש ואדמה על ראשו וכל העיר קרועי בגדים לא היה מתפעל כ&quot;כ מקול השמועה הפתאומית, כי היה נודע לו
לאט לאט (ועיניו קמה, יחיד על רבים, ויל&quot;פ וראות עיניו קמה):&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|אנכי הבא}}. הודיע לו, א] שבא {{צ|מן המערכה}}, וראה הכל בעיניו. ב] שבל יחשב שעברו ע&quot;ז איזה ימים שאפשר ששכח איזה דבר, כי היום נס {{צ|מן המערכה}} (וחז&quot;ל (שוחר
טוב שמואל יא) לישב הכפל פה דרשו שהיה שאול, ושבא מן המערכה שילה, ועז&quot;א אנכי הבא מן המערכה, ושם שמע שנשבה הארון וחזר בו ביום אל המערכה וחטף הלוחות ונס
עמהם בו ביום שנית לשילה, ועז&quot;א מן המערכה נסתי היום):&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויען המבשר ויאמר}}. יש הבדל בין מגיד ובין מבשר, שמבשר הוא תמיד לטוב, שמגיד דבר שחברו שמח בו ורוצה לשמעו, ופה שבא על דבר רע הוא בדבר שצריך להגידו
והוא המוכן להגיד כי יודע הדבר בבירור או שראה בעיניו, וכוונתו שאחר שחשב שכבר הוגד הדבר לעלי, ולא קראוהו רק מצד היותו מבשר ויודע הכל בבירור, ולכן לא נשמר ברוחו
והגיד כל מה שנתהוה כסדר, תחלה {{צ|נס ישראל}} ואחר כך {{צ|מגפה גדולה היתה בעם}} ואח&quot;כ {{צ|מתו חפני ופינחס}} ואח&quot;כ {{צ|נלקח ארון אלהים}}. ובאמת אצל עלי היה הכל
שמועה פתאומית, ולכן:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויהי כהזכירו את ארון האלהים}}. שהוא היותר יקר בעיניו: {{צ|ויפל}} וכו'. נתן ג' טעמים על שנשבר מפרקתו בנפילה זאת, א] שנפל {{צ|מעל הכסא}}, שהוא מקום גבוה. ב] שנפילתו היתה {{צ|אחרנית}}. ג] שנפל {{צ|בעד יד השער}}, שהיה על מרומי קרת, ולכן {{צ|ותשבר מפרקתו וימת}} תיכף. עתה נותן ג' טעמים על שמת תיכף, א] {{צ|כי זקן האיש}}, בשנים.
ב] {{צ|וכבד}}, בגוף. ג] אפסו כחותיו מרוב עבודה, ששפט את ישראל ארבעים שנה:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;השאלות (יט - כב) מדוע סדר אל הלקח ארון אלהים ואל מות חמיה ואישה וכן בפסוק כ&quot;א, ובפסוק י&quot;ז סדר תחלה מיתת חפני ופנחס, ואח&quot;כ לקיחת הארון שהיה אח&quot;כ כנ&quot;ל?
מ&quot;ש ותקרא לנער וכו' אל הלקח, ותאמר גלה כבוד וכו', הוא כפל מבואר אין לו הבנה כלל, ותחלה הזכירה מה שנלקח הארון ומת חמיה ואישה וסיימה רק בלקיחת ארון האלהים
לבד, שזה צריך טעם ודעת:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

{{צ|וכלתו}}. ספר איך ספו תמו כל בית עלי ביום ההוא, כלתו היתה קרובה ללדת {{צ|ותשמע}} 
כו' {{צ|אל הלקח ארון}}, כי העם הקדימו החשוב בעיניהם שהוא הארון ואחריו מות עלי
ואחריו מות אישה: {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. פי' מהרי&quot;א, שאחר יציאת הולד נהפכו לאחור, ונעדרו הצירים והמכאובים ולא זבו ממנה המותרות הדמיות, כי בהעדר הכח והפסק
המכאובים לא יצאו עוד, וזה היה סבת מיתתה. ומלת ללת פי' בחסרון ד' ללדת, והרד&quot;ק מפרשו מענין יללה, והרלב&quot;ג מפרשו משורש נלה, כמו (ישעיה לג, א) כנלותך לבגוד, שהוא
מענין כליון והשלמה שנשלמו ימי הריונה:

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ותקרא לנער אי כבוד}}. ר&quot;ל איה הכבוד, אין כבוד ישראל עוד. ובארה דבריה כי {{צ|גלה כבוד מישראל אל הלקח}} וכו', כוונתה כי יש שני תורות, תורה שבכתב ומשכנה
בארון, ותורה שבע&quot;פ ומשכנה בלבות חכמי ישראל אשר קבלו ממשה רועה נאמן, ואם יעדר אחד מהם ישלימהו השני, ר&quot;ל אם היה נלקח הארון לבד ועלי ובניו היו בחיים, היה
אפשר להחזיר התורה על ידם, כמ&quot;ש ר' מאיר (כתובות קג ב) (אלמלא) [אלו] (ד)אשתכח תורה מישראל הוה מהדרנא ליה מפלפולי, אבל עתה גלה הכבוד בהחלט באשר נלקח הארון
וגם מת חמיה ואישה:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ותאמר}}. אח&quot;כ הוסיפו לאמר שאין לחלק זה בשני שמות, כי כמו שהארון הוא ארון אלהים השומר לדברות האלהיים אשר היו חרותים על הלוחות אבנים, כן עלי ובניו מקבלי
תורה שבע&quot;פ, המה ארונות קדושים נוצרים את לוחות הברית החרות על לוח לב שהם חוקי תורה שבע&quot;פ הכתובים על לב החכמים, כמ&quot;ש ועל לבם אכתבנה (ירמיה לא, לג),
ותורתך בתוך מעי (תהלים מ, ט), עד שעל אבדן שניהם יצדק לאמר {{צ|כי נלקח ארון אלהים}}. ויהיה ארון שם המין, ר&quot;ל ארונות האלהיים כולמו, הארון לתורת הכתב והארונות
לתורה שבע&quot;פ. ובזה עוררה אבל גדול על בעלה ואישה להשוותם עם ארון הברית, וכמ&quot;ש חז&quot;ל (מכות כב ב) כמה טפשאי בבלאי דקיימי מקמי אורייתא ולא קיימי מקמי גברא רבא
וכו':&lt;קטע סוף=כב/&gt;</text>
      <sha1>fa3xe934hymg3dphd8c1hehe4k634qk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359762</id>
    <revision>
      <id>1417132</id>
      <parentid>1400360</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5558" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|ד|ה|ו}}
(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (א - ב) מ&quot;ש ופלשתים לקחו את ארון האלהים, ויקחו פלשתים את ארון האלהים, הוא כפל:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|ויקחו}}. משם לקחוהו ויביאו אותו אל בית דגון, בחשבם כי דגון אלהיהם נצח לאלהי ישראל. ובמדרש (שוחר טוב שמואל יא) 
ר' יוחנן אמר כבדוהו, אמרי זה אלוה וזה אלוה יבוא
אלוה וישרה אצל אלוה, רשב&quot;ל אמר כך יהיה שכרו? (ר&quot;ל ומדוע נענשו) אלא אמרו זה נוצח וזה נצוח יבא נצוח ויתעבד לנוצח:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג - ד) כפל הכינוי עם הפעול, נופל לפניו לפני ארון ה', הוא זרות בלשון:
{{צ|נפל לפניו}}. ר&quot;ל כי שניהם עמדו לצד שכנגד הפתח זה אצל זה, ואם היה נופל עפ&quot;י מקרה, אז אם היה נופל על פניו היה נופל אל צד הפתח לא אל לפני הארון שעמד בצדו, ואם
היה נופל לפני הארון היה מוכרח שיפול על צדו לא לפניו, אבל הוא {{צ|נפל לפניו}}, היינו על פניו לא על צדו, וגם {{צ|לפני ארון ה'}}, אל צד הארון לא אל צד הפתח, ובזה ראו שלא נפל
בעצמו רק עפ&quot;י נס. ובכ&quot;ז בפעם הראשון לא שתו לב {{צ|וישבו אותו למקומו}} (גם זה מורה כמו שפרשתי שנסע ממקומו אל מקום אחר, ולכן הוצרכו להשיב אותו למקומו, שאם
כפי' המפרשים שנפל כדרכו היה ל&quot;ל {{צ|ויקימוהו}}):&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|והנה דגון}}. ביום המחרת היה נס כפול, א] ששכב על פניו ואל צד הארון כמו ביום הראשון, ב] {{צ|שראש דגון ושתי כפות ידיו}} היו {{צ|כרתות אל המפתן}}, לא אל צד הארון.
ובזה ראו שתחלה נפל על המפתן ושם נכרתו איבריו, ואח&quot;כ הוסב גולמו אל לפני הארון. והיה זה לבל יטעו שהיה מלחמה בינו ובין הארון וע&quot;י שהארון נצח אותו כרת ראשו וידיו
כדרך הנוצח, ולכן ראשו וידיו נכרתו אל המפתן לא אל צד הארון, שזה מורה שתחלה נכרת מעצמו, וכאילו אחר שנכרת מעצמו כרע ונפל לפני הארון:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|על כן}}. חשבו שעל המפתן היה האלהים המנצח ושם כרע לפניו ונהגו כבוד במקום ההוא:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ותכבד}}. אחר שלא שתו לב למכת אלהיהם הוכו בגופם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|גת יסב}}. הסרנים תלו הדבר במקרה, וע&quot;כ אמרו שיסוב לגת לראות אם ישלח מטהו גם שמה, ולא שלחוהו לעיר קרובה לאשדוד רק לגת שהיה רחוק כמ&quot;ש {{צ|יסב}} (כמ&quot;ש (שמות
יג, יח) ויסב אלהים את העם), כי חשבו שהוא חולי מתדבק טבעי ולא יתפשט למקום רחוק:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט - יב) למה הוסיף מכה אחרי הסבו אותו דוקא? ומדוע לא אמר בקוצר ויך את אנשי העיר בעפולים? ולמה שלחוהו הגתים בעצמם ולא אספו סרני פלשתים,
והעקרונים חזרו ואספו סרני פלשתים? ולמה האריך בפסוק י&quot;א י&quot;ב במכת העקרונים?:

{{צ|ויהי אחרי הסבו אותו}}. ר&quot;ל יען שהסבו אותו בערה בם אש ה' יותר, והוסיף מכתו בג' דברים, א] שהיה {{צ|מהומה גדולה מאד}}, שהיא הפחד והאימה שנפלה עליהם. u1489 ב] {{צ|ויך}}&lt;קטע סוף=ט/&gt;
{{צ|את אנשי העיר מקטן ועד גדול}}, שזה לא היה תחלה. ג] {{צ|וישתרו להם}} 
כו', שהיו העפולים סתורים תוך מעיהם, ובזה היתה מכתם פנימית ואנושה יותר:

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וישלחו}}. לכן לא אספו את הסרנים בזאת הפעם רק שלחוהו מעצמם, אחר שכבר יעצו הסרנים לשלחו ממקום המכה אל מקום אחר. אבל העקרונים שבא הארון לשם זעקו
זעקה גדולה, כי עד עתה היה רק מכה וחולי ועתה היתה {{צ|מהומת מות}}, ולכן זעקו {{צ|הסבו}} וכו' {{צ|להמיתני}} וכו':&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמרו שלחו}} כו' {{צ|וישב למקומו}}. לא כמו עד עתה שנשלח ממקום למקום. ובארו כי שם הגדיל חמה אפו, א] {{צ|כי היתה מהומת מות בכל העיר}}, שיד האלהים כבדה
שם, שחולים רבים מתו תיכף:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;ב] {{צ|והאנשים}}. שגם מה שהיה בגת היה פה, שאלה {{צ|שלא מתו הכו בעפלים}}, ובזה היו כולם מוכים: {{צ|ותעל שועת העיר}}. שצעקו לישועה, כי היתה צרתם רבה מאד:&lt;קטע סוף=יב/&gt;</text>
      <sha1>gc4j6hge5znmjr03uvxjo5r7q3tiz07</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א ו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359763</id>
    <revision>
      <id>1417133</id>
      <parentid>1400372</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="20028" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|ה|ו|ז}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי}}. ספר כי ארכו הימים עד ז' חדשים ולא סרו המכות מהם, ומזה ראו שאינו מקרה, כי המקרה לא יתמיד:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ט) אחר שכבר אמרו השרים במה נשלחנו למקומו, א&quot;כ איך אמרו הכהנים בלשון ספק אם משלחים? מ&quot;ש כי השב תשיבו לו אשם, אינו מדוקדק, שהיל&quot;ל תביאו
לו אשם לא לשון השבה, שלא יצדק רק על המשיב דבר שלקח? ומ&quot;ש ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם, קשה ההבנה, שהלא גם עתה ידעו שהוא בסבת הארון? ולמה הוצרכו
לומר אל תשלחו אותו ריקם, וכבר אמרו השרים במה נשלחנו כי לא רצו לשלחו ריקם? ואחר שאמרו תחלה אז תרפאו בלשון ודאי איך חזרו לומר אולי יקל את ידו בלשון ספק?
ולמה אמרו ולמה תכבדו את לבבכם הלא הם הסכימו לשלחו? וגם הסדר מהופך שראוי שיוכיחום תחלה על הכבדת לבבם ואח&quot;כ ילמדום שלא ישלחוהו ריקם? ולמה המשילו
ענינם לענין פרעה? עוד יפלא שאם שרי פלשתים רצו לשלוח הארון ושאלו לכהניהם אופן שלוחם אותם מה ראו א&quot;כ הכהנים לעשות נסיון בהעגלה החדשה? ויקשה ג&quot;כ שתחלה
היו הכהנים מאמתים שבא המכה בסבת הארון כמ&quot;ש אז תרפאו ואח&quot;כ היו מסופקים? וכמו שהעיר מהרי&quot;א בכ&quot;ז ובמ&quot;ש מספר סרני פלשתים וכו' ועשיתם צלמי עפוליכם וכו' יש
יותר וכפל לשון שהיל&quot;ל בקיצור ועשיתם חמשה עפולי זהב וכו' מספר סרני פלשתים ונתתם לאלהי ישראל כבוד:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|ויקראו}} 
וכו' {{צ|לאמר מה נעשה}} וכו'. הם שאלו שתי שאלות, א] {{צ|מה נעשה לארון ה'}}, ר&quot;ל אם ישלחוהו למקומו או יעכבוהו אצלם. ב] אם יחליטו כי מצטרכים להשיבו
למקומו, שאלו {{צ|הודיענו במה נשלחנו למקומו}}, ר&quot;ל אם ישלחוהו בעגלה או ישאוהו בכתף, אם יחלו פניו במנחה או ישלחוהו ריקם. וע&quot;כ קראו {{צ|לכהנים ולקוסמים}}, כי
פשר השאלה הא' ידעו הקוסמים, שהם היודעים דברים הנעלמים טבעיים וסגוליים ואלהיים והם ידעו בלטיהם אם המכה השגחיית או עפ&quot;י מקרה ואם תלך מאתם ע&quot;י שישיבו את
הארון או לא, ופשר השאלה השניה ידעו הכהנים, הם יודעים איך יתנהגו עם דברים המקודשים ואיך יכבדו אותם ואיך ירצו פני האלהי במנחה:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויאמרו}}. הנה הם הקדימו תשובת השאלה השניה, כי על השאלה הראשונה והוא אם ישלחוהו לא ידעו עדיין להשיב, כי גם הם היו מסופקים בדבר אם היתה המכה בסבת
הארון או לא, כמ&quot;ש (פסוק ט) וראיתם אם דרך גבולו יעלה וכו' ואם לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו וכו', והיה דעתם לעשות על זה בחינה ע&quot;י הפרות העלות. ורק על השאלה השניה
ידעו תשובה ברורה, ולכן הקדימו תשובת השאלה השניה (בשגם כי צריך להכין את האשם תחלה טרם יעשו את הבחינה בעגלה באשר יצטרכו להניח הארגז וכלי הזהב  אשר השיבו
לו אשם בצדו). וז&quot;ש {{צ|אם משלחים את ארון אלהי ישראל}}, ר&quot;ל אנחנו לא נדע עדיין אם יפול דבר הבחינה כי יצטרך לשלחו, רק זאת ידענו שבאם אחר הבחינה יתברר כי
צריך לשלחו, אז {{צ|אל תשלחו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם אז תרפאו}}, כי אם יתברר שבאה המכה בסבת הארון ובעבור הבוז והקלון שעשיתם לו שהולכתם
אותו שבי לפני צר, אז אם תשלחוהו בלא אשם הגם כי בזה תרויחו כי יניח ידו מהכותכם עוד בעתיד, בכל זה לא יתרצה אליכם על העבר ולא ירפוא לכם לגהה מכם מזור לרפאות
המוכים מכבר על מרים. אבל אם תשיבו לו אשם לרצותו על החטא העבר, ירפאו גם המוכים והחולים, וגם אם לא יספיק האשם להשיב חרון אפו עכ&quot;פ {{צ|ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם}}, ר&quot;ל שאז בהכרח יודיעכם ע&quot;י נביאיכם וקוסמיכם (אשר עתה בחרונו יבהלמו והעלים מאתם על מה עשה ככה לארץ הזאת) מה הסבה שלא תסור ידו, ובזה נוכל
להודע מה לעשות עוד להשיב אפו וחמתו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויאמרו}}. לעומת שתפסו בלשונם כי השב תשיבו לו אשם, שלשון השבה לא יצדק רק אם משיב הדבר בעצמו שבו אשם (כמ&quot;ש (במדבר ה, ז) והשיב את אשמו בראשו, שמשיב
הרעות שגזל, כי על הבאת מנחה וזבח היה צ&quot;ל תביאו אשם), שאלו מה האשם אשר נשיב, איך יצויר השבת האשם והחטא בעצמו, ולא יתכן לאמר שנשיב אשם רק שנביא אשם:

{{צ|ויאמרו}}. בארו להם כי אחר שהיתה המכה בצורת טחורים ועכברים, בהכרח יש להמכה איזה יחס עם החטא, כי החטא והעון הוא עצמו יתלבש בצורת המשחית להעניש את
החוטא כנודע, ובהכרח כי האשם שלכם היה בצורה זאת ובאיכות זה כאילו בצורה זאת חטאתם נגד כבודו, ואם תשיבו הצורה הזאת המשחתת אל הקדושה, ובה תכבדוהו תחת
אשר בה מריתם, בזה תשיבו לו את האשם אל הקדושה. ובארו שני ענינים, א] הכמות של האשם, שיהיה מספרו {{צ|חמשה וחמשה}}. ב] האיכות, שיהיו {{צ|עפלי זהב ועכברי זהב}}.
ופי' תחלה טעם מספר חמשה, {{צ|כי מגפה אחת לכלם ולסרניכם}}, ר&quot;ל במספר זה תורו כי הסרנים השוו עם כל העם במכה אחת, לכן יהיה המספר חמשה נגד חמשת הסרנים,
ויהיה כפול חמשה טחורים שהם גדולים נגד הסרנים, וחמשה עכברים שהם קטנים נגד העמים שתחת ממשלתם, שכל עם יביא עכבר אחד (ולמ&quot;ש המפ' שהעכברים היו משחיתים
את יבול הארץ, היה צורת הטחורים נגד המכה ששלט בפרי אדמתם):&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ועשיתם}}. עתה באר טעם האיכות למה יהיו בצורת טחורים ועכברים, וז&quot;ש {{צ|ועשיתם}} צלמי עפליכם (שהטחורים היה המכה בגופם) {{צ|וצלמי עכבריכם המשחיתים את הארץ}} (כי העכברים היו משחיתים {{צ|את הארץ}} ותבואתה), טעם הצורות האלה היא כי בזה {{צ|ונתתם לאלהי ישראל כבוד}}, כי הטבעיים יאמרו כי יש סכנה להמוכה אם
יראה הצורה שנישוך או הוכה ממנה, כמו הנשוך מכלב שוטה ומנחש שיסתכן אם יראה צורת כלב או נחש. וזה יהיה במכה ורפואה טבעיית, אבל במכה ורפואה השגחיית יהיה
בהפך, שמשה תלה נחש הנחושת על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי (במדבר כא, ט), וכן המה במה שיעשו צלמי המשחיתים אותם, בזה יתנו כבוד לאלהי ישראל כי יודו בפועל
כי ה' המוחץ והמרפא בדרך נס, ובזה {{צ|אולי יקל את ידו מעליכם}}. במכת הטחורים: {{צ|ומעל ארצכם}}. במכת העכברים:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ולמה}}. אחר שבארו השאלה השניה במה ישלחוהו למקומו, חזרו להשיב על השאלה הא' שהוא אם ישלחוהו. והנה שאלה זו יש לה שני צדדים, א] י&quot;ל שמודים בדבר כי ה' הכה
בם בסבת הארון ובכ&quot;ז דעתם שלא לשלחו בחשבם כי המחלה אשר חלה ה' בם יש לה התדמות עם החליים הטבעיים שיש להם מדה וקצב בזמן, ויחשבו שאחר שכבר ארכה החולי
ימים רבים לא תמשך עוד ותסור ידו מהם, עז&quot;א {{צ|ולמה תכבדו את לבבכם}}, הלא גם מצרים ופרעה חשבו כן והכבידו את לבם כי חשבו שילאה מהכותם, והוא התעולל בם מכה
אחר מכה וגם הוצרכו לשלח את ב&quot;י:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ועתה}}. אולם על הצד השני ששאלתכם אם לשלוח את הארון הוא מצד כי אתם מסופקים על הדבר בעצמו אם באו המכות בהשגחה בסבת הארון או מקרה המה, ע&quot;ז תעשו
בחינה לברר הדבר, א] {{צ|קחו ועשו עגלה חדשה}}. צוו שהעגלה תהיה חדשה, אם מטעם כבוד שדבר שנשתמש בו הדיוט אין ראוי שישתמש בו גבוה (רמב&quot;ם ה' בהב&quot;ח פ&quot;א ה&quot;כ)
אם מצד שהעגלה החדשה קשה יותר להנהיגה: ב] {{צ|שתי פרות עלות}}. פי' מיניקות, שאין דרכם למשוך משאות: ג] {{צ|אשר לא עלה עליהם על}}. ולא למדו להנהיג את הכבודה&lt;קטע סוף=ז/&gt;
(וגם מטעם כבוד כנ&quot;ל): ד] {{צ|ואסרתם}} 
וכו' {{צ|והשיבתם בניהם מאחריהם}}. שאז מדרך הטבע שתשובנה אחרי בניהם, וכ&quot;ש שלא יעבורו מפה אל ארץ אחרת:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ולקחתם}}. ואז יתנו עליו הארון והאשם ויראו אם ילך מעצמו אם לא. והנה אף שילכו מעצמם עדיין אין בחינה זו מספקת, עד:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט) מ&quot;ש מקרה הוא היה לנו משמע שהארון היה מקרה, והיל&quot;ל מקרה היו לנו, ר&quot;ל המכות:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

{{צ|וראיתם}}. אם תראו {{צ|שיעלה}} 
מעצמו בדרך גבולו {{צ|לבית שמש}}, ידעו כי הכל היה השגחיי כי רצה שישוב ארון עוזו אל מנוחתו, ולכן הנהיג ברוחו גם העגלה ומושכיה אל אשר
יהיה שם הרוח ללכת: {{צ|ואם לא וידענו}} וכו'. ר&quot;ל כי הגם שלא נוכל להכחיש זאת כי באו המכות לרגלי הארון, שהלא בכל מקום בואו החל הנגף תיכף במקום ההוא, בכל זה יש
לנו ספק אחר והוא אם באו המכות בסבת הארון או אם בא הארון בסבת המכות, רצה לומר אם מה שקצף ה' עלינו היה רק בשביל שניתן לשבי עוזו באופן שהארון היה הסבה
העצמיית שבעבורו באה עלינו הצרה הזאת, או בהפך שה' קצף עלינו מאז בסבה אחרת נעלמת, ולמען ישפוך עלינו כמים עברתו סבב שנקח אלינו את ארון ה' שמסגולתו ליגוף את
כל הנוגע בו, באופן שהמכה היא הסבה העצמיית שסבבה שילקח הארון אלינו להכות בנו, וביאת הארון הוא מקרה, וז&quot;ש {{צ|וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו}},
ר&quot;ל שבא במקרה ע&quot;י קצף ה' שרצה לענוש אותנו בסבת חטא קדום נעלם:

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) למה כפל לשונו וישרנה בדרך במסלה אחת הלכו, ולא סרו וכו', שכ&quot;ז ענינו אחד:

{{צ|וישרנה}}. ספר שהיו בזה כמה פלאים, א] {{צ|וישרנה}}. כי המקום שעמדו שם הפרות היה אצל הבית רחוק מן הדרך, והיו יכולים לפנות במהלכתם אל צד הבתים או השדות, והם הישירו
מהלכם אל הדרך: ב] {{צ|על דרך בית שמש}}. כי אחר שהגיעו אל הדרך היה להם ברירה ללכת לפנים או לאחור אל צד פלשתים, והם בחרו ללכת אל צד בית שמש למזרח: ג]
{{צ|במסלה אחת הלכו}}. כי על הדרך יש בו כמה מסלות כבושות להולכי רגל, ודרך הבהמה ללכת פעם בצד זה ופעם בצד זה, והם הלכו במסלה אחת: ד] {{צ|הלך וגעו}}. מרוב השמחה.
וחז&quot;ל (שוחר טוב שמואל יב) אמרו ע&quot;ז שאמרו שירה, כי הדבר הפלאיי המעיד על השגחת ה' הוא השיר העולה מבריותיו, שעל ידו יוכרו עלילותיו ונפלאותיו: ה] {{צ|ולא סרו ימין ושמאול}}. כי הדרך מתעקם לפעמים במקום סלעים ורכסים, והם לא סרו בעקמימות רק הלכו בקו הישר שגדרו הקו היותר קצר בין שתי נקודות מונחות: ו] {{צ|וסרני פלשתים הלכים אחריהם}}. כי לא היה זה פלא אם היו הולכים לפניהם שדרך הבהמה להמשך אחרי בעליה, לא כן בשהלכו אחריהם. וזה התמיד {{צ|עד גבול בית שמש}}:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג) אם שמחו למה קצף ה' עליהם:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

{{צ|ובית שמש}}. ספר כי בית שמש היו עוסקים אז בקציר חטים והיה ראוי שיצאו לקראת הארון ולקבלו ולנהלו בכבוד וגיל, והם בנשאם עיניהם {{צ|ויראו את הארון וישמחו לראות}}, ר&quot;ל לא שמחו כראוי בשמחה של מצוה להניח מלאכתם ולהביאו אל חדר הורתו, רק השמחה היה {{צ|לראות}} 
כשמח על דבר חדש מפליא עיני רואים, וזה הוצעה אל הקצף
שקצף ה' עליהם כמו שיתבאר:

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|והעגלה}}. ולכן לא עמדו הפרות גם עתה, והיה עוד נס, א] שעתה סרו מן הדרך אל השדה, ב] שעמדו בשדה {{צ|יהושע בית השמשי}}. ובאר הטעם, כי {{צ|שם}} היתה {{צ|אבן גדולה}}
שהיתה מוכנת בהשגחה שיונח הארון עליה: {{צ|ויבקעו}}. שרי פלשתים בקעו עצי העגלה: {{צ|והעלו}} (ר&quot;ל שצוו להעלות) {{צ|את הפרות}}. (כי כ&quot;ז ודאי לא עשו אנשי בית שמש מעצמם בלי
דעת הסרנים שהיו העגלה והפרות שלהם):&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|והלוים}}. הם עסקו בהורדתו: {{צ|ואנשי בית שמש}}. הם זבחו זבחים אחרים ביום ההוא חוץ מן הפרות שצוו הסרנים להקריב:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז) מה יודיענו ששבו עקרון:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

{{צ|וחמשה}}. גם זה היה פלא שהסרנים (הגם שנתעכבו שם עד שראו כל המעשה מהקרבת הפרות והזבחים בכ&quot;ז) 
{{צ|שבו עקרון ביום ההוא}}. באופן שביום אחד הלכו וחזרו מהלך
הגדול הזה, עם מה ששהו בבית שמש:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ואלה טחורי הזהב}}. הטחורים שהביאו הסרנים היו חמשה כמספר סרני פלשתים כנ&quot;ל, אבל העכברים שבאו בעבור העם (הגם שלפי צווי הכהנים היה די ג&quot;כ בחמשה כנ&quot;ל
בכ&quot;ז) הוסיפו והביאו:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|עכברי הזהב מספר כל ערי פלשתים}}. שהעם התנדבו בעצמם וכל עיר התנדבה עכבר אחד. ולא לבד {{צ|עיר מבצר}}, כי גם {{צ|עד כפר הפרזי}}, שגם הכפרים הפרזים
הביאו: {{צ|עד אבל הגדולה}}. ששם גבול א&quot;י (ונקרא אבל ע&quot;ש האבילות):&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;השאלות (יט) מדוע הכה באנשי בית שמש? וגם רחוק שהיה בעיר בית שמש חמשים אלף איש, ומהו הכפל ויך באנשי בית שמש ויך בעם?:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

{{צ|ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'}}. (ראיה שאחריו ב' מורה על השגתה והפלאה בדבר וההשכלה במהותו, כמו (שמות ב, יא) 
וירא בסבלותם, ובא לרוב על ענינים
הגיונים, ואל אראה ברעתי (במדבר יא, טו), וראה בטוב ירושלים (תהלים קכח, ה), ור&quot;ל שהביטו בו יותר מן הראוי ממיעוט היראה והכבוד). ספר כי הכה בין {{צ|באנשי בית שמש}}
על {{צ|שראו בארון ה'}}, דרך בזיון. וכן {{צ|ויך בעם}}, ביתר העם שהתקבצו לשם מן הסביבות. ומפרש באנשי בית שמש הכה {{צ|שבעים איש}}, ובכל העם הכה {{צ|חמשים אלף איש}}
(וחז&quot;ל פי' שהכה שבעים איש ששקולים כחמשים אלף, נראה שכלל הקיבוץ שם היה חמשים אלף איש ומתו מהם שבעים איש, ושעורו ויך שבעים איש מחמשים אלף איש (כי מ'
היחס נופל פעמים הרבה, כמו אלחנן דוד בית לחם (ש&quot;ב כג, כד), וכדומה. וחסר מ' היחס, להורות שכולם נצטערו על מיתת אחיהם ונדמה להם כאילו נגועו כולם):

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויאמרו}} כו' {{צ|מי יוכל לעמד}}. ר&quot;ל נסתפקו אם סבת הנגף היה בעבור רוב קדושת הארון שצריך שהנגשים אליו יהיו קדושים והם לא התקדשו כראוי, ועז&quot;א {{צ|מי יוכל לעמד לפני ה' האלהים הקדוש הזה}}. או אם סבת הנגף היה בעבור המקום, שאינו חפץ לשכון במקום הזה רק במקום אחר המוכן להשראת השכינה, ועז&quot;א {{צ|ואל מי יעלה מעלינו}}:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים}}. הנה בית שמש הזאת היתה ביהודה כי היא היושבת על הגבול הקרוב לעקרון (לא כן בית שמש אשר ליששכר), וכן קרית
יערים היא ליהודה בגבול שבין יהודה לבנימין, לכן שלחו לשם להיותו קרוב אליהם ומחלק שבטם. ולבל יתיראו לקבעו קרוב לארץ פלשתים פן יקחוהו מאתם שנית, הודיעום
לאמר {{צ|השבו פלשתים את ארון ה'}}, ר&quot;ל השיבוה מעצמם כי נפל פחדו עליהם, ואין להתירא כי יגעו בו שנית, ולכן {{צ|רדו העלו אותו אליכם}}:&lt;קטע סוף=כא/&gt;</text>
      <sha1>8ulhflocs7m6saad3dabstaofg2icuu</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א ז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359764</id>
    <revision>
      <id>1417134</id>
      <parentid>1400312</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:41:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8574" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|ו|ז|ח}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויבאו}}. יצאו כולם לכבודו: {{צ|אל בית אבינדב בגבעה}}. פי' הרד&quot;ק מפני שהיה עוד איש ששמו אבינדב, לכן באר שזה היה (יהונדב) [אבינדב] שדר בגבעה. וגם י&quot;ל כי (ליהונדב)
[לאבינדב] היו לו שני בתים בשני מקומות, לכן באר שהארון הובא אל הבית שהיה גבעה: {{צ|קדשו}}. הזמינו, ומבואר אצלי כי גדר הקדושה המורה [זמנה, הוא המופרש מכל עסקיו אל
דבר מיוחד]:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב) בפירוש הכתוב הזה נבוכו המפרשים מאד:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|ויהי מיום}}. באר ששבת הארון בבית אבינדב התחיל מיום {{צ|שבת הארון בקרית יערים}}, והתמיד לשבת במקום ההוא הגם {{צ|שרבו הימים}} 
עד {{צ|שהיו עשרים שנה}} (שהם י&quot;א
של שמואל ושתי שנים של שאול ושבעה שנים שמלך דוד בחברון), ר&quot;ל הגם שעברו עתים שונים ומנהיגים מתחלפים בכ&quot;ז לא זז ממקומו. וספר ג&quot;כ כי מיום ההוא {{צ|נהו כל בית}}
{{צ|ישראל אחרי ה'}}, כי ראו גודל קדושת הארון וכי נתן ליראיו נס להתנוסס:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) היל&quot;ל הסירו את אלהי הנכר ועשתרות מתוכם, וגם שהעשתרות הם בכלל אלהי הנכר:

{{צ|ויאמר}}. ואז התעורר שמואל להשיבם בתשובה: {{צ|אם בכל לבבכם}}. ר&quot;ל כי מתנאי התשובה הגמורה הוא המירוק והזיכוך, ר&quot;ל שישובו ויתחרטו ויעזבו מעשים הקודמים ושיעשו
טוב ולא רע בעתיד. ושניהם צריך שיהיו במחשבה ובמעשה, ועז&quot;א לעומת עזיבת הרע במחשבה {{צ|הסירו את אלהי הנכר מתוככם}}, ר&quot;ל אשר במצפוני לבכם. ולעומת עזיבת
החטא בפועל, הסירו {{צ|העשתרות}}. ונגד העבודה בעתיד, על עבודת המצפון אומר {{צ|והכינו לבבכם אל ה'}}, שלבכם יהיה מוכן אך לה', בל תתערב שם מחשבת זולתו. ונגד העבודה
בפועל אמר {{צ|ועבדהו לבדו}}, בלא שיתוף, ובזה ירצכם {{צ|ויצל אתכם מיד פלשתים}}, המושלים בכם בסבת עונותיכם:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויסירו}}. ספר כי מלאו אחרי ה' בין בתשובה על העבר בפועל {{צ|ויסירו}} וכו', בין בעבודה בעתיד {{צ|ויעבדו את ה' לבדו}}. ולא הגיד מדבר המחשבה, שזה לא ידע רק היודע
תעלומות לב:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויאמר}}. אחרי ההכנה הזאת אמר שיתקבצו המצפתה, ששם היה דרכם להתאסף לקדושה ולעבודה ולדבר האלהים, ושם יתפלל בעדם אחרי ששבו אל ה':&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויקבצו}}. ספר, א] שהתקבצו, וזה מורה על האחדות לעבוד את ה' שכם אחד: ב] {{צ|וישאבו מים}}. אם מי דמעה ובכי כדבר המפ', או רמז ששפכו לבם כמים: ג] {{צ|ויצומו}}. שענין
הצום היה לבקר אחר עונות היחידים והרבים ולפרוש מהם, כמ&quot;ש (ישעיה נח, ו) הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע: ד] {{צ|ויאמרו שם חטאנו}}. שהוא הוידוי והחרטה על
עבירות שבין אדם למקום. ה] ועל עבירות שבין אדם לחברו שע&quot;ז אין מועיל תשובה לבד, {{צ|וישפוט שמואל}} בין איש לרעהו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וישמעו}}. זה היה סבה מאת ה' שיתגרו בם פלשתים למען יפלו בידם, ולכן כאשר שמעו שהתקבצו חשבו שהיה איזה מרד ועלו סרני פלשתים עם מחניהם, וישראל שלא הבינו
כי זה סבה מאת ה' למען יושעו התיראו מפניהם:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויאמרו}}. באשר ראו ששמואל בוטח בה' כי יגבר עליהם, כי בטח שכבר שמע ה' תפלתו, אמרו אליו {{צ|בל יחרש}} גם עתה {{צ|מזעק אל ה'}} שהוא {{צ|ישיענו מיד פלשתים}}, ר&quot;ל
באשר יראים אנו מפניהם א&quot;א שננצחם במלחמה, וצריך שתתפלל תעשה התשועה כולה ע&quot;י ה', כי חרבי לא תושיעני:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט - י) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויענהו ה'}} וכו' {{צ|וירעם בקולו}}. קול ה' שהגיע אל הנביא היה מתחלק לכמה שבילים, כמ&quot;ש בתו&quot;כ (ויקרא פ' א) וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז, פט), משה שמע וכל
ישראל לא שמעו, יכול מפני שהיה הקול נמוך ת&quot;ל את הקול, הקול שכתוב בו (תהלים כט, ה) קול ה' שובר ארזים. והנה בקול הנורא הזה שבו ענה את שמואל וכל ישראל לא
שמעוהו, בו בעצמו נתן קול עוז רעם ורעש על פלשתים: {{צ|וינגפו}}. מעצמם:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויצאו}}. וישראל לא הוצרכו להלחם רק לרדוף ולהפיל חללים:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויקח}}. לזכר הנס: {{צ|עד הנה עזרנו ה'}}. כי לא בחרבם נצחו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג - יז) ויכנעו משמע שלא נלחמו, ולמה ותהי יד ה' בם? ולמה האריך לתשבנה הערים וכו' מעקרון וכו' הציל ישראל וכו'? ולמה כפל וישפט שמואל וכו' ושפט את
ישראל וכו' ושם שפט וכו':&lt;קטע סוף=יג/&gt;

{{צ|ויכנעו}}. סיפר ששמואל היה למגן בעד עם ה' בין נגד האויב החיצוני, בין בהנהגת העם עצמו, ששני אלה היו מוטלים על השופט והמלך, כמ&quot;ש (להלן ח, כ) 
ושפטנו מלכנו ויצא
לפנינו ונלחם את מלחמותינו. על המחסה נגד צר ואויב, אומר {{צ|ויכנע הפלשתים}}, ר&quot;ל שהיו שם שני דברים, א] שנכנעו מעצמם עד {{צ|שלא יספו}} מעצמם ליכנס לגבול ישראל, ב]
שגם בעת יצאו ישראל ארץ פלשתים, {{צ|היתה יד ה' בם}} עד שנוגעו לפניהם בארצם: (זה נמשך {{צ|כל ימי שמואל}}, ר&quot;ל רוב ימי חיי שמואל, כי בעת זקנותו משלו הפלשתים
בישראל כמו שיבואר סימן י&quot;ג). ומפרש:

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ותשובנה}}. ע&quot;י שנכנעו {{צ|הושבו הערים שלקח מאת ישראל}}, מעצמם, כי התיראו לבא בגבול ישראל. וע&quot;י שהיתה יד ה' בם בעת ערכו ישראל מלחמה בארצם, עי&quot;כ
{{צ|מעקרון ועד גת}}, הגם שערים האלה כבר היו ביד פלשתים מימים רבים, {{צ|הציל ישראל מידם}}, כי הורישום משם. וגם {{צ|ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי}}, כי בעת משלו
האויבים בישראל נוספו גם האמוריים עליהם ונלחמו בם, לא כן בימי שמואל:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;ונגד המשפט בין אנשי ישראל, {{צ|וישפוט}} כו' {{צ|כל ימי חייו}}, ר&quot;ל מעת שנתמנה לשופט:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|והלך}}. והיה דרכו לחזר בעיירות ולשפטם בל יטרחו לבא אליו, ואחר שגמר הסבוב אז:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ותשובתו}}. היה שב {{צ|הרמתה כי שם}} היה {{צ|ביתו}}, וגם שם לא נח רק שפט בקביעות כל הבאים למשפט, וגם שם היה מזבח מוכן לעבודת ה':&lt;קטע סוף=יז/&gt;</text>
      <sha1>2aau95vttrkxlm3b7j88z6u4v48hk4o</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א ח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359765</id>
    <revision>
      <id>1417135</id>
      <parentid>1400320</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="21199" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|ז|ח|ט}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|כאשר זקן}}. ולא יכול לסבוב בערי ישראל: {{צ|וישם את בניו שופטים}}. למען יתהלך כ&quot;א בחלק מן הארץ לעשות משפט:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|שפטים בבאר שבע}}. ר&quot;ל שלא די שלא הלכו בדרכי אביהם לסבב בערי ישראל לשפטם, רק ישבו בבאר שבע בקצה א&quot;י. ואלו ישב אחד בדן ואחד בבאר שבע לא היה הטורח
רב, אבל הם ישבו שניהם בבאר שבע להטריח את ישראל לבא אליהם ולהרבות שכר לחזניהם ולסופריהם:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ולא הלכו}} כו' {{צ|בדרכיו}}. לסבב בערי ישראל. ואח&quot;כ {{צ|נטו אחרי הבצע}}, להרבות שכר חזניהם וסופריהם ולהטיל מלאי על בעלי בתים ולשאול חלקם בפיהם כדברי חז&quot;ל (שבת
נו א). ואח&quot;כ {{צ|לקחו שחד}}. ואח&quot;כ {{צ|הטו משפט}}, כי עבירה גוררת עבירה. וחז&quot;ל (שם) אמרו שלא חטאו בקבלת שוחד, רק ע&quot;י שנטו אחר הבצע מעלה עליהם כאילו לקחו שוחד:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויקבצו}}. כפי המבואר (סי' יג) הרימו הפלשתים ראש בעת ההיא ומשלו על ישראל, תחת שהיתה יד ה' בם כל ימי שמואל (למעלה ז, יג), כי ע&quot;י עוות הדין שבה צור חרבם
במלחמה, כנודע מענין יהושפט (דהי&quot;ב כ) שכאשר הקים המשפט על תלו (שם יט, ה) גרש מפניו אויב ויאמר השמד, לכן בראותם כי מטה ידם ואפס עצור ועזוב התקבצו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויאמרו אליו}}. הנה אם נוחיל נשיג הנהגה מעולה מאתך, הלא {{צ|אתה זקנת}} מהיות לאיש. ואם מאת בניך, הן {{צ|בניך לא הלכו בדרכיך}}, לכן {{צ|שימה לנו מלך}}:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו עד סוף הפרשה) מה היה הקצף על שאלת המלך והיא אחת ממצות התורה, שום תשים עליך מלך? ומ&quot;ש חז&quot;ל ששאלוהו שלא בעונתו, כי המצוה הוא לאחר מלחמת
עמלק, צריך לבאר מדוע יהיה כן? ועוד א&quot;כ למה מלא שאלתם? וכ&quot;ש שיפלא מ&quot;ש חז&quot;ל שבקשו לעבוד ע&quot;ז, למה ימשיל זה לענין ע&quot;ז? ומ&quot;ש לשפטנו ככל הגוים דומה למ&quot;ש ואמרת
אשימה עלי מלך ככל הגוים? ומ&quot;ש וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו היל&quot;ל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, שזה היה עקר החטא? ומ&quot;ש
שמע בקול וכו' כי לא אותך מאסו כי אם אותי, הלא כ&quot;ש שראו שלא ישמע להם למאוס את ה'? ולמה כפל שנית ועתה שמע בקולם? והנה בסימן י&quot;ב הרבה להוכיחם על שאלת
המלך, ולמה צוהו ה' למלאות רצונם? ולמה צותה התורה להקים להם מלך, אחר שיהיה זה חטא ועון? ולמה הוסיף למשוח את דוד אח&quot;כ, ולבנות לו בית מלכות לדור דורים? ומ&quot;ש
והגדת להם את משפט המלך יפלא מאד, הלא התורה אמרה לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה, ואיך יעשוק ויגזול את עמו בחפצו ונתן לעבדיו ויקרא זה משפט המלך?
ומש&quot;כ שנית וימאנו העם וכו' ויאמרו וכו' והיינו גם אנחנו ככל הגוים וכו', הלא הוסיפו חטא על פשע וה' אמר שמע בקולם? ולמה הוסיפו אח&quot;כ שילחם מלחמותם שלא הזכירו
בתחלה? ולמה דבר שמואל זאת שנית באזני ה'?:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

{{צ|וירע הדבר}}. המפרשים נבוכו בזה מדוע רע הדבר בעיני שמואל ובעיני ה', והלא הכתוב אומר (דברים יז, יד - טו) 
כי תבא אל הארץ וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך
ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, וחז&quot;ל אמרו מפני ששאלוהו בתרעומת, וששאלוהו שלא בעונתו, ואמרו (סנהדרין כ ב) זקנים כהוגן שאלו
ועמי הארץ קלקלו, ואמרו שהיה שאלתם לעבוד לע&quot;ז. וכפי המבואר אצלי היה חטאתם משלשה פנים, א] שהגם שהתורה צותה או התירה להקים להם מלך (כי פליגי בזה ר&quot;י ור&quot;נ
(סנהדרין שם) 
&lt;קטע התחלה=ס/&gt;אם הקמת מלך רשות או חובה), הכתוב התנה בזה ואמר כי תבא אל הארץ וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך, ר&quot;ל כי הקמת המלך הכרחי אל הקיבוץ, ונצרך
מאד. וכמ&quot;ש החוקרים שיחוס המלך בקיבוץ המדיני כיחוס הלב בגוף הבע&quot;ח אשר לו לב, וכיחוס המציאות אל הסבה הראשונה יתעלה, ויאמרו שהמלכות יקיים ג' דברים, א]
האחדות והעדר השתוף, ב] ההתמדה והעדר החילוף, ג] היכולת המוחלט. אמנם כל זה להעמים אשר על פני האדמה המתנהגים כפי תהלוכות הטבע, וכן לישראל בעת סר צלם
והיתה הנהגתם תחת מסבות המקרה והטבע אז מן ההכרח שיקימו עליהם מלך ללחום מלחמותם ולהשיב מלחמה שערה, לא כן בעת הפלה ה' אותם מכל העמים וינהגם תחת שבט
השגחתו הפרטיית וילך מלכם לפניהם וה' בראשם, לא היה להם צורך למלך, וכמ&quot;ש (להלן יב, יב) ותאמרו כי מלך ימלוך עלינו וה' אלהיכם מלככם. ולכן אמר כי בעוד שתירש ותשב
את הארץ שבעת ההיא עבר ה' לפניהם בקדש ועשה בקרבם נפלאות והיה כל ענינם בדרך הנס והפלא לא היה להם רשות להקים להם מלך אחר ולמעול במלכות שמים, רק אחר
ירושה וישיבה שאז היו עתים שעזבם המלך ה' צבאות והיו ככל העמים תחת הנהגת הטבע, אז רשות או מצוה בידם להקים להם מלך ככל העמים אשר סביבותיהם, אחר שהיו
כמוהם תחת יד הטבע צריכים הם למנהיג יועיל להם כפי ההנהגה המדינית. ולפ&quot;ז הנה בעוד שמואל חי, אשר דבקה בו ההשגחה האלהית ועליו בשמים הרעים ה' בקול גדול על
פלשתים, וכמו שאמר (שם, יז) הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר, לא היה להם לעזוב הנהגה זו ההשגחיית ולהסתופף בצל בשר, רק היה להם לשאול מאתו
שיסיר את בניו מהיות שופטים ושהוא בעצמו ינהיג את העם כמקדם. וזה מסכים עם דברי חז&quot;ל ששאלוהו שלא בעונתו, כי בחיי שמואל לא היה להם לשאול כזאת. ב] פגמו בזה
בכבוד שמואל, שאם היו שואלים את המלך בעבור המלחמה לבד לצאת לקראת נשק וללחום מלחמותם, לא היה בזה כל כך בוז וקלון לשמואל, אבל הם אמרו תנה לנו מלך
לשפטנו, שמורה כי מצאו עולתה במשפטיו עד שמבקשים שופט אחר טוב ממנו, ויעיזו בפניו לאמר כי רוצים להעבירו מהיות שופט ולבחור אחר תחתיו, וכדי בזיון וקצף לקדוש ה'
אשר עשה משפט וצדקה לכל עמו. וזאת הורע בעיניו ביחוד, כמ&quot;ש וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו. וזה מסכים עם דברי האומר ששאלוהו בתרעומת, כי
התרעמו בזה על הנהגת הנביא ומשפטיו עם ישראל. ג] הנה מינוי המלכים יהיה באחד משני פנים, אם שיהיה מלך נכנע למשפטי התורה והמצות כמו שהיו מלכי ישראל הצדיקים
מקדם ומלכי העמים בעלי הדת בזמננו, ואם שיהיה מלך מושל על התורות והדתות לעשות המשפטים והתורות כאות נפשו, כמו שהיו מלכי העמים בימי קדם שהם עשו תורות
ומשפטים וישנו אותם כרצונם. והנה התורה הזהירה על המלך שישמור את התורה והמצוה, כמו שכתב (דברים יז, יח - כ) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וכו' לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול, הרי לא היה לו רשות לחדש תורה ולשנות דבר ממשפטי התורה. והנה מה שאמרו ישראל תנה לנו מלך
לשפטנו ככל הגוים, הוא מאמר בעל שני פנים, כי יש לפרש שהכוונה תנה לנו מלך ככל הגוים לשפטנו, שאז הדמיון ככל הגוים מוסב על שימת המלך וזה דומה למה שכתוב בתורה
ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי, ומ&quot;ש לשפטנו הוא שישפטם כפי חוקי התורה, ובזה לא היתה שאלתם רעה מצד עצמה כי התורה התירה להם זאת ואמרה שום
תשים עליך מלך, רק שהיה בזה בוז וקלון לשמואל, כאילו יאמרו שמשפטי שמואל לא נאותו בעיניהם כי אינם מכוונים כפי הצדק והמשפט התוריי ומבקשים במקומו שופט טוב
ממנו. ויש לפרש שכוונו לשפטנו ככל הגוים, ר&quot;ל שלא ישפטם כפי משפטי התורה רק כמלכי שכיניהם שהם גוזרים הדתות ומניחים הנמוסים, ובזה לא פגעו בכבוד שמואל מצד
שהוא שופט ע&quot;פ משפטי התורה, כי הודו שלא מצאו בו עול מזה הצד ושהוא שופט בצדק כפי התורה, ולא אותו מאסו, רק שאינם רוצים במשפטי התורה ולא בשפוט השופט ע&quot;פ
חקותיה, והוא מרי נגד ה' ותורתו לא נגד שמואל, כמ&quot;ש (שמות יו, ח) לא עלינו תלונותיכם כי אם על ה'. והנה שמואל דנם לכף זכות, והבין מדבריהם הפי' הראשון, שעקר שאלתם
תנה לנו מלך לשפטנו ר&quot;ל כמשפטי התורה, והורע בעיניו רק מצד כבודו, כי השפילוהו שמשפטיו אינם טובים וישרים כפי התורה. וז&quot;ש {{צ|וירע הדבר בעיני שמואל כאשר}}

{{צ|אמרו תנה לנו מלך לשפטנו}}:&lt;קטע סוף=ס/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ויאמר ה'}}. וה' גלה לו שישמע בקול העם לעשות שאלתם, וזה מצד שתשמע {{צ|לכל אשר יאמרו אליך}}, ר&quot;ל שמע סוף דבריהם שאמרו לשפטנו ככל הגוים, שכוונתם שישפטם
כמשפטי העמים שמקורם מחפץ המושל ורצונו. ודייק זה כי אם לא לזה כוונו היל&quot;ל בהפך, תנה לך מלך ככל הגוים לשפטנו. וז&quot;ש חז&quot;ל (סנהדרין כ ב) שזקנים שאלו כהוגן ועמי
הארץ קלקלו (כי במאמר הזה בעל שני פנים כל אחד כוון בו כונה אחרת). ובזה אין זה העדר כבוד לך, {{צ|כי לא אתך מאסו כי}} אם {{צ|אתי מאסו ממלוך עליהם}}, כי בזה רוצים
לפרוק מעליהם משפטי התורה ומלכות שמים:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ככל}}. ר&quot;ל והגם כי רוצים לעזוב מקור חיים לחצוב להם בארת נשברים, כי עד עתה שהיית בראשם היו מונהגים מהשגחה העליונה וה' המולך עליהם והולך לפניהם, ועתה
רוצים להיות תחת הנהגת בשר ומקרי הטבע, הנה זה דומה {{צ|ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אותם מארץ מצרים}}, שהעליתם מתחת ממשלת המערכה אל צל
ההשגחה, והם עזבוני {{צ|ויעבדו אלהים אחרים}}, כי אהבו להיות תחת כנפי השרים והכוכבים: {{צ|כן המה עושים גם לך}}. שמאסו u1500 להיות מונהגים על ידך הנהגה נסיית השגחיית,
ורוצים הנהגה טבעיית לבטוח בזרוע בשר. וז&quot;ש חז&quot;ל שבקשו לעבוד ע&quot;ז, ר&quot;ל שנדמה בזה קצת כפי שהמשיל הכתוב ענינם:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ועתה}}. אמנם עתה שנגלו מזימות לבבם כי פורה ראש ולענה א&quot;כ אינם ראוים מעתה להשגחה נסיית, שהיא לא תהיה רק בהיותם צדיקים ושלמים באמונתם, ואחר שעתה סר
צילם מעליהם והנם ככל הגוים להתנהג בדרך הטבע א&quot;כ הם צריכים באמת למלך שישלים הנהגתם בדרך היותר מועיל כפי הסדר הטבעי, וא&quot;כ {{צ|שמע בקולם}} להמליך להם מלך:
{{צ|אך כי העד תעיד בהם}}. ר&quot;ל אחר שרוצים שהמלך לא יכנע אל משפטי ה' רק ימשול וינהג כפי חפצו באין מעצור, תעיד בם מהרעה אשר ימצאם מהנהגה זאת, כי המושל הנכנע
אל משפטי התורה לא יתנשא להעביר משפט ולקחת הבלתי מגיע לו מצד הדין, כי גם הוא צריך לשמוע אל התורה והמשפט, וכמ&quot;ש (סנהדרין יט א) מלכי בית דוד דן ודנין אותו
דכתיב (ירמיה כא, יא) בית דוד דינו לבקר משפט וכיון דלא דנין אותו איהו הכי דן וכו', אבל המושל הבלתי נכנע אל הדת ימשיך הכל לעצמו בחזקה, כמ&quot;ש (סנהדרין שם) מלכי
ישראל לא דן ולא דנין אותו: {{צ|והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם}}. לא אמר פה משפט המלוכה (כמ&quot;ש לקמן י, כה) שזה מורה על הדברים המגיעים אל המלכות
מצד הדין והדת, כמ&quot;ש (סנהדרין כב א) אין רוכבין על סוסו ואין משתמשים בשרביטו וכדומה, רק אמר משפט המלך ר&quot;ל המשפט והחק שיקבע לעצמו כפי רצונו שלא כדין, כמ&quot;ש
למעלה (ב, יג) וזה משפט הכהנים, שפירושו משפט שקבעו לעצמם דרך אלמות:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויאמר}}. הודיע להם כל דברי ה', איך ידע מחשבותם שרוצים להשפט במשפטי הגוים ולעזב מלכות ה':&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמר}}. ועפ&quot;ז אמר להם כי תחת שחושבים שהוא יקבע להם נמוסים טובים והמשפטים יחיו בהם, יהיה בהפך כי זה יהיה משפטו לרוע. וחשב שבעה דברים, א] {{צ|את בניכם}}
{{צ|יקח}}, בתחלה {{צ|יקח}}ם לעבדות פחותה לרוץ לפני מרכבתו:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ולשום}}. ומן הרצים האלה יבחר מקצתם {{צ|לשרי אלפים}}, ומקצתם לעבודת האדמה {{צ|לחרש חרישו}}, ומקצתם למלאכת חרש וחושב {{צ|לעשות כלי מלחמתו}}, באופן
שהשרים יהיו תחלה הרצים כסוסים לפני המרכבה. ולא יבחר כפי המדרגה והיחוס והמעלה, רק כפי הרצון המשולח להרים או להשפיל, לשרים או לעובדי אדמה, שזה מאין צדק
ויושר והשגחה על העם כלל:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;ב] {{צ|ואת בנותיכם}}. מאתן לא יקח לשום שררה, רק לשפחות מכודנות אופות ומבשלות:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד - טו) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;ג] {{צ|ואת}}. השדות והכרמים יתן לעבדיו להעשירם, באשר הם הקרובים לפניו, וגם המעשר מהזריעה יתן למו הגם שיהיה להם שדות וכרמים לרוב:&lt;קטע סוף=יד/&gt;
(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;ד] {{צ|ואת עבדיכם}}. וגם עבדיו לא יעשו מלאכתו כי יהיו שרים ונכבדים, ויקח עבדיכם וגם בחוריכם למלאכתו, וכן חמוריו ובהמותיו ינוחו ממלאכה ולמלאכתו יקח את
חמוריכם:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;ה] {{צ|צאנכם}}. מעשר זרע הארץ ופרי העץ הבלתי חשובים אצלו יתן לעבדיו, ומעשר עשתרות {{צ|צאנכם}} יקח לעצמו להתעשר. ו] ומלבד זה לא תהיו גם אתם בני חורין רק עבדים,
כי ימשל גם בגופכם:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|וזעקתם}}. ואז לא תוכלו לפרוק עולו, כי ירדה בכם ע&quot;י עבדיו וצבאיו, רק אל ה' תזעקו מכאב לב: {{צ|ולא יענה ה' אתכם}}. אחר כי בחרתם לכם כן בבחירתכם:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|וימאנו}}. שמואל רצה עי&quot;כ שישובו מדעתם, ולא רצו, {{צ|ויאמרו לא}}. ר&quot;ל לא כדברך שיהיה מושל עריץ בלתי נכנע לדת התורה ומשפטיה, שזה לא יקרא בשם מלך רק בשם
מושל עריץ (כי גדר המלך הוא הנבחר מן העם וגדר המושל הוא הרודה בהם בחזקה), והוא לא יהיה מושל כי אם מלך יהיה, לא אנחנו נהיה משועבדים אליו לעבדים רק יהיה
משועבד אלינו להנהיג אותנו כפי חק ומשפט:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|והיינו}}. ובארו דבריהם שמ&quot;ש תנה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים לא כוונו שישפטם ככל הגוים עפ&quot;י נמוסים שיעשה כרצונו, ורק כוונו שיהיה להם מלך ככל הגוים, וז&quot;ש כי אם
מלך יהיה עלינו והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ר&quot;ל בזה נשוה אליהם שיהיה לנו מלך כמוהם, וכמ&quot;ש (דברים יז, יד) אשימה עלי מלך ככל הגוים. והוא יהיה מחויב לסדר ענינינו בשני
דברים, א] {{צ|ושפטנו מלכנו}}, ר&quot;ל כפי משפט התורה, כי פה לא אמרו ושפטנו ככל הגוים, רק שישפטם כפי המשפט הרגיל אצלם כפי חקי התורה. ב] {{צ|ויצא לפנינו ונלחם את}}
{{צ|מלחמתנו}}, שילחם נגד הצר. ודייקו לאמר את מלחמותינו, שלא יהיה כעריץ אשר ייחס המלחמות אליו וילחם מלחמות לבעבור השררה והכבוד, והארצות שיכבוש יקראו על שמו,
רק ילחם מלחמות שלנו לצרכינו, ואשר יכבוש יהיה שלנו, שזה גדר המלך הנתון תחת דת ומשפט שכל מגמתו הוא הצלחת העם ולתקן עניניהם בין במדינה בין נגד הצר הצורר.
ובזה יש לפרש ונלחם, אנחנו נלחמנו מלחמותינו, ר&quot;ל שיקרא המלחמה על שם העם, והוא מבנין הקל:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|וישמע}}. הנה שמע כי חזרו לשאול כהוגן שישפטם במשפטי התורה, וגם לא היה עתה כ&quot;כ פחיתות כבוד לשמואל אחר שהוסיפו שרוצים איש ילחם מלחמותיהם ע&quot;פ תכסיסי
מלחמה, שזה אינו בחק שמואל, כי הוא לא היה בכחו רק הנהגה נסיית כנ&quot;ל, לכן דברם באזני ה' ללמד עליהם זכות:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויאמר}}. השיב שעתה יבחר הוא להם מלך כמ&quot;ש (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, ולכן אמר שילכו לביתם עד יבא דבר ה':&lt;קטע סוף=כב/&gt;</text>
      <sha1>8hyn4wjn2mix1pg6ic7q8t8nf4eqran</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359766</id>
    <revision>
      <id>1417136</id>
      <parentid>1400373</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18278" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|ח|ט|י}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי}}. זכר הסבות שבעבורם בחר ה' בשאול, א] מצד יחוסו, שאביו היה שמו קיש בן אביאל. ובד&quot;ה א' (ח, לג) אמר ונר הוליד את קיש, ופי' חז&quot;ל שלאביאל היו קורים לו נר על
שהיה מדליק נרות לרבים במבואות האפלות, וזה אות טוב מדותיו לזכות הרבים. וכן היה קיש עצמו {{צ|גבור חיל}}, וגבורת האב תוליד גבורה בבן:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ולו}}. ב] מצד שאול עצמו, שהיה שלם בין במדותיו הנפשיות שהיה {{צ|בחור וטוב}}, ר&quot;ל הגם שהיה בחור בשנים ורתיחת דמו לא שקטה בכ&quot;ז היה טוב עם אלהים ואדם ולא נמשך
לתאוותיו, עד שלא היה {{צ|איש מבני ישראל}} גם בין הזקנים לימים {{צ|טוב ממנו}} במדותיו. וכן היה שלם בתארו ויפיו, כי היה {{צ|משכמו ומעלה גבה מכל העם}}, עד שהיה
מיוחד בגבורה (מצד אביו) ובטוב המדות ובתואר הקומה ויצלח למלוכה:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ותאבדנה}}. סיפר איך סבב בעל הסבות שיגיע שאול אצל שמואל, בהשגחת ה': {{צ|נאבדו האתנות לקיש}}. והנה פעל אבד נקשר תמיד עם מ&quot;ם ופה בא בלמ&quot;ד, כי לא נאבדו
באמת רק נעלמו בשעתם, לסבת קיש אבי שאול, יען היה אבי שאול נעלמו האתונות כדי שילך שאול לבקש. ב] סבב ה' {{צ|שיאמר אל שאול שילך לבקשם}}, כי לפי הרגיל היה די
שישלח את נעריו אחריהם לא את בנו אשר דאג עליו אח&quot;כ, רק כן נתן ה' בלבו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) למה אמר תחלה ויעבר אח&quot;כ ויעברו? תחלה אמר ולא מצאו ואח&quot;כ ואין, וחזר לאמר ויעבר ולא מצאו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

{{צ|ויעבר}}. ג] סבב ה' שיעקם את דרכו ולא יבקשם במקומות הקרובים (כי אין דרך האתונות להתרחק), רק {{צ|עבר את הר אפרים}} 
וגם {{צ|עבר בארץ שלישה}} (ר&quot;ל כ&quot;א מהם עבר
בדרך אחר כדרך המבקשים), {{צ|ולא מצאו: ויעברו בארץ שעלים}} ר&quot;ל בהיותם בארץ שלישה וכן בארץ ימיני היה להם איזה ידיעה כי עברו האתונות שמה ויחלקו את הארץ
לבקשם, אבל בארץ שעלים לא היה להם שום ידיעה ממציאותם, ועז&quot;א ואין, הלכו ביחד ולא התפרדו לבקשם, ועז&quot;א ויעברו, שניהם ביחד:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|המה}}. ד] סבב ה' כי עברו עד צוף ששם היה הנביא, ושם נתן ה' בלבם שירצו לשוב ושיפתהו הנער ללכת עד הרואה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|והאיש נכבד}}. יען היו נמצאים בעת ההיא אנשים אלהיים נכבדים באמת אבל בלתי מגידים תעלומות ועתידות, ולאיש כזה לא הוצרך עתה כי לא יפיק חפצו לדעת מאבדת
האתונות, ונמצאו אנשים מגידים עתידות ע&quot;י קסמים והם בלתי {{צ|נכבד}}ים, עד שהגם שישיג מבוקשו ישיגהו קלון ממה שישאל דבר אלהים מאתם, לכן אמר כי {{צ|האיש}} הזה {{צ|נכבד}}
וגם {{צ|כל אשר ידבר בוא יבוא}}. ולכן {{צ|נלכה שם אולי יגיד לנו את דרכנו}}, ר&quot;ל שיגיד לנו הענין שבעבורו הלכנו בדרך הזה שהוא דבר האתונות:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז - ח) מ&quot;ש ומה נביא לאיש וכפל שנית ותשורה אין להביא לאיש האלהים, והוסיף מה אתנו. ומ&quot;ש הנער ונתתי ולא אמר ונתת. ומ&quot;ש לפנים בישראל, אין לספור הזה
מובן כלל ומה מקומו פה? ולמה לא אמר בקיצור לפנים בישראל היו קוראים לנביא בשם רואה?:
{{צ|והנה נלך ומה נביא}}. באשר לא הכירו ענינו של שמואל וחשבו כי לוקח מתן ותשורה מאת הבאים אצלו, אמר {{צ|מה נביא לאיש}}, ר&quot;ל כי הבא אל הרואה לשאול דבר מאתו
ראוי שישלם לו בעד טרחו להתבודד בעבורו, וגם היה דרכם שכל הבא לפני שר או גדול היה מביא לו תשורה, שהוא המנחה שנותן לו בעבור ראיית הפנים, כענין (שמות לד, כ) ולא
יראו פני ריקם. והנה התשורה לא היו נותנים רק אנשים נכבדים המתראים לפניו דרך כבוד, לא אנשים בני בלי שם אשר יבואו רק לשאול צרכיהם, והיה ערך התשורה כפי ערך
כבוד הנותן והמקבל. אולם השכר שהיו נותנים השואלים בעד הפקת שאלתם היה כפי הטורח וכפי מהות הענין ששאלוהו עליו, וז&quot;ש והנה אם נלך, הלא צריכים אנו, א] לשלם לו
בעד טרחו {{צ|ומה נביא לאיש}}, הגם שבזה יספיק דבר מועט כי הענין הנדרש שהם האתונות אינו ענין גדול, בכ&quot;ז הלא גם {{צ|הלחם אזל מכלינו}} וכ&quot;ש כי כסף אין. ב] הלא
כשאתראה אנכי לפניו בהיותו איש נכבד ראוי שאקריב לו תשורה, ערך התשורה תהיה מצד שהוא איש אלהים ולא יראו פניו ריקם, {{צ|ותשורה אין להביא}}, שזה אין במציאות
כלל, כי זה יגדל לפי ערך המקבל והנותן:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויוסף}}. השיב הנער, זה אמת שאם תתראה אתה לפניו דרך ראיית פנים צריך אתה לתת לו תשורה, אבל העצה שרק אנכי אלך אצלו ובידי נמצא רבע שקל כסף שזה יספיק בעד
שכר טרחו, {{צ|ונתתי}} אותו אנכי {{צ|בעד מה שיגיד לנו את דרכנו}}, ואנכי בהיותי נער משרת א&quot;צ לתת תשורה:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|לפנים}}. כותב הספר יודיענו בל נתפלא איך היה זה שעל שור ועל חמור ועל כל אבדה היו הולכים אל הרואה והיו נותנים לו בשכרו כסף ובעד ראיית פניו תשורה (כי לולא היה
המנהג כן לא היה שאול אומר כן לנערו), מה שלא מצינו כזאת בכל הנביאים אשר היו אחרי הדור ההוא, אומר כי יש הבדל בין הנביא בדור אחרון ובין הרואה לפנים, שהנביא נקרא שמו על שם דברותיו ותוכחותיו (מלשון ניב שפתים), על כי ה' דבר בו וישלחהו להגיד לעם פשעם ולבית יעקב חטאתם, ולא שלחהו במלאכות ה' רק לצורך עניני הכלל והגוי כולו
ולא חל רוה&quot;ק עליו להראותו דברים פרטיים הנוגעים אל היחידים, אבל הרואה נקרא בשמו על שם שהיה צופה ברוה&quot;ק השורה עליו כל הדברים ההויים והעתידים וגם עניני
היחידים ופרטיהם. ועל כן היו בורחים מן הנביא אשר היה תמיד מגיד פשע ומוכיח עלי עון, ורדפו(ם) אחר הרואה באשר כ&quot;א השיג ממנו מבוקשו על הגניבה ועל האבידה ועל
החולה ועל האשה והבנים, והיו נותנים לו תשורה ומתן בעבור שהתבודד לעיין על עניניהם. וז&quot;ש כי {{צ|לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה}}
{{צ|עד הראה}}, כי היו הולכים אל הרואה ודורשים אליו, והיו הולכים אצלו חבורות אנשים כי כ&quot;א היה לו ענין לשאול, כי לנביא היום שאין הרוח חל עליו רק לנבאות ולהוכיח בשבט
פיו {{צ|יקרא לפנים הראה}}, כי צפה על כל הפרטים ברוה&quot;ק אשר לא מש ממנו:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויאמר}}. שאול ראה כי טובה עצת הנער שהוא יהיה השואל והנותן, ולכן אמר {{צ|לכה נלכה}}, אתה תהיה העקר בהליכה ואני הטפל. וגם זה היה מאת ה' שיחשוב שאול להתנכר
לפני הרואה לבל יתראה לפניו כאיש נכבד וראה כי בכ&quot;ז הכיר הרואה כי עליו יציץ נזרו:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|המה}}. גם זה היה בהשגחה שאחר שאמר ה' כי כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין היה מוכרח שיגיע לפני שמואל ברגע זו שגבל ה', לא קודם ולא מאוחר, כמ&quot;ש (להלן
פסוק טז) כעת מחר, ולכן סבב שדברו הנערות עמו ועכבוהו באריכות לשונם עד בוא הרגע בצמצום:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ותענינה אותם ותאמרנה}}. ר&quot;ל על שאלתו היש בזה הרואה היה די שישיבו יש, והם האריכו למעניתם על דברים שלא נשאלו. ושיעור הכתוב, {{צ|ותענינה אותם יש}}&lt;קטע סוף=יב/&gt;
{{צ|ותאמרנה {{צ|הנה}} 
לפניך מהר}} וכו', כי מ&quot;ש {{צ|הנה}} לפניך אינה עניה על שאלתו, רק אמירה שאמרו בפני עצמם: {{צ|{{צ|הנה}} לפניך מהר עתה}}. תחלה אמרו דרך כלל, א] דע כי {{צ|הנה}}
{{צ|לפניך}}, ר&quot;ל הנהו נמצא עתה {{צ|לפניך}}, בקל תמצא לדבר עמו. ב] בכל זאת {{צ|מהר עתה}}, מוכרח שתמהר לבא עתה כי אח&quot;כ לא תמצאהו. ופרשו דבריהם, מ&quot;ש הנה {{צ|לפניך}}, הוא משני
טעמים, א] {{צ|כי היום בא לעיר}}, ואינו מן המוסר שיאיצו עליו בני העיר בשאלותיהם ומשפטיהם תיכף בבואו עד ינוח תחלה מן הדרך, ובזה תמצאהו לבדו לדרוש ענינך ממנו,
באשר אתה אורח. ב] {{צ|כי זבח היום לעם}}, וכולם טרודים להכין הזבח, ותמצאהו מתבודד לבדו:

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יב - יג) הנה האריכו לשון בלא הבנה, יש, הנה לפניך, והוסיף כבואכם העיר כן תמצאון אותו, ואמר שלישית כי אותו כהיום תמצאון אותו. ומלבד זה, הלשון דחוק
ובלתי מסודר:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

{{צ|כבאכם}}. עתה פירשו מ&quot;ש {{צ|מהר עתה}}, כי אם תמהרו אז {{צ|כבאכם}} 
העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכל, לא כן אם תתבוששו עד יעלה לאכל לא תוכלו
לדבר אתו. ואל תחשבו כי יתאחר מלעלות הבמה, {{צ|כי לא יאכל העם עד בואו}}, ובודאי ימהר לעלות מפני טרחת העם המתענים וממתינים עליו. ובפרט {{צ|כי הוא יברך הזבח}},
וימהר אל המצוה, ולכן {{צ|עתה עלו}} ואל תתמהמהו. וגם אל תדמו כי תמצאו אותו גם יום מחר, {{צ|כי אותו}} רק {{צ|כהיום תמצאון אותו}}, כי למחר יפנה מפה וישוב אל ביתו:

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|המה באים}} כו' {{צ|והנה שמואל יצא לקראתם}}. זימן ה' ששמואל (הגם שהיה כפי הגלוי יוצא לעלות הבמה) יצא לקראתם ויפגוש אותם ברגע המיועד, וזה היה עקר צאתו
ברגע זו, ובאר הטעם כי:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו - טז) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו - טז) מה זה שכפל כי ראיתי את עמי, כי באה צעקתו?:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

{{צ|וה' גלה}} 
וכו' {{צ|לאמר כעת מחר אשלח אליך}}. לכן היה צריך יפגשהו ברגע המיועד: {{צ|ומשחתו}} וכו' {{צ|כי ראיתי}} וכו'. הם מאמרים מגבילים, {{צ|ומשחתו}} לנגיד {{צ|כי ראיתי}} את
{{צ|עמי}}. ר&quot;ל שראיתי עניניהם שהם רוצים והם צריכים למלך להנהיג עניניהם: והושיע את {{צ|עמי}} מיד פלשתים כי באה צעקתו אלי. מפני לוחציו:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;השאלות (יז) וה' ענהו, משמע ששאל ע&quot;ז:

{{צ|וה' ענהו}}. כי בראות שמואל את האורח הבא והוא ידע שברגע יבא האיש המיועד, היה שואל ומשוטט במחשבתו אם זה הוא, וענהו ה' {{צ|הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצר בעמי}}, באר לו שמה שא&quot;ל שיושיעם מיד פלשתים יהיה מפני כי יעצר בעד רוע דרכם ומשובתיהם ובזה יזכה להושיע ולהושע:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח) היל&quot;ל אל שמואל:

{{צ|ויגש שאול את שמואל}}. פעל נגש נקשר תמיד עם &quot;אל&quot;, ופה אמר &quot;את&quot;, כי באמת נטה שמואל מדרכו אל יד השער לפגוש את שאול, עד ששאול נגש אליו, וגם הגיש אותו,
שע&quot;ז מורה מלת את הפעול, עד שהראשון שפגע בו בבואו היה שמואל, ולכן שאלו איה בית הרואה:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|וכל אשר בלבבך}}. מספיקות ועיונים בתורה או בחכמה:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ולאתנות}} כו' {{צ|אל תשם את לבך}}. משני טעמים, א] {{צ|כי נמצאו}}, ב] שאף אם היו אובדות הלא {{צ|למי כל חמדת ישראל}}:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|הלא בן ימיני אנכי}}. ושבט בנימין היה אז מעט ונבזים ע&quot;י מלחמת גבעה, ומשפחתי היא {{צ|הצעירה}} בשבט זה:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויקח}}. התחיל לכבדו כי הושיבו (וגם את נערו כי הוא עבד המלך) בראש הקרואים, הגם שלא היו רק שלשים איש, שזה מורה שלא נקראו לשם רק קרואי מועד אנשי שם:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|תנה את המנה}}. כי בעת חלק הטבח את המנות לפי מספר הקרואים הפריש שמואל מנה זאת וא&quot;ל להצניעה ביחוד בעבור פלוני אלמוני, [זה הודיע לו כי ידע בואו מקודם]:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;השאלות (כד) למה הרימו בגובה? ולמה קראו נשאר, והיא היתה המנה היפה והמובחרת? ומ&quot;ש לאמר העם קראתי הוא מאמר חתום:

{{צ|וירם}}. כי בזבחי שלמים היו מרימים את השוק ואת החזה ועליהם החלבים ומניפים אותם, והחזה והשוק נתנו לכהנים, והיו נקראים בשם שירים כי היו שירי האשים, ובבמת יחיד
שלא היתה שם לא תנופה ולא חזה ושוק, בכ&quot;ז היה החלק הזה מכובד אצלם, והיה שייך למברך את הזבח שהוא שמואל, והטבח היה מרימו לפניו דרך כבוד כמו שהיה טעון הרמה
לפני ה' בבמת צבור, והיו נקראים בשם נשאר כי הם שירי האשים בבמת צבור. וז&quot;ש {{צ|וירם הטבח את השוק והעליה}}, ר&quot;ל והחזה שעליה: {{צ|ויאמר הנה הנשאר}}. ר&quot;ל זה
החלק הנקרא נשאר, כי הוא שירי אשי ה': {{צ|שים לפניך אכול}}. כי זה השייך לראש הקרואים: {{צ|כי למועד}}. שיעור הכתוב, {{צ|כי למועד}} לאמר העם קראתי שמור לך. ר&quot;ל כי
בזמן שאמרתי לפני שמואל את העם אשר קראתי לזבח, ר&quot;ל בעת שספרתי לפניו מספר הקרואים וחלקתי לפניהם את המנות, מאז שמור החלק הזה לך כי ידע שמואל כי אתה
תבוא הנה: {{צ|ויאכל}} וכו' {{צ|ביום ההוא}}. ר&quot;ל שנמשכה הסעודה כל היום כולו:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|וירדו}}. לעת ערב: {{צ|וידבר עם שאול}}. גלה לו סתרי תורה וענינים אלהיים:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויקרא}} וכו' {{צ|הגגה}}. כי אכסניא של שמואל היתה בעליה, וקראו לחדרו ומשם יצאו החוצה:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|אמר}} כו' {{צ|לנער}}. כי אין מן המוסר שיפקד {{צ|לנער}} של אחרים: {{צ|{{צ|ויעבר}}}}. כי הלך אחריהם וצוה שיעבור לפניהם: {{צ|{{צ|ויעבר}}}}. עוד הלאה רחוק מאתם: {{צ|עמוד כיום}}. כמו מכרה כיום
את בכורתך לי (בראשית כה, לא), השבעה לי כיום (שם, לג). גם רמז לו כי כמו שהוא עתה יום כן עמוד למלוך ולהצליח, על דרך וכסאו כשמש נגדי (תהלים פט, לז), ואורח צדיקים
כאור נוגה וכו' (משלי ד, יח):&lt;קטע סוף=כז/&gt;</text>
      <sha1>q0bkl1301ijlphmhhxwptym5w4ey1fa</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359767</id>
    <revision>
      <id>1417139</id>
      <parentid>1400377</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17818" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|ט|י|יא}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויקח שמואל וכו'}}. ע&quot;י המשיחה המשיך עליו רוח גבורה ועז מלך כמ&quot;ש (לקמן טז, יג) וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח עליו רוח ה' מהיום ההוא ומעלה, וע&quot;י הנשיקה שהיא
התדבקות רוחא ברוחא המשיך עליו שפע קדש שבזה הכין אותו לנבאות אח&quot;כ עם בני הנביאים, כמ&quot;ש (פ&quot;ו) וצלחה עליך רוח ה' והתנבאת עמהם. ומה שלא משחו בפרהסיא באר
מהרי&quot;א כדי שיוכל להפיל גורל אח&quot;ז, ואם היה נמשח בפרהסיא היה הגורל למותר בעיני העם, והיו חושדים אותו שהטה את הגורל בערמה על האיש אשר משח. וע&quot;פ דברי חז&quot;ל
שמשחו בפך ובשמן אפרסמון ולא בקרן ולא בשמן משחת קדש, מבואר כי לכן משחו בצנעה בל ירגישו שלא נמשח רק לנגיד, כמ&quot;ש {{צ|הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד}},
תפס נגיד לא מלך, באשר לא הובטח לו המלכות בירושה כדרך הנמשח בשמן הקדש ותרם כראם קרני:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ז) למה נתן לו שלש אותות דוקא? ולמה דוקא אותות אלה? היש בדברים איזה יחס עם דבר המלוכה? למה היו תחלה שני אנשים ואח&quot;כ שלשה ואח&quot;כ חבל
נביאים? ואם המקום המצוין לו בכ&quot;א בא בכוונה? ומה שנשא א' גדים וא' לחם וא' יין, ולמה נתנו לו השנים לחם ושאלו לו לשלום ולא הראשונים? ומ&quot;ש שכאשר יבואו לך
האותות עשה כל אשר תמצא ידך, מה רצה בזה?:

{{צ|בלכתך}}. באותות האלה רמז לו ענין העם אשר ינהיג ואיך יהיה יחס כל כת וכת מכתות המונהגים מעמו. כי נמצאו בין העם שלש כתות מפורדות, א] אנשים ההמונים החיים חיי
הבהמה, בלתי עובדים את ה' ולא משכילים באמתותו, וכל מגמתם הוא רק גויתם ואדמתם, ויען שהם הרבים כי רוב העם הם המוניים, א&quot;ל כי אותם יפגוש ראשונה בדרכו והכנתו
אל המלוכה, אמר {{צ|בלכתך היום מעמדי ומצאוך שני אנשים}}, כי הם נפרדים לשני מחנות, יש הנמשכים אחר כח המתאוה לאכול ולשתות ולהתעדן, ויש הנמשכים אחר כח
המתעורר לאסוף הון ועושר וכדומה. והם עתה {{צ|עם קבורת רחל}} ותפגוש אותם {{צ|בגבול בנימין בצלצח}}, רומז כי אנשים כאלה הם נמצאים עם קבורת רחל, כי הנשמה
האלהית אשר בקרבם אשת חיל היפה בנשים הנרמזת ברחל (כי ידוע ששורש הנשמה היא ממדה ידועה הנקראת בפי האלהיים בשם רחל) היא קבורה תוך רגבי אדמה שהוא תחת
ממשלת הבשר והגויה. וגם עת יפגשוך לא ימשכו אחריך להכנס בגבולך שהוא שבט בנימין, רק יעמדו בגבול בנימין מן הצד, והם לא ישאלו לך לשלום כמו הכת הב', וכ&quot;ש לא יתנו
לך שתי לחם שהוא שי ומנחה, וכמ&quot;ש (פסוק כז) ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה. כי הכת הזאת הם רחוקים מחברתך כי הם קרובים אל בע&quot;ח נושאי
סבל כמוהם שהם הגמל והאתונות, רק בכ&quot;ז לא יזיקו לך, ולא יחשו מלבשרך בדבר האתונות כי נמצאו. בשגם שענין האתונות מתיחס עמהם, שהם עמהם במדרגה:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וחלפת משם והלאה}}. הנה תפנה מן הכת הזאת אל כת יותר מעולה, והם היוצאים מגדר הבהמיים אל מדרגת האנשים אשר יעסקו בעבודת ה': {{צ|עולים אל האלהים בית}}
{{צ|אל}}. להקריב קרבנות, ושם {{צ|ימצאוך שלשה אנשים}}. ר&quot;ל כי בין הכת העוסקים בעבודה יש שלשה מינים, א] יש העוסק בעבודת ה' לשם ה' לריח ניחוח בלבד, שלא לפניה אחרת
חיצונית, וזה האחד {{צ|נשא שלשה גדיים}}, שמגמתו להקריב גדי עזים בלבד, ויען שנפש האדם כלולה מג' כחות שהיא הצומחת והחיונית והמשכלת, צייר שנושא שלשה גדיים
להקריב שלשה חלקי נפשו לפני ה'. ויש העובד על כוונת הנאת עצמם, שהוא להשיג ע&quot;י עבודתו רצון מה' לתת לו חית ידו וצרכיו ההכרחיים, שזה הגם שעובד את ה' הוא עובד את
עצמו ג&quot;כ, ונושא שלשה חלקי נפשו וישפכם לפני ה' על {{צ|שלשת ככרת לחם}} ומזון. ויש הגרוע מכולם העובד את ה' לבעבור ישיג עושר ומותרות ותענוגים שכר עבודתו, שזה
הנמלץ בהנושא {{צ|נבל יין}}. ועכ&quot;פ כל שלשה המינים מהכת הזאת הם פונים בעבודתם או בשאלת צרכיהם אל האלהים, והם יתחברו עמך {{צ|ושאלו לך לשלום}}, וגם {{צ|יתנו לך שתי}}&lt;קטע סוף=ג/&gt;
{{צ|לחם}} 
שהוא הפקת צרכיך, ואתה {{צ|תקח מידם}} כי יתמכוך להגן על שלומך ולמלאת צרכיך הגופנים:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|אחר כן תבוא (אל) גבעת האלהים}}. ששם ישב הארון: ({{צ|ושם נציבי פלשתים}}. רומז כי מהשפעת האלהיים האלה תזכה להכניע את הפלשתים, כמ&quot;ש (יג, ג) ויך יהונתן
את נציב פלשתים אשר בגבע): {{צ|ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה}}. שהיא כת שלישית אשר יצאו ממדרגת אנשים אל מדרגה שיקראו אלהיים, אנשים אשר התפשטו מכל
עניני הבשר, עוסקים ברוחניות ובאלהות: {{צ|ולפניהם נבל ותף וחליל}}. משתדלים לעורר את הנפש האלהית אל שתחול עליה רוח הנבואה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|וצלחה}}. הכת הזאת הם יסעדוך בענינים אלהיים, שע&quot;י התחברותם, א] {{צ|וצלחה}} עליך רוח ה', הוא רוח גבורה נפלאה כמ&quot;ש המורה, שזה מדרגה ממדרגת רוה&quot;ק שתחול רוח
גבורה אלהית על איש אחד עד שלא יחת להציל קהל רב מהמון מחנות. ב] בענין נפשי, {{צ|והתנבית עמם}}. ואחר שתחול עליך ענין אלהי על שני חלקיך, {{צ|ונהפכת לאיש אחר}},
בגוף ובנפש:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|והיה כי תבאנה האותות האלה לך}}. שזה לך אות על העזר שתשיג מכל כתות העם, איש לפי כחו ומדרגתו: {{צ|עשה לך אשר תמצא ידך}}. אז לא תסמוך על עזר אחרים,
רק על עזר האלהי אשר ילוה אליך, ע&quot;ד (אבות פ&quot;א מי&quot;ד) אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|וירדת}}. אח&quot;כ תרד {{צ|לפני הגלגל}}, שהוא מה שהלכו שם לחדש המלוכה (שזה היה אחר שבאו האותות הנ&quot;ל כפי מליצתם, שהוא אחר שנחלקו העם ובני בליעל אמרו מה
יושיענו זה וילכו אתו החיל אשר נגע אלהים בלבם): {{צ|והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות}}. כמ&quot;ש (יא, טו): {{צ|שבעת ימים}}. ר&quot;ל ואחר שאפרד שם מאתך, אני מצוך שתשאר
שם ותוחל שבעת ימים בל תעשה שום דבר מדעתך: {{צ|עד בואי אליך}}. בחזרה: {{צ|והודעתי לך את אשר תעשה}}. בענין מלחמת הפלשתים. וע&quot;ז עבר שאול (כמו שית' לקמן סי'
יד). ור&quot;ל הגם שאמרתי לך עשה לך כל אשר תמצא ידך, מ&quot;מ בגלגל אין לך רשות לעשות דבר בלעדי:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויהפך לו אלהים לב אחר}}. כי לב כל אדם לאדם הוא מוליך ומנהיג את כל כחות גויתו, אבל פלגי מים לב מלך הוא מנהיג לבב העם המתנהגים על ידו, ויהיה יחס לבותיהם
אל לב מלכם כיחס כחות החיים אל הלב באיש הפרטי, כי לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפץ יטנו ואת לבות העם עמו. ובהיות לבו מולך על כחות גוויתו, ימלוך גם על הגוי כולו. ולב
שאול נהפך עתה מהיותו מנהיג פרטי אל איש פרטי שהוא שאול, אל שיהיה מנהיג לאיש כללי שהוא עם ישראל: {{צ|ויבאו}}. וכן כל האותות באו לו ביום ההוא ולא נתעכבו ליום אחר:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויבאו}}. ספר האות הג' בפרטות על שם מ&quot;ש ויהי כל יודעו וכו': {{צ|ותצלח}}. כמו שפי' למעלה, א] רוח גבורה אלהית, ב] נבואה:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא) מה היה הוכוח בין העם ובין האיש שהשיב ומי אביהם? והלשון מורה שמ&quot;ש על כן היתה למשל נסבב ע&quot;י תשובת האיש ומי אביהם:

{{צ|ויהי כל יודעו}}. ר&quot;ל כי ידוע שלהשגה הנבואיית צריך שתי הכנות, א] הכנה טבעיית, שיהיה מזגו וכח דמיונו מוכן ע&quot;ז מלדה ומבטן ומהריון. ב] הכנה בחיריית, שיעסוק
בהתבודדות ופרישות טהרה וקדושה ודומיהם. והם חשבו עוד כי ההכנה הטבעיית לא תצויר רק מאב לבן, כמ&quot;ש (עדיות פ&quot;ב מ&quot;ט) האב זכאי לבנו בחכמה בכח וכו', ושעל כן תמצא
יותר במי שאביו היה ג&quot;כ נביא: {{צ|ויהי כל יודעו מאתמול שלשום}}. שראה שגם מתמול גם משלשום לא הכין א&quot;ע אל הנבואה רק עסק בצרכי בית אביו, וראה שבכ&quot;ז הנה {{צ|עם}}
{{צ|נביאים נבא}}, התפלא שתי פליאות, א] מצד שלא היה לו הכנה טבעיית מאביו, ועז&quot;א {{צ|מה זה היה לבן קיש}}, הלא אביו אינו נביא. ב] מצד ההכנה הבחיריית {{צ|הגם שאול}}
{{צ|בנביאים}}, ר&quot;ל וכי נמצא עד עתה בין הנביאים, הכי היה מכין א&quot;ע ומתלמד לנבואה?:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויען איש משם}}. אולם איש אחד סתר דבריהם במה שחשבו שההכנה הטבעיית לא תהיה רק אם גם אביו היה נביא, שהגם שיחויב כפי הטבע שהדומה יוליד בדומה, מ&quot;מ
הנסיון מכחיש זה, כי {{צ|מי אביהם}} של בני הנביאים האלה, הלא גם אבותיהם לא נבאו כי דבר ה' היה יקר בדור שלפני שמואל (כנ&quot;ל ג, א), וא&quot;כ אין פה דבר חדש רק מה שנבא בלא
הכנה בחיריית: {{צ|על כן היה למשל הגם שאול בנביאים}}. רק זה החידוש שנבא בלא הכנה היה למשל אל כל מתנבא ובלתי מכין א&quot;ע לנבואה, לא מה שהיה בן קיש:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויכל מהתנבות ויבא הבמה}}. היה בו הפך מבני הנביאים שהם ירדו מהבמה להתנבאות, ר&quot;ל הכינו א&quot;ע תחלה ע&quot;י עבודה ותפלה עד חל עליהם הרוח עד שהעבודה בבמה
היתה סבה לנבואה, ואצלו היה בהפך שע&quot;י שחל עליו הרוח בא אל הבמה להתפלל ולעבוד ה', כי הרוח נשפע עליו מלמעלה בלא הכנתו והכינהו אל הקדושה ויראת ה':&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד) למה מספר שאלת דוד שאול ותשובת שאול ללא צורך?:

{{צ|ויאמר דוד שאול}}. הוא הרגיש שא&quot;א שינבא בלא איזה סבה, ואז כל בני הנביאים עמדו לפני שמואל וממנו שאבו רוה&quot;ק כמדליק נר מנר, ולכן אמר {{צ|אן הלכתם}}. והשיב כי
באמת היה לפני שמואל, אבל הליכתו אצלו לא היה בעצם, רק במקרה נמשך ע&quot;י סבת אבדת האתונות, בענין שאין זה מספיק שע&quot;י הליכה זו דרך ארעי ינבא:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו - טז) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויאמר}}. חשב שיתגלה לו איזה סבה ע&quot;פ גלגול הדברים שהיה ביניהם, אבל הוא העלים ממנו גוף הדבר מדבר המלוכה. ופי' {{צ|ואת דבר המלוכה לא הגיד לו}}, שאפילו
הדברים הנמשכים מזה, כמו ענין שלש האותות שנתן לו, העלים ממנו:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;השאלות (יז - כז) כבר שאל מהרי&quot;א מדוע לא עזב זה לבחירת העם שיבחרו מי שייטב בעיניהם? ולמה אחר שבחר בו ה' וימשחהו צוה להפיל גורלות מה שלא היה כן לא בדוד
ולא במלך אחר? ומ&quot;ש אנכי העליתי את ישראל וכו' ואתם היום מאסתם וכו', ועתה התיצבו, הוא הפך המכוון. למה דבר שנית משפטי המלוכה שכבר אמרן למעלה (סי' ח)? למה
הלך שאול לביתו והעם לביתם ולא בחר לו אנשי חיל כמו שעשה אח&quot;ז?:

{{צ|ויצעק}}. אסף אותם המצפה אל ה'. וכבר נתן מהרי&quot;א ג' טעמים מה שהיתה בחירת המלך ע&quot;י ה' ולא ע&quot;י מינוי העם לבד, א] שלא יפלו ביניהם קטטות ומריבות, כי כ&quot;א יתנשא
למלוך. ב] אחר שהמלך צריך שיהיה לבו נקי מגאוה וחמדה וכל תכונה רעה, לא יבחון לבבו רק הבוחן תעלומות לב. ג] שאם יהיה נבחר מן העם יהיה נכנע להם וישא פנים לאשר
בחרו אותו, לא כן בהיותו בחיר ה':&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויאמר}}. פי' מהרי&quot;א שא&quot;ל מאמר זה דרך התראה, דעו כי לא מרצוני אני בוחר לכם מלך ולא מצרככם אליו, רק מאשר בקשתם כן, מאשר מאסתם במלכות שמים: {{צ|אנכי}}. ר&quot;ל אין לכם אמתלא כי תבקשו לכם מושיע אחר מבלעדי ה' מבלי יכולת ה' להושיע אתכם, כי הלא {{צ|אנכי}} העליתי את ישראל ממצרים. ולא מאשר תחשבו שאחר יצ&quot;מ נשתנה
רצוני ולא אוסיף להושיע אתכם, כי כמו שהצלתי אתכם מיד מצרים כן {{צ|מכל הממלכות הלוחצים אתכם}}. וא&quot;כ לא ה' הוא סר מהושיע ומלמלוך עליכם, רק:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ואתם היום}}. אתם הממאסים במלכות שמים אשר עדיין {{צ|הוא מושיע לכם}}, כאז כן עתה: {{צ|מכל רעותיכם}}. הם רעות הבאות בסבת הטבע והמערכה: {{צ|וצרתיכם}}. הבאות
ע&quot;י צר ואויב (מה שהמלך לא יושיע נגד רעות טבעיים): {{צ|ועתה התיצבו}}. ר&quot;ל לא מרצוני רק מפני רצונכם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|משפט המלוכה}}. כבר בארתי (למעלה ח, ט) כי יש הבדל בין מש&quot;ש את משפט המלך, שהוא המשפט שיקבע מרצונו בזרוע, ובין {{צ|משפט המלוכה}} שהוא המשפט הראוי בכבוד
המלך ומוראו כפי חק התורה, וע&quot;ז נכתב בספר:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ובני בליעל}}. כבר אמרנו שהמון העם כוונו לרעה, שמ&quot;ש לשפטנו ככל הגוים חשבו שיפרוק מעליו עול תורה וימשוך ידו את לוצצים לנהגם בחקות העמים, ואחרי ראו שנבחר
ע&quot;פ ה' וכי התדבק את יראי ה' שזה אות שילך ביראת ה' כל הימים, אמרו {{צ|מה ישענו זה}}, אחר שלא יפיקו ממנו זדון לבבם. וכתב מהרי&quot;א כי היה מהראוי שחוץ מבחירת ה' יבחרו
אותו העם ג&quot;כ ויסכימו כולם עליו. ואחר ראה שמקצתם בזוהו לא תפס עדיין מלוכה וילך לביתו, וגם העם הלכו לביתם, עד שסבב ה' התשועה לאנשי יביש גלעד שאז חדשו
המלוכה ברצון כל העם, וז&quot;ש (להלן יא, יד) לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה, פי' שימליכוהו שנית כרצונם:&lt;קטע סוף=כז/&gt;</text>
      <sha1>7e2vwuykcs14byqwbib89zai2srvy61</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א יב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359769</id>
    <revision>
      <id>1417140</id>
      <parentid>1400558</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16547" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|יא|יב|יג}}

(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א - ב) מה רצה בויכוח הזה הגדול? מ&quot;ש לכל אשר אמרתם לי הוא שפת יתר? וכן מ&quot;ש בני הנם אתכם אין לו ענין?:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|ויאמר שמואל}}. אחר שהשלים המלכת המלך בא להתוכח עמהם, וכבר בארנו למעלה (ח, ו) 
כי בשאלה זו ששאלו להם מלך חטאו בשתים, א] נגד כבוד שמואל, במה שהעבירו
אותו מהיות שופט עליהם. ב] בכבוד ה', במה שרצו להחליף מלכות שמים במלכות ב&quot;ו. ונגד שני הדברים האלה התוכח עמהם. תחלה התוכח במה שחטאו נגדו, אמר, {{צ|הנה}}
{{צ|שמעתי בקולכם לכל אשר אמרתם לי}}, ר&quot;ל הגם שלא הייתי מחויב לשמוע אליכם בענין מה שרציתם שהמלך יהיה גם השופט אתכם, כי מן הדין א&quot;א להעביר השופט
משררותו כל עוד לא מצאו בו עול, ולא היה לי לשמוע רק שיהיה המלך ממונה על המלחמה לא על המשפט, בכ&quot;ז שמעתי לכל אשר אמרתם לי שהוא מ&quot;ש ושפטנו מלכנו:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי}}. ר&quot;ל ואני לא השגתי שום טובה חלף עבודתי אשר עבדתיכם, אני זקנתי מרוב עבודה ועול הצבור שעי&quot;ז (קצפה)
[קפצה] עלי זקנה שלא בזמנה (כי היה אז בן חמשים שנה): {{צ|ובני}}. גם הם לא ירשו גדולתי, כי {{צ|הנם אתכם}} כאחד העם, מוסרים מגדולתם. הגם {{צ|שאני התהלכתי לפניכם}}
{{צ|מנערי עד היום הזה}}, ולא היה ראוי להעבירני לא מצד שנתרשלתי בעבודת הצבור כי התהלכתי מנעורי עד היום הזה עוסק בעבודתכם, ולא מאשר מצאתם בי איזה עול
מהטיית משפט ולקיחת שוחד, ע&quot;ז:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג - ו) מ&quot;ש את מי עשקתי את מי רצותי וכו', כולו לשון כפול. ולמה הוסיף שנית עד ה' בכם כי לא מצאתם בידי מאומה? למה העיד ה' ע&quot;ז הלא כל העם עדים? ומ&quot;ש
ויאמר עד ולא ויאמרו? מ&quot;ש ה' אשר עשה את משה, אין לו קישור לא למעלה ולא למטה?:
{{צ|הנני ענו בי}}. כי עתה לא תחניפו לי מלהגיד פשעי, באשר הוא {{צ|נגד ה'}}. וגם לא תיראו מפני מלהגיד, באשר הוא {{צ|נגד משיחו}}, אשר יעשה משפט. את שור, סדר בהדרגה מן
החמור אל הקל. {{צ|את שור מי לקחתי}}, בחזקה. ואף גם את {{צ|חמור מי לקחתי}}, הגם שהשופטים רגילים לקחת חמור לרכיבה בעת לכתם מעיר לעיר לשפוט את העם. ומוסיף
{{צ|את מי עשקתי}}, שהעשק הוא קל יותר שכובש שכר שכיר וכדומה, שאינו גוזל בידים רק מונע את המגיע לו. ומוסיף {{צ|את מי רצותי}}, למי בקשתי שיתן לי איזה מתנה ברצונו,
או שרשו רצץ. והגם שהרצוץ גרוע מעושק, בא מאוחר לענין הרבותא של התשלומין, שגם רצוץ בגוף שישלם בממון וישיב נזק וצער וכו' וכ&quot;ש שישיב ממון הנעשק. ומוסיף {{צ|ומיד}}&lt;קטע סוף=ג/&gt;
{{צ|מי לקחתי כפר}}, שאם נתחייב איש מיתה או מלקות ואקח מאתו כופר ממון תחת עונש הגוף, שעי&quot;כ {{צ|אעלים עיני בו}} 
מלהענישו כפי משפטו. הגם שכופר זה יתן המתחייב
בטוב לבו, ואינו עושק לעומת הנותן רק הטיית המשפט בעצמו בדבר הנוגע לה', בכ&quot;ז {{צ|אשיב לכם}}:

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויאמרו לא עשקתנו}}. תפסו הדברים האחרונים הקלים, וכ&quot;ש שלא גזל, והוסיפו {{צ|ולא לקחת מיד איש מאומה}}, אף בדרך מתנה, כי לא נהנה משום אדם, כדברי חז&quot;ל:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויאמר}}. באשר יצויר שהגם שלא לקח דבר מיד איש, בכ&quot;ז קבל שכר מקופת הצבור, באשר קופת הצבור ממסים וצדקות היו ביד השופט והיה לו רשות גם כפי הדין לקחת שכרו
ופרנסתו משם, וזאת לא יוכלו המה להעיד רק ה' לבדו היודע נסתרות, ועז&quot;א {{צ|עד ה' בכם כי לא מצאתם בידי מאומה}}, אף אם תבקשו כל גנזי ביתי לא תמצאו דבר, כי לא
לקחתי שכר מהצבור ג&quot;כ: {{צ|ויאמר עד}}. מוסב על ה' הנזכר תחלה, ה' אמר, עד, וכ&quot;פ חז&quot;ל יצתה ב&quot;ק ואמרה עד:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויאמר שמואל}}. הודיע להם כי הקול הזה שאמר עד, הוא קול ה'. וז&quot;ש {{צ|ה' אשר עשה את משה ואת אהרן}}, שהכינם להיות שופטי ישראל, {{צ|ואשר}} ע&quot;י השופטים
הנאמנים האלה {{צ|העלה את אבותיכם מארץ מצרים}}, הוא אשר הופיע עתה וקרא {{צ|עד}}, וענתה בי צדקתי כצדקת השופטים משה ואהרן:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז - יא) מ&quot;ש ואשפטה אתכם? מה היא התוכחה הזאת מביאת יעקב וממה שנמכרו ביד סיסרא? ולמה זכר את בדן שהוא שמשון קודם יפתח והוא היה מאוחר ממנו?:&lt;קטע סוף=ז/&gt;
{{צ|ועתה}}. אחר שהתוכח עמהם על מה שחטאו נגדו, התחיל להתוכח ע&quot;מ שחטאו נגד ה', וז&quot;ש {{צ|ועתה}} 
התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה', לאמר מה מצאתם בו עול כי מאסתם
במלכותו, זכרו {{צ|את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם}}:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|כאשר}}. מפרש תחלה את אבותיכם. {{צ|כאשר}} בא יעקב מצרים לא הושיעכם ע&quot;י מלך, רק {{צ|כאשר}} התפללו לפניו הושיעם ע&quot;י נביאיו (ותפס {{צ|כאשר}} בא יעקב מצרים, כי
נבדלה צרת מצרים מצרות שאח&quot;כ, שגלות מצרים לא היה מסבת חטא קדום רק כדי להיטיבם באחריתם ולהביאם אל המקום הזה, ועי&quot;כ נתגלגל הדבר שבא יעקב מצרים):&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|וישכחו}}. וכן אח&quot;כ ראיתם כי לא סרה השגחת ה' מאתכם, וזאת ראיתם משני צדדים, א] שבעת מריכם תיכף יסר אתכם כאשר ייסר איש את בנו בהשגחת עליו. ב] שבעת
שבתם עדיו תיכף הושיעכם. ועל הצד הא' אומר {{צ|וישכחו את ה'}}, אז תיכף הענישם {{צ|וימכר אתם}} וכו' {{צ|וילחמו בם}}, ר&quot;ל פעמים מכר אותם בהחלט ביד אויביהם עד ששלטו
האויבים עליהם, וזה היה {{צ|ביד סיסרא וביד פלשתים}} בימי שמשון, שהיו ישראל תחת ידם. ופעמים רק לחמו בם ועדן לא שלטו עליהם, וזה היו פלשתים בימי שמואל שעלו על
ישראל למלחמה, {{צ|ומלך מואב}} בימי יפתח, שאז עברו בני עמון (שהיו מתאחדים עם מואב) את הירדן להלחם בם. ועז&quot;א מלך מואב, שטענתו היה מצד שלקחו מדינת מואב, ומצד
שהוא על ארץ מואב (שופטים יא):&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויזעקו}}. ועל הצד הב' אומר שבעת זעקו נמלטו:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|וישלח}}. ר&quot;ל בעת שמסר אותם ביד אויביהם שלח {{צ|את ירובעל ואת בדן}}, הוא שמשון, שבימים האלה משלו האויבים עליהם. ובעת אשר רק לחמו בם שלח {{צ|את יפתח}}
{{צ|ואת שמואל}}, שהם עזרום במלחמתם כמבואר. ונגד הא' אומר {{צ|ויצל אתכם מיד איביכם}}, ר&quot;ל ע&quot;י ירובעל ובדן הציל אתכם מיד אויביכם, כי אז הייתם בידם. ונגד הב' אמר
{{צ|ותשבו בטח}}, ר&quot;ל ע&quot;י יפתח ושמואל היה לכם מנוחה ממלחמת האויבים וישבתם בטח באין מחריד:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) הלא ביאת נחש היה אחר שהומלך שאול?:

{{צ|ותראו}}. ואחר שראיתם שהשגחת ה' חופף עליכם כל היום, למכור אתכם ביד אויב בעת מריכם ולהושיעכם את תשובו אליו, עתה שראיתם {{צ|מלך בני עמון בא עליכם}}, שכחתם
שני הצדדים האלה, א] לשום לב שבא עליכם אויב מפני שמאסתם מלכותו ורציתם במלכות ב&quot;ו, ב] לשוב מחטא זה כדי שיושיעכם: {{צ|ותאמרו לי לא}}. ר&quot;ל לא נשוב מחפצנו במלך,
רק {{צ|כי מלך ימלך עלינו}}, הגם שבחנתם {{צ|שה' אלהיכם מלככם}}, וכמו שהעברתם אותי משופט כן מאסתם את אלהיכם ממלוך עליכם:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג) למה כפל אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה'?:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

{{צ|ועתה הנה המלך}} 
וכו'. ר&quot;ל עתה יש במלך הזה שני אפשריות, בצד א' הוא {{צ|המלך אשר בחרתם}} אתם, לא ה', כי לא מדעת ה' נעשה רק מדעתכם: {{צ|אשר שאלתם}}. מפרש
שהגם שלא בחרתם את האיש הזה שאול, בכ&quot;ז הוא מיוחס לבחירתכם מצד שאתם שאלתם מלך ועי&quot;ז בחרו ה'. ובצד הב' {{צ|והנה נתן ה' עליכם מלך}}, אחר שבחירת האיש
הפרטי שהוא שאול נעשה ע&quot;י ה'. וכפ&quot;ז יתיחס המלך בצד א' אל בחירתכם נגד רצון ה', ובצד הב' יתיחס שהוא בחיר ה':

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|אם תיראו}}. ולכן יש בו שני אפשריות, ש{{צ|אם תיראו}} {{צ|את ה' ועבדתם אותו}}, וחוץ מזה תשמרו מצותיו {{צ|ושמעתם בקולו}} במ&quot;ע, {{צ|ולא תמרו את פי ה'}} במצות ל&quot;ת, אז
יתיחס אל בחירת ה', כי אז {{צ|והיתם גם אתם וגם המלך}} כו' {{צ|אחר ה' אלהיכם}}, ר&quot;ל אז יהיה ה' מלככם ההולך לפניכם להלחם לכם ולהושיע אתכם, והוא אחריו כשר צבאו
ההולך בפקודתו, והוא יהיה אמצעי בין ה' וביניכם:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ואם}}. ובצד הב' {{צ|אם לא תשמעו בקול ה'}} במ&quot;ע, {{צ|ומריתם את פי ה'}} במצות ל&quot;ת, אז יתיחס אל בחירתכם. ואל תחשבו כי אז יסיר השגחתו, רק {{צ|והיתה יד ה' בכם}}
כמו שהיתה {{צ|באבותיכם}}, שהכה אותם כל עת מרו בו:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|גם עתה התיצבו וראו}}. כי השגחתו דבקה בכם לעשות לעיניכם נפלאות לשדד הטבע:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;השאלות (יז) איך ברר להם ע&quot;י נס הזה שהרעו מה ששאלו להם מלך?:

{{צ|הלא קציר חטים היום}}. בזה תראו, א] כי עדן השגחתו הנסיית דבקה בכם, וא&quot;כ לא היה לכם לבחור מלך שיושיע אתכם כפי הטבע, אחר שאתם נושעים מהשגחה. וז&quot;ש כי
{{צ|רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה'}}, ר&quot;ל שעשיתם נגד עיני ה' והשגחתו עליכם. ב] אחר שהפלא הזה יתהוה ע&quot;י תפלתי, לא היה לכם לבגוד בי, כי כן הייתי יכול להרעים
שנית בקול גדול על פלשתים כמו אז (למעלה ז). וז&quot;ש {{צ|אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר}}. ובזה נתן אות נגד שני הדברים אשר עמהם התוכח כנ&quot;ל. ג] מהאות בעצמו שהוא המטר
והקולות שהם טובים בעת זרע ורעים בקיץ, תבינו כי כן גם אתם שאלתם דבר שלא בעונתו, שאם היה המלך טוב לכם אחרי מותי ובעת שאתם נתונים תחת הטבע, הוא רע לכם
בעודני חי ובעוד ה' צבאות יגן עליכם, ועז&quot;א {{צ|ודעו וראו}} וכו':&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל}}. כי הביטו את אשר הרעו כי חטאו לה' ובגדו בנביאו:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;השאלות (כ - כד) מ&quot;ש אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה, הלא לכן יפחדו וייראו? מ&quot;ש אך אל תסורו וכו', ולא תסורו, הוא כפל? ומה שסיים אך יראו את ה', כבר נכלל
בראש דבריו?:

{{צ|אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת}}. ר&quot;ל אם היה ה' קוצף עליכם בלא סבה היה לכם להתירא באשר נשתנה רצונו אליכם מטוב לרע, אבל אחר שסבת הרעה
הזאת תלוי במעשיכם הרעים, וא&quot;כ לא נשתנה רצון ה' להיטיב עמכם אם תטיבו מעשיכם, לכן אל תיראו {{צ|אך אל תסורו}} מאחרי ה', שאז ישוב לשוש עליכם לטוב: {{צ|אך אל תסורו}}
וכו' {{צ|ועבדתם}}. אומר, א] מן הראוי שלא תסורו, {{צ|ועבדתם}} {{צ|את ה'}} מצד עצמו מחמת אהבתו, מצד גדולתו ורוממותו, שהיא עבודה מאהבה, וז&quot;ש {{צ|בכל לבבכם}}, ר&quot;ל שלא בעבור
פנייה חיצונית מגמול ועונש, שאז אף לו ידעתם שיהיה לכם תועלת בעבודת נכר ראוי שלא תסורו מה'. ב] מוסיף, וחוץ מזה:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ולא תסורו}}. אי אפשר שתסורו ממנו כלל, כי אין לכם לצפות שתשיגו איזה תועלת בעבודת נכר, {{צ|כי אחרי התוהו אשר לא יועילו}}, שום תועלת. {{צ|ולא יצילו}}, מאיזה
רעה. ואל תחשוב שיועילו בדרך סגולה, {{צ|כי תהו המה}} לגמרי:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|כי לא}}. מוסב למעלה, אל תיראו {{צ|כי לא}} יטש, ר&quot;ל אם תעבדו אותו אין לכם להתירא שישתנה רצונו עליכם, שזה א&quot;א, א] {{צ|מפני שמו הגדול}}, שנודע למשגב על ידכם,
ועתה יאמרו הגוים מבלתי יכולת. ב] אחר {{צ|כי הואיל ה'}} והתחיל {{צ|לעשות אתכם לו לעם}}, ולא יצוייר שישתנה רצונו הבלתי ב&quot;ב:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|גם}}. ומה שתתיראו מפני כי אחדל מהגין עליכם בזכותי, {{צ|גם}} אנכי חלילה לי מחטא לה' ומלהגין עליכם בשני ענינים שהייתי מגין עליכם עד עתה, א] {{צ|להתפלל בעדכם}}, ב] {{צ|להורותכם דרך הטובה}}:]&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|אך}}. גם זאת שאעמוד לימינכם תלוי בזה אם {{צ|תיראו את ה'}}, כי לולא זה לא יועילו תפלותי ולמודי:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ואם}}. ר&quot;ל אם תיטיבו מעשיכם לא יזיק לכם המלך, {{צ|ואם}} הרע תרעו לא יועיל לכם, כי כולכם תספו:&lt;קטע סוף=כה/&gt;</text>
      <sha1>r29ozp0pq6nvjhsqe7tp9mvkrvps1en</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א יג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359770</id>
    <revision>
      <id>1417141</id>
      <parentid>1400484</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10375" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|יב|יג|יד}}
(א - ב) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א - ג) מ&quot;ש בן שנה שאול במלכו לא מצאו לו המפ' פירוש כפי הפשט, ולמה שלח את העם אחרי שהיה בדעתו להלחם בפלשתים, ולאספם שנית?:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|בן שנה}}. שיעור הכתוב, {{צ|בן שנה}} 
שאול במלכו כו' {{צ|ויבחר לו שאול שלשת אלפים מישראל}} (ומ&quot;ש {{צ|ושתי שנים מלך}}, הוא מאמר מוסגר). ר&quot;ל בשנה הראשונה למלכותו לא היתה דעתו להלחם עדיין (כי היה דרכם לשבת בית בשנה הראשונה שלאחר עסק חדש שפעל, כמו לקיחת אשה ובנין בית ועלייה לשררה, כמ&quot;ש ומי אשר ארש אשה וכו' (דברים כ, ז), ואשר בנה בית וכו' (שם, ה), וכן רצה להיות נקי למלכותו שנה אחת להשגיח על העם טרם יתגר מלחמות באויביהם), וע&quot;כ {{צ|שלח}} את העם {{צ|איש לאהליו}}, ולא השאיר אצלו רק שלשת אלפים למשמעתו, שגם בעת שלום לא ישב המלך בדד. וחלקם, שאלפים יהיו עם המלך שהיה דעתו לשבת פעמים במכמש ופעמים בהר בית אל, וימצאו אלף בכ&quot;מ, ואלף יהיו עם יונתן. אולם ה' הניא מחשבותיו כי באשר א&quot;ל שמואל שבעת ימים תוחל עד בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה, שכיון שיודיעהו מה יעשה במלחמת פלשתים, והיה מוכרח שילחם עם פלשתים ביום השביעי, ולכן סבב ה':

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויך יונתן את נציב פלשתים}}. עשה זאת שלא מדעת אביו, ומזה נסתבב כי {{צ|שמעו פלשתים}}, ועי&quot;כ {{צ|ושאול תקע בשופר בכל הארץ}}, כי אחר ששלח את העם לאוהליו הוצרך להודיעם שישמעו להכין א&quot;ע למלחמה:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|וכל}}. ר&quot;ל ועי&quot;כ {{צ|שמעו כל ישראל}} כי {{צ|הכה שאול את נציב פלשתים}}, כי אחר שחזק מעשה יונתן והכין את העם למלחמה נתיחס הדבר אליו: {{צ|וגם נבאש}}. כי אם היה זה מעשה איש אחד מהעם לא היה בזה קצף על כולם, לא כן אחר שנעשה ע&quot;י המלך שהמליכו כל ישראל נבאש העם כולו {{צ|בפלשתים}}, ועי&quot;כ {{צ|ויצעקו}}, נאספו ישראל מצד א':&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ופלשתים}}. נתאספו מצד השני. וספר שהיו ישראל בסכנה, א] מצד רבוי מחנה פלשתים {{צ|שלשים אלף רכב}} וכו', ב] מצד שבאו עד קיצם, כי {{צ|חנו במכמש}} שהתיעדה למושב המלך, כמ&quot;ש (פסוק ב) אלפים במכמש, עד שתיכף שכנו בקרית מלך רב:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו - ז) תחלה אמר שישראל צעקו אחרי שאול, ופה אמר שהתחבאו. ומז&quot;ש וכל העם חרדו אחריו?:

{{צ|ואיש}}. ספר כי {{צ|איש ישראל ראו}}, והרגישו בצרתם. וזה מארבעה טעמים, א] {{צ|כי נגש העם}}, כי כבר נגשו מפלשתים שחנו על עריהם ולחצו אותם בענין שכבר היתה המדינה בידם, ב] כי {{צ|ויתחבאו העם}}, שהאלף שהיה במכמש לא לחמו רק התחבאו במערות ובחוחים מיראתם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;ג] {{צ|ועברים}}. שהיו קרובים אל הירדן, לא התאספו לעזרת שאול, רק {{צ|עברו את הירדן}} לברוח. ד] מה {{צ|ששאול עודנו בגלגל}}, שתחת שהיה ראוי שיצא לקראת האויב בל יניחהו ללכוד את עריו, לא עשה מאומה רק ישב בגלגל. ועל ידי כן {{צ|וכל העם}} שהיו עמו {{צ|חרדו אחריו}}, רצה לומר שמהרו בחרדה ללכת אחריו, היינו שאצו עליו שיעבור חלוץ והם אחריו על האויב ובל ישב בגלגל:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויוחל}}. מבואר שהיה לשאול ארבע התנצלות על שלא שמר את דברי שמואל שא&quot;ל שבעת ימים תוחיל עד בואי אצלך. א] רוב הסכנה שהרגישה עליו, כמו שספר בשני כתובים הקודמים. ב] כי המתין {{צ|שבעת ימים למועד אשר (יבא) שמואל ולא בא שמואל}} (מלת בא נמשך גם למעלה), וחשב שלא צוהו רק להמתין ז' ימים לא יותר, ושמקצת יום הז' ככולו. ג] {{צ|ויפץ העם מעליו}}, והתירא כי יותר לבדו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט) למה עבר שאול על דברי הנביא?:

ד] {{צ|ויאמר שאול}}. כי בכ&quot;ז לא התחיל מלחמה בלא שמואל, רק {{צ|העלה העולה}}, שהוא לחלות את פני ה' שיעזרהו, וחשב ששמואל לא צוהו רק שלא ילחם עד יודיעהו מה יעשה, לא על שלא יקריב קרבן:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויהי}}. בעוד לא הספיק להקריב השלמים בא שמואל:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמר שאול}}. השיב ארבע התנצלות הנז', א] {{צ|כי ראיתי כי נפץ העם מעלי}}. ב] {{צ|שאתה לא באת למועד הימים}}. ג] {{צ|שפלשתים נאספים מכמש}}, והם קרובים אליו וחשב שיבואו עדיו, ורצה עכ&quot;פ לחלות פני ה':&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) לשון ואתאפק בא תמיד על שמונע א&quot;ע מעשות איזה דבר לא על העושה?:
ד] {{צ|ואתאפק}}. ר&quot;ל שבכל זה התאפקתי ולא התחלתי במלחמה, רק {{צ|ואעלה העלה}}, לא זולת, שדמיתי שע&quot;ז לא נצטויתי. נמצא היו לו ב' התנצלות מצד האונס, שהוא הא' והג', והתנצלות הב' והד' הוא טענת טעות שטעה בפירוש דברי שמואל, בחשבון הימים, ושחשב שלא נצטוה שלא יקריב בלעדיו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויאמר}} כו' {{צ|נסכלת}}. א&quot;ל מה שחשבת להתחכם בשכלך על דברי ה', באמת {{צ|נסכלת}} במה {{צ|שלא שמרת את מצות ה'}}, כי לא היה לך לפרש פרושים ולסבור סברות, רק לקיים
בתמימות כדבר הנביא. ובאר לו שהפסיד בשתים, א] העדר התועלת, {{צ|כי עתה הכין ה' את ממלכתך על ישראל}}, ר&quot;ל שזה היה נסיון מה', ואם היית עומד בנסיון היה עתה
משכורתך שהיה ה' מכין את ממלכתך בענין שהיה מלכותך נמשך עד עולם:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ועתה}}. ב] עונש בפועל, כי עתה לא לבד שלא יכין ה' את ממלכתך, כי גם {{צ|ממלכתך}} כמו שהוא עתה ג&quot;כ {{צ|לא תקום}}, כי נתנה ה' לאיש אחר בעונש על כי {{צ|לא שמרת את}}
{{צ|אשר צוך ה'}}. וגם אמר לו דע כי מה שחשבת בעברך על דברי, שמלכותך נמשך לענין טבעי כפי תכסיסי המלחמה, ולכן לא בטחת בה' לידום לה' והתחולל לו, הוא סכלות, כי אם
היה מכין ה' את ממלכתך, שזה היה אם היית משליך יהבך עליו, אז היה מתקיים עד עולם, ועתה שהוא ממלכתך המתיחס לך לא לה', כי נמשכת אחרי הסדור הטבעי ובטחת אל
תחבולות מלחמה, לא תקום, כי עצת ה' היא נגדך, אשר {{צ|בקש ה' לו איש כלבבו}} אשר ימשך אחר רצונו, יען שבך לא מצא חפץ:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויקם שמואל}}. ושאול עמו: {{צ|ויעל כו' גבעת בנימין}}. ששם היו יונתן ואנשיו. מבואר כי מאלף שהיו עם יונתן ומב' אלפים שהיו עם שאול לא נשארו רק שש מאות, ויתר
העם נפוצו מעליהם. והנה יספר כי מטה ידם מאד במלחמה כפי הטבע, א] מצד היותם מתי מספר, שש מאות איש:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;ב] {{צ|ושאול וכו'}}. שהיה מחנה האויב קרובה אליהם, כי המחנה כולה היתה במכמש עיר מלכות שאול כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;ג] {{צ|ויצא}}. שכבר נפוצו המשחיתים שיצאו להשחית את הארץ לשלשה ראשים, ולא היה לאל ידו לעצור בעדם:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יט - כא) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;ד] {{צ|וחרש}}. שלא היה אפשר כלל שיכינו כלי מלחמה כי לא נמצא חרש ברזל בכל א&quot;י, עד שבעת הצטרכו ללטוש את כלי מחרישתם היו מוכרחים או לרדת לארץ פלשתים,
או שלטשום עם הכלי שיש לו פיות הרבה, הגם שאין זה מעשה אומן, כי ההכרח לחצם לזה. ומסבה זו:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|והיה ביום מלחמת}}. במלחמה הלזו שנולדה להם פתאום לא היה להם כולם (זולת לשאול ויונתן) חרב וחנית. ומלחמת, שוה בסמוך ובנפרד, כמו משמרת:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויצא}}. ר&quot;ל בהיותם חלושי כח נגד מחנה פלשתים עם רב אחוזי חרב, יצא מצב פלשתים לעבור אל צד שאול, החל רש והתגר בו מלחמה:&lt;קטע סוף=כג/&gt;</text>
      <sha1>5wm2uvnrcsnoefnh2oogc3ngts0f06b</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א יד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359771</id>
    <revision>
      <id>1417142</id>
      <parentid>1400382</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="24329" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|יג|יד|טו}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א - ז) למה אמר בפסוק א' לכה ונעברה, ובפסוק ו' אמר זה שנית והוסיף אולי יעשה ה' לנו, והנער השיב לו, כ&quot;ז היל&quot;ל בפעם הראשון? מ&quot;ש בפסוק ג' ששאול יושב בקצה הגבעה ואתו כשש מאות איש, כבר נזכר למעלה (יג, טו) ובא פה כפול ושלא במקומו, וכן מ&quot;ש ואחיה בן אחיטוב וכו', אין מקומו פה?:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|ויהי היום}}. ביום ההוא שיצא מצב פלשתים אל עבר מכמש מזה: {{צ|ויאמר}} 
כו' {{צ|לכה ונעברה}}. אז לא היה דעתו עדיין להלחם בם, רק לעבור אל העבר שנגד מצב פלשתים, כי
מכמש היה מצפון לגבע (כמו שיתבאר פ&quot;ה), ושאול ויונתן עמדו בצד דרום של גבע, ורצה יונתן לעבור מדרומו של גבע אל צד צפונו ששם יעמד נגד מצב פלשתים, וז&quot;ש {{צ|אל מצב}}
{{צ|פלשתים אשר מעבר הלז}}, ולכן {{צ|לאביו לא הגיד}}, כי לא היה דעתו עדיין אל הגבורה שהתעורר עליה אח&quot;כ:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ושאול יושב}}. בא לבאר מדוע הוצרך לעבור, כי {{צ|שאול יושב בקצה}} דרומי של גבע אל צד מגרון, לא אל צד מכמש, וזה מסבת מעוט {{צ|העם אשר עמו}}, שהיו גם עתה רק&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{צ|כשש מאות איש}} 
כמו שהיה בבואו לגבע, והתירא מהתראות לפני מחנה פלשתים עם אנשיו המעטים:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ואחיה}}. שב אל ספורו שיונתן לא היה דעתו אז אל שיפול במחנה פלשתים, א] מצד שלא הגיד לאביו, ולא היה עושה דבר גדול כזה בלעדיו. ב] שהיה שם אורים ותומים עמהם
והיה שואל בה', כי {{צ|אחיה בן אחיטוב}} כו' {{צ|בן פנחס בן עלי}}, אשר עלי היה {{צ|כהן ה' בשלה}}, אחיה היה {{צ|נשא אפוד}}, ומדוע לא שאל בה'. ג] שגם {{צ|העם לא ידע כי הלך}}
{{צ|יונתן}}, וכל זה ראיה שלא היה במחשבתו אז לעשות נוראות, שא&quot;כ היה מיעד את העם להיות נכונים אחריו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ובין}}. ספר כי בבואו אל צפונה של גבעה נגד מצב פלשתים שאז התנוסס בו רוח ה' לעבור וללחום בשם ה', וזה היה {{צ|בין המעברות, כי אז בקש יונתן לעבר אל מצב}}&lt;קטע סוף=ד/&gt;
{{צ|פלשתים}} 
ולהכות בם, היו שם שיני סלעים גבוהים מפסיקים ביניהם, והיו גבוהים מאד עד שנקבו בשמות מיוחדים, וכן היה:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|השן האחד מצוק מצפון}}. שהוא השן שעמד אצל גבע היה מצוק מצד צפוני שהיה שם חלק ושוה, שא&quot;א לרדת ממנו. והשן שעמד אצל מכמש היה מצוק מצד דרומו שנכח
גבע, שא&quot;א לעלות עליו, עד שחוץ ממה שהיו רק שנים אנשים נגד מחנה כבדה היה קשה שיגיעו אל המחנה גם מצד המקום:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויאמר}}. בכ&quot;ז נחה עליו רוח גבורה מאת ה' עד שהתעורר ליפול במחנה: {{צ|ויאמר}} לנערו לכה ונעברה אל מצב הערלים. ר&quot;ל אליהם ממש. והגם שא&quot;א שננצחם בדרך
הטבע, {{צ|אולי יעשה ה' לנו}}, בדרך נס: {{צ|כי אין לה' מעצור}}. ר&quot;ל כי בכחות הטבעיים צריך שכח המתגבר יגדל מן הכח השני המנוצח, שאם לא כן יעצר הכח המתפעל בעד הכח
הפועל וינגד אליו, ולכן לפי גודל כח המתפעל צריך שיגדל ביתר שאת כח הפועל המנצח. לא כן אצל ה', שאין שום כח טבעי יעצור בעדו וינגד אליו עד שיצטרך הוא כח גדול כנגד
כח העוצר, וז&quot;ש כי אין לה' מעצור, וא&quot;כ אין הבדל {{צ|שיושיע ברב או במעט}}:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ויאמר לו}}. נושא כליו הבין כי א&quot;א שיתעורר לפעולה כזאת הרחוקה מן הטבע, שישליך נפשו מנגד במקום שהסכנה גלויה וידועה, אם לא בשכח אלהי מניע אותו ומעורר את
לבו בל יפחד, וע&quot;כ אמר {{צ|עשה כל אשר בלבבך}}, כי הלב הוא החוזה האלהי בענינים גדולים כאלה, ואיש הרוח יוכל לסמוך על חזיון לבו בזה, ואע&quot;ג דהוא לא חזא מזליה חזא,
וא&quot;כ {{צ|נטה לך}}, ר&quot;ל שיטה אל הצד לרדת מן הסלע אל בין המעברות, ואני {{צ|הנני עמך}}, הגם שלבי אינו רואה את כל מאומה, הנני {{צ|כלבבך}}:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח - י) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח - י) איך סמך יהונתן על דברים כאלה, להשליך נפשו מנגד?:
{{צ|ויאמר}}. כבר פי' מהרי&quot;א כי באמת הנסיון הזה לא היה מוכרח ומחויב מפאת עצמו, כ&quot;א מפאת ההשגחה האלהית אם תדבק בם, והבחינה היתה בזה האופן, כי אולי הפלשתים לא
יאמרו הדבור ההוא {{צ|עלו עלינו}}, וגם לא יאמרו {{צ|דמו עד הגיענו אליכם}}, והיה אפשר שיאמרו באו הנה או קרבו אלינו או לכו ונלחמה או כיוצא מהדבורים האלה ממה שהדמיון
סובל, או לא ידברו דבר רק יצאו לקראתם. ולכן היתה הבחינה שאם הם ידברו כאותם הדברים והמלות עצמם אשר אמר יהונתן, אין זה כי אם מפאת ההשגחה האלהית שישים
הדברים בפיהם ורוח ה' נוצצה בם להודיעם את אשר יעשון, והיה זה ממדרגת רוה&quot;ק ולכן בחר בזה, וכמו שנאמר בגדעון (שופטים ז, יא) ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמרו פלשתים}}. ספר להגדיל האות כי הם לא טעו שהם אנשי חיל עד יתיראו מלרדוף אחריהם, כי אמרו שהם יהודים רכי לבב אשר בחורים התחבאו, ובכ&quot;ז לא ערב לבם
לרדת ולרדוף אחריהם, רק:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויאמרו עלו עלינו}}. שזה אות כי נשתה גבורתם לפני יהונתן ושומה בפיהם {{צ|ונודיע אתכם דבר}}, כי זה עצמו הוא הודעה אלהית כי נתנם ה' ביד ישראל. ולכן אמר עלה
אחרי וכו':&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג) הלא אנשי המצבה ראו שהם שנים ואמרו הנה עברים יוצאים מן החורים ואיך פתאום המצב והמשחית חרדו?:

{{צ|ויעל יונתן}}. זה היה מעזר ההשגחה שלא סבב את שן הסלע ללכת על הדרך, כי שם עמדו אנשי המצבה נכונים וצפופים אל פני הדרך, ולא היה מסתבב אימה וחרדה. אבל יהונתן
עלה על שן הסלע והגיע באמצע בין אנשי המצב ובין המחנה ושם התחיל להכות, עד שבמקום שהיה המצב נכון בצד הדרך לא ראו צר ואויב, ובמקום שעלה יונתן היו מפוזרים
כעשרים איש בחצי מענה, משא&quot;כ אל פתח עינים אל אם הדרך עמדו המצב והמשחית נכונים:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ותהי}}. ועי&quot;כ נתהוה {{צ|חרדה במחנה בשדה ובכל העם}}, ואח&quot;כ {{צ|המצב והמשחית חרדו גם המה}}, כי אם היה בא לעומת מקום המצב לא היו חרדים, כי היו רואים כי
שנים המה, אבל בבואו באמצע בין המצב ובין המחנה ושם הכה חשבו המחנה שכבר נפל המצב והמשחית אחר שהניחום לעבור מגבולם והלאה, ועי&quot;כ חרדה המחנה, ומתוך חרדת
המחנה חרדו גם המצב עד {{צ|שרגזה הארץ}} בכלל. ומבאר כי באמת {{צ|ותהי לחרדת אלהים}}, לא היתה חרדה טבעיית, רק ה' הפיל עליהם פחד וחרדה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויראו}} כו' {{צ|והנה ההמון נמוג}}. כי המחנה כ&quot;ז שעומדת על דגלה וסדרה, היא קשורה באגודה אחת איש באחיהו ידובקו, ונקראת בשם מחנה או צבא או עם וכדומה. אבל עת
תתהוה מהומה ביניהם ימוגו וימסו אסוריהם, ואז נקראים בשם המון, על המונם ושאונם, ששם המון מורה על קיבוץ בלתי מסודר כחוקי סדרי המלחמה. וראו כי ההמון נמוג
מחבורם, וזה כי {{צ|וילך והלם}}, ר&quot;ל מקצתם הלכו להתרחק הלאה, ומקצתם התקרבו הלום לצד גבעה, כי במהומה הזה יש נבהלו נחפזו לצד הזה ויש ברחו לצד שכנגדו, ובזה נולד
ספק אם זה בריחה או הכנה והתחלה למלחמה:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויאמר שאול}}. רצה לדעת סבת ענין זה מצד שידע מי הלך מאתם וגרם הרעש שמה, וראה כי לא נפקד איש רק יונתן ונושא כליו, אשר רחוק שאלה יולידו מהומה גדולה
כזאת:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויאמר שאול}}. ולכן רצה לדרוש באורים ותומים מה סבת הדבר ומה הדבר הזה: {{צ|כי היה ארון האלהים}} וכו'. ר&quot;ל כי מעת חרב משכן שילה לא היה מקום קבוע לארון,
והיו מוליכים אותו {{צ|ביום ההוא}}, ר&quot;ל בעת ההיא עם בני ישראל בכ&quot;מ שהתקבצו, ולכן בעת הלכו הגלגל לחדש שם המלוכה הביאו הארון עמם, וכשיצא שאול משם אל הגבעה
הוליכו עמו:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|וההמון}}. ר&quot;ל בתוך כך נתרבה ההמיה והרעש שמה ({{צ|המון}} זה שם המקרה על ההמיה וקול ענות) עד ששמעו קול מפלתם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|והנה היתה}}. ר&quot;ל התלוו אל נצוח שאול ג' ענינים, א] שע&quot;י המהומה היתה חרב איש ברעהו:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;ב] {{צ|והעברים}}. שישראל שגרו בצד מערב ארץ ישראל בערי פלשתים {{צ|היו לפלשתים כאתמול שלשום}}, נכנעים תחתם, וגם {{צ|עלו עמם במחנה סביב}}, ר&quot;ל עמדו
סביבות המחנה להספיק צדה וצרכיהם, {{צ|וגם המה}} נהפכו עתה {{צ|להיות עם ישראל אשר עם שאול}}, לעזרם:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;ג] {{צ|וכל איש ישראל המתחבאים}} וכו'. ועל כולם:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויושע ה' ביום ההוא}}. כי עקר התשועה היתה השגחיית: {{צ|והמלחמה עברה את בית און}}. ר&quot;ל כשבאו לבית און כבר עברה המלחמה, ר&quot;ל פסקה, כי מאז נפוצו
הבורחים והיו נסים לא לוחמים:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ואיש ישראל נגש}}. ר&quot;ל שאול ראה בבואו לבית און שהעם הפסיקו מן המלחמה, כמ&quot;ש והמלחמה עברה, וחדלו מלרדוף אחרי צריהם, וזה בא מטעם כי איש ישראל היו
נגשים ומוכרחים ביום ההוא אל המלחמה, ר&quot;ל לא לחמו בנפש חפצה כעם חרף נפשו למות בעבור חפשיותו וארצו, רק היה אצלם כנגישה ששאול לחץ אותם לזה ע&quot;י שהתגרה עם
פלשתים, ולכן עת מצאו מנוח מאויביהם רצו לנוח מן המלחמה אשר הלכו אליה מתוך ההכרח. ולכן {{צ|ויואל שאול}}, השביעם באלה בל יאכלו לחם למען יקום גוי אויביו, וכפי
הסברא היו מתענים ביום ההוא כמו שהיה דרכם בכל עת צרה, ועתה כי נושעו הותר להם לאכול ע&quot;פ הדין, וגזר שאול בל יאכלו כי עוד אין התשועה שלמה עד ישית אויביו הדום לרגליו. והנה שאול דבר באלתו {{צ|ארור האיש אשר יאכל לחם}}, ויש סברא שלא גזר רק אכילת לחם שהיא סעודה כראוי, לא על טעימת לחם מעט, ולא על אכילת דבר שאינו
לחם כמו פירות וכיוצא, כי באר הטעם כדי שינקם מאויביו, ר&quot;ל שלא יפנו אל הכנת סעודתם ולא ירדפו אחר האויב, וזה רק בסעודה קבועה שמתאחרים בהכנתה ואכילתה, לא על
טעימה ואכילת מיני פירות שהיא אכילת ארעי, שלא יתבטלו בזה מן המלחמה. ויש סברה שהיתה גזרתו גזירת תענית, שיתענו כל היום כדי שזכות ענוים ותשובתם תועיל אל
שינקמו מאויביהם. וישראל החמירו על עצמם בשני ענינים, א] {{צ|ולא טעם כל העם לחם}}, אף טעימה בעלמא:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;השאלות (כה - כו) מה החידוש שלא טעם העם לחם ולא מן הדבש, האפשר כי יעברו על האלה?:

ב] {{צ|וכל הארץ באו ביער ויהי דבש על פני השדה}}. הגם שדבש אינו בכלל לחם:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויבא}} כו' {{צ|והנה הלך דבש}}. ר&quot;ל הגם שהדבש הלך ולא היה שום עכוב לא בלקיחתו ולא באכילתו, ובכ&quot;ז {{צ|ואין משיג ידו אל פיו}}. וזה היה מפני {{צ|כי ירא העם את}}
{{צ|השבועה}}, והחמירו על ספיקה:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויונתן}}. ספר שיונתן היה לו שלש התנצלות, א] {{צ|שלא שמע בהשביע אביו}}, והיה שוגג. ב] {{צ|וישלח את קצה המטה}} וכו', והיה רק טעימה קצת, שזה ספק אם גזר ע&quot;ז
כנ&quot;ל. ג] {{צ|ותארנה עיניו}}, כי חשכו עיניו מחמת בולמוס רעבון, ועי&quot;ז שב אור עיניו, ובזה במקום שאחזתו בולמוס היה מותר לאכול ע&quot;פ הדין:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;השאלות (כח - כט) למה אמר האיש ויעף העם? ותשובת יהונתן אינה מספקת ע&quot;מ שעבר על האלה?:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

{{צ|ויען}} 
וכו' {{צ|ויעף העם}}. האיש הזה הוכיח לו שלא היה טעם הגזרה שלא יתאחרו בהכנת הסעודה, שלפ&quot;ז לא גזר רק על אכילת לחם בקביעות, כי הלא בהפך עי&quot;ז העם עיף מלרדוף
אחרי האויב, וטוב היה יותר שיאכלו ויחליפו כח לרדוף. ובודאי היתה כוונתו על העינוי והצום לשם ה' הנותן ליעף כח והמושיע, וא&quot;כ גם הטעימה אסורה:

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ויאמר יונתן}}. השיב, א] על הגזרה עצמה שלא ידעה עד הנה {{צ|עכר אבי את הארץ}}, שלא טוב עשה בגזרה זאת. ב] {{צ|ראו נא כי ארו עיני}}, כי היה לו בולמוס. ג] כי הוא
החזיק ששאול גזר זאת כדי שלא יתבטלו באכילתם מרדוף אחרי האויב, ואמר הנה עכר אבי את הארץ, כי באמת לא הטיב להשיג מבוקשו באלתו זאת, ונהפוך הוא {{צ|ראו כי ארו}}
{{צ|עיני כי טעמתי מעט דבש הזה}}, ואם המעט הזה חדש כחי ואור עיני:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|אף כי}}. וכ&quot;ש {{צ|לוא אכול אכל היום העם משלל איביו אשר מצא}}, שהיו כגבורים בוסים בטיט חוצות, ואמר כי לא היו מתבטלים עי&quot;כ כי היה אוכל מן השלל אשר
מצא מזומן לפניהם, הלא השלל רב ומוכן לאכל: {{צ|כי עתה}} וכו'. ר&quot;ל והגם שהיו מתבטלים אז בעת אכילתם, הלא ו{{צ|כי עתה}} לא רבתה מכה בפלשתים, בתמיה, ומה שהיו
מפסידים היום בעת האכילה היו מרויחים עתה לטרוף זרוע אף קדקד:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ויכו}} וכו' {{צ|אילנה}}. שהיה בחלקו של דן בגבול א&quot;י למערב בתחום פלשתים, ושם עיפו:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|וישחטו}}. פי' רבותינו שהקדישו הכל שלמים והם אכלו לפני זריקת דמים, וז&quot;ש {{צ|וישחטו}} ארצה, בלא מזבח בנוי: {{צ|ויאכל}} כו' {{צ|על הדם}}. בעוד שהדם קיים (כמו (שמות לד, כה) לא תשחט על חמץ דם זבחי):&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|בגדתם}}. בקדשים: {{צ|גלו אלי היום אבן גדולה}}. להיות במקום מזבח:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ושחטתם בזה}}. במקום הזה קרוב למזבח, שיזרקו הדם תיכף:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|ויבן}}. מן האבן הזה בנה מזבח, כי {{צ|אתו החל לבנות}}, ר&quot;ל אחר שהחל לבנות אותו בעת תחלת השחיטה שהכינהו למזבח, רק לא בנאו כראוי מפני חפזון העם, לכן גמר בנינו
אח&quot;ז שיהיה מזבח בנוי ומשוכלל:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|ויאמר שאול}}. חשב כי הם מנוצחים בהחלט וא&quot;צ רק לבוז השלל ולמחות יתר הפלטה, וע&quot;כ לא שאל באורים ותומים: {{צ|ויאמר הכהן}}. השיב מי יודע אם לא נתאספו שנית בעריהם, ולכן {{צ|נקרבה}} לשאול בה':&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|במה היתה החטאת הזה היום}}. ר&quot;ל שא&quot;א שהיתה החטאת בזמן העבר, אחר שעשה להם נס ותשועה כיום הזה, וע&quot;כ שנולדה איזו חטאת היום, אחרי הנס:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;{{צ|כי אם ישנו ביונתן}}. הגם שהוא היה אמצעי אל התשועה: {{צ|מות יומת}}. כי כפי שדבקה בו ההשגחה כן יגדל החטא שעשה להעלות חמת ה', כי יגדל החטא לפי מעלת
החוטא ולפי קרבתו אל האלהים. והרמב&quot;ן דעתו שזה נכלל במ&quot;ש (ויקרא כז, כט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, שיש כח ביד ב&quot;ד לגזור חרם והעובר עליו חייב
מיתה, כמו שהיה בחרמו של יהושע (יהושע ז), ובחרם שנהרגו בני יביש גלעד בגבעה (שופטים כא):&lt;קטע סוף=לט/&gt;

(מג) 
&lt;קטע התחלה=מג/&gt;{{צ|הנני אמות}}. יונתן בצדקתו לא אמר התנצלות שאמר (למעלה כט - ל), אחר שראה שהגורל עלה עליו כי חטא:&lt;קטע סוף=מג/&gt;

(מה) 
&lt;קטע התחלה=מה/&gt;{{צ|היונתן ימות}}. ואמרו שני טעמים, א] גם אם חטא הלא הוא {{צ|עשה הישועה הגדולה}} וכו', והעם ימסרו נפשם עליו כמו שמסר נפשו עליהם, ויגינו עליו. ב] {{צ|חלילה}} לאמר
עליו שחטא {{צ|ושיפול}} אף אחד {{צ|משערת ראש}} נזרו {{צ|ארצה}}, אחר {{צ|כי עם אלהים עשה היום הזה}} ודבקה בו ההשגחה האלהית, איך יצוייר שיחטא ואשם בזדון, ובודאי
המליצו עליו שהיה שוגג ושלא אכל לחם רק טעם דבש, ולא נחשב לו חטא רק לפי מעלתו שעם אלהים עשה היום הזה והקב&quot;ה מדקדק עמו כחוט השערה לעשות לו שגגות
כזדונות, ולא יתחייב מיתה כעובר במזיד. אמנם נשאר הקושיא מדוע לא נענה שאול אחר שיהונתן היה שוגג, וכתב מהרי&quot;א שעקר מה שלא נענה היה בחטאת עצמו על שעבר את
פי ה' בגלגל, ולפי שהתשועה הזאת לא היתה ע&quot;י שאול ובזכותו רק ע&quot;י יונתן וזכותו, לכן לא השיבו כששאל אם ירדוף אחרי פלשתים, להראות שאינו חפץ בו וברדיפתו. והוא חשב
שהיה בסבת האכילה, ושאל על האוכל, לכן השיבו ה' כדי שידע שלא קצף בעבור האוכל, כי ע&quot;ז השיב, רק בעבור שאול, עכ&quot;ד, והוא דוחק מבואר. והעקר שה' חשב לצדיק כזה אשר
דבקה בו ההשגחה, השוגג כזדון, כי אחר שנגלה לו שעבר על החרם היה לו להשתדל אצל אביו שישאל על נדרו ויעקר הנדר למפרע, בפרט כי אמר עכר אבי את הארץ, ובנדר כזה
שלא הועיל בזה למלחמה הזאת יכול להתחרט חרטה דמעיקרא, וע&quot;י שעלה עליו הגורל שאל שאול על הנדר. וי&quot;ל שזמ&quot;ש {{צ|ויפדו העם את יונתן}}, שהשתדלו ששאול התיר לו את
נדרו, והיה לו פתח חרטה ע&quot;י שאמרו העם היונתן ימות. ובמדרש ויפדו העם נתנו משקלו זהב ופדאוהו, ר&quot;י ור&quot;ל, ר&quot;י אמר וכי לחם אכל והלא דבש אכל, ר&quot;ל אמר וכי אכל והלא
מטעמת טעם. והם שני הטעמים שהזכרתי למעלה:&lt;קטע סוף=מה/&gt;

(מז) 
&lt;קטע התחלה=מז/&gt;{{צ|ושאול לכד המלוכה}}. כי בעוד פלשתים מושלים בישראל לא היתה מלכותו חזקה כ&quot;כ: {{צ|ובכל אשר יפנה ירשיע}}. פי' בכ&quot;מ שרצה לפנות מי שרוצה להרשיע ולהרע
לישראל, לחם עמו ונצחו:&lt;קטע סוף=מז/&gt;

(מח) 
&lt;קטע התחלה=מח/&gt;{{צ|ויעש חיל}}. יען ספר כל המלחמות, ספר גם מלחמת עמלק שבו עשה חיל, פי' קבץ חיל רב מישראל: {{צ|ויצל}}. כי לא החרים את כולם, כי היתה כוונתו רק להצילם מיד שוסיהם
בהוה, לא למחות את שמו בעבור העבר, כמצות ה':&lt;קטע סוף=מח/&gt;

(מט) 
&lt;קטע התחלה=מט/&gt;{{צ|וישוי}}. הוא אבינדב הנזכר לקמן ל&quot;א ובדה&quot;א ט'. ולא חשיב איש בושת, שהיה מלך אח&quot;כ ונודע שמו בלא&quot;ה, כ&quot;כ רי&quot;א:&lt;קטע סוף=מט/&gt;

(נא) 
&lt;קטע התחלה=נא/&gt;{{צ|וקיש}}. ר&quot;ל איך היה אבנר דוד שאול, כי קיש ונר היו בני אביאל אחים מן האב, ובן אביאל מוסב גם על קיש:&lt;קטע סוף=נא/&gt;</text>
      <sha1>2czy00io7qoo4jepogeq4i4vaqt0is4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א טז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359772</id>
    <revision>
      <id>1417138</id>
      <parentid>1400375</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="20883" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|טו|טז|יז}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|עד מתי אתה מתאבל}}. יאמר, האבלות המתמיד יהיה, או בעבור גודל מעלת הדבר הנאבד עצמו, והלא {{צ|אני מאסתיו ממלך על ישראל}}, ואין בו חשיבות. או בעבור
שלא נמצא דבר אחר תמורתו, עז&quot;א {{צ|מלא קרנך}} וכו' {{צ|כי ראיתי בבניו לי מלך}}. ואמר {{צ|מלא קרנך}} בכנוי, כי שאול נמשח בפך ולכן לא נמשך מלכותו, כי סבת בחירתו היה מפני
רצון העם, וע&quot;כ בחר איש גבוה קומה שימצא חן בעיני העם, אבל דוד נמשח בקרן ובשמן הקדש, כי אז בא העת שימלוך מלך יושב על כסא ה' ומרוצה לה', לא המרוצה לעם בלבד,
וז&quot;ש מלא קרנך המיוחד לך למשוח מלכות קיים, שעליו רמזה חנה בתפלתה (לעיל ב, א) רמה קרני ולא רמה פכי, כדברי חז&quot;ל. ועז&quot;א {{צ|לך אשלחך}}, לא כמו אצל שאול שסבב שהוא
יבא אצל הנביא, רק אתה תבא אליו בשליחות ה', וז&quot;ש כי ראיתי בבניו לי מלך המיוחד לי לא לעם בלבד, וכמ&quot;ש בספרי (בהעלותך, צב) כל מקום שנאמר לי קיים לעולם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ג) איך התירא שמואל ללכת ולא בטח בה' כי יצילהו, ושלוחי מצוה אינן נזוקין, בשגם שכל הנביאים לא פחדו מלכת במקום סכנה כי ידעו שה' ילחם בעדם, כמו
שהיה במשה שהלך אל פרעה ולא ירא, וכן יתר הנביאים? ולמה לא השיב לו ה' אל תירא כי אהיה עמך כמ&quot;ש לירמיה (ירמיה א, ח)? וכי לא יכול שמואל בעצמו לעשות תחבולה זו
לקחת עגלת בקר בידו וכו'? ולמה א&quot;ל עגלת בקר תקח בידך וכו', למה יוליך העגל בידו דרך רב, הלא די אם שם יקח עגל ומריא? ומ&quot;ש ואנכי אודיעך את אשר תעשה אין לו באור,
הלא כבר הודיעו מה יעשה שימשח שם מלך, והול&quot;ל אנכי אודיעך את אשר תמשח:
{{צ|איך אלך}}. לא שהיה שמואל מתירא, ולא שהיה בלתי בוטח כי ה' השולחו יצילהו, כמו שכל הנביאים לא חדלו מלכת במלאכות ה' מפני יראת בשר, רק כי הנביא יסמך על הנס בעת
שיודע כי הנס מקושר עם שליחותו, כמו שהיה בשליחות משה וירמיה שהלכו במקום סכנה ובטחו על הנס, באשר היה זה בכוונה האלהית שינצלו עפ&quot;י הנס למען יכירו עמים
ולמען יכירו ישראל כי הוא שליח ה' וכי ה' על ימינו בכחו הגדול, וא&quot;כ לא היה הנס לצורך השליח רק לצורך השליחות. וכן [אם] היה ה' משלחהו על זה האופן שילך בפרסום
וימשחהו לעיני כל ישראל, לא היה מתירא כי היה נכון לבו בטוח כי יצילהו ה', אבל אחר שפה לא היה הכוונה שילך בפרסום ושיחזק שליחותו ע&quot;י נס, וא&quot;כ אם יודע לשאול במקרה
וירצה להרגו וינצל בנס, לא יהיה הנס לצורך השליחות בכלל, רק יהיה נס פרטי הבא במקרה להצלת שמואל בלבד, ובזה כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו (תענית כ ב). ועז&quot;א&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{צ|איך אלך}}, שאם {{צ|ישמע שאול ירצה להרגני}}, ואצטרך לנס פרטי בעבור עצמי, שזה לא טוב בעיני. וגם יוכל להיות שמ&quot;ש {{צ|איך אלך}} 
הוא שאלה לדעת על איזה אופן ילך, אם
בפרסום ובדרך הניסיי מהיות זה צורך אל השליחות לחזק מלכות בית דוד, או בצנעה כי אין צורך בפרסום ובנס, ובזה הלא אם ישמע שאול והרגני ואצטרך נס מיוחד לצרכי:
{{צ|ויאמר ה' עגלת בקר תקח}}. באמת גם הנביא היה יכול לשית עצות בנפשו לעשות תחבולה קלה כזאת, רק הצדיק הזה לא רצה להוציא דבר שקר מפיו. לכן צוהו ה' דרך מצוה
שיקח עגלת בקר בידו ויזבח זבח, באופן שכאשר אמר לזבוח לה' באתי, אמת היה בפיו. וז&quot;ש עגלת בקר תקח, ר&quot;ל אני מצוך ע&quot;ז, ותקחהו ותקדישהו תיכף, ובזה {{צ|ואמרת}} כפי
האמת {{צ|לזבח לה' באתי}}:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וקראת}}. ובזה לא יהיה שום חשד: {{צ|ואנכי אודיעך}}. פי' כי באשר גם בעצה זאת עדן לא תקן, שאם ישוב לאמר לזבח לה' באתי עדיין אינו האמת הגמור, כי הלא בא גם
לתכלית אחר שהוא למשוח מלך, ומה יענה אם ישאלהו אם בא רק לזבח או גם על דבר אחר, שאז בהכרח ישקר באמונתו. לכן א&quot;ל ה' דע כי עתה אני משלחך רק לזבח זבח, ושם
אודיעך את אשר תעשה שליחות השני, באופן שקודם אודיעך זאת, תכלית ביאתך הוא רק על הזבח, ותדבר אמת מכל צד. ועז&quot;א:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) מדוע חרדו זקני העיר גם פחדו פחד, עד שאמרו שלום בואך, כאילו פחדו מאיזה פגע?:

{{צ|ויעש שמואל את אשר דבר ה'}}. כי עתה רק זאת היתה מצותו לקחת עגלת בקר: {{צ|ויחרדו}}. יתכן כי בבואו לשם ועגלת בקר בידו חרדו אולי נמצא חלל באדמה הקרובה אל
בית לחם ובא לערוף העגלה בנחל (ולדעת הרלב&quot;ג היתה זאת התחבולה באמת שיקח עגלת בקר כדי שיחשוב שאול שנמצא שם חלל באדמה והלך על עגלה ערופה), ולכן חרדו זקני
העיר דוקא, שעליהם מוטל המצוה הזאת, כמ&quot;ש (דברים כא, ב) ויצאו זקניך ושופטיך וכו' וכל זקני העיר וכו': {{צ|ויאמר שלום בואך}}. אם לא באת על דם הנשפך בסביבות העיר:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויאמר שלום}}. לא באתי עבור זה, רק לזבוח לה': {{צ|ויקדש את ישי}}. בתוך קרואיו, בל יורגש הדבר:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו) אחר שה' אמר לו ומשחת את אשר אומר אליך, למה תיכף כראותו את אליאב אמר אך נגד ה' משיחו טרם אמר לו ה' כי הוא הנבחר, והלא כשראה יתר בניו אמר גם
בזה לא בחר ה', וזה ידע ממה שראה שלא אמר לו ה' למשחו עד שהגיע לדוד שאז א&quot;ל ה' קום משחהו, וא&quot;כ איך היה אצל אליאב בהפך? מ&quot;ש כי מאסתיהו הוא דבר הנמאס מצד
עצמו ופחיתות מעשיו, או דבר שהיה נבחר תחלה ונמאס אח&quot;כ, ושני אלה לא יצדקו גבי אליאב, שהגם שחז&quot;ל אמרו שנמאס ע&quot;י שהיה כעסן ובזה יצדק שנבחר תחלה ונמאס אח&quot;כ
ע&quot;י רוע מזגו, אנחנו נבקש הפשט? עוד יפלא איך קרא ישי אל אבינדב טרם שמע מפי שמואל שלא בחר ה' באליאב, והי(ל)&quot;ל לספר שאחר שאמר שמואל אך נגד ה' משיחו והשיב לו
ה' אל תבט אל מראהו אמר שמואל זאת לישי ואז קרא אל אבינדב?:

{{צ|ויאמר אך נגד ה' משיחו}}. פי' כשראה את אליאב ולא אמר לו ה' למשחו ידע תיכף כי אינו נרצה אצל ה' (שאל&quot;כ היה מצוהו למשחו, כמ&quot;ש ומשחת לי את אשר אומר אליך,
וכמו שהיה כשראה את דוד שא&quot;ל קום משחהו), וחשב שמואל שהסבה לזה הוא בעבור היות אליאב שפל קומה ובלתי יפה התואר כשאול, וחשב כי לא יבחר ה' רק באיש גבוה הקומה ויפה תואר, שבאמת לא היה נמצא בכל ישראל איש כשאול, כמ&quot;ש (לעיל ט, ב) משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ולא ידחה ה' את שאול כל עוד שלא ימצא איש כמוהו, וז&quot;ש
אך עוד יש תקוה כי משיחו שהוא שאול שנמשח מכבר עודהו נגד ה', ולא ימאס בו כל עוד שלא ימצא איש כמוהו, ובזה התנחם שמואל ורצה להמליץ בל ידחה שאול בהיות שאין
בכל ישראל כמוהו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ויאמר ה'}}. השיב לו {{צ|אל תבט אל מראהו}} (של שאול שעליו אמר נגד ה' משיחו): {{צ|ואל גבה קומתו כי מאסתיהו}}. ר&quot;ל את הגבוה קומה, שהיה נרצה אצלי אז, מאסתי
עתה (כי המלך ניתן אז לתרעומת העם, היה צריך איש גבוה שימצא חן בעיניהם, לא כן המלך עתה יהיה מי שימצא חן בעיני האלהים, הבלתי מביט על המראה והקומה): {{צ|כי לא}}
{{צ|אשר יראה האדם}}. הורה לו כי מה שהאדם רואה ושופט מי האיש היפה ומי האיש המכוער אינו מסכים עם האמת, וז&quot;ש כי האמת הוא לא כ{{צ|אשר יראה האדם}}, ויוכל להיות
שהאיש שבני אדם דנים עליו כי הוא יפה תואר ונאה, הוא כעור ומגונה באמת, וכן להפך. והטעם לזה, {{צ|כי האדם יראה לעינים}}, ר&quot;ל האדם שופט על הנאה ויפה מצד ראות
החושים, שהם לא יחושו רק חיצ(י)וניות הדבר הנראה, לא פנימיותו, ולכן יגדרו היופי לפי המראה החיצונית אם יהיה הגוף גבוה הקומה יפה התואר והמראה וכדומה, הגם שתהיה
צורתו הפנימית הנפשיית מלאה מומים ותכונות רעות. לא כן {{צ|ה' יראה ללבב}}, הוא לא יביט רק ללבב, על צורתו הפנימית, אם היא יפה בתכונותיה ונאה במדותיה זה האיש היפה
אצלו, הגם שחיצונית האיש שפל הקומה ומכוער המראה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויקרא}}. אחר שראה שלא נבחר אליאב:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא) איך אמר התמו הנערים, וכי הסתפק בדבר ה' שא&quot;ל כי ימשח אחד מבני ישי?:

{{צ|התמו}}. אמר זה דרך תמיהה, כי ידע בהכרח שלא באו כולם. וישי התנצל שדוד שאר מעצמו (לכן בא פה פעל שאר בקל, ובנינו תמיד בנפעל), וזה אם יען כי הוא {{צ|הקטן}}. (ע&quot;ד (איוב
כט, ח) ראוני נערים ונחבאו), ואם מצד שהנה {{צ|רועה בצאן}} ועוסק במלאכתו:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) מה המעלה שראהו אדמוני וזה (כפי דבר הטבעיים) חסרון מורה על תגבורת הדם ורב החמה, ומ&quot;ש עם יפה עינים תחת ויפה עינים בוי&quot;ו:

{{צ|והוא אדמוני}}. פה הראה לו אמיתת מ&quot;ש תחלה כי לא כאשר יראה האדם, כי דוד היה אדמוני שגברה בו האדומה, והוא בטבעו מוכן לשפיכת דם, ומצד אחר נראה בו ג&quot;כ רושמים
טובים כי היה {{צ|יפה עינים וטוב רואי}}, שזה מורה על שהוא חד העיון וטוב המזג כמ&quot;ש הטבעיים, ואם היה נשאר על ההבחנה האנושית של שמואל היה מחליט היותו בלתי ראוי.
אבל ה' יראה ללבב וידע כי מטוב בחירתו יעשה אך משפט וצדקה, ובטבע האדמימות הנטועה בו ישתמש ללחום מלחמות ה' ולהכרית מעיר ה' כל פועלי און, וזה הנרצה בעיני ה'
שהגם שנמצא נטיה רעה בטבעו הוא ימשול בה מצד צדקתו וטוב בחירתו, וז&quot;ש {{צ|קום משחהו כי זה הוא}} הנרצה לפני. וכן אמרו חז&quot;ל (ילקוט שמעוני שמואל רמז קכד) כיון
שראה שמואל את דוד אדמוני נתירא אמר זה שופך דמים כעשו, א&quot;ל הקב&quot;ה עם יפה עינים, עשו עשה מדעת עצמו, זה מדעת סנהדרין הוא הורג (ר&quot;ל שזה מצד טוב מזגו ושכלו
שע&quot;ז מורה הרושם של יפה עינים). קום משחהו כי זה הוא, אמר רשב&quot;נ זה הוא בעוה&quot;ז וזה הוא לעוה&quot;ב, ר&quot;ל שהגם שהוא בעוה&quot;ז, והוא שנוטה בטבעו לעניני עוה&quot;ז שהאדמוני
גובר בו, בכ&quot;ז מטוב מזגו ושכלו ובחירתו הוא בעוה&quot;ב ויאחז צדיק דרכו להשתמש בו לרצון לפני ה', ולכן זה הוא הנרצה אצלי. ולפי דרש חז&quot;ל נכון מה שבא מלת עם יפה עינים
תחת וי&quot;ו החבור:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|וימשח אותו בקרב אחיו}}. יתכן שאחר שרצה להשפיע עליו ע&quot;י משיחה זאת קדושה וטהרה ורוח גבורה, בחר שיהיה בעשרה, ישי ושמונת בניו ושמואל, שאין השכינה
שורה פחות מעשרה (סנהדרין לט א). אולם הרי&quot;א לא יאבה שהיה המשיחה בפני אחיו, כי היה הדבר בסוד, ויפרש בקרב אחיו כמו מבין אחיו, וכ&quot;פ הרד&quot;ק:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ורוח ה' סרה}}. רוח ה' הוא התעצמות שפע הרוחניות בענין אלהי אשר חל על כחותיו הנפשיות ותלבישהו רוח גבורה, ותמלאהו רוח חכמה ודעת ויראת ה', ואיש הזה גם
כליו הבשריים נושאי הכחות הנפשיות יוכנו אל השפע הלז להיותם משכן הכבוד. אמנם עת יוסר ממנו השפע בחטאו, וכליו יורקו מהרוחניות השוכן בם, ירגיש החסרון הזה
וישתומם ויתבהל, ותחת רוח הנשגב ישכן בו רוח אחר שחוריי מלא בלהה ועצב דאגה ובעתה, וז&quot;ש {{צ|ובעתתו רוח רעה}} וכו':&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויאמרו עבדי שאול}}. בהיות הרוח השחוריי יסובב לפעמים ע&quot;י הפסד הכלים החיצונים כלי המוח ועורקי הדם, ולפעמים יסובב על ידי הפסד דמיוני, כמ&quot;ש הרי&quot;א ששאול
אחר סר ממנו רוח ה' לא נשאר כיתר האנשים, אבל היה דואג תמיד מהרהר בענשו ובהפסד מלכותו בחטאו ומתוך כך נשרף דמו ונתהוה בו חולי המילאנקאלי&quot;א המתהוה משריפת
הדם והמרה האדומה, ולפעמים יהיה ענין השגחיי שיחול רוח דמיוני על כח נפשו ויתגעש ויחרד תמיד. וכן יתרפא, או ע&quot;י סבה חיצונית על ידי הרקות ורפואות לתקן הכלים
הנשחתים, או על ידי סבה פנימית לישר כח הדמיון והמחשבה אל השמחה והמרגעה. ועבדיו בחרו את המוזיקא שהיא תעתיק את הנפש מתכונה לתכונה, ותסיר גם חולי השחורה
בשתעתיקהו אל מחשבות אחרות משמחות. ולכן אמרו:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|יאמר נא אדוננו}}. (והלא {{צ|עבדיך לפניך}} לעשות כל אשר תצוה): {{צ|יבקשו איש ידע מנגן בכנור}}. והנה הם לא בקשו רק שיודע לנגן ומנגן בכנור, שבזה די אל המבוקש
ממנו לנגן בעת הצורך. אמנם שאול מצד תכסיסי מלכותו ראה כי לא די בזה לבד, כי העומד לפני המלך בתמידות בשגם לשיתפעל המלך מנועם זמירותיו צריך שיהיו לו גם יתר
חמודות, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;השאלות (יז - יח) מדוע שנה שאול ודייק איש מטיב לנגן? ומה רצה במ&quot;ש ראו נא לי? ומ&quot;ש אחד מהנערים ראיתי בן לישי יודע נגן וגבור חיל וכו', למה ספר כל המעלות האלה
ועקר המבוקש הוא שיהיה יודע נגן?:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

{{צ|ויאמר שאול}} 
וכו' {{צ|ראו נא לי איש מיטיב לנגן}}. דייק שיהיה מטיב לנגן, הבקי בחכמה זו ביתר שאת בטוב טעם ודעת, שמתנאו ג&quot;כ עשות השירים המעוררים הנפש, והיותו
מליץ וחכם לכלכל דברי שיריו וזמירותיו עפ&quot;י החכמה ודעת, שכולל כל המעלות הנחמדות. וז&quot;ש {{צ|ראו נא לי}}, ר&quot;ל ראו היטב איש הראוי לי לעמוד לפני המלך:

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויען אחד מהנערים}}. לכן השיב כי נמצאו בדוד גם שלמיות אחרות חוץ מההרגל בניגון שלפיהם ראוי הוא להיות בהיכלי מלך. וכבר באר מהרי&quot;א שרשם לו ששה תוארים,
א] {{צ|ידע נגן}}, ר&quot;ל יודע חכמת המוזיקא בשלימות. ב] {{צ|וגבור חיל}}, שלא כדרך המשוררים שרובם ישתלמו בכח הדמיון, והם חלושי המזג רפויי ההרכבה על הרוב. ג] {{צ|ואיש}}&lt;קטע סוף=יח/&gt;
{{צ|מלחמה}}, יודע בתחבולות {{צ|מלחמה}}. וגם זה דבר מתמיה, שהמתעסק בתחבולות {{צ|מלחמה}} 
לא יטריד זמנו בניגון ובשיר, כי הם מלאכות מתנגדות. ד] {{צ|ונבון דבר}}, וגם זה נגד הרגיל
במשוררים שנשלמים בדמיון וחסרי ההשכל האמתיי לרוב, ולזה לא היו בעלי השכל ועצה משוררים, כי אם על המעט. ה] {{צ|ואיש תאר}}, וגם זה אינו רגיל במשוררים שהם שחוריים,
ועל המעט יהיו דמיים ויפי תואר. ו] {{צ|וה' עמו}}, ר&quot;ל שהוא ירא אלהים וסר מרע, וגם זה על המעט שהמנגן שהוא יפה תואר לא יהיה נרדף אחר תאוותיו ואחר חמדת נשים.
ותוארים ההם ראוים לאיש אשר יעמוד בהיכלי מלך. ועם היות דוד עדיין נער שבחוהו באלה התוארים שהיה מוכן להם מתכונתו:

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|שלחה אלי}}. לא ידע עדין אם ימצא חן בעיניו שישאר אצלו, ורצה רק לראותו:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויקח ישי}}. כן היה דרכם להביא תשורה לראות פני מלך או אדם גדול:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויהי לו נשא כלים}}. יל&quot;פ ג&quot;כ שדוד נתעלה עד שהיה לו נושא כלים כדרך השרים:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|יעמד נא}}. עתה בקש שישאר אצלו בקביעות:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ורוח}}. סיפר כי זמירות דוד עשו פרי בג' ענינים, א] תחלה רוח לו ממצוקה פנימית שאלצה את נפשו. ב] {{צ|וטוב לו}}, שנהפך לתכונת השמחה. ג] עי&quot;כ {{צ|וסרה מעליו רוח}}
{{צ|הרעה}}. והנה בזה סיפר איך סבב ה' שיבא דוד אצל שאול, שזה היה הסבה הראשיית לכל קורותיו אח&quot;כ עד הגיע אל המלכות המיועד לו. ומעתה יתחיל לספר איך יצא לפועל
המעלה השניה שהיה לדוד גבור חיל ואיש מלחמה, ואיך צמח קרן דוד וירם ויתנשא:&lt;קטע סוף=כג/&gt;</text>
      <sha1>k40tf6eew9v59fxjdruybb2com7hgdy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א יז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359773</id>
    <revision>
      <id>1417143</id>
      <parentid>1400560</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="34047" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|טז|יז|יח}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א - ב) למה אמר ב&quot;פ ויאספו פלשתים, ויאספו שוכה? ואחר שנאספו שוכה איך אמר שחנו בין שוכה ובין עזקה?:

{{צ|ויאספו פלשתים}}. מספר כי בסור רוח ה' מראש מלכם, נשתה גבורת ישראל וגבר אויב הפלשתים אשר זה מקרוב נפלו לפני יונתן לבדו, עתה ערב לבם ללחום בישראל, ולא זאת
לבד אלא כי תיכף שאספו את מחניהם בארץ פלשתים הלכו לארץ יהודה ושם גמרו האסיפה, וז&quot;ש {{צ|ויאספו שוכה אשר ליהודה}}, ולא פחדו להתאסף בארץ יהודה כאילו כבר
כבשו הארץ, ותיכף אחרי התאספו בשוכה נעתקו משם אל אפס דמים להתקרב אל מחנה ישראל ושם חנו במחנה:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ושאול ואיש ישראל}}. הם לא ערב לבם לגרשם משוכה בתחלת אסיפתם, וגם פחדו להתקרב אליהם, רק {{צ|נאספו ויחנו בעמק האלה}}, רחוק משוכה, שלפי זה הפלשתים
יצאו משוכה אל אפס דמים להתקרב אל מחנה ישראל (ולא בהפך), וזה מורה על כי נמס לב ישראל:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;ומצד זה שהתקרבו הפלשתים עד ההר מזה כנגד מחנה ישראל, לא הפסיק ביניהם רק הגיא שבין ההרים:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויצא}}. וחוץ ממה שמלך ישראל חת וירא, ערב לב גבור אחד ממחנה פלשתים לחרף את המחנה בכללה ולהחרידם, ועז&quot;א {{צ|ויצא}} איש הבנים, שהוא ירד ממחנות פלשתים
אשר בהר אל העמק שבין המחנות. וספר כי גבורת האיש הזה לא היתה מצד צורתו, רק מצד חוזק גופו. אם בגבהו, שהיה גבוה שש אמות וזרת:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה - ו) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;אם מצד מלבושיו אשר יגינו עליו מכלי נשק, היה מוקף ברזל ונחושת, על ראשו כובע נחושת, ועל גופו שריון, ועל רגליו מצחת נחושת. ואם בגודל כחו לשאת משקלים
כבדים, אומר {{צ|ומשקל השריון}} וכו':&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;ואם בגודל כלי הזיין שלו וכבד משקלם, אומר {{צ|ועץ חניתו}} וכו':&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח) למה חלק הפלשתי דבריו לשני מאמרים? מה הוסיף במאמר השני שאמר תנו לי איש, שכבר אמר זה בארך? במה חרף מערכות ישראל אם אינם רוצים בזה לתלות
הצלחת המלחמה באיש אחד, והם כולם גבורים וילחמו עם הגוי כולו ועם הפלשתי בכללם? מדוע לא שמרו הפלשתים התנאי הזה, וגלית נהרג והם לא השתעבדו לעבדים? מה
רצה במה שאמר הלא אנכי הפלשתי? וכן מ&quot;ש ואתם עבדים לשאול, מי לא ידע זאת? ולמה כפל והייתם לנו לעבדים, ועבדתם אותנו?:

{{צ|ויעמד ויקרא}}. הרב מהרי&quot;א כתב בזה שמקצת החכמים יאמרו שהיה ענין דוד וגלית כמו שהמנהג עוד היום בארצות אדום וישמעאל, שבהיות מחלוקת בין איש לאיש בין דין לדין
והמשפט נעלם יסכימו ביניהם להלחם עליו, ויאמרו שישפט ה' השופט ביניהם כי הוא יודע תעלומות, ויסכימו שהאיש אשר תגבר ידו על יד רעהו יעשה כרצונו ויצלח, כי בזה יודע
כי הוא צדיק בדינו, וכי יפול הנופל u1491 דמו בראשו כי הוא רשע בדינו. וככה ג&quot;כ בהקבץ עמים יחדיו מערכה מול מערכה, פעמים יבחרו ביניהם שני אנשים נצים, ילחמו בעד הגוי כולו,
ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ונקרא בלשונם ריקטו&quot;י. והוא דחה זה בשתי ידים, ויאמר שמעשה דוד וגלית לא היה מזה המין ולא עלתה כזה על לבם, מאשר התיחדות הלוחמים
הנקרא ריקטו&quot;י לא יעשה כ&quot;א בתנאים ידועים למלכי ארץ ומנהגם בזה תורה היא, והוא התנאי הא' שכן לא יעשה כי אם לאמת דבר מסופק בין הלוחמים, והם לא נלחמו על דבר
מסופק ביניהם. התנאי הב', שלא ילחמו הלוחמים כי אם בהסכמת הדבר ביניהם ועם באור התנאים המוסכמים ויכתבו אותו זכרון בספר והעד עדים, ופה אותם הדברים אשר דבר
גלית לא הוסכמו בין ישראל ובין הפלשתים, ולא נכתבו ולא נשבעו עליהם, ולא פירשו ענין העבדות ותנאיו, לפי שהיו דברי גוזמא וחרופין לא תנאים מוסכמים. התנאי הג', שאחרי
כן ישתוו שני הלוחמים בעניני מלחמתם בזמן ובמקום ובכלי זיינם במדה במשקל ובמשורה, באופן שאחד מהם לא יוליך חרב וחנית שלא יהיה לחברו כמוהו בשוה, ולא יבדלו כי
אם בכח וגבורה הטבעיית אשר להם ובמשפט האלהי, ופה הנך רואה שגלית היה כובע נחושת על ראשו ושריון קשקשים וכידון על כתפיו ודוד הלך בחמשה חלוקי אבנים בקלע
ובמקלות ובכלי הרועים, האם היו כליהם משתוים? גלית לא יכול להתנענע הנה והנה מכבד כליו, ודוד רץ לקראתו ויקלע והיה דעתו אם יכנו מוטב ואם לאו יברח והוא לא יכול
לרדוף אחריו, הזה השתוות הלוחמים? התנאי הד', שיהיו ביניהם שופטים ושוטרים לישר הלוחמים ולבחון כלי מלחמתם ולסדר העת והמקום ויכריחום לקיים תנאיהם אשר שמו
ביניהם, ופה לא היה זה, והאות, כי דוד הרג את הפלשתי, ועכ&quot;ז לא נשתעבדו הפלשתים לישראל כפי התנאי, רק ראו כי מת גבורם וינוסו. מבואר מכ&quot;ז שלא היו דברי גלית רק דברי
חירוף לבד, עכ&quot;ד. ואני אומר שהמאמר הראשון שאמר הפלשתי למה תצאו לערוך מלחמה, ברו לכם איש וירד אלי, באמת היה על מנהג התיחדות הלוחמים, שרצה שיבחרו איש
כנגדו, ויטילו התנאים ביניהם שמי שינצח את חברו הוא ועמו צדיק בריבו, והמנוצח יהיה לעבד. ומה שטען בתנאי הא' שכן לא יעשה כי אם לאמת דבר מסופק בין הלוחמים, הנה
גם פה היה ביניהם דבר מסופק, כי תחלה כבשו הפלשתים את ישראל ועבדו בם ימים רבים, והמה מרדו בם וישימו להם מלך, וזה היה סבת המלחמה כי רצו הפלשתים לרדות בם
כמקדם, ורצה שיתאמת זה ע&quot;י התיחדות שני לוחמים. וז&quot;ש למה תצאו לערך מלחמה, ר&quot;ל למה תשפכו דם המונים בחנם, הלא טוב יותר כי יתברר הדבר ע&quot;י שני לוחמים. ובאר
הדבר המסופק שביניהם, {{צ|הלא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול}}, כי הפלשתים לא היה להם מלך רק סרנים, באופן שהממשלה מיוחס אל העם כולו, ועז&quot;א הלא אנכי
הפלשתי, וטוען בעד הפלשתים שהיו מושלים בכם, ואתם הלא אתם עבדים לשאול ואינכם רוצים להיות תחת פקודתנו, וזה הטענה בינינו אשר יתברר על ידי התיחדות הלוחמים,
שכבר נבחר הוא מן הפלשתים, שעז&quot;א הלא אנכי הפלשתי, וא&quot;כ ברו לכם איש ג&quot;כ מצדכם. ועתה התנה ג&quot;כ התנאים שיושמו ביניהם, והוא:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים}}. וכן בהפך. ואמר ג&quot;כ כי יותר יפסידו הפלשתים אם ינוצחו ממה שיפסידו ישראל אם ינוצחו, כי הפלשתים הם עם
חפשי, ואם ינוצחו יהיו עבדים, אבל אתם גם עתה אינכם חפשים כי אתם עבדים לשאול, ולא תפסידו מאומה. ועז&quot;א {{צ|ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים}}
{{צ|ועבדתם אותנו}}, ר&quot;ל הלא גם אז לא תפסידו מאומה, רק שתחת שעתה אתם עובדים את שאול תעבדו אותנו, בענין שע&quot;י המלחמה יתברר למי תהיו עבדים אם לשאול אם לנו,
אבל בהפך מצדנו יתברר אם נהיה חפשים או עבדים. והנה לפ&quot;ז הלא ברר התנאים וההסכמות שיושמו ביניהם, וברר ג&quot;כ הדבר המסופק שביניהם, ואם היו ישראל מרוצים לזה אז
באמת היו כותבים את התנאים והסכמות בספר והעד עדים והיו משימים שופטים לברר את הכל, והיו בוחרים הזמן והמקום והיו מעיינים שישתוו הלוחמים בכלי זיינם ובבגדיהם
וכיוצא, אולם ישראל לא הסכימו עמו לאמת משפט המלחמה על המנהג הזה רק שילחמו עם בעם ממלכה בממלכה, וזאת לא יחשב להם לחרפה, כי בזה לא הראו מורך לב ופחד
במה שבלתי רוצים שתהיה המלחמה ע&quot;י שני אנשים לבד, שלפעמים יקרה לאחד מקרה ופגע חולי או אסון ואיך כל העדה יאשמו להיות עבדי עולם. ולכן לא כתבו התנאים ולא
נעשה כל הראוי לעשות במנהג התיחדות הלוחמים. וגם לא היה בזה עד עתה חירוף מצד הפלשתי, כי במה שקרא להם שילחמו עפ&quot;י מנהג התיחדות הלוחמים לא חרפם עדיין, כי
הדבר תלוי בידם אם להתרצות אל תנאים אלה אם לא. רק אחר שראה הפלשתי שישראל לא הסכימו לעצתו, והוא היה דעתו לחרף ולגדף, אז חדש מאמר אחר חדש, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויאמר הפלשתי אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה}}. אמר להם דעו כי כוונתי היה לחרפם ולבזותם לאמר שאין ביניהם איש גבור חיל כמוני, כי הגם שעל מה
שאמרתי והתניתי שמי שינוצח יהיו כל עמו עבדים ע&quot;ז תוכלו להתנצל שאינכם רוצים שתתברר המלחמה בדרך הזה, הנה עתה אני אומר {{צ|תנו לי איש ונלחמה יחד}}, הראו נא
אם יש בכם גבור כמוני שילחם אתי, וזה יהיה בלא תנאים הקודמים, כי המלחמה תהיה כדרכה עם בעם, אחר שאינכם רוצים שתתאמת משפט המלחמה באופן זה, בכ&quot;ז אחר שאני
אומר לכם בדרך חירוף וגדוף כי אין בכם גבור חיל, בהכרח צריכים אתם לבקש איש שילחם אתי מקנאתו אל כבוד בני עמו אשר אני מחרפם ומגדפם. והנה לפ&quot;ז במאמרו זה השני,
לא רצה כלל שיהיה עפ&quot;י משפט התיחדות הלוחמים, רק אמר לכם דרך חירוף, ולכן דוד שהלך לנקום נקמת עמו לא התנה תנאים ולא העמיד עדים ושופטים ולא עיינו שישתוו
הלוחמים בעניניהם, כי יצא אליו מחמת מאמרו זה השני שהיה חירוף וגדוף, לא מחמת מאמרו הראשון שלא נתרצו בו ישראל כלל:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|וישמע}}. והנה שאול וישראל נמוג לבבם מיראת הגבור הזה, הגם ששמעו דברי חרופיו לא נמצא בם מי שילבש נקם תלבושת:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב - יז) מה ראה לספר פה יחוס דוד ומספר אחיו, שמלבד שאין פה מקומו כבר הודיע למעלה שהיה בן ישי ושהיו לו שבעה אחים (כנ&quot;ל סי' טז)? ולמה יודיע פה שישי
היה זקן, למעלה היה לו לספר זאת? ומ&quot;ש וילכו - הלכו, אחרי שאול הוא מותר לשון, ואמר פעם ב' ושלשה הגדולים הלכו אחרי שאול והוא למותר, ומה מודיע שדוד הוא הקטן?
ומ&quot;ש ויגש הפלשתי ארבעים יום מקומו למעלה לא כאן:

{{צ|ודוד}}. טרם יבא לספר ענין דוד, הקדים להשיב על שתי שאלות שישאל המעיין פה, א] איך במלחמה הזאת לא נמצא דוד בין אנשי החיל, הלא מטבע הגבור להמציא את עצמו אל
מקום ששם יוכל להראות גבורתו, ומדוע נפקד דוד מלבא אל המערכה. ב] אחר שדוד עמד בתמידות לפני שאול ויהי לו נושא כלים איך לא שמע ענין הפלשתי ולא התעורר על
דבריו עד אחר ארבעים יום? משיב על השאלה הראשונה {{צ|ודוד בן איש אפרתי הזה}}, שכבר היה נהוג ביניהם שהצבא היוצא למלחמה היה מתחלק לפי בתי אבות, שהאיש
שהיה לו שמונה בנים יצאו הגדולים למלחמה והקטנים מהם נשארו בבית לשרת את אביהם, בפרט אם היה האב זקן ובעל נכסים שהיה צריך שישארו רובם בביתם לשרתו ולשמור
את מקנהו, וזה היה פה, שישי אביהם היה לו {{צ|שמונה בנים והוא היה זקן}}:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ושלשת בניו הגדולים כבר {{צ|הלכו}} למלחמה}}. והם אלה ש{{צ|הלכו}} עמו תמיד, וז&quot;ש {{צ|וילכו}} וכו' {{צ|הלכו}}:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד - טו) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ודוד הוא הקטן}}. מכולם, והיה כפי הנהוג שישאר בבית אביו. ובזה משיב גם השאלה השניה הלא דוד נמצא אצל שאול ואיך לא שמע מדבר הפלשתי, כי מצד שהוא
הקטן {{צ|ושלשה הגדולים הלכו אחרי שאול}}, מצד זה {{צ|ודוד הולך ושב מעל שאול}}, הוכרח לשוב לביתו {{צ|לרעות את צאן אביו}}, ולכן:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויגש הפלשתי}} וכו' {{צ|ארבעים יום}}. כי אם לא היה דוד בבית לחם היה נלחם עמו ביום הראשון:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויאמר}}. ע&quot;י שהתעכבו ארבעים יום אזל הצדה מכליהם, שלח להם צדה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח - כד) מ&quot;ש ששאול בעמק האלה, מלבד שאין פה מקומו, כבר נודע זה בפסוק ראשון. מ&quot;ש ויבא המעגלה והחיל היוצא אל המערכה, מהו מעגלה ומהו מערכה? למה
בפסוק ד' אמר ויצא ובפסוק כ&quot;ג אמר איש הבינים עולה? שם אמר ממחנות ופה ממערכות, והוסיף פה שנסו מלפניו:

{{צ|ואת}}. וגם שלח בידו מנחה לשר האלף, וצוהו לפקוד שלום אחיו ולקחת ערובתם, שהוא לדעת הרד&quot;ק שישלם חובותם ויקח בחזרה המשכנות שנתנו. ולדעת חז&quot;ל שיביא גט כריתות לנשיהם:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ושאול}}. גם זה מדברי אביו, הודיע לו מקומם שהם בעמק האלה, כי דוד בצאן לא ידע מאומה:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ - כב) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|וישכם דוד}}. עשה כמצות אביו. ונגד שאליאב חרה אפו בדוד ויאמר (לקמן פסוק כח) למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, ספר פה, נגד על מי נטשת
מעט הצאן, {{צ|כי נטש הצאן על יד שומר}}. ונגד למה זה ירדת, אמר {{צ|וישא וילך כאשר צוהו ישי}}. וסבב ה' כי ברגע {{צ|בא דוד המעגלה}}, שהוא במקום חניית המחנה, ברגע
זו {{צ|החיל היצא אל המערכה והרעו}} לקראת נשק, ולא היו אחיו במעגל המחנה רק במקום המערכה, והוכרח דוד לרוץ אל המערכה ועל ידי כן ראה את הפלשתי והתפעל
מדבריו:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כג - כד) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|והוא}}. ובעוד שיתעכב שם לדבר עם אחיו יצא הפלשתי, ופה היו בצאתו ב' שנוים, א] בתחלה כתיב ויצא איש הבנים (פסוק ד) שיצא חוץ מן המחנה שהיה בהר אל הגיא
שביניהם, ופה כתיב {{צ|והנה איש הבנים עולה}}, שכבר ערב לבו לעלות אל ההר שעליו מחנה ישראל. ב] תחלה כתיב ממחנות פלשתים, ופה כתיב {{צ|ממערכות פלשתים}}, כי
עתה כבר ערכו מערכה ורצו להתחיל במלחמה, כמ&quot;ש (פסוק כא) ותערך ישראל ופלשתים, ולכן עתה נסו לפניו, כי התקרב אליהם עד מקומם וינוסו:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו - לא) למה שאל דוד מה יעשה לאיש, הלא כבר שמע קול הכרוז שהמלך יעשרנו ובתו יתן לו? היתכן שאיש חיל כמהו לא הסכים ללכת עד ששמע שהמלך ישלם
שכרו, ולא קנא לעמו ולאלהיו? ולמה נסב אל מול אחר ושאל שנית? ומה הגידו לשאול ודוד לא דבר רק שאל לבד?:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

{{צ|ויאמר דוד}}. כבר בארתי זאת (בספרי ארצות השלום דרוש א) 
כי דוד אמר זאת כמתמיה על האיש ישראל ההמוני, שחשב שע&quot;י העושר ובת המלך שיעד להמנצח ימצא איש
יתעורר להלחם עם הפלשתי, ודוד השיב כי הפעולה הגדולה הזאת בעצמה להנקם ממחרף אלהים חיים ועם ה' צבאות, הוא יותר יקר מכל רכוש ומכל מתן, וזה עצמו השכר היותר
גדול מי שיצליח לעשות פעולה מאושרה כזו, וא&quot;א להעלות על הדעת שיקבל שכר בעד דבר טוב ומאושר אשר יעשה, שהדבר בעצמו הוא השכר היותר גדול. וז&quot;ש כמתפלא {{צ|מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז}}, היתכן יקבל עליו שכר אחר שבמעשה הזה יסיר חרפה מעל ישראל, וכבר די לו שכר והותר אם יזכה לעשות כזאת: {{צ|כי מי הפלשתי}} וכו'. והלא לב כל מקנא לה' ולעמו יתאזר לנקום נקם מצד תבערת הקנאה והנקמה לעמו ולאלהיו, לא מצד השכר:

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויאמר לו העם}}. השיבו לו הן צדקת בדברך שאם נביט על התכלית היוצא מן הפעולה שיסיר חרפה מעל ישראל אין ראוי לקבל שכר, כי זה מוטל על כל איש ישראל מצד דתו
וקנאתו לאלהיו. רק מה שאמרנו כי האיש אשר יכנו יקבל עושר גדול ובת המלך, זה לא יהיה כעין שכר על התכלית שפעל ע&quot;י פעולתו לכבוד עמו ולאלהיו, רק זה יהיה בעבור&lt;קטע סוף=כז/&gt;
{{צ|אשר יכנו}} 
בלבד, שאיש המראה גבורה כזאת להרוג גבור עריץ כזה, גם בלעדי התועלת שהועיל בזה לבני עמו ראוי הוא לקחת בת המלך מצד עצמו בהיותו גבור ואיש חיל שאין
כמוהו, וראוי הוא לכל יקר וכבוד ועושר מצד מעלת גבורתו:

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|למה זה ירדת}}. חשדו עתה, א] שהלך מאליו, ועז&quot;א למה ירדת. ב] שעזב הצאן הפקר. ועל הא' אמר {{צ|ידעתי את זדנך}}, ועל הב' אמר {{צ|ואת רע לבבך}}:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|וישמעו}}. אצל שאול הבינו מדבריו כי הוא איש הרוח וכי קנאת ה' נוססה בו ושקול אצלו יותר מהון ומוהר רב:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|אל יפל}}. ר&quot;ל אין ראוי שלב אדם יפול ממדרגתו בעבורו, כי הגם שלפי חמרו הוא רב הכח, הוא חלוש מצד צורתו השוכנת בלב, ולב אדם שהוא אדם באמת לפי צורתו הוא רב
כח ממנו, ולכן {{צ|עבדך ילך ונלחם}}, מצד החוזק הנפשי אשר לי ביתר שאת:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|כי נער}}. ר&quot;ל לא תוכל, א] מצדך, שאתה נער. ב] מצדו, שהוא מלומד מלחמה מנעוריו:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ויאמר דוד}}. הודיע לו כי כבר קרה לו שנצח את שהם יותר אבירי הגוף ואמיצי כח ממנו, כי בהיותו רועה באו עליו ארי ודוב עמו {{צ|ונשא שה}} (ובדרש שעשה לו אזור מעור
השה לזכר הנס, ועליו הראה כי {{צ|זה}} הוא, וכן נמצא במקצת ספרים שהכתיב {{צ|זה}}. והמנחת שי ימאן ב{{צ|זה}}):&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|ויצאתי אחריו}}. תחלה הכה אותו ויציל טרפו מפיו, ואחר שקם כנגדו הכהו וימיתהו בלא חרב רק במה שהחזיק בזקנו:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;השאלות (לו - לז) למה חלק דבריו לשתי אמירות?:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

{{צ|גם}}. מזה נשא ק&quot;ו הלא שם הכה {{צ|גם}} 
את הארי {{צ|גם}} הדוב, שהיו שנים, והפלשתי עם תקפו לא יעדף רק כאחד מהם. ואף אם תאמר כי האדם מצד שכלו וצורתו מסוכן יותר
מחיתו יער, ע&quot;ז השיב כי אחר שחרף מערכת אלהים חיים, ירד ממדרגתו האנושית אל מדרגת החיה והבהמה ואין בו רק כח גופני לבד, וכמו שהתגבר על הארי והדוב בכח סגולת
נפשו האלהית הרודה בסגולתה על החיים, כן יתגבר על הטורף הפלשתי בכח זה:

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|ויאמר דוד}}. הוסיף לחזק בטחונו מצד אחר, מצד השגחת ה' על יראיו, אמר שהגם שיהיה כחי חלוש נגד הארי והדוב ונגד הפלשתי, הנה {{צ|ה' אשר הצילני מהארי והדב}}
בהשגחתו, {{צ|הוא יצילני}} גם עתה דרך נס. לפ&quot;ז תחלה דבר כפי המנהג הטבעי, ופה דבר כפי ההשגחה והנס. ואל זה הסכים שאול כי יבטח בהשגחת ה', לכן אמר {{צ|לך וה' יהיה עמך}}:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לח - לט) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|וילבש}}. שאול חשב תחלה שינצח אותו בדרך מלחמה, שראוי שיהיו הלוחמים שוים בכלי זיינם, וע&quot;ז הלבישו שריון וכו': {{צ|ויאל ללכת}}. פי' ע&quot;י שדוד לא נסה מעולם בזה
לא ידע אם יוכל ללכת בבגדים כאלה ואם לא יוכל, וע&quot;כ מתחלה התרצה ללכת, ובאר הטעם {{צ|כי לא נסה}}, לכן חשב תחלה שיוכל ללכת בהם. ואח&quot;כ {{צ|ויאמר דוד לא אוכל ללכת כי לא נסיתי}}, ולא הרגלתי בזאת:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(מ) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;{{צ|ויקח}}. יספר גודל בטחונו של דוד, שלא לקח עמו כל נשק רק אבנים ומקל, כאשר יגרשו חיתו טרף, שהיה המחרף כאחד מהם בעיניו:&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|הולך וקרב}}. ובדוד כתיב {{צ|ויגש}}, כי כבר בארתי ההבדל בין קריבה וגישה, הקריבה תהיה בין אנשים שוים, וההגשה הוא במקום שצריך להתחזק, כמו לפני גדול, לפני עריץ
וכדומה. ולכן דוד שהיה חלוש בערך הפלשתי כתיב אצלו ויגש, והפלשתי שהיה בוטח בכחו כתיב קרב. ויען לא יכול להתנענע במהירות מכובד כליו כתיב {{צ|הלך וקרב}}, לאט לאט:&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מב) 
&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{צ|ויבט הפלשתי}}. ר&quot;ל בל תחשוב שנפל אימה ופחד על הפלשתי ולכן נפל שדוד, כי נהפך הוא, בראותו אותו שהוא נער בשנים ויפה מראה שמורה שהוא רך וענוג ולא נסה
במלחמות קשות, רק מצד היותו אדמוני רתיחת הדם תנשאהו אל אשר למעלה מטבעו:&lt;קטע סוף=מב/&gt;

(מג) 
&lt;קטע התחלה=מג/&gt;{{צ|ויאמר הפלשתי}}. תחלה חשב כי תהיה המלחמה בדרך התיחדות הלוחמים כפי מאמרו הראשון כנ&quot;ל (פסוק ח - ט), ובזה צריך שיהיו כלי זיינם ובגדיהם שוים, ועתה שראהו
בלא חרב ונשק ידע שלא בא על אופן זה רק דרך נקמה ולבזותו, עז&quot;א {{צ|הכלב אנכי}}, שזה בזיון גדול לי, וע&quot;ז קלל אותו על חרפתו:&lt;קטע סוף=מג/&gt;

(מד) 
&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{צ|ויאמר לכה אלי}}. כי בוש אני להתקרב אליך ללחום עם מקל ואבנים: {{צ|ואתנה את בשרך}} וכו'. בעבור שבאת לבזות אותי (לא כן אם היה בא אליו בחרב ונשק בדרך
התיחדות הלוחמים, אז המנהג שגם גבור הנופל יקברוהו בכבוד גדול):&lt;קטע סוף=מד/&gt;

(מה) 
&lt;קטע התחלה=מה/&gt;{{צ|ויאמר דוד}}. הודיע לו, שמה שלא לקח עמו חרב וכידון כי הוא אינו בוטח על כח בשר ועל ענינים טבעיים, כי הכלי נשק שבידו הוא שם ה' אשר חרף, בשם הזה ינצחהו בדרך
נס:&lt;קטע סוף=מה/&gt;

(מו) 
&lt;קטע התחלה=מו/&gt;{{צ|היום}}. ר&quot;ל לא אני אנצחך ולא בכחי, רק {{צ|ה' יסגרך בידי}}. ולא אותך לבד, כי גם כל מחנה פלשתים יסגיר ביד איש אחד הבוטח בו. ובזה ארויח שני דברים, א] {{צ|וידעו כל הארץ}}, האומות שאין מאמינים בהשגחת ה' יכירו וידעו {{צ|כי יש אלהים לישראל}}:&lt;קטע סוף=מו/&gt;

(מז) 
&lt;קטע התחלה=מז/&gt;ב] {{צ|וידעו כל הקהל}}. גם ישראל, הגם שמאמינים בהשגחה, חשבו עד עתה שה' יושיע באמצעים טבעיים, ולכן הכינו חרבות ונשק ומלחמה, עד שלפי דעתם המלחמה מיוחסת
אל האדם הלוחם וה' רק מכריע אל הצד שיופיע שם בהשגחתו. ועתה ידעו {{צ|כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה'}}, לא ע&quot;י הכנות טבעיות, רק {{צ|כי לה' המלחמה}}, כל המלחמה
מיוחסת אליו לבד והאדם א&quot;צ לעשות דבר, כי {{צ|ונתן אתכם בידנו}} מבלי נצטרך אנחנו לרשפי קשת מגן וחרב ומלחמה כלל:&lt;קטע סוף=מז/&gt;

(מח) 
&lt;קטע התחלה=מח/&gt;{{צ|והיה}}. עתה קם הפלשתי להתקרב אליו, ודוד רץ לאחוריו אל צד המערכה והתכוון שיהיה לקראתו למען יקלע למטרה:&lt;קטע סוף=מח/&gt;

(מט) 
&lt;קטע התחלה=מט/&gt;{{צ|וישלח}}. ונלוה אליו השגחת ה', אם במה שקלע למטרה בפעם הראשון, אם במה שכיון אל מצחו. ואם היה נופל מסבת ההכאה היה נופל לאחוריו, אבל האבן נטבע במצחו
ונפל מחמת החולשה, לכן נפל על פניו:&lt;קטע סוף=מט/&gt;

(נ) 
&lt;קטע התחלה=נ/&gt;{{צ|ויחזק}}. יאמר ראה גודל הנס כי בקלע ובאבן התחזק נגד הגבור העריץ הזה שהיה מזוין ברזל ונחושת ובזה המיתהו, ר&quot;ל שהכהו מכה שסופו למות. ויען עוד היה רוח חיים בו,
לכן:&lt;קטע סוף=נ/&gt;

(נא - נב) 
&lt;קטע התחלה=נא/&gt;השאלות (נא - נב) מז&quot;ש וימיתהו וימותתהו?:&lt;קטע סוף=נא/&gt;

{{צ|וירץ}} 
וכו' {{צ|וימותתהו}}. ר&quot;ל גמר מיתתו (כי זה ההבדל בין מת ובין מותת במרובע, שפי' גמר המיתה, כמ&quot;ש במק&quot;א). וכבר בארנו שזה לא היה בדרך התיחדות הלוחמים, ולכן לא
נשמרו התנאים שיהיו פלשתים עבדים רק וינוסו, וישראל רדפו אחריהם ויפילום חללים:

(נד) 
&lt;קטע התחלה=נד/&gt;{{צ|ויביאהו ירושלים}}. ר&quot;ל לבסוף הביאו לירושלים, כי תחלה הביאו לפני שאול (כמ&quot;ש פסוק נז), ואח&quot;כ סבב עמו בערי ישראל (כמ&quot;ש יח, ו), ומשם חזר עם שאול עד גבעת
שאול עירו והביאו לירושלים שהיה סמוך לשם. והגם שאז ישב היבוסי בקרב ירושלים כבר בארתי זאת (שופטים א, ח) כי היבוס ישב במצודה והעיר עצמה היתה ביד ישראל: {{צ|ואת כליו שם באהלו}}. ומ&quot;ש לקמן (כא, י) שחרב גלית היתה לוטה בנוב עיר הכהנים, כי אח&quot;כ נתנה לשם לזכר הנס:&lt;קטע סוף=נד/&gt;

(נה) 
&lt;קטע התחלה=נה/&gt;השאלות (נה - נח) איך שאל בן מי הוא ולא זכר ששם אביו הוא ישי כמ&quot;ש למעלה ששלח אל ישי שלחה לי את בנך? ואיך לא ידעו זאת אבנר וכל העומדים שם? למה אמר
תחלה בן מי זה הנער ואחר כך בן מי זה העלם?:&lt;קטע סוף=נה/&gt;

{{צ|וכראות שאול וכו' בן מי זה הנער אבנר}}. האלהיים יאמרו (להסיר הפליאה על שאול ששאל על אבי דוד והוא כבר ידע כי הוא בן ישי כנ&quot;ל סי' טז) 
כי עת יופיע האור האלהי
ויבקע כשחר אורו על איש הרוח, אז יתהפך לאיש אחר, כי קרן אור פניו, והוד והדר לפניו, ומצד זה בעת התלבש דוד רוח גבורה וזהר אלהי לא הכירו שאול עתה, וידרוש לאמר מי
האיש הרוח הלז. אולם לפי הפשט, אחר ששאול הבטיח לתת את בתו להמנצח את הפלשתי, אז תיכף בהתנדב דוד ללחום אתו עלה על לבו כי בהכרח יצטרך לשלם נדרו ולתת לו
את בתו, ולכן דרש תיכף על כבוד בית אביו, לא לדעת שמו, כי ידע ששם אביו ישי, רק לדעת יחוסו ומעלתו. ואמרו בן מי זה הנער אבנר, הוא, אם אביו מיוחס נכבד ונשוא פנים
ראוי שיתחתן עם המלך, ואבנר לא ידע מענה ע&quot;ז, כי כבוד ישי לא נודע אז:

(נו) 
&lt;קטע התחלה=נו/&gt;{{צ|ויאמר}} וכו' {{צ|שאל אתה בן מי זה העלם}}. מספר כי כבר חש אז על כבוד דוד מאד, והגם שבינו לבין אבנר קראו בשם נער, בצוותו את אבנר לשאול עליו צוהו שיאמר בן מי
זה העלם, ששם עלם נכבד משם נער (כי שם נער מורה על צעיר לימים או העומד לשרת או להתחנך, שעדן אינו במעלתו, לא כן שם עלם, כמ&quot;ש במק&quot;א) למען יכבדהו בעיני העם:&lt;קטע סוף=נו/&gt;

(נז - נח) 
&lt;קטע התחלה=נז/&gt;{{צ|ובשוב דוד}} וכו' {{צ|ויאמר אליו שאול}}. בשובו אז גמר בדעתו את החיתון, כפי ההבטחה, ושאל אותו בן מי הוא, שהיה ג&quot;כ הכוונה לדעת מעלת אביו וכבודו ויחוסו.
אולם דוד שלא עלה על לבו לבקש שכר בעד גבורתו כמ&quot;ש (פסוק כו) מה יעשה לאיש כמ&quot;ש שם, ולא לדרוש את בת המלך כמ&quot;ש (לקמן יז, יח), השיב {{צ|בן עבדך ישי בית הלחמי}}, ר&quot;ל זה מעלתי ומעלת אבי שהוא עבדך ישי, מה שהוא עבד המלך וסר למשמעתו:&lt;קטע סוף=נז/&gt;</text>
      <sha1>ou1i2yyv26pvm0rnvud6hcmzvegc40j</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א יח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359774</id>
    <revision>
      <id>1417144</id>
      <parentid>1400379</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13301" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|יז|יח|יט}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי}}. יספר עתה איך הצמיח קרן לדוד ומזלו התנוצץ הולך ואור, א] מצד יהונתן, שבכלותו לדבר {{צ|נקשרה נפש יהונתן בנפש דוד}}, ר&quot;ל שמצד רוח הגבורה והקדושה היה
קשר והתחברות בנפש, כי הדומה ימשך וישתוקק אל הדומה: {{צ|ויאהבהו יהונתן כנפשו}}. ר&quot;ל שלא היתה אהבת הערב או המועיל, רק אהבה עצמיית שיאהב הטוב את הטוב,
והיתה האהבה כנפשו שהיא האהבה העזה שאין למעלה ממנה:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויקחהו}}. ב] מצד שאול, שהיה דעתו לבנות לו בית נאמן ולהתחתן עמו, ולכן לא נתנו לשוב אל בית אביו אל הצאן, כי מיועד הוא להיות חתן המלך:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויכרת}}. ג] מצד יהונתן, שע&quot;י האהבה הוסיף לכרות עמו ברית, וסבת הברית לא היה מצד איזה יראה כדרך כורתי ברית, שסבתם הוא איזה מורא בל ירעו זל&quot;ז או לבניהם, כמו
ברית אבימלך עם אברהם ויצחק וכדומה, רק מצד אהבתו כרת הברית הזאת:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויתפשט}}. וזה כמורה ומודה כי ישלוט בכל אשר לו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויצא}}. ד] גם הוסיף להצליח במלחמתו נגד הפלשתים. ה] ולכן שמהו שאול לשר הצבא. ו] וגם בזאת הצליח שמצא חן בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול, ולא קנאו בו על כי
ישתרר עליהם, ואבן מאסו הבונים היתה לראש פנה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויהי בבואם}}. מעתה יספר איך פתאום אור הצלחתו כסהו עננה והתחיל להיות נשטם ונרדף כפעם בפעם משאול, וזה היה סבה למלכותו. והנה מה שספר עד עתה היה בעוד
ישב שאול בעמק האלה, שאחר נצחו את הפלשתים נשארו בעמק האלה במחנה, ומשם התגרו מלחמות בשכניהם מסביב, ויהי דוד משכיל, ויהי לראש. ואז שם שאול את פניו לשוב
לביתו גבעת שאול, וז&quot;ש {{צ|ויהי בבואם}}, (ר&quot;ל לביתם): {{צ|בשוב דוד}}. כי אז הוביל עמו ראש הפלשתי להראותו בערי ישראל שעברו דרך שם (עד שהניחו בירושלים כנ&quot;ל, סי' הקדום
פסוק נד), ואז יצאו הנשים מכל ערי ישראל שעברו שם לשיר והמחולות על הנצוח. וספר הכתוב כי צאתם היה {{צ|לקראת שאול המלך}}, לא לקראת דוד, כי ידעו זאת שאין חולקין
כבוד לעבד בפני רבו, ולא עלה על לב אדם כלל לכבד את דוד אז, ואף כי להגדיל מעלתו על מעלת שאול שזה מרד במלכות. רק:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז) איך ענו המשחקות דברים כאלה אשר הם נגד כבוד המלך להגדיל את מעשה דוד על מעשהו בפניו?:

{{צ|ותענינה הנשים המשחקות}}. ר&quot;ל לא המשוררות שהן המדברות דברי שיר כפי עצמות הדבור, רק המשחקות שהן הדוברות דברי שחוק, דבור בעל שתי פנים לעורר צחוק
ושמחה, הן ענו זאת. ולא היתה כוונתן באמת להגדיל שדוד היו לו רבבות, כי נהפך הוא הנצחון במעט אנשים גדול יותר. רק אמרו שגדול הנצחון שנצח שאול ויונתן שהיה לו רק
אלפים כנזכר למעלה, על נצחון u1491 דוד שהיו עמו רבבות ישראל. או כוונו במלת רבבות על האבנים שרבה (מענין רובה קשת (בראשית כא, כ), (ערכו) [השמיעו] על בבל רבים [ירמיה נ,
כט]). אולם שאול לקח הדברים כפי פשטם כאילו כוונו שישראל אשר עם דוד רבים מאשר עם שאול. וע&quot;ז:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויחר לשאול}} וכו' {{צ|ועוד לו אך המלוכה}}. כי הלא בחיר העם הוא המולך, ואם רוב העם אחריו המלוכה עמו בכח, ועוד לא חסר לו רק המלוכה בפועל. ולכן:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויהי שאול עוין את דוד}}. נתן עניניו בלבו, בחשבו כי הוא האיש שאמר הנביא ונתנה לרעך הטוב ממך, ולכן התחיל לחשוב עליו מחשבות להרגו. וזה יספר מפה והלאה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויהי}}. (הפעם הראשון שרצה להרגו) ע&quot;י מחשבה זו נכנס בו רוח רעה: {{צ|ויתנבא}}. (דע כי כ&quot;מ שכתוב פעל מתנבא בהתפעל מורה על נבואה בלתי גמורה, כי זה מנהג ההתפעל
להורות או מעשה מדומה כמו יש מתעשר מתרושש, ומזה המין אומר מתנבא אצל שאול, ודומהו משוגע ומתנבא (ירמיה כט, כו), מתנבאים לפניהם (מ&quot;א כב, י), ויתנבאו עד לעלות
המנחה (שם יח, כט). או מורה על ההרגל והתלמדות, את האלהים התהלך נח (בראשית ו, ט), ובא על בני הנביאים, ויהושע אמר (במדבר יא, כז) אלדד ומידד מתנבאים, ר&quot;ל
מתלמדים לנבואה. משא&quot;כ על הנבואה המוחלטת בא בבנין הכבד או בנפעל). ר&quot;ל בשגעונו היה כמגיד עתידות כי דוד יקח מלכותו:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא) מה השינוי בין פעם זה ובין הפעם השני שרצה ג&quot;כ להכותו בחנית ובקיר ששם נפטר דוד מפניו ופה ירא שאול מפניו?:

{{צ|ויטל}}. היה רוצה להכותו כבלתי מתכוין אל דוד רק אל הקיר, וכאילו הכהו בשגגה: {{צ|ויסב דוד}}. זה היה בהשגחת ה', כי דוד היו עיניו בכנור ולא ראה מה ששאול עושה, רק ה' הזמין
שסב מפניו בלא כוונה. ובזה ראה שאול בחוש כי השגחה פרטית דבוקה עם דוד. ולכן:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|וירא שאול}}. באשר ראה כי היה ה' עמו, ובהפך שסר מעם שאול:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויסירהו}}. חשב להשפילו שלא יהיה עוד קרוב למלך ושר צבא, רק שר אלף. וגם בזה לא הועיל, כי {{צ|ויצא ויבא לפני העם}}, שהעם מעצמם לא עשו דבר בלעדיו, והיה
{{צ|היוצא ובא לפניהם}}:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד - טז) מ&quot;ש שדוד השכיל ויגר מפניו, הלא כבר אמר זאת בפסוק ה'?:&lt;קטע סוף=יד/&gt;
{{צ|ויהי דוד}}. תחת שעד עתה היה מצליח בדרכי שאול אשר שלחהו, עתה היה {{צ|משכיל}} 
בדרכיו, שהלך בעצמו לפני העם והיה {{צ|משכיל}}, ר&quot;ל עושה הכל בהשכל ודעת, ועם עזר
ההשגחה, כי {{צ|ה' עמו}}:

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וירא שאול}}. בזה ראה שהוא {{צ|משכיל מאד}}, בהפלגה, עד שלא יכול לעשות לו מאומה: {{צ|ויגר מפניו}}. שזה יותר ממורא שנזכר בפסוק י&quot;ב:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|וכל ישראל}}. ובזה לא היה בכחו לעשות לו מאומה רע, וכן גדלה קנאתו ואיבתו:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויאמר שאול}}. (הענין הב' שרצה להכין לו מוקש): {{צ|הנה בתי הגדולה}}. ר&quot;ל כי זה שיתן את בתו, מחויב הוא מצד ההבטחה לנוצח הפלשתי, רק שיכול לתת לו את הצעירה
ויצטרך להמתין עד תנשא הבכירה תחלה, והוא רוצה לתת לו את הבכירה, שבזה לא התחייב, וע&quot;כ מתנה עמו תנאי {{צ|אך היה לי לבן חיל}} וכו'. וכוונת שאול היתה באמת שיפול
במלחמה, וז&quot;ש {{צ|ושאול אמר}} וכו':&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח) מדוע לא השיב ואנכי איש רש ונקלה כמ&quot;ש אח&quot;ז?:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

{{צ|ויאמר דוד}}. לא אמר עתה כמ&quot;ש (פסוק כג) 
ואנכי איש רש ונקלה, כי הובטח לו ג&quot;כ עושר גדול, וזה היה לו אצל שאול במלוה כמ&quot;ש חז&quot;ל בסנהדרין פרק ב' (יט ב), ויש לו מוהר
ומתן רב. רק אמר דרך הכנעה {{צ|מי אנכי}}, לא דרך סירוב, כמו שיתבאר:

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויהי}}. רק שבעת התעסקו לתת לו את מירב, קרה מקרה כי נתנה לעדריאל, שהתקדשה שלא מדעת אביה כי גדולה היתה, וחז&quot;ל (שם) פליגי אם קדושי דוד למירב היו קדושי
טעות כי קדשה במלוה של העושר שהובטח מעם שאול ואינה מקודשת, ור&quot;י סבר שהיו קדושין גמורים כי קדשה בהנאת מחילת מלוה, ונתנה לעדריאל בעבירה, ואת מיכל נשא
אחר מיתת מירב. בין כך וכך מחל דוד לשאול את העושר שהובטח לו, ולא נתן לו את מירב, ועז&quot;א אחר זה ואנכי איש רש ונקלה, כי לא היה מגיע לו עוד דבר אצל שאול:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ותהי לו למוקש}}. שימסר נפשו לסכנה עבור אהבתו. ולמ&quot;ד שקדושי מירב היו קדושין גמורים חשב ג&quot;כ שישאנה בעבירה ויוקש בה: {{צ|בשתים תתחתן בי}}. בא להתנצל
שמה שנתנה מירב לעדריאל לא היה בידיעתו, ואני עודני מסכים גם על נשואי מירב, עד שאני מחותן לך מצד שתיהם:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויצו}}. יען ראה שדוד פג לבו מהאמין, צוהו שעבדיו יחזקו ידיו בזה, יאמרו לו כי במעשה של מירב לא היה המניעה מן המלך, {{צ|כי חפץ בו}}. ולא מן עבדיו, {{צ|שאוהבים אותו}}.
רק מן מירב: {{צ|ועתה}}. שמיכל אוהבת אותך, {{צ|התחתן במלך}}:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויאמר דוד}}. עתה טען שהוא איש רש כנ&quot;ל (פסוק יט):&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;השאלות (כה) למה היה צריך שאול לזה הלא בל&quot;ז הלך למלחמה בכ&quot;מ אשר שלחו? ואיך יפול עתה בכרתו ערלותיהם?:

{{צ|ושאול חשב להפיל את דוד}}. ר&quot;ל כי אם לוחמים והורגים בדרך מלחמה אין בזה משטמה על השר הצבא, אבל אם יפול על אנשים היושבים לבטח וכורת ערלותיהם דרך גנאי,
זה אינו דרך מלחמה, רק דרך צורר ומתנקם, שבהכרח ישמרו הפלשתים עליו איבה גדולה ויתנכלו לנקום בו:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|וישר הדבר}}. ר&quot;ל הגם שהדבר מצד עצמו לא ישר בעיניו כי אינו דרך מלחמה כנ&quot;ל, ישר בעיניו מצד התכלית שישיג על ידו, וזה {{צ|להתחתן במלך}}:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|וירא}}. במה שגם תחבולה זו לא הזיקה, ידע ידיעה ברורה שה' אתו, וגם {{צ|מיכל אהבתהו}}, וזה יחזיק בידו להגיע למלכות:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ויאסף}}. עי&quot;כ גדלה היראה והאיבה של שאול, ולא לפרקים רק {{צ|כל הימים}}:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ויצאו}}. באמת כאשר חשב שאול שע&quot;י שיכרות ערלות פלשתים יגורו אתו מלחמות עד מות בעד חרפתם, כן היתה: {{צ|כי יצאו שרי פלשתים}}. לנקום מדוד. אבל דוד לא
התחבא מפניהם, ונלחם {{צ|והשכיל}} יותר {{צ|מכל עבדי שאול}}. ותחת שחשב שאול להפילו עי&quot;כ ביד פלשתים, היה להפך כי {{צ|וייקר שמו מאד}}:&lt;קטע סוף=ל/&gt;</text>
      <sha1>cvodk6ntfhbgroknt24eldf46b29vwm</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359775</id>
    <revision>
      <id>1417145</id>
      <parentid>1400378</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12629" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|יח|יט|כ}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|וידבר}}. אחר שרצה להרגו בשוגג בחניתו, וע&quot;י חרב פלשתים, ולא עלתה בידו, רצה להרגו בדעת ע&quot;י שלוחיו. אבל יונתן חפץ בדוד וגלה הדבר לדוד:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב) למה ישמר בבקר דוקא?:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|מבקש}}. תחבולות: {{צ|השמר נא בבקר}}. כי רצה להרגו בעודו על מטתו ואין כלי זיינו בידו, כמ&quot;ש (פסוק יב): {{צ|בסתר}}. במקום סתר שלא יודע לאיש, וגם במקום ההוא {{צ|תחבא}} 
בפני
העוברים:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) מ&quot;ש אדבר בך סותר אל הכלל אשר בידינו שכל דבור שאחריו ב' הוא לרעה:&lt;קטע סוף=ג/&gt;
{{צ|ואני אצא}} 
וכו' {{צ|בשדה}}. כדי שאם תצטרך לברוח תברח תיכף: {{צ|ואני אדבר בך}}. (דע שכל דבור שבא אחריו קישור הב' מורה על שמדבר רע על חברו, כמו ותדבר מרים במשה
(במדבר יב, א), כי דברנו בה' ובך (שם כא, ז). ובארנו זה היטב במק&quot;א). ר&quot;ל אני אדבר עליך רע ואראה אם יסכים אבי, ועי&quot;ז יודע לי האמת אשר בלבבו, כמו שיתבאר:

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|וידבר יהונתן בדוד}}. ר&quot;ל שהתחיל הדבור בגנאי, למשל התחיל לאמר כי דוד הוא איש מפקיר את חייו ומחרף נפשו למות בחנם, שזה אין ראוי לאיש ישר, ודבר זה היה {{צ|טוב}}&lt;קטע סוף=ד/&gt;
{{צ|אל שאול אביו}}, ר&quot;ל שהוטב בעיניו. ואחר שפתח בגנות סבב הדבר {{צ|ויאמר אליו}} 
א&quot;כ {{צ|אל יחטא המלך בעבדו בדוד}}, אחר שהוא איש מסכן נפשו בעבורך תמיד, הגם שזה
דבר רע מצד עצמו למסור א&quot;ע לסכנות והוא חטא נגד עצמו, עכ&quot;פ לא חטא לך, ובהפך {{צ|מעשיו טוב לך מאד}}, כזאת וכזאת יעשה למסור נפשו כאחד המופקרים, וזה טוב לך ולא
יגיע לך מזה נזק אך תועלת:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|וישם}}. הוסיף לאמר, גם במה ששם {{צ|נפשו בכפו ויך את הפלשתי}}, שזה צמח ג&quot;כ ממה שהוא בלתי חש על חייו, ונמהר ללכת למקום סכנה, עכ&quot;פ נצמח מזה תכלית טוב, א]
לכלל ישראל, וז&quot;ש {{צ|ויעש ה'}} וכו' {{צ|לכל ישראל}}. ב] לך, {{צ|ראית ותשמח}}. הוסיף לאמר, וגם אם הוא בלתי נכון לפניך, בכ&quot;ז {{צ|למה תחטא בדם נקי להמית}} וכו' {{צ|חנם}}, אחר
שאין לו משפט מות. לפ&quot;ז מתוך גנותו בא ללמוד עליו זכות ולהסיר משטמה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו - ז) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|וישמע}} וכו' {{צ|ויהי לפניו כאתמול שלשום}}. ולא היה במחשבתו להמיתו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ותוסף המלחמה}}. הנ&quot;ל שנסבבה ע&quot;י שכרת מאה ערלות פלשתים:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ותהי}} וכו'. ועי&quot;כ התחדשה אצלו היראה שנית, הגם שנשבע בל ימיתהו: {{צ|והוא בביתו יושב}}. ר&quot;ל שהיה עתה ב' הבדלים מן הפעם הראשון שרצה להכותו בחניתו (כנ&quot;ל יח,
י), א] ששם בא החנית לידו בעת שהיה דוד מנגן מכבר, כמ&quot;ש שם ודוד מנגן וכו' והחנית ביד שאול, ודוד לא הרגיש בו, אבל עתה היה החנית תחלה בידו ואח&quot;כ ודוד מנגן, והרגיש
דוד להשמר מפניו. ב] ששם כתיב ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר, שרצה להכותו בערמה ע&quot;י שהטיל החנית הנה והנה שיראה כשוגג, u1488 אבל עתה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויבקש שאול להכות בחנית}}. במתכוין, {{צ|בדוד ובקיר}}. ודוד ראה {{צ|ויפטר מפניו}}, ר&quot;ל שהלך לביתו: {{צ|ויך את החנית בקיר}}. תחת דוד (משא&quot;כ בפעם הא' שנסב מפניו
טרם הכה):&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא) למה לא שלח להרגו תיכף? ולמה שלח אח&quot;כ מלאכים לקחת את דוד ולא שהראשונים ימיתוהו בעצמם?:

{{צ|וישלח שאול מלאכים}}. עי&quot;כ מצא עליו עלילה לדונו כדין מורד במלכות על שנפטר ממנו בלא רשותו, ולמען יהיה לו כסות עינים שהרג בדין שלח תחלה מלאכים לשמרו, והיה
בזה תחבולה גדולה, שאם ימיתהו תיכף ע&quot;י המלאכים יאמרו כי הרגו בלא דין ומשפט, ואם לא היה שולח לשמרו רק היה שולח להביאו בבקר, היו אומרים הלא לא ברח מפני המלך
כי הלא ישב בביתו ולא נס בלילה. ולכן שלח לשמרו כל הלילה למען יאמר כי לכן לא ברח מביתו כי עכבוהו השומרים, וגם חשב אולי יעמוד נגד השומרים ויהיה דמו בראשו:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ותקח מיכל}}. כדי שתאמר להמלאכים כי חולה הוא ויתעכב הדבר וימצא עת להתרחק:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|וישלח}}. כי פקודת הראשונים לא היתה רק לשמרו, וגם חשב אם ירצו לקחתו יעמוד נגדם ומצד זה יתחייב מיתה בדין:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|לראות את דוד}}. שאם אינו חולה הוא מורד במה שעשה עצמו חולה, ואם חולה הוא באמת יעליל עליו כי לכן לא ברח כי חליו עכבו, ובין כך וכך אמר {{צ|העלו אותו במטה אלי להמיתו}}:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|למה ככה}}. שאל אותה שתי שאלות, א] על ששלחה אותו בעד החלון, וע&quot;ז תוכל להתנצל שברח מעצמו. ב] שאל {{צ|למה ככה}} רמיתני בהתרפים, שעי&quot;כ היה לו עת להתרחק,
ומזה נודע כי {{צ|ותשלחי את איבי}} בעד החלון, וע&quot;י שרמיתיני בהתרפים {{צ|וימלט: ותאמר}} וכו' {{צ|הוא אמר אלי}}. ר&quot;ל אמרה שברח מעצמו, והוא צוה לה {{צ|שלחני למה אמיתך}}, ר&quot;ל שתעשה התחבולה מהרמיה עם התרפים שעי&quot;כ תשלחני בל ירדפו אחרי, ואם לא תעשה זאת {{צ|אמיתך}} לעת מצוא, ויראתי מלשנות פקודתו:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח) למה אמר ג' פעמים שדוד נס וברח, פסוק י' וי&quot;ב וי&quot;ח?:

{{צ|ודוד ברח וימלט}}. ר&quot;ל ע&quot;י העכובים האלה נמלט לגמרי (בפ' י' אמר ודוד נס וימלט, ר&quot;ל מבית שאול. ובפסוק י&quot;ב וילך ויברח וימלט, ר&quot;ל מיד השומרים. ופה אמר שנמלט לגמרי.
ויש הבדל בין ניסה ובריחה, שהנס הוא אם רודפים אחריו, או שהסכנה קרובה, וזה היה בהיותו אצל שאול. ואח&quot;כ לא היה הסכנה הגדולה כ&quot;כ, כתב ויברח):&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;השאלות (כ) מדוע אמר עומד נצב, כפל?:

{{צ|וירא את להקת הנביאים}}. פי' קהלת הנביאים כולם (והם מן השרשים המתהפכים, כמו כבש כשב, שמלה שלמה. ויש הבדל בין להקת נביאים ובין חבל נביאים (למעלה י, ה),
שחבל הוא קצת מן הקהלה וחלק מהם): {{צ|ושמואל עומד נצב עליהם}}. מבואר אצלי שיש הבדל בלשון בין עמידה ובין התיצבות, שעמידה הוא רק הפך הישיבה או השכיבה
וההליכה, אבל ההתיצבות הוא העמידה שצריכה כח וחיזוק להיות נשאר על עמדו, כמו לפני גדול, לפני בעל ריבו, ובא גם כן על הממונה ומשגיח על דבר, כמו (רות ב, ה) לנערו
הנצב על הקוצרים. והנה כל הנביאים בעת חול עליהם הנבואה נפלו על פניהם ואיבריהם מתמוטטים מרוב החרדה, לבד שמואל היה גדול במעלתו בשני ענינים, א] {{צ|עומד}} על
עמדו, לא נופל על פניו. ב] {{צ|נצב עליהם}}, ומשפיע עליהם שפע הנבואה, הוא היה המקור שממנו שאבו, הוא היה הנר שממנו הודלקו נפשותיהם באור האלהי הגדול. והשפע
הגדולה הזאת שהיתה שלימה, בין מצד המשפיע, שהיה עומד כנ&quot;ל. בין מצד המקבלים שהיה להקת הנביאים כולמו, שלפי רוב הקהל האלהיים התרבה הקדושה וההארה. בין מצד
הקשר שבין המשפיע והמקבלים, שהיה {{צ|נצב עליהם}}, וממשיך מן המקור אל פלגיו. עי&quot;כ הודלקו גם הניצוצות הטמונות בנפשות מלאכי שאול ויתנבאו גם המה (במדרגה קטנה,
שזה גדר מתנבא בהתפעל כנ&quot;ל סי' י&quot;ח), ועי&quot;כ לא פנו עוד אל אזהרת שאול לקחת את דוד:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;השאלות (כב) למה הלך הרמתה u1493 וכבר ידע שהוא בניות? וכן מדוע שאל בבור הגדול? ולמה אמר על כן יאמרו הגם שאול בנביאים, ולמעלה (סי' י) אמר שאמרו זה מפני נבואתו
הראשונה? ועוד הגם הלא מלאכי שאול נבאו עתה ומדוע לא התפלאו עליהם?:

{{צ|וילך גם הוא הרמתה}}. תחלה לא היה בדעתו ללכת לניות, כי חשב ששמואל ישוב בתוך כך הרמתה אל ביתו, וגם אין כבוד לפניו לבקש את דוד במקום הרואה, ורצה ללכת
לרמה בחשבו שהנביא יבוא לקראתו. אולם כבואו עד בור הגדול שהיה באם הדרך בין רמה ובין ניות, חזר מדעתו, ושאל {{צ|איפה שמואל ודוד}}, אם ברמה או בניות:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|וילך שם}}. ר&quot;ל שם גמר בדעתו שלא ללכת לרמה רק לניות: {{צ|ותהי עליו}}. ומאז שכיון דרכו אל מקום שמואל כבר חל עליו השפע מרחוק. ואמר הטעם, {{צ|גם הוא}}, ר&quot;ל מצד
שגם הוא מצד עצמו היה מוכן על השפע הזאת מכבר, שכבר התנבא פעם א', לכן נמשך אליו המעין מרחוק מה שלא היה זה אצל מלאכי שאול שלא התנבאו עד (בואו) [בואם] לפני
שמואל:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויפשט}}. ועת בא לפני שמואל גבר עליו השפע מאד עד פשט בגדי מלכות, כי כשל כח הגוף משאתם עת לבשה נפשו מלכות אלהים: {{צ|ויתנבא גם הוא לפני שמואל}}.
במעלה יותר ממה שהתנבא בדרך, וזאת שנית שנפל ערום על פניו כל היום והלילה כי לא סר הרוח ממנו, מה שלא היה כן למלאכיו שהתנבאו רק לפרקים כברק הנוצץ ומתכסה:&lt;קטע סוף=כד/&gt;
{{צ|על כן יאמרו}}. ר&quot;ל בזה התחזק שנית המשל שהושם בפי כולם על כל המתנבא בלא הכנה, לאמר עליו {{צ|הגם שאול בנביאים}} 
(כנ&quot;ל ס' י), כי הגם שגם מלאכי שאול נבאו, אחר
שהיה זה רק שעה קטנה ורק לפני שמואל לא היה למשל, משא&quot;כ שאול שנבא זמן ארוך יום ולילה וגם טרם הגיע אל הנביא, לכן רק הוא היה למשל לא זולתו:</text>
      <sha1>2iwk5vv52i49z550cf2k806sdvaj088</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א כ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359776</id>
    <revision>
      <id>1417146</id>
      <parentid>1400374</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17069" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|יט|כ|כא}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויברח}}. בעוד התנבא שאול היה לו זמן לברוח: {{צ|מה עשיתי}}. ר&quot;ל מה חטאתי בפני עצמי, או {{צ|מה עוני}} וכו' {{צ|לפני אביך}}, בחטא הנוגע למלכות:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב) הלא שמע יונתן כי שלח לשמרו וכי רדף אחריו לניות?:

{{צ|ויאמר לו}}. יונתן חשב שמה ששלח לשמרו לא היה כדי להמיתו, רק להביאו אצלו שלא יברח, והביא ראיה ע&quot;ז שאחר ששאול אינו עושה דבר בלתי עצתו, אם היה רוצה להרגו
היה מגלה את אזנו. ולכן {{צ|אין זאת}}, פי' לא להרגך צוה לשמרך רק בהפך לשמרך שלא תברח מלפניו:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ידוע ידע}}. דוד השיב כי נהפך הוא, מה שלא הודיע לך זה מפני שאינו מתיעץ ומסופק עוד על זאת, רק גמר בלבו להרגו, ולכן העלים מיונתן האוהב את דוד, בל יעצב. והביא
ראיה, כי הלא {{צ|כפשע ביני ובין המות}}, עת הטיל עלי החנית, וזה אות כי כלה ונחרצה אצלו להמיתני:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|הנה חדש מחר}}. יום ר&quot;ח, ודרכי לישב עם המלך לאכל. ואמר {{צ|ואנכי ישב אשב}}, ר&quot;ל רצוני לישב עמו גם עתה, כי אם לא אשב אהיה כמורד שהלכתי בלא רשות, ולכן
{{צ|ושלחתני}}, ר&quot;ל תתן לי רשות ללכת, שלא אלך בלא רשות: {{צ|ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית}}. הוא אחר ר&quot;ח, שאם לא ישאל ביום הא' ישאל ביום השני:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|נשאל נשאל}}. ר&quot;ל שנשאל ע&quot;י אחרים שהם משפחתו ועי&quot;כ נשאל, ומה שלא שאל מן המלך עצמו כי צריך {{צ|לרוץ בית לחם}} במהירות: {{צ|כי זבח הימים שם}}. שעושים זבח
בכל שנה, והזבח כולל {{צ|לכל המשפחה}}, וע&quot;כ בקשו שימצא שם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|אם כה יאמר}}. הנה באר שני תנאים, {{צ|שיאמר טוב, או שיחרה לו}}. ועוד יצויר שני אופנים והוא, א] שלא ישאל כלל. ב] שישאל ולא יאמר לו טוב ולא רע. רק תפס השני
צדדים שעל פיו ידע בבירור טוב או רע, כי אם ישאל עליו יהיה או מסבת שרוצה בו או מסבת שרוצה להמיתו, בצד הא' יאמר טוב ובצד הב' יחרה לו. אולם אם אינו אוהבו וגם אין
דעתו להמיתו, לא ישאל עליו כלל או לא יקפיד על העדרו. וז&quot;ש {{צ|אם כה יאמר טוב}}, אז ודאי {{צ|שלום לעבדך. ואם חרה יחרה לו}}, אז ודאי {{צ|כלתה הרעה}}. ובשני צדדים
האחרים נשאר הדבר בספק:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ועשית}}. על צד הזה שחרה יחרה לו, בקש מיהונתן, א] יעשה זאת מצד {{צ|החסד}}, ב] מצד {{צ|הברית}} שכרת עמו, ג] מצד שאין בו עון. וז&quot;ש {{צ|ואם יש בי עון}} וכו':&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויאמר}}. עמ&quot;ש ואם יש בי עון וכו' השיב {{צ|חלילה לך}} מעון, וא&quot;כ {{צ|כי אם ידע אדע}} וכו' {{צ|ולא אותה אגיד לך}}, בתמיהה. ודייק אותה [גיד, כל אופני הרעה בפרטות]:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י) בלשון מה יענך נלחצו המפרשים:

{{צ|מי יגיד לי}}. ר&quot;ל הלא אז לא תוכל להודיע לי ע&quot;י שליח, פן יודע הדבר: {{צ|או מה יענך אביך קשה}}. ר&quot;ל מה יהיה אצלך מענה קשה, כי יוכל להיות שאצלך לא יקרא מענה קשה
רק אם יקוב ויגמר דיני למות, ובאמת גם חרון קל יקרא קשה, כי אולי יסתיר מחשבתו וחרונו. ושעורו, הודיעני מה (נקרא אצלך כי) יענך אביך קשה, (הודיענו) [הודיעני] גדר הקשה
והרך אצלך:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמר}}. אחר שרצה לפרט הדברים ולכרות עמו ברית יצא עמו השדה בל ישמעו הדברים:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב - יג) מדוע בצד הא' אמר כי אז אשלח, ובצד הב' אמר וגליתי את אזנך, בעצמי? מה הלשון כי ייטב אל אבי את הרעה עליך?:

{{צ|ה' אלהי ישראל}}. נשבע לו בה': {{צ|כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית}}. ר&quot;ל כי ביום הראשון לא אחקור ואמתין אולי יפקדך אבי, ואם לא ישאל עליך יום מחר השלישית
כעת הזאת שאנחנו בה' אז אחקר אני, ואתחיל בדברים עמו: {{צ|והנה טוב}}. פי' אם יהיה המענה טוב: {{צ|אז אשלח}}. (ע&quot;י שליח, מאחר שאין חשש שיתגלה הדבר). וכן {{צ|אז אשלח}} ר&quot;ל
תיכף אז בלי איחור:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|כה יעשה}}. וכן נשבע על צד השני: {{צ|כי ייטב אל אבי את הרעה עליך}}. פי' אני אדבר עליך רעה לפני אבי (כי בזה אחקר אותו), ואם אראה שזה ייטב בעיניו, וזה סימן ששנא אותך: {{צ|וגליתי את אזנך}}. אז לא אשלח שליח (פן יודע), רק אני בעצמי אגלה את אזנך: {{צ|ויהי ה' עמך}}. ר&quot;ל אני אשלחך הגם שיהיה ה' עמך: {{צ|כאשר היה עם אבי}}.
להמליכך על ישראל, בכ&quot;ז אשלחך לשלום:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד - טז) באו פה חמשה שלילות באין מבין התכת המאמר. ומה רצה במ&quot;ש ובקש ה' מיד אויבי דוד?:

{{צ|ולא}}. (כרת עמו ברית על עת אשר יגיע דוד למלכות, בין על שלא ימית אותו כדרך המלכים להכרית זרע המלכים הקודמים כדי להחזיק במלוכה בלא ערעור, בין על שלא יכרית את
זרעו). ושיעור הכתוב, {{צ|ויהי אלהים עמך ולא}} יהיה עמך {{צ|אם עודני חי}} (בעת שתמלוך) {{צ|ולא תעשה עמדי חסד ה' שלא אמות}}, ר&quot;ל אם בעת שתמלוך (שעז&quot;א ויהי
אלהים עמך כאשר היה עם אבי) אהיה עוד בחיים ואתה לא תעשה עמי חסד שלא אמות, רק תמיתני, אז לא יהיה אלהים עמך. וכן אני מתנה:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם}}. גם אחרי מותי: {{צ|ולא (תכרית חסדך מעם ביתי) בהכרת ה' את איבי דוד}}. ר&quot;ל הגם שיכרית ה' כל אויבי דוד
ובכללם כל בית שאול, בכ&quot;ז אתה מושבע ועומד בל תכרית חסדך מעם ביתי, ותהיה למגן בעדם בל יכלו בני ביתי עמם:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויכרת יהונתן}}. שיעור הכתוב, ויכרות יהונתן {{צ|עם בית דוד מיד אויבי דוד}}. ומלות {{צ|ובקש ה'}} הוא מאמר מוסגר, ר&quot;ל יהונתן כרת ברית עם בית דוד (שהוא מיכל אשתו
וישי ובניו שכללם בתוך הברית הזה) להצילם מיד אויבי דוד, והוא שיהונתן התחייב להציל את בית דוד בל ירע שאול עמהם אחרי ברחו. ומ&quot;ש {{צ|ובקש ה'}}, ר&quot;ל בעת כריתת הברית
בקש את ה' בתפלה שיעזרהו ע&quot;ז. ולפ&quot;ז כמו שכרת דוד ליהונתן בין על יהונתן בין על ביתו להחיותם עת ימלוך, כן כרת יהונתן לדוד בין על דוד בין על ביתו להצילו מיד שאול:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|באהבתו אתו}}. ר&quot;ל שהשביעו בהאהבה שבינם, שאחר שאהבו אהבת נפשו, כשנשבע בהאהבה נשבע בנפשו, והיה זה אצלו השבועה היותר גדולה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויאמר לו יהונתן}}. התחיל לפרט הסימנים ששמו ביניהם: {{צ|ונפקדת}}. בהכרח יזכר בך המלך, אחר {{צ|שיפקד}} ויחסר {{צ|מושבך}}, שלא תמצא שם. ולכן:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;השאלות (יט) לשון ושלשת תרד מאד קשה ההבנה:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

{{צ|ושלשת תרד מאד}}. ר&quot;ל תחלק השדה (שתסתר שם) 
לשלשה חלקים, שבכל יום ויום תרד מאד למקום יותר נסתר מיום הקודם. והטעם, כי ביום הא' עדיין אין הסכנה גדולה כ&quot;כ,
וביום הב' שאם יכיר בו המלך ע&quot;י שלא בא אל שולחן המלך יהיה הסכנה יותר, וביום הג' שהוא ב' דר&quot;ח שאז אין שום אמתלא כי ביום הראשון אמר מקרה הוא כמ&quot;ש בפסוק כ&quot;ו,
וגם שאז יחקר הוא את אביו כמ&quot;ש בפסוק י&quot;ב, אז הסכנה גדולה מאד, ולכן אז תרד מאד: {{צ|ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה}}. ר&quot;ל ביום החול שעושים בו
מלאכה (כי בר&quot;ח לא עשו מלאכה בשדות וא&quot;צ להתרחק מאד בשדה כמו בחול שהעם מצויים שם): {{צ|וישבת אצל האבן האזל}}. כי שם אמצאך:

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ואני שלשת החצים}}. הוא מליצה על לשון הרע שנקרא חץ בכתובים, ונקרא לשנא תלתאי שהורג שלשה, כדברי חז&quot;ל בערכין (טו ב). ר&quot;ל בסימן זה יתברר לך מה פעלו חצי
המלשינים בלב שאול: {{צ|צדה אורה}}. ר&quot;ל לא אורם ביושר אל מקומך שאז יראך הנער, רק אל הצד:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;השאלות (כא) למה אמר בראשון אם אומר לנער, ובשני ואם כה אומר לעלם?:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

{{צ|אם אמר אמר}}. נתן לו שני סימנים, א] בלשון, {{צ|{{צ|והנה}}}} 
או {{צ|והלאה}}, שאם יאמר {{צ|והנה}}, זה סימן שתבא הנה, ואם אומר {{צ|והלאה}} זה סימן שתברח הלאה. ב] באם יאמר {{צ|לנער}} או
{{צ|לעלם}}, כי שם עלם מורה יותר על הגבורה והזריזות משם נער, כמ&quot;ש בכ&quot;מ, ור&quot;ל שבאם יורה החצים במקום קרוב, באופן שיהיה מן הנער והנה, יאמר {{צ|לנער}}, יקראהו בשם נער, כי
א&quot;צ זירוז כ&quot;כ למצוא החצים כשהם קרובים. והסימן אל דוד שא&quot;צ לזרז ולברוח, רק יתגלה לפניו במעמד הנער. ואם יורה החצים למקום רחוק, שאז יאמר {{צ|לעלם}} שיזרז למצאם
חיש, וזה סימן לדוד על הזריזות לברוח. וגם ידע כי ישמר מהתגלות במעמד הנער, כי לכן קראו עלם שיזדרז בהחצים למען ישלחנו מפה כמו שהיה. וכבר בארנו (פסוק ז) שהיו
ארבע אופנים, אופן אחד שימצא את שאול טוב אל דוד, ואז יהיו שני סימנים לטובה, שם נער ומלת הנה. אופן ב' שימצאנו ברע עמו, ואז יהיו ב' סימנים לרעה, שם עלם ומלת
והלאה. ועוד שני אופנים שיסתפק מה בלב שאול, ואז ירמוז לו בסימן אחד. וז&quot;ש {{צ|אם אמר אמר לנער}}, וגם {{צ|והנה}}, אז {{צ|קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר}}, אף חשש
סכנה. וכן:

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ואם כה אומר לעלם}}. וגם {{צ|והלאה}}, אז {{צ|לך}} תיכף {{צ|כי שלחך ה'}}, ר&quot;ל אז נצלת בהשגחת ה', כי הסכנה מבוררת. ומובן שאם יהיה רק סימן אחד הדבר מסופק:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|והדבר}}. ר&quot;ל ובצד זה שתצטרך לברוח, אל תסתכן להתראות עמי, כי כבר כרתנו ברית וה' עד בדבר עד עולם:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|וישב}}. מבואר שתחלה קודם שישב המלך, ישב יהונתן במקום דוד. ועת {{צ|ישב המלך על הלחם}}, שאז:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;השאלות (כה) למה ישב יונתן וקם?:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

{{צ|וישב המלך על מושבו}}. שהיה רגיל לישב אצל הקיר בראש הקרואים, אז {{צ|ויקם יהונתן}} 
ממקומו, כי אין דרך שישב הבן אצל אביו, ולכן עמד יהונתן עד רגליו, והוכרח {{צ|אבנר לישב מצד שאול}}, להתמצע בין שאול ויהונתן, ועי&quot;כ {{צ|ויפקד מקום דוד}}, כי תמיד היה דוד יושב ביניהם (והיה זה מחכמת יהונתן שישב תחלה ועמד ממקומו, כדי שיזכור כי
חסר דוד מן הקרואים). ובכ&quot;ז:

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ולא דבר שאול מאומה}}. כי אמר בלבו {{צ|מקרה הוא}}, ר&quot;ל שראה קרי, עי&quot;כ {{צ|בלתי טהור הוא}}, והם אכלו חוליהם בטהרה. והוסיף {{צ|כי לא טהור}}, ובשנאתו את דוד אמר,
זה בא מסבת שהוא לא טהור ומהרהר ביום ובא לידי טומאה בלילה, כן פי' מהרי&quot;א:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|החדש השני}}. שעברו אז את החדש:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ויען}}. השיב, א] שהלך ברשות, ועז&quot;א {{צ|נשאל נשאל}}. ב] הטעם שנתן לו רשות הוא:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;א] {{צ|כי זבח משפחה}}. ב] שאחיו הגדול צוה לו שיבא, וז&quot;ש {{צ|והוא צוה לי אחי}}. ג] שלא הלך לאכול ולשתות, רק אמר {{צ|ואראה את אחי}}:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|בן נעות המרדות}}. מציין במליצה את המרד בעצם מופשט, ודרך המרד שימרוד עבד על אדוניו לפרוק עול או למלוך תחתיו, אבל לא שימרוד בן באביו להמליך תחתיו איש
נכרי, ואם יקרה זה הוא מרד של שגעון ועוות השכל, ר&quot;ל אתה מורד נעוות ומשוגע: {{צ|הלא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי}}. על תכלית זה למרוד בי, וזכר נא כי הוא {{צ|לבשתך ולבשת ערות אמך}}, שתוסר המלוכה מזרעה אל איש נכרי:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|כי כל הימים אשר בן ישי חי}}. והגם שתמלוך לא תכון על בסיס ויסוד חזק, כי ימרד בך: {{צ|ועתה שלח וקח אותו אלי}}. כי הוא לטובתך: {{צ|כי בן מות הוא}}. יען מורד
במלכות:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|כי הכלמו}}. ר&quot;ל הגם שהכלימו אביו, לא ע&quot;ז נעצב, רק על דוד:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|למועד דוד}}. כי א&quot;ל כעת מחר השלישית אחקור, והוא בתחלת היום:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו - לט) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|להעבירו}}. כדי שיאמר ממך {{צ|והלאה}}. והיו שני הסימנים הנ&quot;ל, א] שאמר {{צ|והלאה}}, ב] שאמר {{צ|מהרה חושה}}, כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(מא - מב) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|עד דוד הגדיל}}. ר&quot;ל עד שהתחיל דוד לבכות בקול גדול, ונתירא שלא ישמע לכן א&quot;ל לך לשלום, והזכירו שנית השבועה שנשבעו בשם ה', והגם שהם יתרחקו ה' קרוב
אליהם, שלא יפסיק בינם המקום, וז&quot;ש {{צ|ביני ובינך}}. ולא הזמן, וזה שאמר {{צ|עד עולם}}:&lt;קטע סוף=מא/&gt;</text>
      <sha1>onby7zhlq1zkrrg41d988cxh1zzga5m</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א כג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359779</id>
    <revision>
      <id>1417147</id>
      <parentid>1400509</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14750" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|כב|כג|כד}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|נלחמים בקעילה והמה שסים}}. אמרו חז&quot;ל בעירובין שלא באו רק על עסקי תבן וקש, ושהיה ביום השבת, רק בעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש
מחללים שבת. נראה שהוציאו זה, א] ממ&quot;ש נלחמים בקעילה, ויש הבדל בין {{צ|לוחם בעיר}} ובין {{צ|לוחם על העיר}}, ה{{צ|לוחם על העיר}} רוצה לכבוש החומה, וה{{צ|לוחם בעיר}} נכנס
לגבולה ולוחם עם אנשיה, וכבר בארתי זה (יהושע י, כט). ולפ&quot;ז ממ&quot;ש נלחמים בקעילה ולא אמר נלחמים על קעילה, מבואר שלא באו לכבוש החומה. ויש הבדל בין בוזז ובין
שוסס, הבוזז לוקח להנאתו, והשוסס כוונתו להשחית בלבד, (ובארתי זאת ובפי' ישעיה סי' י&quot;ז וסי' מ&quot;ב ובכ&quot;מ). ולפ&quot;ז ממ&quot;ש והמה שוסים ולא אמר והמה בוזזים, מבואר שלא היה
שם תבואה ופירות שיקחו לצרכם, רק תבן וקש שבאו לרמסו ולהשחיתו:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) איך לא בטחו אנשי דוד על תשובת ה' שא&quot;ל לך והכית בפלשתים? ועוד למה האמינו לדברי האורים ותומים השניים?:

{{צ|ויאמרו אנשי דוד}}. הנה מה שלא בטחו על דבר ה' שא&quot;ל שיכה בפלשתים, יש בו שני טעמים, א] שה' א&quot;ל {{צ|והכית בפלשתים והושעת את קעילה}}, ויש הבדל בפעל מכה
כשבא על כיבוש מלחמה כשנקשר עם ב' או עם את, אם היה אומר {{צ|והכית את פלשתים}} משמע שיכה את כולם, שכן מורה תמיד {{צ|הכה את}}, כמו (בראשית לו, לה) המכה את
מדין וכדומה. אבל {{צ|מכה בו}}, מורה שאינו הורג רק מקצתם (ולרוב יפרש המספר כמה הכה בם, או יאמר ויך בם מכה רבה וכדומה). והנה דוד שאל {{צ|והכיתי בפלשתים}}, ר&quot;ל
מקצתם, שהם אלה שבאו על קעילה שהיו רק מקצת פלשתים, וכן השיב ה' שיכה המקצת הזה ויושיע את קעילה, ובכ&quot;ז יש חשש שאח&quot;כ יתגודדו שנית ויכו באנשי דוד. ב] שלא
אמר לו שהוא יתנם בידו בדרך נס כמ&quot;ש בפעם השני, רק א&quot;ל שיכם בדרך מלחמה. וכן לא באר לו שישב בטח בקעילה. וע&quot;כ התיראו ויאמרו, {{צ|הנה אנחנו פה}}, ר&quot;ל הלא פה יש
שתי מעלות, א] שאנחנו פה לבדנו אין אויב ואורב, ב] {{צ|ביהודה}}, שהם משבטנו ובכ&quot;ז אנחנו {{צ|יראים. ואיך נלך קעילה}}, א] שאינה מיהודה. ב] {{צ|אל מערכות פלשתים}}, שתהיה
המלחמה מבית ומחוץ:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויוסף}}. לכן הוסיף לשאול בפרטות: {{צ|ויענהו ה'}}, א] {{צ|קום רד קעילה}}, אל העיר, ולא תפחד. ב] {{צ|אני נתן}} {{צ|את פלשתים}}, בהשגחה ובדרך נס. ג] {{צ|את פלשתים}}, ר&quot;ל הגוי כולו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויהי}}. ר&quot;ל איך הגיע ליד דוד אורים ותומים, משיב כי {{צ|בברח אביתר}} וכו'. ואמר {{צ|אפוד ירד בידו}}, ר&quot;ל הוא לא כיון לקחת אפוד כי נמלט אז על נפשו, רק ה{{צ|אפוד ירד בידו}}
בהשגחת ה', וזה היה בעבור הצלת {{צ|קעילה}} (וז&quot;ש {{צ|בברוח}} וכו' {{צ|קעילה}}, והוא ברח יער חרת):&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|נכר אותו}}. לפי ענינו הוא לשון מסירה, ה' מסרו בידי. ולא נמצא לו ריע במקרא. ונראה שמשתתף עם נכר מענין נכרי, ר&quot;ל שעתה יכול לנהוג עמו כאילו היה איש נכרי אויב
ישראל שבא בעיר מבצר כמורד, וכבא להכין מלחמה שישגב בערי מבצר, ויש לי אמתלא להלחם בו כעם בן נכר:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח) אחרי שהכריז שאול לצור על דוד פשיטא שידע דוד שעליו מחריש הרעה:
{{צ|וישמע}}. הכריז שיתאספו העם למלחמה, ולא הודיע על מי, ודעתו היה על קעילה. והיה התחבולה שאסף את כל העם שיחשבו שילך על פלשתים, כי קעילה ביד פלשתים:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|וידע}}. ודוד הבין ששאול מחריש ומעלים הדבר וכוונתו עליו:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י) הנה שאל ב' שאלות ולמה לא השיבו לו על השאלה השניה שיסגירו אותו, עד שהוצרך לשאול שנית?:&lt;קטע סוף=י/&gt;

{{צ|לשחת לעיר בעבורי}}. יש הבדל בין {{צ|בגלל}} 
ובין {{צ|בעבור}}, שמלת {{צ|בגלל}} מציין הסבה הקודמת, ומלת {{צ|בעבור}} מציין הסבה המאוחרת. ואם היה אומר לשחת לעיר בגללי היה פירושו
שבגלל מה שקבלו את דוד רוצה לשחתם דרך עונש, ואם היה כן לא היה לו לשאול אם יסגירוהו, כי אז לא זאת יבקש מידם אחר שבין יסגירו בין לא יסגירו יקבלו עונש על העבר.
אבל הוא שמע שרוצה לשחת בעבורו, והוא כדי שיוציאו אותו, ואם ימסרו אותו לא ישחיתם, ובזה צריך לשאול אם יסגירוהו כדי שיסתלק שאול מעליהם:

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|היסגרוני}} וכו' {{צ|הירד שאול}}. הנה שאל שלא כסדר בכוונה, כי יש עוד ספק, שיוכל להיות שטרם ילך שאול בעצמו אליהם ישלח שליח ויבקש שיוציאו ויסגירו אותו. ושאלה
זאת קודמת לשאלת {{צ|הירד שאול}}, וזאת היתה כוונתו באמת, תחלה שאל {{צ|היסגרוני}}, היינו אם יבקש זאת ע&quot;י שליח. ואח&quot;כ שאל, {{צ|הירד שאול}}, שיצוייר שאם לא ירצו לשמוע אל
פקודת שאול ע&quot;י שליחו אז ילך בעצמו לשחת לעיר. ולכן בפעם הראשון לא שאל היסגירו אותי ואת אנשי, כי אם ישלח ע&quot;י שליח שיוציאוהו, לא יבקש רק את דוד שהוא ראש
המורדים, שאז ירצה שאנשי קעילה ואנשי דוד יוציאו את דוד ויפטרו, כמו שהיה בשבע בן בכרי. אבל לא יוכל לבקש שיוציאו את דוד ואנשיו, שאז ילחמו דוד ואנשיו עם אנשי
קעילה. ויאמר ה' {{צ|ירד}}, ר&quot;ל לא ישלח שליח כלל רק תיכף {{צ|ירד}} בעצמו, ובזה שפיר לא הוצרך להשיב על השאלה הראשונה כי נכללה בשניה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויאמר דוד היסגרו}}. עתה שאל שאלה חדשה שלא שאל בראשונה כלל, והוא אחר שידע שירד שאול בעצמו שמה, שאל אם {{צ|יסגרו בעלי קעילה אותי}}. והנה בצד זה ידע
כי שאול ודאי יבקש אותו {{צ|ואת אנשיו}}, כי ירצה שבעלי קעילה יפתחו לו שער העיר, ואז ילחם בתוך העיר עם דוד ואנשיו. והשיג התשובה יסגירו (ומי שהתפלא הלא לא נתקיים
דבר ה' שאמר שירד שאול ושיסגירו אנשי קעילה, וזאת לא היה, התפלא בחנם, כי דבר ה' היה אם לא ילך דוד משם ירד שאול והם יסגירו, שגלה לו דעת שאול ודעת אנשי קעילה,
למען יזהר לצאת):&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויתהלכו}}. ר&quot;ל תחלה לא התישבו בשום מקום, רק התהלכו תמיד ממקו(מ)ם למקום וחזרו בכל פעם למקום {{צ|שכבר התהלכו}} שמה, באופן שלא ידע שאול אנה ילך אחריהם.
וז&quot;ש ויחדל לצאת. אבל אחר כך:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|וישב דוד}}. התישב במקום, אולם היה מתחבולותיו שבחר שני מקומות לשבתו, וז&quot;ש וישב {{צ|במדבר במצדות, וישב בהר במדבר זיף}}. ר&quot;ל פעמים במצדות פעמים
במדבר זיף בהר, ועי&quot;ז הגם כי {{צ|ויבקשהו שאול}} בכ&quot;ז {{צ|לא נתנו אלהים בידו}}, כי בכל עת שבא אל המקום לא היה דוד נמצא שם:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו) מ&quot;ש וירא דוד, ודוד במדבר זיף בחורשה, וישב דוד בחורשה, תמוה. מדוע לא יצא משם אחר שראה שהלך שאול לבקשו?:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

{{צ|וירא דוד}}. עד עתה נמלט דוד בהשגחת ה' שלא מצאו שאול, {{צ|ודוד}} 
לא ידע כי שאול הולך אחריו, ועתה ראה דוד ששאול יצא לבקשו, {{צ|ודוד}} היה בעת ההיא {{צ|במדבר זיף בחרשה}}. ובודאי היה דעת דוד לצאת מחרשה אל מקום אחר, אבל מפני סבה שנזכיר בסמוך (שבא יהונתן אליו) נשאר שם:

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויקם יהונתן}}. יספר הסבה שלא יצא דוד מחורשה, כי יהונתן בא אליו ויחזק את ידו בארבעה ענינים, א] {{צ|באלהים}}, ר&quot;ל א&quot;ל שלא יירא כי אלהים עמו, ובהשגחתו ימלטהו
מני צר:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;ב] {{צ|ויאמר אליו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי}}. באשר אינו יודע מקומך. ג] {{צ|ואתה תמלוך על ישראל}} וכו', ובזה תרום קרן בזכות הרבים כי זרח שמש
הצלחתך, ובית אבי יהיה תחתיך {{צ|כי אהיה לך למשנה}}. ד] {{צ|וגם שאול אבי ידע כן}}, ומצד זה נרפו ידיו ויפחד מעשות לך כל מאומה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויכרתו}} וכו' {{צ|ברית לפני ה'}}. כי הברית הראשון היה בינו לבין עצמו, וזה היה לפני הכהן ואורים ותומים. וע&quot;י הבטחות יהונתן ובריתו ודבריו שחזק אותו, עי&quot;כ {{צ|וישב דוד בחורשה}}, ר&quot;ל נשאר יושב שם ולא יצא משם כמו שהיה במחשבתו, ובאמת כן היה ששאול לא ידע מקומו רק הזיפים הודיעו לשאול את מקום דוד, כמו שיספר:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויעלו זיפים}} וכו' {{צ|הגבעתה}}. כי שאול חזר לביתו הגבעה, וחדל מלבקשו: {{צ|במצדות}}. הודיעו מקומו עם כל מצריו, א] {{צ|במצדות}}, סלעים. ב] {{צ|בחרשה}}, ביער. ג] {{צ|בגבעת החכילה}}. ד] (באשר היה בחכילה עוד גבעה מצד שמאל) {{צ|אשר מימין הישמון}}:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;השאלות (כב) הדברים כפולים ומשולשים, ובלתי מובנים:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

{{צ|לכו נא הכינו עוד}}. באשר ידע שדוד מערים ערמות ותחבולות להסתיר מקומו, ציום שיכינו הכנות בל ילך בחנם, והוא, א] {{צ|ודעו}}, בידיעה ברורה: {{צ|וראו}}. בראות העין: {{צ|את מקומו}}. האמתי, כי יצוייר ש{{צ|מקומו}} 
היא רחוק מאתכם, ומערים שתחשבו שיושב קרוב אליכם כדי שאלך לשם והוא ישמט למקום אחר. ב] יצוייר ש{{צ|מקומו}} אתכם ובכ&quot;ז יתרחק
כפעם בפעם למקום אחר, לכן ראו את {{צ|אשר תהיה רגלו שם}}. ג] יצוייר שאנשיו יושבים אתכם והוא בעצמו נחבא במקום אחר, לכן דעו {{צ|מי ראהו שם}}, אותו בעצמו, ולא
תסמכו על מגידים, שיוכל להיות שהם מאנשי בריתו, רק דעו מי ראהו שם אם הוא איש נאמן. ובאר הטעם שצריך לחקור כ&quot;כ, {{צ|כי אמר אלי ערם יערם הוא}}, המרגל אשר
שלחתי לדרוש אחריו א&quot;ל שמערים בכמה ערמות ותחבולות בענין שקשה מאד לדעת את האמת:

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|וראו}}. ד] חוץ מזה תדרשו {{צ|על כל המחבאים אשר יתחבא שם}}, שאל&quot;כ הגם שאדע מקומו יוכל להתחבאות שם במקום נסתר: {{צ|ושבתם אלי אל נכון}}. ר&quot;ל שיהיה
דבר נכון וברור, ואז {{צ|והלכתי אתכם: והיה אם ישנו}}. אמר זה בל ידמו כי מצוה שהם ידרשו כל הדרישות הנ&quot;ל מאשר יתרשל הוא מלחפש, כי אם רק ישנו בארץ יחפשהו בכל
כחו:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויקומו}}. אחרי חקרו שנית כדבר שאול הלכו אנשי זיפה לפני שאול והוא אחריהם, ודוד היה אז במדבר מעון כי כבר נעתק מחורשה:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|וילך שאול ואנשיו לבקש}}. אחר שלא מצאוהו עוד בחורשה: {{צ|ויגדו לדוד וירד הסלע}}. שתחלה היה בערבה של מדבר מעון, שהוא מישור, שבקל ימצאנו, ירד אל הסלע
שהיה ג&quot;כ במדבר מעון, והוא היה הר גדול:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|וילך}} וכו'. והיה ההר מפסיק ביניהם: {{צ|עטרים}}. רצה להקיף ההר משני צדדים ולתפש:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ומלאך בא}}. בהשגחת ה' הפרטיית:&lt;קטע סוף=כז/&gt;</text>
      <sha1>6zwxi7gum36uccvgcvbegb6cg2xtiq7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א כה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359781</id>
    <revision>
      <id>1417148</id>
      <parentid>1400283</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="24711" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|כד|כה|כו}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) למה שינה דוד אז את מקומו אחרי מות (שאול) [שמואל]?:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|וימת שמואל }} 
וכו'{{צ|ויקם דוד}}. כל ימי חיי שמואל לא נגלה הדבר ששמואל משח את דוד כי ירא מלגלות, כמ&quot;ש (למעלה יו, ב) ושמע שאול והרגני, ובמות שמואל נתגלה הדבר,
או ע&quot;י שמואל עצמו לפני מותו או ע&quot;י תלמידיו אחרי כן, ולכן הוסיף דוד להתירא משאול, ובעוד עסקו בהספדו של שמואל הלך למדבר פארן:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב) למה האריך בספור מקום נבל ומקום מעשהו ומעלליו?:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|ואיש במעון}}. זה הוצעה להגדיל פחיתות נבל, שלא תאמר שלא היה מכיר את דוד, אמר שהאיש יושב במעון ששם התהלך דוד במדבר מעון, ורק {{צ|מעשהו}} 
היה {{צ|בכרמל}}. ב] שלא
תאמר שלא היה ביכלתו, אמר שהאיש גדול ולו עושר רב, ובפרט שהיה בגזוז את צאנו שלפי מרבית הצאן גדלה המשתה ולא קצרה ידו:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ושם האיש}}. האיש היה מפורסם לרוע מצד שמו {{צ|נבל}}, אבל אשתו היתה נודעת לשבח. וספר כי כשמם כן היו מעשיהם, האשה היתה שלמה בין במעלות הנפשיות {{צ|טובת שכל}}, ובין במעלת הגוף {{צ|ויפת תאר}}. {{צ|והאיש}} היה {{צ|קשה}}, בטבעו. {{צ|ורע מעללים}}, בתכונותיו המוסריים (שזה גדר שם מעלל על פעולה יוצאת מתכונה מוסריית, כמ&quot;ש בכ&quot;מ).
והנה מי שהוא קשה בטבעו ואינו רע מעללים, יעשה לפעמים טוב מצד המוסר והצדק. ומי שהוא רע מעללים ואינו קשה בטבעו, יעשה לפעמים טוב וצדק מצד התפעלות טבעי,
כמו מצד הרחמים על הדרך, או מצד היראה, כמו שהיה ראוי פה שיתירא נבל מדוד, או שירחם על הנערים. אבל מצד שהיה קשה הטבע ורע המעלל, לא היתה בו תקוה. והטעם
שדוד בטח בו לשלוח אליו, אומר, א] {{צ|והוא כלבי}}, מצד היותו ממשפחת כלב מיהודה שהם שבטו של דוד:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;ב] {{צ|וישמע }} וכו'{{צ|כי גזז}}. וחשב כי בעת שמחתו ייטב לבו להטיב:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ושאלתם}}. פייס אותו מצד שלשה ענינים, א] מצד כבוד דוד השולח לברכו, ועז&quot;א {{צ|ושאלתם}} {{צ|לו בשמי לשלום}}. ובאר להם איך ישאלו שלומו:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ואמרתם כה לחי}}. כה תזכה לחיים בשנה הבאה: {{צ|ואתה שלום}}. כלל שלשה שלומות שבהם יצלח האדם, א] שלום עצמו, וזה {{צ|ואתה שלום}}. ב] שלום ביתו, וזה {{צ|וביתך}}&lt;קטע סוף=ו/&gt;
{{צ|שלום}}. ג] {{צ|שלום}} 
קניניו והנלוים אליו, וזה וכל אשר לך {{צ|שלום}}:

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז) וכי מגיע להם שכר בעבור שלא גנבו ולא עשקו?:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

{{צ|ועתה}}. (ענין ב') 
באו אליו מצד החיוב, א] אחר שהמשתה הזאת הוא בעבור הרועים והם בכלל הרועים, כי הם היו עקר בשמירת הצאן, וז&quot;ש {{צ|ועתה}} שמעתי כי גוזזים לך, עתה
הנה השגחנו שלא יגיע לך נזק מאתנו כדרך יתר אנשי מלחמה, אף נזק כל שהוא בדברים, וז&quot;ש {{צ|לא הכלמנום}}. ב] שגם הגיע להם תועלת ע&quot;י {{צ|שלא נפקד להם מאומה}}, כי
שמרנום מלסטים ומחיתו טרף, וע&quot;ז העיד עדים את הרועים בעצמם. וז&quot;ש:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|שאל את נעריך}} וכו'. (ענין הג') באו אליו מצד החנינה והחסד, וז&quot;ש {{צ|וימצאו הנערים חן בעיניך}} אחר {{צ|שבאנו על יום טוב}}, שראוי לחונן את כל השואל חסד ביום
ההוא. ומצד ג' טעמים האלה {{צ|תנה את אשר תמצא ידך}}, ר&quot;ל כמסת כח ידך ונדבתך לבד:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט) מהו וינוחו?:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

{{צ|ויבואו נערי דוד וידברו}} 
וכו'. גם זה הוצעה להודיע פחיתות נבל, א] שאחר שספר מהות השליחות שהיו דברי ריצוי ותחנונים ולא היה בם שום דופי שבעבורו יבזה אותם
ויחרפם, הקדים לבל תחשב שהנערים שינו את הדברים, עז&quot;א כי דברו {{צ|ככל הדברים האלה}} בלא שינוי. ב] בל תחשב שדברו זאת {{צ|בשם}} עצמם ולכן עט בהם, עז&quot;א כי דברו {{צ|בשם}}
{{צ|דוד}}. ג] בל תאמר שאח&quot;כ הוסיפו דברים שבעבורם עלתה חמתו עליהם, עז&quot;א {{צ|וינוחו}}, ולא דברו אח&quot;ז מאומה:

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י) מה זה מענה על בקשתה?:&lt;קטע סוף=י/&gt;

{{צ|ויען נבל }} 
וכו'{{צ|מי דוד}}. נגד מה שאמרו שבאו בשם דוד וכבודו, השיב {{צ|מי דוד}} ומי בן ישי, ר&quot;ל אינו חשוב לא מצד עצמו, ולא מצד אבותיו, שלא נודע בשם, רק כל הנודע ממנו
הוא שהוא אשר הרים יד במלך ומצד זה הוא מפורסם, ומצד זה יעוז לדבר עתק. אבל זה היה חידוש בימי קדם שלא נמצא מעיז ומורד, לא כן {{צ|היום שרבו עבדים}} {{צ|המתפרצים}}, ואין זה חידוש, ור&quot;ל שדוד זה לא נודע בשם אף מצד יתרון רעתו שהוא מורד במלכות, שגם זה אינו חידוש עתה:
(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ולקחתי}}. ונגד מ&quot;ש שיתן להם מצד החנינה כי על יום טוב באו, השיב שהוא לא הכין המשתה רק לגוזזיו לא לאנשים זולתם, וז&quot;ש {{צ|ולקחתי}} {{צ|את לחמי }} וכו'{{צ|ואת טבחתי}}&lt;קטע סוף=יא/&gt;
{{צ|אשר טבחתי}} 
(רק) {{צ|לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה}}, הם יאכלו וגוזזי ירעבו. ועל מה שתבעו מצד החיוב לא השיב מאומה, כי התנכר אליהם כמ&quot;ש
אשר לא ידעתי אי מזה המה:

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויהפכו}}. לא טעמו אצלו מאומה רק הלכו לדרכם:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|חגרו}}. דוד חשב א&quot;ע כמלך, אחר שנמשח עפ&quot;י נביא ואחר שנטו אליו רוב יהודה, ורצה לדונו כדין מורד במלכות בית דוד שחייב מיתה. וחז&quot;ל אמרו שדנו דיני נפשות, ולכן
התחילו מן הצד כמ&quot;ש חגרו איש חרבו, שמי שחגר חרבו גלה דעתו שמחייב אותו מיתה, ודוד חגר חרבו לבסוף כי הוא היה ראש השופטים כפי הדין:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|הנה שלח}}. ספר לה, א] מה שחטא נגד דוד, ששלח {{צ|מלאכים}} (גדר שם מלאך הוא ההולך בשליחות של כבוד דרך כבוד), והשליחות היה {{צ|לברך את אדנינו}}. והוא לא די שלא
קבלם בכבוד, כי {{צ|ויעט בהם}} והפריחם בבזיון וקצף:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|והאנשים}}. ב] שהיה חייב להם גמול מצד החיוב, שהאנשים היו {{צ|טבים לנו מאד}}, א] שלא קבלנו מהם נזק, עז&quot;א {{צ|ולא הכלמנו}}. והנה הרועים לפעמים ירעו ולפעמים
ירבצו, ר&quot;ל שיאספו הצאן אל הגדרות בעת כלות המרעה, אמרו הנה בעת הרביצה שהיו הצאן בגדרותיהם ואנחנו לבד בשדה, שאז לא היו הצאן צריכים לשמירה, שעז&quot;א {{צ|כל ימי}}
{{צ|התהלכנו אתם בהיותנו בשדה}}, אז לא קבלנו נזק לא בדברים {{צ|שלא הכלמנו}}, ולא בממון {{צ|שלא פקדנו מאומה}}:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז - יז) למה כפלו בהיותנו בשדה, כל ימי היותנו עמם רועים הצאן?:

ב] בעת הרעיה שהצאן בשדה שאז צריכים נטירה מלסטים ומזאבים, שעז&quot;א {{צ|כל ימי היותנו עמם רועים הצאן}} אז {{צ|חומה היו עלינו גם לילה גם יומם}}, עד שנוכל
לאמר שגם הם היו מסייעים ברעיית הצאן, וז&quot;ש {{צ|היותנו עמם רעים}}:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ועתה דעי וראי מה תעשי}}. לתקן המעוות, כי בודאי ילבשו נקם, א] מצד שבזה השלוחים, שעז&quot;א {{צ|כי כלתה הרעה אל אדנינו ועל כל ביתו}}. ב] מצד שבזה את דוד
עצמו, שעז&quot;א {{צ|והוא בן בליעל מדבר אליו}}, שאל דוד היה מדבר לאמר עליו שהוא בן בליעל פורק עול ומורד, כמ&quot;ש היום רבו עבדים המתפרצים:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|עברו לפני}}. כי חששה שאם ילכו אתה ביחד יודע לנבל, וז&quot;ש {{צ|ולאישה נבל לא הגידה}}:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|וירדת בסתר ההר}}. שהיו שני הרים זה נגד זה, היא יורדת מהר הזה ודוד מההר המגביל לו, ובהכרח כבר פגש דוד את הנערים שהלכו לפניה:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;השאלות (כא) למה אמר זה דוד ברגע ההיא?:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

{{צ|ודוד אמר}}. כאשר פגש את נערי נבל וחמוריו נושאות בר ומזון (שחשב כי הולכים אל מעון אל ביתו), אמר לאנשיו {{צ|אך לשקר שמרתי את כל אשר לזה}} 
(ההולך פה
לקראתנו), ששמרנו רכוש הזה, ועתה השיב רעה תחת טובה:

(כב - כג) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|כה יעשה אלהים לאיבי דוד}}. כמו שאעשה לנבל. ואביגיל שמעה הדברים האלה ועי&quot;כ הכירה וראתה את דוד שהוא דבר כל זאת:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|בי אני אדוני העון}}. אמרה הנה נבל זה כאין נחשב, יש לו עושר ונכסים ולא השליטו האלהים לאכל ממנו, ומה שנודע בשם לאיש שוע הוא על ידי, ולולא הייתי אשתו לא
היה אדוני שולח אליו, וא&quot;כ עקר העון בי באשר אני עקרת הבית. אבל מטעם הזה בעצמו {{צ|ותדבר}} וכו', ר&quot;ל, א] תן לי רשות לדבר, ב] {{צ|ושמע}} וכו', וקבל דברי:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|אל ישים אדני את לבו}}. ר&quot;ל הבזיון לא יהיה רק מאיש נכבד ובין השוים, לא מאיש פחות ונקלה שלא יחושו לבזיונו. והנה נבל זה הוא נקלה בעיני הבריות, {{צ|כי נבל שמו}}. וכן הוא נקלה מצד עצמו, כי {{צ|נבלה עמו}}. וכן לא יחשב בזיון, רק מאיש שאין טבעו בכך, לא כן מנבל שדרכו בכך, וז&quot;ש {{צ|כי כשמו כן הוא}}. וא&quot;כ אין לך להקפיד על בזיונו,
ועקר הקפידה הוא עלי בהיותי אשת חיל, אבל {{צ|ואני אמתך לא ראיתי את נערי אדני}}:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו - כז) למה דברה ג' מאמרים כ&quot;א מתחיל במלת ועתה?:

{{צ|ועתה}}. בארה ג' טעמים שראוי שימנע מלכת לנקום נקם, כי שילך לנקום יהיה באחד מג' פנים, א] שיחשב שנבל חייב מיתה מדין מורד במלכות, ב] שיחשוב לנקום בל יעיזו אחרים
לעשות כמוהו, ג] שיחשוב לקחת בחזקה מה שמגיע לנעריו עפ&quot;י הדין שהיו שומרים את הצאן. על הא' אמרה {{צ|חי ה' }} וכו'{{צ|אשר מנעך מבוא בדמים}}, ור&quot;ל כי עדיין לא יצא
טבעך בעולם ועדיין שאול קיים, ואם היית הורג אותו היית שופך דמים שלא כדין, או עכ&quot;פ לפי דעתך שיש לך דין מלך אין ראוי {{צ|שתושע ידך לך}}, לעשות בעצמך נקמה על כבודך,
וזה בהשגחת ה' שמנעך מרציחה או מהכח הבלתי ראוי, רק שתקוה אל ה'. על הב' אמרה אל תחוש לנקום פן יעשו אחרים כמעשהו, כי {{צ|ועתה}} אין שייך טעם זה, כי הלואי {{צ|יהיו}}
{{צ|כנבל איביך}}, לא יהיה בכחם לעשות לך רע רק מה שיש בכח נבל, שלא יכול לעשות לך מאומה, כי נעשה פקודתך נגד רצונו. ואמרה אויביך, על המבקשים להשפיל כבודך,&lt;קטע סוף=כו/&gt;
{{צ|והמבקשים}} 
את נפשך להרגך:

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ועתה}}. על הג' שמנע מהנערים המגיע להם ע&quot;פ הדין, הנה {{צ|הברכה הזאת אשר הביא שפחתך}} (ואמר הביא בלשון זכר, שיוחשב כאילו הביא הוא, כי הוא מכספו), וטוב
מעט בצדקה (כן פי' מהרי&quot;א):&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;השאלות (כח - לא) פה דברה דברים בלתי שייכים אל ענין נבל כלל, ודבריה כפולים ומשולשים:

{{צ|שא נא לפשע אמתך}}. אחר שסלקה שלש הטענות שבעבורם ילך לנקום נקם, התחילה לברר לו, שאם היה עושה זאת היה נמשך לו ממנו נזק גדול, ופייסה אותו על שערבה לבה
לדבר לפניו כזאת. התחילה לחשב שלשה מעמדות מימי חייו, א] המעמד הראשון, בעת התחיל ללחום מלחמות ה' בגלית ובפלשתים. ב] המעמד השני, עת נרדף מפני שאול. ג]
המעמד הג', עת יזכה למלכות כפי שהובטח מפי נביא. שמצד כל השקפות אלה ראוי שיחדל מעשות זאת. א] {{צ|כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני}}
{{צ|נלחם}}, ר&quot;ל אחר שמה שיקוה שיעשה לו ה' בית נאמן, נצמח ממה שלוחם מלחמות ה', שלוחם באויבי ישראל שהם אויבי ה', א&quot;כ אין מהראוי שתתערב בין מלחמותיך מלחמה
לכבודך שאינה מלחמת מצוה או חובה, רק מלחמת רשות או עבירה, וזה {{צ|ורעה לא תמצא בך מימיך}}, שאז יאמרו כי נלחמת כפי המקרה כאדם האוהב מלחמה לשפוך דם כפי
שיזדמן:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ויקם}}. (מעמד הב') שבעת שקם אדם לרדפך שאתה נרדף מפני שאול, בזה ראוי כי {{צ|נפש אדוני}} תהיה {{צ|צרורה בצרור החיים}}, ר&quot;ל שתהיה נפשך שמורה מן המות האורב
עליה כדבר הצרור בצרור ונטור ושמור מכל צד, והצרור הזה שבו תהיה שמורה, הוא החיים {{צ|את ה' אלהיך}}, השגחת ה' שישמור אותה בחיים, כי עמו מקור חיים ולא יקרב המות
לגבולה: {{צ|ואת נפש איביך}}. הרודפים אותך: {{צ|יקלענה בתוך כף הקלע}}. היא מליצה, שמן כף הקלע שמשם זורקים חצים ואבנים עליך לקחת את נפשך, משם יזרק את נפשם,
כאילו נפשם שוכבת שמה, ובזרקם אבנים את נפשם הם זורקים, ע&quot;ד (משלי כו, כז) וגולל אבן אליו תשוב. גם כוונה בזה על שכר עוה&quot;ב שע&quot;י רדפם אחריך ואתה נע ונד בעוה&quot;ז
תשכון נפשך במנוחות שאננות בצרור החיים הנצחיים, ונפש אויביך לא תשכון במנוחתה העצמיית רק תהיה חוץ למקומה כאבן הנזרק במרגמה, ולא כאבן שנזרק מן הקלע שנח
במקום שנופל שמה, רק כמי שמקלע אבן אל תוך כף הקלע שגם שם לא תמצא מנוח רק תקולע מקלע אל קלע, וז&quot;ש חז&quot;ל בשבת (קנב ב) בינונים ורשעים נמסרים לדומה (ור&quot;ל
והם חוץ למקומם) הללו יש להם מנוחה והללו אין להם מנוחה:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|והיה}}. ר&quot;ל ומן המעמד הזה שאתה נרדף יצמח בהכרח (המעמד ג') שתגיע למלכות, שעז&quot;א {{צ|והיה}} כי יעשה ה' לאדני כאשר דבר. א&quot;כ אין מן הראוי שתעשה עתה המעשה
הזה, כדי:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול}}. שכבר ימצא שאול זכות במעשה הזה שרודף אותך כדין, כי שפכת דם חנם, כי עדיין לא הגעת למלכות. וגם כמ&quot;ש חז&quot;ל שאם יבא
דין לפניך שהעני בקש צדקה מן העשיר והרגו על שסרב מלתת לו, לא תוכל לעשות בו משפט, כי גם אתה עשית כזאת. ויש הבדל בין פוקה ומכשול, ששם פיק משתתף עם הוראתו
השנית מענין הוצאה, כמו זממו אל תפק (תהלים קמ, ט), טוב יפיק רצון מה' (משלי יב, ב), שגדרו שמוציא לחוץ דבר הסגור וצרור ונבלע במקומו כאילו יצא מן הנעלם אל הגילוי,
ובא לרוב על הוצאת עצמיים הגיונים, ומזה בא {{צ|פיק ברכים}} בשיתוף עם המכשול, שמוציא הרע הטמון ותכונה רעה אל הפועל, ויכשל בה, ומזה פיק ברכים, שנפרדו צומת הגידים
וקשורי הברכים ונתרפו מקשורם. וכן יל&quot;פ פקו פליליה (ישעיה כח, ז), שהוציאו עברות היוצאות מתכונת רעות נפשיות ממסגרותיהם, כמו והוא עון פלילי (איוב לא, כח): {{צ|והיטב}}
{{צ|ה' לאדני}}. בעת הזאת תזכר את אמתך כי מנעתי אותך מדבר שהיית מתחרט עליו כל הימים:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|ויאמר דוד לאביגל}}. הכיר שהאמת אתה, והודה, א] לה', ששלחה בהשגחתו למנעו מהמעשה:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;ב] {{צ|וברוך טעמך}}. שחוץ מזה גם טענותיה נכוחות ואמתיות. ג] {{צ|וברוכה את}}, שגם את מצד עצמך כבר היית ראויה לזה בל אחריב את ביתך:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ואולם}}. אמר שלא בעבור נבל היתה ההשגחה הזאת רק בעבורך, וזה {{צ|אשר מנעני מהרע אתך. כי לולא מהרת}}. היית[י] מחריב הכל צדיק כרשע, והיה מן הופעת האל
בל יגיע רע אליך:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|מידה}}. דרך כבוד: {{צ|ולה אמר}}. עד הנה דבר מעסקי נבל, עתה הבטיח לה כי ישא פניה לעתיד ולא ישמור איבה:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;השאלות (לו) מה צורך לענין הספור מה שהיה לו משתה כמשתה המלך וכו'?:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

{{צ|והנה לו }} 
וכו'{{צ|ולא הגידה לו}}. ספר ג' טעמים שלא הגידה לו תיכף, א] שאם היה חסר מן המשתה ע&quot;י המנחה שהובילה באופן שהיה מרגיש החסרון תיכף היתה מוכרחת להגיד
לו, אבל {{צ|הנה לו משתה בביתו כמשתה המלך}}, שהיה הכל לרוב מאד ולא הרגיש בחסרון מה שלקחה. ב] כי {{צ|ולב נבל טוב עליו}}, ולא רצתה להעציבו ולערב שמחתו. ג]
{{צ|והוא שכר עד מאד}}, ויראה כי יבער חמתו ביינו ויעשה רע לה, ולכן {{צ|ולא הגידה לו דבר קטן}} וכו':

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|וימת לבו}}. נפל עליו פחד מדוד ומהסכנה שהיה בה, ונצטננו דמיו {{צ|ויהי כאבן}}:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|כעשרת הימים}}. חז&quot;ל (ר&quot;ה יח א) דרשו בו כמה דרושים, והוא ע&quot;פ הכלל שמספר המופשט מן המתואר מורה על מספר ידוע, והם עשרה ימים הידועים של תשובה שבין ר&quot;ה
ליוהכ&quot;פ:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;{{צ|ברוך ה'}}. הודה על ג' ענינים, א] על שנענש על שחרפו, ב] ששמר אותו שלא ינקום בעצמו, ג] שהשיב גם רעת נבל ויתר עונותיו בראשו באופן שלא נענש ע&quot;י דוד לבד, שכל
מי שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב&quot;ה (שבת קמט ב), רק מת ע&quot;י עונותיו:&lt;קטע סוף=לט/&gt;

(מ) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;{{צ|הכרמלה}}. כי תיכף אחר המשתה חלה ולא שב עוד אל מעון, והיא נשארה אחרי מותו בכרמל:&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|הנה אמתך}}. דברה אל השלוחים בנכח כי שלוחו של אדם כמותו:&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מג) 
&lt;קטע התחלה=מג/&gt;{{צ|גם שתיהן}}. ר&quot;ל נוסף על מיכל בת שאול שהיתה לו מכבר:&lt;קטע סוף=מג/&gt;

(מד) 
&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{צ|ושאול נתן את מיכל בתו}}. הנה התפלאו איך נתן שאול את בתו שהיתה אשת איש לאחר, ואיך לקחה דוד אח&quot;כ בחזרה אחרי הוטמאה. ויאמר הרד&quot;ק ששאול אנס את
דוד לגרשה, ובכ&quot;ז החזירה דוד כי היה גט מעושה ופסול. ויאמר מהרי&quot;א שלא נתנה לפלטיאל לאשה רק לשמרה. וכ&quot;ז רחוק, איך היה ביכלתו לכוף את דוד שברח מפניו, והכתוב
אומר (ש&quot;ב ג, טז) וילך אתה אישה. אבל העקר כדברי חז&quot;ל (סנהדרין יט ב) ששאול טעה וחשב שקדושי מיכל לא היו כפי הדין כי קדשה במלוה של עושר שהובטח למכה גלית, או
שדוד חשב שמאה ערלות פלשתים שוים פרוטה ושאול חשב שאינם שוים כלום, ולכן דייק דוד 'לקמן שם, יד) תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים.
ובכ&quot;ז היה דוד מותר להחזירה, כי היא היתה אנוסה ע&quot;פ בית דין של שאול שטעו בדין, וכמו שהוא ההלכה במי שאמרו לה מת בעלך ונשאת ע&quot;פ ב&quot;ד שלא נאסרה. וכפי הנראה
התעורר שאול לזה, ממה שראה שדוד לקח עוד נשים על אשתו בלי רשותה, שזה כמואס בבת המלך לקחת עליה צרה לצרור, וזה ג&quot;כ עורר שנאה חדשה אצל שאול, ולכן התעורר
דוד להרחיק נדוד ממדבר פארן אל מקום אחר להמלט מחמת שאול אשר בערה מחדש:&lt;קטע סוף=מד/&gt;</text>
      <sha1>be3nxxrgjcjovmozamehai2fzc799jr</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א כח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359784</id>
    <revision>
      <id>1417149</id>
      <parentid>1400380</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15093" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|כז|כח|כט}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) מ&quot;ש כי אתי תצא ולא כי תצא אתי. והשיב לכן אתה תדע, מלת אתה מיותר. והשיב לכן שומר לראשי אשימך, למה הגמול הזה דוקא?:
{{צ|כי אתי תצא}}. ר&quot;ל לא תצא בין אנשי החיל רק תצא אתי (כי סביב המלך הלכו הכרתי והפלתי לשמרו בין מני צר בין מאנשי חילו בל ימרדו בו, ולרוב היה בוחר לזה אנשי חיל
מארץ אחרת שלא ישתתפו עם אנשי חילו במרד, כמו שנהרגו מלכי ישמעאל כנודע). ולא רצה שילך עם החיל, באשר חשש שלא ירצה להלחם עם ישראל, או שירא שפלשתים לא
יאמינו בו, לא כן לשמור את ראש המלך בזה באמונתו ובגבורתו:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויאמר דוד}}. באשר הבין כוונת אכיש (ובאמת היה זה טוב בעיניו, כי לא היה בדעתו ללחום נגד ישראל), עשה א&quot;ע כאילו אינו מרגיש, והשיב לאמר {{צ|לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדך}}, ר&quot;ל לא תצטרך לדרוש מפי השמועה רק תדע בעצמך את הגבורה אשר אעשה: {{צ|ויאמר אכיש}}. בא להוציא מלבו שלא יחשוב שזה מהיותו בלתי מאמין לו,
רק בהפך, כי יהיה כל הימים שומר לראשו בגודל בטחונו בו:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) הלא כבר נזכר למעלה ולמה כפל פה שנית מיתת שמואל? היל&quot;ל ויספדוהו ברמה ובעירו, לא ויקברוהו. מ&quot;ש שהסיר את האובות היה מקומו יותר ראוי בסוף פסוק
ו':&lt;קטע סוף=ג/&gt;

{{צ|{{צ|ושמואל מת}}}}. כבר הוזכר זה (למעלה כה) 
במקומו שמת ונספד ונקבר? אמנם הזכיר זה פה שנית מצד ארבעה טעמים, א] אמר {{צ|{{צ|ושמואל מת}}}}, ומצד זה {{צ|ושאול הסיר את}}
{{צ|האובות}} 
כו' {{צ|מן הארץ}}, כי בחיי שמואל לא פנה לזה כי מי סכל ידרוש אל המתים בעת שחי הרואה שהגיד לכל אחד כל משאלותיו, וגם כי בימיו היו נביאים רבים שהיו מגידים
כל חפץ, אבל במות שמואל נסתם חזון ופסקה הנבואה, ויחלו העם הרוצים לדעת ההוה או העתיד לדרוש באוב וידעוני, ועי&quot;כ התעורר שאול לבערם מן הארץ (ועז&quot;א {{צ|ויקברהו}}
{{צ|ברמה ובעירו}}, שהגם שלפי הפשט מ&quot;ש {{צ|ברמה ובעירו}} מוסב על ויספדו אותו שספדו {{צ|ברמה ובעירו}}, בכל זה ממה שכתוב ויקברוהו {{צ|ברמה ובעירו}} משמע גם כן שקברו אותו
במקומות האלה, וזה יצדק ג&quot;כ מצד המליצה, שאם לא היה נסתם חזון במותו היה נחשב כי חי, כי עדן היו שואבים מי הנבואה מדליו, והגם שיקבר גופו בעירו, לא נקבר ברמה כי
שם חי מצד שפעו הנוזל שם, אבל ע&quot;י שפסק השפע קברוהו גם ברמה, ר&quot;ל שפסק ממציאות גם שם). ב] ושמואל מת ומצד זה {{צ|ויקבצו פלשתים למלחמה}}, שתחלה התיראו
מפני כחו של שמואל (אף שהיה דוד בתוכם), ועתה סר צל ישראל, ג] ושמואל מת ומצד זה {{צ|וירא שאול וירא ויחרד לבו}}, שעד עתה היה נכון לבו בטוח בזכות שמואל. ד]
ושמואל מת {{צ|וישאל שאול בה' ולא ענהו}} וכו', ואם היה חי היה שואל את שמואל ולא הוצרך לבעלת אוב שתעלה את שמואל מקברו:

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויקבצו פלשתים}}. הקדים ארבע סבות שהניעו את שאול לדרוש באוב, א] ושמואל מת כנ&quot;ל. (סבה ב') שפלשתים התקבצו וחנו בשונם שהוא בא&quot;י, והוא לא ערב לבו
להתקרב אל מחניהם רק חנו בגלבוע:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;(סבה ג') שכאשר ראה מחנה פלשתים התירא מאד, וראה כי לבו החרד מנבא לו רעה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו) איך אמר בד&quot;ה ששאול מת על שלא דרש בה', הפך הנאמר פה שדרש ולא ענהו ה'?: (ח) למה לא אמר תיכף שתעלה את שמואל?:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(סבה ד') 
&lt;קטע התחלה=סב/&gt;ששאל בה' ולא ענהו: {{צ|גם בחלומות}} וכו'. הנה בדברי הימים (א' י, יד) אמר וגם לשאול באוב לדרוש, ולא דרש בה' וכו', ופה אומר ששאל בה'? כי יש הבדל בין שאלה
ובין דרישה, הדרישה הוא שדורש ומבקש את ה' בכל לבו ובתפלה, ואם היה עושה כן היה מעביר הגזירה (עכ&quot;פ לפי שעה) והיה נענה, אבל הוא לא דרש רק שאל דרך שאלה לבד.
והמופת לזה מצד הסדר, ששאל תחלה {{צ|בחלומות}}, ואח&quot;כ {{צ|באורים}}, ואח&quot;כ {{צ|בנביאים}}, והיה לו להתחיל לשאול {{צ|בנביאים}} שהם שואבים מן המקור, ואחריהם האורים שהוא רק
הופעת רוח הקדש, ואחריהם החלומות שהיא מדרגה קלה. וזה מפני שלא הכין לבבו לדרוש את ה' והתחיל בדבר הקל הרחוק מן הקדושה שא&quot;צ הכנה כ&quot;כ, וז&quot;ש גם בחלומות וכו':&lt;קטע סוף=סב/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ואדרשה בה}}. משמעות הלשון שתחלה לא היה דעתו לשאול באוב עצמו (שהנשאל באזהרה) רק רצה שהאשה תשאל, והוא ידרוש בה לדעת מבוקשו מן האשה לא מן האוב,
וחשב שבזה לא הזהירה התורה. רק אח&quot;כ ע&quot;י שהתחיל שמואל לדבר אליו נסתבב ששאל באוב עצמו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויתחפש}}. הערים לבל תכירהו, א] ששנה מלבושיו. ב] {{צ|וילך הוא ושני אנשים עמו}}, שאין דרך המלך ללכת עם שני אנשים לבד. ג] {{צ|ויבאו אל האשה לילה}}, ואין דרך
המלך ללכת בלילה. ד] שלא אמר תיכף שרוצה להעלות את שמואל, שאז תבין שאינו הדיוט, שלא יערב ההדיוט את לבו להעלות הנביא:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) כל אנשי לב התפלאו איך תשלוט אשה בכשפיה על נפש הנביא להורידה מצרור החים ע&quot;י הקסם, ולדעת ולהגיד עתידות ע&quot;י הכרח הכישוף?: 

{{צ|ותרא האשה}}. המפרשים האריכו בדבר הזה מאד, באשר יפלא איך יצוייר שאשה בכשפיה תמשול על נפש הנביא הצרורה בצרור החיים ממעונה להיות כאוב מארץ קולה? ויאמר
הגאון ר' שמואל בן חפני שכל מעשה האוב היה דבר כזב והתולים. ויאמר הרלב&quot;ג שהיה מפעולת כח הדמיון. וכ&quot;ז לא יכילו הכתובים האומרים שהיה הדבר ממש, ושנבא לו מה
יהיה למחרת, ומי ימלוך אחריו. ויאמר רב האי גאון ורב סעדיה שלא האשה החיתה את שמואל רק הבורא החייהו למען יודע לשאול העתיד לבוא עליו ועל ביתו. ואם היה כן מדוע
לא ענהו באורים ובנביאים? ויאמר מהרי&quot;א ששד התלבש בגופו של שמואל, והוא אשר קראוהו הכתובים בשם שמואל מצד גופו. ויאמר בעל עקדת יצחק שהיא התחילה בפעולה,
ועי&quot;כ התעורר שמואל מעצמו לא ע&quot;י הכרח האוב. אולם למה לנו הדחוקים העצומים האלה, הלא חז&quot;ל באגדותיהם ספרו מעשה אוב שהיה נוהג עדיין בימי חכמי המשנה והתלמוד,
והעידו שהיה בכחם להעלות הנפשות מקבריהם ממש, ואמרו שהמעלה רואהו והנשאל שומע את קולו, ואמרו שאם הנשאל הוא הדיוט עולה וראשו למטה ואם הוא מלך עולה
כדרכו, וכ&quot;ז ספרו מצד שהיתה המלאכה הזאת נודעת, נוהגת בימיהם, וידעו כל סגולותיה. אולם אשר תתפלא איך ימשול הכישוף על נפש הנביא, כבר בארתי בדרוש מיוחד, כי
הנשמה הנאצלת מלמעלה היא תסתלק תיכף במות האדם ותשוב אל האלהים אשר נתנה. אולם הנפש ההיולאנית המתהוה עם הגויה היא לא תסתלק עד כלות הגויה בקבר אחר
י&quot;ב חדש, כמ&quot;ש (שבת קנב ב) כל י&quot;ב חדש היא עולה ויורדת, כי יש לה קשר עצמי עם הגויה, וכל עוד שלא נעשה בה מלאכת האלכימיאה ע&quot;י הצירוף והזיכוך שיבלה הגוף ויתפרדו
חלקיו, עדיין היא למטה ויש כח להאוב למשול עליה, ויש לה כח להגיד עתידות ע&quot;י פעולת הקסם, ובכ&quot;ז נשמת שמואל העליונה בכבודה תעמוד לפני ה' בארצות החיים, כי רק
הרוח שהוא דבוק עדיין עם הגויה, האוב שליט ברוח לכלוא את הרוח ע&quot;י הקסם. וז&quot;ש ותרא האשה {{צ|את שמואל ותזעק}}, שראתה שעלה כדרכו וידעה שהנשאל הוא המלך, לכן
אמרה {{צ|למה רמיתני ואתה שאול}}:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג - יד) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|אלהים ראיתי}}. שבזה שראתה אותו עולה כדרכו כדרך הרוחנים הרגישה שהוא המלך כנ&quot;ל. וחז&quot;ל אמרו שעלה משה עמו, ר&quot;ל שאחר שכל הנביאים קבלו ממנו יש להם
חלק מה מכחו, וכח זה שהיה ברוחו עלה עמו, והיא שהשיגה זאת בדרך התגשמות ראתה שנים עולים. ועז&quot;א {{צ|איש זקן עלה}}, כוונה על משה שהיה זקן בן ק&quot;ך. {{צ|והוא}}, ר&quot;ל
שמואל, {{צ|עטה מעיל}}:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויאמר}}. כבר בארנו ששאול לא היה דעתו לשאול האוב עצמו, רק ע&quot;י שקם והשתחוה התחיל שמואל לדבר אליו: {{צ|ויאמר}} שאול צר לי מאד. חשב ג' דברים, א]&lt;קטע סוף=טו/&gt;
{{צ|שפלשתים נלחמים בו}}. ב] {{צ|שה' סר מעליו}}, הוא רוח אלוה שהיה עליו, כמ&quot;ש (שופטים יד, ו) 
ותצלח עליו רוח ה', רוח גבורה ואומץ הלב אשר חלף ממנו, שעי&quot;כ חרד לבו. ג]
{{צ|ולא ענני עוד}}, שזה סימן רע לו (וחשב הסדר נביאים וחלומות, שבוש לאמר שהקדים חלומות לנביאים, שזה מורה על התרשלו מדרוש בה' (כנ&quot;ל ו), וכן לא הזכיר אורים כי בוש
על הריגת עיר הכהנים כדברי חז&quot;ל בפ&quot;ק דברכות), ומצד זה {{צ|ואקראה לך}} וכו':

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ולמה תשאלני}}. הלא מן הג' דברים שאמרת היה לך לדעת התשובה. כי מ&quot;ש וה' סר מעלי, התשובה היא, {{צ|וה' סר מעליך}}, ועי&quot;כ {{צ|ויהי ערך}}, ר&quot;ל ניתן הויה וקיום אל
המעורר אל מלכותך שהוא דוד (כמ&quot;ש למעלה ט&quot;ז ותצלח רוח ה' על דוד ומעם שאול סר):&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;השאלות (יז) היל&quot;ל ויעש ה' לך. למה כפל על כן עשה לך ה' היום, שהוא למותר? ולמה כפל גם את מחנה ישראל יתן ה'? ולמה אמר למה תשאלני, הלא זה רצה לדעת?:&lt;קטע סוף=יז/&gt;
{{צ|ויעש}}. (על הב') 
מ&quot;ש ולא ענני עוד גם בנביאים וכו', התשובה היא, כי ה' יענה ויודיע הגזירה השמימיית משני טעמים, א] שאם עדיין יש תקנה בתשובה יודיעהו כדי שיתן על לבו
לשוב ותתבטל הגזירה, וזה לא שייך פה שהובטח המלכות לדוד, והגם שאתה תיטיב מעשיך, א&quot;א שישנה את הטוב שהובטח לדוד, וז&quot;ש {{צ|ויעש ה' לו}} (ר&quot;ל לערך) {{צ|כאשר דבר בידי ויקרע}} וכו' {{צ|ויתנה לרעך לדוד}}, וזאת א&quot;א להשתנות. (טעם ב') שיודיע את הגזירה כדי שידע מאיזה חטא נגזר עליו, וגם זה אין צריך פה כי החטא ידוע לך, והוא:

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|כאשר לא שמעת בקול ה'}} וכו' {{צ|בעמלק על כן הדבר הזה עשה לך ה' היום הזה}}. וא&quot;כ כבר ידעת הסבה שבעבורה נענשת, כמ&quot;ש ויעש ה' כאשר דבר בידי, וא&quot;כ
לא היה שום צורך שיענה אותך:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויתן}}. (על הג') מ&quot;ש ופלשתים נלחמים בי, התשובה היא כי {{צ|יתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים}}, באשר נשתתפו בחטא, כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר והיה
להם למחות ביד שאול אחר שהודיעם פקודת הנביא. עד כאן דבר אליו לאמר למה תשאלני, התוכח על שהרגיז אותו להעלותו בחנם. עתה בא להודיע לו עקר שאלתו, א&quot;ל דע כי
נגזר העונש, ומחר הוא זמנו, בין עליך, כי {{צ|מחר אתה ובניך עמי}}. בין על ישראל, כי {{צ|גם את מחנה ישראל יתן ה'}} (מחר) {{צ|ביד פלשתים}}:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויפל}}. א] מצד החרדה, שעז&quot;א {{צ|וירא מאד}}. ב] מצד {{צ|שלא היה בו כח}} כו':&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|הנה שמעה}}. ר&quot;ל, א] שמעתי במקום סכנה ויראת המלכות: {{צ|ואשמע את דבריך}}. להעלות נביא קדוש ה':&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ועתה}}. ראוי שתשמע ג&quot;כ בקולי לאכול, ב] ראוי שתעשה זאת למען ויהי בך כח כי תלך בדרך:&lt;קטע סוף=כב/&gt;</text>
      <sha1>mjxdzvrk83qpzj6p817ejl01xi0my6h</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א כט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359785</id>
    <revision>
      <id>1417150</id>
      <parentid>1400635</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9222" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|כח|כט|ל}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) מ&quot;ש ויקבצו, כבר אמר זאת למעלה (כח, א; ושם ד)? למעלה אמר שחנו בשונם ופה אמר שנקבצו אפקה:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|ויקבצו}}. אחר שהתקבצו ביום הראשון בשונם (כנ&quot;ל כח, ד) 
התקבצו ביום הב' (אחר שב שאול מבעלת אוב) אפקה, שקרבו יותר אל מחנה שאול:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|וסרני פלשתים}}. סרנים לא היו רק חמשה כמ&quot;ש בכ&quot;מ, ותחתיהם היו שרי אלפים ושרי מאות, וז&quot;ש {{צ|שעברו למאות ולאלפים}}, ר&quot;ל שאחריהם עברו מאות ואלפים עם
שריהם: {{צ|ודוד ואנשיו עוברים באחרונה}}. שלא לקחו למלחמה, רק לשמור ראש המלך (כנ&quot;ל כח, א - ב):&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) מ&quot;ש שהיה אתו זה ימים או שנים, אין לו הבנה. וגם הלא לא ישב בשדה פלשתים רק ארבעה חדשים כנ&quot;ל (כז, ב):

{{צ|ויאמרו שרי פלשתים}}. מבואר שעקר התלונה היה שלא ילך כלל עמהם במלחמה וע&quot;ז התרעמו השרים כולם, לא כן אם היה התלונה רק בעבור הכבוד שחלק לו להיות שומר
ראש המלך היה ראוי שתצא התלונה מן הסרנים שהם הקרובים אל המלך לשמרו וזה נוגע לכבודם, לא מן כלל השרים. ולפ&quot;ז מה ששאלו השרים {{צ|מה העברים האלה}}, ידע אכיש
שמתרעמים שלא יצאו עמהם כלל, כי אין מאמינים בם: {{צ|ויאמר אכיש}}. השיב להם שהוא סומך ובוטח עליהם משני טעמים, א] {{צ|הלוא זה דוד עבד שאול}}, הוא עבד המורד
באדוניו, שודאי ינקום בו לעת מצוא. ב] {{צ|אשר היה אתי זה ימים או זה שנים}}, (ר&quot;ל שישב בשדה פלשתים זה ימים, שהוא ימים וארבעה חדשים, או נוכל לחשב מן הפעם
הראשון שברח לבדו אל אכיש שמעת ההיא מרד, והיה זה שנים), ומעת ההיא {{צ|לא מצאתי בו מאומה}}, ונוכל לסמוך עליו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד - ה) מ&quot;ש ובמה יתרצה וכו' הלוא זה דוד וכו', הוא כפל ענין. וגם הלא מה בכך שאמרו לו שהכה ברבבותיו והלא עתה הולך לעזרתם:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

{{צ|ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו}} 
וכו' {{צ|השב את האיש}}. הם לא הקפידו רק על דוד לבדו לא על אנשיו (שכבר היו לוקחים עברים לצבא כנ&quot;ל יד, כא) ואמרו {{צ|ולא ירד}}
וכו', ר&quot;ל בין אם תקחהו אל המלחמה, אנו אומרים {{צ|ולא ירד עמנו במלחמה}}, כי לא ילחום את שאול, בין אם תקחהו לשמור ראש המלך, אנו אומרים {{צ|ולא יהיה לנו לשטן}}
{{צ|במלחמה}}, כי אין לסמוך עליו. וטענו ע&quot;ז בממה נפשך שאם ברח מפני אדוניו יען שגרשו אדוניו מצד שלא עבדו באמונה ולבו לשוב אל אדוניו, א&quot;כ {{צ|במה יתרצה זה אל}}
{{צ|אדוניו הלוא בראשם האנשים ההם}}, הלא פה ימצא מקום להתרצות אל אדוניו:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|הלוא}} וכו'. ר&quot;ל ואם ברח ומרד מפני שרצה להתנשא ולמלוך תחתיו, הלא גם באופן זה ימצא פה מקום להשיג חפצו: כי {{צ|הלא זה דוד אשר יענו לו במחולות שהכה}}
{{צ|ברבבותיו}}. ובודאי ילחם אתנו בעת המלחמה כדי שיענו לו השיר הזה גם עתה, ועז&quot;א {{צ|אשר יענו לו}}:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו - י) מה היה טענת דוד כי מה עשיתי וכו' הלא אמר לו כי בעיני הסרנים לא טוב הוא? ואם טען בל ישגיח על הסרנים, א&quot;כ מה השיב לו ידעתי כי טוב אתה וכו' אך
שרי פלשתים אמרו וכו', והלא זאת היא טענתו שלא ישגיח עליהם? מדוע אמר תחלה בעיני הסרנים לא טוב אתה ואח&quot;כ אמר שרי פלשתים אמרו לא יעלה וכו', והלא ודאי יש
הבדל בין הסרנים והשרים, שסרני פלשתים לא היו רק חמשה כמבואר בכ&quot;מ, והשרים היו רבים? תחלה אמר ועתה שוב ולך בשלום, משמע הוא לבדו, ואח&quot;כ אמר השכם בבקר
ועבדי אדוניך, והוסיף שישכים בבקר מה שלא הזכיר תחלה? הפליאה היותר נשגבה איך התרצה דוד ללכת ללחום עם בני עמו, והרלב&quot;ג שהשיב ע&quot;ז שדוד רצה לפנות עורף אל
פלשתים בעת מלחמה, זה לא יאות לאיש כמוהו לגמול רע תחת טוב, וגם הלא אז היו הפלשתים שופכים כאש חמתם על הנשים והטף אשר נשארו בצקלג, ושנאמר שרצה באמת
להרוג את שאול בצירוף הפלשתים א&quot;א, אחר שלא שלח בו יד במערה ובמדבר? גם מה שבארתי למעלה שלא רצה בלכתו עם אכיש רק שיהיה שומר ראש המלך לא ללחום, לא
יצדק עם מ&quot;ש כי לא אבוא ונלחמתי באויבי המלך:

{{צ|ויקרא אכיש}}. הנה אכיש לא רצה לגלות לו ששריו חושדים אותו שאינו נאמן בעיניהם, בל יתעצב, ורצה לאמר לו שעקר הקפידא הוא מפני הקנאה והכבוד על ששמהו שומר
לראשו, ולפ&quot;ז הקפידא יוצאת מן הסרנים (שלהם נוגע הדבר), לא מן השרים, ואין מקפידים רק על הליכתו עם אכיש, ר&quot;ל היותו שומר לראשו, לא על הליכתו במלחמה, ולכן אחר
שאינו רוצה להשפיל כבוד דוד שילך במלחמה כאחד העם, מיעצו שהוא ישוב לביתו ואנשיו ילכו עם יתר אנשי החיל, וז&quot;ש {{צ|חי ה' כי ישר אתה}}, ועל כן {{צ|טוב בעיני צאתך}}&lt;קטע סוף=ו/&gt;
{{צ|ובואך אתי}} 
דוקא, להיות שומר לראשי, רק {{צ|בעיני הסרנים לא טוב אתה}}, שהם מקפידים ע&quot;ז שהוא נגד כבודם:

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ועתה שוב}}. ר&quot;ל אנשיך ילכו עם אנשי, ואתה שוב: {{צ|ולא תעשה רע בעיני סרני פלשתים}}. איני רוצה שיתגרו בך:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויאמר דוד}}. דוד הבין האמת שהקפידא הוא מפני חשד שחושדים אותו, לא מפני הקנאה והכבוד, רק שאין רוצים שילך למלחמה כלל, והוא שמח ע&quot;ז בלבו, אבל רצה שגם אנשיו ישובו ולא ילחמו עם אחיהם, והשיב בערמה שהגם שהסרנים מקפידים שלא יהיה שומר ראש המלך, בכל זה מדוע לא ילך למלחמה כמו אנשיו, שהלא זה לא ימנע ממנו רק
אם יש איזה חשד עליו, וז&quot;ש {{צ|כי מה עשיתי}} וכו' {{צ|כי לא אבוא ונלחמתי באויבי אדוני המלך}}, ר&quot;ל גם אם לא אצא אתך להיות שומר ראשך מדוע לא אצא במלחמה כאחד
העם:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויען אכיש}}. עתה הוכרח אכיש להגיד לו האמת כי המניעה היא מכלל השרים, לא מן הסרנים, והקפידא היא על שלא יצא למלחמה כלל, ובזה הוכרח לומר לו עתה (כדי שלא
לבייש אותו ביחוד נגד כלל אנשיו) שכולם ישובו, וזה היה באמת חפץ דוד. וז&quot;ש {{צ|ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך האלהים}}, ר&quot;ל יציאתך למלחמה נדמה לי כמלאך הולך
בראש המחנה לדכא אויביהם תחת רגלם: {{צ|אך שרי פלשתים אמרו לא יעלה עמנו למלחמה}}. מה אעשה שהשרים מקפידים ע&quot;ז וחושדים אותך:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ועתה השכם בבקר ועבדי אדוניך}}. ולפ&quot;ז תשובו כולכם, ולכן אמר שישכם בבקר, כי חרפה להם שילכו מן המחנה, לכן ילכו בבקר טרם יכיר איש את רעהו (לא כן תחלה
שרצה שישוב רק דוד, שעל איש יחידי אין איש שם על לב). ופי' דבריו {{צ|והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו}}, ר&quot;ל היציאה תהיה בבקר וההליכה תהיה כעת האורה בכי טוב:&lt;קטע סוף=י/&gt;</text>
      <sha1>dvsuc5v3loqfdk2th7se5o7rei9gxwe</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל א ל</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359786</id>
    <revision>
      <id>1417151</id>
      <parentid>1400292</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15059" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל א|כט|ל|לא}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) מדוע לא שרפו יתר המקומות רק את צקלג?:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|אל נגב}}. כולל נגב הכרתי ונגד צקלג (כמ&quot;ש בפסוק יד): {{צ|ויכו את צקלג}}. יען שדוד הכה בהם תמיד (כנ&quot;ל כז) 
ולכן שרפוה, וההכאה היא על כבישת העיר והריסתה:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|וישבו וכו'}}. והיה בהשגחת ה' {{צ|שלא המיתו איש}}. וגוף הדבר היה בהשגחה שיהיה דוד מחוייב ללחום על הצלת נפשות ביתו ויפטר מלכת לעזור לישראל נגד הפלשתים:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה) מ&quot;ש ושתי נשי דוד אין מקומו פה רק בפסוק ב':

{{צ|ושתי}}. אחר שספר שבכו תחלה, יספר איך דוד בבטחונו התעוררה בו רוח גבורה, ואומר הגם כי שתי נשיו נשבו, ויותר מזה כי:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו) מדוע רצו לסקלו, מה עשה? והלא הלך ע&quot;פ פקודת אכיש והיה מוכרח:
{{צ|ותצר לו מאד כי אמרו העם לסקלו}}. על שלא הניח קצת מהם לשמור העיר, בכ&quot;ז התחזק בה' אשר משחו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ארדוף}}. ר&quot;ל אני {{צ|ארדוף}} בכל אופן ושאלתי הוא {{צ|האשיגנו}}. והשיב {{צ|רדוף כי תשיג}}, ולא תהיה פעולה בטלה {{צ|וגם תציל}}, ואתה מחויב לרדוף:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט - י) מ&quot;ש והנותרים עמדו, ויעמדו מאתים איש, הוא כפל מבואר. וגם הסדר משובש, וכן היה צ&quot;ל ויבואו עד נחל הבשור ויעמדו מאתים וכו', וירדוף דוד וארבע
מאות איש:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

{{צ|והנותרים עמדו}}. מבואר (דה&quot;א יב) 
כי באו אל צקלג עוד גבורים רבים מבנימין ומנשה אל דוד, בין בהיותו עצור מפני שאול (שם א), בין בבואו עם פלשתים על שאול למלחמה
ולא עזרום (שם יט), בענין שהיו אנשיו אז יותר משש מאות שהיה אתו מכבר. ואלה עמדו בצקלג ולא יצאו לרדוף, כי לא שבו נשיהם ובניהם שלא היו שם, ועז&quot;א {{צ|והנותרים}}
{{צ|עמדו}}, ר&quot;ל היותר על שש מאות שנותרו ולא היו לבז מן הגדוד {{צ|עמדו}} בצקלג:

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וירדוף}}. אמנם מן נחל הבשור והלאה לא רדפו רק ארבע מאות, כי שם עמדו מאתים אשר פגרו ונלאו מרדוף עוד, ומ&quot;ש {{צ|ויעמדו}} היינו שלא שבו לביתם, רק עמדו שם בפקודת
דוד לשמור הכלים שהונחו שם להקל הטורח:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויתנו}} וכו' {{צ|וישקהו מים}}. ידוע שמי שאחזו בולמוס אין לתת לו מים הרבה בפעם אחת פן יצבה בטנו, רק וישקוהו מעט מעט כפי הרפואה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויתנו לו פלח דבלה}}. כמ&quot;ש (יומא פג א) מי שאחזו בולמוס מאכילים אותו מיני מתיקה עד שתשוב רוחו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|למי}}. הם ב' שאלות, א] {{צ|למי}} אתה שייך, ב] {{צ|אי מזה}} מקום אתה. והשיב נגד שאלה ב' {{צ|מצרי אנכי}}, ונגד שאלה א', {{צ|עבד לאיש עמלקי}}. ואיני בורח, רק {{צ|ויעזבני אדוני}}.
ולא שעזבני מפני איזה חטא, רק מפני {{צ|כי חליתי}}:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|{{צ|אם תמיתני}}}}. יען לא ידע אם הם מבעלי ברית עמלק או מאויביהם. על צד הב' אמר {{צ|{{צ|אם תמיתני}}}}, ועל צד הא' אמר {{צ|אם תסגירני ביד אדוני}}:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|והנם נטושים}}. ר&quot;ל שלא עלה על לבם להשמר עוד, והיה לו ע&quot;ז שני סימנים, א] {{צ|שהיו נטושים}}, לא כגדוד בעת שעדיין מורא האויב עליהם שעומדים ביחד ומעמידים
שומרים סביב. ב] {{צ|שאוכלים וחוגגים}}, כגדוד ששב בטח מן המלחמה ואין פחד האויב עליו:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויכם}}. לא התחיל להכות בהם באותו יום (כי היו מתי מספר לנגד המון רב), רק המתין עד יום מחרת, וז&quot;ש {{צ|למחרתם}}. והתחיל להכות בהם {{צ|בנשף}}, שהוא טרם האיר היום,
ועי&quot;ז החריד המחנה והיה יכול להכותם אח&quot;כ {{צ|עד הערב}}. ועי&quot;כ {{צ|לא נמלט מהם רק ארבע מאות}}, שנמלטו מפני שהיה להם שני מעלות, א] {{צ|נער}}, שהיו {{צ|נער}}ים קלי המרוץ
ורב כח. ב) {{צ|אשר רכבו על הגמלים}}, ועי&quot;כ {{צ|וינוסו}}, אבל זקנים הרוכבים ונערים רגלים לא נמלטו:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויצל}}. ספר בכלל שהציל את הכל, ר&quot;ל האנשים והטף, וביחוד {{צ|שתי נשי דוד הציל}} הוא בעצמו בידיו, לכן כפל השם שנית {{צ|הציל דוד}}, ר&quot;ל בעצמו, כי יתר העם הציל
באמצעות אנשיו:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ולא נעדר}}. א] הגופים, מן הקטן וכו', ב] הרכוש, ועז&quot;א {{צ|ומ{{צ|שלל}}}}. והנה בהרכוש היה שני מינים, א] מה שעדיין לא חלקוהו האויבים ביניהם איש לו, וזה נקרא {{צ|שלל}}, שהוא
מה שנשאר במלחמה טרם יתחלק או יתבוזז מאנשי הצבא. ב] מה שבזזו האויבים איש לו, שעז&quot;א {{צ|וכל אשר לקחו להם}}. כ&quot;ז {{צ|השיב דוד}}:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;השאלות (כ) מ&quot;ש ויקח דוד וכו', נהגו לפני המקנה ההוא, אין לו הבנה. ולמי אמרו זה שלל דוד? ולאיזה צורך?:

{{צ|ויקח דוד}}. מספר שלא נהגו בו כמי שמציל את שלו מיד בוזז, שכל אחד לוקח בחזרה את שלו (כי באמת כבר היה אחר יאוש, והמציל מן הגייס במקום שלא היה אפשר להציל
והיה יאוש בעלים הרי הוא שלו), ואחר שכולם התיאשו מקנינם היה זה אצלם כאילו שללו שלל שלא היה שלהם מעולם, שכל השלל מיוחס אל המלך, ולכן {{צ|לקח דוד את כל}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;
{{צ|הצאן והבקר}} 
(והיינו מה שמצאו אצלם משלל נגב הכרתי ויהודה, שזה שייך אל המלך), {{צ|נהגו}} אותו {{צ|לפני המקנה ההוא}}, ר&quot;ל לפני המקנה הנ&quot;ל בכתוב הקודם שהשיבו מה
שלקחו מצקלג (שע&quot;ז ירמוז במלת ההוא). {{צ|ויאמרו}} על כולם {{צ|זה שלל דוד}}, הודיעו כי התיאשו ממקנה קנינם וכבר יצא מרשותם, והוא עתה של דוד המציל, שיעשה בו כחפצו,
וזה עשו לכבוד דוד שיחלק בין אנשי המלחמה כמלך המחלק שלל למחנהו:

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויגש דוד את העם}}. ר&quot;ל שנגש אליהם באהבה (ועז&quot;א מלת את, שמורה שקרב אותם אליו דרך חבה), להראות כי אין בלבו עליהם על שלא הלכו עמו: {{צ|וישאל להם}}
{{צ|לשלום}}. יען נחלשו בדרך שאל על שלום גופם ובריאותם:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויען כל איש רע}}. אחרי ראו כי אין בדעתו להענישם, השיבו הלא מהראוי הוא כי {{צ|יען אשר לא הלכו עמי}} נעניש אותם {{צ|ולא נתן להם}} (לא לבד מן הבז הכללי) כי גם&lt;קטע סוף=כב/&gt;
{{צ|מן השלל אשר הצלנו}} 
שהוא שלל צקלג, הגם שהיה תחלה קנין כספם, לא ניתן להם ממנו {{צ|רק איש את אשתו ואת בניו}} (שזה לא קנו השבאים שאין קנין לעכו&quot;ם
בישראל), אבל מן הרכוש לא ניתן להם מאומה, כי לעצמנו הצלנו כדין המציל מן הגייס (וקראם {{צ|איש רע ובליעל}}, שמצד שהעיזו לדבר נגד דוד, היה פורקי עול עשרה, ומצד
שרעה עינים באחיהם היו רעים):

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;השאלות (כג) מ&quot;ש את אשר נתן ה' לנו אינה טענה מספקת, כי הלא ישיבו ה' נתן לנו להולכי המלחמה לא לאלה שישבו על הכלים ולא הלכו:

{{צ|ויאמר להם דוד לא תעשה כן אחי}}. השיב להם בחכמה וביושר ובענות צדק, אמר להם דעו כי מה שאמרתם היה נכון אם היה ההצלה בכח ידינו ואם ידינו עשו לנו את
החיל, אבל {{צ|לא כן אחי}}, אנחנו לא עשינו מאומה, רק ה' הוא הלוחם והמנצח והמציל והנותן לנו. וזה משלשה צדדים, א] בהתחלה, {{צ|אשר נתן ה' לנו}}, כי הקנין ממנו נתן לנו. ב]
באמצע, {{צ|וישמור אתנו}}, בל יכלהו השולל. ג] בסוף, {{צ|ויתן את הגדוד הבא עלינו בידינו}}. ואחר שהכל נעשה ע&quot;י ה' ואנחנו לא בחיל ולא בכח, כי אם בזכות וצדקה זכינו אל
שלחם ה' בעדנו ויתן לנו את השלל, א&quot;כ הסברה נותנת בהפך, כי אלה שישבו על הכלים ולא רדפו אחר האויב, מגודל בטחונם בישועת ה' שיציל את שלהם בלא שום רדיפה הלא
זכותם גדול יותר מאלה שרדפו ולא בטחו באופן זה, ובודאי אחר שהיושבים על הכלים לא לבד שלא התיאשו כדבריכם כי בטחו בה', כי נהפוך הוא שבזכותם כי רב עשה ה' לנו כל
זאת, א&quot;כ:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;השאלות (כד) מ&quot;ש ומי ישמע הוא שפת יתר. מ&quot;ש כחלק ההולך וכחלק היושב אינו כפי כללי הלשון, שיש להשוות הבלתי נודע אל הנודע, והיל&quot;ל בהפך כחלק היושב וכו' וכחלק
ההולך, שירצה שהיושב על הכלים יקח חלק כמו ההולך, ואיך אמר בהפך שההולך למלחמה יקח חלק כמו היושב על הכלים:

{{צ|ומי ישמע לכם לדבר הזה}}. שהוא הפך האמת והפך הצדק, שהלא לפי דבריכם שמי שגרם הנצחון יקח את הכל, ראוי בהפך שהיושבים על הכלים יקחו את הכל כי הם בזכותם
גרמו הנצחון, ובהפך אני מורה, {{צ|כי כחלק ההולך למלחמה וכחלק היושבים על הכלים}}, ר&quot;ל שההולך למלחמה, הגם שכפי הסברה הם זכותם מעט, בכל זה יקחו חלק
בשוה עם היושב על הכלים שזכותם רב מאד והם עקר הגורמים את הנצוח, עד שמה שתקחו אתם חלק שוה הוא הרבותא והחידוש:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;השאלות (כה) משמע שחק זה לא היה בין העמים, וכן בין ישראל לא התפשט עד הנה, ומדוע קבע דוד החק הזה?:

{{צ|ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק ומשפט בישראל}}. ר&quot;ל כי הנימוס שחוקקים בין העמים אשר אין לו טעם נקרא חק, והדבר שיש לו טעם שכלי נקרא משפט. והנה
תקנה זאת שהיושב על הכלים יקח חלק בשוה עם ההולך למלחמה, הוא לפי שטחיותו חק לא משפט, אחר שהוא נעדר הטעם, אולם דוד שבאר טעמו של זה החוק, שיסודו בנוי על
מה שמלחמת ישראל ונצחונם אינו ע&quot;י כחם וגבורתם רק ע&quot;י זכותם בהשגחת ה' הלוחם בעדם, עד שכפי זה אין הבדל בין הלוחם ובין היושב על הכלים ומתפלל, הוא שם זה {{צ|למשפט}} ג&quot;כ {{צ|בישראל}}, שאצל ישראל הוא משפט שכלי לא חק לבד. וחז&quot;ל אמרו בב&quot;ר (מג, ט) א&quot;ר יודן והלאה אין כתיב כאן, אלא ומעלה, שלמד דבר זה מאברהם אבינו שנאמר&lt;קטע סוף=כה/&gt;
(בראשית יד, כד) 
בלעדי רק אשר אכלו הנערים וכו'. ר&quot;ל כי יש גדר בין {{צ|והלאה}} ובין {{צ|ומעלה}} הנאמר על הזמן, שכ&quot;מ שאומר {{צ|ומעלה}} חושב הזמן הקודם עם הזמן המתאחר בבחינת
המספר, כמו ואם מבן חמש שנים ומעלה, ואם מבן ששים ומעלה (ויקרא כז, ז), שכל שנה שאחר ששים הוא למעלה במספר נגד המספר שקודם ששים, משא&quot;כ כשאומר והלאה לא
ידבר בבחינת צירוף המספר הקודם. וכפי זה לא היה ראוי שיאמר פה ומעלה רק והלאה, ובזה דרשו שהביט ג&quot;כ בבחינת הזמן העבר שכבר היה חק זה לאברהם שהחליט כי חלק
האנשים אשר הלכו אתו (שהוא ההולך למלחמה) וחלק ענר אשכל וממרא שהם ישבו על הכלים, הם יקחו חלקם בשוה. ובאר ג&quot;כ הטעם הזה, במ&quot;ש (בראשית יד, כב - כג) הרימותי
ידי אל ה', ר&quot;ל ידי הנוצחות הרימותי אל ה' כי הוא הלוחם והוא המנצח, ולכן אם מחוט ועד שרוך נעל וכו', כי שלך הוא ולא זכיתי בו בכח ידי. ומטעם זה יסד כי ענר אשכל וממרא
יחלקו עם הנערים:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו) מדוע לא שלח מהשלל בשום פעם רק היום הזה?:

{{צ|וישלח מהשלל}}. אחר שבזזו בנגב יהודה ונגב כלב רצה להחזיר הגזלה, ואגב שלח ברכה לכל המקומות לזכרון הנס:&lt;קטע סוף=כו/&gt;</text>
      <sha1>cwcybbsi9lf2qa0uqxbpoy0z64m2jid</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359789</id>
    <revision>
      <id>1417086</id>
      <parentid>1400525</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26923" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|הקדמה|א|ב}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א - ב) למה התחיל הספר הזה מעניני דוד בזקנותו וצואתו אל שלמה לפני מותו, שספורים האלה היה ראוי
שיבואו בספר שמואל אשר יוחד לעניני דוד ולהשלים שם ספוריו עד יום מותו וספר זה יתחיל מעניני שלמה וספוריו? ולמה
נכתב ענין אבישג השונמית ושהיה דוד זקן ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו, מה תועלת יש בספורים אלה? מה ראה אדוניה לעשות
הדבר הזה בחיי אביו, וכי לא ידע כי יחר אף דוד עליו ולא יפיק התכלית הנרצה? ובשגם שלא נמשכו אחריו כל ישראל כמו עם
אבשלום רק יואב ואביתר לבדו, וטוב הי&quot;ל להמתין עד מות אביו ואז יעשה מה שלבו חפץ:

{{צ|והמלך דוד}}. כבר כתב מהרי&quot;א שמה שלא נכתבו דברים האלה בספר שמואל, שהוא מיוחד אל ספורי קורות דוד, הוא כי רצה
לכתוב בספר הזה דברים הכוללים כל עניני שלמה והמשחתו, כי המשחת שלמה ומחלוקת אדוניהו עליו וכל הנמשך יתיחס אל
ספורי שלמה. אמנם למה ספר ענין אבישג השונמית, נתן בזה טעמים בלתי עצמיים כפי דעתי, ואנכי אחשוב כי באשר הסבה
שהניעה את לב דוד להמליך את שלמה באותו היום שהמליכו בחייו היה מחלוקת אדוניה אשר רצה להחזיק מלכות בלא דעת
אביו, ומטעם זה משחו את שלמה הגם שמלך בן מלך א&quot;צ משיחה (כמ&quot;ש בספרא מכלתא דמלואים, ובגמ' דכריתות ה א,
והוריות יא ב), מ&quot;מ משחו את שלמה מפני מחלקותו של אדוניה, ולכן הוכרח הכותב להקדים ענין אדוניהו. ואולם באשר גם זה
היה לו סבה בהכרח, כי מה ראה אדוניה לעשות האולת הזאת, למלוך בחיי אביו בלא דעתו, ולא ידע כי יתודע הדבר לאביו
ומלבד שלא ישיג התכלית עוד ישנאהו על כי חשב למרוד בו, ויקדים להמליך את שלמה כאשר היה כן באמת, ואם אבשלום
מרד על פני אביו קשר קשר ויט כל ישראל אחריו, לא כן אדוניה שלא היו דבריו רק עם יואב ואביתר, וטוב היה לו להמתין עד
ימות אביו, שאז יעשה מה שלבו חפץ, לכן הקדים הסבות שהניעו את הדבר הזה, הנה לא ירא שיהיה כמורד במלכות אביו כמו
אבשלום, כי אבשלום עשה זה בעוד מלך דוד ועשה חיל, וזהו און ומרד להעביר את אביו בעוד כחו חזק להנהיג ולמשול, לא כן
עתה המלך היה {{צ|זקן וגם בא בימים}}, רצה לומר זקן באפיסת כחותיו וגם היה בן שבעים, וכבר הפסיק מלהנהיג ולמלוך כי
שכב על ערש {{צ|מכוסה בבגדים: ולא יחם לו}}. פי' המפ' שלא היה מחמם א&quot;ע (ושרשו יחם והיו&quot;ד אית&quot;ן מהקל) כי אפס
חומו הטבעי, ולכן לא הועילו הבגדים שהם אין מחממים בעצם רק שומרים האויר המקיף שלא יקררהו, ובזה לא היה מקוה
עוד להתחזק ולמלוך כי אפסו כחותיו, ונדמה בענין המלוכה כאילו אינו בעולם והגיע העת שבניו ינהיגו את המלכות תחתיו:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויאמרו}}. זאת שנית שעבדיו הרופאים אמרו לו {{צ|שיבקשו לו נערה בתולה}}, כי באשר ראו אפיסת כחותיו, וראו ג&quot;כ
שלא יתחמם רק מן האדם, שיחם אותו בחום הטבעי אשר בו, לא פקדו שישכבו נשיו או פלגשיו אצלו לחממו, כי פן יתעורר
אל המשגל ויחלישהו, לכן יעצו לבקש לו נערה בתולה שלא תהיה לו לפלגש רק {{צ|לעמוד לפניו}} לשרתהו: {{צ|ולהיות לו סוכנת}}. ממונה על אוצרותיו, בענין שלא תבא עוד אחת מנשיו אצלו כי יופרש מהם (ואמרו {{צ|ועמדה לפני המלך}}, בלשון
נסתר, וסיימו {{צ|ושכבה בחיקך}}, בנכח, ר&quot;ל שיפרסמו כי מבקשים נערה בתולה לעמוד לשרת את המלך, כי אין מן המוסר לומר
שתשכב בחיקו, ובאמת תשכב בחיקו ותחמם לו). ובזה הודיע מה שעלה על לב אדוניהו למלוך בירושלים בלא דעת אביו, ואיך
יצוייר זה הלא תיכף יודע מעשהו למלך ע&quot;י עבדיו וע&quot;י נשיו, בפרט בת שבע תגיד זאת, רק אחר שנשיו כולם לא באו לפניו, וגם
משרתיו נכלאו ממנו שאין מן הצניעות לשכב עם נערה בפני שום אדם, רק אבישג לבדה שרתהו ואצרה אוצרותיו והיתה עמו,
חשב כי יעלם הדבר מן המלך באשר אין בא בחדרו, ולולא נתן הנביא ששלח את בת שבע לא היה דוד יודע מאומה כי היה
מופרש מן העם ומבני ביתו:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג - ד) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויבקשו}}. ועתה יגיד הסבה העצמיית אשר נחפז אל הדבר שלא בעתו, כי סוף מעשהו מה שבא אדוניה אל אם שלמה
לבקש שתנתן לו אבישג לאשה, היא תגלה לנו כי חשק בה מאד עד שמסר את נפשו בעבורה לבקשה מאת שלמה שלא נעלם
זאת מאתו כי בנפשו הוא, רק רוב חשקו אליה הניע אותו לזה, וזאת לעד כי כבר חשק בה מכבר בעת ראה אותה בבית אביו
ומאז נתן דעתו עליה, וזאת בערה בלבו כרשף אש למלוך תיכף ולקחתה לו לאשה, כי לא ימנענה אביו ממנו אחר שלא ידעה
והיתה רק לשרתו לבד וימצא נערות יפות זולתה לשרתהו. וזה שהקדים שהיתה יחידה ביופי, אם מצד הבקשה {{צ|שבקשו}}
{{צ|נערה יפה בכל גבול ישראל}}, ורק אותה מצאו מכל הבתולות, ואם מצד עצמה שהיתה {{צ|יפה עד מאד}}, יופי מופלגת. ולא
היתה מניעה מצד אביו, {{צ|כי המלך לא ידעה}}. והגם שהכתוב לא באר זה בפי' שחשק בה אז, ושלכן החיש מעשהו, והסתיר
ברמז מפני הכבוד, הן רמז כ&quot;ז אם בהמשך הסיפור שהקדים הסבה אל המסובב, אם באחרית דבר שמסר נפשו ע&quot;ז, ושבעבור כן
נהרג, כי גם שלמה בחכמתו הבין זה שלא ישקוט אם ימנענה מאתו, ובאופן זה נדמה במעשיו לאבשלום, זה מלך בחיי אביו וזה
רוצה למלוך בחיי אביו, זה בא על פלגשיו וזה רוצה לקחת שוכבת חיקו, רק אבשלום מרד בזדון ובא על פלגשי אביו להראות כי
נבאש באביו, ובזה היה בהפך, רצה באבישג מפני תאוותו, ורצה למלוך באופן שלא ירע בעיני אביו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך}}. ע&quot;י הסבות הנ&quot;ל התחיל לאמר כי הוא ימלוך: {{צ|ויעש לו רכב}} וכו'. כמו
שעשה אבשלום, להראות תכסיסי מלוכה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ולא עצבו}}. עתה יספר מה שיפלא, א] איך לא התיירא מאביו, ב] איך לא התיירא שלא יסכימו ישראל במלכותו, עז&quot;א
מאביו לא התיירא {{צ|כי לא עצבו מימיו}}, וחשב שגם עתה יחריש אחר שיראה שהחזיק במלכות. ולא התיירא שלא יסכימו
ישראל, שבזה הי&quot;ל ג' טעמים שיסכימו עליו, א] {{צ|כי גם הוא טוב תאר מאד}}, שזה דבר הנושא חן בעיני העם לענין
המלכות, כמו שאבשלום מצא חן מטעם זה, ועז&quot;א וגם הוא. ב] שהיתה המלוכה מגיע לו ממנהגי המלכות, {{צ|כי אותו ילדה}}
חגית {{צ|אמו אחרי}} שנולד {{צ|אבשלום}} למעכה, כי היה אמנון הבכור ואחריו דניאל ואחריו {{צ|אבשלום}} ואחריו אדוניה, ואחר שג'
הראשונים מתו הוא הבכור המולך תחת אביו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;ג] {{צ|ויהיו דבריו עם יואב צרויה ועם אביתר הכהן}}. שאחרי שיואב היה שר הצבא, וכל בני החיל יטו אחריו, ואביתר
היה הכהן הגדול ויטה אחריו ההמון, חשב כי שני אלה יטו את כל ישראל אחריו. והטעם שעזרו יואב ואביתר אחרי אדוניה,
באר מהרי&quot;א כי יואב ידע שבלב דוד עליו מפני שהרג את אבשלום וחשב שיצוה לשלמה עליו להרגו, וכן אביתר ראה שדוד
חולק יתרון כבוד לצדוק וכמ&quot;ש חז&quot;ל, וחשבו להנצל בעתיד ע&quot;י שיחזיקו ידי אדוניה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|וצדוק הכהן}} וכו' {{צ|לא היו עם אדוניה}}. כי ידעו שדעת דוד להמליך את שלמה, והיה זה אצלם מרד למרות רצון דוד
מלכם:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויזבח אדוניהו}}. ומטעם זה בעצמו שראה שיש מתנגדים לו ומחזיקים ידי שלמה, רצה לקשר את אוהביו במסורת הברית
ע&quot;י משתה ששם במשתה היין ימליכוהו, טרם יתיעצו אוהבי שלמה, באופן שימלוך פתאום, ולכן לא קרא אל מתנגדיו לבל
יתעורר שם ריב ומדנים. ומ&quot;ש {{צ|ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה}}, מבואר אצלי שיש הבדל בין קרא
שאחריו את ובין קרא שאחריו למ&quot;ד, שקריאה עם את מורה שמזמינו לדבר גדול, ובבני המלך שהיה מתיעץ עמהם תחלה אם
יסכימו, אומר {{צ|קרא את}}, ר&quot;ל ששאל עצתם תחלה, לא כן אנשי יהודה קרא סתם שיבואו כי יסכימו אחר זה במשתה, ולכן
אמר אח&quot;כ {{צ|ואת נתן}} וכו' {{צ|לא קרא}}, ר&quot;ל כי לא שאל עצתם בזה (ואבן הזוחלת י&quot;מ שהמים זוחלים שם והוא עין רוגל):&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|הלא שמעת}}. בא לעוררה מג' צדדים, א] בל תאמר כי עוד יש שהות, עז&quot;א {{צ|כי מלך אדוניהו}}, כבר מלך והדבר נחוץ. ב]
בל תאמר כי א&quot;כ כבר נעשה מעשה ואין להשיב, עז&quot;א {{צ|ואדנינו דוד לא ידע}}, וכשידע ימליך את שלמה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;ג] בל תאמר כי אין בזה רק רדיפת הכבוד והשררה ואין זה כדאי אצלה להשתדל ע&quot;ז, לכן אמר {{צ|ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה}}, ר&quot;ל כי במלוך אדוניה יהרוג אתכם אחר שיודע שהיה דעת דוד להמליך את שלמה:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו - כח) למה מספר פה שנית שאבישג משרת את המלך? מדוע נתחלף תרעומת נתן שהיה על שדוד עשה זה
בלא דעתו וכמחזיק שנעשה זה בידיעת דוד, מתרעומת בת שבע שהחליטה שנעשה שלא בידיעת דוד? ומה התרעם נתן על
שדוד לא הודיע לו הדבר, וכי כל דברי מלכות יוכרח להודיע לנתן? ומה נתרעמו על שלא קרא לנתן ושלמה אל המשתה, וכי זה
היה החטא של אדוניה והלא חטאו היה מה שרצה למלוך בלא דעת אביו, לא על מה שלא קראם אל המשתה?:
{{צ|והמלך זקן מאד}}. הקדים להציע למה שיאמר שדוד נבהל על ביאתה ואמר מה לך, שזה היה מג' טעמים, א] שלא היו נשיו
רגילות לבא לפניו אז לתשמיש, כי היה זקן מאד. ב] שלא באו לשרתו, כי {{צ|אבישג השונמית משרת את המלך}}. (ובפרט
למ&quot;ש למעלה שזה היה כדי שלא יבואו נשיו לחדרו):&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;ג] {{צ|ותקד ותשתחו}}. שזה היה מורה שבאה לבקש דבר, כי נשי המלך בבואן לחדרו כדרך נשים לא תשתחוינה, ולכן
{{צ|ויאמר המלך מה לך}}, כי הבין שיש לה דבר גדול נחוץ:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ותאמר לו}}. היא ספרה הדבר באופן שאינה מתרעמת על המלך כי לבה בטוח שלא מאתו יצא הדבר, אחר שנשבע לה, רק
מגדלת פשע אדוניהו וחטאתו שהוא בן סורר ומורה על פני אביו, וז&quot;ש, א] {{צ|אתה נשבעת}}. ב] שהיתה השבועה {{צ|בה' אלהיך}},
שהיא שבועה חמורה בשם, ובפרט למ&quot;ש דהנשבע באלהי ישראל אין מתירין לו. ג] {{צ|לאמתך}}, והנשבע לחברו אין מתירין לו
אלא בפניו. ד] שאמרת {{צ|כי שלמה בנך ימלך אחרי}}, שימלוך מצד שהוא בני, מאהבתך אותי וכי אני הראויה לזה מצד שיצא
ממעי שבט מושלים, בפרט למ&quot;ש חז&quot;ל שלא רצתה להנשא לו רק על תנאי זה, וא&quot;כ התקשר לה על הדבר הזה. ה] {{צ|והוא ישב על כסאי}}, כי הוא ג&quot;כ ראוי לזה מצד עצמו, כי ידמה כסאו לכסאך, בענין שלא תופחת מעלת כסאך בישיבתו עליו:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ועתה הנה אדוניהו מלך}}. ר&quot;ל והלא גם אם היה מולך אחרי מותך היה זה מרד, אחר שהבטחת את המלכות לשלמה,
כ&quot;ש {{צ|עתה}} בחייך. זאת שנית ו{{צ|עתה}} אדני המלך לא ידעת, שאין לו אמתלא שלא ידע משבועתך, ושחשב שתסכים לזה
אחר שהוא הבכור ולו המלוכה, שא&quot;כ מדוע העלים הדבר מאתך, שגם אם תגיע לו המלכות בירושה, אין מגעת לו בעודך חי,
וא&quot;כ {{צ|עתה}}, ר&quot;ל בחייך איך אדוני המלך לא ידעת:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויזבח}}. הוסיפה להגדיל פשעו במה שה{{צ|כי}}ן זבח רב והקדיש קרואיו בחיי אביו בהיותו שוכב על ערש דוי. זאת שנית {{צ|כי לשלמה עבדך לא קרא}}, שזה מעיד שיודע כי הבטחת המלכות לשלמה, ולכן לא קראו, שאם היה זה בתומו, לא היה שלמה
בן המלך גרוע משר הצבא:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ואתה}}. והנה לא ספרה לו שקרא לכל עבדי המלך בל יירא דוד שהעם אתו בקושרים, אמרה בהפך {{צ|שעיני כל ישראל}}
מצפים {{צ|עליו}}, ורק מי שיבחר הוא זה ימלוך עליהם:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|והיה}}. אמנם אם יחריש יחשבו ישראל שזה נעשה בידיעתו, כי מי יאמין שדבר גדול כזה נכחד מן המלך, ובזה לא לבד
שאחרי שכב המלך ימלוך אדוניהו באין מוחה, אחר שידמו כולם שהומלך בידיעתך, כי גם {{צ|אהיה אני ובני שלמה חטאים}},
כי אחר שהוא יודע ששלמה היה מוכן למלוכה, יאמרו ששוב נדחה ע&quot;י חטאי וחטאו, וגם יזכירו חטא של אוריה באופן שישימוהו כבן זנונים, ואותי כמנאפת תחת אישה וידונו אותנו למיתה כחטאים, ויהיה די בזיון וקצף גם אל כבודך, משא&quot;כ אם
ימלוך שלמה יהיה גלוי לכל כי ראויה היתה בת שבע לדוד, ושסבב ה' שיצא הכל בהיתר כפי שפירשנו בספר שמואל ב' (סי' יא):&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויאמר נתן אדוני המלך אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי}}. הנה נתן תפס הספור באופן מתנגד אל דברי בת
שבע, הוא עשה א&quot;ע כאילו יחשב שהיה זה בפקודת המלך, ובלתי מתרעם על אדוניהו רק על מה שהעלים המלך הדבר מאתו,
כי הוא עשה א&quot;ע כלא ידע משבועת המלך לבת שבע, וז&quot;ש אתה אמרת אדוניהו ימלוך אחרי, ר&quot;ל כן נראה הדבר:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|כי ירד היום}}. וא&quot;א שיעשה זה היום בעוד המלך חי בלא ידיעתו, וגם {{צ|שקרא לכל בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן}}, שא&quot;א שאלה כולם יעשו זה בלא דעת המלך, והלא {{צ|הנם אכלים ושותים לפניו ויאמרו יחי המלך אדוניהו}}:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ולי}}. וא&quot;כ אתרעם {{צ|למה לא קרא לי}}, באשר גם {{צ|אני עבדך}}, וכן {{צ|לצדוק ולבניהו}}, כאילו מכחידים פקודת המלך
מפנינו, וכי אנו לא נהיה נכונים לעשות פקודת המלך הזאת, וכן למה {{צ|לשלמה עבדך לא קרא}}, אחר שנעשה הדבר בפקודתך
בודאי גם שלמה יכנע תחתיו כי הוא עבדך ולא ימרה את רצונך, ולמה חושדים אותנו שנסרב להמליך את מי שיבחר המלך
למלוך תחתיו:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|אם מאת אדני}}. עוד הזכיר תרעומת אחרת נוגעת אליו לבד, באשר הוא נבא לדוד כי שלמה ימלוך אחריו, אם יצוייר
שדוד ימליך זולתו, בהכרח בא אליו נבואה אחרת להמליך את אדוניהו (שזה יצוייר אם גרם איזה חטא בינתים לשלמה שלא
ימלוך), ואז היה דוד מחוייב להודיע זאת לנתן, בל יגרום לו ספק בנבואתו, או חשד על דוד שעבר על דברי נביא, וז&quot;ש {{צ|אם מאת אדוני נהיה הדבר איך לא הודעת את עבדך מי ישב}} וכו'. וכבר אמרו החכמים כי להוציא איזה התפעלות
צריך לעורר הדברים מכל צדדיו, כי לפעמים יתפעל האדם מהקנאה והחמה, וזאת פעלה בת שבע בהגדילה חטא אדוניה,
ולפעמים יתפעל מצד החשד והבושה וזאת פעל נתן במה שהניח שדוד עשה זאת, ויתעורר מפני שראה שחושדים אותו שעבר
על דברי נביא ועל שבועת אלהים:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|קראו לי}}. כי בעת שבא נתן הנביא יצאה בלא מענה, והודיע לה עתה כי ימלא שבועתו ביום הזה:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|יחי אדוני המלך דוד לעולם}}. מלבד כוונה הפשוטה שיאריך ימים, כוונה שמלכות בנו תהיה כאילו הוא חי ומולך, כי
המלכות מתיחסת אליו שהוא לה לראש פנה, והכסא כסא דוד, וגם מצד הסוד דוד חי וקיים:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|קראו לי}} וכו'. אחר שראה מחלוקת רצה לחזק מלכותו ע&quot;י כ&quot;ג ונביא ובניהו שהיה ראש הסנהדרין, שע&quot;י תעשה המשיחה
כהלכה:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|על הפרדה אשר לי}}. לפי שאין הדיוט משתמש בשרביטו של מלך, ואין ראוי שישתמש כל בע&quot;ח בדבר מלכות, היה רוכב
על הפרדה שלא היתה מקבלת זכר, כמ&quot;ש חז&quot;ל, ומיוחדת למלך לבד, ובזה הראה כי הוא המולך תחתיו. וצוה {{צ|להורידו אל גיחון}}, שהוא מי השלוח ההולכים לאט, לרמז על המשכת מלכותו בהשקט, וכמ&quot;ש חז&quot;ל אין מושחין מלכים אלא ע&quot;ג מעין:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|והוא ימלך תחתי}}. ר&quot;ל לא אחרי מותי רק בחיי ימלוך תחתי ובמקומי תיכף: {{צ|ואותו צויתי}}. בענין שאינו כמולך בחיי
אביו, כיון שאני צויתי אותו ומקיים ציוויי בזה. ולא שיחולק המלכות לשנים בענין שגם אדוניה יהיה לו שבט אחד, רק {{צ|על ישראל ועל יהודה}}:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|כן יאמר ה'}}. שיסכימו ע&quot;ז בשמים:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|ויגדל את כסאו}}. שאחר שה' יהיה עם שלמה כמו עמך ממילא יגדל את כסאו אחר שהוא מלך בן מלך, וז&quot;ש {{צ|מכסא אדני המלך}}, מסבת שכסאו בא מכסא דוד אביו, ויש לו זכות אבות ומלכות בירושה מה שלא היה לך:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;השאלות (מא) למה כפל וישמע, וישמע? ומדוע רק יואב שאל לא אדוניה?

{{צ|וישמע יואב}}. הם לא שמו על לבם רק המיית העיר, אבל יואב שהיה שר הצבא שמע והבין {{צ|את קול השופר}}, שהיה בו
סימנים מיוחדים, והבין כי קול כזה לא ישמיעו רק לענין גדול, ולכן אמר {{צ|מדוע קול הקריה הומה}}, בודאי נעשה איזה דבר
רשום (ומלת הומה מוסב על הקריה. מה היא הקול שהקריה הומה):&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מב) 
&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{צ|בא כי איש חיל אתה}}. יונתן לא היה מן הקרואים כי נשאר בעיר לרגל מה יעשה שם בעת ההיא שנקבצו חוץ לעיר
להמליך את אדוניהו, וזאת הבינו כי המית הקריה יש לה איזה יחוס אל הענין שהם עוסקים בו, או לעזרתם או כנגדם, כי בלי
ספק יתעורר רעש בעיר כשיודע כי ממליכים מלך בעין רוגל, וחשב שיונתן בהיותו איש חיל, קבץ גבורי המלך והריעו בקול בעיר
שמחים על מלכות אדוניהו, ובזה {{צ|טוב יבשר}}:&lt;קטע סוף=מב/&gt;

(מג) 
&lt;קטע התחלה=מג/&gt;השאלות (מג - מח) למה האריך יונתן כ&quot;כ בכפל דברים?:&lt;קטע סוף=מג/&gt;

{{צ|ויען יונתן, אבל}}. לא כדברך, כי {{צ|אדונינו המלך דוד המליך את שלמה,}} 
זה אמר דרך כלל, עתה פרט פרטי הדברים:

(מד - מה) 
&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{צ|וישלח אתו המלך}} וכו' {{צ|וימשחו}} וכו'. באופן שהיה זה ע&quot;פ כ&quot;ג ונביא וסנהדרין. ואל תחשוב שהעם לא יסכימו
לזה, עז&quot;א {{צ|ויעלו משם שמחים ותהום הקריה הוא הקול}}:&lt;קטע סוף=מד/&gt;

(מו) 
&lt;קטע התחלה=מו/&gt;ולא תאמר שנמשח למלוך אחרי מות דוד, {{צ|כי ישב על כסא המלוכה}}:&lt;קטע סוף=מו/&gt;

(מז) 
&lt;קטע התחלה=מז/&gt;ולא תאמר שגם הם עשו זאת מעצמם, כמו שיואב ואביתר רצו להמליך את אדוניהו מעצמם, עז&quot;א {{צ|וגם באו עבדי}}&lt;קטע סוף=מז/&gt;
{{צ|המלך לברך {{צ|את}} 
אדונינו והמלך השתחוה על המשכב}}, הרי מדעתו נעשה כ&quot;ז. ונוסח הברכה היה {{צ|שיגדל ה' את שלמה}}, בשם טוב מצד מעשיו הטובים וחכמתו: {{צ|ויגדיל כסאו}}. מצד המלוכה למרבה המשרה, ושניהם יגדלו {{צ|מדוד}}, מצד
שהוא יורש עצר ובן מלך כנ&quot;ל:

(מח) 
&lt;קטע התחלה=מח/&gt;ולא תאמר שדוד יחלק המלכות לשנים ויתן גם לך שכם אחד, {{צ|כי ככה אמר המלך ברוך ה'}} וכו' {צ|אשר נתן היום}}
{{צ|יושב על כסאי}}, זה מורה שתפס מלכות כללי על כסא דוד ועל ממלכתו, וגם שהחזיק המלכות {{צ|מהיום}}, בענין שהוא המולך
עתה תחת דוד, וכל החולק עליו מורד במלכות וחייב מיתה:&lt;קטע סוף=מח/&gt;

(נא) 
&lt;קטע התחלה=נא/&gt;{{צ|לאמר ישבע לי כיום}}. ר&quot;ל כי מנהג המלכים לעבור על פשע ביום מלכותם, כי הוא יום חסד, לכן אמר לו {{צ|כיום}}. בפרט
כי היום הומלך והוא נכנע תיכף, כמ&quot;ש {{צ|אם ימית את עבדו בחרב}}, אחר שהוא עבדו אם ימיתהו בסייף, שהמלך אין לו
רשות להרוג כי אם בסייף, פי' שלא ימיתהו על מרידתו:&lt;קטע סוף=נא/&gt;

(נב) 
&lt;קטע התחלה=נב/&gt;{{צ|ויאמר שלמה}}. לא נשבע כי אמר שבל&quot;ז על העבר אינו חייב מיתה, רק {{צ|אם רעה תמצא בו}}, בזה יתחייב למפרע
{{צ|ומת}}:&lt;קטע סוף=נב/&gt;

(נג) 
&lt;קטע התחלה=נג/&gt;{{צ|ויאמר}} כו' {{צ|לך לביתך}}. פי' מהרי&quot;א שבמ&quot;ש אם יהיה לבן חשב אדוניה שר&quot;ל שיעבוד עבודתו, והוא א&quot;ל שילך לביתו,
ואינו צריך אל עבודתו ומשאו:&lt;קטע סוף=נג/&gt;</text>
      <sha1>0ddk3mkss54rde6yi8iy1pypubrgk74</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359814</id>
    <revision>
      <id>1417087</id>
      <parentid>1400165</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="20021" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|ב|ג|ד}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויתחתן שלמה}}. אחר שהכין מלכותו בקרב עמו, הכין אותה גם נגד מלכי ארץ אשר סביב לו במה שהתחתן עם מלך גדול מושל ממשל רב בימים ההם, ובזה ימצא עזר מצריו מבחוץ:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ד) מלת רק אין לו טעם, וצריך להבין ההמשך ויתחתן שלמה, רק העם, ואיך נמשך לזה מה שהלך גבעונה?:
{{צ|רק העם}}. במלת רק יכוין שהממלכה היתה נכונה מבית ומחוץ, רק עוד היה חסרון אחד בעניני עבודתם לאלהים, שהיו&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{צ|מזבחים בבמות}}, יען שלא נבנה בית. ומ&quot;ש {{צ|עד הימים ההם}}, מוסב למעלה שהיו {{צ|מזבחים בבמות}} 
{{צ|עד הימים ההם}}:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויאהב}}. ויען ששלמה {{צ|אהב את ה}}{{צ|'}} ורצה {{צ|ללכת בחקות דוד אביו}}, והלך בחקותיו בכל דבר, {{צ|רק בבמות הוא}}
{{צ|מזבח}}. שבזה לא הלך בחקות דוד שלא היה זובח רק על הבמה הגדולה, וכדי לתקן דבר זה שבין העם ובין המלך לא יזבחו עוד
בבמות:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|וילך המלך גבעונה לזבח שם}}. ובדה&quot;ב (ב - ג) מבואר {{צ|ויאמר שלמה לכל ישראל}} וכו' {{צ|וילכו שלמה וכל}}
{{צ|הקהל עמו לבמה אשר בגבעון}}. פי' שאמר לכל ישראל שאין ראוי להקטיר בבמות, ולכן הלכו כולם לגבעון לזבוח שם כי
שם היה אהל מועד ומזבח הנחושת ואש מן השמים, וכמש&quot;ש (שם, ה) {{צ|וידרשו שלמה והקהל}}. ושם מסיים (פ' יג) {{צ|ויבא}}
{{צ|שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים מלפני אוהל מועד}}, שנראה פירושו שאז לקח עמו מזבח הנחושת ואוהל מועד
לירושלים להיות מוכן עד עת יגמר המקדש שגנזו את אהל מועד, ומאז הקריבו בירושלים, ועז&quot;א {{צ|ויבא שלמה לבמה אשר}}
{{צ|בגבעון ירושלים}}, שמאז היה בירושלים בא אל הבמה אשר בגבעון, וביום ההוא העלה אלף עולות:&lt;קטע סוף=ד/&gt;
(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|אתה עשית עם עבדך דוד אבי חסד גדול}} כבר בארנו (ש&quot;ב ז, יד ובפי' תהלות סי' פט) כי כסא דוד מכוננת על שני
דברים, שהם החסד והאמונה. ויש הבדל ביניהם, כי הדבר שיעשה ה' מצד החסד, לא ישקיף בו על זכות ומעשה בני אדם, ובכ&quot;ז
אפשר שימצא אח&quot;כ איש אחר ימצא חן וחסד ויסיר החסד אל הראוי אליו ביותר כפי מדת חסדיו, כמו שהיה בשאול ודוד.
והדבר שיעשה ה' מצד האמונה שהיא ההבטחה כפי הזכות והכשרון של המקבל, זה יש לו יתד קבוע שהוא הזכות, אבל הוא
מצומצם רק כפי המעשה. אמנם בדוד התקבצו שני אלה חסד ואמונה, שמה שהרימו ה' אל המלכות היה מצד החסד, אבל
החסד הזה היתה סבתו זכות וכשרון דוד, שהיה ראוי לגמול, רק כי בכ&quot;ז אם היה צדיק אחר זוכה כדוד לא היה מגיע לו שכר
כזה שהוא לבנות לו בית נאמן, רק גמול אחר, וה' הגדיל חסדיו עם דוד לבנות לו בית מלוכה שזה מצד החסד, ואחר שהחסד
הזה היה לו שורש חזק מצד כשרון דוד וצדקתו, א&quot;א שיסור ממנו לעולם, אחר שאינו חסד חנם רק גמול מעשה, וזה שהקדים
{{צ|אתה עשית עם עבדך דוד אבי חסד גדול}}, אבל החסד הזה היה צמח צדקה ואמת ויושר לבב, שעז&quot;א {{צ|כאשר הלך}}
{{צ|לפניך באמת}}, שהוא ידיעות אמתיות ואמנה בדברים עיוניים: {{צ|ובצדקה}}. שהוא מע&quot;ט בין אדם למקום: {{צ|ובישרת לבב}}
{{צ|{{צ|עמך}}}}. היושר לבב כולל טוב המדות ללכת בדרכי ה', מה הוא רחום וכו', ולקבל הכל באהבה, שזה דייק במלת {{צ|{{צ|עמך}}}}, וא&quot;כ היה
החסד הזה בסבת מע&quot;ט, שלכן {{צ|ותשמר לו את החסד הזה ותתן לו בן יושב על כסאו}}, כי חסד זה שמור וערוך לעד
שא&quot;א שיסור ממנו אחר שהוא פרי מע&quot;ט:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ועתה}}. המשיך התולדה מזה, אחר שמלכותו נמשך מחסדי דוד הנאמנים, אינו דומה ככל האדם שא&quot;א לו לבקש מה' רק כפי
ההכנה, כי ה' לא ישפיע אל האדם רק כפי הכנתו, וכמ&quot;ש (ברכות נה א) אין ה' נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שזה בדבר
התלוי בזכות האדם עצמו. לא כן מלכותי שמכוננת על חסדי דוד, א&quot;צ שתביט על הכנתי, רק שתשפיע עלי חכמה בענין שלא
תופר ברית החסד שכרת עם דוד, וז&quot;ש אחר {{צ|שה}}{{צ|'}} {{צ|אלהי אתה המלכת את עבדך}}, מלכותי בא מצדך, לא מצדי ולפי זכותי,
רק {{צ|אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי}}, שבזה יקוים דברך שיעמוד כסא דוד, ואף אם איני מוכן לזה, בהכרח תשפיע
עלי כפי חסדך וכפי הבטחתך אל דוד, כי כפי שאני עתה א&quot;א שאנהג את המלכות, א] אם מצדי, כי {{צ|עבדך נער קטן}}, ולא
למדתי חכמה, שזה לא יושג רק בשנים ובשקידה רבה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;ב] מצד המונהגים, שא&quot;א שאנהיגם במיעוט חכמתי, אם מצד גדולתם באיכות {{צ|שהם {{צ|עם}} אשר בחרת}}, אם בכמות {{צ|עם}}
{{צ|רב אשר לא ימנה}}:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וייטב הדבר בעיני ה}}{{צ|'}} {{צ|כי שאל שלמה את הדבר הזה}}, כבר בארתי זה בחבורי ארצות השלום (דרוש א), כי מה
שמצא שלמה על תשובתו זאת חן בעיני ה' יפלא מאד, שאם אמר יאמר מלך לשר צבאו בחר לך אחת משני דברים אתן לך,
מרגלית יקרה אלף דנרי זהב ערכה, או ספר תורה שוה שלשים דינרי זהב ובעמוד שלה קבוע מרגלית שוה ג&quot;כ אלף דנרי זהב
ויבחר לקחת הס&quot;ת, היתכן ימצא חן במה שבחר בס&quot;ת ולא במרגלית, אחר שבמה שבחר בס&quot;ת יקח גם ס&quot;ת גם מרגלית, וא&quot;כ
אחר אשר עם קנין החכמה ימצא ג&quot;כ עושר וכבוד וארך ימים כמ&quot;ש (משלי ג, טז) ארך ימים בימינה וכו', ונצחון האויבים כמ&quot;ש&lt;קטע סוף=י/&gt;
(קהלת ט, יח) 
טובה חכמה מכלי קרב, ושלמה ידע מכ&quot;ז בעת ההיא כמ&quot;ש במדרש (שהש&quot;ר א, א אות ט) שאמר הריני שואל בתו
של מלך והכל בכלל, ובחר בחכמה שעמה ימצא גם יתר הטובות גם עושר גם כבוד, מדוע מצא חן בעיני ה'? אמנם שלמה ע&quot;ה
מרוב חשקו אל החכמה לא עלה בלבו מאומה מיתר החמודות הרצופות עמה, שהגם שידע שימצא עמה גם טובות זמניות לא פעלו אלה בלבו שום התפעלות, כי רק את החכמה בקש ורק בעבור החכמה בעצמה אפילו יצוייר בלבו שימשך לוממנה עוני וקוצר ימים, כמ&quot;ש בבקשתו
{{צ|ונתת לעבדך לב מבין לשמוע משפט}}. ובאר שאינו מבקש זה בעבור טובות זמניות, רק אל התכלית {{צ|להבין בין טוב לרע,}} ורק מסבה {{צ|כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה}}. ובזה נבדל שלמה מן המבקש חכמה ויעלה בלבו גם טובות חצוניות הבאים בעקבה, שזה אינו מבקש חכמה רק מבקש עושר או כבוד, כי כל דבר נדון על סבתו התכליית כמ&quot;ש החוקר, ואחר שתכלית מגמתו בבקשת החכמה הוא להשיג ע&quot;י עושר או כבוד, יקרא בעצם בשם מבקש עושר וכבוד, או עכ&quot;פ נאמר שמבקש שניהם, חכמה ועושר, אבל שלמה לא בקש רק החכמה לבדה. וזה מה שהוטב בעיני ה', {{צ|כי שאל שלמה את הדבר הזה}}, שלא שאל רק הדבר הזה לבד, שהוא קנין החכמה, כי ה' ידע כוונתו שלא עלה בלבו שום פניה אחרת:

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה}}. ר&quot;ל החכמה לבדה: {{צ|ולא שאלת לך}}. עם בקשת החכמה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;
{{צ|ימים רבים ועושר וכבוד ונפש אויביך}}{{צ|:}} 
{{צ|ושאלת לך}}. את החכמה רק על תכלית{{צ|,}} {{צ|הבין לשמוע משפט}}{{צ|,}} {{צ|הנה}}
{{צ|עשיתי כדברך}} וכו'. וגם י&quot;ל כי אם היה מבקש חכמה להשיג על ידה עושר וכבוד היה שואל חכמה ומדע בכלל, היינו שהיה
מבקש שיתחכם בכל מיני החכמות, אבל הוא לא בקש רק ענין פרטי, לב הבין לשמוע משפט, שהוא חכמה המדיניית לבד, לבל
יטה משפט, וז&quot;ש {{צ|כי שאל שלמה את הדבר הזה}}. וע&quot;כ אמר ה' אליו:

(יב - יד) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|והנה עשיתי כדברך}}. היינו שיתן בלבו חכמה לשמוע משפט, שזה אשר דבר ושאל. ונוסף לזה {{צ|הנה נתתי לך לב}}
{{צ|חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך}}, באופן שתשיג את החכמה בכלל לכל מחלקותיה, חכמה הטבעיית והמדיניית
והאלהית, ובזה {{צ|וגם אשר לא שאלתי נתתי לך}}, כי זה נוסף על שאלתך, {{צ|גם עשר גם כבוד אשר לא היה כמוך}}, כי
עם קנין החכמה הכלליית כלולים בהכרח גם כבוד ועושר. רק {{צ|ארך ימים}} הוא בתנאי {{צ|אם תלך בדרכי}}, כמ&quot;ש (שבת סג א)
ארך ימים בימינה למיימינים בה. ועוד בארתי בזה דרך לחז&quot;ל בספר הנ&quot;ל קחהו משם:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויקץ שלמה והנה חלום}}. ר&quot;ל כי עד עתה נדמה לו הכל כאילו נעשה בהקיץ, עד שבהעירו משנתו ראה כי היה זה
בחלום הנבואיי. וכבר האריך מהרי&quot;א לבאר שזו היתה מראה גמורה נבואיית, לא כדעת הרמב&quot;ם במורה שכתב ששלמה לא
השיג בנבואה, עיי&quot;ש באורך. וכן בארתי זאת בפי' שה&quot;ש שעל המראה הזאת הושר השיר הראשון, שמצייר בו איך נפש שלמה
דרשה את החכמה בדרך העיון, ותבקש להשיג דרכיה בדרך הנבואיי שמשיג מן הקודם אל המאוחר השגה פתאומיות, שעז&quot;א
ישקני מנשיקות פיהו (שה&quot;ש א, ב), משכני אחריך נרוצה (שם, ד), וה' מלא שאלתו כמ&quot;ש (שם ב, ד) הביאני אל בית היין:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|אז תבאנה}}. הקרה ה' לפניו משפט שיתברר ממנו כי מלא ה' שאלתו והחזיון אמת:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח - עד סוף הסימן) למה כפל אין זר אתנו בבית, זולתי שתים אנחנו בבית? למה תחלה אמר מאצלי ואחר כך
בחיקי, ולא אמר השכיבה אצלי? למה ואקום בבקר ואתבונן בבקר? למה אמרה שהכירה שהמת אינו בנה ולא אמרה שהכירה
שהחי הוא בנה? למה תפסה האחת בלשונה בני החי ובנך המת, והשנית אמרה בהפך בנך המת ובני החי? למה החזיר המלך את
דבריהן שנית? מה היתה מהחכמה הגדולה במשפט הזה, שכבר הוא דבר פשוט שרחמי האם על הבן? ומה היה עושה אם היתה
השנית אשה חכמה והיתה מבינה הערמה והיתה מבקשת ג&quot;כ שיחיה אותו?:&lt;קטע סוף=יח/&gt;
{{צ|ואנחנו יחדו}}. ר&quot;ל בל תחשוב שאנו יושבות בבית א' כל א' בחדר בפ&quot;ע, כי אנחנו יחדו {{צ|ואין זר אתנו}} 
בחדר שאנו שם.
מוסיף {{צ|זולתי שתים אנחנו בכל הבית}}, לא דר בו איש זולתנו אף ביתר החדרים:

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ותקח את בני מאצלי}}. גם זה לה לראיה כי אין בנה המת כי אחר שמיתת הילד היה ע&quot;י ששכבה עליו אמו (כי כן הכירה
בו שזה סבת מיתתו), ובנה לא היה מונח בחיקה רק {{צ|אצלה}}, ורק היא {{צ|השכיבתו בחיקה}} כדי שתטעה שהמיתה אותו:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ואקום בבקר}}{{צ|,}} {{צ|ואתבונן אליו בבקר}}. ר&quot;ל שתיכף בבקר התבוננה שלא היה בנה{{צ|,}} בל תאמר שנשתנה מחמת מיתה{{צ|,}} כי
ראתה תיכף והוסיפה {{צ|והנה לא היה בני אשר ילדתי}}. א] שהכירה שאינו בנה, ב] אשר ילדתי, כי בנה נולד ג' ימים קודם,
והכירה שזה המת הוא נולד עתה שכבר יוכר הנולד עתה מן בן ג' ימים. והנה עקר טענתה סמכה ע&quot;מ שאמרה שהכירה שהמת
אינו בנה, ולא אמרה ג&quot;כ שמכרת שהחי הוא בנה, כי ע&quot;ז י&quot;ל אולי שניהם היו דומים בפרצופיהם, אבל ממה שהכירה שהמת
משונה מבנה החי מבואר שהחי הוא בנה, כי מי עשה לה זה להחליף את בנה אם לא חברתה אחר שאין זר אתם בכל הבית. וגם
א&quot;ל שבא גנב מבחוץ והחליף{{צ|,}} כי לא ידע איש מן החוץ שילדו{{צ|,}} שע&quot;ז הקדימה וכפלה דבריה {{צ|ואלד עמה בבית}}{{צ|,}} {{צ|ויהי ביום}}
{{צ|השלישי ותלד גם האשה הזאת ואנחנו יחדו}}, ר&quot;ל שלא בא לשם איש מן החוץ ולא ידע אדם בדבר:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי}}. ספר הכתוב
כי בדברם, אמרה הנתבעת בלשון בני החי ובנך המת, והתובעת אמרה בהפך בנך המת ובני החי, וכלל בלשון שהאדם יקדים
תמיד מה שהוא העקר ויאחר את הטפל, ולפ&quot;ז הסברא נותנת שהאשה שדקדקה להקדים בלשונה בני החי קודם, עקר מגמתה
שיהיה החי בנה, והמקדמת בלשונה בנך המת עקר מגמתה שיהיה המת בן חברתה, לא שיהיה החי בנה, ומזה כבר היה יכול
להבין ולהכריע מי אמו. אמנם יש סברה שכל א' מקדמת מה שהוא עקר אצלה בטענה וראיה, כי התובעת עקר ראייתה היה
ממה שהמת אינו בנה, שמזה תכריח שהחי הוא בנה כנ&quot;ל, והנתבעת עקר ראייתה הוא ממה שהחי הוא בנה, שמזה מכרחת
שהמת הוא בן חברתה, וכ&quot;א הקדימה מה שהוא עקר הראיה וההוכחה לדבריה. אמנם בכל זאת הבין שלמה בחכמתו שהאומרת
ומקדמת בנך המת הוא מצד שזה עקר מגמתה, כי הגם שבפעם הראשון שבררה ראיותיה היתה צריכה להקדים שבן חברתההוא המת שזה עקר הראיה, בכ&quot;ז אחר שחזרה זאת ב&quot;פ כמ&quot;ש {{צ|ותדברנה לפני המלך}}, ר&quot;ל שכן דברו כמה פעמים, ובכל פעם
הקדימה התובעת בנך המת ובני החי, מזה השכיל שעקר מגמתה הוא רק שגם לה גם לחברתה לא יהיה, ולכן מקדמת זאת
תמיד, כי הבאת הראיה היא רק בפעם הראשון, לא כן בדברים אח&quot;כ יקדים כ&quot;א מה שהוא עקר ברצונו ובלבבו ומה שרוצה
לזכות במשפט, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג - כד) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי}} וכו' {{צ|וזאת אומרת לא כי בנך המת}}. הנה לא הזכיר דברי התובעת
ראשונה, רק התחיל בדברי הנתבעת ואחריו מה שהשיבה התובעת שנית והקדימה בנך המת לבני החי, שע&quot;ז בנה יסודו, כי
בטענתה הראשונה נכון מה שהקדימה שבן חברתה הוא המת שזה ראיה יותר כנ&quot;ל, אבל אחר שהשיבה חברתה זה בני החי,
כמראה באצבע שמכרת ויודעת שבנה החי, היה לה להשיב לא כי בני החי, ר&quot;ל שהיא יודעת זאת, כי זאת עקר מה שתרצה
לזכות במשפט. ודרך הבעלי דינים שבתחלת טענותיהם כ&quot;א מציע ראיותיו, ואח&quot;כ כשיתעצמו בדין, מפרט כ&quot;א מה שהוא רוצה
לזכות בדין, וא&quot;כ כיון שבסוף דבריה הקדימה ג&quot;כ בנך המת לבני החי, מבואר שזה הוא מה שהיא רוצה לזכות, שיהיה המת בן
חברתה, ולברר זאת אמר {{צ|קחו לי חרב}}, כי בזה יבורר מי הרוצה שיחיה ומי שתתרצה שימות, וכן היה:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ותאמר האשה אשר בנה החי}}. היא הנתבעת שהקדימה בדבריה בני החי, היא בקשה לבל ימיתוהו, ושיתנו הילוד
לחברתה, ולא מצד שהודית לדברי חברתה רק מצד {{צ|שנכמרו רחמיה על בנה}}{{צ|:}} {{צ|וזאת אומרת}}. היא התובעת שהקדימה
בדבריה בנך המת, אמרה {{צ|גם לי גם לך לא יהיה}}, ר&quot;ל אחר שכבר עמד ערעור על הילד ויהיה תמיד בספק מי אמו, עד שלא
יהיה לשנינו בבירור, ולכן {{צ|גזרו}}, ובזה בררה שמה שהקדימה תמיד בנך המת הוא מצד כי זה היה עקר חפצה:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויען המלך ויאמר}}. ובזה ברר מ&quot;ש בתחלת דבריו, להכריע מתוך סדר דבריהם מי החפץ בילד ומי לא, ובזה חרץ המשפט
כי {{צ|היא אמו}}:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט}}. ששמעו איכות משפטו ובאיזה אופן הבין מתחלה עם מי הצדק,
וייראו מפניו באשר {{צ|ראו כי חכמת אלהים בקרבו}}, לדעת אשר בלב הבע&quot;ד:&lt;קטע סוף=כח/&gt;</text>
      <sha1>147tpjyycarkwh47b9rgzxtwfbm9wnv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359816</id>
    <revision>
      <id>1417088</id>
      <parentid>1400569</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="24561" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|ד|ה|ו}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א - ח) לפי הסדר הי&quot;ל לספר תחלה ויהי לחם שלמה וכו', ואח&quot;כ יאמר ושלמה היה מושל וכו', כי הוא רודה בכל
עבר הנהר וכו'. וכן מ&quot;ש בפסוק ז' וכלכלו הנציבים וכו' הוא מיותר, שכבר אמר זה. גם הסתירה שיש בענין מספר הארוות
סוסים בין ספר זה לספר ד&quot;ה:

ג] {{צ|ושלמה}}. היה צריך להגדיל שולחנו מצד גודל מלכותו ויקר תפארת גדולתו, כי {{צ|היה מושל בכל הממלכות}}, ושולחן
המלך יגדל כפי גודל מלכותו. וגם בזה לא היה למשא אל העם, כי כולם {{צ|מגישים מנחה ועובדים את שלמה}}, ועי&quot;ז ינקו
ישראל חלב העמים והגיע להם שפע מן הארצות הנכנעים תחתם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;ולכן {{צ|ויהי לחם שלמה ליום אחד}} וכו'. ר&quot;ל והיה זה ראוי כפי עושר עם ישראל וכפי גדולת מלכות שלמה, וכפי רוב
האנשים שבאו אליו יום יום מסביב:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|כי הוא רודה}}. עתה יציע שנית למה שיספר מרוב הסוסים שהיו לשלמה, שגם אלה מוטלים על העם לכלכלם, שגם זה
היה כפי הראוי והנכון, כי הסוסים היו מוכנים למלחמה בעת הצורך, ועל ידם רדה בכל הממלכות באשר ידעו כי לו חיל וסוס
ורכב ויראו מפניו, ועי&quot;כ לא הצטרך למלחמה. ר&quot;ל שע&quot;ז פעל ג' דברים, א] שרדה ביד חזקה, שזה ההבדל בין מ&quot;ש תחלה ושלמה
היה מושל ובין מ&quot;ש פה כי הוא רודה. ומפרש שהיה {{צ|רודה בכל מלכי עבר הנהר}}, ר&quot;ל כי הלוחם וכובש רודה בהעמים אשר
כובש, לא כן שלמה שלא לחם עם העמים רק מלכיהם פחדו מלפניו ובם רדה וע&quot;י נכנעו עמיהם ממילא, וזה ע&quot;י שראו רב חילו
ופרשיו. ב] {{צ|ושלום היה לו מכל עבריו}}, שגם העמים ביתר הצדדים שלא רדה בם עכ&quot;פ התיראו מלהרים יד להלחם נגדו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;
(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;ג] ועי&quot;כ {{צ|וישב יהודה וישראל לבטח}}. כי לא הצטרכו להלחם, ולא החרידם רגל אויב מחוץ ולא מרד ושערוריה בפנים:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויהי לשלמה}}. ר&quot;ל ולתכלית זה היו לו {{צ|ארבעים אלף ארות סוסים}}. ובד&quot;ה (ב' ט, כה) כתוב ארבעת אלף, שם חשב
מה שהיה לו לצורך תשמישו כמ&quot;ש וינחם בערי הרכב ועם המלך בירושלים כי שם חשב כבוד עשרו, ופה חשב מה שהיה לו
לצורך החיל להיות נכון ליום קרב ומלחמה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז - ח) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וכלכלו הנצבים}}. עתה גומר דבריו שע&quot;י הנציבים אשר הכין השיג כל הצריך לו, בין אל שולחן המלך בין מה שצריך
לצורך הסוסים, וגם הביאו כל הצריך עד המקום אשר יהיה שם:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויתן אלהים}}. חוץ מחכמת ההנהגה שדבר בה עד הנה, {{צ|נתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד}}. וכבר
בארנו בפירוש ספר משלי בפרטות ההבדל בין חכמה ותבונה, בחכמה כלול כל חכמת המדות וכל ענינים שנופל עליהם טוב ורע,
ובתבונה כלולה החכמה העיונית שנופל עליה שם אמת ושקר: {{צ|ורוחב לב}}. לדעת כל פרטי החכמות והתכונות ומיניהם אשר
אין להם סוף:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם}}. שהיו מחוכמים בחכמת התכונה ודומיה, וחכמת מצרים שהיו חכמים
בחכמת הטבע ומזגי הדברים עד שהיו יכולים להפך הדברים בלהטיהם:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויחכם מכל האדם}}. שהם החכמים הגדולים וחרטומים שהיו בזמנו, וכבר ידעת מה שדרשו חז&quot;ל בזה, ועי' במהרי&quot;א
שבאר באורך ההבדל שבין חכמת שלמה ליתר החכמים, שעל שהיתה חכמתו בדרך הנס השיג הכל מן הקודם אל המאוחר
בידיעה פתאומית לא בידיעה הדרגיית שלא תושג רק ע&quot;י השגת החושים ובעמל ויגיעה וברב זמן ובריבוי ההוצעות והיא עלולה
לטעות וא&quot;א לו שישיג שרשי הדברים וצורותיהם העצמיים ולא השכלים המופשטים מחומר, ע&quot;ש באורך:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|וידבר}}. חוץ מן החכמה הקבועה בלבו, דבר ג&quot;כ דברי חכמה ברוה&quot;ק וחבר ספרים, שהם {{צ|שלשת אלפים משל}}, הוא ספר
משלי שנחלק לשלשה חלקים, כמבואר בפירושי, ור&quot;ל שלשת למודים (מלשון (איוב לג, לג) ואאלפך חכמה): {{צ|ויהי שירו}}&lt;קטע סוף=יב/&gt;
{{צ|חמשה ואלף}}. הוא ספר שה&quot;ש שנחלק לחמשה שירים ושיר האחרון המתחיל (ח, ח) 
אחות לנו קטנה, שאומר שם (יא - יב)
איש יביא בפריו אלף כסף, האלף לך שלמה, נקרא שיר האלף, כמו שבארנו זאת ת&quot;ל בפי' שירי הנפש:

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|וידבר}}. גם חבר חבורים רבים על חכמת הטבע שבם דבר על הצומח בכל מיניו, מן הארז עד האזוב, וכן בחכמת הבע&quot;ח
לכל מיניהם, ההולך על ארבע, והמעופף והשוחה במים, והרמש שכולל האמפיביאן וגם הרמשים הקטנים:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויבואו}}. פי' מהרי&quot;א שמאת מלכי הארץ ששמעו שמע חכמתו נשלחו שלוחים מכל העמים חכמי עם ועם לשמוע את
חכמת שלמה. וי&quot;מ שמלכי הארץ באו לשמוע חכמתו, ובשובם למדינתם באו כל העמים ללמוד לקח מפיהם מה ששמעו
המלכים ממנו. וי&quot;ל שרמז בזה על ספר קהלת שנאמר בהקהל, ובו דבר בדרך החקירה והחיפוש על כל עניני העולם, והיה בזה
לימוד גם להמלכים לההביל הצלחת העולם, גם להמון העמים יחד:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וישלח חירם}}. הנה בשמואל ב' (ה, יא) נזכר שחירם שלח מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וכו' ויבנו בית לדוד,
ופה אמר ששלח את עבדיו, כי שם רצה לכרות עמו ברית בפעם ראשונה, והיה צריך לשלוח מלאכים, ששם מלאך הונח על ההולך בשליחות נכבד, כי היו שרים נכבדים ומלאכים מליצים ומורשים מאת המלך לכרות עמו הברית עפ&quot;י הקשורים שיעשו
ביניהם, אבל עם שלמה לא היה צריך לחדש ברית חדשה, כי הוא עומד תחת אביו והברית שהי&quot;ל עם אביו נכונה גם לבנו
המולך אחריו, ולא שלח {{צ|רק עבדיו}}, לברכו ולדרוש שלומו. ומפרש {{צ|כי שמע כי אותו משחו}}. ולכן שלח עבדיו ולא הוצרך
לשלוח מלאכים, {{צ|כי אהב היה חירם לדוד כל הימים}}, והברית נאמן וקיים ביניהם מכבר עפ&quot;י הברית שבינו לבין דוד:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|וישלח שלמה}}. הנה מהרי&quot;א העיר והתפלא על החלופים שבין הספור שבכאן אל הנזכר בד&quot;ה, ובאשר דרכו בישוב
החלופים לא נכונה אצלי, הנני מעתיק הלשון בד&quot;ה להעיר עליהם ולבחון היטב ענינם. שם כתוב (דהי&quot;ב ב, ב ולהלן) {{צ|וישלח שלמה אל חירם מלך צור לאמר כאשר עשית עם דוד אבי ותשלח לו ארזים לבנות לו בית לשבת בו,הנה אני בונה בית לשם ה' אלהי להקדיש לו להקטיר לפניו קטורת סמים ומערכת תמיד ועולות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי ה' אלהינו לעולם זאת על ישראל, והבית אשר אני בונה גדול כי גדול אלהינו מכל האלהים, ומי יעצר כח לבנות לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ומי אני אשר אבנה לו בית כי אם להקטיר לפניו, ועתה שלח לי איש חכם לעשות בזהב ובכסף וכו' ויודע לפתח פתוחים עם החכמים אשר עמי וכו', ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון והנה עבדי עם עבדיך}}{{צ|,}} {{צ|ולהכין לי עצים לרוב כי הבית אשר אני בונה גדול והפלא, והנה לחוטבים לכורתי העצים נתתי חטים מכות לעבדיך כורים עשרים אלף ושעורים כורים עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף, ויאמר חירם מלך צור בכתב וישלח אל שלמה באהבת ה' את עמו נתנך עליהם מלך, ויאמר חירם ברוך ה' אלהי ישראל אשר עשה את השמים ואת הארץ אשר נתן לדוד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה בית לה' ובית למלכותו, ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחירם אבי וכו', ועתה החטים והשעורים השמן והיין אשר אמר אדוני ישלח לעבדיו, ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון ככל צרכך ונביאם לך רפסדות על ים יפו ואתה תעלה אותם ירושלים}}, ע&quot;כ. והנה לא נזכר שם השליחות, ובשליחות של שלמה הראשון ששלח חירם עבדיו
אל שלמה כתוב כאן בהוצעת דבריו ענין אחר, ושם כתוב ענין אחר מדברים אחרים לגמרי. וגם השאלה דכאן משונה מן
השאלה דשם, פה כתוב צוה ויכרתו לי ארזים, שמשמע שלא בקש רק פועלים שיכרתו ארזים מן הלבנון אשר בארץ ישראל,
ושם כתוב ושלח לי עצי ארזים שמורה שישלח לו מן הלבנון אשר בגבול חירם, והוסיף ברושים ואלגומים, ושישלח לו עצי
ארזים לרוב, שלא נזכר בבקשה דפה. שם פירש השכר עשרים אלף כור חטים וכו', ופה נזכר ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר
תאמר, הרי רצה שחירם יקוב שכרו עליו ויתן. פה אמר כי אתה ידעת כי אין בנו איש, ושם אמר כי אני ידעתי, ושם הוסיף
לבקש איש חכם לעשות בזהב וכו' שלא נזכר פה. וכן תשובת חירם משונה בשני (מ)[ה]ספרים, פה אמר שהשיב שמעתי את
אשר שלחת אלי וכו', ושם הוסיף דברים רבים. מכל זה נראה בעליל שהיו בזה חמשה שליחויות, תחלה שלח חירם אל שלמה
לנחמו ולחזק עמו הברית והאהבה, ואז שלח שלמה אל חירם וחירם השיב אל שלמה הדברים שנז' פה, ואחרי תשובת חירם
חזר שלמה ושלח אל חירם וחירם השיב הדברים שנזכר בד&quot;ה, באופן שעזרא הסופר השלים בד&quot;ה הדברים החסרים כאן,
והדברים המבוארים כאן לא הוצרך לשנות שנית, וכמו שנבאר. ועתה נבאר בפרט, שלמה בשאלתו הראשונה לא שאל תיכף
שישלח לו עצי ארזים הרבה מהלבנון שבגבול חירם, כי בחכמתו התחיל בשאלה קטנה, שאינו מבקש רק יתן רשות לעבדיו
האומנים לכרות עצים, ר&quot;ל שיעשו מלאכתו לכרות ארזי לבנון אשר בא&quot;י, והקדים לשאלתו הוצעה שעל פיה יתנדב חירם
מעצמו לתת לו יותר מאשר בקש:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|אתה ידעת}}. הקדים התנצלות על דוד אביו שלא התעסק בדבר הגדול הזה, כי לא היה זה מרפיון ידים, רק שהיה טרוד
תמיד במלחמותיו. ויש בזה ג' כונות, אם כפשוטו שלבנות בנין גדול כזה צריך עת שלוה ושקט, ואם מפני שכן גם מצות התורה
שלא יבנו בית הנבחר עד יניח ה' להם מכל אויביהם, כמ&quot;ש חז&quot;ל (סנהדרין כ ב) ג' מצות נצטוו ישראל למנות מלך ולהכרית זרע
עמלק ולבנות בית הבחירה, והוכיחו שם שבנין הבחירה יהיה בסוף כמ&quot;ש (דברים יב, י - יא) והניח ה' וכו' והיה המקום אשר
יבחר, ועוד ענין שלישי בארתי בדרושי ארצות השלום (דרוש ב), כי באשר עקר המצוה הזאת אינה הבנין עצמו רק אם יבנו
הבית יהיה לשם ה' בלבד מבלי שום פניה חיצונית שיכוונו להשיג על ידו איזה כבוד או תועלת לעצמם, וכמו שדייק פה במ&quot;ש  ג' פעמים{{צ| לשם ה' אלהיו, לשם ה' אלהי, לשמי,}} וידוע שקשה מאד על טבע האדם לעשות דבר שמצפה ממנו ריוח גדול ותועלת, ולא יפנה כלל להנאת עצמו רק יעשהו לשם ה', כמ&quot;ש שם באורך, וכבר הובטח דוד ע&quot;י נתן שע&quot;י בנין הבית ימצאו מנוחה מן האויבים, כמ&quot;ש בברכות (ז ב) כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנא' (ש&quot;ב ז, י) ושמתי מקוםלעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו, שהבטיח לו שאחרי יבנה הבית ימצאו מנוחה מאויביהם, וא&quot;כ היה נמנע שיבנה דוד הבית בכוונה נקיה לשם ה' בלבד, באשר היה מצפה ג&quot;כ התועלת שימצא ממנו לנוח מאויביו סביב שתו עליו כל היום, רק שלמה שבל&quot;ז היה שלום בימיו, והובטח ע&quot;י נתן שיהיה איש מנוחה, היה נקל לו לבנותהבית בכוונה שלמה מיוחדת לשם ה' מבלי שום פניה חיצונית. וז&quot;ש {{צ| אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלהיו}}, ר&quot;ל שלא היה יכול לבנותו בכוונה לשם ה' בלבד מבלי פניה חיצונית, מפני המלחמות אשר סבבוהו, והיה עולה בלבו בהכרח ג&quot;כ תועלת עצמו שבונה הבית מפני המלחמה למצוא מנוחה מאויביו:

 (יח) {{צ|ועתה}}. שכבר {{צ|הניח ה'  אלהי לי מסביב}}, וגם בלא המקדש אין לי מלחמה עם האויבים: {{צ|כי אין שטן}}. מן האומות
הקרובים: {{צ|ואין פגע רע}}. שיפגעני אויב מרחוק בדרך מקרה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|והנני אומר}}. ר&quot;ל אני הוא שיכול לאמר {{צ|לבנות בית לשם ה' אלהי}}, היינו בכוונה מיוחדת לשם ה' בלא שום פניה חיצונית, אחר שאין לי לקוות למצוא על ידי הבית מנוחה ממלחמות: {{צ|כאשר דבר ה'  אל דוד אבי שבנך אשר אתן}}
{{צ|תחתיך על כסאך}}. והוא כבר ימצא ממלכה נכונה בשלות השקט: {{צ|הוא יבנה הבית לשמי}}. דייקא, לשם ה' ביחוד, שזה
העיקר הנרצה בבנין הקדוש הזה:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ועתה צוה}}. אחר ההוצעה הזאת שמורה שרוצה לבנות בנין גדול והפלא מאד, עד שלא היה בכח דוד אביו לבנותו הגם
שהיה מלך גדול ונורא למלכי ארץ, בקש שאלה קטנה מאד, והוא שיתן רשות לאומנים וחרשי עץ במלכותו שיעשו מלאכת
שלמה ויעזרו לעבדיו {{צ|לכרות ארזים מן הלבנון}} אשר בגבול א&quot;י, שעז&quot;א ועתה {{צ|צוה ויכרתו}}, לא בקש שיתן לו ארזים
משלו רק אומנים כורתי ארזים שיעשו מלאכה ביער הלבנון שבא&quot;י, ושהוא ישלם שכר פעולתם כפי שיקוב עליו חירם. ובאר
הטעם שמבקש אומנים מאתו, מפני שהוא יודע שלא נמצא בישראל איש יודע לכרת עצים כצדונים:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויהי כשמוע חירם את דברי שלמה}}. הנה חירם הבין מדברי שלמה כי בלבו מבקש דבר גדול יותר ממה ששאל, כי
על אומנים לבד לא היה צריך להציע באורך שדוד אביו לא היה יכול לבנות הבית, שזה מורה על גדולת הבנין ושהוא גם כן צריך
עזר וסעד אל הבנין, ומזה הבין שרמז לו שהוא יתן לו ארזים משלו, כי בחלק הלבנון שאצל צור היו ארזים וברושים טובים
יותר ולרוב מאד. וז&quot;ש {{צ|ויהי כשמוע}}, ר&quot;ל כאשר הבין דבריו: {{צ|שמח מאד וברך ה' אשר נתן לדוד בן חכם}}. כי זה מורה
על רוב חכמתו ששאל מעט כפי המוסר והנמוס ובכ&quot;ז כלכל דבריו כפי תבונתו שחירם בעצמו יבין את זאת להפריז לו כרצונו:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|וישלח}} וכו' {{צ|שמעתי}} וכו'. ר&quot;ל הבנתי: {{צ|את אשר שלחת אלי. אני אעשה את כל חפצך בעצי ארזים.}} לא אמר
אעשה את שאלתך, רק את כל חפצך, ר&quot;ל מה שחפצת בלבך, הגם שלא שאלת בפיך שאתה חפץ שאתן לך עצי ארזים מהלבנון
אשר בצור, וכן אעשה:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|עבדי יורידו מהלבנון}}. שבגבול צור אל הים, וקבל עליו להוליכם עד המקום שיפרט שלמה, ומשם ישאם לירושלים.
והתנה עמו שבעבור זה {{צ|תעשה את חפצי לת לי לחם ביתי}}:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד - כה) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;וספר שכן היה {{צ|שחירם נתן לו עצי ארזים ועצי ברושים}}, {{צ|ושלמה נתן לו}} ללחם ביתו {{צ|עשרים אלף כור חטים ועשרים אלף כור שמן כתית מדי שנה בשנה}}. ופה לא השלים הספור, והשלימו עזרא בד&quot;ה, שאחר השליחות
הזה הנזכרת פה שנרצה לו לתת לו עצים משלו, חזר שלמה ושלח אליו השליחות שנזכרת בד&quot;ה {{צ|כאשר עשית חסד עם}}
{{צ|דוד אבי ותשלח לו ארזים לבנות לו בית לשבת בו}}, ר&quot;ל הלא זה דומה כמו שעשית עם דוד ששלחת לו ארזים
משלך, וכן הבטחת לעשות עמדי, אבל {{צ|אני הנה בונה לשם ה' אלהי וכו' והבית אשר אני בונה גדול}}, וע&quot;כ תוסיף
בחסדך {{צ|לשלוח}} ג&quot;כ {{צ|ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון}}, הוסיף שני דברים, איש חכם לעשות בזהב, גם שישלח
אלגומים, והוסיף עוד ולהכין לי עצים לרוב, ושם פרט שכר העבדים החוטבים וכורתי העצים, שלהם נתן עשרים אלף כור
חטים וכן שעורים, וגם יין ושמן כ&quot;א עשרים אלף בתים. וע&quot;ז באה התשובה מן חירם פעם שנית בכתב, ששלח לו איש חכם
יודע בינה לחירם אביו, וכן גלה לו שנרצה בהשכר שפרט לעבדי חירם ושהוא יביא לו העצים על ים יפו שמשם יעלם
לירושלים:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|וה' נתן חכמה לשלמה}}. ספר כי השלום שהיה בין שלמה ובין חירם לא היה מצד שהיה לו אהבה עם דוד אביו, רק
מצד חכמת שלמה, כי מה שעשה חירם שלום עם דוד היה בעבור שהיה איש מלחמה כובש ארצות והיה צריך לעזרתו, ומה
שהיה לו שלום עם שלמה היה בעבור רוב חכמתו, ושלזה הוסיף לכרות עמו ברית האהבה:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז - כח) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויעל המלך}}. הנה עבדי חירם עשו מלאכה עם עבדי שלמה ביער אשר בגבול חירם, וחוץ מזה כרת ג&quot;כ ארזים
מהלבנון שבגבול שלמה, כי היה נצרך גם אל עצים קטנים שהם ימצאו בגבול ישראל, ולמלאכה זו העלה מס שלשים אלף איש,
שתמיד עסקו עשרת אלפים בכל חדש ועשרים אלף מהם נשארו בביתם שני חדשים לעסוק בצרכי ביתם:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ויהי לשלמה}}. ועוד היה לו מן הגרים שהיו בא&quot;י (הם הגבעונים ואותם נשארו מן האומות אשר לא הורישו ב&quot;י), והיו ק&quot;ן
אלף איש, ועשה מהם {{צ|שבעים אלף נושא סבל}}, לשאת העצים מן הלבנון שבגבול שלמה ומן ים יפו עד ירושלים, ולשאת
האבנים מן ההר אל מקום הבנין, {{צ|ושמונים אלף חוצבים בהר}}:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|לבד משרי הנצבים}}. שהיו ממונים עליהם, {{צ|שלשת אלפים ושלש מאות}}. ובד&quot;ה (ב, ב) אומר שהיו ג' אלפים ושש
מאות, והיינו כי היו שלשת אלפים שרי חמשים, ושלש מאות שרי חמש מאות, והם הרודים בעם העושים במלאכה. ובד&quot;ה (שם)
שכתוב ושש מאות מנצחים, הם היו ממונים על הג' אלפים הנצבים, כל אחד ממונה על עשר:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ויצו המלך}}. ספר שצוה {{צ|להסיע אבנים גדולות}} בכמות, {{צ|ויקרות}} באיכות, ר&quot;ל אבני שיש טהור, {{צ|ליסד הבית}}.
שהגם שדרך העולם שביסוד מניחים אבנים פחותים, צוה שגם אל היסוד יבחרו אבנים גדולות וכבדות ושתהיינה {{צ|אבני גזית}}:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|ויפסלו}}. ואחרי שקצצו העצים מן היער והסיעו האבנים מן המחצב אז עסקו הבונים לפסלם ולהשוותם וליפותם, ובזה הכינו הכל שיהיה מוכן אל הבנין, באופן שכל מה שהביאו אלהבית היה מופסל בכל הלכותיו, שלא היה צריך לעשות בו דבר רק להניחו במקומו, וכמ&quot;ש (להלן ו, ז) ומקבות והגרזן וכל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו:&lt;קטע סוף=לב/&gt;</text>
      <sha1>nsk3k6peqrvqjwmdmhvxbvswaxgtot2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א ו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359817</id>
    <revision>
      <id>1417089</id>
      <parentid>1400572</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25463" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|ה|ו|ז}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים}}. הנה מן בנין המשכן בימי משה עד
בנין המקדש היה ת&quot;פ שנה, וכן מן בנין המקדש בימי שלמה עד שנבנה שנית בימי עזרא היה גם כן ת&quot;פ שנה, וכתב מהרי&quot;א
שהיה הזמן מכוון מה', שכן היה ראוי שיתעלה הבית מזמן לזמן: {{צ|הוא החדש השני למלך שלמה}}. מוסב למעלה, ר&quot;ל&lt;קטע סוף=א/&gt;
{{צ|בשנה הרביעית למלך שלמה}}. וחז&quot;ל פי' בר&quot;ה (ב ב) 
מפני שלמלכי ישראל מניסן מנינן, והיה בשנה הרביעית וחדש שני
למלכותו, וכן בד&quot;ה (ב' ג, ב) ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|והבית אשר בנה}}. האורך והרוחב היה כפול מן המשכן שהיה ארכו שלשים ורחבו עשרה, והגובה היה שלש פעמים מן
המשכן, מפני שבמשכן רמז בגובה על עשר מדרגות הקדושה, כמ&quot;ש (סוכה ה א) מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ארון
תשעה וכפורת טפח וכו', ובבית עולמים היה שלש פעמים כנגד ג&quot;פ עשר מעלות שיש בשלשה עולמות למעלה בקדש. והנה
מספר אמות שהיה במקדש הם ל&quot;ו אלף שהם ח&quot;י מיל, ורמז עמ&quot;ש במדרש שבית המקדש של מעלה גבוה משל מטה י&quot;ח מיל,
כמ&quot;ש (בראשית כח, יז) וזה שער השמים. ובד&quot;ה (שם, ד) אומר שהיה גבהו מאה ועשרים, ופי' הרד&quot;ק על גובה האולם, ומהרי&quot;א
פי' שגובה העליות של כל המקדש היה מאה ועשרים:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|והאולם על פני היכל הבית}}. ר&quot;ל שלא היה בצד מערב רק בצד מזרח ששם ההיכל: {{צ|ועשרים אמה ארכו על פני רוחב הבית}}. מדרום לצפון, לא על פני האורך. ורחבו היה {{צ|על פני הבית}}, ר&quot;ל שנמשך בשוה עם הבית, באופן שהבית עם
האולם היה ארכו שבעים אמה:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|חלוני שקופים אטומים}}. פי' חז&quot;ל (מנחות פו ב) שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים להראות שאינו צריך לאורה. והגם
שמבחוץ היה נראה שהחלונות רחבים ושצריך לאור יומם, העומד בפנים ראה שאור השכינה זורח שם ואור ה' מאיר בכבודו.
ומהרי&quot;א פי' שהיו שקופים ואטומים ע&quot;י זכוכית:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה) מ&quot;ש ויעש צלעות סביב, לא נודע פירושו, ורש&quot;י ז&quot;ל שר&quot;ל את קירות הבית עשה צלעות, מלבד יתור הוי&quot;ו,
הענין מיותר, והאתנח שעל מלת ולדביר אינו מסכים לפירוש זה:

{{צ|ויבן על קיר הבית יציע סביב את קירות הבית}}. ר&quot;ל שהיציע היה נבנה מקירות הבית, שלא היה ביציע רק שלשה
קירות והקיר הרביעי היה קיר הבית, שהיתה היציע מדובקת אל הקיר: {{צ|סביב להיכל ולדביר}}. שהיציע היה סביב להיכל
ולדביר ולא סביב האולם: {{צ|ויעש צלעות סביב}}. אצל קירות האבנים היו צלעות מעץ וזה היה סביב, וגם בצד כותל ההיכל
והדביר. והנה נקרא בשם {{צ|יציע}} ובשם {{צ|צלע}}, שמצד הבנין בכלל נקרא יציע, ומצד הצלעות של ארזים שהיו סביב הכותלים
ושחלקו את היציע באמצע לחדרים נקראו צלעות, וע&quot;כ בפסוק ו' שמדבר מן הכלל קראו יציע, ובפסוק ט' שמדבר מן החדרים
קראו צלע, ופי' ויבן יציע סביב היינו כלל היציע, ומ&quot;ש ויעש צלעות היינו שחלק את היציע לג' חדרים, והחדרים המחולקים
נקראים צלעות. ועוד מצאנו שם {{צ|תא}}, ובא על החדר הדבוק רק בקיר שאצל השער שבאים בו (מלשון (ישעיה כא, יב) אתא
בוקר), ולא נמצא שם זה פה, רק בבנין יחזקאל (יחזקאל מ) הבנינים הסמוכים אצל השער קוראם תא:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|היציע התחתונה}}. קומת כל יציע היה חמש אמות כמ&quot;ש (פסוק י) והיו תחתיים שניים ושלישיים, בענין שהיו מגיעים עד
אמצע גובה ההיכל, שלמעלה מהם היו חלונות ההיכל, ובכל חמש אמות כנס בחומה אמה אחת כדי שלא יצטרך לעשות נקבים
בחומה להניח בהם ראשי קורות היציע. וז&quot;ש {{צ|כי מגרעות נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות הבית}}, ומצד זה היה
היציע התיכונה רחבה אמה יותר וכן העליונה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|והבית}}. מפרש מדוע כנס בחומה ולא עשה שם נקבים להכניס בם ראשי קורות, מפני {{צ|שנבנה אבן שלמה}} וכו', ר&quot;ל כי
יצוייר שיכניס ראשי קורות בלא שיעשה מגרעות ע&quot;י שיעשה אח&quot;כ נקבים בכותל, ועז&quot;א {{צ|ומקבות}} וכו' {{צ|לא נשמע בבית}}.
ועוד יצוייר ע&quot;י שבמקום ראשי הקורות יניח אבנים קטנות, ועז&quot;א {{צ|אבן שלמה מסע נבנה}}:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|פתח הצלע התיכונה}}. המפ' נלחצו בזה, ומדברי הת&quot;י מבואר שמפ' על התחתונה, ופי' התיכונה האמצעית שבין
הצלעות שבצד ימין, כי בכל צד היו שלשה תאים או חמשה תאים לפירש&quot;י שהשוה זה עם בנין בית שני, והתא האמצעית
שבצד ימין היה פתוח לצד חוץ ושם נכנסו מחוץ לפנים, ובפנים היו לכל תא שלשה פתחים א' למעלה ושנים מתא לתא כמ&quot;ש
במס' מדות (פ&quot;ד מ&quot;ג). ויל&quot;פ ג&quot;כ שמדבר מן הפתח שהיה מן ההיכל אל התאים. וי&quot;ל שבית של שלמה היה ג&quot;כ גובה היסוד שש
אמות כמו בבית השני כמבואר במס' מדות (שם מ&quot;ו), וא&quot;כ הפתח שמן ההיכל אל התאים היה בהכרח לצלע התיכונה שהיא
היתה שוה עם קרקע ההיכל, ומן הפתח שהיה לצד חוץ אינו מדבר כי היו פתחי התאים בצד השער, כמו שמשמע במס' מדות
(שם מ&quot;ב): {{צ|ובלולים יעלו}}. מן התאים התחתונות אל העליונות היו עולים ע&quot;י לולים:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט) למה אמר שתי פעמים ויבן את הבית ויכלהו? ולמה בא הדבור באמצע הבנין אחר שאח&quot;כ יוסיף לספר מן
הבנין, והיה ראוי שיבא בתחלת הבנין או בסופו?:

{{צ|ויבן את הבית}}. אחר שספר אורך ורוחב הבית והיציעים שסביבו, אומר {{צ|שבנה את הבית ויכלהו}}, ר&quot;ל שכלה הבנין
החיצוני שהוא הבנין של האבנים, וגם {{צ|ספן את הבית גבים ושדרות בארזים}}, הוא כמ&quot;ש הרמב&quot;ם (פ&quot;ד מה' בהב&quot;ח) רום הכיור שבתקרה אמה ועל גביו גובה שתי אמות פנוי שיכנס בו הדלף והוא הנקרא בית דלפא, ועובי התקרה שע&quot;ג בית דלפא
אמה, ופי' הכסף משנה שהמנהג בארץ תוגרמא בבנין בית השרים לעשות גג מנסרים מצויירים והוא הנקרא טבאן, ולמעלה
ממנו התקרה העקרית שהיא מגולה לאויר השמים, וחלל יש בין הטבאן ובין אותה תקרה שאם לפעמים ירד הדלף ירד באותו
בית חלל וכו', והתחתונה קרא גבים על שהיתה בגב הבית, או ע&quot;ש שהיתה מצויירת ושירד שם הדלף, כמ&quot;ש (מ&quot;ב ג, טז) עשה
הנחל גבים גבים, והעליונה שהיא העקרית קרא שדרות בארזים. והרי&quot;א פי' גבים שהיו עליות על גבי הסיפון:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויבן}}. אחר שגמר התקרה {{צ|בנה את היציע סביב}}, וכל יציע היה קומתה חמש אמות, שאחר גובה חמש אמות {{צ|אחז הבית בעצי ארזים}}, ר&quot;ל הניח תקרת היציע על מגרעות של קירות הבית שזה קרא איחוז, כמ&quot;ש (לעיל ו) לבלתי אחוז
בקירות הבית, על שהיה אוחז בבית:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויהי דבר ה'}}. ר&quot;ל בעת שגמר תקרת היציע בא דבר ה' אליו, כי אז בצד א' נגמר בנין הבית שהוא הבנין החצוני שנבנה
מאבנים וקורות, ובצד א' היה צריך להתחיל הבנין השני שנבנה בפנים מעצים, ולכן היה אז עת המוכשר אל הדיבור:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|הבית הזה אשר אתה בונה}}. הודיעו כי עקר הבית אינו הבית עצמו, רק שהוא הציור אל שיתאחדו שם ישראל לעבוד
את ה' שכם אחד באופן שעי&quot;ז ישרה שכינתו בתוכם, וזה עקר הבית אשר יבנו לו, וז&quot;ש {{צ|הבית הזה אשר אתה בנה אם}}&lt;קטע סוף=יב/&gt;
{{צ|תלך בחקותי}}, ר&quot;ל ההליכה בחקותי היא עקר הבית, והוא {{צ|הבית הזה אשר אתה}} 
בעצמך {{צ|בנה}}, לא אומנים וחרשי עץ
ואבן. וגם התנה שהוא בעצמו ישמור חוקי ה' משפטיו ומצותיו, כי בית דוד ובית ה' היו מקושרים זב&quot;ז, וא' תנאי לחברו
(כמש&quot;פ בשמואל ב' זיין בארך) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;וה' נתן כסא לבית דוד בתנאי שישמרו תורותיו ומצותיו כמש&quot;ש. וז&quot;ש {{צ|אם תלך בחקותי והקמותי את דברי אתך ושכנתי בתוך בני ישראל}}, (וכמ&quot;ש חז&quot;ל (נדה ע ב) שמה שכתב (ירמיה לב, לא) כי על אפי
וחמתי היתה לי העיר הזאת הוא אחר שנשא שלמה את בת פרעה). וא&quot;ל שבאם ישמרו תורת ה' תהיה עקר השכינה בתוך ב&quot;י,
ועי&quot;ז לא יעזבם ולא יסלק שכינתו מהם:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויבן שלמה}}. אחר הדיבור הזה התחיל לבנות את הבנין הפנימי של עץ שבנה אחר שכילה הבנין החצוני של האבנים,
ומפרש:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים}}. בנה קירות שניים של ארזים, ומפרש שבנין זה היה, א] בקירות
שצפה עץ, ושהיה הציפוי הזה {{צ|מן הקרקע עד קירות הסיפון}}, ר&quot;ל עד התקרה (וזה היה רק בהיכל, כי בדביר לא היה
הציפוי מגיע רק עד שליש הבית העליון). ב] ברצפה, {{צ|שצפה את הקרקע בצלעות ברושים}}, וזמ&quot;ש בד&quot;ה (ב' ג, ה) {{צ|ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים}}, ר&quot;ל קרקע הבית, כי הקירות היו בעצי ארזים. והנה זה היה רק בבית הגדול שהוא
ההיכל, כי בדביר היה שם שני שנויים, א] שלא חפה את הקירות בעצים רק עד שליש העליון, כמשי&quot;ת בפסוק שאח&quot;ז. ב] שאת
קרקע הבית לא חפה בעצי ברושים, כי פה מדבר רק מן ההיכל, וכן בד&quot;ה דייק ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים, אבל בדביר
שהוא קה&quot;ק חפה את קרקע הבית בזהב לבד על האבנים (כמ&quot;ש פסוק כט) ואת שליש הבית העליון חפה באבן יקרה שע&quot;ז בד&quot;ה&lt;קטע סוף=טו/&gt;
(שם, ו) 
{{צ|ויצף את הבית אבן יקרה}}, כי זה מגביל לעומת מ&quot;ש ואת הבית הגדול חיפה עצי ברושים, אמר ויצף את הבית, ר&quot;ל
הבית הקטן חפה אבן יקרה לתפארת:

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז) למה אמר שנית בפסוק ט&quot;ז שבנה את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים, שכבר אמר זה בפסוק ט&quot;ו?
ולמה בפסוק ט&quot;ו אמר עד קירות הסיפון ובפסוק ט&quot;ז אמר עד הקירות? ולמה לא באר בפסוק ט&quot;ז במה רצף את הקרקע,
ובפסוק ל' נזכר שצפהו זהב ולא נזכר הציפוי של עץ, ובד&quot;ה נזכר שחפה את הבית אבן יקרה וזה לא נזכר במלכים? למה אמר
בפ' י&quot;ח הכל ארז וכו', שכבר נודע זה מהקודם? ומ&quot;ש בפסוק כ' ולפני הדביר עשרים אמה, כבר נודע מהקודם. והפליאה
הנשגבה בזה הלא גובה הדביר היה שלשים אמה כגובה ההיכל. ולמה הזכיר ארבע פעמים שצפה את הבית זהב? ולמה הזכיר
בכאן ציפוי המזבח, שהי&quot;ל להזכיר זה אחר זה כשהזכיר מעשה יתר כלי המקדש?:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

{{צ|ויבן}}. באר כי {{צ|את עשרים אמה}} 
של הדביר, הגם שהבנין החצוני שלו של אבן היה ג&quot;כ גבהו שלשים אמה כמו ההיכל, בכ&quot;ז
הבנין הפנימי שלו של עץ לא בנה רק גובה עשרים, כי בנין זה היה מן הקרקע עד הקירות, לא עד קירות הסיפון שהוא עד
התקרה כמו ההיכל, רק עד הקירות לבד שהוא עד גובה עשרים אמה, עד שם היה מחופה ארזים. ובד&quot;ה באר שמשם ולמעלה
היה מחופה באבנים טובות. וכן לא באר כאן במה חפה את הרצפה, ובאר בד&quot;ה כנ&quot;ל בפסוק הקודם: {{צ|ויבן לו מבית לדביר}}.
רצה לומר עוד בנה מחיצה מפסקת בין ההיכל ובין עשרים אמה של ירכתי הבית, ובנין זה היה {{צ|מבית}}, ר&quot;ל בפנים, להיות {{צ|דביר}}
ומחיצה לקדש הקדשים:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|וארבעים}} וכו' {{צ|לפני}}. ובזה נשאר {{צ|לפני}} היינו {{צ|לפני}} הדביר ארבעים אמה, והוא היה ההיכל:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|וארז אל הבית פנימה}}. מפרש שבארבעים אמה של ההיכל היה כו' מצופה בארז עד {{צ|שאין אבן נראה}}, משא&quot;כ
בדביר ששליש הראשון לא היה מצופה:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ודביר}}. מפרש למה הכין הדביר שזה היה לתת שם ארון ה':&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
{{צ|ולפני הדביר}}. החדר שהיה לפניו {{צ|היה עשרים אמה ארכו ורחבו וקומתו}}. והנה רש&quot;י פי' שקומת הדביר לא היה רק עשרים אמה, והתוס' (סוכה ה: ד&quot;ה בשליש; יומא נב. ד&quot;ה ועשרים) השיגוהו ממ&quot;ש בב&quot;ב (צט ב) ההוא משפת כרובים
ולמעלה, ע&quot;ש, וכן מב&quot;ב (ג א) מבואר שקומת אמה טרקסין היה שלשים אמה, ומה שפרשתי מתוקן כפי הפשט כי בפסוקים
אלה חשב הבנין הפנימי של עץ וגובה בנין זה לא היה רק עשרים אמה, ועז&quot;א {{צ|עשרים אמה קומתו}}, שלבנין העץ, {{צ|ויצפהו}}
{{צ|זהב סגור}}, ר&quot;ל עד שם צפה זהב על העץ, והבנין הראשון של אבנים שהיה גבוה על הבנין של עץ עשר אמות לא צפה לא בעץ
ולא בזהב, ופי' בד&quot;ה שצפהו באבנים טובות: {{צ|ויצף מזבח ארז}}. אחר שצפה את הדביר בזהב צפה את המזבח שהיה בהיכל
שהיה של אבנים או אדמה וצפהו בארז:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויצף}}. ואח&quot;כ צפה את ההיכל זהב סגור, ר&quot;ל את הקירות עד התקרה: {{צ|ויעבר ברתוקות זהב לפני הדביר}}. ר&quot;ל כי
הדביר שהוא מחיצת אמה טרקסין היה בנוי מאבנים ולא היה מצופה בארזים, כמבואר מדברי חז&quot;ל (ב&quot;ב ג א) ולא היה יכול
לצפות זהב על האבנים לכן עברו תחלה ברתוקות זהב, ועל הרתוקות צפה זהב, באופן שהרתוקות היו קבועים באבנים ועליהם
הזהב שבזה קלט את הציפוי ויחזקהו בל ימוט. וכבר כתב מהרי&quot;א שנודע במלאכת הזהב שאין ראוי לצפותו על אבן כי מפני
לחות האבנים יחשיך ויפסד קודם זמנו, ולמ&quot;ש מהרי&quot;א שקומת אמה טרקסין לא היה רק עשרים אמה ועשר אמות למעלה היה
פנוי שיכנס עשן הקטורת, יל&quot;פ שעל החלל הזה העבר רתוקות זהב כמעשה שבכה, אך כ&quot;כ שדעת חז&quot;ל שהיה קומת הקיר
שלשים אמה:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ואת כל הבית צפה זהב}}. תחלה דבר מציפוי הקירות, ועתה דבר מצפוי התקרה והדלתות, ובפסוק ל' ידבר מציפוי
הרצפה. ובד&quot;ה (שם, ז) כלל הכל במ&quot;ש ויחף את הבית הקורות הספים וקירותיו ודלתותיו זהב: {{צ|וכל המזבח אשר לדביר}}.
ר&quot;ל המזבח שבהיכל שעמד לפני הדביר: {{צ|צפה זהב}}. שמ&quot;ש תחלה ויצף מזבח ארז הוא ציפוי ארזים, וכאן יאמר ש{{צ|צפה זהב}} על
הארז, ומפני שהמזבח היה בנין מחובר צפהו בעת שצפה את ההיכל, ולא נחשב עם הכלים:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויעש בדביר}}. ספר שעשה {{צ|שני כרובים}} שוים, שזה גדר מלת שני בסמיכות להורות על השווי, ושווי הזה היה רק
במדתם, כי בענינם היה א' בדמות זכר וא' בדמות נקבה, זה משפיע וזה מקבל, עז&quot;א בד&quot;ה (שם, י) ויעש כרובים שנים, שמלת
שנים בנפרד מורה על החילוק, כמ&quot;ש בחבורי התו&quot;ה פ' אחרי: {{צ|עשר אמות קומתו}}. של כרוב האחד:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|וחמש אמות}} כו'. וכל כנף היה מחזיק חמש אמות, עד שמקצה הכנף הא' עד קצה השני היה עשר אמות, והכנפים היו
דבוקים בגב הכרוב זה אצל זה, ובזה אצ&quot;ל שהכרובים עמדו בנס, ולדעת חז&quot;ל היה גוף הכרובים כל אחד אמה ועמדו בנס:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ועשר}} כו'. וכן היה שיעור הכרוב השני, הן בארך הכנפים שהיה עשר אמות אורך שתי הכנפים, הן במדה וקצב הכרובים
עצמם:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|קומת}} כו'. וכן היו שוים בקומה, שגם השני היה קומתו עשר אמות:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויתן}} וכו' {{צ|ויפרשו}}. משמע שהכנפים היו עשוים בענין שהיו יכולים להתפשט ולהתקבץ כדרך כנף העופות, וכשבאו בפנים
פרשו אותם, וז&quot;ש בד&quot;ה (שם, יג) כנפי הכרובים האלה פורשים אמות עשרים, וכשנכנס הארון נפרשו על הארון:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ויצף את הכרובים זהב}}. משמע שהיה עשר אמות בלא הציפוי, ובזה נכון מ&quot;ש בד&quot;ה (שם, יא) והכנף האחרת אמות
חמש, דבקה לכנף הכרוב האחד, כי שם מדבר אחר הציפוי, כמש&quot;ש תחלה (שם, י) ויצפו אותם זהב ונדבקו זה לזה בצמצום:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ואת כל קירות}}. ר&quot;ל מפני שהיו כרובים בפנים לכן היו כרובים על הקירות ג&quot;כ, ולכן כפל זה שנית הגם שכבר נאמר
בפסוק י&quot;ח:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ואת קרקע}}. אחר שעשה הכרובים בדביר אז צפה הקרקע בל ישחית הצפוי בלכתו שם ובהעשותו הכרובים:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ואת פתח}} וכו' {{צ|האיל מזוזות חמשית}}. פי' שהיה מעצי שמן בין האיל, ר&quot;ל המשקוף, ובין המזוזות. וחמשית ר&quot;ל
הפתח החמישית, כי היה במקדש ה' פתחים, הא' לעזרה הגדולה והב' לחצר הכהנים שהיה אחרי העזרה ההיא והג' לאולם והד'
להיכל והחמשי לדביר, ועליו אמר חמשית, וכן פירש הרלב&quot;ג:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|ושתי דלתות}}. פי' חז&quot;ל שהיו ארבעה דלתות לפתח הדביר וכן לפתח ההיכל, וכמ&quot;ש ביחזקאל (מא, כג) ושתים דלתות
להיכל ולקדש ושתים דלתות לדלתות, ואמרו שהחצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל, והפנימיות נפתחות לתוך
הבית לכסות אחורי הדלתות, שאחורי הדלתות לא היו מצופים זהב: {{צ|וקלע}} וכו' {{צ|וירד}} וכו'. ר&quot;ל שלא תאמר שע&quot;י הצפוי לא
נראו הכרובים, כי רדד הזהב לתוך הצורות בענין שהיו בולטות בהזהב:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|וכן עשה לפתח ההיכל}}. שהיה ג&quot;כ המזוזות של עצי שמן, והדלתות היו של עצי ברושים שפחותים במעלה מן עצי
שמן, ומ&quot;ש {{צ|מאת רבעית}} היינו הפתח הרביעית:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ושתי דלתות}}. ר&quot;ל דלת לפנים מדלת (כנ&quot;ל פסוק לב) וכל דלת היתה משני צלעים ר&quot;ל שני לוחות, דלת א' היתה גלילים:
{{צ|ושני קלעים}}. ר&quot;ל שני צורות קלועות, והדלת השני היתה בצורות גלילים:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|וצפה זהב}}. ר&quot;ל כי בדביר רדד הזהב על הכרובים, היינו שהתיך הזהב באופן שנכנס לתוך המחוקה בעוביו ובשיעורו, אבל
בהיכל היה הזהב, {{צ|מיושר על המחוקה}}, היינו שהניח טסי הזהב ביושר ואח&quot;כ הקיש בקורנס עד שנכנס הזהב לתוך החיקוי,
ובזה לא היה צריך זהב רב כ&quot;כ, וזה ממעלת הדביר נגד ההיכל:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|ויבן}} וכו'. הוא חצר הפנימית שנזכר לקמן (ז, יב) שהיה לפני האולם, ומפני שלא היה מצופה בזהב ולא נבנה בפנים
בצלעות ארזים אמר שהיה רק הבנין החצוני שלשה טורי גזית וכו':&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|בשנה הרביעית}}. כבר אמר זה בתחלת הסימן, רק שבא לאמור שההתחלה היתה {{צ|בשנה הרביעית}} בחדש זיו והגמר בשנה
הי&quot;א בירח בול, אם להודיע שעסק בבנינו שבע שנים והיו ז' שנים וז' חדשים (ולפי דעתי ז' שנים עסק בבנין וז' חדשים עסק
בטיח הזהב שהיה אחר גמר הבנין, ומודיע שנשמר בזה מספר השבועי שהוא קדש, בין בשנים בין בחדשים), ואם להודיע שהיה
היסוד בירח זיו והגמר בירח בול, הפך הטבע שבירח בול הוא הזריעה ובירח זיו הוא הלידה שאז הכל מלא וגדוש ואז נגמר בנין
הטבע, כי הטבע והענין האלהי יתחיל האחד עת השני יעמוד מדלת, וכמ&quot;ש בזה במקום אחר:&lt;קטע סוף=לז/&gt;</text>
      <sha1>99v9vfvxq0wkk0ejex852a83mwtyqug</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א ז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359819</id>
    <revision>
      <id>1417090</id>
      <parentid>1400576</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="40074" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|ו|ז|ח}}

(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|שלש עשרה שנה}}. שאחר בנין בית המקדש התחיל בנין ביתו, וכמ&quot;ש למטה (להלן ט, י) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה
שלמה את שני הבתים: {{צ|ויכל את ביתו}}. אע&quot;פ שנמשך הבנין ימים רבים מ&quot;מ לא קץ בטורח הבנין עד שכלהו:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|את בית יער הלבנון}}. נקרא כן על שהיה מרובה בארזים כיער, או נבנה ביער הלבנון שהיה סמוך לירושלים, שכן היה
מנהג המלכים לבנות בית הקיץ ביער להתקרר שם, והיה בו פתחים וחלונות הרבה פתוחים לרוח היום: {{צ|על ארבעה טורי}}
{{צ|עמודי ארזים}}. העמודים היו נתונים לרוחב הבית וחולקים את אורך הבית לג' חלקים, כ&quot;א לג' אמה ושליש: {{צ|וכרותות}}
{{צ|ארזים}}. מן עמוד לעמוד לרוחב הבית לחבר העמודים זל&quot;ז ולהניח עליהם התקרה:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וספון}}. סיפון הנסרים של הקירוי היה מונח על הצלעות, דהיינו על כרותות ארזים שזכר: {{צ|על העמודים ארבעים}}&lt;קטע סוף=ג/&gt;
{{צ|וחמשה}}. ר&quot;ל שסך הכל היה ארבעים {{צ|וחמשה}} 
נסרים, דהיינו שהיו נסרים חמשה עשר בכל טור ומסודרים לרוחב הבית, עד
שבחמשים אמה היו ט&quot;ו נסרים. וי&quot;ל שהיו נסרים עבים כ&quot;א ג' אמות וחמשית אמה, או שהיה אויר בין כל א' וא':

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ושקופים}}. הנה משני צדדי האורך היה בנין של אבני גזית (כמ&quot;ש למטה) והיה שם חלונות להכניס האויר, והיה {{צ|שלשה}}
{{צ|טורים}}, ר&quot;ל ג' חלונות זה ע&quot;ז בגובה, וכן היה שלשה בצד הארך זה אצל זה, והיה {{צ|מחזה אל מחזה}}, ר&quot;ל חלונות של צד
הארך מזה מכוונים נגד חלונות של צד הארך השני, וזה היה שלש פעמים, כי כן היה בכל חלוקה, שארך הבית נחלק לשלשה
כנ&quot;ל, ובכ&quot;א היה שלשה טורי חלונות וזה היה בשני צדדי הארך:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|וכל הפתחים}}. הפתחים היו בצד רוחב הבית משני צדדי הרוחב בין סדרי העמודים, והיה {{צ|רבעים שקף}}, שהיה משקוף
ע&quot;ג משקוף, כי היה שלשה חלונות על הפתחים, עד שהיה השקף ארבעה, דהיינו משקוף א' של הפתח, וג' של ג' החלונות, וכן
היה {{צ|מחזה אל מחזה}}, שהיו הפתחים והחלונות שעליהם מכוונים זה מול זה בטורי העמודים אשר בארך הבית ביושר, והיה
{{צ|שלשה פעמים}}, שהיה שלשה פתחים בכל טור:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ואת אולם}}. לפני העמודים עשה אולם. והיה {{צ|חמשים אמה ארכו}} לעומת רוחב בית יער הלבנון: {{צ|ושלשים אמה}}
{{צ|רחבו}}. נמשך לארך הבית: {{צ|ואולם על פניהם}}. לפני הבית, והאולם היה עוד אולם, ולפני האולם השני היו {{צ|עמודים ועב}}
{{צ|על פניהם}}, היינו מריש שהוא עץ עב כמ&quot;ש העבים הם המורישים:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ו{{צ|אולם}}}}. ולפני העמודים היה {{צ|אולם}} אחר שבו עמד {{צ|כסא המשפט}}, ששם שפט המלך בעצמו בענינים גדולים. וגם {{צ|אולם}}
{{צ|המשפט עשה}}, ששם ישבו הסנהדרין ושם עמדו הבע&quot;ד, והיה לפני אולם הכסא: {{צ|וספון}}. ורצפת האולם היה מכוסה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;
{{צ|בארזים}} 
{{צ|___________}}{{צ|מהקרקע ועד הקרקע}}. ר&quot;ל מקצה לקצה:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|וביתו אשר ישב שם}}. ועוד היה שם בית המלך שהיה מיוחד למושבו ודירתו לאכול ולשתות, והוא הבית שנז' בריש
הסימן: {{צ|וגם חצר האחרת}}. ר&quot;ל החצר שלפני בית המלך: {{צ|מבית לאולם}}. ר&quot;ל בית המלך והחצר שלפניו היה {{צ|מבית לאולם}}
ופנימי לו, והיה ג&quot;כ כמעשה האולמים הנאמרים. ולפ&quot;ז היה שם שמונה חלוקות, בית המלך, ולפניו חצר הגדולה שלו, ולפניו
בית יער הלבנון, ולפניו אולם העמודים, ועוד אולם לפניו, ולפני כולם עמודים ועב על פניהם, ולפניו כסא המשפט, ולפניו אולם
המשפט: {{צ|ובית יעשה}}. ואחרי גמר הבנינים התחיל לעשות בית לבת פרעה ג&quot;כ בתבנית האולם הזה:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|כל אלה}}. הבנינים הנז' היו, {{צ|אבנים יקרות}}. באיכות: {{צ|וכמדת גזית}}. בכמות: והיו {{צ|מגוררות}}, ומשופעות מבית ומחוץ,
ר&quot;ל משני הצדדים, ואבנים כאלה היו מן {{צ|היסוד עד הטפחות}}, דהיינו שמי קורה, וכן היה מחוץ עד החצר הגדולה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|אבני}} כו'. והיסוד בעצמו היה אבנים גדולות מעשר ומשמנה אמות, והיה ג&quot;כ מאבנים יקרות:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ומלמעלה}} כו'. והאבנים שהיו מלמעלה קרוב להקורה היה כמדת גזית: {{צ|וארז}}. שהיה מעורב ארז ואבן בהבנין:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|וחצר הגדולה}}. דהיינו החומה שהיה סביב כל הבנינים היה שלשה טורים וכו', וכן היה לחצר בית ה' הפנימית ולאולם
הבית:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|וישלח}}. זה היה בסוף ז' שנים כשגמר בנין בהמ&quot;ק:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד) פה אמר שהיה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי ובד&quot;ה אמר שהיה בן אשה מבנות דן, ומ&quot;ש המפרשים שאביו
היה ממטה נפתלי, הלא בד&quot;ה אמר שאביו היה איש צורי? בד&quot;ה אמר שחירם מלך צור שלחו וששלחו בתחלת הבנין, ושהיה
יודע לעשות בזהב ובכסף, ופה אמר ששלמה שלח אחריו ושהיה זה בגמר הבנין ושלא ידע לעשות רק בנחושת, ובד&quot;ה אמר ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו, משמע ששנים היו אב ובנו:
{{צ|בן אשה אלמנה ממטה נפתלי}}. פי' מצד אביו היה ממטה נפתלי, כי אמו היתה מבנות דן כמ&quot;ש בד&quot;ה (ב' ב, יג). ומ&quot;ש&lt;קטע סוף=יד/&gt;&lt;קטע סוף=מה/&gt;
(שם) 

ואביו איש צורי, פי' שהיה דר בצור, כן פירשו המפ'. ולי נראה שמ&quot;ש בד&quot;ה (שם י - יג) ששלח מלך חירם בכתב אל שלמה
ועתה שלחתי לך איש חכם בן אשה מן בנות דן ואביו איש צורי יודע לעשות בזהב ובכסף כו', זה היה אביו של חירם זה, והיה
שמו ג&quot;כ חירם, והוא נשלח מאת מלך צור בתחלת הבנין, והוא היה יודע לעשות גם בזהב ובכסף כמבואר שם, ועשה כל מלאכת
טיח הבתים בזהב ומלאכת הכסף, והוא היה בן אשה מבנות דן ומצד אביו היה מבני צור, ואחר שבע שנים מת ושלח שלמה
אחר בנו, ועז&quot;א וישלח שלמה ויקח את חירם מצור, כי הראשון בא אליו בפקודת מלך צור, והשני בא ע&quot;ש ששלח שלמה אחריו,
והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, והיתה אלמנה כי מת חירם בעלה, וזה השני היה רק חורש נחושת לבד ועשה רק
מלאכת הנחושת. ובזה תבין מ&quot;ש בד&quot;ה ב' (ג, טז) ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו למלך שלמה וכו', כי זה היה מלאכת
האב, וכן במלכים דייק לאמר (להלן מ) ויעש חירם את היעים, שם הוסיף חירם ובכלם אמר ויעש, כי זה היה חירם הראשון:

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו - כב) בכאן אמר שהיה גובהן י&quot;ח אמות, ובד&quot;ה אמר שלשים וחמש אמות קומתם. בכאן אמר שגובה הכותרת
חמש אמות, ובפסוק י&quot;ט אמר שהיה ארבע אמות, ובסוף הספר אמר שהיו שלש אמות. פסוק י&quot;ח מוקשה מאד ונדחקו בו
המפרשים, ומ&quot;ש פסוק י&quot;ט וכותרת וכו' באולם, מלת באולם אין לו באור, ומלבד זה למה אמר שלש פעמים שעשה כותרת?
ופסוק כ' מוקשה ואין לו באור:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

{{צ|ויצר}}. תחלה צייר צורתם בדפוס: {{צ|שמונה עשרה אמה}}. ובד&quot;ה (שם ג, טו) 
אומר שלשים וחמש אמות, שם חושב אורך
שניהם, כי הציק אותם חתיכה אחת, וכשנתחלקו הקיש בקורנס ועשה על שפת כל א' מעשה שושן ונתארך חצי אמה. ומ&quot;ש
{{צ|יסוב את העמוד השני}}, ה&quot;ה העמוד הראשון, כי שניהם היו שוים בארכם ורחבם, וכמ&quot;ש בירמיה [נב, כא] י&quot;ח אמה קומת
העמוד הא' וחוט י&quot;ב אמה יסובנו, ועביו ארבע אצבעות נבוב:

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ושתי כותרות עשה}}. פי' שהיו שתי כותרות לשני העמודים, כתר לכל עמוד, והיה גובה כ&quot;א חמש אמות. ובסוף מלכים&lt;קטע סוף=טז/&gt;
(מ&quot;ב כה, יז) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;אמר שהיה שלש אמות, כי הכתר נחלק לשתי גולות והיה גובה הגולה עליונה שלש וכמו שיבואר:&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|שבכים}}. על הכותרות נעשו שני מיני מלאכות, חציו העליון היה מכוסה בשבכה, שהוא לבוש ממעשה רשת ארוג מנחושת,
ותחת השבכה היה גדילים מעשה שרשרות, והיו שבעה שרשרות לכל כותרת, והיה התחלת השרשרות על השבכה בסופה
לכסות ההפסק בין שני הגולות (שיתבאר בפסוק כ) ובסוף השרשרות היו תלוים שני טורי רמונים שהיה ראשם תלוי בשרשרות
וסופם מכסה את הגולה התחתונה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויעש}}. עד הנה דבר איך צייר אותם בדפוס, ועתה דבר מעשייתם: {{צ|ושני טורים סביב על השבכה}}. בתחתית השבכה
היה שני טורי רמונים. ומ&quot;ש {{צ|לכסות את הכותרות}}, ר&quot;ל השבכה שהיתה {{צ|לכסות את הכותרות}}. ומ&quot;ש {{צ|על ראש הרמונים}},
שיעורו ושני טורים סביב אשר על ראש הרמונים, ר&quot;ל שהיו שני טורי שרשרות על ראש הרמונים, כי הרמונים היו תלוים
בשרשרות כמ&quot;ש בד&quot;ה (שם ג, טז) ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות, והיו הרמונים תלוים בשרשרות בראשם לא באמצע
הרמון, ועז&quot;א אשר על ראש הרמונים, ר&quot;ל שהשרשרות דבוקים לראש הרמונים, וגוף הרמונים תלוים למטה על הגולה
התחתונה:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|וכותרת אשר על ראש העמודים}}. ר&quot;ל עוד היה מצויר כותרת: {{צ|מעשה שושן באולם}}. ר&quot;ל שהיה שושן מצויר על
כותל האולם במקום שהגיעו לשם ראשי העמודים, היינו י&quot;ח אמות בגובה הכותל של האולם, והיה ארכו ורחבו וגבהו של
הכותרת המצויר בכותל ד' אמות:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|וכתרת}}. יבואר עפמ&quot;ש בפסוק מ&quot;א {{צ|וגולת הכתרת אשר על ראש העמודים שתים והשבכות שתים לכסות}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;
{{צ|את שתי גולות הכתרת אשר על ראש העמודים}}{{צ|,}} 
{{צ|ואת הרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שני טורים}}
{{צ|רמונים לשבכה הא}}{{צ|'}} {{צ|לכסות את שתי גולות הכתרת אשר על פני העמודים}}. ופי', כי הכתר נחלק לשתים, וכל
חלק נקרא גולה, שעז&quot;א וגולות הכותרות שתים, ר&quot;ל שתים בכל עמוד החלק העליון שהיה ככובע על ראש העמוד ונקרא הגולה
שעל ראש העמודים, היה מכוסה בשבכה, והגולות התחתונות שנקראו גולות הכותרות שעל פני העמודים היו מכוסים בשני
טורי רמונים. ועז&quot;א בסוף מלכים (מ&quot;ב כה, יז) {{צ|וכתרת עליו נחושת וקומת הכתרת שלש אמות ושבכה ורמונים}}
{{צ|על הכתרת סביב}}, ר&quot;ל שחלק העליון היה שלש אמות והיה מכוסה בשבכה, ועוד היו רמונים על הכותרת השנית. ועפ&quot;ז בא
כאן לבאר ענין הכותרת בפרטות, והודיע בזה כמה דברים, א] {{צ|וכתרת על שני העמודים}}, ר&quot;ל שהיה כותרת גם ממעל, בל
תחשוב שממעל היה החלל מגולה ושהכותרת העליונה לא היה ככובע שלם, ועז&quot;א שהיה הכותרת גם ממעל. ב] בא לבאר מהיכן
התחיל כותרת הזה שהוא הגולה העליונה, אמר שהתחיל {{צ|מלעומת הבטן}}, צייר הכותרת בכלל כגוף שלם, והגולה העליונה
היתה אחר שני אמות של גובה הכותרת שהיה חצי אמה למטה מאמצע הכותרת, כערך הבטן שהוא קצת למטה מחצי הגוף, כי
הגולה התחתונה היה גובהה שתי אמות, ואז התחיל הגולה העליונה שהיה גובהה שלש אמות. ואמר {{צ|אשר לעבר השבכה}},
כי בצד זה היה השבכה שהיתה בחלק העליון. עוד באר כמה היו {{צ|רמונים}}, שהיו {{צ|מאתים}} על כל עמוד, והיו ארבע מאות לשתי
העמודים כמ&quot;ש לקמן, ושהיו {{צ|טורים}}, ר&quot;ל שני {{צ|טורים}}, נמצא שהיו מאה רמונים בכל טור, שעז&quot;א בד&quot;ה {{צ|ויעש רמונים מאה}}
{{צ|ויתן בשרשרות}}, ר&quot;ל מאה בכל שרשר, ושהיו {{צ|סביב}} בארבע רוחות, וכשנחלק העיגול לד' רוחות היו כ&quot;ד רמונים בכל רוח,
וא' באמצע בין כל חלוקה וחלוקה, ועז&quot;א שם {{צ|ויהיו הרמונים תשעה וששה רוחה}} (פי' לד' רוחות) {{צ|כל הרמונים מאה}}
{{צ|על השבכה סביב}}, ושהיו {{צ|על הכתרת השנית}}, ר&quot;ל על הכותרת התחתונה, כי העליונה היתה מכוסה בשבכה והתחתונה היתה מכוסה ברמונים:

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויקם}}. עתה מפרש הקמתם, שהקים אותם לפני האולם וסמוך לו, ושקרא לכ&quot;א שם. והנה בשני העמודים רמז על שני
ההנהגות שה' מנהיג את עולמו, ההנהגה הטבעיית הקבועה מששת ימי בראשית היא מיוחסת תמיד ליד שמאל ונקרא בועז, כי
עוז ה' קבוע בו לא ישתנה לעולם. וההנהגה הנסיית שיעשה ה' לפי הצורך ולפי הכנת התחתונים קרא יכין, כי זאת יכין תמיד
לפי הרצון המתחדש, כפי מעשה התחתונים בעלי הבחירה. וכבר בארו האלהיים כי הני תרי סמכי קשוט, הם שני הירכים נצח
והוד, הימיני משפיע והשמאלי מקבל, והם לעומת יסוד ומלכות, שהנהגה הנסיית מושפע מיסוד העולם שנקרא חי העולמים,
ועז&quot;א (פסוק טו) {{צ|שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד}}, ורמזו בקומה, כי היסוד מושך מתפארת ישראל, תפארת
גופא, שמרומז בח&quot;י חוליות שבשדרה, שהיא הקומה הנשאה בקדש. וההנהגה הטבעיית נשפעת ממדת מלכות המקבלת, ששם
י&quot;ב צרופי הוי&quot;ה, ואחריו י&quot;ב גבולי אלכסון, והוא הים שעשה שלמה העומד על שנים עשר בקר, ועז&quot;א (שם) {{צ|וחוט שתים}}
{{צ|עשרה אמה יסוב את העמוד השני}}, כי הוא הסובב מארבע רוחות:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ועל ראש העמודים מעשה שושן}}. שכל עמוד בעצמו נעשה בראשו כמעשה שושן, וכבר כתבתי למעלה (פסוק טו)
שאחרי שנעשו העמודים הקיש בקורנס ועשה מחצי האמה אורך אמה, וצייר ברדודו מעשה שושן בראשו, ועי&quot;כ תמה מלאכת
העמודים, כי כשהפרידם מן היציקה לא היו תמים עדיין כי היה חסר השושן, וכל עמוד היה חסר חצי אמה, כי שניהם לא היו
רק חמש ושלשים אמה, וע&quot;י שהקיש לעשות השושן היתה המלאכה תמימה:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויעש את הים עשר אמה משפתו עד שפתו}}. היינו מבפנים, שחללו היה עשר אמות, וכן הקו שלשים יסוב אותו
מבפנים:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ופקעים}}. ת&quot;י כצורת בצים, ובד&quot;ה (שם ד, ג) כתיב ובקרים, שעל הבצים הבולטות היה חקוק כדמות בקר: {{צ|עשר באמה}}.
יל&quot;פ שבכל אמה היה עשר פקעים, וחז&quot;ל היו מפרשים שעל כל עשר אמות היו פקעים, ואמרו חז&quot;ל (ירושלמי עירובין פ&quot;א ה&quot;א
ובבלי שם יד ב) ששלש אמות התחתונות היו מרובעות ושתים העליונות היו עגולות, שא&quot;א שיחזיק אלפים בת רק בענין זה,
והיה שטח המרובע מבחוץ, בכל צד י' אמות ושני טפחים, והפקעים נמשכו על הי' אמות, והטפח מכאן ומכאן של עובי הדופן
נשאר חלק, והיו הפקעים שני טורים כי גם בשפתו העליונה העגולה היו פקעים, בשלשה ההרחקים, והיה הפסק בין כל הרחק
לערך חמשה טפחים פחות מעט, כי העגול מבחוץ היה מחזיק נוסף על השלשים אמה ששה טפחים של היקף עובי הדפנות שהיו
משפתו אל שפתו עשר אמות ושני טפחים, ועוד שביעית של האלכסון הנוסף על ההיקף, כפי כללי ההנדסה, שהוא לערך ח'
טפחים וחצי:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|אלפים בת יכיל}}. ובד&quot;ה (שם, ה) אמר {{צ|בתים שלשת אלפים}}, ופי' חז&quot;ל (עירובין יד ב) אלפים בלח שהם שלשת
אלפים ביבש, ובאמת הבת הוא מדת הלח, אך בימי עזרא כותב ס' ד&quot;ה נקטן מדת הבת שליש, כמו שנגדל מדת המשקל ונעשה
מן מחצית השקל שליש שקל, כמ&quot;ש (נחמיה י, לג) והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה, כמ&quot;ש (עמוס ה, ח) להקטין
איפה ולהגדיל שקל, שלכן נבא יחזקאל שלעתיד תשוב מדת השקל והבת לכמו שהיתה בימי קדם כמש&quot;ש (מה, יא) האיפה
והבת תוכן אחד יהיה וכו' והשקל עשרים גרה, ועשו מדת הלח במדה שהיתה אצל הקדמונים מדת היבש, שהיתה פחות שליש
כי הגודש מחזיק שליש, וכותב ס' עזרא עשה החשבון לפי מדת זמנו. ושוב ראיתי קרוב לזה בשו&quot;ת הרשב&quot;ץ:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויעש את המכונות}}. במצות הכיור היה לעשות לו כן ומכון שישב עליו, כמ&quot;ש (שמות ל, יח) ועשית כיור נחושת וכנו
נחושת, ואחר ששלמה עשה י' כיורות עשה להם עשרה מכונות:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|וזה מעשה המכונה}}. בציור ענין המכונות ומלאכתם הלכו המפ' נבוכים ולא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, ולכן לקחתי
לי דרך אחר מתישב כפי לשון הכתובים, הנה בפסוק ל&quot;ח אמר ארבעים בת יכיל הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחד, וא&quot;א
לומר שהיו ארבע אמות בארכו ורחבו, שא&quot;כ לא היה גבהו מחזיק אף אמה אחת לפי החשבון דשיעור מקוה הוא אמה על אמה
ברום ג' אמות, והכיור היה ארבעים בת שהם ג' מקואות, וזה א&quot;א, וע&quot;כ דשיעור זה בגובה, שקומת הכיור היה ד' אמות, ולפ&quot;ז
אם היה כולו עגול היה מחזיק בחללו אמה וחצי ורביע על אמה וחצי ורביע, שתחת שבמרובע היה די בג' אמות באה האמה
הרביעית להשלים מה שמרובע יותר על העיגול רביע, ולפי מה שאפרש שאמה וחצי התחתונות של הכיור היו מרובעים צ&quot;ל
שהיה אמה וחצי ורביע על אמה וחצי ורביע מבחוץ והיה צריך להשלים מה שחסר ע&quot;י עובי הדפנות, עכ&quot;פ לא היה ארך ורחב
הכיור יותר מאמה וחצי ורביע, והמכונה היה ארכה ורחבה ד' אמות והיתה עודפת על הכיור, והיה בה שתי חלוקות, א] חצונית
המכונה שהיתה ד' על ד', ב] פנימית המכונה מקום מושב הכיור, ששם היה כן ובסיס, וכן היה שם מסגרת המקיף את הכיור
שזה היה אמה וג' רביעי אמה על אמה וג' רביעי אמה. והודיע שהיו בה שני מיני מסגרות (כמו (שמות כה, כה) מסגרת טופח
סביב, שהם לוחות ולבזבזין הסוגרים סביב). א] המסגרות שהיו בפנים במקום מושב הכיור, ועז&quot;א {{צ|מסגרות להם}}, היינו
להמכונות עצמם בפנימיותם שהיו המסגרות בשביל הכיורות. ב] {{צ|ומסגרות בין השלבים}}, שחצוניות המכונה היה מוקף
שלבים שהם קנים ארוגים משולבים זה בזה כעין סורג, ובין הקנים וכן סביבם היו מסגרות לוחות עבים שאליהם חוברו
השלבים:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ועל המסגרות}}. הנה המסגרות הפנימיות שסביב הכיור לא היו מפותחים לנוי, כי היו מבפנים, אבל על{{צ| המסגרות אשר בין השלבים}}, שהם המסגרות החצוניות, היו מפותחים צורות {{צ|אריות}} וצורות {{צ|בקר}} וצורות {{צ|כרובים}} לנוי ותפארת: {{צ|ועל השלבים כן ממעל.}} וכן היו הצורות האלה מפותחים על השלבים עצמם שהם הקנים הארוגים כמין סורג, והיוהצורות דבוקים בם ממעל. ומפרש במה נדבקו הצורות אל הקנים, אמר{{צ| שתחת לאריות ולבקר}} (וה&quot;ה לכרובים) {{צ|ליות}}, היו טסים מחוברים שאל הטסים נדבקו הצורות, והיה{{צ| מעשהמורד}}, ר&quot;ל לא מותכים רק מרודדים בקורנס, והטסים עם הצורות שעליהם נדבקו במסמרות אל השלבים (וליות מענין חיבור, כמו (בראשית כט, לד) הפעם ילוה אישי אלי):&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|וארבעה אופני נחושת למכונה האחת}}. לכל מכונה היו ארבעה אופנים, שנים בכל צד: {{צ|וסרני נחושת}}. גם היה
למכונה נסרים של נחושת בתחתיתה שהיו כמו רצפה להמכונה, והנסר היה ד' אמות על ד' אמות: {{צ|וארבעה פעמותיו}}
{{צ|כתפות להם}}. בארבע זויות של הסרנים היה להם כתפות בולטות למעלה. והנה היו שני מיני כתפות, א] הכתפות שהיו עולות
מן הסרנים בקצות החלוקה החצונה של המכונה, שהיו מקיפים את המכונה מבחוץ והיו ד' על ד'. ב] הכתפות שהיו עולות מן
הסרנים סביב החלוקה הפנימית של המכונה שעליהם מקום מושב הכיור, והיה ארכם ורחבם כשעור המקום המוכן על מושב
הכיור מתחתיתו. והיה הבדל ביניהם, שהכתפות הפנימיות היו יצוקות, ועז&quot;א {{צ|מתחת הכיור הכתפות יצוקות}}, דהיינו
שהיו יצוקות עם הסרנים בעת יציקתם. אבל {{צ|{{צ|מעבר איש}} ליות}}, ר&quot;ל הכתפות החיצוניות שהיה {{צ|מעבר איש}}, ר&quot;ל מעבר
החיצון של כל איש, ר&quot;ל של כל מכונה, היו {{צ|ליות}}, מחוברות אל הסרנים על ידי חיבור אחר כך ולא הוצקו עמהם, כי הכתפות
הללו היו עשוים להסגר ולהפתח בעת שנצרכו ליכנס תוך המכונה עד מקום הכיור להכניס שם את הכיור כמו שיתבאר, ולכן
היה מוכרח שיהיו מחוברים על ידי חיבור:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ופיהו}}. עתה יתחיל לספר מן החלוקה הפנימית ששם היה מושב הכיור באיזה אופן היה, הנה קומת הכיור היה ד' אמות&lt;קטע סוף=לא/&gt;
(כנ&quot;ל פכ&quot;ח) 
וקומת המכונה היה ג' אמות (כנ&quot;ל) ויתבאר עוד (פסוק לה) שהיה עוד על ראש המכונה קומה עגול סביב במקום
מושב הכיור שהיה קומתו חצי האמה, וזה נקרא בכאן כותרת. ואמר בכאן {{צ|שפיהו}}, היינו פה הכיור, יצא {{צ|מבית לכותרת}}
{{צ|ומעלה באמה}}, ר&quot;ל כאשר הכניסו הכיור בכנו יצא ממנו אמה של גובה הכיור למעלה מן הכותרת, והכותרת היה קומתו חצי
האמה, נשאר מן הכיור בתוך המכונה עצמה שתי אמות ומחצה. ואחר שגובה המכונה עצמה חוץ מן הכותרת היה ג' אמות,
מבואר שגובה הכתפות שיצאו מן הסרנים תחת הכיור שעליהם עמד הכיור כנ&quot;ל בפסוק הקודם היה חצי האמה: {{צ|ופיה עגול}}
{{צ|מעשה כן אמה וחצי האמה}}. פיה היינו פי המכונה, מקום שהיה פתוח מלמעלה לקבל את הכיור היה עגול אמה וחצי
האמה לקבל את הכיור שהיה שתי אמות וחצי ממנו עגול ואמה וחצי היה מרובע, וכיון שאמה אחת מן העגול יצא לחוץ מן
המכונה נשאר במכונה אמה וחצי של הכיור עגול, והיה צריך שפי המכונה אחר שהיה {{צ|מעשה כן}} ומכון להכיור, שיהיה עגול
אמה וחצי האמה שהוא החצי אמה של הכותרת שעלה על המכונה ואמה בתוך המכונה: {{צ|וגם על פיה מקלעות}}. על פי
המכונה שיצא לחוץ חצי האמה כמין כותרת היו קלועים ציורים לנוי ולתפארת: {{צ|ומסגרותיהם מרובעות לא עגולות}}.
אחר אמה וחצי העיגול הנ&quot;ל שהתחיל הכיור להיות מרובע אמה וחצי, היה הכן שסביבו הסוגר אותו מסגרות מרובעות ולא
עגולות, כי היה מכוון למדת הכיור (ומבואר שבצד הכן הפנימי, בין העגול ובין המרובע היה כמין פתח שנפתח ונסגר להכניס
שם הכיור ולהוציאו בעת הצורך):&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|וארבעת האופנים למתחת למסגרות}}. האופנים לא היו קבועים בצד של חוץ למכונה, רק היו קבועים בצד פנים
של דופני המכונה החצונית, כי בין החלוקה החצונית ובין החלוקה הפנימית של המכונה היה יותר מאמה פנוי מכל צד ושם
עמדו האופנים, והיו מכוונים נגד תחת המסגרות של החלוקה הפנימית, שהמסגרות היו למעלה מן האופנים, וזה יתבאר
בפרטות אחר זה: {{צ|וידות האופנים במכונה}}. העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן שעליו יתגלגל האופן נקרא יד
האופן, ויד האופן הזה היה (מצוק) [מוצק] במכונה, שבתחתית דופן המכונה מבפנים היה בולט ברזל ארוך שנצוק מן המכונה
עצמה שעליו תקעו את האופן: {{צ|וקומת האופן האחד אמה וחצי האמה}}. ואחר שתקעו את האופן בברזל היוצא מן
תחתית המכונה היתה המכונה גבוהה מן הארץ כשיעור חצי האופן בקרוב, והמכונה עמדה על האופנים כדוגמת העגלה
והמרכבה שנשאת ע&quot;ג האופנים ותלויה עליהם. וכבר התבאר בפסוק ל&quot;א שהמסגרות של המכונה הפנימית שהיו סביב הכיור
התחילו חצי אמה למעלה מרצפת המכונה, כי בחצי אמה היו הכתפות שעליהם עמד הכיור, מבואר שארבע האופנים היו תחת
המסגרות:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ומעשה האופנים}}. עתה יבאר צורת האופנים שהיו דומים {{צ|כמעשה אופן המרכבה}}, שבאופן של מרכבה ימצא ד'
דברים, א] {{צ|ידותם}}, שהוא העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן האמצעי שעליו יתגלגל הגלגל. ב] {{צ|גביהם}}, הוא האופן
הקטן עצמו שהוא מתגלגל על גב היד. ג] {{צ|חשקיהם}}, הוא הגלגל הגדול החצון שהוא הסובב על הארץ. ד] {{צ|חשריהם}}, שהם
הקנים שמחברים האופן הקטן הפנימי עם האופן החצון. אמר שכל אלה היה {{צ|מוצק}}, נתכים ביחד, הידות היו {{צ|מוצק}}ים עם דופן
המכונה, והג' האחרים הוצקו ביחד והיו מקשה אחד:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|וארבע כתפות}}. כבר אמר (למעלה פסוק ל) שהסרנים היו להם כתפות בארבע פעמותם, ולא היו מוצקים עמהם רק
נתחברו על ידי חבור, הודיע בכאן שבכ&quot;ז {{צ|בארבע פנות המכונה}}, על קרני הזויות היו להם כתפות מוצקים מן המכונה
עצמה, לא מחוברים על ידי דיבוק, כי מה שבארבע פעמותם לא היו מוצקים היה כדי שיוכלו להסגר ולהפתח בעת יצטרך ליכנס
תוך המכונה, וזה לא שייך בהפנות:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|ובראש המכונה}}.המכונה היתה מכוסה למעלה ובאמצעית המכונה במקום שהיה פתוח לקבל את הכיור (כמו שהתבאר פסוק לא) שם היה כותרת סביב החלל שהוא פה המכונה,והיה קומתו חצי האמה והיה עגול סביב, ועל ראש המכונה שהיה מקורה ומכוסה במסגרות היו שם ידות והיו כולם מן המכונה מוצקים עמה:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|ויפתח על הלוחות}}. של {{צ|הידות}}. (או פירושו על לוחותיה ועל ידותיה), וכן {{צ|על מסגרותיה}} של כלל המכונה למעלה
ובצדדים{{צ|,}} פתח צורות {{צ|של כרובים ואריות ותמורות}}{{צ|,}} {{צ|כמער איש וליות}}{{צ|,}} שהיו דומים כאלו כל איש מהם היה מעורה
ונשרש שם (מלשון (תהלים לז, לה) ומתערה כאזרח רענן) ובכ&quot;ז היו רק דבוקים על ידי חיבור:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|מוצק אחד}}. שהמכונה עם ידותיה ומסגרותיה הוצקו כאחד: {{צ|מדה אחת}}. ארכם ורחבם וגבהם: {{צ|קצב אחד}}. כפי
המלאכה שנזכר למעלה:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|ארבעים בת}}. שהם מאה ועשרים סאין, שהוא שיעור ג' מקואות. ומ&quot;ש {{צ|ארבע באמה}}, הוא בגובה, אבל האורך והרוחב
היה אמה וחצי ורביע, כמו שהתבאר למעלה פסוק כ&quot;ח:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(מ) 
{{צ|ויעש חירום את הכירות}}. בד&quot;ה (שם ד, יא) כתוב את הסירות, וע&quot;כ פירשו המפ' שמ&quot;ש בכאן כירות היינו סירות, ר&quot;ל
שהיו עשוים לדשן את האפר ככירה, מלשון (זכריה יב, ו) ככיור אש בעצים, וזה עצמו היה מעשה הסירות כמ&quot;ש (שמות כז, ג)
ועשית סירותיו לדשנו, ולכן סמך אליו {{צ|ואת היעים}}. וכבר הוכחתי בפי&quot;ד ששני חירם היו, וחירם שעשה את הסירות ואת
היעים היה אביו של חירם זה, כמו שכתוב בפירוש בד&quot;ה (שם, טז) ואת הסירות וכו' עשה חירם אביו למלך שלמה, ולכן הזכיר
פה שם חירם ר&quot;ל חירם הראשון עשה את הכירות, ומ&quot;ש {{צ|ויכל חירם}} הוא חירם בנו, שהוא כלה יתר המלאכה, כפי הכלל
שבארתי בספרי התורה והמצוה שבמקום שכפל השם לבלי צורך יורה שהשם הנשנה אינו השם הראשון:&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מא - מב) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;[{{צ|עמודים שנים}} וכו' {{צ|ואת הרמנים}} וכו'. כבר נתבאר פירוש מקרא זה למעלה עיי&quot;ש]:
{{צ|עמודים שנים}}. זה מוסב על ויכל חירם, שהעמודים והמכונות והים כלה חירם השני בנו של חירם הראשון שעשה את
הסירות ואת היעים: {{צ|וגולות}}. על כל עמוד היה גולה מחולקת לשתים, העליונה קרויה הגולה שעל ראש העמודים והיתה
מכוסה בשבכה, והתחתונה נקראת הכתרת שעל פני העמודים והיתה מכוסה ברמונים, ועז&quot;א:

{{צ|ואת הרמנים ארבע מאות}}. שבכל שבכה היו שני טורי רמונים, כל טור היה מחזיק מאה רמונים, והיו תלוים בסוף השבכה
ומכסים הכותרת התחתונה שעל פני העמודים, וכבר בארתי זה למעלה פסוק כ':&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מה) 
&lt;קטע התחלה=מה/&gt;{{צ|ואת הסירות}}. שהם הכירות הנזכר למעלה פסוק מ': {{צ|אשר עשה חירם}}. ר&quot;ל חירם הראשון אביו של חירם זה, ובד&quot;ה&lt;קטע סוף=יד/&gt;&lt;קטע סוף=מה/&gt;
(שם) 

מפורש אשר עשה חירם אביו, ואלה היו נחושת ממורט שהיה יקר מאד, ומלאכה זו היה יודע חירם הראשון לבד, כמ&quot;ש
בדה&quot;ב (ב, יג) שהיה יודע לעשות בזהב ובכסף וכו', אבל השני לא ידע רק בנחושת פשוט לא למרקו שיהיה נחושת קלל, ובד&quot;ה
(שם ד, טז) כתוב נחושת מרוק:

(מו) 
&lt;קטע התחלה=מו/&gt;{{צ|בככר הירדן}}. מרוב יוקר הנחושת הממורט עסק המלך והשגיח על יציקתם ונבחר מקום לזה {{צ|בככר הירדן}}, ששם היתה
האדמה עבה ומוכשרת למלאכה זו. משא&quot;כ הים והמכונות שהיו מנחושת פשוט, נעשה מלאכתם בירושלים עצמה (שהסברא
נותנת שלא הוליכו את הים מרחק רב כזה, שזה טורח רב מאד):&lt;קטע סוף=מו/&gt;

(מז) 
&lt;קטע התחלה=מז/&gt;{{צ|וינח}}. ובד&quot;ה (שם, יח) ויעש שלמה, ר&quot;ל שעשאם הרבה יותר מן הצריך רק להיות מונחים באוצר המקדש מוכנים לעת
הצורך בזמן העתיד:&lt;קטע סוף=מז/&gt;

(מח) 
&lt;קטע התחלה=מח/&gt;{{צ|אשר בית ה}}{{צ|'}}. הכלים הצריכים לבית עצמו, לא לצורך תשמיש עבודה: {{צ|ואת השולחן}}. מבואר בד&quot;ה (שם, ח) שהיו
עשרה שולחנות, ומפני שעקר היה האחד שהוא מחיוב המצוה, תפס לשון יחיד. וחז&quot;ל (מנחות צט א) נחלקו אם הונח לחם
הפנים על כל השולחנות:&lt;קטע סוף=מח/&gt;

(מט) 
&lt;קטע התחלה=מט/&gt;{{צ|ואת המנורות}}. היה מנורה של משה באמצע, וחמש מנורות של שלמה היו מימין לה וחמש משמאל לה. ויל&quot;פ שמ&quot;ש
חמש מימין מוסב גם על השולחן, ור&quot;ל ואת השולחן ואת המנורות שניהם היו חמש מימין וחמש משמאל, ר&quot;ל מימין ומשמאל
לשולחן ומנורה של משה, ובכ&quot;ז היו השולחנות בצפון והמנורות בדרום: {{צ|והפרח}}. של המנורה, מפני שהדין הוא שאם המנורה
אינה באה זהב א&quot;צ גביעים כפתורים ופרחים, כמ&quot;ש במנחות (כח א) ועל ידי שבאה זהב היה שם פרח. אמנם במ&quot;ש הנרות יש
פלוגתא במנחות (פח ב), ולמ&quot;ד שהנרות מן הככר לא ידעתי למה הזכיר נרות, ובמלקחים יש רבותא אף שהם לא היו מן הככר
לכולי עלמא:&lt;קטע סוף=מט/&gt;

(נ) 
&lt;קטע התחלה=נ/&gt;{{צ|והספות}}. עיין רש&quot;י: {{צ|והפותות}}. י&quot;מ צירי הדלתות, שכ&quot;ה בלשון המשנה:&lt;קטע סוף=נ/&gt;

(נא) 
&lt;קטע התחלה=נא/&gt;{{צ|ותשלם}}. ועי&quot;כ {{צ|ויבא את קדשי דוד אביו}}, כי לא נצרך להם:&lt;קטע סוף=נא/&gt;</text>
      <sha1>1l0unl9pmfbdl969vpbs4bc3te26rbp</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א ח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359820</id>
    <revision>
      <id>1417091</id>
      <parentid>1400590</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="49632" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|ז|ח|ט}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|אז יקהל}}. הנה לקדש העזרה היה צריך ב&quot;ד של שבעים ואחד כמבואר בסנהדרין, ולכן קבץ כל זקני ישראל שהם הסנהדרין,
וגם קבץ כל ראשי האבות שהם הנשיאים, לכבוד המלך ולכבוד הארון. וז&quot;ש {{צ|אל המלך שלמה להעלות ארון ברית ה'}}:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויקהלו}}. אמנם עי&quot;ז נקהלו כלל ישראל מעצמם, וזה היה ג&quot;כ לכבוד המלך, ועז&quot;א {{צ|אל המלך שלמה}}. ומצד הזמן, שהיה
{{צ|בירח האיתנים בחג}}, שהגם שלא היה מוטל עליהם אז מצות עליה לרגל בכ&quot;ז רצו לחוג את החג בעיר הקודש ולראות
באפריון אשר עשה המלך שלמה:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויבאו}}. אולם לנשיאת הארון היה העקר הזקנים והכהנים, שהכהנים נשאו את הארון והזקנים היו במעמד, ועז&quot;א {{צ|ויבאו}}
וכו' {{צ|וישאו}} וכו':&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויעלו}}, וגם העלו את אוהל מועד וכליו, שכפי מ&quot;ש (למעלה סי' ג) היו אז בעיר ציון, והעלום משם, מקצתם נתנו במקדש
כמו המנורה והשולחן, ומקצתם נגנזו בעליית הקדש כאשר קבלו חז&quot;ל, ומפרש {{צ|ויעלו אותם הכהנים והלוים}}, ר&quot;ל את
הארון העלו הכהנים, ואת אוהל מועד וכליו העלו הלוים:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|והמלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו}}. היינו הזקנים שהם היו נועדים, לא כן קהל ישראל היו נקהלים לא
נועדים, כמ&quot;ש בחבורי התו&quot;ה בהבדל בין יעד ובין מקהיל, שיעד לא נאמר רק על מי שהזמינו אותו לבוא לזמן מועד ומוגבל, וכל
ישראל לא נועדו רק נקהלו מעצמם:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית}} וכו'. כי באשר יחוס הארון בגוף הכללי שהוא
המקדש היה כיחוס הנשמה במוח בגוף הפרטי שהוא האדם, הנה כמו שהנשמה יש לה ג' ענינים, א] כמו שהיא בפ&quot;ע במעונה
העליון, ב] כמו שהיא משכלת השכלותיה בפ&quot;ע בהיותה כלואה בגויה, ג] כמו שהיא שולחת השכלתה להאיר מחשכי הגויה
ולהבקיע אור מבין החשך והערפל אל כלי הגויה, כן ידמה יחוס הארון תחת כנפי הכרובים כנשמה במעונה האלהי העליון,
והשפעת הקדושה היוצאת ממנו בקה&quot;ק כנשמה הנמצאת במוח כלואה בגויה, והשפעת הקדושה היוצאת מן הדביר ידמה כשפע
הבוקעת מן הנשמה אל הגויה. ובג' מדרגות אלה העלו את הארון, תחלה {{צ|אל דביר הבית}}, שהוא הפתח הנשקף להיכל, ומשם
{{צ|אל קה&quot;ק}}, ומשם {{צ|אל תחת כנפי הכרובים}}:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|כי הכרובים}}. ר&quot;ל תחלה {{צ|פרשו כנפיהם אל מקום הארון}}, ובהגיע הארון בפנים נטו ויהיו כסוכה {{צ|על הארון ועל}}
{{צ|בדיו מלמעלה}}, והיה זה בנס. ועוד היה נס:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויארכו}}. שהתארכו הבדים עד {{צ|שנראו מן הקדש על פני הדביר}}, ר&quot;ל אל פתח הדביר תוך חלל הפתח בלטו מן
הכפורת כשני שדים, שהבדים היו דוגמת חוט השדרה היוצא מן המוח ומשלח מעינות ההרגשה לכלל הגויה עד המקום נגד הלב
ששם עקר פעולת נפש החיונית, שנגדו היה ההיכל, ושם היה דוגמת השדים המלאים חלב:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|אין בארון רק שני לוחות אבנים}}. לדעת חז&quot;ל היו שם ג&quot;כ שברי לוחות או ס&quot;ת מונחת (ופליגי בזה ר&quot;מ ור&quot;י בב&quot;ב יד
א) ולדעת כולם היה שם עוד דבר לבד מן הלוחות, ודייקו ממ&quot;ש אין בארון רק, הוה מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט
אלא לרבות. והדבר מבואר אצלי בכללי הלשון, כי לא נמצא בשום מקום בתנ&quot;ך מלת רק אחר שלילה, שאחר שלילה בא תמיד
מלת כי אם אין זה כי אם בית אלהים (בראשית כח, יז), אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה (שם מב, טו), וכדומה) כי
מלת רק הוא שלילה בפני עצמו בלא מלת אין, ולפ&quot;ז יש פה זרות בלשון, שהיל&quot;ל אין בארון כי אם שני לוחות, או שיאמר רק
שני לוחות היו בארון, וזה כלל בהגיון ששלילה אחר שלילה דינה כמשפט מחייב, כמו ראובן אינו חכם הוא שלילה, ראובן אינו
בלתי חכם הוא חיוב, ור&quot;ל ראובן הוא חכם, וכן במ&quot;ש אין בארון רק שני לוחות פירוש שלא רק שני לוחות היו בארון כי היו
שם עוד דברים, ובכ&quot;ז מפשטות הלשון שמשמע שרק שני לוחות היה מבואר שהדברים שהיו שם עוד היו ענין אחד עם הלוחות,
והם השברי לוחות או הס&quot;ת, שכל מה שכתוב בס&quot;ת נכלל בעשרת הדברות כמ&quot;ש הקדמונים:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויהי בצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא}}. הנה בגמר מלאכת המשכן כתיב (שמות מ, לד) ויכס הענן את אהל מועד
וכבוד ה' מלא את המשכן, שהענן היה מכסה את האהל מלמעלה סביביו מבחוץ, והכבוד שהוא האור הנברא מלא את המשכן
בפנים, ובמקדש היה הענן והכבוד שניהם בפנים, כי שכינת המשכן לא היתה קבועה וע&quot;כ היה הכבוד מגולה בלי לבוש, שזה
מורה שאינו במקומו, כי הכבוד כמו שהוא במקומו ענן וערפל סביביו, וכן ירד במעמד הר סיני (כמ&quot;ש מהרי&quot;א בפ' פקודי בארך)
ובמשכן היה הענן בפ&quot;ע והכבוד בפ&quot;ע. והנה היה עוד הבדל שני ביניהם, שבמשכן הושם הארון תחלה, ואח&quot;כ כלי ההיכל שולחן
ומנורה ומזבח הזהב, ואח&quot;כ כלי החצר, ואז ויכס הענן את אוהל מועד, משא&quot;כ במקדש הושמו תחלה כלי העזרה וההיכל,
והארון הושם באחרונה. כי בעולם העליון ירד ההשתלשלות מלמעלה למטה מן החשוב אל הפחות, שהעולם השכל נאצל
ראשונה שהוא במדרגת המוח, ואחריו העולם האמצעי שהוא במדרגת הלב, ואחריו העולם השפל שהוא במדרגת הגויה,
ובעולם התחתון עלה ההשתלשלות ממטה למעלה דומם צומח חי מדבר, וכמ&quot;ש בפי' ספר בראשית בארך. וכן במשכן שלא
היתה השכינה בקבע למטה רק באה לשכן כבוד בתוכם מן העולם העליון, הביאו את הארון תחלה שהוא דוגמת העולם העליון
השכלי, ואחריו כלי ההיכל שהוא נגד העולם האמצעי, ואחריו כלי העזרה שהוא דוגמת עולם התחתון שירד שם האור באחרונה, ואז בא הענן ויכס את אהל מועד, והיה הענן מובדל מן הכבוד. אבל במקדש שלמה ששרתה בו השכינה בקביעות היה
ציור להתעלות העולם התחתון ממטה למעלה וירום ונשא וגבה, באשר עקר השכינה היתה בתחתונים ובקבע ומשם יתן הודו
על השמים, לכן היה בהפך, שהכניסו תחלה כלים השפלים במדרגה וכן עלו למעלה ראש עד שהארון נכנס באחרונה, ואז שכן
הכבוד בתוך הענן כמו שהוא למעלה. וז&quot;ש שלמה (פסוק יב - יג) ה' אמר לשכון בערפל בנה בניתי בית זבול לך וכו', ר&quot;ל ממה
שאני רואה שכבוד ה' שוכן בענן וערפל מזה נראה שהיא שכינת קבע ובית זבול לו, ושהוא מכון לשבתו עולמים:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יב - יג) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ה' אמר לשכון בערפל.}} ר&quot;ל באשר המקום הזה הר המוריה שעליו נבנה המקדש היה מקום מיוחד להשראת השכינה מימי קדם, שעליו נעקד יצחק, ולשם יצא לשוח בשדה, ובמקום הזה ראה יעקב מראה הסולם בצאתו מחרן, ונגלה לדוד בגורן ארונה בעת המגפה, וידע שהוא המקום המיוחד לה' וזה שער השמים. וכיון שה' שכן בו בערפל, ר&quot;ל בעוד היה מקום תהו ובהו חשך וערפל, והיה הר ושדה וגורן, ממילא אחר{{צ| שבניתי שם בית זבל לך,}} ידעתי שיהיה{{צ| מכון לשבתך עולמים}}. ונדמה במשלו, מלך שדבקה נפשו לאהבה לשכון במקום אחד על שפת הים שהיה מקום קדוש בעיניו, ובא אוהבו של מלך ובנה לו שמה פלטרין גדולים ובית מקדש מלך, שהאוהב הלז בטוח שישב המלך שמה לעולם, דאחר שישב במקום ההוא בהיותו חרב ושמם כ&quot;ש עתה בשימצא שם בית בנוי לתלפיות. ולפי מ&quot;ש בפסוק הקדום אמר אחר שראה שה' הסכים לשכן שם בערפל, שכבוד ה' מסובב בענן וערפל, כמ&quot;ש (תהלים צז, ב) ענן וערפל סביביו, ממילא ידעתי, א] שבנה בניתי בית זבול, שפה ישכן בקביעות. ב] שהבית זבול הזה יהיה מכון לשבתך עולמים, כאלו פה יהיה עיקר הדירה והשכינה, ומה שישב ה' וישכן בכל העולמים העליונים יהיה ע&quot;י המקדש, כאילו האור יאיר מן המקדש אל כל העולמות והוא יהיה המכון והיסוד אל כל הבנינים של כל ההיכלות ששם יבא המלך בכבודו בכל עולם ועולם, שידמה המקדש כמו הפלטין העקרי ויתר המעונות המקודשים לה' בעולמים שלו יהיו כתאים וחדרים של הפלטין הזה העקרי שהוא מכון ויסוד לכולם:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ובידו מלא}}. כי דבורו של הקב&quot;ה פועל הדבר תיכף וכאילו נעשה הדבר, כי הכל נעשה בדברו ובגזרתו. אולם זה רק
בדברים הבלתי נתלים בבעלי הבחירה, לא כן דברים שתלוים באדם בעל בחירה, שהרשות נתונה בידו לעשות ושלא לעשות,
אין הדבור פועל עד שממלא הדבר בידו, ר&quot;ל שמניע את האדם ומטה חפצו ובחירתו לעשות כדבר ה'. כי היה ביד שלמה שלא
לבנות הבית, רק שה' מלא הדבר בידו והטה לב מלך אל שיקיים את דברי ה':&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז) פתח בבחירת עיר וסיים בבחירת דוד, והיל&quot;ל ואבחר בירושלים, או לאמר לא בחרתי באיש ואבחר בדוד:&lt;קטע סוף=טז/&gt;
{{צ|לא בחרתי בעיר}} 
וכו'. ובד&quot;ה (ב' ו, ה - ו) כתיב {{צ|לא בחרתי בעיר}} מכל שבטי ישראל לבנות בית וכו' {{צ|ולא בחרתי באיש להיות נגיד על עמי ישראל ואבחר בירושלים להיות שמי שם ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל}}. ופי' כי התאחדות {{צ|ישראל}} היתה תלויה בשני דברים, א] התאחדות האומה להיות כגוף אחד, וזה היה ע&quot;י ירושלים
כמ&quot;ש (תהלים קכב, ג - ד) ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ששם עלו שבטים וכו', שע&quot;י שכולם עלו שם לרגל ופני
כולם אל מקום א' נתאחדו כל איברי הגויה הכוללת להיות גוף אחד, עד שירושלים היתה אל גוף הכללי הזה כמשל הלב בגויה,
ששולח רוח החיים אל כל הגויה ע&quot;י מרוצת הדם הסובב מן הלב אל כולם ואליו ישובון. ב] ע&quot;י מלכות בית דוד שעל ידה
הקבעה הנהגה אחת מתמדת כוללת את כולם, כמש&quot;ש (שם, ה) כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, והיה מלכות
ב&quot;ד אל הגויה הכוללת דוגמת המוח בגוף הפרטי, ששולח ההרגשה וההשכלה וההנהגה לכל האברים. ואחריו היה הבית המקדש
שע&quot;י שרתה השכינה בישראל בקביעות, והיה דוגמת הנשמה העליונה האלהית הנקראת בשם חיה ויחידה, שהיא קשר האלהית
עם בני אדם. והיה הציווי שימנו להם מלך תחלה ואח&quot;כ יבנו בית הבחירה, כי א&quot;א שתשכן הנשמה האלהית באדם אם לא
תוקדם הרוח החיים הנשמה המשכלת הנתלים בגויה ואחדותה. ואמר שעד הנה היה הגוף הישראלי מפוזר ומפורד בלתי
מאוחד, לא מצד רוח החיים שהיא ע&quot;י אחדות העם בעיר אחת, כי לא בחרתי בעיר וכו'. ולא מצד הנשמה המשכלת שהיא
ההנהגה הכוללת ומלכות אחת, שעז&quot;א ולא בחרתי באיש להיות נגיד. ועתה נעשו גוף אחד, אם ע&quot;י רוח החיים שעז&quot;א ואבחר
בירושלים, אם ע&quot;י הנשמה המשכלת שעז&quot;א ואבחר בדוד. ובד&quot;ה האריך ופה קצר ואמר לא בחרתי בעיר, ומובן ממילא שלא
בחר באיש להיות נגיד, כי בחירת העיר קודם בטבע לבחירת האיש, כמו שהרוח החיוני קודם בטבע לנשמה המשכלת, ואמר
ואבחר בדוד להיות נגיד, ונודע ממילא שבחר בעיר, כי אם נטע בהם המלכות שהיא דוגמת הנפש המשכלת כ&quot;ש התאחדות ע&quot;י
העיר שהוא דמיון הנפש החיונית:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה' אלהי ישראל}}. כבר בארתי למעלה (סימן ד) שתנאי העקרי בבנין
הבית היה שיבנהו לשם ה' לבד בלא שום פניה חצונית, ושזה היה נמנע בימי דוד, כיון שהיה לו מלחמות רבות, וה' הבטיח
אותו שע&quot;י בנין הבית ימצא מנוחה מן האויבים, וא&quot;כ בהכרח היה עולה במחשבתו התועלת שישיג מן הבנין, וקשה שיבנהו
לשם ה' הגם שבלבו היה לבנותו לשם ה' לבד בלא שום פניה חצונית. וז&quot;ש {{צ|ויהי עם לבב}} וכו' {{צ|לבנות בית לשם ה' אלהי ישראל}}, בכ&quot;ז ידע ה' שאם יבנהו בפועל יכוין אח&quot;כ גם אל השגת התועלת ולא יהיה לשם ה', ולכן צוהו שישאר לו
זכות המחשבה הזכה שהקב&quot;ה מצרפה למעשה תמיד, ודינה כאילו עשה בפועל, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויאמר ה' אל דוד אבי יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי}}. דוקא הנה בזה {{צ|הטבות כי היה עם לבבך}}, ר&quot;ל כבר היה ונעשה הבנין עם {{צ|לבבך}}, כי המחשבה הטובה הזאת חשובה אצלי כאילו כבר נבנה המקדש בפועל, ובזה
נבנה לשם ה' לבד בלא שום פניה אחרת:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|רק אתה לא תבנה הבית}}. שאין חסר דבר רק מה שאתה לא תבנהו בפועל ממש, ובכ&quot;ז נחשב כאילו היה ונבנה: {{צ|כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי}}. דוקא. כי בימי שלמה שבל&quot;ז היה איש מנוחה, היה קל לו לבנות גם
בפועל לשם ה', כי לא היה מקוה ע&quot;י הבנין מנוחה מן האויבים:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויקם ה' את דברו}} וכו'{{צ| ואשב על כסא ישראל כאשר דבר ה}}'. ר&quot;ל ישבתי באופן שיש לי מנוחה מן האויבים, ועי&quot;ז{{צ| ואבנה,{{ ר&quot;ל יכולתי לבנות{{צ| לשם ה' אלהי ישראל,}}בכוונה לשמה:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ואשים שם מקום}}. כולל בזה מ&quot;ש (ש&quot;ב ז, י) ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וכו', ופירשתי שם שהיה תנאי הבנין
שיהיה להם מקום קבוע, ועי&quot;כ גם האלהים ישכון בקביעות, וכמו שפרשתי שם בארך:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|אין כמוך אלהים}} וכו'. הנה ה' הבטיח לדוד שני דברים, א] ששלמה ימלוך תחתיו ויבנה המקדש, וזה היה בלי תנאי. ב]
שגם בני בניו ישבו על כסא ישראל, וזה היה בתנאי, כמ&quot;ש (תהלים קלב, יב) אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם
עדי עד ישבו לכסא לך. וכבר בארתי בפירוש (שמואל ב' סי' ז) שבכ&quot;ז בקש דוד שיתקיים זה בכל אופן, והיינו שה' ישגיח על
ביתו שלא יתמוטטו מדרכי ה', וכמ&quot;ש (שם, יד - טו) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים
וכו' וחסדי לא אפיר מעמו, ובארתי שם שאחר שהברית שכרת ה' עם דוד וההבטחה שהבטיח לו, היה סבתו חסדי ה', והחסד
לא ימוש לעולם, כי החסד לא ישקיף על מעשה וזכות, ובהכרח יסבב ה' שיקים דברו לעולם. וע&quot;ז בקש שלמה שיקים ה' את
דברו בכל אופן ושיסבב שלא תבוטל ההבטחה ע&quot;י איזה חטא, וז&quot;ש אין כמוך אלהים, ר&quot;ל כי ביטול ההבטחה יצוייר אם ע&quot;י
חסרון יכולת, שהמבטיח אינו יכול למלאת דבריו, עז&quot;א {{צ|אין כמוך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת}}, בענין שאין מי
בשמים ובארץ שיעכב על ידך. וכן יצוייר שתבוטל ההבטחה ע&quot;י שינוי הרצון אם המובטח קלקל מעשיו, באופן שישוב המבטיח
לשום עינו בו לרעה, ועז&quot;א {{צ|שומר הברית והחסד}}, שלא יצוייר שישתנה רצונך מצד עצמך כי אתה שומר הברית, ולא
שישתנה מצד רוע מעשי המובטח כי אתה שומר {{צ|החסד}}, שהבטחה ששרשה מצד {{צ|החסד}} לא תובטל בשום אופן, כי {{צ|החסד}} אינו
משקיף על מעשה וזכות:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|אשר שמרת}}. ומוסיף עוד שכבר החל לקיים ההבטחה במה שמלך שלמה ובנה ביהמ&quot;ק, וכיון שנתקיימה מקצת ההבטחה
בפועל ראוי שתתקיים בכל, וז&quot;ש ובידך מלאת:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;השאלות (כה - כו) מ&quot;ש שמור לעבדך וכו', יאמן דברך לעבדך, הוא כפל לשון:
{{צ|ועתה}}. עפ&quot;ז בקש שישמר גם ההבטחה שהבטיח שלא יכרת לו איש יושב על כסא ישראל, והיא ירושת המלכות לעולם, הגם
שבזה הוטל תנאי בדבר רק אם ישמרו בניך דרכם וכו':&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ועתה}}. בכ&quot;ז אבקש {{צ|שיאמן נא דברך}}, ותראה שלא תובטל המלכות לעולם, והוא ע&quot;י שתשגיח שבניו לא יסורו מדרכי
ה', באופן שלא תהיה עילה לביטול ההבטחה ששרשה מצד חסדי ה'. וגם יאמר הגם שמצד הבנים יש תנאי, הלא עקר ההבטחה
נאמר לדוד שעליו זרח חסדי ה' לבנות לו בית נאמן לעולם, א&quot;כ גם אם יחטאו הבנים אי אפשר לבטל מה שהבטיח לדוד, כיון
שעקר ההבטחה והחסד היה מצד דוד לא מצד דור בניו, וז&quot;ש {{צ|ועתה יאמן נא דברך אשר דברת לדוד אבי}}:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;השאלות (כז) מ&quot;ש האומנם ישב אלהים על הארץ אין לו באור, שאין המשך מזה אל מ&quot;ש ופנית אל תפלת עבדך:&lt;קטע סוף=כז/&gt;
{{צ|כי האומנם ישב אלהים על הארץ}}. הוסיף עוד טענה עפמ&quot;ש בפירוש תהלות (סי' פט) 
שבהמ&quot;ק ומלכות בית דוד היו
שניהם סבה זל&quot;ז, שה' בחר לשכן שכינתו בבית הנבחר ע&quot;י זכות דוד, ואחר שבחר בציון וקבע שכינתו שם, שוב השגיח לקיים
בית דוד בשביל הבית, כמ&quot;ש (תהלים קלב, ח - י) קומה ה' למנוחתך וכו' בעבור דוד עבדך וכו', שזה מה שהיה זכות דוד סבה אל
שכינת ה' בהבית, וחזר ואמר (שם, יב - יג) גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, שהוא מה שע&quot;י שבחר בציון ראה
לקיים מלכות בית דוד, וז&quot;ש יאמן נא דברך אשר דברת לדוד כי האומנם ישב אלקים על הארץ, אחר שמעתה הוא דבר מאומן
וקיים שישב אלקים בקביעות על הארץ, וזה תלוי במלכות בית דוד: {{צ|הנה השמים}} וכו'. אמנם באר שלא תחשוב שישיבת ה'
על הארץ הוא כפי מחשבות ההמון שיושב וחונה במעון ובמקום, שזה דבר בטל כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, כי
הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ומכ&quot;ש שלא ישכן בבית בנוי בידי אדם, רק ישיבתו על הארץ הוא כינוי להשגחתו שם
בקביעות לשמוע תפלות ולהשגיח בהשגחה פרטית על צרכי עמו, וז&quot;ש {{צ|ופנית אל תפלת עבדך}} וכו', להיות עיניך פקוחות
וכו':

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;השאלות (כח - ל) מ&quot;ש ופנית אל תפלת עבדך לשמוע אל הרנה הוא כפל, שהיל&quot;ל ופנית ושמעת אל תפלת עבדך, ואמר
שנית להיות עיניך פתוחות לשמוע אל התפלה, ואמר שלישית ושמעת אל תחנת עבדך, למה כפל דבריו? ולמה כפל פתוחות אל
הבית הזה, אל המקום?:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

{{צ|ופנית}}. בקש שיפנה ה' אל המתפלל: {{צ|לשמוע אל הרנה}} 
וכו'. ר&quot;ל הוא מתפלל ומתחנן שתהיה שעה זו עת רצון שישמע ה'
אל רנתו ותפלתו מה שיתפלל היום, ובאר על מה יתפלל, הוא:

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|להיות עיניך פתוחות}}. שיתמיד ה' להשגיח בעיני ה' המשוטטות שישמע תמיד התפלות שיתפללו בבהמ&quot;ק. ובאר בזה
שני מדרגות, כי לפעמים כשישראל זכאים, שכינת ה' שרויה בין בדי הארון למטה ועיקר שכינה בתחתונים ודומה כשוכן ביניהם
למטה בבית. ולפעמים כשאין ישראל זכאין, אז רק שמו שוכן שם, ר&quot;ל אז עיקר שכינתו בשמים רק שהתפלה שמתפללים דרך
המקדש תעלה בסולם השמימה והשם מקבלה. וז&quot;ש, על הצד הא' {{צ|להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום}},
שאז עיני ה' פתוחות בבית עצמו. ועל הצד הב' אמר {{צ|אל המקום אשר אמרת יהיה שמי שם}}, שבצד שאין ישראל זכאים  כ&quot;כ ואין השם שוכן בבית למטה רק במעון קדשו למעלה, בכ&quot;ז עיניו פתוחות אל המקום שאמר ששמו יהיהשם, כדוגמת המלך שיש לו פלטרין בעיר הבירה, ויש לו ג&quot;כ פלטרין אצל בניו במדינה אחרת, שבעת שהוא עם בניו עיניו פתוחות אל הפלטרין עצמו, ובעת שמתרחק מהם והוא בביתמקדש מלכות שלו בכ&quot;ז עיניו פתוחות אל המקום מצד ששמו נקרא גם על הפלטרין שאצל בניו ומשגיח עליהם מרחוק. ומפרש נגד הצד הראשון{{צ| לשמוע אל התפלה אשר יתפללעבדך אל המקום הזה}}, שבעת שהשכינה קבועה למטה שאז שומע התפלה למטה. ונגד הצד השני, אומר:

 (ל) {{צ|ושמעת אל תחנת עבדך ועמך}} וכו' {{צ|ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים}}. שגם בעת שיהיו חוטאים עד
שתסלק השכינה ותהיה קבועה בשמים, גם אז ישמע אל תחנתם, ועז&quot;א ושמעת וסלחת, שאז יסלח עון ויקבל תחנה. והנה השתמש פה על התפלה בג' לשונות{{צ| , רנה, תפלה, תחנה. הרנה}} הוא ספור שבחי המקום, כמ&quot;ש חז&quot;ל (ברכות לב א)לעולם יזכיר אדם שבחו של מקום ואח&quot;כ יתפלל{{צ| . והתפלה}} עקרה שפיכת הנפש ודבקות הרוח ופלילת הנפש להתדבק בשורשה ולא תהיה רק לאלהים. {{צ| ותחנה}} היא בקשת הצרכים,וענינה מענין חנון ומתנת חנם, שגם בשאין ראוי מבקש מתנת חנם, אבל המתפלל ישיג שאלתו מצד הדבקות והמחשבה הטהורה המושכת השפע מן הצנור העליון כי יתקרב לאלהים בחשק ואהבה ותשוקה וכוונה רצויה. וע&quot;כ בצד הא' אמר {{צ|אל תפלת עבדך}}, ועל הצד הב' אמר {{צ|אל תחנת עבדך ועמך ישראל}}, כי כשאין ראוים ועונותיהם מבדילים בינם לבין אלהיהם יבואו דרך תחנה לבד וע&quot;י שהם רבים וצבור:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|את אשר יחטא}}. הוסיף לבקש שגם בדברים שבין איש לחברו, שיבקש משפט ומסירת דין נגד חברו, כשיהיה איזה חטא
ועול בין איש לאיש, עד {{צ|שישא בו אלה להאלותו}}, כגון אלת סוטה או אלת העדים וכדומה, גם בצד זה:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;השאלות (לב) מ&quot;ש ועשית ושפטת אינו נכון בלשון, שתחלה ישפוט מה לעשות ואח&quot;כ יעשה, והיל&quot;ל ושפטת ועשית:&lt;קטע סוף=לב/&gt;
{{צ|ואתה תשמע השמים ועשית}}. ר&quot;ל תיכף תעשה כדבר האלה בענין שבכל אופן תחול האלה על החייב, ואח&quot;כ {{צ|ושפטת את עבדך}} 
לראות מי החייב בין שניהם: {{צ|להרשיע רשע}} וכו'. באופן שאם היתה האלה שלא כדין תחול על המאלה, וכן
בהפך:

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;השאלות (לג - לד) ממ&quot;ש והתפללת בבית משמע שעודם בארץ, וממ&quot;ש והשבותם אל האדמה משמע שגלו ממנה, וגם שא&quot;כ
הוא כפל עם מ&quot;ש בפסוק מ&quot;ו:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

{{צ|בהנגף}}. הוסיף עוד שגם בעת החל עליהם איזה עונש על ידי חטאתם, שע&quot;י {{צ{שיחטאו לך}} 
נגזר עליהם {{צ|שינגפו לפני אויב}}, והם {{צ|ישובו}} בתשובה על החטא: {{צ|והודו את שמך}}. כמודים על הרעה שהיה בצדק בעבור עונותיהם: {{צ|והתפללו}}. על
העתיד שיחלצו מצרה:

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ואתה תשמע וסלחת}}. נגד התשובה תסלח העון, ונגד התפלה {{צ|והשבותם אל האדמה}}. ואין פי' שנתנו לפני אויב
לארץ אחרת שזה יזכיר בפסוק מ&quot;ו, רק שיצאו למלחמה לגבול ארצם, ומ&quot;ש {{צ|והשבותם}} ר&quot;ל שישובו היוצאים למלחמה
לעריהם בשלום:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;השאלות (לה - לו) למה תחלה אמר והודו והתפללו ופה אמר והתפללו והודו? ומז&quot;ש ומחטאתם ישובון כי תענם, שמשמע
שע&quot;י שיענם ישובו מחטאתם? ומז&quot;ש כי תורם את הדרך וכו'?:

{{צ|בהעצר שמים}}. הוסיף בתפלתו עוד ענין אחר, שלפעמים יקדים ה' לשמוע תפלה טרם שיעשו תשובה, כי במאמר הראשון
בהנגפם לפני אויב אמר {{צ|ושבו והודו והתפללו}}, וכאן אמר {{צ|והתפללו והודו ומחטאתם ישובון}}. כי יש שני מיני
עונשים, עונש בפועל, ועונש ע&quot;י סילוק השגחה. רצוני, כי זה שינגפו לפני אויב הוא עונש שיעשה ה' בפועל, שעל ידי שיעשו
עבירות שיחויבו עונש להמסר ביד אויב אז אף שמדרך הטבע ראוי שהם יתגברו על האויב ימסרם ה' ביד אויב בהשגחתו, כמ&quot;ש&lt;קטע סוף=לה/&gt;
(דברים לב, ל) 
איכה ירדוף אחד אלף וכו' אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, אמנם עצירת השמים תהיה ע&quot;י סילוק השגחה
לבד, כי ירידת המטר לא תהיה רק ע&quot;י השגחה, כמ&quot;ש (שם יא, י - יב) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים
היא כו' והארץ וכו' למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד, ר&quot;ל וא&quot;כ צריך אתה להשגחתו התמידית
שע&quot;י השגחתו ירד המטר שהוא ענין השגחיי, לכן והיה אם שמוע תשמעו וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו כו' פן יפתה לבבכם
וכו' ועצר את השמים (שם, יג - יז), וא&quot;ר בעת שאין ישראל זכאים כ&quot;כ עד שראוים להשגחה תמידית ימנע מהם המטר בשב ואל
תעשה, כמ&quot;ש (ירמיה ה, כד - כה) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו וכו' וחטאתכם מנעו הטוב
מכם וכו', ובזה האופן יעצרו השמים לפעמים על עונות נסתרים שאין העם יודעים מהם וצריכים לפשפש במעשיהם עד שיודע
להם מה פשעם, וכמ&quot;ש (ש&quot;ב כא, א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים וכו' ויאמר ה' אל שאול, ופי' חז&quot;ל (יבמות עח ב) שבשלש
שנים דרשו וחקרו ולא מצאו העון עד שהודיעם ה'. ובזה בקש שתיכף כשיתפללו יענם ה', ובזה יקדים לקבל התפלה לפני
התשובה, ר&quot;ל שיודיעם ויורם הדרך הטובה, ויודיעם מה העון שבעבורו נעצרו השמים כדי שישובו אח&quot;כ, וז&quot;ש {{צ|בהעצר שמים}} וכו' {{צ|כי יחטאו לך, והתפללו והודו את שמך,}} ר&quot;ל שיתפללו ויודו כי בא עליהם העונש כדין, הגם שאין יודעים
החטא רק {{צ|מחטאתם ישובון כי תענם}}, שמקבלים עליהם לשוב מחטאתם אחר שתענם ותודיעם החטא:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל}}. וזה יהיה ע&quot;י {{צ|כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה}}, שתודיעם מה יתקנו, ועז&quot;א כאן {{צ|עבדיך ועמך}}, כי בצד הזה הם עבדי המקום, כי חטאתם נסתר ונצפן מנגד
עינם, ותיכף שיורם הדרך הטובה ישובו ויתקנו המעות:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;השאלות (לז - מא) למה האריך וכפל? ומהו הכפל לכל האדם לכל עמך ישראל? ולמה סיים בפרט זה למען יראוך כל
הימים?:&lt;קטע סוף=לז/&gt;
{{צ|רעב כי יהיה}}. עתה הוסיף עוד שאלה כוללת שיענה ה' על כל מיני תפלות ועל כל מיני הצרכים בין הנוגע להכלל בין הנוגע להפרטים, {{צ|וחשב רעב, דבר, שדפון, ירקון, ארבה, חסיל, חרב,}} 
והם ארבעה שפטים הרעים שחשב יחזקאל (סי' יד) חרב, רעב, חיה, רעה, דבר, שהם הכוללים כל מיני הרעות הנמצאים בעולם, והם אבות לכולם, שסבת הרעות יהיו או ע&quot;י הטבע הכוללת וזה רעב, או על ידי הטבע של האדם עצמו שנשתנה לרוע וזה דבר, או ע&quot;י בעלי רצון וזה חיה רעה, או על ידי בעלי בחירה וזה חרב, וכמ&quot;ש (דברים לב, כד - כה) {{צ|מזי רעב, ולחומי רשף, שן בהמות, מחוץ תשכל חרב}}, וכן סדרם בתוכחה של תו&quot;כ כמ&quot;ש המבארים שמה. ונגד חיה רעה אמר {{צ|ארבה חסיל}}, ונגד חרב אמר {{צ|כי יצר לו אויבו}}. ואחר שחשב ארבעה אבות נזיקין הוסיף {{צ|כל נגע כל מחלה}}, כל נגע כולל כל התולדות המתיחסות לג' שפטים רעב דבר חרב, וכל מחלה כולל כל תולדות שתחת סוג דבר. ואחר שחשב כל מיני הרעות, הוסיף:

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|כל תפלה כל תחנה}}. לכלול כל מיני התפלות שיתפלל עליהם האדם בין ע&quot;י תפלה בין ע&quot;י תחנה ותחנונים, והוסיף כל
מיני המתפללים והנצרכים לישועה בין יחיד בין רבים, וז&quot;ש {{צ|לכל האדם לכל עמך ישראל}}, ר&quot;ל בין כלל העם בין כל אדם
יחידים. והוסיף {{צ|אשר ידעון איש נגע לבבו}}, ר&quot;ל שגם בענין צרת הכלל כמו שיש רעב כולל או דבר כולל, ובא היחיד היודע
נגע לבבו בפ&quot;ע מה שחטא לבדו או מה שמצטרך לו לבדו: {{צ|ופרש כפיו אל הבית הזה}}. ויתפלל בפ&quot;ע על סליחות עונו ועל
מילוי צרכיו:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;{{צ|ואתה תשמע השמים מכון שבתך}}. הוסיף מכון שבתך, ר&quot;ל גם בעת שעקר מכון שבתך בשמים ואין הכלל ראוים
שתשכן בתוכם, בכ&quot;ז תפנה אל תפלת הערער: {{צ|וסלחת ועשית}}. שתסלח החטא, ותעשה הבקשה. אמנם התנה בזה {{צ|ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו}}, ר&quot;ל שיביט אל דרכי האיש השואל כפי מה שידע את לבבו, וזה כולל ב' תנאים,
א] במה שיביט על דרכיו הקודמים אם ראוי לזה ואם עשה תשובה כראוי מעומק הלב. ב] שיביט על דרכיו וטבעיו ומנהגיו, אם
ע&quot;י שימלא בקשתו לא ימוט מיראת ה'. ושיעור הכתוב {{צ|אשר תדע את לבבו למען יראוך כל הימים אשר הם חיים על האדמה}} (ומ&quot;ש כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם הוא מאמר מוסגר). למשל אם שואל עושר והשם יודע כפי טבע
האיש שאם ישמן יבעט ואם יתעשר יסור מיראת ה', לא ימלא בקשתו. וכן הגם שבלבבו חושב עתה שע&quot;י שיתעשר יפליא
לעשות חסד וצדקה וכדומה, והשם יודע האמת כי כפי דרכי לבבו וכפי מנהגיו יהיה בהפך שע&quot;י העושר ימוט מיראת השם, לא
ימלא שאלתו וכן בכל הדומה לזה:&lt;קטע סוף=לט/&gt;

(מא - מג) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|וגם אל הנכרי}}. הוסיף שגם הנכרי הבא מארץ רחוקה וסבת בואו הוא בעבור שנתפרסם ביניהם שמע שם ה' הגדול
שהוא משגיח ומשדד המערכה, ועי&quot;כ בא להתפלל בבית הזה, אליו תשמע ג&quot;כ הגם שאינו כדאי ולא עשה תשובה. וכן {{צ|ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי}}, הגם שתפלתו תהיה על דבר בלתי ראוי מצד עצמו. שבתפלת הישראל התנה שרק אם ידע
את לבבו למען יראוך כל הימים כנ&quot;ל, אבל להנכרי ימלא שאלתו בכל אופן, אף שעי&quot;ז שיתן להנכרי עושר יעשה חטאים בכ&quot;ז
ימלא שאלתו, באשר עי&quot;כ ירויח שני דברים, א] {{צ|למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל}},
שבזה שיראו שה' שומע תפלה יכירו כי הוא משגיח בשפלים, ושהוא קרוב לכל קוראיו, עד שתגיע מדרגת יראתם להתדמות עם
יראת ישראל שבא ע&quot;י הכרתם שהוא משגיח בפרטים בהשגחה נפלאה. ב] {{צ|שידעו ששם ה' נקרא על הבית}}, ושהוא שער
השמים:&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מד - מה) 
&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{צ|כי יצא עמך}}. עד עתה התפלל שישמע ה' התפלות שיתפללו בבהמ&quot;ק עצמו, ועתה הוסיף להתפלל שישמע ה' גם
התפלות שיתפללו בח&quot;ל דרך המקדש, ובקש בזה שני ענינים, א] בהיותם זכאים ויצאו למלחמה נגד האויב מחוץ לירושלים
ועודם בא&quot;י ויתפללו דרך העיר ודרך הבית, שישמע ה' את תפלתם, ויעשה משפטם, פי' שיעשה כפי הראוי להם במשפט:&lt;קטע סוף=מד/&gt;

(מו) 
&lt;קטע התחלה=מו/&gt;{{צ|כי יחטאו}}. זאת שנית, אם יחטאו וה' יתאנף בם ועי&quot;כ ישבם האויב חוץ לא&quot;י:&lt;קטע סוף=מו/&gt;

(מז) 
&lt;קטע התחלה=מז/&gt;{{צ|והשיבו}}. חושב בזה ג' מדרגות, תחלה {{צ|ישיבו אל לבם}}, תכף בארץ אשר נשבו שם. ואח&quot;כ {{צ|ושבו}} שנית {{צ|והתחננו אליך בארץ שוביהם}}, מצד שיראו שהיא ארץ של שוביהם ואינה ארצם כי הם גרים שמה, ועי&quot;ז יתחרטו על העבר {{צ|לאמר חטאנו והעוינו}}, ואח&quot;כ:&lt;קטע סוף=מז/&gt;

(מח) 
&lt;קטע התחלה=מח/&gt;{{צ|ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם}}. שהיא התשובה הגמורה בלב ונפש, וזה יהיה מצד {{צ|שהם בארץ אויביהם אשר שבו אותם}}, ר&quot;ל שאח&quot;כ תמצאן אותם רעות רבות וצרות עד שיראו שהם לא לבד בארץ שוביהם כי אם בארץ
אויביהם, שהשובים הם אויביהם ומצירים להם, ועי&quot;כ ישובו בתשובה שלמה {{צ|והתפללו אליך דרך ארצם העיר והבית}},
כי הם חוץ לארץ לכן יתפללו גם דרך ארצם:&lt;קטע סוף=מח/&gt;

(מט - נ) 
&lt;קטע התחלה=מט/&gt;{{צ|ושמעת השמים}} וכו' {{צ|וסלחת לעמך}}. שתסלח החטאים, וגם תוסיף לסלוח גם {{צ|הפשעים}} הגדולים שנעשו במרד:&lt;קטע סוף=מט/&gt;
{{צ|ונתתם לרחמים לפני שוביהם}}. הנה לא בקש שיוציאם מן הגלות כי כבר ידע מ&quot;ש בתורה (דברים ל, א - ג) 
והי' כי יבואו
עליך כל הדברים וכו' והשבות אל לבבך וכו' ושבת וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו', הרי באר שקיבוץ הגליות לא יהיה רק בזמן ידוע אחר שיבואו עליהם הברכה והקללה, וכן אמר בפ' ואתחנן (שם ד, ל) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית
הימים ושבת עד ה' וכו', לכן עכ&quot;פ שע&quot;י התשובה והתפלה יקל עול גלותם ויתנם לרחמים לפני שוביהם:

(נא) 
&lt;קטע התחלה=נא/&gt;{{צ|כי עמך}}. אמר שאף שנגזר עליהם קושי השעבוד, יש הבדל בין גליות האחרונות לבין גלות מצרים, אחר שעתה הם כבר
עם ה', מה שלא היה זה במצרים, וכן אחר שהוציא אותם פעם א' מכור הברזל ראוי שלא ישעבדו בהם עוד:&lt;קטע סוף=נא/&gt;

(נב) 
&lt;קטע התחלה=נב/&gt;{{צ|להיות}}. הוסיף עוד שלא לבד שישמע התפלות שיתפללו בבהמ&quot;ק או נגד המקדש, רק {{צ|שיהיו עיניך פתוחות אל תחנת עבדך לשמע אליהם בכל קראם אליך}}, אף שיקראו בחו&quot;ל, ולא יכוונו נגד הבית:&lt;קטע סוף=נב/&gt;

(נג) 
&lt;קטע התחלה=נג/&gt;{{צ|כי אתה}}. ובאר הטעם, אחר {{צ|שהבדלתם לך לנחלה}}, וא&quot;כ ראוי שתשגיח על תפלתם מצד עצמם מצד שהם מובדלים
לחלקך:&lt;קטע סוף=נג/&gt;

(נו) 
&lt;קטע התחלה=נו/&gt;{{צ|ברוך ה' אשר נתן מנוחה}}. כבר בארתי (ש&quot;ב ז) שבנין המקדש לא היה אפשרי כ&quot;ז שלא היה לישראל מנוחה מן
האויבים, וכן הבטיח (דברים יב, י - יא) ועברתם את הירדן וכו' והניח ה' לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום
אשר יבחר וכו', וז&quot;ש אשר נתן מנוחה ככל אשר דבר, לא נפל דבר א' מכל דברו, כי כן נתקיים ג&quot;כ הבטחתו שיבחר במקום
מיוחד להשכין שכינתו שם בקביעות, וכמ&quot;ש (ויקרא כו, יא) ונתתי משכני בתוככם וכו':&lt;קטע סוף=נו/&gt;

(נז) 
&lt;קטע התחלה=נז/&gt;{{צ|יהי ה' אלהינו עמנו}}. הנה האמצעים שיבחר ה' כדי שיעמדו ישראל בתורתו וליראה אותו הם בשני דרכים. לפעמים
יהיה זה על ידי עונשים או שיסתיר פנים מהם ותמצאנה אותם רעות רבות וצרות עד שיכירו שזה בסבת חטאתיהם. ולפעמים
יהיה זה על ידי שישגיח בהם בהשגחה תמידית ויראה להם אותותיו ונפלאותיו, למען יכירו כי הוא אלהיהם ושכל טובם מאתו
בא. ובזה הדרך נהג עמהם עת הוציאם ממצרים שהיו הנסים מתמידים וההשגחה דבוקה בם תמיד, ובקש שלמה שה' יהיה
עמהם כאשר היה עם אבותם להטות לבבינו אליו, שעל ידי שיהיה עמהם בתמידות ע&quot;י זה יטה לבבם אליו, כמו שכן נגד
אבותם עשה פלא והיה עמהם בתמידות. ומ&quot;ש אל יעזבנו ואל יטשנו מוסב לשני פנים, שאל יעזבם כמו שלא עזב את אבותם,
וכן יכוין לומר אל יעזבנו להטות לבבינו אליו, שלא ינהג עמהם בדרך השני לעזוב אותם תחת המקרה שעל ידי כן יטה לבבם
אליו על ידי רעות ועונשים, רק יהי ה' אלהינו עמנו שעל ידי כן יטה לבבנו אליו בדרך הראשון:&lt;קטע סוף=נז/&gt;

(נט) 
&lt;קטע התחלה=נט/&gt;{{צ|ויהיו דברי אלה}}. ר&quot;ל כי השגחת ה' תהיה לפעמים כוללת, כמ&quot;ש (ר&quot;ה, טז) שכל העולם נדון בר&quot;ה שבו יקצב ה' השפע
הצריכה לכל השנה אם לשבט אם לחסד, ולפעמים תהיה פרטית קבועה יום ביום, כמ&quot;ש ר' יוסי (שם) אדם נדון בכל יום, וזה
בעת שעושים רצונו, כמו שהיה במדבר שנתן טרף חוקם דבר יום ביומו. ובקש שלמה שתפלתו תהיה {{צ|קרובה אל ה'}} תמיד,
בענין שתעורר תמיד פניו והשגחתו עליו ועל עמו, עד {{צ|שיעשה משפטם}} וצרכם {{צ|דבר יום ביומו}} בהשגחה קבועה פרטית,
שבזה ירויח שני דברים, א]:&lt;קטע סוף=נט/&gt;

(ס) 
&lt;קטע התחלה=ס/&gt;{{צ|למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים}}. כי השגחה הכללית הקבועה מר&quot;ה היא קרובה לדרך הטבע
והאומות תולים אותה בטבע, משא&quot;כ כשיראו ההשגחה הקבועה יום ביום יכירו כי ה' פועל הכל. ב]:&lt;קטע סוף=ס/&gt;

(סא) 
&lt;קטע התחלה=סא/&gt;{{צ|והיה לבבכם שלם עם ה'}}. כי גם לישראל תפעול שיהיה לבבם שלם עם ה', לא חלוק לשתים כי ימצא בלבם ספק
היש ה' בקרבם אם אין, לא כן כשיראו ההשגחה הקבועה לא יעלה שום טינא בלבם ועי&quot;כ ילכו בחוקיו כיום הזה שכולם ראו
השגחת ה' השוכן בתוך עמו ישראל:&lt;קטע סוף=סא/&gt;

(סד) 
&lt;קטע התחלה=סד/&gt;{{צ|ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר}}. דברים ככתבן דברי ר' יהודה, קדש את רצפת החצר בקדושת מזבח
להקטיר על הרצפה: {{צ|כי מזבח הנחושת}}. מזבח האבנים שעשה תחת מזבח הנחושת קטן מהכיל. א&quot;ל ר' יוסי והלא כבר נאמר&lt;קטע סוף=סד/&gt;
(לעיל ג, ד) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;אלף עולות יעלה שלמה על מזבח של משה, וכשאתה מגיע לחשבון אמות ולמנין עולות זה של אבנים גדול משל
משה, שמזבח של משה היה מקום מערכתו אמה על אמה וזה היה מקום מערכתו כ&quot;ד על כ&quot;ד הרי של שלמה חמש אמות
ושבעים ושש כשל משה, א&quot;כ מהו קדש המלך את תוך החצר, שקבע בו מזבח של אבנים מחובר ברצפה, וקטן מהכיל בשל משה
הוא אומר, ע&quot;כ לשון רש&quot;י. והוא מזבחים דף נ&quot;ט. הנה מ&quot;ש שהיה מקום המערכה כ&quot;ד אמות על כ&quot;ד לר' יוסי, הוא נגד משנה
מפורשת (בפ&quot;ג דמדות) א&quot;ר יוסי מתחילה לא היה אלא כ&quot;ח על כ&quot;ח, כונס ועולה במדה זו עד שנמצא מקום המערכה כ' על כ',
וכן יפלא על המפ' בד&quot;ה שכ' ג&quot;כ כדברי רש&quot;י פה, וברש&quot;י בזבחים שם כתב באמת שהיה מקום המערכה עשרים על עשרים.
אולם דברי רבי יוסי בל&quot;ז תמוהים דהא בד&quot;ה (ב' ז, ז) כתוב בפי' שמזבח הנחושת אשר עשה שלמה לא היה יכול להכיל את
העולה, וזה כר' יהודה. וצריך לדחוק שתחלה העמיד שם מזבח של משה וחברו בבנין, ועז&quot;א אשר עשה שלמה, ר&quot;ל שתקנו
בבנין ולא יכול להכיל העולות והגדיל מקום המזבח וקדש הרצפה להקים עליו מזבח:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(סו) 
&lt;קטע התחלה=סו/&gt;{{צ|ביום השמיני שלח את העם}}. בשמיני עצרת פטרם מלהיות עמו ביחד, כי כל הימים שבעה ושבעה היה חוגג בעבור
כל העם לכבוד החינוך, וזה נפסק בשמיני עצרת, ומזה הבינו דהשמיני רגל בפ&quot;ע ויברכו את המלך ברכה בפני עצמו, כמו
שפרש&quot;י בר&quot;ה דף ד' ובכ&quot;מ שמ&quot;ש דשמיני טעון ברכה בפ&quot;ע היינו ברכת המלך, ובכ&quot;ז לא יכלו ללכת בלילה לבתיהם דשמיני
עצרת טעון לינה כמ&quot;ש חז&quot;ל בכ&quot;מ, לכן אמר בד&quot;ה (שם, י) שביום כ&quot;ג לחדש שלח את העם, ר&quot;ל שאז הרשה להם ללכת לאהליהם:&lt;קטע סוף=סו/&gt;</text>
      <sha1>7eqsqxhqe1b2feoxqduifwt0yftcpa4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359990</id>
    <revision>
      <id>1417092</id>
      <parentid>1400437</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16444" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|ח|ט|י}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ואת כל חשק}}. כי בית ה' ובית המלך היו דברים נצרכים, וזולת זה בנה בנינים שלא היה צריך להם רק שחפץ לעשות,
לבנות ולנטוע ולהגדיל מעשיו אף שלא לצורך הדברים, רק כדי שיעשה מעשים הרבה כמ&quot;ש (קהלת ב, ד) הגדלתי מעשי בניתי
לי בתים:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|וירא ה' שנית}}. והגם שהיה זה הפעם השלישי, המראה שראה בתחילת הבנין אינה מן החשבון שלא היתה נבואה גמורה
שלכן כתוב שם (למעלה ו, י&quot;א) ויהי דבר ה' אל שלמה, שזה מדרגה קטנה כמו שכתב הרמב&quot;ם במו&quot;נ (ח&quot;ג) ולכן לא חשיב מחזה
זאת בד&quot;ה. וז&quot;ש {{צ|שנראה אליו שנית כאשר נראה אליו בגבעון}}, ששם היה נבואה גמורה. וכבר בארתי זה בהקדמת
ספרי שירי הנפש בפרטות:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|שמעתי את תפלתך}}. הנה בתפלתו התפלל על שני דברים, א] שישכן ה' שכינתו בבית בתמידות וישמע תפלות
המתפללים שם, ב] על התמדת מלכות בית דוד. א&quot;ל ששמע תפלתו בשני אלה, אם בענין המקדש {{צ|הקדשתי את הבית}}, וא&quot;ל
שהקדישו לשני ענינים, א] {{צ|לשום את שמי שם}}, היינו שיקרא תמיד בית ה' ויהיה שם ה' נקרא עליו. ב] {{צ|שעיני ולבי יהיו}}
{{צ|שם}}, שישגיח עליו בהשגחה נסיית מיוחדת, שזה הוראת העינים, ושיהיה באהבה רבה שזה ענין הלב. וזה בשני זמנים, שבעת
שיעמד המקדש ויהיו ישראל ראוים {{צ|יהיו שם עיניו ולבו}}, וגם בעת שיוחרב {{צ|יקרא שם ה}}{{צ|'}} {{צ|עליו}}, וכולם יחזיקו את המקום
למקודש לשם ה'. ויש הבדל בין {{צ|עד עולם}} ובין {{צ|כל הימים}}, ש{{צ|כל הימים}} מציין הימים המיוחדים להמשך איזה דבר (כמו כל
הימים אשר בן ישי חי (ש&quot;א כ, לא), {{צ|כל הימים}} אשר אתם חיים על האדמה (דברים יב, א)), ור&quot;ל {{צ|כל הימים}} שיהיה בנוי {{צ|יהיו}}
{{צ|עיני ולבי שם}}. אבל {{צ|שמי אשים שם עד עולם}}, שזה לא יופסק בשום פעם אף בחורבנו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ואתה}}. אולם מה שנוגע לענין השני של התמדת מלכות ב&quot;ד זה תלוי בתנאי {{צ|אם תלך לפני}} וכו' {{צ|בתם לב}}, הוא שיהיה
המעשה בתמימות בלי פניות חצוניות: {{צ|וביושר}}. באמונות ודעות, עד שעי&quot;כ תלך לפני, {{צ|לעשות ככל אשר צויתיך}}, במצות
עשה: {{צ|וחוקי ומשפטי תשמור}}. במצות לא תעשה, שהשמירה הוא בשוא&quot;ת:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|והקימותי}}. אז אקים מלכות בית דוד לעולם: {{צ|כאשר דברתי}} וכו'. ר&quot;ל שהיה הדבור בתנאי, אם ישמרו תורת ה':&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|אם שוב תשובון}}. מבואר אצלי שהבטחת המלכות לבנו של דוד היה בלי תנאי, רק ההבטחה לדור שלישי היה בתנאי
כמ&quot;ש (תהלים קלב, יא) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך (וזה היה בלי תנאי), אם ישמרו בניך
בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (שם, יב) (וזה היה בתנאי), וז&quot;ש {{צ|אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי}},
אז:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|והכרתי}}. אז יכרית {{צ|את ישראל}}, שהם יומשכו אחרי המלך במעשיהם וממילא תבוטל המלוכה: {{צ|ואת הבית אשלח מעל פני}}. ר&quot;ל שלא תהיה השגחתי עליו וממילא תמצאנה אותם רעות רבות וצרות, בין ישראל שיהיו למשל, ובין הבית, כי:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|והבית הזה}}. מצד {{צ|שיהיה עליון}}, וכולם יחזיקו אותם קדוש ועליון בחשיבות, ומצד זה בעצמו {{צ|כל עובר עליו ישום ושרק}} על חורבנו, שלפי שיהיה המקום קדוש ביותר יגדל ההשתוממות על חורבנו. וגם ירמוז בזה מ&quot;ש חז&quot;ל שכל המקודש יותר שמם יותר, ומצד זה עצמו שיהיה עליון תגדל השמה והשריקה (ובדברי הימים (שם, כא) כתוב והבית הזה היה עליון) ועל ידי כן {{צ|יאמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ולבית הזה}}, אחר שכולם ידעו שהארץ והבית מיוחד לה' ידעו שחורבנו בהשגחת ה' וישאלו על סבתו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ואמרו על אשר עזבו את ה' אלהיהם אשר הוציא את אבותם מארץ מצרים}}. שעל ידי כן הפלם לחלקו
ושלא יהיו תחת משטר הכוכבים והמזלות, והם החזיקו באלהים אחרים, ע&quot;כ {{צ|הביא ה' עליהם את כל הרעה הזאת}}, מה
שלא עשה כן לכל גוי שלא הפלם להיות תחת השגחתו ולא יגדל חרונו עליהם על שעובדים לככבים, כמ&quot;ש ([[:קטגוריה:דברים ד יט|דברים ד, יט]]) אשר
חלק ה' לכל העמים:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י - יא) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י - טו) איך יתכן שנתן שלמה לחירם ערים מא&quot;י להפקיע מהם קדושת הארץ שזה נגד חוקי התורה? ולמה התעורר עתה לתת לו מתנה זאת? ואיך א&quot;ל מה הערים אשר נתת לי כמבזה מתנתו? ובד&quot;ה נאמר שחירם נתן ערים לשלמה, ושלמה בנה אותן וזה לא נזכר בכאן. ולמה שלח לו עתה מאה ועשרים ככרי זהב? מ&quot;ש וזה דבר המס, וספר מהבנינים שבנה שזה אינו מענין המס, והיה לו לספר ענין המס:&lt;קטע סוף=י/&gt;

{{צ|ויהי מקצה}}. הנכון כמ&quot;ש הרי&quot;א ששלמה לא נתן לחירם הערים לחלוטין להוציאם מקדושת הארץ, רק באשר התחייב לתת לחירם מדי שנה בשנה עשרים אלף כור חטים ועשרים אלף כור שמן, וכן נתן לו כל העשרים שנה בעבור שנתן לו עצי ארזים כל חפצו, כאשר כלה את הבנינים רצה שלמה שישאר זה ביניהם לעולם שהוא יתן לו צרכיו בזהב ועצי ארזים ותחת חיובו נתן לו עשרים עיר בארץ הגליל ששם ארץ מבורכת, שהשדות וכרמי הזיתים יהיו משועבדים לחירם להוציא מכל עיר אלף כור חטין ואלף כור שמן. וז&quot;ש {{צ|ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים בית ה' ובית המלך}}, ר&quot;ל כל הבנינים שבנה לצורך ביתו, {{צ|יען שחירם נשא את שלמה}} 
(ר&quot;ל שנתן לו משאת ומנחה בכל עת) {{צ|בעצי ארזים}} וכו' {{צ|ובזהב לכל חפצו}}, לכן {{צ|אז יתן}} (ר&quot;ל גמר בדעתו לתת לו) {{צ|עשרים עיר}}, שיוציא משם החטים והשמן:

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויצא לראות את הערים}}. אם יוכל להוציא משם החטים והשמן ולא ישרו בעיניו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויאמר מה הערים}}. ר&quot;ל הלא לא יוציאו פרי תבואה כפי הצורך: {{צ|ויקרא להם ארץ כבול}}. ר&quot;ל, ארץ חול שאינו עושה פירות, ונתן לו את הערים בחזרה, וזה שנזכר בדברי הימים (שם ח, ב) שהערים אשר נתן חירם לשלמה (ר&quot;ל שנתן לו בחזרה) בנה שלמה אותם ויושב שם את בני ישראל שהם יעבדו אדמתה ויתנו העשרים אלף כורים לחירם, ועי&quot;כ נשאר ביניהם ההתקשרות להבא, ואז:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב}}. שהגם שלא הוצרך לשלמה ארזים הוסיף לתת לו זהב יותר ממה שנתן לו תחלה:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וזה דבר המס}}. ר&quot;ל זה היה הסבה שבעבורו {{צ|העלה שלמה}} מס מישראל (כמו ([[:קטגוריה:יהושע ה ד|יהושע ה, ד]]) וזה הדבר אשר מל יהושע)
מפני שהיה צריך {{צ|לבנות את בית ה'}} וכו':&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|פרעה מלך מצרים}}. מכאן עד ואת בית חורן תחתון הוא מאמר מוסגר, ושיעור הכתוב שבנה את מגידו ואת גזר ואת בית חורן תחתון, וספר איך בנה את גזר והיא היתה מיושבת מן הכנעני כמ&quot;ש ([[:קטגוריה:יהושע טז י|יהושע טז, י]]; [[:קטגוריה:שופטים א כט|שופטים א, כט]]) מפני שפרעה לכדה ושרפה באש ונתנה לנדוניא לבתו ולכן בנה שלמה את גזר:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ואת בית חרן תחתון}}. ובד&quot;ה ([[:קטגוריה:שופטים ח ה|שם, ח, ה]]) נזכר שבנה בית חרן העליון ובית חרן התחתון ערי מצור חומות דלתים ובריח,
נראה שבית חורן התחתון בנה שתי פעמים, שהיתה חרבה ובנה לעיר מושב וזה הנזכר פה, ואח&quot;כ בנה אותה ואת בית חורן העליון להיות ערי מבצר וזה הנזכר בד&quot;ה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ואת תדמר במדבר}}. כי המקום היה מדבר חול (כמ&quot;ש ב[[שבת ל א|שבת ל א]]) שהתרמודים דרים בין החולות, והיתה {{צ|בארץ}}, ר&quot;ל בארץ ישראל:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|אשר היו לשלמה}}. כי בד&quot;ה (שם, ד) נזכר עוד {{צ|שבנה ערי מסכנות}} (היינו ערי אוצרות) {{צ|בחמת}}, רק אלה ש{{צ|בחמת}} היו
מיוחדים אל הסוחרים להניח שם מסחרם, ופה מדבר מערי המסכנות שהיו מיוחדים לשלמה עצמו:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|לא נתן שלמה עבד}}. הגם שהעלה מהם מס כמ&quot;ש וזה דבר המס אשר העלה שלמה, וכבר נזכר למעלה ([[ה, כז]]) שהיה המס שלשים אלף איש, לא היו עבדים, רק היו עושים במלאכה לכרות העצים בלבנון והיו חדש בלבנון ושני חדשים בביתו, שזה אין קרוי עבדות:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;השאלות (כג) למה חזר זה שנית וכבר אמר זה למעלה (ה, ל)? ושם אמר שהיו ג' אלפים ושלש מאות והוא סותר להנאמר בכאן? ובד&quot;ה אומר שהיו מאתים וחמשים:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

{{צ|אלה שרי הנצבים חמשים וחמש מאות}}. וזה סותר למ&quot;ש למעלה (ה, ל) 
ששרי הנצבים היו שלשת אלפים ושלש מאות, וזה יבואר לך ע&quot;פ פי' שם שהג' אלף היו שרי חמשים לק&quot;נ אלף נושא סבל וחוצבים בהר, והשלש מאות היו שרי חמש מאות.
ובד&quot;ה (ב' ב, טז) כתוב ויספור שלמה כל האנשים הגרים אשר בא&quot;י אחרי הספר אשר ספרם דוד וימצאו מאה וחמשים אלף וכו', מבואר שזה היה מספר אחר חוץ מהמספר שספר דוד, כמו שכתוב (דה&quot;א כב) ויאמר דוד לכנוס את הגרים אשר בארץ ישראל ויעמד חוצבים לחצוב אבני גזית, ושלמה ספר את הגרים שנוספו אחרי מספר של דוד והיו ק&quot;ן אלף, והיו עליהם ממונים ג' אלפים וג' מאות, חוץ מזה היו הגרים של ימי דוד שהיו מכבר, והיו כ&quot;ה אלף, והיו עליהם חמש מאות שרי חמשים וחמשים שרי חמש מאות. ובד&quot;ה ([[שם ח, י]]) כתוב ואלה שרי הנצבים חמשים ומאתים הרודים בעם, שם לא כתוב שרי הנצבים אשר על המלאכה, ולא היו הממונים על הגרים רק הממונים על ישראל שהיו תמיד עשרת אלפים בלבנון, והיו עליהם מאתים שרי חמשים ועשרים שרי חמש מאות. וכבר הזכרתי למעלה לישב הסתירה מה שבד&quot;ה כתוב ג' אלפים ושש מאות שבד&quot;ה חושב ממונים על הממונים שהיה כ&quot;א ממונה על עשר, וה&quot;ה כאן חשיב כן והיו עשרים ממונים על הממונים ועשר שרי אלף הרי חמשים:

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|אך בת פרעה עלתה}}. ובד&quot;ה (שם, יא) כתיב ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דוד כי אמר לא תשב אשה לי בבית דוד, שם באר הטעם מה שבנה לה בית בפ&quot;ע שהוא כדי שלא תשב בבית דוד, ופה ספר שאחר שבנה לה בית {{צ|עלתה}} היא מעצמה ברצונה {{צ|אל ביתה}} (כי לה לא גלה שהוא מפני שאינו רוצה שתשב בבית דוד, כי בהפך לה אמר שהוא לכבודה שיהיה לה בית בפ&quot;ע), ולצורך ביתה בנה את המלוא (שהיה מקום פתוח רחב ידים) להיות מוגדר בשבילה לצניעות, ובתים לעבדיה ומשרתיה.
ושם (שם, יב) אמר אז העלה שלמה עולות לה', משמע שזה היה בגמר בנין בית ה' שאז כבר נגמר בנין בת פרעה ובנה ג&quot;כ את המלוא, ואח&quot;כ העלה עולות, וכן משמע מסדור הדברים פה שכ&quot;ז שישבה שם בת פרעה לא היה ענין הבית נשלם כי ישבה אשה בת נכר שם:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|והעלה שלמה שלש פעמים}}. ר&quot;ל העולות של שלש רגלים העלו מקופת המלך על הוצאותיו, וכן {{צ|הקטיר אתו}}, ר&quot;ל עם מזבח החצון הקטירו על המזבח {{צ|אשר לפני ה'}} שהוא מזבח הפנימי את הקטורת, שזה היה ג&quot;כ מקופת המלך, ובד&quot;ה (שם, יג) מבואר שה&quot;ה יתר קרבנות הצבור, וזה רמז פה במ&quot;ש {{צ|ושלם את הבית}}, שכמו שבנה את הבית כן השלים אותו במה שנתן כל צרכי הבית והקרבנות, שבזה נשלם ענין הבית ועבודתו:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ואני}}. הוא שם הכלל אניות, כמו (בראשית לב, ה) ויהי לי שור וחמור: {{צ|בעציון גבר}}. מבואר בד&quot;ה (שם, יז) שכבש אז את עציון גבר ואת אילות:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|אנשי אניות}}. היודעים מלאכת האניות ואיך להנהיג אותם: {{צ|ויודעי הים}}, הם היודעים דרך הים והרוחות וכדומה, שהם מלחים וחובלים:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ארבע מאות ועשרים}}. ובד&quot;ה (שם, יח) כתוב וחמשים, השלשים היתרים שם נתן לעבדי חירם בשכרם:&lt;קטע סוף=כח/&gt;</text>
      <sha1>k6vuxq809w643b0ifwffwj5eesu013a</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359991</id>
    <revision>
      <id>1417095</id>
      <parentid>1400495</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16722" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|ט|י|יא}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ומלכת שבא}}. פי' מהרי&quot;א שעבדי שלמה אשר ילכו באניות אופירה עברו בדרכם דרך ארץ שבא, שהים הסובב אותה
מתחבר עם ים סוף בצד מערב והם ספרו חכמת שלמה, והיא {{צ|שמעה שמעו לשם ה'}}, ר&quot;ל שחכמתו היא אלהית, לא טבעית:
{{צ|ותבא לנסותו בחדות}}. כי א&quot;א בחכמה אנושית לבד להגיד כל החדות, שלפעמים ענינם נעלם, כמו חדתו של שמשון שלא
היה אפשר להגידה, כי מי ינבא שהרג ארי ושקננו בגויתו עדת דבורים ודבש:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ז) למה בחרה לנסותו בחדות דוקא, לא בעניני חכמה ומדע? מז&quot;ש ויגד לה את כל דבריה שהיל&quot;ל את כל
שאלותיה או חדותיה? ומה הכפל מושב עבדיו ומעמד משרתיו? ומז&quot;ש אשר שמעתי על דבריך ועל חכמתך? שהוא כפל לשון:

{{צ|ותבא}}. והגם שיכלה ללכת דרך ים עם אני המלך, למעלתה הלכה דרך המדבר לכן באת בחיל כבד לשמרה בדרך: {{צ|ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה}}. מגיד בזה שהיה מחכמה האלהית הנתונה בלבו של שלמה לדעת מן הדבור החיצוני את
הדבור הפנימי של הלב, כי הלשון הוא שליח של הלב ודובר בעדו, אבל הדיבור הלביי הוא מפורש ושום שכל, והלשון תחוד
חדה ותמשול משל, ושלמה הבין מן דבורה החיצוני את הדיבור הפנימי אשר עם לבבה, ועי&quot;כ:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויגד לה שלמה את כל דבריה}}. שבעת הגיד חדתה הגיד דבריה בעצמם, כי הבין דבורה העקרי הלביי ועי&quot;כ ידע
תעלומות לבבה, למשל כשאמר שמשון מהעז יצא מתוק, הגם שהדבור החיצוני היה חדה, הדבור הפנימי חשב שהעז הוא הארי
והמתוק הוא הדבש, וחשב המעשה שקרה עם הארי, וזאת ידע שלמה כי הבין מחשבת הלב הנקשר עם הדבור בחכמת אלהים
אשר בו, ועי&quot;כ לא היה דבר נעלם מן המלך:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ותרא}}. חוץ מזה ראתה את כל חכמת שלמה, בכל מיני החכמות: {{צ|והבית}}. היינו הבתים שבנה:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ומאכל שולחנו}}. שהיה נעלה משולחן כל המלכים בכמות ובאיכות: {{צ|ומושב עבדיו}}. הם האוכלים על שולחן המלך,
שהיה מושבם בסדר לפי מדרגתם איש לפי ערכו: {{צ|ומעמד משרתיו}}. המשרתים בשולחן המלך, כל אחד היה לו מעמד מיוחד
לפי שירותו, וכן {{צ|מלבושיהם}}, כל אחד היה לו מלבוש מצויין בפ&quot;ע כפי עבודתו, שהטבחים היה להם מעמד ומלבוש מיוחד וכן
הרקחים והאופים ודומיהם, וכל אחד הכיר את מקומו והיה ניכר בלבושו: {{צ|ומשקיו}}. שהיו ממינים רבים וממדינות מתחלפות:
{{צ|ועולתו}}. הוא המעלה שעשה מעצי אלמוגים שהוא עולה בה מביתו לבית ה' שיזכיר בפסוק י&quot;ב שהיה יקר ונפלא מאד, ובד&quot;ה&lt;קטע סוף=ה/&gt;
(שם ט, ד) 
אמר {{צ|ועלייתו}}:

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|אמת היה הדבר}}. כי כבר אמר החוקר שהעוסקים בחכמה העיונית קשה להם להשתלם גם בשכל המעשי, כי נושאי
העיונים הם מושגים מופשטים מחומריים ולא ישימו לב על הנהגה המדינית והמעשיי שהוא נקשר בענינים חומריים. ואני
{{צ|שמעתי בארצי על דבריך}}, שהוא הנהגת ביתו ומדינתו: {{צ|ועל חכמתך}}. בדברים השכליים, ולכן:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|לא האמנתי לדברים}}. אם מצד שלא ימצאו שתיהן יחדיו, אם מצד ההפלגה שהפליגו לספר מרוחב לבו: {{צ|עד אשר באתי ותראינה עיני}}. שראתה הפלגת חכמתו, וגם שראתה איך עם חכמתו העיונית השתלם גם בהנהגת הבית והמדינה
כמ&quot;ש ותרא את כל חכמת שלמה, שהוא העיוני, וגם הבית אשר בנה ומאכל שולחנו וכו': {{צ|והנה לא הוגד לי החצי}}. כי
החכמה הטבעיית יש לה גבול ויגדל שמע החכם ברחוק יותר מבקרוב, שמי שרואה אותו יראה שחכמתו בעלת גבול וא&quot;א שידע
כל הדברים, וגם שידיעתו אינה ברורה, אבל חכמת שלמה שהיתה אלהית והיה לבו כמעין הנובע מן המקור האלהי אשר בלבו
היא מתוספת כל שעה, והמקור מתרבה כל עוד שיוסיפו לשאב מים מדליו, ועז&quot;א {{צ|הוספת חכמה וטוב}}, ור&quot;ל בחכמה היא
ההשכלה, ובטוב ר&quot;ל ההנהגה הטובה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|אשרי}}. נגד ההנהגה אמרה {{צ|אשרי}} אנשיך, המונהגים מאתך. ונגד החכמה {{צ|אשרי}} עבדיך אלה, שהם עבדי המלך
הקרובים אליו, שמצד {{צ|שעומדים לפניך תמיד הם שומעים את חכמתך}}:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ}}. שיעור הכתוב {{צ|אשר באהבת ה' את ישראל לעולם חפץ בך לתתך על כסא ישראל}}, שע&quot;י אהבת ה' את ישראל נתן להם פרנס טוב כמוך: {{צ|שתעשה משפט וצדקה}}. שבזה יהיו העם מאושרים,
כי לפי זכות העם ואהבת ה' אותם ישגיח עליהם לתת להם מלך חכם אוהב צדקה ומשפט:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא - יב) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא) מ&quot;ש וגם אני חירם אין מקומו פה, רק בס&quot;ס הקודם שדבר מן האניות היל&quot;ל זאת:

{{צ|וגם אני חירם}}. פי' רי&quot;א שלפי שזכר למעלה שהתפלאה על עליתו שהיה עולה בה לבית ה', בא לספר מעלת העליה שנרשמה
כ&quot;כ לפי שהיתה כולה מעצי אלמגים שהם יקרים מאד ולא בא כן עד היום הזה כי היו מעטי המציאות מאד, והיו נמצאים אצלו
בריבוי עד שעשה מהם מסעד לבית ה' ולבית המלך, וגם כלי זמר שצריכים עצים גדולים שזה אינו בנמצא כלל ממין הזה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה}}. מדברים שראתה באוצר המלך ותחפץ בהן: {{צ|מלבד אשר הביאה אל המלך, ר&quot;ל מה שנתן לה כנגד מה שהביאה: ותפן ותלך לארצה.}} בל תחשוב שהמלכה הזאת אשר נסעה דרך רחוקה כזאת שטטה לראות את המדינות ובאה אל שלמה דרך אגב, כי עקר ביאתה היה רק אל שלמה לבדו ולא פנתה לשום מקום זולתו, ואחר ששבעה שמחות את פניו פנתה בדרך ישר לארצה:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויהי}}. תכלית ספורים האלה הוא לספר איך נתקיים בו הבטחת ה', אם במתנת החכמה, אם בכבוד אם בעושר, וספר מענין
עשרו שבכל שנה בא לו זהב רב תרס&quot;ו ככר, ולפמ&quot;ש הרי&quot;א שמשקל הככר הוא י&quot;ב אלף ג' מאות דוקאטי ווינעציאניש בא לו
בשנה שמונה מיליאן קצ&quot;ט אלפים שמונה מאות דוקאטי:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|לבד מאנשי התרים}}. הם הסוחרים הגדולים התרים במדינות להביא סחורות ממדינה למדינה: {{צ|ומסחר הרוכלים}}.
הקטנים, שכל סחורה שעברה דרך מדינתו נתנה מס קצוב למלך: {{צ|וכל מלכי הערב}}. שהביאו לו מנחה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז - יז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|מאתים צנה ושלש מאות מגנים}}. הצנה מקיף מג' רוחות והמגן מרוח א', והיה צריך אל הצנה שש מנים, כי כל
מנה מחזיק מאה זהב:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|וראש עגול}}. למעלה במקום מושבו היה עגול מאחריו כמדת גופו וראשו לסמוך עליו גבו: {{צ|וידות מזה ומזה}} לתמוך
ידיו עליהם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ושנים עשר אריים}}. כי דגל יהודה היה צורתו אריה, ורמז על י&quot;ב אבותיו משלמה עד יהודה או מדוד עד יעקב, ולי&quot;ב
השבטים, וכמו שהים שבו מימי החסד עמד על י&quot;ב בקר ופני שור מהשמאל, כן כסא הדין עמד על י&quot;ב אריות שהם בימין
המרכבה, לכלול חסד במשפט:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;השאלות (כב) למה ספר זה שלישית מן האניות וכבר אמר זה למעלה ס&quot;ס ט' ובסי' זה פי&quot;א? שם אמר ללכת אופירה ופה
אמר אני תרשיש. שם משמע שהיו האניות לשלמה ושהיו מביאות זהב לבד ופה משמע שעקר היה חירם ושהיו מביאות גם
כסף, ושבאה אחת לשלש שנים:

{{צ|כי אני תרשיש}}. הרי&quot;א חשב כי תרשיש היא העיר קארטאגא בצפון אפריקא על יד ים התיכון, ועי&quot;כ הרבה לתמוה איך הלכו
אניות מעציון גבר שהוא על שפת ים סוף, לתרשיש, והלא רצועות המדבר (ארץ זיעץ) מבדלת בין ים סוף לים התיכון? ורצה
לדחוק שנקראו אניות תרשיש, ע&quot;ש צורתם שנעשו כתבנית האניות האלה. אבל עמד לנגדו מ&quot;ש בדה&quot;ב (כ, לז) ויחברהו עמו
לעשות אניות ללכת תרשיש ויעשו אניות בעציון גבר, ואיך הלכו מעציון גבר לתרשיש, והפליאה הזאת מלאה את לבבו לאמר
שעזרא הסופר טעה במ&quot;ש ביהושפט (מ&quot;א כב, יט) שעשה אניות תרשיש ללכת אופירה, וטעה שר&quot;ל אניות ללכת תרשיש עיין
שם, וחלילה לנו מזה הדעת שנאמר שכותב ד&quot;ה טעה, ושלא ידע פשט הכתוב במלכים ולא ידע שא&quot;א ללכת מעציון גבר
לתרשיש באניה. אבל האמת עד כמ&quot;ש בפי' ישעיה (סי' כג) שתרשיש היא עיר טארזיס שהיא שפאניען הקדומה שהיתה רוכלת
הצוריים בספרד, כמו שכתבו חכמי העמים, ונודע כי הצוריים בבואם לספרד (אשר כינו בשם אושפניא ע&quot;ש שהשפנים נמצאו
שם לרוב) מצאו כסף מזוקק על פני הארץ הרבה מאד עד שעשו כל כליהם וגם חשוקי וווי ספינותיהם מכסף, ובנו להם עיר
מושב ורוכלת העמים טערזוס, והעיר הזאת יושבת על מבואת ים האטלאנטי שהוא ים אקיאנוס, וידוע שים סוף נכנס לים
אקינוס, ולפ&quot;ז באניות שבנה בעציון גבר היה יכול לילך בין לאופיר בין לתרשיש. ולמעלה (ט, כז) ספר ששלח משם אופירה
וחירם שלח את עבדיו עם עבדי שלמה, כי עבדי שלמה היו העקר במהלך הזה, והם לקחו שם זהב לא כסף שלא נמצא באופיר,&lt;קטע סוף=כב/&gt;
{{צ|כי}} 
בארצות החמות לא יתילד כסף רק זהב, ומקום הכסף בארצות הקרות. ופה ספר הטעם שלא נחשב הכסף בימי שלמה, {{צ|כי היה לו גם אני תרשיש עם אני חירם}}, ר&quot;ל אניה הולכת לשפאניען ששם היה חירם עקר, כי היתה תחת רשותו, {{צ|ואני תרשיש תבא אחת לשלש שנים}}, והיא היתה נושאת גם כסף, שידוע שהיה שם לרוב מאד, וכמ&quot;ש (ירמיה י, ט) כסף
מרוקע מתרשיש יבא, וגם הביאו משם שנהבים וקפים וטווסים שהיו מצויים שם, ומ&quot;ש לקמן (כב, מט) שיהושפט עשה אניות
תרשיש ללכת אופירה ולא הלך כי נשברו אניות בעציון גבר, היינו שהיו האניות מיוחדות ללכת תרשיש ע&quot;כ נקראו אניות
תרשיש והיה בדעתו ללכת גם לאופיר, וע&quot;י שנשברו בעציון גבר אצל החוף לא הלך אף לתרשיש וכ&quot;ש לאופיר, וזה עצמו כתב
עזרא בד&quot;ה, וחלילה שיבא בכתובים דבר מכחיש המציאות:

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויגדל}}. ר&quot;ל מכל הספורים הנזכ' מבואר איך {{צ|גדל מכל מלכי הארץ בין בעשר בין בחכמה}}, ולא זאת, כי חכמתו
היתה סבת עשרו, שע&quot;י:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|שכל הארץ מבקשים את פני שלמה}}. מפני חכמתו, עי&quot;כ נתעשר ג&quot;כ, כי עי&quot;כ:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|והמה מביאים לו איש מנחתו}}. כמו שהיה המנהג בבוא לראות פני מלך גדול:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו) מ&quot;ש שהיה לו אלף וארבע מאות רכב סותר למ&quot;ש למעלה:

{{צ|ויאסף שלמה}}. למעלה אמר שהיה לו ארבעים אלף ארות סוסים, ופה דבר מן הרכב, שהוא מרכבות ברזל שהיו לוחמים בהם
עם האויב כמ&quot;ש (שופטים ד) כי תשע מאות רכב ברזל לו, היה לו אלף וד' מאות, והיו מקצתם בערי הרכב ומקצתם עם המלך
להגן עליו מבית ומחוץ, ר&quot;ל מלבד מה שהמלכים היו עובדים אותו מאהבה מפני חכמתו היו עובדים גם מיראה כי היה לו סוס
מוכן ליום מלחמה ורכב ופרשים:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויתן המלך}}. ולא לבד שהיה עושר גדול להמלך עצמו, כי גם אנשי ירושלים נתעשרו מאד ע&quot;י רבת עם שבאו לשם, וע&quot;י
רבת המסחר בהאסף לתוכה עמים רבים. כל אחד מעשירי ירושלים היה בונה לו בית ארזים עד שנתרבו הארזים כשקמים:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ומוצא הסוסים}}. הסוסים של שלמה היה מוצאם {{צ|ממצרים}}, שם היו הסוסים המובחרים, וגם היה לו {{צ|מקוה}}, הוא
מקום שמגדלים שם את הסוסים ונקוים שם סוסים רבים. ומפרש כי {{צ|סוחרי המלך יקחו מקוה במחיר}} שלא קנו סוסים
לאחדים רק קנו כל הסוסים שבמצרים כל המקוה והאוסף של הסוסים היו שייכים לסוחרי שלמה, וכל הסוסים הנולדים שם
במקוה ההוא היה שלהם והיה בידם להרבות המקח, ועי&quot;כ:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ותעלה ותצא מרכבה}}. ר&quot;ל עלה המחיר בדמים יקרים עד שמרכבה של ד' סוסים היה מחירה שש מאות שקלי כסף עד
שמלכי החתים וארם שרצו לקנות סוסים היו צריכים לקנות מסוחרי שלמה, כי סוסי מצרים היו שלהם, ומזה נתעשרו ישראל
ג&quot;כ, כי כל מסחר הסוסים של מצרים היה ברשותם:&lt;קטע סוף=כט/&gt;</text>
      <sha1>lyl4n4vetkzvc8lkzj6luqqbzuc7549</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א יא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359992</id>
    <revision>
      <id>1417096</id>
      <parentid>1400498</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="21311" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|י|יא|יב}}
א) {{צ|והמלך שלמה}}. אחר שספר איך הצליח שלמה כל עוד הלך בדרכי ה', החל לספר איך בסוף ימיו שעזב את ה' גם ה' עזבו.
וכבר באר הרי&quot;א שהיה חטאו משולש, א] מה {{צ|שאהב}} נשים נכריות, שלא היה ענינו ענין אדם הנושא אשה, רק ענין הנער
החושק ונפשו קשורה בנפש חשוקתו, כמ&quot;ש (פסוק ב) בהם דבק שלמה לאהבה. ב] בהיותן {{צ|נשים נכריות}}, שאסרה תורה
מלהתחתן עמהן. ג] במה שלקח נשים {{צ|רבות}}, שהמלך מוזהר שלא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל. ומפרש, נגד נכריות אמר,
{{צ|מואביות עמניות}} 
וכו', ובת פרעה בראשן שבה התחיל לקלקל. והגם שגייר אותן. הלא היו:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|מן הגוים אשר אמר ה'}}. ואסר מלהתחתן עמהם, מצד {{צ|שיטו לבבכם אחרי אלהיהם}}. ונגד אהב מפרש {{צ|בהם דבק שלמה לאהבה}}, שלא דבק דרך אישות לבד רק דרך אהבה וחשק. ונגד רבות מפרש:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויהי לו נשים שרות שבע מאות}} וכו'. ועל ידי כן {{צ|ויטו נשיו את לבבו}}, שגם בנערותו הטו את לבו רק שבשנות
עלומיו עוד עמד טעמו בו והיה ההטיה אל חטאים קלים, אבל:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד - ז) איך יצוייר ששלמה החכם מכל האדם יאמין בשוא נתעה וילך אחרי הבלי אלהים אחרים? ואם כן עשה איך
אמר שלא היה לבבו שלם כלבב דוד אביו, ואמר שנית אחרי שאמר שהלך אחרי עשתרות וכו' שלא מלא אחרי ה' כדוד אביו,
שמשמע שרק כדוד לא היה אבל לא שהיה עובד גלולים?:

{{צ|ויהי לעת זקנת שלמה}}. גברה ההטיה עד {{צ|שהטו את לבבו אחרי אלהים אחרים}}. ובאר הדבר שלא תחשוב שהוא
עצמו עבד ע&quot;ז ח&quot;ו, רק שלא מיחה בנשיו שעבדו אלהים אחרים, ובזה נתגלה {{צ|שלא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו}}, שאז היה אהבת ה' גוברת על אהבת נשיו והיה מגרש אותן מעל פניו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|וילך שלמה}}. ר&quot;ל שהיה נראה כהולך אחריהם. ומפרש איך התיחס דבר זה אליו, כי על ידי:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|שעשה הרע בעיני ה'}}. במה {{צ|שלא מלא אחרי ה' כדוד אביו}}, שהיה מוסר נפשו על דבר ה', והוא לא כן עשה, כי:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|אז יבנה שלמה}}. שהבנין שעשו נשיו היה ברשותו ונקרא על שמו, כי היה הבנין {{צ|בהר אשר על פני ירושלים}}, והיה זה לנשיו הצידוניות והעמוניות:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|וכן עשה לכל נשיו}}. שלאדומיות ומואביות בנה במה כפי תועבותיהם. ובאר הדבר שלא תטעה ששלמה עצמו עבד
תעתועים אלה, רק שנשיו היו {{צ|מקטירות ומזבחות לאלהיהן}} והוא לא מיחה בידיהן. והרי&quot;א הוסיף ששלמה בחכמתו השיג
מציאות הנבדלים ואמיתת מה שהם כפי שאפשר, והגיע מעלת ידיעתו לדעת ענינם וכחם והנהגתם בשפלים והדרכים
והאמצעיים וההכנות הצריכות להוריד שפע כל שר ושר מהנבדלים על עמו ועל נחלתו, ובזקנתו הטו נשיו את לבבו לא לעבוד
ע&quot;ז חלילה כי אם ללמדן אופני עבודת אלהיהן, ודרכי ההכנות איך להוריד השפע משרים העליונים הממונים על אומותיהן כדי
להוריד השפע על אותם אומות. והיה זה עון גדול, אם העסק בידיעה זאת, ועם שילמד אותה לנשיו שכבר נתגיירו, ומכ&quot;ש
בהניחו אותן לעשות זאת בירושלים אשר אוה ה' למושב לו. ולפי דבריו נכון יותר מ&quot;ש וילך שלמה אחרי עשתרות, שהלך
הליכות העיון בהמשכת השפע ממעל. אולם גם כפי הפשוט הנה לדעת המכילתא לאו דלא יהיה לך אלהים אחרים קאי על קיום
אליל בביתו אף שאינו עובדה, וכן כבר התבאר אצלי במק&quot;א שבלאו דעשיית אליל עובר אף אם עשאה ע&quot;י אחרים כמ&quot;ש בת&quot;כ
פ' קדושים, ואף אם עשאה ע&quot;י עכו&quot;ם, וא&quot;כ אם נאמר ששלמה צוה לעשות כמ&quot;ש אז יבנה, עבר בלאו. ואם בנו הנשים והוא
החריש, עבר על קיום אליל ברשותו. וכבר בארו חז&quot;ל (שבת נו ב) שכל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, ודבריהם מוכרחים
מן הכתובים שאל&quot;כ לא היה לו לומר שלא היה לבבו שלם עם ה' כלבב דוד אביו, ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו, ואמר בפי'
שנשיו היו מקטירות לא המלך עצמו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויתאנף ה' בשלמה}}. מבואר אצלי שפעל אנף הבא בהתפעל מורה על שכלה חרון אפו, כי על ע&quot;ז באו לשונות של קצף
וחרון אף כמ&quot;ש הרמב&quot;ם במורה. אולם פה נגזר העונש שבזה יצא החרון אף עד לכלה, ועז&quot;א ויתאנף, וזה היה מצד {{צ|כי נטה לבבו מעם ה' אלהי ישראל הנראה אליו פעמים}}:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וצוה אליו על הדבר הזה}}. והדבר ששמע מפי ה' בעצמו ועבר עליו בזה אין לו תרופה, כמ&quot;ש חכמי לב בעונש הנביא
שבא מבית אל שאכלו הארי (להלן יג, כד), כי לא היה לו למרות דבר ששמע מאת ה' בעצמו, וז&quot;ש {{צ|שלא שמר את אשר צוה ה'}}. ומ&quot;ש הנראה אליו פעמים, והגם שדבר עמו ג' פעמים, הדבור השני (ו, יא) לא נחשב, כי אז לא נראה אליו במחזה רק
היה דבר ה' אליו (כמ&quot;ש למעלה ט, ב):&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא - יד) מ&quot;ש יען אשר היתה זאת עמך אין לו באור. למה בפסוק י&quot;ב אמר למען דוד אביך ובפסוק י&quot;ג אמר למען
דוד עבדי? מדוע לא יקרענה בימיו, שהוא היה החוטא וראוי שיראו עיניו כידו לא שיעניש את בנו?:
{{צ|יען אשר היתה זאת עמך}}. ר&quot;ל הגם שלא עבדת ע&quot;ז בפועל, עברת על קיום אליל ברשותך ובירושלים, כי היתה הע&quot;ז ברשותך: {{צ|ולא שמרת בריתי}}. לבער הע&quot;ז, לכן {{צ|קרוע אקרע את הממלכה ונתתיה לעבדך}}. והיה העונש הזה מדה
כנגד מדה, כאשר עבדו הם את צבא השמים שהם עבדי האל והסירו הממלכה מהאל יתברך, כן יסיר המלוכה ממנו אל עבדו.
אולם באר לו שמ&quot;ש קרוע אקרע הוא על הגזרה שנגזרה עליו עתה ושעוד בימי חייו נבא אחיה השלוני לירבעם ונתן לו עשרה
קרעים שהם עשרה שבטים, ובכ&quot;ז המעשה בפעל לא יהיה בימיו, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|אך בימיך לא אעשנה}}. שגמר העשיה לא יהיה בימיך, וזה {{צ|למען דוד אביך}}. וזה יובן עפ&quot;מ שבארתי שה' נתן המלכות
לבנו של דוד בלא תנאי, רק לזרע זרעו של דוד נתנה המלכות בתנאי כמ&quot;ש (תהלים קלב, יא) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב
ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך, וזה היה בלי תנאי, שעז&quot;א אמת לא ישוב ממנה, אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד
ישבו לכסא לך (שם, יב), א&quot;כ על בני בניו של דוד התנה תנאי שישמרו בריתו, וע&quot;כ לא יכול לקרוע את המלכות בימיו, רק בימי
בנו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|רק את כל הממלכה לא אקרע}}. וזה לא יהיה מצד שדוד הוא אביך, שזה אינו מועיל רק לשלמה עצמו כנ&quot;ל, רק&lt;קטע סוף=יג/&gt;
{{צ|למען דוד עבדי}} 
מצד שהיה עבדי וכסאו כשמש נגדי. {{צ|ולמען ירושלים אשר בחרתי}}, כמ&quot;ש גם בניהם עדי עד ישבו
לכסא לך כי בחר ה' בציון, שע&quot;י בחירת ציון יראה שישאר כסא דוד שם שהוא בנה את ציון, וכמ&quot;ש בפי' תהלות שם:

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויקם ה'  שטן לשלמה}}. הנה בהבטחת ה' לדוד אודות שלמה (ש&quot;ב ז, יב - טז) אמר והקימותי את זרעך אחריך וכו'
והכינותי את כסא ממלכתו על ישראל עד עולם אני אהיה לו לאב וכו' אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וחסדי לא יסור
ממנו וכו' ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, הודיעו שהנם שמלכות בני בניו תלוי בתנאי, בכ&quot;ז אם בנו יעוה את דרכו יוכיחהו ה'
להחזירו למוטב ע&quot;י שבט אנשים ונגעי בני אדם, ובזה תתקיים המלכות גם בידי בני בניו עד עולם, וע&quot;כ הגם שנגזר ע&quot;י חטא
שלמה לקרוע הממלכה מיד בנו בכ&quot;ז חשב מחשבות שלא יקרע את כל הממלכה ע&quot;י שהקים שטן לשלמה והוכיחהו בשבט
אנשים עד שהתנחם על מעשיו, ועי&quot;כ נשאר ניר לדוד ושבט אחד למלכות בנו כמ&quot;ש ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, והשטן
האחד היה הדד האדומי והיה מזרע המלוכה של אדום:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו - טז) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו - כה) אחר שחרץ ענשו בקריעת המלכות למה הוסיף להקים לו שטן? מתחיל לספר שהקים את הדד
לשטן ולא ספר כלל במה השטין אותו. ובפסוק ל&quot;ג היל&quot;ל ויקם אלהים לו עוד שטן? וגם מדוע השטינו רזון לא נודע? ומ&quot;ש
ואת הרעה אשר הדד אין לו פירוש. ומ&quot;ש שיואב הכרית כל זכר באדום סותר למ&quot;ש (ש&quot;ב ח) ששם באדום נציבים:&lt;קטע סוף=טו/&gt;
{{צ|ויהי בהיות דוד את אדום}}. בספר שמואל (ב' ח, יג - יד) 
ובד&quot;ה (א' יח, יב - יג) אמר שהכה את אדום ח&quot;י אלף וישם באדום
נציבים, משמע שהשאיר מהם פליטה, וכפי זה נראה שתחלה שם עליהם נציבים אולם {{צ|בלכת יואב לקבר את החללים}}
מרדו בו שנית ואז {{צ|הכרית כל זכר באדום}} כדין מורדים, ולתכלית זה ישבו שם ששה חדשים להכרית הנשארים והנסתרים:

(יז - יח) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויברח}}. ואז ברח הדד ואנשים אתו ועברו דרך מדין ופארן ומשם נתחברו אליו אנשים רבים, ועי&quot;כ נראה בעיני פרעה
שר וגדול, ונתן לו בית והבטיח לו לחם שנה בשנה וגם נתן לו ארץ להיות מושל עליה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|וימצא}}. אח&quot;כ מצא חן עד שנשא אחות אשת פרעה, ובנו נחשב כבן מלכים ונתגדל בין בני פרעה. והגם שהיה לו כל
הכבוד הזה, בכ&quot;ז:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|כאשר שמע}}. שמת יואב ודוד איננו שאל רשות לשוב אל ארצו להנקם מישראל. אולם כ&quot;ז שהלך שלמה בדרכי ה' לא
יכול להרים ראש, אולם עתה שחטא שלמה:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויקם אלהים לו שטן}}. רצה לומר שהקים שטן שיתחבר לו היינו אל הדד שעל ידו יקים הדד {{צ|את}} מזימת לבו, והוא {{צ|את רזון בן אלידע}}, שהוא לא היה לו איבה על ישראל, כי בהפך השיג טובה על ידם כי הוא {{צ|ברח מאת הדרעזר מלך צובה}}
{{צ|אדוניו}}:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויקבץ עליו אנשים}} וכו' {{צ|בהרג דוד אותם}}. וע&quot;י שדוד הרג את חיל הדרעזר עי&quot;כ מצא חיל לקבץ עליו אנשים ולהיות
שר גדוד, ואם לא היה דוד הורג אותם היה בורח ונרדף מאדוניו, וא&quot;כ השיג טובה ע&quot;י דוד, אולם עתה התחבר הדד עם רזון בן
אלידע {{צ|וילכו דמשק וימלכו בדמשק}}, שע&quot;י עזר הדד מלך בדמשק, או שמלכו תחלה שניהם הדד ורזון:&lt;קטע סוף=כד/&gt;
(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה}}. היינו ימי שלמה הנשארים מעת זקנתו שחטא לה' עד יום מותו: {{צ|ואת הרעה}}
{{צ|אשר הדד}}. ר&quot;ל הגם שרזון לא היה נוטר שנאה לישראל, התחבר אל זה הרעה של הדד שהוא השיג רע מישראל ונטר עליהם
והשתתף רזון ברעה זו להיות גם הוא צורר להם. והנה ארם היה נושא מנחה לדוד כמו שנזכר בספר שמואל (ב' ח, ו) וכן
לשלמה, והם סבבו שארם ימרדו בשלמה, ועי&quot;כ {{צ|ויקץ בישראל}}, כי נעשה תגר ביניהם, ועי&quot;כ {{צ|וימלך על ארם}}, שאחר
שיראו מפני שלמה שילחם עמהם קבלוהו כולם למלך ללחום מלחמותיהם ולהגן עליהם, כי תחלה מלך רק על דמשק לבדו:&lt;קטע סוף=כה/&gt;
(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|וירבעם}}. עוד העמיד לו שטן מבית ישראל, והגם שהיה בן אשה אלמנה והיה עבד לשלמה נכנע תחתיו, הרים יד במלך ר&quot;ל
שמרד בו וקשר עליו קשר:&lt;קטע סוף=כו/&gt;


(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;השאלות (כז) פי' המפרשים שמ&quot;ש שלמה בנה את המלוא הם דברי בזיון שאמר ירבעם לשלמה דחוק מאד, וכי לא היה לו
לבזות אותו על שלקח נשים נכריות ובנה להן במות, לא כן סגירת פרצות העיר היא לטובת העיר בל יכבשה אויב ויעלה
בפרצותיה:

{{צ|וזה הדבר אשר הרים יד במלך}}. ר&quot;ל זה היה הסבה שהיה בכחו להרים יד הגם שעלה כשורש מארץ ציה, כי נתגדל והיה
לו אומץ לב על ידי שני ענינים, א] {{צ|שלמה בנה את המלוא}}, שהיו בנינים גדולים רחבי ידים, וגם {{צ|סגר את פרץ עיר דוד אביו}}, היינו שבנה חומות ירושלים שהיו מפורצים (כנ&quot;ל ט, טו):&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|והאיש ירבעם גבור חיל}}. והיה עוסק במלאכת הבנינים האלה עם הבונים, ואז הכיר בו שלמה, {{צ|וירא כי עושה מלאכה הוא}}, ואז נשא חן בעיניו {{צ|ויפקד אתו לכל סבל בית יוסף}}, כי כל השבטים נתנו מס ועזרו בבנינים אלה, בפרט
בבניני ירושלים שהיתה מוטלת על כל השבטים, ויפקד אותו המלך על סבל בית יוסף לגבות המס משבטו כי היה משבט אפרים,
ולהשגיח על המלאכה שהיתה נעשית מחלק בית יוסף, וזה היה הסבה הראשונה שנתגדל להיות פקיד על סבל שבטו, והיה שר
ופקיד המלך:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ויהי בעת ההיא}}. ועוד התחבר לזה האומץ שהשיג ע&quot;י נבואת אחיה השלוני שאמץ את לבבו ע&quot;י נבואתו, ועי&quot;ז מצא
את לבבו להרים יד במלך:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ויקרעה}}. חז&quot;ל (רות רבה ז, ב) נחלקו בזה אם קרע שלמת אחיה או שלמת ירבעם, ומבואר אצלנו שדבר הנבואה שתבא
עמה איזה פעולה היא מוכרחת להתקיים ולא תבוטל בשום אופן ובמה שקרע הבגד נחרץ הדבר מבלי השנות ואף אם ישוב
שלמה בתשובה:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|למען עבדי דוד}}. כנ&quot;ל פסוק י&quot;ג:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;השאלות (לד) הלא מיד שלמה לא לקח כלל והיה מלך כל ימי חייו, ואיך אמר ולא אקח את כל הממלכה כי נשיא אשיתנו?:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

{{צ|ולא אקח}}. ר&quot;ל הגם שקרעתי הממלכה {{צ|מידו}} 
ר&quot;ל שגזרתי עליו שלא תשאר בידו, {{צ|לא אקח את כל הממלכה}} בפועל {{צ|מידו}},
ור&quot;ל אף מקצת הממלכה (כמו (ויקרא ג, יז) כל חלב וכל דם לא תאכלו). אך הקריעה היא לענין שלא יורישנה לבניו, {{צ|כי}} רק
{{צ|נשיא אשיתנו כל ימי חייו}}, שהנשיא אינו מוריש הנשיאות לבניו, ומזה הצד שהוא לא יוריש אותה לבנו אינו עוד מלך
(שהמלכות ירושה לבניו) רק נשיא, וזה {{צ|למען דוד עבדי}} (כנ&quot;ל פסוק יב):

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|ולקחתי}}. אבל מיד בנו אקחנה בפעל:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;השאלות (לז) מז&quot;ש ומלכת בכל אשר תאוה נפשך, הלא אם יאוה למלוך גם על שבט יהודה לא ימלך כפי מאויי נפשו?:

{{צ|ומלכת בכל אשר תאוה נפשך}}. א&quot;ל תנאי אל המלוכה שטרם ימלוך על העם ימלוך על עצמו, אם ימלוך על כחות נפשו
ותאוותיו שיכנעו תחת משמעת השכל אז הוא הראוי למלוך על העם, כמ&quot;ש הכוזרי, וז&quot;ש {{צ|אם  תמלוך}} ותמשול {{צ|בכל אשר תאוה נפשך}} להכניע תאוות נפשך, אז {{צ|והיית מלך על ישראל}}:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|והיה אם}}. נוסף לזה, {{צ|תשמע את כל אשר אצוך}}, ולא תהיה כשאול שהתחכם לעשות כפי שכלו רק תשמור כפי
מצות ה' ע&quot;י נביא וכפי חקי התורה ומצותיו {{צ|כאשר עשה דוד עבדי}} שלא נמשך אחרי שכלו:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;{{צ|ואענה את זרע דוד}}. שיהיו מעונים ר&quot;ל נכנעים לפניך, וזה יהיה {{צ|בעבור זאת}} שלא שמרו מצות ה' (כנ&quot;ל פל&quot;ג): {{צ|אך לא כל הימים}}. כי יהיו ימים שיתחזקו מלכי יהודה ולא יהיו מעונים לפני מלכי ישראל, וגם רמז שיבא עת באחרית הימים
שתשוב המלוכה כולה לבית דוד:&lt;קטע סוף=לט/&gt;

(מ) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;{{צ|ויבקש}}. אחר הדבר הזה הרים ירבעם יד במלך, {{צ|ויבקש}} שלמה להמיתו ויברח אל שישק, שפרעה שהתחתן עם שלמה מת
כבר ומלך זה היה שונא לבית שלמה, שלכן עלה על רחבעם:&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|ויתר דברי שלמה}}. עמ&quot;ש בפי' ד&quot;ה:&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מב) 
&lt;קטע התחלה=מב/&gt;השאלות (מב) מ&quot;ש מלך בירושלים הוא מיותר, מי לא ידע שהיה בירושלים:

{{צ|והימים אשר מלך שלמה בירושלים}}. בא להבדיל בינו לבין דוד אביו שמלך ג&quot;כ ארבעים שנה, אבל דוד לא מלך כל
הארבעים שנה בירושלים ולא על כל ישראל, כי שבע שנים מלך בחברון ורק על יהודה, אבל שלמה מלך כל הארבעים בירושלים
ועל כל ישראל:&lt;קטע סוף=מב/&gt;</text>
      <sha1>3d92jgtdjqb1j7eiiu48oc4hrsalemk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א יב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359993</id>
    <revision>
      <id>1417097</id>
      <parentid>1400573</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="31374" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|יא|יב|יג}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) למה התקבצו להמליכו בשכם לא בירושלים עיר המלוכה?:

{{צ|וילך רחבעם}}. ספר הכתוב איך נתקיים נבואת אחיה השלוני, כי באמת עת מלך שלמה זכה רחבעם במלכות ולא היה צריך
משיחה והמלכה, שאין מושחין מלך בן מלך כמ&quot;ש חז&quot;ל בהוריות (יא ב) ובכריתות (ה א), וכמ&quot;ש וימלוך רחבעם בנו תחתיו, אך
ישראל בקשו תואנה ובאו להמליכו, שבזה הודיעו לו שעדן אינו מלך עד ימליכוהו ברצונם ועד יקיים התנאים שיתנו עמו, ולכן
באו לשכם לא לירושלים ששם יתחזק ע&quot;י בית יהודה שבטו, אבל שכם היתה לראש יוסף ומתנגדת ליהודה כמ&quot;ש (תהלים עח,
סז) וימאס באהל יוסף וכו' ויבחר בדוד עבדו, וזה היה סבה ג&quot;כ שבחרו את ירבעם שהיה משבט יוסף שילך בראשם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב - ג) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ג) פה משמע שירבעם נשאר יושב במצרים והם קראו לו ממצרים, ובד&quot;ה אמר ששב ממצרים ואז שלחו
וקראו לו:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|וישב ירבעם במצרים}}. ובדה&quot;ב (י, ב) 
כתיב וישב ירבעם ממצרים וישלחו ויקראו לו, ושניהם מתאימות, תחלה עת שמע
הדבר לא חזר ממצרים כי לא ידע תוכן הדברים וחשב שבאו להמליכו ולחזק מלכותו, ונשאר במצרים, ואז שלחו וקראו לו
שישוב ממצרים ובודאי הודיעו לו מה שבלבם, וזה הנזכר פה ששלחו וקראו לו ממצרים, ואז וישב ירבעם ממצרים כמ&quot;ש בד&quot;ה
(ושם לא הזכיר מה שקראו לו ממצרים כי שם קצר בקורות מלכי ישראל ופה לא הזכיר מה שקראוהו שנית אחר שבא ממצרים
שזה נכלל במ&quot;ש ויבא ירבעם וכל זקני ישראל):

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) למה פתחו בעול לבד וסיימו בעבודה ובעול והיל&quot;ל אביך הקשה את עולנו והכביד עבודתנו? ומז&quot;ש ואתה
עתה?:

{{צ|אביך הקשה את עולנו}}. העול הוא המכריח את השור אל העבודה, וזה המשל אל מי שמשתרר ביד חזקה ומעניש בעונשים
קשים לממרה מצותיו. וידוע שיש שני מיני ממלכות, א] ממלכת מוגבלת, שאין המלך יכול לעשות דבר רק עפ&quot;י הסכמת העם
ונבחריהם וע&quot;פ נמוסי המדינה, וכן אינו יכול להכביד עליהם עבודה ומסים בלא דעתם. ויש ממלכה בלתי מוגבלת, שהמלך
שמשתרר לבדו כחפצו ויכול להעמיס עליהם עבודה ומסים כפי שירצה מבלי לשאול דעתם, כי כולם עבדיו, ויכריחם לעבוד
עבודתו ע&quot;י שיכביד העול דהיינו שיקצוב עונשים קשים ומרים להבלתי שומע בקולו. ותחלת התהוות מלכות ישראל בימי דוד
היתה ממלכה מוגבלת, ושלמה התחזק למלוך בעצמו ממלכה בלתי מוגבלת, ולכן נתן עליהם עול קשה שכל הממרה פיו יומת
אף שיצוה דברים הבלתי נאותים לטובת הכלל, ועי&quot;ז היה לו כח להכביד העבודה. וז&quot;ש {{צ|אביך הקשה את עולנו}}, ר&quot;ל
שהקשה מעצמו שלא כמשפטי המלוכה. ואחר שהיה שלא כדין, לכן {{צ|אתה עתה}}, ר&quot;ל הגם שהיינו מוכרחים לשתוק בימי
שלמה, א] מצד מעלתו שהיה מושל ממשל רב, ב] מצד שמלך כבר ולא יכלנו למרוד בו, אבל {{צ|אתה}} שאינך שלמה, {{צ|ועתה}}
שעדיין אינך מלך, צריך אתה להאסר במשפטי התנאים, א] {{צ|הקל מעבודת אביך}}, שהוא רוב המס, שיהיה בינינו תנאים
מוגבלים עד כמה תכבד העבודה. ב] לבל תשנה אח&quot;כ, הקל ג&quot;כ {{צ|מעולו הכבד}} שתהיה ממלכתך מוגבלה תחת נבחרי העם
וחוקי המדינה. ונתנו הטעם {{צ|אשר נתן עלינו}}, אחר שנתנו ביד חזקה ושלא כדין:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויאמר אליהם לכו עוד שלשת ימים}}. יש בזה שני ציויים, א] שילכו עתה ויניחו בקשתם עד שלשה ימים, ב] שאחר
שלשה ימים ישובו, שבזה מה שיבואו שנית אינו נגד כבודו אחר שצוה להם לבא, ועז&quot;א {{צ|ושובו אלי}}:&lt;קטע סוף=ה/&gt;
(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו - יא) למה בפסוק ו' אמר איך אתם נועצים, ובפסוק ט' אמר מה אתם נועצים? תחלה אמר להשיב את העם הזה
דבר ואח&quot;כ אמר ונשיב דבר את העם, שנשמע שגם הם ישיבו, והקדים מלת דבר. מ&quot;ש ויעזוב וכו' אשר יעצוהו, מלת אשר
יעצהו מיותר, ולמה כפל אשר גדלו אתו אשר העומדים לפניו? מ&quot;ש כה תאמר אל העם הזה, כה תדבר אליהם, הוא כפל לשון.
ואיך יאמר קטני עבה ממתני אבי, שמבזה כבוד אביו, והכל יודעים כי כאין נחשב נגד אביו החכם מכל האדם?:
{{צ|ויועץ המלך}}. עד הנה קראו רחבעם כי העם לא החזיקו אותו למלך, אבל הוא בעצתו החזיק את עצמו כמולך מעצמו ובלתי
צריך להמלכת העם ולמלאות בקשתם, ובהשקפה זאת {{צ|התיעץ עם הזקנים אשר היו עמדים את פני שלמה אביו}},
שהוא החזיק מלכות בלתי מוגבלת והם היו העומדים לפניו ויועציו וידעו איך התחזק במלכות כזה והתחבולות אשר עשה בזה.
וז&quot;ש {{צ|איך אתם נועצים}}, ולא אמר כמ&quot;ש אח&quot;ז {{צ|מה}} אתם נועצים, שמלת {{צ|מה}}, היא שאלה על גוף העצה אם למלאת בקשת
העם אם לא וע&quot;ז לא התיעץ כלל, כי החליט בדעתו שלא ימלא שאלתם רק ישתרר בממלכה בלתי מוגבלת, רק רצה להתיעץ
באיזה אופן ידחם מעל פניו, אם בדברים רכים, אם ברמאות, אם בדברים קשים ומפחידים, וז&quot;ש {{צ|איך אתם נועצים להשיב לעם הזה דבר}}. ולקמן אומר להשיב דבר לעם הזה, כי פה לא היה העצה על הדבר עצמו, שבזה היתה הסכמתו
מוחלטת שלא ימלא רצונם, רק איך ישיב לעם הזה שהם מורדים וממרים ובאיזה אופן יסדר דבריו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וידברו אליו לאמר}}. יפה אמרו חז&quot;ל (מגילה לא ב) ע&quot;ז סתירת זקנים בנין, הם יעצוהו בהשכל ודעת מאד לסתור ע&quot;מ
לבנות, אמרו אליו שאם יסרב מלמלא בקשתם הלא ימרדו בו וימליכו את הטוב בעיניהם, ואם יתחיל להתפשר עמהם עד כמה
תהיה תוקף ממשלתו והמסים והעבודה, אז גם הם יעיזו פנים לבקש דברים רבים, ויאסרוהו בשבועת האלה ובחוקים קבועים
לא יוכל להפרם, אבל העצה הוא שיבטיח להם יותר מאשר רוצים כי ישיב להם שהעם אינם עבדי המלך רק הוא עבד העם,
והוא צריך לעשות רצונם, באופן שישים בקשתם זאת כדבר קטן וכדבר שהשכל מחייבו מעצמו, ובזה ירויח, א] שירף רוחם
מדבר ומבקש עוד, כי יתן להם יותר מאשר שאלו. ב] שכאשר יקטין את הדבר ימליכוהו סתם ולא ישביעוהו ולא יעשו ע&quot;ז
חוקים קבועים. ואחר שימלוך אז ישתרר כחפצו והם לא יוכלו למרוד כי ייראו מפניו, וז&quot;ש {{צ|אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם}}, ר&quot;ל זאת תהיה התשובה שאתה עבד להם, ובזה לא יעשו עוד תנאים וחוקים, רק {{צ|ועניתם ודברת אליהם דברים טובים,}}  וזה יספיק להם ויניחו מרוגזם. ובד&quot;ה כתוב אם תהיה לטוב להעם הזה ורציתם, שם באר שיאמר להם שהוא רק לטובת העם הזה לא לטובת עצמו ורק למלא רצונם, ורצונו בטל מפני רצונם, ובזה {{צ|והיו לך עבדים כל הימים}}, כי
תשאר מלכותך בלתי מוגבלת. ואמרו בדיוק {{צ|אם היום תהיה}}, ר&quot;ל שלא תמתין עד ג' ימים רק היום תקרא אותם ותשיב להם
שאתה עבד להם, שיהיה נראה להם שהוא דבר פשוט אצלך בלי צורך להתיעץ ולחשוב עליו, ובזה תעור עיניהם פתאום
וימליכוך בלא תנאים:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויעזב}}. ספר שלכן עזב {{צ|את עצת הזקנים}} יען {{צ|אשר יעצהו}} עצה חדשה על דבר שלא שאל כלל, כי הוא שאל רק איך
ישיב להעם, וגלה דעתו שאינו רוצה כלל להסכים שימלוך מלכות מוגבלת, והם יעצוהו שימלא משאלות העם להיות מלכותו
מוגבלת, וע&quot;ז לא שאלם כלל, והוא לא הבין כי אך בעצתם יפיק לעשות כפי חפצו, לכן {{צ|ויועץ את הילדים}} כי חשב שהזקנים
דעתם גסה עליהם לערוך לפניו עצתם נגד רצונו, וזה לא יעשו הילדים יען {{צ|אשר גדלו אתו}}, ולא יערבו לבם לאמר לו שישפיל
א&quot;ע לפני העם. ב] מצד שהם {{צ|העומדים לפניו}}, שבחר אותם לשרים ויועצים בהנהגת המלכות ובזה הדבר נוגע גם להם, כי
במלכות מוגבלת גם שרי המלוכה מוגבלים, ובזה בודאי יחפשו תחבולות שתשאר המלכות בלי הגבלה לטובת עצמם:&lt;קטע סוף=ח/&gt;
(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויאמר אליהם מה אתם נועצים}}. ואחר ששמע מהזקנים שלא יוכל להשיב את העם ריקם וצריך למלא בקשתם
במקצת, שאל מה נשוב, ר&quot;ל עד כמה ימלא בקשתם. ואמר {{צ|ונשיב}} בלשון רבים, כי בענינים כאלה שהם תנאי הנהגת המלוכה
הם משותפים בזה באשר הם שרי העצה. ואמר {{צ|ונשיב דבר את העם הזה}}, הקדים מלת דבר, כי עקר העצה עתה על הדבר
עצמו לא על איכות דבריו וסדורם. ואמר {{צ|אשר דברו אלי לאמר הקל מן העול}}, שעל זה מתיעץ במה שרוצים להקל
העול, היינו שתהיה המלכות מוגבלת:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו}}. ספר כי דבור זה לא היה מצד שהם עומדים לפניו דהיינו שהם שרי העצה, כי
כפי שהיו שרי העצה העומדים בראש העם לא היה ראוי שידברו כן והיה להם להשכיל כי מרה תהיה באחרונה, רק דברו כן
מצד שהם ילדים אשר גדלו אתו בשטות וידברו כחסרי דעת: {{צ|כה תאמר אשר דברו אליך}}. ר&quot;ל הנה הם טוענים {{צ|לאמר אביך הכביד את עולנו}}, והחזיק בזה שלא כדת, ולכן {{צ|אתה הקל מעלינו}}, אנו יועצים {{צ|כה תאמר כה תדבר אליהם}},
יש הבדל בין דבור ואמירה, האמירה היא המוחלטת והדבור הוא הצעת הדברים, שמטעים את האמירה ומדבר באורך מדוע
אמר כן (כמ&quot;ש בחבורי התו&quot;ה ויקרא סי' ג') ור&quot;ל בין האמירה עצמה שהוא הענין שנדונים עליו ובין הדבור שהוא איכות
הדברים והוצעתם יהיה באופן זה, שתאמר להם, אתם טוענים שאבי השתרר בחזקה שלא כדין, {{צ|הלא קטני עבה}} יותר יען
שבא {{צ|ממתני אבי}}, ר&quot;ל הלא אבי התחיל בהנהגה זו ובכ&quot;ז הייתם מחוייבים לשמוע לו כ&quot;ש אנכי שיש לי זכות על הנהגה זו
שירשתי מאבי:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ועתה}}. דון בהפך, אם {{צ|אבי העמיס עליכם עול כבד}} והיה לו כח לחדש העול ולהכריח אתכם עליו, כ&quot;ש אני שיש לי
זכות ע&quot;ז {{צ|ואני אוסיף על עולכם}}, שזה קל יותר מלהעמיסו בתחלה, ואם אבי היה לו כח להכריח אתכם בשוטים אני אכריח
אתכם בעקרבים, כי יש לי זכות וירושה במלכות בלתי מוגבלת:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויבא}} וכו' {{צ|כאשר דבר המלך}}. ר&quot;ל ובביאתם שנית לא היה ראוי שיחרה אפו ע&quot;ז, כי הוא צוה להם שובו אלי ביום
השלישי (כנ&quot;ל ה):&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג - טו) מ&quot;ש ויען וכו', ויעזב את עצת הזקנים, הלא כבר אמר (פסוק ח) ויעזב את עצת הזקנים ולמה כפל דבריו?
ועוד שהיל&quot;ל ויעזב את עצת הזקנים ויען את העם קשה. ומז&quot;ש ולא שמע המלך אל העם שהוא מיותר?:

{{צ|ויען המלך}}. ר&quot;ל באמת עצת הזקנים ועצת הנערים שניהם כוונו לתכלית אחת שימלוך מלכות בלתי מוגבלת, רק היו מחולקים
על האמצעיים שיבחר לזה, שהזקנים יעצוהו שזה יהיה ע&quot;י שיענם מענה רך, והנערים יעצוהו שזה ישיג ע&quot;י מענה קשה, שיפיל
אימתו עליהם, ולפ&quot;ז בגוף התשובה שהשיב שאינו רוצה להגביל את מלכותו לא עזב את עצת הזקנים כלל, רק במה {{צ|שענה את העם קשה}} בזה כבר {{צ|עזב את עצת הזקנים}}, כי עי&quot;כ חרה אף העם בו. אבל עדיין היתה תקנה אם היה ממלא רצונם להגביל את מלכותו באמת ושיאסר במסורת משפטי המלוכה כפי חפץ העם, שאז לא היו מקפידים על דבריו הקשים אחר שהשיגו בקשתם, אבל עם זה:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|וידבר אליהם כעצת הילדים}}. שאינו רוצה למלא דבריהם ושהדין עמו ושיכריחם ע&quot;ז:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ולא שמע}}. אין ספק שעוד התוכחו עמו והראו לו כי לא במקל חובלים ימשול בם נגד רצונם, והיה ראוי שישמע אל העם
ויראה אחרית דבר מראשיתו, רק {{צ| שהיה זה סבה מעם ה' למען הקים את דברו אשר דבר ה' ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן נבט}}, ר&quot;ל שהגם שהנבואה שינבא הנביא לרעת איש אחד תשתנה לפעמים אם ייטיב האיש מעשהו, לא כן אם מעורב בה טובה לאיש אחר כמו פה שרעת רחבעם היתה הבטחת טובה לירבעם, ועז&quot;א אשר דבר ה' אל ירבעם, שה' הוא מדת הרחמים המורה הבטחת הטוב, ונבואה כזאת לא תשתנה בשום אופן:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז){{צ|וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם}} 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt; שאם היה מטיב להם כעצת הזקנים, הגם שהמשכילים שבעם היו מבינים כי מערים הוא ושישוב אחר כך להשתרר עליהם, לא היו כלל העם מבינים זאת והיו מרוצים בדבריו, לא כן עתה שראו כולם כי לא שמע אליהם: {{צ|וישיבו העם אין לנו חלק בדוד}}.  ר&quot;ל העם יבחרו בית אחד להקים מתוכה מלך מצד שני ענינים, א] אם המלכות משתלשלת בבית זה מימות עולם והמלוכה לו אחוזת נחלה, ב] אם יש להם תועלת מן האיש שרוצים להמליכו בהיותו משבטם ויש להם חלק במלכותו מצד זה. לעומת זה אמרו אין לנו חלק בדוד עצמו, כי אינו משבטנו, ולא נחלה מצד השתלשלות המלכות מימות עולם מצד שהוא {{צ|בן ישי}} וישי היה הדיוט, וא&quot;כ מלכותו תלוי בהסכמתנו: {{צ|לאהליך ישראל ראה ביתך דוד}}. ימליץ שבית דוד נבנה מאהלי ישראל, שהם נטשו אהליהם ובנו את ביתו, וביתו נבנה מן חורבת אהליהם, ואם ישובו אל אהליהם אין לו בית, {{צ|וילך ישראל לאהליו}}:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ובני ישראל}} וכו'. ר&quot;ל הגם שנפרדו מאתו בחרי אף לא התקבצו לבחור מלך אחר, כי התפרדו איש לאהלו, לא קבלו את
מלכותו ולא בחרו אחר על פניו, רק {{צ|בני ישראל היושבים בערי יהודה}} כולל שבט יהודה ובנימין ושאר שבטים הגרים
בגלילות האלה {{צ|עליהם מלך רחבעם}} תיכף, ויתר השבטים נשארו בלא מלך ועדן לא פשעו בו, ואם היה מניח אותם היה
עדיין תקוה, אבל:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|וישלח את אדורם}}. בזה הסכיל עשו ששלח את אדורם {{צ|שהיה}} ממונה {{צ|על המס}} בימי שלמה, ועליו היה משטמת העם
על כבד המסים, שלחו לגבות המס להראות שרוצה לקחת מהם המס ביד חזקה כמו מקדם, ובזה התמרמרו מאד ויסקלוהו
והמלך הוצרך לברוח, ואז:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויפשעו ישראל}}. מרדו בהחלט, ועתה היו מוכרחים להקים להם מלך שיעמוד נגד רחבעם שרוצה להכריחם בכח:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;השאלות (כ) מ&quot;ש ויהי כשמוע כי שב ירבעם משמע שעתה שמעו וקראו לו, והלא כבר קראו לו בתחלה כמ&quot;ש בפסוק ב':

{{צ|ויהי כשמע}}. ר&quot;ל עוד תחלה בעת ששב ירבעם ממצרים אזי שלחו ויקראו אותו, כי כבר בארתי ששתי פעמים קראו אותו, א]
שישוב ממצרים, וזה היה מקצת אוהביו, ב] אחר ששב קראו לו כל העדה שילך בראשם, ומאז נתנו עיניהם בו שירים יד לעת
מצוא כמו שהרים יד במלך שלמה, לכן עתה {{צ|וימליכו אתו}}, ומעתה {{צ|לא נשאר אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה}}
{{צ|לבדו}}, כי עד עתה היו עדיין פוסחים על שתי הסעיפים:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויקהל, להלחם}}. כי חשבו שה' יושיעם אחר שהמלוכה מובטחת לזרע בית דוד, וז&quot;ש {{צ|להשיב את המלוכה אל רחבעם בן שלמה}}:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|לא תעלו}}. להלחם עמהם בעריהם: {{צ|ולא תלחמון}}. שתזמינו אותם למלחמה, כמו לכה נתראה פנים: {{צ|שובו איש לביתו}}. ר&quot;ל וא&quot;צ שתעמדו חלוצים מיראתכם שהם יבואו למלחמה בארצכם: {{צ|כי מאתי נהיה הדבר הזה}}. שיהיו עשרת השבטים לירבעם ושבט יהודה לבית דוד: {{צ|וישובו ללכת}}. ובד&quot;ה (ב' יא, ד) כתוב וישובו מלכת אל ירבעם, ר&quot;ל כי היה שני צויים, א] אל תעלו להלחם עמו וז&quot;ש בד&quot;ה וישובו מלכת, ב] שובו איש לביתו ועז&quot;א פה וישובו ללכת, פי' איש לביתו:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויבן ירבעם}}. לא הוצרך לבנות ערי מצור כמו שעשה רחבעם כנזכר בד&quot;ה (שם, ה), כי בטח ברוב עמו, רק בנה לו עיר
מלכות ואת פניאל. ובפי' הושע (ב, יב) התבאר מה היה כונתו בבנין שתי הערים האלה דוקא:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויאמר ירבעם}}. אולם לעומת זה עלה בלבו פחד אחר שאם יעלה העם לרגל אז ישוב לבם אל אדוניהם ויתפייסו עמו&lt;קטע סוף=כו/&gt;
{{צ|והרגוני, ושבו}} 
אח&quot;כ {{צ|אל רחבעם}} בפועל:

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;השאלות (כח) איך התיעץ לעשות עגלי זהב, וכבר ידעו ישראל הקצף אשר היה בעון העגל והי&quot;ל לעשות מקדש אחר בבית
אל כתבנית המקדש בירושלים? ולמה עשה שני עגלים ונתנם בשני מקומות? ומ&quot;ש ויהי הדבר הזה לחטאת היה לו לאמר בסוף
הענין, והלא בסוף סימן י&quot;ב אמר שנית ויהי בדבר הזה לחטאת לבית ירבעם. ולמה הלכו לפני האחד עד דן שמשמע לא לפני
השני? למה אמר שלש פעמים ויעל על המזבח, ושתי פעמים אמר ויעש חג?:

{{צ|ויועץ המלך}}. הנה להסיר את העם מלכת ירושלים היה יכול לבנות מקדש בבית אל כתבנית המקדש אשר בירושלים ולהעמיד
שם העבודה כמו במקדש ה' בירושלים, אבל זה היה קשה בעיניו, אם מצד הבנין עצמו שבנין שלמה נבנה בעושר מופלג מאד,
ולא היה יכול לבנות בית כמוהו, ואם יבנהו בלא הדר וכבוד יתמידו העם ללכת אל הבית הגדול, ואם ממה שהמקדש אשר
בירושלים נתפרסם כי שם ה' שכן מהאש מהשמים שהיה שם, וארון העדות וכלי משה, וכבר ראו כל העם כי מלא כבוד ה' את
בית ה' בעת בנינו, וכל הנביאים הגדילו מעלתו, שכל זה יחסר בבית אשר יבנה ולא יתקבל בעיני העם, ולכן היתה עצתו לעשות
שני עגלי זהב. ובאמת הרי&quot;א לא אבה לקבל דעת המפרשים שהיו העגלים לשם עבודה, שא&quot;א שיהיו ישראל מסכימים לזה, וכי
לא ידעו את מעשה העגל שבמדבר איך התאנף ה' בם ותפרץ בם מגפה, ולדעתו עשאם לזכר מלכותו שהיה משבט יוסף שסימנו
שור, בכור שורו הדר לו (דברים לג, יז), והיו שנים נגד מנשה ואפרים. אולם הכתוב אומר (פסוק לב) לזבח לעגלים אשר עשה,
ואמר (דה&quot;ב יג, ח) ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. ובאמת ממה שעשה שני עגלים, וממה שעשה החג בחדש
השמיני, מבואר נגלה שבהיותו במצרים ראה כן את המצרים עושים שהיו להם שני שורים אשר עבדו אותם, האחד בעיר
המלוכה מעמפיס (מוף) והשני בעיר העליפאליס (בית שמש), ובחדש השמיני היה חג להעם אל העגל, כי האיש שאליו נעשה
העגל (סראפיס או אזירס) שהוא ואשתו למדו דעת מלאכת עבודת האדמה, נהרג בחדש ההוא, כבדו מאד ופזרו עליו הון רב, לכן עשה עקר מהעגל בבית אל, ובכ&quot;ז אחר אשר עקר מגמתו היה להניא את העם מעבודת המקדש אין ספק שהראה במעשה זה פנים לכל צד, אל יראי ה' אמר שעשאם לשם האל שכמו שישכון במקדש על שני הכרובים הלקוחים מהמרכבה שהיא צורה אנושית מורה על החכמה, השיא אותם שישכון בבית אל ובדן אל פני שור שבמרכבה שמורה על ריבוי התבואות וכח שור. אולם המבואר בכתוב שתחלה לא עשה כהני במות רק אח&quot;כ, ונראה שחשב שכמו שהעם הסכימו לפרק מעליהם כובד משא מלך ושרים שבשביל זה מרדו בשלמה, ובחרו בו שהוא יקל מעליהם עול מלכות, כן ירצו לפרק מעליהם עול עבודת בית ה' שהיה ג&quot;כ למעמסה עליהם, אם ההליכה לרגל ג' פעמים בשנה למקום רחוק, ואם רוב הקרבנות על כל חטא ואשם ונדבות ותרומות ומעשרות וכדומה, וע&quot;כ עשה להם תבנית העגל שציור העגל מורה החפשיית להגיד להם שהם חפשים מכל עבודה (ובזה יפטרם בין מעבודת המקדש בין מעול המצות בכלל). ובתחלה לא בנה בית במות כלל, וחשב כי ישמחו העם אם יהיו פטורים מהבאת קרבנות וזבחים: {{צ|ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים}}. ר&quot;ל טורח רב יש לכם בעליה זאת, אם מרחק הדרך, ואם העלאת המעשרות והקרבנות: {{צ|הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים}}. ר&quot;ל
האלהים הלא העלה אתכם מבית עבדים, ואתם חפשים מכל עבודה בין לאלהים בין לאנשים. ולהמעיט טורח הדרך:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|שם את האחד בבית אל ואת האחד בדן}}. שכל אחד ילך אל מקום הקרוב אליו:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ויהי הדבר הזה לחטאת}}. הודיע כי ירבעם טעה בסברתו זאת, שחשב שכמו שרצו להקל מעליהם כובד המסים, יחפצו
להקל מעליהם משא העליה לרגל בדרך רחוקה והבאת הקרבנות, ולא כן הדבר, כי טבע האדם להתחייב א&quot;ע באיזה עבודה לה',
וכל שהדת תעמוס עליו עבודות קשות ומצות רבות כן יטה יותר אחריה ויעשם ברצון, עד שהדבר הזה מה ששם הא' בבית אל
והא' בדן להקל מעליהם טורח הדרך היה בעיניהם לחטאת, שההמון שלא השכילו להבחין בין עבודת מקדש ה' ובין עבודת עגלי
בית און, וחשבו שעבודת העגל רצויה היא, היה זה אצלם חטאת מה שרצה להקל בעבודתה, והם עשו בהפך שלא הלכו לבית
אל שהוא קרוב רק {{צ|וילכו לפני האחד עד דן}}, לקבל שכר פסיעות. וגם יכלול בזה שעי&quot;כ גדלה חטאת ישראל שבזה הראו
איך עובדים הפסל בכל נפשם ולבבם:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ויעש את בית במות}}. אחר שראה כי לא קמו מזימות לבו בדרך זה, כי העם רוצים באיזה עבודה לא באין עבודה,
הוכרח לשום לפניהם איזה עבודות ומעשים, וראה שאם ישתוו עם עבודת המקדש כמעט קט ישובו אל המקדש ששם שוכן
האל האמתי, לכן עשה בית במות שיקריבו שם קרבנות, ועשה כמה שנויים מן עבודת המקדש, א] {{צ|ויעש כהנים מקצות}}&lt;קטע סוף=לא/&gt;
{{צ|העם}}, והיה זה אם שלא ידמה לעבודת המקדש, אם לפטור את {{צ|העם}} 
מנתינת התרומות והמעשרות, אם מפני שהכהנים הלכו
כולם לירושלים כמ&quot;ש בד&quot;ה (ב' יא, יד), ואם מפני שהתירא שאם ישארו הכהנים בחשיבותם אצל ההמון יפתו את העם ללכת
ירושלים:

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|ויעש}}. השינוי השני {{צ|שעשה החג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש}}, באופן שידמה אל חג התוריי במה
שהוא ביום חמשה עשר ויבדל ממנו במה שהוא בחדש השמיני, שדבר כזה ישים פירוד גדול בין הכתות במה שיתדמו להם
במקצת כאלו גם הם שומרים מועדי ה', ומובדלים בזמן החג ובאיכות העבודה, וז&quot;ש שמה שהיה בט&quot;ו לחדש היה כדי שיהיה
{{צ|כחג אשר ביהודה}}, שיקראוהו חג הסוכות לנאץ ולהכעיס. ג] {{צ|ויעל על המזבח}}, מלת ויעל הוא פעל יוצא שהעלו עולות,
שפרי החג הנקרבים בחג הסוכות העלו בחג הזה: {{צ|כן עשה בבית אל}}. באר שכ&quot;ז עשה בבית אל ששם קבע העבודה {{צ|לזבח לעגלים אשר עשה}}, שרצה שבבית אל יעבדו גם לעגל שבדן, וגם מי שנדר לעגל שבדן היה מביא לבית אל כדי שהעבודה והקרבנות יהיו במקום אחד, דוגמת ירושלים, וכן {{צ|העמיד בבית אל את כהני הבמות אשר עשה}}, לא בדן, כדי שתהיה כלל העבודה במקום אחד:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ויעל}}. עד עתה דבר איך סדר ענין העבודה לעגלים, ועתה מתחיל לדבר מה שקרה בחג הראשון מענין הנביא שבא, אומר
בהגיע החג והעלה עולות {{צ|על המזבח אשר בבית אל בחמשה עשר לחדש השמיני}}, ובזה עשה חג לבני ישראל
שנעשה החג בפועל כי בא זמנו, ואז {{צ|ויעל על המזבח להקטיר}}, כי קרבן העולה נעשה ע&quot;י כהני הבמות, אבל להקטיר
קטורת עלה ירבעם בעצמו על המזבח, שעשה א&quot;ע דוגמת הכ&quot;ג, וכמו שביום הכפורים נכנס הכ&quot;ג לפני ולפנים להקטיר קטורת,
עלה הוא על ראש המזבח להקטיר שם קטורת, ואז בהיותו בראש המזבח:&lt;קטע סוף=לג/&gt;</text>
      <sha1>httvr4al1dkzk5zh0fdi4926x2noix0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א יג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359994</id>
    <revision>
      <id>1417098</id>
      <parentid>1400494</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17285" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|יב|יג|יד}}
א) {{צ|והנה איש אלהים}}. היה זה בהשגחה שהאיש האלהים בא {{צ|מיהודה לבית אל}} באותו שעה {{צ|שירבעם עומד על}}
{{צ|המזבח להקטיר}} 
את הקטרת, ולא בא קודם שאז היו נזהרים ממנו ולא היו מניחים אותו לעלות אל המזבח, ולא בא אח&quot;כ
כי בא {{צ|בדבר ה'}} ובהשגחתו ברגע ההוא:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויקרא}}. זאת שנית שהנביא עלה על המזבח שלא הניחו לשום אדם לעלות שם אל המלך, ואיש לא ראהו: {{צ|ויקרא}} על
{{צ|המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח}}. כתב רי&quot;א שמזה נלמד שהנביא היה רואה הדבר בכל פרטיו עד שהשיג ששם המלך
שיעשה זאת יהיה יאשיהו, וכן שהשיג הדבר כאילו כבר יצא אל המציאות, שעז&quot;א {{צ|הנה בן נולד לבית דוד}} שכבר נולד, ולא
כהאומרים שהנביא לא היה משיג רק הכללות. ונבא שיאשיהו {{צ|יזבח עליו את כהני הבמות}}, שיהיו אז בחיים: {{צ|וישרוף עליו עצמות}}. הכהנים המתים. ואמר {{צ|עצמות אדם}}, לכלול גם ירבעם שהיה מכהני הבמות ונשרפו עצמותיו, וכסה הדבר מפני כבוד המלכות:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג - ה) מ&quot;ש ונתן ביום ההוא מופת, מלת ביום ההוא מיותר. מ&quot;ש והמזבח נקרע וכו' כמופת אשר נתן, הם דברים
מיותרים, הלא נדע זאת שהיה כמופת וכו':

{{צ|ונתן ביום ההוא מופת}}. ר&quot;ל הגם שהקריאה היתה לעתים רחוקות, אבל המופת נתן ביום ההוא שזה יהיה תיכף: {{צ|שיקרע המזבח}}. לאות שיוחרב ויבוטל בעתיד: {{צ|וישפך הדשן אשר עליו}}. לאות שכן ישפכו דשן עצמות הכהנים הנשרפים עליו, לא יאספו ולא יקברו. וכבר בארנו פעמים רבות שהנבואה שתבא עמה פעולה ובפרט דבר היוצא מהטבע, תתקיים בכל פנים וא&quot;א שתתבטל:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויהי כשמוע המלך}}. אז נפקחו עיניו וראה אותו ושלח ידו עליו: {{צ|ותיבש ידו אשר שלח עליו}}. ר&quot;ל שהיה הבדל בין
המופת של יבושת ידו ובין המופת השני של קריעת המזבח, שמה שיבשה ידו לא היה בדבר ה' רק בעבור אשר שלח עליו, שהיה
עונש מיוחד בשביל כבוד הנביא (כמ&quot;ש חז&quot;ל (ב&quot;ר לט, יב) שהחמיר הקב&quot;ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו), אבל:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה) מ&quot;ש לא אבא עמך משמע שאף בלא שיאכל רק שיבא לביתו אסור לו: (יא) מז&quot;ש ויספר ויספרום, את המעשה
את הדברים:

{{צ|והמזבח נקרע וישפך הדשן}}. זה היה {{צ|כמופת אשר נתן איש האלהים בדבר ה'}}, ולכן היה יכול להתפלל על
שיתרפא ידו כי זה לא היה מן המופת:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויען המלך ויאמר}}. ירבעם א&quot;ל זה כדמות תשובה, ענה ואמר המופת שנתת וכן יבושת היד אינו מכריע עדיין, עד שתראה
שתוכל לעשות דבר והפוכו שתתרפא היד, וגם שרצה לראות אם יש לו תקנה בתשובה, שאם יוכל לרפאות בתפלתו חולי גופו
יאמין שתועיל תפלת הנביא לרפאות גם חולי נפשו ולהחזירו בתשובה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|לא אבא עמך}}. ר&quot;ל יש לי שני מניעות למלאות מבוקשך, א] שלא אוכל לבא עמך לביתך, כי דרך הנביא מיהודה לבית אל
היה דרך שכם או תרצה ששם היה בית ירבעם, שהנביא חשב תחלה שירבעם בביתו והלך לשם, ומשם (שנודע לו שירבעם בבית
אל) הלך לבית אל, וא&quot;כ לא יוכל לשוב בדרך הזה שכבר הלך בו. ב] אף שתרצה שאסעוד אצלך פה בעיר, {{צ|לא אכל לחם}} וכו'
{{צ|במקום הזה}}:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויספר לו את כל המעשה אשר עשה איש האלהים}}. מקריעת המזבח ויבושת היד ורפואתה: {{צ|את הדברים אשר דבר}}. הנבואה העתידה שנבא על המזבח, ודבר ה' שלא ישוב בדרך אשר בא וכו': {{צ|ויספרום לאביהם}}. ר&quot;ל ואח&quot;כ באו יתר בניו וכולם ספרו לו המעשה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) מ&quot;ש אשר בא מיהודה, מיותר:

{{צ|אשר הלך איש האלהים אשר בא מיהודה}}. ר&quot;ל ע&quot;י שידעו הדרך שבא בו מיהודה ידעו את הדרך ששב בו, כי מיהודה
לבית אל היה רק שני דרכים וידעו ששב בדרך השני:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו - יז) הלא יפלא מאד על הנביא איך נתפתה לדברי הזקן שא&quot;ל שישוב אתו הביתה ושבאתהו זאת בנבואה,
והלא הוא שמע מפי ה' האזהרה ולא היה לו לשעות בדברי שקר, ואין לנביא לשנות נבואתו אם לא כששמע בעצמו שנית מפי
ה', לא שיאמין לדברי אחרים? בפסוק ט' אמר כי כן צוה אותי בדבר ה', ובפסוק י&quot;ז אמר כי דבר אלי בדבר ה', והוסיף מלת שם,
לא תשתה שם מים, ומלת ללכת ומלת בה:

{{צ|לך אתי הביתה}}. הנה בשני הציויים שצוהו ה' נוכל לספק בפירושם, א] במה שא&quot;ל שלא ישוב בדרך אשר הלך יש להסתפק
אם צוהו שלא ישוב ללכת על שום מקום שכבר צעד עליו עד שכולל באיסורו אם ישכח איזה חפץ בלכתו או בשובו ויצטרך
לשוב לקחתו צריך לבחור דרך חדש ולא ילך בדרך שהלך, ולפ&quot;ז אסור לו עתה לחזור מן האלה אשר ישב בה לבית אל כי כבר
הלך בדרך זה. או י&quot;ל שהיה הכוונה רק על שובו מבית אל ליהודה שאז צריך לשוב בדרך אחר, אבל באמצע דרכו יוכל לשוב
לאחור אל דרך שבא בה, וא&quot;כ יוכל לשוב מן האלה לבית אל. וכן במה שצוהו ה' שלא יאכל לחם במקום הזה יש להסתפק אם צוהו שלא יאכל שם לחם כל ימי חייו אף שיצא משם וחזר לשם, או י&quot;ל שצוהו רק על עת שבא לשם לנבאות אבל אם יצא משם וחזר מותר לאכל לחם, כי בצאתו משם פסקה האזהרה. ובא הנביא שקר לפתור לו שניהם לקולא שיוכל לשוב לביתו וגם לאכל לחם, כי אחרי צאתו פסק האיסור:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויאמר לא אוכל}}. מצד שתי אזהרות, א] {{צ|לשוב אתך ולבא אתך}}, שא&quot;א לבא אתך לביתך רק ע&quot;י שאשוב אתך בדרך
שהלכתי. ב] {{צ|ולא אוכל לחם במקום הזה}}, לעולם:&lt;קטע סוף=טז/&gt;
(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|כי דבר אלי בדבר ה'}}. פה לא אמר כי צוה אותי בדבר ה' כמ&quot;ש למעלה (פסוק ט) כי לא ידע בבירור שצוהו ע&quot;ז והיה
מסתפק בדבר, רק אמר דבר אלי, ר&quot;ל שבא דבור סתם {{צ|לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים}}, הוסיף מלת שם, ר&quot;ל
שיל&quot;פ שהיה האזהרה על שם היינו על המקום ששם לא אשתה, וממילא האיסור קיים לעולם כ&quot;ז שלא בא דבור המתיר, כמו
שבמ&quot;ש אל תגשו אל אשה נאסרו בתשמיש לעולם עד שאמר שובו לכם לאהליכם כמ&quot;ש חז&quot;ל. וכן אמר {{צ|לא תשוב ללכת בדרך אשר הלכת בה}}, הוסיף מלת ללכת ומלת בה, ור&quot;ל שיש לפרש שהיה הכוונה שלא ילך שום הליכה על דרך שכבר הלך
בה בין לפנים ובין לאחור:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויאמר לו גם אני נביא כמוך}}. אחר שספרו לו בניו הלשון שאמר הנביא לירבעם, שאז לא אמר מלת שם, רק לא
תשתה מים, ויל&quot;פ שלא יאכל לחם ומים בעת השליחות אבל אח&quot;כ מותר, וכן לא אמר ולא תשוב בדרך אשר הלכת בה רק ולא
תשוב בדרך אשר הלכת, שמשמע רק על עת שישוב מבית אל ליהודה לא על לעולם, וידע שהנביא מחמיר על עצמו לחומרא,
לכן אמר גם אני נביא כמוך {{צ|והמלאך דבר אלי השיבהו אל ביתך ויאכל לחם}}, ר&quot;ל הגם שתחלה טרם יצאת מבית אל
היה אסור לך לאכול בבית אל, אחר שיצא פסק האיסור ויוכל לשוב ולאכול, ובזה {{צ|כחש לו}}, ר&quot;ל הכחיש מ&quot;ש שנאסר לו גם
באופנים אלה. ואחר שהנביא ידע שלא נאסר לו זה בבאור, האמין לדברי הזקן שא&quot;ל בנבואה שאין הפירוש כמחשבתו, לכן
וישב אתו וכו':&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|אל הנביא אשר השיבו}}. לא הודיע זאת אל הנביא עצמו, שאז לא היו יודעים למה נענש, והיו חושבים שהיה נביא שקר
ושלכן אכלו האריה, לכן הוכרח לדבר אל הזקן למען יספר אח&quot;כ אמיתת הדברים:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|יען אשר מרית ולא שמרת את המצוה}}. ר&quot;ל כי כל ספק שיסתפק בציוי ה' צריך ליזהר בו לחומרא, כי במקום
שסתם דבריו ולא באר ההיתר בפירוש רצה שנחמיר בו, וזה כלל גדול בהלכות התורה כמש&quot;פ בכ&quot;מ, וזה ענין המשמרת
שצריכים לשמור המצוה עם כל תנאיה וחומרותיה וסייגיה לא שנקל בה. וכן אין לך תירוץ שסמכת על דברי הנביא שבבית אל,
עז&quot;א {{צ|אשר צוך ה' אלהיך}}, שהציוי ששמע בעצמו מפי ה' א&quot;א לבטלה רק אם ישמע שנית מפי ה' בעצמו שיאמר לו ההפך,
לא אם ישמע מפי שליח, שלכן בע&quot;ז אין להאמין לנביא המתיר אפילו בהוראת שעה מפני שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה
שמענום, וכמ&quot;ש בפ' וירא בפ' בי נשבעתי נאום ה':&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ותשב ותאכל לחם}}. מבואר מזה שעל מה ששב בדרך הקודם לא נענש, כי לא נאסר לו רק לשוב מבית אל ליהודה לא
אם ישוב לאחור באמצע הדרך, אבל האכילה היתה נגד צווי ה', וז&quot;ש {{צ|ותאכל לחם במקום אשר דבר אליך אל תאכל}},
שהיתה האזהרה על המקום ונאסר לאכול שם לעולם: {{צ|לא תבא נבלתך}}. העונש הזה היה מדה כנגד מדה, כי באמת גם בשובו
ליהודה היה שליח מצוה ששלוחי מצוה אין ניזקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כמ&quot;ש בפ&quot;ק דפסחים (ח ב), רק כפי דעתו שבשובו
נפסק השליחות ולכן אכל לחם, לא היה עוד שליח מצוה ולכן ניזוק:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויהי אחרי אכלו}}. עבירה גוררת עבירה, שאחר שנכשל ואכל לא נמנע מלאכול עד גמרו, וגם לקח ממנו חמור, שהיה לו
לדון שכמו שהזהירו מלאכל שם כ&quot;ש שלא יקח מהם מתן. ומ&quot;ש {{צ|ויחבש לו החמור לנביא אשר השיבו}}, פי' החמור
שהיה שייך לנביא אשר השיבו, כי האיש האלהים לא היה לו חמור ובא ברגליו:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ואת האריה עומד אצל הנבלה}}. וזה היה חידוש בעיניהם, כי הארי לא יטרוף ויניח. ואת החמור לא ראו, שעמד מן
הצד, כמו שת&quot;י והחמור עומד אצלה קאים לקבלה: {{צ|וידברו בעיר אשר הנביא הזקן יושב בה}}. וזה היה בהשגחה שלא
ספרו זאת במקום אחר רק בעיר הזאת, יען שהנביא הזקן בה, כדי שיקבר בכבוד ושיהיה קברו למזכרת באחרית הימים כמ&quot;ש
לקמן (ב' כג, יז):&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|וישמע הנביא}}. והוא הכיר שהוא האיש האלהים, יען {{צ|אשר השיבו}} מן הדרך וידע דרכו, כי גם עתה טרפו האריה בדרך
הזה: {{צ|ויתנהו}}. ר&quot;ל ולכן לא אכלו, כי לא טרפו לרעבון, רק בדבר ה':&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|לא אכל}}. ר&quot;ל שאם טרף לרעבון הי&quot;ל לאכול את הנבלה, ואם מתוך כעס הי&quot;ל לשבור את החמור, וגם ראה שעמד כשומר
אצל הגויה עד תובל לקבורה, והחמור לא ברח מפחד האריה למען ישא עליו גויית הנביא. וגם רמז שגם האריה שהוא בע&quot;ח
סכל שמר מצות ה' ולא אכל נגד רצונו, וכ&quot;ש שהאיש האלהים הי&quot;ל לשית לב:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|אצל עצמותיו}}. כי היה דרכם ללקט העצמות אחר שנתבלה הבשר ולקברם שנית, וצוה שבין בעת הקבורה ובין בעת לקוט עצמות יהיה אצל הנביא:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|כי היה יהיה}}. שהנבואה תתקיים בכל אופן, ואחר שאין לה זמן מוגבל לא תניחו עצמותי אף זמן קצר לבד. וממ&quot;ש ועל
כל בתי הבמות אשר בערי שומרון הוכיח הרי&quot;א שהיה נביא אמת, כי אז לא נבנה שומרון, ומאין ידע זאת. אולם יתבאר אצלי
לקמן (ב' כ&quot;ג) שזאת שמע הנביא שבבית אל מן איש האלהים שפי' דבריו עיי&quot;ש, והעקר כדברי חז&quot;ל שהיה נביא שקר, וע&quot;כ כתב
לקמן (שם) וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משומרון, מבואר שלא היה לו זכות מצד עצמו כי נביא שקר היה:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|אחר הדבר הזה}}. הגם ששלח ה' נביא להחזירו בתשובה ומופת נתן לו, בכ&quot;ז {{צ|לא שב מדרכו הרעה}}. וחז&quot;ל (סנהדרין
קב א) במליצתם אמרו אחר שתפס הקב&quot;ה לירבעם בבגדו וא&quot;ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג&quot;ע, א&quot;ל מי בראש, א&quot;ל בן
ישי בראש, א&quot;ל אי הכי לא בעינא. ר&quot;ל שמה שבא אליו איש האלהים בעת עמדו על המזבח תפסו בבגדו לעכב בגידתו ומעשיו
הרעים, ובמה שרפא את ידו שהיה אות שיקבלהו בתשובה כנ&quot;ל רמז לו שיטייל בג&quot;ע עם בן ישי, והטעם שלא שב היה מפני
הכבוד המדומה שירא שבן ישי יהיה בראש אם יעלה לירושלים והוא יהיה במדרגה אחריו: {{צ|וישב ויעש}}. ר&quot;ל שנעשו כהני
במות, או ע&quot;י המלך שעשה {{צ|מקצות העם כהני במות}}, או ע&quot;י העם עצמם {{צ|החפץ ימלא את ידו}} בעצמו ע&quot;י קרבנות,
ועי&quot;כ {{צ|ויהי כהני במות}}, ור&quot;ל שהגם ששמעו נבואת הנביא ששרף ישרפו עצמותיהם לא חשו לזה:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ויהי בדבר הזה}}. עי&quot;כ ע&quot;י הדבר שדבר הנביא והראה אותותיו ולא שב, חשב ה' זה {{צ|לחטאת בית ירבעם}}, לא עליו
לבדו רק על כל ביתו, כמ&quot;ש (ויקרא כ, ה) ואני אתן את פני באיש הזה ובמשפחתו, ויצא הגז&quot;ד {{צ|להכחיד ולהשמיד מעל פני}}&lt;קטע סוף=לד/&gt;
{{צ|האדמה}} 
את כל ביתו, ותורף הגז&quot;ד יבאר בסימן הבא:</text>
      <sha1>k55190dca3wqs8sulrv7v5ouwjc6yd0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א טו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359996</id>
    <revision>
      <id>1417093</id>
      <parentid>1400172</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4233" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|יד|טו|טז}}
א) {{צ|מלך אבים}}. ובד&quot;ה (ב' יב, טז) נקרא אביה, ונראה כי יען שגם ירבעם היה לו בן בשמו אביה, היו ישראל קוראים בנו של
רחבעם אבים במ&quot;ם של כנוי הרבים ר&quot;ל אביה שלהם, ולהבדילו מן אביה של ירבעם:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|אשר עשה לפניו}}. ר&quot;ל הוא לא היה חוטא בעצם, רק מפני שכבר נעשו לפני מלכו לא בטל חטאת אביו, וזה היה מצד
{{צ|שלא היה לבבו שלם כלבב דוד}}, לכן לא שם על לבו להסיר חטאות האלה:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|כי למען}}. ר&quot;ל ומצד זה היה ראוי שיפול אז במלחמה שהיה לו עם ירבעם הנזכר בד&quot;ה (ב' יג) והוא נצחו ע&quot;פ נס, באר שנס
הזה לא היה בזכותו רק בזכות דוד אביו ובזכות ירושלים (כנ&quot;ל יא, יג):&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו - ז) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו) מ&quot;ש ומלחמה היתה וכו', כבר נזכר למעלה (יד, ל) ולמה נכפל שתי פעמים?:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

{{צ|ומלחמה היתה בין רחבעם}}. כבר אמר זה למעלה (יד, ל) 
ופי' רי&quot;א שבא לומר שבמלחמה זו היה אבים העקר העוסק בה כי
רחבעם היה רך הלבב וכמ&quot;ש בד&quot;ה (ב' יג, ז). ויל&quot;פ שמוסב למטה ופי' המלחמה אשר היתה בין רחבעם ובין ירבעם וכן יתר דברי
אבים הם כתובים על ספר ד&quot;ה למלכי יהודה, וכן המלחמה שהיתה בין אבים ובין ירבעם ג&quot;כ כתוב שם, ובא לומר שמלחמה זו
התחילה מימי רחבעם ונגמרה בימי אבים שהוא נצח המלחמה ואז כתבו על ספר כלל דברי המלחמות האלה שנמשך בין ירבעם
ובין רחבעם ואבים בנו:

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג) מ&quot;ש וגם את מעכה אמו, חסר נשוא המאמר:

{{צ|וגם}}. שיעור הכתוב, ויסר את הגלולים ואת מעכה אמו שהיתה ג&quot;כ מן הגלולים שהיו משתחוים לה לשם עבודה, או שהיתה
קדשה לע&quot;ז, וגם הסירה מגבירה וגם הסיר מפלצתה, שהיה שייך לעבודתה או אל היותה קדשה לאשרה:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ומלחמה היתה}}. שהגם שכתוב בד&quot;ה (שם טו, י) שלא היתה מלחמה עד שנת ט&quot;ו למלכותו, בכ&quot;ז היו קטטות ביניהם
תמיד ובשנת ט&quot;ו היתה המלחמה הגדולה ויתר הכתובים עד פסוק כ&quot;ג התבאר בפרושי לד&quot;ה:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|בדרך}}. במעשים רעים שעשה: {{צ|ובחטאתו}}. בדבר העגלים:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|הכה כל בית ירבעם}}. זה עשה לחזק מלכותו שלא ימרדו בו. אבל מה {{צ|שלא השאיר כל נשמה}} אף נשים וקטנים,
זה היה {{צ|כדבר ה'}}, והיה עונש השגחיי:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|על חטאת ירבעם}}. א] שחטא, ב] שהחטיא, ג] {{צ|אשר הכעיס}}, שעשה להכעיס:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לב - לד) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;השאלות (לב) מ&quot;ש ומלחמה היתה, כבר נזכר למעלה בפסוק ט&quot;ז ולמה נכפל?:

{{צ|ומלחמה היתה}}. זה נזכר כבר בפסוק ט&quot;ז, רק פה בא לבאר סבת המלחמה, כי אחר שבעשא הכה בית ירבעם שמרד בשלמה
היה ראוי שיהיה אסא אוהבו, רק סבת המלחמה מפני כי:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ויעש הרע בעיני ה' וילך בדרך ירבעם}}. וע&quot;כ שנאהו אסא הצדיק, ע&quot;ד (תהלים קלט, כא) הלא משנאך ה' אשנא,
והתגר בו מלחמה:&lt;קטע סוף=לד/&gt;</text>
      <sha1>gjdjam1v5a1vx0ivfscpxfm77k1fjuk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א טז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359997</id>
    <revision>
      <id>1417094</id>
      <parentid>1400624</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5523" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|טו|טז|יז}}
(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז) הלא כבר אמר בפסוק א' שהיה דבר ה' אל יהוא:

{{צ|וגם ביד יהוא}}. מ&quot;ש בפסוק א' ויהי דבר ה' אל יהוא זה היה בחיי בעשא, אז גלה ה' אל יהוא חריצת הדין שנגזר על בעשא,
ולא היה בתורת שליחות רק שגלה להנביא גזר דינו, ע&quot;ד (עמוס ג, ז) כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו וכו'. ואחר שמת
בעשא ומלך אלה בנו, שאז הגיע זמן קיום הגזרה (שאז כבר חטאו שני דורות הוא ובנו, כמו שהיה בירבעם אחרי מלך בנו), אז
שלחו בתורת שליח להודיע הגזרה, ועז&quot;א {{צ|ביד יהוא}}, מלת ביד מורה על השליחות ששלחו להודיע הגזר דין אל החוטא. והיתה
השליחות {{צ|אל בעשא ואל ביתו}}, ר&quot;ל אלה בנו. והודיע שיענישהו על שני דברים, א] על {{צ|הרעה אשר עשה}} וכו' {{צ|להיות כבית ירבעם}}, וא&quot;כ ראוי להענש כמו ירבעם. ב] נוסף לזה {{צ|על אשר הכה אתו}}, אחר שהוא {{צ|כבית ירבעם}} למה הכה אותו, ומגיע לו ע&quot;ז עונש מיוחד. ועתה ספר שנדמה הכרתתו לבית ירבעם, כמו שנדב בן ירבעם נהרג ע&quot;י קשר בשנה שניה למלכו, כן נהרג אלה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|בית ארצא}}. שם אדם פקיד על הבית: {{צ|והוא בתרצה}}. הקשר שעשה בעשא על נדב היה בגבתון בשדה המלחמה, כי
הקושרים אתו היו אנשי הצבא, משא&quot;כ הקושרים את זמרי היו בני העיר, ולכן בחר העת שבני חיל הצבא היו בגבתון והמלך
לבדו בביתו שותה שכור:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא - יב) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|כשבתו על כסאו הכה את כל בית בעשא}}. ר&quot;ל בניו ואחיו וגואליו, כדי שתהיה הממלכה נכונה בידו. ואח&quot;כ&lt;קטע סוף=יא/&gt;
{{צ|וישמד זמרי}}, דרך השמדה אף נשים וטף שלא היה ירא שיעמדו נגדו בדבר המלוכה, וזה היה {{צ|כדבר ה'}} 
לקיים גזרתו. ובזה
{{צ|לא השאיר לו משתין בקיר}}, זה היה השמדה: {{צ|וגאליו ורעהו}}. שלא יטענו ע&quot;ד המלוכה:

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|אשר חטא לעשות}} וכו' {{צ|ללכת}} וכו'. ר&quot;ל שגמר בדעתו לעשות ו{{צ|ללכת}} בדרך זה:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|אז יחלק העם}}. כי תחלה בעוד זמרי חי התאחדו נגד זמרי, וגם אלה שלא היו רוצים בעמרי לא נתפרדו לבל יגבר זמרי,
אבל במות זמרי אז יחלק וכו':&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויקרא שם העיר על שם שמר}}. מורה ההבדל בין ירושלים שנקראת לזכרון יראה ושלמות, ובין שומרון שנקרא ע&quot;ש
אדם בליעל:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה - כו) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|וירע}} וכו' {{צ|וילך}} וכו'. ר&quot;ל שהרע בגלולים חדשים אשר לא היו לפניו חוץ ממה שלא עזב גם דרך ירבעם:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(לא - לג) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ויקח אשה את איזבל וילך ויעבד את הבעל}} וכו' {{צ|ויעש אחאב את האשרה}}. אחרי העיון ראיתי כי
עבודת הבעל היתה גרועה יותר מענין האשרה, כי בעבודת הבעל זבחו את בניהם והתעיבו מאד, אבל האשרות היו נוטעים גם
אצל הבמות שהיו מקריבים לה', כמ&quot;ש (דברים טז, כא) לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה', ותראה כי אליהו הגם שקבץ נביאי
הבעל והאשרה לא התוכח רק עם נביאי הבעל (להלן יח, כב), ורק אותם הרג (שם, מ), לא את נביאי האשרה, וכן בית יהוא
שבטל את הבעל השאירו האשרה כמ&quot;ש (לקמן ב' יג, ו) וז&quot;ש שמה שעבד את הבעל היה מצד שלקח אשה את איזבל בת
אתבעל, שאביה היה מעובדי הבעל והיא הסתה אותו לבעל, אבל האשרה עשה מעצמו, ועז&quot;א ויעש אחאב את האשרה ר&quot;ל
מדעת עצמו, וכן מה שהוסיף להכעיס היה מדעת עצמו, וע&quot;ז חזר שם אחאב ב&quot;פ:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|בימיו בנה חיאל}}. עד עתה הגם שעבדו העגלים לא פקרו עדיין בכל שרשי האמונה והיו יראים מפני השבועה והאלה
של יהושע, ועתה שראו שאחאב עושה כל התועבות ואין ה' מענישו, כפרו בהשגחה ובנבואה ולא חשו על קללת יהושע ולכן
בנה את יריחו. והגם שראה שקללת יהושע נתקיימה באבירם בנו, לא שת לבו גם לזאת ותלהו במקרה עד שבשגוב צעירו הציב
דלתיה. ודבר זה הוצעה אל הספור הבא אחריו מענין אליהו:&lt;קטע סוף=לד/&gt;</text>
      <sha1>5riq9gqd5lb3fx2b5h3k255v5awsqj1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א יח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>359999</id>
    <revision>
      <id>1417099</id>
      <parentid>1400499</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="20645" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|יז|יח|יט}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי}}. דברי חז&quot;ל (סנהדרין קיג א) ידוע שכאשר הוצרך למפתח של תחיה היה מוכרח להחזיר מפתח של גשמים. וע&quot;פ דרכי
הנה תחלה סתם אליהו כל צינורות השפע מהריק מטר וחיות, ולכן לא היה בכחו עד עתה להריק חיות על איזה דבר, אחר
שבזה יפתח הצינור, אולם בעת החיה את הילד היה מוכרח לשוב מדרכו זה העוצר וסוגר בעד השפע, נהפך הוא כי הוצרך
להוריד שפע חיות וחיים על הילד, ובזה נפתחו כל מקורות החיים אשר נסגרו ע&quot;י עצירת הגשמים שמביאים חיים לעולם על
החי ושיח השדה, ולכן אמר ה' כי עתה יתן גם מטר כי כבר אמר לאסורים פקח קוח: {{צ|ואתנה מטר}}. כבר כתבתי (סי' יז, ז) כי
מעת יבושת הנחל לא היה המטר מחויב מצד הטבע והיה צריך למטר השגחיי, וזה לא יצוייר בלי תשובה מחטא ע&quot;ז שבידם,
ולכן צוהו {{צ|שיתראה אל אחאב}} וישתדל להשיב את ישראל בתשובה שיכירו כח ה', כמו שהיה אח&quot;כ שאמרו ה' הוא
האלהים, כמ&quot;ש (ירמיה יד, כב) היש בהבלי הגוים מגשימים, ובזה {{צ|אתנה מטר}} השגחיי:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|וילך}}. ספר כי היה העת מוכן להחזירם בתשובה בקל, א] {{צ|כי הרעב חזק בשמרון}}, וישובו מצד יראת מות. ב]:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויקרא אחאב}}. שגם אחאב כבר שם על לבו צרת עמו ורוע מעלליו, {{צ|וקרא לעובדיה והוא היה ירא ה' מאד}},
להתיעץ עמו. וספר סבת קריאתו (וגם יל&quot;פ מ&quot;ש {{צ|אשר על הבית}}, שבימים האלה שראה עונשי ה' מנה אותו צדיק על ביתו,
למען יהיה לו סמך בזכותו) שכ&quot;ז היה יען שהוא ירא ה', ורצה להתלונן בזכותו. ג]:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויהי בהכרית}}. וזה זכות גדול אשר הוא כדאי לעמוד לו בעת הרעב, כמ&quot;ש חז&quot;ל (ב&quot;ק נ א) בעובדא דנחוניא חופר שיחין
אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק וכו':&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויאמר}}. לכן צוה לו לבקש מזון לבהמותיו, ועל צד הצורה אמר אליו שיבקש מזון להבהמות, ע&quot;פ שאמרו במדרש כשאין בני
אדם ראוים לגשמים יורד המטר בשביל בהמה, כי האדם הבחיריי ניתן לגמול ועונש, לא כן הבע&quot;ח שלהם ברית כרותה, ברית
הטבעי שלא יכרתו מיניהם, וע&quot;י הברית הזאת יורד המטר גם על האדם הגם שהוא נידון לפי המעשים, וז&quot;ש {{צ|אולי נמצא}}
{{צ|חציר ונחיה סוס ופרד}}, ועי&quot;כ {{צ|ולא נכרית מהבהמה}}, לא נגרע מהבהמה, וע&quot;י הבהמה לא יכרתו גם בני אדם:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויחלקו}}. ובכ&quot;ז אחאב בפ&quot;ע לא עזב דרכו, וכ&quot;א פנה לדרכו זה לה' וזה לעזאזל, וז&quot;ש אחאב הלך וכו' ועובדיה הלך וכו':&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י - טו) למה הקדים מה ששלח לבקשו בכ&quot;מ, וזה אינו מחייב שימיתהו אם יאמר אליו הנה אליהו? ולמה האריך
בלשונו וכפל ב&quot;פ ועתה אתה אומר לך אמור לאדניך הנה אליהו והרגני? ולמה הזכיר מה שהחביא מאה נביאים?:

{{צ|חי ה'}}. ר&quot;ל שאם אתה רוצה להתראות אליו מדוע נסתרת עד עתה כ&quot;כ עד שלא מצאוך בשום מקום שע&quot;כ ישבת בסתר, ואם
שלא רצית להראות עד שיבקש לראותך הלא כבר בקש אותך, וא&quot;ת שלא ידעת מזה הלא {{צ|אם יש גוי וממלכה}} וכו', ובודאי
ידעת מזה:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ועתה}}. איך יצוייר שתעשה עתה בהפך, שלא די שלא תסתר מן המבקשים אותך רק {{צ|אתה אומר לך אמור הנה אליהו}}, ואתה רוצה להמציא א&quot;ע אליו, וזה א&quot;א:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|והיה}}. וע&quot;כ כי באמת אינך רוצה להתראות אליו, רק אתה רוצה להראות שמבקש אותך בחנם בארצות אחרות כי אתה
מצוי פה, ובכ&quot;ז {{צ|והיה אני אלך}} וכו' {{צ|ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע}}, וזה מגמתך להראותו, אבל הלא בזה תגרום לי
סכנה כי {{צ|ובאתי להגיד}} וכו' {{צ|ולא ימצאך והרגני, ועבדך ירא את ה'}} ולמה תסבב הריגתי:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;וא&quot;ת כי לא יהרגני בעבור זה כי לא יתלה בי האשם במה שאתה יכול להתעלם מן העינים כרגע, ז&quot;א, {{צ|הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי}} וכו', וזה נודע אח&quot;כ לאחאב (כי הריגת נביאי ה' נעשה ע&quot;י איזבל לא ע&quot;י אחאב), ועי&quot;כ אני נחשד בעיניו כי ידי עם נביאי ה' להחיותם ולהצילם, ובזה:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ועתה אתה אומר}}. ר&quot;ל עתה אחרי החשד הזה שעוד לא נקיתי ממנו: {{צ|אם אומר הנה אליהו והרגני}}. כי יחשוד
אותי שאני הסתרתי גם אותך במערה:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|לא עכרתי}}. כי בעברם על מצות ה' לעבוד אלהים אחרים אינם ישראל רק כגויי הארצות, ו{{צ|לא עכרתי}} את ישראל.
אבל {{צ|אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה'}}, עכרתם את ישראל, כי בזה היו כגוים, וכן הפסקת הטל ומטר גזרתי
בחטאם כי כן ראוי להם, ואתה הגורם:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ועתה}}. למען אשיב אותם בתשובה ואברר מי אלהים אמת, {{צ|שלח קבץ אלי את כל ישראל}}:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|עד מתי}}. ר&quot;ל אתם עובדים את הבעל, ובזמן רעתכם תצעקו אל ה', כמ&quot;ש (ירמיה ב, כז) ובעת רעתם יאמרו קומה

והושיענו, כי אתם פוסחים בין שני הרעיונות ואינכם יודעים את מי תעבודון, וזה לא יתכן, כי אין בין שני ההפכים אמצעי, ואם
ה' הוא האלהים, אין ממש בבעל, אשר צוה להכריתו ולשקצו. ואם יש ממש בבעל, אין לכם חלק בה': {{צ|ולא ענו}}. כי העם היו
מסתפקים:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויאמר}}. ר&quot;ל כי בבחינה הזאת, לא יהיה להם תירוץ לאמר שהבעל יש לה יכולת כמו האל רק שהיה איזה חסרון בעבודתו
ומעלה בעבודת אליהו שלכן הוריד הוא את האש ולא המה, כי לכם יתרון, א] מצד שנביאי הבעל רבים ו{{צ|אני}} יחיד, ועז&quot;א {{צ|אני}}&lt;קטע סוף=כב/&gt;
{{צ|נותרתי נביא לה' לבדי}} 
וכו' ב]:

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויתנו}}. מצד הקרבן, בל יחשבו שאני בחרתי קרבן שיש בו איזה יתרון: {{צ|יתנו לנו שנים פרים}}. (הגם שיהיו שנים בלתי
שוים): {{צ|ויבחרו להם}}. את המובחר. ג] יש להם מעלה מצד רב העובדים והמתעסקים, וז&quot;ש {{צ|וינתחהו וישימו}} שיהיו
המתעסקים רבים. ואצלי יהיו שני חסרונות, א] {{צ|שאני אעשה הפר האחד}}, הנשאר הגרוע. ב] שאני לבדי:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|וקראתם}}. וכן לא יהיה הבדל בין הפעולות שנעשה, כי {{צ|וקראתם}} ואני אקרא, וגם בזה אתם תקראו ראשונה, ולפ&quot;ז
יתברר כי {{צ|האלהים אשר יענה באש הוא האלהים}}, כי לא יהיה במה לתלות, לא בחסרון הקרבן ולא במקריבים וזמן
ההקרבה, שבכולם לכם משפט הקדימה, רק יהיה החסרון מצד שהבעל אינו אלהים: {{צ|ויען כל העם}}. כי הם היו מסתפקים
באמת ורצו לעמוד על הבירור:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויאמר}}. א] {{צ|בחרו}}, המובחר. ב] {{צ|עשו ראשונה}}. ג] {{צ|כי אתם הרבים}}, כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו) למה אמר אשר נתן להם והם בחרוהו? ולמה פסחו על המזבח? והיה צ&quot;ל אשר עשו בלשון רבים:&lt;קטע סוף=כו/&gt;
{{צ|ויקחו}} 
וכו' {{צ|אשר נתן להם}}. לפי הפשט, אחר שהפרים לא היו שוים כמ&quot;ש שנים פרים (שכבר בארנו (בס' התוה&quot;מ אחרי סי'
י&quot;ז) {{צ|ששני}} מורה השיווי, ושנים מורה שהם בלתי שוים) והיה אחד גרוע ואחד מובחר, והוא אמר בחרו, הרי כאילו נתן להם
את המובחר. וחז&quot;ל (במ&quot;ר כג, ט) דרשו שלא יכלו להזיז את הפר ממקומו עד שאליהו נתנו להם בידיו: {{צ|ויקראו עד הצהרים}}.
הבעל היה עבודת השמש, והיה תוקפה מהבקר עד הצהרים שאז השמש בגבורתה: {{צ|ואין קול}}. ר&quot;ל כי הסימן שקרבנם נרצה
יהיה, או ע&quot;י קול של נבואה, או ע&quot;י ענין של אש כמ&quot;ש אשר יענה באש, כי על האש שאלו ואם היתה יורדת אש היו נענים על
שאלתם, ושניהם לא היה: {{צ|ויפסחו}}. כפי הפשט אליהו עשה ג&quot;כ מזבח תיכף, והם בראותם שלא נענו חשבו כי ע&quot;י מזבח של
אליהו העומד בצדו נפסד עבודתם, {{צ|ויפסחו על המזבח אשר עשה אליהו}}, להרסו ולבטלו, וז&quot;ש אח&quot;כ וירפא את מזבח
ה' ההרוס:

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויהי בצהרים}}. שאז עקר תקותם בעת תגבורת השמש: {{צ|ויהתל}}. דרך שחוק ולעג אמר דברים הפך כונתו: {{צ|קראו בקול}}
{{צ|גדול}}. הנה בתנאי האלהות שלא ימצא במקום עד שלא יצוייר יצטרכו לקרא בקול, לא מצד שהוא ברחוק מקום ולא מצד שיש
בו איזה העלמה או עיפות או חסרון ידיעה, והוא אמר אחר שאלהיכם יש לו משיגי הגשם, יוכל להיות שיש לו משיגי הנפש
המדברת שתתעלם, או ע&quot;י שהוא מדבר ומשיח מענין אחר, וז&quot;ש {{צ|כי שיח לו}}, או מצד המחשבה שחושב ומעיין בענין אחר,
וז&quot;ש {{צ|כי שיג}} והשגה לו, או שיש לו החסרונות של נפש החיונית שמתנענע ממקום למקום, וז&quot;ש {{צ|וכי דרך לו}}, או שיש לו
משיגי הנפש הצומחת וחסרונותיה שהיא השינה, שהתחלתה בצמחים ומהם נשתלה באדם מצד שיש בו כח הצומח. וההיתול
היה במה שהפך סדר דבריו, שאם היה מדבר עמם שלא לצחוק היה צ&quot;ל בהפך, כי ישן הוא, או דרך לו, או שיח לו, שהוא סדר
המדרגות ממטה למעלה, והוא שכיון להשפיל עבודתם שאינו אלהים, הורידהו עד חסרון הצומח, ואמר לפ&quot;ז קראו בקול גדול,
אולי יתעורר משנתנו:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|והם קראו בקול}}. למען ישמע אלהיהם הרחוק מהם: {{צ|ויתגודדו}}. שאולי ישן הוא וירגיש בצער דקירת הרומח בנביאיו:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ויהי כעבור הצהרים}}. שאז ידעו ששב השמש אחורנית ולא ישיגו מבוקשם: {{צ|התנבאו}}. נביאות שקר, מדוע לא שעה
אל מנחתם, ונבאו מזה שאלהיהם כועס על עובדיו וכדומה: {{צ|ואין קול}}. כנ&quot;ל: {{צ|ואין קשב}}. שהעם לא הקשיבו אל נבואתם
הכוזבת:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;השאלות (ל - לא) מאין נמצא שם מזבח הרוס? למה אמר אשר אמר ה' אליו ישראל יהיה שמך?:

{{צ|ויאמר}}. הנה נתברר להם כי אין ממש בבעל, ועתה אמר שיגשו אליו: {{צ|וירפא}}. כבר כתבתי כי אליהו עשה מזבח ה' תיכף ונביאי
הבעל הרסוהו, ועתה רפא אותו להשיבו לאיתנו:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ויקח}}. מספר בפרטות איך תקן המזבח, שלקח {{צ|שתים עשרה אבנים}}, ולבל נטעה שהיה מספר י&quot;ב כנגד י&quot;ב מזלות, כמו
שהיו גם עובדי המזלות משתמשים במספר י&quot;ב, לזה באר שכוונתו במספר זה {{צ|כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו,}}שיהיה למעלה מן המזלות ומושל אף על המלאכים, שמצד זה א&quot;ל  {{צ|ישראל יהיה שמך,}}  שהמה גבוהים מן המזלות:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|ויבנה}}. אמר בפירוש שבונהו לשם ה' לקדשו בקדושת מזבח: {{צ|ויעש תעלה}}. היה כדי לעשות נס במים, והיה כבית סאתים, כשיעור חצר המשכן שזה הגבול שגבל ה' שתתפשט הקדושה סביב המזבח:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ויאמר מלאו ארבעה כדים מים}}. הנה היה צריך להוריד שפע המטר מן המקור העליון, שידוע כי ארבעה חיות
נושאים את המרכבה העליונה והתחתונה שדרך שם תעבור השפע, ולנגדם מלא ארבעה כדים להוריד השפע מארבע כנפות
הארץ העליונה שבעולם האצילות אל עולם הכסא: {{צ|ויאמר שנו}}. להריק השפע מארבעה נושאי הכסא אל עולם המלאכים:
{{צ|ויאמר שלשו}}. להוריד המים מן ארבעה חיות שראה יחזקאל במרכבה התחתונה המלאכיית אל האופנים שהוא העולם
השפל:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|ה' אלהי אברהם.}}. שמאז אהל שכן בישראל:{{צ| היום יודע}}. א] שעוד אלהותך בישראל, משגיח עליהם ושוכן אתם בתוך טומאתם. ב] שאני עבדך. ג] שכ&quot;ז עשיתי בדברך להקריב בבמה ולהוריד האש:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;השאלות (לז) מ&quot;ש וידעו כי ה' הוא האלהים הוא כפול עם מ&quot;ש היום יודע כי אתה אלהים בישראל. ומז&quot;ש ואתה הסבות
את לבם אחורנית?:

{{צ|ענני}}. באופן {{צ|שידעו כולם כי ה' הוא האלהים}}, כי הגם שישיגו כי אתה אלהים ביניהם ואני עבדך, עדיין לא ידעו כי אלהי
ישראל הוא הנמצא האחד מחויב המציאות שמהוה כל הוה ומקיים כל המציאות, כי יטעו שכחו כח מקבל מן הסבה העליונה,
ועז&quot;א ענני באופן שידעו כי ה' הוא האלהים. וז&quot;ש חז&quot;ל (ברכות ט ב) למה אמר ענני ב&quot;פ, ענני שתרד אש וענני שלא יאמרו
מעשה כשפים הם, ר&quot;ל שלא יאמרו שהורדת האש הוא ע&quot;י כח א' מן השרים התחתונים ושהוא שר ישראל. ולכן מלא את
התעלה מים, כי הכשפים נבדקים במים כמ&quot;ש חז&quot;ל: {{צ|ואתה הסבות}}. אמר הטעם שישראל טועים ובלתי משיגים אלהותך הוא
מצד שבראת את האדם באופן שלא ישיג שום דבר מן הקודם אל המאוחר ע&quot;י מופת השכל, רק מן המאוחר אל הקודם, מן
המסובב אל הסבה, ולכן הוא מוכן אל הטעות והשגיאה בדברים העיונים. ועי' פירושי ישעיה (מא, כג):&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|ותאכל}}. תחלה {{צ|את העולה}}, שהוא העקר שבעבורה ירד האש, ואח&quot;כ {{צ|את העצים}} שהם מכשירים הקרבן, ואח&quot;כ {{צ|את האבנים}}, ואח&quot;כ {{צ|את המים}}:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;השאלות (לט) למה כפלו ה' הוא האלהים?:&lt;קטע סוף=לט/&gt;

{{צ|ויאמרו ה'}} 
וכו'. המאמר הראשון משפט מחייב {{צ|שה' הוא האלהים}}, שזה נודע להם מן ירידת האש, והב' כחו משפט שולל,{{צ|שרק ה' הוא האלהים}} לא זולתו, וזה נודע להם ממה שראו כי הבעלים אלילים:

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;השאלות (מא) למה א&quot;ל אכול ושתה? ואיך אמר כי קול המון הגשם ועדן לא היה שום רושם אל הגשם כמ&quot;ש אח&quot;ז?:
{{צ|ויאמר}}. הנה כבר פעל מה שהיה צריך לפעול, א] שישראל חזרו והודו באלהים אמת, ב] ששחט את נביאי הבעל המדיחים את
העם, וכפי הנראה גם אחאב נטה אחרי אליהו בעת הזאת בראותו את מעשה ה' כי נורא הוא, כי לולא זה לא היה מניחו להרוג
את נביאיו, ולכן א&quot;ל {{צ|אכל ושתה}}, כי ביום ההוא בודאי גזרו צום כמו שהיה מנהגם בעת שהיו מתפללים על עצירת גשמים,
אמר {{צ|שיאכל וישתה כי קול המון הגשם}}, ר&quot;ל כי הקול הזה הנשמע בין מה שצעקו ישראל ה' הוא האלהים בין צוחת
החוטאים הנשחטים הוא הוא המון הגשם אשר ירד לקראת קול הזה. ובאמת לפי הדין אם ירדו גשמים אחר חצות צריך
להשלים התענית, ואז היה אחר חצות, רק שאליהו הודיע שבעת התחילו לשמוע לדברי הנביא שנתאספו שמע קול המון הגשם,
וכאילו ירדו גשמים קודם חצות שא&quot;צ להשלים:&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מב) 
&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{צ|ויעלה}}. כי כבר האמין בדבר אליהו שיבא הגשם, ואליהו עלה להתפלל, שהגם שא&quot;ל ה' שיתן מטר היינו שלא יעצר המטר
הטבעי, אבל הוא התפלל שירד תיכף ע&quot;פ נס:&lt;קטע סוף=מב/&gt;

(מג) 
&lt;קטע התחלה=מג/&gt;{{צ|הבט}}. הסוד ידוע כי הים העליון שכל הנחלים הולכים אליו, לו שבעה ימים, ואז עלתה השכינה בעון הדור לרקיע השביעי
לכן הוצרך לשוב שבע פעמים, ובשביעית ראה עב קטנה ככף איש, כי לא ירד הגשם רק בשביל איש אחד הוא אליהו, ואז ידע כי
על ידו יתפתחו השמים, והודיע לאחאב שירד לביתו:&lt;קטע סוף=מג/&gt;

(מו) 
&lt;קטע התחלה=מו/&gt;{{צ|וישנס}}. כי מאז נטה לבו אל אליהו ולכן כבדו כמלך כי שב באותו שעה וחשב לקרבו לעבודת ה'. ומ&quot;ש {{צ|ויד ה' היתה}}
{{צ|אל אליהו}}, הוא כח וגבורה לרוץ לפני מרכבתו:&lt;קטע סוף=מו/&gt;</text>
      <sha1>51mxqeyzk1xxbz45yxpgkwhovkxx3gq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360000</id>
    <revision>
      <id>1417100</id>
      <parentid>1400482</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11605" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|יח|יט|כ}}
א) {{צ|את כל}}. מירידת האש והגשם: ו{{צ|את כל}}. ר&quot;ל הסבה שבעבורה הרגם, שרצה להצדיק את אליהו, ור&quot;ל {{צ|את כל}} הפרטים
שבעבורם הרג את כל הנביאים:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב) למה לא הרגה אותו תיכף?:

{{צ|ותשלח איזבל}}. ראתה כי לב אחאב נוטה אל אליהו ומצדיקו ולא ערב לבה להרגו תיכף וחשבה כי בלילה תהפך לב אחאב
לשוב אל רשעו:&lt;קטע סוף=ב/&gt;&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ג) 

&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות מהו וירא, מה ראה? מהו הלשון וילך אל נפשו?:&lt;קטע סוף=ב/&gt;&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ג) 

&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וירא}}. ראה ברוח קדשו כי יכול תוכל: {{צ|וילך אל נפשו}}. כי אליהו היה מתבודד רוב ימיו ועוסק בשלמות עצמו להשלים את
נפשו, רק בעת הצורך היה נביא שלוח אל העם, ואחר שראה שכל הנפלאות שעשה לא פעלו, ראה כי אין לו עסק להשלים את
העם, ולכך קם וישב ללכת אל השלמת נפשו. והגם {{צ|שבא אל באר שבע אשר ליהודה}}, ששם לא התירא עוד מאזבל, בכל
זה {{צ|הניח את נערו}} שם, להפרד מבני אדם לצאת אל המדבר להתבודד, כי זה היה מחוז חפצו עתה, כמ&quot;ש (ירמיה ט, א) מי
יתנני במדבר מלון אורחים וכו':&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) מלת ויבא לא יצדק רק אם בא אל מחוז החפץ לא הנודד במדבר: {{צ|והוא}}. לבדו: {{צ|הלך במדבר דרך יום, ויבא}}. ר&quot;ל ואז בא אל מחוז חפצו, כי אחר שהתרחק דרך יום מן הישוב היה במקום מגמתו, כי שם יתבודד עם האלהים:

{{צ|וישאל את נפשו}}. כי ראה שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים הזמנים, וראוי כי תשוב נפשו אל צרור
החיים ותעזוב את הלבוש החומרי המאפיל בינה ובין האור הבהיר, וז&quot;ש {{צ|ששאל את נפשו}}, ר&quot;ל לתועלת נפשו. והנה לשלא
ימות, יהיה או מצד שלא השלים את אשר עליו להשלים בחייו, ועז&quot;א {{צ|רב עתה ה'}}, כי כבר השלים ועשה רב והותר. ואם מצד
שאין המיתה מוכרחת אליו כי גם בחייו יפרד אל הרוחניות והמלאכיות כאדם קודם החטא שהיה ראוי להיות חי לעולם, ועז&quot;א
{{צ|לא טוב אנכי מאבותי}}:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה) מ&quot;ש ויישן תחת רותם אחד, היל&quot;ל ויישן תחתיו, שכבר נזכר שישב תחת הרותם. ומלת זה מיותר. למה צוה לו
לאכול את העוגה וכי לא לקח בידו לחם בלכתו המדברה?:

{{צ|וישכב תחת רותם אחד}}. זה היה רותם אחר, שהרותם הראשון היה קטן בלתי מספיק רק לשבת תחתיו (ולכן כתיב אחת
בלשון נקבה המורה על חולשתו), וזה השני היה רב הצל ראוי לשכב תחת צילו: {{צ|והנה זה מלאך}}. אבל הרותם השני הזה לא
היה רותם באמת, רק מלאך שנדמה לו כרותם, ועתה בשינתו {{צ|נוגע בו ויאמר}} וכו':&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויבט, עוגת רצפים}}. עוגה של רשפי אש, נדמה לו כאילו רשפי אש נתאחדו כדמות עוגה הראויה למאכל, וכאילו צוהו
לאכול העוגה הזאת, שהוא כפי המשל שגופו יזדכך מן חלק העפר ויעשה כבריות המורכבות מיסודות הקלים אש ומים ורוח,
כענין (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וכמ&quot;ש שהשדים גופות מורכבות מאש ורוח או אש ומים, והם
אוכלים ושותים לדעת חז&quot;ל והמקובלים, אשר גם אכילתם היא מדברים הדומים להרכבתם. וכפי הנמשל הרצפה רומז אל דבר
הנבואה, והמים רומז להתורה, כמ&quot;ש (ישעיה ו, ו) {{צ|ובידו רצפה}} ותרגמו ובפומיה ממלל, ואומר (שם נה, א) הוי כל צמא לכו
למים, שהיה מזונו עד עתה ענין רוחני אלהי:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וישב}}. בפעם השני לא נתלבש המלאך בדמות רותם, ועז&quot;א מלאך ה' שנית, שבשנית היה מלאך ה': {{צ|ויאמר קום אכול}}. כי
בפעם הראשון ישן אח&quot;ז ובפעם השני נזדכך שלא יצטרך לישון כי הלך ארבעים לילה בלא שינה, ועז&quot;א כי רב הדרך ללכת ביום
ובלילה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|וילך}}. נדמה בזה למשה רבו שנזדכך גופו במה שעמד מ' יום בלא אכילה עד שזכה ברדתו אל הגלות אליו כבוד ה' למטה
ואל קרני ההוד. וכן הוא, בכח האכילה הזאת שהיה מאכל רוחני נזדכך גופו כל הארבעים יום עד שבא עד הר האלהים כי הוכן
אל המראה הגדולה הזאת:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט) מה שאל מה לך פה וה' יודע מה הוא עושה בזה?:

{{צ|מה לך פה}}. ר&quot;ל הלא הנביא צריך שימצא בין העם להוכיח ולנבאות לא שיתבודד במדבר ובהרים:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויאמר}}. הנה אנכי לא אוכל להיות נביא מורה ומוכיח לעם הזה, כי צמתתני קנאתי על רוע מעשיהם, וע&quot;י קנאתי שהרגתי
נביאי הבעל יבקשו את נפשי, ולכן לא אוכל לעשות שליחותי:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא - יג) מה הורה במראה זאת? ולמה שאל שנית מה לך פה וכבר השיב על שאלתו?:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

{{צ|ויאמר צא}} 
 וכו'. חוץ ממ&quot;ש האלהיים כי ראה בזה המראה הגדולה שראה יחזקאל, שראה רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת, שהם שלשה קליפות הסובבות את האגוז והפרי, וכן ראה אליהו רוח, ורעש הענן, והאש, וראה שה' לא נמצא בם, כי הם מחיצות ומסכים בין הקדש, ומהם תצא הרעה, ואחרי האש ראה קול דממה דקה שהוא הנוגה הדקה ומתוכה כעין החשמל, חש ממלל, הדובר בלחש, שהוא הקול והדממה, ור&quot;ל קול ודממה החשמל, ודקה שהוא הנוגה. אולם כפי הנגלה הראה לו כי במחנה רוח ורעש ואש אין ה' בם, רק בקול דממה, וממנו ילמדו שלוחיו ונביאיו בל יסערו סער בל ירעשו רעש ובל יבעירו אש כמו שעשה אליהו בקנאתו לה' צבאות שעצר את השמים ושחט את נביאי הבעל, כי ה' ישלח את נביאיו שיבואו אליהם בקול דממה, וימשכו את העם בעבותות אהבה ובדברים רכים:

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויהי}}. ספר כי בצאת אליהו בפתח המערה שהיה באמצע ההר, כמ&quot;ש צא ועמדת בהר: {{צ|וילט פניו}}. כענין שכתוב (שמות לג, כב) ושכותי כפי עליך, וראה כי תוכן המשל שאין רצון ה' שהנביאים יענשו את העם ויקנאו בזעם, שאל אותו שנית {{צ|מה לך פה}}, ומדוע אינך שב אל שליחותך לנבאות ולהוכיח בלא קנאה ורעש:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד) למה צוה שימשח את חזאל ואת יהוא? ולמה יעמיד נביא אחר תחתיו?:

{{צ|ויאמר}}. שנית כי לא יוכל לעזוב קנאתו לה' צבאות כי מקנא הוא על דבר כבוד שמו:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו - טז) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויאמר}}. אז אמר לו כי הנהו ממלא רצונו מה שמקנא על כבוד ה' ויעניש את העם ע&quot;י חזאל ויהוא ואלישע, שאלה
יהיו נגד הג' מחנות שראה שמורים פורעניות רוח רעש ואש, ונגד ג' החטאים שחשב, שנגד מ&quot;ש אשר עזבו בריתך, יכם חזאל
שאינו בן ברית. ונגד את מזבחותיך הרסו, יכם יהוא שהרס מזבח הבעל, ונגד את נביאך הרגו, יהרגם אלישע. אולם במ&quot;ש שאינו
רוצה לשוב לנבאות עוד כי מקנא הוא, צוה שימשח את אלישע אחר שאינו יכול לנבאות ע&quot;י קנאתו: {{צ|ובאת ומשחת את חזאל}} וכו' {{צ|ואת יהוא}}. הסדר לא היה כן, שתחלה נמשח אלישע אח&quot;כ יהוא ואח&quot;כ חזאל, אולם לקמן (כא, כט) בארתי שע&quot;י תשובת אחאב נשתנה הגזרה שהריגת יהוא לא יהיה בימיו רק בימי בנו, ומטעם זה לא נמשח יהוא ע&quot;י אליהו רק ע&quot;י אלישע והקדים משיחת אלישע למשיחת יהוא, וכן עי&quot;כ נשתנה ונתאחרה גם גזרת חזאל. וראיתי מפרשים מ&quot;ש (מ&quot;ב ב, ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, היינו ששני דברים שהיו מוטלים על אליהו שהוא משיחת יהוא ומשיחת חזאל, יהיו אלי, וכן היה ששניהם נעשו ע&quot;י אלישע. ולפ&quot;ז מ&quot;ש והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא הוא לפי גזרה הקדומה, ואח&quot;ז היה בהיפך. והרי&quot;א פירש שאנשים שאין ראוים ליפול ע&quot;י חזאל כמו בית אחאב הנשים והטף, יפלו ע&quot;י יהוא, ואנשים שראוים להמלט מחרב יהוא, כמו הנערים המנוערים שהתקלסו באלישע, ימית אלישע, ואינו מדבר על סדר הזמן, עי&quot;ש:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יט - כ) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|והוא חורש שנים עשר צמד בקר}}. חורשים {{צ|לפניו}}, והוא הולך בצמד האחרון, ובכ&quot;ז אחר שהשליך אליהו אדרתו
אליו, דבקה נפשו באדרת אליהו, שהרגיש בו הרוחניות שקרן עליו מעת היותו במערה, כמסוה אשר על פני משה, וכמ&quot;ש לקמן&lt;קטע סוף=יט/&gt;
(ב' ב, ח) 
שבקע את הירדן באדרת הלז. והיה השלכת האדרת סימן כי הוא יעמוד תחתיו ויקח את אדרתו, ולכן עזב מלאכתו
ורץ אחריו (וע&quot;ד הצורה, היה אלישע עומד בשני עשר בקר העומדים תחת ים שעשה שלמה אשר סודם ידוע, ואדרת אליהו הוא
מן הים עצמו שעומד עליהם ששם מדרגת אליהו כמספרו ב&quot;ן, ולכן עזב את הבקר ורץ אחרי אליהו):</text>
      <sha1>jd1ydtivuvhayzwxmpix549edggiym8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א כ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360001</id>
    <revision>
      <id>1417101</id>
      <parentid>1400486</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14837" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|יט|כ|כא}}
(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג - יא) מה היה ההבדל בין שתי השליחות? ומז&quot;ש כי אם כעת מחר אשלח את עבדי? מה יפסיד הלא בין כך וכך
את הכל יקח? ולמה כפלו אל תשמע ואל תאבה?: (יח) למה כפל דבריו? ולמה בזה אמר תפשום חיים ובזה אמר חיים תפשום?:
{{צ|כספך וזהבך לי הוא}}. דבריו אלה י&quot;ל שני פנים, שי&quot;ל שר&quot;ל שהם לו ביחוס הקנין, שאחאב יהיה לו עבד וכל אשר לו נשים
ובנים וקנינים הם תחת עבודתו, לא שיקחם ממנו, וכן הבין אחאב מדבריו. ויל&quot;פ שר&quot;ל שיתנם לו בפועל, וזה משמע ממ&quot;ש
כספך וזהבך לי הוא, שאם כוונתו שהם שלו מצד העבדות הלא כל קניניו לו המה מצד זה ולמה אמר הכסף והזהב לבד, וכן למה
אמר נשיך ובניך הטובים, הלא כולם עבדיו, וע&quot;כ שרוצה שיתנם אליו ואינו רוצה עתה רק כסף וזהב ורק הנשים הטובות
והיפות, לא יתר חפצים ויתר נשיו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויען מלך ישראל}}. לפי הבנתו השיב שכן הוא כדבריך, כי אחר שלך אני לעבד ממילא כל אשר לי עבדים לך:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|וישובו}}. ובארו את דברי בן הדד: {{צ|כה אמר בן הדד מה ששלחתי אליך}} הוא {{צ|לאמר שכספך וזהבך לי תתן}}.
בפועל, ר&quot;ל כי ע&quot;ז שאתה והם עבדי לא הייתי צריך לשלוח, שזה נודע, אבל מה ששלחתי היה כדי שתתן:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|כי}}. אם לא תתן ברצונך היום ותמתין על יום מחר עד שאשלח לקחתם ביד חזקה, תפסיד בשתים, א] {{צ|אם אשלח את עבדי וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך}}, תחת שעתה אני מבקש רק כספך, ולא כסף עבדיך. ב] שלא יסתפקו בכסף וזהב לבד, רק {{צ|והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם}}, עד שלא ישאר בידך שום דבר חמדה. וחז&quot;ל (סנהדרין קב ב) אמרו שמ&quot;ש כל מחמד עיניך הוא הס&quot;ת, כי ממצות המלך שלא ירבה לו נשים ולא כסף וזהב, ושיכתוב לו משנה התורה, ואחאב שמר לכתוב לו ס&quot;ת שזה מטכסיסי מלוכה, וא&quot;ל שיתן לו נשיו וכסף וזהב שהרבה שלא כדת, ואם ימאן יקח מידו גם הס&quot;ת שאינו שומרה,
ולקיחת הס&quot;ת אות שיעבירהו ממלכותו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|כי רעה זה מבקש}}. כי דרך המלחמה שבעת יצורו על עיר יקראו אליה לשלום, ואם שלום תענה יקבלו עליהם מס
ועבדות, ולא יהיו לשלל רק אם יעשו מלחמה, אבל אחר {{צ|ששלח אלי לנשי}} וכו' {{צ|ולא מנעתי ממנו}}, שקבלתי להיות לעבד
לו בנפשות ביתי ובמאודי למה יתגרה ברעה. והביא ראיה שמבקש אך רעה לא תועלת עצמו, א] שא&quot;כ למה שלח לנשי ולבני,
למה הם לו. ב] אחר שלא מנעתי ממנו שיהיו תחת רשותו, למה הוסיף לי תתן:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויאמרו אל תשמע}}. מ&quot;ש לי תתן. וגם על מה שקבלת שתהיה לו עבד {{צ|לא תאבה}}, בלב, רק תחשוב מחשבות לפרוק
עולו בעת היכולת:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|אשר שלחת בראשונה.}} לי הם, {{צ|אעשה. והדבר הזה}}, שהוא לי תתן, {{צ|לא אוכל לעשות}}:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|אל יתהלל}}. ר&quot;ל מי שהוא {{צ|חוגר כמפתח}}, {{צ|אל יתהלל}}. ופי', שה{{צ|חוגר}} למלחמה וחושב על כל צדדי האפשר שיש אפשרות
ג&quot;כ שינוצח, הוא נלחם בעצה וגבורה, אבל מי שדעת החגירה נדמה לו בדעתו שכבר פתח חגורתו וכבר נצח, זה לא ינצח לרוב, אם מאשר לא יכין עצה וגבורה למלחמה כראוי, אם מפני שעי&quot;ז גם הנלחם אתו ישליך נפשו מנגד. ור&quot;ל אחר שעדן לא נצחת היה לך להשלים עמי במה שקבלתי להיות לך עבד, כי עדן יש ספק אם תנצח:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויאמר אל עבדיו}}. באשר בטח שדבר נקל הוא לכבוש את העיר, לא יצא בעצמו הוא והמלכים, רק מסר זה לעבדיו
שישימו ויכינו עניני לכידת העיר:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|הראית את כל ההמון הגדול הזה}}. שא&quot;א שתנצחהו בדרך הטבע: {{צ|הנני נותנו בידך}}. בדרך נס, וזה יהיה {{צ|היום}}, ובזה {{צ|וידעת כי אני ה'}}. ור&quot;ל שכל עוד יצוייר שיוכלו לנצוח בכחם, לא יעשה ה{{צ|'}} בדרך נס, כי הלוחם סומך על כחו ואינו מצפה לישועת ה', עז&quot;א לו הראית את כל ההמון וכו', ואחר שא&quot;א שתנצח בדרך הטבע יעשה ה' נס:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויאמר, במי}}. מי ילך בראש למלחמה: {{צ|בנערי שרי המדינות}}. פי' רי&quot;א שהם משרתי השרים שהיו פחותים ומועטים: 
{{צ|מי יאסר}}. את הצבא לפקדם ולהנהיגם:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויצאו בצהרים}}. הגם שהיה זה בצהרים וראה אותם, לא יצא הוא והמלכים בעצמם למלחמה, כי הוא היה שותה שכור,
והמלכים היו רק עוזרים אותו, לא עבדיו, וכשראו שהוא אינו יוצא גם הם לא רצו לצאת:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויצאו}}. תחלה יצאו רק נערי שרי המדינות שהיו מתי מספר, והדד שלח לראות ואמרו לו שרק אנשים פרטים יצאו לא חיל גדול, ולכן לא עזב את המשתה, רק:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויאמר}}. צוה שיתפסו אותם חיים לא ללחום אותם להמיתם, ואמר: {{צ|אם לשלום יצאו תפשום חיים}}. הקדים מלת תפשום, שהוא עקר החידוש, שאף שיצאו לשלום יתפשו אותם: {{צ|ואם למלחמה יצאו חיים תפשום}}. הקדים מלת חיים שהוא עקר החידוש, הגם שיצאו למלחמה לא ימיתום רק יתפשום חיים, וכלל בלשון שדבר שהוא עקר החידוש יקדים במאמרו, כמ&quot;ש באילת השחר (פרק כב):&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ואלה}}. בתוך כך יצאו גם החיל אשר אחריהם שהיו ז' אלפים והבאים לתפשם לא יכלו, כי:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ - כא) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויכו איש אישו}}. ועי&quot;כ נעשה מהומה ביניהם ועי&quot;כ וינוסו ארם וכו' ועי&quot;כ ויצא גם המלך וכו', שעד עתה ירא לצאת מן העיר:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|לך התחזק}}. אמר לו עתה נצחת ע&quot;פ נס, אבל דע כי לתשובת השנה יבא שנית עליך ולאו בכל יומא מתרחיש ניסא, לכן
הכן עצה וגבורה למלחמה. ונגד גבורה אמר {{צ|לך התחזק}} בחיל ופרשים, ונגד העצה אמר {{צ|ודע וראה את אשר תעשה}}:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג - כד) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;השאלות (כד) למה אמרו להסיר המלכים ממקומם?:

{{צ|ועבדי ארם}}. הם אמרו כי מה שנצח אותם היה באחד משני פנים, או בדרך נס ע&quot;י אלהים, ע&quot;ז אמרו שכח אלהים תלוי
במקום, כי {{צ|אלהי הרים אלהיהם}}, או שהיה בדרך טבע ע&quot;י שהמלכים שתו אתך בסוכות, כי יען שהם מלכים חשו שכבודם
ככבודך, ולא יצאו להצביא את העם, ולכן העצה, {{צ|שתסיר המלכים ותחתיהם יהיו פחות}} וסגנים, שהם יצביאו את העם
ולא ישבו על היין:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ואתה}}. אינך צריך להוסיף חיל וסוס ורכב, רק {{צ|ואתה}} תמנה לך חיל כחיל וכו':&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ובני ישראל}}. א] נגד שבתחלה היו ישראל בעיר חומה ועל ההר, עתה {{צ|התפקדו וילכו לקראתם}}. ב] נגד שתחלה לא
נודע כמה המה חיל ישראל, ועי&quot;כ נצחו, כי בן הדד חשב שהם מתי מספר, עתה {{צ|כלכלו ויצאו}}, ר&quot;ל יצאו כולם, לא כבתחלה
שיצאו נערי שרי המדינות לבד ואחריהם העם, ועי&quot;כ ניכר ההפרש שאלה היו מעט כשני חשיפי עזים ואלה מלאו את הארץ:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ויאמר}}וכו' {{צ|ויאמר}}. לפי הפשט תחלה אמר אליו דבריו מעניני המלחמה ולא בשם ה', שהזכירו מה שא&quot;ל בשנה העברה
שיכין עצה וגבורה ושלא הכין כראוי, ואח&quot;כ א&quot;ל בשם ה' שהגם שמצד זכות אחאב לא היה עוזרו עתה, בכ&quot;ז יתנהו שנית בידו
מצד רשע ארם שכפרו בכח ה' ואמרו אלהי הרים הוא, וחז&quot;ל אמרו (ויק&quot;ר כו, ח) כי אמירה הא' היה שלא להחיות את בן הדד:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט - ל) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ויחנו}}. ספר כי גם כבוש הזה היה שלא בדרך הטבע, א] ממה שהכו מאה אלף ביום אחד, ב] ממה שנפלה החומה על
הנותרים:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|עבדך בן הדד}}. אמרו הוא מקבל להיות עבדך לבד שלא תמיתהו, ומלך ישראל הסכיל עשו, שמלבד שהיה ראוי שלא
להחיותו, עכ&quot;פ היה לו לכבשו לעבד, והוא אמר אינו רוצה להחזיקו לעבד רק {{צ|אחי הוא}}:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|והאנשים}}. לא האמינו מתחלה שאמר זה בלב שלם, וחשבו שהוא דרך צחוק: {{צ|וינחשו הממנו}}, והתחילו לנחש ולנסות
אם יצאו הדברים ממנו בלב שלם, אבל {{צ|וימהרו ויחלטו ויאמרו אחיך בן הדד}}, כי תיכף החליטו הדבר לאמת, כדי שלא
יוכל לחזור, והוא קחהו על המרכבה:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ויאמר}}. עוד הסכיל, שהוא רצה להכנע אליו קצת להשיב לו הערים, והוא השיב לו {{צ|ואני בברית אשלחך}}, אני איני
מבקש דבר רק כריתת ברית לאחוה, ובזה שלחהו, ובאמת לא החזיר לו הערים וזה היה לו למוקש אח&quot;כ (לקמן כב) ורחמי
רשעים אכזרי:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;השאלות (לה - מב) למה הוכה הנביא בדבר ה' מה חטא? ומה היה כוונת המשל הזה שהוא ספור בדוי?:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

{{צ|ואיש אחד מבני הנביאים}}. כוונת הנבואה הזאת, כי בן הדד נלחם נגד אלהי ישראל, כמ&quot;ש אלהי הרים אלהיהם, וה' הכה את עמו, רק איש אחד בן הדד שנשאר בחיים מסרו ביד אחאב וישראל להרגו. ויען שהוא איש מלחמתו של ה', שנמסר בידם לשמרו, אמר להם שבאם ימלט מידם יהיה נפש המלך תחתיו (כמו שנהרג אח&quot;כ ממנו) 
ועמו תחת עמו לבזה ולשלל, כמו שהיה ראוי שיבוזו את ערי ארם. ואחר שבערבות השמירה הלזו נכנסו המלך והעם, גם הנביא שהיה נמצא במלחמה ההוא וידע מדבר ה' נתחייב עונש על שלא מיחה במלך, וכדי שלא יוכה ע&quot;י חיל ארם הקל ה' ענשו שיוכה בדבר ה' ע&quot;י איש ישראל, ולכן {{צ|אמר לרעהו בדבר ה' הכיני נא}}, כי נתחייב הכאה בדין. וספר במשל שהראשון לא שמע אל נבואתו ולא רצה להכותו ונענש, ובזה הראו כי כשמצוה ה' להכות איש יענש הבלתי שומע בקולו, ובזה הראה לו כי יענש על שלא שמע לדברי ה' להכות את בן הדד:

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;ובזה מ&quot;ש הנביא אל המלך {{צ|עבדך יצא בקרב המלחמה}} וכו', לא בדה ספור בדוי לעצמו, רק דברים שהיה, כי הנביא היה ג&quot;כ במלחמה, והאיש מלחמה ה' שמו הביא אליו איש שהוא בן הדד שנתנו ה' אל כלל ישראל והנביא בתוכם לשמרו, ואמר שאם יפקד, יענשו, או בגוף כמו שנהרג אחאב והוכה הנביא, או בממון כמו שנבוזו ישראל אח&quot;כ מחיל ארם, ועז&quot;א {{צ|והיתה נפשך}} וכו' {{צ|או כסף תשקל}}:&lt;קטע סוף=לט/&gt;

(מ) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;{{צ|ויהי}}. ע&quot;י שהנביא {{צ|עושה הנה והנה}}, ולא הזהיר למלך, נפקד האיש, זה היה הספור האמתי. והמלך שלא ידע על מה מדבר אמר שהמשפט הזה חרצו לעצמו:&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מב) 
&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{צ|ויאמר}}. ובזה א&quot;ל הפתרון {{צ|יען אשר שלחת}} וכו', כי העונש שסבל הנביא עתה, יבא על ראש אחאב. וחז&quot;ל (ירושלמי סנהדרין פי&quot;א ה&quot;ז) אמרו כי ע&quot;י טפת דם שיצא מן הנביא, נתכפרו ישראל ולא נענשו בגוף במלחמה שלחם אחאב אח&quot;כ, ומובן מדברי:&lt;קטע סוף=מב/&gt;</text>
      <sha1>pwt1v0lhi5mxuszywvk82a3coxj5b3i</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א כא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360002</id>
    <revision>
      <id>1417102</id>
      <parentid>1400497</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17508" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|כ|כא|כב}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) למה כפל לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל? ולמה דייק לקראו בשם מלך שומרון? בכלל הספור יפלא למה לא לקח אחאב את הכרם מידו ביד חזקה ממשפטי המלוכה, כמ&quot;ש ואת כרמכם יקח ונתן לעבדיו, וכ&quot;ש לעצמו?:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|כרם היה לנבות היזרעאלי}}. כי הגם שלפעמים יערב לב מלך לקחת כרם או שדה וכמ&quot;ש (ש&quot;א ח, יד) 
ואת כרמיכם יקח ונתן לעבדיו, הלא זה ממשפטי המלוכה אם הדבר צריך לצורך המלוכה, כגון שלוקח מס לשלם בו לאנשי צבאותיו, שזה מתועלת הכללי אשר כל בני המדינה צריכים לישא בעול המדינה, והאיש הבלתי נושא בעול רשות ביד המלך לקחת נחלתו
ולכופו בחזקה. וכן אם היה הכרם הזה בשומרון אצל בית המלכות, שאחר שבית המלכות שבשומרון היה ענין כללי לתועלת
הכלל, כי שומרון היתה עיר הבירה וצריך שבית המלכות יהיה מפואר בכל עוז, וזה לכבוד האומה ותועלתה, אם היה לוקחו
הכרם אין רע, לכן אמר כי {{צ|הכרם היה ביזרעאל, ואחאב היה מלך שומרון,}} ר&quot;ל שומרון היתה עיר מלכותו, לא יזרעאל, והיכלו אשר ביזרעאל אינו בית מלכות רק היכל שלו, לא מצד שהוא מלך:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|וידבר}}. וגם לא רצה את כרמו לצורך איזה דבר כללי, רק רצה לעשות ממנו גן ירק, באופן שרצה להשחית עצי הכרם (שהוא
איסור) לזרוע בו ירק, ולא נתן בו שום טעם של תועלת רק מצד שקרוב אל ביתו. והנה אחאב שהיה עוע&quot;א היה דרכו להעמיד
הבעל על הגן שלו, כמ&quot;ש ותחפרו מהגנות אשר בחרתם (ישעיה א, כט), המתקדשים והמטהרים אל הגנות (שם סו, יז), (וכ&quot;כ
התוס' בסנהדרין (כ ב) שלכן לא רצה לתתו לו מפני שרצה לעשות בו ע&quot;ז, וגם כתבו שאף למ&quot;ד כל האמור בפ' מלך היה מותר
בו, זה רק אם לוקח הכרם לצורך עבדיו לא לעצמו, ועוד כתבו שזה אם הכרם אינו נחלת אבות), וא&quot;ל אם לא תרצה לתת
בעבור שצריך לך לכרם, {{צ|אתנה לך כרם טוב ממנו. ואם טוב בעיניך}} למכרו, {{צ|אתנה לך כסף}}:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) למה אמר חלילה לי מה', כאלו יעשה בזה עון פלילי?:

{{צ|ויאמר נבות}}. הנה מלבד שנבות לא רצה למכור את נחלת אבותיו, דבר אל אחאב דברים הנוקבים עד חדרי בטן, במ&quot;ש
{{צ|חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך}}. רצה להוכיח בזה את אחאב שעזב נחלת אבותיו, שהוא ה' אלהי אבותיו, שהוא הנחלה היותר יקר מנחלת שדה וכרם שהם רק לחיים הזמנים, אבל האמונה והתורה היא נחלת הנפש, והוא עזבם בלא כסף ובלא מחיר, ולהוכיח על פניו אמר חלילה לי מתתי את נחלת אבותי, הזכיר לו איך יקר בעיני איש נלבב נחלת אבותיו אף נחלה זמנית משדה וכרם, וכ&quot;ש נחלה נפשיית. ובמ&quot;ש {{צ|חלילה לי מה'}}, שלא היה לו להזכיר בזה שם ה', רמז כי אחר שאתה תעמיד על הגן את ההבל והבעל, חלילה לי מה' אשר הוא נחלת אבותי, בו בטחו אבותי ויהי נחלתם, ואיך אתנהו לך לבעל ואשרה:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) למה בא סר וזעף ולא אכל לחם, והוא לא דבר אליו דברים קשים רק לא רצה לעזוב נחלת אבותיו, ומה כל
הרעש הזה? ולמה כפל אשר דבר אליו ויאמר?:

{{צ|ויבא}}. אחאב לא נתפעל על שלא רצה לתת לו הכרם, רק על הדברים שדבר, שבזה בזהו על עזבו נחלת אבותיו ואלהי ישראל,
וגם כי נגעו הדברים בלבו כדרך הרשעים שמלאים חרטה, כי הוסר בדברים, וז&quot;ש {{צ|שבא סר וזעף}}, שהיה רוחו סרה מאתו, לא
על גוף המעשה שלא השיג הכרם, רק {{צ|על הדבר אשר דבר אליו}} (ר&quot;ל אחר שכוונת הדבור היה לקלוע אליו למטרה במ&quot;ש
{{צ|לא אתן לך את נחלת אבותי}}), שידע שבאמירה זו דבר אליו דברי תוכחה, ולכן שכב על מטתו ולא אכל לחם מרוב צערו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו) למה כפל כי אדבר אל נבות, ואומר לו? וכן למה לא ספר מ&quot;ש לא אתן לך את נחלת אבותי, שבזה יצדק נבות
בעיניה?: {{צ|וידבר}}. הנה הגם שבודאי ספר לאיזבל כל הדברים שנפלו ביניהם, בכ&quot;ז לא רצה לגלות לה שרוחו סרה על הדיבור
הפרטי הזה שהיה לו תוכחת מוסר ממ&quot;ש לא אתן את נחלת אבותי, כי לא רצה להראות בפני איזבל שעוד יש רשף בלבו
להתפעל מדברים כאלה וכי עודנו זוכר באלהי אבותיו, ולכן א&quot;ל שעיקר כעסו על שאמר {{צ|לא אתן לך את כרמי}}, על שלא
השיג הכרם, וז&quot;ש {{צ|כי אדבר אל נבות ואומר לו}}, במ&quot;ש כי אדבר ספר לה פרטי הדברים כמו שהיו, וסיים דבריו ואני כועס
יען כי {{צ|ואומר לו תנה לי את כרמך ויאמר לא אתן לך את כרמי}}, ר&quot;ל על יתר הדברים לא אשית לב רק על שלא השגתי הכרם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז) מה כוונתה במ&quot;ש אתה עתה תעשה מלוכה?:

{{צ|אתה עתה}}. אמרה בעת שמיסדים בית מלכות במדינה שעדיין לא היה להם מלך, אזי קובעים ביניהם משפט המלוכה וחוקיה,
ומפרטים מה יוכל המלך ומה לא יוכל לעשות, לא כן במלכות ישנה מי סכל להשקיף על משפט המלוכה, המלך עושה כל אשר
בכחו לעשות באין מוחה, וז&quot;ש וכי {{צ|אתה עתה תעשה מלוכה}}, ר&quot;ל וכי {{צ|אתה}} העושה המלוכה הלא היא קיימת מכמה
דורות, או הכי {{צ|עתה}} תעשה, רק שלא ידעת איך תקחהו מידו בחזקה פן ימרדו העם בראותם כי תגזול נחלת אחרים: {{צ|ואני}}
{{צ|אתן לך}}. ע&quot;י ערמה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ח) 

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות יפלא מאד איך לא התיראה מלכתוב בשם המלך אל הזקנים והחורים שישכרו עדי שקר ויעידו עדות שקר על נבות
ושישפטוהו ע&quot;ז משפט מות, ומה תעשה אם הזקנים יראו את מכתב המלך אל כל העם ותתגלה הנבלה הזאת שהמלך אשר
במשפט יעמיד ארץ מצוה לרצוח נפש נקי על לא חמס בשקר ובמרמה, והלא מחר יעשה כן לכל איש ואיש ותחנף הארץ
בדמים? ואיך הסכימו כל הזקנים לזה ולא גלו ערותו וחטאתו לעיני השמש, ודבר כזה לא נמצא דוגמתו בקורות העמים גם
בימי החשך והאפלה? ולמה יושיבוהו בראש העם? ולמה יעידו שברך אלהים ומלך ולא די באחד מהם? ולמה אמר ותכתוב
ספרים והיה די שתכתוב ספר אחד? ולמה כפל ויבואו שני האנשים בני בליעל ויעידוהו אנשי הבליעל?:&lt;קטע סוף=ז/&gt;&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ח) 

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ותכתוב}}. הנה היא שמעה והבינה ג&quot;כ כי נבות כיון לבזות את הע&quot;ז איך שאחאב המיר נחלת אבותיו, וכן בזה את המלך
בדברו אליו כזאת, והגם שלא היו עדים, וע&quot;י שבזה את המלך אין המלך יכול להיות עד ובע&quot;ד, הלא במה שבזה אלהיו הלא על
זה נאמן המלך להעיד. והנה משפט המבזה את המלך יהיה לפני החורים, ומשפט המקלל אלהיו הוא לפני הזקנים, וז&quot;ש
{{צ|שכתבה ספרים בשם אחאב ותחתום בחותמו}}, ובספרים האלה היה כתוב כי אחאב מעיד שנבות ברך אלהים ומלך,
ובזה לא כתבה שקר כי באמת בזה את אחאב ואלהיו: {{צ|ושלחה את הספרים אל הזקנים}}. שהם ידונו על שבזה את הע&quot;ז:
{{צ|ואל החורים}}. שידונו על שבזה את המלך. ובאר למה שלחה זאת ליזרעאל, כי {{צ|אשר בעירו היושבים את נבות}}, וראוי
שיהיה נדון לפני ב&quot;ד שבעירו. והנה לפי המשפט ראוי שאחאב יבא בעצמו לפני הב&quot;ד ויעידו בפניו, כי אין ראוי לדון דיני נפשות
על עדות שבכתב, וע&quot;ז:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ותכתוב בספרים}}. דבר זה כתבה בדרך עצה מדעתה ובשמה, לא בשם אחאב, כאומרת הנה אחאב מעיד לפניכם בכתבו
וחותמו כי נבות ברך אלהים ומלך, ואתם לעצמכם בודאי תאמינו לדברי המלך כי לא ישקר, אולם באשר לא תוכלו לחרוץ עליו
משפט מות לפני העם על מכתב הזה עד יעיד המלך בפניו, וכדי בזיון וקצף להמלך, כי אם היה רק על שבזה אלהיו היה בא
להעיד, אבל אחר שבזה גם את המלך גנאי היא לו לבא בעצמו להעידו, לכן עצתי שתחפאו הדבר בפני העם באופן זה: {{צ|קראו צום}} ואסיפה, כי משפט מות היה נעשה בהקהל העם כולו: {{צ|ואת נבות}}. הנדון: {{צ|הושיבו בראש העם}}. כי את הנדונים משפט מות היו מושיבים על בימה גדולה שהכל יראוהו:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|והושיבו}}. ואתם {{צ|תושיבו שני עדים}}, שהם יהיו {{צ|בני בליעל נגדו}}. ר&quot;ל כי באמת לא יהיו בליעל, כי אחר שתראו להם
מכתב המלך וחותמו שנאמן אצלם כמאה עדים יוכלו להעיד שיודעים שאמת הדבר, ולא יהיה זה דבר בליעל רק מה שיעידו
העדות נגדו בפניו, שבזה יכזבו לו באיכות הגדתם, אבל גוף הדבר אמת: {{צ|ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך}}. כי עדות
זה אמת. הגם שמה שיאמרו ששמעו זאת, ושיאמרו איך ברך, יהיה שקר, אין נ&quot;מ אחר שגוף המעשה אמת הוא:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויעשו}}. ספר כי הזקנים והחורים וכל העם ידעו שהדבר שקר, עד {{צ|שאנשי עירו וגם הזקנים והחורים}}, כולם {{צ|עשו כדבר איזבל}}, כי גם העם ידעו שהוא שקר, ולא עשו זאת יען שהאמינו שהאמת כן, רק, א] {{צ|אשר הישבים בעירו}}, ועשו זאת משנאתם לנבות בן עירם. ב] {{צ|כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם}}, והיה להם אמתלא שכן צוה המלך, ועז&quot;א:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויבואו שני האנשים בני בליעל}}. שלא היו בני בליעל נגדו, רק היו בני בליעל בעצם, וז&quot;ש {{צ|ויעידהו אנשי הבליעל את נבות נגד העם}}, שהיו אנשי בליעל לעומת נבות וגם לעומת העם, כי כולם ידעו שגוף הדבר שקר ועלילה:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|קום רש}}. אחר שהעידוהו שברך אלהים ומלך, מצד שברך ע&quot;ז נתחייב מדין ב&quot;ד סקילה ולכן נסקל, ומצד שברך המלך נדון
ע&quot;פ החורים ונתחייב כדין מורד והרוגי מלך נכסיהם למלך, וז&quot;ש {{צ|קום רש}}, כי נהרג מטעם אשר מאן לתת לו בכסף, שמצד זה
הוא מהרוגי מלך. והגם שמצד חטאו השני שאמר לא אתן נחלת אבותי שבזה הע&quot;ז הוא מן הרוגי ב&quot;ד, {{צ|כי אין נבות חי כי מת}}, כי מצד המלך מיתתו בסייף ומצד קללת אלהים מיתתו בסקילה, אמרה עכ&quot;פ הגם שנסקל אינו חי ונכלל בזה ענשו על המלך רק שנידון בסקילה שהיא חמורה ובה נכלל גם על המרידה שעכ&quot;פ אינו חי:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח) למה אמר אשר בשומרון?:

{{צ|אשר בשומרון}}. ר&quot;ל שאם היה בית מלכותו ביזרעאל היה לו טענה עליו מצד מורד, כי אז היה הכרם לצורך בית מלכותו
הכללי, לא כן אחר שבית מלכותו בשומרון:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|הרצחת}}. וכי בדין הרגתו שתורישנו מצד נכסי הרוגי מלך למלך, הלא רצחת ברצח, ואיך עוד תורישנו?:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;השאלות (כ) מה השאלה המצאתני, והחשובה מצאתי? ולמה תפס ל' התמכרך?:

{{צ|המצאתני}}. ר&quot;ל וכי מצאת אותי בזה, וכי אני רצחתיו והלא נהרג שלא על ידי רק ע&quot;י איזבל: {{צ|ויאמר מצאתי}}. שאתה הרוצח,
במה {{צ|שהתמכרת לעשות הרע}}, וכאילו אתה נמכר לאיזבל אשתך לענין עשות הרע שבזה אתה עבד לה לעשות פקודתה, וכל אשר עשתה יחשב כאילו עשיתו אתה:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;וחוץ מחטא זה (שהיה ע&quot;י איזבל) {{צ|ונתתי את ביתך}} וכו' {{צ|אל הכעס}} וכו', בע&quot;ז ובעלים:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|וגם}}. ומה שאמרת שאיזבל עשתה הרציחה זאת, {{צ|גם לאיזבל דבר ה'}} וכו':&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;ואז {{צ|המת לאחאב בעיר}} וכו'. וזה נתקיים בימי יהוא:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|רק}}. ר&quot;ל בכל המלכים הרשעים לא היה אחד כאחאב, כי כולם עשו הרע מדעת עצמם, והוא התמכר לרצון אחרים יען
שהסתה אותו איזבל:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;וחוץ מזה גם באיכות וכמות הרע התעיב מאד, כי ירבעם ויתר המלכים עשו זאת רק כדי שלא ימרדו בם בלכתם לירושלים,
אבל אחאב עשה ככל אשר עשו האמורי ולא האמין בה' כלל, וכל אלה הדברים דבר אליו אליהו:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|כי נכנע אחאב מלפני}}. יש הבדל בין מלפני ובין מפני, שמלפני הוא מפני גדלו ורוממתו, ומפני הוא מפני יראת העונש.
הנכנע מלפניו ישתדל להתקרב אל ה' ולעבדו ויכנע מרוממתו, והנכנע מפניו יתחבא ויברח מפניו להנצל מענשו. ר&quot;ל הגם
שידמה לך שנכנע מלפני, אינו כן, כי רק נכנע מפני מיראת העונש, ולכן ע&quot;י שנכנע מפני לא אביא הרעה בימיו, וע&quot;י שלא נכנע
מלפני אביא הרעה בימי בנו ולא תבוטל הגזרה בהחלט. ומבואר שאם לא היה אחאב נכנע אז היה מחויב שימשח יהוא תיכף
בעת ההיא ע&quot;י אליהו והיה הורג את אחאב עם ביתו תיכף, שעז&quot;א ה' לאליהו (לעיל יט, טז) ואת יהוא תמשח למלך, וע&quot;י
תשובתו נתאחר הדבר עד אחר לקיחת אליהו ומות אחאב ונמשח יהוא ע&quot;י אלישע, וכן היה ראוי שימשח אליהו אז את חזאל
ושיתקיים תיכף מ&quot;ש (לעיל כ, מב) והיה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו, וגם זה נדחה מפני תשובתו, ועז&quot;א בסימן הבא וישבו
שלש שנים אין מלחמה בין ארם, שכ&quot;ז נמשך ע&quot;י תשובתו, ונדחה משיחת חזאל עד ימי אלישע:&lt;קטע סוף=כט/&gt;</text>
      <sha1>szpao3xeb3locd6l6dmx4jlshcj2o8m</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים א כב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360003</id>
    <revision>
      <id>1417103</id>
      <parentid>1400626</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14557" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים א|כא|כב|}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|וישבו שלש שנים}}. התבאר בסימן הקודם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|כי לנו}}. וכבר הבטיחו (כ, ל) להשיב הערים, רק שהוא א&quot;ל ואני בברית אשלחך, ולא בקשם אז, וספר איך עתה נתקיים מ&quot;ש
הנביא (שם, מב) והיה נפשך תחת נפשו, והיה לו זה למוקש:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|כמוני}}. ר&quot;ל אם מצדי אני {{צ|כמוך}}, כי מחותנים אנחנו. אם מצד העם {{צ|עמי כעמך}}, בני ישראל. אם מצד המלחמה {{צ|סוסי}}&lt;קטע סוף=ד/&gt;
{{צ|כסוסיך}}, כי כשתנצח תעזור גם אותי לעת הצורך. ובד&quot;ה (ב' יח, ג) 
אמר ועמך למלחמה:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|כיום}}. שאני פה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו - יב) למה בתחלה לא נבאו בכה אמר ה' עד אח&quot;כ? ולמה חזרו אח&quot;כ את נבואתם שנית? ולמה תלה אמרו ויתן
אדני (בשם אדני) ואח&quot;כ אמרו ויתן הוי&quot;ה?:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

{{צ|כארבע מאות איש}}. נביאי האשרה היו (יח, יט) 
שלא נהרגו ע&quot;י אליהו (שם, מ): {{צ|ויתן אדני}}. כ&quot;מ שמזכיר בספר זה דבר ה',
מזכיר שם הוי&quot;ה, וכל שמות זולתו היו מכוונים בהם אז לכחות אחרים, וכן בד&quot;ה כתוב (שם, ה) ויתן אלהים ביד המלך שכוונו
על אלהים וכחות אחרים, ולכן לא אמרו עתה עלה רמות גלעד כי הנבואה הבאה ע&quot;י הקסם לא תראה הכל בביאור, ולא ראו
לאיזה מקום ילך:

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|האין פה נביא לה' עוד}}. ר&quot;ל אחר שכל אלה אינם נביאי ה', וכי לא נשאר {{צ|עוד}} נביא אחד לה'. וכבר אמרו חז&quot;ל (סנהדרין
פט א) שהרגיש בם שהם נביאי שקר מפני שכולם התנבאו בסגנון אחד:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|עוד יש נביא אחד לה', רק שנאתיו כי לא יתנבא}}. וזה ידע כי נבואותיו עד עתה היה רע עליו, ולכן בד&quot;ה (שם, ז)
אמר כי איננו מתנבא עלי לטובה כי כל ימיו לרעה הוא, ומזה ידע שגם עתה לא יתנבא טוב: {{צ|אל יאמר כן}}. כי הנביא לה', רק
אשר ישים אלהים בפיו אותו ידבר:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ומלך}}. הנה עד עתה היתה הנבואה לא בשם ה', רק בעת שהלך המלאך לקרא למיכיהו, אז נפל הרוח על הנביאים במעמד שני המלכים שישבו על כסאם (הגם שלא היו מוכנים להנבואה, לא מצד המקום שהיו {{צ|בגורן ופתח שער העיר}} מקום קיבוץ עם, והנבואה צריכה התבודדות, ולא מצד חברתם שהיו במעמד המלכים בעת {{צ|שישבו בבגדי מלכות ועל כסא מלכות}}, שיראת המלך תמנעהו מהתבודד עם רוחו, ובכ&quot;ז חל עליהם הרוח (שהוא הרוח שקר שיצא מלפני ה' שיתבאר אחר
כך): {{צ|וכל הנביאים מתנבאים לפניהם}}. במעמד המלכים:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויעש}}. הראשון שחל עליו הרוח היה צדקיהו, עד שעשה לו קרני ברזל כאילו בו נפתח הצנור והמקור לכולם, ואחריו:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|כל הנביאים נבאים כן}}. ופרטו דבריהם עתה במ&quot;ש {{צ|עלה רמות גלעד}}, שתחלה אמרו עלה סתם. ב] תחלה אמרו ויתן בלשון עתיד, ופה אמרו {{צ|ונתן}}, שיבואר גם בעבר כי כבר נתנו ה' בידו, כי גזרתו הוא המעשה. ג] שאמרו {{צ|ונתן}} ה', שהיתה
הנבואה בשם הוי&quot;ה:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טו) למה השביעו, והוא נבא כיתר הנביאים?:

{{צ|עד כמה פעמים}}. כי הרגיש שהיה לו לאמר כה אמר ה', וראה כי מדחהו לבד, והשביעהו, א] {{צ|שלא ידבר רק אמת}}, ב] רק
{{צ|בשם ה'}}, לא דברי עצמו, כי מ&quot;ש עלה והצלח נוכל לאמר שא&quot;ל דרך ברכה שמברכו שיצליח ושיתן ה' בידו:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;השאלות (יז) אם היה למיכיהו נבואה מאת ה' איך רצה להעלימה ונביא הכובש נבואתו חייב מיתה? ולמה היה ענין המראה
הזה, והעצה שיעץ ה' מי יפתה את אחאב? ומה היה ענין הרוח שנעשה רוח שקר? וכלל הענין חדה סתומה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

{{צ|ראיתי}}. ר&quot;ל לא הגיעני דבור מאת ה', שא&quot;כ לא היה רשאי להעלים נבואתו, רק צופה הייתי ו{{צ|ראיתי}} 
מראה שמתוכה יובן
שהמלך ימות והעם ינצלו:

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|לכן}}. באור מראה זו ע&quot;פ פשוטה, שספר במשל כי בצאת הגזרה העליונה מאת ה' שיפול אחאב ברמות גלעד, וצבא השמים שלוחי ההשגחה המוכנים למלאות גזרת ה' עמדו סביב ה' למלאת גזרתו, וע&quot;י הרוח ר&quot;ל רצון של אחאב ורוחו לצאת למלחמה נבאו נביאי השקר כרצונו כי יעלה ויצלח וזה היה סבת מפלתו. וע&quot;פ הצורה, הנה העון הוא עצמו היורד ומסטין והוא המעניש את החוטא ביד חטאו, ואחאב שעשה תועבות גדולות ראה הנביא כי {{צ|ה' יושב על כסא}} דין לשפטו, {{צ|וכל צבא השמים עומדים עליו}}, כי יש צבא העומדים {{צ|לימינו}} שהם מלאכי ההנהגה הנסיית המיוחסת לימין, וצבא אשר {{צ|לשמאלו}} הם צבא
ההנהגה הטבעיית המיוחסת אל השמאל:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|וה' אמר מי יפתה את אחאב}}. ר&quot;ל אחר שחטאיו רבים, איזה חטא יהיה מלאך העונש להפילו, באופן שסבת מפלתו יהיה החטא ההוא. ויען שהחוטא הורס הנהגת ה' שהם צבאו, שאל מי מצבאיו ידיחנו, וכ&quot;א {{צ|אמר זה בכה וזה בכה}}, כי בחטאיו נגע אל {{צ|צבא קדש}} ואל כל סדרי ההנהגה עד שכולם מוכנים עליו ליום רעה:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויצא}}. אולם אחר שדמי נבות אשר שפך ע&quot;י עדות שקר הוא העון היותר מוכן להשחיתו, ולכן {{צ|יצא הרוח}} של נבות&lt;קטע סוף=כא/&gt;
{{צ|ויעמד לפני ה'}} 
לתבוע משפטו: {{צ|ויאמר אני אפתנו}}. ועל ידי יענש. וה' שאל {{צ|במה}}, ר&quot;ל כי צריך שיהיה העונש מדה כנגד
מדה:

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויאמר}}. השיב כמו שיצא רוחי ונהרגתי ע&quot;י עדות שקר שהזמין אחאב, השקר הזה ישפך על נביאיו עד שגם הם יגידו לו
שקרים ובזה יפול, מדה כנגד מדה כמו שנפלתי אנכי, וה' הסכים אל העונש הזה כי היה כמדתו: {{צ|ויאמר תפתה וגם תוכל}}.
כי העונש הזה מוכן אליו ביד פשעו: {{צ|צא ועשה כן}}. ר&quot;ל שבאשר ה' חותמו אמת לא תוכל להיות רוח שקר עד שתצא
ממחיצתי, כמ&quot;ש חז&quot;ל (סנהדרין קב ב):&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ועתה}}. אין סתירה בין נבואתי לנבואת נביאיך, כי מ&quot;ש שראו שתצלח, הוא סבת עונך שעי&quot;כ {{צ|הושם רוח שקר בפי נביאיך}}, וזה בא מצד {{צ|שה' דבר עליך רעה}} להענישך על שהרגת את נבות ע&quot;י עדות שקר:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויגש}}. כי צדקיהו היה הראש שבהם (כנ&quot;ל יא) והוא פתח הצינור לכולם, ואיך ידע את אשר לא נדע:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|הנך רואה}}. השיב לו דרך מליצה, אתה שואל אחר שצפית ברוח כמוני, מדוע לא ראית המראה אשר ראיתי. ואשיב לך
אני הבטתי מה שנעשה במרום עתה, וראיתי המראה ה' יושב על כסאו וכו', ואתה לא שמת לב על ההוה רק על העתיד על יום
שיהיה מלך ישראל ברמות בלעד, על היום אשר ביום ההוא תחבא בחדרים, על היום ההוא ראית: {{צ|והנך רואה}} (במראה
נבואתך) {{צ|ביום ההוא}}. העתיד, {{צ|אשר אז תבוא חדר בחדר}}, ובצפיה זו הטעה אותך הרוח שקר לראות אותו יום נצחון,
ועל זה שנעשה בשמים עתה לא שמת לבך לראות:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|והשיבהו}}. כי כבר כלאו פעם אחד מיד שר העיר:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|התחפש}}. א] בל יכירוהו וילחמו עליו, כי חשש שהיה להם מרגלים ושמעו דבר הנבואה, כמו שהיה באמת. ב] שחשש
לדברי הנביא. וא&quot;ת הלא א&quot;כ מה יועיל מה שמתחפש? כי בזה תתקיים הוראת הנבואה במקצת אחר שבא בגדר הדיוט ולבושי
הדיוט ואינו מלך בזו הרגע ולא אדונים לאלה, כי חשב שכמו שהוראת השמיימית אם יתקיימו במקצת יתבטל יתר הוראתם,
כמו שהביט פרעה כי רעה נגד פניכם ונתבטל בדם מילה, ומצרים ראו שמושיען של ישראל נלקה במים ונתבטל ע&quot;י שהושלך
ליאור וכדומה, חשב שכן יהיה בדברי ה':&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|את מלך ישראל}}. כי היה לו מרגלים ושמעו דבר הנביא:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב - לג) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|ויזעק}}. ובד&quot;ה {{צ|ויזעק}} יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו, ר&quot;ל שזעק בתפלה וה' עזרו שלא המיתוהו תיכף בסובם
עליו, ובתוך כך הכירוהו, ואלהים הסיתם ממנו בל יהרגוהו, כי נתן בלבם שיהיה להם תועלת בשלא יהרגו את מלך יהודה שהיה
בבריתם עד עתה, הגם שעתה נלחם בם (שזה גדר הסתה בכ&quot;מ שהוא להראות תועלת), ולכן בראות שרי הרכב כי יהושפט הוא
וישובו מאחריו:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|ותעלה}}. שעורו, {{צ|ותעלה}} המלחמה ביום ההוא נכח ארם (שעלתה המלחמה ביניהם) והמלך היה מעמד במרכבה. ורי&quot;א פי'
שהמלחמה עלתה עד למעלה כי היה יד ישראל תקיפה ועולה במלחמה ולא ידעו מהכאת אחאב עד שמת ואז ויעבור הרינה:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|ויעבר}}. ר&quot;ל אחאב במותו העביר קול רינה במחנה שרננו לאמר איש אל עירו, כי כולם שמחו על מפלתו, ואמרו (סנהדרין
לט ב) מ&quot;ד (משלי יא, י) באבוד רשעים רינה זה אחאב בן עמרי: {{צ|איש אל עירו}}. בני ישראל: {{צ|ואיש אל ארצו}}. בני יהודה.
ומזה נתקיים מ&quot;ש לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום, כי לא נפלו חללים מב&quot;י אז, ולכן היה בידם ללכת לביתם ולא
רדפם האויב:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|וישטוף}}. אחר שספר איך נתקיימה נבואת מיכיה שאחאב ימות והעם ישובו בשלום, ספר איך נתקיימה נבואת אליהו
שילוקו הכלבים את דמו, כי הרכב הלך לשטף את הרכב על ברכת שומרון, ואז הזונות ר&quot;ל נשים זונות רחצו בהברכה ולא יכול
לשטף את הרכב, ובעת ההיא שהזונות רחצו בהברכה לקקו הכלבים את הדם שעל הרכב, ונתקיים דבר ה':&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(מד - מה) 
&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{צ|ואך}}. ר&quot;ל יהושפט עשה הישר, אך בשני דברים לא עשה הישר, א] הבמות לא סרו, ב] מה שהשלים עם מלך ישראל
שהיה רשע, כמ&quot;ש בדה&quot;ב (יט, ב) הלרשע לעזר ולשונאי ה' תאהב ובזאת עליך קצף מלפני ה':&lt;קטע סוף=מד/&gt;

(מח - מט) 
&lt;קטע התחלה=מח/&gt;{{צ|ומלך אין באדום}}. זה היה אחר שנפלו אדום ומואב ועמון לפני יהושפט (דה&quot;ב כ) ועי&quot;כ עשה יהושפט אניות בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף בארץ אדום (למעלה ט, כו) כי אדום היה כפוף תחתיו: {{צ|ולא הלך}}. לא התחיל
ללכת, כי תיכף נשברו בהחוף בעציון גבר ששם נעשו, ומבואר (בד&quot;ה ב' כ, לו) שאניות אלה היו בשותפות עם אחזיה, והנביא
נתנבא (שם, לז) כי בהתחברו לרשע יפרץ אלהים מעשיו ונשברו אניות:&lt;קטע סוף=מח/&gt;

(נ) 
&lt;קטע התחלה=נ/&gt;{{צ|אז אמר}}. ר&quot;ל אחר שראה שע&quot;י שהיה לו שותפות באניות עצמם נשברו כדבר הנביא, בקש שעכ&quot;פ ילכו עבדיו עם עבדיך (באניות) של יהושפט שלא יהיה לאחזיה בגוף האניות רק עבדיו ילכו: {{צ|ולא אבה}}. כי ירא פן יזיק גם זאת&lt;קטע סוף=נ/&gt;</text>
      <sha1>gri0b5rd0nlc40nibeszaln5yan78b3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360303</id>
    <revision>
      <id>1417152</id>
      <parentid>1400350</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12858" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב||א|ב}}
(א){{צ|אחרי מות שאול ודוד שב}}. בעת שקע שמשו של שאול, ובני ישראל לא עצרו כח לפני אויביהם, זרח שמשו של דוד והוא וארבע מאות איש נצחו מחנה גדול וכבד מאד:

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|אשר נס העם}}. ספר לו כסדר, תחלה נס העם וזה היה סבת מפלתם, ואח&quot;כ נפל מהם הרבה, ואח&quot;כ מתו שאול ויהונתן:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|איך ידעת}}. אם ע&quot;י ראיה או ע&quot;י שמיעה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|נשען על חניתו}}. הוא החרב שנדקר בו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ומותתני}}. גדר פעל מותת (במרובע) הוא שגומר המיתה, ופי' כי כבר {{צ|אחזני השבץ}} שהוא רעדת המות, וב{{צ|כל}} זה {{צ|כל עוד נפשי קשורה בי}}, ומתקשה לצאת, ובזה שתקרב מיתתי לא תהיה כרוצח כי גברא קטילא תקטל, רק תקצר יסוריי:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ואמותתהו}}. גמרתי מיתתו (שכבר הומת ע&quot;י החרב שנפל עליה). ובאר שעשיתי זה {{צ|כי ידעתי}} שבל&quot;ז {{צ|לא יחיה אחרי}}
{{צ|נפלו}}, וגם הרוחתי עי&quot;כ {{צ|שלקחתי הנזר מעל ראשו ואביאם אל אדוני}}, שהוא הראוי ללבשם תחתיו:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא - יב) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויקרעם}}. פירשו חז&quot;ל כפי ההלכה שקורעים על נשיא ועל אב ב&quot;ד ועל צרת ישראל, וז&quot;ש {{צ|על שאול}}, שהיה נשיא:
{{צ|ועל יהונתן}}. שהיה אב&quot;ד: {{צ|ועל עם ה'}}. הם הסנהדרין: {{צ|ועל בית ישראל}}. כולו, שנפלו בחרב:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז) איך הרגו עפ&quot;י הודאת עצמו ואין עדים והתראה?:

{{צ|דמך על ראשך}}. אם נאמר שהיה עמלקי ממש, שב&quot;נ נהרג בלא התראה, ונהרג אף על הטריפה, ונהרג בדיין אחד ובעד אחד,
י&quot;ל שה&quot;ה שנהרג בהודאת עצמו כמו שנהרג עפ&quot;י קרוב (וצ&quot;ע בזה לדינא), ועז&quot;א {{צ|פיך ענה בך}}. ואם נאמר שהיה ישראל, נהרג
מדין המלכות, כמ&quot;ש {{צ|כי פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ה'}}, כדי שלא יזידו להרים יד במלך. ולקבלת חז&quot;ל
שהיה דואג, שהיה חייב מיתה מכבר על נוב עיר הכהנים, שעז&quot;א דמיך בלשון רבים, רמז לו שהגם שעל הריגת שאול אין אדם
נאמן על עצמו, בכל זה פיך ענה בך, כי כבר היית הגורם על הריגת הכהנים והכהן המשיח, שזה רמז באומרו {{צ|אנכי מותתי את משיח ה'}}:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח) בקינה הזאת שלש פעמים איך נפלו גבורים. מהו הספר הישר? ולמה כפל בפסוק ב' ובפסוק ד' את דבריו
במלות שונות? ואיך יתבארו המליצות האלה כפי הדרכים אשר סוללתי למליצת הנביאים בהקדמתי לבאורי על ישעיה?:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

{{צ|ללמד את בני יהודה קשת}}. כבר בארנו (יהושע י, יג) 
מש&quot;ש שמש בגבעון דום הלא היא כתובה על ספר הישר, שכיון על
הספר הנזכר בפ' כי תשא, שאמר שם (שמות לד, כז) כת(ו)ב לך כל הדברים האלה כי עפ&quot;י הדברים האלה כרתי אתך ברית, והם
הדברים הנזכר שם למעלה (שם, י - יב) הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות וכו' השמר לך פן תכרות ברית ליושב
הארץ וכו', שהבטיחם הקב&quot;ה לגרש מפניהם ז' עממין כמ&quot;ש שם הנני גורש מפניך את האמורי וכו' בתנאי שלא יכרתו עמהם
ברית, והבטיחם שיהיה זה בדרך הנסיי עד שלא יצטרכו לקשת ומלחמה, כמו שהיה במלחמת גבעון, שעז&quot;א נגד כל עמך אעשה
נפלאות. ובאר בספר שופטים שע&quot;י שלא שמרו ישראל את התנאי הזה הכתוב בספר הישר (שהוא הפ' הנ&quot;ל בכי תשא) הוצרכו
למלחמה, וה' הניח מן העמים שלא כבשום כמ&quot;ש (שם ג) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל רק למען דעת דורות
הבאים ללמדם מלחמה (רק) אשר לפנים לא ידעו, חמשת סרני פלשתים וכו', מבואר שפלשתים נשארו אז למען יצטרכו ישראל
ללמוד קשת, יען שלא שמרו את התנאי הכתוב בספר הישר. וז&quot;ש בקינתו {{צ|ללמד}}, ר&quot;ל מה שיצטרך {{צ|ללמד את בני יהודה
קשת}}, זה אין מן התימה, כי הלא {{צ|היא כתובה על ספר הישר}} (והוא המקביל לעומת שאמר ביהושע שעת שמרו מ&quot;ש
בספר הישר עמד השמש עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר, ולא הוצרכו לקשת). אבל זה תימה, איך:

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|הצבי}} וכו'. ר&quot;ל הלא הגם שהוצרכו ללמוד קשת בכ&quot;ז פה היה להם לנצוח גם בדרך הטבע מצד שני טעמים, א] מצד
המקום שמשם לחמו, שהיה בהר, שאפילו חלש למעלה וכו' ראוי שינצח, וז&quot;ש איך {{צ|צבי ישראל}} ותפארתם {{צ|על במותיך חלל}}, איך נעשה {{צ|חלל}} על במותיך, והלא נלחם על הבמה. ב] מצד גבורתם, שעז&quot;א {{צ|איך נפלו גבורים}}. ולפ&quot;ז מבואר שלא לבד
שלא עזרם ה' בדרך השגחיי, אבל להפך כי בהשגחתו נלחם בם, ע&quot;ד (דברים לב, ל) כי צורם מכרם וה' הסגירם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|אל תגידו}}. אל תודיעו דבר זה שהיה מפלתם השגחיית, פן ישמחו על שעזב ה' את עמו. ויש הבדל בין {{צ|הגדה לבשורה}},
שהמבשר הוא המכוין לפרסם הדבר כדי שיעשו משתה וששון בפרהסיא, אבל המגיד אינו מיוחד לבשר ולהודיע, והוא או שלא
ראה הדבר בעיניו רק שמע, או שמגיד שלא על הכוונה לבשר ולפרסם. והנה בגת שהיא עיר המלוכה שם הגיד המגיד את הדבר
ומשם שלחו לבשר בכל הערים כדי שיעשו משתה וששון, והשלוחים האלה היו מבשרים, כי יצאו בכוונה כדי לבשר ולפרסם.
ויש הבדל בין {{צ|שמח}} ובין {{צ|עלז}}, שה{{צ|עלז}} הוא המרקד מרוב השמחה, וה{{צ|שמח}} הוא בלב. והמאמרים מקבילים, {{צ|אל תגידו בגת פן תשמחנה בנות פלשתים}}, וגם אחר שהגיד המגיד בעיר המלוכה, על כל פנים {{צ|אל תבשרו בחוצות אשקלון}}, אל
תשלחו מבשרים לבשר את העם: {{צ|פן תעלוזנה}}. ברקוד ומחול ויעשו משתה וששון:&lt;קטע סוף=כ/&gt;


(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|הרי}}. יקונן כי בהעדר זכות שאול ובניו תעדר מהם השפע השמימיית. ושעורו, אתם {{צ|הרי}} בגלבוע ושדי תרומות (ר&quot;ל
שדות המובחרים ברום הרים ורום המעלה): {{צ|אל טל ואל מטר עליכם}}. הלא מעתה יסולק מאתם שפע הטל והמטר, אחר
{{צ|כי שם נגעל מגן גבורים}}. ובאר דבריו כי לא כיון במגן זה על מגן ממש המשוח בשמן, רק על מגן מליציי, שהוא זכות שאול
ובניו שהיה זכותו מגן לעמו וסתר לעדתו. וז&quot;ש {{צ|מגן שאול בלי משוח בשמן}}, מגן הבלתי משוח בשמן, ר&quot;ל לא מגן של עור
רק מגן של זכות ומע&quot;ט נגעל, כי לא הועיל להם זכותו, אין זה כי אם נסתלק השפע מלמעלה:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|מדם חללים}}. דלתות הכתוב מקבילים {{צ|מדם חללים}} קשת יהונתן לא נשוג אחור, {{צ|ומחלב גבורים חרב שאול לא תשוב ריקם}}. מצייר שיהונתן היה רובה קשת (כמ&quot;ש ש&quot;א יח, ד) עד חרבו עד קשתו, ושם (כ, כ) שלשת החצים
צדה אורה, ושאול לא היה לו קשת רק לחם בחרב וחנית. ושניהם צריכים במלחמה, הרובה קשת הורג מרחוק, והאוחז חרב
יפיל חללים בקרוב. והנה הרובה קשת יסוג לפעמים אחור אם רואה שכבר שפך דם הרבה אז ירך לבבו, ולעומת זה אמר כי מדם
חללים קשת יהונתן לא נסוג אחור. והלוחם בחרב לפעמים ישוב ריקם, בקרבו אל גבור וחלב גוייתו יעצור בעדו כי לא יוכל
לדקרו בחרבו, אבל חרב שאול לא תשוב ריקם מסבת חלב גבורים. ור&quot;ל שלפעמים יפלו גבורים מצד חסרון הלימוד והאומנות
של המלחמה, וזה לא היה פה, שהיו מלומדי מלחמה זה בקשתו וזה בחרבו. ב] עוד יאמר שלפעמים יכשלו הגבורים בשאין
אהבה ביניהם ואינן עוזרים זה לזה, שיאמר לאחיו חזק, אבל פה לא כן היה, כי:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|שאול ויהונתן הנאהבים}} וכו'. עד שגם במותם לא נפרדו. ג] גם מצד עצמם היה בהם הקלות כנשרים והגבורה
כאריות, ששני אלה סימני הגבורה והחיל (כמ&quot;ש דה&quot;א יב, ט) ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|בנות ישראל}}. אחר שבשני פסוקים הקודמים קונן {{צ|על}} שאול ויהונתן ביחד, יתחיל לקונן {{צ|על}} כ&quot;א בפ&quot;ע, ויאמר {{צ|על שאול}} (שעליו לא יבכה הוא בהיותו רודף אחריו) {{צ|עליו יבכו בנות ישראל}}, מצד התועלת שהשיגו ממנו, {{צ|המלבישכם שני}} וכו':&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|איך}}. יתחיל לקונן על יהונתן, כי בנפלו נפלו עמו גם מחנה גבורים שהיו עוטרים אותו, וכבר אמר בתחלה על שאול הצבי
ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים, כי גבורי שאול נפלו אחרי המלחמה, אולם גבורי יהונתן שנפלו תחלה שעדיין לא נסו
ועדן לחמו, אמר {{צ|איך נפלו גבורים בתוך המלחמה}}, ועליהם {{צ|יהונתן}} קשר עליהם {{צ|על במותיך חלל}}:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|צר}}. לעומת שאמר על שאול בנות ישראל יבכו, אומר שעל יהונתן יבכה הוא בעצמו, כי {{צ|צר}} לי עליך אחי יהונתן.
ומבאר שזה משני פנים, א] מצד טובו וצדקתו, וז&quot;ש {{צ|נעמת לי מאד}}. ב] מצד גודל אהבתו, שלא היתה דומה לאהבת נשים
שהיא אהבת הערב או המועיל, רק אהבה עצמיית, ועז&quot;א {{צ|נפלאת לי מאד מאהבת נשים}}. וזה לעומת שאמר שעל שאול
יבכו הנשים מצד המועיל, שני עם עדנים שהשיגו ממנו, אבל האהבה אל יהונתן נפלאת ונעלה מאד על אהבה זו:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|איך}}. מסיים בקינתו, כי לפעמים יפלו גבורים וישארו גבורים אחרים תחתם, שאז הגם שנפלו גבורים לא אבדו כלי מלחמה שלהם, כי ישתמש בהם הגבור רעהו הבא תחתיו. אבל פה {{צ|איך נפלו גבורים}}, בכלל, כי לא נשאר עד אחד, ועי&quot;כ {{צ|אבדו כלי}}
{{צ|מלחמה}}, כי אין מי שישתמש בם:&lt;קטע סוף=כז/&gt;</text>
      <sha1>mka1u4bad7pxs2eh1qdbntjakf623q0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360304</id>
    <revision>
      <id>1417153</id>
      <parentid>1400381</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13536" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|א|ב|ג}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|וישאל דוד}}. אחר שספר עד הנה כי דוד לא החזיק מלכות בחזקה כעבד מורד באדוניו, לא בתחלתו כי נמשח עפ&quot;י נביא,
ולא בחיי שאול שהיה נכנע לפניו כעבד נאמן, ולא ברדפו אותו כי נפל אויבו שני פעמים בידו ולא שלח ידו במשיח ה', ולא גם
אחרי מותו כי הרג את המבשר מיתתו וספד גם קונן עליו, יספר כי גם עתה לא היה בדעתו לשוב ולבקש עטרה, וחשב אולי
יגיע המלכות לבן שאול, ואולי לא הגיע עדיין הזמן שימלוך, ואז הלא יהיה בסכנה בשובו לארץ. ולא עשה דבר עד נמלך
באלהים, ושאל אם ישוב ולאיזה מקום ישוב, ולא סמך על עצתו ושכלו, כי זה היה מעלת דוד נגד שאול, שהשליך על ה' יהבו:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ג) מה החדוש שלקח נשיו? ולמה לא התישבו אנשיו בחברון עצמה?:

{{צ|ויעל}}. סיפר כי אחר שהגיעהו דבר ה', לא פחד מאומה ולקח עמו תיכף את נשיו, מה שלא היה עושה זה אם היה עוד איזה ספק
ופחד בלבו:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;וכן את אנשיו שהיו עמו לא העלה עמו בדרך גדוד שיעטרוהו סביב כאילו דעתו להיות מוקף מאנשי חיל לעת הצורך, רק
{{צ|הושיבם בערי חברון}}, ר&quot;ל בערים הסמוכים לחברון הושיבם מפוזרים, באופן שהוא נשאר בחברון לבדו כי בטח באלהי
מעוזו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד - ז) למה מספר מה ששלח לאנשי יביש גלעד, ואין בזה דבר רשום? ולשון גם אני אעשה אתכם הטובה הזאת,
מה ירמוז במלת זאת? ולמה אמר שיתחזקו ושבני יהודה משחוהו?:

{{צ|ויבואו}}. והנה נתקיים דבר ה', כי אנשי יהודה משחו אותו למלך, כי מלכות הכללי לא היה עדיין זמנו כי היה ראוי לצאת שני
מלכים מבנימין, כמ&quot;ש (בראשית לה, יא) ומלכים מחלציך יצאו, כדברי חז&quot;ל. ויספר עוד, כי בצדקו לא נהג כיתר שרים המולכים
תחת אדוניהם שדרכם להרוג כל אוהבי מלכם ולמחות כל זכר למו למען תתקיים מלכותם (בשגם שהרגיש שלא נמשח רק
מיהודה לא מישראל), נהפוך הוא, כי אז {{צ|הגידו לו שאנשי יביש גלעד הם קברו את שאול}}, ומסרו נפשם לקחת גוייתו
מחומת בית שן (בזכרם החסד שעשה להם בתחלת (מלכותם) [מלכותו] נגד נחש העמוני), וזה סימן שהם אוהבי שאול וביתו גם
אחר מותו, בכ&quot;ז לא קצף עליהם כי שלח לברכם:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|עם אדוניכם}}. שזה היה מחויב, א] מצד היותו אדוניכם, ב] מצד היותו שאול, {{צ|בחיר ה'}}:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ועתה יעש ה'}}. אחר שבמדה שאדם מודד מודדים לו, בודאי {{צ|יעש ה' עמכם חסד}} נגד החסד שעשיתם. ואחר שה'

משלם שכר הטוב, יעשה עמכם אמת: {{צ|ו{{צ|גם}} אנכי}} וכו'. הודיעם בל יפחדו על הסכנה שיגיעם על זה בקל מן הפלשתים, כי {{צ|גם אנכי מוכן לעשות אתכם הטובה הזאת אשר בעבורו עשיתם את הדבר הזה}}, ר&quot;ל אחר שהדבר שעשו למסור
נפשם על קבורת שאול נמשך ע&quot;י הטובה שעשה שאול עמהם להצילם מנחש העמוני, כן גם הוא יעשה עמהם הטובה להצילם
מאויביהם אם יהיו בסכנה עבור דבר זה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ועתה}}. ר&quot;ל עתה כי מת אדוניכם שאול ואין מי שילחם בעדכם, צריכים אתם להתחזק בעצמכם, ובכ&quot;ז בל תתיאשו לחשוב
שאין מגן בעדכם, כי גם {{צ|אותי משחו בית יהודה}}, ואהיה לכם למשגב בצר:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח - ט) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ואבנר}} וכו' {{צ|וימליכהו}}. תחלה {{צ|על הגלעד}}, שבאמת אנשי יביש גלעד היו אוהבי שאול, ואח&quot;כ המליכו {{צ|על האשורי}}
וכו', עד שהמליכו על ישראל כולו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י) מ&quot;ש שאיש בושת מלך שתים שנה, פליאה מאד, הלא תיכף אחרי מות שאול מלך איש בושת ואחרי מותו משחו
כל ישראל את דוד, ודוד מלך על בית יהודה שבע שנים ואם כן מלך איש בושת שבע שנים לא שתים?:&lt;קטע סוף=י/&gt;

{{צ|ושתים שנה מלך, אך בית יהודה}}. פי' הכתוב לדעתי, {{צ|שתים שנה מלך}}, מלכות כזה ש{{צ|אך בית יהודה}} 
היו אחרי

{{צ|דוד}}, ויתר העם היו תחת מלכותו, מלכות כזה לא מלך רק שתי שנים. כי באמת מלך שבע שנים (אחרי שתיכף במותו המליכו
את דוד על כלל ישראל, ודוד מלך על יהודה שבע שנים, שאז מלך איש בושת על ישראל), רק בשתים שנים הראשונים היה מלך
על כל ישראל ולא היה לדוד רק שבט יהודה לבדו, ובחמש שנים האחרונים מעת שהתחילה מלחמה בין בית שאול ודוד שמאז
היו בית שאול הולכים ודלים בכל עת (שמדי יום יום נפלו מישראל אל דוד אחד אחד, כמבואר (דה&quot;א יב, כג - כד) {{צ|כי לעת יום ביום יבואו אל דוד לעזרו}} וכו' {{צ|ואלה מספרי ראשי החלוץ}} וכו', ר&quot;ל שאלה באו כסדרן בחמש שנים האחרונים
זה אח&quot;ז עד שבאו כל ישראל הנשארים במות איש בושת, שעל זה אמר שם (פסוק לט) {{צ|וגם כל שארית ישראל לב אחד להמליך את דוד}} מעת ההיא שהתחילה המלחמה ביניהם, הגם שלדוד לא נחשב לו עדיין שהוא מלך ישראל רק שהוא מלך
יהודה, כי לא המליכוהו עדיין רוב ישראל (ולכן חשב שמלך שבע שנים על יהודה), בכל זאת מאז לא מלך איש בושת על כל
ישראל, ולא נחשב לו ג&quot;כ רק שתי שנים:

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויצא}}. עתה יספר הסבה שהתעוררו מלחמות ביניהם אחרי שתי שנים למלכות איש בושת שאז יצא אבנר לגבעון שהיה
מבנימין:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויואב}} וכו' {{צ|ויפגשום}}. במקרה: {{צ|וישבו}}. שבת אחים גם יחד:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד - יז) איך אמר יקומו הנערים וישחקו, וכי זה שחוק לשפוך דם ולגרות מדון ומלחמה ללא צורך? ולמה לא אמר
ויעברו במספר שנים עשר מעבדי שאול כמ&quot;ש ושנים עשר מעבדי דוד?:

{{צ|ויאמר}}. אבנר היה המתחיל והגורם לזה. ותחלה היה דעתו רק לשחוק בלבד להראות כחם בהאבקם יחד:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויקומו ויעברו}}. שבני בנימין עברו אל בני יהודה, באופן שהם התחילו בריב. והנה עברו שנים עשר נגד שנים עשר
שבטים שהיו תחת פקודת מלכות איש בושת, איש לשבט, וז&quot;ש {{צ|במספר שנים עשר לבנימין ולאיש בושת}}, שאיש
בושת כולל תחתיו יתר השבטים שבנימין ראש לכולם, ולעומת זה הוכרח שיהיו ג&quot;כ י&quot;ב מעבדי דוד:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויחזיקו}}. תחלה לא היה דעתם ללחום בחרבות, רק החזיקו איש בראש רעהו כדרך הנאבקים יחד, ומזה נצמח שתקעו כל
אחד חרבו בצד רעהו עד שנפלו יחדיו, כפוטר מים ראשית מדון, ועי&quot;כ:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ותהי המלחמה קשה}}. שאחר שבאו לידי ש&quot;ד, ומן הנאבקים שנפלו כולם לא נתברר מי הנוצח, לכן נמשכה המלחמה עד
שהיתה מלחמה קשה: {{צ|וינגף אבנר}}. שהיה המתחיל בקטטה:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|וירדוף}}. יקדים כי אבנר הרג לעשהאל בדין רודף, א] {{צ|כי רדף אחריו}}, ב] שלא תאמר שלא כיון דוקא על אבנר רק כרודף
במלחמה על כל מי שיפגוש, {{צ|כי לא נטה}} וכו' {{צ|אחרי אבנר}}:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|נטה}}. ג] אבנר הזהיר אותו. ויען שהוא לכלימה להגבור שישוב ריקם במלחמה, אמר לו {{צ|נטה}} לך אל הצד, {{צ|ואחז לך אחד מן הנערים}}, עד שידומה כי אחריו רדפת לקחת חליצתו:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|וימאן}}. תחלה אמר {{צ|לא אבה}}, כי הבלתי אובה הוא בלב, והממאן הוא בפה. ותחלה {{צ|לא אבה}} בלבו, ועתה שא&quot;ל למה
אככה ארצה ירא בלבו ואבה בלבו לסור רק בפה אמר שממאן, כי היה לו עתה לכלימה על שהפחידהו: {{צ|ויכהו}}. וכדין רודף הכהו
כנ&quot;ל, ולא היה יכול להצילו באחד מאיבריו כי הכהו באחורי החנית שאין מסומן כ&quot;כ כמו אם היה מכהו עם הלהבת, רק שמצד
שהיה מאחר אבנר ולא ראה, קרה שהכהו אל החומש ושיצא החנית מאחריו כי היה קרוב עד לאבנר, ועי&quot;ז {{צ|ויפל וימת תחתיו}}, ולא פרפר מן המקום ההוא:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|וירדפו}}. ר&quot;ל הגם שרבים עמדו על גווית ההרוג, רדפו גואלי הדם אחרי (יואב) [אבנר]:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויתקבצו}}. אז הכינו בני בנימין א&quot;ע למלחמה, א] במה {{צ|שהתקבצו לאגודה}}, לא מפוזרים. ב] מצד {{צ|שעמדו על הגבעה}}, שמשם קל לנצח:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|הלנצח}}. אמר, א] הלא תכלית המלחמה היה לראות מי ינצח, ואחר שהשגת התכלית למה תלחם עוד, וכי זאת היא היה
התכלית {{צ|שתאכל חרב לנצח}}. ב] הלא במקום שישיגו ע&quot;י המלחמה והש&quot;ד איזה תכלית, אז הגם שמה ששופכים דם הוא
דבר מר, בכל זה בסוף ישיגו דבר מתוק שהוא התכלית שבעבורם לחמו, אבל להרוג ולאבד נפשות ללא תכלית מועיל, {{צ|הלא מרה תהיה באחרונה}}, לא תשיג באחרית המלחמה דבש ונופת להמתיק מר המות. ג] שאם יעשו כזאת במלחמת אויבים להשמיד ולהכרית, לא כן במלחמת אחים, וז&quot;ש {{צ|ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם}}:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;השאלות (כז) לפירוש המפרשים מלת לולא בלתי נכון פה:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

{{צ|ויאמר}}. השיב לו, הלא לא אני התחלתי בריב, רק אתה: {{צ|ולולא דברת}} 
(יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו), הלא עוד {{צ|מהבקר נעלה איש מעל אחיו}}. שהיה כל איש הולך לדרכו ולא התחיל הריב כלל:

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ולא ירדפו}}. אחרי הבורחים המפוזרים: {{צ|ולא לחמו}}. עם האגודה שעמדה נכונה למלחמה:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ואבנר}}. בכ&quot;ז נשמרו שתי הכתות בל ילינו בלילה, כי אבנר הלך בערבה כל הלילה:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל - לא) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ויואב וכו' ועבדי דוד}}. (כשתוציא שנים עשר איש שהוכו בעת שהאבקו ואת עשהאל) הוכו מיהודה שבעה,ומבנימין שלש מאות וששים מתו חוץ מאשר נפצעו, והיה לפי זה אחד נגד חמשים, והוא נצחון מופלג לא נשמע כמוהו:&lt;קטע סוף=ל/&gt;
(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|וישאו}}. גם הם לא לנו בלילה כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=לב/&gt;</text>
      <sha1>owhhhjnrkfe7xf80d4cel7mmiuqv61i</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360305</id>
    <revision>
      <id>1417154</id>
      <parentid>1400307</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17655" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|ב|ג|ד}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ותהי המלחמה}}. מאז נשקה המלחמה ביניהם זמן ארוך, שהם חמש שנים האחרונים שמלך איש בושת, ומאז בית {{צ|שאול הלכים ודלים}}, היינו שרבים מישראל עזבו את איש בושת ודבקו במלכות בית דוד כמבואר בדה&quot;א י&quot;ב וכמ&quot;ש למעלה (ב, י) שמטעם זה לא חשב רק שתי שנים לאיש בושת:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|כלאב}}. ובד&quot;ה (א' ג, א) קורא אותו דניאל, ויש בזה דרוש בברכות (ד א) ובמדרש אמרו מפני שליצני הדור היו אומרים שהיה
מנבל (צ&quot;ע הלא ודאי המתין חדשי הבחנה) היה קלסתר פניו כאביו ונקרא כלו אב. ולכן אמר פה {{צ|אשת נבל הכרמלי}}, ובד&quot;ה&lt;קטע סוף=ג/&gt;
(שם) 
אמר דניאל לאביגיל הכרמלית, כי פה יאמר שלכן נקרא כלאב מצד שהיתה תחלה אשת נבל:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|לעגלה}}. פי' חז&quot;ל (שוחר טוב תהלים נט) שהיא מיכל, ונקראת עגלה ע&quot;ש החביבות, כמו (שופטים יד, יח) לולא חרשתם
בעגלתי, ולכן אמר {{צ|אשת דוד}}, וכן בד&quot;ה (שם, ג) עגלה אשתו ר&quot;ל ראויה אליו מצד היותה בת מלך:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויהי בהיות}} וכו' {{צ|ואבנר היה מתחזק}}. ר&quot;ל שבשתי שנים הראשונים היתה המלכות מתיחסת לאיש בושת, אבל מעת
החלה המלחמה ואיש בושת לא היה איש מלחמה מנעוריו (שכן מטעם זה לא נמצא עם שאול ובניו במלחמת פלשתים), ע&quot;כ
אבנר שר הצבא היה הלוחם והמולך והיה מתחזק בבית שאול, הוא המנהיג את הבית והמלוכה (כמו שתראה איך העיז פניו נגד
מלכו ולא היה מוראו עליו), ובעת ההיא:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ולשאול פלגש}}. שמן הדין (סנהדרין כב א) פלגש המלך אסורה להדיוט כי אין משתמשים בשרביטו של מלך מטעם כבוד
המלך, ואבנר לא חש לזה ובא על פלגש המלך כאילו גם אליו יאותו עניני המלכות בהיות הוא המשענת אל המלכות, וזה חרה
לאיש בושת כי זה מרד במלוכה, ולכן רב אתו על זה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח) לשון הראש כלב אנכי וכו' מוקשה, ולמה כפל מלת היום?:

{{צ|הראש כלב}}. ר&quot;ל שראוי למלך לשמור אף כבוד שריו הקטנים מצד שהם נאמנים אליו ועובדים אותו, וכן ראוי שישים כבוד
לשר צבא הגדול מצד עצמות מעלתו אף שיהיה שר צבא אויביו, וכ&quot;ש לשר צבא של חילו שראוי שישמור כבודו מצד שני פנים,
מצד גודל מעלתו, ומצד עבודתו, ואתה מבזני כאילו יש בי שני החסרונות, כאילו אני {{צ|ראש הכלבים}}, ר&quot;ל ראש הפחותים,
ולא של חילך רק של חיל {{צ|אשר ליהודה}}. ולא זאת אלא כי עשית זאת שלא בחכמה, שהיה לך לנטור דבר זה בלב לעת אחר
שלא תצטרך אלי ולא תירא ממני, ואיך {{צ|היום}} שאתה צריך אלי, א] כי {{צ|אעשה חסד עם בית שאול}} וכו', ב] שראוי שתירא
ממני כי לא {{צ|המציתיך ביד דוד}}, שאתה בידי כחומר ביד היוצר: {{צ|ואיך תפקד עלי עון האשה היום}}. שזה סכלות גדול:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|כי כן יעשה לו}}. כולל, א] שרואה שזה סבה מאת ה' שימלוך דוד, ב] שרואה שהוא הושם מה' לאמצעי לגמור הדבר
וכאילו נשבע ה' שאני כן אעשה לו, וע&quot;ז בא מלת כי כפול:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) מהו תחתיו? ומהו לאמר למי ארץ?:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

{{צ|מלאכים, תחתיו}}. ר&quot;ל שהיו ה{{צ|מלאכים}} 
מורשים מאתו שהם יעמדו {{צ|תחתיו}} ובמקומו ותהיה ידם כידו{{צ|,}} וזה לשני דברים, א]
{{צ|לאמר למי ארץ}}, שהם יאמרו ויחרצו למי שייך הארץ ומי המולך עליה, כי אחר שע&quot;ז לחמו עד עתה למי הארץ, ואבנר לחם
מצד שאול, אם יודה כי הארץ לדוד והוא ימשול עליה פסקה המלחמה, שכך חק הלוחמים אם השר צבא מוסר העיר או המדינה
מעשיו קיימים. ב] {{צ|לאמר כרתה בריתך אתי}}, שהם יעמדו תחתיו לכרות ברית עם דוד, ובזה יתחייב להאסף אליו כל
מלכות ישראל:

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג) היל&quot;ל לא תראה את פני כי אם אחר הביאך? ולמה רצה בזה עתה טוב שיקחה אחר שימלוך על כל ישראל?:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

{{צ|טוב}} 
וכו' {{צ|אך דבר אחד}} וכו'. באשר חשב דוד מחשבות מראש ועד סוף שלא ידמה כעבד מורד באדוניו שמשמיד בית אדוניו
ומולך תחתיו בחזקה, רק כתופס מלכות ע&quot;פ נביא וע&quot;פ דין ובהסכמת ישראל וזקניהם, רצה שישיב לו את מיכל, שמצד זה הוא
חתן המלך אשר לפניו, ויש לו זכות במלוכה גם מצד שאול, וגם רצה שלא יתראה שאבנר בא לפניו כשר המורד במלכו, רק
שהולך להוליך אליו את אשתו ברשות אדוניו שילך אתה הראש והנכבד בבית אביה וטרם יביאנה לפניו יראה פניו, וז&quot;ש {{צ|כי אם לפני הביאך}} וכו' {{צ|בבואך}} וכו', ר&quot;ל שיהיה הראיית פנים לפני ביאת מיכל (שתבוא אתך) לביתי:

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד) למה זכר מה שארשה במאה ערלות פלשתים?:

{{צ|וישלח}}. ועפ&quot;ז שלח לאיש בושת שישיב לו את אשתו. ויען ששאול החליט שהיו קדושי טעות, כי קדשה במלוה ופרוטה ודעתו
אמלוה, דייק דוד {{צ|אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים}}, לא במלוה, וקדושיה קדושין. וכבר בארנו למעלה (ש&quot;א כה,
מד) איך בא דוד עליה אחרי היתה לאיש, עי&quot;ש:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(יז - יח) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|גם תמול}}. ר&quot;ל שהמלכת המלך תלוי בשני דברים, א] שיהיה מרוצה לעם, ועז&quot;א {{צ|גם תמול}} וכו' {{צ|הייתם מבקשים את דוד}}. ב] שיהיה נבחר מה', ועז&quot;א {{צ|ועתה עשו כי ה' אמר}}:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;השאלות (כב - כג) למה כפל והנה עבדי דוד ויואב בא, ויואב וכל הצבא באו?:

{{צ|והנה עבדי דוד}}. נתן ג' סבות שערב לב יואב לעשות כזאת, א] שהביאו עמם שלל רב ונשאו רוחו לעשות את אשר יחפוץ, ב]
שאבנר איננו עם דוד, דאל&quot;כ היה דוד מוחה בידם. וגם שמזה שהלך אבנר לדרכו מצא אמתלא לטעון נגדו, כמו שיתבאר:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;ג] {{צ|ויואב וכל הצבא באו}}. שלא נפקד מהם איש, וגם זה נתן תוקף ליואב לעשות כרצון לבו:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;השאלות (כד - כה) מז&quot;ש למה זה שלחתו וילך הלוך, שהוא שפת יתר? וכן מדוע לא טען יואב תחלה עת שלח אבנר
מלאכיו? ואיך הוכיח שבא לרגל? ולמה כפל לפתותך לדעת מוצאך, לדעת כל אשר אתה עושה?:

{{צ|מה עשית}}. טענתו היה שאם היה באמת אבנר מורד במלכו והולך בלתי רצונו הלא היה מתירא לשוב לביתו, כי בודאי יהרגהו
המלך בשמעו כי כרת ברית עם אויבו, והיה לו להשאר פה לחסות בצלך מחמת מלכו, וז&quot;ש {{צ|למה זה שלחתו וילך הלוך}},
ממה שהלך ושב מבואר שהלך מדעת מלכו ובא אליך כמרגל, וא&quot;כ לא היה ראוי שתשלחהו:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ידעת את אבנר}}. כי בודאי בא על אחד מג' אופנים, א] {{צ|כי לפתותך בא}}, שתצא אליו ותפול ברשתו. ב] אם לא יעלה
זאת בידו עכ&quot;פ בא {{צ|לדעת את מוצאך ואת מובאך}}, ושם יפול על מחניך וינצח אותך. ג] אם גם זאת לא יעלה בידו עכ&quot;פ
ירויח {{צ|לדעת כל אשר אתה עושה}}, שגם ע&quot;ז יתחכמו האויבים לתור את הנעשה בבית בעלי מלחמתם ואת סודותיהם:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויצא}} וכו' {{צ|וישלח מלאכים}}. תיכף, למען יחשבו ששלח בפקודת דוד. ולכן הודיע האמת כי {{צ|ודוד לא ידע}}:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|לדבר אתו בשלי}}. (מלשון השמטה, כמו (דברים כח, מ) כי ישל זיתך) אמר לו שדוד נשמט ממנו איזה דבר ששכח לדבר
עמו, ושלחו להגיד לו הדבר הנשלה: {{צ|וימת בדם עשהאל}}. שרק זאת היה הסבה להריגתו, לא איזה חשד ולטובת המלך:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|וישמע דוד מאחרי כן}}. שאם היה דוד שומע ששלח אחריו מלאכים היה ראוי להעלות על דעתו פן יהרגהו, ואם לא
השכיל ע&quot;ז היה צריך כפרה עכ&quot;פ שהיה קצת גורם, אבל הוא לא שמע עד גמר המעשה ולכן אמר {{צ|נקי אנכי מעם ה'}}:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע}}. אמרו חז&quot;ל (עדיות פ&quot;ב מ&quot;ט) כי בחמשה דברים האב זוכה לבניו מצד זכותו, בנוי
בחכמה בעושר בכח ובימים, ואמר כי יואב אבד זכותו, ותחת הכח אמר זב, ותחת הנוי מצורע, ותחת החכמה מחזיק בפלך
(שאין יודע להתפרנס רק ממטוה כנשים, שאין חכמה לאשה אלא בפלך (יומא סו ב)), ותחת האורך ימים נופל בחרב, ותחת
העושר חסר לחם:&lt;קטע סוף=כט/&gt;
(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;השאלות (ל) דבר זה אין מקומו פה רק למעלה:
{{צ|ויואב ואבישי אחיו}}. מבאר מדוע קלל משפחת יואב, כי גם אבישי אחי יואב עזר להרצח הזה. ולא תאמר שהיה כפי הדין
שהם גואלי דם עשהאל, זה אינו, כי {{צ|המיתו בגבעון במלחמה}}, ששם היה רודף והיה יכול להרגו:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|קרעו בגדיכם}}. כדי שיתחרט על הרצח ושידעו שהרגו שלא כדין: {{צ|והמלך דוד הלך אחר המטה}}. אע&quot;פ שהמלך אין
יוצא אחר המטה, היה זה כדי להסיר החשד שלא יחשבו שהיה בפקודתו, ובגמרא בסנהדרין (כ א) דנשים אחרי המטה ודוד היה
יוצא מבין האנשים והולך בין הנשים לפייס את העם, ר&quot;ל כי עדיין היו יכולים לאמר שעושה זאת בערמה להעלים הדבר ובאמת
היתה הריגתו בצוויו, אולם הליכתו בין הנשים לא יתכן רק בעת אבילות דלא אתי להרהורא כמ&quot;ש התוס' שם (ד&quot;ה נשים), ואם
לא היה מתאבל באמת בלבו לא היה החסיד דוד הולך בין הנשים:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;השאלות (לב - לד) למה כפל ויבך אל קבר אבנר, ויקונן על אבנר? ומדוע הוסיפו לבכות? ומה ענין הקינה?:
{{צ|אל קבר אבנר}}. תחלה היה הבכי על הרצח שנעשה, שהארץ שנקבר בה הנרצח ונשפך הדם צריכה כפרה, וזה היה ענין עגלה
הערופה אל נחל איתן, כמ&quot;ש (במדבר לה, לג) ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו, וזה הבכי על הענין הכולל:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ויקונן}}. ואח&quot;כ קונן {{צ|המלך}} הקינה המיוחדת {{צ|אל אבנר}}, שאינו כאחד העם, ועליו יבכו ביחוד מצד מעלתו וגודל החסרון
שקרה להם במותו, ועז&quot;א {{צ|הכמות נבל ימות אבנר}}, הלא היה שר וגדול ליהודים:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ידיך}}. ר&quot;ל הלא לא הרגוך על חטא במשפט שאז אוסרים ידי החוטא ורגליו בנחושתים עד יגמרו דינו, והלא לא על חטא
ולא במשפט הרגוך, רק {{צ|לפני בני עולה נפלת}}, שהרגוך בדרך צדיה ורצח. וגם רמז שידיו לא היו אסורות מכבלי היצר
מלעשות צדקה וחסד, ורגליו כנשרים קלו ולא היו כבולות מלעשות משפט ומישרים, והוא נפל לכפרת הדור, או שלא יראה
בצרת הדור כדרך מיתת הצדיקים, שזה רמוז במ&quot;ש לפני בני עולה נפלת, ולכן {{צ|ויוסיפו כל העם לבכות עליו}}, ביחוד
בשמעם גודל מעלתו:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|אם אטעם לחם}}. כמ&quot;ש שמתענים על הגדולים, והוא החזיקו לגדול בתורה:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו - לז) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;השאלות (לו - לז) מ&quot;ש ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב, הוא שפת יתר אין בינה. ולמה כפל וכל העם הכירו,
וידעו כל העם?:

{{צ|וכל העם הכירו}}. ר&quot;ל יען שבכ&quot;ז עדיין היה מקום לאמר שדוד עשה כ&quot;ז בערמה שלא יקצפו ישראל עליו על שצוה להרגו, לכן
אמר שכל העם הכירו שלא היה בזה רמאות, כי האמת ניכר והזיוף א&quot;א להעלימו מכלל העם: {{צ|ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב}}. כי המעשה הנעשה בתום ובישרת לבב תמצא חן בעיני כל, לא כן הזיוף. והנה היה פה דברים שהיה ראוי שיערערו עליהם, כמו מה שבזה כבוד המלוכה לצאת אחרי המטה ולקונן, ובכ&quot;ז ככל אשר עשה היה טוב בעיני כולם, וזה סימן שהיה מעשה אמת, לא בלב ולב (גם ימליץ שא&quot;א שהיה זה זיוף לפייס את העם, {{צ|כי ככל אשר עשה המלך}}, תמיד, היה {{צ|טוב בעיני העם}}, ולא היה דרכם לערער אחריו בשום פעם, ובודאי גם אם היה הורגו בפקודתו לא היה שום ערעור מצד
העם, ולא היה צריך לתחבולות לפייסם), ועי&quot;כ {{צ|וידעו כל העם}} ידיעה ברורה {{צ|כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר}}:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;השאלות (לח - לט) מה רצה במ&quot;ש הלא תדעו וכו', שכבר קונן עליו? ומה רצה במאמר זה בכלל?:

{{צ|הלא תדעו}}. אמר להם הנה עתה תדעו ידיעה ברורה: {{צ|כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל}}. ותרגישו ההפסד הגדול
שיגיע לכלל ישראל ע&quot;י מיתתו, ובאר הדבר:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;{{צ|ואנכי היום רך}}. ר&quot;ל אע&quot;פ שאני משוח למלך בכ&quot;ז אנכי רך, {{צ|נגד הקשה ממני שהם בני צרויה}}. שאיני יכול
לעשות בהם משפט כראוי לרוצחים, ואם היה אבנר חי כבר היה מחזק ידי והייתי יכול לעמוד בפני בני עולה, ומזה תדעו כי
אבדנו הרבה במיתתו שלא נשאר איש כמוהו יחזיק ידי נגד בני צרויה שהם ישארו שרי הצבא בהכרח, ולא אוכל לעשות בהם
משפט (שהגם שלא יכול לדונם בסנהדרין, שלא היה שם התראה, היה יכול להמיתם ממשפט המלך), ואחר שא&quot;א לעשות משפט בארץ, {{צ|ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו}}, נשאר הדבר אל דינא רבא דין שמים (וכן אמרו חז&quot;ל דהא דאסור למסור דין לשמים הנ&quot;מ בדאית ליה דינא בארעא):&lt;קטע סוף=לט/&gt;</text>
      <sha1>1allm8clkmf8od358jpt7t80qxjal9y</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360306</id>
    <revision>
      <id>1417155</id>
      <parentid>1400341</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5762" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|ג|ד|ה}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|וישמע}}. סיפר הרושם שנעשה במיתת אבנר, שלא נשאר עוד איש יתחזק במלכות שאול, כי {{צ|בן שאול עצמו רפו ידיו}},
וכן ההמון בכלל {{צ|נבהלו}}, וכן לא נשאר איש יעמוד במקום אבנר להצביא את העם, כי:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ז) הפסוקים האלה קשה להולמם, התחיל ושני שרי גדודים וכו', והפסיק בפסוק ד' במעשה דבן יהונתן שהיה
נכה רגלים שאין לו שום שייכות פה, וחזר בפסוק ה' אל רכב ובענה, מדוע לא הזכיר הסבה שברחו הבארותים לגת? והנה שלש
דבריו ויבואו כחום היום אל בית איש בושת, והנה באו אל תוך הבית, ויבואו הבית, וכן אמר והוא שוכב והוא שוכב ב&quot;פ, וכן
אמר ויכהו שני פעמים, וכן אחר שאמר ורכב ובענה נמלטו חזר לאמר ויבואו הבית, וכן מ&quot;ש לוקחי חטים אין לו שום הבנה,
והמפרשים לא פירשו כל הצורך:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|שני שרי גדודים היו}} 
(תחלה) {{צ|לבן שאול}}. והם היו {{צ|מבני בנימין}}, שהוא משבטו של שאול, וגם עליהם לא יכול להשען
עתה, כי:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויברחו הבארותים גתימה}}. שע&quot;י מעשה (שיסופר בפסוק ו) ברחו מא&quot;י: {{צ|ושם נשארו עד היום הזה}}. (שהרגו את
איש בושת). וכן לא נשאר איש מבני שאול ויוצאי חלציו יתמוך שבט ויחזיק את המלכות, כי:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ליהונתן בן שאול בן נכה רגלים}} וכו'. שזה האחד נשאר והיה פסח עד שלא יכול להיות מעוז ומחסה למלכות שאול,
ובהיות עתה בית שאול על האופן הזה מהחולשה באפס עצור ועזוב:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|הלכו בני רמון הבארותי ויבואו כחם היום אל בית איש בושת}}. לא נשמרו כלל ולא הלכו בלילה רק בעצם
היום, בידעם הזמן {{צ|שאז שוכב משכב הצהרים}}, כי היו לפנים מבני ביתו:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|והנה באו}}. פסוק זה הוא מאמר מוסגר, ר&quot;ל והם כבר עשו רצח כזה שבעבורו ברחו אז מן הארץ לגת, כי עוד בהיותם שרי
גדודים באו {{צ|עד תוך הבית של לקחי חטים}} (בית המיוחד לסוחר חטים) {{צ|ויכוהו}} (את בעל הבית) {{צ|אל החומש}}, וזה היה
הסבה {{צ|שרכב ובענה נמלטו}} לגת (כמו שנזכר בפסוק ג):&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ויבואו}}. ר&quot;ל שני הרוצחים האלה שכבר עשו רצח כזה מקדם, הן המה שהרגו את המלך ג&quot;כ באופן זה, {{צ|שבאו הבית והוא שוכב על מטתו}}, (שכאשר חשבו שבעת הצהרים ישכב כן היה), {{צ|ויכהו וימיתהו}}. והנה כ&quot;ז מורה שהיה איש בושת
בטוח, לא פחד שיקום איש עליו, דאל&quot;כ היה מעמיד שומרים ולא היו מניחים לאלה ליכנס עד חדר משכבו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|כי המגיד}}. יש הבדל בין מגיד ובין מבשר, שהמגיד יגיד דבר שאין לחברו בו תועלת בידיעתו, ולפעמים דבר ששמע במקרה
מפי אחרים, והמבשר יכוין להודיע דבר שיש לחברו בו תועלת, ובא ברוב על בשורה טובה, ועל דבר שראה בעיניו. והנה מיתת
שאול היה אצל דוד רק הגדה, כי לא חשב להשיג מזה שום תועלת וכ&quot;ש שלא היה אצלו בשורה טובה, אבל {{צ|בעיניו היה כמבשר}} לו בשורה טובה. והנה לא אמר שהוא אמר שהמיתו, כי באמת לא היה מאמין לו בזה כי חשב שאמר זה כדי שיתן לו שכר בשורה, וז&quot;ש {{צ|אשר לתתי לו בשורה}}, ובזה לא האמין כי הוא גמר מיתתו, בשגם שאף לפי דבריו כבר היה שאול בן מות, ובכ&quot;ז {{צ|הרגתיו יען היה כמבשר בעיניו}}, ושמח על מיתתו:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|אף כי}}. ר&quot;ל שם לא הרג את שאול, וגם אם גמר מיתתו לא היה בבית רק במלחמה שכבר היה בן מות, ו{{צ|אף כי}} פה {{צ|שהרגוהו}} ממש, ולא במלחמה רק {{צ|בביתו על משכבו}}. זאת שנית, ששאול כבר היה מחוייב מיתה ע&quot;פ נביא שא&quot;ל מחר אתה ובניך עמי, ע&quot;י עונותיו, והם הרגו {{צ|איש צדיק}}, שלא חטא חטא משפט מות: {{צ|ועתה הלא אבקש}}. ר&quot;ל, א] אבקש את דמו, ב] שחוץ מזה {{צ|אבער אתכם}}, כי אתם רוצחים שופכי דם נקיים:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויקצצו}}. את ידיהם שעשו המעשה, ואת רגליהם שהלכו לבשר את דוד: {{צ|ויתלו}}. כדי שלא יזיד עוד איש לשלוח יד במלך, וזה עשה מדין מלך לא מדין התורה:&lt;קטע סוף=יב/&gt;</text>
      <sha1>h9u4n0tn9dfz8ykuc4z7o9dfesvqdaa</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360307</id>
    <revision>
      <id>1417156</id>
      <parentid>1400631</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11320" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|ד|ה|ו}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויאמרו לאמר}}. פי' מהרי&quot;א, א&quot;ל, א] אל תחשוב שבני יהודה הם קרוביך, כי גם נחנו {{צ|עצמך ובשרך אנו}}, כהם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב - ג) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;ב] ב] בל תחשב שהם קדמו להמליכך, {{צ|כי גם אתמול}} וכו' {{צ|אתה היית המוציא והמביא}}, ואנו הקודמים. ג]{{צ| ויאמר ה' לך אתה תרעה את ישראל}}, ולא אמר את יהודה. ועפ&quot;ז אחר שקבלוהו הגוי כולו כרת ברית עם הזקנים שהם הסנהדרין, שהעמדת המלך צריך שיהיה מדעת סנהדרין, והם משחוהו שנית להיות מולך מלכות הכוללת:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ארבעים שנה מלך}}. ולא חשב הששה חדשים, שחשבון המרובה בולע את המועט, כמ&quot;ש ר' יודן במדרש שמואל (פ' כו),
ויש עוד כמה דעות שם ובסנהדרין דף ק&quot;ז (ע&quot;ב):&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו) למה בחר ללכת תיכף אחר המלכתו ללחום את היבוסי בירושלים? וענין העורים והפסחים והצנור נלאו בו
המפרשים לפתרו:

{{צ|וילך המלך ואנשיו}}. אחר שעתה התאחדו שני ממלכות ישראל, שהיו עד עתה שבט יהודה תחת דוד, ויתר השבטים ובנימין
שבט שאול בראשם תחת איש בושת, ושבו כולם למלכות אחת תחת דוד, היה מן העצה, וכן הופיע רצון ה', שעיר המלוכה תהיה בגבול השייך לשני השבטים שהיו שבטי מלכות, וזה היה בירושלים שהיתה חציה ליהודה וחציה לבנימין כמ&quot;ש בגבולי הארץ, וכמ&quot;ש חז&quot;ל (יומא יב א) רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ובו מזבח בנוי. וכבר בארנו (שופטים א, ח) כי בני יהודה כבשו חלקם בירושלים, רק בני בנימין לא כבשו את חלקם וישב שם היבוסי: {{צ|וילך המלך ואנשיו להוריש את היבוסי}}. מחלק בני בנימין: {{צ|ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה}}. כפי הפשט ערבים עלי דברי הרלב&quot;ג, שבשער העיר עשו צלמים בדמות עורים ופסחים והיו עשויים באופן מהתחבולה שירימו ויניעו בכחם מקלות ומוטות של ברזל רבי המשקל, תנועה חזקה בענין שלא יוכל אדם לקרב שם כי יכו אותו הצלמים במקלות (ויוכל להיות שג&quot;כ עמדו תחתיהם עורים ופסחים ממש עוזרים בהנעתם) והיו סמוכים לצנור המים באופן שהיה הצנור מוציא המים מפיו, וע&quot;י הגרת המים ושטיפתם התנענעו הצלמים והמקלות כאשר יהיה ברחיים, וכמו שראה תחבולות אלה בעיניו, עכ&quot;ד. וכפי זה העמידו סמוך  לשער העיר שורה של צלמים בדמות עורים, ואחריה שורה של צלמים בדמות פסחים, ואחריהם הצנור מוגיר המים, ומצד השני של העיר היתה המצודה, ובין העיר ובין המצודה עמדו אנשי החיל מוכנים להלחם אל הצד שירצה האויב ליכנס. ובראשונה רצה דוד ליכנס דרך השער, {{צ|ויאמרו לו לאמר לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים}}, ר&quot;ל א&quot;א שתכנס אם לא תסיר תחלה את העורים ואח&quot;כ את הפסחים מניעי המקלות אשר לא יניחוך לעבור את השער, וז&quot;ש {{צ|לאמר לא תבא הנה}}, שהם אומרים וגוזרים שלא תבא {{צ|הנה}} (ר&quot;ל שימנעוך מלבא) (ויתכן כי עם התחבולה הזאת היו מיחסים לצלמים האלה כח
אלהות כמו שהיו דרכי עובדי ע&quot;ז הקדמונים שהיו מתקנים פסיליהם ע&quot;י גלילים וצירים שיתנענעו וירימו כבדים במלאכה והיו
מהבילים לההמון הסכלים כי זו כחו לאלהו, ובזה תשתף גם דעת חז&quot;ל שהיו רומזים בדמותים האלה גם שבועת אברהם או
יצחק לאבימלך):&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וילכד דוד}}. כאשר ראה שא&quot;א לכבוש מצד שער העיר, הלך לצד השני ששם המצודה {{צ|ולכד את מצודת ציון}}, ולכן
נקראה אח&quot;כ {{צ|עיר דוד}}, שהוא כבשה בעצמו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויאמר דוד}}. ואז אמר שמי שילחם מצד הזה והלאה, מוכרח {{צ|להכות יבוסי}} תחלה, שהם אנשי החיל שעמדו בין המצודה
ובין הצלמים, ואח&quot;כ {{צ|יגע בצנור}} המוגיר מים על הצלמים, כי הבא מצד זה יהיה סדר פגיעתו תחלה בהצנור ואח&quot;כ&lt;קטע סוף=ח/&gt;
{{צ|בהפסחים}} 
ואח&quot;כ {{צ|בהעורים: שנואי נפש דוד}}. מוסב על כולם, יבוסי והעורים והפסחים שונאיו. ופה לא פורש מה יעשה
לו, ובד&quot;ה (א' יא, ו) פירש כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר, ושם באר שלכדה יואב: {{צ|על כן יאמרו עור ופסח}}. ר&quot;ל
יען שהעורים והפסחים יאמרו {{צ|שלא יבא}} דוד {{צ|אל הבית}}, רק בחוץ יעמוד, לכן ראוי להכותם ולהחרימם:

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|וישב דוד במצודה}}. שם נתישב ושם הכין בית מלכותו: {{צ|ויבן סביב מן המלוא וביתה}}. המלוא היתה חוץ למצודה,
ששם היו העם מתקבצים, ובנה העיר מן המלוא ולפנים, כי ממנו ולחוץ לא בנה שיהיה פנוי לאסיפת העם (כי לכן הוכיח ירבעם
את שלמה שבנה את המלוא, מ&quot;א י&quot;א כ&quot;ז):&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וילך}}. מאז נתגדל דוד, בין בהצלחה היה {{צ|הלוך וגדול}}, בין באושר הנפשי {{צ|וה' עמו}}:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|וישלח חירם}}. אחר שהוכן מלכותו על כלל ישראל, כמו שהיה הציון לזה עיר ציון עיר שחוברה לה יחדיו יהודה ובנימין,
ראה כי גם גוי לא ידע יעבדוהו, כי {{צ|חירם שלח לו מלאכים}} לכרות עמו ברית ולבנות לו בית:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|וידע דוד}}. מצד הא{{צ|'}} שהכין מלכותו בירושלים ידע {{צ|כי הכינו ה}}{{צ|'}} {{צ|למלך על ישראל}}. ומצד הב' ידע {{צ|כי נשא ממלכתו}}, עד שלו יובילו מלכים שי, והבין שזה {{צ|בעבור עמו ישראל}}:&lt;קטע סוף=יב/&gt;
(יג){{צ| פלגשים ונשים}}. ובד&quot;ה (א' יד, ג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;אמר נשים לבד, וזה לדברי האומר פלגשים בקדושין בלא כתובה, שהיא אשה מצד הקדושין ופלגש מצד חסרון הכתובה. ובד&quot;ה (שם, ה - ו) נזכר עוד שני בנים אלפלט ונוגה, וכתב מהרי&quot;א שדלג עליהם פה מפני שמתו בקטנותם:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|וישמעו פלשתים}}. עד עתה חשבוהו לבעל ברית אכיש ולוחם עם מלכות שאול, ועתה שקבלוהו למלך הלכו לבקשו אם
יכנע להם למס: {{צ|וירד אל המצודה}}. היא המצודה שבמדבר מעון שהתהלך שם דוד בברחו מפני שאול, שהיה קרוב לארץ
פלשתים, לכן אמר וירד:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ופלשתים}}. הם ראו שדוד קרוב אל ארצם: {{צ|וינטשו בעמק רפאים}}. סמוך לירושלים:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|וישאל דוד}} וכו' {{צ|האעלה}}. כי ההולך מן המדבר לעמק רפאים שהוא בצד ירושלים, הוא עולה:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|פרץ}}. כי משם התפשטו הנה והנה כמים הפורצים גדודי השפה שמתפשטים לכל עבר:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|וישאם דוד}}. ובד&quot;ה (א' יד, יב) כתוב וישרפם, ופי' חז&quot;ל (ע&quot;ז מד א) שתחלה התחילו לשרפם ובתוך כך בא אליהם אתי
הגתי שהיה עו&quot;א ובטלום (כי העו&quot;א מבטל ע&quot;ז שלו) ואז נשאום עמם, ולכן בד&quot;ה קראם אלהיהם טרם שבטלום, ופה קראום
עצביהם אחר שבטלום משם אלהות:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;השאלות (כג) מדוע צוהו זאת הפעם שיסוב אל אחריהם? ולמה נתן לו אות ע&quot;י קול הצעדה בראשי הבכאים:&lt;קטע סוף=כג/&gt;
{{צ|ויאמר לא תעלה}}. ובד&quot;ה (שם, יד) 
כתיב {{צ|לא תעלה אחריהם הסב מעליהם}}, צוהו שעתה לא יעלה עליהם כמו
בראשונה בענין שיפול עליהם מאחריהם, רק יסוב אל הצד בענין שיפול בצד המחנה המגביל ממול בכאים, שהאילנות יהיה
בצדם הא' ומחנה דוד מצד השני המגביל לו:

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויהי}}. וצוהו בל יחל להכות עד {{צ|ישמע קול צעדה בראשי הבכאים}}. והיה בזה אם לימוד הדרך הקרוב לנצח
בתחבולות מלחמה, שאחר שנפל עליהם בפעם הראשון בצד של אחריהם בודאי נשמרו עתה בצד הזה והעמידו שם גבורי חיל,
ולכן טוב שיפול עתה מן הצד, ושיחל ההכאה בעת ישב הרוח בין הבכאים והאלנות שיחשבו כי יש מחנה וחיל בין הבכאים
ויתבהלו משני הצדדים, מלבד מה שהיה בזה ענין השגחיי שיצא ה' להכות במחנה האויב והשמיע קול צעדה עד שהיה נס וטבע
יחד, וחוץ מזה בא לנסות את דוד בדבר אשר לא עמד בו שאול ולא המתין על שמואל ובעבור זה נלקח המלוכה ממנו, ודוד 

שמר מצוה ולא בטח על גבורתו. וא&quot;ל {{צ|אז תחרץ כי אז יצא ה'}}, כי ההשגחה דבקה עם האמונה, והנס דבק עם הבוטח.
והגם שבפעם הראשון נצחם בדרך הטבע, האמין בה' כי עתה לא יכם רק אם יצא ה' לפניו, ולכן {{צ|ויכם מגבע}} וכו':&lt;קטע סוף=כד/&gt;</text>
      <sha1>1vpda7hiffzrolhrziujcknsubmfvo1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב ו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360309</id>
    <revision>
      <id>1417157</id>
      <parentid>1400539</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15997" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|ה|ו|ז}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויוסף עוד דוד את כל בחור}}. בד&quot;ה (א' יג, ב) מבואר ששלח לקבץ אליו את זקני ישראל להעלות הארון. וכפי הנראה לא כולם הלכו, רק כל עיר ועיר שלחו זקניהם ושופטיהם, הם היו הבחורים והנבחרים שאמר את {{צ|כל בחור בישראל}}, והיו {{צ|שלשים אלף}}. וחז&quot;ל במדרש (במ&quot;ר ד, כ) ובירושלמי (סנהדרין פ&quot;י ה&quot;ב) אמרו שסמך תשעים אלף זקנים באותו יום (דרשוהו ממ&quot;ש את כל בחור). דעתם שכל עדה שלחה ב&quot;ד של שלשה, וא&quot;כ משלשים אלף מובחרים של הערים היו תשעים אלף זקנים:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|וילך דוד וכל העם אתו מבעלי יהודה}}. היא קרית יערים שנקראת בעלה, ומשם לא שלחו זקנים מובחרים רק הלכו
כולם, וז&quot;ש {{צ|וכל העם מבעלי יהודה אשר נקרא שם}}, זה כדמות הקדמה אל החטא שחטאו שבעבורו פרץ ה' פרץ בעוזה,
שאחר שהארון נקרא בשם, {{צ|ששם ה' צבאות יושב עליו על הכרובים}}, באופן שהכרובים הם מרכבה לשם ה' השוכן
עליהם בקדש, ראוי שנושאי הארון ידמו אל נושאי המרכבה העליונה אשר דמות פניהם פני אדם, ולא ינשאו על שור וחמור,
וכן צריך מטעם זה שיהיו לו נושאים מיוחדים שהם שבט לוי אשר בם בחר ה', והם שגו בזה כמו שיתבאר:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וירכיבו}}. ספר ששש הנה שנא ה' מה שפגמו בקדושת הארון, א] {{צ|שהרכיבו אותו אל עגלה חדשה וישאוהו}}, תחת
שהתורה צותה שינשא בכתף. ומ&quot;ש {{צ|מבית אבינדב}}, מוסב על העגלה, שהעגלה היתה {{צ|מבית אבינדב}} ר&quot;ל קנין כספו (ובזה אינו
כפול עם מ&quot;ש בפסוק ד' וישאוהו מבית אבינדב). ב] {{צ|ועזא ואחיו נהגים את העגלה}}, והיה להם ללמוד מן הפלשתים שלא
נהגו העגלה רק הפרות כוונו הדרך מעצמם:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;ג] {{צ|וישאהו מבית אבינדב}}. שעוזא ואחיו נשאוהו מן הבית אל העגלה בכתף, והיה ראוי שינשא עכ&quot;פ ע&quot;י לוים כדינו, לא
ע&quot;י זרים. ד] {{צ|עם ארון האלהים}}, ר&quot;ל שלא נשאוהו במוטות כדינו רק נשאו עם הארון עצמו, שאחזו בו ועל ידו נשאוהו, לא
ע&quot;י מוטות ממצעים בינו ובין ידיהם ונגעו בארון וזה אסור, וכמ&quot;ש בד&quot;ה (א' טו, טו) וישאוהו בכתפם במוטות עליהם. ה]
{{צ|ואחיו הולך לפני הארון}}, ואחוריו אל הארון, וזה בזיון וקצף, ושרי פלשתים נשמרו מזה והלכו אחריו לא לפניו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;ו] {{צ|ודוד}} וכו'. וגם בזה לא עשו כראוי בשתים, א] שהיו {{צ|משחקים}} דרך שחוק, לא כשמחים ברעדה. ב] שלא היה ע&quot;י כלי
שיר המיוחדים לעבודה, ולא ע&quot;י הלוים המיועדים לזה, רק {{צ|כל בית ישראל כלו ובכל עצי ברושים}}, ר&quot;ל בכל מיני כלי
זמר:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויבואו}}. אחר ששגו בכל אלה הוסיף עוזא לפשוע במה {{צ|ששלח ידו לאחוז בארון}}, בחשבו שצריך סמך בל יתמוטט, והיה
לו לדעת {{צ|כי}} ה' השוכן בו נושא לא נישא, ואמרו חז&quot;ל (סוטה לה א) נושאיו נשא את עצמו לא כל שכן, והסבה לזה היתה {{צ|כי שמטו הבקר}} מתחת העגלה, והיה לו להבין שזה היה משאתם ופחדם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ויכהו על השל וימת שם עם ארון האלהים}}. שיעורו, {{צ|ויכהו וימת שם על השל עם ארון האלהים}}, על
ששל ושכח קדושת הארון ופחד ה' בעודו עם ארון האלהים, וזה חטא גדול מנשוא השוכח יראת המלך בעודו עומד לפניו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויחר לדוד}}. מזה הבין דוד כי לא הזהרו בכבוד הארון כראוי וחרה לו על עצמו, כי זה ההבדל בין {{צ|ויחר אף}} שיוצא לזולתו,
ובין {{צ|חרה לו}} ששב אל עצמו, כמו (בראשית ד, ה) ויחר לקין ויפלו פניו, ואמרו חז&quot;ל (סוטה שם) שנשתנו פניו כחררה:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויירא דוד את ה}}{{צ|'}} {{צ|ביום ההוא}}. פי' דוד עבד תמיד מאהבה ומשמחה, ועבודה כזאת תריק על בעליה שפע החסד
והרחמים טוב ושמחה, ועתה ביום ההוא שחרד מפחד העונש שחל על עוזא, נפל ממדרגת האהבה אל מדרגת יראת העונש
שהיא מדרגה פחותה, וע&quot;כ אמר {{צ|איך יבא אלי ארון ה'}}, אם באשר הרגיש כי נפל ממדרגתו, אם באשר ראה שמתנהג עם
הקרב אל ארון עוזו בדין ובפחד, וכל הקרב אל קדושתו ימות. ולכן:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ולא אבה דוד}} וכו' {{צ|ויטהו בית עובד אדום}}. שהיה לוי, וראוי שהוא יעמוד לפני הארון:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|וישב}}. אולם מעתה נעשה הארון מקור למי החסד והטובה לכל הקרב אליו, וזה נראה משתי פנים, א] {{צ|וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי}}, ישב אצלו ביחד עם כל בני ביתו ולא הוזק אחד מהם. ובד&quot;ה (א' יג, יד) פי' {{צ|וישב ארון האלהים עם בית עובד אדום בביתו}}, ר&quot;ל עם כל ב&quot;ב ביחד, ופה רמז במ&quot;ש בית עובד בלא ב' השימוש. ב] כי הפיץ מי הברכה
מדליו, {{צ|ויברך ה'}} תחלה {{צ|את עבד אדום}} בעצמו, בקניניו ובנכסיו, {{צ|ואת אשתו}}, ואח&quot;כ ברך גם {{צ|את כל ביתו}}, כמ&quot;ש חז&quot;ל&lt;קטע סוף=יא/&gt;
(ברכות סג ב) 
שכל כלותיו ילדו ששה בכרס אחד:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויגד למלך דוד לאמור ברך ה'}} וכו'. ספרו לו מה שהוא הראיה העקרית שברך את כל ב&quot;ב {{צ|בעבור ארון האלהים}}, פי' חז&quot;ל במכלתא שמפני שהיו אומרים שהארון ממית הראה להם ה' שיש בו ברכה, דייקו זה ממלת בעבור, כי יש הבדל בין בעבור ובין בגלל, שמלת בגלל מציין הסבה הקודמת ומלת בעבור מציין הסבה המאוחרת, וכפי חוקי הלשון היל&quot;ל בגלל ארון האלהים, כמו (בראשית ל, כז) ויברכני ה' בגללך היינו בסבתך, ולכן פי' שבאמת לא היתה הברכה בגלל הארון דהיינו בסבתו, שאז לא היה חל הברכה רק על בעל הבית לבדו שעסק עמו ושרת לפניו לא על ב&quot;ב, ומזה ראה שהיה הברכה בעבור הארון ותועלתו, להסיר ממנו דבת עם שהוא ממית בשבט עברתו, ולהראות שאך טוב וחסד ירדוף לכל הקרב אליו ואף למי ששוכן בגבולו, ושיקח דוד ראיה להעלותו אל עיר דוד. ולכן ויעל וכו' בשמחה, לא ביראה ופחד, רק באהבה ושמחה, כי ראה שהחסד גובר בו (וגם לא העלהו בשחוק כבפעם הא', רק בשמחה של מצוה):&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויהי כי צעדו}} וכו'. ובד&quot;ה (א' טו, כו) כתוב ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים
ושבעה אלים, ופי' חז&quot;ל בסוטה (לה ב) שעל כל ששה צעדים הקריבו שור ומריא, ועל כל סדר שהשלימו ששה פעמים ששה
הקריבו שבעה פרים ושבעה אלים, וכפי זה היו מכוונים ועולים נגד שם של מ&quot;ב שהיה מונח בארון שמקומו הוא בתפארת
ישראל שהוא נושא ארון הברית כידוע, ועל כל ששה צעדים נשלם סדר א' והקריבו שור ומריא למלא השביעי בקדש, ובכל
ששה סדרים נשלם ההיקף והקריבו ז' וז' להשלים ההיקף כידוע:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ודוד}} כו'. בטל כבודו מפני כבוד ה' בג' ענינים, א] בגופו, {{צ|שכרכר}} ורץ {{צ|בכל עז לפני ארון ה'}}. ב] במלבושיו, שהיה&lt;קטע סוף=יד/&gt;

{{צ|חגור אפוד בד}} 
כלבוש הכהנים ועובדי ה', לא לבוש מלכות, שלא להראות גאוה לפני ה', ובשני אלה התיחד דוד מן העם, כי
לפי גדולתו צריך הוא להראות הכנעה לפני הבורא, כמ&quot;ש (ברכות לד ב) המלך כיון שכורע שוב אינו זוקף, ועז&quot;א {{צ|ודוד}}. ג] מה
שהשתתף עם כלל ישראל, שעז&quot;א:

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר}}. לעורר שמחה וגיל:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|והיה ארון ה'}}. מספר כי מיכל בת שאול מהיותה למודה בבית אביה שהיה כבודם חשוב בעיניהם מכבוד המקום, לא
הרגישה בדבר הארון הבא ובכבוד ה' אשר לפניו ישמח מלך, רק יפלח חץ כבודה על כבוד בעלה הנגרע בערכו לעיניה כפי
דעתה, וזה היה ההבדל בין בית שאול ובית דוד:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז - יח) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויעל דוד}}. מתוך שמחה של מצוה התעורר לעבוד העבודה בעצמו, ולהעלות עולות ושלמים להמשיך שפע רצון, וכן
הריקו עליו ברכה עד שמברכתו ברך את העם, אם ברכה נפשיית בשם ה' צבאות, ואם שפע גשמיית, כי:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|חלק לכל העם}}. היינו לאותם שהיו נועדים ללכת עם הארון, ומוסיף גם {{צ|לכל המון ישראל}}, שנמצאו שם במקרה,
ומוסיף גם {{צ|מאיש ועד אשה}} וכו':&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|וישב דוד}}. גם זה מגלה צדקתו שאחר שהשפיע לכל העם פנה אל ביתו: {{צ|ותאמר מה נכבד היום}}. ר&quot;ל כי הכבוד יתראה
ע&quot;י האותות שבם יציינו את הכבוד, וזה יהיה אם מצד המכבדים אם מצד המתכבד, והתלוננה עליו כי הקל בכבוד מלכותו מצד
שני אלה. אם מצד המכבדים, לא יקרבו אל המלך רק שריו וגדולים, לא הפחותים בעם, הם יתחבאו מפניו ויעמדו מרחוק,
ועז&quot;א {{צ|מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה לעיני אמהות עבדיו}}. אם מצד המתכבד, המלך לא יתראה כהדיוט,
רק לבוש לבוש מלכות ועליו יציץ נזרו, ומתנשא על הכסא, לא לבוש אפוד מפזז ומכרכר, ועז&quot;א {{צ|כהגלות נגלות אחד הרקים}}. ודייקה לאמר מה נכבד {{צ|היום}}, אשר נגלה {{צ|היום}}, כי יש מלכים שמנהגם להמצא תמיד בין העם וזה כבודם, לא כן
אתה שאינך רגיל בכך תמיד רק היום עשית זאת, וז&quot;ש {{צ|מה נכבד היום}}. וגם שלפעמים יצטרך המלך להיות יוצא ובא בין העם
לצורך שעה, כמו בעת מיתת אבנר שהלך בין העם להפיס דעתם, וכן בעת מלחמה יתראה לפני כל בני החיל להלהיב לבבם
לקראת נשק וכדומה, לא כן היום שלא היה הדבר נחוץ, וז&quot;ש {{צ|אשר נגלה היום}}:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויאמר דוד}}. השיב לה בחכמה ודעת, א] אותות הכבוד המיוחדים למלך שאין יושבים על כסאו ולא יקרב איש אליו
וכדומה, הם מוכרחים רק למלך המולך על ידי בחירת העם, שכל כבודו הוא רק הסכמיי לא נמצא בעצמו, ואם לא יכינו לפניו
האותות המציינים כבוד מלכותו הנו כאחד העם, לא כן אנכי שמלכותי אינה ע&quot;י בחירת העם רק מה', כי אם היה הדבר מונח
לבחירת העם היה ראוי שיבחרו יוצאי ירך שאול שנמשח מאת העם, וז&quot;ש {{צ|לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם ה'}}, וא&quot;כ אין כבודי תלוי מאת העם ומן אותות הכבוד המוסכמים אצלם, רק מעצמי ומאת ה'
אשר שמני לנגיד. ב] ידוע שאין לשר הצבא להתהדר לפני מלך, ולא יתכבד העבד לפני אדוניו, ואיך יתכבד מלך ב&quot;ו בעת עמדו
לפני מלך מלכי המלכים השי&quot;ת, וז&quot;ש {{צ|לפני ה', ושחקתי לפני ה'}}:&lt;קטע סוף=כא/&gt;
(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ונקלותי}}. אחר שהשיב לה לפי דרכה שלא הושפל כבודו בזה, נהפוך הוא זה לו יקר וגדולה, אם בהראותו שכבודו עצמי לו בלתי תלוי מאת העם כטעם הא', אם במה ששחק לפני ה' שהוא לו לתפארת כי מכבדיו יכובדו, ואם לא התראה באותות הכבוד החיצוניים נכבד הוא באותות הכבוד הפנימיים השכליים, הוסיף לאמר, אבל באמת מה טוב היה אם לא הייתי רוצה בכבוד כלל ובורח ממנו, {{צ|ונקלתי עוד מזאת}}. שכפי הכירי בגדולת הבורא ובכבודו ובשפלת האדם כי בשר הוא, {{צ|הייתי נקל בעיני}}, עד שהייתי שפל {{צ|בעיני}} באמת, אז אכבדה, כי הרוצה בכבוד אינו נכבד באמת רק למראה עינים לא מראה השכל, רק אם הייתי מואס את הכבוד, אז גם {{צ|עם האמהות}} כו' {{צ|עמם אכבדה}}, כי זה הכבוד האמתי הנפשיי, אשר אותותיו ישוו לפני שרים ופחותי העם:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ולמיכל}}. כתב מהרי&quot;א שמלבד שהיה זה עונש על דבריה היה סבה מאת ה' בל יתרבה זרע שאול, והיה גלוי לפניו ענין הגבעונים להשמיד כל זרע שאול ומה יעשה דוד יוציא להורג בניו או יחמול עליהם ויאמרו משא פנים יש בדבר, לכן סבב נורא
עלילות שמיכל לא תתעבר מדוד:&lt;קטע סוף=כג/&gt;</text>
      <sha1>gclaor1htw4rjpn8lo30n1mqqbnqur0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360312</id>
    <revision>
      <id>1417159</id>
      <parentid>1400281</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7959" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|ח|ט|י}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) וכי לא ידע דוד מספר בית שאול והוא היה חתן המלך? היל&quot;ל הכי נותר עוד לבית שאול:&lt;קטע סוף=א/&gt;
{{צ|הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול}}. מבואר (ממה שלא אמר הכי נותר עוד לבית שאול) 
שידע מן הנותרים בבית שאול,
כי דוד היה חתן המלך, ואיך לא ידע מספר אנשי בית חותנו, וידע כי שלשת בניו נפלו במלחמה ושנשאר בן ליהונתן, ומשבעה
אנשים מבניו אשר הוקעו ע&quot;י הגבעונים. רק שבעת שגברה יד דוד יראו לנפשם פן יהרגם כדרך מלכי קדם שהיו הורגים אף את
אחיהם בל ימרדו, ומכ&quot;ש זרע המלך הראשון, והתחבאו כל הימים עד שעקבותם לא נודעו, ולכן שאל אם יש עוד מהנותר לבית
שאול, ר&quot;ל אם עודם חיים. ולפי' מהרי&quot;א שרצה להקים מהם שרים ושופטים, נמשך למ&quot;ש בסימן הקודם שדוד מנה שרים
ושופטים ורואי פני המלך ואז שאל אם יש עוד מהנותר לבית שאול איש חיל ראוי למנותו, {{צ|ויעשה עמו חסד}} להגדילו
{{צ|בעבור יהונתן}}. וממ&quot;ש {{צ|בעבור יהונתן}} 
גלה דעתו שעקר מגמתו להגדיל זרע יהונתן אוהבו שהיתה ביניהם שבועת אלהים,
וכאשר פרסם המלך את חפצו ובכ&quot;ז לא יצא אחד מבית שאול מן החורים אשר התחבאו שם:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ולבית שאול עבד}}. זקן ביתו, קראו לו לדרוש מאתו איה המה. ומ&quot;ש המלך {{צ|האתה ציבא}}, יל&quot;פ ג&quot;כ ששאל אותו אם
הוא עדיין ציבא ר&quot;ל עבד בלתי משוחרר, או נשתחרר מבית שאול, כי המשוחררים שינו את שמם לשם יהדות כדרך הגרים.
והשיב {{צ|עבדך}}, שהוא עדן עבד:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|האפס עוד איש}}. אחר שלא באו לקבל חסד. וגם למהרי&quot;א, דייק האפס איש ר&quot;ל איש ראוי להתמנות, והוסיף {{צ|ואעשה עמו חסד אלהים}}, לכלול כל בית שאול אף שאינו מזרע יהונתן, כי לא אמר בעבור יהונתן. והשיב לו שנמצא {{צ|בן ליהונתן}},
אבל הוא {{צ|נכה רגלים}}, ובלתי ראוי להתמנות:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|הנה הוא בית מכיר}}. מתחבא שם:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויבא מפיבשת}}. יתכן כי תחלה בהיותו מתחבא העלים שמו ומשפחתו, ועתה פרסם שהוא מפיבושת ושהוא {{צ|בן יהונתן}}.
ובד&quot;ה (א' ט, מ) קוראהו מריב בעל. וי&quot;ל שא' מן השמות הוא השם שקרא א&quot;ע בהחבאו, ודעת חז&quot;ל (ברכות ד א) שעקר שמו
היה מריב בעל ונקרא מפיבושת ע&quot;ש חכמתו שהיה מבייש פני דוד בהלכה, ופי' שבבואו נודע שהוא מפיבושת חכם גדול, וכן
דרשו שהעבד הלשין עליו שהוא בלא דבר, ר&quot;ל חסר כל דבר חכמת בינה, ובאמת היה מלא דבר:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|והשיבותי לך את כל שדה שאול אביך}}. המפרשים נדחקו בזה, אם נתן לו חלקו מהו החסד, ואם נתן לו חלק אחיו
איך העביר נחלה, עי' רש&quot;י ורד&quot;ק. והנכון בעיני שהיה הבדל בין קניני המלך ואחוזתו מנחלת אבותיו שדינו בהם ככל אדם
בקנינו ושדה אחוזתו, ובין קניני המלך שהיו לו מחוקי המלוכה. ששדות וכרמים הון ואוצרות שהגיעו לידו בסבת מלכותו, בעת
הועבר ממלכותו היה של המלך המולך בעת ההיא, כי היה רק לצורך המלכות לא לצורך המלך, וכמ&quot;ש עוד בפרטות אצל כרם
נבות, ושאול היה עני תחלה, ואצר הון ושדות ממשפטי המלוכה, ובעת נתנה המלוכה לדוד זכה דוד בכל הקנינים שהיו שייכים
אל המלכות לצורך המלוכה, בפרט כי כבש בית שאול במלחמה, והיה בזה חסד גדול שהשיבם למפיבושת מצד היותו בן אוהבו.
והודיע לו כי יגדיל חסדו עמו בשתים, א] מה שישיב לו שדה שאול, ר&quot;ל כל קניניו, וזה בעבור יהונתן. ב] שיהיה מאוכלי
שולחנו, שזה מצד מעלת מפיבושת עצמו, כי לא יקרבו אל שולחן המלך רק אנשים גדולים בתורה ובחכמה, וז&quot;ש {{צ|ואתה תאכל}}:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|וישתחו}}. נגד החסד הראשון: {{צ|ויאמר מה עבדך}}. נגד השני ששמהו מאוכלי שולחנו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י - יג) מ&quot;ש והיה לבן אדוניך לחם ואכלו, סותר למ&quot;ש שמפיבושת יאכל על שולחנו, ותחלה קראו בן אדוניך ואח&quot;כ
מפיבושת, והיל&quot;ל והוא יאכל על שולחני? איך אמר ציבא שמפיבושת יאכל על שולחנו, הלא יאכל על שולחן המלך? ולמה
הפסיק במ&quot;ש שלמפיבושת בן קטן? ולמה סיפר עוד כי על שולחן המלך תמיד הוא אוכל?:&lt;קטע סוף=י/&gt;

{{צ|ועבדת לו}} 
וכו'. פי' כי אוכלי שולחן המלך לא סמכו ע&quot;ז כל מחייתם, כי עקר סעודתם היה בביתם שם יעשו לחם רב לבני
ביתם ומיודעיהם אשר יגדל לפעמים ביתר שאת מן שלחן המלך, ואחרי שבעם באו בצהרים אל שלחן המלך לכבוד ותפארת.
וע&quot;ז א&quot;ל שנגד צרכי ביתו {{צ|יעבד לו את האדמה ויביא תבואתה שיהיה לבן אדוניך לחם ואכלו}}, ר&quot;ל לו ולב&quot;ב וכל
הנלוים אליו. {{צ|ומפיבושת}} עצמו מצד מעלתו, {{צ|יאכל על שלחני}} לכבוד:

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמר ציבא}}. הבטיח לעשות כמצות המלך להכין צרכי בית מפיבושת, עד {{צ|שמפיבושת יאכל על שלחני}} (ר&quot;ל על
שלחן שיכין לו ציבא מתבואת שדותיו) {{צ|כאחד מבני המלך}}, שהם לפי מעלתם שלחנם גדול מאד וירבה לפעמים משלחן
המלך:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ולמפיבושת}}. ספר שהגם שבני בית מפיבושת היו מעטים כי לא היה לו רק {{צ|בן קטן}}, בכ&quot;ז היו {{צ|כל בית ציבא עבדים למפיבשת}}, למלאות צרכי ביתו הרבים, כי כבר נלוו אליו רבים אוהבים ומיודעים כדרך השרים הגדולים היושבים ראשונה
במלכות. והגם שהיה טרחם ועבודתם רבה מאד, כי:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|מפיבשת יושב בירושלם}}. וההוצאה והצורך בעיר המלוכה רבה מאד. והטעם שישב בעיר המלוכה, {{צ|יען שעל שלחן המלך תמיד הוא אוכל}}, ולא היה אפשר שישב בעיר אחרת. וגם לא שישב סמוך לירושלים וליכנס בכל יום בעת הסעודה,
{{צ|כי הוא פסח שתי רגליו}}:&lt;קטע סוף=יג/&gt;</text>
      <sha1>863lxis0ntp9x49djpte8ayzxnmukd7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360313</id>
    <revision>
      <id>1417161</id>
      <parentid>1400522</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6144" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|ט|י|יא}}
(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב) למה לא שלח מלאכים לנחש בחייו? ולמה הסכימו עבדי חנון כי לחפור את הארץ באו?:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|אעשה חסד}}. ישראל מוזהרים שלא לדרוש בשלום עמון ומואב, אמנם כבר כתב בהגמ&quot;י (פ&quot;ו מה' מלכים) 
בשם הרא&quot;ם
שלדרוש שלום אדם שעשה לו טובה להחזיר לו טובה מותר, ודוד לא דרש שלום נחש בחייו שבזה היה מוכרח שמלאכיו יבואו
שמה דרך כריתת ברית עם האומה בכללה וזה אסור, רק עתה שמת נחש מצא מקום לזה לשלוח מנחמים שבזה אינו כורת
ברית רק מנחמהו שבזה מכבד את אביו המת, ויש לו היתר ע&quot;ז אחר שהוא דרך השבת טובה, שעז&quot;א {{צ|אעשה חסד: כאשר}}
{{צ|עשה אביו עמדי חסד וישלח}} 
כו' {{צ|לנחמו}} כו' {{צ|אל אביו}}. לא בעבור עצמו. ובכ&quot;ז אמרו חז&quot;ל (במ&quot;ר כא, ה) במדרש רבה
שדוד נענש ע&quot;ז, וי&quot;ל שדייק זה במ&quot;ש {{צ|ויבואו עבדי דוד ארץ בני עמון}}, שעכ&quot;פ היו נראים כבאים אל הארץ בכללה לדרוש
שלומם, וזה אסור, הגם שעקר השליחות היה לנחם את חנון, ולכן בד&quot;ה (שם יט, ב) פי' ויבואו אל חנון לנחמו:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויאמרו שרי בני עמון}}. ראו כי לא באו ככורתי ברית עם המלך החי כדרך ששלח חירם אל דוד ואל שלמה, רק לנחמו על
המת, וע&quot;ז שאלו {{צ|המכבד דוד את אביך בעיניך}}, ר&quot;ל אם לא כבדו בחייו ולא היה לו כריתת ברית עמו איך יכבדהו בעיניך
אחרי מותו: {{צ|כי שלח לך מנחמים}}. לא כורתי ברית. אין זה כי אם {{צ|לבעבור חקור את העיר ולרגלה}}, לדעת מקום שקל
לכבשה משם כדי {{צ|להפכה}} אח&quot;כ:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויגלח חצי זקנם}}. פי' מהרי&quot;א שעשה כן מפני שהיתה ביאתם טובה מצד כפי דבריהם שבאו לנחמו, ורעה מצד כוונתם
שבאו לרגל את הארץ, לכן נתן להם חצי עונם וגלח חצי זקנם וכרת חצי מלבושיהם, לפי שהזקן והלבוש הארוך היה הדרת
פנים וכבוד בימים ההמה:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|וישכרו את ארם בית רחוב}}. ובד&quot;ה (שם, ו) קראו ארם נהרים. ופה אמר {{צ|עשרים אלף רגלי ואיש טוב שנים עשר אלף איש}}, ובד&quot;ה (שם, ז) אמר ששכרו שנים ושלשים אלף רכב ואת מלך מעכה, וצ&quot;ל שהיה רגלי כמספר הרכב, ופה
הזכיר הרגלי ושם את הרכב:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויצאו בני עמון}}. כפי המבואר בד&quot;ה (שם) חנו המלכים לפני מידבא שהוא בגבול מואב, ובני עמון נאספו מעריהם לפני
עיר המלוכה רבה: {{צ|ויערכו מלחמה פתח השער}}. כי לא רצו לערוך בשדה מחולשתם רק להשגב במבצר, וא&quot;כ היה מחנה
המלכים רחוקה ממחנה בני עמון, וז&quot;ש {{צ|וארם צובא}} וכו' {{צ|לבדם בשדה}}, ר&quot;ל נבדלים מבני עמון, וז&quot;ש:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט) מדוע תפס בצד השני והלכתי?:

{{צ|וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור}}. ר&quot;ל שהתירא מלכת עד רבה וללחום עם בני עמון פתח
השער שאז יבואו עליו המלכים מאחור ויהיה תוך שני מחנות חזקות, כי המלכים היו חזקים מצד עצמם, ובני עמון היו חזקים
מצד שהיו אצל המבצר, ולכן היה מחכמתו ללחום את המלכים תחלה אצל מידבא, ולבל יצאו בני עמון בעזרתם חלק מחנהו
ונתן יתר העם החלשים ביד אבשי, שאם יצאו בני עמון השדה יספיק לנצחם. ובכ&quot;ז עמדו רק למשמרת ולא נפרדו מן המחנה
והיו מוכנים גם נגד ארם, כי שער לפי הסברה שבני עמון ישארו במקומם, ועז&quot;א {{צ|אם תחזק ארם ממני והיתה ל לישועה}}, כיון שאתה פה. ואמר שאח&quot;ז בלכת אבשי אל בני עמון אם ישער שהם חזקים ילך עמו להושיע, ועז&quot;א {{צ|והלכתי}}:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|חזק}}. וצוהו שיתחזק, א] בעד {{צ|עם ה'}}, ב] {{צ|בעד ערי אלהינו}}, שאם יחזק האויב ילך להחריב ערי ארץ ישראל. והודיע בזה כי תשועת ה' צריכה שתי הכנות, א] ההכנה הטבעיית, ואמרו חז&quot;ל (ברכות לב ב) ד' צריכים חזוק דרך ארץ שנאמר חזק(ו) ונתחזק(ה). ב] ההכנה המחשביית, לשם ה', ועז&quot;א בעד אלהינו. ואז {{צ|ה' הטוב בעיניו יעשה,}}  לעזור כפי ההכנה הראויה::&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויגש יואב}}. וכן היה שיואב נגש תחלה להלחם עם המלכים בשדה ועי&quot;ז נסו גם בני עמון:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים}}. ובד&quot;ה (שם, יח) אומר שבעת אלפים רכב וארבעים אלף רגלי, הנה מ&quot;ש
פה שבע מאות רכב מיושב במה שכתבתי למעלה (ח, ד), ומה שכתוב ארבעים אלף פרשים מיושב במ&quot;ש למעלה (פסוק ו):&lt;קטע סוף=יח/&gt;</text>
      <sha1>2vh5fdwlcak0cy5xno3ngoklb23io25</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב יא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360314</id>
    <revision>
      <id>1417162</id>
      <parentid>1400222</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="22773" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|י|יא|יב}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי לתשובת השנה}}. ירמוז שע&quot;י שישב המלך בביתו ולא הלך בעצמו ללחום מלחמת ה' בא מעשה זו לידו. ולבל תאמר שהיה יגע ורפה ידים ממלחמה הקודמת, אמר שהיה לתשובת השנה. ולבל תחשוב שלא היה עת ראוי לצאת מפני הקור והגשם, אמר {{צ|לעת צאת המלכים}}, כי היה בחדש סיון שכל מלכי ארץ יוצאים ופניהם בקרב. ולבל תאמר שהיתה מלחמה קטנה שאין כבוד המלך לצאת בה בעצמו, אמר כי {{צ|שלח את יואב שר הצבא ואת עבדיו}}, שהם כל שרי החיל והגבורים, {{צ|ואת כל ישראל}}, ובזה היה ראוי שילך מלכם לפניהם: {{צ|והם השחיתו את בני עמון ויצורו על רבה}}. שזה נמשך זמן רב, ובכ&quot;ז {{צ|ודוד יושב בירושלים}}, ולא בא לעזרת ה' בגבורים:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויהי}}. ר&quot;ל וגם בביתו לא היה טרוד בצרכי העם, {{צ|כי קם ממשכבו לעת הערב}}, וכבר אמרו חז&quot;ל (ירושלמי פ&quot;ק דברכות
ובמדרש) כשהיה דוד סועד סעודת עצמו היה ישן עד תשע שעות וכשהיה סועד סעודת מלכים היה ישן עד הערב. וא&quot;כ סעד אז
סעודת מלכים ומתענג בתענוגים, וגם אח&quot;כ לא עסק בצרכי צבור רק {{צ|הלך}} לטייל {{צ|על גג בית המלך}}, ובזה בא לידי עבירה&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{צ|שראה אשה רחצת}}, ולא עצם עיניו מראות ברע, הגם שראה {{צ|מעל הגג}} 
באופן שהוצרך לכוון לראות:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) והנה יפלא שדוד נכשל בא&quot;א ובהריגת אוריה וכמה עבירות כמו שחשב מהרי&quot;א? ויפלא איך לא נצטוה לגרש
את בת שבע? וכדומה שאלות רבות כמו שבא בפנים. ומז&quot;ש שדרש לאשה ושאמר הלא זאת בת שבע? ומ&quot;ש שהיא מתקדשת
מטומאתה אם עבר על א&quot;א וכי לא היה עובר על איסור נדה?:

{{צ|וישלח}}. עי&quot;כ בא לידי מעשה ושלח לדרוש אם היא פנויה או א&quot;א: {{צ|ויאמר הלא זאת בת שבע}}. הנה השר מהרי&quot;א הרבה להאשים את דוד, ובאר כי חטא מחמשה צדדים, א] מאשר חטא בא&quot;א, ולא יאבה אל דברי חז&quot;ל (שבת נו א) שהיתה מגורשת מאוריה, שזה נגד פשטות הכתובים. ב] במה שהשתדל שאוריה ישכב עם אשתו ויחשב לו הבן הנולד ויכרית שמו מבית אביו, מלבד מה שיצמח מזה תערובות המשפחות ואח נושא את אחותו שע&quot;ז נאמר (ויקרא יט, כט) ומלאה הארץ זימה. ג] במה שצוה לשום את אוריה אל פני המלחמה החזקה להמיתו על לא חמס בכפו, וטוב היה שיעכבהו ויטרידהו עד שתלד בת שבע בסתר ויתן הנולד למניקת ואיש לא ידע. ד] במה שהרגו בחרב בני עמון ועמו נהרגו רבים וטובים מבני ישראל, והיה יכול לסבב להרגו ע&quot;י ישראל בצנעה. ה] מה שלקח תיכף את בת שבע לביתו כאילו היה עדיין נרדף מהתאוה. ודעתו שבאמת הרבה אשמה רק ע&quot;י ששב בתשובה הועבר חטאתו וקבל ענשו וטהר. אמנם עם ההשקפה הנכונה דעת חכמינו ז&quot;ל מוכרחת, שאם היתה א&quot;א איך לקחה אחר כך לאשה והלא היא אסורה לבועל, ואיך צם והתפלל שיחיה הבן הנולד שהוא ממזר, ואיך נתקבלה תשובתו והאשה האסורה לו מד&quot;ת עומדת בביתו והר&quot;ז כטובל ושרץ בידו, ואיך בחר ה' מזרע הנולד מהאשה הזאת שבט מושלים ויקרא שמו ידידיה וה' אהבו, מכ&quot;ז מבואר נגלה שבת שבע לא נאסרה על דוד, כי היוצא למלחמה בעת ההיא היה כותב גט כריתות לאשתו, כי הרוגי חרב מלחמה קרוב הדבר שישארו נשותיהם עגונות וכבולות, כי לרוב יקברו החללים בחפזה מאין איש יכיר בפרצוף פנים מי הנהרג להעיד להשיא את אשתו בפרט בעת שיגבר אויב ויקבור את החללים, ולכן תקנו ב&quot;ד של דוד שיכתבו גט לנשותיהן, או גט גמור או על תנאי, כי בשני הפנים האלה יצא דוד נקי מתלונת מהרי&quot;א עליו, וכמו שנבאר הדבר בפי' הכתובים כל פרט ופרט. כי אם העון הראשון שחטא בא&quot;א, ספר הכתוב {{צ|כי שלח דוד וידרוש לאשה}}, לדעת אם היא פנויה או א&quot;א:

{{צ|ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי}}. ומזה ידע שהיא פנויה, אם מצד שהיא אשת אוריה שהלך למלחמה וידע שהניח לה גט כדרכם בעת ההיא, ואם מצד שהיא בת אליעם שהיה בן אחיתופל הגילוני יועץ דוד, ובודאי הוא היה היועץ לתקן תקנה זאת שכל היוצא למלחמה יניח גט כריתות לאשתו, וא&quot;כ אין ספק שהקפיד ע&quot;ז בנכדו בל תשאר עגונה. וא&quot;כ אם היה גט גמור היתה פנויה גמורה, וגם למפרשים שהיה גט על תנאי, בהכרח היה התנאי שאם לא ישוב בסוף ימי המלחמה לביתו תהיה מגורשת למפרע (שבאופן אחר לא היה אפשר להצילה מחשש עגונה), וא&quot;כ בטח דוד שיטריד את אוריה בסוף ימי המלחמה באיזה שליחות באופן שלא ישוב לביתו כפי התנאי ותהיה פנויה למפרע, ועז&quot;א:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו}}. שהמלאכים חקרו ע&quot;ז, וכאשר ידעו שגרשה לקחה. וספר כי לא לבד שנזהר מא&quot;א, כי גם נזהר מאיסור נדה, כי {{צ|היא מתקדשת מטומאתה}}, וטבלה לנדתה:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ותהר האשה}}. והנה כפי המבואר לחז&quot;ל (בזהר) יצא אוריה והניח לה גט בז' סיון והמעשה הזאת היתה בכ&quot;ד אלול באופן שהיה הבחנה בין זרע לזרע וידע בבירור שממנו נתעברה, והיא הרגישה תיכף בעיבורה ע&quot;י שנסתלקו ממנה הליחות כמ&quot;ש הרלב&quot;ג:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|וישלח דוד אל יואב}}. הנה פה מקום האשמה השנית שזכר מהרי&quot;א מה שרצה שישכב אוריה את אשתו ויכרית שם בנו מבית אביו, הנה גם לזה יש מענה שאחר שדוד ידע האמת שהוא בנו ישמור זאת בלבו לעת מצוא, כשיגדל הילד יגלה שהוא בן המלך ושימנע מקחת מזרע המלך, ואם היה גט גמור היה מתקן את הכל. וגם לדעת המפרשים שהיה גט על תנאי שלפי זה כבר רצה לחטוא במה שצוה שאוריה ילך אל ביתו שבזה יובטל הגט ותהיה א&quot;א למפרע, הנה עתה היה מוכרח לזה אחר שנתעברה, שבהכרח יתגלה הדבר ויצמח מזה חילול השם וגם מרד במלוכה כאשר קרה כזאת למלכי ארץ עבור ענינים כאלה, כמ&quot;ש מהרי&quot;א עצמו, ובפרט שהיתה נכד אחיתופל יועץ המלך (שכפי הנראה שנאת אחיתופל לדוד וקשרו עם אבשלום נקבע ע&quot;י מעשה זה, ששמר לו איבה עבור שלקח את נכדו בחזקה, כי לולא זאת רחוק הוא איפוא שאחיתופל שידע שהמלכות שמורה לשלמה בן נכדו יהיו בקושרים עם אבשלום להסב המלוכה אליו), וכ&quot;ש אם היה הדבר נודע תיכף, ומטעם זה לא היה אפשר לעשות כדבר מהרי&quot;א שתלד בצנעה כי איה בית אביה וזקנה הלא ירגישו בזה, ולכן מפני חילול ה' ומרד במלכות היה בדעתו לקבל ע&quot;ע עון א&quot;א למפרע אשר לא חשב כזאת בשעת מעשה שלא עלה ע&quot;ד שתתעבר, ועז&quot;א חז&quot;ל (שבת נו א) מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני להלן יב, ט), שבקש לעשות ולא עשה, כי לבסוף עלה בידו באופן המותר כמו שית':&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח) לענין מה ספר כי יצאה אחריו משאת המלך? ולמה לא ירד אוריה אל ביתו? ואם שלא רצה לשכב עם אשתו כמ&quot;ש, היה יכול למנוע מתשמיש: (טו) מה חטא אוריה שצוה להמיתו? ומדוע המיתו בדרך שמתו רבים עמו ולא המיתו בביתו? וכמ&quot;ש מהרי&quot;א:

{{צ|ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך}}. הנה בזה המקום יבורר כי גם האשמה השלישית אשר גלל מהרי&quot;א על דוד תשוב לא על מ&quot;ש שהרג את אוריה על לא חמס בכפיו, כי באמת היה אוריה חייב מיתה משלשה טעמים, א] מה שעבר על פקודת המלך, שא&quot;ל רד לביתך ורחץ רגליך, פי' כי בא לפני המלך באבק שעל רגליו כבא מן הדרך, וצוהו שילך וישאר בביתו, כי רצה שלא ילך עוד למלחמה רק ישאר בביתו, כי כן נראה ממה שבבואו לא פקד ע&quot;י מאומה רק שאל אותו לשלום העם והמלחמה וצוהו שילך לביתו, א&quot;כ היה דעתו שישאר בירושלים, ואוריה לא רצה לשמוע אל פקודת המלך להשאר בירושלים רק לשוב אל שדה המערכה, ולכן שכב פתח בית אדוניו כארח נטה ללון ולשוב למקומו, ובזה המרה פי המלך. ב] במ&quot;ש {{צ|ויצא אוריה מבית המלך ותלך אחריו משאת המלך}}, ות&quot;י סעודתא דמלכא, שיש הבדל בין מנחה ובין משאת, ששם משאת הונח על המנחה שיתן הנכבד אל הנקלה לנשאו ולגדלו, וכן כבדהו דוד כבוד גדול ששלח לו לביתו משאת משולחן המלך כדרך
השרים, ולא היה לו לנאץ משאת המלך בעיני כל עבדי המלך שנשאר פתח בית המלך ולא הלך לביתו לקבל הכבוד הגדול הזה לאכול סעודת המלך בביתו עם אשתו וכדי בזיון וקצף:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) &lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ| וז&quot;ש וישכב אוריה בית אדוניו עם כל עבדי אדוניו.}}. וכדי בזיון לפני כל עבדי המלך, והם הרגישו בזה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י)  &lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויגידו לדוד}} וכו'. ודוד לא רצה להודיע לו שחרה אפו על שעבר על פקודתו, כי חשש אולי נודעה לו המעשה, ורצה לחקור ע&quot;ז במסיח לפי תומו, וא&quot;ל {{צ|הלא מדרך אתה בא}} וכו', כי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שבא מן הדרך:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) &lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויאמר אוריה}}. השיב לפי תומו שנמנע מזאת, א] מצד {{צ|שהארון וישראל ויהודה}} (שבטו של מלך) {{צ|יושבים בסכות}}.
ב] מצד {{צ|שיואב אדוניו ועבדי דוד}}, ר&quot;ל השרים והגבורים, {{צ|חונים על פני השדה}}, ואינם אף בסוכה, והם לחורב ביום ולקרח בלילה. ובדבריו אלה מרד המרדה שלישי כמ&quot;ש חז&quot;ל (שבת שם) במ&quot;ש ואדוני יואב, שהיל&quot;ל ועבדך יואב ועבדי אדוני, כי יואב עבד דוד וכמ&quot;ש האשה התקועית (להלן יד, יט) עבדך יואב שם בפי את הדברים האלה. וגם שמ&quot;ש חז&quot;ל בעירובין (סג ב)
גמירי דכל זמן שהארון ושכינה שלא במקומם ישראל אסורים בתשמיש, לא שייך כאן, למ&quot;ש מהרי&quot;א שזה לא היה הארון שבו הלוחות רק הארון שהיו מונחים בו האפוד והאורים והתומים, והארון והמלך שהם העקר ישבו במקומם, והוא דייק אדוני יואב כאילו יואב הוא העקר ולא יכין לדבר כן בפני המלך, וע&quot;כ נתחייב מיתה כמורד, וע&quot;כ:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויאמר דוד שב בזה גם היום ומחר אשלחך}}. אחר שסרב נגד דעתו ורצה ללכת למלחמה, וגם שחשב אולי לכן נשאר בפתח המלך כדי שישלחהו למלחמה ועתה שהבטיחו לשלחו ירד אל ביתו לפני צאתו, בפרט שהיה לו (שעות) [שהות] כמ&quot;ש {{צ|וישב ביום ההוא וממחרת}}:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|וישכרהו}}. נסה אולי יפותה במשתה היין, וכאשר ראה שכ&quot;ז לא הועיל:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויכתוב בספר}} וכו'. גם האשמה הרביעית אשר הכביד מהרי&quot;א תוקל לפי דרכנו, מ&quot;ש איך צוה דוד להרוג את אוריה
בחרב בני עמון שבהכרח יהרגו רבים מישראל עמו, דוד דייק בדבריו {{צ|שיתנהו אל מול המלחמה החזקה}}, כי המלחמה
התמידה גם זולת זה, וגם בלעדי פקודה זאת בהכרח יעמדו גבורים במקום המערכה לשוב מלחמה שערה, והיתה הפקודה
שישים את אוריה שם, הנה לא פקד שיקרבו אל מקום סכנה בעבור תכלית זה שיהרג אוריה, כי הם לחמו כדרכם, וצוה
שבמקום המלחמה החזקה ישים את אוריה בין הגבורים המחרפים נפשם למות באופן שהאחרים שנהרגו היה בדרך מלחמה, כי
לחמו שם כדרכם, רק מ&quot;ש {{צ|ושבתם מאחריו}}, שלא יצילו את אוריה, בזה גרם מיתתו, והוא היה חייב מיתה. ולא תשאל למה
לא הרגו בסנהדרין, כי אחר שהיה מוכרח לישא אח&quot;כ את אשתו כמו שית', יודע הדבר ותצמח תלונה ומרד, לכן כסה קלון
בערמה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויהי בשמור יואב על העיר}}. אולם נסתבב הדבר שאוריה נהרג מעצמו בדרך מלחמה, כי בשמור יואב על העיר כדרך
המצור ששומרים על העיר סביב, ודרך הוא שאנשי העיר יוצאים כפעם בפעם והורגים בחיל הצרים, ובמקום שיש גבורים
מבפנים מעמידים שם גבורים מבחוץ, {{צ|ושם את אוריה במקום שידע שאנשי חיל שם}}, בפנים. וגם זה היה בדרך
מלחמה, כי אוריה היה בין השלשים ושבעה גבורים אשר לדוד:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויצאו אנשי העיר}}. כדרכם פעם בפעם: {{צ|ויפול מן העם מעבדי דוד}}. ר&quot;ל מן הגבורים, וביניהם {{צ|גם אוריה נפל שדוד}}, באופן שמת מעצמו בדרך מלחמה. והנה פה קצר בספור הענין, רק מדברי המלאך (פסוק כג - כד) מבואר שאנשי העיר
יצאו על אנשי המצור אל השדה וילחמו עמם, והם נצחום וירדפו אחריהם עד החומה ושם הורו המורים מעל החומה ועי&quot;ז
נפלו גבורים:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויגד לדוד את כל דברי המלחמה}}. כנ&quot;ל בפסוק הקודם:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט - כ) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויצו את המלאך לאמר}}. א&quot;ל אם יגמור הספור שאז יקצוף המלך למה קרבו אל החומה, ויש בזה שני תרעומיות, כי דרך המצור לעמוד רחוק מן העיר מרחק רב עד שאם יפלו עליהם מן העיר וירדפו אחריהם ישמרו א&quot;ע בל יגיעו קרוב לגבול
היריה, כי כמו מיל מן העיר יוכלו המורים לירות מן החומה בחצים ותותח, והמגיעים בגבול ההוא ישחיתו בה היוצאים מן
העיר בחרב והעומדים על החומה בחצים. וזאת שנית, שגם אם הגיעו בגבול הזה עדיין צריכים להזהר שלא יתקרבו אל החומה
בעצמה, שאז ישליכו עליהם אבנים, שזאת יעשו גם הנשים העומדים ממעל כמו שהיה באבימלך. וז&quot;ש שדוד יתרעם בשתים, א]
{{צ|מדוע נגשתם על העיר להלחם}}, הוא על שנגשו לגבול היריה להלחם שם עם היוצאים: {{צ|הלא ידעתם את אשר יורו מעל החומה}}. שירייה היא מרחוק, וידעתם הגבול עד אנה ישיגו החצים, והיה צריך להשמר ממקום הזה. ועז&quot;א {{צ|מדוע}}, שהיא
שאלת הסבה, שזה אין לעשות בלא סבה מכרחת:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;ב] {{צ|מי}}. זאת שנית {{צ|מי}} הכה את אבימלך וכו' {{צ|למה נגשתם אל החומה}}. הוא תרעומת שנית על מה שנגשו אל
החומה בעצמה, שבזה גם נשים הרגו בם, וז&quot;ש {{צ|למה}}, ר&quot;ל לאיזה תכלית עשו זאת (כי {{צ|למה}} היא שאלת התכלית), כי זאת אין
לעשות רק לתכלית מועיל שהוא בגמר המצור עת רוצים לדלג שור ולעלות על החומה, לא לחנם ולאין תכלית: {{צ|ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת}}. הוא מאמר בעל שתי פנים, המלאך הבין שישיב לו כי לא יד יואב היה במעל, כי אוריה שהוא מן
הגבורים מרי נפש חרף נפשו למות כדרכו ואחריו נמשכו העם, ובלב יואב היה ההודעה שבזה מלא פקודת המלך:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|וילך המלאך}}. והוא בשלא הבין את דבר יואב הגיד הכל בפעם אחת באופן שלא יקצוף המלך כלל:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויאמר המלאך}}. אמר שהסבה הראשונה היתה מצד שהעיזו אנשי העיר לצאת השדה ועי&quot;כ הניסו אותם והתגברו עליהם
עד פתח השער, ומתוך רתיחת הנצחון התקרבו יותר מן הראוי:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;ועי&quot;כ {{צ|ויורו המורים}} וכו' {{צ|וימותו מעבדי המלך וגם אוריה}}. שהיה המנהיג במקום ההוא, {{צ|מת}}:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויאמר דוד כה תאמר אל יואב אל ירע בעיניך את הדבר הזה}}. ר&quot;ל שדבר הזה שנגשו אל החומה אינו דבר
רע, כי טוב יותר שיתקרבו אל החומה ושם ילחמו עד יהרסו את החומה משיעמדו מרחוק ויארכו ימי המצור: {{צ|כי כזה וכזה תאכל החרב}}. ר&quot;ל אם יארכו ימי המצור ויעמדו בשדה רחוק מן העיר ואנשי העיר יפלו עליהם תמיד {{צ|תאכל החרב}} כפלים
מאשר יאכלו החצים והאבנים בעת התקרבם, כי בעת יתקרבו אל החומה הגם שיפלו רבים הלא ישימו קנצי למלים, ובכבשם
החומה לא תאכל החרב עוד כפעם בפעם. ולכן {{צ|החזק מלחמתך על העיר}}. עצמה: {{צ|והרסה}}. לקצר ימי המצור: {{צ|וחזקהו}}.
צוה למלאך שיחזק ידי יואב שיעשה כן:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ותשמע}}. הנה גם האשמה החמישית שהגדיל מהרי&quot;א מה שמהר דוד לקחת את האשה, תרבה לה בורית, שהיה מוכרח לזה
להסתיר הדבר של ההריון. וגם בכתוב הזה ירמוז כי מגורשת היתה מאוריה, במ&quot;ש {{צ|ששמעה שמת אישה ותספד אל בעלה}}, כי יש הבדל בין שם איש ובין שם בעל, שם איש הוא מצד החבה שבין איש לאשתו, ושם בעל הוא רק מצד שבעל
אותה או מצד האדנות, וע&quot;כ כשמדברת בעדה בא תמיד כינוי אישי לא כינוי בעלי, ואמר (הושע ב, יח) תקראי אישי ולא תקראי
לי עוד בעלי, כי קריאת שם אישי מורה שחבתו עליה, והשמועה באה שמת אישה כי כן חשבו העם, אבל היא ספדה על בעלה
לא על אישה כי כבר היתה מגורשת:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;וספר כי {{צ|בעבור האבל אספה דוד אל ביתו}}. והיה נדמה כחונן אשת הגבור הנספה במלחמה, ועי&quot;כ {{צ|ותהי לו לאשה}}. כמוצאת חן: {{צ|ותלד לו בן}}. באופן שהיה נראה שנתעברה עתה: {{צ|וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'}}. באמת
לא ידע איש בדבר רק ה' היודע תעלומות, והגם שלא חטא לא בא&quot;א ולא במיתת אוריה כנ&quot;ל, בכ&quot;ז רע הדבר מצד שעשאה דוד  משיח אלהי יעקב, והגם שלא היה נענש ע&quot;ז בדיני אדם, רע הדבר בעיני ה' כי לקחה דרך גזל, וכמו שביאר בסימן הבא:&lt;קטע סוף=כז/&gt;</text>
      <sha1>2egpe9dovynyzn6vty6wl47fn6c1f81</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב ז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360607</id>
    <revision>
      <id>1417158</id>
      <parentid>1400294</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="32859" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|ו|ז|ח}}

(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי}}. כבר בארו חז&quot;ל שאל בנין המקדש היה צריך שני תנאים, א] שיהיה להם מלך, ב] שיהיה להם מנוחה מאויביהם, כמ&quot;ש&lt;קטע סוף=א/&gt;
(דברים יב, י - יא) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;(והיה בהניח ה' לך) [והניח לכם] מכל (אויביך) [אויביכם], והיה המקום אשר יבחר ה' וכו'. והנה דוד חשב
שכבר נתקיימו שני התנאים, אם מצד מלכותו שעז&quot;א {{צ|ויהי כי ישב המלך בביתו}}, שהבית שבנה לו חירם היה אצלו סימן כי
הכינו ה' למלך על ישראל כנ&quot;ל (ה, יב), אם מצד שאז היה להם מנוחה, שעז&quot;א {{צ|וה' הניח לו מסביב}}, ולכן:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויאמר המלך אל נתן}}. דרש בנביא אם יסכים ה' לזה, ושיודיעהו המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, וא&quot;ל {{צ|ראה אנכי}}&lt;קטע סוף=ב/&gt;
{{צ|יושב}} 
וכו', ר&quot;ל הסברה מחייבת לבנותו ראה נא בעין הנבואיי אם טוב הדבר לפני ה':

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויאמר נתן}}. באשר עוד לא הגיע דבר ה' כי ימנעהו מזה, השיב מדרך הסברא {{צ|כל אשר בלבבך לך עשה}}, שהצדיקים
הגדולים יוכלו לסמוך על הסכמת לבבם שהוא אך טוב (הפך הבינונים שיצוייר כי יצר סמוך בם, וכ&quot;ש רשעים שלבם רק רע
כמ&quot;ש ([[ברכות סא ב]]) רשעים יצה&quot;ר שופטם צדיקים י&quot;ט שופטם בינונים זה וזה שופטם), ולכן אמר שיסמוך על לבבו, בפרט {{צ|כי ה' עמך}},  ומחשבת לבבך הוא הערת רוח הקודש הנלוה עמך תמיד:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
{{צ|ויהי בלילה ההוא}}. אולם ה' מהר להודיע להחוזה כי לא יסכים לזה, וחז&quot;ל (שוחר טוב שמואל כו) בארו שלכן הודיעו
תיכף בל יתחיל דוד במעשהו ע&quot;י נדר או ע&quot;י שישכור פועלים וכמו שהיה באמת, כמ&quot;ש (תהלים קלב, ב - ג) אשר נשבע לה' אם
אבוא באהל ביתי:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה - יא) בנבואת נתן בכללה באו כפלים הרבה ודברים רבים בלתי מסודרים ודברים בלתי שייכים אל הנושא
שנשלח עליו, שמ&quot;ש כי לא ישבתי בבית וכו', מה בכך, הלא ידעו שהיא מ&quot;ע לבנות בית המקדש, ויבנה בהכרח בימי מלך אחד?
ומה שטען ע&quot;ז אני לקחתיך מן הנוה וכו' ואכריתה את אויביך ועשיתי לך שם, כ&quot;ז לא יחייב שלא יבנה הבית? ולמה עד ועשיתי
לך דבר בדרך העבר המהופך לעתיד ואהיה עמך ואכריתה, ומן ועשיתי והלאה דבר בצורת העבר, ולא אמר ואעשה לך שם? ואיך
נקשר אל נבואה עתידה ושמתי מקום? ומ&quot;ש ולמן היום אשר צויתי שופטים, באורו קשה. ומ&quot;ש והגיד לך ה', הוא לשון בלתי
מיושר, שמשמע שכבר הגיד לו זה. בד&quot;ה מבואר שא&quot;ל ה' לדוד דם לרוב שפכת ומלחמות רבות עשית אתה לא תבנה הבית,
ומתי הגיד לו זה? ומדוע לא הזכיר טעם זה פה?:

{{צ|האתה תבנה לי בית לשבתי}}. ר&quot;ל כי אל בנין הבית היית צריך שני תנאים, א] שיהיה מלך בישראל שימלוך מלכות קיימת
בלתי מופסקת, ב] שיהיה להם מנוחה החלטית. והנה עד עתה היו להם שופטים שגם הם נבחרו מאת כל ישראל, והיה הבדל
בינם ובין המלך במה שהשופט היה רק לפי שעה, ושררותו בלתי נמשך לבניו אחריו, משא&quot;כ המלך שמלכותו ירושה לבניו כמ&quot;ש&lt;קטע סוף=ה/&gt;
(דברים יז, כ) 
למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו. והנה דוד הגם שנבחר למלך ונמשח עפ&quot;י נביא (שהשופט לא נבחר
ונמשח עפ&quot;י נביא), בכ&quot;ז אחר שעדיין לא הובטח שיהיה לו המלכות בירושה, היה ענינו קרוב אל השופטים או אל מלכות שאול
שלא היתה מלכות קיימת, ולא היה ראוי עדיין לבנות בית נאמן וקיים. וכן מצד תנאי השני של המנוחה, הגם שהיה לו אז
מנוחה היה זה רק (לפני) [לפי] שעה, והלא גם בימי שפוט השופטים היה להם ג&quot;כ מנוחה כמ&quot;ש (שופטים ב, יח) וכי הקים ה'
להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט וכו' והיה במות השופט וכו', שכיון שבמות השופט
שבו אויביהם לתגר בם מלחמה, והאויב לא נכרת לגמרי רק נכנע לפני השופט בעודהו חי, לא לפני בני ישראל, שתיכף במות
השופט נלחום נלחם בם, לא נקרא זה מנוחה, וכן גם בימי דוד לא נכרתו האויבים, רק נכנעו לפני דוד, לא לפני עם ישראל, וגם
הוא עצמו עוד היה מוכן למלחמות רבות כמ&quot;ש בסימן שאח&quot;ז. והנה הבית הנבנה בקביעות מצייר המנוחה והקביעות שישב ה'
בקרב עמו במנוחה והשקט, הפך האהל והמשכן שציינו שעדיין לא ישכון בקביעות, אם מפני שהעם לא הטהרו עדיין
מעונותיהם והיו חוטאים פעם אחר פעם, כמ&quot;ש שם והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם, שעי&quot;ז יסלק שכינתו מהם
בכל פעם, ואם מפני שע&quot;י חטאותיהם נמכרו ביד אויב ובשובם בתשובה יצטרך לעוף עליהם כצפרים עפות לפדותם מני צר,
שזה יצוייר בטלטול ובשכונה באהל ארעי. ולפ&quot;ז לא היה העת עדיין שיבנה המקדש, לא מצד מלכות דוד שעד עתה לא היה
קבוע, וז&quot;ש {{צ|האתה תבנה לי בית}}. ולא מצד המנוחה, שעדיין לא היה עת לשבת במנוחה, וז&quot;ש תבנה לי בית {{צ|לשבתי}}:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|כי לא}}. באר כי בשני הענינים האלה לא נשתנה ענינם עתה. אם בענין המנוחה, אומר {{צ|כי לא}} ישבתי בבית למיום&lt;קטע סוף=ו/&gt;
{{צ|העלתי}} 
וכו', שתמיד היתה שכינתי בלתי קבועה, שעז&quot;א {{צ|ואהיה מתהלך באהל ובמשכן}}, ר&quot;ל באהל במדבר ובמשכן בימי
שילה ונוב וגבעון, כי לא היה מנוחה עד עתה, וכמ&quot;ש בפסוק ט':

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|בכל}}. ואם בענין המלך, הלא {{צ|בכל}} אשר התהלכתי {{צ|בכל}} בני ישראל, שכבר היו להם שופטים מושלים על ישראל
כמוך: {{צ|הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל}}. (מלשון שבט מושלים (ישעיה יד, ה), ובד&quot;ה (א' יז, ו) כתוב שופטי ישראל).
הגם {{צ|אשר צויתי אותם לרעות את עמי}}, בכ&quot;ז {{צ|הדבר דברתי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים}}. הלא אם
היה אפשריות לבנות בית ארזים בימי השופטים הייתי מדבר ומזהיר ע&quot;ז, וע&quot;כ שלא היה זה אפשר בימיהם מפני שלא היו
קבועים, ומטעם זה עצמו א&quot;א ג&quot;כ לבנותו בימיך, וכמו שיבאר:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ועתה כה תאמר לעבדי לדוד}}. להראות לו ששני הטעמים הנזכרים שבעבורם לא נבנה המקדש עד עתה, עמד טעמם
בם גם עתה. אם מצד המלך שמלכותו עדיין בלתי קבועה, ובאר זה בין מצד התחלת מלכותו {{צ|אני לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן,}}  שאינך מלך בן מלך כי היית רועה בצאן, בין מצד מלכותך בהוה, לקחתיך להיות נגיד על עמי, אתה עתה רק נגיד עליהם ולא קבלוך על אופן שתמלוך מלכות קיימת לדור דורים (שעד עתה לא הובטח ע&quot;ז):&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ואהיה}}. ואם מצד המנוחה, הלא לא תמו אויבי ה' גם עתה, רק {{צ|אני הייתי עמך בכל אשר הלכת, ואכרתה את כל איביך מפניך}}, שגברת עליהם, ולא ספו בהחלט, כי כל הימים יגורו מלחמות רק שתנצח אותם. וגם לא כלו מפני ישראל, רק {{צ|מפניך}}, וזה כדוגמא שהיה בימי השופטים שזה איננו מנוחה: {{צ|ועשיתי}}. אחרי דבר אתו תוכחות והראה לו שמלכותו ומנוחתו עדיין יתנודדו כמלונה, שב לבשרו כי הגם שראשיתו מצער אחריתו ישגא מאד, א] אם בענין המלוכה {{צ|ועשיתי}} (ר&quot;ל אעשה) {{צ|לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ}}, ששמם קיים לעולם, כן אקבע לך מלכות נצחית. וכן בענין המנוחה ג&quot;כ
ישתנה הדבר לטוב, ועז&quot;א:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ושמתי מקום}}. ר&quot;ל כי מימות משה עד גמר הכבוש והחילוק בסוף ימי יהושע לא היה לישראל מקום קבוע כלל, רק היו
נעים ונדים, וזה היה הציור במשכן שבמדבר שהיה מתהלך באהל המתטלטל ממקום למקום. ואח&quot;כ שכבשו וחלקו, כבר היה
להם מקום בא&quot;י אבל לא היה להם מנוחה, כי ידברו את אויבים בשעריהם כל ימי השופטים עד ימי שלמה, וזה היה הציור
במשכן שילה ונוב וגבעון שהגם שהיה בית מלמטה היה תחת אהל מלמעלה. ועתה ישתנה הכל לטוב, {{צ|ושמתי מקום לעמי}}
{{צ|ישראל}}, שיהיו קבועים במקומם ולא יגרשה רגל אויב. ב] {{צ|ונטעתיו ושכן תחתיו}}, שיהיה דומה כעץ שתול על פלגי מים
השוכן במקומו, כן לא יצטרכו לצאת חוץ מגבולם ללחום עם אויביהם: {{צ|ולא ירגז}}. המאמרים מקבילים, {{צ|ושמתי מקום ולא ירגז עוד}}, כמו בעת שהיו נעים ונדים שבעים רוגז: {{צ|ונטעתיו ושכן תחתיו}} כו' {{צ|ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה}}:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ולמן היום אשר צויתי שפטים}}. שיעור הכתוב, {{צ|שלא ירגז ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר}} היה
{{צ|בראשונה}}, קודם שפוט השופטים, וגם אח&quot;כ {{צ|למן היום אשר צויתי שופטים}}, והלאה, שהיה לו רוגז ועינוי תמיד. וגם
בזה באו מאמרים מקבילים{{צ|,לא ירגז כאשר בראשונה, ולא יוסיפו בני עולה לענותו (כאשר) למן היום אשר צויתי שפטים}}. הודיעו כי בסוף ימיו ימצא מנוחה מן האויבים כמ&quot;ש והניחותי לך מכל אויביך, ואז ישים מקום לעם ישראל שיהיה להם מנוחה החלטית, שזה יצוייר במקום קבוע שיבחר למקדש ה' בגורן ארונה שיבנה בימי שלמה, שמן אז שנתגלה מקום המקדש פסקו המלחמות ושלמה בנו היה איש מנוחה. והנה בעת ההיא שהראה לו מקום המקדש בגורן ארונה החל דוד להכין כל צרכי הבית כמ&quot;ש (דה&quot;א כב), אבל מדוע לא בנה הוא בעצמו הבית לעת זקנתו לא באר פה, ובד&quot;ה שם (כב, ח - י) כתוב ויהי [עלי] דבר ה' (אלי) לאמר דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות עשית לא תבנה בית לשמי, הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה וכו' הוא יבנה (ה)בית לשמי, שאחר שהיה איש מלחמות עד עת זקנתו לא נקרא איש מנוחה שיבנה הוא את הבית שמורה על השלום והמנוחה, רק שלמה שהיה לו מנוחה מילדותו. ופה לא באר זה, כי הגיד לו זה הפרט בנבואה אחרת מיוחדת, או גלה לו זאת ברוה&quot;ק (כי כ&quot;מ שנאמר ויהי דבר ה' אלי היא מדרגה קטנה מהנבואה כמ&quot;ש במ&quot;א), וז&quot;ש {{צ|והגיד לך ה'}}, ר&quot;ל זה הגיד בפעם אחר: {{צ|כי בית יעשה לך ה'}}. ר&quot;ל שלא אתה תבנה ביתו, רק הוא יבנה ביתך, תחת שרצית לבנות ביתו, ושם הגיד לך הטעם כנזכר בד&quot;ה:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|כי}}. אחר שהודיעו מענין המנוחה, בשרהו מענין המלכות שיהיה לו עולמית, שעז&quot;א {{צ|כי}} בית יעשה לך ה'. ובאר לו בזה שבעה
דברים, א] {{צ|כי ימלאו ימיך}}, שימלאו ימיו עד שבעים שנה. ב] {{צ|שישכב עם אבותיו}}, ולא יהרג במלחמה. ג] {{צ|והקמותי זרעך אחריך}}, ולא שימלוך בנו עליו בחייו כמעשה דאבשלום. ד] {{צ|אשר יצא ממעיך}}, הודיעו שהבן העתיד למלוך לא נולד עדיין כמ&quot;ש בד&quot;ה (שם, ט) הנה בן נולד לך וכו'. ה] {{צ|והכינותי את ממלכתו}}, שתיכף במלכו יכין ממלכתו בידו בכל עוז:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;ו] {{צ|הוא יבנה בית לשמי}}. כי יכין ממלכתו באופן שיוכל לבנות הבית, כי יהיה לו עושר גדול ועבדים נושאי סבל, וגם שהוא יוכל לבנותו בכוונה לשם ה' מה שלא יוכל דוד שלא היה לו מנוחה, וכמ&quot;ש הטעם לזה בארצות השלום דרוש ב', ובפי' מלכים (סי' ה). ז] {{צ|וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם}}, הכוננות הוא גמר הבנין, שאחר שאמר והכינותי שההכנה היא תחלת המלכות, אמר שיכונן את הכסא בענין שתהיה מלכות קיימת עד עולם:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|אני}}. באשר הבטיח לו נצחיות המלוכה, וכבר בארנו בפירוש תהלות (מזמור פט) המיוחד לזה, כי מלכות בית דוד התכונן על ב' עמודים שהם החסד והאמונה, והאמונה היא מה שיעשה לו ע&quot;י ההבטחה ובהשקף על מעשיו, והחסד הוא מה שיעשה מצד החסד לבד מזולת השקף על מעשה. ושני אלה יצוייר שיבוטלו לפעמים, אם האמונה, תבוטל באם ישוב ויעוות מעשיו באופן שלא יהיה ראוי לטוב ההוא שנגזר עליו לפי מעשיו. ואם החסד, בשימצא איש אחר יותר ראוי לחסד הזה, כמו שהיה בשאול ודוד. הודיעו לו ה' שלא יחוש לזה, אם לצד שתבוטל האמונה ברוע המעשים, אמר {{צ|אני אהיה לו לאב}} וכו' {{צ|אשר בהעותו}}, שישגיח עליו בחמלתו כאב על בנו שתיכף שיתחיל להעוות דרכו תיכף יוכיחהו וישיבהו לדרך הטוב, בענין שלא יניחהו להתמוטט בשיעור שיסיר אמונתו ממנו. ודייק לאמר {{צ|שהוא יהיה לו לאב}} תחלה, ועי&quot;כ {{צ|יהיה הוא לי לבן}}, לא בהפך, כי כל עובד את ה' מאהבה נחשב לה' כבן מצד מעשיו, אבל כשישוב צדיק מצדקו לא יקרא עוד בן רק עבד פושע באדוניו, אבל פה אני אהיה לו לאב תחלה, שלא בהשקף על מעשיו רק כאב טבעי, שמה שהוא לאב קודם אל מה שהוא לו לבן, ומצד זה אשגיח שאהיה לו תמיד לאב ושלא יבא לידי חטאים גדולים כי תיכף בהעותו והוכחתיו. ובאר שע&quot;י שיוכיחנו תיכף בהשגחתו עליו לא יצטרך ליסרו באכזריות חמה ושטף אף, רק להוכיחו {{צ|בשבט אנשים}} ר&quot;ל בשבט שמכים בו את האנשים, לא בשוט לסוס, {{צ|ובנגעים}} טבעיים המצויים {{צ|בבני אדם}}, ר&quot;ל במין האדם מצד מינו, לא נגעים היוצאים מטבע האנושי. ובמזמור הנ&quot;ל (תהלים פט, לג) באר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, שעל הפשע שהוא המרד יוכיח בשבט, ועל העון שהוא הכפירה ועוות השכל יוכיחנו בנגעים שהם דבוקים על גופו, כמו שהעון פנימי יותר מן הפשע כי חטא בשכל שהוא עצמות האדם:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וחסדי}}. וכן לא יבוטל החסד ע&quot;י שימצא איש אחר יותר ראוי לחסד הזה, שעז&quot;א {{צ|וחסדי}} לא יסור ממנו כאשר&lt;קטע סוף=טו/&gt;
{{צ|הסירותי מעם שאול}}, שהיה הסבה {{צ|אשר הסירתי}} 
את החסד {{צ|מלפניך}}, שהיית יותר ראוי אל החסד: 

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ונאמן ביתך}}. ר&quot;ל שהגם שהחסד והאמונה יצוייר שיפסקו כנ&quot;ל, לא יצוייר זה פה שהחסד והאמונה שהבטחתי לדור בניך נסבב מן האמונה שהיא ההבטחה שהבטחתי לך, ולפ&quot;ז {{צ|הנה נאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך}}, ר&quot;ל בהיות שנקרא שמך עליו והוא שכר צדקתך כענין (ישעיה נח, ח) והלך לפניך צדקך, ע&quot;כ הוא נאמן ולא יסור בשום פעם. וכן הגם שהכסא יופסק לפעמים בעתי הגליות בכ&quot;ז לא יופסק לעולם, ואם יופסק כסא בניך לא יופסק כסאך, ע&quot;ד שפירשתי מ&quot;ש (תהלים פט, ה) ובניתי לדור ודור כסאך שכסא דוד עומד שישב עליו המלך דוד בעצמו לימות המשיח שהוא דוד עצמו, וז&quot;ש {{צ|כסאך יהיה נכון עד עולם}}:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ככל}}. הנה הדבור היה חציו דברי תוכחות, והוא הדבור הראשון עד ועשיתי לך שם גדול, ועז&quot;א {{צ|ככל}} הדברים. וחציו השני
מן ועשיתי לך הוא חזיון עתידי אשר יהיה בעתיד, ועז&quot;א {{צ|ככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד}}, ולא בוש לאמר לו גם
דברי התוכחות כמו שנאמרו לו:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויבא המלך דוד וישב לפני ה'}}. יען שנתן בשרהו בשורה גדולה כי יבנה לו ה' בית נאמן עד שנות דור ודור, ושתהיה
המלכות לזרעו ירושת עולם, בא לתת שבח והודאה על זה ולהתפלל על העתיד, ואמרו חז&quot;ל שישב עצמו בתפלה. ויאמר {{צ|מי}}
{{צ|אנכי ה' אלהים ומי ביתי}}, ר&quot;ל כי המלוכה תגיע אל האיש, או מצד מעלת עצמו או מצד מעלת משפחתו, ושניהם לא
נמצאו בי: {{צ|כי הביאתני עד הלום}}. למלכות, והרי זה רק חסד:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;השאלות (יט - כט) הדברים שדבר דוד הם מופלאים בכללם ובפרטם, מה כיון במ&quot;ש וזאת תורת האדם, ובמ&quot;ש בעבור דברך
וכלבך וכו'? ואיך המשיך מזה שה' גדול ואין כמהו? ואיך קשר בדבריו ענין ישראל ויצ&quot;מ? ואמר הדבר אשר דברת הקם עד
עולם, והוסיף ועשה כאשר דברת, ואמר שנית ודברך יהיו אמת, והוסיף ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת, ואמר שלישית
הואיל וברך וכו', כי אתה ה' דברת, שכ&quot;ז לשון כפול ומכופל:

{{צ|ותקטן}}. שאם יעלה איש למלוכה מצד שאין טוב ממנו, יצוייר כי ע&quot;י השפעת החסד יוסיף עמו להנחילו מלכות זה (שזכה בו מן
הדין) לזרעו אחריו. אבל אם המלכות בעצמו היא רק חסד, {{צ|איך יהיה זה קטן בעיניך}} עד שהוספת לי חסד ותדבר גם על
{{צ|בית עבדך למרחוק}}, לבשרני על מלכות יוצאי חלצי הרחוקים בזמן רחוק עד אחרית הימים: {{צ|וזאת תורת האדם ה'}}. מזה
הוכיח שהחסד הזה ונבואה הזאת לא היה למענו, רק הוא תורת האדם בכלל, ר&quot;ל שמה שבחר ה' בבית דוד ואבן מאסו הבונים
היתה לראש פנה, אינו חסד פרטי עם דוד, רק הוא דבר כללי מהענינים הכוללים שהכין ה' בחכמתו הנעלמת למהלך שלמות מין
האנושי בכלל, כמו שבחר בישראל מכל עם ובבית אהרן מכל זרע ישראל לשרתו ולברך בשמו, וכן בחר בית מלכות קיימת לנצח
באופן שהכין זאת בחכמתו ורצונו הנעלם להיות זה לצורך הכלל, והוא חוליא משלשלת הגדול של סבות ומסובבים המקיפים
הנמצאים והזמנים והמינים לצורך שלמותם עד אחרית הימים, עד שחז&quot;ל (ב&quot;ר א, ד) יחסו זאת לשבעה דברים שנבראו קודם
לעולם, וא' מהם שמו של משיח, כי בו תלוי קיום העולם ושלמותו בכלל, וז&quot;ש וזאת תורת האדם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ומה}}. וא&quot;כ {{צ|מה יוסיף דוד}}, מצד שהוא דוד איש פרטי: {{צ|לדבר עוד אליך}}. שאם אתפלא ואשאל מי אנכי ומי ביתי, הלא
{{צ|ואתה ידעת את עבדך}}, הלא הוא דבר המונח לידיעתך העליונה הבלתי ב&quot;ת:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|בעבור דברך וכלבך עשית}}. הוסיף לחזק דבר זה מצד מה שהודיע לו ה' זאת ביחוד ע&quot;י נביא, כי הנביא לא ישולח רק
או להזהיר מן הרעה העתידה להחזיר בתשובה, או להזהיר וליעץ בדבר ה' מה לעשות וממה לחדל וכדומה, אבל להודיע לאיש
פרטי טובה עתידה לבוא עליו ועל זרעו לא ישלח ה' נביא בייחוד, כי הנביא לא ישולח מאת ה' רק לצורך (רק אם צריך שיבחן
הנביא עי&quot;ז שהוא נביא אמת שלא יבחן רק ע&quot;י נבואה לטובה), וכמ&quot;ש כ&quot;ז בפרטות בפי' ירמיה (סי' כח) בטענת ירמיה לחנניה
בן עזור, ועפ&quot;ז נפלא בעיני דוד למה שלח ה' להודיעו דבר זה על ידי נביא, ומזה הבין כי הוא אחד מן הענינים הכוללים שלמות
האומה מראש ועד סוף, והוא ככל הנבואות העתידות שנבאו הנביאים על ימות המשיח ועל תיקון העולם בזמן העתיד, שמה
שהודיע ה' הנחמות והיעודים הגדולים האלה על ידי נביאים רבים לא היה לצורך הדור ההוא רק להודיע עצתו ומחשבותיו
והנהגתו מראש ועד סוף. וז&quot;ש {{צ|בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך}}, שההודעה
הזאת איננה עבורי רק עבור דברך ורצונך הנעלם להודיע מה שרצית וגזרת מראשית אחרית:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|על כן גדלת ה' אלהים}}. וזה גדולתך, שה' יתואר בגדולה על ידי שהוא המקשר כל הסבות והמסובבים ויופיע רצונו
עליהם מראש ועד סוף, הוא ראשית הסבות ואחרית המסובבים: {{צ|כי אין כמוך}}. כי כל הכחות שהמשלת בהמציאות יש להם
גבול וקצב ומדה: {{צ|ואין אלהים זולתך}}. שגם האלהים האלה שהם הכחות הנשגבות כולנה השרים העליונים והככבים
ומשטריהם אינם זולתך, כי רוחך הוא המחיה ומנהיג את כולם, באופן שאתה קוצב כל הדברים עד אחרית מסובביהם מראשית
קדומים:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ומי כעמך ישראל}}. אחרי שברר כי הודעה זו נצחיות מלכות בית דוד היא תורת האדם ומהלך השלמות לכל בית ישראל
כולו, אשר ראה בחכמתו וברצונו הנשגב לבחור בבית דוד לקחת מזרעו שבט מושלים, הוסיף כי לפי זה הוא מהלך השלמות אל
הבריאה בכללה, אחר שבית ישראל הוא לב הבריאה וסגולתה, ובית דוד הכין להיות לב וסגולה אל בית ישראל, א&quot;כ מאתם
תמשך חיים ושלמות אל המציאות בכלל, ועז&quot;א {{צ|ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ}}, שהם לב כל גויי הארצות עובדי כו&quot;ם
וכולם כקליפות נגדם, כמו שהלב הוא האחד המחיה את הגויה. ובאר זה מג' ראיות, א] מצד התחלתו, {{צ|אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם}}, כמלך ההולך בעצמו לפדות בנו יחידו מבית השבי, כמ&quot;ש (ישעיה סג, ט) באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, ר&quot;ל בעצמו שלא ע&quot;י שליח. ב] מצד רבוי האותות והמופתים, אשר היו תכליתם {{צ|לשום לו שם ולעשות לכם הגדולה}}, שעל ידם נודע שם ה' שהוא הורס את הטבע ומושל עליה, וגדולת ישראל שעשה כל זה בעבורם, בפניו, ששם ה' וגדולת ישראל תלוים זה בזה. ג] {{צ|ונוראות לארצך מפני עמך}}, שאח&quot;כ עשה נוראות בארץ הקדושה שהפיל מוראו על יושבי הארץ מפני
עם ה' אשר פדה ממצרים: {{צ|גוים ואלהיו}} (למ&quot;ד של לארצך מוסב גם למטה, נוראות לארצך לגוים ולאלהיו). שגרש מפניהם
גוים רבים ואלהיהם, וחז&quot;ל דרשו ואלהיו קדש, ומוסב על אשר פדית שפדה גוים שהם ישראל ואלהיו שהיה בגלות:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ותכונן}}. אחרי ההקדמה הזאת שישראל הם גוי אחד וסגולת ה' בעולמו, ובית דוד הכין להיות לו סגולה מכל ישראל, החל
להתפלל שכמו שאת {{צ|ישראל כונן לו לעם עד עולם}}, כן יכונן את בית דוד עד לעולם, וז&quot;ש {{צ|ותכונן את עמך ישראל}}
{{צ|לך לעם עד עולם}}, ולכן:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ואתה ה'אלקים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם}}. ולענין מה שיש חשש פן יחטאו, {{צ|ועשה כאשר דברת}}, הוא מ&quot;ש אני אהיה לו לאב וכו' אשר בהעותו והוכחתיו וכו' וחסדי לא יסור ממנו:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויגדל שמך}}. ר&quot;ל הנה ע&quot;י בני ישראל שהתנהג עמהם בדרך הפלאיי ההשגחיי עשה לו שם, כי כמו שערך ה' ההנהגה הטבעיית המסודרת מצבא השמים חק נתן ולא יעבור, כן ערך לעומתו ההנהגה הנסיית המסודרת לפי מעשי עם ה' ועבודתו שבו ישדד כל מערכת השמים, והנהגה זו ינהיג ה' בעצמו שלא ע&quot;י אמצעי ובזה יודע בשם כי הוא האדון והמנהיג. וכמו שבהנהגה הטבעיית תהיה השמש מולכת השמים וראש לכל הככבים היוצאים על ידה, כן בהנהגה ההשגחיית שע&quot;י ישראל הכין את בית דוד, אשר כסאו כשמש נגדו, שינהיג מערכת ה' כשמש המנהגת מערכת השמים וכולם יסובו לרגלה. וכמו שהכלים שעל ידו ינהיג ההנהגה הטבעיית קיימים לעולם, כן ראוי שהכלים שע&quot;י ינהיג ההנהגה ההשגחיית יהיו נצחיים, שהם בית ישראל ובית דוד, וכמ&quot;ש ירמיה (לא, לה - לו) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם וכו' אם ימושו החוקים האלה מלפני וכו' גם זרע ישראל ישבותו, ושם (לג, כ) אם תפרו את בריתי היום וכו' גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כסאו, מבואר ששניהם דומים אל הכלים שבהם ינהיג ההנהגה הכללית שבהתבטלם תושבת כל המציאות. וז&quot;ש {{צ|ויגדל שמך עד עולם לאמר ה' צבאות אלהים על ישראל}}, ר&quot;ל שעל ידם הוא אלהים מנהיג הנהגה מיוחדת כפי חפצו ורצונו: {{צ|ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך}}. שהם היושבים ראשונה במלכות שמים בהנהגה הזאת האלהית:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|כי אתה}}. ולבל יחשב לו זאת כגאוה וגודל לבב שמתנשא עד המעלה הזאת, יאמר כי לא המציא זאת מרוחו, רק {{צ|כי אתה ה'}}  שאתה &lt;קטע סוף=כז/&gt;
{{צ|אלהי ישראל}}, בהשגחתך הדבוקה בם בהנהגה הפלאית, {{צ|גלית את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך,}} 
שמזה השכלתי כי בחרתני למדרגה הזאת, ע&quot;כ {{צ|מצא עבדך את לבו}} וכו':

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ועתה ה'}}. פי' מהרי&quot;א לפי שיאמר [ה]אומר אחרי שדוד היה מרבה בתפלה ע&quot;ז יורה שהיה בו מעוט אמונה ושהיה בלתי מאמין, אם ביכולת ה' שלא יוכל עליו, ואם בשינוי רצון שימצא בו, ואם לספקו בנבואת הנביא אם דבר ה' הוא. הנה להסיר הספק הזה אמר דוד עוד, {{צ|ועתה ה' אתה הוא האלהים}}, ובזה הודה על היכולת. {{צ|ודבריך יהיו אמת}}, ר&quot;ל שא&quot;א בהם השינוי מצדך. {{צ|ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת}}, ובזה הודה באמתת הנבואה שנאמרה לו:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ועתה}}. אבל אמר שהיה צורך תפלתו לא שיקים האל דברו, כי אם {{צ|שירצה שיברך את בית דוד}} שיהיו תמיד צדיקים, באופן {{צ|שיהיו לעולם לפניך}}, ראוים לקבל החסד האלהי, כי היה יודע שלא יחזור בהיעוד כי אם מצד המקבלים, להיות היעודים האלהיים תנאים על הכנת המקבלים אותם. וז&quot;ש {{צ|כי אתה ה' דברת}} ויעדת את הטוב, וא&quot;א שישתנה מצדך, ועז&quot;א {{צ|ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם}}, שע&quot;י שתברכם שיהיו לעולם לפניך, ר&quot;ל צדיקים ההולכים לפני האלהים, א&quot;כ יהיו תמיד ראוים לקבל ברכה והטוב מאתך:&lt;קטע סוף=כט/&gt;</text>
      <sha1>fhtgg1ekpj7gp1sbnx6pqughg3asd9z</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב יג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360608</id>
    <revision>
      <id>1417163</id>
      <parentid>1400556</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16316" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|יב|יג|יד}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) מז&quot;ש יהי אחרי כן? ובענין תמר אם היתה אחות אמנון או לא, שיש בזה מבוכה כמ&quot;ש בפנים:

{{צ|ויהי אחרי כן}}. ספר איך נתקיימו יעודי העונשים שהגיד נתן לדוד אחד אחד, שאחרי מת הילד היה מעשה של תמר שסבב
הריגת אמנון ואחריו מעשה דאבשלום, וז&quot;ש ויהי אחרי כן {{צ|ולאבשלום בן דוד אחות יפה}}, מלשון זה משמע שתמר לא
היתה אחות אבשלום, וכן בפסוק ד', וכן נראה ממ&quot;ש (פסוק יג) דבר אל המלך כי לא ימנעני ממך, מבואר שלא היתה אחותו.
אמנם בכל הפרשה קראה אחותי, ובזה אנו מוכרחים אל קבלת חז&quot;ל (סנהדרין כא א) שמעכה אם תמר היתה יפת תואר ובא
עליה דוד ביאה ראשונה במלחמה ונתעברה מתמר בנכריותה, ומד&quot;ת היא מותרת לאמנון כי בנך הבא מן העכו&quot;ם אינו קרוי בנך
([[יבמות יז א]]), וז&quot;ש {{צ|ולאבשלום בן דוד אחות יפה}}, שבאמת בדין תורה רק אבשלום שנולד אחר שנתגיירה קרוי בן דוד,
וכן דייק {{צ|ויאהבה אמנון בן דוד}}:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויצר לאמנון להתחלות}}. ומפרש שלא היה לו תקוה לישא אותה לאשה: {{צ|בעבור תמר אחתו}}. כי היתה גדלה כבת בין
הבנים, שמה שנתעברה במלחמה לא השפיל כבודה בעיני בית דוד לשלא תהיה נחשבת כבתו, הגם שעפ&quot;י ד&quot;ת היא כן, וידע
שלא תתרצה היא ואחיה להשיאה לאמנון ולהכריז עי&quot;ז שהיא כאסופי מן השוק ושלא תחשב מזרע המלך, וגם לא לבא עליה
באונס או ע&quot;י פתוי {{צ|כי בתולה היא}}, והבתולות היו צנועות בהיכל וא&quot;א שתזדמן לפניו, ולכן {{צ|ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה:}}&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) ברוב המקומות שנזכר שם חכם סתם הוא לטוב ויונדב יעץ לרע:

{{צ|ויונדב איש חכם מאד}}. באמת תואר חכם הנמצא בכתבי הקדש סתם, יבא על המשתמש בדרך החכמה לטוב לא לרע, וכן
בא פה על צד זה. וספר חכמת יונדב משני פנים:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;א] {{צ|ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בבקר בבקר}}. שמחכמתו הכיר בו כי חולה אהבה הוא, וזה ממה שראה שהוא דל
ורזה בכל בקר בקומו ממטתו, שכן יהיה לחולי חלי החשק, והוכרח לגלות לו מצפוניו. ב] מצד עצתו שהיתה בשכל ואך לטוב:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה - ז) למה האריך ולא אמר בקיצור ועשתה לעיני את הבריה ואכלתי מידה כמ&quot;ש אמנון? ומ&quot;ש ותברני לחם
ועשתה לעיני את הבריה הוא הפך הסדר, ודוד אמר עשי לו הבריה ולא אמר שתברהו בידה, ואיך לא השכיל דוד כי רעה זה
מבקש? ואיך לא ירא יונדב שדוד יבין זאת, כי למה רוצה שתברהו בידה?:

{{צ|ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי}}. באמת לא עלה ע&quot;ד יונדב שיעשה הנבלה הזאת, רק שם בפיו דבריו שמתוכם יכיר
המלך שהוא חושק בתמר אחותו וחולה עבורה עד מות, ובזה ידע שיתננה לו לאשה אחר שמותרת לו מן הדין, וגם שע&quot;י
שישלחנה אליו בהכרח, יוכל לגלות לה את כל לבו, ותתרצה גם היא בהרגישה אהבתו אליה וחליה בעבורה. וא&quot;ל שיאמר למלך
שרפואתו היא בשתים, א] שתמר אחותו תברהו לחם, ר&quot;ל שיאכל מידה. ב] שהיא תעשה לעיניו את המאכל. ומפרש מ&quot;ש
{{צ|ועשתה לעיני את הבריה}}, הוא {{צ|למען אשר אראה}}. ומ&quot;ש {{צ|ותברני לחם}}, הוא למען {{צ|ואכלתי מידה}}. והקדים בסדר
דבריו בתנאי שתאכילהו בידה קודם התנאי שתעש הבריה לעיניו, הפך הסדר שתחלה תעשה המאכל ואח&quot;כ תאכילהו, כדי
שירגיש בו המלך, כי למה תאכילהו בידה דוקא, אין זאת כי אוהב אותה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויאמר אמנון}}. אמנון שלא הבין עצת יונדב, והיה בדעתו לעשות רעה, קצר הדברים, ואמר על הסדר {{צ|שתלבב לעיניו שתי לביבות}} ואחר כך {{צ|יברה מידה}}, ובזה השקיף דוד רק על תחלת דבריו שתלבב לעיניו שתי לביבות, וחשב שיען שכל אוכל תתעב נפשו יתאוה למין מאכל של לביבות שתמר לבדה יודעת לעשותו היטב, ורוצה שתעשהו לעיניו למען יבטח שהמה הלביבות אשר יאהב, וע&quot;כ:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|וישלח דוד}} וכו' {{צ|ועשי לו הבריה}}. ולא הזהיר שיברה מידה, כי לא חשב שאמנון מקפיד דוקא לאכול מידה, שאז היה שם על לבו ולא היה משלחה אליו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ותקח את הבצק}}. והנה היא עשתה כדבר אביה לעשות הלביבות לעיניו, ואחר שלשו הבצק עד שיעור ידוע לקחה היא ולשה שנית לצורך הלביבות {{צ|ותלבב לעיניו}}:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ותצוק לפניו}}. ולא נתנה לו בידיה, וע&quot;כ {{צ|וימאן לאכל ויאמר הוציאו}} וכו', שאיני רוצה לאכול ע&quot;י משרתי רק על ידה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;ועז&quot;א {{צ|הביאו הבריה החדר}}. המיוחד לאכול שמה: {{צ|ואברה מידך}}. דוקא:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|אל אחי אל תענני}}. ובארה דבריה משלשה טעמים. אם מצד המעשה עצמה, אמרה {{צ|כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת}} (ורמזה ג&quot;כ אל מעשה שכם בן חמור שאמר שם (בראשית לד, ז) כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה). ואם מצד כבודה, אמרה:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ואני אנה אוליך את חרפתי}}. ואם מצד כבודו, אמרה {{צ|ואתה תהיה כאחד הנבלים}} (ובראשית דבריו כללה כל זאת במ&quot;ש {{צ|אל אחי}}, ר&quot;ל הלא אחי אתה וצריך שנחוס כ&quot;א על כבוד אחיו, ועל גוף המעשה אמרה {{צ|אל תענני}}. והוסיפה לאמר, {{צ|ועתה דבר אל המלך כי לא ימנעני ממך}}, ותוכל לישא אותי בדרך היתר כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויענה}}. תחלה עינה אותה שלא כדרכה, לבל תאבד בתוליה. וכשלא שקט רוחו {{צ|שכב אותה}}, כדרכה:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וישנאה}}. אחר שהיה תאוה כלביית, מיד שנכבה רשף התאוה חלפה האהבה שלא היתה אהבה עצמיית, ואז בהכירו תועבת הנבלה הזאת שב לשנוא את הנושא שעל ידו נסבב לו זאת, וז&quot;ש {{צ|גדולה השנאה מהאהבה}}, שהאהבה בעצמה סבבה את השנאה, שכשזכר תועבת האהבה הזאת אשר היתה עתה לזרה בעיניו, נהפך לבו בקרבו לשנאה גדולה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז) כתוב זה מוקשה ולא מצאו המפרשים פירושו:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

{{צ|אל אודות}}. כי היא נשארה בביתו להכריחו שישאנה, כדין מאנס את הבתולה (דברים כב, כט) 
שלו תהיה לאשה לא יוכל
שלחה כל ימיו, השיבה לו כי {{צ|אל אודת הרעה הגדולה הזאת}}, פי' שהרעה הגדולה הזאת {{צ|לשלחני}} אל אודותיו, ר&quot;ל
שא&quot;א שתהיה נסבבת {{צ|מאחרת אשר עשית עמי}}, כי אודות הרעה הקודמת היה ראוי שלא תוכל לשלחני לעולם, ולא בהפך
שע&quot;י שאנסת אותי תשלחני. וכוונה ג&quot;כ שע&quot;י הרעה האחרת שעשית עמי שאנסתני, הרעה הזאת שעשית לשלחני גדולה יותר
שהוא הפך הנמוס ומצות התורה: {{צ|ולא אבה לשמוע לה}}. תחלה (פי&quot;ד) אמר ולא אבה לשמוע בקולה, בעוד אהבה שמע לה,
רק לא שמע בקולה ר&quot;ל לא קבל דבריה, ועתה ע&quot;י ששנאה לא רצה לשמוע דבריה כלל:

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח) הלא ידוע שיש הבדל בין כתונת למעיל, ואיך פתח בכתונת וסיים במעיל, וחזר לומר ואת כתונת הפסים?:

{{צ|ועליה כתנת פסים}}. יש הבדל בין כתונת ובין מעיל, שהכתונת הוא התחתון והמעיל יעטפו בו מלמעלה על כל הבגדים, ודרך
בנות המלך הבתולות לעטוף מעיל על כתונת הפסים שלמטה, ובשעת מעשה הסיר מעליה המעיל העליון ולא לבשה רק כתונת
הפסים, וכשהוציאה לא עטפה המעיל, רק ועליה כתונת פסים שהוציאה בבגד התחתון, הגם {{צ|שכן תלבשנה בנות המלך הבתולת מעילים}}, ואין דרכם לצאת בכתונת, בכ&quot;ז {{צ|ויוצא אותה משרתו החוץ}}, מופשטת ממעיל ובזויה מכבודה, ודחופה כאחת הקדשות:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|האמינון}}. א&quot;ל שתשתוק מצד ג' טעמים (הנזכר בפסוק יב יג), שאם מצד כבודה, לא תהיה לבוז ע&quot;י שהתיחדה עם איש, כי
לא היה עם זר רק {{צ|אחיך היה עמך}}. ואם מצד כבודו החרישי, אחיך הוא. ואם מצד הנבלה בעצמה {{צ|אל תשיתי את לבך לדבר הזה}}, טוב שתשכחי זאת מלבך כי מה שהיה היה: {{צ|ותשב}}. הנה תמר שהיה דרכה לטייל תמיד, ולשמוח ולגיל כבנות
המלך הבתולות, עתה {{צ|ותשב}}. ולא יצאה החוצה: {{צ|ושממה}}. ולא ישבה בסוד משחקים:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|והמלך דוד}}. חרה לו מאד, אולם לא הוכיחו ע&quot;ז, וכ&quot;ז עורר שנאת אבשלום:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ולא דבר}}. שיעור הכתוב, יען {{צ|ששנא אבשלום את אמנון לא דבר עמו למרע ועד טוב על דבר אשר ענה}}

{{צ|את תמר אחותו}}, מרוב שנאתו לא הוכיחו ע&quot;ז בדברים רעים על העינוי, שאז אם היה מוכיחו והיה מפייסו בדברים היה
סופו טוב, וז&quot;ש למרע ועד טוב (ואצל לבן אמר ([[בראשית לא, כט]]) השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, כי שם היה פותח
בהטוב שעשה עמו ומסבב אל הרע ששלם לו בברחו), אבל משנאתו לא רצה כלל לדבר מזה רק שמר משטמה בלבו להנקם
ממנו לעת מצוא, וזה היה ג&quot;כ סבה שלא נזהר אמנון ממנו אחר שאין דובר אליו דבר, לא דוד ולא אבשלום, שכח את אשר
עשה:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויפרץ בו ולא אבה ללכת}}. שתחלה השיב שנמנע מלכת מצד שיכביד עליו, כי אז בהכרח ילכו עמו כל עבדי המלך,
ובאשר הפציר בו השיב שאינו רוצה ללכת מצד עצמו:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויאמר אבשלום}}. ובזה מצא מקום לומר {{צ|ולא ילך נא אתנו אמנון אחי}}, אחר שהוא הבכור ועומד במקום המלך:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|הלא כי אנכי צויתי אתכם}}. ר&quot;ל ולא תענשו אתם כי עשיתם ע&quot;פ פקודתי:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;השאלות (לב - לג) יש פה דברים כפולים, ותחלה אמר את כל הנערים בני המלך המיתו ואח&quot;כ אמר כל בני המלך מתו:

{{צ|אל יאמר אדוני}}. כי השמועה נסבבה מצד שמי שראה שהרגו את אמנון, חשב שאבשלום הרגו כדי שלא יהיה לו שטן
בירושת המלוכה, ודמה שה&quot;ה שלכן יכרית כל זרע המלוכה. והשיב יונדב, {{צ|אל יאמר אדוני את כל הנערים בני המלך המיתו}}, ר&quot;ל שלא יאמר ש{{צ|המיתו}} כל הנערים מצד שהם בני המלך ושהיה כוונת אבשלום להכרית זרע המלך, לא כן, {{צ|כי רק אמנון לבדו מת}}. ולא מטעם ירושת המלוכה: {{צ|כי דבר זה היתה שומה בפי אבשלום}}. מכבר: {{צ|מיום ענותו את תמר אחותו}}. להנקם בו:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ועתה}}. הוסיף {{צ|לאמר}} כי עדין יש לחשוב שהגם שאבשלום לא רצה להרוג את אמנון י&quot;ל שבני המלך עמדו בנפשם להציל את אחיהם ועי&quot;כ בא לידי מלחמה ומתו כולם, וז&quot;ש {{צ|ועתה}} אל ישים אדוני המלך אל לבו דבר שעל ידו יאמר {{צ|לאמר כל בני המלך מתו}}, מעצמם ע&quot;י מלחמה, לא כן, {{צ|כי אמנון לבדו מת}}:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|ויברח אבשלום}}. ר&quot;ל ע&quot;י השמועה הזאת שהיה המלך טרוד ומצפה לדעת את שלום בני המלך לא שם על לבו לשלוח
לרדוף ולהשיג את אבשלום, ועי&quot;כ ברח:&lt;קטע סוף=לד/&gt;&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לז - לח) 

&lt;קטע התחלה=לז/&gt;השאלות למה כפל ואבשלום ברח ב&quot;פ:&lt;קטע סוף=לד/&gt;&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לז - לח) 

&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|ואבשלום ברח}} וכו' {{צ|ואבשלום ברח}}. פי' מהרי&quot;א תחלה ברח אל תלמי זקנו, והיה הולך עמו בכל אשר התהלך
תלמי, אבל ע&quot;י שדוד התאבל על בנו כל הימים האלה שהם השלש שנים, ירא אבשלום פן ישלח אחריו וישיגהו בדרכו, ולכן
ברח וילך גשור, נסגר בעיר חומה דלתים ובריח:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;השאלות (לט) מ&quot;ש ותכל דוד, הוא זר בלשון כמבואר:&lt;קטע סוף=לט/&gt;

{{צ|ותכל דוד}}. פי' האפודי, ששלש שנים הראשונים שהתאבל דוד על בנו רצה דוד תמיד לצאת אל אבשלום, ר&quot;ל לצאת למלחמה ולקחתו מגשור ולהנקם ממנו, ועתה מעכה אשתו או תמר, כלתה את דוד (מלשון כלא, ותכל פועל יוצא, היא כלאה ומנעה את דוד) 
מלצאת אל אבשלום להשיבו ולהמיתו, יען ראתה כי נחם על אמנון, מצאה חיל למנוע את דוד מלרדפו עוד:</text>
      <sha1>nrf8ln552o79mcaawrkh03xchxaxah0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב יד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360609</id>
    <revision>
      <id>1417164</id>
      <parentid>1400306</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="21110" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|יג|יד|טו}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) אחר שידע יואב שלב המלך טוב על אבשלום (לפי דעת המפרשים) למה לא בקש בעצמו?:

{{צ|וידע יואב}}. הגם שכלא מלרדפו, בכ&quot;ז ידע יואב שעדיין {{צ|לב המלך על אבשלום}}, ר&quot;ל שנוטר עליו איבה, ולכן לא ערב לבו
לבקש בעצמו בעדו, והוצרך לתחבולה שיזכיר:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|וישלח תקועה}}. פי' מהרי&quot;א מפני שתקוע היתה בהר, כמ&quot;ש (ירמיה ו, א) ובתקוע תקעו שופר, ואנשים ההריים הם בטבע
גבורים וחכמים ואמיצי לב, וחז&quot;ל אמרו (מנחות פה ב) מפני ששמן זית גדל שם החכמה מצויה שם: {{צ|התאבלי נא}}. מלת נא
מורה על התכיפות, צוה שתיכף תתחיל להתאבל בבכי ומספד וללבוש בגדי אבל ובל תסוך. ובאר הטעם שתתחיל באבילות
תיכף, שעל ידי זה {{צ|והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת}}, שלא יכירו בך המלך ונעריו שהתחפשת ושנית את
טעמך:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|וישם יואב את הדברים בפיה}}. שחוץ ממה שא&quot;ל המשל והנמשל, שם גם פרטי הדברים בפיה, כי יואב שער בדעתו מה שישיב לה המלך, ולמדה מה שתשיב היא על דבריו. וכמו שאכתוב בפי&quot;ט:&lt;קטע סוף=ג/&gt;
(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) מ&quot;ש ותאמר ותאמר שני פעמים:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

{{צ|ותאמר}} 
וכו' {{צ|תפול}} וכו' {{צ|ותאמר}}. ר&quot;ל שתיכף בבואה צעקה הושיעה המלך, ואח&quot;כ נפלה על פניה {{צ|ותאמר}} שנית הושיעה המלך.
והקדימה לאמר זאת תיכף, בל ידחפוה נערי המלך, ולמען ידעו כי דבר נחוץ יש לה:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה) מלת אבל, שלא כמשפטו. למה כפל אשה אלמנה אני וימת אישי?:

{{צ|מה לך}}. בזה נכלל גם השאלה מדוע באת היא ולא בעלה או קרוביה או בניה, כי אין דרך נשים לבא למשפט. וע&quot;ז השיבה,{{צ|אבל}}, שא&quot;א שיבא בעלה כי היא אלמנה. ולא בניה, שהוא נדח ממקומו. ולא משפחתה, שעליהם תצעק, {{צ|אשה אלמנה אני וימת אישי}}, והלשון מורה שכבר מתו לה שני אנשים, באופן שמזלה רע כי מזל גורם, ואין לה תקוה להיות איש ולהוליד בנים
כי היא קטלנית:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו) מ&quot;ש ויכו את האחד, כפל הכינוי עם הפעול שלא כדת:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

{{צ|וינצו}}. הודיעה ג' טענות שאין בנה חייב מיתה, א] {{צ|שנצו בשדה}}, ולא היה שם עדים והתראה. ב] {{צ|ואין מציל ביניהם}}, באופן שאילו היה מציל לא הגיע לידי כך, כי היה קרוב לשוגג, ברתיחת האף והחמה באין מפשר בריבם. ג] {{צ|ויכו האחד את האחד וימת אותו}}, מה שכפל הכינוי עם הפועל מורה שפירושו כאילו הפעל כפול, ויכו, ויך האחד (כמ&quot;ש (שמות ב, ו) 
ותראהו את הילד שראתה שכינה עמו (ש&quot;ר א, כד), שפירושו ותראהו (את השכינה) ותראה את הילד), ור&quot;ל שזה הכה לזה וזה הכה לזה, והאחד המית, באופן שחברו היה כרודף כי הכהו ג&quot;כ. וג' דברים אלה הם גם בנמשל, שאבשלום הרג לאמנון בלא עדים והתראה, ושלא היה מציל ביניהם, שאם היה דוד עושה משפט לאמנון על שעינה את אחותו לא היה בא לידי כך, ושגם אמנון הכה אותו במה שעינה ובייש את אחותו. וקרוב לזה כתב מהרי&quot;א:

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז) מ&quot;ש ונשמידה גם את היורש, הלא זאת לא אמרה המשפחה, כי רצו רק לבער הדם?:
{{צ|והנה קמה כל המשפחה}}. והנה לה עוד טענה רביעית, כי בנה הרוצח ברח הלך לו, והמשפחה קמו עליה ורוצים לכפותה
שתגלה מקומו איה הוא, וז&quot;ש {{צ|והנה קמה כל המשפחה על שפחתך ויאמרו תני את מכה אחיו}}, וזה עול גדול,
שהגם שיש רשות ביד גואל הדם להרוג את הרוצח גם כשאינו חייב מיתה בדין, אין לו כח לכפות את אמו שתגיד מחבואו, כי
רק אם ישיגהו והכהו נפש אין לו משפט מות, לא שיחייבו גואלי הדם את היודע מקומו שיגלהו להם. זאת שנית פועל חמס
בכפם, במ&quot;ש {{צ|ונשמידה גם היורש}}, כי באשר לא נשארו רק שני בנים יורשים נחלת אביהם ונהרג האחד, יקום האח הנשאר
תחתיו לנחלה, ומטעם זה רוצים להרגו שאז יירשו הם את נחלתו בשהם אחי אבי המת, וחוץ מכוונתם הרעה הם אומרים זה
בפיהם, ור&quot;ל כי רוצים לכפותה שתוציא את נכסי בעלה ובניה מתחת ידיה והם יירשו אותם, וזה חמס ועשק אחר שאינו חייב
מיתה בדין. ואחר שהציעה העול שעושים לנגדה ביד חזקה זוכרת עקר צרתה, כי {{צ|וכבו את גחלתי הנשארה}}, שאחר
שחשכו ככבי נשפה במיתת שני בעליה ובנה, עוד גחלת אחת מגיה חשכה שהוא בנה הנשאר, רוצים לכבות גם זאת להאפיל
עליה מעוף צוקה ואפלה מנודח: {{צ|לבלתי שום לאישי שם ושארית}}. שע&quot;י הריגת בנו ימחה שמו, וע&quot;י הורשת נכסיו לזרים
יקחו שאריתו ועזבונו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח - יב) מה היה הויכוח הזה, שתחלה א&quot;ל לכי לביתך והשיבה עלי העון, ולא נודע מה רצתה בזה, ואמר שנית
המדבר אליך והבאתו אלי? ומה השיבה ע&quot;ז עד שאמר שלישית חי ה'? והוא לכאורה פטפוטי דברים בלא חכמה ושכל:

{{צ|ויאמר המלך, לכי לביתך}}. הנה בדבריה אלה כללה שתי השאלות, א] שלא ימיתו גואלי הדם את בנה גם אם ישיגוה, ב]
שעכ&quot;פ ירפו ממנה ולא יכריחו אותה לגלות מקומו, ולא להוציא נחלתו מתח&quot;י. ובדבר הזה השני זכתה מן הדין, שלא יוכלו לעשות לה מאומה אחר שאינו חייב מיתה בד&quot;ת כנ&quot;ל, אבל בדבר הראשון אין הדין אתה, כי מדין תורה רשות או מצוה ביד גואל הדם להמית את הרוצח בפגעו בו, ולא יכול המלך להעביר משפטם, ולכן לא התרצה לה המלך תחלה רק על מה שנוגע לה, מה שרוצים להכריחה שתמסור אותו בידם ושתמסור להם הנכסים. אולם גם בזה הגם שאין לגואלי הדם יכולת ע&quot;ז, כבר כתב הרמב&quot;ם (פרק ב מהלכות רוצח הלכה ד) שכל אלו הרצחנים שאינם מחויבים מיתת ב&quot;ד אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו, ולכן אמר לה {{צ|לכי לביתך ואני אצוה עליך}}, ר&quot;ל אין לך לירא מגואלי הדם המפחידים אותך כי אין יכולים לעשות לך מאומה כפי הדין, ובכ&quot;ז אני אצוה עליך, ר&quot;ל שאחקור ע&quot;י שרי המלך ושופטיו אם ראוי להמיתו מדין המלכות שאז תצטרך לגלות מקומו למלך ולמסור את נכסיה, ואם אין צורך שעה לכך תפטר:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ותאמר האשה עלי אדוני המלך העון}}. השיבה לו מה לך לדון בזה בדין המלכות ומפני תקנת העולם, זה לא הרג איש נכרי, רק את אחיו, וגלל עון ואשמה על יולדתו ועל בית אביו לא על אחרים, ואין בזה תקנת העולם כי מי ילמד ממעשיו להרוג את אחיו ולהחטיא את בית אביו, וא&quot;כ {{צ|המלך וכסאו נקי}}, ולא עליך לפקח ע&quot;ז מדין המלכות וכסא משפטו:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויאמר המלך}}. אז נרצה לבקשתה שלא יחקור עליו כלל, ובזה פטר אותה שלא תתחייב למסרו, וז&quot;ש {{צ|המדבר אליך והבאתו אלי}}, כי אריב ריבך, ובזה מלא שאלתה במה שנוגע לה, לא בענין הראשון שלא יהרגנו גואל הדם בפגעו בו, שזה נגד דין תורה, וכמ&quot;ש הרמב&quot;ם (פ&quot;ב מה' רוצח ה&quot;ד):&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ותאמר}}. אז הוסיפה לבקש גם בעד זאת שיזהיר בל ימיתוהו גואלי הדם, שאף שיש להם רשות ע&quot;ז מדין תורה: {{צ|יזכר נא המלך את ה' אלהיך}}. בקשה שיזכור בדבריו שם ה'(כמ&quot;ש באמת חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה, ובזה לא יוכל גואל
הדם להפר שבועת המלך). ובארה טעם שאלתה, {{צ|מהרבת גואל הדם לשחת}}, שאין זה דומה למצות התורה שהגואל יחם
לבבו לנקום דם אחיו מאיש נכרי, ולא כן בזה שגם הרוצח אחיו הוא, ובמה שיהרגנו לא יתקן רק ירבה לשחת, שתחת שיחם
לבבו על הריגת אח אחד ירבה לשחת גם השני, ולכן יגזור המלך אומר בכח המלכות {{צ|שלא ישמידו את בני:}} ואז הפיקה גם
שאלתה זאת, {{צ|ויאמר חי ה'}} וכו'. ובזה השיגה תכלית מבוקשה, בענין אבשלום לבקש שישיבהו המלך, כמו שיבא:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|תדבר נא}}. כי עתה תתחיל דבור חדש משונה מהקודם וצריכה נטילת רשות:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ולמה חשבת כזאת על עם אלהים}}. אמרה לו איך עלה במחשבתך שהספור והנידון שהצעתי לפניך הוא אמתי, ושעם
אלהים יעשו עול כזה מה שהוא נגד הטבע והיושר: {{צ|ומדבר המלך הדבר הזה}} (מלת מדבר הוא מבנין מתפעל כמו מתדבר,
כמו שפירש&quot;י (במדבר ז, פט) על וישמע את הקול מדבר אליו). ר&quot;ל אבל הדבר הזה שהחליט המלך בזה הוא מתדבר אל עצמו,
שבזה הוא {{צ|כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו}}, כי המלך עם בנו הוא הנידון, ופסק דינו בעצמו שמה שאינו משיב את
נדחו היא כאשמה מלפניו:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|כי מות נמות}}. הוסיפה עוד להרך את לבבו, כי מה בצע לו בהריגת אבשלום, אחר שאינו חייב בדין ב&quot;ו רק דינו מסור
לשמים, הלא סופו למות ויקבל ענשו. ואם מפני ששפך דם אחיו, הלא בני אדם דומים {{צ|כמים המוגרים ארצה אשר לא}}&lt;קטע סוף=יד/&gt;
{{צ|יאספו}} 
שאז נבלעים בארץ, כן סוף הבשר והדם להתבלות בארץ: {{צ|ולא ישא אלהים נפש}}. פי' אלהים לא יכפר עון נפש
שהרג, ויקבל ענשו בדין שמים. וגם יל&quot;פ שלעומת שאמרה שיענשנו ה' בגופו, אמרה שבכ&quot;ז לא יכלה אלהים את הנפש (מלשון
כמעט ישאני עושני, איוב לב, כג), ולכן {{צ|חשב}} אלהים {{צ|מחשבות לבל ידח ממנו נדח}}, שהנדח ממקומו (ר&quot;ל אבשלום) לא
ידח ממנו, היינו מאלהים, שלא יהיה בארץ טמאה ושם ידח מאחרי ה', וילמד לעשות כתועבת הגוים ההם. ובארה מחשבות ה'
בזה, ממה שהתעוררה היא לדבר הזה שזה סבה מאת ה', והוכיחה זה משתי פנים, א] מצד מה שערבה לבה לבא לפניו, וז&quot;ש:

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו - יז) למה כפל אשר באתי לדבר, ותאמר שפחתך אדברה, ותאמר שפחתך וכו'?:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

{{צ|ועתה אשר באתי}}. ר&quot;ל זה היה מאת ה' שבאתי {{צ|לדבר אל המלך}}, הגם {{צ|כי יראוני העם}} 
שאענש ע&quot;ז. זאת שנית, מצד הדבר והמשל אשר נתן אלהים בלבי, וז&quot;ש {{צ|ותאמר שפחתך אדברה נא אל המלך}}, המשל הזה: {{צ|ואולי יעשה המלך את דבר אמתו}}. ר&quot;ל הדבר והשאלה שבקשתי אני יעשה המלך בעצמו, כי הוא הנידון והצריך לדבר זה:

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|כי ישמע}}. בארה דבריה, שמזה בעצמו שיעשה המלך את דבר אמתו להוציא משפטה לזכות: {{צ|להציל את אמתו מכף האיש}}. ויצא המשפט לפניו להציל, מזה בעצמו:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ותאמר שפחתך}}. מזה ערבתי לבי לאמר לך: {{צ|יהיה דבר אדוני המלך למנוחה}}. מזה ינוח המלך ובנו הנדח מעצבו ומרגזו: {{צ|כי כמלאך אלהים כן אדוני המלך לשמוע הטוב והרע}}. ר&quot;ל אחר שהחלטת משפט זה בדבר שאין אתה נוגע בו, הנה המשפט אמת משני צדדים, א] מדרך שאתה כמלאך אלהים מכוין אל מרכז האמת, ולא תטעה מצד שכלך הזך ואהבת האמת וידיעתך הברורה בין טוב ורע. ב] מצד העזר האלהי, {{צ|שה' אלהיך עמך}}, להחליט משפט צודק, וא&quot;כ המשפט הזה נחרץ
וקיים, ויפול גם על ענין אבשלום:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|היד יואב}}. הבין שהאשה לא תעשה זאת מעצמה: {{צ|אם איש להימין}}. אמרה כבר מבואר שהוא בעצת יואב, שהוא לא לבד ששם בפי המשל והנמשל, שם בפי גם פרטי הדברים, כי יואב בהיותו מכיר דרכי המלך הבין שתחלה יאמר המלך שיצוה עליו, ולמדה מה שתשיב ע&quot;ז, וכן ידע כל גלגולי הדברים, עד {{צ|שלא יש להימין ולהשמאיל מכל אשר דבר אדוני המלך}}, שכבר ידעתי תחלה כל פרטיהם כאילו רק כך היה מוכרח לדבר, וזה לא יוכל איש אחר (וע&quot;ז כתוב אם אש) רק {{צ|יואב}} הבקי במשפטי המלך, וז&quot;ש {{צ|הוא צוני: והוא שם בפי את כל הדברים האלה}}. בראש ועד סוף:&lt;קטע סוף=יט/&gt;


(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|לבעבור סבב}}. ועשה זה כדי שהמשפט שתשפוט בנידון כזה יהיה סבה {{צ|אל אני הדבר}}, כי המסובב יהיה שכן תוכרח

לשפוט בנידון שאתה נוגע:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|הנה נא עשית}}. ר&quot;ל המתחיל אומרים לו גמור: 

לפי הרד&quot;ק הקרי עשית&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|יסוב}}. צוה שני דברים, א] שלא יכנס דרך הרחוב כדרך בני המלך בבואם מארץ אחרת בתוף וכנור בשמחה ושירים, רק {{צ|יסוב אל ביתו}}, בדרך עקלתון. ב] {{צ|שלא יראה פניו}}:

לצורך?:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;השאלות (כה - לג) למה הפסיק בספור יופיו של אבשלום באמצע? מלבד שאין מקומו פה, והיל&quot;ל תחלה כל הספור עד
וישק המלך לאבשלום ואח&quot;ז קודם ספור המרד יספר יפיו. למה לא מרד אבשלום קודם שראה פני אביו שהי&quot;ל כעס וחרון לא
אחרי שקרב ונשק לו? ומה ראה על ככה למרוד באביו והוא היה הגדול באחיו בן יורש עצר ואביו זקן ולמה מהר למרוד שלא
{{צ|וכאבשלום}}. הפסוקים הבאים הם כדמות הקדמה להודיע הסבה שהניעה את לב אבשלום אל המרד הגדול הזה למרוד באביו,
הנה אבשלום היה בן הבכור אחרי מות אמנון, וכן מצד יפיו ומעלותיו חשב כי לו יאתה המלוכה. ואביו היה בדעתו להמליך את
שלמה, אם מצד שנאתו לאבשלום, אם מצד שא&quot;ל הנביא (דהיא כב,?) הנה בן נולד לך וכו', ויתר בניו כבר נולדו קודם לכן,
וגם פרט לו שהבן המולך יקרא בשם שלמה, וגם כבר נשבע לבת שבע ששלמה בנה ימלוך אחריו, כמ&quot;ש (מ&quot;א א, יג) וכאשר
הרגיש אבשלום זאת ע&quot;י שראה שנאת אביו אליו (הגם שלא ידע מנבואת נתן), לכן הקדים למרוד טרם ימליך את שלמה בחייו
כמו שהיה אח&quot;כ באמת. וז&quot;ש כהוצעה אל מעשה המרד שיספר בסימנים הבאים, {{צ|וכאבשלום לא היה איש יפה}}, וראה
א&quot;ע הגון למלכות מצד שלמות יופיו הנודע להלל בכל ישראל, ולא היה בו שום מום:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ובגלחו}}. גם בזה היה משונה ושהיו קווצותיו תלתלים, והיה נזיר עולם קדוש גדל פרע שער ראשו ולא גלח רק פעם אחת
בשנה, וז&quot;ש {{צ|והיה מקץ ימים}}, דהיינו סוף שנה לימים אשר יגלח, כפי הדין בהכביד שערו מקיל בתער, וז&quot;ש כי כבד עליו
וגלחו, ובודאי היה מגלח קרוב למזבח כדין נזיר, ושם היה שוקל שערו והיה משקלו מאתים שקלים, שזה דבר מפליא מאד.
בפרט למ&quot;ש במדרש (ראה ירושלמי קדושין פ&quot;א ה&quot;ג) דכל שקלים שבנביאים ליטרין:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|וגם נולדו לו שלשה בנים}}. וכולם מתו בעת ההיא, כמ&quot;ש (לקמן יח, יח) שלכן הציב לו מצבה בחייו ושיקרא שמו כי
אין לו בן, ומצד זה התאוה למלכות שיקרא שמו לזכר עד. וגם זה נמשך למ&quot;ש בפסוק שאח&quot;ז שהגם שבעת ההיא נולדו ומתו לו
שלשה בנים, בכ&quot;ז:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה}}. ולא בא המלך לנחמו על מיתת בניו. והנה זה
עורר אותו שנית אל המרד, שראה שנאת המלך עליו, עד שלא היה מקום שדוד ימליך אותו:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|וישלח}}. זאת שנית, ראה ששלח אחר יואב שתי פעמים לשלוח אותו אל המלך, ולא אבה לבא, ובזה הרגיש כי יואב יודע
שהוא דבר נמנע שיראה פני המלך ולא יוכל לפעול זאת מגודל שנאתו אותו:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;ולכן צוה להצית חלקת יואב, באשר חשב כי הרע לו במה שהוציאו מגשור, כמ&quot;ש בפסוק ל&quot;ב:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|לאמר למה באתי מגשור}}. וא&quot;כ הרעות לי במה שהבאתני לירושלים:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|וישק המלך לאבשלום}}. גם בזה הראה שלא ימליכהו, שכבר כתב הראב&quot;ע בפ' תולדות, שנשיקה עם למ&quot;ד הוא ביד או בכתף, ובלי למ&quot;ד הוא בפה, ולא נשק אותו בפה כראוי לבן הבכור המולך תחתיו רק נשק לו בגופו:&lt;קטע סוף=לג/&gt;</text>
      <sha1>3y0ae86s5wwit8c28cdhvir7nniz9zl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב טו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360610</id>
    <revision>
      <id>1417160</id>
      <parentid>1400565</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="21501" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|יד|טו|טז}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהי מאחרי כן}}. אחר שספר הסבות שסבבו את המרד, מספר ההכנות שהכין אבשלום לזה, מצד האחד הראה גדולתו שהוא נוהג בטכסיסי מלוכה שהכין לו סוס וחיל ומרכבה מרקדה:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ג) מה ראה לשאול מאיזה עיר אתה, כאילו בזה שם מגמת פתויו? ואיך אמר שהוא יצדיק כל איש אשר לו ריב ומשפט שזה א&quot;א, כי בהכרח יהיה אחד חייב ואחד זכאי? ולמה אמר ועלי תחת ואלי?:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|והשכים}}. בצד השני הראה ענותו, ואהבת צדק ומשפט, ואהבת העם, אשר בשלש אלה גנב לב העם. א] הראה אהבת העם במה {{צ|שהשכים בבקר ועמד על יד דרך השער}} 
(השער היה מיוחד למשפט), ודרש לכל איש על אודותיו, עד ששאלו {{צ|מאיזה עיר הוא}}, כשוקד לדעת כל עניניו עד מקום מגורתו. ואחרי שמע דבריו, א&quot;ל שדבריו טובים רק לא ימצא משפט מצד המלך, ובזה השריש בלבם שהמלך לא ישמע משפטי העם, מזקנותו או מעצלותו, וגם הסתיר בדבריו מלשינות אחרת במה ששאל מאיזה עיר הוא כאומר שהמלך לא ישקוד רק על טובת שבטו, לא על יתר שבטי ישראל, ושלכן כאשר א&quot;ל {{צ|שהוא מאחד שבטי ישראל}}, שאינם ממשפחת המלך, א&quot;ל:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|כי שומע אין לו מאת המלך}}:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויאמר אבשלום}}. ב] הראה עוז מלך משפט אהב, במ&quot;ש {{צ|מי ישימני שופט בארץ}}, כאומר איני מתאוה אל הנזר והמלכות, רק להיות שופט, למען אסיר המכשלה: {{צ|ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו}}. כלל בזה ג' ענינים, א] שאז אנשי הריב אלי יבואו, ר&quot;ל שישפוט בעצמו בלי אמצעי. ב] שאיש אשר לו ריב ומשפט, ר&quot;ל שהמשפט אתו בריבו (שזה ההבדל בין ריב ומשפט, הריב הוא הטענות, והמשפט הוא פסק הדין, ויש אשר לו ריב לבד, כמו שני בעלי דינים המכחישים זא&quot;ז, ויש אשר לו ריב ומשפט, כמו ריב בנות צלפחד שהמשפט אתם כמ&quot;ש (במדבר כז, ה) ויקרב משה את משפטן לפני ה'), ואז יצדיקנו. ג] כיון במ&quot;ש {{צ|ועלי}} (תחת ואלי) שגם אם עליו יבא איש בריבו יצדיקנו, וכ&quot;ש שלא יחניף את בני משפחתו ושבטו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|והיה}}. בזה הראה ענותו, שהחזיק לאיש המשתחוה לו, ר&quot;ל החזיקו שיקום וגם נשק לו כאשר ישק איש את אחיו הדומה לו, ובזה גנב לב כל ישראל:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז - יג) מה ראה לקשור המרד בחברון? דבר המרגלים הוא דברי סכלות, הלא בתקוע שופר אז יוכלו הם לאמר זאת, ולמה יקדימו שאז יאמרו מלך אבשלום? ומה בצע באמירה זאת? ולמה לקח עמו מאתים איש מירושלים אחר שלא גלה להם סודו? ולמה שלח את אחיתופל מעירו ולאן שלחו? ואיך לא נודע הדבר אל דוד אחר שכבר הודיעו המרגלים זאת בכל שבטי ישראל?:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

{{צ|מקץ ארבעים שנה}}. פי' חז&quot;ל (תמורה יד ב) 
מיום ששאלו ישראל להם מלך, ומהרי&quot;א פי' ארבעים שנה של מלכות דוד, ור&quot;ל קרוב לסוף ארבעים, כי מקץ יבא על הזמן הקרוב לסוף כמו מקץ ז' שנים תעשה שמטה, והיה זה בשנת הל&quot;ז או הל&quot;ח של דוד, שאז ראה שהמלך זקן וקרוב הדבר שימליך את שלמה בחייו, ולכן הקדים לעשות מעשהו, וכן פי' ר' ישעי': {{צ|ויאמר אבשלום}}.
עתה יספר באיזה אופן קשר קשר המרד, ויגיד בזה ארבעה ענינים, (ראשונה) בחר שיתפשט הקשר מעיר חברון ששם מלך דוד בראשונה והיתה ליהודה, שמצד זה נחשבת כעיר מלוכה ותקביל נגד ירושלים עיר ממלכת דוד, וגם ששם ימשוך את יהודה אחריו, ולבל ירגיש אביו א&quot;ל שהולך לשם אל הבמה לקיים נדרו:

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וישלח}}. (זאת שנית) מחברון שלח {{צ|מרגלים}}, הם ירגלו חרש מחשבות האנשים, וכל איש אשר יראו שנוטה מעם דוד אל אבשלום יגלו לו הסוד ויכניסוהו בין הקושרים, והם צוו אל הקושרים שישמרו הדבר בסוד, עד עת {{צ|ישמעו קול שופר}}, שאז {{צ|ואמרתם מלך אבשלום}}, ר&quot;ל אז תפרסמו הדבר, ובזה נשאר הדבר בסוד, וגם הנכנסים בקשר לא ידעו יום המועד והחרישו, עד ירימו המרגלים נס בקול שופר:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ואת}}. (שלישית) {{צ|לקח עמו מאתים איש מירושלם}}, שהם מעבדי דוד ואוהביו והם היו קרואים אל הזבח ולא ידעו כל דבר, ובזה גנב לב דוד שלא עלה דבר כזה על דעתו כלל, אחר שידע שנמצאים אצל אבשלום עבדי דוד ובעלי בריתו, באופן שהקשר שהתפשט בכל ערי ישראל נעלם מן האנשים שאצל אבשלום ואף כי מדוד:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|וישלח}}. (רביעית) {{צ|שלח את אחיתופל יועץ דוד}}, שהיה עמו בקושרים, בל ימצא בעירו בגילה, רק ישב במקום נסתר מוכן לעת הצורך, ובזה הערים שאם יתגלה לדוד דבר ויצטרך יועץ ועצה לא ידע מקומו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויבא המגיד}}. ובאופן זה נבנה הבנין הזה עד תומו בסוד גדול, עד שבעת הוגד זאת לדוד, כבר תקעו בשופר, ונודע שכל ישראל בקשר המרד:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד) למה כפל קומו ונברחה, מהרו ללכת? ומהו והדיח עלינו את הרעה? ולמה יכה העיר אם הם יהיו חוץ לעיר
ולא ילחמו בעיר?:

{{צ|ויאמר דוד}}. א&quot;ל שני דברים, א] {{צ|שיברחו כי לא תהיה לנו פלטה}}, אחר שהוא מוכן למלחמה ונושע ברב חיל, ודוד לא
ידע מי אשר אתו. ב] {{צ|שימהרו ללכת שלא יכה אבשלום את העיר והדיח עליהם את הרעה}}, ר&quot;ל שאם ישיגם
קרוב לירושלים הגם שיוכלו לברוח, יהרוג את אנשי העיר, ויעולל עלילות שאנשי דוד הרגו אותם יען מרדו בו, כי אז לא נודע
עדיין מי מאנשי דוד ומי מאנשי אבשלום ולא ידעו מי המחריב את העיר, וגם אם יודע שאנשי אבשלום הרגו בם יאמרו שזה
יען היו אנשי דוד הלוחמים אתו קרובים לעיר וחוסים בצל העיר והמבצר, לכן מהרו ללכת:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז - יז) למה כפל ויצא המלך ויצא המלך:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

{{צ|ויצא}}. (סיפר יציאת המלך מירושלים) 
תחלה יצא מביתו, הוא וכל ב&quot;ב, ואח&quot;כ:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויצא}}. מן העיר: {{צ|וכל העם}}. שיזכיר בסמוך: {{צ|ויעמדו בית המרחק}}. בבית הרחוק מן העיר להתקבץ שם:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|עברים על ידו}}. הוא עמד לפקד כל עובר אם ילך עמו ואם לא: {{צ|וכל הכרתי}}. גבורי דוד: {{צ|אשר באו ברגלו}}. בסבתו, שבאו להיות מבני חילו ואתי הגתי פקיד עליהם:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;השאלות (יט - כ) בפסוקים האלה נלחצו המפרשים:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

{{צ|למה תלך עמנו}}. אם תלך מפני שאתה ירא מאבשלום, יש לך שני ברירות, או {{צ|שוב לירושלים ושב עם המלך}}, כי לא ישים לב עליך {{צ|כי נכרי אתה. וגם}} 
(אם) {{צ|גולה אתה}}, אם יגלה אותך מירושלים, {{צ|למקומך}}, הלא תגלה {{צ|למקומך}} לגת, ולא תפסיד מאומה:

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|תמול}}. ואם תלך למעני כדי לעזרני, ע&quot;ז השיב, א] {{צ|תמול}} בואך ואיך היום אניעך, ואתה עיף ויגע. ב] {{צ|ואני הולך על אשר אני הולך}}, עוד לא ידעתי תכלית מהלכי ומגמתי, רק סבת ההליכה היא מפני שאני הולך, ר&quot;ל בורח ממה שממנו, לכן {{צ|שוב}} אתה {{צ|והשב את אחיך עמך}} (והשב את אחיך) {{צ|חסד ואמת}}, ר&quot;ל זה החסד שתשיב להם בעבור שהלכו אתך מה שתשיבם בל ינודו וינועו:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|אשר יהיה שם}} וכו' {{צ|אם למות אם לחיים}}. ר&quot;ל אחר שיהיה בהכרח במקום סכנה, מסופק {{צ|אם למות אם לחיים}}, לכן {{צ|שם יהיה עבדך}}, כי אין ראוי לאוהב לעזוב את אהובו בעת צר:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;השאלות (כג) מ&quot;ש וכל העם עוברים כבר נזכר פסוק י&quot;ח ושילש עוד וכל העם עוברים:

{{צ|וכל הארץ}}. עי&quot;ז נודע הדבר בכל העיר וכולם בכו. וגם {{צ|כל העם}}, ר&quot;ל עם ירושלים עוברים ג&quot;כ, ואז נתחלקו לשתי מחנות,
המלך עבר בנחל קדרון, והעם עברו בדרך אחר אל פני המדבר:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;השאלות (כד - כז) מ&quot;ש ויעל אביתר, מחוסר ביאור, וכן מ&quot;ש הרואה אתה:

{{צ|ויציקו את ארון האלהים ויעל אביתר}}. נראה פירושו שעשו לארון מקום מצוק (מענין כי לה' מצוקי ארץ (ש&quot;א ב, ח),
השן האחד מצוק מצפון (שם יד, ה)), ר&quot;ל מקום מבצר וגבוה להניחו עליו. ואביתר הכ&quot;ג עלה על הבימה הלז ועמד שם לפני
הארון למשמרת לכבוד, וכן עמד {{צ|עד תום כל העם}} וכו':&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה - כו) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויאמר}}. ואז אמר המלך שישיב את הארון אל העיר, בממה נפשך, שאם ימצא חן בעיני ה' הלא ישיבהו לירושלים
למקום הארון, ואם אינו חפץ בו איך יכריח את רצונו להוביל הארון עמו הלא ה' הטוב בעיניו יעשה ומי יעשה נגד רצונו:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויאמר המלך אל צדוק}}. שב ואמר אליו שגם הוא ישוב וישאר בעיר, ומ&quot;ש {{צ|הרואה אתה}}, ר&quot;ל שלא יהיה נראה כאילו
היה זה בפקודתי רק כאילו אתה בעצמך ראית ובחרת כך, למען לא תחשד בעיני אבשלום, וע&quot;י כך תוכלו לרגל מה שנעשה בעיר
ולהודיעני, ועז&quot;א ואחימעץ בנך וכו' עד בוא דבר מעמכם וכו'. וחז&quot;ל (יומא עג ב) פי' מ&quot;ש (פסוק כד) ויעל אביתר היינו שעלה
ונסתלק מן הכהונה מפני ששאל באורים ותומים ולא עלתה לו, וכפי דרכם נראה, שמ&quot;ש {{צ|ויציקו את ארון האלהים}}, ר&quot;ל
שהציגו אותו כדי לשאול באורים ותומים שהיה הכהן עומד לפני הארון: {{צ|ויעל אביתר}}. היינו שעלה אל הארון לשאול, וזה
נמשך {{צ|עד תם כל העם}}, כי לא נענה, ונשאר הארון עומד, ואז {{צ|ויאמר המלך לצדוק}} שהוא ישאל באורים ותומים. והנה
המלך נסתפק אם לא נענה מחמת שהוציאו הארון ממקומו או מפני אביתר, ולכן אמר לצדוק ולא לאביתר, וגם א&quot;ל שישיב את
הארון. ועתה באר מה ששאל באורים ותומים, שהיתה השאלה {{צ|אם}} יצליח ועוד ישוב לירושלים או לא, וז&quot;ש שתשאל {{צ|אם אמצא חן בעיני ה'}}, זאת תהיה השאלה, {{צ|והשיבני}} (ר&quot;ל אז ישיב לי התשובה) כי {{צ|יראני את הארון ואת נוהו}}. אבל&lt;קטע סוף=כז/&gt;
{{צ|ואם כה יאמר,}} 
וישיב לי ע&quot;י האורים ותומים {{צ|לא חפצתי בך, הנני}} וכו'. והיתה התשובה של האו&quot;ת {{צ|שובה העיר בשלום}}, שאותיות אלה בלטו מן האו&quot;ת, ודוד הוציא מזה תשובה כוללת על כל עניניהם, א] שהוא ישוב לביתו, שע&quot;ז שאלו. ב] ממ&quot;ש שובה העיר בלשון צווי, דייק שרמזו לו שהכהן ישוב העיר, וז&quot;ש הרואה אתה (ר&quot;ל הראית על אותיות האפוד) שכתוב בהן אלה המלות {{צ|שובה העיר בשלום}}, ולכן שובה כפי שענו האו&quot;ת, ואחימעץ וכו':

(ל){{צ|  ודוד עולה.}} 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;אחרי נפרד מארון אלהים, והגיע להר הזיתים, ששם יפרד מעיר האלהים, התחיל לבכות וחפה ראשו וחלץ מנעליו כאבל:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ודוד}}. ואז שם על לבו שלא בא אחיתופל עמו, והבין שהוא עם אבשלום, ויגד דוד זאת לעבדיו:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;השאלות (לד) כתוב זה מוקשה מאד, ולא ידעו בו המפרשים באור נכון בלא זרות ומעקשים:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

{{צ|ואמרת לאבשלום עבדך ואני}} 
וכו'. כבר כתבנו כי סבת מרידת אבשלום היתה מפני שהתירא שאביו ימליך את שלמה
בחייו, אמנם אם היה דעתו להרוג את אביו, או שלא רצה רק שאביו ימליכהו בחייו, והוא ישב בכבוד, כאשר עשו מלכים רבים
שהמליכו את בניהם לעת זקנותם, נבוכו המפרשים. ומהרי&quot;א כתב שלא היה בדעת אבשלום להרוג את אביו, ושלכן חרה לדוד
על שהרגו אותו, כי ידע שאבשלום לא שונא לו ולא מבקש רעתו, רק חפץ שלא יתן המלוכה לאחר מבניו, ורק אחיתופל היה
אויב לדוד ורצה להרגו (כמ&quot;ש בסימן יז), ושלכן לא הסכים אבשלום לעצה זו, עי&quot;ש. והאמת הוא שאבשלום עצמו לא היה לו
בפרט זה הסכמה קיימת, כי תכלית מגמתו היתה שימלוך בכל אופן, אם בטוב אם ביד חזקה, ואם היה אביו ממליכו בטוב אין
ספק שלא היה מורד וממרה וקושר, והיה מכבדו כאב וכמלך, כמו שכבדו שלמה אחר שישב על כסא המלוכה, רק עתה שאלצהו
ההכרח למרוד ולתפוש מלכות בזרוע, היו לפני שני דרכים, א] שאם ינצחהו ויכריחהו שיסכים על מלכותו, יעזבהו בביתו
ובמעלתו כל ימי חייו והוא יהיה המולך והמנהיג בחייו, שבזה לא יהיה לחרפה שרצח את אביו. ב] שלא יעזבנו בחיים מחשש
שישוב אביו וימרד בו במצאו ידו, שאחר שלא המליכהו ברצון לבו ישמור עליו משטמה תמיד. ואבשלום היה פוסח בין שתי
הסעיפים האלה, שבודאי היה מתאוה שלא יהרוג את אביו, ובכ&quot;ז אם יראה שלא יהיה הממלכה נכונה בידו רק באופן זה היה
הורגו בלי חמלה, והיה הדבר תלוי לפ&quot;ז מעצת יועציו. ודוד ידע שאחיתופל בודאי יתאמץ להוליכו בעצתו על הדרך השני, באשר
הוא מרד מפני איבה ומשטמה שהיה לו על דוד מפני מעשה בת שבע נכדו (כנ&quot;ל ש&quot;ב יא, ו) וגם שיתירא שאם ישלים הבן את
אביו ישיב לאחיתופל גמולו בראשו, ולכן היה מחכמתו ששלח את חושי הארכי שגם הוא יהיה מיועצי אבשלום, אבל יבא אליו
באופן אחר, לא כאויב ומתנקם לדוד רק כאוהב את דוד ואת אבשלום יחד, בשיאמר אליו כי הגם שהוא לא נשתנה עתה
מאהבתו את דוד ריעו, בכ&quot;ז הוא יחזיק ידי אבשלום מאשר רואה כי הצדק אתו, וכי הראוי והטוב לפני שניהם ולטובת כל
ישראל שיעזוב מלכותו ביד אבשלום בטוב, והוא ישב לעת זקנותו במנוחה ובשלות השקט, כי כבר אפסו כחותיו מלשפוט
ולהנהיג העם הרב הזה, ואין בבניו טוב מאבשלום ראוי למלכות ובפרט שכן הסכמת כל העם, ואין כח למלך להמליך אחד מבניו
שאינו הבכור ואינו המרוצה לעם, ובזה יטה את לב אבשלום אל הצד הזה, שלא יחשוב להרוג את אביו ולאבדו, רק להכריחו
שכאב את בן ירצהו ויתן לו המלכות בשלום ובמישור. וז&quot;ש ואמרת לאבשלום {{צ|עבדך אני המלך אהיה עבד אביך}}, תאמר
לו כי אתה עבדו ורוצה במלכותו, ובכ&quot;ז אהיה גם עבד אביך, כי אתאמץ שגם אביך יסכים לזה, אחרי שינצחהו ויהיה מוכרח
לזה, וישב בכבודו ואעבוד גם אותו. והוסיף {{צ|ואני מאז ועתה}}, ר&quot;ל אני לא נשתניתי מדעתי אז, כי כן חשבתי אז וכן אני חושב
עתה, שאהיה עבד גם לך גם לאביך, כי מאז ראיתי ויעצתי שיעזוב מלכותו אליך. והוסיף {{צ|ואני עבדך}}, שבכ&quot;ז אל תחשוב שלא
באתי אליך רק על אופן שאהיה עבדך ועבד אביך, ושבאם לא יעלה זאת בידי שיניח אביך המלוכה אליך בטוב, אשוב אל אביך,
לא, כי בכל אופן אני עבדך לבד, אחר שנבחרת מכל ישראל: {{צ|והפרתה לי את עצת אחיתופל}}. אחרי שכל עצות אחיתופל
יסובו אל הדרך השני שאבשלום יהרוג את דוד, א&quot;כ במה שתוליכהו על הדרך הראשון שישלים עמי וימלוך ברצוני, ממילא תפר
כל עצותיו, וכמו שהיה באמת. ובזה הביט דוד אחרית דבר מראשיתו, והיה זה בהשגחת ה' שתיכף כאשר בקש סכל נא את עצת
אחיתופל ה', והנה חושי הארכי לקראתו, שליח ההשגחה, ועצת ה' היתה אתו בכ&quot;ז:

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|והלוא עמך}}. ר&quot;ל לא תהיה יחיד בזה לגנוב לב אבשלום, כי גם כהני ה' בלב ולב ידברו אתו, וכן על ידיהם וע&quot;י בניהם
יודע לי כל דבר. הנה לפ&quot;ז אחר שספר איך השלים אבשלום את המרד על מתכונתו, ספר ג&quot;כ חכמת דוד וטוב עצתו ברגע זו
אשר תחת מסבות התהפך, אם במה שברח מן הארץ, שבכ&quot;ז נודע לו מי אשר אתו, בזה עורר ג&quot;כ רחמים בלב רבים, אשר בכו
וינידו בצר לו ובאו לעזרתו. ואם במה שהשיב ארון ה' העיר, שהיה בזה גם מטוב העצה, שלא ירבה חרון ומשטמה על כי לקח
לשבי עוזם להוליכו במדבר. ואם במה שהכין יועצים ומרגלים בבית אבשלום להפר מחשבותיו. ואם במה שסלל אורח להצלה 
על הצד שיתגבר אבשלום, שיחמול עליו ולא יהרגנו, וכמ&quot;ש חז&quot;ל ([[ברכות ז ב]]) מזמור לדוד קינה לדוד מבע&quot;ל משל לאדם וכו'
אמר סתם ברא חייס על אבא וכו':&lt;קטע סוף=לה/&gt;</text>
      <sha1>1wtee5uy37rissmu1wz22kuq1i30z11</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב יז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360612</id>
    <revision>
      <id>1417165</id>
      <parentid>1400625</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10901" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|טז|יז|יח}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויאמר אחיתופל}}. אחיתופל לא נמלך בחושי הארכי, אחר שמגמת פניו היה להרוג את דוד וידע שחושי לא יסכים ע&quot;ז,
ולמטרה זו פנה בעצתו. והנה התנה ארבעה דברים, א] שירדוף תכף בעוד שהוא יגע ורפה ידים ולא יניח לו זמן שינפש ושיכין
עצה וגבורה למלחמה, וז&quot;ש {{צ|אבחרה נא}}, ר&quot;ל עתה. ב] שלא יקח עמו כל ישראל, רק י&quot;ב אלף איש. ג] שלא ירדוף אבשלום, רק
הוא ירדוף. ד] שלא ירדוף ביום, רק בלילה. ובאר טעמו:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ואבא עליו והוא יגע}}. ע&quot;י שירדוף תכף, ישיגהו בעודו יגע ורפה ידים. וע&quot;י שיבא פתאום בלא הכנה ובלילה, {{צ|והחרדתי אותו ונס כל העם אשר אתו}}, ועי&quot;ז יכה את המלך לבדו. ומטעם זה צריך ג&quot;כ שלא ירדוף אבשלום, שאין ראוי שהבן יהרוג
את אביו, רק אני אהרגנו בהיותי גואל הדם של אוריה חתני:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) פסוק זה, כאבן מעמסה לכל המבארים:

{{צ|ואשיבה כל העם אליך}}. באר לו עוד תועלת שיצא מעצה זו, שבזה בקל ישובו כולם אליו, כי אם תבער המלחמה ויפלו
רבים בחרב, אז אף שינצח יתחלקו העם לשני מחנות, ורבים ישמרו איבה על אחיהם אשר נפלו בחרב, ואם יהרג המלך
במלחמה שיהיה אבשלום המצביא את העם, יאמרו כי רצח את אביו, לא כן כשיהרגנו אחיתופל בלילה, יגלול האשמה על
אחיתופל, ואבשלום יחרה אפו על הורג אביו, רק שאז יתן פקודת חסד שמוחל לכל מי שחטא נגדו ושישובו כולם לביתם כדרך
המלכים למחול כל פשע בעת מלכותם, ובזה אוכל גם אנכי לשוב לביתי, וז&quot;ש {{צ|כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש}}.
שעורו, כשוב הכל (ישוב) האיש אשר אתה מבקש, כיון על עצמו, שהגם שאז תבקשני להרגני על שהרגתי את אביך, בכ&quot;ז יהיה לך כסות עינים שאשוב כשוב ה{{צ|כל}}, שאחר שתצוה שישוב {{צ|כל}} מורד ופושע, ישוב האיש הזה (שהוא אחיתופל ג&quot;כ) למען {{צ|כל העם יהיה שלום}}, כי תאמר שא&quot;א לך לדון הורג אביך, מפני שיתקוממו ע&quot;ז אוהבי אחיתופל ושונאי דוד. ובאופן זה תצא
נקי, וכל ישראל ישובו אליך. ויותר קרוב שדלתות המקרא הזה מקבילים אל הכתוב הקודם, {{צ|ונס כל העם אשר אתו}}&lt;קטע סוף=ג/&gt;
{{צ|ואשיבה כל העם אליך כשוב הכל}} 
(פי' בעת ישובו לביתם), {{צ|והכיתי את המלך לבדו האיש אשר אתה מבקש}}:

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויישר הדבר}}. לא כתב וייטב הדבר, כי באמת היה דבר זה רע בעיניהם להרוג את המלך, רק שמצאו שהיא עצה ישרה
מובלת בדרך קרוב אל התכלית, הגם שהדבר בעצמו לא הוטב בעיניהם: {{צ|ויאמר אבשלום}}. לכן אמר שיקרא לחושי הארכי,
באשר ידע שחושי יתאמץ להפר דבר זה וישמע מה ייעץ להשיג את התכלית בדרך אחר שלא יצטרכו לרצוח את המלך:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו) למה שאל לחושי אחר שישרה עצת אחיתופל בעיני כולם? ולמה עזבו עצת אחיתופל שהיו להם כדבר אלהים
בימים ההם? ולמה אמר כדבר הזה דבר אחיתופל ולא אמר כה יעץ אחיתופל הטובה עצתו, וכמו שהשיב לא טובה העצה?:
{{צ|כדבר הזה דבר אחיתופל}}. הנה על העצה לא נסתפק אבשלום כלל, שבאופן זה יפיק את אשר זמם, רק שסמר בשרו מן
הדבר הזה שדבר להרוג את המלך, ועל הדבר וההחלטה הזה שאל אותו אם יסכים לזה, ואם לא יסכים לזה ידבר עצה אחרת
איך נחרץ באופן שלא יהרג המלך, ולכן לא אמר כעצה זו יעץ אחיתופל, כי על העצה לא שאל כלל שהיתה ישרה בעיני כולם,
רק על הדבר והגזרה להרוג את המלך:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ויאמר חושי, לא טובה העצה}}. אמנם חושי השכיל מאד, ולא אמר לא טוב הדבר רק {{צ|לא טובה העצה,}} ר&quot;ל שאם היתה
עצה טובה להשיג על ידה את התכלית היה מסכים לזה, רק שהיא עצה סכלה לא לעזר ולא להועיל:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויאמר חושי}}. באר דבריו, כי הנה עצת אחיתופל בנויה על שתי יסודות, א] שעבדי דוד הם עתה מדוכאים ורפויי ידים
ויחרידום פחד פתאום. ב] שדוד שוכב לבטח בין גדודיו באין פחד. ובשניהם לא השכיל ותהי להפך, א] {{צ|אתה ידעת את}}&lt;קטע סוף=ח/&gt;
{{צ|אביך ואת אנשיו כי גבורים המה}}{{צ|,}} 
{{צ|ומרי נפש המה כדוב שכול בשדה}}{{צ|,}} כמו הדוב ששכלו בניו שאז מרוב מרירות
נפשו יחרף נפשו למות, כן הם בהיותם נרדפים אל השדה, לא ישובו מפני כל ויחרפו נפשם למות. ב] {{צ|שאביך איש מלחמה}},
ויעל על לבו להשמר שלא יפלו עליו פתאום: {{צ|ולא ילין את העם}}. רק הנה הוא נחבא וכו':

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|והיה כנפול}}. ואחרי שהראה כי עצה זו היא לא להועיל, הראה כי היא לנזק ולהפסד, שע&quot;י שלא יצלחו בפעם הראשון
הגם שלא יצאו רק י&quot;ב אלף, השומע לא יבחין פרטי הדברים, ויאמר כי עם אבשלום לחמו גם כרעו ונפלו, ובזה ימס לב העם,
אשר עוד פחד אביך וגבוריו עליהם:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|כי יעצתי}}. אחר שסכל עצת אחיתופל, יעץ עצה אחרת הפך עצת אחיתופל בכל הפרטים, א] שלא יפלו עליו תיכף, רק
ימתינו עד {{צ|יאספו כל ישראל}}. ב] שלא יצאו במעט עם, רק האסף יאסף עליך כל ישראל וכו'. ג] שלא אחיתופל יפול עליו, רק
ופניך הולכים בקרב:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;ד] שלא יפלו עליהם בלילה, ובספק אם נמצא שם דוד בין העם, רק {{צ|ובאנו אליו באחד המקומות}} אשר נדע בבירור
שנמצא שם, ולא בלילה רק {{צ|ונחנו עליו כאשר יפול הטל}}, ר&quot;ל באור הבקר בעת שהטל נופל על האדמה. וכן פי' מהרי&quot;א.
ולא נהרוג המלך לבדו, רק {{צ|ולא נותר בו ובכל האנשים}} וכו' {{צ|גם אחד}}, ר&quot;ל אם בהרג, אם שנתפוש המלך חיים. ולא תירא
שבתוך כך ימצא ערי מבצר וחסה שם, כי:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|אם אל עיר יאסף והשיאו כל ישראל}} וכו'. שכל זה נקל אם יתאספו חיל רב ועצום, לא בחיל מעט:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויאמר}}. ואז הסכימו כולם שעצת חושי טובה יותר, והכתוב מעיד שזה היה מאת ה', כי באמת אם היו עושים כעצת
אחיתופל היו מצליחים:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|כזאת וכזאת}} וכו'. ר&quot;ל ועדיין מסופק פן ישוב ויעשה כעצת אחיתופל, לכן:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ועתה שלחו מהרה}} וכו' {{צ|אל תלן}} אתה {{צ|בתוך העם}}. ויותר מזה, וגם {{צ|עבור תעבור עם כל העם}}. ופירושו אל
תלן, {{צ|פן יבולע למלך}}. וגם עבור תעבור, {{צ|פן יבולע לכל העם}}:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|וירא אותם נער}}. היה בזה עין ה' אל יראיו, א] מה שהרגישו שראה אותם הנער וילכו מהרה, ב] מה שבאו בבית איש
שלו באר:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט - כ) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;ג] שחמלה האשה עליהם, ומה שהיה מעצתה לשטוח הריפות. ד] מה שהיה מעצתה לאמר שהיו פה ושעברו את מיכל
המים, כמו שהיתה עצת רחב לאמר (יהושע ב, ד) כן באו אלי האנשים כמש&quot;פ שם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ואחיתופל ראה}}. כי עד עתה השתדל שיעשו כעצתו, וכאשר שמע שעבר דוד את הירדן, ידע שהוא מה', שהפיר את
עצתו ושישוב דוד למלכותו, ואז יהרגנו ויקח נכסיו כי הרוגי מלך נכסיהם למלך. לכן חנק א&quot;ע, ועי&quot;כ {{צ|ויצו אל ביתו}}, כי ידע
שלא יוכל לקחת נכסיו. וגם {{צ|נקבר בקבר אביו}}, ולא כן אם היה המלך הורגו:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ואת עמשא}}. וספר שאם עמשא ואם יואב היו אחיות, שתיהן בנות ישי, והיה לעמשא יתרון על יואב מצד אביו, כי יואב
נקרא אחר אמו בן צרויה, כי אביו לא נודע בשם, ועמשא בן איש לא בן אשה, ר&quot;ל נקרא ע&quot;ש אביו שהיה שמו יתרא הישראלי.
ובד&quot;ה (א' ב, יז) קראו הישמעאלי ודרשוהו חז&quot;ל (יבמות עז א), והיה גדול בתורה: &lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויהי כבוא דוד מחנימה}}. הנה עד עתה לא מצא תומך וסועד כנ&quot;ל, ועתה התעוררו רבים לתמכו, כי אחר שבא אבשלום
אל פלגשי אביו ודוד ברח מן הארץ, קבל ענשו, וכאור בקר יזרח שמש:&lt;קטע סוף=כז/&gt;</text>
      <sha1>5d5qsynzey2c167wk4rltllmtjetwk4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב יח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360613</id>
    <revision>
      <id>1417166</id>
      <parentid>1400511</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11724" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|יז|יח|יט}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויפקד}}. ספר שדוד ערך וסדר את המלחמה, א] {{צ|שפקד את העם}}, לדעת מנינם. ב] {{צ|ששם עליהם ראשים}}:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;ג] {{צ|שחלקם לשלשה ראשים}} תחת ג' מנהיגים, וחפץ ללכת ג&quot;כ:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) לשון עתה כמונו עשרה אלפים, מורה שעוד יש עשרת אלפים אנשי חיל כמוהם, והמפרשים נלחצו:

{{צ|ויאמר העם}}. עכבו בידו מפני ג' טעמים, א] אחר שעקר מגמת הלוחמים הוא להמית את המלך, כשלא ימצא עמהם אף שינוסו
עבדי דוד לא ישימו לב, כי אין מטרת כונתם להמית את העם, משא&quot;כ אם ימצא דוד בתוכם ירדפו עד ישיגוהו. ב] כי כשלא יצא
המלך עמם יחשבו כי עקר המחנה נשארה עם המלך, כדרך המלחמה שאם אין המלך יוצא שולח שרי החיל וצבא, והוא עומד
מוכן עם הכרתי והפלתי לבא לעזרתם בעת הצורך, וא&quot;כ גם {{צ|אם ימותו חצינו לא ישימו לב}}, כי יחשבו {{צ|שעתה יבואו כמוהם עוד עשרה אלפים}}, אשר יבואו עם המלך לעזרם, ויוכל להיות שבאמת השאיר המלך מבני החיל אתו ע&quot;ד זה. ג]
{{צ|ועתה טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור}}, אם בתפלה אם בעצה, או למ&quot;ש שהשאיר חיל אצלו יבא לעזרתם בעת צר:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|לאט לי}} ר&quot;ל אם תשיגהו תלאט עמו שלא להרגו, וזה תעשה {{צ|לי}} למעני, באשר הוא בני. והטעם שצוה עליו מפני שראה
שאבשלום לא היה דעתו להרגו כנ&quot;ל, וגם כדברי הרלב&quot;ג אחרי שידע שמעשה זו היה בסבת חטאו כמ&quot;ש לו הנביא (לעיל יב, יא)
הנני מקים עליך רעה וכו':&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויצא}}. אנשי דוד באומץ לבם הלכו לקראת ישראל, וישראל עמדו במקומם בארץ גלעד סמוך לירדן ששם היה יער שהיה של
אפרים (שהיה גבולם סמוך לירדן (כמ&quot;ש יהושע טז, ז), ומצרנים לגלעד כמ&quot;ש ממעשה דיפתח (שופטים יב), מרעים שם
בהמותיהם (כמ&quot;ש חז&quot;ל (ב&quot;ק פא א) שכן תקן יהושע) ונקרא מטעם זה יער אפרים), לפ&quot;ז כבר נראה שהיה מורך בלב ישראל
להתקרב אל אנשי דוד ועמדו סמוך לירדן, ועבדי דוד אזרו חיל:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז - ח) היל&quot;ל תחלה ותהי המלחמה נפוצת ואח&quot;כ וינגפו וכו':&lt;קטע סוף=ז/&gt;

{{צ|וינגפו}}. ספר ד' דברים, א] שתיכף {{צ|וינגפו}} 
שם, שהחילו לירא מפניהם. ב] אח&quot;כ {{צ|ותהי שם המגפה גדולה}}:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;ג] {{צ|ותהי שם המלחמה נפוצת}}. שהתחילו לברוח (וצפוצו) [ונפוצו] איש איש לבדו, שזה תכלית המפלה. ד] {{צ|וירב היער}}, ע&quot;י שנפוצו ברחו אל {{צ|היער}} ונמחצו מעצי {{צ|היער}} ומחיתו טרף:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ולו אנכי}}. ר&quot;ל לא לבד כמו שתאמר שאתה תתחייב לתת לי עשרה כסף, שאף אם היו {{צ|על ידי}} במזומן, ואף אם יהיו {{צ|אלף כסף לא אשלח ידי}}, מצד שני טעמים, א] {{צ|שהוא בן המלך}}, ב] {{צ|כי באזנינו צוה המלך}} וכו':&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|או}}. פי' מהרי&quot;א אף אם הייתי מעלים הדבר הנה בזה הייתי חוטא {{צ|בנפשי לעשות שקר כזה}}, ועוד {{צ|שכל דבר לא יכחד מן המלך}}, ואז כשיודע לו אתה תעמוד מנגד:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|לא כן}}. לא אתה תכהו, רק {{צ|אוחילה לפניך}}, אני אתחיל להכותו, בענין שיהיה החטא עלי. וכן עשה, הוא החל ונושאי
כליו גמרו מיתתו:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ואבשלום}}. גם קבורה לא היתה לו במקום אשר הכין לו בחייו, ויען שהוא קרא למצבת על שמו, ר&quot;ל מצבת קבורת
אבשלום, והוא נקבר ביער, ולכן {{צ|ויקרא לה יד אבשלום}}, ר&quot;ל המקום שהכין לו אבשלום, ולא נקבר שם (כמו (דברים כג, יג)
ויד תהיה לך):&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;השאלות (כ - כג) מה שכפל לא איש בשורה אתה היום הזה, והיום הזה לא תבשר, ואיך אמר ובשרת ביום אחר? מה יבשר?
ולשון כי על כן בן המלך מת אין לו מובן. ולמה הוסיף אחימעץ שירוץ אחרי הכושי וכבר הודיע לו שלא איש בשורה הוא? ומה
חדש יואב שנית? ולמה אמר שלישית ויהי מה ארוצה ויואב הסכים עמו?:

{{צ|ויאמר לו יואב לא איש בשורה אתה היום הזה}}. באשר בהבשורה הטובה הזאת היתה רצופה ג&quot;כ בשורה רעה ממיתת
בן המלך, א&quot;ל שאין ראוי שתמהר להיות אתה המבשר, רק בא' מג' פנים, א] אם הוא יומו, ר&quot;ל כי מנהג המלכים ליעד בכל יום
איש מיוחד לבשרו את כל הנעשה, ואז מחויב להגיד אם טוב ואם רע, נגד זה אמר לו לא איש בשורה אתה היום הזה, ר&quot;ל לא
נתיעדת לכך. ב] מצד שיש בזה ספור תהלת ה' והשגחתו, ולברכו על הטובה וכמ&quot;ש (פכ&quot;ט) ברוך ה' אלהיך וכו', וראוי שתהיה
ע&quot;י בן הכהן, עז&quot;א כי {{צ|ובשרת ביום אחר}}, כי תוכל לבשר חסדי ה' כל הימים. ג] מצד שתרצה להודיע הטובה שנעשה היום
עז&quot;א {{צ|והיום הזה לא תבשר כי על כן בן המלך מת}}, ושבמה שתאמר כי שפט ה' את המלך מיד אויביו הלא תודיע
מיתת בן המלך, שבו פגע משפט ה' בראשונה בשהיה הוא המורד העקרי: {{צ|ועל כן}}. ר&quot;ל על ששפט ה' משפט זה לכן מת, וא&quot;כ
היא בשורה רעה, שאין ראוי שתהיה ע&quot;י איש טוב כמוך:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך}}. לא אמר רוץ בשר רק לך הגד, כי אינה בשורה רק שעכ&quot;פ צריך להגיד ולהודיע לו, ולמ&quot;ש בפדר&quot;א שהיה הוא האיש שראה את אבשלום תלוי א&quot;ל הטעם שיגיד הוא, {{צ|כי אשר ראית}}, יען אתה ראית איך נתגלה
באלה ומאת ה' היתה זאת שיהרג:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויוסף עוד}}. עתה אמר אחימעץ אחרי שהכושי יגיד מיתת אבשלום, יוכל הוא לרוץ אחריו, ויהיה המבשר טוב של
התשועה שעבדי דוד נצחו בישועת ה', וז&quot;ש {{צ|ארוצה אחרי הכושי}}. והשיב לו יואב {{צ|למה זה אתה רץ}}, הלא הכושי יגיד גם
הבשורה הטובה, כי בדבור א' כלול הרע והטוב: {{צ|ולכה אין בשורה מצאת}}. ר&quot;ל לא נמצא לפניך בשורה מיוחדת, כי הכושי
יאמר ששפטו ה' מהקמים עליו, ויכלול גם הבשורה הטובה:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;ואז אמר {{צ|אחימעץ}}, שא&quot;כ ירוץ הוא להקדים את הכושי, ויקדים הוא לבשר טוב, באופן שלא יכלול בדבריו מיתת
אבשלום, וכמ&quot;ש ברוך ה' וכו' אשר סגר וכו' כמו שית', ואחרי שהכושי מוכן למלא דבריו. והגם שלא יוכל להשיב ע&quot;מ שישאל
המלך, {{צ|ויהי מה}}, ר&quot;ל עכ&quot;פ אגיד דבר מה ואהיה מבשר טוב, ולכן רץ {{צ|ויעבר את הכושי}}:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;השאלות (כד - כו) מ&quot;ש וילך הצופה וכו', אין לו באור, ולמה קרא תחלה אל המלך ואח&quot;כ אל השוער?:

{{צ|וילך הצופה אל גג השער אל החומה}}. ר&quot;ל כי אחימעץ שהסב דרכו מצד הככר לא בא מן הצד שנגד השער, רק מן הצד
שנגד החומה ולכן לא ראהו הצופה מצד השער, רק שהלך במקרה אל החומה ומשם ראהו:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויקרא הצופה אל השוער}}. הנימוס הוא שהצופה יקרא אל השוער, למען ישאל מהמלך אם יניח את הבא ליכנס אל
המלך, רק בענין נחוץ וחדש יגיד אל המלך בעצמו, לכן בפעם הראשון שידע שהמלך מצפה מאד שיבוא איש מן המחנה, הגיד
למלך עצמו ובפרט שבא מצד החומה לא מצד השער ואין לו ענין עם השוער, משא&quot;כ ברץ השני שאין נחוץ כ&quot;כ כי הראשון יגיד
דבר, הגיד אל השוער כפי הנימוס:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;השאלות (כח) למה תפס לשון אחר לא הלשון שזכר בפי&quot;ט כי שפטו ה' מיד אויביו וכמ&quot;ש הכושי?:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

{{צ|ברוך ה' אלהיך}}. אחימעץ נשמר ולא אמר בלשון שרצה להגיד (פסוק יט) 
כי שפטו ה'}} מיד אויביו, שבזה ירמוז מיתת אבשלום,
רק אמר {{צ|אשר סגר את האנשים}}, היינו שעבדי דוד גברו עליהם, ומברך ה' על הטובה:

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;השאלות (כט - לב) מ&quot;ש ראיתי את ההמון, איך דבר שקר? ולמה תחלה שאל שלום לנער ואח&quot;כ שאל השלום בה' השאלה:

{{צ|ראיתי את ההמון}}. יוכל להיות כי דבר אמת בזה, שעת נודע להעם מיתת אבשלום, בחשבם כי היא בשורה טובה, התקבצו
על יואב שילך הוא ואחימעץ להגיד זאת להמלך, ובפרט כי יואב המית אותו, ואז ברגע ראשון שבא אחימעץ וראה ההמון הזה
לא ידע עדיין מה, ואז אמר ארוצה נא כמ&quot;ש בפסוק י&quot;ט ויואב השיב לו לא איש בשורה אתה, וכן השיב שהוא לא ילך, מפני
שהיא בשורה רעה בבחינת המלך. וספר עתה התחלת שליחותו כפי האמת: &lt;קטע סוף=כט/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|השלום לנער}}. תחלה אמר {{צ|שלום}}, כי ממ&quot;ש אחימעץ, היה נראה לו שאבשלום חי ונסגר בידי חיל דוד בחיים, משא&quot;כ
מלשון הכושי כי שפטך, הבין ההפך ואמר {{צ|השלום}} בתמיהה. והשיב {{צ|יהיו כנער אויבי אדוני המלך}}:&lt;קטע סוף=לב/&gt;</text>
      <sha1>6m5v817qpc6iieu29srppjkq7b0z0yk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360614</id>
    <revision>
      <id>1417167</id>
      <parentid>1400279</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="23028" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|יח|יט|כ}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) למה בכה על אבשלום שרצה להרגו? ולמה כפל בני בני כמה פעמים?:

{{צ|וכה אמר בלכתו בני אבשלום}}. ר&quot;ל שהגם שמרד ומרה, הוא בוכה עליו משתי טעמים, א] מפני שלא היה בדעתו להרוג
את אביו, רק למלוך תחתיו, ועז&quot;א {{צ|בני אבשלום בני בני אבשלום}}, ר&quot;ל היית בני לא כאכזר וזר להרגני, והיית בני בני, ר&quot;ל
בני העקרי הראוי למלוך תחתי. ב] מפני שידע שמעשה זו נסבב ע&quot;י חטאו וע&quot;י יעוד הנביא, ועז&quot;א {{צ|מי יתן מותי אני תחתיך}}, לא אתה תחתי, ובזה החליט לאמר {{צ|אבשלום בני בני}}, הקדים שמו העצמי, כאילו היה צדיק מצד עצמו ונענש בעון
אביו. וחז&quot;ל אמרו (סוטה י ב) שאמר שמונה פעמים בני, להעלותו מז' מדורי גיהנם ולהביאו לג&quot;ע, וע&quot;ז רמז במ&quot;ש ויעל (פועל
יוצא כמו (ש&quot;א ב, ו) מוריד שאול ויעל) שהעלהו משערי גיהנם בבכייתו:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - ג) למה אצל יואב אמר מצד שבכה ומתאבל, ואצל העם מצד שנעצב? ליואב תפס אבשלום ולהעם שנעצב על
בנו:

{{צ|ויגד ליואב}}. היה הבדל בין יואב ובין יתר העם, יואב כבר ידע שיתעצב המלך על בנו וכמ&quot;ש כן לאחימעץ (יח, כ), רק חשב
שהגם שיעצב כטבע האב, לא יתאבל אליו, כי נהרג כדין והרוגי ב&quot;ד אין מתאבלים עליהם, והורע בעינו על שאמרו לו
{{צ|שמתאבל על אבשלום}}, שזה לא יעשה מצד שהוא בנו רק מצד שחושב שנהרג שלא כדין, ולפ&quot;ז רצח אותו יואב שלא
כמשפט:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ותהי התשועה}}. אמנם יתר העם שלא נגעו במיתתו רק הם חשבו שישמח המלך בהתשועה ולא יתעצב על מות אבשלום,
כמו שחשב אחימעץ ג&quot;כ, הם התאבלו על ששמעו {{צ|ביום ההוא}} דייקא, שהיה ראוי שיראה המלך להם פנים שוחקות, שמעו
ההפך {{צ|כי נעצב על בנו}}:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד - ה) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;וכאשר ראה יואב כל הנעשה בין מצד העם {{צ|שהתגנב לבא העיר}}, וכן מצד המלך {{צ|שלאט פניו כאבל ויזעק קול גדול}}, לכן בא להוכיחו ע&quot;ז, ובפרט שהוא היה נוגע בדבר כנ&quot;ל:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו - ז) מ&quot;ש לשנוא את אוהביך, הלא לא אמר דוד רק שאוהב את אבשלום לא ששונא את אוהביו ולא אמר שא&quot;ל
שרים ועבדים, ושהיו רוצה שכולם ימותו, כי לא רצה רק שיחיו את אבשלום, כמ&quot;ש לאט לי לנער, והיה יכול לתפסו חיים:

{{צ|הובשת היום}}. אמר לו שהוביש היום פני עבדיו הלוחמים בעדו מארבעה צדדים, א] שבאמת היה אבשלום מבקש את נפשו
ונפש בניו ונשיו, שהיה הורג את אביו ואת אחיו ומענה את נשיו, כדי שיקום במלכותו, כמו שהחל ועינה פלגשי אביו, וא&quot;כ&lt;קטע סוף=ו/&gt;
{{צ|עבדיך הם הממלטים את נפשך היום ואת נפש בניך}} 
וכו', ואיך תעצב על מיתתו, שאם היה חי היית אתה וכל ביתך
תמיד בסכנה, והרגוהו להציל אותך כדין רודף:

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;ב] שאף א&quot;ת שלא רצה להרגך רק לתפוש מלכות לבד, הלא עשה זה בעזרת אויביך, ואם היה נשאר בחיים ותמלא רצונו היה
נסבה {{צ|לאהבה את שונאיך ולשנא את אוהביך}}, כי אז היה נוקם באוהבי המלך שלחמו אתו, ומגדיל את אויביו. ג] שהגם
אם זה טוב בעיניך מצד אהבתך לבנך, המלך ראוי להשקיף בענין כזה על שריו ועבדיו שהם עמודי מלכותו, ולא יחוס על אהבת
בניו, כי עניני המלוכה והכלל יקר בעיני המלכים יותר מעניני ביתם ועניניהם הפרטים, וא&quot;כ {{צ|הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים}}, עד שתביט על עניני בנך יותר מעניני הכלל. ד] הלא אם היה חי היתה המלחמה נמשכת עד שאחד ינצח בהכרח, וא&quot;כ גלית דעתך כי טוב יותר בעיניך {{צ|שיהיה הוא חי ואנחנו מתים}}, אחר שרע בעיניך מה שנצחנו אנחנו, וכולנו חיים והוא מת תחתינו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|וישראל נס איש לאהליו}}. אמר זה שנית כהוצעה אל מה שיספר אח&quot;ז שהיה כל העם נדון להשיב את המלך, רק ע&quot;י
שנסו איש לאהליו היו כצאן מפוזרות ואין מקבץ אותם:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויהי כל העם נדון}}. ר&quot;ל שכן אמרו כולם איש לרעהו: {{צ|המלך הצילנו}}. אמרו הגם אם היה אבשלום חי היה זה תשלומי
רע תחת טוב שהוא הצילנו מיד אויבנו, וגם סכלות גדולה אחר שע&quot;י נושע לנו, לא ע&quot;י אבשלום, ואיך יברח הוא מפניו:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;בפרט עתה אשר {{צ|ואבשלום מת במלחמה}}. אין אחר טוב ממנו, וא&quot;כ {{צ|ועתה למה אתם מחרישים}}:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב - יג) למה כפל למה תהיו אחרונים? ותחלה אמר להשיב את המלך אל ביתו ואח&quot;כ אמר להשיב את המלך,
ואיך אמר ודבר כל ישראל בא, מה שלא היה האמת כן?:

{{צ|והמלך}}. ר&quot;ל הגם שכן דברו כל ישראל ודוד ידע כל זאת כי כולם שלמים אתו, לא היה מי שיוציא זה אל הפועל אחר שנסו
איש לאהליו נדחים ומפוזרים, וראה דוד שצריך שהזקנים הם יעשו זאת, וזקני יהודה בראש, ואחריהם כל אדם ימשך, ולכן {{צ|שלח אל זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרונים}}, ר&quot;ל כי היה צריך, א] {{צ|להשיב את המלך}}, היינו להשיבו למלכותו.
ב] {{צ|להשיב את המלך אל ביתו לירושלים}}. ותחלה יאמרו כאילו יחלטו שדעת זקני יהודה שוה עם דעת כל ישראל
להשיב את המלך למלכותו, ויתוכחו עמם על שלא יהיו ראשונים בענין זה להשיב את המלך אל ביתו, שבזה צריך שיצאו זקני יהודה לקראתו: {{צ|ודבר כל ישראל בא אל המלך}}. שכבר נודע לו דבר כל ישראל כולם פה אחד שישוב למלכותו, וא&quot;כ לכם
המשפט להשיבו אל ביתו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;ואם תשיבו כי אתם אינכם מסכימים גם ע&quot;ז שישוב למלכותו, באשר תיראו שיעניש זקני יהודה שמרדו בו, ע&quot;ז השיב {{צ|אחי אתם עצמי ובשרי אתם}}, לא תיראו מעונש כי אתם אחי המלך ובני שבטו: {{צ|ולמה תהיו אחרונים להשיב את המלך}}. ר&quot;ל למה תהיה הסכמתכם על השבת המלכות אחרונה. והיה מחכמתו שהתחיל לדבר עמם על השבת {{צ|המלך}} אל ביתו, שמחליט שאין ספק בעיניו שרוצים במלכותו, והצד השני שלא ירצו להשיבו למלכותו, אמרו בסוף דבריו, כאילו הוא דבר רחוק
בעיניו:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ולעמשא}}. באשר הוא שר הצבא, הבטיח לו שיהיה תחת יואב, שרצה להעבירו על שהרג את אבשלום:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|וצלחו הירדן}} לפ&quot;מ שית' בפסוק י&quot;ז י&quot;ח, אחר שבאו יהודה ובני בנימין לקראת המלך בעבר הירדן המזרחי, אז עבר
יהודה תחלה, שלז&quot;א שצלחו הירדן, ר&quot;ל בקעוהו לפני המלך, פי' קודם העברתו, ואח&quot;כ:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ועברה העברה}} (פי' ספינת הירדן) {{צ|להעביר את בית המלך}}. שהמלך וביתו עבר אחריהם, כמ&quot;ש בפי&quot;ז ויעבר כל העם
והמלך עבר (ומ&quot;ש {{צ|ולעשות הטוב בעיניו}}, ר&quot;ל שלא התנו עמו תנאים, שמשיבים אותו בתנאים מיוחדים, ועל מנת שימחל
לכל מי שפשע כנגדו, כמו שהוא לרוב אחרי המרד, רק השתעבדו אליו בכל אופן שיעשה כאשר ייטב בעיניו לסלוח או להעניש,
וזה ג&quot;כ עורר את שמעי לבקש על נפשו): {{צ|ושמעי}} וכו'. כי שמעי ובני בנימין נשארו באחרונה כמו שית' בפסוק י&quot;ח, ועברו
הירדן אחרי המלך, ולכן בעת רצה המלך לעבור נפל לפניו, כי אחרי עברו הירדן יתפוש מלכות, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו
מחול, לא כן טרם עבר עודנו דינו כהדיוט ויוכל למחול:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;השאלות (כ - כא) דברי שמעי כפולים, אמר אל יחשב לי עון, שהוא בל יחשבהו לעון כלל, ואמר שנית ואל תזכור, שהוא
שהגם שיחשבהו לעון בל יזכרהו, ומז&quot;ש לשום המלך אל לבו?:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

{{צ|אל יחשב}}. ר&quot;ל כי הוא חטא בשתים, א] העון הכולל שהיה בין הקושרים והמורד במלכות חייב מיתה, ועז&quot;א ש{{צ|אל יחשב}} 
לו {{צ|עון}} זה כלל, כי בהכרח יעבור על פשע המרידה שפשעו בו כל העם. ב] מה שחטא הוא ביחוד במה שקללו, שעז&quot;א {{צ|ואל תזכר את אשר העוה עבדך}}, שחטא זה גדול מצד ג' בחינות, א] מצד המעשה עצמו, שעז&quot;א אשר העוה. ב] מצד הזמן, {{צ|ביום אשר יצא אדני המלך מירושלים}}, עיף ויגע, כענין (תהלים סט, כז) כי אתה אשר הכית רדפו. ג] מצד הכונה, כי המורד במלכות כונתו לפרוק עול, לא כן מה שקלל וסקל אחרי שברח המלך היתה הכוונה רעה {{צ|לשום המלך אל לבו}}, להעציב
ולהכאות לב המלך ולצערו:

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|כי ידע}}. אמר די לי עונש במה שידעתי והכרתי גודל חטאי, וכפי שהכרתי בחטאי הגדול כן קדמתי להיות כמופת לרבים
במה {{צ|שבאתי ראשון לכל בית יוסף}}, שממני ילמדו כולם ק&quot;ו לשוב אליך:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|התחת זאת}}. ר&quot;ל הגם שעל המרד תמחול בהכרח כי לכל העם בשגגה, ולא תענישהו, אבל תחת זאת שקלל הלא יומת,
שהוא חטא גדול פרטי שחטא הוא לבדו:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|מה לי ולכם}}. השיב שאין להמיתו משני פנים, א] שבקל יצמח מזה נזק שכאשר יראו שנוקם במכעיסיו יאמרו שכן יטור
חמה לאויביו ושיעניש כל הקושרים, ולא ישובו אליו, וז&quot;ש {{צ|כי תהיו לי היום לשטן}}. ב] שאחר שמחשיב היום ההוא כאילו
מלך מחדש, כי היום קבלוהו עליהם, מנהג המלכים שביום מלכם יעשו חסד ויפטרו כל אסירי המלך ממות, ואף כי שאין לגזור
מיתה באותו היום, וז&quot;ש {{צ|היום יומת איש בישראל}}. ובאר הטעם לשני אלה, {{צ|הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל}}, אין ראוי להמיתו משני הטעמים הנאמרים, אם מצד שהמלוכה רפויה עדיין בידי יהיה זה לשטן, ואם מצד הטעם השני:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;השאלות (כה) למה הודיע שלא עשה רגליו וכו'? ומה שאמר כי בא ירושלים לא יצדק כי בירושלים ישב עד עתה, ועתה
יצא מירושלים לקראת המלך, ומז&quot;ש ועשה הטוב בעיניו וכו'? שסוף דבריו כולם דברי מותר:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

{{צ|ומפיבושת}}. כבר בארתי (למעלה טז, יג) 
שמה שקבל דוד דברי ציבא היה מצד שני ענינים, א] שהיה נראה כדבריו, ממה שלא
הלך מפיבושת עם המלך להצטער בצרתו. ב] ממה שלא התירא לשבת בירושלים והוא מאוהבי דוד. וספר פה כי בבואו לפני
דוד, ניכר היטב כי עבדו דבר עליו לשון שקר, כי הראיה ממה שלא הצטער בצרתו, נראה שקרותה ממה שלא עשה שער רגליו
ושפמו ולא כבס בגדיו מיום לכת המלך עד שובו, כי התאבל ונצטער על צרת אדוניו. וכן הראיה השנית ממה שישב בירושלים
בלא פחד ג&quot;כ שקר, כי:

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך}}. ר&quot;ל שבאמת ישב מפיבושת עד עתה חוץ לעיר נחבא ונסתר, וכי בא עתה
ירושלים בעת שבא דוד ושם קבל פניו. וכאשר כבר נראה צדקתו ושאל לו המלך למה לא הלך עמו, השיב:
כז)&lt;קטע סוף=כו/&gt;
{{צ| עבדי רמני}}. שלא די {{צ| שלא חבש לי החמור, עוד רגל בעבדך.}}ואין אני צריך להתנצל על שקריו, כי {{צ| אדוני המלך כמלאך האלהים,}} 
שידע הכל מעצמו בחכמתו. ועוד שההתנצלות תהיה כדי להשיב לי השדה ושיחזור המלך מדברו, ואיני רוצה בזה רק  {{צ|ועשה הטוב בעיניך}}:

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|כי}}. ר&quot;ל אחר שהשדה שנתת לי הוא צדקה, וכן הוספת צדקה וחסד אחר מה ששמתני מאוכלי שולחנך (תחת שכל אנשי שאול היו ראוים למות): {{צ|איך אבקש צדקה}}. אחרת שהיא השדה, וכ&quot;ש {{צ|איך אזעוק}}, כאילו לקחת ממני את שלי: &lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|אמרתי}}. דוד הכיר כי הלשין עליו, רק שדבר המלך אין להשיב, רק פירש דבריו שהיתה כונתו שיחלקו שניהם בשדה, וז&quot;ש אמרתי ר&quot;ל כן היה דעתי, ובזה לא חזר מדבריו, וגם לא היה בזה עול נגד מפיבושת אחר שציבא ובניו עובדים את השדה מגיע להם החצי כאריס היורד למחצה:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לא) 
&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{צ|ומפיבשת}}. השיב שכ&quot;כ ישמח לבו על ביאת מלכו עד שלא ירע בעיניו גם אם יקח את הכל. וחז&quot;ל (שבת נו ב) אמרו שנענש דוד ע&quot;ז שקבל לה&quot;ר, ועי&quot;ז נחלקה מלכות ב&quot;ד. ולכן נסמך ענין מפיבושת לענין שמעי, כי שם נשא פשע המורד ומקלל מלכו, ופה האשים לאיש שלומו ובריתו שלא כמשפט:&lt;קטע סוף=לא/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|וברזלי}}. ר&quot;ל שנהג עמו כבוד מג' טעמים, א] מצד {{צ|זקנותו}}, ב] {{צ|והוא כלכל}} וכו', להשיב טובה, ג] {{צ|כי איש גדול הוא}}:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|אתה עבור אתי}}. א&quot;ל שני דברים, א] שאחר שהמנהג שבענין כזה יעבור איש היותר גדול בעם את המלך לכבודו, א&quot;כ {{צ|אתה עבור אתי}}, כי אין גדול ממך. ב] {{צ|וכלכלתי אותך}}. והגם שאין אתה צריך לזה, יהיה זה, א] {{צ|עמדי}}, שתהיה מאוכלי שולחני לכבוד, ב] {{צ|בירושלים}}, בעיר המלוכה, ולא תשב בעיר קטנה ברוגלים:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|ויאמר ברזלי}}. השיב א] אם היה לכתי לצורך ותועלת הלא לא ימשך תועלת זה זמן רב, כי {{צ|כמה ימי שני חיי}}, ואין
ראוי הטורח הזה בעבורו {{צ|כי אעלה את המלך ירושלים}}:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;(זאת שנית) שלא ימשך תועלת מהליכתי כלל, כי אם רוצה בי בעבור צורך המלך לדרוש ממני עצה ותושיה, {{צ|האדע היום בין טוב לרע}}. ואם לתועלתי, {{צ|אם יטעם עבדך}} וכו', ור&quot;ל שלא אהנה עוד לא מחוש הטעם, ולא מיתר החושים, שעז&quot;א {{צ|אם אשמע עוד בקול שרים ושרות}}. ולא לבד שהוא לא להועיל, {{צ|אהיה עוד למשא}}: &lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;(זאת שלישית) {{צ|כמעט יעבר}}. ר&quot;ל למה יגמלני כ&quot;ז (אף אם הייתי נהנה מזה), וכי {{צ|בעבור המעט מה שאני עברתי להעביר את המלך את הירדן}}, כי מה עשיתי יותר מזה, הלא מעט עשיתי ואין זה ראוי לגמול:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;(רביעית) שאם בכ&quot;ז רוצה המלך להיטיב עמי, {{צ|ישב נא עבדך ואמות בעירי}}, כי הגיע עתי, וממילא בני עומד תחתי לירשני, והוא יעבור, כי לו משפט הירושה תחת אביו:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;{{צ|ויאמר המלך אתי יעבר כמהם}}. גם בל&quot;ז יעבור אתי כי רציתי להיטיב עמו ביחוד מצד עצמו, ולא אעשה עמו הטוב בעיני רק {{צ|הטוב בעיניך}}, ובלעדי זה כל אשר תבחר עלי אעשה לך ביחוד:&lt;קטע סוף=לט/&gt;

(מ) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;{{צ|ויעבר}}. אחר הדבור הזה שהיה במעמד כולם עבר עם יהודה תחלה, והמלך (עם ברזילי) עבר אחריהם, ואז {{צ|וישק המלך}} וכו': &lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|ויעבירו את המלך}}. שהעבירוהו לגלגל, וגם חצי עם ישראל היינו החצי מן אלף איש שבאו מישראל, כי החצי השני נתאחרו כי עברו את הירדן באחרונה (כנ&quot;ל):&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מב) 
&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{צ|והנה}}. ואז נודע הדבר בישראל והתאספו והתרעמו על שלא הודיעו להם, וזה משני פנים, אם מצד כבוד המלך, שהיו כל ישראל באים לקראתו, אם מצד כבודם כמו שית', וז&quot;ש {{צ|מדוע גנבוך}} וכו'. והנה לא היה בזה מהתרעומת אם היה המלך עובר לבדו, שהיה מראה שבטוח לבו שכל ישראל מרוצים בו, ועקר תרעומתם מצד {{צ|שהעבירו את המלך וכל אנשי דוד אתו}}, שהגבורים והצבא עוברים אתו, כאילו הוא מלך נושע ברב חיל, ובוטח על חילו ועל אנשי יהודה שהשלימו אתו, וכאילו ישתרר בחזקה על ישראל, וזה גנבת דעת אחר שהם התרצו ג&quot;כ להשיב את מלכם:&lt;קטע סוף=מב/&gt;

(מג) 
&lt;קטע התחלה=מג/&gt;{{צ|ויען כל איש יהודה}}. השיבו להם שלש טענות, א] מה שהקדמנו הוא כי לי משפט הקדימה מצד {{צ|שהמלך קרוב אלי}}, אם בשאני משבטו, אם יען ששוכן ביהודה. ב] {{צ|ולמה זה חרה לך על הדבר הזה}}, שאין זה פוגם כבודך, ומה לך אם ברב עם הדרת מלך, הלא הוא מוחל על כבודו. ג] {{צ|האכול אכלנו}}, ר&quot;ל שבסעודה יש נ&quot;מ להבא ראשון שאוכל את הטוב והמובחר, וכן בעת שחולקים משאת ומתנות שהבא אחרון לא ישיג משאת, אבל פה {{צ|וכי אכלנו או נשאנו משאת}}, ר&quot;ל הנה המלך שלם לפניכם, אנחנו העברנוהו את הירדן ואתם תעבירוהו מפה והלאה, והוא מלככם כמו שהוא מלכנו:&lt;קטע סוף=מג/&gt;

(מד) 
&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{צ|ויען איש ישראל}}. השיבו על שלש טענותיהם, (על הא') מ&quot;ש שאתם לכם משפט הקדימה מצד הקורבה, {{צ|עשר ידות לי במלך}}, לנו משפט הקדימה מצד שאנחנו הרוב, אנחנו עשרה שבטים ואתה שבט אחד, ולי עשרה חלקים במלכות: {{צ|וגם בדוד אני ממך}}. שעורו, וגם בדוד עשר ידות אני ממך, הגם שהוא דוד ממשפחת יהודה בכ&quot;ז אני עשר ידות ממך, והמלך לא יביט על שאר ומשפחה רק על עמו ומלכותו: (על הב') מ&quot;ש ולמה זה חרה לך, השיבו {{צ|ומדוע הקלותני:}} (על הג') מ&quot;ש האכול אכלנו, השיבו {{צ|ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי}}, כי מהראוי שאנחנו שאנו רוב ישראל, נשיב את מלכנו עפ&quot;י הסכמתנו, לא עפ&quot;י דבר שבט אחד, כאילו הדבר הראשון הדובר אלי להשיב את מלכי אינו דברי רק דבר יהודה, הוא הדובר  בראשונה ואנו אחריו, וכדי לנו בזיון וקצף: {{צ|ויקש דבר איש יהודה}}. כי עי&quot;ז נתהוה ויכוח ומדנים, ובני יהודה הקישו דברים נגד ישראל, ועי&quot;ז התעורר שבע בן בכרי למרוד:&lt;קטע סוף=מד/&gt;</text>
      <sha1>9mv2qb4a9d58pm5dwh1sls8opqmsnf0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב כ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360615</id>
    <revision>
      <id>1417168</id>
      <parentid>1400513</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10189" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|יט|כ|כא}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) למה התעורר שבע בן בכרי, והוא ראה שכל ישראל נהו אחרי מלכם? ואיך אחרי שהיה העם נדון בכל שבטי
ישראל להשיב את המלך, הפך לבם פתאום אל קול איש בליעל? ומהו הכפל אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי? ולמה
הקדים המלך לכלוא פלגשיו בית משמרת טרם צוה לרדוף אחרי שבע בן בכרי:

{{צ|ושם נקרא}}. במעמד הויכוח הנ&quot;ל שהתוכחו יהודה עם ישראל, ולאמר כי הם העקר במלכות מצד שהם שבט המלך, נמצא
במקרה {{צ|איש בליעל}}, שעורר מדנים וחרחר ריב: {{צ|ויאמר אין לנו חלק בדוד}}. ר&quot;ל מה לכם במלכות בית דוד, אם מצד דוד
הלא הוא שייך למשפחתו לשבט יהודה ואין ליתר השבטים חלק בו, כי על מ&quot;ש ישראל עשר ידות לי במלך, נצחו יהודה שאין
מגיע להם חלק כחלק: {{צ|ולא נחלה בבן ישי}}. ר&quot;ל כי יחזיקו במלכות, או מצד שכולם רוצים ויש להם חלק בו, או מצד שהוא
מלך בן מלך שהמלכות נחלה מדור דור, וזה לא נמצא בו ג&quot;כ, כי מצד שהוא בן ישי שהיה הדיוט אין המלכות נחלה ג&quot;כ, וא&quot;כ
{{צ|איש לאהליו ישראל}}:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|ויקח המלך את עשר נשים}}. בארו חכמינו ז&quot;ל (ירושלמי סנהדרין פ&quot;ב ה&quot;ג) מפני שהשתמש בהם הדיוט ואסורים למלך,
ולכן הקדים לעשות דבר זה תיכף בבואו, להראות שאבשלום (הגם שבחרוהו ומשחוהו כל ישראל) היה לו דין הדיוט, כי אין
להם כח למרוד במלכותו ולהמליך איש אחר, וזה יהיה האות כי כן ינהג עם שבע בן בכרי ועם המורדים בו עתה, להענישם
כמורדים, והעם ישמעו וייראו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ויצאו}} וכו' {{צ|מירושלים לרדוף}}. ר&quot;ל לא יצאו לפגוע בעמשא וחילו וללכת עמו, רק לרדוף תיכף בהחיל אשר עמהם, באופן
שפגעו את עמשא במקרה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|חגור מדו לבושו}}. היה לשר צבא לבוש מיוסד, שבו הכירו כולם כי הוא בראש ובו היה יואב לבוש, כי עדן לא הסירו דוד
משררתו (וכבר בארנו ששם לבוש בא על לבוש המיוחד לאיזה דבר כמו לבוש מלכות (אסתר ו, ח), הוציא לבוש לכל עובדי
הבעל (מ&quot;ב י, כב)) {{צ|ועליו חגור חרב מצמדת על מתניו בתערה}}. ר&quot;ל שיש תער שהוא מצומצם כמדת החרב ודבוק לה,
ואז תולים החרב על מתניו, והתער לא יפול מעצמו, ויש תער שרחב מן המדה, ויפול מעצמו, ואז תולים התער על מתניו. וכן
היה פה שהתער היתה מצומדת אל מתניו, לא החרב, ובזה כשנפל התער יצא החרב מעצמו, ועמשא לא הרגיש בזה:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) מ&quot;ש כאשר ראה כל הבא עליו ועמד, הוא שפת יתר וכפול:
{{צ|וירא האיש כי עמד כל העם}}. ר&quot;ל שתחלה עמדו כל העם שהיו במעמד ולא רצו לעבור על פגר עמשא, שהיה מוטל בדרך
{{צ|והסב אותו אל השדה}}. ואחר כך ראה שעדן {{צ|עמד כל הבא עליו}}, ר&quot;ל אלה שבאו מחדש ולא היו במעמד עמדו לשאול
ולדרוש, ואז {{צ|וישלך עליו בגד}} לכסות אותו:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|כאשר}}. ומפרש שאלה שהיו במעמד עברו תיכף {{צ|כאשר}} הוגה מן המסלה:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויעבר}}. פי' מהרי&quot;א שמוסב על שבע בן בכרי שהוא כבר {{צ|עבר בכל שבטי ישראל}} עד אבלה ובית מעכה, והם {{צ|נקהלו אף אחריו}}, כמו שנקהלו אחר אבשלום:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויבואו}}. אנשי יואב: {{צ|ויצורו עליו באבלה}} וכו' {{צ|וישפכו סוללה}}. אבל העיר {{צ|עמדה}} ע&quot;י {{צ|החל}} שלפני החומה, ולא
הועילו בסוללה ששפכו, ולכן רצו להפיל החומה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח) דברי האשה החכמה הזאת חתומים ואין פותר אותם כפי תהלוכות הלשון:

{{צ|דבר ידברו בראשונה}}. המפרשים נדחקו מאד, ויש בזה פירושים שונים. והקרוב אלי, שהיא בחכמתה אמרה, כי בעיר אבל
שם שואלים ומתפלאים מדוע בא אליהם, וכולם שואלים הלא ראוי שידבר אליהם ויודיעם מה חטאו ומה רוצה מהם. ושעורו,&lt;קטע סוף=יח/&gt;
{{צ|שאול ישאלו באבל}} 
(שם שואלים לאמר), {{צ|הלא דבר ידברו בראשונה לאמר}}, ראוי שידבר תחלה מה שמבקש מהם:
{{צ|וכן התמו}}. ר&quot;ל כן ישאלו באבל {{צ|וכן התמו}} 
לשאול, כי אין משיב על שאלתם ופליאתם והם אין יודעים מאומה, מדוע שופך
עליהם כאש חמתו:

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|אנכי שלמי אמוני ישראל}}. ר&quot;ל כי ילכו להשחית עיר, אם מפני שמרדו במלכם, או מפני שפרצו באמונתם לאלהים
כעיר הנדחת, ואנכי (כן דברה בשם עיר אבל) {{צ|שלומי ישראל}}, שלמים למלכם: {{צ|ואמוני ישראל}}. מאמינים באלהיהם:
{{צ|ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל}}. שלא חטאו למלכם: {{צ|ולמה תבלע נחלת ה'}}. המאמינים באלהיהם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויען יואב ויאמר חלילה אם אבלע}}. ואף {{צ|אם אשחית}}, השחתה קלה להשחית חומותיה ובניניה:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|לא כן הדבר}}. אין האמת כן שאתם שלומי אמוני ישראל, כי בכם נמצא ראש המורדים, אשר {{צ|נשא ידו במלך}}, ואינם
שלמים למלכם: {{צ|ונשא ידו בדוד}}. שהוא צדיק מושל ביראת אלהים, וא&quot;כ אינם שלמים באמונתם: {{צ|תנו אותו לבדו}}. ואדע כי כנים דבריך שאתם שלומי אמוני ישראל, {{צ|ואלכה מעל העיר}}:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;השאלות (כג - כה) למה חשב השרים אלה פה שנית וכבר נזכר למעלה סוף סימן ח'? למה חשב שם בניהו בן יהוידע לבסוף
ופה הזכירו אחר יואב? ולמה הוסיף פה אדורם ועירא היאירי? ולמה לא הזכיר בני דוד שהיו כהנים כמש&quot;ש?:
{{צ|ויואב}}. כבר חשבם למעלה סוף סימן ח', רק שפה חשבם בשינוי סדר, למען נבין את המבוקש, כי דוד הסכים להעביר את יואב
ולשום את עמשא במקומו על הצבא, מפני שהרג את אבשלום כנ&quot;ל, ולכן הרג יואב את עמשא, וכאשר נודע זה לדוד, היה
במחשבתו לשום את בניהו בן יהוידע במקומו, כמו שנעשה אח&quot;כ בימי שלמה, רק כאשר שב יואב והצליח להרוג את שבע בן
בכרי, ראה דוד כי לא יוכל לו, כי ישראל נוטים אחריו כמ&quot;ש (למעלה ג, לט) והאנשים בני צרויה קשים ממני, נשאר הדבר
כמקדם {{צ|ויואב}} נשאר {{צ|אל כל הצבא ישראל}}, ר&quot;ל מפני שישראל נמשכו אחריו, וכן {{צ|בניהו}} נשאר כמקדם {{צ|על הכרתי}}:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;ומפני שישראל מרדו בו התחיל לגבות מהם מס מה שלא גבה מקדם, כמ&quot;ש מהרי&quot;א, ומינה את {{צ|אדורם על המס}}. ויען
שהמרד נצמח ע&quot;י שגנב אבשלום את לב העם לאמר שהמלך לא יעשה משפט, ורבתה אז התלונה על המזכיר והסופר שלא
באמנה הם עושים להזכיר ולכתוב כל הבאים אל המלך למשפט, והיה איזה מחשבה להעבירם, יאמר כי גם אלה נשארו על
משמרתם, כי ראה שאבשלום התעולל בעלילות רשע:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;והנה בסימן ח' חשב צדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר כהנים, ולא חשב אביתר שהיה כהן הגדול, אולם אחרי מעשה אבשלום שלא נענה אביתר באורים ותומים (כנ&quot;ל טו, כד), נסתלק אביתר והיה במדרגה שוה עם צדוק, לכן אמר פה {{צ|שצדוק ואביתר כהנים}}. ולמעלה (ח, יח) אמר שבני דוד כהנים היו, ומפ' בד&quot;ה (א' יח, יז) שהיו הראשונים ליד המלך, ואחר מעשה אבשלום נסתלקו משררותם, כי היה בדעתו אז להמליך את שלמה וירא פן יצמח מבניו ראש ולענה שנית, אם יהיו יושבים
ראשונה במלכות וכ&quot;א יתנשא לאמר אני אמלוך, ומינה במקומם את עירא היאירי רבו, להיות שורר בביתו ובעל עצתו:&lt;קטע סוף=כה/&gt;</text>
      <sha1>n6vfd9ae66d28t0w23p2niszabt1mf0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על שמואל ב כג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360618</id>
    <revision>
      <id>1417169</id>
      <parentid>1400231</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:42:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15800" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על שמואל ב|כב|כג|כד}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) למה קראם דברי דוד האחרונים? והדברים עצמם סתומים, ויש בם דברים מופלאים וכפולים במלות שונות:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|ואלה דברי דוד האחרונים}}. אחר שסדר ספר תהלותיו לעת זקנותו, חתם בו שמו להודיע מי חברו, ועל מי חברו, ובאיזה מדרגה באו הדבורים בו, אם מדרך השכל אם מרוח הקדש, והוסיף בו ג&quot;כ נבואה עתידה על ענין מלכותו. אמר {{צ|נאום דוד בין ישי}}, ר&quot;ל שהזמירות הבאים בספר ההוא, כוללים ג' ענינים, א] זמירות שאמר על עצמו ובתוכם ממה ששר קודם נמשח (ביותו) 
[בהיותו] רועה בצאן, שעז&quot;א נאום דוד בן ישי. ב] זמירות שאמר אחר שנמשח, ואחר שמלך, מצד עניני מלכותו, בין בהיותו נרדף בין בהיותו מצליח במלכות, ועז&quot;א {{צ|נאום הגבר הוקם על}} להיות {{צ|משיח אלהי יעקב}}. ג] זמירות שחבר לצורך כלל ישראל, אם ספור נפלאות אל, אם תפלות או מהללים בעבור העם בכלל, ועז&quot;א {{צ|ונעים זמירות ישראל}}:

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|רוח}}. הודיע כי כל הזמירות נאמרו ב{{צ|רוח}} ה' אשר עליו. ויען שה{{צ|רוח}} האלהי יחול על המשורר בשתי מדרגות, אם רק לעוררו
בכח אלהי על ענין השיר, והמלות והמליצה ידבר המליץ משכלו, או שגם המלות והמליצה יהיה ברוח ה', אמר כי שניהם היה מהופעה אלהית, {{צ|רוח ה' דבר בי}}, וגם {{צ|מלתו היא על לשוני}}, שגם סדר המלות היה מה':&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|אמר}}. עתה התחיל נבואה עתידה שנאמר לו מאת ה' על מלכות זרעו, ותתקיים לימות המשיח, וכעין דוגמא היה במלכות שלמה מעין העתיד. ופירושו,   {{צ|ה'}}, מצד שהוא {{צ|אלהי ישראל}} ומשגיח עליהם,  {{צ|אמר}}. ומפרש, {{צ|לי דבר צור ישראל}}, שדבר זה באורך (שזה א' מן ההבדלים בין דבור ואמירה), שהדבור הוא באורך וכל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור פי' בשביל, ור&quot;ל שדבר בשבילי, שעתיד לעמוד {{צ|מושל באדם}}, ר&quot;ל המשיח יהיה לו ב' מדרגות, א] שימשול {{צ|באדם}} בכלל, שכל בני אדם ישמעון אליו. ב] שיהיה {{צ|צדיק מושל יראת אלהים}}, שמצד שינוח עליו רוח דעת ויראת אלהים, ימשול על עצמו לעמוד בצדקתו, ובכח זה שימשול על עצמו ימשול על האדם בכלל, באופן שיראת אלהים היא תהיה המושלת אז, וכמ&quot;ש החבר להכוזר שהמולך על עצמו הוא הראוי למלוך על הכלל:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|וכאור}}. עוד יהיה הבדל בין מלכות המשיח לבין מלכות העולם הזה, וצייר זה בהמשיל את המלכות אל השמש כי כמוהו
תאיר המלכות ארץ ותופיע בגבורתה. והנה המלכות בעוה&quot;ז תקום כמו זריחת השמש, שבעלות השחר כהה אורו וכן תוסיף
תאיר עד נכון היום, ובדוגמת זה עמדה גם מלכות דוד, שהתנוצצה מעט מעט בהדרגה, לא כן מלכות העתיד שפתאום יזרח
השמש ויהיה אור גדול, ועז&quot;א {{צ|וכאור בקר יזרח שמש}} (אור אינו שם דבר רק פעל, והכ&quot;ף אינו לדמיון רק הוא כ&quot;ף הזמן),
בעת שיאיר הבקר אז כבר יזרח שמש, שלא יעלה השמש על האופק בהדרגה רק פתאום מצהרים יקום חלד, ר&quot;ל שתיכף בעמדו
ימשול ממשל רב ומלכות עולם. ואמר עוד {{צ|בקר לא עבות}}, כי זריחת שמש המלכות בעוה&quot;ז יצוייר שיקרה לו כמו אל השמש,
שלפעמים יכסהו עבים ועננים ולא יראה אורו כלל, ולפעמים הגם שיתראה מבין הענן יהיה בצד א' מן הרקיע גשם ומטר, שזה
נצרך כדי להצמיח דשא מארץ, ובזה יתפלש אור השמש דרך המטר, ולא יראה רק נגה לא אור בהיר (שגדר שם נוגה הוא דבר
המקבל האור כמ&quot;ש בפי' ישעיה), וכן מלכות עוה&quot;ז לפעמים תכסהו עננה לגמרי כמו שהיה למלכות ב&quot;ד בעת הגלות, ולפעמים
הגם שיתראה יעמדו נגדו חשכת מים, הצריכה להצמיח מוצא דשא, ר&quot;ל יעמדו עמה ושוה ומקביל לה גם מלכיות אחרות, כפי
הצורך להנהגת עמים ולאומים בדרך הטבע וכפי המערכת ויכהה שמשם. אבל במלכות העתיד יהיה {{צ|בקר לא עבות}}, שלא
יכסהו עבים, וכן {{צ|(לא) מנגה ממטר,}} , ר&quot;ל {{צ|לא}} היה הבקר ע&quot;י נגה הבא ממטר שצריך להוציא {{צ|דשא מארץ}}, כי {{צ|לא}} יעמדו מקביל לו עמים ומלכיהם להאפיל אורו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|כי לא}}. מפרש דבריו, נגד מ&quot;ש בקר לא עבות, אומר {{צ|כי לא}} כן ביתי עם אל, שביתי לא יכסהו הענן, ר&quot;ל שלא תבטל
מלכותו בשום פעם: {{צ|כי ברית עולם שם לי}}. שלא יופסק בשום פעם, רק יהיה {{צ|ערוכה בכל ושמורה}}, שתיכף בעמדה
תהיה ערוכה בכל עוז והדר כמ&quot;ש וכאור בקר יזרח שמש: {{צ|ושמורה}}. בל תבטל בשום פעם, כמ&quot;ש בקר לא עבות. ונגד מ&quot;ש בקר
לא מנגה ממטר דשא מארץ, אמר {{צ|כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח הדשא}}, ר&quot;ל לא יצמחו אז הדשאים שבעבורם ירד
המטר לכסות השמש. והמליצה, שלא יתקוממו אז שרי העכו&quot;ם כפי הטבע והמערכת, רק יהיה ה' למלך, וימלא כל ישע וכל חפץ
בית דוד, אם ישע הנפש, אם חפציו העולמיים:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ובליעל}}. אז יציץ ופרחי כרם ה' צבאות ואת הקוצים יכלה מן הכרם, והם הבליעל אשר כולם דומים {{צ|כקוץ מונד}},
שעומדים רק להשחית את כל הנוגע בם, והכל {{צ|נדים}} מהם, {{צ|כי לא ביד יקחו}}:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|והנוגע בהם צריך להתלבש זין וברזל}}. ואז שיכתתו חרבותם לאתים יכלו הקוצים, כי {{צ|באש שרוף ישרפו}}
{{צ|בשבת}}, בבוא זמן בטולם יהיו כל זדים וכל עושי רשעה קש, ולהט אותם היום הבא, כמ&quot;ש מלאכי (ג, יט):&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח - עד סוף הסימן) בד&quot;ה הזכיר שלשה פרשיות בספורי גבורי דוד, ופה לא הזכיר רק מקצתם. פה אמר ששם
הראשון היו עדינו העצני, ושם קראו ישבעם בן תחכמוני. פה אמר על שמונה מאות חלל, ושם על שלש מאות חלל. הגבורה
שבחלקת השדה יחס פה לשמה, ושם לאלעזר בן דודו. פה אמר שהיו עדשים ושם אמר שהיו שעורים, ושם לא נזכר שמה כלל.
מי היו השלשה שהביאו מים מבור בית לחם שלא גלה שמם? פה אמר באבישי מן השלשה הכי נכבד, ובד&quot;ה אמר מן השלשה
בשנים נכבד. ומז&quot;ש מן השלשה נכבד ועד השלשה לא בא? מי היה גבור השלישי מהאחרונים? איך סיים כל אלה שלשים ושבעה ולא חשב רק שלשים? ויאמר רש&quot;י שבניו של ישי היו רבים, וכן הרד&quot;ק נדחק, ולמהרי&quot;א היה יואב מן המנין, עם הששה
הראשונים, וכ&quot;ז דוחק:

{{צ|אלה שמות הגבורים}}. הנה בד&quot;ה חשב ג&quot;כ גבורים אלה ואחרים נוסף על אלה שלא חשבם כאן, וכבר האריך בזה מהרי&quot;א,
והשיב ששם חשב אלה שהתחזקו עמו במלכותו כמבואר שם (דהי&quot;א יא, י), ופה לא חשב רק הגבורים שהתמידו להיות עמו
בכל מלחמותיו. ובד&quot;ה (שם, יא)אמר {{צ|ישבעם בן חכמוני ראש השלישים הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת}}, לגבור הזה היה לו שני שמות, שמו העצמי היה עדינו העצני, ועל שישב בישיבת חכמים ברב עם, קראוהו
בשם ישבעם בן חכמוני, יושב עם, בן חכם, ובד&quot;ה ספר להודיע גבורתו, שאחר שהרג שלש מאת חלל היה מעורר את חניתו
ומניעה בקל הנה והנה, ומצד זה היה ראש לשלשים הגבורים, לא להשלשה, כי אבישי אחי יואב עשה כזאת ואמר עליו (להלן
יט) ועד השלשה לא בא, ופה ספר הפלגת חכמתו ועיונו שבפעם א' אחר שהרג שמונה מאות חלל ישב אח&quot;כ בשבת תחכמוני
בעיון התורה, ומצד זה היה ראש השלשה, כי גדול בחכמה מהם. ומי הם השלשה אלה יספרו אח&quot;כ:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ואחריו}}. הגבור השני היה {{צ|אלעזר בן דודו האחוחי}}, והיה {{צ|בשלשה גבורים}} שהיו {{צ|עם דוד}}, שהם הגבור הראשון
עדינו העצני והשלישי היה שמה שיזכיר אח&quot;כ, והיה עם דוד {{צ|בחרפם בפלשתים}}, והוא המעשה שיזכיר אח&quot;ז בחלקה מלאה
עדשים, שנסו איש ישראל, ושם הרג עדינו העצני שמונה מאות חלל, ואלעזר:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|הוא קם}}. אחריו: {{צ|ויך בפלשתים}}. ואז הצילו חלקת השעורים, ולכן בד&quot;ה (שם, יג) שקצר ולא הזכיר משמה בן אגא ייחס
הצלה זו לאלעזר, כי הוא היה המתחיל להכות בפלשתים. ומבואר בד&quot;ה שזה היה בפס דמים, ועיין בפסוק שאח&quot;ז:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ואחריו שמה}}. היתה גבורתו ג&quot;כ במלחמה הזאת. ובד&quot;ה אמר שהיתה החלקה מלאה שעורים וייחס ההצלה לאלעזר,
ושניהם אמת, כי שם היתה חלקת שעורים ושם עמד אלעזר, וחלקת עדשים שם עמד שמה, ובאמת ההצלה נעשה מכולם ודוד
עמהם, ולכן אמר בד&quot;ה (שם, יד) ויתיצבו ויצילוה בלשון רבים:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|וירדו}}. אחר השלשה גבורים הנ&quot;ל, היו עוד שלשה שיחשוב אח&quot;כ שעשו גבורה עצומה בעת הקציר שנפלו פלשתים
להשחית קציר ישראל, ירדו אל דוד לעזרו במערת עדולם ומחנה פלשתים (כחית השדה) בעמק רפאים, ונראה שזה היה
במלחמה שלחם דוד עם פלשתים בתחלת מלכותו (הנזכר למעלה סי' ה) שהיה דוד במצודה ופלשתים בעמק רפאים:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ודוד התאוה למים מבור בית לחם}}. באשר גר זה מקרוב בבית לחם היה רגיל במים ההם:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויבקעו}}. ובזה עשו גבורה עצומה בלכתם דרך המחנה בעזוז מלחמה ובשאיבת המים ביד חזקה, ובחזרתם לוחמים והמים
בידם: {{צ|ולא אבה דוד לשתותם}}. כתב מהרי&quot;א כי התכליות ראוי שיהיו מתיחסים אל ההשתדלות שנעשה עבורם, כמ&quot;ש
המליץ הזה, פועל חכם שיכין כלים משקלם אלפי אלפים דנרי זהב לעשות מחט ברזל אחד, ולכן לא רצה שההשתדלות הנמרץ
הזה שעשו אלה הגבורים יהיה בעבור דבר קטן, רק לתכלית מעולה נכבד להסיך אותם על מזבח ה', וז&quot;ש הדם האנשים וכו':&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ואבישי}}. עתה מפרש מי הם השלשה הגבורים הנ&quot;ל, הראש מהם היה אבישי, ומ&quot;ש {{צ|ולו שם בשלשה}} ר&quot;ל גם בשלשה
הראשונים היה לו שם, מצד שעורר את חניתו על שלש מאות חלל כמו עדינו העצני:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;ומ&quot;ש {{צ|מן השלשה הכי נכבד}}. היינו מן השלשה השניים, ובד&quot;ה (שם, כא) אומר מן השלשה בשנים נכבד, פי' השלשה
השניים לאפוקי הראשונים, ועז&quot;א ועד השלשה לא בא, ר&quot;ל לא בא אל השלשה הראשונים:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ובניהו}}. הגבור השני היה בניהו: {{צ|היה בן איש חיל ורב פעלים}}. והיה מעיר קבצאל בחלקו של יהודה (יהושע טו, לא),
והוא הראה שלש גבורות עצומות, א] שהכה שני אריאל מואב, ר&quot;ל גבורי מואב. ב] {{צ|שהכה ארי}}, עם היותו בבור שלו וביום
השלג, שאז האדם מצונן והארי יתגבר אז:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;ג] {{צ|שהכה איש מצרי}}. משונה במראהו ובידו חנית והוא הכהו בשבט:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ולו שם בשלשה הגבורים}}. שזכר כאן:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|והיה נכבד}}. מצד הכבוד: {{צ|מכל השלשים}}. גבורים בכלל, כי היה ראש לסנהדרין, הגם שאל השלשה הראשונים לא בא,
ודוד שמהו פקיד על אנשי משמעתו:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|והגבור השלישי היה עשהאל}}. אבל לא היה עם החמשה הראשונים שהיו תמיד אצל המלך לשמרו, רק היה בשלשים.
ומעתה חושב עוד כ&quot;ד גבורים שהיו עם הששה הנזכרים ממספר השלשים, והם עד פערי הארבי (פסוק לה), כי מ&quot;ש אליפלט בן
אחסבי בן המעכתי הם שנים, א' נקרא בן המעכתי (כי לא ייחס לשום א' על אבי אביו), ומן יגאל חושב עוד שבעה שהיו גבורים 
למטה מהשלשים. ועז&quot;א כל שלשים ושבעה. וכן חשבם בד&quot;ה בשינוי שמות קצת ל&quot;ז עד אוריה, ואח&quot;כ חשב שם עוד גבורים,
ר&quot;ל שהיו מתחזקים עם דוד במלכותם כפי הכוונה שחשב שם כמ&quot;ש בפסוק ח':&lt;קטע סוף=כד/&gt;</text>
      <sha1>fp78voabpvci9jwuvjslm2gyg13e4am</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360885</id>
    <revision>
      <id>1417104</id>
      <parentid>1400557</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7484" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב||א|ב|}}
{{צ|ויפשע מואב}}. מספר איך החל ה' להעניש את בית אחאב, א] שמואב שהיה נותן עד עתה מס למלך ישראל פשע במות
אחאב וכמ&quot;ש לקמן ג' ד':

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויפול}}. ב] שאחזיהו נפל, והיה זה במקום שלא היה ראוי שיפול כי היה בעלייתו. וחלה, ובכ&quot;ז לא שב בתשובה ושלח לדרוש
בבעל זבוב, כי בראותו שהבעל לא ענה אותו בחר אלהים חדשים, וגם כי הזבוב סימן המות וכומרי בעל זבוב היו מנבאים מי
יחיה ומי ימות:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג - ז) אליהו אמר המבלי אין אלהים בשם עצמו, והמלאכים ספרו שאמר גם זאת בשם ה', ובפסוק ט&quot;ז גם אליהו
שינה דבריו ואמר הכל בשם ה':&lt;קטע סוף=ג/&gt;

{{צ|קום עלה לקראת}}. צוה לו, א] שלא ילך אל המלך רק לקראת מלאכיו, ב] שיאמר להם תוכחה על הליכתם. והתחלת התוכחה {{צ|המבלי אין אלהים}} 
וכו' א&quot;ל מעצמו, לא בשם ה', והודיע להם, כי:

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|לכן כה אמר ה' המטה אשר עלית}}. שבעבור זה נגזר עליו מות:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|וישובו המלאכים}}. שמעו לתוכחת הנביא:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויאמרו}} וכו' {{צ|ודברתם אליו}}. הם שינו את הסדר ואמרו גם התוכחה המבלי אין אלהים בישראל בשם ה', כי היו יראים
לאמר לו שהוכיחם על ששמעו פקודת המלך, לכן אמרו שהיה כ&quot;ז נבואה על המלך ושליחות אליו ושהם שבו להודיע לו דבר
הנביא שבעבור שליחות זה ימות:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז - ח) למה האריך, הול&quot;ל מה משפט האיש הזה? הכי לא היה להם סימן אחר בו רק השער והאזור?:

{{צ|וידבר אליהם}}. הוא התפלא מדוע לא בא הנביא אליו בעצמו, אחר שלפי דבריהם היה עקר השליחות אל המלך אין דרך
שהנביא ימסור שליחותו ביד אחר, ועפ&quot;ז דן שזה יהיה אם הוא אינו נביא מוחזק, או אם לבוש בגדי עניים שבוש לבא בשער
המלך, ועז&quot;א {{צ|מה משפט האיש}}, ר&quot;ל מה ענינו תוארו ומלבושיו, אחר {{צ|אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם}}, ולא בא
לדבר אלי. וגם חשב שבזה עבר על שליחותו וגם הקל בכבוד המלך וחייב מיתה, וגם זה נכלל במ&quot;ש מה משפט, ר&quot;ל מה ענינו
ומה ענשו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויאמרו אליו}}. והם רצו לדונו לכף זכות ויאמרו שמה שלא בא בעצמו מפני שהוא {{צ|איש בעל שער}}, ולא עשה שערו:
{{צ|ואזור עור אזור במתניו}}. ולא יבא אל המלך בלבוש כזה. והמלך הכיר כי אליהו {{צ|התשבי הוא}}, אשר לא יבוש לבא לפני
מלך שרים, וחשב שלא בא אליו מפני שנאתו את בית אחאב:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט - טו) בראשון כתוב ויעל אליו וכן בשלישי ובשני לא כתוב כן? הראשון אמר המלך דבר והשני אמר המלך אמר?

בראשון אמר וידבר אל שר החמשים ובשני אמר וידבר אליהם? למה בפסוק (יג - יד) אמר שני פעמים תיקר נפשי בעיניך?:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

{{צ|וישלח, ויעל אליו}}. השר הראשון לא ירא מפניו רק עלה אליו אל ראש ההר: {{צ|וידבר אליו}}. בזה הלשון, אתה {{צ|איש האלהים}}, אחר {{צ|שהמלך דבר}} 
וצוה, א&quot;כ {{צ|רדה}}, ואל תמרה פי מלך (וידוע שיש הבדל בין דבור ואמירה, שהדבור בא על הדבור
הארוך ואמירה יבא גם על מלה אחת (כמ&quot;ש בספרי התו&quot;ה ויקרא סי' ג' באורך), וא&quot;כ היל&quot;ל המלך אמר רדה, וע&quot;כ שמ&quot;ש המלך
דבר פי' שדבר דבר מלכות, ומלת רדה הוא פקודת השר):

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויענה וידבר אל שר החמשים}}. כי חמשיו עמדו מרחוק, רק הוא היה אצלו, לכן ענה אותו לבדו. א&quot;ל {{צ|ואם איש אלהים אני}} איך העזת פניך נגדי, ולכן {{צ|תרד אש מן השמים}}:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויען וידבר אליו}}. השר השני התירא מעלות אל אליהו ועמד בתחתית ההר וקרא בקול, לכן אמר {{צ|ויען}}, שהוא מורה על
הרמת קול, כמו (שמות טו, כא) ותען להם מרים. וגם שינה לשונו במ&quot;ש {{צ|כה אמר המלך מהרה רדה}}, שציוי מהרה רדה
הוא ציוי המלך, המלך אמר זה לא דברי השר, שזה מורה במלת אמר כנ&quot;ל פסוק ט':&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויען, וידבר אליהם}}. דבר אל כולם, כי עתה עמד השר וחמשיו למטה. והגם שזה לא העיז פנים כראשון, בכ&quot;ז אחר
שחשב שאם עומד רחוק מאליהו לא יוכל לו, אמר אם איש אלהים אני גם זאת אעשה, ולכן כתיב {{צ|ותרד אש אלהים}},
שמורה אש גדולה השורפת מרחוק:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויעל ויבא שר החמשים}}. עלה לבדו ובא לבדו, ר&quot;ל לא בא כבא עם צבא ומחנה להורידו בחזקה, רק כבא לבדו לפייסו:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|הנה ירדה אש}}. ר&quot;ל שאם תכלית ירידת האש להפיל מוראך עליהם, הלא כבר ראו כחך שני פעמים. ואם היה זה מצד
שדברו עזות, הלא אני מתחנן {{צ|תיקר נפשי בעיניך}}. וגם כפל {{צ|תיקר נפשי}}, בראשון בקש בל ישרף אותו ואותם, ועז&quot;א {{צ|נפשי ונפש עבדיך}}. ובשני בקש שילך אתו, שאל&quot;כ יהרגנו המלך על שלא הביאו בחזקה, ועז&quot;א {{צ|תיקר נפשי בעיניך}}:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|קום רד אותו}}. תחלה שלא נצטוה ללכת התירא, ועתה שנצטוה היה שליח מצוה ולא ירא רע:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|יען אשר שלחת}}. עתה שינה לשונו והקדים {{צ|יען אשר שלחת}}, להודיע שלכן יענש. ולא יכול להקדים המבלי אין אלהים,
שע&quot;ז יכול להשיב שלא ידע מקום הנביא ואם ידרש לו, משא&quot;כ אל האנשים הקדים המבלי אין אלהים, לאמר שא&quot;צ לבעל זבוב
כי בא דבר ה' אליו:&lt;קטע סוף=טז/&gt;</text>
      <sha1>e47rzh15o71zrmju42vjf4dbqde9cow</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360886</id>
    <revision>
      <id>1417105</id>
      <parentid>1400496</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17394" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|א|ב|ג|}}
(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;השאלות (ב - יט) למה השתדל אליהו שישאר אלישע בבית אל או ביריחו ואל ימצא עמו בעת הלקחו, והלא ידע שישתלם בהלקחו, ולמה רצה למנוע הטוב ממנו? מאין ידעו בני הנביאים כולם שאליהו ילקח ביום ההוא? ואם בא להם ע&quot;ז נבואה מאת ה', מלבד מה שיפלא למה הודיע להם זאת, יפלא איך הסתפקו אם אלישע יודע מזה, איזה הדרך עבר רוח ה' מאתו לדבר אותם? ולמה השיב להם אלישע גם אני ידעתי החשו, מהו החשו, למה יחשו, והלא נגלה הסוד לכולם איש לא נעדר? למה הלך
אליהו לבית אל וליריחו ביום ההוא, ומשמע שלבית אל לא נכנס תוך העיר כמ&quot;ש ה' שלחני עד בית אל, וכתיב ויצאו בני הנביאים אשר בית אל, ולמה? איך בקש אלישע מאליהו שיתן לו פי שנים מאשר יש בכחו, וזה דבר שא&quot;א? ומה היתה התשובה אם תראה אותי לוקח מאתך, הלא היה אתו ובודאי יראהו בעת שילקח? ועל מה רמזו האש והסערה אשר הפרידו בין שניהם?
ועל מה היה מורה אדרתו שנפלה, ולמה נפלה? ולמה אמר איה אלהי אליהו אף הוא, מלת אף הוא אין לו מובן כלל? ולמה הלכו בני הנביאים לבקשו והם ידעו תחלה שילקח מאתם ואיך עתה נסתפקו בדבר?:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|ויאמר}}. דרך השלמים ותשוקתם להשפיע משלמותם לזולתם באופן היותר שלם. והנה בעוד שהיה אלישע אצל אליהו לא היו בני הנביאים שהם התלמידים יכולים לקבל מאליהו רק באמצעות אלישע, כי דרך האור האלהי להתפלש דרך המאורות הגדולים על הקטנים, וכל שימצא מאור יותר גדול יתפלש האור עליו, עד שהוא יעשה צינור ואמצעי להריק על ידו על הככבים הקטנים, כמו שתקבל הארץ אור השמש בלילה באמצעות הירח. ואליהו רצה שישאר לא אלישע לבד מקבל האור ורוחו של אליהו, רק כל בני הנביאים, וכמו שאמר רבו (במדבר יא, כט) 
מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, שבעוד משה חי לא היה אפשר שיקבלו הנביאים השפע הנבואית מאת ה' אם לא באמצעות משה, ואחר שהאציל מרוחו על שבעים איש הזקנים קבלו באמצעות הזקנים הקרובים אל משה והיו הם הצינור להגרת השפע אל העם, כמ&quot;ש (עירובין נד ב) כיצד סדר משנה, משה שנה לאהרן ואח&quot;כ אהרן לזקנים ואח&quot;כ הזקנים לישראל, וכשנתרעם יהושע על שאלדד ומידד מקבלים השפע בפ&quot;ע, ורצה שמשה יכלא את השפע מהם כמ&quot;ש (שם, כח) אדוני משה כלאם, ר&quot;ל מנעם מקבלת השפע, אמר מי יתן שכל עם ה' יהיו נביאים לא על ידי, רק כי יתן ה' את רוחו עליהם בלי אמצעי, ולכונה זו רצה אליהו ללכת לבדו לבית אל וליריחו שבשני מקומות אלה היו נמצאים בני הנביאים (ואולי היו בני הנביאים שהחביא עובדיה חמשים חמשים במערה, כמ&quot;ש אח&quot;כ הנה יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל), ולכן א&quot;ל {{צ|שב פה כי ה' שלחני עד בית אל}} (ואמר עד בית אל, כי לא רצה לכנוס לעיר שהיה מקום העגל, רק עד המקום, ולכן כתיב {{צ|ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע}}, משא&quot;כ ליריחו נכנס, ולכן אמר {{צ|ה' שלחני יריחו}}, וכתיב {{צ|ויגשו בני הנביאים}} וכו', לא ויצאו), ואלישע שהרגיש מה בדעתו לא רצה לעזבו, כי חשב מחשבות להשיג פי שנים ברוח אליהו, שלא ישיג אם יעזבהו בעת ההיא המוכשר לכך:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|הידעת}}. כבר בארו חכמי האמת כי האיש האלהים הוא בין תלמידיו כלב המחיה את הגויה וכל האבר הקרוב יותר אל הלב מקבל יותר חיות ושפע, ובעת ההסתלקות ירגישו האיברים הרחוקים סילוק הנפש והחיות תחלה טרם ירגישו האיברים הקרובים אליו, ולכן בני הנביאים הרגישו תחלה כי יסתלק הלב והנפש מהם, ושאלו אם גם הוא כבר מרגיש בזה שזה סימן שהדבר קרוב מאד, והשיב גם אני ידעתי. ויש עוד לאלוה מלים, כי האסף איש הרוח מתוך העם יהיה לפעמים מחטא הדור כשאינו ראוי שעליהם יזרח שמש האלהית ורוצה להאפיל עליהם ולהשקיע אור בל יהל, ואז יעלים הדבר מבני הנביאים ומהמקבלים מאתו כדי שלא יוכנו לקבל האור מאתו בעת מותו, ויקחהו פתאום למען יתנגפו רגליהם על הרי נשף, ולפעמים יהיה זה מפני שלמות הנביא שכבר הגיע זמנו להפטר ולעלות למעונו ושיירשו תלמידיו את כתרו, ואז יודיע הדבר לתלמידו הממלא מקומו למען יסמוך את ידיו עליו. וזה היה הספק של בני הנביאים אם הלקח אליהו הוא מפני שרצון ה' לאסוף השפע ולהאפיל האור, ובזה בודאי העלים הדבר מאלישע לבל יכינהו למלא מקומו כמו שהיה באמת שהאציל את רוחו עליו, ובזה הצד צריך שיתפללו ויבקשו על זאת למען ישוב מחרון אפו עליהם, וז&quot;ש {{צ|הידעת}} וכו', והשיב {{צ|גם אני ידעתי}}, וזה הסימן שהוא לשלמות אליהו, לא למען תאבד עצה מתלמידיו, ולכן {{צ|החשו}} ואל תתפללו, כי אינו מפני קצף וחרון אף, ובהפך, סילוק זה נקרא הלולא שמחה, כי ישיג שלמותו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויאמר}}. אחר שראה כי לא רצה לעזבו רצה עכ&quot;פ שלא ימצא אתו לבדו בעת הפרדו, כדי שיאציל מרוחו על אלישע במעמד בני הנביאים, שאז יקבלו גם הם חלק מרוח אליהו, לא כן בהתרחקו מאתם והתבודדו עם אלישע לבדו (ולא היה באפשר לקחת בני הנביאים עמו כי הם לא היו ראוים להיות במעמד הגדול הזה), ואלישע לא רצה גם בזה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויקח}}. על דרך הרמז, הנה כבר בארו החכמים כי אליהו נזדכך גופו ונפרדו ממנו שני יסודות הכבדים מים ועפר, ונשאר גוף מורכב מאש ורוח שיכול לעלות למעלה, כמ&quot;ש והנה רכב אש ויעל בסערה, ונשאר גופו בעליונים. וכבר כתבתי (מ&quot;א יט, ו) כי בעת שהאכילו המלאך עוגות רצפים וצפחת מים נפרד יסוד העפר מגופו, ועתה רצה להפריד גם יסוד המים היורד הוא למטה.
ומבואר אצלי, כי הנס אשר יעשה האדם בעולמו הקטן, יגדל עוז לעשותו גם בעולם הגדול, שאם יכניע את טבע גופו לענינים אלהיים נגד טבעו, כן גם הטבע הכוללת תמשך אחריו, וברצות אליהו לבטל יסוד המים מעולמו הקטן שהוא גופו, {{צ|לקח אדרתו}}, שהוא משל אל לבושו החומרי: {{צ|ויגלום}}, עשהו גולם, כמ&quot;ש (תהלים קלט, טז) גלמי ראו עיניך, שהוא החומר המוכן להשתנות ולהעשות כלי כאשר יושר בעיני היוצר לעשות, ובזה {{צ|הכה את המים}}, ובטל יסוד המים שבגופו, וכן גם הטבע הכוללת נמשכה אחריו: {{צ|ויחצו הנה והנה}}. שביטול הטבע בעולמו הקטן תחייב ביטול הטבע בעולם הגדול כשני כלי זמר הנערכים זה מול זה כנודע:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויהי כעברם}}. ואז ראה אליהו כי קרוב זמן הסתלקותו: {{צ|ויהי נא פי שנים}}. בקש (לפי הפשט) שרוח אליהו תנוח עליו, כמ&quot;ש נחה רוח אליהו על אלישע, ושבכ&quot;ז תשאר לו גם ההשגה הקודמת שהיה לו עד עתה, בזה יהיה לו פי שנים, רוח עצמו, ורוח אליהו המצטרף עמו, וז&quot;ש {{צ|ויהי נא פי שנים ע&quot;י שרוחך נצטרף אלי}}. וגם יל&quot;פ שאמר {{צ|פי שנים הנמצא ברוחך יהיה אלי}}, כי אליהו היה ברוחו פי שנים מיתר הנביאים, ובקש שיגיע הוא עתה למדרגה זו. וגם המקובלים כן דרכם באמרם שאליהו זה פנחס שהושתלו בו נשמת נדב ואביהוא, ומליצתם כי פנחס נתכהן תחת נדב ואביהוא ולקח את מדרגתם, ומזה ניתן לו ברית השלום והחיים, ובזה היה פי שנים ברוחו, ובקש שתעבור מדריגה זו אליו. אולם דעת חז&quot;ל שבקש פי שנים ממש, כי הגם שא&quot;א שיאציל הנביא יותר מאשר בכחו, חשב כי בעת יעלה השמימה ויפשיט שמלת החומר מעליו אז תהיה מדרגת אליהו גדולה מאד מאשר הוא עתה, ואם יאציל עליו אז את אורו ושפעו יספיק מה שיושפע ממנו עד שמדרגת אלישע תהיה גדולה כפי שנים ממדרגת אליהו עתה בעודו בחומר, ולכן אמר לו תנאי שרק אם יראה אותו בעת הלקחו שיהיה במדרגה הזאת, ואם יראהו יוכל להאציל רוחו עליו ברגע ההוא, ואם לאו לא יהיה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויאמר}}. למה שפרשתי שבקשת אלישע היה שרוח אליהו תנוח עליו, באופן שיתעלה מאשר הוא עתה במדרגת מקבל
מאליהו וכדמיון אור הירח, יהיה עתה כאור שמש שאורו עצמי, השיב שזה לא יהיה רק אם יסתלק מן העולם לגמרי, לא כן אם
יהיה לו גם אח&quot;כ איזה חיבור אל העולם הזה, כמ&quot;ש (שבת קנג א) אחים בהספדאי דהתם קאימנא, שאז לא יהיה, וז&quot;ש {{צ|אם תראה אותי לקח מאתך}}, ר&quot;ל אם אתפרד לגמרי אז לא תהיה עוד במדרגת מקבל, כי כן גם אחרי מות משה אמרו זקנים
שבדור פני יהושע כפני לבנה (ב&quot;ב עה א), יען שעדן קבל מציורו של משה שלא נפסק ולא נסתלק גם אחרי מותו כידוע:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|והנה רכב אש}}. זה מליצה על שהתפשט מן החומריות ולא נשארו רק שני יסודות הקלים אש ורוח, שנגד האש נדמה לו
רכב אש ונגד הרוח ראה שעלה בסערה, ששני יסודותיו הקלים נשאו גופו לשמים, הנה כל עוד שהגוף מורכב מארבע יסודות יש
להנפש חיבור עם הגוף ולא יוכל לפשוט את השמלה רק ע&quot;י המות, אבל אחר שהאש לחכה שני יסודות הכבדים עפר ומים, כמו
שאש השמים לחכה את העפר והמים בהר הכרמל (למעלה א, יח), אז {{צ|הפרידו גם שניהם}}, רצוני שני המתדבקים שהוא
הנפש והגוף, כי אז נעשה פירוד ביניהם עד שגופו נהיה כבגד אשר ברצונו ילבשנו וברצונו יפשיטנו, ואז עלה בסערה השמים.
והנה כמו שבמרכבה העליונה סערה ואש מתלקחת מקיפים את הנוגה, כן טרם עלה לנוגה העליון הקיפוהו אש וסערה, והענן
הגדול כבר סר מעליו כי כבר חצה את המים בעודו בירדן:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ואלישע}}. התנאי שהתנה אם תראה אותי בעת הלקיחה נתקיים, כי {{צ|אלישע היה רואה}} בעת שנשאו ברוח, והתחיל
לצעוק {{צ|אבי אבי רכב ישראל}}, כאומר הנה ברכב אש ופרשי אש האלה רוכבים כל ישראל, כי אליהו שקול נגד כולם. גם כי
השיג שהרכב והסוסים האלה היה רכב ישראל מן המרכבה האלהית, שבו מנהיג ומשגיח על ישראל: {{צ|ולא ראהו}}. כי אז נעלם
מעיניו: {{צ|וקרע בגדיו}}. כפי הדין כדברי חז&quot;ל במ&quot;ק:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|וירם}}. האדרת הזה בו לט פניו במערה, והיה ציור אל המסך שבינו ובין הרוחניות, ובו עשה נס הירדן, ועתה נפלה מעליו כי
התפשט מן המסכים והלבושים, ולבש קדש:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויקח ויכה}}. שיעור הכתוב כי אליהו היה לו כח להכניע את יסוד המים ולהבקיעו בעברו בירדן, אולם אז הלא היה אליהו
ואלישע, וזכות השנים מרובה מן האחד. אך הלא בארנו שהבטיח לו שיהיה פי שנים ברוחו אליו, שישאר לו רוח אלישע הקודם
ויתחבר עמו רוח אליהו, וז&quot;ש {{צ|איה ה' אלהי אליהו אף הוא}}, שהלא ראוי שאף הוא יבא אלי, מלבד האלהות השוכן עלי
כבר. וספר שכן היה, {{צ|כי אף הוא}} היה אליהו {{צ|ויכה את המים}}:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;ובזה הכירו בני הנביאים כי נחה רוח אליהו עליו:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|הנה}}. חשבו שגופו ג&quot;כ נפל מעליו כמו שנפלה אדרתו והרוח נשאו לאיזה מקום ורצו לקברו, כי לא ציירו לעצמם שגם
הגוף יעלה השמים:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יט - כב) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|והמים רעים}}. המים הרעים הם שמתערבים בתוכם חלקים זרים מלחיים עד שבלתי ראוים לשתיה כמי הים,
ורפואתן הוא אם יזדככו ויסור המלח, ואלישע לקח צלוחית מלח והשליך והראה כי המלח הזה עצמו שהוא סבת רוע המים
נהפך לרפואתם, כמו שהשליך משה רבינו ע&quot;ה עץ הרדופני והמתיק את המים (מכילתא ויסע פ&quot;א), וישעיה מרח דבלת על
השחין (ישעיה לח, כא), כי הנס הוא הפך הטבע, המלח הטבעי ממרר המים והנסיי ממתיקו. וע&quot;ד הרמז, המים רומזים ללמודים
זרים שהיה שם ממינות ודעות זרות, כמ&quot;ש (אבות א, יא) פן תגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים וימותו, שהוא מיתת
הנפש, ומצד זה בא גם חולי המים ומיתת הגוף על ידה מדה במדה, ואלישע השליך מלח, שמרמז על דבר השכלי הקיים שהוא
למודי התורה אשר ברית מלח שם לה, וישלך אל מוצא הלמודים האלה שתהיה יסודתם בהררי קדש על התורה ואמונה ונרפאו
המים:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויתקלסו בו}}. הם ידעו כי המשח תחת אליהו, ומבזותם את הנבואה והנביאים חרפו אותו לאמר איך תהיה במקום רבך
והוא בעל שער ואתה קרח, וז&quot;ש עלה קרח, ר&quot;ל איך תעלה למדרגתו וטבעך הפוכה מטבעו, כי טבע הקרח הפוכה מטבע בעל
שער. ויפה אמרו רז&quot;ל (סוטה מו ב) שהיו מנוערים מן המצות וקטני אמנה, שלכן בזוהו. וגם י&quot;ל שאמרו בלעג עלה לשמים אתה
קרח כמו שעלה רבך בעל שער לשמים, ומפני שבית אל היה מקום העגלים למדו אבותם אותם להתלוצץ על נביאי ה', ולכן
קללם למחות שורש פורה ראש ולענה מכרם ה' צבאות:&lt;קטע סוף=כג/&gt;</text>
      <sha1>a6bq6okmoo0ngyu730tqnibv3kpaoa2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360887</id>
    <revision>
      <id>1417106</id>
      <parentid>1400610</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10934" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|ב|ג|ד|}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויהורם}}. זה היה בעת שבא אלישע לשומרון, כי במות אחזיה לוקח אליהו ואז בא אלישע ואז היה המלחמה:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב - ג) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויעש}}. במה שדבק בחטאת ירבעם שהיה מפני יראת נזק וז&quot;ש לא סר ממנה, ולא כאביו וכאמו שהיו עושין להכעיס:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ומישע}}. שהיה נוקד צאן לתכלית זה, כי {{צ|השיב}} שכל שנה ושנה היה נותן מס הזה, ולכן אמר לשון השבה, וכן הלשון בד&quot;ה ב' (כז, ה). ובמות אחאב פשע בימי אחזיהו כנ&quot;ל (א, א):&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ביום ההוא}}. שבא אלישע:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|כמוני}}. כי בעת פשע מואב התחבר עם העמונים ומקצת יושבי שעיר ולחמו על יהושפט ונפלו (כמבואר בד&quot;ה ב' עי&quot;ש), ולכן אמר כמוני כמוך, כי גם בי התגרו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ויאמר}}. מלך ישראל שאל ומלך יהודה השיב שיעלה דרך מדבר אדום, כי אדום היה תחת רשות יהודה (כנ&quot;ל מ&quot;א כב, מח ובדה&quot;ב כא, ח) ורצה שמלך אדום ילך ג&quot;כ עמהם:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ומלך אדום}}. הוא הניצב מלך, כמ&quot;ש (מ&quot;א כב, מח) ומלך אין באדום: {{צ|ויסבו}}. באמת היה להם דרך קרוב אל מואב שהיתה במיצר א&quot;י, והם סבבו סביב הר שעיר דרך המדבר בדרך שסבבו ישראל בהכנסם לארץ, ושם לא היה מים גם בימי משה וגם עתה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויאמר אהה כי קרא ה'}}. ראה שהסכיל עשו במה שנטה מדרך הקרוב והישר, וראה שה' נתן בלבם עצה נבערה למען יפלו, כי מדרך הטבע לא היה להם לבחור דרך עקלתון, וגם ידע שאם לא היה קורא מלך יהודה לעזרה לא היה הולך דרך אדום, שאדום לא היה תחתיו, וזה בעצמו {{צ|שקרא ה' לשלשת המלכים}}, שמזה נסבב שילכו בדרך המדבר הוא סבה מה' להאבידם, כי על מואב היה יכול ללכת בעצמו והיה מנצחם בלא עזרת שני המלכים:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא - יד) למה הזכיר שיצק מים? מאין ידע שיש אתו דבר ה'? ואמר אותו תחת אתו. מז&quot;ש מה לי ולך? ומה
התשובה אל כי קרא ה'? ומ&quot;ש לו לולי פני יהושפט וכו', למה בזה אותו ללא צורך?: &lt;קטע סוף=יא/&gt;

{{צ|האין}}. רצה שהנביא יתפלל אל ה' על המים ויגד להם דרכם: {{צ|ויען}} 
וכו' {{צ|פה אלישע שיצק מים על ידי אליהו}}. וע&quot;י יציקה זו הוריד את הגשם, והוא מלומד בנס כזה להוריד המים ולהציקו על צמא:

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויאמר}}. אז אמר יהושפט כי הוא לא לבד שיתפלל, כי בהכרח {{צ|יש אותו דבר ה'}} (כתב אותו תחת אתו, ר&quot;ל ממה שיש אותו ר&quot;ל שנמצא פה, מבואר שיש אתו דבר ה'), כי תלמידו של אליהו לא ילך לחנם אל המחנה אם לא בשליחות: {{צ|וירדו}}.

ממרכבתם לכבודו: {{צ|ויהושפט}}. פי' שלבש בגדי הדיוט בל יתהדר לפני הנביא בשגם בעת צרה, לכן לא אמר ומלך יהודה: (יג) {{צ|מה לי ולך}}. ר&quot;ל הנה תפלת הנביא לא תועיל רק למאמינים בה' ובנביאיו, שבזה יש קשר בין הנביא ובין האיש אשר הוא מתפלל בעדו, לא כן אתה {{צ|לך אל נביאי אביך, ויאמר לו אל}}, ר&quot;ל הדבר הזה אינו טבעי רק השגחה: {{צ|כי קרא ה'}}. ובזה עליך לבטל את הגזרה, ובשגם שאינו עלי לבד, רק {{צ|לשלשת המלכים}}:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויאמר כי לולי}}. כי מתנאי חלות שפע הנבואה על הנביא הוא בשהוא בין אנשים צדיקים ואנשי הרוח, כמ&quot;ש (ש&quot;א י, ו) והתנבית עמהם, ואם הוא בין רשעים זה מונע השפע מלירד עליו, אמר, הנה אתה סבה לשלא אשיג שפע הנבואה, רק הלא יהושפט פה והוא בצדקתו יעזר שתחול הנבואה, והדבר שקול, ולכן צריך עוד איזה פעולה להזדמנותה שהוא הניגון, משא&quot;כ אם לא היה יהושפט לא היה הניגון מועיל, ואם לא היה הרשע פה לא היה צריך לזה, וז&quot;ש {{צ|ועתה קחו לי מנגן}}:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|גבים}}. חפירות, צוה לחפור חפירות שיתמלאו מן המים שיבואו שמה, כמו באו על {{צ|גבים}} (ירמיה יד, ג):&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח) מה רצה באמרו ונקל זאת בעיני ה', וכי יעלה על הדעת שבעיניו יפלא כל דבר?:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

{{צ|ונקל}}. ר&quot;ל כי הטובה הנסיית שיעשה ה' לצורך עם או אדם אחד ובהכרח תבא בעצם וראשונה לא בשניה ובמקרה, ואחר שהמים האלה היו בשביל ישראל היה צריך שירדו פה שהוא מקום הצורך לא בארץ אדום, עד שידמה שעקר המים באו בשביל ארץ אדום להשקותה וישראל קבלוה במקרה, ע&quot;ד (ישעיה מד, ג) 
כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה, כמש&quot;פ שם. ואין לומר שבזה יגדל הנס במה שלא יראו רוח וגשם ואעפ&quot;כ ימלא הנחל מים, לז&quot;א כי בהפך היה הנס גדול אם היה הגשם בא במקום ההוא שלא היה מטבעו לגשם, כי היה מדבר וצמאון, לא כן בארץ אדום היה הגשם רגיל, ושיפוצו נחליו חוצה הוא דבר מורגל, לכן אמר שבאמת {{צ|נקל זאת בעיני ה'}}, נס הזה הוא דבר נקל וקרוב לטבע, ומה שבחר ה' בדרך זה ולא בנס יותר גדול שיהיה הגשם במקום ההוא, הוא מטעם שעי&quot;כ {{צ|ונתן את מואב בידכם}}, שזה התכלית אצלו, עד שהמים לא יהיו רק אמצעיים אל התכלית הזה לכבוש את מואב ושימצאו בידכם בקל וכמו שהיה, ואחר שהנס אינו מבוקש לעצמו רק לתכלית דבר אחר לא יחוש אם יהיה קרוב אל הרגיל, בשגם יש בו עוד ענין, שישראל לא היו ראוים לשני נסים בפעם אחד שהוא הגשם וכיבוש מואב, ואם היה הגשם בא בנס גדול היה זה מגרע כחם ולא היו כובשים את מואב, כי לא היה זכותם מספיקה רק לנס אחד, ולכן בחר שהמים ימצאו בנקל בדרך הטבע, וז&quot;ש {{צ|ונקל זאת בעיני ה'}}, ועי&quot;כ הנס שהיה ראוי לעשות להם היה מה שכבשו את מואב, וז&quot;ש ועי&quot;כ {{צ|נתן את מואב בידכם}}:

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויהי}}. לדעת חז&quot;ל פי' {{צ|ויהי}} (דבור זה של אלישע) {{צ|בבקר}} (שאז נבא והגשם התחיל בארץ אדום): {{צ|וכעלות המנחה}} (מנחת
ערב) {{צ|והנה מים באים}}. אז הגיעו המים אל הנחל. והמפרשים פירשו כעלות המנחה מנחת הבקר:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|וכל מואב שמעו}}. (מכבר, כי זה גדר השם הקודם אל הפעול, שאינו מקפיד על הקדימה בזמן): {{צ|ויעמדו}}. מכבר:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|וישכימו}}. (לדעת חז&quot;ל היה זה בבקר שאחריו, ולפי המפרשים שמ&quot;ש כעלות המנחה הוא מנחת הבקר, היה באותו בקר תיכף):&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|החרב נחרבו}}. מענין חרב, שלחמו זה בזה בחרב:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויכו}}. אחר שנסו רדפו עד ארץ מואב {{צ|והכו בה}} (במדינה עצמה), והתמידו להכות את מואב, ועז&quot;א והכית את מואב:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|והערים יהרסו}}. בלי הפסק: {{צ|עד השאיר}}. ר&quot;ל הרסו כל הערים, רק קיר חרשת היה מבצר גדול שהקיר בנוי מאבנים גדולות ובקיר חרשת נשארו אבניה, ר&quot;ל אבני החומה, שלא יכלו להרסה ולכבשה מחוזק האבנים (ושם היה מלך מואב): {{צ|ויסבו הקלעים}}. באבנים גדולות שקולעים להרוס החומה: {{צ|ויכוה}}. ר&quot;ל הכו בקלעיהם להרסו:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו) למה היה קצף על ישראל על שהעלה מלך מואב את בנו על החומה, מה חטאו ישראל בזה?: &lt;קטע סוף=כו/&gt;

{{צ|וראה מלך מואב}}. שהיה בפנים, כי לא יוכל לנצח מן החומה כי חזק המלחמה ושיכבשו החומה, ולכן {{צ|לקח ושלף חרב}} 
(כי מן החומה לחמו בחצים וקשת) ורצה {{צ|להבקיע אל מלך אדום}}, שמלך אדום ומחנהו עמד בצד אחד והיה חלוש נגדו ורצה להבקיע לתפוס את המלך עצמו: {{צ|ולא יכלו}}. לתפשו, רק תפסו בנו הבכור, ולקחהו ויעלהו וישרפהו על החומה לנקום ממלך אדום (ועז&quot;א (עמוס ב, א) על שלשה פשעי מואב וכו' על שרפו עצמות מלך אדום לסיד), ומזה נתעורר קצף ממחנה אדום על ישראל, שחרה להם שישראל לא עזרוהו בעת נבקעו מן החומה ולחמו נגדו שהניחוהו ללחום לבדו, ועל ידי כן לא נסעו מעליו כי נעשה קצף בין שלשת המלכים. זה לפי הפשט, ודברי חז&quot;ל (סנהדרין לט ב) ידועים:</text>
      <sha1>1s4kt3p7i89w7blho5ojz8iqu91mk9y</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360888</id>
    <revision>
      <id>1417107</id>
      <parentid>1400574</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25662" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|ג|ד|ה|}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ואשה אחת}}. פי' חז&quot;ל שהיתה אשת עובדיה שהחביא מאה נביאים במערה ויכלכלם לחם ומים, ולצורך זה לוה מעות מאחאב, ויהורם לקח ממנו רבית ונשה בו ורצה ליקח את בניו לעבדים, וע&quot;כ {{צ|צעקה אל אלישע}} שע&quot;י {{צ|שעבדך היה ירא ה'}} עי&quot;כ נסתבב {{צ|שהנושה בא לקחת ילדיו לעבדים}}, וכבר אמרו (ב&quot;ק נ א) אצל בתו של ר' נחוניא אפשר דבר שנזהר בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, כי הגם שלפעמים מה&quot;ד פוגע בצדיק, לא יהיה זה בסבת מצוה שהיה עוסק בה תמיד להציל לקוחים למות, וגם שאמר (תהלים לז, כה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואיך אפשר אחר שהיה ירא ה' שיקח הנושה ילדיו לעבדים. וכבר אמרו שביואב נאמר מיתה על שלא הניח בן ממלא מקומו, וע&quot;ז צעקה {{צ|עבדך אישי מת}}, ר&quot;ל שיצדק עליו שם מיתה אחר שהנושה יקח ילדיו לעבדים:&lt;קטע סוף=א/&gt;
(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|מה אעשה לך}}. כי אין הברכה שורה על אין, רק על דבר יש, וע&quot;כ {{צ|הגידי לי מה יש לך בבית}}, שעליו תחול הברכה:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ|ותאמר}} 
וכו' {{צ|כי אם אסוך שמן}}. ופי' חז&quot;ל שעובדיה היה מדליק תמיד שמן לבני הנביאים אשר בלילה לא יכבה נרם, ראוי
שיהיה נס בשמן:

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|לכי ושאלי לך}}. הנה הנס היה רק בהאסוך, שנעשה כמעין ומקור יזל שמן מדליו בשפע שובע רצון, ובכ&quot;ז היה צריך שגם הכלים שתצוק השמן בהם יהיו מוכנים לקבל הברכה, ולכן הוסיף {{צ|מאת כל שכיניכי}}, שבזה הכין כלי כל השכנים אל קבלת הברכה. והנה אלישע רצה שיגמר הנס בפעם הראשון, שתרבה בכלים כ&quot;כ עד שיהיה די לשילום החוב ולפרנסתם בעתיד, ולז&quot;א {{צ|כלים רקים אל תמעיטי}}:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ובאת וסגרת הדלת}}. בל יחול עין הרע, ובל יקרב איש בלתי ראוי שע&quot;י רוע מעשיו יופסק צינור השפע, ובמ&quot;ש {{צ|בעדך ובעד בניך}}, ידעה כי יש עוד תנאי. והיה בזה ג' תנאים, א] שהיא לא תזוז ממקומה, כי הנקודה שבו חל הברכה היה במקום מוגבל, שם נפתח המעין וניגר במורד, ואם תזוז ממקומה יושחת המעין, ועז&quot;א {{צ|בעדך ובעד בניך}}, ואמר {{צ|הם מגישים}} {{צ|אליה}}, כי היא לא זזה ממקומה. ב] שאחר שהפכה את האסוך ופיה למטה החזיקה אותו כן עד גמר הנס, ועז&quot;א {{צ|ויצקתה}}, ר&quot;ל בלי הפסק, וכן אמר {{צ|והיא מוצקת}}. ג] שרק על הכלים שהוכנו ששאלה מאת שכניה, לז&quot;א {{צ|האלה}}:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויהי כמלאת הכלים}}. מבואר שלא שאלה כלים הרבה כ&quot;כ, ועז&quot;א {{צ|הגישה אלי עוד כלי}} וכו' {{צ|ויעמד השמן}}, ר&quot;ל ע&quot;י שלא היו כלים הרבה, ולא היה השמן מספיק לפרנסתה אחרי שילום החוב עי&quot;כ עמד השמן, ר&quot;ל שלא יצא מן האסוך שהיתה פיה למטה, רק עמד בתוך האסוך, ובזה היה האסוך עדיין מוכן להשפיע משמן הברכה בעתיד:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ויאמר לכי מכרי}}. הבטיח לה שהשמן שיצא אל הכלים יספיק לשילום החוב, וחז&quot;ל (ב&quot;ר לה, ג) אמרו שנתיקר השמן עד שהיה בו כדי החוב: {{צ|ואת ובניך תחיי בנותר}}. ר&quot;ל בשמן הנותר באסוך זה יספיק לפרנסתה, כי יזול תמיד שמן ככל הצורך לפרנסתה. ואמרו חז&quot;ל (שם) תחיי בנותר עד שיחיו המתים:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ושם אשה גדולה}}. פי' חז&quot;ל שהיתה גדולה במע&quot;ט ובחשיבות: {{צ|ותחזק בו לאכל לחם}}. הנה חז&quot;ל (ברכות י ב) אמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, ר&quot;ל כי אלישע לא נהנה מכל מי שיהיה רק בתנאים מיוחדים, כמ&quot;ש ר' פנחס בן יאיר (חולין ז ב) ישראל קדושים הן יש יש לו ואינו רוצה וכתיב (משלי כג, ו) אל תלחם את לחם רע עין, ויש רוצה ואין לו, אבל אתה רוצה ויש לך, וכן בודאי נזהר אלישע מזה, והאשה הזאת היתה אשה גדולה בעושר ויש לה, וגם {{צ|ותחזק בו}}, ר&quot;ל שהפצירה בו הרבה, שמזה ידע שיש לה ורוצה. והנה ר' פנחס בן יאיר כשהגיע לביתו של רבי לא רצה ליהנות על שראה כודניתא בביתו, כי היה לו
ג&quot;כ תנאי שמי שיהנה ממנו לא ימצא בו כל דבר רע. והיא היתה אשה גדולה במע&quot;ט, וע&quot;כ אכל לחם בביתה. והנה אמרו (ברכות י ב) כל המארח ת&quot;ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו כאילו מקריב תמידין שנאמר איש אלהים קדוש עובר עלינו תמיד, באור דבריהם, כי אכילת ת&quot;ח יש לה דמיון עם הקרבן, ושולחנו יש לו דמיון עם המזבח, כמ&quot;ש בסוף חגיגה פתח בשולחן וסיים במזבח וכו', כי כמו שע&quot;י הקרבן היתה השכינה שורה בישראל, ובאר בכוזרי שכמו שהנשמה הרוחנית תשכן בגוף ע&quot;י המאכל, שהצלול והזך שבמאכל יזדכך בכבד ועליו תנשא נפש הצומחת, והזך יותר יעלה ללב ועי&quot;ז תשכן בו הנפש החיונית, והזך יותר יעלה אל המוח ועליו תנשא הנפש המשכלת, וע&quot;י המשכלת תשכן בו הנשמה האלהית ע&quot;י מצועים רבים, הגם שהנשמה מצד עצמה אין לה שום קשר עם המאכל הגשמי. וכן ע&quot;י הקרבנות הנשרפים ומתעכלים על גבי המזבח כדרך עיכול שבאצטומכא, תעלה מהם הרוחני אל מזבח הקטורת שבו תשכון עננה הריח הטוב הרוחני, ומשם אל ארון הברית שם תשכון מחשבת המקריב וטוב כוונתו בקדש, ועליו ישכון ה' אלהים. ואחר שהנביא ואיש אלהים הוא מקום מוכן להשראת השכינה ודומה לארון הברית בקדש הקדשים, נמצא ע&quot;י המאכל המחיה גוף הנביא וע&quot;י כוונתו באכילתו לש&quot;ש מברר הזך שבו בירור אחר בירור מחלקי דצח&quot;מ עד הנפש המשכלת והרוחנית והחיה ויחידה שבו ישכון ה' בו, והמאכיל אותו עם הכוונה הראויה מקריב תמידים והשולחן אשר לפני ה' הוא המזבח. ואלישע שנודע לו בפעם הראשון שאכל בבית הצדקת הלז כי הקריבה לחמה לריח ניחוח בטוב הכוונה והמחשבה הראויה, לכן {{צ|ויהי מדי עברו יסור שמה}}, מעצמו, לזכות אותה במצוה רבה הזאת:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי}}. ר&quot;ל מזה שהנביא בא מעצמו לביתי ולא כפעם הראשון שהוכרחתי להפציר בו, ומזה ידעתי שמצד שהוא {{צ|איש אלהים קדוש}}, מצד זה {{צ|עובר עלינו תמיד}}, שמגמת חפצו בעברו דרך שונם הוא רק {{צ|עלינו}} ובעבורנו לסעוד אצלנו ולזכות אותנו במצוה זו, שלכן עובר תמיד, שאכילתו כקרבן והתמדת בואו כקרבן תמיד:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|נעשה נא}}. ולכן רצתה לעשות גם משכן לארון הברית הזה שביתה תהיה מעון לשכינה השוכנת על הנביא: {{צ|ושם נשים כסא ומטה}} וכו'. שהם ד' תקוני שכינתא, כדי {{צ|שבבואו אלינו יסור שמה}}, ויהיה שם מקום מיוחד לשכינת אל:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויהי היום}}. שהיה מיוחד אל הנביא לבוא למקום ההוא ביחוד: {{צ|סר אל העליה וישכב שמה}}. באופן שנעשה שם מקום קבוע אל הנביא:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|הנה חרדת}}. ר&quot;ל כי אלישע בהיותו נהנה משל אחרים כן היה משפיע להם מברכתו, באופן שלא היה מקבל רק משפיע ברכה, כמ&quot;ש (ברכות מב ב) תיכף לת&quot;ח ברכה, כמו שהלב המקבל החיות מן האיברים חוזר ונותן ומשלח מעינות הדם אל כולם.

ואמר {{צ|הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת}}. (כענין שאמרו (שם נח א) ארח טוב מהו אומר כל מה שטרח בעה&quot;ב לא טרח אלא בשבילי): {{צ|מה לעשות לך}}. כיון שבהכרח אעשה לך טובה בעבור זה, ויצויר שיעשה עמה טובה בדרך העולם כמו לדבר בעבורה עם גדולי המדינה, שהיה אלישע חשוב בעיניהם ויעשו כל אשר ישאל, או שיעשה עמה טובה אצל ה' ע&quot;י תפלה או בדרך נס ושידוד הטבע. ותחלה רצה לעשות בדרך הטבע, ועז&quot;א {{צ|היש לדבר לך}}, ר&quot;ל בעבורך, {{צ|אל המלך. ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת}} באין מכלים דבר. וגם למ&quot;ש שרצה להתפלל בעדה, פי' בזוהר ששאל אם יש לדבר בשבילה אל מלכו של עולם או לפעול בעדה ע&quot;י שרי צבאותיו המניעים את המערכת, והשיבה שאינה רוצה לפרוש מן הכלל ותפלת הרבים: &lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויאמר}}. ואז כאשר יצאה שאל ומה לעשות לה, והשיב גיחזי {{צ|אבל}} יש לה צורך לבן, {{צ|כי בן אין לה}} והיא עקרה בטבעה,וגם {{צ|אישה זקן}}, ואין לה הכנה להוליד לא מצד הפועל ולא מצד המתפעל:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ותעמד בפתח}}. באשר בפעם הראשון לא דבר עמה בנכח, נשמרה מלכנס בחדרו, כי ראתה שנזהר מלדבר עם אשה. ורק בפעם הזאת שאמר דבר נבואה, הוצרך לומר לה בנכח, למען יתקיים:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|למועד הזה כעת חיה}}. פי' הרלב&quot;ג שר&quot;ל למועד של הרגע ההוה שאני מדבר שנקראת עת חיה, כי הזמן העבר הוא עת מתה שאינה במציאות, והעתיד לא נולד עדיין, רק זמן ההוה הוא החי: {{צ|אל תכזב בשפחתך}}. כאשר אמר לה את חובקת בן, שזה מורה רק שתחבוק אותו לא שיאריך ימים (כי היל&quot;ל ולך בן כמ&quot;ש המלאך לשרה (בראשית יח, ט) כעת חיה ולשרה בן), וגדר הכזב הוא דבר הפוסק ואינו מתקיים (כמו (ירמיה טו, יח) היו תהיה לי כמו אכזב), אמרה לו הגם שידעתי שלא תשקר ואלד בן הלא אם ימות אח&quot;כ תהיה הבטחה כוזבת ופוסקת:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|אשר דבר אליה אלישע}}. ר&quot;ל שלא היה זה ע&quot;י תפלה רק ע&quot;י דבר אלישע וגזרתו, הצדיק גוזר וה' מקיים:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויגדל הילד}}. מבואר שלא היתה סיבת המיתה מחולשת הילד שלא נשלם כראוי, כי  גדל כדרכו, רק {{צ|ויהי היום ויצא אל אביו}}, והשמש קופחת על ראשו של אדם בעת שהשרב כמ&quot;ש חז&quot;ל (ירושלמי יבמות פט&quot;ו ה&quot;ב):&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויאמר אל אביו ראשי ראשי}}. שהיה הכאב בראש, וכפל דבריו להורות על עוצם הכאב. ופי' הרי&quot;א שי&quot;ל לפי שכאב הראש יבא לפעמים משתוף האיצטומכא ופעמים יבא מהראש עצמו כשיעשה בו מורסא, אמר ראשי ראשי, שהיה החומר והחולי בראש מעצמות הראש, לא משתוף אבר אחר: {{צ|ויאמר אל הנער שאהו אל אמו}}. לפי שחשב שאומר כן כדי שישאהו אל אמו:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ - כא) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|וישב על ברכיה}}. ספר שהתגבר החולי בחוזק מאד שמת בזמן מועט, וכתב רי&quot;א שמאשר זכר הכתוב החולי ואחריו המות ידענו שמת בהחלט ויצאה נשמתו מגופו, ושלא היה עילוף, כי זה לא יבא לנערים, ולא אחר קדימת חולי הראש. והנה ספר בזה ג&quot;כ בטחון השונמית שלא עשתה לו שום רפואה עד מותו, ולא השכיבתו על מטה וערש דוי עד אחר מותו, בבטחונה על דבר הנביא, וגם אחרי מותו לא צעקה ולא הודיעה גם לבעלה רק השכיבתו על מיטת הנביא:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|מדוע את הולכת אליו היום לא חודש}}. כי היה מנהגם ללכת אל איש האלהים בחדש ושבת, שכמו שצוה ה' על העליה ברגל ללמד שם דרכי ה' מפי הכהנים ולהמשיך עליו שפע קדושה מהשוכן בבית הנבחר, והיה מן הראוי שיעלו גם בחדש ושבת וכמו שיהיה לעתיד לבא שכתוב (ישעיה סו, כג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות, רק שבזה&quot;ז שהוא דבר שא&quot;א היו הולכים בחדש ושבת אצל הנביא שעליו ה' שוכן כדוגמת שישכון במקדש אל, וממנו ילמדו דרכי ה' ויקבלו שפע קדושה וברכה, ובמועד היו עולים לרגל למקדש הגדול, וע&quot;כ תפס חדש ושבת לבד. וחז&quot;ל (ר&quot;ה טז ב) הוציאו מזה שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל, כי בזמן הזה שאין מקדש יהיה קבלת פני רבו במקום עליה לרגל, והגם שבחדש ושבת אין חיוב כיון שאין בו חיוב עליה לרגל, במועד יש חיוב בדבר כיון שהתחייב לעלות לרגל, ומפסוק הזה למדנו שקבלת פני הרב הוא כמקבל פני שכינה במקדש:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;השאלות (כד) למה חבשה היא את האתון ולא הנער?:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

{{צ|ותחבוש האתון}}. מפני שהיה הנער נער קטן בהכרח, שאל&quot;כ היה אסור לה ללכת עמו בשדה לבדה משום יחוד, חבשה האתון בעצמה לזרז הדבר, ובמר לבבה הלכה רגלי: {{צ|ותאמר אל נערה בל יעצר}} 
האתון בשבילה כדי שתרכב, {{צ|כי אם כשתאמר לו}}. וכן הלכה ברגלה עד שבאה אל הר הכרמל:

(כה - כו) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|הנה השונמית הלז}}. ר&quot;ל שהוא דבר תמוה למה באה שלא בזמן הראוי, לכן {{צ|רוץ נא לקראתה}}, כי בודאי חסר לה איזה דבר לה או לבעלה או לילד, לז&quot;א השלום לך וכו':&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;השאלות (כז) מה רצה באמרו ה' העלים ממני?:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

{{צ|ותחזק ברגליו}}. לרמז שלא תניחנו עד שילך אתה: {{צ|וגחזי רצה להדפה}}. כי אין מן המוסר שאשה תקרב אל הנביא: {{צ|ויאמר הרפה לה}}. שזה מצד מרירות נפשה: {{צ|וה' העלים ממני}}. ר&quot;ל כי מה שיעשה ה' דרך עונש יגלה סודו תחלה אל עבדיו הנביאים למען יבקשו רחמים, וכמ&quot;ש (בראשית יח, יז) 
המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, אבל הנעשה מעצמו ע&quot;י חולי יעלם מהנביא, ומזה הוציא שלא חטאה ולא בא זה אליה בעבור חטאה:

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{צ|ותאמר השאלתי}}. כי המפציר בחבירו לפעמים יתן לו דבר לפי שעה למען ירף ממנו, לא כן בזה שאני לא שאלתי בן רק אתה נתת לי, ראוי שיהיה בן קיים. ובפרט שהתניתי {{צ|ואמרתי לא תשלה אותי}}, כמ&quot;ש אל תכזב בשפחתך, שלא יהיה מתנה לפי שעה לבד:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;השאלות (כט) אם חשב אלישע שגם גיחזי יחייהו בקל ע&quot;י שימת המשענת איך לא נעשה כדבריו? ואיך הצטרך הוא עצמו
לשכב על הילד ולשום פיו על פיו?:

{{צ|וקח משענתי בידך}}. אלישע חשב תחלה שהיה רק עילוף (כי ה' לא הודיע בנבואה כנ&quot;ל), ובזה היה די שימת המשענת וע&quot;י שלוחו, וצוהו שלא ידבר עם שום אדם שלא להפסיק הכח שנתן אלישע בידו להיות במקומו ולפעול כמוהו. וקראו בשם נער שמורה שהשפיע עליו כח ועצמה שיתעוררו כחותיו, שזה גדר שם נער. ולכן אמר לו גחזי {{צ|לא הקיץ הנער}}, כי לפי דעתו היה רק תרדמה ועילוף וצריך שיקיץ משנתו:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;השאלות (לב) מ&quot;ש והנה הנער מת, הלא זה דבר ידוע מקודם?:

{{צ|ויבא אלישע הביתה}}. ואז ראה כי {{צ|הנה הנער מת}}, ולא שמת עתה רק {{צ|מת מושכב על מטתו}}, שכבר היה מת בעת שהשכיבתו על מטת הנביא:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג - לד) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;השאלות (לד) למה שם פיו ועיניו וכפיו? ולמה שבע פעמים?:

{{צ|ויבא}}. לכן התבודד עמו בחדר והתפלל להחזיר נשמות לפגרים, והשתטח עליו לחום בשרו להיות מוכן לקבל התחיה. וכבר באר בעקדת יצחק שער ע&quot;ג, כי אלישע כשבא לעשות את כל הגדולות אשר עשה בהשפעת השמן אשר באסוך, וריפוי הנזיד אשר בסיר, וריפוי המים, והצפת הברזל, לא נזכר בהם שהוצרך אל התפלה, אבל עשה בכח נבואתו מה שעשה והצליח, אמנם כשבא להחיות בן השונמית הוצרך אל התפלה, כי החזרת הרוח החיוני לפגרים לא נמסר ביד שליח והוא רק מה' לבדו, ורק הכנת
הגויה לקבל החיים היה ע&quot;י הנביא לא החזרת הנפש אל קרבו. וכפי המבואר בזוהר (בשלח) מת הילד משום שאמר את חובקת והיה מסטרא דנוקבא, ר&quot;ל שאמו בלבד הוכנה אל הלידה ולא האב, והיה חיותו חלוש למטה שחסר כח האב המקיים, ולמעלה היה מסטרא דדינא שרגליה יורדות מות, וז&quot;ש מת מושכב על מטתו, שהיתה אחיזתו במטתו שלשלמה, ואלישע השפיע עליו רוח אחרת מסטרא דדכורא, והאציל מחיותו עליו, ולכן סגר הדלת בעד שניהם. ואחר שהתפלל להוריד רוח חדש, הכין את גוית
הילד אל שיבנה בנין חדש: {{צ|ושם פיו על פיו}}. להפיח בו רוח מרוחו: {{צ|ושם עיניו על עיניו}}. להשפיע עליו הרגשת החושים והשכל מחושיו: {{צ|וכפיו על כפיו}}. להכין את הנפש הטבעיית שתתגלה על כל הגוף מן כפיו, ובזה הכין שלשה חלקי הנפש לקבלת החיים: {{צ|ויגהר עליו}}. בכל כחו, עד {{צ|שהתחמם בשר הילד}}, שזה הכנה אל חום הטבעי, שלא יחול הנס על האין רק על היש: {{צ|וכן עשה ז' פעמים}}. אם להמשיך הקיום על גוויתו למטה בשבעים ימי חייו, שטבע האיש תתחלף בו שבע פעמים, אם להמשיך עליו מלמעלה קיום מז' ימי הבנין העליונים. וקראו כאן בשם {{צ|הילד}}, כי חל עליו לידה חדשה כנזכר: {{צ|ויזורר הנער}}. ר&quot;ל נתעטש, כי נפתחו נקביו ועבר רוח החיים אל איבריו, ואז נשלם בחיים {{צ|ויפקח את עיניו}}. והיה זה הנס השביעי למנין נפלאותיו, דומה לנס שעשה אליהו רבו בבן הצרפית:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|ואלישע}}. עתה יספר עוד שני נסים שעשה אלישע, והם שמיני ותשיעי למנין נפלאותיו. והקדים ואמר שלא שינה הטבע בחנם רק מפני הכרח גדול, {{צ|כי הוא שב הגלגלה}}. שעד עתה ישב סמוך לשונם ובהר הכרמל, והיה לו שם עוזרים ותומכים בידו, ועתה שב לגלגל רחוק מהמחזיקים בידו, וזה היה בז' שני רעב שהיה בימי יהורם, שבימים האלה ישבה השונמית בארץ פלשתים (כמ&quot;ש בס' ח). ב] שהיה {{צ|עת רעבון}}. ג] {{צ|שבני הנביאים יושבים לפניו}}, והיה מוטל עליו לפרנסם. {{צ|ואמר לנערו שיערוך את הסיר הגדולה}} ע&quot;ג האש, {{צ|לבשל תבשיל}} לתת {{צ|לבני הנביאים}} כולם:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;{{צ|ואחד יצא אל השדה ללקט}}. ירקות או כמהין ופטריות: {{צ|ומצא גפן שדה}}. והוא מין מר וסם ממית: {{צ|וילקט ממנו הרבה וחתכו לחתיכות ונתנו אל סיר הנזיד כי לא ידעו}}. פי' שלא ידעו שהוא סם המות, או שלא ידעו יתר בני הנביאים ששמו אותו בסיר, שאם היו יודעים היה נמצא ביניהם מי שמכיר שהוא מזיק:&lt;קטע סוף=לט/&gt;

(מ) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;{{צ|ויאמרו מות בסיר}}. ר&quot;ל, א] שצעקו על העבר, שמקצת שאכלו הזיק להם. ב] על העתיד, שיתר העם {{צ|לא יכלו לאכל}}:&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;השאלות (מא) למה צוה לתת קמח, והיה ראוי שיאמר בדברו שיבוטל הארס ולא ישחית?:

{{צ|ויאמר וקחו קמח}}. על תיקון העבר שלא יהיה סם ממית היה די כשיאמר הנביא שירפא המזיק, ובפרט שזה דרך הנס לרפאות המזיק במזיק כמוהו, וכמו בנס של המים שהשליך שם מלח, וכמ&quot;ש חז&quot;ל שהקב&quot;ה מכה באיזמל ומרפא באיזמל, אבל על תיקון העתיד שיתהפך לחומר מזין הגוף השליך שם קמח, כי אין מדרך הנס שיברא יש מאין רק יש מיש, והסס הממית הוא ההפך מטבע המזין את הגוף כי הוא מחריבו ומהרסו, והגם שהסיר ממנו המזיק עדיין אין בו דבר שיזין הגוף, וע&quot;י שהשליך שם
קמח חל על המעט קמח הברכה עד שהיה כולו ראוי למזון, ועי&quot;כ אמר {{צ|צק לעם ויאכלו}}, וגם {{צ|לא היה דבר רע בסיר}}, כי זה רפא מעיקרא עד שגם האנשים שאכלו מכבר לא הזיק להם כי לא היה דבר רע בסיר מעיקרא:&lt;קטע סוף=מא/&gt;

(מב) 
&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{צ|ואיש}}. ובזמן הרעב הזה הזמין ה' {{צ|שבא איש מבעל שלישה והביא לחם שנתבכר}} שם ראשונה מנחה אל הנביא, והיו מן {{צ|השעורים}} שהם מתבכרים בניסן, וגם הביא {{צ|כרמל בקליפתו}}. והיו {{צ|עשרים לחם}}, והאיש חשב שיאכלם אלישע, והוא צוה לתתם לפני תלמידיו, ובא בהם ברכה בדרך נס. ודעת חז&quot;ל (כתובות קו א) שהיו ב' אלפים תלמידים עד שכל לחם הספיק למאה איש:&lt;קטע סוף=מב/&gt;</text>
      <sha1>s6k8u7nwwgoqwhd3pddf3fce5di6ic5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360889</id>
    <revision>
      <id>1417108</id>
      <parentid>1400473</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11944" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|ד|ה|ו|}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) התואר איש גבור חיל היל&quot;ל תחלה, איש גדול ונשוא פנים וגבור חיל, והוא מצורע:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|ונעמן}}. יספר נס העשירי שנעשה ע&quot;י אלישע, כי נעמן מלבד שהיה {{צ|איש גדול לפני אדוניו}}, היה {{צ|נשוא פנים}} 
מאת כל העם, יען {{צ|שעל ידו נתן ה' תשועה לארם}}, ופי' חז&quot;ל שהוא היה האיש שמשך בקשת לתומו והרג את אחאב: {{צ|והיה גבו חיל מצורע}}. ר&quot;ל שלא היתה הצרעת בסבת איזה חולי, כי עם צרעתו היה גבור חיל, באופן שלא היתה צרעת טבעית בסבת איזה הפסד בגוף, רק עונשיי, וחז&quot;ל אמרו שנענש על שארם יצאו גדודים וישבו מא&quot;י נערה קטנה, שהיה בפקודת נעמן: 

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|אחלי אדוני}}. כיון שהיא צרעת השגחיית לא יועילו רופאים רק תפלה לה', ואם יכוין תפלתו לפני הנביא יאסוף אותו, ולשון חלה הבא על התפלה מורה שמרצה את חברו ומעביר רוגזו, ונקשר תמיד עם מלת פנים (כמו (מ&quot;א יג, ו) חל את פני ה') שמשכך הרוגז ופנים של כעס, ומזה הבין נעמן שסבת צרעתו היה איזה רוגז של הנביא, וחשב שהיה בעבור שהוא הכה את מלך ישראל שלכן הענישו הנביא בצרעת:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) מלת כזאת וכזאת משמע שספר כמה דברים, כי היל&quot;ל כזאת דברה:

{{צ|ויבא ויגד לאדניו לאמר כזאת וכזאת}}. שדייק הלשון שאמרה, והוציא מלשונה שע&quot;י חרון מלך ישראל שהרג את אביו לקהו הנביא בפקודת המלך בצרעת:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה - ו) למה שלח אל המלך, היה לו לשלוח אל הנביא עצמו, בשגם כי חלה פניו במנחה? ולמה אמר ואספתו
מצרעתו וכי הוא יאספנו? ומהו מלת ועתה בוי&quot;ו החבור?:

{{צ|ויאמר}}. וע&quot;כ {{צ|אמר מלך ארם שישלח ספר אל מלך ישראל}}, כי בו הדבר תלוי, כי חשב שלא יעשה הנביא זאת להשיב מעליו ידו רק בציווי המלך, וגם הכין מנחה אל הנביא לישא פניו:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויבא הספר}} וכו' {{צ|לאמר ו{{צ|עתה}}}}. ר&quot;ל הגם שגם עד {{צ|עתה}} קצפת והכית את נעמן ע&quot;י הנביא בסבת שהרג את אביך, {{צ|עתה כבא הספר הזה אליך}} תאסוף עברתך מצד שהוא {{צ|עבדי. ואספתו מצרעתו}}, כי אתה גרמת לו זה:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|להמית ולהחיות}}. כי הוא אמר שע&quot;י נצטרע נעמן והוא ירפאנו, וא&quot;כ הוא המית אותו (שהמצורע כמת) והוא יחייהו, ומזה מבואר שמבקש תואנה:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח - י) אחר שלא יצא אלישע בעצמו אליו רק שלח מלאך למה צוה שיבא אליו? ואם בא אליו למה לא יצא אליו בעצמו? ולמה צוה שירחץ בירדן?:

{{צ|יבא נא אלי}}. באמת היה יכול לרפאותו מרחוק, שהלא באמת לא יצא אליו רק שלח אליו מלאך, אמנם באר שמה שרוצה שיבא אליו הוא {{צ|כדי שידע שיש נביא בישראל}}, שזה מורה על השראת השכינה ודבוקו עמהם:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|וישלח אליו}}. לא יצא אליו לבל יחשוב כי פעל זה בכח טבעי או ע&quot;י לחש וכדומה, ורצה להראות שגזרת הנביא פועלת, וצוה {{צ|שירחץ בירדן}}, כי המים קרים מנגדים לחולי הצרעת שבא מסבת הלחה הלבנה, כדי שידע שהוא מרפא המכה במכה, ויגדל בזה מעלת הנס:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויקצוף נעמן}}. והיה קצפו על שתי ענינים, א] על מה שצוה שיבא לפניו ובבואו לא יצא אליו רק שלח אליו מלאך, שזה היה יכול לעשות תחלה כשהיה בבית המלך, וז&quot;ש {{צ|אמרתי אלי יצא יצא}}, ר&quot;ל חשבתי שלכן קורא אותי מפני שצריך הוא שיצא אלי לראות החולה ולכוון התפלה בפני, כענין (בראשית כה, כא) ויעתר יצחק לנכח אשתו, וז&quot;ש {{צ|ועמד וקרא בשם ה' אלהיו}}. וגם {{צ|שיניף ידו אל המקום}} שבו הצרעת, בענין שיעבירו בידו בדרך סגוליי בכח הנביא:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|הלא}}. ב] התרעם על שצוה לו לטבול בירדן, שא&quot;כ שהוא רק דרך רפואה, והיא רפואה זרה מאד כי {{צ|הלא}} טוב אמנה {{צ|ופרפר, הלא ארחץ בהם}} וכו' {{צ|וטהרתי}} בתמיה, ומה יתרון למי הירדן על נהרות דמשק, אם לא יועילו נהרות דמשק איך יועיל הירדן?:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויאמרו לו עבדיו אבי דבר גדול}} וכו'. השיבו לו שהלא אם היה הנביא מצוהו דבר גדול בודאי היה עושה, הגם שענינו קשה לעשותו היה עושה אותו מצד {{צ|שהנביא דבר אליו}}, וכ&quot;ש שצריך לך לעשות דבר קטן שצוה הנביא, שיש לך לעשותו, א] מפני קלותו, ב] מפני שצוהו הנביא. וגם השיבו שהלא זה חידוש יותר שתלה רפואתו בדבר קטן, וזה מורה על גודל כח הנביא ונפלאותיו:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו) למה תלה זה בזה שיודע שאין אלהים רק בישראל, ולכן יקח ברכה ממנו? ולמה לא רצה אלישע לקחת?:

{{צ|הנה נא ידעתי}}. כי אסור לקחת מתנה מעכו&quot;ם ביום אידו משום דאזיל ומודה לע&quot;ז, וכ&quot;ש בזה ששמח על רפואתו, ואם יקח ממנו יודה לע&quot;ז, לכן הקדים והודיע לו שכופר בע&quot;ז, כי עתה יודע {{צ|שאין אלהים כי אם בישראל, ועתה קח נא ברכה}}:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויאמר חי ה'}}. כיון שכפי הדין היה אסור לרפאותו, והיה זה רק היתר לפי שעה כדי שיתקדש ש&quot;ש, ובזה א&quot;א שיקח כי עשה זה לקדש השם בלבד:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|ויאמר נעמן}}. בקש {{צ|שיתן לו}} ממקום שהנביא עומד שם {{צ|משא צמד פרדים אדמה}}, וקבל עליו לעבוד את ה' בעולה וזבחים ושלא לעבוד ע&quot;ז:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;השאלות (יח) היל&quot;ל לדבר הזה יסלח ה' לעבדך כבא אדוני בית רמון להשתחוות שמה והוא נשען על ידי בהשתחויתי בית רמון, ומה שהוסיף בהשתחויתי וכו' יסלח נא וכו' הם דברי מותר:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

{{צ|לדבר הזה}}. ר&quot;ל כי היה שם שני דברים, א] בעת {{צ|בא מלך ארם להשתחוות בבית רמון והוא נשען עליו}}, היה צריך לכפוף קומתו כדי שיוכל להשתחוות, ובזה אין איסור מצד הדין כי הוא אינו משתחוה רק שוחה קומתו לצורך השתחויית המלך, ואינו אסור רק משום מראית העין כמ&quot;ש (ע&quot;ז יב א) 
ישב לו קוץ בפני ע&quot;ז לא ישחה ויטלנה, ועז&quot;א {{צ|לדבר הזה יסלח ה' לעבדך}}, ר&quot;ל שע&quot;ז בודאי יסלח כיון שאינו אסור רק משום מראית העין. ב] שאח&quot;כ היה מוכרח להשתחוות בפ&quot;ע כדי שלא ירגיש המלך שכפר בע&quot;ז, ובזה היה השתחויה לע&quot;ז, וז&quot;ש {{צ|בהשתחויתי בית רמון}}, ר&quot;ל בהשתחויה שאעשה לבדי בפ&quot;ע שיש בזה איסור: {{צ|יסלח ה' לעבדך בדבר הזה}}. ר&quot;ל {{צ|בדבר הזה}} שלקחתי אדמה מכאן לבנות מזבח וליחד עבודתי אליו, ע&quot;י דבר הזה יסלח ה' גם על השתחויה השניה, כיון שיודע שיחדתי עבודתי אליו, והשתחויה לבית רמון רק מיראת המלך, ובן נח אינו מצוה על קידוש השם:

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|הנה חשך אדוני}}. גחזי התרעם על שלא לקח ממנו עכ&quot;פ שכר רפואה, כי ע&quot;פ הדין אין לרפאות העכו&quot;ם ואם יצטרך לרפאותו אין לרפאותו בחנם, וא&quot;כ הגם שהוצרך לרפאותו, והגם שצדק מה שלא לקח ממנו דרך מתנה שחשש דאזיל ומודה לע&quot;ז, וז&quot;ש {{צ|הנה חשך אדוני את נעמן}} מצד שהוא {{צ|ארמי}} ועכו&quot;ם, {{צ|מקחת מידו את אשר הביא}}, וזה עשה כדין, {{צ|חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה}}, ר&quot;ל שכר רפואה:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|הנה עתה זה באו אלי}}. כי יתפלא נעמן שתחלה לא רצה לקחת, ואיך ישלח עתה ויבקש? השיב לו, א] {{צ|הנה זה עתה באו}}, שהתחדש דבר שלא היה תחלה, כי אלה {{צ|באו}} עתה ולוקח בעבורם דרך נדבה. ב] {{צ|תנה להם}}, שאין הנביא לוקח לצרכו רק להם ובעבורם:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויבא אל העופל}}. בודאי נעמן היה מסופק אם היה דבר זה בשליחות הנביא, ולדעת חז&quot;ל (ערכין טז א) השביעו וכפרש&quot;י הואיל השבע וקח ככרים, ולכן שלח עמו שני נעריו שיראו אם הנביא לוקח הכסף, וגחזי התירא שכשילכו עמו עד לעיר יודע הדבר, ולכן תיכף {{צ|שבא אל העופל}} והמבצר שהוא חוץ לעיר, {{צ|לקח מידם ויפקד בבית}}, היינו שפקד בבית שבעופל ועשה שידמה להם שהוא בע&quot;ה ופוקד ומצוה שם, ובזה התעה אותם שישובו לדרכם:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו) מז&quot;ש העת לקחת? ולמה אמר ולקחת בגדים הלא זה עיקר החטא?:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

{{צ|לא לבי הלך}}. פי' לא הלך לבי ממני בעת הזאת. או שאומר בלשון תמיהה וכי לא הלך לבי עמך וראה את הנעשה שם?: {{צ|העת לקחת}}. ר&quot;ל, א] שלא היה עתה העת המוכשר לכך כיון שע&quot;י שלא {{צ|לקחת}}י מאתו שכר נתקדש השם והכיר שהיה על ידי ה' לא באמצעות הטבע. ב] שעל כל פנים אם היית לוקח הכסף לאיזה דבר הכרחי כמו לפרנס עניים בעת רעבון, אבל וכי {{צ|העת |לקחת הכסף ולקחת}} 
בעדו {{צ|בגדים וזיתים}} וכו', ולכן {{צ|וצרעת נעמן תדבק}} וכו':</text>
      <sha1>mltjwu21rswfh84r6fketwe1bout32c</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב ו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360890</id>
    <revision>
      <id>1417109</id>
      <parentid>1400632</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10470" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|ה|ו|ז|}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ויאמרו, הנה נא המקום}}. פי' חז&quot;ל (סוטה מז א) שבעוד היה גחזי לפניו היה דוחה את התלמידים ועתה נתרבו, ואמרו אליו {{צ|שהמקום צר מהם}}, כי ישב בשומרון וישיבת כרכים קשה, ושאין משיגים שם מעון וצרכם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ויקצב עץ}}. הראה שיש בכח הנביא להפך הטבעיים, שהעץ והברזל החליפו טבעם זל&quot;ז, העץ צלל במים אדירים כעופרת, והברזל צף למעלה כעץ קל. והרלב&quot;ג חפש בזה תחבולות טבעיים כדרכו, ודבריו הבל. וזה היה הנס הי&quot;ב למנין נפלאותיו:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח - ט) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|ומלך ארם}}. ספר עוד מגדולת אלישע דברים מפליאים, א] שהיה רוח האלהי חופף עליו כל היום, עד שהיה יודע כל הנעשה בארץ, ובאשר מלך ארם נלחם אז בישראל ויועץ על עבדיו שחנייתו יהיה במקום נעלם ומופלא ששם יעבור מלך ישראל ויארבו עליו ויתפשוהו, ונודע הדבר בכל פעם להנביא והזהיר את המלך, וזה היה כמה פעמים שמזה מבואר שהיה רוה&quot;ק שוכן עליו בתמידות: {{צ|ונחתים}}. היינו שחונים שם במורד:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(יא - יב) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;וספר שמלך ארם חשד שנמצא מי מעבדיו המגלה סוד, והודיעו לו שאינו כן רק שהנביא הוא יכול להגיד גם מה שידבר בסתרי משכבו:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;השאלות (יג) אחר שנודע לו שהנביא יודע כל תעלומות כ&quot;ש שידע שרוצה לקחתו וישמר מפניו? למה אמר איכו הוא והיל&quot;ל איפה הוא?:

{{צ|ויאמר}}. ומלך ארם רצה לקחת אותו ודרש לדעת איפה הוא, ויפלא מאד אחר שנודע לו שהנביא יודע הכל גם מה שאינו נוגע לו כ&quot;ש שידע שישלח לקחתו וישמר מפניו, וכפי זה נראה שלא רצה לקחתו להרע לו רק להיטיב עמו ולהרבות לו מתן וגדולה כדי שישכון אצלו, וחשב שהנביא יתרצה בכך, ועז&quot;א {{צ|לכו וראו איכה הוא}}, שכולל ג&quot;כ שידעו איך הוא מעמדו, שאם הוא עני בנקל יותר שיצא אליו, ואם הוא עשיר יצטרך להרבות לו מתנות עד יתרצה עליו. ומה ששלח חיל כבד היה להגן על הנביא אם לא יניחהו חיל המלך לצאת מאתם:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו) מ&quot;ש איכה נעשה היל&quot;ל מה נעשה:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

{{צ|וישכם משרת}}. זה היה בהשגחה שקם קודם לכל אדם בעיר ויצא חוץ לעיר עד שראה המחנה, שאם היה אחר משכים ורואה היה נעשה מהומה בעיר והיו הארמים יודעים ששם הנביא. וי&quot;ל שאלישע העירו לקום: {{צ|ויאמר}} 
וכו' {{צ|איכה נעשה}}. לשון איכה מורה שהיה יודע שיש בכח אלישע להנצל ושאל איך נעשה את ההצלה ובאיזה אופן:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|פקח נא את עיניו}}. כי חונה מלאך ה' סביב ליראיו, ומחנות מלאכים מקיפים את איש האלהים לשמרו כמ&quot;ש במדרש, והמלאכים שהוכנו עתה להצלתו באו בתמונת רכב אש וסוסי אש כמו שבאו מחנה ארם ברכב וסוסים. והוצרך לתפלה, כי שיראה את הרוחנים מי שאינו מוכן לנבואה היה נס גדול מאד, ובריאה יש מאין, כמ&quot;ש במק&quot;א:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|הך נא את הגוי}}. נס זה היה הפך מן הראשון, שבראשון פתח להנער ע&quot;י הנבואיי שיראה דברים נעלמים מעין הגשמי, ועתה התפלל לסתום עין הראות החושיי מעיני הרואים ולנחותם תהו לא דרך: &lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;השאלות (יט) היל&quot;ל לא זה העיר ולא זה הדרך כמובן:

{{צ|לא זה הדרך}}. ר&quot;ל אם אתם יודעים מקום הנביא ואתם הולכים לשם דרך פה, הלא {{צ|לא זה הדרך}}. ע&quot;כ שאתם חושבים שהנביא נמצא בעיר הזאת, עז&quot;א {{צ|לא זה העיר}}:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|פקח נא את עיני אלה}}. כבר כתב המורה (ח&quot;א פ&quot;ב) שלשון פקיחת עין לא יבא כי אם על גלות הידיעה, ומבואר שהסנורים הנזכר אינו עורון, רק בלבול דעת ההכרה, וכאשר שבה הכרתם נודע להם שהם בתוך שומרון:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|האשר שבית}}. כי מה שהותר למלכי הארצות להרוג את אויביהם הוא רק בדרך מלחמה, ובפרט שהם לא באו לעשות רע עם הנביא רק להטיב עמו לפי דעתם:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;השאלות (כג) מ&quot;ש שלא יספו עוד גדודי ארם לבא בא&quot;י נסתר ממ&quot;ש תיכף שקבץ בן הדד את מחנהו:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

{{צ|ויכרה להם}}. לשון {{צ|כרה}} 
שבא על הסעודה הוא אם מפליג לעשות סעודה לצורך כריתת ברית ושלום. ומזה, יכרו עליו חברים (איוב מ, ל), נות כרות רועים (צפניה ב, ו). וכן אמר בילקוט טובה חכמה מכלי קרב (קהלת ט, יח), גדול פסקון שעשה אלישע עם ישראל יותר מכל כלי קרב ומלחמות שהיה ליהורם בן אחאב, שנאמר לא תכה ויכרה להם כרה גדולה ואין כרה אלא לשון שלום. ויש הבדל בין {{צ|גדוד}} ובין יתר לשונות כמו צבא ומחנה וכדומה, ש{{צ|גדוד}} הוא חלקים מהמחנה הנופלים בארץ דרך מארב, ועד עתה היו נופלים בארץ גדודים גדודים שלא כדרך מלחמה רק בדרך רצח ושלל, וזה נפסק, משא&quot;כ מ&quot;ש ויהי אחרי כן ויקבץ את כל מחנהו זה היה דרך מלחמה:

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויהי רעב גדול}}. מעשה זו היה בשבע שני רעב שהיה בימי אלישע (כמ&quot;ש בסימן ח) ולכן לא היתה תבואה מוכנת לעת המצור, ונתגבר הרעב עד כשיעור הזה:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;השאלות (כז - כח) אחר שאמר מאין אושיעך שמורה שיודע מה בקשתה ושאין בידו להושיע איך שאל מה לך?:

{{צ|אל יושיעך ה'}}. ר&quot;ל כי המלך ממונה לעשות משפט וצדקה, אמר אם תחפצי צדקה להחיותך ברעב, אם {{צ|אל יושעך ה' מאין אושיעך}}, זה אין בידי רק ביד ה', ואם הוא לא יושיע אין תקוה:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;אולם על הצד שתחפץ משפט נגד עול שעשו לה אמר המלך {{צ|מה לך: האשה הזאת}}. ממלת הזאת מבואר שגם האשה הנתבעת היתה שם במעמד ולא הכחישה הדבר, רק שע&quot;פ דין תורה לא יכלה לזכות, כי אי אפשר שתתחייב להרוג את בנה, ואין קנין חל על ענין כזה, לכן באתה אל המלך שיעשה משפט מדין המלכות, שישקיף על העת והמקום והענין, ובפרט שהיה לה טענה שהיא הסיתה לזה כמ&quot;ש האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ויקרע את בגדיו}}. הגם {{צ|שהוא עובר על החומה}}, שבזה מרפה ידי אנשי המלחמה, כי כבר נתיאש: {{צ|והעם ראו שהשק על בשרו}}. שזה מורה תכלית היאוש, עד עתה היה מצפה לרחמי ה' ולכן לבש שק לתשובה תפלה, ועתה שכבר הגיעו לתכלית האבדון אבדה תקוה מלבו ורצה להרוג את הנביא על שלא התפלל להשיב חימה:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;השאלות (לב) לפירוש המפרשים שהמלך שלח איש, היל&quot;ל ובטרם יבא המלאך, וכן היל&quot;ל הוא אמר בלא וי&quot;ו:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

{{צ|ואלישע יושב בביתו והזקנים יושבים לפניו}}. שבעת ההיא לא היה בבית מדרשו עם בני הנביאים רק ישב בביתו על הסנהדרין, והיו שופטים את העם: {{צ|וישלח איש}}. פי' שכאשר ראה זה ברוח קדשו שלח את כל איש מלפניו שלא ישארו שם רק הזקנים, כי לא רצה שיתפרסם הענין הזה בין ההמון: {{צ|והוא אמר אל הזקנים}} 
וכו'. ר&quot;ל כי לא היה ביד המלך להמית איש בלא עון דרך רוצח, רק ע&quot;י משפט, כמו שנראה בענין נבות שהוצרך לדון אותו ע&quot;י זקני העיר, לכן אמר אל הזקנים שימחו בידו {{צ|כי}} יש זה בכחם, כיון {{צ|שבא להסיר ראשו דרך רצח}}. ולבל ייראו שיגבר מלאך המלך בחיל וכח, אמר שלא יחושו, {{צ|כי}} שומע {{צ|קול רגלי אדוני אחריו}}:

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|ויאמר}}. זאת אמר המלך {{צ|הנה זאת הרעה מאת ה'}}, ר&quot;ל כי בסדר הקללות שבתוכחה הוא הסדר האחרון וסוף הקללות, וכיון שזאת הרעה מאת ה', והוא אחרית הזעם, {{צ|מה אוחיל לה' עוד}}, ועד מתי נדום ונקוה לה':&lt;קטע סוף=לג/&gt;</text>
      <sha1>bktnmcbxh5lf88rrpa6udkkp9dahsc8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב ז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360891</id>
    <revision>
      <id>1417110</id>
      <parentid>1400489</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9838" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|ו|ז|ח|}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|סאה סולת בשקל}}. מבואר שגזרת הרעב לא נתבטל אז, ותניא בב&quot;ב (צא א) אין יוצאין מא&quot;י לח&quot;ל אא&quot;כ יעמדו סאתים בסלע, אר&quot;ש אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו עמדה סאה בסלע לא יצא, והרמב&quot;ם (מלכים פ&quot;ה ה&quot;ט) פסק כת&quot;ק, והיה ראוי שיהיה סאתים בשקל שזה ג&quot;כ עת רעב, כי בשעת הזול הם ד' סאין בסלע כמ&quot;ש בכתובות (סד ב).
אמנם אלישע תקן זה בשני דברים, א] שיהיו {{צ|סאתים שעורים בשקל}}, ויכולים לאכול שעורים. ב] שיהיה {{צ|בשער שומרון}}, ומוצא ליקח, ובזה יש סברא שאפילו סאה בסלע לא יצא:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) היל&quot;ל אנשים מצורעים היו פתח השער:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

{{צ|וארבעה אנשים}}. פי' חז&quot;ל (סוטה מז א) 
שהיה גחזי וג' בניו, כי מצורעים אחרים רפא אלישע, כ&quot;ש מנעמן, וכמו שנראה מדברי הנערה שאמרה לאשת נעמן שאלישע ירפאהו ובודאי אמרה זאת מפני שהיה דרכו לרפאות, ומבואר שהיה זה גחזי ובניו שלא יכול לרפאותם, ועז&quot;א {{צ|היו מצורעים}}, שהם נשארו מצורעים ולא נרפאו, וכיון שנלקו בשומרון שלחו אותם חוץ לחומה כדין המצורע משתלח מעירות המוקפות חומה, כמ&quot;ש בפ&quot;ק דכלים (מ&quot;ז):

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|אם אמרנו}}. ר&quot;ל כיון שבכאן ודאי נמות בין אם נבוא העיר בין כשנשאר כאן, אבל כשנפול אל מחנה ארם יש ספק, וא&quot;כ דבר זה קרוב לריוח ורחוק מהפסד, שאם יחיונו נרויח שנחיה ואם ימיתנו לא נפסיד מאומה שבל&quot;ז ומתנו. ועז&quot;א ג&quot;פ ומתנו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה) למה אמר שתי פעמים ויבואו עד קצה המחנה, כאן ובפסוק ח'?:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

{{צ|ויקמו בנשף}}. הנה שיתקיים דבר הנביא שצמצם הזמן ואמר {{צ|כעת מחר}}, היה צריך שהמצורעים יתיעצו ע&quot;ז בלילה ההוא דוקא, ושילכו בתחלת הלילה לשם, ושלא יחכו עד אור הבקר רק שיודיעו תיכף לבית המלך, שאם היו מודיעים בבקר והיו שולחים תחלה לראות, היה הזמן עובר מ&quot;ש הנביא כעת מחר. ומ&quot;ש {{צ|ויבאו עד קצה מחנה ארם}}, כי דרך המחנה שמעמידים שומרים קצת רחוק מן המחנה לראות כל הנעשה, וע&quot;ז כיון כאן ולא מצאו שם איש. משא&quot;כ מ&quot;ש שנית (בפסוק ח) 
{{צ|ויבאו עד קצה המחנה}}, היינו במחנה ממש:

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|וה'}}. והיה מן הנס {{צ|שה' השמיע לאזנם קול חיל}}, ושנית שנתבהלו ושעלה בלבם שהוא חיל מלכי מצרים ומלכי חתים, שהיו מתיראים מהם ולא עצרו כח לעמוד נגדם:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;השאלות (ז) למה עזבו סוסיהם ונסו ברגליהם?:

{{צ|ויקומו}}. וכן היה מן הנס שנסו תיכף ולא לקחו אף סוסיהם שעי&quot;כ יקל להם הניסה, כי חשבו שהאויב כבר אצלם, ולכן נסו ברגלם בחשבם שעי&quot;כ יתעסקו האויבים לשלול את המחנה האהלים והסוסים ולא יפנו לרדוף אחריהם באשר עזבו את כל השלל:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;השאלות (ט) מ&quot;ש היום הזה, מיותר. ומ&quot;ש וחכינו עד אור הבקר, הלא יכולים להתעכב עד חצות לילה שימלאו בתיהם שלל ואז ילכו ויגידו?:

{{צ|לא כן אנחנו עושים}}. אמרו שלא כן ונכון מעשיהם שלא להחיות העטופים ברעב, ועז&quot;א {{צ|היום הזה}}, באשר כבר חטאו בכיוצא בזה בעבור חמוד ממון שלקחו מנעמן, ולמה נוסיף חטא על פשע. ומ&quot;ש {{צ|וחכינו עד אור הבקר}}, כי אם לא יגידו עתה יצטרכו להמתין עד הבקר, שאם יגידו בחצות הלילה ידעו כי גנבו וכחשו ושמו בכליהם, כי אין דרך ליפול אל מחנה האויב באמצע הלילה ויבינו שהלכו אל המחנה בתחלת הלילה, וישאלו אותם מדוע אחרו עד עתה ולא הגידו תיכף, ויבינו כי נשאו משם שלל, ולפ&quot;ז יצטרכו לחכות עד אור הבקר שלא יהיה עליהם חשד: {{צ|וימצאו עון}}. שבתוך כך יש פקוח נפשות העטופים ברעב:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|ויקרא השערים}}. שהם אמרו אל שוער העיר, ר&quot;ל הראש והממונה, והוא {{צ|קרא}} וקבץ את כל {{צ|השוערים ויגידו בי, המלך}}:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויאמר אל עבדיו}}. ספר רשעת המלך, שהגם שכבר אמר לו הנביא והבטיחו שתהיה תשועה מחר והיה לו להאמין שנעשה איזה דבר שינוסו ארם, לא פנה לבו אל דבר הנביא, ותלה שזה ערמה מארם:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויקחו נא חמשה}}. ר&quot;ל ואין לחוש אל מה שיסתכנו בלכתם, כי הגם {{צ|שהנם ככל המון ישראל אשר נשארו, הנם}} ג&quot;כ {{צ|ככל המון ישראל אשר תמו}}, כי סופם למות ברעב:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ויקחו}}. בכ&quot;ז לא שלחו רק שנים, שלא לסכן חמשה אנשים, אחרי כי די בשני מרגלים:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טז - כ) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;השאלות (טז - כ) למה כפל ויהי סאה סולת וכו' כדבר ה' וירמסוהו העם כאשר דבר איש האלהים? ולמה כפל כדבר איש האלהים אשר דבר ברדת המלך אליו? ולמה חזר שנית ויהי כדבר איש האלהים וכו' ויען השליש וכו' ויהי לו כך וכו', שכל אלה הם דברים כפולים ומיותרים?:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

{{צ|ויצא העם ויבוזו}}. ובזה נתקיים כל דבר הנביא, א] ששם במקום המחנה נעשה תיכף {{צ|סאה סולת בשקל}} 
וכו' {{צ|כדבר ה'}}.
ב] שגם מה שדבר הנביא מדעת עצמו להשליש נתקיים שרמסוהו העם, וזה לא דבר בשם ה', רק שנעשה {{צ|כדבר איש האלהים שדבר מעצמו בעת רדת המלך אליו}}. והנה מה שהפקיד המלך את השליש היה לעצור בעד העם שלא יבוזו איש לו, כי השלל מגיע לאוצר המלך, ומנהו בשער לעכב, ואם היה נשאר בשער לא היה מתקיים דבר ה' שיהיה סאה סולת בשקל כי היה בדעת השליש להוסיף על המקח ולבטל דברי הנביא, וז&quot;ש שעל ידי {{צ|שרמסוהו בשער וימות}} עי&quot;כ {{צ|ויהי כדבר איש האלהים אל המלך לאמר סאתים שעורים בשקל}} וכו' {{צ|בשער שומרון}}, שהגם שכבר אמר ויהי סאה סולת בשקל כדבר ה' זה לא היה בשער שומרון רק במקום מחנה ארם שהוא חוץ לעיר, אבל בעיר שמגיע מכס להמלך מן התבואה המובאה לעיר היה השער מתיקר. ואגב באר גודל חטאו של השליש, א] שהנביא דבר זה אל המלך ולא היה לו להשליש להשיב, בפרט שהחוטא נדון לפי הזמן והענין, ובזמן ובענין זה שבא המלך אל הנביא להרגו, והנביא נבא זה, לא היה לו למרות פיו, שכפי דבריו היה מסכים שיהרג הנביא ולא יקבל הבטחתו, וז&quot;ש {{צ|אשר דבר ברדת המלך}} וכו'. ב] שהנביא לא הבטיח דבר חוץ לטבע, כי הוא אמר {{צ|סאתים שעורים בשקל וסאה סולת בשקל}}, ר&quot;ל הלא המקח הוא בכל א&quot;י סאתים שעורים בשקל, כי כן היה המקח בשנות רעבון אלה, רק בשומרון לא יכלו לקנות כן מפני המצור, והבטיח שמקח זה יהיה {{צ|כעת מחר בשער שומרון}}, וע&quot;ז השיב השליש ויען {{צ|והנה ה' עושה ארובות בשמים}}, וזה לא מענין דברי הנביא, שאם היה הנביא מבטיח שיהיה המקח פחות ממה שהוא במדינה, לזה היה צריך שיעשה ה' ארובות בשמים, ר&quot;ל שיתן גשם שבזה יופסק הרעב ויזול השער, אבל כיון שאמר שהשער יהיה כמו שהוא בכ&quot;מ, ע&quot;ז א&quot;צ רק שיסתלק האויב משם, וזה דבר קל. ג] שהכחיש ביכולת ה', שאמר {{צ|והנה ה' יעשה ארובות}}, וכי יד ה' תקצר?. ד] שהכחיש דברי נביא, שאמר {{צ|היהיה כדבר הזה}}, ונתחייב מיתה כדין. והיה ענשו מדה כנגד מדה, וזה שאמר {{צ|ויהי לו כן}}:</text>
      <sha1>2pptje9ox949chz2e00de12s5q2ddv2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360893</id>
    <revision>
      <id>1417111</id>
      <parentid>1400490</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12422" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|ח|ט|י|}}

(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|ואלישע}}. הנה ה' אמר לאליהו לך ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא למלך על על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, ואת אלישע משח לפני הסתלקותו, ויען שהגזרה שנגזרה על אחאב האריך ה' אפו להביאה בימי בנו, ציוה אל אלישע שיעשה זה כנ&quot;ל (מ&quot;א יט, טו), עז&quot;א ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, שימסר שני הדברים האלה אליו, שהגם שהוא פורעניות רצה לנקום נקמת דמי הנביאים ועבד ה'. ואחד שספר בס' הקודם שמשח את חזאל על ארם, ספר ששלח א' מבני הנביאים, והוא יונה בן אמתי לקבלת חז&quot;ל, למשוח את יהוא. וגם כי היה הזמן הזה נכון לזה באשר כל ישראל היו שומרים ברמות גלעד והמלך חולה ביזרעאל באין עוזר וסומך לא מן העם ולא מעצמו כי חולה הוא, ואם יתועדו השרים עם יהוא בקשר המרד בנקל יקימו מזימות לבבם, ולכן צוה שיחגור מתניו לרוץ מהרה:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ובאת שמה}}. ר&quot;ל אם תלך במרוצה תמצא שם יהוא בן נמשי עם שאר השרים. גם יל&quot;פ שיען שהנביא לא הכיר את יהוא צוהו שבבואו יראה את יהוא בעיר, כדי שיכירו, ואח&quot;כ יבא בעת שישב בין אחיו ויקים אותו מתוכם, ואז תביא אותו חדר בחדר בל יודע להעם שעי&quot;כ יודע למלך, וצוה שימשחהו בשמן אפרסמון (מעין המשיחה בשמן המשחה שלא נתיחדה רק למלכי בית דוד), והיה זה לקיימו ולפרסמו למלך מפני המחלוקת, וצוה שינוס תיכף ולא ימתין שם:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;השאלות (ד) למה כפל הנער הנער הנביא?:

{{צ|וילך הנער הנער הנביא}}. ר&quot;ל כי אלישע לא אמר לו רק שיאמר משחתיך למלך על ישראל, והוא הוסיף דברים מצד שהיה נביא בעצמו וידע מנבואת אליהו, וגם השיג יתר הדברים בנבואה, וז&quot;ש שהלך מצד שהוא הנער הנביא שהוא נביא בעצמו:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|אל מי מכלנו}}. ר&quot;ל כי מ&quot;ש {{צ|דבר לי אליך}}, י&quot;ל שלא היה מקפיד על יהוא ביחוד, רק רצה לדבר אל א' מהם יהיה מי שיהיה ושפגש במקרה אל יהוא, והשיב {{צ|אליך השר}}, דוקא, אליך ביחוד:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;השאלות (ו) למה הוסיף שם אלהי ישראל ומלות על עם ה', שלא אמר אלישע? וכן יתר הדברים שדבר מעצמו?:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

{{צ|כה אמר ה' אלהי ישראל}}. הוסיף שם אלהי ישראל שלא א&quot;ל אלישע, וכן הוסיף על {{צ|עם ה'}}, ר&quot;ל שתמשח על {{צ|עם ה'}} 
יראי ה' ושומרי מצותיו, והמושח אותך הוא אלהי ישראל שנקרא כן בשעה שהם צדיקים ומקיימים תורתו, ר&quot;ל שתפר עבודת הבעל ותעבדו את ה' עם עמו ויראיו:

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|והכית}}. ובזה צוה לו, א] שיכה בית אחאב שהם עובדי הבעל, ושינקום מאיזבל דמי עבדי ה':&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;ונגד מ&quot;ש והכית את בית אחאב מפרש בפרט {{צ|שיאבד כל בית אחאב}}. ב] {{צ|והכרתי}}. ר&quot;ל שישמיד את בניו ומיודעיו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;ג] {{צ|ונתתי}}. שלא יקום ממנו יורש עצר, כמו שנשמד בית ירבעם ובעשא:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;השאלות (יב) מהו כזאת וכזאת? מה הוסיף בדבריו?:

{{צ|כזאת וכזאת}}. ר&quot;ל שחוץ מזה ספר מה שצוה להכות כל בית אחאב, ועז&quot;א {{צ|כזאת וכזאת}}, ועקר מה שא&quot;ל שמשחו למלך אל ישראל:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|וימהרו}}. והנה היה מהשגחת ה' שכולם שמעו לדבר הנביא והמליכו אותו, הגם שקראו אותו תחלה בשם משוגע היתה הערת אלהים בלבם להסכים על הדבר:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד - טו) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד - טו) למה ספר שנית שיורם מתרפא ביזרעאל שכבר אמר זה בס&quot;ס הקודם?, ואמר שלשית בפט&quot;ז כי יורם שוכב שמה, שכ&quot;ז דברי מותר? וכן מ&quot;ש שאחזיה ירד לראות את יורם כבר אמר בס&quot;ס הקודם:

{{צ|ויתקשר}}. ר&quot;ל והזמן היה מוכשר מאד לזה כי כל ישראל היו מקובצים {{צ|ברמות גלעד מפני חזאל}}. וטרודים במלחמה:

{{צ|והמלך}}. היה חולה ולא היה נמצא בין החיל, רק {{צ|מתרפא ביזרעאל}}, נפרד מכל בני חילו, לכן בקש יהוא שלא יצא פליט מן העיר, שאם יודע להמלך יברח משם ובתוך כך ישיג עזרה מבני חילו. ובהיות יהוא בטוח שלא יודע להמלך ושישיגהו ביזרעאל:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|רכב לשם}}. ומפרש כי ידע ששם ימצא את יורם וגם את אחזיה, ושם יהרגם בקל בהיותם נפרדים מן העם:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;השאלות (יט - כא) למה בראשון אמר וילך לקראתו ובשני אמר ויבא אליהם? בראשון אמר בא עד הם ובשני אמר בא עד אליהם?:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

{{צ|ויבא אליהם}}. הראשון {{צ|הלך לקראתם}} 
מרחוק ירא מגשת, והשני שידע שאין סכנה לו כי לא עשו רע להראשון {{צ|בא אליהם}}, ולכן בראשון אמר {{צ|בא עד הם}} ובשני אמר בא עד {{צ|אליהם}}:

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויצא יהורם}} וכו' {{צ|ויצאו לקראת יהוא}}. ר&quot;ל שיצאו כדי שלא יהיו בעיר, כי כבר נפל ספק בלבם והתיראו מלהיות בעיר, ולכן כתיב {{צ|ויצאו ויצאו}}, שבצד א' יצאו לקראת יהוא לראות מרחוק מה ענינו, ומצד אחר יצאו שלא יהיו בעיר ושאם יראו שהוא קשר יברחו משם על סוס ורכב:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויהי כראות}}. ר&quot;ל תיכף כשראהו מרחוק, כי נשמר מלהתקרב אליו כנזכר, וכפי המבואר יורם התקרב יותר עד שיעור שראה את יהוא ושמע קולו מרחוק, ואחזיה עמד רחוק מיהורם, וכשהפך יורם צעק אל אחזיה שינוס כי יש מרמה וקשר:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויהוא}}. קדם והכריעו בקשתו, וזה היה רחוק ממקום יהוא שהיה בחלקת נבות:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;השאלות (כה) למה אמר ב&quot;פ שא השליכהו בחלקה?:

{{צ|שא השלכהו}}. כי מקום שהומת שם היה רחוק מחלקת נבות, וצוה שהשליש ישאהו וישליכהו שם. ובאר לו כי עליו הוטל זה, {{צ|כי הם שניהם רכבו צמדים אחר אחאב בעת שנבא עליו אליהו את המשא הזה}}, והיה זה בהשגחה שהם שניהם שהם עדים על הנבואה הזאת ימלאו דבר ה' וידם תבצענה, ולכן אני הייתי ההורג אותו, ועליך מוטל לישא את פגרו אל החלקה הזאת באופן שהחץ שירה עליו הלך מחלקת נביא ששם עמד יהוא, ובדקר יביא פגרו שנפל מרחוק אל החלקה הזאת להיות מאכל לכלבים שמה:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|אם לא}}. זה היה המשא, מלת {{צ|אם לא}} הוא לשון שבועה (כמו (ישעיה ה, ט) {{צ|אם לא}} בתים רבים לשמה יהיו), שהיה גז&quot;ד בשבועה שתתקיים בהכרח, וה' נשבע לשלם לו בחלקה הזאת, במקום הרשע שמה המשפט, ולכן {{צ|שא השליכהו בחלקה כדבר ה'}}:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;השאלות (כז) וימת שם, זה סותר להנאמר בד&quot;ה שמת בשומרון?:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

{{צ|וינס מגדו וימת שם}}. ובד&quot;ה (ב' כב, ט) 
אומר שלכדוהו והוא מתחבא בשומרון ויביאהו אל יהוא וימיתהו, ומבואר בד&quot;ה (שם, ח) שמת אחר שמתו אחי אחזיה שזה היה בעת שבא יהוא לשומרון, וי&quot;ל שהיה מתחבא בשומרון ואחר שבא יהוא לשומרון יצא לברוח למגידו וילכדהו במגידו ויביאהו אל יהוא וימיתהו. ושני המעשים אמת והשלים עזרא מה שקצר בספר מלכים:

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;השאלות (כט) סותר להנאמר למעלה (ח, כה) בשנת שתים עשרה:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

{{צ|ובשנת אחת עשרה}}. ולמעלה (ח, כה) 
אמר בשנת שתים עשרה, כי יורם אביו חלה שנה א' והמלך בחיי אביו, וזה בשנת י&quot;א ליורם, ואחר מות אביו המלך שנית, וזה בשנת י&quot;ב ליורם. וספר זה פה להודיע שמלכותו לא היה ברצון כולם, כמ&quot;ש בד&quot;ה (שם, א) וימליכו יושבי ירושלים את אחזיה, כי שאר בני יהודה לא היה דעתם נוחה ממנו, רק שהמלך בחיי אביו ובחרו אותו ברצון אביו, וע&quot;כ לא באו חילו (שעמדו ברמות גלעד) לריב ריב מלכם ולהצילו:

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ותשם בפוך}}. היא חשבה שתמצא חן בין שרי החיל, ושימצא מי מהם שיחזיק בידה נגד העבד המורד באדוניו, ולכן אמרה {{צ|זמרי הרג אדוניו}}, להזכיר כי זמרי נהרג ולא אבו ישראל להמליך את המורד והורג אדוניו:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|ולא מצאו בה כי אם הגלגולת}}. הנה היעוד היה שיאכלו אותה הכלבים בחלק יזרעאל, דהיינו בחלקת השדה ששם הומת נבות, והיא הומתה בעיר רחוק מן החלקה, והכלבים לקחו את גויתה ונשאוה לחלקת נבות ושם אכלוה, ולא מצאו במקום שהומתה רק הגלגולת וכפות ידים ורגלים, והשיעור שמטמא באהל הוא רוב בנינו או רוב מנינו (כמ&quot;ש בפ&quot;ב דאהלות מ&quot;א), ורוב בנין דהיינו השדרה והשוקים והירכים נלקח משם, רוב מנין העצמות שהם כפות הידים והרגלים והגלגולת שהם קכ&quot;ח עצמות נשארו ונקברו, ועז&quot;א:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|דבר ה' הוא}}. שמה שלקחוה הכלבים לחלקת נבות מפני {{צ|שה' דבר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים}}:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|והיתה}}. ר&quot;ל ומה שלקחו את הגוף והשאירו הגלגולת וכפות הידים, מפני שאמר {{צ|שתהיה נבלת איזבל כדומן}} שמשליכים אותו {{צ|אל פני השדה}}, וכן גררוה לשדה נבות: {{צ|אשר לא יאמרו זאת איזבל}}. ולכן נכרת הראש ופרצוף פנים בל יוכר כלל שהיא איזבל:&lt;קטע סוף=לז/&gt;</text>
      <sha1>6j40uim5kxw7wbucl4wy8h91zqzwhxq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360894</id>
    <revision>
      <id>1417113</id>
      <parentid>1400485</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6356" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|ט|י|יא|}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|אל שרי יזרעאל}} וכו' {{צ|אחאב לאמר}}. שיעור הכתוב {{צ|אחאב לאמר}} אל שרי יזרעאל, כתב אגרת בשם אחאב שאחאב אומר ופוקד אל שרי יזרעאל (שברחו אז מיזרעאל לשומרון) {{צ|ואל הזקנים והאומנים}}, שילחמו בעד ביתו, ולכן לא אמר אומני אחאב בסמיכות להורות גם הכוונה {{צ|אחאב לאמר}}, שאחאב אומר ופוקד להם אלה הדברים: {{צ|ועתה}}. כאילו אומר אם הייתם עצלים עד עתה ולא הגנתם על אדוניכם, עכ&quot;פ {{צ|עתה כבא הספר אליכם}} להעיר אזניכם, תצאו ידי חובתכם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|ואתכם הרכב}} 
וכו'. הוא מאמר בעל שתי פנים, בצד אחד יאמר שאתכם רכב וכלי מלחמה, ובצד א' יאמר שאין מי מן העם אתכם רק הסוסים והרכב והנשק באין רוכבים ולוחמים. והיה המכתב בשם אחאב למען ידעו כי לא יהוא פוקד דבר הזה, ובכ&quot;ז באו הדברים סתומים שנראה ג&quot;כ שהם בשם יהוא, בדרך המליצה וההתול:

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|עבדיך אנחנו}} וכו'. ונגד {{צ|עבדיך אנחנו}} אמרו, {{צ|לא נמליך איש}}, ונגד {{צ|כל אשר תאמר אלינו נעשה}} אמרו {{צ|הטוב בעיניך עשה}}, כיון שאנחנו מוכנים למלא דבריך:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|צדיקים אתם}}. ר&quot;ל כי כפי הדין אם אומר תנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו וכו' אא&quot;כ חייב מיתה כשבע בן בכרי (כמ&quot;ש הרמב&quot;ם פ&quot;ה מה' יסודי התורה), וא&quot;כ {{צ|מי הכה את אלה}}, ואתם צדיקים אתם, ושארית ישראל לא יעשו עולה, וא&quot;כ:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|דעו אפוא}}. שהם חייבים מיתה עפ&quot;י דבר ה': {{צ|וה' עשה}}. לא אני ולא אתם:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יב - יד) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|הוא בית עקד}}. שעורו, כשהיה הוא בבית עקד הרועים, ר&quot;ל במקום שמתאספים שם הרועים, מצא יהוא שם את אחי אחזיה שהיו שם בבית הזה, והם לא ידעו מכל הנעשה: {{צ|וישחטם שם}}. באופן שגם מבית יורם שהיה חתן אחאב לא נשאר מאומה. ובד&quot;ה (ב' כב, ח) מפרש שהיו בני אחי אחזיהו, כי אחי אחזיהו נהרגו בגדוד הערבים כמש&quot;ש:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|אחאב עבד}}. א&quot;ל בערמה שאחאב נענש מפני שלא עבד את הבעל הרבה רק מעט, ולכן {{צ|יהוא יעבדנו הרבה}}, ולכן צוה שיתקבצו נביאי הבעל וכהניו:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויאמר}}. צוה להם שיקדשו עצרה לבעל, היינו שיקבעו יום מועד בשבילו ויהיה היום ההוא מקודש ואסור במלאכה, וכן עשו {{צ|ויקראו}} יום חג ועצרה לבעל:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|וישלח}}. עפ&quot;ז שלח לקבץ עובדי הבעל מכל ישראל לבא ליום החג:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|ויאמר}}. רצה לברר מי החייב מיתה, כי חשש פן יתערבו עמהם הבאים רק לראות, ולכן צוה שילבשו לבוש המיוחד לעבודתם, וכ&quot;א מעובדי הבעל היה לו לבוש מיוחד שמור באוצר שמה, ועפ&quot;ז ידע שבאו בכוון, ולז&quot;א ויוצא להם המלבוש היינו כל המלבוש שנמצא במלתחה. וגם היה זה תחבולה שלא יוכלו לברוח כי ניכרו ע&quot;י מלבושיהם:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כד - כה) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויבואו לעשות זבחים}} {{צ|}}{{צ| ועולות}}. ובזה נתחייבו מיתה על הזביחה והעבודה, ואז צוה להכותן כדין, ושם שומרים מבחוץ שמונים איש להכות הפלטים: {{צ|ויאמר לרצים ולשלשים}}. צוה שיכום בתוך בית הבעל: {{צ|ויכום וישליכו}}. הפגרים לחוץ, ומשם הלכו אל עיר בית הבעל:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|ויוציאו וישרפו מצבות בית הבעל}}. שהיו של של עץ והיו סביב בית הבעל:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ויתצו}}. מצבה אחת גדולה של אבנים שנקראת מצבת הבעל:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|רק חטאי ירבעם}}. מצד שבזה {{צ|החטיא את ישראל}} וכו' ונעשה להם כדבר טוב וישר, אבל החטאים הפרטים של ירבעם שלא נמשכו אחריו כל ישראל לא נמשך יהוא אחריו:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(ל - לא) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{צ|ויאמר}}. ספר שה' הבטיח ליהוא {{צ|שישבו לו בני רבעים על כסא ישראל}}, ובכ&quot;ז {{צ|יהוא לא שמר ללכת בתורת ה'}} וכו' {{צ|ולא סר מעל חטאת ירבעם}}, ר&quot;ל שאם לא היה הקב&quot;ה מבטיחו שבניו ימלכו אחריו עד דור רביעי, היה לו תירוץ שירא פן תשוב הממלכה לבית דוד ע&quot;י שיעלו העם ירושלים, כמו שמטעם זה עשה ירבעם את עגלי הזהב, אבל אחר שיהוא לא נתירא שתסוב המלוכה מזרעו כי היה לו הבטחה מה', לכן חרה אף ה' בו, ויען שכבר הבטיח לו המלכות לא יכול לכלות חמתו בו, וע&quot;כ:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|החל ה' לקצות בישראל}}. ר&quot;ל שהחל להכות היושבים בקצה, מעבר הירדן מזרחה:&lt;קטע סוף=לב/&gt;</text>
      <sha1>7t56g4hmohl70j4zjccbue09ynbw2wt</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב יא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360895</id>
    <revision>
      <id>1417114</id>
      <parentid>1400492</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8707" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|י|יא|יב|}}

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|אתו ואת מניקתו}}. ובד&quot;ה (ב' כב, יא) כתב ותתן {{צ|אתו ואת מניקתו}} בחדר המטות, וכפי מה שפרש&quot;י שם שהמיתה אותם ע&quot;י דבר וסם המות, ויואש שהיה יונק חלב רצו לתת סם המות למניקתו כדי שיתקלקל החלב, והחדר ששכבו שם בני המלך החולים על מטות דוי נקרא חדר המטות, ומשם גנבה אותו ואת מניקתו, זה סיפר כאן. ובד&quot;ה. מספר כי המקום שהסתירה אותו שם בביהמ&quot;ק קראו אותו ג&quot;כ חדר המטות ע&quot;ש המאורע, וע&quot;ש בין שדי ילין (שה&quot;ש א' יג), כדרשת חז&quot;ל, וזש&quot;ש
ותתן אותו בחדר המטות:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|שרי המאות לכרי ולרצים}}. יל&quot;פ שרי המאות של הכרי והרצים, {{צ|וכרי}} הוא מענין כרתי ופלתי שהם הגבורים. ויל&quot;פ שלקח שרי המאות, וכן לקח הכרי והרצים. ובד&quot;ה (ב' כג, כ) נזכר אחר כך האדירים והמושלים: {{צ|וירא אותם את בן המלך}}.

ובד&quot;ה (שם, ב) שהם סבבו ביהודה ויקבצו את הלוים מכל ערי ישראל וראשי האבות לירושלים ושם כרתו ברית עם המלך וכו':&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה - ו) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה - ז) בד&quot;ה נאמר שוערי הספים, בית המלך, שער היסוד, והמפרשים רצו להשוות השנוים האלה ואמרו ששער הרצים הוא שוערי הספים ושער סור הוא שער היסוד, והדברים פליאים. וגם מדוע לא הודיע מה עשו יוצאי השבת?:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

{{צ|השלישית מכם}} 
וכו'. בד&quot;ה (שם, ד - ו) כתוב {{צ|השלישית מכם}} באי השבת לכהנים וללוים לשוערי הספים, {{צ|והשלישית בבית המלך והשלישית בשער היסוד וכל העם בחצרות בית ה', ואל יבא בית ה' כי אם הכהנים והמשרתים ללוים}} וכו'. ונדחקו המפ' להשוות המקראות. ולפי הפשט פי' הכתוב בכאן  {צ|שהשלישית מכם הם יהיו באי השבת והם ישמרו משמרת בית המלך}}, מבפנים, ועוד שתי שלישים יתחלקו בשמירת הבית מבחוץ, ויהיה {{צ|שליש}} אחד בשער סור, ו{{צ|שליש}} אחד {{צ|בשער אחר הרצים}}. ועתה מפרש ה{{צ|שליש}} הראשון שהם באי השבת, {{צ|ושמרתם את משמרת הבית}}, ר&quot;ל בית המלך: {{צ|מסח}}. שלא יסיחו דעתם רגע: {{צ|ושתי הידות}}. השנים (שהם אלה שעמדו בשער סור ובשער אחר הרצים) יהיו כל {{צ|יצאי השבת, והם ישמרו את משמרת בית ה'}}, מבחוץ (ויל&quot;פ ושמרו את משמרת שישמרו את המשמרת, ר&quot;ל שומרים סביב שומרים), ויהיו ג&quot;כ לצורך {{צ|המלך}}. והנה לא פורש כאן בפרטות איך נחלקו השומרים מבפנים מבאי השבת, רק אמר סתם ושומרי משמרת בית המלך, ובד&quot;ה פי' עזרא הסופר ששמירת באי השבת נחלק לשלשה, א' {{צ|לשוערי הספים}}, וא' {{צ|בבית המלך}} וא' {{צ|בשער היסוד, וכל העם בחצרות בית ה'}}, היינו יתר העם שהם שתי הידות יוצאי השבת יהיו בחצרות בית ה' שומרים מבחוץ, כמו שחשב בספר מלכים:

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|והקפתם}}. ובד&quot;ה (שם, ז) אומר {{צ|והקיפו הלוים את המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל הבית יומת והיו את המלך בבואו ובצאתו}}, וכבר בארתי ששם דבר על השומרים מבפנים, וכאן דבר על השומרים בכלל, ופי' את השומרים שמבחוץ, כאן פי' {{צ|והקפתם על המלך}} היינו השומרים בחוץ, ושם אומר {{צ|והקיפו את המלך}}, היינו השומרים בפנים שהקיפו אותו ממש. כאן אמר {{צ|שהבא אל השדרות יומת}}, דהיינו במקום שמתחיל הסדר מבחוץ, ושם אמר שהשומרים הפנימים השגיחו שנית {{צ|שהבא אל הבית יומת}}, באופן שלא יכנס שום אדם חוץ לגבולו. ולכן אמר כאן {{צ|שיהיו עם המלך בצאתו ובבואו}}, ושם אמר {{צ|שיהיו עמו בבואו ובצאתו}}, ששם מדבר משומרים הפנימים שהם קבלוהו בבואו ולוהו בצאתו, וכשיצא לוהו השומרים החיצונים בצאתו וכן בחזרה בבואו ולכן אמר כאן בצאתו ובבואו:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|את החנית ואת השלטים אשר למלך דוד}}. ושלמה עשה שלטי זהב כנזכר למעלה (א' י, יז) ויחסם אל דוד כי נעשה מן הזהב שהניח דוד. ובד&quot;ה (שם, ט) אמר ואת המגנים ולא נזכרו כאן, כי לקחם שישק והיו מגני נחושת תחתיהם הנזכר למעלה (א' יד):&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{צ|למזבח ולבית}}. ר&quot;ל קצתם שמרו למזבח שהם השומרים הפנימים מבאי השבת, וקצתם שמרו הבית שהם שומרים החיצונים ממוצאי השבת, ושניהם עמדו מכתף הימנית עד כתף השמאלית, משמרת לפנים ממשמרת:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|את הנזר ואת העדות}}. פרש&quot;י שהוא ספר תורה, ובאמת כפי הדין היה צריך שיכתוב לעצמו ס&quot;ת אחר שמלך, רק לפי שעה נתנו עליו, ובפרט שיש לחקור אם יוצא אח&quot;כ בס&quot;ת שצוה לכתוב כשהיה קטן: {{צ|וימשחהו}}. בד&quot;ה (שם, יא) כתוב וימשחהו יהוידע ובניו, כי משיחת המלך צריך שיהיה ע&quot;פ נביא, וזכריה בן יהוידע היה נביא, וכבר פי' חז&quot;ל בהוריות (יא ב) וכריתות (ה א) שהגם שמלך בן מלך א&quot;צ משיחה, כאן משחוהו מפני מחלוקת עתליה:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|קול הרצין העם}}. פי' קול הרצים וקול העם, ובד&quot;ה (שם, יב) קול העם הרצים והמהללים את המלך, ויל&quot;פ כאן ג&quot;כ קול הרצים וקול העם המהללים:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|אל מבית לשדרות}}. אל מקום שהוא בפנים של סדרי המערכה של השומרים החיצונים שהיו סביב הבית, כדי שלא תומת בבית ה':&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|בין ה'}} וכו'. ר&quot;ל כרת ברית שהמלך והעם יעבדו את ה', וזה הברית {{צ|בין ה' ובין המלך והעם,}}, ואח&quot;כ כרת ברית {{צ|בין המלך ובין העם}} , שיהיו נאמנים למלכם, בענין שהברית השני תלוי בהראשון, וכן היה אח&quot;כ שכאשר עזב את ה' קשרו עליו קשר והרגוהו:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויבאו כל עם הארץ.}} וכן עשו בפועל שהקדימו תחלה לקיים דברי הברית הראשון במה שבטלו בית הבעל והרגו את כהן הבעל, והכהן שם פקודות על בית ה', ומפרש בד&quot;ה (שם, יח - יט) שהיו הפקודות שיקרבו התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצות הכתוב, כמ&quot;ש בריש מס' תמיד:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויקח}}. אח&quot;כ קיימו הברית השני בין המלך ובין העם. ומ&quot;ש {{צ|את הכרי ואת הרצים}}, פי' בד&quot;ה (שם, כ) את האדירים ואת המושלים:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ואת עתליהו המיתו בחרב בית המלך}}. כבר נזכר שהמיתו אותה. וי&quot;ל שתחלה עשו אותה גוסס ואח&quot;כ גמרו מיתתה כדין, וימיתוה בחרב של בית המלך, כדין המתחייב למלך שמיתתו בסייף:&lt;קטע סוף=כ/&gt;</text>
      <sha1>qbxcjmbttx6pppsdpynzz2xtt4jqcvl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב יב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360896</id>
    <revision>
      <id>1417115</id>
      <parentid>1400475</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11067" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|יא|יב|יג|}}

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|כל ימיו אשר הורהו}}. ר&quot;ל כ&quot;ז שהורהו יהוידע, כי אחרי מותו חטא, ובד&quot;ה (ב' כד, ב) פי' כל ימי יהוידע הכהן. ויש הבדל אצלי בין {{צ|הוראה}} ובין {{צ|לימוד}} כמ&quot;ש בפי' התוה&quot;מ, ור&quot;ל שלא למד היטב רק שהורה והראה לו, ובמות המורה נטה מן הדרך, מה שלא היה כן אם היה לומד להשכיל להטיב בדרך לימוד:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ה - ו) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;השאלות (ה - ו) יש שנוים רבים מן הספור הנזכר כאן אל המסופר בד&quot;ה כמו שתראה בפנים, וצריך להשוות ספורי עזרא עם ספורי וכתב ס' מלכים?:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

{{צ|ויאמר יהואש}}. פה נזכר שצוה לכהנים שיקחו קדשי ב&quot;י לעצמם, ובעד זה הוטל עליהם לחזק את בדק הבית, וזכר שצוה להם לקחת שלשה מיני הקדש, א] כסף מחצית השקל, וזה {{צ|כסף עובר}} 
על הפקודים, ב] כסף ערכין, ג] כסף נדרים ונדבות והקדשים והחרמים. ובד&quot;ה (שם, ד - ז) נזכר {{צ|שהיה עם לב יואש לחדש את בית ה', ויקבץ את הכהנים והלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלהיכם מדי שנה בשנה ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים, ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה' והקהל לישראל לאהל העדות, כי עתליה המרשעת בניה פרצו את בית האלהים וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים}}. נראה שהם שני ספורים, כי יואש רצה לחדש את בית ה', היינו להעמידו ביופיו ובמתכונתו כמו שהיה בעת חדושו, ולזה לא היה מספיק הנדרים ונדבות וכסף עובר, שזה היה מספיק רק לבדק הבית לא לחדושו, וזה נזכר בד&quot;ה, ושלתכלית זה צוה שהלוים יצאו לערי יהודה ויקבצו כסף לתכלית זה, וצוה שימהרו ויעשו זאת, והלוים לא מהרו. והיה עוד ציוי אחרת לתקן בבהמ&quot;ק בדק הבית הרגיל שהיה נוהג תמיד, ולזה היה מספיק מותר שירי הלשכה ומעות ההולכים לבדק הבית, וזה נזכר במלכים, והמלך צוה שזה יקחו הכהנים מאת מכריהם ותחת זה הוטל עליהם לתקן בדק הבית. וכבר נזכר כי תיכף במלוך יואש שם יהוידע פקודות על בית ה' להעלות עולות ה' ככתוב בתורת ה', ר&quot;ל עולת תמיד, וזה היה בא מתרומת הלשכה שהם ממחצית השקל שהיו תורמין, ובודאי היו גובין מחצית השקלים תיכף מעת שמלך יואש והוקם פקודת בית ה' על מכונו, ושירי הלשכה היה הולך לבד&quot;ה, ולא חדש יואש רק שהכהנים יקחו אותו מאת
העם והם יחזקו בדק הבית משירי מעות עובר ומן כסף ערכין וכסף נדרים ונדבות:

(ז - ט) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ובשנת עשרים ושלש ליואש}}. אז ראה שהכהנים לא חזקו את בית ה', וחשדם שלקחו המעות לעצמם. ובד&quot;ה נזכר שעל הציוי שצוה שיסובו ביהודה ויקבצו כסף אמר ליהוידע למה לא דרש על הלוים וכו', ונראה שבזה רצה שיקבצו כסף השקלים של השנים שמלכה עתליה כיון שכסף הזה נלקח לבעלים הרי כאלו לא נתנוהו, וז&quot;ש כי עתליה וכו' וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים, ולכן נזכר בד&quot;ה (שם, ט) שנתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לה' משאת משה וכו', ר&quot;ל מחצית השקל של שנים שעברו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י) פה אמר שנתן הארון אצל המזבח, ובד&quot;ה אמר שנתנו בחוץ?:&lt;קטע סוף=י/&gt;

{{צ|ויקח יהוידע הכהן ארון אחד}}. ובד&quot;ה (שם, ח) 
נזכר שצוה המלך ויעשו ארון אחד ויתנוהו בשער בית ה' חוצה, ולמ&quot;ש למעלה שם נזכר הארון שנעשה לתקלין עתיקין דהיינו לשקלי שנה העברה, וזה נעשה בפקודת המלך, שצוה שיביאו שקלי השנים שעברו שנית, וזה נתנו בחוץ, ופה נזכר הארון של תקלין חדתין, וזה ניתן בפנים, ומבואר בפ&quot;ו דשקלים (מ&quot;ד) כי י&quot;ג שופרות היו במקדש וכתוב עליהם תקלין חדתין תקלין עתיקין קינים וגוזלים עולות עצים ולבונה וכו', וי&quot;ל שרמז זה במ&quot;ש ארון אחד, מלת ארון בחטף, והרד&quot;ק נדחק ארון של איש אחד (וי&quot;ל שרמז שכל הי&quot;ג ארונות נקראו בשם ארון אחד שאחד מספרו י&quot;ג, ולקח ארון של אחד ר&quot;ל מן הי&quot;ג ארונות ששם הכולל שלהם היה שם אחד):

(יא) 
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;השאלות (יא) בד&quot;ה ספר זה בענין אחר?:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

{{צ|ויהי בראותם כי רב הכסף}}. זה היה מתרומת הלשכה, אחר שהספיק לעולות תמידים לקחו המותר לבדק הבית וזה היה ע&quot;י סופר המלך והכ&quot;ג, ובד&quot;ה (שם, יא) 
אמר ויהי בעת יביא את הארון אל פקודת המלך ביד הלוים וכו', זה היה מארון של תקלין עתיקין שהיה כולו לבדק הבית, ועז&quot;א שם כה עשו ליום ביום, כי בזה לא היה זמן קבוע, משא&quot;כ לתרומת הלשכה שהיה רק ג' פעמים בשנה, ושם אמר ויתנהו המלך ויהוידע הכהן אל עושי מלאכת עבודת בית ה', ויהיו שוכרים חוצבים וחרשים
לחדש בית ה' וגם לחרשי ברזל ונחשת לחזק בית ה', זה היה מתקלין עתיקין שהיה כסף רב והיה מספיק לחדש בית ה', ר&quot;ל לבנות מחדש את המקומות שפרצה עתליה. ובכאן מדבר מתרומת שירי הלשכה שהיה מיוחד לחזק את בית ה' לא לחדשו, וכסף הזה {{צ|צרו ומנו ונתנוהו ע&quot;י עושי המלאכה המופקדים}}, ר&quot;ל הממונים על בדק הבית. ומ&quot;ש {{צ|ויצאהו לחרשי העץ ולבונים}}, היינו האומנים האמרכולין הממונים על מלאכת חרשי עצים ועל מלאכת בונים באבנים: 

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ולגדרים}}. הם הפועלים עצמם הבונים גדרות של עצים ולחוצבי האבן, וגם לקנות עצים ואבני מחצב: &lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;השאלות (יד) בד&quot;ה אמר שעשו כלים מכסף זה, והכתובים סותרים א&quot;ע:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

{{צ|אך לא יעשה}} 
וכו'. ובד&quot;ה (שם, יד) אמר וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים וכו', ולמ&quot;ש אין סתירה בין הכתובים, כי שם דבר מכסף הארון שהביאו את השקלים משנים שעברו והיו מיוחדים מראש לבדק הבית, וכבר פסק הרמב&quot;ם פ&quot;ד מהלכות שקלים כר&quot;ע בכתובות (קו ב) דכלי שרת באים ממותר נסכים לא מתרומת הלשכה, ולכן כאן שמדבר מתרומת הלשכה אמר שלא יעשה כלי שרת מהם, ושם שמדבר מקדשי בדק הבית אמר שהמותר עשו ממנו כלי שרת, וכמ&quot;ש
המ&quot;ל שם שבזה כ&quot;ע מודו עכ&quot;ל:

(יז) 
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{צ|כסף אשם}}. כי היה ג&quot;כ ארון מיוחד למותר חטאת ומותר אשם, ודרש יהוידע הכהן שזה אינו מיוחד לה' לבד, כי מצא שני כתובים, בא' כתוב אשם לה' ובא' כתוב לכהן, וכתוב מכריע, והוא שיקחו בהם עולות לקיץ המזבח והעור לכהן ויקוים שניהם, וכמו שבארתי בחבורי התו&quot;ה (ויקרא סי' שסט):&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|אז יעלה חזאל}}. זה היה אחרי מות יהוידע שהמלך עזב תורת ה' ויעבדו אשרים ועצבים והיה קצף עליהם, וכשלקח חזאל גת שהיה למלכי יהודה מימי דוד, שם פניו על ירושלים:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויקח}}. ספר מה החטא גורם, שהגם שהיה לו זכות במה שהשתדל להרבות קדשי הבית, עבירה מכבה מצוה והוצרך לבזבז כל אוצרות ההקדש וגם אוצרות אבותיו ולתתם שוחד למלך ארם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|ויתר דברי יואש}}. בד&quot;ה (שם, כ - כה) נזכר שאח&quot;כ הוכיחם זכריה בן יהוידע הכהן והרגוהו בחצר בית ה' במצות המלך, ולתקופת השנה עלו עליו חיל ארם במתי מספר והשחיתו את כל שריו, ואת יואש עשו שפטים ועזבו אותו במחליים רבים, ואז התקשרו עליו עבדיו כנזכר. וזה היה הפעם השנית שבאו עליו חיל ארם בלא חזאל, וזה היה עונש מיוחד על הריגת זכריה, וירמיה כותב הספר לא הזכיר זה כי היה נודע בימיו, ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויקומו עבדיו}}. מפרש בד&quot;ה (שם, כה) שהתקשרו עליו בדמי בני יהוידע הכהן, ושם אומר שהרגוהו על מטתו, ר&quot;ל ששכב על ערש דוי במקום שעזבו אותו חיל ארם, והיה שם המקום {{צ|בית מלא}}, ומפני שהיה עוד {{צ|בית מלא}} הנזכר בשופטים ט' שהיה אצל שכם, אמר שהיה זה {{צ|בית מלא היורד סלוא}}, אצל ירושלים: &lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|עם אבתיו}}. פי' בעיר ציון ששם שוכבים אבותיו, אבל לא נקבר בהמערה שהמלכים שוכבים שם כמו שכתוב בדברי הימים (שם), ששם לא קברו רק הצדיקים:&lt;קטע סוף=כב/&gt;</text>
      <sha1>mvgao3d1ecr5vp895tff1rw6h3w3onp</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב יג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360897</id>
    <revision>
      <id>1417116</id>
      <parentid>1400562</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8863" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|יב|יג|יד|}}
(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|בשנת עשרים ושלש}}. לפי החשבון שנזכר למעלה שבשנת שבע ליהוא מלך יהואש ויהוא מלך כ&quot;ח שנה, א&quot;כ מת יהוא בשנת כ&quot;א ליואש. ופי' הרד&quot;ק שהיו שנים מקוטעות, שמ&quot;ש בשנת שבע ליהוא מלך יואש היה בתחלת שבע, וכן מ&quot;ש כאן בשנת עשרים ושלש היינו בתחלת אותו שנה, והיה כ&quot;א שנים שלמים:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|ויעש הרע}}. וכבר היה רשע בן רשע שבזה פוקד עון אבות על בנים, ולכן ויחר אף ה' בישראל להעניש אותם:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג - ז) איך אמר שנתנם ביד מלך ארם כל הימים ותיכף אמר שיצאו מת&quot;י ארם? ומה ז&quot;ש אך לא סרו וכו' כי לא השאיר ליהואחז וכו', מה שייכות זל&quot;ז?:

{{צ|ויתנם}}. ר&quot;ל שה' גזר גזרה שיהיו ביד חזאל וביד הדד בנו כל הימים, ר&quot;ל ימי חזאל והדד, ובודאי הודיע להם גזרה זאת ע&quot;י נביא:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|ויחל}}. אמנם ע&quot;י תפלת יהואחז {{צ|שמע אליו ה'}} להקל הגזרה, ונצרך לזה {{צ|שראה את לחץ ישראל}}, וזה עני קרא וה' שמע, ועי&quot;כ:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) 
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{צ|ויתן ה' לישראל}}. מושיע זה היה בסוף ימי יואחז שמלך יואש בנו והושיע להם, כמו שיתבאר:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|אך}}. באר שלא היתה התשועה ע&quot;י שעשו תשובה ושב ה' מחרון אפו, כי באמת {{צ|לא סרו מחטאת ירבעם: וגם האשרה עמדה}}. להוסיף חטאת על חטאת, רק סבת התשועה היתה, יען:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|כי לא השאיר ליואחז עם}} וכו'. וכבר נתקיים מ&quot;ש ע&quot;י אליהו (מ&quot;א יט, יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל: {{צ|ומלך ארם אבדם וישימם כעפר}}. עד שמצד זה ראה עני עמו שאם יעזבם עוד בלי תשועה יושחתו לגמרי, וכמ&quot;ש בפסוק כ&quot;ג ויפן אליהם למען בריתו וכו':&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(י) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;השאלות (י - יד) לפי החשבון מלך בשנת הארבעים ליהואש לא בשנת הל&quot;ז? איך אחרי שספר שמת יואש ומלך ירבעם בנו ויקבר יואש, חזר לספר שנית עניני יואש ומלחמותיו מן פסוק י&quot;ד עד סימן י&quot;ד פסוק ט&quot;ו, ושם כפל שנית וישכב יהואש עם אבותיו ויקבר בשומרון וימלוך ירבעם תחתיו, וזה פלא וזר מאד?:&lt;קטע סוף=י/&gt;

{{צ|בשנת שלשים ושבע ליואש}}. לפמ&quot;ש בפסוק א' שבשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיה מלך יהואחז בן יהוא שבע עשרה שנה, א&quot;כ כלו בשנת הארבעים ליואש, ומוכרח שיהואש מלך על ישראל שתי שנים בחיי אחזיה אביו שעז&quot;א ויתן ה' לישראל מושיע, ועז&quot;א (בס' יד) 
שבשנת שתים ליואש מלך אמציה, נמצא שמ&quot;ש כאן ספור של יואש (שהוא כפול (בס' יד פ' טו - טז) ששם מקומו, כי ספר מעשה יואש ועניניו) לא בא לגופו רק לפרש הכתובים הקודמים מ&quot;ש {{צ|ויתן ה' לישראל מושיע}} וכו' {{צ|אך לא סרו מחטאת ירבעם}}. ומפרש מ&quot;ש ויתן ה' לישראל מושיע, כי בשנת שלשים ושבע ליואש מלך יהואש, והוא התחיל להושיע בחיי אחזיה, ומ&quot;ש אך לא סרו מחטאת ירבעם מפרש ויעשה הרע בעיני ה', ולהשלים מ&quot;ש ויקם לישראל מושיע אמר ויתר דברי יואש וגבורתו וכו', ר&quot;ל ששם כתוב בפרטות איך הושיע את ישראל, והתשועה הזאת נמשכה ימים רבים עד ימי ירבעם, שעז&quot;א וירבעם ישב על כסאו, ר&quot;ל שהיה גבור ומושיע כמו אביו (כמ&quot;ש לקמן שהוא השיב את גבול ישראל וכו'). לפ&quot;ז כ&quot;ז נזכר אגב גררא להודיע שהגם שחטאו כל הזמן הזה, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם ויושיעם למען שמו, ונמשכה התשועה בערך חמשים ושבע שנים, עד אח&quot;כ שהתחיל מלך אשור לבא על הארץ:

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ואלישע חלה}}. הנה אלישע משח את חזאל למלך על ארם (עפ&quot;י נבואת אליהו) ונבא לו שיעשה רע לישראל, ולא היה אפשר שיתבטל זה בחייו: {{צ|ובעת חלה את חליו שהיה עתיד למות בו ירד אליו יואש}}. זה היה בתחלת מלכותו, בעוד יואחז חי: {{צ|ויבך על פניו}}. עד שרחם הנביא עליו:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;השאלות (טו - יח) למה הוצרך לפעולה זו לקחת חצים וקשת ולא ברכהו הנביא בדבורו שינצח את ארם?:

{{צ|ויאמר לו אלישע}}. אחר שחזאל היה כחו ע&quot;י דבורו של אלישע, לא אתי דבור ומבטל דבור, והוצרך לעשות מעשה עם נבואתו כדי שיעמוד נגד דבור הראשון ויבטלנו, והיה זה במה שצוהו לקחת קשת וחצים:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויאמר}}. והיה בזה מעשה, א] במה שצוהו להרכיב ידו על הקשת והנביא שם ידיו על ידי המלך להשפיע בו כח מידיו קדש לעשות נפלאות:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

{{צ|ויאמר}}. ב] במה שפתח החלון קדמה להראות שהיריה תהיה נגד ארם שהוא במזרח, כמ&quot;ש (ישעיה ט, יא) 
ארם מקדם. ג] במ&quot;ש {{צ|ירה}}, וכש{{צ|ירה}} החצים אמר הנביא שיהיה חץ תשועה המיוחסת {{צ|לה'}} וכחו הגדול, ויהיה זה בארם. וציין לו שיכה אותם באופן
ששם כבר הוכו ארם ע&quot;פ נביא בימי אחאב, והיה מקום מוכן לתשועה:

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויאמר}}. אחר שציין לו הנצחון הראשון שהיה בדרך פלא, כי היו ישראל אז מתי מספר, צוה שיקח החצים ויכה לארץ, ורצה שיוסיף להכותם כמספר שיכה בהחצים, ולא הכה רק ג' פעמים כי לא הבין כוונת הנביא, וא&quot;ל שהיה לו להכות חמש או שש פעמים והיה מנצח כמספר הזה ועתה רק שלש פעמים יכה את ארם:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(כא) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|ויהי}}. ובאשר אחר י&quot;ב חדש כבר נתעכל הבשר חשבו שאין להקפיד בזה, ומפחד הגדוד השליכו את האיש בקבר אלישע עד שנגע בעצמותיו: {{צ|ויחי ויקם על רגליו}}. לצאת משם, כי גוף הצדיק ועצמותיו שהיו ארון מיוחד לקדושה אין ראוי שיגע בהם חול:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|וחזאל}}. שב לספר איך נתקיים דבר אלישע, שהגם שחזאל לחץ את ישראל כל ימי יהואחז, בכ&quot;ז:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|ויחן ה' אותם}}. מצד החנינה: {{צ|וירחמם}}. מצד הרחמים: {{צ|ויפן אליהם}}. מצד זכות אבות, כי גם עד עתה {{צ|לא אבה השחיתם}}, כי היה העונש רק כדי שישובו בתשובה, ולא היה העונש ע&quot;י הסתר פנים רק בהשגחה, ועז&quot;א {{צ|ולא השליכם מעל פניו עד עתה}}, ולכן כשראה שיושחתו לגמרי שב אליהם. והגם שבימי חזאל לא היה אפשר כי חזאל נמשח לזה ע&quot;י נבואת אליהו:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;אז {{צ|מת חזאל וימלך בן הדד}}. והגם שהיתה הגזרה שיהיו גם תחת יד בן הדד (כמ&quot;ש בפסוק ג) בטל הגזרה:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|ויואש לקח את הערים}} וכו'. והכהו ג' פעמים כדבר אלישע:&lt;קטע סוף=כה/&gt;</text>
      <sha1>s8kf1wh974ltat6tt8yvnzeogeszpeb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב יד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360898</id>
    <revision>
      <id>1417117</id>
      <parentid>1400508</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7517" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|יג|יד|טו|}}

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{צ|רק לא כדוד אביו}}. ר&quot;ל שעשה הישר מצות אנשים מלומדה מצד שכן עשה אביו, לא מאהבת ה' כדוד, שכן גם יואש עשה רק מפני שהורהו יהוידע הכהן וסר מאת ה' במות יהוידע. ובד&quot;ה (ב' כה, ב) אמר ויעש הישר רק לא בלבב שלם:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ו) 
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{צ|ככתוב בספר תורת משה}}. והגם שחז&quot;ל (סנהדרין כז ב) דרשו לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, זה הוציאו מיתור הכתוב איש בחטאו יומתו, ופשוטו כפשוטו, ולכן הביאו סוף הכתוב כי אם איש בחטאו יומת:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;השאלות (ח) למה נפל אמציה הצדיק ביד יואש?:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

{{צ|אז שלח אמציה}}. מלת אז מציין שהיה אז סבה לזה, ובד&quot;ה (שם, ולהלן) 
מבואר שבעת הלך על אדום שכר מאה אלף מבני אפרים לעזרו, וע&quot;פ העדת הנביא שלחם לביתם, ובקצפם ע&quot;ז פשטו בערי יהודה ויכו ג' אלפים ויבוזו בזה רבה, ולכן רצה ללחום את יואש להנקם על מה שעשו בו עמו הרג רב. וגם היה אז סבה השגחיית שהכשילו ה' בזה כי בבואו משעיר הביא אתו אלהי שעיר ויעמידם לו לאלהים, וכמ&quot;ש לו הנביא (שם, טז) ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך, והשיאו להלחם עם יואש כדי שיפול בידו:

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|החוח}}. משל זה היה רגיל בין ב&quot;י על ענין שכם בן חמור שרצה להתחתן עם יעקב, והשבטים שנמשלו לחיות רמסוהו, וכמ&quot;ש במדרש (ב&quot;ר פ, ג), הזכירו משל הזה המורגל, שכמו ששכם גרם רעה לעצמו ולכל עמו, כן יגרום רע לעצמו ולבני יהודה:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויפרוץ בחומת ירושלים}}. פי' מהרי&quot;א שלא היה זה כדי להשחית חומת ירושלים, כי אם להתכבד, שכן היה מנהג הקסרים ברומי ועד היום הוא מנהג מלכים הגדולים שכאשר ילכו למלחמה ויקנו בה תשועה גדולה ונצחון עצום, כאשר יכנסו לעיר לא יכנסו בפתח העיר אבל יהרסו חלק מהחומה כדי שיכנסו באותה פרצה להעיד שפרצו פרץ גדול באויביהם, וכן עשה יואש לפרסם נצחונו:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|ויתר דברי יהואש}}. כבר נזכר למעלה, וכבר פירשתי ששם אמר זה לרמז על מעשיו המוסריים, ופה על מעשי תקפו וגבורתו. וכן י&quot;ל כי יהואש מת בסבת המעשה הזה קודם זמנו, אם מפני שהתגאה בנצחונו, אם מפני שהיה בדעתו להשחית זרע בית דוד, והראה ה' כי חי המנוצח ט&quot;ו שנה אחרי מות המנצח, וכן היה באביה וירבעם לחד מ&quot;ד שאביה מת קודם זמנו:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|ויקשרו}}. מבואר בד&quot;ה (שם, כז) שמעת שסר אמציה מאחרי ה' קשרו עליו קשר בירושלים, כי בירושלים היו כהני ה' ועבדיו תלמידי יהוידע, ובלכיש מצא עוזרים שחזקו ידיו כל שנים הללו. ומ&quot;ש {{צ|ויקחו כל עם הארץ}}, זה היה בחיי אמציה וכמו שיתבאר אח&quot;ז שזה היה שלש שנים אחר מלחמת יואש ואמציה, ואפשר שאז נס לכישה, ומלך הוא בלכיש ועוזיה מלך בירושלים, ואחר י&quot;ב שנה גברו הקושרים וישלחו אחריו לכישה וימיתוהו שם, והיה הקשר תחלה בהצנע והתחיל מעת סר מאחרי ה' שהוא בשובו ממלחמת אדום, ויוכל להיות שהקושרים בעצמם יעצוהו עצה הרעה הזאת להלחם עם יואש כדי שיפול בידו, ואחרי שנפל בידי יואש מלך עדיין ג' שנים בירושלים נפרץ הקשר וינס לכישה, וישב שם י&quot;ב שנים עד שהמיתוהו:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כב) 
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{צ|הוא בנה}}. אילת, היה מאדום כמ&quot;ש (דברים ב, ח) מאילת ומעציון גבר, וכן אמר בד&quot;ה (א' ח, יז) אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילת על שפת הים בארץ אדום, והיתה לדוד ושלמה שמשלו באדום, ובימי יהורם בן יהושפט פשע אדום, אמציה לקחה מידם והרסה, ועוזיה בנו בנה אותה וישיבה ליהודה, כי עד עתה היתה חרבה ולא היתה לא לאדום ולא ליהודה ואחרי מות אמציה בנה אותה:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;השאלות (כה - כז) אחר שעשה הרע למה הושיעם ה' להגדיל גבול ארצם, והיה די מה שכבר גבר אביו ונצח את ארם?

ומז&quot;ש ולא דבר ה' למחות וכו', הלא זה לא יחייב להגדיל גבול ארצם?:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

{{צ|הוא השיב}}. כי יואש השיב רק מה שלקחו מלכי ארם, וירבעם בנו השיב הכל. ומ&quot;ש כדבר ה', כפי פשוטו התנבא יונה על תשועה זאת, ולדעת חז&quot;ל (יבמות צח א) 
דימה הדבר לגזרה שנגזרה ע&quot;י יונה ונהפכה לטובה וכן הפך לטובה מה שגזר כליה על ישראל:

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{צ|כי ראה}}. ר&quot;ל שלא היה זה ע&quot;י שעשו תשובה, רק שראה ה' שע&quot;י ענים הם ממרים מאד, וכמתיאשים מכל תקוה מפליגים ברשעתם, וכיון שאינו מועיל בדרך העונשים וגם ראה שאם יניחם כך יאבדו כי אפס עצור וכו':&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(כז) 
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{צ|ולא דבר}}. ר&quot;ל ולא היה אז רצון ה' לכלותם כי עדן לא נגזרה הגזרה בעת ההיא, לכן הושיעם ביד ירבעם:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;השאלות (כח) מ&quot;ש ליהודה בישראל, אין לו פירוש?:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

{{צ|ואשר השיב}}. מעת שגבר יואש על אמציה נכבשה שבט יהודה תחת מלכי ישראל, הן בימי אמציה שקשרו עבדים על אדוניהם, וגם אחרי מותו שמלך עוזיה לא התגבר לפרוק עול ירבעם עד כ&quot;ז למלכות ירבעם כמו שיתבאר בסימן שאח&quot;ז, ולכן כשכבש את ארם השיב את חמת ודמשק שיהיה שייך ליהודה (כי כן היתה תחת רשותם בימי דוד, כמ&quot;ש (ש&quot;ב ח, ו) 
ותהי ארם עבדים לדוד) והיתה יהודה ודמשק וחמת שתחת ממשלתה, כבושים לישראל, וז&quot;ש {{צ|ליהודה וישראל}}, כי יהודה היתה
כאפרכיא נתונה עם מלכה תחת ממשלת ישראל:</text>
      <sha1>a8ptlzdf6mxsztbcqrdxs230dpv4vpy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב טו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360899</id>
    <revision>
      <id>1417112</id>
      <parentid>1400622</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7103" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|יד|טו|טז|}}

(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{צ|בשנת עשרים ושבע שנים לירבעם}}. בחשבון הזה לא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, שהלא מלך ירבעם בשנת חמש עשרה שנה לאמציה ומלכות אמציה היתה כ&quot;ט שנה, נמצא שאמציה מלך עד שנת ארבע עשרה לירבעם. ובסדר עולם פי' שמ&quot;ש בשנת כ&quot;ז לירבעם מלך עוזיה היינו שאז מלך מלכות מנוגעת, והרי&quot;א הקשה ע&quot;ז שהיל&quot;ל בשנת כ&quot;ז למלכות עצמו מלך מלכות מנוגעת, כי לפי דעת חז&quot;ל מלך עוזיה וירבעם כאחד, והרי&quot;א פי' שמ&quot;ש בשנת עשרים ושבע פי' שהיה עתיד למלוך עוד עשרים ושבע שנה, וגם זה אינו נכון דהא אמר אח&quot;כ בשנת שלשים ושמונה לעזריה מלך זכריה, והי&quot;ל בשנת עשרים ושבע. ובאמת בחשבון שאמר שזכריה מלך בשנת ל&quot;ח לעוזיה לא נוכל לפרש בו שום פירוש כי כן הולך סדר זה אח&quot;כ במלכות שלום ומנחם בן גדי, ומזה ידענו שירבעם בן יואש מלך שלש שנים קודם לעוזיה, ולכן כלתה מלכותו שנמשך מ&quot;א שנה בשנת ל&quot;ח לעוזיה וא&quot;כ מלך עוזיה י&quot;ב שנה בחיי אמציה אביו. אולם כבר כתבנו שמעת שכבש יואש את אמציה נכבשה מלכות יהודה תחת מלכות
ישראל וזה נמשך עד כ&quot;ד שנה למלכות עוזיה שהוא כ&quot;ז לירבעם שעד אז היתה תחת ממשלת ישראל, ובשנת העשרים ושבע התחזק עוזיה ומלך מלכות חזקה בפ&quot;ע בלתי נכנע תחת ירבעם, וכן לקמן י&quot;ז א' כדוגמא זו, ומבאר בד&quot;ה (ב' כו, טז) שבחזקתו גבה לבו ונכנס להקטיר ונצטרע, ואם נאמר כדברי חז&quot;ל שזה היה באמצע מלכות עוזיה ואמרו שיותם נולד בימי חלוטו היה זה שלש שנים אח&quot;ז, וכבר מוכח שעוזיה נתנגע בחיי ירבעם ממש שעמוס נתנבא בימי עוזיה ובימי ירבעם שנתים לפני הרעש, הרי
ששתי שנים לפני הרעש היה עדיין ירבעם חי, וממ&quot;ש בד&quot;ה (א' ה, יז) והמה התיחשו בימי ירבעם ובימי יותם שאמר זה על שיותם היה שופט את הבית מבואר שכבר היה מנוגע בימי ירבעם שזה בשנת הל&quot;ז לעוזיה, וידענו שהיה מנוגע ט&quot;ו שנים לכל הפחות, ועל שהיה מנוגע קודם זמן זה אין ראיה מפורשת רק מדרך הסברא כיון שידענו שבכ&quot;ז שנה לירבעם התחזק במלכותו כמ&quot;ש שבשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיה, מן הסברא שקרוב לזה הזמן נכנס להקטיר, כי כן כתוב שבחזקתו גבה לבו עד
להשחית, וממ&quot;ש בנבואת הושע (א, א) ועמוס (א, א) שנבאו בימי עוזיה יותם וכו' ובימי ירבעם בן יואש, למה נזכר ירבעם? שאם רצה להזכיר מלכי ישראל שבימיהם נבא, הלא היו עוד כמה מלכים אחר ירבעם בימים האלה, וע&quot;כ שהזכיר ירבעם כיון שבתחלת מלכות עוזיה היה כבר ת&quot;י ירבעם, והיה המלכות ע&quot;ש ירבעם, ועז&quot;א בימי עוזיה ובימי ירבעם היינו בעת שהיה עוזיה ת&quot;י ירבעם שאז נקרא המלכות ע&quot;ש ירבעם, ובימי עוזיה היינו מכ&quot;ז לירבעם ואילך שאז התחילו ימי עוזיה שמלך בפ&quot;ע, ומזה
ידענו ששנתים לפני הרעש שנבא עמוס היה עדיין ת&quot;י ירבעם, וכיון שבשנת כ&quot;ז לירבעם מלך עוזיה בפ&quot;ע היה זה שנה או שנתים לפני הרעש עכ&quot;פ, ומבואר שהרעש היה בשנת הכ&quot;ה או הכ&quot;ו לעוזיה ויותם נולד בימי חלוטו כדברי חז&quot;ל. וכן מבואר ממ&quot;ש בישעיה (ז, ח) ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, שהוא נחשב מנבואת עמוס שהיה שנתים לפני הרעש עד שש לחזקיה שגלו עשרת השבטים, מבואר שמן העת ההיא היה כ&quot;ח שנים לעוזיה ט&quot;ו של יותם ט&quot;ז של אחז ושש של חזקיה הוא ס&quot;ה. מבואר שמעת הרעש חי עוזיה כ&quot;ו שנים כדברי חז&quot;ל:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|הוא דבר ה'}}. ר&quot;ל לא היה ראוי שתמשך מלכות יהוא ד' דורות רק מפני דבר ה' שלטובה אינו חוזר, ולכן {{צ|ויהי כן}}, כי בדרך הטבע היו מורדים בו דהא הכה את זכריה קבל עם בלא פחד, רק עד עתה נתקיימה המלכות בדבר ה':&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|כי לא פתח ויך}}. הדין הוא כשצרים על עיר אין מקיפים אותה מארבע רוחות אלא מניח צד א' פתוח שיברח מי שירצה, וכן הדין שאין הורגים נשים וטף כמ&quot;ש הרמב&quot;ם פ&quot;ו מה' מלכים: {{צ|והוא הכה את תפסח}}. שהיתה מארם: {{צ|ואת גבוליה}}.

שמצד תרצה: {{צ|ואת כל אשר בה}}. לא נמלט איש, {{צ|כי לא פתח}} את הצד הרביעי כפי הדין: {{צ|וגם את כל ההרותיה בקע}}.

שזה ג&quot;כ נגד חוקי המלחמה ונגד דת ישראל:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|את ארגב}}. שם גבור שעמד בארמון המלך ועמו אריה למוד לטרוף טרף כל הנכנס שלא ברשות, ועם ארגב היו חמשים מבני גלעד. וי&quot;מ מלת ועמו על פקח שחמשים איש היו בעזרו על המרד:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(ל) 
&lt;קטע התחלה=ל/&gt;השאלות (ל) מ&quot;ש בשנת עשרים ליותם יפלא והלא יותם לא מלך רק שש עשרה שנה?:&lt;קטע סוף=ל/&gt;

{{צ|בשנת עשרים}}. יען שפקח נלחם באחז ורצה לבטל מלכותו, וכמ&quot;ש (ישעיה ז, ו) 
נעלה ביהודה וכו' ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל, לא מנו בימיו למלכות אחז רק למלכות יותם, הגם שיותם כבר מת והיה זה בשנת ד' לאחז:

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|הוא בנה}}. ר&quot;ל בנה שם בנינים גדולים, כי השער הזה כבר היה, והיו נכנסים בו מבית המלך לבית ה' כמ&quot;ש בדה&quot;ב (כג, כ) אצל יהואש ויבא בתוך שער העליון בית המלך:&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|בימים ההם}}. בסוף מלכות יותם:&lt;קטע סוף=לז/&gt;</text>
      <sha1>55rfowka1dgq8uo4ev8vn4zreoonhye</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על מלכים ב יז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>360901</id>
    <revision>
      <id>1417118</id>
      <parentid>1400559</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:40:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18030" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלבי&quot;ם|על מלכים ב|טז|יז|יח|}}

(א) 
&lt;קטע התחלה=א/&gt;השאלות (א) פה אמר שמלך בשנת שתים עשרה לאחז ולמעלה (טו, ל) אמר שמלך בשנת עשרים ליותם שר&quot;ל שנת ה' לאחז?:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{צ|בשנת שתים עשרה}} 
וכו'. כי מ&quot;ש למעלה (טו, ל) שמלך בשנת עשרים ליותם שר&quot;ל בשנת ה' לאחז, אז היה נצב מלך תחת יד מלך אשור, ובסוף שתים עשרה לאחז מלך מלכות בפ&quot;ע כי מרד במלך אשור: 

(ב) 
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{צ|רק לא כמלכי ישראל}}. כי אז כבר הגלו העגלים, ובטל את השומרים שהושיבו מלכי ישראל מקודם שלא יעלו לרגל כי נבטלו עבודת העגלים:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) 
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;השאלות (ג) מהו לשון וישב לו מנחה היל&quot;ל ויתן לו, לא לשון השבה?:

{{צ|עליו עלה}}. כי תחלה היה עבד לתגלת פלסר מלך אשור, וכשמת מלך בפ&quot;ע, ועלה עליו שלמנסר ויהי לו עבד וישב לו מנחה שלא נתן כל ימי מרידתו השיב בעד שנים שעברו:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד - ו) 
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{צ|וימצא}}. אבל אח&quot;כ {{צ|מצא בו קשר ויעצרהו}}, בבואו אליו, ויאסרהו בבית כלא וצר על שומרון ג' שנים ולכדה בשנה התשיעית והוא היה הגלות האחרונה הכללי: &lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ז) 
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{צ|ויהי}}. עתה ספר סבת גלות ישראל שהיה על רוב פשעיהם שהלכו מדחי אל דחי, תחלה {{צ|חטאו לה' המעלה אותם מארץ מצרים}}, ר&quot;ל כי כל העכו&quot;ם נתונים תחת הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות, וכשעובדים לצבא השמים על שחושבים אותם לאמצעיים בין האלהים לא יוחשב להם עון, אבל ישראל בעת הוציאם מארץ מצרים הפלה ה' מכל העמים בהשגחתו המיוחדת והוציאם מהיות תחת מערכת הכוכבים שיהיו חלקו ונחלתו תחת השגחתו הפרטית, ואין להם לירא מאלהים אחרים ומכחות הכוכבים ומשטרי שמים ומכ&quot;ש לעבדם ולהשתחוות להם כי נתונים נתונים המה לה' בלא אמצעי, כמ&quot;ש (דברים ד, יט - כ) אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה, והיה החטא הראשון של ישראל במה {{צ|שיראו אלהים אחרים}}, שבזה חטאו לה' מזה הצד שהוציאם מארץ מצרים להיות תחת השגחתו:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(ח) 
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{צ|וילכו}}. הוסיפו מרי ללכת בפועל {{צ|בחקות הגוים}} ובחקות {{צ|שעשו מלכי ישראל}}, שהיה מצד האמנתם בכח צבא השמים, כמ&quot;ש (ירמיה י, ב - ג) מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה כי חקות העמים הבל הוא, וגם כולל חקות ונמוסים הרעים של הגוים בעניני העריות וכדומה, כמ&quot;ש בסוף פרשת עריות (ויקרא כ, כג) ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי כל אלה עשו ואקוץ בם:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ט) 
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{צ|ויחפאו}}. הוסיפו פשע לחפאות עניני מינות באלהות כמו כת המשנים והמגשמים והמסלקים הידיעה וההשגחה, והמדברים סרה בתוארים וכדומה, ומזה באו לדחי {{צ|שבנו במות בכל עריהם}}, ומלאו הבמות בכ&quot;מ {{צ|ממגדל}} שמשם {{צ|נוצרים}} כרמים ושדות {{צ|עד ערי מבצר}}, ר&quot;ל בכ&quot;מ קטון וגדול, הגם שתחלה היו הבמות לעבודת האלה, כבר כפרו באחדות ה' ושצריך שיהיה עבודתו במקום מיוחד מובדל ומקודש לשמו לא בכ&quot;מ:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(י - יא) 
&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{צ|ויציבו}}. אח&quot;כ הוסיפו במרים {{צ|ויציבו}} מצבות ואשרים ויקטרו שם בכל הבמות. לע&quot;ז: {{צ|כגוים אשר הגלה}}. שהקטירו לע&quot;ז ממש, והוסיפו יותר {{צ|שעשו דברים רעים להכעיס}}:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(יב) 
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{צ|ויעבדו}}. והוסיפו יותר שעבדו {{צ|גלולים}}, שהוא דמות חיות ובהמות המגועלים, וזה עשו רק מפני {{צ|שאמר ה' לא תעשו את הדבר הזה}}, עשו כן להכעיס, הגם שידעו בעצמם שהם גלולים ושקוצים:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יג) 
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{צ|ויעד ה'}}. אח&quot;ז שלח נביאים רבים בימי אליהו ואלישע והעידו בם בעונשים העתידים לבא עליהם:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יד) 
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{צ|ולא שמעו, ויקשו את ערפם}}. והיה זה מצד חסרון אמונה:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(טו) 
&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{צ|וימאסו}}. אח&quot;כ הגיעו לתכלית הרוע עד {{צ|שמאסו את חקיו}}, מצד המיאוס, כמ&quot;ש (ויקרא כו, טו) ואם בחקותי תמאסו:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

{{צ|ואת בריתו}}. כמ&quot;ש (שם) 
להפרכם את בריתי: {{צ|ואת עדותיו}}. כמ&quot;ש בתוכחה (שם, יח) ואם עד אלה לא תשמעו וכו': {{צ|וילכו אחרי ההבל}}. כי במאסם את תורת ה' בחרו אמונת הבל ורעיון רוח, וכל תועבות הגוים:

(טז) 
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{צ|ויעזבו}}. עד עתה ספר מה שעשו יחידים, ומעתה יספר כי היה הניאוץ והכפירה מן העם כולו, {{צ|שעזבו כל מצות ה'}}, ויצאו מן הדת. וספר אחת לאחת נאצות העם בכלל, במה {{צ|שעשו העגלים}}, בימי ירבעם, שזה היה ראשית חטאת הכלל, ואח&quot;כ {{צ|עשו אשירה}}, לעבודת הירח: {{צ|וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל}}, שהיא עבודת השמש, וזה היה (יז) {{צ|ויעבירו}}. והוסיפו לעשות יתר התועבות הנחשבים במקרא (דברים יח, י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וכו':&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(יח) 
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{צ|ויתאנף}}. תחלה {{צ|התאנף בישראל}} במה {{צ|שהסירם מעל פניו}}, דהיינו מעל השגחתו, ר&quot;ל שהסתיר פניו מהם כבלתי מביט על עניניהם: {{צ|רק יהודה נשאר}}. תחת ההשגחה:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יט) 
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{צ|גם}}. אבל אח&quot;כ ראה ש{{צ|גם}} יהודה נמשך אחרי חקות ישראל ואם יניחם על אדמתם יושחת {{צ|גם}} יהודה עמם:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(כ) 
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{צ|וימאס}}. לכן ראה להעניש את ישראל בהשגחתו כדי שיראו יהודה ויקחו מוסר ולא ימשכו אחרי מעשיהם. והיה זה בהדרגה, תחלה {{צ|ויענם}}, בעוני. ואח&quot;כ {{צ|ויתנם ביד שוסים}}, כמו שהיה בימי יהואחז שאבדם מלך ארם: {{צ|עד אשר השליכם}}. לגמרי מארצם, וישליכם אל ארץ אחרץ רחוק מפני השגחתו:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא - כב) 
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{צ|כי קרע}}. באר הטעם שהשליך זרע ישראל לבדו ולא גם יהודה עמהם, א] כי ישראל היו המתחילים בחטא שהם קרעו א&quot;ע {{צ|מעל בית דוד}}, והיו נדחים מירבעם, והחטא הזה נמשך אצלם כל משך ימי מלכי ישראל, וז&quot;ש {{צ|וילכו בני ישראל בכל חטאות ירבעם לא סרו ממנה}}, כי הגם שעבודת הבעל נשבת בימי יהוא ובניו, העגלים עמדו עד סוף ימי מלכותם כי היה להם סבה חזקה מצד שקרעו מעל בית דוד, ולא יכלו לעלות לירושלים ששם מלכי ב&quot;ד:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כג) 
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{צ|עד אשר}}. ר&quot;ל שלא סרו ממנה {{צ|עד שהסיר ה' את ישראל מעל פניו}}, ולכן הוכרח להגלותם כיון שראה שאין להם תקנה אחרת. משא&quot;כ יהודה חטאו במקרה ע&quot;י שראו מעשי בני ישראל, ובעת שהגלה את ישראל לא יהיה ליהודה ממי ללמוד:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כד) 
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{צ|ויבא ויושב בערי שמרון}}. כי שומרון עצמו נחרבה כמ&quot;ש (מיכה א, ו) ושמתי את שומרון לעיי השדה למטעי כרם:

{{צ|ויירשו את שמרון}}. לשדות וכרמים: {{צ|וישבו בעריה}}. לישוב ב&quot;א:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כה) 
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{צ|לא יראו את ה'}}. כי הגם שכל האומות הודו בה' וקרו ליה אלהא דאלהיא, כי חושבים עבודת הצלמים והכוכבים לאמצעים בין הסבה הראשונה ובין ב&quot;א, הכותים לא יראו את ה' כלל, כי אמרו אם יש בו איזה כח איך לא הציל את עמו, וכל עוד שהאומות מודים בסבה ראשונה ועובדים הצלמים להיות אמצעי בינם ובין האל עדיין אין עליהם עון כ&quot;כ באשר הם תחת מערכת הכוכבים ועוד צלם האנושי עליהם, אבל כשסרה מהם יראת ה' לגמרי סר מהם תבנית בני אדם ומוראו וחתתו על
בע&quot;ח, והיו האריות אוכלים בהם:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כו) 
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;השאלות (כו) למה כפל לא ידעו את משפט וישלח בם את האריות, וחזר ואמר והנם ממיתים אותם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ?:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

{{צ|ויאמרו}} 
וכו' {{צ|לא ידעו}} וכו'. ר&quot;ל שהאריות משחיתים בהם מצד שני ענינים, א] מצד השגחת ה' שע&quot;י ש{{צ|לא ידעו}} משפט {{צ|אלהי הארץ שלח בהם את האריות}} בכוונה, להודיעם כי יש שופט ואדון בעולמו. ב] שעתה ששלח בהם את האריות א&quot;צ השגחה מיוחדת, כי עתה {{צ|האריות ממיתים אותם}} בעצמם, {{צ|כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ}} וסר צילם וצלם אנושי מעליהם, ונחשבים כבהמה בעיניהם:

(כח) 
&lt;קטע התחלה=כח/&gt;השאלות (כח) איך אמר שהכהן היה מורה איך ייראו את ה' ויהיו עושים גוי גוי אלהיו, שזה דבר הסותר א&quot;ע שא&quot;כ לא הורה אותם איך יראו את ה'? וא&quot;ת שר&quot;ל שהיה מורה והם לא שמעו לקולו איך אמר בפסוק כ&quot;ט ויהיו יראים את ה' שהוא סותר למ&quot;ש תחלה ולמ&quot;ש אח&quot;ז ויעשו כהני במות, ושלש לאמר את ה' היו יראים ואת אלהיהם הם עובדים, שזה דבר הסותר א&quot;ע, וחזר ואמר עד היום וכו' אינם יראים את ה' שסותר למ&quot;ש תחלה שהיו יראים, ושוב בפסוק י&quot;א ויהיו הגוים יראים את ה'?
ולמה האריך באמצע המאמר ממה שצוה ה' לבני ישראל (כמ&quot;ש מפסוק ל&quot;ד עד פסוק מ&quot;א) והוא מדבר עתה מן הכותים? וכל הענין כפול ופירושו נעלם:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

{{צ|ויבא אחד מהכהנים}}. היה כהן לע&quot;ז, רק שישראל שעבדו ע&quot;ז היו מאמינים במציאות ה' ושהוא אל עליון, רק חשבו את הפסל והעגלים לאמצעים, והגם שבבחינת ישראל עברו חק נתקו מוסרות כי הם נצטוו על השיתוף, ושלא יעבדו בלתי לה' לבדו, כי הם אינם נתונים תחת שום שר מזל וכוכב, אבל בבחינת הכותים היה זה מספיק שיקראו שהם יראים את ה', וכמ&quot;ש (מלאכי א, יא) 
כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים, דקרו ליה אלהא דאלהיא, ובענין זה {{צ|הורה אותם איך יראו את ה'}}, ומפרש:

(כט) 
&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{צ|ויהיו עושים גוי גוי אלהיו ויניחו אותם בבית הבמות}}. שהיו שם מכבר בימי ישראל, באופן שאנשי בבל עשו את סוכות בנות וכו':&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(לב) 
&lt;קטע התחלה=לב/&gt;{{צ|ויהיו יראים את ה'}}. שהגם שעשו ע&quot;ז שלהם, היו יראים את ה' ג&quot;כ, ולא לבד שכן עשו הם עצמם אלא שכן הנהיגו ג&quot;כ בעבודתם הכללית שנעשה ע&quot;י כהניהם {{צ|שעשו להם מקצות העם כהני במות}}, וכן {{צ|היו עושים}} הכהנים {{צ|להם בבית הבמות}} העבודה על אופן זה מהשיתוף, בענין:&lt;קטע סוף=לב/&gt;

(לג) 
&lt;קטע התחלה=לג/&gt;{{צ|שאת ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים כמשפט הגוים}}. ר&quot;ל ונדמו בזה להגוים שהגלה מארץ ישראל, דהיינו לעשרת השבטים, שהיו עובדים ג&quot;כ באופן זה ששתפו ש&quot;ש וד&quot;א:&lt;קטע סוף=לג/&gt;

(לד) 
&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{צ|עד היום}}. ר&quot;ל והגוים האלה שהם עשרת השבטים, הם עושים {{צ|עד היום}} הזה כמשפטים הראשונים, אבל יש הבדל בין העשרת השבטים ובין הכותים, כי העשרת השבטים שעבדו באופן זה מהשיתוף {{צ|אינם יראים את ה' ואינם עושים כחקותם}} וכו', שהגם שהגוים הכותים היה זה אצלם יראת ה', כי לא נצטוו על השיתוף, ועבודה זו רצויה לפניהם כי אין להם תורה אלהית אחרת, לא כן בני יעקב שהם כשעשו כן אינם יראים את ה' שהזהיר אותם על זה והם מצווים שלא לעשות כן, ואינם עושים כחקותם וכמשפטם, {{צ|וכתורה וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב}} מצד {{צ|ששם שמו ישראל}}, ששם זה מורה כי שרית עם אלהים ושהוא נעלה מכל שר ומזל, ואחרי שתורת ומצות {{צ|ישראל}} מזהיר אותם על עבודת השיתוף, הנה לא עשו כתורת ה' ולא יראו את ה' ג&quot;כ:&lt;קטע סוף=לד/&gt;

(לה) 
&lt;קטע התחלה=לה/&gt;{{צ|ויכרת ה' אותם ברית ויצום לאמר}}. הזהירם על עבודות אחרות מצד ג' טעמים, א] {{צ|לא תיראו אלהים אחרים}} וכו':&lt;קטע סוף=לה/&gt;

(לו) 
&lt;קטע התחלה=לו/&gt;{{צ|כי אם ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול}}. שמצד יציאתם ממצרים בכח נעלה מן הטבע הפלם מכל העמים אשר על פני האדמה, ואינם נתונים עוד תחת שום ממשלת מזל, כמ&quot;ש (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וראוי שייחדו עבודתם ויראתם רק לו לבדו, וז&quot;ש {{צ|אותו תיראו ולו תשתחוו}}:&lt;קטע סוף=לו/&gt;

(לז) 
&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{צ|ואת}}. ב] מצד התורה שנתן להם, שהשומר חוקיה ומצותיה יוצא מתחת יד הוראת המערכת והוא מושגח מה' לבדו, וז&quot;ש {{צ|ואת החקים ואת המשפטים}} וכו', ובזה {{צ|ולא תיראו אלהים אחרים}}:&lt;קטע סוף=לז/&gt;

(לח) 
&lt;קטע התחלה=לח/&gt;{{צ|והברית}}. ג] מצד הברית שכרת ה' עמהם, ונכלל בזה ברית שבת ומילה שכרת ה' עמהם שיהיו תחת השגחתו כי הוא אוהבם ובעל בריתם, וז&quot;ש {{צ|והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו}}, ועי&quot;ז {{צ|ולא תיראו אלהים אחרים}}:&lt;קטע סוף=לח/&gt;

(לט) 
&lt;קטע התחלה=לט/&gt;{{צ|כי אם את ה' אלהיכם תיראו}}. כי אתם תחת השגחתו והנהגתו לבד, לא תחת זולתו: {{צ|והוא יציל אתכם}}.בהשגחתו המופלאת:&lt;קטע סוף=לט/&gt;

(מ) 
&lt;קטע התחלה=מ/&gt;{{צ|ולא שמעו רק שעושים כמשפטם הראשון}}. ולכן הניחם בגלות המר ויתנם ביד אויביהם:&lt;קטע סוף=מ/&gt;

(מא) 
&lt;קטע התחלה=מא/&gt;{{צ|ויהיו}}. אמנם {{צ|הגוים האלה}}, ר&quot;ל הכותים שהם לא הוזהרו על זאת והם נתונים תחת המערכת ומשטרי השמים, הם לא נצטוו על השיתוף, והם כשעשו כן נקראים {{צ|יראים את ה'}} במה {{צ|שאת פסיליהם הם עובדים, גם בניהם ובני בניהם הם עושים עד היום הזה כאשר עשו אבותם}}, וה' לא קצף עליהם ולא הענישם כי די להם בעבודה וביראה כזאת, ולכן אחר שלא כחשו בהסבה הראשונה הגם שעבדו אלהים אחרים לא אכלו האריות בהם, הגם שישראל נענשו על זה וגלו מארצם, כי ישראל יצאו ממצרים ונתן להם תורה וכרת עמהם הברית:&lt;קטע סוף=מא/&gt;</text>
      <sha1>a44n4rru1ralr2tdcezl9kxqnoeqck1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח עדות המזרח/קינות לתשעה באב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>378374</id>
    <revision>
      <id>1416924</id>
      <parentid>1412968</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T20:41:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה עסיס</username>
        <id>10308</id>
      </contributor>
      <comment>הוספתי תוכן</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="60465" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
* '''דברי נביאים''' העתידות ידעו
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

* '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

* '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

* '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

* '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

* '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

* '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב, בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

* '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

* '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

* '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
* '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]
* '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו
* '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)
* '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעוּ

בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה

כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה

וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ

וְכוֹבְבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי

וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי

בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ

וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה

וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי

צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ

וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ

כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ

וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ

מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף

וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף

וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ

כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

* '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])
* '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])
* '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])
* '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)
* '''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)
* '''[[בורא עד אנה]]''' יונתך במצודה... צועקת אבי

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
* '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

* '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה
* '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה
* '''[[מגילת איכה]]'''
* '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו
* '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני
* '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה
* '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו
* '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש
* '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''
* '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים
* '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

* '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}
* '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
* '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])
* '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

 
א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
* אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)
* על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)
* ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
* קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])
* במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)

===יתר הקינות===
* וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]
* דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]
* שכינה צועקת
* בת ציון שמעתי
* דממו שרפים
* בחודש החמישי
* אך זה היום יום פקודת חובי
* עד מתי ה' יום זה לעומתך
* איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]
* שאי קינה במגינה
* גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]
* איך נוי שדד
* אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)
* [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]
* [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}
* אלי עדתי והילילי
* איך ידידות נפשי
* שכורה ולא מיין
* יום אכפי הכבדתי
* בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)
* איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)
* אבכה ועל שוד זבולי
* יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.

==מנחה לתשעה באב==
תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]''' ועננו. למנהג מרוקו ועוד, אומרים כמה פיוטי נחמה לאחר חזרת הש&quot;ץ המתחילים ב&quot;נחמו נחמו עמי&quot; ולאחר מכן אומרים מקבץ פסוקי נחמה. אח&quot;כ מסיימים ב&quot;שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...&quot;, ובעלינו לשבח.

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>2dlxgdx9zt34yuauc82vd9hy21kmbvo</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416925</id>
      <parentid>1416924</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T20:47:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה עסיס</username>
        <id>10308</id>
      </contributor>
      <comment>עריכה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="60445" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
* '''דברי נביאים''' העתידות ידעו
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

* '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

* '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

* '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

* '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

* '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

* '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב, בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

* '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

* '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

* '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
* '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]
* '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו
* '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)
* '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעו בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ וְכוֹכבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

* '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])
* '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])
* '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])
* '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)
* '''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)
* '''[[בורא עד אנה]]''' יונתך במצודה... צועקת אבי

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
* '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

* '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה
* '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה
* '''[[מגילת איכה]]'''
* '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו
* '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני
* '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה
* '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו
* '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש
* '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''
* '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים
* '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

* '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}
* '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
* '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])
* '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

 
א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
* אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)
* על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)
* ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
* קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])
* במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)

===יתר הקינות===
* וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]
* דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]
* שכינה צועקת
* בת ציון שמעתי
* דממו שרפים
* בחודש החמישי
* אך זה היום יום פקודת חובי
* עד מתי ה' יום זה לעומתך
* איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]
* שאי קינה במגינה
* גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]
* איך נוי שדד
* אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)
* [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]
* [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}
* אלי עדתי והילילי
* איך ידידות נפשי
* שכורה ולא מיין
* יום אכפי הכבדתי
* בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)
* איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)
* אבכה ועל שוד זבולי
* יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.

==מנחה לתשעה באב==
תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]''' ועננו. למנהג מרוקו ועוד, אומרים כמה פיוטי נחמה לאחר חזרת הש&quot;ץ המתחילים ב&quot;נחמו נחמו עמי&quot; ולאחר מכן אומרים מקבץ פסוקי נחמה. אח&quot;כ מסיימים ב&quot;שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...&quot;, ובעלינו לשבח.

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>4cl0qyft4gfgpj3mcfodj6uvtz90q9q</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416927</id>
      <parentid>1416925</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T20:56:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה עסיס</username>
        <id>10308</id>
      </contributor>
      <comment>הוספתי תוכן</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="61756" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
* '''דברי נביאים''' העתידות ידעו
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

* '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

* '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

* '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

* '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

* '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

* '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב, בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

* '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

* '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

* '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
* '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]
* '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו
* '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)
* '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעו בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ וְכוֹכבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

* '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])

* '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])

* '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])

* '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)

* '''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)

קוֹל אָהֳלָה תִּתְיַפֵּחַ	קוֹל מִשְּׁבִי מַר צוֹרֵחַ
קוֹל אָהֳלִיבָה מִשִּׁבְיָהּ	קָרַע לְבָבִי קוֹל בִּכְיָהּ

חֶלְקַת יְקָר אֵין לִרְאוּבֵן
שִׁמְעוֹן בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן
אָמְרוּ לְיִשָּׂשׂכָר הַבֵּן
אֵין פֶּה זְבוּלוּן פּוֹתֵחַ
מֵהַר לְגִבְעָה בּוֹרֵחַ

בַּטִּיט יְהוּדָה אֵיךְ נִטְמָן
לֵוִי וּבִנְיָמִין אַלְמָן
וּבְבֵית דְּבִיר הוּשַׂם חַמָּן
חַטֹּאת נְעוּרַי זֶה פִּרְיָהּ
עַד שַׁלְּמָהּ נַפְשִׁי נִשְׁיָהּ

יוֹסֵף וְגָד אֵיךְ גֹּרָשׁוּ
אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מָשׁוּ
אֵיךְ מַחֲנוֹת דָּן נוֹקָשׁוּ
אֵין אָהֳלֵיהֶם מוֹתֵחַ
וּזְמַן לְאֵידָם שָׂמֵחַ

בַּת נָעֲמָה מִכֹּל בָּנוֹת
תֶּאֱסֹף וְתִשְׁלַח לָהּ מָנוֹת
אָמְרוּ נְבוּאוֹת נֶאֱמָנוֹת
הַרְאֵה לְכָל עַמִּים יָפְיָהּ
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

* '''[[בורא עד אנה]]''' יונתך במצודה... צועקת אבי

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
* '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

* '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה
* '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה
* '''[[מגילת איכה]]'''
* '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו
* '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני
* '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה
* '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו
* '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש
* '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''
* '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים
* '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

* '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}
* '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
* '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])
* '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

 
א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
* אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)
* על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)
* ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
* קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])
* במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)

===יתר הקינות===
* וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]
* דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]
* שכינה צועקת
* בת ציון שמעתי
* דממו שרפים
* בחודש החמישי
* אך זה היום יום פקודת חובי
* עד מתי ה' יום זה לעומתך
* איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]
* שאי קינה במגינה
* גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]
* איך נוי שדד
* אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)
* [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]
* [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}
* אלי עדתי והילילי
* איך ידידות נפשי
* שכורה ולא מיין
* יום אכפי הכבדתי
* בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)
* איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)
* אבכה ועל שוד זבולי
* יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.

==מנחה לתשעה באב==
תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]''' ועננו. למנהג מרוקו ועוד, אומרים כמה פיוטי נחמה לאחר חזרת הש&quot;ץ המתחילים ב&quot;נחמו נחמו עמי&quot; ולאחר מכן אומרים מקבץ פסוקי נחמה. אח&quot;כ מסיימים ב&quot;שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...&quot;, ובעלינו לשבח.

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>lddziqemyz7ebu8r6q4iqm83kgdxrd8</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416928</id>
      <parentid>1416927</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T21:51:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה עסיס</username>
        <id>10308</id>
      </contributor>
      <comment>הוספתי תוכן</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="62697" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
* '''דברי נביאים''' העתידות ידעו
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

* '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

* '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

* '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

* '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

* '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

* '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב,בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

* '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

* '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

* '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
* '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]

* '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו

* '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)

* '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעו בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ וְכוֹכבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

* '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])

* '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])

* '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])

היכל ה' היכל ה' היכל ה', העל שאונו רבו זדוניי. 
יום מ דבירי עלה כרובי אזעק אהה על זמן מדאיבי יימס לבבי מ עוז כאבי יענה בפניי על רוב עווניי כחשי ובא קול פחדים באוזניי. (היכל ה'...).
צורי בחטאי השחית הדרי מ רום לארץ השליך פארי מחיל תסמר שערת בשרי מי ראש ולעניי נחל עדניי נהפך לחושך שמשי לעיניי. (היכל ה'...).
חשב בגורל צר מחשבות עליי והפיל כמה רבבות מתו בפחד אבחת חרבות הכין לטבח לוייי וכוהניי עם אל הורם מאז בסיני. (היכל ה'...).
מתי תנחם בנים אבלים תשיב לציון שארית אצילים משם תבער את הפסילים אומר בהכרית אויביך מה גדלו מעשיך ה'. (אומר...).

* '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)

* '''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)

קוֹל אָהֳלָה תִּתְיַפֵּחַ	קוֹל מִשְּׁבִי מַר צוֹרֵחַ
קוֹל אָהֳלִיבָה מִשִּׁבְיָהּ	קָרַע לְבָבִי קוֹל בִּכְיָהּ

חֶלְקַת יְקָר אֵין לִרְאוּבֵן
שִׁמְעוֹן בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן
אָמְרוּ לְיִשָּׂשׂכָר הַבֵּן
אֵין פֶּה זְבוּלוּן פּוֹתֵחַ
מֵהַר לְגִבְעָה בּוֹרֵחַ

בַּטִּיט יְהוּדָה אֵיךְ נִטְמָן
לֵוִי וּבִנְיָמִין אַלְמָן
וּבְבֵית דְּבִיר הוּשַׂם חַמָּן
חַטֹּאת נְעוּרַי זֶה פִּרְיָהּ
עַד שַׁלְּמָהּ נַפְשִׁי נִשְׁיָהּ

יוֹסֵף וְגָד אֵיךְ גֹּרָשׁוּ
אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מָשׁוּ
אֵיךְ מַחֲנוֹת דָּן נוֹקָשׁוּ
אֵין אָהֳלֵיהֶם מוֹתֵחַ
וּזְמַן לְאֵידָם שָׂמֵחַ

בַּת נָעֲמָה מִכֹּל בָּנוֹת
תֶּאֱסֹף וְתִשְׁלַח לָהּ מָנוֹת
אָמְרוּ נְבוּאוֹת נֶאֱמָנוֹת
הַרְאֵה לְכָל עַמִּים יָפְיָהּ
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

* '''[[בורא עד אנה]]''' יונתך במצודה... צועקת אבי

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
* '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

* '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה
* '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה
* '''[[מגילת איכה]]'''
* '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו
* '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני
* '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה
* '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו
* '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש
* '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''
* '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים
* '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

* '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}
* '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
* '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])
* '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

 
א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
* אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)
* על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)
* ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
* קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])
* במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)

===יתר הקינות===
* וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]
* דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]
* שכינה צועקת
* בת ציון שמעתי
* דממו שרפים
* בחודש החמישי
* אך זה היום יום פקודת חובי
* עד מתי ה' יום זה לעומתך
* איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]
* שאי קינה במגינה
* גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]
* איך נוי שדד
* אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)
* [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]
* [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}
* אלי עדתי והילילי
* איך ידידות נפשי
* שכורה ולא מיין
* יום אכפי הכבדתי
* בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)
* איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)
* אבכה ועל שוד זבולי
* יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.

==מנחה לתשעה באב==
תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]''' ועננו. למנהג מרוקו ועוד, אומרים כמה פיוטי נחמה לאחר חזרת הש&quot;ץ המתחילים ב&quot;נחמו נחמו עמי&quot; ולאחר מכן אומרים מקבץ פסוקי נחמה. אח&quot;כ מסיימים ב&quot;שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...&quot;, ובעלינו לשבח.

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>7wnnfo63txcvxn22bw8miroyuhfhh72</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416929</id>
      <parentid>1416928</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T22:00:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה עסיס</username>
        <id>10308</id>
      </contributor>
      <comment>הוספתי תוכן</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="64507" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
* '''דברי נביאים''' העתידות ידעו
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

* '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

* '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

* '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

* '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

* '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

* '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב,בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

* '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

* '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

* '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
* '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]

* '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו

* '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)

* '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעו בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ וְכוֹכבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

* '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])

* '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])

נִלְאָה לְהֵילִיל / עַל שִׁבְרֵנוּ
וְאִלּוּ יְלָלָה / מָלֵא פִינוּ:

אִלּוּ לִדְיוֹ / יִהְיוּ יַמִּים
וְנִמְתְּחוּ גְוִילִים / כִּשְׁמֵי מְרוֹמִים
וּקְנֵי סוֹפֵר / כָּל עֲצֵי רְתָמִים
אֵין דַּי לִכְתֹּב קְצָת צָרוֹתֵינוּ:

נֶחֱרַב דְּבִירִי / וְסָף מִקְדָּשִׁי
וְאָבְדוּ חֲכָמַי / וּבֵית מִדְרָשִׁי
וְאָנָה רִכְבִּי / וְעֹז פָּרָשִׁי
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ :

יוֹקֵד לְבָבִי / עַל יְקֹד בֵּית אֵל
וְאֵין מִזְבֵּחַ / וְאֵין הַהַרְאֵל
וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל / בַּעֲבוֹדַת אֵל
לְכַפֵּר-עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ:

מְנוֹרָה וְשֻלְחָן / וְלֶחֶם הַפָּנִים
כְּרוּבִים וְאָרוֹן / לְוִיִּם וְכֹהֲנִים
וְשִׁירָה אָזְלָה / וּבָאוּ יְגוֹנִים
וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל שִׁיר מְחוֹלֵנוּ:

שָׁבַת קְטֹרֶת / וְקוֹל מַגְרֵפָה
וּפָרָה אֲדֻמָּה / וְעֶגְלָה עֲרוּפָה
וְנִסְכֵּי מְנָחוֹת / לֹג הִין וְאֵיפָה
וְשָׂעִיר מַלְבִּין אַשְׁמוֹתֵינוּ:

הָשֵׁב עֲבוֹדַת / מִקְדָּשֵׁנוּ
וְקַבֵּץ נְפוּצוֹת / גָּלוּתֵנוּ
וְהָקֵם נְפִילַת / חָרְבוֹתֵינוּ
וַהֲשִׁיבֵנוּ / לְקַדְמוּתֵנוּ
יָהּ, וְאָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ :

* '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])

היכל ה' היכל ה' היכל ה', העל שאונו רבו זדוניי. 
יום מ דבירי עלה כרובי אזעק אהה על זמן מדאיבי יימס לבבי מ עוז כאבי יענה בפניי על רוב עווניי כחשי ובא קול פחדים באוזניי. (היכל ה'...).
צורי בחטאי השחית הדרי מ רום לארץ השליך פארי מחיל תסמר שערת בשרי מי ראש ולעניי נחל עדניי נהפך לחושך שמשי לעיניי. (היכל ה'...).
חשב בגורל צר מחשבות עליי והפיל כמה רבבות מתו בפחד אבחת חרבות הכין לטבח לוייי וכוהניי עם אל הורם מאז בסיני. (היכל ה'...).
מתי תנחם בנים אבלים תשיב לציון שארית אצילים משם תבער את הפסילים אומר בהכרית אויביך מה גדלו מעשיך ה'. (אומר...).

* '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)

* '''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)

קוֹל אָהֳלָה תִּתְיַפֵּחַ	קוֹל מִשְּׁבִי מַר צוֹרֵחַ
קוֹל אָהֳלִיבָה מִשִּׁבְיָהּ	קָרַע לְבָבִי קוֹל בִּכְיָהּ

חֶלְקַת יְקָר אֵין לִרְאוּבֵן
שִׁמְעוֹן בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן
אָמְרוּ לְיִשָּׂשׂכָר הַבֵּן
אֵין פֶּה זְבוּלוּן פּוֹתֵחַ
מֵהַר לְגִבְעָה בּוֹרֵחַ

בַּטִּיט יְהוּדָה אֵיךְ נִטְמָן
לֵוִי וּבִנְיָמִין אַלְמָן
וּבְבֵית דְּבִיר הוּשַׂם חַמָּן
חַטֹּאת נְעוּרַי זֶה פִּרְיָהּ
עַד שַׁלְּמָהּ נַפְשִׁי נִשְׁיָהּ

יוֹסֵף וְגָד אֵיךְ גֹּרָשׁוּ
אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מָשׁוּ
אֵיךְ מַחֲנוֹת דָּן נוֹקָשׁוּ
אֵין אָהֳלֵיהֶם מוֹתֵחַ
וּזְמַן לְאֵידָם שָׂמֵחַ

בַּת נָעֲמָה מִכֹּל בָּנוֹת
תֶּאֱסֹף וְתִשְׁלַח לָהּ מָנוֹת
אָמְרוּ נְבוּאוֹת נֶאֱמָנוֹת
הַרְאֵה לְכָל עַמִּים יָפְיָהּ
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

* '''[[בורא עד אנה]]''' יונתך במצודה... צועקת אבי

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
* '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

* '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה
* '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה
* '''[[מגילת איכה]]'''
* '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו
* '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני
* '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה
* '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו
* '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש
* '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''
* '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים
* '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

* '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}
* '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
* '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])
* '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

 
א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
* אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)
* על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)
* ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
* קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])
* במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)

===יתר הקינות===
* וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]
* דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]
* שכינה צועקת
* בת ציון שמעתי
* דממו שרפים
* בחודש החמישי
* אך זה היום יום פקודת חובי
* עד מתי ה' יום זה לעומתך
* איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]
* שאי קינה במגינה
* גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]
* איך נוי שדד
* אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)
* [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]
* [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}
* אלי עדתי והילילי
* איך ידידות נפשי
* שכורה ולא מיין
* יום אכפי הכבדתי
* בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)
* איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)
* אבכה ועל שוד זבולי
* יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.

==מנחה לתשעה באב==
תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]''' ועננו. למנהג מרוקו ועוד, אומרים כמה פיוטי נחמה לאחר חזרת הש&quot;ץ המתחילים ב&quot;נחמו נחמו עמי&quot; ולאחר מכן אומרים מקבץ פסוקי נחמה. אח&quot;כ מסיימים ב&quot;שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...&quot;, ובעלינו לשבח.

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>gh81lqk8wqnz5d0ir6scpiyrt4ro4fk</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416931</id>
      <parentid>1416929</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T22:11:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה עסיס</username>
        <id>10308</id>
      </contributor>
      <comment>הוספתי תוכן</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66074" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
* '''דברי נביאים''' העתידות ידעו
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

* '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

* '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

* '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

* '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

* '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

* '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב,בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

* '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

* '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

* '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
* '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]

* '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו

* '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)

* '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעו בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ וְכוֹכבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

* '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])

* '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])

נִלְאָה לְהֵילִיל / עַל שִׁבְרֵנוּ
וְאִלּוּ יְלָלָה / מָלֵא פִינוּ:

אִלּוּ לִדְיוֹ / יִהְיוּ יַמִּים
וְנִמְתְּחוּ גְוִילִים / כִּשְׁמֵי מְרוֹמִים
וּקְנֵי סוֹפֵר / כָּל עֲצֵי רְתָמִים
אֵין דַּי לִכְתֹּב קְצָת צָרוֹתֵינוּ:

נֶחֱרַב דְּבִירִי / וְסָף מִקְדָּשִׁי
וְאָבְדוּ חֲכָמַי / וּבֵית מִדְרָשִׁי
וְאָנָה רִכְבִּי / וְעֹז פָּרָשִׁי
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ :

יוֹקֵד לְבָבִי / עַל יְקֹד בֵּית אֵל
וְאֵין מִזְבֵּחַ / וְאֵין הַהַרְאֵל
וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל / בַּעֲבוֹדַת אֵל
לְכַפֵּר-עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ:

מְנוֹרָה וְשֻלְחָן / וְלֶחֶם הַפָּנִים
כְּרוּבִים וְאָרוֹן / לְוִיִּם וְכֹהֲנִים
וְשִׁירָה אָזְלָה / וּבָאוּ יְגוֹנִים
וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל שִׁיר מְחוֹלֵנוּ:

שָׁבַת קְטֹרֶת / וְקוֹל מַגְרֵפָה
וּפָרָה אֲדֻמָּה / וְעֶגְלָה עֲרוּפָה
וְנִסְכֵּי מְנָחוֹת / לֹג הִין וְאֵיפָה
וְשָׂעִיר מַלְבִּין אַשְׁמוֹתֵינוּ:

הָשֵׁב עֲבוֹדַת / מִקְדָּשֵׁנוּ
וְקַבֵּץ נְפוּצוֹת / גָּלוּתֵנוּ
וְהָקֵם נְפִילַת / חָרְבוֹתֵינוּ
וַהֲשִׁיבֵנוּ / לְקַדְמוּתֵנוּ
יָהּ, וְאָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ :

* '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])

היכל ה' היכל ה' היכל ה', העל שאונו רבו זדוניי. 
יום מ דבירי עלה כרובי אזעק אהה על זמן מדאיבי יימס לבבי מ עוז כאבי יענה בפניי על רוב עווניי כחשי ובא קול פחדים באוזניי. (היכל ה'...).
צורי בחטאי השחית הדרי מ רום לארץ השליך פארי מחיל תסמר שערת בשרי מי ראש ולעניי נחל עדניי נהפך לחושך שמשי לעיניי. (היכל ה'...).
חשב בגורל צר מחשבות עליי והפיל כמה רבבות מתו בפחד אבחת חרבות הכין לטבח לוייי וכוהניי עם אל הורם מאז בסיני. (היכל ה'...).
מתי תנחם בנים אבלים תשיב לציון שארית אצילים משם תבער את הפסילים אומר בהכרית אויביך מה גדלו מעשיך ה'. (אומר...).

* '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)

* '''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)

קוֹל אָהֳלָה תִּתְיַפֵּחַ	קוֹל מִשְּׁבִי מַר צוֹרֵחַ
קוֹל אָהֳלִיבָה מִשִּׁבְיָהּ	קָרַע לְבָבִי קוֹל בִּכְיָהּ

חֶלְקַת יְקָר אֵין לִרְאוּבֵן
שִׁמְעוֹן בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן
אָמְרוּ לְיִשָּׂשׂכָר הַבֵּן
אֵין פֶּה זְבוּלוּן פּוֹתֵחַ
מֵהַר לְגִבְעָה בּוֹרֵחַ

בַּטִּיט יְהוּדָה אֵיךְ נִטְמָן
לֵוִי וּבִנְיָמִין אַלְמָן
וּבְבֵית דְּבִיר הוּשַׂם חַמָּן
חַטֹּאת נְעוּרַי זֶה פִּרְיָהּ
עַד שַׁלְּמָהּ נַפְשִׁי נִשְׁיָהּ

יוֹסֵף וְגָד אֵיךְ גֹּרָשׁוּ
אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מָשׁוּ
אֵיךְ מַחֲנוֹת דָּן נוֹקָשׁוּ
אֵין אָהֳלֵיהֶם מוֹתֵחַ
וּזְמַן לְאֵידָם שָׂמֵחַ

בַּת נָעֲמָה מִכֹּל בָּנוֹת
תֶּאֱסֹף וְתִשְׁלַח לָהּ מָנוֹת
אָמְרוּ נְבוּאוֹת נֶאֱמָנוֹת
הַרְאֵה לְכָל עַמִּים יָפְיָהּ
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

* '''[[בורא עד אנה]]''' יונתך במצודה... צועקת אבי

בּוֹרֵא עַד אָנָּה / יוֹנָתְךָ בִּמְצוּדָה תּוֹךְ פַּח הַמּוֹקֵשׁ / עֲנִיָּה וּמְרוּדָה וּבְלִי בָנֶיהָ / יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה צוֹעֶקֶת אָבִי

נָעָה גַּם נָדָה / מִקִּנָּהּ הַיּוֹנָה וּלְקֶרַח וְחֹרֶב / יוֹם וָלַיְלָה חוֹנָה הִיא מִתְחַרֶדֶת / מֵחֶרֶב הַיּוֹנָה מִשִּׁנֵּי לָבִיא

יָהּ עֵת עָזַבְתָּ / אוֹתָהּ בְיַד טוֹרֵף אָכַל הַצַּוָּאר / וּמָלַק הָעֹרֶף עָבְרוּ הַשָּׁנִים / גַּם קַיִץ גַּם חֹרֶף אֶשָּׂא עֹל אוֹיְבִי

מִי יִתֵּן אֵלֶיהָ / אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים לָעוּף בִּגְבָעוֹת / וּלְדַלֵּג בֶּהָרִים לָבוֹא עִם דּוֹדָהּ / אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים אָז אֶשְׁכַּח עָצְבִּי

יוֹעֲצִים עָלֶיהָ / עֵצוֹת הִיא אֲנוּשָׁה זָרִים אַכְזָרִים / שָׂמוּהָ חֲלוּשָׁה בְּעֹל כָּבֵד / בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גָדוֹל מַכְאוֹבִי

נַחֵם עַל לִבָּהּ / אֵל שׁוֹכֵן בִּמְרוֹמִים דַּבֵּר נֶחָמָה / עַל לֵב הָעֲגוּמִים קַבֵּץ נִדָּחִים / פְּזוּרִים בָּעַמִּים וְגוֹאֵל תָּבִיא

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
* '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

* '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה
* '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה
* '''[[מגילת איכה]]'''
* '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו
* '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני
* '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה
* '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו
* '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש
* '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''
* '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים
* '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

* '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}
* '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
* '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])
* '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

 
א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
* אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)
* על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)
* ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
* קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])
* במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)

===יתר הקינות===
* וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]
* דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]
* שכינה צועקת
* בת ציון שמעתי
* דממו שרפים
* בחודש החמישי
* אך זה היום יום פקודת חובי
* עד מתי ה' יום זה לעומתך
* איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]
* שאי קינה במגינה
* גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]
* איך נוי שדד
* אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)
* [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]
* [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}
* אלי עדתי והילילי
* איך ידידות נפשי
* שכורה ולא מיין
* יום אכפי הכבדתי
* בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)
* איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)
* אבכה ועל שוד זבולי
* יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.

==מנחה לתשעה באב==
תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]''' ועננו. למנהג מרוקו ועוד, אומרים כמה פיוטי נחמה לאחר חזרת הש&quot;ץ המתחילים ב&quot;נחמו נחמו עמי&quot; ולאחר מכן אומרים מקבץ פסוקי נחמה. אח&quot;כ מסיימים ב&quot;שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...&quot;, ובעלינו לשבח.

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>4dhku2ixktqnxwv6wsv8179z35wjqkl</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416932</id>
      <parentid>1416931</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T22:14:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה עסיס</username>
        <id>10308</id>
      </contributor>
      <comment>מחיקת כפילות</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66028" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
* '''דברי נביאים''' העתידות ידעו
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

* '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

* '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

* '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

* '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

* '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

* '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב,בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

* '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

* '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

* '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
* '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]

* '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו

* '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)

* '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעו בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ וְכוֹכבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

* '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])

* '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])

נִלְאָה לְהֵילִיל / עַל שִׁבְרֵנוּ
וְאִלּוּ יְלָלָה / מָלֵא פִינוּ:

אִלּוּ לִדְיוֹ / יִהְיוּ יַמִּים
וְנִמְתְּחוּ גְוִילִים / כִּשְׁמֵי מְרוֹמִים
וּקְנֵי סוֹפֵר / כָּל עֲצֵי רְתָמִים
אֵין דַּי לִכְתֹּב קְצָת צָרוֹתֵינוּ:

נֶחֱרַב דְּבִירִי / וְסָף מִקְדָּשִׁי
וְאָבְדוּ חֲכָמַי / וּבֵית מִדְרָשִׁי
וְאָנָה רִכְבִּי / וְעֹז פָּרָשִׁי
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ :

יוֹקֵד לְבָבִי / עַל יְקֹד בֵּית אֵל
וְאֵין מִזְבֵּחַ / וְאֵין הַהַרְאֵל
וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל / בַּעֲבוֹדַת אֵל
לְכַפֵּר-עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ:

מְנוֹרָה וְשֻלְחָן / וְלֶחֶם הַפָּנִים
כְּרוּבִים וְאָרוֹן / לְוִיִּם וְכֹהֲנִים
וְשִׁירָה אָזְלָה / וּבָאוּ יְגוֹנִים
וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל שִׁיר מְחוֹלֵנוּ:

שָׁבַת קְטֹרֶת / וְקוֹל מַגְרֵפָה
וּפָרָה אֲדֻמָּה / וְעֶגְלָה עֲרוּפָה
וְנִסְכֵּי מְנָחוֹת / לֹג הִין וְאֵיפָה
וְשָׂעִיר מַלְבִּין אַשְׁמוֹתֵינוּ:

הָשֵׁב עֲבוֹדַת / מִקְדָּשֵׁנוּ
וְקַבֵּץ נְפוּצוֹת / גָּלוּתֵנוּ
וְהָקֵם נְפִילַת / חָרְבוֹתֵינוּ
וַהֲשִׁיבֵנוּ / לְקַדְמוּתֵנוּ
יָהּ, וְאָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ :

* '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])

היכל ה' היכל ה' היכל ה', העל שאונו רבו זדוניי. 
יום מ דבירי עלה כרובי אזעק אהה על זמן מדאיבי יימס לבבי מ עוז כאבי יענה בפניי על רוב עווניי כחשי ובא קול פחדים באוזניי. (היכל ה'...).
צורי בחטאי השחית הדרי מ רום לארץ השליך פארי מחיל תסמר שערת בשרי מי ראש ולעניי נחל עדניי נהפך לחושך שמשי לעיניי. (היכל ה'...).
חשב בגורל צר מחשבות עליי והפיל כמה רבבות מתו בפחד אבחת חרבות הכין לטבח לוייי וכוהניי עם אל הורם מאז בסיני. (היכל ה'...).
מתי תנחם בנים אבלים תשיב לציון שארית אצילים משם תבער את הפסילים אומר בהכרית אויביך מה גדלו מעשיך ה'. (אומר...).

* '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)

* '''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)

קוֹל אָהֳלָה תִּתְיַפֵּחַ	קוֹל מִשְּׁבִי מַר צוֹרֵחַ
קוֹל אָהֳלִיבָה מִשִּׁבְיָהּ	קָרַע לְבָבִי קוֹל בִּכְיָהּ

חֶלְקַת יְקָר אֵין לִרְאוּבֵן
שִׁמְעוֹן בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן
אָמְרוּ לְיִשָּׂשׂכָר הַבֵּן
אֵין פֶּה זְבוּלוּן פּוֹתֵחַ
מֵהַר לְגִבְעָה בּוֹרֵחַ

בַּטִּיט יְהוּדָה אֵיךְ נִטְמָן
לֵוִי וּבִנְיָמִין אַלְמָן
וּבְבֵית דְּבִיר הוּשַׂם חַמָּן
חַטֹּאת נְעוּרַי זֶה פִּרְיָהּ
עַד שַׁלְּמָהּ נַפְשִׁי נִשְׁיָהּ

יוֹסֵף וְגָד אֵיךְ גֹּרָשׁוּ
אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מָשׁוּ
אֵיךְ מַחֲנוֹת דָּן נוֹקָשׁוּ
אֵין אָהֳלֵיהֶם מוֹתֵחַ
וּזְמַן לְאֵידָם שָׂמֵחַ

בַּת נָעֲמָה מִכֹּל בָּנוֹת
תֶּאֱסֹף וְתִשְׁלַח לָהּ מָנוֹת
אָמְרוּ נְבוּאוֹת נֶאֱמָנוֹת
הַרְאֵה לְכָל עַמִּים יָפְיָהּ
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

* '''[[בורא עד אנה]]''

בּוֹרֵא עַד אָנָּה / יוֹנָתְךָ בִּמְצוּדָה תּוֹךְ פַּח הַמּוֹקֵשׁ / עֲנִיָּה וּמְרוּדָה וּבְלִי בָנֶיהָ / יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה צוֹעֶקֶת אָבִי

נָעָה גַּם נָדָה / מִקִּנָּהּ הַיּוֹנָה וּלְקֶרַח וְחֹרֶב / יוֹם וָלַיְלָה חוֹנָה הִיא מִתְחַרֶדֶת / מֵחֶרֶב הַיּוֹנָה מִשִּׁנֵּי לָבִיא

יָהּ עֵת עָזַבְתָּ / אוֹתָהּ בְיַד טוֹרֵף אָכַל הַצַּוָּאר / וּמָלַק הָעֹרֶף עָבְרוּ הַשָּׁנִים / גַּם קַיִץ גַּם חֹרֶף אֶשָּׂא עֹל אוֹיְבִי

מִי יִתֵּן אֵלֶיהָ / אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים לָעוּף בִּגְבָעוֹת / וּלְדַלֵּג בֶּהָרִים לָבוֹא עִם דּוֹדָהּ / אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים אָז אֶשְׁכַּח עָצְבִּי

יוֹעֲצִים עָלֶיהָ / עֵצוֹת הִיא אֲנוּשָׁה זָרִים אַכְזָרִים / שָׂמוּהָ חֲלוּשָׁה בְּעֹל כָּבֵד / בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גָדוֹל מַכְאוֹבִי

נַחֵם עַל לִבָּהּ / אֵל שׁוֹכֵן בִּמְרוֹמִים דַּבֵּר נֶחָמָה / עַל לֵב הָעֲגוּמִים קַבֵּץ נִדָּחִים / פְּזוּרִים בָּעַמִּים וְגוֹאֵל תָּבִיא

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
* '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

* '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה
* '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה
* '''[[מגילת איכה]]'''
* '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו
* '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני
* '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה
* '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו
* '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש
* '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''
* '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים
* '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

* '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}
* '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
* '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])
* '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

 
א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
* אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)
* על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)
* ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
* קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])
* במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)

===יתר הקינות===
* וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]
* דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]
* שכינה צועקת
* בת ציון שמעתי
* דממו שרפים
* בחודש החמישי
* אך זה היום יום פקודת חובי
* עד מתי ה' יום זה לעומתך
* איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]
* שאי קינה במגינה
* גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]
* איך נוי שדד
* אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)
* [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]
* [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}
* אלי עדתי והילילי
* איך ידידות נפשי
* שכורה ולא מיין
* יום אכפי הכבדתי
* בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)
* איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)
* אבכה ועל שוד זבולי
* יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.

==מנחה לתשעה באב==
תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]''' ועננו. למנהג מרוקו ועוד, אומרים כמה פיוטי נחמה לאחר חזרת הש&quot;ץ המתחילים ב&quot;נחמו נחמו עמי&quot; ולאחר מכן אומרים מקבץ פסוקי נחמה. אח&quot;כ מסיימים ב&quot;שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...&quot;, ובעלינו לשבח.

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>f3c1dbcn70qx5btj0ro4h1xbytwvctg</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416933</id>
      <parentid>1416932</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T22:16:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה עסיס</username>
        <id>10308</id>
      </contributor>
      <comment>עריכה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66029" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
* '''דברי נביאים''' העתידות ידעו
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

* '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

* '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

* '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

* '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

* '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

* '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

* '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב,בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

* '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

* '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

* '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
* '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]

* '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו

* '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)

* '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעו בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ וְכוֹכבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

* '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])

* '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])

נִלְאָה לְהֵילִיל / עַל שִׁבְרֵנוּ
וְאִלּוּ יְלָלָה / מָלֵא פִינוּ:

אִלּוּ לִדְיוֹ / יִהְיוּ יַמִּים
וְנִמְתְּחוּ גְוִילִים / כִּשְׁמֵי מְרוֹמִים
וּקְנֵי סוֹפֵר / כָּל עֲצֵי רְתָמִים
אֵין דַּי לִכְתֹּב קְצָת צָרוֹתֵינוּ:

נֶחֱרַב דְּבִירִי / וְסָף מִקְדָּשִׁי
וְאָבְדוּ חֲכָמַי / וּבֵית מִדְרָשִׁי
וְאָנָה רִכְבִּי / וְעֹז פָּרָשִׁי
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ :

יוֹקֵד לְבָבִי / עַל יְקֹד בֵּית אֵל
וְאֵין מִזְבֵּחַ / וְאֵין הַהַרְאֵל
וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל / בַּעֲבוֹדַת אֵל
לְכַפֵּר-עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ:

מְנוֹרָה וְשֻלְחָן / וְלֶחֶם הַפָּנִים
כְּרוּבִים וְאָרוֹן / לְוִיִּם וְכֹהֲנִים
וְשִׁירָה אָזְלָה / וּבָאוּ יְגוֹנִים
וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל שִׁיר מְחוֹלֵנוּ:

שָׁבַת קְטֹרֶת / וְקוֹל מַגְרֵפָה
וּפָרָה אֲדֻמָּה / וְעֶגְלָה עֲרוּפָה
וְנִסְכֵּי מְנָחוֹת / לֹג הִין וְאֵיפָה
וְשָׂעִיר מַלְבִּין אַשְׁמוֹתֵינוּ:

הָשֵׁב עֲבוֹדַת / מִקְדָּשֵׁנוּ
וְקַבֵּץ נְפוּצוֹת / גָּלוּתֵנוּ
וְהָקֵם נְפִילַת / חָרְבוֹתֵינוּ
וַהֲשִׁיבֵנוּ / לְקַדְמוּתֵנוּ
יָהּ, וְאָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ :

* '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])

היכל ה' היכל ה' היכל ה', העל שאונו רבו זדוניי. 
יום מ דבירי עלה כרובי אזעק אהה על זמן מדאיבי יימס לבבי מ עוז כאבי יענה בפניי על רוב עווניי כחשי ובא קול פחדים באוזניי. (היכל ה'...).
צורי בחטאי השחית הדרי מ רום לארץ השליך פארי מחיל תסמר שערת בשרי מי ראש ולעניי נחל עדניי נהפך לחושך שמשי לעיניי. (היכל ה'...).
חשב בגורל צר מחשבות עליי והפיל כמה רבבות מתו בפחד אבחת חרבות הכין לטבח לוייי וכוהניי עם אל הורם מאז בסיני. (היכל ה'...).
מתי תנחם בנים אבלים תשיב לציון שארית אצילים משם תבער את הפסילים אומר בהכרית אויביך מה גדלו מעשיך ה'. (אומר...).

* '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)

* '''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)

קוֹל אָהֳלָה תִּתְיַפֵּחַ	קוֹל מִשְּׁבִי מַר צוֹרֵחַ
קוֹל אָהֳלִיבָה מִשִּׁבְיָהּ	קָרַע לְבָבִי קוֹל בִּכְיָהּ

חֶלְקַת יְקָר אֵין לִרְאוּבֵן
שִׁמְעוֹן בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן
אָמְרוּ לְיִשָּׂשׂכָר הַבֵּן
אֵין פֶּה זְבוּלוּן פּוֹתֵחַ
מֵהַר לְגִבְעָה בּוֹרֵחַ

בַּטִּיט יְהוּדָה אֵיךְ נִטְמָן
לֵוִי וּבִנְיָמִין אַלְמָן
וּבְבֵית דְּבִיר הוּשַׂם חַמָּן
חַטֹּאת נְעוּרַי זֶה פִּרְיָהּ
עַד שַׁלְּמָהּ נַפְשִׁי נִשְׁיָהּ

יוֹסֵף וְגָד אֵיךְ גֹּרָשׁוּ
אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מָשׁוּ
אֵיךְ מַחֲנוֹת דָּן נוֹקָשׁוּ
אֵין אָהֳלֵיהֶם מוֹתֵחַ
וּזְמַן לְאֵידָם שָׂמֵחַ

בַּת נָעֲמָה מִכֹּל בָּנוֹת
תֶּאֱסֹף וְתִשְׁלַח לָהּ מָנוֹת
אָמְרוּ נְבוּאוֹת נֶאֱמָנוֹת
הַרְאֵה לְכָל עַמִּים יָפְיָהּ
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

* '''[[בורא עד אנה]]'''

בּוֹרֵא עַד אָנָּה / יוֹנָתְךָ בִּמְצוּדָה תּוֹךְ פַּח הַמּוֹקֵשׁ / עֲנִיָּה וּמְרוּדָה וּבְלִי בָנֶיהָ / יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה צוֹעֶקֶת אָבִי

נָעָה גַּם נָדָה / מִקִּנָּהּ הַיּוֹנָה וּלְקֶרַח וְחֹרֶב / יוֹם וָלַיְלָה חוֹנָה הִיא מִתְחַרֶדֶת / מֵחֶרֶב הַיּוֹנָה מִשִּׁנֵּי לָבִיא

יָהּ עֵת עָזַבְתָּ / אוֹתָהּ בְיַד טוֹרֵף אָכַל הַצַּוָּאר / וּמָלַק הָעֹרֶף עָבְרוּ הַשָּׁנִים / גַּם קַיִץ גַּם חֹרֶף אֶשָּׂא עֹל אוֹיְבִי

מִי יִתֵּן אֵלֶיהָ / אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים לָעוּף בִּגְבָעוֹת / וּלְדַלֵּג בֶּהָרִים לָבוֹא עִם דּוֹדָהּ / אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים אָז אֶשְׁכַּח עָצְבִּי

יוֹעֲצִים עָלֶיהָ / עֵצוֹת הִיא אֲנוּשָׁה זָרִים אַכְזָרִים / שָׂמוּהָ חֲלוּשָׁה בְּעֹל כָּבֵד / בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גָדוֹל מַכְאוֹבִי

נַחֵם עַל לִבָּהּ / אֵל שׁוֹכֵן בִּמְרוֹמִים דַּבֵּר נֶחָמָה / עַל לֵב הָעֲגוּמִים קַבֵּץ נִדָּחִים / פְּזוּרִים בָּעַמִּים וְגוֹאֵל תָּבִיא

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
* '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

* '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה
* '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה
* '''[[מגילת איכה]]'''
* '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו
* '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני
* '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה
* '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו
* '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש
* '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''
* '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים
* '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

* '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)
* '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}
* '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
* '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])
* '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

 
א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
* אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)
* על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)
* ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
* קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])
* במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)

===יתר הקינות===
* וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]
* דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]
* שכינה צועקת
* בת ציון שמעתי
* דממו שרפים
* בחודש החמישי
* אך זה היום יום פקודת חובי
* עד מתי ה' יום זה לעומתך
* איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]
* שאי קינה במגינה
* גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]
* איך נוי שדד
* אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)
* [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]
* [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}
* אלי עדתי והילילי
* איך ידידות נפשי
* שכורה ולא מיין
* יום אכפי הכבדתי
* בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)
* איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)
* אבכה ועל שוד זבולי
* יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.

==מנחה לתשעה באב==
תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]''' ועננו. למנהג מרוקו ועוד, אומרים כמה פיוטי נחמה לאחר חזרת הש&quot;ץ המתחילים ב&quot;נחמו נחמו עמי&quot; ולאחר מכן אומרים מקבץ פסוקי נחמה. אח&quot;כ מסיימים ב&quot;שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...&quot;, ובעלינו לשבח.

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>fc068mci9aboohqfbybpdn9g511ui1p</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417186</id>
      <parentid>1416933</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:58:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>45.80.90.79</ip>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66648" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
====דברי נביאים העתידות ידעו====
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

==== '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)====
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

==== '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים====
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

==== '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'====
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

==== '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה====
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

==== '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])====
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

==== '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני====
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

==== '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)====
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

==== '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב====
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב,בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

==== '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'====
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

==== '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])====
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

==== '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה====
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
==== '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])====

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעו בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ וְכוֹכבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

==== '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])====

נִלְאָה לְהֵילִיל / עַל שִׁבְרֵנוּ
וְאִלּוּ יְלָלָה / מָלֵא פִינוּ:

אִלּוּ לִדְיוֹ / יִהְיוּ יַמִּים
וְנִמְתְּחוּ גְוִילִים / כִּשְׁמֵי מְרוֹמִים
וּקְנֵי סוֹפֵר / כָּל עֲצֵי רְתָמִים
אֵין דַּי לִכְתֹּב קְצָת צָרוֹתֵינוּ:

נֶחֱרַב דְּבִירִי / וְסָף מִקְדָּשִׁי
וְאָבְדוּ חֲכָמַי / וּבֵית מִדְרָשִׁי
וְאָנָה רִכְבִּי / וְעֹז פָּרָשִׁי
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ :

יוֹקֵד לְבָבִי / עַל יְקֹד בֵּית אֵל
וְאֵין מִזְבֵּחַ / וְאֵין הַהַרְאֵל
וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל / בַּעֲבוֹדַת אֵל
לְכַפֵּר-עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ:

מְנוֹרָה וְשֻלְחָן / וְלֶחֶם הַפָּנִים
כְּרוּבִים וְאָרוֹן / לְוִיִּם וְכֹהֲנִים
וְשִׁירָה אָזְלָה / וּבָאוּ יְגוֹנִים
וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל שִׁיר מְחוֹלֵנוּ:

שָׁבַת קְטֹרֶת / וְקוֹל מַגְרֵפָה
וּפָרָה אֲדֻמָּה / וְעֶגְלָה עֲרוּפָה
וְנִסְכֵּי מְנָחוֹת / לֹג הִין וְאֵיפָה
וְשָׂעִיר מַלְבִּין אַשְׁמוֹתֵינוּ:

הָשֵׁב עֲבוֹדַת / מִקְדָּשֵׁנוּ
וְקַבֵּץ נְפוּצוֹת / גָּלוּתֵנוּ
וְהָקֵם נְפִילַת / חָרְבוֹתֵינוּ
וַהֲשִׁיבֵנוּ / לְקַדְמוּתֵנוּ
יָהּ, וְאָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ :

==== '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])====

היכל ה' היכל ה' היכל ה', העל שאונו רבו זדוניי. 
יום מ דבירי עלה כרובי אזעק אהה על זמן מדאיבי יימס לבבי מ עוז כאבי יענה בפניי על רוב עווניי כחשי ובא קול פחדים באוזניי. (היכל ה'...).
צורי בחטאי השחית הדרי מ רום לארץ השליך פארי מחיל תסמר שערת בשרי מי ראש ולעניי נחל עדניי נהפך לחושך שמשי לעיניי. (היכל ה'...).
חשב בגורל צר מחשבות עליי והפיל כמה רבבות מתו בפחד אבחת חרבות הכין לטבח לוייי וכוהניי עם אל הורם מאז בסיני. (היכל ה'...).
מתי תנחם בנים אבלים תשיב לציון שארית אצילים משם תבער את הפסילים אומר בהכרית אויביך מה גדלו מעשיך ה'. (אומר...).

==== '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)====
{{להשלים|פרק=כן}}
===='''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)====

קוֹל אָהֳלָה תִּתְיַפֵּחַ	קוֹל מִשְּׁבִי מַר צוֹרֵחַ
קוֹל אָהֳלִיבָה מִשִּׁבְיָהּ	קָרַע לְבָבִי קוֹל בִּכְיָהּ

חֶלְקַת יְקָר אֵין לִרְאוּבֵן
שִׁמְעוֹן בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן
אָמְרוּ לְיִשָּׂשׂכָר הַבֵּן
אֵין פֶּה זְבוּלוּן פּוֹתֵחַ
מֵהַר לְגִבְעָה בּוֹרֵחַ

בַּטִּיט יְהוּדָה אֵיךְ נִטְמָן
לֵוִי וּבִנְיָמִין אַלְמָן
וּבְבֵית דְּבִיר הוּשַׂם חַמָּן
חַטֹּאת נְעוּרַי זֶה פִּרְיָהּ
עַד שַׁלְּמָהּ נַפְשִׁי נִשְׁיָהּ

יוֹסֵף וְגָד אֵיךְ גֹּרָשׁוּ
אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מָשׁוּ
אֵיךְ מַחֲנוֹת דָּן נוֹקָשׁוּ
אֵין אָהֳלֵיהֶם מוֹתֵחַ
וּזְמַן לְאֵידָם שָׂמֵחַ

בַּת נָעֲמָה מִכֹּל בָּנוֹת
תֶּאֱסֹף וְתִשְׁלַח לָהּ מָנוֹת
אָמְרוּ נְבוּאוֹת נֶאֱמָנוֹת
הַרְאֵה לְכָל עַמִּים יָפְיָהּ
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

====[[בורא עד אנה]]====

בּוֹרֵא עַד אָנָּה / יוֹנָתְךָ בִּמְצוּדָה תּוֹךְ פַּח הַמּוֹקֵשׁ / עֲנִיָּה וּמְרוּדָה וּבְלִי בָנֶיהָ / יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה צוֹעֶקֶת אָבִי

נָעָה גַּם נָדָה / מִקִּנָּהּ הַיּוֹנָה וּלְקֶרַח וְחֹרֶב / יוֹם וָלַיְלָה חוֹנָה הִיא מִתְחַרֶדֶת / מֵחֶרֶב הַיּוֹנָה מִשִּׁנֵּי לָבִיא

יָהּ עֵת עָזַבְתָּ / אוֹתָהּ בְיַד טוֹרֵף אָכַל הַצַּוָּאר / וּמָלַק הָעֹרֶף עָבְרוּ הַשָּׁנִים / גַּם קַיִץ גַּם חֹרֶף אֶשָּׂא עֹל אוֹיְבִי

מִי יִתֵּן אֵלֶיהָ / אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים לָעוּף בִּגְבָעוֹת / וּלְדַלֵּג בֶּהָרִים לָבוֹא עִם דּוֹדָהּ / אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים אָז אֶשְׁכַּח עָצְבִּי

יוֹעֲצִים עָלֶיהָ / עֵצוֹת הִיא אֲנוּשָׁה זָרִים אַכְזָרִים / שָׂמוּהָ חֲלוּשָׁה בְּעֹל כָּבֵד / בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גָדוֹל מַכְאוֹבִי

נַחֵם עַל לִבָּהּ / אֵל שׁוֹכֵן בִּמְרוֹמִים דַּבֵּר נֶחָמָה / עַל לֵב הָעֲגוּמִים קַבֵּץ נִדָּחִים / פְּזוּרִים בָּעַמִּים וְגוֹאֵל תָּבִיא

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן====
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

==== '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה====
==== '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה====
==== '''[[מגילת איכה]]'''====
==== '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו====
==== '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני====
==== '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה====
==== '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו====
==== '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש====
==== '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''====
==== '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים====
==== '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}====
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

==== '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)====
==== '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)====
==== '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}====
==== '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה====

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
==== '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])====
{{להשלים}}
==== '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])====
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
==== אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)====
==== על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)====
====ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)====
==== קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])====
==== במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)====

===יתר הקינות===
==== וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]====
==== ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]====
==== דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]====
==== שכינה צועקת====
==== בת ציון שמעתי====
====דממו שרפים====
==== בחודש החמישי====
==== אך זה היום יום פקודת חובי====
==== עד מתי ה' יום זה לעומתך====
====איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]====
==== שאי קינה במגינה====
==== גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]====
==== איך נוי שדד====
==== אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)====
==== [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]====
==== [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}====
==== אלי עדתי והילילי====
==== איך ידידות נפשי====
==== שכורה ולא מיין====
==== יום אכפי הכבדתי====
==== בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)====
==== איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)====
==== אבכה ועל שוד זבולי====
==== יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]====

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.

==מנחה לתשעה באב==
תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]''' ועננו. למנהג מרוקו ועוד, אומרים כמה פיוטי נחמה לאחר חזרת הש&quot;ץ המתחילים ב&quot;נחמו נחמו עמי&quot; ולאחר מכן אומרים מקבץ פסוקי נחמה. אח&quot;כ מסיימים ב&quot;שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...&quot;, ובעלינו לשבח.

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>i5vlpomdsxel0jee5d6f23gmg07qfte</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417189</id>
      <parentid>1417186</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T11:00:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>45.80.90.79</ip>
      </contributor>
      <comment>/* מנחה לתשעה באב */ העברה אל  סידור/נוסח עדות המזרח/מנחה לתשעה באב</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="65855" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
====דברי נביאים העתידות ידעו====
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

==== '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)====
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

==== '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים====
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

==== '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'====
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

==== '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה====
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

==== '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])====
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

==== '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני====
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

==== '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)====
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

==== '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב====
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב,בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

==== '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'====
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

==== '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])====
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

==== '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה====
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
==== '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])====

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעו בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ וְכוֹכבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

==== '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])====

נִלְאָה לְהֵילִיל / עַל שִׁבְרֵנוּ
וְאִלּוּ יְלָלָה / מָלֵא פִינוּ:

אִלּוּ לִדְיוֹ / יִהְיוּ יַמִּים
וְנִמְתְּחוּ גְוִילִים / כִּשְׁמֵי מְרוֹמִים
וּקְנֵי סוֹפֵר / כָּל עֲצֵי רְתָמִים
אֵין דַּי לִכְתֹּב קְצָת צָרוֹתֵינוּ:

נֶחֱרַב דְּבִירִי / וְסָף מִקְדָּשִׁי
וְאָבְדוּ חֲכָמַי / וּבֵית מִדְרָשִׁי
וְאָנָה רִכְבִּי / וְעֹז פָּרָשִׁי
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ :

יוֹקֵד לְבָבִי / עַל יְקֹד בֵּית אֵל
וְאֵין מִזְבֵּחַ / וְאֵין הַהַרְאֵל
וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל / בַּעֲבוֹדַת אֵל
לְכַפֵּר-עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ:

מְנוֹרָה וְשֻלְחָן / וְלֶחֶם הַפָּנִים
כְּרוּבִים וְאָרוֹן / לְוִיִּם וְכֹהֲנִים
וְשִׁירָה אָזְלָה / וּבָאוּ יְגוֹנִים
וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל שִׁיר מְחוֹלֵנוּ:

שָׁבַת קְטֹרֶת / וְקוֹל מַגְרֵפָה
וּפָרָה אֲדֻמָּה / וְעֶגְלָה עֲרוּפָה
וְנִסְכֵּי מְנָחוֹת / לֹג הִין וְאֵיפָה
וְשָׂעִיר מַלְבִּין אַשְׁמוֹתֵינוּ:

הָשֵׁב עֲבוֹדַת / מִקְדָּשֵׁנוּ
וְקַבֵּץ נְפוּצוֹת / גָּלוּתֵנוּ
וְהָקֵם נְפִילַת / חָרְבוֹתֵינוּ
וַהֲשִׁיבֵנוּ / לְקַדְמוּתֵנוּ
יָהּ, וְאָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ :

==== '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])====

היכל ה' היכל ה' היכל ה', העל שאונו רבו זדוניי. 
יום מ דבירי עלה כרובי אזעק אהה על זמן מדאיבי יימס לבבי מ עוז כאבי יענה בפניי על רוב עווניי כחשי ובא קול פחדים באוזניי. (היכל ה'...).
צורי בחטאי השחית הדרי מ רום לארץ השליך פארי מחיל תסמר שערת בשרי מי ראש ולעניי נחל עדניי נהפך לחושך שמשי לעיניי. (היכל ה'...).
חשב בגורל צר מחשבות עליי והפיל כמה רבבות מתו בפחד אבחת חרבות הכין לטבח לוייי וכוהניי עם אל הורם מאז בסיני. (היכל ה'...).
מתי תנחם בנים אבלים תשיב לציון שארית אצילים משם תבער את הפסילים אומר בהכרית אויביך מה גדלו מעשיך ה'. (אומר...).

==== '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)====
{{להשלים|פרק=כן}}
===='''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)====

קוֹל אָהֳלָה תִּתְיַפֵּחַ	קוֹל מִשְּׁבִי מַר צוֹרֵחַ
קוֹל אָהֳלִיבָה מִשִּׁבְיָהּ	קָרַע לְבָבִי קוֹל בִּכְיָהּ

חֶלְקַת יְקָר אֵין לִרְאוּבֵן
שִׁמְעוֹן בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן
אָמְרוּ לְיִשָּׂשׂכָר הַבֵּן
אֵין פֶּה זְבוּלוּן פּוֹתֵחַ
מֵהַר לְגִבְעָה בּוֹרֵחַ

בַּטִּיט יְהוּדָה אֵיךְ נִטְמָן
לֵוִי וּבִנְיָמִין אַלְמָן
וּבְבֵית דְּבִיר הוּשַׂם חַמָּן
חַטֹּאת נְעוּרַי זֶה פִּרְיָהּ
עַד שַׁלְּמָהּ נַפְשִׁי נִשְׁיָהּ

יוֹסֵף וְגָד אֵיךְ גֹּרָשׁוּ
אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מָשׁוּ
אֵיךְ מַחֲנוֹת דָּן נוֹקָשׁוּ
אֵין אָהֳלֵיהֶם מוֹתֵחַ
וּזְמַן לְאֵידָם שָׂמֵחַ

בַּת נָעֲמָה מִכֹּל בָּנוֹת
תֶּאֱסֹף וְתִשְׁלַח לָהּ מָנוֹת
אָמְרוּ נְבוּאוֹת נֶאֱמָנוֹת
הַרְאֵה לְכָל עַמִּים יָפְיָהּ
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

====[[בורא עד אנה]]====

בּוֹרֵא עַד אָנָּה / יוֹנָתְךָ בִּמְצוּדָה תּוֹךְ פַּח הַמּוֹקֵשׁ / עֲנִיָּה וּמְרוּדָה וּבְלִי בָנֶיהָ / יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה צוֹעֶקֶת אָבִי

נָעָה גַּם נָדָה / מִקִּנָּהּ הַיּוֹנָה וּלְקֶרַח וְחֹרֶב / יוֹם וָלַיְלָה חוֹנָה הִיא מִתְחַרֶדֶת / מֵחֶרֶב הַיּוֹנָה מִשִּׁנֵּי לָבִיא

יָהּ עֵת עָזַבְתָּ / אוֹתָהּ בְיַד טוֹרֵף אָכַל הַצַּוָּאר / וּמָלַק הָעֹרֶף עָבְרוּ הַשָּׁנִים / גַּם קַיִץ גַּם חֹרֶף אֶשָּׂא עֹל אוֹיְבִי

מִי יִתֵּן אֵלֶיהָ / אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים לָעוּף בִּגְבָעוֹת / וּלְדַלֵּג בֶּהָרִים לָבוֹא עִם דּוֹדָהּ / אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים אָז אֶשְׁכַּח עָצְבִּי

יוֹעֲצִים עָלֶיהָ / עֵצוֹת הִיא אֲנוּשָׁה זָרִים אַכְזָרִים / שָׂמוּהָ חֲלוּשָׁה בְּעֹל כָּבֵד / בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גָדוֹל מַכְאוֹבִי

נַחֵם עַל לִבָּהּ / אֵל שׁוֹכֵן בִּמְרוֹמִים דַּבֵּר נֶחָמָה / עַל לֵב הָעֲגוּמִים קַבֵּץ נִדָּחִים / פְּזוּרִים בָּעַמִּים וְגוֹאֵל תָּבִיא

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן====
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

==== '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה====
==== '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה====
==== '''[[מגילת איכה]]'''====
==== '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו====
==== '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני====
==== '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה====
==== '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו====
==== '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש====
==== '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''====
==== '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים====
==== '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}====
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

==== '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)====
==== '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)====
==== '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}====
==== '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה====

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
==== '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])====
{{להשלים}}
==== '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])====
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
==== אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)====
==== על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)====
====ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)====
==== קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])====
==== במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)====

===יתר הקינות===
==== וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]====
==== ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]====
==== דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]====
==== שכינה צועקת====
==== בת ציון שמעתי====
====דממו שרפים====
==== בחודש החמישי====
==== אך זה היום יום פקודת חובי====
==== עד מתי ה' יום זה לעומתך====
====איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]====
==== שאי קינה במגינה====
==== גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]====
==== איך נוי שדד====
==== אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)====
==== [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]====
==== [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}====
==== אלי עדתי והילילי====
==== איך ידידות נפשי====
==== שכורה ולא מיין====
==== יום אכפי הכבדתי====
==== בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)====
==== איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)====
==== אבכה ועל שוד זבולי====
==== יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]====

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.


[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>o2m8821bu3h2wyoeplawetqlegn7ov0</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417199</id>
      <parentid>1417189</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T11:58:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>45.80.90.79</ip>
      </contributor>
      <comment>/* ליום תשעה באב */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="61316" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

הערה:צוות ויקיטקסט עובד על העמוד הזה בתקווה ובציפייה שישמש רק כהיסטוריה וכתיעוד לכיסופי היהודים בגלות לבניין ביהמ&quot;ק בב&quot;א.
{{טעמים סידור}}
{{מ:שוליים|4}}
{{טקסט מנוקד}}
==ליל תשעה באב==
בקהילות צפון אפריקה ומרוקו, נוהגים להתחיל את תפילת ערבית ב[[#קינות לפני ערבית|מספר קינות]], ולאחריהן אומרים מזמור על נהרות בבל ותפילת ערבית. מקורן של קינות אלו שלפני ערבית בעיקרו ממשוררי ספרד, אבן גבירול, ריה&quot;ל וכו', והיו נוהגים לקונן אותן בשבתות של תקופת בין המצרים כרשויות לקטעי התפילה, (רשויות ל&quot;נשמת&quot;, ל&quot;קדיש&quot;, ל&quot;יוצר&quot;, להפטרה ועוד). לרוב הקינה מרמזת לחלק התפילה אליו הוא שייך,לדוג׳: &quot;ואילו פינו מלא שירה כים&quot; - &quot;ואילו יללה מלא פינו&quot;. בד&quot;כ הבית האחרון של כל קינה מסיים בדברי נחמה ולכן כיום כשמקוננים אותן בתשעה באב עצמו אין אומרים את בתי הנחמה. עם השנים בוטל מנהג זה משום אבלות בפרהסיה, אמנם את הבית האחרון של קינת &quot;אשחר עדתי&quot; - (מחדש חדשים וכו') נוהגים גם היום בקהילות מרוקו לומר בהכרזת ר&quot;ח אב.

מנהג המזרחים בירושלים להתחיל בקריאת [[#שירת האזינו]] במקאם חיג'אז המעורר לבכי, ואז להמשיך על נהרות בבל ותפילת ערבית.

===קינות לפני ערבית===
====דברי נביאים העתידות ידעו====
{{רן|דִּבְרֵי נְבִיאִים הָעֲתִידוֹת יָדְעוּ,  	מֵאָז בְּכָל עַם הָאֱלֹהִים נִשְׁמְעוּ:
לֵאמוֹר לְצוּרְכֶם הַלְּבָבוֹת קָרְעוּ, 	אַךְ עֲמְלוּ לָרִיק וְלַשָּׁוְא יָגְעוּ: 
לֹא הֶאֱזִנוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ, 	וּמוֹסַר הָאֱלֹהִים פָּרְעוּ:
הֶגְלוּם חֲטָאֶיהֵם עֲדֵי מִזְרָח וְיָם, 	וּלְבֵית שְׁבִי מִנַּחֲלָתָם נָסְעוּ: 
הוּעַם מְאוֹד אוֹרָם וְגָלוּ מִזְּבוּל קֹדֶשׁ, וְעַד תַּחְתִּית אֲדָמָה נִשְׁקְעוּ: 
אֶבְכֶּה בְּכִי יַעְזֵר לְהַוָּתָם, 	וְעַל זֶה צָלְלוּ אָזְנַי וְעֵינַי דָּמְעוּ: 
רַחֵם עֲלֵיהֶם צוּר בְּאַרְצוֹת הַזָּרִים, 	כִּי מִפְּנֵי יָדְךָ וְזַעַמְךָ יִכְרְעוּ: 
גּוֹאֵל שְׁלַח לָהֶם, 		וְתַזְרִיחַ מְאוֹר עֻזָּךְ וְאוֹרֶךָ אֲזַי יִבָּקְעוּ:}}

==== '''לו ישקלו רעי''' מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)====
{{רן|לוּ יִשְקְלוּ רֵעַי מְהוּמָתִי,		כָּבְדָה כְּחוֹל יָם אוֹ כְּאַשְׁמָתִי: 
עַל כֵּן נְפוּגוֹתִי וּמַאֲמָרַי לָעוּ,		וְאָבְדָה כָּל מְזִּמָּתִי:
עַל מִי אַקוֹנֵן בַּתְּחִלָּה,			אִם הֶרֶג עֲדָתִי אוֹ חֲרוֹב בֵּיתִי: 
עַל טוֹב וְעַל רַע חַיָּב,   לְהוֹדוֹת לָךְ כָּל חַי, וְכֵן תּוֹדְךָ יְחִידָתִי:}}

==== '''נשמת שדודים''' נדודים / בארצות מונים====
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת שדודים נדודים בארצות מונים, תשבחך בכל שנה יהגו בקינים, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים:
נשמת מורה פי ענתות ומקשה רוחו, תהללך מדי שנה בשנה, בזכרו דבר מוכיחו, דבר יהוה אשר שלחו:
נשמת אמלים כמלים לבם יפחד, תאדרך אזנם אטמו ולא שמעו יחד, דברי הנביאים פה אחד:
נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהנך להם תבשר דברי ניחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר:
נשמת שפלים מרודים במרים, תשוררך אומרים לפניך בעת נִהְיָם, ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

==== '''לפדות עם דל''' בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'====
{{רן|לִפְדּוֹת עַם דַּל בַּגָּלוּת מוֹנַי,		עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי:
יוֹנָה תַּמָּה, 	בְּיַד זָר עַד מָה, 	וְעוֹבֵד חַמָּה יָדוֹ רָמָה. 
גַּפְנִי לְשַׁמָּה, 	שָׁם בֶּן אַמָּה, 	עוּרָה לָמָּה, תִישַׁן אֲדֹנָי:
כּוֹבֵשׁ וּמַכְבִּיד, 	עוֹל עַל עֲמֵלִים, 	הַחֲרֵם וְהַשְׁמֵד, 	
עוֹבְדֵי אֱלִילִים, נְדוּדִים בְּבֵיתְךָ שְׁתוּלִים, 	וְיֹאמְרוּ תָּמִיד יִגְדַּל אֲדוֹנָי:}}

==== '''שנה בשנה''' אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה====
{{רן|
שנה בשנה אהגה כיונה, כי עיר עדינה היתה לזונה:
ירדו פלאים, מלכה ועמה, נשאו משנאים:
חליה ונזמה, לִמְעון פראים, הָהְפַּךְ מקומה, תנים ויענה, במקום שכינה, ונהי וקינה, תחת רננה:
במה ינוחם, יודעה ורואהּ, קדר ובן חם, יושבים בכסאה, איכה תנוחם, ועודה בחטאה, ולכל מדינה היתה שנינה, חרפה ובושנה, לקחה למנה:
פנה להגיון, נבזה וערער, עם דל ואביון, שוכבים בצער, קבץ לציון, נידח בשִׁנער, בואו ברינה, גבעת לבונה, מראש אמנה, אל ברכו נא:}}

==== '''יונה נכאבה''' נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])====
{{רן|יונה נכאבה, נפשה דאבה, היכל דר ערבות, יום יום סובבה:
הומיה בקולה, תתחנן לדוד, נודע כי בכסלה, הִרְבָּה הנדוד, לוּ הִתְעַגְּבָה, על דת דהבא, כאישון ובנות, צורת השבה:
הבת היקרה, קומי נא שבי, יפעת לך נהורא, לך בת הצבי, עָבְרָה הָעֶבְרָה, לא תהיה שבי, כי כל מֵי שְׁבָא, גם מימי סְבָא, לא יוכלו לכבות את האהבה:}}

==== '''שמעו והאזינו''' ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני====
{{רן|שמעו והאזינו, ואדברה אני, אומרה לאל סלעי, למה שכחתני:
מה זה אֲיַחֵל עוד, אחר אשר מוֹנַי, גברו עלי, ונאספו והכוני:
ובני מואב וערב, שוחה ללכדני, כרו, וכאלה, רבות מצאוני:
אם בשמאל אתמול, דחה דחיתני, אנה ימין עוזך היום תקרבני:
לִדְבַר שפתי אֵל תקשיב, ותאמר על בני, ועל פועל ידי, תצווני:
נפשם לעיר קדשי, אקריב להודות לי, יום הנפשות, יעמדו לשרתני:}}

==== '''נשמת''' ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)====
{{רן|({{הוראה למתפללים|יש מדלגים:}} נשמת ילדים שוממים, על חרבן אריאל בושים ונכלמים על לא שמעו דבר האל, שמעו דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות בית ישראל:
נשמת עניים משתוממים, מיום אשר נסו צלָלַי, תוועדך דובר צדק, נאם להם שמעו בנים מִלַּי, מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי:
נשמת קדושים שוכבים, בין תנור וכיריים, קדורנית הולכים על כי מאסו דת שוכן שמים, ולא אמרו איה יהוה המעלה אותנו מארץ מצרים:
נשמת חרדים בעָנְיים, חשוכים במקום שִׁבְיָם, תגדלך, הרימו קול בתחינות בקול ימים ודכים, אומרים ואילו פינו מלא שירה כים:)}}

==== '''את אויביך אל''' תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב====
{{רן|(מנגינת &quot;לפדות עם דל&quot;)
את אויביך אל, תשמיד ותחריב,בעגלא ובזמן קריב:
לו לבדו, בשיחי אקרא, כי בצרותי נקרא לי עזרה, ולכל שוטני, חרון אף ועברה, יבוא עליהם ושמשם יעריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
קדוש ונורא, עושה פלא, הוצא עדתך מבית כלא, אשר ברפש וטיט מלא, ולגוזלי עמי תשמיד ותחריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}
יתגדל שמך אל עליון, ותרחם עם עני ואביון, והעלהו אל הר ציון, מעם לועז ופניו הצריב: {{הוראה למתפללים|בעגלא}}}}

==== '''יום כמו נד''' עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'====
{{רן|יום כמו נד עמדו, דמעי בפני, על קדושים, זרע ברוכי יהוה:
כל כבודם גלה, ושׁח עוז פארם, כי בחמה ניצב, לריבם יהוה:
הנביאים, עטו כלימות וחפו ראש, וחזון לא מצאו מיהוה:
הם בשִׁבְים, מחזיקים ידיהם באמונה, רחום וחנון יהוה:
מעריצים, גם קוראים איש לאחיו, הללו אל וברכו את יהוה:}}

==== '''עד אן צבי מדח''' ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])====
{{רן|(מנגינת &quot;יהודה וישראל&quot;/&quot;חסרה&quot;)
עד אָן צבי מודח, ואין מקבץ לו, נגשׂ וגם נאנח, גבר מאוד חילו:
יצעק ומר יצרח, מאוד על שוד חבלו. ומחרפו, ומגדפו, וירדפו, על צווארו שם עול, ישמיד ולא יחמול והוא יסבול:
ואצעק חמס, לאל ואין עונה, והוא על כן מאוד נמס לבי וגם נענה, גבִּי אֲשַׁו מרמס, אל זר ואל מונה. ואדאגה, מדאגה, ואשאגה, מבור עמוק כשאול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
ירשו בני זרים, כל מחמד עיני, וילכו בגולה שבָטַי וגם בָּנַי, ויעשו כלה קדשי ומשכני. הרגו באף, נשים וטף, כרתו ענף, צוררי ונתנו קול: {{הוראה למתפללים|ישמיד}}
פועל ישועות אל, עורה והִנָשֵׂא, ופדה ברחמים אל, עם דל בך חוסה, מהר וחיש גואל, לנו יהי מחסה. אל יוצרי, שלח צֳרי, כי אין צורי, בלעדיך לגאול: {{הוראה למתפללים|כי אין}}}}

==== '''אשחר עדתי''' / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה====
{{רן|אֲשַחֵר עֲדָתִי, ולִמְאוד עניה, ואפקוד נוותי, ורבה שאיה.
גדרות דחויות, וקירות נטויות, ועֵיפה ואופל ועייף וציה:
וקיפוד תקונן, ועורב יקנן, ויענות ותנות, מתנות אֲנִיָה.
לטאה וחיה, ואיה ודיה, ומספד ואבל, וקול תַאֲנִיָּה:
שאלתים ואיֵּה, עֳפָרִים וּצְבִיֵּי, חמודות ויונֵי, אפיקי עלִיה.
ואיה עליות, באקדח בנויות, וגבהי ארזים, ואבן שתיה:
ואיה דבירים, וסודי יקרים, וחצְרות עֳפָרִים, והֵיכְלֵי צְבִיָּה.
ואיה עלמות, לבושות רקומות, כבוּדוֹת פנימות, בחדרי שׂכִיָּה:
ואיה עֲדָנִים, ואיה שמנים, ויֵיני רננים, וסולת נקייה.
ואיה עבודה, ואיה תעודה, ואיה כהונה ואיה לוִיָּה:
ואיה מלוכה, במשפט ערוכה, בשפה ברורה, באפס רמִיָּה.
ואיה אֱמוּנָה, עֲלֵי חֵיק אֲמֻנָה, יחידה לבנה, וחמה שניה:
ועָנוּ חוזיהם, שְׁאוֹל משכניהם, בְּחוֹרֵי עֳפרים, ועמקי נשיה.
ועלו בגבם, דשאים ועִשְׂבָּם, למרמס יעלים, ומרעה גְּדִיָּה:
ובוקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זרמים, וזרמי רְוָיָה.
והלכו במו ים, לאין קץ בשִׁבְיָּם, לענּות נפשות, וכַלּוֹת גְּוִיָּה:
וים הלכו בו, אבדון נתיבו, ומוות לחובל, וקבר לציה.
חרדה וְשַׁמָּה, ופחד ואימה, ואין קול ועונה, בכל האֳניה:
ועדה הדורה, צמיתות מכורה, כתושה נטושה, לחרב נטויה.
וזרעם נפוצים, לחוצים רמוסים, לתולדות נגעים, ומכה טריה:
וּבָחַל אביהם, באמם ובהם, וּבָעֲלוּ עליהם, בנות נכריה.
אמורית וחיתית, והַגְרית וכִתית, והמדינית, והמואביה:
[{{הוראה למתפללים|יש המדלגים על הנחמה:}} אביהם ברחמיו, ירחם יתומיו, ויקבוץ זרויו, לארץ נקייה.
אשר רם ונעלה, והוריד והעלה, ומחץ וריפא, והמית והחיה:
ותשוב לעירך, ותבנה דבירך, ותשכון בביתך, ותאסוף דחויה.
מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה:
וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו אל, רב העליליה:]}}

{{להשלים|פסקה=כן}}
==== '''אפתח פי להודות''' וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים ב[[ברוך שאמר]]====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''אריה שאג''' ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''איך משכני עליון''' לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''הלנופלים תקומה''' מבור עני הטבעו בו ([[מחבר:רבי יהודה הלוי|ר' יהודה הלוי]])====

הֲלַנֹּפְלִים תְּקוּמָה מִבּוֹר עֳנִי הָטְבָּעו בּוֹ וְאִם יֵשׁ תְּרוּמָה לַיֹּרְדֵי בוֹר וְדוּמָה

יוֹם חָרַב דְּבִירִי אַל תָּבוֹא בוֹ רְנָנָה כִּי נֶהְפַּךְ הֲדָרִי קָלוֹן וְשִׁירִי לְקִינָה וַיֶחֱשַׁךְ מְאוֹרִי וְתִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנָנָה

גַּם סַהַר וְחַמָּה בִּקְצֵה זְבוּל נִשְׁקָעוּ וְכוֹכבֵי עָשׁ וְכִימָה יָרְדוּ לְתַחְתִּית אֲדָמָה

הֲיֵשׁ אַחֲרִית וְתִכְלָה לָשׁוּב שְׁבוּת גָּלוּתִי וְאִם תִּהְיֶה תְעָלָה לִי מִכְּאֵב מַחֲלָתִי בְּנֵי סְבָא וַחֲוִילָה יָרְשׁוּ גְּבוּל נַחֲלָתִי

וּמָנַחַת וְתֵימָא תּוֹךְ אָהֳלִי יִרְגָּעוּ וָאֱהִי לְשַׁמָּה בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

וְעַד אָנָה אֱלֹהִים לִי תֶחֱרַשׁ וְתֶחֱשֶׁה וּבָנֶיךָ תְּמֵהִים נָפְלוּ כְצִפּוֹר בְּמוֹקְשֵׁי צָר תֹּהִים וְרֹהִים בִּידֵי אֲדֹנִים קָשֶׁה

קוּם וַעֲשֵׂה נְקָמָה בָּהֶם וְהֵם יִכְנָעוּ וּלְמִגְדָּל וְחוֹמָה תִּהְיֶה לְלֹא רֻחָמָה

דְּלֵה מִבּוֹר יְגוֹנָם עַם קֶצְפְּךָ נָשָׂאוּ כִּי לִבָּם וְעֵינָם מוּל כִּסְאֲךָ נָשָׂאוּ וְהוֹצֵא אֶת הֲמוֹנָם מִבֵּית כֶּלֶא הָחְבָּאוּ

כְּמֵאָז וּבְיָד רָמָה אֶל בֵּיתְךָ יִסָּעוּ מִתֵּימָן וְקֵדְמָה מִבֵּין חֲדַד וְתֵימָא

הוֹסֵף יָד יְדוּעָה לִקְנוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף וְצוֹלֵעָה וְתוֹעָה לִצְבִי אֲרָצוֹת תְּאַסֵּף וְכָל נֶפֶשׁ בְּדֵעָה לְעָבְדֶךָ תִּכָּסֵף

וּבְפַחַד וְאֵימָה יוֹם יוֹם לְךָ יִכְרָעוּ כָּל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה וּתְהַלֵּל כָּל נְשָׁמָה.

==== '''נשמת אמונים''' רגזו וחלו ביום זעם (ר' [[אברהם אבן עזרא]])====
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''נלאה להיליל''' על שברינו / ואלו יללה מלא פינו ([[מחבר:רבי משה אבן עזרא|ר' משה אבן עזרא]])====

נִלְאָה לְהֵילִיל / עַל שִׁבְרֵנוּ
וְאִלּוּ יְלָלָה / מָלֵא פִינוּ:

אִלּוּ לִדְיוֹ / יִהְיוּ יַמִּים
וְנִמְתְּחוּ גְוִילִים / כִּשְׁמֵי מְרוֹמִים
וּקְנֵי סוֹפֵר / כָּל עֲצֵי רְתָמִים
אֵין דַּי לִכְתֹּב קְצָת צָרוֹתֵינוּ:

נֶחֱרַב דְּבִירִי / וְסָף מִקְדָּשִׁי
וְאָבְדוּ חֲכָמַי / וּבֵית מִדְרָשִׁי
וְאָנָה רִכְבִּי / וְעֹז פָּרָשִׁי
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ :

יוֹקֵד לְבָבִי / עַל יְקֹד בֵּית אֵל
וְאֵין מִזְבֵּחַ / וְאֵין הַהַרְאֵל
וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל / בַּעֲבוֹדַת אֵל
לְכַפֵּר-עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ:

מְנוֹרָה וְשֻלְחָן / וְלֶחֶם הַפָּנִים
כְּרוּבִים וְאָרוֹן / לְוִיִּם וְכֹהֲנִים
וְשִׁירָה אָזְלָה / וּבָאוּ יְגוֹנִים
וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל שִׁיר מְחוֹלֵנוּ:

שָׁבַת קְטֹרֶת / וְקוֹל מַגְרֵפָה
וּפָרָה אֲדֻמָּה / וְעֶגְלָה עֲרוּפָה
וְנִסְכֵּי מְנָחוֹת / לֹג הִין וְאֵיפָה
וְשָׂעִיר מַלְבִּין אַשְׁמוֹתֵינוּ:

הָשֵׁב עֲבוֹדַת / מִקְדָּשֵׁנוּ
וְקַבֵּץ נְפוּצוֹת / גָּלוּתֵנוּ
וְהָקֵם נְפִילַת / חָרְבוֹתֵינוּ
וַהֲשִׁיבֵנוּ / לְקַדְמוּתֵנוּ
יָהּ, וְאָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ :

==== '''היכל ה׳''' היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני ([[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת|ר' יצחק אבן גיאת]])====

היכל ה' היכל ה' היכל ה', העל שאונו רבו זדוניי. 
יום מ דבירי עלה כרובי אזעק אהה על זמן מדאיבי יימס לבבי מ עוז כאבי יענה בפניי על רוב עווניי כחשי ובא קול פחדים באוזניי. (היכל ה'...).
צורי בחטאי השחית הדרי מ רום לארץ השליך פארי מחיל תסמר שערת בשרי מי ראש ולעניי נחל עדניי נהפך לחושך שמשי לעיניי. (היכל ה'...).
חשב בגורל צר מחשבות עליי והפיל כמה רבבות מתו בפחד אבחת חרבות הכין לטבח לוייי וכוהניי עם אל הורם מאז בסיני. (היכל ה'...).
מתי תנחם בנים אבלים תשיב לציון שארית אצילים משם תבער את הפסילים אומר בהכרית אויביך מה גדלו מעשיך ה'. (אומר...).

==== '''יום נלחמו בי''' יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)====
{{להשלים|פרק=כן}}
===='''קול אהלה תתיפח''' / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)====

קוֹל אָהֳלָה תִּתְיַפֵּחַ	קוֹל מִשְּׁבִי מַר צוֹרֵחַ
קוֹל אָהֳלִיבָה מִשִּׁבְיָהּ	קָרַע לְבָבִי קוֹל בִּכְיָהּ

חֶלְקַת יְקָר אֵין לִרְאוּבֵן
שִׁמְעוֹן בְּמַרְגֵּמַת אֶבֶן
אָמְרוּ לְיִשָּׂשׂכָר הַבֵּן
אֵין פֶּה זְבוּלוּן פּוֹתֵחַ
מֵהַר לְגִבְעָה בּוֹרֵחַ

בַּטִּיט יְהוּדָה אֵיךְ נִטְמָן
לֵוִי וּבִנְיָמִין אַלְמָן
וּבְבֵית דְּבִיר הוּשַׂם חַמָּן
חַטֹּאת נְעוּרַי זֶה פִּרְיָהּ
עַד שַׁלְּמָהּ נַפְשִׁי נִשְׁיָהּ

יוֹסֵף וְגָד אֵיךְ גֹּרָשׁוּ
אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מָשׁוּ
אֵיךְ מַחֲנוֹת דָּן נוֹקָשׁוּ
אֵין אָהֳלֵיהֶם מוֹתֵחַ
וּזְמַן לְאֵידָם שָׂמֵחַ

בַּת נָעֲמָה מִכֹּל בָּנוֹת
תֶּאֱסֹף וְתִשְׁלַח לָהּ מָנוֹת
אָמְרוּ נְבוּאוֹת נֶאֱמָנוֹת
הַרְאֵה לְכָל עַמִּים יָפְיָהּ
כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

====[[בורא עד אנה]]====

בּוֹרֵא עַד אָנָּה / יוֹנָתְךָ בִּמְצוּדָה תּוֹךְ פַּח הַמּוֹקֵשׁ / עֲנִיָּה וּמְרוּדָה וּבְלִי בָנֶיהָ / יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה צוֹעֶקֶת אָבִי

נָעָה גַּם נָדָה / מִקִּנָּהּ הַיּוֹנָה וּלְקֶרַח וְחֹרֶב / יוֹם וָלַיְלָה חוֹנָה הִיא מִתְחַרֶדֶת / מֵחֶרֶב הַיּוֹנָה מִשִּׁנֵּי לָבִיא

יָהּ עֵת עָזַבְתָּ / אוֹתָהּ בְיַד טוֹרֵף אָכַל הַצַּוָּאר / וּמָלַק הָעֹרֶף עָבְרוּ הַשָּׁנִים / גַּם קַיִץ גַּם חֹרֶף אֶשָּׂא עֹל אוֹיְבִי

מִי יִתֵּן אֵלֶיהָ / אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים לָעוּף בִּגְבָעוֹת / וּלְדַלֵּג בֶּהָרִים לָבוֹא עִם דּוֹדָהּ / אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים אָז אֶשְׁכַּח עָצְבִּי

יוֹעֲצִים עָלֶיהָ / עֵצוֹת הִיא אֲנוּשָׁה זָרִים אַכְזָרִים / שָׂמוּהָ חֲלוּשָׁה בְּעֹל כָּבֵד / בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גָדוֹל מַכְאוֹבִי

נַחֵם עַל לִבָּהּ / אֵל שׁוֹכֵן בִּמְרוֹמִים דַּבֵּר נֶחָמָה / עַל לֵב הָעֲגוּמִים קַבֵּץ נִדָּחִים / פְּזוּרִים בָּעַמִּים וְגוֹאֵל תָּבִיא

===שירת האזינו===
{{#קטע:דברים לב/טעמים|א|מג}}
&lt;references /&gt;

===תפילת ערבית===
מתחילים במזמור קל&quot;ז, על נהרות בבל, ואז מתפללים ערבית כבכל יום עד לאחר עמידה.

{{צת|תהלים|קלז}}

ומתפללים [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/ערבית|תפילת ערבית]] עד לאחר עמידה. בעמידה מוסיפים [[עננו]], יש הנוהגים לומר את [[תפילת נחם]] ואילו מנהג צפון אפריקה לאמרו אך ורק במנחה, משום שאין הנחמות שייכות עד אז.

===קינות לאחר ערבית===
{{להשלים|פרק=כן}}
==== '''למי אבכה''' וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן====
{{רן|לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן}}

==== '''אקרא בבכיה''' רבה איכה ישבה====
==== '''הלילה אלכה''' שולל ויחף אצא בקריאת איכה====
==== '''[[מגילת איכה]]'''====
==== '''זכר ה׳ מה היה לנו''' / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו====
==== '''[[קינות/בליל זה|בליל זה יבכיון]]''' וילילו בני====
==== '''מדי שנה קינה''' בליל זה מזומנה====
==== '''על זה היה דוה לבנו''' ועל אלה חשכו עינינו====
==== '''על ליל חרבן היכל מקדש''' / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש====
==== '''אוי כי ירד אש''' מן השמים לירושלים '''עיני עיני יורדה מים'''====
==== '''זכור ה' ליהודה ולאפרים''' / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים====
==== '''אליכם עדה קדושה''' אשאל מכם שאלות / '''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'''{{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2377.html?currPerformance=3090 מילים ולחנים]}}====
{{רן|
אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה אֶשְׁאַל מִכֶּם שְׁאֵלוֹת:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹכְלִים מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
עַתָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׂבַעְנוּ בּוּז וּמְרוֹרִים?
עַל הֶרֶג הַכְּשֵׁרִים וְעַל זֶרַע יְשָׁרִים,
עַל כֵּן בִּבְכִי תַּמְרוּרִים אֶשָּׂא קוֹלִי כְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּשִּׂמְחָה,
עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ בְּלֵיל זֶה קוֹל אֲנָחָה?
אֲהָהּ כִּי לֹא מָצָאנוּ לְכַף רַגְלֵנוּ מְנוּחָה,
אוֹי כִּי בָאָה צָרָה עַל כֵּן אֶשְׁכַּח מְחוֹלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח שׁוֹתִים כּוֹסוֹת בִּבְרָכָה,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נִקְרָא מְגִלַּת אֵיכָה?
אֵיכָה בְּגָלוּת יָשַׁבְתִּי וּבָאתִי אֶרֶץ מְבוּכָה,
לָכֵן אֲנִי עַל כָּכָה אֲעוֹרֵר קוֹל יְלָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח קוֹרִין תָּמִיד הַגָּדָה,
עַתָּה נֹאמַר בְּלֵיל זֶה בְּכִי תַּמְרוּר וּקְפָדָה?
אוֹיָה כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ וּבָא עֵת פְּקֻדָּה,
אוֹי עַל קִרְיָה חֲמוּדָה וְעַל בָּתֵּי תְפִלּוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח נִגְמֹר תָּמִיד הַהַלֵּל,
עַתָּה אֲנַחְנוּ בְּלֵיל זֶה נְהִי מִסְפֵּד וִילֵיל?
כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ עַתָּה לֹא נוּכַל לְהִתְפַּלֵּל,
כִּי בֵּית מִקְדָּשׁ מִתְחַלֵּל וְגַם חָרְבוּ הֵיכָלוֹת.

מַדּוּעַ בְּלֵיל פֶּסַח אוֹמְרִים שְׁפֹךְ בְּזִמְרָה,
עַתָּה בְּלֵיל זֶה שָׁתִינוּ לַעַן רֹאשׁ וּמָרָה?
אוֹי כִּי שִׂמְחָה נֶעְדָּרָה דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת.

הִתְנַחֲמוּ בְגָלוּת בָּנִים יוֹשְׁבִים בְּצָיוֹן,
אֲרוֹמִמְכֶם מִשִּׁפְלוּת אָכִין עֲבוֹדַת צִיּוֹן,
אֶבְנֶה נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָז תִּשְׂמְחוּ בְּגִילוֹת.}}

==== '''אוי כי קינה רבת''' מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ&quot;ש)====
==== '''אני הגבר אקונן''' / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ&quot;ש)====
==== '''אז בחטאינו''' חרב מקדש ובעונות נשרף היכל ([[מחבר:אלעזר הקליר]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://old.piyut.org.il/tradition/1584.html?currPerformance=4093|כותרת=אז בחטאינו|תאריך_וידוא=2020-03-11|אתר=old.piyut.org.il}}}}====
==== '''עורה נא ימינך רמה''' / ולזעומה קרא נחמה====

ומונין שנות החורבן וממשיכים &quot;ואתה קדוש&quot;, [[קדושה דסידרא]] של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:
==== '''על היכלי חבלי כנחש נושך''' ולשממות ציון אשב בחושך ([[מחבר:רבי ישראל נג'ארה]])====
{{להשלים}}
==== '''על היכלי''' אבכה יומם ולילה / ולתפארת ציון עיר ההֻלָלָה ([[מחבר:רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס]])====
{{רן|עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁנֶחְרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
סִפְדִי תוֹרָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה.}}

&lt;references /&gt;

{{מגירה|[[מגילת איכה]]|
אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃ ס ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃ ס ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃ ס ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃ ס ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃ ס ו וַיֵּצֵ֥א מן-בת [מִבַּת]־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃ ס ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃ ס ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר ׃ ס ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃ ס י יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ ׃ ס יא כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ מחמודיהם [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה ׃ ס יב ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ ׃ ס יג מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה ׃ ס יד נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם ׃ ס טו סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה ׃ ס טז עַל־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב ׃ ס יז פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם ׃ ס יח צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמים [הָֽעַמִּ֗ים] וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי ׃ ס יט קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם ׃ ס כ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת ׃ ס כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃ ס כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: פ

איכה פרק ב

א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ ׃ ס ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵת כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ ׃ ס ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב ׃ ס ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ ׃ ס ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה ׃ ס ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן ׃ ס ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד ׃ ס ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ ׃ ס ט טָבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃ ס י יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה ׃ ס יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם ׃ ס יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ ׃ ס יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים ׃ ס טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ ׃ ס טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ ׃ ס יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ ׃ ס יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ ׃ ס יט ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא ׃ ס כא שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ ס כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם ׃ פ

איכה פרק ג

 
א אֲנִ֤י הַגֶּ֨בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ ׃ ב אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר ׃ ג אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ס ד בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי ׃ ה בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה ׃ ו בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם ׃ ס ז גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי ׃ ח גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי ׃ ט גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה ׃ י ס דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים ׃ יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם ׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ ׃ ס יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם ׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה ׃ טז ס וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר ׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה ׃ יח וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה ׃ ס יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח [וְתָשׁ֥וֹחַ]  עָלַ֖י נַפְשִֽׁי ׃ כא זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל ׃ ס כב חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו ׃ כג חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ ׃ כד חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ ׃ ס כה ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ ׃ כו ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה ׃ כז ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו ׃ כח ס יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו ׃ כט יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה ׃ ל יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה ׃ לא ס כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי ׃ לב כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו] ׃ לג כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ ׃ ס לד לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ ׃ לה לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן ׃ לו לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה ׃ ס לז מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה ׃ לח מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב ׃ לט מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו [חֲטָאָֽיו] ׃ ס מ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֨ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה ׃ מא נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם ׃ מב נַ֤חְנוּ פָשַׁ֨עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ ׃ ס מג סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ ׃ מד סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה ׃ מה סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים ׃ ס מו פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ ׃ מז פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר ׃ מח פַּלְגֵי־מַ֨יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס מט עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת ׃ נ עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם ׃ נא עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי ׃ ס נב צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם ׃ נג צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי ׃ נד צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי ׃ נה ס קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת ׃ נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי ׃ נז קָרַ֨בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא ׃ ס נח רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי ׃ נט רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי ׃ ס רָאִ֨יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי ׃ סא ס שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי ׃ סב שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם ׃ סג שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם ׃ ס סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם ׃ סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם ׃ סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה ׃ פ

איכה פרק ד

 
א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֨כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת ׃ ס ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר ׃ ס ג גַּם־תנין [תַּנִּים֙] חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר ‎כי ענים [כַּיְעֵנִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר ׃ ס ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם ׃ ה ס הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת ׃ ס ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם ׃ ס ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֨יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֨צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם ׃ ס ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ ׃ ס ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֨וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי ׃ ס י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי ׃ ס יא כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ ׃ ס יב לֹ֤א הֶאֱמִ֨ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם ׃ ס יג מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֹנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים ׃ ס יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם ׃ ס טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֨וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר ׃ ס טז פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ ׃ ס יז עודינה [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ ׃ ס יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ ׃ ס יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ ׃ ס כ ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם ׃ ס כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי ׃ ס כב תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ : פ

איכה פרק ה

 
א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ ׃ ב נַחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים ׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ אין [וְאֵ֣ין]  אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת ׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם ׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם אנחנו [וְאֵינָ֔ם וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם ׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר ׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב ׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה ׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם ׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ ׃ פ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר ׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים ׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם ׃ כב כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד: פ [הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה]  חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם}}


==[[סידור/נוסח עדות המזרח/שחרית לתשעה באב|קינות ליום תשעה באב]]==
[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>j4qrowyvyx5pwmabgevkkha5rheqnty</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)</title>
    <ns>116</ns>
    <id>460787</id>
    <revision>
      <id>1416942</id>
      <parentid>1341491</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T00:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: תיקונים אוטומטיים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7402" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת), התשס&quot;ח-2008

&lt;מקור&gt; ((ק&quot;ת תשס&quot;ח, 469|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)|4464)).

&lt;מבוא&gt; בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 5]], [[+|10(ב)]] [[+|ו-45]] [[=החוק|לחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס&quot;ז-2007]] (להלן - החוק), ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

__TOC__

== פרק א': פרשנות ==

@ 1. הגדרות
: בתקנות אלה -
:- &quot;אתר האינטרנט&quot; - אתר האינטרנט של האגף;
:- &quot;בקשה&quot; - בקשה להירשם במרשם היצוא הביטחוני או בקשה לרישיון;
:- &quot;האגף&quot; - אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון;
:- &quot;הגורם המוסמך&quot; - מי שהוסמך, לפי [[סעיף 10(ב)(3) לחוק]], להחליט בעניין רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר או רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית;
:- &quot;החלטה&quot; - החלטת הרשות המוסמכת לפי [[+|סעיפים 4]], [[+|8]] [[או 9 לחוק]];
:- &quot;המנכ&quot;ל&quot; - המנהל הכללי של משרד הביטחון;
:- &quot;המשרד&quot; - משרד הביטחון;
:- &quot;השגה&quot; - לרבות בדרך של עיון מחדש;
:- &quot;מבקש&quot; - מי שהגיש לרשות המוסמכת בקשה להירשם במרשם היצוא הביטחוני או בקשה לרישיון;
:- &quot;מגיש ההשגה&quot; - כמפורט [[+|בסעיפים 5]] [[ו-10(א) לחוק]], לפי העניין;
:- &quot;ראש האגף&quot; - ראש אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון;
:- &quot;רישיון&quot; - רישיון לפי [[סימן ב' לפרק ד' לחוק]].

== פרק ב': הגשת השגה ==

@ 2. פרטי ההשגה
: (א) על החלטת הרשות המוסמכת ניתן להגיש השגה.
: (ב) השגה תוגש לרשות המוסמכת, כשהיא מודפסת, בתוך 30 ימים מהיום שבו נמסרה למגיש ההשגה ההודעה על ההחלטה נשוא ההשגה.
: (ג) מגיש ההשגה יצרף להשגתו את המסמכים הנדרשים לדעתו לתמיכה בהשגה; המסמכים שיצורפו להשגה יהיו מקוריים בלבד או יאושרו על ידי עורך דין ישראלי או על ידי קונסול ישראלי כמתאימים למקור.
: (ד) מגיש ההשגה יגיש לאגף, בכל עת שיידרש לכך, כל פרט, ידיעה או מסמך הנוגעים לעניין והדרושים לצורך החלטה ביחס להשגה, וישיב נכונה על כל שאלה שיישאל בקשר להשגה.

@ 3. חתימה והצהרות
: (א) ההשגה תיחתם ביד מגיש ההשגה; היה מגיש ההשגה תאגיד, תיחתם הבקשה בידי מי שהתאגיד הסמיכו לחתום עליה בשמו, ויצורף לה אישור מאת עורך דין בדבר סמכות החותם לחתום בשם התאגיד.
: (ב) מגיש ההשגה יצהיר כי מכלול הפרטים שפורטו בהשגה והמסמכים אשר צורפו אליה הם נכונים ומלאים.

@ 4. הגשת ההשגה
: השגה תישלח לאגף בדואר או במסירה ידנית; לעניין תקנות אלה, מועד הגשת ההשגה יהיה המועד שבו נתקבלה ההשגה באגף.

@ 5. הארכת מועד הגשת השגה
: לפי בקשת מגיש השגה, רשאי ראש האגף להאריך את המועד להגשת השגה, אם ראה הצדקה לכך מטעמים מיוחדים שיירשמו; דחה ראש האגף את בקשת מגיש השגה להארכת מועד כאמור, רשאי המנכ&quot;ל או הגורם המוסמך, לפי העניין, לפי בקשת מגיש ההשגה, להאריך את המועד, מטעמים כאמור, ויודיע על החלטתו המנומקת בתוך חמישה ימים מיום קבלת הבקשה להארכת המועד.

@ 6. תקפות ההחלטה
: אין בהגשת השגה כדי לעכב את ביצועה של ההחלטה נשוא ההשגה.

@ 7. אישור המצאת השגה
: בתוך חמישה ימים מהמועד שבו נתקבלה ההשגה באגף, ימסור האגף הודעה למגיש ההשגה כי הוא מאשר את עצם קבלתה באגף; ההודעה תימסר בדואר רשום למען להמצאת מכתבים שצוין בהשגה.

@ 8. הטיפול בהשגה
: סברו הוועדה המייעצת, הגורם המוסמך או המנכ&quot;ל כי הדבר דרוש לשם הכרעה בהשגה, יוזמן מגיש ההשגה להשלים את טיעוניו בעל פה לפני הוועדה המייעצת, הגורם המוסמך או המנכ&quot;ל, לפי העניין.

@ 9. דיון בהשגה חסרה
: לא הוגשה השגה כמפורט [[בסעיפים 2]] [[ו-3]], או אם מגיש ההשגה לא השיב לפנייה אליו לפי [[תקנה 2(ד)]], [[10(א)]] [[או 10(ג)]] בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו פנייה כאמור, או אם זומן מגיש ההשגה לטעון בעל פה ולא התייצב, רשאי המנכ&quot;ל או הגורם המוסמך, לפי העניין, לדון ולהחליט בהשגה לגופה בהסתמך על המידע אשר לפניו.

@ 10. הדיון וההחלטה בהשגה
: (א) סברו הוועדה המייעצת, הגורם המוסמך או המנכ&quot;ל, כי נדרשת השלמה להשגה לצורך הדיון בה, יבקשו ממגיש ההשגה השלמות בכתב, בהתאם [[לתקנה 2(ג)]].
: (ב) הוועדה המייעצת תיתן למנכ&quot;ל את המלצתה המנומקת בכתב ביחס להשגה.
: (ג) המנכ&quot;ל או הגורם המוסמך ידון בהשגה, המלצת הוועדה המייעצת ומידע נוסף שיבקש מגורמי מערכת הביטחון או ממגיש ההשגה.
: (ד) המנכ&quot;ל או הגורם המוסמך, לפי העניין, רשאי לדחות את ההשגה או לקבלה, כולה, מקצתה או בשינויים, או להחזיר את העניין עם הוראות לראש האגף.

@ 11. המועד למתן החלטה בהשגה
: החלטה בהשגה תינתן בתוך ארבעים וחמישה ימים ממועד הגשתה, או, ממועד קבלת ההשלמות, לפי המאוחר.

@ 12. הוועדה המייעצת
: כל מקום שנזכרת בתקנות אלה הוועדה המייעצת, תחול ההוראה ביחס לוועדה המייעצת לעניין השגה לפי [[+|סעיפים 8]] [[או 9 לחוק]] בלבד.

@ 13. הודעה על החלטה בהשגה
: (א) ניתנה החלטה בהשגה, ימסור המנכ&quot;ל או הגורם המוסמך הודעה מנומקת על כך למגיש ההשגה.
: (ב) ההודעה תימסר למגיש ההשגה בדואר רשום למען להמצאת מסמכים שצוין בהשגה, וזאת בתוך שבעה ימים ממועד מתן ההחלטה בהשגה.

&lt;פרסום&gt; י&quot;ד בשבט התשס&quot;ח (21 בינואר 2008)
&lt;חתימה&gt; אהוד ברק שר הביטחון</text>
      <sha1>g205tdmyex8fbo6g4vwfzci1h752d5t</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דניאל ב א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>467290</id>
    <revision>
      <id>1417062</id>
      <parentid>1395647</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2547" xml:space="preserve">{{מלבים
|שאלות= (א) השאלות (א) למה אמר חלומות בלשון רבים?, מ&quot;ש ושנתו נהייתה משמע שנתהוה השינה וישן?,
|עניין=
{{צ|ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר}}, אא&quot;ל שהיה בשנת שתים, שאיך הוציאו דניאל וחברוהי לאתקטלא, והם לא השלימו עדיין חק למודם? ואיך אפשר שבשנת שתים פתר דניאל את החלום ונתגדל הוא וחבריו, הפך מה שנזכר בסימן הקודם שלא עמדו לפני המלך עד תום שנת שלש? ולכן צדקו דברי חז&quot;ל שפירשו בשנת שתים למלכות הכללי של נבוכדנצר, שזה היה אחר חורבן הבית שאז כבש כל האומות ומלך בכפה, ואז חשב מחשבות לדעת מי ימלוך אחריו והודיעו לו את אשר יהיה באחרית הימים. {{צ|חלם נבוכדנצר חלומות,}} 
ר&quot;ל שבחלום הזה היו חלומות הרבה, חלום הצלם, וחלום האבן ששבר את הצלם, ובאשר שכח את החלום לא זכר רק שחלם לו חלומות הרבה, וספר שזכר ממנו ג' ענינים, א] שחלם חלומות ולא ידע מה, ב] {{צ|ותתפעם רוחו,}} זכר שנפל עליו פחד ואימה בעת החלום, שזה סימן שלא היה רעיון רוח, רק חלום אמתי שהוא הפועל בנפש החולם להפיל עליו חרדה גדולה, ג] {{צ|ששנתו נהיתה עליו}}, ר&quot;ל שאחרי החלום נשאר ישן ולא הקיץ משנתו ע&quot;י החלום, ור&quot;ל שחלום שאין בו ממש לא יעשה רושם בנפש, לא כן החלום הנבואיי יתפלצו עמודי גופו, אולם לפעמים יפול עליו אימה ורעדה בעת החלום על ידי תגבורת הדמים שיתקבצו במקום אחד, ויעשו רושם נורא לפי ההתפעלות שיתהוה עי&quot;ז בגוף בעת השינה ובכ&quot;ז אין בו ממש, אולם בזה יקיץ תמיד ע&quot;י הפחד, ובמה שהתפעם רוחו ובכ&quot;ז לא הקיץ משנתו, ידע שלא בא מסבת הדם או האדים או העילוף בשינה, רק ע&quot;י חיקיו שנעשה בנפשו הרוחניית אשר ראתה חזיון עתידי מורה רע, וע&quot;כ שם לבו לדעת את החלום:
}}

&lt;noinclude&gt;{{פרשן על פסוק|מלבי&amp;quot;ם|דניאל||ב א|ב א|ב ב}}&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>ppuxktw49zual5q4cn2ikvw5uqwrlpn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דניאל ב ח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>467297</id>
    <revision>
      <id>1417063</id>
      <parentid>1399673</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1058" xml:space="preserve">{{מלבים
|שאלות= (ד) השאלות (ד - ח) מ&quot;ש חלמא אמר, הוא דברי סכלות, הלא אמר להם שרוצה לדעת את החלום מפני שאינו יודע אותו, ואם לא הבינו דבריו איך ענו שנית שיאמר החלום והוא אינו זוכרו?, בפסוק ה' תפס לשון הודעה ובפסוק ו' לשון החויה?:
|עניין=(ח) השאלות (ח - ט) מ&quot;ש די עדנא אתם זבנין, וכן מ&quot;ש בפסוק ט' נתקשו המפרשי' בפירושו?:
{{צ|ענה המלך ואמר באמת יודע אני כי זמן אתם קונים, יען שראיתם שהדבר הלך ממני,}} ר&quot;ל אני רואה שאתם רוצים להרויח זמן, שבתוך כך תבקשו איזה תחבולה להנצל, אחר שאתם רואים שאני א&quot;א עוד שאזכור את החלום, ושלא אזכור גם אח&quot;כ, ולא תרויחו רק זמן להנצל:
}}

&lt;noinclude&gt;{{פרשן על פסוק|מלבי&amp;quot;ם|דניאל||ב ז|ב ח|ב ט}}&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>hjkayou22oy29e4bd2z41wpiq764eut</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלבי&quot;ם על דניאל ב מט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>467394</id>
    <revision>
      <id>1417064</id>
      <parentid>1399716</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ShalomOrobot</username>
        <id>28707</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת תגי קטע ריקים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="449" xml:space="preserve">{{מלבים
|שאלות= 
|עניין=
(מט) 
&lt;קטע התחלה=מט/&gt;{{צ|ודניאל בקש מן המלך}} שיקל מעליו העבודה הזאת, ותחת שעשאו לשר על בבל יתן עבודה זאת לחמו&quot;ע, והוא נשאר בשער המלך להיות יועץ המלך ואביו ופטרונו:}}&lt;קטע סוף=מט/&gt;
&lt;noinclude&gt;{{פרשן על פסוק|מלבי&amp;quot;ם|דניאל||ב מח|ב מט|ג א}}&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>tkk1frs4xuhsng1yvfpnw426mha048s</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ב/פרק יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>468613</id>
    <revision>
      <id>1417181</id>
      <parentid>1416878</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:32:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>נשלם הפרק בס&quot;ד</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16933" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יוסף בן מתתיהו
|שם ספר=תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים
|רישום ספר='''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים'''
|שם נוסף=מלחמת היהודים
|הקודם=תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ב/פרק יח
|רישום הקודם=פרק יח
|הבא=תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ב/פרק כ
|רישום הבא=פרק כ
|סוגה=מלחמת היהודים
}}

==פרק תשעה־עשר==
{{מרכז|{{ק|מעשי צסטיוס בארץ יהודה. הוא צר על ירושלים ועזב פתאום את המצור. התלאות אשר מצאוהו במנוסתו.}}}}

{{ק|'''א.'''}} וכראות [ציסניוס] גַלוס, כי תמו המורדים מארץ הגליל, הפך עם צבאו אל קיסריה. וצסטיוס חיבר את כל צבאותיו ועלה להצות על אנטיפטרס; ובשמעו, כי במגדל (מצודה) אחד, הנקרא אֲפֵק, התלקטו היהודים בחיל גדול, שלח צבא שמה להילחם. פחד הצבא הזה נפל על היהודים, והם נפוצו עוד טרם התראו אתו פנים. הרומאים מצאו את המחנה שומם מאדם ושלחו באש את הכפרים הקרובים. מאנטיפטרס עלה צסטיוס על לוד ותפש את העיר הריקה מאדם, כי כל העם עלו אל ירושלים לחוג את חג הסוכות ורק חמישים איש פגש שם צסטיוס והמית אותם בחרב ואת העיר שרף, ונסע משם לעלות על ירושלים. הוא עבר דרך בית־חורון וחנה במקום אחד הנקרא גבע (או גבעה) במרחק חמישים ריס מירושלים.

{{ק|'''ב.'''}} וכראות היהודים, כי המלחמה הולכת וקרבה אל העיר הראשה (המטרופולין), עזבו את חגם ולקחו בידיהם כלי נשק, ובבטחם בהמונם הגדול הגיחו מן העיר בתרועת מלחמה בלי מערכה וסדר, וגם לא שמו את לבם למנוחת השבת, אף כי נהגו תמיד לקדש את היום הזה בכל תוקף. אולם החֵמה העזה, אשר הסיחה את דעת היהודים מקָדשי דתם, הוסיפה להם אומץ וגבורה למלחמה: הם התנפלו על הרומאים ברוח עָצְמה, עד אשר הבקיעו את מערכותיהם ופרצו בתוכם והרבו את חלליהם, ולולא מיהרו הרוכבים לסובב את היהודים ולולא חש גם חלק הצבא, אשר לא נלאה עוד מכובד המלחמה, לעזרה למערכת הרומאים השדודה, כי אז אבד כל צבא צסטיוס במלחמה. מקרב הרומאים נפלו חמש מאות וחמשה־עשר חללים ומהם כארבע מאות רגלים ושאריתם רוכבים. ומהיהודים נפלו בחרב רק עשרים ושנים איש. ויותר מכל היהודים הפליאו לעשות חיל שני קרובי מונבז מלך חדיב{{הערה|מונבז היה בנה של הֶלֶני (הילני המלכה) ואחיו ויורשו של איזט מלך חדיב וכולם קבלו את דת ישראל וקנו להם נחלות ואחוזת קבר בירושלים. וגם רבים מקרוביהם התיישבו בירושלים ולקחו חלק במלחמות החופש.}}, מונבז וכנדאי (קנדיאוס), ויחד עמם גם נִיגֶר איש עבר הירדן ושִׁילָא (סילס) הבבלי, אשר שרת לפנים במחנה המלך אגריפס ועבר אל היהודים. ואחר אשר נהדפו היהודים, הנלחמים עם הרומאים פנים אל פנים, ושבו אל העיר, התנפל שמעון בן גיורא בעורף הרומאים, העולים בדרך בית־חורון, והפיץ חלק גדול מחיל המאסף ולקח ממנו הרבה בהמות־סבל והוביל אל ירושלים. שלשה ימים התמהמה צסטיוס בבית־חורון, והיהודים הספיקו לתפוש את ראשי ההרים ושמו משמר על מעברות הארץ והראו, כי לא ישבו בחיבוק ידים, כאשר יחלו הרומאים להסיע את מחנם.

{{ק|'''ג.'''}} ואגריפם ראה, כי רעה נגד פני הרומאים מהמון השונאים הרב, אשר כבש את ארץ ההרים, ועל־כן ניסה לבוא בדברים עם היהודים, אולי יצליח בידו לפתות את כולם, כי יחדלו מהילחם, או לסכסך את הנבערים אוהבי הריב בצריהם [רודפי השלום]. על־כן שלח אל יושבי ירושלים שני אנשים נשואי־פנים וידועים להם מאד, את בָּרקאי (בורקיוס) ואת פָיבּוֹס והבטיח אותם, כי יכרות צסטיום ברית שלום עמם והרומאים יסלחו לכל פשעיהם, אם יפרקו את כלי נשקם מעליהם ויעברו אליהם. והמורדים יראו, פן יעבור כל העם אל אגריפס, בהאמינו כי יכופר עוונו, ועל־כן מהרו להמית את שליחיו. הם רצחו את פָיבּוֹס נפש עוד טרם פתח את פיו ובָרְקָאִי כּוסה בפצעים, אך הצליח להמלט. וכאשר כעס כל העם [על מעשה התועבה הזה], התנפלו עליו המורדים והכוהו באבנים ובעצים וגרשו אותו אל תוך העיר.

{{ק|'''ד.'''}} בעצם המהומה הזאת, אשר קמה בקרב יושבי ירושלים, מצא לו צסטיום שעת־הכושר להתנפל על העיר והסיע שמה את כל צבאו ורדף אחרי היהודים הנסוגים מפניו עד שערי ירושלים ושם את מחנהו במקום הנקרא צופים (סקופוס) במרחק שבעה ריסים מן העיר. שלשה ימים לא השתער על העיר, ואולי האמין, כי יסגירו אותה יושביה בידו, –  ושלח אנשי־צבא רבים לבוז את הכפרים אשר מסביב לירושלים, וביום הרביעי, הוא יום שלשים לחדש הִיפֶּרְבֶּטַּיְאוֹס (תשרי), הציג את הצבא במערכות מלחמה לעלות על העיר. אולם המורדים שמו עיניהם על העם היושב בעיר [לבל יפול אל הרומאים]. הם נבהלו למראה סדר מערכות־הרומאים ועזבו את חלקי העיר אשר מחוץ לחומה ונסוגו אחור אל תוך העיר ואל הר־הבית. וצסטיוס נסע אחריהם ושרף את חלק העיר הנקרא ביציתא (ביזיתא) וגם &quot;העיר החדשה&quot;{{הערה|שנזכרה לעיל טו, ה. הם המגרשים בצפון ירושלים, שנבנו בימי החשמונאים והורדוס, כאשר התגדלה העיר. ובספר ה, יב, ד, יבואר, כי חלק העיר החדשה הזאת נקרא בשם &quot;העיר החדשה התחתונה&quot;.}} ואת המקום הנקרא ״שוק הקורות״ (שוק העצים) וחנה מול ארמון המלך. ולו רצה צסטיוס ביום ההוא להרעיש בחזקת־יד את חומות העיר, כי אז לכד את ירושלים מיד וגם שם קץ למלחמה, אולם ראש מחנהו טוּרַנִיּוּס פְּרִיסְקוֹס ורוב שרי הרוכבים אשר לו לקחו שוחד מידי פלורוס ופיתו אותו לבל ישתער על העיר. ובגלל הדבר הזה ארכה המלחמה מאד ונגזר על היהודים לשאת עוד צרות נוראות עד בוא הקץ.

{{ק|'''ה.'''}} ובעת ההיא נפתו רבים מטובי העם לדברי חנן בן יונתן וקראו את צסטיוס אל העיר ואמרו לפתוח לפניו את שעריה. אולם בגודל אפו לא שם לב לדברים האלה ולא האמין לאנשים האלה, עד אשר שמעו המורדים על־דבר הבגד וגרשו את חנן ואנשיו מעל החומה ודחפו אותם אל בתיהם וסקלו באבנים אחריהם. ואחרי־זאת עמדו בראשי המגדלים וירו משם בשונאים המעפילים לעלות. חמישה ימים ניסו הרומאים להרעיש את החומה מכל צד ולא יכלו להלחם עליה, וביום חשישי לקח צסטיוס רבים מבחורי צבאו ואת רובי הקשת והשתער על הר־הבית מרוח צפון. והיהודים נלחמו בהם מן האולמים (האסתווניות) ופעמים רבות גרשו את האנשים אשר קרבו אל החומה, אך לאחרונה תקף עליהם המון החיצים ואבני הקלע, עד אשר נסוגו אחור וירדו מעל החומה. כי אנשי צבא הרומאים העומדים ראשונה במערכה סמכו את מגיניהם אל החומה, ואחריהם הדביקו העומדים בשורה השניה את מגיניהם אל מגיני הראשונים, וכמוהם עשו גם יתר שורות הצבא, עד אשר הקימו את הסוכך, הנקרא בפיהם &quot;צב&quot;{{הערה|ברומית testudo.}}, וממנו נרתעו כל חיצי שונאיהם ואבני קלעם ושבו ריקם. ואנשי־הצבא יכלו הפעם לחתור תחת החומה, וכל רע לא אונה להם, וגם התכוננו לשלח אש בשער הר־הבית.

{{ק|'''ו.'''}} פלצות נוראה אחזה את המורדים ורבים מהם מהרו לברוח מתוך העיר, בחשבם כי תפול במהרה בידי אויביהם. הדבר הזה היה למשיב נפש ליושבי ירושלים, וכאשר הוסיפו המורדים להמלט מעל החומה, כן הוסיפו אלה להתקרב אל השערים ואמרו לפתוח אותם ולקבל את פני צסטיוס כפני מושיע וגואל. ואילו האריך צסטיוס את המצור עוד זמן מצער, כי אז לכד את העיר חיש מהר. אך מאמין אני, כי בעוונות הנבלים הסתיר אלהים את פניו גם ממקדשו, ועל־כן לא נתן כי יבוא קץ למלחמה ביום ההוא.

{{ק|'''ז.'''}} כי צסטיוס לא שם את לבו למפח־נפש הנצורים וגם לא למחשבת העם הטובה אליו, ואסף אליו פתאום את אנשי־צבאו, ובלי פגע ומכה נואש מתקוותו ונואל להסיע את מחנהו מן העיר. והשודדים, אשר לא חיכו לדבר הזה, לבשו עוז למראה מנוסת צסטיוס ורדפו אחרי המאסף אשר לרומאים, והמיתו רבים מחיל הרוכבים והרגלים. ביום ההוא חנה צסטיוס במקום תחנותו הראשון, אשר בגבעת צופים, וביום המחרת עלה משם ובזה חיזק את רוח שונאיו, והם הצרו מאד את צעדי המאסף וגם התיצבו לשני עברי הדרך וירו על אגפי הצבא. והמאסף אשר לרומאים לא נועז להפנות את פניו מול שונאיו, אשר ירו בו מאחור, בחשבו, כי אין קץ למספר רודפיו. וגם לא מצאו הרומאים כח לבצור את רוח המתנפלים עליהם משני עבריהם, כי היו עמוסים משא לעיפה ויראו פן ינתקו את שורות המערכה, ובעיניהם ראו את היהודים, כי אין סבל ומשא על שכמיהם והם קלים במרוצתם. לכן נטלו עליהם לסבול צרות רבות, מבלי יכולת לשלם גמול לשונאיהם. לכל אורך־הדרך ניגפו הרומאים ורבים נפלו שדודים מתוך מערכותיהם, ובמספר ההרוגים העצומים היו גם פְְרִיסְקוּס מפקד הלגיון הששי ולוֹנְגִּינוּס שר־האלף ושר להקת הרוכבים האֵימִילִית ושמו יוּקוּנְדוּס. בדי עמל הגיעו הרומאים אל מקום מחנם לפנים אשר בגבע, ורבים מאנשי־הצבא השליכו בדרכם את כל הנשק מעליהם. בגבע התמהמה צסטיום שני ימים והיה כאובד עצות; וביום השלישי ראה, כי עָצמו שונאיו וכל המקומות מסביב מלאים יהודים, והבין כי לרעתו התמהמה במקום הזה ואם יחכה עוד מעט יוָספו רבים על שונאיו.

{{ק|'''ח.'''}} למען החיש את מנוסת הצבא, צוה צסטיוס להשליך את כל הדברים אשר הם לטורח בדרך מסעו. על־כן המיתו הרומאים את כל הפרדים והחמוריט ובהמות־המשא, מלבד הבהמה הנושאה את כלי־הקלע ומכונות המלחמה, כי בכלים האלה החזיקו לגודל ערכם, ומה גם כי פחדו, פן יפלו בידי היהודים, אשר יהפכו אותם מול פניהם. – ואחרי־כן הוליך אותם צסטיוס אל בית־חורון. והיהודים לא הרבו להציק להם בארץ המישור, אך כאשר נדחקו הרומאים אל בקעה צרה במורד ההר,  קדמו היהודים אותם: אלה סגרו עליהם את מוצא הבקעה, ואלה רדפו אחריהם ולחצו אותם אל תוך הבקעה. וכל ההמון הגדול התיצב במרום ההר התלול אשר ממעל למסילה, וכיסה את מערכות הרומאים בברד חיצים ואבני־קלע. גם הרגלים נבוכו ולא מצאו תחבולה לעמוד על נפשם. והרוכבים נמצאו עוד בצרה נוראה מהם, כי נבצר מהם ללכת לדרכם בסדר תחת מטר אבני־הקלע וגם לא יכלו לעלות בסוסיהם על צוקי הסלעים ולהדוף את שונאיהם. ומן העבר השני נמצאו תהומות ופחתים, אשר נפלו שמה הרומאים, כאשר מעדו רגליהם, ומנוס אבד מהם ואפסה כל תקוה לעמוד על נפשם. ומגודל צרתם הרימו קול זעקת שבר ויללת נואשים. ולקול נאקתם ענו היהודים קול ענות גבורה ותרועת גצחונם, בחזקם איש את אחיו. וכמעט השמידו היהודים את כל חיל צסטיום, לולא כיסה עליהם הלילה, ובחושך הספיקו הרומאים להמלט אל בית־חורון. והיהודים חנו עליהם מסביב ושמרו על מוצאי הבקעה.

{{ק|'''ט.'''}} וצסטיוס נוכח לראות, כי לא יוכל לצאת משם לדרכו ביד רמה, וביקש תחבולה לברוח מפני האויב !במסתרים]. הוא בחר מן הצבא כארבע מאות אנשים אמיצי־לב והציג אותם על החֵל [אשר לפני מחנהו] וצוה עליהם להרים על נס את דגלי משמרת המחנה, למען יתעו היהודים להאמין כי שם נמצא כל הצבא. והוא לקח עמו את שארית הצבא במסתרים והקדים ללכת דרך שלשים ריס. לאור הבקר הכירו היהודים, כי מקום המחנה ריק, והתנפלו על ארבע מאות האנשים, אשר הוליכו אותם שולל, והמיתו אותם בחיציהם במהרה ורדפו אחרי צסטיוס. אולם הוא הספיק בלילה להקדימם מהלך רב וביום החיש את מנוסתו, ומרוב בהלה ופחד השליכו אנשי־הצבא בדרך את מכונות־הרעש (אילי הברזל) ואת הבליסטראות ואת יתר מכונות המלחמה, והיהודים לקחו אותן לשלל, ואחרי־כן נלחמו בהן עם הרומאים. היהודים רדפו אחרי הרומאים עד אנטיפטרס, וכאשר לא הדביקו אותם במקום ההוא, נטו מעליהם, ואספו את מכונות־המלחמה ופשטו את החללים וקבצו את יתר השלל, ומהרו לשוב אל ירושלים בקול תרועה. כי מהיהודים נפלו רק חללים מתי מספר, ומהרומאים עם עוזריהם יחד מתו כחמשת אלפים ושלש מאות רגלים ושלש מאות ושמונים רוכבים. הדברים האלה געשו בשמיני לחודש דיוס (מרחשון), שנת שתים־עשרה לממשלת נירון.

==הערות==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>7kvlvl3xazp6x7cpj9u3ysqzgj3pqpr</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בורא עד אנה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469305</id>
    <revision>
      <id>1416930</id>
      <parentid>1412972</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T22:06:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>משה עסיס</username>
        <id>10308</id>
      </contributor>
      <comment>מחיקת כפילויות</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2143" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;* קינה זו נאמרת בליל תשעה באב בקהילות ספרדים. ראו עוד [[w:בורא עד אנה|בוויקיפדיה]].
בסוף כל בית נאמר הפזמון החוזר:
{{עם-ניקוד|אָבִי אָבִי אָבִי/ יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה צוֹעֶקֶת אָבִי/ צוֹעֶקֶת אָבִי.}}

מחבר: בנימין (ושמו חתום בראשי הבתים)&lt;/noinclude&gt;

{{שיר מנוקד|
בּוֹרֵא עַד אָנָּה / יוֹנָתְךָ בִּמְצוּדָה תּוֹךְ פַּח הַמּוֹקֵשׁ / עֲנִיָּה וּמְרוּדָה וּבְלִי בָנֶיהָ / יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה צוֹעֶקֶת אָבִי

נָעָה גַּם נָדָה / מִקִּנָּהּ הַיּוֹנָה וּלְקֶרַח וְחֹרֶב / יוֹם וָלַיְלָה חוֹנָה הִיא מִתְחַרֶדֶת / מֵחֶרֶב הַיּוֹנָה מִשִּׁנֵּי לָבִיא

יָהּ עֵת עָזַבְתָּ / אוֹתָהּ בְיַד טוֹרֵף אָכַל הַצַּוָּאר / וּמָלַק הָעֹרֶף עָבְרוּ הַשָּׁנִים / גַּם קַיִץ גַּם חֹרֶף אֶשָּׂא עֹל אוֹיְבִי

מִי יִתֵּן אֵלֶיהָ / אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים לָעוּף בִּגְבָעוֹת / וּלְדַלֵּג בֶּהָרִים לָבוֹא עִם דּוֹדָהּ / אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים אָז אֶשְׁכַּח עָצְבִּי

יוֹעֲצִים עָלֶיהָ / עֵצוֹת הִיא אֲנוּשָׁה זָרִים אַכְזָרִים / שָׂמוּהָ חֲלוּשָׁה בְּעֹל כָּבֵד / בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גָדוֹל מַכְאוֹבִי

נַחֵם עַל לִבָּהּ / אֵל שׁוֹכֵן בִּמְרוֹמִים דַּבֵּר נֶחָמָה / עַל לֵב הָעֲגוּמִים קַבֵּץ נִדָּחִים / פְּזוּרִים בָּעַמִּים וְגוֹאֵל תָּבִיא}}

[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]
[[קטגוריה:נוסח עדות המזרח (ספרדים)]]</text>
      <sha1>8bhu7ixlims89oxffa0xmmqo13mg57r</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ספרא/מצורע</title>
    <ns>106</ns>
    <id>469813</id>
    <revision>
      <id>1416919</id>
      <parentid>1416850</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T19:34:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ahituvrs</username>
        <id>4152</id>
      </contributor>
      <comment>/נ</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="37813" xml:space="preserve">==דיבורא דמצורע==

===פרשה א===
'''על ויקרא יד ב-ד'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|דיני הצרעת נהגו בימי המקדש הראשון, השני ובימי המשנה והתלמוד. הם לא נהגו בתקופת הבמות (מהכניסה לארץ עד בניית בית המקדש הראשון). הם כנראה לא נהגו בבבל למעשה,  ויתכן שמשום כך הפסיקו עם הזמן לנהוג בהם גם בא&quot;י; אבל נראה שבימי הספרא הם עדיין היו נהוגים למעשה לפחות בא&quot;י; וראו גם לקמן פיסקה יג.}}
[א] &quot;תורת המצרע&quot; - לבית עולמים.
&quot;זאת&quot; - אינה נוהגת בבמה.
&quot;תהיה&quot; - בזמן הזה. 
{{הע-שמאל|למרות שדיני הצרעת שונים מדיני הנתק, למשל – הטיהור של כל המצורעים הוא באותו טקס.}}
&quot;תורת המצרע&quot; - תורה אחת לכל המצורעים, שיהיו מביאים קרבן זה. 
וכי מאין יצאו? לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם, יכול אף כן נחלק בקרבנם?
תלמוד לומר &quot;תורת המצורע&quot; - תורה אחת לכל המצורעים, שיהיו מביאים קרבן זה! 
{{הע-שמאל|השוו לדיני הטימוא, שגם הם חלים דווקא ביום – ראו [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק ב*|לעיל נגעים פרק ב* א]] [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק ט|ושם פרק ט א.]]}}
[ג] &quot;תורת המצרע ביום&quot; - מלמד שטומאתו וטהרתו ביום. 
אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום; מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו - ביום? 
תלמוד לומר &quot;תורת המצרע&quot;. יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו ביום?
תלמוד לומר &quot;תורת המצרע ביום&quot; 
{{הע-שמאל|טקס טימוא המצורע מתואר [[ביאור:משנה נגעים פרק ג|בנגעים ג א,]] בו ובטקס הטיהור המבצע את הטקס הוא דווקא כהן. קניית הציפורים ושילוחן, כיבוס הבגדים ורחיצת הגוף אינם חלק מהטקס אלא הכנות או השלמות שלו, ופעולות אלו יכולות להתבצע גם בלילה.}}
&quot;תורת המצרע... הכהן&quot; - מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן. 
אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן; מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו - בכהן? 
תלמוד לומר &quot;תורת המצורע... והובא אל הכהן&quot;. 
יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו - בכהן? 
תלמוד לומר &quot;זאת תורת&quot;. 
{{הע-שמאל|מונבז טען קל וחומר: המוסגר הוסגר לשבעה ימים, למרות שביום שבו נטהר (לאחר שבעת ימי ההסגר) הוא טהור מייד; קל וחומר המוחלט בפישיון, שטקס ההחלטה שלו אורך שבוע ימים - שטקס הטיהור שלו יתחיל לאחר שבעה ימים מהזמן שסרו סימני הטומאה; בניגוד לדרשה שלא ישהא!
ר' עקיבא מקבל, לכאורה את דברי מונבז ואף מפתיע אותו וממשיך ודורש מהמוחלט עצמו: הלא ימי הגמר, שבהם הוא מוחלט – חמורים מימי טקס הטיהור הנמשך שבוע והטומאה שלו אינה חמורה כל כך (ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב-ג,]] שמקילים בימי הספר); אם ימי הספירה לטהרתו אורכים שבעה ימים – קל וחומר שימי ההחלט ימשכו עוד שבעה ימים! אלא שמכאן עולה סתירה פנימית, שהרי עולה שטקס הטהרה למצורע מוחלט נמשך ארבעה עשר יום, שהרי יש לכלול את ימי הספר עם ימי הגמר (ימי ההחלט); ואם כך ניתן להמשיך את הק&quot;ו ולטמא את המצורע 21, 28 יום וכן הלאה, ולעולם לא יסיים להיטהר! אלא אין ללמוד קל וחומר לעניין אורך הזמן, וגזירת הכתוב היא, שיש להקצות 7 ימים דווקא לטקס הטיהור, ומכאן שהוא מגיע לבדיקת הכהן מיד כשסרו סימני הטומאה!
ניתן לראות בדברי ר' עקיבא גם רמז לביקורת על [[במדבר יב יד]], שם מציעה התורה ק&quot;ו לעניין זמן ההסגר המינימלי.}}
&quot;ביום טהרתו והובא אל הכהן&quot; - שלא ישהא. 
[ד] כשהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא: אם {{ב|משפטרתיו בעמידתו|מוסגר שנטהר טהור}} – {{ב|אחזתיו בהליכתו|ועדיין הוא צריך להמתין עד הבדיקה שבוע}} שבעה, 
{{ב|משאחזתיו בעמידתו שבעה|טומאת המוחלט היא רק לאחר שבוע}}, אינו דין {{ב|שיאחזנו בהליכתו שבעה|טהרת המוחלט תארך שבוע}}? 
אמר לו רבי עקיבא: מוסיף אני על דברך: וכי במה החמירה תורה, בימי גמר או בימי ספר? 
חמורים ימי גמר מימי ספר, 
שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב, ואינו מטמא בביאה; ימי גמרו מטמא משכב ומושב, ומטמא בביאה. 
ואם לימי ספר, הקלים, נתנה לו שבעה - לימי גמר, החמורים, אינו דין שאתן לו שבעה? 
אמר לו: רבי כל שכן הוספת! 
אמר לו רבי עקיבא: וכשנתת לימי גמר שבעה - נעשו אף הם ימי ספר, ונמצאו אלו ואלו י&quot;ד! 
ואם לימי ספר, הקלים, נתת לו י&quot;ד - לימי גמר, החמורים, אינו דין שאתן לו י&quot;ד? 
נמצאת מרבה לו והולך עד לעולם! 
הא, מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר &quot;ביום טהרתו והובא על הכהן&quot; - שלא ישהא. 
{{הע-שמאל|יציאת הכהן אינה דווקא מתוך המחנה, אבל צריך שיהיה מותר לו להיות במחנה, ולכן כהן מצורע אינו מטהר מצורעים אחרים; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח|תוספתא נגעים ח א.]]}}
[ה] &quot;ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שנאמר &quot;ויצא הכהן&quot;, שיכול אין לי מטהר את המצורע אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה, 
היה בימים ובנהרות ובמדבריות - מנין? תלמוד לומר &quot;וראה הכהן&quot;. 
אם כן למה נאמר &quot;ויצא הכהן&quot;? כהן שאפשר לו לכנס לפנים מן המחנה מטהר את המצורע, 
אין מצורע מטהר את המצורע. 
{{הע-שמאל|שלוש אפשרויות לטיהור הנגע: שנעלמה הבהרת, שנעלם השיער הלבן שבבהרת (או נותרה שערה אחת) או שנעלמה המחיה מהבהרת (או שנותר בה פחות מכעדשה).}}
[ו] &quot;והנה נרפא&quot; - שהלך לו נגעו. &quot;הנגע&quot; - שהלך לו שער לבן. &quot;הצרעת&quot; - שהלכה לה המחיה. 
אין לי אלא כולם, ומנין אף מקצתו? 
תלמוד לומר &quot;מן הצרוע&quot; - אפילו מקצת שער לבן, אפילו מקצת המחיה.
{{הע-שמאל|מוחלט שנעשה כולו לבן – נטהר ומביא ציפורים, כמצורע שנעלמו סימני הטומאה שלו; למרות שאם הבהרת נשארה שבועיים ולא פשתה - טהור עם הבהרת מתוך הסגר, ואינו עובר את טקס הציפורים.}}
&quot;מן הצרוע&quot; - להביא את שפרחה בכולו שיטען צפרים. 
[ז] הלא דין הוא: ומה אם שטיהר ואין סימנים מטמאים עמו, טעון צפרים 
מי שטיהר וסימנים מטמאים עמו - אינו דין שיטעון צפרים? 
הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח, שטיהר, וסימנים מטמאים עמו - ואין טעון צפרים! 
[ח] ואף אתה אל תתמה על שפרחה בכולו, שאף על פי שטיהר וסימנים מטמאים עמו - לא יטעון צפרים! 
תלמוד לומר &quot;מן הצרוע&quot; - להביא את שפרחה בכולו, שטעון צפרים. 
{{הע-שמאל|הקניה של הציפורים, כמו כיבוס הבגדים והרחצה – אינה חלק מהטקס, ולכן הפעולות הללו אינן ע&quot;י הכהן, כשם שאינן חייבות להיעשות ביום; וראו [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק טו|לעיל נגעים פרק טו ד,]] ולעיל פיסקה ג.}}
[ט] &quot;וצוה הכהן ולקח&quot; – הציווי – בכהן, והלקיחה - בכל אדם. 
{{הע-שמאל|טקס הטיהור דומה בצרעת האדם ובצרעת הבית, וניתן להשתמש בציפורים של טקס זה לאחר.}}
&quot;ולקח למטהר&quot; - לשם {{ב|מטהר,|טקס הטיהור}} בין איש ובין אשה בין קטן.
מכאן אמרו לקח לאיש - כשרות לאשה. לאשה - כשרות לאיש. לבית - כשר למצורע. למצורע - כשר לבית. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]]}}
[יא]&quot;ולקח... צפרים&quot; - מיעוט צפרים שניים. אם כן למה נאמר &quot;שתי צפרים&quot;? שיהיו שוות. 
ומנין שאף על פי שאינם שוות כשרות? תלמוד לומר &quot;צפור... צפור&quot;, ריבה 
{{הע-שמאל|הציפורים צריכות להיות שתיהן חיות בתחילת הטקס, וראו שם.}}
[יב] &quot;חיות&quot; - ולא שחוטות.
&quot;טהורות&quot; - ולא טמאות.
&quot;טהורות&quot; - ולא טריפות. 
{{הע-שמאל|קצה בקעת העץ צריך להיות רך, לדעת ר' חנינא בן גמליאל – אבל רובו עץ קשה.}}
&quot;ועץ&quot; - יכול כל עץ? תלמוד לומר &quot;ארז&quot;. אי ארז יכול {{ב|טרף?|רך}} תלמוד לומר &quot;ועץ&quot;. 
הא כיצד? בקעת של ארז. ר' חנינא בן גמליאל אומר: ובראשה טרף.
{{הע-שמאל|ראו גם [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ג|תוספתא נגעים ח ג.]] ראיה נוספת לכך שנהגו בדיני המצורעים גם אחרי החורבן.}}
[יג] אמר ר' יהודה, שבתי היתה, והלכתי אחר ר' טרפון לביתו. אמר לי &quot;יהודה, בני תן לי סנדלי.&quot; ונתתי לו. 
פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי &quot;יהודה, בזו טהרתי שלשה מצורעים&quot;. ולמדתי בה שבע הלכות: 
שהוא של ברות, ובראשה טרף, וארכה אמה, ועביה כרביע כרע המיטה אחד לשנים ושנים לארבעה, 
ומזים ושונים ומשלשים, ומטהרים בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרים בגבולים. 
{{הע-שמאל|הצמר צריך להיצבע באדום המופק מתולעת ולא בצבע אדום אחר; אם השתמש בחלק ממנו למטרה אחרת – הצמר פסול, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ב|תוספתא נגעים ח ב.]]}}
[יד] &quot;ושני&quot; - יכול פיקס? תלמוד לומר &quot;תולעת&quot;. אי תולעת יכול א' מן הצבעים? תלמוד לומר &quot;ושני&quot;. 
הא כיצד? זו זהורית טובה. ומנין שאם טעמה פסלה? תלמוד לומר &quot;ושני תולעת&quot;. 
יוחנן בן דהבאי אומר &quot;ושני תולעת&quot; - שני שבתולעת. 
{{הע-שמאל|איזוב הוא איזוב סתם; והשוו [[ביאור:משנה פרה פרק יא#משנה ז|פרה יא ז.]]}}
[טו] &quot;אזוב&quot; - ולא אזוב יון, ולא אזוב כחלית, ולא אזוב רומי, ולא אזוב מדברי, ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.
}}

===פרק א===
'''על ויקרא יד ה-ו'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|השוו לעיל פרשה א ט: ר' יהודה דורש &quot;ושחט&quot; בדומה ל&quot;ולקח&quot; הנדרש שם, ואילו רבי רואה את הטעם, שהשחיטה היא חלק מהטקס, שהרי בזמן הקניה היו שתי הצפורים חיות.}}
[א] &quot;וצוה הכהן&quot; - ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם, דברי ר' יהודה בר' יוסי. 
ורבי אומר: אף שחיטה בכהן. 
{{הע-שמאל|הציפור המובחרת מבין השתים היא הנשחטת! – דורש את ה הידיעה.}}
[ב] &quot;ושחט את הצפור האחת&quot; - הברורה שבשתיים. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]] דורש &quot;אחת&quot; – מכאן שיש שניה.}}
&quot;האחת&quot; - שאם מתה אחת מהם או שנעשה טריפה - יקח זוג לשנייה. 
{{הע-שמאל|למרות שניתן להשתמש בזוג הציפורים לאחד מכמה טקסי טיהור (לעיל פרשה א ט), בניגוד לחטאת, שמכפרת על חטא מסוים דווקא (ראו [[ביאור:משנה תמורה פרק ד|תמורה ד א,]]) ולמרות שדם חטאת שהתערב בדם של חטאת אחרת כשר (ראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ח#משנה י|זבחים ח י]]) - דם הציפור השחוטה שהתערב בדם ציפור אחרת - פסול.}} 
[ג] &quot;האחת אל כלי חרש&quot; - ואין שתים אל כלי חרש. 
והלא דין הוא: מה אם במקום שלא כשרו משם לשם, כשרו לעירובים 
כאן, שכשרו משם לשם - אינו דין שיכשרו לעירובים? 
תלמוד לומר &quot;האחת אל כלי חרש&quot; - ואין שתים אל כלי חרש. 
{{הע-שמאל|כלי מחרס, ולא מקידה (שאינה כלי) או כלי מחומר אחר; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[ד] &quot;כלי&quot; - יכול אחד מן הכלים? תלמוד לומר &quot;חרש&quot;. אי חרס, יכול מקידה? תלמוד לומר &quot;כלי&quot;. 
הא כיצד? זו פיילי של חרש. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה מקואות פרק א#משנה ח|מקואות א ח.]]}}
&quot;מים חיים&quot; - ולא מים מלוחים, ולא מים פושרים, ולא מים מכזבים, ולא מים מנטפים. 
{{הע-שמאל|לדברי ר' אליעזר השוו לעיל פרשה א יד, וכן [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ב|תוספתא נגעים ח ב.]]
לדברי ר' שמעון ראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ד|תוספתא נגעים ח ד.]]}}
ר' אליעזר אומר: מה מים, שלא נעשה בהם מלאכה - אף כלי, שלא נעשה בו מלאכה. 
ר' שמעון אומר: מה מים, הברורים שבמינם - אף צפור, הברורה שבמינה - זו קיפל. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[ה] כיצד הוא עושה? נוטל ארז ואזוב ושני תולעת, וכורכן בשירי לשון 
ומקיף להם ראשי גפיים וראש הזנב משל שנייה, וטובל ומזה. 
{{הע-שמאל|כמות המים היא רביעית, כך שהמים מקבלים את צבע הדם המעורב בהם; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א,]] שם מופיע חצי לוג – שתי רביעיות!}}
&quot;בדם&quot; - יכול בדם ודאי? תלמוד לומר &quot;ובמים חיים&quot;. אי מים חיים, יכול עד שיהיה כולם מים חיים? 
תלמוד לומר &quot;בדם&quot;. הא כאיזה צד? מים חיים שדם צפור ניכר בהם, שיערו חכמים רביעית. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]] דורש את ה הידיעה לקשר בין שתי הציפורים.}}
[ו] ומנין אם נשפך הדם - תמות המשולחת; מתה המשולחת - ישפך הדם? 
תלמוד לומר &quot;את הצפור החיה יקח אותה&quot;. 
{{הע-שמאל|יש לטבול במים המעורבים בדם הן את הציפור החיה, הן את האגודה של העץ, האיזוב והתולעת; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
&quot;יקח אותה&quot; - מלמד שהוא מפרישה לעצמה. 
&quot;ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל&quot; - מה תלמוד לומר? 
יכול הואיל ולא היתה עמם בכלל אגודה, לא תהא בכלל טבילה? 
תלמוד לומר &quot;וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה&quot; - החזיר את הצפור לכלל טבילה. 
{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:תוספתא/חולין/א#יג|תוספתא חולין א יג,]] וכן [[ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת אחרי מות פרשה ו|לקמן אחרי מות פרשה ו ד.]]}}
[ז] &quot;השחוטה&quot; - ולא המלוקה. 
והלא דין הוא: הואיל ודרך הכשרו בפנים בעוף, ודרך הכשרו בחוץ בעוף, 
מה דרך הכשרו בפנים במליקה - אף דרך הכשרו בחוץ במליקה? 
תלמוד לומר &quot;השחוטה&quot; - ולא המלוקה.
{{הע-שמאל|המים צריכים להיות בכלי ודם הציפור נוזל לתוכם ומתערב בהם, ואין מעמידים את הכלי מעל מים שאינם בתוכו.}} 
&quot;הצפור השחוטה על המים החיים&quot; - אין כלי חרש על מים חיים.
}}

===פרשה ב===
'''על ויקרא יד ז-ח'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[א] &quot;והזה&quot; - לאחר ידו של מצורע, ויש אומרים: על מצחו. 
{{הע-שמאל|השוואה בין המצורע הנטהר ובין טמא מת שנטהר: שני התהליכים אורכים שבעה ימים, אבל ההזאות שונות: על המצורע מזים מים מהולים במעט דם שבע פעמים ביום הראשון בלבד, ואילו על טמא המת מזים מי חטאת (מעורבים באפר פרה אדומה) פעם אחת ביום השלישי ופעם אחת ביום השביעי. אין היררכיה ברורה בין שני המיטהרים.}}
&quot;והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים&quot; 
הטהר מן הצרעת טעון שבע הזיות, אין טמא מת טעון הזיות שבע. 
[ב] הלא דין הוא: מה אם מצורע, שאינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי - טעון הזיות שבע 
טמא מת, שטעון הזיית שלישי ושביעי - אינו דין שיטעון הזיות שבע? 
תלמוד לומר &quot;והזה על המטהר '''מן הצרעת'''&quot; - הטהר מן הצרעת טעון הזיות שבע ואין טמא מת טעון הזיית שבע. 
[ג] קל וחמר למצורע, שיטעון הזיות שלישי ושביעי: 
מה אם טמא מת, שאינו טעון הזיות שבע - טעון הזיית בשלישי ובשביעי 
מצורע, שהוא טעון הזית שבע - אינו דין שיטעון הזיה בשלישי ובשביעי? 
תלמוד לומר &quot;שבע פעמים וטהרו&quot;: הזיות שבע הוא טעון, ואינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי! 
{{הע-שמאל|המצורע אינו יכול להסתפק בהזאה, והוא חייב לכל הפחות לרחוץ את גופו במים ולהתגלח. שילוח הציפור נעשה מחוץ לגופו של המצורע ולכן אינו מעכב את טהרתו; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ו|תוספתא נגעים ח ו.]]}}
[ד] &quot;וטהרו&quot;- בדברים הנעשים בגופו. יכול יהי מסולק? תלמוד לומר &quot;ושלח... וגלח... וכבס... ורחץ&quot;. 
יכול יהיו כולם מעכבים אותו? תלמוד לומר &quot;וטהרו&quot; &quot;וטהרו&quot;. 
טהרה אמורה למעלה וטהרה אמורה למטה. 
מה טהרה האמורה למעלה, בדברים הנעשים בגופו - אף טהרה האמורה למטה, בדברים הנעשים בגופו. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב.]] השדה אינו ים, מדבר או עיר.}}
[ה] &quot;ושלח את הצפור החיה... אל פני השדה&quot; 
שלא יעמוד ביפו וישלחנה לים, שלא יעמוד בגבת וישלחנה למדבר, שלא יעמוד חוץ לעיר וישלחנה כלפי העיר.  
&quot;על פני השדה&quot; - הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו - מותרת באכילה. 
{{הע-שמאל|ר' שמעון טוען שהמצורע המוחלט מטמא לא רק את בגדיו במגע, אלא גם מטמא משכב ומושב, וראו גם [[ביאור:משנה כלים פרק א#משנה ד|כלים א ד-ה,]] שהמצורע חמור מהזב שבו נאמרו טומאות משכב ומושב. לכן מסביר ר' שמעון את הצורך לכפול את כביסת הבגדים של המצורע ביום הראשון וביום השביעי.}} 
[ו] &quot;וכבס המטהר את בגדיו&quot; - אמר ר' שמעון: מה בא זה ללמדנו? 
אם ללמוד מלטמא בגדים במגע, והלא דברים קל וחומר הוא: 
אם בימי ספרו, שאינו מטמא בביאה - מטמא בגדים במגע, 
בימי גמרו, שמטמא בביאה - אינו דין שיטמא בגדים במגע?
אם כן למה נאמר &quot;וכבס המטהר את בגדיו&quot;? מלטמא משכב ומושב 
מפני שהן שני כבוסי בגדים: אחד מלטמא משכב ומושב, ואחד מלטמא בגדים במגע! 
{{הע-שמאל|בית הסתרים (איזור הערווה) אינו מטמא בנגעים, ולמרות שהוא בתחילת ימי הספירה, כשהטומאה עדיין חמורה - הוא אינו מגלח אותו. הגלל חומרת הטומאה בתחילת ימי הספירה אי אפשר ללמוד את הדין הזה בהיקש מהגילוח ביום השביעי מימי ספירת הטהרה, אלא בגזירה שוה.}}  
[ז] &quot;וגלח את כל שערו&quot; - יכול אף בית הסתרים? 
ודין הוא: נאמר תגלחת בימי ספרו ונאמר תגלחת בימי גמרו. 
מה תגלחת האמור בימי ספרו, פרט לבית הסתרים - אף תגלחת האמור בימי גמרו, פרט לבית הסתרים! 
[ח] הין? אם הקל בימי ספרו, שאינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, 
ניקל בימי גמרו, שהוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה? 
הואיל והוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה - יגלח אף בית הסתרים! 
תלמוד לומר &quot;כל שערו&quot;, לגזירה שוה, 
מה &quot;כל שערו&quot; {{ממ|ויקרא|יד|ט}} האמור בימי ספרו, פרט לבית הסתרים - אף &quot;כל שערו&quot; האמור בימי גמרו, פרט לבית הסתרים. 
{{הע-שמאל|למרות שמי ההזאה הם מים חיים (מי מעיין טובים לשתיה) דווקא, הטבילה יכולה להיעשות גם במי מקווה – בור מים שיש בו 40 סאה. וראו [[ביאור:משנה מקואות פרק א#משנה ז|מקואות א ז-ח.]]}}
[ט] &quot;ורחץ&quot; - אפילו במי מקוה. 
והלא דין הוא: מה אם הזב, שאינו טעון הזיית מים חיים, טעון ביאת מים חיים 
מצורע, שטעון הזיית מים חיים, אינו דין שיטעון ביאת מים חיים? 
תלמוד לומר &quot;ורחץ בשרו במים&quot; - אפילו במי מקוה. 
{{הע-שמאל|טקס הציפורים אינו מעכב את המצורע מלהכנס למחנה, בניגוד לטבילה שהיא הכרחית; וראו לעיל פיסקה ד, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ו|תוספתא נגעים ח ו.]]}}
[י] &quot;ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה&quot; 
רחיצת גופו מעכבת ליכנס לפנים מן המחנה, ואין צפרים מעכבים אותו ליכנס לפנים מן המחנה! 
{{הע-שמאל|במהלך שבעת ימי הספירה המצורע, שכבר אינו מטמא בביאה במשכב ובמושב, יושב בתוך המחנה בפתח אהלו, והוא אסור מתשמיש המיטה, שנאמר &quot;מחוץ לאהלו&quot;; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב.]]}}
[יא] &quot;וישב מחוץ לאהלו&quot; - יהא כמנודה, ויהא אסור בתשמיש המטה. 
&quot;אהלו&quot; - אין אהלו אלא אשתו, שנאמר &quot;שובו לכם לאהליכם&quot;. 
{{הע-שמאל|ר' יוסי לומד קל וחומר, שגם בכל מהלך הצרעת, בימי ההחלט – אסור המצורע בתשמיש המיטה, שהרי טומאתו חמורה יותר מטומאתו בימי הספירה; ר' יהודה חולק על דין זה, ורואה את תקופת ימי הספירה כבעלת דינים מיוחדים.
ר' חייא ורבי סוברים כר' יהודה: יותם מלך יהודה נולד לאחר שעוזיה אביו הצטרע, הרי שהיה עוזיה מותר בתשמיש המיטה; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ז|תוספתא נגעים ח ז.]]}}
&quot;שבעת ימים&quot; - ולא ימי החלטו, דברי ר' יהודה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: קל וחומר לימי החלטו. 
אמר ר' חייא, השבתי לפני רבי: והלא למדנו רבי שלא היה יותם לעוזיה אלא בימי החלטו! 
אמר לו: אף אני, כך אמרתי!
}}

===פרק ב===
'''על ויקרא יד ט-י'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|גם חלקו השני של טקס הטיהור של המצורע נעשה דווקא ביום; והשוו לעיל פרשה א ג.}}
[א] &quot;בשביעי&quot; - יכול בין ביום ובין בלילה? תלמוד לומר &quot;ביום&quot; - ולא בלילה 
{{הע-שמאל|כמו בתחילת ימי הספירה, הגילוח אינו כולל את בית הסתרים; וראו לעיל פרשה ב ז. חובת הגילוח חלה על כל שערו הנראה של המיטהר, הן בראשו הן בשאר גופו – חוץ מבית הסתרים.}}
[ב] &quot;יגלח את כל שערו&quot; - יכול אף בית הסתרים? 
תלמוד לומר &quot;גבות עיניו&quot; - מה גבות עיניו – בנראה, פרט לבית הסתרים 
אף כל שער בנראה, פרט לבית הסתרים. 
[ג] אי מה גבות עיניו, מקום כינוס שער ונראה, אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה 
מנין לרבות כינוס שער שאינו נראה, פיזור שער בנראה, פיזור שער ואינו נראה? 
תלמוד לומר &quot;ואת כל שערו יגלח&quot; 
{{הע-שמאל|נזיר מנוגע שנטהר - מגלח, למרות שבכך הוא פוגע בנזירותו; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ט#משנה ב|נזיר ט ב]] [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ג|ותוספתא נזיר ד ג.]]}}
&quot;ראשו&quot; - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר &quot;תער לא יעבור על ראשו&quot; {{ממ|במדבר|ו|ה}} 
יכול אף המנוגע? תלמוד לומר &quot;ראשו&quot;.
{{הע-שמאל|כהן מנוגע שנטהר – מגלח, למרות שבדרך כלל נאסר עליו להתגלח.}}
&quot;זקנו&quot; מה תלמוד לומר? לפי שנאמר &quot;ופאת זקנם לא יגלחו&quot; {{ממ|ויקרא|כא|ה}} 
יכול אף המנוגע? תלמוד לומר &quot;זקנו&quot;.
{{הע-שמאל|אין היררכיה ברורה בין איסור הגילוח של הזקן, החל על כל אדם אבל יכול להיות בתער - לאיסור גילוח הראש, החל רק על כהנים, אבל לא בתער.}}
מה תלמוד לומר &quot;ראשו&quot; ומה תלמוד לומר &quot;זקנו&quot;? לפי שיש בראש מה שאין בזקן, ובזקן מה שאין בראש. 
הראש אסור במספרים ובתער - והזקן אינו אסור במספרים ובתער. 
הראש מותר בכל אדם - והזקן אסור בכל אדם. 
הא לפי שיש בראש מה שאין בזקן, ובזקן מה שאין בראש - צריך לומר &quot;ראשו&quot; וצריך לומר &quot;זקנו&quot;! 
{{הע-שמאל|הריסים חיוניים לתפקוד העין, ונראה שלכן פוטר ר' יוסי מגילוחם; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ה|תוספתא נגעים ח ה.]]}}
[ה] ר' יוסי הגלילי אומר: &quot;גבות עיניו&quot; - ולא ריסי עיניו. 
{{הע-שמאל|ראו דברי ר' עקיבא [[ביאור:משנה נגעים פרק א#משנה ד|בנגעים א ד,]] שאם חל היום השביעי בשבת דוחים את סיום הטקס למחר.}}
&quot;את כל שערו&quot; מה תלמוד לומר &quot;יגלח&quot;? אלא ליתן אחריות לתגלחת 
שאם לא גלח בשביעי - מגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ד|נגעים יד ד.]]}}
[ו] שלשה מגלחים ותגלחתן מצוה: הנזיר, והמצורע, והלוים. 
וכולן שגלחו שלא בתער, או ששיירו שתי שערות - לא עשו כלום. 
{{הע-שמאל|דורש את הפשט שבפס' ט-י כתנאי: אם גילח בשביעי יביא בשמיני, ואם גילח בשמיני יביא בתשיעי, וראו בפיסקה הקודמת; ר' טרפון מנסה לדמות את הקשר בין התגלחת והבאת הקרבן לדין הנזיר, ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ו|נזיר ו ו,]] ור' עקיבא מסביר שבשונה מהנזיר, טהרת המצורע תלויה בתגלחתו ולא בתאריך.}} 
[ז] בשביעי – יגלח; בשמיני - יביא 
שאם גלח בשביעי - יביא קרבנותיו בשמיני, ואם גלח בשמיני - אינו מביא קרבנותיו בו ביום, דברי ר' עקיבא. 
אמר לו ר' טרפון: מה בין זה לנזיר? אמר לו: שהנזיר - טהרתו תלויה בימים, ומצורע - טהרתו תלויה בתגלחתו 
ואינו מביא קרבנותיו, אלא אם כן היה מעורב שמש 
{{הע-שמאל|השוו לדין הציפורים לעיל פרשה א יא.}}
[ח] &quot;יקח... כבשים&quot; - מיעוט כבשים שנים. אם כן למה אמר &quot;שני&quot;? שיהיו שוים. 
מנין אף על פי שאינם שוים כשרים? תלמוד לומר &quot;כבש... כבש&quot;, ריבה
{{הע-שמאל|כבשת החטאת צריכה להיות יפה יותר מהכבשים לעולה ולאשם.}}
[ט] &quot;וכבשה אחת בת שנתה&quot; - שתהיה ברורה. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כריתות פרק ב#משנה ג|כריתות ב ג:]] טקס אחד מטהר גם מצורע בכמה נגעים.}}
&quot;אחת&quot; - מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה.
{{הע-שמאל|הכבשה היא בשנת חייה הראשונה, וראו [[ביאור:משנה פרה פרק א#משנה ג|פרה א ג:]] &quot;וכולם מיום ליום&quot;.}}
&quot;בת שנתה&quot; - לא שנה למנין עולם 
{{הע-שמאל|הסולת והשמן הם נסכים לשלוש הבהמות שמביא המצורע, ואינם מנחה בפני עצמה - למרות שבדרך כלל אין נסכים לחטאת ולאשם; וראו [[ביאור:משנה מנחות פרק ט#משנה ו|מנחות ט ו.]] ת&quot;ק דורש זאת מהפסוק בפרשת נסכים בבמדבר ור' יהודה בן בתירא מצביע על היחס בין כמות הסולת ומספר הבהמות כאן ובקרבן עני.}}
&quot;ושלשה עשרונים סולת בלולה בשמן&quot; - לבהמה. 
יכול אף למנחה? כשהוא אומר &quot;והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה&quot; 
לימד שאינה אלא מנחת בהמה.  
[י] עדיין הדבר צריך תלמוד! כשהוא אומר {{ממ|במדבר|טו|ה}} &quot;תעשה על העולה&quot; - זו עולת מצורע, 
&quot;לזבח&quot; - להביא חטאת מצורע, &quot;או לזבח&quot; - להביא את אשמו.  
[יא] ר' יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר &quot;ואם דל הוא... ועשרון&quot; {{ממ|ויקרא|יד|כא}}. 
מה מצינו בעני, שהוא מביא בהמה אחת ומביא עשרון אחד 
אף העשיר, שהוא מביא ג' בהמות - יביא ג' עשרונים! 
הא מה אני מקיים &quot;ג' עשרונים סולת בלולה בשמן&quot;? - לבהמה
}}

===פרשה ג===
'''על ויקרא יד י-יג'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|בהמשך לדרשת ר' יהודה בן בתירא לעיל פרק ב יג, מציינת הדרשה כאן שבעניין לוג השמן אין הבדל בין קרבן מצורע עשיר לקרבן מצורע עני; אפשר להסיק מכאן שהשמן אינו נסכים לבהמות אלא הוא מחולק לכהנים; וראו גם [[ביאור:משנה זבחים פרק י#משנה ח|זבחים י ח,]] אבל הדרשה מסתפקת בציון העובדה.}}
[ב] &quot;ולוג אחד שמן&quot;. שהיה בדין שיביא ג' לוגין - מה מצינו בעני, שהוא מביא עשרון ומביא לוג אחד 
אף עשיר, שמביא ג' עשרונים, יביא ג' לוגין! - תלמוד לומר &quot;ולוג אחד שמן&quot;. 
{{הע-שמאל|המצורע הנטהר ושלוש הבהמות עומדים לפני הכהן, אבל רק כבש האשם מונף.
הדרשה מעמידה את המצורע הנטהר ואת הבהמות כשוי-ערך, ומנסה להקיש מהאשם אל מביאו, או טוענת שהכינוי &quot;איש&quot; דומה לכינויים 'אשם', 'חטאת' ו'עולה'. בדרך כלל הכינוי 'איש' מנוגד לכינויים 'אשה' או 'קטן', אבל כאן הוא מנוגד לכינויי הקרבנות.}}
[ג] &quot;והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם&quot; - מלמד שהם טעונים עמידה כולם. 
יכול כשם שטעונים עמידה כך יטענו תנופה? תלמוד לומר &quot;האיש&quot; - לא חטאת, לא עולה. 
[ד] או אינו אלא &quot;איש&quot; - להוציא את האשה ואת הקטן? תלמוד לומר &quot;המטהר&quot; - בין איש בין אשה בין קטן. 
אם כן למה נאמר &quot;איש&quot;? לא חטאת ולא עולה. 
אם כן למה נאמר &quot;אשם&quot;? שיכול הואיל ואשם בא להכשיר והאיש בא להכשיר 
מה אשם טעון תנופה - אף האיש טעון תנופה? 
תלמוד לומר &quot;אותו לאשם... והניף&quot; - אשם טעון תנופה, ואין האיש טעון תנופה. 
{{הע-שמאל|גם הנוסחה &quot;אחוריהם... ופניהם...&quot; לקוחה מעולם הקרבנות, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ג#משנה ח|יומא ג ח.]]}}
[ו] &quot;לפני ה' פתח אהל מועד&quot; - מעמידו בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב 
{{הע-שמאל|יש להניף את כבש האשם ואת השמן יחדיו. בדיעבד אם הניף אותם לחוד – כשר.}}
[ז] &quot;ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לוג השמן&quot; - למדנו שהם טעונים תנופה כאחת.  
מנין, אם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא? תלמוד לומר &quot;אותו לאשם&quot;. 
יכול יניף ויחזור ויניף? תלמוד לומר &quot;והניף... תנופה&quot; - לא תנופות.
&quot;לפני ה'&quot; - במזרח 
{{הע-שמאל|עמידת המצורע המיטהר ושתי הבהמות שנותרו היא עדיין בשער ניקנור, במזרח העזרה; אבל כבש האשם נכנס לתוך העזרה ונשחט בצפון המזבח, במקום שחיטת קדשי הקדשים – אמנם לא בטבעות המשמשות לשחיטת התמידים; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ה#משנה ה|זבחים ה ה.]] בכך אשם המצורע יוצא דופן משאר הקרבנות, כי התנופה והסמיכה נעשות בשער ניקנור ואילו השחיטה - בצפון העזרה, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#י|תוספתא נגעים ח י.]] לעניין הכשר כל הצפון לשחיטה ראו לעיל [[ביאור:ספרא/נדבה#פרק ז|נדבה פרק ז ב.]]}} 
[ח] &quot;ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שיצא לידון בעמידה, יכול מקום העמדה תהיה שחיטה? 
תלמוד לומר &quot;במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה&quot; 
[ט] יכול על טבעתו? תלמוד לומר &quot;במקום הקדש&quot; - להכשיר את כל הרוח 
[י] אין לי אלא אשם במקום הקדש, מנין אף חטאת במקום הקדש? 
תלמוד לומר &quot;את החטאת ואת העולה במקום הקדש&quot;
}}</text>
      <sha1>fad2s6crfk4diom8p05gtg6hwn4mtuf</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416972</id>
      <parentid>1416919</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:16:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ahituvrs</username>
        <id>4152</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרשה ג */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="48239" xml:space="preserve">==דיבורא דמצורע==

===פרשה א===
'''על ויקרא יד ב-ד'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|דיני הצרעת נהגו בימי המקדש הראשון, השני ובימי המשנה והתלמוד. הם לא נהגו בתקופת הבמות (מהכניסה לארץ עד בניית בית המקדש הראשון). הם כנראה לא נהגו בבבל למעשה,  ויתכן שמשום כך הפסיקו עם הזמן לנהוג בהם גם בא&quot;י; אבל נראה שבימי הספרא הם עדיין היו נהוגים למעשה לפחות בא&quot;י; וראו גם לקמן פיסקה יג.}}
[א] &quot;תורת המצרע&quot; - לבית עולמים.
&quot;זאת&quot; - אינה נוהגת בבמה.
&quot;תהיה&quot; - בזמן הזה. 
{{הע-שמאל|למרות שדיני הצרעת שונים מדיני הנתק, למשל – הטיהור של כל המצורעים הוא באותו טקס.}}
&quot;תורת המצרע&quot; - תורה אחת לכל המצורעים, שיהיו מביאים קרבן זה. 
וכי מאין יצאו? לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם, יכול אף כן נחלק בקרבנם?
תלמוד לומר &quot;תורת המצורע&quot; - תורה אחת לכל המצורעים, שיהיו מביאים קרבן זה! 
{{הע-שמאל|השוו לדיני הטימוא, שגם הם חלים דווקא ביום – ראו [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק ב*|לעיל נגעים פרק ב* א]] [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק ט|ושם פרק ט א.]]}}
[ג] &quot;תורת המצרע ביום&quot; - מלמד שטומאתו וטהרתו ביום. 
אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום; מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו - ביום? 
תלמוד לומר &quot;תורת המצרע&quot;. יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו ביום?
תלמוד לומר &quot;תורת המצרע ביום&quot; 
{{הע-שמאל|טקס טימוא המצורע מתואר [[ביאור:משנה נגעים פרק ג|בנגעים ג א,]] בו ובטקס הטיהור המבצע את הטקס הוא דווקא כהן. קניית הציפורים ושילוחן, כיבוס הבגדים ורחיצת הגוף אינם חלק מהטקס אלא הכנות או השלמות שלו, ופעולות אלו יכולות להתבצע גם בלילה.}}
&quot;תורת המצרע... הכהן&quot; - מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן. 
אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן; מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו - בכהן? 
תלמוד לומר &quot;תורת המצורע... והובא אל הכהן&quot;. 
יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו - בכהן? 
תלמוד לומר &quot;זאת תורת&quot;. 
{{הע-שמאל|מונבז טען קל וחומר: המוסגר הוסגר לשבעה ימים, למרות שביום שבו נטהר (לאחר שבעת ימי ההסגר) הוא טהור מייד; קל וחומר המוחלט בפישיון, שטקס ההחלטה שלו אורך שבוע ימים - שטקס הטיהור שלו יתחיל לאחר שבעה ימים מהזמן שסרו סימני הטומאה; בניגוד לדרשה שלא ישהא!
ר' עקיבא מקבל, לכאורה את דברי מונבז ואף מפתיע אותו וממשיך ודורש מהמוחלט עצמו: הלא ימי הגמר, שבהם הוא מוחלט – חמורים מימי טקס הטיהור הנמשך שבוע והטומאה שלו אינה חמורה כל כך (ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב-ג,]] שמקילים בימי הספר); אם ימי הספירה לטהרתו אורכים שבעה ימים – קל וחומר שימי ההחלט ימשכו עוד שבעה ימים! אלא שמכאן עולה סתירה פנימית, שהרי עולה שטקס הטהרה למצורע מוחלט נמשך ארבעה עשר יום, שהרי יש לכלול את ימי הספר עם ימי הגמר (ימי ההחלט); ואם כך ניתן להמשיך את הק&quot;ו ולטמא את המצורע 21, 28 יום וכן הלאה, ולעולם לא יסיים להיטהר! אלא אין ללמוד קל וחומר לעניין אורך הזמן, וגזירת הכתוב היא, שיש להקצות 7 ימים דווקא לטקס הטיהור, ומכאן שהוא מגיע לבדיקת הכהן מיד כשסרו סימני הטומאה!
ניתן לראות בדברי ר' עקיבא גם רמז לביקורת על [[במדבר יב יד]], שם מציעה התורה ק&quot;ו לעניין זמן ההסגר המינימלי.}}
&quot;ביום טהרתו והובא אל הכהן&quot; - שלא ישהא. 
[ד] כשהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא: אם {{ב|משפטרתיו בעמידתו|מוסגר שנטהר טהור}} – {{ב|אחזתיו בהליכתו|ועדיין הוא צריך להמתין עד הבדיקה שבוע}} שבעה, 
{{ב|משאחזתיו בעמידתו שבעה|טומאת המוחלט היא רק לאחר שבוע}}, אינו דין {{ב|שיאחזנו בהליכתו שבעה|טהרת המוחלט תארך שבוע}}? 
אמר לו רבי עקיבא: מוסיף אני על דברך: וכי במה החמירה תורה, בימי גמר או בימי ספר? 
חמורים ימי גמר מימי ספר, 
שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב, ואינו מטמא בביאה; ימי גמרו מטמא משכב ומושב, ומטמא בביאה. 
ואם לימי ספר, הקלים, נתנה לו שבעה - לימי גמר, החמורים, אינו דין שאתן לו שבעה? 
אמר לו: רבי כל שכן הוספת! 
אמר לו רבי עקיבא: וכשנתת לימי גמר שבעה - נעשו אף הם ימי ספר, ונמצאו אלו ואלו י&quot;ד! 
ואם לימי ספר, הקלים, נתת לו י&quot;ד - לימי גמר, החמורים, אינו דין שאתן לו י&quot;ד? 
נמצאת מרבה לו והולך עד לעולם! 
הא, מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר &quot;ביום טהרתו והובא על הכהן&quot; - שלא ישהא. 
{{הע-שמאל|יציאת הכהן אינה דווקא מתוך המחנה, אבל צריך שיהיה מותר לו להיות במחנה, ולכן כהן מצורע אינו מטהר מצורעים אחרים; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח|תוספתא נגעים ח א.]]}}
[ה] &quot;ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שנאמר &quot;ויצא הכהן&quot;, שיכול אין לי מטהר את המצורע אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה, 
היה בימים ובנהרות ובמדבריות - מנין? תלמוד לומר &quot;וראה הכהן&quot;. 
אם כן למה נאמר &quot;ויצא הכהן&quot;? כהן שאפשר לו לכנס לפנים מן המחנה מטהר את המצורע, 
אין מצורע מטהר את המצורע. 
{{הע-שמאל|שלוש אפשרויות לטיהור הנגע: שנעלמה הבהרת, שנעלם השיער הלבן שבבהרת (או נותרה שערה אחת) או שנעלמה המחיה מהבהרת (או שנותר בה פחות מכעדשה).}}
[ו] &quot;והנה נרפא&quot; - שהלך לו נגעו. &quot;הנגע&quot; - שהלך לו שער לבן. &quot;הצרעת&quot; - שהלכה לה המחיה. 
אין לי אלא כולם, ומנין אף מקצתו? 
תלמוד לומר &quot;מן הצרוע&quot; - אפילו מקצת שער לבן, אפילו מקצת המחיה.
{{הע-שמאל|מוחלט שנעשה כולו לבן – נטהר ומביא ציפורים, כמצורע שנעלמו סימני הטומאה שלו; למרות שאם הבהרת נשארה שבועיים ולא פשתה - טהור עם הבהרת מתוך הסגר, ואינו עובר את טקס הציפורים.}}
&quot;מן הצרוע&quot; - להביא את שפרחה בכולו שיטען צפרים. 
[ז] הלא דין הוא: ומה אם שטיהר ואין סימנים מטמאים עמו, טעון צפרים 
מי שטיהר וסימנים מטמאים עמו - אינו דין שיטעון צפרים? 
הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח, שטיהר, וסימנים מטמאים עמו - ואין טעון צפרים! 
[ח] ואף אתה אל תתמה על שפרחה בכולו, שאף על פי שטיהר וסימנים מטמאים עמו - לא יטעון צפרים! 
תלמוד לומר &quot;מן הצרוע&quot; - להביא את שפרחה בכולו, שטעון צפרים. 
{{הע-שמאל|הקניה של הציפורים, כמו כיבוס הבגדים והרחצה – אינה חלק מהטקס, ולכן הפעולות הללו אינן ע&quot;י הכהן, כשם שאינן חייבות להיעשות ביום; וראו [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק טו|לעיל נגעים פרק טו ד,]] ולעיל פיסקה ג.}}
[ט] &quot;וצוה הכהן ולקח&quot; – הציווי – בכהן, והלקיחה - בכל אדם. 
{{הע-שמאל|טקס הטיהור דומה בצרעת האדם ובצרעת הבית, וניתן להשתמש בציפורים של טקס זה לאחר.}}
&quot;ולקח למטהר&quot; - לשם {{ב|מטהר,|טקס הטיהור}} בין איש ובין אשה בין קטן.
מכאן אמרו לקח לאיש - כשרות לאשה. לאשה - כשרות לאיש. לבית - כשר למצורע. למצורע - כשר לבית. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]]}}
[יא]&quot;ולקח... צפרים&quot; - מיעוט צפרים שניים. אם כן למה נאמר &quot;שתי צפרים&quot;? שיהיו שוות. 
ומנין שאף על פי שאינם שוות כשרות? תלמוד לומר &quot;צפור... צפור&quot;, ריבה 
{{הע-שמאל|הציפורים צריכות להיות שתיהן חיות בתחילת הטקס, וראו שם.}}
[יב] &quot;חיות&quot; - ולא שחוטות.
&quot;טהורות&quot; - ולא טמאות.
&quot;טהורות&quot; - ולא טריפות. 
{{הע-שמאל|קצה בקעת העץ צריך להיות רך, לדעת ר' חנינא בן גמליאל – אבל רובו עץ קשה.}}
&quot;ועץ&quot; - יכול כל עץ? תלמוד לומר &quot;ארז&quot;. אי ארז יכול {{ב|טרף?|רך}} תלמוד לומר &quot;ועץ&quot;. 
הא כיצד? בקעת של ארז. ר' חנינא בן גמליאל אומר: ובראשה טרף.
{{הע-שמאל|ראו גם [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ג|תוספתא נגעים ח ג.]] ראיה נוספת לכך שנהגו בדיני המצורעים גם אחרי החורבן.}}
[יג] אמר ר' יהודה, שבתי היתה, והלכתי אחר ר' טרפון לביתו. אמר לי &quot;יהודה, בני תן לי סנדלי.&quot; ונתתי לו. 
פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי &quot;יהודה, בזו טהרתי שלשה מצורעים&quot;. ולמדתי בה שבע הלכות: 
שהוא של ברות, ובראשה טרף, וארכה אמה, ועביה כרביע כרע המיטה אחד לשנים ושנים לארבעה, 
ומזים ושונים ומשלשים, ומטהרים בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרים בגבולים. 
{{הע-שמאל|הצמר צריך להיצבע באדום המופק מתולעת ולא בצבע אדום אחר; אם השתמש בחלק ממנו למטרה אחרת – הצמר פסול, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ב|תוספתא נגעים ח ב.]]}}
[יד] &quot;ושני&quot; - יכול פיקס? תלמוד לומר &quot;תולעת&quot;. אי תולעת יכול א' מן הצבעים? תלמוד לומר &quot;ושני&quot;. 
הא כיצד? זו זהורית טובה. ומנין שאם טעמה פסלה? תלמוד לומר &quot;ושני תולעת&quot;. 
יוחנן בן דהבאי אומר &quot;ושני תולעת&quot; - שני שבתולעת. 
{{הע-שמאל|איזוב הוא איזוב סתם; והשוו [[ביאור:משנה פרה פרק יא#משנה ז|פרה יא ז.]]}}
[טו] &quot;אזוב&quot; - ולא אזוב יון, ולא אזוב כחלית, ולא אזוב רומי, ולא אזוב מדברי, ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.
}}

===פרק א===
'''על ויקרא יד ה-ו'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|השוו לעיל פרשה א ט: ר' יהודה דורש &quot;ושחט&quot; בדומה ל&quot;ולקח&quot; הנדרש שם, ואילו רבי רואה את הטעם, שהשחיטה היא חלק מהטקס, שהרי בזמן הקניה היו שתי הצפורים חיות.}}
[א] &quot;וצוה הכהן&quot; - ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם, דברי ר' יהודה בר' יוסי. 
ורבי אומר: אף שחיטה בכהן. 
{{הע-שמאל|הציפור המובחרת מבין השתים היא הנשחטת! – דורש את ה הידיעה.}}
[ב] &quot;ושחט את הצפור האחת&quot; - הברורה שבשתיים. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]] דורש &quot;אחת&quot; – מכאן שיש שניה.}}
&quot;האחת&quot; - שאם מתה אחת מהם או שנעשה טריפה - יקח זוג לשנייה. 
{{הע-שמאל|למרות שניתן להשתמש בזוג הציפורים לאחד מכמה טקסי טיהור (לעיל פרשה א ט), בניגוד לחטאת, שמכפרת על חטא מסוים דווקא (ראו [[ביאור:משנה תמורה פרק ד|תמורה ד א,]]) ולמרות שדם חטאת שהתערב בדם של חטאת אחרת כשר (ראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ח#משנה י|זבחים ח י]]) - דם הציפור השחוטה שהתערב בדם ציפור אחרת - פסול.}} 
[ג] &quot;האחת אל כלי חרש&quot; - ואין שתים אל כלי חרש. 
והלא דין הוא: מה אם במקום שלא כשרו משם לשם, כשרו לעירובים 
כאן, שכשרו משם לשם - אינו דין שיכשרו לעירובים? 
תלמוד לומר &quot;האחת אל כלי חרש&quot; - ואין שתים אל כלי חרש. 
{{הע-שמאל|כלי מחרס, ולא מקידה (שאינה כלי) או כלי מחומר אחר; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[ד] &quot;כלי&quot; - יכול אחד מן הכלים? תלמוד לומר &quot;חרש&quot;. אי חרס, יכול מקידה? תלמוד לומר &quot;כלי&quot;. 
הא כיצד? זו פיילי של חרש. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה מקואות פרק א#משנה ח|מקואות א ח.]]}}
&quot;מים חיים&quot; - ולא מים מלוחים, ולא מים פושרים, ולא מים מכזבים, ולא מים מנטפים. 
{{הע-שמאל|לדברי ר' אליעזר השוו לעיל פרשה א יד, וכן [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ב|תוספתא נגעים ח ב.]]
לדברי ר' שמעון ראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ד|תוספתא נגעים ח ד.]]}}
ר' אליעזר אומר: מה מים, שלא נעשה בהם מלאכה - אף כלי, שלא נעשה בו מלאכה. 
ר' שמעון אומר: מה מים, הברורים שבמינם - אף צפור, הברורה שבמינה - זו קיפל. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[ה] כיצד הוא עושה? נוטל ארז ואזוב ושני תולעת, וכורכן בשירי לשון 
ומקיף להם ראשי גפיים וראש הזנב משל שנייה, וטובל ומזה. 
{{הע-שמאל|כמות המים היא רביעית, כך שהמים מקבלים את צבע הדם המעורב בהם; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א,]] שם מופיע חצי לוג – שתי רביעיות!}}
&quot;בדם&quot; - יכול בדם ודאי? תלמוד לומר &quot;ובמים חיים&quot;. אי מים חיים, יכול עד שיהיה כולם מים חיים? 
תלמוד לומר &quot;בדם&quot;. הא כאיזה צד? מים חיים שדם צפור ניכר בהם, שיערו חכמים רביעית. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]] דורש את ה הידיעה לקשר בין שתי הציפורים.}}
[ו] ומנין אם נשפך הדם - תמות המשולחת; מתה המשולחת - ישפך הדם? 
תלמוד לומר &quot;את הצפור החיה יקח אותה&quot;. 
{{הע-שמאל|יש לטבול במים המעורבים בדם הן את הציפור החיה, הן את האגודה של העץ, האיזוב והתולעת; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
&quot;יקח אותה&quot; - מלמד שהוא מפרישה לעצמה. 
&quot;ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל&quot; - מה תלמוד לומר? 
יכול הואיל ולא היתה עמם בכלל אגודה, לא תהא בכלל טבילה? 
תלמוד לומר &quot;וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה&quot; - החזיר את הצפור לכלל טבילה. 
{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:תוספתא/חולין/א#יג|תוספתא חולין א יג,]] וכן [[ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת אחרי מות פרשה ו|לקמן אחרי מות פרשה ו ד.]]}}
[ז] &quot;השחוטה&quot; - ולא המלוקה. 
והלא דין הוא: הואיל ודרך הכשרו בפנים בעוף, ודרך הכשרו בחוץ בעוף, 
מה דרך הכשרו בפנים במליקה - אף דרך הכשרו בחוץ במליקה? 
תלמוד לומר &quot;השחוטה&quot; - ולא המלוקה.
{{הע-שמאל|המים צריכים להיות בכלי ודם הציפור נוזל לתוכם ומתערב בהם, ואין מעמידים את הכלי מעל מים שאינם בתוכו.}} 
&quot;הצפור השחוטה על המים החיים&quot; - אין כלי חרש על מים חיים.
}}

===פרשה ב===
'''על ויקרא יד ז-ח'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[א] &quot;והזה&quot; - לאחר ידו של מצורע, ויש אומרים: על מצחו. 
{{הע-שמאל|השוואה בין המצורע הנטהר ובין טמא מת שנטהר: שני התהליכים אורכים שבעה ימים, אבל ההזאות שונות: על המצורע מזים מים מהולים במעט דם שבע פעמים ביום הראשון בלבד, ואילו על טמא המת מזים מי חטאת (מעורבים באפר פרה אדומה) פעם אחת ביום השלישי ופעם אחת ביום השביעי. אין היררכיה ברורה בין שני המיטהרים.}}
&quot;והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים&quot; 
הטהר מן הצרעת טעון שבע הזיות, אין טמא מת טעון הזיות שבע. 
[ב] הלא דין הוא: מה אם מצורע, שאינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי - טעון הזיות שבע 
טמא מת, שטעון הזיית שלישי ושביעי - אינו דין שיטעון הזיות שבע? 
תלמוד לומר &quot;והזה על המטהר '''מן הצרעת'''&quot; - הטהר מן הצרעת טעון הזיות שבע ואין טמא מת טעון הזיית שבע. 
[ג] קל וחמר למצורע, שיטעון הזיות שלישי ושביעי: 
מה אם טמא מת, שאינו טעון הזיות שבע - טעון הזיית בשלישי ובשביעי 
מצורע, שהוא טעון הזית שבע - אינו דין שיטעון הזיה בשלישי ובשביעי? 
תלמוד לומר &quot;שבע פעמים וטהרו&quot;: הזיות שבע הוא טעון, ואינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי! 
{{הע-שמאל|המצורע אינו יכול להסתפק בהזאה, והוא חייב לכל הפחות לרחוץ את גופו במים ולהתגלח. שילוח הציפור נעשה מחוץ לגופו של המצורע ולכן אינו מעכב את טהרתו; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ו|תוספתא נגעים ח ו.]]}}
[ד] &quot;וטהרו&quot;- בדברים הנעשים בגופו. יכול יהי מסולק? תלמוד לומר &quot;ושלח... וגלח... וכבס... ורחץ&quot;. 
יכול יהיו כולם מעכבים אותו? תלמוד לומר &quot;וטהרו&quot; &quot;וטהרו&quot;. 
טהרה אמורה למעלה וטהרה אמורה למטה. 
מה טהרה האמורה למעלה, בדברים הנעשים בגופו - אף טהרה האמורה למטה, בדברים הנעשים בגופו. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב.]] השדה אינו ים, מדבר או עיר.}}
[ה] &quot;ושלח את הצפור החיה... אל פני השדה&quot; 
שלא יעמוד ביפו וישלחנה לים, שלא יעמוד בגבת וישלחנה למדבר, שלא יעמוד חוץ לעיר וישלחנה כלפי העיר.  
&quot;על פני השדה&quot; - הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו - מותרת באכילה. 
{{הע-שמאל|ר' שמעון טוען שהמצורע המוחלט מטמא לא רק את בגדיו במגע, אלא גם מטמא משכב ומושב, וראו גם [[ביאור:משנה כלים פרק א#משנה ד|כלים א ד-ה,]] שהמצורע חמור מהזב שבו נאמרו טומאות משכב ומושב. לכן מסביר ר' שמעון את הצורך לכפול את כביסת הבגדים של המצורע ביום הראשון וביום השביעי.}} 
[ו] &quot;וכבס המטהר את בגדיו&quot; - אמר ר' שמעון: מה בא זה ללמדנו? 
אם ללמוד מלטמא בגדים במגע, והלא דברים קל וחומר הוא: 
אם בימי ספרו, שאינו מטמא בביאה - מטמא בגדים במגע, 
בימי גמרו, שמטמא בביאה - אינו דין שיטמא בגדים במגע?
אם כן למה נאמר &quot;וכבס המטהר את בגדיו&quot;? מלטמא משכב ומושב 
מפני שהן שני כבוסי בגדים: אחד מלטמא משכב ומושב, ואחד מלטמא בגדים במגע! 
{{הע-שמאל|בית הסתרים (איזור הערווה) אינו מטמא בנגעים, ולמרות שהוא בתחילת ימי הספירה, כשהטומאה עדיין חמורה - הוא אינו מגלח אותו. הגלל חומרת הטומאה בתחילת ימי הספירה אי אפשר ללמוד את הדין הזה בהיקש מהגילוח ביום השביעי מימי ספירת הטהרה, אלא בגזירה שוה.}}  
[ז] &quot;וגלח את כל שערו&quot; - יכול אף בית הסתרים? 
ודין הוא: נאמר תגלחת בימי ספרו ונאמר תגלחת בימי גמרו. 
מה תגלחת האמור בימי ספרו, פרט לבית הסתרים - אף תגלחת האמור בימי גמרו, פרט לבית הסתרים! 
[ח] הין? אם הקל בימי ספרו, שאינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, 
ניקל בימי גמרו, שהוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה? 
הואיל והוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה - יגלח אף בית הסתרים! 
תלמוד לומר &quot;כל שערו&quot;, לגזירה שוה, 
מה &quot;כל שערו&quot; {{ממ|ויקרא|יד|ט}} האמור בימי ספרו, פרט לבית הסתרים - אף &quot;כל שערו&quot; האמור בימי גמרו, פרט לבית הסתרים. 
{{הע-שמאל|למרות שמי ההזאה הם מים חיים (מי מעיין טובים לשתיה) דווקא, הטבילה יכולה להיעשות גם במי מקווה – בור מים שיש בו 40 סאה. וראו [[ביאור:משנה מקואות פרק א#משנה ז|מקואות א ז-ח.]]}}
[ט] &quot;ורחץ&quot; - אפילו במי מקוה. 
והלא דין הוא: מה אם הזב, שאינו טעון הזיית מים חיים, טעון ביאת מים חיים 
מצורע, שטעון הזיית מים חיים, אינו דין שיטעון ביאת מים חיים? 
תלמוד לומר &quot;ורחץ בשרו במים&quot; - אפילו במי מקוה. 
{{הע-שמאל|טקס הציפורים אינו מעכב את המצורע מלהכנס למחנה, בניגוד לטבילה שהיא הכרחית; וראו לעיל פיסקה ד, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ו|תוספתא נגעים ח ו.]]}}
[י] &quot;ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה&quot; 
רחיצת גופו מעכבת ליכנס לפנים מן המחנה, ואין צפרים מעכבים אותו ליכנס לפנים מן המחנה! 
{{הע-שמאל|במהלך שבעת ימי הספירה המצורע, שכבר אינו מטמא בביאה במשכב ובמושב, יושב בתוך המחנה בפתח אהלו, והוא אסור מתשמיש המיטה, שנאמר &quot;מחוץ לאהלו&quot;; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב.]]}}
[יא] &quot;וישב מחוץ לאהלו&quot; - יהא כמנודה, ויהא אסור בתשמיש המטה. 
&quot;אהלו&quot; - אין אהלו אלא אשתו, שנאמר &quot;שובו לכם לאהליכם&quot;. 
{{הע-שמאל|ר' יוסי לומד קל וחומר, שגם בכל מהלך הצרעת, בימי ההחלט – אסור המצורע בתשמיש המיטה, שהרי טומאתו חמורה יותר מטומאתו בימי הספירה; ר' יהודה חולק על דין זה, ורואה את תקופת ימי הספירה כבעלת דינים מיוחדים.
ר' חייא ורבי סוברים כר' יהודה: יותם מלך יהודה נולד לאחר שעוזיה אביו הצטרע, הרי שהיה עוזיה מותר בתשמיש המיטה; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ז|תוספתא נגעים ח ז.]]}}
&quot;שבעת ימים&quot; - ולא ימי החלטו, דברי ר' יהודה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: קל וחומר לימי החלטו. 
אמר ר' חייא, השבתי לפני רבי: והלא למדנו רבי שלא היה יותם לעוזיה אלא בימי החלטו! 
אמר לו: אף אני, כך אמרתי!
}}

===פרק ב===
'''על ויקרא יד ט-י'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|גם חלקו השני של טקס הטיהור של המצורע נעשה דווקא ביום; והשוו לעיל פרשה א ג.}}
[א] &quot;בשביעי&quot; - יכול בין ביום ובין בלילה? תלמוד לומר &quot;ביום&quot; - ולא בלילה 
{{הע-שמאל|כמו בתחילת ימי הספירה, הגילוח אינו כולל את בית הסתרים; וראו לעיל פרשה ב ז. חובת הגילוח חלה על כל שערו הנראה של המיטהר, הן בראשו הן בשאר גופו – חוץ מבית הסתרים.}}
[ב] &quot;יגלח את כל שערו&quot; - יכול אף בית הסתרים? 
תלמוד לומר &quot;גבות עיניו&quot; - מה גבות עיניו – בנראה, פרט לבית הסתרים 
אף כל שער בנראה, פרט לבית הסתרים. 
[ג] אי מה גבות עיניו, מקום כינוס שער ונראה, אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה 
מנין לרבות כינוס שער שאינו נראה, פיזור שער בנראה, פיזור שער ואינו נראה? 
תלמוד לומר &quot;ואת כל שערו יגלח&quot; 
{{הע-שמאל|נזיר מנוגע שנטהר - מגלח, למרות שבכך הוא פוגע בנזירותו; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ט#משנה ב|נזיר ט ב]] [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ג|ותוספתא נזיר ד ג.]]}}
&quot;ראשו&quot; - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר &quot;תער לא יעבור על ראשו&quot; {{ממ|במדבר|ו|ה}} 
יכול אף המנוגע? תלמוד לומר &quot;ראשו&quot;.
{{הע-שמאל|כהן מנוגע שנטהר – מגלח, למרות שבדרך כלל נאסר עליו להתגלח.}}
&quot;זקנו&quot; מה תלמוד לומר? לפי שנאמר &quot;ופאת זקנם לא יגלחו&quot; {{ממ|ויקרא|כא|ה}} 
יכול אף המנוגע? תלמוד לומר &quot;זקנו&quot;.
{{הע-שמאל|אין היררכיה ברורה בין איסור הגילוח של הזקן, החל על כל אדם אבל יכול להיות בתער - לאיסור גילוח הראש, החל רק על כהנים, אבל לא בתער.}}
מה תלמוד לומר &quot;ראשו&quot; ומה תלמוד לומר &quot;זקנו&quot;? לפי שיש בראש מה שאין בזקן, ובזקן מה שאין בראש. 
הראש אסור במספרים ובתער - והזקן אינו אסור במספרים ובתער. 
הראש מותר בכל אדם - והזקן אסור בכל אדם. 
הא לפי שיש בראש מה שאין בזקן, ובזקן מה שאין בראש - צריך לומר &quot;ראשו&quot; וצריך לומר &quot;זקנו&quot;! 
{{הע-שמאל|הריסים חיוניים לתפקוד העין, ונראה שלכן פוטר ר' יוסי מגילוחם; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ה|תוספתא נגעים ח ה.]]}}
[ה] ר' יוסי הגלילי אומר: &quot;גבות עיניו&quot; - ולא ריסי עיניו. 
{{הע-שמאל|ראו דברי ר' עקיבא [[ביאור:משנה נגעים פרק א#משנה ד|בנגעים א ד,]] שאם חל היום השביעי בשבת דוחים את סיום הטקס למחר.}}
&quot;את כל שערו&quot; מה תלמוד לומר &quot;יגלח&quot;? אלא ליתן אחריות לתגלחת 
שאם לא גלח בשביעי - מגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ד|נגעים יד ד.]]}}
[ו] שלשה מגלחים ותגלחתן מצוה: הנזיר, והמצורע, והלוים. 
וכולן שגלחו שלא בתער, או ששיירו שתי שערות - לא עשו כלום. 
{{הע-שמאל|דורש את הפשט שבפס' ט-י כתנאי: אם גילח בשביעי יביא בשמיני, ואם גילח בשמיני יביא בתשיעי, וראו בפיסקה הקודמת; ר' טרפון מנסה לדמות את הקשר בין התגלחת והבאת הקרבן לדין הנזיר, ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ו|נזיר ו ו,]] ור' עקיבא מסביר שבשונה מהנזיר, טהרת המצורע תלויה בתגלחתו ולא בתאריך.}} 
[ז] בשביעי – יגלח; בשמיני - יביא 
שאם גלח בשביעי - יביא קרבנותיו בשמיני, ואם גלח בשמיני - אינו מביא קרבנותיו בו ביום, דברי ר' עקיבא. 
אמר לו ר' טרפון: מה בין זה לנזיר? אמר לו: שהנזיר - טהרתו תלויה בימים, ומצורע - טהרתו תלויה בתגלחתו 
ואינו מביא קרבנותיו, אלא אם כן היה מעורב שמש 
{{הע-שמאל|השוו לדין הציפורים לעיל פרשה א יא.}}
[ח] &quot;יקח... כבשים&quot; - מיעוט כבשים שנים. אם כן למה אמר &quot;שני&quot;? שיהיו שוים. 
מנין אף על פי שאינם שוים כשרים? תלמוד לומר &quot;כבש... כבש&quot;, ריבה
{{הע-שמאל|כבשת החטאת צריכה להיות יפה יותר מהכבשים לעולה ולאשם.}}
[ט] &quot;וכבשה אחת בת שנתה&quot; - שתהיה ברורה. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כריתות פרק ב#משנה ג|כריתות ב ג:]] טקס אחד מטהר גם מצורע בכמה נגעים.}}
&quot;אחת&quot; - מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה.
{{הע-שמאל|הכבשה היא בשנת חייה הראשונה, וראו [[ביאור:משנה פרה פרק א#משנה ג|פרה א ג:]] &quot;וכולם מיום ליום&quot;.}}
&quot;בת שנתה&quot; - לא שנה למנין עולם 
{{הע-שמאל|הסולת והשמן הם נסכים לשלוש הבהמות שמביא המצורע, ואינם מנחה בפני עצמה - למרות שבדרך כלל אין נסכים לחטאת ולאשם; וראו [[ביאור:משנה מנחות פרק ט#משנה ו|מנחות ט ו.]] ת&quot;ק דורש זאת מהפסוק בפרשת נסכים בבמדבר ור' יהודה בן בתירא מצביע על היחס בין כמות הסולת ומספר הבהמות כאן ובקרבן עני.}}
&quot;ושלשה עשרונים סולת בלולה בשמן&quot; - לבהמה. 
יכול אף למנחה? כשהוא אומר &quot;והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה&quot; 
לימד שאינה אלא מנחת בהמה.  
[י] עדיין הדבר צריך תלמוד! כשהוא אומר {{ממ|במדבר|טו|ה}} &quot;תעשה על העולה&quot; - זו עולת מצורע, 
&quot;לזבח&quot; - להביא חטאת מצורע, &quot;או לזבח&quot; - להביא את אשמו.  
[יא] ר' יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר &quot;ואם דל הוא... ועשרון&quot; {{ממ|ויקרא|יד|כא}}. 
מה מצינו בעני, שהוא מביא בהמה אחת ומביא עשרון אחד 
אף העשיר, שהוא מביא ג' בהמות - יביא ג' עשרונים! 
הא מה אני מקיים &quot;ג' עשרונים סולת בלולה בשמן&quot;? - לבהמה
}}

===פרשה ג===
'''על ויקרא יד י-יג'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|בהמשך לדרשת ר' יהודה בן בתירא לעיל פרק ב יג, מציינת הדרשה כאן שבעניין לוג השמן אין הבדל בין קרבן מצורע עשיר לקרבן מצורע עני; אפשר להסיק מכאן שהשמן אינו נסכים לבהמות אלא הוא מחולק לכהנים; וראו גם [[ביאור:משנה זבחים פרק י#משנה ח|זבחים י ח,]] אבל הדרשה מסתפקת בציון העובדה.}}
[ב] &quot;ולוג אחד שמן&quot;. שהיה בדין שיביא ג' לוגין - מה מצינו בעני, שהוא מביא עשרון ומביא לוג אחד 
אף עשיר, שמביא ג' עשרונים, יביא ג' לוגין! - תלמוד לומר &quot;ולוג אחד שמן&quot;. 
{{הע-שמאל|המצורע הנטהר ושלוש הבהמות עומדים לפני הכהן, אבל רק כבש האשם מונף.
הדרשה מעמידה את המצורע הנטהר ואת הבהמות כשוי-ערך, ומנסה להקיש מהאשם אל מביאו, או טוענת שהכינוי &quot;איש&quot; דומה לכינויים 'אשם', 'חטאת' ו'עולה'. בדרך כלל הכינוי 'איש' מנוגד לכינויים 'אשה' או 'קטן', אבל כאן הוא מנוגד לכינויי הקרבנות.}}
[ג] &quot;והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם&quot; - מלמד שהם טעונים עמידה כולם. 
יכול כשם שטעונים עמידה כך יטענו תנופה? תלמוד לומר &quot;האיש&quot; - לא חטאת, לא עולה. 
[ד] או אינו אלא &quot;איש&quot; - להוציא את האשה ואת הקטן? תלמוד לומר &quot;המטהר&quot; - בין איש בין אשה בין קטן. 
אם כן למה נאמר &quot;איש&quot;? לא חטאת ולא עולה. 
אם כן למה נאמר &quot;אשם&quot;? שיכול הואיל ואשם בא להכשיר והאיש בא להכשיר 
מה אשם טעון תנופה - אף האיש טעון תנופה? 
תלמוד לומר &quot;אותו לאשם... והניף&quot; - אשם טעון תנופה, ואין האיש טעון תנופה. 
{{הע-שמאל|גם הנוסחה &quot;אחוריהם... ופניהם...&quot; לקוחה מעולם הקרבנות, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ג#משנה ח|יומא ג ח.]]}}
[ו] &quot;לפני ה' פתח אהל מועד&quot; - מעמידו בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב 
{{הע-שמאל|יש להניף את כבש האשם ואת השמן יחדיו. בדיעבד אם הניף אותם לחוד – כשר.}}
[ז] &quot;ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לוג השמן&quot; - למדנו שהם טעונים תנופה כאחת.  
מנין, אם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא? תלמוד לומר &quot;אותו לאשם&quot;. 
יכול יניף ויחזור ויניף? תלמוד לומר &quot;והניף... תנופה&quot; - לא תנופות.
&quot;לפני ה'&quot; - במזרח 
{{הע-שמאל|עמידת המצורע המיטהר ושתי הבהמות שנותרו היא עדיין בשער ניקנור, במזרח העזרה; אבל כבש האשם נכנס לתוך העזרה ונשחט בצפון המזבח, במקום שחיטת קדשי הקדשים – אמנם לא בטבעות המשמשות לשחיטת התמידים; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ה#משנה ה|זבחים ה ה.]] בכך אשם המצורע יוצא דופן משאר הקרבנות, כי התנופה והסמיכה נעשות בשער ניקנור ואילו השחיטה - בצפון העזרה, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#י|תוספתא נגעים ח י.]] לעניין הכשר כל הצפון לשחיטה ראו לעיל [[ביאור:ספרא/נדבה#פרק ז|נדבה פרק ז ב.]]}} 
[ח] &quot;ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שיצא לידון בעמידה, יכול מקום העמדה תהיה שחיטה? 
תלמוד לומר &quot;במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה&quot; 
[ט] יכול על טבעתו? תלמוד לומר &quot;במקום הקדש&quot; - להכשיר את כל הרוח 
[י] אין לי אלא אשם במקום הקדש, מנין אף חטאת במקום הקדש? 
תלמוד לומר &quot;את החטאת ואת העולה במקום הקדש&quot;
}}

===פרק ג===
'''על ויקרא יד יג-כ'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרא/צו#פרק ט|לעיל צו פרק ט א:]] דרשות הבאות במקום דרשתו של ר' אליעזר, המשווה את האשם לחטאת לעניין המודעות של השוחט; כאן מכוונים את הדמיון לעניינים אחרים, בניגוד לדעת ר' אליעזר שדימה את האשם לחטאת גם לעניין השחיטה שלא לשמו.}}
[א] &quot;כי כחטאת האשם הוא לכהן&quot; - מה חטאת: מן החולין, ביום, ובידו הימנית 
אף אשם: מן החולין, ביום, ובידו הימנית. מה חטאת, טעונה כלי - אף אשם, טעון כלי. 
מה חטאת, דם מזבח מתירה - אף אשם, דם מזבח מתירו. 
{{הע-שמאל|דם החטאת נזרק על קרנות המזבח ואילו דם האשם ניתן בחלקו התחתון של המזבח; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ה#משנה ג|זבחים ה ג.]]}}
אי מה חטאת, דמה למעלה - אף אשם, יהיה דמו ניתן למעלה? 
תלמוד לומר &quot;זאת תורת האשם קדש קדשים הוא... ואת דמו יזרוק&quot; {{ממ|ויקרא|ז|א}}-ב
לרבות כל האשמות ואשם מצורע, שיהא דמו ניתן למטה.  
{{הע-שמאל|אכילת הכהן קודמת להזאת הדם על המצורע, אבל היא תלויה בשפיכת דם האשם על המזבח (ראו לעיל &quot;דם מזבח מתירו&quot;) לכן שפיכת הדם היא הפעולה הראשונה שיש לעשות אחר השחיטה.}}
ואיני יודע איזה יקדום, אם מזבח, אם בהונות? כשהוא אומר &quot;הוא לכהן&quot; - הכהן קדום. 
מה מצינו מכשירו לכהן? המזבח, המזבח יקדום!
{{הע-שמאל|אם שחט את האשם שלא לשם המצורע המסוים שנטהר – הקרבן אמנם כשר (לשיטת חכמים), אבל לא הוציא את הבעלים ידי חובה; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק א|זבחים א א.]]}}
&quot;הוא&quot; - פרט לששחטו שלא לשמו.
{{הע-שמאל|לוג השמן נחשב גם הוא קודש קודשים, ונאכל ע&quot;י הכהנים לאחר שהיזו ממנו על המצורע; אבל בזמן הטקס צריך הלוג להיות שלם.}}
&quot;קדש קדשים&quot; לרבות לוג שמן של מצורע. &quot;הוא&quot; - פרט לשחסר כל שהוא  
{{הע-שמאל|כאמור לעיל פיסקה ב, יש להזות מדם האשם על המזבח בעזרת כלי, וכן על בהונות המצורע בידו של הכהן עצמה, ולכן שני כהנים מקבלים את הדם וכו'; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ח|נגעים יד ח.]] 
בסופו של דבר אין למעשה שאלה אם המזבח יקדם או מתן הבהונות, שהרי למעשה שתי ההזאות מתקיימות במקביל.}}
[ג] &quot;ולקח&quot; - יכול בכלי? תלמוד לומר &quot;ולקח הכהן... ונתן הכהן&quot;: 
מה נתינה, בעצמו של כהן - אף קבלה, בעצמו של כהן. 
יכול אף של מזבח תהא ביד? 
תלמוד לומר &quot;כי כחטאת האשם הוא לכהן&quot;: מה חטאת, טעון כלי - אף אשם, טעון כלי. 
נמצאת אומר: שני כהנים מקבלים את דמו; אחד בכלי, ואחד ביד.  
זה שקבל בכלי בא וזרקו על המזבח, וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע. 
ומצורע טובל בלשכת המצורעים בא ועמד בשער ניקנור. 
ר' יהודה אומר לא היה צריך טבילה, שכבר טבל מבערב. 
{{הע-שמאל|דורש &quot;תנוך&quot;-תוך נוך, ומגדיר את התנוך כסחוס הבולט באמצע אפרכסת האוזן; וראו גם [[ביאור:ספרא/מכילתא דמילואים/צו#כא|לעיל מכילתא דמילואים צו כא-כב.]]}}
[ה] ונתן על תוך - יכול על תוך ודאי? תלמוד לומר על נוך. אי על נוך יכול על גובה של אוזן? 
תלמוד לומר תוך נוך - הא כיצד? זה גדר האמצעי. 
{{הע-שמאל|ר' עקיבא רואה את תחילת טקס ההזאה ביציקת השמן על כף הכהן, ולכן אם נשפך מהשמן מהיציקה ואילך – יש להבא לוג אחר שלם, והכהן אינו יכול למלא את הלוג. ר' שמעון רואה את תחילת הטקס בנתינת השמן על המצורע, ולכן וכו'; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה י|נגעים יד י.]]}}
[ו] &quot;מלג השמן ויצק&quot; - חסר הלוג, עד שלא יצק - ימלאנו. משיצק - יביא אחר בתחלה, דברי רבי עקיבא. 
ר' שמעון אומר: חסר הלוג עד שלא נתן - ימלאנו. משנתן - יביא אחר בתחלה. 
[ז] &quot;ויצק על כף הכהן השמאלית&quot; - מצוה שיצוק לתוך כפו של חברו, ואם יצק לתוך כף עצמו יצא.
{{הע-שמאל|על כף הכהן השמאלית צריך להיות מספיק שמן שהוא יוכל לטבול בו את אצבעו שבע פעמים. והשוו [[ביאור:משנה פרה פרק יב#משנה ב|פרה יב ב;]] וראו [[ביאור:ספרא/חובה#פרשה ג|לעיל חובה פרשה ג ח.]]}}
&quot;וטבל&quot;- ולא המספג.  
[ח] &quot;וטבל... והזה&quot; - על כל הזיה טבילה.
&quot;אצבעו&quot;. נאמר כאן &quot;אצבעו&quot; ונאמר להלן &quot;אצבעו&quot; {{ממ|ויקרא|ד|ו}}. 
מה אצבעו האמורה כאן, {{ב|המיומנת|היא המכונה &quot;אצבע&quot;}} שבימין - אף אצבעו האמורה להלן, המיומנת שבימין.
{{הע-שמאל|הכהן מזה מהשמן לכיוון קדש הקדשים, כלומר מערבה, ואז הוא מסתובב מזרחה ונותן את שאר השמן על המצורע.}}
[ט] &quot;והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים&quot; 
מלמד שהוא טובל ומזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים, ועל כל הזיה טבילה. 
{{הע-שמאל|דורש &quot;אל '''מקום''' דם האשם&quot;, שגם אם אין שם דם ניכר - נותן שם שמן.}}
[י] &quot;ומיתר השמן אשר על כפו... על דם האשם&quot; - שיקדם הדם לשמן. 
או אינו אלא יש שם דם - יתן, אין שם דם - לא יתן? 
תלמוד לומר &quot;אל מקום דם האשם&quot; - הוי אין הדם גורם אלא המקום גורם. 
{{הע-שמאל|ת&quot;ק רואה את הפסוק כמחייב דווקא – ייקוב הדין את ההר; ר' אליעזר ור' שמעון מציעים פתרונות לבעיה; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ט|נגעים יד ט.]]}}
[יא] אין לו בהן יד ובהן רגל ואזן ימנית - אין לו טהרה עולמית. 
ר' אליעזר אומר: נותן הוא על מקומו. ר' שמעון אומר: אם נתן על שמאל יצא. 
{{הע-שמאל|ר' עקיבא דורש שישאר בכף הכהן שמן שאותו יתן על ראש המצורע; ר' יוחנן טוען שאם נשאר שמן – נותן על הראש, ובלבד שלא יעשה בו מלאכה אחרת ואם לא – המצורע התכפר, והנתינה על הראש היא באחריות הכהן; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה י|נגעים יד י.]] 
[יב] &quot;והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר&quot; 
אם נתן – כפר, ואם לא נתן - לא כפר, דברי ר' עקיבא. 
ר' יוחנן בן נורי אומר: שירי מצוה הן. בין שנתן בין שלא נתן - כפר, ומעלים עליו כאילו לא כפר 
{{הע-שמאל|ראו ביאור:ספרא/חובה#פרק יט|לעיל חובה פרק יט ט.]]}}
[יג] &quot;ועשה הכהן את החטאת&quot; - שיהיה כל מעשיה לשם חטאת. 
{{הע-שמאל|למצורע שנטהר יש שתי כפרות, ע&quot;י שני הכהנים: אחת בדם ובשמן שניתנים על גופו, ואחת בקרבנות – ובמיוחד בקרבן החטאת, שנעשים במזבח.}}
&quot;ועשה הכהן את החטאת וכפר&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שנאמר &quot;והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה&quot;, יכול יהיו כולם מעכבים אותו? 
תלמוד לומר &quot;ועשה הכהן את החטאת וכפר&quot; - מלמד שכפרה בחטאת. 
{{הע-שמאל|אם המצורע היה גם זב – אין די בקרבנות סיום הצרעת, ועליו להביא גם קרבנות זיבה.}}
&quot;וכפר על המטהר מטמאתו&quot; - ולא מזובו. 
{{הע-שמאל|לכתחילה יש לשחוט את העולה רק לאחר זריקת הדם של החטאת, ולהקריב את איבריה לפני שמקריב את אמורי החטאת; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק י#משנה ב|זבחים י ב,]] וכן [[ביאור:ספרא/חובה#פרק ג|לעיל חובה פרק ג ג.]] אבל בדיעבד גם אם שחט את העולה לפני החטאת – כיפר.
בניגוד לחטאת, ש&quot;כל מעשיה לשם חטאת&quot;, העולה כשרה אפילו אם שחט אותה שלא לשם המצורע שהביאה; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק א|זבחים א א.]]}}
&quot;ואחר ישחט את העלה&quot; - אחר המעשה הזה. 
&quot;והעלה הכהן את העלה ואת המנחה&quot; - אף על פי ששחטה שלא לשמו 
&quot;והעלה הכהן את העולה... וכפר&quot; - אף על פי שקדמה לחטאת.  
&quot;והעלה הכהן את העולה&quot; - מלמד שאיברי עולה קודמים לאימורי חטאת.
{{הע-שמאל|ר' שמעון מסביר במשל נאה את הסיבה להקדמת שחיטת החטאת וזריקת דמה להקרבת העולה: החטאת מאפשרת להקריב את העולה, והיא דומה לפרקליט (שליח) שמרצה את המלך לקבל את הדורון, שהוא העולה.}}
אמר ר' שמעון: חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות; רצה הפרקליט - ונכנס הדורון.
}}</text>
      <sha1>idgthx3q2jewr36hmzecepxn3oeahdb</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416975</id>
      <parentid>1416972</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:18:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ahituvrs</username>
        <id>4152</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרק ג */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="48241" xml:space="preserve">==דיבורא דמצורע==

===פרשה א===
'''על ויקרא יד ב-ד'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|דיני הצרעת נהגו בימי המקדש הראשון, השני ובימי המשנה והתלמוד. הם לא נהגו בתקופת הבמות (מהכניסה לארץ עד בניית בית המקדש הראשון). הם כנראה לא נהגו בבבל למעשה,  ויתכן שמשום כך הפסיקו עם הזמן לנהוג בהם גם בא&quot;י; אבל נראה שבימי הספרא הם עדיין היו נהוגים למעשה לפחות בא&quot;י; וראו גם לקמן פיסקה יג.}}
[א] &quot;תורת המצרע&quot; - לבית עולמים.
&quot;זאת&quot; - אינה נוהגת בבמה.
&quot;תהיה&quot; - בזמן הזה. 
{{הע-שמאל|למרות שדיני הצרעת שונים מדיני הנתק, למשל – הטיהור של כל המצורעים הוא באותו טקס.}}
&quot;תורת המצרע&quot; - תורה אחת לכל המצורעים, שיהיו מביאים קרבן זה. 
וכי מאין יצאו? לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם, יכול אף כן נחלק בקרבנם?
תלמוד לומר &quot;תורת המצורע&quot; - תורה אחת לכל המצורעים, שיהיו מביאים קרבן זה! 
{{הע-שמאל|השוו לדיני הטימוא, שגם הם חלים דווקא ביום – ראו [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק ב*|לעיל נגעים פרק ב* א]] [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק ט|ושם פרק ט א.]]}}
[ג] &quot;תורת המצרע ביום&quot; - מלמד שטומאתו וטהרתו ביום. 
אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום; מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו - ביום? 
תלמוד לומר &quot;תורת המצרע&quot;. יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו ביום?
תלמוד לומר &quot;תורת המצרע ביום&quot; 
{{הע-שמאל|טקס טימוא המצורע מתואר [[ביאור:משנה נגעים פרק ג|בנגעים ג א,]] בו ובטקס הטיהור המבצע את הטקס הוא דווקא כהן. קניית הציפורים ושילוחן, כיבוס הבגדים ורחיצת הגוף אינם חלק מהטקס אלא הכנות או השלמות שלו, ופעולות אלו יכולות להתבצע גם בלילה.}}
&quot;תורת המצרע... הכהן&quot; - מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן. 
אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן; מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו - בכהן? 
תלמוד לומר &quot;תורת המצורע... והובא אל הכהן&quot;. 
יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו - בכהן? 
תלמוד לומר &quot;זאת תורת&quot;. 
{{הע-שמאל|מונבז טען קל וחומר: המוסגר הוסגר לשבעה ימים, למרות שביום שבו נטהר (לאחר שבעת ימי ההסגר) הוא טהור מייד; קל וחומר המוחלט בפישיון, שטקס ההחלטה שלו אורך שבוע ימים - שטקס הטיהור שלו יתחיל לאחר שבעה ימים מהזמן שסרו סימני הטומאה; בניגוד לדרשה שלא ישהא!
ר' עקיבא מקבל, לכאורה את דברי מונבז ואף מפתיע אותו וממשיך ודורש מהמוחלט עצמו: הלא ימי הגמר, שבהם הוא מוחלט – חמורים מימי טקס הטיהור הנמשך שבוע והטומאה שלו אינה חמורה כל כך (ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב-ג,]] שמקילים בימי הספר); אם ימי הספירה לטהרתו אורכים שבעה ימים – קל וחומר שימי ההחלט ימשכו עוד שבעה ימים! אלא שמכאן עולה סתירה פנימית, שהרי עולה שטקס הטהרה למצורע מוחלט נמשך ארבעה עשר יום, שהרי יש לכלול את ימי הספר עם ימי הגמר (ימי ההחלט); ואם כך ניתן להמשיך את הק&quot;ו ולטמא את המצורע 21, 28 יום וכן הלאה, ולעולם לא יסיים להיטהר! אלא אין ללמוד קל וחומר לעניין אורך הזמן, וגזירת הכתוב היא, שיש להקצות 7 ימים דווקא לטקס הטיהור, ומכאן שהוא מגיע לבדיקת הכהן מיד כשסרו סימני הטומאה!
ניתן לראות בדברי ר' עקיבא גם רמז לביקורת על [[במדבר יב יד]], שם מציעה התורה ק&quot;ו לעניין זמן ההסגר המינימלי.}}
&quot;ביום טהרתו והובא אל הכהן&quot; - שלא ישהא. 
[ד] כשהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא: אם {{ב|משפטרתיו בעמידתו|מוסגר שנטהר טהור}} – {{ב|אחזתיו בהליכתו|ועדיין הוא צריך להמתין עד הבדיקה שבוע}} שבעה, 
{{ב|משאחזתיו בעמידתו שבעה|טומאת המוחלט היא רק לאחר שבוע}}, אינו דין {{ב|שיאחזנו בהליכתו שבעה|טהרת המוחלט תארך שבוע}}? 
אמר לו רבי עקיבא: מוסיף אני על דברך: וכי במה החמירה תורה, בימי גמר או בימי ספר? 
חמורים ימי גמר מימי ספר, 
שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב, ואינו מטמא בביאה; ימי גמרו מטמא משכב ומושב, ומטמא בביאה. 
ואם לימי ספר, הקלים, נתנה לו שבעה - לימי גמר, החמורים, אינו דין שאתן לו שבעה? 
אמר לו: רבי כל שכן הוספת! 
אמר לו רבי עקיבא: וכשנתת לימי גמר שבעה - נעשו אף הם ימי ספר, ונמצאו אלו ואלו י&quot;ד! 
ואם לימי ספר, הקלים, נתת לו י&quot;ד - לימי גמר, החמורים, אינו דין שאתן לו י&quot;ד? 
נמצאת מרבה לו והולך עד לעולם! 
הא, מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר &quot;ביום טהרתו והובא על הכהן&quot; - שלא ישהא. 
{{הע-שמאל|יציאת הכהן אינה דווקא מתוך המחנה, אבל צריך שיהיה מותר לו להיות במחנה, ולכן כהן מצורע אינו מטהר מצורעים אחרים; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח|תוספתא נגעים ח א.]]}}
[ה] &quot;ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שנאמר &quot;ויצא הכהן&quot;, שיכול אין לי מטהר את המצורע אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה, 
היה בימים ובנהרות ובמדבריות - מנין? תלמוד לומר &quot;וראה הכהן&quot;. 
אם כן למה נאמר &quot;ויצא הכהן&quot;? כהן שאפשר לו לכנס לפנים מן המחנה מטהר את המצורע, 
אין מצורע מטהר את המצורע. 
{{הע-שמאל|שלוש אפשרויות לטיהור הנגע: שנעלמה הבהרת, שנעלם השיער הלבן שבבהרת (או נותרה שערה אחת) או שנעלמה המחיה מהבהרת (או שנותר בה פחות מכעדשה).}}
[ו] &quot;והנה נרפא&quot; - שהלך לו נגעו. &quot;הנגע&quot; - שהלך לו שער לבן. &quot;הצרעת&quot; - שהלכה לה המחיה. 
אין לי אלא כולם, ומנין אף מקצתו? 
תלמוד לומר &quot;מן הצרוע&quot; - אפילו מקצת שער לבן, אפילו מקצת המחיה.
{{הע-שמאל|מוחלט שנעשה כולו לבן – נטהר ומביא ציפורים, כמצורע שנעלמו סימני הטומאה שלו; למרות שאם הבהרת נשארה שבועיים ולא פשתה - טהור עם הבהרת מתוך הסגר, ואינו עובר את טקס הציפורים.}}
&quot;מן הצרוע&quot; - להביא את שפרחה בכולו שיטען צפרים. 
[ז] הלא דין הוא: ומה אם שטיהר ואין סימנים מטמאים עמו, טעון צפרים 
מי שטיהר וסימנים מטמאים עמו - אינו דין שיטעון צפרים? 
הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח, שטיהר, וסימנים מטמאים עמו - ואין טעון צפרים! 
[ח] ואף אתה אל תתמה על שפרחה בכולו, שאף על פי שטיהר וסימנים מטמאים עמו - לא יטעון צפרים! 
תלמוד לומר &quot;מן הצרוע&quot; - להביא את שפרחה בכולו, שטעון צפרים. 
{{הע-שמאל|הקניה של הציפורים, כמו כיבוס הבגדים והרחצה – אינה חלק מהטקס, ולכן הפעולות הללו אינן ע&quot;י הכהן, כשם שאינן חייבות להיעשות ביום; וראו [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק טו|לעיל נגעים פרק טו ד,]] ולעיל פיסקה ג.}}
[ט] &quot;וצוה הכהן ולקח&quot; – הציווי – בכהן, והלקיחה - בכל אדם. 
{{הע-שמאל|טקס הטיהור דומה בצרעת האדם ובצרעת הבית, וניתן להשתמש בציפורים של טקס זה לאחר.}}
&quot;ולקח למטהר&quot; - לשם {{ב|מטהר,|טקס הטיהור}} בין איש ובין אשה בין קטן.
מכאן אמרו לקח לאיש - כשרות לאשה. לאשה - כשרות לאיש. לבית - כשר למצורע. למצורע - כשר לבית. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]]}}
[יא]&quot;ולקח... צפרים&quot; - מיעוט צפרים שניים. אם כן למה נאמר &quot;שתי צפרים&quot;? שיהיו שוות. 
ומנין שאף על פי שאינם שוות כשרות? תלמוד לומר &quot;צפור... צפור&quot;, ריבה 
{{הע-שמאל|הציפורים צריכות להיות שתיהן חיות בתחילת הטקס, וראו שם.}}
[יב] &quot;חיות&quot; - ולא שחוטות.
&quot;טהורות&quot; - ולא טמאות.
&quot;טהורות&quot; - ולא טריפות. 
{{הע-שמאל|קצה בקעת העץ צריך להיות רך, לדעת ר' חנינא בן גמליאל – אבל רובו עץ קשה.}}
&quot;ועץ&quot; - יכול כל עץ? תלמוד לומר &quot;ארז&quot;. אי ארז יכול {{ב|טרף?|רך}} תלמוד לומר &quot;ועץ&quot;. 
הא כיצד? בקעת של ארז. ר' חנינא בן גמליאל אומר: ובראשה טרף.
{{הע-שמאל|ראו גם [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ג|תוספתא נגעים ח ג.]] ראיה נוספת לכך שנהגו בדיני המצורעים גם אחרי החורבן.}}
[יג] אמר ר' יהודה, שבתי היתה, והלכתי אחר ר' טרפון לביתו. אמר לי &quot;יהודה, בני תן לי סנדלי.&quot; ונתתי לו. 
פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי &quot;יהודה, בזו טהרתי שלשה מצורעים&quot;. ולמדתי בה שבע הלכות: 
שהוא של ברות, ובראשה טרף, וארכה אמה, ועביה כרביע כרע המיטה אחד לשנים ושנים לארבעה, 
ומזים ושונים ומשלשים, ומטהרים בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרים בגבולים. 
{{הע-שמאל|הצמר צריך להיצבע באדום המופק מתולעת ולא בצבע אדום אחר; אם השתמש בחלק ממנו למטרה אחרת – הצמר פסול, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ב|תוספתא נגעים ח ב.]]}}
[יד] &quot;ושני&quot; - יכול פיקס? תלמוד לומר &quot;תולעת&quot;. אי תולעת יכול א' מן הצבעים? תלמוד לומר &quot;ושני&quot;. 
הא כיצד? זו זהורית טובה. ומנין שאם טעמה פסלה? תלמוד לומר &quot;ושני תולעת&quot;. 
יוחנן בן דהבאי אומר &quot;ושני תולעת&quot; - שני שבתולעת. 
{{הע-שמאל|איזוב הוא איזוב סתם; והשוו [[ביאור:משנה פרה פרק יא#משנה ז|פרה יא ז.]]}}
[טו] &quot;אזוב&quot; - ולא אזוב יון, ולא אזוב כחלית, ולא אזוב רומי, ולא אזוב מדברי, ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.
}}

===פרק א===
'''על ויקרא יד ה-ו'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|השוו לעיל פרשה א ט: ר' יהודה דורש &quot;ושחט&quot; בדומה ל&quot;ולקח&quot; הנדרש שם, ואילו רבי רואה את הטעם, שהשחיטה היא חלק מהטקס, שהרי בזמן הקניה היו שתי הצפורים חיות.}}
[א] &quot;וצוה הכהן&quot; - ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם, דברי ר' יהודה בר' יוסי. 
ורבי אומר: אף שחיטה בכהן. 
{{הע-שמאל|הציפור המובחרת מבין השתים היא הנשחטת! – דורש את ה הידיעה.}}
[ב] &quot;ושחט את הצפור האחת&quot; - הברורה שבשתיים. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]] דורש &quot;אחת&quot; – מכאן שיש שניה.}}
&quot;האחת&quot; - שאם מתה אחת מהם או שנעשה טריפה - יקח זוג לשנייה. 
{{הע-שמאל|למרות שניתן להשתמש בזוג הציפורים לאחד מכמה טקסי טיהור (לעיל פרשה א ט), בניגוד לחטאת, שמכפרת על חטא מסוים דווקא (ראו [[ביאור:משנה תמורה פרק ד|תמורה ד א,]]) ולמרות שדם חטאת שהתערב בדם של חטאת אחרת כשר (ראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ח#משנה י|זבחים ח י]]) - דם הציפור השחוטה שהתערב בדם ציפור אחרת - פסול.}} 
[ג] &quot;האחת אל כלי חרש&quot; - ואין שתים אל כלי חרש. 
והלא דין הוא: מה אם במקום שלא כשרו משם לשם, כשרו לעירובים 
כאן, שכשרו משם לשם - אינו דין שיכשרו לעירובים? 
תלמוד לומר &quot;האחת אל כלי חרש&quot; - ואין שתים אל כלי חרש. 
{{הע-שמאל|כלי מחרס, ולא מקידה (שאינה כלי) או כלי מחומר אחר; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[ד] &quot;כלי&quot; - יכול אחד מן הכלים? תלמוד לומר &quot;חרש&quot;. אי חרס, יכול מקידה? תלמוד לומר &quot;כלי&quot;. 
הא כיצד? זו פיילי של חרש. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה מקואות פרק א#משנה ח|מקואות א ח.]]}}
&quot;מים חיים&quot; - ולא מים מלוחים, ולא מים פושרים, ולא מים מכזבים, ולא מים מנטפים. 
{{הע-שמאל|לדברי ר' אליעזר השוו לעיל פרשה א יד, וכן [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ב|תוספתא נגעים ח ב.]]
לדברי ר' שמעון ראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ד|תוספתא נגעים ח ד.]]}}
ר' אליעזר אומר: מה מים, שלא נעשה בהם מלאכה - אף כלי, שלא נעשה בו מלאכה. 
ר' שמעון אומר: מה מים, הברורים שבמינם - אף צפור, הברורה שבמינה - זו קיפל. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[ה] כיצד הוא עושה? נוטל ארז ואזוב ושני תולעת, וכורכן בשירי לשון 
ומקיף להם ראשי גפיים וראש הזנב משל שנייה, וטובל ומזה. 
{{הע-שמאל|כמות המים היא רביעית, כך שהמים מקבלים את צבע הדם המעורב בהם; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א,]] שם מופיע חצי לוג – שתי רביעיות!}}
&quot;בדם&quot; - יכול בדם ודאי? תלמוד לומר &quot;ובמים חיים&quot;. אי מים חיים, יכול עד שיהיה כולם מים חיים? 
תלמוד לומר &quot;בדם&quot;. הא כאיזה צד? מים חיים שדם צפור ניכר בהם, שיערו חכמים רביעית. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]] דורש את ה הידיעה לקשר בין שתי הציפורים.}}
[ו] ומנין אם נשפך הדם - תמות המשולחת; מתה המשולחת - ישפך הדם? 
תלמוד לומר &quot;את הצפור החיה יקח אותה&quot;. 
{{הע-שמאל|יש לטבול במים המעורבים בדם הן את הציפור החיה, הן את האגודה של העץ, האיזוב והתולעת; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
&quot;יקח אותה&quot; - מלמד שהוא מפרישה לעצמה. 
&quot;ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל&quot; - מה תלמוד לומר? 
יכול הואיל ולא היתה עמם בכלל אגודה, לא תהא בכלל טבילה? 
תלמוד לומר &quot;וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה&quot; - החזיר את הצפור לכלל טבילה. 
{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:תוספתא/חולין/א#יג|תוספתא חולין א יג,]] וכן [[ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת אחרי מות פרשה ו|לקמן אחרי מות פרשה ו ד.]]}}
[ז] &quot;השחוטה&quot; - ולא המלוקה. 
והלא דין הוא: הואיל ודרך הכשרו בפנים בעוף, ודרך הכשרו בחוץ בעוף, 
מה דרך הכשרו בפנים במליקה - אף דרך הכשרו בחוץ במליקה? 
תלמוד לומר &quot;השחוטה&quot; - ולא המלוקה.
{{הע-שמאל|המים צריכים להיות בכלי ודם הציפור נוזל לתוכם ומתערב בהם, ואין מעמידים את הכלי מעל מים שאינם בתוכו.}} 
&quot;הצפור השחוטה על המים החיים&quot; - אין כלי חרש על מים חיים.
}}

===פרשה ב===
'''על ויקרא יד ז-ח'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[א] &quot;והזה&quot; - לאחר ידו של מצורע, ויש אומרים: על מצחו. 
{{הע-שמאל|השוואה בין המצורע הנטהר ובין טמא מת שנטהר: שני התהליכים אורכים שבעה ימים, אבל ההזאות שונות: על המצורע מזים מים מהולים במעט דם שבע פעמים ביום הראשון בלבד, ואילו על טמא המת מזים מי חטאת (מעורבים באפר פרה אדומה) פעם אחת ביום השלישי ופעם אחת ביום השביעי. אין היררכיה ברורה בין שני המיטהרים.}}
&quot;והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים&quot; 
הטהר מן הצרעת טעון שבע הזיות, אין טמא מת טעון הזיות שבע. 
[ב] הלא דין הוא: מה אם מצורע, שאינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי - טעון הזיות שבע 
טמא מת, שטעון הזיית שלישי ושביעי - אינו דין שיטעון הזיות שבע? 
תלמוד לומר &quot;והזה על המטהר '''מן הצרעת'''&quot; - הטהר מן הצרעת טעון הזיות שבע ואין טמא מת טעון הזיית שבע. 
[ג] קל וחמר למצורע, שיטעון הזיות שלישי ושביעי: 
מה אם טמא מת, שאינו טעון הזיות שבע - טעון הזיית בשלישי ובשביעי 
מצורע, שהוא טעון הזית שבע - אינו דין שיטעון הזיה בשלישי ובשביעי? 
תלמוד לומר &quot;שבע פעמים וטהרו&quot;: הזיות שבע הוא טעון, ואינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי! 
{{הע-שמאל|המצורע אינו יכול להסתפק בהזאה, והוא חייב לכל הפחות לרחוץ את גופו במים ולהתגלח. שילוח הציפור נעשה מחוץ לגופו של המצורע ולכן אינו מעכב את טהרתו; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ו|תוספתא נגעים ח ו.]]}}
[ד] &quot;וטהרו&quot;- בדברים הנעשים בגופו. יכול יהי מסולק? תלמוד לומר &quot;ושלח... וגלח... וכבס... ורחץ&quot;. 
יכול יהיו כולם מעכבים אותו? תלמוד לומר &quot;וטהרו&quot; &quot;וטהרו&quot;. 
טהרה אמורה למעלה וטהרה אמורה למטה. 
מה טהרה האמורה למעלה, בדברים הנעשים בגופו - אף טהרה האמורה למטה, בדברים הנעשים בגופו. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב.]] השדה אינו ים, מדבר או עיר.}}
[ה] &quot;ושלח את הצפור החיה... אל פני השדה&quot; 
שלא יעמוד ביפו וישלחנה לים, שלא יעמוד בגבת וישלחנה למדבר, שלא יעמוד חוץ לעיר וישלחנה כלפי העיר.  
&quot;על פני השדה&quot; - הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו - מותרת באכילה. 
{{הע-שמאל|ר' שמעון טוען שהמצורע המוחלט מטמא לא רק את בגדיו במגע, אלא גם מטמא משכב ומושב, וראו גם [[ביאור:משנה כלים פרק א#משנה ד|כלים א ד-ה,]] שהמצורע חמור מהזב שבו נאמרו טומאות משכב ומושב. לכן מסביר ר' שמעון את הצורך לכפול את כביסת הבגדים של המצורע ביום הראשון וביום השביעי.}} 
[ו] &quot;וכבס המטהר את בגדיו&quot; - אמר ר' שמעון: מה בא זה ללמדנו? 
אם ללמוד מלטמא בגדים במגע, והלא דברים קל וחומר הוא: 
אם בימי ספרו, שאינו מטמא בביאה - מטמא בגדים במגע, 
בימי גמרו, שמטמא בביאה - אינו דין שיטמא בגדים במגע?
אם כן למה נאמר &quot;וכבס המטהר את בגדיו&quot;? מלטמא משכב ומושב 
מפני שהן שני כבוסי בגדים: אחד מלטמא משכב ומושב, ואחד מלטמא בגדים במגע! 
{{הע-שמאל|בית הסתרים (איזור הערווה) אינו מטמא בנגעים, ולמרות שהוא בתחילת ימי הספירה, כשהטומאה עדיין חמורה - הוא אינו מגלח אותו. הגלל חומרת הטומאה בתחילת ימי הספירה אי אפשר ללמוד את הדין הזה בהיקש מהגילוח ביום השביעי מימי ספירת הטהרה, אלא בגזירה שוה.}}  
[ז] &quot;וגלח את כל שערו&quot; - יכול אף בית הסתרים? 
ודין הוא: נאמר תגלחת בימי ספרו ונאמר תגלחת בימי גמרו. 
מה תגלחת האמור בימי ספרו, פרט לבית הסתרים - אף תגלחת האמור בימי גמרו, פרט לבית הסתרים! 
[ח] הין? אם הקל בימי ספרו, שאינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, 
ניקל בימי גמרו, שהוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה? 
הואיל והוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה - יגלח אף בית הסתרים! 
תלמוד לומר &quot;כל שערו&quot;, לגזירה שוה, 
מה &quot;כל שערו&quot; {{ממ|ויקרא|יד|ט}} האמור בימי ספרו, פרט לבית הסתרים - אף &quot;כל שערו&quot; האמור בימי גמרו, פרט לבית הסתרים. 
{{הע-שמאל|למרות שמי ההזאה הם מים חיים (מי מעיין טובים לשתיה) דווקא, הטבילה יכולה להיעשות גם במי מקווה – בור מים שיש בו 40 סאה. וראו [[ביאור:משנה מקואות פרק א#משנה ז|מקואות א ז-ח.]]}}
[ט] &quot;ורחץ&quot; - אפילו במי מקוה. 
והלא דין הוא: מה אם הזב, שאינו טעון הזיית מים חיים, טעון ביאת מים חיים 
מצורע, שטעון הזיית מים חיים, אינו דין שיטעון ביאת מים חיים? 
תלמוד לומר &quot;ורחץ בשרו במים&quot; - אפילו במי מקוה. 
{{הע-שמאל|טקס הציפורים אינו מעכב את המצורע מלהכנס למחנה, בניגוד לטבילה שהיא הכרחית; וראו לעיל פיסקה ד, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ו|תוספתא נגעים ח ו.]]}}
[י] &quot;ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה&quot; 
רחיצת גופו מעכבת ליכנס לפנים מן המחנה, ואין צפרים מעכבים אותו ליכנס לפנים מן המחנה! 
{{הע-שמאל|במהלך שבעת ימי הספירה המצורע, שכבר אינו מטמא בביאה במשכב ובמושב, יושב בתוך המחנה בפתח אהלו, והוא אסור מתשמיש המיטה, שנאמר &quot;מחוץ לאהלו&quot;; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב.]]}}
[יא] &quot;וישב מחוץ לאהלו&quot; - יהא כמנודה, ויהא אסור בתשמיש המטה. 
&quot;אהלו&quot; - אין אהלו אלא אשתו, שנאמר &quot;שובו לכם לאהליכם&quot;. 
{{הע-שמאל|ר' יוסי לומד קל וחומר, שגם בכל מהלך הצרעת, בימי ההחלט – אסור המצורע בתשמיש המיטה, שהרי טומאתו חמורה יותר מטומאתו בימי הספירה; ר' יהודה חולק על דין זה, ורואה את תקופת ימי הספירה כבעלת דינים מיוחדים.
ר' חייא ורבי סוברים כר' יהודה: יותם מלך יהודה נולד לאחר שעוזיה אביו הצטרע, הרי שהיה עוזיה מותר בתשמיש המיטה; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ז|תוספתא נגעים ח ז.]]}}
&quot;שבעת ימים&quot; - ולא ימי החלטו, דברי ר' יהודה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: קל וחומר לימי החלטו. 
אמר ר' חייא, השבתי לפני רבי: והלא למדנו רבי שלא היה יותם לעוזיה אלא בימי החלטו! 
אמר לו: אף אני, כך אמרתי!
}}

===פרק ב===
'''על ויקרא יד ט-י'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|גם חלקו השני של טקס הטיהור של המצורע נעשה דווקא ביום; והשוו לעיל פרשה א ג.}}
[א] &quot;בשביעי&quot; - יכול בין ביום ובין בלילה? תלמוד לומר &quot;ביום&quot; - ולא בלילה 
{{הע-שמאל|כמו בתחילת ימי הספירה, הגילוח אינו כולל את בית הסתרים; וראו לעיל פרשה ב ז. חובת הגילוח חלה על כל שערו הנראה של המיטהר, הן בראשו הן בשאר גופו – חוץ מבית הסתרים.}}
[ב] &quot;יגלח את כל שערו&quot; - יכול אף בית הסתרים? 
תלמוד לומר &quot;גבות עיניו&quot; - מה גבות עיניו – בנראה, פרט לבית הסתרים 
אף כל שער בנראה, פרט לבית הסתרים. 
[ג] אי מה גבות עיניו, מקום כינוס שער ונראה, אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה 
מנין לרבות כינוס שער שאינו נראה, פיזור שער בנראה, פיזור שער ואינו נראה? 
תלמוד לומר &quot;ואת כל שערו יגלח&quot; 
{{הע-שמאל|נזיר מנוגע שנטהר - מגלח, למרות שבכך הוא פוגע בנזירותו; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ט#משנה ב|נזיר ט ב]] [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ג|ותוספתא נזיר ד ג.]]}}
&quot;ראשו&quot; - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר &quot;תער לא יעבור על ראשו&quot; {{ממ|במדבר|ו|ה}} 
יכול אף המנוגע? תלמוד לומר &quot;ראשו&quot;.
{{הע-שמאל|כהן מנוגע שנטהר – מגלח, למרות שבדרך כלל נאסר עליו להתגלח.}}
&quot;זקנו&quot; מה תלמוד לומר? לפי שנאמר &quot;ופאת זקנם לא יגלחו&quot; {{ממ|ויקרא|כא|ה}} 
יכול אף המנוגע? תלמוד לומר &quot;זקנו&quot;.
{{הע-שמאל|אין היררכיה ברורה בין איסור הגילוח של הזקן, החל על כל אדם אבל יכול להיות בתער - לאיסור גילוח הראש, החל רק על כהנים, אבל לא בתער.}}
מה תלמוד לומר &quot;ראשו&quot; ומה תלמוד לומר &quot;זקנו&quot;? לפי שיש בראש מה שאין בזקן, ובזקן מה שאין בראש. 
הראש אסור במספרים ובתער - והזקן אינו אסור במספרים ובתער. 
הראש מותר בכל אדם - והזקן אסור בכל אדם. 
הא לפי שיש בראש מה שאין בזקן, ובזקן מה שאין בראש - צריך לומר &quot;ראשו&quot; וצריך לומר &quot;זקנו&quot;! 
{{הע-שמאל|הריסים חיוניים לתפקוד העין, ונראה שלכן פוטר ר' יוסי מגילוחם; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ה|תוספתא נגעים ח ה.]]}}
[ה] ר' יוסי הגלילי אומר: &quot;גבות עיניו&quot; - ולא ריסי עיניו. 
{{הע-שמאל|ראו דברי ר' עקיבא [[ביאור:משנה נגעים פרק א#משנה ד|בנגעים א ד,]] שאם חל היום השביעי בשבת דוחים את סיום הטקס למחר.}}
&quot;את כל שערו&quot; מה תלמוד לומר &quot;יגלח&quot;? אלא ליתן אחריות לתגלחת 
שאם לא גלח בשביעי - מגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ד|נגעים יד ד.]]}}
[ו] שלשה מגלחים ותגלחתן מצוה: הנזיר, והמצורע, והלוים. 
וכולן שגלחו שלא בתער, או ששיירו שתי שערות - לא עשו כלום. 
{{הע-שמאל|דורש את הפשט שבפס' ט-י כתנאי: אם גילח בשביעי יביא בשמיני, ואם גילח בשמיני יביא בתשיעי, וראו בפיסקה הקודמת; ר' טרפון מנסה לדמות את הקשר בין התגלחת והבאת הקרבן לדין הנזיר, ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ו|נזיר ו ו,]] ור' עקיבא מסביר שבשונה מהנזיר, טהרת המצורע תלויה בתגלחתו ולא בתאריך.}} 
[ז] בשביעי – יגלח; בשמיני - יביא 
שאם גלח בשביעי - יביא קרבנותיו בשמיני, ואם גלח בשמיני - אינו מביא קרבנותיו בו ביום, דברי ר' עקיבא. 
אמר לו ר' טרפון: מה בין זה לנזיר? אמר לו: שהנזיר - טהרתו תלויה בימים, ומצורע - טהרתו תלויה בתגלחתו 
ואינו מביא קרבנותיו, אלא אם כן היה מעורב שמש 
{{הע-שמאל|השוו לדין הציפורים לעיל פרשה א יא.}}
[ח] &quot;יקח... כבשים&quot; - מיעוט כבשים שנים. אם כן למה אמר &quot;שני&quot;? שיהיו שוים. 
מנין אף על פי שאינם שוים כשרים? תלמוד לומר &quot;כבש... כבש&quot;, ריבה
{{הע-שמאל|כבשת החטאת צריכה להיות יפה יותר מהכבשים לעולה ולאשם.}}
[ט] &quot;וכבשה אחת בת שנתה&quot; - שתהיה ברורה. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כריתות פרק ב#משנה ג|כריתות ב ג:]] טקס אחד מטהר גם מצורע בכמה נגעים.}}
&quot;אחת&quot; - מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה.
{{הע-שמאל|הכבשה היא בשנת חייה הראשונה, וראו [[ביאור:משנה פרה פרק א#משנה ג|פרה א ג:]] &quot;וכולם מיום ליום&quot;.}}
&quot;בת שנתה&quot; - לא שנה למנין עולם 
{{הע-שמאל|הסולת והשמן הם נסכים לשלוש הבהמות שמביא המצורע, ואינם מנחה בפני עצמה - למרות שבדרך כלל אין נסכים לחטאת ולאשם; וראו [[ביאור:משנה מנחות פרק ט#משנה ו|מנחות ט ו.]] ת&quot;ק דורש זאת מהפסוק בפרשת נסכים בבמדבר ור' יהודה בן בתירא מצביע על היחס בין כמות הסולת ומספר הבהמות כאן ובקרבן עני.}}
&quot;ושלשה עשרונים סולת בלולה בשמן&quot; - לבהמה. 
יכול אף למנחה? כשהוא אומר &quot;והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה&quot; 
לימד שאינה אלא מנחת בהמה.  
[י] עדיין הדבר צריך תלמוד! כשהוא אומר {{ממ|במדבר|טו|ה}} &quot;תעשה על העולה&quot; - זו עולת מצורע, 
&quot;לזבח&quot; - להביא חטאת מצורע, &quot;או לזבח&quot; - להביא את אשמו.  
[יא] ר' יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר &quot;ואם דל הוא... ועשרון&quot; {{ממ|ויקרא|יד|כא}}. 
מה מצינו בעני, שהוא מביא בהמה אחת ומביא עשרון אחד 
אף העשיר, שהוא מביא ג' בהמות - יביא ג' עשרונים! 
הא מה אני מקיים &quot;ג' עשרונים סולת בלולה בשמן&quot;? - לבהמה
}}

===פרשה ג===
'''על ויקרא יד י-יג'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|בהמשך לדרשת ר' יהודה בן בתירא לעיל פרק ב יג, מציינת הדרשה כאן שבעניין לוג השמן אין הבדל בין קרבן מצורע עשיר לקרבן מצורע עני; אפשר להסיק מכאן שהשמן אינו נסכים לבהמות אלא הוא מחולק לכהנים; וראו גם [[ביאור:משנה זבחים פרק י#משנה ח|זבחים י ח,]] אבל הדרשה מסתפקת בציון העובדה.}}
[ב] &quot;ולוג אחד שמן&quot;. שהיה בדין שיביא ג' לוגין - מה מצינו בעני, שהוא מביא עשרון ומביא לוג אחד 
אף עשיר, שמביא ג' עשרונים, יביא ג' לוגין! - תלמוד לומר &quot;ולוג אחד שמן&quot;. 
{{הע-שמאל|המצורע הנטהר ושלוש הבהמות עומדים לפני הכהן, אבל רק כבש האשם מונף.
הדרשה מעמידה את המצורע הנטהר ואת הבהמות כשוי-ערך, ומנסה להקיש מהאשם אל מביאו, או טוענת שהכינוי &quot;איש&quot; דומה לכינויים 'אשם', 'חטאת' ו'עולה'. בדרך כלל הכינוי 'איש' מנוגד לכינויים 'אשה' או 'קטן', אבל כאן הוא מנוגד לכינויי הקרבנות.}}
[ג] &quot;והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם&quot; - מלמד שהם טעונים עמידה כולם. 
יכול כשם שטעונים עמידה כך יטענו תנופה? תלמוד לומר &quot;האיש&quot; - לא חטאת, לא עולה. 
[ד] או אינו אלא &quot;איש&quot; - להוציא את האשה ואת הקטן? תלמוד לומר &quot;המטהר&quot; - בין איש בין אשה בין קטן. 
אם כן למה נאמר &quot;איש&quot;? לא חטאת ולא עולה. 
אם כן למה נאמר &quot;אשם&quot;? שיכול הואיל ואשם בא להכשיר והאיש בא להכשיר 
מה אשם טעון תנופה - אף האיש טעון תנופה? 
תלמוד לומר &quot;אותו לאשם... והניף&quot; - אשם טעון תנופה, ואין האיש טעון תנופה. 
{{הע-שמאל|גם הנוסחה &quot;אחוריהם... ופניהם...&quot; לקוחה מעולם הקרבנות, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ג#משנה ח|יומא ג ח.]]}}
[ו] &quot;לפני ה' פתח אהל מועד&quot; - מעמידו בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב 
{{הע-שמאל|יש להניף את כבש האשם ואת השמן יחדיו. בדיעבד אם הניף אותם לחוד – כשר.}}
[ז] &quot;ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לוג השמן&quot; - למדנו שהם טעונים תנופה כאחת.  
מנין, אם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא? תלמוד לומר &quot;אותו לאשם&quot;. 
יכול יניף ויחזור ויניף? תלמוד לומר &quot;והניף... תנופה&quot; - לא תנופות.
&quot;לפני ה'&quot; - במזרח 
{{הע-שמאל|עמידת המצורע המיטהר ושתי הבהמות שנותרו היא עדיין בשער ניקנור, במזרח העזרה; אבל כבש האשם נכנס לתוך העזרה ונשחט בצפון המזבח, במקום שחיטת קדשי הקדשים – אמנם לא בטבעות המשמשות לשחיטת התמידים; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ה#משנה ה|זבחים ה ה.]] בכך אשם המצורע יוצא דופן משאר הקרבנות, כי התנופה והסמיכה נעשות בשער ניקנור ואילו השחיטה - בצפון העזרה, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#י|תוספתא נגעים ח י.]] לעניין הכשר כל הצפון לשחיטה ראו לעיל [[ביאור:ספרא/נדבה#פרק ז|נדבה פרק ז ב.]]}} 
[ח] &quot;ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שיצא לידון בעמידה, יכול מקום העמדה תהיה שחיטה? 
תלמוד לומר &quot;במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה&quot; 
[ט] יכול על טבעתו? תלמוד לומר &quot;במקום הקדש&quot; - להכשיר את כל הרוח 
[י] אין לי אלא אשם במקום הקדש, מנין אף חטאת במקום הקדש? 
תלמוד לומר &quot;את החטאת ואת העולה במקום הקדש&quot;
}}

===פרק ג===
'''על ויקרא יד יג-כ'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרא/צו#פרק ט|לעיל צו פרק ט א:]] דרשות הבאות במקום דרשתו של ר' אליעזר, המשווה את האשם לחטאת לעניין המודעות של השוחט; כאן מכוונים את הדמיון לעניינים אחרים, בניגוד לדעת ר' אליעזר שדימה את האשם לחטאת גם לעניין השחיטה שלא לשמו.}}
[א] &quot;כי כחטאת האשם הוא לכהן&quot; - מה חטאת: מן החולין, ביום, ובידו הימנית 
אף אשם: מן החולין, ביום, ובידו הימנית. מה חטאת, טעונה כלי - אף אשם, טעון כלי. 
מה חטאת, דם מזבח מתירה - אף אשם, דם מזבח מתירו. 
{{הע-שמאל|דם החטאת נזרק על קרנות המזבח ואילו דם האשם ניתן בחלקו התחתון של המזבח; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ה#משנה ג|זבחים ה ג.]]}}
אי מה חטאת, דמה למעלה - אף אשם, יהיה דמו ניתן למעלה? 
תלמוד לומר &quot;זאת תורת האשם קדש קדשים הוא... ואת דמו יזרוק&quot; {{ממ|ויקרא|ז|א}}-ב
לרבות כל האשמות ואשם מצורע, שיהא דמו ניתן למטה.  
{{הע-שמאל|אכילת הכהן קודמת להזאת הדם על המצורע, אבל היא תלויה בשפיכת דם האשם על המזבח (ראו לעיל &quot;דם מזבח מתירו&quot;) לכן שפיכת הדם היא הפעולה הראשונה שיש לעשות אחר השחיטה.}}
ואיני יודע איזה יקדום, אם מזבח, אם בהונות? כשהוא אומר &quot;הוא לכהן&quot; - הכהן קדום. 
מה מצינו מכשירו לכהן? המזבח, המזבח יקדום!
{{הע-שמאל|אם שחט את האשם שלא לשם המצורע המסוים שנטהר – הקרבן אמנם כשר (לשיטת חכמים), אבל לא הוציא את הבעלים ידי חובה; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק א|זבחים א א.]]}}
&quot;הוא&quot; - פרט לששחטו שלא לשמו.
{{הע-שמאל|לוג השמן נחשב גם הוא קודש קודשים, ונאכל ע&quot;י הכהנים לאחר שהיזו ממנו על המצורע; אבל בזמן הטקס צריך הלוג להיות שלם.}}
&quot;קדש קדשים&quot; לרבות לוג שמן של מצורע. &quot;הוא&quot; - פרט לשחסר כל שהוא  
{{הע-שמאל|כאמור לעיל פיסקה ב, יש להזות מדם האשם על המזבח בעזרת כלי, וכן על בהונות המצורע בידו של הכהן עצמה, ולכן שני כהנים מקבלים את הדם וכו'; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ח|נגעים יד ח.]] 
בסופו של דבר אין למעשה שאלה אם המזבח יקדם או מתן הבהונות, שהרי למעשה שתי ההזאות מתקיימות במקביל.}}
[ג] &quot;ולקח&quot; - יכול בכלי? תלמוד לומר &quot;ולקח הכהן... ונתן הכהן&quot;: 
מה נתינה, בעצמו של כהן - אף קבלה, בעצמו של כהן. 
יכול אף של מזבח תהא ביד? 
תלמוד לומר &quot;כי כחטאת האשם הוא לכהן&quot;: מה חטאת, טעון כלי - אף אשם, טעון כלי. 
נמצאת אומר: שני כהנים מקבלים את דמו; אחד בכלי, ואחד ביד.  
זה שקבל בכלי בא וזרקו על המזבח, וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע. 
ומצורע טובל בלשכת המצורעים בא ועמד בשער ניקנור. 
ר' יהודה אומר לא היה צריך טבילה, שכבר טבל מבערב. 
{{הע-שמאל|דורש &quot;תנוך&quot;-תוך נוך, ומגדיר את התנוך כסחוס הבולט באמצע אפרכסת האוזן; וראו גם [[ביאור:ספרא/מכילתא דמילואים/צו#כא|לעיל מכילתא דמילואים צו כא-כב.]]}}
[ה] ונתן על תוך - יכול על תוך ודאי? תלמוד לומר על נוך. אי על נוך יכול על גובה של אוזן? 
תלמוד לומר תוך נוך - הא כיצד? זה גדר האמצעי. 
{{הע-שמאל|ר' עקיבא רואה את תחילת טקס ההזאה ביציקת השמן על כף הכהן, ולכן אם נשפך מהשמן מהיציקה ואילך – יש להבא לוג אחר שלם, והכהן אינו יכול למלא את הלוג. ר' שמעון רואה את תחילת הטקס בנתינת השמן על המצורע, ולכן וכו'; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה י|נגעים יד י.]]}}
[ו] &quot;מלג השמן ויצק&quot; - חסר הלוג, עד שלא יצק - ימלאנו. משיצק - יביא אחר בתחלה, דברי רבי עקיבא. 
ר' שמעון אומר: חסר הלוג עד שלא נתן - ימלאנו. משנתן - יביא אחר בתחלה. 
[ז] &quot;ויצק על כף הכהן השמאלית&quot; - מצוה שיצוק לתוך כפו של חברו, ואם יצק לתוך כף עצמו יצא.
{{הע-שמאל|על כף הכהן השמאלית צריך להיות מספיק שמן שהוא יוכל לטבול בו את אצבעו שבע פעמים. והשוו [[ביאור:משנה פרה פרק יב#משנה ב|פרה יב ב;]] וראו [[ביאור:ספרא/חובה#פרשה ג|לעיל חובה פרשה ג ח.]]}}
&quot;וטבל&quot;- ולא המספג.  
[ח] &quot;וטבל... והזה&quot; - על כל הזיה טבילה.
&quot;אצבעו&quot;. נאמר כאן &quot;אצבעו&quot; ונאמר להלן &quot;אצבעו&quot; {{ממ|ויקרא|ד|ו}}. 
מה אצבעו האמורה כאן, {{ב|המיומנת|היא המכונה &quot;אצבע&quot;}} שבימין - אף אצבעו האמורה להלן, המיומנת שבימין.
{{הע-שמאל|הכהן מזה מהשמן לכיוון קדש הקדשים, כלומר מערבה, ואז הוא מסתובב מזרחה ונותן את שאר השמן על המצורע.}}
[ט] &quot;והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים&quot; 
מלמד שהוא טובל ומזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים, ועל כל הזיה טבילה. 
{{הע-שמאל|דורש &quot;אל '''מקום''' דם האשם&quot;, שגם אם אין שם דם ניכר - נותן שם שמן.}}
[י] &quot;ומיתר השמן אשר על כפו... על דם האשם&quot; - שיקדם הדם לשמן. 
או אינו אלא יש שם דם - יתן, אין שם דם - לא יתן? 
תלמוד לומר &quot;אל מקום דם האשם&quot; - הוי אין הדם גורם אלא המקום גורם. 
{{הע-שמאל|ת&quot;ק רואה את הפסוק כמחייב דווקא – ייקוב הדין את ההר; ר' אליעזר ור' שמעון מציעים פתרונות לבעיה; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ט|נגעים יד ט.]]}}
[יא] אין לו בהן יד ובהן רגל ואזן ימנית - אין לו טהרה עולמית. 
ר' אליעזר אומר: נותן הוא על מקומו. ר' שמעון אומר: אם נתן על שמאל יצא. 
{{הע-שמאל|ר' עקיבא דורש שישאר בכף הכהן שמן שאותו יתן על ראש המצורע; ר' יוחנן טוען שאם נשאר שמן – נותן על הראש, ובלבד שלא יעשה בו מלאכה אחרת ואם לא – המצורע התכפר, והנתינה על הראש היא באחריות הכהן; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה י|נגעים יד י.]]}} 
[יב] &quot;והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר&quot; 
אם נתן – כפר, ואם לא נתן - לא כפר, דברי ר' עקיבא. 
ר' יוחנן בן נורי אומר: שירי מצוה הן. בין שנתן בין שלא נתן - כפר, ומעלים עליו כאילו לא כפר 
{{הע-שמאל|ראו ביאור:ספרא/חובה#פרק יט|לעיל חובה פרק יט ט.]]}}
[יג] &quot;ועשה הכהן את החטאת&quot; - שיהיה כל מעשיה לשם חטאת. 
{{הע-שמאל|למצורע שנטהר יש שתי כפרות, ע&quot;י שני הכהנים: אחת בדם ובשמן שניתנים על גופו, ואחת בקרבנות – ובמיוחד בקרבן החטאת, שנעשים במזבח.}}
&quot;ועשה הכהן את החטאת וכפר&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שנאמר &quot;והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה&quot;, יכול יהיו כולם מעכבים אותו? 
תלמוד לומר &quot;ועשה הכהן את החטאת וכפר&quot; - מלמד שכפרה בחטאת. 
{{הע-שמאל|אם המצורע היה גם זב – אין די בקרבנות סיום הצרעת, ועליו להביא גם קרבנות זיבה.}}
&quot;וכפר על המטהר מטמאתו&quot; - ולא מזובו. 
{{הע-שמאל|לכתחילה יש לשחוט את העולה רק לאחר זריקת הדם של החטאת, ולהקריב את איבריה לפני שמקריב את אמורי החטאת; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק י#משנה ב|זבחים י ב,]] וכן [[ביאור:ספרא/חובה#פרק ג|לעיל חובה פרק ג ג.]] אבל בדיעבד גם אם שחט את העולה לפני החטאת – כיפר.
בניגוד לחטאת, ש&quot;כל מעשיה לשם חטאת&quot;, העולה כשרה אפילו אם שחט אותה שלא לשם המצורע שהביאה; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק א|זבחים א א.]]}}
&quot;ואחר ישחט את העלה&quot; - אחר המעשה הזה. 
&quot;והעלה הכהן את העלה ואת המנחה&quot; - אף על פי ששחטה שלא לשמו 
&quot;והעלה הכהן את העולה... וכפר&quot; - אף על פי שקדמה לחטאת.  
&quot;והעלה הכהן את העולה&quot; - מלמד שאיברי עולה קודמים לאימורי חטאת.
{{הע-שמאל|ר' שמעון מסביר במשל נאה את הסיבה להקדמת שחיטת החטאת וזריקת דמה להקרבת העולה: החטאת מאפשרת להקריב את העולה, והיא דומה לפרקליט (שליח) שמרצה את המלך לקבל את הדורון, שהוא העולה.}}
אמר ר' שמעון: חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות; רצה הפרקליט - ונכנס הדורון.
}}</text>
      <sha1>8fg5bgffswbj3qi17k5r62vf81opg2f</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416977</id>
      <parentid>1416975</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:21:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ahituvrs</username>
        <id>4152</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרק ג */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="48243" xml:space="preserve">==דיבורא דמצורע==

===פרשה א===
'''על ויקרא יד ב-ד'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|דיני הצרעת נהגו בימי המקדש הראשון, השני ובימי המשנה והתלמוד. הם לא נהגו בתקופת הבמות (מהכניסה לארץ עד בניית בית המקדש הראשון). הם כנראה לא נהגו בבבל למעשה,  ויתכן שמשום כך הפסיקו עם הזמן לנהוג בהם גם בא&quot;י; אבל נראה שבימי הספרא הם עדיין היו נהוגים למעשה לפחות בא&quot;י; וראו גם לקמן פיסקה יג.}}
[א] &quot;תורת המצרע&quot; - לבית עולמים.
&quot;זאת&quot; - אינה נוהגת בבמה.
&quot;תהיה&quot; - בזמן הזה. 
{{הע-שמאל|למרות שדיני הצרעת שונים מדיני הנתק, למשל – הטיהור של כל המצורעים הוא באותו טקס.}}
&quot;תורת המצרע&quot; - תורה אחת לכל המצורעים, שיהיו מביאים קרבן זה. 
וכי מאין יצאו? לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם, יכול אף כן נחלק בקרבנם?
תלמוד לומר &quot;תורת המצורע&quot; - תורה אחת לכל המצורעים, שיהיו מביאים קרבן זה! 
{{הע-שמאל|השוו לדיני הטימוא, שגם הם חלים דווקא ביום – ראו [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק ב*|לעיל נגעים פרק ב* א]] [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק ט|ושם פרק ט א.]]}}
[ג] &quot;תורת המצרע ביום&quot; - מלמד שטומאתו וטהרתו ביום. 
אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום; מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו - ביום? 
תלמוד לומר &quot;תורת המצרע&quot;. יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו ביום?
תלמוד לומר &quot;תורת המצרע ביום&quot; 
{{הע-שמאל|טקס טימוא המצורע מתואר [[ביאור:משנה נגעים פרק ג|בנגעים ג א,]] בו ובטקס הטיהור המבצע את הטקס הוא דווקא כהן. קניית הציפורים ושילוחן, כיבוס הבגדים ורחיצת הגוף אינם חלק מהטקס אלא הכנות או השלמות שלו, ופעולות אלו יכולות להתבצע גם בלילה.}}
&quot;תורת המצרע... הכהן&quot; - מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן. 
אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן; מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו - בכהן? 
תלמוד לומר &quot;תורת המצורע... והובא אל הכהן&quot;. 
יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו - בכהן? 
תלמוד לומר &quot;זאת תורת&quot;. 
{{הע-שמאל|מונבז טען קל וחומר: המוסגר הוסגר לשבעה ימים, למרות שביום שבו נטהר (לאחר שבעת ימי ההסגר) הוא טהור מייד; קל וחומר המוחלט בפישיון, שטקס ההחלטה שלו אורך שבוע ימים - שטקס הטיהור שלו יתחיל לאחר שבעה ימים מהזמן שסרו סימני הטומאה; בניגוד לדרשה שלא ישהא!
ר' עקיבא מקבל, לכאורה את דברי מונבז ואף מפתיע אותו וממשיך ודורש מהמוחלט עצמו: הלא ימי הגמר, שבהם הוא מוחלט – חמורים מימי טקס הטיהור הנמשך שבוע והטומאה שלו אינה חמורה כל כך (ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב-ג,]] שמקילים בימי הספר); אם ימי הספירה לטהרתו אורכים שבעה ימים – קל וחומר שימי ההחלט ימשכו עוד שבעה ימים! אלא שמכאן עולה סתירה פנימית, שהרי עולה שטקס הטהרה למצורע מוחלט נמשך ארבעה עשר יום, שהרי יש לכלול את ימי הספר עם ימי הגמר (ימי ההחלט); ואם כך ניתן להמשיך את הק&quot;ו ולטמא את המצורע 21, 28 יום וכן הלאה, ולעולם לא יסיים להיטהר! אלא אין ללמוד קל וחומר לעניין אורך הזמן, וגזירת הכתוב היא, שיש להקצות 7 ימים דווקא לטקס הטיהור, ומכאן שהוא מגיע לבדיקת הכהן מיד כשסרו סימני הטומאה!
ניתן לראות בדברי ר' עקיבא גם רמז לביקורת על [[במדבר יב יד]], שם מציעה התורה ק&quot;ו לעניין זמן ההסגר המינימלי.}}
&quot;ביום טהרתו והובא אל הכהן&quot; - שלא ישהא. 
[ד] כשהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא: אם {{ב|משפטרתיו בעמידתו|מוסגר שנטהר טהור}} – {{ב|אחזתיו בהליכתו|ועדיין הוא צריך להמתין עד הבדיקה שבוע}} שבעה, 
{{ב|משאחזתיו בעמידתו שבעה|טומאת המוחלט היא רק לאחר שבוע}}, אינו דין {{ב|שיאחזנו בהליכתו שבעה|טהרת המוחלט תארך שבוע}}? 
אמר לו רבי עקיבא: מוסיף אני על דברך: וכי במה החמירה תורה, בימי גמר או בימי ספר? 
חמורים ימי גמר מימי ספר, 
שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב, ואינו מטמא בביאה; ימי גמרו מטמא משכב ומושב, ומטמא בביאה. 
ואם לימי ספר, הקלים, נתנה לו שבעה - לימי גמר, החמורים, אינו דין שאתן לו שבעה? 
אמר לו: רבי כל שכן הוספת! 
אמר לו רבי עקיבא: וכשנתת לימי גמר שבעה - נעשו אף הם ימי ספר, ונמצאו אלו ואלו י&quot;ד! 
ואם לימי ספר, הקלים, נתת לו י&quot;ד - לימי גמר, החמורים, אינו דין שאתן לו י&quot;ד? 
נמצאת מרבה לו והולך עד לעולם! 
הא, מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר &quot;ביום טהרתו והובא על הכהן&quot; - שלא ישהא. 
{{הע-שמאל|יציאת הכהן אינה דווקא מתוך המחנה, אבל צריך שיהיה מותר לו להיות במחנה, ולכן כהן מצורע אינו מטהר מצורעים אחרים; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח|תוספתא נגעים ח א.]]}}
[ה] &quot;ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שנאמר &quot;ויצא הכהן&quot;, שיכול אין לי מטהר את המצורע אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה, 
היה בימים ובנהרות ובמדבריות - מנין? תלמוד לומר &quot;וראה הכהן&quot;. 
אם כן למה נאמר &quot;ויצא הכהן&quot;? כהן שאפשר לו לכנס לפנים מן המחנה מטהר את המצורע, 
אין מצורע מטהר את המצורע. 
{{הע-שמאל|שלוש אפשרויות לטיהור הנגע: שנעלמה הבהרת, שנעלם השיער הלבן שבבהרת (או נותרה שערה אחת) או שנעלמה המחיה מהבהרת (או שנותר בה פחות מכעדשה).}}
[ו] &quot;והנה נרפא&quot; - שהלך לו נגעו. &quot;הנגע&quot; - שהלך לו שער לבן. &quot;הצרעת&quot; - שהלכה לה המחיה. 
אין לי אלא כולם, ומנין אף מקצתו? 
תלמוד לומר &quot;מן הצרוע&quot; - אפילו מקצת שער לבן, אפילו מקצת המחיה.
{{הע-שמאל|מוחלט שנעשה כולו לבן – נטהר ומביא ציפורים, כמצורע שנעלמו סימני הטומאה שלו; למרות שאם הבהרת נשארה שבועיים ולא פשתה - טהור עם הבהרת מתוך הסגר, ואינו עובר את טקס הציפורים.}}
&quot;מן הצרוע&quot; - להביא את שפרחה בכולו שיטען צפרים. 
[ז] הלא דין הוא: ומה אם שטיהר ואין סימנים מטמאים עמו, טעון צפרים 
מי שטיהר וסימנים מטמאים עמו - אינו דין שיטעון צפרים? 
הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח, שטיהר, וסימנים מטמאים עמו - ואין טעון צפרים! 
[ח] ואף אתה אל תתמה על שפרחה בכולו, שאף על פי שטיהר וסימנים מטמאים עמו - לא יטעון צפרים! 
תלמוד לומר &quot;מן הצרוע&quot; - להביא את שפרחה בכולו, שטעון צפרים. 
{{הע-שמאל|הקניה של הציפורים, כמו כיבוס הבגדים והרחצה – אינה חלק מהטקס, ולכן הפעולות הללו אינן ע&quot;י הכהן, כשם שאינן חייבות להיעשות ביום; וראו [[ביאור:ספרא/נגעים#פרק טו|לעיל נגעים פרק טו ד,]] ולעיל פיסקה ג.}}
[ט] &quot;וצוה הכהן ולקח&quot; – הציווי – בכהן, והלקיחה - בכל אדם. 
{{הע-שמאל|טקס הטיהור דומה בצרעת האדם ובצרעת הבית, וניתן להשתמש בציפורים של טקס זה לאחר.}}
&quot;ולקח למטהר&quot; - לשם {{ב|מטהר,|טקס הטיהור}} בין איש ובין אשה בין קטן.
מכאן אמרו לקח לאיש - כשרות לאשה. לאשה - כשרות לאיש. לבית - כשר למצורע. למצורע - כשר לבית. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]]}}
[יא]&quot;ולקח... צפרים&quot; - מיעוט צפרים שניים. אם כן למה נאמר &quot;שתי צפרים&quot;? שיהיו שוות. 
ומנין שאף על פי שאינם שוות כשרות? תלמוד לומר &quot;צפור... צפור&quot;, ריבה 
{{הע-שמאל|הציפורים צריכות להיות שתיהן חיות בתחילת הטקס, וראו שם.}}
[יב] &quot;חיות&quot; - ולא שחוטות.
&quot;טהורות&quot; - ולא טמאות.
&quot;טהורות&quot; - ולא טריפות. 
{{הע-שמאל|קצה בקעת העץ צריך להיות רך, לדעת ר' חנינא בן גמליאל – אבל רובו עץ קשה.}}
&quot;ועץ&quot; - יכול כל עץ? תלמוד לומר &quot;ארז&quot;. אי ארז יכול {{ב|טרף?|רך}} תלמוד לומר &quot;ועץ&quot;. 
הא כיצד? בקעת של ארז. ר' חנינא בן גמליאל אומר: ובראשה טרף.
{{הע-שמאל|ראו גם [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ג|תוספתא נגעים ח ג.]] ראיה נוספת לכך שנהגו בדיני המצורעים גם אחרי החורבן.}}
[יג] אמר ר' יהודה, שבתי היתה, והלכתי אחר ר' טרפון לביתו. אמר לי &quot;יהודה, בני תן לי סנדלי.&quot; ונתתי לו. 
פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי &quot;יהודה, בזו טהרתי שלשה מצורעים&quot;. ולמדתי בה שבע הלכות: 
שהוא של ברות, ובראשה טרף, וארכה אמה, ועביה כרביע כרע המיטה אחד לשנים ושנים לארבעה, 
ומזים ושונים ומשלשים, ומטהרים בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרים בגבולים. 
{{הע-שמאל|הצמר צריך להיצבע באדום המופק מתולעת ולא בצבע אדום אחר; אם השתמש בחלק ממנו למטרה אחרת – הצמר פסול, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ב|תוספתא נגעים ח ב.]]}}
[יד] &quot;ושני&quot; - יכול פיקס? תלמוד לומר &quot;תולעת&quot;. אי תולעת יכול א' מן הצבעים? תלמוד לומר &quot;ושני&quot;. 
הא כיצד? זו זהורית טובה. ומנין שאם טעמה פסלה? תלמוד לומר &quot;ושני תולעת&quot;. 
יוחנן בן דהבאי אומר &quot;ושני תולעת&quot; - שני שבתולעת. 
{{הע-שמאל|איזוב הוא איזוב סתם; והשוו [[ביאור:משנה פרה פרק יא#משנה ז|פרה יא ז.]]}}
[טו] &quot;אזוב&quot; - ולא אזוב יון, ולא אזוב כחלית, ולא אזוב רומי, ולא אזוב מדברי, ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.
}}

===פרק א===
'''על ויקרא יד ה-ו'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|השוו לעיל פרשה א ט: ר' יהודה דורש &quot;ושחט&quot; בדומה ל&quot;ולקח&quot; הנדרש שם, ואילו רבי רואה את הטעם, שהשחיטה היא חלק מהטקס, שהרי בזמן הקניה היו שתי הצפורים חיות.}}
[א] &quot;וצוה הכהן&quot; - ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם, דברי ר' יהודה בר' יוסי. 
ורבי אומר: אף שחיטה בכהן. 
{{הע-שמאל|הציפור המובחרת מבין השתים היא הנשחטת! – דורש את ה הידיעה.}}
[ב] &quot;ושחט את הצפור האחת&quot; - הברורה שבשתיים. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]] דורש &quot;אחת&quot; – מכאן שיש שניה.}}
&quot;האחת&quot; - שאם מתה אחת מהם או שנעשה טריפה - יקח זוג לשנייה. 
{{הע-שמאל|למרות שניתן להשתמש בזוג הציפורים לאחד מכמה טקסי טיהור (לעיל פרשה א ט), בניגוד לחטאת, שמכפרת על חטא מסוים דווקא (ראו [[ביאור:משנה תמורה פרק ד|תמורה ד א,]]) ולמרות שדם חטאת שהתערב בדם של חטאת אחרת כשר (ראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ח#משנה י|זבחים ח י]]) - דם הציפור השחוטה שהתערב בדם ציפור אחרת - פסול.}} 
[ג] &quot;האחת אל כלי חרש&quot; - ואין שתים אל כלי חרש. 
והלא דין הוא: מה אם במקום שלא כשרו משם לשם, כשרו לעירובים 
כאן, שכשרו משם לשם - אינו דין שיכשרו לעירובים? 
תלמוד לומר &quot;האחת אל כלי חרש&quot; - ואין שתים אל כלי חרש. 
{{הע-שמאל|כלי מחרס, ולא מקידה (שאינה כלי) או כלי מחומר אחר; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[ד] &quot;כלי&quot; - יכול אחד מן הכלים? תלמוד לומר &quot;חרש&quot;. אי חרס, יכול מקידה? תלמוד לומר &quot;כלי&quot;. 
הא כיצד? זו פיילי של חרש. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה מקואות פרק א#משנה ח|מקואות א ח.]]}}
&quot;מים חיים&quot; - ולא מים מלוחים, ולא מים פושרים, ולא מים מכזבים, ולא מים מנטפים. 
{{הע-שמאל|לדברי ר' אליעזר השוו לעיל פרשה א יד, וכן [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ב|תוספתא נגעים ח ב.]]
לדברי ר' שמעון ראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ד|תוספתא נגעים ח ד.]]}}
ר' אליעזר אומר: מה מים, שלא נעשה בהם מלאכה - אף כלי, שלא נעשה בו מלאכה. 
ר' שמעון אומר: מה מים, הברורים שבמינם - אף צפור, הברורה שבמינה - זו קיפל. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[ה] כיצד הוא עושה? נוטל ארז ואזוב ושני תולעת, וכורכן בשירי לשון 
ומקיף להם ראשי גפיים וראש הזנב משל שנייה, וטובל ומזה. 
{{הע-שמאל|כמות המים היא רביעית, כך שהמים מקבלים את צבע הדם המעורב בהם; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א,]] שם מופיע חצי לוג – שתי רביעיות!}}
&quot;בדם&quot; - יכול בדם ודאי? תלמוד לומר &quot;ובמים חיים&quot;. אי מים חיים, יכול עד שיהיה כולם מים חיים? 
תלמוד לומר &quot;בדם&quot;. הא כאיזה צד? מים חיים שדם צפור ניכר בהם, שיערו חכמים רביעית. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ה|נגעים יד ה.]] דורש את ה הידיעה לקשר בין שתי הציפורים.}}
[ו] ומנין אם נשפך הדם - תמות המשולחת; מתה המשולחת - ישפך הדם? 
תלמוד לומר &quot;את הצפור החיה יקח אותה&quot;. 
{{הע-שמאל|יש לטבול במים המעורבים בדם הן את הציפור החיה, הן את האגודה של העץ, האיזוב והתולעת; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
&quot;יקח אותה&quot; - מלמד שהוא מפרישה לעצמה. 
&quot;ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל&quot; - מה תלמוד לומר? 
יכול הואיל ולא היתה עמם בכלל אגודה, לא תהא בכלל טבילה? 
תלמוד לומר &quot;וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה&quot; - החזיר את הצפור לכלל טבילה. 
{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:תוספתא/חולין/א#יג|תוספתא חולין א יג,]] וכן [[ספרא (מלבי&quot;ם) פרשת אחרי מות פרשה ו|לקמן אחרי מות פרשה ו ד.]]}}
[ז] &quot;השחוטה&quot; - ולא המלוקה. 
והלא דין הוא: הואיל ודרך הכשרו בפנים בעוף, ודרך הכשרו בחוץ בעוף, 
מה דרך הכשרו בפנים במליקה - אף דרך הכשרו בחוץ במליקה? 
תלמוד לומר &quot;השחוטה&quot; - ולא המלוקה.
{{הע-שמאל|המים צריכים להיות בכלי ודם הציפור נוזל לתוכם ומתערב בהם, ואין מעמידים את הכלי מעל מים שאינם בתוכו.}} 
&quot;הצפור השחוטה על המים החיים&quot; - אין כלי חרש על מים חיים.
}}

===פרשה ב===
'''על ויקרא יד ז-ח'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א.]]}}
[א] &quot;והזה&quot; - לאחר ידו של מצורע, ויש אומרים: על מצחו. 
{{הע-שמאל|השוואה בין המצורע הנטהר ובין טמא מת שנטהר: שני התהליכים אורכים שבעה ימים, אבל ההזאות שונות: על המצורע מזים מים מהולים במעט דם שבע פעמים ביום הראשון בלבד, ואילו על טמא המת מזים מי חטאת (מעורבים באפר פרה אדומה) פעם אחת ביום השלישי ופעם אחת ביום השביעי. אין היררכיה ברורה בין שני המיטהרים.}}
&quot;והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים&quot; 
הטהר מן הצרעת טעון שבע הזיות, אין טמא מת טעון הזיות שבע. 
[ב] הלא דין הוא: מה אם מצורע, שאינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי - טעון הזיות שבע 
טמא מת, שטעון הזיית שלישי ושביעי - אינו דין שיטעון הזיות שבע? 
תלמוד לומר &quot;והזה על המטהר '''מן הצרעת'''&quot; - הטהר מן הצרעת טעון הזיות שבע ואין טמא מת טעון הזיית שבע. 
[ג] קל וחמר למצורע, שיטעון הזיות שלישי ושביעי: 
מה אם טמא מת, שאינו טעון הזיות שבע - טעון הזיית בשלישי ובשביעי 
מצורע, שהוא טעון הזית שבע - אינו דין שיטעון הזיה בשלישי ובשביעי? 
תלמוד לומר &quot;שבע פעמים וטהרו&quot;: הזיות שבע הוא טעון, ואינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי! 
{{הע-שמאל|המצורע אינו יכול להסתפק בהזאה, והוא חייב לכל הפחות לרחוץ את גופו במים ולהתגלח. שילוח הציפור נעשה מחוץ לגופו של המצורע ולכן אינו מעכב את טהרתו; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ו|תוספתא נגעים ח ו.]]}}
[ד] &quot;וטהרו&quot;- בדברים הנעשים בגופו. יכול יהי מסולק? תלמוד לומר &quot;ושלח... וגלח... וכבס... ורחץ&quot;. 
יכול יהיו כולם מעכבים אותו? תלמוד לומר &quot;וטהרו&quot; &quot;וטהרו&quot;. 
טהרה אמורה למעלה וטהרה אמורה למטה. 
מה טהרה האמורה למעלה, בדברים הנעשים בגופו - אף טהרה האמורה למטה, בדברים הנעשים בגופו. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב.]] השדה אינו ים, מדבר או עיר.}}
[ה] &quot;ושלח את הצפור החיה... אל פני השדה&quot; 
שלא יעמוד ביפו וישלחנה לים, שלא יעמוד בגבת וישלחנה למדבר, שלא יעמוד חוץ לעיר וישלחנה כלפי העיר.  
&quot;על פני השדה&quot; - הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו - מותרת באכילה. 
{{הע-שמאל|ר' שמעון טוען שהמצורע המוחלט מטמא לא רק את בגדיו במגע, אלא גם מטמא משכב ומושב, וראו גם [[ביאור:משנה כלים פרק א#משנה ד|כלים א ד-ה,]] שהמצורע חמור מהזב שבו נאמרו טומאות משכב ומושב. לכן מסביר ר' שמעון את הצורך לכפול את כביסת הבגדים של המצורע ביום הראשון וביום השביעי.}} 
[ו] &quot;וכבס המטהר את בגדיו&quot; - אמר ר' שמעון: מה בא זה ללמדנו? 
אם ללמוד מלטמא בגדים במגע, והלא דברים קל וחומר הוא: 
אם בימי ספרו, שאינו מטמא בביאה - מטמא בגדים במגע, 
בימי גמרו, שמטמא בביאה - אינו דין שיטמא בגדים במגע?
אם כן למה נאמר &quot;וכבס המטהר את בגדיו&quot;? מלטמא משכב ומושב 
מפני שהן שני כבוסי בגדים: אחד מלטמא משכב ומושב, ואחד מלטמא בגדים במגע! 
{{הע-שמאל|בית הסתרים (איזור הערווה) אינו מטמא בנגעים, ולמרות שהוא בתחילת ימי הספירה, כשהטומאה עדיין חמורה - הוא אינו מגלח אותו. הגלל חומרת הטומאה בתחילת ימי הספירה אי אפשר ללמוד את הדין הזה בהיקש מהגילוח ביום השביעי מימי ספירת הטהרה, אלא בגזירה שוה.}}  
[ז] &quot;וגלח את כל שערו&quot; - יכול אף בית הסתרים? 
ודין הוא: נאמר תגלחת בימי ספרו ונאמר תגלחת בימי גמרו. 
מה תגלחת האמור בימי ספרו, פרט לבית הסתרים - אף תגלחת האמור בימי גמרו, פרט לבית הסתרים! 
[ח] הין? אם הקל בימי ספרו, שאינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, 
ניקל בימי גמרו, שהוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה? 
הואיל והוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה - יגלח אף בית הסתרים! 
תלמוד לומר &quot;כל שערו&quot;, לגזירה שוה, 
מה &quot;כל שערו&quot; {{ממ|ויקרא|יד|ט}} האמור בימי ספרו, פרט לבית הסתרים - אף &quot;כל שערו&quot; האמור בימי גמרו, פרט לבית הסתרים. 
{{הע-שמאל|למרות שמי ההזאה הם מים חיים (מי מעיין טובים לשתיה) דווקא, הטבילה יכולה להיעשות גם במי מקווה – בור מים שיש בו 40 סאה. וראו [[ביאור:משנה מקואות פרק א#משנה ז|מקואות א ז-ח.]]}}
[ט] &quot;ורחץ&quot; - אפילו במי מקוה. 
והלא דין הוא: מה אם הזב, שאינו טעון הזיית מים חיים, טעון ביאת מים חיים 
מצורע, שטעון הזיית מים חיים, אינו דין שיטעון ביאת מים חיים? 
תלמוד לומר &quot;ורחץ בשרו במים&quot; - אפילו במי מקוה. 
{{הע-שמאל|טקס הציפורים אינו מעכב את המצורע מלהכנס למחנה, בניגוד לטבילה שהיא הכרחית; וראו לעיל פיסקה ד, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ו|תוספתא נגעים ח ו.]]}}
[י] &quot;ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה&quot; 
רחיצת גופו מעכבת ליכנס לפנים מן המחנה, ואין צפרים מעכבים אותו ליכנס לפנים מן המחנה! 
{{הע-שמאל|במהלך שבעת ימי הספירה המצורע, שכבר אינו מטמא בביאה במשכב ובמושב, יושב בתוך המחנה בפתח אהלו, והוא אסור מתשמיש המיטה, שנאמר &quot;מחוץ לאהלו&quot;; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ב|נגעים יד ב.]]}}
[יא] &quot;וישב מחוץ לאהלו&quot; - יהא כמנודה, ויהא אסור בתשמיש המטה. 
&quot;אהלו&quot; - אין אהלו אלא אשתו, שנאמר &quot;שובו לכם לאהליכם&quot;. 
{{הע-שמאל|ר' יוסי לומד קל וחומר, שגם בכל מהלך הצרעת, בימי ההחלט – אסור המצורע בתשמיש המיטה, שהרי טומאתו חמורה יותר מטומאתו בימי הספירה; ר' יהודה חולק על דין זה, ורואה את תקופת ימי הספירה כבעלת דינים מיוחדים.
ר' חייא ורבי סוברים כר' יהודה: יותם מלך יהודה נולד לאחר שעוזיה אביו הצטרע, הרי שהיה עוזיה מותר בתשמיש המיטה; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ז|תוספתא נגעים ח ז.]]}}
&quot;שבעת ימים&quot; - ולא ימי החלטו, דברי ר' יהודה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: קל וחומר לימי החלטו. 
אמר ר' חייא, השבתי לפני רבי: והלא למדנו רבי שלא היה יותם לעוזיה אלא בימי החלטו! 
אמר לו: אף אני, כך אמרתי!
}}

===פרק ב===
'''על ויקרא יד ט-י'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|גם חלקו השני של טקס הטיהור של המצורע נעשה דווקא ביום; והשוו לעיל פרשה א ג.}}
[א] &quot;בשביעי&quot; - יכול בין ביום ובין בלילה? תלמוד לומר &quot;ביום&quot; - ולא בלילה 
{{הע-שמאל|כמו בתחילת ימי הספירה, הגילוח אינו כולל את בית הסתרים; וראו לעיל פרשה ב ז. חובת הגילוח חלה על כל שערו הנראה של המיטהר, הן בראשו הן בשאר גופו – חוץ מבית הסתרים.}}
[ב] &quot;יגלח את כל שערו&quot; - יכול אף בית הסתרים? 
תלמוד לומר &quot;גבות עיניו&quot; - מה גבות עיניו – בנראה, פרט לבית הסתרים 
אף כל שער בנראה, פרט לבית הסתרים. 
[ג] אי מה גבות עיניו, מקום כינוס שער ונראה, אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה 
מנין לרבות כינוס שער שאינו נראה, פיזור שער בנראה, פיזור שער ואינו נראה? 
תלמוד לומר &quot;ואת כל שערו יגלח&quot; 
{{הע-שמאל|נזיר מנוגע שנטהר - מגלח, למרות שבכך הוא פוגע בנזירותו; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ט#משנה ב|נזיר ט ב]] [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ג|ותוספתא נזיר ד ג.]]}}
&quot;ראשו&quot; - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר &quot;תער לא יעבור על ראשו&quot; {{ממ|במדבר|ו|ה}} 
יכול אף המנוגע? תלמוד לומר &quot;ראשו&quot;.
{{הע-שמאל|כהן מנוגע שנטהר – מגלח, למרות שבדרך כלל נאסר עליו להתגלח.}}
&quot;זקנו&quot; מה תלמוד לומר? לפי שנאמר &quot;ופאת זקנם לא יגלחו&quot; {{ממ|ויקרא|כא|ה}} 
יכול אף המנוגע? תלמוד לומר &quot;זקנו&quot;.
{{הע-שמאל|אין היררכיה ברורה בין איסור הגילוח של הזקן, החל על כל אדם אבל יכול להיות בתער - לאיסור גילוח הראש, החל רק על כהנים, אבל לא בתער.}}
מה תלמוד לומר &quot;ראשו&quot; ומה תלמוד לומר &quot;זקנו&quot;? לפי שיש בראש מה שאין בזקן, ובזקן מה שאין בראש. 
הראש אסור במספרים ובתער - והזקן אינו אסור במספרים ובתער. 
הראש מותר בכל אדם - והזקן אסור בכל אדם. 
הא לפי שיש בראש מה שאין בזקן, ובזקן מה שאין בראש - צריך לומר &quot;ראשו&quot; וצריך לומר &quot;זקנו&quot;! 
{{הע-שמאל|הריסים חיוניים לתפקוד העין, ונראה שלכן פוטר ר' יוסי מגילוחם; וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ה|תוספתא נגעים ח ה.]]}}
[ה] ר' יוסי הגלילי אומר: &quot;גבות עיניו&quot; - ולא ריסי עיניו. 
{{הע-שמאל|ראו דברי ר' עקיבא [[ביאור:משנה נגעים פרק א#משנה ד|בנגעים א ד,]] שאם חל היום השביעי בשבת דוחים את סיום הטקס למחר.}}
&quot;את כל שערו&quot; מה תלמוד לומר &quot;יגלח&quot;? אלא ליתן אחריות לתגלחת 
שאם לא גלח בשביעי - מגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ד|נגעים יד ד.]]}}
[ו] שלשה מגלחים ותגלחתן מצוה: הנזיר, והמצורע, והלוים. 
וכולן שגלחו שלא בתער, או ששיירו שתי שערות - לא עשו כלום. 
{{הע-שמאל|דורש את הפשט שבפס' ט-י כתנאי: אם גילח בשביעי יביא בשמיני, ואם גילח בשמיני יביא בתשיעי, וראו בפיסקה הקודמת; ר' טרפון מנסה לדמות את הקשר בין התגלחת והבאת הקרבן לדין הנזיר, ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ו|נזיר ו ו,]] ור' עקיבא מסביר שבשונה מהנזיר, טהרת המצורע תלויה בתגלחתו ולא בתאריך.}} 
[ז] בשביעי – יגלח; בשמיני - יביא 
שאם גלח בשביעי - יביא קרבנותיו בשמיני, ואם גלח בשמיני - אינו מביא קרבנותיו בו ביום, דברי ר' עקיבא. 
אמר לו ר' טרפון: מה בין זה לנזיר? אמר לו: שהנזיר - טהרתו תלויה בימים, ומצורע - טהרתו תלויה בתגלחתו 
ואינו מביא קרבנותיו, אלא אם כן היה מעורב שמש 
{{הע-שמאל|השוו לדין הציפורים לעיל פרשה א יא.}}
[ח] &quot;יקח... כבשים&quot; - מיעוט כבשים שנים. אם כן למה אמר &quot;שני&quot;? שיהיו שוים. 
מנין אף על פי שאינם שוים כשרים? תלמוד לומר &quot;כבש... כבש&quot;, ריבה
{{הע-שמאל|כבשת החטאת צריכה להיות יפה יותר מהכבשים לעולה ולאשם.}}
[ט] &quot;וכבשה אחת בת שנתה&quot; - שתהיה ברורה. 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כריתות פרק ב#משנה ג|כריתות ב ג:]] טקס אחד מטהר גם מצורע בכמה נגעים.}}
&quot;אחת&quot; - מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה.
{{הע-שמאל|הכבשה היא בשנת חייה הראשונה, וראו [[ביאור:משנה פרה פרק א#משנה ג|פרה א ג:]] &quot;וכולם מיום ליום&quot;.}}
&quot;בת שנתה&quot; - לא שנה למנין עולם 
{{הע-שמאל|הסולת והשמן הם נסכים לשלוש הבהמות שמביא המצורע, ואינם מנחה בפני עצמה - למרות שבדרך כלל אין נסכים לחטאת ולאשם; וראו [[ביאור:משנה מנחות פרק ט#משנה ו|מנחות ט ו.]] ת&quot;ק דורש זאת מהפסוק בפרשת נסכים בבמדבר ור' יהודה בן בתירא מצביע על היחס בין כמות הסולת ומספר הבהמות כאן ובקרבן עני.}}
&quot;ושלשה עשרונים סולת בלולה בשמן&quot; - לבהמה. 
יכול אף למנחה? כשהוא אומר &quot;והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה&quot; 
לימד שאינה אלא מנחת בהמה.  
[י] עדיין הדבר צריך תלמוד! כשהוא אומר {{ממ|במדבר|טו|ה}} &quot;תעשה על העולה&quot; - זו עולת מצורע, 
&quot;לזבח&quot; - להביא חטאת מצורע, &quot;או לזבח&quot; - להביא את אשמו.  
[יא] ר' יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר &quot;ואם דל הוא... ועשרון&quot; {{ממ|ויקרא|יד|כא}}. 
מה מצינו בעני, שהוא מביא בהמה אחת ומביא עשרון אחד 
אף העשיר, שהוא מביא ג' בהמות - יביא ג' עשרונים! 
הא מה אני מקיים &quot;ג' עשרונים סולת בלולה בשמן&quot;? - לבהמה
}}

===פרשה ג===
'''על ויקרא יד י-יג'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|בהמשך לדרשת ר' יהודה בן בתירא לעיל פרק ב יג, מציינת הדרשה כאן שבעניין לוג השמן אין הבדל בין קרבן מצורע עשיר לקרבן מצורע עני; אפשר להסיק מכאן שהשמן אינו נסכים לבהמות אלא הוא מחולק לכהנים; וראו גם [[ביאור:משנה זבחים פרק י#משנה ח|זבחים י ח,]] אבל הדרשה מסתפקת בציון העובדה.}}
[ב] &quot;ולוג אחד שמן&quot;. שהיה בדין שיביא ג' לוגין - מה מצינו בעני, שהוא מביא עשרון ומביא לוג אחד 
אף עשיר, שמביא ג' עשרונים, יביא ג' לוגין! - תלמוד לומר &quot;ולוג אחד שמן&quot;. 
{{הע-שמאל|המצורע הנטהר ושלוש הבהמות עומדים לפני הכהן, אבל רק כבש האשם מונף.
הדרשה מעמידה את המצורע הנטהר ואת הבהמות כשוי-ערך, ומנסה להקיש מהאשם אל מביאו, או טוענת שהכינוי &quot;איש&quot; דומה לכינויים 'אשם', 'חטאת' ו'עולה'. בדרך כלל הכינוי 'איש' מנוגד לכינויים 'אשה' או 'קטן', אבל כאן הוא מנוגד לכינויי הקרבנות.}}
[ג] &quot;והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם&quot; - מלמד שהם טעונים עמידה כולם. 
יכול כשם שטעונים עמידה כך יטענו תנופה? תלמוד לומר &quot;האיש&quot; - לא חטאת, לא עולה. 
[ד] או אינו אלא &quot;איש&quot; - להוציא את האשה ואת הקטן? תלמוד לומר &quot;המטהר&quot; - בין איש בין אשה בין קטן. 
אם כן למה נאמר &quot;איש&quot;? לא חטאת ולא עולה. 
אם כן למה נאמר &quot;אשם&quot;? שיכול הואיל ואשם בא להכשיר והאיש בא להכשיר 
מה אשם טעון תנופה - אף האיש טעון תנופה? 
תלמוד לומר &quot;אותו לאשם... והניף&quot; - אשם טעון תנופה, ואין האיש טעון תנופה. 
{{הע-שמאל|גם הנוסחה &quot;אחוריהם... ופניהם...&quot; לקוחה מעולם הקרבנות, ראו [[ביאור:משנה יומא פרק ג#משנה ח|יומא ג ח.]]}}
[ו] &quot;לפני ה' פתח אהל מועד&quot; - מעמידו בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב 
{{הע-שמאל|יש להניף את כבש האשם ואת השמן יחדיו. בדיעבד אם הניף אותם לחוד – כשר.}}
[ז] &quot;ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לוג השמן&quot; - למדנו שהם טעונים תנופה כאחת.  
מנין, אם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא? תלמוד לומר &quot;אותו לאשם&quot;. 
יכול יניף ויחזור ויניף? תלמוד לומר &quot;והניף... תנופה&quot; - לא תנופות.
&quot;לפני ה'&quot; - במזרח 
{{הע-שמאל|עמידת המצורע המיטהר ושתי הבהמות שנותרו היא עדיין בשער ניקנור, במזרח העזרה; אבל כבש האשם נכנס לתוך העזרה ונשחט בצפון המזבח, במקום שחיטת קדשי הקדשים – אמנם לא בטבעות המשמשות לשחיטת התמידים; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ה#משנה ה|זבחים ה ה.]] בכך אשם המצורע יוצא דופן משאר הקרבנות, כי התנופה והסמיכה נעשות בשער ניקנור ואילו השחיטה - בצפון העזרה, וראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#י|תוספתא נגעים ח י.]] לעניין הכשר כל הצפון לשחיטה ראו לעיל [[ביאור:ספרא/נדבה#פרק ז|נדבה פרק ז ב.]]}} 
[ח] &quot;ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שיצא לידון בעמידה, יכול מקום העמדה תהיה שחיטה? 
תלמוד לומר &quot;במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה&quot; 
[ט] יכול על טבעתו? תלמוד לומר &quot;במקום הקדש&quot; - להכשיר את כל הרוח 
[י] אין לי אלא אשם במקום הקדש, מנין אף חטאת במקום הקדש? 
תלמוד לומר &quot;את החטאת ואת העולה במקום הקדש&quot;
}}

===פרק ג===
'''על ויקרא יד יג-כ'''
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרא/צו#פרק ט|לעיל צו פרק ט א:]] דרשות הבאות במקום דרשתו של ר' אליעזר, המשווה את האשם לחטאת לעניין המודעות של השוחט; כאן מכוונים את הדמיון לעניינים אחרים, בניגוד לדעת ר' אליעזר שדימה את האשם לחטאת גם לעניין השחיטה שלא לשמו.}}
[א] &quot;כי כחטאת האשם הוא לכהן&quot; - מה חטאת: מן החולין, ביום, ובידו הימנית 
אף אשם: מן החולין, ביום, ובידו הימנית. מה חטאת, טעונה כלי - אף אשם, טעון כלי. 
מה חטאת, דם מזבח מתירה - אף אשם, דם מזבח מתירו. 
{{הע-שמאל|דם החטאת נזרק על קרנות המזבח ואילו דם האשם ניתן בחלקו התחתון של המזבח; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק ה#משנה ג|זבחים ה ג.]]}}
אי מה חטאת, דמה למעלה - אף אשם, יהיה דמו ניתן למעלה? 
תלמוד לומר &quot;זאת תורת האשם קדש קדשים הוא... ואת דמו יזרוק&quot; {{ממ|ויקרא|ז|א}}-ב
לרבות כל האשמות ואשם מצורע, שיהא דמו ניתן למטה.  
{{הע-שמאל|אכילת הכהן קודמת להזאת הדם על המצורע, אבל היא תלויה בשפיכת דם האשם על המזבח (ראו לעיל &quot;דם מזבח מתירו&quot;) לכן שפיכת הדם היא הפעולה הראשונה שיש לעשות אחר השחיטה.}}
ואיני יודע איזה יקדום, אם מזבח, אם בהונות? כשהוא אומר &quot;הוא לכהן&quot; - הכהן קדום. 
מה מצינו מכשירו לכהן? המזבח, המזבח יקדום!
{{הע-שמאל|אם שחט את האשם שלא לשם המצורע המסוים שנטהר – הקרבן אמנם כשר (לשיטת חכמים), אבל לא הוציא את הבעלים ידי חובה; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק א|זבחים א א.]]}}
&quot;הוא&quot; - פרט לששחטו שלא לשמו.
{{הע-שמאל|לוג השמן נחשב גם הוא קודש קודשים, ונאכל ע&quot;י הכהנים לאחר שהיזו ממנו על המצורע; אבל בזמן הטקס צריך הלוג להיות שלם.}}
&quot;קדש קדשים&quot; לרבות לוג שמן של מצורע. &quot;הוא&quot; - פרט לשחסר כל שהוא  
{{הע-שמאל|כאמור לעיל פיסקה ב, יש להזות מדם האשם על המזבח בעזרת כלי, וכן על בהונות המצורע בידו של הכהן עצמה, ולכן שני כהנים מקבלים את הדם וכו'; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ח|נגעים יד ח.]] 
בסופו של דבר אין למעשה שאלה אם המזבח יקדם או מתן הבהונות, שהרי למעשה שתי ההזאות מתקיימות במקביל.}}
[ג] &quot;ולקח&quot; - יכול בכלי? תלמוד לומר &quot;ולקח הכהן... ונתן הכהן&quot;: 
מה נתינה, בעצמו של כהן - אף קבלה, בעצמו של כהן. 
יכול אף של מזבח תהא ביד? 
תלמוד לומר &quot;כי כחטאת האשם הוא לכהן&quot;: מה חטאת, טעון כלי - אף אשם, טעון כלי. 
נמצאת אומר: שני כהנים מקבלים את דמו; אחד בכלי, ואחד ביד.  
זה שקבל בכלי בא וזרקו על המזבח, וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע. 
ומצורע טובל בלשכת המצורעים בא ועמד בשער ניקנור. 
ר' יהודה אומר לא היה צריך טבילה, שכבר טבל מבערב. 
{{הע-שמאל|דורש &quot;תנוך&quot;-תוך נוך, ומגדיר את התנוך כסחוס הבולט באמצע אפרכסת האוזן; וראו גם [[ביאור:ספרא/מכילתא דמילואים/צו#כא|לעיל מכילתא דמילואים צו כא-כב.]]}}
[ה] ונתן על תוך - יכול על תוך ודאי? תלמוד לומר על נוך. אי על נוך יכול על גובה של אוזן? 
תלמוד לומר תוך נוך - הא כיצד? זה גדר האמצעי. 
{{הע-שמאל|ר' עקיבא רואה את תחילת טקס ההזאה ביציקת השמן על כף הכהן, ולכן אם נשפך מהשמן מהיציקה ואילך – יש להבא לוג אחר שלם, והכהן אינו יכול למלא את הלוג. ר' שמעון רואה את תחילת הטקס בנתינת השמן על המצורע, ולכן וכו'; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה י|נגעים יד י.]]}}
[ו] &quot;מלג השמן ויצק&quot; - חסר הלוג, עד שלא יצק - ימלאנו. משיצק - יביא אחר בתחלה, דברי רבי עקיבא. 
ר' שמעון אומר: חסר הלוג עד שלא נתן - ימלאנו. משנתן - יביא אחר בתחלה. 
[ז] &quot;ויצק על כף הכהן השמאלית&quot; - מצוה שיצוק לתוך כפו של חברו, ואם יצק לתוך כף עצמו יצא.
{{הע-שמאל|על כף הכהן השמאלית צריך להיות מספיק שמן שהוא יוכל לטבול בו את אצבעו שבע פעמים. והשוו [[ביאור:משנה פרה פרק יב#משנה ב|פרה יב ב;]] וראו [[ביאור:ספרא/חובה#פרשה ג|לעיל חובה פרשה ג ח.]]}}
&quot;וטבל&quot;- ולא המספג.  
[ח] &quot;וטבל... והזה&quot; - על כל הזיה טבילה.
&quot;אצבעו&quot;. נאמר כאן &quot;אצבעו&quot; ונאמר להלן &quot;אצבעו&quot; {{ממ|ויקרא|ד|ו}}. 
מה אצבעו האמורה כאן, {{ב|המיומנת|היא המכונה &quot;אצבע&quot;}} שבימין - אף אצבעו האמורה להלן, המיומנת שבימין.
{{הע-שמאל|הכהן מזה מהשמן לכיוון קדש הקדשים, כלומר מערבה, ואז הוא מסתובב מזרחה ונותן את שאר השמן על המצורע.}}
[ט] &quot;והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים&quot; 
מלמד שהוא טובל ומזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים, ועל כל הזיה טבילה. 
{{הע-שמאל|דורש &quot;אל '''מקום''' דם האשם&quot;, שגם אם אין שם דם ניכר - נותן שם שמן.}}
[י] &quot;ומיתר השמן אשר על כפו... על דם האשם&quot; - שיקדם הדם לשמן. 
או אינו אלא יש שם דם - יתן, אין שם דם - לא יתן? 
תלמוד לומר &quot;אל מקום דם האשם&quot; - הוי אין הדם גורם אלא המקום גורם. 
{{הע-שמאל|ת&quot;ק רואה את הפסוק כמחייב דווקא – ייקוב הדין את ההר; ר' אליעזר ור' שמעון מציעים פתרונות לבעיה; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ט|נגעים יד ט.]]}}
[יא] אין לו בהן יד ובהן רגל ואזן ימנית - אין לו טהרה עולמית. 
ר' אליעזר אומר: נותן הוא על מקומו. ר' שמעון אומר: אם נתן על שמאל יצא. 
{{הע-שמאל|ר' עקיבא דורש שישאר בכף הכהן שמן שאותו יתן על ראש המצורע; ר' יוחנן טוען שאם נשאר שמן – נותן על הראש, ובלבד שלא יעשה בו מלאכה אחרת ואם לא – המצורע התכפר, והנתינה על הראש היא באחריות הכהן; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה י|נגעים יד י.]]}} 
[יב] &quot;והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר&quot; 
אם נתן – כפר, ואם לא נתן - לא כפר, דברי ר' עקיבא. 
ר' יוחנן בן נורי אומר: שירי מצוה הן. בין שנתן בין שלא נתן - כפר, ומעלים עליו כאילו לא כפר 
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרא/חובה#פרק יט|לעיל חובה פרק יט ט.]]}}
[יג] &quot;ועשה הכהן את החטאת&quot; - שיהיה כל מעשיה לשם חטאת. 
{{הע-שמאל|למצורע שנטהר יש שתי כפרות, ע&quot;י שני הכהנים: אחת בדם ובשמן שניתנים על גופו, ואחת בקרבנות – ובמיוחד בקרבן החטאת, שנעשים במזבח.}}
&quot;ועשה הכהן את החטאת וכפר&quot; מה תלמוד לומר? 
לפי שנאמר &quot;והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה&quot;, יכול יהיו כולם מעכבים אותו? 
תלמוד לומר &quot;ועשה הכהן את החטאת וכפר&quot; - מלמד שכפרה בחטאת. 
{{הע-שמאל|אם המצורע היה גם זב – אין די בקרבנות סיום הצרעת, ועליו להביא גם קרבנות זיבה.}}
&quot;וכפר על המטהר מטמאתו&quot; - ולא מזובו. 
{{הע-שמאל|לכתחילה יש לשחוט את העולה רק לאחר זריקת הדם של החטאת, ולהקריב את איבריה לפני שמקריב את אמורי החטאת; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק י#משנה ב|זבחים י ב,]] וכן [[ביאור:ספרא/חובה#פרק ג|לעיל חובה פרק ג ג.]] אבל בדיעבד גם אם שחט את העולה לפני החטאת – כיפר.
בניגוד לחטאת, ש&quot;כל מעשיה לשם חטאת&quot;, העולה כשרה אפילו אם שחט אותה שלא לשם המצורע שהביאה; וראו [[ביאור:משנה זבחים פרק א|זבחים א א.]]}}
&quot;ואחר ישחט את העלה&quot; - אחר המעשה הזה. 
&quot;והעלה הכהן את העלה ואת המנחה&quot; - אף על פי ששחטה שלא לשמו 
&quot;והעלה הכהן את העולה... וכפר&quot; - אף על פי שקדמה לחטאת.  
&quot;והעלה הכהן את העולה&quot; - מלמד שאיברי עולה קודמים לאימורי חטאת.
{{הע-שמאל|ר' שמעון מסביר במשל נאה את הסיבה להקדמת שחיטת החטאת וזריקת דמה להקרבת העולה: החטאת מאפשרת להקריב את העולה, והיא דומה לפרקליט (שליח) שמרצה את המלך לקבל את הדורון, שהוא העולה.}}
אמר ר' שמעון: חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות; רצה הפרקליט - ונכנס הדורון.
}}</text>
      <sha1>1cnqtynlytgkgid1zlzurrci5p180j0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:בראשית ח ו</title>
    <ns>106</ns>
    <id>469862</id>
    <revision>
      <id>1416926</id>
      <parentid>1416845</parentid>
      <timestamp>2022-08-06T20:53:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>חלון חדש</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4637" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|בראשית|ח|ח ה|ו|ח ז|הבהרה=כן|ציטוט=
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.}}

== וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה ==
=== וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם ===
לפי סדר המשפטים לאחר &quot;[ש]בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים&quot; ([[ביאור:בראשית ח ה]]), &quot;[ו]רָאשֵׁי הֶהָרִים&quot; הם הפנים של המצוק סביב הקלדרה עד למדרון של הסלעים שנפלו מהמצוק, נח חיכה עוד ארבעים יום. נאמר גם &quot;[ש]הַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי&quot;, וזה אומר שהמים ירדו לפחות במשך כל החודש העשירי, ייתכן עד היום האחרון, וכיוון שראינו שמדובר בחודשי החמה ([[ביאור:בראשית ח ד]]), לכן עברו לפחות 30 יום.

נח פתח את החלון אחרי 40 יום מאז האחד בחודש העשירי, ניתן לחשוב שמדובר ביום העשירי בחודש האחד-עשר.

=== וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ===
&quot;'''חַלּוֹן'''&quot; - פתח בקיר, במבנה או בחלל סגור (מילוג). ייתכן ששרש המילה הוא 'חלל' - התחיל, ככתוב: &quot;וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם&quot; ([[ביאור:בראשית ט כ]]), כלומר הצד החצוני מתחיל בחלון.

ייתכן שנח שמע שהתיבה חורקת ונשענת על הקרקע, והרגיש שהתיבה נחה על הארץ ולא נעה על הגלים עם הרוח, ולכן רצה לדעת מה קורה בחוץ. ייתכן שנח חשש שיש בחוץ אנשים חיים שיתנכלו לו.

לא ברור למה הכתוב מתיחס במילים: &quot;'''אֲשֶׁר עָשָׂה'''&quot;. על התיבה עם הצוהר ([[ביאור:בראשית ו טז]]) כבר נאמר: &quot;וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה&quot; ([[ביאור:בראשית ז ה]]). אם החלון הוא הצוהר, אז הוא כבר נעשה בזמן הבניה, ואין צורך לחזור על המילים האלה. כיוון שהכתוב מדגיש שנח &quot;'''עָשָׂה'''&quot; חלון לתיבה, ניתן להבין שזאת '''עשיה חדשה ונוספת''', במיוחד שלא נאמר שלצוהר היו תריסים, דלת, מחיצה, או חסימה שהיה צריך לפתוח, ככתוב: &quot;וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה&quot;.

ייתכן שהמילה &quot;'''וַיִּפְתַּח'''&quot; רומזת שנח לא שלח את העורב דרך הצהר שהיה אמה אחת מתחת לגובה התיבה ([[ביאור:בראשית ו טז]]), וייתכן שלא היתה לו גישה לשם, אלא השתמש בסכין או מסור, וחתך ופתח חלון נוסף בדופן התיבה כדי לשלוח את העורב לתפקידו. ייתכן שהחלון החדש הזה היה צר וקטן במיוחד, '''אשנב''', ורק עורב או יונה היו יכולים לעבור דרכו, אבל איש לא היה יכול: להכנס ולהתקיף או להמלט החוצה. ייתכן שהפתח היה כל כך קטן שהעורב לא רצה לעבור דרכו חזרה פנימה ולכן נשאר בחוץ.

לא נאמר שנח השתמש בחלון הזה כדי להסתכל החוצה, ואולי גם זה מראה שהחלון היה קטן מדי כדי לראות יותר מאשר גיזרה קטנה, ונח לא טרח להסתכל. רק כאשר הוא הסיר את מכסה התיבה הוא ראה שחרבו המים מסביב, ככתוב: &quot;וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה&quot; ([[ביאור:בראשית ח יג]]). וגם כאן רואים, שלמרות שאלוהים לא אמר לו לעשות מכסה מלמעלה, אלא פתח בצד התיבה, נח ניסר או חתך את תיקרת התיבה ויצר מכסה, הזיז אותו, ועלה על גג התיבה לראות בפעם הראשונה את המצב לכל הכיוונים.


{{סיכום על פסוק|בראשית|ח|ח ה|ו|ח ז}}</text>
      <sha1>nz0zc75ua86tt74z1iws0nwkmzho55x</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:בראשית ח ז</title>
    <ns>106</ns>
    <id>469867</id>
    <revision>
      <id>1416947</id>
      <parentid>1416833</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T01:35:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>ציפורי טרף</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6575" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|בראשית|ח|ח ו|ז|ח ח|הבהרה=כן|ציטוט=
וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב, וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.}}

== וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב ==
=== הָעֹרֵב ===
אלוהים לא נתן סימנים ברורים מה הם ציפורים כשרות וטהורות. בהמשך, משה קבע &quot;לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה&quot; ([[דברים יד ג]]), ובציפורים הוא קבע &quot;וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם: הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס, וְהָעָזְנִיָּה. ...  וְאֵת כָּל '''עֹרֵב''' לְמִינוֹ&quot; ([[דברים יד יד|דברים יד יב-יד]]). לא ברור אם [[W:עורב|'''העורב''']] היתה ציפור טהורה בתקופת נח, ונח לקח לתיבה שבע זוגות, או רק זוג אחד. [[W:יונה (סוג)|היונה]] היא חיה טהורה, ולכן ברור שנח לקח שבע זוגות והיו לו מספיק יונים לשחרר לפני שהיה בטוח שהמים ירדו.

העורב מראה סימנים של אינטליגנציה גבוהה, והתאים במיוחד לתפקיד שנח יעד לו. העורב היא ציפור חזקה וזהירה מפני בני אדם. לעורבים יש אוצר גדול של קולות והם מתקשרים בקול חזק ביניהם ועם חיות אחרות, וגם לבני אדם ניתן בקלות להבין מילים ובטויים שונים בשפתם.

נח בחר את העורב מכל העופות שברשותו כדי לעוף החוצה ולידע אותו אודות המצב בחוץ:
* העורב לא יכול לשחות או לצוד דגים במים, ומעדיף לא להיות רטוב בביצה, ולכן העורב חייב לשוב לתיבה במידה ואין לו מקום לנוח ולמצוא אוכל על האדמה.
* העורב נאמן לבן/בת זוגו, ולא ינסה לעוף להרים שסביב לקלדרה ולא לשוב יותר, לכן הכתוב מלמד אותנו שהעורב &quot;וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב&quot;.
* העורב לא ביקש אוכל מנח, ולכן ניתן להסיק שהיו מספיק גויות צפות או לכודות בעצים וזה סיפק לעורב אוכל.
* העורב משמיע קולות חזקים שנשמעים למרחק, והקולות שלו ישמעו בתוך התיבה הרועשת גם כאשר הוא בחוץ. 
* נח חשש שמספר אנשים שרדו על גג התיבה באכילת חיות ואנשים, או שלפתע יופיעו אנשים ששרדו ויתקיפו אותו. נח פחד לפתוח את התיבה, ולכן שלח את העורב. העורב חיפש אוכל, מצא מה שמצא, ושב לגג התיבה לחכות לבת/בן זוגו. אם היו שם אנשים העורב היה קורא את קריאת האזהרה הרועמת שלו, ונח היה יודע שיש אנשים על גג התיבה. אם העורב היה רגוע, סימן שאין סכנה. כאשר יש אנשים בסביבה, היונה לא משמיעה זעקת אזהרה אלא רק עפה לה.
* נח חשש שיש ציפורי טרף ששרדו את המבול על ראשי ההרים, ויצודו את היונה שהוא התכוון לשלוח בעתיד. העורב מסוגל להילחם בטורפים וישמיע את צעקותיו, וכך נח ידע להזהר לפני שהוא שולח את היונה. 
* כאשר העורב היה מוצא מקום לאכול ולבנות קן, הוא היה קורא לבת/בן זוגו להצטרף אליו, וכך נח היה יודע שהגיע הזמן לצאת.
* במשך כל התקופה עד שהעורב עף עם בת/בן זוגו, הוא נשאר בלילה על התיבה ושימש כשומר מאבטח שאנשים או חיות מסוכנות לא מתקרבות לתיבה. לא קרה כלום, כי כולם מתו, אבל העורב עשה את תפקידו בנאמנות ושמר.
נראה שנח בחר את המתאימה ביותר מכל החיות לעשות את השרותים האלה בשבילו, והעורב הצליח בתפקידו בנאמנות.

=== וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ ===
נח שלח את העורב בערך באמצע החודש האחד-עשר. העורב עף ושב לגג התיבה וחיכה לבת/בן זוגו כדי להקים משפחה ביחד. העורב חיכה בסבלנות עד שנח, בפקודת אלוהים, נתן לכל החיות לצאת &quot;בַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ&quot; כאשר &quot;יָבְשָׁה הָאָרֶץ&quot; ([[ביאור:בראשית ח יד]]). כאשר העורב מצא את בת/בן זוגו הם עפו ביחד ולא שבו יותר לתיבה.

=== ביסוס הגנה לפני התקפה ===
: '''חובה תמיד לודא שיש הגנה לפני שיוצאים להתקפה.''' &lt;small&gt;&lt;small&gt;את הנסיון הרע הזה למדו אנשי העי ([[יהושע ח יז]]), ואנשי שבט בנימין בגבעה ([[שופטים כ מ]])&lt;/small&gt;.&lt;/small&gt;

תחתית התיבה ירדה על היבשה, וייתכן שהיתה עדיין מוקפת מים. סביר שהיו במים תנינים, שלא מתו במבול והסתובבו סביב התיבה כדי למצוא אוכל. כך התיבה היתה מבצר גבוה וסגור. נח היה נצור בתיבה ולא ידע מה קורה בחוץ. הוא חשש מהתקפה של שרידי האנשים. כמו כלב, ביום ובלילה העורב שימש כשומר מזהיר נגד זרים מתנכלים.

לאחר שנח ווידא שהתיבה מוגנת מפני התקפה, ואין אנשים רעבים שרוצים לאכול אותם, רק אז הוא יצא להתקפה לוודא מה קורה מסביב ושלח את היונה שמתאימה יותר לסרוק את השטח ולשוב.&lt;br&gt;
במידה והיו אנשים הם היו מנסים לצוד אותה בחץ או בפתיון. כיוון שהיונה רגילה לאנשים היא היתה מתקרבת כדי לקבל אוכל.&lt;br&gt;
כאשר היונה שבה, נח הבין שאין אנשים רעבים ורעים בחוץ.


{{סיכום על פסוק|בראשית|ח|ח ו|ז|ח ח}}</text>
      <sha1>ca33vpfidju3sm01p5ti2mwtqyfenab</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469885</id>
    <revision>
      <id>1416908</id>
      <timestamp>2022-08-06T16:00:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[1341490] תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני), התשס&quot;ח-2008</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13348" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני), התשס״ח–2008}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשס״ח, 466|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 812|תיקון}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 1816|תיקון}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 4|סעיפים 4}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 45|ו־45}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני|לחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס״ז–2007}} (להלן – החוק), ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:קטע2||תוכן עניינים}}

{{ח:סעיף*}}
&lt;div class=&quot;law-toc&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: פרשנות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: בקשה}}&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

{{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: פרשנות}}

{{ח:סעיף|1|הגדרות}}
{{ח:ת}} בתקנות אלה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אגף“ – אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אתר האינטרנט“ – אתר האינטרנט של משרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשה“ – בקשה לרישום במרשם, וכן בקשה לשינוי פרטי הרישום במרשם, לרבות מסמכים המצורפים לבקשה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”טופס“ – כל אחד מהטפסים המופיעים באתר האינטרנט, לפי העניין;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מבקש“ – מי שהגיש בקשה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מרשם“ – מרשם היצוא הביטחוני כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 3|בסעיף 3 לחוק}}.

{{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: בקשה}}

{{ח:סעיף|2|מסמכי הבקשה|תיקון: תשע״ה}}
{{ח:תת|(א)}} בקשה לרישום במרשם תוגש לאגף על גבי טופס.
{{ח:תת|(ב)}} בקשה תוגש בהדפסה בלבד.
{{ח:תת|(ג)}} מבקש יפרט בבקשתו, באופן מלא ומדויק, את המידע, הפרטים וההצהרות כנדרש בטופס, והכל במקומות המתאימים המסומנים בטופס.
{{ח:תת|(ד)}} מבקש יצרף לבקשה את המסמכים הנדרשים בטופס, וכן מסמכים נוספים אשר לדעתו תומכים או מבהירים את הבקשה.
{{ח:תת|(ה)}} מסמכים שיצורפו לבקשה יכול שיהיו בעברית או באנגלית; למסמכים בשפה אחרת יצורף תרגום נוטריוני לעברית או לאנגלית.
{{ח:תת|(ו)}} המבקש יצהיר כי מכלול הפרטים והמסמכים שפורטו וצורפו לבקשתו הם נכונים ומלאים.
{{ח:תת|(ז)}} בקשה תיחתם בידי המבקש; היה המבקש תאגיד, תיחתם הבקשה ביד נושא משרה כמשמעו {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות, התשנ״ט–1999}}, או ביד עובד שהתאגיד הסמיכו לחתום עליה בשמו, ויצרף אישור מאת עורך דין בדבר סמכות נושא המשרה או סמכות החותם לעשות כן בשם התאגיד.

{{ח:סעיף|3|פרטים, הצהרות ומסמכים בנוגע לבקשה לרישום במרשם|תיקון: תשע״ה}}
{{ח:תת|(א)}} הפרטים, ההצהרות והמסמכים אשר יכללו בבקשה לרישום במרשם, יפורטו בטופס, ויכללו, לפי העניין –
{{ח:תתת|(1)}} מכתב רשמי מאת המבקש;
{{ח:תתת|(2)}} פרטי המבקש – פרטים טכניים; במבקש שהוא תאגיד – פירוט נושאי משרה העוסקים בשיווק ביטחוני ובייצוא ביטחוני, ובעל שליטה במבקש, כמשמעם {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני|בחוק}}, וכן פירוט נתונים לגביהם כפי שיתבקש בטופס; פירוט תחומי פעילות;
{{ח:תתת|(3)}} במבקש שהוא תאגיד – נסח חברה מרשם החברות;
{{ח:תתת|(4)}} פרטים ומסמכים הנוגעים לזהות ואזרחות האישים שאליהם מתייחס הטופס, כפי שיפורט בטופס;
{{ח:תתת|(5)}} טופסי בדיקה ביטחונית המצויים באתר האינטרנט שימלא המבקש, ואם המבקש הוא תאגיד – שימלא בעל השליטה בו (בתקנות אלה – בעל השליטה) וכן נושא משרה ועובד אחר של התאגיד העוסקים בשיווק ביטחוני ובייצוא ביטחוני, ובמקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שתפרט בהחלטה הרשות המוסמכת, גם בידי גורמים נוספים הנוגעים להחלטה;
{{ח:תתת|(6)}} ציון פרטים שהשתנו ממועד בקשה קודמת או רישום;
{{ח:תתת|(7)}} טופס הצהרה בדבר כושר נפשי – בידי בעל שליטה וכן נושא משרה העוסק בשיווק ביטחוני ובייצוא ביטחוני, ובמקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו על ידי הרשות המוסמכת, גם בידי גורמים נוספים הרלוונטיים להחלטה;
{{ח:תתת|(8)}} טופס הצהרה בדבר אי־שימוש או החזקה בסמים מסוכנים כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים|בפקודת הסמים המסוכנים, [נוסח חדש], התשל״ג–1973}} – בידי בעל שליטה וכן נושא משרה העוסק בשיווק ביטחוני ובייצוא ביטחוני, ובמקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו על ידי הרשות המוסמכת, גם בידי גורמים נוספים הרלוונטיים להחלטה.
{{ח:תת|(ב)}} האמור בפסקאות (4), (5), (7) ו־(8) לסעיף קטן (א) לא יחול לגבי בעל שליטה וכן נושא משרה או עובד העוסקים בשיווק ביטחוני ובייצוא בטחוני של תאגיד הנכלל בצו שהוציא השר לפי {{ח:חיצוני|חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים#תוספת 1 פרט 3|פרט 3 לתוספת הראשונה בחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ״ח–1998}}.

{{ח:סעיף|4|הגשת בקשה}}
{{ח:תת|(א)}} בקשה תוגש לאגף, לפי כתובתו שבאתר האינטרנט, בדואר או במסירה ידנית.
{{ח:תת|(ב)}} הודיע האגף באתר האינטרנט כי ניתן להגיש בקשה באמצעות תקשורת אלקטרונית – ניתן יהיה להגיש בקשה גם בדרך זו.
{{ח:תת|(ג)}} האגף יאשר בכתב למבקש, למען למכתבים שבטופס, את עצם קבלת הבקשה באגף.

{{ח:סעיף|5|השלמות}}
{{ח:ת}} לצורך קבלת החלטה בבקשה שהוגשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, רשאית הרשות המוסמכת לדרוש ממבקש, בכל עת, כל ידיעה, או מסמך הדרושים לה לשם החלטה בבקשה והמבקש ישיב נכונה על כל שאלה שיישאל בקשר לבקשה (להלן – השלמות); לא השיב מבקש לדרישת הרשות המוסמכת להשלמות בתוך 60 ימים מיום שנמסרה דרישה כאמור בכתב לכתובתו שבטופס – תהיה הרשות המוסמכת רשאית למחוק את הבקשה ותודיע על כך למבקש.

{{ח:סעיף|6|טיפול בבקשה שלא הוגשה כנדרש}}
{{ח:ת}} לא נחתם טופס, לא מולא באופן מלא ומדויק, או לא צורף אליו מסמך מהמסמכים הנדרשים בו, יחזיר האגף למבקש, למען המכתבים שבטופס, את הבקשה בלא טיפול בבקשה, בציון הפרטים או המסמכים החסרים.

{{ח:סעיף|7|שינוי בבקשה}}
{{ח:ת}} מבקש ידווח לאגף בכתב, לאלתר, על כל שינוי בנתוני בקשה שהוגשה וטרם ניתנה החלטה לגביה; הודעה על שינוי בנתוני הבקשה לאחר מתן החלטה בבקשה תימסר לאגף בתוך 30 ימים ממועד השינוי.

{{ח:סעיף|8|שיקולי הרשות המוסמכת לעניין הרישום במרשם}}
{{ח:ת}} לשם קבלת החלטה בדבר סירוב לרשום במרשם, לרשום בתנאים, להסיר רישום או להשעותו, לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 4|סעיף 4 לחוק}}, רשאית הרשות המוסמכת להביא בחשבון אי־עמידה בכללים המפורטים להלן:
{{ח:תת|(1)}} קיום הוראות {{ח:חיצוני|צו היבוא והיצוא (פיקוח על יצוא טובין, שירותים וטכנולוגיה דו-שימושיים)|צו היבוא והיצוא (פיקוח על יצוא טובין, שירותים וטכנולוגיה דו־שימושיים), התשס״ו–2006}}, והוראות רישיון שניתן מכוחו;
{{ח:תת|(2)}} עמידה בתנאי בדיקה ביטחונית.

{{ח:סעיף|9|הודעה על החלטה}}
{{ח:תת|(א)}} החליטה הרשות המוסמכת לאשר בקשה לרישום במרשם, תודיע על כך בכתב למבקש בדואר רשום, למען המכתבים שבטופס, בציון מועד הרישום.
{{ח:תת|(ב)}} החליטה הרשות המוסמכת לסרב לרשום מבקש במרשם או לאשר את רישומו בכפוף לתנאים, וכן להסיר את רישומו של אדם מהמרשם או להשעות את רישומו במרשם, תשלח הרשות המוסמכת הודעה מנומקת על החלטתה בדואר רשום למען המכתבים שבטופס; היתה ההחלטה להכפיף את הרישום במרשם לתנאים, יראו במועד מתן הודעה על רישום בתנאים כמועד הרישום לפי תקנות אלה.
{{ח:תת|(ג)}} הודעה, כאמור בסעיף זה, תישלח בתוך שבעה ימים ממועד קבלת ההחלטה.

{{ח:סעיף|10|מועדים למתן החלטות על ידי הרשות המוסמכת}}
{{ח:תת|(א)}} החלטת הרשות המוסמכת בדבר בקשה לרישום במרשם תתקבל עד 60 ימים ממועד קבלת הבקשה על ידי האגף או מיום קבלת ההשלמות, לפי המאוחר.
{{ח:תת|(ב)}} הרשות המוסמכת תהיה רשאית להאריך את מועד מתן ההחלטה לרישום במרשם, במקרים חריגים ומטעמים שיירשמו.

{{ח:סעיף|11|תוקף רישום במרשם והארכתו}}
{{ח:תת|(א)}} רישום במרשם יעמוד בתוקפו למשך חמש שנים ממועד הרישום, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9}} אלא אם כן נקבע אחרת בהודעה על הרישום במרשם, או הוחלט על ידי הרשות המוסמכת על הסרת הרישום מהמרשם או השעיית הרישום במרשם בהתאם {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני|לחוק}}.
{{ח:תת|(ב)}} בקשה לחידוש רישום במרשם תוגש לאגף לא יאוחר מ־90 ימים טרם פקיעת תוקף הרישום ורשאית הרשות המוסמכת להאריך את המועד במרשם במקרים חריגים ומטעמים שיירשמו.

{{ח:סעיף|12|הוראות מעבר|תיקון: תשס״ט}}
{{ח:תת|(א)}} המחזיק בהיתר לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצוא ציוד ביטחוני וידע ביטחוני), התשנ״א–1991, ביום כ״א בטבת התשס״ח (30 בדצמבר 2007) והגיש בקשה להרשם במרשם עד יום ו׳ בניסן התשס״ט (31 במרס 2009), יראו אותו, כמי שרשום במרשם עד יום י׳ באב התשס״ט (31 ביולי 2009), אלא אם לא אושר רישומו במרשם לאחר הגשת הבקשה.
{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11}}, מיום פרסומן של תקנות אלה ועד יום י׳ באב התשס״ט (31 ביולי 2009), רשאית הרשות המוסמכת לתת את החלטתה בדבר בקשה לרישום במרשם עד תום 180 ימים ממועד קבלת הבקשה או הגשת ההשלמות, לפי המאוחר.

{{ח:חתימות|י״ד בשבט התשס״ח (21 בינואר 2008)}}
* '''אהוד ברק'''&lt;br&gt;שר הביטחון
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>30xhw8ykqpz2hxy5m4hxzfsjzk7pl3b</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת מקור:תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)</title>
    <ns>117</ns>
    <id>469886</id>
    <redirect title="שיחה:תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)" />
    <revision>
      <id>1416909</id>
      <timestamp>2022-08-06T16:00:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="129" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)]]</text>
      <sha1>soe5qcroila35plytpu4saz8fbaqob0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)</title>
    <ns>1</ns>
    <id>469887</id>
    <revision>
      <id>1416910</id>
      <timestamp>2022-08-06T16:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>דף ריק</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="0" />
      <sha1>phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:MdsShakil/header</title>
    <ns>3</ns>
    <id>469888</id>
    <revision>
      <id>1416914</id>
      <timestamp>2022-08-06T16:41:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pathoschild</username>
        <id>620</id>
      </contributor>
      <comment>create header for talk page ([[m:Synchbot|requested by MdsShakil]])</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="952" xml:space="preserve">&lt;div style=&quot;display: flex; flex-wrap: wrap; justify-content: center; align-items: center; margin: 16px 0; border: 1px solid #aaaaaa;&quot;&gt;
  &lt;div style=&quot;padding: 12px;&quot;&gt;[[File:Circle-icons-megaphone.svg|75px|link=[[m:User_talk:MdsShakil]]]]&lt;/div&gt;
  &lt;div style=&quot;flex: 1; padding: 12px; background-color: #dddddd; color: #555555;&quot;&gt;
    &lt;div style=&quot;font-weight: bold; font-size: 150%; color: red; font-family: 'Comic Sans MS'&quot;&gt;Welcome to my talk page!&lt;/div&gt;
    &lt;div style=&quot;max-width: 700px&quot;&gt;Hey! I am Shakil Hosen. I patrol many projects, and where I don't know the language I only act in cases of serious vandalism. If you think I have done anything wrong, feel free to [[m:User talk:MdsShakil|message me]] on Meta wiki. If you don't like that you can leave me messages here too, but since I do not watch all of my talk pages, your message might not get a timely response. Thanks! [[File:Face-smile.svg|18px|link=[[m:User:MdsShakil]]]]&lt;/div&gt;
  &lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>6ns6eellkw7iqc4yteyjnszfjmo2yio</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:MdsShakil</title>
    <ns>3</ns>
    <id>469889</id>
    <revision>
      <id>1416917</id>
      <timestamp>2022-08-06T18:10:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pathoschild</username>
        <id>620</id>
      </contributor>
      <comment>add talk page header ([[m:Synchbot|requested by MdsShakil]])</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="30" xml:space="preserve">{{User talk:MdsShakil/header}}</text>
      <sha1>tbo8m2n1p4y1shpmyu07h1k0g9pq65d</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:Moshep15ae/ספרים/שער מאמרי רשב&quot;י</title>
    <ns>2</ns>
    <id>469890</id>
    <revision>
      <id>1416920</id>
      <timestamp>2022-08-06T19:48:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Moshep15ae</username>
        <id>33676</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ספר_שמור  | setting-papersize = A4  | setting-showtoc = 1  | setting-columns = 1 }}  == שער מאמרי רשב&quot;י == === מתוך שמונה הפרקים של כתבי ר' חיים ויטאל === :[[שער מאמרי רשב&quot;י]] :[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק א - ספר התיקונים]] :[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ב - ספר בראשית/בראשית]] :שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ב - ספר בראשית/נח - וי...&quot;</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1237" xml:space="preserve">{{ספר_שמור
 | setting-papersize = A4
 | setting-showtoc = 1
 | setting-columns = 1
}}

== שער מאמרי רשב&quot;י ==
=== מתוך שמונה הפרקים של כתבי ר' חיים ויטאל ===
:[[שער מאמרי רשב&quot;י]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק א - ספר התיקונים]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ב - ספר בראשית/בראשית]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ב - ספר בראשית/נח - וירא]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ב - ספר בראשית/חיי שרה - ויחי]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ג - פר' שמות עד תרומה]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ה - פר' תצוה עד פקודי]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ו - פר' ויקרא עד נשא]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ז - אדרא רבא (פרשת נשא)]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ח - פר' נשא עד האזינו]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ט - אדרא זוטא (פרשת האזינו)]]
:[[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק י - שונות]]

[[קטגוריה:ספרים|שער מאמרי רשב&amp;#34;י]]</text>
      <sha1>3etgq9hr8a4m89rqp8p8pgz7pasc5ec</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469891</id>
    <revision>
      <id>1416939</id>
      <timestamp>2022-08-07T00:00:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[1341491] תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת), התשס&quot;ח-2008</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9771" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת), התשס״ח–2008}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשס״ח, 469|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 5|סעיפים 5}}, {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 10|10(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 45|ו־45}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני|לחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס״ז–2007}} (להלן – החוק), ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:קטע2||תוכן עניינים}}

{{ח:סעיף*}}
&lt;div class=&quot;law-toc&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: פרשנות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: הגשת השגה}}&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

{{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: פרשנות}}

{{ח:סעיף|1|הגדרות}}
{{ח:ת}} בתקנות אלה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אתר האינטרנט“ – אתר האינטרנט של האגף;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשה“ – בקשה להירשם במרשם היצוא הביטחוני או בקשה לרישיון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”האגף“ – אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הגורם המוסמך“ – מי שהוסמך, לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 10|סעיף 10(ב)(3) לחוק}}, להחליט בעניין רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר או רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”החלטה“ – החלטת הרשות המוסמכת לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 4|סעיפים 4}}, {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 8|8}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 9|או 9 לחוק}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנכ״ל“ – המנהל הכללי של משרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המשרד“ – משרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השגה“ – לרבות בדרך של עיון מחדש;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מבקש“ – מי שהגיש לרשות המוסמכת בקשה להירשם במרשם היצוא הביטחוני או בקשה לרישיון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מגיש ההשגה“ – כמפורט {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 5|בסעיפים 5}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 10|ו־10(א) לחוק}}, לפי העניין;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ראש האגף“ – ראש אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון“ – רישיון לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#פרק ד סימן ב|סימן ב׳ לפרק ד׳ לחוק}}.

{{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: הגשת השגה}}

{{ח:סעיף|2|פרטי ההשגה}}
{{ח:תת|(א)}} על החלטת הרשות המוסמכת ניתן להגיש השגה.
{{ח:תת|(ב)}} השגה תוגש לרשות המוסמכת, כשהיא מודפסת, בתוך 30 ימים מהיום שבו נמסרה למגיש ההשגה ההודעה על ההחלטה נשוא ההשגה.
{{ח:תת|(ג)}} מגיש ההשגה יצרף להשגתו את המסמכים הנדרשים לדעתו לתמיכה בהשגה;
המסמכים שיצורפו להשגה יהיו מקוריים בלבד או יאושרו על ידי עורך דין ישראלי או על ידי קונסול ישראלי כמתאימים למקור.
{{ח:תת|(ד)}} מגיש ההשגה יגיש לאגף, בכל עת שיידרש לכך, כל פרט, ידיעה או מסמך הנוגעים לעניין והדרושים לצורך החלטה ביחס להשגה, וישיב נכונה על כל שאלה שיישאל בקשר להשגה.

{{ח:סעיף|3|חתימה והצהרות}}
{{ח:תת|(א)}} ההשגה תיחתם ביד מגיש ההשגה; היה מגיש ההשגה תאגיד, תיחתם הבקשה בידי מי שהתאגיד הסמיכו לחתום עליה בשמו, ויצורף לה אישור מאת עורך דין בדבר סמכות החותם לחתום בשם התאגיד.
{{ח:תת|(ב)}} מגיש ההשגה יצהיר כי מכלול הפרטים שפורטו בהשגה והמסמכים אשר צורפו אליה הם נכונים ומלאים.

{{ח:סעיף|4|הגשת ההשגה}}
{{ח:ת}} השגה תישלח לאגף בדואר או במסירה ידנית; לעניין תקנות אלה, מועד הגשת ההשגה יהיה המועד שבו נתקבלה ההשגה באגף.

{{ח:סעיף|5|הארכת מועד הגשת השגה}}
{{ח:ת}} לפי בקשת מגיש השגה, רשאי ראש האגף להאריך את המועד להגשת השגה, אם ראה הצדקה לכך מטעמים מיוחדים שיירשמו; דחה ראש האגף את בקשת מגיש השגה להארכת מועד כאמור, רשאי המנכ״ל או הגורם המוסמך, לפי העניין, לפי בקשת מגיש ההשגה, להאריך את המועד, מטעמים כאמור, ויודיע על החלטתו המנומקת בתוך חמישה ימים מיום קבלת הבקשה להארכת המועד.

{{ח:סעיף|6|תקפות ההחלטה}}
{{ח:ת}} אין בהגשת השגה כדי לעכב את ביצועה של ההחלטה נשוא ההשגה.

{{ח:סעיף|7|אישור המצאת השגה}}
{{ח:ת}} בתוך חמישה ימים מהמועד שבו נתקבלה ההשגה באגף, ימסור האגף הודעה למגיש ההשגה כי הוא מאשר את עצם קבלתה באגף; ההודעה תימסר בדואר רשום למען להמצאת מכתבים שצוין בהשגה.

{{ח:סעיף|8|הטיפול בהשגה}}
{{ח:ת}} סברו הוועדה המייעצת, הגורם המוסמך או המנכ״ל כי הדבר דרוש לשם הכרעה בהשגה, יוזמן מגיש ההשגה להשלים את טיעוניו בעל פה לפני הוועדה המייעצת, הגורם המוסמך או המנכ״ל, לפי העניין.

{{ח:סעיף|9|דיון בהשגה חסרה}}
{{ח:ת}} לא הוגשה השגה כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיפים 2}} {{ח:פנימי|סעיף 3|ו־3}}, או אם מגיש ההשגה לא השיב לפנייה אליו לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2(ד)}}, {{ח:פנימי|סעיף 10|10(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 10|או 10(ג)}} בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו פנייה כאמור, או אם זומן מגיש ההשגה לטעון בעל פה ולא התייצב, רשאי המנכ״ל או הגורם המוסמך, לפי העניין, לדון ולהחליט בהשגה לגופה בהסתמך על המידע אשר לפניו.

{{ח:סעיף|10|הדיון וההחלטה בהשגה}}
{{ח:תת|(א)}} סברו הוועדה המייעצת, הגורם המוסמך או המנכ״ל, כי נדרשת השלמה להשגה לצורך הדיון בה, יבקשו ממגיש ההשגה השלמות בכתב, בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 2|לתקנה 2(ג)}}.
{{ח:תת|(ב)}} הוועדה המייעצת תיתן למנכ״ל את המלצתה המנומקת בכתב ביחס להשגה.
{{ח:תת|(ג)}} המנכ״ל או הגורם המוסמך ידון בהשגה, המלצת הוועדה המייעצת ומידע נוסף שיבקש מגורמי מערכת הביטחון או ממגיש ההשגה.
{{ח:תת|(ד)}} המנכ״ל או הגורם המוסמך, לפי העניין, רשאי לדחות את ההשגה או לקבלה, כולה, מקצתה או בשינויים, או להחזיר את העניין עם הוראות לראש האגף.

{{ח:סעיף|11|המועד למתן החלטה בהשגה}}
{{ח:ת}} החלטה בהשגה תינתן בתוך ארבעים וחמישה ימים ממועד הגשתה, או, ממועד קבלת ההשלמות, לפי המאוחר.

{{ח:סעיף|12|הוועדה המייעצת}}
{{ח:ת}} כל מקום שנזכרת בתקנות אלה הוועדה המייעצת, תחול ההוראה ביחס לוועדה המייעצת לעניין השגה לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 8|סעיפים 8}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 9|או 9 לחוק}} בלבד.

{{ח:סעיף|13|הודעה על החלטה בהשגה}}
{{ח:תת|(א)}} ניתנה החלטה בהשגה, ימסור המנכ״ל או הגורם המוסמך הודעה מנומקת על כך למגיש ההשגה.
{{ח:תת|(ב)}} ההודעה תימסר למגיש ההשגה בדואר רשום למען להמצאת מסמכים שצוין בהשגה, וזאת בתוך שבעה ימים ממועד מתן ההחלטה בהשגה.

{{ח:חתימות|י״ד בשבט התשס״ח (21 בינואר 2008)}}
* '''אהוד ברק'''&lt;br&gt;שר הביטחון
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>7ej9fpyvgdsk8c8if8kpmzf66m53uni</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416946</id>
      <parentid>1416939</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T00:30:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>[1416942] בוט: תיקונים אוטומטיים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9771" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת), התשס״ח–2008}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשס״ח, 469|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 5|סעיפים 5}}, {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 10|10(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 45|ו־45}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני|לחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס״ז–2007}} (להלן – החוק), ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:קטע2||תוכן עניינים}}

{{ח:סעיף*}}
&lt;div class=&quot;law-toc&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: פרשנות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: הגשת השגה}}&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

{{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: פרשנות}}

{{ח:סעיף|1|הגדרות}}
{{ח:ת}} בתקנות אלה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אתר האינטרנט“ – אתר האינטרנט של האגף;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשה“ – בקשה להירשם במרשם היצוא הביטחוני או בקשה לרישיון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”האגף“ – אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הגורם המוסמך“ – מי שהוסמך, לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 10|סעיף 10(ב)(3) לחוק}}, להחליט בעניין רישיון יצוא ציוד ביטחוני במעבר או רישיון העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”החלטה“ – החלטת הרשות המוסמכת לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 4|סעיפים 4}}, {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 8|8}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 9|או 9 לחוק}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנכ״ל“ – המנהל הכללי של משרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המשרד“ – משרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השגה“ – לרבות בדרך של עיון מחדש;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מבקש“ – מי שהגיש לרשות המוסמכת בקשה להירשם במרשם היצוא הביטחוני או בקשה לרישיון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מגיש ההשגה“ – כמפורט {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 5|בסעיפים 5}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 10|ו־10(א) לחוק}}, לפי העניין;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ראש האגף“ – ראש אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון“ – רישיון לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#פרק ד סימן ב|סימן ב׳ לפרק ד׳ לחוק}}.

{{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: הגשת השגה}}

{{ח:סעיף|2|פרטי ההשגה}}
{{ח:תת|(א)}} על החלטת הרשות המוסמכת ניתן להגיש השגה.
{{ח:תת|(ב)}} השגה תוגש לרשות המוסמכת, כשהיא מודפסת, בתוך 30 ימים מהיום שבו נמסרה למגיש ההשגה ההודעה על ההחלטה נשוא ההשגה.
{{ח:תת|(ג)}} מגיש ההשגה יצרף להשגתו את המסמכים הנדרשים לדעתו לתמיכה בהשגה; המסמכים שיצורפו להשגה יהיו מקוריים בלבד או יאושרו על ידי עורך דין ישראלי או על ידי קונסול ישראלי כמתאימים למקור.
{{ח:תת|(ד)}} מגיש ההשגה יגיש לאגף, בכל עת שיידרש לכך, כל פרט, ידיעה או מסמך הנוגעים לעניין והדרושים לצורך החלטה ביחס להשגה, וישיב נכונה על כל שאלה שיישאל בקשר להשגה.

{{ח:סעיף|3|חתימה והצהרות}}
{{ח:תת|(א)}} ההשגה תיחתם ביד מגיש ההשגה; היה מגיש ההשגה תאגיד, תיחתם הבקשה בידי מי שהתאגיד הסמיכו לחתום עליה בשמו, ויצורף לה אישור מאת עורך דין בדבר סמכות החותם לחתום בשם התאגיד.
{{ח:תת|(ב)}} מגיש ההשגה יצהיר כי מכלול הפרטים שפורטו בהשגה והמסמכים אשר צורפו אליה הם נכונים ומלאים.

{{ח:סעיף|4|הגשת ההשגה}}
{{ח:ת}} השגה תישלח לאגף בדואר או במסירה ידנית; לעניין תקנות אלה, מועד הגשת ההשגה יהיה המועד שבו נתקבלה ההשגה באגף.

{{ח:סעיף|5|הארכת מועד הגשת השגה}}
{{ח:ת}} לפי בקשת מגיש השגה, רשאי ראש האגף להאריך את המועד להגשת השגה, אם ראה הצדקה לכך מטעמים מיוחדים שיירשמו; דחה ראש האגף את בקשת מגיש השגה להארכת מועד כאמור, רשאי המנכ״ל או הגורם המוסמך, לפי העניין, לפי בקשת מגיש ההשגה, להאריך את המועד, מטעמים כאמור, ויודיע על החלטתו המנומקת בתוך חמישה ימים מיום קבלת הבקשה להארכת המועד.

{{ח:סעיף|6|תקפות ההחלטה}}
{{ח:ת}} אין בהגשת השגה כדי לעכב את ביצועה של ההחלטה נשוא ההשגה.

{{ח:סעיף|7|אישור המצאת השגה}}
{{ח:ת}} בתוך חמישה ימים מהמועד שבו נתקבלה ההשגה באגף, ימסור האגף הודעה למגיש ההשגה כי הוא מאשר את עצם קבלתה באגף; ההודעה תימסר בדואר רשום למען להמצאת מכתבים שצוין בהשגה.

{{ח:סעיף|8|הטיפול בהשגה}}
{{ח:ת}} סברו הוועדה המייעצת, הגורם המוסמך או המנכ״ל כי הדבר דרוש לשם הכרעה בהשגה, יוזמן מגיש ההשגה להשלים את טיעוניו בעל פה לפני הוועדה המייעצת, הגורם המוסמך או המנכ״ל, לפי העניין.

{{ח:סעיף|9|דיון בהשגה חסרה}}
{{ח:ת}} לא הוגשה השגה כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיפים 2}} {{ח:פנימי|סעיף 3|ו־3}}, או אם מגיש ההשגה לא השיב לפנייה אליו לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2(ד)}}, {{ח:פנימי|סעיף 10|10(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 10|או 10(ג)}} בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו פנייה כאמור, או אם זומן מגיש ההשגה לטעון בעל פה ולא התייצב, רשאי המנכ״ל או הגורם המוסמך, לפי העניין, לדון ולהחליט בהשגה לגופה בהסתמך על המידע אשר לפניו.

{{ח:סעיף|10|הדיון וההחלטה בהשגה}}
{{ח:תת|(א)}} סברו הוועדה המייעצת, הגורם המוסמך או המנכ״ל, כי נדרשת השלמה להשגה לצורך הדיון בה, יבקשו ממגיש ההשגה השלמות בכתב, בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 2|לתקנה 2(ג)}}.
{{ח:תת|(ב)}} הוועדה המייעצת תיתן למנכ״ל את המלצתה המנומקת בכתב ביחס להשגה.
{{ח:תת|(ג)}} המנכ״ל או הגורם המוסמך ידון בהשגה, המלצת הוועדה המייעצת ומידע נוסף שיבקש מגורמי מערכת הביטחון או ממגיש ההשגה.
{{ח:תת|(ד)}} המנכ״ל או הגורם המוסמך, לפי העניין, רשאי לדחות את ההשגה או לקבלה, כולה, מקצתה או בשינויים, או להחזיר את העניין עם הוראות לראש האגף.

{{ח:סעיף|11|המועד למתן החלטה בהשגה}}
{{ח:ת}} החלטה בהשגה תינתן בתוך ארבעים וחמישה ימים ממועד הגשתה, או, ממועד קבלת ההשלמות, לפי המאוחר.

{{ח:סעיף|12|הוועדה המייעצת}}
{{ח:ת}} כל מקום שנזכרת בתקנות אלה הוועדה המייעצת, תחול ההוראה ביחס לוועדה המייעצת לעניין השגה לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 8|סעיפים 8}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני#סעיף 9|או 9 לחוק}} בלבד.

{{ח:סעיף|13|הודעה על החלטה בהשגה}}
{{ח:תת|(א)}} ניתנה החלטה בהשגה, ימסור המנכ״ל או הגורם המוסמך הודעה מנומקת על כך למגיש ההשגה.
{{ח:תת|(ב)}} ההודעה תימסר למגיש ההשגה בדואר רשום למען להמצאת מסמכים שצוין בהשגה, וזאת בתוך שבעה ימים ממועד מתן ההחלטה בהשגה.

{{ח:חתימות|י״ד בשבט התשס״ח (21 בינואר 2008)}}
* '''אהוד ברק'''&lt;br&gt;שר הביטחון
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>oge6s3by4ycugx9g2aht0tph1copl2s</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת מקור:תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)</title>
    <ns>117</ns>
    <id>469892</id>
    <redirect title="שיחה:תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)" />
    <revision>
      <id>1416940</id>
      <timestamp>2022-08-07T00:00:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="130" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)]]</text>
      <sha1>puxnienf2bhcatwiyhuprl2y321kcvf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת)</title>
    <ns>1</ns>
    <id>469893</id>
    <revision>
      <id>1416941</id>
      <timestamp>2022-08-07T00:00:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>דף ריק</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="0" />
      <sha1>phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:משה עסיס</title>
    <ns>2</ns>
    <id>469894</id>
    <revision>
      <id>1416953</id>
      <timestamp>2022-08-07T05:39:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shahar9261</username>
        <id>22508</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ריק}}&quot;</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10" xml:space="preserve">{{ריק}}</text>
      <sha1>n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:Kwamikagami</title>
    <ns>3</ns>
    <id>469895</id>
    <revision>
      <id>1416954</id>
      <timestamp>2022-08-07T05:49:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shahar9261</username>
        <id>22508</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{בה}} ~~~~&quot;</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="126" xml:space="preserve">{{בה}} [[משתמש:Shahar9261|Shahar9261]] ([[שיחת משתמש:Shahar9261|שיחה]]) 08:49, 7 באוגוסט 2022 (IDT)</text>
      <sha1>si8k0jtpwhoacf5tme07zmc84hb07ez</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>טור ברקת/תקמט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469896</id>
    <revision>
      <id>1416956</id>
      <timestamp>2022-08-07T06:31:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>עמוד 485 מתוך 884</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="426" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|טור ברקת||תקמח|תקמט|תקנ}}
__TOC__
==שולחן ערוך ==
;{{ממ|שולחן ערוך אורח חיים|תקמט|}}  

;סימן תקמ&quot;ט - להתענות ד' צומות - ובו ב' סעיפים

;* חייבים להתענות בתשעה באב ובי&quot;ז בתמוז ובג' בתשרי ובי' בטבת מפני דברים הרעים שאירעו בהם.

;* אף על גב דכתיב</text>
      <sha1>nuz2upbe47ac8c86q4kav271g2gk776</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416957</id>
      <parentid>1416956</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T07:00:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* שולחן ערוך */ עמוד 485 טור השני</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4967" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|טור ברקת||תקמח|תקמט|תקנ}}
__TOC__
==שולחן ערוך ==
;{{ממ|שולחן ערוך אורח חיים|תקמט|}}  

;סימן תקמ&quot;ט - להתענות ד' צומות - ובו ב' סעיפים

;* חייבים להתענות בתשעה באב ובי&quot;ז בתמוז ובג' בתשרי ובי' בטבת מפני דברים הרעים שאירעו בהם.

;* אף על גב דכתיב בקרא {{ממ|ירמיה|לט|ב}}: בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר, אין מתענין בט' בו אלא בי&quot;ז, מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו, כיון שבשניה הובקעה בי&quot;ז בו, תקנו להתענות בי&quot;ז בו, משום דחורבן בית שני חמיר לן.

==טור ברקת==
'''י'''סוד '''ה'''צומות '''ו'''זעקתם '''ה'''וא שהנה הימים האלה הוא מה שאמר הכתוב {{צ|וזכור את בוראך בימי בחורותך עד אשר לא יבאו ימי הרעה}}. ואיתא במדרש בימי בחורותך כפי פשוטו יעשה תשובה בזמן הבחרות עד אשר לא יבואו ימי הרעה - אלו ימי הזקנה וכו'. ועוד שם נאמר על זמן החרבן בימי בחורותך - עד שבחורותך קיימים ברית כהונה ולויה ומלכות, עד אשר לא יבאו ימי הרעה של החרבן וכו'.

ולכן באו ענין דברי הצומות הללו מורכבים על שני עיקרים הללו. לא מבעיא כי בכל יום תענית מאלו חייב כל אדם להיות נכנע לפני המקום ברוך הוא ולחשוב בדעתו דמה גרמו עונותינו ועונות אבותינו. ומה גם לדעת מה מעשיו ולפשפש ולמשמש בהם וישוב אל ה', כי בזה ממהר הישועה ליחיד ולרבים. כי נודע  והנה לא נעלם מעין כל קורא כי חרבן בית המקדש נגזר מזמן אדם הראשון בחטאו אשר חז&quot;ל הגידו בפסוק {{צ|ויאמר לו אַיכה}} - אֵיכה כתיב - רמז לו על חרבן בית המקדש. 

ונוסף עוד בזמן יעקב אבינו ע&quot;ה כדאיתא פרשת וישלח דף ק&quot;ע {{ממ זהר|א|קע|א}} וזה לשונו: {{צ|כי נגע בכף ירק יעקב וכו' ואמאי אקרי גיד הנשה? כלומר גיד דאיהו מנשי לבני נשא מפולחנא דמאריהון ותמן הוא יצר הרע רביע וכו' ובגין כך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו' בגין דאית בבר נש רמ&quot;ח שייפין לקבל רמ&quot;ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתייהיבו ולקבל רמ&quot;ח מלאכין דאתלבש' בהון שכינתא ושמא דילהון כשמא דמאריהון. ואית בבר נש שס&quot;ה גידין ולקבליהון שס&quot;ה פיקודין דלאו אינון אתייהיבו למעבד ולקבל שס&quot;ה יומי שתא. וחד תשעה באב. ולקבל סמאל דאיהו חד מאינון מלאכין. ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - 'את' לאסגאה ט' באב דלא אכלין ביה ולא שתיין וכו'. ויאבק איש עמו - ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה. מיד תשש חיליה דיעקב וביומי שתא אשכח יום ט' באב דביה אתתקף ואתגזר דינא על דא ואתחרב בי מקדשא. וכל מאן דאכיל בט' באב כאילו אכיל גיד הנשה}}, עכ&quot;ל.

הנה מבואר הענין מן המאמר על אודות תענית של ט' באב. ואמנם יש לתת רמז לארבעה צומות הללו ואין המקרא חסר כלום. כי מלת '''את''' הוא ראשי תיבות '''א'''ב '''ת'''שעה. ומלת '''גיד''' - אות גימל היינו '''ג''''בתשרי, ואות '''י'''' רמז לעשרה בטבת, וכללות מלת {{גמט דגש|גיד}}, הרמז שלו בגימטריא {{גמט דגש|י&quot;ז}} שהוא מכוון לעומת י&quot;ז בתמוז.

ועוד איתא בזוהר פרשת שמות דף י&quot;ב {{ממ זהר|ב|יב|א}} וזה לשונו: {{צ|ותצפנהו שלושה ירחים - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שרייא בעלמא, ומאי נינהו? תמוז אב טבת}}. הנה מבואר מכל המאמרים אלו כי זמנים הללו הם ימי הרעה והיו מוכנים(?) לשנות הדין והרעה על ישראל. ומה גם עתה בזמן החרבן והגלות שיש חיוב על האדם ל*** הימים הללו בתענית והכנעה גדולה.


'''{{צ|אף על גב דכתיב בקרא בחדש הרביעי וכו'}}''' - אשר נודע הוא כי חרבן בית הראשון {{להשלים}}</text>
      <sha1>ndatxf7g8rofq62s5cgndhglg493s5h</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416958</id>
      <parentid>1416957</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T07:01:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* שולחן ערוך */ עמוד 485 טור השני</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4966" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|טור ברקת||תקמח|תקמט|תקנ}}
__TOC__
==שולחן ערוך ==
;{{ממ|שולחן ערוך אורח חיים|תקמט|}}  

;סימן תקמ&quot;ט - להתענות ד' צומות - ובו ב' סעיפים

;* חייבים להתענות בתשעה באב ובי&quot;ז בתמוז ובג' בתשרי ובי' בטבת מפני דברים הרעים שאירעו בהם.

;* אף על גב דכתיב בקרא {{ממ|ירמיה|לט|ב}} בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר, אין מתענין בט' בו אלא בי&quot;ז, מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו, כיון שבשניה הובקעה בי&quot;ז בו, תקנו להתענות בי&quot;ז בו, משום דחורבן בית שני חמיר לן.

==טור ברקת==
'''י'''סוד '''ה'''צומות '''ו'''זעקתם '''ה'''וא שהנה הימים האלה הוא מה שאמר הכתוב {{צ|וזכור את בוראך בימי בחורותך עד אשר לא יבאו ימי הרעה}}. ואיתא במדרש בימי בחורותך כפי פשוטו יעשה תשובה בזמן הבחרות עד אשר לא יבואו ימי הרעה - אלו ימי הזקנה וכו'. ועוד שם נאמר על זמן החרבן בימי בחורותך - עד שבחורותך קיימים ברית כהונה ולויה ומלכות, עד אשר לא יבאו ימי הרעה של החרבן וכו'.

ולכן באו ענין דברי הצומות הללו מורכבים על שני עיקרים הללו. לא מבעיא כי בכל יום תענית מאלו חייב כל אדם להיות נכנע לפני המקום ברוך הוא ולחשוב בדעתו דמה גרמו עונותינו ועונות אבותינו. ומה גם לדעת מה מעשיו ולפשפש ולמשמש בהם וישוב אל ה', כי בזה ממהר הישועה ליחיד ולרבים. כי נודע  והנה לא נעלם מעין כל קורא כי חרבן בית המקדש נגזר מזמן אדם הראשון בחטאו אשר חז&quot;ל הגידו בפסוק {{צ|ויאמר לו אַיכה}} - אֵיכה כתיב - רמז לו על חרבן בית המקדש. 

ונוסף עוד בזמן יעקב אבינו ע&quot;ה כדאיתא פרשת וישלח דף ק&quot;ע {{ממ זהר|א|קע|א}} וזה לשונו: {{צ|כי נגע בכף ירק יעקב וכו' ואמאי אקרי גיד הנשה? כלומר גיד דאיהו מנשי לבני נשא מפולחנא דמאריהון ותמן הוא יצר הרע רביע וכו' ובגין כך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו' בגין דאית בבר נש רמ&quot;ח שייפין לקבל רמ&quot;ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתייהיבו ולקבל רמ&quot;ח מלאכין דאתלבש' בהון שכינתא ושמא דילהון כשמא דמאריהון. ואית בבר נש שס&quot;ה גידין ולקבליהון שס&quot;ה פיקודין דלאו אינון אתייהיבו למעבד ולקבל שס&quot;ה יומי שתא. וחד תשעה באב. ולקבל סמאל דאיהו חד מאינון מלאכין. ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - 'את' לאסגאה ט' באב דלא אכלין ביה ולא שתיין וכו'. ויאבק איש עמו - ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה. מיד תשש חיליה דיעקב וביומי שתא אשכח יום ט' באב דביה אתתקף ואתגזר דינא על דא ואתחרב בי מקדשא. וכל מאן דאכיל בט' באב כאילו אכיל גיד הנשה}}, עכ&quot;ל.

הנה מבואר הענין מן המאמר על אודות תענית של ט' באב. ואמנם יש לתת רמז לארבעה צומות הללו ואין המקרא חסר כלום. כי מלת '''את''' הוא ראשי תיבות '''א'''ב '''ת'''שעה. ומלת '''גיד''' - אות גימל היינו '''ג''''בתשרי, ואות '''י'''' רמז לעשרה בטבת, וכללות מלת {{גמט דגש|גיד}}, הרמז שלו בגימטריא {{גמט דגש|י&quot;ז}} שהוא מכוון לעומת י&quot;ז בתמוז.

ועוד איתא בזוהר פרשת שמות דף י&quot;ב {{ממ זהר|ב|יב|א}} וזה לשונו: {{צ|ותצפנהו שלושה ירחים - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שרייא בעלמא, ומאי נינהו? תמוז אב טבת}}. הנה מבואר מכל המאמרים אלו כי זמנים הללו הם ימי הרעה והיו מוכנים(?) לשנות הדין והרעה על ישראל. ומה גם עתה בזמן החרבן והגלות שיש חיוב על האדם ל*** הימים הללו בתענית והכנעה גדולה.


'''{{צ|אף על גב דכתיב בקרא בחדש הרביעי וכו'}}''' - אשר נודע הוא כי חרבן בית הראשון {{להשלים}}</text>
      <sha1>efiyc6p554lssznvoleoaif31wfq4sh</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417176</id>
      <parentid>1416958</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:26:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* טור ברקת */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10018" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|טור ברקת||תקמח|תקמט|תקנ}}
__TOC__
==שולחן ערוך ==
;{{ממ|שולחן ערוך אורח חיים|תקמט|}}  

;סימן תקמ&quot;ט - להתענות ד' צומות - ובו ב' סעיפים

;* חייבים להתענות בתשעה באב ובי&quot;ז בתמוז ובג' בתשרי ובי' בטבת מפני דברים הרעים שאירעו בהם.

;* אף על גב דכתיב בקרא {{ממ|ירמיה|לט|ב}} בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר, אין מתענין בט' בו אלא בי&quot;ז, מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו, כיון שבשניה הובקעה בי&quot;ז בו, תקנו להתענות בי&quot;ז בו, משום דחורבן בית שני חמיר לן.

==טור ברקת==
'''י'''סוד '''ה'''צומות '''ו'''זעקתם '''ה'''וא שהנה הימים האלה הוא מה שאמר הכתוב {{צ|וזכור את בוראך בימי בחורותך עד אשר לא יבאו ימי הרעה}}. ואיתא במדרש בימי בחורותך כפי פשוטו יעשה תשובה בזמן הבחרות עד אשר לא יבואו ימי הרעה - אלו ימי הזקנה וכו'. ועוד שם נאמר על זמן החרבן בימי בחורותך - עד שבחורותך קיימים ברית כהונה ולויה ומלכות, עד אשר לא יבאו ימי הרעה של החרבן וכו'.

ולכן באו ענין דברי הצומות הללו מורכבים על שני עיקרים הללו. לא מבעיא כי בכל יום תענית מאלו חייב כל אדם להיות נכנע לפני המקום ברוך הוא ולחשוב בדעתו דמה גרמו עונותינו ועונות אבותינו. ומה גם לדעת מה מעשיו ולפשפש ולמשמש בהם וישוב אל ה', כי בזה ממהר הישועה ליחיד ולרבים. כי נודע  והנה לא נעלם מעין כל קורא כי חרבן בית המקדש נגזר מזמן אדם הראשון בחטאו אשר חז&quot;ל הגידו בפסוק {{צ|ויאמר לו אַיכה}} - אֵיכה כתיב - רמז לו על חרבן בית המקדש. 

ונוסף עוד בזמן יעקב אבינו ע&quot;ה כדאיתא פרשת וישלח דף ק&quot;ע {{ממ זהר|א|קע|א}} וזה לשונו: {{צ|כי נגע בכף ירק יעקב וכו' ואמאי אקרי גיד הנשה? כלומר גיד דאיהו מנשי לבני נשא מפולחנא דמאריהון ותמן הוא יצר הרע רביע וכו' ובגין כך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו' בגין דאית בבר נש רמ&quot;ח שייפין לקבל רמ&quot;ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתייהיבו ולקבל רמ&quot;ח מלאכין דאתלבש' בהון שכינתא ושמא דילהון כשמא דמאריהון. ואית בבר נש שס&quot;ה גידין ולקבליהון שס&quot;ה פיקודין דלאו אינון אתייהיבו למעבד ולקבל שס&quot;ה יומי שתא. וחד תשעה באב. ולקבל סמאל דאיהו חד מאינון מלאכין. ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - 'את' לאסגאה ט' באב דלא אכלין ביה ולא שתיין וכו'. ויאבק איש עמו - ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה. מיד תשש חיליה דיעקב וביומי שתא אשכח יום ט' באב דביה אתתקף ואתגזר דינא על דא ואתחרב בי מקדשא. וכל מאן דאכיל בט' באב כאילו אכיל גיד הנשה}}, עכ&quot;ל.

הנה מבואר הענין מן המאמר על אודות תענית של ט' באב. ואמנם יש לתת רמז לארבעה צומות הללו ואין המקרא חסר כלום. כי מלת '''את''' הוא ראשי תיבות '''א'''ב '''ת'''שעה. ומלת '''גיד''' - אות גימל היינו '''ג''''בתשרי, ואות '''י'''' רמז לעשרה בטבת, וכללות מלת {{גמט דגש|גיד}}, הרמז שלו בגימטריא {{גמט דגש|י&quot;ז}} שהוא מכוון לעומת י&quot;ז בתמוז.

ועוד איתא בזוהר פרשת שמות דף י&quot;ב {{ממ זהר|ב|יב|א}} וזה לשונו: {{צ|ותצפנהו שלושה ירחים - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שרייא בעלמא, ומאי נינהו? תמוז אב טבת}}. הנה מבואר מכל המאמרים אלו כי זמנים הללו הם ימי הרעה והיו מוכנים(?) לשנות הדין והרעה על ישראל. ומה גם עתה בזמן החרבן והגלות שיש חיוב על האדם ל*** הימים הללו בתענית והכנעה גדולה.


'''{{צ|אף על גב דכתיב בקרא בחדש הרביעי וכו'}}''' - אשר נודע הוא כי חרבן בית הראשון היה העדר בסוד '''ה'''' ראשונה, וחרבן בית שני היה בסוד '''ה'''' שניה כדאיתא בזוהר פרשת פקודי דף רנ&quot;ז {{ממ זהר|ב|רנז|א}} וזה לשונו: {{צ|רזא דרזין דלא אתייהיבא לאתגלאה בגין דלא אתמסר(?) רזא בר לחכימי עליונין. ווי אי אתגלי ווי אי לא אתגלי. בגין דאיהו רזא מרזין עילאין דקב&quot;ה אנהיג ביה עלמא. בית ראשון קיימא בימי שלמה לקבל עלמא עילאה, ואיהו אקריב בית ראשון ואשתמש כולא בבית קדש הקדשים, אתר דאשתמש ביה שמשא בסיהרא וקיימא עלמא באשלמותא וכו'. בית שני קיימא בבתי בראי וכו'}}.

והנה מבואר מזה המאמר היכן נרמוז שני בתים הללו. ולפי כי זה הענין תלוי באות '''ה'''' כאמור - ולכן אירעו בימים הללו חמישה דברים רעים בי&quot;ז בתמוז וחמשה דברים הרעים בט' באב. ואע&quot;ג שבראשונה הובקעה העיר בט' בו - אין להתענות בו. מפני שהרי חזר ונבנה - ומה יש לנו עוד להתענות על זה? אבל באמת על זה ידוו הדווים על מה שהבקעה העיר בשניה שהרי עדיין אנחנו טמועים בבור גלות החיל הזה, לא נוכל להרים ראש. 

ולכן חרבן שני חמיר לן טפי על אורך הגלות ועל הדברים הרעים שנעשו כדאיתא בחגיגה {{צ|כתיב אלף אלפין ישמשוניה וכתיב היש מספר לגדודיו - לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש היה קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים}}. הנה מבואר מזה המאמר בעבור חרבן בית המקדש נתמעטו צבאות של מעלה. ועוד שם נאמר בחגיגה: {{צ|כתיב שש כנפים שש כנפים לאחד, וכתיב וארבע כנפים לאחד להם}}. ומסיק {{צ|לא קשיא - כאן בזמן שבית המקדש היה קיים, כאן שאין בית המקדש קיים}}. כביכול שנתמעטו כנפי החיות.

ונוסף על כל זה הוא מה שהובא בהקדמת התיקונים {{צ|כצפור נודדת - דא שכינתא, נודדת מקינה - מירושלים וכו', כן איש - היינו ה' איש מלחמה, נודד ממקומו}}. ובדברי חז&quot;ל כתוב {{צ|למענכם שֻלחתי בבלה}} ואמרו חז&quot;ל {{צ|גלו לבבל שכינה עמהם וכו'. גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר ושב ה' אלהיך וכו' ונאמר מי זה בא מאדום וכו'}}. 

ולכן מי הוא זה שלא יתן אל לבו להתענות בימים הללו, ולהשפיל גאות יצרו הרע. ועוד יתבונן מ&quot;ש בברכות {{צ|ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב&quot;ה ושואג כארי אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי}}. ושם נאמר מעשה דר' חנינא ע&quot;ה שנכנס לחורבה להתפלל ושמע בת קול מנהמת כיונה ואומרת אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם}}. ובלי ספק כי כל הדברים הנעשים למטה בעולם הגשמי כך הוא נעשה למעלה כדמוכח מן הזוהר בכמה מקומות.

ולכן לענין שבירת הלוחות ופרחו האותיות כך נעשה למעלה גלות התורה. ומה גם כאשר שרף אפטמוס את התורה אז נמסרו סודותיה לחיצונים כנזכר במקומו. וכאשר הובקעה העיר אז נמי למעלה נכנסו השונאים כדאיתא פרשת משפטים דף קי&quot;א {{ממ זהר|ב|קיא|א}} וזה לשונו: {{צ|שור מועד בעלה עאל לבי מלכא רבוניה בד' אבות נזיקין דיליה דאינון '''עון אף ומשחית וחמה''' דכולם מועדים לקלקל. בגופא דיליה הרביץ על הכלים - מזבח מנורה שולחן ושאר מאנין רבץ עלייהו ושברתן וכו'. ובקרן דיליה קטל כהני וליואי הרס כולא חלל ממלכה ושריה. הבור נוקבא דיליה דאיהי בית הסוהר תפיסת מטרוניתא ובנהא, שפחה בישא, בגלותא דילה ושוויין לון כמה שלשלאין ואסורין לבנה' ידייהו מהדקן לאחורא. היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח. ולא עוד אלא כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה וכו'. ולא עוד אלא זונה דאיהי מבעה, דהיינו ויצת אש בציון}}. ולכן על כל אלה החי יתן אל לבו להתענות בכל הזמנים הללו ולהעיר את לבו וישוב אל ה' וירחמהו.</text>
      <sha1>ge6fxvdobu877qq665imfxf45v41fnf</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417177</id>
      <parentid>1417176</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:27:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* טור ברקת */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10018" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|טור ברקת||תקמח|תקמט|תקנ}}
__TOC__
==שולחן ערוך ==
;{{ממ|שולחן ערוך אורח חיים|תקמט|}}  

;סימן תקמ&quot;ט - להתענות ד' צומות - ובו ב' סעיפים

;* חייבים להתענות בתשעה באב ובי&quot;ז בתמוז ובג' בתשרי ובי' בטבת מפני דברים הרעים שאירעו בהם.

;* אף על גב דכתיב בקרא {{ממ|ירמיה|לט|ב}} בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר, אין מתענין בט' בו אלא בי&quot;ז, מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו, כיון שבשניה הובקעה בי&quot;ז בו, תקנו להתענות בי&quot;ז בו, משום דחורבן בית שני חמיר לן.

==טור ברקת==
'''י'''סוד '''ה'''צומות '''ו'''זעקתם '''ה'''וא שהנה הימים האלה הוא מה שאמר הכתוב {{צ|וזכור את בוראך בימי בחורותך עד אשר לא יבאו ימי הרעה}}. ואיתא במדרש בימי בחורותך כפי פשוטו יעשה תשובה בזמן הבחרות עד אשר לא יבואו ימי הרעה - אלו ימי הזקנה וכו'. ועוד שם נאמר על זמן החרבן בימי בחורותך - עד שבחורותך קיימים ברית כהונה ולויה ומלכות, עד אשר לא יבאו ימי הרעה של החרבן וכו'.

ולכן באו ענין דברי הצומות הללו מורכבים על שני עיקרים הללו. לא מבעיא כי בכל יום תענית מאלו חייב כל אדם להיות נכנע לפני המקום ברוך הוא ולחשוב בדעתו דמה גרמו עונותינו ועונות אבותינו. ומה גם לדעת מה מעשיו ולפשפש ולמשמש בהם וישוב אל ה', כי בזה ממהר הישועה ליחיד ולרבים. כי נודע  והנה לא נעלם מעין כל קורא כי חרבן בית המקדש נגזר מזמן אדם הראשון בחטאו אשר חז&quot;ל הגידו בפסוק {{צ|ויאמר לו אַיכה}} - אֵיכה כתיב - רמז לו על חרבן בית המקדש. 

ונוסף עוד בזמן יעקב אבינו ע&quot;ה כדאיתא פרשת וישלח דף ק&quot;ע {{ממ זהר|א|קע|א}} וזה לשונו: {{צ|כי נגע בכף ירק יעקב וכו' ואמאי אקרי גיד הנשה? כלומר גיד דאיהו מנשי לבני נשא מפולחנא דמאריהון ותמן הוא יצר הרע רביע וכו' ובגין כך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו' בגין דאית בבר נש רמ&quot;ח שייפין לקבל רמ&quot;ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתייהיבו ולקבל רמ&quot;ח מלאכין דאתלבש' בהון שכינתא ושמא דילהון כשמא דמאריהון. ואית בבר נש שס&quot;ה גידין ולקבליהון שס&quot;ה פיקודין דלאו אינון אתייהיבו למעבד ולקבל שס&quot;ה יומי שתא. וחד תשעה באב. ולקבל סמאל דאיהו חד מאינון מלאכין. ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - 'את' לאסגאה ט' באב דלא אכלין ביה ולא שתיין וכו'. ויאבק איש עמו - ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה. מיד תשש חיליה דיעקב וביומי שתא אשכח יום ט' באב דביה אתתקף ואתגזר דינא על דא ואתחרב בי מקדשא. וכל מאן דאכיל בט' באב כאילו אכיל גיד הנשה}}, עכ&quot;ל.

הנה מבואר הענין מן המאמר על אודות תענית של ט' באב. ואמנם יש לתת רמז לארבעה צומות הללו ואין המקרא חסר כלום. כי מלת '''את''' הוא ראשי תיבות '''א'''ב '''ת'''שעה. ומלת '''גיד''' - אות גימל היינו '''ג''''בתשרי, ואות '''י'''' רמז לעשרה בטבת, וכללות מלת {{גמט דגש|גיד}}, הרמז שלו בגימטריא {{גמט דגש|י&quot;ז}} שהוא מכוון לעומת י&quot;ז בתמוז.

ועוד איתא בזוהר פרשת שמות דף י&quot;ב {{ממ זהר|ב|יב|א}} וזה לשונו: {{צ|ותצפנהו שלושה ירחים - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שרייא בעלמא, ומאי נינהו? תמוז אב טבת}}. הנה מבואר מכל המאמרים אלו כי זמנים הללו הם ימי הרעה והיו מוכנים(?) לשנות הדין והרעה על ישראל. ומה גם עתה בזמן החרבן והגלות שיש חיוב על האדם ל*** הימים הללו בתענית והכנעה גדולה.


'''{{צ|אף על גב דכתיב בקרא בחדש הרביעי וכו'}}''' - אשר נודע הוא כי חרבן בית הראשון היה העדר בסוד '''ה'''' ראשונה, וחרבן בית שני היה בסוד '''ה'''' שניה כדאיתא בזוהר פרשת פקודי דף רנ&quot;ז {{ממ זהר|ב|רנז|א}} וזה לשונו: {{צ|רזא דרזין דלא אתייהיבא לאתגלאה בגין דלא אתמסר(?) רזא בר לחכימי עליונין. ווי אי אתגלי ווי אי לא אתגלי. בגין דאיהו רזא מרזין עילאין דקב&quot;ה אנהיג ביה עלמא. בית ראשון קיימא בימי שלמה לקבל עלמא עילאה, ואיהו אקריב בית ראשון ואשתמש כולא בבית קדש הקדשים, אתר דאשתמש ביה שמשא בסיהרא וקיימא עלמא באשלמותא וכו'. בית שני קיימא בבתי בראי וכו'}}.

והנה מבואר מזה המאמר היכן נרמוז שני בתים הללו. ולפי כי זה הענין תלוי באות '''ה'''' כאמור - ולכן אירעו בימים הללו חמישה דברים רעים בי&quot;ז בתמוז וחמשה דברים הרעים בט' באב. ואע&quot;ג שבראשונה הובקעה העיר בט' בו - אין להתענות בו. מפני שהרי חזר ונבנה - ומה יש לנו עוד להתענות על זה? אבל באמת על זה ידוו הדווים על מה שהבקעה העיר בשניה שהרי עדיין אנחנו טמועים בבור גלות החיל הזה, לא נוכל להרים ראש. 

ולכן חרבן שני חמיר לן טפי על אורך הגלות ועל הדברים הרעים שנעשו כדאיתא בחגיגה {{צ|כתיב אלף אלפין ישמשוניה וכתיב היש מספר לגדודיו - לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש היה קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים}}. הנה מבואר מזה המאמר בעבור חרבן בית המקדש נתמעטו צבאות של מעלה. ועוד שם נאמר בחגיגה: {{צ|כתיב שש כנפים שש כנפים לאחד, וכתיב וארבע כנפים לאחד להם}}. ומסיק {{צ|לא קשיא - כאן בזמן שבית המקדש היה קיים, כאן שאין בית המקדש קיים}}. כביכול שנתמעטו כנפי החיות.

ונוסף על כל זה הוא מה שהובא בהקדמת התיקונים {{צ|כצפור נודדת - דא שכינתא, נודדת מקינה - מירושלים וכו', כן איש - היינו ה' איש מלחמה, נודד ממקומו}}. ובדברי חז&quot;ל כתוב {{צ|למענכם שֻלחתי בבלה}} ואמרו חז&quot;ל {{צ|גלו לבבל שכינה עמהם וכו'. גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר ושב ה' אלהיך וכו' ונאמר מי זה בא מאדום וכו'}}. 

ולכן מי הוא זה שלא יתן אל לבו להתענות בימים הללו, ולהשפיל גאות יצרו הרע. ועוד יתבונן מ&quot;ש בברכות {{צ|ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב&quot;ה ושואג כארי אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי}}. ושם נאמר מעשה דר' חנינא ע&quot;ה שנכנס לחורבה להתפלל ושמע בת קול מנהמת כיונה ואומרת אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם}}. ובלי ספק כי כל הדברים הנעשים למטה בעולם הגשמי כך הוא נעשה למעלה כדמוכח מן הזוהר בכמה מקומות.

ולכן לענין שבירת הלוחות ופרחו האותיות כך נעשה למעלה גלות התורה. ומה גם כאשר שרף אפטמוס את התורה אז נמסרו סודותיה לחיצונים כנזכר במקומו. וכאשר הובקעה העיר אז נמי למעלה נכנסו השונאים כדאיתא פרשת משפטים דף קי&quot;ח {{ממ זהר|ב|קיח|א}} וזה לשונו: {{צ|שור מועד בעלה עאל לבי מלכא רבוניה בד' אבות נזיקין דיליה דאינון '''עון אף ומשחית וחמה''' דכולם מועדים לקלקל. בגופא דיליה הרביץ על הכלים - מזבח מנורה שולחן ושאר מאנין רבץ עלייהו ושברתן וכו'. ובקרן דיליה קטל כהני וליואי הרס כולא חלל ממלכה ושריה. הבור נוקבא דיליה דאיהי בית הסוהר תפיסת מטרוניתא ובנהא, שפחה בישא, בגלותא דילה ושוויין לון כמה שלשלאין ואסורין לבנה' ידייהו מהדקן לאחורא. היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח. ולא עוד אלא כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה וכו'. ולא עוד אלא זונה דאיהי מבעה, דהיינו ויצת אש בציון}}. ולכן על כל אלה החי יתן אל לבו להתענות בכל הזמנים הללו ולהעיר את לבו וישוב אל ה' וירחמהו.</text>
      <sha1>7pg4907yph7orjhhy0xsaqu6ixxxhui</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417178</id>
      <parentid>1417177</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:30:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10042" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|טור ברקת||תקמח|תקמט|תקנ}}
__TOC__
==שולחן ערוך ==
;{{ממ|שולחן ערוך אורח חיים|תקמט|}}  

;סימן תקמ&quot;ט - להתענות ד' צומות - ובו ב' סעיפים

;* חייבים להתענות בתשעה באב ובי&quot;ז בתמוז ובג' בתשרי ובי' בטבת מפני דברים הרעים שאירעו בהם.

;* אף על גב דכתיב בקרא {{ממ|ירמיה|לט|ב}} בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר, אין מתענין בט' בו אלא בי&quot;ז, מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו, כיון שבשניה הובקעה בי&quot;ז בו, תקנו להתענות בי&quot;ז בו, משום דחורבן בית שני חמיר לן.

==טור ברקת==
'''י'''סוד '''ה'''צומות '''ו'''זעקתם '''ה'''וא שהנה הימים האלה הוא מה שאמר הכתוב {{צ|וזכור את בוראך בימי בחורותך עד אשר לא יבאו ימי הרעה}}. ואיתא במדרש בימי בחורותך כפי פשוטו יעשה תשובה בזמן הבחרות עד אשר לא יבואו ימי הרעה - אלו ימי הזקנה וכו'. ועוד שם נאמר על זמן החרבן בימי בחורותך - עד שבחורותך קיימים ברית כהונה ולויה ומלכות, עד אשר לא יבאו ימי הרעה של החרבן וכו'.

ולכן באו ענין דברי הצומות הללו מורכבים על שני עיקרים הללו. לא מבעיא כי בכל יום תענית מאלו חייב כל אדם להיות נכנע לפני המקום ברוך הוא ולחשוב בדעתו דמה גרמו עונותינו ועונות אבותינו. ומה גם לדעת מה מעשיו ולפשפש ולמשמש בהם וישוב אל ה', כי בזה ממהר הישועה ליחיד ולרבים. כי נודע  והנה לא נעלם מעין כל קורא כי חרבן בית המקדש נגזר מזמן אדם הראשון בחטאו אשר חז&quot;ל הגידו בפסוק {{צ|ויאמר לו אַיכה}} - אֵיכה כתיב - רמז לו על חרבן בית המקדש. 

ונוסף עוד בזמן יעקב אבינו ע&quot;ה כדאיתא פרשת וישלח דף ק&quot;ע {{ממ זהר|א|קע|א}} וזה לשונו: {{צ|כי נגע בכף ירק יעקב וכו' ואמאי אקרי גיד הנשה? כלומר גיד דאיהו מנשי לבני נשא מפולחנא דמאריהון ותמן הוא יצר הרע רביע וכו' ובגין כך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו' בגין דאית בבר נש רמ&quot;ח שייפין לקבל רמ&quot;ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתייהיבו ולקבל רמ&quot;ח מלאכין דאתלבש' בהון שכינתא ושמא דילהון כשמא דמאריהון. ואית בבר נש שס&quot;ה גידין ולקבליהון שס&quot;ה פיקודין דלאו אינון אתייהיבו למעבד ולקבל שס&quot;ה יומי שתא. וחד תשעה באב. ולקבל סמאל דאיהו חד מאינון מלאכין. ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - 'את' לאסגאה ט' באב דלא אכלין ביה ולא שתיין וכו'. ויאבק איש עמו - ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה. מיד תשש חיליה דיעקב וביומי שתא אשכח יום ט' באב דביה אתתקף ואתגזר דינא על דא ואתחרב בי מקדשא. וכל מאן דאכיל בט' באב כאילו אכיל גיד הנשה}}, עכ&quot;ל.

הנה מבואר הענין מן המאמר על אודות תענית של ט' באב. ואמנם יש לתת רמז לארבעה צומות הללו ואין המקרא חסר כלום. כי מלת '''את''' הוא ראשי תיבות '''א'''ב '''ת'''שעה. ומלת '''גיד''' - אות גימל היינו '''ג''''בתשרי, ואות '''י'''' רמז לעשרה בטבת, וכללות מלת {{גמט דגש|גיד}}, הרמז שלו בגימטריא {{גמט דגש|י&quot;ז}} שהוא מכוון לעומת י&quot;ז בתמוז.

ועוד איתא בזוהר פרשת שמות דף י&quot;ב {{ממ זהר|ב|יב|א}} וזה לשונו: {{צ|ותצפנהו שלושה ירחים - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שרייא בעלמא, ומאי נינהו? תמוז אב טבת}}. הנה מבואר מכל המאמרים אלו כי זמנים הללו הם ימי הרעה והיו מוכנים(?) לשנות הדין והרעה על ישראל. ומה גם עתה בזמן החרבן והגלות שיש חיוב על האדם ל*** הימים הללו בתענית והכנעה גדולה.


'''{{צ|אף על גב דכתיב בקרא בחדש הרביעי וכו'}}''' - אשר נודע הוא כי חרבן בית הראשון היה העדר בסוד '''ה'''' ראשונה, וחרבן בית שני היה בסוד '''ה'''' שניה כדאיתא בזוהר פרשת פקודי דף רנ&quot;ז {{ממ זהר|ב|רנז|א}} וזה לשונו: {{צ|רזא דרזין דלא אתייהיבא לאתגלאה בגין דלא אתמסר(?) רזא בר לחכימי עליונין. ווי אי אתגלי ווי אי לא אתגלי. בגין דאיהו רזא מרזין עילאין דקב&quot;ה אנהיג ביה עלמא. בית ראשון קיימא בימי שלמה לקבל עלמא עילאה, ואיהו אקריב בית ראשון ואשתמש כולא בבית קדש הקדשים, אתר דאשתמש ביה שמשא בסיהרא וקיימא עלמא באשלמותא וכו'. בית שני קיימא בבתי בראי וכו'}}.

והנה מבואר מזה המאמר היכן נרמוז שני בתים הללו. ולפי כי זה הענין תלוי באות '''ה'''' כאמור - ולכן אירעו בימים הללו חמישה דברים רעים בי&quot;ז בתמוז וחמשה דברים הרעים בט' באב. ואע&quot;ג שבראשונה הובקעה העיר בט' בו - אין להתענות בו. מפני שהרי חזר ונבנה - ומה יש לנו עוד להתענות על זה? אבל באמת על זה ידוו הדווים על מה שהבקעה העיר בשניה שהרי עדיין אנחנו טמועים בבור גלות החיל הזה, לא נוכל להרים ראש. 

ולכן חרבן שני חמיר לן טפי על אורך הגלות ועל הדברים הרעים שנעשו כדאיתא בחגיגה {{צ|כתיב אלף אלפין ישמשוניה וכתיב היש מספר לגדודיו - לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש היה קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים}}. הנה מבואר מזה המאמר בעבור חרבן בית המקדש נתמעטו צבאות של מעלה. ועוד שם נאמר בחגיגה: {{צ|כתיב שש כנפים שש כנפים לאחד, וכתיב וארבע כנפים לאחד להם}}. ומסיק {{צ|לא קשיא - כאן בזמן שבית המקדש היה קיים, כאן שאין בית המקדש קיים}}. כביכול שנתמעטו כנפי החיות.

ונוסף על כל זה הוא מה שהובא בהקדמת התיקונים {{צ|כצפור נודדת - דא שכינתא, נודדת מקינה - מירושלים וכו', כן איש - היינו ה' איש מלחמה, נודד ממקומו}}. ובדברי חז&quot;ל כתוב {{צ|למענכם שֻלחתי בבלה}} ואמרו חז&quot;ל {{צ|גלו לבבל שכינה עמהם וכו'. גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר ושב ה' אלהיך וכו' ונאמר מי זה בא מאדום וכו'}}. 

ולכן מי הוא זה שלא יתן אל לבו להתענות בימים הללו, ולהשפיל גאות יצרו הרע. ועוד יתבונן מ&quot;ש בברכות {{צ|ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב&quot;ה ושואג כארי אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי}}. ושם נאמר מעשה דר' חנינא ע&quot;ה שנכנס לחורבה להתפלל {{צ|ושמע בת קול מנהמת כיונה ואומרת אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם}}. ובלי ספק כי כל הדברים הנעשים למטה בעולם הגשמי כך הוא נעשה למעלה כדמוכח מן הזוהר בכמה מקומות.

ולכן לענין שבירת הלוחות ופרחו האותיות כך נעשה למעלה גלות התורה. ומה גם כאשר שרף אפטמוס את התורה אז נמסרו סודותיה לחיצונים כנזכר במקומו. וכאשר הובקעה העיר אז נמי למעלה נכנסו השונאים כדאיתא פרשת משפטים דף קי&quot;ח {{ממ זהר|ב|קיח|א}} וזה לשונו: {{צ|שור מועד בעלה עאל לבי מלכא רבוניה בד' אבות נזיקין דיליה דאינון '''עון אף ומשחית וחמה''' דכולם מועדים לקלקל. בגופא דיליה הרביץ על הכלים - מזבח מנורה שולחן ושאר מאנין רבץ עלייהו ושברתן וכו'. ובקרן דיליה קטל כהני וליואי הרס כולא חלל ממלכה ושריה. הבור נוקבא דיליה דאיהי בית הסוהר תפיסת מטרוניתא ובנהא, שפחה בישא, בגלותא דילה ושוויין לון כמה שלשלאין ואסורין לבנה' ידייהו מהדקן לאחורא. היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח. ולא עוד אלא כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה וכו'. ולא עוד אלא זונה דאיהי מבעה, דהיינו ויצת אש בציון}}. 

ולכן על כל אלה החי יתן אל לבו להתענות בכל הזמנים הללו ולהעיר את לבו וישוב אל ה' וירחמהו.


--------------</text>
      <sha1>0rjah2kz10m882jbe296sim30nmwe32</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:משה עסיס</title>
    <ns>3</ns>
    <id>469897</id>
    <revision>
      <id>1416960</id>
      <timestamp>2022-08-07T07:35:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shahar9261</username>
        <id>22508</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{בה}} ~~~~&quot;</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="126" xml:space="preserve">{{בה}} [[משתמש:Shahar9261|Shahar9261]] ([[שיחת משתמש:Shahar9261|שיחה]]) 10:35, 7 באוגוסט 2022 (IDT)</text>
      <sha1>ffyb5g904oxoojigjthuwbbl63s5wn2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469898</id>
    <revision>
      <id>1416962</id>
      <timestamp>2022-08-07T08:00:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[1341492] תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני), התשע&quot;ז-2017</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7037" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני), התשע״ז–2017}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשע״ז, 1223|תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני#סעיף 15|סעיפים 15(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני#סעיף 45|ו־45}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני|לחוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני, התשס״ז–2007}} (להלן – החוק), בהתייעצות עם שר החוץ ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:סעיף|1|הגדרות}}
{{ח:ת}} בתקנות אלה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בלתי מסווג“ – לפי החלטה של הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ״ב);
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כלי ירייה“ – כהגדרתו לפי {{ח:חיצוני|חוק כלי הירייה|חוק כלי הירייה, התש״ט–1949}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מבקש“ – מי שרשום במרשם הייצוא הביטחוני ומעוניין לבצע פעולת ייצוא ביטחוני;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מדינה מותרת“ – מדינה המנויה ברשימת מדינות שנקבעה לצורך תקנות אלה, המונחת לעיון מי שרשומים במרשם הייצוא הביטחוני במשרדי הרשות המוסמכת ושתובא לידיעת הרשומים במרשם האמור, על ידי הרשות המוסמכת;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תערוכה“ – תצוגה מסודרת, של ציוד ביטחוני, מידע למטרות שיווק, ידע ביטחוני או שירות ביטחוני, שמטרתה המרכזית היא שיווק ביטחוני, במקום אחד, שפתוח לציבור הרחב או לכלל העוסקים בייצור, שיווק או רכישה של ידע ביטחוני, ציוד ביטחוני או שירות ביטחוני.

{{ח:סעיף|2|פטור לסוגים של פעילות ייצוא ביטחוני}}
{{ח:תת|(א)}} מבקש יהיה פטור מרישיון ייצוא ביטחוני לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני#סעיף 15|סעיף 15(ב) לחוק}} בנוגע לפעולות המנויות להלן:
{{ח:תתת|(1)}} העברת ידע ביטחוני לצורך ייצור מחוץ לישראל, במדינה מותרת, של רכיב בלתי מסווג בציוד ביטחוני אשר מיועד להיות מסופק לנותן הידע הביטחוני בישראל;
{{ח:תתת|(2)}} החזרת ידע ביטחוני לגורם מחוץ לישראל אשר מסר את הידע הביטחוני;
{{ח:תתת|(3)}} ייצוא של ציוד ביטחוני בלתי מסווג, למעט מוצרים הכלולים בקבוצה 1 (Category 1) {{ח:חיצוני|צו הפיקוח על ייצוא ביטחוני (ציוד טילים)#תוספת חלק ב|לחלק ב׳ בתוספת לצו הפיקוח על ייצוא ביטחוני (ציוד טילים), התשס״ח–2008}}, לשם הצגה והדגמה בתערוכה הנערכת במדינה מותרת, ובלבד שמספר פריטי הציוד הזהים לא יעלה על 50 פריטים ותקופת השהייה של הציוד בתערוכה עד להשבתו לישראל לא תארך מעבר ל־90 ימים;
{{ח:תתת|(4)}} ייצוא של ציוד ביטחוני בלתי מסווג, למעט מוצרים הכלולים בקבוצה 1 (Category 1) {{ח:חיצוני|צו הפיקוח על ייצוא ביטחוני (ציוד טילים)#תוספת חלק ב|לחלק ב׳ בתוספת לצו הפיקוח על ייצוא ביטחוני (ציוד טילים), התשס״ח–2008}}, לשם הדגמה למשתמש סופי במדינה מותרת, ובלבד שמספר פריטי הציוד הזהים לא יעלה על 50 פריטים ותקופת השהייה של הציוד מחוץ לישראל עד להשבתו לישראל לא תארך מעבר ל־90 ימים;
{{ח:תתת|(5)}} ייצוא של ציוד ביטחוני בלתי מסווג, השייך למשתמש סופי במדינה מותרת ואשר יוצא אליו תחת רישיון כדין, לא יותר מאשר 10 שנים ממועד הייצוא המקורי, לאחר מתן שירות ביטחוני בישראל לציוד האמור, ובלבד שהתקיימו כל אלה:
{{ח:תתתת|(א)}} הציוד הביטחוני מוחזר למשתמש הסופי האמור;
{{ח:תתתת|(ב)}} יכולות הציוד הביטחוני לא שונו או שופרו באופן החורג מרישיונות השיווק או היייצוא, ככל שניתנו;
{{ח:תתתת|(ג)}} הרכיבים הנכללים בציוד הביטחוני אינם חורגים מתנאי רישיונות השיווק או היייצוא, ככל שניתנו;
{{ח:תתתת|(ד)}} כמות הציוד הביטחוני לא עולה על כמות הפריטים שיוצאו לפי רישיון הייצוא המקורי;
{{ח:תתת|(6)}} החזרה של ציוד ביטחוני בלתי מסווג שלא יוצר בישראל, שהגיע לישראל לכל מטרה, ליצרן הציוד במדינה מותרת, ובלבד שיכולות הציוד הביטחוני לא שונו או שופרו בעת היותו בישראל ביחס לציוד הביטחוני כפי שהגיע לישראל, ושמספר פריטי הציוד האמור לא יעלה על 50 פריטים;
{{ח:תתת|(7)}} העברת ידע ביטחוני כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני#סעיף 2|בפסקה (1) להגדרת {{ח:הערה|”}}ידע ביטחוני{{ח:הערה|“}} בסעיף 2 לחוק}}, אשר הוא מידע שהוא בנחלת הכלל.
{{ח:תת|(ב)}} הוראות פסקאות (3) עד (6) בתקנת משנה (א) לא יחולו על ציוד ביטחוני שהוא כלי ירייה.

{{ח:סעיף|3|ביטול}}
{{ח:ת}} תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני), התשס״ח–2008 – בטלות.

{{ח:סעיף|4|תחילה ותחולה}}
{{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה ביום כ״א בסיוון התשע״ז (15 ביוני 2017) והן יחולו על פעולות ייצוא ביטחוני שיתקיימו אחרי יום התחילה.

{{ח:חתימות|י״ד בסיוון התשע״ז (8 ביוני 2017)}}
* '''אביגדור ליברמן'''&lt;br&gt;שר הביטחון
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>m1eri8bx6kto9vp06g333gek3bln12s</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת מקור:תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)</title>
    <ns>117</ns>
    <id>469899</id>
    <redirect title="שיחה:תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)" />
    <revision>
      <id>1416963</id>
      <timestamp>2022-08-07T08:00:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="131" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)]]</text>
      <sha1>e95ovnwjkecy5o1fma1j6p7a49vd02f</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)</title>
    <ns>1</ns>
    <id>469900</id>
    <revision>
      <id>1416964</id>
      <timestamp>2022-08-07T08:00:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>דף ריק</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="0" />
      <sha1>phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:קישור לתאריך</title>
    <ns>10</ns>
    <id>469901</id>
    <redirect title="תבנית:תמ" />
    <revision>
      <id>1416971</id>
      <timestamp>2022-08-07T08:13:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shalomori123</username>
        <id>9336</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[תבנית:תמ]]</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25" xml:space="preserve">#הפניה [[תב:תמ]]</text>
      <sha1>7krkjrnaly563xgi7o1y1cyjxxvj2si</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:מרכאות</title>
    <ns>10</ns>
    <id>469902</id>
    <redirect title="תבנית:גרשיים" />
    <revision>
      <id>1416974</id>
      <timestamp>2022-08-07T08:18:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shalomori123</username>
        <id>9336</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[גרשיים]]</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="28" xml:space="preserve">#הפניה [[גרשיים]]</text>
      <sha1>6rypilcae30jd244s9rmjti1fuj3cx7</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1416976</id>
      <parentid>1416974</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T08:19:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shalomori123</username>
        <id>9336</id>
      </contributor>
      <comment>שינוי יעד ההפניה מהדף [[גרשיים]] לדף [[תבנית:גרשיים]]</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="33" xml:space="preserve">#הפניה [[תב:גרשיים]]</text>
      <sha1>hu59q47fg6uqlk719imxzk9rf52e2gm</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (פטור מרישיון יצוא ביטחוני)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469904</id>
    <redirect title="תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)" />
    <revision>
      <id>1416980</id>
      <timestamp>2022-08-07T09:19:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Fuzzy</username>
        <id>29</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)]]</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="122" xml:space="preserve">#הפניה [[תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (פטור מרישיון ייצוא ביטחוני)]]</text>
      <sha1>oe05s358ypdlzq605rtgh9u0l36gbdx</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:תקנות החברות (תחולה על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית)</title>
    <ns>116</ns>
    <id>469905</id>
    <revision>
      <id>1416983</id>
      <timestamp>2022-08-07T09:33:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Fuzzy</username>
        <id>29</id>
      </contributor>
      <comment>תקנות החברות (תחולה על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית), התשס&quot;ח-2008</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4842" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; תקנות החברות (תחולה על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית), התשס&quot;ח-2008

&lt;מקור&gt; ((ק&quot;ת תשס&quot;ח, 596|תקנות החברות (תחולה על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית)|6653)).

&lt;מבוא&gt; בתוקף סמכותנו לפי [[+|סעיף 345לב]] [[=החוק|לחוק החברות, התשנ&quot;ט-1999]] (להלן - החוק), ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אנו מתקינים תקנות אלה:

@ 1. הגדרות
: בתקנות אלה -
:- &quot;החלטת הפרטה&quot; - כהגדרתה [[בחוק החברות הממשלתיות]];
:- &quot;ועדת השרים&quot; - כהגדרתה [[בחוק החברות הממשלתיות]];
:- &quot;חברה ממשלתית לתועלת הציבור&quot; - חברה כהגדרתה [[בסעיף 345לב לחוק]] והמנויה [[בתוספת]];
:- &quot;חוק החברות הממשלתיות&quot; - [[חוק החברות הממשלתיות, התשל&quot;ה-1975]]. 

@ 2. שינוי מטרות
: [[סעיף 345ה(ג) עד (ו) לחוק]] לא יחול על חברה ממשלתית לתועלת הציבור, ובלבד שהממשלה לא תשנה את מטרותיה של חברה ממשלתית לתועלת הציבור, אלא בהחלטה מנומקת, לאחר ששוכנעה כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה ולפעילותה לפני השינוי, ולאחר שמיעת עמדת היועץ המשפטי לממשלה; החברה האמורה תשלח הודעה על שינוי המטרות לפי [[סעיף 21(ב) לחוק]] גם לרשם ההקדשות.

@ 3. ועדת ביקורת
: [[סעיף 345ח לחוק]], למעט סעיפים קטנים (ה) עד (ז) לא יחול על חברה ממשלתית לתועלת הציבור.

@ 4. גמול דירקטורים וחברי ועדת ביקורת
: [[סעיף 345י ((לחוק))]] לא יחול על חברה ממשלתית לתועלת הציבור, ואולם דירקטור או חבר ועדת ביקורת, וכן תאגיד בשליטת מי מאלה, לא ייתן, במישרין או בעקיפין, שירותים בשכר לחברה ממשלתית לתועלת הציבור שלא כדירקטור או חבר ועדת ביקורת, לפי העניין; בתקנה זו, &quot;שליטה&quot; - כמשמעותה [[בסעיף 345י(א) לחוק]].

@ 5. מינוי חוקר
: [[סעיף 345יח לחוק]] יחול על חברה ממשלתית לתועלת הציבור, ואולם בכל מקום, במקום &quot;רשם ההקדשות&quot; יקראו &quot;מנהל רשות החברות הממשלתיות&quot;.

@ 6. אי תחולת הוראות [[מהחוק]]
: (א) [[סעיף 345כא לחוק]] לא יחול לגבי המדינה כבעלת מניות בחברה ממשלתית לתועלת הציבור.
: (ב) על אף האמור [[בסעיף 345כד(ג) לחוק]], הדוחות המנויים [[בסעיף האמור]] יאושרו בידי דירקטוריון של חברה ממשלתית לתועלת הציבור, ולא בידי האסיפה הכללית.

@ 7. סייג לתחולת הוראות במסגרת הפרטה
: ניתנה החלטת הפרטה לגבי חברה ממשלתית לתועלת הציבור, לא יחולו [[+{סעיפים 345ה]] [[ו-345טו(א) לחוק]] על פעולות הנדרשות לשם ביצוע החלטת ההפרטה, ובלבד שניתנה לרשם ההקדשות הזדמנות להביע עמדתו בפני ועדת השרים, ונשלחה לו הצעת ההחלטה 21 ימים מראש לפחות.

@ 8. פירוק מרצון
: על אף הוראות [[סעיף 345יט לחוק]], רשאית חברה ממשלתית לתועלת הציבור להתפרק בפירוק מרצון לפי הוראות [[פקודת החברות]] [[וחוק החברות הממשלתיות]], [[וסעיף 345כ לחוק]] לא יחולו עליה.

@ 9. תחילה
: תחילתן של תקנות אלה ביום יב' בטבת התשס&quot;ח (21 בדצמבר 2007).

== תוספת ==
==== ((([[תקנה 1]]))) ====
=== חברות ממשלתיות לתועלת הציבור ===
@ 1. : החברה לחינוך ימי בישראל (ביה&quot;ס ימיים)
@ 2. : החברה למתנ&quot;סים - מרכזים קהילתיים בישראל בע&quot;מ
@ 3. : הכפר הירוק ע&quot;ש לוי אשכול בע&quot;מ
@ 4. : הרשות לחינוך והכשרה ימיים
@ 5. : חקר הימים ואגמים לישראל בע&quot;מ
@ 6. : מדרשת שדה בוקר
@ 7. : פארק איילון בע&quot;מ

&lt;פרסום&gt; ט&quot;ו באדר א' התשס&quot;ח (21 בפברואר 2008)
&lt;חתימות&gt;
* דניאל פרידמן שר המשפטים
* רוני בר-און שר האוצר</text>
      <sha1>j66m7ps42f41g2t5mfr3ic2ga0wx27a</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417066</id>
      <parentid>1416983</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T09:38:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shahar9261</username>
        <id>22508</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4842" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; תקנות החברות (תחולה על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית), התשס&quot;ח-2008

&lt;מקור&gt; ((ק&quot;ת תשס&quot;ח, 596|תקנות החברות (תחולה על חברה לתועלת הציבור שהיא חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית)|6653)).

&lt;מבוא&gt; בתוקף סמכותנו לפי [[+|סעיף 345לב]] [[=החוק|לחוק החברות, התשנ&quot;ט-1999]] (להלן - החוק), ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אנו מתקינים תקנות אלה:

@ 1. הגדרות
: בתקנות אלה -
:- &quot;החלטת הפרטה&quot; - כהגדרתה [[בחוק החברות הממשלתיות]];
:- &quot;ועדת השרים&quot; - כהגדרתה [[בחוק החברות הממשלתיות]];
:- &quot;חברה ממשלתית לתועלת הציבור&quot; - חברה כהגדרתה [[בסעיף 345לב לחוק]] והמנויה [[בתוספת]];
:- &quot;חוק החברות הממשלתיות&quot; - [[חוק החברות הממשלתיות, התשל&quot;ה-1975]]. 

@ 2. שינוי מטרות
: [[סעיף 345ה(ג) עד (ו) לחוק]] לא יחול על חברה ממשלתית לתועלת הציבור, ובלבד שהממשלה לא תשנה את מטרותיה של חברה ממשלתית לתועלת הציבור, אלא בהחלטה מנומקת, לאחר ששוכנעה כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה ולפעילותה לפני השינוי, ולאחר שמיעת עמדת היועץ המשפטי לממשלה; החברה האמורה תשלח הודעה על שינוי המטרות לפי [[סעיף 21(ב) לחוק]] גם לרשם ההקדשות.

@ 3. ועדת ביקורת
: [[סעיף 345ח לחוק]], למעט סעיפים קטנים (ה) עד (ז) לא יחול על חברה ממשלתית לתועלת הציבור.

@ 4. גמול דירקטורים וחברי ועדת ביקורת
: [[סעיף 345י ((לחוק))]] לא יחול על חברה ממשלתית לתועלת הציבור, ואולם דירקטור או חבר ועדת ביקורת, וכן תאגיד בשליטת מי מאלה, לא ייתן, במישרין או בעקיפין, שירותים בשכר לחברה ממשלתית לתועלת הציבור שלא כדירקטור או חבר ועדת ביקורת, לפי העניין; בתקנה זו, &quot;שליטה&quot; - כמשמעותה [[בסעיף 345י(א) לחוק]].

@ 5. מינוי חוקר
: [[סעיף 345יח לחוק]] יחול על חברה ממשלתית לתועלת הציבור, ואולם בכל מקום, במקום &quot;רשם ההקדשות&quot; יקראו &quot;מנהל רשות החברות הממשלתיות&quot;.

@ 6. אי תחולת הוראות [[מהחוק]]
: (א) [[סעיף 345כא לחוק]] לא יחול לגבי המדינה כבעלת מניות בחברה ממשלתית לתועלת הציבור.
: (ב) על אף האמור [[בסעיף 345כד(ג) לחוק]], הדוחות המנויים [[בסעיף האמור]] יאושרו בידי דירקטוריון של חברה ממשלתית לתועלת הציבור, ולא בידי האסיפה הכללית.

@ 7. סייג לתחולת הוראות במסגרת הפרטה
: ניתנה החלטת הפרטה לגבי חברה ממשלתית לתועלת הציבור, לא יחולו [[+|סעיפים 345ה]] [[ו-345טו(א) לחוק]] על פעולות הנדרשות לשם ביצוע החלטת ההפרטה, ובלבד שניתנה לרשם ההקדשות הזדמנות להביע עמדתו בפני ועדת השרים, ונשלחה לו הצעת ההחלטה 21 ימים מראש לפחות.

@ 8. פירוק מרצון
: על אף הוראות [[סעיף 345יט לחוק]], רשאית חברה ממשלתית לתועלת הציבור להתפרק בפירוק מרצון לפי הוראות [[פקודת החברות]] [[וחוק החברות הממשלתיות]], [[וסעיף 345כ לחוק]] לא יחולו עליה.

@ 9. תחילה
: תחילתן של תקנות אלה ביום יב' בטבת התשס&quot;ח (21 בדצמבר 2007).

== תוספת ==
==== ((([[תקנה 1]]))) ====
=== חברות ממשלתיות לתועלת הציבור ===
@ 1. : החברה לחינוך ימי בישראל (ביה&quot;ס ימיים)
@ 2. : החברה למתנ&quot;סים - מרכזים קהילתיים בישראל בע&quot;מ
@ 3. : הכפר הירוק ע&quot;ש לוי אשכול בע&quot;מ
@ 4. : הרשות לחינוך והכשרה ימיים
@ 5. : חקר הימים ואגמים לישראל בע&quot;מ
@ 6. : מדרשת שדה בוקר
@ 7. : פארק איילון בע&quot;מ

&lt;פרסום&gt; ט&quot;ו באדר א' התשס&quot;ח (21 בפברואר 2008)
&lt;חתימות&gt;
* דניאל פרידמן שר המשפטים
* רוני בר-און שר האוצר</text>
      <sha1>by3q44xtzvoq95gcfaq30hvyp4fc4rm</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>הודעה על מתן היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469906</id>
    <redirect title="היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים" />
    <revision>
      <id>1417174</id>
      <timestamp>2022-08-07T10:00:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="191" xml:space="preserve">#הפניה [[היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים]]</text>
      <sha1>fincazxgahbju13vm7zzn2aa80w1twn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>הודעה על מתן היתר כללי להעסקה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469907</id>
    <redirect title="היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים" />
    <revision>
      <id>1417175</id>
      <timestamp>2022-08-07T10:00:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="191" xml:space="preserve">#הפניה [[היתר כללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים]]</text>
      <sha1>fincazxgahbju13vm7zzn2aa80w1twn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ב/פרק כ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469908</id>
    <revision>
      <id>1417182</id>
      <timestamp>2022-08-07T10:36:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ספר חול| |מחבר=יוסף בן מתתיהו |שם ספר=תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים |רישום ספר='''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''' |שם נוסף=מלחמת היהודים |הקודם=תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ב/פרק יט |רישום הקודם=פרק יט |הבא=תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ב/פר...&quot;</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="577" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יוסף בן מתתיהו
|שם ספר=תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים
|רישום ספר='''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים'''
|שם נוסף=מלחמת היהודים
|הקודם=תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ב/פרק יט
|רישום הקודם=פרק יט
|הבא=תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ב/פרק כא
|רישום הבא=פרק כא
|סוגה=מלחמת היהודים
}}

==פרק עשרים==
{{מרכז|{{ק|</text>
      <sha1>4pjm3vunp6kxi99r90jwf8vs8v2xjag</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>טור ברקת/תקנ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469909</id>
    <revision>
      <id>1417184</id>
      <timestamp>2022-08-07T10:56:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>עמוד 487 טור השני</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8197" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|טור ברקת||תקמט|תקנ|תקנא}}
__TOC__
==שולחן ערוך ==
;{{ממ|שולחן ערוך אורח חיים|תקנ|}}  

;סימן תק&quot;נ - הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות - ובו ד' סעיפים

;* הכל חייבים להתענות ד' צומות הללו. ואסור לפרוץ גדר.

;* צומות הללו חוץ מט' באב מותרים ברחיצה וסיכה נעילת הסנדל תשמיש המטה. ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום.

;* כל ד' צומות הללו אם חלו להיות בשבת נדחין לאחר השבת. 

;* בשבת קודם לצום מכריז ש&quot;ץ הצום חוץ מט' באב וצום כפור וצום פורים. וסימניך '''אכף''' עליו פיהו.

==טור ברקת==
הנה נתבאר בדיני חג הפסח ענין מה שאנחנו אומרים בהגדה {{צ|בכל דוד ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים}}. אין הדבר זה כדרך השאלה אלא באמת, מפני כי כן כשנחרב בית המקדש אז הלכו הנשמות בגלות כדרך שנשבו האנשים הגשמיים כך הגיע גם כן לנשמות. ומה גם כי יש נשמות שהולכים בגלות לרצונם כדאיתא בזוהר בענין שילוח הקן תינח בזמן הגלות אמנם מתחיל' הענין הוא לפי אינון נשמתין דאזלין מתתרכין בתר קב&quot;ה ושכינתיה וכדאיתא בהקדמת התיקונים {{צ|כצפור - דא שכינתא, נודדת מקינה - דא ירושלים, כן איש - צדיק, נודד ממקומו - דאזלין מתתרכין בתר קב&quot;ה ושכינתיה}}. 

לכן בא החיוב כי '''{{צ|הכל חייבים להתענות ד' צומות הללו}}'''. אם לחלק האנשים הרי נאמר {{צ|כן איש נודד ממקומו}}. ואם לענין הנשים מכל שכן שהנה נתבאר למעלה כי השכינה עלה נאמר {{צ|היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח}}. ועוד {{צ|כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה}}. ולכן הכל חייבים להתענות כאמור.

'''{{צ|ואסור לפרוץ גדר}}''' וכבר אמרו חז&quot;ל {{צ|האוכל בימים הללו עליו נאמר ותהי עונותם על עצמותם}} {{ממ|יחזקאל|לב|כז}}. וכבר מפורש אצלי בפסוק {{צ|ונהמת באחריתך וכו'}} מדקאמר &quot;באחריתך&quot; ולא אמר &quot;בסוף&quot; הוא לתת דרך רמז לאדם א**תי הוא מתנחם ותוהה על הראשונות בזמן שיחשוב שיהיה לו אחרית ותקוה טובה. ואימתי? {{צ|ככלות בשרך}} - לפי כי כל זמן שהבשר קיים האדם יש לו צער ונידון בכל יום כדאיתא פרשת שלח לך דף קס&quot;ט {{ממ זהר|ג|קסט|א}} וזה לשונו: {{צ|ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא - לא אתלבש רוחא בלבושין דההוא עלמא דכתיב ויסירו הבגדים הצואים מעליו בקדמיתא, ולבתר - וילבישוהו בגדים}}. ולכן אמר הכתוב {{צ|ככלות בשרך ושארך}} כי אז תדמה כי יהיה לך אחרית טוב מפני שכבר נתע(?) כל הבשר ונתכפרו העונות שנאמר בהם {{צ|ביד כל אדם יחתום}}.

ואין הדבר כן אלא {{צ|ונהמת באחריתך}} מפני כי אז מתגלים(?) העצמות ונראה העון הכתוב על העצמות שנאמר בהם {{צ|ותהי עונותם על עצמותם}}. ולכן אז {{צ|ואמרת איך שנאתי מוסר}} - הם דברי קבלה שנאמר בהם {{צ|שמע בני מוסר אביך}}. 

ואמנם ראוי לתת טוב טעם שלמה יהיו העונות הדקים הקלים כתובים על העצמות ואמנם העונות והעבירות הם נרשמים בידים שנאמר {{צ|ביד כל אדם יחתום}}?

והענין מתבאר עם מ&quot;ש בזוהר פרשת שלך לך דף ק&quot;ע {{ממ זהר|ג|קע|א}} וזה לשונו: {{צ|אי חסידא קדישא, תא ואגלי לך מלה סתימא. בניינא דגופא דבר נש - הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חיל' מיד רתיכין דילה יהבין חילייהו חילא דילהון גרמי ושייפין כולהו מסטרא דלהון ותיקונייהו דא על דא. סטרא אחרא יהיבת בשרא ומסטרא דיליה אתית בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דילה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא. בתר דאילין יהבין חילייהו שמיא יהבי חילייהו. ומאן אינון עוה(?) דאתמשך על כולא כגוונא דילהון}}, עכ&quot;ל.

הנה מבואר מן המאמר כי בשר האדם הוא נמשך מסטרא אחרא. אמנם חלק העצמות הוא מסטרא דקדושה. ולכן כל חטאת האדם והעונות הם נחקקים ביד האדם על הבשר החי - כי כך היא המדה מפני כי העונות אשר יעשה האדם הם נעשים על ידי סטרא אחרא המפתה את האדם כמו שאמרו חז&quot;ל {{צ|אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות}}. ולכן העונות{{הערה|כאן הגהתי. ובדפוס כתוב 'העורות' שנראה לענ&quot;ד כטעות - ויקיעורך}} הם נרשמים על הבשר שהוא החלק של סטרא אחרא כאמור שנאמר {{צ|ביד כל אדם יחתום}}.

אמנם החטאות הקלים הדקים אשר נפשו אִוְתה ויעש, כי בדקדוקים אלו אין שייך לומר שנכנס בו רוח של שיטות אלא הם נמשכים מבחירתו הרעה שלכן אמרו חז&quot;ל {{צ|עונות שהאדם דש בעקיבו}}. ולכן הם נחקקים על עצמותיו שהנה העצמות הם מסטרא דקדושה. ולכן אחר כי סטרא אחרא מתנקם ממנו על החמורות אחר כך חוזרים ונפרעים ממנו על הקלות.


'''{{צ|צומות הללו חוץ מט' באב מותרים ברחיצה וסיכה וכו'}}''' - הנה נתבאר למעלה כי ענין החרבן היה בסוד אות '''ה''''. שלכן אירע באותם הימים ה' דברים רעים. אמנם זה היה כאשר נחרב בית המקדש. ולכן בשאר תעניות אין לנהוג בהם איסור ה' דברים רק ט' באב כאשר יבא לקמן. אבל צומות הללו מותרים ברחיצה וסיכה וכו' מפני כי עדיין לא הגיע ההעדר באות '''ה'''' עד ט' באב. 

והנה ה' דברים אלו (שהם אכילה ושתיה סיכה וכו') - אינם בהשואה אחת. כי בשלמא אכילה ושתיה - הם חיי האדם ולא סגי בלאו הכי, כי לא יתכן להיות מתפרנס האדם על ידי רחיצה וסיכה וכיוצא, רק אלה הם בחינת תענוגי בני האדם. ובמקומו יתבאר עיקר כל דבר מאלו. אמנם עיקר הצום הוא העדר המזון. ואכילה ושתיה - הכל דבר אחד נחשב כי כך אמרו חז&quot;ל {{צ|שתיה בכלל אכילה}}. ולכן הם אסורים כנזכר.


'''{{צ|כל ד' צומות אלו וכו'}}''' - כבר נתבאר כי על ידי עובדא דלתתא הכי אתער לעילא. ולכן אין ראוי לעשות עינוי בשבת מאחר שכן מתעורר למעלה. ולפי כי השבת גורם להוריד שפע גדול והנחה למדינות עשה - לכן נדחה התענית עד למחר שהוא דרך חול.


'''{{צ|בשבת קודם לצום מכריז ש&quot;ץ הצום וכו'}}''' - הנה בענין ההכרזה יש שני צדדין שונים זה מזה. האחד {{להשלים}}</text>
      <sha1>fr9of6wigd9kmnp6zf46z2c4256lc5e</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>1417185</id>
      <parentid>1417184</parentid>
      <timestamp>2022-08-07T10:58:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* טור ברקת */ 487 טור השני</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8302" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|טור ברקת||תקמט|תקנ|תקנא}}
__TOC__
==שולחן ערוך ==
;{{ממ|שולחן ערוך אורח חיים|תקנ|}}  

;סימן תק&quot;נ - הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות - ובו ד' סעיפים

;* הכל חייבים להתענות ד' צומות הללו. ואסור לפרוץ גדר.

;* צומות הללו חוץ מט' באב מותרים ברחיצה וסיכה נעילת הסנדל תשמיש המטה. ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום.

;* כל ד' צומות הללו אם חלו להיות בשבת נדחין לאחר השבת. 

;* בשבת קודם לצום מכריז ש&quot;ץ הצום חוץ מט' באב וצום כפור וצום פורים. וסימניך '''אכף''' עליו פיהו.

==טור ברקת==
הנה נתבאר בדיני חג הפסח ענין מה שאנחנו אומרים בהגדה {{צ|בכל דוד ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים}}. אין הדבר זה כדרך השאלה אלא באמת, מפני כי כן כשנחרב בית המקדש אז הלכו הנשמות בגלות כדרך שנשבו האנשים הגשמיים כך הגיע גם כן לנשמות. ומה גם כי יש נשמות שהולכים בגלות לרצונם כדאיתא בזוהר בענין שילוח הקן תינח בזמן הגלות אמנם מתחיל' הענין הוא לפי אינון נשמתין דאזלין מתתרכין בתר קב&quot;ה ושכינתיה וכדאיתא בהקדמת התיקונים {{צ|כצפור - דא שכינתא, נודדת מקינה - דא ירושלים, כן איש - צדיק, נודד ממקומו - דאזלין מתתרכין בתר קב&quot;ה ושכינתיה}}. 

לכן בא החיוב כי '''{{צ|הכל חייבים להתענות ד' צומות הללו}}'''. אם לחלק האנשים הרי נאמר {{צ|כן איש נודד ממקומו}}. ואם לענין הנשים מכל שכן שהנה נתבאר למעלה כי השכינה עלה נאמר {{צ|היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח}}. ועוד {{צ|כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה}}. ולכן הכל חייבים להתענות כאמור.

'''{{צ|ואסור לפרוץ גדר}}''' וכבר אמרו חז&quot;ל {{צ|האוכל בימים הללו עליו נאמר ותהי עונותם על עצמותם}} {{ממ|יחזקאל|לב|כז}}. וכבר מפורש אצלי בפסוק {{צ|וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ}} {{ממ|משלי|ה|יא}} מדקאמר &quot;באחריתך&quot; ולא אמר &quot;בסוף&quot; הוא לתת דרך רמז לאדם א**תי הוא מתנחם ותוהה על הראשונות בזמן שיחשוב שיהיה לו אחרית ותקוה טובה. ואימתי? {{צ|ככלות בשרך}} - לפי כי כל זמן שהבשר קיים האדם יש לו צער ונידון בכל יום כדאיתא פרשת שלח לך דף קס&quot;ט {{ממ זהר|ג|קסט|א}} וזה לשונו: {{צ|ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא - לא אתלבש רוחא בלבושין דההוא עלמא דכתיב ויסירו הבגדים הצואים מעליו בקדמיתא, ולבתר - וילבישוהו בגדים}}. ולכן אמר הכתוב {{צ|ככלות בשרך ושארך}} כי אז תדמה כי יהיה לך אחרית טוב מפני שכבר נתע(?) כל הבשר ונתכפרו העונות שנאמר בהם {{צ|ביד כל אדם יחתום}}.

ואין הדבר כן אלא {{צ|ונהמת באחריתך}} מפני כי אז מתגלים(?) העצמות ונראה העון הכתוב על העצמות שנאמר בהם {{צ|ותהי עונותם על עצמותם}}. ולכן אז {{צ|ואמרת איך שנאתי מוסר}} - הם דברי קבלה שנאמר בהם {{צ|שמע בני מוסר אביך}}. 

ואמנם ראוי לתת טוב טעם שלמה יהיו העונות הדקים הקלים כתובים על העצמות ואמנם העונות והעבירות הם נרשמים בידים שנאמר {{צ|ביד כל אדם יחתום}}?

והענין מתבאר עם מ&quot;ש בזוהר פרשת שלך לך דף ק&quot;ע {{ממ זהר|ג|קע|א}} וזה לשונו: {{צ|אי חסידא קדישא, תא ואגלי לך מלה סתימא. בניינא דגופא דבר נש - הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חיל' מיד רתיכין דילה יהבין חילייהו חילא דילהון גרמי ושייפין כולהו מסטרא דלהון ותיקונייהו דא על דא. סטרא אחרא יהיבת בשרא ומסטרא דיליה אתית בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דילה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא. בתר דאילין יהבין חילייהו שמיא יהבי חילייהו. ומאן אינון עוה(?) דאתמשך על כולא כגוונא דילהון}}, עכ&quot;ל.

הנה מבואר מן המאמר כי בשר האדם הוא נמשך מסטרא אחרא. אמנם חלק העצמות הוא מסטרא דקדושה. ולכן כל חטאת האדם והעונות הם נחקקים ביד האדם על הבשר החי - כי כך היא המדה מפני כי העונות אשר יעשה האדם הם נעשים על ידי סטרא אחרא המפתה את האדם כמו שאמרו חז&quot;ל {{צ|אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות}}. ולכן העונות{{הערה|כאן הגהתי. ובדפוס כתוב 'העורות' שנראה לענ&quot;ד כטעות - ויקיעורך}} הם נרשמים על הבשר שהוא החלק של סטרא אחרא כאמור שנאמר {{צ|ביד כל אדם יחתום}}.

אמנם החטאות הקלים הדקים אשר נפשו אִוְתה ויעש, כי בדקדוקים אלו אין שייך לומר שנכנס בו רוח של שיטות אלא הם נמשכים מבחירתו הרעה שלכן אמרו חז&quot;ל {{צ|עונות שהאדם דש בעקיבו}}. ולכן הם נחקקים על עצמותיו שהנה העצמות הם מסטרא דקדושה. ולכן אחר כי סטרא אחרא מתנקם ממנו על החמורות אחר כך חוזרים ונפרעים ממנו על הקלות.


'''{{צ|צומות הללו חוץ מט' באב מותרים ברחיצה וסיכה וכו'}}''' - הנה נתבאר למעלה כי ענין החרבן היה בסוד אות '''ה''''. שלכן אירע באותם הימים ה' דברים רעים. אמנם זה היה כאשר נחרב בית המקדש. ולכן בשאר תעניות אין לנהוג בהם איסור ה' דברים רק ט' באב כאשר יבא לקמן. אבל צומות הללו מותרים ברחיצה וסיכה וכו' מפני כי עדיין לא הגיע ההעדר באות '''ה'''' עד ט' באב. 

והנה ה' דברים אלו (שהם אכילה ושתיה סיכה וכו') - אינם בהשואה אחת. כי בשלמא אכילה ושתיה - הם חיי האדם ולא סגי בלאו הכי, כי לא יתכן להיות מתפרנס האדם על ידי רחיצה וסיכה וכיוצא, רק אלה הם בחינת תענוגי בני האדם. ובמקומו יתבאר עיקר כל דבר מאלו. אמנם עיקר הצום הוא העדר המזון. ואכילה ושתיה - הכל דבר אחד נחשב כי כך אמרו חז&quot;ל {{צ|שתיה בכלל אכילה}}. ולכן הם אסורים כנזכר.


'''{{צ|כל ד' צומות אלו וכו'}}''' - כבר נתבאר כי על ידי עובדא דלתתא הכי אתער לעילא. ולכן אין ראוי לעשות עינוי בשבת מאחר שכן מתעורר למעלה. ולפי כי השבת גורם להוריד שפע גדול והנחה למדינות עשה - לכן נדחה התענית עד למחר שהוא דרך חול.


'''{{צ|בשבת קודם לצום מכריז ש&quot;ץ הצום וכו'}}''' - הנה בענין ההכרזה יש שני צדדין שונים זה מזה. האחד {{להשלים}}</text>
      <sha1>66gw6l6ot31n21jrzsi7cfitil901kg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח עדות המזרח/מנחה לתשעה באב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469910</id>
    <revision>
      <id>1417188</id>
      <timestamp>2022-08-07T10:59:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>45.80.90.79</ip>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;==מנחה לתשעה באב== תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]'...&quot;</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="878" xml:space="preserve">==מנחה לתשעה באב==
תפילת מנחה מתפללים כבר כרגיל על כסאות, ולפי חלק מהמנהגים עם תפילין. במנחה שהוא זמן נחמה כבר אין קינות. '''[[מקראי מועד/תשעה באב#מנחה לתשעה באב|קוראים בתורה]]''' &quot;ויחל משה&quot; כמו בשאר תעניות, ומפטירים שובה ישראל. כולם אומרים במנחה את '''[[תפילת נחם]]''' ועננו. למנהג מרוקו ועוד, אומרים כמה פיוטי נחמה לאחר חזרת הש&quot;ץ המתחילים ב&quot;נחמו נחמו עמי&quot; ולאחר מכן אומרים מקבץ פסוקי נחמה. אח&quot;כ מסיימים ב&quot;שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...&quot;, ובעלינו לשבח.

[[קטגוריה:סידור כללי - מזרח]]
[[קטגוריה:תשעה באב]]</text>
      <sha1>kedr0lx5s14t1hkw2df72ot25w7642i</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח עדות המזרח/שחרית לתשעה באב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>469911</id>
    <revision>
      <id>1417198</id>
      <timestamp>2022-08-07T11:57:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <ip>45.80.90.79</ip>
      </contributor>
      <comment>מתוך סידור/נוסח עדות המזרח/קינות לתשעה באב</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4699" xml:space="preserve">==ליום תשעה באב==
{{להשלים|פרק=כן}}
ישנה מחלוקת מנהגים אם מניחים תפילין בבוקר, או במנחה, או שמניחים בבית לפני התפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו. '''תפילת שחרית מתפללים כרגיל''', חוץ מברכת '''&quot;שעשה לי כל צרכי&quot;''' ב[[ברכות השחר]], והוספת '''[[עננו]]''' ולפי חלק מהמנהגים גם [[תפילת נחם]]. והמרוקאים נהגו לומר במקום שירת הים את [[#שירת האזינו]].

קיימים שני מנהגים ביחס ל&quot;יתר הקינות&quot; המובאות לקמן. מנהג אחד אומר את כולן מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ, ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את '''[[מקראי מועד/תשעה באב|קריאת התורה]]''' וההפטרה ושאר התפילה (יש מקומות, כגון רוב יוצאי מרוקו, בהם לא מסיימים את התפילה בשיר של יום וקטורת ועלינו לשבח אלא עוצרים בקדיש תתקבל), ובסיומה קוראים '''[[מגילת איכה]]'''. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש&quot;ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה &quot;למי אבכה&quot; הנאמרת בתפילת ערבית. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

===בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר===
==== אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)====
==== על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)====
====ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)====
==== קומי וספדי תורה (ב[[הוצאת ספר תורה]])====
==== במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)====

===יתר הקינות===
==== וארץ שפל רומי / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]====
==== ירדתי לתחתיות / [[מחבר:רבי יוסף בן סלעי]]====
==== דוק וחוג / [[מחבר:רבי דוד בן אלעזר בקודה]]====
==== שכינה צועקת====
==== בת ציון שמעתי====
====דממו שרפים====
==== בחודש החמישי====
==== אך זה היום יום פקודת חובי====
==== עד מתי ה' יום זה לעומתך====
====איכה ציון ההרגה / [[מחבר:רבי יהודה הלוי]]====
==== שאי קינה במגינה====
==== גרושים מבית תענוגיהם / [[מחבר:רבי יצחק אבן גיאת]]====
==== איך נוי שדד====
==== אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)====
==== [[ואת נווי חטאתי]] / [[מחבר:רבי יחיאל מפריז]]====
==== [[קינות/אש תוקד בקרבי|אש תוקד בקרבי]] (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים) {{הערה|1=[http://old.piyut.org.il/tradition/2346.html?currPerformance=3047 מילים ולחנים]}}====
==== אלי עדתי והילילי====
==== איך ידידות נפשי====
==== שכורה ולא מיין====
==== יום אכפי הכבדתי====
==== בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)====
==== איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול)====
==== אבכה ועל שוד זבולי====
==== יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / [[מחבר:דון יהודה יחייא]]====

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד 40 [[#קינות קטנות]], הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.

* יתומים היינו בארץ נוכריה
* עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
* הרגת ביום אפך
* זאבי ערב
* [[שומרון קול תתן]] / [[מחבר:רבי שלמה אבן גבירול]]
* החומל על כל
* קול יללה אשמיעה
* [[אלה אזכרה]] / קינה על {{הק|עשרת הרוגי מלכות}}
* אמרה ציון מצאוני עוני
* לשכינה עלתה
* אללי לי אללי על רוע מעללי
* הנותן בים דרך
* עד אנה בכיה בציון

ויש נוהגים להמשיך ולקרוא כל [[ספר איוב]].
&lt;references /&gt;

===קינות קטנות===
למנהג יוצאי מרוקו.


[[קטגוריה:קינות לתשעה באב]]</text>
      <sha1>010ujl1c4gxhvjozglp4jr4heqf1cfc</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>