הגות הנפש

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.10/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.10/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.10.xsd" version="0.10" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיספר</sitename>
    <dbname>hewikibooks</dbname>
    <base>https://he.wikibooks.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.39.0-wmf.26</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיספר</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיספר</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="100" case="first-letter">שער</namespace>
      <namespace key="101" case="first-letter">שיחת שער</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">מדף</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת מדף</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="2300" case="first-letter">גאדג'ט</namespace>
      <namespace key="2301" case="first-letter">שיחת גאדג'ט</namespace>
      <namespace key="2302" case="case-sensitive">הגדרת גאדג'ט</namespace>
      <namespace key="2303" case="case-sensitive">שיחת הגדרת גאדג'ט</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>הגות הנפש</title>
    <ns>0</ns>
    <id>28952</id>
    <revision>
      <id>167404</id>
      <parentid>167241</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T01:37:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>תקלדה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7271" xml:space="preserve">{{ספר חלקי}}
::&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; כאן '''העמוד הראשי'''  | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;[[/יסודות/מבוא|לפרק הבא (מבוא) &gt;&gt;]]


===מבוא===
{{רן|
'''הגות הנפש''' או '''החשיבה על החשיבה'''. 
:{{קטן|באנגלית: '''פילוסופי אוף מיינד''', ובאוניברסיטה הפתוחה: '''הפילוסופיה של הנפש בתקופתנו'''}}
:ספר זה הוא '''הֶסְבֵּר המצב העדכני של המחקר וההגות בנושא '''השכל, התפישה, והנפש''', בלשון קצרה וברורה, ובעברית שורשית.''' 

מהי הנפש?  איך אנחנו מבינים דברים?  האם יש הבדל בינינו לבין בעלי חיים? האם תמנון ציפור או אמבה חשים כאב כמונו או חווים צבעים ורגשות כמונו? האם מחשב מסוגל לחשוב להבין או להרגיש? ומה לגבי ילדים ונשים, לעומת גברים? האם אפשר להסביר את המוּדעות, והאם יש &quot;אני&quot;? 
הספר עוסק בתפישות העדכניות של מדעי ההגות (הפילוסופיה) בשאלות של ניתוח והסבר התחושות הפנימיות (הנפשיות) המעובדים במוח. הסברים חדשים אלו ניתנו לאור השינויים וההתפתחויות במדעי המוח מדעי הבלשנות ומדעי התקשוב, ולאור הבנותינו החדשות את המציאות. הספר מביא את הדיעות השונות, את המחלוקות החשובות ואת סיפור התפתחותה של החשיבה על החשיבה. את תורת הידע - חקר יכולת הידיעה שלנו - האפיסטמולוגיה, ואת ההגות על היש ביקום ובמציאות - האונטולוגיה. 

ספרנו זה בעיקרו עוקב אחרי חקר השכל והתפישה כפי שנלמדו ב[[/שיעורי קפלן|הרצאותיו של ג'פרי קפלן]] אך מרחיבו בהרבה. אנו עוסקים בהתפתחות התחום ומינוחיו לאורך הדורות, ועל השינויים שחלו בתחום זה של ההגות על &quot;הנפש&quot; וה&quot;שכל&quot; ועברו עליו כעת עם ההתפתחות המדעית. בין תחומי מדע השייכים לענייננו, שהתפתחו מאוד בעשרות השנים האחרונות והשתנו מקצה לקצה, נמצאים: חקר המוח ומדעי החיים והחומר, מדע הבלשנות, מדעי הנפש, חקר המידע, עיבוד אותות, פיתוח הבינה המלאכותית ומדעי המחשב, חקר ההתנהגות ומדעי החברה. 

הספר מקיף גם את החומר בקורס &quot;הפילוסופיה של הנפש בתקופתנו&quot; הנלמד באוניברסיטה הפתוחה,  מתוך ספרו של פרופ' אמיר הורוביץ, אלא שספרנו מתעמת עם ספרו לעיתים, מפשט את ההסברים, ומשתמש במונחים מוצלחים וברורים יותר מאלו שפרופ' הורביץ בחר, אך תמיד נכתוב גם מה נחשב נכון במטלות ובמבחנים, ובאיזה מונחים יש להשתמש שם.  

כאמור, הספר מסודר בדומה לשיעוריו המקוונים של [[#סדרת סרטוני הרצאות ג'פרי קפלן|ד&quot;ר ג'פרי קפלן]] (אך מפורט יותר ונסמך על החומרים המקוריים של ההוגים) וכן מביא בפרק נפרד את תפישות העולם בעניין זה במזרח הקדום, במקרא ובפילוסופיה היוונית, ואת התפתחותם בקרב המלומדים כמופיע בכתבי הוגים יהודים מתקופת החורבן, ובימי הביניים.
}}

=== עקרונות ומונחים ===
* ראו: '''[[/יסודות/מבוא|מבוא והקדמה לתחום הגות הנפש]]''' - איך התגלגל הרעיון של &quot;נפש&quot; והגדרתו, מהו כולל, ועל מה דנים בהגות הנפש כיום.  
* ראו '''[[/יסודות|יסודות הדיון]]'''  - הסבר ראשוני על מונחים בסיסיים כמו '''מצבים ותהליכים נפשיים''', '''מוּדעוּת עצמית''', '''סיבתיות''', '''שכלתנות''', '''חמריות''' ועוד.
** [[/יסודות/החוויה|החוויה והמצב הנפשי]]: סוגי המצב הנפשי, ומהותו (מציאותי או רעיוני).
** [[/מצב נפשי/התכונה המגדירה|התכונה המבחינה ומגדירה את המצב הנפשי]] 
** [[/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)|מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)]]

* ראו: '''[[/יסודות/מילון מושגים|מילון מושגים]]''', כולל טבלת השוואה עם מונחי האו&quot;פ

=== הגישות ===
להרחבה ראו [[/נושאים/סיכום|סיכום]]
=== שאלות יסוד ===
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/קיום|שאלות הקיום]]''' - קיום המציאות וקיום העצמי. קיום גשמי וקיום רוחני. ומהי, לפי השיטות השונות, הגדרתם.
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/זהות|שאלות זהות]]''' - מה נחשב זהה ומה נחשב שונה, סיווג ההשוואות ומשמעותם לעניינינו
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/הגוף והנפש|שאלות הגוף והנפש]]''' - האם קיים שכל נפשי נפרד מהמוח. מהי הגדרתו וכיצד מוסברות התופעות הקרויות &quot;נפשיות&quot;. 

בשאלת הגוף והנפש עוסק רוב ספרינו

=== יסודות הדיון ומונחיהם ===
* [[/מצב נפשי|המצב הנפשי]], [[/מצב נפשי/סוגים|סוגיו]], [[/מצב נפשי/קיום|מהותו (מציאותי או רעיוני)]], 
** [[/מצב נפשי/התכונה המגדירה|התכונה המבחינה ומגדירה את המצב הנפשי]] 
** [[/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)|מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)]]
}}
&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;[[/יסודות|לפרק הבא (יסודות) &gt;&gt;]]

= קישורים חיצוניים =
* [[/שיעורי קפלן]]  - קישורים לסרטי הרצאותיו של ד&quot;ר ג'פרי קפלן. הנספח כאן בספר גם נותן תקציר ומעט הסבר למה שהוצג בהרצאותיו.
* [[https://www.facebook.com/groups/520143522291814 פילונפש - הפילוסופיה של הנפש] קבוצת פייסבוק למתעניינים בנושא - ובפרט בהקשר לקורס באוניברסיטה הפתוחה. 

== ארכיב (דפי טיוטה ודפים למחיקה) ==
* [[משתמש:Pashute/הגות הנפש/ארכיב/טיוטה א|דואליזם/טענות/נדחית: סיבתיות יתר]]
* [[משתמש:משתמש:Pashute/הגות הנפש/ארכיב/שונות|שונות - קישורים ונושאים שונים שצריכים להיכנס לספר]]


[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>166xv9tdqe3t1mc42cdbfblxr99ktgj</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>167405</id>
      <parentid>167404</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T01:37:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* יסודות הדיון ומונחיהם */ תקלדה  מסולסלת מיותרת</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7269" xml:space="preserve">{{ספר חלקי}}
::&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; כאן '''העמוד הראשי'''  | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;[[/יסודות/מבוא|לפרק הבא (מבוא) &gt;&gt;]]


===מבוא===
{{רן|
'''הגות הנפש''' או '''החשיבה על החשיבה'''. 
:{{קטן|באנגלית: '''פילוסופי אוף מיינד''', ובאוניברסיטה הפתוחה: '''הפילוסופיה של הנפש בתקופתנו'''}}
:ספר זה הוא '''הֶסְבֵּר המצב העדכני של המחקר וההגות בנושא '''השכל, התפישה, והנפש''', בלשון קצרה וברורה, ובעברית שורשית.''' 

מהי הנפש?  איך אנחנו מבינים דברים?  האם יש הבדל בינינו לבין בעלי חיים? האם תמנון ציפור או אמבה חשים כאב כמונו או חווים צבעים ורגשות כמונו? האם מחשב מסוגל לחשוב להבין או להרגיש? ומה לגבי ילדים ונשים, לעומת גברים? האם אפשר להסביר את המוּדעות, והאם יש &quot;אני&quot;? 
הספר עוסק בתפישות העדכניות של מדעי ההגות (הפילוסופיה) בשאלות של ניתוח והסבר התחושות הפנימיות (הנפשיות) המעובדים במוח. הסברים חדשים אלו ניתנו לאור השינויים וההתפתחויות במדעי המוח מדעי הבלשנות ומדעי התקשוב, ולאור הבנותינו החדשות את המציאות. הספר מביא את הדיעות השונות, את המחלוקות החשובות ואת סיפור התפתחותה של החשיבה על החשיבה. את תורת הידע - חקר יכולת הידיעה שלנו - האפיסטמולוגיה, ואת ההגות על היש ביקום ובמציאות - האונטולוגיה. 

ספרנו זה בעיקרו עוקב אחרי חקר השכל והתפישה כפי שנלמדו ב[[/שיעורי קפלן|הרצאותיו של ג'פרי קפלן]] אך מרחיבו בהרבה. אנו עוסקים בהתפתחות התחום ומינוחיו לאורך הדורות, ועל השינויים שחלו בתחום זה של ההגות על &quot;הנפש&quot; וה&quot;שכל&quot; ועברו עליו כעת עם ההתפתחות המדעית. בין תחומי מדע השייכים לענייננו, שהתפתחו מאוד בעשרות השנים האחרונות והשתנו מקצה לקצה, נמצאים: חקר המוח ומדעי החיים והחומר, מדע הבלשנות, מדעי הנפש, חקר המידע, עיבוד אותות, פיתוח הבינה המלאכותית ומדעי המחשב, חקר ההתנהגות ומדעי החברה. 

הספר מקיף גם את החומר בקורס &quot;הפילוסופיה של הנפש בתקופתנו&quot; הנלמד באוניברסיטה הפתוחה,  מתוך ספרו של פרופ' אמיר הורוביץ, אלא שספרנו מתעמת עם ספרו לעיתים, מפשט את ההסברים, ומשתמש במונחים מוצלחים וברורים יותר מאלו שפרופ' הורביץ בחר, אך תמיד נכתוב גם מה נחשב נכון במטלות ובמבחנים, ובאיזה מונחים יש להשתמש שם.  

כאמור, הספר מסודר בדומה לשיעוריו המקוונים של [[#סדרת סרטוני הרצאות ג'פרי קפלן|ד&quot;ר ג'פרי קפלן]] (אך מפורט יותר ונסמך על החומרים המקוריים של ההוגים) וכן מביא בפרק נפרד את תפישות העולם בעניין זה במזרח הקדום, במקרא ובפילוסופיה היוונית, ואת התפתחותם בקרב המלומדים כמופיע בכתבי הוגים יהודים מתקופת החורבן, ובימי הביניים.
}}

=== עקרונות ומונחים ===
* ראו: '''[[/יסודות/מבוא|מבוא והקדמה לתחום הגות הנפש]]''' - איך התגלגל הרעיון של &quot;נפש&quot; והגדרתו, מהו כולל, ועל מה דנים בהגות הנפש כיום.  
* ראו '''[[/יסודות|יסודות הדיון]]'''  - הסבר ראשוני על מונחים בסיסיים כמו '''מצבים ותהליכים נפשיים''', '''מוּדעוּת עצמית''', '''סיבתיות''', '''שכלתנות''', '''חמריות''' ועוד.
** [[/יסודות/החוויה|החוויה והמצב הנפשי]]: סוגי המצב הנפשי, ומהותו (מציאותי או רעיוני).
** [[/מצב נפשי/התכונה המגדירה|התכונה המבחינה ומגדירה את המצב הנפשי]] 
** [[/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)|מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)]]

* ראו: '''[[/יסודות/מילון מושגים|מילון מושגים]]''', כולל טבלת השוואה עם מונחי האו&quot;פ

=== הגישות ===
להרחבה ראו [[/נושאים/סיכום|סיכום]]
=== שאלות יסוד ===
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/קיום|שאלות הקיום]]''' - קיום המציאות וקיום העצמי. קיום גשמי וקיום רוחני. ומהי, לפי השיטות השונות, הגדרתם.
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/זהות|שאלות זהות]]''' - מה נחשב זהה ומה נחשב שונה, סיווג ההשוואות ומשמעותם לעניינינו
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/הגוף והנפש|שאלות הגוף והנפש]]''' - האם קיים שכל נפשי נפרד מהמוח. מהי הגדרתו וכיצד מוסברות התופעות הקרויות &quot;נפשיות&quot;. 

בשאלת הגוף והנפש עוסק רוב ספרינו

=== יסודות הדיון ומונחיהם ===
* [[/מצב נפשי|המצב הנפשי]], [[/מצב נפשי/סוגים|סוגיו]], [[/מצב נפשי/קיום|מהותו (מציאותי או רעיוני)]], 
** [[/מצב נפשי/התכונה המגדירה|התכונה המבחינה ומגדירה את המצב הנפשי]] 
** [[/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)|מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)]]

&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;[[/יסודות|לפרק הבא (יסודות) &gt;&gt;]]

= קישורים חיצוניים =
* [[/שיעורי קפלן]]  - קישורים לסרטי הרצאותיו של ד&quot;ר ג'פרי קפלן. הנספח כאן בספר גם נותן תקציר ומעט הסבר למה שהוצג בהרצאותיו.
* [[https://www.facebook.com/groups/520143522291814 פילונפש - הפילוסופיה של הנפש] קבוצת פייסבוק למתעניינים בנושא - ובפרט בהקשר לקורס באוניברסיטה הפתוחה. 

== ארכיב (דפי טיוטה ודפים למחיקה) ==
* [[משתמש:Pashute/הגות הנפש/ארכיב/טיוטה א|דואליזם/טענות/נדחית: סיבתיות יתר]]
* [[משתמש:משתמש:Pashute/הגות הנפש/ארכיב/שונות|שונות - קישורים ונושאים שונים שצריכים להיכנס לספר]]


[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>m8f0yghd2tk2s6zijutfasjvargsig5</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>167406</id>
      <parentid>167405</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T01:40:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <comment>/* יסודות הדיון ומונחיהם */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7339" xml:space="preserve">{{ספר חלקי}}
::&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; כאן '''העמוד הראשי'''  | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;[[/יסודות/מבוא|לפרק הבא (מבוא) &gt;&gt;]]


===מבוא===
{{רן|
'''הגות הנפש''' או '''החשיבה על החשיבה'''. 
:{{קטן|באנגלית: '''פילוסופי אוף מיינד''', ובאוניברסיטה הפתוחה: '''הפילוסופיה של הנפש בתקופתנו'''}}
:ספר זה הוא '''הֶסְבֵּר המצב העדכני של המחקר וההגות בנושא '''השכל, התפישה, והנפש''', בלשון קצרה וברורה, ובעברית שורשית.''' 

מהי הנפש?  איך אנחנו מבינים דברים?  האם יש הבדל בינינו לבין בעלי חיים? האם תמנון ציפור או אמבה חשים כאב כמונו או חווים צבעים ורגשות כמונו? האם מחשב מסוגל לחשוב להבין או להרגיש? ומה לגבי ילדים ונשים, לעומת גברים? האם אפשר להסביר את המוּדעות, והאם יש &quot;אני&quot;? 
הספר עוסק בתפישות העדכניות של מדעי ההגות (הפילוסופיה) בשאלות של ניתוח והסבר התחושות הפנימיות (הנפשיות) המעובדים במוח. הסברים חדשים אלו ניתנו לאור השינויים וההתפתחויות במדעי המוח מדעי הבלשנות ומדעי התקשוב, ולאור הבנותינו החדשות את המציאות. הספר מביא את הדיעות השונות, את המחלוקות החשובות ואת סיפור התפתחותה של החשיבה על החשיבה. את תורת הידע - חקר יכולת הידיעה שלנו - האפיסטמולוגיה, ואת ההגות על היש ביקום ובמציאות - האונטולוגיה. 

ספרנו זה בעיקרו עוקב אחרי חקר השכל והתפישה כפי שנלמדו ב[[/שיעורי קפלן|הרצאותיו של ג'פרי קפלן]] אך מרחיבו בהרבה. אנו עוסקים בהתפתחות התחום ומינוחיו לאורך הדורות, ועל השינויים שחלו בתחום זה של ההגות על &quot;הנפש&quot; וה&quot;שכל&quot; ועברו עליו כעת עם ההתפתחות המדעית. בין תחומי מדע השייכים לענייננו, שהתפתחו מאוד בעשרות השנים האחרונות והשתנו מקצה לקצה, נמצאים: חקר המוח ומדעי החיים והחומר, מדע הבלשנות, מדעי הנפש, חקר המידע, עיבוד אותות, פיתוח הבינה המלאכותית ומדעי המחשב, חקר ההתנהגות ומדעי החברה. 

הספר מקיף גם את החומר בקורס &quot;הפילוסופיה של הנפש בתקופתנו&quot; הנלמד באוניברסיטה הפתוחה,  מתוך ספרו של פרופ' אמיר הורוביץ, אלא שספרנו מתעמת עם ספרו לעיתים, מפשט את ההסברים, ומשתמש במונחים מוצלחים וברורים יותר מאלו שפרופ' הורביץ בחר, אך תמיד נכתוב גם מה נחשב נכון במטלות ובמבחנים, ובאיזה מונחים יש להשתמש שם.  

כאמור, הספר מסודר בדומה לשיעוריו המקוונים של [[#סדרת סרטוני הרצאות ג'פרי קפלן|ד&quot;ר ג'פרי קפלן]] (אך מפורט יותר ונסמך על החומרים המקוריים של ההוגים) וכן מביא בפרק נפרד את תפישות העולם בעניין זה במזרח הקדום, במקרא ובפילוסופיה היוונית, ואת התפתחותם בקרב המלומדים כמופיע בכתבי הוגים יהודים מתקופת החורבן, ובימי הביניים.
}}

=== עקרונות ומונחים ===
* ראו: '''[[/יסודות/מבוא|מבוא והקדמה לתחום הגות הנפש]]''' - איך התגלגל הרעיון של &quot;נפש&quot; והגדרתו, מהו כולל, ועל מה דנים בהגות הנפש כיום.  
* ראו '''[[/יסודות|יסודות הדיון]]'''  - הסבר ראשוני על מונחים בסיסיים כמו '''מצבים ותהליכים נפשיים''', '''מוּדעוּת עצמית''', '''סיבתיות''', '''שכלתנות''', '''חמריות''' ועוד.
** [[/יסודות/החוויה|החוויה והמצב הנפשי]]: סוגי המצב הנפשי, ומהותו (מציאותי או רעיוני).
** [[/מצב נפשי/התכונה המגדירה|התכונה המבחינה ומגדירה את המצב הנפשי]] 
** [[/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)|מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)]]

* ראו: '''[[/יסודות/מילון מושגים|מילון מושגים]]''', כולל טבלת השוואה עם מונחי האו&quot;פ

=== הגישות ===
להרחבה ראו [[/נושאים/סיכום|סיכום]]
=== שאלות יסוד ===
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/קיום|שאלות הקיום]]''' - קיום המציאות וקיום העצמי. קיום גשמי וקיום רוחני. ומהי, לפי השיטות השונות, הגדרתם.
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/זהות|שאלות זהות]]''' - מה נחשב זהה ומה נחשב שונה, סיווג ההשוואות ומשמעותם לעניינינו
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/הגוף והנפש|שאלות הגוף והנפש]]''' - האם קיים שכל נפשי נפרד מהמוח. מהי הגדרתו וכיצד מוסברות התופעות הקרויות &quot;נפשיות&quot;. 

בשאלת הגוף והנפש עוסק רוב ספרינו

=== יסודות הדיון ומונחיהם ===
* [[/מצב נפשי/יסודות/החוויה|המצב הנפשי]], [[/מצב נפשי/יסודות/החוויה#סוגי המצב הנפשי|סוגיו]], [[/מצב נפשי/קיום|מהותו (מציאותי או רעיוני)]], 
** [[/מצב נפשי/התכונה המגדירה|התכונה המבחינה ומגדירה את המצב הנפשי]] 
** [[/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)|מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)]]

&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;[[/יסודות|לפרק הבא (יסודות) &gt;&gt;]]

= קישורים חיצוניים =
* [[/שיעורי קפלן]]  - קישורים לסרטי הרצאותיו של ד&quot;ר ג'פרי קפלן. הנספח כאן בספר גם נותן תקציר ומעט הסבר למה שהוצג בהרצאותיו.
* [[https://www.facebook.com/groups/520143522291814 פילונפש - הפילוסופיה של הנפש] קבוצת פייסבוק למתעניינים בנושא - ובפרט בהקשר לקורס באוניברסיטה הפתוחה. 

== ארכיב (דפי טיוטה ודפים למחיקה) ==
* [[משתמש:Pashute/הגות הנפש/ארכיב/טיוטה א|דואליזם/טענות/נדחית: סיבתיות יתר]]
* [[משתמש:משתמש:Pashute/הגות הנפש/ארכיב/שונות|שונות - קישורים ונושאים שונים שצריכים להיכנס לספר]]


[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>musyqz5rqgwpy9gep154yw290ptelen</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>167407</id>
      <parentid>167406</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T01:46:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* יסודות הדיון ומונחיהם */ עדכון קישורים חלקי</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7484" xml:space="preserve">{{ספר חלקי}}
::&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; כאן '''העמוד הראשי'''  | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;[[/יסודות/מבוא|לפרק הבא (מבוא) &gt;&gt;]]


===מבוא===
{{רן|
'''הגות הנפש''' או '''החשיבה על החשיבה'''. 
:{{קטן|באנגלית: '''פילוסופי אוף מיינד''', ובאוניברסיטה הפתוחה: '''הפילוסופיה של הנפש בתקופתנו'''}}
:ספר זה הוא '''הֶסְבֵּר המצב העדכני של המחקר וההגות בנושא '''השכל, התפישה, והנפש''', בלשון קצרה וברורה, ובעברית שורשית.''' 

מהי הנפש?  איך אנחנו מבינים דברים?  האם יש הבדל בינינו לבין בעלי חיים? האם תמנון ציפור או אמבה חשים כאב כמונו או חווים צבעים ורגשות כמונו? האם מחשב מסוגל לחשוב להבין או להרגיש? ומה לגבי ילדים ונשים, לעומת גברים? האם אפשר להסביר את המוּדעות, והאם יש &quot;אני&quot;? 
הספר עוסק בתפישות העדכניות של מדעי ההגות (הפילוסופיה) בשאלות של ניתוח והסבר התחושות הפנימיות (הנפשיות) המעובדים במוח. הסברים חדשים אלו ניתנו לאור השינויים וההתפתחויות במדעי המוח מדעי הבלשנות ומדעי התקשוב, ולאור הבנותינו החדשות את המציאות. הספר מביא את הדיעות השונות, את המחלוקות החשובות ואת סיפור התפתחותה של החשיבה על החשיבה. את תורת הידע - חקר יכולת הידיעה שלנו - האפיסטמולוגיה, ואת ההגות על היש ביקום ובמציאות - האונטולוגיה. 

ספרנו זה בעיקרו עוקב אחרי חקר השכל והתפישה כפי שנלמדו ב[[/שיעורי קפלן|הרצאותיו של ג'פרי קפלן]] אך מרחיבו בהרבה. אנו עוסקים בהתפתחות התחום ומינוחיו לאורך הדורות, ועל השינויים שחלו בתחום זה של ההגות על &quot;הנפש&quot; וה&quot;שכל&quot; ועברו עליו כעת עם ההתפתחות המדעית. בין תחומי מדע השייכים לענייננו, שהתפתחו מאוד בעשרות השנים האחרונות והשתנו מקצה לקצה, נמצאים: חקר המוח ומדעי החיים והחומר, מדע הבלשנות, מדעי הנפש, חקר המידע, עיבוד אותות, פיתוח הבינה המלאכותית ומדעי המחשב, חקר ההתנהגות ומדעי החברה. 

הספר מקיף גם את החומר בקורס &quot;הפילוסופיה של הנפש בתקופתנו&quot; הנלמד באוניברסיטה הפתוחה,  מתוך ספרו של פרופ' אמיר הורוביץ, אלא שספרנו מתעמת עם ספרו לעיתים, מפשט את ההסברים, ומשתמש במונחים מוצלחים וברורים יותר מאלו שפרופ' הורביץ בחר, אך תמיד נכתוב גם מה נחשב נכון במטלות ובמבחנים, ובאיזה מונחים יש להשתמש שם.  

כאמור, הספר מסודר בדומה לשיעוריו המקוונים של [[#סדרת סרטוני הרצאות ג'פרי קפלן|ד&quot;ר ג'פרי קפלן]] (אך מפורט יותר ונסמך על החומרים המקוריים של ההוגים) וכן מביא בפרק נפרד את תפישות העולם בעניין זה במזרח הקדום, במקרא ובפילוסופיה היוונית, ואת התפתחותם בקרב המלומדים כמופיע בכתבי הוגים יהודים מתקופת החורבן, ובימי הביניים.
}}

=== עקרונות ומונחים ===
* ראו: '''[[/יסודות/מבוא|מבוא והקדמה לתחום הגות הנפש]]''' - איך התגלגל הרעיון של &quot;נפש&quot; והגדרתו, מהו כולל, ועל מה דנים בהגות הנפש כיום.  
* ראו '''[[/יסודות|יסודות הדיון]]'''  - הסבר ראשוני על מונחים בסיסיים כמו '''מצבים ותהליכים נפשיים''', '''מוּדעוּת עצמית''', '''סיבתיות''', '''שכלתנות''', '''חמריות''' ועוד.
** [[/יסודות/החוויה|החוויה והמצב הנפשי]]: סוגי המצב הנפשי, ומהותו (מציאותי או רעיוני).
** [[/מצב נפשי/התכונה המגדירה|התכונה המבחינה ומגדירה את המצב הנפשי]] 
** [[/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)|מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)]]

* ראו: '''[[/יסודות/מילון מושגים|מילון מושגים]]''', כולל טבלת השוואה עם מונחי האו&quot;פ

=== הגישות ===
להרחבה ראו [[/נושאים/סיכום|סיכום]]
=== שאלות יסוד ===
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/קיום|שאלות הקיום]]''' - קיום המציאות וקיום העצמי. קיום גשמי וקיום רוחני. ומהי, לפי השיטות השונות, הגדרתם.
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/זהות|שאלות זהות]]''' - מה נחשב זהה ומה נחשב שונה, סיווג ההשוואות ומשמעותם לעניינינו
* ראו: '''[[/נושאים/שאלות/הגוף והנפש|שאלות הגוף והנפש]]''' - האם קיים שכל נפשי נפרד מהמוח. מהי הגדרתו וכיצד מוסברות התופעות הקרויות &quot;נפשיות&quot;. 

בשאלת הגוף והנפש עוסק רוב ספרינו

=== יסודות הדיון ומונחיהם ===
* [[/יסודות/החוויה|החוויה (המתוארת כמצב נפשי)]], [[/יסודות/החוויה#סוגי המצב הנפשי|סוגיו]], [[/מצב נפשי/קיום|מהותו (מציאותי או רעיוני)]], 
** [[יסודות/החוויה/התכונה המגדירה|התכונה המבחינה ומגדירה את המצב הנפשי]] 
** בקצרה [[/יסודות/החוויה#ברנטנו - מכוונוּת (אודותיות), המאפיין של החוויה|מכוונות החוויה (אודותיות)]] [[/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)|ובהרחבה]]  


&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;[[/יסודות|לפרק הבא (יסודות) &gt;&gt;]]

= קישורים חיצוניים =
* [[/שיעורי קפלן]]  - קישורים לסרטי הרצאותיו של ד&quot;ר ג'פרי קפלן. הנספח כאן בספר גם נותן תקציר ומעט הסבר למה שהוצג בהרצאותיו.
* [[https://www.facebook.com/groups/520143522291814 פילונפש - הפילוסופיה של הנפש] קבוצת פייסבוק למתעניינים בנושא - ובפרט בהקשר לקורס באוניברסיטה הפתוחה. 

== ארכיב (דפי טיוטה ודפים למחיקה) ==
* [[משתמש:Pashute/הגות הנפש/ארכיב/טיוטה א|דואליזם/טענות/נדחית: סיבתיות יתר]]
* [[משתמש:משתמש:Pashute/הגות הנפש/ארכיב/שונות|שונות - קישורים ונושאים שונים שצריכים להיכנס לספר]]


[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>keohe01e37kqacjadjf5h2ok0rq3c05</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>הגות הנפש/יסודות/מבוא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>28957</id>
    <revision>
      <id>167402</id>
      <parentid>166699</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T01:28:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <comment>הרחבה על ריבוי מימושים ומופעים</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26171" xml:space="preserve">[[הגות הנפש/יסודות|&lt;&lt; לפרק הקודם (יסודות)]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; | [[הגות הנפש|^ לעמוד הראשי]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; [[הגות הנפש/יסודות/התחום הנפשי|לפרק הבא (התחום הנפשי) &gt;&gt;]]

'''מבוא לויקיספר הגות הנפש'''

(ראו בהרחבה על [[/ההשתלשלות הלשונית]] של מונחי הגות הנפש)

== הרוח המניעה את העלים ==
בעולם הקדום היתה חלוקה לחומר מול רוח ולגוף מול נפש. 

בסוף מגילת קהלת נכתב: 
::כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים...
::...יָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, 
::וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.
::הֲבֵל הֲבָלִים! - אָמַר הַקּוֹהֶלֶת, הַכֹּל הָבֶל.

בעת העתיקה האדם ראה עלים נישאים ברוח, וחילק את העולם לשניים:
* ל'''ממשי מוחשי''', שאפשר למשש אותו בידיים ולראותו. 
* ל'''רוחני''' - שאין רואים אותו, אין למשש אותו או לאחוז בו, אך הוא קיים, ומניע את העולם. 
אף על פי שהוא לא יכל לאחוז ברוח, הרוח אחזה בחומר והניעה אותו. 

היתה זו אותה הרוח המניעה עלים בחורף, נושמת ונושפת בהרים, אך גם בתוך אפם גרונם ופיהם של בעלי החיים, כל עוד החיים בהם. 
אותה הרוח, רוח האדם, עזרה לו לתכנן ולהתבונן ולהבין - ולהוציא מן הכח אל הפועל את המחשבות - כלומר להניע את הגוף. 

ההתרגשות הפחד והאומץ - אותם אפשר היה להרגיש בהאצת דופק הלב, בפעילות המעיים והכליות כשמשתינים מפחד והבטן מתהפכת, הכבוד והיראה המורגשים בכבד, אבל גם שם בדם הדופק בעורקים בקצב הלב המואץ, ניכר היה שיש הבדל בין דם של נושם לדם שאין בו רוח. 
::רַ֣ק חֲזַ֗ק לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם, 
::כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ -
::וְלֹא תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ עִם הַבָּשָֽׂר!

הדמיונות, המראות שנראים באור, המחשבות והבינה - גם אלה נקשרו לרוח הלא נראית. וכמובן החלומות והשגעון - הדיבוק שנכנס באדם ההוזה או חוזה, אחרי שאכל פטריה, צמח, או עובש, או קיבל מכה בראש. 

וכך נוצרה גם התפישה של רוחות רפאים - המדברות איתנו מעולם המתים, והאמונה בהישארות ה&quot;נפש&quot; או ה&quot;נשמה&quot;. בימינו, באיוריו הנהדרים של סימור פליישמן לספר הילדים &quot;[https://www.arvindguptatoys.com/arvindgupta/friendly-ghost.pdf רפי - רוח הרפאים הידידותית]&quot; מאת ג'יין ת'אייר, רוח הרפאים מופיעה כדמות מקווקוות מואנשת - כלומר בעלת צורה אנושית, היכולה לעבור מבעד לקירות. לפי הסיפור רפי (גאס באנגלית - במשחק מלים עם גוסט - רוח רפאים, ועם גאסט - רוח פתאומית קצרה הטופחת לפתע על פני אדם) מדליק אש ומכין ארוחה לידידו העכבר באמצעות &quot;מילות רפאים&quot; אף שלעולם אינו רעב או חש צינה, ואוהבים אותו אף על פי שאיש בסיפור זה אינו מאמין בקיומו. 

== הנפש - מהות החיים ==

כפי שהראתה הדוקטור מרי מידגלי במאמרה, במדע בכלל ובמיוחד בתחום הפילוסופיה היתה מגמה להבדיל בין &quot;הרוח האנושית&quot; לבין חייהם ופעילותם הרגשית והשכלית כאחד של בעלי החיים. על זלזול זה בבעלי חיים, וביכולותיהם הרגשיות והמחשבתיות, מצאה מידגלי תיעוד רב, בכלל החברה, ובספרות המדעית בפרט. (המאמר הוקרא בפי בנה מרטין בעת קבלת פרס המלחמה בטפשות, פרס הניתן על ידי הירחון המדעי פילוסופיה עכשיו) 

רעיון (שגוי אולי) זה מופיע בחלוקה המקובלת שבעברית על פי הוגה הדעות היווני הקדום אריסטו: '''דצח&quot;ם''': '''ד'''ומם, '''צ'''ומח, '''ח'''י, '''מ'''דבר. אך יש לשים לב שכבר אריסטו היה בין הנזהרים שלא להפריד לחלוטין בין רמות החיים על פי פשטות תגובותיהם. וכך מופיע בספרו על הנפש (כרך ב',  חלק א'. תרגום חדש):
::בין הממשויות - כלומר הישויות הקיימות במציאות לפי המוסכמות, יש את '''הגופים''', ובראשם הגופים הטבעיים שהם היסוד לכל הגופים כולם. 
::יש מהגופים אשר להם רוח '''חיים''' - כלומר הם מזינים את עצמם, והם צומחים וגדלים. 
::הנפש אינה הגוף, אלא היא תכונה של הגוף (או בעברית החדשה: '''מאפיין''' של הגוף). 
::'''ממשות''' היא מציאות, וכך הנפש היא התממשות החיים בתוך הגוף. 
::...'''הַצֶּּמַח''', על אף פשטותו, הוא גוף אשר לו חיים, והוא מאורגן באיברים בדיוק כמו שלבעלי חיים יש איברים...
::הגוף והנפש, כמו החומר והצורה, נפרדים בהגדרה, ואין מקום כלל לשאול אם הם אחד. 
::...ולפיכך הנפש אינה קיימת בנפרד מגוף

(ובחלק ב')
::...הנפש הנמצאת בגוף מבדילה בין '''דומם''' - שאין בו חיים, לגוף חי. 
::...'''הצמח'''... גדל בכל כיוון ובכך למעשה נע בתנועה מוגבלת... מזין את עצמו ומתארגן באיברים...
::...החושים והתחושות הם המגדירים את '''בעל החי''' אף אם הוא אינו מש ממקומו.  אפילו לנמלה... ואם יש לו תחושות אזי בוודאי יש לו גם דמיונות וציפיות.
::...ויש בעלי חיים בעלי יכולת נוספת... '''בעלי שכל''' המסוגלים לחשוב...

== האיש הקטן שבעין ==
::שׇׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת עָ֑יִן!  בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי!

שמור עלי כמו שאנו שומרים על האיש הקטן היושב בתוך העין שלנו והנראה על ידי מי שמשוחח איתנו. שהרי כאשר מישהו מתקרב מידי, מיד העפעפיים נעצמים ושומרים על האישון. 
כך מבקש משורר התפילה המוקדשת לדוד או מיוחסת אליו: תפילת &quot;שִׁמְעָה ה' צֶדֶק&quot;, הרשומה בספר תהלים.   

האיש הקטן - האישון, נעלם כאשר בן האדם מת. כל עוד הוא חי, העין (הלחה) נותרת עם &quot;ניצוץ&quot; חיים &quot;הניתז&quot; ממנה, והאישון הקטן יושב בתוך העין. אך ברגע שהבן אדם מת, לחלוחית הדמעות והחיים נעלמת, ואיתה נעלם האיש הקטן. 

באיורון מצחיק משנות ה-80 נראה מחשב אישי מקינטוש שפתחו אותו ובתוכו איש קטן דחוס בתנוחה לא נוחה הכועס וצועק: אמרו לכם אף פעם לא לפתוח את זה!!

בספרו של הפרופסור דניאל דנט &quot;מוּדעוּת מוסברת&quot; (Consciousness Explained) מקדיש דנט חלק ניכר מהספר להפרכת התפישה השגויה שיש איש קטן בתוך הראש היושב ומנהל את העניינים. 

'''אין איש קטן בתוך המוח'''. אין אישון היושב בתוך אולם ההצגות וחוזה במרחב. אין [https://thinkonthesethingstoo.files.wordpress.com/2011/04/homunculus.jpg?w=520 הוֹמוּנקוּלוּס היושב בתיאטרון הקרטזי] שבמוח.

במקום זה דניאל דנט מוכיח שלמעשה יש גרסאות שונות של כל הרכיבים המרכיבים יחדיו את התפישות התחושות והפעולות, גרסאות המתחרות זו בזו, או המחזקות ומסייעות זו לזו, עד שמופק הדיבור או מופעלים השרירים, או עד שהזיכרון על רכיביו נשמר במוח.

= עליונות האדם או לא = 
בימינו חוקרים רבים מאמינים בעליונות איכותית של האדם על שאר מיני החי. כך, ספר הלימוד של האוניברסיטה הפתוחה בנושא חקר הלשון, פותח בפרק מקוצר על הבדלי הלשון האנושית לעומת התקשורת של כל שאר מיני בעלי החיים (ומאליו ברור שאין דנים כלל בצמחים או חידקים). 

המסקנות של רוב החוקרים, לפי ספרי האו&quot;פ (חקר השפה בעריכת אירנה בוטוויניק ונורית מלניק, עמוד ושנת להשלים) הן שבניגוד למה שהוצג בשנות השישים ותחילת שנות השבעים על קופים שיכלו לתקשר בשפת סימנים, או על יונקים ימיים המסוגלים לפתור בעיות ממוחשבות, ועל תקשורת מתוחכמת בתוך זן ציפורים זה או אחר,  ועל פענוח תקשורת הדבורים או חרקים אחרים, בשנים שלאחר מכן התברר שתקשורת זו היתה מוגבלת ולא מתחילה להתקרב לרמת התחכום והמופשטות שאליה הגיעה השיחה האנושית בחברה המתורבתת, אשר לדברי נעם חומסקי וחבריו מולדת באדם בעצם מבנה מוחו מלידה.   

כפי שנראה בהמשך, בחלקים מתוך ספר מקוון זה, גם בתחום הגות הנפש - כלומר בחקר התחושות והרגשות הבאים יחד עם המחשבות ושאר הפעילות המודעת והפנימית של המוח בשיתוף עם אברי הגוף, הוגים רבים סבורים שיש לנו לבני האדם עדיפות שכלית ויכולת מחשבתית העולה לאין שיעור והשונה מהותית מכל סוג של עיבוד מוחי או תקשורתי שיש לבעלי החיים. (וראו [[הגות הנפש/יסודות/בעלי חיים]] להרחבה על כך.) 

יש המוסיפים להבדלים המהותיים בין בני האדם לשאר עולם החי את הרגשות ו&quot;התכונות הנפשיות&quot; ולפי זה התמנון או אפילו הכלב והחתול אינם יכולים לחוש את הצבע או להרגיש צער כפי שבני אדם חווים זאת. עוד נשוב לעניין זה בכמה &quot;נסויי מחשבה&quot; שהם משחקי מחשבה שנועדו לשכנע את הקוראים להסכים עם דעת הוגה ה&quot;ניסוי&quot; (לכאן ולכאן).  

מצד שני היו שהקצינו לכיוון הפוך ונטו לקבל את הדיעה שאין כל הבדל בין האדם על &quot;רגשותיו&quot; הייחודיים כביכול, לבין בעלי חיים ואפילו - באופן תיאורתי, לבין יצור מלאכותי כמו רובוט (או יצור תיאורטי, כמו זומבי), בתנאי שיהיו לו את מערכות ההגבה הדומות לאלו האנושיות או החייתיות.{{מקור|רימון שמוליאן, להיות עטלף, חדר של מרי, החתול של שרדינגר (המקורי והחדש), החדר הסיני של ג'ון צירל, הסופר ספרטנים, העם הסיני של נד בלוק (נגד פונקציונליות) טענת התמנון של ??}}

בעניין זה אנו מכירים את הויכוח התלמודי אם &quot;צער בעלי חיים דאוריתא או לא&quot; - כלומר אם ההתחשבות שראינו אצל חז&quot;ל ברגשות בעלי חיים הוא ציווי מקראי, ראיון מאוחר יותר, או עקרון שבכלל אין נכון לשמרו. שאלות דומות נשאלו גם בפילוסופיה היוונית. (להרחבה ראו [[הגות הנפש/יסודות/צער בעלי חיים]]) אריסטו, לדוגמה, הגיע למסקנה שלצורך הטיפול המוסרי הנכון ברגשות על ידי אדם ממוזג, כלומר מאוזן בצורה טובה, אדם שקול ואמיץ ישתמש בכעס רק כאשר הוא זיהה עלבון אמיתי, ויתמודד עם פחד בהערכה שכלתנית מודעת ומחושבת של המצב לאשורו. מכיוון שלדעת אריסטו בעלי החיים מגיבים מאליהם על פי הרגע, ללא הערכה שכלית מחשבתית, אין להם את רגשות האדם.{{הערה|1=ראו באנגלית [https://www.jstor.org/stable/26307269 על חיות רגשות ומוסר] ויליאם פורטנבאוך, מתוך כתב העת המדעי לספרות קלסית ''ארתוסה'', בהוצאת מכללת ג'ון הופקינס (אתר כתבי העת המדעיים JSTOR))}}

בספרו להשלים מאת להשלים על הרצון ועל בחירה חפשית לאור מדעי המוח וחקר המחשבה והתפישה השכלית בפסיכולוגיה קוגניטיבית, מובאות דוגמאות של הענשת בעלי חיים שפגעו באדם ובהם תליית פיל שהשתולל ורמס בני אדם למוות. גם במקרא ובחוקי המזרח הקדום מתועד הרג שור שהרג. 
ציטוט להשלים השור יסקל וגם בעליו יומת. 

בימינו, במלחמת החקלאים נגד עורבים התוקפים את התרנגולות בלול, נוהגים לתפוס עורב ולקעקע אותו מת ופרוס כנפיים על הגג &quot;למען יראו וייראו&quot; כלומר כדי להפחיד אותם. 

באילוף כלבים מקובל לדבר אל הכלבים וניכר שהכלב מסוגל לזהות ולהביע רגשות כמו טון נוזף, וטון מתחנן. 

== התנשאות האדם על הטבע ותוצאותיו ==
החוקרת [[w:he:מרי מידג'לי|מרי מיג'לי]] עסקה במחקר נרחב על סוג של &quot;תפיסה דתית&quot; ו&quot;אמונה&quot; באדם המדעי והטכנולוגי &quot;העליון&quot;, כפי שעלה מקריאת הפרקים האחרונים של רבים מספרי הלימוד של התקופה, משנות החמישים והלאה. אמונה זו היתה שהאדם בעל יכולת השליטה בתופעות לאחר שהבין אותן כראוי, הוא אדם עליון &quot;טוב ומשובח יותר&quot;, &quot;שיכבוש&quot; את כל הבלתי נודע, ויביא את האדם לשליטה ידענית (וממילא גם טובה וחסרת מעצורים) בעולם. יחד עם עמדה זו, באה גם תפיסה אתנו-צנטרית, שהחי והטבע כולו נועד לשרת את האדם, עמדה שלפיה לבעלי החיים, או לחיים בכלל אין כל חשיבות מעבר לשאלת ההישרדות החמרית. בסדרה של מאמרים פולמוסיים מתוקשרים התמודדה עם כותרת ספרו של ריצ'ארד דוקינס, &quot;הגן האנוכי&quot; ולמרות מחאותיו שהיא מעמידה את דבריו באור שאינו נכון, היא התפלמסה גם עם תוכן דבריו הכתובים בעמדה &quot;שוביניסטית&quot; כלפי שאר עולם החי. יחד עם זה הראתה בסדרת מאמרים שהפכה לשני ספרים בנושא, שהחוקים בעולם והחברה האנושית בכללה, הרסניים כלפי הטבע, ואפילו עוינים לחי ולצומח המתורבת והמוכפף לו - בעיקר לחיות מחמד.   


חוקרים רבים מאשימים את האדם ברבים מההכחדות בעידן ההלוקן הכולל את תקופת הקרח האחרונה, וראשית תקופת האבן, כולל הכחדת הממותות, לוויתנים גדולים מיני עצים וציפורים ועוד, הכחדה הנמשכת גם בימינו בעקבות התנהגותנו המתנשאת. (ראו בהרחבה [[w:he:ארוע ההכחדה בהלוקן|על הכחדת הטבע בידי אדם בעידן ההלוקן: מתקופת האבן ועד ימינו]] על פי רעיונות שהוצגו לראשונה בידי המדען אך הגזען ג'ורג'ה קוּביֶר והוצגו בידי עיתונאית המדע אליזבט קולבר בספרה ההכחדה השישית.{{הערה|בעניין ההכחדה ראו בויקיפדיה באנגלית: [[w:en:The Sixth Extinction: An Unnatural History]]}}

== החשיבה השכלית הגופנית - במוח ובשאר הגוף ==
ככל שעובר הזמן מסתבר שהבלוטות - אברי הבלוטה, (לא &quot;הבלוטוס&quot;), ומערכת הלימפה - מערכת העברת ההורמונים, אותם החמרי ההשפעה הנפשית, מרכזיים אף הם, וכך גם אברי החישה, ואברי המטרה - השרירים, ואפילו השערות הסומרות, הם חלק מתהליך החשיבה, ואין לראות רק את המוח כ&quot;מקום השכל&quot; ואין בלתו. 

=== יצירת שפה, רגשות, וריבוי מימושים ===
את יצירת השפה וחלקיו ניתן להשיג ב&quot;חומרה ותוכנה&quot; שונים מאלו של האדם, תופעה הנקראת '''ריבוי מופעים''', או '''ריבוי מימושים'''. 

דוגמאות לזה ניתן לראות בתקשורת בעלי חיים: במוחם של עופות אין כלל אונה קדמית, שם נמצא אזור ברוקה - אחד מאזורי הדיבור החשובים של האדם, ולמרות זאת הם מייצרים רכיבי דיבור בשכלם, למשל, בתקשורת בין עורבים לבין עצמם הם מפיקים מילים מובחנות, ובתקשורת עם בני אדם הם מסוגלים לשמוע פקודות, לנתח את הדברים הנאמרים להם ולפעול על פיהם. 

כך גם ריבוי-מימושים שכלי של תקשורת מתקבלת בין נמלים, המעבירים מסר יחד עם הזדהות זה עם לזה, באמצעות חמרי ריח וזירוז. 
[https://www.youtube.com/watch?v=5CAjWaZx2Ks ראו כאן נמלים מתקשרות אלו עם אלו באמצעות חומרי ריח ומזון]. יש גם עדות [https://www.youtube.com/watch?v=Couu-KZ7O1c לתקשורת קולית של נמלים] באמצעות תיפוף רגליים וקולות צרצור הנוצרים בחיכוך של עור הבטן. 

בהקשר זה, נהוג גם לצרף את ה'''תחושות''', ה'''רגשות''', ו'''ההרגשות''', לשיח המדעי על '''שפה, מחשבה ותבונה'''. השאלה היא האם גם הקוף, הכלב, העורב, התמנון, האמֶבה או חד תאיים אחרים, ורובוטים &quot;מרגישים&quot; או מסוגלים לחוש תחושות כמונו, להרגיש ולהתרגש. ראו למשל [https://www.youtube.com/watch?v=laod4t3woeU בסרטון לא מעמיק זה על רגשות בעלי חיים]. 

התמנון למשל, שמוחו מבוזר בזרועותיו, זרועות שמגיבות לעתים ברפלקס - תגובה לא רצונית מאליה כמו מצמוץ העפעפיים באדם, אך אף על פי כן התמנון גם משתף את רכיבי המוח המפוזרים, מסוגל לחשב ולזכור דרכי מילוט מסכנה, ומגיב במה שנראה ככאב לגירויים שעלולים לפגוע בו כמו צריבה חומצית או חום שורף. 

האמבה, יצור זעיר חד-תאי, חסרת הצורה הקבועה, משנָה את כיוון תנועתה ומתכווצת למגע עם חומרים צורבים, תוך שימוש במנגנון לא פשוט, אף שבעבר מדענים שיערו שזו תגובה פשוטה ביותר הדומה לתגובת טיפה של שמן כשזו באה במגע עם סבון. ראו למשל בספרו של ראלף בוקסבוים &quot;חיות ללא עמוד שדרה&quot; שמהדורתו הראשונה יצאה לפני מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1911, זמן רב לפני פענוח הדנ&quot;א ומנגנוני התורשה. בספר הוא מספר על ה[[סנדלית]], אף היא יצור חד תאי פשוט, אשר בגלל שאיבה מתמדת של חומר הנמצא לפני פיה אל גופה, ופליטתו מאחוריה, לנבא מה תהיה הסביבה בהמשך, סביבה שהסנדלית טרם הגיעה אליה, ולהגיב בצורה פשוטה על ידי שינוי כיוון, במקרה שתיתקל בחומרים שעלולים להזיק לה. בכך היא לכאורה נוקטת ב&quot;תכנית מילוט&quot; (אסטרטגיית הימנעות) מתוחכמת לכאורה, שמונעת ממנה להיכנס לאיזורים המסוכנים. יש הסבורים שכמו שאין תחכום בהתנהגות הסנדלית, כך אין תחכום אף בהתנהגות מסובכת כמו אלו של בעלי חיים עיליים ואפילו לא של האדם. 

לעומתם החוקר היהודי דוגלאס הופשטטר (כותב הספרים גדל אשר ובאך, והספר עין המוח The minds eye) הדגים הדרגתיות בין רמות ההתנהגות התבונית לכאורה של בעלי חיים, כששם את צרעת הספיקס בתחתית הרשימה. צרעה זו פועלת על פי תכנית מתוחכמת לכאורה, בה היא מביאה זחל פרפר משותק אל הקן שלה, זחל שימשיך לחיות וישמור כך על &quot;טריותו&quot; עת הביצים שהטילה בו יבקעו, והוא ישמש מזון חי לצאצאים הרכים והרעבים. הבאת הזחל אל הקן גם הוא מתוחכם: היא גוררת את הזחל אל פתח המערה שחפרה בחול, נכנסת פנימה לסיבוב ובודקת שהכל תקין, ואז מושכת את הזחל לתוך המערה, מטילה את הביצים בזחל, ואוטמת את הקן על הזחל והביצים שבו. אלא שכאן מתבררת ההתנהגות העוברת בתורשה ללא תבונה. אם בשלב שהיא נכנסת לתוך המערה לצורך הבדיקה מזיזים אפילו בקצת את הזחל מהמקום שבו הוא הונח, הצירעה האם תחזיר אותו למקום המדוייק בו היה, ושוב תיכנס לסבב בדיקה במערה. הופשטטר (שלקרוביו חנות ישנה למכונות תפירה ליד כיכר הדוידקה בירושלים) קורא להתנהגות כזו &quot;ספיקסית&quot;, והוא מזהה אותה בכלבים העומדים ונובחים במקום לחפש חור בגדר, ובאנשים המכורים להימורים או היושבים קפואים במקומם וצופים בסרטים בטלוויזיה ובמחשב, מבלי יכולת להבחין בקיבעון שלהם עצמם. 

כיום המחשבים מסוגלים לנתח דיבור ולהפיק אותו, חלק מהתהליכים דומה לתהליכי החשיבה והתחושה שבאדם, אך המימוש הוא בחומרה ותוכנה אחרים לחלוטין מן המוח על עצביו, כמובן. מצד שני, ישנם נסיונות לדמות את אופני החישוב המוחי, במערכות הנקראות &quot;רשתות עצביות מלאכותיות&quot; או לפחות לדמות חלק מן התהליכים ואופן ייצוגם באותות העצביים, בהנחה שהפעולה העצבית קשורה רק ל&quot;ירי&quot; אות עצבית או המנעות מן הירי, או לקצב הירי, ואין סוגים שונים של קשרים, אף שיש סוגים שונים של חומרי הולכה עצבית העוברים במרווח העצבי - הסינפסה, וגורמים להמשך האות החשמלית בעצב הבא. 

אפילו בין אדם אחד למשנהו יש הבדלים, ועם כל הדמיון והאחידות שיש בין כל בני האדם, סביר שיש כאלו המבצעים את ההבנה, את החשיבה, ואת הפקת הדיבור באופן שונה מאחרים. הסבירות לכך גדולה עוד יותר כשמגיעים להבדלים בין גברים לנשים, להבדלים בין חברה לחברה, בין קבוצות שחונכו בדרכים שונות זו מזו, בין מאמיני דתות, בין שבטים ולאומים, וכמובן להבדלים בין הדיבור בשפות שונות, וברמות שונות של שפה - דיבור ילדי לעומת דיבור מבוגרים, דיבור רגשני לעומת דיבור מקצועי או מדעי וכו'.

== הערות ==
{{הערות שוליים}}


[[הגות הנפש/יסודות|&lt;&lt; לפרק הקודם (יסודות) | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; | [הגות הנפש|^ לעמוד הראשי]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; [[הגות הנפש/יסודות/התחום הנפשי|לפרק הבא (התחום הנפשי) &gt;&gt;]]

[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>qu35n3v2f9yxjcpl92fq23jpulowavn</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>167403</id>
      <parentid>167402</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T01:31:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <comment>/* יצירת שפה, רגשות, וריבוי מימושים */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26338" xml:space="preserve">[[הגות הנפש/יסודות|&lt;&lt; לפרק הקודם (יסודות)]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; | [[הגות הנפש|^ לעמוד הראשי]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; [[הגות הנפש/יסודות/התחום הנפשי|לפרק הבא (התחום הנפשי) &gt;&gt;]]

'''מבוא לויקיספר הגות הנפש'''

(ראו בהרחבה על [[/ההשתלשלות הלשונית]] של מונחי הגות הנפש)

== הרוח המניעה את העלים ==
בעולם הקדום היתה חלוקה לחומר מול רוח ולגוף מול נפש. 

בסוף מגילת קהלת נכתב: 
::כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים...
::...יָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, 
::וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.
::הֲבֵל הֲבָלִים! - אָמַר הַקּוֹהֶלֶת, הַכֹּל הָבֶל.

בעת העתיקה האדם ראה עלים נישאים ברוח, וחילק את העולם לשניים:
* ל'''ממשי מוחשי''', שאפשר למשש אותו בידיים ולראותו. 
* ל'''רוחני''' - שאין רואים אותו, אין למשש אותו או לאחוז בו, אך הוא קיים, ומניע את העולם. 
אף על פי שהוא לא יכל לאחוז ברוח, הרוח אחזה בחומר והניעה אותו. 

היתה זו אותה הרוח המניעה עלים בחורף, נושמת ונושפת בהרים, אך גם בתוך אפם גרונם ופיהם של בעלי החיים, כל עוד החיים בהם. 
אותה הרוח, רוח האדם, עזרה לו לתכנן ולהתבונן ולהבין - ולהוציא מן הכח אל הפועל את המחשבות - כלומר להניע את הגוף. 

ההתרגשות הפחד והאומץ - אותם אפשר היה להרגיש בהאצת דופק הלב, בפעילות המעיים והכליות כשמשתינים מפחד והבטן מתהפכת, הכבוד והיראה המורגשים בכבד, אבל גם שם בדם הדופק בעורקים בקצב הלב המואץ, ניכר היה שיש הבדל בין דם של נושם לדם שאין בו רוח. 
::רַ֣ק חֲזַ֗ק לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם, 
::כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ -
::וְלֹא תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ עִם הַבָּשָֽׂר!

הדמיונות, המראות שנראים באור, המחשבות והבינה - גם אלה נקשרו לרוח הלא נראית. וכמובן החלומות והשגעון - הדיבוק שנכנס באדם ההוזה או חוזה, אחרי שאכל פטריה, צמח, או עובש, או קיבל מכה בראש. 

וכך נוצרה גם התפישה של רוחות רפאים - המדברות איתנו מעולם המתים, והאמונה בהישארות ה&quot;נפש&quot; או ה&quot;נשמה&quot;. בימינו, באיוריו הנהדרים של סימור פליישמן לספר הילדים &quot;[https://www.arvindguptatoys.com/arvindgupta/friendly-ghost.pdf רפי - רוח הרפאים הידידותית]&quot; מאת ג'יין ת'אייר, רוח הרפאים מופיעה כדמות מקווקוות מואנשת - כלומר בעלת צורה אנושית, היכולה לעבור מבעד לקירות. לפי הסיפור רפי (גאס באנגלית - במשחק מלים עם גוסט - רוח רפאים, ועם גאסט - רוח פתאומית קצרה הטופחת לפתע על פני אדם) מדליק אש ומכין ארוחה לידידו העכבר באמצעות &quot;מילות רפאים&quot; אף שלעולם אינו רעב או חש צינה, ואוהבים אותו אף על פי שאיש בסיפור זה אינו מאמין בקיומו. 

== הנפש - מהות החיים ==

כפי שהראתה הדוקטור מרי מידגלי במאמרה, במדע בכלל ובמיוחד בתחום הפילוסופיה היתה מגמה להבדיל בין &quot;הרוח האנושית&quot; לבין חייהם ופעילותם הרגשית והשכלית כאחד של בעלי החיים. על זלזול זה בבעלי חיים, וביכולותיהם הרגשיות והמחשבתיות, מצאה מידגלי תיעוד רב, בכלל החברה, ובספרות המדעית בפרט. (המאמר הוקרא בפי בנה מרטין בעת קבלת פרס המלחמה בטפשות, פרס הניתן על ידי הירחון המדעי פילוסופיה עכשיו) 

רעיון (שגוי אולי) זה מופיע בחלוקה המקובלת שבעברית על פי הוגה הדעות היווני הקדום אריסטו: '''דצח&quot;ם''': '''ד'''ומם, '''צ'''ומח, '''ח'''י, '''מ'''דבר. אך יש לשים לב שכבר אריסטו היה בין הנזהרים שלא להפריד לחלוטין בין רמות החיים על פי פשטות תגובותיהם. וכך מופיע בספרו על הנפש (כרך ב',  חלק א'. תרגום חדש):
::בין הממשויות - כלומר הישויות הקיימות במציאות לפי המוסכמות, יש את '''הגופים''', ובראשם הגופים הטבעיים שהם היסוד לכל הגופים כולם. 
::יש מהגופים אשר להם רוח '''חיים''' - כלומר הם מזינים את עצמם, והם צומחים וגדלים. 
::הנפש אינה הגוף, אלא היא תכונה של הגוף (או בעברית החדשה: '''מאפיין''' של הגוף). 
::'''ממשות''' היא מציאות, וכך הנפש היא התממשות החיים בתוך הגוף. 
::...'''הַצֶּּמַח''', על אף פשטותו, הוא גוף אשר לו חיים, והוא מאורגן באיברים בדיוק כמו שלבעלי חיים יש איברים...
::הגוף והנפש, כמו החומר והצורה, נפרדים בהגדרה, ואין מקום כלל לשאול אם הם אחד. 
::...ולפיכך הנפש אינה קיימת בנפרד מגוף

(ובחלק ב')
::...הנפש הנמצאת בגוף מבדילה בין '''דומם''' - שאין בו חיים, לגוף חי. 
::...'''הצמח'''... גדל בכל כיוון ובכך למעשה נע בתנועה מוגבלת... מזין את עצמו ומתארגן באיברים...
::...החושים והתחושות הם המגדירים את '''בעל החי''' אף אם הוא אינו מש ממקומו.  אפילו לנמלה... ואם יש לו תחושות אזי בוודאי יש לו גם דמיונות וציפיות.
::...ויש בעלי חיים בעלי יכולת נוספת... '''בעלי שכל''' המסוגלים לחשוב...

== האיש הקטן שבעין ==
::שׇׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת עָ֑יִן!  בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי!

שמור עלי כמו שאנו שומרים על האיש הקטן היושב בתוך העין שלנו והנראה על ידי מי שמשוחח איתנו. שהרי כאשר מישהו מתקרב מידי, מיד העפעפיים נעצמים ושומרים על האישון. 
כך מבקש משורר התפילה המוקדשת לדוד או מיוחסת אליו: תפילת &quot;שִׁמְעָה ה' צֶדֶק&quot;, הרשומה בספר תהלים.   

האיש הקטן - האישון, נעלם כאשר בן האדם מת. כל עוד הוא חי, העין (הלחה) נותרת עם &quot;ניצוץ&quot; חיים &quot;הניתז&quot; ממנה, והאישון הקטן יושב בתוך העין. אך ברגע שהבן אדם מת, לחלוחית הדמעות והחיים נעלמת, ואיתה נעלם האיש הקטן. 

באיורון מצחיק משנות ה-80 נראה מחשב אישי מקינטוש שפתחו אותו ובתוכו איש קטן דחוס בתנוחה לא נוחה הכועס וצועק: אמרו לכם אף פעם לא לפתוח את זה!!

בספרו של הפרופסור דניאל דנט &quot;מוּדעוּת מוסברת&quot; (Consciousness Explained) מקדיש דנט חלק ניכר מהספר להפרכת התפישה השגויה שיש איש קטן בתוך הראש היושב ומנהל את העניינים. 

'''אין איש קטן בתוך המוח'''. אין אישון היושב בתוך אולם ההצגות וחוזה במרחב. אין [https://thinkonthesethingstoo.files.wordpress.com/2011/04/homunculus.jpg?w=520 הוֹמוּנקוּלוּס היושב בתיאטרון הקרטזי] שבמוח.

במקום זה דניאל דנט מוכיח שלמעשה יש גרסאות שונות של כל הרכיבים המרכיבים יחדיו את התפישות התחושות והפעולות, גרסאות המתחרות זו בזו, או המחזקות ומסייעות זו לזו, עד שמופק הדיבור או מופעלים השרירים, או עד שהזיכרון על רכיביו נשמר במוח.

= עליונות האדם או לא = 
בימינו חוקרים רבים מאמינים בעליונות איכותית של האדם על שאר מיני החי. כך, ספר הלימוד של האוניברסיטה הפתוחה בנושא חקר הלשון, פותח בפרק מקוצר על הבדלי הלשון האנושית לעומת התקשורת של כל שאר מיני בעלי החיים (ומאליו ברור שאין דנים כלל בצמחים או חידקים). 

המסקנות של רוב החוקרים, לפי ספרי האו&quot;פ (חקר השפה בעריכת אירנה בוטוויניק ונורית מלניק, עמוד ושנת להשלים) הן שבניגוד למה שהוצג בשנות השישים ותחילת שנות השבעים על קופים שיכלו לתקשר בשפת סימנים, או על יונקים ימיים המסוגלים לפתור בעיות ממוחשבות, ועל תקשורת מתוחכמת בתוך זן ציפורים זה או אחר,  ועל פענוח תקשורת הדבורים או חרקים אחרים, בשנים שלאחר מכן התברר שתקשורת זו היתה מוגבלת ולא מתחילה להתקרב לרמת התחכום והמופשטות שאליה הגיעה השיחה האנושית בחברה המתורבתת, אשר לדברי נעם חומסקי וחבריו מולדת באדם בעצם מבנה מוחו מלידה.   

כפי שנראה בהמשך, בחלקים מתוך ספר מקוון זה, גם בתחום הגות הנפש - כלומר בחקר התחושות והרגשות הבאים יחד עם המחשבות ושאר הפעילות המודעת והפנימית של המוח בשיתוף עם אברי הגוף, הוגים רבים סבורים שיש לנו לבני האדם עדיפות שכלית ויכולת מחשבתית העולה לאין שיעור והשונה מהותית מכל סוג של עיבוד מוחי או תקשורתי שיש לבעלי החיים. (וראו [[הגות הנפש/יסודות/בעלי חיים]] להרחבה על כך.) 

יש המוסיפים להבדלים המהותיים בין בני האדם לשאר עולם החי את הרגשות ו&quot;התכונות הנפשיות&quot; ולפי זה התמנון או אפילו הכלב והחתול אינם יכולים לחוש את הצבע או להרגיש צער כפי שבני אדם חווים זאת. עוד נשוב לעניין זה בכמה &quot;נסויי מחשבה&quot; שהם משחקי מחשבה שנועדו לשכנע את הקוראים להסכים עם דעת הוגה ה&quot;ניסוי&quot; (לכאן ולכאן).  

מצד שני היו שהקצינו לכיוון הפוך ונטו לקבל את הדיעה שאין כל הבדל בין האדם על &quot;רגשותיו&quot; הייחודיים כביכול, לבין בעלי חיים ואפילו - באופן תיאורתי, לבין יצור מלאכותי כמו רובוט (או יצור תיאורטי, כמו זומבי), בתנאי שיהיו לו את מערכות ההגבה הדומות לאלו האנושיות או החייתיות.{{מקור|רימון שמוליאן, להיות עטלף, חדר של מרי, החתול של שרדינגר (המקורי והחדש), החדר הסיני של ג'ון צירל, הסופר ספרטנים, העם הסיני של נד בלוק (נגד פונקציונליות) טענת התמנון של ??}}

בעניין זה אנו מכירים את הויכוח התלמודי אם &quot;צער בעלי חיים דאוריתא או לא&quot; - כלומר אם ההתחשבות שראינו אצל חז&quot;ל ברגשות בעלי חיים הוא ציווי מקראי, ראיון מאוחר יותר, או עקרון שבכלל אין נכון לשמרו. שאלות דומות נשאלו גם בפילוסופיה היוונית. (להרחבה ראו [[הגות הנפש/יסודות/צער בעלי חיים]]) אריסטו, לדוגמה, הגיע למסקנה שלצורך הטיפול המוסרי הנכון ברגשות על ידי אדם ממוזג, כלומר מאוזן בצורה טובה, אדם שקול ואמיץ ישתמש בכעס רק כאשר הוא זיהה עלבון אמיתי, ויתמודד עם פחד בהערכה שכלתנית מודעת ומחושבת של המצב לאשורו. מכיוון שלדעת אריסטו בעלי החיים מגיבים מאליהם על פי הרגע, ללא הערכה שכלית מחשבתית, אין להם את רגשות האדם.{{הערה|1=ראו באנגלית [https://www.jstor.org/stable/26307269 על חיות רגשות ומוסר] ויליאם פורטנבאוך, מתוך כתב העת המדעי לספרות קלסית ''ארתוסה'', בהוצאת מכללת ג'ון הופקינס (אתר כתבי העת המדעיים JSTOR))}}

בספרו להשלים מאת להשלים על הרצון ועל בחירה חפשית לאור מדעי המוח וחקר המחשבה והתפישה השכלית בפסיכולוגיה קוגניטיבית, מובאות דוגמאות של הענשת בעלי חיים שפגעו באדם ובהם תליית פיל שהשתולל ורמס בני אדם למוות. גם במקרא ובחוקי המזרח הקדום מתועד הרג שור שהרג. 
ציטוט להשלים השור יסקל וגם בעליו יומת. 

בימינו, במלחמת החקלאים נגד עורבים התוקפים את התרנגולות בלול, נוהגים לתפוס עורב ולקעקע אותו מת ופרוס כנפיים על הגג &quot;למען יראו וייראו&quot; כלומר כדי להפחיד אותם. 

באילוף כלבים מקובל לדבר אל הכלבים וניכר שהכלב מסוגל לזהות ולהביע רגשות כמו טון נוזף, וטון מתחנן. 

== התנשאות האדם על הטבע ותוצאותיו ==
החוקרת [[w:he:מרי מידג'לי|מרי מיג'לי]] עסקה במחקר נרחב על סוג של &quot;תפיסה דתית&quot; ו&quot;אמונה&quot; באדם המדעי והטכנולוגי &quot;העליון&quot;, כפי שעלה מקריאת הפרקים האחרונים של רבים מספרי הלימוד של התקופה, משנות החמישים והלאה. אמונה זו היתה שהאדם בעל יכולת השליטה בתופעות לאחר שהבין אותן כראוי, הוא אדם עליון &quot;טוב ומשובח יותר&quot;, &quot;שיכבוש&quot; את כל הבלתי נודע, ויביא את האדם לשליטה ידענית (וממילא גם טובה וחסרת מעצורים) בעולם. יחד עם עמדה זו, באה גם תפיסה אתנו-צנטרית, שהחי והטבע כולו נועד לשרת את האדם, עמדה שלפיה לבעלי החיים, או לחיים בכלל אין כל חשיבות מעבר לשאלת ההישרדות החמרית. בסדרה של מאמרים פולמוסיים מתוקשרים התמודדה עם כותרת ספרו של ריצ'ארד דוקינס, &quot;הגן האנוכי&quot; ולמרות מחאותיו שהיא מעמידה את דבריו באור שאינו נכון, היא התפלמסה גם עם תוכן דבריו הכתובים בעמדה &quot;שוביניסטית&quot; כלפי שאר עולם החי. יחד עם זה הראתה בסדרת מאמרים שהפכה לשני ספרים בנושא, שהחוקים בעולם והחברה האנושית בכללה, הרסניים כלפי הטבע, ואפילו עוינים לחי ולצומח המתורבת והמוכפף לו - בעיקר לחיות מחמד.   


חוקרים רבים מאשימים את האדם ברבים מההכחדות בעידן ההלוקן הכולל את תקופת הקרח האחרונה, וראשית תקופת האבן, כולל הכחדת הממותות, לוויתנים גדולים מיני עצים וציפורים ועוד, הכחדה הנמשכת גם בימינו בעקבות התנהגותנו המתנשאת. (ראו בהרחבה [[w:he:ארוע ההכחדה בהלוקן|על הכחדת הטבע בידי אדם בעידן ההלוקן: מתקופת האבן ועד ימינו]] על פי רעיונות שהוצגו לראשונה בידי המדען אך הגזען ג'ורג'ה קוּביֶר והוצגו בידי עיתונאית המדע אליזבט קולבר בספרה ההכחדה השישית.{{הערה|בעניין ההכחדה ראו בויקיפדיה באנגלית: [[w:en:The Sixth Extinction: An Unnatural History]]}}

== החשיבה השכלית הגופנית - במוח ובשאר הגוף ==
ככל שעובר הזמן מסתבר שהבלוטות - אברי הבלוטה, (לא &quot;הבלוטוס&quot;), ומערכת הלימפה - מערכת העברת ההורמונים, אותם החמרי ההשפעה הנפשית, מרכזיים אף הם, וכך גם אברי החישה, ואברי המטרה - השרירים, ואפילו השערות הסומרות, הם חלק מתהליך החשיבה, ואין לראות רק את המוח כ&quot;מקום השכל&quot; ואין בלתו. 

=== יצירת שפה, רגשות, וריבוי מימושים ===
את יצירת השפה וחלקיו ניתן להשיג ב&quot;חומרה ותוכנה&quot; שונים מאלו של האדם, תופעה הנקראת '''ריבוי מופעים''', או '''ריבוי מימושים'''. 

דוגמאות לזה ניתן לראות בתקשורת בעלי חיים: במוחם של עופות אין כלל אונה קדמית, שם נמצא אזור ברוקה - אחד מאזורי הדיבור החשובים של האדם, ולמרות זאת הם מייצרים רכיבי דיבור בשכלם, למשל, בתקשורת בין עורבים לבין עצמם הם מפיקים מילים מובחנות, ובתקשורת עם בני אדם הם מסוגלים לשמוע פקודות, לנתח את הדברים הנאמרים להם ולפעול על פיהם. 

כך גם ריבוי-מימושים שכלי של תקשורת מתקבלת בין נמלים, המעבירים מסר יחד עם הזדהות זה עם לזה, באמצעות חמרי ריח וזירוז. 
[https://www.youtube.com/watch?v=5CAjWaZx2Ks ראו כאן נמלים מתקשרות אלו עם אלו באמצעות חומרי ריח ומזון]. יש גם עדות [https://www.youtube.com/watch?v=Couu-KZ7O1c לתקשורת קולית של נמלים] באמצעות תיפוף רגליים וקולות צרצור הנוצרים בחיכוך של עור הבטן. 

בהקשר זה, נהוג גם לצרף את ה'''תחושות''', ה'''רגשות''', ו'''ההרגשות''', לשיח המדעי על '''שפה, מחשבה ותבונה'''. השאלה היא האם גם הקוף, הכלב, העורב, התמנון, האמֶבה או חד תאיים אחרים, ורובוטים &quot;מרגישים&quot; או מסוגלים לחוש תחושות כמונו, להרגיש ולהתרגש. ראו למשל [https://www.youtube.com/watch?v=laod4t3woeU בסרטון לא מעמיק זה על רגשות בעלי חיים]. 

==== דוגמאות לריבוי מימושים ====
'''התמנון''' למשל, שמוחו מבוזר בזרועותיו, זרועות שמגיבות לעתים ברפלקס - תגובה לא רצונית מאליה כמו מצמוץ העפעפיים באדם, אך אף על פי כן התמנון גם משתף את רכיבי המוח המפוזרים, מסוגל לחשב ולזכור דרכי מילוט מסכנה, ומגיב במה שנראה ככאב לגירויים שעלולים לפגוע בו כמו צריבה חומצית או חום שורף. 

'''האמבה''', יצור זעיר חד-תאי, חסרת הצורה הקבועה, משנָה את כיוון תנועתה ומתכווצת למגע עם חומרים צורבים, תוך שימוש במנגנון לא פשוט, אף שבעבר מדענים שיערו שזו תגובה פשוטה ביותר הדומה לתגובת טיפה של שמן כשזו באה במגע עם סבון. ראו למשל בספרו של ראלף בוקסבוים &quot;חיות ללא עמוד שדרה&quot; שמהדורתו הראשונה יצאה לפני מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1911, זמן רב לפני פענוח הדנ&quot;א ומנגנוני התורשה. בספר הוא מספר על ה'''[[W:he:סנדלית|סנדלית]]''', אף היא יצור חד תאי פשוט, אשר בגלל שאיבה מתמדת של חומר הנמצא לפני פיה אל גופה, ופליטתו מאחוריה, לנבא מה תהיה הסביבה בהמשך, סביבה שהסנדלית טרם הגיעה אליה, ולהגיב בצורה פשוטה על ידי שינוי כיוון, במקרה שתיתקל בחומרים שעלולים להזיק לה. בכך היא לכאורה נוקטת ב&quot;תכנית מילוט&quot; (אסטרטגיית הימנעות) מתוחכמת לכאורה, שמונעת ממנה להיכנס לאיזורים המסוכנים. יש הסבורים שכמו שאין תחכום בהתנהגות הסנדלית, כך אין תחכום אף בהתנהגות מסובכת כמו אלו של בעלי חיים עיליים ואפילו לא של האדם. 

'''צרעת הספיקס''': לעומתם החוקר היהודי דוגלאס הופשטטר (כותב הספרים גדל אשר ובאך, והספר עין המוח The minds eye) הדגים הדרגתיות בין רמות ההתנהגות התבונית לכאורה של בעלי חיים, כששם את צרעת הספיקס בתחתית הרשימה. צרעה זו פועלת על פי תכנית מתוחכמת לכאורה, בה היא מביאה זחל פרפר משותק אל הקן שלה, זחל שימשיך לחיות וישמור כך על &quot;טריותו&quot; עת הביצים שהטילה בו יבקעו, והוא ישמש מזון חי לצאצאים הרכים והרעבים. הבאת הזחל אל הקן גם הוא מתוחכם: היא גוררת את הזחל אל פתח המערה שחפרה בחול, נכנסת פנימה לסיבוב ובודקת שהכל תקין, ואז מושכת את הזחל לתוך המערה, מטילה את הביצים בזחל, ואוטמת את הקן על הזחל והביצים שבו. אלא שכאן מתבררת ההתנהגות העוברת בתורשה ללא תבונה. אם בשלב שהיא נכנסת לתוך המערה לצורך הבדיקה מזיזים אפילו בקצת את הזחל מהמקום שבו הוא הונח, הצירעה האם תחזיר אותו למקום המדוייק בו היה, ושוב תיכנס לסבב בדיקה במערה. הופשטטר (שלקרוביו חנות ישנה למכונות תפירה ליד כיכר הדוידקה בירושלים) קורא להתנהגות כזו &quot;ספיקסית&quot;, והוא מזהה אותה בכלבים העומדים ונובחים במקום לחפש חור בגדר, ובאנשים המכורים להימורים או היושבים קפואים במקומם וצופים בסרטים בטלוויזיה ובמחשב, מבלי יכולת להבחין בקיבעון שלהם עצמם. 

'''מחשבים''': כיום המחשבים מסוגלים לנתח דיבור ולהפיק אותו, חלק מהתהליכים דומה לתהליכי החשיבה והתחושה שבאדם, אך המימוש הוא בחומרה ותוכנה אחרים לחלוטין מן המוח על עצביו, כמובן. מצד שני, ישנם נסיונות לדמות את אופני החישוב המוחי, במערכות הנקראות &quot;רשתות עצביות מלאכותיות&quot; או לפחות לדמות חלק מן התהליכים ואופן ייצוגם באותות העצביים, בהנחה שהפעולה העצבית קשורה רק ל&quot;ירי&quot; אות עצבית או המנעות מן הירי, או לקצב הירי, ואין סוגים שונים של קשרים, אף שיש סוגים שונים של חומרי הולכה עצבית העוברים במרווח העצבי - הסינפסה, וגורמים להמשך האות החשמלית בעצב הבא. 

'''אנשים שונים''': אפילו בין אדם אחד למשנהו יש הבדלים, ועם כל הדמיון והאחידות שיש בין כל בני האדם, סביר שיש כאלו המבצעים את ההבנה, את החשיבה, ואת הפקת הדיבור באופן שונה מאחרים. הסבירות לכך גדולה עוד יותר כשמגיעים להבדלים בין גברים לנשים, להבדלים בין חברה לחברה, בין קבוצות שחונכו בדרכים שונות זו מזו, בין מאמיני דתות, בין שבטים ולאומים, וכמובן להבדלים בין הדיבור בשפות שונות, וברמות שונות של שפה - דיבור ילדי לעומת דיבור מבוגרים, דיבור רגשני לעומת דיבור מקצועי או מדעי וכו'.

== הערות ==
{{הערות שוליים}}


[[הגות הנפש/יסודות|&lt;&lt; לפרק הקודם (יסודות) | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; | [הגות הנפש|^ לעמוד הראשי]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; [[הגות הנפש/יסודות/התחום הנפשי|לפרק הבא (התחום הנפשי) &gt;&gt;]]

[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>n0kwlkhzq47rly9lq9wltqwyw52otj7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>הגות הנפש/יסודות/החוויה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>29189</id>
    <revision>
      <id>167409</id>
      <parentid>167172</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T10:00:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <comment>/* ברנטנו - מכוונוּת (אודותיות), המאפיין של החוויה */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="22358" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

[[../התחום הנפשי|&lt;&lt; לפרק הקודם (החוויה)]] &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;  | [[הגות הנפש|^ בחזרה לעמוד הראשי]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; [[../טיעונים ואישושם|לפרק הבא (טיעונים ואישושם) &gt;&gt;]]

= החוויה =
ספרנו עוסק בשאלת החווייה האנושית המתקבלת בשכל (בנפש). 

== בעלי החוויה ==
[[/בעלי החוויה|הרחבה: '''בעלי החוויה''' - למי כמונו יש חוויה]]
השאלה למי יש את החוויה כמו שלנו נשאלה לאורך הדורות. 

כמו התפתחות הילד הלומד שבנוסף אליו יש אחרים, כך היתה גם התפתחות בתפישה האנושית החברתית שעברה שלבים אחדים: 
* חברה '''אתנו'''צנטרית - גישה קבוצתית דתית או אידיאולוגית בה '''הלאום, העם, הדת או הדרך שלי''' במרכז.
* חברה '''אנתרופו'''צנטרית - גישה כלל-אנושית הומניסטית בה '''האדם''' במרכז. גישה זו כיום אוחזת בכיפה בחברה הקפיטליסטית - תומכת בתהליכי ממון. 
* חברה אקוצנטרית - הסביבה והעולם במרכז. גישה זו מועדפת על ידי תומכי &quot;גאיה&quot;, ובעלי עמדות חברתיות של תנועת הנאורות. 

בעקבות הספקנות נשאלו בעבר ועדיין נשאלות שאלות לגבי עצם קיומנו וקיום אחרים, יכולת הידיעה שלנו על קיומנו ועל קיום אחרים. בעיה זו נקראת בעיית ה???
נראה שאפשר לדלג על גישה קיצונית זאת ובהנחה שאכן יש לי ולאחרים חוויה 

כמובן ששאלות אלו כוללים גם את הספק המכרסם בדבר החוויות של אנשים אחרים. האם חוויותיהם דומים לשלנו? האם לנשים יש חוויות כמו חוויותינו? ומה עם ילדים?  מאיזה גיל? מהי החוויה שלהם קודם לכן?  (ראו 

על כך ראו בהרחבה בדף [[/בעלי החוויה|'''בעלי החוויה''' - למי כמונו יש חוויה]]

== החוויה האישית כמצב נפשי-שכלי ==
האנושות עברה החל מסוף המאה ה-16 מהפיכת ידע והבנה. המיכון הגובר והולך במהפכה התעשייתית, והתקדמות המדע על גילויי העולם הזעיר וחוקי הטבע המניעים ומסבירים את ההוויה, כולל הסבר תהליכי הנשימה וה&quot;חיים&quot; כתהליכים כימיים חמריים, גילוי התא החי והביוכימיה העומדת בבסיס עולם החי, והסבר המגוון החי כתוצאת התפתחות טבעית שחלק ניכר ממנה הוא עקרון הברירה הטבעית המתאימה את היצור לסביבתו, בדומה לברירה מלאכותית שנועדה ליצירת הכלאות חדשות המתאימות לרצוי. כמו כן מתחילת המאה העשרים החלה גם מהפיכת המחשוב והרובוטיקה, והתקדמות משמעותית במדעי המוח והלשון. 

בעקבות מהפיכת ההבנה והידע, לדוגמא ההבנה של תהליכי הראיה העצביים בעין, גילוי הקולטנים לצבע ולעוצמת אור, והדמיה ממוחשבת של &quot;רשתות עצביות&quot; לסוגיהן, החלו להפריד בין תוצאות פעולות שניתן לשחזרן באופן מלאכותי במיחשוב או בכימיה, לבין 
החוויה האישית כמו רגש שמחה, חוויית ההבנה של פשר הדיבור והפקה מושכלת של שיחה,  חוויית המודעוּת, וחוויית ה&quot;אני&quot; בניתוח מצבים ובעת דמיון. זו הפרדה בין הצבע האדום, הנקלט בעין באופן גשמי גופני ומציאותי, כאור בתדר מסויים הנקלט בקולטן מתאים היורה אות עצבית חשמלית-נוירוכימית בשיתוף [[w:he:מוליך עצבי|מוליך עצבי, נוירוטנסמיטור]], ומשתתף בחישוב מוחי, לבין &quot;תחושת האדמימות&quot; עליה מדווחים רוב האנשים, וכל אחד ואחת מכירים את תחושתם הפנימית הם, בשעה שהם מהרהרים בתיאור זה. 

=== סוגי המצב הנפשי ===
את החוויה הזו, הנפרדת מהדבר המתואר על ידי אותה חוויה, הגדיר פרנץ ברנטו &quot;מצב נפשי&quot;. 

המצב הנפשי הוא תכונה שקשה להסביר את קיומה, ואשר נחשבה נפרדת מהמצב הפיזי של המוח. קיימים סוגים שונים של מצבי נפש וביניהם: 
* '''תחושות ורגשות''': 
** '''רגשות''' - כמו אהבה וחיבה, קנאה ושנאה וכדו'
** '''חושים''' - כמו ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש. 
** '''ותחושות גופניות'''  - כמו חום וקור, רעב וצמא, כאב, גועל, רעד, פחד  

* '''מחשבות''': 
** '''חישובים''' - כמו תכנוני פעולה, חישובי חשבון, חישוב הגיוני לפי הלוגיקה, חישובי הנדסה, חישובי עלות תועלת
** '''סברות אישיות''' - ידיעה, סברה, אמונה, וגם תקווה. (באנגלית belief, באו&quot;פ האמנה)
** '''היזכרות'''  - כמו היכר, הזכרות בתמונה ובצליל, במלל, במחזה או בשיר, וכן היזכרות בחומר כתוב. 
** '''הרהורים '''- כמו חלומות, ודמיונות. 
** '''מאוויים''' - תאוות רגעיות, מטרות ויעדים מודעים ומתוכננים, רגשות קנאה וחמדה.

אלו נחלקים לשני סוגים עיקריים: 
* מצבי נפש תפישתיים - הקשורים בתחושות מן המציאות (או דְּמוּי-המציאות) ופיענוחם. 
* מצבי נפש עיבודיים - הקשורים למאווים, לתכנון, הבנה, רצון וכדו'.

חוויית ה&quot;אני&quot; היחיד. דרך נוספת שבה ראו הקדמונים את &quot;הנפש&quot; היא ה&quot;אני&quot; - ייחודו של האדם, רצונותיו ומעשיו, כיישות בודדת ויחידה. 

אחרי כל הלבטים 

{{להשלים}}

== עוד על החוויה ומצב הנפש ==
=== המצב הגופני - ממשות חוויית מצבי הנפש ===
פעמים רבות מתלווה למצב הנפשי גם מצב גופני, וגם מצב חומרי לעתים במערכת הלימפה ההורמונלית: שחרור אדרנלין בגוף המעלים את תחושת הכאב, שחרור אוקסיטוצין המגביר את הנוחות, אות עצבית ותרכובת אדרנלינית המובילים לשערות עומדות. עד כדי כך שבספר מארג המוח (The Fabric of Mind) ד&quot;ר ריצ'רד ברגזון טען שהמוח הוא למעשה בלוטה משוכללת. הזעה ורעד משעת פחד. יובש בפה וחרון אף בשעת כעס. התנשפות מהירה והרחבת אישונים בציפיה, פיהוק התמתחות ועצימת עיניים בשעת עייפות וכדומה. קיימת גם תופעת סינסתיזה - עירוב חושים, בו רואים צלילים, שמיעת צליל חריקה הבא יחד עם דקירה, וכדומה. 

==== ההתכחשות למצב הגופני ====
להשלים

=== מצב, פעולה, תכונה  או תהליך? ===
ישנם סוגים שונים של חוויה נפשית ושכלית הקשורים באגירה ואיחזור - זיכרון, היזכרות והיכר. חלקם, למשל היזכרות בחלום או בשיר, אינם מצב מקובע ויציב, אלא תהליך מתמשך. יותר דומים להתבוננות בסרט מאשר בתמונה קבועה ועומדת. חלקם אינם מופיעים כל הזמן, אלא מתקיימים רק בעת הצורך, , כמו השימוש בסברה (האמנה) או בידיעה בעת החשיבה, ומוסתרים מאיתנו שאר הזמן, כאשר לא חושבים עליהם או אין נדרשים להם. 

==== החלום והשיר: חוויית הרצף והתנועה - '''תהליך נפשי''' מתמשך ולא מצב מקובע ====
קטעי זכרונות של רצף אירועים נחשבים לתהליכים נפשיים מתמשכים, שאינם מצב סטטי עומד. למשל חלום ובו האדם החווה הקשבה מדומיינת למוסיקה, שאיננה &quot;מצב&quot; עומד ומקובע למקומו. כך גם חוויית הצפיה בתנועה וגם ההיזכרות באותה תנועה. כל אלו הם '''תהליכים נפשיים''', ולא מצבים נפשיים. (אם כי יש כאלו שהגדירו זאת כמצב נפשי של תהליך). 

==== סברה וידיעה: אגירת החוויה והנטיה לפעולה ====
הידיעה והתכנון, והנוהג הנלמד והזכור - אלו הם מצבים נפשיים &quot;בכח אך לא בפועל&quot;, בפוטנציה בלבד, המתגלים רק בשעת המימוש כנטיה לפעולה בדרך מסויימת, והנטיה לבחירת ברירה מסוימת - אלו כולם מצבים נפשיים אגורים. 
בהינתן מצב מתאים וסביבה מתאימה הנטיה תוביל לתהליך נפשי, לפעולה נפשית או למצב נפשי מוטה. 

למשל זכרונות, או תוצאות של אימון, הם מצבים נפשיים אצורים בשכל (בנפש). דוגמה שהביא גילברט רייל הוא מצב נפשי שנוצר כתוצאה מהבטחה שניתנה בשיחת טלפון &quot;להגיע תוך עשר דקות&quot;, המובילה לסדרת פעולות שלמה הכוללת התלבשות מתאימה למזג האויר בחוץ, ולמפגש המתוכנן, כניסה למכונית ונהיגה במסלול מסויים אל מקום הפגישה המובטח. 

=== ברנטנו - מכוונוּת (אודותיות), המאפיין של החוויה ===
[[תמונה:Franz Brentano.jpeg|ממוזער|שמאל|200px|חוקר ההכרה [[w:he:פרנץ ברנטנו|פרנץ ברנטנו - Brentano]] מת בוינה בשנת 1917 בגיל 79]]

ראו בהרחבה [[הגות הנפש/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי]]

יש לקצר קטע זה לאור ההרחבה שם

{{רן|
בשנת 1874 [[w:he:פרנץ ברנטנו|פרנץ ברנטנו]] שחתר להפיכת הפסיכולוגיה למדע מדוייק ומוגדר היטב, כתב בספרו &quot;פסיכולוגיה מהיבט ניסויי&quot;:  
::&quot;העולם המופיע בפנינו נחלק לשניים: פיזי ופסיכי  (ממשי ורעיוני)&quot;.  
ברנטנו שאף להגדיר היטב את שני סוגי המושגים, ולהבחין ביניהם במדוייק. הוא סבר שהחוויה אשר הגדיר אותה &quot;'''מצב נפשי'''&quot; היא &quot;פעילה&quot; לעומת &quot;מצב תיאורי&quot; סביל של המציאות הפיזית. 
בבקשו הגדרה מדוייקת בעזרת מאפיין מגדיר ומבחין, כזה שיש לכל המופעים השייכים למצב הנפשי - הרעיוני, ואשר אינו נמצא בתחום הפיזי כלל, כתב: 
::&quot;כל '''מצג''' של תחושה או דמיון משמש דוגמא למופע השכלי. 
::וכוונתי לא לזה שהוא מוצג, אלא לזה '''שהוא מציג'''. 
::וכך שמיעת גובה צליל, ראיית עצם צבוע, תחושת חום או קור, ומצבי דמיון דומים, 
::כל אלה מהווים דוגמאות טובות...&quot;

למעשה ברנטנו מתאר את החוויה כמעשה '''פעיל''' ולא רק '''מצב''' רעיוני סביל, עומד וסטטי. כשאדם חווה את ההר שלפניו, יש בו &quot;בשכלו&quot; (בנפשו) משהו שהוא יותר מאשר תופעת ההר במציאות, משהו השונה לחלוטין מעצם ההר עצמו. יש בו מעין &quot;שידור&quot; של ההר והצגתו ל&quot;עיני רוחו&quot;. 
 
ברנטנו חיפש מאפיין שיבחין ויגדיר מבחינה מדעית מדוייקת את החוויה הזו, ה&quot;מוצגת&quot;, לעומת התיאור הסביל והפיזי המתואר ו&quot;מוצג&quot; על ידי החוויה אך איננו בעצמו עושה דבר. 

בתקופה קדומה היתה מוכרת מחלוקת הפילוסופים{{מי?}} אם האור (כלומר חוויית הראיה) יוצא מן העין אל החפץ הנראה, או שהאור נובע מהחפץ הנראה ומגיע אל העין. הדעה המקובלת{{מי?}} היתה ששני הדברים נכונים, נדרש מבט ומיקוד ועיבוד שכלי, ונדרשת תאורה הנובעת או מוחזרת מן החפץ אל העין. 
}}

==== הבחנת החוויה אודות דבר, ממושא החוויה העומד בפני עצמו ====
{{רן|
ברנטנו מצא שמונה תבחינים, מאפיינים שבעזרתם ניתן להפריד ולהבחין בין חוויה נפשית לבין מושא החוויה - מושא פיזי בדרך כלל, הקיים במציאות או מושא מדומיין או מחושב. החשוב מבין התבחינים הוא: 
::'''כוונה: קיומו של מושא כלשהו אודותיו עוסקת החוויה,  היא המאפיין המבחין בין הנפשי למושא החוויה המציאותי או המדומיין, העומד בפני עצמו.''' 

למשל אם מסתכלים ורואים עיפרון מונח על השולחן, ההבדל בין אותו עיפרון במציאות לבין המחשבה אודותיו, הוא שהעיפרון הוא &quot;לכשעצמו&quot; ואילו המחשבה היא תמיד &quot;אודות&quot; משהו, במקרה זה אודות העיפרון. כך גם אם מדמיינים מפלצת אגדית יורקת אש, ההבדל בין המפלצת המדומיינת לבין המחשבה אודותיה הוא שהמחשבה והדמיון הם '''אודות''' המפלצת הדמיונית, ואילו '''התוכן של המחשבה''', המפלצת המדומיינת עצמה, '''המושא''' של המחשבה הזו, היא &quot;לכשעצמה&quot; ולא &quot;אודות משהו אחר&quot;. 

כלומר לדברי ברנטנו ההבדל בין מושא המחשבה, הדבר שעליו חושבים את המחשבה של החוויה, לבין תוכן המחשבה שהיא '''פעולה של השכל''' הוא כך:
* '''הנפשי - הוא אודות''', כלומר יש לו '''כוונה'''.
* '''התוכן - הוא לכשעצמו''', '''ללא''' כל כוונה.
}}

= המגדיר של החוויה הנפשית =
לאורך הדורות ועד ימינו אלה, נשאלת השאלה: מהו המאפיין המובחן המגדיר באופן בלעדי את היותה של חוויה - נפשית? 

אך תחילה נבדוק למה אנו קוראים נפש, ומה לעומת זאת נראה בעינינו כפעילות שאין אחריה כל ביקורת, חסרת חוויה, וחסרת החלטה שכלית או מוּדעות. לפעילות מהסוג השני בוודאי שנימנע מהכינוי פעילות נפשית או פעילות שכלית. 

החי בהשוואה למכני ולתנועה טבעית...

= מוּדעוּת - המגדיר של פעילות &quot;נפשית&quot; =
{{רן|1=
דוד חלמרס (צ'ולמרס) בספרו משנת 1996 המוח המודע  (The Conscious Mind) טבע את המונח &quot;'''השאלה הקשה'''&quot; לגבי החוויה האנושית, וקישר אותה לנושא המוּדעוּת.  

הוא אמר שאחרי שהוסברו התופעות של לידה ונשימה ומה שנחשב עד אז &quot;חיים&quot; והוסברו גם &quot;בעלי הנפש והנשמה&quot; (מלשון נשיפה ונשימה), ולמדו את הביוכימיה וההתפתחות של תכונות מצבים ותהליכים גופניים כולל תנועה ונשימה, וכל והמסתורין הוסר מן התופעות הללו, שהפכו לתופעות אותן אנו מבינים היטב, תופעות טבע ברורות הפועלות על פי חוקי הטבע הפשוטים יחסית, עדיין נותרה שאלה אחרונה ב&quot;חזית&quot; המדע:  קשה לנו להסביר דרך מדעי הטבע החומר והחיים את התופעה של החוויה, את האדמימות של הצבע האדום ואת חוויית הריח הבשום של ההדס. לחוויה הזו שני היבטים שמרבים לבלבל ביניהם בעקבות דבריו: 
* קוואליה (איכותנים) - התופעה השונה איכותית מן התופעה המוסברת במדעי הטבע החומר והחיים (פיזיקה כימיה וביולוגיה לענפיהם). 
* מוּדעוּת - התפישה של התופעה הנקלטת, באופן שאפשר לדווח עליו. 

חלמרס הדגיש שמחשבה מודעת היא למעשה הדבר שצריך להסביר, ושנותר חסר הסבר מדעי. 
* מהי צורת המחשבה ההופכת אותה למחשבה המודעת לעצמה?
* איזה צורת ייצוג הופך מחשבות למחשבות מודעות לעצמן?

יש מחלוקת ובה שתי גישות מתנגשות לגבי הסברה וההשערה הנכונה המגדירה את המוּדעוּת כמבחין בין המצב הנפשי למושאו:
* א. השערת המוּדעות החיצונית '''העוקבת ממעל''' אחרי הפעילות השכלית, נקראת סְדַר עילי והיא שיטת דוד רוזנטל. גישה זו נקראת גם השערת המחשבה המוּדעת בהיבט מגבוה  (High Order Thought). 
* ב. השערת המוּדעות בייצוג עצמי '''הבאה יחד''' עם חוויית המצב הנפשי. גישה זו נקראת השערת המחשבה המוּדעת '''ברמה מושווה''' - Same Order Thought.
}}

== דוד רוזנטל  והסדר העילי ==
{{רן|1=
דויד רוזנטל, הוגה הדעות היהודי אמריקאי מאוניברסיטת ניו יורק CUNY כתב בספרו ''המוּדעוּת והשכל'' (1986) והציג שתי תופעות: 
* חוויות תת-סיפיות (סבלימינליות) - בהן מציגים לצופה מחזה קצרצר, והוא מתנהג באופן המוכיח שראה ואף עיבד את שראה, אך אינו יכול לתאר את החוויה כלומר אינו &quot;מודע&quot; לה.  
* חוויית איזורי עיוורון בעין, שגם בהן מוכח מהתנהגותו שהרואה חזה ואף עיבד את המידע, אך אינו מודע לכך ואינו יכול לתאר ישירות את שראה.   
מתופעות אלו עליהן אין החוֹוֶה יכול לדווח הסיק רוזנטל שההכרה היא חיצונית לחוויה ועיבודה, ונובעת מ&quot;משקיף ממעל&quot;, רכיב שכלי ומן הסתם גם מוחי, מסדר גבוה יותר המנטר ובוחן את החוויה. 

לדבריו המשקיף ממעל יכול להיות תהליך בלתי מודע, אך הוא היוצר את ה'מוּדעוּת'. היו{{מי?}} שראו בדבריו טיעון פילוסופי ולא פיזי, ותקפו את דבריו משני הבטים: 
* א. אם המשקיף ממעל אינו מודע, כיצד הוא עצמו הופך להיות מודע. 
* ב. ואם נדרש שהמשקיף ממעל יהיה מודע, '''אם כן אין לדבר סוף'''. זוהי דחיה של הבלתי סביר (רדוקטיו אד-אבסורדום).{{הערה|אין להחליף את דחיית הבלתי סביר (רדוקטיו אד-אבסורדום) עם הוכחה על דרך השלילה (דחיה בקונטרדיקציה). דחיית הבלתי סביר כמו טענת &quot;אם כן אין לדבר סוף&quot;, הוא אחד הדרכים לדחיה על דרך השלילה.}}
}}

= ראו גם =
* [[/בעלי החוויה|בהרחבה: '''בעלי החוויה''' - למי כמונו יש חוויה]]
* [[/האני|בהרחבה: '''חוויית האני''' - מיהו &quot;אני&quot; ומהן &quot;החלטותי]]
* [[/הרצון|בהרחבה: '''חווית הרצון, השליטה, וחופש הבחירה''']]

= קישורים חיצוניים =
=== ברנטנו וכוונה כמאפיין הנפשי  ===
* מאמר: [https://philpapers.org/browse/brentano-intentionality על ברנטנו ומכוונות]  מאת אוריה קריגל.
* שם הספר באנגלית: Psychology from an Empirical Standpoint
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Psychology_from_an_Empirical_Standpoint#Reception על מכוונות  ודברי רוג'ר סקרוטון עליה]  - בתוך הערך הויקיפדי על ספרו
* [https://www.jstor.org/stable/pdf/2105978.pdf ברנטנו לעומת הוסרל]

=== רוזנטל והמוּדעוֶת החיצונית ממעל ===
* [https://en.wikipedia.org/wiki/David_M._Rosenthal_(philosopher)#Higher-order_thoughts על המודעות מסדר גבוה] - סיכום רעיונותיו של רוזנטל, בעמוד אודותיו בויקיפדיה האנגלית.
* [https://www.davidrosenthal.org/DR-Cn-and-the-Mind-Iyyun.pdf ספרו המקוון של דויד רוזנטל באתר שלו].
* [https://philpeople.org/profiles/david-rosenthal דף הבית של רוזנטל כולל תמונה] באתר המוקדש להוגי דעות

= הערות =
{{הערות שוליים}}

[[../התחום הנפשי|&lt;&lt; לפרק הקודם (החוויה)]] &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;  | [[הגות הנפש|^ בחזרה לעמוד הראשי]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; [[../טיעונים ואישושם|לפרק הבא (טיעונים ואישושם) &gt;&gt;]]

[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>jhld6vqesjoss2vql46k5wxx536lnh7</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>167410</id>
      <parentid>167409</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T10:01:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <comment>/* ברנטנו - מכוונוּת (אודותיות), המאפיין של החוויה */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="22450" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

[[../התחום הנפשי|&lt;&lt; לפרק הקודם (החוויה)]] &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;  | [[הגות הנפש|^ בחזרה לעמוד הראשי]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; [[../טיעונים ואישושם|לפרק הבא (טיעונים ואישושם) &gt;&gt;]]

= החוויה =
ספרנו עוסק בשאלת החווייה האנושית המתקבלת בשכל (בנפש). 

== בעלי החוויה ==
[[/בעלי החוויה|הרחבה: '''בעלי החוויה''' - למי כמונו יש חוויה]]
השאלה למי יש את החוויה כמו שלנו נשאלה לאורך הדורות. 

כמו התפתחות הילד הלומד שבנוסף אליו יש אחרים, כך היתה גם התפתחות בתפישה האנושית החברתית שעברה שלבים אחדים: 
* חברה '''אתנו'''צנטרית - גישה קבוצתית דתית או אידיאולוגית בה '''הלאום, העם, הדת או הדרך שלי''' במרכז.
* חברה '''אנתרופו'''צנטרית - גישה כלל-אנושית הומניסטית בה '''האדם''' במרכז. גישה זו כיום אוחזת בכיפה בחברה הקפיטליסטית - תומכת בתהליכי ממון. 
* חברה אקוצנטרית - הסביבה והעולם במרכז. גישה זו מועדפת על ידי תומכי &quot;גאיה&quot;, ובעלי עמדות חברתיות של תנועת הנאורות. 

בעקבות הספקנות נשאלו בעבר ועדיין נשאלות שאלות לגבי עצם קיומנו וקיום אחרים, יכולת הידיעה שלנו על קיומנו ועל קיום אחרים. בעיה זו נקראת בעיית ה???
נראה שאפשר לדלג על גישה קיצונית זאת ובהנחה שאכן יש לי ולאחרים חוויה 

כמובן ששאלות אלו כוללים גם את הספק המכרסם בדבר החוויות של אנשים אחרים. האם חוויותיהם דומים לשלנו? האם לנשים יש חוויות כמו חוויותינו? ומה עם ילדים?  מאיזה גיל? מהי החוויה שלהם קודם לכן?  (ראו 

על כך ראו בהרחבה בדף [[/בעלי החוויה|'''בעלי החוויה''' - למי כמונו יש חוויה]]

== החוויה האישית כמצב נפשי-שכלי ==
האנושות עברה החל מסוף המאה ה-16 מהפיכת ידע והבנה. המיכון הגובר והולך במהפכה התעשייתית, והתקדמות המדע על גילויי העולם הזעיר וחוקי הטבע המניעים ומסבירים את ההוויה, כולל הסבר תהליכי הנשימה וה&quot;חיים&quot; כתהליכים כימיים חמריים, גילוי התא החי והביוכימיה העומדת בבסיס עולם החי, והסבר המגוון החי כתוצאת התפתחות טבעית שחלק ניכר ממנה הוא עקרון הברירה הטבעית המתאימה את היצור לסביבתו, בדומה לברירה מלאכותית שנועדה ליצירת הכלאות חדשות המתאימות לרצוי. כמו כן מתחילת המאה העשרים החלה גם מהפיכת המחשוב והרובוטיקה, והתקדמות משמעותית במדעי המוח והלשון. 

בעקבות מהפיכת ההבנה והידע, לדוגמא ההבנה של תהליכי הראיה העצביים בעין, גילוי הקולטנים לצבע ולעוצמת אור, והדמיה ממוחשבת של &quot;רשתות עצביות&quot; לסוגיהן, החלו להפריד בין תוצאות פעולות שניתן לשחזרן באופן מלאכותי במיחשוב או בכימיה, לבין 
החוויה האישית כמו רגש שמחה, חוויית ההבנה של פשר הדיבור והפקה מושכלת של שיחה,  חוויית המודעוּת, וחוויית ה&quot;אני&quot; בניתוח מצבים ובעת דמיון. זו הפרדה בין הצבע האדום, הנקלט בעין באופן גשמי גופני ומציאותי, כאור בתדר מסויים הנקלט בקולטן מתאים היורה אות עצבית חשמלית-נוירוכימית בשיתוף [[w:he:מוליך עצבי|מוליך עצבי, נוירוטנסמיטור]], ומשתתף בחישוב מוחי, לבין &quot;תחושת האדמימות&quot; עליה מדווחים רוב האנשים, וכל אחד ואחת מכירים את תחושתם הפנימית הם, בשעה שהם מהרהרים בתיאור זה. 

=== סוגי המצב הנפשי ===
את החוויה הזו, הנפרדת מהדבר המתואר על ידי אותה חוויה, הגדיר פרנץ ברנטו &quot;מצב נפשי&quot;. 

המצב הנפשי הוא תכונה שקשה להסביר את קיומה, ואשר נחשבה נפרדת מהמצב הפיזי של המוח. קיימים סוגים שונים של מצבי נפש וביניהם: 
* '''תחושות ורגשות''': 
** '''רגשות''' - כמו אהבה וחיבה, קנאה ושנאה וכדו'
** '''חושים''' - כמו ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש. 
** '''ותחושות גופניות'''  - כמו חום וקור, רעב וצמא, כאב, גועל, רעד, פחד  

* '''מחשבות''': 
** '''חישובים''' - כמו תכנוני פעולה, חישובי חשבון, חישוב הגיוני לפי הלוגיקה, חישובי הנדסה, חישובי עלות תועלת
** '''סברות אישיות''' - ידיעה, סברה, אמונה, וגם תקווה. (באנגלית belief, באו&quot;פ האמנה)
** '''היזכרות'''  - כמו היכר, הזכרות בתמונה ובצליל, במלל, במחזה או בשיר, וכן היזכרות בחומר כתוב. 
** '''הרהורים '''- כמו חלומות, ודמיונות. 
** '''מאוויים''' - תאוות רגעיות, מטרות ויעדים מודעים ומתוכננים, רגשות קנאה וחמדה.

אלו נחלקים לשני סוגים עיקריים: 
* מצבי נפש תפישתיים - הקשורים בתחושות מן המציאות (או דְּמוּי-המציאות) ופיענוחם. 
* מצבי נפש עיבודיים - הקשורים למאווים, לתכנון, הבנה, רצון וכדו'.

חוויית ה&quot;אני&quot; היחיד. דרך נוספת שבה ראו הקדמונים את &quot;הנפש&quot; היא ה&quot;אני&quot; - ייחודו של האדם, רצונותיו ומעשיו, כיישות בודדת ויחידה. 

אחרי כל הלבטים 

{{להשלים}}

== עוד על החוויה ומצב הנפש ==
=== המצב הגופני - ממשות חוויית מצבי הנפש ===
פעמים רבות מתלווה למצב הנפשי גם מצב גופני, וגם מצב חומרי לעתים במערכת הלימפה ההורמונלית: שחרור אדרנלין בגוף המעלים את תחושת הכאב, שחרור אוקסיטוצין המגביר את הנוחות, אות עצבית ותרכובת אדרנלינית המובילים לשערות עומדות. עד כדי כך שבספר מארג המוח (The Fabric of Mind) ד&quot;ר ריצ'רד ברגזון טען שהמוח הוא למעשה בלוטה משוכללת. הזעה ורעד משעת פחד. יובש בפה וחרון אף בשעת כעס. התנשפות מהירה והרחבת אישונים בציפיה, פיהוק התמתחות ועצימת עיניים בשעת עייפות וכדומה. קיימת גם תופעת סינסתיזה - עירוב חושים, בו רואים צלילים, שמיעת צליל חריקה הבא יחד עם דקירה, וכדומה. 

==== ההתכחשות למצב הגופני ====
להשלים

=== מצב, פעולה, תכונה  או תהליך? ===
ישנם סוגים שונים של חוויה נפשית ושכלית הקשורים באגירה ואיחזור - זיכרון, היזכרות והיכר. חלקם, למשל היזכרות בחלום או בשיר, אינם מצב מקובע ויציב, אלא תהליך מתמשך. יותר דומים להתבוננות בסרט מאשר בתמונה קבועה ועומדת. חלקם אינם מופיעים כל הזמן, אלא מתקיימים רק בעת הצורך, , כמו השימוש בסברה (האמנה) או בידיעה בעת החשיבה, ומוסתרים מאיתנו שאר הזמן, כאשר לא חושבים עליהם או אין נדרשים להם. 

==== החלום והשיר: חוויית הרצף והתנועה - '''תהליך נפשי''' מתמשך ולא מצב מקובע ====
קטעי זכרונות של רצף אירועים נחשבים לתהליכים נפשיים מתמשכים, שאינם מצב סטטי עומד. למשל חלום ובו האדם החווה הקשבה מדומיינת למוסיקה, שאיננה &quot;מצב&quot; עומד ומקובע למקומו. כך גם חוויית הצפיה בתנועה וגם ההיזכרות באותה תנועה. כל אלו הם '''תהליכים נפשיים''', ולא מצבים נפשיים. (אם כי יש כאלו שהגדירו זאת כמצב נפשי של תהליך). 

==== סברה וידיעה: אגירת החוויה והנטיה לפעולה ====
הידיעה והתכנון, והנוהג הנלמד והזכור - אלו הם מצבים נפשיים &quot;בכח אך לא בפועל&quot;, בפוטנציה בלבד, המתגלים רק בשעת המימוש כנטיה לפעולה בדרך מסויימת, והנטיה לבחירת ברירה מסוימת - אלו כולם מצבים נפשיים אגורים. 
בהינתן מצב מתאים וסביבה מתאימה הנטיה תוביל לתהליך נפשי, לפעולה נפשית או למצב נפשי מוטה. 

למשל זכרונות, או תוצאות של אימון, הם מצבים נפשיים אצורים בשכל (בנפש). דוגמה שהביא גילברט רייל הוא מצב נפשי שנוצר כתוצאה מהבטחה שניתנה בשיחת טלפון &quot;להגיע תוך עשר דקות&quot;, המובילה לסדרת פעולות שלמה הכוללת התלבשות מתאימה למזג האויר בחוץ, ולמפגש המתוכנן, כניסה למכונית ונהיגה במסלול מסויים אל מקום הפגישה המובטח. 

=== ברנטנו - מכוונוּת (אודותיות), המאפיין של החוויה ===
[[תמונה:Franz Brentano.jpeg|ממוזער|שמאל|200px|חוקר ההכרה [[w:he:פרנץ ברנטנו|פרנץ ברנטנו - Brentano]] מת בוינה בשנת 1917 בגיל 79]]

ראו בהרחבה [[הגות הנפש/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות]]

יש לקצר קטע זה לאור ההרחבה שם. ויש לקצר את שם הדף שם (ולהביאו תחת יסודות)

{{רן|
בשנת 1874 [[w:he:פרנץ ברנטנו|פרנץ ברנטנו]] שחתר להפיכת הפסיכולוגיה למדע מדוייק ומוגדר היטב, כתב בספרו &quot;פסיכולוגיה מהיבט ניסויי&quot;:  
::&quot;העולם המופיע בפנינו נחלק לשניים: פיזי ופסיכי  (ממשי ורעיוני)&quot;.  
ברנטנו שאף להגדיר היטב את שני סוגי המושגים, ולהבחין ביניהם במדוייק. הוא סבר שהחוויה אשר הגדיר אותה &quot;'''מצב נפשי'''&quot; היא &quot;פעילה&quot; לעומת &quot;מצב תיאורי&quot; סביל של המציאות הפיזית. 
בבקשו הגדרה מדוייקת בעזרת מאפיין מגדיר ומבחין, כזה שיש לכל המופעים השייכים למצב הנפשי - הרעיוני, ואשר אינו נמצא בתחום הפיזי כלל, כתב: 
::&quot;כל '''מצג''' של תחושה או דמיון משמש דוגמא למופע השכלי. 
::וכוונתי לא לזה שהוא מוצג, אלא לזה '''שהוא מציג'''. 
::וכך שמיעת גובה צליל, ראיית עצם צבוע, תחושת חום או קור, ומצבי דמיון דומים, 
::כל אלה מהווים דוגמאות טובות...&quot;

למעשה ברנטנו מתאר את החוויה כמעשה '''פעיל''' ולא רק '''מצב''' רעיוני סביל, עומד וסטטי. כשאדם חווה את ההר שלפניו, יש בו &quot;בשכלו&quot; (בנפשו) משהו שהוא יותר מאשר תופעת ההר במציאות, משהו השונה לחלוטין מעצם ההר עצמו. יש בו מעין &quot;שידור&quot; של ההר והצגתו ל&quot;עיני רוחו&quot;. 
 
ברנטנו חיפש מאפיין שיבחין ויגדיר מבחינה מדעית מדוייקת את החוויה הזו, ה&quot;מוצגת&quot;, לעומת התיאור הסביל והפיזי המתואר ו&quot;מוצג&quot; על ידי החוויה אך איננו בעצמו עושה דבר. 

בתקופה קדומה היתה מוכרת מחלוקת הפילוסופים{{מי?}} אם האור (כלומר חוויית הראיה) יוצא מן העין אל החפץ הנראה, או שהאור נובע מהחפץ הנראה ומגיע אל העין. הדעה המקובלת{{מי?}} היתה ששני הדברים נכונים, נדרש מבט ומיקוד ועיבוד שכלי, ונדרשת תאורה הנובעת או מוחזרת מן החפץ אל העין. 
}}

==== הבחנת החוויה אודות דבר, ממושא החוויה העומד בפני עצמו ====
{{רן|
ברנטנו מצא שמונה תבחינים, מאפיינים שבעזרתם ניתן להפריד ולהבחין בין חוויה נפשית לבין מושא החוויה - מושא פיזי בדרך כלל, הקיים במציאות או מושא מדומיין או מחושב. החשוב מבין התבחינים הוא: 
::'''כוונה: קיומו של מושא כלשהו אודותיו עוסקת החוויה,  היא המאפיין המבחין בין הנפשי למושא החוויה המציאותי או המדומיין, העומד בפני עצמו.''' 

למשל אם מסתכלים ורואים עיפרון מונח על השולחן, ההבדל בין אותו עיפרון במציאות לבין המחשבה אודותיו, הוא שהעיפרון הוא &quot;לכשעצמו&quot; ואילו המחשבה היא תמיד &quot;אודות&quot; משהו, במקרה זה אודות העיפרון. כך גם אם מדמיינים מפלצת אגדית יורקת אש, ההבדל בין המפלצת המדומיינת לבין המחשבה אודותיה הוא שהמחשבה והדמיון הם '''אודות''' המפלצת הדמיונית, ואילו '''התוכן של המחשבה''', המפלצת המדומיינת עצמה, '''המושא''' של המחשבה הזו, היא &quot;לכשעצמה&quot; ולא &quot;אודות משהו אחר&quot;. 

כלומר לדברי ברנטנו ההבדל בין מושא המחשבה, הדבר שעליו חושבים את המחשבה של החוויה, לבין תוכן המחשבה שהיא '''פעולה של השכל''' הוא כך:
* '''הנפשי - הוא אודות''', כלומר יש לו '''כוונה'''.
* '''התוכן - הוא לכשעצמו''', '''ללא''' כל כוונה.
}}

= המגדיר של החוויה הנפשית =
לאורך הדורות ועד ימינו אלה, נשאלת השאלה: מהו המאפיין המובחן המגדיר באופן בלעדי את היותה של חוויה - נפשית? 

אך תחילה נבדוק למה אנו קוראים נפש, ומה לעומת זאת נראה בעינינו כפעילות שאין אחריה כל ביקורת, חסרת חוויה, וחסרת החלטה שכלית או מוּדעות. לפעילות מהסוג השני בוודאי שנימנע מהכינוי פעילות נפשית או פעילות שכלית. 

החי בהשוואה למכני ולתנועה טבעית...

= מוּדעוּת - המגדיר של פעילות &quot;נפשית&quot; =
{{רן|1=
דוד חלמרס (צ'ולמרס) בספרו משנת 1996 המוח המודע  (The Conscious Mind) טבע את המונח &quot;'''השאלה הקשה'''&quot; לגבי החוויה האנושית, וקישר אותה לנושא המוּדעוּת.  

הוא אמר שאחרי שהוסברו התופעות של לידה ונשימה ומה שנחשב עד אז &quot;חיים&quot; והוסברו גם &quot;בעלי הנפש והנשמה&quot; (מלשון נשיפה ונשימה), ולמדו את הביוכימיה וההתפתחות של תכונות מצבים ותהליכים גופניים כולל תנועה ונשימה, וכל והמסתורין הוסר מן התופעות הללו, שהפכו לתופעות אותן אנו מבינים היטב, תופעות טבע ברורות הפועלות על פי חוקי הטבע הפשוטים יחסית, עדיין נותרה שאלה אחרונה ב&quot;חזית&quot; המדע:  קשה לנו להסביר דרך מדעי הטבע החומר והחיים את התופעה של החוויה, את האדמימות של הצבע האדום ואת חוויית הריח הבשום של ההדס. לחוויה הזו שני היבטים שמרבים לבלבל ביניהם בעקבות דבריו: 
* קוואליה (איכותנים) - התופעה השונה איכותית מן התופעה המוסברת במדעי הטבע החומר והחיים (פיזיקה כימיה וביולוגיה לענפיהם). 
* מוּדעוּת - התפישה של התופעה הנקלטת, באופן שאפשר לדווח עליו. 

חלמרס הדגיש שמחשבה מודעת היא למעשה הדבר שצריך להסביר, ושנותר חסר הסבר מדעי. 
* מהי צורת המחשבה ההופכת אותה למחשבה המודעת לעצמה?
* איזה צורת ייצוג הופך מחשבות למחשבות מודעות לעצמן?

יש מחלוקת ובה שתי גישות מתנגשות לגבי הסברה וההשערה הנכונה המגדירה את המוּדעוּת כמבחין בין המצב הנפשי למושאו:
* א. השערת המוּדעות החיצונית '''העוקבת ממעל''' אחרי הפעילות השכלית, נקראת סְדַר עילי והיא שיטת דוד רוזנטל. גישה זו נקראת גם השערת המחשבה המוּדעת בהיבט מגבוה  (High Order Thought). 
* ב. השערת המוּדעות בייצוג עצמי '''הבאה יחד''' עם חוויית המצב הנפשי. גישה זו נקראת השערת המחשבה המוּדעת '''ברמה מושווה''' - Same Order Thought.
}}

== דוד רוזנטל  והסדר העילי ==
{{רן|1=
דויד רוזנטל, הוגה הדעות היהודי אמריקאי מאוניברסיטת ניו יורק CUNY כתב בספרו ''המוּדעוּת והשכל'' (1986) והציג שתי תופעות: 
* חוויות תת-סיפיות (סבלימינליות) - בהן מציגים לצופה מחזה קצרצר, והוא מתנהג באופן המוכיח שראה ואף עיבד את שראה, אך אינו יכול לתאר את החוויה כלומר אינו &quot;מודע&quot; לה.  
* חוויית איזורי עיוורון בעין, שגם בהן מוכח מהתנהגותו שהרואה חזה ואף עיבד את המידע, אך אינו מודע לכך ואינו יכול לתאר ישירות את שראה.   
מתופעות אלו עליהן אין החוֹוֶה יכול לדווח הסיק רוזנטל שההכרה היא חיצונית לחוויה ועיבודה, ונובעת מ&quot;משקיף ממעל&quot;, רכיב שכלי ומן הסתם גם מוחי, מסדר גבוה יותר המנטר ובוחן את החוויה. 

לדבריו המשקיף ממעל יכול להיות תהליך בלתי מודע, אך הוא היוצר את ה'מוּדעוּת'. היו{{מי?}} שראו בדבריו טיעון פילוסופי ולא פיזי, ותקפו את דבריו משני הבטים: 
* א. אם המשקיף ממעל אינו מודע, כיצד הוא עצמו הופך להיות מודע. 
* ב. ואם נדרש שהמשקיף ממעל יהיה מודע, '''אם כן אין לדבר סוף'''. זוהי דחיה של הבלתי סביר (רדוקטיו אד-אבסורדום).{{הערה|אין להחליף את דחיית הבלתי סביר (רדוקטיו אד-אבסורדום) עם הוכחה על דרך השלילה (דחיה בקונטרדיקציה). דחיית הבלתי סביר כמו טענת &quot;אם כן אין לדבר סוף&quot;, הוא אחד הדרכים לדחיה על דרך השלילה.}}
}}

= ראו גם =
* [[/בעלי החוויה|בהרחבה: '''בעלי החוויה''' - למי כמונו יש חוויה]]
* [[/האני|בהרחבה: '''חוויית האני''' - מיהו &quot;אני&quot; ומהן &quot;החלטותי]]
* [[/הרצון|בהרחבה: '''חווית הרצון, השליטה, וחופש הבחירה''']]

= קישורים חיצוניים =
=== ברנטנו וכוונה כמאפיין הנפשי  ===
* מאמר: [https://philpapers.org/browse/brentano-intentionality על ברנטנו ומכוונות]  מאת אוריה קריגל.
* שם הספר באנגלית: Psychology from an Empirical Standpoint
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Psychology_from_an_Empirical_Standpoint#Reception על מכוונות  ודברי רוג'ר סקרוטון עליה]  - בתוך הערך הויקיפדי על ספרו
* [https://www.jstor.org/stable/pdf/2105978.pdf ברנטנו לעומת הוסרל]

=== רוזנטל והמוּדעוֶת החיצונית ממעל ===
* [https://en.wikipedia.org/wiki/David_M._Rosenthal_(philosopher)#Higher-order_thoughts על המודעות מסדר גבוה] - סיכום רעיונותיו של רוזנטל, בעמוד אודותיו בויקיפדיה האנגלית.
* [https://www.davidrosenthal.org/DR-Cn-and-the-Mind-Iyyun.pdf ספרו המקוון של דויד רוזנטל באתר שלו].
* [https://philpeople.org/profiles/david-rosenthal דף הבית של רוזנטל כולל תמונה] באתר המוקדש להוגי דעות

= הערות =
{{הערות שוליים}}

[[../התחום הנפשי|&lt;&lt; לפרק הקודם (החוויה)]] &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;  | [[הגות הנפש|^ בחזרה לעמוד הראשי]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; [[../טיעונים ואישושם|לפרק הבא (טיעונים ואישושם) &gt;&gt;]]

[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>q4pfgy5q53azz96b3pqxlzd62l21wqo</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>167411</id>
      <parentid>167410</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T10:01:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* ברנטנו - מכוונוּת (אודותיות), המאפיין של החוויה */ תקלדה</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="22451" xml:space="preserve">{{בעבודה}}

[[../התחום הנפשי|&lt;&lt; לפרק הקודם (החוויה)]] &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;  | [[הגות הנפש|^ בחזרה לעמוד הראשי]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; [[../טיעונים ואישושם|לפרק הבא (טיעונים ואישושם) &gt;&gt;]]

= החוויה =
ספרנו עוסק בשאלת החווייה האנושית המתקבלת בשכל (בנפש). 

== בעלי החוויה ==
[[/בעלי החוויה|הרחבה: '''בעלי החוויה''' - למי כמונו יש חוויה]]
השאלה למי יש את החוויה כמו שלנו נשאלה לאורך הדורות. 

כמו התפתחות הילד הלומד שבנוסף אליו יש אחרים, כך היתה גם התפתחות בתפישה האנושית החברתית שעברה שלבים אחדים: 
* חברה '''אתנו'''צנטרית - גישה קבוצתית דתית או אידיאולוגית בה '''הלאום, העם, הדת או הדרך שלי''' במרכז.
* חברה '''אנתרופו'''צנטרית - גישה כלל-אנושית הומניסטית בה '''האדם''' במרכז. גישה זו כיום אוחזת בכיפה בחברה הקפיטליסטית - תומכת בתהליכי ממון. 
* חברה אקוצנטרית - הסביבה והעולם במרכז. גישה זו מועדפת על ידי תומכי &quot;גאיה&quot;, ובעלי עמדות חברתיות של תנועת הנאורות. 

בעקבות הספקנות נשאלו בעבר ועדיין נשאלות שאלות לגבי עצם קיומנו וקיום אחרים, יכולת הידיעה שלנו על קיומנו ועל קיום אחרים. בעיה זו נקראת בעיית ה???
נראה שאפשר לדלג על גישה קיצונית זאת ובהנחה שאכן יש לי ולאחרים חוויה 

כמובן ששאלות אלו כוללים גם את הספק המכרסם בדבר החוויות של אנשים אחרים. האם חוויותיהם דומים לשלנו? האם לנשים יש חוויות כמו חוויותינו? ומה עם ילדים?  מאיזה גיל? מהי החוויה שלהם קודם לכן?  (ראו 

על כך ראו בהרחבה בדף [[/בעלי החוויה|'''בעלי החוויה''' - למי כמונו יש חוויה]]

== החוויה האישית כמצב נפשי-שכלי ==
האנושות עברה החל מסוף המאה ה-16 מהפיכת ידע והבנה. המיכון הגובר והולך במהפכה התעשייתית, והתקדמות המדע על גילויי העולם הזעיר וחוקי הטבע המניעים ומסבירים את ההוויה, כולל הסבר תהליכי הנשימה וה&quot;חיים&quot; כתהליכים כימיים חמריים, גילוי התא החי והביוכימיה העומדת בבסיס עולם החי, והסבר המגוון החי כתוצאת התפתחות טבעית שחלק ניכר ממנה הוא עקרון הברירה הטבעית המתאימה את היצור לסביבתו, בדומה לברירה מלאכותית שנועדה ליצירת הכלאות חדשות המתאימות לרצוי. כמו כן מתחילת המאה העשרים החלה גם מהפיכת המחשוב והרובוטיקה, והתקדמות משמעותית במדעי המוח והלשון. 

בעקבות מהפיכת ההבנה והידע, לדוגמא ההבנה של תהליכי הראיה העצביים בעין, גילוי הקולטנים לצבע ולעוצמת אור, והדמיה ממוחשבת של &quot;רשתות עצביות&quot; לסוגיהן, החלו להפריד בין תוצאות פעולות שניתן לשחזרן באופן מלאכותי במיחשוב או בכימיה, לבין 
החוויה האישית כמו רגש שמחה, חוויית ההבנה של פשר הדיבור והפקה מושכלת של שיחה,  חוויית המודעוּת, וחוויית ה&quot;אני&quot; בניתוח מצבים ובעת דמיון. זו הפרדה בין הצבע האדום, הנקלט בעין באופן גשמי גופני ומציאותי, כאור בתדר מסויים הנקלט בקולטן מתאים היורה אות עצבית חשמלית-נוירוכימית בשיתוף [[w:he:מוליך עצבי|מוליך עצבי, נוירוטנסמיטור]], ומשתתף בחישוב מוחי, לבין &quot;תחושת האדמימות&quot; עליה מדווחים רוב האנשים, וכל אחד ואחת מכירים את תחושתם הפנימית הם, בשעה שהם מהרהרים בתיאור זה. 

=== סוגי המצב הנפשי ===
את החוויה הזו, הנפרדת מהדבר המתואר על ידי אותה חוויה, הגדיר פרנץ ברנטו &quot;מצב נפשי&quot;. 

המצב הנפשי הוא תכונה שקשה להסביר את קיומה, ואשר נחשבה נפרדת מהמצב הפיזי של המוח. קיימים סוגים שונים של מצבי נפש וביניהם: 
* '''תחושות ורגשות''': 
** '''רגשות''' - כמו אהבה וחיבה, קנאה ושנאה וכדו'
** '''חושים''' - כמו ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש. 
** '''ותחושות גופניות'''  - כמו חום וקור, רעב וצמא, כאב, גועל, רעד, פחד  

* '''מחשבות''': 
** '''חישובים''' - כמו תכנוני פעולה, חישובי חשבון, חישוב הגיוני לפי הלוגיקה, חישובי הנדסה, חישובי עלות תועלת
** '''סברות אישיות''' - ידיעה, סברה, אמונה, וגם תקווה. (באנגלית belief, באו&quot;פ האמנה)
** '''היזכרות'''  - כמו היכר, הזכרות בתמונה ובצליל, במלל, במחזה או בשיר, וכן היזכרות בחומר כתוב. 
** '''הרהורים '''- כמו חלומות, ודמיונות. 
** '''מאוויים''' - תאוות רגעיות, מטרות ויעדים מודעים ומתוכננים, רגשות קנאה וחמדה.

אלו נחלקים לשני סוגים עיקריים: 
* מצבי נפש תפישתיים - הקשורים בתחושות מן המציאות (או דְּמוּי-המציאות) ופיענוחם. 
* מצבי נפש עיבודיים - הקשורים למאווים, לתכנון, הבנה, רצון וכדו'.

חוויית ה&quot;אני&quot; היחיד. דרך נוספת שבה ראו הקדמונים את &quot;הנפש&quot; היא ה&quot;אני&quot; - ייחודו של האדם, רצונותיו ומעשיו, כיישות בודדת ויחידה. 

אחרי כל הלבטים 

{{להשלים}}

== עוד על החוויה ומצב הנפש ==
=== המצב הגופני - ממשות חוויית מצבי הנפש ===
פעמים רבות מתלווה למצב הנפשי גם מצב גופני, וגם מצב חומרי לעתים במערכת הלימפה ההורמונלית: שחרור אדרנלין בגוף המעלים את תחושת הכאב, שחרור אוקסיטוצין המגביר את הנוחות, אות עצבית ותרכובת אדרנלינית המובילים לשערות עומדות. עד כדי כך שבספר מארג המוח (The Fabric of Mind) ד&quot;ר ריצ'רד ברגזון טען שהמוח הוא למעשה בלוטה משוכללת. הזעה ורעד משעת פחד. יובש בפה וחרון אף בשעת כעס. התנשפות מהירה והרחבת אישונים בציפיה, פיהוק התמתחות ועצימת עיניים בשעת עייפות וכדומה. קיימת גם תופעת סינסתיזה - עירוב חושים, בו רואים צלילים, שמיעת צליל חריקה הבא יחד עם דקירה, וכדומה. 

==== ההתכחשות למצב הגופני ====
להשלים

=== מצב, פעולה, תכונה  או תהליך? ===
ישנם סוגים שונים של חוויה נפשית ושכלית הקשורים באגירה ואיחזור - זיכרון, היזכרות והיכר. חלקם, למשל היזכרות בחלום או בשיר, אינם מצב מקובע ויציב, אלא תהליך מתמשך. יותר דומים להתבוננות בסרט מאשר בתמונה קבועה ועומדת. חלקם אינם מופיעים כל הזמן, אלא מתקיימים רק בעת הצורך, , כמו השימוש בסברה (האמנה) או בידיעה בעת החשיבה, ומוסתרים מאיתנו שאר הזמן, כאשר לא חושבים עליהם או אין נדרשים להם. 

==== החלום והשיר: חוויית הרצף והתנועה - '''תהליך נפשי''' מתמשך ולא מצב מקובע ====
קטעי זכרונות של רצף אירועים נחשבים לתהליכים נפשיים מתמשכים, שאינם מצב סטטי עומד. למשל חלום ובו האדם החווה הקשבה מדומיינת למוסיקה, שאיננה &quot;מצב&quot; עומד ומקובע למקומו. כך גם חוויית הצפיה בתנועה וגם ההיזכרות באותה תנועה. כל אלו הם '''תהליכים נפשיים''', ולא מצבים נפשיים. (אם כי יש כאלו שהגדירו זאת כמצב נפשי של תהליך). 

==== סברה וידיעה: אגירת החוויה והנטיה לפעולה ====
הידיעה והתכנון, והנוהג הנלמד והזכור - אלו הם מצבים נפשיים &quot;בכח אך לא בפועל&quot;, בפוטנציה בלבד, המתגלים רק בשעת המימוש כנטיה לפעולה בדרך מסויימת, והנטיה לבחירת ברירה מסוימת - אלו כולם מצבים נפשיים אגורים. 
בהינתן מצב מתאים וסביבה מתאימה הנטיה תוביל לתהליך נפשי, לפעולה נפשית או למצב נפשי מוטה. 

למשל זכרונות, או תוצאות של אימון, הם מצבים נפשיים אצורים בשכל (בנפש). דוגמה שהביא גילברט רייל הוא מצב נפשי שנוצר כתוצאה מהבטחה שניתנה בשיחת טלפון &quot;להגיע תוך עשר דקות&quot;, המובילה לסדרת פעולות שלמה הכוללת התלבשות מתאימה למזג האויר בחוץ, ולמפגש המתוכנן, כניסה למכונית ונהיגה במסלול מסויים אל מקום הפגישה המובטח. 

=== ברנטנו - מכוונוּת (אודותיות), המאפיין של החוויה ===
[[תמונה:Franz Brentano.jpeg|ממוזער|שמאל|200px|חוקר ההכרה [[w:he:פרנץ ברנטנו|פרנץ ברנטנו - Brentano]] מת בוינה בשנת 1917 בגיל 79]]

ראו בהרחבה [[הגות הנפש/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)]]

יש לקצר קטע זה לאור ההרחבה שם. ויש לקצר את שם הדף שם (ולהביאו תחת יסודות)

{{רן|
בשנת 1874 [[w:he:פרנץ ברנטנו|פרנץ ברנטנו]] שחתר להפיכת הפסיכולוגיה למדע מדוייק ומוגדר היטב, כתב בספרו &quot;פסיכולוגיה מהיבט ניסויי&quot;:  
::&quot;העולם המופיע בפנינו נחלק לשניים: פיזי ופסיכי  (ממשי ורעיוני)&quot;.  
ברנטנו שאף להגדיר היטב את שני סוגי המושגים, ולהבחין ביניהם במדוייק. הוא סבר שהחוויה אשר הגדיר אותה &quot;'''מצב נפשי'''&quot; היא &quot;פעילה&quot; לעומת &quot;מצב תיאורי&quot; סביל של המציאות הפיזית. 
בבקשו הגדרה מדוייקת בעזרת מאפיין מגדיר ומבחין, כזה שיש לכל המופעים השייכים למצב הנפשי - הרעיוני, ואשר אינו נמצא בתחום הפיזי כלל, כתב: 
::&quot;כל '''מצג''' של תחושה או דמיון משמש דוגמא למופע השכלי. 
::וכוונתי לא לזה שהוא מוצג, אלא לזה '''שהוא מציג'''. 
::וכך שמיעת גובה צליל, ראיית עצם צבוע, תחושת חום או קור, ומצבי דמיון דומים, 
::כל אלה מהווים דוגמאות טובות...&quot;

למעשה ברנטנו מתאר את החוויה כמעשה '''פעיל''' ולא רק '''מצב''' רעיוני סביל, עומד וסטטי. כשאדם חווה את ההר שלפניו, יש בו &quot;בשכלו&quot; (בנפשו) משהו שהוא יותר מאשר תופעת ההר במציאות, משהו השונה לחלוטין מעצם ההר עצמו. יש בו מעין &quot;שידור&quot; של ההר והצגתו ל&quot;עיני רוחו&quot;. 
 
ברנטנו חיפש מאפיין שיבחין ויגדיר מבחינה מדעית מדוייקת את החוויה הזו, ה&quot;מוצגת&quot;, לעומת התיאור הסביל והפיזי המתואר ו&quot;מוצג&quot; על ידי החוויה אך איננו בעצמו עושה דבר. 

בתקופה קדומה היתה מוכרת מחלוקת הפילוסופים{{מי?}} אם האור (כלומר חוויית הראיה) יוצא מן העין אל החפץ הנראה, או שהאור נובע מהחפץ הנראה ומגיע אל העין. הדעה המקובלת{{מי?}} היתה ששני הדברים נכונים, נדרש מבט ומיקוד ועיבוד שכלי, ונדרשת תאורה הנובעת או מוחזרת מן החפץ אל העין. 
}}

==== הבחנת החוויה אודות דבר, ממושא החוויה העומד בפני עצמו ====
{{רן|
ברנטנו מצא שמונה תבחינים, מאפיינים שבעזרתם ניתן להפריד ולהבחין בין חוויה נפשית לבין מושא החוויה - מושא פיזי בדרך כלל, הקיים במציאות או מושא מדומיין או מחושב. החשוב מבין התבחינים הוא: 
::'''כוונה: קיומו של מושא כלשהו אודותיו עוסקת החוויה,  היא המאפיין המבחין בין הנפשי למושא החוויה המציאותי או המדומיין, העומד בפני עצמו.''' 

למשל אם מסתכלים ורואים עיפרון מונח על השולחן, ההבדל בין אותו עיפרון במציאות לבין המחשבה אודותיו, הוא שהעיפרון הוא &quot;לכשעצמו&quot; ואילו המחשבה היא תמיד &quot;אודות&quot; משהו, במקרה זה אודות העיפרון. כך גם אם מדמיינים מפלצת אגדית יורקת אש, ההבדל בין המפלצת המדומיינת לבין המחשבה אודותיה הוא שהמחשבה והדמיון הם '''אודות''' המפלצת הדמיונית, ואילו '''התוכן של המחשבה''', המפלצת המדומיינת עצמה, '''המושא''' של המחשבה הזו, היא &quot;לכשעצמה&quot; ולא &quot;אודות משהו אחר&quot;. 

כלומר לדברי ברנטנו ההבדל בין מושא המחשבה, הדבר שעליו חושבים את המחשבה של החוויה, לבין תוכן המחשבה שהיא '''פעולה של השכל''' הוא כך:
* '''הנפשי - הוא אודות''', כלומר יש לו '''כוונה'''.
* '''התוכן - הוא לכשעצמו''', '''ללא''' כל כוונה.
}}

= המגדיר של החוויה הנפשית =
לאורך הדורות ועד ימינו אלה, נשאלת השאלה: מהו המאפיין המובחן המגדיר באופן בלעדי את היותה של חוויה - נפשית? 

אך תחילה נבדוק למה אנו קוראים נפש, ומה לעומת זאת נראה בעינינו כפעילות שאין אחריה כל ביקורת, חסרת חוויה, וחסרת החלטה שכלית או מוּדעות. לפעילות מהסוג השני בוודאי שנימנע מהכינוי פעילות נפשית או פעילות שכלית. 

החי בהשוואה למכני ולתנועה טבעית...

= מוּדעוּת - המגדיר של פעילות &quot;נפשית&quot; =
{{רן|1=
דוד חלמרס (צ'ולמרס) בספרו משנת 1996 המוח המודע  (The Conscious Mind) טבע את המונח &quot;'''השאלה הקשה'''&quot; לגבי החוויה האנושית, וקישר אותה לנושא המוּדעוּת.  

הוא אמר שאחרי שהוסברו התופעות של לידה ונשימה ומה שנחשב עד אז &quot;חיים&quot; והוסברו גם &quot;בעלי הנפש והנשמה&quot; (מלשון נשיפה ונשימה), ולמדו את הביוכימיה וההתפתחות של תכונות מצבים ותהליכים גופניים כולל תנועה ונשימה, וכל והמסתורין הוסר מן התופעות הללו, שהפכו לתופעות אותן אנו מבינים היטב, תופעות טבע ברורות הפועלות על פי חוקי הטבע הפשוטים יחסית, עדיין נותרה שאלה אחרונה ב&quot;חזית&quot; המדע:  קשה לנו להסביר דרך מדעי הטבע החומר והחיים את התופעה של החוויה, את האדמימות של הצבע האדום ואת חוויית הריח הבשום של ההדס. לחוויה הזו שני היבטים שמרבים לבלבל ביניהם בעקבות דבריו: 
* קוואליה (איכותנים) - התופעה השונה איכותית מן התופעה המוסברת במדעי הטבע החומר והחיים (פיזיקה כימיה וביולוגיה לענפיהם). 
* מוּדעוּת - התפישה של התופעה הנקלטת, באופן שאפשר לדווח עליו. 

חלמרס הדגיש שמחשבה מודעת היא למעשה הדבר שצריך להסביר, ושנותר חסר הסבר מדעי. 
* מהי צורת המחשבה ההופכת אותה למחשבה המודעת לעצמה?
* איזה צורת ייצוג הופך מחשבות למחשבות מודעות לעצמן?

יש מחלוקת ובה שתי גישות מתנגשות לגבי הסברה וההשערה הנכונה המגדירה את המוּדעוּת כמבחין בין המצב הנפשי למושאו:
* א. השערת המוּדעות החיצונית '''העוקבת ממעל''' אחרי הפעילות השכלית, נקראת סְדַר עילי והיא שיטת דוד רוזנטל. גישה זו נקראת גם השערת המחשבה המוּדעת בהיבט מגבוה  (High Order Thought). 
* ב. השערת המוּדעות בייצוג עצמי '''הבאה יחד''' עם חוויית המצב הנפשי. גישה זו נקראת השערת המחשבה המוּדעת '''ברמה מושווה''' - Same Order Thought.
}}

== דוד רוזנטל  והסדר העילי ==
{{רן|1=
דויד רוזנטל, הוגה הדעות היהודי אמריקאי מאוניברסיטת ניו יורק CUNY כתב בספרו ''המוּדעוּת והשכל'' (1986) והציג שתי תופעות: 
* חוויות תת-סיפיות (סבלימינליות) - בהן מציגים לצופה מחזה קצרצר, והוא מתנהג באופן המוכיח שראה ואף עיבד את שראה, אך אינו יכול לתאר את החוויה כלומר אינו &quot;מודע&quot; לה.  
* חוויית איזורי עיוורון בעין, שגם בהן מוכח מהתנהגותו שהרואה חזה ואף עיבד את המידע, אך אינו מודע לכך ואינו יכול לתאר ישירות את שראה.   
מתופעות אלו עליהן אין החוֹוֶה יכול לדווח הסיק רוזנטל שההכרה היא חיצונית לחוויה ועיבודה, ונובעת מ&quot;משקיף ממעל&quot;, רכיב שכלי ומן הסתם גם מוחי, מסדר גבוה יותר המנטר ובוחן את החוויה. 

לדבריו המשקיף ממעל יכול להיות תהליך בלתי מודע, אך הוא היוצר את ה'מוּדעוּת'. היו{{מי?}} שראו בדבריו טיעון פילוסופי ולא פיזי, ותקפו את דבריו משני הבטים: 
* א. אם המשקיף ממעל אינו מודע, כיצד הוא עצמו הופך להיות מודע. 
* ב. ואם נדרש שהמשקיף ממעל יהיה מודע, '''אם כן אין לדבר סוף'''. זוהי דחיה של הבלתי סביר (רדוקטיו אד-אבסורדום).{{הערה|אין להחליף את דחיית הבלתי סביר (רדוקטיו אד-אבסורדום) עם הוכחה על דרך השלילה (דחיה בקונטרדיקציה). דחיית הבלתי סביר כמו טענת &quot;אם כן אין לדבר סוף&quot;, הוא אחד הדרכים לדחיה על דרך השלילה.}}
}}

= ראו גם =
* [[/בעלי החוויה|בהרחבה: '''בעלי החוויה''' - למי כמונו יש חוויה]]
* [[/האני|בהרחבה: '''חוויית האני''' - מיהו &quot;אני&quot; ומהן &quot;החלטותי]]
* [[/הרצון|בהרחבה: '''חווית הרצון, השליטה, וחופש הבחירה''']]

= קישורים חיצוניים =
=== ברנטנו וכוונה כמאפיין הנפשי  ===
* מאמר: [https://philpapers.org/browse/brentano-intentionality על ברנטנו ומכוונות]  מאת אוריה קריגל.
* שם הספר באנגלית: Psychology from an Empirical Standpoint
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Psychology_from_an_Empirical_Standpoint#Reception על מכוונות  ודברי רוג'ר סקרוטון עליה]  - בתוך הערך הויקיפדי על ספרו
* [https://www.jstor.org/stable/pdf/2105978.pdf ברנטנו לעומת הוסרל]

=== רוזנטל והמוּדעוֶת החיצונית ממעל ===
* [https://en.wikipedia.org/wiki/David_M._Rosenthal_(philosopher)#Higher-order_thoughts על המודעות מסדר גבוה] - סיכום רעיונותיו של רוזנטל, בעמוד אודותיו בויקיפדיה האנגלית.
* [https://www.davidrosenthal.org/DR-Cn-and-the-Mind-Iyyun.pdf ספרו המקוון של דויד רוזנטל באתר שלו].
* [https://philpeople.org/profiles/david-rosenthal דף הבית של רוזנטל כולל תמונה] באתר המוקדש להוגי דעות

= הערות =
{{הערות שוליים}}

[[../התחום הנפשי|&lt;&lt; לפרק הקודם (החוויה)]] &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;  | [[הגות הנפש|^ בחזרה לעמוד הראשי]] | &amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp;&amp;nbsp; [[../טיעונים ואישושם|לפרק הבא (טיעונים ואישושם) &gt;&gt;]]

[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>49uxd3cke196fuw3ybwewdanrga98pc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>הגות הנפש/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>29224</id>
    <revision>
      <id>167408</id>
      <parentid>166828</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T09:59:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14932" xml:space="preserve">על '''מכוונות''' או '''אודותיות'''

{{להשלים}}

המונח '''אודותיות''' [[W:en:Aboutness|אנ:Aboutness]], הוטבע בידי ר&quot;א פרתורן (R. A. Fairthorne) בתחום מדעי הספרנות והמידענות, ופותח מאוד בידי הספרן והמומחה לתחום '''תרגום המכונה''' ו' ג'ון הצ'קינס. [[W:en:W. John Hutchins|אנ: W. John Htchins]].

בפילוסופיה של הנפש השתמשו במונח '''מכוּוָנוּת''' [[W:en:Intentionality|אנ:Intentionality]].

== ברנטנו - מכוונוּת (אודותיות), המאפיין של החוויה ==
[[תמונה:Franz Brentano.jpeg|ממוזער|שמאל|200px|חוקר ההכרה [[w:he:פרנץ ברנטנו|פרנץ ברנטנו - Brentano]] מת בוינה בשנת 1917 בגיל 79]]
{{רן|
בשנת 1874 [[w:he:פרנץ ברנטנו|פרנץ ברנטנו]] שחתר להפיכת הפסיכולוגיה למדע מדוייק ומוגדר היטב, כתב בספרו &quot;פסיכולוגיה מהיבט ניסויי&quot;:  
::&quot;העולם המופיע בפנינו נחלק לשניים: פיזי ופסיכי  (ממשי ורעיוני)&quot;.  
ברנטנו שאף להגדיר היטב את שני סוגי המושגים, ולהבחין ביניהם במדוייק. הוא סבר שהחוויה אשר הגדיר אותה &quot;'''מצב נפשי'''&quot; היא &quot;פעילה&quot; לעומת &quot;מצב תיאורי&quot; סביל של המציאות הפיזית. 
בבקשו הגדרה מדוייקת בעזרת מאפיין מגדיר ומבחין, כזה שיש לכל המופעים השייכים למצב הנפשי - הרעיוני, ואשר אינו נמצא בתחום הפיזי כלל, כתב: 
::&quot;כל '''מצג''' של תחושה או דמיון משמש דוגמא למופע השכלי. 
::וכוונתי לא לזה שהוא מוצג, אלא לזה '''שהוא מציג'''. 
::וכך שמיעת גובה צליל, ראיית עצם צבוע, תחושת חום או קור, ומצבי דמיון דומים, 
::כל אלה מהווים דוגמאות טובות...&quot;

למעשה ברנטנו מתאר את החוויה כמעשה '''פעיל''' ולא רק '''מצב''' רעיוני סביל, עומד וסטטי. כשאדם חווה את ההר שלפניו, יש בו &quot;בשכלו&quot; (בנפשו) משהו שהוא יותר מאשר תופעת ההר במציאות, משהו השונה לחלוטין מעצם ההר עצמו. יש בו מעין &quot;שידור&quot; של ההר והצגתו ל&quot;עיני רוחו&quot;. 
 
ברנטנו חיפש מאפיין שיבחין ויגדיר מבחינה מדעית מדוייקת את החוויה הזו, ה&quot;מוצגת&quot;, לעומת התיאור הסביל והפיזי המתואר ו&quot;מוצג&quot; על ידי החוויה אך איננו בעצמו עושה דבר. 

בתקופה קדומה היתה מוכרת מחלוקת הפילוסופים{{מי?}} אם האור (כלומר חוויית הראיה) יוצא מן העין אל החפץ הנראה, או שהאור נובע מהחפץ הנראה ומגיע אל העין. הדעה המקובלת{{מי?}} היתה ששני הדברים נכונים, נדרש מבט ומיקוד ועיבוד שכלי, ונדרשת תאורה הנובעת או מוחזרת מן החפץ אל העין. 
}}

=== הבחנת החוויה אודות דבר, ממושא החוויה העומד בפני עצמו ===
{{רן|
ברנטנו מצא שמונה תבחינים, מאפיינים שבעזרתם ניתן להפריד ולהבחין בין חוויה נפשית לבין מושא החוויה - מושא פיזי בדרך כלל, הקיים במציאות או מושא מדומיין או מחושב. החשוב מבין התבחינים הוא: 
::'''כוונה: קיומו של מושא כלשהו אודותיו עוסקת החוויה,  היא המאפיין המבחין בין הנפשי למושא החוויה המציאותי או המדומיין, העומד בפני עצמו.''' 

למשל אם מסתכלים ורואים עיפרון מונח על השולחן, ההבדל בין אותו עיפרון במציאות לבין המחשבה אודותיו, הוא שהעיפרון הוא &quot;לכשעצמו&quot; ואילו המחשבה היא תמיד &quot;אודות&quot; משהו, במקרה זה אודות העיפרון. כך גם אם מדמיינים מפלצת אגדית יורקת אש, ההבדל בין המפלצת המדומיינת לבין המחשבה אודותיה הוא שהמחשבה והדמיון הם '''אודות''' המפלצת הדמיונית, ואילו '''התוכן של המחשבה''', המפלצת המדומיינת עצמה, '''המושא''' של המחשבה הזו, היא &quot;לכשעצמה&quot; ולא &quot;אודות משהו אחר&quot;. 

כלומר לדברי ברנטנו ההבדל בין מושא המחשבה, הדבר שעליו חושבים את המחשבה של החוויה, לבין תוכן המחשבה שהיא '''פעולה של השכל''' הוא כך:
* '''הנפשי - הוא אודות''', כלומר יש לו '''כוונה'''.
* '''התוכן - הוא לכשעצמו''', '''ללא''' כל כוונה.
}}

== ג'ון סטיוארט מיל - משמעות מוחלטת ומשמעות נלווית - דנוטציה וקונוטציה ==
{{רן|
בספרו &quot;שיטת היגיון - על דרכי המחקר המדעי&quot; (סיסטמה של לוגיקה) שיצא לאור בשנת 1843 (ה'תר&quot;ג), ג'ון סטיוארט מיל כתב על השוואת מושגים, והיותם זהים בכך שכל '''תכונותיהם''' שווים, כלומר כל '''מאפייניהם''' זהים. '''האמת''', לפי הגדרה זו, היא טענה המוכלת בתוך נושא הטענה עצמו. בספר זה הדגיש את ההבדל בין '''משמעות פנימית ואמיתית''' של מילה וביטוי, היא '''משמעות החלטית''' (אבסולוטית) - '''דנוטציה''', לעומת '''המשמעות הנלווית''', המשנית שלו - ה'''קונוטציה'''. 

'''המשמעות ההחלטית''' - '''אבסולוטית''', '''דנוטציה''', מגדירה נושא (denotes a subject) הידוע לנו על פי תכונתו או תכונותיו כלומר מאפייניו ידועים ובכך גם תוכנו ברור לחלוטין.

לעומת זאת '''המשמעות הנלווית''' - '''ההקשרית''', '''קונוטציה''', - מלשון השותפות עם מושגים אחרים הנדרשת על מנת להגדירו, היא משמעות הניתנת לכל תיאור כללי של דבר, אשר אין לדעת את פרטיו. כך לפי דוגמא שלו המילה הקיבוצית והכוללת '''אדם''' היא הקשרית ולא מוחלטת. היא קונוטציה ולא דנוטציה. 

תיאור אופי או תכונה השייכת לרבים, לדוגמא לובן, או כעס, אינם נוגעים רק לפרט מסויים, ולכן מרובי הוראה. אין להן משמעות פנימית אחת מוחלטת, - דנוטציה, אלא הן בעלות משמעות תלויית הקשר, ולכן זוהי משמעות נלווית, משנית: קונוטציה. משמעויות נלוות נובעות מאי בהירות לגבי כוונת הדובר, או מדיבור כללי שאינו מפורט, ואמירת מילים לגבי מושגים שאינם מיודעים, כלומר אין השומע בטוח לגבי הכרת התוכן שלהן באופן מובחן ברור ומלא. 

'''המקובל בשמו''': מקובל לומר בשמו של מיל, שאמירת שם פרטי היא הדרך הטובה ביותר לאפיין את המשמעות האמיתית והמלאה של דבר ללא משמעויות נוספות צדדיות נלוות שאינן המשמעות של הדבר לכשעצמו. 

'''דברי מיל עצמו''':  אך למעשה מיל אמר ששמות פרטיים הם &quot;מקריים&quot; - אקראיים ושרירותיים, ו'''אינם''' דבר ש'''ההיגיון עוסק בו כלל''', מכיוון שאין הם מכלילים. 

בכך מיל המשיך את מסורת קודמיו, בפרט הוגה הדעות הסקוטי [[W:he:תומאס ריד|תומס ריד]] שאמר (מתישהו לפני מותו בשנת 1796 ה'תקנ&quot;ו עמודים 219-20 בספר סיכום הגותו באנגלית) שהשמות הפרטיים חסרים מאפיין מבחין כללי על פי ההגיון, והם רק מתארים אוסף מקרי של הקשרים אקראיים ועובדות שרירותיות. 

גם ריד המשיך מסורת של הוגי דעות, ובראשם [[W:he:תומאס אקווינאס|תומס אקינס]] אשר חילק (מתישהו לפני שמת ב1274) בין טענות מרוכבות - הנוגעות למושגים רחבים, לבין השמות הפרטיים שמיידעים את הדבר עליו נסוב השם באופן חד משמעי, מוחלט, בלא להותיר ספק. 

ראן [www.logicmuseum.com/connotation/millconnotation.htm אתר מוזיאון הלוגיקה]
}}

== גוטלוב פרֶגֶה - מובן לעומת הוראה ==
{{רן|
גוטפריד לייבניץ הדואליסט שהאמין שהנפש ייחודית לאדם או לכל היותר לבעלי חיים בניגוד למכונות, כתב בשנת 1695 (ה'תנ&quot;ה) בספרו ''השיטה החדשה של הטבע'' על ה&quot;אני&quot; הנפשי, המסביר כל דבר. ההסבר, לדברי לייבניץ הוא התימצות והקיצור על ידי הכללה של פרטי הפרטים הרבים במציאות. 

בעקבות דברי לייבניץ, יצא גוטלוב פרגה עם הגדרות המשך. בשנת 1896 (ה'תרנ&quot;ו) פרגה טבע את המונחים המבחינים בין ה'''הוראה''' של המילה לבין ה'''מובן''' שלה באזני השומע. '''ההוראה''' היא המשמעות האמיתית גם אם זו אינה ידועה לשומע, לה מתכוונת המילה על פי הגדרתה המילונית ככל הידוע לבני האנוש.  ואילו '''המובן''' הוא המשמעות בהקשר הצר, ככל שידיעותיו של השומע או הדובר מגיעות, או לפי ההיבטים המציאותיים הקשורים באמירה. 

פרגה דן בזהות של מושגים, a=b.  לדוגמא, כך הסביר,  הביטוי  &quot;כוכב השחר&quot; והביטוי &quot;כוכב נוגה&quot; (הקרוי על שם אלילת האהבים וונוס) התבררו למדע כאותו הכוכב, וכך גם הביטוי &quot;כוכב הנשף&quot; - הנראה בשעת ערב (בנשוף רוח בריזה נעימה). התברר למדענים שכוכב הערב וכוכב הבוקר הן למעשה אותו הכוכב הנראה לאדם בזמן ובזווית אחרת. שני הביטויים '''מורים''' על אותו הכוכב שהוא &quot;למעשה&quot; כוכב נגה, ביטוי שלישי (או רביעי אם מחשיבים את השם הלועזי ונוס), שהוראתו (מלשון ראייה בעין והצבעה עליו - כמו הביטוי מורה באצבע את הדרך) אותו [[W:he:נוגה|כוכב לכת נגה המתואר בויקיפדיה]]. 

אז יש זהות בין '''ההוראות''' של ביטויים אלו, הביטוי '''כוכב השחר''', והביטוי '''נוגה''' (במשמעותו ככוכב לכת, לא שם של כלת בת מצווה). אבל לעומת זאת אין באמת זהות מלאה בין ה'''ביטויים'''. ''כוכב השחר'' נקרא כך משום שהאדם המביט בשמים עם שחר שם לב לכוכב בולט זה. אבל '''כוכב נוגה''' אינו נקרא כך בגלל אדם המביט בשמים דווקא בשעת השחר. אין כל שחר לקשר, או קשר לשחר בין כוכב נוגה עצמו לשמו זה. שני המלים אמנם זהים בהוראה שלהם, אבל ה'''מובן''' המלא שלהם שונה. המובן כולל גם את ההקשרים הנוספים של הביטוי שנבחר להבעת המושג, וביניהם רמיזות למציאות הידועה או המוסתרת מעיני האדם שאינו מודע לחקר הכוכבים - האסטרונומיה, או רמיזות המעוררת בו הרהורים ציוריים מעוררי התפעלות עם שירה וחריזה על זריחה, רוח שחרית, ושמים מאדימים. 

פרגה טען שזוהי הסיבה שאפשר לדבר על אמת א-פריורית מראש כדברי עמנואל קאנט (שמת בשנת 1804 ה'תקס&quot;ד) כאשר משווים בין דבר כלשהו אל עצמו a=a, שכן הדבר לכשעצמו מורה בוודאי על אותו הדבר. אך לא תמיד יהיה נכון לומר a=b, כי לפעמים המשמעות המקורית של הטענה היא אכן על ההוראה, אך מובנה של האמירה עלול להתפרש כאמירה לגבי המובן של a וזיהויו עם המובן של b. ואלו לא תמיד נכונים. אז לא תמיד כוכב השחר זהה לנוגה. בבוודאי לא כשמדובר בשם של ישוב יהודי נחמד על דרך ארץ המרדפים, שהוקם בהתאם לתכנית אלון (של יגאל אלון) על פי &quot;התפישה הבטחונית&quot; לצידוק התיישבות יהודית בחבלי ארץ שלא היו בידינו אחר מלחמת העצמאות. 

ראו [https://www.jstor.org/stable/2181485 מאמרו של פרגה על המובן וההוראה] באתר כתבי העת המדעיים JSTOR (לבעלי הרשאה). 

תלמידו של פרגה, מייסד ה[[W:he:פנומנולוגיה]], היהודי הגרמני האתאיסט [[W:he:אדמונד הוסרל]], הוא זה שהפך את המונחים הוראה לעומת מובן (באנגלית sense and reference) לנפוצים בקרב בלשנים, הוגי דעות, וחוקרי מדע. 

הוסרל, אגב, נרדף בידי הנאצים, ומת בשנת 1936, אחר שתלמידו החבר במפלגה הנאצית מרטין היידגר, שהאמין במוסר של &quot;נקיטת עמדה&quot;, &quot;מבלי להיות אנטישמי&quot;, התכחש אליו. [[W:en:Martin Heidegger and Nazism|ראו כאן]]
}}

== אודותיות והחוויה הנפשית ==
תפישות אלו השליכו על הוגי הדעות העוסקים בחקר המוח והגות הנפש, בשאלה מהי התכונה המבחינה של מצב נפשי. 

ראו [https://plato.stanford.edu/entries/logic-intensional/#Car על אינטנסיה פנימית - באנציקלופדיה להגות הנפש של סטנפורד] 

== אינטנסיה ואקסטנסיה ==
{{להשלים}}

[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>a56lcnx9cb5z2n9vb0gujvs17xwthai</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>167412</id>
      <parentid>167408</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T10:03:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <comment>/* גוטלוב פרֶגֶה - מובן לעומת הוראה */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14934" xml:space="preserve">על '''מכוונות''' או '''אודותיות'''

{{להשלים}}

המונח '''אודותיות''' [[W:en:Aboutness|אנ:Aboutness]], הוטבע בידי ר&quot;א פרתורן (R. A. Fairthorne) בתחום מדעי הספרנות והמידענות, ופותח מאוד בידי הספרן והמומחה לתחום '''תרגום המכונה''' ו' ג'ון הצ'קינס. [[W:en:W. John Hutchins|אנ: W. John Htchins]].

בפילוסופיה של הנפש השתמשו במונח '''מכוּוָנוּת''' [[W:en:Intentionality|אנ:Intentionality]].

== ברנטנו - מכוונוּת (אודותיות), המאפיין של החוויה ==
[[תמונה:Franz Brentano.jpeg|ממוזער|שמאל|200px|חוקר ההכרה [[w:he:פרנץ ברנטנו|פרנץ ברנטנו - Brentano]] מת בוינה בשנת 1917 בגיל 79]]
{{רן|
בשנת 1874 [[w:he:פרנץ ברנטנו|פרנץ ברנטנו]] שחתר להפיכת הפסיכולוגיה למדע מדוייק ומוגדר היטב, כתב בספרו &quot;פסיכולוגיה מהיבט ניסויי&quot;:  
::&quot;העולם המופיע בפנינו נחלק לשניים: פיזי ופסיכי  (ממשי ורעיוני)&quot;.  
ברנטנו שאף להגדיר היטב את שני סוגי המושגים, ולהבחין ביניהם במדוייק. הוא סבר שהחוויה אשר הגדיר אותה &quot;'''מצב נפשי'''&quot; היא &quot;פעילה&quot; לעומת &quot;מצב תיאורי&quot; סביל של המציאות הפיזית. 
בבקשו הגדרה מדוייקת בעזרת מאפיין מגדיר ומבחין, כזה שיש לכל המופעים השייכים למצב הנפשי - הרעיוני, ואשר אינו נמצא בתחום הפיזי כלל, כתב: 
::&quot;כל '''מצג''' של תחושה או דמיון משמש דוגמא למופע השכלי. 
::וכוונתי לא לזה שהוא מוצג, אלא לזה '''שהוא מציג'''. 
::וכך שמיעת גובה צליל, ראיית עצם צבוע, תחושת חום או קור, ומצבי דמיון דומים, 
::כל אלה מהווים דוגמאות טובות...&quot;

למעשה ברנטנו מתאר את החוויה כמעשה '''פעיל''' ולא רק '''מצב''' רעיוני סביל, עומד וסטטי. כשאדם חווה את ההר שלפניו, יש בו &quot;בשכלו&quot; (בנפשו) משהו שהוא יותר מאשר תופעת ההר במציאות, משהו השונה לחלוטין מעצם ההר עצמו. יש בו מעין &quot;שידור&quot; של ההר והצגתו ל&quot;עיני רוחו&quot;. 
 
ברנטנו חיפש מאפיין שיבחין ויגדיר מבחינה מדעית מדוייקת את החוויה הזו, ה&quot;מוצגת&quot;, לעומת התיאור הסביל והפיזי המתואר ו&quot;מוצג&quot; על ידי החוויה אך איננו בעצמו עושה דבר. 

בתקופה קדומה היתה מוכרת מחלוקת הפילוסופים{{מי?}} אם האור (כלומר חוויית הראיה) יוצא מן העין אל החפץ הנראה, או שהאור נובע מהחפץ הנראה ומגיע אל העין. הדעה המקובלת{{מי?}} היתה ששני הדברים נכונים, נדרש מבט ומיקוד ועיבוד שכלי, ונדרשת תאורה הנובעת או מוחזרת מן החפץ אל העין. 
}}

=== הבחנת החוויה אודות דבר, ממושא החוויה העומד בפני עצמו ===
{{רן|
ברנטנו מצא שמונה תבחינים, מאפיינים שבעזרתם ניתן להפריד ולהבחין בין חוויה נפשית לבין מושא החוויה - מושא פיזי בדרך כלל, הקיים במציאות או מושא מדומיין או מחושב. החשוב מבין התבחינים הוא: 
::'''כוונה: קיומו של מושא כלשהו אודותיו עוסקת החוויה,  היא המאפיין המבחין בין הנפשי למושא החוויה המציאותי או המדומיין, העומד בפני עצמו.''' 

למשל אם מסתכלים ורואים עיפרון מונח על השולחן, ההבדל בין אותו עיפרון במציאות לבין המחשבה אודותיו, הוא שהעיפרון הוא &quot;לכשעצמו&quot; ואילו המחשבה היא תמיד &quot;אודות&quot; משהו, במקרה זה אודות העיפרון. כך גם אם מדמיינים מפלצת אגדית יורקת אש, ההבדל בין המפלצת המדומיינת לבין המחשבה אודותיה הוא שהמחשבה והדמיון הם '''אודות''' המפלצת הדמיונית, ואילו '''התוכן של המחשבה''', המפלצת המדומיינת עצמה, '''המושא''' של המחשבה הזו, היא &quot;לכשעצמה&quot; ולא &quot;אודות משהו אחר&quot;. 

כלומר לדברי ברנטנו ההבדל בין מושא המחשבה, הדבר שעליו חושבים את המחשבה של החוויה, לבין תוכן המחשבה שהיא '''פעולה של השכל''' הוא כך:
* '''הנפשי - הוא אודות''', כלומר יש לו '''כוונה'''.
* '''התוכן - הוא לכשעצמו''', '''ללא''' כל כוונה.
}}

== ג'ון סטיוארט מיל - משמעות מוחלטת ומשמעות נלווית - דנוטציה וקונוטציה ==
{{רן|
בספרו &quot;שיטת היגיון - על דרכי המחקר המדעי&quot; (סיסטמה של לוגיקה) שיצא לאור בשנת 1843 (ה'תר&quot;ג), ג'ון סטיוארט מיל כתב על השוואת מושגים, והיותם זהים בכך שכל '''תכונותיהם''' שווים, כלומר כל '''מאפייניהם''' זהים. '''האמת''', לפי הגדרה זו, היא טענה המוכלת בתוך נושא הטענה עצמו. בספר זה הדגיש את ההבדל בין '''משמעות פנימית ואמיתית''' של מילה וביטוי, היא '''משמעות החלטית''' (אבסולוטית) - '''דנוטציה''', לעומת '''המשמעות הנלווית''', המשנית שלו - ה'''קונוטציה'''. 

'''המשמעות ההחלטית''' - '''אבסולוטית''', '''דנוטציה''', מגדירה נושא (denotes a subject) הידוע לנו על פי תכונתו או תכונותיו כלומר מאפייניו ידועים ובכך גם תוכנו ברור לחלוטין.

לעומת זאת '''המשמעות הנלווית''' - '''ההקשרית''', '''קונוטציה''', - מלשון השותפות עם מושגים אחרים הנדרשת על מנת להגדירו, היא משמעות הניתנת לכל תיאור כללי של דבר, אשר אין לדעת את פרטיו. כך לפי דוגמא שלו המילה הקיבוצית והכוללת '''אדם''' היא הקשרית ולא מוחלטת. היא קונוטציה ולא דנוטציה. 

תיאור אופי או תכונה השייכת לרבים, לדוגמא לובן, או כעס, אינם נוגעים רק לפרט מסויים, ולכן מרובי הוראה. אין להן משמעות פנימית אחת מוחלטת, - דנוטציה, אלא הן בעלות משמעות תלויית הקשר, ולכן זוהי משמעות נלווית, משנית: קונוטציה. משמעויות נלוות נובעות מאי בהירות לגבי כוונת הדובר, או מדיבור כללי שאינו מפורט, ואמירת מילים לגבי מושגים שאינם מיודעים, כלומר אין השומע בטוח לגבי הכרת התוכן שלהן באופן מובחן ברור ומלא. 

'''המקובל בשמו''': מקובל לומר בשמו של מיל, שאמירת שם פרטי היא הדרך הטובה ביותר לאפיין את המשמעות האמיתית והמלאה של דבר ללא משמעויות נוספות צדדיות נלוות שאינן המשמעות של הדבר לכשעצמו. 

'''דברי מיל עצמו''':  אך למעשה מיל אמר ששמות פרטיים הם &quot;מקריים&quot; - אקראיים ושרירותיים, ו'''אינם''' דבר ש'''ההיגיון עוסק בו כלל''', מכיוון שאין הם מכלילים. 

בכך מיל המשיך את מסורת קודמיו, בפרט הוגה הדעות הסקוטי [[W:he:תומאס ריד|תומס ריד]] שאמר (מתישהו לפני מותו בשנת 1796 ה'תקנ&quot;ו עמודים 219-20 בספר סיכום הגותו באנגלית) שהשמות הפרטיים חסרים מאפיין מבחין כללי על פי ההגיון, והם רק מתארים אוסף מקרי של הקשרים אקראיים ועובדות שרירותיות. 

גם ריד המשיך מסורת של הוגי דעות, ובראשם [[W:he:תומאס אקווינאס|תומס אקינס]] אשר חילק (מתישהו לפני שמת ב1274) בין טענות מרוכבות - הנוגעות למושגים רחבים, לבין השמות הפרטיים שמיידעים את הדבר עליו נסוב השם באופן חד משמעי, מוחלט, בלא להותיר ספק. 

ראן [www.logicmuseum.com/connotation/millconnotation.htm אתר מוזיאון הלוגיקה]
}}

== גוטלוב פרֶגֶה - מובן לעומת הוראה ==
{{רן|1=
גוטפריד לייבניץ הדואליסט שהאמין שהנפש ייחודית לאדם או לכל היותר לבעלי חיים בניגוד למכונות, כתב בשנת 1695 (ה'תנ&quot;ה) בספרו ''השיטה החדשה של הטבע'' על ה&quot;אני&quot; הנפשי, המסביר כל דבר. ההסבר, לדברי לייבניץ הוא התימצות והקיצור על ידי הכללה של פרטי הפרטים הרבים במציאות. 

בעקבות דברי לייבניץ, יצא גוטלוב פרגה עם הגדרות המשך. בשנת 1896 (ה'תרנ&quot;ו) פרגה טבע את המונחים המבחינים בין ה'''הוראה''' של המילה לבין ה'''מובן''' שלה באזני השומע. '''ההוראה''' היא המשמעות האמיתית גם אם זו אינה ידועה לשומע, לה מתכוונת המילה על פי הגדרתה המילונית ככל הידוע לבני האנוש.  ואילו '''המובן''' הוא המשמעות בהקשר הצר, ככל שידיעותיו של השומע או הדובר מגיעות, או לפי ההיבטים המציאותיים הקשורים באמירה. 

פרגה דן בזהות של מושגים, a=b.  לדוגמא, כך הסביר,  הביטוי  &quot;כוכב השחר&quot; והביטוי &quot;כוכב נוגה&quot; (הקרוי על שם אלילת האהבים וונוס) התבררו למדע כאותו הכוכב, וכך גם הביטוי &quot;כוכב הנשף&quot; - הנראה בשעת ערב (בנשוף רוח בריזה נעימה). התברר למדענים שכוכב הערב וכוכב הבוקר הן למעשה אותו הכוכב הנראה לאדם בזמן ובזווית אחרת. שני הביטויים '''מורים''' על אותו הכוכב שהוא &quot;למעשה&quot; כוכב נגה, ביטוי שלישי (או רביעי אם מחשיבים את השם הלועזי ונוס), שהוראתו (מלשון ראייה בעין והצבעה עליו - כמו הביטוי מורה באצבע את הדרך) אותו [[W:he:נוגה|כוכב לכת נגה המתואר בויקיפדיה]]. 

אז יש זהות בין '''ההוראות''' של ביטויים אלו, הביטוי '''כוכב השחר''', והביטוי '''נוגה''' (במשמעותו ככוכב לכת, לא שם של כלת בת מצווה). אבל לעומת זאת אין באמת זהות מלאה בין ה'''ביטויים'''. ''כוכב השחר'' נקרא כך משום שהאדם המביט בשמים עם שחר שם לב לכוכב בולט זה. אבל '''כוכב נוגה''' אינו נקרא כך בגלל אדם המביט בשמים דווקא בשעת השחר. אין כל שחר לקשר, או קשר לשחר בין כוכב נוגה עצמו לשמו זה. שני המלים אמנם זהים בהוראה שלהם, אבל ה'''מובן''' המלא שלהם שונה. המובן כולל גם את ההקשרים הנוספים של הביטוי שנבחר להבעת המושג, וביניהם רמיזות למציאות הידועה או המוסתרת מעיני האדם שאינו מודע לחקר הכוכבים - האסטרונומיה, או רמיזות המעוררת בו הרהורים ציוריים מעוררי התפעלות עם שירה וחריזה על זריחה, רוח שחרית, ושמים מאדימים. 

פרגה טען שזוהי הסיבה שאפשר לדבר על אמת א-פריורית מראש כדברי עמנואל קאנט (שמת בשנת 1804 ה'תקס&quot;ד) כאשר משווים בין דבר כלשהו אל עצמו a=a, שכן הדבר לכשעצמו מורה בוודאי על אותו הדבר. אך לא תמיד יהיה נכון לומר a=b, כי לפעמים המשמעות המקורית של הטענה היא אכן על ההוראה, אך מובנה של האמירה עלול להתפרש כאמירה לגבי המובן של a וזיהויו עם המובן של b. ואלו לא תמיד נכונים. אז לא תמיד כוכב השחר זהה לנוגה. בבוודאי לא כשמדובר בשם של ישוב יהודי נחמד על דרך ארץ המרדפים, שהוקם בהתאם לתכנית אלון (של יגאל אלון) על פי &quot;התפישה הבטחונית&quot; לצידוק התיישבות יהודית בחבלי ארץ שלא היו בידינו אחר מלחמת העצמאות. 

ראו [https://www.jstor.org/stable/2181485 מאמרו של פרגה על המובן וההוראה] באתר כתבי העת המדעיים JSTOR (לבעלי הרשאה). 

תלמידו של פרגה, מייסד ה[[W:he:פנומנולוגיה]], היהודי הגרמני האתאיסט [[W:he:אדמונד הוסרל]], הוא זה שהפך את המונחים הוראה לעומת מובן (באנגלית sense and reference) לנפוצים בקרב בלשנים, הוגי דעות, וחוקרי מדע. 

הוסרל, אגב, נרדף בידי הנאצים, ומת בשנת 1936, אחר שתלמידו החבר במפלגה הנאצית מרטין היידגר, שהאמין במוסר של &quot;נקיטת עמדה&quot;, &quot;מבלי להיות אנטישמי&quot;, התכחש אליו. [[W:en:Martin Heidegger and Nazism|ראו כאן]]
}}

== אודותיות והחוויה הנפשית ==
תפישות אלו השליכו על הוגי הדעות העוסקים בחקר המוח והגות הנפש, בשאלה מהי התכונה המבחינה של מצב נפשי. 

ראו [https://plato.stanford.edu/entries/logic-intensional/#Car על אינטנסיה פנימית - באנציקלופדיה להגות הנפש של סטנפורד] 

== אינטנסיה ואקסטנסיה ==
{{להשלים}}

[[קטגוריה:הגות הנפש]]</text>
      <sha1>m6n69aotreozvv6zhcbeub2sb1x6k0m</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דקדוק העברית החדשה/ההגה/הברות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>29323</id>
    <revision>
      <id>167400</id>
      <parentid>167390</parentid>
      <timestamp>2022-08-28T19:04:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <comment>/* החשיבה השכלית הגופנית - במוח ובשאר הגוף */</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8349" xml:space="preserve">{{להשלים}}

ההברה היא יחידה מובחנת שעל פיה נבנית המילה. היא בנויה מעיצורים ותנועות. 

בעברית יש רק שני סוגי הברה:  
* '''הברה פתוחה''' - עיצור המונע בתנועה [CV], 
* '''הברה סגורה''' - הפותחת בעיצור מונע, ומסתיימת בעיצור סוגר ללא תנועה. [CVC]

לדוגמא: המילה דרך, לפי הדקדוק המסורתי, וגם לפי הבלשנות החדשה, מחולקת לשתי הברות: 
* הברה פתוחה [CV]: [דֶ] ובכתבל&quot;ה [de] (העיצור ד המונע בתנועה המסומנת בסגול), 
* הברה סגורה [CVC]: [רך] ובכתבל&quot;ה [rex] (העיצור [ר] שהונע בתנועה המסומנת בסגול, ועיצור סוגר [כ])

== צרורות עיצורים ודו-תנועה בעברית העדכנית ==
בעברית העדכנית במבטאו הישראלי התלאביבי (כלומר המושפע מן &quot;המערב&quot; דובר האנגלית והגרמנית, ומהשפות הסלביות בעקבות עליית יהודי ברה&quot;מ לשעבר), קיימות מילות שאולות מן הלעז ובהם צורות הברה שלא היו קיימות בה בעבר. למשל הברות ובהן צרורות עיצורים: [CVCC], [CCVC], [CVCC]. 

בלשון חכמים, היא לשון חז&quot;ל, הלשון שנלמדה ואולי גם דוברה בתקופת חורבן הבית ולאחריו, והשתמר במשנה ובספרות המדרשית והתלמודית, כדי להימנע מהבעת צרור עיצורים בתחילת מילה, נוספה א עזר &quot;פרוסטטית&quot;, וכך במקום צמד הברות כמו סטדיון הוסיפו א וכך נתקבל אסטדיון (או איצטדיון). בזאת הופרדו העיצורים ס - לסוף הברה [איס] ואילו ט הצטרפה לתחילת ההברה הבאה [טד] והתקבל [איס-טד-יון].  

מעניין שגם כיום, היהודים יוצאי עיראק מתקשים לפתוח מילה בעיצור ללא תתנועה ומוסיפים א-עזר במקרים רבים: הרבה איזמן עבר. אידלת אחת פותחת אישני חדרים. 

בעברית העדכנית כפי שהיא נהגית כיום, חזרו להביע למעשה תנועות מורכבות, בעקבות איבוד עיצורים לועיים (ע, ח, ק, ט ועוד) וסדקיים (א, ה) והפיכתם לתנועות, וכן בעקבות השפעת מילים לועזיות. 

לדוגמא 

- עיצורי א וגם ה (ואולי גם ח ו-ק הלועיים) נקראים סדקיים, כי הם נוצרים בסדק הפה, המקום בו הגרון נפתח אל חלל הפה. 

== סימון צורת ההברה CV ==
* מקום בהברה שיש בו '''עיצור''' יסומן באות C, שהיא ראש-התיבה קונסוננטה consonant. 
* מקום בהברה שיש בו '''תנועה''' יסומן באות V, שהיא ראש-התיבה וואל Vowel באנגלית, שאין אפילו איך לכתוב את הגייתה בעברית. 

== מציאות נפשית של הברות ==
לא ברור אם ניתוח המילים להברות נעשה במוח האנושי לצורך יצירת המילה בדיבור או בהבנה משמיעה. 

לדעתו של ג'רי פודור, הוגה רעיון השפה הנפשית &quot;מנטליזית&quot; (שכלית) התשובה היא חיובית. כן! 

בתחום הגות הבלשנות (פילוסופיה של לינגוויסטיקה, אם דרושה לכם ההלעזה), נשאלת שאלת הריאליה הפסיכולוגית, המציאות הנפשית כלומר השכלית של תהליך ניתוח ההברות במוח ובשאר אברי החשיבה של הגוף. חלוקת המילים להברות אינה הכרחית, ויתכן שאנו שומעים מילים באופן אחר, דרך החלוקה לעיצורים ולתנועות. 

לדוגמא המילה אנציקלופדיה שיכולה להישמע גם אנציגלופדיה אנטסיקלופג'ה נסיקלופדייא ועשויה להתחלק בשכלנו להברות כך: 
* אנ-ציק-לו-פד-יה כמקובל, CVC CVC CV CVC CV
* או שמא אנצי-קלו-פדיַ בשיטת VCCV CCV CCVV?  
* או א-נטסי-קלו-פדִיַ V CCCV CCV CCVV

== החשיבה השכלית הגופנית - במוח ובשאר הגוף ==
אגב ככל שעובר הזמן מסתבר שהבלוטות - אברי הבלוטה, (לא &quot;הבלוטוס&quot;), ומערכת הלימפה - מערכת העברת ההורמונים, אותם החמרי ההשפעה הנפשית, מרכזיים אף הם, וכך גם אברי החישה, ואברי המטרה - השרירים, ואפילו השערות הסומרות, הם חלק מתהליך החשיבה, ואין לראות רק את המוח כ&quot;מקום השכל&quot; ואין בלתו. 

=== יצירת שפה וריבוי מימושים ===
את יצירת השפה וחלקיו ניתן להשיג ב&quot;חומרה ותוכנה&quot; שונים מאלו של האדם, תופעה הנקראת '''ריבוי מופעים''', או '''ריבוי מימושים'''. 

דוגמאות לזה ניתן לראות בתקשורת בעלי חיים: עופות שאין להן כלל אונה קדמית, שם נמצא אזור ברוקה - אחד מאזורי הדיבור החשובים של האדם, ולמרות זאת הם מייצרים רכיבי דיבור בשכלם. למשל בתקשורת בין עורבים לבין עצמם כאשר הם מפיקים מילים מובחנות, או בתקשורת עם בני אדם הם מסוגלים לשמוע פקודות ולבצע ניתוח על הדברים הנאמרים להם ולפעול על פיהם. 

כך גם ריבוי-מימושים שכלי של תקשורת מתקבלת בין נמלים, המעבירים מסר יחד עם הזדהות זה עם לזה, באמצעות חמרי ריח וזירוז. 
[https://www.youtube.com/watch?v=5CAjWaZx2Ks ראו כאן נמלים מתקשרות אלו עם אלו באמצעות חומרי ריח ומזון]. יש גם עדות [https://www.youtube.com/watch?v=Couu-KZ7O1c לתקשורת קולית של נמלים] באמצעות תיפוף רגליים וקולות צרצור הנוצרים בחיכוך של עור הבטן. 

בהקשר זה, נהוג גם לצרף את ה'''תחושות''', ה'''רגשות''', ו'''ההרגשות''', לשיח המדעי על '''שפה, מחשבה ותבונה'''. השאלה היא האם גם הקוף, הכלב, העורב, התמנון, האמבה או חד תאיים אחרים, ורובוטים &quot;מרגישים&quot; או מסוגלים לחוש תחושות כמונו, להרגיש ולהתרגש. ראו למשל [https://www.youtube.com/watch?v=laod4t3woeU בסרטון לא מעמיק זה על רגשות בעלי חיים]. 

התמנון למשל, שמוחו מבוזר בזרועותיו, זרועות שמגיבות לעתים ברפלקס - תגובה לא רצונית מאליה כמו מצמוץ העפעפיים באדם, אך אף על פי כן התמנון גם משתף את רכיבי המוח המפוזרים, מסוגל לחשב ולזכור דרכי מילוט מסכנה, ומגיב במה שנראה ככאב לגירויים שעלולים לפגוע בו כמו צריבה חומצית או חום שורף. 

כיום המחשבים מסוגלים לנתח דיבור ולהפיק אותו, חלק מהתהליכים דומה לאלה באדם, אך המימוש הוא בחומרה ותוכנה אחרים לחלוטין כמובן. 

אפילו בין אדם אחד למשנהו יש הבדלים, ועם כל הדמיון והאחידות שיש בין כל בני האדם, סביר שיש כאלו המבצעים את ההבנה ואת הפקת הדיבור באופן מעט שונה מאחרים. הסבירות לכך גדולה עוד יותר כשמגיעים להבדלים בין גברים לנשים, ולהבדלים בין הדיבור בשפות שונות, וברמות שונות של שפה - דיבור ילדי לעומת דיבור מבוגרים, דיבור רגשני לעומת דיבור מקצועי או מדעי וכו'.</text>
      <sha1>tjt0odgds4aexnn6hbgrgl6z68a1v10</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>167401</id>
      <parentid>167400</parentid>
      <timestamp>2022-08-29T00:43:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת הדף</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4776" xml:space="preserve">{{להשלים}}

ההברה היא יחידה מובחנת שעל פיה נבנית המילה. היא בנויה מעיצורים ותנועות. 

בעברית יש רק שני סוגי הברה:  
* '''הברה פתוחה''' - עיצור המונע בתנועה [CV], 
* '''הברה סגורה''' - הפותחת בעיצור מונע, ומסתיימת בעיצור סוגר ללא תנועה. [CVC]

לדוגמא: המילה דרך, לפי הדקדוק המסורתי, וגם לפי הבלשנות החדשה, מחולקת לשתי הברות: 
* הברה פתוחה [CV]: [דֶ] ובכתבל&quot;ה [de] (העיצור ד המונע בתנועה המסומנת בסגול), 
* הברה סגורה [CVC]: [רך] ובכתבל&quot;ה [rex] (העיצור [ר] שהונע בתנועה המסומנת בסגול, ועיצור סוגר [כ])

== צרורות עיצורים ודו-תנועה בעברית העדכנית ==
בעברית העדכנית במבטאו הישראלי התלאביבי (כלומר המושפע מן &quot;המערב&quot; דובר האנגלית והגרמנית, ומהשפות הסלביות בעקבות עליית יהודי ברה&quot;מ לשעבר), קיימות מילות שאולות מן הלעז ובהם צורות הברה שלא היו קיימות בה בעבר. למשל הברות ובהן צרורות עיצורים: [CVCC], [CCVC], [CVCC]. 

בלשון חכמים, היא לשון חז&quot;ל, הלשון שנלמדה ואולי גם דוברה בתקופת חורבן הבית ולאחריו, והשתמר במשנה ובספרות המדרשית והתלמודית, כדי להימנע מהבעת צרור עיצורים בתחילת מילה, נוספה א עזר &quot;פרוסטטית&quot;, וכך במקום צמד הברות כמו סטדיון הוסיפו א וכך נתקבל אסטדיון (או איצטדיון). בזאת הופרדו העיצורים ס - לסוף הברה [איס] ואילו ט הצטרפה לתחילת ההברה הבאה [טד] והתקבל [איס-טד-יון].  

מעניין שגם כיום, היהודים יוצאי עיראק מתקשים לפתוח מילה בעיצור ללא תתנועה ומוסיפים א-עזר במקרים רבים: הרבה איזמן עבר. אידלת אחת פותחת אישני חדרים. 

בעברית העדכנית כפי שהיא נהגית כיום, חזרו להביע למעשה תנועות מורכבות, בעקבות איבוד עיצורים לועיים (ע, ח, ק, ט ועוד) וסדקיים (א, ה) והפיכתם לתנועות, וכן בעקבות השפעת מילים לועזיות. 

לדוגמא 

- עיצורי א וגם ה (ואולי גם ח ו-ק הלועיים) נקראים סדקיים, כי הם נוצרים בסדק הפה, המקום בו הגרון נפתח אל חלל הפה. 

== סימון צורת ההברה CV ==
* מקום בהברה שיש בו '''עיצור''' יסומן באות C, שהיא ראש-התיבה קונסוננטה consonant. 
* מקום בהברה שיש בו '''תנועה''' יסומן באות V, שהיא ראש-התיבה וואל Vowel באנגלית, שאין אפילו איך לכתוב את הגייתה בעברית. 

== מציאות נפשית של הברות ==
לא ברור אם ניתוח המילים להברות נעשה במוח האנושי לצורך יצירת המילה בדיבור או בהבנה משמיעה. 

לדעתו של ג'רי פודור, הוגה רעיון השפה הנפשית &quot;מנטליזית&quot; (שכלית) התשובה היא חיובית. כן! 

בתחום הגות הבלשנות (פילוסופיה של לינגוויסטיקה, אם דרושה לכם ההלעזה), נשאלת שאלת הריאליה הפסיכולוגית, המציאות הנפשית כלומר השכלית של תהליך ניתוח ההברות במוח ובשאר אברי החשיבה של הגוף. חלוקת המילים להברות אינה הכרחית, ויתכן שאנו שומעים מילים באופן אחר, דרך החלוקה לעיצורים ולתנועות. 

לדוגמא המילה אנציקלופדיה שיכולה להישמע גם אנציגלופדיה אנטסיקלופג'ה נסיקלופדייא ועשויה להתחלק בשכלנו להברות כך: 
* אנ-ציק-לו-פד-יה כמקובל, CVC CVC CV CVC CV
* או שמא אנצי-קלו-פדיַ בשיטת VCCV CCV CCVV?  
* או א-נטסי-קלו-פדִיַ V CCCV CCV CCVV

בעניין זה ראו נא בהרחבה [[הגות הנפש/יסודות/מבוא|בפרק המבוא של ויקיספר '''הגות הנפש''']] על יסודות המחשבה, התחושה והשפה האנושית במוח האנושי, בתקשורת בעלי חיים, ובמחשבים ורובוטים. 

{{להשלים}}</text>
      <sha1>1xaaj6ynyk8rgbv43t4ijjin6co9pi7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דקדוק העברית החדשה/תחביר/המשפט/צירופים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>29325</id>
    <revision>
      <id>167413</id>
      <timestamp>2022-08-29T10:04:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Pashute</username>
        <id>7150</id>
      </contributor>
      <comment>באמצע עבודה...  אשלים בקרוב</comment>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1606" xml:space="preserve">{{להשלים}}

'''הצירוף הלשוני''' (פראזה סינטקטית - תחבירית) הוא רכיב תחבירי בן '''מילה אחת או יותר''', המחליף חלק מן המשפט שאליו מתייחס נשוא המשפט. 

* '''צירוף פועל''', Verb Phrase - הוא צירוף לשוני בן מילה אחת או יותר שמחליף את הפועל, מתאר אותו ומשלים אותו. 
* '''צירוף שם''', Noun Phrase - הוא צירוף לשוני בן מילה אחת או יותר שמחליף את שם העצם שמייצג את הנושא או את שם העצם שמייצג מושא או תיאור. הצירוף יכול להשלים את שם העצם המקורי הפשוט בביטוי מורכב יותר, ולתאר אותו ביתר פירוט או בהרחבה נוספת. 
* '''צירוף יחס''', Pre

== המשלימים של הפועל ושל הנשוא ==
בבלשנות החדשה ובמיוחד זו הנוהה אחרי דעת נעם חומסקי על השפה הבינלאומית הבאה לאדם בירושה משעת לידתו, הנשוא של המשפט - שבמקרים רבים הוא מילת-פועל, הוא הגרעין שסביבו נע שאר המשפט. נשוא זה &quot;מצריך&quot; כלומר דורש מספר משלימים, שבלעדיו המשפט אינו תקין באזני השומע. כמו כן יש משלימים נוספים שאפשר להוסיף 

נדגים תחילה במשפטים פשוטים ואחר כך נעבור לדוגמאות מורכבות יותר. 

הפועל '''

{{להשלים}}</text>
      <sha1>4yp17gfr2fu4k7q2ym9rdysgcrq4een</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>